 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
03:35 13.03.03 |
  
 
|
10. האמת על הבלגים
בתגובה להודעה מספר 0
 |
אבאדוב
חבר מתאריך 14.4.02
293 הודעות 21:45 12.03.03
כידון בלבה של אפריקה
הבלגים קראו לו "שטן", הסי-איי-אי ראה בו "סוכן של ברית המועצות". החודש מלאו 40 שנה לרצח פטריס לומומבה, ראש הממשלה הראשון של קונגו, ובימים אלה
בודקת ועדת חקירה בלגית עוד עובדות מביכות על מעורבות הבלגים והאמריקאים ברציחתומאת יוסף אלגזי החודש, לפני 40 שנה, נרצח ראש הממשלה הנבחר הראשון של קונגו, פטריס לומומבה. זה קרה שבעה חודשים אחרי שהמדינה השיגה את עצמאותה מידי בלגיה. בעיני בני עמו ושאר העמים השחורים ביבשת אפריקה, לומומבה הוא סמל למאבקם רב הקורבנות והייסורים לעצמאות. רציחתו, מהסודות הכמוסים ביותר בימי המלחמה הקרה, ממשיכה להטיל צל כבד על היחסים בין בלגיה למושבה שלה לשעבר. בעקבות פרסומים חדשים הנוגעים לאחריות שלטונות בלגיה, הסי-איי-אי ומשתפי פעולה קונגולזים ברציחתו, מונתה בשנה שעברה בבלגיה ועדת חקירה פרלמנטרית לגילוי הקשר שהוביל לרצח ולמבצעיו. במסרים הרשמיים והמוצפנים הבלגיים כונה לומומבה ה"שטן", שהיה צורך לחסלו בכל מחיר כדי להרחיקו מהזירה הפוליטית. ז'אן פול סארטר ואנשי רוח אחרים הגדירו את לומומבה מרטיר של קונגו ושל אפריקה". קונגו, שבמרכז היבשת השחורה, משתרעת על שטח של 2,733,000 קילומטרים רבועים, פי ארבעה משטחן של צרפת ובלגיה גם יחד. בפברואר 1885 מינו שליטי מעצמות אירופה בוועידת ברלין את המלך ליאופולד ה-2 מבלגיה לריבון של קונגו, ובמארס 1908 הוכרזה קונגו מושבה בלגית ושמה קונגו-ליאופולדוויל. בשנות ה-50 של המאה העשרים חיו בקונגו כ-12 מיליון שחורים וכ-100 אלף מתיישבים לבנים. כ-%57 של האוכלוסייה היו אנאלפביתים. ב-40 השנים האחרונות החליפה המדינה את שמה כמה פעמים. עם השגת עצמאותה נקראה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אחר כך זאיר, והיום שוב נקראת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אדמת הארץ, בעיקר בדרום, עשירה במרבצי נחושת, זהב, יהלומים, פלטינה, קובלט, אורניום ועוד. בלגיה לא ויתרה ברצון על שליטה בארץ עשירה כל כך בעידן הדה-קולוניזציה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא סברה שרפורמות חלקיות יסכלו את השאיפות עצמאות. הרפורמות עודדו את הרוב השחור להמשיך במאבקו, ואילו ראשי המיעוט הלבן ראו בהן תחילת ויתור על השליטה. בעקבות מהומות שפרצו בקונגו בינואר 1959 נאלץ המלך הבלגי בודואן ה-1 להכריז על כוונת ממשלתו לאפשר לקונגולזים להחליט על עצמאות ארצם. באותה השנה דרך כוכבו של לומומבה בארצו ובמדינות אפריקה החדשות. פקיד הדואר לשעבר הנהיג את התנועה הלאומית הקונוגולזית
)CNM(, שתבעה עצמאות מלאה לקונגו. בבחירות שהתקיימו בסוף השנה זכתה מפלגתו ברוב מושבי הפרלמנט החדש. למרות מעצרו בידי השלטונות הבלגיים, בטענה שהסית למהומות בעיר סטנליוויל, השתתף לומומבה בוועידת שולחן עגול שהתקיימה בינואר 1960 בבריסל, ובה הוחלט על הכרזת עצמאות קונגו בסוף יוני. ערב הכרזת העצמאות הטילו שלטונות בלגיה על ג'וזף קסאבובו, מנהיג מפלגת המיעוט הדמוקרטית )OCABA( שתמכה בעצמאות חלקית, להרכיב ממשלה. לכל היה ברור שהחלטה שרירותית זו היתה עלולה לגרור את הארץ למלחמת אזרחים. בסופו של דבר הסכימו קסאבובו ולומומבה שהראשון יהיה נשיא המדינה והשני ראש ממשלתה. ב-30 ביוני 1960, בטקס הכרזת העצמאות שהתקיים בפרלמנט הקונגולזי בליאופולדוויל, העלה המלך בודואן על נס את המפעל הקולוניאלי הבלגי. בתגובה נשא לומומבה נאום שהרעיש את מאזיניו הבלגים, ובו דיבר על מאזן שלטונה של בלגיה בקונגו. הוא דיבר על המאבק הנאצל והצודק של תושבי קונגו לעצמאות שהושגה "בדמעות, באש ובדמים", מאבק "שהיה הכרחי כדי לשים קץ לשעבוד המשפיל שנכפה בכוח. זו היתה מנת חלקנו במשך 80 שנות שלטון קולוניאלי. פצעינו טריים וכואבים מדי שנוכל להדחיקם מזיכרוננו )...(
העבודה המפרכת, תמורתה שולם שכר שלא איפשר לנו לאכול לשובע, להתלבש, לשכן את עצמנו כיאות ולגדל את ילדינו )...(. ללבנים היו וילות מפוארות, ואילו לשחורים היו בקתות חרבות. לשחורים לא הותר להיכנס לבתי קולנוע, למסעדות ולחנויות של לבנים )...(. מי מאתנו ישכח את מטחי היריות שבעקבותיהם מתו רבים מאחינו, את מרתפי בתי הסוהר שהושלכו אליהם אלה אשר לא נכנעו למשטר הדיכוי והניצול", הכריז לומומבה לקול תשואות חברי הפרלמנט. למרות העצמאות, עמדו קצינים בלגים בראש הצבא והמשטרה. את המדינה ניהלו פקידים בלגים. אלה ואלה סרו בעיקר למרות ממשלת בלגיה וסוכניה בקונגו. ביולי פרצו מהומות דמים שקורבנותיהן היו לבנים. יחידות הצבא התמרדו לאחר שתביעותיהם להעלאות בדרגה ובשכר לא נענו. פעולות חבלה פגעו בכלכלה ובתפקוד הממשל החדש. בארץ שררה אנרכיה. בעלי בריתם של הבלגים ואויבי לומומבה בהנהגת מואיז צ'ומבה, ששלטו על חבל קטנגה העשיר, הכריזו על פרישת החבל ממדינת קונגו. לומומבה האשים את שלטונות בלגיה בכך שהם עומדים מאחורי המהומות, התמרדות יחידות הצבא ופעולות החבלה. בתגובה הכריזה ממשלתו על מצב חירום שאויביו הגדירו כשלטון של עריצות. כוח
האו"ם נכשל בהשכנת שלום במדינה. מאחורי הקלעים נרקמו קשרים להפלת ממשלת לומומבה. בסמפטמבר 1960 הדיח הנשיא קסאבובו את לומומבה מראשות הממשלה. לומומבה, שנהנה מאמון הפרלמנט, לא ויתר על מעמדו כראש ממשלה אך היה לאסיר בביתו בליאופולדוויל. ב-27 בנובמבר, מלווה באשתו פולין, בנו הבכור, שר הנוער והספורט פייר מפולו וסגן נשיא הסנאט ג'וזף אוקיטו, עזב לומומבה בחשאי את ביתו כדי להגיע לסטנליוויל במזרח המדינה, מעוז חסידיו, כדי להשתתף בהלוויית בתו. בדרך ארבו להם חיילי הקולונל ג'וזף מובוטו, נאמנם של הבלגים וסוכנה של ארה"ב )מובוטו ססה סקו שלט בזאיר מ-1968 ועד לסילוקו מהשלטון במאי 1997(. לומומבה, מפולו ואוקיטו נשבו, ואילו אשתו ובנו ניצלו. כבולים הוטסו לומומבה ועוזריו לטיסוויל ובה נעצרו. מכאן ואילך נרקמה מסכת סבוכה של קשרים לחיסול לומומבה. לרשות השלטונות בלגיים עמדו קסאבובו, צ'ומבה, שר הפנים הקטנגי גודפרואה מונונגו, יחידות שכירי חרב וגורמים רבי עוצמה במערב. עוד בקיץ 1960 קיימו ראשי הממשל של נשיא ארה"ב אייזנהאור התייעצויות בדרג הבכיר ביותר: מה לעשות כדי לסלק את לומומבה, שהוגדר על ידם "סוכנם של הקומוניסטים ושל ברית המועצות", "אויב
מסוכן של המערב באפריקה", "העלול להתגלות כמסוכן יותר מפידל קסטרו". באחת ההתייעצויות, העיד לימים חבר המועצה הלאומית לביטחון רוברט ג'ונסון, השתמעה מדברי הנשיא איזנהאואר הוראה לסי-איי-אי לרצוח את לומומבה. ביצוע המשימה הוטל על קבוצה מיוחדת. מדען בכיר בסי-איי-אי, סידני גוטליב, התבקש להכין את האמצעים הביולוגיים לחיסול. בסוף ספטמבר 1960 בא גוטליב, שכונה בצופן "ג'ו מפאריס", לליאופולדוויל מצויד בערכת רעל שהוכנה במעבדות הסי-איי-אי על פי ההוראות שקיבלו מהממונים מואשינגטון. הוא ומפקדי תחנת הסי-איי-אי בליאופולדוויל הבינו שמאחורי פקודת החיסול עומד הנשיא עצמו. באוקטובר נאלץ גוטליב להשליך את ערכת הרעל שהתקלקלה לנהר ולעזוב את קונגו. במקומו ביקש ראש תחנת הסי-איי-אי בבירת קונגו, לורנס דוולין, ממפקדיו לשלוח לו דרך הדואר הדיפלומטי "רובה מצויד בעדשה טלסקופית ומשתיק קול", מאחר ש"עונת הציד כאן טובה".
מעצרו של לומומבה שינה את התוכניות. זמן רב אפף ערפל כבד את גורלו. ברחבי העולם התקיימו הפגנות בתביעה לשחרורו. באיגרת אחרונה לרעייתו פולין שיער לומומבה כי הוא עלול להירצח בידי קונגולזים שמכרו עצמם לקולוניאליזם הבלגי ולבעלי בריתו במערב. "אל תבכי אותי רעייתי", כתב, "אני יודע שארצי הסובלת והמיוסרת תדע להגן על עצמאותה וחירותה. תחי קונגו! תחי אפריקה!"
ב-13 בינואר התמרדה יחידת הצבא בטיסוויל ואיימה להחזיר את לומומבה לשלטון. במברק בהול למפקדיו בוואשינגטון הזהיר דוולין, "אי נקיטת צעדים דרסטיים בשלב זה עלולה ליצור כאוס, להחזיר את לומומבה לשלטון ולגרום תבוסה קשה לארה"ב בקונגו". מפקדיו הרגיעו אותו בהודעה כי בימים הקרובים יעביר הקולונל מובוטו את לומומבה וחבריו לכלא שמור יותר.
ואכן, ב-17 בינואר קיבל מגדל הפיקוח של שדה התעופה באליזבטוויל, בירת קטנגה, מברק שתוכנו נכנס להיסטוריה, "תגיע אליכם חבילה חשובה". בה בעת בישר הנשיא קסאבובו לצ'ומבה בטלפון שהוא שולח לו "שלוש חבילות". באותו יום נחת מטוס חברת תעופה אזרחית בלגית באליזבטוויל ובו מטען "שלוש החבילות" - לומומבה, מפולו ואוקיטו. לימים העיד הטייס הבלגי כי במשך כל הטיסה הוכו השלושה בידי שוביהם מכות נמרצות בקתות רוביהם. נמל התעופה היה מוקף כוחות ז'נדרמריה ושכירי חרב קטנגיים גדולים. לומומבה הכבול והפצוע קשה הושלך מהמטוס לידי חיילים קטנגים. בבית מבודד, לא הרחק משדה התעופה, בנוכחות השר מונונגו וקצינים בלגים, נורו תחילה מפולו ואקיטו למוות לעיני לומומבה הפצוע. רוצחיו של לומומבה לא הסתפקו ביריות שירו לעברו. אחד מהם, כנראה מונונגו, נעץ כידון בלבו. כחודש לאחר מכן, ב-13 בפברואר, כדי לטשטש את עקבות מבצעי הפשע הנורא, הודיע מונונגו במסיבת עיתונאים באליזבטוויל כי לומומבה, מפולו ואוקיטו, שלטענתו נמלטו מכלאם, נטבחו על ידי תושבי כפר קטן בקטנגה, שאת זהותו סירב לגלות. הוא ועוזריו זיהו את גופות השלושה שנקברו מיד, אך השר הקטנגי סירב לגלות את מקום קבורתם. "בכנות, איננו יכולים לגנות את המשתתפים בטבח השלושה. הטבח שעשו שיחרר את קטנגה, את קונגו, את אפריקה ואת העולם כולו מהרעל שהפיצו השלושה. הממשלה החליטה לתת 400 אלף פרנקים בלגיים לכפר שאנשיו חיסלו אותם", סיכם מונונגו. בעקבות הודעתו פרצו הפגנות זעם ברחבי העולם. סטודנטים אפריקאים מהמכון האפרו-אסייתי קיימו צעדת מחאה בתל אביב. בשבת, 18 בפברואר, התקיימה ברחוב דיזנגוף בתל אביב הפגנה שפוזרה בכוח על
ידי המשטרה. הגילויים האחרונים בתקשורת הבלגית על נסיבות רצח לומומבה חשפו רק טפח מהפרשה. עתה ממתינים בבלגיה לממצאי ועדת החקירה הפרלמנטרית הנעזרת במומחים מהאקדמיה. רבים מטילים ספק אם המלכה פביולה תהיה מוכנה לחשוף לחברי הוועדה את הארכיונים הפרטיים של בית המלוכה הבלגי, שבהם מונחים מסמכים העשויים לשפוך אור על רצח לומומבה. בכה אחי השחור והאהוב
במאבקך איפשרת לאחיך לגזע
להרים את ראשם ולהביט קדימה
אל העתיד המאושר המבשר את הגאולה.
חופי הנהר הגדול מלאי ההבטחות
הם מעתה שלך.
אדמה זו על כל אוצרותיה
הם מעתה שלך
ושם, במרום כדור האש של השמש בשמים ללא צבע
יחנוק בחומו את כאבך
קרניו הצורבות ייבשו לעד
את הדמעות שהזילו אבותיך
שעונו על ידי אדוניהם העריצים
על אדמה זו היקרה לך כל כך.
ואי-אז תהפוך את קונגו לאומה חופשית ומאושרת
בלב אפריקה השחורה והענקית. מתוך שיר שכתב פטריס לומומבה © פורסם ב"הארץ" בתאריך 5.10.2001 מבחן התוצאה.
פ"ש
|
|
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
03:46 18.03.03 |
|
|
11. משה רבנו וסחטנות השמאל.......................
בתגובה להודעה מספר 10
|
18/02/2003 23:29
מאת: נדיה מטר
אורי אליצור במאמר "בלגיה וכיכר רבין" (ידיעות אחרונות, יום ו', י"ב באדר א', 14/2/03) מזכיר לנו בצדק שהחלטת בית המשפט הבלגי כנגד רה"מ אריאל שרון לא הגיעה באופן פתאומי אלא אך ורק בגלל ההסתה של השמאל הישראלי נגד אותה מלחמה והפגנות השמאל בכיכר מלכי ישראל, לאחר סברה ושתילה.אליצור מזכיר לנו את הטבח בכפר סוחמור שבדרום לבנון שלעומת הטבח בסברה ושתילה, לא קיבל שום פרסום בעולם. הטבח בסוחמור ארע כעשר שנים לאחר סברה ושתילה ובו נרצחו עשרות אנשים, נשים וטף בידי חיילי צד"ל, כנקמה על פיגוע קשה שעשו אנשי הכפר נגדם. וכפי שכותב אורי אליצור: " בבלגיה לא יודעים על טבח סוחמור, בישראל לא זוכרים אותו, וגם הערבים שכחו אותו מזמן, מסיבה פשוטה: בימי סוחמור ראש ממשלת ישראל היה יצחק רבין ושר החוץ היה שמעון פרס, ולכן שום שמאלן ישראלי לא יצא לרחובות לקרוא להם רוצחים ולדרוש ועדת חקירה. הדבר שהפך את סברה ושתילה לסיפור בינלאומי ענק, לא התרחש בפאתי ביירות אלא בכיכר מלכי ישראל". נכונים הם הדברים של אליצור. הבעיה עם מאמרו של אליצור היא המסקנה אליה הוא מגיע. אליצור אומר לנו שהדברים לעיל מוכיחים לכולנו למה כל כך חשוב שתהיה ממשלת אחדות עם השמאל- כי כשהשמאל בממשלה ," הם לא ממלאים כיכרות עם הפגנות בהן הם הופכים אותנו לפושעי מלחמה בעיני כל העולם". במלים אחרות, אורי אליצור ורבים כמוהו במחנה הלאומי, קוראים לנו להיכנע לסחטנות של השמאל. אין ספק שזהו גם מהלך החשיבה של ראש הממשלה שרון. הוא כל כך פוחד מהפגנות השמאל בכיכרות, הוא בטראומה מהביקורת וההסתה שלהם- שהוא מעדיף לצרף אותם אליו בתקווה שכך הוא יוכל להשתיק אותם ולמנוע מהם לצאת להפגנות נגדו.
הבעיה היא שעל מנת שהשמאל יסכים לכך, אין די בצרופם לממשלה באופן סמלי:
ראש הממשלה חייב לבוא עם "קבלות". הוא חייב להפוך ל"אחד משלהם" , ולהמשיך במדיניותם האוסלואידית. הממשלה החדשה חייבת להתבסס על קווי יסוד של השמאל (אימוץ ”מפת הדרכים", קריאה להקמת מדינה פלסטינאצית וכו' וכו'...) ורק אז הם יסכימו, בטוב ליבם, להצטרף אליו. כך אנו עדים לתופעה מזעזעת: כל מי שקורא להקמת ממשלת "אחדות" עם השמאל, בעצם קורא לראש הממשלה ולליכוד להיכנע טוטאלית לסחטנות השמאל ולאמץ את מדיניותם האסונית והנפשעת- וכל זה מחשש שהשמאל יצא להפגנות נגד מדיניות הממשלה שהייתה אמורה להיות-על פי רצון הבוחר- ממשלה לאומית חזקה !
הקמת ממשלת "אחדות" מזויפת עם השמאל תהווה איפוא סימן ברור לחולשתו וחוסר מנהיגותו של רה"מ אריאל שרון. פרשתנו השבוע, פרשת "כי תשא" , מלמדת אותנו איך מנהיג אמיתי היה נוהג. משה יורד מההר עם לוחות הברית ורואה את העם חוגג ומשתחווה סביב עגל הזהב. משה אינו חושש מהפגנות העם נגדו, ואינו מחליט לצרף אליו את מנהיגי המשתחווים לעגל על מנת להקים אתם "ממשלת אחדות". מנהיג אמיתי יודע שאי אפשר "להתאחד" עם חוטאים ודרכם.
משה מבין שעליו לפעול מהר ובתקיפות על מנת לעצור את ההתדרדרות: עליו לעשות דלגיטמציה מלאה לעגל ולהעניש את המשתחווים לפסל הארור הזה . ראשית הוא שורף את העגל עד היסוד. לאחר מכן הוא מגייס את אלו שנשארו נאמנים להקב"ה: משה קורא "מי לה' אלי", "ויאספו אליו כל בני לוי". הם אלו שמקבלים את ההוראה להעניש את החוטאים וכך נהרגים שלושת אלפים בידי הלווים. לאחר שמשה הראה מנהיגות והעניש בעצמו חלק מהחוטאים, ה' שולח מגפה כנגד כל אלו שהשתתפו בחטא העגל.
בזכות התערבותו המהירה והבלתי מתפשרת של משה, שהראה לעם מהי הדרך הנכונה ובאיזה דרך אסור ללכת, משה מנע מהעם את הרצון לחזור על החטא וגרם לכך שאף אחד לא יעז עוד לחשוב על בניית עגל זהב. לפני עשר שנים בנה חלק קטן בעמנו עגל זהב חדש ושמו "הסכמי אוסלו" . בהתחלה רקדו רבים סביב עגל "אוסלו", אך לאט לאט התפכחו רובם והבינו שמדובר בעגל של מוות פיזי ורוחני לעם ישראל. עגל של כניעה לאויב רצחני, עגל שבסופו של דבר יביא לחורבן מדינת ישראל כולה. רוב העם הצביע לכן בבחירות האחרונות נגד בוני העגל הזה ונגד מדיניותם. אך לתדהמת כולנו- מדיניות מקימי העגל, אדריכלי פושעי אוסלו, עדיין שולטת במדינה- בתקשורת, בפרקליטות, בבתי המשפט ועוד מעט לצערנו כנראה גם בממשלה החדשה. כל זה בגלל שעד היום אף אחד לא העז לקרא תיגר על מנטליות אוסלו הנפשעת. הדבר הזה חייב להפסק! הגיע הזמן לשבור את עגל "אוסלו" לחלוטין ולחזור ל"לוחות הברית" המקוריים, עליהן כרות "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". את זה נצליח לעשות –לא על ידי כך שנצרף את בוני העגל לממשלה ולא על ידי אימוץ מדיניותם-
אלא אך ורק אם נפעל כפי שפעל משה רבנו : לעשות דלגיטימציה טוטאלית למדיניות אוסלו ולהעניש את אדריכלי וממשיכי דרכם של הסכמי אוסלו. בימינו אין אנו נוהגים כפי שנהגו במדבר ולכן קריאתנו היא כמובן לא, חלילה, לפגיעה פיזית נגד פושעי אוסלו, אלא להעמדתם לדין בבית משפט בירושלים באשמת פשעים נגד העם היהודי בארצו. פשעים אלו התבטאו , בין היתר, על ידי מתן נשק ותחמושת וחבלי מולדת לרוצחים – דבר שגרם להירצחם של יותר מאלף יהודים ופציעתם של עשרות אלפים נוספים. אם נצליח להרוס ולשבור את מנטליות עגל אוסלו עד היסוד- נצליח גם לשבור את סחטנות השמאל. כך נוכל סוף סוף להקים ממשלה יהודית-ציונית גאה שרוב עם ישראל חפץ בה ושמדינות העולם מרגישות כלפיה יראה וכבוד.
http://www.yeshanews.com/?action=opinions&cmd=show&id=18818 נדיה מטר
ת.ד. 1269
אפרת 90435 מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
06:52 27.04.03 |
|
|
13. זהות הבוגד שהסגיר את אנה פרנק נותרה עלומה !!
בתגובה להודעה מספר 10
|
הסטוריונים הולנדים - זהות הבוגד נותרה עלומה
כ"ה בניסן תשס"ג, 27 באפריל 2003 (00:41) 
הסטוריונים הולנדים פרסמו ביום שישי דו"ח לפיו גם אחרי חקירה שלישית לא ניתן לקבוע מי הסגיר את משפחתה של אנה פרנק לנאצים. ביום שלישי הקרוב יתקיים יום הזכרון לשואה ולגבורה, כ 60 שנים אחרי תום המלחמה. ביום שישי התפרסם דו"ח ובו מימצאי חקירה, שלישית במספר מאז המלחמה, שערכו הסטוריונים הולנדים מהמכון ההולנדי לתיעוד המלחמה, בנסיון לברר את זהות הבוגד שהסגיר את משפחתה של אנה פרנק לנאצים. כזכור אנה פרנק נערה יהודיה מהולנד הסתתרה עם בני משפחתה ועם משפחה נוספת בעליית גג בבנין משרדים בעיר אמסטרדם. הם הצליחו להסתתר במשך 25 חודשים, אך לקראת תום המלחמה קיבלו הנאצים מידע על מקום המסתור וב 4 באוגוסט 44 פרצו הנאצים למחבואה של המשפחה והם נלקחו למחנות ההשמדה. ממשפחתה של אנה פרנק שרד רק אביה אוטו פרנק. בתקופת השהייה במקום המסתור ניהלה אנה פרנק יומן אישי, ולאחר המלחמה הוציא אביה פרקים מיומנה זה לאור. היומן שתורגם ללשונות רבות ונקרא על ידי מיליוני בני אדם, הפך לאחד מסמליה של השואה. בדו"ח כתבו החוקרים כי אין אפשרות לקבוע בוודאות מי הבוגד וכי גם חקירה מעמיקה ומקיפה יותר לא תניב תוצאות טובות יותר. החקירה נפתחה בחודש יולי בעקבות הוצאתם לאור של שני ספרים חדשים בנושא, אחד בשנת 98 והשני בשנת 02 . בספרים הופנתה אצבע מאשימה כלפי חשודים נוספים כנאשמים בבגידה. החוקרים ציינו כי לדעתם אותם אנשים אליהם הופנתה האצבע המאשימה הם חפים מפשע. בדו"ח נקבע עוד כי לא נמצאו מימצאים שיאפשרו לבסס את החשדות כי ויליאם ואן מרין, עובד בנין המשרדים בו הסתתרה משפחת פרנק, הוא שבגד והסגיר את המשפחה. משטרת אמסטרדם חשדה במשך שנים כי ואן מרין עמד מאחורי שיחת הטלפון שגילתה לשלטונות כי בעליית הגג מסתתרים יהודים, אך כאמור כמו בשתי החקירות הקודמות לזו, הדבר לא הוכח. שני חשודים הנוספים שהחשד כלפיהם הועלה בספרים החדשים הם אנטון אהלר, שותפו של אוטו פרנק, ועובדת הנקיון של המחסן לנה הרטוג. בדו"ח כאמור שללו החוקרים את החשדות שהופנו כלפי אהלר והרטוג ואף הטיחו ביקורת בסופרת הבריטית קרול אן לי שפרסמה את חשדותיה בספרה. דבריה מבוססים על ספקולציות קבעו החוקרים והוסיפו כי גם לא נמצאה הוכחה לכך שלנה הרטוג המנקה של המחסן, שבעליית הגג שמעליו הסתתרה משפחת פרנק, "ידעה כי בעליית הגג חבויים יהודים".
http://www.a7.org/news.php?id=49783
מבחן התוצאה.
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
17:16 18.03.03 |
|
|
12. סוגיות משפטיות בכלל ובינלאומיות בפרט....!!
בתגובה להודעה מספר 0
|
לא להיבהל לא לזלזל
ארה"ב, רוסיה וישראל בין אלה שלא אשררו את האמנה, דבר המצביע על הבעייתיות של האמנה מול העוצמה של המעצמות. שיפוט מדינתי - נותן
חסינות בינלאומית. הפצצה בעזה - טעות סבירה בנסיבות. בית הדין החל
לפעול מה-1.3.03
18/03/2003 | עו"ד אברהם פכטר | [email protected] תגובות
ביום 1.7.03 נפל דבר בעולם המשפט הבינלאומי - בית דין חדש עם סמכויות פליליות רחבות חובקות עולם ומדינות יתמקם בהאג על-פי אמנת רומא מ-1998. סמכויות בית הדין נראות לכאורה מצומצמות - לנושאים כלליים, כמו רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, אבל הבעיה נעוצה בפרשנות המרחיבה ובשטחים האפורים הרבים ובעיקר בלחצים של מדינות בעלות השפעה כסף ומימון של בית הדין ובסכנה של השפעות פוליטיות ונטיות של מצבי רוח בינלאומיים.ארה"ב, רוסיה וישראל ביחד עם עשרות מדינות נוספות הצטרפו לאמנה, אך לא אשררו אותה מסיבות ואינטרסים לאומיים ופנים ארציים כדי לא לתת פתח לתביעות פליליות כנגדם בבית הדין הבינלאומי החדש. רוסיה על מעשיה בצ'צ'ניה בעבר ובהווה או מלחמתה באפגניסטן - כמו ארה"ב ומלחמתה באל-קעידא באותו מקום - נמצאים בסכנת תביעה על מעשים דומים החל ביום 1.3.03 - אך אל דאגה, כמו שלא העזו לתבוע אותם בבית המשפט הבינלאומי בהאג על מעשיהם בעבר לא יעזו לעשות זאת גם בעתיד. יחד עם זאת גם ארה"ב לא מזלזלת באמנה ודורשת ובצדק - לתת חסינות לכוחות האו"ם באשר הם, שלארה"ב יש נציגות נכבדת בהם, לתת מטריית הגנה משפטית לפעילות חייליה, ומועצת הביטחון מבקשת סמכות לעכב ולהשעות חקירות ומשפטים. גם ישראל לא צריכה להיות מודאגת במיוחד, בשלב זה, מתביעות פליליות, מכמה סיבות. כל עוד ארה"ב תתמוך בישראל ובפעולותיה כצעדי הגנה הכרחיים לקיומה ובטחונה - אין סכנה לקציניה וחייליה. כמו כן, על-פי סעיפי האמנה - עבירות שנכללות לכאורה בסמכות בית הדין בהאג אם המדינות בעצמן וביוזמתן, ינקטו בצעדים משפטיים דהיינו יעמידו את האחראים לדין - לא ניתן יהיה לשפוט אותם בבית הדין הפלילי בהאג לפי העיקרון הפלילי הידוע: "אין שופטים פעמיים אדם על אותו מעשה". בכנס השנתי הגדול של עו"ד באילת, העלה נשיא בית המשפט העליון כב' השופט ברק את התיזה, כי עדיף שבג"צ ידון בעתירות המוגשות בפניו על התנהלות צה"ל במלחמה, כמו הקרב בג'נין, הוצאת הגופות של המחבלים, כנסיית המולד, כניסת התקשורת למחנות בעת מלחמה - כדי לתת תשובות לסוגיות במשפט בינלאומי - שיהיו בסיס לתגובות המדינה לתקשורת הבינלאומית ולקהילה הבינלאומית הטוענת שישראל מפירה ברגל גסה את החוק. ועל-ידי כך להעניק למדינה מטריה משפטית במאבקה כולל טיעונים על ענויים על-ידי השב"כ. דרך אגב, יש גם משפטנים ישראלים ולא רק חכי"ם ערבים הטוענים טענות דומות - כפי שהדבר בא לידי ביטוי במושב הפתיחה בכנס - בנאומים של פרופ' קרמניצר ועו"ד אביגדור פלדמן. לשמע עמדתם של מרצים אלה - כדאי לחשוב פעם נוספת על האופציה של הקמת מדינה "באוגנדה" אם לא חלה עלייה התיישנות - ומצד אחר הזמנת כמויות גדולות של קפה וסיגריות עם עוגיות - כדי לתת לחוקרי שב"כ עבור חקירת חשודי החמ"ס והג'יהאד האיסלמי כולל המחבלים המתאבדים. אותו מתאבד, בליל הסדר בנתניה שרצח 30 איש ועשרות פצועים - מוגדר על-ידי כל הקשת הפוליטית, כחיה, חלאת אדם, ויצור שאיבד צל אנוש - אבל כששותפו או מחבל שבדרך נתפס יום לפני הפיגוע או שעה לפני עם חומר נפץ או חגורת נפץ - הוא הופך ליקיר הרשות הפלשתינית. אסור לחקור אותו באגרסיביות, לטלטל אותו ומיד יש בג"צ על עינויים. הפצצה שהוטלה בעזה - והרגה את רב המרצחים שחאדה, ביחד עם אזרחים וילדים - עוררה זעם רב בעולם ובארץ והיתה נושא לביקורת נגד הממשלה וצה"ל. אבל אסור לשכוח - בכל מלחמה יש טעויות לא נעימות ולפעמים גורליות דוגמת ירי כוחותינו על כוחותינו בזמן מרדף אחרי המרצח אבו הונוד, במלחמת לבנון ובמספר מלחמות בעבר. אצלנו מדובר בטעות שמתנצלים עליה, אצל החמ"ס והפת"ח כשילדים נרצחים רוקדים על הגגות ומחלקים סוכריות. מקרה עזה צריך הסברה יותר נמרצת - תוך הצגת העובדה שאזרחי וילדי ישראל הם מטרה ישירה ולא טעות - וזה ההבדל בינינו. דוגמא לצביעות וסכנה לפוליטיזציה של בית הדין הבינלאומי, היא פרשת התביעות נגד שרון וצה"ל בבלגיה. מדינה עם דם על הידיים מתקופת מלחמת העולם השניה כנגד היהודים ובעיקר בקונגו הבלגית, שם חמסו, רמסו ואנסו את המדינה.
יש לתת לזמן ולבית הדין להוכיח את עצמו - ונקווה לטוב.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2355&PageNumber=&GoBackXTimes=
______
- הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה משך תקופה ארוכה סגן פרקליט מחוז, ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות לשעבר;
מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
