לכאורה חייבים היינו לקיים דיון מושכל בצורך ובאפשרויות התקיפה, דיון פלורליסטי פתוח והוגן,] אלא שאיצטגניני וידעוני התקשורת מייתרים כל צורך בדיון בסוגיה.

הם כבר קיבעו לכאורה דעתם ולקחו צד, דהיינו, כולם עד אחד הינם כנגד התקיפה.

מדי יום קופץ האוויל התקשורתי התורן וממתיק באוזנינו סוד כי אל לנו לתקוף באיראן.

והסיבות? אם לסכם, למרות המלל הרב, אין סיבות ממשיות. לכאורה, אסור לנו לתקוף פן יבולע לנו.

כותב טורים אלה נמנע בכוונת מכוון בעבר ואף כאן מלהביע דעה בעד או נגד תקיפה ישראלית באיראן. הסיבה לכך מובנת. כל דעה שנביע, סיכויה להיות נכונה הינן בדיוק כסיכוי של "השודד בעל היד האחת" ב"קזינו איראן", להביא לנו את הזכיה הגדולה. אנו האזרחים חסרים מידע חיוני מוסמך ועדכני, על מנת לחרוץ דעה מושכלת בעד או נגד התקיפה, והמשכיל בעת ההיא יידום.

אלא שהגיון זה אינו עובד אצל "הנכונים לשעתם". הם נתקפו בחיידק הטורף של הפטפטת (מוכוונת אינטרסי חוץ, אנטי ישראליים) ועמלים ליצור דעת קהל נגד התקיפה, מתוך כוונה ליצור מאסה קריטית למול מנהיגינו, אשר תשכנעם לא לתקוף באיראן.

אנשי התקשורת חסרים מידע, וזה הקיים בידם אינו מפורט יותר מהמידע אודות התקדמות הגרעין האירני, כמו המידע שבידי איצקוביץ נהג המונית מכרמיאל ומסעודה עקרת הבית מאופקים.

מדוע בכל זאת מתעקשים העיתונאים לנסות ולשכנע את מנהיגינו כנגד התקיפה?

להבנת הרקע הסובב את ההתנהלות העיתונאית עלינו להתרומם כך וכך אלפי מטרים באוויר ולבחון את התמונה הרחבה יותר.

בנקודות מסוימות בעולם מתנהל מסע מתוזמר לדה-לגיטימציה, להפיכת מדינת ישראל למדינה מצורעת, מדינה שאין לה זכות קיום.

המסע הזה אומנם נשען על הפזורה הערבית איסלמיסטית בעולם, אך מוזן ומנוהל על ידי גורמים שונים לחלוטין.

הסיבה הברורה לכאורה העולה בדעתו של אדם היא, שמדינת ישראל מהווה מכשול עבור מעצמות המערב להשיג גישה נוחה וזולה יותר לאוצרות הנפט של המזרח התיכון תוך ריקודי "קומבייה" סוערים עם מדינות ערב, כל עוד היא קיימת כמכשול. טיעון זה הוא נכון ומחזיק מים, אלא שהינו הטיעון הנכון לרובד הנמוך יותר, ובא לכסות על הגורמים לאשורם המנהלים את המסע האנטי ישראלי בעולם.

קיימת סיבה עילית נוספת הרובצת כענן שחור מעל טיעוני הצורך בנפט, ואלה הם סוחרי הנפט הגדולים בעולם אשר שלא במקרה מהווים גם השכבה השלטת והמכוונת את אירגוני "הסדר העולמי החדש".

אם השגת נפט זמין וזול נראה כסיבה טובה דיה לרצון להיפטר ממדינת ישראל היהודית על ידי הפיכתה למדינה ערבית פלשתינית, הרי שקיימת סיבה עילית יותר, חובקת עולם יותר, המובלת בידי מנהיגי "הסדר העולמי החדש", וזו הינה שוב מדינת ישראל התקועה לאותם אנשים כעצם בגרון ומפריעה להשגת שליטה מלאה על הקורה במזרח התיכון, בדרכם להשגה שליטה כלל עולמית, באמצעות פירוק הלאומים והקמת ממשלת-על עולמית רודנית, וטוטליטרית.

איראן גרעינית או איראן הרחוקה אך כפסע מהשגת נשק גרעיני הינה שלא במפתיע אינטרס מובהק של אותם אנשי "הסדר העולמי החדש".

גם אם לא תייצר איראן נשק גרעיני אלא תהיה קרובה להשגתו במרחק נגיעה, הרי המטרה מבחינתה הושלמה.

איראן תוכל לאיים על ישראל (ועל מדינות שאינן עדיין בשליטה שיעית-איראנית), בשימוש בנשק זה, תוך שיודעת כי הלך הרוחות במערב מייחס תכונות של "כלב משוגע" למנהיגים האיראנים המסוגלים (לכאורה - אך הם לא) ללא הנד עפעף להשתמש בנשק זה כנגד ישראל.

כמובן שמאותו רגע בו נוצר מצב זה ישראל הופכת לברווז צולע.

די באיום כי איראן תשליך פצצה גרעינית הנמצאת בידיה ומוכנה להטלה על ישראל, על מנת לשתק כל תכנון ישראלי אפקטיבי התקפי כתגובה לירי רקטות מסיבי של חמאס וחיזבאללה סוריה ואיראן על מרכזי הערים בישראל.

אפשרי בהחלט שישראל תעדיף ספיגה של מטחי טילים קונבנציונלים על ערי ישראל ללא תגובה ממשית, למעט משענת הקנה הרצוץ של ההגנה האוירית הטילית הרב - שכבתית שעדיין אינה מתפקדת כיאות, כנגד מטחי מאות טילים בו זמנית, מאשר להסתכן בפצצה גרעינית על ראשינו. דהיינו, איראן אינה חייבת להיות בעלת פצצה מוכנה באמתחתה או אף להטילה במידה וכבר מוכנה בידיה. די לה כי תיצור המצג כי הפצצה בידה, ותיצור הרושם כי היא מוכנה להשתמש בה בכל עת כנגד ישראל.

קל וחומר, כאשר יהיה בידה של איראן נשק גרעיני ממשי ומוכן להטלה. כל העיצורים והחסמים המוטלים על יוזמות ביטחוניות וצבאיות ישראליות כנאמר לעיל יועצמו מונים רבים עם הימצא פצצה ממשית ביד איראן.

בדיוק במצב כאוטי זה מעונינים אירגוני "הסדר העולמי החדש" (סי.אף.אר. ובילדרברג).

אין ספק כי אירגוני "הסדר העולמי החדש" רואים ברכה רבה באיראן גרעינית אשר תהפוך את מדינת ישראל למדינה דמויית מדינת "ישראטין" כמאמר המנוח קדאפי, ובא לעולם גואל.

כאשר אנו גורסים קיום יחסי תקשורת-הון-שלטון בהקשרה האמריקני–אירופי, הרי שמרביתה המכרעת של אותה תקשורת חוץ נמצאת בידי אלי- הון, בתי מלוכה, טייקונים ובנקאים בינלאומים.

אלה הם אחד לאחד חברי אירגוני "הסדר העולמי החדש" (כאמור, סי.אפ.אר. ובילדרברג), כולם, עד האחרון שבהם.

קשרי התקשורת העולמית והישראלים הינם ברורים.

כולם חולקים את אותה השקפת שמאל רדיקלי. אוניברסליות עולמית שפירושה המעוות הינו יצירת ממשלה עולמית אחת (טוטליטרית-דיקטטורית) הנבחרת על ידי עצמה מתוך עצמה (בית המשפט העליון הישראלי היה לו מהיכן להעתיק – ואכן שלא במפתיע חלקם של חבריו נמנים על הארגון העולמי הזה – אופס, אחד פחות), צבא עולמי אחד, משטרה עולמית אחת וכן הלאה, תוך ביטול מוחלט של מדינות הלאום, גבולות וחסמים לאומיים, אתנים ודתיים. אהה כן, וגם "מזרח תיכון חדש" העוקב אחר "הסדר העולמי החדש".

רבות דובר על אותם קשרי הון-שלטון-תקשורת גם במקומותינו.

אין ספק כי ישנם גורמי הון בישראל הקשורים או חברים באירגוני "הסדר העולמי החדש" ומקבלים הוראותיהם מחוץ לגבולות ישראל.

אין גם ספק כי קיימים עיתונאים בכירים (התבוננו ימינה ושמאלה – הזיהוי הוא קל) הקשורים בקישרי טובות הנאה תמורת שרותי סחריר בתוככי מדינת ישראל.

הערה, לא נחשוף כאן יתר על המידה (קיימים מעטים היודעים) אך קיימים אלה הנמנים על הצמרת השלטונית במדינת ישראל, בעלי מספרי חבר 2804, 2894, באירגון "הסדר העולמי החדש" סי.אפ.אר.

נראה, ובכל הזהירות הדרושה, כי הללו משרתים שני אדונים, דהיינו, את הציבור בישראל ואת אדוניהם מעבר לים, והמדובר הוא בנאמנות כפולה כאשר איזו הראשונה מהן אינו וודאי.

כאשר אנו מצרפים את כל הגורמים והעובדות, המוצקות והנסיבתיות יחדיו, אנו אכן עדים לתזמורת הבצורת המתוזמנת בתקשורת הישראלית כנגד התקיפה באיראן מטעמים אשר רובם אינם ממין הענין.

כמובן שבמידה והם טועים הרי תמיד יכולים הם לטעון "אמת לשעתה", וזאת במדה וייוותר מהם שריד ופליט שאינו מפוחם לחלוטין מהשואה הגרעינית שאנו עומדים לפניה כאפשרות בהחלט ריאלית.

לאלה מהקוראים החפצים לקבל באורח פרטני יותר את האמור לעיל באשר לאירגוני "הסדר העולמי החדש" והשפעתם המכרעת על התנהלות המימשל הישראלי, בפרט משך שני העשורים שחלפו, לאלה החפצים לדעת מדוע הדברים אינם מתנהלים במקומותינו כפי שאמורים להתנהל, הם מוזמנים לעיין בספרי (החינמי) שהקישור אליו נמצא בסיפא למאמר זה, בשם "משנאי החינם בנינו", בפרק ראשון בשם (ואיך לא): "הסדר העולמי החדש".

אין בידינו הוכחות ישירות לקבלת טובות הנאה של אנשי תקשורת בתמורה לכתבות בעלות גוון פוליטי ומדיני בכיוון מסויים. אך ההוכחות הנסיבתיות הינן חזקות ביותר.

אין הן מוצקות כדוגמת ההוכחות הישירות, אך הינן קרובות אליהן באופן מרשיע.

ההתגייסות התקשורתית נגד התקיפה הינה יותר ממרעימה, הינה פושעת.

איננו באים לטעון כי התקיפה באיראן הינה מחוייבת המציאות, שכן אפשר והיא לא.

אך לבוא ולטעון טענות מופרכות נגד התקיפה בלא בסיס מוצק ובלא ידע אמין ומוסמך הינו כאמור פשע כלפי אזרחי מדינת ישראל, אשר תוצאותיו מי ישורן.

ראש ממשלת ישראל נתניהו אמר לערך זאת: "סיתמו את פיותיכם לעזאזל", והוא צדק.

התקשורת הישראלית, בחלקה (ראה הערכים "הארץ", "ידיעות אחרונות, גלי צה"ל, ערוצים 2-10 ודומיהם), אינה משרתת את הדמוקרטיה הישראלית, אלא את האנטישמים בעלי כוונות ההשמד כנגדנו מארצות הים.

התקשורת הישראלית פועלת חלקה הקטן ללא כוונת זדון, וחלקה בכוונת מכוון, כנגד האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל.

אנו כישראלים אל לנו לתמוה.

ידיעות רבות מאששות את הסברה כי בעת מלחמת לבנון 2, בשם רדיפת רייטינג חסרת מידה ומצפון, העבירו עיתונאים ישראלים בשידוריהם נקודות ציון אמיתיות, מסכנות חיי ישראלים, למטווח רקטות החיזבאללה על ערי וישובי ישראל, בעודם מודעים לנזק שהם גורמים, אך מתעלמים.

מכיוון שגם עזמי בשארה הבוגד הערבי-נוצרי–"ישראלי" עשה כן, אזי מהו ההבדל בין עיתונאינו הלא חביבים והבוגדים כמאור הדור (ח"כ) בשארה (טיבי וזועבי – מאחוריכם)?

ניתן לומר כי חצרנו התקשורתית האחורית מדיפה ריח באושים.

השיטה בה נוקטת העיתונות הינה זריעת פחד בציבור מפני תקיפה באיראן.

מדי יום מתפרסמים מאמרים המציינים את מספר הטילים המכוונים לעבר ישראל והמוכנים לשיגור מיידי.

מועצמים תיאורים אודות תגובת עולם האיסלאם כנגד ישראל במידה ונתקוף באיראן.

אכן זה הינו מצב חמור, אך אם בזריעת פחד עסקינן, מה באשר למאות אלפי ההרוגים ועוד מאות אלפי נפגעי קרינה, הצפויים להיוותר בינינו במידה ותהיה התקפה גרעינית על ישראל?

הנכלולים התקשורתים מגלגלים עינים ולואטים באוזנינו כי אל לה לתקשורת לזרוע בהלה בציבור, ולכן אינם נותנים המשקל הראוי לסכנה האטומית.

אכן אמת ויציב.

אך אם כן, מדוע הם זורעים בהלה מפני גשם הטילים הצפוי במקרה תקיפה?

עיתונות הוגנת (אין חיה כזו בישראל) היתה חייבת להביא לדיון ציבורי הוגן ואובייקטיבי את שני צידי המטבע לתקיפה או להימנעות ממנה.

או לחילופין, מה שנאות יותר, לסכור קולמוסיהם ולהתייחס לנושא מהפאן האקדמי בלבד.

סימוכין: "משנאי החינם בנינו"

http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf

אהרון רול