בעל היומון אל-מצרי אל-יום: מצרים שילמה מחיר כבד על דחיית הצעת ארה"ב להסדר עם ישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת
צלאח דיאב, איש עסקים ובעל היומון המצרי אל-מצרי אל-יום, המשתמש בשם העט "ניוטון", פרסם ב- 24.1.2018 מאמר תחת הכותרת "מחיר הסירוב", בו התייחס לסירובה של מצרים להצעה משנות ה-50 של המאה הקודמת להסדרת הסכסוך הערבי-ישראלי.
יצוין כי הצעה זו כונתה בשעתו "תכנית אלפא" ועניינה הוא יוזמה אמריקאית-בריטית ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי שהוגשה לישראל ולמצרים בשנת 1955. במסגרת יוזמה זו נדרשה ישראל: להחזיר למצרים שטחים בדרום הנגב שאותם כבשה במלחמת העצמאות, לקלוט 75 אלף פליטים ערבים ולשלם פיצויים לַיתר; זאת, תמורת ביטול החרם הערבי והכרה של מדינות ערב בה. מצרים וישראל דחו את התכנית, והיא נגנזה סופית לאחר שמצרים בחרה להתנתק מהמערב ולתמוך בגוש המזרחי בראשות בריה"מ.
במאמרו הֵצר ניוטון על כך שמצרים דחתה אז את התכנית וטען כי לו קיבלה אותה, "הכול היה שונה לחלוטין": מצרים הייתה חוסכת את כל מלחמותיה עם ישראל, את האבדות והקורבנות ואת בזבוז המשאבים הרבים, ולא הייתה מגיעה למצב בו היא שרויה כעת. עוד טען ניוטון, כי מדובר היה בהצעה שהוגשה על מגש של כסף וכי במצבם הנוכחי הערבים יכולים רק לייחל לקבל הצעה טובה שכזו. לדבריו, מדינאי טוב לא היה מתנגד להצעה כזו אלא מקבלה "כדי להגיע לתוצאות המעשיות הטובות ביותר, שיממשו את האינטרס של עמו".
צלאח דיאב – ניוטון
http://www.memri.org.il/media/sal/ni.jpgעיינתי בהצעה שהגישה ארה"ב למצרים ולערבים כדי לשים קץ לסכסוך הערבי-ישראלי בשנת 1956. היה בה כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה.
המסמך... כלל נקודות רבות ובהן: החלת ריבונות ערבית על שטח גדול באופן משביע רצון; זכות השיבה לפליטים או פיצויים למי שיבחר שלא לשוב; החזרת כפרי הסְפר הערבים; שוויון זכויות בין האזרחים הישראלים לאזרחים הפלסטינים ; הפסקת מצב המלחמה; הסכמה לגבי נוסחה בינלאומית לפיקוח על המקומות הקדושים בעיר ירושלים...
ארה"ב שלחה את המסמך הזה לראש ממשלת ישראל דאז בן גוריון ולנשיא גמאל עבד אל-נאצר והאחרון דחה את סעיפי ההסכם לחלוטין. מה היה קורה לוּ היה עבד אל-נאצר מקבל את המסמך הזה באופן עקרוני ואחר כך מוסיף לו או גורע ממנו בהתאם לאינטרס של ארצו ושל הערבים בכלל? האם הדבר לא היה פוטר את מצרים ממלחמות ומהשלכות רבות ?
מה הייתה תוצאת ההתנגדות להצעה זו? - סירוב הבנק העולמי להעניק למצרים מִלווה להקמת סכר אסואן הגבוה. בעקבות זאת באה ההחלטה להלאים את תעלת סואץ שבעקבותיה באה התוקפנות המשולשת נגד מצרים. מצרים נאלצה לבקש מִלווה מרוסיה, שהיום אנו עדים לעמדתה הקפואה כקרח... באשר להפסקת הטיסות והתיירות למצרים...
מה היה אילו מלחמת 1956 לא הייתה מתרחשת? בהנחה שהיו לנו יחסים טובים עם ישראל ובהנחה ששטח מצרים היה משתרע עד ירדן, איך היה המצב היום? הכול היה שונה לחלוטין. לא היינו עוברים את מלחמת 1956, או סופגים את תבוסת 1967, לא היינו נאלצים לגייס את כל המשאבים של המדינה כדי לעבור את מלחמת השחרור והשבת הכבוד ב-1973. האם כל המלחמות הללו היו הכרחיות?
האלטרנטיבה הזו הוגשה לנו בשעתו על מגש של כסף ואנחנו הפכנו אותו למגש של אש. את המסמך הזה, שהיום אנו מייחלים לשכמותו, דחינו אז לחלוטין כשהגיע אלינו. מדינת ישראל הייתה עובדה קיימת. מה היה מחיר הסירוב הזה? - מלחמות, מאבקים, קרבות ואבדות רבות שספגו המצרִים, שהביאו אותנו למצב בו אנו שרויים כיום.
אותו סירוב חזר ונשנה כאשר הפלסטינים והסורים סירבו להשתתף בשיחות השלום במינה האוס.
מדינאי הוא מי שמבחין בקיומה של הזדמנות, חוטף אותה בעודה מרחפת באוויר ומפיק ממנה תועלת, ולא מתנגד או מתעלם . יש הבדל בין מדינאי ללוחם. לוחם יכול לצעוק ולצאת להפגנות ולהציג את הדרישות שלו. מצבו של המדינאי שונה, הוא שואף להסכמות ומשווה בין אפשרויות כדי להגיע לתוצאות המעשיות הטובות ביותר, שיממשו את האינטרס של עמו."
מקור הכתבה -אתר ממר״י
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4766
דרגו אותי יא קמצנים
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
