הקוראן קובע שליהודים יש בעלות על ארץ הקודש. כך טוען חליל מוחמד, פרופסור לאיסלאם שמבקר השבוע בישראל. "הטרור של הפלשתינאים בישראל אינו ג'יהאד משום שזו לא אדמתם".

פרופסור חליל מוחמד אינו דמות אהודה על סטודנטים מוסלמים בארצות הברית. כשהוא מגיע לקמפוסים כדי לשאת הרצאה, כמעט תמיד מתארגנת נגדו הפגנה שמשתתפיה מגנים את השקפותיו. גם במסגד שבו נהג להתפלל בעיר מגוריו, סן דייגו, הוא חש במבטים עוינים, ולכן ממעט להופיע שם.

ואכן, השקפותיו של מוחמד הן מאוד חריגות בעולם המוסלמי. הטענה המרכזית שלו היא שארץ הקודש (על פי רוב הפרשנים מדובר באזור ישראל-פלשתין) הוענקה ליהודים. מוחמד מבסס את הטענה שלו על הקוראן עצמו, הספר האלוהי שאותו מקדשים המוסלמים, ומוכן להילחם עם כל מי שחולק עליו ומוכן להתמודד עם הטיעונים התיאולוגיים המנומקים שלו.

"עמי, בואו אל הארץ הקדושה אשר ציווה אלוהים לכם ולא תסגו לאחור פן תאבדו", אומר הנביא מוסא (משה) לעמו, בני ישראל, בפסוק 21 שבסורה (פרק קוראני) מספר 5, הנקראת אל-מאידה - השולחן (תרגום: יוסף יואל ריבלין). זה הפסוק שלדעת פרופ' מוחמד מוכיח את בעלותם של בני ישראל על הארץ. המלה "ציווה" היא תרגום למלה הערבית "כתבה", מלת ציווי חזקה ביותר שמובנה הוא כפייה, הוראה, קביעת גורל. "אם אללה 'כתב' את ארץ הקודש ליהודים, אז היא שלהם אלא אם נאמר אחרת - ולא נאמר אחרת בקוראן", מסביר מוחמד.

המשך הסיפור הקוראני, המבוסס במידה רבה על הסיפור המקראי, הוא שבני ישראל סירבו להיכנס לארץ שהובטחה להם או צוותה להם. הם חששו לעשות זאת משום שנמצא בה אז "עם של ענקים" שהפחיד אותם. בשל סירובם לקריאתו של משה ופחדנותם נאסרה עליהם הארץ למשך ארבעים שנה והם תעו בדרכם ללא הדרכתו של הנביא משה. מאותו רגע הם נחשבו לעם של פושעים המפירים את הרצון האלוהי. "ויאמר (אלהים): "אם ככה, הנה החרמה מהם הארץ ארבעים שנה. יתעו בארץ ולא יצר לך עם העם הפושעים" (פסוק 26).

פרופ' מוחמד מדגיש שמדובר בתקופה של ארבעים שנה בלבד. "הם קיבלו את העונש על חטאיהם - איסור מוגבל בזמן על כניסתם לארץ. זה לא משנה את העיקרון שלפיו הארץ נועדה להם", הוא אומר בתוקף. "הקמת מדינת ישראל היא הביטוי לכך שהיהודים מבקשים לחזור לארצם. מדינת ישראל קמה בזכות 'הג'יהאד היהודי', ומעשי הטרור שמבצעים הפלשתינאים בתוך ישראל אינם ג'יהאד משום שזו לא אדמתם".

נהנה מהוויכוח

בני ישראל מוזכרים בקוראן כמה עשרות פעמים, ובדרך כלל היחס אליהם אמביוולנטי. הקוראן מכבד את העם הנבחר משום שאללה בחר בו. אללה מיטיב עם בני ישראל, שולח להם נביאים והופך אותם למלכים, אבל הם מפירים את מצוותיו. הם אמורים לשמור את חוקי האל, להאמין בתורה, לשמור את השבת - אבל לא עושים זאת. ההפרה הברורה ביותר היא הסירוב להיכנס ל"ארץ הקדושה" שהובטחה להם. התנהגותם מלאת החטאים של בני ישראל היא הגורמת לירידה במעמדם. הקוראן מדגיש כי הם מאבדים את מעמד הבכורה שלהם לטובת הקהילה החדשה שהולכת ומתחזקת באזור, הקהילה המוסלמית-הערבית.

כפי שכותב פרופ' אורי רובין מאוניברסיטת תל אביב בספרו "Between Bible and Qur'an": "הקוראן מתרכז בבחירה בישראל רק כדי להראות שבני ישראל הפרו את ההתחייבות לאלוהים וכך איבדו את מעמדם. כדי להוכיח זאת, הוא מביא בהרחבה את הסיפורים המקראיים על החטאים שביצעו בני ישראל בדרכם לארץ המובטחת". בעיני הזרם המרכזי באיסלאם, העובדה שבני ישראל הפרו את ההתחייבויות שלהם מספיקה כדי לנשל אותם מכל זכויותיהם, לרבות הזכויות על ארץ הקודש.

פרופ' מוחמד, בן 40, יליד גויאנה שבדרום אמריקה, למד הלכה איסלאמית קלאסית באוניברסיטה של האימאם מוחמד בן סעוד שבריאד, סעודיה. הוא עשה תואר שני ביהדות ובאיסלאם בקנדה, ולאחר מכן השלים דוקטורט בהלכה איסלאמית באוניברסיטת מקגיל שבקנדה. היום הוא מלמד באוניברסיטת סן דייגו.

לדבריו, הוא אינו חושש להשמיע את דעותיו אף על פי שהן אינן אהודות. "אלה הדעות שלי ואני מוכן להתווכח עליהן עם כל אחד. המוסלמי הממוצע לא מוכן לנהל על כך דיון, הוא צריך גיבוי משייחים ואימאמים", הוא אומר בצער, ועם זאת ניכר בו שהוא נהנה מהוויכוח. אף על פי שדעותיו הלא שגרתיות עלולות לסכן את חייו, הוא אומר שאינו מפחד לנסוע למדינות ערביות או מוסלמיות. הוא היה רוצה להתפלמס עם אנשי אל-אזהר במצרים או עם אנשי דת בסוריה. "אני אדם מאמין ולכן איני מפחד מהמוות. זו גזרה של אללה, לא של אדם זה או אחר. אף אחד לא יפחיד אותי כדי להשתיק אותי, ואם יפגעו בי זה יוכיח עד כמה אנשים מפחדים לדון באופן רציונלי בדברים".

לירושלים הגיע מוחמד כאורח של "פסגת ירושלים", ארגון בעל אוריינטציה ימנית שמקיים בימים אלה כנס בינלאומי במלון המלך דוד. מחר בבוקר הוא יציג את התיאוריה שלו בפאנל שכותרתו "השקפות חדשות על הקוראן".

ספק אם חבריו של מוחמד לפאנל יקבלו את דבריו. הגנרל מנסור אבו ראשד, ראש המודיעין הירדני לשעבר, יישב בראש הפאנל. הוא משתייך לקבוצה הולכת ומצטמצמת של ירדנים, שעדיין תומכים בשלום עם ישראל. רק חסר לו שהאופוזיציה האיסלאמית בירדן תאשים אותו בשיתוף פעולה עם מי שמביא פירוש מהפכני לקוראן, שהרי לא מדובר עוד רק בעמדות פוליטיות אלא בדעות החותרות תחת המחשבה האיסלאמית המודרנית.

פרופ' יוחנן פרידמן, מומחה בעל שם עולמי לאיסלאם מהאוניברסיטה העברית, שישתתף אף הוא בפאנל, מבקש לנקוט גישה זהירה הרבה יותר בנוגע לפסוקים הרלוונטיים. "הקוראן הוא ספר קשה. מקובל לנסות להבין אותו באמצעות הפרשנים השונים שעמלו עליו במהלך ההיסטוריה, והמדפים העמוסים בספרים יעידו כמה אנשים ניסו לעשות זאת. אבל צריך להיזהר מאוד בשימוש בקוראן למטרות פוליטיות עכשוויות", הוא אומר בלשון עדינה. פרופ' פרידמן סבור שאי אפשר לרתום את כתבי הקודש לעימות הפוליטי בין ישראל לפלשתינאים, וזאת משום שלכל פסוק ניתן למצוא פסוק הפוך לו. לדבריו, ייתכן שהקוראן קובע כי ארץ הקודש ניתנה ליהודים, אבל הוא גם קובע כי הם חוטאים גדולים.

אין הוכחת בעלות

פרופ' מוחמד מסכים שהשימוש בפסוקי קוראן בהקשר של שאלות פוליטיות עכשוויות הוא בעייתי, אבל לטענתו הוא עושה זאת משום שהסכסוך הלאומי באזור נהפך לסכסוך דתי. תעיד על כך יותר מכל העובדה שיאסר ערפאת נהג לעשות שימוש במונח הלקוח מקבוצת פסוקים זו. הוא נהג לכנות את העם הפלשתיני "שעב אל-ג'בארין", עם הענקים, ברמיזה לעם שממנו חששו בני ישראל בבואם לארץ הקודש.

פרופסור מוחמד כמעט נשמע שש אלי קרב. "אני מראה למוסלמים שמשתמשים בטיעונים דתיים שאין להם קייס. אפילו הקוראן, הבסיס לדת שלנו, קובע מפורשות שזאת אדמה השייכת ליהודים". בנוגע לעתידם של התושבים הפלשתינאים, מוחמד נמנע מלהביע עמדה מפורשת: "יש להם זכות קיום בכבוד. אסור שיקרה מצב שבו הם ימשיכו בטרור נגד ישראל מתוך השטחים שלהם".

השייח עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האיסלאמית בישראל, חולק מכל וכל על דעתו של פרופ' מוחמד. הוא מכיר היטב את הפסוק הרלוונטי ולדעתו הוא אינו מוכיח שום בעלות על הארץ. "הפסוק אומר לעמו של מוסא להיכנס לארץ הקדושה. האם מכאן נובעת בעלות? כאשר אני מזמין מישהו להיכנס למשרדי, האם המשרד הופך להיות שלו? בהחלט לא".

לדעת דרוויש, העובדה שאברהם ויעקב קנו בכסף את מקום הקבורה שלהם מעידה על כך שהארץ לא היתה שייכת לבני ישראל. "אם מדברים על דת, הרי שלפי האיסלאם רק הנביאים יורשים זה את זה. מוחמד ירש את כל הנביאים לפניו, כולל מוסא - הוא משה, והוא הביא את הבשורה לכל בני האדם. זה לא אומר שהמוסלמים חושבים שהאדמות של בני דתות אחרות שייכות להם". דרוויש מוסיף, כי "השימוש במלה 'כתב' לא מצדיק דבר". בכל מקרה, הוא אומר, הסכסוך בין הישראלים לפלשתינאים הוא לאומי-פוליטי ולא דתי. "הפלשתינאים נלחמים נגד הכיבוש, לא נגד היהדות, ולכן צריך להגיע אתם לפשרה פוליטית, לא דתית", הוא מסביר.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=507435&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0