מאת שמואל רוזנר

ואשינגטון

לארי גרבר איננו מנסה להסתיר את ההתלבטות. נוח יותר היה לי, הוא אומר, בלי "העניין הזה". אך לא תמיד החיים מזמנים החלטות קלות בלבד. צריך להסביר לתורמים, לנהל דיונים, לשמוע קובלנות. הוא מנהלה של "הקרן החדשה לישראל", סניף אמריקה, ו"העניין" הוא התרומות שמעבירה הקרן לארגונים ערביים-ישראליים. 30% מהכספים שמחלקת הקרן בישראל מופנים לפעילות המיועדת לקדם את ערביי ישראל, להשוות את מעמדם. זה חלק מרכזי מהיעד החשוב של "מדינה יהודית ודמוקרטית". זה גם עניין מהותי לקהילה יהודית שהיא עצמה מיעוט.

גם התורמים היהודים לקרן חשבו כך, אך לאחרונה נבעו סדקים בהתלהבות של כמה מהם. מסמך "החזון העתידי של הערבים הפלשתינאים בישראל", התובע זכות וטו על החלטות לאומיות ואוטונומיה תרבותית, עורר הרהורי כפירה. לפני כמה שבועות ישבו גרבר וחבריו במשרד בוואשינגטון לשיחה ארוכה, נוקבת, עם שאוקי חטיב, יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל ואחד מאנשי המפתח מאחורי המסמך. הוא לא התנצל ולא התפתל, רק הסביר.

בקרן קיבלו שתי החלטות: האחת - לא מפסיקים את התמיכה. השנייה - ייפתח הליך של ליבון יעדי התמיכה בארגונים ערביים ישראליים. לפני שבועיים, באטלנטה, נפגש גרבר עם כמה מהאישים שיממנו את ההליך הזה.

זו לא הפעם הראשונה ששאלת התרומות של יהודים אמריקאים למגזר הערבי עולה לדיון. במלחמת לבנון גייסו "הפדרציות היהודיות" מאות מיליוני דולרים כדי לסייע לתושבי הצפון המופגז. הן סייעו ליהודים וגם לערבים - וכמה מארגוני הימין היהודיים באמריקה לא אהבו את ההחלטה הזאת.

לא, אמרו המבקרים, הם אינם סבורים שיש להפקיר את הערבים בצפון. ממשלת ישראל ודאי צריכה לדאוג להם. אבל, הסבירו, זה איננו תפקידנו. יהודי ארצות הברית תורמים כסף לישראל כדי לעזור ליהודים. "תרמנו כסף ליהודים ברוסיה, אבל לא לכל הרוסים", הזכיר אחד מהם לפני כמה חודשים, "ואנחנו תורמים לטיפול ביהודי אתיופיה, אבל לא בכל האתיופים. למי שרוצה לתמוך במטרות נאצלות כלליות, יש די דרכים שבהן הוא יכול לעשות זאת".

הפדרציות - גם הסוכנות היהודית - הגנו בלהט על החלטתן. היה להן קייס קל יחסית, פינוי וסיוע לאזרחים מותקפים בשעת מלחמה. ובכל זאת, בנימוקים שגייסו אפשר היה לשמוע נימה של התנצלות. יש ערבים המשרתים בצבא הגנה לישראל, הזכיר ג'ון רוסקיי, ראש הפדרציה של ניו יורק. והווארד ריגר, נשיא ארגון הפדרציות, הבהיר כי מדובר, בסך הכל, ב-3% מהכסף.

וממילא, כל זה קרה לפני שמניפסט האוטונומיה נחת על מנהיגי יהדות אמריקה המאורגנת כטיל מונחה. הקרן החדשה נותנת כסף רב לארגונים כמו עדאלה, שמילאו תפקיד מרכזי בחיבור הפרובוקטיווי, והעובדה הזאת כפתה על גרבר אקרובטיות מילולית: הם מילאו תפקיד, הוא אומר, אבל לא זה העניין המרכזי שלשמו הם קיימים. אם ייהפכו לארגון שיעדו העיקרי הוא מימוש המניפסט, תצטרך הקרן לשקול מחדש.

אחד מתורמי הקרן, שהתלבט כיצד לנהוג, התקשר ל"הארץ" כדי לשטוח את תלונתו. "יש כאן שאלה גדולה", אמר, "אנחנו תומכים בישראל יהודית ודמוקרטית, וברור ששוויון לערבים הוא יעד ראוי. הבעיה שלי היא שהמניפסט יצר פתאום קונפליקט. אם הסיוע לארגונים ערביים שמקדמים דמוקרטיה פירושו שחיקה של העניין היהודי, אולי צריך לחפש דרכים אחרות".

חודש אחר כך, בבדיקה חוזרת, התורם נרגע קצת. זה מה שקרה לרוב התורמים מסוגו. הפסקת התמיכה, אמר, רק תחריף את המצב, תעמיק את הקרע. והוא, כמו גרבר, כמו אנשי פדרציות שנפגשו באטלנטה באותו עניין, לא הגיעו למסקנה שצריך לשבור את הכלים. הנה כי כן, המשבר חלף, לכאורה. אבל בשקט הודו כמה מהם שזהו רק פסק זמן. המסמך הבא, שבוא יבוא, יציף מחדש את שאלת הכסף היהודי והאזרח הערבי.

תגוביות:

1.They are helping to realize the vision of the founders of the state of Israel who sought to build a state in which all citizens - Jewish and non-Jewish alike - were treated equally and fully respected by the law.