למה שלא נחייה פעמיים  

מצד העליבות – התקשורת הישראלית ''זוכה'' לתחתית של התחתית במדרג האמון שהציבור מעניק לה, שנה אחר שנה, ומצב רק הורע. התקשורת המתייצבת לימין או שמאל צד אחד, לא מסקרת (על אובייקטיביות הס מלדבר) אלא קובעת סדר יום, אג'נדות, הופכים צל הרים להרים, יוצרים מציאות מדומה, מפמפמים נושאים שלחלק קטן ביותר, מיעוט חשוב אבל מיעוט יש עניין בו ומנפחים אותו לממדי דרמה בתשעה חלקים. עמודי שער, מגזין, מכבש של שטיפת מוח שמתחילה לערער את האמת הבסיסית, העיתונות בכלל נמצאת בשלב פרפורי הגסיסה. שום רופא מומחה לא יוכל להציל אותה מעצמה. הרשתות החברתיות הם כיכר העיר החדשה, שם שומעים את העם לא רק רואים את הקולות, שם ההשפעה האמיתית וסדר היום, ההגמוניה של חבורות חבורות עיתונאים בעלי אג'נדה מסוימת מאוד, המחבקים זה את זה, מעניקים פרסים זה לזה וכותבים כמעט אותו דבר, באותו להט, באותה נשימה, במקרה הזה אגב, התקשורת ורק התקשורת אשמה.

השתקה - כשבני אדם מתחילים לשתוק זהו סימן רע. הפחד משתק, ותופעת ההשתקה היא פורה ראש ולענה, שורש הצרות. ציבורים מגוונים מועסקים במדינת ישראל באחרונה מ 'שוברים שתיקה' נגד רבני מכינת עלי, עבור למיעוט ערביי ישראל וכלה במיעוט חרדי. קומץ אבירי השלטון שלא נבחרו מעולם סבור כי בשם מילות הקוד: פאשיזם, גזענות, פרימיטיבי, סמאלן ב ס' לא בש'. בוגד, מחבל ועוד ייסתמו ויסכרו פיותינו. אל תתנו לאסון הזה להתרחש, דברו דברי טעם בעוז ובאומץ.

צדק אמיתי – נגמר הטירוף. איגודי ספורט שלא ידאגו לספורטאים שומרי שבת לא יתוקצבו. בראבו. כל הכבוד לשרה מירי רגב שנפנתה לדרישה הלגיטימית של הורי ספורטאים מובילים חובשי כיפה, שעד כה הודרו ו 'לא נספרו' בתהליך הכנת טורנירים, משחקים והופעות. זו הכפייה החילונית במיטבה, זו ההדרה שכל כל אוהבים להשתמש בה באחרונה. זו הצביעות בכיעורה. מירי רגב מובילה שינוי משמעותי למען הצדק הטבעי והפשוט, מדוע יגרע חלקו של ספורטאי או חלקה של לוחמת ג'ודו מלהתחרות באליפות. צפו לבג''צ בהקדם.

זוהרו עומם? – זוהיר בהלול הוא סמל לשילוב ערביי ישראל, הוא סמל לפיוס, דו-קיום, אחווה, שלום ורעות. איש קונצנזוס ערבי-ישראלי. אצל הערבים לא נחשב מספיק לאומן פטריוט, __ ופלשתינאי, אצל היהודים לא נחשב מספיק נאמן, חובב ציון, מקפל דגלי לאום בשעותיו הפנויות. הערבי הגאה בעל השפה העברית המהוקצעת, חבר במפלגת המחנה הציוני כבר לא יכול היה להכיל עוד את הקונפליקט הישראלי-ערבי. האיש שאהוב ונאהב, חוזר למגרשי הספורט ולאולפני הספורט, שם לא שונאים סיפור אהבה. זוהיר בהלול מחוץ לכנסת זו ללא ספק אבדה לשפיות, לחיבור, לביחד. חבל.

כל הארץ עוצמת עיניים – אנשי הרוח בעיני עצמם ובעיני עוד מי שמאמין שיש מציאות כזו, הוגי דעות חתמו על עצומות הקוראות לרוה''מ לתקן את חוק הלאום. זה בסדר, מקובל ולגיטימי. אנשי רוח אלה ודומיהם לא רק שלא חתמו על עצומות לכבד את משאל העם נגד הגירוש, שלא חתמו על עצומה על מעצר מנהלי של נערים ונערות למשך חודשים ארוכים, על עוולות, על חוסר מוסר בסיסי, על רמיסת שלטון הרוב והדמוקרטיה. זהו כתם שינשא לדראון עולם נגד כל מגדירי עצמם בהגדרת מחוייבות אשר אכזבו בעת מבחן. ובאמירה זו אין משום תמיכה או התנגדות לגירוש, יש הבעת דעה מוסרית, השאר פרשנות

רבנים נגד 'טרור להט''בי' – 200 רבנים חתמו על עצומה נגד מה שהגדירו: ''הפכו את הסוטים לגיבורים''. גם לרבנים נכבדים אלה אינני עושה הנחות, זכותם ואף חובתם להשמיע קול זעקה נגד תופעה זו המנוגדת לרוח ההלכה. כמו אנשי הרוח גם הם לא הרימו קולם, לא אמרו יזכר, לא שפכו את הדם הזה, כששירה בנקי נרצחה על ידי יהודי בעל חזות חרדית. לא ביטלו תורה בישיבות, לא חגרו שק ואפר על שכך עלתה לנו, שיד יהודי באחיו. כמו אנשי הרוח עד שלא תהיה רגישות לא סלקטיבית, עד שלא תהיה מוסריות רוחבית, לא יהיה חלקי עם חותמי העצומות למיניהם.