המדען נחום שחף מכר זכויות ''פרשת מוחמד א-דורה''  

"מוחמד אל-דורה" מככב בטיים מגזין...!!
*******

מבחן התוצאה.
פ"ש.

מבחן התוצאה.
פ"ש.

תחקיר עיתונאי ממושך שהתפרסם בצרפת מסיק כי מותו של הילד א-דורה היה הצגת תיאטרון רחוב פלשתינית מבוימת, בדומה להלויות המבוימות בג'נין והאשמתה של ישראל במותם 3000 פלשתינים, בעת שמספר האמיתי היה רק 52.

העיתונאי ג'רארד הובר אומר כי מכיון שכדורים ישראלים לא יכלו לפגוע בילד א-דורה, השאלה הגדולה היא האם הילד מת בכלל.

המגזין Whistleblower של ה World Net Daily בו מתפרסמת הגירסה האנגלית של התחקיר הצרפתי, מצטט תאורים של העיתונאים אמנון לורד הישראלי וסאמי אל-סעודי הפלשתיני, אודות הסצנה הנרחבת בצומת נצרים שבמהלכה נהרג כביכול הילד.

לורד מתאר סצינת קרב מבויימת הכוללת לוחמים פצועים ואמבולנסים מיללים המשחקים לפני קהל צופים מריע בשעה שבמאי הסרט המאולתר מצלמים מחדש "טייקים" נוספים.

סימוכין לכך מוצא המגזין בדיוחיו של אל-סעודי המגלה כי "כמעט כל הבמאים הפלשתינים לקחו בהתנדבות חלק זה או אחר במשימות המלחמתיות, בכפוף לאמתלה הרישמית לפיה עלינו (הפלשתינים) להשתמש בכל האמצעים האפשריים, כולל פיברוק והונאה, כדי להלחם בטנקים ובמטוסים שיש לאויב ולנו אין. סוכנות הידיעות הרשמית שלנו דווחה על 300 הרוגים ופצועים בצומת נצרים ביום הריגתו של הילד, כביכול. רוב הצלמים שם היו פלשתינים. הם לקחו ברצון חלק בטבח, וצלמו סצינות בידיוניות באמונה שהם עושים זאת מתוך פטריוטיזם. סיום מוצלח של סצינה זכה לצחוקים ומחיאות כפיים של הקהל".

לא יאומן, אומר ג'רארד הובר, כמה אנשים צלמו בנחת את קרב נצרים ב 30 לספטמבר 2000. חלקם עמד במרחק שלא עולה על 10 מטרים ממקום התקרית של א-דורה. ה"ראשס" (חומר הגלם המצולם) מלא באי התאמות מפתיעות. ילדים מחייכים כשהאמבולנסים חולפים. פצוע פלשתיני מתמוטט ושתי שניות אח"כ מגיע אמבולנס לפנותו לביה"ח. נראה כאילו הגעתו היתה מתוזמנת, הנהג ידע היכן עומד ליפול הפצוע, או שהמתין לאות כניסה בפינה הימנית העליונה מחוץ לשדה הצילום. (יש סצינה כזאת בכתבה של France 2)
בוידאו-קליפ אחר שומעים קריאה פלשתינית "זה פלופ (כישלון), אנחנו צריכים לעשות הכל מהתחלה".

עוד יותר מדאיגה, אומר ה Whistleblower, היא העובדה ש France 2, ארגון החדשות שפרץ עם הידיעה על הריגתו של הילד בידי הישראלים, מסרב בתוקף לחשוף את כל חומר הגלם שצולם בידי צלמו הפלשתיני. לדוגמא, הכתב צ'ארלס אנדרלין יוצר הכתבה המקורית על הירי בילד, טוען ש France 2 מעסיקתו מחזיקה בצילומי גסיסתו של הילד, שהושמטו על ידו מהכתבה מסיבות אתיות כיון שהיו מזעזעים מידי לצפיה.

עד היום, טוען הובר, לא הוכח האם מוחמד א-דורה חי או מת.

בנתיים, עד היום, כל תחנות הטלויזיה בצרפת מסרבות לשדר את סרטה של הבמאית הגרמנית אסתר שפירא "3 קליעים וילד - מי הרג את הילד א-דורה", שמועמד לפרס סרט הטלויזיה הדוקומנטרי הטוב ביותר בגרמניה. גם הוא מסיק שהישראלים לא הרגו את הילד. למרות שהיא מבינה מדוע הפלשתינים אינם מעונינים בחקירה נוספת, תוהה שפירא מדוע במערב כה מתנגדים לחקירה מושלמת ומוצקה של האירוע.

גם הסופרת הצרפתית נידרה פולר שתרגמה את התחקיר הצרפתי לאנגלית עבור ה Whistleblower תוהה אודות התנהגות המדיה הצרפתית. "מובן שהפלשתינים לא יאפשרו חקירה של הראיות שבידהם. מכל מקום France 2 איננה הפלשתינים. זאת תחנת טלויזה ציבורית במדינה דמוקרטית, והובר מציג קייס משכנע באשר לאפשרות קנוניה מצדה של France 2. איך אפשר שהם יסרבו לשתף פעולה עם החקירה? במידה ואין להם מה להסתיר, האם אין זה אינטרס שלהם לבסס ולו במשהו את טענתם? האם המדיה האמריקאית תשב בשקט ותרשה לשאלה גדולה כל כך להשאר נעולה בקופסא? במידה ו CNN ירמו, האם פוקס ניוז יגבו אותם? ובכן, זה מה שקורה בצרפת".

האמת היא, אומר הובר בתחקיר, כי הילד שנראה על המסך אינו מת, אלא משחק פני מת. מה באשר להלוייתו של מוחמד א-דורה? "גופת ילד פגועה באופן קשה הוצגה ע"י הרופאים של ביה"ח שיפא בעזה. אך לא היתה זאת גופתו של הילד שנראה בכתבת הטלויזיה".

הכתבה הסנסציונית בת 5000 מילה, שכותרתה "האם מות הקדושים של מוחמד א-דורה הוא מיתוס של המדיה?" מתפרסמת במהדורת מרץ של המגזין האמריקאי.
http://www.wnd.com/news/article.asp?ARTICLE_ID=31363
תורגם ע"י אתר ALISRAEL .

6. תחקיר: מותו של מוחמד א-דורה היה הצגה פלשתינית
https://rotter.net/forum/gil/5103.shtml#6

המשך בקישור המצ"ב:
http://www.cs.biu.ac.il/~ehrlich/HISTORY/citations.doc

פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"

עכשיו סמיה נזכר לדבר ?
"קרטמן" מרוטר.נט שם את העובדות על מגש של כסף, אבל המטוממטים מיהרו להודות באשמה.

לדעתי הילד לא מת בכלל: הוא חי היום באיזה מסתור, אולי במוקטעה ?!.
בסרט רואים אותו מנסה להימנע מלצחוק, בעת היריות, כאשר הוא מכסה בכוח את ניו בשתי ידיו. ילד מת לא מחזיק בכוח את פניו ומנסה למנוע מלצלם אותם - הוא פשוט מת ושוכב פשוט ידיים. לא היתה תמונת זוועה של הכדורים שפגעו בילד, או איברים מרוטשים כמו שהערבים והפלשתינאים מתמחים - לא נראה לכם מוזר שהם לא עשו ממוחמד א-דורא פוסטרים כשהוא נקוב כדרוים ?!

חייבים לעשות חקירה של שב"כ ומוסד בעניין: אם תיחשף האמת - צרפת תובך, הפלתשינאים יאבדו את בדל האמינות האחרון שנותר להם, וצה"ל יינקה מעלילת הדם. כל טיעוני הפלשתינאים ייפלו ויימוגו ואף אחד לא יאמין להם יותר.

לכן חייבים לחקור, ומיד !!

המראיין שואל אותו...:-
1. היותו יהודי זה אומר שאתה חושב שיש אנטישמיות עדיין??
2. מה זה אומר ידע יותר מידי??

@ תשובתו היתה...:-
1. בודאי שיש עוד אנטישמיות והיא עולה כל הזמן.
2. מי שחיסל את דניאל פרל זה גורמים פקיסטנים וגורמים עירקים.
איך שהוא הוא הכניס את אנגליה לתוך הסיפור בקיצור קונספירציה
חבל"ז, שווה לקרוא.

אני מקווה שיש אותו כבר בעברית.

2. מקור ראשון: הראיון המלא על הסופר..........
הפילוסוף והקדוש

ברנאר אנרי לוי הקדיש שנה לחקר רציחתו של היהודי דניאל פרל בפקיסטן. בהרצאה מרגשת בירושלים סיפר על מסעותיו בפקיסטן ובמזרח התיכון שבהם גילה את מה שעמד פרל לגלות: את האנטישמיות האסלאמית שאינה קשורה בישראל, ואת הצד המאפיוזי של אל-קאעדה
מאת:אמנון לורד
23 במאי 2003, כ"א באייר תשס"ג

ברנאר אנרי לוי צילום:מרק סלם

"דניאל פרל היה על סף הוכחה שאל-קאעדה זה לא בדיוק בן-לאדן;
שאוסמה בן לאדן יכול היה להיות מעין חזית, אולי דובר, של ישות מעורפלת שאישים חשובים יותר מנהלים אותה. ודניאל פרל עלה על עקבותיו של אחד מהם, אדם בשם גילאני", סיפר העיתונאי-הפילוסוף הצרפתי-היהודי ברנאר אנרי לוי. לוי הגיע ביום ראשון השבוע כדי להרצות במכון לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית, בעקבות ספרו ´מי רצח את דניאל פרל´.

ההרצאה נערכה בערבו של יום רצח, וברנאר אנרי לוי לא התעלם מזה. אולם עצמאות מקסיקו בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה היה דחוס. הגיעו כ-600 אנשים, ולוי, שכנראה אוהב את הסצנה של אנשים שיושבים על המדרגות בהרצאות יוצאות דופן, ביקש באופן אישי מאנשי הביטחון שיאפשרו להכניס גם את עשרות הסטודנטים והאורחים שנשארו בחוץ מחוסר מקום.

"אני מאוד מתרגש שאני נמצא כאן הערב", פתח ברנאר אנרי לוי, "ערב של פיגוע נוסף, שבו נרצחו עוד שבעה אנשים, לא רחוק מפה. חשבתי שאדבר על דניאל פרל, אבל איני יכול שלא לחשוב על שבעה דניאלים אחרים, שאינם עיתונאים; שבעה שלא ניהלו מעקב אחר הפצצה הפקיסטנית, אבל נרצחו הבוקר בפצצה אנושית. הרוע נמצא בכל מקום.

איני יכול שלא לחשוב עליהם. ואני מדבר באוניברסיטה העברית של ירושלים, כמה מאות מטרים מהמקום שבו אדון צרפתי, דוד גריץ, נרצח גם הוא, בקפיטריה של האוניברסיטה. דוד גריץ עשה כאן מחקר על הניגוד בין הטוטליטריזם לפלורליזם". כשלוי הגדיר את גריץ ז"ל כ"אדון" הוא נענה לדרך שבה הציג אותו ידידו, המאואיסט לשעבר, החוזר בתשובה דהיום, בני לוי, המשמש היום כמנהל מכון לוינס באוניברסיטה.

בתוך הזיהום האקולוגי של הרוע השוטף את הארץ והעולם, היה, בלי להגזים, משהו כמו התרוממות רוח באירוע הזה שהפגיש על במה אחת את ברנאר אנרי לוי, את חוקר האנטישמיות רוברט ויסטריך, ואת בני לוי, מראשי מרד הסטודנטים ב-68´, שעלה על הבמה בהופעה ש"סניקית חסרת עכבות, עם כיפה שחורה בגודל של מטרייה קטנה. לוי ב´, יליד קהיר, כשהציג את לוי ב´-א´, יליד אלג´יר, בחר לרמוז על זהות כלשהי שקיימת בין ברנאר אנרי לוי לדניאל פרל. "ברנאר הוא יהודי. יהודי במלוא מובן המלה. אביו יהודי.

אמו יהודייה... דניאל פרל אמר לפני מותו ´אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי´. זה קידוש השם", אמר בני לוי. "ברנאר אינו מכיר את המושג הזה (קידוש השם)", ולך תדע מה התכוון בני לוי באמירה הזאת, "אבל הוא מתאר את זה באלפי מילים".

ברנאר אנרי לוי נכנס לאולם מצד שמאל של הקהל. גבוה, שומר על גיזרה, לבוש חליפה פתוחה של אפור כהה, נוגע בשחור. תחתיה חולצה לבנה עם צוארון גנדרני פתוח עם וי מאוד צר לעומק החזה. הנה רעמת שיערו המוכרת, המתנפנפת בשני גלים גדולים מעל לאוזניו. הוא מרים את ידו לקהל כמו מנהיג פוליטי, נענה לתשואות נלהבות. הוא כוכב אמיתי, ולא לחינם תיאר אותו בני לוי כמי ששרים פוחדים ממנו, אינטלקטואלים מקנאים בו. הכריזמה הזאת, הקסם האישי, היופי. "בעבר כתבתי שתקופה גדולה בחיי תהיה בירושלים", הוא אמר לקהל.

"גם ברומאן הראשון שלי כתבתי שאני חי בירושלים. זו עיר שיש בה אור, רוח, יופי. איני יכול לשכוח פילוסוף גדול מהמאה הקודמת, שנתן לבֶני וגם לי יחס מיוחד. ז´אן פול סארטר, שהסכים לקבל מהאוניברסיטה העברית דוקטור כבוד. הוא היה איש מרדן, עם לב אבן, שאמר שכשבן אדם חושב הוא צריך להיות מסוגל לשבור את עצם הגולגולת של עצמו. הוא אף פעם לא הסכים לקבל פרסים. רק פעם אחת בחייו הסכים לקבל פרס, וזה תואר הדוקטור כבוד שקיבל כאן, באוניברסיטה העברית".

לאחר שאמר כי חשוב לו להצהיר פה על ידידותו לישראל, עבר לוי לדניאל פרל. הוא אמר דבר מעניין, שלי לפחות לא היה ידוע, או שבישראל מסיבות מסוימות לא טרחו לפרסם או בכוונה לא הדגישו. לוי פירש תחילה את האמירה המפורסמת של דניאל פרל, כי הוא יהודי, שנאמרה תחת עינויים, כשיא של השפלה. הוא סיפר שכשפגש את הוריו של דניאל, הם הבהירו לו שהאמירה הזאת, "אני יהודי", לפני מותו נאמרה בגאווה.

הם הפנו אותו למשפט מפתח שאמר דניאל קודם לכן לשוביו: "יש רחוב על שם סבא שלי בעיר בישראל שנקראת בני-ברק". בכך, אומרים הוריו של דניאל, העביר בנם מסר ברור: "אני ציוני, אני שייך למשפחה ששותפה ביצירת הדבר הנפלא הזה, מדינת ישראל". בשביל זה צריך את ברנאר אנרי לוי, משום שכאשר בוב סיימון ועמירה הס מנכסים לעצמם את "הכתב הזר" דניאל פרל, לא תקבל מהם את זה.

"ההרפתקה המוזרה שלי התחילה כשאני נמצא בקבול בירת אפגניסטן", סיפר לוי, "אצל הנשיא החדש קרזאי. הוא ישב שם עם כמה משריו. פתאום מביאים לו מכתב. הוא מחוויר. והוא אומר לי, עכשיו אנחנו מקבלים דיווח שהעיתונאי האמריקני נרצח. בדרך חזרה אני עובר דרך פקיסטן. אני מסתובב מסביב למסגדים, ושם מוכרים קלטות וידיאו.

בין הקלטות יש גם אחת מוזרה, שמציגה חידה. אני צופה בקלטת ומגלה שמה שיש בה אלו צילומי העינויים וההשפלה ועריפת ראשו של דניאל פרל. כאן התחילה ההרפתקה. זו היתה המכה הנוספת אחרי ההתקפה על המגדלים התאומים. המאה החדשה מתחילה... ובכן בראשיתה של המאה ה-21 טוענים קלטת וידיאו במצלמה, מצלמים את המעשה, עורפים ראשו של יהודי, ומפרסמים בכל המסגדים בעולם".

לוי אומר שיש לו ארבעה לקחים מהמסע הזה בעקבות דניאל פרל ורוצחיו: אחד, ש"מקדש הטרור הבינלאומי, בית השטן האמיתי, הממשי, לא היה הדיקטטורה העיראקית אלא הוא נמצא במרחב בין אפגניסטן לפקיסטן... הרגשתי שיש חוסר הבנה מוחלט לגבי המקום שבו צומח הדבר הגרוע בעולם".

שניים, "דניאל פרל היה קורבן של אנטישמיות שבאותה זירה היסטורית לבשה פנים חדשות". בפקיסטן, שבה אין שום מפגש בין תושבים מקומיים לבין יהודי כלשהו; בארץ הזו שאין לה שום מגע עם ישראל ולא יודעת מה זה ישראל – קיימת השנאה האנטישמית הקיצונית ביותר. "הפרשה מאיירת את המנגנון שאיתו אנחנו צריכים להתמודד היום", אומר לוי. "יהודים מפה או משם, בישראל או בכל מקום אחר בעולם – זו ליבת הכור של היותנו יהודים היום".

שלוש, "העובדה שהאנטישמיות הפרועה והאלימה ביותר מתחוללת במקום שבו אין מפגש עם יהדות ויהודים, מבטלת את תוקפה של האמונה המקובלת בתקשורת, שעל פיה ברגע שישרור פה שלום בין ישראל לערבים, כל הזעם הזה ייעלם. הטענה שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא הדלק העיקרי ואם הוא לא יהיה קיים אנשי האסלאם יירגעו – הטענה הזו אינה תקפה".

ארבע, שהנושא הדתי, ענייני האמונה שבאסלאם, הם דבר שולי לחלוטין ב"אינטרנציונל הטרור" האסלאמי. "זה הדבר הפחות ביותר", אומר לוי. "טעם הכוח, שיכרון הכסף – חשובים בהרבה. בדובאי ראיתי את הצד המאפיוזי של אל-קאעדה. זו רשת ענקית של הברחת כסף, סמים, סחר בנשים. זו מערכת של התעשרות, כולל התעשרות אישית. עניינו של המנגנון השטני הזה אינו בקדושה. מדובר בגנגסטרים, עם ג´יפים של ארבע על ארבע, נשים רבות, אלימות, חוצפה. ודניאל פרל התחיל לגלות את הסיפור האמיתי הזה. מבחינה זו אפשר לומר שקראצ´י היא מוסקבה של אינטרנציונל הטרור".

ברנאר אנרי לוי אמר שפגש מדעני גרעין פקיסטניים שרק מחכים לרגע שבו יוכלו להעביר פצצה אטומית לרשות אל-קאעדה. הוא דיבר על מנהיג הרוצחים, עומר שייח´, שדמותו סותרת לחלוטין את הטענה כי הייאוש והעוני מצמיחים את טרור המתאבדים. עומר שייח´ למד בלונדון סקול אוף אקונומיקס. הוא היה אשף פיננסי. "הוא אפילו קרא את ספרו של הנטינגטון ´התנגשות הציוויליזציות´ פחות או יותר באותו זמן שדניאל פרל קרא אותו".

בסוף ההרצאה חשבתי פתאום שוב על הילד מוחמד א-דורה. בהתחלה בהקשר של אותו איקון מלאכותי שהיווה מקור דלק לנהרות הזעם והמשטמה של המוסלמים. אחר כך חשבתי עליו בהקשר של ברנאר אנרי לוי. העיתונאי-הפילוסוף בא מארץ שבה שיחק הקדוש הפלשתיני תפקיד מרכזי בחיים הציבוריים. אחרי שנה של חקירה מדהימה, בספר האדיר שכתב, מציג לוי לעולם את הקדוש היהודי.

העיתונאי והקדוש

העובדות שנתפרסמו כאן על נסיבות מותו של מוחמד א-דורה נזקקו לשנה ולמסע ארוך בעולם כדי שיגיעו לאוזני התקשורת בישראל.

פרשת א-דורה, אגב, לא דועכת. לאט לאט היא מחלחלת לתודעה ומגיעה לפריים-טיים. לפני שבוע וחצי יצא גיליון חודש יוני של ´האטלנטיק מונת´לי´ ובו כתבת ענק על פרשת הילד מוחמד א-דורה, תחת הכותרת שמתחרזת עם שם ספרו של ברנאר אנרי לוי: "מי ירה במוחמד א-דורה". חשוב לשים לב לכותרת. "מי ירה", לא "מי הרג".

´האטלנטיק´ הוא מגזין חודשי יוקרתי, איכותי ורב תפוצה בארה"ב. עם תפוצה של כ-750 אלף המגזין הזה מגיע פחות או יותר לכל האליטה האמריקנית.

פרסום הכתבה של ג´יימס פאלאוס הוא קודם כל סטירת לחי לתקשורת הישראלית. קודם כל, פאלאוס מגיע למסקנה החד-משמעית, שאם הילד מת הוא לא יכול היה למות מירי של חיילי צה"ל.

פאלאוס היה בישראל בסביבות פסח. הוא דיבר עם אנשים שונים מהצד הישראלי ומהצד הפלשתיני. שני המקורות הישראלים החשובים שלו הם פרופ´ גבי וימן, מומחה התקשורת מאוניברסיטת חיפה, והפיזיקאי נחום שחף שבשקדנות אובססיבית אסף חומר חקירה וראיות מאז אותו 30 בספטמבר 2000.

בכתבה על פני עמוד אחד במוסף ´הארץ´ לפני שבוע הציג אמיר בן-דוד את כתבתו של ג´יימס פאלאוס כתחקיר מיוחד שנעשה על ידי כתב אמריקני ומגיע למסקנות החד-משמעיות שצה"ל לא הרג את א-דורה. הפעם ´הארץ´ מתייחס ברצינות ובכובד ראש לנושא, ונראה שאם בן-דוד מייצג את העיתון, הרי ש´הארץ´ מקבל את מסקנותיו של פאלאוס.

התפתחות זו מלמדת על דפוס ההתנהלות של העיתון ובכלל של התקשורת הישראלית, כיוון ש´הארץ´ קבע את הקו המפלגתי בנושא בעבור שאר כלי התקשורת. מהרגע שהתברר שמתבצעת חקירה בנסיבות הירי של א-דורה נקט ´הארץ´ עמדה של מטרונית פולנייה מאופרת בכבדות, העומדת לקבל התקף לב: כיצד מישהו מעז בכלל לחקור את המקרה ולהטיל ספק בכך שצה"ל, צבא של רוצחי ילדים, הוא זה שהרג את א-דורה. קרולין גליק סיפרה שפגשה בעיראק צוות של סי-בי-אס. הם אמרו לה, כששמעו שהיא ישראלית: "אה, זה אתם שנלחמים בטרור כבר מאה שנה ולא הצלחתם להרוג עד היום אף מחבל, רק ילדים ואמהות בהריון?"

´הארץ´ ניהל מסע של דיסקרדיטציה שגבל ברצח אופי לנחום שחף. חלק מעוללות המסע של העיתון נגדו פירטתי בכתבה הגדולה שפרסמתי על פרשת א-דורה בערב פסח של השנה שעברה. ´מקור ראשון´ היה העיתון היחיד בישראל שגילה עניין בפרשה ובחקירה, והמסקנות מהכתבה שפורסמה אז דומות מאוד לאלו של ג´יימס פאלאוס. פאלאוס, אגב, רחוק מלהיות ימני. הוא שימש ככותב נאומים לנשיא קרטר והיה מקורב לקלינטון.

אבל על הכתבה שלי לא היתה שום תגובה בזירה המקומית וגם לא פולו-אפ בתקשורת. כעבור חודשים אחדים הכתבה תורגמה לאנגלית, אחר כך לצרפתית, והופצה באינטרנט. זו היתה תפוצת נאט"ו, שהגיעה פחות או יותר לכל האליטה היהודית בארה"ב ובמערב אירופה, בעיקר צרפת. בצרפת עסקו עוד לפני כן קבוצות יהודיות בחקירת הפרשה, והכתבה של ´מקור ראשון´ נתנה להם עידוד ודחיפה. נכתב ספר, של ז´ראר הובר, הופק סרט דוקומנטרי (בנוסף לסרט של הטלוויזיה הגרמנית), נערכו סימפוזיונים, תוכניות רדיו וכינוסים.

הכתבה הגיעה גם לידיעתם של עורכי ´האטלנטיק מונת´לי´. עוד לפני הכתבה של פאלאוס פרסמו כמה עיתוני אינטרנט חשובים בארה"ב כתבות שציטטו בהרחבה מהחומר של ´מקור ראשון´. פאלאוס קיבל מהכתבה וממני אישית אוריינטציה על פרשת א-דורה. הוא לקח כמובן קו חקירה עצמאי משלו. את עיקר זמנו בארץ בילה עם ערמות החומר של נחום שחף. כמעט לא התעסק בסיפור המסגרת של עלילת הדם כמקור להסתה, והתרכז בעיקר בניתוח דפוסי הפעולה של התקשורת באותו אירוע. פרט חשוב ביותר שהוא מוסיף לפאזל: גופתו של הילד שאמור היה להיות מוחמד א-דורה הגיעה לבית החולים בשעה אחת בצהריים. הילד שנורה כביכול מאחורי חבית הבטון המפורסמת, ואשר אותו צילם טלאל אבו רחמה, מת תקשורתית בסביבות השעה שלוש.

כל העובדות הללו היו משך כשנתיים בהישג ידה של התקשורת הישראלית. לפני כמה חודשים פגשתי כתב בולט של הערוץ הראשון. אמרתי לו שהגיע הזמן שהטלוויזיה תטפל בפרשה. הוא חשב שהנושא תמהוני, ממחלקת הקונספירציות הידועות של "הימין הסהרורי".
http://www.makorrishon.net/article.php?id=867

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

אני שוב מזהיר סרט קשה, אבל חשוב שתדעו מי אלה המוסלמים.

http://www.facebook.com/photo.php?pid=4932209&id=612759377&ref=notif¬if_t=like#!/?ref=home

__

שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!
https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9

_______

נחום שחף: ''פרשת מוחמד א-דורה - אמת או עלילת דם?!''
http://www.global-report.com/a.php?c=gg&a=2165962&rc=il

________

THE WALL STREET JOURNAL EUROPE Opinion FRIDAY/SATURDAY/SUNDAY,

NOVEMBER 26 - 28, 2004
The Mythical Martyr

By Stéphane Juffa

The first thing that comes up when you google Mohammed al-Durra’s name is a poem written by Sheikh Mohammed of the United Arab Emirates called “To the soul of the child martyr.” It gives an idea of the mythical proportions that the young boy has assumed in the Middle East. The images of Mohammed al-Durra hiding from Israeli fire behind his father’s back in the early days of the second intifada, only to be struck down by enemy bullets, shocked the whole world. For many Arabs and Muslims, the boy became the symbol of Palestinian suffering under Israeli occupation.

On the Palestinian Authority’s TV channel, as well as in Palestinian school books, his example is used to encourage other children to emulate his spirit of sacrifice. Even in the West, the pictures that won so many journalism prizes have become the most recognizable symbol of Israeli aggression. When Ehud Barak, then Israel’s prime minister, visited Paris in the same year, French President Jacques Chirac wryly scolded him. “Killing children is no policy.” i i i And yet, it was nothing but a hoax. For those readers who recognize the famous image reproduced here, it might be difficult to believe that the scene was actually staged. I will elaborate later how it has been proven that Israeli soldiers could not have killed the boy. Some might ask why it still matters. Haven’t too many innocent people on both sides died since then, and is it not time to look ahead now?

Well, it matters for exactly those same reasons. Mohammed al-Durra became more than just the poster boy of the intifada. According to the Mitchell report, drafted in May 2001 by a joint U.S.-European committee, this story was one of the events that sparked the intifada. For peace we need reconciliation and for reconciliation we need the truth. But French stateowned TV channel France 2, which produced and distributed the damning footage, refuses to release the facts.

The story began on Sept. 30, 2000, two months after Yasser Arafat walked out of the Camp David peace talks. The place was Netzarim junction in Gaza, where Israeli soldiers were posted to protect a nearby settlement. Palestinian rioters were throwing stones and Molotov cocktails at the Israelis while gunmen were shooting at them from amidst the crowd. It was during this fighting that the boy allegedly died.

Claiming they didn’t want to make money on an innocent child’s death, France 2 distributed the dramatic coverage free of charge to the global media. The Israeli army hastily issued a statement saying that the boy may have accidentally been killed in Israeli cross-fire. Only later, maybe too late, did the army authorize a full investigation. It entrusted this mission to civilian physicist Nahum Shahaf, who scientifically proved that—given the angle of the Israeli position vis-à-vis Mohammed al-Durra—the soldiers could not have possibly killed the boy. Mr. Shahaf then uncovered an incredible plot: He demonstrated that since the shots must have come from directly behind or next to the cameraman, the whole scene of the supposed infanticide must have been staged—and that the boy seen in the film was not killed at all. Going through the film in slow motion, he could even see the cameraman’s finger making a “take two” sign, used by professionals to signal the repeat of a scene. Three years ago I interviewed Mr. Shahaf, and after viewing all his evidence I realized that this might be one of the greatest media manipulations the world has ever seen. We started our own investigations and wrote over 150 articles on the issue, concluding that the French report is, beyond any reasonable doubt, pure fiction. We can’t cite all the evidence that we were able to uncover on top of Mr. Shahaf’s findings. But to give just one example: We have the testimonies of Dr. Joumaa Saka and Dr. Muhamad El-Tawil, two Palestinian doctors of the Gaza Shifa hospital who said Mohammed’s lifeless body was brought to them before 1 p.m. The problem is that Charles Enderlin, the France 2 correspondent in Jerusalem, claimed in the disputed report that the shooting started at 3 p.m. How can someone be killed by bullets that were fired hours after he was already dead? This is only one of the many questions that the French state TV channel needs to answer. In our battle with France 2, we have focused on the statements of the two journalists who filed the report. In order to fully appreciate them, it is important to realize that the pictures themselves do not actually provide any evidence for the charges raised against Israel. No Israeli soldier, no weapon (Israeli or otherwise), no strike, no wounds and no blood, not a drop, can be seen. That’s despite claims by official Palestinian sources that Mohammed was killed by three high velocity bullets, and Jamal al-Durra—the father—wounded by nine.

What turned these images into a modern blood-libel against Israel was only Mr. Enderlin’s voice-over. Even though Mr. Enderlin was not in Gaza when the alleged killing happened, he tells the viewers with great confidence that the “shooting comes from the Israeli position. One more volley and the kid will be dead.” Possibly in order to compensate for the lack of real evidence in their film, the two authors of the report, Palestinian cameraman Talal Abu Rahma (who works for France 2 and CNN) and Mr. Enderlin, a French-Israeli journalist, provided supporting statements. Mr. Abu Rahma did so in October 2000 in a written testimony—under oath—in the office and presence of attorney Raji Surani in Gaza. (The statement can be found on the Web site of the Palestinian Center for Human Rights: www.pchrgaza.org/special/ tv2.htm.) Mr. Abu Rahma describes in great detail the alleged killing of the boy by Israeli soldiers. The words that particularly caught our attention were the following: “I spent about 27 minutes photographing the incident which took place for 45 minutes.”

The importance of this sentence is twofold:

First, Mr. Abu Rahma said he has 27 minutes of footage while France 2 had previously only shown about 55 seconds of film and later released about three minutes and 26 seconds of material to the Israeli army. This is of enormous significance as the additional material could help shed more light on this story. One of the most bizarre aspects of this affair is that among the hundreds of people present at the scene, including dozens of other cameramen, only Talal Abu Rahma claimed to have actually witnessed the alleged killing of the boy and managed to catch it on film.

Second, Mr. Abu Rahma gravely raised the charges when he said the incident lasted for three-quarters of an hour. Before his statement, it could have been argued that the boy might have been unfortunately caught in cross-fire. But for 15 Israeli servicemen to single out a harmless small boy and fire at him for 45 long minutes—that’s a war crime.

Mr. Enderlin added his own colorful detail, saying the 27 minutes of rushes contain pictures of the child’s agony that are too graphic to be shown to the world. “I cut the child’s death throes. It was too unbearable. The story was told, the news delivered. It would not have added anything more,” he told the French monthly Telerama in October 2000.

For years we have pleaded with France 2 to let us view the additional pictures. We are senior pressmen living in a troubled area, certain we could endure the “unbearable” pictures. We sent numerous registered letters, made phone calls and repeatedly suggested to compare our findings with the France 2 report. But to no avail. France 2 would not let us see its footage. The French TV channel’s obstructionism and our own investigation led us to the conclusion that the additional footage did not exist. We were so certain that we even published several articles to this effect. However, it took until Oct. 22 of this year before France 2 finally caved in. Following massive political pressure, the stateowned channel was forced to invite Luc Rosenzweig, a former chief editor of Le Monde and one of our contributors, to view the ominous rushes. On that Friday, Mr. Rosenzweig, together with Denis Jeambar, editor-in-chief of L’Express, and Daniel Leconte, a former France 2 reporter, was admitted into the office of Arlette Chabot, the head of France 2’s news department. Our friend delivered the sentence we had rehearsed so many times: “I came to watch the 27 minutes of the incident mentioned in Mr. Abu Rahma’s statement under oath.”

A legal clerk for France 2 told Mr. Rosenzweig and his colleagues that they “will be disappointed.” “Didn’t you know ?” added Didier Epelbaum, an adviser to the president of France Télévision (the department presiding over all French state-operated TV networks)
“that Talal has retracted his testimony?”

No, they did not know. How could they since neither the French channel nor the Palestinian cameraman ever made that public? It is incredible how France 2 so nonchalantly admitted that their star witness, well, their only witness to the alleged killing, retracted his accusations. Without this testimony there is no story, and yet the channel refuses to make any of this public.
The 27 minutes of footage that the three journalists were finally allowed to see didn’t contain a single new relevant scene, except for one that showed the child in a different death position from the one shown before. So the child moved after he was presumably dead? The unbearable images of the child’s death that Mr. Enderlin rhapsodized about? A mirage, a total invention, worthy of Scheherazade, the storyteller of “The Arabian Nights.” i i i So I keep asking France 2 three questions:

§ How is it possible that, after having been caught giving false testimonies, Messrs. Abu Rahma and Enderlin are not only still working for the public TV channel but are still covering, often together, the Israeli-Arab conflict? § How is it possible that France 2 has not yet informed the public of the significant new developments in the Mohammed al-Durra case? This would be standard behavior for any responsible media organization. By refusing to do so, France 2 is violating even its own ethical code. § And most importantly, how is it possible that France 2 still stands by this story even though it knows it was filmed by someone who gave a false testimony and who, by retracting this testimony, effectively eliminated the whole basis of the report? For four years, France 2 has been holding the “27-minute footage,” pretending it contained crucial evidence, knowing full well though that both of their journalists simply lied. France 2 must be held responsible for this manipulation, first for issuing this fabrication and then for not coming clean.

Mr. Juffa is editor in chief of the Israeli-based
Metula News Agency.

מי אישר לאביו של מוחמד א-דורה להכנס לישראל?
22:28, 14 פברואר 2005 / ה' באדר תשס"ה

מי הגורם המוסמך שנתן לתושב עזה, אביו של מוחמד א-דורה, אישור כניסה לישראל? על שאלה זו נדרשים הרמטכ"ל ושר הבטחון להשיב לועדה לעניני ביקורת המדינה.

כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במכתב ששיגר יו"ר הועדה ח"כ יורי שטרן אל השניים, הוא מבקש לחקור מי אישר את כניסתו של "מי שהשמיץ את חייי צה"ל בשקרים גסים וסילף את העובדות באשר למות בנו, בתחילת האינתיפדה".
http://www.a7.org/news.php3?id=103542
הכתבה במלואה
http://www.inn.co.il/news.php?id=103538

מי אישר לאביו של מוחמד א-דורה להכנס לישראל?
22:09, 14 פברואר 2005 / ה' באדר תשס"ה

מי הגורם המוסמך שנתן לתושב עזה, אביו של מוחמד א-דורה, אישור כניסה לישראל? על שאלה זו נדרשים הרמטכ"ל ושר הבטחון להשיב לועדה לעניני ביקורת המדינה.

כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במכתב ששיגר יו"ר הועדה ח"כ יורי שטרן אל השניים, הוא מבקש לחקור מי אישר את כניסתו של "מי שהשמיץ את חייי צה"ל בשקרים גסים וסילף את העובדות באשר למות בנו, בתחילת האינתיפדה".

מדובר ב"אדם שפל שניצל את כניסתו לארץ והתראיין לרשתות הטלויזיה השונות ושוב ניאץ את מדינת ישראל ואת רשויות הצבא והבטחון", כתב שטרן, והוסיף כי עתה קיים חשש כבד שראיונות אלה יופצו במדינות שונות בעולם ו"יהוו כתב אישום והשמצה נגד מדינת ישראל".

"הדבר חמור מאד בעיני ובעיני כל בר דעת, על כן אני דורש לקבל תשובות והסברים חד משמעיים מהגורמים המוסמכים שנתנו ידם למעשה בלתי נסלח זה.
עלי להדגיש שהאינטרס העליון של רשויות הצבא והבטחון היה לא לאפשר לאדם זה להכנס ולהתראיין בארץ", סיכם שטרן.

כזכור, בתחילת האינתיפדה שודרו בעולם כולו תמונות שבהן נראו אב ובנו, פלשתינים, המנסים לתפוס מחסה בחילופי אש שבין צה"ל לפלשתינים. הפלשתינים טענו כי הילד נהרג וכי הירי בוצע מעמדה ישראלית. הצילומים שהוסרטו על ידי טלאל אבו רחמה הצלם הפלשתיני של הערוץ הצרפתי פראנס 2 , שהיה היחידי "שהנציח" את האירוע, שודרו על ידי הערוץ והפכו לאחד מסמלי האינתיפדה.

כתבתנו מציינת כי לאחרונה עלה הנושא שוב לכותרות בצרפת. שני עיתונאים: עורך צרפתי בכיר ומפיק טלוויזיה עצמאי, פרסמו כתבה בעיתון "לה פיגארו", שבה הטילו ספק באמיתות הצילומים. "לתמונה הזאת היתה השפעה רבה", אמר דניאל לקונט שהיה כתב ב"פראנס 2", "אם משמעות התמונה הזאת אינה מה שסיפרו לנו עליה, חיוני לגלות את האמת". לקונט כתב את המאמר ב"פיגארו" בשיתוף עם העורך הראשי בשבועון החדשות "ל'אקספרס", דני ז'מבאר. זאת לאחר שערוץ פראנס 2 התיר לשניהם לצפות בכל 27 דקות הסרט.

אסתר שפירא, מפיקת קולנוע גרמנייה מפרנקפורט, ציינה כי בשנת 02 במהלך הכנת סרט תעודה על הנושא ניסתה לשווא לצפות בעותק השלם של הקלטת, וכי להפתעתה סירבה פראנס 2 לשתף בו אחרים, למרות שתחנות טלוויזיה אירופיות נוהגות להחליף ביניהן חומרי צילום. "אם אין מה להסתיר, אז ממה הם פוחדים?", שאלה.

גם ריצ'רד לנדס, מרצה באוניברסיטת בוסטון, שבחן סרטים שלמים שצולמו באותו יום, כולל צילומי סצינות שבהן מופיע הילד, אמר כי להערכתו הסצינות זויפו יחד עם קטעים של חילופי יריות וחילוץ בידי אמבולנסים שנכללו באותה קלטת. "הגעתי למסקנה שצלמים פלסטינים, בעיקר כשאין אנשים מערביים בסביבה, יוזמים באופן שיטתי סצנות פעולה", אמר.

"מדיה רייטינגס", גוף שמקום מושבו בצרפת ועוסק בביקורת תקשורת, קרא לממשלה הצרפתית לפתוח בחקירה.

21. בקלטת בכלל לא רואים אותו מת והאבא בפופוליטיקה אומר שמת
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=21&viewmode=

בראש השנה תשס"א, זועזעה התקשורת העולמית מתמונתו של הילד מוחמד א-דורה מוטל ללא ניע למרגלות אביו. ממצאי התחקירים הראו כי א-דורה לא יכול היה להיפגע מאש צה"ל, אולם עד אז הפך כבר לסמל אינתיפאדת אל-אקצה. אנשי המפתח בפרשה, הצלם הפלשתיני והכתב הצרפתי, כבר נתפסו בשקרים

נידרה פולר, פאריס | 6/10/2005

ביוני האחרון נתפסה וופא סמיר איבראהים באס, מחבלת מתאבדת בת 21, במחסום ארז שברצועת עזה כשעל גופה חגורת נפץ במשקל 10 ק"ג. באס היתה בדרכה למרכז הרפואי 'סורוקה' בבאר-שבע לטיפול שוטף בעקבות תאונה ביתית שגרמה לה כוויות חמורות, אך הפעם היה בכוונתה להתפוצץ כדי להרוג כמה שיותר צעירים. כשנשאלה מדוע החליטה להתמקד דווקא בילדים, השיבה כי רצתה להתנקם על מות הילד מוחמד א-דורה.

איבראהים באס היא רק אחת משורה ארוכה של שאהידים ושאהידים-בדרך הפועלים תחת רושם דמותו של הילד הפלשתיני בן ה-12 שתמונת מותו שודרה ברחבי העולם בראשיתה של אינתיפאדת אל-אקצה בספטמבר 2000. תמונותיו של א-דורה, שדווח כי נהרג מאש חיילים ישראלים, הציתו מיד להט אנטי-ישראלי ואנטי-יהודי בכל העולם ועוררו גל של אלימות, החל בלינץ' ברמאללה ועד לשריפת בתי הכנסת בצרפת. בשנים הבאות הגיע סיפורו של א-דורה למעמד כמעט מיתי בעולם הערבי והמוסלמי. בעולם המערבי הצליח הסיפור להצית את הדמיון הפוליטי של רבים שקיבלו זאת כהוכחה סמלית לאשמת הישראלים בפריצת העימות הצבאי ובהתרחשותם של פיגועי ההתאבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית בישראל.

הריגתו של מוחמד א-דורה אינה ההאשמה היחידה העומדת נגד ישראל בחמש השנים האחרונות. מעשייה אחרת של אכזריות, אולי אף יותר מפורסמת, היא ה"טבח" בג'נין. באביב 2002 נכנסו כוחות צה"ל לעיר כדי להשמיד חוליית טרור שהיתה אחראית לרצף פיגועים ורציחות בישראל. הפלשתינים הכריזו מיד על 5,000 הרוגים ועל "מחנה פליטים" שהפך לעיי חרבות. עד שהתגלתה האמת - הפלשתינים עצמם אישרו לבסוף סך של 56 הרוגים שמרביתם נהרגו במהלך העימות הצבאי, ותצלומי האוויר הציגו את אופייה הנקודתי של הפעולה הישראלית - הנזק כבר נגרם. סיפורי ה"טבח" בג'נין נמשכים עד היום מבלי שיופרכו. עם זאת, על ההתרחשות האמיתית בג'נין יש מידע אמין - דבר שאי אפשר לומר על סצנת מותו של א-דורה.

רגעי הגסיסה "נחתכו בעריכה"

בקיץ 2000 נפוצו דיווחים על גידול בכוח הצבא הפלשתיני. האקט הראשון במלחמה היה רצח חייל ישראלי על ידי עמיתו הפלשתיני בעת סיור משותף, אולם אירוע זה בוטל כמקרה בלבד. הניצוץ שהצית את האינתיפאדה יוחס על ידי הפלשתינים לביקורו של אריאל שרון ב-28 בספטמבר בהר הבית, האתר הקדוש ביותר ליהודים ומקומם של כמה מקודשי המוסלמים, ביניהם מסגד אל-אקצה.

למחרת היום, ב-29 בספטמבר, ערב ראש השנה, החלו המהומות כאשר המון נלהב פרץ מהמסגד לאחר תפילות יום השישי, פלש לעמדת המשטרה הסמוכה והשליך אבנים על ראשי המתפללים בכותל. ב-30 בספטמבר הכריז מרואן ברגותי, מנהיג הפת"ח בגדה המערבית, כי לא ירסן ביטויים נוספים של המחאה הפלשתינית.

בהמשך אותו יום, היום הראשון של שנת תשס"א, לכד צלם מערוץ הטלוויזיה הצרפתי הממלכתי 'France 2'בעדשתו את מותו של הילד הפלשתיני בן ה-12 ברצועת עזה, שלטענת הפלשתינים נורה לעיני אביו מאש חיילי צה"ל. הדיווח החדשותי שתואר בדרמטיות על ידי כתב הערוץ בירושלים הועלה מיד לשידור והוצע ללא תשלום לכל רשתות התקשורת.

האפקט היה מיידי ומחשמל; בן לילה הפך מוחמד א-דורה לסמל ה"מאבק" הפלשתיני המתעורר נגד ה"כיבוש" הישראלי וסמל רב עוצמה לכוונות רצח העם של ממשלת ישראל. תמונת פוטומונטאז' שהופקה עד מהרה בעבור הצופים הערבים-מוסלמים הציגה דמות חייל ישראלי היורה, כביכול, בילד מטווח קצר.

העובדה שמותו של א-דורה היה האמתלה הרגשית האמיתית לסופת האלימות הפלשתינית, שהיתה מניע חזק הרבה יותר מעלייתו ה"פרובוקטיבית" של שרון להר הבית, נתמכת בהתפשטותו המהירה והנרחבת של הסיפור ושל תמונת גופתו של א-דורה השוכב לרגלי אביו. מאז נקראו רחובות, כיכרות ובתי ספר על שמו, ותמונת מותו הופיעה על פוסטרים ובולים. סיפורו של א-דורה הואר בדרמטיות גם בשידורי הטלוויזיה הפלשתינית, גוייס לסרטון וידיאו של אל-קעידה והונצח בשיר אפי של המשורר הפלשתיני מחמוד דרוויש.

אולם האם זה נכון? על אף שספקות כבדים התעוררו מיד באשר לאמיתות דיווחו של כתב הערוץ הצרפתי, הם הוסטו הצידה על ידי הרגשות שעוררה הפרשה ועל ידי האלימות שפרצה בחודשים האחרונים לשנת 2000. ערוץ France 2דחה בזעם את הבקשות לחקור את האירוע או אפילו לעזור לאחרים לערוך חקירה על ידי שחרור חומרים. בעיני רבים עד היום, הטלת ספק באותנטיות של סיפור א-דורה, משולה להכחשת התקפת הטרור על ארה"ב ב-11 לספטמבר.

וכך נראו הדברים בסקופ זוכה הפרס של חדשות הערוץ הצרפתי: לאחר שניות אחדות של תמונות מהתפרעויות בגדה המערבית, נראית קבוצת אנשים חמושים בצומת נצרים. ג'יפ מתקדם במורד הכביש. ירייה בודדת נשמעת, ואדם לבוש מדים נופל או קופץ לארץ מהג'יפ כשהוא לופת את רגלו הימנית. אמבולנס שמופיע מיד עוצר בצידו המרוחק של הכביש. הפצוע נגרר לעבר אמבולנס, מושכב על אלונקה כשמשקל גופו נשען על רגלו הימנית, זו האמורה להיות פצועה, ומוכנס לאמבולנס. צ'רלס אנדרלין, כתב France2, מסקר את הדברים בקול נרגש, כאילו הוא עד ראייה המדווח מהשטח: "שלוש בצהריים בצומת נצרים ברצועת עזה. תפנית דרמטית באירועים; הפלשתינים ירו אש חיה, והישראלים השיבו אש. נהגי אמבולנסים, עוברי אורח וכתבים לכודים באש הצולבת".

כעת מתמקדת המצלמה באיש ובילד הכורעים מאחורי חבית בטון, פניהם מעוותות מפחד. אנדרלין: "הנה ג'מאל א-דורה ובנו המשמשים מטרה לאש החיילים בעמדות הישראליות". המצלמה פונה לעבר מוצב ישראלי הניצב בסמוך. האב מנופף בידו הימנית לכיוון העמדה הישראלית, הוא כפוף והילד מתרפק אל גבו. אנדרלין: "מוחמד בן 12. אביו מנסה להגן עליו. הוא מנופף, אבל סבב נוסף של אש מתפרץ. מוחמד מת, ואביו נפצע קשה".

במהלך רצף הצילום בן 55 השניות פגעו שתי יריות בקיר של לבני בטון העומד כתפאורה לסצנה, ונחתו הרחק מהשניים. חורי כדורים אחרים, שהחטיאו את המטרה באופן דומה, נראים גם הם על הקיר. האב מגונן על הילד; זרועו נראית בבירור, אנכית לקרקע. ברקע נשמעות צעקות ניחרות המוסיפות לאווירת הפאניקה. הסבב האחרון של היריות מעלה ענן אבק המסתיר את האיש ואת הילד. כשמתפזר הענן נראה הילד שרוע לרגלי אביו; האב מטלטל ראשו כשיכור.

וזה היה הכל. כפי שיסביר אנדרלין לאחר מכן, הסיבה לכך שהסקופ של France2הוצע למדיה העולמית חינם, היתה שהמפיקים לא רצו להרוויח מתקרית כה טרגית. רק רגעי הגסיסה הנוראים של הילד נחתכו בעריכה, הוא הוסיף, בהיותם "קשים מדי לצפייה". רצף הצילום עצמו, שיוחס בתחילה באנונימיות ל"צלם France 2", זוהה לאחר מכן כעבודתו של צלם התחנה הפלשתיני, טלאל אבו-רחמֶה, אולם עד אז הוטבע כבר הסרט בחותם הסמכות והמוניטין של התחנה.

תוך ימים הופץ סיפור שנועד לבסס את הפרטים החמקניים של סרט הווידיאו בן 55 השניות. ב-3 באוקטובר 2000 העיד אבו-רחמה בשבועה בפני המרכז הפלשתיני לזכויות האדם, כי חיילים ישראלים רצחו בדם קר את הילד ופצעו את אביו. עדותו של אבו-רחמה היתה חדה ומדויקת. לדבריו, היו חמש דקות של חילופי אש בין הצדדים, ובמשך 45 הדקות הבאות נמשכו היריות מצד העמדה הישראלית בלבד וכוונו ישירות לעבר האב ובנו. לטענתו, הצליח לצלם 27 דקות במהלך היריות, תוך סיכון חייו. כצלם מלחמה מנוסה הצהיר אבו-רחמה ללא היסוס כי המוצב הישראלי היה העמדה היחידה שממנה יכלו השניים להיפגע.

גרסה מועצמת זו של התקרית קיבלה חיים משלה וזכתה לחזרות ולקישוטים בדמות מספר סיפורי רקע, דיווחים מיוחדים וראיונות על גורלו הטרגי של "הילד מעזה שאהב ציפורים". בראיון לטלוויזיה הישראלית אמר ג'מאל א-דורה כי בכניסתם לצומת נצרים האש היתה כה עזה עד כי החליט למצוא מפלט מאחורי חבית הבטון, שם רותקו במשך 45 דקות על ידי הירי שכיוונו לעברם הישראלים. הוא נופף לחיילים, שיכלו לראות כי הוא אזרח תמים שנלכד שם עם ילד, אך הם ירו בו ביד. כשניסה לגונן על בנו בזרועו ולאחר מכן ברגלו, נורה שוב בכל פעם. התוצאה הטרגית תוארה על ידי אבו-רחמה בסרט תיעודי של ה-BBC: "ג'מאל ניסה לקרוא לעזרה בטלפון הנייד שלו, מבקש שמישהו יעצור את אש החיילים או ישלח אמבולנס. נהג האמבולנס נורה למוות, והחיילים המשיכו לירות עד שהרגו את מוחמד שמת מיד מפצע בבטנו או, לגרסה אחרת, דימם למוות דקות ארוכות באין אמבולנס שיפנה אותו".

בשבועות הבאים כתבו על התקרית עשרות עיתונאים, כסוזן גולדברג מה'גרדיאן' וז'יל פארי מ'לה מונד', כאילו נכחו הם עצמם בצומת נצרים ביום הגורלי.

האם נורה בכלל?

פרשת א-דורה הזיקה לישראל באופן כה מיידי וקשה, עד כי כל מה שאמרו ועשו בכירי הממשלה רק החמיר את המצב. אנדרלין הצהיר כי לפני שידור הכתבה פנה לדובר צה"ל כדי לדווח לו על החדשות ולהזהירו מהשתמטות לאחריות הישראלית בעניין. מנגד, הדיווח של החיילים בעמדה הישראלית לא היה אפילו קרוב לתיאור של אנדרלין מהסיבה הפשוטה שהם לא ראו דבר. למרות זאת, ההצהרה הישראלית הרשמית הראשונה על התקרית כללה התנצלות על מות הילד והבטחה לערוך חקירה. רק כעבור כמה ימים הגיע צה"ל למסקנה כי בהתחשב בזווית הירי מהעמדה הישראלית, האב ובנו לא יכולים היו להיפגע מאש צה"ל.

בנוסף לכך נטען, כי לכל אורך הווידיאו לא נראו סימנים האופייניים לפגיעות כדורים; במקום לא נראו כל עקבות דם, ובהתנהגות הקורבנות לא ניכרו סימני טראומה. טענת אבו-רחמה בדבר 45 דקות של ירי אוטומטי ללא הפוגה נדחתה על ידי מומחים בליסטיים שטענו כי התקפה שכזו אמורה היתה לקרוע את גופות הקורבנות לגזרים ולהפוך את חומת הלבנים שמאחוריהם לחצץ. עוד נטען כי התנהגות מעין זו אינה הולמת את האתיקה ואת המשמעת בצה"ל.

בין ראשוני המפקפקים בגרסה שהתקבלה היו במאי הסרטים התיעודיים הצרפתי, פייר רחוב, שתבע את France 2על הפצת מידע כוזב והושלך עם תביעתו מבית המשפט הצרפתי. נחום שחף, פיסיקאי ישראלי שהוביל את החקירה הרשמית הראשונה בצה"ל, למד את המקרה לעומק. גם 'סוכנות חדשות מטולה' (MENA), שבסיסה בישראל והיא דוברת צרפתית, החלה בחקירה ממושכת הנמשכת עד עתה. אסתר שפירא, מפיקת טלוויזיה גרמנית שנסעה לישראל משוכנעת באשמתו של צה"ל, שבה לגרמניה ובאמתחתה סרט המציג את הסתירות שבדיווח החדשותי של France 2; היא היתה משוכנעת שהילד נהרג בידי פלשתינים. במאמר שהתפרסם ביוני 2003 בירחון 'אטלנטיק', הסיק העיתונאי האמריקני ג'יימס פאלווס כי מוחמד א-דורה "לא נורה בידי החיילים הישראלים שהיו מעורבים בלחימה באותו היום", וכי לעולם לא נדע מי הרג אותו.

האם נורה מוחמד א-דורה על ידי ישראלים? על ידי פלשתינים? ואולי לא נורה כלל? מרבית המאמצים לפתח תסריט-נגד משכנע נכשלו בשל ריבוי הפרטים הסותרים. קשה ביותר גם להתעלות מעל לרגשות הנובעים למראה התמונות, אל בחינה ביקורתית של העובדות.

אבל יש בידינו הוכחות נרחבות למה שהתרחש בצומת נצרים באותו יום של ראש השנה. יותר מתריסר צלמים נכחו שם וצילמו את הפעילות במקום. הם היו כולם פלשתינים, אולם הם עבדו בעבור רויטרס, אי-פי, NHK, France 2ורשתות יוקרתיות נוספות. לבד מסרטו של אבו-רחמה, הופיעו כבר במהדורות החדשות של אותו יום מובאות קצרות מחומר שצילמו אחרים, וקיימים גם קטעי צילום אחרים בני שעות אחדות. איני יכולה לומר שהם מראים כל מה שהתרחש, אך יש מספיק חומר גלם מצולם כדי לאושש את שאתאר להלן.

סצנות קרב מזויפות

צומת נצרים הוא הצטלבות דרכים פשוטה שבה הוביל כביש אחד ליישוב היהודי נצרים ואחר הוביל לכפר הפלשתיני אל בוריג'. על הכביש המוליך ליישוב ניצבה עמדה ישראלית פשוטה. ביום הנדון נעו אזרחים ומשטרה פלשתינית באזור בחופשיות. הפלשתינים החזיקו בשני בנייני דירות שצפו אל העמדה הישראלית, ובבניין נוסף שהתנשא מעל לעמדה. לבד מכך פעלו הפלשתינים מגבעת חול הפונה אל האב ובנו, וכן ממקבץ של בונקרי בטון במורד הכביש לכיוון אל בוריג'.

בכל קטעי הצילום שראיתי התרחשו חילופי אש פעם אחת בלבד: התפרצות קצרה של אש פלשתינית מהבונקרים וסדרות יריות שנורתה בתגובה, ככל הנראה מהעמדה הישראלית. באשר לסצנת המוות, היא צולמה בחזית חומת לבני הבטון וממול לגבעת החול, והיתה ממוקמת בזווית שהפכה את חבית הבטון שמאחוריה הסתתרו השניים לבלתי נגישה לאש הישראלית.

הצילומים של רויטרס, אי-פי ו-France 2שראיתי, מראים בבירור שני סוגי פעילות שונים לחלוטין בצומת נצרים: התקפות אמיתיות בסגנון אינתיפאדה וסצנות קרב מזויפות. שני סוגי הסצנות נראים על רקע פעילות רגילה של אוכלוסייה בצומת דרכים עמוס. באזור ההתרחשות ה"אמיתית" ילדים משולהבים וצעירים נזעמים משליכים אבנים, צמיגים בוערים ובקבוקי תבערה על העמדה הישראלית. באותה העת באזור ההתרחשות ה"תיאטרלית" נראים צלמים פלשתינים עובדי רשתות זרות המצלמים סצנות קרב מבוימות, בהן צעירים היסטריים מתנפלים על "הרוגים", דוחפים וצועקים 'אללה הוא אכבר' ותופסים בגמלוניות ב"פצועים" תוך שהם דוחפים את אנשי צוות האמבולנסים.

שברירי שניות מצילומים אלה יופיעו לאחר מכן במהדורות החדשות ובדיווחים מיוחדים; הקטעים הגולמיים החושפים את הזיוף יושמטו, מותירים את הליבה עשירה בחומרים אנטי-ישראליים.

סצנת מותו של א-דורה צולמה בדיוק במהלך התקריות המבוימות הללו. גם היא יכולה היתה להיות ממוקמת וממוצבת. באחד מקטעי הסרטים של רויטרס נראים האב ובנו כורעים מאחורי חבית הבטון בעוד ג'יפ נוסע לאיטו במעלה הכביש, עוצר בטווח האש של העמדה הישראלית, פונה לכיוון הנגדי ובמרחק לא רב מהשניים מסייע לפינוי המבוים של הכאילו פצוע ברגלו הימנית. למעשה, למשך רגעים אחדים עמדו שני אמבולנסים במרחק של לא יותר מ-5 מטרים מא-דורה. אין כל הוכחה למאבק צבאי בקרבתם, ולא נשמעים מטחי יריות.

איש מהאנשים שהיו בצומת באותו היום לא אישר מעולם את עדותו של אבו-רחמה. אף לא אחד מן הצלמים האחרים שעבדו בצומת באותו היום צילם את האב ובנו במהלך החוויה הקשה שעברו, כביכול, תחת האש הישראלית. דמותם נראית רק באחד המקרים כשצולמו בהיסח הדעת ברקע צילום שגרתי של רויטרס.

צפיתי גם בהעתק מהחומר שהועבר על ידי אבו-רחמה בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ה-30 בספטמבר. בנוסף ל-55 השניות ששודרו באותו הערב, הקטע מכיל תמונות אחרונות של הילד שיתואר לאחר מכן כמי ש"נהרג מיד בירייה לבטנו", בהן נראה א-דורה משנה תנוחה, מתרומם כשהוא נשען על מרפקו, מאהיל על עיניו בידו, מתגלגל על בטנו ומכסה את עיניו.

בנוסף לכך ראיתי קטע מראיון שבו מספר אבו-רחמה כיצד גילה את זהותו של הילד. לדבריו, כשעזב את הצומת בערך בשעה 4:30 אחר הצהריים, נתקל בקולגה והראה לו את התמונות שזה עתה צילם. העיתונאי האחר, שהיה במקרה קרוב משפחה של ג'מאל א-דורה, סיפק לו את שמות הקורבנות. בהלוויית הענק שנערכה לפני השקיעה באותו יום נראו האבלים נושאים תמונות רבות של א-דורה, אשר נהרג כביכול באותו אחר צהרים. היכן ומתי הודפסו תמונות אלה?

גופה אחת ושני פרצופים

אין זו משימה פשוטה לקרוא תיגר על היושרה של שדרן רב עוצמה בצרפת, שבה התקשורת הממלכתית פועלת במידה מוגבלת של עצמאות וללא תחרות אמיתית. יוקרתו של צ'רלס אנדרלין והעמדה השלטת של ערוץ France Télévisionsהיה בהם די להביך גם את מנתחי האירוע הראשונים השקדניים ביותר. עד היום, אנדרלין – יהודי צרפתי שהפך אזרח ישראלי לפני כ-20 שנה ושירת בצה"ל – מסרב להשיב לשאלות באשר לנכונות הדיווח החדשותי והסיפור שהתפתח ממנו; הוא מגיב בהתקפות-נגד אישיות ומאיים לתבוע את מלעיזיו על הוצאת דיבה.

נראה כי מעורבת כאן יותר מסתם גאווה עיתונאית. הדיווח של אנדרלין הלם את השקפתו המוצהרת על הסכסוך במזרח התיכון. בספרו שראה אור ב-2003, 'חלומות מנופצים', הטיל אנדרלין את האשמה לכישלון תהליך אוסלו על ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ועל נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, תוך שהוא פוטר את הפלשתינים מכל אחריות. לפרשנות זו שותפה האליטה האינטלקטואלית והפוליטית בצרפת, והיא מאושרת על ידי העיתונות הכתובה רבת ההשפעה.

עם זאת, ב-2004, כשהאינתיפאדה דעכה והמיתולוגיה שלה התעמעמה, החל גם סיפורו של א-דורה להיסדק. אנדרלין והתקשורת הצרפתית נסוגו בהדרגה מטענתם הראשונית באשר למקור הכדורים הקטלניים, מותירים את התקרית באזור מעורפל שבו יוכלו הפלשתינים להמשיך ולהאשים את ישראל ברצח הילד, בעוד הצרפתים ישאירו את הרושם שהוא "נהרג במהלך חילופי אש". ואז, בסוף אוקטובר 2004, קרה דבר שהיה אמור לשבור את השתיקה, לו היתה התקשורת הצרפתית אכן חופשית.

לוק רוזנצווייג, עיתונאי שפרש מ'לה מונד' ואשר פקפק באמיתות הדיווח על א-דורה מההתחלה, השלים מאמר מחקר שבו האשים רשמית את France 2ב"פשע התקשורתי הכמעט מושלם". מאמרו אמור היה להתפרסם בשבועון המרכזי 'ל'אקספרס' ביום השנה הרביעי לאינתיפאדה, אולם עורך המגזין, דניס ז'ימבאר, החליט לעכב את הפרסום כדי לבדוק שוב את העובדות שבו.

בהתחשב במעמדו, ז'ימבאר יכול היה לארגן מפגש עם מנהל החדשות של France 2. לפגישה נלוו אליו רוזנצווייג ומפיק הטלוויזיה המוערך דניאל לקונט. בתשובה לשאלות פשוטות על החומר המצולם של אבו-רחמה קיבלו השלושה תשובות מזעזעות. כשביקשו את 27 הדקות של החומר המצולם הגולמי שבו נראה א-דורה מרותק על ידי האש הישראלית, הראו להם חצי שעה של סצנות קרב מזויפות. הם שאלו מדוע לא היו תמונות של חיילים ישראלים המכוונים את האש לעבר האב ובנו, ונענו כי בשלב זה חזר בו הצלם מעדותו שנמסרה למרכז הפלשתיני לזכויות אדם "תחת לחץ". הם ביקשו לדבר עם הצלם שקודם לכן נמסר להם שהוא שוהה בפאריס לצורך טיפול רפואי, אולם כעת נאמר להם שהוא אינו דובר צרפתית והאנגלית שבפיו בסיסית. כשביקשו לראות את סצנת גסיסתו של א-דורה שנטען כי נחתכה בעריכה על ידי אנדרלין, נאמר להם כי אין תמונות כאלה בנמצא. בתמונות שהציגו בפניהם נראה ילד מת שזוהה כמוחמד א-דורה שהתקבל לבית החולים 'שיפא' בעזה בצהרי ה-30 בספטמבר. אולם זמן קבלתו לבית החולים היה שעות אחדות לפני שהתרחשה התקרית הנדונה, פניו של הילד לא תאמו לפני הילד בסצנת הירי, ופצעיו לא תאמו לתיאורים של עדי הראייה. בתגובה נאמר לשלושת החוקרים שהמומחים המשפטיים של הערוץ יבחנו את המקרה.

צלקות או יד בריאה?

בשלב זה החליט ז'ימבאר לפרסם את החשיפה של רוזנצווייג. גם סוכנות החדשות של מטולה הלכה בעקבות היוזמה הזו והדליפה מיד את דו"ח הפגישה, ובמסיבת עיתונאים בפאריס חזרה על גרסתה לפיה מותו של א-דורה הינו זיוף מוחלט. France 2, שאיים בפעולה משפטית נגד כל מי שיערער על היושרה של כתביו, מיהר לשחרר ספין בתגובה: הוא שלח את אבו-רחמה לעזה לצלם את הצלקות של האב ג'מאל, והציג את הצילומים במסיבת עיתונאים משלו. המאמרים שפורסמו כדי לתמוך באנדרלין היו לא מתואמים ברובם עם אחת התמונות מהדיווח המקורי, שבה נראתה בבירור זרועו החשופה והבריאה של ג'מאל שניות אחדות לפני סבב היריות החותם את הסצנה.

אולם בועת הסובלנות המגנה על התקשורת הצרפתית החלה להימתח ולהיקרע. שלושה חודשים לאחר המפגש עם France 2יצאו ז'ימבאר ולקונט עם הגרסה שלהם לסיפור. תמצית חיבורם, כפי שפורסם ב'לה פיגארו' לאחר שנדחו על ידי ה'לה מונד', אישרה את הפרסום של סוכנות מטולה ובד בבד תקפה את הסוכנות ואת רוזנצווייג על שמיהרו להסיק כי סצנת המוות היתה מבוימת. בנוסף לכך תבעו השניים מהערוץ לחשוף את החומר שברשותו, לסגת מהאשמותיו ולהכיר בנזק העצום שהסב דיווחו לשמה של ישראל תוך הסתה לאלימות.

למחרת הפרסום הגיב אנדרלין ב'לה פיגארו' והציע שעמיתיו יצטרפו אליו להסכם ג'נטלמני כדי להניח לפרשה. הדיווח שלו אולי היה חפוז, כתב, אך היה זה מוצדק על רקע זכות הציבור לדעת את האמת, שכן רבים הם הילדים הנהרגים. היה עליו לומר "עתידים להיהרג", שכן מוחמד א-דורה, כפי שהתפאר אביו, היה השאהיד הראשון וכתבתו של אנדרלין היתה במידה רבה הגורם להתרחשויות הבאות. בכל מקרה, מבחינת אנדרלין היתה התוצאה פשרה מאכזבת. כפי שציין ז'ימבאר בנוקשות, תפקידו של עיתונאי הוא לדווח על מה שקורה, לא על מה שעלול היה לקרות, ואולי יש להוסיף – על מה שלא עלול היה לקרות.

הממשלה הצרפתית מעורבת

האם כעת יש הסכמה כללית לגבי האמת בפרשת א-דורה? בראיון לתחנת הרדיו היהודית-צרפתית תיארו ז'ימבאר ולקונט את תדהמתם נוכח גילויין של סצנות הקרב המזוייפות. עם זאת אמרו כי מותו של א-דורה לא היה מבוים, כי פציעותיו של האב היו אותנטיות, וכי הילד נהרג כנראה בחילופי האש.

קביעה זו של מוות כתוצאה מחילופי אש היא פיתרון מלאכותי של המחלוקת בפרשת א-דורה. שמעתי הסבר זה מאה פעמים, ופעם אף נעזרתי בו בעצמי, והשימוש בו נועד למנוע כל הרהור הגיוני בדבר האפשרות של פברוק החומרים. אולם זוהי המצאה דמיונית; עדי הראייה היחידים - הצלם וג'מאל א-דורה - תיארו 45 דקות של יריות מכיוון אחד בלבד.

ומה ניתן לראות בדיווח המצולם? כפי שהודה ברמז גם אנדרלין, הדיווח לא היה תמצית הלקוחה מצילום ארוך ומעמיק יותר, אלא סצנה ללא עומק, ללא התחלה וללא המשך, המציגה דקה אחת שבה נראים ג'מאל ומוחמד א-דורה בצילום מתמשך אחד. במהלך 55 השניות נראים שני כדורים הפוגעים בחומה וענן אבק מערפל את הפריימים האחרונים. אין כל סימן או קול של חילופי אש, אין ייסורי גסיסה. השאר, כמו שאומרים בצרפתית, הוא ספרות.

מאין, אם כן, הגיעה הגרסה המפותחת של הסיפור? לכך יש רק מקור אחד – טלאל אבו-רחמה. אנדרלין אישר את גרסתו בדבקות, וכל השאר חזרו עליו. על אף שאנדרלין סיפר את הדברים כאילו נכח במקום, הוא לא הכחיש שבאותה העת שהה ברמאללה במסיבת העיתונאים שערך ברגותי. שיחות הטלפון הדרמטיות שניהל עם אבו-רחמה, ואשר לדבריו תיארו בפרוטרוט את מהלך האירועים, תרמו לביסוס הסיפור שנערך מאוחר יותר על ידו.

כמה זמן לקח לאנדרלין להבין שהצלם שלו שיקר? כמה זמן לקח לבכירי France 2להבין שטעו כשבטחו במילתו של אנדרלין? כל עוד נטל ההוכחה נח על כתפי היוצאים נגד הערוץ, יכול היה האחרון להתחמק. אולם כעת עולה שאלה אחרת – מה היה תפקידה של רשת הטלוויזיה הממלכתית, כלומר של ממשלת צרפת, בתכנון, בהוצאה לפועל ובהפצת העלילה המרושעת הזו, שהשלכותיה ניכרות עד ימינו אלה?

נידרה פולר היא סופרת ועיתונאית צרפתייה. המאמר הופיע בגיליון ספטמבר 2005 של 'קומנטרי'
http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=7165

מצ"ב קישורים רילוונטים:

26. החוקר יוסף דוריאל:''לא צה''ל הרג את הילד מוחמד א-דורה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=26&viewmode=
המדען נחום שחף מכר זכויות ''פרשת מוחמד א-דורה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=0&viewmode=

______

בסוף ספטמבר 2000 מצא יאסר ערפאת את העילה (ביקור שרון בהר-הבית) שתעניק לגיטימציה דתית לפתיחת מלחמת הטרור, שאותה תכנן מזמן, תחת השם "אינתיפאדת אל-אקצה". כדאי לשים לב: לא "מלחמת שחרור לאומית" אלא, דווקא, מלחמת קודש דתית, שתגייס לצדו, מייד, את כל האיסלאם המיליטנטי בעולם. זה נקרא – לחשוב בגדול. ואכן, הכל היה מחושב מראש, אבל, שלא כמו האסטרטגים של ישראל, למדו ראשי אש"ף גם איך מפעילים תעמולה עולמית שתכבול את ידי האויב, ואת המבצע התעמולתי הראשון כללו במהלך הפתיחה של המלחמה.

בשבת, ה30.9.00-, הם הזעיקו לצומת נצרים כל צלם טלוויזיה אפשרי, שיצלם טבח המוני של פלשתינים שיצאו לתקוף עמדה של צה"ל. גם הביאו אמבולנסים – להראות לעולם איך היהודים יורים בהם, אך ללא הועיל. לא נוצרה התמונה הרצויה של טבח. ואז – נעצרה המצלמה על אבא וילד המקרין פחד היסטרי קורע לב - מסתתרים מאחורי חבית בטון. אש (מעמדות פלשתיניות) שנורתה סביבם ריתקה אותם למקום, ולאחר שמוצה המחזה המעורר רחמים במצלמה, נשלח מאי-שם כדור של צלף, שהרג את הילד. הסמל לשאהידים של "אינתיפאדת אל-אקצה" נמצא: ילד ערבי תמים נרצח בידי חייל ישראלי אכזר, בצילום שכל זומם עלילת דם חדשה נגד יהודים היה מתקנא. סוכנויות הידיעות קפצו על המציאה, כשבראשם האנטישמים הצרפתים, ומרקעי הטלוויזיה בכל העולם חזרו והציגו את תמונת רצח הילד, שכל הצופה בה מתמלא זעם על האכזריות של חיילי ישראל. כותב שורות אלו גם הוא התמלא זעם. אך לא על החייל הישראלי אלא על הגנרלים שלו, שמבלי לערוך תחקיר מקצועי, החליטו, מאחורי שולחן הכתיבה שלהם, להביע התנצלות על הריגת הילד "שלא בכוונה". אחריהם נפתחה גם חגיגה תקשורתית באותו כיוון, וזה כל מה שהתעמולה הערבית הייתה זקוקה לו. כאחד המומחים הראשונים לחקר ביצועים וניתוח מערכות לחימה בצה"ל, התנדבתי לערוך תחקיר מקצועי שיגלה את האמת ואכן, זו התגלתה, לבושתם של הגנרלים הנבוכים: צלף מעמדה פלשתינית הוא שירה בילד, במטרה ברורה – ליצור לשולחיו נכס תעמולתי ממדרגה ראשונה. דוח מפורט המוכיח את מסקנותיי נמסר לראש הממשלה, 3 שבועות אחר האירוע, במטרה – שיופץ בעולם, להזמת עלילת הדם החדשה על העם היהודי.

סרט הצילום של צלם הטלוויזיה הפלשתיני, בצירוף צילום אווירי, הספיקו לי להוצאת המסקנה המתוארת בתרשים המצורף. גם תחשיב טריגונומטרי שנעשה לפי המידות היחסיות של קוטר החבית ומרחק חור הכדור ממנה, ללא קשר לקנה המידה של הצילום, מוכיח שמהזווית של עמדת צה"ל לא ניתן היה לפגוע במקום שבו רואים את החור בקיר (שנוצר מהקליע שהרג את הילד). מקור הירי היחידי שיצר את החור הזה הוא עמדת החיילים הפלשתינים, שהייתה ממול לילד והנראית מצילום האוויר. מסקנה זו תואמת גם את יתר הממצאים שאפשר להוציא מניתוח סרט הצילום והאקוסטיקה של הצלם הפלשתיני, וניתן היה להגיע אליה כבר למחרת יום הרצח, וכך - לעצור על הסף את עלילת הדם. אלא שכאן קרה הדבר המדהים ביותר. הממסד הצבאי והפוליטי, וחלק מרכזי בתקשורת הישראלית התגייסו לטשטוש המסקנות שלי על עלילת הדם, ובמקום לצאת במסע בינלאומי למיגור התקפת התעמולה של האויב ולדרוש את העמדת הרוצחים האמיתיים לדין, נתנו לעלילת הדם להמשיך ולהקיף את כל העולם. כל מי שחקר את תחילתו של גל האנטישמיות החדשה בעולם מצביע על אוקטובר 2000 כנקודת הזינוק שלה. זה היה החודש בו הוקרן וחזר והוקרן סרטון עלילת הדם הפלשתינית על מסכי הטלוויזיה בעולם, בלי שום התקפת נגד מישראל.

- 2 - אין פלא שכרזת ההסתה הראשית נגדנו בוועידת השנאה בדרבן הציגה את תמונת הילד הערבי המסכן – קורבן האכזריות של חיילי צה"ל. מוחמד א-דורה הפך לאיקון בינלאומי לשנאת ישראל.

מי שניסו לבדוק את ההוכחות שלי לעלילת הדם הנבזית היו, דווקא, שתי תחנות טלוויזיה זרות: ערוץ 5 של הטלוויזיה הצרפתית וערוץ 1 של הטלוויזיה הגרמנית. לפי בקשתן, שלחתי להם את הדוח המלא שמסרתי לראש הממשלה שלנו בשפה האנגלית, לקראת הראיון שביקשו לקיים אתי. כשהצרפתים קראו את הדוח, והבינו שהקולגים שלהם מערוץ 2 של צרפת היו שותפים לעלילת דם, הם ניתקו מגע ומאז לא שמעתי מהם. לעומת זאת, צוות של חמישה נציגי הטלוויזיה הגרמנית הגיע אלי וחקר כל פרט ממסקנותיי. לא היה לי קשה להוכיח להם מי, למה ואיך רצחו את הילד, ורק על שאלה אחת לא יכולתי לענות: למה נציגי הממסד שלנו התחמקו מלהסביר להם את אותם הדברים? וכך, שנה ורבע לאחר שהגשתי את הדוח לראש הממשלה, הושלם תחקיר יסודי של הטלוויזיה הגרמנית על אותו אירוע, ומסקנותיו לא רק שהיו זהות לאלו שלי, אלא היו אף מרחיקות לכת יותר, הודות לאפשרותם לראיין אנשים מחוץ לגבולות ישראל, שאליהם לא היה לי כל קשר.

צח הילד – כדי להפיק רווח פוליטי - הוא קפיצת-מדרגה בפשע בינלאומי אותו מבצעת הרשות הפלשתינית המגייסת ילדים ושולחת אותם לקו-האש. שם הפשע בהגדרה של מוסדות האו"ם הוא – CHILD RECRUITMENT, המבוצע גם על ידי מתן הוראות לסגור בתי ספר של תלמידים מכל הגילים, כדי שירוצו לקו האש ויחזרו, ככל האפשר, בארונות מתים, שיוסיפו דלק למכונת ההסתה שלהם. בעידן המלחמה המודרנית, בה מוכרעות מערכות על מסך הטלוויזיה (TV-ORIENTED-WARFARE), חייבת ישראל לדרוש הוצאת צווי מעצר בינלאומיים לעברייני גיוס הילדים, ולבצע בעצמה מעצרים כאלה – ברגע שהפושעים נופלים להישג ידה.

יחד עם זאת, אפשר לשאול: -

1) למה פיקוד צה"ל ומערך ההסברה הממלכתי לא למדו עד היום כיצד יש לנהוג במצב של מלחמה-מסוייעת-טלוויזיה?

2) איך להסביר את העובדה שהטלוויזיה הממלכתית שלנו ואף גלי-צה"ל לא נקפו אצבע כדי לחשוף את האמת על עלילת הדם הפוגעת בכולנו, למרות שכל הנתונים לכך היו בהישג ידם, וחיכו שנה ורבע – עד שהטלוויזיה הגרמנית תעשה זאת במקומם?

אינג' יוסף דוריאל
(הכותב התמחה בחקר ביצועים וניתוח מערכות לחימה, בתפקידיו במחקר ופיתוח צבאי).

________________

שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!
https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9

הנדון: סיוע מקציני צה"ל בכירים – לתעמולת הזוועה של אש"פ נגד ישראל בעולם.
https://rotter.net/User_files/forum/gil1/4349140e3b7c264d.doc

מכובדי, ראש הממשלה ושר הביטחון:

בהמשך למסקנות-הביניים שהבאתי לידיעתך על הריגת הילד בצומת נצרים ביום 30.9.00, אני מביא לתשומת לבך ולטיפולך המתאים את סיכום חוות-דעתי על עלילת הדם המודרנית, בה הצליחו לפגוע קשות בישראל ובעם היהודי בתפוצות, בשיטת הלוחמה-מסוייעת-הטלוויזיה, שאנו ניגפים בה פעם אחר פעם.

ביום 31.10.00 ערך גדי סוקניק, בערוץ 2 של הטלוויזיה, עימות ביני לבין נציג רשמי של הרשות הפלשתינית, על סיבת מותו של הילד מוחמד א-דירה, בו אישר אותו נציג את המסקנה שלי – שהילד נהרג מכדור שנכנס לבטן ויצא מהגב. כלומר – כל הסיפורים על צרורות נוראיים שנורו על הילד יורדים מהפרק, ונשאר ההסבר היחידי – על ירי של צלף, שכיוון בדיוק לילד.

גרסה זו שירתה טוב את דוברי הרשות הפלשתינית שהפיצו את עלילת הדם, כי קצינים בכירים בצה"ל כבר הודו קודם-לכן באשמתנו בהריגת הילד ואף התנצלו על כך – מבלי לבצע תחקיר מקצועי בשטח. כך הם השפיעו אף על עיתונאי ישראלי בכיר, בעיתון מכובד, שהדפיס באותיות קידוש לבנה את דברי הזוועה – לפיהם "הרג צלף ישראלי ילד פלשתינאי בזרועות אביו". מי שיודע מה זה צלף, מסיק מכך את המסקנה הנחרצת על רצח מתוכנן, בדם קר ובכוונה תחילה, של ילד חסר-ישע, בידי רוצח יהודי.

סיפור כזה היה דלק מבוקש לכל מסיתי הפרעות ביהודים – מאז עלילות הדם הראשונות. כדי להזים עלילה כזו על הסף, מספיק היה לבצע צילום דרך חור הקליע – מאחור קדימה - בקיר שעליו נשען הילד, כדי לראות בו את עמדת הצלפים הפלשתינים המסומנת יפה, עם שם קוד מיוחד, במפות השטח של צה"ל. אולם, מישהו שטרם למד על לוחמה-מסוייעת-טלוויזיה – הורה להרוס את הקיר, וכך השמיד ראיות חותכות נגד הרוצחים האמיתיים. גם חבית הבטון שמאחוריה מצאו מחסה האב והבן – נעלמה מהשטח. מה שנשאר הוא – סרט הצילום של צלם הטלוויזיה הפלשתיני.

זה הספיק לי להוצאת המסקנה הסופית, כמוסבר להלן. (ואגב, אותה "חבית" זוהתה ע"י יואש הרכבי מקיבוץ עין החורש – כבריכת ביוב מוכרת לו, שקוטרה לא פחות מ80- ס"מ, אם כי בתרשים המוסבר להלן הנחתי, למען הזהירות, קוטר של 70 ס"מ בלבד. יחד עם זאת, כדי למנוע ויכוח על קוטרה המדויק של החבית, נעשה תחשיב טריגונומטרי לקבלת זווית הפגיעה האפשרית - לפי המידות היחסיות של קוטר החבית ומרחק חור הכדור ממנה, ללא קשר לקנה המידה של הצילום. זווית זו מגיעה ל- 43 מעלות, כאשר עמדת צה"ל נמצאה בזווית 30 מעלות מהקיר).

מצ"ב תרשים בקנה-מידה של זירת הרצח, שערכתי בשפה האנגלית, לפי בקשת רשת שידור זרה, ובה הוכחה גיאומטרית ברורה על מקור הירי שהרג את הילד: החור בקיר, שהתגלה בסרט הצלם הפלשתיני אחר שהילד נפל, תואם את טענת הדובר שלהם – על כדור שנכנס לבטן ויצא מהגב. אלא, שמיקום החור שבקיר, בשטח המוסתר מעמדת צה"ל, מעיד שמקור הירי היחידי שיצר את החור הזה הוא עמדת החיילים הפלשתינים, ממול הילד, כפי שהיא מופיעה במפות צה"ל. מסקנה זו תואמת גם את יתר הממצאים שאפשר להוציא מניתוח סרט הצילום והאקוסטיקה של הצלם הפלשתיני, וניתן היה להגיע אליה כבר למחרת יום הרצח, וכך - לעצור על הסף את עלילת הדם.
26. החוקר יוסף דוריאל:''לא צה''ל הרג את הילד מוחמד א-דורה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=26&viewmode=

ולא רק זאת.

רצח הילד – כדי להפיק רווח פוליטי - הוא:

-2 – קפיצת-מדרגה בפשע בינלאומי אותו מבצעת, בעקביות, הרשות הפלשתינית המגייסת ילדים ושולחת אותם לקו-האש. שם הפשע בהגדרה של מוסדות האו"ם הוא – CHILD RECRUITMENT, וארגוני הפלשתינים מבצעים אותו בגלוי – על ידי מתן הוראות לסגור בתי ספר של תלמידים מכל הגילים, כדי שירוצו לקו האש ויחזרו, ככל האפשר, בארונות מתים, בעזרתם ניתן ללבות עוד רגשי נקמה בציבור שלהם ועוד מכות פוליטיות לישראל בעולם הרחב. ובהקשר זה, בשליחותי לארה"ב אחרי אסון סברה ושתילה, גיליתי שם ציבור גדול של מאמינים ב - JUDEO-CHRISTIAN-VALUES, שאם יוסברו להם פשעי האיסלם המיליטנטי – ידעו במי לתמוך.

בעידן המלחמה המודרנית, בה מוכרעות מערכות על מסך הטלוויזיה (TV-ORIENTED-WARFARE), חייבת ישראל לדרוש הוצאת צווי מעצר בינלאומיים לעברייני גיוס הילדים, ולבצע בעצמה מעצרים כאלה – ברגע שהפושעים נופלים להישג ידה. יחד עם זאת, לאור העובדה הנוראית – שקצינים בכירים בצה"ל נתנו לעלילת הדם החדשה להשתולל חודש ימים ואף תרמו לה בפרשנות ששירתה את האויב – יש להדיח אותם מתפקידם, לפחות, עד שיעברו השתלמות בשיטות הלחימה של שנות האלפיים ויעמדו בבחינה על כך. קיימים היום כלים מדעיים יעילים לניתוח ותכנון מערכות לחימה, בהתבסס לא רק על נתונים טכנולוגיים אלא גם על מודלים של התנהגות, לפיהם ניתן לחזות מראש את תגובות הצד שכנגד למצב כזה או אחר. הייתה לי הזכות לתרום, בזמנו, להכנסת כלים כאלה לשימוש מערכת הביטחון שלנו, אך יש לי הרושם שהם נזנחו לחלוטין.

זמן קצר אחרי הסכמי אוסלו, זיהיתי את מודל ההתנהגות של ראשי הרשות הפלשתינית, והזהרתי מפניו את ראש הממשלה יצחק רבין, ז"ל (צילום התזכיר מופיע בעמוד 54 של ספרי, הנמצא בלשכתך). יש מי שזוכר אצלם את ימי התהילה של "הוועד הערבי העליון" במחצית הראשונה של מלחמת תש"ח, כשהם הצליחו להטיל אימה ומצור על יישובים ודרכים, הודות לחיפוי שקיבלו מהצבא הבריטי. צבא זה, לפי הוראות של ממשלה עוינת ליהודים, לא איפשר לנו להחזיר מלחמה כנדרש (מה שאכן עשינו – מייד עם יציאת חיילי בריטניה מהארץ). היום הם משתוקקים להגיע למצב דומה עם "צבא בינלאומי", ולשם כך, ימשיכו לייצר אירועי וסיפורי זוועה, שיביאו לכאן צבא זר – מוסת מראש נגד ישראל. חוויות המלחמה הקשה בתנאים כאלה, שהיו בפרוזדור ירושלים של תש"ח, מתוארות בספרו של יצחק רבין, ז"ל. אני אישית עברתי אותן בחזית הצפון, ממנה זכורה עד היום שיירת יחיעם, בה נטבחו במארב-דרכים 47 מראשוני הלוחמים בחטיבה שלי.

אני מודאג מאוד מזה שאין לישראל כיום אסטרטגיה ותורת לחימה שימנעו חזרה למצבנו בתש"ח - עם מלחמת התשה של כנופיות ואספסוף מוסת, הנהנים מגיבוי צבא זר, שונא יהודים. מזה חודש ימים משתוללת בעולם תעמולת זוועה נגד ישראל והיהודים, עם תמונה קורעת-לב של ילד-קורבן, ללא שום התקפת נגד, פוליטית ודיפלומטית, מצידנו. הניסיון שלי להפעיל כלים מקצועיים להדיפת התקפה זו – נתקל בעוינות גלויה. נוצר שיתוף אינטרסים מוזר בין ראשי הרשות הפלשתינית והאחראים למחדל זה בישראל – לא לאפשר את גילוי רוצחיו האמיתיים של הילד מוחמד א-דירה – אלה למען הרווח התעמולתי ואלה מפחד גילוי המחדל שלהם. בינתיים, עם ישראל משלם. וכנראה, ישלם עוד יותר.

בברכה,
אינג' יוסף דוריאל

________________

שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!
https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9

אך הוא זוכה, בניגוד לכל הגיון, בחסינות הממסד והתקשורת בישראל.

פרופ' שמעון שמיר, חבר ועדת השופט אור, צוטט כאומר: "לא יכול להיות ש-13אזרחים ייהרגו ואיש לא יועמד לדין". אכן, באוקטובר 2000 נהרגו 13 אזרחים ערבים כאשר יצאו לתקוף שוטרים שמנעו מהם לפגוע בנוסעים על כביש ראשי של ישראל. בעימות כזה נוצרים מצבים בהם הירי הוא בלתי נמנע.

אך מי גרם לכך?

אני ממליץ לפרופ' שמיר לקרוא את הדוח שהוא חתום עליו, שם הוא ימצא, בעמוד 111, את התשובה לשאלתו. באותו עמוד מתאר הדוח את השפעת סרטון הטלוויזיה של הריגת ילד ערבי בצומת נצרים על התפרצות הזעם שהוציאה אזרחים ערבים לרחוב - לנקום את דמו של הילד מוחמד א-דורה - שלדברי מפיצי הסרטון נרצח בזדון על-ידי חייל ישראלי. וכך כותב בעניין זה דוח ועדת אור:

"תמונתו של מוחמד אל-דורה, שהופצה בכלי התקשורת, שימשה אחד הגורמים שהובילו אנשים מהמגזר הערבי לצאת לרחובות ב-1.10.00. גם גורמי משטרה וגורמי ביטחון אחרים העריכו, כי היה משקל גדול לפרסומן של התמונות, כגורם לפרוץ האירועים".

האחראים לפרסום התמונות היו הנציג היהודי של הטלוויזיה הממלכתית של צרפת והצלם הערבי שלו. הם כל כך דאגו לפרסום הסרטון בעולם – שאף לא ביקשו תשלום עבורו (או, בעצם, כדאי לבדוק מי שילם עבור "הפצת החינם" הזאת, ביידעו איזה נזק זה יגרום לישראל). הבהילות שלהם להפיץ את החומר המרשיע – לכל פינות העולם – גרמה לכך שלא הצליחו להסתיר את העובדה שהסרטון והפירוש שליווה אותו לא היו אלא – עלילת דם נבזית, כי הילד לא נהרג מכדור של חייל ישראלי. תחקיר של החתום מטה, ובעקבותיו – תחקירים של אנשי תקשורת מהשורה הראשונה בעולם – גילו את השקר, ולבסוף, עיתון הוול סטריט ג'ורנאל היוקרתי פרסם התכחשות של שני יוצרי הסרטון לטענתם המקורית – שלפיה חייל ישראלי ירה בילד – אחרי שהועמדו בפני חקירה צולבת של עיתונאים אמיתיים.
26. החוקר יוסף דוריאל:''לא צה''ל הרג את הילד מוחמד א-דורה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=26&viewmode=

אז הנה לפנינו שני אשמים מקוריים לפרובוקציה שהוציאה אזרחים לכביש כדי לתקוף שוטרים ולקבל - כתוצאה בלתי נמנעת מכך - תגובה של אש.

איך זה יתכן שהם מהלכים עדיין חופשי?

האם דרוש דוח ועדה נוספת כדי להסביר מה נאמר בעמוד 111 של דוח ועדת אור?

כל עוד מפיצי עלילת הדם, שהביאה להריגת 13 אזרחים, לא הועמדו לדין, ימשיכו אויבי ישראל לחפש כל הזדמנות להעליל עלינו כל פשע אפשרי, שיסית נגדנו את כל העולם. הם כבר עשו את זה, בהצלחה, בעלילת "הטבח בג'נין" ורק במקרה – לא הצליחו עם 19 הקורבנות של פיצוץ טילי החמאס בעזה, ב"תאונת עבודה" של מוביליהם.

יוסף דוריאל
הכותב התמחה במחקר ותכנון אסטרטגי.

______

שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!
https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9

________________

שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!
https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9

הבוקר יתקיים בפריס העירעור במשפטו של פיליפ קרסנטי נגד תחנת
הטלויזיה פרנס 2, התחנה שצילמה את הריגתו של הילד הערבי מוחמד
אל-דורה כביכול ע"י חיילי צה"ל.
ישראל לא עשתה/עושה כלום,אבל יהודי אמיץ בצרפת לקח את העסק לידיים.
כאן קרסנטי מדבר(באנגלית)לקראת המשפט היום:

http://www.honestreporting.com/

Israel Finally Refutes Al-Dura

As a Paris court awaits a screening of the al-Dura footage, Israel for the first time officially denies responsibility for the alleged death.

Exactly seven years after the iconic images of Muhammad al-Dura's alleged death in Gaza inflamed Palestinian sentiment and provoked terrible bloodshed, Israel has finally officially denied responsibility:

"The creation of the myth of Muhammad al-Dura has caused great damage to the State of Israel. This is an explicit blood libel against the state. And just as blood libels in the old days have led to pogroms, this one has also caused damage and dozens of dead," said Government Press Office director Daniel Seaman.

Addressing France 2's original report, of which only 59 seconds out of some 27 minutes of raw footage were aired, Seaman stated: "It turns out that the events could not have occurred as they were described by the network's reporter Charles Enderlin, since they contradict the laws of physics… Furthermore, it was not even possible to hit them (the boy and his father) in the place they were hiding according to the report."

Shurat HaDin, the Israel Law Center intends to take legal action, demanding that the Israeli press credentials of France 2 TV reporter Charles Enderlin and Gaza-based cameraman Talal Abu-Rahma be revoked.

These latest developments come against the backdrop of Philippe Karsenty's appeals case in Paris. France 2 successfully sued Karsenty for defamation after he accused the network of staging the al-Dura footage. A French judge, however, has ordered that the formerly withheld 27 minutes of raw footage be screened in court on November 14.

Natan Sharansky writes in the Jerusalem Post:

The al-Dura incident wasn't the only media report to inflame passions against Israel in recent years, but it was the one with the highest profile. Moreover, if, as Karsenty and others have claimed persuasively, the al-Dura incident is part of the insidious trend in which Western media outlets allow themselves to be manipulated by dishonest and politically motivated sources (recall the Jenin "massacre" that never was, or the doctored Reuters photos from Israel's war against Hizbullah in 2006), then France 2 must be held accountable...

Tragically, there is no way to repair the damage inflicted on Israel's international image by the France 2 report, much less restore the Israeli and Jewish victims whose lives were exacted as vengeance. It is possible, however, to deter slanderous news reporting - and the violence that often accompanies it - by setting a precedent for media accountability via the handover of Abu Rahmeh's full 27 minutes of raw footage. Encouragingly, the judge presiding over Karsenty's appeal has now requested the tapes. France 2 must make a full public disclosure. If there is nothing to hide, why should it refuse?

HonestReporting will be following the court case, ensuring that our subscribers receive the full story the moment it breaks from Paris.

LIED TO BY CNN?



Jewish community professional Jay Tcath describes in the Jerusalem Post what happened when CNN asked him to assist in and appear on Christiane Amanpour's "God's Warriors":

She learned of our JCRC through her mother, a non-Jewish resident of a Chicago suburb who admired our leading role in advocating an end to the Darfur genocide. It was precisely this type of activity, the noble pursuit of justice by grassroots people motivated by religious impulses and acting through religious institutions that the young producer claimed the network and its star correspondent, Christiane Amanpour, wanted to explore. After all, she told us, it is such a decent, important activity and so much more real, common and under-reported than the conventional stereotypes promoted by the mass media. She insisted that CNN's aim was not to focus - as others do ad nauseam - on the radical fringes among the Jews, Christians and Muslims....

Tcath said the CNN crew arrived in February to film his organization painting Israeli bomb shelters and holding talks with representatives on Capitol Hill on subjects ranging from Israel and Darfur to hate crime legislation and social services.

So why then did virtually all of the footage end up on the cutting room floor? I have my suspicions:

1. The producer was sincere and she and perhaps others at CNN wanted to create a program along the lines she originally described, but lost an internal battle over editorial content;

2. She and perhaps others at CNN sought to lull us into doing or saying something on tape that would have fit their "Jewish Warrior" story line, or;

3. We were simply lied to.
http://www.honestreporting.com/articles/45884734/critiques/new/Israel_Finally_Refutes_Al-Dura.asp

__________________

עזרתי לפיליפ בכך שסיפקתי לו מסמכים רפואיים המעידים
כי גמאל דורה אביו של מוחמד הוא שקרן.

כידוע טען האב כי גם הוא נפגע ממספר קליעים של חיילי צה"ל
בעיקר בידו נודע לנו כי מספר שנים קודם לכן היה האב פועל
בנין בישראל.

הוא נחשד על ידי ארגוני הטרור ברצועה בשיתוף פעולה עם ישראל
והם תפשו אותו ופגעו בו קשה . דומני באמצעות גרזן הוא טופל בבית
החולים שיבא ונותח.

דוחות הניתוח מעידים כי הצלקות שהאב טוען שהם סימני הפגיעה של
הקליעים שנורו על ידי חיילי צה"ל אינם אלא צלקות הפגיעות הישנות
שגרמו לו אחיו הערבים והניתוח בביה"ח שיבא.

החומר הועבר לקרסנטי ומשמש אותו במשפט.

לא שמעתי מה היה בסרט המלא שהוקרן בבית המשפט בצרפת אם ידועים
לך פרטים - אנא עדכן.

בברכה.

******

http://www.honestreporting.com/

סגול88
חבר מתאריך 2.9.07
129 הודעות אור ליום ששי ו' בכסלו תשס''ח 19:35 15.11.07

2. עוד יותר חשדות

נעלמו דקות שהיו כביכול צריכות להיות בקלטת המקורית.
תירצו (תחנת פרנס 2) בזאת שנעלמו בזמן העברה לד.ו.ד.

עוד רואים שהילד זז לאחר שאביו הכריז שהוא מת.

____________

שווה לקרוא את הכתבה הבאה:

HonestReporting together with Take-A-Pen covered this afternoon's hearing in France where raw footage of the Mohammed Dura was publicly screened for the first time. HonestReporting/Take-A-Pen's Alain Benjamin, who saw the video in court, discussed by phone the proceedings with MediaBackspin editor Pesach Benson.
What did the raw footage show?

We can definitely say that nobody can say who was shooting at who. Charles Enderlin said in court that the Palestinians started shooting first, but in the end, there's no way we can say what happened that day. You can't tell who did what. The assertion from Charles Enderlin, that the Israeli army killed the boy, is totally wrong. The least he could've said was that the boy was killed--but we don't know by who.

There was a dispute over how much footage was to be screened. Was the full video shown?

Charles Enderlin submitted 18 minutes of footage. The judge, without any prompting from Philippe's lawyers, asked what happened to the 27 minutes. Enderlin said on record in court that he had to manipulate some footage that was not relevant to that day. He said he transferred the footage onto DVD for the court. That was amazing.

So she asked if anyone in attendance had seen the full footage. Luc Rosenzweig was there, stood up , and said he saw a tape that was more than 20 minutes long. Richard Landes also stood up. He saw the footage at Enderlin's office. He said the timer he saw was at least 21 minutes long. The judge basically let that issue rest, but there was serious doubt hanging over the room that the footage was tampered or doctored.

After the hearing ended, how did people react to what they saw?

Not one person believed that the version of France 2 was right. Some people maintained that the footage was staged. Others think the footage was real. Clearly, nobody believed that anybody died.

Does the footage vindicate Karsenty?

Everyone was going, "Wow" and talking about whether he'll take action against France 2 for trying to swindle the court. He can wait for the verdict, or sue France 2 for tampering with the tape. He has quite a few options. Clearly, the judge wasn't convinced by France 2's version. The judge's verdict is to be given on February 27.

How did the France 2 people react after the hearing?

France 2 left immediately. They just ran out and left. They didn't want to speak to anyone.

Some people were concerned that reviving the footage would harm Israel's image.

There's absolutely no reason to be concerned for that now.

How was the media turnout?

Very large. There were four or five TV crews, 30 journalists from TV, radio and print. Only a third of the journalists and public could get in to the courtroom to see the footage. The whole thing was delayed because of the crowd. They came from all over. At one point, I saw Philippe being interviewed by Kuwaiti TV.

What's the most important lesson to take from today?

One guy stood his ground for four years. It's a lesson in perseverance.

Israel should take a cue from this trying to pursue the truth rather than put what they can under the carpet quickly. If Israel's P.R. people had pursued all these different things that showed this wasn't Israel's fault, things would've turned out differently.

The other lesson sheds a light on a process very wide spread in the region. People don't realize that Palestinians get their jobs as journalists because they're sympathetic to the Palestinian cause. They're out to push an agenda. It's up to the news services to disclose that they're using local TV personnel to capture breaking news.

http://backspin.typepad.com/backspin/2007/11/dura-discredite.html

_____________________

ביום רביעי הציג הכתב של "פראנס 2" צ'רלס אנדרלין לבית המשפט את חומר הגלם הבלתי ערוך מהסרט שצילם טלאל אבו רחמה בו רואים את מוחמד אל-דורה נורה בעזה. צפיתי בעבר בחומר הגלם הבלתי ערוך של הסרט כך שיכולתי לבדוק אם הסרט שהוצג בבית המשפט זהה לזה שראיתי בעבר. אנדרלין הציג גרסה ערוכה ממנה השמיט לפחות שלוש דקות, ומספר סצנות שאני זוכר בברור. בארה"ב מכנים זאת שיבוש ראיות, הפרעה לתהליכי המשפט ושבועת שקר.

נמתין ונראה כיצד יכנו את המעשים הללו בצרפת.
http://galert.org.il/default.asp?TMID=178&FID=490#id1079

November 14, 2007
Gambling with a Lie: Enderlin pulls a Rosemary Woods
http://www.theaugeanstables.com/2007/11/14/gambling-with-a-lie-enderlin-pulls-a-rosemary-woods/

תזכורת:

העירעור במשפטו של נציגנו בפריס פיליפ קרסנטי יתקיים היום
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=38&viewmode=

''ישראל נגד ישראל'' (עלילת מוחמד א-דורה)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=37&viewmode=

_________________

http://youtube.com/watch?v=dgBT0gXLlV4&feature=related

---------

http://www.youtube.com/watch?v=t_B1H-1opys

___________________

ב-30 בספטמבר 2000, יומיים לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא, שידרה הרשת הצרפתית ברחבי העולם כתבה, שצולמה בצומת נצרים. בכתבתו של הצלם העזתי, טלאל אבו-רחמה, נראו מוחמד א-דורה ואביו ג'מאל מחפשים מחסה מירי כבד לעברם, כביכול. אנדרליין, הכתב שלא היה במקום כלל, טען כי מוחמד א-דורה נהרג מאש חיילי צה"ל. אך בחינה מחודשת של הצילומים שנעשתה בחודשים האחרונים, מעלה כי אלו לא תיעדו ירי של חיילי צה"ל, ואף לא פגיעה באב ובנו.

הכתבה ופרשנותו השנויה במחלוקת – ומגמתית בעיני חלק - של אנדרליין, הביאו לגל של גינויים והבעות מחאה, אלימות בחלקן, נגד מדינת ישראל ויהודים ברחבי העולם. הרוחות בישראל התלהטו בשל הכתבה, שלפי ועדת אור שחקרה את מהומות אוקטובר 2000, השפיעה קשות על הצעירים הערבים גם כאן.

ועדות חקירה בלתי-תלויות, בנוסף לועדה צה"לית קבעו, כי הכתבה בוימה וכי הירי שפגע במוחמד לא יכול היה להגיע מכיוון החיילים. למרות זאת מתעקשים France 2 ואנדרליין לשמור על עמדתם עד היום.

לע"מ: הכללים לא מאפשרים לנו לשלול תעודה בתנאים אלו

בפברואר השנה דרש "שורת הדין" מלשכת העיתונות הממשלתית לשלול את תעודות העיתונאי של עובדי הרשת הצרפתית בארץ, עד שיחזרו בהם מההאשמות ויודו, כי א-דורה לא נהרג מאש צה"ל. זאת, בנוסף להתנצלות בפני מדינת ישראל ואזרחיה על הנזקים הכבדים שנגרמו להם עקב התנהלות הרשת.

"אני בדקתי את כל החומרים, שנכתבו בנושא, ועיינתי בכל הניתוחים ואני מכיר את ההאשמות, אך הכללים לא מאפשרים לי לשלול תעודת עיתונאי בתנאים אלו", מודה מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דניאל סימן, שלפני שלושה חודשים שלח מכתב תגובה לארגון. במכתב הוא אישר, כי לפי גורמים זרים הכתבה אכן בוימה. סימן קיבל את הטענה כי הכתבה היא מעשה של הכפשה נגד מדינת ישראל, שעל-פי דו"ח מיטשל וועדת אור, הפרשה הובילה לגל חסר תקדים של אלימות אנטי ישראלית ואנטי יהודית, בהם מספר פיגועי התאבדות וחטיפתו ורציחתו של העיתונאי דניאל פרל.

על אף הממצאים החד משמעיים, ציין מנהל לשכת העיתונות במכתבו, כי אין בסמכותו לשלול את תעודות העיתונאי של עובדי הרשת הצרפתית בישראל.

פראנס 2 ללע"מ: "התרתם את דמנו"

אתמול הגיע למשרדו של סימן מכתב נוסף ממשרדו של גלעד שר, עורך הדין של הרשת הצרפתית. "במכתב הם האשימו אותי על האשמות, שהטחתי ברשת בלי חקירה רשמית", מספר סימן "הם מאשימים את הלשכה בשל העובדה, שהיא השיבה לפניית 'שורת הדין', ואומרים כי 'אסור לנציגי ישראל להתיר את דמנו בלי חקירה בסטנדרטיים בינלאומיים'". ה"סטנדרטים הבינלאומיים", שדורש אנדרליין יחד עם הרשת, הינם לדעת מעורבים רבים בפרשה דרך להתחמק מאחריות.

שתי הטענות העיקריות לאורך השנים של אנדרליין, כנציג פראנס 2, הינן כי ישראל לקחה אחריות בזמן האירוע והיא מעולם התלוננה באופן רשמי על התנהלות הרשת בפרשה. ישראל אכן לא התלוננה מעולם, אך בנוגע ללקיחת האחריות היא הוטעתה, לדברי גורמים במערכת הביטחון ושירות המדינה. "בכתבה מעיתון 'מעריב' מה-8.12.2005, אומר ראש המועצה המועצה לביטחון לאומי דאז האלוף במיל' גיורא איילנד, שלל צה"ל את אחריות למות הילד, לאחר שהוצגו בפניו ניתוחים של האירוע". לא עלה על דעתם של בכירי צה"ל, שהכיר את אנדרליין כאיש מילואים מוערך ואמין ביחידת דובר-צה"ל, שיש צורך לבדוק את אמינות החומר. לאחר שאיילנד ראה את החומרים, הוא נדהם ואמר שהוא לא היה מאשר את ההתנצלות, מכיוון שמדובר בהטעיה מכוונת.

אנדרליין מצידו פועל נגד המדינה באמצעות צעדים משפטיים במטרה למנוע ממנו מלנקוט צעדים כנגדו וכנגד הרשת. בנוסף, הוא הגיש רק 18 דקות צילום מתוך 27 דקות שארך האירוע לבית המשפט הצרפתי שעסק בפרשה.

"שורת הדין": לאפשר ללע"מ לשלול את תעודות העיתונאי

לדברי יו"ר ארגון שורת הדין, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, "עלילת דם מודרנית זו גרמה להרג מאות יהודים וערבים, ועדיין מהווה לפיד בוער של שנאה כלפי מדינת ישראל, חיילי צה"ל ויהודים ברחבי העולם, כאשר תמונותיו של מוחמד א-דורה נישאות בהפגנות אנטי ישראליות עד עצם היום הזה באיראן, בעולם הערבי, במערב אירופה ובקמפוסים של אוניברסיטאות אמריקניות. כל זאת למטרת העלאת הרייטינג של הרשת הצרפתית France 2".

"אגדת מוחמד א-דורה היא, ככל הנראה, הפברוק העיתונאי הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. על האחראים לפברוק להתנצל או לשאת בתוצאות מעשיהם. זאת רק בכדי למנוע הישנות מקרים כאלה, וביתר שאת על מנת לשים קץ, אחת ולתמיד, לעלילה. לשכת העיתונות הממשלתית חייבת להגן, במקרה זה, על אינטרס ישראלי מובהק, והיא אינה יכולה לטעון שבסמכותה להעניק תעודות עיתונאי אך אין בסמכותה לשלול תעודות אלה. אנו מקווים ששופטי בג"צ יראו לנגד עיניהם את האינטרס הישראלי בלבד, ויורו ללשכת העיתונות לשלול את תעודות העיתונאי של עובדי הרשת".

תגובת פראנס 2: הרשת מואשמת בקנוניה

בשם פראנס 2 הגיבה עורכת הדין לואיז ספורטס ממשרדו של גלעד שר.

"עדיין לא ראיתי את הבג"צ, אך אני מכירה את העניין. הרשת מואשמת כבר שבע שנים בקונספירציה שלא הייתה ולא נבראה. בארץ ובחו"ל יש מסע נמשך נגדה. שארל אנדרליין שידר אותה בעודו בטוח, כמו שהוא עד היום, שהצילומים הינם אותנטיים. הקלטת של חומר הגלם המלא, 18 דקות, שודרה בבית משפט צרפתי ב-14 בנובמבר במסגרת ערעור של פיליפ קרסנטי, יהודי צרפתי, שנתבע על לשון הרע בידי פראנס טיים. הערכאה הראשונה קבעה, כי הוא אשם בהוצאת לשון הרע, ואז הוא עירער. במסגרת הערעור הקלטת הוצגה. הערעור עדיין בהליכים".

"רק 18 דקות הוצגו, מכיוון שאלו הם הדקות שצולמו. יש מחלוקת בנוגע לאורך האירוע. היא נובעת מכך שלצלם לא הייתה סוללה מספקת, אז הוא צילם את הקטעים בהם הייתה פעילות".

"לא היו וועדות חקירה בינלאומיות. פראנס 2 דורשת וועדת חקירה בסטנדרטים בינלאומיים. בינתיים הייתה רק וועדת בדיקה, שלא ברור, אם יש לה כתב מינוי. האלוף יום-טוב סמיה (אז אלוף פיקוד דרום –אומדיה), מינה את נחום שחף, פיזיקאי, שערך את הבדיקה. העמדה היום היא שהחומר של הוועדה למשך עשור מיום הבדיקה חסוי, אז אנו לא יודעים מה היה שם. אך בעקבות הבדיקה החלו לרוץ שמועות. ארגונים ואנשים שונים ללא ידע בניתוח זירות פשע החלו לטעון נגד פראנס 2. על רקע זה 'שורת הדין' ביקשה לשלול את תעודת העיתונאי של כל עובדי פראנס 2".

"ב-2005 היועץ המשפטי לממשלה בחן בקשה זו, והחליט שהוא סבור כי ראוי שהדיון יישאר במישור הציבורי-תקשורתי ולא במישור הפלילי. בעמדתו של מר דניאל סימן, שאין כל הוכחה לזה, ששארל אנדרליין היה שותף לביום ויצירת עלילה נגד מדינת ישראל. בנוסף הוא אמר, שתעודות לע"מ מוענקות לעומדים בתנאי הסף, ואיכות העבודה ודעות הכתבים, למרות שאנו חולקים על הרעיון כי מדובר בבעיה עם איכות העבודה, זו אינה קריטריון או תנאי בשיקול להענקת תעודה ובלקיחתה. במכתבו לשורת הדין הוא מפרט את עמדות הגורמים השונים בארץ ובחו"ל".
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=13391&MenuID=837&ThreadID=1014018

--------------

הכותרת שפורסמה זה עתה על ידי איילה חסון שמומחה צרפתי שבדק
את כל הפרשה כולל הסרטים, אומר חד משמעית שמדובר בזיוף.....

תזכורת לתת-אשכול:

''ישראל נגד ישראל'' (עלילת מוחמד א-דורה)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#37

מומחה צרפתי: צה"ל לא הרג את א-דורה
יום ראשון, 2 במרץ 2008, 5:54 מאת: עדי שוורץ, הארץ
http://news.walla.co.il/?w=//1242482

בול שהונפק לזכרו של א-דורה. "אם ג'מאל ומוחמד א-דורה אכן נפגעו מיריות, הרי שאלה לא יכלו מבחינה טכנית לבוא מכיוון העמדה הישראלית"

בחוות דעת שהוגשה לבית המשפט בפריס, קבע מומחה לזיהוי פלילי כי סביר מאוד שתמונות הילד הפלסטיני שנורה למוות בוימו

בפעם הראשונה מאז הועלו ספקות לגבי אמינות דיווחי הטלוויזיה הצרפתית בפרשת הילד מוחמד א-דורה, מומחה עצמאי לזיהוי פלילי מפרסם חוות דעת שלפיה הילד ואביו ג'מאל לא יכלו להיפגע מירי צה"ל. לטענתו, סביר מאוד שמדובר בתמונות מבוימות.

חוות הדעת הוכנה על ידי ז'אן קלוד שלינגר והוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט בפריס, שדן בתביעת הדיבה של רשת הטלוויזיה "פראנס 2" נגד פיליפ קרסנטי. בנובמבר 2004 טען קרסנטי במאמר שפירסם באתר האינטרנט שבבעלותו, "מדיה רייטינג", כי מותו של א-דורה בצומת נצרים ביומה הראשון של אינתיפאדת אל-אקצה בוים.

בחוות דעת שקרסנטי הציג לבית המשפט כתב שלינגר, כי "אם ג'מאל ומוחמד א-דורה אכן נפגעו מיריות, הרי שאלה לא יכלו מבחינה טכנית לבוא מכיוון העמדה הישראלית, אלא רק מכיוון העמדה הפלסטינית".

בנוסף, קבע שלינגר, כי "לנוכח ההקשר הכללי, ולנוכח מקרים רבים של ביום אירועים, אין שום עדות אובייקטיווית לכך שהילד נהרג ושאביו נפצע. סביר מאוד, אם כך, שמדובר בביום". שלינגר אישר אתמול בשיחת טלפון עם "הארץ" את הדברים.

אין שום עדות לפציעה

וזו הפעם הראשונה שמומחה מוסמך, שאינו מטעמה של מדינת ישראל, מאמץ את טענותיו של קרסנטי. למצולם אין קשר לכתבה (רויטרס)
שלינגר הוסמך להעניק חוות דעת בתחום הזיהוי הפלילי על ידי הערכאה הגבוהה ביותר בצרפת, ומשמש יועץ בבתי המשפט זה יותר מ-20 שנה. הוא ביצע שחזור של הארוע והתייחס בחוות הדעת לזווית הירי, לסוג הפציעות ולכלי הנשק שהיו בידי צה"ל והפלסטינים. לפי חוות הדעת, אין שום עדות לפציעה של הילד מוחמד ברגלו הימנית כפי שדווח בזמנו, או בבטנו.

בעניין פציעתו של האב, כתב שלינגר, "אם הפציעות אמיתיות, הן לא יכלו להיגרם בזמן האירועים שתוארו בדיווח הטלוויזיוני של פראנס-2".

מבחינת הזווית, כתב שלינגר, "בהנחה שהירי הגיע מהעמדה הישראלית, רק הגפיים התחתונות יכלו להיפגע, משום ששאר איברי הגוף היו מוגנים על ידי חבית שהיתה במקום".

הדיון שנערך בימים אלה בבית המשפט בפריס הוא בערעור של קרסנטי, לאחר שבאוקטובר 2006 הוא הורשע בערכאה ראשונה בהוצאת דיבה. עד כה נעשתה רק חקירה אחת של האירוע, על ידי צה"ל, וזו הפעם הראשונה שמומחה מוסמך, שאינו מטעמה של מדינת ישראל, מאמץ את טענותיו של קרסנטי.

שרל אנדרלן, כתב רשת הטלוויזיה פראנס 2 בישראל ומי ששידר את הכתבה המקורית, אמר אתמול בתגובה כי הוא ופראנס 2 דוחים את חוות הדעת מכל וכל.

"הממצאים שהובאו בפני המומחה היו חלקיים", אמר אנדרלן, "איננו יודעים אילו תמונות הציגו למומחה. השחזור שביצע היה באמצעות אם-16 וקלצ'ניקוב, ולמיטב ידיעתנו היו בעמדת צה"ל גם רובי צלפים".

-------

תזכורת לעלילה הנתעבת של הפלשתינים:

47. ''מומחה צרפתי אומר סיפור מוחמד א-דורה זיוף''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5103&omm=47&viewmode=

''ישראל נגד ישראל'' (עלילת מוחמד א-דורה)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#37

--------

1. הצלם שצילם את הארוע: "אני לא אמרתי שהחיילים הישראלים הרגו את הילד"

2. צוות צילום של רוייטרס מצלם מטר אחד בלבד מאחורי א-דורה

3. אין רכיב אובייקטיבי המאפשר לנו להסיק כי הילד נהרג.......

4. הילד זז לאחר "מותו"

5. ערוץ ARD הגרמני: כאשר אנחנו מקבלים את מה שצרפת2 הציגו היום,
העד היחידי למעשה - שקרן?