מר שריד, לא יכול להיות שפתאום קמת בבוקר והחלטת לעשות
מעשה, פשוט לא יכול להיות..... ?!
האיש שרוכב על התמנון...............
מהדורת יום שישי, 25 בפברואר
האיש שרוכב על התמנון
שמו,יחיאל חורב, נחשף רק בשבועות האחרונים. תמונתו עדיין אסורה לפרסום, אך
עוצמתו של האיש, העומד בראש המחלקה לביטחון של משרד הביטחון )מלמ"ב(, חובקת כל:
עומדות לרשותו מחלקות מודיעין, מבצעים, מחקר, חקירות פליליות, הדרכה, יחידות
לאבטחת מידע, אבטחה פיזית, אבטחת מתקנים ואבטחת מחשוב * בימים הקרובים יצטרך ראש
הממשלה להחליט אם הוא מעוניין להגן על הדמוקרטיה או להעניק למלמ"ב ולחורב מעמד
חדש
בימים אלה מונח על שולחן ראש הממשלה תיק חסוי במיוחד. השורה התחתונה היא הצעה
לאישור מעמדו החוקי והעצמאי של השירות החשאי של משרד הביטחון, המלמ"ב. אין גירסה
מוסמכת לראשי התיבות הללו. אפילו כשנשאל ראש המלמ"ב עצמו, יחיאל חורב, לפשר השם,
אמר שהעניין לא ברור לו.
בין שזה "המחלקה לאבטחת מידע במשרד הביטחון" או "הממונה על הביטחון במשרד
הביטחון", מה שברור הוא ששום דבר לא ברור בקשר למלמ"ב, גם לשר הביטחון ולראש
הממשלה עצמו. אהוד ברק מעולם לא קיבל הסבר מפורט על כל אשכול הפעילויות של הגוף
שהוא ממונה עליו. גם ראשי המוסד, השב"כ, אמ"ן ורובם המכריע של שרי הממשלה ואלופי
צה"ל אינם מכירים את המלמ"ב.
ניתן לומר ללא הפרזה עיתונאית שאף אחד לא מכיר ממש את המלמ"ב, כולל אותם מאות
אלפים המכוסים על ידיו במסגרת עיסוקיהם המשיקים למערכת הביטחון. ניתן גם לומר
שכמעט כל ישראלי מוצא את עצמו תקוע עם "למה" חסר תשובה כשהוא נחשף לספיחי הטיפול
הדורסני בוענונו או בקלינגברג. שלא יהיה ספק: יחיאל חורב באמת שומר על בטחוננו
כשאנחנו ישנים בלילה, אבל השאלה היא אם הוא לא עושה זאת כשהוא יושב על כרית המכסה
את פנינו .
עקרונית ) אולי בגלל חוסר זמן(, ברק קיבל את עמדת דו"ח ורדי הממליץ על עצמאות
המלמ"ב, אבל עדיין לא העביר את זה רשמית בקבינט כהחלטת ממשלה )חסויה(.
הבעיה בעצמאות המלמ"ב היא שיש יותר מדי יחידות ביותר מדי תחומים המשיקים הן
לחופש הפרט והן לחופש העיסוק. חורב ער לביקורת על תמהיל הרמטי ועל עודף עוצמה,
והוא טען בפני מבקריו שהוא מבוקר בתדירות על ידי מבקר המדינה )שלא יודע בדיוק מה
לבדוק- ר.א (, מבקר מערכת הביטחון )כמו בדיקה עצמית - ר.א( וועדת המשנה לשירותים
)זהלא המקום שבו מתנהל ויכוח על שקלול המרכיב הדמוקרטי מול מרכיב העוצמה - ר.א(.
אבל הנימוק המכריע נגד עצמאות המלמ"ב במבנהו הנוכחי הוא פוליטי: אסור להגיע למצב
שבו למשרד הביטחון יהיה שירות משלו. כיום ראש הממשלה הוא שר הביטחון, אבל בישראל
אין זה מן הנמנע ששר הביטחון יהיה חלוק אידאולוגית ומפלגתית על ראש הממשלה, ומאחר
שמדרך הטבע פוליטיקאים מתכתשים בחוץ והשירותים בפנים, אזי עשויה להתרחש מלחמת
צללים. לא ברור מי ינצח, אבל ברור בהחלט מי יפסיד עוד פיסת דמוקרטיה: החברה
הישראלית.
חורב מאשר את מה שחורב מייעץ
סיפור המלמ"ב הוא סיפור אישיותו הבולדוזרית של חורב מול צורכי הביטחון בעולם
החדש. המלמ"ב ערוך טוב מהמוסד ומהשב"כ לקדם את הצרכים האלה. בעוד שני הארגונים,
כולל אמ"ן, מלקקים פצעי עבר ואינם מסוגלים לתת מענה הולם לדרישות ההווה )החל
ביכולתה הגרעינית של עיראק, הטיפול באינתיפאדה, תעלומת רון ארד, רצח רבין, כוונות
אסד וכו'(, מאורגן המלמ"ב כמכונה משומנת ברמה המודיעינית, המבצעית, המחקרית, כולל
יחידות לחקירת פרשיות פליליות, בדיקות מהימנות ומוטת שליטה על הצנזורה.
אפילו המילה האחרונה והקובעת בכל הנוגע ליציאה לבורסה של מפעלים הקשורים למערכת
הביטחון היא של חורב. וזה עוד לא הכל: כל אקדמאי הכותב עבודת דוקטורט שיש לה
נגיעה למערכת הביטחון הקשורה למלמ"ב )כולן כאלה( חייב להגיש אותה למלמ"ב לפני
שהוא מגיש אותה לפרופסורים שלו.
כל מי שמכיר את חורב אומר שאין סיכוי שהוא יניח לפרק ולו שן אחת ממלתעותיו. אין
כיום איש במערכת הביטחון המסוגל להתמודד איתו משום שהמערכת שלו בנויה ככלים
שלובים התומכים מקצועית זה בזה, והוא נחוש בדעתו שלא להפריד בינם לבין עצמם ובינם
לבינו.
חורב עצמו לא מתרגש מהמיית יפי נפש. גם לו יש נפש, והיא משועבדת לג'וב שלו.
חבריו )אין לו חברים( אומרים שאלוהיו )אין לו אלוהים( הוא בטחון ישראל ועבודה
סביב השעון, וכל השאר חשודים. מדובר בעובד מצטיין על פי כל קריטריון של כל
מערכת. השאלה היא אם הפרס לעובד מעין זה הוא מענק בגודל של שירות חשאי.
תגובת הבטן הראשונה של כל מי שדיברתי איתו )רובם ככולם אינם ממש מכירים את
המלמ"ב ואת חורב, אבל מעורים היטב במערכת הביטחון( היתה: רק לא שירות ביטחון
נוסף. לחורב, לוחם ותיק שעבר עשרה ראשי ממשלות ושרי ביטחון, יש מנשך לסתות נכון
למאבק מעין זה, ובינתיים הוא בדרך הנכונה. יש לו שירות. יש לו גיבוי משפטי. הוא
מרתוניסט ותיק של מסדרונות ארוכים ולשכות גדולות. בימים אלה הוא פועל לגיבוש
הלובי לעצמאות המלמ"ב, שחברים עיקריים בו הם אפרים סנה, אלוף מיל' מנחם עינן, דוד
עברי, חיים ישראלי, קותי מור ודן מרידור. החבורה הזו אמורה לטפטף לאוזנו של ברק
את המנטרה הנכונה על מנת להוציא ממנו את ההחלטה הנכונה.
מי שמכיר את חורב אומר שברמה האישית הוא לא רוצה שום דבר לעצמו. מי שמכיר בני
אדם בכלל אומר שאי אפשר להתעלם מרצון טבעי של מי שבנה ארגון לר אות בעצמאותו כאשר
הוא עצמו מנהל אותו. מדובר, אגב, במעמד של ראש שירות, משכורת ופנסיה בהתאם.
כחלק מהמאמץ השיווקי הזמין חורב בחודש שעבר את עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין,
עמוס ירון ויוסי ביילין לביקור עבודה בארגונו. הארבעה נכנסו לאחד מבנייני הקריה
ועלו לקומה השישית )שם לשכתו(, שבה ממוקמים כ-02-03 חדרי מטה המלמ"ב, השולט
ישירות על כוח אדם בסדר גודל של אלפים ועל גורלם של מאות אלפים.
מבחינתו של חורב רק שר ביטחון וראש ממשלה יכולים לומר לו כיצד לנהוג. על פי חוק,
גם מנכ"ל משרד הביטחון מעליו. עם המנכ"ל הקודם, דוד עברי, עבד עין בעין. עם
המנכ"ל הנוכחי-חדש, עמוס ירון, עדיין מתקיים טקס רחרוח הדדי.
במקרים של אכיפת החוק הוא מעל כולם. במקרים של עקיפת החוק )כמו אספקת טילי טאו
לאיראן, שאישר המלמ"ב במהלך פרשת איראנגייט, או הרשאה לאלביט למכור מוצרים
בטחוניים לאיראן(, חורב יאשר זאת רק בפקודה מפורשת של שר ביטחון. הבעיה היא שמי
שאומר לשר ביטחון אם הדבר אפשרי זה חורב עצמו.
מאפיינים של שירות חשאי עצמאי
בהנחה שמשרד הביטחון הוא מדינה בתוך מדינה, יש היגיון גם בדרישת המלמ"ב להכיר בו
כשירות חשאי עצמאי: יש בו מודיעין, מבצעים, מחקר, חקירות פליליות, הדרכה, יחידות
לאבטחת מידע, אבטחה פיזית, אבטחת מתקנים, אבטחת מחשוב ועוד ועוד ועוד, הכל על פי
הדרישה מן ה"שטח".
יום אחד, למשל, קמה מהומה אמריקנית על זליגת טכנולוגיית טילים אמריקנית לסין דרך
ישראל וחשדות על כך שהלביא בכלל טס בסין. בלשכת שר הביטחון דאז, יצחק רבין, התקבל
מכתב זועם ממזכיר ההגנה האמריקני עם רמזים לסנקציות.
כללית, סין היא אחת ההצלחות הגדולות של חורב ומלמ"ב. עשר שנים )בערך( שיווקה
ישראל לסין מוצרים בטחוניים ושום דבר לא דלף החוצה. בשנים האחרונות סין הפשירה
ביחס לישראל, אבל מצד שני האמריקנים החלו רואים בה את האויב הגדול הבא אחרי ברית
המועצות לשעבר, והם אסרו על כל ייצוא בטחוני אליה ממדינות הנהנות מסיוע אמריקני.
מה שעורר אותם הוא פנייתה של חברה סינית שנדחתה על הסף, אבל עצם הפנייה דלף ומכאן
הסקנדל)החשאי(.
רבין קרא לחורב, סר וזעף, שאל אותו מה קורה ואמר לו שמכאן ואילך הוא אחראי שלא
תהיה פשלה מעין זו. תחילה דיווח לו ח ורב שבכל הנוגע לסין מדובר בעניין שאינו
קשור בתלונה האמריקנית והבטיח שהוא אישית יסגור זאת עם הפנטגון. באשר ללביא שטס
בסין תחת הכינוי אף-01 ונחשד באוויוניקה אמריקנית, חורב הרגיע באורח מקצועי
ומפורטאת עמיתיו בארצות הברית, אבל רבין דרש מכאן ואילך פיקוח מלא.
חורב אמר כן המפקד, והסתער. מאז מלווה כל פרויקט בטחוני המיוצר ומפותח במדינת
ישראל על ידי אנשיו של חורב מיום לידתו עד יום שיווקו. הקב"טים שלו שומרים עליו
פיזית בשטח. קב"ט )שעשוי להיות מהנדס( מלווה את פיתוח הפרויקט משולחן השרטוט עד
האונייה, כאשר כל בורג בכל מערכת נשק או תומכת נשק ישראלית נמצא כיום במחשב של
המלמ"ב. במידה שמערכת כזו עומדת בפני שיווק החוצה מצה"ל, היא חייבת בבדיקה של
אנשי חורב מחשש לחלק אמריקני. אם יש כזה, והמפעל מתחנן על נפשו הכלכלית, מוריד
חורב הוראה שעל המפעל המייצר להחליפו בחלק מייצור אחר או לייצרו בארץ.
רק חורב יודע אם מישהו מעלים עין בדרך, אבל אנשים המכירים את האיש אומרים שאין
סיכוי שמשהו יחמוק ממנו, אלא אם כן יקבל פקודה בכתב משר ביטחון או מראש ממשלה,
כפי שקרה באספקת מוצרי ביטחון לאיראן.
כדי להגיע לפיקוח ולשליטה מלאים חייב חורב כל מפעל בטחוני בישראל להכניס את אחד
מאנשי המלמ"ב להנהלה הפעילה של המפעל. מצידו שישב שם כמשקיף, אבל יהיה שותף לכל
מה שקורה )חלק מהם הפכו במשך הזמן לחברי הנהלה לכל דבר(.
מלמ"ב קובע סיווג בטחוני
חורב שולט על חלק ניכר מאחד הנושאים הרגישים ביותר הנוגע לכל אזרח ואזרחית
בישראל: מהימנות בטחונית. מדובר בקלירנס שמקבל כל עובד המועסק במערכת הביטחון או
אפילו ליד המערכת, שזה כמעט כל עם ישראל. זהו עסק אפל ומסובך מאוד.
שם המשחק הוא סיווג בטחוני, וזהו משחק מרתק היכול להפוך לשעשועון מבדר במיוחד או
מבאס במיוחד, במיוחד בעבור מי שרוצה לעבוד בג'וב מסוים ופתאום אומרים לו שהוא לא
מספיק מהימן.
העבודה הזו מתחלקת בין המלמ"ב לשב"כ באורח מסודר למדי. המלמ"ב קובע סיווג, השב"כ
עובד על זה. נוהל העבודה הוא שכל עובד במערכת הביטחון או בקרבתה אמור למלא שאלון.
השאלון עובר תחקור, מצורפת אליו חוות דעת נוספת והתיק עובר לשב"כ. כאן נערכת
בדיקה נוספת שעל פיה יוחלט אם יש צורך במידע נוסף )בדרך כלל אנשי שב"כ נשלחים
לשטח, כלומר לרחרח סביב בתי חבריו וקרוביו של המועמד(. הבדיקה כוללת בדיקת
רישומים פליליים, תיק צבאי, חתרנות מדינית וקשר לארגונים קיצוניים.
בנוסף יש לחורב יחידת מהימנות משלו, וחרף הקביעה כי השב"כ הוא המלך, יש לו זכות
לערער על ממצאי השב"כ והחלטותיו בכל הנוגע לעובדים שלו כשם שיש לו עצ מאות גמורה
בפסילת עובדים גם אם הם מהימנים לחלוטין. אם המלמ"ב מחליט שאתה פסיכי, לא תעבוד
גם כמלגזן במחסן של חומרי נפץ. מפני שחורב לא לוקח סיכונים.
לזכותו של חורב יש לומר שעד שהגיע לניהול המלמ"ב לכל קב"ט בכל מקום היתה רשימה
שחורה משלו שבה הוא קבע מי כאן פסיכי ומי חתרן מדיני. מאז נכנס חורב יש נוהל
שנסמך על גיבוי מקצועי או על החלטות ערכיות אישיות של חורב. על פי חורב, למשל, מי
שסרח במערכת הביטחון לעולם לא יוכל לחזור ולעבוד בשום מקום הקשור במערכת. מנכ"ל
מפעל שביקש מחורב להחזיר עובד ששילם את חובו לחברה נענה בתשובה ש"אם גנן אונס את
הבת שלי אני לא מוכן שיחזור ויעבוד בגינה שלי. שיעבוד בגינה על יד, לא אכפת לי".
חורב דורש גישה ישירה למסוף
המשטרתי
ההזדהות של האיש עם המפעל כולו היא עניין חיובי אבל מסוכן מאוד, מאחר שמדובר
בעוצמה בלתי רגילה הנובעת ממקור בלתי ידוע עם נגישות אורוולית לכל מקור מידע
הנוגע לצנעת הפרט.
למשל עניין רגיש כמו רישום פלילי. מבחינה חוקית השב"כ מחזיק מסוף למשטרה ויכול
לדלות בכל רגע נתון כל רישום פלילי. למלמ"ב היתה גישה למסוף המשטרתי דרך השב"כ,
אבל כאשר התלהט הוויכוח בין חורב לעמי איילון, ראש השב"כ, על עצמאות המלמ"ב,
החליט השב"כ שמאחר שמלמ"ב אינו מוכר כשירות חשאי בעל מעמד סטטוטורי, יוחלט בשירות
אם נותנים למלמ"ב גישה למסוף המשטרה בהתאם לבקשה ולאיש. חורב לא היה מוכן שיחסמו
את דרכו, והוא פשוט עצר קבלת עובדים בכל התעשיות הבטחוניות ובמשרד הביטחון עד שלא
יקבל הצהרה מן המשטרה שהאיש נקי.
בימים אלה ממש מורטים מנהלי כוח אדם במפעלים את שיערותיהם. כדי להשיג תצהיר
משטרתי, על מבקש העבודה לגשת בעצמו למשטרה ולבקש את התצהיר. מדובר בזמן, בכסף
ובסוג של השפלה. גם כאן התשובה של חורב למנהלי מפעלים דומה לתשובה שלו לכל מי
שמעלה טענות כלפיו: בואו ותבחנו אותי בבג"ץ.
כרגע עומד העניין אצל מפכ"ל המשטרה יהודה וילק ומעורבים בו גורמי פרקליטות,
כאשר חורב דורש גישה ישירה למסוף. אבל בשקט, כדרכו, הוא כבר השיג אותה.
כביכול רק השב"כ מחליט אם מישהו כשיר מבחינה בטחונית. למעשה, אצל חורב רק חורב
מחליט. גם אם השב"כ מחליט שעובד מסוים איננו ראוי להיות במערכת, חורב עשוי להחליט
שהוא יישאר. מקור בטחוני מקורב ובכיר ביותר אומר שבמלמ"ב נוקטים בכל צעד אפשרי
כדי שלא ייווצר מצב שבו עובד ממורמר ייצא החוצה ויגרום נזקים נוסח אוסטרובסקי,
ו"לכןלא יהיה הליך ברוטלי, אלא התחשבות במצב הכללי לאור פוטנציאל הנזק, מה גם
שלא מדובר בפושעים".
הבעיה העקרונית היא שלראש המלמ"ב יש סמכות לשפוט על פי ראות עיניו מצבים שאמורים
להישפט על פי ספר. זה איננו הליך נורא משום שבסך הכל מדובר בבני אדם, לכן יש
חשיבות עצומה לאופיו של ראש המלמ"ב, והאופי הזה חייב להיבחן מן הזווית הציבורית.
חשאי, ממודר, קשוח
מיהו ראש המלמ"ב? יחיאל חורב )זילברמן(, בן ,55 הוא אדם נמוך ומוצק. בחורף הוא
לובש ז'קט עור, בקיץ חולצה פשוטה קצרת שרוולים. ביגוד לא נמצא בסדר העדיפויות
שלו, גם לא שאר סימני סטטוס או התמכרויות מפנקות. הוא לא מעשן, לא שותה. יש לו
אשה ושלוש בנות והוא גר ביישוב קהילתי על קו התפר.
הוא נולד בתל-אביב ובגיל 12 עבר לקיבוץ חולתה. שם הכיר את אשתו נועה, בתו של פטר
מרום, צלם החולה ונופי הגליל. כנער היה טיפוס שאפתן, נוקשה למדי וספורטאי מן הסוג
העיקש. בכיתה נהג לנהל ויכוחים דעתניים ועמד בעקשנות על דעתו גם כשמדובר היה
בקוצו של יו"ד.
הקיבוץ היה שייך לתנועת הקיבוץ המאוחד, שהונהגה על ידי השלישייה הנצית ביותר
בתנועת העבודה: טבנקין, גלילי ואלון. השילוש הזה היה ראש החץ האידאולוגי של
השאיפה המעשית לארץ ישראל השלמה. זה קרה שנים לפני שאומצה על ידי גוש אמונים
ונספחיו הברוקלינאיים.
חולתה ישבה תחת תותחי הסורים, ו"היה ברור לכל אחד שמי שנמצא שם למעלה הוא אויב",
אומר אורי הדרי, בן כיתתו של חורב. זה היה רק עניין של התבגרות פוליטית מהירה עד
שזילברמן הצעיר הפך נושא הדגל של האידאולוגיה הימנית, שהקרינה בין השאר "חיבה
מעטה לבני ישמעאל", כפי שמגדיר זאת בן כיתתו ארנון גלוזמן.
כשהתגייס לצבא איתר את המסלול המהיר למעלה, כשהוא עובר טירונות בבה"ד ,4 קורס
מ"כים בבה"ד 4 ואחר כך קורס קצינים. משם שוגר לגולני, גדוד .12 הוא נסע במסגרת
משלחת צה"ל לזאיר, אפריקה, וחזר באמצע שנות השישים היישר למסלול האבטחה במשרד
הביטחון.
ב-51 השנים האחרונות עיצב את המלמ"ב בדמותו: חשאיות. מידור. קשיחות. יעילות )הוא
אולי האיש היחיד בעולם שיש לו שני טלפונים אדומים(.
הוא מהממעטים לדבר וממצניעי הלכת. כמעט עד סוף שנות השמונים היה מגיע )תמיד
ראשון (למשרדו בקריה בפז'ו 504 ענתיקה ויצא משם )תמיד אחרון( היישר לביתו. בזמן
האחרון הוא קצת התקלקל, והוא עונד ספייס ווטש ונושא שני עטי מון בלאן.
הוא מן הקשוחים שבחבורה כשמדובר בבטחון ישראל. שנים עבד צמוד לדוב רביב, מפתח
החץ. כאשר התברר כי רביב מעל, ניהל חורב את המצוד אחר הוכחות ושבר אותו בחקירה
אישית.
שום דבר לא יפחיד אותו. אולי רק חשיפה ציבורית. אזכור שמו בעיתונים בימים
האחרונים החריד אותו, והוא יילחם עד טיפת הכבוד האחרון של הצנזור כדי למנוע את
פרסום צילומו. כאשר מסבירים לו את חוקי הדמוקרטיה ומחויבותו החדשה כמי שמייצג
ארגון חשאי ורב עוצמה, הוא מושך כתף עיקשת. כשנשאל פעם אם הדמוקרטיה חשובה פחות
מהנהלים שלו השיב לקונית: ככה אני עובד.
חורב קובע את הקריטריונים
ידם של המלמ"ב וחורב בכל, ויד כל אינה מגעת אליהם. למשל: בין השאר עוסק חורב ברכש
טכנולוגיה מצריך פעילות מודיעינית מבצעית. הוא עצמו, אגב, מעולם לא עסק בפעילות
מבצעית ומודיעינית. בכירים בתחום תוהים מדוע הורחקו מקצועני המוסד. הטענה הבסיסית
שלאותם בכירים היא שחורב מציע דרכים עקלקלות כאשר ניתן )כיום( לרכוש את אותם
טכנולוגיות וחומרים באורח הרבה יותר פשוט וישיר ולגיטימי. "הניסיון הזה לאתר
דרכים מיוחדות להשגת ציוד תוך כדי פעילות מודיעינית ומבצעית הוא פשוט משחק שלא
במקומו בימים האלה", אומר בכיר במערכת.
גורמים מקצוענים מעריכים שלהיטותו של חורב לספק את דרישותיהם של גופים
המעוניינים במידע שאינו חיוני לבטחון ישראל, והוא זמין ממקורות אחרים, היא
בבחינת סיכון בלתי נחוץ.
חורב שומע את הטענות ובפורום סגור אמר פעם אחת כי כל מי שרוצה לקנות משהו באורח
עצמאי יכול לעשות זאת בתנאי שיעמוד בקריטריונים של מדינת ישראל. כלומר, בתנאי
ביטחון הכפופים למדיניות הממשלה. מי שקובע את הקריטריונים, אגב, הוא המלמ"ב,
כלומר חורב.
היחידה לטוהר מידות
הדוגמה הבולטת ביותר לאורח שבו מתקיים במלמ"ב עירוב מערכות בעייתי היא היחידה
לטוהר מידות הכפופה לחורב. אמנם מדובר בסך הכל בכמה חוקרים, וייתכן שהיא אפילו
קטנה מן הצרכים, אבל כפיפותה המוחלטת לחורב היא בעייתית, כיוון שיחידה מעין זו
חייבת להיות עצמאית לחלוטין.
במקרים רבים החקירה, הגשת הממצאים ואפילו הדיונים מול הפרקליטות מתנהלים בין
חורב ובין פרקליטת המדינה ישירות, מה שמקנה לחורב עוצמה רבה. החקירה מתנהלת
במסתרים, כאשר חורב מגיש את התוצאות לפרקליטות לאחר שהוא מחליט אם הן תקפות. אגב,
לפני כחודשיים דלף מסמך שהיה באחריות המלמ"ב ל"ידיעות אחרונות" )פרוטוקול
וענונו (,ואז איש לא חקר והאשים.
כששאלו את חורב, פרפקציוניסט ביטחון: נו? הצהיר בסביבתו: "כל העסק נפל בין
הפרקליטות למלמ"ב. אם היה נזק אמיתי הייתי שם את המפתחות והולך הביתה".
החוקרים של חורב כיום הם גד ווטרמן, סנ"צ שהושאל למלמ"ב על ידי אסף חפץ, וחוקר
נוסף שלמד את מקצוע החקירה מווטרמן.
מערכת הביטחון היא גוף ענק ובעייתי למדי, והתערובת של סודיות ועירוב תחומים בין
מסחר, מסחרה ופטריוטיזם בסכומים ענקיים היא מלכודת דבש במדי נה חומרנית כמו ישראל
שלהיום. גוף שיעסוק בטוהר מידות הוא חיוני ממש, אבל "זו פשוט שערורייה שהמחלקה
לטוהר מידות הזו נמצאת בכפיפות לאיש המנהל מערכת שחלקה מבצעית וכפופה לו וחלקה
אוכפת חוק וחוקרת בין השאר את עצמה", אומר בכיר במשרד הביטחון. "זה פשוט לא הולך
יחד. מה גם שלאיש יש שאיפות התפשטות מגלומניות לשטחים נוספים".
מצד שני, חורב לא עושה צעד בלי גיבוי משפטי של צביה גרוס, היועצת המשפטית של
משרד הביטחון, הגם ששליטתו באמצעי חקירה בתוך המשרד וקשריו הישירים עם הפרקליטות
מעל ראשה של גרוס מעניקים לו עוצמה סיבובית אדירה. ניתן להבין את התופעה הזאת
מתגובתו של אילן בירן לאחר שנכנס לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. כאשר נתקל בפעם
הראשונה בחייו במלמ"ב נרעש: "מה, יש לי משטרה במשרד ואני לא יודע מזה?".
הסבר: המחלקה הזאת כל כך עוצמתית שכל פעולה שנעשית בה ואינה נעשית ברמה עילאית
של אינטגריטי היא בבחינת איום סמוי ופוטנציאל סחיטה. עצם האחיזה בה הוא מפתח סמוי
למניפולציות כוחניות בתוך מערכת הביטחון.
"כדי להימנע מאבק חשש שאמנם הפוטנציאל הזה עשוי להתממש", אומר אותו בכיר, "יש
להפריד מיד את המחלקה לטו הר מידות מהמלמ"ב ולעשותה עצמאית לחלוטין וכפופה לרשות
משפטית, כאשר קשריה עם המלמ"ב לצורך עבודה הם טכניים וראש המלמ"ב אינו ממנה את
אנשיהו אינו שולט בהם. לא ייתכן שמשרד הביטחון יחקור את עצמו".
המסקנה האופרטיבית: יש לנתק את המלמ"ב מהמחלקה לטוהר מידות ולנתק את שניהם מן
העבודה המבצעית, כיוון שריכוז העוצמה הזה חייב להוביל למערכת שיקולים שיתנגשו,
כפי שקרה במקרי וענונו וקלינגברג.
מלמ"ב מפקח על הצנזורה
בפגישותיו האחרונות במסגרת המסע שהוא עושה להכרה בארגונו טוען חורב כי המלמ"ב
חייב להיות שירות עצמאי כיוון שהוא כבר שירות עצמאי בעל תשתית של שירות.
מרכז ההדרכה של מלמ"ב מעביר את קורס הקב"טים הבסיסי )שלושה חודשים(, מארגן
סמינריונים והשתלמויות אינספור במגוון נושאים, מכלכלה ובורסה דרך מיקרוביולוגיה
והחוק הימי הבינלאומי ועד הגנה פעילה על מפעלים בטחוניים, הן ברמה המרחבית
הפנימית והן ברמת החבירה לכוחות חיצוניים.
בנוסף לכל הידוע )והבלתי ידוע( המלמ"ב מפקח )או בעצם מפקד( גם על הצנזורה בכל
הנושאים הקשורים אליו. לצנזור אין מילה כאשר הדברים נוגעים לנושאי המלמ"ב, משום
ששיקול הדעת המקצועי נמצא כביכול רק שם. זה לא קרה משום שחורב השתלט על זה כגנב
בלילה, אלא משום שהמדינה אישרה שהוא יעסוק בנושאים האלה, שרק לו יהיה כוח אדם
מקצועי שיחזיק בחומר הרלוונטי ושרק הוא ידבר עם שרי ביטחון וראשי ממשלה בנושאים
הרגישים ביותר.
כל גוף )או אדם( בתעשיות הביטחון אינו יכול לפרסם מילה ללא אישור המלמ"ב. אפילו
לאפרוספקט מסחרי, משום שרק במלמ"ב יש ריכוז חומר הנוגע לפוטנציאל נזק של פרסום
כזה או אחר. יש בכך היגיון בטחוני, אבל כאשר הדברים נוגעים להתנגשות בין הציווי
הדמוקרטי ובין מה שהמלמ"ב רואה כפגיעה בבטחון המדינה, אזי יש מקום להכניס שיקול
דעת נוסף. חורב עשוי להסכים, אבל אותו גורם חייב לעבור בדיקת מהימנות בטחונית,
ומי יעביר לו את הבדיקה? נכון.
הצירוף הזה של מטלות וארגוני משנה לא נבנה על פי תכנון מסודר אלא נוצר תוך כדי
טלטלות חיצוניות ומחטפים פנים מערכתיים. הבסיס האדמיניסטרטיבי לתביעה של חורב
לעצמאות היא קביעתו של רפאל ורדי, יועץ שר הביטחון והבורר הנצחי של מערכת
הביטחון, שהמליץ על "בלעדיות המלמ"ב באבטחת מידע הן מבחינת האחריות והן מבחינת
האמצעים". חורב טען בפני צמרת משרד המשפטים כי פירושה המעשי של המלצת ורדי הוא
מתן סמכויות של ארגון ביון במעמד שווה לשב"כ, למוסד ולאמ"ן.
לכאורה הוא צודק, אבל גם הוא וגם ורדי, כמוצרים ותיקים של מערכת הביטחון, אינם
כשירים לחוות דעה על הקשר בין צבר הסמכויות של המלמ"ב בצורתו הנוכחית ובין
פוטנציאל הפגיעה בדמוקרטיה. איש גם לא דורש זאת מהם. לעומת זאת יש בהחלט מקום
לדרוש מראש הממשלה, האחראי גם על הדמוקרטיה וגם על הביטחון, למנות איש חיצוני
לבדיקת מעמד המלמ"ב ולעשות את ההפרדה ההכרחית בין רשות מבצעת, חוקרת ובעצם
שופטת.
פרי וחורב מחלקים ביניהם את
הממלכה
כל הסיפור הזה של המלמ"ב התחיל אי שם, בשנות החמישים המאוחרות, כאשר בנימין
בלומברג, אחד מאושיות הביטחון העלומות של מלחמת העצמאות, עסק בביצור בטחון המדינה,
ובלי מרכאות. התואר שלו היה "קצין הביטחון של רפא"ל", אבל זה היה שם קוד למי
שניה לאת הלק"מ )לשכה לקשרי מדע שעסקה באיסוף טכנולוגיות שעם ישראל נזקק להם למען
בטחונו האולטימטיבי והמבין יבין(. בין השאר עסק הלק"מ בעיקר סביב הקמת הכור
בדימונה וספיחיו הלוגיסטיים ושמירתם.
סגנו של בלומברג היה יוסי מיטיב, והג'וב שלהם היה גם אבטחת מידע, גם איסוף מידע
)במקבילל מוסד( מדעי וגם רכש חומרים שישראל נזקקה להם לבטחונה ואשר לא היה ניתן
לרכוש אותם בצינורות המקובלים.
המלמ"ב עצמו היה חוליה קטנה של שלושה-ארבעה אנשים בתוך הלק"מ. הכפיפות המקצועית
היתה לשירות הביטחון )ש"ב(. בראשית שנות השמונים כבר מנה מטה המלמ"ב כעשרה אנשים
והיה מעין מחלקה של השב"כ תחת פיקודו של ראש אגף האבטחה ובסמכותו של קצין הביטחון
של משרד הביטחון.
חורב התקבל לעבודה באבטחת דימונה תחת בלומברג. כשהגיע למטה המלמ"ב בתל-אביב בסוף
שנות השבעים, היו שם כל גרעיני היחידות, האגפים והמחלקות הנמצאים שם כיום, אבל
הכל במצב עוברי כפונקציות של דרישות משרד הביטחון.
במהלך השנים גדל משרד הביטחון בכמה מספרים על יכולות השב"כ, ולפער הזה נכנס
בשנות השמונים יחיאל חורב. הוא עשה את זה בכוח, במיומנות, בעקשנות, ולא עבר זמן
רבעד שהשאיר את השב"כ הרחק מאחוריו.
המלמ"ב הלך והתפתח, וחורב עצמו הפך מומחה בתחומו כשהוא אינו מזניח מסלולים
הכרחיים כמו תואר שני באוניברסיטת חיפה, המכללה לביטחון לאומי ומינוי כסגן ראש
מהלמ"בב-58'.
השנה הגורלית של חורב ושל המלמ"ב היתה .'86 מערכת הביטחון כולה בערה אז. השב"כ
ספג את פרשת קו ,300 הלק"מ את פרשת פולארד, המלמ"ב )והשב"כ( את פרשת וענונו,
המוסד עדיין ליקק את פצעי האחריות על חלקו המכריע בהסתבכות בלבנון ומשרד הביטחון
היה בהלם גילויי איראנגייט. המלמ"ב היה אמנם הגוף שטיפל בשחרור טילי הטאו לאיראן
)ובדיעבד לחיזבאללה( בפרשת איראנגייט, אבל איש לא ידע אז, כמו היום, במה ובמי
מדובר.
חורב עצמו, שהיה אז סגן ראש המלמ"ב )בלימודים במכללה( לא היה קשור למחדל וענונו.
לאחר שהכל התפוצץ הוקמה ועדת שניים, שהיו חברים בה חורב וב' מהשב"כ, ומאז מלווה
חורב את וענונו עד עצם היום הזה.
ראש המלמ"ב דאז, חיים כרמון, סומן כאחראי למחדל וענונו, ובאוקטובר '86 הוא נבעט
למעלה כסמנכ"ל למקס"מ )מלמ"ב, קשרי חוץ וסיב"ט( וחורב תפס פיקוד.
באותם ימים היה יצחק רבין שר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית, והוא הביא את דוד
עברי להיות מנכ"ל המשרד. העבודה מול שניהם היתה לחורב חוויה כמעט מזככת.
תחילה נטה עברי לראות בכרמון מעין סמנכ"ל לתיאום מעל חורב. כרמון אמר לעברי: "או
שאני בוס או שאני לא". מולו דרש חורב "לקצר מוטות שליטה". "לא יכול להיות מצב",
טען אז חורב, "שבו האחריות על ראש האגף )חורב - ר.א( והסמכות בידי הסמנכ"ל )כרמון
-ר.א (". בסופו של דבר ניצח חורב.
השב"כ היה מוכה וחורב היה נחוש כאשר יחידות המלמ"ב תפסו עצמאות גדולה יותר.
הבעיה של חורב בשלב זה היתה שאברהם רותם התמנה לראש אגף אבטחה בשב"כ. גם הוא שייך
לגזע המסמן את הטריטוריה שלו ומגן עליה בחירוף נפש. אין כל הבדל, טען אז רותם,
ביןמשרד החוץ, המאובטח על ידי אנשי שב"כ, למשרד הביטחון.
לחורב היו מנכ"ל ושר שרצו משרד ביטחון חזק. רבין לחץ, ראש השב"כ דאז יוסף הרמלין
הסכים, וכאשר נקבע כי יעקב פרי יח ליף את הרמלין בתום תקופת ההרגעה, רותם כבר היה
מחוץ למשחק ופרי וחורב ישבו לחלק ביניהם את הממלכה. המטרה הייתה להכין נייר
שיסדיר את מערכת היחסים הסבוכה בין השב"כ למלמ"ב ויספק תשובה ברורה לשאלת השאלות:
מי משלם את המחיר כשמתפוצץ עסק התלוי ועומד בין שני השירותים.
בשלב זה הגדרת המלמ"ב היתה: "חלק משירות הביטחון הן כיחידת מטה והן כיחידת
ביצוע", כך שבכל מקרה ראש השירות היה חוטף אם משהו היה קורה, ופרי, בצדק, לא רצה
להיות אחראי על דברים שחורב סגר בפניו. השניים ישבו ימים ולילות, ציירו טבלאות
שבהן חילקו את הממלכה, ובכל אחת מן הפעילויות כתבו במפורש מי אחראי כאשר יש תקלה.
בסופו של דבר הגיעו לנוסחה הבאה: "ראש המלמ"ב עובד רוחבית מול כל אגפי השירות".
פרי חשב שיש לו פילגש חסרת מעמד שתעשה בשבילו את העבודה השחורה. הוא רק לא לקח
בחשבון שבתוך כמה שנים ידרוש חורב את ליטרת העצמאות שלו.
בינתיים חורב הסכים, כי ממילא בין אנשי היחידה הטכנולוגית של השירות היו כאלה
שעבדו רק בעבור המלמ"ב )כיום הכל מרוכז אצלו( וממילא היה לו קל יותר לגייס אנשים
דרך השירות. בהמשך הצטברו במלמ"ב עבודות שרק המלמ"ב עסק בהן, כמו אבטחת מחשבים
שהפכה כיום לעסק ענק. על פי ההגדרה הרשמית, "השב"כ אחראי לאבטחת מחשבים בכל קהילת
הביטחון".מה שקרה בפועל הוא שהשב"כ נגרף בענייניו, לא הניח את האצבע הנכונה על
המקשה נכון, בעצם לא נכנס לנושא, וחורב פשוט הסתער לתוך הנישה הזו וכבש אותה.
ארגונו התעשר בנכס נוסף אחרי אותה שנת '86 שחורה. בסוף אותה שנה פירקו שמעון
פרס, יצחק רבין ויצחק שמיר את הלק"מ לאחר שהתפוצצה פרשת פולארד. חורב מצידו נערך
להגברת כוחו ועצמאותו.
חורב מודאג מתהליך השקיפות
ב-59'נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. זה היה עיוות בלתי נסבל של הבטחה אלוהית ואבטחה
אנושית. אלוהית לא נוגע לחורב, אבל אנושית בהחלט עניינו, משום שלדעתו, אצלו זה לא
היה קורה. בעקבות הרצח התחוללה רעידת אדמה נוספת בשב"כ, כרמי גילון הודח, ולאזור
הדמדומים הבטחוני הגיע עמי איילון. גם הוא תהה לפשר המלמ"ב ושאל למה השב"כ מגן על
כל משרדי הממשלה ורק משרד הביטחון מנהל שב"כ פרטי.
איילון מינה ראש אגף אבטחה חדש )הוא א', המתמודד כיום על ראשות השב"כ(, והשניים
היו טרודים בשיקום האגף והשירות. חורב הוריד פרופיל מול איילון במישור ההתכתשות
הביורוקרטית, אבל דחף את הארגון שלו להתאים את עצמו לעולם החדש שהלך ונוצר סביב.
כבר בראשית שנות התשעים חזר ואמר לאנשיו שלימוד המתרחש בעולם ובחברה הישראלית
הוא המפתח לשרידות ולעצמאות. הקטע שהדאיג אותו היה תהליך השקיפות והפתיחות,
ובעיקר ההשלכות החוקיות הנובעות מהיווצרותו של אותו עולם חדש. החל בחוק חופש
המידע וכלה בחוק כבוד האדם וחירותו, ובייחוד אותם חוקים האומרים שרק הגופים
הרלוונטיים בחוק זכאים להחזיק במידע או להכשיר קציני ביטחון. בימים שבהם הכל שפיט
ובגיץ, הרי כל הסידור הפנימי בינו ובין פרי על חלוקת אשמה עתידית בין השב"כ
למלמ"ב איננו אלא חתיכת נייר ששני פקידים סיכמו בינם לבינם, ואין לו שום תוקף
משפטי, וודאי לא ציבורי.
למלמ"ב אולי יש סמכויות חקירה, אבל אין לו מעמד סטטוטורי כשירות. השימוש שהוא
עושה באינפורמציה עשוי להיתקל בבג"ץ שיהפוך אותו ממאשים לנאשם. סנגוריו של נחום
מנבר מדברים על אפשרות הגשת תלונה אישית נגד חורב על כך שלא אפשר העלאת עדי הגנה
במשפטו.
יחסים טעונים עם רובינשטיין
בשנת '94 נודע לחורב כי בכנסת מעבירים חוק להסדרת ביטחון בגופים ציבוריים. ח"כ
רענן כהן ייצג שם בעיות של חברות אבטחה פרטיות וחורב מצא את עצמו לכוד בסבך חוקי:
הרי למלמ"ב אין מעמד חוקי. רק הכרזה מפורשת על הפיכתו לשירות עשויה, לדעתו, לחלץ
אותו ואת ארגונו ממצב שבו בעצם אין לו סמכות למנות קציני ביטחון.
כשהעביר שאלה למחוקקים מה עם מלמ"ב, אמרו לו שבדקו בחוק, והארגון שלו באחריות
השב"כ. זה כל מה שהיה נחוץ לחורב כדי להסתער: מה השב"כ מבינים במלמ"ב? היה הולך
ומתריסבזעם במשרד השר ומנכ"ל משרד הביטחון )עם נתניהו לא היה מה לדבר(. בסופו של
דבר הכניסו שם מעין תיקון, שבעצם הפך בפעם הראשונה את המלמ"ב לגוף חוקי: "רשאי
ראש הממשלה בהמלצת שר הביטחון שראש מלמ"ב ימנה אצלו אנשי ביטחון... בכל מקום
שמערכת הביטחון מעסיקה אנשי מלמ"ב יהיה כתוב במקום שב"כ - מלמ"ב". היועץ המשפטי
אליקים רובינשטיין אמנם העביר את התיקון, אך שרבב הערה קטנה מהצד: "אנחנו מקימים
כאן שירות חשאי נוסף בלי שמישהו קיבל החלטה באופן מסודר".
חורב בלע ושתק. בינתיים. היחסים בין חורב לרובינשטיין טעונים. כאשר נדרש
רובינשטיין בהיכ נסו לתפקידו לעבור בדיקת פוליגרף כנדרש על פי עקרונות המלמ"ב,
הוא סירב. חורב, כדרכו, התעקש. "אצלי אין בעלי דם כחול", אמר לכל מי שפנה אליו
שירפה מרובינשטיין.
ורדי מצדד בעצמאות המלמ"ב
בינתיים ניהלו איילון וא' מלחמת מאסף על השליטה באחוזות שהלכו ונשמטו מהם, כך עד
שנת, '97 והמצב הגיע לסף פיצוץ כאשר השב"כ חסם את הגישה של המלמ"ב למסוף הרישומים
הפליליים של המשטרה. עכשיו זה כבר היה רציני והמצב חייב בוררות. חורב טען באוזני
מקורביו ש"איילון וא' פשוט לא יודעים ולא מבינים מה אנחנו עושים", והציע את פרי
כאיש שב"כ המכיר גם את המערכת שלו. איילון וא' התנגדו. אילן בירן הציע את אלוף
מיל' רפאל ורדי. איילון וחורב הסכימו.
ורדי עבד למעלה משנה, ראיין 66 אנשים מרכזיים בנושא, ובעיקר ישב עם א' מהמלמ"ב
ועם צ' מהשב"כ, שהכניסו אותו אט-אט למבוך הבין שירותי הסבוך.
השניים התכתשו קצת )א' מהמלמ"ב אומר לצ' מהשב"כ: "טוב, עד שנתפוס מרגל אנחנו
ננהלאת ההצגה, אחרי שנתפוס נעביר אותו אליכם"(, וזה בעצם דו"ח ורדי.
ב-7 באוגוסט ,'98 תוך כדי עבודתו של ורדי, עבר החוק של רענן כהן להסדרת הביטחון
בגופים ציבוריים את הקריאה השלישית ונכנס לרשומות. ורדי הבין שהוא אינו יכול
להתחמק מהכרעה וצידד בדו"ח של דצמבר '98 בעצמאות המלמ"ב.
"המלצתי המרכזית והמסכמת", כתב ורדי, "היא שעל בסיס ההסדרים יורה ר אש הממשלה על
פי סמכותו... כי 'קצין מוסמך' לעניין הגופים הרלוונטיים יהיה מי שימונה על ידי
הממונה על הביטחון במערכת הביטחון".
ההמלצה הועברה לעיונם של ראשי השב"כ, המוסד ואמ"ן וזכתה לתגובות שבין דחייה
מפורשת) איילון ( לטענות על כך שפירושה המעשי הוא הקמת ארגון מודיעין מתחרה )ראש
המוסד, אפרים הלוי(.
אחרי דו"ח ורדי כולם הבינו שברגע שבו יינתנו לארגון החדש סמכויות של בלעדיות
בנושאים רגישים הוא יהפוך לשב"כ, למוסד ולמשטרה גם יחד.
ורדי ישב עם איילון עד שהאחרון אמר: או.קיי, קניתי. אחר כך ישב איילון עם אנשיו
שהסבירו לו שמדובר בכיוס ענק. הוא חזר לורדי ואמר: לא קונה. בסופו של דבר לורדי
נמאס מהמשחק הזה והוא סיכם את הדו"ח שלו ושיגר אותו לראש הממשלה ושר הביטחון.
חורב היה מאושר. סוף-סוף יוכל לשבת בור"ש )ועדת ראשי שירותים, שבה חברים המוסד,
השב"כ, אמ"ן ומזדמנים כמו המפכ"ל או חורב עצמו, כשנושא שלו עומד על הפרק( כחבר
שווה זכויות ולא כנספח אקראי. עכשיו יוכל להעניק לאנשיו משהו מעבר לתקשי"ר,
וכמובן הוא עצמו יהיה ראש שירות. אבל הדרך עדיין ארוכה.
לקראת 1 בפברואר '99 היו אמורות ההמלצות להיכ נס לתוקף מעשי. ההערכות היו שיחסיו
הגרועים של נתניהו עם השב"כ, ובייחוד עם ראש השב"כ עמי איילון, יגרמו לכך שהוא
יאמץ את המלצות ורדי ויעניק למלמ"ב בלעדיות באבטחת מידע. מצד שני, הענקת מעמד של
ארגון ביון עוצמתי למשרד הביטחון של יצחק מרדכי היתה מנוגדת לאינטרס של משרד ראש
הממשלה. האישור נסחב עד עצם היום הזה.
עכשיו מונח התיק הזה לפתחו של ראש הממשלה ושר הביטחון. שלא כמו התהליך המדיני או
פרשתהעמותות, כאן ההחלטה לגמרי בידיו של ברק. אם משהו לא ייעשה בערנות, אנחנו
יכולים לקום מחר בבוקר עם שירות חשאי נוסף.
היום שאחרי הפסטיבל התקשורתי = פרשת ואנונו:
שריד: לפטר את יחיאל חורב - הפך את ואנונו ממשקל זבוב לכוכב תקשורת
ביקורת נוקבת נגד מערכת הביטחון שלא הצליחה לבלום את המגבלות שהטילה - שיחה עם עיתונאים על חטיפתו; עובד בכור: מתפקיד של טכנאי הפכו אותו לגאון מהלך; פרס: התקשורת השתגעה...
עודכן: 09:46 22/04/2004 | רנית נחום-הלוי
פרשת ואנונו
http://www.nfc.co.il/Home/L02-S-00110-00.html?tag=10-38-54
ואנונו משתחרר עם 2 צווי הגבלה ומכתב אזהרה
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-44439-00.html?tag=10-39-13בעוד מרגל האטום, מרדכי ואנונו, מתכוון לעתור לבג"צ נגד המגבלות שהוטלו עליו, הולכת וגוברת הביקורת על דרך שחרור ואנונו והבמה שנתנה לו. על-רקע זאת, דורש ח"כ יוסי שריד לסלק מתפקידו את הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), יחיאל חורב.
לדבריו, לחורב היו 18 שנה כדי להתכונן לשחרור ואנונו, אך במקום זאת, מערכת הביטחון נכשלה כשאיפשרה חריגה מאחת המגבלות שהטילה עליו. על ואנונו נאסר להחליף "ידיעות" עם ישראלים או זרים, ובכלל זה להתראיין לעיתונאים, בכל הקשור לאירוע חטיפתו ולמידע שהגיע לידיו עקב עבודתו בכור האטומי. למרות זאת, ואנונו התראיין בפני כלי התקשורת העולמיים.
בראיון לרשת ב' אמר שריד: "אתמול קרה מה שלא קרה משך 55 שנה, ומעל כל במה דנו באופיה המדיני של מדינת ישראל. הפכו אותו לגיבור. כבר אתמול הוא חרג מתנאי ההגבלה שלו. מטכנאי בכור מערכת הביטחון הפכו אותו למעמד של מומחה על, מוסמך לאופציה הגרעינית של ישראל. לכן, מן הראוי לפיטוריו של חורב האחראי גם על האחרים, שר המשפטים ודרגי מטה, ואין זו הפעם ראשונה שחורב מתנהג כך".
"מדובר באדם הזוי . גם במערכת הביטחון מסבירים היום, כי ההחלטה על פרסום הקלטת העצימה את האיש והפרשה. הדברים נובעים מחשש שגם היום הוא ינסה למסור מידע. במערכת הביטחון מודים היום שדרך ההתתנהלות היתה מגושמת ומוגזמת. הוא הפך לכוכב תקשורת בכל ערוצי העולם. רק אדם כמו גיל חורב, שאין לו מושג בתקשורת המונים הפך ממתמודד ממשקל זבוב למתמודד בעל עצמה. צריך היה לשלוח אותו לכל הרוחות".
גם עובד לשעבר בכור בדימונה שעבד עם ואנונו, מותח ביקורת על מערכת הביטחון, שבדרך התנהלותה הפכה את ואנונו לגיבור. "עושים ממנו גאון מהלך. כל מה שקורה סביבו מקומם אותי. ואנונו היה בן אדם לא חברותי, לא נעים הליכות איש מעצבן. אני זוכר את העקשנות שלו בכל הקשור לדעותיו הפוליטיות, היה איש שמאל קיצוני. לא היה שום בעיה להכניס מצלמה במשמרת שהוא עבד... אין לי ספק שואנונו ידע רק 10 אחוז ממה שנעשה בכור, וגם זה בקושי. אני מופתע מהרעש שעשו סביבו. הייתי מופתע שנעצר, בעיני הוא אדם הזוי לחלוטין".
יו"ר האופוזיציה, ח"כ שמעון פרס, כינה את ההתנהלות סביב שחרור ואנונו: "פסטיבל", והוסיף שהוא אינו שותף לו. "הפסטיבל הזה, מעיד על כהות חושים", אמר פרס. בכנס בבית דגן התייחס לשחרורו ואנונו ואמר: "התקשורת יצאה מדעתה בעניין ואנונו,
האדם הזה בגד בעמו, הפר שבועה, התנצר והוא מנוול, בתקשורת איבדו רסן ופרופורציה". פרס, יש לציין, שימש לפני 18 שנה ראש ממשלה ועל-פי פרסומים זרים, הוא זה שנתן הוראה לחטוף את ואנונו מרומא ולהביאו לארץ.
מסע הסיקור העיתונאי סביב המרגל מרדכי ואנונו נמשך אמש עד שעות הלילה המאוחרות. עשרות צוותי עיתונות מהארץ ומהעולם הגיעו אחריו לכנסיית סנט ג'ורג' בירושלים, שם התאכסן, ואף נכנסו עימו לתוכה. שם נפגש ואנונו עם העיתונאי הבריטי, שפירסם לראשונה את המידע שהיה בידי ואנונו.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-44530-00.html?tag=9-53-49
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
