בגלל שהיא תחנה צבאית, בגלל שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מממנים אותה, בגלל הפרוטקציה, בגלל שנסתדר נהדר בלעדיה. עינב שיף לא מסתנוור מחגיגות השישים

לכאורה, לא צצה בשנים האחרונות טענה חדשה שמחזקת את הקריאה לסגור את גלי צה"ל. אין צורך בטענה כזו: לא, גם בשנת 2010 אין הסבר הגיוני לאבסורד שבו תחנת רדיו כפופה לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון, פועלת מכספי ציבור, משתמשת בכוח אדם זול ואיכותי בשיא כושרו, משלמת משכורת לכוכבים הגדולים ביותר בשוק וגם טוענת שעצם קיומה מהווה צל"ש לדמוקרטיה הישראלית. בעצם, ישנו חידוש אחד: דובר צה"ל, שהוא אחד הדומיננטיים בכל הזמנים, היה מפקד גלי צה"ל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי. כשהתקשר במסגרת תפקידו למערכות התקשורת כדי להשפיע על ניסוח כותרות, הוא מצא שם את בוגרי התחנה. כשהתקשר לגל"צ, מצא שם את פקודיו עד זה לא כבר. אכן, חגיגה לדמוקרטיה.

אך גם אם אין חדש בטענות, מציפות מחדש חגיגות ה-60 לתחנה, בהן עוסק גם אתר זה, את הסלידה והדחייה מהקונספט ההרסני. סדרת הכתבות הנוסטלגיות והמשבחות לתחנה, בין השאר בראיון של מפקדה יצחק טוניק למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות וכמובן בפינת הטפיחה על השכם ב"אולפן שישי" של יאיר לפיד, היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, שמחייבת את העלאת אותן טענות שוב ושוב. בחסות החגיגות אפשר לשכוח שאנחנו חוגגים עוול מתמשך.

למעשה, אפילו אילנה דיין, שהשתפכה על אהבתה לבניין המתפורר ביפו (שאגב, שווה הרבה מאד כסף שאולי חסר לצה"ל ושיכול לרדת מאיתנו, פשוטי העם), שכחה שאמרה לעיתון העיר שכנראה לעולם לא תהיה אישה מפקדת לגלי צה"ל. היא גם מעדיפה להדחיק שהעצמאות היחסית של גלי צה"ל היא פסאדה, שמאחוריה מסתתרת החלטה מודעת של הצבא להשתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי. שוב, חגיגה לדמוקרטיה וגם לנאורות ולקדמה.

גלי צה"ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה. סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל"צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב"מילה האחרונה" כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.

אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית). החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.

ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.

עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל"צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ"ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל"צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.

אלא שגל"צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג "מה שהיה – הוא שיהיה". קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל"צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.

לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה"ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.

http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

תגוביות:

1.כמה אווילית ושיקרית היא ההתייחסות ל"מילה האחרונה" כאל תוכנית "מסיתה ומדיחה" .

רק משום שסוף סוף נשמע גם קול אחר,נוסף (מיינסטרימי לחלוטין,אגב) מהקול שעינב שיף מבקש לשמוע (שהרי עינב שיף הוא דמוקרט וליברל ופלורליסט ולכן הוא מבקש שרק קולו וקול מחנהו יישמע) הופכים אברי גלעד או את עירית לינור לאנשים מגונים בעיני עינב שיף וחבריו לבראנז'ה השמאלנית תל אביבית.

אשמתם של אברי גלעד ושל עירית לינור היא בכך שבחרו לא להתעלם מהמציאות,ובחרו לעמת את דעותיהם ומחשבותיהם הישנות עם המציאות המשתנה,כלומר - אברי גלעד ועירית לינור מבוזים על כך שנקטו בדרך שפעם איפיינה את השמאל הליברלי והחושב והמאתגר את המציאות.עינב שיף מעדיף אותם דוגמתים,אטומים,ממחזרים סיסמאות וקלישאות שאבד עליהן הכלח,ברחנים מתמונת המצב האמיתית.

מתי בפעם האחרונה עינב שיף עימת את דעותיו הפוליטיות עם המציאות ? מתי הוא חקר ובדק את עמדותיו לעומק ללא כחל וסרק ובלי לתת לעצמו הנחות כוזבות ? מתי עינב שיף שאל את עצמו את השאלות הקשות והנוקבות באשר למציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא מדומיינת ובאה לביטוי בטוריו ?

הספיישל של נועה ארגוב היה מקסים.הספיישל של נועה ארגוב לא עסק בקידום מוצר ולא ביח"צנות אלא ברגעי היווצרותה של תרבות גדולה וחשובה ומשמעותית במקום הזה. אכן אסון גדול. המצב בגל"צ בהקשר הזה עדיף פי כמה וכמה ממה שמתרחש במוספי התרבות של העיתונים ואתרי האינטרנט (כולל ב"הארץ" ובוואלה) בהם כותבי "ביקורות" מקדמים חברים ללא בושה וללא גילוי נאות. "הצבא משתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי" . האומנם ?

אם כך,מדוע עינב שיף מצטרף לטוקבקיסטים מימין שקוראים שוב ושוב לסגירת התחנה משום שלטענתם היא עויינת לצבא ולמדינה ומביאה את קולו של האוייב הפלסטיני ? מדוע הטוקבקיסטים מימין סבורים שהביקורות בתוכניות גל"צ בעקבות המשט היו בלתי לגיטימיות ובוגדניות ? אם גל"צ הפכה לשופר של הימין ודעותיו והתיישרה עם הקו הלאומני השולט בתקשורת הישראלית (כולל בוואלה ?) מדוע פוליטיקאים מהימין,עיתונאים מהימין וכאמור הטוקבקיסטים מימין קוראים לסגירתה ?

משונה שבאשר לגל"צ-עינב שיף,הדמוקרט הגדול ,נמצא באותו מחנה עם חבר הכנסת הכהניסט .בכלל לא חשוב אם גל"צ תמשיך להתקיים או שתתקבל החלטה על סגירתה.

טיעוניו של ענב שיף הם כה עלובים וכה מופרכים ואין בינם ובין מציאות קיומה של התחנה הצבאית ולא כלום.

ימיה החתרניים של גל"צ כנראה חלפו אבל נערי וואלה (כולל עינב שיף) משחקים בחתרנות מדומה.(וסביר שגם בעוד 20 שנה נער אינטרנט,חשוב באופן מופרז בעיני עצמו ,יכתוב טור "חתרני" מהסוג הזה).