תיק 4000: עוד ''פייק ניוז'' של ''הארץ דה מרקר'' שמתעלם לחלוטין מהעובדות והמסמכים  

דף הפייסבוק של ראש הממשלה משרטט את התקשורת הישראלית כפי שהיה רוצה לראות אותה • העיתונאי המצוטט ביותר: אלי ציפורי • גוף התקשורת המועדף: "ישראל היום" • אחריו בדירוג: "מידה", ערוץ 20, וגם "מעריב" – בזכות מאמרים של קרולין גליק וקלמן ליבסקינד • הנושא הבולט ביותר: גרסאות אלטרנטיביות לחשדות הפליליים • בדיקת "העין השביעית"

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מצהיר השכם וערב שהתקשורת מנהלת נגדו מסע ציד אובססיבי שתכליתו הפיכה שלטונית. כחלק מהגישה הזאת, נתניהו דאג לפתח בשנים האחרונות כביש עוקף תקשורת, דרך הרשתות החברתיות. הנתיב הרחב ביותר בכביש הזה הוא דף הפייסבוק הפוליטי שלו (להבדיל מהחשבון הממלכתי המעונב) – זוהי הזירה המרכזית שבה מופצים בשמו מסריו המתחלפים, לצד רגעים משפחתיים תפורים היטב ושידורים של נאומים וטקסים.

אלא שלצד התוכן המקורי, דף הפייסבוק של נתניהו עושה עוד משהו: הוא אוסף ומציף בפני העוקבים סדר יום עיתונאי אלטרנטיבי, כזה שמורכב מפרסומים שראו אור בתקשורת – בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה וברדיו. עיתונות מהסוג שראש הממשלה היה רוצה לראות יותר.

עבודת האיסוף הזאת, שנקראת אוצרוּת תוכן, מאפשרת לנתניהו ליישם הגדרה קולעת שניתנה לו לפני כמה שנים על-ידי מגזין אמריקאי: העורך הראשי של מדינת ישראל. בחינה וניתוח של פרסומי דף הפייסבוק שלו מאפשרת הצצה אל סדר היום שנתניהו ואנשיו היו רוצים לראות גם בעיתונות הממוסדת, וממחישה גם מיהם העיתונאים וכלי התקשורת המועדפים על ראש הממשלה: "ישראל היום", ערוץ 20 ואתר "מידה" – אבל לא רק. בחלק מהמקרים, מתברר, נתניהו גם שילם לפייסבוק כדי להפיץ קישורים לכתבות עיתונאיות ששיתף ברשת החברתית.

בדיקת "העין השביעית" הקיפה את כל פרסומי ציר הזמן של נתניהו מתחילת שנת 2018 ועד סופה. מתוך כלל הפרסומים נבחרו אלו שבהם נתניהו וצוות הניו-מדיה שלו הפנו את הגולשים לתוצרים עיתונאיים: לינקים לכתבות באתרי חדשות, קטעים מתוך תוכניות רדיו או טלוויזיה, מאמרים שלמים בגזור-הדבק ופוסטים שעיתונאים פרסמו בעמודי הפייסבוק האישיים שלהם.

הבדיקה לא כללה מקרים שבהם נתניהו שיתף קטעי וידיאו שבהם נראים הוא עצמו או נציגיו (עורכי-דין, יועצים בשכר) בראיונות, נאומים ומסיבות עיתונאים. היא גם לא כללה מקרים שבהם שותפו בדף רק צילומי מסך של כותרות, כפי שנתניהו וצוותו עושים מדי פעם. המטרה היתה לבחון אילו עיתונאים וכלי תקשורת משרתים – לדעת נתניהו – את מטרותיו היחצניות. משום שהבדיקה בוצעה לאורך חודש דצמבר, לא נכללו בה פוסטים שנמחקו או הוסרו מציר הזמן לפני כן, ככל שהיו כאלה.

הפרסומים העיתונאיים ששותפו בעמוד הפייסבוק של נתניהו בדרך כלל עוסקים בו באופן אישי. מבדיקת "העין השביעית" עולה כי הנושא הבולט ביותר הוא הפרשיות הפליליות שבהן מסובך ראש הממשלה: כ-40% מההפניות עסקו בתחום זה, לרבות הפרשיות שבהן מסובכת רעייתו, שרה נתניהו.

נתניהו עצמו נמנע מלמסור לאזרחי ישראל מידע מפורט על גרסאותיו למעשים הפליליים שמייחסת לו המשטרה. שיתוף גרסאותיהם המפורטות של עיתונאים מסוימים (ולא של אחרים) בדף הפייסבוק שלו מצביע על כך שאלו הן הגרסאות שלדעתו משרתות את הקייס שלו. לפחות בחלק מהמקרים ייתכן שיש כאן גם סגירת מעגל: נתניהו ומערך היועצים שלו מדבררים מידע שמיטיב איתו לעיתונאים וכלי תקשורת מסוימים, כלי התקשורת מפרסמים את המידע בשם עצמם, וכך "מלבינים" אותו ומטעינים אותו באמינות. או אז ניתן לצטט את המידע הזה ברשתות החברתיות כאילו היה פיסה של עיתונות עצמאית.

שני נושאים בולטים אחרים, שקיבלו כל אחד כ-16% מההפניות, הם הישגיו הדיפלומטיים של נתניהו וקטגוריה שניתן להגדיר בכלליות כהתנגחות ב"שמאל" – דברי ביקורת על הקרן החדשה לישראל, "שמאלנים" ומתנגדי חוק הלאום (רבים מהפרסומים אינם עוסקים רק בנושא אחד, אך לצורך בדיקה זו נבחר הנושא העיקרי שבו עוסק כל פרסום). בין שאר הנושאים: התקשורת, האופוזיציה, בטחון המדינה, מצב הרוח הלאומי (הדיאגנוזה: נהדר) והרבי מלובביץ' המנוח, שעמו היה לנתניהו "קשר מיוחד".

כמו ראשי הממשלה שקדמו לו, נתניהו מטפח עיתונאי חצר שמקפידים לדברר ולהלל אותו (וכשהוא מאפשר להם, גם לראיין אותו). את הריכוז הגבוה ביותר שלהם אפשר למצוא ב"ישראל היום", העיתון שהוקם מראש כמכשיר פוליטי למענו (אם כי מאז קמו לו מתחרים). מבדיקת "העין השביעית" עולה כי "ישראל היום", כצפוי, הוא כלי התקשורת שקיבל הכי הרבה הפניות מדף הפייסבוק של נתניהו. ואולם, רבים יופתעו לדעת שהעיתונאי שקיבל מראש הממשלה הכי הרבה הפניות אינו עובד ב"ישראל היום" – וגם לא בכלי תקשורת אחרים שמזוהים עם מעגליו הקרובים, כמו ערוץ 20 או "מידה".

העיתונאי שקיבל מנתניהו הכי הרבה הפניות הוא בכלל עיתונאי כלכלי, שבמשך שנים היה רחוק מלהיות מזוהה עם המילייה הפוליטי של ראש הממשלה: אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס" לשעבר. ציפורי מרבה לכתוב על חקירות נתניהו בטורי סוף השבוע שלו ובפייסבוק. בשנה החולפת, נתניהו ואנשיו העניקו לו עשר הפניות – יותר מכל עיתונאי בודד אחר.

(צילום אלי ציפורי: באדיבות האגודה לזכות הציבור לדעת)

כל ההפניות הללו ניתנו לפרסומים שבהם התבטא ציפורי בעניין החקירות הפליליות של נתניהו: למשל, טור שבו סיפר כי נחשף לחומרי חקירה מ"תיק 1000" ונוכח שהם סותרים את קביעות המשטרה, מאמר על "אכיפה בררנית" נגד נתניהו, רשימה שבה קרא לחקור את מקדמי "חוק 'ישראל היום'", וראיון בערוץ 20 שבו ציפורי "חושף את האמת על 'תיק 4000'", כפי שהגדירו זאת מפעילי דף הפייסבוק של ראש הממשלה. הסרטון, שנלקח מתוך תוכניתם של שמעון ריקלין וינון מגל, פורסם אצל נתניהו כשבצדו הוראות שימוש: "חייבים לצפות ולשתף".

לא תמיד היה ציפורי אוהד כה נלהב של ראש הממשלה. למעשה, בעבר נהג העיתונאי הכלכלי לפרסם בעקביות מאמרי ביקורת על מהלכיו של נתניהו. מתחקיר "העין השביעית" על "גלובס" שפורסם לפני כשנתיים עלה כי בתחילת 2015 חל שינוי חד ביחסו לראש הממשלה – ממש במקביל להיחלשותו והיעלמותו מהזירה של אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס" כשציפורי היה האיש החזק בעיתון. עם דעיכת כוכבו של פישמן, ציפורי הלך ואימץ לעצמו את האג'נדה של נתניהו. הוא הפך מאויב לאוהב. מי שגלשו בשנה האחרונה בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה לא יכולים היו לפספס: כעת, החיבה הזאת הדדית.

במקום השני בטבלת החביבים של ראש הממשלה מדורג גלעד צוויק, עיתונאי מאתר "מידה" בעריכת רן ברץ, דוברו של נתניהו לשעבר. לאורך 2018 קיבל צוויק שש הפניות בדף הפייסבוק של נתניהו. שתיים מהן היו לאותו פרסום – כתבה שגרסה כי בניגוד לממצאי המשטרה, עדויות שפורסמו בתקשורת ותחקירים עיתונאיים – אתר "וואלה" בעצם לא העניק לנתניהו סיקור אוהד. שאר ההפניות שקיבל צוויק היו לכתבות שמתחו ביקורת על השמאל הישראלי, ובעיקר הקרן חדשה לישראל (גילוי נאות: הקרן משתתפת במימון אתר "העין השביעית").

צוויק לא היה הכותב היחיד של "מידה" שנתניהו וצוותו טרחו על הדהוד מסריו: בדף של ראש הממשלה שותפו גם שני מאמרים שפרסם ב"מידה" משה איפרגן. באחד מהם חזר איפרגן על הטענה שב"וואלה" לא העניקו לנתניהו סיקור חיובי, ובשני קבל על "אכיפה בררנית" נגדו. במקרה הזה, מפעילי הדף של נתניהו לא הסתפקו בשיתוף – וגם שילמו לפייסבוק עבור קידום ממומן של הפוסטים.

שלושה כותבים קיבלו מנתניהו ארבע הפניות בשנה החולפת: קרולין גליק מ"מעריב", שלאחרונה הודיעה על הצטרפותה למפלגתם של נפתלי בנט ואיילת שקד, ולצדה גלית דיסטל-אטבריאן וארז תדמור, שמפרסמים מאמרים ב"ישראל היום". מתחתיהם ברשימה, עם שלוש הפניות, מדורגים שלושה כותבים קבועים של "ישראל היום": חיים שיין, עקיבא ביגמן ואריאל כהנא. כותבים שזכו לשתי הפניות ב-2018 הם איפרגן מ"מידה" (שהוזכר לעיל), ולצדו קלמן ליבסקינד מ"מעריב" ואיתמר פליישמן, בזכות מאמרים שפרסם ב"ישראל היום".

כפי שניתן לזהות, הסוגה העיתונאית המועדפת על נתניהו ומפעילי הדף היא דעות – מאמרים, טורים, פרשנויות, לצד פוסטים דעתניים שעיתונאים פרסמו בפייסבוק. כ-68% מהתוכן העיתונאי שפורסם בעמוד משתייך לסוגת הדעות. כ-26% מהפרסומים העיתונאיים בדף הפנו את הגולשים לכתבות או דיווחים חדשותיים. היתר, כ-6%, הן הפניות לראיונות עם עיתונאים.

מתוך עמוד הפייסבוק של נתניהו, 26.3.2018 (צילום מסך, לחצו להגדלה)

אשתקד, לקראת סוף חודש מרץ, פורסם בדף הפייסבוק של נתניהו פוסט שבו יצא נגד "הפייק ניוז היומיומי": "כתבים ופרשנים נפוחים מחשיבות עצמית כמו משה נוסבאום מדווחים על עימותים עם עדי מדינה – דבר שלא היה ולא נברא. הם ממשיכים לשקר לכם ערב-ערב. זה מה שהדיווחים שלהם שווים, פייק ניוז אחד גדול".

לפוסט החריף צורף מעין פוסטר שבו נמנו כלי תקשורת שעוסקים, לטענת נתניהו, בהפצת חדשות כזב: חדשות 2, חדשות 10, ynet ו"ידיעות אחרונות", "הארץ", "וואלה", תאגיד השידור הציבורי, "דה-מרקר", רשת וקשת. למעשה – התקשורת המרכזית כולה למעט "ישראל היום".

חלוקת הפוסטים של נתניהו לפי גופי תקשורת מעלה כי יחסו לכלי התקשורת הללו עקבי: רוב הגופים שהוזכרו ברשימה הוחרמו לחלוטין ולא קיבלו אפילו הפניה אחת. "הארץ", באופן יוצא דופן, קיבל שלוש הפניות – למאמר מאת מור אלטשולר ששיבח את נתניהו על יחסיו עם הימין האירופי, ולמאמר מאת משה ארנס שקבע כי "בין שאוהבים אותו ובין שלא, יש להודות שהוא אחד המנהיגים הדגולים בעולם בעת הזאת".

ההפניה השלישית היא גזור-הדבק של רשימה שפרסם איל מגד בבלוג שלו ב"הארץ", ובו הפליג בשבח יחסו של ראש הממשלה לבעלי החיים. "ההספד על קאיה, אם יוּתר לי להפליג עוד יותר, הוא הדרשה על ההר בנוסח נתניהו", כתב מגד בפוסט שנתניהו שיתף. "היא מאירה את אפלת הלכלוכים המושלכים עליו, ופי עשרת מונים יותר חשובה מההתחסדויות המזויפות הממלאות את חלל עולמנו הפוליטי בימים טרופים אלה".

חברת החדשות קיבלה שתי הפניות. בניגוד לכל שאר הדוגמאות שנאספו במסגרת בדיקת "העין השביעית", כאן לא מדובר בהמלצה על התוכן – אלא על הוכחות, כביכול, לסיקור עוין. "אין גבול לאובססיביות השקרית של אמנון אברמוביץ' נגד ראש הממשלה נתניהו. חובה לצפות בפייק ניוז בריבוע. שתפו!", נכתב באחת מהן. גם בהפניה השנייה לתוכן של חברת החדשות כיכב אברמוביץ', מבכירי רשימת המושמצים הקבועה של נתניהו וסביבתו.

רשת, עוד גוף תקשורת שנכלל ברשימת ה"פייק ניוז" של נתניהו, קיבלה רק הפניה אחת – לראיון עם זיו מאור מאתר "מידה". מאור התארח בתוכנית הבוקר וחזר על הטענה ש"וואלה" לא העניק לראש הממשלה סיקור אוהד.

(צילום שלדון ומרים אדלסון: בן דורי)

נגד רשימת כלי התקשורת שנתניהו נמנע מלפרסם עומדת רשימה אלטרנטיבית, של כלי תקשורת שהוא חפץ ביקרם. הבולט מביניהם הוא כמובן "ישראל היום" של משפחת אדלסון, שגבר על כל מתחריו בפער ניכר, עם 21 הפניות. את הכוורת משלימים אתר "מידה" (8 הפניות) וערוץ 20 (7 הפניות) – וגם שני כלי תקשורת שדווקא אינם מזוהים מיידית עם ראש הממשלה – "גלובס" ו"מעריב", עם 7 הפניות לכל אחד. במקרה של "מעריב" רוב ההפניות מובילות לטורים של קרולין גליק וקלמן ליבסקינד. במקרה של "גלובס", כל ההפניות הן לטורים מאת אלי ציפורי, חביבו של נתניהו.

נתניהו נוהג למצב את עצמו כמדינאי שמייצג את הזרם המרכזי, אך מי שיעיינו ברשימת הפרסומים העיתונאיים שהוא והצוות הידהדו בשנה האחרונה יגלו פסיפס תקשורתי עם נוכחות מוגברת לגופי תקשורת מגזריים: לצד "מידה" וערוץ 20 ניתן למצוא ברשימה גם גופים פרינג'יים דוגמת אתר "0404" (שכיכב בפוסט שנתניהו שילם כדי להגביר את תפוצתו), תחנת הרדיו גלי-ישראל, "חרדים 10", "ערוץ 7" ועיתון "בשבע".

עם זאת, הרוב המכריע של הפרסומים, כ-73%, מגיע משלושה כלי תקשורת – "ישראל היום", "מידה" וערוץ 20 – ולצדם קומץ בעלי טור מ"גלובס" ו"מעריב". ככל שזה תלוי בנתניהו וצוות הניו-מדיה שלו, זוהי הדיאטה התקשורתית שאזרחי ישראל צריכים לאמץ לעצמם כאלטרנטיבה לתקשורת העוינת.