ערכתי לאחרונה בתאריך 10.04.19 בשעה 20:01 בברכה, ירושלמי ציוני
נכון לעת כתיבת שורות אלו, לא ברור האם 'הימין החדש' יכנסו לכנסת או לא. כנראה שלא, אבל גם אם כן - 4 מנדטים זו אכזבה מבחינתם. לא זה מה שבנט ציפה לו ערב הבחירות; בוודאי לא כאשר רואים שפרץ-את-סמוטריץ-את-עוצמה קיבלו רק חמישה מנדטים.
למה זה קרה? הנה המחשבות שלי אודות הטעויות העיקריות של בנט:ראשית,
בארבע השנים האחרונות - בנט לא עשה דבר פרט ל'יישור קו' עם נתניהו בכל ענין או נושא מהותי. על כל דבר לבנט היה תירוץ קבוע לוויתור - "אנחנו רק שמונה מנדטים" - תוך שהוא התעלם מכך שמפלגתו היא תנאי הכרחי לממשלה.
זה לא רק בעניינים כמו היחס לחמאס והמאבק בדרום, הבינוי ביו"ש, חאן-אל-אחמר, וכו'. למעשה זה התחיל כבר בעת הקמת הממשלה בשנת 2015 - בכללי ובפרטי: כאשר נתניהו הקים את ממשלתו הקודמת הוא פנה לבנט אחרון, לאחר שהוא כבר מכר לאחרים נושאים שהיו בליבת הענין של הציונות הדתית (הרה"ר, גיור, תיק משב״ש וכו'). בנט היה יכול לומר לנתניהו - "לך תעשה חישוב מחדש. תסביר לשותפינו החרדים ולכחלון, שגם לנו יש ערכים ואינטרסים שאנחנו נלחם עליהם" - ואז הוא היה ממצב עצמו, כמי שלא נרתע ממאבק למען עקרונותיו.
אך הוא - בנט - בחר לקבל שני כסאות קורצים, וליישר קו עם נתניהו; ובכך הוא קבע לעצמו את הקו הכללי, בגינו הוא זכה ביושר לקריקטורת 'הסמרטוט', אחרי הפארסה עם דרישתו לתפקיד שר הבטחון, בשלהי הממשלה.
וכך, במשך ארבע שנים, בנט בלע צפרדע ועוד צפרדע ועוד צפרדע - רבים, אני משוכנע, איבדו את האמון בו. הדרך התיאורטית שלו יפה ביניהם, אך הוא פשוט לא האדם היכול להגשים אותה: הרי למה להצביע לבנט, אם אפשר ישר להצביע ליכוד?
שנית,
בנט לא היה ממוקד בקהל היעד שלו. הוא אמר שהוא רוצה דת"לים מתונים וחילונים מכבדי מסורת ימניים. אבל השיח שלו במהלך מערכת הבחירות לא היה שיח שמדבר אל ציבור זה, אלא שיח שמנסה לדבר אל הציבור של סמוטריץ דווקא - דת"לים יותר קיצוניים.
למשל: ההשתלחות שלו בבג"צ. קהל היעד שלו (דת"לים מתונים וחילונים מכבדי מסורת ימניים), בהחלט יכול להיות שלם עם תכנית שקד להעברת כוח מבית המשפט אל הכנסת. אבל לקהל היעד צורם חוסר הממלכתיות שבדרך התבטאותו של בנט. הוא לא רואה בבית משפט אויב - גם כשבית המשפט שוגה.
זה בא לידי ביטוי גם בנושאים נוספים - היחס לשחיתות, דת ומדינה, וכו'.
אבל בנט לא היה ממוקד, והרצון שלו למשוך ציבור יותר קיצוני גרם לו להתבטא כפי שהתבטא; ולדעתי - הוביל לאיבוד קולות, יותר מאלו שקיבל בדרך זו: הרי למה להצביע לבנט, אם יש את המקור - סמוטריץ - שגם הוא רץ לכנסת?
שלישית,
דרך עזיבת הבית היהודי היתה ביזארית ולא מכובדת. היה ניתן לעשות זאת בדרך אחרת, מכבדת. היה ניתן אפילו פשוט להפרד מהאיחוד הלאומי, ולהותיר את הבית היהודי כ"ימין החדש" הקורץ לקהל היעד הנ"ל -- ממש כפי שהוא (בנט) הצליח בבחירות 2013 למשוך המון קולות חילונים, ולהגיע להישג מרשים של 12 מנדטים. נכון - בלי האיחוד הלאומי זה היה כנראה יוצא פחות... והיום לאור חוסר אמינותו עוד פחות. אבל לא היה זה המצב בו בנט מוצא את עצמו כעת.
* * *
כל המחשבות האלה ליוו אותי מראש. לפני הבחירות. מעט רמזתי עליהן בתגובות פה ושם; במיוחד כאשר רציתי לברר את הדברים לעצמי, לקראת החלטה שלי למי להצביע, ולשמוע מהחברים פה את נקודת מבטם. אך נמנעתי מירי בנגמ"ש, כי סה"כ אני שותף לערכים של בנט ושקד.
חבל לי שזה כך. אולי צריך להמתין למישהו עם יותר עמוד שדרה, שינסה למשוך את העגלה בכיוון זה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
