ניר ברעם והרב כהנא  

1. http://www.kahane.info/meir/spc/spc8.html

הצעת סיעת כך להביע אי-אמון לממשלה בשל סירובה של הממשלה
לדון בהתפוררות האידיאולוגיה הציונית, המסכנת את קיומה של המדינה היהודית

הישיבה המאתיים-שלושים-ושתיים של הכנסת האחת-עשרה
יום שלישי, כ"ב בתמוז התשמ"ו (‏29 ביולי ‏1986)
ירושלים, הכנסת, שעה ‏15:00

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מביאים בשם הרבי מקוצק: חטא הוא לרמות את
הזולת, אך פשע הוא להשלות את עצמך. ובכן, פושעת היא ממשלת ישראל, ובכן פושעות
היו כל הממשלות בישראל, ולמעשה פושעות וגם חוטאות כי רימו את העם והשלו את עצמן,
והיום אנו קוצרים את באושיהן. אבות האומה אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.

מתחילת דרכה של הציונות הפוליטית התעלמו והתחמקו הוגי התנועה מהאמת האיומה
והמחרידה של הסתירה היסודית שבין הציונות לבין הדמוקרטיה המערבית הנאורה, שכל
המנהיגים הציונים היו לעבדים נרצעים לה. הרצל, נורדאו, סוקולוב, ויצמן,
בן-גוריון - כולם, ימין ושמאל, רק ראש בחול, בת-יענה אחת גדולה. איש מהמתקדמים,
הליברלים, הנאורים לא הרים על נס, לא תקע בשופר גדול לאות אזעקה, להתרות מפני
הסכנה האיומה של הניגוד שבין המושג הציוני של מדינה יהודית לבין הבסיס הדמוקרטי
של שלטון הרוב.

מדינה יהודית, שהיא היעד, השאיפה, לב לבה של התנועה הציונית, פירושה מדינה
עם רוב של יהודים. רק רוב יהודי יכול להבטיח את ריבונותה ועצמאותה של מדינת
היהודים, ורק היא - המדינה היהודית - תבטיח לנו את קיומנו הפיסי והרוחני. מדינה
יהודית שוללת את האפשרות שלא-יהודים יהיו כאן רוב, ובכך שוללת מהם את הזכות
הזאת.

אין סיבה להתבייש בכך, אין צורך להתגונן ואין מקום להתנצלות. הארץ הזאת היא
שלנו והמדינה שלנו גם כן. הבה נשמח, נעלוז ובעיקר נהיה משוכנעים: ארץ-ישראל היא
הארץ היחידה של העם היהודי, ולעם היהודי הזכות והחובה לדרוש אותה לעצמו. זוהי
הציונות, זוהי היהדות וזוהי הנורמה.

אבל, הדמוקרטיה המערבית גורסת אחרת. הדמוקרטיה המערבית הליברלית פוסלת כל
קביעה פוליטית המבוססת על דת מסוימת, על לאום מסוים, על מוצא או על גזע.
הדמוקרטיה המערבית קובעת שהרוב גרידא הוא הקובע, ולכן במדינת ישראל הדמוקרטית
ייקוב הדין את ההר. ואם הערבים יהיו כאן רוב, אזי זו זכותם היסודית.

סתירה ברורה, ניגוד מוחלט. טרור וחרדה איומה לכל הסכיזופרנים היהודים, החל
מאבות הציונות שהתלבשו בכסות השעטנז המטורפת, כלאי הבגד של ציונות ודמוקרטיה,
וניסו לרמות את העם ואת עצמם שאין פה סתירה. והגדילו לעשות המנהיגים חצויי הנפש
היהודית הדמוקרטית. בבלבול מוח ובמוגות לב הכניסו לתוך מגילת העצמאות עצמה את
הסתירה מיניה וביה. את הסכיזופרניה המתייוונת שלהם הנציחו לעדי עד. מצד אחד שרו
שיר שבח לדמוקרטיה, בקובעם שמדינת ישראל, ואני מצטט את המגילה, "תקיים שוויון
זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אשרי הערבי
המאמין, אשרי המאמין לפסקה הנמצאת בתוך דוקומנט מטושטש, כי הרי לצד אותה פסקה
דמוקרטית, המבטיחה שוויון זכויות מדיני גמור, נמצאים עוד כמה סעיפים קצת שונים,
קצת סותרים, קצת מנוגדים, ואני מצטט: "ב-‏29 בנובמבר ‏1947 קיבלה עצרת האומות
המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל - - - הכרה זו של האומות
המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו
הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך - - - אנו חברי מועצת העם - - - מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית
בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל". וכתוצאה מכך, ואני מצטט את המגילה הדמוקרטית:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית - - -" - יהודית, יהודית.

שר התקשורת המלומד הוציא החודש בול חדש נגד הגזענות, ובו הוא מצטט, כמובן,
את הפסקה הדמוקרטית. ברור שהפרופסור המלומד התעלם מכל שאר הסעיפים הציוניים.
אכן, בול מבולבל כמו השר.

אכן, חוטאים ופושעים מנהיגי ישראל, מרמים את העם ומשלים את עצמם. רק אחד לא
נתפס ברשת הרמייה, רק אחד הוא פיקח מספיק כדי להבין את השקר ואת הנוכלות, רק אחד
- הערבי. מעולם לא איבד הערבי את שכלו הישר, את ההיגיון הבריא, את הידיעה כי
אי-אפשר לעשות ממר מתוק ומשחור לבן, מציונות דמוקרטיה וממדינה יהודית מדינה של
שוויון זכויות לכולם.

הערבי שומע את המנהיגים היהודים המגוחכים המצהירים הצהרות מגוחכות כגון:
מדינת ישראל תבטיח שוויון זכויות למיעוט הערבי; ומייד שואל הערבי, אסיר התודה:
מה אם ארצה להיות לא מיעוט ערבי כי אם רוב ערבי, כדי שאוכל גם אני להעניק לכם -
המיעוט היהודי - שוויון זכויות? המותר לי, התיתנו לי, ציונים דמוקרטים?

צריך מידה עצומה של טיפשות כדי להאמין שהערבי בישראל רואה במדינה היהודית
דמוקרטיה שבה שוויון זכויות, כאשר חוק השבות שלה חל רק על יהודים, כאשר תקנון
הקרן-הקיימת לישראל אוסר החכרת אדמות הלאום לערבים. אדם צריך לבלוע תשעה קבין של
טמטום ולהאמין שהערבי בישראל שש לחגוג את יום העצמאות של מדינתו המנציח את
תבוסתו; או לשיר את ההמנון שלו, "התקווה", עם המלים המדברות אל לבו: "נפש יהודי
הומייה". ורק עם נבל ולא חכם - בלשון המעטה - יחשוב שניתן "לקנות" את הערבי
בהעלאת רמת החיים שלו: חשמל, אסלה, טלוויזיה.

חברי הכנסת, לא על הלחם לבדו יחיה הערבי. רק השמאלנים והמתקדמים ואנשי
הליכוד בזים כל כך לערבי עד שהם משוכנעים בכך שהוא יהיה מוכן למכור את גאוותו
הלאומית תמורת נזיד עדשים של התקדמות כלכלית וחברתית.

מה פלא, אם כן, כאשר בתוך זמן קצר מבשרים לנו - העיתונות, הטלוויזיה והרדיו
- על חשיפת חוליות ערבים שרצחו חיילים יהודים ובקרב המחבלים ערבים מכפר-קסם
ומבקה-אל-ע'רביה, ערבים משלנו, ישראלים, אזרחים? מהי התמיהה כאשר כפרים ערביים
בגליל ובמשולש עורכים פסטיבלים ושמחות גדושות שנאה למדינת ישראל?

הערבי הצעיר אינו כסיל, אינו פתי, שלא כמו המנהיגים היהודים הפוחדים, שאינם
מוכנים להודות בסתירה הבולטת שבין הציונות לבין הדמוקרטיה. הערבי מבין שאכן יש
סתירה, הוא מבין, הוא שונא, הוא מגיב ועוד ידו נטויה.

אך הקורבן העיקרי של הטשטוש והבלבול הישראלי הוא הצבר, היהודי הצעיר,
החילוני במדינה, שקיבל שטיפת מוח במשך שנה תמימה, שטיפת מוח נגד כהנא ובעד
ה"דמוקרטיה". ואז, כאשר הוא כבר שוכנע בצדקת דרכה של הדמוקרטיה, הוא שואל את
המחנך: אם כן, המותר לערבים בישראל להיות רוב במדינה? והוא נתקל פתאום בחומה
רועמת של שתיקה מבולבלת.

ילד יהודי מסכן, בן להורים יהודים מסכנים, מבולבל בין מבולבלים. ניסו
להלביש גם את הילד הזה בבגד השעטנז של ציונות ודמוקרטיה גם יחד. אך הצבר מסרב
ללבוש כלאיים אידיאולוגי ואווילי. פיטמו את הנער היהודי ב"דמוקרטיה", חינכו
אותו לכרוע ברך, להשתחוות לה. ועכשיו, אחרי שלמד כי כהנא הוא גזעני ופאשיסט משום
שהוא אינו רוצה לתת לערבים שוויון זכויות - הוא שומע כי במדינת הציונות, בישראל
הציונית של בן-גוריון, מפ"ם ור"צ, רק יהודים יכולים להיות רוב ולשלוט בה.

חברי הכנסת, אתם והממשלה כורים את קברם של ילדינו ושל מדינתנו בסירובכם
לשים קץ לסכיזופרניה האידיאולוגית. עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם
ציונות ומדינה יהודית - תגידו ותשימו קץ לטירוף של דמוקרטיה פוליטית לערבים
שתוביל אותנו למלחמת עמים ולהתאבדות; ואם הדמוקרטיה היא האלוהים - לכו אחריה,
אבל תפסיקו לפטפט על ציונות ומדינה יהודית.

ילדי ישראל המבולבלים והמתבוללים מחכים לתשובה ברורה וחד-משמעית. אם לא
יקבלו אותה - הם יאבדו את ביטחונם בצדקת דרכנו, יתקוממו נגד המדינה הגזענית. כי
אם כהנא הוא גזעני, בסופו של דבר, גם הציונות היא גזענית, גם מדינת הציונות היא
גזענית.

לי אין בעיה, אני יהודי וציוני שיעשה, בעזרת השם, את הכול להבטיח שהמדינה
הזאת תהיה מדינה יהודית וציונית ולא דמוקרטית לפי הכללים של המערב, כללים
שיובילו אותנו להתאבדות. אני אסביר לנוער שכך היא דרכה של היהדות, הציונות
והקיום היהודי.

אני והערבים מבינים זה את זה. אני והערבים, אנחנו מבינים בדיוק זה את זה,
ושנינו מתקשים להבין את הממשלה - יהודי ההתייוונות, הטשטוש, הסתירה, הסכיזופרניה
של ממשלת ישראל.

בגלל הרס הנוער והרס האידיאולוגיה היהודית הציונית במדינה, אני מציע
אי-אמון לממשלה.

2. http://www.maariv.co.il/channels/1/ART/640/650.html

השקר של השמאל

ביילין, נתניהו ורובינשטיין מצויים באותו מחנה. לדידם, הערבים הם "סכנה דמוגרפית"

ניר ברעם

לאחרונה עוסקים הרבה בישראל באימת הדמוגרפיה, כלומר, ערביי ישראל. חשוב להבין שבעניין הזה קיים קונצנזוס אידיאולוגי. משמע, אין הבדלים ממשיים בין בנימין נתניהו, אמנון רובינשטיין ויוסי ביילין. ביילין מציע כהסדר סופי שתי מדינות בגבולות ז'נבה. לאחר השלום תהיה כאן, אליבא דביילין, מדינה יהודית דמוקרטית עם מיעוט ערבי. ביילין יטען שהוא בעד הפסקת קיפוח הערבים, אך בעד נקיטת כל האמצעים כדי לשמר את ישראל כמדינה יהודית. חזונו "השוויוני" נראה קצת אירוני על רקע העובדה שהדרת אזרחי ישראל הערבים ממשאבים, עמדות השפעה, תשתיות, העמיקה עם כל ממשלות ישראל, זולת ממשלת רבין, שהגדילה תקציבים בעיקר בתחומי החינוך והתשתיות.

אולם גם רבין לא העלה בדעתו לשתף את המפלגות הערביות בממשלתו.
יעזור לביילין שותף אידיאולוגי - אמנון רובינשטיין (בראיון ל"מעריב" ): " אירופה מורכבת ממדינות לאום עם מיעוטים לאומיים. אם אומרים שישראל לא יכולה להיות יהודית ודמוקרטית, אומרים באותה המידה שרוב אירופה לא יכולה להיות דנית ודמוקרטית, שבדית ודמוקרטית". זהו גם הטיעון של ביילין: אפשר לשלב את השניים יחדיו, אין סתירה. האמת היא שבמערב-אירופה, בניגוד לישראל, האזרחות היא הכלי החשוב ביותר לאדם ולא משנה מניין הגיח. אם הודי או פקיסטני קיבל אזרחות, יכולתו העקרונית להשתלב בכל מערכות המדינה אינה מוגבלת: מדובר באזרחות אינקלוסיבית, מזמינה.

ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית חורצת אפריורית את נחיתות ערביי ישראל. מושגים כמו "ייהוד הגליל", או ארגון כמו "המועצה לדמוגרפיה", שדואגים להגמוניה של אזרחים מדם אחד על חשבון אזרחים מדם אחר, הם המצאה יהודיתדמוקרטית ואין כמותם באף מדינה מערבית.

מכאן נובע השקר הגדול ביותר של השמאל: החלוקה לשתי מדינות תותיר חרב התלויה מעל המדינה היהודית. הרי מקום הערבים בשוליים המדוכאים (השכלה, עוני, מוביליות) לא ישתנה משמעותית, ועפ"י התפיסה של רובינשטייןביילין-נתניהו, ככל שהם יתרבו, תגדל הסכנה לעתיד המדינה היהודית. ואכן, הערבים בישראל באמת מתרבים, לכן כבר עכשיו אנחנו יודעים ש"הסכנה" גוברת. כעת, שימו לב כיצד עונה רובינשטיין לבעיה הזו בראיון ב"מעריב": " לא מוכן לשמור על הרוב היהודי בצעדים לא לגיטימיים". יפה מאוד! "ואם לא נוכל לשמור על רוב יהודי? " הוא נשאל, ועכשיו נא להחזיק חזק לתשובה: "אם לא, כל העסק נכשל". זוהי תשובה של אינטלקטואל ציוני לתסריט הגיוני ביותר.
מדברים אלה עולה עובדה אחת: ההסדר עם הפלשתינים לא פותר את הבעיה של שימור מדינה יהודית, הוא רק דוחה אותה. והפתרון של רובינשטיין (וגם ביילין): אלוהים ירחם עלינו. השמאלמרכז שוב לא אומר אמת: אם רוצים בכל מחיר מדינה יהודית, ישראל, ביום מן הימים, תרצה "להיפטר" מחלק מערביי ישראל. אולי טרנספר, או שילובם בכפייה במדינה פלשתינית. ובלשון אחרת: שימוש באמצעים מאוד לא לגיטימיים.

הפתרון השני הוא הגמשת הגדרת המדינה, בהדרגה כמובן. במקום מדינה יהודית-דמוקרטית, מדינה ישראלית-דמוקרטית. שינוי זה יסיר עקרונית מערביי ישראל את החסמים הרבים להשתלבות בחברה הישראלית, ויאפשר להם לעבור תהליך ישראליזציה, שיעניק הזדמנות ליהודים ולערבים לייצר עקרונות של אזרחות משותפת ומשתפת. אמנם במדינות אירופה המערבית קיימים קונפליקטים תרבותיים לא מעטים על רקע השותפות הזו, אולם עימותים תרבותיים, כמו סוגיית הרעלות בצרפת, קשים ככל שיהיו, עדיפים על מבנה שבו נחיתות של המיעוט היא מהותית, אתנית וממוסדת; שנית, כל מודל לאומי בסיטואציה ההיסטורית הזו הוא מאוד בעייתי, אבל חייבים לפחות לדון באפשרויות שונות.