האם פרופ' שלמה בן-עמי הדליף לח''כ דאהמשה הערבי  

הותרו לפרסום הסיכומים המצונזרים של ברק ובן עמי לוועדת אור. השניים טוענים כי אין להם כל אחריות לפרוץ המהומות. בן עמי: "הנחיותי מנעו מחיר דמים גבוה בהרבה"
אפרת וייס

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, והשר לביטחון פנים לשעבר, שלמה בן עמי, טוענים כי אין להם כל אחריות לפרוץ מהומות אוקטובר.

היום (ג') הותרו לפרסום הסיכומים המצונזרים של השניים, שהוגשו לוועדת אור, החוקרת את מות 13 האזרחים הערבים באוקטובר 2000.

ברק נחשד על ידי הוועדה בכמה סוגיות: הוא לא שעה להמלצות דרגים מקצועיים לקיים דיון בעניין התהליכים המתרחשים בחברה הערבית לפני המהומות; הורה לפתוח את כביש ואדי ערה למרות הסיכון; לא נתן דעתו כראוי לאירועים הראשוניים ולא עשה די להרגעת הרוחות.

בסיכום שהותר היום לפרסום, טען ברק כי במהלך אירועי אוקטובר 2000 עמדו בפניו משימות רבות, גם בתפקידו כראש ממשלה, וגם בתפקידו כשר ביטחון. לדבריו, הוא ניסה למלא את כל המשימות, ולעסוק בכל הנושאים כמיטב יכולתו, תוך מודעות לאחריות הרבה שהיתה מוטלת עליו.

עורכי דינו, רון דנציגר ודורי קלגסבלד, כתבו עוד בסיכום כי "בכל פעולותיו עשה ברק כל מאמץ להיות מעורב בדברים ולפעול בצורה מאוזנת ואחראית, כדי לתת את ההנחיות המדיניות הטובות ביותר לפי מיטב שיקול דעתו. לצד זה הקפיד ברק שלא לפגוע בתפקוד ובתחום האחריות של הגורמים שפעלו לצדו, גם בדרג המיניסטריאלי וגם בדרג הביצועי".

עורך הדין מציין כי גם כיום, שנתיים לאחר האירועים, הבעיות שבהן עוסקת הוועדה לא נעלמו ולא נפתרו, להפך, הן רק החריפו והתחדדו. "גם בעתיד המדינה תצטרך לעמוד בפני מבחנים קשים וחמורים והם עלולים להיות עוד יותר חמורים ומורכבים מהמבחנים שהיו במהלך אירועי אוקטובר 2000, ולכן יהיו השלכות משמעותיות על מסקנות הוועדה".

לדבריו, "מסקנות הוועדה בקשר לברק יהיו בעלות השלכות לא רק כלפי ברק באופן אישי. הן ישליכו על סטנדרט ההתנהגות המצופה מראש ממשלה. לכן, יש לערוך הבחנה ברורה בין תפקידו ואחריותו של ראש הממשלה, לבין תפקידיהם ואחריותם של גורמים אחרים במערכת השלטונית והביצועית. ביקורת שאינה מבחינה בין השניים עלולה ליצור נורמת התנהגות עתידית בעייתית ועלולה לקבוע נורמת התנהגות שאף ראש ממשלה לא יוכל לעמוד בה".

"בן עמי לא היה צריך להיות מפכ"ל-על"

החשדות של הוועדה כלפי השר לשעבר בן עמי הם כי הוא לא עשה די כדי להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה לאירועים, ולא עשה די כדי לקבל מידע בעניין.

כמו כן נחשד בן עמי כי לא היה ער לשימוש בכדורי גומי, הורה לפתוח את כביש ואדי-ערה למרות הסיכון ולא היה די תקיף בפיקוח על המשטרה.

בסיכום טוען בן עמי כי השר לביטחון פנים איננו וגם אסור שיהיה בבחינת מפכ"ל-על. לטענתו, הוא עשה כל שהיה יכול לעשות "באופן סביר בזמן אמת ואף הרבה יותר מכך".

בן עמי טוען באמצעות עורכי דינו, אמנון זכרוני ויעקב ויינרוט, כי הוא אינו נושא באחריות אישית וישירה, לא לעצם פרוץ ההתנגשויות, ולא לפגיעות בגוף ובנפש שנגרמו במהלכן. לטענת עורכי דינו, "אלמלא מדיניותו הברורה של בן עמי, הנחיותיו המפורשות ומאמציו העילאיים, האירועים היו עלולים להסלים ולגבות מחיר דמים גבוה בהרבה".
מסקנות הוועדה יפורסמו בחודשים הקרובים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2349725,00.html
(31.12.02 , 12:29)

וועדת אור מפנה אצבע מאשימה כלפי רוה"מ דאז ברק אך לא מורה על צעדים כלפי. לגבי פרופ' בן עמי, הוא לא יוכל לכהן עוד כשר לביטחון פנים.
קציני משטרה ישוחררו ואחרים יוקפאו מעמדם ודרגתם. סגן שרת החינוך צבי הנדל (האיחוד הלאומי) קורא לממשלת ישראל שלא להתייחס למסקנות הדו"ח המהווה בושה לטעמו, שכן הדו"ח מעניש את קציני המשטרה אותם היה ראוי לציין לשבח.

דקות מספר לאחר השעה 14:00 הוגש דו"ח וועדת אור למזכיר הממשלה וממנו יועבר לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולאחר מכן לבני משפחות הרוגי ההתפרעויות ולרשימת מוזהרי הוועדה. יצויין כי על מסקנות הוועדה חתמו כאחד שלושת חבריה, היו"ר השופט תאודור אור, השופט האשם חטיב והפרופסור שמעון שמיר. גורמים ברחוב הערבי טוענים כי השופט חאטיב חתם על המסמך בעקבות מסכת לחצים שהופעלו עליו. חלק מהגורמים אף מייחלים ליום בו יחשוף את ה"לחצים" שלכאורה תחתם עמד השופט.

כתבנו חגי סרי לוי מוסר כי על אף הביקורת אותם מפנה הוועדה כלפי ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, לא המליצה הוועדה על כך שלא ימונה לתפקיד כלשהו בעתיד. עם זאת באשר לשר לביטחון פנים שלמה בן עמי הורתה הוועדה כי לנוכח הכשלים המשמעותיים בתפקדו כשר, שלא למנותו יותר לשר לביטחון פנים.

באשר לשר לביטחון פנים באותה תקופה שלמה בן עמי, קובעת הוועדה כי השר לא פעל במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בקנה מידה נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהתפתחו באותה תקופה במגזר הערבי, ואשר הגבירו את הסיכון לפריצתן של מהומות כאלה. במסגרת זו, לא גילה מעורבות מספקת בהכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, לא נקט ביזמה מספקת על מנת לקבל מידע על ההכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, ולא גילה עירנות מספקת לצורך בהכשרה מתאימה של כוחות המשטרה להתמודדות עם אירועים מסוג זה.

באשר לקציני המשטרה קבעו חברי הוועדה כי המפכ"ל דאז וילק וניצב בדימוס אליק רון לא ימונו עוד לתפקידים בתחום ביטחון הפנים. באשר לקצינים אחרים במשטרה ובמשמר הגבול קבעה הוועדה כי תת ניצב משה ולדמן ישוחרר משירות במשטרה שכן היה אחראי לירי הצלפים על המתפרעים. לגבי מפקד מג"ב באותה העת תנ"צ בנצי סאו נקבע כי לא יקודם במשך ארבע שנים בדרגה או בתפקיד. יצויין כי סאו וולדמן קודמו כבר מאז האירועים בדרגה. סנ"צ מרמלשטיין מפקד משטרת עפולה ומפקדה בפועל של משטרת נצרת יוקפא קידומו למשך שנה.

הוועדה אף המליצה לשחרר את רפ"ק גיא רייף משרות במשטרה בשל התנהלותו באותם ימים.

הוועדה התייחסה לחברי הכנסת עזמי בשארה וחבר הכנסת עבדל מאלכ דהאשמה הגיעה הוועדה למסקנה כי בהיותם חברי כנסת, ואנשי ציבור, היו אחראים, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000 ובעיקר בשנים 1998 - 2000, ובמהלך אירועי אוקטובר, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרות של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרמו תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות. עם זאת הודיעה הוועדה כי מכיוון שבית המשפט התיר את התמודדותם לכנסת הרי שאין אפשרות לשלול מהם את תפקידם הממלכתי ציבורי.

לגבי השייח' ראאד סלאח קבעה הוועדה כי אכן התסיס את הרחוב הערבי, אולם כיוון שאינו נושא בתפקיד רשמי אין המלצות מעשיות לגביו.

בעקבות הפרסום אמר סגן השר לביטחון פנים חבר הכנסת מיכאל רצון (ליכוד) בראיון לחגי סגל בערוץ 7 כי עצם לידתה של הוועדה היה מהלך מיותר לחלוטין.

סגן שרת החינוך חבר הכנסת צבי הנדל (האיחוד הלאומי) קורא לממשלת ישראל שלא להתייחס למסקנות הדו"ח המהווה בושה לטעמו, שכן הדו"ח מעניש את קציני המשטרה אותם היה ראוי לציין לשבח.

"אני מצפה שדוח ועדת אור יהיה קו מנחה למנהיגי ישראל וערביי ישראל. אני מקווה שהדוח יוביל יחסים תקינים בכל המישורים. הרוב הגדול באוכלוסייה הערבית-ישראלית נאמנים למדינה ושומרים על חוקיה. ועדת החקירה הממלכתית הוקמה בעקבות תביעת המנהיגות הערבית-ישראלית ועל פי החלטת ממשלה.

נשיא המדינה, משה קצב, הגיב בצהריים לאחר שקיבל לידיו את מסקנות דוח ועדת אור ואמר כי "העובדה שהועדה לאחר כשנתיים וחתי של דיונים קיבלה פה אחד המלצות, מעידה שישראל התייחסה בכובד ראש לאירועים אשר גרמו לכולנו לזעזוע כבד".

הנשיא הוסיף "כי אירועי אוקטובר 200 היו טראגדיה קשה בחייה של המדינה, אך אסור ששבועיים קשים יהרסו של שיתוף פעולה חברתי, כלכלי, תרבותי ופוליטי. אני מביע תקווה כי המלצות הדוח יהוו מהיום תכשיר להגלדת פצעים שנפערו באוקטובר 2000. על המגזר הערבי והיהודי לחזור לסדר חיים תקין ולהביט אל העתיד בלאת להעיב על דו הקיום".

הנשיא שיבח את חברי הועדה והודה לשופט תאודור אור. מחר יפגש הנשיא עם חברי הועדה בלשכתו.

הוועדה קובעת כי על מדינת ישראל להפשיר קרקעות לטובת המגזר הערבי בשל קשיים של גידול טבעי. הוועדה ממליצה למדינה לפעול להכשרתם החוקיים של המקרים בהם קיים קושי מעין זה.

חברי הוועדה התייחסו במסקנותיהם גם לביקורו של יו"ר האופוזיציה דאז ח"כ אריאל שרון, וקבעו כי ביקור זה הביא לתגובות חריפות בקרב הציבור הערבי.

בסמוך לבית אגרון קיימו משפחות הרוגי ההתפרעויות הפגנה בה טענו כי "המשטרה רצחה את ילדינו והוועדה רצחה את הצדק". משטרת ירושלים העדיפה שלא לפעול מול המפגינים, ובצהריים התפזרו המפגינים.

(א"ב)
http://www.a7.org/news.php3?id=59322



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

@ שאלה: האם שוב עובדים עלינו...??

להלן העובדות...:-

1. חברי הועדה בכלל והיו"ר בפרט קיבלו את כתב המינוי...
ב-15.11.2000.
2. הועדה סיימה את כל השימועים בכלל ושל ניבחרי ציבור
בפרט, שהאחרון שהעיד היה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק...
ב-22.8.2002.
3. מיום תחילת עבודת הועדה ועד לסיום השימועים עברו...
כ-21 חודשים, דהיינו כשנה ו-9 חודשים.
4. מיום שהועדה סיימה את השימועים והחלה בסיכומים וכתיבת
הדו"ח, עברו עוד 9 חודשים.
5. מיום הקמת הועדה ועד להיום עברו 30 חודש, דהיינו:
כשנתיים ו-6 חודשים.
5. מיום שפרצו אירועי אוקטובר עברו כ-31 חודשים, דהיינו:
כשנתיים ו-7 חודשים.
6. ב-26.8.2002 סגן שר הפנים גידעון עזרא, קרא להקפיא את
פעילות הועדה, ובמועד מאוחר יותר קרא לחוקק חוק מיוחד לבטל
את הועדה.

@ מצ"ב קישורים רילונטים בסדר כרונולוגי...:-

@ השופט תיאודור אור יעמוד בראש ועדת החקירה למהומות במגזר הערבי.
חברים בוועדה: נשיא בית המשפט המחוזי- בנצרת "ג'ארח סהלג"
ופרופסור שמעון שמיר.
יום רביעי, 15 בנובמבר 2000, 19:50 מאת: מערכת וואלה!

השופט תיאודור אור יעמוד בראש ועדת החקירה למהומות במגזר הערבי
יום רביעי, 15 בנובמבר 2000, 19:50 מאת: מערכת וואלה!

עוד חברים בוועדה: נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ג'ארח סהלג
ופרופסור שמעון שמיר.

הרכב ועדת החקירה המלכתית לבירור הנסיבות שהובילו לפריצת המהומות
במגזר הערבי בתחילת האירועים האחרונים בשטחים נקבע היום.

בראש הוועדה יעמוד, כמתחייב על פי החוק, שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור. לצידו יכהנו נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט
ג'ארח סהלג' והפרופסור שמעון שמיר.

הוועדה הוקמה בעקבות לחץ של ראשי הציבור הערבי שסירבו לקבל את החלטת הממשלה הראשונית להקים ועדת בדיקה בלבד.

לוועדת החקירה הממלכתית, יש סמכויות נרחבות ביניהם לזמן עדים לעדות בשבועה, הענקת חסינות והמלצה על מסקנות אישיות נגד אישי ציבור.
http://news.walla.co.il/?w=//29232

@ השר לביטחון פנים: הקמת ועדת אור - טעות קשה
יום שני, 16 באפריל 2001, 20:11 מאת: הלית לוי, מערכת וואלה!
http://news.walla.co.il/?w=//53917

@ ברק ובן עמי יעידו החודש בוועדת אור
יום שישי, 2 בנובמבר 2001, 9:55 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//135844

@ ברק בוועדת אור: כל הממשלה אחראית
יום שלישי, 20 בנובמבר 2001, 18:56 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//144538

@ הרוגי מהומות אוקטובר: מחלוקת בין המשפחות על נתיחת הגופות
יום שבת, 24 בנובמבר 2001, 23:37 מאת: מאת אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//146053

@ בשארה: לא יכולנו לקרוא לרגיעה כשערבים נהרגו
יום שני, 3 בדצמבר 2001, 13:39 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//150266

@ חברי ועדת אור: התבטאויות א-סאנע הסיתו ערביי ישראל
יום רביעי, 5 בדצמבר 2001, 13:53 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//151455

@ בן עמי שוקל פרישה מהחיים הפוליטים
יום רביעי, 19 בדצמבר 2001, 10:32 מאת: יוסי ורטר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//157756

@ ברכה בוועדת אור: מפריזים בחקירות התבטאויות ח"כים ערבים
יום שני, 24 בדצמבר 2001, 13:34 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//159851

@ דהאמשה: "האסירים הביטחוניים הם אסירי מצפון"
יום חמישי, 3 בינואר 2002, 7:40 מאת: מאת אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//164072

@ ראש התנועה האיסלאמית: "לא היה בית מקדש בהר הבית"
יום שני, 28 בינואר 2002, 13:18 מאת: מערכת וואלה!
השייח סלאח. "השב"כ יישא באחריות" (בוצ'צ'ו)השייח ראאד סלאח
אמר במהלך עדותו בפני ועדת אור: "אין ליהודים זכויות שם";
טען: הוועדה אינה גוף שמחפש האמת; מדבריו השתמעה תמיכה בעימות
עם כוחות הביטחון.
http://news.walla.co.il/?w=//175311

@ ראש השב"כ אבי דיכטר העיד אתמול בפני וועדת אור
יום חמישי, 7 בפברואר 2002, 10:22 מאת: הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//180125

@ ועדת אור: מכתבי אזהרה לבכירים בדרג המדיני
יום רביעי, 27 בפברואר 2002, 17:38 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//189124

@ ועדת אור: מכתבי אזהרה לברק, בן עמי, המפכ"ל וניצב רון
יום רביעי, 27 בפברואר 2002, 21:04 מאת: אורי ניר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//189143

@ עתירה לבג"ץ: לבטל מכתבי האזהרה ששלחה ועדת אור לאנשי ציבור
ערבים. יום ראשון, 21 ביולי 2002, 15:48 מאת: ג'לאל בנא, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//256953

@ בשארה הודה: המפגינים באירועי אוקטובר חצו קו אדום
יום רביעי, 14 באוגוסט 2002, 10:44 מאת: יאיר אטינגר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//268412

@ היום: עדות ברק תסיים דיוני ועדת אור
יום שלישי, 20 באוגוסט 2002, 8:29 מאת: יאיר אטינגר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//270673

@ גדעון עזרא: להקפיא את פעילות ועדת אור
יום שני, 26 באוגוסט 2002, 23:57 מאת: הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//273632

@ ברק ובן עמי התנערו מאחריות בוועדת אור
יום שלישי, 31 בדצמבר 2002, 16:28 מאת: יאיר אטינגר, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//329675

מצ"ב קישור נוסף הכולל קישורים נוספים...:-
@ "ועדת אור לבדיקת מהומות אוקטובר"
http://news.walla.co.il/?w=//72794

@ החטא הקדמון: הקמת ועדת אור
30/08/2002 | ד"ר חיים משגב | [email protected]
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-1465-00.html?tag=3-34-51

להלן: כתבה בערוץ 7 ...:-
(9:38) יום רביעי, י"ג באייר תשס"ג, 20 ביוני 2001

חברי ועדת אור סיירו הבוקר בגליל התחתון ובגליל המערבי.

חברי ועדת אור, החוקרת את אירועי אוקטובר במגזר הערבי, בהם יו"ר הוועדה, השופט תיאודור אור, שופט בית המשפט המחוזי בנצרת,
@ "האשם חאטיב" @, שמונה לשמש חבר בוועדה ופרופ' שמעון שמיר, סיירו היום בבוקר בגליל התחתון ובגליל המערבי, במקומות בהם אירעו התנגשויות בין ערבים לבין המשטרה.

הסיור החל בכפר מנדא, כשנלוו אליו עשרות מאבטחים ממשמר בתי המשפט, רכב חפ"ק אשר נסע בראש השיירה, וכן רכב מינהלה וחילוץ. השופטים הגיעו לנקודתם הראשונה בכניסה לכפר מנדא, שם הם שמעו הסברים מפי חוקרי הוועדה אודות האירועים שהיו בכניסה לכפר, בהם נהרג ראמז עבאס בושנק .

משמרת מחאה מטעם משפחת בושנק ניצבה לצד הדרך, יחד עם קבוצת יהודים מאירגון בית שלום, עם שלטי מחאה, בהם נכתב, בין היתר, "אנו תקווה שועדת אור תוציא את האמת לאור" וכן "להגיש את אליק רון ושולחיו למשפט". השלטים נכתבו בשפה האנגלית והעברית.

אביו של הצעיר שנהרג, חאמד עבאס בושנק, אמר : "אני מאמין בדמוקרטיה של ישראל ובצדק שייצא לאור. הייתי גם בדיונים בירושלים. אנו לא יודעים בדיוק מי פגע בבן שלי, אבל יש לי חשד שזה איש מג"ב שהעיד בוועדה".

@ מתי גולן ממלמל ואומר:
"אז מה לקה בליבו, השתלמות...הרבה זמן כבר עבר
מה לציבור יש זמן"....מתי גולן מחייך חיוך שאומר
את הכל !!

הקמת ועדת אור בחטא יסודה בשל היותה רחוקה מדי מימי האירועים באוקטובר וקרובה מדי לבחירות של אותה שנה תוך כדי התחנפות לציבור הערבי כדי לקנות את קולותיו. הרכבה הלא מוצלח, בלא מומחה משטרתי ביטחוני ובלא נציג הציבור הערבי, בצירוף המנדט שקיבלה אינם מאפשרים לה להקיף את הסוגיות האמיתיות של הקרע בין הציבור היהודי לערבי.

האוכלוסייה הערבית הוסתה במשך תקופה ארוכה על-ידי הממסד הדתי הקיצוני כולל התנועה האסלמית בראשות סלח וח"כים ערביים בערים וכפרים, כנסים במסגדים, תוך כדי אזלת יד של השלטונות לבלום ולמנוע את ההסתה. כל זה בתוספת מועקות חברתיות, אכזבות פוליטיות והזדהות עם אחיהם הפלשתינאים הביאו את הציבור הערבי להתפרצות האלימה. זו לא היתה התפרצות ספונטנית, אלא התקוממות מתוזמנת, מאורגנת היטב, שתפסה את המשטרה בהפתעה מוחלטת. כבר אז היה צריך לראות את הנורות האדומות מהבהבות.

לא המודיעין ולא השב"כ העריכו את פוטנציאל השנאה והתסכול בציבור הערבי. המשטרה שלא היתה מוכנה הגיבה באש חיה גם במקומות שזה לא היה חיוני. לעומת זאת ההחלטה לפתוח את ציר ואדי ערה לתנועה בכל מחיר היא דוגמה להחלטה נכונה, שהרי סגירתו על-ידי כנופיות אלימות היא מרד אזרחי שיש לדכא.

רוב הוועדות הממלכתיות הגדולות שבהן שופטים מקצועיים היו דומיננטיים הסתיימו בתוצאות מאכזבות. ועדת אגרנט איפשרה לדרג המדיני להתחמק מאחריות למחדל מלחמת יום הכיפורים, וועדת השופט כהן שחקרה את נסיבות הטבח בסברה ושתילה הטילה אחריות לא נכונה על צה"ל ועל שר הביטחון כנאשם.

אסור לוועדת אור לתת לשלמה בן עמי ולאהוד ברק להתחמק מאחריות ולהפיל את "התיק" על המפכ"ל ווילק ועל ניצב אליק רון. אם כך ייראו המסקנות, זה יהיה כישלון צורב לוועדה. בכל מקרה, לא חשוב מה יהיו התוצאות, גם הציבור היהודי וגם הציבור הערבי ייצאו מאוכזבים, כל אחד מסיבותיו, התסכול האכזבה ורגשי הקיפוח כביכול יישארו גם בעתיד.

אין לי כל ספק, שהוועדה השקיעה מאמץ רב להגיע לתוצאה מאוזנת ולהציג את הארועים באור הנכון כמיטב יכולתה - אך מנגד אסור לתלות בה תקוות גדולות.

כפי שציינתי לעיל, הרכב הוועדה לא היה מקצועי מספיק להתמודד עם הארועים בשטח, ללא ליווי של איש משטרה או איש בטחון, לניתוח הצד המשטרתי והביטחוני בהכנת הכוחות בהפעלתם, במידע המודיעיני הדל שתפס את המשטרה לא מוכנה לא בכוח אדם מיומן ולא בציוד המתאים - דבר שגרם לקצינים בשטח להגיב באש חיה וגם במקום ובתנאים שלא חייבו זאת וגם בכך שאפשרו לאלימות לגלוש מעבר לתקופה הסבירה. אך מעל לכל לא הבינה המנהיגות של המדינה - שמדובר בהתפרצות מתוזמנת על רקע נסיון לפגוע בלגיטימיות המשטר, ולחזק את מלחמת הפלשתינים וערפאת - וכל זאת על רקע האמונה הדתית של התנועה האסלמית כי - ישראל צריכה להעלם כדי להקים רצף מדינות אסלאמיות - מטרה זו עדיין חיה ונושמת.

ההרכב והמנדט שקיבלה הוועדה - לא איפשר לה להקיף את הסוגיה הסבוכה של "ערביי ישראל" והשתלבותם במדינה מבחינה חברתית תרבותית ומעשית.

נבחרי הציבורי הערבי - בהעידם בפני הוועדה דנו יותר בסיבות שלדעתם הביאו להתקוממות כמו קיפוח חברתי, תסכול, שנאה שנבעה גם מהסתה רבת שנים ומתוזמנת היטב תוך הזדהות עם האינתיפאדה והאחים הפלשתינים - נושאים שהוועדה לא תוכל ולא תרצה לטפל בהם.
עדויותיהם של ר' הממשלה דאז אהוד ברק, השר לבטחון פנים (בחצי משרה), שלמה בן עמי היו חלקלקות, מתחמקות בנוסח: אני אמנם עומד בראש הפירמידה - אבל "לא אשם", לא ידעתי לא ראיתי לא דווחתי לא הוכנתי.

גם המשטרה על זרועותיה, כעולה מעדותם והסתירות הרבות שבין קציני המשטרה בראשות המפכ"ל וניצב אליק רון - לא יכולים לצאת נקיים מהפרשה - אך בוודאי שאין להטיל עליהם את כל האחריות ולתת לפוליטיקאים שעמדו בראש הפירמידה להתחמק, כמו שקרה בוועדות הממלכתיות הקודמות שהוזכרו לעיל.

הוודאות "לכשלון ידוע מראש" נובע גם מהציפייה מוגזמת של הציבור הערבי לצדק אבסולוטי והטלת אשמה חד משמעית, לפי תפיסתם, על ממשלות ישראל לדורותיהם ולעומתם הציבור הישראלי, לא יוכל לקבל עמדה זו לאור התנהגות המנהיגות הערבית, לפני ותוך הארועים בליווי הסתה פרועה ונסיון לשלילת לגיטימיות מהמנהיגות הישראלית דוגמת התנהגותם וביטוייהם של ח"כים כמו בשארה, מחול, דהאמשה אחמד טיבי ואחרים, אז וגם כיום. מעצרם של מנהיגי הפלג הצפוני - מוכיח זאת.

לצערי נראה לי שוועדת אור, לא תוכל להרים את הנטל הכבד הזה והתוצאה תהיה, עוד חוברת עבה של וועדה ממלכתית שתעלה אבק בעתיד, תעורר סערה קטנה עם פרסומה - ומסקנותיה יתפוגגו מול המציאות המשתנה.

מעצר השיך ראאד סלאח וחבר עוזריו - הוא קצה חוט לפעילות האנטי ישראלית האינטנסיבית, של קבוצות קיצונים מאז מלחמת השחרור. את האכזבה שלהם מאי קבלת תכנית החלוקה וההפסד הצורב במלחמת העצמאות, מלווה את מעשיהם, אמונתם ושאיפתם עד היום. אל תטעו - לא מדובר בקומץ, בעשבים שוטים, קיצונים ממורמרים וכו'... זאת אילוזיה.

רבים הצטרפו ומצטרפים לשאיפה של השמדת ישראל תוך ניצול הדמוקרטיה היחידה באזור וכליה המקנים להם חופש מרבי כל עוד הם שומרי חוק אך אסור להרדם בשמירה - בטחון המדינה ושלום אזרחיה עדיפים על זכויות עם צליל אוניברסלי, בזמן חירום ובמדינה שעדיין נלחמת על עצמאותה.
______

באשר לסיפא שלך...:-
"אך אם כבר טרחו מספר מלומדים והכינו 1200 עמודי מסקנות
יועילו לפרסמם במועד מתאים יותר לא עכשיו"

דבריך אלו נועדו לשרת את שילטון האוליגרכיה = הפשע המאורגן
במדינת ישראל !!
אין יותר מתאים מפרסמם כבר אתמול, גם כך נעשה כאן
טיוח מבחינת לוח זמנים של תפקוד הועדה,
כנס לקישור המצ"ב ותלמד ידידי...:-
@ האם פרופ' שלמה בן-עמי הדליף לח''כ דאהמשה הערבי
https://rotter.net/forum/gil/5131.shtml

חברי ועדת אור. האם הם נחלקו בדעותיהם? צילום ערוץ 2

מכונות הדפוס של המדפיס הממשלתי עבדו לאחרונה שעות נוספות, כדי להשלים את הדפסת העותקים הרבים של הדו"ח עב-הכרס, המחזיק למעלה מ-800 עמודים, שחיברה "ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים", המכונה גם "ועדת אור". בעוד שבוע, ב-1 בספטמבר 2003, יימסר הדו"ח לפרסום - קרוב לשלוש שנים אחרי מהומות אוקטובר 2000, שבהן הוא עוסק.



אהוד ברק. הנחיותיו תרמו להסלמה?

באותו יום, יום ב', בשעה 14:00, יוגש הדו"ח לממשלה, ולאחר-מכן יימסר גם לבאי-כוח הצדדים ויותר לפרסום. הועדה תמסור לנציגי ארגון "עדאלה" 13 דו"חות למשפחות ההרוגים. במקביל, יימסרו דו"חות למוזהרים (על ההערכות, הדיווחים, התמונות ותולדות הוועדה - בפרויקט מיוחד של ynet).

האם היתה דעת מיעוט?

שלושת חברי הוועדה ועוזריהם עמלו על כתיבת הדו"ח במשך חודשים ארוכים. יו"ר ועדת החקירה הממלכתית, השופט העליון תיאודור אור, וחבר הוועדה פרופסור שמעון שמיר, שגריר ישראל במצרים לשעבר, עבדו על הדו"ח יחדיו בבית המשפט העליון בירושלים; חבר הוועדה השלישי, השופט האשם ח'טיב, עבד עליו בנפרד בבית המשפט המחוזי בנצרת, שבו הוא מכהן.

שלמה בן-עמי. לא מילא כהלכה את תפקידו?

עובדה זו מחזקת לכאורה שמועות עקשניות שהסתובבו לאחרונה במערכת המשפטית והפוליטית, כאילו כתבו חברי הוועדה דעת רוב ודעת מיעוט - שני החברים היהודים מול השופט הערבי. אם נכונה השמועה, הדבר עלול לפגוע באמון שירחשו לדו"ח ערביי ישראל, שהוועדה הוקמה במידה רבה כדי לשקם את אמונם במערכות השלטון, אחרי שכוחות הביטחון הרגו 13 אזרחים ערבים במהומות אוקטובר 2000. עם זאת, צריך להדגיש שגם אם תתברר השמועה כנכונה, ודעותיהם של חברי הוועדה אכן נחלקו, בשלב זה לא ידוע מהם הנושאים שבהם נחלקו ומה משקלם; ייתכן שעיקר המסקנות מקובל על כל חברי הוועדה.

מעטה חשאיות סביב הדו"ח

מה נכתב בדו"ח ועדת אור? הניסיון לנחש את התשובה לשאלה זו מעסיק לאחרונה רבים במערכת המשפטית והפוליטית. רק קומץ של מקורבים לוועדה יודעים את התשובה. כל השאר - ובהם שרים, חברי כנסת, בכירי המשטרה ומשפטנים בכירים - מגששים באפלה. כתיבת הדו"ח לוותה במסך כבד של חשאיות. אפילו אנשים שהדו"ח נמסר לידיהם לצרכים טכניים - למשל, כדי להדפיס אותו - התבקשו לעצום עין ולא לקרוא את הכתוב בדו"ח.



יהודה וילק. הסתיר את ירי הצלפים? צילום: עטא עוויסאת

ומדוע זה מעניין כל-כך? קודם כל, בגלל המסקנות האישיות. על הכוונת של הוועדה נמצאים בכירים רבים: ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק; השר לביטחון פנים לשעבר, פרופסור שלמה בן-עמי; מפכ"ל המשטרה לשעבר, רב-ניצב יהודה וילק; מפקד המחוז הצפוני לשעבר, ניצב אליק רון; חברי הכנסת הערבים עזמי בשארה ועבדל מאלכ דהאמשה; ראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח; ועוד חמישה קציני משטרה ושני שוטרים. לכל אלה שלחה הוועדה מכתבי אזהרה, שלפיהם הם עשויים להיפגע ממסקנותיה.



אליק רון. פיקד על ירי אש חיה ללא הצדקה? צילום: עטא עוויסאת

מכתבי האזהרה הם כעין כתבי אישום, בהבדל אחד - לא התביעה ניסחה אותם, אלא השופטים, כלומר חברי הוועדה. הם משקפים את המסקנות שעלו לכאורה מהראיות ומהעדויות שאספה ושמעה הוועדה בשלב הראשון של עבודתה, שהסתיים בפברואר 2002. לאחר-מכן התקיים שלב נוסף, שבו ניתנה למוזהרים הזדמנות לבדוק את הראיות נגדם ולהופיע בפני הוועדה, כדי לנסות ולהפריך את הממצאים.

האזהרות: מהסתה ועד להרג

מכתבי האזהרה מלמדים שאם המוזהרים לא הצליחו להפריך את רוב הממצאים נגדם - המסקנות האישיות יהיו קשות. נגד ברק נטען, בין היתר, שהוא לא "קרא את הכתובת על הקיר" לפני המהומות, לא ניסה להרגיע את הרוחות כאשר פרצו המהומות, ואף תרם להסלמה בכך שהורה למשטרה לפעול בכל האמצעים כדי לפתוח את צירי התנועה שנחסמו. בן-עמי הוזהר שלא מילא כהלכה את תפקידו כשר לביטחון פנים, לא פיקח על היערכות המשטרה לפני המהומות, ולאחר שאלה פרצו - לא פעל כדי לצמצם את הפגיעה בחיי אזרחים.



עזמי בשארה. הסית את הציבור הערבי לאלימות? צילום גלי תיבון

למפכ"ל וילק ייחסה הוועדה שורה ארוכה של מחדלים בהיערכות לאירועים, בטיפול בהם במהלכם ובהתנהלות אחריהם. בין היתר נטען נגדו שאיפשר שימוש באמצעים קטלניים לפיזור הפגנות למרות הנחיות הדרג המדיני, והסתיר מהדרג המדיני שימוש בצלפים שירו אש חיה לעבר מפגינים. בעניינו של ניצב אליק רון הועלו טענות חמורות על תפקודו כמפקד המחוז הצפוני - הן לפני המהומות, כאשר תרם לכאורה ליחסים העכורים בין המשטרה לציבור הערבי, והן במהלך המהומות, כאשר פיקד לכאורה על התגובה האלימה של המשטרה, ואף היה אחראי ישירות לאירועים שבהם צלפים ירו אש חיה לעבר מפגינים ללא הצדקה.

תת-ניצב משה ולדמן, ששימש מפקד מרחב עמקים של המשטרה, תת-ניצב בנצי סאו, שהיה מפקד מג"ב במחוז הצפון, סגן-ניצב ירון מאיר, שהיה קצין אגף מבצעים של מרחב גליל במשטרה, וסגן-ניצב שמואל מרלשטיין, שהיה מפקד בפועל של תחנת נצרת במשטרה, הוזהרו כולם על אחריותם כמפקדים לאירועים שבהם נהרגו מפגינים ערבים מירי צלפים ומירי כדורים מצופי גומי.

רב-פקד גיא רייף, מפקד תחנת משגב, רס"ר נ.י. מהיחידה המשטרתית המיוחדת (ימ"מ), ומורשד ראשד, שוטר ממשמר הגבול, הוזהרו שירו במו ידיהם לעבר מפגינים ערבים ללא הצדקה, וגרמו לקורבנות בנפש.

נגד השייח' ראאד סלאח וחברי הכנסת עזמי בשארה ועבד אל-מאלכ דהאמשה נטען כי הסיתו את הציבור הערבי לאלימות לפני אוקטובר 2000 וליבו את הרוחות במהלך המהומות.

כמה עמוק יצללו המסקנות המערכתיות

מעבר לדריכות סביב המסקנות האישיות, דו"ח ועדת אור עשוי לכלול גם מסקנות מערכתיות חשובות לאין-ערוך - על היחס של המדינה לאוכלוסיה הערבית, על טיפולה של המשטרה בהפגנות שבהן מעורבים אזרחים ישראלים, ועוד.

@ המנדט הרשמי שהעניקה הממשלה לוועדה היה כדלקמן:
"הוועדה תחקור השתלשלות האירועים ותקבע ממצאים ומסקנות לגבי מה שהתרחש בהם ולגבי הגורמים שהובילו להתרחשותם באותו מועד, ובכלל זה התנהגות המסיתים והמארגנים, משתתפי האירועים מכל המגזרים, וכוחות הביטחון".
בגדר המלים "הגורמים שהובילו להתרחשותם" ניתן להכיל עולם ומלואו.

כך למשל, בסיכומים שהגיש לוועדה ארגון עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל - נטען כי "סיבות העומק" להתרחשות המהומות הן ההפליה ההיסטורית של הערבים מאז שנות הממשל הצבאי, מדיניות תכנון הקרקעות המקפחת, וההפליה הסוציו-אקונומית הנמשכת כיום. בשלב זה עדיין לא ידוע כמה עמוק יצללו מסקנותיה של ועדת אור.

(25.08.03 , 13:58)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2711319,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הדוח, העוסק במהומות אוקטובר 2000 בהן נהרגו 13 ערבים-ישראלים, יוגש לממשלה, למשפחות ההרוגים ולמוזהרים; סימני השאלה העיקריים: מה יעלה בגורל המוזהרים, בהם ברק, בן-עמי, קציני משטרה וראשי המגזר הערבי, וכן האם חבר הוועדה הערבי היה בדעת מיעוט

ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים, בראשות שופט בית המשפט העליון (וכיום המשנה לנשיא), תאודור אור, החוקרת את מהומות אוקטובר 2000, במהלכם נהרגו 13 מערביי ישראל, תפרסם את מסקנותיה הסופיות במסגרת הדוח שתגיש לממשלה ביום שני הבא, 1.9.03.

לאחר שיימסר הדוח, המשתרע על-פני למעלה מ-800 עמודים, לממשלה, הוא יימסר גם לאנשי ארגון 'עדאלה', המייצג את 13 משפחות ההרוגים, וכן למוזהרים שבו ואז יותר לפרסום.

ועדת אור הוקמה על-ידי ממשלתו של אהוד ברק, בעקבות לחץ פוליטי וציבורי גדול, הן מצד השמאל בישראל, והן מצד המגזר הערבי, ומאז זכתה לקיתונות של ביקורת ולטענות מצד גורמים רבים על-כך ש'נולדה בחטא'.

במסגרת עבודת הוועדה, שחברים בה, כאמור, השופט תאודור אור, וכן שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, האשם ח'טיב ופרופסור שמעון שמיר, לשעבר שגריר ישראל במצרים, ניגבו למעלה מ-530 הודעות, והוגשו לה אלפי מוצגים. הוועדה עצמה שמעה עדויות של למעלה מ-349 עדים.

מתח רב ודריכות נרשמו בעת האחרונה במערכת הפוליטית והמשפטית, לקראת פרסומו של הדוח. יצויין, כי סודיות רבה אופפת את הקשורים להפקת דוח ולעבודת הוועדה, ועד כה לא נרשמו כל הדלפות של מסקנות ממנו לעיתונות, אולם בפנינו עוד שבוע שלם עד לפרסומו.

סימני השאלה הצפויים להיפתר

סימני השאלה הגדולים, להם ייתן הדוח תשובה, הם מהן מסקנותיה בכל הנוגע ל-14 האישים שקיבלו ממנה מכתבי אזהרה בפברואר 2000, וכן האם השופט הערבי, האשם ח'טיב, יהא בדעת מיעוט מול שני חברי הוועדה היהודים, אור ושמיר. נראה כי מצב בו ח'טיב יהא בדעת מיעוט, יגרור ביקורת קשה מצד הציבור הערבי, שצפוי להתבטא בהבעת אי-אמון מוחלט בדוח ובוועדה.

שאלה נוספת תהיה, האם תעלה הוועדה מסקנות מערכתיות כלשהן, להן תהיה גם השלכה חברתית עמוקה, באשר להתנהגות ממשלות ישראל בכלל והממשלה דאז וזרועות הביטחון שלה בפרט, כלפי האזרחים הערביים. את המנדט שנתנה הממשלה לוועדה ניתן לפרש בכמה דרכים, בייחוד לאור המינוח "הגורמים שהובילו להתרחשותם" של המהומות באוקטובר 2000. ברצותם, ייכנסו חברי הוועדה לנבכי ההיסטוריה של קיפוח האזרחים הערביים במדינה, וברצותם יתייחסו רק לתקופת הזמן הנקודתית הרלוונטית לשנת 2000.

14 מכתבי אזהרה לעדים

כאמור, בחודש פברואר 2002 שיגרה הוועדה מכתבי אזהרה ל-14 עדים שהופיעו בפניה, מתוכם 9 אנשי משטרה ו-5 גורמים מדיניים, העלולים להיפגע ממסקנותיה .

בין המוזהרים: ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק; מפכ"ל המשטרה דאז, רב-ניצב יהודה וילק; השר לביטחון פנים לשעבר, שלמה בן-עמי; מפקד מחוז הצפון לשעבר, ניצב אליק רון; תנ"צ משה ולדמן, מפקד מרחב העמקים לשעבר; תנ"צ בנצי סאו, מפקד מחוז צפון לשעבר במשמר הגבול; סנ"צ ירון מאיר, קצין אג"ם לשעבר במרחב הגליל; סנ"צ שמואל מרלשטיין; הקצין גיא רייף, מפקד תחנת משטרה לשעבר; מורשד ראשד.

הוועדה שיגרה מכתבי אזהרה גם לכמה גורמים, החשודים כמי שהתסיסו את הציבור הערבי, בהם שני חברי כנסת ערביים - עבד אלמאלכ דהמשה וד"ר עזמי בשארה, וכן לראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, השייח' ראאד סלאח, מאום אל-פחם, העצור עד תום ההליכים נגדו, יחד עם 4 בכירים אחרים בתנועה האיסלמית, המואשמים בעבירות ביטחון שונות.

במהלך העדויות שנשמעו בפניהם, הביעו חברי הוועדה את מורת רוחם מהתנהגותם של שוטרים וקצינים. גם את ביקורתם ומורת רוחם מהתנהלותו של השר לביטחון פנים דאז, שלמה בן-עמי, הפגינו חברי הוועדה. חברי הוועדה גיבשו את עמדתם במכתבי האזהרה ששלחה לכמה עדים, מהם עולה כי הוועדה הסיקה מסקנות ביניים חמורות כנגד אופן התנהלותם של האישים הנ"ל:

ברק התעלם מהערכות גורמי המודיעין

את אהוד ברק האשימה הוועדה במחדלים, בהימנעות מביצוע פעולות להבטחת שלומם של אזרחי ישראל, מהתעלמות מ"הנפגעים הרבים ואף ההרוגים אשר היה צפוי"; בכך שלא "איזן כראוי בין הצורך להבטיח את החוק והסדר, לבין הצורך להימנע מפגיעה בחיי אזרחים ובשלמות גופם", בהתעלמות מהערכות גורמי מודיעין; בכך שלא נקט בפעולות מספיקות למניעת או הגבלת שימוש באמצעים קטלניים על-ידי המשטרה; בכך שלא תיעד הערכות מצב; ובכך שאפילו נמנע מלהיפגש עם מנהיגות ערביי ישראל (עד יום 3.10.00), חרף הצעות גורמי מודיעין.

את שלמה בן-עמי האשימה הוועדה, בכך שלא הכין את המשטרה כיאות למהומות; לא גילה עירנות; לא נקט בפעולות כדי למנוע או להגביל את השימוש בתחמושת; היה שותף להנחיה למשטרה לפתוח את צירי התנועה בכל האמצעים, תוך התייחסות מפורשת לכביש ואדי-עארה, ותוך התעלמות מהנפגעים הרבים וההרוגים אשר היו צפויים; נמנע מלדרוש דיווח על אירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה; לא קיים את חובתו כדי לקבל דיווח, שיאפשר לו לקבל החלטות ומתן הנחיות מושכלות.

כנגד השייח' ראאד סלאח, ד"ר עזמי בשארה, ועבד אלמאלכ דהאמשה, טענה הוועדה כי אלה העבירו לציבור הערבי מסרים של אלימות, וגרמו לשילהוב האווירה ולהחרפת האלימות.

מכתבי האזהרה שוגרו על-מנת לאפשר למוזהרים להגן על עצמם, ובין היתר לשכור עורכי דין כדי שיוכלו להופיע בשמם בפני הוועדה ולהגן עליהם. כך, למעשה, קיימה הוועדה הליך של שימוע. עד כה, היו המוזהרים אך בחזקת חשודים לכאורה, אולם כעת, משסיימה הוועדה את עבודתה, יקבע הדוח האם אכן המוזהרים כשלו בתפקידם ו/או ביצעו עבירות לכאורה, אם לאו.

נועם שרביט
http://www.netkings.co.il/community/index.php?s=68101477263a62379b701272fb1abe2f&act=ST&f=1&t=21622&st=30

דוח ועדת אור, לסיכום ארועי אוקטובר 2000 במיגזר הערבי ישראלי,
בראשה עומד שופטת בית המשפט העליון תאודור אור, יתפרסם ביום שני
הבא (1.9.2003).
עמוס באר
http://nfc.co.il/archive/001-D-29151-00.html?tag=4-24-47

המנדט של ועדת אור!!



פרופ' עמנואל גרוס צילום ארכיון ידיעות אחרונות

"הוכח שהעם חופשי להתנער מהמלצות אישיות, כמו במקרה של אריאל שרון, שוועדת כהן מצאה אותו, בשל חלקו בפרשת סברה ושתילה, לא ראוי לשמש כשר ביטחון. אך 18 שנים מאוחר יותר זה לא מנע את בחירתו לראשות הממשלה "

עד כמה רחוק תוכל ועדת אור ללכת? מהו בעצם המנדט שניתן לה להצביע על "אשמים" בפרוץ מהומות אוקטובר 2000, שבהן נהרגו ערבים ויהודים?
האם היא יכולה להוביל לכתבי אישום פליליים?

מדריך ליום שני הקרוב
מאת: פרופ' עמנואל גרוס

בעוד פחות מ-72 שעות יתפרסם דו"ח ועדת אור, שציפיות, תקוות וחששות רבים מלווים אותו. במערכת הפוליטית, במגזר הערבי ובציבור הרחב המתינו 3 שנים כדי לשמוע את "גזר הדין" לגבי מאורעות אוקטובר 2000, שבהם נהרגו ערבים ויהודים, ונפער קרע בחברה הישראלית. (לפרוייקט "ועדת אור" לחצו כאן).

עד כמה עמוק חדרה ועדת אור? האם יפרט הדו"ח את הסיבות לפרוץ העימות, ואולי אף יטיל אחריות על גורמים פוליטים? האם שלושת חברי הוועדה יהיו בדעה אחת – או שתהיה דעת מיעוט? שאלות אלו ואחרות מלוות את הספר עב הכרס שיראה אור ביום ב' הקרוב.

על רקע פרסום הדו"ח, ראוי להסביר מספר היבטים משפטיים הקשורים בעבודת הוועדה וסמכויותיה. היבטים אלה יסייעו אולי להבין עד כמה רחוק יוכלו ראשיה ללכת – בהתחשב במסגרת שבה פעלו.

1. מהו המנדט של הוועדה?

הוועדה התמנתה לפי חוק ועדות חקירה, המעניק לממשלה סמכות למנות ועדת חקירה אם סברה שנושא בעל חשיבות ציבורית ראוי לבחינה ולבדיקה. כך עשו בעבר ממשלות ישראל בנושאים מרכזיים בחיי המדינה כמו ועדת אגרנט לחקר אירועי מלחמת יום הכיפורים, ועדת כהן, אשר חקרה את אירועי הטבח בסברה ושתילה, ועדת שמגר, שחקרה את הטבח במערת המכפלה, ועוד.

הממשלה מגדירה לוועדה את נושא החקירה - ובכך למעשה מגבילה את יכולתה לבדוק עניינים שלא קשורים ישירות לכך. במקרה שלנו, הוגדרו סמכויות הוועדה בצורה רחבה ביותר, בכך שהוועדה נתבקשה לבחון לא רק את האירועים עצמם - אלא גם את הגורמים להתרחשותם.

בכך איפשרה הממשלה דאז, בראשות אהוד ברק, ירידה לבחינת עומק של הגורמים ההיסטוריים שהביאו לפרוץ אירועי אוקטובר.

החוק מורה כי אם לאחר סיום שמיעת העדויות עולה מתוכו חשד כי אדם כלשהו עלול להיפגע ממסקנותיה של הוועדה, חייבת היא להזהירו, לאפשר לו לעיין בחומר וללמד על עצמו סנגוריה באמצעות פרקליט.

בתום הדיונים, מורה החוק לוועדה להודיע לממשלה על ממצאיה. החוק מאפשר לוועדה להוסיף לממצאים גם המלצות. הממשלה איננה חייבת לאמץ את מסקנות הדו"ח או המלצותיה של הוועדה, אך בכך היא מסתכנת כי החלטה כזו תמצא בלתי סבירה בעליל על ידי בג"ץ.

2. מהו משקלן של ההמלצות?

משום מעמדה המיוחד והממלכתי של ועדת חקירה, יש חשיבות רבה לממצאיה וגם להמלצותיה, במישור הממסדי - ציבורי וגם במישור של האחריות האישית.

ועם זאת, הוכח כבר, כי "העם" חופשי להתנער מהמלצות אישיות, כמו שקרה במקרה של ראש הממשלה, אריאל שרון, שוועדת כהן מצאה אותו, בשל חלקו בפרשת סברה ושתילה, לא ראוי לשמש כשר ביטחון, וכך אכן היה. אך 18 שנים מאוחר יותר זה לא מנע את בחירתו לראשות הממשלה.

יודגש כי ועדת החקירה איננה מוסמכת להחליט על העמדה לדין פלילי, אך בוודאי שהמלצותיה בכיוון כזה ייבחנו ברצינות על ידי היועץ המשפטי לממשלה. ממצאי ועדת החקירה, כמו גם חומר העדויות שהובא בפניה, לא יכולים לשמש כראיה בהליך פלילי. כתוצאה מכך, כדי להחליט האם יש מקום לנקוט כנגד אדם בהליך פלילי, צריכה המשטרה למצוא ראיות חדשות, שלא קשורות באלו שהוצגו בפני ועדת החקירה.

3. מיהן הדמויות המרכזיות שעשויות "לככב" בדו"ח?

יש לשים לב כי במקרה הנוכחי, חלק נכבד מהדמויות הראשיות שהוזהרו על ידי הוועדה - סיימו את תפקידיהן הציבוריים או הממלכתיים.

כך למשל אהוד ברק, ששימש בזמן המקרה כראש הממשלה המכהן, וכך גם פרופ' שלמה בן עמי, אשר שימש אז כשר לביטחון הפנים וכיום חזר לאקדמיה וכן מפכ"ל המשטרה דאז, יהודה וילק. אם יוסקו כלפיהם מסקנות אישיות והמלצות על כשירותם לכהן בתפקידים דומים, אין לכך השלכה מיידית עליהם, אך הדבר עלול להשפיע בעתיד על התנהגותם הפוליטית והציבורית, שכן לא ניתן יהיה למנותם לתפקידים שהוועדה פסלה אותם - מבלי שאותה ממשלה תסתכן בעתירה לבג"ץ.

יחד עם זאת, ישנם עדיין אנשים המשרתים במשטרת ישראל ובמשמר הגבול והופיעו בפני הוועדה. אם יוסקו כלפיהם מסקנות באשר לכשירותם למלא את תפקידיהם - יש בהמלצות אלו כדי להשפיע מידית על המשך תיפקודם בשירות.

הוועדה בחנה גם את אחריותם של ראשי המגזר הערבי בישראל לפרוץ ההפגנות, ובתוכם מספר חברי כנסת מסיעות ערביות וכן השייח ראאד סלאח, ראש פלג התנועה האיסלאמית בצפון. העדויות שבאו בפני הוועדה יכלו ללמד על כך שעל רקע התסכול של המגזר הערבי מתחושת הקיפוח המתמשכת - היו חברי כנסת מהסיעות הערביות ומנהיגי תנועות דתיות שניצלו זאת על מנת להגביר את "הלהבות" ולהסית את הציבור הערבי נגד המדינה.

ייתכן כי הוועדה תמצא שהתנהגות זו של חלק מההנהגה הערבית תרמה אף היא לפרוץ האירועים - ויתכן גם כי התנהגות זו ראויה לבחינה של היועץ המשפטי לממשלה. אם אכן הוועדה תצביע על "אשמים" מקרב חברי הכנסת הערבים, לא יהא בכך כדי להשפיע על מעמדם - אלא אם היועץ המשפטי ימצא כי התנהגותם גובלת בפלילים והוא יבקש מן הכנסת את הסרת חסינותם. גם במקרה כזה, כפי שלמדנו בעבר – הסרת החסינות כלל איננה מובטחת.

(29.08.03 , 15:13)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2740478,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ברק חשב אז, ערב בחירות 2001, כי ועדת חקירה כזו תשפר את סיכוייו בקרב ציבור הבוחרים הערבי ועל כן ראוי להקים אותה. הוא התעלם מטענות הימין שקבעו כי "הכיוון ברור וקו החקירה מלמד על המסקנות וההמלצות העתידיות".
עתה, כמעט שנתיים לאחר-מכן, יש בכנסת מי שחושבים כי הגיע הזמן להפסיק את עבודתה של ועדת אור.

ערב יציאת הכנסת לפגרת הקיץ, הניח ח"כ מיכאל קליינר (חרות), על שולחן הכנסת הצעת חוק הקובעת מנגנון להפסקת או הקפאת פעילותן של ועדות חקירה ממלכתיות. בין השאר, מציע קליינר להפסיק את פעילות ועדת אור בהוראת שעה.
על פי הצעתו, תוכל הממשלה להקים ועדת חקירה רק באישורה של הכנסת, וכן תוכל להפסיק עבודתה של ועדה כזו באישור הכנסת בבחינת "הפה שהקים הוא הפה שיעצור".

קליינר טוען בהצעתו כי מניעי הקמתה של ועדת אור והתועלת ממנה היו שנויים במחלוקת כבר כשהוקמה. "היום נראה שהולכת ומתגבשת הסכמה רחבה שנזקה של הוועדה מרובה מתועלתה ויש אינטרס ציבורי בהפסקת פעילותה…", כתב קליינר.

הצעת החוק הונחה בימים אלה על שולחן הכנסת והדרך לאישורה, אם בכלל, עוד ארוכה ומייגעת. בינתיים ברור כי הסערה הפוליטית והציבורית התורנית יצאה לדרך ותורגש עם חידוש מושב הכנסת או אולי אפילו במהלך הפגרה.

עולה חדש המשטרה קוראת לך

מנתונים עדכניים שהוצגו באחרונה בפני חברי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, בראשות ח"כ צבי הנדל (איחוד לאומי ישראל ביתנו), התברר כי פחות משלושה אחוזים מכלל משרתי הקבע במשטרה הינם עולים חדשים ממדינות חבר העמים, בעוד שחלקה של עלייה זו בכלל האוכלוסייה עולה על 20 אחוזים.
התופעה בעייתית בעיקר בשל העובדה כי משטרת ישראל משוועת לשוטרים דוברי רוסית הן לצרכי חקירה, הן למעורבות בפעילות קהילתית והן לצרכי מודיעין.
סגן השר לביטחון הפנים, ח"כ גדעון עזרא (ליכוד), הכריז במהלך דיון הוועדה כי משטרת ישראל זקוקה מאוד למתגייסים דוברי רוסית. "גיוס העולים החדשים מקבל עתה קדימות מתוך מגמה לאייש את התקנים החדשים שהוקצו למשטרה", אמר סגן השר.

יו"ר הועדה, הנדל, טען כי על המישרד לביטחון הפנים להקים לאלתר צוותי חשיבה או יחידה שתתמחה בגיוסם של עולים חדשים לשורותיה.
נצ"מ דלי סטריזובר, ראש מחלקת כוח אדם באגף משאבי אנוש במישרד לביטחון הפנים, היה איש בשורה כאשר דיווח שההיערכות לקליטתם של מאות עולים חדשים לשורות המשטרה כבר החלה, והמועמדים הראשונים עוברים מבחני מיון בשפה הרוסית לבדיקת כישוריהם והתאמתם לתפקידים משטרתיים.

במקביל, פועלים גם בשורות צה"ל לגייס עולים חדשים לשירות קבע בצבא. מהדיון שהתקיים בנושא זה בוועדת העלייה והקליטה, עלה כי מבין המועמדים לשירות קבע בצה"ל נמנים גם רבים שעשו את שירותם הצבאי, בשעתו, בשורות הצבא האדום, ועל אף שעברו את גיל הגיוס, הם רוצים בכל-זאת לתרום למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל.

סגן-אלוף אייל קרוליצקי, ראש ענף תנועת כוח אדם מילואים בצה"ל, אמר לחברי הוועדה כי "צה"ל ערוך ונכון לגייס עולים חדשים לשירות חובה, מילואים וקבע". באחרונה, הוסיף נציג צה"ל, החל גם גיוס שלב ב' של עולים חדשים, בני 28 ומעלה, שעברו את גיל הגיוס הרישמי.

במהלך השנה הקרובה, כך דווח, אמורים להתגייס לשורות יחידות צה"ל למעלה מ 1500 עולים ממדינות חבר העמים, כאשר בין אלה יהיו גם בני 35 ומעלה, ששירתו בצבא הסובייטי בתפקידים רפואיים, פרה רפואיים, מפעילי כלי הנדסה כבדים, בניה ומכונאות.

יו"ר הועדה, ח"כ צבי הנדל, סבור כי זו השעה לנצל את נכונותם של העולים המבקשים להיכנס למערך המילואים של צה"ל. "יש לתת להם הכשרה קצרה שתאפשר השתלבות מיידית בשירות המילואים בו הם מבקשים לשרת", אמר הנדל.

יש כבר, מתברר, ממי ללמוד. מפקד הישוב חומש שבשומרון, יעקב רוזנבלט, סיפר לוועדה כי יחידת הכוננות ביישוב גויסה מקרב חברי הישוב ומקרב אנשי הגרעין הרוסי. מערכת היחסים ביחידה זו, כך סיפר, יכולה לשמש מודל בכל ישוב אחר ביש"ע.

ארוחת מלכים בבית-העלמין

קהות חושים, אטימות, חוסר טקט וחוסר רגישות הם רק חלק מההגדרות המתאימות לתיאור הסיפור הבא, שאם לא היה עצוב ומקומם, יכול היה להיות מצחיק ומשעשע:
לפני כשבועיים דיווחנו במדור זה על ביקור שערכו חברי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול, כדי לעקוב אחר סדרי קבורתם של החיילים הלא יהודיים. חברי הוועדה יצאו מהביקור עם תחושת סיפוק לגבי "המימצאים החיוביים לגבי דרך טיפולה של הרבנות הצבאית בסדרי הקבורה של החיילים הלא יהודיים".

אל הוועדה נלוו גם הרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב ישראל וייס, ונציגי משפחות החיילים הקבורים במקום. מה שלא דיווחנו אז (הפרטים נודעו לנו בשבוע שעבר), הוא שבפתח בית-הקברות המתינה לחברי הכנסת, לא פחות ולא יותר "ארוחת מלכים", כהגדרת אחד הנוכחים. הארוחה כללה, בין השאר, סנדוויצ'ים עם טונה וגבינה, בורקסים, עוגות, פירות ושתייה.

מי שאחראי על הכיבוד העשיר היא, ככל הנראה, היחידה להנצחת החייל. יודעי דבר סיפרו לנו שיו"ר הוועדה, ח"כ צבי הנדל (איחוד לאומי), נדהם ממה שראה וסירב לטעום דבר. הוא אף העיר, לפי אותם מקורות: "מה פשר הדבר, מה החגיגה הזו בבית-הקברות".

גם הרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב וייס ואחרים, סירבו לאכול, אבל היו גם כאלה שבכל-זאת טעמו משהו. אכן, ארוחה דשנה. רק חבל שמיקומה ליד קברים ומצבות, לא איפשר הנאה מושלמת מכל ביס. אטימות כבר אמרנו.

אחוות "החותכים בבשר החי"

לא מעט בריתות מוזרות נכרתות בין חברי הכנסת שלנו. אחת מהן היא זו שנכרתה בין מזכ"ל העבודה, ח"כ אופיר פינס ובין ח"כ מש"ס, ניסים זאב.
קצת רקע: פינס שימש עד לאחרונה יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ובתוקף תפקידו, כך העיד על עצמו, הקפיד לדבר פחות ולעשות יותר כלומר לחוקק חוקים ולקדם נושאים שעל סדר היום.

ח"כ נסים זאב, למי שלא יודע, הוא מוהל במקצועו.

אז מה יכול להיות הקשר שבין שני האישים, אתם ודאי תוהים, ובצדק ?

את התשובה סיפק פינס בנאום מעל בימת הכנסת, כאשר הביא להצבעה את החוק המגביל את החקיקה הפרטית. פינס האריך בכוונה את נאומו כדי לוודא שיהיה רוב לאישור החוק בכנסת. הנאום הארוך והמתיש הצליח להרגיז כמה מחברי הכנסת, ובכלל זה את נסים זאב.

ענה פינס למתלוננים: "… ח"כ זאב למה אתה נסער?

אתה דווקא יודע שבוועדת החוקה אני מדבר פחות וחותך יותר.
פה צריך לדבר יותר ולחתוך פחות. אני מדבר אליך כחותך אל חותך.
אני חותך בבשר החי התקציבי ואתה חותך בבשר החי בכלל". אכן,
אחווה שכזו.

לצ'יטה כהן יש תוכנית

כל מי שפוגש בימים אלה את ח"כ אליעזר צ'יטה כהן, רואה אותו מסתובב עמוס בניירות ומפות.
מפלגת ישראל ביתנו מינתה את צ'יטה כהן ליו"ר הוועדה המדינית של המפלגה, ועל-כן הוא שוקד, בימים אלה ממש, על הכנת טיוטה מדינית של המפלגה. חדרו בכנסת עמוס לעייפה בניירות עמדה, מפות וב"עזרים טקטיים" אחרים.

המעניין הוא שבמסגרת הדיונים ועבודת המטה שלו, מכין ח"כ כהן גם לקסיקון מדיני פוליטי ובו התייחסות לנושאים ולאישים, ביניהם ראשי השמאל ונשיא בית-המשפט העליון. לגבי כל אחד מאותם אישים תופיע תמצית מרוכזת ומאפיינת של פעולותיו והתבטאויותיו. את הלקסיקון כתב כהן לפי סדר א'-ב', וממקורות יודעי דבר נמסר כי בין האישים שיופיעו בו בהבלטה, ניתן למצוא גם את ביילין יוסי, שריד יוסי, פינס אופיר וגם ברק אהרון.

לגבי נשיא בית-המשפט העליון, הודלף לנו, תצויין התנגדותו העזה ופעילותו הבלתי נלאית לסיכול יוזמת החקיקה להקמת בית-משפט לחוקה, שצ'יטה כהן הוביל יחד עם יגאל ביבי. השמאל ובית-המשפט העליון בכוננות ספיגה.

סגן השר מוסיף מנגינות לתפילה

מתפללי בית-הכנסת במישכן הכנסת מקפידים, בדרך-כלל, לכבות את המכשירים הסלולריים בזמן התפילה. מי שבטעות שכח לכבות את הנייד שלו, זוכה לנזיפה ולמבטים נזעמים של שכניו. באחד הימים, בשבוע האחרון לפעילות הכנסת טרם הפגרה, הופיע סגן שר האוצר, ח"כ יצחק כהן (ש"ס), לתפילת מנחה כשמכשירו הנייד פתוח, בטעות. עם תחילת התפילה, החל המכשיר לצלצל, אבל בניגוד לצילצולים השיגרתיים והמרגיזים משהו, הצלילים שבקעו מהסלולרי של כהן ניגנו את השיר המסורתי "בר-יוחאי" אותו שיר מוכר מל"ג בעומר, המושר על ציון קברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון.

בפעם הראשונה שהנייד צילצל, סגן השר השתיק והתפילה המשיכה כסידרה.
בפעם השניה, כשמנגינת ה"בר-יוחאי" בקעה שוב מהמכשיר, החל אחד המתפללים למחוא כפיים למישמע הצילצול מנגינה.
אחרי הכל, ניגון "בר-יוחאי", גם אם הוא בוקע מממכשיר סלולרי, הוא בבחינת התרוממות רוח לכל שומעיו באמצע התפילה ובכלל.

שריד מרגש את חולי הסרטן

יש מעט רגעים בהם פוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית מתאחדים סביב מטרה משותפת. רגע כזה, מרגש במיוחד, היה ערב יציאתה של הכנסת לפגרה, כאשר בין הוויכוחים על חוק טל לפולמוס סביב שעון הקיץ, התייצבו חברי הכנסת באודיטוריום של המישכן, כדי לחלוק כבוד למאות ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, שהגיעו למקום במסגרת קייטנת "בלב שמח" שמפעיל ארגון החסד "עזר מציון".
באירוע המרגש השתתפו, בין השאר, שר החוץ שמעון פרס (עבודה), שר הבריאות נסים דהן (ש"ס) וח"כ יוסי שריד (מרצ). "מדינת ישראל אוהבת אתכם ורוצה אתכם חיים, בריאים ושמחים. גורלכם בידי הקב"ה והרבה תלוי גם בכם.
אל תוותרו ואל תיכנעו. תילחמו על החיים, אתם עוד תבריאו", אמר להם שר החוץ פרס.
שר הבריאות, נסים דהן, העלה על נס את פעילותם של אנשי "עזר מציון" ואמר: "אתם ממלאים חסר שהמימסד לא מסוגל לתת. המדינה חבה לכם חוב עצום". ואילו מנכ"ל ארגון "עזר מציון", חנניה צ'ולק, שיבח את פעילותו של שר הבריאות לאירגון, באומרו: "אנו מרגישים שמצוקתו של ילד חולה נוגעת לליבך כאילו היה ילדך שלך".
גם מנהל סיעת ש"ס בכנסת, צבי יעקבזון, ביקש מהילדים החולים להתחזק ואמר כי "לכולנו יש חלום שתהיו בריאים, וחלומות עתידים להתגשם, בע"ה".
אבל מי שריגש במיוחד את הנוכחים היה ח"כ יוסי שריד, ש"התחנן" בפני הילדים להתמיד בטיפולים, להתחזק ולא להתייאש.

כבר כמה חודשים אנו עדים לדיוני ועדת אור - ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות מהומות אוקטובר. אין ספק כי מדובר באחת הוועדות השנויות ביותר במחלוקת בחברה הישראלית. הן נסיבות הקמת הוועדה, הן דרכי עבודתה והן תוצאותיה, יהיו אשר יהיו, מעוררות שאלות וויכוחים.

לפני שניגש לדון במטרות הוועדה, יעדיה, עדיה וסיבותיה, עלינו להבין את הרקע להקמתה ואת המנדט שקיבלה. נהיר לכל כי מהומות בסדר גודל של מהומות אוקטובר, כשהן מבוצעות על-ידי אזרחי המדינה, ומותם של 13 מאותם אזרחים מירי כוחות הבטחון, אינם דבר-מה שבשגרה. על-כן, בהחלט ראוי לעצור ולחקור את התנהלות האירועים. אך האם השיקולים להקמתה אכן היו הרצון הנועז להגיע לשיפור ביחסי ערבים יהודים במדינה, או שחלילה מדובר בקורבן פוליטי, ואולי אף ציד מכשפות?

הקמת הוועדה

יום לאחר שעלה אריק שרון (אז ראש האופוזיציה) להר הבית, החלו מהומות מאורגנות/ספונטניות בכל רחבי השטחים. ערביי ישראל הצטרפו למהומות ותוך זמן קצר החלו מהומות מן הגליל, דרך ואדי-ערה, יפו ועד ליישובים הערבים שבנגב. המהומות שככו תוך כמה ימים ותוצאותיהם: 13 הרוגים בקרב ערביי ישראל והתגברות העוינות בין יהודים לערבים בארץ.

זמן קצר לאחר סיום המהומות החלה משטרת ישראל בתהליך של חקירה פנימית של האירועים, תהליך ארגוני שמבוצע לאחר כל אירוע משמעותי כגון זה. לחקירה זו זומנו נציגי המגזר הערבי כדי לתת את גרסתם לאירועים. סירובם התקיף לשיתוף פעולה עם חקירה זו, בעילה שחקירה משטרתית פנימית לא תסיק מסקנות אישיות כנגד אנשי משטרה, ותביעה נוקבת לוועדת חקירה ממלכתית, מנעו מהמשטרה לבצע חקירה מלאה של האירועים. בכל זאת, יש לציין כי מסקנות מסויימות הוסקו מאירועים אלו - מסקנות שיושמו במהלך העימותים בין יהודים וערבים באזור מסגד חסן-בק לאחר הפיגוע בדולפינריום, ובאו לידי ביטוי במגע והידברות ישירים עם גורמים מרכזיים במגזר הערבי להרגעת הרוחות.

תביעת ערביי ישראל לוועדת חקירה ממלכתית נדחתה שוב ושוב על ידי ראש הממשלה דאז אהוד ברק. מדוע דחה זאת ברק? האם פחד מתוצאות ועדה שכזו? רק בימים שלפני הבחירות, כשראה ברק כי ימיו בכסא ראש-הממשלה הולכים ומתקצרים, הסכים להקמתה של הוועדה במטרה ''לפייס'' את המגזר הערבי לפני הבחירות - אותו מגזר שהודיע בקולי קולות שלא ייתן את קולו לברק.

תפקוד הוועדה

ועדת אור, שדיוניה היו פתוחים בפני הציבור, החלה לדון באירועים ובדקה פרט-פרט במספר מקרי מוות של אזרחים, החל מסוג הכדור שהרג את האזרח, דרך זוויות הירי של השוטרים ועד לארוחת-הבוקר שאכלו אנשי המשטרה בבוקר האירועים. אבל ועדה זו, שהינה ועדת חקירה ממלכתית לחקר המהומות, לא שואלת ולא שאלה שאלה מרכזית אחת: איך פרצו המהומות? הרי לא הגיוני שקבוצת נערים קמה בבוקר, שמעה ברדיו על המתרחש בהר-הבית והחליטה ללכת לזרוק אבנים סתם כך. האם לא סביר להניח כי מישהו עומד בצורה מכוונת מאחורי ארגון המהומות?

חקירת השוטרים בוועדה, שדומה להפליא לחקירת נאשמים במשפט מבחינת הטונים, אופי השאלות וההאשמות הנזרקות הלוך ושוב, היא דוגמה מחפירה לאופן שבו תהליך אובייקטיבי אמור להתבצע. הכאת שוטר מג''ב, מוחמד ראשד, פרסום שמו ברבים (הרי בוודאי אין לו שכנים זועמים...) והכאת רפ''ק גיא רייף, לא מסייעים לדעתי לטעת בעדים תחושת אמינות בוועדה ובמטרותיה...

תוצאות הוועדה

ועדת אור הכניסה אותנו כחברה למבוי סתום ולא אופטימי כלל. במידה ותבחר הוועדה בעריפת ראשים נקודתית כמתנה פוליטית למגזר הערבי, הרי שאנו כחברה מקריבים את אלו שמשרתים אותנו ושאינם אשמים לטובת ''ניקיון המצפון''. במידה ולא תסיק הוועדה מסקנות ''קשות'' כנגד מספר אישים, הרי שהצתנו כאן חבית אבק שריפה נוספת במערכת יחסינו עם המגזר הערבי, שהיא בין כה וכה מעורערת. כדי להסיר ספק - לאחר שקראתי מספר כתבות בנושא וצפיתי בשידורי הטלוויזיה בחלק מדיוני הועדה, בטוח אני כי קיומה של ועדת חקירה לחקר המהומות הוא צעד חיוני בהחזרת מרקם היחסים הלאומי למסלול תקין. אך ועדה כזו חייבת להיות אובייקטיבית, ולקום ממניעים טהורים, ללא מנדט מוגבל למספר תחומים. על ועדה זו לשאול שאלות קריטיות בנוגע למהומות, וביניהן:

1. מדוע לא הייתה הערכות של המשטרה בצפון למהומות בסדר גודל כזה, הן מבחינת כוח-אדם והן מבחינת ציוד נאות לפיזור הפגנות - גורמים שללא ספק היו מגנים בצורה טובה יותר על חיי השוטרים, מה שבדיעבד היה גורם להפחתת השימוש בנשק קטלני על ידי השוטרים?

2. כיצד פרצו המהומות?

3. אלו גורמים במגזר הערבי הסיתו וליבו את האש בקרב הצעירים?

4. מדוע לא הייתה הידברות מהירה להרגעת הרוחות עם מנהיגי המגזר הערבי?

ישנם מספר מקרי מוות שראוי לחקור האם באמת נגרמו כתוצאה מסכנת חיים. מקרים אלו כוללים שני הרוגים שנהרגו מירי מאחור. נוסף על כך, יש לחקור אירועי אלימות כנגד יהודים, כדוגמת מותו של תושב ראשון-לציון שנהרג מפגיעת אבן שנזרקה מגשר ג'סר א-זרקא בכביש החוף.

השר הנגבי אמר כי אין הערכה שתפרוצנה מהומות בעקבות פרסום מסקנות הדו"ח. אך עם זאת, ציין, כי המשטרה נערכת לכל התפתחות ותרחישים בעיקר בצפון.

ועדת אור, הוקמה כזכור בלחץ ערביי ישראל, בעקבות גל המהומות שהתרחש בראש השנה תשס"א, בו נהרגו על ידי משטרת ישראל 13 ערבים שהתפרעו במהומות
http://www.a7.org/news.php3?id=59226

יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס אומר כי "הלקח העקרוני מהדו"ח הצפוי של ועדת אור הוא שאסור לדחות מתן הזדמנות שווה לאזרחים הערביים".

לדבריו, "בפני ישראל שתי בעיות יסוד: שלום עם שכננו ושוויון בתוכנו. לא ממשלה זו ולא אלו בראשות העבודה עשו מספיק להשתית את היחסים על שוויון ותחושת שוויון. פרסום הדו"ח יאפשר למפלגת העבודה לשקם את היחסים עם האזרחים הערבים של ישראל, וזאת לאחר האירועים הקשים והטראגיים של חודש אוקטובר בעת כהונת ממשלת העבודה בראשות ברק".

(אטילה שומפלבי)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2742415,00.html

דו"ח ועדת החקירה הממלכתית למהומות אוקטובר 2000, שיתפרסם מחר (ב')
בשעה 14:00, הוא מסמך היסטורי מרשים, שעשוי להפוך לנקודת התייחסות מרכזית בשיח על היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים. כך נודע ל-ynet (על הרקע להקמת הוועדה, העדויות והאזהרות, הפרשנויות והתמונות -
בפרויקט מיוחד של ynet).

הדו"ח כולל שני כרכים, שכל אחד מהם מונה מאות עמודים. רובו של הכרך הראשון מוקדש לסקירה היסטורית, אקדמית באופיה, על היחסים בין מדינת ישראל לבין המיעוט הערבי מאז הקמת המדינה בשנת 1948 ועד למהומות אוקטובר 2000. חברי הוועדה - ובעיקר המזרחן פרופסור שמעון שמיר, שהיה אחראי לכתיבת החלק הזה בדו"ח - מנסים להשיב לשאלה, כיצד נפערה התהום בין המדינה לאזרחיה הערבים: כיצד התפתחו במהלך השנים חשדנות, ניכור ואיבה, שסופם בהתפרצות האלימה של ערבים ישראלים במהומות אוקטובר 2000.

חברי הוועדה מתייחסים בין היתר לקיפוח ארוך-השנים של המגזר הערבי. מאידך, הם מתייחסים גם לאחריותם של מנהיגי הציבור הערבי למהומות האלימות: במקום להרגיע את הרוחות, בחרו אלה להעביר מסרים מסלימים לציבור שלהם.

במסגרת הניסיון להתחקות אחרי הגורמים שהביאו למהומות אוקטובר 2000, הוועדה החליטה שלא לעסוק בעלייתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, להר הבית, ב-28 בספטמבר - יום לפני שפרצו המהומות. חברי הוועדה סברו שאין להם מנדט לעסוק בשאלה האם המפגן של שרון הצית את האש.

הוועדה הצליחה לגשר על חילוקי הדעות

מקורות יודעי-דבר אומרים כי בניגוד לשמועות שרווחו לאחרונה במערכת המשפטית והפוליטית, השופט הערבי האשם ח'טיב לא כתב דעת מיעוט. בין יו"ר הוועדה, השופט תיאודור אור, לבין השופט ח'טיב אכן התגלעו חילוקי דעות נוקבים במהלך כתיבת הדו"ח, אולם לבסוף הצליחו חברי הוועדה לגשר על הפערים ולנסח עמדה אחידה.

במערכת המשפטית והפוליטית מעריכים כי רוב האזהרות ששלחו חברי הוועדה ל-14 אישים – אכן יתממשו. 14 המוזהרים שצפויים להיפגע הם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק; השר לביטחון פנים לשעבר, פרופסור שלמה בן-עמי; מפכ"ל המשטרה לשעבר, רב-ניצב יהודה וילק; מפקד המחוז הצפוני לשעבר, ניצב אליק רון; חברי הכנסת הערבים עזמי בשארה ועבד אל מאלכ דהאמשה; ראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח; ועוד חמישה קציני משטרה ושני שוטרים.

אם תחליט הוועדה להמליץ על הגשת כתבי אישום, הרי שאין זה סביר שההמלצה תכוון לבכירים ביותר - ברק, בן-עמי, וילק או רון. מי שעומדים בסכנה הגדולה ביותר לעמוד לדין פלילי הם שלושת המוזהרים הזוטרים ביותר - רב-פקד גיא רייף, מפקד תחנת משגב, רס"ר נ.י. מהיחידה המשטרתית המיוחדת (ימ"מ), ומורשד ראשד, שוטר ממשמר הגבול, אשר הוזהרו כולם על כך שירו במו ידיהם לעבר מפגינים ערבים ללא הצדקה, וגרמו לקורבנות בנפש.

דו"ח אור מנסה להשיב: איך נוצר הקרע בין המדינה לערבים.

דו"ח ועדת אור כולל סקירה היסטורית של מאות עמודים על שורשי הניכור
בין מדינת ישראל למיעוט הערבי מאז שנת 48'. הדו"ח כולל ביקורת על
ברק ובן-עמי ומסקנות קשות על צמרת המשטרה. למרות חילוקי דעות נוקבים
בין חברי הוועדה - הדו"ח נכתב לבסוף פה-אחד
ynet

דו"ח ועדת החקירה הממלכתית למהומות אוקטובר 2000, שיתפרסם מחר (ב') בשעה 14:00, הוא מסמך היסטורי מרשים, שעשוי להפוך לנקודת התייחסות מרכזית בשיח על היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים. כך נודע ל-ynet (על הרקע להקמת הוועדה, העדויות והאזהרות, הפרשנויות והתמונות - בפרויקט מיוחד של ynet).

הדו"ח כולל שני כרכים, שכל אחד מהם מונה מאות עמודים. רובו של הכרך הראשון מוקדש לסקירה היסטורית, אקדמית באופיה, על היחסים בין מדינת ישראל לבין המיעוט הערבי מאז הקמת המדינה בשנת 1948 ועד למהומות אוקטובר 2000. חברי הוועדה - ובעיקר המזרחן פרופסור שמעון שמיר, שהיה אחראי לכתיבת החלק הזה בדו"ח - מנסים להשיב לשאלה, כיצד נפערה התהום בין המדינה לאזרחיה הערבים: כיצד התפתחו במהלך השנים חשדנות, ניכור ואיבה, שסופם בהתפרצות האלימה של ערבים ישראלים במהומות אוקטובר 2000.

חברי הוועדה מתייחסים בין היתר לקיפוח ארוך-השנים של המגזר הערבי. מאידך, הם מתייחסים גם לאחריותם של מנהיגי הציבור הערבי למהומות האלימות: במקום להרגיע את הרוחות, בחרו אלה להעביר מסרים מסלימים לציבור שלהם.

במסגרת הניסיון להתחקות אחרי הגורמים שהביאו למהומות אוקטובר 2000, הוועדה החליטה שלא לעסוק בעלייתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, להר הבית, ב-28 בספטמבר - יום לפני שפרצו המהומות. חברי הוועדה סברו שאין להם מנדט לעסוק בשאלה האם המפגן של שרון הצית את האש.

חברי הוועדה הצליחו לגשר על הפערים

מקורות יודעי-דבר אומרים כי בניגוד לשמועות שרווחו לאחרונה במערכת המשפטית והפוליטית, השופט הערבי האשם ח'טיב לא כתב דעת מיעוט. בין יו"ר הוועדה, השופט תיאודור אור, לבין השופט ח'טיב אכן התגלעו חילוקי דעות נוקבים במהלך כתיבת הדו"ח, אולם לבסוף הצליחו חברי הוועדה לגשר על הפערים ולנסח עמדה אחידה. בוועדה חששו שאם תיכתב דעת מיעוט, הדבר עלול לשמוט את הקרקע מתחת למסקנות הוועדה ולשלול את הלגיטימציה שלה בעיני הציבור הערבי.

מעבר לניתוח סיבות העומק של מהומות אוקטובר 2000 - שוררת דריכות רבה לקראת פרסום "המסקנות האישיות" על 14 האישים שהוזהרו כי הם עלולים להיפגע מעבודת הוועדה. מדובר בראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק; בשר לביטחון פנים לשעבר, פרופסור שלמה בן-עמי; במפכ"ל המשטרה לשעבר, רב-ניצב יהודה וילק; במפקד המחוז הצפוני לשעבר, ניצב אליק רון; בחברי הכנסת הערבים עזמי בשארה ועבד אל מאלכ דהאמשה; בראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח; בחמישה קציני משטרה ובשני שוטרים. במערכת המשפטית והפוליטית מעריכים שרוב האזהרות שנכללו במכתבי האזהרה שנשלחו לאישים אלה - יתממשו בדו"ח הוועדה (לקריאת הנוסח המדויק של מכתבי האזהרה - לחצו כאן).

חברי הוועדה לא יקבלו את גרסת וילק

כיצד עשויים האישים האלה להיפגע מהדו"ח? בראש ובראשונה, צפויה הוועדה להצביע על מחדלים בתפקודם, במסגרת הממצאים שהיא קבעה לגבי אירועי אוקטובר והגורמים להם. ברק צפוי לספוג ביקורת על חוסר רגישותו לחיי המפגינים הערבים לפני המהומות ובמהלכן. השר בן-עמי צפוי לספוג ביקורת על כך שלא תפקד כהלכה כשר לביטחון פנים.

מפכ"ל המשטרה לשעבר יהודה וילק ומפקד מחוז הצפון לשעבר אליק רון צפויים לספוג ביקורת נוקבת על שורה ארוכה של מחדלים ומעשים שעשו בהיערכות לאירועים, בטיפול בהם במהלכם ובהתנהלות אחריהם. וילק ורון הציגו בעדותם גרסאות סותרות בשאלה האם הועבר למפכ"ל דיווח על ירי צלפים לעבר מפגינים ערבים; במערכת המשפטית מעריכים שהוועדה תעדיף את גרסתו של רון.

תת-ניצב משה ולדמן, ששימש מפקד מרחב עמקים של המשטרה, תת-ניצב בנצי סאו, שהיה מפקד מג"ב במחוז הצפון, סגן-ניצב ירון מאיר, שהיה קצין אגף מבצעים של מרחב גליל במשטרה, וסגן-ניצב שמואל מרלשטיין, שהיה מפקד בפועל של תחנת נצרת במשטרה, צפויים לספוג ביקורת על אחריותם כמפקדים לאירועים שבהם נהרגו מפגינים ערבים מירי צלפים ומירי כדורים מצופי גומי.

גם נציגי הציבור הערבים - חברי הכנסת הערבים עזמי בשארה ועבד אל מאלכ דהאמשה, וראש התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח - צפויים לספוג ביקורת מהוועדה על "המסרים המסלימים" שהעבירו לציבור הערבי בעת המהומות.

הוועדה עשויה להמליץ גם על הגשת כתבי אישום, ומי שעומדים בסכנה גדולה יותר בהקשר זה הם שלושת המוזהרים הזוטרים ביותר - רב-פקד גיא רייף, מפקד תחנת משגב, רס"ר נ.י. מהיחידה המשטרתית המיוחדת (ימ"מ), ומורשד ראשד, שוטר ממשמר הגבול, אשר הוזהרו כולם על כך שירו במו ידיהם לעבר מפגינים ערבים ללא הצדקה, וגרמו לקורבנות בנפש (על המנדט של הוועדה - ראו בפרשנות של פרופסור עמנואל גרוס).

האם ייאסר השימוש בכדורים מצופי גומי?

המשטרה כגוף צפויה לספוג ביקורת קשה בדו"ח על היערכותה לטיפול בהפגנות אלימות. בדיוני הוועדה התברר בין היתר כי השוטרים לא הוכשרו לטיפול בפיזור הפגנות אלימות בדרך שתצמצם את הפגיעה בחיי אדם; הם לא תודרכו כראוי על הסיכונים הצפונים בשימוש בכדורים מצופי גומי, והם לא צוידו באמצעים אלימים פחות לפיזור הפגנות, כגון גז מדמיע וזרנוקי מים; המשטרה גם לא נערכה בכוחות מספיקים במחוז הצפוני, ועל-כן נוצרו מצבים שבהם שוטרים מעטים התגוננו נגד המון מפגינים זועמים.

דו"ח הוועדה צפוי לכלול גם מסקנות מבניות על עבודת המשטרה ועל הטיפול בהפגנות אלימות. שאלה מרכזית היא האם ועדת אור תאסור את השימוש בכדורים מצופי גומי לפיזור הפגנות. לאישים ולגופים שעקבו אחרי עבודת הוועדה אין ספק שהדו"ח יתייחס בצורה כזו או אחרת לסיכונים הטמונים בכדורים מצופי גומי, ולכל הפחות תגביל את השימוש בהם.

(31.08.03 , 23:38)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2742476,00.html

Hebrew First copy in the Internet

Exclusive :Or Commission Report –

Or Commission Report:clashes between Arab citizens and the police - resulting in the deaths of 13 Israeli Arabs in 10/00

boazg
חבר מתאריך 22.9.02
870 הודעות 23:34 31.08.03

מסקנות ועדת אור כאן

http://www.4law.co.il/Lea133.htm

אהוד ברק

1.לגבי מר אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר, הוועדה הגיע לכלל מסקנה כי:

א. בהיותו ראש ממשלת ישראל, לא היה ער במידה הנדרשת לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל, אשר יצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בקנה מידה נרחב. מחדל זה התבטא בין היתר בכך שלא שעה לפניות והמלצות לקיים דיון כלל מערכתי בנושא, ובפועל לא קיים דיון כזה. כתוצאה מכך, גם לא נתן דעתו בצורה מספקת לצורך בהערכות הולמת של משטרת ישראל להתפרצות מהומות כאמור. בכך נמנע מלתת את דעתו במידה הנדרשת לנושא שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ולשלום אזרחיה.

ב. בהיותו ראש ממשלת ישראל, במהלך אירועי אוקטובר 2000, הנחה לקראת יום 2.10.00 את המשטרה להבטיח בכל האמצעים את פתיחת הצירים, תוך התייחסות מפורשת לכביש 65 ('כביש ואדי עארה'), כשהוא מתעלם מן הנפגעים הרבים ואף ההרוגים אשר היה צפוי, או היה צריך להיות צפוי, כי יהיו בנסיבות העניין כתוצאה מהוראה זו, ומכך שהדבר עלול להביא לידי ליבוי המהומות. בכך אף לא איזן כראוי בין הצורך להבטיח את החוק והסדר, לבין הצורך להימנע מפגיעה בחיי אזרחים ובשלמות גופם, ואף לא נתן משקל ראוי לצורך להביא להרגעת הרוחות ולמניעת המשך האירועים.

ג. בהיותו ראש ממשלת ישראל, במהלך אירועי אוקטובר 2000, לא נתן דעתו במידה מספקת, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, לאירועים המתרחשים בתחומי המדינה, גם לאחר שידע על חומרתם של האירועים ביום 1.10.00, על הרוג באותו יום, ועל הסלמה צפויה ביום המחרת בעקבות זאת. באותם ימים, גם לא נקט בפעולות מספיקות למניעת או הגבלת שימוש באמצעים קטלניים על ידי המשטרה, ולא עשה די להביא להרגעת הרוחות והאירועים תוך כדי התרחשותם. בכלל זה נמנע מלהיפגש עם מנהיגות ערביי ישראל עד ליום 3.10.00, חרף הערכת גורמי מודיעין שנמסרה לו לבקשתו, כי פגישה כזו, אם תתקיים בדחיפות, עשויה להביא להרגעה משמעותית באירועים.

ד. בהיותו ראש ממשלת ישראל במהלך אירועי אוקטובר 2000, נמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה, ועל הסיבות, בכל אירוע כזה, לתוצאה של פגיעה בחיים או בגוף. בכך לא קיים את חובתו לעשות, בכל ההקדם, להשגת מידע הדרוש לשם קבלת החלטות ומתן הנחיות מושכלות בנושא הטיפול באירועי אוקטובר 2000 ובהשלכותיהם.

ה. בהיותו ראש ממשלת ישראל, במהלך אירועי אוקטובר 2000, לא דאג לתיעוד מספיק של הערכות מצב שנערכו בראשותו בימים 30.9.00 ו-1.10.00, לרבות תיעוד מסודר, ברור ומחייב של הנחיותיו שניתנו בסיכום הערכות מצב אלה.

שלמה בן-עמי

2. לגבי פרופ' שלמה בן-עמי, חבר כנסת, השר לביטחון פנים לשעבר, הגיע הוועדה לכלל מסקנה חד משמעית כי:

א. בהיותו השר לביטחון פנים, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לא פעל במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בקנה מידה נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהתפתחו באותה תקופה במגזר הערבי, ואשר הגבירו את הסיכון לפריצתן של מהומות כאלה. במסגרת זו, לא גילה מעורבות מספקת בהכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, לא נקט ביזמה מספקת על מנת לקבל מידע על ההכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, ולא גילה עירנות מספקת לצורך בהכשרה מתאימה של כוחות המשטרה להתמודדות עם אירועים מסוג זה.

ב. בהיותו השר לביטחון פנים, הן בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, והן ביומים הראשונים של אירועי אוקטובר 2000, לא גילה עירנות מספקת לסיכונים הכרוכים בשימוש בכדורים מצופים גומי בפיזור הפרות סדר, ולא נקט בפעולות הנדרשות למניעת או להגבלת השימוש בתחמושת זו בסוג זה של אירועים. זאת, אף שידע, או היה צריך לדעת, את הסיכון הרב הטמון בתחמושת מסוג זה, ואת התוצאות הקשות להן עלול לגרום, ואף גרם, השימוש בה, הן בפגיעה בנפש והן בפגיעה בגוף.

ג. בהיותו השר לביטחון פנים, לא נתן דעתו במידה הנדרשת מתפקידו, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, להיערכות המשטרה באזורים שלגביהם היה צפי לאפשרות של אירועים אלימים, ולא וידא קיומה של היערכות נאותה של המשטרה באזורים אלה.

ד. בהיותו השר לביטחון פנים, היה שותף להנחיה, שניתנה למשטרה לקראת יום 2.10.00, לפתוח את צירי התנועה בכל האמצעים, תוך התייחסות מפורשת לכביש 65 ('כביש ואדי עארה'), כשהוא מתעלם מן הנפגעים הרבים ואף ההרוגים אשר היה צפוי, או היה צריך להיות צפוי, כי יהיו בנסיבות העניין כתוצאה מהוראה זו, ומכך שהדבר עלול להביא לידי ליבוי המהומות. בכך אף לא איזן כראוי בין הצורך להבטיח את החוק והסדר, לבין הצורך להימנע מפגיעה בחיי אזרחים ובשלמות גופם, ואף לא נתן משקל ראוי לצורך להביא להרגעת הרוחות ולמניעת המשך האירועים.

ה. בהיותו השר לביטחון הפנים בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא פעל בתקיפות ונחרצות מספיקים בפיקוח על פעולת המשטרה, כמתחייב מתפקידו ומחומרת האירועים. בכלל זה, נמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה, ועל הסיבות, בכל אירוע כזה, לתוצאה של פגיעה בחיים או בגוף. בכך לא קיים את חובתו לעשות, בכל ההקדם, להשגת המידע הדרוש לשם קבלת החלטות ומתן הנחיות מושכלות בנושא הטיפול באירועי אוקטובר 2000 ובהשלכותיהם.

שיח' ראיד סלאח

3.לגבי השיח' ראיד סלאח, ראש העיר אום אל-פחם לשעבר, הוועדה הגיע לכלל מסקנה כי:

א. בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים 1998 - 2000, להעברת מסרים חוזרים ונשנים של עידוד השימוש באלימות ואיום באלימות כדרך להשגת מטרות של המיגזר הערבי במדינת ישראל. מסרים אלה התייחסו גם למטרה אשר הוגדרה כשחרור מסגד אל אקצא. בנוסף, ערך אסיפות המוניות והפעיל שיטות תעמולה מתלהמות לעורר אווירה ציבורית משולהבת סביב נושא רגיש זה. בכל האמור לעיל, תרם תרומה ממשית לשילהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000.

ב. בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה לפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים 1998 - 2000, להעברת מסרים השוללים את עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ומציגים את המדינה כאוייב. בכך תרם תרומה ממשית לשילהוב האווירה ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בחודש אוקטובר 2000.

ג. בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי, עובר לאירועי אוקטובר 2000, להעברת מסרים בדבר קיומו של טבח מתוכנן, כביכול, במסגד אל אקצא ביום 29.9.00. בכך תרם תרומה ממשית לשילהוב האווירה ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בחודש אוקטובר 2000. כן היה אחראי לדברים אשר שיבחו את התפרצות האלימות הקשה והנרחבת שאירעה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000, עוד בטרם הסתיימו האירועים.

ד"ר עזמי בשארה

4. ד"ר עזמי בשארה, חבר כנסת, הוועדה הגיע לכלל מסקנה כי:

בהיותו ראש מפלגת בל"ד, חבר כנסת ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, ובעיקר בשנים 1998 - 2000, ובמהלך אירועי אוקטובר 2000, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרות של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרם תרומה ממשית לשילהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000.

עבדל מאלכ דהאשמה

5. מר עבדל מאלכ דהאמשה, חבר כנסת, הוועדה הגיע לכלל מסקנה כי:

בהיותו חבר כנסת, ראש מפלגת רע"מ ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, ובעיקר בשנים 1998 - 2000, ובמהלך אירועי אוקטובר, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרות של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרם תרומה ממשית לשילהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000.

יהודה וילק

6. מר יהודה וילק, לשעבר המפקח הכללי של משטרת ישראל, הוועדה הגיע לכלל מסקנה כי:

א. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא דאג לפני אירועי אוקטובר 2000 לצייד את המשטרה באמצעים מן הסוג ובכמות הנדרשים לצורך התמודדות עם אירועים של הפרות סדר חמורות, בכלל זה, כמות מספיקה של גז מדמיע המשמש לפיזור הפגנות. בכך גרם שכדורים מצופים בגומי, על הסיכון הרב הכרוך בשימוש בהם, היו האמצעי הזמין העיקרי שבידי המשטרה לצורך פיזור הפרות סדר. כמו כן לא דאג לוויסות נכון בין חלקי המדינה השונים של אמצעים לפיזור הפרות סדר שהיו בידי המשטרה, בין היתר בכך שלא היקצה אמצעים בכמות מספקת למחוז הצפוני של המשטרה, לצורך התמודדות עם אירועים חמורים צפויים. בנוסף, לא דאג באותה תקופה להכנה מספקת של המשטרה, באימונים מתאימים, לאירועים של הפרות סדר חמורות, אף שצפה, או היה עליו לצפות, אירועים כאלה במגזר הערבי.

ב. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא פעל כהלכה לקראת יום 1.10.00 ובמהלכו בכך שחרף אירועים קשים על הר הבית ביום 29.9.00, בהם היו הרוגים, וחרף אירועי אלימות קשים שאירעו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה בימים 29.9.00 ו-30.9.00, ואף שצפה אפשרות של אירועים אלימים בקרב ערביי ישראל ביום 1.10.00, לא הורה על היערכות מתאימה של המשטרה ביום 1.10.00 בהתאם לאפשרות זו, בעיקר בצפון המדינה.

ג. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, בתקופה שקדמה לאירועי אוקטובר 2000, לא יזם בדיקה של השלכות ותוצאות השימוש בכדורים מצופים גומי, ושל ההנחיות לשימוש בכדורים אלה, אף שידע על תוצאות חמורות, לרבות קטלניות, של השימוש בכדורים מצופים גומי. באותה תקופה, לא פעל די הצורך במסגרת תפקידו בפיתוח של אמצעים לא קטלניים לפיזור הפרות סדר, ובהכנסת אמצעים כאלה לשימוש המשטרה.

ד. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא קיים ולא דאג לקיום פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בכדורים מצופים גומי, ואיפשר שימוש רחב-היקף בכדורים כאלה באירועים. זאת, בניגוד להנחיית הדרג המדיני שניתנה ביום 21.9.00 שלא להשתמש בתחמושת זו באירועים שבהם משתתפים ערביי ישראל, ועל אף שהיה מודע לסכנות החמורות ולעתים הקטלניות הטמונות בשימוש בכדורים מצופים גומי. בנוסף לכך, לא הינחה את כוחות המשטרה במידה מספקת לעשות שימוש באמצעים לא קטלניים שברשותה לפיזור הפרות סדר.

ה. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל בתקופה הרלוונטית, לא יישם ולא דאג ליישם את הלקחים שהופקו מאירועים שהתרחשו בספטמבר 1998 באום אל-פחם, לעניין שימוש יתר בכדורים מצופים גומי, לעניין שליטה על כוחות בהפרות סדר, ולעניין הכשרה מתאימה של כוחות המטפלים בהפרות סדר.

ו. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא פעל כהלכה לקראת יום 2.10.00 ובמהלך אותו יום, בכך שאף כי צפה בפועל, או שהיה עליו לצפות, הסלמה נוספת באירועים הקשים אשר אירעו במגזר הערבי ביום 1.10.00, לא הורה על היערכות מספקת של המשטרה לקדם את פני האירועים, ובפרט במחוז הצפוני של המשטרה. בתוך כך, לא הורה על הזרמה מספקת, בכמות ובאיכות, של כוחות משטרה לאותו מחוז.

ז. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, הורה על שימוש בכל האמצעים לצורך פתיחת צירי תנועה לקראת יום 2.10.00 ובמהלכו, ובמיוחד כביש מספר 65 ('כביש ואדי עארה'), בלא שנתן דעתו במידה מספקת לאיזון הנדרש בין הצורך בהחזרת הסדר על כנו לבין הצורך למנוע נפגעים בגוף ובנפש עקב פעילות המשטרה, ובלא שנתן משקל ראוי לצורך להביא להרגעת הרוחות ולמניעת המשך האירועים.

ח. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא הגיב על המקרים הראשונים שבהם נהרגו אזרחים באירועי אוקטובר 2000, ביעילות ובתקיפות הדרושות על מנת למנוע פגיעות נוספות בנפש ובגוף, ובכלל זה לא נתן הנחיות מתאימות שמטרתן למנוע פגיעות כאמור, ובכך אף להביא להרגעת הרוחות.

ט. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא דאג, בהקדם האפשרי, לקיומם של תחקירים מסודרים של אירועי אוקטובר 2000, לרבות לקיום הוראה שלו לקיים תחקירים כאלה, ובדגש על אירועים בהם היו עימותים שגררו שימוש בירי חי או בירי כדורים מצופים בגומי, וכן אירועים שבהם היו נפגעים.

י. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא דאג לתיעוד מספק של פעילות המשטרה ואנשיה באירועים השונים בהם נטלו חלק באירועי אוקטובר 2000. בכלל זה לא הינחה ולא וידא שכל אחד מאנשי המשטרה שהשתתפו באירועים יערוך, במועד המוקדם ביותר האפשרי, דו"ח מפורט על פעולותיו, ועל פעולות כוחות המשטרה בהן נטל חלק. גם במחדל זה נמנע מיישום אחד מלקחי אירועי ספטמבר 1998 באום אל-פחם.

יא. בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, היה מודע, לכל המאוחר ביום 10.10.00, לירי של אש חיה על ידי צלפים באירועי אוקטובר 2000, ולא פעל כהלכה במסגרת תפקידו כמפורט להלן: (א) לא גילה את העובדות הנוגעות לכך לדרג המדיני; (ב) לא נקט בכל פעולה על מנת להבטיח כי יוסקו המסקנות הנורמטיביות והפרסונליות הנדרשות מן השימוש בצלפים באירועים; (ג) במסגרת תהליך הפקת לקחים שנערך לאחר אירועי אוקטובר 2000, הביע, בהתנהגותו, הסכמה בדיעבד לשימוש בצלפים כאמצעי הרתעה.

אליק רון

7. מר אלכסנדר (אליק) רון, ניצב במשטרת ישראל, הוועדה הגיע לכלל מסקנה כי:

א. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, בתקופה שלפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, תרם, בדברים ובמעשים, ליחסים עכורים, ואף לנתק, בינו לבין מנהיגות הציבור הערבי במחוז הצפון. בכך היקשה על מילוי תפקידיו ותפקידי כוח המשטרה הנתון לפיקודו במחוז רגיש זה. במהלך אירועי אוקטובר 2000, אף היקשה הדבר על יכולתו לקיים הידברות עם מנהיגים אלה, על מנת להביא לרגיעה באירועים.

ב. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, בתקופה שלפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, לא הכין כראוי את משטרת המחוז הנתונה לפיקודו למהומות בקנה מידה נרחב אשר עלולות לפרוץ בתחום המחוז. בכלל זה לא ביצע הנחיות להכין תכנית מגרה אשר תקדם פני אפשרות כזו, ולא דאג ליישום לקחי מהומות שהיו באום אל-פחם בספטמבר 1998, לרבות לעניין שימוש יתר בכדורים מצופים גומי ולעניין שליטה על כוחות בהפרות סדר.

ג. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, לא דאג להיערכות מספקת של כוחות משטרה בתחומי המחוז לקראת יום 1.10.00 ובמהלכו, אף שצפה, או היה צריך לצפות, אפשרות לאירועים של הפרות סדר ביום 1.10.00.

ד. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, בימים 1.10.00 ו-2.10.00 לא נתן דעתו במידה מספקת לצורך לקבל מידע עדכני, מלא ומפורט ככל הניתן בנסיבות העניין, על הקורה במחוז הנתון לאחריותו. בגדר זה, נמנע מהפעלת חפ"ק נייד בצמוד אליו, כמתחייב מן הנוהל משטרתי המחייב זאת. כתוצאה מכל אלה, נפגעה יכולתו לנהל את פעילות המשטרה באירועים הרבים שהתרחשו בתחומי המחוז.

ה. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, לא הגיב על המקרים הראשונים שבהם נהרגו אזרחים באירועי אוקטובר 2000, ביעילות ובתקיפות הדרושות על מנת למנוע פגיעות נוספות בנפש ובגוף, ובכלל זה לא נתן הנחיות מתאימות שמטרתן למנוע פגיעות כאמור, ובכך אף להביא להרגעת הרוחות.

ו. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, לא נתן דעתו במידה מספקת, ביום 2.10.00, לצורך להזרים כוחות משטרה בהיקף ובאיכות מספיקים לגזרת משגב, אף שבעבר הקרוב והרחוק היו אירועים קשים בתחום גזרה זו, ואף שהיה מודע, או היה צריך להיות מודע, לאפשרות, בסבירות גבוהה, כי אירועים כאלה עלולים להתרחש באותה גזרה.

ז. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, היה אחראי להפעלה של ירי צלפים באש חיה במסגרת העימותים הקשים בין כוחות המשטרה עליהם פיקד, לבין מתפרעים, ביום 2.10.00 באום אל-פחם. ירי זה בוצע בלא שהייתה לכך הצדקה, תוך פגיעה בשבעה אנשים לפחות, ובאחד המקרים אף נגרם מותו של אדם. בגדר זה, הורה ופיקד אישית על ירי צלפים לעבר מיידי אבנים, ללא הצדקה, ובניגוד להוראות המחייבות במשטרה בנוגע לשימוש בירי באש חיה. לבד מכך שעצם הירי נעשה ללא הצדקה, ראויים להדגשה המעשים והמחדלים הבאים:

(א) לא היה צידוק למתכונת הירי, בו ירו שלושה צלפים בעת ובעונה אחת, בכל ירי לעבר מיידה אבנים;

(ב) הירי נעשה תוך שימוש בכדורים בקוטר גדול;

(ג) מנסיבות העניין בכללותן עולה כי ירי הצלפים בוצע למטרות הרתעה ופיזור הפרות הסדר, בניגוד להוראות המשטרה;

(ד) לפני ביצוע ירי הצלפים, לא ניתנה אזהרה לאזרחים שהשתתפו במהומות על הכוונה לעשות שימוש בירי חי, בניגוד לנהלי המשטרה ובניגוד למתחייב מן הצורך להימנע ככל האפשר מיצירת סיכון מיותר לחיים ולבריאות;

(ה) לאחר ביצוע ירי הצלפים נמנע מלדאוג לתיעוד כלשהו של ירי הצלפים או של תוצאותיו, אף שתיעוד כאמור התבקש מנסיבות העניין ומנוהלי המשטרה;

(ו) לאחר ביצוע ירי הצלפים לא דיווח עליו, למפקח הכללי של משטרת ישראל לשר לבטחון פנים ובהערכת מצב בראשות ראש הממשלה ביום 2.10.00 בערב, וזאת אף שדיווח כאמור התבקש מנסיבות העניין ומנוהלי המשטרה.

ח. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, הורה על שימוש בצלפים, או התיר את השימוש בהם, כנגד מיידי אבנים בנצרת ביום 2.10.00, ללא הצדקה, ובניגוד להוראות המחייבות במשטרה בנוגע לשימוש בירי באש חיה. כתוצאה מירי זה, נפגעו שלושה אנשים. הוא לא דאג לברר, לאחר מעשה, את תוצאות הנחייתו לשימוש בירי כזה, ולאחר מכן אף נמנע מלדאוג לתיעוד כלשהו של הוראתו על שימוש בצלפים בנצרת.

ט. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא הורה ולא דאג כי בפיזור הפרות הסדר תינתן עדיפות לשימוש באמצעים שפגיעתם בגוף ובנפש פחותה. כמו כן, לא קיים, בתקופת אירועי אוקטובר 2000, פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בכדורים מצופים גומי באירועים בתחום המחוז, ואיפשר שימוש רחב היקף בכדורים מצופים גומי באירועים, בלא שהייתה לכך הצדקה. זאת, אף שהיה מודע, או היה צריך להיות מודע, לסכנות החמורות, לרבות הסכנות לגרימת מוות, הטמונות בכדורים המצופים גומי.

י. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא דאג לביצועם, בהקדם האפשרי, של תחקירים מסודרים של האירועים בתחומי המחוז, בעיקר של אירועים שבהם היו עימותים שגררו שימוש בירי באש חיה או בירי כדורים מצופים בגומי, וכן אירועים שבהם היו נפגעים. בתוך כך, לא מילא הנחיה של המפכ"ל לדאוג לקיום תחקירים כאמור.

יא. בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא דאג לתיעוד מספק של פעילות המשטרה ואנשיה באירועים השונים שבהם נטלו חלק במהלך אירועי אוקטובר 2000. בכלל זה לא הינחה ולא וידא שכל אחד מן השוטרים שהשתתפו באירועים יערוך, במועד המוקדם ביותר האפשרי, דו"ח מפורט על פעולותיו ועל פעולות כוחות המשטרה בהן נטל חלק. במחדל זה אף נמנע מיישום אחד מלקחי אירועי ספטמבר 1998 באום אל-פחם.
______

27. מה אתה מצפה שהוא יודה בזיוף הצחקת יש כאן
בתגובה להודעה מספר 11

איגוד זייפנים שמשגדים ברכות אחד לשני חבל שיצחקו על הפורום ועלינו
כפתאים אוכלי זיופים.

boazg
חבר מתאריך 22.9.02
874 הודעות 00:25 01.09.03

32. אתה הולך לשלם כל כך הרבה כסף תתחיל לגייס
בתגובה להודעה מספר 27

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.03 בשעה 00:28 בברכה, boazg

עורך דין.אני אאתר אותך ואתה תשלם הרבה ובבית משפט.
מחר ניצן יקבל מכתב רשמי.אחריו יבוא הצו מבית המשפט.
יש לך אומץ וחוצפה אתה תתיצב מאחורי כל מילה שאמרת פה.ותשלם.
אם לא תתנצל פה מיד על החשדה שלי בזיוף.אני נותן לך הזדמנות מכובדת להתנצל פה עכשיו.באורח חברי ומכובד - אם לא תתנצל - העמוד נשמר אתה הולך להפגש אתי בבית המשפט.
ביי

ב"בועות" היו מסיימים את הפרק כך:

הולך להיות מעניין כאן . האם בועזג יחשוף את זהותו של עמיחי ? האם יעמוד בדיבורו ויגרור אותו לבית המשפט ? האם עמיחי לא הזדרז להאשים את בועזג בזיוף ? wait to the next episode

boazg
חבר מתאריך 22.9.02
875 הודעות 01:16 01.09.03

12. תראה אתה חצוף אני לא מסתתר מאחורי שום כינוי
בתגובה להודעה מספר 5

כמוך.אני מקבל את מה שניצן אומר.ראשית אם יש לך צורך נפשי - תלך לתחנת משטרה ותגיש תלונה מאוד אשמח אם תעשיר אותי כפליים.יש לי סיבה ברורה לעין לתבוע אותך.אתה תשלם הרבה.כבר נבדק הלילה ע"י עמיתים מה שאמרת.
אבל אני מקבל מה שניצן אור אומר.אסור לי להסחף ונהוג לפי מה שאלמוני כמוך מכתיב.אתה לא שווה נייר שחוק נוסף.אני לא הולך לתת הצגה לאנשים אלמונים - בטח לא לך שלא ראיתי ממך תרומה משמעותית כלשהיא בשנה שאני פה.
אתה מתיימר להבין גם במשפט.תתחיל ללמוד ממש.לא לברבר ולקשקש.
לגופו של עניין.אני קיבלתי את זה 3 פעמים באימייל מ"ברזלן".בעבר שלח כמה דברים שיצאו כסקופ.את המשלוחים ששלח אני מביא פה - כמובן בהשמטת פרטים מזהים.הוא מבפנים.אם הוא השחיל אותי פה - להבא אני צריך למחוק כל דבר שבא ממנו.אני מדגיש לא מדובר בטר"ש.קשה לי להאמין שעבדו עליו כך.
לילה טוב גם לך.נרגעתי.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

השר לפיד מציע: לקבל את דוח ועדת אור;
קובע: היה חיוני להקים את הוועדה, בגלל שנהרגו אזרחים ערבים



השופט אור, עם חמישה מהמוזהרים
ועדת אור קובעת: המשטרה כשלה, הדרג הפוליטי לא תיפקד, הערבים ליבו מהומות
כוננות במשטרה למקרה שיחודשו המהומות; מרכז מוסאוא: להעניש האחראים
בדרג המדיני והמבצעי
עודכן: 12:30 01/09/2003 | נועם שרביט | [email protected]
http://nfc.co.il/archive/001-D-29242-00.html?tag=12-56-27

כזה, ראה, קדש ויישם
יום שני, 1 בספטמבר 2003, 9:31 מאת: זאב סגל , , הארץ

זאב סגל חושב שהדו"ח של ועדת אור, גם אם אינו מחייב מבחינה משפטית - מחייב מבחינה ציבוריתהדו"ח של ועדת אור, שהוקמה על ידי ממשלת אהוד ברק מכוח סמכות שנקבעה בחוק ועדות חקירה, איננו מחייב מבחינה משפטית פורמלית. העובדה שבראשות הוועדה עומד המשנה לנשיא בית המשפט העליון אינה משנה את העובדה שמדובר בדו"ח המוגש לממשלה, ולא בפסק דין המחייב את הכל. הוועדה אינה אלא כלי מינהלי, שנועד לסייע לממשלה לגבש דרכי פעולה נוכח אירועי אוקטובר 2000.

עם זאת, אפשר להניח שוועדת אור, שהחוק אינה מחייבה לקיים את דיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט, הלכה בדרכן של ועדות חקירה ממלכתיות קודמות ולא קבעה ממצא כלשהו שאיננו נשען על ראיות משכנעות ביותר, ברמה הקרובה לזו הנדרשת במשפטים פליליים.

הדבר מתבקש נוכח הכוח הציבורי הרב המיוחס לדו"חות של ועדות חקירה ממלכתיות, שחבריהן מתמנים בידי נשיא בית המשפט העליון, והנהנות מעצמאות מוחלטת בעבודתן. פסיקת בג"ץ העניקה למסקנות של ועדות חקירה ולהמלצותיהן משמעות משפטית, ולא רק ציבורית, באמצעות הטלת חובה על הממשלה לשקול בכובד ראש את המוצע בדו"ח הוועדה, אפילו אין היא חייבת להישמע לו.

חוק ועדות חקירה אינו מחייב את היועץ המשפטי להורות על פתיחת חקירה פלילית, אפילו הפנתה הוועדה את שימת לבו לכך שמדובר לכאורה במעשים בעלי משמעות פלילית. עם זאת, קשה להניח שהיועץ יתעלם מהמלצת הוועדה במישור זה. בכל מקרה, גם אם יביא דו"ח הוועדה לפתיחת חקירה פלילית, הוא לא יוכל לשמש ראיה בהליך משפטי.

עם זאת, עצם דיוניה של ועדת חקירה בעניין "בעל חשיבות ציבורית חיונית", כהגדרת החוק, מגביל את כוחו של היועץ המשפטי שלא להעמיד נחקר לדין בגין היעדר "עניין לציבור", אם הצטברו נגדו ראיות מספיקות. ב-1990 פסק בג"ץ, מפי השופט ברק, שהחלטת היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את הבנקאים בפרשת ויסות המניות, בשל היעדר "עניין לציבור", בטלה בהיותה לוקה באי-סבירות קיצונית. מסקנת בג"ץ נשענה גם על כך שבהחלטתו לא נתן היועץ משקל מספיק לעובדה שוועדת החקירה בנושא (ועדת בייסקי) ראתה "עניין לציבור" בהעמדה לדין.

אשר לתוקפן של המלצות ועדות חקירה, שאינן מחייבות מבחינה פורמלית, התבססה גישה המבחינה בין המלצות בעלות אופי אישי לבין המלצות בעלות אופי מערכתי-מוסדי. אשר להמלצות אישיות, מקובל שהממשלה צריכה להישען על נימוק חזק במיוחד כדי להימנע מיישומן. הרקורד של ועדות החקירה מורה שהמלצותיהן, בהקשר זה, אכן מולאו רובן ככולן. בתחום המערכתי-המוסדי פסק בג"ץ ב-1992, בהקשר לדו"ח ועדת נתניהו לעניין מערכת הבריאות, כי הממשלה היתה חייבת לבחון את המלצותיו "ולייחס להן משקל ראוי", אלא ש"לא היתה עליה חובה לאמצו על קרבו וכרעיו".

ברוח העקרונות הללו תיבחן שאלת יישום דו"ח ועדת אור. אם תיקבע אחריותם הציבורית של מי מאנשי המשטרה ויינתנו המלצות לגביהם, יצטרך השר לביטחון פנים להראות טעם חזק במיוחד כדי שלא לקיימן, וסביר שייבחן בבג"ץ. אשר לאפשרות העמדתם לדין פלילי של אנשי משטרה ושל מנהיגי הציבור הערבי, יצטרך היועץ המשפטי לממשלה להחליט אם קיימות "ראיות מספיקות" לאישום.

פרסומתקביעה אפשרית של ועדת אור בדבר אחריותם האישית-הציבורית של אהוד ברק ושל שלמה בן עמי תוכל להשפיע על הקריירה הציבורית שלהם, אם יבקשו להמשיך בה. זאת, מבחינת "משפט הציבור" להבדיל מהשפעה משפטית פורמלית.

ברק, בן עמי ומפכ"ל המשטרה לשעבר, יהודה וילק, עמדו בראש רשימת ה-14 שהוזהרו בידי ועדת אור מהאפשרות של קביעת ממצאים, מסקנות והמלצות בעניינם בדו"ח הוועדה. במכתבי האזהרה שהפנתה אליהם, צעדה ועדת אור במסגרת העקרונות שהתוו ועדות קודמות לגבי מה שמתחייב מעיקרון האחריות האישית. ניסיון העבר של ועדות החקירה מראה, שמקבלי מכתבי האזהרה בשלב הביניים לא מצאו עצמם נקיים מאחריות בדו"ח המסכם של הוועדה..
http://news.walla.co.il/?w=/2959/434398



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

דריכות בצמרת המשטרה לקראת פרסומו היום של דו"ח וועדת אור שככל הנראה ישלח חיצי ביקורת קשה לעבר בכירי המערכת הפוליטית והמשטרה בתקופת המהומות.

וועדת אור תפרסם היום בשעה 14:00 את מסקנותיה באופן רשמי. מניתוח מכתבי האזהרה ששלחה הוועדה עולה כי ככל הנראה תקבע הוועדה כי ראש הממשלה דאז אהוד ברק והשר לביטחון פנים דאז שלמה בן עמי לא הכינו את המשטרה למהומות שהיו צפויות. כמו כן לא דרשו השניים דיווח עדכני.

הוועדה תפנה גם חיצי ביקורת קשים נגד ראשי המגזר הערבי. השייח ראאד סלאח מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית, וחברי הכנסת עזמי בשארה ועבד אל מלכ דהמשה הסיתו שכן השלושה את הציבור הערבי לראות באלימות כדרך להשגת הישגים.

נגד ראש הממשלה לשעבר ברק נטען כי למרות סבירות גבוהה לא העריך את תוצאת התהליכים החברתיים העוברים על ערביי ישראל, כיוון שכך לא הכין את משטרת ישראל למהומות שארעו. אזהרת הוועדה עוסקת גם בימים שכבר בחלו המהומות. גם בימים אלה לא העריך ברק את המתרחש ולא דרש דיווח שוטף.

באשר לשר לביטחון פנים באותה תקופה שלמה בן עמי, נטען במכתבי האזהרה כי השר לא פעל במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בקנה מידה נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהתפתחו באותה תקופה במגזר הערבי, ואשר הגבירו את הסיכון לפריצתן של מהומות כאלה. במסגרת זו, לא גילה מעורבות מספקת בהכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, לא נקט ביזמה מספקת על מנת לקבל מידע על ההכנות שביצעה המשטרה לאירועים מסוג זה, ולא גילה עירנות מספקת לצורך בהכשרה מתאימה של כוחות המשטרה להתמודדות עם אירועים מסוג זה.

במכתביה העלתה וועדת אור את סוגיית ההחלטה על פתיחת כביש וואדי ערה בכל מחיר. את ההחלטה שקיבלו השר בן עמי ומפכ"ל המשטרה רב ניצב יהודה וילק רואה הוועדה כטעות שכן לא נלקח בה בחשבון הסיכון הרב הכרוך בכך.

ממכתב האזהרה שנשלח לשייח' ראאד סלאח עולה כי בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים ,1998 - 2000 להעברת מסרים חוזרים ונשנים של עידוד השימוש באלימות ואיום באלימות כדרך להשגת מטרות של המיגזר הערבי במדינת ישראל. מסרים אלה התייחסו גם למטרה אשר הוגדרה כשחרור מסגד אל אקצא. בנוסף, ערך אסיפות המוניות והפעיל שיטות תעמולה מתלהמות
לעורר אווירה ציבורית משולהבת סביב נושא רגיש זה. כמו כן העביר מסרים השוללים את עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ומציגים את המדינה כאוייב. בכל האמור לעיל, תרם תרומה
ממשית לשלהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת
חודש אוקטובר 2000.

דברים דומים נכתבו במכתבי האזהרה לחברי הכנסת עזמי בשארב ועבד אל מלכ דהמשה. האשמה נגדם הייתה כי השניים העבירו מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרות של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרמו תרומה ממשית לשילהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000.

ההערכות הן כי באשר לניצב בדימוס אליק רון תטען הוועדה כי לא הכין את שוטרי המרחב על פיקד למהומות הצפויות. במכתב האזהרה נקבע כי רון תרם בדברים שאמר ובמעשים שעשה להעכרת האווירה בין המשטרה לבין הציבור הערבי ומנהיגיו.

הוועדה צפוייה להעביר ביקורת על השימוש בצלפים נגד המתפרעים, ועל כך שהמתפרעים לא קיבלו אזהרה על השימוש הצפוי בירי חי של צלפים. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=59322

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

השופט אור. הוועדה עסקה גם במדיניות הממשלה כלפי המיעוט הערבי
(צילום ארכיון: בוצ'צ'ו)

ועדת אור הגישה היום מסקנותיה. ברק ננזף קשות אולם יוכל לכהן כראש ממשלה. בן עמי כשל במילוי תפקידו. ביקורת חריפה על תפקוד המשטרה. אישי הציבור הערבי ננזפו

עוד בכתבה:
אהוד ברק »
שלמה בן עמי »
המפכ"ל בדימוס יהודה וילק »
השייח' ראאד סלאח »
ח"כ עזמי בשארה וח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה »

"על המשטרה להטמיע בקרב השוטרים את העובדה שהציבור הערבי אינו אויב" - כך קובע דו"ח ועדת אור לבדיקת מהומות אוקוטבר 2000, שבהן נהרגו 13 ערבים ישראלים מאש שוטרים. מנגד קבעה הוועדה, כי מנהיגות המגזר הערבי חייבת להפסיק להציג את מדינת ישראל כאויב.

הוועדה מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, אולם לא המליצה להטיל עליו סנקציות שימנעו ממנו לכהן בעתיד כראש ממשלה. הוועדה קבעה כי השר לביטחון פנים לשעבר, שלמה בן עמי, נכשל במילוי תפקידו ולא יוכל להחזיק במשרה זו בעתיד. כמו כן נמתחה ביקורת חריפה על תפקוד המשטרה ומפקדיה במהלך האירועים.

"השוטרים התנהגו כרמבואים", קבע הדו"ח שמתח ביקורת חריפה ביותר על תפקוד המשטרה במהומות. בתפקודו של מפכ"ל המשטרה באותה תקופה, יהודה וילק, נמצא כשל מקצועי. הוועדה קבעה כי וילק ומפקד מחוז הצפון לשעבר, אליק רון, מנועים מלכהן בעתיד בתפקידים דומים. קצין המשטרה הבכיר ביותר שהוועדה המליצה לשחרר מתפקידו הוא מפקד משטרת העמקים בתקופת המהומות, תנ"ץ משה ולדמן, המשמש כיום כמפקד מרחב חוף. כמו כן הומלץ להדיח את רפ"ק גיא רייף, שלפי הדו"ח עשה שימוש באש חיה ללא הצדקה.

על שלושת מנהיגי הציבור הערבי שנחשדו בהסתת הציבור ובליבוי המהומות - הח"כים עזמי בשארה ועבד אלמלכ דהאמשה והשייח ראאד סלאח - נמתחה ביקורת, אולם לא הוסקו לגביהם כל מסקנות אישיות.

כתב "הארץ", יאיר אטינגר, מוסיף:

ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תיאודור אור הגישה בשעה 14:00 את מסקנותיה לנשיא ולמבקר המדינה, ובכך התירה למעשה את פרסומם. שלושת חברי הוועדה - השופט אור, השופט האשם חטיב והפרופ' שמעון שמיר - חתמו על המסקנות פה אחד. עותקים של הדו"ח נמסרו בצהריים גם לפרקליטיהם של 14 האישים שהוועדה הזהירה.

להלן התייחסות הוועדה לאישים שהוזהרו ב-2002, כי הם עלולים להיפגע ממסקנותיה:

אהוד ברק

ברק בוועדת אור. "לא היה ער לתהליכים בחברה הערבית" (צילום: רויטרס)הוועדה לא המליצה כל המלצה אופרטיבית לגבי ברק - ראש הממשלה בזמן המהומות - גם לא באשר לאפשרות שישוב ויכהן כראש ממשלה. עם זאת, הוא נמצא אחראי לחלק מהסעיפים שיוחסו לו באזהרה שמסרה לו הוועדה לפני שנה וחצי. לפי הדו"ח, הוכח שלא היה ער במידה הנדרשת לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית, שיצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בקנה מידה נרחב.

ברק אחראי ל"מחדל", היות ש"לא שעה לפניות והמלצות לקיים דיון כלל מערכתי בנושא, ובפועל לא קיים דיון כזה". הכוונה היא, בין השאר, לדו"חות שהגישו לו המועצה לביטחון לאומי, וד"ר אלי רכס, שהתריעו לפני האירועים על המצב השורר במגזר הערבי.

פרסומתעוד נכתב ביחס לברק, כי ביומיים הראשונים של המהומות לא נקט פעולות מספיקות למניעת שימוש באמצעים קטלניים בידי המשטרה, ו"לא קיים את חובתו" כראש ממשלה, בכך שנמנע מלדרוש מהמשטרה דיווח קונקרטי על אירועים שבהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה. עם זאת,לא הוכח ביחס לברק כי נתן את ההנחיה לפתוח צירי תנועה "בכל האמצעים" – שסיכנה חיי אדם. ברק הנחה את הכוחות "לגלות נחישות" בשמירה על צירי תנועה, ו"הנחיה זו לא היתה בלתי סבירה".

הוועדה גם חזרה בה מהאזהרה כלפיו, ולפיה ביומיים הראשונים לאירועים "לא נתן דעתו במידה מספקת לאירועים המתרחשים בתוך המדינה" ו"לא עשה די כדי להביא להרגעת הרוחות" על ידי פגישה עם המנהיגות הערבית. בדו"ח נכתב, כי לא הוכחו מחדלים אלה. בהחלטה שלא להמליץ כלפיו המלצות אופרטיביות. הוועדה כותבת כי "נתנה דעתה" לכך שהוא איננו משמש עוד בתפקידו.

שלמה בן עמי

בן עמי בוועדה. לא ישמש עוד כשר לביטחון פנים (צילום: רויטרס)ועדת אור ממליצה כי השר לשעבר בן עמי לא ישמש עוד כשר לביטחון פנים, על רקע "כשל מהותי במילוי התפקיד על ידו". היא מצאה כי בן עמי לא הכין את המשטרה למהומות בקנה מידה נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהגבירו את הסיכון לכך. בן עמי גם "לא גילה עירנות מספקת" לסיכונים הכרוכים בשימוש בתחמושת מצופה גומי בפיזור הפגנות ולא דאג לפריסה הולמת של כוחות המשטרה בגזרות השונות. השר, נכתב, "לא פעל בתקיפות ובנחרצות מספיקות בפיקוח על פעולת המשטרה כמתחייב מתפקידו ומחומרת האירועים".

הסעיף היחיד שלא הוכח לגבי בן עמי ייחס לו שותפות בהנחיה לפתוח צירי תנועה "בכל מחיר". בדו"ח נכתב, כי הוועדה לקחה בחשבון שבן עמי אינו משמש עוד בתפקידו או בכנסת, וכן ש"בכוונותיו" וב"פעולותיו בכל הנוגע לפעילות המשטרה במגזר הערבי היה הרבה מן החיוב".

המפכ"ל בדימוס יהודה וילק

וליק בוועדה. "השוטרים התנהגו כמו רמבואים" (צילום ארכיון: גיל כהן מגן)הדו"ח מצא "כשל מקצועי מהותי בתפקידו" של וילק כמפכ"ל המשטרה, ואף מצאה כי היה אחראי ל"הפרת חובת אמון כלפי הדרג המדיני" - ולפיכך לא ימלא בעתיד תפקידים בכירים בתחום ביטחון הפנים. וילק נמצא אחראי לרוב פרטי האזהרה שקיבל: הוא לא דאג לאמן ולצייד את המשטרה להתמודדות עם הפרות סדר ולא פעל כהלכה לקראת יום המהומות הראשון ובמהלכו.

במסקנותיה המערכתיות הוועדה מבקרת את משטרת ישראל בחריפות רבה. היא כותבת כי אין בה נורמות ושיטתיות בהנחיות ונהלים, הפקודות בה עוברות בנוסח "שבלוני, טכני"; אין בה תרבות של דיווח ותחקיר מלא ואמיתי בזמן אמת" - כולל בצמרת המשטרה; אין במשטרה תרבות של יישום לקחים". הוועדה ממליצה למשטרה להגביל את השימוש בכדורים מצופי גומי. עוד נכתב, כי "המשטרה אינה נתפסת במגזר הערבי כגורם נותן שירות, כי אם כגורם עוין, המשרת שלטון עוין".

השייח' ראאד סלאח

השייח סלאח. תרם משמעותית לשלהוב הרוחות (צילום: רויטרס)הוועדה לא הסיקה מסקנות אישיות לגבי השייח ראאד סאלח, מנהיג התנועה האיסלאמית הצפונית שפרש מראשות העיר אום אל פאחם. עם זאת, נמצא כי סאלח "תרם תרומה ממשית לשלהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה" במגזר הערבי. הוא נמצא אחראי, בשנתיים שלפני האירועים, "להעברת מסרים חוזרים ונשנים המעודדים את השימוש באלימות ואת האיום באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי במדינת ישראל".

השייח כינס אסיפות המוניות ו"הפעיל שיטות תעמולה מתלהמות לעורר אווירה ציבורית משולהבת סביב הנושא הרגיש של מסגד אל אקצה". בהתבטאויותיו אלה העביר "מסרים השוללים את עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ומציגים את המדינה כאויב".

ח"כ עזמי בשארה וח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה

הוועדה לא מסרה המלצות אישיות לגבי יו"ר בל"ד, ח"כ עזמי בשארה, ולגבי ח"כ עבד אל מאלכ דהאמשה. על שניהם נכתב כי הם נבחרי ציבור. עם זאת, הוועדה קבעה כי שניהם היו אחראים, ערב האירועים, "להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי", ובכך תרמו "תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות".
http://news.walla.co.il/?w=//434666

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

זעם רב שרר בקרב משפחות ההרוגים ממהומות אוקטובר 2000 בעקבות פרסום מסקנות ועדת אור.

חסן עסאלה, דובר ועד משפחות החללים הערבים פנה בתביעה לשוטרים ואמר:
"אני פונה לרוצחים, אתה שוטר שרצח פרח ואני לא מבין למה לא סירבת פקודה".

זעם רב שרר בקרב משפחות ההרוגים ממהומות אוקטובר 2000 בעקבות פרסום מסקנות ועדת אור.

חסן עסאלה, דובר ועד משפחות החללים הערבים, שבנו עסיל בן ה-17 נהרג בעראבה, אמר היום בעקבות פרסום מסקנות הועדה ש"הועדה גילתה אטימות לפצע, לכאב ולשכול. הועדה הקלה עם האחראים להרג ולא מיצתה את הדין. שלוש שנים עברו, כולנו פצועים, דרשנו לחקור רציחות, אך לשווא. למה נרצחו 13 בחורים?

למה לא חקרתם כלום - זה אטימות. הועדה הכניסה אותנו למנהרה בלי אור בקצה. אני לא חוזר אחורה, כל המשפחות לא חוזרות אחורה. אלה שרצחו
ישלמו כדין על פי חוק מקומי או בינלאומי".

עסאלה פנה בתביעה לשוטרים ואמר: "אני פונה לרוצחים. אני מכיר חלק מכם. מכיר את זה שעמד על ראשו של בני ווידא שהוא גוסס. יש לו בכלל בלב חרטה? אתה שוטר שרצח פרח ואני לא מבין למה לא סירבת פקודה. עכשיו אני רוצה תשובות מהמדינה ואני לא אשב בשקט . הדם של בני לא יהיה הפקר".

אבו סאלד מחמוד, דודו של ואליד שנהרג בסחנין: " אין צדק. הכל מסחארה. איך זה שגיא רייף יצא בזול? כל המוזהרים לא טעמו שכול מהו. הועדה קיבלה הנחיות מלמעלה, שוטרים רצחו בלי סיבה, הועדה הסתפקה בלהדיח אותם לשנה. אני חושב שלא היה מקום לחקור את מנהיגי הציבור הערבי".

בריאיון לעיתונות הערבית, אמר מחמוד: "תגובת המשפחות תהיה קשה אם לא יענשו הפושעים".

לכתב עתי"ם הוסיפו נציגים של המשפחות הערביות כי הם יפנו כעת לבתי
המשפט ויגישו תביעות פליליות נגד השוטרים והאחראים, לטענתם, להרג. המשפחות טענו כי מדובר בחוסר צדק שרוצחים לא עומדים לדין, ולכן
יגישו תביעות אישיות נגדם.

(א.ב)
http://www.a7.org/news.php3?id=59354

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות

בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים

באוקטובר 2000

ד י ן ו ח ש ב ו ן

ירושלים, אלול התשס"ג - אוגוסט 2003

מונתה על ידי נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק,

על פי החלטת ממשלת ישראל

מיום י' בחשון התשס"א (8.11.00)

חברי הוועדה

- יושב ראש
תאודור אור, המשנה לנשיא בית המשפט העליון

- חבר
האשם חטיב, שופט בית המשפט המחוזי בנצרת

- חבר
פרופ' שמעון שמיר

מכתב לראש הממשלה

* נוסח זה כפוף לתיקוני עריכה ונוסח-מצ"ב הקישור לכל נושא ונושא !!
http://or.barak.net.il/inside_index.htm

תוכן העניינים

הקדמה

שער ראשון - לפני אירועי אוקטובר: רקע, גורמים, צפי האירועים ומוכנות המשטרה



פרק א' - תהליכי הסלמה במגזר הערבי ברקע פרוץ המהומות



החרפת הבעייתיות של מעמד המיעוט הערבי במדינה



הפליה, קיפוח ומצוקה



תהליכי רדיקליזציה אידיאולוגית-פוליטית



תהליך ההסלמה של ההפגנות האלימות



סיכום תהליכי ההסלמה


פרק ב' - אירועי הימים 28-30 בספטמבר 2000


פרק ג' - הצפי של האירועים


פרק ד' - מוכנות המשטרה לאירועי אוקטובר



תקציב המשטרה



חוסר בכוח אדם



חוסר באימונים ובתחמושת אימונים



חוסר בתחמושת לפיזור המון - גז מדמיע וגלילוני גומי



חוסר באמצעי מיגון ובאמצעי פיזור שפגיעתם פחותה (אלות, מכת"זים)



סיכום בנושא מוכנות המשטרה


פרק ה' - היערכות המשטרה ערב ה-1.10.00






שער שני - התפתחות האירועים ומהלכם



פרק א' - ההתרחשויות ביום 1.10.00


פרק ב' - ההתרחשויות ביום 2.10.00


פרק ג' - ההתרחשויות ביום 3.10.00


פרק ד' - התרחשויות בימים 4-6 באוקטובר 2000



4.10.00



5.10.00



6.10.00


פרק ה' - ההתרחשויות בימים 7-10 באוקטובר 2000



7.10.00



8.10.00



9.10.00



10.10.00


סיכום השער השני






שער שלישי - אירועים מיוחדים



פרק א' - פרדיס - 1.10.00


פרק ב' - ג'ת - 1.10.00


פרק ג' - אום אל-פחם - 1.10.00, 2.10.00


פרק ד' - עראבה - 2.10.00


פרק ה' - אירועי סח'נין - 2.10.00


פרק ו' - אירועי נצרת - 2.10.00, 8.10.00



אירוע מותו של המנוח איאד לואבנה



אירועי ירי אש חיה על ידי אנשי הימ"מ ב-2.10.00 בשעות הערב



אירוע הקניון


פרק ז' - כפר כנא צומת בית רימון - 3.10.00


פרק ח' - כפר מנדא - 3.10.00


פרק ט' - ג'סר אל-זרקא - 9.10.00


פרק י' - הפרות סדר במגזר היהודי





שער רביעי - נושאים מיוחדים



פרק א' - כדורי גומי



סוגי גלילוני הגומי וכדורי הגומי שנמצאים בשימוש בארץ



הסיכונים שבירי גומי



בדיקות וניסויים של ירי בגלילוני גומי קודם הכנסתם לשימוש



ההנחיות לשימוש בגלילוני גומי - הטווח המזערי לשימוש



ההנחיות לשימוש בגלילוני גומי - פיזור הגלילונים לאחר הירי



הנחיות המשטרה לשימוש בגלילוני גומי - מטרת השימוש בגלילונים



הערות ביקורת נוספות בנושא של ירי כדורי הגומי



ההמלצה בנושא כדורי הגומי


פרק ב' - השימוש בירי צלפים



ירי הצלפים באום אל-פחם



ירי הצלפים ביום 2.10.00 בנצרת



ירי הצלפים ביום 3.10.00 בנצרת



הדיווח על ירי הצלפים


פרק ג' - תחקירים


פרק ד' - דו"חות פעולה


פרק ה' - מסרים מסלימים של מנהיגי המגזר הערבי בתקופה שקדמה לאירועי אוקטובר ובמהלכם



ועדת המעקב



ח"כ ד"ר עזמי בשארה - מפלגת בל"ד



עבד אל-מאלכ דהאמשה



שיח' ראיד סלאח והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית



סיכום



התייחסות לטענות האישים מהמגזר הערבי






שער חמישי - ההודעות שנשלחו לפי סעיף 15 לחוק ועדות חקירה



אהוד ברק


פרט האזהרה הראשון



פרט האזהרה השני



פרט האזהרה השלישי



פרט האזהרה הרביעי



פרט האזהרה החמישי


פרופ' שלמה בן עמי



פרט האזהרה הראשון



פרט האזהרה השני



פרט האזהרה השלישי



פרט האזהרה הרביעי



פרט האזהרה החמישי


שיח' ראיד סלאח


ד"ר עזמי בשארה, חבר כנסת


עבד אל-מאלכ דהאמשה, חבר כנסת


רב ניצב יהודה וילק



פרט האזהרה הראשון



פרט האזהרה השני



פרט האזהרה השלישי



פרט האזהרה הרביעי



פרט האזהרה החמישי



פרט האזהרה השישי



פרט האזהרה השביעי



פרט האזהרה השמיני



פרט האזהרה התשיעי



פרט האזהרה העשירי



פרט האזהרה האחד עשר


ניצב אלכסנדר (אליק) רון



פרט האזהרה הראשון



פרט האזהרה השני



פרט האזהרה השלישי



פרט האזהרה הרביעי



פרט האזהרה החמישי



פרט האזהרה השישי



פרט האזהרה השביעי



פרט האזהרה השמיני



פרט האזהרה התשיעי


פרט האזהרה העשירי


פרט האזהרה האחד עשר


ניצב משנה משה ולדמן


פרט האזהרה הראשון


פרט האזהרה השני


פרט האזהרה השלישי


פרט האזהרה הרביעי


פרט האזהרה החמישי


פרט האזהרה השישי


ניצב משנה בנצי סאו


פרט האזהרה הראשון


פרט האזהרה השני


פרט האזהרה השלישי


סגן ניצב ירון מאיר


סגן ניצב שמואל מרמלשטיין


רב פקד גיא רייף


פרט האזהרה הראשון


פרט האזהרה השני


פרט האזהרה השלישי


רס"ר נ' י'


מורשד ראשד





שער שישי - סיכום והמלצות



מוצגים



נספח א': מכתב מזכיר הממשלה על הקמת הוועדה ותפקידה


נספח ב': החלטת הוועדה על פי סעיף 15 לחוק ועדות חקירה


נספח ג': מפות, תצלומי אויר ותרשימים


1. פרדיס - תרשים הצומת והכניסות


2. ג'ת - תרשים הכניסה לכפר


3. אום אל-פחם - תצ"א אזור הבית האדום והכניסה


4. עראבה - תצ"א כללית


5. תרדיון - תצ"א הצומת ומפעל פטרוס


6. נצרת - תצ"א אזור צומת גנץ


7. נצרת - תרשים צומת גנץ - אירוע לואבנה


8. נצרת - תרשים צומת גנץ - אירוע נ' י'


9. נצרת - תצ"א אזור צומת הקניון


10. בית רימון - תצ"א אזור הצומת


11. מנדא - תצ"א כללית


נספח ד': מפת אתרי ההתנגשויות העקריים במחוז הצפוני



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

''אין התמצית מתיימרת למצות את הדין וחשבון. היא מביאה את עיקרי המסקנות וההמלצות שבדין וחשבון. בהתאם לכך, היא מבוססת בעיקר על השערים 5 ו-6. כדי לקבל תמונה שלמה ומפורטת של ממצאי הדין וחשבון, יש לקרוא את הדין וחשבון במלואו, כולל השערים 1-4 המנתחים בהרחבה את גורמי העומק והגורמים המיידיים לפרוץ ההתנגשויות של אוקטובר 2000, מתארים את השתלשלות האירועים בעשרות מקומות, מרחיבים בתיאור האירועים בזירות ההתנגשות העיקריות ודנים במספר נושאים מיוחדים, כמו השימוש בגלילוני גומי בידי המשטרה והמסרים המסלימים של אישי ציבור ערבים.
נושאים אלה נמסרים בתמצית רק בקיצור נמרץ. הנוסח המחייב הוא, בכל מקרה, הנוסח המצוי בדין וחשבון במלואו.

מבוא

1.באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים, נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים ובהם, במספר קטן של מקרים, ירי של אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת אשר יודו בקלע דוד במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים וגלגול צמיגים בוערים. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במספר מקרים, היה כפסע בינם לבין מוות מיד המון חסר מעצורים.

במספר קטן של מקרים נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים, במטרה להתקיפם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה, לפרקי זמן ארוכים. במספר ניכר של מקרים, אופיינו התוקפנות והאלימות בנחישות רבה ונמשכו פרקי זמן ארוכים. המשטרה פעלה להחזרת הסדר ועשתה שימוש באמצעים שונים לפיזור המון. כתוצאה משימוש באמצעים אלה, אשר כללו ירי של כדורי גומי, ובמקרים מסויימים גם ירי אש חיה, נהרגו אזרחים ערבים ונפצעו רבים אחרים. בגל השני של האירועים, התרחשו במקומות שונים התפרעויות של יהודים נגד ערבים, שבאו כמעשי תגובה לאירועים.

במהלך האירועים נהרגו 12 אזרחים ערבים ואזרח יהודי אחד. באירועים נהרג גם תושב של רצועת עזה. התפרעויות כאלה היו עלולות להתפתח, חלילה, לעימות קשה בין מגזרים באוכלוסייה, כדוגמת עימותים בינעדתיים אשר להם ולתוצאותיהם היינו עדים במחוזות רחוקים. עובדה היא, שבמספר מקומות בארץ אכן הביאו התפתחויות כאמור להתפרעויות אזרחים מן המגזר היהודי כלפי ערבים.

2.המהומות בתחומי המדינה התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. אישי ציבור בולטים במגזר הערבי הצביעו על כך שהעובדה הזאת אינה מקרית, והיא משקפת אינטראקציה בין הפלסטינים שבתחומי הקו הירוק לבין הפלסטינים שמעבר לו. אף שילוב זה של האירועים הינו חסר תקדים. על רקע מכלול היבטים אלה, נתפסו האירועים כ''אינתיפאדה'' החורגת באופייה מהפרות סדר מקומיות.

3.האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות היו תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. המדינה וממשלותיה לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית. הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצרכי המגזר הערבי, ולא פעל די על מנת להקצות את משאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר זה. המדינה לא עשתה די ולא חתרה די, כדי להקנות שוויון לאזרחיה הערבים ולעקור את תופעות ההפליה והקיפוח. בד בבד, לא נעשה די על מנת לאכוף את החוק במגזר הערבי, ותופעות בלתי חוקיות ובלתי רצויות השתרשו במגזר זה.כתוצאה מכך ומתהליכים נוספים, שררה במגזר הערבי מצוקה קשה בתחומים שונים. מצוקה זו ניכרה, בין היתר, בתופעות של עוני, אבטלה, מחסור בקרקעות, בעיות קשות במערכת החינוך וליקויים מהותיים בתחום התשתית. כל אלה עוררו תסיסה מתמשכת, אשר גברה לקראת אוקטובר 2000 והיוותה גורם יסודי להתפרצות אירועי אותו חודש.

גורם שני הוא תהליכי הרדיקליזציה האידיאולוגית-פוליטית במגזר הערבי. תהליכים אלה מצאו את ביטויים, בין היתר, בגילויים שונים של הזדהות ואף תמיכה, במאבק הפלסטינים מול מדינת ישראל. תהליך הרדיקליזציה היה קשור גם להתחזקותה של הפוליטיקה האסלאמית בישראל בתקופה שקדמה לאירועים. לעניין זה יש לציין את דבר קיומן של מחלוקות קשות בין המוסלמים בישראל לבין רשויות השלטון בנושאים כמו נכסי הווקף; החרפתם של העימותים בין מוסלמים לבין ממשלת ישראל בנושא הר-הבית; והשמעת דברי אהדה, בעיקר מצד אנשי הפלג הרדיקלי של התנועה האסלאמית, לארגונים אסלאמיסטיים שהם אויביה של ישראל, ובהם החיזבאללה וארגונו של אוסאמה בן-לאדן.

4.לגורם העומק הזה לאירועים ולעוצמתם תרמה התנהלות הנהגת המגזר הערבי. זו לא השכילה לתחום את תביעותיו של המיעוט הערבי לאפיקים דמוקרטיים לגיטימיים בלבד. היא לא השכילה להבין, שהתפרעויות אלימות, חסימות צירים והזדהות עם פעילות מזוינת כנגד המדינה ואזרחיה, מהוות איום על אזרחי המדינה היהודים ופוגעות קשה במרקם העדין של יחסי יהודים וערבים במדינה. בתוך כך, החלה נוצרת תבנית של איום באלימות קשה ושל שימוש באלימות לצורך השגת מטרות שונות, כפי שבא הדבר לביטוי במקרים של הריסות בתים והפקעת מקרקעין, ובנוגע למשא ומתן בנושא ירושלים ומעמד הר הבית. במסגרות שונות, הועברו מסרים של דלגיטימציה למדינה ולכוחות הביטחון שלה, וניתן ביטוי לאיבה ולעוינות עמוקות לסמליה. בחוגים שונים הועלו דרישות למתן אוטונומיה בתחומים שונים למיעוט הערבי ולביטול הגדרת המדינה כמדינה יהודית והפיכתה ל''מדינת כל אזרחיה''. בתוך כך, טושטש לא-אחת הקו המבחין בין הפלסטינים שבשטחי יהודה ושומרון ועזה לבין הערבים אזרחי המדינה.

לקראת שנת 2000 ובמהלכה ניתן היה לזהות עלייה ניכרת בתכיפות ההתנגשויות עם המשטרה ובעוצמתן. להתנגשויות האלימות היתה מתכונת קבועה. בשלב ראשון, הכריזו ארגונים מייצגים של המגזר הערבי על שביתות והפגנות, במחאה על מהלכים ומדיניות של רשויות שונות. בשלב שני התקיימו ביישובים שנקבעו לכך, עצרות ולעתים תהלוכות. בשלב השלישי, יצאו צעירים מתוך קהל המפגינים והחלו לרגום כלי רכב בכבישים, לשרוף צמיגים ולפגוע במתקנים המסמלים בעיניהם את השלטון. בשלב זה התפתחו התנגשויות אלימות עם המשטרה, אשר הגיעה למקום כדי להשליט סדר. למרות שהגלישה מהפגנות מסודרות להתפרעויות בלתי-מרוסנות שבה ונשנתה בעקביות, לא נקטה ההנהגה הערבית אמצעים כדי למנוע את ההידרדרות לאלימות, ולא הזהירה מפני הפרת החוק בהפגנות ובעצרות שיזמה. זאת ועוד, בימים שלאחר כל אירוע נהגו אנשי ציבור, במאמריהם ובנאומיהם, להרעיף שבחים על פעולות המחאה, ובכללן פעולות אלימות. לא אחת, אפפו דבריהם את ההתפרעויות בהילת גבורה והביעו גאווה בנחישותם של מבצעיהן.5.גורמים אלה יצרו רקע נפיץ ומסוכן ביותר. לאורך התקופה שהובילה לאירועי אוקטובר 2000, הלכה ובשלה ההבנה, כי תהליכים אלה עלולים לגרום למהומות קשות ורחבות היקף. אירועים שונים שהתרחשו במהלך שנת 2000 אותתו ביתר שאת, על כך שהפוטנציאל הטמון בתהליכים אלה הולך ויוצא מן הכוח אל הפועל. אף כי המשטרה הבינה זאת וביצעה פעולות שונות על מנת לקדם אפשרות כזאת, הרי שראשיה, והדרג המדיני, כשלו כשלא נערכו כראוי לאפשרות של פרוץ מהומות נרחבות כפי שאמנם התרחשו, וכשלא נדרשו להיבטים הטקטיים והאסטרטגיים הכרוכים באפשרות זו. הכשל התבטא בהיעדר מדיניות ברורה לטיפול באירועים אלה במהלך שתי היממות הראשונות, הקריטיות. הוא התבטא בהיעדר הכשרה מספקת, מבצעית ופסיכולוגית, של כוחות המשטרה לאירועים של הפרות סדר בכלל, ולאירועים מן הסוג שהתרחש בפרט. הוא התבטא בהיעדר הצטיידות מספקת של המשטרה באמצעים מתאימים לפיזור הפרות סדר. הוא התבטא בהטלת מרכז הכובד של הטיפול המשטרתי בהפרות סדר על אמצעי בעייתי ביותר, גלילוני גומי, אשר סיכוניו הרבים לא היו נהירים די הצורך למי שהשתמש בו ולמי שהחליט על העמדתו כאמצעי עיקרי, ולעתים בלעדי, בטיפול בהפרות סדר. בתוך כך, לא נעשה די כדי להטמיע את הצורך להימנע ככל האפשר מפגיעות בגוף ובנפש של אזרחים, גם אזרחים מפרי סדר.

6.שורה של מעשים ומחדלים בסמוך לאירועים ובמהלכם, חברו כדי לממש את הפוטנציאל הנפיץ אשר הלך והתעצם עם הזמן. ביקורו של אריאל שרון על הר הבית הביא לתגובות חריפות מצד מנהיגות המגזר הערבי בתחומי המדינה ומצד המנהיגות הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון ועזה. יום לאחר מכן התרחשו במקום הפרות סדר חמורות, אשר במהלך פיזורן בידי המשטרה נהרגו אחדים ונפצעו רבים. על רקע זה החלו בשטחי יהודה ושומרון מהומות קשות, אשר בהן נהרגו תושבים ונפצעו תושבים רבים. ועדת המעקב של ערביי ישראל בחרה, במצב רגיש זה, להוציא את ההמונים לרחובות ולקרוא לתהלוכות ולהפגנות. אל מול רקע זה, ולנוכח הידוע על התהליכים המתמשכים ועל האירועים הקשים שהתרחשו במהלך שנת 2000, כשלו המשטרה והאחראים עליה, בדרג הפיקודי והמדיני, בכך שלא הורו על היערכות מתאימה של המשטרה לקראת ה-1.10.00. כוחות המשטרה לא היו ערוכים במוקדים הידועים מראש כמקור אפשרי להפרות סדר. התוצאה היתה, שבמקומות רבים החלו הפרות סדר בלא תגובה כלל, ובמקומות אחרים, לא היו מסוגלים כוחות המשטרה שבמקום להתמודד כהלכה עם המהומות. עד שהתעשתה המשטרה, צברו האירועים תאוצה והחלו להיגרם פגיעות בנפש, אשר הוסיפו לתבערה. גם בשלב זה ניתן היה ביד ועדת המעקב וביד הממשלה למנוע הסלמה נוספת, על ידי הימנעות משביתה כללית מצד אחד, ופעולה נחרצת לריסון תגובתם של כוחות הביטחון, על מנת למנוע פגיעה נוספת בנפש, מצד שני. רק לאחר יום דמים קשה, ביום 2.10.00, נחלצו הממשלה וגורמים אחראים במנהיגות המגזר הערבי כדי לפעול על מנת להביא למיתון האירועים ולהפסקתם. גם לאחר שלב זה לא נפסקו האירועים הקשים מיד, וחמישה אזרחים נהרגו בהפרות סדר שהתרחשו בימים שאחרי 2.10.00. עם זאת, אופיים החריג של האירועים התמתן ושכך, ובהדרגה שב הסדר.

7.הוועדה שלחה אזהרות לפי סעיף 15 לחוק ועדות חקירה ל-14 אישים ובעלי תפקידים. ניתנה לאישים ולבעלי תפקידים אלה הזדמנות להביא ראיות ולטעון טענות על מנת להתמודד עם תוכנן של האזהרות האמורות. עיקרי מסקנות הוועדה בנושא זה יובאו להלן, על פי סדר האישים המובא בהחלטת הוועדה לפי סעיף 15 הנ''ל.

אהוד ברק

8.אהוד ברק. חלק מפרטי האזהרה שנשלחה למר ברק הוכח. הוועדה מצאה, כי הוכח, שמר ברק לא היה ער וקשוב במידה הנדרשת, בהיותו ראש ממשלת ישראל, לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל, אשר יצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בהיקף נרחב. מחדל זה התבטא בכך שלא שעה לפניות והמלצות לקיים דיון כלל מערכתי בנושא, ובפועל לא קיים דיון כזה. הוכח שמר ברק לא נתן דעתו באופן מספק לצורך בהיערכות הולמת של משטרת ישראל לקראת התפרצות מהומות כאמור, וכי בכך נמנע מלתת את דעתו במידה הנדרשת לנושא שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ולשלום אזרחיה. עוד הוכח, כי ביומיים הראשונים של האירועים לא נקט מר ברק פעולות מספיקות למניעת שימוש באמצעים קטלניים על ידי המשטרה או להגבלתו. הוכח גם, כי מר ברק לא קיים את חובתו, בהיותו ראש ממשלת ישראל במהלך אירועי אוקטובר 2000, בכך שנמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה, ועל הסיבות לתוצאה קשה זאת בכל אירוע כזה.

לעומת זאת, לא הוכח הנטען כלפי מר ברק, כי נתן הנחיה, לקראת יום
2.10.00, לפתוח צירי תנועה, בדגש על כביש ואדי עארה, בכל האמצעים, דהיינו בכל מחיר. לגבי עניין זה נקבע, כי מר ברק הנחה את כוחות הביטחון לפתוח את כביש ואדי עארה באותו יום, אף כי היו צפויות במקום הלוויות בהן היו אמורים להשתתף רבבות. הוא אף הנחה את כוחות הביטחון לגלות נחישות בשמירת הציר האמור, וצירים נוספים, פתוחים לתנועה. נקבע כי הנחיה זו לא היתה בלתי סבירה, בנסיבות העניין, במידה המצדיקה ביקורת על מר ברק. נקבע גם, כי השימוש בצלפים ביום 2.10.00, בצומת אום אל-פחם חרג מן ההנחיה שניתנה, וכי מר ברק לא צפה אותו.

לא הוכחה טענה נוספת כלפי מר ברק, לפיה לא נתן דעתו במידה מספקת, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, לאירועים המתרחשים בתחומי המדינה, גם לאחר שנודע לו על חומרתם של האירועים ביום 1.10.00, על הרוג באותו יום ועל הסלמה צפויה ביום המחרת בעקבות כך. באופן דומה נקבע, כי לא הוכח המיוחס למר ברק ואשר לפיו לא עשה די כדי להביא להרגעת הרוחות והאירועים במהלך התרחשותם, בכך שנמנע מלהיפגש עם מנהיגות ערביי ישראל עד ליום 3.10.00, חרף הערכתם של גורמי מודיעין כי פגישה כזו, אם תתקיים בדחיפות, עשויה להביא להרגעה משמעותית באירועים.

הוועדה החליטה לא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו של מר ברק. אשר לתיפקודו כראש ממשלה, נתנה הוועדה את דעתה לכך שמר ברק אינו ממלא עוד את תפקיד ראש הממשלה, מאז הבחירות בפברואר 2001, ולכך שתפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר. הוועדה הגיעה למסקנה, כי אין מקום שתעסוק או שתדון בהשלכות האפשריות של מסקנותיה על מועמדותו של מר ברק לשוב ולכהן בתפקיד זה. אשר לתפקידים אחרים, הרי שאף כי לא הקלה ראש בכשלים שנתגלו, סברה הוועדה, לאחר שהביאה בחשבון את מכלול העובדות שהוכחו, כי אין מקום להמלצה אופרטיבית כלשהי ביחס למילוי תפקידים אחרים על ידי מר ברק.

שלמה בן עמי

9.פרופ' שלמה בן עמי. הוועדה קבעה, כי הוכח שבהיותו השר לבטחון פנים, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לא פעל מר בן עמי במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בהיקף נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהגבירו את הסיכון לאירועים מסוג זה. הוועדה קבעה גם, כי בהיותו השר לבטחון פנים, הן בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, והן ביומיים הראשונים של אירועי אוקטובר 2000, לא גילה מר בן עמי עירנות מספקת לסיכונים הכרוכים בשימוש בכדורים מצופים גומי בעת פיזור הפרות סדר, ולא נקט את הפעולות הנדרשות למניעת השימוש בתחמושת זו או להגבלתו בסוג זה של אירועים. זאת, אף שידע, או היה צריך לדעת, את הסיכון הרב הטמון בשימוש בתחמושת מסוג זה. עוד נקבע, כי בהיותו השר לבטחון פנים, לא נתן מר בן עמי את דעתו במידה הנדרשת מתפקידו, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, להיערכות המשטרה באזורים שלגביהם היה צפי לאפשרות של אירועים אלימים ולא וידא קיומה של היערכות נאותה של המשטרה באזורים אלה.

עוד קבעה הוועדה, כי הוכח המיוחס למר בן עמי, ולפיו בתקופת אירועי אוקטובר 2000 לא פעל בתקיפות ובנחרצות מספיקות בפיקוח על פעולת המשטרה, כמתחייב מתפקידו ומחומרת האירועים, בכך שנמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה, ועל הסיבות לתוצאה של פגיעה בחיים או בגוף בכל אירוע כזה.

הוועדה קבעה, כי לא הוכח שמר בן עמי היה שותף להנחיה בדבר פתיחת צירי תנועה בכל מחיר.

אשר להמלצה בעניינו של מר בן עמי, נתנה הוועדה את דעתה לכך שמר בן עמי אינו מכהן עוד כשר, מאז חילופי השלטון בשנת 2001, ולכך שפרש מן הכנסת. הוועדה ציינה, כי בכוונותיו של מר בן עמי ובפעולותיו בכל הנוגע לפעילות המשטרה במגזר הערבי, היה הרבה מן החיוב. עם זאת, סברה הוועדה, כי המסקנות אליהן הגיעה מצביעות על כשל מהותי במילוי התפקיד על ידו. על רקע כשלונו כשר לבטחון פנים, המליצה הוועדה כי מר בן עמי לא ימונה בעתיד לתפקיד שר במשרד זה.

מנהיגי המגזר הערבי

10.שיח' ראיד סלאח. הוועדה קבעה, כי הוכח המיוחס לשיח' ראיד סלאח, ולפיו, בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה אחראי בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים 1998-2000, להעברת מסרים חוזרים ונשנים המעודדים את השימוש באלימות ואת האיום באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי במדינת ישראל. נוסף לכך הוכח, כי ערך אסיפות המוניות והפעיל שיטות תעמולה מתלהמות לעורר אווירה ציבורית משולהבת סביב הנושא הרגיש של מסגד אל-אקסא.

עוד הוכח, כי בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה שיח' סלאח אחראי בתקופה לפני אירועי אוקטובר 2000, לרבות בשנים 1998-2000, להעברת מסרים השוללים את עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ומציגים את המדינה כאויב.

הוכח גם, כי בהיותו ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראש עיריית אום אל-פחם ואיש ציבור, היה שיח' סלאח אחראי, עובר לאירועי אוקטובר 2000, להעברת מסרים בדבר קיומו של טבח מתוכנן כביכול, במסגד אל-אקסא ביום 29.9.00. כן היה אחראי לדברים אשר שיבחו את התפרצות האלימות הקשה והנרחבת שאירעה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000, עוד בטרם הסתיימו האירועים.

בכל אלה הוא תרם תרומה ממשית לשלהוב הרוחות ולהתפרצות האלימה ורחבת ההיקף שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת חודש אוקטובר 2000.

בהתחשב בכך ששיח' סלאח אינו ממלא עוד תפקיד רשמי, לאחר שפרש מתפקידו כראש עיריית אום אל-פחם, וכי תפקידו הוא במסגרת ארגון וולונטרי, לא ראתה הוועדה מקום למתן המלצה לגביו.

11.ח''כ ד''ר עזמי בשארה. לד''ר בשארה יוחס, כי בהיותו ראש מפלגת בל''ד, חבר כנסת ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרם תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000. עובדות אלה הוכחו.

מר בּשארה הוא נבחר ציבור המייצג את מפלגתו בכנסת. חוקיות התמודדותו והתמודדותה של מפלגתו בבחירות לכנסת אושרה לא מזמן על ידי בית המשפט העליון . במצב זה לא ראתה הוועדה מקום להמלצה אישית בעניינו של מר בּשארה.

12.ח''כ עבד אל-מאלכּ דהאמשה. למר דהאמשה יוחס, כי בהיותו חבר כנסת, ראש מפלגת רע''מ ואיש ציבור, היה אחראי, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, ובעיקר בשנים 1998-2000, ובמהלך אירועי אוקטובר, להעברת מסרים של תמיכה באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי בישראל, ובכך תרם תרומה ממשית לשלהוב האווירה ולהחרפת האלימות שהתרחשה במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000. גם דברים אלה הוכחו. בדומה לח''כ בּשארה, גם מר דהאמשה הוא נבחר ציבור, המייצג את מפלגתו בכנסת. במצב זה לא ראתה הוועדה מקום להמלצה אישית בעניינו של מר דהאמשה.

יהודה וילק

13.יהודה וילק. הוועדה קבעה, כי הוכחו מרבית פריטי האזהרה שנשלחה לרב ניצב וילק. בגדר זה הוכח, כי בהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל לא דאג לפני אירועי אוקטובר 2000 לצייד את המשטרה באמצעים מן הסוג ובכמות הנדרשים לצורך התמודדות עם הפרות סדר חמורות, והביא לכך שכדורים מצופים בגומי, על הסיכון הרב הכרוך בשימוש בהם, היו האמצעי הזמין העיקרי שבידי המשטרה לצורך פיזור הפרות סדר. כן הוכח, כי רב ניצב וילק לא דאג באותה תקופה להכנה מספקת של המשטרה באימונים מתאימים לאירועים של הפרות סדר חמורות.

הוועדה מצאה גם, כי הוכח המיוחס לרב ניצב וילק, לפיו לא פעל כהלכה לקראת יום 1.10.00 ובמהלכו, בכך שחרף העובדה שצפה אפשרות של אירועים אלימים בקרב ערביי ישראל ביום 1.10.00, לא הורה על היערכות מתאימה של המשטרה ביום 1.10.00 בהתאם לאפשרות זו, בעיקר בצפון המדינה. עוד הוכח, כי בהיותו מפכ''ל המשטרה בתקופה שקדמה לאירועי אוקטובר 2000, לא יזם רב ניצב וילק בדיקה של השפעות של השימוש בכדורים מצופי גומי, של תוצאותיו ושל ההנחיות לשימוש בכדורים אלה, אף שידע כי השימוש בתחמושת זו כרוך בתוצאות חמורות, ואף קטלניות. הוועדה קבעה גם, כי הוכח שרב ניצב וילק לא דאג, בהיותו מפכ''ל המשטרה באירועי אוקטובר 2000, לקיום פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בכדורים מצופים גומי, הוא איפשר שימוש רחב היקף בכדורים כאלה באירועים ולא הנחה את כוחות המשטרה במידה מספקת לעשות שימוש באמצעים לא-קטלניים שברשותה לפיזור הפרות סדר. בהקשר זה נקבע גם, כי רב ניצב וילק לא יישם ולא דאג ליישם את הלקחים שהופקו מאירועים שהתרחשו בספטמבר 1998 באום אל-פחם, לעניין שימוש-יתר בכדורים מצופים גומי, לעניין השליטה על כוחות המשטרה בהפרות סדר ולעניין הכשרה מתאימה של הכוחות המטפלים בהפרות סדר.

הוועדה הוסיפה וקבעה, כי הוכח שבהיותו המפקח הכללי של משטרת ישראל, לא הגיב רב ניצב וילק על המקרים הראשונים שבהם נהרגו אזרחים באירועי אוקטובר 2000, ביעילות ובתקיפות הדרושות כדי למנוע פגיעות נוספות בנפש ובגוף, ובכלל זה לא נתן הנחיות מתאימות שמטרתן למנוע פגיעות כאמור ובכך אף להביא להרגעת הרוחות. הוכח שוילק לא דאג, כמפכ''ל המשטרה, לעריכתם, בהקדם האפשרי, של תחקירים מסודרים בדבר אירועי אוקטובר 2000, בדגש על אירועים בהם היו עימותים שגררו שימוש בירי של אש חיה או בירי של כדורים מצופים בגומי, וכן אירועים שבהם היו נפגעים. עוד הוכח, שהמפכ''ל וילק לא דאג לתיעוד מספק של פעילות המשטרה ואנשיה באירועים השונים בהם נטלו חלק באירועי אוקטובר 2000 וכי גם במחדל זה נמנע מיישום אחד מלקחי אירועי ספטמבר 1998 באום אל-פחם.

הוועדה קבעה עוד, כי הוכח שהמפכ''ל וילק היה מודע לאחר מעשה לירי של אש חיה על ידי צלפים באירועי אוקטובר 2000, ולא מילא את חובתו בכך שלא גילה את העובדות הנוגעות לכך לדרג המדיני, לא נקט כל פעולה כדי להבטיח כי יוסקו המסקנות הנורמטיביות והפרסונליות הנדרשות מן השימוש בצלפים באירועים, ואף הביע הסכמה בדיעבד לשימוש בצלפים כאמצעי הרתעה. לגבי מספר עניינים שנכללו באזהרתו של רב ניצב וילק, קבעה הוועדה, כי אלה לא הוכחו. בגדר זה, לא הוכח המיוחס לרב ניצב וילק, כי עובר לאירועי אוקטובר לא דאג לוויסות נכון בין חלקי המדינה השונים של אמצעים לפיזור הפרות סדר שהיו בידי המשטרה, ובעיקר כי לא הקצה אמצעים בכמות מספקת למחוז הצפוני של המשטרה. הוועדה קבעה עוד, כי לא הוכח כי רב ניצב וילק לא מילא את המוטל עליו בכל הנוגע לפיתוח אמצעים לא קטלניים לטיפול בהפרות סדר בידי המשטרה. גם הטענה, כי רב ניצב וילק לא הורה על היערכות הולמת של המשטרה לקראת יום 2.10.00 לא הוכחה, וכמוה גם הטענה כי הורה, לקראת אותו יום, על פתיחת צירים בכל מחיר.

מר וילק פרש מתפקידו כמפכ''ל סמוך לאחר אירועי אוקטובר, בתום תקופת כהונתו כפי שזו נקבעה מראש. הוועדה התרשמה כי המפכ''ל וילק מילא את תפקידו במסירות, ומתוך תחושה אמיתית של שליחות. עם זאת, לדעת הוועדה, מצביעות העובדות והמסקנות שפורטו, על כשל מקצועי מהותי של המפכ''ל וילק במילוי תפקידו, ואף על הפרת חובת אמון כלפי הדרג המדיני בכל הנוגע לנושא ירי הצלפים. לנוכח כל אלה, המליצה הוועדה כי מר וילק לא ימלא בעתיד תפקידים בכירים בתחום בטחון הפנים.

אליק רון

14.אליק רון. גם לגבי מר רון, הוכחו מרבית הפרטים שבאזהרה שנשלחה אליו. הוכח כי בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל, בתקופה שלפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, תרם ניצב רון, בדברים ובמעשים, ליחסים עכורים ואף לנתק בינו לבין מנהיגות הציבור הערבי במחוז צפון. בכך הקשה על מילוי תפקידיו ותפקידי כוח המשטרה הנתון לפיקודו במחוז רגיש זה. דברים ומעשים אלה של ניצב רון חרגו מן המותר והראוי למפקד מחוז. הדבר אף הקשה על התמודדות המשטרה עם אירועי אוקטובר 2000 עצמם. כן קבעה הוועדה, כי בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל, בתקופה שלפני פרוץ אירועי אוקטובר 2000, לא הכין ניצב רון כראוי את משטרת המחוז הנתונה לפיקודו למהומות בהיקף נרחב אשר עלולות לפרוץ בתחום המחוז, ולא דאג ליישום לקחים שהופקו מאירועים קודמים שהתרחשו בתחומי המחוז.

אשר לאירועים עצמם, הוכח המיוחס לניצב רון, כי בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל לא דאג להיערכות מספקת של כוחות משטרה בתחומי המחוז לקראת יום 1.10.00 ובמהלכו, אף שצפה, או שהיה צריך לצפות, אפשרות לאירועים של הפרות סדר ביום 1.10.00. כן הוכח, כי בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, לא נתן דעתו במידה מספקת לצורך בקבלת מידע עדכני, מלא ומפורט ככל הניתן בנסיבות העניין, על המתרחש במחוז הנתון לאחריותו. הוכח עוד, כי בגדר זה, נמנע מהפעלת חפ''ק נייד בצמוד אליו, כמתחייב מן הנוהל המשטרתי. הוכח גם, כי כתוצאה מכל אלה, נפגעה יכולתו לנהל את פעילות המשטרה באירועים הרבים שהתרחשו בתחומי המחוז.

עוד הוכח, כי ניצב רון היה אחראי לירי צלפים באש חיה לעבר מתפרעים באום אל-פחם, כי ירי זה בוצע בלא שהיתה לכך הצדקה, תוך פגיעה בשבעה אנשים לפחות ולמותו של אחד מהם. בגדר זה הורה ופיקד אישית על ירי צלפים לעבר מיידי אבנים, ללא הצדקה ובניגוד להוראות המחייבות במשטרה בנוגע לשימוש בירי של אש חיה. ניצב רון היה אחראי גם להנחיה לעשות שימוש דומה בצלפים בעיר נצרת.

הוועדה קבעה עוד, כי בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא הורה ניצב רון ולא דאג כי בפיזור הפרות הסדר תינתן עדיפות לשימוש באמצעים שפגיעתם בגוף ובנפש פחותה. כמו כן, לא קיים, בתקופת אירועי אוקטובר 2000, פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בגלילוני גומי באירועים בתחום המחוז ואיפשר שימוש רחב היקף בגלילוני גומי, בלא שהיתה לכך הצדקה. כל זאת, אף שהיה מודע, או היה צריך להיות מודע, לסכנות החמורות, לרבות הסכנות לגרימת מוות, הטמונות בתחמושת זו. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי ניצב רון לא דאג, בהיותו מפקד מחוז צפון של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לביצועם, בהקדם האפשרי, של תחקירים מסודרים של האירועים בתחומי המחוז, בעיקר של אירועים שבהם היו עימותים שגררו שימוש בירי של אש חיה או בירי של כדורים מצופים בגומי, וכן של אירועים שבהם היו נפגעים. בנושא קרוב, קבעה הוועדה שהוכח, כי ניצב רון לא דאג לתיעוד מספק של פעילות המשטרה ואנשיה באירועים השונים שבהם נטלו חלק במהלך אירועי אוקטובר 2000.

לעומת זאת, קבעה הוועדה כי לא הוכח המיוחס לניצב רון, ולפיו בהיותו מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, לא נתן דעתו במידה מספקת, ביום 2.10.00, לצורך להזרים כוחות משטרה לגזרת משגב בהיקף ובאיכות מספיקים.

הוועדה התרשמה מכושר מנהיגותו של ניצב רון ומדמותו כמפקד מוערך בעיני פיקודיו, מנכונותו לקבל אחריות על עצמו, ממסירותו לתפקידו ואף מפעילותו בעבר כדי לסייע למגזר הערבי בפתרון סכסוכים עימו בדרכי הסדר ופשרה. חרף זאת, קבעה הוועדה, כי מכלול העובדות שהוכחו מצביע על כשל מהותי במילוי תפקידו, ובהכוונת הדרכים והאמצעים הראויים להגשמתו. בהתחשב בכל אלה, ולנוכח העובדה שמר רון פרש ביום 1.5.03 משירותו במשטרה, המליצה הוועדה כי מר רון לא ימלא בעתיד תפקיד פיקודי או ניהולי בתחום בטחון הפנים.

קציני וחיילי המשטרה

15.ניצב משנה משה ולדמן. הוועדה הגיעה למסקנה, כי בעניינו של ניצב משנה ולדמן הוכחו כל ששת הפרטים באזהרה שנשלחה אליו. בגדר זה, הוכח כי ניצב משנה ולדמן היה אחראי להפעלה של ירי צלפים באש חיה, ללא הצדקה ובניגוד להנחיות המשטרה ולנהליה. כן הוכח, שניצב משנה ולדמן, בהיותו מפקד מרחב עמקים של משטרת ישראל בתקופת אירועי אוקטובר 2000, לא קיים פיקוח ובקרה נאותים על השימוש בגלילוני גומי באירועים בתחום המרחב ואיפשר שימוש רחב היקף בתחמושת זו, בלא שהיתה לכך הצדקה. זאת, אף שהיה מודע לסכנות החמורות, לרבות הסכנה לגרימת מוות, הצפויות משימוש בהם. עוד הוכח, כי ניצב משנה ולדמן לא הורה ולא דאג, כי בפיזור הפרות הסדר באירועי אוקטובר 2000 תינתן עדיפות לשימוש באמצעים שפגיעתם בגוף ובנפש פחותה.

הוכח גם, כי בהיות ניצב משנה ולדמן מפקד מרחב עמקים של משטרת ישראל, באירוע שהתרחש בנצרת ביום 8.10.00, נתן פקודת אש לכוח, בלא שנתן דעתו במידה מספקת לסיכון הטמון בירי של אש חיה לעבר אזרחים. כתוצאה מסתברת של מחדל זה, בוצע ירי של אש חיה על ידי שוטרים, אשר גרם לפציעות קשות של אזרחים ואף למותו של אזרח אחד לפחות. בנסיבות המקרה, גם לא היתה הצדקה להורות על ירי של גלילוני גומי. כן הוכח, כי לאחר שהסתיים האירוע נמנע ניצב משנה ולדמן מעריכת תחקיר מסודר של האירוע, בניגוד להוראות ולנהלים המחייבים במשטרה ובניגוד למתחייב בנסיבות העניין. בהמשך לכך, ליווה באופן צמוד את חקירתו של האירוע האמור ואף הנחה את החוקרים הכפופים לו פיקודית, וזאת תוך ניגוד עניינים אישי, בהיותו מעורב אישית באירוע האמור כמפקד כוחות המשטרה במקום. הוכח עוד, כי ניצב משנה ולדמן לא דאג לעריכתם, בהקדם האפשרי, של תחקירים מסודרים של האירועים בתחומי המרחב ובמיוחד של אירועים בהם נעשה שימוש בירי של אש חיה או בירי של גלילוני גומי וכן של אירועים שבהם היו נפגעים. עוד הוכח, כי ניצב משנה ולדמן לא דאג לתיעוד מספק, לרבות תיעוד בכתב, של פעילות המרחב באירועים השונים שבהם נטלו כוחות המרחב חלק.

אף כי מר ולדמן הרשים את הוועדה כמפקד מנוסה ורציני, נקבע, כי העובדות שהוכחו מצביעות על כשלים חמורים ומהותיים במילוי תפקידו, ואף על חריגה בעלת אופי אתי בדרך מילוי התפקיד בכל הנוגע לחקירת פרשה בה היה מעורב באופן אישי. אף כי נודע לוועדה שנמצא לראוי להעלותו לדרגת תת ניצב במהלך עבודת הוועדה, המליצה הוועדה לשחררו מן השירות במשטרה.16.ניצב משנה בנצי סאו. הוועדה הגיעה למסקנה, כי מרבית הדברים שיוחסו לניצב משנה סאו באזהרה שנשלחה אליו, הוכחו. בגדר זה הוכח, כי בהיותו מפקד מג''ב צפון במשטרת ישראל ובהיותו מפקד גזרת ואדי עארה בעת אירועי אוקטובר 2000, ניהל ביום 1.10.00 בצומת אום אל-פחם שעל כביש 65 (''כביש ואדי עארה'') עימות ממושך שארך שעות, מול אזרחים שהשתתפו במהומות, והכל בלא הצדקה בנסיבות המקרה ובניגוד למדיניות המחוז כפי שגובשה באותו בוקר. הוכח גם, כי בעימות שנוצר כתוצאה מן הפעילות שעליה הורה ופיקד, נכנס כוח של שוטרים לאום אל-פחם, בניגוד להנחיות שניתנו, נורו כדורי גומי רבים ואף אש חיה, דבר שגרם להריגת שני אזרחים ולפציעת רבים. עם זאת נקבע, כי אין מיוחסת לניצב משנה סאו אחריות אישית לתוצאות הקשות כתוצאה מפעילותם של שוטרים יחידים בתוך אום אל-פחם. הוכח גם, כי ביום 2.10.00 היה סאו שותף לאחריות להפעלה בלתי מוצדקת של ירי צלפים באש חיה כלפי מיידי אבנים בצומת אום אל-פחם.

גם ניצב משנה סאו הרשים את הוועדה כמפקד מנוסה ורציני. עם זאת, קבעה הוועדה כי בתפקודו ניכרו כשלים מהותיים. הוועדה נתנה את דעתה על כך שבפרטי האזהרה הנוגעים לאופן הטיפול באירועים באום אל-פחם ביום 1.10.00 מדובר באירוע שהיה קשה וחמור, אשר ניצב משנה סאו טיפל בו בניגוד להנחיות ולמתחייב מנסיבות האירוע. בפרט השלישי, הנוגע לירי הצלפים, האחריות העיקרית וההוראה על עצם הפעלת הצלפים לא היתה של ניצב משנה סאו, אלא של מפקד המחוז, ניצב רון. גם לגביו של ניצב משנה סאו נמצא לנכון להעלותו לדרגת תת ניצב במהלך עבודתה של הוועדה. בהתחשב בנתונים האמורים, המליצה הוועדה, כי ניצב משנה סאו לא יקודם בדרגתו או בתפקידו, לתקופה של ארבע שנים מיום מתן דין וחשבון זה.

17.סגן ניצב ירון מאיר. בעניינו של סגן ניצב מאיר הוכח המיוחס לו, לפיו לא דאג, ביום 2.10.00, לכך שכוח משטרתי יוצב באזור התעשייה תרדיון. הוועדה קבעה, כי כמפקד גזרת משגב, היה סגן ניצב מאיר אחראי לדאוג להיערכות בתחומי הגזרה. עוד נקבע, כי מחדל זה היה בניגוד לפקודות ולהוראות החלות לעניין זה ובניגוד לנדרש בנסיבות העניין. הוועדה קבעה גם, כי היה ביכולתו של סגן ניצב מאיר להציב כוחות באזור התעשייה תרדיון ביום 2.10.00 ולנייד כוחות למקום כאשר הותקף רב פקד גיא רייף בידי עשרות צעירים בהיותו ליד מפעל פטרוס. עם זאת, קבעה הוועדה כי לא הוכח המיוחס לסגן ניצב מאיר לפיו גרמו מחדליו לתוצאות הקטלניות של העימות שהתרחש באזור מפעל פטרוס בין רב פקד רייף לבין מתפרעים מקומיים, וזאת לנוכח הקביעה כי רב פקד רייף היה יכול, וצריך היה, לסגת מן המקום וכך למנוע את הסכנה לו עצמו, וכי בנסיבות העניין לא נשקפה סכנה למפעלי תרדיון אם היה עושה כן. עוד קבעה הוועדה, כי סגן ניצב מאיר לא היה חייב לצפות את הסיכון כי רב פקד רייף ינהג כפי שנהג.

לאחר שהוועדה שקלה בעניין, היא לא מצאה לנכון לקבוע המלצה אישית בעניינו של סגן ניצב מאיר. בהתחשב במצב הקשה של כוח האדם שהיה נתון לפיקודו של סגן ניצב מאיר ביום 2.10.00, ובכך שהיה זה יומו הראשון כמפקד גזרה, הרי שעל אף שלא הקלה ראש במחדליו של סגן ניצב מאיר, היא הגיעה למסקנה שאין הם מצדיקים מתן המלצה כלשהי בעניינו.18.סגן ניצב שמואל מרמלשטיין. הוועדה קבעה, כי עיקרה של האזהרה שנשלחה למר מרמלשטיין הוכח. בגדר זה הוכח, כי בהיותו מפקד בפועל של תחנת נצרת של משטרת ישראל, ביום 3.10.00, היה אחראי להצבה ולירי של צלפים בנצרת בניגוד להוראות ולנהלים. הוא אישר ירי צלפים שלא היתה לו הצדקה בנסיבות העניין ולא דאג לקבל דיווח על ירי הצלפים בזמן אמת. עם זאת התברר, כי הטענה, שלפיה על פי הנהלים וההוראות לא היה מוסמך סגן ניצב מרמלשטיין להציב את הצלפים, אינה מבוססת, שכן הנהלים מתירים גם לקצין בדרגה של מפקד תחנה לעשות כן. הוברר עוד, כי לא נכונה הטענה שמר מרמלשטיין נתן לצלפים אישור מראש לירות, בלא שדאג להנחותם כי כל ירי יאושר מראש על ידו.

סגן ניצב מרמלשטיין הרשים את הוועדה כקצין מנוסה, שקול ורציני. הוועדה קבעה, כי תפקודו באירועים קשים במהלך אירועי אוקטובר היה, במרבית המקרים, ללא דופי ואף ראוי לשבח. עם זאת, קבעה הוועדה, כי הכשל בהפעלת הצלפים היה בנסיבות העניין כשל מהותי, המצביע על תפיסה לקויה בהפעלת כוח משטרתי כנגד אזרחים. בשים לב לכך שמדובר בחריגה בודדת, ובמכלול העובדות, המליצה הוועדה על השהיית קידומו של סגן ניצב מרמלשטיין בדרגה או בתפקיד למשך שנה מיום מתן דין וחשבון זה.

19.רב פקד גיא רייף. הוועדה הגיעה למסקנה, כי העובדות שיוחסו למר רייף הוכחו. הוכח, כי רב פקד רייף נהג, באורח חוזר ונשנה, להגיע לזירות של אירועי הפרות סדר לבדו או בלוויית שוטר בודד, בלא שיש עימו אמצעים הולמים, בין בכוח אדם ובין באמצעים לפיזור הפגנות, לצורך התמודדות עם האירועים הנדונים, כי בכך לא הפעיל את שיקול הדעת המצופה ממפקד בתפקידו ובדרגתו ואף יצר סיכון בלתי סביר להסלמה באירועים אלה, סיכון אשר התממש.

כן נקבע, כי ביום 2.10.00, באזור התעשייה תרדיון, נקלע רב פקד רייף למצב שאותו יכול היה למנוע, בו התעמת עם עשרות צעירים הזורקים אבנים. באותו אירוע הוא עשה שימוש, בין היתר, באש חיה לכיוון אותם צעירים, ללא הצדקה, ובכך גרם למותם של שני אזרחים ולפציעתם של אזרחים נוספים. עוד הוכח, כי ביום 3.10.00, במהלך הפרת סדר שהתרחשה בכפר מנדא, עשה רב פקד רייף ללא הצדקה שימוש בירי של אש חיה, בניגוד להוראות המשטרה ולנהליה.

הוועדה התרשמה מתכונות הנחישות המאפיינת את גישתו של רב פקד רייף לתפקידו במשטרה. עם זאת, נקבע, כי דפוס ההתנהגות של רב פקד רייף באירועי אוקטובר הצביע על ליקויים מהותיים בשיקול דעת ועל יצירת סיכון בלתי סביר, פעם אחר פעם, לו ולזולתו. הוועדה קבעה, כי בשורה של אירועים, עשה רב פקד רייף שימוש באש חיה, שלא לצורך. באחד האירועים התממש הסיכון הכרוך בדפוס ההתנהגות המתואר, ונגרמו תוצאות קשות של פגיעה בנפש. על רקע זה, ולנוכח מכלול העובדות שהובאו בפני הוועדה, קבעה הוועדה כי אין רב פקד רייף ראוי לשמש מפקד במשטרה, והיא ממליצה לשחררו מהשירות בה.20.נ' י'. הוועדה קבעה, כי הוכח שבעת פעילות ביום 2.10.00 בנצרת, עשה נ' י' שימוש בירי של אש חיה ללא הצדקה ובניגוד להוראות המחייבות, בכך שביצע בעצמו ירי של אש חיה, ללא הצדקה, לכיוון אדם לאחר שזה השליך בקבוק תבערה, אף שהלה לא סיכן אותו או שוטרים אחרים בכוח שפעל באותו ערב באותו מקום. כן נקבע, כי בשלב מאוחר יותר של הפעילות באותו ערב, לא דאג לכך שהכוח שהוא עמד בראשו יהיה מזוהה בבירור ככוח משטרה. בכך יצר סיכון, שהתממש, לכך שהכוח לא יזוהה ככזה על ידי אזרחים העוברים במקום. עם זאת, נקבע, כי קיים ספק, ממנו רשאי נ' י' ליהנות, באשר לאחריות לירי בלתי מוצדק שבוצע באותו ערב על ידי שלושה אנשי ימ''מ, והוא בתוכם, לעבר מכונית שנסעה ברחוב המכונה ''רחוב הבנקים'' בנצרת, ואשר כתוצאה ממנו נפגעה קשות אשה, אשר נסעה במכונית. לנוכח העובדה שנ' י' אינו משרת עוד במשטרה, לא ראתה הוועדה ליתן המלצה כלשהי בעניינו.

21.מורשד ראשד. נקבע, כי הוכח המיוחס לראשד, לפיו בהיותו שוטר משמר הגבול, בעת מילוי תפקידו באירוע שהתרחש בכפר ג'ת ביום 1.10.00, ירה גלילוני גומי מטווח קצר של כ-15 מטר, לכיוון פלג גופם העליון של התושבים אליהם כיוון. זאת, ללא הצדקה ובניגוד להוראות המחייבות בדבר טווחי הביטחון לירי כדורים מצופים גומי ובדבר החובה לירות כדורי גומי לכיוון הרגליים בלבד, ותוך יצירת סיכון לפגיעה חמורה ואף קטלנית. ירי זה גרם לפגיעה בראשו של אזרח ולמותו יום לאחר מכן.

לנוכח העובדה, שמר ראשד אינו משרת עוד במשטרה, לא ראתה הוועדה ליתן המלצה כלשהי בעניינו. עם זאת, המליצה הוועדה על כך שהמחלקה לחקירת שוטרים תחקור את האירוע בו היה מעורב.

המלצה לפתיחת חקירות

22.המלצות על קיום חקירה. לגבי שורה של אירועים המליצה הוועדה על קיום חקירה מטעם המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, כדי שהרשויות המוסמכות יחליטו אם יש מקום לנקוט הליכים פליליים או אחרים כנגד מאן דהוא בגין מעורבותו באותם אירועים. מדובר באירועים הבאים, לפי הסדר הכרולונוגי:

א.אירוע מותו של המנוח ראמי גרה בכפר ג'ת, ביום 1.10.00.

ב.אירועי מותם של המנוחים אחמד איבּראהים ג'בּארין ומוחמד אחמד ג'בּארין, באירועי אום אל-פחם ביום 1.10.00.

ג.טענות לשימוש בכוח חריג מצד כוחות משטרה, ביום 2.10.00, בכפר כנא, כלפי נזים עומר טאהא, בן 21.

ד.אירוע הירי שבוצע על ידי גיא רייף, ביום 2.10.00, באזור מפעל פטרוס, בו נגרם מותם של המנוחים ואליד אבו סאלח ועימאד גנאים.

ה.אירוע מותו של המנוח איאד לואבנה בנצרת, ביום 2.10.00.

ו.אירוע מותו של המנוח אסיל עאסלה, ביום 2.10.00, סמוך לצומת לוטם.

ז.אירוע מותו של המנוח עלאא נסאר, ביום 2.10.00, בסמוך לצומת לוטם.

ח.אירוע פגיעתו של המנוח מוחמד ח'מאייסי בכפר כנא, ביום 3.10.00.

ט.אירוע הפגיעה הקטלנית במנוח ראמז בושנאק, ביום 3.10.00, בכפר מנדא.

י.האירועים בימים 2.10.00 (אום אל-פחם ונצרת) ו-3.10.00 (נצרת), בהם נעשה שימוש בירי צלפים.

לגבי שני אירועים נוספים (אירוע הירי ברחוב הבנקים בנצרת, ביום 2.10.00, ואירוע הקניון בנצרת, ביום 8.10.00), ידוע לוועדה, כי מתקיימת חקירה של המחלקה לחקירת שוטרים ועל כן לא היה צורך בהמלצה דומה לגביהם.

המלצות מוסדיות

23.המלצות מוסדיות. הוועדה פירטה בדין וחשבון שורה של מסקנות והמלצות מוסדיות, אשר עיקריהן יובאו להלן.

24.הטיפול במגזר הערבי. הוועדה קבעה, כי נושא זה הוא הנושא הפנימי, החשוב והרגיש ביותר העומד על סדר היום של המדינה. בתור שכזה, הוא מחייב מעורבות וטיפול והובלה אישית של ראש הממשלה. נקבע, כי הנושא הוזנח במשך שנים ארוכות ולא טופל כהלכה. הוא דורש טיפול הן בטווח הזמן המיידי, הן בטווח הזמן הבינוני והן בטווח הזמן הארוך. הוועדה קבעה, כי יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים. זכותם של אזרחיה הערבים של המדינה לשוויון נובעת מעצם היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית ובהיותה של הזכות לשוויון זכות יסוד של כל אזרח במדינה. על המדינה לפעול למחיקת כתם ההפליה של אזרחיה הערבים, על צורותיה וביטויה השונים.

בהקשר זה, על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תכניות לסגירת הפערים, תוך שימת דגש על תחומי התקציב, בכל הנוגע לחינוך, לשיכון, לפיתוח תעשייתי, לתעסוקה ולשירותים. תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ולמצוקתם של הבדווים. הוועדה קבעה, כי על המדינה, באמצעות דרגיה הבכירים ביותר, לפעול בנושא סגירת הפערים בהקדם, באופן נחרץ וברור, תוך קביעת יעדים ברורים ומוחשיים, ולוחות זמנים מוגדרים. הוועדה הוסיפה בהקשר זה, כי על רשויות השלטון למצוא את הדרכים שיאפשרו לאזרחים הערבים לבטא בחיים הציבוריים את תרבותם וזהותם באופן נאות ומכובד.

25.בסוגיית הקרקע, עמדה הוועדה על חובת המדינה לנהוג באזרחיה הערבים על פי עקרונות ראויים של שוויון וצדק חלוקתי. למגזר הערבי צרכים לגיטימיים, הנובעים, בין היתר, מגידול טבעי. המדינה חייבת להקצות לו קרקע על פי דפוסים ועקרונות שוויוניים, ביחס למגזרים אחרים. מבחינה עקרונית, אין מקום להפליה של המגזר הערבי, לרעה או לטובה, בכל הנוגע למקובל ביחס למגזר אחרים. הוועדה הוסיפה, כי יש מקום לקבוע הסדרים תכנוניים מתאימים, מוקדם ככל האפשר, כדי למנוע אותו חלק של הבנייה הבלתי חוקית, אשר אחד הגורמים לו הוא היעדר תכניות תקפות המאפשרות קבלת היתר בנייה. בהקשר זה עמדה הוועדה על הצורך בפעולה מערכתית נמרצת, אשר תיתן מענה אמיתי לסוגיית הריסות הבתים וההפקעות. לעומת זאת, בכל הנוגע לבנייה בלתי חוקית במקום בו לא ניתן להביא ללגיטימציה של המצב, על המדינה לפעול לאכיפת החוק, ללא רתיעה.

26.הוועדה עמדה על הצורך בשידוד מערכות ביחס המשטרה למגזר הערבי. המשטרה אינה נתפסת במגזר הערבי כגורם נותן שירות, כי אם כגורם עוין, המשרת שלטון עוין. בסוגיה זו יש חשיבות מיוחדת לפריסת השיטור הקהילתי (מש''קים) במגזר הערבי, באופן שישופר השירות המשטרתי במגזר זה. הוועדה המליצה לקדם נושא זה ככל הניתן, וקבעה, כי לנוכח קשיי התקציב על המשטרה לבחון הסטת תקציבים פנימית מהותית, לצורך מימוש מטרה זו.27.הוועדה עמדה על החשיבות שיש בהטמעה, בכל דרגי המשטרה, של החשיבות שבהתנהלות שקולה ומתונה במגזר הערבי. בתוך כך, קבעה הוועדה, כי חשוב לפעול לעיקור תופעות של דעות קדומות שליליות שנתגלו, גם בקרב קציני משטרה ותיקים ומוערכים, ביחסם למגזר הערבי. הוועדה קבעה, כי המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה, כי הציבור הערבי במדינה בכללו אינו אויב וכי אין לנהוג בו כבאויב.

28.הוועדה קבעה, כי המשטרה חייבת להעלות את רמת הקשרים וטיבם שבין מפקדיה לבין מנהיגות המגזר הערבי ואת ההידברות עימם. עליה לקיים קשרים שוטפים על בסיס קבוע עם המנהיגים בכל הרמות, כדי לזהות מבעוד מועד מקומות וזמנים מועדים לפורענות וכדי לקבוע הסדרים מוסכמים אשר יאפשרו הבעת מחאה בלא לסכן את שלום הציבור ותוך הפרעה מינימלית לסדר הציבורי. הוועדה ציינה, כי התרשמה במהלך עבודתה כי נעשות פעולות ממשיות בכיוון זה.

29.הוועדה הוסיפה, כי בה בעת על המשטרה לגלות גישה ברורה בכל הנוגע לאכיפת החוק מול המגזר הערבי. גישת רשויות האכיפה כלפי אכיפתו השוויונית של החוק חייבת להיות שיטתית ועקבית, בין אם מדובר בקריאות בלתי חוקיות לשימוש באלימות לסוגיה ובין אם מדובר בתופעות בלתי חוקיות אחרות.

30.מנהיגות המגזר הערבי. הוועדה קבעה, כי על מנהיגות המגזר הערבי לגלות יתר אחריות במסריה ובמעשיה. דברי שבח לאלימות כאמצעי להשגת מטרות, ולו מטרות לגיטימיות, אינם עולים בקנה אחד עם חובתה של הנהגה לפעול באחריות, שכן יש בהם כדי ליצור סכנה לשלום הציבור בטווח הזמן המיידי, ולמרקם החברתי, בטווח הזמן הארוך יותר. אימוץ אסטרטגיה של איום באלימות או בשימוש באמצעים שאינם חוקיים כדרך להשגת מטרות, אינה הולמת הנהגה אחראית במדינה מתוקנת. הוועדה קבעה, כי זכות המחאה אינה כוללת, בשום שיטת משטר תקינה, זכות לפתוח במהומות קשות ולתקוף אזרחים תמימים או אנשי כוחות ביטחון. בהמשך לכך נקבע, כי דברים שהושמעו בשבח ההתפרעויות שאירעו לפני אירועי אוקטובר, כמו גם אירועי אוקטובר עצמם, יצרו סיכון לאירועים דומים, ואף חמורים יותר. הלהטת היצרים לפני אירועי אוקטובר, סביב נושאים שונים, ליבתה את התבערה באותם אירועים. הוועדה הדגישה, כי סיכונים אלה ידועים וגלויים לאחר אירועי אוקטובר, וציינה, כי מן הראוי שהנהגת המגזר הערבי, על פלגיה השונים, תפנים את הדבר, על מנת למנוע הישנותם של אירועים דומים.

31.הוועדה הוסיפה, כי מי שיוזם אירועי מחאה נושא באחריות לסיומם התקין ללא פגיעה בשלום הציבור. הוועדה קבעה, כי אין לקבל את הנורמה של אירועי מחאה יזומים, המבוצעים בלא תיאום ובלי לקבל רישיון כחוק, וציינה כי נורמה כזו מקרינה זלזול בשלטון החוק. יש גם לצפות לנורמות אחרות, מתוקנות, מצד מנהיגי הציבור הערבים, אשר ברובם ממלאים תפקידים ממלכתיים בדרג המקומי או הארצי. הוועדה הוסיפה, כי יש לצפות לכך, כי בעת היציאה לאירועי מחאה ייעשו, מבעוד מועד, הסידורים הנדרשים על מנת לשמור על הסדר. לעניין זה נדרשת ההנהגה להעביר מסר ברור לציבור ולגבות מסר זה בהקצאת סדרנים ואנשי ביטחון, אשר יאכפו את הסדר בפועל. הוועדה ציינה את התרשמותה, כי באירועי מחאה שהתרחשו במהלך עבודת הוועדה, פעלה מנהיגות המגזר הערבי ביתר אחריות בנושא זה, תוך כדי תיאום עם המשטרה מבעוד מועד. נקבע, כי דפוס זה מהווה צעד חשוב בכיוון הנכון, וכי ראוי שייהפך לדפוס קבוע במחאות מאורגנות של הציבור הערבי ובכלל.32.בנושא האזרחות עמדה הוועדה על כך, שאף כי, ככלל, אזרחיה הערבים של המדינה נאמנים למדינה ולחוקיה, טשטשו מסרים שהועברו לפני אירועי אוקטובר, ולעתים מחקו, את המבחין בין אזרחיה הערבים של המדינה, ומאבקם הלגיטימי לזכויות בתוכה, לבין המאבק המזוין מול המדינה, שאותו מנהלים ארגונים ואנשים בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. לא אחת, הוצגו שני המאבקים על ידי מנהיגים במגזר הערבי כמאבק אחד, מול יריב, ולעתים אויב, אחד. הוועדה הדגישה, כי מושג האזרחות, במובנו המהותי, אינו מתיישב עם הצגת המדינה כאויב. הוא אינו מתיישב עם דפוסי התנהגות הרואים במדינה וברשויותיה הלגיטימיות, אויב, ואינו מתיישב עם דברי שבח לפעולות אלימות של אויבי המדינה נגדה ונגד אזרחיה. הוועדה הדגישה את חובתה של הנהגת ערביי ישראל שלא לטשטש את הגבול שבין המורכבות הרגשית בה נתונים אזרחיה הערבים של ישראל, וראייתם את עצמם כאחיהם של הפלסטינים שבשטחים, לבין נקיטת פעולות והעברת מסרים, אשר אינם מתיישבים עם הנאמנות אשר כל אזרח, בכל מדינה, חייב לגלות כלפיה. הוועדה הוסיפה, כי יש לראות באירועים תמרור אזהרה מפני המשך הליכה בדרך מסוכנת זו.

33.תפקיד השר לבטחון הפנים. הוועדה עמדה על חשיבותה הרבה של המשטרה כמי שנושאת באחריות העיקרית לשמירה על הסדר הציבורי. הודגש, כי ביצועה של משימה זו במדינה דמוקרטית מחייב איזונים מתמידים בין השמירה על הסדר ומניעתן של עבירות לבין שמירתן של חירויות אזרח. הוועדה הטעימה, כי מתחייבת דרך פעולה המגשימה את הסדר הציבורי תוך פגיעה מזערית, ככל הניתן, בזכויות אדם, בין כאלה שהוכרו בדין החרות ובין כאלה שהוכרו בפסיקתו של בית המשפט העליון. נקבע, כי למשרד לבטחון פנים ולשר העומד בראשו, תפקיד חשוב בפיקוח ובבקרה על המשטרה במילוי תפקידה זה, ובשמירה על האיזון העדין הכרוך בביצועו. הדברים אמורים ביתר שאת במצבים משבריים ובפעולות הכנה לקראת מצבים צפויים כאלה.

הוועדה קבעה, כי בכל הנוגע למצבים מסוג זה, ולהכרעות ערכיות הכרוכות בחיי אדם, אין השר לבטחון פנים רשאי להסתפק בעמדה פסיווית. נדרש ממנו לעמוד על המשמר ולדאוג לכך שהמידע הדרוש, לצורך הפיקוח על עבודת המשטרה והכוונת המדיניות המנחה אותה, יהיה בידיו, כדי שיוכל לקבל החלטות מושכלות. אף כי השר לבטחון פנים אינו אמור להתערב בהחלטות אופרטיביות פרטניות של המשטרה או בהחלטות בנושאים מקצועיים, כמו חקירות, מצופה ממנו לגלות מנהיגות בנושאי מדיניות ולגבש סדר יום. על מנת שיוכל לעשות כן, עליו לדאוג לקבל את המידע הדרוש, ולקבל עצה מאנשי המטה המבצעי שבמשרדו באשר למשמעות המידע.

34.המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים. הוועדה עמדה על חשיבותו של המטה המבצעי במשרד לבטחון פנים במתן כלים לשר לבטחון פנים, אשר אינו גורם מקצועי, ועל כן זקוק לעצה מקצועית ובלתי תלויה, אשר תסייע לו במילוי תפקידו בפיקוח על המשטרה. הוועדה קבעה, כי מכך נגזר הצורך, שראש המטה המבצעי ואנשיו לא יהיו אנשי משטרה פעילים. נקבע, כי מצב בו עומד בראש המטה המבצעי קצין משטרה פעיל, אשר נמצא בעיצומו של מסלול הקידום שלו, יוצר ניגוד עניינים מובנה בתפקיד זה. בכך יש כדי לפגוע ביכולתו של המטה המבצעי לבצע באופן הטוב ביותר את תפקידו. בשל כך המליצה הוועדה, כי לתפקיד זה ימונו אנשים אשר אינם משרתים שירות פעיל במשטרה, ואשר אינם צפויים עוד לקידום במסגרת המשטרה. הוועדה קבעה, כי דברים אלה יפים גם באשר לתפקידים בכירים נוספים במשרד לבטחון פנים.

משטרת ישראל

35.המשטרה - כללי. הוועדה קבעה, כי באופן כללי התרשמותה היא, כי המשטרה והשוטרים המשמשים בה, ממלאים שליחות ציבורית חשובה במגוון רב של עניינים. הוועדה ציינה, כי עבודת המשטרה והשוטרים נעשית לא פעם בתנאים קשים ובמגבלות חמורות של משאבים. צוין, כי אנשי המשטרה נתקלים לא-אחת בעוינות ובתוקפנות, ונאלצים להתמודד עם מצבים מסוכנים בשום שכל ובשיקול דעת. הוועדה התרשמה, כי, ככלל, פועלים המשטרה, מפקדיה ואנשיה במסירות, בנחישות, באומץ ובהתמדה ראויים לשבח, והם עושים לילות כימים במילוי תפקיד חיוני בשמירת הסדר והחוק במדינה. עם זאת, הצביעה הוועדה על שורה של עניינים הטעונים תיקון ושיפור, ועיקרם יפורטו להלן.

36.המשטרה - הנחיות ופקודות. הוועדה קבעה, כי המשטרה אינה מקפידה די הצורך על תיאום ועל שיטתיות בהנחיות ובנהלים הכתובים בנושאים שונים. גורם עיקרי למצב זה הוא שבעת קבלת נוהל חדש אין נעשית פעולה מספקת של התאמת הנוהל לאמור בנהלים הקיימים, בין בדרך של ביטול נהלים ופקודות קיימים, אשר אינם רלוונטיים עוד, ובין בדרך של שינויים והתאמתם לנוהל החדש. בשל כך, נקבע, נוצרת אי בהירות באשר לתוכנן של הנחיות המשטרה. הוועדה קבעה, כי תופעה זו גורמת גם למקרים של אי קיום הנחיות שונות של המשטרה. ככל שמדובר בהנחיות הנוגעות לשימוש באמצעים קטלניים, נקבע, כי תוצאה זו היא חמורה. על רקע זה המליצה הוועדה, כי בעת קביעת נהלים והנחיות יבוצע תיאום אל מול ההנחיות והנהלים הקיימים, תוך קביעות מפורשות בדבר ביטולם או שינוים של נהלים אשר אינם יפים עוד, למניעת אי בהירות ועמימות. רצוי גם, אם לא קיים נוהל כזה, כי תיערך בדיקה תקופתית של הנחיות המשטרה ונהליה, על מנת להסיר קושי זה. ראוי, כי המשטרה לא זו בלבד שתגדיר גורם אחראי ומוסמך, אשר ירכז את הטיפול בנושא זה, אלא שתנהיג גם הליכים של פיקוח ועדכון בנושא זה.

37.הוועדה קבעה, כי המשטרה אינה עושה די על מנת להטמיע הנחיות ונהלים חדשים. בהקשר זה נקבע, כי המשטרה לא נקטה פעולות הולמות כדי להביא לידיעת השוטרים את השינוי בהנחיותיה, אשר התנה את השימוש בגלילוני גומי במצב של סכנת חיים. צוין, כי בפועל, רובם המכריע של הקצינים והשוטרים שהעידו בפני הוועדה לא היה מודע לשינוי זה בנהלים.

38.הוועדה עמדה על כך שבמהלך אירועי אוקטובר התברר, כי ההנחיות הניתנות לדרגי השטח אינן מועברות באופן ברור דיו. הנחיות בנושאים רגישים, כמו הפעלת אמצעים לפיזור המון, הועברו בנוסח שבלוני, טכני, בלא שניתן דגש הולם לחשיבות העניין, לתוצאות הקשות אשר יש למנוע, ולמדיניות הערכית העומדת ביסוד ההנחיה. רק לאחר שהיו תוצאות קטלניות, חוזרות ונשנות, הועברו מסרים חדים וברורים, אשר הבהירו את עמדתה הערכית של המשטרה בסוגיה זו.

39.הוועדה ציינה, כי התברר שאין במשטרה תרבות מושרשת דיה של קיום נהלים ופקודות מחייבים. במהלך עבודת הוועדה התברר, כי קיימים במשטרה פקודות ונהלים המספקים פתרונות למצבים שהתעוררו במהלך האירועים. פקודות אלה מגבשות ידע ארגוני שנצבר במשטרה לאורך השנים ועבודת מטה של גורמים מקצועיים, אשר השקיעו חשיבה בעיצוב פתרונות לבעיות שונות העשויות להתעורר. הוועדה נוכחה לדעת שבפועל לא-פעם הנחיות ופקודות לא בוצעו, באופן שפגע פגיעה של ממש בהיערכות המשטרה ובתפקודה במהלך האירועים. הוועדה ציינה, כי במקרים רבים לא דובר בסטייה מודעת מן הדפוס שגובש בהנחיות, על רקע נסיבות אלה או אחרות, אלא בהתעלמות מן הדברים.40.הוועדה נדרשה למחדלים חמורים שנתגלו בדפוסי התחקור, הדיווח והתיעוד של אירועים בהם נוטלת המשטרה חלק. הוועדה ציינה, כי קיים חשש, כי במשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח ותחקיר מלא ואמיתי בזמן אמת. היא למדה, שנתגלו תופעות של אי רישום פעילויות שונות שביצעו כוחות משטרה, חרף חשיבותן הרבה. כן ציינה הוועדה, שהיא נתקלה במקרה שבו הכשלים בבדיקה ובתחקור אמת גבלו בחריגות אתיות, שעה שמפקד מרחב היה מעורב באופן פעיל בחקירת אירוע שבו תפקודו שלו היה אמור להיבדק - ולא נבדק בפועל. הוועדה הוסיפה, כי במקרים רבים לא נתקיימו תחקירים כלל לאחר אירועים של שימוש בנשק, ובמקרים אחרים, התקיימו תחקירים חלקיים. עוד צוין, כי התגלתה תופעה נרחבת של היעדר תיעוד, בכתב או באמצעי אחר, של פעילות המשטרה באירועים שונים.

הוועדה קבעה, כי על פיקוד המשטרה לפעול, ללא פשרות, כדי להפוך את המשטרה לגוף המתחקר את עצמו כהלכה, והמתעד את פעילותו באופן אמיתי ושלם ככל האפשר. בהקשר זה דחתה הוועדה את הטענה, כי בהיעדר חיסיון חקוק לתוכנם של תחקירים לא ניתן לקיים תחקירי אמת. הובהר, כי החובה לקיים תחקירי אמת נובעת ממעמד המשטרה כנאמן של הציבור ויש לה חשיבות רבה להבטחת רמת התפקוד והשירות של המשטרה. עם זאת, העירה הוועדה, בלא לנקוט עמדה, כי ראוי לשקול אם יש מקום לקבוע הסדר חקוק דומה לזה שנקבע בחוק השיפוט הצבאי באשר לתחקירים הנערכים בצבא תוך התאמות אפשריות.

41.הוועדה הטעימה, כי הליקויים שנתגלו בנושא הדיווח ובנושא קיום הנחיות אינם נחלת הדרג הזוטר בלבד. הוסבר, כי גם בצמרת המשטרה נתגלתה תופעה של אי דיווח על אודות נושאים בעייתיים, ובפעמים אחרות - של מתן דיווחים חלקיים אשר לא תמיד שיקפו את מצב הדברים במלואו. בהקשר זה צוין ירי הצלפים במהלך אירועי אוקטובר, אשר קיומו הוסתר מן הדרג המדיני, בלא הסבר סביר. הוועדה ציינה גם את מחדלה של המשטרה מלפעול ברוח הנחיותיו של הדרג המדיני בשלב של טרום האירועים, בכך שלא קוימה ההנחיה בדבר החזרה מחופשות לקראת יום 30.9.00 ואילך.

הוועדה הדגישה, כי משטר דמוקרטי תקין מחייב כי המשטרה תמסור דיווח מלא לדרגים הממונים עליה, ותמלא את הנחיותיהם, ככל שהנחיות אלה הן במסגרת סמכויותיהם. הן המשטרה והן הדרג המדיני האחראי עליה, חייבים ליצור דפוסי התנהגות ברורים שיבטיחו, כי כפיפות המשטרה לדרג המדיני תקבל ביטוי מעשי הן במסירת מידע לדרג זה והן במילוי הנחיותיו.

42.הוועדה הוסיפה וציינה, כי מתברר שבמשטרה אין תרבות מושרשת דייה של יישום לקחים שהיא עצמה הפיקה מאירועים. הוועדה עמדה על תופעה, לפיה המשטרה מקיימת תהליך של הפקת לקחים בלא שאלה מיושמים בפועל. התוצאה היא, שביום פקודה חוזרת המשטרה על טעויות שנעשו באירועים קודמים, חרף לקחים לכאורה שנועדו לתקן את נקודות התורפה. כדוגמה לכך ציינה הוועדה את סוגיית השליטה של מפקדי כוחות בשימוש באמצעים לפיזור המון. המלצה בעניין זה הופיעה בלקחים שהופקו מאירועי אל-רוחה ב-1998, אך הדבר לא מנע קושי דומה מלהופיע באירועי אוקטובר.43.המשטרה - טיפול בהפרות סדר. מבחינה עקרונית, עמדה הוועדה על כך שעקרון קדושת החיים מחייב לעשות את כל הניתן כדי למנוע תוצאה של הרוגים ופצועים בפעולות לפיזור המון. הודגשה חובתה של המשטרה למצות כל דרך אפשרית, בהתחשב בנסיבות, כדי למנוע קרבנות בנפש. הוועדה ציינה, כי קיים קונסנזוס לפיו אלמלא אילוצי משאבים ותקציב, הפיתרון הראוי לנושא זה הוא הקמת כוח ייעודי, שימנה אלפי שוטרים, אשר יטפל באופן בלעדי בנושא הפרות הסדר. בהקשר זה ציינה הוועדה, כי קיים יתרון מובנה, בטיפול בהפרות סדר, לקיומו של כוח משטרה גדול וממוגן היטב, שכן כוח כזה עשוי למנוע הסלמה של הפרות סדר, והוא אף נוטה למזער את הפגיעה בגוף ובנפש משני צידי המתרס.

הוועדה העירה, כי העמדת המשטרה במצב בו תהיה מצויידת כהלכה, בכוח אדם ובמשאבים, לצורך טיפול במלוא הפוטנציאל של הפרות הסדר אשר עימן היא עלולה להתמודד, מחייבת הקצאת תקציבים מתאימה. בהקשר זה צוין, כי עולה בבירור מחסור תקציבי קשה ומכביד המגביל את כוח האדם במשטרה ואת יכולת המשטרה לתפקד ולמלא את חובותיה. הוועדה עמדה על כך, שדרושה הגדלה מסיבית של תקציב המשטרה, כדי לפתור חלק גדול מן הקשיים בהם נתונה המשטרה, והמליצה כי כך ייעשה. נוסף לכך, קבעה הוועדה, כי גם במצב התקציבי הקיים ניתן לשפר את תפקוד המשטרה בנושא בו אנו דנים. בהקשר זה קבעה הוועדה, כי על המשטרה לצייד את היחידות המשמשות ככוח העיקרי בפיזור המון באמצעי המיגון הנדרשים, על מנת להשהות ככל הניתן את הצורך בתגובה כוחנית של השוטרים ולמנעה. צוין, כי מהלך כזה החל בעקבות אירועי אוקטובר, והודגש, כי על המשטרה לדאוג לכך שיושלם בהקדם האפשרי.

44.הוועדה נדרשה בהמלצותיה גם לסוגיית האמצעים המשמשים לפיזור המון. הוועדה קבעה, כי הפיכת גלילוני הגומי לאמצעי עיקרי בטיפול בהפרות סדר בתקופתו של המפכ''ל וילק הגדילה באופן ניכר את הסיכון לפגיעה בגוף ובנפש בעת פיזור המון, וכי תוצאה אפשרית זו היתה צפויה. הוועדה קבעה, כי כך קרה משום שלא התבצעה עבודת מטה ראויה שתבדוק את המשמעויות הנודעות למהלך זה בכל הנוגע לתוצאות של פעילות המשטרה בפיזור המון. באופן דומה, לא נעשתה עבודת מטה ראויה לפני שאמצעי הגומי הוכנס לשימוש, ואף לא בעקבות אירועי אום אל-פחם בשנת 1998, בהם נפגעו רבים מגלילוני גומי. גם הצעת חוק שהוגשה בנושא זה לא גרמה למשטרה לבצע עבודת מטה, ובמרכזה איסוף מסודר של נתונים והצגה מסודרת של החלופות השונות העומדות על הפרק ושל תוצאותיהן.
הוועדה קבעה, כי התנהלות המשטרה בנושא זה חשפה ליקוי מבני בדרך פעולתה. עוד נקבע, כי ליקוי זה נובע, לפחות בחלקו, מכשל קונצפטואלי, לפיו אמצעי הפיזור שברשות המשטרה הם בגדר נושא טכני, מקצועי, אפסנאי בלבד. הוועדה עמדה על כך, שתפיסה זו שגויה. נקבע, כי לאמצעי הפיזור השלכה מרחיקת לכת על יחסי המשטרה עם הקהל עימו היא מתמודדת, וכי אמצעים אלה משליכים במישרין על חיי אדם ושלמות גופו. הוועדה קבעה, כי היעדר התייחסות מספקת להשלכות אלה הוליך לקבלת החלטה בעלת משמעות מרחיקת לכת, בלא שתהליך הבדיקה שקדם להחלטה עמד ביחס סביר לחשיבותה. הוועדה המליצה, כי החלטות מסוג זה יתקבלו לאחר עבודת מטה מסודרת, שתציג את העובדות ואת משמעויותיהן הצפויות בפני מקבלי ההחלטות. הוועדה הדגישה, בהקשר זה, כי רק לאחר אירועי אוקטובר, הסיקה המשטרה את המסקנות המתבקשות, הקימה ועדה לחקור את השימוש בירי גלילוני גומי, והסיטה את הדגש באמצעי הפיזור שברשותה מגלילוני גומי לאמצעים של גז מדמיע.

45.הוועדה קבעה, כי יש להבהיר, באופן חד משמעי, כי ירי של אש חיה, לרבות ירי על ידי צלפים, אינו אמצעי לפיזור המון על ידי המשטרה. זהו אמצעי הננקט במצבים קונקרטיים מיוחדים, כמו מצב של סכנת חיים ממשית ומיידית או של חילוץ בני ערובה.

46.אשר לגלילוני גומי, הוועדה קבעה, כי אמצעי זה אינו ראוי לשימוש בשל סיכוניו. נקבע, כי על המשטרה להוציאו משימוש. הודגש, כי אין בכך כדי למנוע מן המשטרה להכניס לשימוש אמצעים קינטיים אחרים, לרבות אמצעי גומי. עם זאת, הכלל המנחה חייב להיות, כי אמצעי בעל פוטנציאל קטלני יוכל לשמש רק במצבים של סכנת חיים ממשית ומיידית, ורק במקרה שבו מדובר באמצעי אשר רמת הדיוק שלו מאפשרת פגיעה רק, ואך ורק, במי שיוצר סכנת חיים כאמור. במצבים האחרים, על המשטרה לעשות שימוש באמצעים לא-קטלניים.

47.הוועדה עמדה על הצורך בתורת הפעלה מסודרת בנושא הטיפול בהפרות סדר, ובחשיבותם של אימונים אשר יספקו הכשרה מספקת ואימון של ממש לכוחות המופקדים על התמודדות עם הפרות סדר. נקבע גם, כי עד לאירועי אוקטובר לא היתה למשטרה תורת הפעלה שיטתית, אשר נתנה מענה סדור וברור לקשיים הפסיכולוגיים המורכבים עימם מתמודדים שוטרים בהפרות סדר. עוד נקבע, כי באותה תקופה גם לא נעשו אימונים רציניים ומסודרים בתחום זה. נקבע, כי יש להנחיל לשוטרים מידע על הגורמים העלולים להקשות עליהם לגלות ריסון עצמי במצבים של הפרות סדר, וכי יש לחשוף אותם לאימונים, לסימולציות (הדמיות) ולמשובים אשר יאפשרו להם להבין הבנת אמת את הגורמים הללו ואת השפעותיהם על פעילותם.בהקשר זה העירה הוועדה, כי במספר אירועים אותם בדקה - אום אל-פחם, ביום 2.10.00, אירוע לוטם, ביום 2.10.00, אירוע פטרוס, ביום 2.10.00, אירוע הקניון, ביום 8.10.00 - הסלימה התגובה המשטרתית, לא פעם כדי שימוש בתחמושת קטלנית, כתגובה כמעט מיידית לכך ששוטר מהשוטרים או מהמפקדים במקום נפגע מיידוי אבנים בידי מפירי סדר. הוועדה ציינה, כי בכל אותם מקרים חרגה התגובה המשטרתית במידה ניכרת מן הנדרש ומן המתחייב בנסיבות העניין, שכן לא נוצר בפועל סיכון שחייב תגובה קטלנית. הוועדה הדגישה, כי יש במקרים אלה כדי להמחיש את הקושי האמיתי בהנחלת התובנה של ריסון עצמי לשוטרים אשר תעמוד להם גם בתנאים קשים של דחק וסיכון.

48.הוועדה עמדה על הצורך לחדד לשוטרים ולמפקדים בשטח את המשמעות החמורה של השימוש באמצעים, אשר עלולה להיות להם תוצאה קטלנית. צוין, כי באירועי אוקטובר נעשה במקרים רבים שימוש באמצעים כאלה, בלא שהיתה לכך הצדקה אובייקטיווית בשל סכנה כלשהי שנשקפה לשוטרים. הוועדה קבעה, כי במקרים רבים ניתן לזהות נטייה, אשר על המשטרה לפעול באופן נמרץ כדי לרסנה, להגיב בכוח בעל פוטנציאל קטלני גם להתגרויות שאין בהן אופי מאיים. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי על המשטרה לפעול כדי להטמיע את הצורך בעשיית שימוש באמצעים לא-קטלניים, דוגמת הגז המדמיע והמכת''ז, באופן שאלה יהוו כלים אמיתיים אשר כוחות המשטרה יודעים להפעילם, מצוידים כהלכה על מנת להפעילם, ומודעים לחובה למצות את השימוש בהם בטרם יינקטו אמצעים חמורים יותר. הוועדה העירה, כי היו מקרים בהם אמצעים אלה היו זמינים, אך מפקדי המשטרה במקום לא שקלו את השימוש בהם ובחרו להשתמש בגלילוני גומי, ולעתים גם באש חיה, אשר כאמור הם אמצעים חמורים.

הוועדה עמדה על כך, שגם בהקשר זה ניכרת מגמה של שינוי במשטרה לאחר אירועי אוקטובר. הוועדה המליצה, כי מגמה זו תונחל לכלל המשטרה באופן מסודר, כחלק מתורת ההפעלה של טיפול בהפרות סדר. הוועדה הוסיפה, כי רצוי שהמשטרה תביא בחשבון, במסגרת תורת ההפעלה שלה בנושא זה, את האופן בו נתפס השימוש בכלי ירייה - גם אם האמצעי הנדון הוא גלילוני גומי - בעיני הצד שכנגד. בהקשר זה צוין, כי השימוש בגלילוני גומי אינו נתפס, בעיקרם של דברים, כשונה משימוש באש חיה, וכי גם שוטרים אינם יודעים להבחין, מראייה או משמיעה בלבד, אם נורית מכלי ירייה תחמושת חיה או גלילוני גומי. לכך יש השפעה על הדינמיקה של ההתנגשויות.49.הוועדה עמדה על כך שבמהלך אירועי אוקטובר, נעשה שימוש בכוחות של ימ''מ לצורך אבטחת שוטרים שעסקו בהתמודדות עם הפרות סדר. הוועדה ציינה, כי עניין זה מעורר סימני שאלה. מומחיותם של אנשי הימ''מ היא בחילוץ בני ערובה ובטיפול באיומים הנובעים מירי של אש חיה. הוועדה העירה, כי לימ''מ דרכי פעולה מבצעיות, אשר לא תמיד עולות בקנה אחד עם המתחייב מפעילות בתוך שטח אשר אזרחים רבים שוהים בו. מדובר, בין היתר, באופן החימוש של אנשי הימ''מ, בדרכי זיהויים, ובדפוסי התגובה שלהם לאיומים, אמיתיים או נחזים. הוועדה הוסיפה, כי מתברר כי גם כשאנשי הימ''מ נלווים ליחידות אחרות, הם פועלים כיחידה אוטונומית, באופן מלא או חלקי. צוין, כי מצב זה מעורר קושי, כאשר האירוע בו מדובר הוא בעיקרו הפרת סדר, אשר אין בה, לכתחילה, היבט הנוגע לתחום המומחיות של אנשי הימ''מ.

על רקע כל אלה, קבעה הוועדה כי יש לקבוע הסדרים אשר יבטיחו כי אנשי הימ''מ לא יפעלו כחלק מן הכוח המטפל בהפרת סדר וייכנסו לפעולה רק במענה לאיומים הנמצאים במסגרת הייעוד הייחודי של כוח זה. הוועדה הדגישה עוד את הצורך להבטיח את יישומו של הנוהל הכתוב, לפיו אנשי הימ''מ כפופים למפקד כוח המשטרה הטריטוריאלי אליו הם מצטרפים. הוועדה הוסיפה, כי יש להבטיח שפעילותם של כוחות ימ''מ תדווח ותתועד גם אל מול הפיקוד הטריטוריאלי, ולא כפי שהיה בעת אירועי אוקטובר.

50.הוועדה נדרשה גם לנושא השליטה בכוחות משטרה המטפלים באירועים של הפרות סדר. צוינו מאפייני הפרות סדר, שהן אירועים ממושכים ודינמיים אשר עשויים להתפתח באופן בלתי צפוי מראש. צוין גם, כי באירועים כאלה מעורבים שוטרים לא-מעטים, הנתונים לרוב במצבי דחק ואיום לא-קלים. הוועדה ציינה, כי נתונים אלה מקימים סיכון אינהרנטי לתגובה בלתי מבוקרת של שוטר זה או אחר בשלב מסוים של אירוע, וכי תגובות כאלה עלולות לגרום לתוצאות קשות, ליציאת אירוע מסוים משליטה ואף להשפיע על אירועים במקומות אחרים. הוועדה העירה, כי כך קרה במקרים שונים באירועי אוקטובר.

על רקע זה קבעה הוועדה, כי בבחירת השוטרים המשמשים ביחידות המופקדות על נושא הסדר הציבורי, על המשטרה לתת משקל רב לקריטריון של שיקול דעת וריסון עצמי. הוועדה הוסיפה, כי על המשטרה לעשות לשיפור רמת השליטה של המפקדים בכוחותיהם. היא ציינה, כי אירועים שונים לא זכו למענה פיקודי, או אחר, אשר היה בו כדי להעביר מסר ברור בדבר הנדרש משוטרים המופקדים על שמירת הסדר הציבורי.

51.הוועדה עמדה על כך, שהמשטרה גיבשה תורת הפעלה מפורטת וסדורה, לאחר אירועי אוקטובר, לטיפול בהפרות סדר. צוין, כי מרבית הלקחים שפורטו מטופלים במסגרת תורת הפעלה זו. הוועדה המליצה, כי המשטרה תשקוד על הטמעת לקחים אלה בקרב השוטרים והמפקדים שבשטח, על מנת שיחול שיפור של ממש ביכולת העמידה של השוטרים במצבי הדחק הקשים הנוצרים בעת טיפול בהפרות סדר.52.הוועדה נדרשה לחסימת צירי תנועה, ובכלל זה צירים ראשיים, במהלך הפרות סדר. צוין, כי תופעה זו אינה ייחודית להפרות סדר במגזר הערבי דווקא. הוועדה העירה, כי בהקשר של אירועי אוקטובר הושמעה מפי אישים בולטים במגזר הערבי הדעה, כי אירועים אלה הוכיחו, כי חסימת צירים לתנועה מהווה מנוף אפקטיבי באמצעותו ניתן להשפיע על עמדות והחלטות באשר למגזר הערבי. על רקע זה עמדה הוועדה על דילמה. מחד גיסא, חסימת צירי תנועה ראשיים גורמת להפרעה חמורה וקשה לחיים התקינים. כאשר נלווית לה אלימות, יש בה גם משום סיכון ממשי לעוברים בדרך, סיכון אשר התממש באירועי אוקטובר. על כן, הבטחת הסדר הציבורי, חופש התנועה והביטחון האישי של העוברים בדרכים, מחייבת את הגורמים האחראים לעשות ככל יכולתם כדי למנוע את חסימת התנועה בצירים ראשיים. הוועדה הוסיפה, כי אין זה סביר לתת לגיטימציה לשיטת הפעולה של חסימת צירים, שכן יהא בכך תמריץ לעשות שימוש תכוף ומוגבר באמצעי בלתי חוקי ופוגעני זה.

מאידך גיסא, נוכחה הוועדה לדעת כי על פי רוב אין פתיחת צירים במצב של הפרות סדר המוניות מעשית, בלא לגרום לנפגעים. צוין, כי בשל כך נוהגת המשטרה לא אחת לסגור באופן יזום צירים אשר יש בהם או צפויות בהם הפרות סדר.

הוועדה עמדה על כך, שלעצם גיבוש מדיניות והבהרתה לכל הנוגעים בדבר, נודעת חשיבות רבה בהקשר זה, כדי שכללי המשחק יהיו ברורים לכל, ומראש. לגופם של דברים ציינה הוועדה, כי ניתן להגביל במידת-מה את הנזק הכרוך בתופעה זו על ידי תיאום מראש, ברמות הפיקוד הבכירות של המשטרה ובמקרי הצורך - גם של הדרג המדיני, מול הנהגת המגזר הערבי, אשר יאפשר תהלוכה או הפגנה במקום זה או אחר לפרק זמן קצוב מראש. לצורך זה, העירה הוועדה, כי על המשטרה להיות דרוכה ורגישה לאפשרות כי במקום או במועד מסוים עלולות להיות הפרות סדר שיגרמו לחסימת כבישים, וליזום הידברות מבעוד מועד. הוועדה הוסיפה, כי דרך זו עשויה להפחית את הסיכון להפרות סדר, אך אין בה ערובה כי אלה יימנעו לחלוטין. במקרה כזה, כשהידברות אינה מועילה, עדיין יש לזכור כי מניעת פגיעות בנפש, לרבות פגיעה בעוברים בדרך, היא שיקול עליון בטיפול המדינה באירועים מסוג זה. עם זאת צוין, כי יכולת האיפוק של המדינה אינה בלתי מוגבלת. אין להשלים עם חסימת צירים לתנועה לפרקי זמן ממושכים. לא ניתן גם להשלים עם חסימת צירים בעתות של גיוס המוני או מצב חירום בטחוני דומה. במקרים כאלה, תגובה נחושה, ובמקרה הצורך תגובה כוחנית, לחסימת צירים עשויה להיחשב כפעולה סבירה ומתבקשת.

סיכום מסקנות הוועדה

53.הערות סיום. הוועדה הביעה רגשי השתתפות עם קרבנות האירועים. עם האזרחים שמצאו את עצמם מותקפים באלימות קשה בכבישי ארצם ויישוביה. עם תושבי היישובים אשר חשו באיום על גדרותיהם ובתיהם. עם המשפחות השכולות אשר איבדו את יקיריהן באירועים אלה, ואין להן מנחם, יהיו הנסיבות אשר יהיו. עם מי שנפצע באירועים, וחווה בהם לא-אחת טראומות שלא במהרה יישכחו. עם השוטרים המסורים שמצאו עצמם ביום פקודה, לעתים מעטים מול רבים, חסרי מיגון ואמצעים מתאימים מול המון מתפרע ומשולהב, ואשר לא-אחת נפגעו אף הם, לעתים פגיעות קשות, במלאם את תפקידם.

54.הוועדה ציינה, כי אירועי אוקטובר הרחיקו מהשגה את המטרה של חיים ביחד תוך כבוד הדדי. ההתנגשויות במהלכם ותוצאותיהן החמורות הרחיבו את השסע, הביאו לצמצום המגעים בין שתי החברות והגבירו את החשדנות והעוינות. עם זאת, ציינה הוועדה כי לדעתה האירועים לא סימנו נקודת אל-חזור ביחסיהם של שני המגזרים. הודגש, כי קיימים בכל צד אינטרסים מוצקים וברורים ביציבות ובשיתוף פעולה, וכי בסופו של חשבון, אירועי אוקטובר דווקא הוכיחו את התלות ההדדית בין שתי החברות והמחישו את הסכנות האורבות לפיתחן מקיטובים ומעימותים. הוועדה ציינה, כי גם אם התפייסות מלאה ביניהן אינה ניתנת להשגה בזמן קצר, היא בהחלט אפשרית.

הוועדה עמדה על הצורך לחתור ולפעול כדי להבטיח חיים משותפים בשלום של יהודים וערבים בארץ הזאת, ובכך גם להבטיח שאירועים דומים לאירועי אוקטובר לא יישנו. היא ציינה, כי החיים בשכנות של יהודים וערבים מהווים עובדה קיימת, ולצדדים יש אפשרות מעשית אחת להמשיך בהם והיא - קיום יחדיו מתוך כבוד הדדי. כל שאר האפשרויות, כך צוין, הן מרשמים להגברת מתחים, להתגברות המצוקות ולהתערערות הסדר הטוב.

55.הוועדה הדגישה, כי קיום יחדיו מציג תביעות שאינן קלות לשני הצדדים. הוא מחייב כל צד להקשיב לזולת, להבין את רגישויותיו ולכבד את זכויותיו הבסיסיות. על האזרחים הערבים לזכור, כי ישראל מהווה את התגשמות כיסופיו של העם היהודי למדינה משלו, מדינה יחידה שבה היהודים הם הרוב, מדינה שמעיקריה הוא קיבוץ גלויות של היהודים בה, וכי זו תמצית הוויתה של המדינה עבור אזרחיה היהודים. יהדותה של המדינה היא נתון קונסטיטוציוני הבא לביטוי, בין השאר, גם במרכזיות של מורשת ישראל ושל הלשון העברית בחייה הציבוריים .

במקביל, ציינה הוועדה, על הרוב היהודי לזכור, כי המדינה אינה יהודית בלבד, אלא גם דמוקרטית, שכן - כפי שנאמר לעיל - השוויון הוא אחד הנדבכים המרכזיים במבנה החוקתי של המדינה, ואיסור ההפליה חל על כל אזרחי המדינה. על הרוב להבין, כי האירועים שהפכו את הערבים למיעוט במדינה היו בעבורם אסון לאומי, וכי השתלבותם במדינת ישראל היתה כרוכה מצידם בקרבנות כואבים. עליו לכבד את זהותם, תרבותם ושפתם. הוועדה ציינה את האפשרות לתת ביטוי בחיים הציבוריים גם למכנה המשותף לכלל האוכלוסייה, על ידי הוספת אירועים וסמלים ממלכתיים מתאימים. היא עמדה על הצורך למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה, בלי לפגוע בהשתייכותם של אזרחים אלה לתרבותם ולקהילתם.56.הוועדה לא נקטה עמדה בתביעות השונות למתן זכויות קיבוציות למגזר הערבי בתחומים שונים. צוין, כי מדובר בנושא טעון המעורר רגישות רבה משני הצדדים. בין היתר, צוינה עדות ראש הממשלה לשעבר, מר ברק, אשר גרס, כי לציבור הערבי בישראל זכויות קהילתיות, כקולקטיב, למורשת ותרבות משלו, אך הבחין בין זכויות כאלה לבין זכויות לאומיות קולקטיביות המאיימות על זהותה היסודית של המדינה כמדינה יהודית. הוועדה העירה, כי פתרונו של המתח העולה, בין היתר, מהבחנה זו אינו פשוט, וכי הדיון בנושאים אלה טעון היבט פוליטי מובהק, אשר מן הראוי שיתלבן בדו שיח שייעשה בפורומים המתאימים.

ועדת אור מדגישה את נושא הקיפוח כגורם עיקרי למהומות, כשההסתה הלאומנית וההזדהות עם האוייב הפלשתיני מוזכרת רק כגורם משני * לפי הדו"ח, ראשי הציבור הערבי עודדו פעולות אלימות, חלקו שבחים למתפרעים ואפפו אותם בהילת גבורה * הוועדה מותחת ביקורת חריפה על התנהלות הנהגת ערביי ישראל, אבל האמירות הנוקבות אינן מגובות בהמלצות מעשיות

עוד בטרם פורסמה ולו שורה אחת ממסקנות ועדת אור ידעו ראשי הציבור הערבי בישראל איזה פרק בדו"ח לא מקובל עליהם. באופן בלתי מפתיע הודיעו מראש חברי הכנסת הערביים שהם שוללים כל דיון באחריותם שלהם למהומות במגזר הערבי בישראל. "לא ייתכן שיאשימו את הקורבן בעצם הפגיעה בו", הסביר שאוקי חטיב, יושב ראש ועדת המעקב של ערביי ישראל. חטיב וחבריו ניחשו כנראה שתימתח ביקורת על התנהלותם בחודשים שקדמו למהומות ועל חלקם בהצתת הלאומנות ברחובות הערביים ישראלים.

ואכן, ועדת אור אינה חוסכת את שבטה מראשי המגזר הערבי. מתמצית הדו"ח עולה שהנהגת הציבור הזה עודדה במשך תקופה ארוכה, באופן ישיר ועקיף, התפרצויות אלימות של ערבים ישראלים. הוועדה אף נתנה את לבה לקשר שהתהדק בכוונת מכוון בין ערביי ישראל לערביי יש"ע. "מסרים שהועברו (על ידי ההנהגה הערבית ישראלית) לפני אירועי אוקטובר מחקו לעתים את המבחין בין אזרחיה הערבים של המדינה ומאבקם הלגיטימי לזכויות בתוכה לבין המאבק המזוין מול המדינה, שמנהלים ארגונים בשטחי יש"ע. לא אחת הוצגו שני המאבקים כמאבק אחד, מול אויב אחד".

חברי הכנסת מסיתים

כתב האשמה החריף הזה מתבסס על אמירות ומעשים רבים של חברי כנסת ערביים ושל אישים מובילים אחרים בציבור הערבי. אסמכתאות יש בלי סוף, ובראש הטבלה המפוארת הזו ניצב חבר הכנסת עזמי בשארה: "חיזבאללה ניצח. לראשונה מאז 1967 טעמנו את טעם הניצחון... לבנון, החלשה במדינות ערב, הציגה מודל קטנטן שאם נביט לעומקו ניתן להסיק את המסקנות הניצחון והצלחה ולניצחון" (דברים שנאמרו לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, כארבעה חודשים לפני פרוץ המהומות).
או עבד אל-מאלכ דהמשה בסוריה ב-97: "האומה הערבית תנצח בזכות החרב.... הניצחון יגיע בזכות הג'יהאד של האומה הערבית", וכן "אני מוכן לעמוד בראש השהידים בהגנה על אל-אקצה" (קיץ 2000). ההסתה המפורשת ביותר מפי דהמשה הושמעה שבועיים לפני פרוץ המהומות: "נשבור ידיים ורגליים לשוטר שיהרוס בית ערבי... אנו עומדים בפתחה של אינתיפאדה חדשה, גדולה ועממית, של ערביי ישראל".

שני הח"כים הנ"ל הוזהרו על ידי ועדת אור, וכמוהם השייח' ראאד סלח, ראש הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית. במסקנות הוועדה אודותיו נאמר כי הוא "היה אחראי להעברת מסרים חוזרים ונשנים המעודדים את השימוש באלימות כדרך להשגת מטרותיו של המגזר הערבי", וכן ש"הפעיל שיטות תעמולה מתלהמות לעורר אווירה ציבורית משולהבת סביב הנושא הרגיש של מסגד אל-אקצה". עוד קובעת הוועדה כי ראאד סלח השמיע מסרים השוללים את קיומה של מדינת ישראל ומציגים אותה כאויב. קביעות דומות הציגה הוועדה ביחס לבשארה ודהמשה. מסיבות טכניות ולא מהותיות היא נמנעה מלקבוע כלפיהם סנקציה מעשית כלשהי.

ברק היה זקוק לקול הערבי

ועדת אור באה לעולם בלחץ אישים שכאלה ושותפיהם לדרך. בשעתו, מיד לאחר הפרעות, העלו הנציגים הערביים בפני ראש הממשלה דאז אהוד ברק את התביעה להקים ועדת בדיקה בראשות שופט. ברק הסכים, ומינה ועדה שהיתה למעשה חסרת שיניים. אלא שאז הלך והבשיל המהלך להקדמת הבחירות. כיו"ר מפלגת העבודה, ובהתחשב בעובדה שהבחירות היו לראשות הממשלה בלבד, היתה לברק תלות פוליטית רבה במגזר הערבי (קרוב לחמישית מבעלי זכות הבחירה בישראל הם ערבים, כלומר לפחות שליש מכוחו האלקטורלי של השמאל).

בנסיבות האלה התקפל ברק, וכך באה לעולם 'ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000'. בראש הוועדה הועמד שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור. עמו ישבו המזרחן פרופ' שמעון שמיר, שמזוהה רעיונית עם מפלגת העבודה, וכן השופט הערבי האשם חטיב. עוד לפני שנמסר לוועדה כתב המינוי הרשמי הספיקה הנציגות הערבית לוודא שהמנדט שלה לא יכלול את חקירת ההסתה במגזר הערבי. אף על פי כן בחנה הוועדה את הסוגיה ולא חסכה במילים.

את עוצמת האלימות ציינה הוועדה בראש הדברים: "באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות במגזר הערבי היו חסרות תקדים. נטלו בהן חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות הייתה גבוהה ביותר. נעשה שימוש באמצעי תקיפה, ובהם ירי אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע דוד, יידוי אבנים וגלגול צמיגים בוערים.

"יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במספר מקרים היה כפסע בינם לבין מוות מיד המון חסר מעצורים. במספר קטן של מקרים נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים במטרה להתקיפם. צירי תנועה ראשיים נחסמו, והתנועה ליישובים יהודיים שובשה ולעתים אף נותקה".

על הרקע הזה, כותבת הוועדה, "המשטרה פעלה להחזרת הסדר". הוועדה אף עומדת על הקשר ההדוק בין מהומות ערביי ישראל לבין הלחימה שבה החלו הפלסטינים באותו עיתוי: "המהומות בתחומי המדינה התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ועזה... שילוב האירועים הנו חסר תקדים. על רקע מכלול היבטים אלה, נתפסו האירועים כ'אינתיפאדה', החורגת באופייה מהפרות סדר מקומיות".

ההנהגה מעודדת אלימות

בניסיון לנתח את הרקע לפרוץ הפרעות מתייחסת הוועדה תחילה לפערים הסוציו-אקונומיים בין המגזר הערבי ליהודי. בפרק המסקנות היא אף חוזרת על הקריאה להשוות שוויון מלא בין הקבוצות. עם זאת, לדעת הוועדה, קטליזטור שני בחשיבותו למהומות היה ה"רדיקליזציה האידיאולוגית-פוליטית במגזר הערבי", כלומר "תמיכה במאבק הפלסטינים מול מדינת ישראל, התחזקות הפוליטיקה האסלאמית והשמעת דברי אהדה לארגונים אסלאמיים שהם אויביה של ישראל".

התהליכים האלה, קובעת הוועדה, לא קרו מאליהם, אלא קרמו עור וגידים בשל התנהלות הנהגת המגזר הערבי. זו "לא השכילה להבין שהתפרעויות אלימות, חסימות צירים והזדהות עם פעילות מזוינת כנגד המדינה ואזרחיה, מהוות איום על אזרחי המדינה היהודיים ופוגעות קשה במרקם היחסים".

הוועדה קיבלה את ניתוח המגמות שקדמו לפרוץ המהומות כפי שהציג אותן אליק רון בעדותו. רון טען כי אלימות ואיומים באלימות, ככלים להשגת מטרות, היוו אבני יסוד בטקטיקות של ההנהגה הערבית. בתמצית הדו"ח אומרת הוועדה כי בשנה שקדמה למהומות היתה עלייה ניכרת בתכיפות ההתנגשויות עם המשטרה ובעוצמתן.

להתנגשויות אלה, היא מציינת, שהתרחשו עוד לפני פרעות אוקטובר, היתה מתכונת קבועה. בשלב ראשון הוכרז על שביתות והפגנות מסיבה כלשהי. בשלב שני התקיימו עצרות או תהלוכות. בשלב השלישי יצאו צעירים מתוך הקהל, רגמו מכוניות בכבישים, שרפו צמיגים ופגעו בסמלי השלטון הישראלי. במצב זה נאלצה המשטרה להשליט סדר.

ההנהגה הערבית ישראלית בהחלט לא עצמה עין למראה ההתפרעויות החוזרות ונשנות. להיפך. בדו"ח הוועדה נאמר כי לא רק שראשי הציבור לא פעלו למניעת הישנות התופעה, אלא ש"לאחר כל אירוע נהגו אנשי ציבור, במאמריהם ובנאומיהם, להרעיף שבחים על פעולות המחאה, ובכללן פעולות אלימות. לא אחת, אפפו דבריהם את ההתפרעויות בהילת גבורה והביעו גאווה בנחישותם של מבצעיהן".

ושוב אומרת הוועדה כי "במסגרות שונות הועברו מסרים של דלגיטימציה למדינה ולכוחות הביטחון, וניתן ביטוי לאיבה ולעוינות עמוקות לסמליה. בחוגים שונים הועלו דרישות לביטול הגדרת המדינה כמדינה יהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה, וטושטש הקו המבחין בין הפלסטינים שבשטחי יהודה ושומרון ועזה לבין הערבים אזרחי המדינה". גורמים אלה, מוסבר בדו"ח, יצרו את הרקע למהומות עד לאוקטובר 2000.

מדינה במצב חירום

אך חלקם השלילי של ראשי המגזר הערבי בהצתת האש לא הצטמצם לשלב ההכנות. הוועדה מצטטת את ההתבטאויות החריפות שהשמיעו ראשי הערבים בימים הראשונים שלאחר עליית אריאל שרון להר הבית, ומתארת כיצד ההנהגה הערבית הוציאה לרחובות את ההמונים, למרות שנפיצות המצב הייתה ברורה לה.

בהמשך רומזת הוועדה כי חסימת הצירים הראשיים בעת המהומות לא הייתה ספונטנית. "אישים בולטים במגזר הערבי השמיעו את הדעה שחסימת צירי תנועה תהווה מנוף אפקטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה להשפיע על עמדות והחלטות באשר למגזר הערבי". כאן, מסבירה הוועדה, בא הכשל של הדרג המשטרתי והמדיני, משום שגורמים אלה לא ראו את הנולד ולא נערכו כראוי, על אף שגרף האלימות היה בעלייה וסימני אזהרה מוקדמים לא חסרו.

אגב חסימת הצירים, הוועדה קיבלה את עמדת המשטרה כי "חסימת צירים ראשיים גורמת הפרעה חמורה לחיים התקינים, וכאשר נלווית לה אלימות יש בכך סיכון ממשי לעוברים בדרך". מסקנתה הסופית של הוועדה בעניין זה היא שיש לתאם מראש הפגנות הנערכות על צירים ראשיים ו"על המשטרה להיות דרוכה ורגישה".

עם זאת, "יכולת האיפוק של המדינה אינה בלתי מוגבלת. אין להשלים עם חסימת צירים לפרקי זמן ממושכים. לא ניתן גם להשלים עם חסימת צירים בעתות של גיוס המוני או מצב חירום בטחוני. במקרים כאלה, תגובה נחושה, ובמקרה הצורך תגובה כוחנית לחסימת צירים עשויה להיחשב כפעולה סבירה ומתבקשת".

בסיום תמצית דבריה מקדישה הוועדה פרק נרחב למתכונת היחסים הרצויים בין רשויות השלטון למגזר הערבי. יש לעקור דעות קדומות, קובעת הוועדה, ולתת פתרונות לבעיות החמורות במגזר הערבי. בנוסף לכך הוועדה מצפה שהמשטרה תאכוף את החוק כראוי ובשוויוניות במגזר הערבי. "על המשטרה לגלות גישה ברורה בכל הנוגע לאכיפת החוק במגזר הערבי. גישת רשויות האכיפה חייבת להיות שיטתית ועקבית, בין אם מדובר בקריאות לשימוש באלימות ובין אם מדובר בתופעות בלתי חוקיות אחרות".

כן מחאה, לא אלימות

על אף שאין מסקנות אישיות כלפי ראשי המגזר הערבי, ישנן קביעות חמורות כלפי ההנהגה הקולקטיבית של ערביי ישראל. "הוועדה קבעה שעל מנהיגות המגזר הערבי לגלות יותר אחריות במסריה ובמעשיה. יש בדברי שבח לאלימות כאמצעי להשגת מטרות כדי ליצור סכנה לשלום הציבור ולמרקם החברתי... מי שיוזם אירועי מחאה נושא באחריות לסיומם התקין ללא פגיעה בשלום הציבור. אין לקבל את הנורמה של אירועי מחאה המבוצעים בלא תיאום ובלי לקבל רשיון כחוק". ובמקרה שיש מי שהדברים לא ברורים לו, קובעת הוועדה כי "זכות המחאה אינה כוללת, זכות לפתוח במהומות קשות ולתקוף אזרחים תמימים או אנשי כוחות ביטחון".

הפתרון הלאומי הפשוט

ועדת אור הקדישה פרקים נרחבים למתיחות המובנית, הלאומית והאידיאולוגית, בין יהודים לערבים בישראל, ולא נמנעה מלמתוח ביקורת חריפה על התנהלות ההנהגה הערבית-ישראלית. יחד עם זאת, ושלא כמו לגבי המשטרה, את האמירות הנוקבות לא גיבתה הוועדה בהמלצות מעשיות, ומבחינה זו העיקר חסר מן הספר.

הוועדה אמנם מושכת את השטיח מתחת לרגלי הח"כים הערבים העושים שימוש תדיר בטיעונים אזרחיים. היא כותבת בפרק המסקנות כי "מושג האזרחות במובנו המהותי אינו מתיישב עם הצגת המדינה כאויב ועם דפוסי התנהגות הרואים במדינה וברשויותיה אויב, ואף אינו מתיישב עם דברי שבח לפעולות אלימות של אויבי המדינה נגדה ונגד אזרחיה. חובתה של הנהגת ערביי ישראל להימנע מהעברת מסרים שאינם מתיישבים עם הנאמנות שכל אזרח בכל מדינה חייב לגלות. על האזרחים הערבים לזכור שישראל מהווה את התגשמות כיסופיו של העם היהודי למדינה משלו, מדינה יחידה שבה היהודים הם הרוב, וכי זו תמצית הווייתה של המדינה עבור אזרחיה היהודים. יהדותה של המדינה היא נתון קונסטיטוציוני... הבא לביטוי, בין השאר, גם במרכזיות של מורשת ישראל ושל הלשון העברית".

אכן, מילים בסלע. אלא שההצהרות החגיגיות אינן מלוות למשל בהמלצה לחוקק חוק, או אפילו קוד אתי, שישים גבול להסתה הערבית ישראלית. הוועדה כידוע גם נמנעה מהמלצות אישיות כלפי נציגי הערבים שהזהירה.

וזו אינה החולשה היחידה של דו"ח אור. בכל מה שנוגע לשורש העימות בין יהודים לערבים בכלל ולערביי ישראל בפרט, הוועדה לא תפסה את השור בקרניו. בשעה שרוב הציבור הישראלי לא קונה את גרסת 'המאבק האזרחי' של ערביי ישראל – 70% מן הציבור בסקר של מינה צמח קבעו שמהומות ערבי ישראל היו מרד במדינה – ועדת אור מסתפקת בהצהרה שהאירועים רק 'נתפסו' כאינתיפאדה, כלומר הם לא היו אינתיפאדה. ומה שעוד יותר חסר הוא קביעה ברורה ומתבקשת שמהומות הערבים בצד המערבי של הקו הירוק היו שלוחה של מעשי הלחימה בצדו המזרחי.

את ההימנעות מן האבחנות המתחייבות האלה יש לראות על רקע הקו הרעיוני הפרובלמטי שנושב מחוגים מסוימים בישראל, ובראשם בית המשפט העליון. בבג"ץ קציר, שאסר למעשה על רשויות המדינה לקבוע שקרקעות מדינה ייועדו דווקא ליהודים, כתב השופט ברק כי ההחלטה היא צעד ראשון בדרך ארוכה ולא קלה לעיכול בציבוריות הישראלית. הוא התכוון לומר שבקרע הבלתי מאוחה שבין היות ישראל מדינה יהודית לבין היותה דמוקרטית בוחר בית המשפט העליון בזה הדמוקרטי.

אם להתנסח באופן ברור יותר, בבג"ץ קציר – כך רואים זאת משפטנים רבים – נשמטה הקרקע מתחת ליסודותיה הציוניים של ישראל. גם בפסקי דין אחרים רמז ברק כי שאלה הזהות הלאומית לא מהווה שיקול עבור בית המשפט. חברי הכנסת הערביים מבינים לאן נושבת הרוח. הם רוכבים במלוא הקיטור על הגל הדמוקרטי-ליברלי, וזהו הרקע לתביעתם הגלויה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה.

לאור הרוח הרעיונית הזו פעלה גם ועדת אור. האירועים שהובאו בפניה נבחנו בכלים דמוקרטיים-ליברליים, ובכלים האלה גם הוסקו המסקנות. הוועדה נמנעה כמעט לחלוטין מלבחון את האירועים באספקלריה לאומית-יהודית. הדברים באים לידי ביטוי בולט במשפט עמום האומר ש"הוועדה ציינה את האפשרות לתת ביטוי בחיים הציבוריים למכנה המשותף לכלל האוכלוסייה, על ידי הוספת אירועים וסמלים ממלכתיים מתאימים" כלומר סמלים המעוררים הזדהות של ערביי ישראל. המנון? דגל? הוועדה לא מפרטת.

אלא שעם המגמות הרעיוניות האלה ניתן להתמודד על נקלה אם נשענים על רוח אחרת, רוח שאינה חוששת להציב במרכז הבימה את רעיון הלאומיות. נקודת מוצא לאומית, דתית או חילונית – לשתיהן תשתית רעיונית רחבה – זוכה לתמיכה בחוגים מובילים בעולם החושב. רק בשכבות מסוימות בישראל נהוג לזלזל ברעיון הלאומי, וכאמור בשונה מהלכי הרוח בציבור הרחב.

מסקנות הוועדה היו חמורות וקשות. היא הטילה את האחריות על צמרת המשטרה, על השר לביטחון הפנים, על חברי הממשלה ואף על ראש-הממשלה עצמו. הם הואשמו שלא השכילו להבין את חומרתו ואת היקפו של המרד הערבי, והתייחסו אליו כאל הפגנה אזרחית רגילה. היד הרכה שנהגה המשטרה כלפי המורדים היא שגרמה להתפשטות המרד ולקרבנות הרבים שגבה.

אלה היו ימים נוראים, לא רק בגלל ראש-השנה ויום-הכיפורים, אלא בשל הפרעות שעשו רבבות ערבים מוסתים ביהודים תמימים. צירי-תנועה מרכזיים בצפון הארץ ובדרומה , נחסמו. נוסעים יהודים הוכו באכזריות, לעיתים עד מוות. הפורעים פשטו על חנויות, בנקים ומוסדות ציבור, רצחו אזרחים תמימים ובזזו מכל הבא ליד. שוטרים כותרו על-ידי המון מוסת ונעשה בהם לינץ'.

גל הפרעות נמשך חודשים, והקיף את המגזר הערבי כולו. העם בישראל מצא את עצמו במלחמה בשתי חזיתות . עימות דמים עם ארגוני הטרור בשטחי יש"ע, ובאותו עת התמרדות מבית של אזרחי ישראל הערבים. רק לאחר גיוס מילואים והכנסת כוחות גדולים של צה"ל למלחמה בפורעים דוכא המרד, אבל הוא גבה מחיר נורא של עשרות הרוגים, מאות פצועים ונזק כבד לרכוש.

אקמול לגידול ממאיר

משפחות הקרבנות תבעו להקים ועדת חקירה שתבדוק את אוזלת-היד שהפגינה המשטרה נוכח המרד הגדול. הלחץ הציבורי עשה את שלו והוקמה ועדת חקירה ממלכתית, שמסקנותיה, כאמור, היו חמורות וקשות.

"ליקוי מאורות", הגדירה הוועדה את התנהגות הממשלה והמשטרה. הן "כשלו בקריאת המפה ולא קלטו את חומרת ההתמרדות. גם לאחר שההתפרעויות גבו קרבנות בנפש של יהודים תמימים, עדיין הוסיפו להתייחס אליהן כאל הפגנה אזרחית. לא הכניסו את הכוחות הדרושים ולא השתמשו באמצעים המתאימים". הוועדה קבעה כי "מאמצי המשטרה לבלום את ההתפרעויות באמצעות אלות וזרנוקי מים כמוהם כמתן אקמול לגידול ממאיר". על-פי הוועדה, "גילויי החולשה הללו גרמו להתפשטות הפרעות לכל רחבי המגזר הערבי ולאבדן השליטה על המורדים".

הוועדה קבעה כי ראש-הממשלה, השר לביטחון הפנים, חברי הקבינט הביטחוני וצמרת המשטרה נושאים באחריות אישית למחדל החמור ולשפך הדם הנורא, והמליצה לסלקם מכל תפקיד ציבורי בהווה ובעתיד: "אנשים הלוקים בעיוורון חמור כל-כך, שלא היו מסוגלים להבין את חומרת המרד ומשמעותו, ושנמנעו מנקיטת האמצעים המתחייבים , אינם יכולים למלא תפקידים הדורשים אחריות וכושר שיפוט ראוי".

צל"ש לקציני המשטרה

אלה היו יכולות להיות מסקנותיה של ועדת החקירה, אבל לשמחתנו פורסמו השבוע מסקנות אחרות. התסריט שתואר לעיל היה קרוב מאוד להתממש. עדיין אנו זוכרים את צירי-התנועה הראשיים בצפון שנחסמו מחשש לפגיעה בחיי הנוסעים, ואת הסלקצייה שעשו הפורעים . ערבים הורשו להמשיך בדרכם ואילו יהודים הוכו מכות-רצח, ורק בנס ניצלו חייהם.

לא שכחנו את היהודי שנרצח בכביש החוף, ליד ג'יסר-אזרקה. לנגד עינינו עומדים המראות של המון פרוע המעלה באש תחנות דלק, בנקים, משרדי ממשלה וחנויות. זכורים לנו הניסיונות לפרוץ לשכונות יהודיות בנצרת-עילית ובראש-העין.

ביום שישי השתתפו יותר מ-20 אלף בני אדם בצעדת מחאה בסכנין נגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לסגור את תיק מהומות אוקטובר 2000 ולא להגיש כתבי אישום נגד השוטרים המעורבים בהרג 13 האזרחים הערבים באירועים. משתתפי התהלוכה נשאו 13 ארונות שעליהם תמונותיהם ושמותיהם של ההרוגים באירועים.

מוחמד בראכה, יו"ר מפלגת חד"ש, אמר כי "ההשתתפות המרשימה בהפגנה היא בבחינת צעקה נגד המוסד הגזעני שבראשו עומד מני מזוז, נגד הפרקליטות ונגד המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), אשר החלטתם מתירה את דמנו".

יו"ר סיעת בל"ד ח"כ ד"ר ג'מאל זחאלקה תקף אף הוא את רשויות החוק ואמר בתהלוכה כי "היד שכתבה את דו"ח מח"ש ודו"ח מזוז היא אותה היד שלחצה על ההדק באוקטובר 2000 והרגה 13 מבנינו. על האקדח שירה ועל העט שכתבה יש אותן טביעות אצבעות". הוא הוסיף כי הציבור הערבי בישראל נתן הזדמנות למערכת המשפט להעניש את האחראים על הפשע אבל היא לא עשתה זאת ולדבריו היא ממשיכה להתייחס לציבור הערבי כאל אויב.

יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל שאוקי חטיב היה אולי החריף מבן הנואמים ואמר כי "אנחנו עדיין תחת השלכות ה'נקבה'. הם ביקשו להחזיר את הגלגל אחורה ואנחנו יודעים שכוונותיהם הזדוניות עדיין נמצאת בראשיהם. ההפגנה היום היא צעד ראשון בשורה של צעדים שננקוט ואנו נרדוף את הרוצחים ונפנה לערכאות בינלאומיות". חטיב הוסיף כי לפי דברי מזוז קיימת לגיטימציה של הרג ערבים, וכי יש קריטריונים שונים ביחס לאזרח בשל השתייכותו, ואם יש יהודי הגיוני במדינה הזו, הוא צריך לתקוף החלטה זו.

מזוז: הנסיבות והתשתית הראייתית לא מאפשרים העמדה לדין

החלטתו של מזוז גיבתה את החלטת מח"ש מספטמבר 2005 לסגור את תיקי החקירה נגד השוטרים. מזוז קבע בהחלטתו, כי מלבד הקשיים הראייתיים שהצטברו בשל חלוף השנים, "היינו חייבים להביא בחשבון שדובר בהפעלת שיקול דעת מבצעי במצבי חירום, בנסיבות שבהן אין הצדקה להטלת אחריות פלילית". עם זאת, קבע היועץ כי בשני אירועים אפשר שיוחלט על השלמות חקירה שעשויות להוביל לכתבי אישום, והדבר כרוך בהוצאת גופות מהקבר ובנתיחתן.

לחוות הדעת צורף הדו"ח שכתב צוות הפרקליטות בראשות המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שי ניצן, שבו מפורטות הראיות שהצטברו והקשיים שהתגלו בחקירת 13 אירועי הירי שבהם נהרגו 12 אזרחים ערבים ישראלים ותושב פלשתיני. פרסום ההחלטה התעכב בכשנה, לאחר שארגון עדאלה פירסם דו"ח משלו ובו קרא להעמיד לדין את השוטרים המעורבים. בפרקליטות הוחלט לבחון שוב את הממצאים, ולדברי מזוז "בחוות הדעת הרלוונטיות הוספו התייחסויות קונקרטיות לטענות עדאלה". מזוז עמד על כך שהחלטתו אינה סותרת את מסקנות ועדת אור, שחקרה את האירועים: "תשתית ראייתית העשויה להספיק לצורך קביעת ממצאים של ועדת חקירה איננה בהכרח מספקת לשם ביסוס כתב אישום פלילי".

"אכן התוצאה שלפיה נהרגו באירועים אלה 13 אנשים", כתב מזוז בסיום חוות דעתו, "היא תוצאה קשה ומטרידה. ועם זאת המשפט הפלילי הוא אחד, ויש לו כללים נוקשים באשר לאחריות פלילית והעמדה לדין".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/950386.html

_______________________

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה