הנה נתונים שיסייעו בידיכם להבין את אחת הסוגיות הבוערות ביחסינו עם הפלסטינים:

פליטים ערבים - עובדות ומספרים:

1. 800,000 ערבים התגוררו לפני מלחמת 1948/9 בתחום השטח המוגדר היום "קו הירוק".

2. 170,000 ערבים נותרו לאחר המלחמה.

3. 100,000 הורשו לחזור לישראל במסגרת "איחוד משפחות".

4. 100,000 אנשי מעמד עליון וביניים נקלטו במדינות ערביות.

5. 50,000 עובדים זרים שבו למדינותיהם.

6. 50,000 בדואים נקלטו בשבטים בדואים בירדן ובסיני.

7. 10,000-15,000 נהרגו במלחמת 1948/9.

8. סה"כ פליטים: 320,000.

בתקופה שקדמה למלחמת העצמאות: רבים מערביי ישראל מקורם בפליטים שהתיישבו בארץ לאחר שברחו מארצות שכנות.

בטרם נסביר את סוגיית פליטי 1948, חשוב שלנגד עיניכם יהיה הנתון הבסיסי הבא: ערביי ישראל שלפני מלחמת השחרור התיישבו בארץ כפליטים שעזבו את מדינות ערב.

1. בתקופה שבין 1831-1840 התיישבו בעכו אלפי פליטים מצריים שסירבו לשרת בצבא המצרי. אלפי מהגרים מצרים וסודנים התיישבו בין עזה, טול כרם ועמק החולה, כדי לחזק את כיבוש הארץ על ידי מצרים.

2. הגיאוגרף הבריטי הנרי בייקר טריסטראם בספרו "ארץ ישראל - יומן מסעות בפלסטינה", 1865 ו"הקרן הבריטית למחקר פלסטינה" תיעדו ריכוזים גדולים של מהגרים מצריים ביפו (לדוגמה, אבו כביר), עכו, חדרה, שייך מוניס (רמת אביב), בית דגן, זרנוגה, קובייבה, נחל עירון (וואדי ערה), בית שאן, ועוד. הגיאוגרף השוויצרי, פיליפ בלדנספרגר ("המזרח הבלתי-משתנה", 1913) תיעד באזור יפו מהגרים מ-25 מדינות מוסלמיות וברמלה מהגרים ממרוקו ומסוריה.

3. 36,000-30,000 מהגרים סורים (חוראנים) הגיעו לפלסטינה בשנת 1934 (כך על פי היומון הסורי, "לה סירי", 12.8.1934).

4. הגיאוגרף הבריטי מאסטרמן, כתב ב-1914 שמחצית המוסלמים בצפת היו אלג'יראים, והאחרים היו מהגרים מסוריה ובדואים מבקעת הירדן. הגיאוגרף הבריטי, קלוד קונדאר, דיווח ב-1878 שעמק יזרעאל הפך למקום מקלט בעבור בדואים מירדן.

5. מהגרים ערבים מלוב התיישבו באזור גדרה. פליטים מוסלמים מאלג'יר (מוגרבים) הגיעו לצפת ולטבריה ב-1856 בעקבות הכיבוש הצרפתי ב-1830.

6. השלטון העות'ומני והמנדט הבריטי עודדו הגירת עובדים זרים ממדינות ערב לבניית תשתיות (לדוגמה, מסילת הברזל יפו-ירושלים ב-1892), הקמת בסיסי צבא, תפעול מחצבות, בניית נמל חיפה וייבוש ביצות. המנדט הבריטי עודד הגירת עובדים זרים ממצרים, סוריה ולבנון, אך בלם עליית יהודים.

7. גלי העלייה היהודית - מ-1880 - הביאו להתפתחות כלכלית שגרמה לביקוש לכוח עבודה ולגלי הגירה ערבית לארץ ישראל.

הסיפור מאחורי הפליטים של 1948:

נטישה מוקדמת של ההנהגה הפלסטינית כבר ב- 1947 הביאה לקריסת מורל הציבור הפלסטיני וגרמה לעזיבה ולנטישת בתיהם. המושל הבריטי האיץ במיעוט היהודי והערבי להתפנות מערים מעורבות. היהודים סירבו ונשארו, הערבים נענו ונטשו.

רבות העדויות משנת 1947 והלאה, המציינות את העובדה שרבים מערביי הארץ בחרו לעזוב את בתיהם, ממספר סיבות.

300.000 ערבים נטשו את בתיהם עוד לפני פרוץ מלחמת השחרור, כאשר לערבים היה יתרון צבאי וארה"ב לחצה להימנע מהכרזה על עצמאות המדינה היהודית. השמועות על ניצחונות יהודיים במהלך מלחמת השחרור, לדוגמה - הקרב על הקסטל, והפחדה של מנהיגי הערבים את התושבים הערבים ממעשי נקם של היהודים בהם, האיצו את הנטישה הערבית.

באוגוסט 1953 אמר מנהל אונר"א (United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East -UNRWA) - סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלסטינים של האו"ם, רלף גאראוואיי, כי: "מדינות ערב אינן חפצות בפתרון בעיית הפליטים, אלא לשמרה כפצע פתוח כנשק נגד ישראל".

מקדונלד הבריטי: "האחריות לתופעת הפליטים רובצת לפתח מנהיגי ערב"

בספרו "שליחותי בישראל" מצביע פרופ' ג'יימס מקדונלד, מי ששימש שגריר ארה"ב בישראל עד לסוף שנת 1950, על מנהיגי ערב כאחראים לתופעת הפליטים.

וכך כותב מקדונלד: "הערבים נטשו כתוצאה מבהלה, מבריחה מוקדמת של העשירים ב-1947... מסיפורי זוועה חסרי-שחר, שהופצו על ידי המופתי ואנשיו, על סדיזם יהודי... האחריות לתופעת הפליטים רובצת לפתח מנהיגי ערב שפתחו במלחמה וניגפו בה... רוב ממשלות ערב מתעלמות ממצוקת הפליטים...".

דבריו מקבלים חיזוק מדבריו של המושל הבריטי אלן קנינגהאם, מי שהיה הנציב הבריטי האחרון: "קיימת נטישה ערבית מערים מעורבות... נמשכת הפאניקה של מעמד הביניים הערבי... נטישה מוקדמת של ההנהגה הפלסטינית הביאה לקריסת מורל הציבור הפלסטיני... " (דצמבר 1947). המושל הבריטי האיץ במיעוט היהודי והערבי להתפנות מערים מעורבות (לדוגמה, צפת - מיעוט יהודי, טבריה - מיעוט ערבי). היהודים סירבו ונשארו, הערבים נענו ונטשו".

גם עיתון "לונדון אקונומיסט" (2.10.1948) מדווח: "הגורם הכבד ביותר לנטישה הערבית היו הודעות 'הוועד הערבי העליון' שהאיצו בערביי חיפה לנטוש את בתיהם, ולא - יואשמו בבגידה. הובהר להם שהיהודים יושלכו לים לאחר הפינוי הבריטי". תומך בו עיתון "פילסטין" הירדני (19.2.1949): "מדינות ערב האיצו בפלסטינים לעקור מבתיהם, כדי לא להפריע לפלישה הערבית".

מנהיגי ערב מודים: הכרחנו את ערביי פלסטין לעזוב את בתיהם.

אך לא רק מנהיגי ארה"ב ובריטניה מעידים על כך. להלן דבריו של מנהיג הפת"ח אבו מאזן: "צבאות ערב הכריחו את הפלסטינים לעזוב את בתיהם " (פילסטין א-ת'אורה, מרץ, 1976).

מזכ"ל "הליגה הערבית", עזאם פחה מודה, שמנהיגי הערבים עודדו אותם לעזוב את בתיהם באופן זמני: "הובטח שכיבוש פלסטין יהיה פיקניק צבאי... עצתנו לערביי פלסטין היתה לעזוב את בתיהם באופן זמני..." (אל-הודה" הלבנוני, 5.6.1951).

ראש ממשלת סוריה, חאלד אל-עזאם (בספרו "זכרונות", 1973) מבכה זאת וכותב: "הבאנו אסון על הפליטים, כאשר קראנו להם לנטוש את בתיהם".

שימו לב להבדלים בארגונים העוסקים בנושא הפליטים: סוכנות הסעד אונר"א (UNRWA) מנציחה את בעיית הפליטים, מול נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR) המיישבת פליטים.

1. ב-26.1.1952 הכריז מזכ"ל האו"ם, דאג האמרשלד, על תכנית של שלוש שנים ליישוב פליטי 1948 הערביים במדינות ערב (החלטה 413 של עצרת האו"ם).

2. UNRWA הוקמה ב-1948 לתקופה של 2-3 שנים לפתרון בעיית הפליטים הערביים. ב-2008 חגגה 60 שנים לפעילותה: אף פליט לא יושב, אך מיליארד דולרים הצטברו בקרן הפנסיה של עובדי הארגון.

3. "נציבות הפליטים של האו"ם" (UNHCR), המטפלת ב-21 מיליון פליטים ברחבי העולם, מעסיקה 6,300 עובדים. "אונר"א", המטפלת רק בפליטים הערבים מ-1948, הפכה לסוכנות האו"ם הגדולה בעולם ומעסיקה 29,000 עובדים. להוציא 150 עובדים, כולם פלסטינים.

4. "אונר"א" מעניקה מעמד פליט לכל הערבים (כולל עובדים זרים) ששהו בארץ ישראל שנתיים לפני מאי 1948. "נציבות הפליטים" מעניקה מעמד פליט לכל מי שנאלץ להימלט ממדינת אזרחותו.

5."אונר"א" מעוניינת להגדיל את מספר הפליטים. מ-1950 גבר מספר הפליטים שעזבו את מחנות הפליטים, אך בתיהם נתפסו על ידי כפריים שזכו למעמד פליט. לפי מחקר "ראנד" מ-1971, מחצית מתושבי מחנה ג'לזון בפאתי רמאללה הם כפריים. לפי דו"ח 17.1.2003 של משרד הביקורת בקונגרס האמריקאי (GAO), פחות משליש הפליטים הרשומים מתגוררים במחנות.

6.בניגוד ל"נציבות הפליטים", "אונר"א" מעניקה מעמד פליטות לכל צאצאי הפליטים המקוריים. ה"נציבות" מיישבת פליטים (67,000 ב-2008), אך "אונר"א" מנציחה פליטות. בניגוד ל"נציבות" המיישבת פליטים במדינות מושבם, "אונר"א" משרישה בתודעת הפליטים את הרצון לשוב לזירת הסכסוך.

הדיון התמידי בסוגיית הפליטים הפלסטינים מדחיק את העובדה ש 820,000 יהודים נמלטו ו/או גורשו ממדינות מוסלמיות/ערביות והפכו גם הם לפליטים. בתאריך 16.5.1948 הופיעה כתבה בעיתון ה"ניו יורק טיימס": "סכנה חמורה ליהודים במדינות מוסלמיות. 900,000 יהודים באפריקה ובאסיה ניצבים בפני גל שנאה של אויביהם". לפניכם ריכוז מספר הפליטים היהודים שגורשו מארצותיהם:

מרוקו - 240,000

אלג'יריה - 140,000

עיראק - 135,000

טוניסיה - 105,000

מצרים - 70,000

צפון תימן - 55,000

לוב - 37,000

סוריה - 25,000

דרום תימן - 8,000

לבנון - 5,000

600,000 פליטים יהודים ממדינות ערב נקלטו בישראל. 200,000 היגרו לצרפת, בריטניה, קנדה וארה"ב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=161237