במבט ראשון זה נראה כעניין פשוט למדי.

מאז הקמת אירגון האו"ם אחרי מלחמת העולם השניה, קיבל האו"ם מעל 150 מדינות כחברות באירגון. אין סיבה

שהדרישה הפלסטינית תהווה בעיה, אבל היא בכל זאת מהווה בעיה.

מעל 6 עשורים שום דבר בקשר לפלסטין לא היה פשוט.

למרבה האירוניה ניסה האו"ם ליצור מדינה פלסטינית ב- 1947 והערבים דחו את ההצעה. הרעיון עלה שוב 20 שנה

מאוחר יותר ב - 1967, אך נקבר על ידי המתנגדים ושותפיהם. אולי גם ישראל מעולם לא רצתה מדינה פלסטינית,

אך דבר זה לא הועמד במבחן מעולם.

ייתכן שנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס החייה את הרעיון לצרכיו האישיים. כהונתו של עבאס הסתיימה לפני

שנתיים, ואין מכניזם לבחירת יורש. בו זמנית מאמציו להרכיב ממשלת קואליציה הכוללת את חמאס הסתיימו במבוי

סתום.

וכך,ייתכן שסבר שדיבורים על מדינה פלסטינית יוכלו ליצור תנופה כלשהי, או לפחות לשנות את הכותרות בחדשות

שבועות אחדים.

האם הקמת מדינה פלסטינית תלוייה בהכרה באו"ם?

לא!

במשך יותר משני עשורים האומה הכי גדולה בעולם, סין, לא צורפה לאו"ם. אף אחד אינו מתעלם מהיותה של שוויץ

אומה למרות שבמשך עשרות שנים היא מסרבת להצטרף לאו"ם. בקנה מידה קטן יותר, קוסובו היום היא מדינה

ריבונית, למרות שווטו רוסי מונע ממנה הצטרפות לאו"ם.

במקרה של פלסטין הבעיה היא עם העקרונות.

קודם כל חייב להתקיים עם, שרק לאחר מכן שואף למדינה בה יוכל לבטא את קיומו.

אך האם הפלסטינים הם עם, על פי ההגדרה המודרנית של הרדר מסוף המאה ה- 18?

ייתכן שהשאלה הזו תפתיע ואפילו תרגיז אתכם.

ובכל זאת, אף אחת מעשרות המפלגות הפוליטיות שהתיימרו לייצג את הפלסטינים בשבעת העשורים האחרונים לא

הגדירה עצמה מעולם כלאומית.

מילים כעם או לאומי אינן מופיעות במצען של תנועות כמו הפת"ח והחמאס. במקום זאת הן, והרבה מפלגות קטנות יותר, משתמשות

בשמות תואר כמו " איסלאמי" או " האומה המוסלמית".

המשתמע מכך הוא שהפלסטינים הם קבוצה מתוך אומה גדולה.

רואים בהם חלק מעם ערבי גדול ודימיוני, או דבר בעייתי עוד יותר - חלק מהאומה המוסלמית.

תנועות פלסטיניות מתייחסות לפלסטין כאל "בעיה" ולא כאל פרוייקט פוליטי.

אז מהי "הבעיה הפלסטינית" עליה מדברים הפלסטינים כשהם מדברים על פלסטין?

דבר זה הוגדר באופן ברור ביותר על ידי מנהיג חמאס חליד מישעל בנאום בטהראן ב - 3 באוקטובר.

"מטרתנו היא לשחרר את כל פלסטין מהנהר עד הים" הוא אמר. במילים אחרות, המטרה אינה להשיג לפלסטינים מדינה, אלא להשמיד את ישראל.

רמאדן עבדאללה שאללה, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי למען פלסטין, היה אף בוטה יותר בנאומו בטהראן: "כשנעלה אנו לשלטון, לא נאפשר לשלטון הציוני להתקיים דקה אחת".

על פי העיתון היומי קייהאן (daily Kayhan of 4 October) מתאריך 4 לאוקטובר, שניהם העניקו ל"מדריך הגדול" עלי חמינאי מינחת כבוד לומר את המילה האחרונה בנושא פלסטין.

מישעל אמר כך: " המפקד המוערך של המהפיכה האיסלאמית, האימאם חמינאי, הוא מדריכנו ומנהיגנו. שאיפותיו מחייבות את הפלסטינים... שליטנו העליון ומנהיגנו הוא חמינאי...

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שמנהיגי הפלסטינים מוכרים במכירה פומבית את ה"בעיה הפלסטינית". בזמנו כונה גמאל עבד אל נאצר "מדריך ואדון".

ב- 1995 מכר עראפאת את ה"בעיה הפלסטינית" לסאדאם חוסיין.

מספר שנים מועט לאחר מכן הוא מכר מחדש את הבעיה, והפעם לשמעון פרס באוסלו.

בנאומו הבטיח חמינאי שברגע שישראל תושמד, הוא יארגן מישאל עם בו יוכלו פלסטינים מכל העולם ומספר מאזרחי ישראל להחליט מה לעשות עם "פלסטין המשוחררת".

לשונות רעות בטהראן אומרות שאחת מהאפשרויות תוכל להיות לספח את פלסטין המשוחררת לאימפריה האימאמית של חמינאי.

זה לא דבר הזוי.

אחרי הכל גם הנשיא המצרי גמל עבדול נאצר קיווה לספח את "פלסטין המשוחררת" לרפובליקה הערבית שלו.

לסאדאם חוסיין היו חלומות להפוך את פלסטין לחוף הים התיכון של עיראק, תוכנית שלצורך ביצועה היה צריך לחסל את מדינת ירדן כמדינה עצמאית.

חאפז אל אסאד חשק בפלסטין כחלק מ"סוריה הגדולה".

תוכן דברי החנופה של מישעל ושל רמאדן עבדאללה שאללה לחמינאי מעידה שלא קיים עם פלסטיני.

עם ריבוני לא ידרוש לעולם ששליט של מדינה זרה יחליט כיצד ייראה עתידו.

http://www.asharq-e.com/news.asp?section=2&id=26840

Palestine: A Cause or a State?