אקספרס של חצות והתקשורת הישראלית  

אילן אבישר, היו"ר החדש של מועצת הרשות השנייה: "לא מרגיש נוח להגיד על עצמי שאני תימני. לזהות על-פי מוצא ומראה חיצוני נראה לי גזעני" "ערוץ 10 מצטייר כאליטיסטי ושמאלני, והתוצאה היא שחלק מהציבור לא שש להתחבר אליו" "3 שעות שבועיות ל'כוכב נולד' זה מעט מדי".

ד"ר אילן אבישר היה יועץ תוכן במכרז השני של ערוץ 2 בשנת 2005. תפקידו היה לקרוא את הצעות התוכן של 4 הקבוצות המתמודדות ולהעניק ציונים. את הציון הגבוה ביותר, הוא מספר היום, נתן לרשת. "הפילוסופיה שעליה היא הצהירה הייתה לבחון מה הקהל רוצה, ולהיענות לו", הוא מספר. הרעיון הזה מצא חן בעיני אבישר. הוא לא קנה את כל קשקושי "ערכיות המסך" ואת אלה שהתחייבו למתן את "המסך הוולגרי".

5 שנים אחרי, ואבישר הפך להיות יו"ר מועצת הרשות השנייה, הגוף שאמור לפקח על התנהלות הטלוויזיה המסחרית. סיור קצר במשרדי הזכייניות, בתוקף תפקידו החדש, הראה לו שכמה דברים השתנו.

"אנשי קשת אמרו שהרגע הכי דרמטי שלהם ביום הוא ב-9:01, אחרי שמגיעים נתוני הרייטינג. שעם זה הם עובדים", אומר אבישר ל"פירמה" בראיון עם כניסתו לתפקיד, "זה היה ביטוי של ענווה מסוימת. הם סיפרו שהיו פרוייקטים שהם היו משוכנעים שהם נכונים ואיכותיים, אבל הקהל לא אהב. לעומת זאת, ברשת הבהירו כי הכל עובר דרך הפריזמה של 'הערכים' שלהם. ההרגשה היתה כאילו הם אומרים את זה בכוונה לרגולטור".

- אבל האם זה לא תפקיד הרגולטור לדאוג שרייטינג לא יהיה חזות הכל?

"ממש לא. זה לא הכל בחיים, כי עיקר האחריות שלנו היא לוודא שיש תמהיל נכון ולתת תשומת-לב גם יותר לאיכות. אז נכון שיש את הדברים הזולים והוולגריים, אבל המיינסטרים מתרכז מאחורי הדברים שלא בהכרח פונים לנמוך ביותר, לפעמים המיינסטרים והפופולרי הוא גם העמוק ביותר. לא צריך לבטל את האספקטים החיוביים של תרבות ההמונים, כשאתה מזהה משהו אותנטי מבחינת הקהל".

מרשת נמסר בתגובה: "קצת מפליא לשמוע דברים אלה מיו"ר הרשות השנייה, שמתוקף תפקידה אמונה על שמירה על הערכים התרבותיים, החברתיים והישראלים. בכל אופן, ולמען הסר ספק, רשת תמשיך לפעול על-פי סט ערכיה, כשהרייטינג ודרישת הקהל תמיד לנגד עיניה".

טון דיבורו של אבישר, מרצה לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, נעים ושליו. לא אחת הוא מחייך במה שנראה כמבוכה, אבל אם מקשיבים היטב לעמדותיו מוצאים שהן בטוחות בעצמן וכלל לא ביישניות. כך למשל, השפעה של בעלי הון על תוכניות אקטואליה זה לא משהו שהוא סבור שקיים בכלל.

"הגורם החזק ביותר בעולם שלנו זה הדמויות התקשורתיות, הכתבים והעיתונאים", הוא קובע, "היתה הדוגמה של ישראייר ומוזי ורטהיים, וראית איך כופפו אותו מהר מאוד. אם אני צריך לדאוג יותר מעודף כוח, זה יותר מאילנה דיין מאשר ממוזי ורטהיים. העוצמה והביטחון שלה יכולים להוביל אותה לתביעות מאוד גדולות, ואולי אנחנו כרגולטור פספסנו שם משהו, היינו צריכים לזהות בעיה".

- זה חלק מתפקידך לרסן את העיתונאים?

"לא לרסן, אבל למנוע התלהמות, השמצה או דברים שחורגים מאחריות. הפיתוי להיות סנסציוני ופרובוקטיבי הוא גדול לעומת ערך האמת. אני חושב שדיין משלמת מחיר, ויש כבר חוגים חשדניים כלפי המהימנות שלה. זו שכבה יותר חזקה בעולם התקשורת מבעלי ההון, ולא שמענו פרט לסיפור ההוא (של ישראייר) ניסיון להתערב".

- אליך כבר הגיעו לחצים?

"בכלל לא".

האתגר: יותר ערוצי ברודקאסט

לתפקיד הגיע אבישר במקרה. אחרי שכבר סגרו את רשימת המועמדים למועצת הרשות החדשה, שמו עלה והוא נכנס בדקה ה-90. לאור עברו כחבר מועצת הכבלים והלוויין ויועץ לרשות השנייה, הוא עבר במהירות את ועדת שפניץ ומונה למשנה ליו"ר, אמנון נדב. אלא שכעבור חודשים מעטים נדב נאלץ לוותר על מקומו, לאחר שנקבע כי העובדה שבתו עובדת ברדיו האזורי מעמידה אותו בניגוד עניינים. שר התקשורת, משה כחלון, ביקש מאבישר לקחת את התפקיד.

"עניתי בשלילה", מגלה אבישר, "אחרי זה ישנתי על זה, דיברו אתי שוב, ונעניתי. בסך-הכול היה תהליך של אי-ודאות שנמשך זמן מה. זה עדיין חומר עצום ללמוד, עם אתגרים מאוד גדולים, ואני מסתכל על החומר בענווה ולומד אותו".

- מה האתגר הכי משמעותי לדעתך?

"להגיע למצב שיהיו לנו יותר ערוצי ברודקאסט. ישראל מתקדמת כמעט בכל התחומים הטכנולוגיים, ועדיין אנחנו תקועים עם שני ערוצי ברודקאסט - אחד מדשדש ואחד מחולק בצורה אנומלית לשתי זכייניות. הצופה הישראלי צריך להגיע למקום שבו הוא אמור לבחור בין 4-3 ערוצים שמציעים תוכניות שמתחרות עליו. אם נגיע לזה, זה יהיה אופטימלי".

- איך אתה רואה את זה קורה?

"אני מניח שקשת ורשת יתפצלו, ככה כבר יהיו לנו 3 ערוצים. יש את טלעד, שעדיין קיימת במוטציה מסוימת, ואין סיבה שלא תתאושש. התרשמתי אז, כיועץ למכרז, שמבחינת טאלנטים, תפיסה, גורמי עבודה מקצועיים וגם הון, היו 4 קבוצות מאוד חזקות. מאז עברנו עוד כל מיני טלטלות, מתוכן משבר אחד מאוד חריף שנראה שיצאנו ממנו. ההערכה שלי היא שזו שאיפה מאוד ריאלית".

למרות שהערוץ האהוב עליו הוא דווקא MEZZO, מתברר כי "כוכב נולד" היא אחת התוכניות האהובות על אבישר. הוא אף נוהג להפתיע את הסטודנטים שלו בבקיאות באשר לתוכנית ולהזכיר אותה בשיעוריו.

באחרונה גזרה הרשות השנייה נטילה של 37 דקות פרסום מהפריים-טיים של קשת, מהלך שמשמעותו קנס של כ-5 מיליון שקל, לאחר שהזכיינית שידרה פעם שלישית באותו שבוע פרק בתוכנית המובילה. כעת, אבישר מתייצב דווקא לצד קשת.

"יש מקום להתיר לתוכנית חריגה", הוא אומר, "בדקתי את זה, ובהחלט אשקול לפתוח את החריגה. המגבלה באה בתקופה שהריאליטי שטף את הטלוויזיה, ומישהו החליט לעצור את זה. כרגע נראה לי ש-3 שעות שבועיות זה מעט מדי, אני חייב להודות. יכולתי לראות שיש מקום לקצת יותר שעות שידור בשבוע. אנחנו רוצים להיות קשובים לציבור, אבל אם מדובר על 3 או 4 שעות, נכון לפתוח את זה".

- מה מושך אותך בתוכנית?

"אני חושב שהערך של המפגש עם מוזיקה ישראלית לגווניה, יחד עם פורמט מאוד פופולרי שהכי קרוב למה שאפשר לקרוא מדורת השבט. מפוליקר ועד נעמי שמר ואביהו מדינה, הם די מקיפים את המוזיקה הישראלית על גווניה. יש משהו מרגש ויפה בכישרונות צעירים שמנסים את כוחם ומציעים עיבודים חדשים, יש משהו יפה בתחרותיות ובזה שהקהל בוחר ולא יחצנות, מזל או עורך מוזיקה. יש אלמנט סינדרלה שכולם זוכרים עם נינט. אלה אלמנטים חיוביים מבחינה תרבותית".

- ומה לגבי "האח הגדול"?

"אין לי הסבר. אני מוריד את הכובע, אני רואה שזה עובד, אבל זה לא תופס אותי. אבל גם אם אין לי הסבר, אני לא מוכן לגנות את זה. אם זה עובד, אז יופי".

העדה: תימני, אז מה

אבישר היה הראשון שנולד בבית-החולים הקריה בתל אביב לפני 59 שנה. ידיעה על כך אף התפרסמה בעיתון אז. משפחות הוריו הגיעו מתימן בשנות ה-30 ויושבו בדרום תל אביב.

אבישר, ששם משפחתו הקודם הוא שרעבי, בוחר לא לזהות את עצמו כתימני. "אני לא מרגיש נוח להגיד על עצמי שאני תימני", הוא אומר, "זו רק הגנטיקה, זו לא הזהות שלי. זהות עדתית זה תוצאה של בחירה ונסיבות חיים מסוימות. לזהות על-פי מוצא ומראה חיצוני, זה נראה לי גזעני".

בנעוריו נשלח אבישר על-ידי משפחתו לפנימיית בויאר, ה"איטון" (פנימייה בריטית יוקרתית, ל"א) הישראלית, לדבריו. הוא דוחה טענות שנפוצו במשך השנים על כפייה תרבותית בבית-הספר היוקרתי בירושלמים.

"המהלך של לשלוח נער לפנימייה היה יותר מקובל בחברה. הייתה בארץ פנימייה צבאית, היו אירופיות ואנגלית, זה לא נחשב מסגרת לפליטי חברה. התפיסה של בויאר הייתה 'נוכל לבחור אותם מהשוליים ומהפריפריה, וכך נוכל להצמיח אליטה'. לא היה קל לעזוב את הבית, אבל זה לא היה טראומטי".

הקושי הרב יותר היה של חבריו למחזור. "הייתי תל אביבי, וזה בלט, רוב האנשים הגיעו מעיירות הפיתוח. ההורים שלי היו כמעט ילידי הארץ, קיבלתי חינוך ישראלי, עירוני, הייתי יותר פתוח והיינו דור של הסיקסטיז, התרבות הייתה מאוד עשירה. חלילה, אני לא רוצה לומר שהם היו חסרי תרבות, אבל התרבות שאפיינה אותם מבית הייתה פחות מחוברת למיינסטרים הישראלי. אצלי זה היה מקרה קצת שונה".

ההשקפה: ימני, בלי להתנצל

כשאבישר שב ארצה, הוא לא זכה לקבלת-פנים חמה מהאקדמיה הישראלית. "חזרתי עם תווית די ברורה של חוקר מוביל בתחום של ייצוג השואה בקולנוע, ומצאתי בארץ התייחסויות של 'מה לך ולשואה?'. ראו בזה משהו שהוא נחלתו של מי שזה קשור אליו אישית", הוא מספר בחמיצות ומכוון לגזענות כלפיו. "ההנחה שמי שעסוק בשואה חייב להיות ממשפחה של ניצולים זו גישה פסולה. דווקא כי זה נושא כל כך מרכזי בהוויה שלנו".

- ואיך זה להיות איש ימין במקום שמאלני כמו המחלקה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב?

"אני לא כופר בכך שאני איש ימין, אני דבק ושלם בעמדות הציוניות שלי. זה לא הפריע לי להיות ראש החוג לקולנוע וטלוויזיה, ואני כבר קרוב לשנתיים ראש ועדת הקבלה של הפקולטה. יש אווירה, אבל יש כבוד הדדי. אני מזהה את זה פחות במסדרונות, ויותר בעצומות שאני קורא, למשל עצומת התמיכה באמנים שמחרימים את אריאל".

- כחבר סגל אתה מרגיש שהאקדמיה סביבך לא מאוזנת?

"אני מרגיש שיש הטיה שנובעת מהרכב מסוים, אבל הוא לא בכוונת מכוון, באותם מקומות שזה 90%. לא פעם אתה שומע אנשים צעירים שאומרים 'אני לא רוצה להגיד כך וכך שמא יאונה לי'. ובדרך -לל אני זועם על אותו בחור צעיר, כי הוא בשלב בחייו שבו צריך להיות אומץ, וצריך להיאבק".

- בסביבתך אתה חש כלפיך בחוסר איזון?

"נתקלתי באמירות כאלה מפעם לפעם, אבל הן היו קוריוזיות ולא איפיינו את המיינסטרים. במקומות שבהם אני מסתובב, בדרך-כלל שיקול הדעת ענייני".

- הטלוויזיה שלנו יותר מאוזנת מהבחינה הזו, היא ציונית פטריוטית בעיניך?

"ערוץ 2 די מאוזן. אבל ההטיה של הממסד התרבותי היא דבר מוכר וידוע בכל העולם, והצופה המתוחכם מבין את זה".

- אתה אומר שערוץ 2 מאוזן, זה אומר שערוץ 10 פחות?

"כן. הוא בהחלט פחות. אין לי בעיה עם זה, אני חושב שהם עושים שם בחירה, והם משלמים מחיר על בחירה זו. אני חושב שערוץ 10 מצטייר כגירסה של עיתון 'הארץ', אליטיסטי יותר, מתמקד יותר בחדשות. כל אנשי החדשות שם מחזיקים בזהות כזו של שמאלה מהמרכז. זו זכותם, והתוצאה היא שחלק מהציבור לא שש להתחבר אליהם".

לדבריו, באחרונה אף העיר למנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, לאחר אמירה לגבי השר אלי ישי בתוכנית "השבוע" של מיקי רוזנטל, ואמר לו: "זה כבר לא עיתון 'הארץ', זה כבר 'כל העיר'".

- זה משהו שאתה מתכוון לשנות?

"לא, אלא אם אזהה מצבים שבהם דיווח תקשורתי יכול להוות מפגע אסטרטגי. היינו קרובים לזה בסיקור המשט. זה נבע יותר מהיסטריה, מאשר מכוונת זדון פוליטית. אני לא רואה פה מקום להתערבות רגולטורית".

בערוץ 10 סירבו להגיב לדברים.

באשר לפרק הנכבה של "עבודה ערבית" בקשת, אומר אבישר: "קשת מאוד מתוחכמים. הם לא עושים את זה מהיצמדות לקו אידיאולוגי. הם מזהים את הפרובוקציה ומקווים שזה יגביר את העניין. יש לנו יעדים מוגדרים ברשות השנייה - הם כוללים פלורליזם, רב-תרבותיות, ערכי אדם וגם מורשת יהודית וציונות, ונכון פשוט לבדוק את הפרופורציות.

"הלכנו יותר מדי לכיוון של רב-תרבותיות והזר החריג, החלש והאחר של החברה, וזה חשוב, אבל אני חושב שהציבור רוצה לראות גם יותר ביטויים של הקולקטיבי בתרבות הישראלית. מעניין כמה תשומת-לב נותנים לנכבה, לעומת ההתייחסויות למלחמת העצמאות ולמערכה שהובילה להקמת מדינת ישראל".

מקשת לא הגיעה תגובה לדברים עד לירידת הגיליון לדפוס.

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52226-00.html

תגובית:

בשבועות האחרונים פורסמו כמה סקרים שבדקו את עמדות הציבור בסוגיית הקפאת הבניה. אחד כזה היה במעריב, אחר בידיעות, שלישי בגלי צה"ל. התוצאות היו דומות. מצד אחד למעלה משליש מהציבור רוצה להמשיך לבנות בכל יהודה ושומרון. מהצד השני עשרים אחוזים שלא רוצים לבנות בשום מקום. באמצע קרוב לארבעים אחוזים בעד בניה בגושי היישובים. במועצת יש"ע היו אמורים ללקק את האצבעות מהסקרים הללו, שכן המשמעות שלהם היא שכשבעים אחוזים מהציבור בעד בניה בגושים ומחציתם תומכים גם בפיתוח של המאחזים הקטנים. אפילו בכנסת אין למתנחלים תמיכה שכזו. כך הוצגו הממצאים במעריב ובידיעות, שאפילו הפך אותם לכותרת מרשימה על שערו. וגלי צה"ל? אוי, גלי צה"ל. שם עבדו קשה כדי לעשות לנתונים הפשוטים הללו מסאג' אינטנסיבי במיוחד לפני שהצליחו לייצר מהם כותרת הפוכה לגמרי ממה שמראים המספרים. תוצאות הסקר בגלי צה"ל קבעו ש- 39 אחוזים בציבור סוברים שאין להיענות כלל לדרישה הפלשתינית להקפיא את הבניה, 33 אחוזים סבורים שצריך להקפיא רק באזורים מסוימים ו- 20 אחוזים בעד הקפאה מלאה. בעברית פשוטה זה אומר ש- 72 אחוזים בעד המשך בניה, מלאה או חלקית, ביהודה ושומרון. חתיכת כותרת. בגל"צ חיברו, לא ברור איך, את מי שמתנגד לכל בניה שהיא למי שמוכן לבנות בגושי ההתנחלויות והגיעו לשורה התחתונה הבאה: "53 אחוזים מהישראלים סבורים כי יש להמשיך באופן מלא או חלקי את הקפאת הבניה...נתון שתומך מאד בצעדיו של ראש הממשלה נתניהו". וואלה.

פעם, מספרת הבדיחה הידועה, נערכה תחרות בין רץ אמריקני לסובייטי. האמריקאי ניצח. בארה"ב דיווחו למחרת כותרות העיתונים שהאיש שלהם הגיע ראשון והרוסי אחרון. בבריה"מ סיפרו שהרוסי הגיע שני והאמריקאי לפני אחרון. אף אחד מהם לא שיקר. גם לא גלי צה"ל.

צה"ל משקר
לפני כעשרה ימים הגישה התנועה הירוקה עתירה לבג"צ נגד מינוי האלוף יואב לגלנט לרמטכ"ל. ברקע העתירה עמדה פרשת פלישותיו לקרקעות ציבור, כפי שנחשפה בסדרת תחקירים ב'מעריב'. מייד לאחר הפרסום על הגשת העתירה מסר דובר צה"ל את תגובתו. "היועץ המשפטי לממשלה וועדת טירקל", נכתב בה בין היתר, "בחנו את הנושא ומצאו כי האלוף גלנט פעל ללא דופי". וזה, גם אם אנסה להיות עדין, שקר בוטה.

במסמך, שהוגש לוועדת טירקל, מסביר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מלכיאל בלס, כמה מאמץ נדרש כדי שגלנט יואיל לפנות את פלישותיו לשטחים שלא שלו. במקרה אחד, "לאחר שניסיונות לפתור את הסוגיה בטרם פניה לבית המשפט לא הועילו", כתב, נאלצה המדינה לסחוב את האלוף לערכאות משפטיות. בהמשך הוא מפרט גם כיצד בסוף ההליך אסר בית המשפט על משפחת גלנט לעשות שימוש בדרך הלא חוקית שנסללה עבורה. "בשני מקרים", מסכם עו"ד בלס בסוף חוות דעתו, "נדרש האלוף גלנט על ידי רשויות מוסמכות של המדינה להפסיק לעשות שימושים שלא כדין במקרקעין. במקרה אחד...היה צורך לנקוט בהליך שיפוטי בכדי לאכוף את איסור השימוש....במקרה השני, הנוגע לנטיעת עצי זית בשטח של 28 דונם שאינו שלו, ההסכמה מצידו להעתקת העצים באה כשנתיים לאחר מכתב הדרישה של מנהל מקרקעי ישראל ולאחר הגשת עתירה בנושא, וחלפו כשלוש שנים מאז מכתב הדרישה הראשון ועד שהועתקו העצים בפועל". אם דובר צה"ל מבין מהטקסט הזה שהיועץ המשפטי לממשלה חושב שגלנט פעל "ללא דופי", אז יש כאן בעיה. כי האמינות של דובר צה"ל היא האמינות של צה"ל. וכשצה"ל בוחר לשקר למען הרמטכ"ל הנבחר שלו, שלא יתפלא אחר כך שיש מי שמטילים ספק גם בגירסה שלו בעניין עופרת יצוקה או המשט של המרמרה.

פולארד בדרך הביתה. שוב

לפני שבוע חשפה אילאיל שחר בגלי צה"ל ש"בירושלים בוחנים מהלך שבמסגרתו ישוחרר המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד, בתמורה להמשך ההקפאה ביהודה ושומרון". פולארד הפך עם השנים לסחורה שנשלפת מהבוידעם פעם בכמה שנים כדי לעזור לראשי ממשלה שמבקשים להעניק מתנות לפלסטינים, לרכך את הבשורה. "כדאי לכם", מדליף לנו בכל פעם המנהיג התורן. "אם תסכימו לוותר, נקבל בחזרה את פולארד". באפריל 2005, קצת לפני ההתנתקות, סייע שמעון שיפר לראש הממשלה, אריאל שרון, לשווק את הסחורה הזו. "ישראל מקווה: פולארד ישוחרר תמורת הנסיגה", דיווח שיפר על שער "ידיעות אחרונות" והוסיף ש"בסביבת שרון מעריכים שבוש עשוי לתת לישראל מתנה מיוחדת להתנתקות". גוש קטיף נמצא היום אצל החמא"ס, פולארד נשאר עמוק בכלא האמריקני ובכותרת של שיפר עטפו דגים. עכשיו החליט מישהו לעשות עוד סיבוב על פולארד. נתראה שוב במו"מ על רמת הגולן.

תדע כל אם עבריה

במוסף ראש השנה של ידיעות אחרונות סיפרו ארבעה קצינים בכירים על ההתנהלות הזהירה של צה"ל נוכח עינה הפקוחה של התקשורת הבינלאומית. וכה אמר תא"ל ניצן אלון, מפקד אוגדת יהודה ושומרון, בעניין ההתפרעויות השבועיות בבילעין ונעלין: "אמרנו 'היום, חמש שנים להפגנות, אנחנו מוכנים לספוג נזק בגדר כדי לייצר מצב שבו אנחנו מראים שהטענה של הצד השני, שאנחנו לא מאפשרים מחאה לגיטימית ופועלים נגדה באלימות, לא נכונה'. אז אמרנו: 'בואו ניתן להם לפגוע בגדר, לזרוק איזה בקבוק תבערה על כוחותינו ונהיה מוכנים לספוג את זה".

תדע כל אם עבריה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1672#resp_blog_117821

תגוביות:

היות וכל צמרת צה"ל חטופה על ידי השמאל

כמו שהבג"צ חטוף,

והתקשורת חטופה,

והפרקליטות חטופה,

והאוניברסיטאות חטופות,

והמשטרה חטופה,

והשב"כ חטוף,

והמודיעין חטוף,

והמדינה חטופה,

החל שיתוף פעולה וחדירת אירגוני הקרן לישראל החדשה גם לצה"ל.

מעכשיו צה"ל מתאם את פעולותיו עם האנרכיסטים ועם אירגוני המסיק של הקרן לישראל החדשה.

בג"צ בראשות חבורת הפולנים השולטת עליו,אנס את צה"ל להפוך לצבא "מידתי".

מידתי=שם קוד לסירוס.

כאשר חבורת הפולנים שחטפה את בית משפטנו העליון מוציאה שלל פסקי הלכה מטעמה בהם היא מגבילה את הצבא והופכת אותו ל"מוסרי" יעני,או לדבריה ל"מידתי", הכוונה היא שחבורת הפולנים הצליחה לסרס את צה"ל ולהפוך אותו מצבא לאומי יהודי,לצבא הגנה לישמעאל ולאירגוני הסמול של חזן ודומיה.

הסירוס שערכו הפולנים חוטפי בית המשפט לצה"ל,נושא פרי מצויין מבחינתם.

צה"ל יוצא לפעולותיו להצלת המדינה מצוייד ברובי צבע,וכובע טמבל.כמו כן מצוייד צה"ל ומצויידים מפקדיו בעורך דין אישי פרטי על כל כתף.

הסמול ונעמי חזן מנצחים את הלאום והמדינה בגדול!אהרון ברק מחסל אותנו במכירת חיסול סוף עונה.

נ.ב.

ולעניין חבורת הפולנים שהתמקמה בבית המשפט שלנו :

בג"צ חבורת פולנים

משה לנדוי
נשיאו החמישי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטת לונדון (1930 - 1933). ב-1933 עלה לא"י. ב-1953 והוא בן 41 בלבד, מונה לשופט בבית המשפט העליון

מאיר שמגר
נשיאו השביעי של בית המשפט העליון. נולד בדנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לא"י. היה חבר האצ"ל. ב-1944, נעצר על ידי הבריטים והוגלה לאריתריאה

יצחק אולשן
נשיאו השני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה שבליטא. ב-1912 עלה לא"י. בוגר המחזור השלישי בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. במלחמת העולם ה-1 שירת בגדודים העבריים

יואל זוסמן
נשיאו הרביעי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטאות פרנקפורט, היידלברג וברלין, וכבר בגיל 23 קיבל תואר ד"ר למשפטים. ב-1934 עלה לא"י

יצחק כהן
נשיאו השישי של בית המשפט העליון. יליד העיר ברודי בפולין. למד בגימנסיה היהודית בלבוב. בן למשפחה דתית מסורתית. אחיו של קלמן כהנא, ממנהיגי תנועת פועלי אגודת ישראל

אהרון ברק
נשיאו השמיני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה, שבליטא. את רוב שנות מלחמת העולם השנייה העביר עם אימו במקום מסתור בבית משפחת איכרים. ב-1947 עלה לא"י.

בייניש נולדה בשנת 1942, להורים שעלו מפולין תשע שנים לפני כן.

http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058

הפרס יוענק לה בימים הקרובים במהלך אירוע מסורתי גדול אשר מקיימת הקרן החדשה לישראל בסאן פרנסיסקו, בכדי לציין ולהכיר תודה ל"מגני הדמוקרטיה" Guardian of Democracy, בישראל.

הקרן החדשה לישראל תייחד מענק כספי בשמה של אילנה דיין לארגון "איתך – משפטניות למען צדק חברתי", ארגון שפעילותו מוערכת במיוחד על ידי אילנה דיין.

עמותת 'איתך' הוקמה בשנת 2001 בסיוע הקרן החדשה לישראל ושתי"ל על ידי קבוצה של משפטניות במטרה לקדם צדק חברתי לנשים המאמינות כי מוטלת עליהן חובה מקצועית לפעול לכך שזכויות משפטיות תהיינה נגישות לכל אדם. איתך מתמקדת בפעילות למען אוכלוסיית הנשים מהשכבות המוחלשות כלכלית וחברתית.

'איתך' פועלת בנושאי תעסוקה, ביטוח לאומי, דיור ציבורי, הוצאה לפועל ומאבק באלימות נגד נשים. לעמותה משרדים בתל אביב, באר-שבע וחיפה. תחומי פעילותם של הסניפים, שונים באופן המותאם לצרכים המקומיים.

למי תרמה אילנה דיין את הפרס שקבלה מהקרן החדשה לישראל :

על פי בקשתה של אילנה דיין, העניקה NIF פרס כספי לאחד מ- 16
הארגונים המלשינים לגולדסטון.

ערב ההוקרה של הקרן לישראל חדשה, על מאמציה של אילנה דיין בסיוע
להחלשת צה"ל ומפקדיו, נערך בסן פרציסקו בשנת 2008.

כאות הוקרה לדיין, העניקה הקרן החדשה לישראל פרס כספי לארגון
"איתך – משפטניות למען צדק חברתי", על פי בקשתה של כלת הפרס
שמעריכה מאוד את פעילות הארגון.

את תוצאות הפעילות המוערכת של "איתך" ושאר שותפות הקרן
לישראל חדשה, חשפו תחקירני "קלע תחקירים" ואנשי "אם תרצו".

איתך הינו אחד מ- 16 הארגונים שהגישו 92% מהתיאורים השליליים
על צה"ל ומדינת ישראל במסגרת "חקירת" האו"ם את מבצע "עופרת יצוקה".

ומאחר שידוע מי הן המפרכסות זו לזו..

אילנה דיין נאמה בכנס התורמים השנתי של הקרן החדשה לישראל בחוף
המזרחי, אירוע בו נכחו התורמים הכבדים ביותר. כרטיס כניסה עלה 250 דולר.

אילנה דיין לא הסתפקה רק בכנס זה וסייעה לארגון לאסוף תרומות למטרה המשותפת של השמאל, גם בערב צנוע יותר בביתם של זוג ישראלים.

היכנסו לקישורית לצפייה במסמכים:

https://rotter.net/forum/gil/18100.shtml#14

תגוביות:

1.ברק משבח את גולדסטון, ובייניש מוזמנת לחזק את אילנה דיין.
אותן מטרות אותם האנשים ואותם השקרים!

2.מה תרם ארגון "משפטניות למען צדק חברתי" לגולדסטון:

הארגון שותף למכתב שנשלח ליועץ המשפטי לממשלה והמאשים את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה.בדו"ח גולדסטון מופיעה האינפורמציה הבאה:"האירגונים שלחו מכתב נוסף,אולם הפעם לא ענה להם היועץ המשפטי.הכוחות המזויינים של המדינה" ממשיך גולדסטון וכותב,"חשודים במעורבות בהפרות חמורות של החוק הבינלאומי(שמהן עולה חשד לאחריות בעיסוק בפשעי מלחמה)".ה"ש 1136 ,עמוד 383.

3.בקיצור, העליון יגדע את ידו של הפוגע במאפיה... מדובר בחבורה של מנוולים ומנוולות המעבירה כספי ציבור זה לזה, כיבודים, פירסום,מינויים, מידע.4000 מנוולים אנטי יהודיים שולטים במדינת ישראל. הגיע הזמן למהפיכה! לקצין ר' שהוכפש ע"י חברת המאפיה אין סיכוי לראות את הסכום שנפסק לטובתו.מקסימום יפעיל בית המשפט העליון את כלל "המידתיות" או כלל "מספרי הנעליים" כדי להקטין את התשלום על הוצאת הדיבה לכמה אלפי שקל...צריך רק לזכור שגלי צה"ל גידלו את המנוולת.

4.חשוב עד מאוד להביא לידיעת הציבור את פעילותה ותמיכתה של אילנה דיין בכל ארגון סמולני שונא ועוכר ישראל כזה או אחר .ערוץ 2 מזמן הפר את אמון הציבור בהיותו ערוץ סמולני קיצוני תומך בידיעות חסרות שחר (אמנון אברמובי'ץ אילנה דיין וארץ מחורבנת ). חשוב לנו ציבור השפויים, לא להזניח את הערוץ הזה בניתוק מוחלט ממנו ובהתעלמות מוחלטת מדרכו הקיצונית.לך lurker יישר כוח על הבאת הדברים על בסיס קבוע ,חשוב לנו לא לשכוח את זרע הפורענות גם של הבמאים היהודונים שרצו לחלק פרס לערבי שאת שמו הבזוי אני לא אומר לעולם.

5.והנה רשימת הגברות ב''איתך'':

מי ומי

חברות הנהלה

עו"ד נסרין אעלימי-קבהה- רכזת ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות הפועל לקידום זכויות נשים ערביות בתחום דיני האישות.
עו"ד רחל בנזימן- לשעבר מנהלת כללית של האגודה לזכויות האזרח בישראל.

ד"ר דפנה הקר, עו"ד- מרצה בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א, המתמחה בנושאי משפט ומגדר, משפחה ושיטות מחקר איכותניות.

ד"ר נטע זיו, עו"ד- מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א ומנהלת התוכניות לחינוך משפטי קליני.

ענת סרגוסטי, מנכ"ל אג'נדה - מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית. בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב (במשפט,חברה ופוליטיקה). הייתה כתבת בכירה בחדשות ערוץ 2.

עו"ד מרים שלר- מנהלת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב.

ד"ר יופי תירוש, עו"ד- מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

גילה ברזילי , עו"ד - בעלת תואר ראשון בספרות השוואתית ותעודת הוראה מאוניברסיטת חיפה. סיימה לימודי משפטים במכללה האקדמית למשפטים רמת גן.מתמחה בעדאללה החל ממרץ 2006 .

עו"ד עדי שניט- בעלת משרד פרטי המתמחה בתחום דיני משפחה ונזיקין. בעבר, מנהלת הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה במרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רקמן שבאוניברסיטת בר-אילן.

עו"ד רותי לזר - מרצה בבית-הספר למשפטים של המסלול האקדמי במכללה למינהל ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מתמחה בנושאי משפט ומגדר, משפט פלילי ובעיקר בנושא אלימות כנגד נשים. מסיימת לימודי דוקטורט במשפטים בבי"ס למשפטים אוסגוד – טורונטו ומחזיקה במשרת פוסט דוקטורט באוניברסיטת חיפה.

עובדות "איתך"

עו"ד קרן שמש-פרלמוטר- מנהלת

לסלי בנדיקט- רכזת פיתוח משאבים

עו"ד אינאס יונס- עורכת-דין סניף תל אביב

עו"ד ענת טהון -אשכנזי- עורכת-דין סניף תל אביב

זהבה צוקרמן-אגמון- רכזת ודוברת

עו"ד בקי כהן-קשת- עורכת-דין סניף באר-שבע

עו"ד אנסאף אבו שארב- עורכת-דין סניף באר-שבע

פרידה דגני - רכזת סניף באר-שבע

עו"ד דנה מירטנבאום- עורכת-דין סניף חיפה

כיפאח אחשבון- מנחת קבוצות בעלת תעודת הוראה ותואר שני בהנדסת סביבה.

עו''ד נטע זיו הנה סגנית נשיא הקרן החדשה לישראל :

נטע זיו (נולדה ב-1957) היא מנהלת התכניות הקליניות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מכהנת כסגנית נשיא בקרן החדשה לישראל וכחברת הנהלה בארגון איתך - משפטניות למען צדק חברתי.

נטע זיו גדלה ברחובות. סיימה בהצטיינות את לימודיה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית (1983), ובהמשך התמחתה במחלקת הבג"צים שבפרקליטות המדינה. את לימודי התואר השני במשפטים השלימה ב- American University שבוושינגטון הבירה (1986), ואת הדוקטורט עשתה באוניברסיטת סטנפורד (2001). בשנת 2009-2008 שוהה בשבתון באוניברסיטת סטנפורד. ב-2010 מונתה לפרופסור חבר.

עבדה כעורכת-דין וכמנהלת המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח בין השנים 1986 ל-1996 וטיפלה במגוון תיקים משפטיים בולטים בתחום זכויות האדם בישראל. הידועים שבהם הם בג"ץ אליס מילר שעסק בשילוב נשים בקורס טיס, בג"ץ לאה שקדיאל שעסק בזכותן של נשים לכהן במועצות דתיות ובג"ץ קעדאן במסגרתו נפסל נוהל ממשלתי שהתיר הקצאה ליהודים בלבד של קרקע ציבורית ביישובים קהילתיים. ד"ר זיו הייתה בין המייסדות של ארגון "בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות" ושל המרכז המשפטי של שדולת הנשים בישראל.

לצד מחקריה ופעילותה בתחום המשפט והשינוי החברתי, זיו חוקרת ומלמדת את תחום האתיקה המקצועית של מקצוע עריכת הדין.

(ויקיפדיה נטע זיו).

6.נטע זיו היא חולרה אנטיציונית נוראה. ממש םחלה.והכלבה הזו םתפרנסת מכספי המיסימ שלנו כדי לדפוק אותנו,כ"מנהלת התוכניות הקליניות בפקולטה לםשפטים באוניברסיטת תל אביב".זוועה!

7.הקרנות התומכות והשותפות בפעילותה של איתך הן:

הקרן החדשה לישראל http://www.nif.org.il/index.asp

קרן ריצ'ארד ורודה גולדמן http://www.goldmanfund.org/index.phpx

קרן הדסה http://www.hadassahfoundation.org

קרן דפנה יזרעאלי
http://www.ncjw.org/ National Council of Jewish Woman

קרן ג'ייקוב והילדה בלאושטיין http://www.blaufund.org

קרן קטרין איימס http://www.kathrynames.org
Jewish Women Foundation of Metropolitan Chicago
http://www.juf.org/woman/jwf.aspx

יוזמות קרן אברהם http://www.abrahamfund.org.il

קרן לוי לאסן http://www.levilassen.org

מתן http://www.matanisrael.org.il

הפדרציה היהודית של מיאמי http://www.jewishmiami.org

German Committee- Womwn World Day of Prayer
Jewish Womwn's Foundation of New York
http://www.jwfny.org

משרד התמ"ת

קרן היינריך בל http://www.boell.org.il

עיגול לטובה http://www.round-up.org.il

*שימו לב שמשרד התמ"ת גם מופיע ברשימת התומכים...

8.שר התמ''ת כמדומני זה פואד? וסגניתו: אורית נוקד...

9.רשת צפופה של חלאות פועלת לחיסול המדינה והמחלקה היהודית עסוקה בהטרדת יהודים פטריוטים. לאור זאת, ראוי לצרף גם את המחלקה הארורה הזאת אל רשימת מרכיבי הרשת החתרנית.

https://rotter.net/forum/gil/18100.shtml#1

מס' 9 מתוך:

ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)

https://rotter.net/forum/gil/18350.shtml

9. למי תרמה אילנה דיין את הפרס שקבלה מהקרן החדשה לישראל
https://rotter.net/forum/gil/18100.shtml

מדובר,נכון וידוע לעכשיו,על 3 פאטמות שהן עורכות /כתבות במגזין הערבי אל אהרם (המכונה גם ווינט).יש עוד קרוב לוודאי שגם זמנן/זמנם יגיע.

הראשונה היא אחת מהעורכות הבכירות בשם אראלה ג. שנשואה למסתנן מהגר מצרי בשם אלשימי לוחה.הנ"ל הואשם בבית משפט בהסעת והעסקת שב"ח פלסטיני(קרי מחבל בפוטנציה).

למתעניינים:כתבו בגוגל - "מדינת ישראל נגד אלשימי לוחה".

השניה מירב י.עורכת וכותבת.חיה ביפו עם ידוע בציבור,שב"ח פלסטיני ויש לה ילד ממנו (מסתירה זאת אף מחבריה).

השלישית אורלי פופר,אף היא כותבת ועורכת שם,פעילה מוכרת במחסום וואטש,אינה מסתירה זאת.

רפי רשף:

עוד קצת על ''מאחורי הקלעים'' של ''ידיעות אחרונות''

עפר שלח חושף מעט על העבודה ה"עיתונאית" של "ידיעות אחרונות" בטור אורח המתפרסם בבלוג של רביב דרוקר:

אחד מחילוקי הדעות הרבים ביני לבין בעליו החוקי של הבלוג הזה (רביב דרוקר ר.ר.) נוגע לעיסוק של התקשורת הישראלית בעצמה. הוא חושב שזה מרכיב חיוני בשקיפות ובחשיפה של גורם רב עוצמה, לי זה בעיקר נראה כמו אוננות מגוחכת של אנשים שחושבים שהם באמת חשובים. זה לא אומר שאני לא יודע את מה שהוא יודע על הצד האפל של התקשורת, או שאותו זה פחות דוחה מאשר אותי. ההבדל בינינו הוא בעיקר עניין של גיל וטמפרמנט, של העובדה הידועה למעטים שלמרות שאני זקן ממנו בעשר שנים, רביב הוא למעשה הצד הבוגר, השקול והמשעמם להחריד בזוגיות שלנו.

אבל לפעמים אי אפשר יותר. כמו למשל בדרך שבה טיפל "ידיעות אחרונות" בתחקיר המעולה של מואב ורדי ורביב על פרשת מוני פנאן. כי לפעמים סיפור שלם נגלה מבעד לחרך קטן. לפעמים דרך ניתוח של טקסט ועימוד אפשר לראות מה שהתגלה רק בתצהירים לבתי משפט, כמו של מוטי גילת או ניר בכר בשעתם, על מהותו של המוסד העלום ביותר מבין הגופים החזקים בחיינו.

כל כלי התקשורת עשו פולו-אפ על התחקיר, אחרי ששודר ב"המקור" ביום רביעי שעבר. מי יותר, מי פחות, כל אחד על פי נטיית ליבו. "ידיעות" דפק כפולה במדור הספורט, עם קרדיט ראוי לערוץ 10. משום מה, למרות שכל החומר בכתבה היה לקוח מהתחקיר שלנו, טרחו להחתים עליה שני כותבים, ידידי רפי נאה ונדב צנציפר, אבל זה עניין פנימי. בצד הטקסט היתה בוקסה בולטת, שהפנתה את קורא הספורט, שפרשת פנאן מעניינת אותו אבל אולי לא טורח תמיד להתעדכן בביקורת טלוויזיה, אל עמודי החדשות. שם, נאמר בבוקסה, יהיה אייטם של גפי אמיר. הניסוח לא היה כאילו מדובר בביקורת, אלא בידיעה חדשותית: "ערוץ 10 שילם לציון נתן".

וואו, אמר הקורא ודאי לעצמו, הגפי הזו בטח זחלה בלילה מתחת לבית הוורד, התחברה למערכת האוורור ודגה משם את האינפורמציה החיונית, אותה ניסו פרנסי הערוץ להחביא בכל כוחם: נתן, ידידו הקרוב ושותפו העסקי של פנאן ועד המפתח בתחקיר של מואב ורביב, לא הופיע אצלנו לשם שמיים וצדק אלא בתשלום. זה משנה לגמרי את כל הפרספקטיבה על מה שהוא אומר. דא עקא, כמו שאומרים, שהמידע לא הגיע אל הגברת אמיר מגורמי ביון עלומים בתוך הערוץ: רביב אמר, במפורש ובפירוט ומייד לאחר שידור התחקיר, שהערוץ שילם לנתן סכום (הרבה יותר קטן ממה שנדמה לכם, אגב), כדי לפצות אותו על הוצאותיו והסיכון שלקח. עשינו את זה באופן הטבעי ביותר, כדי שכל צופה יוכל לשפוט לעצמו את דבריו של נתן עם מידע מלא ושקוף, כמו שאנחנו דורשים מאחרים.

עברתי לחדשות, כמו שהורו לי, ולא הופתעתי. אני מודה שיוצא לי להחמיץ "ידיעות" לעיתים, ולכן ייתכן שגפי אמיר כתבה אי פעם משהו טוב על "המקור" (היא לא. יש לה אחוז מושלם מהשדה של 7 מ -7. ר.ד.). באופן כללי, ברור שאם נשיג ראיון עם הקדוש ברוך הוא, היא תתלונן על התאורה, ותחשוף את האחראי, ה"האשם תמיד" של "ידיעות" כשהוא עוסק ברביב או בי: אנחנו עושים יותר מדי, ולכן לא עושים מספיק טוב. תיאורית הקונספירציה שלה, שנשענה כולה על האמירה שלנו שערוץ 10 העביר לנתן כסף, היתה שמכיוון שרביב ואני גם עושים פינות ודעות וכל מיני דברים בתכנית שלנו, כנראה אין לנו זמן לתחקיר משלנו, וגייסנו את נתן.

ופה התרגזתי. אני כבר איזה רבע שעה בעיתונות, כתבתי שלושה ספרים מבוססי תחקיר - זה שרביב ואני עשינו יחד, בעודנו עושים יותר מדי, לקח שנתיים וחצי - ותחקיר מוני פנאן הוא מן המושקעים שבו נתקלתי מימי. מואב ורדי, ערפד עיתונות מהסוג המשובח ביותר, עבד עליו שלושה חודשים, מדי יום. בהערכה גסה, הוא עשה יותר מאלף שיחות טלפון, לארץ ולחו"ל; רביב הוסיף מאות משלו, שלא לדבר על עשרות פגישות אישיות של שניהם. המערכת כולה, שנרתמה לעניין, הוסיפה איש כפי יכולתו. יש לנו עשרות שעות של הקלטות קול, ועשרות רבות של צילומים במצלמה נסתרת, לא רק כאלה שעשה ציון נתן. העורכות רותם שדות ועדי גרתי ניווטו את המלאכה הזו בעקשנות ותבונה. כל אדם שהוזכר בכתבה זכה לאפשרות תגובה. ולהביא את ציון נתן לעדות ושיתוף פעולה לוקח הרבה יותר מכסף: זה בעיקר המון עבודה ורכישת אמון, מהסוג שרביב מתמחה בו וגפי אמיר אפילו לא יכולה להתחיל להבין.

כל עובדה שנמסרה בכתבה (והעשרות שנשארו בחוץ, חלקן מעולות) הובאה בהרבה זיעה, בעניין שאיש לא רצה לדבר עליו - וחידשה מהותית בעניין שכל התקשורת הישראלית מחטטת בו. כל זה נעשה תוך התעלמות מוחלטת מדברים ידועים: אחיו של רביב הוא עוזר המאמן של מכבי ת"א, מוסד שלא ידוע בסלחנותו, ואני משדר אותה בערוץ הספורט. שעות אחרי שהתחקיר שודר כבר פגשתי חלק מהאנשים שהוזכרו בו, במלון בסיינה. רבים מהאנשים שאיתם דיברתי בעניין בחודשים האלה, וחלקם הוזכרו לראשונה בשמם כמשקיעים בבנק פנאן, הם ידידים שלי.

אבל לא באתי לדבר על מערכת "המקור", אלא על "ידיעות". התגובה שלו לתכנית שלנו - ואל תשלו את עצמכם, בוקסה כזו במדור הספורט היא הנחיה מערכתית, לא החלטה של עורך עמוד - היא פבלובית, וכדרכו של "ידיעות" בהרבה עניינים משלבת אינטרסים עם עוינות אישית המכתיבה החלטות פסוודו-עיתונאיות. זה לא רק שרביב תבע את "ידיעות", או שהגורמים הבכירים ביותר בעיתון יודעים למה עזבתי אותו ומי הפר שם את מילתו. הסרט שלנו הקדים את סרטה של אופירה אסייג ב"רשת" על הפרשה: יש קשר ידוע וותיק בין "רשת" לבין "ידיעות", לשעבר בעל המניות הדומיננטי בזכיין של ערוץ 2, ומי שהטאלנטים הבולטים של "רשת" נשאו ונושאים בו בתפקידים בכירים (בעוד על אחרים נאסר להופיע בטלוויזיה במקום אחר). אופירה היא הדמות הבולטת ב"ONE", אתר האינטרנט ש"ידיעות" שותף בו.

ולסיום, קיקר: כמה שבועות אחרי מותו של מוני נתנה רעייתו שרון ראיון ל"7 ימים". ל"המקור" יש הקלטה, שבה אומר אחיינו של מוני עזר גפני ששרון קיבלה מ"ידיעות" כסף עבור הראיון. בהנחה שעזר לא משקר, "ידיעות" לא טרח לחשוף את העובדה הזו בפניכם. כנראה שראשיו עסוקים מדי בעבודה עיתונאית אחרת, ולכן הם נאלצים לחפף ולהעביר את החשיפה הזו לקבלן משנה. יש לי קצת זמן פנוי, בין הפינות והפאנלים שאני עושה במקומות אחרים, אז התנדבתי.

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=11557993

מי שרוצה ללמוד עוד על 'עיתונות' בשיטת "ידיעות" - מוזמן לצפות בדברים החמורים והאשמותיהם של מיקי רוזנטל (סגן עורך ידיעות לשעבר) ומרון רפפורט (עורך בידיעות לשעבר) בתיק תקשורת:

כשאני מביט לאחור אל ראשית ימי בעיתונות הישראלית – אני מנסה לשחזר את החלומות שהיו לי אז, לחזור אל השאיפות המקצועיות, לנסות להבין את האנרגיות שהיו ואינן עוד. אז, עוד לפני שנכנסתי והתחלתי להסתובב במסדרונות העמוסים של מערכות העיתונים, עוד היתה לי הפנטזיה ההיא, הרומנטית, על העיתונאי של פעם. העיתונאי שחוקר ובודק, העיתונאי שמחובר לצינורות ומקורות המידע, האיש שיודע הכל. רציתי להיות האיש שידע יותר מדי. האיש שכותב פחות ממה שהוא יודע – ויודע הרבה יותר ממה שהוא כותב.

די מהר החלומות הרומנטיים נהפכים לשגרה מיוזעת, ספוגה בעשן סיגריות, מתפוגגת לתוך האפרוריות והקטנוניות של האנשים. זו של הכותבים כמו גם זו של מושאי כתיבתם. כל-כך מהר זה נהפך ללא מעניין. למשעמם. לפתטי. לעלוב.

במבט מרחוק, אנשים נראים גבוהים וגדולים מכפי שהם באמת. מקרוב הם נעשים קטנים מאוד. הפער הזה ניכר היטב בעיתונות הספורט שבה התחלתי את עבודתי העיתונאית. לפעמים ככל שהספורטאים גדולים יותר מרחוק – ככה הם קטנים מאוד כשמכירים אותם מקרוב. ואצל פוליטיקאים המצב גרוע הרבה יותר. בעיקר כי אצלם הזיוף הוא כורח. אם ספורטאי יכול להסתתר מאחורי כישרונו והישגיו, הרי שהפוליטיקאי בשביל להיבחר, בשביל להתמנות, בשביל להיות, חייב לזייף, לבלף ולשקר. גם אם זה לא תמיד באזור השחור, הפלילי – זה בטח יושב היטב בשטח האפור.

הכתב המדיני לכוד ללא מוצא בסבך השקרים

ומול האנשים האלה פועלים הכתבים המדיניים. הפרשנים המדיניים. הכתבים הפוליטיים. הכתבים לענייני מפלגות. כתבי הכנסת. ואם אפשר איכשהו להבין את הכתבים הפוליטיים המקומיים, אלה שמכסים את הכנסת, המפלגות, המערכת הפוליטית, שם מדובר על עבודה יומיומית אפורה ומייגעת של ברירת המוץ מהתבן, של איתור וסינון הנכלוליות הפוליטית הקטנה והנמוכה – הרי שמצבו של הכתב והפרשן המדיני נושא. הוא חסר סיכוי. אוי לו מהאנשים ואבוי לו מהנושאים.

לעולם לא אציע את עצמי להיות כתב מדיני במערכת הפוליטית/מדינית בישראל. והאמת? אני לא מבין את אלה שכן עושים את זה. בעיני, עיתונאי או פרשן צריך לכתוב על נושא שמעניין אותו; על נושא שהוא מאמין בו; על נושא שהוא מבין בו; על נושאים שבהם הוא מקווה שתהיה לו השפעה כלשהי על התוצאה – גם אם ישמור על אובייקטיביות מלאה (מה שממילא לא קיים במציאות).

אלא שבתחום הזה, של הכתבות המדינית, המצב הוא של Lose-Lose. אין לך שום דרך לנצח במשחק השקרים הזה. נחום ברנע, אולי הכתב-פרשן המדיני הטוב ביותר שהיה כאן מעולם, ציטט פעם את שמחה ארליך ז"ל, שכשר האוצר בממשלתו של מנחם בגין אמר משפט בנוסח "אני אף פעם לא מתכוון למה שאני אומר ולעולם לא אומר את מה שאני מתכוון" (ציטוט חופשי מהזיכרון). יצחק שמיר אמר לפרופ’ יובל נאמן, באחד הוויכוחים המרים ביניהם סביב הסכם לונדון (הי"ד) ו/או ועידת מדריד, שהוא יכול לקחת את ההסכם הקואליציוני שעליו הוא (שמיר) חתם (בזמנו, עם מפלגת "התחייה") למסגר אותו ולתלות אותו על הקיר. בגין עצמו החזיר את כל סיני אחרי שהודיע לפקידי משרד הפנים שירשמו אותו כתושב ימית, רבין אמר שהוא לא יודע לאיית את המילה "אוסלו", פרס אמר שאין לו מושג מי זה אבו עלא, שרון אמר שדין נצרים כדין תל-אביב וביבי נתניהו אמר ואמר ושוב אמר (על ערפאת, על אבו מאזן, על הסכם חברון, על שתי מדינות לשני עמים ועל מה לא).

גורלו של הכתב המדיני הוא עיסוק יומיומי ואינסופי בשקרים. הוא לא יכול להאמין לאף אחד, אף פעם. מצד שני, הוא גם לא יכול לחשוף את השקרנים. כי מה אז? מי ידבר איתו? מי ידליף לו? ובהיעדר מוצא, הוא פשוט משמש כצינור. לא נעים, לא מכובד, לא מקצועי – אבל בתכלס זה מה שהוא. הוא סתם צינור עלוב. הראיונות המדיניים רדודים, עלובים, מביכים. לעולם לא נשאלות השאלות הנכונות; לא ניכר גרם אחד שחוק של אומץ; שקרים פשוטים, שקופים, אפילו לא לבנים, מתקבלים כאמת צרופה מבלי שמי מהצדדים יניד עפעף.

משחק עלוב ומכוער – וכולו על חשבוננו

אובמה מביך בניסיונות המגושמים שלו לגרור את הצדדים החלשים לשיחות עקרות? לא נורא. נכריז על "יוזמת שלום היסטורית". ביבי מגמגם משהו עלוב על "שתי מדינות בתנאי שזה וזה וזה וגם זה…" – האיש ללא ספק עבר מהפך מחשבתי שטרם נראה במקומותינו; אהוד ברק מקשקש מילים לא מחוברות למציאות על המחויבות שלו לשלום (ולביטחון, בטח לביטחון, תמיד לביטחון – איך אפשר בלי ולביטחון?) – והוא כבר מועמד ראוי לפרס נובל לשלום; ציפי לבני לא אומרת כלום – היא פשוט "מגלה אחריות". דן מרידור מקשקש משהו חסר ערך ולא מוסמך על התרכזות בגושי התיישבות? כנראה שמדובר על תוכנית גרנדיוזית של ביבי, מה אתם יודעים.

מתי בפעם האחרונה ראיתם כתב או פרשן מדיני שמתייצב במרכז הכביש וחושף את ערוותו של המלך העירום? מתי בפעם האחרונה שמעתם או קראתם כתב מדיני שאמר בפשטות: האנשים האלה משקרים לנו אשכרה בעיניים? זה לא קורה. וזה גם לא יקרה, כי הכתבים והפוליטיקאים עובדים באותה העבודה בדיוק. עבודת המניפולציה. כולם משקרים, כולם יודעים שכולם משקרים, כולם כותבים על כולם ברצינות תהומית – רק בלי לגלות לנו, להמון הנבער, שהכל משחק. משחק עלוב ומכוער על חשבוננו. אין גרם של אמת או יושרה במשחק הזה. רק אינטרסים והישרדות.

אז זה למה שאני לא הייתי – ולעולם לא אהיה – כתב מדיני. אני פשוט לא מספיק מוכשר.

http://2nd-ops.com/tuvi/?p=4571

אני משקיף אחורה 30 שנה ושואל את עצמי מתי נחרבה התקשורת הישראלית הישנה וההגונה? מתי היא הפכה ממצג למצג שווא? מתי היא הפכה ממקצוע ערכי לסוג של מניפולציה? מתי מתו הכללים של תקשורת,כפי שהם קיימים במקומות מהוגנים,ובמקומם הופיעו כללים אכזריים של שליטה ורשעות? ומרוב מועצות עיתונות,אגודות,דיונים מנופחים,אתיקות ולהט מעושה,לאן נעלם המוסר?

בדיוק לפני 30 שנה,בחודש ספטמבר 1980 נכנסתי לעומקה של התקשורת הזו,כאשר הייתי הכתב הראשון של גלי צה"ל לעיניינים ערביים,ומאז אני מלווה אותה,כבר שלושה עשורים,יום ולילה,עד עצוב לחורבנה,בעיתון "חדשות","הארץ",ברדיו ובטלביזיה.

למדתי הרבה במהלך השנים,אך הפעם אנסח כאן עבורכם את עשרת הכללים הסודיים של התקשורת הישראלית החדשה.לפנינו התחרה השחורה האופפת את מה שנותר ממנה ;"ניו ג'ורנליזם" אחר לגמרי ממה שחשבתם.כזה שלא מלמדים בשום בית ספר לתקשורת.

ואיך זה,שאתה,עיתונאי,השואף להצלחה,לא נחרד ממה שתקרא להלן ?

1.חוק שימור האנרגיה:לעולם לא להעיז ולחשוב אחרת.בתקשורת הזו,כל היומונים,נמכרים כמו לא נמכרים,אמצעי התקשורת הממלכתיים ועוד שני ערוצים מסחריים,החשיבה תהיה תמיד אחידה כמו סרגל.מי שיעז ויחשוב אחרת-יסולק ממנה מיד,ואין גרוע מן העדר התקשורתי.אחד מצטט את השני,אחד מחרה-מחזיק אחרי השני,כעדר כבשים פועות,באותן נוסחאות ישנות ועבשות.

ניסוח הידיעות,הכותרות,הזמנת המרואיינים,את זה הצופים לעולם לא יראו,אך הכל שבלוני ואחיד כמו במנזר אדוק.ולאיזה כיוון נוטות הנוסחאות? זה הרי ברור,ולכך אחראי החוק השני.

2.חוק המרחק הפוליטי:השמאל יהיה תמיד המרכז הקובע וממנו מסתעפים ה"קיצוניים".לאיש שמאל לעולם אין אג'נדה,לפרשן נוטה לשמאל לעולם לא תהיה אידיאולוגיה למכור.את זה יש רק ל"אחרים".זה אומר שלאיש מן השמאל,המופיע בתקשורת,יש להתנהג בחייכנות על גבול ההתרפסות,להשתחוות לפניו אפיים ארצה,בעוד שדובר "אחר" יש לשסע ולקטוע בבוז.התקשורת כולה היא תמיד "חברתית" על גבול המרקסיזם,זה המרכז.ברוב המקרים דובריה הלוהטים ביותר הם משום מה דווקא עשירים.הסוציאליזם המעושה בתקשורת תמיד מוכר.

חמשת הממי"ם - מילים המתחילות ב W -מקבלים פתאום משמעות חדשה :"מי","מה"
"מתי","מקום","מדוע".

3.חוק המרחק הגיאוגרפי:תל אביב היא המרכז,כל היתר פריפריה.כלפי דובר ממרכז תל אביב,יש להתחנחן,להיות מוקסמים מניחוחו,אבל כלפי דובר ממקום אחר,יש לנהוג באכזריות ולקטוע אותו מהר,ממילא מה הוא בכלל עושה באולפן?אולי הוא המנקה? דובר מן הצפון ומן הדרום בטלביזיה הישראלית חייב להיות קשור בדרמה פלילית כלשהי,הוא רוצח או נרצח.או שהוא פשוט הגיע לשם בטעות,חסר פנים או שם.המראיינים אכן שמעו שיש מקום שנקרא "ראשון" או "אשדוד",אבל אל המחוזות ההמוניים האלה,שקיומם התקשורתי היחיד הוא בפרסומות של סופר-דיל למיניהן,עדיין לא הגיעו.יהודה ושומרון על פי הכלל הזה זה בכלל בסעודיה.

4.ברית ההגנה ההדדית:אם מישהו מכלי התקשורת המדוברים מותקף,כל האחרים ייצאו באופן אוטומטי להגנתו.במיוחד חזק המרובע המזין את עצמו:הארץ,גלי צה"ל,ערוץ 10,וה"חינוכית" (להלן - "המרובע").ההגנה ההדדית הופכת את המרובע הזה לסינרגטי,דהיינו חזק מסך כל כוחותיו והוא מצל מעוצמתו על בג"ץ,על הפרקליטות,על יתר כלי התקשורת,ועל האליטות הישנות.

צחוק הגורל:המיליונר שלדון אדלסון,שבא להקים עיתון ימני,מקיים גם את "הארץ",עיתון השמאל הקיצוני,משום שהוא מדפיס את עיתוני "ישראל היום" מכל המקומות דווקא אצל שוקן.

5.חוק שימור החומר:אותם עיתונאים מזדקנים מולנו בטלוויזיה כבר מעל חצי מאה,רובם בינוניים,חלקם משמימים או אפילו עילגים,אך הזכות להופיע בטלביזיה היא הרי קיניינם הפרטי.כמה עצוב לראות עיתונאי שלא יוותר על נחלה עלובה,רק משום שהיא שלו!אותו עיתונאי שיש לו מאחזי כוח אדירים בעיתון יומי ובערוץ מסחרי,מטיף נגד השחיתות,אך בעצמו מתעלם מחובת מכרזים,והטלביזיה החינוכית אינה ,כידוע,כלי תקשורת,היא אגף במשרד החינוך.

20-30 איש אלה מנציחים את עצמם,ולעולם אינם נמוגים.הם נעים מתפקיד מרופד אחד לתפקיד אחר בתוך "המרובע",זו הרי זכותם האלוהית.

6.חוק הדמוגרפיה:כאשר מראיינים את מובארק או את המלך עבדאללה הירדני(אלה המנהיגים היחידים המסכימים להתראיין לתקשורת הישראלית),חובה להתפלש בעפר רגליהם.לעולם אין לשאול אותם שאלה קשה על האיסלאם הקיצוני בארצותיהם,או על הנפוטיזם והשחיתות שלהם.לעולם.לכן,אין אלה ראיונות אלא תשדירים מטעם,שאינני מעריך.ממנהיג זר,רצוי אנטי ישראלי,למשל ג'ימי קרטר,יש להיות מוקסמים.ברור שלעולם אין לשאול אותו ולו שאלה מקשה אחת.רק כלפי מנהיגים ישראלים יש לנחור בבוז.כל עיתונאי ישראלי זוכר:השר הכלומניק הזה,שלפי תפיסתו אינו מגיע לקרסוליו של העיתונאי, הוא זמני.רק העיתונאי הרי נשאר תמיד.

7.חוק הפטריוטיות ההפוכה: אנטי-ישראלי חשוב.פרו-ישראלי לא חשוב.חובה להבליט את מי שתוקף את ישראל,אך את מי שתומך ומגן על ישראל יש להסתיר.אם אין ברירה,יש להציגו כשולי,רצוי כתמהוני.כל קשקוש של אחמדאיניג'אד יככב שעות באינטרנט הישראלי,כל לוחמה פסיכולוגית של נאסראללה תועצם,וכך כל שיעול של דובר חמאס או איזה משט אנטי ישראלי קיקיוני.אלה ימלאו את הרדיו ויזנקו מתוך יומני הטלביזיה.אך משהו פטריוטי? איזו הצלחה של ישראל,המקימה אימפריה כלכלית בקנה מידה עולמי?הצלחה של ממשלת ישראל ? את זה חובה לגמד. פטריוטיות? אהבת ארצך? מדובר על פי הכלל הזה בפאשיזם.

8.חוק העריכה השלילית: כהמשך לחוק הקודם מהדורת חדשות ראוייה לשמה חייבת להיות קודרת,מאיימת ומפחידה.בעצם רצף בלתי נגמר של ידיעות שליליות ומדכאות.רצוי גם שהקריינית של מהדורת החדשות המרכזית תופיע חצי אבלה.על פי הכלל הזה,ידיעה שלילית היא מעניינת,בעוד שידיעה חיובית לא מעניינת אף אחד.תמיד יש למצוא את הצד השלילי בכל ידיעה חיובית,אפשר גם סתם להמציא מסמכים.לא חייבים לבצע שום בדיקה,ממילא העיתונאי לא ייתן את הדין לעולם.האוליגרכים מכלל 5 הם חסינים בפני החוק.

9. "התחקיר" : זוהי משטרת המחשבות,בעזרתה מבוצעים הכללים הקודמים.את מי שמיועד כיום להיות מרואיין לטלביזיה או לרדיו שואלת התחקירנית בקול כובש האם היא תוכל לשאול אותו כמה שאלות מראש, "תחקיר קטן" ככה,רק בשביל המנחים.וכאן באה סידרת שאלות של כרבע שעה.

המרואיין מלא הגאווה כבר רואה בעיני רוחו כיצד המנחים קוראים בשקיקה את דבריו.ובכן,לא.ברוב המקרים מדובר בנסיון של המערכת לדעת מראש מהן דעותיו של המרואיין.אם הוא לא מתאים לאג'נדה של התוכנית,הוא ייבעט החוצה בלי שום בושה,ולא ירואיין.כך הופכת התקשורת הזו לסוג של תוכנית ריאליטי,שבה המשתתף מוכנס רק בהתאם לדעות העריכה.המומחיות שלו לא חשובה כלל.אבוי, המרואיין האומלל:כבר התגאה בפני מקורביו שמחר יופיע בטלביזיה,אך בלילה מודיעים לו ש"הליין-אפ שונה",וברוב המקרים מדובר במניפולציה.

זה מזכיר לי את התוכנית "מדברים עם המאזינים" בגלי צה"ל.שם נולד ה"תחקיר",כדי לדלל את מתקשרי הימין.מבררים מה יש למתקשר לומר,ואם הוא מתאים,מתקשרים אליו חזרה מן השידור החי.מה עשו היהודים החכמים? הערימו על המפיקים ,ובתחקיר המוקדם הציגו עצמם כאנשי שמאל,ורק בשידור חזרו לעצמם.התוכנית בוטלה.

10.ואתה,העיתונאי/התחקירן/השדרן,שרוצה להצליח:אם בגידה בערכים ובאישיות שלך,תוליך אותך להצלחה,אז אתה בדרך הנכונה.רק זכור שבעיתונות החדשה יש 5 אחוזים של "אוליגרכים",ששולטים בזכות עברם הרחוק בתקשורת הממלכתית (ראה כלל 5),כולם גברים וותיקים מכיוון פוליטי חד-משמעי,ועם אותו צבע,הם ירוויחו מאה אלף שקלים בחודש,מאה וחמישים אלף,שלא לדבר על פרסומות והרצאות בשפע.

אבל לך אין שום סיכוי שם.

וממילא אם הכנסה של משכורת מינימום + נתפסת אצלך כהצלחה,אשריך.אתה בהחלט בדרך הנכונה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1225

איפה הגבולות? אפשר להבין שח"כ רונית תירוש והדתיים הקיצוניים עשו יד אחת כדי לחסל את חופש הביטוי במדינת ישראל. האם מדובר כאן במדינת דיקטטורה?

ולהלן התשובה לסמולן מיתמם זה:

ביום שיהיו כאן יותר משני ערוצי טלוויזיה תדבר. צר לי לאכזב אותך, ערוץ 10 נשלט ע"י הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו-כלומר ע"י ערוץ 2, באופן חוקי.

בכל הערוצים תמצא את אותם אנשים וכשמישהו מנסה להקים תחנת רדיו או טלוויזיה עצמאית הוא נחסם מיד ע"י שורה של חוקים דרקוניים, וע"י מועצת העיתונאים, שבה יושבים שופטי בג"ץ בדימוס ועיתונאים מהשמאל הקיצוני בהווה.

כל המצב הזה שונה לחלוטין ממצב התקשורת בכל דמוקרטיה.

זה לא אקראי שהתקשורת שמאלנית.

ביום שבו תהיה תקשורת חופשית אף אחד לא יתלונן על תכנים, פשוט כי כל אחד יוכל לשדר.

טומי לפיד הוא מאבות השליטה הדיקטטורית של השמאל בתקשורת, ואפילו חוקק חוק כשר משפטים, המונע מבעל תחנת טלוויזיה להתערב בתכניה.

החוק חוקק לאחר שהתברר שמיליארדר דתי מעוניין לקנות חלק מערוץ 10.

בושה וחרפה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3829413,00.html

אני מעוניין לציין נקודה אחת חשובה הנוגעת לסיקור התקשורתי המתקיים בישראל בעניינים בינלאומיים:

ב-6 ביולי 2010 היו שתי היתקלויות קטלניות בין הצבא הטורקי לבין אנשי המחתרת הכורדית, ה-PKK. בשני האירועים הללו נהרגו 15 בני-אדם, מהם 12 כורדים.

למחרת היום, ב-7 ביולי 2010, נהרג חייל טורקי נוסף בהיתקלות עם לוחמי המחתרת הכורדית.

באף אחד מהעיתונים היומיים בישראל לא התפרסמה ידיעה על התקרית - לא בעיתון "הארץ", לא בעיתון "מעריב", לא בעיתון "ידיעות אחרונות" ולא בעיתון "ישראל היום".

אולם, כל אמירה מטופשת של איזה פוליטיקאי טורקי בנוגע לישראל, קיבלה התייחסויות בעמודי החדשות, ולעיתים הנושא קיבל סיקור שחרג מהטעם הטוב.

כל קשקוש אנטי-ישראלי מקבל כותרות ראשיות בתקשורת הממסדית כחלק מאיזו מגמה מטופשת שכך - בדרך עקיפה - אפשר ללחוץ על ממשלת ישראל בנושאים בינלאומיים.

שימו לב לקטע הבא שנכתב בעיתון הארץ ב-6 ביולי 2010 בעמוד 5 בנוגע ליחסי ישראל-טורקיה: "ההתפתחויות האחרונות ביחסים עם טורקיה והמשבר הפוליטי סביב הפגישה (בין בנימין בן-אליעזר לשר-חוץ הטורקי) מעוררים תסכול וכעס רב בקרב הגורמים העוסקים ביחסים עם טורקיה במשרד החוץ.

בימים האחרונים אמרו פקידים בכירים במשרד החוץ כי הדרג המדיני מנהל את היחסים עם טורקיה בצורה חובבנית ומזיקה.

בכירי המשרד התבטאו בצורה חריפה בנושא בדיונים פנימיים שקיימו.

לדבריהם, היחסים עם טורקיה יקרים ללבם והם רואים בעיניים כלות כיצד הסוגייה הטורקית הפכה לאמצעי בקרב הפוליטי בין המפלגות השונות בישראל".

אם באמת היחסים עם טורקיה "יקרים ללבם", הפקידים הבכירים היו צריכים להזהיר את הדרג המדיני בישראל מלהעניק לטורקיה דריסת רגל בתהליכים המדיניים המתקיימים בין ישראל לבין שכנותיה, משום שטורקיה תחת משטרו של ארדואן מנהלת מדיניות אזורית אסלאמית מיליטנטית בעלת קווים ברורים הסותרים לחלוטין את האינטרס הישראלי.

טורקיה, סוריה ואיראן מנהלות מלחמת-חורמה נגד הלאומיות הכורדית ונגד 25 מיליון כורדים המייחלים לקבל הכרה לאומית.

בשנים האחרונות, טורקיה רצתה להפוך את ישראל לכלי פוליטי אזורי שבאמצעותו היא תצליח להגיע להבנות אסטרטגיות עם סוריה ואיראן.

ישראל נכנסה למלכודת הזו למרות האזהרות הרבות שהופנו לעברה מאז שארדואן נכנס לתפקידו ב-2003.

צריך להזכיר לכמה פקידים במשרד-החוץ הישראלי שטורקיה עדיין לא מדינה דמוקרטית במובן המערבי המקובל, גם לאור העובדה הנוגעת למאסרם של 60 עיתונאים היושבים כרגע בבתי-הכלא וגם לאור העובדה שכ-700 תיקים ממתינים להישמע בבית-המשפט בעניינם של עיתונאים נוספים. ההתנהלות האזורית של טורקיה קשורה גם לרפיסות המנהיגותית של ארה"ב מאז שברק חוסיין אובמה החל את כהונתו בראשית 2009.

עונת המסית: עכשיו גם באינטרנט

ועד מתיישבי השומרון הקים ארכיון וירטואלי המרכז בתוכו תמונות, תביעות, כתבות ומקרים מתועדים של פגיעת ערבים בחקלאים יהודים.

פרסום ראשון: 14/10/10

עונת המסיק מספקת מדי שנה לתקשורת הישראלית עשרות סיפורים לוהטים בהם מעורבים יהודים, ערבים וארגוני שמאל, אדמה טרשית ועצי זית מכסיפים. כתוצאה מכך, חדל המסיק מזמן מלהיות פעולה חקלאית תמימה של עובדי אדמה, והפך לסמל מרכזי המשמש לא מעט אנשים ככלי תקשורתי רב עוצמה לקידום עמדותיהם הפוליטיות.

בעקבות סדרה של עימותים בין יהודים לערבים ביהודה ושומרון שסוקרו באופן חד-צדדי, החליט ועד מתיישבי שומרון להרים את הכפפה, ולהקים באתר האינטרנט שלו מרכז ארכיוני המאגד בתוכו מקרים מתועדים של אלימות פלסטינית ושל פרובוקציות של ארגוני שמאל בעונת המסיק.

באתר, הנושא את הכותרת "יחד עוברים את עונת המסית", ניתן למצוא תמונות המתעדות אלימות פלסטינית, תלונות שהגישו חקלאים יהודים למשטרה אך לא נענו, כתבות עיתונאיות העוסקות בנושא, ואף דו"ח מיוחד שהוציאה אורית סטרוק מארגון זכויות האדם ביש"ע, המתעד את חוסר האכיפה השוויונית בין יהודים לערבים בעונת המסיק.

בכדי לאגור כמות אפקטיבית של מידע, קורא האתר לחקלאים יהודים הנתקלים באלימות המופעלת כלפיהם בידי פלסטינים או ארגוני שמאל, להעביר את המקרה בצירוף תמונות וסרטונים, ולפרסם אותו באתר. בנוסף, יכולים בעלי כרמי זיתים יהודים המחפשים ידיים עובדות, לפרסם את הדרישה לעובדים באתר, ללא תשלום.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210195

היכנסו לאתר המציג את המסמכים והסרטונים על עונת המסית:

http://www.vshomron.co.il/index.asp?itemid=tzpet

עו"ד יורם שפטל מברך בפינתו השבועית על המפלה של ידיעות אחרונות: "הם היו כלי ניגוח שפעל משיקולים כלכליים מושחתים".

עו"ד יורם שפטל שמח על המפלה של העיתון ידיעות אחרונות שחדל מאתמול להיות העיתון הגדול במדינה, "זו הבשורה הכי מרנינה שיש, ידיעות אחרונות תיפקד כמו פשקוויל, הכותרות הצעקניות שלו, ההתנפלות על אנשים וחוגים וכל מי שלא מצא חן בעיניו - זה לעיתים הזכיר לוח מודעות".

לדבריו הגיע הזמן שידיעות אחרונות ירד מהמפה, "במשך דור וחצי הם הובילו קו פוסט ציוני מובהק. ידיעות בראשות ארנון מוזס הגן על האינטרסים הכלכליים שלו וכשעיתון כמו ישראל היום הפריע לו הוא ניסה לחסל אותו באמצעות הצעת חוק, הם לא התביישו לנגח בו משיקולים כלכליים מושחתים שאין למעלה מהם".

בנוסף הוא מקווה שידיעות ימשיך לרדת, "העובדה שמהיום הם לא יכולים להתהדר בתואר העיתון של המדינה, אני משוכנע שזה יקטין להם את הקף המודעות ויאלץ אותם להוריד מחירים. ידיעות אחרונות מופץ היום במאה חמישים אלף עותקים, מעריב שישים אלף והארץ חמישים אלף, העיתון ישראל היום מופץ בשלוש מאות אלף עותקים, הוא גדול בחמישים אחוזים משלושת העיתונים וזה אומר משהו".

לדבריו עיתונים רבים פסקו להיות רלוונטיים דווקא בגלל שהם הפסיקו להיות לאומיים, "עיתון מעריב היה עד אמצע שנות השבעים השליט הבלתי מעורער, הוא היה עיתון לאומי מובהק חלק מההידרדרות שלו נבעה מכך שהוא פסק להיות לאומי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/207484

1.אל תאמר "פוסט ציוני" אלא "אנטי ציוני"!! המושג "פוסט ציוני"
הומצא ע"י הממסד השמאלני כדי לרכך את העובדה שחלקים קיצוניים שבו,הפכו להיות אנטי ציוניים,שלמעשה פועלים לחיסול המדינה היהודית.

2.מגוחך וטפשי לומר שביבי הוא ימין. ביבי מייסד פלסטין, מקפיא ההתיישבות .

3.יש בחור מאוד חכם שמו דוד פייגלין .הוא הגה רעיון מקורי וחכם-להיכנס למפלגה השלטת, לגייס אנשים ואם יהיה רוב אז גם להשיג מקום מכובד, וכך בצורה הכי דמוקרטית ולגטימית בעולם להתקדם.הרעיון הזה אכן היה אמור להצליח בכל מדינה דמוקרטית רק שלצערו - משה טעה בשיקול אחד - הוא לא חי במדינה דמוקרטית,ולכן לא היתה בעיה לנתניהו, בעזרת החותמת של מאפיית הבג"ץ להעיף אותו הרחק למטה והכל כמובן בצורה "דמוקרטית" כי הרי כנופיית הבג"ץ אישרה.

4.עדיין הערב רב שולט על התקשורת ועל בתי המשפט ועל ההנהגה...להתנתק מהמדינה!!

5.גם ישראל-היום יוביל, בקרוב, קו שמאלני וכל זאת מהסיבות הבאות:
1. הוא הצליח לקושש כבר הרבה ימניים נאיביים שפיתחו בו אמון עיוור.
2. הוא נשלט ע"י שלדון אדלסון, מיליארדר, שעסקיו תלויים ברצונם הטוב של האמריקאים, הסיניים ועוד ארצות חוץ -והללו יתנו לו אולטימטום.
3. הוא פרו - נתניהו. - ונתניהו הולך להסכם עם הפלשתינים כולל "וויתורים כואבים" ,ומעונין להכין את הציבור נפשית.
4. הסעודים יכולים להציע לשלדון אדלסון עיסקת מיליארדים תמורת "גרירת" הציבור שמאלה.

6.השאלה האם לא מאוחר מדי לאור הנזקים הקשים שעשו במוח הציבור.
כל שקר עיוות ודמגוגיה שנאמרים ברוטינה, סופם לחלחל גם בתודעתו של כל מתנגד. הנזק מתבטא בעיקר בשטיפת המוח לצעירים שקנו כל חידוש שהוצע להם.

7.המדינה הסוציאליסטית קמה בארץ ישראל מתוך אילוץ לא מתוך אידיאולוגיה יהודית. ראשוני בוני הארץ היו יהודים, ואז הגיע הערב-רב ה"ציוני" והרס את ראשית צמיחת גאולתנו. שם מכשול ענק בדרך הגאולה והגדיר אותה - הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. וכל אידיוט יכול לראות שעיקר עיסוקה של המדינה הציונית הם ההרס והחורבן .כל עוד לא תקלטו זאת, "המדינה" תמשיך להוביל אתכם לאבדון.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDIDHK&c41t4nzVQ=KL

בגלל שהיא תחנה צבאית, בגלל שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מממנים אותה, בגלל הפרוטקציה, בגלל שנסתדר נהדר בלעדיה. עינב שיף לא מסתנוור מחגיגות השישים

לכאורה, לא צצה בשנים האחרונות טענה חדשה שמחזקת את הקריאה לסגור את גלי צה"ל. אין צורך בטענה כזו: לא, גם בשנת 2010 אין הסבר הגיוני לאבסורד שבו תחנת רדיו כפופה לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון, פועלת מכספי ציבור, משתמשת בכוח אדם זול ואיכותי בשיא כושרו, משלמת משכורת לכוכבים הגדולים ביותר בשוק וגם טוענת שעצם קיומה מהווה צל"ש לדמוקרטיה הישראלית. בעצם, ישנו חידוש אחד: דובר צה"ל, שהוא אחד הדומיננטיים בכל הזמנים, היה מפקד גלי צה"ל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי. כשהתקשר במסגרת תפקידו למערכות התקשורת כדי להשפיע על ניסוח כותרות, הוא מצא שם את בוגרי התחנה. כשהתקשר לגל"צ, מצא שם את פקודיו עד זה לא כבר. אכן, חגיגה לדמוקרטיה.

אך גם אם אין חדש בטענות, מציפות מחדש חגיגות ה-60 לתחנה, בהן עוסק גם אתר זה, את הסלידה והדחייה מהקונספט ההרסני. סדרת הכתבות הנוסטלגיות והמשבחות לתחנה, בין השאר בראיון של מפקדה יצחק טוניק למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות וכמובן בפינת הטפיחה על השכם ב"אולפן שישי" של יאיר לפיד, היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, שמחייבת את העלאת אותן טענות שוב ושוב. בחסות החגיגות אפשר לשכוח שאנחנו חוגגים עוול מתמשך.

למעשה, אפילו אילנה דיין, שהשתפכה על אהבתה לבניין המתפורר ביפו (שאגב, שווה הרבה מאד כסף שאולי חסר לצה"ל ושיכול לרדת מאיתנו, פשוטי העם), שכחה שאמרה לעיתון העיר שכנראה לעולם לא תהיה אישה מפקדת לגלי צה"ל. היא גם מעדיפה להדחיק שהעצמאות היחסית של גלי צה"ל היא פסאדה, שמאחוריה מסתתרת החלטה מודעת של הצבא להשתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי. שוב, חגיגה לדמוקרטיה וגם לנאורות ולקדמה.

גלי צה"ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה. סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל"צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב"מילה האחרונה" כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.

אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית). החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.

ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.

עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל"צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ"ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל"צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.

אלא שגל"צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג "מה שהיה – הוא שיהיה". קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל"צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.

לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה"ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.

http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

תגוביות:

1.כמה אווילית ושיקרית היא ההתייחסות ל"מילה האחרונה" כאל תוכנית "מסיתה ומדיחה" .

רק משום שסוף סוף נשמע גם קול אחר,נוסף (מיינסטרימי לחלוטין,אגב) מהקול שעינב שיף מבקש לשמוע (שהרי עינב שיף הוא דמוקרט וליברל ופלורליסט ולכן הוא מבקש שרק קולו וקול מחנהו יישמע) הופכים אברי גלעד או את עירית לינור לאנשים מגונים בעיני עינב שיף וחבריו לבראנז'ה השמאלנית תל אביבית.

אשמתם של אברי גלעד ושל עירית לינור היא בכך שבחרו לא להתעלם מהמציאות,ובחרו לעמת את דעותיהם ומחשבותיהם הישנות עם המציאות המשתנה,כלומר - אברי גלעד ועירית לינור מבוזים על כך שנקטו בדרך שפעם איפיינה את השמאל הליברלי והחושב והמאתגר את המציאות.עינב שיף מעדיף אותם דוגמתים,אטומים,ממחזרים סיסמאות וקלישאות שאבד עליהן הכלח,ברחנים מתמונת המצב האמיתית.

מתי בפעם האחרונה עינב שיף עימת את דעותיו הפוליטיות עם המציאות ? מתי הוא חקר ובדק את עמדותיו לעומק ללא כחל וסרק ובלי לתת לעצמו הנחות כוזבות ? מתי עינב שיף שאל את עצמו את השאלות הקשות והנוקבות באשר למציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא מדומיינת ובאה לביטוי בטוריו ?

הספיישל של נועה ארגוב היה מקסים.הספיישל של נועה ארגוב לא עסק בקידום מוצר ולא ביח"צנות אלא ברגעי היווצרותה של תרבות גדולה וחשובה ומשמעותית במקום הזה. אכן אסון גדול. המצב בגל"צ בהקשר הזה עדיף פי כמה וכמה ממה שמתרחש במוספי התרבות של העיתונים ואתרי האינטרנט (כולל ב"הארץ" ובוואלה) בהם כותבי "ביקורות" מקדמים חברים ללא בושה וללא גילוי נאות. "הצבא משתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי" . האומנם ?

אם כך,מדוע עינב שיף מצטרף לטוקבקיסטים מימין שקוראים שוב ושוב לסגירת התחנה משום שלטענתם היא עויינת לצבא ולמדינה ומביאה את קולו של האוייב הפלסטיני ? מדוע הטוקבקיסטים מימין סבורים שהביקורות בתוכניות גל"צ בעקבות המשט היו בלתי לגיטימיות ובוגדניות ? אם גל"צ הפכה לשופר של הימין ודעותיו והתיישרה עם הקו הלאומני השולט בתקשורת הישראלית (כולל בוואלה ?) מדוע פוליטיקאים מהימין,עיתונאים מהימין וכאמור הטוקבקיסטים מימין קוראים לסגירתה ?

משונה שבאשר לגל"צ-עינב שיף,הדמוקרט הגדול ,נמצא באותו מחנה עם חבר הכנסת הכהניסט .בכלל לא חשוב אם גל"צ תמשיך להתקיים או שתתקבל החלטה על סגירתה.

טיעוניו של ענב שיף הם כה עלובים וכה מופרכים ואין בינם ובין מציאות קיומה של התחנה הצבאית ולא כלום.

ימיה החתרניים של גל"צ כנראה חלפו אבל נערי וואלה (כולל עינב שיף) משחקים בחתרנות מדומה.(וסביר שגם בעוד 20 שנה נער אינטרנט,חשוב באופן מופרז בעיני עצמו ,יכתוב טור "חתרני" מהסוג הזה).

הבלוף הגדול הוא שהתחנה משרתת את הדמוקרטיה והצבא.

התחנה הזאת מתיימרת להיות שופר הדמוקרטיה והסולידריות של הצבא.

בפועל היא תחנה גזענית, שהשדרנים הבכירים בה מהשמאל בלבד ,ושיבוץ האחרים נעשה רק על בסיס הייחוס.

היא גם המפעל שמייצר את מרבית שדרני השמאל השולטים היום בתקשורת ,שהם שופר של המיעוט במדינה שלא אוהב את צה"ל.

http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

תגובית 6

מתוך קטגוריות: גדעון לוי בן-דרור ימיני אנטי-ציונים אנטישמיות
אם חפצה נפשנו לדעת כיצד נרקחת הדמוניזציה נגד מדינת ישראל, כדאי לקרוא את הראיון שהעניק גדעון לוי לעיתון בריטי. מסכת השקרים של העיתונאי הישראלי הופכת את העיתון "פרבדה", מימיו הרעים, לעיתון אמין ורציני

מדי שבוע, כמעט מדי יום, אני מקבל הפניות לקטעים שמתפרסמים בתקשורת העולמית על ישראל. פה ושם מדובר בביקורת מוצדקת ולגיטימית. הרי ישראל איננה חפה מטעויות או מחריגות. לא על כל דבר צריך לזעוק "גוואלד". פעמים אחרות מדובר בגיבוב של הגזמות ושקרים והטעיות. הדברים ידועים. לא כל פרסום כזה שווה הפרכה. שהרי לא רק שהמדור הזה, שמתמודד עם תעשיית השקרים, לא יצליח להתמודד עם הטענות, גם העיתון הזה כולו לא יספיק כדי לסקור את הבדיות ולספק את ההפרכות. אלא שפה ושם יש שיאים חדשים של ביזוי והתבזות. והללו חייבים בחשיפה.

לפני כן אספר, שבתחילת השבוע שאל אותי צעיר ישראלי, שאינני מכיר, איך אני מסוגל לשבת באולפן טלוויזיה עם גדעון לוי, ולא לרתוח מעצבים. הבהרתי לו, שאני גאה לחיות במדינה שבה יש את גדעון לוי, שכותב ובועט באופן חופשי. כל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר. אדם אחר שאל אותי, האם קראתי את הראיון של לוי ב"אינדיפנדנט". עניתי בשלילה. לאחר שזכיתי לאינספור הפניות לאותו ראיון - קראתי. זו לא הייתה חוויה קלה. משום שאם חפצה נפשנו לדעת, בתמצית, כיצד עובדת תעשיית השקרים, אל נא נחפש אותה בקרב הימין האנטישמי בהונגריה, בחוגי האחים המוסלמים, או בחוגי השמאל הסהרורי בבריטניה. התעשייה הזאת צומחת כאן, מתוכנו.

הפתיחה הייתה רגילה. לוי מתואר שם כמי שמדווח על המציאות העגומה בשטחים "ללא פרופגנדה". כדאי לזכור את המשפט הזה. ללא פרופגנדה. ורק אנחנו לא ידענו שהוא כזה. "תפקידי הוא למנוע מצב שבו הישראלים יוכלו לטעון: 'לא ידענו'". הרמיזות לימים אחרים כל כך שקופות. כל כך נמוכות. פרופגנדה? מה פתאום. לא גדעון לוי. העניין הוא שדברי הבלע של לוי כובשים לבבות. לא רק בישראל, אלא בעיקר בעולם. כך שחובה להציג את מסכת השקרים של האיש, ולהציג את האיש כפי שהוא: לא "פעיל שלום", ולא "עיתונאי ביקורתי", אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל.

1. לוי טוען שהוא נאבק למען "החזרת האנושיות" לדמותו של הפלסטיני, מול "מנגנון שטיפת המוח" שחייב לעבור כל ישראלי. סליחה? היכן בדיוק המנגנון הזה? התקשורת, כולל הציבורית, נותנת ביטוי רחב לדוברי המגזר הערבי, משני צדי הקו הירוק. סאיב עריקאת,, סופיאן אבו-זיידה, אחמד טיבי ואחרים - מופיעים בתקשורת הישראלית הרבה יותר מרוב חברי הכנסת. מדובר בדוברים רהוטים. מערכת החינוך עצמה חותרת לדימוי הוגן ואנושי יותר לערבים (אכן, היו שנים שהספרות העברית הייתה בעייתית יותר). אז היכן הוא בדיוק מנגנון החושך שלוי ממציא במוחו היוקד? היכן היא שטיפת המוח? הדימוי השלילי של הערבים, הוא פועל יוצא של עימות שנמשך מאה שנים. זה לא הדימוי שיצר את העימות. זה העימות שיצר את הדימוי. ובנוסף, כל בדיקה השוואתית תגלה שדמותו של הפלסטיני בישראל היא של מלאך, יחסית לדמותו של הישראלי, או היהודי, בעיני מערכת החינוך והתקשורת הפלסטינית הרשמית, של החמאס ושל הרשות. מחקר של "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) חושף שימוש בפרוטוקולים של זקני ציון במערכת החינוך הפלסטינית. מחקר נוסף חושף שטיפת מוח שיטתית המחנכת לשנאת והרג יהודים - בטלוויזיה של הרשות. אצל החמאס, מיותר לציין, המצב גרוע הרבה יותר.

2. לוי מספר על "חדוות הירי של חיילים ישראלים אל עבר אנשים תמימים שישבו במונית (הוא בתוכם), ללא אזהרה, לא יריות באוויר, לא לגלגלים, אלא ישר למצח". אם היה לוי מספר על חוויה שעברה עליו - ניחא. אלא שלוי איננו עיתונאי: "הם עושים את זה מדי יום", מוסיף התועמלן. "כל יום"? מספר ההרוגים הפלסטינים בפעילות ביטחונית שוטפת בשנה האחרונה שואף לאפס. רוב הפלסטינים, רוב הזמן, לא רואים חייל ישראלי. ההרוגים הבודדים, כבר זמן רב, הם כמעט רק אלה שמנסים לחדור לישראל מכיוון עזה, אחת לשבועות אחדים, או רוצחים משורות החמאס, שהתנגדו למעצר. אבל מה לעובדות ולגדעון לוי. הוא הרי לא עוסק בפרופגנדה. מה פתאום.

3. באחד משיאי הראיון, כדי להעצים את הדמוניזציה, מספר לוי שבמהלך ימי המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה ידיעה על כלב - כלב ישראלי - שנהרג על ידי רקטת קסאם. באותו יום נהרגו עשרות פלסטינים, והם הופיעו בעמוד 16 בשתי שורות".

התפעמתי מהתיאור המדויק של לוי, ולכן אצתי רצתי לגיליונות "ידיעות" מאותם ימים. הפכתי וחיפשתי, ושום כלב לא מצאתי בשום עמוד ראשון באף אחד משלושת השבועות של המלחמה. כלום. לעומת זאת, מצאתי בעמוד הראשון את נחום ברנע, לא בדיוק עיתונאי שולי, כותב ש"התמונות מעזה מדאיגות .. אין שום דבר מרנין, פטריוטי, בילד שנהרג מפגז או ממשפחה שנקברה תחת בית" (12.1.09). ומצאתי בעמוד הראשון מאמר של פרופ' זאב צחור, תחת הכותרת "כבודו של האויב" (1.1.09). מטעמי זהירות בדקתי גם ב"מעריב". מצאתי, בתום המלחמה, דיווח בעמוד הראשון על ראש ממשלה ישראלי שבכה, בעקבות הטרגדיה של ד"ר אבו אל-עייש, שבנותיו נהרגו. ובכל העיתונים מצאתי התלבטויות ומאמרים אינספור בזכות שמירה על חיי אדם וצלם אנוש. רק דבר אחד לא היה ולא נברא: הכלב של גדעון לוי.

4. "ישראל כיוונה באופן תדיר למטרות כמו צוותים רפואיים והפציצה בתי ספר של האו'ם", אמר לוי על מבצע עופרת יצוקה. באופן תדיר? האירועים הבודדים שבהם הייתה פגיעה באזור שבו היה מתקן של האו"ם או בצוות רפואי קרו כאשר אנשי חמאס השתמשו במקום. העיתונאי לורנזו קרמונסי (Lorenzo Cremonesi) דיווח מעזה על כך שהחמאס השתמש צבאית בבית החולים אל-קודס. אבל מתברר שגם כאשר החמאס משתמש בבית חולים, צה"ל שומר על איפוק. צמרת החמאס הסתתרה בבונקרים שמתחת לביה"ח שיפה. לא הייתה שום בעיה להכריע את החמאס. אבל ראשי החמאס ידעו מה שגדעון לוי משים עצמו כלא יודע: יש להם על מי לסמוך. צה"ל לא יפציץ את בית החולים. הם מוגנים בגלל סיבה אחת: הסטנדרטים המחמירים של צה"ל, שספק אם קיימים אצל צבא אחר כלשהו בעולם.

5. לוי נסחף להצדקת הטרור: "ללא ירי רקטות הקסאם, אף אחד לא היה שם לב לפלסטינים ... הקסאמים משוגרים כמעט תמיד רק לאחר פעולות התנקשות של צה'ל". נבדוק. ישראל יצאה מעזה. עד הסנטימטר האחרון. החמאס המשיך לירות. בהמשך הוא גם השתלט על הרצועה תוך כדי מרחץ דמים. למרות זאת, החמאס היה יכול להימנע ממכל סנקציה, ומכל סגר, אם היה מקבל את תנאי הקווארטט. החמאס סירב, והעדיף לשגר רקטות. לא בגלל פעולה ישראלית כלשהי, אלא משום שמדובר במדיניות ברורה של התנגדות לעצם קיומה של ישראל. אבל לדידו של לוי אין סרבנות מצד החמאס ואין אמנת חמאס ואין ראשי חמאס שמטיפים להשתלטות על העולם ולהשמדת יהודים, רק משום שהם יהודים.

6. "ישראל מתלוננת שאנשי החמאס מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל גם משרד הביטחון הישראלי נמצא בתל-אביב". דובר החמאס לא היה מנסח את זה טוב יותר. יש משהו מעוות בהשוואה בין מצב בו הפנטגון או משרד ההגנה המצרי או משרד הביטחון הישראלי מצויים בוושינגטון, בקהיר או בת"א, לבין שיגור רקטות מתוך בית מגורים. מה שמוזר הוא, איך אדם רציונלי מאמץ באופן מוחלט את התעמולה של דוברי החמאס, ואיך המראיין לא העיר למרואיין על ההשוואה הכל כך מופרכת.

7. גם לעצם הקמתה של המדינה מגיע לוי, וטוען ש"ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני בכל מקום אפשרי". האמנם? ערביי ישראל, והפלסטינים ברצועה ובגדה - רק הולכים ומתרבים. במלחמת העצמאות, אכן, הייתה בריחה המונית, בעידוד המנהיגים, והיו גם תופעות של גירוש. זה קרה לעוד עשרות מיליונים באותן שנים. אבל לוי משקר ביודעין. הוא לוקח את חילופי האוכלוסין של 1948 (גם יהודים גורשו, ויותר, ממדינות ערב), והופך אותם ל"טיהור אתני" חד-צדדי שאף פעם לא נפסק. באנגלית, אגב, המונח "ethnic cleansing", שבו משתמש לוי, מתפרש גם כהשמדה שיטתית.

8. כל תהליך השלום, לפי לוי, הוא בגדר "הונאה מצד ישראל", שאף פעם לא התכוונה, והפלסטינים פנו לטרור, רק לאחר שהם נקטו ב"התנגדות בדרכי שלום". האומנם? הרי פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח הייתה ב-1.1.1965. כיבוש לא היה אז. גל הטרור הגדול היה בשנות התשעים, כאשר הסכם אוסלו היה בשיא כוחו. מתווה קלינטון הוגש בסוף שנת 2000. ערפאת ואבו-מאזן העדיפו להגיד "לא". גם נציגים ערביים הודו שדחיית המתווה היא "פשע נגד העם הפלסטיני". במקום שלום, הם פתחו באינתיפאדה של טרור. בהמשך הגיש אולמרט הצעה מדהימה. אבו-מאזן אפילו לא טרח לענות. ולמרות כל אלה, ההיסטוריון גדעון לוי מספר שבעצם, "גם ברק ולבני, בדיוק כמו נתניהו, התנגדו תמיד לשלום אמיתי". אפילו פרבדה, מימיו הגרועים, מחוויר ליד לוי.

9. כרגיל אצל השמאל-ג'יהאד הגלובלי, גם לוי מרחיב את הפוקוס: "הכיבוש הוא התירוץ לטרור במקומות רבים בעולם". זו עוד אגדה אורבנית שרווחת בחוגי ברקלי ואולי עוד בית קפה אחד בשנקין. ומאגדות לעובדות: כמעט כל הטרור בעולם בשנים האחרונות נובע מרצח שיטתי של מוסלמים על ידי שלוחות של הג'יהאד. ד"ר יוחאי סלע, שחוקר את התחום באופן שיטתי, מציין שקרוב לעשרים אלף איש נהרגו, מתחילת השנה, בעימותים אלימים ובפעולות טרור והתאבדות הקשורים לג'יהאד העולמי. זה קורה באפגניסטן, בסומליה, בפקיסטן, בתימן, בעיראק ובעוד מקומות. ולעומת זאת, העולם חף כמעט לחלוטין מטרור שקשור לישראל. אבל זהו גדעון לוי. הוא לא רק איש שיווק בתעשיית השקרים. הוא היצרן שלהם.

הפרוטוקולים של גדעון לוי

יש עוד שקרים. אלא שהיריעה קצרה. פה ושם יש ללוי, באותו ראיון, גם ביקורת צודקת. למשל, על כך שישראל חסמה את כניסתו של קומיקאי ספרדי. ובכלל, הרי ישראל מבצעת חריגות. הרי ישראל, לפעמים, מנשלת פלסטינים, ומפעל ההתנחלויות מייצר עוולות. הרי יש חיילים שהתעללו בפלסטינים, והם ראויים לחשיפה ולענישה, וגם ב"עופרת יצוקה" נחשפו חריגות. יש מקום לביקורת. אלא שהעוולות הללו אינן מספקות את לוי. הן לא יהפכו את ישראל למצורעת. כך שהאובססיה מחייבת אותו להתמכר לשקרים.

אין ספק שלאחר התיאורים הללו, על שטיפת מוח, על דה-הומניזציה של הפלסטינים, על כלב שחשוב יותר מחיי אדם, על טיהור אתני ללא הפסקה, על חדוות הרצח של חפים מפשע - דמות הישראלי המצוי היא מחרידה. לא בבני אדם מדובר, אלא בקלגסים צמאי דם. פעם עשו את זה ליהודים, וכתבו את הפרוטוקולים של זקני ציון. גדעון לוי עושה את זה לישראל, וכותב את של הפרוטוקולים של אזרחי ישראל. דה-הומניזציה ודמוניזציה שהובילו לדה-לגיטימציה. ההמשך ידוע. וככל שגדעון לוי מגזים, כך הוא הופך את עצמו לאמיץ ולגיבור. הפרוטוקולים הישנים נחשפו כפבריקציה. ולמרות זאת, הם עדיי נפוצים בפינות חשוכת בעולם. גדעון לוי מספק את הפרוטוקולים החדשים, והם להיט אדיר, לא רק בעולם המוסלמי. כל מי שיקרא את הפרוטוקולים של לוי, ימהר לתעב את ישראל, יצטרף לכל חרם ועצומה נגדה, ויצדיק כל פעולת טרור פלסטינית. הרי לוי, ישראלי ויהודי, מוצא הצדקות לטרור, ומתאר את ישראל כמפלצת. אז למה שנצפה למשהו אחר מאלה שאין להם מושג שמדובר בסדרה של שקרים פתולוגיים?

קואליציית שונאי ישראל

נעם חומסקי, מספר לוי למראיין, כתב לו שהוא משול בעיניו לנביאי עם ישראל. צנוע שכמותו. זה כבוד קצת מפוקפק. משום שחומסקי, שעלה לרגל לנסראללה, רואה בשורה וברכה בכל שונא ישראל. חומסקי אינו לבד. גם דייוויד דיוק, גזען לבן, מאנשי ה-KKK (קו-קלוס-קלן), מפרסם מאמר של גדעון לוי בבלוג שלו. מצא מין את מינו. וכך נמשך לו מצעד האוהדים של לוי.

בשבועות האחרונים היה לוי בסיבוב הרצאות, והתארח גם, למשל, במועדון עם נטיות פרו-חמאסיות (SPSC), שבעבר אירח, כאירוע לציון השואה, את עזאם תמימי, איש חמאס, התומך בטרור ובחיסול ישראל. אלה החוגים והמעריצים של לוי. תומכי חמאס, חומסקי ודיוק. לוי מספק להם את הסחורה, שלו-שלהם, של שנאת ישראל. "האם אי פעם חשבת שלא לומר את האמת?", שאל המראיין האוהד את לוי. עיתונאי רציני היה מציג את השאלה הנכונה: "האם חשבת אי פעם לומר את האמת?".

* * *

זה עצוב, כי גדעון לוי טוען שם שהוא עוסק ב"ביקורת עצמית". פעם זה היה נכון. פעם. הוא חשף עוולות. הוא מילא תפקיד חיוני. אלא שמשהו קרה לו. לא בעובדות הוא עוסק, אלא בתעמולה. ואז, גם אם יש ממש באחת מעשר עובדות שהוא מפרסם - היא נבלעת בים השקרים. אלא שאסור לזלזל בלוי. הוא זוכה לשם עולמי. ייתכן שהוא העיתונאי המפורסם ביותר והמוזמן ביותר מישראל. הוא זוכה לאינספור במות. מוסד תעמולתי של איש אחד.

במחנה הפשיסטים

יש עוד אגדה אורבנית שצריך להפריך. גדעון הוא על תקן הטווס של חלק מ"מחנה השלום". אין שקר גדול מזה. נבהיר. לוי טוען שיש צורך בהומניזציה של הפלסטינים כדי לקדם שלום. הוא צודק. פשיסטים-כהניסטים שעושים דמוניזציה לפלסטינים הם לא "פעילי שלום". וגם מי שעושה דמוניזציה לישראלים, והופך אותם לקלגסים, הוא לא "פעיל שלום". מי שמוצא הצדקות לחמאס ולטרור איננו "פעיל שלום", כמו שמי שמגלה הבנה להצתת מסגדים או ל"תו מחיר" איננו "פעיל שלום". אבל לוי מתקשה להבין שהוא והפשיסטים במחנה אחד, של מחרחרי שנאה ומדון.

נחזור לאותו צעיר כועס, מתחילת הכתבה, שהפנה אליי שאלה. גם לאחר הדברים הללו, ולמרות שגדעון לוי הפך לאחד מברוניה הבולטים של תעשיית השקרים בעולם - אוי לנו אם תיפגע זכותו להפיץ את עלילותיו. יש רק דרך ראויה אחת להתמודד עם השקרים שלו: לא להשתיק אותו. לחשוף אותו. להפריך את השקרים.
ביום שבו גדעון לוי יושתק, או תיפגע שערה משערות ראשו, תהפוך ישראל לאותה מפלצת, שגדעון לוי יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה.

* * *

תיקונים והבהרות

לאחר שפורסמו הדברים, והספקתי לעבור על חלק מהתגובות, שהגיעו גם לאימייל שלי, מתברר ש"תפסו אותי". אכן, במקום אחד כתבתי שלוי טוען ש"ישראל כיוונה או הפציצה באופן תדיר", ולמעשה, הוא התכוון רק לעופרת יצוקה. הבהרתי בהמשך שמדובר על עופרת יצוקה, אבל אם זה לא היה ברור - אז תיקנתי. במקום נוסף, כתבתי שלוי טוען שהתגובה הפלסטינית היא "תמיד" לאחר התנקשות מצד ישראל, כאשר במקור נכתב "כמעט תמיד". מי שהעיר לי - צודק. תיקנתי. בנוגע לכלב, כתבתי תמונה במקום ידיעה. לא שזה משנה משהו, אבל בוודאי שזה תוקן. היו מי שמצאו שאכן פורסמה ידיעה על כלב שנפגע. זה לא מה שלוי טען. הוא טען שהידיעה על הכלב פורסמה בעמוד ראשון, והידיעה על עשרות פלסטינים הרוגים פורסמה בעמ' 16 בשתי שורות. אז בבקשה. באשר לכך שדייוויד דיוק הגזען "אירח" את גדעון לוי בבלוג שלו, נדמה לי שהדברים היו ברורים במקור. לא היה צורך בשום תיקון, ולמרות זאת, תיקנתי באופן שלא תהיה שום טעות. ובניגוד לטענה שדיוק רק הוסיף לינק למאמר של לוי - זה לא נכון. דיוק פרסם מאמר של לוי. זה לא אומר, ולא טענתי, שלוי מזדהה עם דיוק. כתבתי, שדיוק, שונא ישראל ואנטישמי ידוע, מוצא אצל לוי את החיזוקים לאידיאולוגיה שלו.
באשר לעניינים האחרים - על "טיהור אתני", פליטים וכן הלאה - הקוראים מופנים למאמרים המחקריים שפרסמתי בנושא: "והעולם משקר" ו"הנכבה היהודית".

באשר לצורך בתגובה מגדעון לוי. למי שלא שם לב, מדובר במאמר ביקורתי, שמתפרסם כתגובה על טענות של לוי. לא בתחקיר שבו אני חושף עובדות שנויות במחלוקת, שמחייבות תגובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1725#responses

תגובית:

1.גדעון לוי הוא נציג נאמן של הימין הלאומני הפלסטיני -
"הארץ" סבור משום מה שיש להעניק במה נרחבת לאדם שסבור מכל ליבו שהג'יהאד מוצדק ושהכעס כלפי פשעי המלחמה הפלסטינים נובע מ"דה-הומניזציה" שנעשתה לערבים. לוי עצמו סתם מסכן. שרלטן שאפילו לא טרח ללמוד ערבית מעולם. אבל "הארץ" עוד יתבייש שנים רבות במנותו חלאה שכזו כאחד מצוות כותביו.

2.לוי כל כך ישר עד שאינו מוציא מפיו מילה שאינה שקר - אבל לא בערבית!
כי ערבית הוא לא טרח מעולם ללמוד... מרוב יסודיות ומקצועיות. שרלטן עלוב נפש.

3.שקרים מחליאים אודות היהודים תמיד "עניינו את העולם" .אגב, מאוד אופייני שעלובי הימין הפלסטיני לא מנסים כלל להפריך את טענותיו של ימיני - אלא מתרכזים בקללות. זה מה שהם יודעים. לכן נרמסו במגף ההיסטוריה וסולקו מהמפה הפוליטית... מה נשאר להם? להפיץ צחנה מפיותיהם המבאישים.

4. חלאות הימין הפלסטיני...כולנו מתבאסים מכם. המזל שאתם כל כך, אבל כל כך מעטים... פעם 400 אלף בכיכר. היום 6000, 4000 מתוכם ערבים. זה מה שאתם שווים. הדא הו.

5.גדעון לוי שקרן כמו כל אנשי השמאל הרדיקלי. גם "בצלם" לא נתפסה עד כה
בדבר אמת. כל זה, כנראה, בהשפעת התרבות הערבית הפנטזיונרית.

לימיני,תגובה בנידון:

ימיני יקר.

העובדה שתופעות מהסוג של גדעון לוי ודומיו הרבים בישראל ובחברה היהודית בכלל,שהן תופעות שנכנסות ללא כל פקפוק לתחום הבגידה בלאום,אינן מתקיימות כלל וכלל במדינות העולם הרחב ובין האומות השונות חייבת להדליק אצלך ואצל כולנו נורה מאד אדומה.

אין זה דבר טבעי כפי שאתה מנסה להציג,שציבור גדול ועצום מקבל את הדין שיש מספר זעום של אנשים בקירבו,שמקעקע את זכות הציבור הגדול לחיות ולקיים את מדינת הלאום שלו בבטחון.

התחושה שיש לנו מכך שבתוכנו מתהלכים ופועלים מזיקים שמייצרים רצח וחיסול יהודים כפרטים,כמו גם רצח וחיסול הזכות הלגיטימית שלנו למדינת לאום ולחיים בטוחים 'היא רעה מאד.

לא ייתכן בשום חברה אנושית נורמטיבית ושפוייה לאפשר את קיום פעילות ההרס וההסתה המתועבת הזו כאילו זה חלק מאיזושהי פלטפורמת חיים דמוקרטיים.

אין לכך שום קשר לדמוקרטיה,ואין שום מובן הגיוני לדבריך שאתה מוכן שמעשי הרס שיטתיים כלפינו כאומה וכעם הזכאי לחיים,יתבצעו להם בשקט ובשלווה ואנו נסתפק בכתיבת מאמרים חושפנית ומצויינת כשלך וכשל יהונתן הלוי ושל עוד מספר חושפי אמת.

החשיפה מצויינת אמנם,אך אינה משנה את המציאות כלל.

אנשים מזיקים וחתרניים אלה ממשיכים לפעול במלוא הכוח והעוז, תוך התעלמות מוחלטת מדרישתנו הלגיטימית להפסקת מסע הדה-לגיטימציה שנערך בהנהגתם על ישראל.

מדוע לדעתך המצב שבו המדינה והחברה מתירה להם להמשיך במסע השיסוי העולמי נגדנו הוא המצב הטוב יותר מחסימת פעילותם בחוק המגן על החברה?

מה טוב במעשיהם?מה טוב בחופש שאתה מאפשר להם?

מה אתה חוסך לחברה בכך?

לדעתי כלום,ולדעתי עמדתך זו מזיקה יותר משהיא מועילה.

היא יוצרת תיסכול חמור בקרב הציבור השפוי ומירמור שתוצאותיו מי ישורן.אתה מעוניין לאפשר לנחש ארסי להמשיך להסתובב בחופשיות בין כותלי ביתנו.זה אי אפשר להסכים לכך.נחש ארסי יש לכלוא או להרוג.

כמו בכל חברה נורמלית,חובת המחוקק להוציא אל מחוץ לחוק כל תופעה המזיקה למדינה ולבטחונה ולבטחון אזרחיה.כך עושה ארה"ב,כך עושה המערב הדמוקרטי,וכאשר ישראל נמנעת מלעשות כך היא שבה ומצטיירת כחסרת נורמליות בסיסית שזה כשלעצמו דבר חמור מאד.

בריאות הנפש חשובה מאד,והמשך קיום המצב הנוכחי בו השמאל מרשה לעצמו לבצע חפירה תחת יסודות המדינה והחברה מכרסם בבריאות הנפש הלאומית של הציבור השפוי הרחב והנורמטיבי.

מי שרואה את הנעשה בצורה בהירה כל כך,כפי שאתה רואה ומציג לנו אותה,אינו יכול להמשיך ולטעון באותה נשימה שזה דבר לגיטימי שעלינו להמשיך ולאפשר את ביצועו,כמו גם להמשיך ולהשלים עם ההרס הנגרם לנו בעקבותיו.

יצר החיים שלנו הוא דבר טבעי וחייב להמשיך ולהתקיים ללא דיכוי כלשהו.

הקם להורגך השכם להורגו אומרת התורה ולא בכדי.זה ההגיון הצרוף כשמדובר על הישרדות.

גדעון לויים אינם שונים בשום פרמטר מההגדרה של "הקם להורגך" שכן זו מטרתם ולמענה הם פועלים.בסופו של יום הם בעצם יוצרים תקומה להורגנו.

אין בכוונתי לדרוש להורגם כמובן,אך בכוונתי לדרוש למנוע מהם המשך פעילות בוגדנית זו,שכן החיים והמוות בידי הלשון ,ולשונותיהם מייצרות עבורנו מוות.

אנא עשה רויזיה בעמדתך זו שתתאם את האמת שאתה מציג במאמריך.רבים העירו לך בנוגע לכך בתגובותיהם השונות למאמריך הרבים.מקווה שתקבל הערה זו בהבנה.

בהערכה בהערצה ובהוקרה על תרומתך לישראל.

תודה

ליה

60 שנה לגל"צ: האם צה"ל זקוק לתחנת רדיו, ועד כמה גל"צ משקפת את רוח צה"ל?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210322

תגוביות:

1.צה"ל לא צריך תחנת רדיו.צה''ל הינו צבא, ולא תחנת ממסר לקביעת עמדות פוליטיות.צה''ל לא צריך תחנת רדיו! צה''ל צריך להתחיל לעשות את עבודתו בהגנה על העם היהודי במדינת ישראל, ולא על העמדות הפוליטיות של השמאל במדינה בין אם ע''י הרדיו ובין אם ע''י פינוי מאחזים וכד'.

2.גלי צה"ל = הקרן חדשה לישראל.תחנה להפצת מסריה של נעמי חזן ודומיה.

3.תחנה של שמאלנים פאנאטים.

4.עובדי גל"צ שונאים את זהותם היהודית. איך ייצגו את צבא היהודים?
זה מגוחך לגמרי.

5.בית ספר לתומכי אשף במימון המדינה.אהוד ברק רצה לסגור את גלי צה"ל כשהיה רמטכ"ל בשנת 1992. ואז קמה זעקה גדולה של השמאל . משלוש סיבות:
א. איפה ישרתו הבנים שלהם ?
ב. מי יבטא את העמדות של השמאל ?
ג. איפה ילמדו בחינם את מקצועות הרדיו?

6.צה"ל כמיקרופון בידי השמאל.השמאל מדבר דרך ערוץ צה"לי שכביכול משקף את דיעותיו - העניין שלצה"ל אסור שתהיה דיעה, כי צה"ל היה והינו גוף שאינו פוליטי. הרי אם יעשו סקר בין חיילי צה"ל יגלו שרובם המוחץ ימני ! לבטל את התחנה השיקרית הזאת!!!

7.גלי צה"ל הפך לבמה -של המיעוט השמאלני אשר שכח ציונות מהי - ומדוע כ-ו-ל-נ-ו כאן!!גלי צה"ל כיום (ודי הרבה שנים אחורה..) נותנים במה ומייצגים צד אחד ולא הרוב במפת האוכלוסיה בישראל! אין זה מתיישב עם רוח צה"ל הלוחם, עם המטלות והסיבה בעטיו הוקם!! יש לסגור ולהקים מחדש עם ייצוג הולם אשר מרשה להביע את כל הדיעות הקיימות בציבור!!! מירב מיכאלי לדוגמא (בוגרת..) - הפכה לפעילה עבור אויבי ישראל - בהצהירה כלפי הנוער שלא להתגייס לצה"ל - זו הסתה כנגד המדינה ויש להעמידה לדין על כך!!

8.תחנה מיותרת לחלוטין. חבל על הכסף שמושקע בה.

9.גלי רעל !

10.גל"צ הוא גורם "חשוב" במערכת המשומנת של השמאל הקיצוני.בגל"צ מאתרים אנשים צעירים בעלי פוטנציאל להתקדם בתחום התקשורת, הם יודעים לאתר צעירים שיש להם כישרון, אך שידוע שהם בעלי השקפת עולם שמאלנית. אותם צעירים מתפתחים בגל"צ, צוברים נסיון תקשורתי ומתקבלים לאחר שיחרורם לטלוויזיה.כך מנציחים את השליטה המוחלטת של השמאל הקיצוני בתקשורת הישראלית.

11.יש לסגור את תחנת גלי צה"ל בגלל הסיבות הבאות:
1.גלי צה"ל נשלטת כבר תקופה ארוכה ע"י שדרים שכולם אנשי שמאל ומשקפת את עמדותיהם השמאלניות בכל נושא ונושא. גם בתקופה שאורי אורבך שידר בגלי צה"ל בתכנית "הכל דיבורים" כפעמיים בשבוע במשך כשעה היה זה עם שדר אחר שגם הוא שמאלני,כל השדרים האחרים היו אנשי שמאל. אני אזרח מן השורה לא מוכן לממן בכספי תחנה שמאלנית שמתוקצבת ע"י משרד הבטחון.

2.החיילים בגלי צה"ל משרתים בתפקידים משניים ואף אחד מהם אינו מנחה או מגיש תכנית קבועה כמו שהיה בשנים הראשונות בגלי צה"ל. כמו כן כמעט כל התכניות אינן מיועדות רק לחיילי צה"ל אלא תכניות כלליות שמשודרות גם בתחנות האחרות.

3.שידורי הפרסומות המשולבים בין התכניות כדי לממן חלק מתקציב התחנה מאפשרים לתחנה להתחרות בתחנות אחרות פרטיות.

לסיום שתי הערות: א.אפילו העתונאי השמאלני נחום ברנע תמך בשעתו בסגירת גלי צה"ל בגלל הסיבות הנ"ל. ב."הליכוד" לא יעיז לסגור את תחנת גלי צה"ל עקב הקשר ההדוק בין ראש הממשלה ביבי נתניהו לבין ברק.

12.צה"ל צריך רדיו כשם שחברא קדישא צריכה רדיו.מה השייכות בין צבא לרדיו? לא לחינם היו מחדלים במלחמות האחרונות בגלל שיתוף פעולה בין מפקדים לאנשי תקשורת.הדבר הזה מעודד מסירת ידיעות אסורות בזמן אמת.
בייחוד כשמדובר בגלי צבא ההגנה לבוגדים (המכונים אצל הרבה אנשים משום מה "שמאלנים").כשבתקשורת יבינו שאין ימין או שמאל,כי אם רק פטריוט או בוגד,יתחיל להיות שינוי בהבנה ואז אולי יהיה ערך לגל"צ למשל.

13.בוקר טוב, "שטחים כבושים".רדיו צבאי בהחלט יכול להיות דבר נחוץ. לרדיו צבאי ישנו פוטנציאל לעידוד הכוחות וחיזוק המוראל בצורה משמעותית, כמו בסרט הקלאסי "בוקר טוב, וייטנאם". אך כאשר הרדיו הצבאי מפסיק לחזק את מוראל הלוחמים, ותחת זאת חוזר ומשדר ללוחמים כי הם מבצעים "פשעים" על אדמה "גזולה", מזכיר להם את חברם השבוי ש"הממשלה שכחה", מפלג אותם, ומדכא להם את הנחישות,את האמונה בצידקת הדרך ואת המוראל - אזי הוא עושה בדיוק את ההיפך ממה שהוא חייב לעשות. רדיו כזה אנחנו לא צריכים.

14.צה"ל אינו זקוק לתחנת רדיו.לו היה זקוק לה היא היתה משמשת אותו ולא את הסמול השפל.

אם חפצה נפשנו לדעת כיצד נרקחת הדמוניזציה נגד מדינת ישראל, כדאי לקרוא את הראיון שהעניק גדעון לוי לעיתון בריטי. מסכת השקרים של העיתונאי הישראלי הופכת את העיתון "פרבדה", מימיו הרעים, לעיתון אמין ורציני

מדי שבוע, כמעט מדי יום, אני מקבל הפניות לקטעים שמתפרסמים בתקשורת העולמית על ישראל. פה ושם מדובר בביקורת מוצדקת ולגיטימית. הרי ישראל איננה חפה מטעויות או מחריגות. לא על כל דבר צריך לזעוק "גוואלד". פעמים אחרות מדובר בגיבוב של הגזמות ושקרים והטעיות. הדברים ידועים. לא כל פרסום כזה שווה הפרכה. שהרי לא רק שהמדור הזה, שמתמודד עם תעשיית השקרים, לא יצליח להתמודד עם הטענות, גם העיתון הזה כולו לא יספיק כדי לסקור את הבדיות ולספק את ההפרכות. אלא שפה ושם יש שיאים חדשים של ביזוי והתבזות. והללו חייבים בחשיפה.

לפני כן אספר, שבתחילת השבוע שאל אותי צעיר ישראלי, שאינני מכיר, איך אני מסוגל לשבת באולפן טלוויזיה עם גדעון לוי, ולא לרתוח מעצבים. הבהרתי לו, שאני גאה לחיות במדינה שבה יש את גדעון לוי, שכותב ובועט באופן חופשי. כל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר. אדם אחר שאל אותי, האם קראתי את הראיון של לוי ב"אינדיפנדנט". עניתי בשלילה. לאחר שזכיתי לאינספור הפניות לאותו ראיון - קראתי. זו לא הייתה חוויה קלה. משום שאם חפצה נפשנו לדעת, בתמצית, כיצד עובדת תעשיית השקרים, אל נא נחפש אותה בקרב הימין האנטישמי בהונגריה, בחוגי האחים המוסלמים, או בחוגי השמאל הסהרורי בבריטניה. התעשייה הזאת צומחת כאן, מתוכנו.

הפתיחה הייתה רגילה. לוי מתואר שם כמי שמדווח על המציאות העגומה בשטחים "ללא פרופגנדה". כדאי לזכור את המשפט הזה. ללא פרופגנדה. ורק אנחנו לא ידענו שהוא כזה. "תפקידי הוא למנוע מצב שבו הישראלים יוכלו לטעון: 'לא ידענו'". הרמיזות לימים אחרים כל כך שקופות. כל כך נמוכות. פרופגנדה? מה פתאום. לא גדעון לוי. העניין הוא שדברי הבלע של לוי כובשים לבבות. לא רק בישראל, אלא בעיקר בעולם. כך שחובה להציג את מסכת השקרים של האיש, ולהציג את האיש כפי שהוא: לא "פעיל שלום", ולא "עיתונאי ביקורתי", אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל.

1.
לוי טוען שהוא נאבק למען "החזרת האנושיות" לדמותו של הפלסטיני, מול "מנגנון שטיפת המוח" שחייב לעבור כל ישראלי. סליחה? היכן בדיוק המנגנון הזה? התקשורת, כולל הציבורית, נותנת ביטוי רחב לדוברי המגזר הערבי, משני צדי הקו הירוק. סאיב עריקאת,, סופיאן אבו-זיידה, אחמד טיבי ואחרים - מופיעים בתקשורת הישראלית הרבה יותר מרוב חברי הכנסת. מדובר בדוברים רהוטים. מערכת החינוך עצמה חותרת לדימוי הוגן ואנושי יותר לערבים (אכן, היו שנים שהספרות העברית הייתה בעייתית יותר). אז היכן הוא בדיוק מנגנון החושך שלוי ממציא במוחו היוקד? היכן היא שטיפת המוח? הדימוי השלילי של הערבים, הוא פועל יוצא של עימות שנמשך מאה שנים. זה לא הדימוי שיצר את העימות. זה העימות שיצר את הדימוי. ובנוסף, כל בדיקה השוואתית תגלה שדמותו של הפלסטיני בישראל היא של מלאך, יחסית לדמותו של הישראלי, או היהודי, בעיני מערכת החינוך והתקשורת הפלסטינית הרשמית, של החמאס ושל הרשות. מחקר של "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) חושף שימוש בפרוטוקולים של זקני ציון במערכת החינוך הפלסטינית. מחקר נוסף חושף שטיפת מוח שיטתית המחנכת לשנאת והרג יהודים - בטלוויזיה של הרשות. אצל החמאס, מיותר לציין, המצב גרוע הרבה יותר.

2.
לוי מספר על "חדוות הירי של חיילים ישראלים אל עבר אנשים תמימים שישבו במונית (הוא בתוכם), ללא אזהרה, לא יריות באוויר, לא לגלגלים, אלא ישר למצח". אם היה לוי מספר על חוויה שעברה עליו - ניחא. אלא שלוי איננו עיתונאי: "הם עושים את זה מדי יום", מוסיף התועמלן. "כל יום"? מספר ההרוגים הפלסטינים בפעילות ביטחונית שוטפת בשנה האחרונה שואף לאפס. רוב הפלסטינים, רוב הזמן, לא רואים חייל ישראלי. ההרוגים הבודדים, כבר זמן רב, הם כמעט רק אלה שמנסים לחדור לישראל מכיוון עזה, אחת לשבועות אחדים, או רוצחים משורות החמאס, שהתנגדו למעצר. אבל מה לעובדות ולגדעון לוי. הוא הרי לא עוסק בפרופגנדה. מה פתאום.

3.
באחד משיאי הראיון, כדי להעצים את הדמוניזציה, מספר לוי שבמהלך ימי המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה ידיעה על כלב - כלב ישראלי - שנהרג על ידי רקטת קסאם. באותו יום נהרגו עשרות פלסטינים, והם הופיעו בעמוד 16 בשתי שורות".

התפעמתי מהתיאור המדויק של לוי, ולכן אצתי רצתי לגיליונות "ידיעות" מאותם ימים. הפכתי וחיפשתי, ושום כלב לא מצאתי בשום עמוד ראשון באף אחד משלושת השבועות של המלחמה. כלום. לעומת זאת, מצאתי בעמוד הראשון את נחום ברנע, לא בדיוק עיתונאי שולי, כותב ש"התמונות מעזה מדאיגות .. אין שום דבר מרנין, פטריוטי, בילד שנהרג מפגז או ממשפחה שנקברה תחת בית" (12.1.09). ומצאתי בעמוד הראשון מאמר של פרופ' זאב צחור, תחת הכותרת "כבודו של האויב" (1.1.09). מטעמי זהירות בדקתי גם ב"מעריב". מצאתי, בתום המלחמה, דיווח בעמוד הראשון על ראש ממשלה ישראלי שבכה, בעקבות הטרגדיה של ד"ר אבו אל-עייש, שבנותיו נהרגו. ובכל העיתונים מצאתי התלבטויות ומאמרים אינספור בזכות שמירה על חיי אדם וצלם אנוש. רק דבר אחד לא היה ולא נברא: הכלב של גדעון לוי.

4.
"ישראל כיוונה באופן תדיר למטרות כמו צוותים רפואיים והפציצה בתי ספר של האו'ם", אמר לוי על מבצע עופרת יצוקה. באופן תדיר? האירועים הבודדים שבהם הייתה פגיעה באזור שבו היה מתקן של האו"ם או בצוות רפואי קרו כאשר אנשי חמאס השתמשו במקום. העיתונאי לורנזו קרמונסי (Lorenzo Cremonesi) דיווח מעזה על כך שהחמאס השתמש צבאית בבית החולים אל-קודס. אבל מתברר שגם כאשר החמאס משתמש בבית חולים, צה"ל שומר על איפוק. צמרת החמאס הסתתרה בבונקרים שמתחת לביה"ח שיפה. לא הייתה שום בעיה להכריע את החמאס. אבל ראשי החמאס ידעו מה שגדעון לוי משים עצמו כלא יודע: יש להם על מי לסמוך. צה"ל לא יפציץ את בית החולים. הם מוגנים בגלל סיבה אחת: הסטנדרטים המחמירים של צה"ל, שספק אם קיימים אצל צבא אחר כלשהו בעולם.

5.
לוי נסחף להצדקת הטרור: "ללא ירי רקטות הקסאם, אף אחד לא היה שם לב לפלסטינים ... הקסאמים משוגרים כמעט תמיד רק לאחר פעולות התנקשות של צה'ל". נבדוק. ישראל יצאה מעזה. עד הסנטימטר האחרון. החמאס המשיך לירות. בהמשך הוא גם השתלט על הרצועה תוך כדי מרחץ דמים. למרות זאת, החמאס היה יכול להימנע ממכל סנקציה, ומכל סגר, אם היה מקבל את תנאי הקווארטט. החמאס סירב, והעדיף לשגר רקטות. לא בגלל פעולה ישראלית כלשהי, אלא משום שמדובר במדיניות ברורה של התנגדות לעצם קיומה של ישראל. אבל לדידו של לוי אין סרבנות מצד החמאס ואין אמנת חמאס ואין ראשי חמאס שמטיפים להשתלטות על העולם ולהשמדת יהודים, רק משום שהם יהודים.

6.
"ישראל מתלוננת שאנשי החמאס מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל גם משרד הביטחון הישראלי נמצא בתל-אביב". דובר החמאס לא היה מנסח את זה טוב יותר. יש משהו מעוות בהשוואה בין מצב בו הפנטגון או משרד ההגנה המצרי או משרד הביטחון הישראלי מצויים בוושינגטון, בקהיר או בת"א, לבין שיגור רקטות מתוך בית מגורים. מה שמוזר הוא, איך אדם רציונלי מאמץ באופן מוחלט את התעמולה של דוברי החמאס, ואיך המראיין לא העיר למרואיין על ההשוואה הכל כך מופרכת.

7.
גם לעצם הקמתה של המדינה מגיע לוי, וטוען ש"ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני בכל מקום אפשרי". האמנם? ערביי ישראל, והפלסטינים ברצועה ובגדה - רק הולכים ומתרבים. במלחמת העצמאות, אכן, הייתה בריחה המונית, בעידוד המנהיגים, והיו גם תופעות של גירוש. זה קרה לעוד עשרות מיליונים באותן שנים. אבל לוי משקר ביודעין. הוא לוקח את חילופי האוכלוסין של 1948 (גם יהודים גורשו, ויותר, ממדינות ערב), והופך אותם ל"טיהור אתני" חד-צדדי שאף פעם לא נפסק. באנגלית, אגב, המונח "ethnic cleansing", שבו משתמש לוי, מתפרש גם כהשמדה שיטתית.

8.
כל תהליך השלום, לפי לוי, הוא בגדר "הונאה מצד ישראל", שאף פעם לא התכוונה, והפלסטינים פנו לטרור, רק לאחר שהם נקטו ב"התנגדות בדרכי שלום". האומנם? הרי פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח הייתה ב-1.1.1965. כיבוש לא היה אז. גל הטרור הגדול היה בשנות התשעים, כאשר הסכם אוסלו היה בשיא כוחו. מתווה קלינטון הוגש בסוף שנת 2000. ערפאת ואבו-מאזן העדיפו להגיד "לא". גם נציגים ערביים הודו שדחיית המתווה היא "פשע נגד העם הפלסטיני". במקום שלום, הם פתחו באינתיפאדה של טרור. בהמשך הגיש אולמרט הצעה מדהימה. אבו-מאזן אפילו לא טרח לענות. ולמרות כל אלה, ההיסטוריון גדעון לוי מספר שבעצם, "גם ברק ולבני, בדיוק כמו נתניהו, התנגדו תמיד לשלום אמיתי". אפילו פרבדה, מימיו הגרועים, מחוויר ליד לוי.

9.
כרגיל אצל השמאל-ג'יהאד הגלובלי, גם לוי מרחיב את הפוקוס: "הכיבוש הוא התירוץ לטרור במקומות רבים בעולם". זו עוד אגדה אורבנית שרווחת בחוגי ברקלי ואולי עוד בית קפה אחד בשנקין. ומאגדות לעובדות: כמעט כל הטרור בעולם בשנים האחרונות נובע מרצח שיטתי של מוסלמים על ידי שלוחות של הג'יהאד. ד"ר יוחאי סלע, שחוקר את התחום באופן שיטתי, מציין שקרוב לעשרים אלף איש נהרגו, מתחילת השנה, בעימותים אלימים ובפעולות טרור והתאבדות הקשורים לג'יהאד העולמי. זה קורה באפגניסטן, בסומליה, בפקיסטן, בתימן, בעיראק ובעוד מקומות. ולעומת זאת, העולם חף כמעט לחלוטין מטרור שקשור לישראל. אבל זהו גדעון לוי. הוא לא רק איש שיווק בתעשיית השקרים. הוא היצרן שלהם.

הפרוטוקולים של גדעון לוי

יש עוד שקרים. אלא שהיריעה קצרה. פה ושם יש ללוי, באותו ראיון, גם ביקורת צודקת. למשל, על כך שישראל חסמה את כניסתו של קומיקאי ספרדי. ובכלל, הרי ישראל מבצעת חריגות. הרי ישראל, לפעמים, מנשלת פלסטינים, ומפעל ההתנחלויות מייצר עוולות. הרי יש חיילים שהתעללו בפלסטינים, והם ראויים לחשיפה ולענישה, וגם ב"עופרת יצוקה" נחשפו חריגות. יש מקום לביקורת. אלא שהעוולות הללו אינן מספקות את לוי. הן לא יהפכו את ישראל למצורעת. כך שהאובססיה מחייבת אותו להתמכר לשקרים.

אין ספק שלאחר התיאורים הללו, על שטיפת מוח, על דה-הומניזציה של הפלסטינים, על כלב שחשוב יותר מחיי אדם, על טיהור אתני ללא הפסקה, על חדוות הרצח של חפים מפשע - דמות הישראלי המצוי היא מחרידה. לא בבני אדם מדובר, אלא בקלגסים צמאי דם. פעם עשו את זה ליהודים, וכתבו את הפרוטוקולים של זקני ציון. גדעון לוי עושה את זה לישראל, וכותב את של הפרוטוקולים של אזרחי ישראל. דה-הומניזציה ודמוניזציה שהובילו לדה-לגיטימציה. ההמשך ידוע. וככל שגדעון לוי מגזים, כך הוא הופך את עצמו לאמיץ ולגיבור. הפרוטוקולים הישנים נחשפו כפבריקציה. ולמרות זאת, הם עדיי נפוצים בפינות חשוכת בעולם. גדעון לוי מספק את הפרוטוקולים החדשים, והם להיט אדיר, לא רק בעולם המוסלמי. כל מי שיקרא את הפרוטוקולים של לוי, ימהר לתעב את ישראל, יצטרף לכל חרם ועצומה נגדה, ויצדיק כל פעולת טרור פלסטינית. הרי לוי, ישראלי ויהודי, מוצא הצדקות לטרור, ומתאר את ישראל כמפלצת. אז למה שנצפה למשהו אחר מאלה שאין להם מושג שמדובר בסדרה של שקרים פתולוגיים?

קואליציית שונאי ישראל

נעם חומסקי, מספר לוי למראיין, כתב לו שהוא משול בעיניו לנביאי עם ישראל. צנוע שכמותו. זה כבוד קצת מפוקפק. משום שחומסקי, שעלה לרגל לנסראללה, רואה בשורה וברכה בכל שונא ישראל. חומסקי אינו לבד. גם דייוויד דיוק, גזען לבן, מאנשי ה-KKK (קו-קלוס-קלן), מפרסם מאמר של גדעון לוי בבלוג שלו. מצא מין את מינו. וכך נמשך לו מצעד האוהדים של לוי.
בשבועות האחרונים היה לוי בסיבוב הרצאות, והתארח גם, למשל, במועדון עם נטיות פרו-חמאסיות (SPSC), שבעבר אירח, כאירוע לציון השואה, את עזאם תמימי, איש חמאס, התומך בטרור ובחיסול ישראל. אלה החוגים והמעריצים של לוי. תומכי חמאס, חומסקי ודיוק. לוי מספק להם את הסחורה, שלו-שלהם, של שנאת ישראל. "האם אי פעם חשבת שלא לומר את האמת?", שאל המראיין האוהד את לוי. עיתונאי רציני היה מציג את השאלה הנכונה: "האם חשבת אי פעם לומר את האמת?".
* * *

זה עצוב, כי גדעון לוי טוען שם שהוא עוסק ב"ביקורת עצמית". פעם זה היה נכון. פעם. הוא חשף עוולות. הוא מילא תפקיד חיוני. אלא שמשהו קרה לו. לא בעובדות הוא עוסק, אלא בתעמולה. ואז, גם אם יש ממש באחת מעשר עובדות שהוא מפרסם - היא נבלעת בים השקרים. אלא שאסור לזלזל בלוי. הוא זוכה לשם עולמי. ייתכן שהוא העיתונאי המפורסם ביותר והמוזמן ביותר מישראל. הוא זוכה לאינספור במות. מוסד תעמולתי של איש אחד.

במחנה הפשיסטים

יש עוד אגדה אורבנית שצריך להפריך. גדעון הוא על תקן הטווס של חלק מ"מחנה השלום". אין שקר גדול מזה. נבהיר. לוי טוען שיש צורך בהומניזציה של הפלסטינים כדי לקדם שלום. הוא צודק. פשיסטים-כהניסטים שעושים דמוניזציה לפלסטינים הם לא "פעילי שלום". וגם מי שעושה דמוניזציה לישראלים, והופך אותם לקלגסים, הוא לא "פעיל שלום". מי שמוצא הצדקות לחמאס ולטרור איננו "פעיל שלום", כמו שמי שמגלה הבנה להצתת מסגדים או ל"תו מחיר" איננו "פעיל שלום". אבל לוי מתקשה להבין שהוא והפשיסטים במחנה אחד, של מחרחרי שנאה ומדון.

נחזור לאותו צעיר כועס, מתחילת הכתבה, שהפנה אליי שאלה. גם לאחר הדברים הללו, ולמרות שגדעון לוי הפך לאחד מברוניה הבולטים של תעשיית השקרים בעולם - אוי לנו אם תיפגע זכותו להפיץ את עלילותיו. יש רק דרך ראויה אחת להתמודד עם השקרים שלו: לא להשתיק אותו. לחשוף אותו. להפריך את השקרים.
ביום שבו גדעון לוי יושתק, או תיפגע שערה משערות ראשו, תהפוך ישראל לאותה מפלצת, שגדעון לוי יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה.

* * *
תיקונים והבהרות
לאחר שפורסמו הדברים, והספקתי לעבור על חלק מהתגובות, שהגיעו גם לאימייל שלי, מתברר ש"תפסו אותי". אכן, במקום אחד כתבתי שלוי טוען ש"ישראל כיוונה או הפציצה באופן תדיר", ולמעשה, הוא התכוון רק לעופרת יצוקה. הבהרתי בהמשך שמדובר על עופרת יצוקה, אבל אם זה לא היה ברור - אז תיקנתי. במקום נוסף, כתבתי שלוי טוען שהתגובה הפלסטינית היא "תמיד" לאחר התנקשות מצד ישראל, כאשר במקור נכתב "כמעט תמיד". מי שהעיר לי - צודק. תיקנתי. בנוגע לכלב, כתבתי תמונה במקום ידיעה. לא שזה משנה משהו, אבל בוודאי שזה תוקן. היו מי שמצאו שאכן פורסמה ידיעה על כלב שנפגע. זה לא מה שלוי טען. הוא טען שהידיעה על הכלב פורסמה בעמוד ראשון, והידיעה על עשרות פלסטינים הרוגים פורסמה בעמ' 16 בשתי שורות. אז בבקשה. באשר לכך שדייוויד דיוק הגזען "אירח" את גדעון לוי בבלוג שלו, נדמה לי שהדברים היו ברורים במקור. לא היה צורך בשום תיקון, ולמרות זאת, תיקנתי באופן שלא תהיה שום טעות. ובניגוד לטענה שדיוק רק הוסיף לינק למאמר של לוי - זה לא נכון. דיוק פרסם מאמר של לוי. זה לא אומר, ולא טענתי, שלוי מזדהה עם דיוק. כתבתי, שדיוק, שונא ישראל ואנטישמי ידוע, מוצא אצל לוי את החיזוקים לאידיאולוגיה שלו.
באשר לעניינים האחרים - על "טיהור אתני", פליטים וכן הלאה - הקוראים מופנים למאמרים המחקריים שפרסמתי בנושא: "והעולם משקר" ו"הנכבה היהודית".
באשר לצורך בתגובה מגדעון לוי. למי שלא שם לב, מדובר במאמר ביקורתי, שמתפרסם כתגובה על טענות של לוי. לא בתחקיר שבו אני חושף עובדות שנויות במחלוקת, שמחייבות תגובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1725

לפני שאגיע לתגובה לגדעון לוי, להלן, כרגיל בבלוג זה, המאמר שפורסם ביום שישי במוסף שבת - על התיקון לחוק האזרחות, האיוולת הישראלית, הג'יהאד היהודי, פרשת מוחמד אל-דורה ועוד

יש משהו מפחיד במצעד האיוולת שאנו חוזים בו לנגד עינינו. התיקון לחוק האזרחות עורר מהומה אדירה. גם חבריו למפלגה ניסו להסביר לראש הממשלה שמדובר בתיקון מיותר. אבל זה לא עזר. הוא התעקש. אפילו ליברמן העלה ברגע האחרון הצעה ראויה יותר: אימוץ הנוסח האמריקני. אבל נתניהו המשיך להתעקש. כל ההצדקות שסיפק נתניהו לשינוי - חקוקות בסלע. כל מילה אמת לאמיתה. אלא שאין להן שום קשר לתיקון. אין צורך בפטיש כדי להרוג יתוש. ובסופו של דבר, הקיר נפגע. ליתוש שלום. עד לרגע זה לא ברור לשם מה היינו זקוקים לשטות הזאת. התוצאה היא, שחל פיחות וביזוי של העיקרון שמשלב "יהודית ודמוקרטית". עד לפני שבוע זה היה הדגל של למעלה מתשעים אחוז מהציבור היהודי. לא עוד. עכשיו, כל מי שנאבק על הצמד הזה, כמו עבדכם הנאמן, מצוי בעמדת נחיתות. ומה הסוף? אחרי שהנזק כבר מוחלט, נזכר נתניהו שמדובר בטעות. עכשיו הוא מנסה שינוי קוסמטי: לא רק לא-יהודים יחויבו בהצהרה, אלא כלל המתאזרחים, כולל יהודים. אם נתניהו היה חוזר בו, הוא היה ראוי לברכות. אלא שאין כאן שום הפקת לקחים. במצב שנוצר, צריך לבטל בכל מכל את התיקון המיותר הזה, שלא ישנה כלום, לטובת המאבק האמיתי, למען שמירה על רוב יהודי במדינת ישראל, בכל אמצעי דמוקרטי. המאבק החשוב יותר על חוק האזרחות מונח על שולחן בג"ץ. מדובר בעתירה של עדאלה וזהבה גלאון נגד החוק שמונע, ובצדק, זכות שיבה באמצעות נישואים. אם יחליט בג"ץ לפסול את החוק - ספק אם המחנה הציוני יצליח להתגייס. הרי המחנה הציוני, שהוא הרוב, לא מוכן להיות מזוהה עם גחמות תמוהות של הימין הקיצוני, שנתניהו משום מה הצטרף אליהן. הרי את המאבק למען הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובכלל זה החוק המונע שיבה פלסטינית באמצעות נישואים - הוביל המחנה הציוני השפוי. היו שם פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' רותי גביזון, פרופ' שלמה אבינרי וגם מפלגת העבודה. עכשיו, כשהמחנה הזה יצטרך להתגייס נגד החלטה מסתמנת של בג"ץ, שעלול לקבל את עתירת עדאלה וגלאון - זה יהיה הרבה יותר קשה. משום שהמחנה הזה רוצה להיות מזוהה עם מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא עם יהודית ולאומנית.
הזמן עובר, וגם מפלגת העבודה עוברת שינוי, ואישים כמו בוז'י הרצוג ואבישי ברוורמן מתקרבים בצעדי ענק לעדאלה וגלאון. אפשר להניח שהמחנה האנטי-ציוני בתוכנו שלח פרחים לנתניהו. מלאכתם של רשעים נעשתה הפעם בידי ציונים.
* * *
אחת הסיבות שגרמו לאובמה לבקש הארכת הקפאה לחודשיים היא בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס האמריקני. לא שההקפאה הייתה הופכת את הקערה, אבל הוא זקוק לכל עזרה. בתמורה, הוא היה אמור להעניק לישראל סל הטבות, שהוא נכס אסטרטגי לישראל. נכון, נהוג אצלנו לזלזל במכתב נשיאותי או בהבטחה נשיאותית. אלא שלא נדרשנו לשום תמורה. הקפאה לחודשיים? זה מה שיפגע במשהו בזקיפות הלאומית של ישראל? והנה, שוב הכתיבה המיעוטוקרטיה הישראלית את עצמה. בגלל חשש מהאגף הימני האנטי-ציוני בקואליציה - מוותר השלטון הישראלי על אינטרס לאומי. גם אם הדמוקרטים יספגו מכה בבחירות הקרובות, אובמה יישאר נשיא. לא הקונגרס יחליט על שיתוף פעולה עם ישראל בנוגע לאיראן. הממשל בראשות אובמה יחליט. ואנחנו מתעקשים גם ליצור מתיחות מיותרת עם הממשל, וגם לחזק את הדה-לגיטימציה של ישראל. הנה, זו ישראל שמכשילה את תהליך השלום.
* * *
לגופו של עניין, לא ארה"ב ולא הפלסטינים צריכים ללחוץ עלינו. מדינה יהודית ודמוקרטית היא אינטרס ישראלי וציוני ויהודי ולאומי. מפעל ההתנחלויות, בעיקר מעבר לגושים - הוא מפעל למען פלסטין הגדולה. מפעל אנטי-ציוני. אלא שישראל מתעקשת על הפסד כפול. היא גם מצטיירת כמחרחרת מלחמה, וגם יוצרת את פלסטין הגדולה. ישראל הרשמית נוהגת באיוולת שכל יומני יום כיפור יחווירו לעומתה. במו ידינו אנו פועלים נגד עצמנו.
* * *
לא רק ערוץ 7, אלא המרחב הווירטואלי כולו עמוס בתיאוריות הקונספירציה על רצח רבין. יש אלף ואחד סימני שאלה, שתפוצתם הולכת וגדלה. מעוררי הספקות רחוקים מלהיות התמהונים הרגילים. מדובר גם באנשים רציניים. ניסו להכניס אותי לתמונה. משהו עצר אותי. זה לא הפחד מחשיפה לראיות מדהימות. הרי כל עו"ד שעסק בתחום הפלילי יודע שתמיד יש ראיות שנדמה שהן אלה שמפריכות את הגרסה הרשמית. בחשבון הסופי מתברר שהן שוליות לחלוטין. הן לא מקעקעות את התמונה הכללית.
אז מדוע עשיתי משהו אנטי-עיתונאי ולא נכנסתי לעומק הקורה? אני חסיד של העיקרון הפופריאני, שאומר: כדי שמשהו יהיה נכון, צריכה להיות אפשרות להפריך אותו. אם הייתי נכנס לעובי הקורה, הייתי נחשף לראיות, שאני לא מסוגל, בכוחי הדל, להפריך אותן. לא משום שלא ניתן להפריך, אלא משום שיש צורך בכלים ובסוג של ידע מקצועי - שאין לי.
זה מזכיר לי סרט מדהים שראיתי על פיגועי התופת בארה"ב. הסרט הוכיח, באותות, במופתים ובראיות, עם מהנדסים על תקן מומחים, שאין סיכוי שהמגדלים התמוטטו רק בגלל פגיעת המטוסים. מדובר בשיתוף פעולה ממסדי, שגרם להתמוטטות. כלומר - קונספירציה. אלא שלאחר זמן קצר הופיע סרט אחר, שלקח טענה אחרי טענה, וניפץ אותה לרסיסים.
נדמה לי שבעניין התיאוריות שמסתובבות על רצח רבין הגענו לשלב שבו יש צורך הן בהצגת הטענות והן בהצגת ההפרכות, בהנחה שאפשר להפריך אותן. ואם אין ראיות מפריכות - אז ייתכן שתהיה כאן רעידת אדמה. וכל זמן שהטענות אינן מופרכות - מובטח לתיאוריות הקונספירציה לזכות ביותר ויותר תומכים.
* * *
מדי פעם יש מי שטוען שאין כזה דבר יהודים מחבלים. זה הכל, כך טוענים הסניגורים, הוא פרובוקציה של שמאלנים. ובכלל, זה ידוע הרי שהפלסטינים אוהבים להצית לעצמם מסגדים, לחבל במטעי הזיתים של עצמם, להעלות שדות באש, וגם להשאיר אחריהם כתובות של "תו מחיר".העניין הוא שגם אם יש איזה איש שמאל שעשה איזו מעשה פרובוקציה, ויש עדות לגביו, זה לא משנה את התמונה האמיתית: יש בתוכנו ג'יהאד יהודי. מדובר במיעוט קטן שבקטנים, עם כוח הרס אדיר. מדובר במעשי תועבה שמנוגדים למוסר האנושי והיהודי. אלא שהחבלנים הללו אינם מבינים את שפת המוסר.
הבעיה, כמו תמיד, אינה של המיעוט הקטן. הבעיה היא בשתיקת המעגלים שמתוכם יוצאים אויבי האינטרס הלאומי. אומרים שזה לא הם. מספרים על מצוקתם. מדברים בשבחם כמי שנאבקים על ארץ ישראל ומחרפים את נפשם. מעניין, אלה בדיוק אותם נימוקים שמתאימים למצדיקי המתאבדים. והנה, גם אצלנו יש מי שנכנס למלכודת הזאת. היא הורסת אותנו כשזה בא מהג'יהאד האיסלאמי ומצדיקיו. היא הורסת אותנו מבפנים כשהיא באה מצד הג'יהאד היהודי ומצדיקיו. ולא, אין מה להשוות. הג'יהאד האיסלאמי ומעגלי תומכיו גדולים יותר, הרבה יותר, באופן יחסי ומוחלט, ממה שקורה בצד היהודי. זה לא צריך להרגיע אותנו. את הרע יש לבער מקרבנו.
* * *
עברו עשר שנים מאז פורסם קטע קצר שבו נראה מוחמד אל-דורה ברגעיו האחרונים, כשאביו מנסה להגן עליו. הכתב הצרפתי-ישראלי של "פרנס 2", שארל אנדרלן, לא היה במקום האירוע. הוא שידר את הקטע מירושלים. הקטע הזה הפך לציון דרך בתעמולת הזוועה נגד ישראל, הוא שודר מקצה העולם ועד קצהו, והפך להוכחה לאופיה הרצחני של ישראל. מהומות אוקטובר פרצו, כפי שציינה ועדת אור, וכפי שאחמד טיבי הודה, משום שהקטע הזה שודר שוב ושוב.
אנדרלן טען שהוא משדר קטע קצרצר בלבד, לאחר עריכה, משום שהתמונות בהמשך קשות עוד יותר. זה היה שקר. הקטע המלא דווקא סייע להפרכת העלילה. זו הייתה עיתונות או תעמולת זוועה? ובכן, כאשר היה בידי ערוץ איטלקי את הקטע על הלינץ' ברמאללה שבוצע נגד שני חיילים ישראלים - הם רצו לגנוז אותו. וכאשר הוא שודר, כל ערוץ שביקש אותו, נאלץ לשלם, כמקובל. לא כך נהג הערוץ הצרפתי. הקטע המניפולטיבי חולק חינם לכל ערוץ שביקש לשדר אותו. וספק אם היה ערוץ בעולם שלא ביקש ושידר. ככה זה כאשר מדובר בתעמולה, ולא בעבודה עיתונאית.
ישראל הרשמית אף פעם לא נאבקה בגרסת אנדרלן. היא בעיקר גמגמה ופרסמה הודעות סותרות. אלא שבזכות עקשנותם של אנשים בודדים, דוגמת הצרפתי פיליפ קרסנטי - העלילה הופרכה. קרסנטי לא היה לבד. היו עוד רבים, גם ישראלים, גם כתבת הערוץ הגרמני, אסתר שפירא, שהתעקשה לחשוף את האמת. אלא שקרסנטי נאלץ לשלם מחיר אישי כבד, ולנהל קרבות משפטיים עם ענקי התקשורת הצרפתית. דוד מול גלית. ודוד ניצח.
עשר שנים אחרי, ואנדרלן מפרסם ספר. הוא לא מוותר. הוא ממשיך באותו קו. הוא הופך את עצמו לקורבן, שנרדף על ידי "קונספירציה". מלאכתו קלה. זה לא רק שהאליטה והברנז'ה בצרפת הפכו אותו לגיבור, ארגנו עצומה להגנתו וניסו להפוך את קרסנטי למגוחך. מתברר שאנדרלן, ישראלי כבר שנים רבות, מקושר מאוד גם בישראל. רבים מדיי יוצאים להגנתו. בספרו החדש הוא יכול לטעון, ש"הצבא הישראלי אינו רוצה בשום חקירה, משום שהוא חושש מהתוצאה הלא נעימה". זה נכון. ישראל הרשמית אף פעם לא טרחה להפריך את הגרסה של אנדרלן. לא ברור אם מדובר בעייפות או בטמטום או בשילוב ביניהם. אחרים עשו את המלאכה. אחרים עסקו בהפרכה. אבל ישראל שתקה.
לפיליפ קרסנטי מגיע פרס ישראל, על מה שהוא עשה למענה. אלא שעל רקע העייפות-איוולת שלנו, זה דווקא אנדרלן שכבר מזמן הפך ליקיר הצמרת הישראלית. אם ישראל הרשמית הייתה מנהלת חקירה רשמית, ומפריכה את העלילה, הוא לא היה יכול לפרסם ספר חדש, ולספר שגם ישראל, למעשה, תומכת בגרסתו. גם הוא צריך לשלוח פרחים לישראל הרשמית. בזכות ישראל, הוא ממשיך לפרוח על תקן של עיתונאי רציני.

יש דרך פשוטה לבדוק אם גדעון לוי הוא פטריוט רודף שלום, או שמא גזען ומחרחר מדון, האם הוא עוסק בביקורת לגיטימית וראויה, או שמא בדמוניזציה

כצפוי לחלוטין, גדעון לוי הגיב על המאמר שפרסמתי תחת הכותרת "ברון תעשיית השקרים". כצפוי, לוי מציג את עצמו כפטריוט. כל הביקורת שלו על ישראל, כל דברי התועבה שלו, כל הדמוניזציה, הכל מתוך אהבה. הוא כל כך אוהב אותנו, עד כדי כך שהוא לא מאמין, פשוט לא מאמין, שיש סיכוי שנשתנה.

* * *
אתחיל בהודאה קצרה. לא פרסמתי את כל מה שגדעון לוי טען באותו ראיון, כלומר כתב פלסתר אנטי-ישראלי, בעיתון "אינדיפנדנט". רציתי להבליט רק את ההטיות, ההטעיות, המניפולציות. כך רוקחים דמוניזציה. והוא ברון בתחומו. ראש וראשון. ספק אם יש עוד ישראלי שגורם לנזק כל כך גדול למדינת ישראל. כן, זה מסוכן לכתוב את הדברים הללו. משום שעלול לקום איזה חוליגן, ולעשות מעשה.
האם זו סיבה להשאיר את גדעון לוי בודד בזירה? האם התגובה לעלילות צריכה להיות דממה ושתיקה? יש גרועים מגדעון לוי. אלא שלוי, בניגוד לרעיו לדעה, אלה שדורשים במפגיע את פירוקה של מדינת ישראל, משפיע הרבה יותר. הוא כותב בעיתון שמתורגם מדי יום לאנגלית. פעמיים או שלוש בשבוע מקבלים עשרות או מאות אלפי אנשים את מאמריו. לא הייתה הרצאה בעולם שבה לא נשאלתי - אבל קראנו בעיתון "הארץ". כלומר, אם זה מה שלוי כותב על ישראל, אז זה בוודאי נכון.
* * *

לוי טוען, שאם תיפגע שערה משערות ראשו, זה יהיה בגללי. אם מישהו יפגע בו, הוא אינו זקוק לשום מאמר שלי. הרי דעתי על הג'יהדיסטים היהודים מתפרסמת שוב ושוב. חוליגנים הם חוליגנים, עם כאפייה או כיפה. וכאשר אני כותב את השורות הללו, וכאשר כתבתי מה שכתבתי בשבוע שעבר, הבהרתי לרבים מחבריי, ואני מבהיר עכשיו לכל הקוראים: בחיל וברעדה אני כותב את הדברים. משום שתמיד עלול להיות מטורף שיפגע בלוי, או במישהו אחר, ואז יבואו בטענות אליי: איך זה שכתבת דברים כל כך קשים על לוי.

אז למה בכל זאת כתבתי? משום שהנזק שעושה לוי למדינת ישראל גדול אלפי מונים מהניסיון הצנוע, מאוד צנוע, להתמודד עם הדברים. הבעיה איננה בהפרכה או בחשיפה שלי. הבעיה היא בעלילה ובדמוניזציה מתוצרת גדעון לוי. אם יום אחד תנצח הדמוניזציה, אם יום אחד תכבוש אותנו הדה-לגיטימציה, זה לא יהיה בגלל גדעון לוי. אבל זה יהיה גם בגללו. אשמח מאוד להפסיק את החשיפה וההפרכה. זה יקרה ביום שבו תיפסק הדמוניזציה. הלוואי שזה יקרה היום. כל עוד לוי ודומיו מפיצים את השקרים שלהם, את העלילות שלהם, על ישראל - אין לי שום תוכנית להפסיק לענות להם.

מה שהכריע את הכף, בזכות הפרסום, נעוץ בעובדה שגם אם אתאמץ, לא אצליח לעשות לגדעון לוי אלפית ממה שהוא עושה לישראל.
* * *
ומכאן לעצם העניין: האם, כטענתו של לוי, מדובר בדאגה לישראל, או שמא בדמוניזציה? אין לי שום בעיה עם ביקורת על ישראל. גם לי יש ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה. אינני "שמאלני מומר", כמו שלוי טוען. הייתי ונשארתי בדעה שמפעל ההתנחלויות מחבל ברעיון הציוני. כתבתי פעם ועוד פעם שישראל צריכה לומר "כן" לכל יוזמת שלום. הייתי בצד של גדעון לוי, כל זמן שהוא חשף את עוולות הכיבוש. אין לי שום בעיה עם העבודה הזאת, כל עוד מדובר בסיפורי אמת, שלו או של אחרים.

* * *
אלא שלא אני השתניתי. מחנה גדול עבר שינוי. גדעון לוי הוא הסמן של המחנה הזה. במקום לייצר ביקורת החל המחנה הזה לייצר תעמולת זוועה. זה לא קרה ביום אחד. זה קרה בשלבים. מדובר בתהליך שהתחולל בעיקר בעשור האחרון. הם הפכו לעיוורים. הפלסטינים דחו את הצעת קלינטון, אבל לוי ודומיו ימשיכו להאשים את ישראל בסרבנות שלום. הפלסטינים דחו את הצעת אולמרט, אבל לוי ודומיו ימשיכו עם העלילה שמדובר בהונאה מצד ישראל. עיניים להם ולא יראו. ידיים להם - והם יכתבו שקרים ועלילות.

* * *

נחזור לשאלה המרכזית: האם מדובר בביקורת, כטענת לוי, או שמא בעלילות, כטענתי? בימים אחרים, כאשר שנאת היהודים פרחה, האמינו רבים שהיהודים הם על תקן של חיות מזיקות. זה לא משנה מה יקרה - הם לא ישתנו. הם יהודים. זה עניין מהותני.
לוי צועד באותו מסלול. בשלב די מוקדם בראיון מסביר לוי את "מנגנון שטיפת המוח הכל כך יעיל" שעוברים הישראלים. כך שמלאכתו קשה. כל כך קשה, עד כדי כך שהניסיון להפוך את המצב הוא "כמעט כמו ניסיון להפוך חביתה לביצה". הנה לוי, חוזר לשנאת ישראל הישנה. התכונות השליליות טבועות ביהודים הללו. הישראלים הם "מלאי בורות ואכזריות". זה כמעט חסר סיכוי לשנות את זה.
* * *
מה יאמר הקורא הבריטי המצוי לתיאור מצב כזה? מה הוא יאמר לנוכח סדרה של קביעות שמתחזות לעובדתיות, על טבעם הרע, האכזרי, של היהודים בישראל? האם זה מזכיר או לא מזכיר את שנאת ישראל הישנה? האם זה רצון לשפר ולבקר, או שמא זו דמוניזציה מהסוג הישן והמכוער? כשבודקים את התוצאות, התשובה ברורה הרבה יותר. עיתונאי בכיר, שלא חשוד בשייכות לימין, חזר לאחרונה מזועזע מכנס בבריטניה. הוא לא האמין שהדעות האנטי-ישראליות הגיעו לממדים כאלה. גם סקרי דעת הקהל חושפים תוצאות מבעיתות. אז כן, לגדעון לוי, ותיאוריו המבעיתים, יש תרומה. לא שלום רודף לוי. לא שינוי ותיקון. את ישראל הוא רודף.
* * *
כאשר סיפר לוי על ירי של חיילי צה"ל אל עבר מונית שבה היה, הוא הוסיף ש"זה מעשה של יום יום". הוא לא כתב שם שמדובר באירוע שהתרחש ב-2003, ושהוא טוען שזה קרה רק באותה שנה, כפי שהוא כתב בתגובה. עכשיו הוא משנה גרסה. בינתיים, עשרות או מאות אלפי בריטים קראו את טענתו של עיתונאי ישראלי: חיילי צה"ל יורים מדי יום ביומו אל ראשיהם של פלסטינים חפים מפשע, ככה סתם, בלי שום סיבה ובלי אזהרה.

ביקורת או דמוניזציה? ונוסיף: מי כאן השקרן בינינו?
* * *

לוי טוען שאכן היה כלב שנפגע, והיה דיווח עליו. כמו בסיפור הירי ללא אבחנה, גם כאן לוי מבלבל ומטעה ומציג כ"הוכחה" דיווחים על כלבים שנפגעו. אלא שזו, שוב, כבר גרסה מתוקנת, שאין לה קשר עם הטענה-עלילה המקורית של לוי. לוי טען שבזמן עופרת יצוקה, הופיע דיווח בעמוד הראשון על כלב, ודיווח על עשרות הרוגים פלסטינים בעמוד 16 בשתי שורות. סיפור כזה לא היה ולא נברא.

ביקורת או דמוניזציה? ונוסיף: מי כאן השקרן בינינו?
* * *

לוי חוזר על השקר שבבית ספר של אונר"א (אל-פקורה) נהרגו 42 איש, וכי זה פורסם בעיתונים רבים, כולל "מעריב". זה נכון שזה פורסם. אלא שהשקר הזה כבר הופרך. לא מינה ולא מקצתיה. אפילו דובר האו"ם פרסם הודעה מתקנת. לזכותו של עיתון "הארץ" ייאמר שגם הוא פרסם את ההכחשה של האו"ם על הטענות הראשונות. גדעון לוי, פשוט, כל כך מאוהב בכל פרסום אנטי-ישראלי, שהוא לא טורח להתעדכן.

ביקורת או דמוניזציה? ונוסיף: מי כאן השקרן בינינו?
* * *

וכדרכו, חוזר לוי על השקר ש"תהליך השלום הוא הונאה מצד ישראל". איך זה בדיוק מסתדר עם הסרבנות הפלסטינית לכל הסדר? איך זה מסתדר עם אמירת לא לקלינטון, ואחר כך לאולמרט? אל נא נבלבל את לוי עם עובדות. הוא משוכנע, ועובדות לא יזיזו אותו מעמדתו.

אפשר להמשיך ולהמשיך. לוי יגנה את הקסאמים, אבל גם יצדיק אותם. לוי ימשיך לטעון ש"הטיהור האתני לא נפסק", וירחץ בניקיון ידיו.

* * *

ישראל זקוקה לשלום. כדי להשיג שלום, יש צורך באווירה בינלאומית מסוימת. אם היהודים בישראל הם חיות אדם, וזה הרושם שגדעון לוי יוצר, אין צורך בשלום. יש צורך בדה-לגיטימציה של הישות מחרחרת המדון והמלחמה, ומזיקה לעולם כולו.

גדעון לוי איננו איש שלום. הוא איש מדון ודמוניזציה. זו התמחותו. אלה מעשיו. זו תורתו, שאותה הוא מפיץ ברחבי העולם. גדעון לוי הוא אויב הסיכוי לשלום. הרוח הרעה שהוא מפיץ משכנעת את הפלסטינים ורבים אחרים שאפשר וצריך להכריע את ישראל בזירה הבינלאומית. הדמוניזציה מתפשטת. הדה-לגיטימציה מתרחבת. גדעון לוי הוא אחד ממובילי הכיוון הזה. צריך לחשוף אותו וצריך להפריך את שקריו, דווקא אם חפצי שלום אנחנו.
* * *
עכשיו נעשה עוד תרגיל פשוט בהבנת אופיו האמיתי של גדעון לוי. ניקח את כל אמירותיו של לוי, על אופיים הבלתי-משתנה של הישראלים, על תאוות הרצחנות שלהם, על סרבנות השלום ("הונאה") שלהם, על פשעים ללא-הפסקה שהם מבצעים, ונשאל: אם היה אחד מתלמידי כהנא מתראיין לעיתון בריטי, ואומר את אותם דברים, אבל בדיוק את אותם דברים, על מוסלמים, ערבים או פלסטינים. מה אז? האם הוא היה נחשב ל"רודף שלום", או שמא למחרחר מדון ולגזען מסוכן?
נדמה שכל מילה נוספת תהיה מיותרת. זהו גדעון לוי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1737

תגוביות:

1.מר ימיני, על אף אומץ לבך,נותרו בך מספר התניות מטופשות ובלתי מפוענחות..

חלקו של המאמר הזה הוא פרדוקסלי לחלוטין.אראה אותו לתלמידי.קוראים לזה התניה קוגניטיבית...

מצחיק כמה חלק מהמאמר סותר את חלקו האחר.

מר ימיני כבר היכה על חטא אוסלו וההתנתקות,אבל רק תזכיר לו את המילה התנחלות על הטיותיה השונות, ומיד הוא יקפוץ ויגיד שהן מכשול לשלום...יש לי דז'ה ווי....

רגע,אבל לפני שנייה כתבת שאין שלום בגלל שהערבים עדיין רוצים להשמידנו...

אהה...כן, אבל ההתנחלויות הן מכשול למדינה יהודית...

רגע,הקשיתי,למה הן מכשול?

האם הערבים ביו''ש עדיין בשליטתנו?

האם למישהו מהם יש זכות הצבעה לכנסת?

לא,ברור שלא, התחיל מר ימיני לזוע באי נוחות על כסאו,אבל עדיין ברור שההתנחלויות הן מכשול למשהו,נכון ד''ר? אנא ממך ד''ר ,רק אל תגיד לי שההתנחלויות אינן מכשול לשום דבר...בבקשה ממך, אל תיקח לי גם את זה, בכה לי מר ימיני תוך שהוא מורט את רעמת תלתליו האפרוריים.

מה לך מר ימיני? שאלתי בהפתעה למראה העיתונאי המכובד ששכב על הספה שמולי,הרי אתה איש רוח ועיתונאי אמיץ ובוודאי אין לי כוונה למנוע ממך להביע את דעתך העצמאית בכל נושא,גם בנושא ההתנחלויות.

המשפט האחרון היה כנראה רגיש עבור מר ימיני והוא התחיל לזחול לי על השטיח ברחבי הקליניקה תוך שהוא נואם לעצמו ''זו דעתי העצמאית,אני עיתונאי ואיש רוח,המתנחלים הורסים ,חוסמים וחומסים. אלמלא הם ,העולם היה טוב יותר''.

ניסיתי להקל על מר ימיני בכך שפעם במספר שניות פלטתי לעברו את המילה ''מתנחלים'' באינטונציה ארסית כזו ,כמו של גאולה אבן.

כמו שאומרים "עכברושים".

ואכן, כל פעם שאמרתי לו את המילה הזו, הריטואל חזר על עצמו, כאשר במקרים הפתולוגיים של הריטואל(9-14)נוסף גם ריור על השטיח.

לאחר כמה מאלה, הוטב לו למר ימיני.

הוא קם על רגליו,יישר מקטורנו וניגב את שאריות הקצף שנותרו בזויות פיו.

תודה לך ד''ר,אמר לי הנ''ל,הבן שמצבי הוחמר בשנים האחרונות.

עד לפני כמה שנים היה חלום, היתה תקווה,היו ערבי משוררים משותפים שבהם דיברנו על אחווה ושלום עם אנשי רוח כמונו מהעבר השני.

מי האמין אז שהכל זה בלון שיתפוצץ לנו בנפיחה אדירה ?

הבן,נאנח מר ימיני עמוקות,לקחו לנו את הכל,אם יקחו לנו גם את הטיעון לשינאת ההתנחלויות מה יהיה?

הרי זו האידיאולוגיה היחידה שנותרה לי.

זה סלע קיומי האידיאולוגי, ואיני מוכן לוותר עליו בגלל טיעונים הגיוניים,עובדות ושאר זוטות.

אני חייב את זה כמו ניקוטין.

אני מוכן אפילו להצביע לליברמן אם רק יבטיחו לי שאוכל לשנוא את המתנחלים גם בלי שום טיעון הגיוני.

אהממ,עניתי לו, אני מבין מר ימיני.

אנחנו נקבע עוד פגישה לשבוע הבא?!

פשוט מטופל נוסף מחכה בחוץ ואני כבר קצר בזמן.

ערב טוב,מר לפיד,תרגיש בנוח,על מה תרצה לדבר?

ח"כ דנון יש לעשות משהו נגד התקשורת האנטי ישראלית כגון גלי צה"ל, קול ישראל וערוצי הטלוויזיה 10 11 22 שמשקפים את האג'נדה של עוכרי ישראל.

יש לעשות מעשה להתחיל לתקן המעוות הזה שפוגע בחוסננו הלאומי ומחמיר את עצם האיום הקיומי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=94904

היום, התקשורת מצטיירת בציבור כמשת"פית החתרנות אמריקאית-אירופית במקרה הטוב, וכגורo עויין ממש לישראל ולציונות במקרה הרע.

מה שווה התקשורת ללא אמון הציבור?

מה שווה תקשורת הנתפסת כרדודה, צעקנית-היסטרית, צהובה, אנטי ממלכתית, ומסיתה?

רוצים לדעת מה העם חושב? תקראו בטוקבקים.

תקראו מה אנחנו חושבים על בן כספית. בעצם, סליחה. אי אפשר. "שומר ה"דמוקרטיה"" האמיץ הזה, חסם אפשרות טוקבק בכתבותיו. אין לי ספק שרייטינג כתבותיו של אביר ה"דמוקרטיה" הזה ירד פלאים בעקבות החסימה.

תקראו מה אנחנו חושבים על ה"מומחה לכל נושא", עופר שלח, שמתהדר בנוצות חוכמה ו"אינטלקטואליות" לא לו. כשכולם רואים את מערומיו האינטלקטואליים.

תקראו את מה שאנו חושבים על הגב' פז מלמד עם דעותיה המשונות.

מה אנחנו חושבים על זוג הMEGA-פלצנים, קירשנבאום-לונדון מערוץ 10 (לא סגרו אותו עדיין? חבל....)

מה אנחנו חושבים על שלום ירושלמי המוזר, על הזיות ה"שלום" המגוחכות שלו ועל "ניתוחיו" הפוליטיים המוזרים.

רבותי- בעידן האינטרנט, עידן בו השמאל איבד את השלטון הדיקטטורי על הגשת המידע לציבור, ברזי האינפורמציה נפתחו. מתקיים דיון ציבורי אלטרנטיבי מחוץ לתקשורת.

הדיון הזה הרבה יותר מעמיק ורציני מהפטפטת הריקנית של קירשנבאום-לונדון.

כאן לצעקנים נבובים של התקשורת אין כניסה ואין השפעה.

הדיון הזה- הוא הוא הקובע והחשוב.

קריסת השמאל בבחירות היא מתוצאותיו.וכן 15 המנדטים לליברמן.

ורבין?

נראה שכולם כבר מבינים ש"זכרון ליצחק", אינו אלא נסיון עלוב וירוד מוסרית לניצול הרצח לגריפת הון פוליטי.

השאלה הרלוונטית היום: האם לא עדיף היום לשמאל עצמו להפסיק להתבזות ולרדת מהפסטיבל המשונה שהם עושים כאן כל נובמבר.

זה לא יפסיק את קריסתם, כי הרי שורשיה אינם ברצח ,אלא בחוסר התאמה בין התפיסה הפוליטית למציאות בשטח.

אבל הם לפחות ירדו מהבמה ההיסטורית עם קצת יותר כבוד עצמי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1751#responses

תגובית

198

בתקופה שקדמה לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, עבדתי באחד המכונים המובילים לסקרים וייעוץ שיווקי. בעל המכון, איש מפלגת העבודה, היה אז בקשר אינטנסיבי עם שניים מיועציו הקרובים של ראש הממשלה. הדאגה בסביבתו של רבין מהסחף הפוליטי ימינה היתה גדולה. תוצאות הסכמי אוסלו, מעשה ידיו, ניכרו בכל פינה. שורת הנרצחים עיטרה את מפת הארץ. מכוניות תופת, מטענים, מחבלים מתאבדים. כל ילד ידע לדקלם את מפת קווי האוטובוסים. קו 5 התפוצץ בדיזנגוף, קו 20 ברמת גן, קו 26 בירושלים. מצב הרוח היה בשפל. הסקרים לימדו שהסיכוי של רבין להישאר בתפקידו ירודים.

העם לא רצה אותו עוד.

בסביבתו הועלו אז הצעות שונות ומשונות כיצד להשיב את אהדת הציבור. אחת מהן דיברה על מתן סובסידיות לנסיעות של ישראלים לחו"ל. אחד מיועציו של רבין סבר אז שכמה ימים בחופשה, הרחק מישראל, תשכיח מהאזרחים את הצרות ותשיב אותם אלינו מרוצים מהחיים ומהשלטון. על המכון שלנו הוטל לבדוק את הרעיון. במשך ימים ניהלה חוקרת מטעמו עשרות שיחות עומק עם אזרחים שעלו במדגם.

למה אני מזכיר את הסיפור הזה? משום שמדי שנה, ערב יום הזיכרון, פוצחים כלי התקשורת במסע נוסטלגיה מקושקש בסגנון "אומרים שהיה פה שמח", כזה שיכול לעבוד אולי על עולים חדשים או על חולי אלצהיימר אבל לא מעבר לזה.

מספרים לנו על השלום שפוספס כאילו שלא היינו פה כשאנשים שקשקו מפחד באוטובוס ובבית הקפה. מזכירים לנו איזה עולם נפלא היה רבין בונה לנו ו"שוכחים" את הסקרים שלימדו שהסיכויים שלו להמשיך בתפקיד היו נמוכים מים המלח.

אם בסתם ימים של חול מואשמת התקשורת בסילופים ובאי דיוקים, הרי שיש שבוע אחד בשנה שבו היא חשה משוחררת לגמרי לעשות ככל העולה על רוחה. אלו ימים שבהם, כך נדמה, מותר לשקר, לבלף ולהמציא ברשות ובסמכות. והכל עובר.

קחו, רק לדוגמא, את עניין ארון המתים בצומת רעננה, זה שמדי שנה מוזכר מחדש בהקשר ל"הסתה" של בנימין נתניהו. אין שקר גדול מזה, שהרי אותו ארון מתים באותה הפגנה היה ל"ציונות". כך נכתב עליו במפורש. לא לרבין. אז מאיפה מתמחזרת לה כל פעם הבדיה הזו, כאילו מדובר היה במסע לווייה מסית לרבין?

בדיוק מאותו מקום שבו צפה כל פעם הכרזה של רבין במדי אס אס.

כולנו כבר יודעים שלולא סוכן השב"כ אבישי רביב לא היינו יודעים על קיומה עד היום ובכל זאת ממשיכים להטיל את האחריות לה על נתניהו והימין.

ממש כמו הטענה, ששמעתי השבוע יוצאת מפיהם של שורת מגישים ברדיו, שהזכירו לכולנו את הרבנים ש"כולנו יודעים" שפסקו לרבין דין רודף, כשבאורח פלא הם לא מצליחים להיזכר ולו בשמו של רב אחד כזה.

לו היינו עוסקים בלקחי הרצח עצמו, החרשתי. זה אכן דיון חשוב. אבל פולחן ההאלהה שמתנהל כבר 15 שנים סביב יצחק רבין ו"המורשת" שלו הוא נפסד ובלתי נסבל.

אפשר להאמין שרבין רצה לעשות טוב אבל אי אפשר שלא להזכיר שמהלכיו המדיניים הביאו למותם של המוני ישראלים. אי אפשר גם להשכיח שהוא שלקח את רוצח היהודים הגדול ביותר מאז היטלר והפך אותו, באחד המחזות המעוותים מאז ומעולם, ללא פחות מחתן פרס נובל לשלום.

גם האזכור של יצחק רבין בנשימה אחת עם דיון על חשיבות הדמוקרטיה נראה לעיתים כמו בדיחה חסרת טעם, שהרי כולנו זוכרים עד כמה הוא בז לה.

האם לא היה זה רבין שהלך לבחירות עם "לא למשא ומתן עם אש"פ" ורגע אחריהן חתך לכיוון אוסלו?

האם לא היה זה רבין שלפני הבחירות נשבע אמונים לרמת הגולן ומיד אחריהן התעלם ושינה כיוון? לאיזה דמוקרטיה בדיוק מנסים לחנך אותנו להתגעגע?

אולי לזו שבמסגרתה שיחד במיצובישי את אלכס גולדפרב ואת גונן שגב כדי שיסייעו לו להעביר את את אוסלו ב'?

ואת הכבוד שרחש לבג"צ רק אני זוכר?

אבל המקוממת מכולן היא הערגה התקשורתית ל"ג'ינג'יות", ל"סחבקיות" ול"דוגריות" שלו.

עם יד על הלב ועם כל הכבוד לרוח הפלמ"ח, האם זו לא מכבסת מילים שמה שמסתתר מאחריה היא גסות רוח לשמה? הרי גם ה"קומץ" באיצטדיון טדי הוא "דוגרי". אומר לערבים ישר בפרצוף מה שהוא חושב. נו, ומה כל כך חינני בזה? הרי בדיוק בשם ה"דוגריות" הזו הוא כינה את אנשי רמת הגולן "פרופלורים", הוא לעג למתנחלים ב"אריאל, עמנואל ושלומיאל" ובז לכל מי שחשב אחרת ממנו. אז איזה מסר יש בהתפייטות על מורשת הדוגרי הזו?

רצח רבין היה צריך להביא את כל החברה הישראלית - כן, גם את התקשורת שלה - לחשבון נפש. כי כשמדברים על חיזוק הדמוקרטיה - והתקשורת היא הבבואה הנאמנה שלה - אי אפשר לשכוח שהתקשורת מילאה תפקיד מרכזי בהקצנה ובסיר הלחץ שנוצרו כאן קודם לרצח.

ציבור שלם נדחק אז לפינה וכל צינורות הביטוי שלו נסתמו. העיתונות נתנה גיבוי מלא לראש הממשלה ששיקר לבוחריו, רק משום שזה הסתדר לה פוליטית.

היא עצמה עין כשהוא נהג בגסות במי שניסו למחות נגדו והציגה כ"קיצוני" וכ"אויב השלום" כל מי שסרב לקבל בהבנה את הדם שהגירו מהלכיו המדיניים.

תנועת "זו ארצנו", שדגלה בפעולות בלתי אלימות, הוצגה כמטורפת ומסוכנת.

איש אחד, עם עולם ערכים מעוות, עשה דין לעצמו ורצח את ראש הממשלה.

תסתכלו על התקשורת של היום ותגידו אם משהו השתנה.

מי שמוחה נגד הפוסט ציונות באקדמיה מוקע במיטב תכניות האקטואליה כ"סותם פיות".

מי שחרד מחוסר נאמנותם של אזרחי ישראל הערבים מכונה בעיתונים "פשיסט".

העיתונות מלווה כמו להקת מעודדות כל מהלך מדיני של ראש הממשלה, שנוגד את מה שנשבע לבוחריו רק אתמול.

המיקרופונים המנהלים כאן את סדר היום נשלטים כולם על ידי נציגיו של מיעוט קיצוני.

לרוב הציבור אין כמעט שום ביטוי.

אם מוסכם על כולם שחיזוק הדמוקרטיה היא תרופה חשובה נגד אלימות פוליטית, נדמה לי שכלי התקשורת מרימים תרומה משמעותית לקידום הרצח על ידי המטורף הבא.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1751#resp_blog_130205

אם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הוא פרס.

עו"ד אליקים העצני

דגם מייצג למארת התקשורת העוינת הוא הטיפול בשמעון פרס, כיום הנשיא שמעון פרס, שהערכה והערצה מורעפים עליו מכל עבר. אפילו בפי חוגי הימין אין שמץ של ביקורת, לא על הצד האפל של עברו ולא על התנהגותו כנשיא, המפרה את הכלל היסודי שעל הנשיא להימנע מפעילות פוליטית.

ניתן לעובדות לדבר:

בקיץ 2007, בתחילת הנשיאות של פרס, התבטא אולמרט במסיבת עיתונאים בעזות המצח האופיינית לו (מצוטט מ-ynet): "ביקשתי מכבוד הנשיא שיהיה מעורב במקסימום נושאים, כולל הנושאים המדיניים. לא רק שהאפשרות הזו לא מרתיעה אותי, אלא היא מלהיבה אותי".

ברוח הזאת, כפי שדיווח חגי סגל, התוודה פרס על קברו הפתוח של אייבי נתן לא פחות ולא יותר: "רגזנו עליו, למה... הוא חוצה גבולות, מפר חוקים, אבל אוי ואבוי אילו היה שומע בקולנו".

רק לחגי סגל שנדון על אותה הפרת חוק של שידור "פיראטי" לשישה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 30,000 שקל הפריעו אי-השוויון בפני החוק, ומעבר לכך דברי השבח המתריסים להפרת החוק מפי לא אחר מאשר נשיא המדינה שכל משרתו הראוותנית והבזבזנית אינה קיימת, אלא כדי להוות כביכול דוגמא מחנכת לעם. חגי סגל זעק את מחאתו ב"מקור ראשון". מחוץ לעיתון הזה שתפוצתו מוגבלת, בכל מרחבי התקשורת אף לא ציוץ. לפרס מותר.

מי שרבין כינה אותו בזיכרונותיו "חתרן בלתי נלאה", הצדיק את הכינוי הזה עוד טרם הספיק לחמם את כיסאו הנשיאותי. אהרון קליין מדווח באתר האינטרנט World Net Daily.com ביום 17.8.07 שהנשיא הטרי פרס הכין בשקט תוכנית לפינוי והעברה לפלסטינים של 97% מהגדה המערבית (כלשונו) וגם ערים ערביות הנמצאות בתחום ישראל. את תוכניתו הגיש לראש ממשלת ישראל, אולמרט, ולעוזריו הראשיים של אבו מאזן. מי שקרא את ראיון הפרישה של אולמרט עם ברנע ושיפר ב"ידיעות אחרונות" ימצא שם את טביעות אצבעותיו של פרס.

אך זה עתה נסע פרס אל נשיא מצרים לשארם-א-שייך, הודיע לו על קבלת "היוזמה הסעודית", והציע לקיים לצורך הגשמתה ועידה כל-ערבית מול ישראל לבדה, מתכון בטוח לאינוס קבוצתי והתאבדות לאומית.כל זה לפי העיתונות, על דעתו שלו ודעת שני שרים בלבד: מחטף פרסי טיפוסי הגובל בהפרת אמונים ובהפיכה מדינית.

פרס לא השתנה במאום מאז ימי נעוריו, כאשר משה שרת, שר חוץ וראש ממשלה, הזהיר מפניו בזיכרונותיו.

בשנת 1955 כתב שרת: "יכולתי לספר כהנה וכהנה על תעלוליו ותרמיותיו כלפי אני וכלפי אחרים". ובשנת 1957 רשם ביומנו: "תאוות הפרסום העצמי של שמעון פרס היא מהמפורסמות. הוא דואג לפרסום סיפורים וסקירות על עצמו ומתן בסתר של קצבאות מהכספים הסמויים שברשותו... אל אלוהים, איזה כיעור!"

בקטע יותר ידוע ביומניו הוא הרחיק לכת וכתב שאם יום יבוא ופרס יהיה לשר, הוא יקרע קריעה על המדינה לאות אבל.

קרולין גליק, במאמר בג'רוזלם פוסט מ-11 ביוני 2007, חיברה לו "כתב אישום" שממנו אני תולש רק מבחר קטן:

- פרס ניסה לטרפד את כוונתו של בגין להפציץ את הכור האטומי העיראקי וגרם לדחיית הפעולה, כמעט עד לרגע האחרון.

- פרס, כשר חוץ בממשלת רבין, חתר בשנת 1993 תחת מדיניות ראש ממשלתו, בשולחו שליחים לאוסלו מאחורי גבו לשאת ולתת עם ארגוני טרור.

- פרס הכשיר את הסנדק של הטרור המודרני, ערפאת, וחימש את צבא הטרור שלו שרצח בעקבות זאת 1,500 ישראלים. וגם מעבר לקורבנות האדם השחית אימוץ אש"ף על ידי פרס את המערכת הפוליטית והמשפטית, את המטכ"ל, את התקשורת ואת התרבות הישראלית.

פוליטיקאים שוחדו בגלוי לתמוך באוסלו.

גנרלים בדימוס פתחו שותפויות עסקיות מכניסות עם בוסים צבאיים פלסטינים.

התקשורת הישראלית השחיתה את הוויכוח הציבורי על ידי השתקה והשחרה של קולות האופוזיציה.

מערכת החינוך הושחתה על ידי ספרי לימוד מקדמי "שלום" שהפכו את תולדות ישראל על פניהן והטילו ספק במוסריות ובחוקיות של הקמת המדינה.

- פרס שיתק את הסברת החוץ כדי שלא יצטרך לומר שליהודים יש זכויות על הארץ הזאת.

הוא לא רק ויתר לטרוריסטים על האדמה אלא גם על האמת ההיסטורית שלנו, עד כדי הפיכת משרד החוץ לזרוע של יחסי ציבור לפת"ח.

מרכז פרס לשלום העניק ב-1999 לדיפלומט הנורבגי העוין, טרייה לארסן, ולאשתו שגרירת נורבגיה תשלום במזומן של 100,000$, בעוד לארסן מכהן כחבר מועצת המנהלים של "מרכז פרס לשלום". העיתונאי והחוקר יואב יצחק ציטט חברים ממפלגת העבודה שטענו שהתשלום הזה היה kick back – שלמוני-גמול על התערבותו של לארסן למען הענקת פרס נובל לשלום לשמעון פרס.

פרס יכול לשים בכיסו הקטן את אהוד אולמרט בנהנתנות ראוותנית בחוג הסילון ובין שועי ארץ. ובכל זאת אולמרט חטף וחוטף, ורק פרס נשאר מעל לכל ביקורת. אם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הגדולים הוא שמעון פרס.

אי אפשר לעסוק בפרס מבלי להזכיר את "התרגיל המסריח". בעודו מכהן כשר מרכזי בממשלת שמיר, על פי הסכם רוטציה, חתר תחת ראש הממשלה, ארגן לו מאחורי גבו פוטש בכנסת, גיבש רוב שהיה אמור להפיל אותו ולהמליך את עצמו תחתיו.המזימה סוכלה ברגע האחרון.

בשנים האלה, 1990-91, ביצע פרס אחד מגדולי פשעיו המדיניים: הוא שבר עיקרון שכל המפלגות הציוניות שמרו עליו כל השנים שאין מגייסים את הקול הפוליטי הערבי כדי להכריע מפלגת אחות ציונית.

וייצמן נכשל ואולץ להתפטר מן הנשיאות בגלל חשד שחיתות כספית, משה קצב הסתבך בחשד שחיתות מינית. בשתי הפרשיות שיחקה התקשורת תפקיד מכריע.

פרס שקוע עד צוואר בשחיתות פוליטית, אך לו לא יקרה מאומה מפני שתקשורת מושחתת ומגויסת מחפה עליו.

רק לאחרונה הרשה לעצמו פרס לשים רגל, בפומבי, לכל המדיניות האיראנית הישראלית. העיתון "ישראל שלנו" מ-9.8.08 מדווח שפרס, בראיון ל"סאנדי טיימס" האנגלי, פסל את האופציה הצבאית בניגוד לקו הרשמי. פרס אפילו הכריז שלא רק שאיראן אינה "אויב" לישראל, אלא אפילו פיתוח נשק גרעיני על ידה אינו מהווה בעיה, כמו שנשק גרעיני בידי שווייץ לא היה נחשב כבעיה.

מי שמחפש את שיא החוצפה ימצא אותו באירוע שנתקיים במשכן נשיאי ישראל ביום כ"ט בסיוון תשס"ח, כאשר פרס לא התבייש להעניק לרב צבי רימון מאלון שבות את "פרס אות הנשיא להתנדבות" ועל מה? על תרומתו כיו"ר עמותה בשם "תעסוקטיף" שתפקידה למצוא עבודה ופרנסה לפליטים העקורים והמגורשים של... פרס. ואיש לא שאל אותו : הגרשת וגם פרנסת?

כמה ישראלים נותרו מן הימים בהם חשף משה שרת את אופיו של פרס? מי זוכר את "התרגיל המסריח" שמלפני 18 שנה? דור חדש צמח "שלא ידע את שמעון", דור שהתקשורת שלו רק קושרת "לצעיר הנצחי" כתרי כבוד, שרה לו שירי הלל ומעלימה מן הציבור שימוש לרעה פוליטי, מופקר ופורק עול במשרתו שבכל מהותה היא אמורה להיות דווקא על-פוליטית.

כשישראל עוד הייתה צעירה קראו לו "שמעון פרסומת" ו"יונייטד פרס", והאיש אכן מגלם את תמצית הסכנה הטמונה בתקשורת העוינת והחד-צדדית, מוטה פוליטית ומגויסת לעבודה זרה, עתים עבודת האויב בעצמו.

כל מה שרע בתקשורת העוינת – רע בשמעון פרס, וכל מה שרע בשמעון פרס – רע בתקשורת העוינת.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7821

1.שמעון פרס מסייע לאויב במלחמתו משך עשרות שנים! בטוחני שאליקים העצני נאלץ לוותר על דוגמאות העולות בזכרוני כדי לא לחרוג מגודל מאמר סביר!
לישראל מסורת ארוכה של מתן אמצעים וכספים של המדינה בידי אנשים שכל מדיניותם היא בגידה בעם היהודי. ככל שפוליטיקאי מרחיק לכת יותר בחוצפתו עד כדי הכוונת הקטיושות של החיזבאללה בזמן מלחמה (עזמי בישארה) ,כך ברור כי יזכה לכספים (משכורת ח"כ) גם אם ימשוך אותה בבנק ערבי בחו"ל לאחר שברח מהארץ. פרס אינו שונה במהות פעילותו. כל יוזמה הזויה שהזה היתה מיועדת לפגוע ביהודים! מזל שיש אלוהים שהופך כל יוזמה הזויה ומפיל את כורי הבורות בבורות אשר אותם הם חפרו. הנה עזמי בישארה כיוון את רקטות המחבלים במלחמת לבנון השניה. אולם תוצאות מעשיו היו הריגת כ-50 ערבים תושבי הצפון שאותם התיימר לייצג!כמוהו שמעון פרס המתיימר להקים מדינות פלסטיניות בעזה, ביו"ש, ובגליל. מאמץ עילאי של שרים ונדיבים, תקציבי עתק של האו"ם והמדינות התורמות. ועידות במלונות פאר, וטיסות מפנקות הכול לשווא !!!

2.תעודת עניות למשטר בישראל.איך קרה שהפרעוש עלה למעלה. איך הוא הצליח לדפוק את כולם ?

3.לחקור את מכון פרס ל"שלום" סרק סרק-והכתבלבים שותקים כי הם מפחדים מפרס-שיחסל פרנסתם.גם על גירושו של מבקר המדינה שרצה לחקור את פרס- מבית הנשיא-הכתבלבים הבליגו-הם גיבורים על קצבים!

4.הזדמנות לספר שוב את הסיפור:לפני למעלה מ-20 שנה שהיתי בזכרון יעקב במסגרת לימודית. פגשתי שם את אחד מותיקי הישוב והוא סיפר לי את הסיפור הבא: אביו של המספר היה מגדולי סוחרי העצים בצפון ארץ ישראל בתקופה של טרום טרום הקמת המדינה.אביו של שמעון סחר גם הוא בעצים בהיקף קטן יותר, והיה מגיע - נדמה שסיפר כי היה מגיע מירושלים - לזכרון יעקב לרכוש עצים מאביו של המספר. אל אביו של שמעון היה מתלווה למסע הקניה הילד שמעון עצמו. כאשר היה מגיע אביו של שמעון עם שמעון לרכוש את את העצים, היה אביו של המספר אומר למספר, אז ילד גם הוא: תשגיח על שמעון, הוא גנב!

5.מאין הכספים המוזרמים למרכז פרס?

6.ובקרוב, במהרה בימינו אמן, יתגלה מי רצח את רבין.

7.אכן שימון פרס - הוא שורש כל רע!!! עומד מאחורי כל קנוניה פוליטית-פנחס לבון, בענין פרשת עסק הביש אותו שכח העצני להזכיר, כמו כן מגדולי הפועלים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, ולהפקיע את מדינת היהודים-האיש בולשביק מושבע-עשה הון מכל קנוניותיו ומעמיד פני שה תמים...הוא עומד מאחורי רצח רבין-הוא היחיד שהרויח בגדול ממותו של רבין!!!!

8.למה שילחמו עבור מדינה לעם היהודי? זה פסה בעיניהם. מה איכפת לפרס או לביילין "יהודי"? בעולם שלהם אין צורך לשמור על העם היהודי. ה"מזרח התיכון החדש" אמור להגשים את האג'נדה הזו כאן באיזורנו. השמאל אפילו לא מתעניין אם זה מעניין את הערבים. נדמה להם בעולם המדומיין שלהם, שעם חרוזים וזכוכיות צבעוניות הם כבר יסתדרו גם עם הערבים.

9.פושעי אוסלו לדין !

10.פרס הוא לוזר טעה בכל מה שעשה.הוא זה שאמר שחיזבאללה זה 200 פרחחים ונתן להם לגדול , שקסאם זה חתיכת פח .. וכו'. חזון מטעה לאורך כל הדרך. אחד האסונות המהלכים על שניים.

11.יש לצאת בהסברה להמונים. למשל לקחת משאית ובמקום מרכזי להקרין ממנה על קיר חשוף את וילות הענק של הבדואים שהוקמו ללא רישיון משום גוף, ולהציג את שוטרי היס"מ "הגיבורים" יורדים על נאמני צה"ל וא"י בחברו.

12.פרס הרס לא שווה אפילו חרס.

13.קמצא יחריב את הבית ולא יוותר על כבודו {לוזר}.

ביושבו מול הערבי המתראיין על ידו-ראג'ר אגבריה מזכיר בני הכפר,הוא מאפשר לו לדבר ללא הפרעה כלשהיא,ואף ללא נסיון קטן ביותר לקטוע את שטף האיומים וההסתה הבוקע מפי אותו אגבריה.

אך מספר דקות קודם לכן,כאשר ריאיין את בן ארי, נעלם הנימוס שלו כלא היה,והמסיכה שהוא עוטה על פרצופו הורדה.

הוא חתך וקטע את דברי חבר הכנסת שניסה להסביר את מטרת ההפגנה באום אל פחם,מול הלאומנות המסוכנת שמעודד ראאד סלאח,וסילף את העובדות כאשר אמר שהרב כהנא הוצא אל מחוץ לחוק.

ד"ר מיכאל בן ארי תיקן אותו ואמר שהרב כהנא לא הוצא אל מחוץ לחוק.תנועתו לא קיבלה אישור לרוץ לכנסת.

אך עוד לפני שסיים את דבריו קטע אחימאיר את הראיון בגסות שאין גדולה ממנה ואין חצופה ודוחה ממנה, והוריד אותו מהקו ללא פרידה או תודה כשברקע נשמע קולו הנקטע של הח"כ המושפל.

אלה הקריינים והעיתונאים של מדינת ישראל.

ראיתי את הראיון עימך אצל ירון לונדון.

אינני מגיע לקרסוליך האקדמיים ,אך עצה אחת לי אליך.

אתה גרוע בביטוי בעל פה.

השתדל לא ליפול למלכודות פתאים בבואך להתראיין אצל גורמי שמאל קיצוני כמו ירון לונדון.

היית מפוייס ומלא רצון טוב להסביר את עמדותיך להדיוטות ולאידיוט חסר השכלה שכמותו, ובכך שגית.

נתת לו לגבור עליך בזכות כוחו היחסי עם ידו על "השאלטר".

מספר טעויות ביצעת ואלו הן לפי דעתי:

1. היית צריך לזלזל בו ובהשכלתו .לומר לו עם תחילת הראיון במלוא הכבוד והנימוס: אתה אינך פיגורה אקדמית שעלי להוכיח לה את דעתי האקדמית.פשוט אינך מוכשר לכך.בכך היית מגמד אותו לרמתו האמיתית.

2. ההסבר האקדמי והחורים או הבקיעים בתיאוריית דארווין אינם נושא שניתן להבנה במסגרת שתיים וחצי דקות של ראיון טלוויזיוני חדשותי עם אדם כמוך, עבור מי שהשכלתו שטחית.

3. אסור לך בתכלית האיסור לנהוג נימוס וכבוד באנשים אלה.הם חוטאים בהלבנת פנים מדי יום, וכפי שנאמר בהגדה - עליך להקהות את שיניו.

4.חובה עליך לפתוח ראיון כזה בהתקפה מיידית ,ולהבהיר שאינך עומד לדין,ובוודאי לא בבית משפט השדה של ירון לונדון. לא שחלילה הוא לא עיתונאי טוב אלא שהוא אינו מדען, והשכלתו הפורמלית דלה מכדי להבין אותך, ומיזגו הרע וחסר הסבלנות אינו מאפשר לך ללמדו משהו מתחום המדעים.
כמובן שכל זה היה צריך להיאמר בלשון מחוייכת מעדנות.

6.דבר אחרון. עליך לעמוד על כך שהראיון יהיה "חי" ולא מוקלט .כך לא ניתן לבצע מניפולציות עריכה ,כפי שאכן קרה ,וכך נקטעת בגסות בתעלולי חדר העריכה.

צנחן

תגוביות 13 ו- 14

היכן אנו מוצאים את שופכי דמנו החמורים ביותר? היכן אנו מוצאים את המסיתים החמורים ביותר? היכן אנו מוצאים את אלה שמעניקים הכי הרבה כוח למערכת ההשמדה האנטישמית המודרנית הזו? מיהם ה"גבלסים" של המשטר הנאצי של ימינו שמלבים את השנאה נגד היהודים?
עדכון: 17:30, 25/10/2010

השכל הממוצע מתקשה לקשר בין דברים שהקשר הסיבתי ביניהם רחוק, ולכן רוב האנשים לא רואים את הקשר בין דברים שלמעשה יש ביניהם קשר, גם אם על פני השטח הקשר לא בא לידי ביטוי. זה בסדר גמור וזה טבעי. ראשית יש לצאת מהקונספציה ומהקיבעון המחשבתי שהשואה היא אירוע ייחודי שמעולם לא היה דבר כמותו והוא קדוש, בשל מליוני הקורבנות. להזכירכם, יהודים הוגלו מארצם פעמיים באכזריות והדם שנשפך בשל היותנו יהודים, נשפך לאורך כל ההיסטוריה. השואה היתה שיא, שמוכיח שהמושג "אנושיות" דווקא שווה לאכזריות. כל פטפוטי ההבל על כך שיש ערכים אנושיים מקודשים ושזה לא אנושי לבצע מעשים מזעזעים, זה טמטום וטפשות. האנושיות היא מקוללת, נמוכה, רצחנית, חסרת מצפון והוכיחה ומוכיחה שהיא יכולה להגיע לתהומות של שפלות כל יום מחדש. האנושיות מקפלת בתוכה הן את הפלא והן את הזוועה. יש להכיר בטבע האנושי כמות שהוא, ולא כפי שהיינו רוצים שיהיה.

השואה התרחשה כי בני אדם הם אנושיים. השואה כיום כבר לא מהווה לבני האדם קו אדום מוסרי. יש רבים כיום שלמענם היא מהווה תקדים שמראה לאן האכזריות האנושית יכלה להגיע. נטייתם הטבעית של בני האדם היא לשבור שיאים, ומבחינת אנשים מסוימים, הנאצים בסך הכל שברו שיא ברצחנות, אכזריות ואנושיות. עכשיו קמים לנו בעיקר המוסלמים ומודים בלי בושה, שגם אם לשיטתם, לא היתה שואה, הם מתכוונים לעשות לנו שואה גרועה ואכזרית יותר שתשבור את השיא שהם מכחישים שבכלל נקבע על ידי הנאצים.

המאמר הזה בא להוכיח בצורה מאוד פשוטה מדוע התקשורת בישראל משתפת פעולה עם הנאציזם החדש הזה. אלה מרכיבי המשוואה הקיימים בתקשורת הישראלית, אשר מוכיחים למה היא נאצית:

הנתונים:

1. נתון ראשון - ההסתה בתקשורת הישראלית מקבלת לגיטימיות כי היא באה במסווה של ביקורת לגיטימית ושל עמדה פוליטית לגיטימית.

2. נתון שני - ההסתה עושה דמוניזציה ודה לגיטימציה למוסת.

3. נתון שלישי - ההסתה מתירה את דמו של המוסת.

4. נתון רביעי - הסתה מובילה למעשי אלימות כלפי מושא ההסתה עד כדי רציחתו.

מרכיבי ההסתה בתקשורת הישראלית:

1. הסתה נגד ישראל.

2. הסתה נגד הציונות.

3. הסתה נגד המתנחלים.

4. הסתה נגד הדתיים.

5. הסתה נגד היהדות.

6. הסתה נגד החרדים.

הרוע האנושי

נער הייתי וגם זקנתי ולמדתי לצערי הרב שהאנושיות מבוססת ברובה על רוע ולא כפי שהיינו רוצים להזות, על חסד. השואה הוכיחה זאת. מעשי בני אדם שמתרחשים מדי יום ביומו מוכיחים זאת. יש אנשים רעים. רעים מאוד. הרוע הוא מעין שיגעון. טירוף בלתי נשלט. גם מנהיגים שכה היינו רוצים להאמין שהם פועלים רק למען טובת המדינה, מתגלים כרשעים ומזיקים. די להזכיר את קליגולה שמינה סוס לסינאט שלו ואת נירון קיסר ששרף את רומא: "נירון קיסר, איש הדמים, רוצח נפש אמו ומבעיר את הבערה ברומי, הולל וחסר דעה. רומי דמתה אז לבית משוגעים ומטורפים, אשר הקיסר הרבה לעשות בו כסל על כסל וחטאת על חטאת, בתקווה כי גם הסנאט וגם העם ימחאו לעומתם כף". . בימינו קשה לחמוק מהחשיפה לעומק הרוע האנושי. הרוע האנושי מופיע חדשות לבקרים בכותרות העיתונות המרושעת . למי שטרם הבין למה אני מתכוון במילה רוע, אז רוע טהור, הוא מה שבין השאר מביא אבות לאנוס את ילדותיהן הרכות בשנים. רוע זה דבר שקשה לרובנו לעכל. אבל בהחלט יש אנשים רבים שלא התקשו כל כך להכיל בתוכם את הרוע המוחלט ולפעול בשמו.

האנטישמיות

ישנו בעולם רוע ישן ועתיק שרוצה בהשמדת היהודים. אותו רוע עתיק ומוכר, רוע חסר הגיון, רוע המבוסס כולו על עלילות ושקרים, נקרא אנטישמיות. הרשעים של היום נמנעים מלהודות בכך שהם אנטישמיים. יש אצל חלקם עדיין בושה. אבל ההיסטוריה לימדה אותנו שזה עוד יעבור להם. המעודנים שבהם מסווים את האנטישמיות שלהם בכך שהיא בעצם ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל. הפחות מעודנים קוראים לישראל מדינה כובשת, מדינת אפרטהייד. וככל שממשיכים בסקאלה, זה מחמיר לכדי הסתה אנטישמית ברורה – קביעה שישראל היא מדינה נאצית, היא חטא אימפריאליסטי, מדינה רוצחת ילדים פלשתינאים ,שהיא מעוות שאינו יכול לתקון ,ושיש להשמידה מעל המפה על מנת להביא לעולם צדק ושלום.

לצד אותה הסתה אנטישמית, שרבים מהישראלים לא מבינים את מימדיה המפלצתיים בקמפוסים בחו"ל, יש כאלה שלא מסתפקים במילים ועושים ימים כלילות כדי להשמיד בפועל את היהודים. זה כבר קרה במלחמות ההשמדה שפתחו הערבים נגד מדינת ישראל הצעירה, מאז הקמתה. אין כאן צורך במכבסת מילים. מטרתם היתה אחת ומאוד פשוטה – לסיים את מה שלא עלה בידו של היטלר ימ"ש, לסיים – השמדת היהודים מעל פני האדמה. הרצחנות של ערביי הארץ הזו, או כפי שהיטיב לתאר אותם בשנת 1936, ברל כצנלסון, "הנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח", המשיכה את הרצחנות הנאצית באמנה הפלשתינית, בפעולות פדאיון וטרור, בשיטת השלבים, בתרמית אוסלו, באלפי "קורבנות השלום" של פיגועי ההתאבדות. יש להפסיק להיות נאיביים ולהבין שהרצחנות הנאצית הזו היא כל כך אנושית, לאור מה שכתבתי לעיל.

הרייך השיעי הרביעי

כאילו לא עברו להן שישים שנה ויותר, והנה שוב קמה לה אומה שלמה שעמלה בשיטתיות על השמדת העם היהודי. להלן דברים שאמר בכיר אירני, מוחמד חסן רחמיאן (נציגו של חמנאי - מנהיג אירן) "שואה גדולה לישראל" "ייצרנו טילים אשר מאפשרים כאשר הדבר יהיה נחוץ, לחסל את ישראל בשלמות 'בשואה גדולה' ". לסרטון מאתר ממר"י. . האירנים יחד עם שותפיהם להפעלת מכונת ההשמדה הנאצית המתחדשת, סוריה, חמאס וחיזבאללה, פועלים ללא לאות כדי לממש מטרה נאצית אחת – להשמיד את היהודים. השואה הגרמנית עוד תהיה מופת לעדינות ולנאורות, לעומת השואה שהמוסלמים מתכוונים לעשות לנו.

עלינו להתעורר עכשיו. מותר להשתמש במונחי השואה. חובה להשתמש בהם. זוהי אינה זילות השואה. זוהי מחויבות מפוקחת שחייבת למנוע שואה נוספת. יש להפנים כי השואה היא לא מונח שמתאר אירוע היסטורי מזעזע וחד פעמי. השואה היא מונח של אירוע שיש כעת בימינו אנו מאמץ עליון לבצעו שוב, והפעם אף לשבור את שיאי הרשעה הנאציים.

הזנת המפלצת הנאצית

אז מצד אחד יש את המפלצת הנאצית המוסלמית שרוצה להשתלח בנו היהודים ולבצע בנו שואה גרועה מזו שעשו לנו הנאצים, ומצד שני יש את המערב, שמזין את עצמו ואת המפלצת בשנאה יוקדת ליהודים במדינת ישראל. כך מתחולל תהליך של הזנה אנטישמית הדדית בין המערב ה"נאור" לבין המוסלמים הקנאים.

עיוור מי שלא רואה את התהליך הזוועתי שבו שוב מותר דמם של יהודים. בשלב זה, זה נעשה בכסות של שלילת זכותנו להגן על עצמנו בפני המפלצת המוסלמית. אבל לאט לאט דמנו מותר. לאט לאט התעמולה המוסלמית-נאצית עושה למדינת ישראל דה-לגיטימציה ומכשירה את הלבבות כדי להפוך בקרוב מאוד, את מדינת ישראל למדינה מצורעת שקיומה הוא אות קלון לעולם.

הוציאו את ראשיכם מהאדמה עכשיו וראו כיצד מתקרב היום, בחסות התעמולה המוסלמית, שניזונה מכספי הנפט האינסופיים, שבו העולם יכריע שחובה לחסל את מדינת השטן המשוקצת ישראל. זהו אינו חזון נפרץ שפיטריות גרעיניות ברחבי ישראל יתקבלו בתשואות בעולם שטוף השנאה האנטישמית המטורפת.

"מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

בצער רב אני שואל – היכן אנו מוצאים את מתירי דמנו הגרועים ביותר? היכן אנו מוצאים את המסיתים ההקיצוניים ביותר? היכן אנו מוצאים את אלה שמזרימים את דלק התעמולה הנאצית הכי מזוקק ומרושע למערכת ההשמדה הנאצית המודרנית הזו? מיהם ה"גבלסים" של המשטר הנאצי של ימינו, שמלבים את השנאה היוקדת והעתיקה נגד היהודים?

הבה ניתן להם לדבר בעד עצמם. כפי שנהוג לומר, "לא נגענו":

אברהם בורג, יו"ר המועצה הבינלאומית של הקרן לישראל החדשה (NIF), לשעבר יו"ר הסוכנות היהודית ויו"ר הכנסת בדימוס:

"מדינת ישראל נשענת על שחיתות ועל יסודות של עושק וחוסר צדק, כך שסוף המעשה הציוני כבר בפתח. מדינה נטולת צדק, שמחזיקה רוב פלסטיני תחת מגף ישראלי לא יכולה להיחשב דמוקרטיה. לישראל שלא אכפת לה מילד פלסטיני, שלא תתפלא כשהוא בא ספוג שנאה ומתאבד בשמחה בכל מוקדי האסקפיזם הישראלי. הם מרטירים במקומות הבילוי שלנו כי חייהם הם עינוי. הם שופכים את דמם במסעדות, כדי להרוס לנו את התיאבון".

גבי גזית:

"החרדים האלה, העלוקות, התולעים האלה. החרדים האלה נהנים מהקדמה שהביאה להם המדינה. הביאה להם כבישים שנבנו, הם צורכים את החשמל, את המים, את שרותי הניקיון. רחובותיהם סלולים, ומערכת החינוך החשוכה-הפרימיטיבית שלהם ממומנת על-ידי המדינה. הם מיוצגים בכנסת על-ידי שותפיהם שלא טובים מהם לאמונות הקיצוניות. הם מקדשים עצמות, הם מקדשים שטויות. הם משתמשים בשדות התעופה שלנו בדרכם להפיץ את שנאתם למדינה בכל ארצות העולם, וכל ישותם והווייתם לא היתה יכולה להתקיים אלמלא המדינה הסובלנית הטפשית הזאת, היתה מחזיקה אותם בחיים. ואנחנו מתבוננים ושותקים. אנחנו אומרים, הם כאלה זאת אמונתם. זה כאילו הקטע שלהם. אבל עד מתי ננהג בהם בסובלנות ובסלחנות שכזו? עד מתי ניתן להם לבזות את הערכים הישראלים שלנו, של כולנו. מתי נבין שצריך לכלוא אותם בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקידמה, להותיר אותם לבד בעליבותם ובשנאתם. תפסיקו לנקות להם את הרחובות, כבו להם את החשמל, נתקו להם את המים. הבה נוותר על המיסים שהם משלמים, ובדרך-כלל הם אינם משלמים. אין בהם כל תועלת. הם לא תורמים כלום. הם פרזיטים מהסוג הגרוע ביותר. ומצידי, אם זה היה ריאלי, הייתי אורז את כולם באריזה אחת ומשלח אותם לאחיהם בחצרות ברוקלין החשוכות. שם יגורו בחשכת ימי הביניים, או כאן סגורים בחומותיהם וללא שום קשר למדינת ישראל".

יהושע סובול:

"הרגשתי כמו בבדיקת MRI וקיבלתי תוצאות ברורות דרך החלון - הרבה גרורות. רואים את המצב שדורש טיפול עמוק עמוק. בכל מקום שהיה בו טיפה מים נבנה יישוב - ולכל יישוב כזה נדבקה התנחלות. זה כמו כלב והקרציות שלו."

יצחק רבין:

"בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית"

אורנן יקותיאלי:

"צריך להיכנס למאה שערים עם זחלמים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם" ("ערב חדש" 22.12.85)

עמוס עוז על גוש אמונים:

"כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף." ( ידיעות אחרונות, 8.6.89 )

זאב שטרנהל, חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה:

"אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכח. וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון-מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". ( "דבר" 1988)

"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות... כמו כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק..." ( "הארץ" 2001 )

דוד גרוסמן:

"אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש." (הארץ, 12.3.03)

עו"ד לאה צמל:

"אני בעד פגיעה במתנחלים." ( מעריב, 30.4.93 )

אביב גפן:

"אני חושב שאנחנו מתייחסים לפלסטינים כמו חרא... אם אמא שלי היתה במחסום, והיו דוחפים אותה, שואלים אותה שאלות ומכריחים אותה להתפשט וצועקים עליה... אולי הייתי המחבל המתאבד הבא. אני מבין את ההרגשה."

"בואו נחזור לקווי 67' ונחזיר את כל המתנחלים - חיים או מתים – ונתחיל מחדש". ( ואללה, 15 במאי 2005 )

עודד בן-עמי:

"אני רוצה לשאול אותך כרמי גילון לגבי המעשים מעבר למילים אומר ראש השב"כ דהיום, 'שימו לב, יש הקצנה בימין'. האם לא ניתן כפי שנוהג השב"כ למשל ביחס לגורמים בכירים בחמאס ובג''יהאד האיסלמי, שהם מסומנים, מבצעים עליהם סיכולים ממוקדים, האם לא ניתן במודיעין שנמצא וביכולות של השב"כ בקרב אותו ציבור שנקרא הימין הקיצוני, לאתר את אותם פוטנציאל פיגוע ולבצע מולם מעשים, ולא רק דיבורים?" ( יולי 2004, ערוץ 2, בתכנית "שש עם" )

אמנון אברמוביץ:

"בוש טיפל באל-קאעידה, אחר כך בסאדם חוסיין ואחריהם יבואו מועצת יש"ע וההתנחלויות". (אפריל 2003, ערוץ1)

גדעון ספירו:

"אני רואה במתנחלים החמושים חלק מכוחות הכיבוש ובהתנחלויות מבצרים המהווים יעד לגיטימי להתנגדות הפלסטינית, ואני סבור כי חיסול מתנחלים אינו רצח" (גדעון רייכר, מעריב 25.1.85 )

'קורמורן', כתב עת, קיבוץ נירים:

"...אבל יש משהו שאני יותר שונא מהדברים האלה, את המדים הירוקים מחורבנים ואת המילה הזאת שכתובה עליהם ואני לא יכול למחוק אותה. לאט לאט היא נרשמת לי על המצח, אות הקין שלי צ-ה-ל. ברגע זה אני הדבר היחיד שמפריד בין הבסיס לקבוצת מחבלים רצחנית שבשם אללה יתנו לכולנו כדור בראש, ולי אין ממש בעיה עם זה. אני מקווה שהמחבלים יגיעו, יעשו מה שהם רוצים לפלוגה (מרצח ועד מעשי סדום) ויקחו אותי איתם.

ואני אצא רק בלילה, ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן...אח! הצליל הזה, הספלאש... ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל... זאת תהיה אמנות נשגבת, מין יצירת מופת סאדיסטית ומעוותת, זאת תהיה הפעם הראשונה שפשוט ארגיש שלם עם עצמי". ( ינואר 2002 )

אלוף שלמה גזית:

"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים" (ידיעות אחרונות, 8.3.98)

סרן ד. ר. מ"פ בגולני:

"אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק"רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג'נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו."

סרן ד"ר ש.צ., רופא בשלישות:

"הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח"ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח"ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר".

רס"ן מת"א:

"מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם... צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה. קרובי משפחה שלי נרצחו בשואה, ומותר לי להשתמש במושג הזה. חוץ מזה, מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים". ( ידיעות ל' באב תשנט 12.8.99 )

יגאל תומרקין

"כשאני רואה את החרדים אני מבין את הגרמנים שרצחו אותם בשואה"

שולמית אלוני

"עורכי דר שטרימר (ביטאון המפלגה הנאצית) היו נהנים לקרוא את הכותרות הללו של תעמולת הליכוד"

אמנון דנקנר על איתמר בן גביר

"מותר להתגונן מול איתמר, הנאצי הקטן הזה ...סתום את פיך נאצי מלוכלך"

שולמית אלוני

"נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס. …הוא פשוט יודע שפחד, אי שקט בגבולות וקצת רצח יוצרים אחדות סביב המנהיג."

אם שרדתם עד כאן את התעמולה, השקרים, ההסתה, השנאה והרשעות המזוקקת הזו, אני מציע לכם ללגום כוס מים, אולי ללכת להקיא, לשתות איזה כוס תה, לנוח ולנשום עמוק.

עכשיו, אחרי שנחשפנו להסתה המרושעת ולתעמולה הנאצית היהודית, שמסתתרת תחת אצטלה מתורבתת של ביקורת לגיטימית ונאורה, הבה נחבר בין הדברים -

1. הסתה נגד ישראל/יהודים/ציונים ברחבי העולם מובילה ללגיטימציה של השמדת מדינת ישראל.

2. הסתה זו מכשירה את השואה שיוציאו לפועל הנאצים המוסלמים ובראשם כנראה האיראנים

3. ומי מלבה בקרבנו את ההסתה החמורה ביותר נגדנו? מי מבטא מתוכנו בצורה הכי רהוטה את הדה-לגיטימציה נגד המדינה? מי מסית את עצמנו נגד העם היהודי שאנחנו חלק ממנו? מי מלבה את השנאה בנינו לבין עצמנו? מי מקרבנו מסית נגד המדינה, ככזו שאין לה כלל זכות להגן על עצמה מפני הבאים להשמידה? מי מעוות את המציאות והופך את היוצרות ומציג את הרוצח כקורבן ואת הקורבן כרוצח חסר רחמים? מי בתוכנו מקדם אג'נדה בה כל מה שיהודי הוא גזעני, חשוך ושנוא? מי מקדם אג'נדה שהופכת לאומיות בריאה של עם בריא, למשהו גזעני, פאשיסטי, מקארתיסטי, לאומני ואלים? מי מסית נגד החרדים שהכי מסמלים את היהדות שקל כל כך לשנוא? מי מסית נגד ההתנחלויות? מי מסית נגד היהדות כלאום?

מי פועל ללא לאות ובצורה מתוזמנת להסית ולהדיח אותנו נגד עצמנו ברשעות טהורה?

התקשורת!

פיקחו את עיניכם, שורו הביטו וראו, כיצד כמו שעון, התקשורת כולה, באופן מתואם ומתוזמן, מייצרת כל כמה ימים ספין נוסף נגד היהדות/החרדים/ציונות/מתנחלים/דתיים/צבא וכו' וכו'. כל מי שיקפוץ ויאמר שכל הספינים הללו מכוונים אישית נגד ראש הממשלה נתניהו כדי להפילו, אז יש להבהיר: זה לא אישי נגד נתניהו. אל תשכחו, עשו את זה גם לאולמרט, גם לשרון, גם לברק ואפילו לרבין בזמנו.

העיתונאים פשוט שונאים. הם שונאים את עצמם. את הקוראים. את מושאי הסיקור שלהם. העיתונאים המובילים היום ברובם הם פשוט רשעים וכתיבתם אינה אלא תעמולה נאצית, שטופת שנאה, מניפולטיבית ואנטישמית, המסתתרת תחת מסווה של נאורות וביקורת אמיצה לכאורה.

אחרי קריאת המאמר הזה, התחילו לקרוא בין השורות, ותמצאו את ההסתה. את התעמולה. את עיוות המציאות. את הדמגוגיה. את כל השיטות שלהם שנועדו לגרום לעצמכם לשנוא את עמכם, את מדינתכם ולהרגיש תיעוב עצמי.

התקשורת: סכנה אסטרטגית קיומית לעם ישראל ולמדינתו

הסכנה הקיומית הממשית שיוצרים העיתונאים המרושעים האלה לעם ישראל נובעת מכך שדעת הקהל העולמית ניזונה מהתקשורת בישראל (ע"ע גדעון לוי). דעת הקהל העולמית ניזונה בעיקר מעיתון "הארץ" בגרסתו האנגלית אבל גם מהתעמולה הנאצית שמתפרסמת בשאר העיתונים בעברית. נוסיף לכך את אנשי האקדמיה היהודים האנטישמיים שמפיצים את התעמולה הנאצית שלהם בעולם ונקבל את הנוסחה המושלמת שמשרתת את הבאים עלינו לכלותינו (ממש).

כי בסופו של דבר, מה שסוגר את המשוואה, מה שסוגר עלינו כעם, זוהי התעמולה שהביאה לניסיון להשמידו פעם אחת, ניסיון שכמעט צלח. התעמולה הנאצית היא זו שאיפשרה את ההוצאה לפועל של השואה. התעמולה הנאצית הכשירה את תודעתו של עם שלם, שנחשב למתורבת ו"אנושי", עד אז, להשמיד בשיטתיות ובאכזריות אנושית מרושעת, את העם היהודי. דבר שעד אז היה חסר תקדים. היום יש תקדים. היום יש מי שרוצה לחזור על התקדים ולשבור את השיא הנאצי.

ומי מזין את מכונת התעמולה הנאצית בימינו?

התקשורת הישראלית, שמשמשת ברובה שופר לתעמולה נאצית מהסוג המתוחכם והמסוכן ביותר, היא זו שמספקת למתכנני השואה הבאה, את הלגיטימציה להוציא אותה לפועל.

הנאצים הגויים של ימינו אומרים:

"הרי אתם היהודים בעצמכם מודים בזה שאתם שטן עלי אדמות וסכנה מהלכת לאנושות! אז כנראה שזה יהיה לא כל כך נורא אם נבצע שואה נוספת, אבל הפעם נקפיד לסיים אותה כמו שצריך.

תודה לכותבי הטורים המובילים ממעריב, ידיעות וכמובן משופר התעמולה הנאצית המוביל, עיתון "הארץ" שנותנים לשואה הבאה את ההכשר המירבי".

נספח

התבטאויות נאציות נוספות של גורמים בשמאל הנאצי והאנטישמי

דורית אברמוביץ:

"מבצע עופרת יצוקה הינו שוביניזם וסקסיזם טהור המדבר על פלישה, כיבוש וחדירה. מהלך שכל כולו שוביניזם וסקסיזם טהור, עשוי מסיסמאות על פלישה, כיבוש, חדירה והתעלמות מרצון של הציבור במדינה".

"כלי זין נועדו לכבוש, להכניע, להמית את כל מה שסומן כמטרה"

"בישראל קיימת לאומיות יהודית מאוחדת, לבנה, גברית, לוחמת, מצייתת ומסוכנת"

"ישראל מגדירה את עצמה על-פי כיבושה את האחר מדי יום ושעה"

"ממשלת נתניהו עלולה להרים עוד יותר את כלי הזין שלה ולהחמיר את הכיבוש"

פעילי שלום, "הוועד נגד המצור על עזה":

"למעלה מ-2,600 פלשתינים נרצחו על-ידי ישראל ברצועת עזה לבדה בארבע שנות המצור האחרונות, בהתקפות מהאוויר, מהים ומהיבשה. בשבוע שעבר ראינו שידו הארוכה של הצבא הישראלי נשלחת גם לעבר ספינות אזרחיות של מדינות זרות, הנושאות סיוע הומניטארי לרצועה ושטות במים הבינלאומיים, וגם שם לא מהססים חיילים ישראלים לירות באזרחים למוות."

פרופ' אורן יפתחאל ולצידו אייל ויצמן, חבר הנהלה בכיר בארגון בצלם חתמו על עצומה שכותרתה "קריאה מבפנים" - החתומה על-ידי אזרחים ישראלים: "כאילו שאין די בכיבוש, בדיכוי הברוטלי של העם הפלשתיני, הבנייה של ההתנחלויות והמצור על עזה - עתה מגיעות ההפצצות של האוכלוסיה האזרחית: גברים, נשים, אנשים וילדים. מאות הרוגים, מאות פצועים, בתי חולים מלאים עד אפס מקום ומחסן התרופות הראשי של עזה הופצץ. האוניה 'כבוד' של התנועה 'שחררו את עזה' אשר הביאה ציוד חירום רפואי ומספר רופאים הותקפה אף היא. ישראל חזרה לבצע בגלוי פשעי מלחמה, החמורים יותר ממה שראינו זה זמן רב. התקשורת הישראלית אינה חושפת לצופיה את הזוועות והקולות של הביקורת החריפה נגד פשעים אלה. הסיפור המובא הינו אחיד. הישראלים המתנגדים למדיניות זו מוקעים כבוגדים. דעת הקהל, כולל השמאל הישראלי, תומכת במדיניות הישראלית ללא כל ביקורת וללא הסתייגות. המדיניות הפושעת וההרסנית של ישראל לא תחדל ללא התערבות מאסיבית של הקהילה הבינלאומית. ואולם, פרט לגינוי רשמי, רפה ומועט, הקהילה הבינלאומית היססה מלהתערב. ארה"ב תומכת בגלוי באלימות הישראלית, ואירופה, למרות שהשמיעה גינוי כלשהו, אינה מעוניינת ברצינות לסגת מה'מתנה' שהיא העניקה לישראל בשדרוג היחסים בינה לבין האיחוד האירופי. בעבר העולם ידע להילחם במדיניות פושעת. החרם על דרום אפריקה היה אפקטיבי, ואולם בישראל מטפלים בכפפות של משי, יחסי המסחר פורחים, שיתוף הפעולה האקדמי והתרבותי ממשיך ומתחזק עם תמיכה דיפלומטית. הגיבוי הבינלאומי בישראל חייב להיפסק. זו הדרך היחידה לשים קץ לאלימות הישראלית שאינה יודעת שובעה. אנו קוראים לעולם לעצור את מעשי אלימות של ישראל ולא לאפשר את המשכו של הכיבוש הברוטלי. אנו קוראים לעולם לגנות ולא להיות שותף לפשעים של ישראל. לאור הנאמר לעיל, אנו קוראים לעולם ליישם את הקריאה שהשמיעו ארגוני זכויות אדם פלשתינים אשר קראו: על מועצת הביטחון של האו"ם להכריז על ישיבת חירום ולאמץ צעדים קונקרטיים, כולל הטלת סנקציות, על-מנת להבטיח את מילוי ההתחייבויות של ישראל בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי. לצדדים החתומים על אמנות ז'נבה למלא אחר התחייבותם בהתאם לסעיף 1 על-מנת להבטיח שסעיפי אמנות ז'נבה יכובדו, לנקוט צעדים הולמים כדי לאלץ את ישראל למלא אחר התחייבויותיה על-פי החוק ההומניטרי הבינלאומי, ובפרט להציב במלוא חשיבותה את ההתחשבות וההגנה על אזרחים מפני ההשפעות של מעשי האיבה. על הצדדים החתומים למלא את חובתם המשפטית בהתאם לסעיף 146 של אמנת ז'נבה הרביעית על-מנת להעמיד לדין את אלה האחראים להפרות החמורות של האמנה. על המוסדות האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, לעשות שימוש אפקטיבי בקווים המנחים של האיחוד האירופי לקדם ציות לחוק ההומניטרי הבינלאומי כולל אימוץ של צעדים וסנקציות מיידיות ומגבילות וכן הפסקת שדרוג הדיאלוג עם ישראל".

פרופסור אורן יפתחאל, יו"ר ארגון בצלם על עופרת יצוקה:

"אם נצליח להתבונן על האירועים האלימים מעבר להרס הנורא, ענני האבק, הגופות, כתמי הדם וזעקות הילדים, נוכל להבין את המלחמה הזאת כהמשך המעשה הטריטוריאלי הישראלי, שאימץ מטרה עיקשת ואכזרית - השתקת הזמן הפלשתיני, כלומר מחיקת ההיסטוריה המלאה של הארץ הזאת. השתקת ההיסטוריה, מיותר לציין, היא גם מחיקת המקום הפלשתיני, ואיתו הזכויות הפוליטיות המלאות, אלה הקיימות בזכות, ולא כחסד ישראלי. "עזה הפכה לגטו פלשתיני גדול". "החמאס סירב לאשליית "שתי מדינות לשני עמים", שהפכה בעצמה למנטרה ריקה מתוכן, המאפשרת את המשכו האינסופי של הכיבוש הקולוניאלי. ירי הטילים מהרצועה על אזרחים ישראלים ראוי לכל גינוי כפעולת טרור נגד יהודים וכמעשה הפוגע קשות בעם הפלשתיני. אך מעבר לכך יש להבינו גם כניסיון להזכיר לעולם, לישראל, אך גם להנהגה הפלשתינית, ששאלת הפליטים חיה ובועטת" "...כאשר תנאי הכליאה הופכים בלתי נסבלים, פורץ לרוב מרד המדוכא באכזריות, בדרך כלל תוך ענישה קולקטיבית אלימה. כך נוהגת כעת ישראל בכלואיה בעזה המתמרדים זה שנים על-ידי ירי טילים. כפי שמראות התבטאויות מנהיגינו המטרה ברורה - לכלוא, למוטט ולהרוג כמופע ענק של ענישה קולקטיבית, אשר בעצם תנאיה כבר ממסדת את דפוסי הכליאה והמרד העתידיים" "מול צעקה נמשכת זו החליטה ישראל, כהרגלה, לברוח מהתמודדות עם השאלה, ולנקוט בטרור של מדינה. כך היא פצחה במסע של אש וגופרית על הרצועה שנועד לחסל, להרוג, לבתר ולכתר. אך זהו כוח חלש מבחינה פוליטית ומוסרית. גם טונות של "עופרת יצוקה", גם הרג ילדים ושריפת ערי הרצועה כולן לא ישתיקו את קולה של ההיסטוריה". "האפרטהייד האלים השורר בין יהודים וערבים בשטחים 'זוחל' גם לתוך הקו הירוק. אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 13 ערבים (ויהודי אחד), הדגימו את האלימות המעצבת את יחס המדינה כלפי אזרחיה הערבים. צורות אחרות של אלימות הופכות להיות עניין שבשגרה אל מול הערבים (ורק מולם) כגון הריסת בתים וריסוס שדות ברעלים כימיים". בתהליך של 'אפרטהייד זוחל', ישראל ממשיכה לשלוט אפקטיבית בכל המרחב בין הירדן לים, אך הזכויות הפוליטיות של תושבי המרחב, ואיתן זכויות הניידות והקניין, מדורגות על-פי השיוך האתני-גזעי. "ניתן לאפיין את האזרחות הערבית פלשתינית בישראל ככזו הנמצאת בגטו."

ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע של ארגון בצלם

"מה כל כך מוצלח בציונות... ואיך אנחנו מעיזים להדליק משואה "לתפארת מדינת ישראל" ביום העצמאות?

בשם מדינת היהדות בינתיים גזלנו אדמות, רצחנו, הרעבנו, הצמאנו, בגדנו, שיקרנו לעצמנו ולכל העולם, יצרנו גטאות ל"אחרים" למיניהם, חוקקנו חוקים החודרים לחיי הפרט, יצרנו מוסדות שהם מעל לחוק, הוצאנו את ניהול המדינה מידי האזרחים, אפשרנו לפאשיסטים להרים ראשם... לא בשם הדמוקרטיה, כי אם בשם היהדות... ואם הציונות היא כל כך מוצלחת, אז איך הגענו עד הלום?

מדינת ישראל היא מדינת הון-צבא-דת. תמיד הייתה כזאת אלא שעכשיו זה קצת מורגש יותר. הבריונות הישראלית כבר לא מנסה לייפות פניה. כך מתאפשרות הזוועות הגדולות של האנושות. זה מתחיל מקטן. כבכל מסע, צעד אחר צעד. מתי אמורה להגיע הנקודה בה יהיה גל המחאה להפיכה חברתית?... אין צורך בהשוואות לשואה כדי להזדעזע, המציאות הישראלית שלנו מספיק נוראית: כיבוש - מיליוני בני אדם החיים בגטאות... חיסולים - לא תרצח... מדיניות החיסולים הפכה להיות חסרת פרופורציות...

התשובה לשואה, היא לא מדינת ישראל, כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם: עליונות הגזע, לאומנות, קישור בין עם למדינתו כהכרח קיומי, מדיניות ההפרדה, קשר בין נאמנות לאזרחות, דמוניזציה ל"אחר" ש"מאיים" על הקיום ועוד... אל מול זה, גוזרת ישראל קופונים רבים בעולם, על חשבון השואה...

אז איזה עם אנחנו? אנחנו לא מקימים תאי גזים ומחנות השמדה, אבל אילו היו, כמה אנשים היו מתנגדים לכך בפועל ולא בלב? אנחנו מקימים גטאות... נבחרי ציבור ואנשי דת מסיתים נגד ערבים ואיש אינו סותם להם את הפה... אז גם אנחנו רוצחים, טובחים (ראו עזה לאחרונה), מגרשים, מפרידים במחסומים בין אמא לילדיה, בין בני משפחה... איזה מוסר יש לנו?? אין לנו! המוסר שלנו הוא אשליה ותו לא..."

נורית אלחנן פלד, שבתה נרצחה בפיגוע התאבדות:

"מי שאשם ברצח הזה זה שלטון הכיבוש. מי שאחראי לכל הטרגדיות שפה זה הכיבוש.

מי שמתאכזר פה בצורה הכי איומה זו מדינת ישראל. אתה חושב שלהרוג מטנק או מתותחים וממטוסים זה יותר אלגנטי מאשר להרוג ולהרוג את עצמך בתהליך? אני חושבת שיש בזה גם קצת יותר כבוד אם אתה הורג גם את עצמך."

http://kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=98131

האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות, כלומר אנטישמיות מצד יהודים? אנטישמיות שחותרת פנימה?

השאלה הזו עמדה במרכז דיון אינטלקטואלי פנים-יהודי מרתק אך גם מעורר חלחלה, אחד המוזרים במאה העשרים, בין שני הוגי דעות גרמניים יהודיים (שניהם התנצרו): אוטו ויינינגר - Otto Weininger, ותיאודור לסינג-
Theodor Lessing.

וויניגר (1880-1903) היה דמות מוזרה ביותר: צעיר ממוצא יהודי, שהתנצר, וזכה לפרסום עולמי בגיל צעיר מאוד, אך כבר לאחר מותו, בשל תיזה סוציולוגית שחיבר. היתה זו תחושת השנאה העצמית בשל היותו יהודי, שהביאה אותו לבסוף להתאבד כשהוא בן 23. הוא כה נגעל ממקורו היהודי, כה בוש בו, עד כי פיתח כמה תיאוריות אנטישמיות על "האופי היהודי", תיאוריות שזכו לפרסום מאוחר קצת יותר בגרמניה הנאצית. תועמלני המפלגה הנאצית טענו כי אם יהודי כותב כך, הוא בוודאי יודע על מה הוא כותב. הם הביאו את ויינינגר כהוכחה לצדקת טענותיהם. האוטו-אנטישמיות הונפה לצדקת האנטישמיות.

טענותיו מרכזיות של ווינינגר (בפראפראזה):

היהודי אינו מכבד את עצמו או את אבותיו. הוא לעולם לא יעמוד על מילתו, אלא יחפש את דרך הפשרה והכניעות. הוא כפוף, לעומת זקיפות הקומה של הגוי.

ליהודי יש צורך להיטמע ולהתמזג. הוא לא יבליט את העצמי-יהודי שלו. הוא מתווך מטבעו.

ליהודי אין זיקה אמיתית לעבר שלו. הוא יביט תמיד קדימה.

היהדות כמוה "כנשיות", חלשה, ערמומית, תחבולנית.

מן היהדות אין נרפאים לעולם, שכן היא פגם נפשי מולד. מן הסיבה הזו, הסביר, כי למרות שהתנצר, האופי היהודי ירדוף אותו תמיד, ולכן אין בעצם סיבה לחיות.

על טענותיו של ווינינגר, שפורסמו בכתבי עת מדעיים, וברצינות גמורה, כהד לתורת הגזע שחלחלה אז לחיים האקדמיים במרכז אירופה, היתה גם ביקורת מתוך העולם היהודי. אחד בולטים בביקורת היה הוגה הדעות היהודי תיאודור לסינג (1872-1933). גם הוא התנצר, אך מאוחר יותר חזר ליהדות, בעקבות אירועים אנטישמיים בהם צפה, ואף הפך לציוני נלהב.

במאמרו מתח לסינג ביקורת קשה על אותם אינטלקטואלים יהודיים, כדוגמת ווינינגר, הבזים למוצאם. לסינג טען כי הוא יודע על מה הוא מדבר, גם הוא היה כזה: מומר ואנטי יהודי, עד שחזר ליהדות. כתרופה לחוליים היהודיים האלה הציע לסינג את הציונות.

טענותיו המרכזיות של לסינג באשר לאינטלקטואלים היהודיים (בפראפראזה):

האינטלקטואל היהודי לוקה באוטו-אנטישמיות, גם אם אין הוא חש כך. הוא בז לעצמו, דבר שגוי לעולם לא יחוש.

האינטקטואל היהודי תמיד יאשים את עצמו בכל דבר, גם אם אין לו שום קשר לאשמה. כיוון שגם הגויים מאשימים את היהודים בכל דבר, זה מתחבר.

היהודים האינטלקטואלים תמיד יעריצו את "האחר", הגוי, ויבוזו לבני עמם. הם יבנו את האחר, שכן הם חכמים ממנו.

האינטלקטואלים היהודים יטו להתבולל, מתוך ראייתם את היהדות כנחותה, ולכן עליהם "להשביח" את "עצמם".

גורל שני היהודים הללו היה מר. ויינינגר בחר להתאבד, כהוכחה לכך שמי שבטעות נולד יהודי, אין הרבה טעם לחייו; ואילו לסינג נרצח בידי הנאצים.

2. הסתה זו מכשירה את השואה שיוציאו לפועל הנאצים המוסלמים, ובראשם כנראה האירנים (אבל ממה נפשך, מי יכול להתכחש לאפשרות שכוחות נאט"ו, כוחות צבא ארה"ב, כוחות הקואליציה לא יגיעו אל תוך המדינה ויפילו פה את שלטון האפרטהייד הנאצי, הגזעני, הפשיסטי והרודני, כפי שהפילו את שלטון סדאם חוסיין?).

3. ומי מלבה בקרבנו את ההסתה החמורה ביותר נגדנו? מי מבטא מתוכנו בצורה הכי רהוטה את הדה-לגיטימציה נגד המדינה? מי מסית את עצמנו נגד העם היהודי שאנחנו חלק ממנו? מי מלבה את השנאה בינינו לבין עצמנו? מי מקרבנו מסית נגד המדינה, ככזו שאין לה כלל זכות להגן על עצמה מפני הבאים להשמידה? מי מעוות את המציאות והופך את היוצרות ומציג את הרוצח כקורבן ואת הקורבן כרוצח חסר-רחמים? מי בתוכנו מקדם אג'נדה בה כל מה שיהודי הוא גזעני, חשוך ושנוא? מי מקדם אג'נדה שהופכת לאומיות בריאה של עם בריא, למשהו גזעני, פשיסטי, מקארתיסטי, לאומני ואלים? מי מסית נגד החרדים שהכי מסמלים את היהדות שקל כל-כך לשנוא? מי מסית נגד ההתנחלויות? מי מסית נגד היהדות כלאום?

מי פועל ללא לאות ובצורה מתוזמנת להסית ולהדיח אותנו נגד עצמנו ברשעות טהורה?

התקשורת!

פיקחו את עיניכם, שורו, הביטו וראו, כיצד כמו שעון, התקשורת כולה, באופן מתואם ומתוזמן, מייצרת כל כמה ימים ספין נוסף נגד היהדות/החרדים/הציונות/המתנחלים/הדתיים/הצבא וכו' וכו'. כל מי שיקפוץ ויאמר שכל הספינים הללו מכוונים אישית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להפילו, אז יש להבהיר: זה לא אישי נגד נתניהו. אל תשכחו, עשו את זה גם לאולמרט, גם לשרון, גם לברק ואפילו לרבין בזמנו.

העיתונאים פשוט שונאים. הם שונאים את עצמם. את הקוראים. את מושאי הסיקור שלהם. העיתונאים המובילים היום ברובם הם פשוט רשעים וכתיבתם אינה אלא תעמולה נאצית, שטופת שנאה, מניפולטיבית ואנטישמית, המסתתרת תחת מסווה של נאורות.

אחרי קריאת המאמר הזה, התחילו לקרוא בין השורות, ותמצאו את ההסתה. את התעמולה. את עיוות המציאות. את הדמגוגיה. את כל השיטות לגרום לעצמכם לשנוא את עמכם, את מדינתכם ולהרגיש תיעוב עצמי.

התקשורת: סכנה קיומית לעם ולמדינה

הסכנה הקיומית הממשית שיוצרים העיתונאים המרושעים האלה לעם ישראל נובעת מכך שדעת הקהל העולמית ניזונה מהתקשורת בישראל (ע"ע גדעון לוי). דעת הקהל העולמית ניזונה בעיקר מעיתון הארץ בגרסתו האנגלית, אבל גם מהתעמולה הנאצית שמתפרסמת בשאר העיתונים בעברית. נוסיף לכך את אנשי האקדמיה היהודים האנטישמיים שמפיצים את התעמולה הנאצית שלהם בעולם ונקבל את הנוסחה המושלמת שמשרתת את הבאים עלינו לכלותנו (ממש).

כי בסופו של דבר, מה שסוגר את המשוואה, מה שסוגר עלינו כעם, זוהי התעמולה שהביאה לניסיון להשמידנו פעם אחת, ניסיון שכמעט צלח. התעמולה הנאצית היא זו שאפשרה את ההוצאה לפועל של השואה. התעמולה הנאצית הכשירה את תודעתו של עם שלם, שנחשב למתורבת ו"אנושי", עד אז, להשמיד בשיטתיות ובאכזריות אנושית מרושעת, את העם היהודי. דבר שעד אז היה חסר-תקדים. היום יש תקדים. היום יש מי שרוצה לחזור על התקדים ולשבור את השיא הנאצי.

ומי מזין את מכונת התעמולה הנאצית בימינו?

התקשורת הישראלית, שמשמשת ברובה שופר לתעמולה נאצית מהסוג המתוחכם והמסוכן ביותר, היא זו שמספקת למתכנני השואה הבאה, את הלגיטימציה להוציא אותה לפועל.

הנאצים הגויים של ימינו אומרים:

"הרי אתם היהודים בעצמכם מודים בזה שאתם שטן עלי אדמות וסכנה מהלכת לאנושות! אז כנראה שזה יהיה לא כל-כך נורא אם נבצע שואה נוספת, אבל הפעם נקפיד לסיים אותה כמו שצריך.

תודה לכותבי הטורים המובילים ממעריב, ידיעות אחרונות וכמובן משופר התעמולה הנאצית המוביל, עיתון הארץ, שנותנים לשואה הבאה את ההכשר המירבי".

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=35946&forum=scoops1#13

תגובית 78

לפני כמה שבועות, כמעט בחשאיות, התאספו בתל חדיד אלפיים איש וחגגו שישים שנה לסיירת גולני, יחידה שעשתה פה ושם כמה דברים למען המדינה. כדי לממן את האירוע, את הלהקה ואת הסנדביצ'ים התבקש כל לוחם לשלם 50 ₪ דמי כניסה עבור עצמו ועוד 25 ₪ עבור כל בן משפחה נוסף.

לפני שבועיים קיים צה"ל, האבא של סיירת גולני, סדרת חגיגות בלתי נגמרת לעוד יחידה שלו, שחשובה לו כנראה הרבה יותר. גלי צה"ל. בחגיגות השישים המתוקשרות של תחנת הרדיו בחר צה"ל להשקיע פי אלף ממה שהשקיע באלו של הסיירת. "ציפורי לילה" ניצח בענק את כיבוש החרמון, "יומן הבוקר" השכיב בנוקאאוט את מבצע אנטבה. למפקדי הסיירת בעבר, אורי שגיא, משה קפלינסקי וצ'יקו תמיר, הסתבר, אין מה למכור מול מולי שפירא, ארז טל ומרב מיכאלי. האחרונה גם ניצלה את ההזדמנות שהעניק לה גלי צה"ל כדי לקרוא בשידור לאמהות לא לשלוח את בניהן לצבא. ומה היה למפקד גל"צ, יצחק טוניק, לומר בתגובה? "גל'צ היא תחנת רדיו צבאית שתומכת בהתנדבות ובשירות משמעותי בצה'ל". אם המשפט הזה לא היה עצוב, הוא היה מצחיק. כי איך אפשר, אדון טוניק, לשלוח חיילים במדים לסקר את הנעשה במשרד התחבורה ולדבר על התנדבות ותרומה? אני מבין מה תורם למדינה חייל בסיירת גולני. אני מבין גם מה תורם טבח שמבשל לחיילים ומה תורם ש.ג. ששומר על שער הבסיס. אבל מה, לעזאזל, נותן למדינה חייל במדים שמשדר את המשחק של הפועל ת"א נגד זלצבורג? ולמה לחיילים בגדוד צנחנים אסור להביע את דעותיהם הפוליטיות, פן ישלחו למחבוש, כשהכתב הפרלמנטרי בן ה- 18 של גלי צה"ל יכול למתוח ביקורת על הממשלה ברשות ובסמכות?

חגיגות הששים לגלי צה"ל הזכירו כמעט את חגיגות היובל למדינת ישראל. הפקה בלתי נגמרת, עשרות חיילים שעסקו בהכנות, ימי שידור שהופקעו לטובת המאורע, גיליון מיוחד של "במחנה" שהופק לכבוד התחנה ולוגו חדש שעיצב משרד פרסום מוביל. סלבריטאים נפוחים מחשיבות עצמית חלקו עם המאזינים חוויות עבר מהאולפן באווירה שהזכירה שיח לוחמים במלאת 40 שנה לצליחת התעלה. על חוויותיו של סמל באוגדה 46 מההיתקלות הראשונה שלו במלחמת יום הכיפורים לא תשמעו כנראה אף פעם כמו ששמעתם על ההיתקלות הראשונה של ציון ננוס עם שמעון מזרחי ממכבי ת"א. עניין של סדרי עדיפויות.

ומכיוון שאותו צה"ל עומד גם מאחורי סיירת גולני וגם מאחורי גלי צה"ל, יש משהו בלתי נסבל בהתייחסות המפלה שלו ללוחמיו מזה, ולמי שבחרו להשתמט משירות תורם למדינה, מזה. לא יכול להיות שחבורה של עיתונאים, זמרים ואמנים, שצמחו בתחנה הצבאית, יפקיעו לעצמם ימי שידור כאילו שיש עניין ציבורי כלשהו בפסטיבל הוודסטוק הפרטי שלהם. בגל"צ מותחים ביקורת על ההקצבות לחרדים? תבדקו כמה סטודנטים יכלו ללמוד בחינם עם עשרות המיליונים שמשקיעה המדינה בתחנה הצבאית המיותרת שלכם.

מי שמבקש להתרשם עד כמה מנותקים אנשי התחנה הזו מסביבתם היה צריך לקרוא את מה שכתבו לרגל חגיגות השישים. "ביום ראשון, 24 בספטמבר 1950, בדיוק בשעה שש ושלושים בערב בקעה ממקלטי הרדיו תרועת חצוצרה ואחריה נגינת התקווה. כך החל השידור הראשון של גלי צה'ל", פתח המפקד טוניק את דבריו. שימו ברקע את המנגינה של "בשתיים, שתיים ושלושים", עיצמו עיניים ותוכלו לחשוב שטוניק התבלבל עם הקרב בגבעת התחמושת. "אנחנו חייבים להיות הכי טובים, פשוט אין לנו ברירה אחרת", הוא הצהיר במקום אחר, ממש כאילו היה מפקד חיל האוויר, רגע אחרי הפצצת הכור העיראקי. והכי עצוב לקרוא אותו, את האיש שאתם ואני מממנים, מדבר על "מורשת גלי צה'ל". איזו מורשת יש בהשתמטות הזו מתרומה למדינה? האם אין בצמרת צה"ל מישהו שמבין עד כמה מסוכנת הלגיטימציה שמעניקה המדינה למי שבחרו להעביר שלוש שנים בבניית הקריירה העתידית שלהם?

"האג'נדה של גלי צה"ל אינה פוליטית", כתב באותו גיליון מיכה פרידמן, מגיש "בוקר טוב ישראל", מי שכל דיווח תנועה שלו נשמע כמו מאמר פובלציסטי. האג'נדה של גלי צה"ל אינה פוליטית? תקשיבו לתחנה ותגידו לי איזה אחוז מהציבור היא מייצגת. תעברו על רשימת קובעי סדר היום שם ותגידו אם לעמדות הרוב, כפי שהן משתקפות בבחירות, יש ביטוי. ל"קדימה" יש מתנחל, ל"ליכוד" יש את דן מרידור, רק במפלגה של גלי צה"ל יש אחידות מחשבתית. שם ובש"ס. אני מתחייב כאן לעלות על הבמה בחגיגות השבעים כדי להעניק פרס למי שיצליח להכניס רגל ברווח שבין עמדותיהם הפוליטיות של מיכה פרידמן, רזי ברקאי, טלי ליפקין שחק, יעל דן ורינו צרור. אין אג'נדה פוליטית, עאלק.

ובמה מתגאים בכירים התחנה? רזי ברקאי הצהיר כבר כמה פעמים ש"אנחנו לא נהיה הדיאודורנט של צה"ל". מיכה פרידמן כתב ש"לא את הצבא אנחנו משרתים". שמעתם על עוד יחידה צבאית שבכיריה מצהירים שהם אינם משרתים את הצבא? רק לי זה נשמע הזוי?

מה צריך לעשות? מה שהייתם עושים אם הייתם יורדים לחניה ומגלים לפתע גנב שיושב לכם בתוך הרכב המשפחתי. שהרי זה בערך המצב. כמה עשרות אנשים מחזיקים בתחנת שידור צבאית ששייכת לי ולכם ועושים בה ככל העולה על רוחם. בשם חופש הביטוי הם מעניקים פתחון פה נדיב לחמא"ס. בשם חוש הביקורת הם מזנבים בצה"ל תוך כדי לחימה. בשם הפלורליזם התקשורתי הם משתלטים מדי יום על השיח הציבורי ולא נותנים ביטוי לרוב הציבור. בשם רפיסות הדרג הפוליטי, שחושש להתעסק איתם, הם ממשיכים לברוח משירות צבאי אמיתי ועדיין להיחשב לכוכבים. מספיק לראות את שר הביטחון אהוד ברק מסתופף בין כוכבי התקשורת בכנס גלי צה"ל, כשהאלוף אורי שגיא משלם על הסנדביץ' שלו בכנס נטול הרייטינג של סיירת גולני, כדי להבין הכל.

עוד יבוא היום שבו כמה אלפי אזרחים שנמאס להם, מצויידים בשלטי "די לכיבוש", יעלו עם הרגליים על בניין התחנה הצבאית ויבקשו לשחרר אותה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1765#responses

תגוביות:

1.רשימת סוסים טרויאנים מגל"צ - שליחי בני דודינו הפלסטינאים:

שגיא , 02/11/10 15:25

הוויכוח הנצחי על הגינות התקשורת בישראל תקוע כבר עשרות שנים באותה נקודה הקבוצה השלטת שם אטומה למצוקות ההמון כמו מרי אנטואנט היא לופתת את המיקרופון ומשאירה לימין את הפובליציסטיקה

--

יום ההולדת שגלי צה"ל ארגנה לעצמה היה אחד מימי השידור המשמימים בתולדותיה. סיפורים שסופרו כבר בפסטיבלים גל"ציים קודמים נטחנו שוב עד דק, כמו במסיבת מחזור של זקני פלמ"ח. בין לבין צפה על פני המים השקפת העולם ההומוגנית של אושיות התחנה לדורותיה. מרב מיכאלי קראה לנוער לא להתגייס לצה"ל ותיארה את ההינתקות כ"חוויה מדהימה". רבקה מיכאלי (שום קשר משפחתי, רק קשר אידיאולוגי) קטעה מבזק חדשות שהגישה כדי למחות על העמדתם לדין של משליכי אבנים במזרח ירושלים. בפינה הארכיונית שודר שבב ראיון עם ברוך גולדשטיין תחת הכותרת "קולו של רוצח". למה רק גולדשטיין? אין בתחנה הקלטות ארכיון של הרוצח ערפאת?

בשלב די מוקדם של היום מצאתי מפלט בתוכנית 'סדר יום' ברשת ב', ונפלתי על דו קרב מרתק. קלמן ליבסקינד מ'מעריב', בוגר 'מקור ראשון', והמגישה הוותיקה קרן נויבך, ילידת גלי צה"ל, ניהלו דיון גלוי לב על טענת הקיפוח של הימין בתקשורת. בתור שרות מיוחד לקוראי הטור הזה, שרובם החמיצו אותו מן הסתם, אצטט ממנו כאן בהרחבה (אבל בדילוגים הכרחיים).

קלמן התחיל. הוא דיבר על "הפער הבלתי נסבל בין עמדות הציבור לבין עמדות התקשורת. דעת הקהל מתנהלת בכיוון אחד, התקשורת כולה נמצאת בצד השני, וזה מצב מטורף בעיניי. כל אוחזי המיקרופונים, יושבים על נישה פוליטית קטנטנה שבכנסת אולי שווה שנים שלושה מנדטים, אבל בתקשורת היא ממש מרכיבה קואליציה. החל ממך, דרך ירון דקל, ענת דוידוב, מנחם פרידמן, רזי ברקאי, רינו צרור, יעל דן וטלי ליפקין שחק, אם תתני לי זמן, אני אעבור גם על רשימת המגישים בערוץ 10 וערוץ 2. בטח תסכימי אתי, שאין אף בעל תוכנית מרכזית בתקשורת שהצביע לשס או לליכוד או לישראל ביתנו או ליהדות התורה או לבית היהודי או לאיחוד הלאומי. למחנה של 70 מנדטים אין שום ביטוי ליד המיקרופון".

נויבך ספגה בדומיה את גל ההסתערות הראשון של ליבסיקינד. כשהתאוששה קלות תהתה מדוע הוא מרגיש מקופח. הוא כותב עיתון, מדבר לפעמים בתוכנית שלה, אז מה הבעיה? ליבסקינד שיסע אותה והסביר שאת דעותיו הפוליטיות הוא שוטח במסגרת פובליציסטית בלבד. "בכל מה שכתבתי כעיתונאי לא הכנסתי מעולם את דעותי הפוליטיות. לעומת זאת אני יכול לנחש לאיזו מפלגה את הצבעת?"

* נויבך: "וזה פוסל אותי מלהגיש תוכנית בקול ישראל?"
ליבסקינד: "לא, אבל למה זה פוסל אנשים כמוני?"
נויבך: "מי אמר שזה פוסל?"
ליבסקינד: "אז תראי לי אחד כמוני שמגיש תוכנית ברשת ב' או בגלי צה"ל".
נויבך: "אולי זה מפני שרבים וטובים במחנה שלך בזו לתקשורת במשך שנים, התייחסו אליה בתור מקצוע נחות, ועד היום הם מדברים עליה במונחים של משהו שלא ראוי להיות חלק ממנו".
ליבסקינד: "הם מדברים עליה ככה בגלל שהיא נראית כמו שהיא נראית".

משתתפת נוספת בתוכנית, ענת סרגוסטי, התערבה והעירה בנימה פדגוגית שאם אנשי ימין יחפצו להיות עיתונאים מן המניין, הם יאלצו לעמוד בכללי היושרה המקצועית. קלמן שאל אם "רק למחנה שלכם יש אינטגריטי?"

* נויבך: "אני לא יודעת מה זה המחנה שלי. אתה אולי מזוהה עם מחנה מסוים".
ליבסקינד: "גם את מזוהה".
נויבך: "סליחה, אני מעולם לא זיהיתי את עצמי עם מחנה מסוים".
ליבסקינד: "אבל אני מזהה".
נויבך: "אני לא מרגישה שאני חוטאת בעבודתי כאן בוקר בוקר".
ליבסקינד: "בסדר גמור שאת מרגישה כך, אבל אני שואל את עצמי איפה אני שם?"
נויבך: "זה העניין? סידור עבודה בשבילך?"
ליבסקינד: "ודאי שלא. זה עניין של השפעה על סדר היום. למה רק את יכולה ואני לא?".
נויבך: "זה מגוחך מה שאתה אומר".
סרגוסטי: "יש לך טור בעיתון נורא חשוב, יש לך בלוג פופולרי".
ליבסקינד: "כיוון שאתן עיתונאיות ותיקות אל תנסו למחוק את ההבדל בין עיסוק חדשותי לבין פובליציסטיקה".
נויבך: "להזכיר לך מי מנכ"ל רשות השידור? מאיפה הוא בא?"
ליבסקינד: "מוטי שקלאר מחזיק מיקרופון?"
נויבך: "לא, אבל הוא העורך הראשי של רשות השידור. יש לו השפעה עצומה על מה שקורה כאן".
ליבסקינד: "לא יכול להיות שתפיסת עולמו של המיעוט היא שתשלוט בכל התקשורת".
נויבך: "איך אפשר להגיד שהיא שולטת בכל התקשורת? אנחנו נמצאים בקול ישראל שאמון על אומנות האיזון. אנחנו מקפידים על זה בכל צעד ושעל. אנחנו הגונים, אנחנו ישרים, אנחנו לא מעוותים את העובדות".
ליבסקינד: "את באמת מאמינה בזה?"
נויבך: "אני יודעת מה קורה אצלי כל יום בבוקר כשאני עורכת את התוכנית".
ליבסקינד: "ואני יודע מה קורה כל בוקר ברדיו שאני שומע אותו".
נויבך: "אז אולי פשוט נורא מעצבן אותך לשמוע עמדות של אנשים אחרים".
ליבסקינד: "לא, ממש לא. מעצבן אותי לשמוע אך ורק עמדות של אנשים אחרים, ואני לא מבין איך אתכם לא מעצבן לשמוע רק את הדעות של עצמכם".
נויבך: "קלמן, אם תגיד עוד פעם אחת שאין לך יכולת ביטוי...".
ליבסקינד: "יש לי יכולת ביטוי פובליציסטית, אבל במיקרופון שעוסק באקטואליה רק אתם שולטים, זאת עובדה".
נויבך: "זה פשוט לא נכון. מה עם סיון רהב מאיר?".
ליבסקינד: "סיון רהב מאיר לא עורכת תוכנית כמו שאת עושה".
נויבך: סיון מגישה את 'שש בערב', והיא לא יושבת שם בתור אדם שמקריא טקסטים. אני מכירה את סיון בתור בן אדם דעתני לפחות כמוני, אם לא יותר. נקודת המוצא שלך היא נקודת מוצא מלפני 20 שנה. התקשורת כל-כך השתנתה מאז".

כמעט 20 דקות הם התווכחו, ובסוף היה ברור שליבסקינד אולי פרק את הלב, אבל נויבך לא השתכנעה. יכולות הניגוח המרשימות שלו התנפצו אל חומות האטימות שלה. היא באמת מאמינה שהתקשורת האלקטרונית הגונה ומאוזנת. מצפונה נקי. העובדה שבעשור האחרון השתבץ בתקשורת קומץ צעירים לא חילונים, מאפשרת לה להדחיק את המשך השליטה האיתנה של הגוורדיה החילונית-שמאלנית הוותיקה בגלי האתר. נראה לה שהימין רק מבלבל את המוח כאשר הוא מתלונן על שפת החדשות ועל הנחות היסוד המוסריות של השדרנים. אין בה קמצוץ מודעות לשערוריית הכפפתו של השידור הציבורי לדעותיה הפרטיות. יכולת ההבנה שלה למצוקות של מגזר ליבסקינד מזכירה את רמת הקשב של מרי אנטואנט להמון הצרפתי. אם אין להם מיקרופון, היא כאילו אמרה, שיכתבו מאמר.

▪ שאלת הנצח

http://www.youtube.com/watch?v=PNf7ZxAaUjE&feature=player_embedded