אטינגר: לאובמה אין שום דרך ללחוץ על ישראל. האומה האמריקנית לצד ישראל ונגד אובמה. למעשה העמדה של אובמה איננה ישימה, אלא אם כן הוא צודק וראש ממשלת ישראל מגיב ללחצים, ומסכים לנסיגות.

שאול כהן ראיין את יורם אטינגר אחרי נאום אובמה הדורש חזרה לגבולות 67.

מדבריו של אטינגר מתבהר שלאובמה אין שום דרך לאלץ את ישראל להיכנע, ואין לו שום סיכוי להוציא לפועל, או ללחוץ על ישראל בדרך כלשהי להיכנע לדרישותיו.

כל ארה"ב כולה, כולל הציבור האמריקני, הקונגרס, הסנאט, ואפילו חברי המפלגה הדמוקרטית עומדים לצידה של ישראל.

אם נתניהו יסרב לדרישות ההזויות והמנותק מהמציאות לחלוטין של אובמה, כל הציבור והמוסדות האמריקנים יתייצבו לצידו נגד אובמה.

רק איש אחד מפריד עכשיו בין ישראל בטוחה, ובין טירוף מערכות וכניעה מבישה לטרור.

על נתניהו להחליף דיסקט ולסרב לכל דרישה של אובמה שאינה עולה בקנה אחד עם צרכיה של מדינת ישראל.

הכל תלוי בנתניהו עכשיו!

אין דבר כזה לחץ אמריקני.

להלן התמליל המלא של הראיון של שאול כהן עם יורם אטינגר:
שאול כהן: בוקר טוב למר יורם אטינגר. נזכיר לגולשים שאתה מומחה ליחסי ישראל ארה"ב, ושוחחנו איתך מספר פעמים, ואנחנו מתייעצים איתך עכשיו לגבי הנאום של אובמה, האם אכן פצצה, האם דבר חדש שנשיא אמריקני מדבר על גבולות 67 , או שאין משמעות מיוחדת לנאום הזה?

אטינגר: אין פה שום דבר חדש. למי שעוקב אחרי אובמה עוד מזמן כהונתו כסנאטור, הדבר החשוב לציין הוא שהנאום של אובמה מצביע עליו כמנותק.

הוא מנותק ממרבית הציבור האמריקני כפי שראינו את זה בבחירות בנובמבר 2010 בתבוסה חסרת התקדים כמעט של המפלגה הדמוקרטית בעטיו של אובמה.

העמדות שהוא מביע כיום כלפי ישראל, מנותקות מרוב הציבור האמריקני, מרוב הדמוקרטים בארה"ב, ובוודאי מרוב חברי הקונגרס, וחשוב עוד יותר, הנאום שלו אתמול, שרובו עסק לא בסכסוך הערבי ישראלי, אלא במזרח התיכון הרחב, היה ביטוי לניתוק מהמציאות במזרח התיכון, ולכך שהוא הולך שבי אחר מזרח תיכון וירטואלי, שהרבה יותר נוח לו מהמזרח התיכון האמיתי.

שאול כהן: החוב האמריקני כבר מתקרב לסך של 14.3 טריליון דולר, כל חודש בין 300.000 ל- 500.000 אמריקנים מאבדים את עבודתם. זו לא חוצפה מצד נשיא אמריקני להתעסק בעיניינים לא לו, במקום לדאוג לעמו לפרנסה, ולבעיות הכלכלה הבוערות?

אטינגר: אין ספק שזו העזה מבחינתו, אבל ייתכן שזו העזה הנובעת מההערכה שלו שניצבת מולו ממשלה ישראלית חלשה, וככל שלוחצים עליה כך היא מוותרת יותר. כך הוא הגיע לנאום בר אילן על ידי לחץ, מדוע שלא יתמיד בנוסחה המנצחת הזו במרכאות? אבל לגופו של נאום, אנחנו האזנו פה לנוסחה של נשיא שמנותק לחלוטין מהמזרח התיכון.

נשיא אמריקני שמסוגל להשוות את ההמונים ברחובות מצרים וטוניס ודמשק ובחריין ותימן ולוב וכו', ללוחמי שיחרור אמריקנים, ולוחמי זכויות אמריקנים, הוא נשיא, שמנותק למעשה לא רק מהמזרח התיכון, אלא גם מההיסטוריה האמריקנית .

זה כמעט חילול השם להשוות את הלוחמים לחופש וזכויות השחורים בארה"ב, לאותם המונים פורעים ברחובות המזרח התיכון. אבל יותר מכך, הוא דיבר אתמול על מצרים וטוניסיה כאוונגארד של הדמוקרטיה במזרח התיכון. הוא דיבר אתמול על אביב ערבי, ולמעשה הוא לא מודע לעובדה שאין במזרח התיכון אביב ערבי אלא יש חורף ערבי סוער.

הוא דיבר אתמול על הזרמת מיליארדי דולרים לטוניס ולמצרים, כדי להביא לכלכלה חופשית וליוזמה פרטית במזרח התיכון, בשעה שאין להם את התשתית הערכית והחינוכית, שהיא התנאי המוקדם להנחלת כלכלה חופשית ודמוקרטיה.

ואולי הדבר שהיה זועק ביותר אתמול בנאום, היא העובדה, שזה היה נאום שנועד להתוות קו חדש למדיניות אמריקנית חדשה במזרח התיכון, ולא נשמעה אף מילה, אפילו לא אחת, על איומים ברורים ומיידיים כמו הגרעין האירני, הטרור האיסלאמי, והפצת מערכות נשק להשמדה המונית בקרב ישויות פורעות חוק.

שום דבר מהדברים האלה לא הוזכר על ידי הנשיא, ומי זה שדיבר אתמול? זה אותו נשיא, אובמה, שבפברואר 2010 הצהיר בריש גליי שהוא שולח שגריר אמריקני לדמשק, אחרי היעדרות של 4 שנים, משום שבשאר אסאד יכול למלא תפקיד קונסטרוקטיבי במזרח התיכון.

נשיא שרואה כך את המזרח התיכון , לא יכול לראות בצורה רצינית ומציאותית את הסכסוך הערבי ישראלי, או את העניין הפלסטיני, ולכן הוא התנהג בצורה חסרת אחריות, כאשר הוא איגף את הפלסטינים מהצד הרדיקלי, אותת להם למעשה, שלא רק שהם יכולים להמשיך בטרור, אלא שהם אפילו מקבלים פיצוי עבור הטרור, ולמעשה שלח להם מסר, שלא יצטרפו לשולחן המשא ומתן , ומדוע? משום שיש להם בא כוח יעיל מאד בבית הלבן. כך לא בונים משא ומתן, כך לא מקדמים שלום.

ולגבי ישראל וההתייחסות שלו לקווי 67 , זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי מדבר על נסיגה מלאה לקווי 67, ללא מה שהיה נקרא בעבר תיקונים קוסמטיים, ופה הוא מראה בורות מוחלטת לגבי הנסיבות האיזוריות במזרח התיכון, משום שקריאה לישראל להצטמק בחזרה לגבולות 67, כלומר 15 ק"מ פחות או יותר רוחב של ישראל, זה מתכון למדינה חסרת בטחון.

במונחים אמריקאים זה המרחק בין שדה התעופה קנדי לבין שדה התעופה לה גווארדיה בתוך העיר ניו יורק. במזרח התיכון אין קיום למדינה עם מותניים כאלו.

שאול כהן: האם אובמה צפוי לחטוף מהקונגרס ומהסנאט על הנאום הזה? איך הנאום שלו ישפיע על העם האמריקני, כלומר, האם יהיה לזה מחיר מבחינתו?

אטינגר: ראינו אתמול בנאום שהוא הדגיש את העובדה שהוא מתנגד למהלך פלסטיני באו"ם. לכאורה, מהלך פלסטיני באו"ם היה מתאים לרוח נאומו של אובמה, אבל הוא אמר שהוא מתנגד לכך, ואפילו הרחיק לכת ואמר, שאם הפלסטינים ינקטו בצעד הזה באו"ם, לא רק שהוא לא יתמוך, אלא שכך הם לא ישיגו מדינה.

אובמה נאלץ לומר זאת. כלומר, אובמה אמר אתמול שלא יהיה צונאמי בספטמבר, משום שהקונגרס הכריח אותו לומר זאת. הדמוקרטים בקונגרס לא מזדהים עם גישתו של אובמה כלפי ישראל, והבהירו לו שאם הוא ירשה לעניין הפלסטיני להתגלגל במסדרונות האו"ם, הוא לא יקבל את תמיכתם ביוזמותיו שהן חיוניות לבחירתו מחדש ב-2012.

כבר הבוקר התחילו דמוקרטים ראשונים לצאת בהודעות פומביות נגד הנאום שלו אתמול. כמובן שהרפובליקנים עושים את זה, והדבר החשוב לזכור שרוב הציבור האמריקני לא מסכים איתו, רוב הקונגרס לא מסכים איתו, ולכן למעשה העמדה של אובמה איננה ישימה, אלא אם כן הוא צודק וראש ממשלת ישראל מגיב ללחצים על ידי נסיגות. אם ראש הממשלה הפעם ישנה דיסקט, יחליף דיסקט ויעמוד על שלו ולא יכנע לאף אחת, ואני מדגיש, לאף אחת מהדרישות של אובמה, הוא יראה את הקונגרס ואת הציבור האמריקני מתייצבים לצידו, ובמציאות האמריקנית זה אומר, שלא תהיה לאובמה את האפשרות ליישם את התוכנית שהוא הציג אתמול.

שאול כהן: שאלה לסיום, לפי הנאום איך היית מעריך את הסיכויים של אובמה להיבחר מחדש כנשיא?

אטינגר: הסיכויים של אובמה להיבחר כנשיא לא קשורים לחלוטין לסכסוך הערבי ישראלי, כמו שהם לא קשורים לחלוטין לחיסול בין לאדן. יש בארץ תחושה מוטעית בצורה דרמטית כאילו אובמה עכשיו הפך להיות למלך העולם, לכל יכול עקב חיסולו של בין לאדן. המציאות שונה לחלוטין.

הוא קיבל בונוס זערורי ביותר של בין חמישה לעשרה אחוז בפופולריות בשל חיסול בין לאדן, הבונוס הזה כמעט נעלם כבר תוך שבוע שבועיים מאז חיסול בין לאדן.

המסורת האמריקנית מראה אחד לאחד, בין אם זה היה בוש הבן, או בוש האב, ואחורנית עד לנשיאים ווילסון ורוזוולט וטרומן, המנצחים הגדולים של מלחמת העולם השניה, אף פעם, אבל אף פעם, נשיא אמריקאי לא יכול היה למנף הצלחה בחוץ, כדי להתגבר על קשיים מבית.

אין שום קשר בין חיסול בין לאדן מכאן, לבין הבעיות המעיבות על כהונתו של אובמה משם, כמו למשל, האבטלה הגואה, מחירי הבנזין הגואים, משבר המשכנתאות האמריקני, ערך הבתים הצונח למעמקים, העובדה ש- 15 מדינות מתוך ה- 50 של ארצות הברית עומדות על סף פשיטת רגל, כולל קליפורניה, מישיגן, אוהיו וניו ג'רסי ומדינות גדולות אחרות.

עשרות עשרות ערים בארה"ב עומדות על סף פשיטת רגל, קרנות פנסיה עומדות בפני קשיים, ולא ברור בכלל אם המבוטחים יוכלו לקבל את כספם.

אלו הן הבעיות של אובמה, ואין להן שום קשר עם הנושא הפלסטיני, לא לקווי 67 וגם לא לחיסול בין לאדן.

שאול כהן: מר יורם אטינגר, תודה רבה לך על השיחה המרתקת הזאת.

אטינגר: תודה ושבת שלום. להתראות.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=164859