בג''צ 7954/06: יו''ר בייניש, ג'ובראן, חשין - היום !!  

כדי שיבחנו את העניין בצורה יסודית יותר,
ויביאו דעת תורה לפרשה הזאת, לפחות למען ישמע דבר הצדק,
אם טרם נעשה דרך הערכאות המקובלות.
לא להתייאש, ח"ו.

הרכב השופטים: בוגרי מינהל עסקים, בוגר מדעי

החברה – משקל השיפוט 40% .

חבר מושבעים: מקרב התושבים ביישוב בו נערך הדיון המשפטי – 9 אנשים, משקלם בשיפוט – 30%.

הקהל באולם: להצבעתו משקל של 30%, במידה ויהיה מסך מחוץ לאולם האחוזים בהשפעה יחולקו בהתאם.

התביעה: באחריותה להכין את כתבי האישום, ולזמן את עדי התביעה- בראש התביעה

סניגוריה: לכל נאשם יישלח כתב האישום חודש מראש והוא יורשה לייצוג על בא כוחו, כמו כן יוזמנו עדי הגנה. במידה והנאשם יתעלם, ימונה לנאשם סניגור, והוא יגיש כתב הגנה ויזמן עדים.

לוגיסטיקה: בכל עיר יושכר אולם גדול, יוכנו פודיומים עבור הסניגוריה והתביעה, כמו כן בימה למושבעים ולשופטים.

תקשורת: פנייה לאמצעי התקשורת השונים, כולל ערוצי הטלויזיה המקומית, עיתונות מקומית ועיתונות ארצית בהתאם למקום ולצורך.

מטרות המשפט הציבורי:

1. ניסיון לקבל משפט צדק ציבורי הוגן
2. לעורר את הציבור לפעילות אקטיבית, לשינוי הנעשה במדינה ובעיקר בבתי המשפט.

3. להעלות למודעות ציבורית, את העובדה שהמערכת המשפטית, יותר משהיא עושה צדק, היא מגנה על האליטות החברתיות.

4. לעורר במערכת המשפטית את רגשות הצדק הטבעי, ולאפשר לכוחות חיוביים במערכת לעשות משפט צדק.

ולעניין:
ברור לי שיש בכל הנושא הזה בלבול ועירוב מושגים - המצב ומה שהיה בישיבה מאוד לא ברור - לפחות לי.
אני מצטט מהכתבה שנמסרה לעיל: "...במהלך הדיון הבהירה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת בייניש כי על אף ההבנה לכאבם של ההורים היא מבקשת מהם לדחות את העתירה. זאת כיוון שהסיכוי שבג"ץ יתערב בהחלטה כלשהי של הפרקליטות היא קלושה ביותר. ...":

בית המשפט לעולם לא מבקש מהעותרים לדחות עתירה! זה התפקיד שלו, לדחות או לאשר.
מה שבית המשפט מבקש פעמים רבות מאוד זה "למשוך" את העתירה.

בהחלט יכול להיות מצב, שבסיכום הדיון, בית המשפט ייתן לך חלק גדול ממה שביקשת, וזה אחרי שהעתירה נמשכה ע"י העותר. המשמעות של משיכת העתירה היא שבית המשפט לא צריך לדון בעצם העניין העקרוני, אבל הוא יכול לתת לעותר את הפתרון המעשי לבעייתו.

מצב כזה יכול להיות, כשלא נוח להם, או כשזה פשוט נראה להם דיון שלא בא להם לדון בו. באפשרות השנייה, המצב דומה למצב בו בהרבה מקרים בתחום האזרחי, שופטים לוחצים על הצדדים להגיע לפשרה או לגישור או לבוררות, וכל זה כדי לחסוך מהם עצמם את הכאב ראש והזמן בעומס שבו הם נמצאים.
אם היה חשד מוקדם להטיה של המערכת, ונראה שחשד כזה הוא סביר, ויש רצון לעמת את המערכת מול המראה הזו, היה צריך לשקול לסרב למשוך את העתירה. במקרים טרגיים, או במקרים השופטים יודעים שבהם המערכת התעמרה באזרח, יש נטיה להימנע מפסיקת הוצאות, כפי שיש אפשרות לקבל פטורים והנחות מאגרות במקרי מצוקה.

לצערי, בית המשפט במקרים רבים, לא רואה מתפקידו לתקן את העולם, אלא לפתור בעיה ספציפית של עותר שהתעמרו בו. חבל כי יש להם את הכוח.
למי שהתפקיד שלו לתקן את המצב ולשפר את המדינה - מבקר המדינה - לצערי אין את השיניים לכך.

אני מדגיש, כפי שהדגשתי בעבר שאני לא משפטן, אבל יש מצבים שאני מכיר. עד כאן מבלי להיכנס לפרטים.

הערה שלי: בג"צ לא דחה את העתירה, בג"צ ביקש מההורים
למשוך את העתירה, ולאחר התייעצות עם עו"ד שמואל צנג, הם
משכו את העתירה, אבל ההורים מבינים כפי שנתנה להם להבין
נשיאת בית משפט העליון, דורית בייניש שאם הם לא ימשכו,
היא וחבריה ידחו את העתירה ויקבלו את תגובת המדינה המנומקת
לדבריה ולפרוטוקול (שלא קיים), מי שיקרא את תגובת
המדינה היטב היטב, יבין איזה סכנה מחרידה הייתה יכולה לקרות
אם המשפחה לא הייתה מושכת את העתירה ובג"צ/בייניש, היו דוחים
ומקבלים את תגובת המדינה.....!! http://www.dori61.com/new_site/NewSiteMain1.htm

6 שנים חלפו מאז אותה שבת ארורה בה נהרג בננו במהלך צלילה מודרכת במועדון "לאקי דייברס" במהלכה נעשו כל העבירות האפשריות ע"י אנשים לא אחראים. למרות כל העובדות המרשיעות - בג"צ החליט שיוקרת מערכת אי-הצדק ואנשיה חשובים לו יותר מאשר חייהם של העוסקים בצלילה ובספורט אתגרי בכלל.

כך החמיץ בג"צ את האפשרות לעצור את ההפקרות ולהראות למנהלי המועדונים שהם אחראים על חייהם של הצוללים. ראה "מסמכים" http://www.dori61.com/new_site/NewSiteMain1.htm

הדלק נר עבור דורי
- קישור לאתר קדיש
http://www.kadish.co.il/Deseased/index.asp?DeseasedID=629&main=main

_________________

1. באיזה עברות או מחדל, ספציפית, מאשים עמיחי את מועדון הצלילה.

2. למה צריך בג"ץ במקום תביעה אזרחית פשוטה לפיצויים.

3. זה שדורית בייניש לא מתאימה להיות שופטת זה לא חדש. זה שהיא פועלת בצורה בולשביקית דיקטטורית נגד הימין בישראל זה לא חדש (אבישי רביב, ההתנתקות וכו'). זה שבעלה זוכה מעבירות מס רק בגלל שהוא בעלה הם דברים ידועים.
אבל אני לא מבין מה האינטרס של בייניש במקרה זה.

2. הנ"ל מחייב תביעה פלילית על גרימת מוות ברשלנות - המדינה מעמידה לדין את מי שבהפרת חוקיה גרם למותו של אדם אחר. תביעה אזרחית זה ענין אחר שבו לרב הנתבע אינו נענש.

3. צריך להכיר בזה שהפרקליטות ובתי המשפט זו למעשה אותה יישות. כל מקרה שיש לו משמעות כלפי בעלי שררה והשפעה, מטופל על ידם במסגרת מתואמת של קומבינה שבינה לבין עשיית צדק או יישום החוק אין ולא כלום.

הכנס בתפריט ל"מסמכים"

בחר את "ערר לפרקליט המדינה ערן שנדר - מרץ 2005"

המדינה. נערך כאן בפרוש "משפט ללא משפט".

חבל רק שזה לא התפרסם לפני הדיון, אזי היה ברור לכל,
לאן פני הדברים הולכים.

שאלה: למה בכל זאת הסכמתם למשוך את העתירה,
ולא הלכתם עם זה, עם בג"ץ, עד הסוף?

כמו שהצעת יש לקרוא גם את הערר שלכם, ואז להבין טוב יותר
את כל הבעייתיות שבהתנהלות הרשות לצלילה וחוקיה.

בכל אופן, עדיין ישנו יותר מפתח אחד להמשך מאבקכם,
על מנת שהצדק יראה ויעשה.

הבעיה כאמור היא שבמקרה כה מובהק של גרימת מוות ברשלנות - גורמי החוק מטייחים ומעוותים בכל דרך כדי שלא יוגש כתב אישום נגד "אנשינו".

זה אינו צדק במדינת חוק אלא סגנון של מדינה דרום אמריקאית מהדרג השלישי שהבלתי מנוסים בינינו האמינו שהוא קיים רק שם ובסרטים...

1. ללכת בכל זאת לתביעה אזרחית של דיני ממונות כנגד התרשלות מועדון הצלילה, והמדריכים.
(כמו שגם הציעה פרקליטת מחוז דרום..).
גם אם אין בכך נחמה על האובדן, הסבל והצער שנגרמו למשפחה, לפחות יהיה פיצוי כספי,
ונתינת הדעת על הכשלים. יהיה גובה הפיצוי אשר יהיה. יהיה דין ויהיה דיין לפחות לצורך זה.

2. למצוא חיזוק רוחני להמשך. מכל האמור בהלכה היהודית בדיני נפשות, ואיך צריך לנהוג על פיהם.
גם במקרה הזה הייתי מציעה ללכת לדין תורה.
(ומובא בין היתר, בגמרא במסכת סנהדרין ובמשנה תורה הלכות גם במה שבין דיני ממונות לדיני נפשות. חפש בגוגול)
גם לצורך זה, התורה שלנו וחכמינו שמתעסקים כבר אלפי שנים בסוגיות גם מסוג זה, ונכתב ונלמד על כך לא מעט, שעולים בחכמתם בהרבה על חוקות הגויים...
ונאמר שבדיני ממונות אפשר להיות זריזים, אך בדיני נפשות להיות מתונים.
...
נלמד גם ממשה רבנו.
http://66.102.9.104/search?q=cache:NRSW7oW0iowJ:www.netivot-shalom.org.il/parshheb/emor6.php+%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99+%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%95%D7%AA&hl=iw&ct=clnk&cd=20&gl=il

מכאן שאפשר לפנות לסנהדרין שיש להם בית דין עם דיינים מוערכים.
ובמקרים שאנשים לא קבלו מענה בבתי המשפט, נשלחו להתפשר בחוץ, או הרגישו
שלא טיפלו בעניינם כמו שצריך, לא אחת פנו לבית דין זה, לעשות משפט צדק.

אנסה לבדוק עם הרב אריאל ישראל, ופרופ' הלל וייס שיושבים בבית דין זה, ואשמור עמכם
על קשר.

3. יש לדעתי צורך בהתארגנות של משפחות ששיכלו יקיריהן במקרים דומים,
ולפעול ביחד מול רשויות החוק והחקיקה. גם אוזכר בדברי בג"ץ בדיון האחרון.
בעניין, " התווית עקרונות זהירות במסגרת צלילות מודרכות" או
" חובת הזהירות הנדרשת בעריכת צלילות מודרכות"

שהשם יתן לכם כוחות גם להבא.

בקישור הבא ב"פורום מסמכים" הסמוך ישנו גם כן אשכול העוסק בעניינכם:

http://rotter.net/forum/gil/6812.shtml

תודה על האמון האישי ועל היחס לסנהדרין.

אם מישהו
יפנה, בפרט מבני המשפחה, אני מניח שהרב ישראל אריאל וכולנו נשמח להכנס בעובי
הסוגיה.

פסח, פסח של אמת.

שלחתי כעת כל החומר(הקשור לקרבן הפסח) לאתר רוטר בנושא,
בפורום אקטואליה.

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&omm=0&om=7887&forum=politics

הלל

אין דבר קצת חזון ברוח ישראל, והישענות על תורת ישראל, לא יזיקו לנו במדינתו במצבה הנוכחי בפרט, כלל וכלל,
ולא כמו ששמעתי הבוקר בערוץ 2 מאת המגישה......."וגם קצת רוחניות.. על קלפי טארוט..!"..

בעוד שבוע בדיוק חוגגים את ליל הסדר כל עמך ישראל,
אוסיף בהזדמנות זו את ברכתי לפסח זה:

שנזכה כולנו להתגבר על כל המכשולים העומדים בפני עם ישראל.

נזכה לבער את החמץ הפנימי שבתוכנו

ולמלא את לבנו באהבת ה' יתברך שמו,
באהבת ישראל ובאחדות של יהודים.

והמדריכים?

בראשית חשובה המוכנות והרצון לשיתוף פעולה עם בית הדין של
הסנהדרין מצד בני המשפחה.
הצטברו די חומרים עדויות טענות ותביעות הסתייגויות ודחיות,
והתמונה מספיק ברורה כמו שנראה,
שקיימת אפשרות לבחון היטב את הדברים לגופם, ולהתייחס
על פי דעת תורה לכל הנושא.
שאין זו עבודה פשוטה אלא מורכבת מצד הדיינים והעיונים הרבים
להם הם נדרשים, בקפדנות ובדקדקנות.
(אילו הייתי נוכח פעם בדיון כזה היית מבין אותי יותר טוב).

אבל בסופו של דבר אפשר לשמוע דברי אמת חכמה וצדק,
שיתייחסו לכל מי שכלול בפרשה. בלי להחסיר שום פרט.
(מאד בשונה מאיך שנהגו בהם עד כה, והתחושה של
הקלת הראש והמעטה בערכם של העובדות וחוות הדעת
שהוגשו).

על כל פנים, יהיה זה כשלעצמו חיזוק רוחני ומשמעותי קודם כל
כלפי המשפחה.

אם הצד השני לא יהיה נוכח בדיונים, ולא יקבל את הדין שיקבע
על פידעת התורה,
זו תהיה קודם כל, בעייתו שלו,
ואין לי לעשות חשבונות שמים.

אבל למשפחה זה יכול לעזור מאד להתעודד, ולפעול בהמשך.
בטוחני שהם יצאו מכך, מאד מחוזקים, מהדעה התורנית הלכתית,
ללא שום נגיעות אישיות, בעניינם.

...ובאם לא תהיה מניעה מסוימת מבעד המשפחה, מצד או
מגורם כלשהו,
שימנע מבעדם, לפנות לבית הדין של העם והארץ של הסנהדרין.
תקוותי שלא.

אתר הסטי"ל אליו לקחו אותו נחשב מסוכן עבור צולל חסר נסיון.

הים באותו יום היה גלי ועכור.

הציוד לא היה תקין, לא היה מתאים לצולל ולא נבדק כפי שצריך.

התדרוך היה לקוי וחלקי.

לא תורגלו מצבי חירום לרבות הורדת ולבישת משקולות.

הליווי היה לקוי - דורי שהיה הצולל הפחות מיומן הושאר מאחור.

המדריך התעלם מהאינדיקציות לחוסר מיומנות וקושי של דורי.

המדריך לא הבחין בכך שדורי מחלץ את עצמו ועולה למעלה.

המדריך למעשה איבד אותו למרות שהיו 3 מודרכים בסה"כ.

בחוף לא היה ציוד הצלה/מע' חמצן.

הנהלת המועדון איפשרה לכל המחדלים הנ"ל לקרות בכך שלא פיקחה כמו שצריך.

הדלפק לא היה מקצועי ולא תפקד.

הרשות לצלילה ספורטיבית ידעה שהמועדון מסוכן ולא הזהירה את הציבור.

הרשות, מסתירה מידע על אירועי בטיחות ובכך יוצרת מצג שוא כאילו הצלילה הספורטיבית היא עיסוק בטוח.