הדתה?שמדתא! איך אחוזון בודד קובע נרטיב שיקרי
| |
כשהמנטרה הופכת לנרטיב שהופך לעובדה ומתקבע כאמת מוחלטת, אין כמעט כלי נשק, אימתני ככל שיהיה, שיוכל להתמודד מולו. כשהנרטיב הוא הדתיים נוהרים במיליוניהם כדי ”להטביל” חילונים ליהדות, שהדתיים נוהרים למוקדי הכוח בחינוך, בצבא, במשק, בתוכנית מאורגנת לנשל את החילונים ממדינתם אותה בנו, כך על פי הנרטיב שהפך לעובדה, החלוצים החילונים ואין בילתם, ואין זולתם, אין את בוני וסוללי הארץ מסולסלי הפאות ומניחי התפילין בפרדסים.
נהניתי לבלות חלק מחג החנוכה בעיר החופש והנופש, עיר חילונית המסמלת יותר מכל את העינוגים ובתי המלונות, הים והתענוגות, ונדהמתי. הסיפור ששתלו בשיטתיות קומץ זעיר, קטנטן, אחוזון בודד בראש שלנו היה הדתיים משתלטים על כל חלקה חילונית, כובשים כל סנטימטר חילוני, ובכלל החרדים מהצלחת אליה נכנסו, חדרו לתוכנית לימודים, כבשו את בתי הספר, הדיתו את המרחב הציבורי, בכל מקום שתסב ראשך תפגוש אותם, את החרדים שלפי נרטיב האחוזון מטרתם אחת, להשתלט, איראן זה כאן כבר אמרנו?
והנה ברחובותיה היפים והנקיים של אילת חנוכיות ענק מאירות בטיילת התוססת, בכל חנות, בכל מסעדה, חנוכיות דולקות, מאירות, אנשיםהנמצאים בסכנת מוות רוחני, מוות החופש, מוות ההדתה, שרים בגרון ניחר, בלי כיפה, עם חיוך ענק, ”מעוז צור”, מצטופפים מכל פינה להתחמם מאורם של הנרות, מאהבת האח, אהבת ישראל, אהבת המכבים והחשמונאים.
ובבתי המלון ? עשרות חנוכיות פרטיות מאירות את הלובי על שולחנות ארוכים, איש איש וחנוכייתו, איש איש שמנו ונרו, איש איש וניגוניו, איש איש ואורו. ואלו שהגיעו ליהנות במלון מים של כיף בלי כיפה, בלי סידור, בלי חנוכייה, ניצבים בלובי אל מול בחור צעיר מגודל שיער , הוא וכיפת ‘ילד טוב אילת’ לראשו, והוא מרעים את הגרסא דינקותא שלו כולל ה.א.מ.ן הלא נגמר, וכולם עונים בשיר יהודי עתיק ‘הנרות הללו’ ויש מי שדוק של דמע מצטעף בזוית עיניהם, שאושר נסוך על פניהם, בליבם, לב הערבות היהודית, מספר אברהם אבינו ועד ימנו. הם לא שמעו על הדתה, על כפיה, על הרצון לכבוש, להשתלט, להצר.
הגענו בתזמון בלתי מתוכנן, נהנו מהופעה מרגשת של יהודי בן 78, משפריץ אמונה בכל אבריו, קוראים לו יהורם גאון,הזמר האהוב, תוך כדי השירים הוא מספר על הופעה שהופיע בפני חיילי צה”ל בימי המלחמות, ”הגעתי לשיר ללוחמים” סיפר בהתרגשות, באמצע ההופעה פתאום כל הלוחמים קמים ורצים, חשבתי שיורים עלינו, שמטוסי קרב בדרך, נשארתי לבד, הלכתי לראות מדוע החיילים הקרביים, המאובקים נטשו אותי, ומה אני רואה ? הרב שלמה גורן עם שתי שקיות ענקיות מלאות בספרוני תהילים, החיילים רצו אליו. כל אחד לקח כמה ספרים, הכניסו לכיס ,ליד החזה, לכיסים בשכפץ, עטפו עצמם בתהילים, האמונה הזו הייתה חזקה מכל שיר”.
והאחוזון הבטל המפיץ שנאה, מדון, איבה, זעם קדוש, חרון אף ובעיקר כזבים, האחוזון הזה לא יוכל לנצח את עם הנצח, על אף שקולו, כקול עצי הסרק, נשמע למרחוק, יוצר אדוות לרגע, סופו של עם הנצח כמאמר הסלוגן , לנצח, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ועכשיו, יש ברכה מיוחדת לסופגנייה או שזה ‘מזונות’ ?
https://www.hashtagnews.online/?p=6810
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
