היום מאה שנה לפטירתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל  

בסוכנות היהודית תיארו את המכתב - שיועד לסגנו של הרצל בהסתדרות הציונית, דויד וולפסון - כמעין צוואה לחבריו לדרך. המכתב נמצא בחיפוש מיוחד שערכו אנשי הארכיון הציוני של הסוכנת בירושלים, במלאות 100 שנים לפטירתו.

בחיפוש נמצאו חומרים חדשים שטרם נחשפו בציבור, בהם ארכיונו הפרטי והאישי של הרצל (כולל העותק המקורי של ספרו ''מדינת היהודים'').
אחד הגילויים המפתיעים הוא תצלום נדיר של הילד בנימין זאב הרצל (בתמונה). התמונה צולמה בבירת הונגריה בודפשט בהיותו כבן 6.

ביום שלישי יתקיים במשכן הכנסת בירושלים כנס מיוחד בנושא ''אתגרי הציונות היום'' במלאות 100 שנה לפטירתו של הרצל. ועדות החינוך והתרבות והקליטה והתפוצות יקיימו דיון מיוחד בנושא.

(07/12/03 , 17:20)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=65&viewmode=threaded

רק היום יש ישיבה בכנסת של ועדת החינוך בקשר להצעת חוק לפועלו של הרצל.

----
ישיבות ביום שלישי, כ"ו סיון תשס"ד, (15/6/2004)

מסמכים בני למעלה ממאה שנה חושפים מעקב של המשטרה החשאית הצרפתית אחרי העיתונאי תיאודור הרצל. דיווחיו לעיתון בו עבד, מברקים ששלח ופגישות שמטרתן לקדם את עניין המדינה בציון, הכל תועד ותויק בקפידה. כך תפרו תיק לחוזה מדינת היהודים* 99 שנה למותו של חוזה המדינה

באחרונה קיבלתי לידי ברטט מסמכים אשר אני כבר מחפש כ-18 שנה. מתברר שבמשך כעשר שנים ערכו שירותי הביטחון הצרפתיים עיקוב צמוד אחרי האב המייסד הגדול של הציונות, תיאודור הרצל, בחשד שהוא סוכן זר. בתקופה מסוימת הוא אף נחשד על ידי שירות הריגול הנגד הצרפתי – ה´קונטר אספיונאז´.

לא אתפלא אם יתברר שהסיבה למות הרצל בגיל צעיר אינה מחלה כזו או אחרת אלא הרעלתו בידי אנטישמים שראו ברעיונותיו סכנה גדולה בנוסח ההסתה של ה´פרוטוקולים של זקני ציון´, שהומצאו ופורסמו שנים לא רבות לאחר מכן. האם הרצל נרצח?

עיון לא רע לשמו של רומאן...

במסמכים שהגיעו לידי כלולים הדיווחים הסודיים השוטפים של שירותי הביטחון הצרפתיים שנגעו בעבודתו העיתונאית של הרצל ובמאמציו להקים בפלשתינה מדינה ליהודים. עולה מהם שפעילותו של העיתונאי היהודי המזהיר בפריז של סוף המאה ה-19 דווחה לממונים הבכירים ביותר בשירותים אלה.
נראה שהמסמכים הם חלקיים בלבד והדרך שהם עשו היא ארוכה – לא רק מפני שהיא בת למעלה ממאה שנה אלא מבחינה גיאוגרפית. מתברר שכאשר כבשו הנאצים את פריז בעת מלחמת העולם השנייה, הם העבירו את ארכיון הענק של הריגול הנגדי הצרפתי לברלין. כשהגיע הצבא האדום עד לבונקר של אדולף היטלר בברלין, העבירו הרוסים גם את הארכיון הזה למוסקבה.
רק לפני חודשים אחדים החזירה ממשלת רוסיה את הארכיון לידי ממשלת צרפת. על פי המסמכים העיקוב הסמוי אחר ד"ר תיאודור הרצל מתחיל ב-1893, ושמו נכלל ב´רישום הסודי, כרטיסייה ב´´ של הז´נדרמריה של פריז ונמחק מרשימה זו רק ב-13 במאי 1902.
המסמך הראשון, שהוא כנראה צילום הכריכה של אחד התיקים של הרצל, נושא את החותמת בצרפתית "הריגול הנגדי", מציין שלהרצל יש תיק שמספרו 685 וכי הוא משמש ככתב ה´נוייא פרייע פראסא´, עיתונו בווינה, אוסטריה.
מסמך נוסף שנמצא הוא כנראה כריכה של תיק, והוא נושא בכתב ברור וגדול את שמו של הרצל ואת הפרטים: "יליד 2 במאי 1860, בודפשט (אוסטריה)" והכתובת "לשכת המנהל הכללי של שירות הביטחון הלאומי", ששכן כמובן בפריז.
המסמך גם מעיד לאן התגלגל התיק הזה בנושאו חותמת בקירילית המציינת כי הוא שכן ב"ארכיון המרכזי של ברית המועצות". אכן במוסקבה, כמו בפריז, ארכיוני שירותי הביטחון היו מסודרים מאוד והחומר תויק בקפדנות. כך מעידים 27 המסמכים שהם בני כמאה שנה ועוסקים בעיקוב הצרפתי החשאי אחרי תנועותיו של הנביא היהודי הגדול ביותר באלפיים שנות גלות.

כתיבה תמה
המסמך הטרי ביותר הוא מ-1902, כשנתיים לפני מותו של הרצל, בשיא כוחו, כה צעיר, תוסס וחיוני. זהו דוח בכתב יד יפהפה של ראש נציגות השב"כ הצרפתי בתחנת הגבול הצרפתי-שווייצרי בעיר אנמאס, שלא מכבר היתה בחדשות בשל מהומות האנטי גלובליסטים בעת כינוס הג´י-8 באוויאן הצרפתית.
ובכן, ב-27 באוגוסט 1902 ממהר "הקומיסר המיוחד" של "המשטרה המיוחדת", השייכת למשרד הפנים הצרפתי, להעביר דיווח ל"מנהל הכללי של שירות הביטחון הכללי בפריז" על מגעיו של הרצל עם התורכים כדי להביא ל"תנועת הגירה יהודית לפלשתינה" .
תענוג לקרוא את כתב היד הצרפתי הקפדני והברור, בטרם חלמו על מחשב. אך בחתימתו של קצין הביטחון הצרפתי לא ניתן לפענח את השם.
הדוח מציין את כינוס הקונגרס הציוני החמישי בבזל, וכותבו מצרף דיווח מהעיתון השוויצרי ה´טריביון דה ז´נב´, המספר על תוצאות מפגשו האחרון של הרצל עם הסולטן בניסיונו להקים חברה ("אטבליסמנט") יהודית בפלשתינה במסגרת צ´ארטר.
כשלושה חודשים לאחר שכבר ניתנה ההוראה למחוק את הרצל מהרישום הסודי נשלח מאנמאס לפריז הדוח על הרצל הציוני והעיתונאי החשוד. כנראה, עדיין לא הגיעה ההוראה למוחקו לתחנת השב"כ בגבול הצרפתי-השווייצרי.
מהנהלת שירות הביטחון הכללי הצרפתי – הפיקוח הכללי על זרים, יצאה תמצית של דוח על תיאודור הרצל ב-2 במאי 1895 הדברים מתויקים ב"תיק עיתונאים זרים":
"הרצל תיאודור, נולד ב-2 מאי 1860 בבודפשט (אוסטריה), נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר ברחוב מונסו מס´ 8, שם הוא משלם 6000 פרנק כשכר דירה. גם אם הוא איננו, עד עתה, מזיק למדינתנו, בכל זאת אין זה מפחית את הצורך לראות בו חשוד, משום שאין לו מקורות הכנסה מלבד התקבול מעבודתו בעיתון ´נוייא פרייע פראסא´, ואם לוקחים בחשבון את הוצאות הבית שלו והסכום הגבוה של שכר הדירה, זה טבעי להגיע למסקנה שהוא מקבל כסף ממקור אחר".
הנה כך תפרו תיק להרצל המסכן שבזבז את כל רכוש משפחתו לא רק לעבודתו העיתונאית הפורייה בפריז, אלא כשהתרוצץ על פני יבשות למען הגשמת חלומו להקמת מדינה יהודית. הוא הפך לחשוד רק משום ששירות הביטחון הצרפתי לא התעמק ללמוד על האמצעים הכספיים של משפחתו.
צריך לזכור שבינואר 1895 מתחילה להתגלגל בצרפת פרשת אלפרד דרייפוס, אותה פרשה היסטורית שזעזעה את צרפת: קפיטן דרייפוס, קצין יהודי במטכ"ל הצרפתי, הואשם בריגול לטובת גרמניה ונשלח לרצות את עונשו באי השדים. הדבר גרם גל אנטישמיות נורא, בצרפת בעיקר, כשקמו מגיניו, ובראשם אמיל זולא, להוכיח שלא היתה זאת אלא עלילת שווא. הגנרלים של הצבא הצרפתי, פוליטיקאים ועיתונאים צרפתים, גם כשכבר ידעו שההאשמה נגד דרייפוס היא עלילת שווא, ליבו את האיבה האנטישמית ורדפו את אמיל זולא על ה´אני מאשים´ ההיסטורי שלו, שפרסם ביומון ´ל´אורור´ אצל העורך הראשי ז´ורז´ ("הנמר") קלמאנסו. קלמאנסו הפך לעת זיקנה לראש ממשלת צרפת כדי להציל את מדינתו מזוועות מלחמת העולם הראשונה. תיאודור הרצל סיקר את משפט דרייפוס כעיתונאי, וגם היה עד ב-1895 לטכס המשפיל של הורדת דרייפוס בדרגה לפני שנשלח לאי השדים.
יש אומרים שגם פרשת דרייפוס עודדה אותו לכתוב בקדחתנות בפריז את חזונו המונומנטלי ´יודנשטאט´, ´מדינת היהודים´, על הדרך וההכרח להקים לעם היהודי מדינה משלו.
מי שמכיר את בודפשט הנפלאה, שבה נולד הרצל, את וינה היפה, שבה עבד בעבור עיתונו, ואת פריז הקסומה מכולן, שאליה נשלח ככתב זר – יכול להבין שרק רוח נבואה דואגת, מציקה וכואבת ממש נפלה על הרצל כשקם וקרא ליהודים להרחיק למדבר של פלשתינה כדי להקים מדינה משלהם.

18 שנות חיפוש
מלכתחילה הוא היה חשוד בעיני השלטון. ראשית, כעיתונאי. צרפת חשדה אז בכוונות התוקפניות של ´הברית המשולשת´ – יריבותיה אוסטרו-הונגריה, גרמניה ורוסיה. לכן לא פלא ששמרו בתיקו בקפדנות גם מברקים ששלח לעיתונו, כמו זה, לדוגמא, מפברואר 1894 : הרצל טלגרף בצרפתית, בכתב יד קריא, לכתובת הטלגרפית של עיתונו ´אטיין – וינה´ וחתם בשמו וכתובתו. אבל תמיד המתייק בשירות הביטחון היה רושם את שמו בבירור בצד שמאל כדי להניחו בקפדנות בתיקו, ולעתים בתוספת הערות בלתי ברורות בצד המברק.
כבר ב-11 במארס 1893 שולח מפקד משטרת פריז דוח על תיאודור הרצל, ובו הוא מספר שהרצל הגיע לפריז באוקטובר 1891 ומדווח מה כותב הרצל לעיתונו על מצבו של הצבא הצרפתי), דרך התייחסותו למעמדם של התת-קצינים (בד"א) בצבא הצרפתי. דרייפוס אינו לבד.
המכתב מופנה לראש ממשלת צרפת, שהוא גם שר הפנים, ומצוינות בו המילים: "לפי הוראותיך" וכן ל"הנהלת שירות הביטחון הכללי – המשרד הרביעי". חותמת שירות הביטחון מעידה על כך שהדוח הגיע לשם למחרת היום, 12 במארס. הדואר עבר אז מצוין, כנראה, כשזה נוגע ל"חשוד" כהרצל.
עוד מציין הדוח הזה ש"הרצל מקבל כמויות דואר מרשימות אבל מעט מאוד אורחים". כמו כן מצוין שם שיחסו של הרצל לצרפת "נראה מסויג".
הרצל העיתונאי כל כך מעסיק את שלטונות הביטחון הצרפתיים, עד אשר באפריל 1893, כחודש לאחר הדוח הקודם, מופיע דוח מודיעין סודי החוזר על אותם הפרטים בתוספת פרטים אישיים: "תיאודור הוא בנם של ז´נט וז´אק דימאנט, ויש לו שני ילדים – בת שגילה שלוש ובן שמלאו לו שנתיים" .
באפריל 1895, בשאלון מקובל פנימי על "כתב של עיתונים זרים" מטעם משטרת פריז, צוין כי לתיאודור הרצל "רגשות עוינים כלפי צרפת", ונאמר שעיתונו בווינה הוא "ליברלי והחשוב ביותר באוסטרו-הונגריה" .
לאחר עיון מקיף ורב בחומר אינסופי שהתפרסם על הרצל, ובכלל זה כתביו ויומניו המרתקים, מסקנתי היתה שאין ספק שעיתונאי יהודי וציוני נלהב ומוכשר כמוהו היה מטרה לעיקוב ולפיקוח של שירותי הביטחון במדינות השונות שפעל בהן, כולל גרמניה, רוסיה, אנגליה ותורכיה.
לכן זה כ-18 שנה ניסיתי להשיג את תיקי הפיקוח החשאי על הרצל בצרפת, בשכנוע עצמי שהם אכן קיימים. שם הרי התחילה דרכו הציונית. הייתי בטוח שבמדינת פרשת דרייפוס ומחצית המאה לאחר מכן המשטר של וישי הפרו-נאצי, לא ייתכן שהרצל הנפלא כעיתונאי, כיהודי וכציוני לא היה תחת עיקוב צמוד ומלא. לא אתפלא אם יום אחד יתברר שהסיבה למותו בגיל צעיר אינה מחלה כזו או אחרת אלא הרעלתו בידי אנטישמים שראו ברעיונותיו סכנה גדולה בנוסח ההסתה של ה´פרוטוקולים של זקני ציון´, שהומצאו ופורסמו שנים לא רבות לאחר מכן. האם הרצל נרצח? רעיון לא רע לשמו של רומאן.
למרות בקשותי העקיפות החוזרות ונשנות מחבריי בשירותים החשאיים של ישראל, שנסעו לפגישות תקופתיות עם עמיתיהם מה´סדאק´ הצרפתי וה´די.סי.טי´, שיבקשו שם את תיקיו הישנים של הרצל, לא הגעתי לדבר. ייתכן שבאמת לא מצאו. הרי מדובר בהנחה שלי בעניין סקופ עיתונאי שהוא כבר בן למעלה מ-100 שנה. אבל סקופ אמיתי הוא כיין טוב, רק משתבח גם כעבור 200 ו-300 שנה.
לפני חודשים אחדים פניתי בסקרנותי העיתונאית הבלתי נלאית ליהודי ציוני נפלא ונכבד בצרפת, הוא הביא את בקשתי בפני השלטונות הצרפתיים, וקיבלתי לידי את המסמכים המרתקים המגלים טפח נוסף ממאבקו הנפלא של הרצל כשהוא נתון תחת זכוכית מגדלת של שירותי הביטחון הצרפתיים.
ד"ר תיאודור הרצל ידע תלאות רבות וייסורי נפש בחייו הקצרים והמופלאים. הפרטים האלה מתיקי שירותי הביטחון באירופה, מביאים לידיעתנו אילו סכנות ריחפו מעליו בשל העלילות שטפלו עליו, איך הפך חשוד אצל שירותי הביטחון הצרפתיים. הדבר מצטרף לרשימת מכשולים בלתי נראים שהיה עליו להתגבר עליהם במאבקו למימוש חזונו להקמת המדינה היהודית.

-
לקראת השנה הבאה
קולגה ציוני (יש כאלה) הבקי בתולדות הד"ר תיאודור הרצל אמר לי שכל עמלי היה לשוא – משום שהמסמכים התפרסו בביוגרפיות שונות על חוזה המדינה היהודית. במסגרת שנת המאה למותו של הרצל מוזמנים קוראינו לשגר ל"מקור ראשון" כל פרסום עתונאי, ביוגרפי, או אחר, בו מוזכרים המסמכים בהם מדובר בכתבה זו.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=48&viewmode=threaded

שיניים אכלו בוסר ובני אבות תקהינה? (יקהו?)

מהו הצעד הראשון לקראת עושר?