ספר בראשית- ספר של חלומות...  

(לשם הבאת גאולה לעולם- רציתי לציין שאת הרעיון קיבלתי מחבר שלי, אבשלום סלוק, שלומד באילת, שאמר אותו בדבר תורה לפרשת וישב)

אנו עומדים בסיומו של ספר בראשית, ממש כמעט בסוף.
כמטפסים במעלה תלול- לא שמים לב כמה עולים, כשמסתכלים אחורה ולמטה מבחינים פתאום שעלינו כבר 90% מההר...
וגם רואים משו שלא ראינו קודם - את המהלך בתמונה כללית.

כשאנו מתחילים ללמוד את ספר בראשית אנו לא רואים את המהלך, אנחנו הולכים יד ביד עם האבות, בלי כלכך קשר בין העתיד לעבר...
עכשיו, כשנשארו לנו עוד 2 פרשות לקרוא, אנו מסתכלים אחור, ורואים שכמעט כל הדמויות בספר בראשית חולמים חלומות...
(סליחה על חוסר הדיוק בפסוקים)

אברהם: "ויהי דבר ה' אל אברם במחזה לאמר"
אבימלך: "ויבוא אלהים אליו בחלום הלילה"
יעקב: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
"וארא בחלומי עקודים נקודים וברודים..."
לבן: "כי אלהיכם בא אלי בחלום וכו'"
יוסף: "ויאמר אל אחיו בחלומי והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי"
"הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי"
ואפילו פרעה וסריסיו-
הסריסים: "חלום חלמנו ופותר אין אותו"
ופרעה בעצמו: "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם"

קודם כל יש לציין שדוקא המצרים - שהיו מתגאים בחכמתם - לא הבינו את החלומות שחלמו (יש מקום להעמיק בנושא- למה דווקא הם לא הבינו, אך לא כאן), בניגוד לאבותינו, ולהבדיל- גם בניגוד לפלשתי ולארמי, שהבינו טוב-טוב את דברי ה' להם...

למה כולם חולמים?
כאן צריך להכנס למשמעותם של החלומות בחיי האדם- מה הם אומרים, מה הם מסמלים, מה משקלם והשפעתם על החיים הערניים של האדם.

האדם הוא - כמו כל נברא, ואפילו יותר מכל נברא אחר - מכונה שפועלת על מזון, תצרוכת חיצונית. יש לאדם צורך בתרכובות שונות: אויר, מים אוכל. זה בסדר חשיבותם.
בלי אויר אפשר קצת יותר מדקה, במצב הכרתי. בלי הכרה אפשר כמעט 8 דקות, אח"כ זה קריטי.
בלי מים אפשר יומיים או יומיים וחצי, אם נמצאים במקום מוצל וקריר.
בלי אוכל אפשר אפילו שבוע, בתנאים טבים וללא מאמץ פיזי.

האדם הוא לא רק חומר. הוא מורכב מחומר ורוח, כל הנ"ל הם מזון חומרי.
חוץ מכל אלו - שהם מהווים מקור מחיה לגוף - האדם צריך גם חיים לנשמה. בשביל זה הוא ישן. אנו אומרים כל בוקר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" היות והנשמה עוזבת באופן זמני את הגוף, תולה שלט "תיכף אשוב" וחוזרת למקום ממנו חוצבה, "לתת דין חשבון מפעלה" של היום האחרון. כמו שנאמר "תפקדנו לבקרים". שם היא ממלאת את המצברים וחוזרת בכוחות מחודשים לכלא הגוף.
אבל הגוף לא יכול להיות דומם לרגע, אחרת הוא לא יניע יותר. לכן כשאר האדם ישן הוא "רק" אחד משישים במיתה. היות וכך- יש חדר שתמיד נשאר בו אור. זה המוח. המוח נותן פקודות גם בעת השינה, ומדענים טוענים שהפעילות החשמלית במוח בעת שינה היא אפילו גדולה יותר מאשר בזמן הערנות.
הרמב"ם אומר ששני כוחות עיקריים מנחים את פעולותיו של האדם: הרגש והשכל.
הם היועצים הבכירים של מלך כוחות הנפש - הרצון - ותפקידם הוא לייעץ מה לעשות במצב נתון ואיך להגיב.
כל זה עובד ביום. כשהאדם ישן- השכל ישן אתו. הדמיון, שבד"כ משועבד לשכל, מקבל בעת השינה יד חופשית לפעול כרצונו. זהו מקורם של החלומות.

יש הרבה בחז"ל על החלומות. גם פסוקים. יש גם סתירות-לכאורה ביניהם:
"חלומות שוא ידברו", זה פסוק במשלי, עם את- חז"ל אומרים: "חלום- אחד מששים בנבואה", ואכן- אנו רואים את הרובד הזה בספר בראשית. כל החלומות מבטאים נבואה. בעיקר אצל יוסף.
חז"ל גם אומרים: "אדם חולם מהרהורי לבו" וגם מזהירים: "לא יהרהר אדם (הרהורי עברה) ביום כדי שלא יבוא לידי קרי בלילה"

כלומר שיש קשר כלשהוא בין החלום שהאדם חולם לבין מה שנבחש בינו לבין עצמו שזמן הערנות. כמו שאומר השיר: "לכל חלום שאנחנו חולמים יש קשר אצלנו בחיים". בחלום ניתן ביטוי למאוייו ורצונותיו ושאיפותיו הכי נסתרות של האדם.
אפשר לומר - ועפ"י זה מתפתח כיוון חקירה חדש - שהחלום הוא מציאות שלמה שהאדם בונה לעצמו. (עפ"י התאוריה הזו רוצים התיאורטיקנים לומר שלשינה יש כמה שלבים: כיבוי מערכות העירנות הקונווציונליות, מנוחת הגוף והסדרת הנשימה, בצבוצם של הדמיונות לאט לאט, ולבסוף ערנות גמורה בתוך המציאות שיצר בשבילנו הדמיון- כשהאדם ישן, הוא בעצם ער בתוך סימולציה של הדמיון. זה, אגב, גם מסביר את התופעה של "החלום הצלול")

המורם מכל זה הוא שכאשר הנשמה חוזרת אל מתחת לכסא הכבוד, נשאר בגוף כוח המחבר אותו אל העולמות העליונים, ועל פי זכותו וזיכוכו של האדם זה בא לידי ביטוי בחלום. לכן גדולי העולם - האבות הקדושים - היו מתנבאים ע"פ החלומות.

כשאברהם, יעקב ויוסף חלמו חלומות- הם התחברו עם מקורה של הנשמה (הקב"ה, שהרי הנשמה היא חלק אלוה ממעל). לכן זה התבטא אצלם בנבואה ממש. זה גם מסביר את השתנות החלומות מאדם לאדם. הם התחברו עם מקור הנשמה, דרך הצינור הפרטי - הנשמה - שלהם, עם צורה המיוחדת לה. לכן גם כשיש כמה נביאים בדור כולם רואים את הנבואה, כי הכל נובע מהמקור העליון, אך רק אחד נשלח, כי הנבואה עוברת דרך הצינור הפרטי שלו, דרך האישיות שלו ודרך דרך-החיים שלו, דרך האידיאלים והרצונות שלו, דרכו עצמו, ולכן רק הוא יכול להעביר את הנבואה הלאה- לכל העם, עם הפרשנות שהוא נתן לה.

ליוסף היתה היכולת להכנס לתוך החלום של האדם ולסדר אותו בצורה מובנת וברורה (קצת הגשמתי את היכולת הזו, שבעצם היא גילוי אלוקי, כמו שאומר יוסף "הלא לאלהים פתרונים" ו"אלהים יענה את שלום פרעה"), כלומר יוסף היה יכול להתחבר עם האישיות של האדם שעומד מולו, להכנס לנעלים שלו, ולהבין את החלום בדרך המיוחדת לאותו אדם. לכן הוא היה יכול לפתור את החלום, להסביר לאדם מה הוא ראה.
ובזכות זה מבין פרעה ש"אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך", שאדם שיכול להכנס לנבכי הנפש של העומד מולו, הוא האדם החכם ביותר, משום שביכלתו לכוון את האירועים כרצונו. כמובן שיוסף מכוון את העין האנושית שלו לעין האלקית, ומכוון את האירועים רק על פי התכנית האלקית, ומשום כך זוכה להיות המשביר לכל הארץ, כדי שכל הארץ תישק על פיו, למען נווט את הכל לפי התכנית האלקית.
זה תפקידו של עם ישראל. לכוון את המציאות על פי העין האלקית, "להפנות אליך כל רשעי ארץ", לקדש שם שמים בעולם ולהופיע את התגלות הקב"ה בעולמו באופן גלוי.