אז מהם, לדעתי, הפגמים בחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי?  

הנוסחה של שקד-לוין היתה טובה ואין לי שום בעיה איתה. אבל היועץ המשפטי התחיל לעשות בעיות (וכנראה בג"ץ היה מסכים איתו). אז השאלה היא לא רק למצוא נוסחה מתאימה (בתוך הימין אפשר לעשות זאת) - אלא נוסחה שתתקבל על דעת משפטנים כשבסופו של דבר, חלק ניכר מהמניע לחוק היה שאותם אנשים מתחילים להיות עוינים לרעיון המדינה היהודית... אני לא בטוח שאפשר היה לרבע את המעגל הזה שבו אנשים שבחלקם עוינים לחוק צריכים להסכים על נוסחת שויון שלא תעזור לפרוייקט הגדול שלהם עצמם.

התנגדותו של ויינשטיין להצעתם היתה בגלל סעיף (א) שם, שקבע ש״מדינת ישראל תהא בעלת משטר דמוקרטי״ - וזה היה לדעתו גימוד הערך הדמורקטי. ניסוח ראש הממשלה כפי שהבאתי בראש האשכול נועד לתת מענה להתנגדות זו.

החשש מהמונח ׳זכויות אישיות׳ נראה לי חשש בעלמא - לא בגלל שאני לא מסכים עם מה שנתפס בעיניך כסיכון; זה אני מבין. אלא בגלל שאם הסיכון קיים - הוא קיים בלאו-הכי, מתוך זה שיש זכויות הקבועות בחוקי יסוד ממילא (ואין הצעה לבטל אותן...).

נתת דוגמא שאני מזדהה איתה לענין איחוד משפחות. ממה נפשך: אם זו זכות קיימת היום - לפני חוק יסוד הלאום - היא תהא קיימת לאחריו, עם או בלי הסעיף המדובר.

ושים לב: בכוונת מכוון לא דובר בניסוחים אלה על ״שוויון״; ולכן אני לא רואה עוגן אמיתי לטענה שחוק השבות מפלה.

חשבתי על גרסאות מוטרפות יותר של פסיקה, בסגנון הפסיקות האמריקאיות בנוגע לPledge of allegiance. (נגיד: בן מיעוטים סביר שלא ירצה/יוכל לשיר את ההמנון. קיימת ציפייה לשירת ההמנון. מכאן: שירת ההמנון מפלה. ומכאן: אסור לכולם לשיר את ההמנון).

באשר לזכויות אישיות, כשזה נמצא בתוך חוק הלאום עצמו, לדעתי יש יותר לגיטימציה לפסיקות מהסוג שציינתי. אם אתה מכניס סעיף שיוויון אז יש את הגרסאות הנחרצות (שלדעתי יגבירו את הסיכון), ואת הגרסאות המעט פחות נחרצות (שישר יביאו לתלונות על אי-שיוויון, אולי באופן גרוע יותר ממה שעכשיו כשאנחנו לא מזכירים אותו בכלל). קשה לחשוב על משהו מתאים. לא בטוח איך לפתור את זה.

רק ציינתי שאני חושב שהעדפת הזרמים הקיצוניים*@ בארץ על פני רוב יהדות העולם - היא בעייתית בעיני.

http://fs.knesset.gov.il//3/Plenum/3_ptm_251264.pdf

אגב, גם סעיף 7 לחוק יסוד ירושלים בירת ישראל נקבע -

"אין לשנות את הוראות סעיף 6 אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של שמונים חברי הכנסת; אין לשנות את הוראות סעיף זה אלא בחוק-יסוד שהתקבל ברוב של חברי הכנסת."

"יציבות החוק
44. על אף האמור בכל דין אחר, אין בכוחן של תקנות-שעת-חירום לשנות חוק זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים.

ואז מחוקקים את זה בחוק כשברור שכוונתו היא להגן על צרפת מפני השתלטות של לאומים אחרים. ונניח שבחוקים אחרים ברור שכל אזרח (גם ממיעוטים לאומיים) מקבל את כל זכויות האזרח, בלי הכרה לאומית בסמלי המדינה.

הסיבה היחידה שתגרום לי במקרה כזה להיות מודאג, זה אם החקיקה הזאת תבוא על ידי מפלגה שמעוניינת בגירוש לאומים אחרים (כמו שהיה בהיסטוריה) או בהתנכלות אליהם, אם מפלגה כזאת תוביל את החקיקה אדאג גם אם החוק עדיין מאפשר לי זכויות אזרח.

ויש רבים אחרים שחושבים אחרת. ראה למשל דברי השייח טריף אתמול:

"אינני אדם פוליטי ואני לא רגיל לנאום בכיכר העיר, אבל אני מדבר כאן הערב כמי שאהבתו לארץ ולמדינה היא מוחלטת וחד משמעית. אהבתי לארץ הזאת ולמדינה היא מוחלטת וחד משמעית. באתי לכאן כדי לומר לכם דברי אמת פשוטים שיוצאים מהלב. אינני מחפש פופולריות ומה שמנחה אותי זה טובת מדינתי ועדתי. כולנו גאים במדינת ישראל הדמוקרטית והחופשית שכבוד האדם וחירותו הם ערך עליון, ומעולם לא ערערנו על זהותה היהודית של המדינה. הכרנו בערך היהודי שלה עם שוויון מלא לאזרחיה הלא-יהודיים".

"אף אחד לא יכול ללמד אותנו מה זאת הקרבה, ולא יכולים להטיף לנו על נאמנות ומסירות. בתי הקברות הצבאיים יעידו על כך ואנו נחושים להילחם אתכם על אופיה של המדינה ועל הזכות לחיות בה בשוויון ובכבוד. למרות הנאמנות הבלתי מסויגת שלנו למדינה, המדינה לא רואה בנו שווים.

"אנחנו מזדהים עם המדינה ועם מגילת העצמאות. ביום העצמאות האחרון הדלקתי משואה לכבוד הדו-קיום, הברית בין העם היהודי לעם הדרוזי ולתפארת מדינת ישראל. זעקתם של בני העדה הדרוזית היא אמיתית. הם חשים ובצדק שמבקשים לקחת מהם את הישראליות שלהם".

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3743668,00.html

אם היו מוסיפים סעיף כמו שניסח רה"מ ושציטטתי למעלה - אני מניח שרוב התחשות הקשות, בקרב אלה שהם נאמני המדינה, לא היו מתעוררות.

"מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, ומקיימת את זכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה על פי כל דין".