מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי..!!!  

מחזה דומה נגלה לעיני אלי ורשבסקי, על סיפון אוניית חיל-הים, "אילת". במשקפת ראה מחזה מסמר שיער: "אנשים הממלטים נפשם, נורים בתוך המים ועל החוף"

גם את גדעון ליכטמן, הטייס המתנדב, תקפו הרהורי ירידה מהארץ. הוא צפה בנעשה ממרפסת מלון "פארק". "ראיתי" -סיפר- "איך יורים באנשים בתוך המים. הדבר האיום הזה, לראות יהודי הורג יהודי, הפך את קרבי. במוחי עלתה המחשבה לרדת חזרה לארצות הברית"

(מתוך 'אלטלנה' מאת שלמה נקדימון, עמ'303, 304. יצא לאור 1978)

הדגל הלבן לא סיע לקופצים למים -רשם יונה פרגר בזכרונותיו. "עשו ציד על האנשים שהיו כבר בתוך הים. כל התערבות היתה לשווא. הקשר האלחוטי הופסק. רציתי לרדת עם מתנדבים לחוף לעזור לפצועים, אבל הפלמ"ח לא הירשה. ירו אלינו. אז הופיע אחד ממפקדי הפלמ"ח, איש מבוגר שביקש ממני לקבל את עזרתו. הוא לא רוצה שיחשבו את כל אנשי הפלמ"ח לרוצחים. הוא ירד לידי, עם קבוצתו לחוף, ואז הפסיקו את האש. נתן את גופו כמחסה"

כאן, אל מול האוניה נגלה ל(דוד א.)ריקנאטי המראה הבא: "יריות המקלעים היו מכוונות אל האוניה וסביבתה. מעל גשרי הספינה קפצו בזה אחר זה האנשים שהיו עליה. מספר בחורים שהספיקו להגיע לפנינו לחוף התירו את הסירות השטוחות -חסקות. על אף האש שטיאטאה את המקום, צלחו בים והעלו את הקופצים מהאוניה על גביהן. היו הרוגים בינהם ומספר הפצועים היה רב. לוחם ש'החרים 'ברן' ממשמרות ה'הגנה', עלה על הטיילת ופתח באש לעבר מקורות הירי, כדי לרתק אליו את היורים. אחרים רצו ונופפו במטפחות לבנות וצעקו: 'הפסיקו את האש, הפסיקו! יש פה פצועים!' ללא הועיל. בנתיים התאבכו ענני אימים מעל האוניה וכל כמה דקות הרעידה את הסביבה התפוצצות חדשה..."

"הכדורים" -ראה חנניה יקותיאלי- פגעו במים סביב האנשים. הנמלטים השתדלו להתרחק מן האוניה ולהמלט מן הכדורים שריססו את המים סביבם"

ג'רי זלצמן קפץ פצוע לתוך המים, כשמסביבו מתעופפים קליעים. במו עיניו ראה חבר נפגע ונהרג. "פצועים ולא-פצועים נורו במשך 15-20 דקות ששהו במים".
שניים מיחידתו של זלצמן, קצינים לשעבר בצבא הבריטי, אדולף פיינגולד מחיל הצנחנים ופסח מיצקובסקי, חרקו שן למראה עיניהם. בתום הארועים יפרסמו הודעה: "אנו, כמפקדי הקבוצה האנגלו-אמריקנית שבאה לארץ להצטרף לצבא היהודי ללא נטיות פוליטיות, וכקצינים לשעבר במלחמת העולם האחרונה, דורשים שתערך מיד חקירה צבאית לאיתור הקצין האחראי שהורה על אש לעבר אנשים ששחו במים בניסיון להציל את חייהם"

אוגוסט ג'. ליסט -נוצרי לוטרני, מתנדב מארה"ב, החשמלאי הראשי של אלטלנה, צפה במחזה נרעש ונדהם: "בכל ימי חיי לא שמעתי על כך שיורים על אדם במים, על ניצולי אוניה שהניפו דגל לבן". הוא עצמו נפגע שלוש פעמים בהיותו במים, אך לא במצב קשה.

ברוך סיביל מאנגליה שמר על ידידו הפצוע מתוניס ג'ורג'. "הדם המשיך לזרום מפצעו. כל העת נמשכה האש. הכדורים פיזזו בנינו בתוך המים".

מונרו פיין: "תפסתי דגל לבן, עמדתי על הגשר, נופפתי בו וצעקתי" לנגד עיניו נעלם בחור במים. "מובטחני שטבע כיון שנורה"

חייל אמריקני לשעבר, שנלחם במלחמת העולם השניה, קרא בשפת אימו:
"God the Japs didn't do it to me" ("אלוהים היפנים לא עשו לי כזאת")

צעירי אצ"ל רצו לקראת המכוניות המשורינות של 'ההגנה' כשהם פורמים את חולצותיהם בצוחה "ירו בי, אך הניחו להם, לאחינו על האוניה, לחיות!" -כתב הסופר היהודי ארתור קסטלר, שסיקר את ההיתרחשיות. "נער אחד פצוע, שמחצית גולגלתו הותזה, התרוצץ סחור- סחור על החול כתרנגול כרות ראש"

(שם. עמ'306, 307, 308)

למערכת ידיעות מעריב (היום מעריב) נכנס עורכו הזועם ד"ר עזריאל קרליבך, התישב ליד שולחנו ופרץ בבכי. הוא שהה בשפת הים, ראה את המתרחש וחזר כשהוא ספוג רשמים קשים... לאחר שיחתו עם רוזנפלד כתב קרליבך מאמר ראשי על הפרשה שתיאורו קודר כלילה: "ואני בתוך כל ההמון הגדול למטה על שפת הים עמדתי ויחד עמהם במו עיני ראיתי... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם והם חמושים מכף רגל ועד ראש והם שניים שניים, שלושה, עשרות, מאות רבות -רצים לירות ביהודים... ולמטה בים על תורן האוניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו!"
(שם. עמ' 302)

אולם על אף הסמרטוט הלבן שהתנוסס בראש התורן, לא פסקו היריות. יונה פרגר פנה פעם נוספת ליצחק שדה וביקש הפסקת-אש ושיגור אמבולנסים לפינוי הפצועים. "שדה הבטיח ולא קיים" -כתב פרגר בזיכרונותיו שנה לאחר המאורע.
(שם. עמ' 301)

בגין: מפקד הפלמ"ח הבטיח לשלוח מיד סירה מנמל ת"א. חיכינו לסירה שעה, שעתיים. היא לא באה. מצב הפצועים קשה. הלך ורע." (שם. עמ' 293)

מפקד הנחתת -סיפר בגין- הורה להוריד את הפצועים בכל דרך אפשרית, ולשלמים בגופם -לקפוץ הימה. הורדת הפצועים נעשתה בדרך אימפרוביזציונית מסובכת. אש ניתכה על האוניה הבוערת ועל הפצועים בתוך הים. זו לא ניפסקה גם לאחר שהונף דגל לבן.
בגין חש כי הכדורים מכוונים אליו. "מידי עלותי לגשר רב החובל, הומטרה עליו אש בלתי פוסקת. מדי רדתי ממנו שקטה האש בכיון זה. הקליעים כוונו בדיוק ואין זו אשמתם שלא קלעו בדיוק" (שם. עמ' 284)
את ארועי היום הגדיר בגין כ"פשע" ותבע להעמיד לדין את "המפקד הזה, האחראי למעשים אלה" שאם לא-כן יתברר כי "לית דין ולית דיין בישראל"
(שם. עמ'325)

לו לנארט, טיס מתנדב מארה"ב סיפר: "נתבקשתי להפציץ את האוניה. השבתי בשלילה" (שם. עמ' 321)

מפקד צוות התותח הלל דלסקי לא היה שלם עם המשימה. "לא אירה באונית יהודים. התנדבתי להלחם נגד ערבים ולא נגד יהודים" מיחה דלסקי.
(שם. עמ' 295)

הרולד א. לווינסטון, מראשוני הטייסים האמריקנים שהתנדבו ליחידת התובלה האוירית של ישראל: "אני מסרב להיות התליין". "אין מספיק יהודים כדי להרוג את אויבהם הערבים. כיצד הם יכולים להרוג איש את רעהו?" את המשך השיחה שיחזר לווינסטון כך: היימן שמיר: "האנשים שעל האוניה הם אירגוניסטים". לווינסטון: "לא איכפת לי מי הם. כל מה שאני יודע שהם יהודים" (שם. עמ' 287)

"יהודים יורים ביהודים" שלוש מילים אלה הפכו להיות סיסמת מפתח בקרב המחנות הלוחמים. בין לוחמי הצבא נתגלו סרבני ירי נגד לוחמי האצ"ל. לפי עדותו של חייל פלמ"ח, לא הרפה קצין המבצעים הראשי של הפלמ"ח, יצחק רבין -שגרס כי כאן מתרחש "פוטש אמיתי"- מאחד החיילים שנשכב על הקרקע וסירב לכוון קנה רובהו נגד אנשי אצ"ל והטיח בו ביטויי גנאי.(שם. עמ'285)

בקרב כוחות מסוימים ב"הגנה" ובצבא בת"א שררה שביעות רצון מהפיגוע המדויק. "היתה גם שמחה כללית" -סיפר שמעון קרבינסקי, קצין הקשר שהתקין את מע' הקשר בעמדת התותח שירה ב'אלטלנה'. "היתה שמחה כללית גדולה מאוד, שהמשימה בוצעה וזה בסדר. כולם הוזמנו לשתות מתוך שמחה גלויה"
יחזקאל בן-דוד קצין מודיעין ראשי של "ההגנה" החזיק בידו בקבוק בירה וקרא לקרבינסקי: "שמעון בא נלך לשתות לחיים". קרבינסקי מיאן להצטרף....
"כאב לי באופן אישי הדבר ולא ראיתי שום מקום לחינגא, לשמחות, (לשתיית) לחיים וכו'"...הזמנת כולם מתוך שמחה גלויה להשתתף במשתה הזה, היתה, לדעתי, מבחילה"
(שם. עמ' 304)

בפקודת המבצע, ובדו"ח הפעולה הלקוח מתוך ארכיונו של מאיר פעיל, כונו אנשי האצ"ל בשם "האויב" וצה"ל והפלמ"ח כונה "כוחותינו" (שם, צילומים בין עמ' 160 ו-161)

כאשר הומטרו פיגזי התותח על 'אלטלנה' אירח בן-גוריון בלישכתו ארבעה ראשי ערים... היו אלה ישראל רוקח מת"א- שלפי פניתו נתקימה פגישה זו, אברהם קריניצי מר"ג, עובד בן-עמי מנתניה, יוסף ספיר מפ"ת, וכן מזכיר חבר המועצות המקומיות, חיים אריאב....
עובד בן-עמי השיב לבן-גוריון.... נראה לי שהצעתי נותנת לממשלה את כל מה שחתרה להשיג, וזאת ללא שפיכות דמים. איני יודע אם אצ"ל הביא את האוניה ברשות או ההיפך מכך. אבל אפילו חטא אצ"ל- זקוק הצבא לנשק, והנשק עומד לרשות הצבא ותחת פיקוחו, וזה מה שהצעתי נותנת"...
רוקח הפציר בקול תחנונים בבן-גוריון: "תן צו להפסיק את האש. ככלות הכל הרי כולם הם ילדינו. אתמול נשפך דמם ביפו ובירושלים, ומחר שוב ישפך דמם כדי שאנו נחיה"...
סיכם קריניצי: "עתה ידענו. בעוד בן-גוריון משוחח עמנו ומבטיח תשובה, כבר ידוע ידע יפה מה עומד להתרחש על החוף"

עם נשק 'אלטלנה" בידי צבא גיבורים זה, היו גבולות מדינתנו אחרים, וירושלים העיקרית, זו שמאחורי החומות, היו יושבים בה ולא רואים אותה מרחוק כשהיא עזובה, הרוסה ומיותמת..." כתב קריניצי בזכרונותיו, שנים לאחר המעשה.

(שם. עמ' 299, 300)

הנשק שהיה על ה"אלטלנה" ושמרביתו הגדולה הושמדה עקב הפעולה:
5000 רובים בריטים (לי-אנפילד)
3 מיליון כדורים (לפי גרסת הועד 4.5 מיליון כדורים)
250 מקלעים קלים 'ברן'
250 מקלעים קלים 'סטן'
150 מקלעים גרמנים 'שפנדאו'
50 מרגמות 81 מ"מ ו5000 פגזים למרגמות אלה.
300-600 טון חומר נפץ
שווי הנשק לדיברי אריאל 5 מיליוני דולרים.
(שם. עמ' 130, 312)

---

החומר שלהלן הינו תרגום לעיברית מתוך הפרק "הרוצח מאלטלנה" מהספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" מאת אורי מילשטיין, בגרסה האנגלית והרוסית שלו. ע"פ מה שמסר לי המחבר, זהו פרק תוספת חדש לספר, שטרם יצא בעברית. (נראה כי הנוסח העיברי אינו סופי ר.ח.)

"...אלטלנה עלתה במתכוון על שרטון, מול מלון "ריץ" שברחוב הירקון 109, בסביבות רחוב פרישמן, ששם היה ממוקם מטה הפלמ"ח.(5)משעות לפני הצהרים התחולל שם קרב שבמהלכו טובעה הספינה על כל הנשק שהיה בה, וארבעה-עשר איש נהרגו, מקצתם נורו על ידי אנשי פלמ"ח, בתוך המים, שעה ששחו מן האנייה הבוערת לחוף. יצחק רבין פיקד על הירי הזה.

פרשת אלטלנה אפשרה לבן גוריון לקיים בישראל תרבות פוליטית בסימנה של הסיסמה: 'בלי חרות ובלי מק"י'. מנהיגה של חרות היה מנחם בגין. מק"י היתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ותמיד זכתה אך לתמיכה מעטה בישראל(6).במשך רוב התקופה שבה עמד בן גוריון בראש ממשלת ישראל, היתה חרות מפלגת האופוזיציה הראשית. משמעותה של תרבות פוליטית זאת היא, לא רק התנגדות מובנת לממשלת ליכוד לאומי ולקואליציה בין מפא"י לחרות, אלא איום על אזרחי ישראל לבל יאפשרו לבגין ולחבריו להקים ממשלה או להיות שותפים בשלטון, כי השתתפותם תסכן את אופיה הדמוקרטי של ישראל ואולי אף את עצם קיומה. בגין וחבריו לא הבינו את משמעות הדבר. התרבות הפוליטית הזאת אפשרה למפא"י ולמערך לשלוט בישראל במשך עשרים ותשע שנים ברציפות, עד המהפך הפוליטי ב-1977, שהעלה את הליכוד לשלטון ואת מנחם בגין לראשות הממשלה.

פרשות דיר יאסין ואלטלנה היו עלילות דם, וניצחון של בן גוריון, אלא שהיה זה ניצחון-יתר. הוא מנע, בשם הדמוקרטיה, לפתח תרבות של דמוקרטיה ליברלית תקינה בישראל. ובכך הוא גרם להסתאבותה של כל המערכת הפוליטית, שהיתה למערכת פוליטית בולשביסטית במאפייניה העיקריים: שלטונה של מפלגה אחת על רוב תחומי החיים והפיכת החברה לכלי שרת בידי המפלגה. האירועים שהתרחשו אחרי רצח רבין חיזקו ביותר את המגמה הזאת.

בפרשת דיר-יאסין לא היה רבין מעורב, אלא, אולי, באופן פסיבי, כמפקד בכיר בפלמ"ח. בפרשת אלטלנה הוא היה מעורב עד צוואר, וכל הקריירה שלו מאז ועד הרצחו הושפעה ממנה. כאל רוב ההתרחשויות הדרמטיות בחייו, גם אל פרשת אלטלנה נקלע רבין באקראי, במוצאו את עצמו בעין הסערה: בימים ההם הוא נמצא במטהו של יגאל אלון במושבה עקרון. אלון ואנשי מטהו הכינו אז את מבצע 'לר-לר', לכיבוש לוד, רמלה, לטרון ורמאללה, הידוע כ'מבצע דני'.
באותו יום ג', קפץ רבין לתל-אביב לבקר את חברתו לאה, ששרתה במחלקת ההסברה במטה הפלמ"ח. כשהגיע בשעה עשר וחצי בבוקר לרחוב הירקון 109, התחיל הקרב ביוזמתו של שלום חבלין, קצין המנהלה של הפלמ"ח. רבין נטל מחבלין את הפיקוד על ארבעים החיילים שבמטה, ופיקד על קו הדם עד אשר ברחו אנשי אצ"ל או נכנעו. במשך רוב הקרב היה רבין האיש המרכזי בפרשת אלטלנה, בניסיונם של ראשי מפ"ם לחסל את הקריירה פוליטית של מנחם בגין, ובניסיונו הנואש כמעט של דוד בן גוריון להשתלט על המשבר ולחסל בכל מחיר את הערעור על שלטונו. סביר להניח שרבין לא הבין את משמעות המעמד שאליו נקלע, ושהבנתו בעניין זה לא השתפרה עד הרצחו"....

"העובדה שמנחם בגין ואנשיו הוגדרו כ'אויבים', ושנתנה הוראה להכניעם ללא תנאי, בכל האמצעים, עוד לפני שהתפתחו תקריות אלימות של ממש על חוף תל-אביב, היא אחת ההוכחות לכוונתו של בן גוריון, המומרץ על ידי גלילי, להשפיל את בגין כך שלא תהיה לו תקנה, או לתמרנו לקרב שבו יהרגו יהודים. למי שיטען שבן גוריון לא התכוון לכך, או שלא היה מודע לכל המשמעויות של הוראתו, נשיב שלעולם אין לדעת מה חשב מנהיג היישוב בינו לבין עצמו, אך זאת היתה המשמעות של החלטותיו: אירוע כזה היה מסייע להציג את בגין כמורד בממשלה החוקית, שמי שתכנן הפיכה צבאית והשתלטות בכוח על מדינת ישראל הצעירה, וכזה שאחראי למלחמת אחים. הדבקת תוויות אלה לבגין אמורה היתה לחסל סופית את הקריירה הפוליטית של מפקד אצ"ל. בכך לפחות האמינו בן גוריון וגלילי".

"כמו כל פרובוקציה של מערכת מסואבת, גם הפרובוקציה הזאת יושמה בחוסר יעילות גמור (בדומה לתפקודו של השב"כ בפרשת ההסתות של אבישי רביב, ובדומה לתפקודו בלילה שבו נרצח רבין): הטלת הפיקוד על המשימה על מפקד חטיבת 'קרייתי', מיכאל בן גל, היתה מקח טעות. בן גל מונה לתפקידו כמפקד החטיבה התל-אביבית, למרות שהמועמד של הפיקוד העליול לתפקיד זה היה יהושע גלוברמן, חבר קיבוץ יגור. אלא שרוב מפקדי "ההגנה" בתל-אביב היו בעלי השקפות ימניות, והם דרשו שמפקד המחוז יהיה מקובל על ראש העיר ישראל רוקח. בספטמבר 1947 נענה ישראל גלילי לעסקני תל-אביב ומינה את בן גל למפקד המחוז. אנשי היחידות הקרביות של "ההגנה" בתל-אביב צורפו לחטיבת 'גבעתי', שעליה פיקד איש 'השומר הצעיר', שמעון אבידן. בן גל הקים את חטיבת 'קרייתי' מוותיקים שלא צורפו לגדודים הקרביים, או ממגויסים חדשים, שרבים מהם היו ימנים בדעותיהם, אנשי אצ"ל לשעבר או תומכי אצ"ל. בן גוריון האמין כי מאחר שבן גל היה קצין בצבא הבריטי, הוא יהיה נאמן לו ולא לגלילי. אך, מאידך, הסיכוי שבן גל ופקודיו יסכימו ויתקפו את אלטלנה, היה אפסי. בן גל גם נפגע מכך שידין הטיל את הפיקוד על אזור הנחיתה בלילה, על פקודו, צבי אורבך, שלא באמצעותו.
התוצאה: בן גל כמעט ולא עשה דבר כדי להכניע את אנשי אלטלנה, ופקודיו סרבו למלא את הפקודות שקיבלו בטענה שהם מסרבים לירות ביהודים. לרשותם של בן-גוריון וגלילי נותרו רק ארבעים אנשי הפלמ"ח שברחוב הירקון 109, שעברו אינדוקטרינציה ממושכת לשנאת אצ"ל, ושהיו מוכנים לירות ללא היסוס בבגין ובפקודיו"...

"בגין ולנקין שיגרו, לעומת זאת, אל החוף קריאות ברמקול בזה הנוסח: "חיילי ה'הגנה': אל תפתחו באש! הבאנו נשק בשבילנו ובשבילכם! באנו להילחם ביחד! גם אנחנו לא נפתח באש! לא נרים יד באחים! חיילי ישראל, הבאנו לכם נשק רב. בואו וקחוהו".(20)...

"חבלין פקד לפתוח באש על הסירה המתקרבת לחוף. כך התחיל הקרב. באותו זמן הגיע רבין באקראי למטה הפלמ"ח, והפיקוד עבר אליו אוטומטית כבעל המעמד הצבאי הבכיר ביותר. בספרו האוטוביוגרפי כתב רבין: "אנייה עגנה בים מול המטה. ראיתי נחתת מפליגה מן האנייה, מוליכה לחוף לבושי מדים וחובשי כובעי פלדה. מסבירים לי, כי האונייה היא אלטלנה, והיורדים ממנה הם אנשי האצ"ל. מספרים לי, כי האצ"ל, בניגוד להוראות ממשלת ישראל הזמנית, ניסה לפרוק כלי נשק שבאלטלנה, בחוף כפר ויתקין, וכאשר הדבר נמנע ממנו - שטה האונייה לחוף תל-אביב ואנשי מנסים להשתלט על החוף ולפרוק את הנשק. שמועה רודפת שמועה. סיפור חדש דוחק את רגליו של קודמו: האצ"ל מבקש להשתלט על תל-אביב כולה. לא, אף בכך לא די לו. הוא שואף לתפוש בכוח את השלטון במדינה הטרייה, בת 37 הימים. יחידות האצ"ל, המשולבות בגדודי צה"ל עורקות מקו החזית ומצטרפות אל הלוחמים בחוף תל-אביב... בין המפקדים אני מוצא את עמוס חורב ושלום חבלין. אנו נערכים למנוע מהאצ"ל את פירוק אניית הנשק ולסכל בכוח ניסיון לכבוש את מטה הפלמ"ח. מחוץ למטה הפלמ"ח מבוכה. אין איש יודע מה צפוי. אני בודק את סידורי-ההגנה במקום. אנו ממלאים שקים בחול, מציבים אותם בדלתות ובחלונות. אנשי חטיבת 'קרייתי' שנצטוו להיערך מול אנשי האצ"ל, נוטשים את נשקם, רובים ומקלעים, ומסתלקים מן המקום. אין הם מסוגלים לעמוד בצורך הקשה והחיוני למנוע את מעשי האצ"ל"...

פיצוץ האניה והטבעתה היה רגע האמת של בן-גוריון ורבין, שכרך את שניהם בברית עולם. פיצוץ האנייה והטבעתה עלול היה לעורר מרד כללי בתל-אביב ושפיכות דמים איומה. האינטרס של בן גוריון היה להדהים את התל-אביבים בפעולה כה אכזרית, עד שחיל ורעדה יאחזו בהם, והם יעדיפו להסתלק איש לביתו. בינתיים יגיעו כוחות צבא גדולים לעיר וישתלטו עליה הפיקוד על הפעולה האחזרית היה בידי יצחק רבין.

כתב רבין: 'האנייה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ"ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: 'בגין על האנייה! בגין על האנייה! הצילו את בגין!' אנשי הפלמ"ח האמינו. אש-תופת בעוצמה בלתי-רגילה, מכל כלי-הנשק נפתחה לעבר האנייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה'הגנה' כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש'. (32)ירי זה שרבין מודה בו הוא אחד ממעשי התועבה הנוראים ביותר שעשו יהודים בעת החדשה, והוא שגרם ליגאל עמיר ולחבריו לכנות את יצחק רבין 'הרוצח מאלטלנה'".

"כתב יונה פרגר: 'עשו ציד על אנשים שהיו כבר בתוך הים. כל התערבות היתה לשווא. הקשר האלחוטי הופסק. רציתי לרדת עם מתנדבים לחוף לעזור לפצועים, אבל הפלמ"ח לא הרשה'.(33)ד"ר שלום וייס, רופא אניית חיל הים 'וג'ווד, שהשקיף על הנעשה מסיפון האנייה, כתב שהוא ראה דגל לבן מתנוסס על אלטלנה כשאנשיה קפצו למים, ו'למרות זאת האש מהחוץ לא חדלה, אש רובים ומקלעים הפוגעת במטרות חייות'.(34)אלי ורשבסקי, איש אונית חיל הים 'אילת', סיפר לשלמה נקדימון שהוא ראה 'אנשים הממלטים נפשם, נורים בתוך המים ועל החוף'".(35)

"האירוע המתועב הזה נמשך כחצי שעה. עד שש לפנות ערב פונה מנחם בגין מן האנייה ועמו שאר האנשים. פלוגת פלמ"ח, בפיקודו של מפקד הגדוד השלישי, הגיעה לבית מטה הפלמ"ח והשתלטה על כל הסביבה. מחשש שחומר הנפץ שבתוך האנייה יתפוצץ ויגרום להרס רב בסביבה, פונו כל האנשים מן החוף ומן הבתים בסביבה, לרבות מבית מטה הפלמ"ח. בהמשך הלילה פיקד יגאל אלון על 'מבצע טיהור' להשתלטות על מרזי אצ"ל ולמאסר אנשיו. רבין חזר למעמדו הקודם והיה במבצע זה עוזרו של אלון. תפקידו תם.((?))".

--
5. מרכז מפלגת העבודה, שרבין היה מנהיגה, נמצא במשך הרבה שנים וגם בעת כתיבת שורות אלה ברחוב הירקון 110.
6. ממשלת רבין נשענה על רוב חוסם שהיה מורכב בין היתר מאנשי מק"י בגלגולה בשנות התשעים.
20. שלמה נקדימון,שם ("אלטלנה"), עמ' 278.
32. יצחק רבין, "פנקס שירות" עמ' 568.
33. יונה פרגר. "רשמים מעל סיפון אלטלנה, "חרות" 10 ביוני 1949.
35. נקדימון, שם ("אלטלנה"), עמ' 303.
****************

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
1951 הודעות 14:11 07.11.02

2. מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי..!!!
בתגובה להודעה מספר 1

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי, אם לא בחייו אז בבית דין למעלה!!
**************

50 שנה אחרי, והשמאל עדיין ממשיך לשקר במצח נחושה!!!

היום שמעתי את מר מאיר פעיל מדבר בגל"צ, בנושא ההצגה "אלטלנה"
שהועלתה בבית לסין. הוא, כמו חברנו הריאליסט, משקר את השקר
הגדול ביותר בבסיס כל הפרשה, גם אחרי 55 שנה...!!!

השקר הוא: האצ"ל הביא נשק לארץ בצורה עצמאית !! שקר וכזב!!!
https://rotter.net/forum/gil/5036.shtml

מבחן התוצאה.
פ"ש.

נתניהו: "התנועה האיסלאמית היא כמו גידול סרטני" .
*************

"...הצלחתי לשחות ולהגיע לחוף. אנשי צה"ל אספו אותי ושלחו אותי למחנה קליטה. בשלב מאוחר יותר הצטרפתי לצבא ונשלחתי להילחם בדרום הארץ. היום אני חבר קיבוץ בצפון הארץ. המפעל הציוני הוא בנשמתי.
"כל שאירע על הספינה לא יישכח ממני לעולם. זוהי טראומה שאני נושא עימי במשך כל השנים. אני, שניצלתי מזוועות הנאצים, כמעט הייתי קורבן בידי אחיי היהודים. הסיבה שאני מספר את כל זה, היא שנראה לי שהשנים חלפו, אך שום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין נלחמים זה בזה. הוויכוחים הפוליטיים שלנו הופכים למאבקי כוח ולמפגשים אלימים גם ברמה המילולית וגם ברמה הפיזית... האם לא די באלימות הנכפית עלינו מבחוץ?
"דוגמאות אחדות ימחישו את דברי: מותו המיותר של אמיל גרינצוייג מרימון שהושלך בעת הפגנת שלום עכשיו. הרימון הושלך בידי מתנגד פוליטי - האם בדרך זו פותרים בעיות?
"דוגמה נוספת היא הרצח המזעזע והמתועב של ראש ממשלתנו, יצחק רבין. יהודי מבני עמנו רצח אותו, והכל, שוב, בשל חילוקי דעות והשקפות עולם שונות. האם זו הדרך, האם זה הפתרון?
"עדיין לא השכלנו לגשר על פני הפערים ולא למדנו להידבר בצורה הולמת, לדעת לכבד את הזולת גם אם הוא חושב או מרגיש אחרת מאיתנו...
"לצערי, טרם למדנו לקח. בית שני חרב בשל שנאת אחים, וההיסטוריה היהודית רוויה בשנאת חינם, אך עולם כמנהגו נוהג.
"ואני שואל: עד מתי, עד אנה, עד מתי?"

בפקודה מיוחדת מאת ראש המטה הכללי לצבא ההגנה לישראל
אני מצווה להפקיע את כלי הנשק וחומרי המלחמה שהגיעו לחוף
מדינת ישראל בתחום פקודי לראשות ממשלת ישראל
הוטל עלי לדרוש ממך למסור את כל כלי הנשק שהגיעו לחוף לרשותי
למשמרת ולהודיע לך כי עליך לבוא בדברים עם הפקוד העליון
אתה נדרש למלא אחר פקודה זו מיד. באם לא תמלא אחר הפקודה
אנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותי כדי להוציא לפועל את הפקודה
ולהפקיע את הנשק שהגיע לחוף הארץ מרשות פרטית לראשות ממשלת ישראל.
עלי להודיעך, כי כל השטח מוקף על ידי יחידות-צבא בזיון מלא ומשורינים,
והדרכים חסומות. אני מטיל עליך את כל האחריות לתוצאות שתיגרמנה
במיקרה של סירוב למלא אחר פקודה זו
העולים -הבלתי מזוינים-יורשו לנסוע אל המחנות כפי שנקבעו על ידך
ניתנת לך אורכה של 10 רגעים למתן תשובה

(-)ד.א.

מפקד החטיבה

אני מגיע למסקנה שאין מנוס מהרחקת חוליות האצ"ל – עמוס חובב ואני עולים לגג הבנין ומשליכים רימונים לעבר החוליות הפרוסות על החוף.
מודיעים לי כי הוחלט להפגיז את האניה בתותח. תותח מיושן ללא כוונות, עם סיכויים אפסיים לפגוע באניה שבים – ואיזה פגיעה מדוייקת. אפילו הארטלריה המודרנית של צה"ל לא היתה מתביישת היום בהישג שכזה…
זו היתה הפגזה כדי לפגוע ולא כדי להטיל פחד בלבבות אנשי האניה, כפי שניסו להסביר שנים רבות לאחר מעשה. ללא חיסול האניה, לא היתה פרשה זו מסתיימת.

האניה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ"ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: בגין על האניה! בגין על האניה! הצילו את בגין! אנשי הפלמ"ח האמינו… אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה. מכל כלי הנשק, נפתחה לעבר האניה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש. (שימו לב לעדות רבין – היו אלו משקעים של שנאה שדרבנו אותם להפגיז בכל עוז)

יהודים יורים ביהודים, שעות ארוכות. יהודים נפגעים ונהרגים – מכדוריהם של יהודים אחרים. אך לבי שלם עם החלטת בן גוריון.

לאחר מלחמת תשכ"ז פורסם במסגרת אלבומי המלחמה הספר המפקדים, העיתונאי והביוגרף אביעזר גולן הוציא לאור אוסף דיוקנאות של המפקדים הבכירים באותה מלחמה. וכך הוא כותב על רבין – בניגוד למפקדים אחרים, הטרגדיה של אלטלנה לא נגעה אל לבו, אולי זו גירסא דינקותא שלימדתו לראות בפורשים מיפגע שמצווה לחסלו.

העיתונאית השמאלנית הדה בושם, כתבה לאחר שידור תחקיר על אלטלנה – אין מנוס מן המסקנה לפיה לא החשש ממרד ומפוטש הנחה את בן גוריון, העובדות מצביעות שלא היה כל חשש מפוטש, והרי בגין ניסה לעכב את האניה וגם יידע את הממשלה על הגעתה, מתקבל הרושם, שלא החששות והפחדים הנחו את בן גוריון ומקורביו אלא השנאה עמוקה לרביזיוניזם שעיוורה רבים, ובראש ובראשונה את בן גורין, כך לאחר שבאלטלנה הרימו דגל לבן, נמשכו היריות, וכשהאנשים קפצו מהאניה הבוערת למים, ירו בפצועים, ואם זו אינה שנאה – מהי שנאה? (אלו דבריה של עיתונאית שמאלנית!) והיא ממשיכה וכותבת. התמונה המצטיירת היתה של מדינה העומדת על סף מלחמת אחים, שרק מנחם בגין מנע אותה. משפטה של ההיסטוריה כפי שנחשף במסמך חשוב והיסטורי זה, מהווה פרק אפל ומטיל כתם על נותני הפקודה.

אוקיי, אז יש לנו עדויות של בעלי הדבר בעצמם, האנשים היו במים, הם היו פצועים, הם הניפו דגל לבן!
ועכשיו תספרו לנו שהיו חייבים להרוג אותם כדי להציל את המדינה, ולפעמים חייבים לירט אווירון כדי להציל את העם.
המשיכו להלעיט את עצמכם בכל השטויות שלכם, ושזה יהיה לכם לתאבון, אבל כל דמי אחינו זועקים מן האדמה, וניקיתי דמם לא נקיתי, לא יוכלו לכסות על הפשע הזה! והדם ימשיך לבעבע ולצעוק, למה רצחת וגם ירשת?

מחזה דומה נגלה לעיני אלי ורשבסקי, על סיפון אוניית חיל-הים, "אילת". במשקפת ראה מחזה מסמר שיער: "אנשים הממלטים נפשם, נורים בתוך המים ועל החוף"

גם את גדעון ליכטמן, הטייס המתנדב, תקפו הרהורי ירידה מהארץ. הוא צפה בנעשה ממרפסת מלון "פארק". "ראיתי" -סיפר- "איך יורים באנשים בתוך המים. הדבר האיום הזה, לראות יהודי הורג יהודי, הפך את קרבי. במוחי עלתה המחשבה לרדת חזרה לארצות הברית"

(מתוך 'אלטלנה' מאת שלמה נקדימון, עמ'303, 304. יצא לאור 1978)

הדגל הלבן לא סיע לקופצים למים -רשם יונה פרגר בזכרונותיו. "עשו ציד על האנשים שהיו כבר בתוך הים. כל התערבות היתה לשווא. הקשר האלחוטי הופסק. רציתי לרדת עם מתנדבים לחוף לעזור לפצועים, אבל הפלמ"ח לא הירשה. ירו אלינו. אז הופיע אחד ממפקדי הפלמ"ח, איש מבוגר שביקש ממני לקבל את עזרתו. הוא לא רוצה שיחשבו את כל אנשי הפלמ"ח לרוצחים. הוא ירד לידי, עם קבוצתו לחוף, ואז הפסיקו את האש. נתן את גופו כמחסה"

כאן, אל מול האוניה נגלה ל(דוד א.)ריקנאטי המראה הבא: "יריות המקלעים היו מכוונות אל האוניה וסביבתה. מעל גשרי הספינה קפצו בזה אחר זה האנשים שהיו עליה. מספר בחורים שהספיקו להגיע לפנינו לחוף התירו את הסירות השטוחות -חסקות. על אף האש שטיאטאה את המקום, צלחו בים והעלו את הקופצים מהאוניה על גביהן. היו הרוגים בינהם ומספר הפצועים היה רב. לוחם ש'החרים 'ברן' ממשמרות ה'הגנה', עלה על הטיילת ופתח באש לעבר מקורות הירי, כדי לרתק אליו את היורים. אחרים רצו ונופפו במטפחות לבנות וצעקו: 'הפסיקו את האש, הפסיקו! יש פה פצועים!' ללא הועיל. בנתיים התאבכו ענני אימים מעל האוניה וכל כמה דקות הרעידה את הסביבה התפוצצות חדשה..."

"הכדורים" -ראה חנניה יקותיאלי- פגעו במים סביב האנשים. הנמלטים השתדלו להתרחק מן האוניה ולהמלט מן הכדורים שריססו את המים סביבם"

ג'רי זלצמן קפץ פצוע לתוך המים, כשמסביבו מתעופפים קליעים. במו עיניו ראה חבר נפגע ונהרג. "פצועים ולא-פצועים נורו במשך 15-20 דקות ששהו במים".
שניים מיחידתו של זלצמן, קצינים לשעבר בצבא הבריטי, אדולף פיינגולד מחיל הצנחנים ופסח מיצקובסקי, חרקו שן למראה עיניהם. בתום הארועים יפרסמו הודעה: "אנו, כמפקדי הקבוצה האנגלו-אמריקנית שבאה לארץ להצטרף לצבא היהודי ללא נטיות פוליטיות, וכקצינים לשעבר במלחמת העולם האחרונה, דורשים שתערך מיד חקירה צבאית לאיתור הקצין האחראי שהורה על אש לעבר אנשים ששחו במים בניסיון להציל את חייהם"

אוגוסט ג'. ליסט -נוצרי לוטרני, מתנדב מארה"ב, החשמלאי הראשי של אלטלנה, צפה במחזה נרעש ונדהם: "בכל ימי חיי לא שמעתי על כך שיורים על אדם במים, על ניצולי אוניה שהניפו דגל לבן". הוא עצמו נפגע שלוש פעמים בהיותו במים, אך לא במצב קשה.

ברוך סיביל מאנגליה שמר על ידידו הפצוע מתוניס ג'ורג'. "הדם המשיך לזרום מפצעו. כל העת נמשכה האש. הכדורים פיזזו בנינו בתוך המים".

מונרו פיין: "תפסתי דגל לבן, עמדתי על הגשר, נופפתי בו וצעקתי" לנגד עיניו נעלם בחור במים. "מובטחני שטבע כיון שנורה"

חייל אמריקני לשעבר, שנלחם במלחמת העולם השניה, קרא בשפת אימו:
"God the Japs didn't do it to me" ("אלוהים היפנים לא עשו לי כזאת")

צעירי אצ"ל רצו לקראת המכוניות המשורינות של 'ההגנה' כשהם פורמים את חולצותיהם בצוחה "ירו בי, אך הניחו להם, לאחינו על האוניה, לחיות!" -כתב הסופר היהודי ארתור קסטלר, שסיקר את ההיתרחשיות. "נער אחד פצוע, שמחצית גולגלתו הותזה, התרוצץ סחור- סחור על החול כתרנגול כרות ראש"

(שם. עמ'306, 307, 308)

למערכת ידיעות מעריב (היום מעריב) נכנס עורכו הזועם ד"ר עזריאל קרליבך, התישב ליד שולחנו ופרץ בבכי. הוא שהה בשפת הים, ראה את המתרחש וחזר כשהוא ספוג רשמים קשים... לאחר שיחתו עם רוזנפלד כתב קרליבך מאמר ראשי על הפרשה שתיאורו קודר כלילה: "ואני בתוך כל ההמון הגדול למטה על שפת הים עמדתי ויחד עמהם במו עיני ראיתי... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם והם חמושים מכף רגל ועד ראש והם שניים שניים, שלושה, עשרות, מאות רבות -רצים לירות ביהודים... ולמטה בים על תורן האוניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו!"
(שם. עמ' 302)

אולם על אף הסמרטוט הלבן שהתנוסס בראש התורן, לא פסקו היריות. יונה פרגר פנה פעם נוספת ליצחק שדה וביקש הפסקת-אש ושיגור אמבולנסים לפינוי הפצועים. "שדה הבטיח ולא קיים" -כתב פרגר בזיכרונותיו שנה לאחר המאורע.
(שם. עמ' 301)

בגין: מפקד הפלמ"ח הבטיח לשלוח מיד סירה מנמל ת"א. חיכינו לסירה שעה, שעתיים. היא לא באה. מצב הפצועים קשה. הלך ורע." (שם. עמ' 293)

מפקד הנחתת -סיפר בגין- הורה להוריד את הפצועים בכל דרך אפשרית, ולשלמים בגופם -לקפוץ הימה. הורדת הפצועים נעשתה בדרך אימפרוביזציונית מסובכת. אש ניתכה על האוניה הבוערת ועל הפצועים בתוך הים. זו לא ניפסקה גם לאחר שהונף דגל לבן.
בגין חש כי הכדורים מכוונים אליו. "מידי עלותי לגשר רב החובל, הומטרה עליו אש בלתי פוסקת. מדי רדתי ממנו שקטה האש בכיון זה. הקליעים כוונו בדיוק ואין זו אשמתם שלא קלעו בדיוק" (שם. עמ' 284)
את ארועי היום הגדיר בגין כ"פשע" ותבע להעמיד לדין את "המפקד הזה, האחראי למעשים אלה" שאם לא-כן יתברר כי "לית דין ולית דיין בישראל"
(שם. עמ'325)

לו לנארט, טיס מתנדב מארה"ב סיפר: "נתבקשתי להפציץ את האוניה. השבתי בשלילה" (שם. עמ' 321)

מפקד צוות התותח הלל דלסקי לא היה שלם עם המשימה. "לא אירה באונית יהודים. התנדבתי להלחם נגד ערבים ולא נגד יהודים" מיחה דלסקי.
(שם. עמ' 295)

הרולד א. לווינסטון, מראשוני הטייסים האמריקנים שהתנדבו ליחידת התובלה האוירית של ישראל: "אני מסרב להיות התליין". "אין מספיק יהודים כדי להרוג את אויבהם הערבים. כיצד הם יכולים להרוג איש את רעהו?" את המשך השיחה שיחזר לווינסטון כך: היימן שמיר: "האנשים שעל האוניה הם אירגוניסטים". לווינסטון: "לא איכפת לי מי הם. כל מה שאני יודע שהם יהודים" (שם. עמ' 287)

"יהודים יורים ביהודים" שלוש מילים אלה הפכו להיות סיסמת מפתח בקרב המחנות הלוחמים. בין לוחמי הצבא נתגלו סרבני ירי נגד לוחמי האצ"ל. לפי עדותו של חייל פלמ"ח, לא הרפה קצין המבצעים הראשי של הפלמ"ח, יצחק רבין -שגרס כי כאן מתרחש "פוטש אמיתי"- מאחד החיילים שנשכב על הקרקע וסירב לכוון קנה רובהו נגד אנשי אצ"ל והטיח בו ביטויי גנאי.(שם. עמ'285)

בקרב כוחות מסוימים ב"הגנה" ובצבא בת"א שררה שביעות רצון מהפיגוע המדויק. "היתה גם שמחה כללית" -סיפר שמעון קרבינסקי, קצין הקשר שהתקין את מע' הקשר בעמדת התותח שירה ב'אלטלנה'. "היתה שמחה כללית גדולה מאוד, שהמשימה בוצעה וזה בסדר. כולם הוזמנו לשתות מתוך שמחה גלויה"
יחזקאל בן-דוד קצין מודיעין ראשי של "ההגנה" החזיק בידו בקבוק בירה וקרא לקרבינסקי: "שמעון בא נלך לשתות לחיים". קרבינסקי מיאן להצטרף....
"כאב לי באופן אישי הדבר ולא ראיתי שום מקום לחינגא, לשמחות, (לשתיית) לחיים וכו'"...הזמנת כולם מתוך שמחה גלויה להשתתף במשתה הזה, היתה, לדעתי, מבחילה"
(שם. עמ' 304)

בפקודת המבצע, ובדו"ח הפעולה הלקוח מתוך ארכיונו של מאיר פעיל, כונו אנשי האצ"ל בשם "האויב" וצה"ל והפלמ"ח כונה "כוחותינו" (שם, צילומים בין עמ' 160 ו-161)

כאשר הומטרו פיגזי התותח על 'אלטלנה' אירח בן-גוריון בלישכתו ארבעה ראשי ערים... היו אלה ישראל רוקח מת"א- שלפי פניתו נתקימה פגישה זו, אברהם קריניצי מר"ג, עובד בן-עמי מנתניה, יוסף ספיר מפ"ת, וכן מזכיר חבר המועצות המקומיות, חיים אריאב....
עובד בן-עמי השיב לבן-גוריון.... נראה לי שהצעתי נותנת לממשלה את כל מה שחתרה להשיג, וזאת ללא שפיכות דמים. איני יודע אם אצ"ל הביא את האוניה ברשות או ההיפך מכך. אבל אפילו חטא אצ"ל- זקוק הצבא לנשק, והנשק עומד לרשות הצבא ותחת פיקוחו, וזה מה שהצעתי נותנת"...
רוקח הפציר בקול תחנונים בבן-גוריון: "תן צו להפסיק את האש. ככלות הכל הרי כולם הם ילדינו. אתמול נשפך דמם ביפו ובירושלים, ומחר שוב ישפך דמם כדי שאנו נחיה"...
סיכם קריניצי: "עתה ידענו. בעוד בן-גוריון משוחח עמנו ומבטיח תשובה, כבר ידוע ידע יפה מה עומד להתרחש על החוף"

עם נשק 'אלטלנה" בידי צבא גיבורים זה, היו גבולות מדינתנו אחרים, וירושלים העיקרית, זו שמאחורי החומות, היו יושבים בה ולא רואים אותה מרחוק כשהיא עזובה, הרוסה ומיותמת..." כתב קריניצי בזכרונותיו, שנים לאחר המעשה.

(שם. עמ' 299, 300)

הנשק שהיה על ה"אלטלנה" ושמרביתו הגדולה הושמדה עקב הפעולה:
5000 רובים בריטים (לי-אנפילד)
3 מיליון כדורים (לפי גרסת הועד 4.5 מיליון כדורים)
250 מקלעים קלים 'ברן'
250 מקלעים קלים 'סטן'
150 מקלעים גרמנים 'שפנדאו'
50 מרגמות 81 מ"מ ו5000 פגזים למרגמות אלה.
300-600 טון חומר נפץ
שווי הנשק לדיברי אריאל 5 מיליוני דולרים.
(שם. עמ' 130, 312)

---

החומר שלהלן הינו תרגום לעיברית מתוך הפרק "הרוצח מאלטלנה" מהספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" מאת אורי מילשטיין, בגרסה האנגלית והרוסית שלו. ע"פ מה שמסר לי המחבר, זהו פרק תוספת חדש לספר, שטרם יצא בעברית. (נראה כי הנוסח העיברי אינו סופי ר.ח.)

"...אלטלנה עלתה במתכוון על שרטון, מול מלון "ריץ" שברחוב הירקון 109, בסביבות רחוב פרישמן, ששם היה ממוקם מטה הפלמ"ח.(5)משעות לפני הצהרים התחולל שם קרב שבמהלכו טובעה הספינה על כל הנשק שהיה בה, וארבעה-עשר איש נהרגו, מקצתם נורו על ידי אנשי פלמ"ח, בתוך המים, שעה ששחו מן האנייה הבוערת לחוף. יצחק רבין פיקד על הירי הזה.

פרשת אלטלנה אפשרה לבן גוריון לקיים בישראל תרבות פוליטית בסימנה של הסיסמה: 'בלי חרות ובלי מק"י'. מנהיגה של חרות היה מנחם בגין. מק"י היתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ותמיד זכתה אך לתמיכה מעטה בישראל(6).במשך רוב התקופה שבה עמד בן גוריון בראש ממשלת ישראל, היתה חרות מפלגת האופוזיציה הראשית. משמעותה של תרבות פוליטית זאת היא, לא רק התנגדות מובנת לממשלת ליכוד לאומי ולקואליציה בין מפא"י לחרות, אלא איום על אזרחי ישראל לבל יאפשרו לבגין ולחבריו להקים ממשלה או להיות שותפים בשלטון, כי השתתפותם תסכן את אופיה הדמוקרטי של ישראל ואולי אף את עצם קיומה. בגין וחבריו לא הבינו את משמעות הדבר. התרבות הפוליטית הזאת אפשרה למפא"י ולמערך לשלוט בישראל במשך עשרים ותשע שנים ברציפות, עד המהפך הפוליטי ב-1977, שהעלה את הליכוד לשלטון ואת מנחם בגין לראשות הממשלה.

פרשות דיר יאסין ואלטלנה היו עלילות דם, וניצחון של בן גוריון, אלא שהיה זה ניצחון-יתר. הוא מנע, בשם הדמוקרטיה, לפתח תרבות של דמוקרטיה ליברלית תקינה בישראל. ובכך הוא גרם להסתאבותה של כל המערכת הפוליטית, שהיתה למערכת פוליטית בולשביסטית במאפייניה העיקריים: שלטונה של מפלגה אחת על רוב תחומי החיים והפיכת החברה לכלי שרת בידי המפלגה. האירועים שהתרחשו אחרי רצח רבין חיזקו ביותר את המגמה הזאת.

בפרשת דיר-יאסין לא היה רבין מעורב, אלא, אולי, באופן פסיבי, כמפקד בכיר בפלמ"ח. בפרשת אלטלנה הוא היה מעורב עד צוואר, וכל הקריירה שלו מאז ועד הרצחו הושפעה ממנה. כאל רוב ההתרחשויות הדרמטיות בחייו, גם אל פרשת אלטלנה נקלע רבין באקראי, במוצאו את עצמו בעין הסערה: בימים ההם הוא נמצא במטהו של יגאל אלון במושבה עקרון. אלון ואנשי מטהו הכינו אז את מבצע 'לר-לר', לכיבוש לוד, רמלה, לטרון ורמאללה, הידוע כ'מבצע דני'.
באותו יום ג', קפץ רבין לתל-אביב לבקר את חברתו לאה, ששרתה במחלקת ההסברה במטה הפלמ"ח. כשהגיע בשעה עשר וחצי בבוקר לרחוב הירקון 109, התחיל הקרב ביוזמתו של שלום חבלין, קצין המנהלה של הפלמ"ח. רבין נטל מחבלין את הפיקוד על ארבעים החיילים שבמטה, ופיקד על קו הדם עד אשר ברחו אנשי אצ"ל או נכנעו. במשך רוב הקרב היה רבין האיש המרכזי בפרשת אלטלנה, בניסיונם של ראשי מפ"ם לחסל את הקריירה פוליטית של מנחם בגין, ובניסיונו הנואש כמעט של דוד בן גוריון להשתלט על המשבר ולחסל בכל מחיר את הערעור על שלטונו. סביר להניח שרבין לא הבין את משמעות המעמד שאליו נקלע, ושהבנתו בעניין זה לא השתפרה עד הרצחו"....

"העובדה שמנחם בגין ואנשיו הוגדרו כ'אויבים', ושנתנה הוראה להכניעם ללא תנאי, בכל האמצעים, עוד לפני שהתפתחו תקריות אלימות של ממש על חוף תל-אביב, היא אחת ההוכחות לכוונתו של בן גוריון, המומרץ על ידי גלילי, להשפיל את בגין כך שלא תהיה לו תקנה, או לתמרנו לקרב שבו יהרגו יהודים. למי שיטען שבן גוריון לא התכוון לכך, או שלא היה מודע לכל המשמעויות של הוראתו, נשיב שלעולם אין לדעת מה חשב מנהיג היישוב בינו לבין עצמו, אך זאת היתה המשמעות של החלטותיו: אירוע כזה היה מסייע להציג את בגין כמורד בממשלה החוקית, שמי שתכנן הפיכה צבאית והשתלטות בכוח על מדינת ישראל הצעירה, וכזה שאחראי למלחמת אחים. הדבקת תוויות אלה לבגין אמורה היתה לחסל סופית את הקריירה הפוליטית של מפקד אצ"ל. בכך לפחות האמינו בן גוריון וגלילי".

"כמו כל פרובוקציה של מערכת מסואבת, גם הפרובוקציה הזאת יושמה בחוסר יעילות גמור (בדומה לתפקודו של השב"כ בפרשת ההסתות של אבישי רביב, ובדומה לתפקודו בלילה שבו נרצח רבין): הטלת הפיקוד על המשימה על מפקד חטיבת 'קרייתי', מיכאל בן גל, היתה מקח טעות. בן גל מונה לתפקידו כמפקד החטיבה התל-אביבית, למרות שהמועמד של הפיקוד העליול לתפקיד זה היה יהושע גלוברמן, חבר קיבוץ יגור. אלא שרוב מפקדי "ההגנה" בתל-אביב היו בעלי השקפות ימניות, והם דרשו שמפקד המחוז יהיה מקובל על ראש העיר ישראל רוקח. בספטמבר 1947 נענה ישראל גלילי לעסקני תל-אביב ומינה את בן גל למפקד המחוז. אנשי היחידות הקרביות של "ההגנה" בתל-אביב צורפו לחטיבת 'גבעתי', שעליה פיקד איש 'השומר הצעיר', שמעון אבידן. בן גל הקים את חטיבת 'קרייתי' מוותיקים שלא צורפו לגדודים הקרביים, או ממגויסים חדשים, שרבים מהם היו ימנים בדעותיהם, אנשי אצ"ל לשעבר או תומכי אצ"ל. בן גוריון האמין כי מאחר שבן גל היה קצין בצבא הבריטי, הוא יהיה נאמן לו ולא לגלילי. אך, מאידך, הסיכוי שבן גל ופקודיו יסכימו ויתקפו את אלטלנה, היה אפסי. בן גל גם נפגע מכך שידין הטיל את הפיקוד על אזור הנחיתה בלילה, על פקודו, צבי אורבך, שלא באמצעותו.
התוצאה: בן גל כמעט ולא עשה דבר כדי להכניע את אנשי אלטלנה, ופקודיו סרבו למלא את הפקודות שקיבלו בטענה שהם מסרבים לירות ביהודים. לרשותם של בן-גוריון וגלילי נותרו רק ארבעים אנשי הפלמ"ח שברחוב הירקון 109, שעברו אינדוקטרינציה ממושכת לשנאת אצ"ל, ושהיו מוכנים לירות ללא היסוס בבגין ובפקודיו"...

"בגין ולנקין שיגרו, לעומת זאת, אל החוף קריאות ברמקול בזה הנוסח: "חיילי ה'הגנה': אל תפתחו באש! הבאנו נשק בשבילנו ובשבילכם! באנו להילחם ביחד! גם אנחנו לא נפתח באש! לא נרים יד באחים! חיילי ישראל, הבאנו לכם נשק רב. בואו וקחוהו".(20)...

"חבלין פקד לפתוח באש על הסירה המתקרבת לחוף. כך התחיל הקרב. באותו זמן הגיע רבין באקראי למטה הפלמ"ח, והפיקוד עבר אליו אוטומטית כבעל המעמד הצבאי הבכיר ביותר. בספרו האוטוביוגרפי כתב רבין: "אנייה עגנה בים מול המטה. ראיתי נחתת מפליגה מן האנייה, מוליכה לחוף לבושי מדים וחובשי כובעי פלדה. מסבירים לי, כי האונייה היא אלטלנה, והיורדים ממנה הם אנשי האצ"ל. מספרים לי, כי האצ"ל, בניגוד להוראות ממשלת ישראל הזמנית, ניסה לפרוק כלי נשק שבאלטלנה, בחוף כפר ויתקין, וכאשר הדבר נמנע ממנו - שטה האונייה לחוף תל-אביב ואנשי מנסים להשתלט על החוף ולפרוק את הנשק. שמועה רודפת שמועה. סיפור חדש דוחק את רגליו של קודמו: האצ"ל מבקש להשתלט על תל-אביב כולה. לא, אף בכך לא די לו. הוא שואף לתפוש בכוח את השלטון במדינה הטרייה, בת 37 הימים. יחידות האצ"ל, המשולבות בגדודי צה"ל עורקות מקו החזית ומצטרפות אל הלוחמים בחוף תל-אביב... בין המפקדים אני מוצא את עמוס חורב ושלום חבלין. אנו נערכים למנוע מהאצ"ל את פירוק אניית הנשק ולסכל בכוח ניסיון לכבוש את מטה הפלמ"ח. מחוץ למטה הפלמ"ח מבוכה. אין איש יודע מה צפוי. אני בודק את סידורי-ההגנה במקום. אנו ממלאים שקים בחול, מציבים אותם בדלתות ובחלונות. אנשי חטיבת 'קרייתי' שנצטוו להיערך מול אנשי האצ"ל, נוטשים את נשקם, רובים ומקלעים, ומסתלקים מן המקום. אין הם מסוגלים לעמוד בצורך הקשה והחיוני למנוע את מעשי האצ"ל"...

פיצוץ האניה והטבעתה היה רגע האמת של בן-גוריון ורבין, שכרך את שניהם בברית עולם. פיצוץ האנייה והטבעתה עלול היה לעורר מרד כללי בתל-אביב ושפיכות דמים איומה. האינטרס של בן גוריון היה להדהים את התל-אביבים בפעולה כה אכזרית, עד שחיל ורעדה יאחזו בהם, והם יעדיפו להסתלק איש לביתו. בינתיים יגיעו כוחות צבא גדולים לעיר וישתלטו עליה הפיקוד על הפעולה האחזרית היה בידי יצחק רבין.

כתב רבין: 'האנייה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ"ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: 'בגין על האנייה! בגין על האנייה! הצילו את בגין!' אנשי הפלמ"ח האמינו. אש-תופת בעוצמה בלתי-רגילה, מכל כלי-הנשק נפתחה לעבר האנייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה'הגנה' כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש'. (32)ירי זה שרבין מודה בו הוא אחד ממעשי התועבה הנוראים ביותר שעשו יהודים בעת החדשה, והוא שגרם ליגאל עמיר ולחבריו לכנות את יצחק רבין 'הרוצח מאלטלנה'".

"כתב יונה פרגר: 'עשו ציד על אנשים שהיו כבר בתוך הים. כל התערבות היתה לשווא. הקשר האלחוטי הופסק. רציתי לרדת עם מתנדבים לחוף לעזור לפצועים, אבל הפלמ"ח לא הרשה'.(33)ד"ר שלום וייס, רופא אניית חיל הים 'וג'ווד, שהשקיף על הנעשה מסיפון האנייה, כתב שהוא ראה דגל לבן מתנוסס על אלטלנה כשאנשיה קפצו למים, ו'למרות זאת האש מהחוץ לא חדלה, אש רובים ומקלעים הפוגעת במטרות חייות'.(34)אלי ורשבסקי, איש אונית חיל הים 'אילת', סיפר לשלמה נקדימון שהוא ראה 'אנשים הממלטים נפשם, נורים בתוך המים ועל החוף'".(35)

"האירוע המתועב הזה נמשך כחצי שעה. עד שש לפנות ערב פונה מנחם בגין מן האנייה ועמו שאר האנשים. פלוגת פלמ"ח, בפיקודו של מפקד הגדוד השלישי, הגיעה לבית מטה הפלמ"ח והשתלטה על כל הסביבה. מחשש שחומר הנפץ שבתוך האנייה יתפוצץ ויגרום להרס רב בסביבה, פונו כל האנשים מן החוף ומן הבתים בסביבה, לרבות מבית מטה הפלמ"ח. בהמשך הלילה פיקד יגאל אלון על 'מבצע טיהור' להשתלטות על מרזי אצ"ל ולמאסר אנשיו. רבין חזר למעמדו הקודם והיה במבצע זה עוזרו של אלון. תפקידו תם.((?))".

--
5. מרכז מפלגת העבודה, שרבין היה מנהיגה, נמצא במשך הרבה שנים וגם בעת כתיבת שורות אלה ברחוב הירקון 110.
6. ממשלת רבין נשענה על רוב חוסם שהיה מורכב בין היתר מאנשי מק"י בגלגולה בשנות התשעים.
20. שלמה נקדימון,שם ("אלטלנה"), עמ' 278.
32. יצחק רבין, "פנקס שירות" עמ' 568.
33. יונה פרגר. "רשמים מעל סיפון אלטלנה, "חרות" 10 ביוני 1949.
35. נקדימון, שם ("אלטלנה"), עמ' 303.

---

הבאתי כאן לא מעט עדויות ישירות (הלקוחות מסיפרו של נקדימון) מפי אנשים ואישים שהיו עדים ישירים להתרחשות, לטבח, ולירי הממושך לעבר הניצולים במים בחוף ועל האוניה, לאחר הנפת הדגל הלבן.

(להלן הקישור:
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/580/947.html )
ואולם באחת התגובות (תגובה 33) שולל הכותב, אמנון הולצמן, מכל וכל את הקשר הישיר של רבין לירי על האניה אלטלנה ודבריו נשמעים די משכנעים.
להלן הציטוט:
"אראל סגל שוב חוזר על שקרי אלטלנה. אני אומר שקרים משום שבעבר לאחר התבטאויות דומות דיברתי עימו ברדיו, יותר מפעם אחת, הפנתי אותו לספר אלטלנהמאת שלמה נקדימון והערתי את רוב הדברים הבאים:
אני מתבסס על הספר אלטלנהמאת שלמה נקדימון שיצא לאור כאשר נקדימון היה יועץ התקשורת של בגין ב - 1978.
כותב סגל: אלטלנה טובעה על פי פקודה מאת ראש הממשלה דוד בן- גוריון. על הביצוע פיקד סאל יצחק רבין. בעמוד 250: ב – 22.6.48 מינה יגאל ידין, ראש אגם בצהל (ולמעשה הרמטכל בפועל) את צבי אורבך למפקד הכוחות שהקיפו את אלטלנה בתא.
עמוד 296: את הפקודה לירות בתותח נתן בג לידין שהעביר לאדמון מפקד חיל התותחנים שהעביר הלאה. ליצחק רבין לא היתה כל נגיעה. רבין בכלל לא היה במחנה יונה שממנו נורו הפגזים הוא היה במטה הפלמח ברחוב הירקון 109 (היום המרכז לקשרי צרפת).
יצחק רבין כותב בספרו פנקס שרות (ע 568 אלון הקים מטה מיוחד במחנה יונה (מלון הילטון היום). משם ירה התותח – ופגע. המטה יארגן את המלחמה נגד האצל , שלא ויתר על כוונתו להשתלט על תל-אביב. עלי להגיע אל המטה במחנה יונה.
סגל כותב: ביוני 48 רעם התותח הקדוש. מן הירי נהרגו 16 מאנשי הספינה, חלקם ניצולי שואה. בעמודים 461-463 בספר יש פרוט על כל חלל וממנו עולה שרק שלושה מהחללים היו מבין העולים (נהרגו על האניה חי מיכאל אסואיד, דניאל לוי ודוד מטראני (שניהם מהוונה). רוב הרוגי האצל (שרובם ערק מצהל כדי לעזור בפריקת הנשק) נהרג לא בסמוך לנחתת אלטלנה; שניים בבית דגון (במחסום של צהל) ארבעה באזור כפר-ויתקין וארבעה בתא. אף אחד מהעולים ההרוגים היה ניצול שואה. משום מה שכח סגל להזכיר במאמרו ששלושה מחיילי צהל (שניים בכפר-ויתקין ואחד בתא) נהרגו מאש אנשי האצל בפרשה עגומה זו.
כותב סגל: בגין מונע מלחמת אחים למרות שפגזי בן- גוריון בפיקוד רבין חיפשו אותו אישית על האונייה.
בעמוד 115: ביום שלישי ה – 1.6.48 בשעה 10.30 בבוקר חתם מנחם בגין על מיזוג אצל בצהל. בין ששת הסעיפים היו הסעיפים הבאים:
- חידול פעולות רכש נפרדות על ידי אצל והעברת מקורות הנשק לרשות הצבא.
- מסירת נשק, ציוד ומיתקנים לייצור נשק לרשות הצבא.
בעמוד 198: כוחות האצל הקימו מחסומים סביב כפר-ויתקין ולא הרשו לכוחות צהל להתקדם לעבר כפר-ויתקין.
בעמוד 202: ב – 21.6.48 בשעה 01.15 שלח דן אבן, מחט אלכסנדרוני, מכתב אולטימטום לבגין, שהיה על אלטלנה, שבו נכתב בין היתר: בפקודה מיוחדת מרמטכל צהל אני מצווה להפקיע את כלי הנשק לרשות ממשלת ישראל. עלי להודיעך כי כל השטח מוקף יחידות צבא. אני מטיל עליך את כל האחריות לתוצאות שתיגרמנה במקרה של סירוב למלא אחר פקודה זו.
בעמוד 212: לאחר שעבר זמן האולטימטום לאצל ביקש דן אבן את עזרתו של עובד בן-עמי ראש עיריית נתניה כדי ליצור הידברות עם בגין שהיה על הספינה. תיווכו של בן-עמי לא עזר."

אודה לך אם תאיר את עיני מי הצודק מבין השניים וכן גם את עיני הקוראים באתר מעריב שקראו את הכתבה והתגובה עליה.

@ להלן הכתבה !!

אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה
אראל סג'ל

רצח הוא רצח הוא רצח, קל וחומר רצח המבקש להטיל אימה וטרור על הדמוקרטיה הישראלית ולחבל
בריבונות ממשלה נבחרת. רצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל, היה, הינו ויהיה שעת השפל של
הדמוקרטיה הישראלית. הלילה בו נפלו השמים. יתרה מכך, רצח רבין מעורר שאלה מצמררת - האם בכיכר
נקרעה ממלכת ישראל באופן שאין ממנו חזרה.

רצח רבין הפך למיתוס מכונן של השמאל בהתייחסותו לימין הפוליטי על גווניו.
מורשת רבין נוסחה בין השאר לכדי כלל כתב האשמה חריף וקולקטיבי. מעשהו
הנפשע, הנקלה והבזוי של יגאל עמיר נתפש על ידי השמאל כשליחות קטלנית.

אפשר אולי לומר כי באחד המהלכים ההיסטוריים היותר אירוניים, היה רצח רבין
לשבט החילוני- אשכנזי- שמאלי כרצח ישו לנוצרים. מנהיגי הימין ורבניו דמו
לסנהדרין המתירה את דם המשיח ויגאל עמיר הוא התליין, הוא- הוא פונטיוס
פילאטוס.

וכך, כשם שבעיני קתולי ממוצע, היהודי לדורותיו אשם ברצח המושיע, בעיני
השמאל האשם מונח לפתח הימין. אמנם במרחב הדיבור הציבורי, תקשורתי,
קביעה מעין זו תעורר עדיין הרמת גבה אך לו נשאלו משתתפי העצרת במוצאי
שבת באופן פרטני, רבים מהם היו מסכימים עם דברים אלו.

אם להיות הוגן, אזי לתחושת רצח המשיח יש בסיס מעשי נוכח העובדה כי הימין
הקיצוני מכיל לא מעט מנוולים פורעי חוק הרואים ברצח רבין התנקשות
מוצדקת.

אגב, הדמיון לצליבת ישו מתעצם נוכח הדגשת אוסלו במורשת רבין. בעיני
חלקים בשמאל, רבין הציוני, הבטחוניסט, מכפר במותו על מזבח השלום על
חטאות העבר של תנועת העבודה הציונית.

במותו סיפק רבין הפלמ"חניק לשמאל זיכוך לרגשות אשם על חלקם המרכזי
בדיכוי הפלשתינים. החל בגירוש 48', דרך אינספור קיבוצים הנטועים בכפרי
רפאים וכלה במפעל ההתנחלויות שראשיתו בממשלות העבודה. רבין הוא קורבן
התמיד המוטל על האדמה ומספק לשמאל גושפנקה למוסריותו המוחלטת.

האם במעשה הרצח טמן הרוצח השפל והאוויל את זרעי המדינה הדו לאומית ואת
חורבן המפעל הציוני.

בבחירות 92' בחרתי מרצ. דעותי השתנו מאז, אך לא הכרתי שפנאטיות רעיונית ודוגמה קתולית הן אויבות
המחשבה החופשית. כמי שגדל בבית דתי לאומי היוותה ההצבעה עבורי אקט טקסי של המרת דת וקבלת הכשר
לשפיותי ולעליונותי המוסרית אינטלקטואלית. הימין נתפש בעיני אז כשם שהוא נתפש עד היום במעוזי
השמאל: אידאולוגיה אמוציונלית, חשוכה, נבערת ופרימיטיבית בלאומניותה. אספסוף נקלה.

לאחר עשור, ברור כי תפישות השמאל, המתיימרות לשאת את דגל הנאורות
וההומניזם הדמיוני התרסקו במפגש עם המציאות. הניסיון להגיע לדיאלוג
רציונלי עם אויב החי על פי קוד לוגי אחר הוא פתאטי במקרה הטוב ומתנשא
במקרה הרע. חוסר ההתמצאות במרחב של השמאל משול לעטלף חירש.

השינוי הפוליטי שחל בי אינו נעוץ רק בניתוח המציאות שלאחר אוסלו אלא
לרצח רבין ולאווירה המורעלת שהתגבשה בשמאל. לא אשכח לעולם כיצד
עיתונאי מפורסם קרא להחרים את נשקם של חיילים חובשי כיפות סרוגות. זה
היה השיא בהסתה מתועבת. ההכרה הלמה בי. הימין, כלומר שבטי, אינו לגיטימי
ואף פעם לא היה. סתימת הפיות, הרדיפה והאשמה הגורפת באחריות לרצח גרמו
לי להרהר באמיתות המחנה המכנה עצמו שפוי ונאור תוך הצצה אל מדוריו
האפלים וסודותיו הכמוסים. בסיפור הזה אין צדיקים.

בראיון לבילי מוסקונה- לרמן ב"מעריב" סיפר שאול ארלוזורוב, בנו של חיים
ארלוזורוב, על הטבעת האונייה אלטלנה. הוא נקרא בדחיפות מטייסת הפלמ"ח
בגליל לרחוב הירקון בתל- אביב. "יגאל אלון היה בשבילי אלוהים", הוא סיפר,
"וכשקיבלתי את המברק ממנו עליתי על מטוס לשדה- דב ובתוך 15 דקות הליכה
מהירה הגעתי לירקון. לא הבנתי מה קורה שם, הייתי בורג קטנטן. לא הבנתי
למה אלון מבהיל אותי בדחיפות כזאת. ממול, בים, נשרפה האונייה אלטלנה,
וברחוב בן- יהודה צעדו שני גדודים של הפלמ"ח. באותם רגעים בגין נשא את
הנאום הדמגוגי שלו ברדיו והאצ"ל התפרק מנשקו.

חמש דקות אחר כך הסבירו לי למה נקראתי לשם. התברר שסטבסקי, שנחשד
ברצח אבא,ושהיינו בטוחים שמת בשואה, היה אחד ממנהיגי אלטלנה. הוא עלה
על סירה לכיוון רחוב ארלוזורוב, נורה ונמצא מת בדיוק באותו יום וקרוב מאוד
למקום שבו נרצח אבא, 15 שנים אחרי. כששמעתי את זה נסגר אצלי מעגל.
כשיגאל אלון הבין שסטבסקי שם הוא מיהר להוציא את אמא מהעיר ולקרוא לי
כדי שלא אעשה שטויות".

ביוני 48' רעם ה"תותח הקדוש".אוניית הנשק והמעפילים אלטלנה טובעה על פי פקודה מאת ראש הממשלה דוד
בן- גוריון. על הביצוע פיקד סא"ל יצחק רבין. מן הירי נהרגו 16 מאנשי הספינה, חלקם ניצולי שואה שכל
חטאם היה השתייכותם הארגונית. כשמר ארלוזורוב אומר: "באותם רגעים בגין נשא את הנאום הדמגוגי שלו
ברדיו והאצ"ל התפרק מנשקו", הוא כנראה מתכוון לצעדו האחראי ואציל הנפששל מפקד האצ"ל שמתיו מוטלים
לפניו והפצועים מדממים מפגיעות כדורי הפלמ"חניקים שהמשיכו לירות במים. בגין מונע מלחמת אחים למרות
שפגזי בן- גוריון בפיקוד רבין חיפשו אותו אישית על האונייה.

ומי היה אותו אברהם סטבסקי, המסתורי, אני מניח, לרבים המקוראים, סטבסקי
שהפלמ"ח סגר איתו חשבון עבור שאול ארלוזורוב? אברהם סטבסקי, איש בית"ר,
היה קורבן לעלילת דם פנימית שהשתוללה ביישוב 15 שנה קודם לכן. סטבסקי
הואשם ברצח חיים ארלוזורוב, מראשי תנועת הפועלים, ב- 16 ביוני 33', ולמרות
שזוכה במשפטו נוצל הרצח בידי מפלגות הפועלים בכדי להכפיש ולהעליל על
חברי התנועה הרוויזיוניסטית. עלילה נוראית זו חרצה את דינה של התנועה
הרוויזיוניסטית למדבר הפוליטי עד לשנת 77'.

שבועות אחדים לאחר רצח ארלוזורוב עמדו להיערך הבחירות לקונגרס הציוני ה- 18. עד הרצח נשקפו
לרוויזיוניסטים סיכויי ניצחון. כוחם עלה בהתמדה בשנים הקודמות והתקרב במידה מאיימת אל כוחו של גוש
הפועלים. רצח ארלוזורוב שם לזה קץ. הוא הפך אותם ללא רלבנטים. לאלימים מוכי טירוף. מי יודע, אלמלא
ההסתה, האם היה עומד בראש התנועה הציונית זאב ז'בוטינסקי האקטיביסט. האם גורל יהודי אירופה היה
משתנה? האם גלגל ההיסטוריה היה נע במסלול אחר?

שאלה לגיטימית, גבירותי ורבותי, כשאלת "מה היה קורה לולא נרצח יצחק
רבין".
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/580/947.html

להלן: כתבתו בידיעות אחרונות מתאריך 17.2.2002,
המדברת בעד עצמה בכלל והמוכיחה מעל כל ספק ש...:-
שאחת {הראשונה} מהחלטותיו מתוך שלושה, שהכניסו אותו
לפנתיאון הלאומי, היתה:
@ החלטתו שלא להוליך את אצ"ל למלחמת אחים ב-1948 @
בעיצומה של מלחמת העצמאות=השחרור הביא אירגונו אוניית
נשק "אלטלנה" לחופי הארץ...."

@ שאלה: כיצד יצא איתן הבר שמאלן ואפילו קיצוני, כאשר
אביו היה לוחם אצ"ל....??

להלן: @ הכתבה @

''מרכז פרס לשלום ושילטון''

להאזנה לראיון

בספרו החדש 'רק לא מלחמת אחים' מגולל העיתונאי, הפובליציסט והסופר חגי סגל את סיפור רציחתו, ככל הנראה בידי אנשי ההגנה, של דודו, ידידיה סגל, לוחם האצ"ל, הילד הראשון שנולד על הכרמל בראשית המאה הקודמת. זאת בניגוד לגרסה הרשמית עליה הקפידו ראשי ההגנה ולפיה פורעים ערבים הם שהרגו אותו לאחר שנמלט מידיהם.

בשיחה עם ערוץ 7 מספר סגל על מלאכת איסוף הנתונים המחקרית שהובילה בתום כמעט עשרים שנה להוצאת הספר בימים אלה בהוצאת שילה-ברכץ בית אל ו'מקור ראשון'

הספר החדש "רק לא מלחמת אחים"

"המשפחה שלי, סבי, סבתי ואבי, עצרו כמעט בכוח רצון לנקום את המוות הזה מה שיכול היה להצית מלחמת דמים", מספר סגל את העיקרון המנחה את ספרו.

באשר לאחריות שגילה לאורך השנים הימין ומאמציו להימנע ממלחמת אחים בעוד נציגי השמאל ביצעו מעשים חמורים כלפי אחיהם, אומר סגל כי אמנם מעשי הימין אינם חמורים כמעשי השמאל אבל אין לשכוח שגם הימין אינו נקי מפגיעה באחים, החל מימי טרום המדינה.

בדבריו מזכיר סגל את פרשת אלטלנה בה הוכיח מנחם בגין אחריות ומנע בגופו את תגובת אנשיו לירי עליהם ובכך מנע מלחמת אחים. "בן גוריון רצה לחסל את בגין והיום יש כמעט קונצנזוס על כך שבגין הוא שהיה בסדר בפרשה הזו", מזכיר סגל הסבור כי גם אם יחלפו עשרות שנים עד לבירור צדקת המבליג והמגלה אחריות הרי שדין ההיסטוריה לבוא. הוא מזכיר גם את דבריו של בגין על הצורך לנהוג אחרת מהמחנה האחר שכן אין ברירה בידי העם אלא לגלות אחריות בצמתים מכריעים כאלה של ההיסטוריה.
תזכורת/מסמך-פ"ש:

דבר המפקד מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה ''אלטלנה''-מסמך
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5862&forum=gil&viewmode=all&keywords=ידידיה סגל#75

בספרו מספר סגל על זריקות הדיבוב שהוזרקו לדודו המנוח ידידיה וללוחמי אצ"ל ולח"י נוספים שנלכדו על ידי אנשי ההגנה. הוא מוסיף ומספר שאביו היה ככל הנראה הראשון שחשף את השימוש בזריקות עינוי אלה. "זה משהו שהיו מזריקים לאדם והוא היה מתחיל לזמר. אלה היו זריקות מסוכנות מאוד. יצא לי לדבר עם מישהו שחווה את הזריקות הללו. הוא סיפר שדיבר עם הרופא שהזריק את הזריקות הללו והוא אמר לו שאמרו לו שיעשו שימוש בזריקות הללו רק נגד האויב ולא נגד יהודים".

למלאכת איסוף העדויות אודות אותה פרשה יצא סגל בשלב מעט מאוחר מדי. הוא האמין שהשנים שחלפו יקלו על הנוגעים לפרשה לדבר, להודות, לחשוף ואולי אף להתנצל, אך גילה שפני הדברים אחרים לחלוטין והנוגעים לפרשה מסרבים לדבר, וחמור מכך, הם אף שוכחים וחלקם אף הולך לעולמם.

לטעמו של סגל מאבקי הימין והשמאל דהיום נזרעו כבר בימים אלה של טרום מדינה במחצית הקודמת של המאה שעברה. הוא מציין שבויכוחים של השנים האחרונות מצא התאמה עניינית ואפילו מילולית לויכוחי עבר עוד מתקופת מאבק השילומים בשנות החמישים. הוא מציין כי להערכתו רבים מהמתווכחים היום כלל אינם מודעים לנקיטתם לכך שהם נוקטים באותם מונחים ואותם מטבעות לשון שהובילו את ויכוחי הימים ההם. ההיסטוריה חוזרת.
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/187719

תזכורת:

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi

תזכורת לתזכורת:

מסמך: 40. לוחם האצ''ל ידידיה סגל שנרצח על ידי ההגנה = הסיזון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5036&forum=gil&viewmode=all&keywords=ידידיה סגל#40

ידיעות אחרונות: טדי קולק היה מלשין שהסגיר לבריטים לוחמי אצ''ל ולח''י
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7224&forum=gil&viewmode=all&keywords=ידידיה סגל

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי..!!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5036&forum=gil&viewmode=all&keywords=ידידיה סגל

מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&viewmode=all&keywords=ידידיה סגל

''אהוד ברק נערך ל''סזון הגדול החדש'' 2008''
https://rotter.net/forum/gil/15269.shtml

_____

פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0

הנה תגובה יפה ב-YNET:
איזה כיף!
שוב התחיל ציד על יהודים מהימין.
נעים להתרפק על ימים מעוררי נוסטלגיה בהם נערך ציד אחר יהודים מהימין. הבג"צ לא אישר את הגבלת חירותו של פדרמן אז ממציאים "עוקף בג"צ" באמצעות צו מנהלי.
ועכשיו כולם לשיר: "רבותי ההיטוריה חוזרת"!
תגובה מס' 9 ב-YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2542154,00.html

לחצים על מוסדות היישוב לפעול לשיחרורנו, בנובמבר 1947 הכרזנו על: מבצע יריחו = מרד במחנה המעצר, הרס החומות, עקירת הסורגים
והנחנו את הכל בככר המרכזית של מחנה המעצר !!

תוכנית הבריחה ממחנה המעצר התחילה בסוף פברואר 1948, יעקב מרידור
עמד בראש אירגון תכנית הבריחה...!!

טרוריסטים היינו: שמיר, מרידור, תמיר, הדסי, מילמן, רוברט,
מאיר שמגר...

הבריחה התבצעה ב-28.3.48 האות הירוק ניתן וכל הששה לעיל
התחלנו לזחול במנהרה הארוכה...!!

בחזרה למולדת ב-15 למאי 1948 ועד ה-12.7.48 הגיעו שאר העצורים = 254 לוחמי לח"י ואצ"ל....!!!

בזה תמה תקופת הגלות/במעצר, של לוחמי האצ"ל והלח"י בכלל ומאיר שמגר בפרט.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מסדר ז'בוטינסקי נוסד ב-1955, כמסגרת חברתית לנאמני ז'בוטינסקי וכדי להפיץ ברבים את מורשתו. נגיד המסדר הוא פרופ' תיאודור בלבריסקי.

רבעון "האומה" נוסד ב-1962 ומאז מופיע בקביעות ארבע פעמים בשנה. הגליון האחרון, מס' 154, ראה אור בדצמבר, ומוקדש בחלקו לציון מלאות 60 שנה להכרזת המרד על-ידי האצ"ל, נגד השלטון הזר הבריטי. "האומה", הבמה למחשבה לאומית, נחשב לאחד מכתבי-העת האידיאולוגיים האיכותיים ביותר בישראל. עורך "האומה" הוא יוסי אחימאיר.

לאתר החדש שתי כתובות:

www.misdar-jabo.org

www.ha-umma.com

באתר החדש ניתן למצוא מידע שמעולם לא התפרסם ברבים, על מסדר ז'בוטינסקי ופעילותו, וכן על גליונות "האומה" ותכניהם. חומר רב מביא האתר על זאב ז'בוטינסקי, קורות חייו, קטעים אקטואלים מהגותו ומאמר הערכה עליו מאת פרופ' בן-ציון נתניהו.

ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג)
WWW.SANHEDRIN.INFO

ריבלין תוקף את המלצת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, למנוע ממנו בזמנו לכהן כשר משפטים בשל מעורבותו לכאורה בפרשות הנוגעות לדוד אפל, שנחקרו על-ידי המשטרה.

לדבריו, "ראינו בעבר כי אנשים שהיו מועמדים להיות שרי משפטים ולפתע נולדו נגדם חקירות והאשמות, שהתגלו כעורבא פרח".
http://www.globes.co.il/serve/

בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1758 הודעות 02:50 23.05.03
6. קצר ולעניין
1.הם עושים את ההקבלה לטרור של הערבים, להראות לנו..
שלא היינו רחוקים
2.בשביל הארץ אלו "מטעמים"

כהן רונית
חבר מתאריך 16.4.03
885 הודעות 02:52 23.05.03
7. תראה...
אני חושבת ש-2 השאלות שהצגת הם שאלה אחת, כי התקשורת האלקט'רונית'
הישראלית פירסמה את העובדה שכך נחשפה זה עתה פרשייה בבריטניה.
השאלה היא מה קרה בבריטניה שהחליטו לפרסם דבר כזה עכשיו?.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
11553 הודעות 03:01 23.05.03
8. בול טרייר: להנחתך אם הם עושים הקבלה לטרור...
של הערבים....השאלה הניגזרת מהנחה זו...:-
האם הם שוב קיבלו מידע/עצה כיצד לפעול בימים אלא
נגד הטרור הציוני = מחנה הימין = הממשלה הנוכחית...??
@ שים לב לציטוט מגוף הכתבה וזה למה אני שואל...:-
"ראש האם.איי-5 כתב, במסמך שהכין לקראת פגישה עם ראש
הממשלה דאז, כי @ "נציגנו בירושלים קיבל מידע @
לפיו האצ"ל והלח"י החליטו לשלוח חמישה תאי טרור שיפעלו
בדומה למחתרת האירית".
לדבריו, "הטרוריסטים מתכוונים להכות, כלשונם, את הכלב בתוך המלונה".

בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1758 הודעות 03:03 23.05.03
9. מי החפרפרת?

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
11553 הודעות 03:22 23.05.03
10. בול טרייר: שמע אתה שואל את השאלה האחרונה.....
שצריכה להשאל ואכן היא צריכה להשאל...

עכשיו נניח ואני אגיד לך את דעתי הנחרצת,
מי זה/הם/ן החפרפרת בכלל ולמה בפרט,
אתה תגיד...:-
איך הגעת למסקנה הזאת ?? שוב פעם אתה !!

אחרים "מחברי הטובים כאן" יגידו...:-
אתה הזוי, סהרורי, מסית לרצח וכיוצ"ב...!!

לכן, בוא נצעד ביחד וכל אחד/ת לחוד ונגיע לתשובה/מסקנה ביחד.

@ מה דעתך/כם/ן...??

הרשה לי, לתת לך תמונה כרמז של אישיות יהודית מהעבר הלא רחוק,
הקשורה בקשר "אורגים" = השיטה לנושא הנדון...

פיטר סינקלר טומסון נולד ביוני 1913 בסקוטלנד למשפחת אצולה פרוטסטנטית.

אביו וסבו כמו דורי דורות של בני משפחתו, שרתו כקצינים בכירים בצבא הבריטי והיו מבאי ארמון המלוכה הבריטי במשך דורות. אביו הגיע לדרגת אלוף משנה בצבא הבריטי. סבו היה הקצין הבריטי היחיד שניצל בקרב גליפולי המפורסם במלחמת העולם הראשונה.

סינקלר טומסון חונך בילדותו ברוח התנ"ך שהיה לגביו ספר הספרים וחשוב יותר מהברית החדשה הנוצרית. הוא האמין שעם ישראל, העם היהודי שבגלות הוא ממשיכו של העם המקורי הנבחר ויש להשיבו בכל מחיר מגלויות ישראל בניכר, ליישב את ארץ ישראל.

כשסיים את האקדמיה הצבאית לקצינים בבריטניה, כל רצונו היה להשלח לפלשתינה א"י כדי לסייע ליהודים במאבק הציוני לישוב הארץ. מבוקשו ניתן לו ובשנת 1935 הוצב כקצין מודיעין של האינטליג´נס הבריטי במטה המחוז הצפוני בנצרת.

מי שקידם את פניו בהגיעו לשרות בצבא הבריטי בארץ, היה הקצין הבריטי אורד ווינגייט,

שנודע בשם ( "הידיד") אף הוא אוהב התנ"ך, שקשר את גורלו עם העם היהודי והקים את פלוגות הלילה, יחידה של טרום "ההגנה" שפעלה להגן על ישובי הגליל בתקופת חומה ומגדל ושהיוותה לימים את הבסיס הצבאי להקמתו של צבא ההגנה לישראל. פיטר סינקלר טומסון הפך במהרה לידידו הקרוב של ווינגייט ויחד אתו עמל לחבר את הקוד הצבאי של ארגון ההגנה שלימים עם כינון המדינה היהודית בארץ ישראל, שימש כבסיס הקוד הצבאי להקמת צה"ל. היה מבאי ביתם של דוד בן גוריון, משה שרת וגולדה מאיר וידיד אישי של גדולי מנהיגי הישוב היהודי בארץ ישראל.

במסגרת תפקידו כקצין מודיעין בצבא הבריטי, היה סינקלר טומסון בקשר הדוק עם ראשי "ההגנה" בגליל ובחיפה וסייע רבות לחברי ההגנה במאבק בפורעים ערבים שביקשו לפגוע בישובים העבריים. בתקופת מאורעות 1936- 1939 היה סינקלר טומסון עסוק בהעברת ידיעות למפקדי ההגנה על התארגנויות של כנופיות ערביות פלסטיניות באיזור חיפה ובגליל. לא אחת מנע בכוח הצבא הבריטי נסיונות של פורעים ערבים לתקוף כלי רכב יהודים בדרכי הגליל והתקפות פורעים על מושבים וקיבוצים עבריים. הוא גם יזם והשתתף במסעי עונשין שערך הצבא הבריטי בכפרים הערביים שהיו פזורים באיזור הגליל ועמק יזרעאל ועצר את ראשי הכנופיות הערביות.

בשנות ה-30 היה בין יוזמי המהלך הבריטי להגלות את קאוגג´י, מפקד הזרוע הצבאית של המועצה המוסלמית העליונה, לשטח עבר הירדן, לימים הממלכה ההאשמית הירדנית. קאוגג´י ארגן עד אז כנופיות פורעים ערבים, הסית אותם לתקוף ישובים עבריים והיה אחראי להרג של אזרחים חפים מפשע רבים, ביניהם נשים וילדים, רק בגלל היותם יהודים.

ואכן קאוגג´י גורש ע"י הבריטים לרבת עמון וכניסתו לתחומי שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, נאסרה בצו הנציב הבריטי, לאחר השתדלותם של אורד ווינגייט וסינקלר טומסון שלא חששו להעביר את המלצתם המפורטת בכתב לממשלת בריטניה.

בראשית מלחמת השחרור, ב- 15 למאי 1948,פלשו יחידות הצבא המוסלמי הקיצוני בפיקודו של קאוגג´י לעמק יזרעאל מגבול ממלכת ירדן, במטרה לכבוש רצועה רחבה שתנתק את כוחות צה"ל, בין צפון הארץ לבין איזור עמק זבולון וחיפה, אך הובסו בקרבות קשים שהתחוללו באיזור קיבוץ משמר העמק והרי מנשה.

ההיסטוריה הצבאית ותקומת צה"ל יכולים לשפוט ולקבוע כיום באופן נחרץ, כי לו קאוגג´י היה נשאר בתחומי המדינה שבדרך, כל אותם שנים ששהה בגלות בעבר הירדן, יתכן מאד כי מאזן הכוחות היה נוטה לטובת הערבים. במעשהו להיות בין יוזמי ההחלטה להגלות את קאוגג´י, הניח למעשה מייג´ור סינקלר טומסון את התשתית לנצחונו של צה"ל במלחמת השחרור.

במאורעות 1938 רצחו פורעים ערבים עשרות יהודים ביערות הכרמל ובעיר חיפה.סינקלר טומסון השתתף בלכידתם והענשתם ואף רשם לזכות הכוח הצבאי הבריטי שבראשו עמד, חיסולים של מנהיגי טרור ערבים בלב כפרים עויינים באיזור בעת שניסו להמלט מהכוחות הבריטיים שפשטו על הכפרים הערביים.

שנה קודם לכן, במסגרת קשריו עם ההגנה בחיפה, נפגש באקראי עם צעירה יהודיה, תושבת הכרמל בחיפה, סבינה וולהנדלר שמה והתאהב בה. למרות היותו פרוטסטנטי וקצין בריטי, לא יהודי ובגלל אהבתו לתנ"ך ולעם בישראל, חלם פיטר סינקלר טומסון להיות קשור לעד לעם היהודי וביקש את ידה של סבינה. בני משפחתה ובמיוחד אביה של סבינה, דוד אהרון, שהיה יהודי דתי, התנגדו נמרצות לנישואין הבלתי אפשריים האלה, אך לבסוף אהבתם של הקצין הבריטי הגוי הפרוטסטנטי, ליהודיה הציונית שנולדה בפולין והתחנכה בכרמל, ניצחה והם נישאו בחתונה אזרחית, בברכת אביה של סבינה, לאחר שהובא לידיעתו על ציוניותו ופועלו של חתנו לעתיד למען הישוב העברי בארץ ישראל. סינקלר טומסון שנכון לו עתיד מזהיר של קצין בכיר בצבא הבריטי, ידע שהוא ישלם מרות על מעשהו - נישואים ליהודיה, בקריירה הצבאית שלו, אך חלומו להיות באיזה אופן חלק מהעם היהודי גבר על כל השיקולים.

בי"ט באב שנת תרצ"ח , 1938 תקופת המאורעות, כשפורעים ערבים התנכלו לתחבורה היהודית בדרכים, התנדב חבר ההגנה שרוליק וולהנדלר, בן 24, ספורטאי נודע ב"מכבי" לנסוע במשאית מחיפה לקיבוץ בית אורן להסיע יולדת לבית החולים. שרוליק היה אחיה של סבינה. בדרך חזרה ביערות הכרמל, חסמו פורעים באבנים גדולות את הכביש הפתלתל וירו מטווח קצר, רצחו את היולדת, את שרוליק ועוד שני חברי קיבוץ בדם קר, כך סתם משום שהיו יהודים. כמה ימים אחר כך התקשר הקצין סינקלר טומסון שהיה במירדף אחרי פורעים (אז קראו למחבלים טרוריסטים, פורעים - ש"ר) לאשתו ואמר לה, "נקמתי את נקמתך חיסלתי במירדף כמה מהם". שרוליק הניח בנופלו אישה צעירה, נעמי ובת בגיל חודשיים שנקראה על שמו ישראלה.
הקצין הבריטי סינקלר טומסון לא סלח לערבים הפלסטינים לעולם על מעשיהם נגד היהודים
והישראלים ועל רצח גיסו הצעיר שרוליק ואת כעסו עליהם נשא בליבו עד יום מותו. הוא אף פעם לא הבין מדוע יש כאלה בעיקר בין היהודים שמצדדים כדבריו בעניין הפלסטיני.

שלטונות המנדאט הבריטי אסרו על כל קשר בין אנשי הצבא לנשים יהודיות וראו בחומרה רבה כל הפרה של הפקודה הזאת. מייג´ור סינקלר טומסון התייצב בפני מפקדיו בחיפה והצהיר כי נשא לאישה יהודיה.

בנסיון להפריד בין בני הזוג, הורו מייד ראשי הצבא הבריטי בארץ, שכעסו מאד על החיבור הבלתי אפשרי הזה, על העברתו של סינקלר טומסון לשרת בסודאן הרחוקה והוא נאלץ להפרד מכלתו הטריה.

גם אורד ווינגייט נאלץ לעזוב והועבר לבורמה הרחוקה שם נספה בהתרסקות מטוסו במה שהוגדר כתאונה אווירית. נראה שהבריטים שהחלו להקשיח את מדיניותם כלפי היהודים בארץ, ביקשו להפטר מכל קצינהם אוהבי היהודים ודאגו להצבתם רחוק מהארץ. חסרונם של סינקלר טומסון ו"הידיד" היה מורגש היטב בהגנה על הישוב העברי בארץ ישראל.

לימים מצאה סבינה בדרך לא דרך את עצמה שבה לזרועות אהובה הקצין הבריטי בסודאן הרחוקה. המייג´ור סינקלר טומסון, שכאמור עתידו הצבאי ועליה בסולם הדרגות היו מובטחים לו, החליט לוותר על הקריירה הצבאית סופית ובני הזוג שבנתיים עקרו ב-1942 למצרים ונולד להם הבן הבכור אנדרו, עזבו לאנגליה וסינקלר טומסון נאלץ לפרוש מהשרות בצבא ולמצוא את דרכו החדשה כאזרח.

כשבנם השני דיויד נולד באנגליה, עקב סינקלר טומסון בדאגה אחרי המצב בארץ. מלחמת השחרור כבר הייתה בעיצומה וכשנולדה המדינה החדשה, גמלה בליבו ההחלטה לעשות עליה ולהתיישב בישראל.

סינקלר טומסון עלה לישראל והתיישב בכרמל, לא לפני שרכש שתי משאיות חדישות שהביא איתו, כדי לסייע בבניין הארץ. הימים היו ימי הצנע של תחילת המדינה. עבודה לא הייתה וסינקלר טומסון מסר את המשאיות לגיסו אחי אשתו שהתגורר בקרית חיים. הוא עצמו עבד במפעל דשנים במפרץ חיפה ובמקביל שקד כמעט בכל יום לשגר מכתבים לאישים בממשלה הבריטית ולחברי הפרלמנט אותם הכיר מקרוב, דרש מהם לסייע בכלכלת ישראל ולתמוך במדניות החוץ של ישראל. הרבה לכתוב מאמרים בזכות ישראל בעתונות הבריטית ובעתון הג´רוסלם פוסט. פעמים רבות הזמינו ראש הממשלה דאז בן גוריון לשאת נאומים בפני דיפלומטים זרים אורחי הממשלה בירושלים ולתרום להסברה של ישראל בעולם.

כעבור כמה שנים כשהמצב הכלכלי בארץ החמיר והוא נותר ללא עבודה, שב בעל כורחו להתגורר עם משפחתו בווילס, שם נהנה מפנסיה צנועה שקיבל מהצבא הבריטי.

כל השנים המשיך לפעול למען ישראל והיה מעורה מאד במצב בארץ. ב-1985 בהיותו בן 72שב עם אשתו סבינה לחיפה וניסה לחיות כאן את שארית חייו במדינה שכה אהב. אך הפנסיה הצנועה לא עמדה לבני הזוג, שהתקשו לכלכל את עצמם כאן ובפעם השלישית שבו בדמעות בחזרה לבריטניה.

בחודש ספטמבר השנה בקרתי אותם בדירתם הצנועה בקרדיף ווילס. הפעלתי מצלמת ווידאו ומכשיר הקלטה, ונסיתי לראיין את סינקלר טומסון הקשיש שזכרונו כבר החל לבגוד בו. נסיתי להציל מפיו סיפורים על ארץ ישראל של שנות ה-30 על מעלליו יחד עם ווינגייט ועל קשריו עם בן גוריון, שרת וגולדה. אך היה קשה לו להתבטא מפאת גילו ומצבו הרפואי המתדרדר.

תחת זאת ראיינתי את אשתו סבינה שעדין בגילה המופלג זכרונה חד והסיפורים על מעלליו של בעלה אהובה, שטפו וריתקו אותי. סבינה שמיטב שנותיה עדין ניכרים בה, ישבה לצד בעלה בן ה-90 ולפתע כשהאזין לשאלותי בשארית הכרתו וקלט את המילים "העם הפלסטיני" אמר בעברית צחה: "פלסטינים? אין דבר כזה עם פלסטיני, ארץ ישראל שייכת רק ליהודים, הפלסטינים הם לכל היותר אורחים לא רצויים" ויותר לאו ייסף. חודשיים וחצי אחר כך הסתלק מן העולם כשהוא חבוק בזרועות אשתו במיטת ערש הדווי בבית החולים בקרדיף.

למחרת התקשרה סבינה בת ה-88 אלי לבייתי בחיפה ומסרה בקול חנוק מדמעות: "פיטר מת, הלך לעולמו כשחיוך נסוך על פניו". ואני שפיטר היה בעלה של דודתי סבינה, אחות אימי המנוחה, מוסיף בוודאות מוחלטת כי בדקות האחונות שלו בוודאי חלם פיטר על התנ"ך שכה אהב ועל ארץ ישראל שהייתה בבת עיינו ואהובתו השניה. עוד לא יבשה דימעתי על לחיי וסבינה הוסיפה בחרדת קודש: " בקשתו האחרונה הייתה לשרוף את גופתו לאפר ולפזר את האפר ברחבי הגליל וכך אכן נעשה".

בנימין גיבלי. יליד 1919, פתח תקוה. נשוי לאלישבע.

השתלם במדע המדינה במכללת פרינסטון בארצות הברית, וכן בבית הספר
הגבוה לקצינים באנגליה.

בשנים 1948-1944 שירת במשטרת היישובים העבריים, והיה קצין מודיעין באזורי הנגב וירושלים.

במלחמת השחרור היה ראש הש"י בירושלים.

ב-1948 היה בין השופטים שהאשימו את סרן מאיר טוביאנסקי בבגידה ופסקו על הוצאתו להורג.

כעבור מספר חודשים הוכחה חפותו.

בשנות ה-50 עמד בראש אגף המודיעין, ונשא באחריות הפיקודית למותם של קורבנות עסק הביש במצרים (ב-1954).

לאחר עסק הביש, עזב את אגף המודיעין. כיהן כמח"ט גולני, מ"מ אלוף פיקוד מרכז, ובשנים 1961-1960 נספח צה"ל בבריטניה.

ב-1961 פרש גיבלי מצה"ל. עד 1967 ניהל את מפעל המכוניות קרייזלר-אילין. ב-1967 מונה למנכ"ל חברת שמן.

ב-1970 הוקמה חטיבת המזון בקונצרן כור, וגיבלי מונה לעמוד בראשה. החטיבה כללה את מפעלי שמן, מטע, טחנת הקמח בבאר שבע, מוצרי נייר ירושלים והלן קרטיס. ב-1987 פרש מכור מזון שאיגדה 23 מפעלי מזון.

בשנים 1989-1986 שימש גיבלי יו"ר חברת החשמל. ב-1988 מונה לנציגו של איש העסקים אריה גנגר (יהודי-ישראלי שהשתקע בארה"ב).

בתפקידו זה השקיע בכתבי העת עולם הספורט והעולם הזה, וכן בחיפה כימיקלים. שימש יו"ר הדירקטוריון בשנים 1990-1986. בסוף 1989 מונה ליו"ר פעיל של תעשיות לייזר, שנרכשה על-ידי קבוצת גנגר-ריקליס.

"וראוי להביא כאן תזכורת מזעזעת משירו של נתן אלתרמן, "אלמנת הבוגד"26, על מאבקה של אלמנתו של סרן מאיר טוביאנסקי, שהוצא להורג בבית דין שדה מהיר ב- 30.6.48, לטיהור שמו של בעלה, והודעת משרד הביטחון, שנה לאחר מכן, שהיה חף מפשע:"

תיזכר נא מהות "המשפט המהיר"

זהו שמו הנורא שניתן לו.

שם סותר את עצמו, שם ריקן ויהיר!

שם שאין משמעות ומובן לו!

יישמר נא זכרה של אותה "חקירה"

ושל "דעת קהל" מתערבלת

השופט כג'יפ בנסיעה מהירה

עם תיבת-בלמים מקולקלת...

מהו עוז מדינות? מול ריבוא כידונים

לעמוד לבלי סגת בשער -

אך לרעוד ולכרוע מול יד-אין-אונים

של אשה אלמנה ונער.

וכבר אמר הנשיא לנדוי27: "תמיד שמנו מבטחנו בכך, שאצלנו אין קולו של החוק נדם אפילו בשאון מעשי האיבה שמסביב". והוסיף השופט חיים כהן:
"ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה, שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה נלחמים תוך כדי הפרת החוק"28.

אכן, לחימתנו אינה כלחימת אויבינו, ועלינו לשמור שהיא תמשיך להיות כן.

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/65-2.htm

http://216.239.59.104/search?q=cache:w-1JBE4zsfgJ:www.justice.gov.il/MOJHeb/resources/65.doc+%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8+%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99&hl=iw&ie=UTF-8

26. הטור השביעי, א, 267-265.
27. בבג"צ 320/80 קואסמה נ' שר הבטחון, פ"ד ל"ה(3) 120.

במלחמת השחרור התגייס לצה"ל, שירת בחטיבה 7 ולאחר מכן מונה לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי הראשון.

במהלך הקריירה שלו כתב את חוקת השיפוט של תש"ט, והורה על פתיחת
הליכים לזיכויו של מאיר טוביאנסקי, שהורשע במשפט צבאי בריגול
והוצא להורג.

בכך יצא נגד המערכת השיפוטית, הצבאית והפוליטית, אשר ראשיה דנו את טוביאנסקי, הרשיעו אותו והוציאו אותו להורג.

כפרקליט צבאי ראשי קבע כי טוביאנסקי הוצא להורג למרות שלא ביצע את העבירות שיוחסו לו, ופעל להעמדה לדין ולהרשעת איסר בארי, ראש אמ"ן באותה עת.
http://nfc.co.il/showFirms.asp?docid=41&subjectId=8

א.תיקי נושא
1.'יגאל אלון 4 1948-1964', תיקים, -10 ט- 5 עד 01-ט-8
2.'מברקים'1959 העוסקים במגעים עם מזכ"ל האו"ם על תקריות הגבול, עליית יהודי רומניה, יחסי
ישראל-צרפת כולל צפון אפריקה, דיווחים על פרס, תורכיה, עיראק ועוד, שיחות עם אנשי משרד החוץ האמריקאי,7-ט"ו-1
3.'משקיפיה או"ם 7 ,'7591-י-4 (2)
4.'מסמכים מאוקטובר ,1956 מבצע קדש', 7-ט"ו-2
5.'עבירות העיתונות על חוקי הצנזורה 5 ,'9491-8491-י"ט-2
6.'"עלה משמר" ועבירות הצנזורה 5 ,'0591-8491-י"ט-3
7.'ועדת החקירה בעניין רכישת גררים 9 ,'0591-ז-8
8.'יחסי ישראל עם ארצות באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה 7 ,'3691-1691-י"ב-4
9. התכתבות בין בן-גוריון לרוטנשטרייך ובין רוטנשטרייך לוולפנזון 1964 בנושא פרשת לבון, התיעוד נוסף לתיק 01-ו-3 (2)
01.'טוביאנסקי מאיר ז"ל 7 ,'2591-8491-ט-3
11.'גורלי7 ,'0591-8491-ט-4
21.שני פרוטוקולים חלקיים העוסקים בקווי היסוד של הממשלה והקואליציה 4 ,9491-ד-1
31.'שדה תעופה בלוד וענייני תעופה אזרחית 6 ,'9491-8491-ד-4
41.'בגין מנחם חבר כנסת 10 ,'6691-4691-י-1
51.'רשימות, מכתבים ופגישות בנושא פרשת לבון 7 ,'4691-1691-ט"ז-2
16.וויכוח בין בן-גוריון ומשה שרת בנושאי נשק והפרשה 7 ,
1691-7591-ט"ז-3 71.'מגעיםעם מנהיגים ערביים, שיחות אנדרסון 7 ,'6591-7491-י"ב-5 (2)

ב.תיעוד העומד לרשות החוקרים למשך שלושה שבועות לפני שיפוזר בתיקים
1. תיק העוסק בבינום ירושלים מדצמבר 1949 עומד לעיון החוקרים למשך
חודש לפני שילובו לתיק נושא שמספרו 7-י"א-1

2. תיק בשם: 'מן היסוד ,'1964 הכולל מכתבים מתוך קטעי עיתונות.
לעיון החוקרים לחודש לפני שילובו בתיק נושא שמספרו: 5-י"ח-3

3. תיק העוסק בנושאים צבאיים שונים משנים 1949 ו-1691 עומד לעיון החוקרים למשך חודש עד לשילוב ובתיקי הנושא הרלוונטיים.
4. תיק, הדן בהסכמי שביתת הנשק ובנעשה בגבול הסורי, 1949-1951 עומד לעיון החוקרים למשך חודש לפני שילובו לתיק נושא: 7-ח-6
5. שמונה תיקים של התכתבות, תכ"כ, פרוטוקולים של פגישות, פרוטוקולים ונאומים ומאמרים בין השנים.1921-1969 )בחטיבת השלמות(

ג.מסמכים ששולבו בחטיבות הקיימות
.1דברי בן-גוריון בישיבה י"ג של מועצת המדינה הזמנית 5.8.1948 , שולבו בפרוטוקול הישיבה מאותו תאריך בחטיבת "ועדות מיוחדות" מועצת המדינה הזמנית.

.2 הנוסח הרוסי של עדות בן-גוריון בפני ועדת אונסקו"פ מיולי 1947 צורף לתיק בחטיבת וועדות מיוחדות,ועדת אונסקו"פ.

ד.ארכיון המדינה
תיקימשרד החוץ בין השנים 1948-1955 העוסקים ברובם בנושא ירושלים.
הועמד לעיון החוקרים למשך חודש לפני פיזורו בחטיבות השונות.

אפשר לסיים את הטיול הרגלי בפיקניק ראוי לשמו. היה מיושב וצפוף לאורך כמעט כל הדורות. בפארק יש מתקנים לנופש פעיל ושם השרידים הארכיאולוגיים הרבים לאורך התקופות השונות מעידים על כך שהאזור לוחמי בר כוכבא. הביס יהודה המכבי את הצבא היווני. במקום התגלתה גם מערכת מחילות ששימשו את קנד,ה השוכן בעמק איילון וכולל את שרידי העיר ההלניסטית אמאוס, המקום בו הירדני. במלחמת ששת הימים נכבש המקום ללא קרב את הטיול נסיים בפארק זירה לקרבות קשים ורבי אבדות במלחמת השחרור, בנסיון לכובשה מהליגיון מנווה שלום ניתן להמשיך ברגל ל"מנזר השתקנים" ולכיוון משטרת לטרון, ששימשה יום יום את המושג של דו קיום בשלום. נמצא כ-2 ק"מ צפונית מזרחית למצפה. זהו כפר יהודי-ערבי, שתושביו מגשימים מהמצפה נטייל לעבר נווה שלום בדרך העפר החוצה את שדות הקיבוץ. נווה שלום במזרח, רמלה ואשדוד ממערב ובית שמש מדרום. התצפית מאפשרת התבוננות לכיוון עמק איילון בצפון, בית מאיר וה"מסרק" ליד המצפה עברה "דרך בורמה" שאיפשרה העברת אספקה לירושלים הנצורה. על שמה של חטיבת הראל ששילמה דם רב לכיבוש האזור ששלט על הדרך לירושלים. ששימש זירה להוצאתו להורג בשוגג של סרן טוביאנסקי עליו השלום. המקום נקרא שם. זו תצפית למניעת שריפות של קק"ל הצמודה לכפר הערבי הנטוש בית ג'יד מסלול לחובבי ההליכה ברגל. יוצאים מקיבוץ הראל לעבר המצפה הנושא את אותו ממצפה הראל ועד לפארק קנדה שנה: 3991 מו"ל: עמותת תירות חבל יואב כותב המאמר: עמותת תירות חבל יואב סוג פריט )חוברת/דוח וכד דפדפת
http://www.snunit.k12.il/www_teva_trips/yoav5.html

הספר: עונת הגז

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

"תפקידם של היסטוריונים איננו לגלות לנו את האמת. אלא לגלות לנו את דעתם ובמקרים של היסטוריונים הפועלים בשירותם של גורמי מודיעין עויינים וזרים (מאיר פעיל, לדוגמא) - תפקידם הוא לשכתב את ההיסטוריה ולעצב אותה בתודעה שתהיה נוחה למפעילים של ההיסטוריון". (אריק בך)

מאחר והויכוח כאן מעלה שאלה חשובה, וכמה מכם פנו אליי באופן אישי לשאול מה דעתי, אני מוצא לנכון להבהיר שוב:

מחקר יכול להיחשב כמחקר רק כל עוד הוא איננו מתעלם מעדויות של כל האנשים והמסמכים הזמינים לרשותו של החוקר (וחז"ל מטעימים את חובתו של החוקר לחוקר ולדרוש היטב ולא רק מתחת לפנס).

ספר שנכתב בחד מימדיות, כלומר שעדים מסויימים הכותב בחר להעדיף לראיין ואילו עדים (זמינים ומשתפי פעולה) מסויימים הוא בחר להתעלם מהם או להסתפק בשביבי עדותם ממקורות סלקטיביים אחרים ולא מ"פי הגבורה" - זה לא ספר היסטוריה אלא ביוגרפיה-מטעם. זה לא פסול, אבל זה לא שווה הרבה כמסמך היסטורי.

חוקר היסטוריה הכותב ספר מחקר, רשאי בהחלט להעדיף גירסה מסויימת ולדחות גירסה אחרת. זו לא רק זכותו אלא לעיתים קרובות זו פשוט חובתו (אם כי עליי חביבים ההיסטוריונים המציגים את הממצאים ואת המחלוקות ומשאירים לקורא לגבש דיעה משלו).

זה לא אומר שמה שהוא קבע זה קדוש, אלא שזה בסך הכל כמו הכרעת דין במשפט: זו בסך הכל דעתו של השופט האקראי שישב במשפט ולא בהכרח משקך את מה שקרה במציאות.

כרגיל במקרים האלה, מי שדעתו התקבלה, יהלל את החוקר, ומי שגירסתו נדחתה יגדף את חוקר. לפעמים זה בצדק ולפעמים זה לא בצדק.

צריך לקחת את ספרו של מעושיה סגל בפרופורציות הנכונות, ולא להיגרר למהלומות אישיות: הספר זו דעתו של מעוזיה, המבוססת על דברים שהוא בחר להתבסס עליהם. זו זכותו לכתוב, וזכותם של אחרים לכתוב אחרת. הרי ראינו שאפילו מה שאלוהים אמר זה לא תמיד קדוש ואפילו הוא חוזר בו ומחליף את דיעותיו לפי העניין או המעוניין.

אז לדעתי צריך להפסיק לקחת את כל העניין הזה כל כך אישי, בקרב המאוד לא סימפטי הזה בין חזי ועוזי. זה בסך הכל ספר. לא תנ"ך. כשאפילו בתנך אנחנו רואים את הפער בין הזבת חלב שהובטח לדם ודמעות שמצאנו...

לא קראתי את הספר של מעוזיה. וגם לאחר שאקרא לא אדע מה האמת. כי כדי לדעת מה האמת צריך לראות אותה בעיניים, וגם אז לא תמיד בטוח שמה שראינו זה האמת או רק חלק מטעה ממנה.

תפקידם של היסטוריונים איננו לגלות לנו את האמת. אלא לגלות לנו את דעתם ובמקרים של היסטוריונים הפועלים בשירותם של גורמי מודיעין עויינים וזרים (מאיר פעיל, לדוגמא) - תפקידם הוא לשכתב את ההיסטוריה ולעצב אותה בתודעה שתהיה נוחה למפעילים של ההיסטוריון.

בדיוק כמו שבימים אלה התגלה שמי שמשנה את הערכים הרגישים לממשל ארה"ב בויקיפדיה, הם אנשים ממטה הסי איי איי, המשכתבים את היסטוריה ומנצלים את בורותם של גולשים להאמין להיסטוריה שהם קוראים תוך כדי שהם שוכחים שאת ההיסטוריה לא כתבו אנשים שהאמת היא בראש מעייניהם אלא הצורה שבה המשכתבים ואוייביהם יוצגו - היא הדבר היחידי המעניין אותם. "המנצחים כותבים את ההיסטוריה" מלמד אותנו שלעולם לא נדע מה הייתה ההיסטוריה באמת אלא רק מה המנצח בוחר שאנחנו נדע עליה.

דבר זהה ניתן לומר על דוחות ועדת חקירה. דו"ח ועדת אגרנט לא מגלה לנו וגם לא לממשלה מה באמת היה במלחמת יום הכיפורים, אלא בסך הכל מספר לנו מה החוקרים בחרו לצייר בהתאם לאינטרסים והעמדות הפוליטיות והאישיות שלהם ושל מעגלי ההשפעה עליהם.

מבחן אמינות הספר של מעוזיה בנקודת המחלוקת שביניכם פשוט למדיי:

אם סיפרו של מעוזיה סגל יגלה לנו שיש איזה חזי דחבש אחד, שמעיד להיפך ממה שהוא כחוקר קבע - זה בהחלט לגיטימי וזה תפקידו כחוקר, ואם זה לא מוצא חן בעיני חזי אז שיכתוב פשוט ספר אחר וזהו. אבל זו זכותו של מעוזיה לקבוע שלדעתו גירסתו של חזי שגויה (בתנאי שאת חזי ואת המפריכים אותו ראיין באותם תנאים).

אם סיפרו של מעוזיה סגל לא יגלה לקוראים בכלל שיש איזה חזי דחבש אחד שהשתתף באירוע וטוען להיפך ממה שהוא קבע בספר, אז מדובר ברמאי ואין לייחס לספר שלו שום אמינות או משמעות, כי הסטוריון שמסתיר מקוראיו עדות המוצגת בפניו, שחולקת על קביעותיו איננו אלא נוכל מדופלם המרמה ביודעין ובכוונה תחילה.

אז בואו לא נזדרז להקיז דם של איש בטרם ראינו את הספר, וממילא לאחר שנראה לא נוכל לדעת מה באמת היה, אלא בסך הכל נוכל לקבוע אם הוא נכתב בתום לב או לא, וגם זה משהו חשוב שכדאח לחכות לו.

חג שמח ושנה טובה

אריק

*********

עמיקם ידידי

ראשית תעדכן את אבא שבדף הירוק תהיה כתבה על החילוץ של גורי בשבוע הבא, גליון יום הכיפורים.

אחד הדברים התמוהים ביותר בעיני שמוכיחים עד כמה ה"חוקרים" בפורום אינם אוביקטיבים, היתה פרשת ה"נון פיפר" ולמה?

ראשית המסמך הגיע ממעוזייה סגל לדואר האלקטרוני שלי, המסמך נכתב ככול הידוע לי ולמעוזייה על ידי חוקר בשם אזוב שהנו חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל.

אם נכנסים למאפיינים של המסמך רואים שהוא נכתב ב WORD על ידי EZOV על מחשב של MH (מחלקת היסטוריה), מכיוון שאין לחשוש שאזוב דנן המציא את המסמך ממוחו הקודח, סביר להניח שאזוב דנן הקליד את היומן שבוודאי היה כתוב בכתב יד או מכונת כתיבה.

קשה להניח שאזוב דנן מכיר את הנפשות הפועלות בפורום.

אולי יכול מי ממכם להסביר לי בכדי שאני אבין איך אתם מסבירים שקיבלתם את הטיעון שמסמך זה הוא מפוברק ו"נון פייפר"?

מה הפך מסמך של מחלקת היסטוריה ל"נון פייפר".

אבקש מהחברים שאינם מעורבים רגשית לענות בפרוטרוט, כמו כן הכיצד סיפורי קייזר מתקבלים כאמת צרופה על ידי אחדים בפורום, בעוד מסמך מאופיין של מחלקת היסטוריה הופך לנון פייפר?

אולי אם אני אבין את הגישה גם עם ישראל יכול להבינה.

עוזי

***********

עוזי,

על מי שכותב ספר מוטלת אחריות כבדה לכתוב דברים מדויקים, ככל שהדבר ניתן. (שים לב שלא אמרתי שספרו של מעוזיה הוא כזה או לא כזה, כי לא קראתי אותו).

האחריות הנ"ל היא גם במישור המשפטי (על כך כתב לנו חברנו שמחה ניר וגם צירף את נוסח החוק), ויותר מכך (לדעתי) - במישור האינטלקטואלי. אם הכותב יודע שדברים מסוימים שנויים במחלוקת, חובתו האינטלקטואלית ליידע בכך את הקורא. אם אינו עושה כך ביודעין, אין לו יושר אינטלקטואלי (ואינני נכנס כלל למישור המשפטי).

מכיוון שהפורום עסק באינטנסיביות רבה בחקר קרבות החווה הסינית, בוודאי ובוודאי שיש לנו עניין רב בכל דבר שנכתב בנושא זה!

שנה טובה וגמר חתימה טובה

עמיקם

**********

חברים

אל תתנו לעובדות לבלבל אותכם

עם כול הכבוד והיקר לחבר חשוב מהפורום, מה לפורום ולספר של מעוזיה? התגלגל לידי ספר שנכתב על ידי אחד האחים של הנופלים, ספר שאחד מהפורום המליץ עליו, האם הספר האלבומי הזה קיבל אישור ממי שנכתב עליו, נגיד....

מה הקרש עם כול הכבוד והיקר בין הפורום לספרו של מעוזיה, מעוזיה אסף את החומר לבד, לא ביקש עזרה מהפורום, הספר של מעוזיה הוא באחריותו, הטענה שכשכותבים על בני אדם חיים, צריך להעביר את החומר לעיונם, היא מגוחכת, והיתה מחסלת את מקצוע העיתונאי, מי שכותב במדיה פומבית ויהיה זה עיתון, בלוג אינטרנטי או ספר, נושא באחריות למה שנכתב ולא זה שנכתב עליו.

הסיכוי שבספרו של מעוזיה יהיה חומר לתביעת דיבה הוא אפס, על מה ניתן לתבוע דיבה בדיוק? אם ייכתב למשל "שחזי וחבורתו חולצו ב 1530 " ואילו חזי טוען שזה היה בחמש אחה"צ ויש לו למעוזיה אפילו את ה"נון פייפר" שכה יצא זעמו של חזי עליו, יש כאן מקום לתביעת דיבה? הרי זה מגוחך, זה כאילו שגורי היה תובע את קייזר על שנאמר שפונה ב"מסוק של קייזר" ולא היא, אלה מסוג הדברים שלעולם לא נידע מתי הם קרו בדיוק, כי עברן 34 שנים וכול אחד זוכר את האירוע אחרת.

אז תעזבו את מעוזיה, ספר מטעם? שיהיה, כול ספר שני במדינה הוא ספר מטעם, לפחות אנחנו יודעים שמעוזיה עשה עבודת נמלים וחקר ודרש, חכו קצת ואולי תתאכזבו לטובה?

עוזי

***********

כמו שכבר כתב אריק באך

בספר שנכתב על אנשים אמיתיים ובמרחק זמן כל כך גדול, חייבים ליתן למסופרים ההזדמנות לקרוא את הטיוטה ואם לא עושים זאת , אזי זה א.....................................................

מתן הזכות לבודדים ו/או לבודד ומניעת הזכות הזאת מאחרים מצביעה על א............................

בכל מה שכתבתם עם ההתפלפלות המשפטית, אין בו כלום לעניין העקרוני שאני מצביע עליו

בכלל התפלפלות משפטית , דרך כלל מטרתה לקבור את האמת , מטרת הפורום לחשוף את האמת

ועיקר, לא - שכחתי !!! מדוע הכחיש מעוזיה שבן צבי קרא את פרקו או שמא הגיע לפרקו , ויסלח לי עוזי אם אומר שהוא מערבב בין מאוחר ומוקדם , הנקודה הזו נמצאת אצלי במעקב, קצת אחרי היוזמה לכתיבת הספר, של מי הייתה? למה ומדוע ומה פתאום עכשיו?

חזי

*********

עמיקם ידידי

לרגע נחרדתי חשבתי שספרו של מעוזיה הוא הספר של עוזי, אומנם בשם מעוזיה חבוי שמי אבל מה לי ולספינים שכביכול נשתלו על ידי מישהו מהפורום בספר?

מוזר.....נכון הספר של מעוזיה וכשכזה הוא ייבחן

שתהיה לכולנו שנה טובה בלי ספינים ועם הרבה יותר שלוות נפש.

עוזי

*************

חזי,

ספרו של מעוזיה הוא ספרו של מעוזיה. רק מעוזיה אחראי על תוכנו. מעוזיה, כמחבר הספר, רשאי להתייעץ עם מי שהוא רצה על כל הספר, או על פרק מהספר, או על משפט אחד מהספר, ועדיין זהו הספר של מעוזיה.

השאלה אם הספר של מעוזיה מדויק או לא, אמין או לא, רציני או לא, תידון מן הסתם אחרי שהספר ייצא לאור ויופיע בחנויות הספרים. עד אז - אין לכולנו מושג מה יהיה כתוב בו, למעט עוזי שראה פרק אחד מתוכו, הפרק שבו הוא השתתף.

אם מעוזיה לא הראה לך את הפרק הנוגע לך (אם בכלל יש פרק כזה) - יש בכך טעם לפגם והדבר מן הסתם ייגרע מאמינותו של הפרק בפרט ושל הספר בכלל. אם הוא הראה לך ובכל זאת כתב מה שבחר לכתוב - זאת זכותו כמחבר הספר, וזכותך לטעון אחר כך שהדברים נכונים או אינם נכונים, לפי דעתך.

גילוי נאות שלי - לא ראיתי מהספר של מעוזיה ולוא מילה אחת.

להערכתי - בין אם הספר מדויק בפרטים ובין אם לאו, הוא עשוי לעורר עניין מחודש ודיון ציבורי מחודש באותה פרשה, ומכך נצא כולנו נשכרים, ועל כך יבוא מעוזיה על הברכה. אם יש בו חלקים לא מדויקים - מחובתנו יהיה להצביע על כך.

שנה טובה,

עמיקם

*******

יצא המרצע מן השק !!!!!!1

חרף ההכחשות הקודמות הגיעה סוף כל סוף ההודאה.

לעוזי בן צבי ניתנה אפשרות שנמנעה בכל תוקף מכל אחד אחר במרחב אוגדה 162 ואוגדה 143

אריק באך, במכתב חזק במיוחד, הגדיק ובמדוייק את דעתו , על ספר שיוצא על אירועים מלפני 33 שנים , אשר לא ניתנת אפשרות ל"גיבורי" אותו ספר לבחון את מה שיפורסם בו טרם יציאת הספר לחנויות, עד כמה שאני זוכר אריק באך, חד הלשון, הגדיר זאת א....................................................................................................

והנה עתה, אומר עוזי , שימו לב, ! לאחר הכחשות רבות................

גילוי נאות הרי מתחייב כאן, ואני קראתי והערתי הערות לגבי הסיפור של חילוצו של גורי, אין לי מושג מה כתוב בפרקים האחרים

את התמורה, קיבל המחבר בהחדרת הספינים האלו למחקר, בנסיעה לטיול ההזוי ועוד ועוד ובאותו נונפייפר שלא זכור לטוב.

אם עמיקם חושב שאני מתקוטט, שיסביר מדוע חרף הדרישות בעניין זה , הגילוי הנאות מגיע רק עתה ?????

ועוד דבר שכחתי !!! מדוע המחבר הכחיש שכך היה ומדוע הצהיר גם מעל הבמה הזאת שאף אחד לא יקרא ולו קטע מהספר לפני שייצא לחנויות..............................

עכשיו, לכו ותקבעו לעצמכם, אם אתם מחכים לספר או שמא צודק פילוביץ והוא ספר מטעם.............. שנועד ליצור נרטיב, שנסדק עם פעילות הפורום ??????

עוזי, תודה על הגילוי הנאות המאוחר

חזי

********

עמיקם שנה טובה לך ויפה שהבהרת

לגבי המשימה שהוטלה עלי, היא בפרוש נתחמה בקרב הצנחנים ב 17 לחודש, בכדי לחקור את החילוצים והפינויים של אוגדת חטיבה 14, צריך לבצע עבודת נמלים, שם להבדיל מהקרב של 890 צריך קודם כול להוציא לאור את הקרב מתהום הנשייה ולאחר מכן לבדוק מה היו הנוהלים שם לגבי פינוי הפצועים, ככול הידוע לי לא הוקצתה יחידה לפינוי כשם שהוקצתה במבה למשל.

כאשר הוטל עלי התפקיד לחקור את הנושא, שוחחתי עם מפקד במבה ועם מספר קצינים מפלוגה זו, והתמונה שהצטיירה היתה ברורה לחלוטין, היו לי שיחות רבות עם בנצי עציון, חקרתי את יעקוב שור וכינסתי את המחלקה שלנו בביתו של מעוזייה, ראיינתי את חיילי חוטיבה 600 שפינו את הגופות ואת פרטוש, כול זה הצריך לא מעט נסיעות וזמן לא מועט.

נאמר במפורש שאינני חוקר את הפינויים והחילוצים שגדוד 890 ביצע בעצמו, כמו החילוצים שפלוגתו של אלי שורק ביצעה, כולנו קיבלנו את הרושם שחזי דחבש יספר את סיפורו של הקרב מנקודת מבטו של הגדוד כנציג היחידי של הגדוד בפורום, היה חומר לא מועט לגבי מה שקרה מהתחקירים שבוצעו על ידי אורי והפורום, חלק מהמיידע אפילו נמצא בווידיאו.

אם בספרו של מעוזיה ייסתבר שהיו עוד חילוצים על ידי יחידות נוספות, למשל? היציאה של הטנק של מ"פ פלוגה ח' בגדוד 142 מחטיבה 217, לעזור ביציאתו של מאיר לוי מהשטח, זה איננו מוזכר אצלי וראוי שיוזכר.

אני חושב שמלבד אירוע זה לא היו אירועי חילוץ נוספים, במידה והסיפורים של קייזר יאומתו בעדויות תומכות (על שנשא על גבו ממש פצועים משטח ההריגה לתאג"ד) אשמח להכניס את "כוח מרא"ה" למצגת ולדו"ח, בינתיים לא נמצאה עדות תומכת למה שמסופר באתר קייזר נט.

לכולם שנה טובה והכי חשוב שנשים את הקרב ההוא במקום הראוי לו, ונמשיך לחיות הלאה, עם המיידע שרכשנו.

אני מחכה לקרוא את הספר של מעוזיה, גילוי נאות הרי מתחייב כאן, ואני קראתי והערתי הערות לגבי הסיפור של חילוצו של גורי, אין לי מושג מה כתוב בפרקים האחרים.

הרבה נחת

עוזי

************

אתחיל בסיפא: אינני מתקוטט עם בן צבי , מה מקור דברים אלו?

התכוונתי לאמירות מהסוג: הטענות של החוקר הדגול "המכתיר עצמו בתואר האחראי על החילוצים",

שנימת הדברים בהם לועגת, פוגעת, ואינה עניינית.

עכשו לדברים האחרים. בהתחלה דיברנו על הקרב של 890 וספיחיו, ז"א הקרב של גד' 100 באותה גזרה, החילוצים של "במבה", וכו'. בהמשך הרחבנו את היריעה לקרבות מסדרון הצליחה, וזה כולל את הקרב של חט' 14 ממזרח לתעלה, ו- 2 הגדודים (409, 410) מחט' 600, ו- 3 הגדודים (100, 198, 142) מאוג' 162 שלחצו על ציר "טרטור" מדרום (להבנתי).

לגבי דברי מעוזיה על החילוצים שלא מוזכרים אצל עוזי - אני עדיין לא זכיתי לראות לא את ספרו של מעוזיה ולא טיוטה שלו. אם עוזי ראה, יהיה זה נכון מצידו להשלים את מחקרו בהתאם לדברים החדשים, ובוודאי לאחר שספרו של מעוזיה ייצא לחנויות.

לעניין העדות של בנצי שאינה נתמכת בעדות אחרת, והדרישה של עוזי לעדות תומכת אחרת (כוונתך לירון קייזר?). גם דעתי היא שעדות בודדת איננה מוכיחה דבר, אך היא פותחת פתח למחקר נוסף. עדויותיהם של בנצי ושל קייזר מוכרות לפורום, וכ"א רשאי להאמין למה שהוא רוצה. כך גם עם עדויות רבות נוספות שלא נתמכות בעדויות אחרות.

שנה טובה,

עמיקם

************

עמיקם

לגבי חלקו הראשון של מכתבך, ההגדרה מתחייבת , אדרבא תגדירו

לגבי חלקו השני של מכתבך, כבר כתבתי שהבאתי את מעוזיה לבית יאיר וכבר כתבתי שחילוצים שהיו לא מוזכרים בעבודת בן צבי

לגבי חלקו השלישי של מכתבך, הסיפור של בנצי לא נתמך בשום עדות נוספת, ומשכך הדרישה של בן צבי לעדות תומכת בעניין אחר שאיננו התצפית מגוחכת

ולסיום, אינני מתקוטט עם בן צבי , מה מקור דברים אלו?

חזי

*********

חזי יקירי,

ראשית, אנו כולנו "מומחים" בלבלבל מושגים. במינוח הצה"לי, מה שאנחנו קוראים "חילוץ" צריך להיקרא "פינוי", ז"א לקחת פצועים ממקום שבו הם נתונים בסכנה ולא ניתן לטפל בהם כראוי, למקום בטוח יחסית שבו ניתן להם טיפול רפואי טוב. חילוץ זה אותו הדבר רק לכלי רכב / רק"מ. אבל מכיוון שהפתגם אומר: "שבשתא, כיוון דעל - על", לאחר שהתרגלנו לשיבוש אנו חיים אתו בשלום. את יריעת החילוץ/פינוי ניתן למתוח ולכווץ כרצונך. מהו מקום בטוח?

עכשו לעניין יותר חשוב: הייתי שמח מאד אם לרגל פרוס השנה החדשה היית מפסיק לכמה ימים להתקוטט עם עוזי. לא עוזי מכתיר את עצמו "האחראי על החילוצים" אלא אנחנו כולנו, כשחילקנו בינינו את משימות המחקר, הטלנו (ז"א אורי הטיל) על עוזי לחקור את סוגיית הפינוי מאותו קרב. גם את "אותו קרב" מתחנו בהמשך מהקרב של גד' 890 וספיחיו, לכל מערכת הקרבות על מסדרון הצליחה, כך ש"גבולות הגזרה" שקבענו לעצמנו השתנו עם הזמן ואל לך להלין על עוזי בשל כך. אגב, עוזי עשה עבודה יסודית בנושא, אם כי לא מושלמת, אף אחד מאיתנו לא עשה עבודה מושלמת וספק רב אם ניתן לעשות עבודה מושלמת בנושא כה רחב, כך שאם יש לך השגות או ערעורים באיזשהי סוגייה עניינית, אתה כמובן מוזמן לשטח את טיעוניך.

אגב, לאנשי אותה תצפית מפורסמת אנחנו פנינו. מגיורא איילנד לא שמענו כלום, ומבנצי עציון שמענו כמה וכמה דברים והם כולם הופצו בין משתתפי הפורום.

שנה טובה,

עמיקם.

********

עמיקם

האם כבר ברורה לך התמונה ? לי עדיין לא ברור איפה הייתה גבעת הפצועים ? כמו שאמרתי והדבר מתוך העדויות של גורי ושל מאיר לוי, נראה שהשניים דיברו בינהם אולי בפנטומימה כפי שטוען בן צבי ואם אכן נפגשו השניים , הרי שללא ספק מאיר לוי "הלך לחפש מים" מגבעת הפצועים, כמה הלך ובאיזה כיוון , אני מניח שגם מאיר לוי לא יודע, מה שברור הוא שאני והכוח שלי ראינו אותו, תחילה על רכס נמוך של דיונה ואחר כך במדרון הפונה אלינו.

היו רגעים שקטים אשר בהם שמענו את הרעש של כלי רק"מ שנעו גם על ציר עכביש, אולם אין באמור לטעון שכל הזמן שמענו, שהרי תחת אש ארטילירית צהלי"ת חזקה ונוראה שירדה עלינו סמוך לשעה 14:00 , טמנו את הראשים בחול והדבר היחיד ששמענו היה ההפגזה הארטילירית של חיימוביץ כפי שבדיעבד התברר מכאן ועד הטענות של החוקר הדגול "המכתיר עצמו בתואר האחראי על החילוצים" המרחק רב ות"ק פרסה

היה מוטב שהתצפית תעשה את התפקיד שהוטל עליה על ידי המח"ט עוזי יאירי ותתאם את חילוץ הפצועים והנשארים מהשטח

היה מוטב שהפורום יפנה למפקדי התצפית , שהפכו לאלופים ולסאלי"ם וידרשו ויבקשו מהם לפרט מה הם ראו ומהם עשו לשם הצלחת משימתם, אלא שמעדיפים הם למלא פיהם מים ולזרוע מבוכה ואנדרלמוסיה במידע התחקירי ולארגן נרטיב חדש בספר, שהרי ידוע מי היה בעל הרעיון לכאורה לאותו ספר

שנה טובה ומחקר פורה כולל בנושא החילוצים והגדרת המושג חילוץ שהרי מעוזיה עצמו הגיע לבית יאיר על פי בקשתי ותיאר אי אילו חילוצים שאינם כלולים במחקר "המתהדר בתואר אחראי על החילוצים" ואם יש כאלו אז יש גם אחרים, והאם חילוץ מעכביש 55 נחשב כחילוץ, ועוד דבר חשוב, אם במבה בכלל לא הגיעו לגבעת הפצועים, אז הגבעה הזו הייתה נעלמת!

סליחה , אבל לי זה לא נראה ויכול ואני טועה

כבר בבית יאיר טענתי "שבאין הגדרה למושג חילוץ" אזי התוצאה היא האדרה עצמית ותו לאו , שהרי אם אין הגדרה כל המחקר הזה אינו שווה בנושא הזה, ומכאן גם מה שכלול בו.

חזי

*********

חזי,

אם כך אני מבין שהגבעה עליה הסתובב מאיר לוי איננה "גבעת הפצועים". איפה אותה "גבעת הפצועים" ביחס אליך? האם מאיר לוי לא התחיל את דרכו מליד גבעת הפצועים?

עמיקם.

***************

עמיקם

נסה ימינה וחצי אחורה ,

לא ימינה ב90 מעלות הייתי מעריך את המיקום, כזווית של כ 150 מעלות, לא 90 מעלות

אין לי מושג איפה הייתה דיונת הפצועים

ייתכן ומאיר לוי הסתובב די הרבה זמן ועשה קילומטראז'

ככל שאני זוכר את השטח, ביננו ובין תעלת ההשקייה היה מישור מוחלט מרופד בציוד ובגופות רחמנא ליצלן

מימיני ומאחור הייתה דיונה נמוכה שנמשכה צפונה ואף מעבר לכך כנראה מעבר לקו היורים המצרי, שם היו גם עמדות הסאגרים

חזי.

*************

לא, משהו לא מסתדר לי, והבעייה היא לא עם התצ"א.

אם הבנתי נכון, אתה היית הכי ימני בפלוגה ב', ופלוגה ב' היתה מימין לפלוגה ג', ומימינך היתה הגבעונת שעליה הלך מאיר לוי.

אם כך לא סביר בעיני ששם הייתה גבעת הפצועים, ז"א שהייתה מימין לכל הגדוד...

מה אתה אומר?

עמיקם.

********

נכון כשהפנים שלי לכיוון המצרים , אותה דיונה נמוכה הייתה מימיני , בקצה הרחוק שלה הצפוני , היו הסאגרים,

האם זה מסתדר לך על פי התצ"א ?

חזי.

*********

והדיונה הזאת, שאתה מדבר עליה, הייתה מימינך או משמאלך, כשאתה עם הפנים לכיוון המצרים?

עמיקם.

**********

עמיקם

שוב המונח גבעה מבלבל את היוצרות, ממש כפי שהמונח גבעת הפצועים מבלבל

הייתי קורא לה, דיונה מאורכת , ממש כפי שדיונות נוהגות להיות , אלא שאותה דיונה הייתה במדרון עם זווית קטנה מאוד

לדעתי כל הדיונות הן בקו כללי צפון דרום עם זווית קטנה לאחד הכיוונים, כי הרי הן נוצרות מרוח מערבית !!!!

יכול להיות שיקי לוי , בלילה, ראה אותה כגבעה, ולכן נתן את הפקודה איגוף ימני , ממש בכלליות, לא הייתה פקודה מפורטת, עקב הלחץ והאש

נכון לא הגעתי אליה מעולם , אבל מאיר לוי למחרת היה עליה , לא קרוב למצרים אלא יותר לתעלת ההשקיה , והוא הרבה זמן היה על רכס הדיונה עד שהתנדנד והלך במידרון לכיוון תעלת ההשקייה ........ היינו לערך במחצית הזווית ממקומו

רק מזאת אני מניח שאותה דיונה בחלקה הדרומי , הייתה דיונת הפצועים !!! ומכאן והלאה אכנה אותה "דיונת הפצועים, לא גבעה ולא נעליים

לדעתי הדיונה הנמוכה הזו המשיכה צפונה לתוך המיתחם המצרי ויקי חשב שאפשר לאגף אותה במהירות, ידוע הוא שבלילה צל הרים נראה כגבעה !!!

חזי

*********

חזי,

סליחה שאני מנדנד, אבל עדיין לא ברור לי:

אותה "תלולית קטנה" שיקי לוי שלך אותך אליה ושהתברר לך בהמשך שהיא גבעה רחוקה נמצאה מימין לך, ז"א מצפון. אני מבין שלא הגעת עד אליה, ז"א היית מדרום לה. אתה טוען שמאיר לוי טייל עליה? ז"א שהוא היה יותר צפונה ממך? האם שם ההיתה גבעת הפצועים? משהו עדיין לא מסתדר לי בכיוונים...

עמיקם.

********

עמיקם

כיוון התנועה שאותו הובלתי, היה כללית לדרום מערב,

פלוגה ג' נפרסה לפני ההיתקלות משמאל או במדוייק משמאל לפלוגה שלי היא פלוגה ב'

פלוגה ב' כללה ברגע ההיתקלות רק שתי מחלקות , זאת שלי וזאת של שאול מילר ז"ל

הפקודה של יקי לוי הייתה לאגף מימין, בלילה , רואים מימין תלולית קטנה, וייתכן וחשב שאני אעקוף אותה, במציאות הגבעה הזו הייתה רחוקה.

על אותה גבעה טייל כ-10 שעות לאחר מכן אותו מאיר לוי !!!!

המונח גבעה הוא מבלבל ואני מציג להתייחסת למונח כ"גבעה פחוסה רחבת בסיס מאוד מאוד"

משראיתי שהשטח מישורי ולא נגמר ... והאנשים שלי נפצעים ונהרגים צמצמתי טווח ובכל אותו זמן , קיבינימאט, עדיין חשבתי שמדובר בכמה חוליות

משהתקרבתי , ראיתי , דיווחתי למרדכי ....... והאיש אמר, המתן במקומך, שולח לך את אלי שורק לעזור לך בכיבוש פאתי היעד

מכאן שהניתוח שלך נכון ומדוייק ממש כפי שאני טוען זה 34 שנים

אם מאיר לוי היה באיזור גבעת הפצועים אזי היא כ800 עד 1200 ממני, ולכן חיימוביץ ונגמשו היה מעבר לקו האופק שלי

לכן התצפית המזורגגת של 890 הייתה אף היא מעבר לאופק שלי ...........................

לכן לא ראיתי, לא אני ולא הכוח שלי את הנגמ"ש של חיימוביץ הן בגלל התנאים הטופוגרפיים ובעיקר בגלל שחיימוביץ הוריד בדיוק עלינו אש ארטילירית להשמדה !!!!!!!!!

לכן, אני טוען שהתצפית המזורגגת של 890 לא עשתה את התפקיד שהוטל עליה ע"י המחט (ולא על ידי איציק-שפיציק ) לתאם את החילוצים

החילוץ של גורי היה מיד ובסמוך להופעתו של מאיר לוי על קו הרכס בכיוון אלינו,,, מתנדנד מצד אל צד, אני זוכר את מצב השמש

החילוץ שלנו היה כמה שעות אחרי זה , אני ממש זוכר את מצב השמש היא הייתה בצמוד לקרקע

שום נונפייפר של שום אדם ויהא זה אהוד ברק או אחר לא יכול לשנות את העובדות האלו, גם אם בן צבי נאחז בנונפייפר ומנפנף שידידי אבייתר חתם עליו

אין בכוחם של אלו לשנות מן העובדות כהוא זה, הנ.נ. שגדוד 100 נתן לי, נסע בחושך באורות חתול !!!!!

התצפית המזורגגת של 890 הייתה כבר בריכוז הגדודי, כשהגעתי ראיתי שם את בנצי וגם את גיורא וגם את הריקודים של ההקפות של שמחת תורה

אם מישהו רוצה לשנות את העובדות האלו

רצוי שיאזין לרשתות הקשר בארכיון צהל , הקדשתי לזה 4 ימים רצופים

רצוי שיבדוק ברישומי ביה"ח , מתי גורי נקלט במיון

מסקנתו תהיה אחת, אוי לאלו שבאו לפורום, לא על מנת לדעת את כל האמת אלא על מנת להשיג עיטור של גבורה, עמדתי ידועה

שבוע טוב

חזי

נ.ב. תודה עמיקם שהשכלת להחזיר את הדיון לפסי מחקר

********

חזי,

אם זכרוני אינו מטעני, אתה ניסית לאגף את המצרים מימין, ז"א היית בנקודה הכי צפונית או צפון מערבית.

לפיכך התלולית המכונה גבעת הפצועים היתה צריכה להיות דרומה, או דרום מזרחה ממך. האם אני צודק?

האם ל"גבעת הפצועים" התנקזו גם פצועים מפל' ג'?

האם חלק מהטנקים של גדוד 100 נפגעו צפונה ממך?

עמיקם.

נ.ב., תודה לקפוסטה שהחזיר את דיוני הפורום למסלול ענייני.

*********

עוזי

חברתי לאורי מילשטיין על מנת לדעת מה קרה שם באמת, זה לא היה היום! זה היה לפני כמה שנים

מעולם לא טענתי שאני יודע הכל, ההיפך הוא הנכון לכן חברתי לאורי והשאר הסטוריה.

באתי, השקעתי , למדתי דבר או שניים ויש לי היכולת לנתח אירועים ולהצליבם על ציר הזמן.

לא באתי כדי שאתה או איציק מרדכי יתחבו לי "גירסא" או "מחשבה" לראש.

החיילים המצריים בגזרתי, לכל אורך היום יצאו ממקומם בתנועה קרבית לעברינו ובכל פעם שעשו זאת חטפו ממני ארטיליריה שהחזירה אותם למקומם.

גם הנגמ"ש של דבורצקי שנכנס ממש לפני הדמדומים, חטף אש !!! האם אותה כמות אש כמו שהיה בבוקר על במבה ועל גדוד 100 , לאאאאאאא!!

אותו הדין חל על הנגמ"ש של חיימוביץ !!

מכאן, שמי שלא מחבר את העובדות הידועות ומניח אותן כפסיפס על ציר הזמן, הוא לא-אני!

באשר לסיפור במכתבך, כבר התייחסתי אליו וגם לסיפור דומה של מ"פ ב' של גדוד 100 , יכול ויהיה שמדובר בנקודה הכי רחוקה מזרחית טרטור 41 , איני יודע !!!! רק דבר אחד ברור , ההוא לא היה על הטנק של אשר טל כפי שסיפר מצד אחד ומצד שני במפגש אצל מעוזיה בכלל הייתה השערה שיריתם על ישראלים בכלל, אולי כן ואולי לא ואולי ........................

מה זה חשוב בכלל? בספר של מעוזיה יכתבו עליכם שהסתערתם, כבשתם לחמתם הנסתם את המצרים והכל בזכות נגמ"ש אלומניום אחד,

ואיך אתה אומר, העיקר שיהיה כתוב למען הנכדים, לנכדים שלי אני רוצה רק את מה שהיה, לכן חברתי לאורי מילשטיין ובאותו זמן ממש קיבלתי הצעות בכתב ממקורבים למרדכי לחבור ל...... ולחבור ל............... אשר יעזרו בהבהרת התמונה

אני כבר עשיתי את הבחירה , על אפם ועל חמתם ולכן נולד הרעיון של אותו ספר שאתה כל כך שש ממנו

דומני שהבהרתי את עצמי במדוייק

חזי.

*********

חזי

שוב ולצערי אינך יודע את העובדות או מתעלם מהן, בכניסות שלנו עמדות המצרים היו מאוישות, כ"כ מאוישות שאפילו ירו מהן אש נק"ל וסאגרים, בכניסה השלישית, ובאמת לא מעניין אותי אם אתה מאמין או לא, הסתערנו עליהם, ומכיוון שישבתי עם ראש בחוץ, ושלושה מקלעים ירו סמוך אלי, ראיתי וגם שמעתי, אינני יודע מה גרם להם לנוס, ההפגזה שיקי הוריד או הירי וההסתערות המופרעת לגמרי שלנו, אבל הקבוצה שהיתה קרובה לגבעת הפצועים נסה לה, סבנו לאחור וניגשנו לחלץ את גורי, אלה העובדות, אני מניח שהחיילים המצריים בגזרתך באותה השעה היו במצב דומה.

עוזי.

***********

פתרון החידה !

כולם מתרכזים בכניסת הנגמ"ש של חיימוביץ וכולם שכחו שנכנס עוד נגמ"ש של דבורצקי

דעתי היא, שהכניסה של שני הנגמשים התאפשרה רק בגלל שהמצרים פינו את המיתחם או היו בהכנות לפינוי בשעות אחרי הצהריים ,

יחידה שמקבלת הוראה לסגת, נמצאת במצב אחר ושונה מאשר יחידה שמקבלת פקודה לא זזים עד האיש האחרון

למה לא ידעו ב162 שהמצרים נסוגו , היא השאלה המהותית

חזי.

*******

אביתר,

חוסר המקצועיות של הצבא שלנו איננו רק תוצאה של התייחסות מזלזלת באויב. וסימנך - מה שקורה היום בפיקוד הצפון. צה"ל אינו מזלזל בחיזבאללה, להיפך, הוא חושש מהחיזבאללה (ןמצבא סוריה) ומעצים את יכולותיהם כהנה וכהנה, ובכך זוכה בתוספת תקציבים, מה שלא מפריע כמובן לאיש בצבא.

חוסר המקצועיות של הצבא שלנו (וגם של שאר זרועות המימשל. המצב בחינוך יותר טוב?) - נובע מאי יכולת האזרחים לדרוש מהרשות המבצעת את המגיע לנו - שרות טוב תמורת כספנו. זה כולל בתוכו גם את הנושא הכאוב של פיקוח אזרחי על הצבא, שקיים בכל מדינה מתוקנת אבל אצלנו זאת בדיחה עצובה (גם אני הייתי צוחק אם זה לא היה שלי). דווקא אנחנו, מכל המדינות, נמצאים במצב הטוב ביותר לפקח על הצבא כי חלק גדול מאזרחי המדינה משרתים בצבא ומבינים את מהות הצבא לא פחות טוב מהאלופים.

בקשר למערך המצרי - זה לא היה איזשהו כח מרוחק, אלא ממש פאת המתחם הדיוויזיוני. המתחם ב"טרטור 42" נמשך צפונה לפחות ק"מ (אז נגמרת לי התצ"א, והמתחם נמשך), ובקצהו הצפוני יש עמדות ארטילריה, וכו'. המצרים סגרו היטב את ציר"טרטור" כי כמו שאנחנו הכרנו את התוכניות שלהם שהם תירגלו פעם אחר פעם, כך הם למדו את התוכניות שלנו שאנחנו תירגלנו פעם אחר פעם, ושמנו שלטי הכוונה לכל ציר ולכל עמדה למקרה שהשריונאים לא ימצאו את הדרך.

לעניין תמרי ודבריו על ה"בכיינות" של גד' 890. אני מניח שהוא השווה את דבריהם עם יחידות השריון שגם כן ספגו אבדות כבדות, נשלחו לא מוכנים, וכו', ובכל זאת לא דיברו סרה בפיקוד.

שנה טובה,

עמיקם.

*******

שלום,

הגנרלים שלנו - כנראה, בלי יוצא מהכלל - חשבו רק על קידום הקריירה שלהם, והמשיכו את הקרבות הוותיקים ביניהם. כך נראה צבא מובס, שבטוח, למרות שבוע של תבוסותיו, שהוא עומד לנחול את הניצחון הגדול של חייו. לכן, הוא תקף את הגזרה הלא-נכונה (ארמיה 3 ולא ארמיה 2).

כבר הרבה זמן אני סבור, שיחסנו המשפיל לערבים מעוות את החשיבה ואת המעשה הצבאיים אצלנו. מה זה חשוב, הרי הערבים בסוף יברחו ... (אתם מכירים את האגדה על הנעליים, שהשאירו המצרים כשברחו). לכן, אפשר לא לעשות עבודת מטה ראויה, ולא לקיים נוהל קרב נדרש; לכן, לא צריכים להיות מקצועיים; לכן, אפשר לצאת לקרב בלי מפת היעד, בלי מודיעין, בלי מס"ח/קש"א ובלי עוד מרכיבים חיוניים; לכן, אפשר לצאת לקרב מבלי להכיר את היעד.

מי שקבע את 'גבעת' הפצועים כיעד לפינוי היה המום ולא שלט בחומר. כמה מטרים ממנו היו תעלות השקיה, שזחל"ם היה יכול להיחבא בהן.

גדוד 890 (ואחריו גדוד 100) נתקלו במשמר קדמי/אחורי/צדי של דיוויזיה 16. היו בו אנשי קומנדו ולוחמי חי"ר מהדיוויזיה. משהו בגודל פלוגה מינוס. ייתכן, שמאחוריהם לא היה דבר. כלומר, הם נזרקו לקצה המערך המצרי, כדי להטריד את כוחותינו (מתוך ידיעה ברורה של מפקדי ארמיה 2 מה זה עכביש ומה זה טרטור). צריך לראות תצ"אות עדכניות ל-15-18 באוקטובר כדי לדעת מי עמד מאחוריהם.

לדעתי, זה מסביר את נסיגתם מהשטח כשנוכחו שמולם מצטבר כוח עצום ורב.

החימוש של החי"ר המצרי הוא מעט סאגרים והרבה נשק נ"ט אישי ומחלקתי. לקומנדו המצרי היו בנוסף, הרבה סאגרים. כלומר, שכיבת המשמר המצרי במקביל לציר תנועת כוחותינו הייתה פתרון נהדר, שפקק את הדרך. היא הפכה את התנועה בעכביש למטווח נורא (עיינו בכניסה של 582 לשטח). רק התרחקות מהציר יכלה להבטיח תנועה בטוחה בו.

כניסה של טנקים לאתר הקרב טרטור 41/42 - ואמרתי זאת כבר לפני הרבה זמן - הייתה יוצרת מהכוח הנכנס מטרה, שיש להשמידה (עיינו בהופעת גדוד 100). טנק הוא מטרה ראויה לקומנדו. חירי-בירי הם מטרד, כמו יתושים. אם הם רובצים על הקרקע (ובעיקר, כשאינם יורים. עדות בנצי), או נסוגים - אפשר להניח להם, ולא לחשוף את מקומך (בקרב ליילה).

זה אינו מסביר מדוע הצליח הנגמ"ש של עוזי/יקי וחבורתם להיכנס לשטח, ולצאת ללא פגע. נגמ"ש בודד הוא מטרה נהדרת. וכידוע, פלדת אלומיניום מגיבה נהדר למגע עם נשק נ"ט .................................................................

והערה אחרונה - לעמיקם (סליחה. ניסיתי לאחד את כל דבריי, כדי שלא יצטברו מאות מיילים): לגבי היחס ללוחמים. התייחסתי לשתי מובאות - (א) דברי תמרי על 890 (בסרט של ניר טויב), שהם בכיינים; (ב) דברי ברן (בספר של קפוסטה, ע' 233), ש-582 הם "יחידה מובסת".

הזלזול התהומי הנובע מהם (של ברן בזמן אמיתי, ושל תמרי כיום) מלמד הרבה על מי שהנהיגו את צה"ל ואת אוגדה 162.

אביתר.

********

אורי,

הסבר יותר טוב קיבלנו בזמנו מבני כהן. אברהם אדן "לא שם קצוץ" על הפקודות של גורודיש.

לידיעתך, אם חטיבת שריון מקבלת פקודה להקצות כח טנקים למשימה מסוימת, היא אמורה לבצע פקודה זאת גם אם המח"ט שיכור, ישן, עייף, פצוע או הרוג. יש עוד גורמים בחטיבה, ותמיד יש מפקד תורן. אם זה היה מספיק חשוב למפקד האוגדה, זה היה מתבצע. הפקודה (יותר נכון שינוי המשימה) שקיבל אדן בצהרי ה- 16.10 לבצע, דהיינו לפתוח את צירי "טרטור" ו"עכביש" לתנועה הייתה בלוח זמנים לא הגיוני, הייתה בניגוד לשאיפות האישיות שלו לזכות בתהילה בעבר לתעלה, ולכן הוא ביצע אותה מניה וביה, בלי לבצע שינוי תוכנית כמתחייב, אלא הטיל את המשימה הנ"ל על חט' 35 (שבשלב זה עדיין לא היה לו ברור שמדובר בגדוד אחד), ומסר לה תדריך מודיעיני לא מדויק בעליל, בין אם בשגגה ובין אם במזיד.

The rest is history

עמיקם

**********

עמיקם,

גם אחרי שאספק את כל הפרטים צריך יהיה להתייחס לידיעה בזהירות הראויה. מצד שני אם המידע הזה נכון הוא מסביר מדוע עוזי יאירי לא קיבל כוח שריון למשימה למרות שהובטח לו. לפעמים הסבר טוב הוא "האמת" בייחוד שבכל זאת הוא לא מניפולציה של היסטוריון או עיתונאי אלא עדות של אדם שהיה במקום.

אורי.

************

חזי,

אתה נדרש לדייק.

הציטוט של אורי אומר שקצין מטה באחת החטיבות של אוגדת ברן סיפר לו שהמח"ט השתכר.

1. מח"ט אחר, לא בהכרח מח"ט 35.

2. קצין המטה הוא מאחת החטיבות, לא ממפקדת האוגדה,

3. קצין המטה הוא זה שסיפר, לא זה שהשתכר...

4. עד שאורי לא יספק פרטים נוספים, צריך להתייחס לידיעה זאת בזהירות הראויה.

שנה טובה,

עמיקם.

***********

עם כל הכבוד, הכותרת כביכול טוענת שהמח"ט יאירי השתכר, הדבר לא נכון בעליל

אורי כתב על איש מטה מאוגדת ברן

עוד דבר, יש עדות נוספת התומכת בכך שהאוגדנר שתה די ועד שכרה

עדות זו , לזכרוני פורסה כבר כאן, לפני יותר משנה

לכן אני משנה את הכותרת, ברשותיכם

חזי

************

שלום חברים,

קיבלתי היום עדות של איש מטה בכיר של חטיבה מאוגדת ברן שהיה סמוך לטרטור 42 ותפקידו היה לסייע לגדוד 890 . מסתבר שבאותו לילה הוא השתכר באופן מוחלט ולא תפקד כלל! ללמדכם שאנחנו ידועים רק את קצה הצהו של מה שהיה באמת.

לידיעתכם,

אורי מילשטיין

----------------

From: [email protected] On Behalf Of HD
Sent: Thursday, September 06, 2007 3:27 PM
To: HD; [email protected]
Subject: Re: העיטורים השקריים ודין הבריכה המעופשת תחילה להיות נקייה

עוזי

אולי תסביר לי מה שייך אילן כפיר לעניין, אז הוא פירסם ב74

אבל הוא גם פירסם עלי

והוא אף קבע את סגן איתן פיכטנבויים כסמל

הוא פירסם עלי ואני מעולם לא דיברתי איתו

מסקנה:

אין לכך ולא כלום

עוד דבר קטן: אילן כפיר הוא צד שלישי וכנ"ל גם האחרים

ההבדל ברור, אתה אינך צד שלישי ואתה הוא הקופץ בגוף ראשון לבריכה הדלוחה

פעם ראשונה מפיך

"לא תקפתי את העיטורים של הגדוד אחד לאחד כי כול העיטורים כולל בנצי, רזי, דובדבני, כספי ועוד, שקריים, גם של איציק

שאל את אורי, הוא יאשר כי אני הוא שהבאתי את הסיפור על אחד גורי .

מידע זה הובא לידיעתי על ידי רזי יהל , בעל העיטור השקרי במכתב ששלח אליי במסגרת אותו פורום 890 שלדעתך לא עשה דבר

ברור מכך שניים

אני הבאתי את הסיפור של גורי והוא מהותי למחקר ומשכך גם אותך וגם את חיימוביץ

שוב אתה משתמש בשיטה הבולשיוויקית ובחצאי עובדות ואני אינני נס על נפשי, אף פעם

האמור במכתבי הקודם, מכסה גם את הגיגיך הנוספים ומשכך אין צורך לחזור עליהם

אגב ולסיום, האם אותו אבירם עדיין מגחך,? מזכיר לי שלאותם קצינים מסופחים כלל לא היה כוח לוחם תחת ידיהם ומעניין הוא שדווקא רוב העיטורים חולקו להם , האם הבגרות שלהם היא שעזרה להם לעשות הנדרש לשם כך?

לעולם לא אשכח את מכתבו של רזי יהל לפורום, הטוען שאינו זוכר אחרי 30 שנה , אם היה מפקד כוח החוד וממילא הנך מסכים שהיו עיטורים שקריים ומשכך אתה מבקש להצטרף אליהם

על כך הייתי אומר תחילה נקה את המים הדלוחים מהרפש, ורק אחר כך קפוץ בקפיצת ראש לבריכה הנקייה, את זה מנסה הפורום לעשות ואתה מפריע לו בריצה שלך אחרי עיטור, אין זאת אלא שמצא מין את מינו .

אכן, אין שינוי במטרות שלך, מאז סדנת בני ברק!!!! גם אז במפגש הראשון שלנו התעיינת רק בעיטור.

חזי

- Original Message -

From: Uzi

To: [email protected]

Sent: יום חמישי 06 ספטמבר 2007 17:40

Subject: Re: האם עוזי יאירי הוזהר שיש מתחם על ציר טרטור

חזי

אתה טענת כאן והשבוע שאם היה מאמץ רציני לחילוץ פצועים בגדוד פעולה המתבצעת כיחידה צבאית, לא היה מתמקם הדבר הזה במקום שהתמקם אלה בתעלה שהיתה כמה מאותמטר משם, אני טענתי שבכדי שיקרה דבר כזה מישהו צריך לפקד מישהו צריך לכוון מישהו צריך לטפל, כול זה דורש פיקוד, המישהו הזה כנראה היה אלי שורק, שקיבל אפילו עיטור העוז על כך (ולא על הכדור בישבן).

לא תקפתי את העיטורים של הגדוד אחד לאחד כי כול העיטורים כולל בנצי, רזי דובדבני, כספי ועוד, שקריים, גם של איציק.

אם לא היית בגבעת הפצועים, אז כדאי שתדע שהיא היתה בטרטור 41 ולא בטרטור 42, יש דו"ח של גלזר ז"ל בעניין.

אני הייתי שם 4 פעמים שלוש פעמים ביום הקרב ועוד פעם שנסענו עם יקי בנובמבר 1973 לראות את המקום.

אני עדיין לא רואה ממך קמצוץ ביקורת על כלל המלל של קייזר, שאתה הבאת לפורום, וגם לכנס ההזויים בבית הקיבוץ הארצי בתחילת 2006.

אינני זוכר שאתה הבאת אותי לפורום, אני זוכר שאורי מגיע אלי אחרי שגורי במפגש הראשון שבו לאהייתי מספר עלינו ואורי שנסע ללמד בצפת יצר עמי קשר, ככול הזכור לי לא ידעתיבכלל מי זה חזי דחבש אז.

אבל בגיליאולי אני טועה מכול מקום אילן כפיר שכתב את הכתבות עלינו ב 1974 הגיע אלי עבור הספר שלו.

בקיצר ובסופו של דבר, בקוו התחתון תופעת הקייזר אותה אתה טיפחת לא זכתה לגינוי מצדך ולו פעם אחת, כך שנושא העובדות ועמידה על העובדות, לא תמיד הנה נר לרגליך, עובדה.

עוזי

Uzi Ben Zvi
Marketing manager
Amiad Filtration Systems ltd.
[email protected]
+972526124515

- Original Message -

From: HD

To: [email protected]

Cc: פורום

Sent: Thursday, September 06, 2007 8:02 AM

Subject: Re: האם עוזי יאירי הוזהר שיש מתחם על ציר טרטור

עוזי

תודה רבה על הטרחה שטרחת,

תודה רבה על הזמן הרב שהשקעת

רק לא ברור לי דבר קטן, ממש קטן

מעולם לא הייתי בגבעת הפצועים

לכן מאין הציטוט ??

הוא שאמרתי, הרגל מגונה יש לך

לשים דברים בפי היריב, אשר כלל לא אמר

ואז לצאת למסע של השמצות

צר לי אך הבולשוויקם כבר חלף מן העולם

לגבי צדדים שלישיים , מי שהביא אותך לפורום

היה אחד חזי, הוא פשוט סיפר לאורי את מה שכתב לו באופן פרטי , אחד בשם רזי יהל

כן כן זה ש"פיקד על כוח החוד" כביכול וקיבל עיטור גבורה על כך

כן, כן עיטור שקרי, כן כן, עוזי , אל תשתדל לשכוח, כי לא תקפת עיטור זה

ואז ובעקבות זה, אורי נסע לראיין אותך. ידעתי הכל בזמן אמת ומראש

כן כן, מידע זה הגיע מפורום 890 , כן כן לפני שייסדנו את הפורום , אותו פורום שטענת שלא עשה כלום

כן כן , אני ואורי עשינו זאת בשקט, בהחבא ובזהירות

ולא עבר זמן רב וקציני 890 ברחו ממנו, כמו שברחו אז, כן כן כולל רזי יהל

ואז טענו שהפורום האזרחי לא רציני , הזוי ו... ו.... וההוכחה היא כי אין קצינים מ890.........

ומכאן, נמצא הבנצי שכביכול דחק במעוזיה לכתוב ספר הלל

כן כן אותו בנצי שגם עיטורו על לא עוול בכפו

להמשיך את הרשימה? או את הסיפור..... אני מציע שתמסגר ותתלה

ובינתיים שים פתק על המקרר, הבולשיווקם פס מן העולם............

הוא שאמרתי........ לך אל תרשה לעובדות לבלבל אותך

בוקר טוב

חזי

ואגב, פורום זה פתוח לכל וכל מילה בו נכנסת לאתר אינטרנט ! בדיוק בשל כך הוא נוצר

- Original Message -

From: Uzi

To: [email protected]

Cc: פורום

Sent: יום חמישי 06 ספטמבר 2007 12:44

Subject: Re: האם עוזי יאירי הוזהר שיש מתחם על ציר טרטור

אופס שכחתי את הקרם דה לה קרם

אני בטוח שתקראו ותהנו לאתר קוראים אגב אתר בסטאנד אפ של ירון קייזר, מתאים...

אני כבר על שכפץ

שנה טובה

עוזי

Uzi Ben Zvi
Marketing manager
Amiad Filtration Systems ltd.
[email protected]
+972526124515

- Original Message -

From: HD

To: [email protected]

Sent: Wednesday, September 05, 2007 9:48 PM

Subject: Re: האם עוזי יאירי הוזהר שיש מתחם על ציר טרטור

עמיקם

יותר ויותר עדויות מאשרות את מה שאנו מזמן הגענו אליו

עכשיו גם קפסוטה בדף 234 בספרו , מאשר זאת

לכן לא פלא שאף אחד בצה"ל לא חקר את הקרב הזה , עשו מסיבת עיטורים, מסיבת שמפנייה, שיר הלל ולית דין ולית דיין

ראה כמה אלופים , כמה שרים וכמה כמעא ראשי ממשלה ואפילו ראש ממשלה אחד יצאו מהקרב הזה

רק עוזי יאירי התכנס אל תוך עצמו וכך הלך לעולמו מיוסר ואובד

לאור התוצאה כפי שפורטה לעיל, אין לפורום ברירה אלא להמשיך לצעוד בסך, גם אם יהיו כמה שעניינם הוא רק עיטור גבורה וזאת בטרם הקדיח התבשיל, חטוף כפי יכולתך לפני שייגמר

חזי

- Original Message -

From: amikam zur

To: [email protected]

Sent: יום רביעי 05 ספטמבר 2007 21:14

Subject: האם עוזי יאירי הוזהר שיש מתחם על ציר טרטור

חברים יקרים,

פעמים רבות דנו בסוגיה זאת, בעיקר על פי עדותו של גיל דוד.

לאחרונה נתקלתי בספרו של מיכה קפוסטה (בן ארי), מוותיקי הצנחנים, "לא כל כדור הורג". מיכה היה בזמן הקרב בזחל"מ של נתן שונרי. הוא כותב שבנוסף לגיל דוד, גם הוא בעצמו הזהיר את עוזי יאירי.

מצורפים דפים סרוקים של עלילות גדס"ר 582 בקרבות על ציר "טרטור", כפי שראה אותם מיכה קפוסטה ותיאר אותם בספרו.

עמיקם

__________________