יותר מדי סימנים מעידים על כך שבמקום דמוקרטיה צועד האביב הערבי לג'יהאד ולשריעה. בתוניס ובלוב זה כבר קורה.לפני שש שנים התארגנו אינטלקטואלים ערבים לצורך פנייה משותפת לאו"ם ולגורמים בינלאומיים נוספים.
הפנייה כללה דרישה להעמדה לדין של מסיתים ומדיחים בפני טריבונל בינלאומי. במסגרת מכתב הפנייה צוינה תרומתו של כל אחד מתומכי הטרור ושפיכות הדמים.
בין האישים הבולטים, שנגדם כוונה הפנייה, היה יוסוף קרדאווי, פוסק ההלכה החשוב ביותר בעולם הסוני.
אותו קרדאווי נתן היתר להריגת כל ישראלי, ובכלל זה, מציינים הפונים במכתבם, גם עוברים בבטן אימותיהם, משום שברבות הימים הם יהיו בצבא הישראלי.
קרדאווי, שנחשב משום מה ל"מתון", התיר לרצוח כל אמריקני בעיראק.
הפנייה לאו"ם לא הובילה לשום תוצאה.
מה שמעניין הוא, שאחד האישים ששמם צוין בפנייה הוא ראשיד גנושי, מנהיג מפלגת "אל-נהדה" (ממחלקת האחים המוסלמים), שזכתה השבוע בבחירות בתוניסיה.
ובכן, בספר שפרסם גנושי בשנת 1993, "חופש במדינת האיסלאם" הוא כותב בין השאר:
"אין אזרחים בישראל. האוכלוסייה - גברים, נשים וטף - הם צבא חיילי המילואים, ולכן מותר להרוג אותם".
מפלגתו זכתה השבוע ב-41% מקולות המצביעים.
בהמשך, בשנת 2002, הוא חתם על עצומה, יחד עם נסראללה, יאסין, קרדאווי ועוד "מתונים", שהסעיף הראשון בה הוא קריאה לג'יהאד ערבי כולל נגד הישות הציונית.
גנושי, כמו קרדאווי, ושאר חוג הסילון הג'יהאדי, נחשבים ל"מוסלמים מתונים".
למזלנו יש מוסלמים אמיצים אחרים, שנאלצים לצלצל בפעמונים. זה לא עוזר. קרדאווי זכה לכבוד מלכים בלונדון, כאורחו של ראש העיר הקודם, קן לווינגסטון (גם אז אלה היו מוסלמים שדרשו לבטל את הביקור, שעלול לחזק את האיסלאמיזציה).
גנושי הפך ליקיר של אוניברסיטת אוקספורד.
זה לא ש"כוחות הקדמה" במערב אינם יודעים באיזה אנשים מדובר.
אבל לעתים נדמה שבין המתונים לרדיקלים, יש רבים שמעדיפים את הרדיקלים. יש להם מכנה משותף. אצל אנשי המערב ה"מתקדמים" זו בעיקר שנאה עצמית. אצל הגנושים והקרדאווים זו בדיוק אותה שנאה. שנאת המערב.
געגועים לקדאפי
קדאפי, כדאי לדעת, היה רפורמטור לא קטן. פה ושם, מתברר, הוא יזם והכתיב חקיקה מתקדמת בענייני מעמד האישה. בתוניסיה זה היה בגדול. היה שם נשיא מושחת, אבל גם מי שהמשיך ברפורמות ראויות לברכה בתחום מעמד האישה. קדאפי לא התקרב לנעליו של בן-עלי, אבל משהו בכל זאת קרה שם. האם הכיוון הליברלי יימשך, או שמא צועדת לוב לכיוון ההפוך?
ובכן, בנאום שנשא השבוע, הודיע ראש מועצת השלטון הזמנית, מוסטפה עבד אל-ג'ליל, שמכאן ואילך תתבסס החוקה הלובית על השריעה.
כמעט כל מדינות ערב כוללות בחוקותיהן הפניה להלכה האסלאמית כמקור סמכות. אלא שהיישום נותר גמיש משהו.
זה לא הפריע לקדאפי ליזום, למשל, חקיקה האוסרת על ריבוי נשים.
אל-ג'ליל הבהיר שלא עוד.
החקיקה הזאת בטלה ומבוטלת, יחד עם שאר החוקים שמנוגדים לשריעה.
וזה עוד לא הכל.
המזרחן יהונתן דחוח-הלוי טוען שיש סימנים מתרבים לכך שהפירוש ל"דמוקרטיה" ו"זכויות אדם" בלוב הוא שונה לחלוטין מזה שמקובל במערב, וכי המהפכנים בלוב, למעשה, בגדו במדינות המערב שתמכו בהם.
רצינו אביב דמוקרטי. קיבלנו אביב לג'יהאד האיסלאמי.
מג'יהאד לג'יהאד
כבר זמן רב מתנהל ויכוח על דברים שאמר, או לא אמר, עבדול רחמן עזאם, מזכ"ל הליגה הערבית, על המלחמה שינהלו צבאות ערב ומתנדבים מוסלמים נגד המדינה היהודית.
לפי פרסומים רבים בעבר, דבריו היו כהאי לישנא:
"מלחמה זו תהיה מלחמת השמדה, ועל הטבח שייערך עוד יסופר כעל מסעי המונגולים והצלבנים".
פרופסור בני מוריס כלל את האמירה באחד מספריו, אך בפרסום מאוחר יותר חזר בו, וטען שאין אישוש להכרזת ההשמדה.
גם הח"מ הציג את האמירה בעבר, בהסתמך על מקורות שונים, וזכה לקיתונות של ביקורת נוקבת על המצאות וסילופים.
עוד שני חוקרים מכובדים, אסף רומירובסקי ואלכסנדר ז'ופה פרסמו מאמר, שעסק אמנם בעניין אחר, אך הפכו למקור סמכות כאשר טענו גם הם שאין שום אישוש לאותה התבטאות.
והנה, לאחרונה פורסם גיליון חדש של ה"Middle East Quarterly", והוא כולל מאמר קצר של שני חוקרים, פרופסור אפרים קארש ודוד ברנט, שעוסק במחלוקת ההיסטוריונים ושאר פולמסנים על הציטוט האמור.
ובכן, ההכרעה נפלה.
עזאם אמר.
ועוד איך אמר.
הבעיה היא שרבים חיפשו את המקור בתאריך הלא נכון.
הסיפור החל בתזכיר של הסוכנות היהודית, מה-29 במרץ 1948, שכולל אזכור של האיום המיוחס לעזאם.
אותו אזכור הוביל חוקר אוסטרלי, שעוד נגיע אליו, לעיתון המצרי "אחבאר אל-יום", מתאריך ה-11 באוקטובר 1947, שבו מתפרסם ראיון שקיים העורך הראשי, מוסטפה אמין, עם עזאם.
כותרת הראיון היא "מלחמת ההשמדה".
כבר בתחילת הראיון מזהיר עזאם את היהודים, שזו הולכת להיות "מלחמת השמדה ועוד ידובר על הטבח הגדול ...".
עזאם המשיך לספר על "מתנדבים מכל העולם המוסלמי, שמספרם יהיה גדול ממספר הערבים בפלסטינה" (באותם ימים אף אחד לא חשב לקרוא להם "פלסטינים"), וגם על הביזה הצפויה.
זו מלחמה ש"מה שייחד אותה הוא אמונה, כאשר כל לוחם יעריך את מותו למען פלסטין כדרך הקצרה ביותר לגן עדן".
הוא גם הוסיף ואמר ש"המלחמה תהיה הזדמנות לביזה נרחבת".
המוטיבים מוכרים.
הנכבה הפלסטינית, אם כן, נראית כמו טיול שעשועים לעומת מה שזמם מזכ"ל הליגה הערבית ליהודים.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2948#resp_blog_292933
גירסת הדפסה
שלח לחבר
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי
צל"ש
