מצעד הצביעות. יום בשנה עם הנשים ואח”כ לכו תחפשו תקציבים  

מערכי הדוברות, יחסי הציבור, האינטרסים, עבדו שעות נוספות בימים האחרונים, כל חברה מסחרית שחפצה בפרסום חינם הודיעה על הזדהות עם הנשים, יום חופשי העניקו ללא כל היסוס. ראשי רשויות וערים החרו החזיקו אחריהם, ואחת אחרי השנייה, עניות ועשירות, חזקות וחלשות, יהודיות וערביות, כולם וכולן למען הנשים הנרצחות, המועמדות להירצח ואלו המבקשות למנוע את הטרגדיה הבאה. מתק השפתיים לצד הסולידריות המזוייפת, לא, וחלילה שלא יובן כאילו כל ראשי הערים, כמו הממשלה, הכנסת, הסיעות לגווניהן, כולם רוצים שרצח הנשים בפרט ורצח בכלל יימנע. כדי שזה יקרה צריך קצת יותר מיום חופש, שינוכה או לא מהשכר, בשביל זה צריך קצת יותר משפת גוף מהנהנת ומכילה. בשביל זה צריך לעשות, צריך להקצות תקציבים, צריך לבנות תוכניות, להקים מקלטים, לתגבר עובדות סוציאליות ופקידות סעד בלשכות הרווחה הקורסות. צריך להשקיע באמת, לא כמס שפתיים, לא כאמירה מן השפה ולחוץ, לא בשביל הפרוטוקול והיח”צ. כיום , יום ההזדהות עם הנשים הוא יום של צביעות ומוסר מעוות וכפול. מי שבאמת מבקש להזדהות עם הנשים חייב, לא פחות מזה, חייב, לסלק את רעש יחסי הציבור והזיוף, חייב לדאוג באמת, למען הנשים, לחיזוק לשכות הרווחה, לדאוג לתוכניות שיבוצעו, לתקציבים, לדאוג שהם באמת תשארנה בחיים, שלא תרצחנה, הן מוותרות על הזדהות שאין מאחוריה כלום, הן רק רוצות לחיות.

תסתכלו על יארה וסילבנה הבאות ותחשבו ברצינות צילום: אלבום המשפחה