קשה להאמין, אבל מנהיגינו, האמורים לשמור על קור רוח ועצבים חזקים במקרי חירום, לוקים בהתקף חרדה. הפגנות ההמונים בעולם הערבי, הכרת מדינות אחדות במדינה הפלסטינית הלא-קיימת והצהרות שנשמעו באחרונה, ולפיהן האירועים האחרונים בתוניסיה, מצרים ולוב מחייבים ליישב מיד את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, מערערות כנראה את עצבי ראש הממשלה ושר הביטחון.

ראש הממשלה ממהר לפרסם תוכנית חדשה לפתרון הסכסוך, שבכוונתו להגיש לקונגרס האמריקאי - אשר אינו לוחץ להגשת תוכנית כזאת. במקביל אומר בנימין נתניהו ל-300 אלף הישראלים המתגוררים מעבר לקווי שביתת הנשק של אפריל 1949, ודורשים לחדש את הבנייה המוקפאת חודשים רבים, כי "אל לנו לדפוק את הראש בקיר". אהוד ברק מכריז, כי עלינו לקבל מארה"ב סיוע ביטחוני בסכום של 20 מיליארד דולר כדי להתמודד עם הסכנות החדשות שהוא רואה באופק.

האם יודע מישהו על מה הם מדברים?

החשש של ראש הממשלה מפני דה-לגיטימציה של ישראל מערער כנראה את עצביו. למעשה, בשנים האחרונות נראה שיפור משמעותי ביחסים שבין ישראל לבין אחדות ממדינות העולם, ולמרות הכרת מדינות אחדות במדינה הפלסטינית הלא-קיימת אין שום סימן להרעה במעמדנו המדיני.

הממשלות הנוכחיות של צרפת, איטליה והולנד מתייחסות לישראל באופן חיובי בהרבה מאשר קודמותיהן. באיחוד האירופי ממשיכות מדינות מרכז אירופה ומזרחה להכריז על ידידותן לישראל, והן מדגישות את היחסים המיוחדים שבינן לבינינו. קנדה, שבמשך שנים רבות התייחסה בקרירות לישראל, מתנהגת כעת, תחת ראש הממשלה סטיוון הרפר, בידידות מופגנת כלפי ישראל. והחשוב מכל, הקונגרס האמריקאי החדש ידידותי במיוחד כלפי ישראל, ואפשר לבטוח בו שיביא להידוק היחסים בין ארה"ב לישראל ויבלום לחצים מצד הממשל על ישראל.

אם כך, למה כל המהומה? וממה חושש שר הביטחון, עד כדי כך שהוא רוצה לבקש סיוע נוסף בסכום האסטרונומי של 20 מיליארד דולר לחיזוק ביטחון ישראל? אין ספק, שהבקשה הזאת לא תתקבל בהתלהבות אפילו בקונגרס הידידותי, המתאמץ כעת להתמודד עם גירעון פדרלי, המתקרב כנראה לטריליון דולר.

אפשר להעלות השערות על תרחיש, שבו - במקרה הגרוע ביותר - יצליחו האחים המוסלמים להשתלט על מצרים, לבטל את הסכם השלום הישראלי-המצרי ולאיים במלחמה על ישראל. אך תרחיש זה אינו סביר ברגע זה. להיפך, הצימאון לדמוקרטיזציה הסוחף את העולם הערבי עשוי לשפר את האקלים המדיני באזור. הגל הזה עשוי אפילו להגיע לאיראן ולהביא בסופו של דבר לנפילת משטר חמינאי ולסילוק מה שנראה כרגע כסכנה ממשית ביותר לישראל.

אם כך, מדוע מתרגש שר הביטחון? למה הוא לוחץ על כפתור האזעקה? האם רואה הוא דברים שאיש מאתנו אינו יכול לראות?

האם ייתכן, כי ראש הממשלה ושר הביטחון מנסים באופן מתואם "לעבוד" על הציבור הישראלי? ברק רומז על סכנות אדירות העומדות לפנינו ומדגיש את תלותנו בנדיבות האמריקאית; ואילו נתניהו אומר כי עדיף לנו להסכים לדרישות הבית הלבן ולעשות ויתורים לפלסטינים, אם ברצוננו לקבל סיוע נוסף מהאמריקאים - כדי שנוכל להתגונן מפני הסכנות העצומות המאיימות עלינו, לדברי שר הביטחון.

זה נראה מגוחך מדי מכדי להיות אמיתי.

וכך, בניתוח התנהגות מנהיגינו בתקופה האחרונה אפשר להגיע למסקנה, שהם סובלים מהתקף חרדה. השינויים האחרונים שהתחוללו בזירה הבינלאומית ובמדינות השכנות פשוט עירערו את ביטחונם העצמי. האם יש פסיכיאטר טוב בבית?

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1220332.html

תגוביות:

1.משה ארנס הוא שהביא את האסון הזה-ביבי על ראשינו,הישר מחנות הרהיטים.נתניהו מקבל סטירת לחי מצלצלת מכבוד הפרופ` ארנס ,שתמך בו וקרא להצביע עבורו,למרות ההתנהגות הנבזית שלו כלפי משה פייגלין.