עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = תדי קולק = שימון פרס = השיטה !!  

ןהכ הלא תאמ
ראורבפב 19-ב

ynet

בעיתוי סמלי, גם אם ללא כוונה תחילה, אישרה היום (ד') ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת את הצעת החוק למאבק בארגוני פשיעה לקריאה שנייה ושלישית.

הצעת החוק באה להתמודד עם תופעות של פשיעה מאורגנת, המקשה לעיתים על המשטרה להוכיח קשר בין מבצעי העבירות לראשי אירגוני הפשע. היא קובעת שעמידה בראש אירגון פשע, ניהול ופיקוח על פעילות באירגון שכזה או מימון וייעוץ לאירגון שכזה, תהווה עבירה שעונשה 10 שנות מאסר. עוד נקבע שעונשה של עבירה המבוצעת במסגרת אירגון פשיעה יהיה כפול מהעונש הקבוע בחוק על עבירה דומה.

הצעת החוק מתייחסת גם לעבירות בהם מעורבים אישי ציבור. נקבע כי עובד ציבור המסייע לפעילות של ארגון פשיעה עובר גם הוא עבירה שעונשה 10 שנות מאסר.

יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן, אמר שיש להלחם בפשע המאורגן ולהחמיר את הענישה, אך כדי להצליח במשימה לא די בחקירה, אלא בהעמדת הנושא בסדר העדיפויות הלאומי והקצאת תקציבים שיאפשרו את אכיפת החוק. הוא ציין כי ועדת החוקה שבראשותו עבדה בחודשים האחרונים שעות ארוכות במטרה להשלים את החקיקה בטרם תתפזר הכנסת. "עמדנו בהתחייבות ועשינו את שלנו. אני מצפה מהממשלה למלא אחר הבטחתה, לכנס את מליאת הכנסת ולאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית עוד בכנסת הנוכחית", אמר איתן.

היום בשעת הצהריים יצאה הודעה מלשכת שרת החינוך,
גב' לימור ליבנת, המודיעה את הבשורה הנפלאה ליהודי
יקר זה...

להזכירכם את כל החומר שהבאתי עד להיום, ושלכבוד יום
זה אני אשלים את הדו"ח האחרון שכתב פרופ' מנחם אמיר
לקראת הכנת החוק בנושא הפשע המאורגן
"פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''"
https://rotter.net/forum/gil/5245.shtml
"עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון...@"
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=
שאושר לאחרונה בועדת חוקה חוק ומשפט...@
19. שימו לב: אושרה הצעת החוק בנושא הפשע המאורגן@
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=19&viewmode=

יישר כח לך פרופ' מנחם אמיר, וכמו שאני מכגיר אותך,
אתה בטח תמשיך בעבודתך הקדושה, רק זכור חייבים לשנות
את השיטה......

@ היש פשע מאורגן בישראל....? @

אם כך...:-
היכן הדו"ח שהוגש לממשלת ישראל, בראשותו של מנחם בגין ז"ל בשנת 1978??

האם המפכ"ל אהרונישקי מטעה את עם ישראל בהכרזתו זאת...??

מצ"ב שער הדו"ח, שהוגש בכלל וחשף את הפשע המאורגן, שהתחיל לפני
ועם קום המדינה, ושמפלגת מפא"י על כל מה שניגזר ממנה, הפכו זאת
לשיטה שדופקת את המדינה עד עצם היום הזה...!!

מבחן התוצאה.
פ"ש

פרקליטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד דוד שימרון הגיב לפני זמן קצר (רביעי) בשמו של ראש הממשלה לפרטים החדשים בפרשת "ביבי-טורס" שנחשפו מוקדם יותר הערב בערוץ 10. לדבריו, "ראש הממשלה פעל על פי החוק בכל נסיעותיו. אין אפילו אגורה אחת של מימון כפול. מספר גופים התחלקו בהוצאות נסיעתם של ראש הממשלה ורעייתו". עו"ד שימרון איים בהגשת תביעת דיבה נגד הערוץ. "מדובר בכתבה שאינה אמת, חסרת כל בסיס, במטרה להכפיש ולפגוע בראש הממשלה. אחרת קשה להבין מדוע הערוץ מתעקש, זאת הפעם השנייה, לשדר כתבה שאינה אמת. משפחת נתניהו תגיש תביעת דיבה, הן על דברי אי האמת ששודרו בכתבה הראשונה, והן על דברי אי האמת והדיבה ששודרו הערב".
מקור:
http://news.walla.co.il/?w=//1813181
.
.

תזכורת:

עו"ד דוד שימרון ממשיך את מורשת אביו.... "תרתי משמע":

עו"ד דוד שימרון ממשיך את מורשת אביו...."תרתי משמע":

תת-אשכול:
4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח ?! https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=שימרון#4
אשכול ראשי - אשכול שצונזר והוחזר:
עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = השיטה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=שימרון

פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&viewmode=all&keywords=שימרון

גוש השמאל-מרכז – יחד עם שינוי, עם אחד ועלה ירוק – מקבל 57-58 מנדטים; גוש הימין-דתיים – יחד עם ישראלי בעליה – מקבל 62-63 מנדטים; בשבוע שעבר: שמאל-מרכז – 53, ימין-דתיים – 67
http://elections.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=11748&id=320948

מסקנה: יוסי שריד = עלה ירוק = פשע מאורגן...@

היום פורסם בידיעות אחרונות- מצ"ב הכתבה מאת: בן כספית,
שדן מרידור הוא אחד מתוך שלושת המועמדים לתפקיד...:-
"ראש המועצה לביטחון לאומי", לאור התפטרותו של אפריים הלוי
משהיה גם ראש המוסד לשעבר.

@ להלן: הכתבה !!

@ אין לי ספק שהוא לא יבחר לתפקיד, אני אקרע קריעה אם הוא יבחר !!

@ דן מרידור היה ונמנה על סדר היום של השמאל הקיצוני, אתם לא
מאמינים , תקראו לעיל את סדר היום שפורסם על ידי מנכל"ית מרכז
רבין = ח"כ/פרופ' יולי תמיר = גוש שלום, שלושה חודשים לפני
הבחירות האחרונות = ינואר 2003....!!!
בליכוד = במחנה הלאומי !!!

@ ראו הוזהרתם !!!

דן מרידור טוען בראיון לערוץ 7 כי הוא תמיד התנגד להסכם אוסלו. אך יחד עם זאת הוא מדגיש כי ממשלת הליכוד הייתה חייבת לשמור על ההסכם.
טנא סמואל

דן מרידור עשה היום (א') מעבר מן החיים הפרטיים אל המים הסוערים של החיים הפוליטיים.

היום, לאחר שהכריז בבוקר על הצטרפותו החוזרת לליכוד, דן מרידור לא ממש רוצה לזכור את אותם הימים כשהקים עם רוני מילוא ויצחק מרדכי את מפלגת המרכז. "אני הצטרפתי לליכוד לפני 42 שנים וכמעט כל החיים הייתי בליכוד", מנסה מרידור להסביר את עברו מחוץ לשורות הליכוד, "בשיא כוחו של ליכוד פרשתי בגלל חילוקי דעות קשים עם נתניהו. הזמן חלף ואני חזרתי לפני שש שנים לליכוד ואני מרגיש שזו המפלגה שלי".

בניגוד לעובדה כי מרידור מרגיש בבית, פעיל שטח של ליכוד בגוש דן טוען שלא נראה את מרידור במליאת הכנסת הבאה. "אני וכל חבריי בליכוד לא נצביע לו בפריימריז. הוא ורוני מילוא הפילו את ממשלת הליכוד בשנת 1999", אמר פעיל הליכוד.

דן מרידור טוען היום כי הוא תמיד התנגד להסכם אוסלו. אך יחד עם זאת הוא מדגיש כי ממשלת הליכוד הייתה חייבת לשמור על ההסכם. "זה היה הסכם חוקי. לא הייתה לנו ברירה אלא לכבד התחייבויות בינלאומיות של ישראל. זה היה הסכם רע, אך כל עוד הוא נחתם כדין לא הייתה לנו אפשרות לחזור ממנו".

מרידור מודה כי הוא היה בעד יציאת ישראל מעזה, אבל יחד עם זאת הוא סבור ש"ההתנתקות נעשתה בדרך גרועה. היה צריך לצאת בהסכם".

_______________

מצ"ב קובץ ראשון של פרק א'-"דן" המשחד הלאומי.

המשך יבוא...

"מועד הבחירות לכנסת הרביעית נקבע ל-3 בנובמבר 1959.
מנכ"ל משרד התחבורה פנחס {פיני} גינזבורג חבר קיבוץ רמת הכובש.
פנה בטלפון אל אריה מזור. יו"ר מזכירות "דן" וביקש "הלוואה"
ל"אחדות העבודה"....!!

"בחקירתו במשטרה ב-2 באוגוסט 1962....".

"משרדים לפרסום וליחסי ציבור-לא כולם- ששירתו את המפלגות
במערכות הבחירות האחרונות. וגם שרים. חברי כנסת וראשי עיריות,
התרימו אנשי עסקים ובעלי הון. שזוכו בחשבוניות מס פיקטיביות-
הוצאה מוכרת בסעיף יחסי ציבור".
{ציטוט}

מצ"ב קובץ 2 של פרק א-"דן" המשחד הלאומי....

מצ"ב קובץ 3 של הפרק א-"דן" המשחד הלאומי....

מי שלא מבין לצערי זה אתה אבל מה לעשות שמשלמים לך ולאחרים להגיב בצורה מטומטמת.הכחשות שיטתיות של תנובה: לא היה קרטל, לא הוחדר סיליקון לחלב

1. כך מתייחסים בתנובה לעובדת שביקשה למנוע שחיתות ובזבוז כספים. וכיצד התייחסו בתנובה אל ציבור צרכני החלב? גרוע הרבה יותר, למעשה.
2. בין התאריכים 25.1.94 עד 6.9.95, ייצרה "תנובה" כמות כוללת של כ13- מליון ליטר חלב עמיד 1% שומן, בקופסאות בנות 1 ליטר ו1/2- ליטר. בכל התקופה האמורה, הוסיפה תנובה, לחלב חומר הנקרא דימיתיל פוליסילוקסאן הידוע בציבור גם בשם סיליקון.

3. ועדה מקצועית מטעם ארגון הבריאות העולמי וארגון המזון והחקלאות של האו"ם (JECFA) קבעה לגבי חומר זה (כמו לגבי חומרים נוספים) כמות צריכה יומית קבילה ( ADI Acceptable Daily Intake).

4. ה- ADI משמש כהנחיה לתעשיית המזון בנוגע לשימוש בחומר. התקן האמריקאי (FDA) אוסר על הוספת סיליקון לחלב המיועד לשתיה.

5. מאחר ובארץ נצרכות כמויות גדולות של חלב (לאו דווקא חלב עמיד), בעיקר על ידי ילדים, הרי במקרה של צריכת חלב המכיל סיליקון, עלולה הצריכה לעבור את רמת ה - ADI. תקן רשמי 284 מתייחס לחלב פרה לשתיה. התקן הוכרז כרשמי ביום 14.8.87. תקן רשמי הוא כידוע תקן מחייב. ס' 105 קובע מהם התוספים שמותר להוסיף לחלב ולאילו סוגי חלב מותר להוסיפם.

6. סיליקון אינו נמנה עם החומרים שמותר להוסיפם לחלב על-פי תקן זה. לחלב אין להוסיף כל תוסף למעט אבקת חלב וויטמינים מסוימים שמטרתם העלאת הערך התזונתי (להבדיל מפעילות טכנולוגית). התקן מכוון להבטיח כי חלב פרה לשתיה יהיה מורכב מחומר המוצא בלבד (והתוספים התזונתיים המותרים) ללא כל תוספים אחרים, בין שהם מזיקים ובין שאינם מזיקים.

7. בסוף חודש אוגוסט 1995, התפרסם בכלי התקשורת דבר הוספת הסיליקון לחלב. בעקבות הפרסומים, פרסמה תנובה ב31.8.95- במספר עיתונים בארץ, מודעות שקריות בהן נטען כי החלב העמיד של תנובה נקי מתוספת סיליקון וכי בדיקות במעבדות בלתי תלויות מוכיחות זאת. מודעות דומות נתפרסמו גם ביום 1.9.95.

8. לאחר בדיקת הידיעות בדבר הוספת הסיליקון, הורה משרד הבריאות על השמדת החלב בו נמצא סיליקון, וזאת מאחר ואינו עומד בדרישות התקן והוא אסור למאכל אדם. נשקלה האפשרות להתירו למאכל בעלי חיים אך הוחלט שלא לעשות כן, לנוכח הקושי לפקח על הגבלה זו וכן לאור העמדה הבסיסית כי בדר"כ מה שאסור בשימוש למאכל אדם אינו ראוי גם לבעלי חיים.

9. ב11.12.95-, הוגש כתב אישום כנגד תנובה בגין הפרשה (ת.פ. 3031/95 בבית משפט השלום ברחובות). ביום 4.3.96, הורשעה תנובה על-פי הודאתה בעבירות אלו:

אי מילוי הוראות תקן רשמי - עבירה על סעיפים 9(א); 17(א)(1) ו17-(ב) לחוק התקנים, תשמ"ג1953-. איסור הטעיה בפרסומת - עבירה על סעיפים 2(א) יחד עם סעיפים 7(א)(1), 23 ו25- לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. האישום התייחס לפרסום מודעות בעיתונות מטעם תנובה, בהן נטען כי החלב אינו מכיל סיליקון.

10. העובדות האמורות לעיל מגלות כי תנובה שיווקה חלב פרה שאינו תואם תקן רשמי, והאסור על כן בייצור ושיווק, וכי היא נמנעה מלציין בין רכיבי החלב את הסיליקון.

11. תנובה הטעתה, אפוא, את הציבור הן באשר לרכיביו של החלב שייצרה ומכרה והן באשר להתאמתו לתקן הרשמי. אי ציון הסיליקון בין רכיביו של החלב שצוינו על גבי האריזה מהווה כשלעצמה הטעיה. בנוסף מתבטאת ההטעיה גם בכך שהחלב שווק כחלב התואם תקן רשמי אף שאינו עומד בתקן זה.

12. נוכח ההטעיה של מאות אלפי אזרחים ישראלים, בתוכם תינוקות וילדים רבים ששתו סיליקון, אולי מתגמדים מעשי תנובה כנגד "פיקנטי", אך עם זאת אין להקל ראש בדבר. משום שמי שמרעיל את האווירה העסקית סופו שיזרים בלב אטום סיליקון לחלב ביודעו שמאות-אלפי ילדים ישתו ממנו.

13. וכמובן, גלגול עיניים לשמיים. חלק מהעניין. "תנובה בקרטל נגד "פיקנטי"? - חס וחלילה". "סיליקון בחלב? אנחנו? מה פתאום!", "הצגת עובדת ישרה כחולת נפש? - לא אנחנו". גם הפעם, בפרשת הקרטל, יצפה הקורא החכם להכחשה גורפת ולכעס של אדוני הארץ אנשי הרפתות, ואחר-כך, כמובן, יופיע הצדק, שכן ראשי תנובה. כלשון ר' שלמה אבן-גבירול, "מראים תומה - ותחתיה ערמה", ועל כן סופם המוסרי המסתבר הנו כליה מוסרית וממשית.

מבוא

היחס של החברה הישראלית לדמוקרטיה היא כמו לדת אין מה לשנות זה הכי טוב שיש. חברה צאו מזה.

בשנים האחרונות אנו עדים להתגייסות כוללת של רשויות הדמוקרטיה קרי:

משטרה ופרקליטות - רשות מבצעת.
תקשורת - רשות רביעית?
בית המשפט (העליון בדרך כלל) - רשות שופטת.

אין פה קונספירציה יש פה תחושה פנימית של ה"סחבקיה" שיושבת בכל רשויות השלטון, כפי שבאה לידי ביטוי בפליטת פה של מצנע "אנחנו מפלגת שלטון". אם מישהו אחר מאיים על השליטה אז יש לפעול בכל האמצעים, וכולם כשרים כדי לשנות את רוע הגזירה וכך אישים שונים שלא מתקשרים בניהם באמצעי אלקטרוני או אחר, הנמצאים במוסדות שלטון שונים הם שותפים לדרך ומי שמפריע יש לסלקו לפני שיאיים על מוקדי הכוח בהם הם שולטים.

אני מציע פה לשפר את הדמוקרטיה כפי משתגלת לנו בכל כיעורה ואינה יותר מאוליגרכיה גסה.

א. שיטת המחירון

גודל האחריות יחסי לגודל המחיר של המועל או כושל באחריות שהופקדה בידו.

אתן כמה דוגמאות:

רופא שגורם למות פציאנט (זה קורה אך ככול שהרופא צובר ניסיון מקרים אלו צריכים להצטמצם) רופא משלם בהתאם לתפקידו למשל 0.5% משכרו ברוטו למשפחת האדם שבגלל רשלנותו נפטר. כשהוא הופך לרופא מומחה התעריף עולה למשל ל-2%. רישום התמותה יופיע בקורות החיים של הרופא.

מ"פ בצבא שאחראי למות חייל ישלם כל חייו 1% משכרו ברוטו למשפחת החייל. מג"ד התעריף יהיה 3% וכך הלאה. במקרה וכמה קצינים חברו לטעות כל אחד ישלם בנפרד.
שופט שגוזר גזר דין שגוי כבמקרה עיזאת נפסו (7.5 שנים בבית סוהר), "כנופיית" מע"צ ועמוס ברנס (8 שנים בבית סוהר) ישלם 10% משכרו ברוטו למורשע בטעות כל ימי חייו. שופט שמענה דין, למשל מושך משפט יותר משלשה חדשים ישלם לצד הלא ממשלתי 2% משכרו כל ימי חייו.

איש תקשורת שיפרסם ידיעה, שהוכחה כלא מדויקת ישלם 1% משכרו ברוטו לנשוא הידיעה. במידה והידיעה היא שקרית הוא ישלם 2% משכרו ברוטו.

שוטר או איש ביטחון אחר שגרם לאדם להיכנס לבית סוהר בעקבות בידוי ראיות סחיטת הודאה שקרית ישלם בנוסף למשפטו הרגיל - הפלילי 15% מהכנסתו ברוטו לאדם שאותו הפליל בזדון.

בשלשת הדוגמאות הראשונות יש אחריות על חיים או על חלק מהם (מאסר) אך ניתן להרחיב זאת גם עבור פציעה או כל נזק אחר. בארבע הדוגמאות הראשונות אין כוונת זדון אך יש רשלנות בדוגמה האחרונה יש כוונת זדון.

אנשים שנמצאים במוקדי אחריות יהיו הרבה יותר זהירים ולא ימהרו לסכן חיי אדם.

נשאלות מספר שאלות פרקטיות כמו מי יקבע את האשמה ומה תהיה המוטיבציה לקחת אחריות. אילו בהחלט נושאים שיש לדון בהם ולפתחם הן מהבחינה הפילוסופית והן מהבחינה המעשית. לשאלה הראשונה אולי כדאי להקים בית דין נוסף (ממילא יש לנו עודף גדול של עורכי דין אז אפשר לתת להם עבודה) והתעריפים יהיו ללא נסיבות מקלות וללא שיקול דעת ברגע שהוכחה במשפט אזרחי או פלילי אשמה התעריפון יופעל ממש כמו שלילת רישיון של מעורב בתאונת דרכים.

רופא רשלן היה תוך זמן קצר עושה הסבת מקצוע. קצין חסר אחריות היה פורש לגמלאות לפני שהוביל מאות חיילים אל מותם הוודאי. שוטר מושחת היה צריך לרעוב ללחם או לחילופין להתחיל לשדוד בנקים כי לממן את כישלונותיו, שופט רשלן היה צריך לחצות את הקווים (ולהיות עו"ד מן השורה) כדי לגמור את החודש.

אם הייתה שיטת התעריפון פועלת אז לעדנה ארבל מהפרקליטות, למזרחי מהמשטרה, לא היה מה לאכול ומרדכי קרמניצר (להלן פרופסור) - שופט צבאי וחיים כהן - שופט ברנס היו יורדים מנכסיהם. שופטי בית המשפט העליון שהחליטו להחזיר את 400 הרוצחים שרבין, זכרו לברכה, גירש היו מתאבדים או בורחים ומבקשים מקלט מדיני, אנשים אילו היו חייבים לשלם יותר מ-100% משכרם ואין דבר כזה.

שמעון פרס ובן-עמי (להלן פרופסור) יבדלו לחיים ארוכים ויוזמי הסכם אוסלו ושחרור מעל 1000 רוצחים ערבים, היו באותה קטגוריה. אז אולי במקום לתמוך ברשות הרצח הערבית בראש ערפת היו הכספים של משכורות פרס ועמותותיו השונות מופנים לנפגעים ומשפחות הנרצחים.

עיזאת נפסו היה מוכן לקבל אחוזים מהכנסת השופטים ששפטו אותו ומהכנסת יוסי גינוסר. עמוס ברנס היה בוודאי שמח לקבל משכרם של השוטרים שהפלילו אותו ומסדרת השופטים ערלי הלב ששפטו אותו.

ב. אפשרות לתביעה אזרחית

כיום לפרקליטות המדינה יש מונופול על הגשת תביעות פליליות וכך קורה שקציני משטרה או פרקליטי המדינה מחליטים לקבור מקרים פליליים המעניינים מאד את הציבור בטיעון "חוסר עניין לציבור". אם הוגשה למשל תלונה למשטרה והמשטרה או הפרקליטות מחליטים לקבור ובמשפט אזרחי יזכה המתלונן, בנוסף ישלמו האישים החתומים על "חוסר עניין לציבור", למתלונן לפי שיטת התעריפון.

מה דעתכם?
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?docid=1977&subjectId=3

רשות הלינץ' התיקשורתי - הרשות הרביעית היא הקובעת דה-פקטו.

רשות הלינץ' התקשורתי מורכבת מברית של יד רוחצת יד בין:

1. התקשורת הממלכתית .
2. הפרקליטות והיועץ המשפטי.
3. מחלקת החקירות במשטרה.

בעמדות המפתח של מוקדי הכוח בשלושת זרועות המאפיה הזו נמצאים
אנשי המיליה השמאלנית שרואים עין בעין את הצורך בהפלת הימין.

כזכור:

ביבי לא יכול היה למנות את יעקב נאמן לשר משפטים
כי המיליה השמאלנית חששה ממנו.
ולא הרשות השופטת היא שפסלה אותו, אלא חבירה של היועץ המשפטי
'בן יאיר' לידידיו בתיקשורת יצרו אוירה ציבורית שגרמה
ליעקב נאמן לסגת מהסכמתו להיות שר בממשלת נתניהו.

וכך בכל הפרשיות שניצב מזרחי הדליף לתיקשורת והיא מצדה פמפמה
נפיחות נבובות בתמיכה חוזרת, במטרה להכפיש את נתניהו -
'בר-און תמורת חברון', 'מתנות' וכו'.

למותר לציין שאף אחת מהפרשיות לא הגיע להכרעת הרשות השופטת
ואף על פי כן הלינץ' הציבורי קבע את סדר היום ואת התוצאות הבלתי
נמנעות שבעטיין.

נ.ב.
פרשת חוות השיקמים שהיתה נבובה - כצפוי - גם היא נולדה
מהדלפה מגמתית משטרה\פרקליטות לתיקשורת, וכך יהיה גם
הבלון של השחיתות בגין הלואה של המיליונר.

המכנה המשותף הוא פריצה מתוזמנת בעיתוי המתאים לצרכי
השמאל (בחירו וכו')

והורדת פרופיל בתמימות מעושה כשמסתבר שאין כל בסיס לתביעה,
כל זה כמובן לאחר שההכפשה הספיקה להספג במוחות השטופים.

חושף הכתב בלי משים את הטכניקה בה משתמשים במשטרה כדי ללכלך את הליכוד.

פרשת "סיטי טאוור" הולכת וגוועת. היא מילאה את המטרה של יצירת תחושה בציבור שבליכוד יש שחיתות. הממצאים עצמם, כנראה, דלים למדי. הפרשה מככבת כבר חודש בחדשות אבל כעת המשטרה "החליטו לא להשקיע זמן וכוח אדם בפרשת המלון. משום שהם לא מייחסים לה חשיבות כה רבה..."

המשטרה רוצה "להתפנות לחקירות המסובכות יותר: אם וכיצד חדר הפשע המאורגן למנגנוני הליכוד ולרשימה לכנסת".

החקירות האלה הם יוזמה של המשטרה. הם נערכות רק לגבי הליכוד. המשטרה איננה חוקרת אם הפשע המאורגן חדר למפלגת העבודה או לשינוי או למרצ אפילו לא (וזה מוזר במיוחד) למפלגת "עלה ירוק" התומכת בסמים.

המשטרה תחקור את ההתפקדות בליכוד. גם בעבודה היתה התפקדות. אותה לא חוקרים.

המטרה היא לדאוג לזרם בלתי פוסק של ידיעות על חשדות וחקירות ונחקרים. נוצר רושם של שחיתות בלי קשר לתוצאות החקירות ובוודאי בלי קשר לתוצאות המשפטים - אם יהיו בכלל.

חקירות המשטרה מתחילות להיראות, יותר ויותר כנסיון לפוטש. הן מופעלות כחלק אינטגרלי במערכת שטיפת מוח תקשורתית ותעמולתית במטרה להעביר את השלטון במדינה מידי העם לידי מיעוט אוליגרכי.

צריך להתחיל לחקור האם לא חדר הפשע המאורגן הפוליטי למשטרה.

יש עדיין תקווה קלושה. אם היועץ המשפטי ידחה את המלצות המשטרה להעמיד את נעמי בלומנטל לדין - הוא יחזיר את השד המשטרתי לבקבוק והמצב יכול לשוב לשפיות ולדמוקרטיה.
היועץ המשפטי צריך גם להורות למשטרה לא לחפש בכל מחיר ובאופן מלאכותי חשדות כאשר אין תלונות עם חומר של ממש. מצד שני עליו להורות להתחיל לחקור באופן נמרץ (כמו שהיה לגבי הליכוד) את החשדות נגד מצנע, יולי תמיר, סנה, וזיופי הקלפיות בעבודה.

לצורך זה דרוש אומץ לב ויושרה בלתי רגילים. היועץ המשפטי יהיה צריך להיות מוכן לתשפוכת השמצות ורצח אופי מצד האוליגרכיה ועושי דברה. למרבה הצער ספק אם יש לרובינשטיין את הכוח הנפשי ונכונות ההקרבה הנחוצים כדי למלא את חובתו כלפי הדמוקרטיה והעם.

בבחירות שלפניהן נקרא הצוות "זוז". הסמל שלהם הזכיר מוטיב של ברק חשמלי.
בצוות יוצאי יחידות בטחוניות ומנהלים מהתנועה הקיבוצית.

כל המידע חשפתי בסקופ בפורום זה עוד לפני מספר חודשים בכותרת : "באיזה טריק יבחרו הפעם?".

אני זוכר שחברת פורום בכינוי "הזקנה" רבה איתי האם זה סקופ...

גם לפני רצח רבין תהיתי באיזה טריק יבחר הפעם המערך.

אז מה חדש בזה?

מכל העסקנים שרוצים להנהיג את ישראל, עוד לא הצלחתי לזהות אחד,
שראוי להנהיג את העם האומלל, המוכה, שההסטוריה לא היטיבה עימו.

פירוש הדבר, שלא חשוב מי יבחר, מצבנו לא ישתפר בהרבה.
אבל יש בין העסקנים כאלה, שאני חושש, שמצבנו יורע מאד אם נבחר בהם.

בבחירות האלה חשוב לזכור:

א. אנו בוחרים בגזר דינה של ישראל
ב. אנו מטילים לקלפי פתק ובו ירשם גורלנו.
ג. הבחירות האלה הם בצל תעמולה ארסית והרסנית.
ד. מוח העם, עולה על גדותיו מסיסמאות נבובות וריקות מתוכן אמיתי.

אינני יודע במי לבחור. ובוודאי שלא אמליץ על בחירה רצויה.

אבל חשוב שכולנו נחשוב, בכל כוחנו, כדי למנוע חורבן קשה נוסף.

באחד האשכולות האחרים, הגבתי על המתרחש במערכת הבחירות.
זהו פן נוסף, של חוסר האחריות של העסקנים היהודים.
ממליץ לקרוא ולחשוב.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=scoop&om=6646&omm=21&viewmode=

החופש הראוי לעיתונות - או שמא יש לקרוא לה "הרשות הרביעית" - לא ייפגע אם היא תשמור על החוק כל זמן שאין הצדקה לעבור עליו
אורי שטרוזמן

יש בישראל קבוצת אנשים שעיסוקה מגן עליה, לדעתה, מציות לחוק – קבוצת העיתונאים, שהפכה ל"רשות הרביעית" במדינה והתייצבה בפועל מעל הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, ולעתים במקומן. קבוצה זו יכולה לרומם אדם בפני הבריות או להשפילו כהרף עין, ושומר נפשו ירחק מריב עמה.

דעתי על מגבלות החיסיון העיתונאי והסיכונים הנובעים מחשיפת מידע בטרם עת כבר הובעה בספר העיתונאים לשנת 1999-2000, ולא ראיתי לנכון לשכנע בצדקתה בשעה שעיתונאי התכוון לפגוע במפלגה המקובלת עלי. אבל ההתקפה הרועמת על היועץ המשפטי לממשלה, שמילא את חובתו כדין, בגלל הוראתו לחקור את העיתונאי ברוך קרא (השותף, לדעתי, יחד עם עיתונו, לעבירה של המדליפה), מחייבת אותי לחזור ולהביע ברבים את דעתי ולומר ליועץ: יישר כוח.

חשיבות העיתונות לשמירת הדמוקרטיה ולטוהר ההליכים בממשל ובמשק נעלה מכל ספק. לכן, ראוי להקנות לעיתונאי חיסיון מוחלט בעניינים אלה. אבל אין להתעלם מכך שיש לעיתונים גם אינטרסים מסחריים (בעיקר הגדלת התפוצה), ולחלקם יש גם אינטרסים פוליטיים. ההיגיון אומר שאין להתעלם מהשפעתם של אינטרסים אלה, ולכן יש להבטיח לעיתונאי הגנה מוחלטת מפני חשיפת מקורותיו רק אם מדובר במטרות החשובות לציבור כולו.

אין היתר לעיתונאי, לא בחוק ולא בפסיקת בית המשפט העליון, להפריע לרשויות החוק כל עוד הן ממלאות את חובותיהן. החופש הראוי לעיתונות לא ייפגע אם היא תשמור על החוק כל זמן שאין הצדקה לעבור עליו. זכות הציבור לדעת אינה מכשירה מראש כל עבירה של עיתונאי.

פרסום קיומה או תוכנה של חקירה בטרם עת מזיק לחקירה ולנחקר, שאולי לא יימצא בו רבב, אבל הוא יכול להועיל לעיתונות על-ידי גידול התפוצה או על-ידי גידול השפעתה על הציבור. פרסום זה אינו מועיל לגילוי האמת, כפי שהוכח בפרשת בראון (שבסיומה ייחסו היועץ המשפטי ופרקליטת המדינה את חוסר האפשרות לגילוי כל האמת לפרסום בתקשורת).

לכן, ראוי היה שהעיתונאי יברר לפני הפרסום את מצבה של החקירה. אם החקירה מתנהלת, מה לו כי ילין עליה? אם שובשה על-ידי המופקדים עליה, מדוע לא נכתבה אף מילה על כך? מדוע לא נאמר לנו מי עיכב את החקירה ומדוע לא הוגשה תלונה על כך לרשות המתאימה (מבקר המדינה, למשל), שתבטיח את המשכה בחשאיות הדרושה לה עד לבירור האמת? אדרבה, נראה שהפרסום מבוסס על מסמך המלמד שהחקירה נמצאת בעיצומה.

לציבור אין עניין להבטיח את תפוצת העיתונים ואת ההטיות הפוליטיות שלהם על חשבון הצלחת החקירות הפליליות. תפקיד העיתונות ככלב השמירה של הדמוקרטיה יבוא לביטוי כאשר יוברר לעיתונאי שהמשטרה אינה חוקרת או מתרשלת בחקירה, או מכופפת ראשה בפני השררה, ושהפרקליטות אינה עושה את המצופה ממנה להדרכת המשטרה ולהסקת המסקנות כהלכה מכל חקירה. אם אמנם טובת החקירה הייתה לנגד עיניהם של העיתונאי ועיתונו, מוטב היה שיעקבו אחרי התפתחותה וינצרו את הפרסום עד שיווכחו בהשתקתה שלא כדין. כך אמנם היו מפסידים סקוּפּ, אולי גם תפוצה והשגת מטרה פוליטית בדרך בלתי-חוקית, אבל נוהגים כאזרחים הגונים. עתה, כאשר יש חשש שעברו על החוק, הימנותם עם "הרשות הרביעית" אינה אמורה להגן עליהם.

השופט בדימוס אורי שטרוזמן, לשעבר יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2415583,00.html
(04.02.03 , 11:24)

בנוסף, נתניהו שוקל למנות את עדן בר טל, מנכ"ל המשרד, כראש הרשות הזמנית. בר טל יהיה זה שאחראי להקמת הרשות והעברת הסמכויות בנושא התקשורת אליה. בר טל יוכל לפעול על פי מתווה הקמת רשות שכבר נוסח בממשלה היוצאת וגם הופץ בין משרדי הממשלה כתזכיר חוק. מינוי מנכ"ל משרד התקשורת המכהן לתקופת ביניים יחסוך פרסום מכרז לתפקיד.

כפי שפורסם ב-TheMarker בסוף ינואר, גם הדרג המקצועי במשרד האוצר תומך באי מינוי שר תקשורת חדש והקמת רשות תקשורת עצמאית. הרעיון להקמת רשות תקשורת במקום משרד אינו חדש - הוא מתגלגל מאז שנות ה-80 ותומכים בו כל הגורמים המקצועיים, כולל חברות התקשורת ומשרד האוצר. לפני כשנה הזמין משרד האוצר עבודה חיצונית מחברת שלדור, שחקרה את הנושא, ובה נכתב: "כמעט כל המדינות המפותחות אימצו את מודל רשות התקשורת. ישראל נותרה מאחור. מ-33 מדינות OECD, ב-31 יש רשות תקשורת, ויפן מקימה כזו בימים אלה". על פי שלדור, למודל של רגולציה עצמאית בתחום כמה יתרונות על פני משרד ממשלתי, ובהם מקצועיות שאינה מושפעת משיקולים פוליטיים ויצירת סביבה ודאית יותר למשקיעים.

מבקר המדינה נדרש לסוגיה ב-2007 וכתב: "נחיצות הקמתה של רשות לתקשורת נקבעה בידי כמה ועדות מקצועיות, אושרה ארבע פעמים בהחלטות ממשלה ואף הבשילה לכדי טיוטת הצעת חוק".

מציג ד"ר אלון גלעדי פתרון מבריק, מקורי ונועז לקונפליקט המתמשך בין עקרונות החירות והשוויון המהותי בחברה הדמוקרטית-ליברלית.

באמצעות הצעה אידאלית להקמת רשות חברתית-עצמאית, לצד שלוש הרשויות הקיימות, מבקש ד"ר גלעדי לפתוח דיון, ויכוח, ביקורת וחיפוש
בכל חברה וחברה, בהתאם לתנאיה, אחר מזור לבעיות החמורות, כמו גם האתגרים, הנגזרים מהמאבק בין עקרונות היסוד של החברה המודרנית.

מקור:
http://www.am4at.co.il/

הרשות המכוננת - הרשות הרביעית - כדאי לשקול הקמתה

בראש הרשות יעמוד נשיא המדינה.

חברי הרשות לא יבחרו בבחירות כלליות, כמו שאר הרשויות, למעט הרשות השופטת, אלא ימונו על בסיס הישג חיים, כגון, נשיאי בתי המשפט לאחר פרישתם,
רמטכ"לים לאחר פרישתם מכל קריירה אחרת, נשיאי אוניברסיטאות, סופרים, דיקני פאקולטות ראשי קונצרנים תעשיינים, ראשי ועדות כנסת, שרים וראשי ממשלה
וכיו"ב וזאת לאחר סיום הקריירה - משרת כבוד עם הרבה אחריות.
מקור:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1135780

חוקה חדשה למפלגה חדשה-ישנה / ד"ר אלון גלעדי, עו"ד

מקור:
http://hughaifa.wordpress.com/2009/06/26/%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%94-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%93%D7%A8-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%92%D7%9C%D7%A2/

.
.
.

תזכורת.... תת- אשכול מתאריך 08.01.03

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
11:42 08.01.03

18. התקשורת = רשות רביעית...??!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=18&viewmode=threaded

רשות הלינץ' התיקשורתי - הרשות ה-4 היא הקובעת @
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=20&viewmode=threaded

הרשות העיתונאית = הרשות הרביעית = הלינץ' התקשורתי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=33&viewmode=threaded

תא''ל (מיל.) דודו צור/הרשות הרביעית או רשות שופטת
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=55&viewmode=threaded

.
.
.

==

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi

תמונה זו צולמה בשנת 1964, תוך כדי ישיבה במשרדי המזכיר
הכללי של ההסתדרות: א.בקר {משמאל}, שאת שמו אתם רואים
בתחתית הקובץ לעיל..@

תמונה אחת שווה אלף מילים...!!

ישראל קניג: חלק נכבד מאדמות קיבוצי השומר הצעיר בצפון הן של ערבים שנמלטו ב 48'

לדברי ישראל קניג, בעבר הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, פסיקת בג"צ המנחה את הממשלה להכין בתוך 90 יום תכנית לפיצוי הערבים שהתגוררו באקרית ובבירעם בשנת 48', בצורת כסף או קרקעות, שגגה ביסודה.

קניג מסתמך על כך שישנם מסמכים אשר לפיהם אפשר להזים את טענות התושבים כי הובטח להם לשוב אל הכפרים. לדעתו של קניג לא הובאו מסמכים אלה בפני בית המשפט, ולכן פסיקתו נשענת על הנחות מוטעות.

הוא סיפר כי המסמכים האלה בידיו, וכי הם מעידים על כך שהתושבים התפנו במהלך לחימה תוך מסירת כתבי כניעה למפקדים שלחמו באזור. כך עולה, למשל, מדיווחו של המפקד האחראי על "מבצע חירם", מבצע צה"ל לכיבוש הצפון, שבסופו גורשה השלוחה הסורית של "צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י צפונה. בדיווח מתאריך 29 באוקטובר 48' כתוב: "מחלקת משוריינים הכניעה את הכפר בירעם, וחסמה את הכביש בצפון. הכוח נערך להמשך התקדמות לעבר מלכייה. שתי מכוניות של האויב, ותותח 75 מ"מ נלקחו שלל במקום. כן נמצאו במקום מחסני מזון גדולים, ובגדים של האויב". על פי דיווח זה, אומר קניג, עולה כי אין שחר לטענה שהם פותו לצאת מהמקום עם הבטחה לחזור. לדבריו, הם ברחו ללבנון לכפר רמייש, הכפר שאליו נמלט קאוקג'י, ושבו לישראל בהסתננות אטית. יתירה מכך, אומר קניג קיימת הצהרה של מושל הגליל המערבי של אז כי בבירעם היו גם ממשלתו הגולה של המופתי חאג' אמין אל חוסייני וגם בסיסו של קאוקג'י. כשנוצח קאוקג'י הוא ברח אל הכפר הלבנוני, וכשצה"ל נכנס לבירעם הוא מצא בו 20 תושבים זקנים ונכים, אמר קניג, והוסיף שלמעשה נכנס צה"ל אל כפר נטוש.

לדברי קניג, מצוי בידיו כתב הפקודה שפרסם קצין המודיעין של חטיבה 9 דאז רב אלוף מקלף, כתב פקודה העונה לכתב הכניעה של תושבי איקרית שנמסר לצה"ל למחרת כיבוש בירעם. מקלף כתב: "בתוקף תפקידי אני מצווה על כל תושבי הכפר לפנות את היישוב ביום 8.11.48, פרט לכומר".

לא היה שום הסכם על שיבה, מציין קניג.

ישראל קניג: חלק נכבד מאדמות קיבוצי השומר הצעיר בצפון הן של ערבים שנמלטו ב 48'

לדבריו, במשך שנים סירבה התקשורת לפרסם את המסמך, אך במהלך הדיונים של הועדה החדשה שדנה בנושא איקרית ובירעם ותושביה לשעבר הוא נמסר לידי מזכיר הממשלה הנוכחי גדעון סער.

קניג ציין כי צריך לדעת שאם ייענו לדרישת התושבים הערביים שנטשו את איקרית ובירעם למסור לידיהם את הקרקעות זו תהיה, לדבריו, "מפולת", מאחר שכ- 60 יישובים יושבים על אדמות של ערבים שברחו כמו אלו מאיקרית ובירעם.

מדובר, לדבריו, מדובר בין היתר באדמות הקיבוצים ברעם, סאסא ומלכייה.

קניג הוסיף כי רוב אדמותיהם של קיבוצי השומר הצעיר בצפון הן אדמות שעליהן ישבו ערבים כמו אלו שהתגוררו באיקרית ובבירעם

בשנת 1997 פרסם פרופ' למינהל במכון הטכנולוגי של רוצ'סטר, ומומחה לפסיכולוגיה עסקית, אנדרו דוברין, את הספר Personal Magetism. בספר זיהה דוברין מגנטיות עם כריזמה והסביר איך היא מסייעת להצלחה אישית ומקצועית. לדבריו מגנטיות אינה תחליף לכשרון, אך היא מכפילה את כל הגורמים האישיותיים האחרים. לדבריו, לכל אדם יש מידה מסויימת של מגנטיות וניתן לפתחה.

אנלוגיית המגנט ותכונותיו היא פורייה במיוחד בהבנת התנהגות האדם בכלל ותופעת המנהיגות בפרט, משום שניתן להפעיל בני-אדם בכיוון מסויים. אדם אחד הוא יחידת היסוד של הקבוצה, אך גם הוא מהווה מערכת ביולוגית ופסיכולוגית מורכבת. לפיכך גם האדם היחיד הוא תופעה מורכבת מאוד. לכל אדם יש מדיניות שרידות משלו, המיושמת בחבורה, שלה יש מדיניות שרידות משלה. מורכבות אדם (כמו גם מורכבות קבוצת אנשים) נמדדת על-פי אורכו של המסר הנחוץ לתיאור תכונותיו. מדיניות שרידות היא אלגוריתם (סדרת הוראות מתוכננת ומוגדרת לביצוע מטלה) לשימוש באנרגיה אישית וחברתית לצורכי שרידות, והיא תלויה בעוצמת האנרגיה ובאיכות התכנון. מכיוון שאין שני בני אדם זהים זה לזה, גם מדיניות השרידות שלהם שונה זו מזו, ואורך המסר הנחוץ לתיאורה שונה.

על מנת שהפעילות הלאומית תשיג את מטרתה, על הלאום להימנע מנטרול הדדי בין הפרטים שבו. לפיכך, על הקבוצה להיות ממוגנטת, דהיינו על וקטורי הפעולה של כל פרטיה להיות מכוונים בכיוון אחד, לאורך ציר אחד, כפי שפועלים וקטורי הפעולה במולקולות של מתכת ממוגנטת.

תפקיד המנהיג הוא למגנט את היחידים בתוך הקבוצה. לפיכך, תכונת המנהיגות היא תכונת המגנוט. ניתן למגנט בצורות שונות ובסגנונות שונים, והדבר תלוי במשימה, באופי הקבוצה, הנקבעת, בין היתר על-ידי אופי האנשים בקבוצה, ובנסיבות. לכל משימה, לכל קבוצה ולנסיבות שונות עשויים להתאים סגנונות שונים ולכן גם מנהיגים שונים. ישנם מנהיגים שעשויים להתאים לסגנונות אחדים ואחרים עשויים להתאים רק לסגנון אחד.

ב. בן-גוריון

בתולדות הציונות היו רק שני מנהיגים ממגנטים ברמה הלאומית, והמיגנוט שלהם פעל לתקופה קצרה בלבד אך קריטית מאוד: בנימין זאב הרצל, בעת יסודה של ההסתדרות הציונית בסוף המאה ה-19, ודוד בן-גוריון במלחמת העצמאות ובעת הקמתה של מדינת ישראל. השפעתו של הרצל לפני כן ואחרי כן לא היתה רבה כי לא היו גייסות מאחוריו. לעומת זאת, השפעתו של בן-גוריון על עיצובם של היישוב היהודי ושל מדינת ישראל היתה מכרעת, משום שהוא היה מנהיג ממגנט של המפלגה הדומיננטית ביישוב ובמדינה: פועלי ציון, שהתגלגלה לאחדות העבודה, שהתגלגלה למפא"י.

גם הרצל וגם בן-גוריון היו מנהיגי מנהיגים. הם הנהיגו אליטות לאומיות-פוליטיות טבעיות שצמחו בעם היהודי בגולה ובארץ ישראל. חברים מפורסמים באליטה של הרצל היו מנחם אוסישקין, זאב ז'בוטינסקי וחיים וייצמן. חברים מפורסמים באליטה של בן-גוריון היו ברל כצנלסון, אליהו גולומב ומשה שרת. אישים אלה לא היו חייבים להרצל ולבן-גוריון את צמיחתם, הם לא היו חייבים להם נאמנות אישית, הם בחרו במנהיג הממגנט, למען הגשמת מטרות הקבוצה שאותה הם הנהיגו, והם "ניצלו" אותו מבחינה זאת, לא פחות משהוא "ניצל" אותם לביסוס מעמדו.

אבל לבן-גוריון היו מאפיינים שליליים אחדים. הבולט שבהם היה, היותו בושלביסט. כמורו לנין, ראה בן-גוריון במפלגה הטוטליטארית את המנוע העיקרי לעיצוב דמותם של היישוב היהודי ושל מדינת ישראל. כך שלטה מפלגתו של בן-גוריון בביטחון ("ההגנה"), באיגוד המקצועי (ההסתדרות), בכלכלה (סולל בונה, "כור", בנק הפועלים) בחינוך (זרם העובדים), בבריאות (קופת חולים), בתרבות (עם עובד) ואפילו בספורט ("הפועל"). התנועה הקיבוצית ובמידה יותר קטנה תנועת המושבים, שמומנו על-ידי קרנות לאומיים, סיפקו לבן-גוריון בחינם פעילים לביצוע מדיניותו. זה ההסבר לפריחתו של בן-גוריון בתנועה הציונית ולדחיקתו של זאב ז'בוטינסקי, שהיה בעל פוטנציאל לאומי ממגנט אף יותר, לשולי העשייה.

תוצאה הרת אסון לבולשביזם הממגנט של בן-גוריון הוא הרס המנגנונים של צמיחת אליטות טבעיות ביישוב היהודי ובמדינת ישראל. את החלל מלאו אליטות ממונות ששרתו את בן-גוריון ואת חבריו וכשהאחרונים פרשו, תפסו נושאי הכלים את המקומם של המנהיגים והיו למנהיגי-דמה של מדינת ישראל. בשלב המעבר בין בן-גוריון לאהוד ברק הנהיגו את המדינה מנהיגים מליגה ב' ללא כושר מיגנוט לאומי כמשה שרת, לוי אשכול וגולדה מאיר, מנחם בגין ויצחק שמיר. אחריהם עלו למלוכה העבדים: יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו, ואהוד ברק. את תקופת האחרונים ניתן לאפיין כ"עבד כי ימלוך".

כדי שהמדינה תתקיים ותגשים את מטרותיה עליה לאפשר את פעילותן של שלוש זרועות אליטיסטיות: א. זרוע האידיאולוגיות המשרתת את השלטון וקוד ההתנהגות של חבריה הוא נאמנות. ב. זרוע האבירים הנוטלת על עצמה סיכונים למען המדינה והעם וקוד ההתנהגות שלה הוא אחריות. ג. הזרוע האינטלקטואלית המוצאת פגמים בשלטון ומאפשרת הפקת לקחים וקוד ההתנהגות שלה הוא ביקורתיות. הבן גוריוניזם הבולשביסטי האדיר את הזרוע האידיאולוגית ורדף עד חורמה את שתי הזרועות אחרות עד כדי ניוונן. אנשים בעלי פוטנציאל אבירי או אינטלקטואלי הצטרפו לזרוע האידיאולוגית למען שרידותם האישית והתקרנפו. זה המצב בישראל היום באוניברסיטאות, בעיתונות, בקצונה הבכירה ובמשק.

ג. הפלמ"ח

בן-גוריון וחבורתו שלטו ביישוב ובמדינה באופן ישיר מימי העלייה השנייה בתחילת המאה ועד אחרי מלחמת יום הכיפורים ופרסום דו"ח ועדת אגרנט בשנת 1974. אף שמלחמת יום הכיפורים ביטאה את קריסת תפיסת הביטחון של חבורת הפלמ"ח, אשר מייצגה המפורסם ביותר הוא יצחק רבין, הדבר לא מנע את השתלטותה של חבורה זאת על המערכת הפוליטית ואת היותו של רבין ראש ממשלה ב-1974.

חבורת הפלמ"ח טופחה לאליטה שעתידה הייתה לשלוט במדינה מאז המרד הערבי בסוף שנות השלושים. אז הוקמו ה"נודדות" של "ההגנה, ו"פלגות הלילה" של וינגייט. ותיקיהן הקימו ב-1941 את הפלמ"ח. מפקדי שתי הפלוגות הראשונות של הפלמ"ח היו יגאל אלון ומשה דיין, והם נועדו להיות מנהיגי היישוב אחרי הסתלקות המייסדים. מאז סוף שנות השלושים חדרה לתודעת בני היישוב ההכרה שבניגוד לאידיאולוגיה של השמאל הציוני - בדם ואש יהודה תקום. הכרה זו רווחת במדינת ישראל עד היום. התוצאה: על מנהיגי היישוב והמדינה לנהל מלחמות ועליהם לבוא מן הצבא.

הפלמ"ח היתה היחידה המגויסת של "ההגנה" ומפקדיה באו רק מן השמאל, אף שרובם היו מאנשי יצחק טבנקין ולא מאנשי דוד בן-גוריון. מפקד הפלמ"ח הראשון, יצחק שדה, נמנה על דור המייסדים, אך המפקד השני, יגאל אלון וכל המפקדים הבכירים האחרים נמנו על דור הבנים, שעתידים לרשת את המייסדים. מפקדי הפלמ"ח לא מונו לתפקידיהם בשל כישוריהם הצבאיים, אלא בשל נאמנותם. יגאל אלון ויצחק רבין לא השתתפו בחייהם בשום קרב של ממש ולא פיקדו על שום קרב תחת אש. הם גם לא הגו שום תורה צבאית ושום עיון צבאי מקורי. אלון היה נאמן למייסדים ורבין היה נאמן לאלון. את תהילתם כאנשי מלחמה וכגיבורים מהוללים סיפקו להם באופן וירטואלי האינטלקטואלים שהצטרפו, כאמור, לזרוע האידיאולוגית והיו לאנשי יחסי ציבור בלבוש אינטלקטואלים. הבולט שבהם הינו אל"מ בדימוס ד"ר מאיר פעיל, שמאז היה ל"היסטוריון" הוא לא מפסיק להלל ולשבח את ארגון הפלמ"ח ואת מפקדיו הבכירים כבעלי תבונה צבאית עילאית וכגיבורים. לא היה אדם שהשפיע (באופן שלילי) על תרבות הביטחון של הישראלים כמאיר פעיל, בהיותו מפקד בית הספר לקצינים בצה"ל, מרצה בפו"ם, מרצה במכללה לביטחון לאומי, מרצה במכון אבשלום ובאוניברסיטת תל אביב, בעל טורים בעיתונים ומרואיין פופולרי בכל אמצעי התקשורת. חברו לפעיל מחבר המקאמות הפופולארי של "ידיעות אחרונות", חיים חפר, ההיסטוריון איש הפלמ"ח ומקים המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב, פרופ' גבי כהן, שהגיע למעמדו בזכותו של יגאל אלון, וההיסטוריונית מאוניברסיטת תל אביב שנשאה בצעירותה את כליו של גבי כהן, הפרופ' אניטה שפירא, ושעמדה בבגרותה בראש מכון מורשת רבין.

התוצאה: כל אדם שפיקד על פלוגה בפלמ"ח נתפס בציבור כגיבור, כל אדם שהיה מג"ד נתפס כמצביא, כל אדם שהיה מח"ט נתפס כאסטרטג, ומפקדי הפלמ"ח הם נפילים צבאיים בליגה של אלכסנדר מוקדון ונפוליון. שטיפת מוח זו, במשך עשרות שנים, של מאיר פעיל וחבריו, גיבשה את אנשי הפלמ"ח לשעבר בעיני הציבור, כאליטת-על הראויה לתפוס את השלטון ולהחזיק בו.

כדי להכשיר את אנשי הפלמ"ח לשלוט במדינה הם מונו לתפקידים בכירים בצה"ל, בלי קשר לכישוריהם ולתוצאות מעשיהם בשלבים מוקדים יותר. אלה היו הרמטכ"לים ששרתו בצעירותם בפלמ"ח: משה דיין, יצחק רבין, חיים בר-לב, דוד אלעזר, מרדכי גור, ורפאל איתן. לבד מדוד אלעזר, שהודח מצה"ל אחרי פרסום דווח ועדת אגרנט, כל האחרים היו לחברי ממשלה, ואחד מהם היה ראש ממשלה. גם בצה"ל וגם בממשלה הם תפקדו גרוע, הם קידמו אנשים גרועים מהם לעמדות מפתח, וצרפו אותם לאליטות השלטוניות, עד אהוד ברק ועד בכלל.

ד. יחידה 101

הפלמ"ח ושאר היחידות שהקימה ה"הגנה" תפקדו בצורה גרועה במלחמת העצמאות. אבל במלחמה ניצחו הפחות גרועים. אחרי המלחמה הסתירו בן-גוריון ועושי דברו, מן הציבור, את העובדות האמיתיות על המלחמה, כדי לא לשלם על כך מחיר פוליטי באיבוד השלטון. המאבק בהסתרת האמת של אירועי מלחמת העצמאות עדיין לא תם. בחזית הזאת, הקואליציה של בן-גוריון והפלמ"ח השיגה את גדול הישגיה. את המחיר שילם עם ישראל: לא אותרו ליקויי אותה מלחמה, לא הופקו לקחיה, קודמו מפקדים כושלים שבנו צבא כושל, וכשהם סיימו את תפקידם, הם עברו, כאמור, להנהיג את המדינה.

כישלונות צה"ל בכל משימותיו, בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים, הבליטו מנהיג טבעי אחד מזרוע אבירים שלא התקרנף, את אריק שרון. הוא הקים את יחידת העילית הראשונה בצה"ל ללחימה בטרור - יחידה 101, כשמרדכי מקלף היה רמטכ"ל. יחידה 101 פעלה ארבעה חודשים בלבד, מאוגוסט עד דצמבר 1953, והיא פורקה על-ידי משה דיין מייד אחרי שמונה לרמטכ"ל בתחילת 1954. היתה זאת יחידה "בלתי ממושמעת", משום שקוד ההתנהגות של שרון היתה אחריות ולא נאמנות. רוב מפקדי צה"ל, ובייחוד יוצאי הפלמ"ח, ביקשו לחסלה, ודיין אכן חיסל אותה.

אבל דיין ידע עד כמה נמוכה היתה רמתו של צה"ל והוא גם העריך מאוד את שרון "כסוס אביר", ולפיכך הוא מינה אותו למפקד היחידה המוצנחת של צה"ל - גדוד 890, שאותה הפך שרון לגדוד פעולות-גמול. במשך שנתיים וחצי תפח הגדוד לחטיבת צנחנים בפיקודו של שרון והיה לחוד החנית של צה"ל, עד "מבצע קדש" בסוף אוקטובר 1956. יחידה 101 שאנשיה היו אבירים, לא תרמה דבר לאליטות הבולשוויקיות של מדינת ישראל. גדוד 890 וחטיבת הצנחנים, לעומת זאת, נטלו מן הפלמ"ח את דגל ייצור האליטות. אנשי הקשר היו מפקדי הפלוגות ב-890, מרדכי (מוטה) גור ורפאל איתן (רפול).

תפקיד ייצור האליטות סיכל את כוונתו המקורית של שרון לחולל מהפכה בצה"ל, ומנע מן הצנחנים להיות יחידה צבאית מעולה. האנשים שהתקדמו בצנחנים לתפקידי פיקוד, התקדמו לא לפי כישוריהם ולפי תוצאות פעולותיהם, אלא לפי נאמנותם גם לשלטונות המדינה וגם לקליקה המובילה. היחיד שלא שינה את עורו היה אריאל שרון עצמו, שבקשיים רבים מאוד הגיע לדרגת אלוף, ואף שפיקד על המערכות המוצלחות ביותר של צה"ל, גם במלחמת ששת הימים וגם במלחמת יום הכיפורים, לא קיבל את כהונת הרמטכ"ל. לעומת זאת, פקודיו המבוייתים, מוטה ורפול, היו לרמטכ"לים כושלים. סגנו של שרון ב-101, שלמה באום, שהיה אחד האבירים הצבאיים הבולטים בתולדות צה"ל, נאלץ לסיים את השירות כי לא נאות להתביית.

האליטה שצמחה בצנחנים קיבלה את הפיקוד על צה"ל ואת המנהיגות במדינה. הרמטכ"לים משה לוי, ודן שומרון היו פקודיו של אריאל שרון בצנחנים. אמנון ליפקין שחק התגייס לצנחנים קצת מאוחר יותר. אותם דברים אמורים לגבי אלוף (מיל') מתן וילנאי המשרת בממשלת ברק ולגבי יצחק מרדכי שהיה גם אלוף שלושת הפיקודים בזמן האינתיפאדה הראשונה, ונכשל בכולם, והיה גם שר ביטחון כושל וממנה רמטכ"לים (מופז), וגם מועמד לראשות הממשלה.

ה. סיירת מטכ"ל

לפני שנפצע, ניגש גיבור ה-101 (הלא וירטואלי), מאיר הר ציון, להקים במסגרת חטיבת הצנחנים של אריק שרון יחידת עלית מקצועית, שתתפקד מעבר לגבול, במשימות מבצעיות ומודיעיניות. פציעתו דחתה את ביצוע התוכנית בשנים אחדות עד שבסוף שנות החמישים הוקמה סיירת מטכ"ל. לכאורה אמורה היתה סיירת מטכ"ל למלא את התפקיד ההיסטורי שהועד ליחידה 101 להיות המודל הקרבי לכל צה"ל, וזרוע אינטלקטואלית-קרבית כפי שהיה קורפוס המטה הכללי בצבא הפרוסי ובצבא הגרמני שהוקם ביוזמתו של הגנרל שרנהורסט בתחילת המאה ה-19. אבל בעוד שלפרוסיה היתה תרבות צבאית שאין גבוהה ממנה, התרבות של ישראל היא בולשביסטית.

סיירת מטכ"ל היתה לחממה למפקדים בכירים, נאמנים לקליקה ולמנהיגים פוליטיים. כמו בפלמ"ח ובגדוד 890 בתחילתו, גם סיירת מטכ"ל עוצבה בתודעה הלאומית כיחידה שחייליה גיבורים, מפקדי הצוותות שלה אסטרטגים ושמפקדיה מצביאים. הכלל היה שאת המידע על היחידה לא יספקו לציבור אינטלקטואלים, שקוד ההתנהגות שלהם הוא כאמור ביקורתיות, אלא אינטלקטואלים של שקר, שקוד ההתנהגות שלהם הוא כאמור נאמנות, ומשימתם היתה לשבח ולהלל את אנשי היחידה, כדי להכשירם לפיקוד על צה"ל ולמנהיגות במדינה. יצחק רבין של סיירת מטכ"ל הוא אהוד ברק.

היתה הפריה הדדית בין חטיבת הצנחנים לסיירת מטכ"ל: מפקדיה הראשונים, דב תמרי ועוזי יאירי, ומאוחר יותר מתן וילנאי, באו מן הצנחנים. יאירי שימש ראש לשכה של הרמטכ"ל, בר-לב, ואחר כך קיבל את הפיקוד על חטיבת הצנחנים. הרמטכ"ל הנוכחי, שאול מופז, צמח בצנחנים, עבר לסיירת מטכ"ל וחזר לצנחנים, לפני שהוקפץ לפיקוד הבכיר של צה"ל.

את העובדות האמיתיות והמוסמכות על אהוד ברק, כאיש סיירת מטכ"ל, איש אינו יודע. זהו סוד כמוס. ידוע רק שהוא קיבל חמישה צל"שים, מה שמוכיח לרוב הציבור שהוא ראוי להיות רמטכ"ל. אהוד ברק נכשל בכל משימותיו כמפקד בכיר: כמפקד גדוד שריון 100 במלחמת יום הכיפורים הוא לא מלא את המשימה לחלץ את אנשי גדוד 890 של איציק מרדכי מן החווה הסינית. כסגן מפקד הגייס המזרחי במלחמת לבנון הוא אחראי אישית לקרב הנפל בשולטן יעקב ושותף לשאר מהלכי הנפל באותה חזית. כראש אמ"ן הוא נכשל בחיזוי פרוץ האינתיפאדה. כרמטכ"ל הוא ברח מאחריות בפרשת צאלים ב', והובס על-ידי החיזבאללה בדרום לבנון ועל-ידי הפלסטינים באינתיפאדה. אירוניה של ההיסטוריה היא שרבים בישראל זוקפים דווקא לזכותו את הבריחה מלבנון, שלצורך אותה בריחה לא צריך היה להיות איש ביטחון, וגם יוסי שריד היה יכול לעשות זאת בהצטיינות. הם שוכחים את תבוסתו במלחמת דרום לבנון ובאינתיפאדה, אותן תבוסות שכפו במישרין על רבין את "הסכם אוסלו".

סיירת מטכ"ל הנפיקה לעם ישראל את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, את ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, את השר מתן וילנאי, את ראש המוסד לשעבר וראש המטה מדיני-אסטרטגי של ברק היום, דני יתום ועוד היד נטויה.

ו. מחיר הבולשביזם של בן-גוריון

כל האליטות שצמחו ביישוב היהודי ובמדינת ישראל היו אליטות שודדות, שחבריהן ניצלו את מעמדם לתועלתם האישית ולתועלת מקורביהם. הם לא זכו למעמדם בזכות תרומת אמת שתרמו לעם ולמדינה. הם היו לווינים של לווינים ולא מנהיגים של אמת. זאת הסיבה שאנשים חסרי כישורים בולטים הגיעו לעמדות בכירות בצה"ל ומשם עברו למערכת הפוליטית ועוללו לעם ישראל את מה שכולנו רואים היום. יוצא הדופן הבכיר היחיד מתחום מערכת הביטחון הוא אריאל שרון, שצמח תוך כדי עימות עם המימסד הביטחוני והפוליטי, ולכן לחמו בו האליטות ושיסו בו אנשים כמאיר פעיל, לערער על הישגיו הצבאיים. לחימת אנשי הזרוע האידיאולוגית בשרון, מלמדת כיצד לחמו האליטות הממונות במנהיגי אמת פוטנציאליים שאת רובם הצליחו להרחיק מן הפעילות הפוליטית ומכל האליטות. זה המחיר שעם ישראל ומדינת ישראל משלמים על היות בן-גוריון בולשביסט, ועל בניית המערכת הפוליטית-ביטחונית-חברתית של ישראל במתכונת בולשביסטית.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-307-00.html?tag=12-36-12

העותר:
ח"כ ד"ר עזמי בשארה

נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. הכנסת
3. בית משפט השלום בנצרת

פסק הדין מיום 01/02/2006, מספר חודשים לפני מלחמת לבנון 2
http://elyon2.court.gov.il/files/03/250/112/V08/03112250.V08.htm

וזו החלטה קודמת בפרשה
http://elyon2.court.gov.il/files/01/160/095/A02/01095160.A02.htm

___________________

עובדה
חבר מתאריך 23.8.02
1237 הודעות אור ליום רביעי כ''ג בניסן תשס''ז 22:48 10.04.07

1. תודה, הלמו. חשוב לדעת. והרי הציטוט המנצח:
בתגובה להודעה מספר 0

לק"י
"ההנחה שיצאתי ממנה הייתה כי בהתבטאויותיו עבר העותר עבירה פלילית של תמיכה בארגון טרור . אכן, דבריו של העותר קשים הם, וצורמים הם את האוזן מאד. אך מצאתי, כי נאמרו הם במסגרת מילוי תפקידו, ולמען מילוי תפקידו, של העותר כחבר הכנסת" .
מופיע בסוף סיכום דברי הנבל אהרון ברק שר"י.
כך הוא ראה את תפקידו של חבר בכנסת ישראל.
מתחשק לי, לראשונה בחיי, לצטט את ניסו שחם.

_________________

Towelie
חבר מתאריך 16.8.02
752 הודעות יום רביעי כ''ג בניסן תשס''ז 06:16 11.04.07

4. כשהבסטיליה תיפול גם סופו יגיע

אף אחד מהנבלים לא ימלט מזעם הציבור, אף אחד ואף אחת.
כל העריצים, כל המושחתים, כל אלה שרמסו את כבוד העם הזה
והפכו את מדינתו לרפובליקת בננות.
את השנאה שרכשו לעצמם בימי חייהם יחוו במותם.

___________________

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
59848 הודעות יום רביעי כ''ג בניסן תשס''ז 06:40 11.04.07

5. בסטילה:
בתגובה להודעה מספר 4

אכן ועל זאת כתבתי מאיפה כל זה התחיל:
25. ההסתדרות= בית ברל= הבסטיליה של מפא''י/האבודה @
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=בסטיליה#25

הלינק לאשכול הראשי:
עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = השיטה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=בסטיליה

___________________

אהרון רול | 14 יולי 2009
יום הבסטיליה שלנו

כבכל שנה ב- 14 יולי , חוגג העם הצרפתי את יום הבסטיליה (1789). זהו חג העם וניצחונו על האריסטוקרטיה האליטיסטית, המנצלת והמדכאה. צרפת של אותם ימים היתה מדינת חוק, אמנם חוקים נצלנים המוטים לצד האריסטורקטי אך בכל זאת מדינת חוק. ולמרות זאת, רואים הצרפתים ועמם כל העולם, כארוע מכונן וסימלי את פעולת כיבוש מבצר הבסטיליה כנאות וצודק, כניצחון החופש והצדק על טירניות ודיכוי.

המהומות שהובילו לכיבוש הבסטיליה וכתוצאה מאוחרת יותר, ריסוק המעמד האריסטוקרטי, הוא "המעמד השני" בצרפת, החלו על רקע כלכלי בעיקרו. במרכזו, שפל כלכלי חסר תקדים בהקפו ומישכו ופיטורי שר האוצר הפופולרי ז'ק נקר, אשר תמך בתיקון חוקי המס כך שיקלו על המוני העם. גם פרישתם של בני המעמד הנמוך, "המעמד השלישי", אשר פרשו מ"אספת המעמדות" במחאה על חוסר המעש בנושאי הכלכלה וכוננו את "האספה הלאומית" אשר קיבלה את גושפנקת המלך ב- 7 יולי 1789, תרמו רבות לתסכול ההמונים. הוסף את ההתנגשויות המזוינות שבאו בעקבות כל זאת והרי לנו תבערה לאמיתה. ב- 14 יולי 1789 ניכבשה הבסטיליה לאחר קרב בו נפלו כ- 100 מהתוקפים וחייל מגן אחד. הכיבוש איפשר למורדים להשתלט על טונות רבות של אבקת שרפה ותותחים כבדים שהיו מאוחסנים במבצר הפריזאי ולאיים באורח אפקטיבי על שלטון המלך והאריסטוקרטים עד להכנעתם.

הכיצד נוגע לנו כל הנאמר לעיל? הבסטיליה שלנו הוא בית המשפט העליון של מדינת ישראל. למרות שלכאורה מגן בית המשפט על שלטון החוק הרי דומה ושילטון החוק בו מדובר, נועד לשמר את שילטון האליטות במדינת ישראל (האריסטוקרטים של אז), תוך הדרתו של מרבית העם (המעמד הנמוך, המוני העם דאז). בית משפט זה הפך עצמו דרך תזת "הכל שפיט" לשליט-על (הוא המלך של אז), על מדינת ישראל ולכן ראוי הוא לאותו היחס לו זכה המעמד האריסטוקרטי (אליטות השמאל ד'היום) ועמו המלך הצרפתי לואי ה-16 .

בית המשפט העליון הישראלי, במתכונתו ד'היום, הינו סכנה ברורה ומוחשית לקיום הדמוקרטיה הישראלית ומשכך לקיום מדינת ישראל והלאום היהודי היושב בה. בית משפט זה מדיר מחוק וצדק את מרביתו של העם למען שמר שלטונו של מיעוט זניח בו תוך שבורש בבוז וסלידה רצונו ומאוויו של אותו הרוב כפי המתבטא בבית הנבחרים הישראלי, היא הכנסת (האספה הלאומית ד'אז של המעמד השלישי בצרפת). בית המשפט העליון הינו קן של קומבינות, תככים, אג'נדה אליטיסטית צרה, עיוות משפט, קידום המשפח, שחיתות חסרת גבולות, המהווה קן צרעות פוליטי בעבור מיעוט רדיקלי. כל האמור כאן מתאים ככפפה ליד את שהתרחש בחצרו של לואי ה-16 בצרפת בסיפא של המאה ה-18 .

אנו סילקנו את אולמרט מהשילטון על פחות מכך, בעוד נישארים אנו שווי נפש לנוכח העיוות השלטוני הגדול והעיקרי בחיינו דהיינו, בית המשפט העליון ובית דין גבוה לצדק. אנו הם אלו אשר במו ידינו נותנים ידנו לחיזוק הסכנה השילטונית החמורה ביותר בחיינו.

המוני העם הצרפתי היו נחושים שלא לחשות, לקום ולעשות מעשה, ואנו? האם המנטרות הסחריריות של "שלטון החוק", אשר תומכי האליטות בינינו דואגים להציפנו בן, מסמאות עלינו את דעתנו? הלא כלל העולם הליברלי מריע לאותם צרפתים אמיצים שלקחו קילשוני עץ בידיהם ומצויידים באמונתם בדבר שלטון החופש והצדק קמו לקעקע את "שלטון החוק" המעוות של אז וטוב שכך. ואנו?
"על מנת שהדמוקרטיה תחרב, כל שצריך הוא שאנשים טובים יחשו", אימרה זו קיבלה ממדים מפלצתיים בשנת 1933 למאה הקודמת כאשר גרמנים טובים החשו לנוכך "שלטון החוק" הגרמני והיניחו למרצחי "המפלגה הסוציאל דמוקרטית" הגרמנית לתפוס את השלטון. גם בשנים שלאחר ההשתלטות ההיטלראית על השלטון הדמוקרטי, שהפכה טוטליטרית, כאשר כלל השופטים הגרמנים שיתפו פעולה עם המשטר הנאצי בשם "שילטון החוק", לא היו רבים מבין הגרמנים "הטובים", שקמו למחות על הנעשה והשאר כבר היסטוריה.

מדינת ישראל כבר השתמשה פעם אחת ב"תותח הקדוש" לביצוע מעשה נבלה אשר הדיו עוד יהדהדו ביננו עשרות, אם לא מאות שנים נוספות. האם איננו צריכים להסב את "התותח הקדוש" המטפורי, והפעם לעבר מטרה שאין ראויה המנה, כלפי היכלו האולטימטיבי של המשפח האליטיסטי הישראלי?

האם איננו חייבים לאחוז בקילשונות המטפורים מעליות גג ומקומות אחרים נישכחים ולעלות ולקעקע את הבסטיליה שלנו על מנת לכונן מהריסותיה מוסד הראוי לנו? האם נמשיך בדרכנו "התקינה פוליטית", הקלוקלת ונחזה בחורבננו הוודאי, באם אך נשב באפס מעשה?
מקור:
https://rotter.net/User_files/forum/4a5e44cc27b428c6.doc

תזכורת:

58. ''כשהבסטיליה תיפול גם סופו יגיע''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=בסטילה#58

25. ההסתדרות= בית ברל= הבסטיליה של מפא''י/האבודה @
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=בסטיליה#25

====

חבר מועצת עיריית הרצל שפירא
חיפה: שמות התורמים הוסתרו מאיתנו!!
אמיר גילת
נספחי שמות התורמים ל"קרן חיפה" לשנת 2001 "נעלמו" מהדו"חות הכספיים של הקרן, שהוצגו בפני חברי מועצת עיריית חיפה - טוען חבר מועצת העיר, עו"ד רשף חן(שינוי). חן ניהל בשנים האחרונות מאבק בראש העיריה, עמרם מצנע, ותבע ממנו לחשוף בפומבי את שמותיהם של התורמים לקרן חיפה. הנושא התעורר מחדש לאחר הפרסום במעריב אתמול, על התרומות שקיבלה קרן חיפה מהאחים אברהם ומאיר רייס, שנדונו למאסר בארה"ב על הלבנת כספים עבור ברוני סמים מקולומביה.

בינואר שנה שעברה חשף חן את העובדה, כי קבלנים ובעלי עסקים רבים בעיר נמנים עם רשימת התורמים לקרן. ובתגובה השיב לו אז היועץ המשפטי של העיריה, עו"ד משה רוזנברג: "נושא תרומות לגופים שלטוניים הינו נושא מורכב ורגיש, שלא ניתן לקבוע בו אמות מידה כלליות, שיתנו מענה לכל מגוון האפשרויות והמצבים. אין מנוס לטעמי אלא לבחון כל מקרה לגופו ולאמוד על פי נסיבותיו את החשש כי מתן התרומה יצור מראית עין לקיומו של משוא פנים".

עו"ד חן טוען עכשיו במכתב לעו"ד רוזנברג, כי היה על העיריה לחשוף את רשימת התורמים לקרן. "לכן, מה רבה היתה פליאתי כשגיליתי בדו"חות הכספיים של הקרן, שלא הוגשו למועצה במועד המובטח והועברו אלי רק לפי בקשה מיוחדת, כי מהדו"ח לשנת 2001 נעלם נספח התורמים", כתב חן. "יש לי יסוד מוצק להאמין שלא מדובר בטעות, אלא בה חלטה מכוונת, שנועדו לעקר מתוכן את ההתחייבויות כלפי, שלא לדבר על החוק".

מעירית חיפה נמסר, כי כאשר יקבל עו"ד רוזנברג את המכתב, הוא ישיב לכותבו,
ולא באמצעות העיתון.

מכחישים
גורמים בעיריה דחו אתמול את הטענות שפורסמו במעריב. הם שבו וציינו, כי
העיריה ומצנע כלל לא הכירו את האחים רייס, ואת שמם שמע מצנע רק כאשר נתבקש להגיב על הידיעה בעיתון. "כל המגעים של העיריה בעניין הבנייה ברמת חביב, היו עם הקבלן יעקב אנגל". לדבריהם, "כל ההתנהלות נעשתה כדת וכדין באישורים של הוועדה המקומית לתכנון ובניה והוועדה המחוזית". הם הדגישו, כי באותו פרוייקט ממש הוציאה העיריה צו להפסקת בניה בגלל חריגה בבניית מספר קומות בבנייני המגורים.

"קשה לקבל טענה של קבלת טובות הנאה ע"י מצנע, שלא קיבל אגורה אחת מהכספים
שהועברו לקרן חיפה, בעוד שהוא דווקא נקט ביד קשה נגד הקבלן שחרג בבנייה",
אמרו בעיריה.

אמש דווח כי עשרות מתפקדי מפלגת העבודה פנו לבית המפלגה בתל-אביב בבקשה לבטל את התפקדותם למפלגה בעקבות התפטרותו של עמרם מצנע מראשות המפלגה.
נחמה דואק, כתבת בנושאי פוליטיקה בעיתון ידיעות אחרונות, אומרת לערוץ 7 כי טענותיו של מצנע על כך שלא אפשרו לו להנהיג את המפלגה מזכירים לה את טענותיו של קטון הדובים בסיפור זהבה ושלושת הדובים, שאמר "אכלו לי, שתו לי". אמנם חבריו במפלגה לא הקלו עליו, אומרת דואק, אך למעשה מצנע לא הצליח להנהיג את המפלגה ולא גילה מנהיגות. הוא לא הצליח לקחת את המפלגה החבוטה ולהנהיג אותה, אומרת דואק ומוסיפה כי כבר היו בעבר מנהיגי מפלגות שנכשלו בבחירות והצליחו להמשיך להנהיג ולהמשיך את הדרך. לדבריה, מצנע לא הצליח לשכנע את חבריו למפלגה כי הוא יכול להנהיגם וכי עליהם לסור למרותו. היא ציינה כי למרות שלא נתנו לו להנהיג את המפלגה בדרך שביקש החלטתו להתפטר נבעה דווקא בשל כישלונות בתחום הרשויות המקומיות. בירושלים מצנע לא הצליח בעזרת "דין התנועה" להניע מישהו לרוץ בשמה של מפלגת העבודה, ובחיפה הוא לא הצליח למנוע ממפלגת העבודה לרוץ בשני ראשים, יונה יהב ועליזה שנהר. לדעת דואק, מצנע סיים פרק זה, ולא נראה כי יתרומם מהמקום שנחת אליו.

עו"ד יונה יהב, מועמד לראשות העיר חיפה, אמר לערוץ 7 כי בניהול עיר העניין הפוליטי אינו רב-ערך וכי עמרם מצנע לא הצליח להבין זאת ולחבור לקואליציה המיוחדת שהוקמה בחיפה, שבמרכזה הירוקים, השכונות ותנועת שינוי. התנהלותו במישור הארצי הקרינה על התנהלותו במישור העירוני, אומר יהב ומוסיף כי ההתפוררות בתחילה זחלה, אך לבסוף קיבלה תאוצה.

לדברי יהב, הכשל של מצנע מאפיין קציני צבא בכירים אחרים שניסו להשתלב בציבוריות הישראלית ובפוליטיקה ולא הצליחו משום שמדובר במקצוע שיש לאגור בו ניסיון רב שנים. כל הקצינים שהתרסקו, כמו ברק, מצנע וליפקין שחק, לא פשטו את מדיהם כשיצאו לאזרחי, ולכן לא הפנימו את אמות המידה האזרחיות, לפיהן בכל דקה נתונה שניים ויותר יוצרים שותפויות. בצבא אמות המידה הן של "חשופים בצריח", זאת אומרת שמצופה מהמנהיג לפעול לבד, לנווט לבד, לקבוע לבד וגם לקבל אחריות לבד. בחיים האזרחיים כל הזמן פועלים בשותפויות, גם אם הן קצרות מועד, ואת זאת הקצינים לא מצליחים להפנים. הם אינם תופסים כי אם אין התנהלות מתוך שותפות הרי שהפוליטיקאי מרחיק מעליו אנשים שהיו צריכים להיות עבורו חגורת הביטחון. במצב זה כאשר נופלים נותרים לבד, אומר יהב.

אביעד ויסולי, פעיל ימין ואיש ליכוד, אומר כי לדעתו מצנע התפטר בשל מניעים אחרים, נסתרים. לדבריו, מצנע מציג את עצמו כאדם ישר ונקי, אך למעשה מתנהלות כנגדו שלוש חקירות במשטרה, בעוד תיק אחד כבר הגיע להכרעת הפרקליטות ושניים נוספים נמצאים בשלבי חקירה ביאח"א. לדעת ויסולי, ההסתבכויות הפליליות הן שלחצו על מצנע והיו פקטור כבד בשיקוליו להתפטר משום שהוא הבין כי ההד שיישמע בנושא החקירות יהיה שונה כשייעשה לחבר כנסת מהמניין, לעומת מצבו כיו"ר מפלגה.
http://www.a7.org/news.php?id=50523

יואב יצחק 06/05/03 8:38

יו"ר מפלגת העבודה, עמרם מצנע, נימק ביום א' את החלטתו לפרוש מראשות העבודה, בהכשלתו על-ידי בכירי העבודה, במצבה הכלכלי הקשה; המפלגה נקלעה, לדבריו, למצב של סיכון לפשיטת רגל.
מצנע האשים את בכירי המפלגה בהפעלת שיקולים זרים, בהתנכלות לו, בפעילות בלתי חברית נגדו ונגד המפלגה כולה ועוד ועוד. מצנע אמר, כי במצב דברים זה, הוא אינו יכול לקחת אחריות ועל כן הוא עושה כפי שהוא נוהג תמיד - לומר זאת בגלוי ולהסיק מסקנות.

מצנע שכח לגמודעה

לות בנאום הפרישה רק פרט אחד קטן. מצנע נקלע, שלא בטובתו, למצב בעייתי. חקירה המשטרה בעניינו מחזקת את החשדות, לפיהם הוא וכמה מאנשיו לא הקפידו לשמור על החוק. החקירה מצויה בשלב מתקדם. אנשים הקרובים למצנע נחקרו בנושא זה. המדובר, בשלב זה, במיוחד בהחלטות שקיבל מצנע בתפקידו כראש העיר חיפה. בחקירה נחשפה מערכת יחסים המעוררת חשד לכאורה לעבירות קשות.

המשטרה עומדת עתה בפני חקירתו של מצנע. על-פי חומר החקירה שכבר מצוי בידי המשטרה, צפוי מצנע להחקר בקרוב בנושאים שהתגלו. גם בפרשת הקבלנים בחיפה, וגם בעניינים אחרים שעלו במהלך הפריימריס בעבודה. מאליו מובן, כי חקירתו של מצנע במשטרה, בתקופה שהוא מכהן בראש מפלגת העבודה, עלולה להעמידו באור בעייתי. פרישה עכשיו עשויה לסייע לו להרחיק את עצמו מאור הזרקורים.

כל האמור לעיל אינו בא לקבוע, כי בגלל החקירה המתנהלת וממצאיה, מצנע פורש מראשות העבודה. האמור כאן נועד להאיר, כי מצנע נקלע לאווירה שלילית ולמצב משפטי עדין, ועשוי היה להקדים תרופה למכה.

הסכנה של העבודה

כאמור, עמרם מצנע גילה בנאומו, כי מפלגת העבודה עומדת בפני סכנת פשיטת רגל. מצנע התייחס, ככל הידוע, לחובות הגדולים של מפלגת העבודה לבנקים, לספקים ולגורמים, המסתכמים כיום ב-130 מיליון שקל. חלק ניכר מסכום זה הוא לבנק הפועלים.

עמיר רפפורט / מעריב

"הנשק שמשמש את אנשי התנזים לפיגועים מגיע בכמויות רבות גם מישראלים". כך
מגלה מאג'ד אל מצרי, בן 31, שהיה ראש התנזים של הפתח בשומרון ונעצר בפעולה של צה"ל והשב"כ במחנה הפליטים בלטה ליד שכם לפני כחודשיים.

בראיון יוצא דופן, שנערך אתמול עם אל מצרי במתקן הכליאה שבו הוא מוחזק, אמר המחבל של ארגוני הטרור בשטחים אין כל בעייה להשיג נשק. "מבחינתנו הגבולות להברחת נשק פתוחים גם מגורמים ישראלים וגם ממדינות כמו ירדן. הנשק שמגיע מישראלים זה בעיקר רובי אמ 16".

בכיר התנזים גילה עוד, כי לפני שנעצר נערך משא ומתן בתוך ארגון הפתח ועם
גורמים נוספים כמו החמאס בניסיון להגיע להבנה על הפסקת הפיגועים עד אחרי
הבחירות בישראל. יחד עם זאת הוא אומר, שאין סיכוי להפסקת אש כי "בפועל
גורמים בשטח הם שמחליטים מה יהיה. אפילו אם יאסר ערפאת בעצמו היה מורה על
הפסקת אש, גדודים בערים השונות היו ממשיכים להילחם עד להשגת המטרה ולהוצאת ישראל מהשטחים".

מאג'ד אל מצרי, המכונה בשטחים בז-בז, הוא אחד הבכירים ביותר שנעצרו בשנה
האחרונה בשטחים. הוא פעיל מרכזי בפתח בשומרון ובעבר אף גורש לירדן עקב
פעילותו. אל מצרי התמנה לעמוד בראש הפתח בשומרון לפני כשמונה חודשים לאחר
מעצרו של נאסר עוויס שמילא את התפקיד.

אתמול, כשהוא כבול באזיקים, הכחיש מצרי שהיה מעורב באופן אישי בפיגועים
כנגד ישראל, אם כי אמר: "אני לוחם נגד ישראל מאז שנולדתי ואמשיך עד עולם".
לטענתו, לפתח לא חסרים כספים למימון פעילות שמגיעים מחו"ל, בעיקר מלבנון
ומירדן."אם תרצה אני משיג לך אפילו עכשיו בתוך שעה מיליון", הוא מצהיר.

אל מצרי עוקב בעניין רב אחר מערכת הבחירות בישראל. מחד הוא אומר כי "אין
הבדל גדול בין העבודה ובין הליכוד", ומאידך הוא מקווה לניצחונו של עמרם
מצנע. "אם שרון יזכה אין לו שום תכנית מדינית, הדברים של מנצע יותר ברורים גם לצד הישראלי וגם לצד הפלשתיני. אני מאחל למצנע בהצלחה".

http://images.maariv.co.il/cache/ART420155.html

@ "תנו לי דגל אשף!
@ זה דגל יפה עם צבעים!
@ לא הדגל הלבן החיוור עם מגן דוד כחול מסכן ושני פסים עלובים!"...
http://www.geocities.com/mashiach66/Ari_V.htm

מבחן התוצאה.
פ"ש

האידיוט אמר שאי אפשר להציל את המוכתר.

17. קישור לפרשה בה מצנע הפקיר מוכתר קבטיה
בבקשה פילוביץ'
ראה בתוך הקישור את הודעה מס' 1 ע"י לידור:
https://rotter.net/User_files/forum/3e6e55a656e79115.html

ומידע נוסף על מצנע:
https://rotter.net/User_files/forum/3e6e55cc5816cb14.html

הבעיות הכלכליות של מפלגת העבודה הגיעו כעת גם לסיעה בכנסת. טעות דפוס של פקידה בבית המשפט גרמה לכך שכל כספי סיעת העבודה עוקלו שלשום (יום ג') על ידי גורם עיסקי.

בתוך כך, עובדי הסיעה לא קיבלו את משכורותיהם, והפעילות הציבורית והפרלמנטרית שותקה לחלוטין. כך למשל, אין ביכולתה של יושבת ראש הסיעה, ח"כ דליה איציק, לשלוח דואר, או לרכוש אפילו בקבוקי מים לישיבות הסיעה.

ראשיתה של פרשת העיקול בתחילת חודש אפריל, אז הגיע אל משרדי הסיעה בכנסת מכתב ובו הוראת עיקול מבית משפט "של כספי תרומות וכספי התפקדות של סיעת העבודה". אלא שסיעה פרלמנטרית לא יכולה לאסוף תרומות, וגם מתפקדים אין לה. המכתב נשלח אל הסיעה בטעות, כשהכוונה המקורית היתה כנראה שיישלח למפלגה. מישהו בסיעה שלח את המכתב לטיפול בבית המפלגה בתל אביב, והוא הועבר לטיפול היועץ המשפטי של המפלגה, עו"ד אלדד יניב. יניב החל לטפל בפרשה, אלא שבגלל החגים והסחבת הבעיה לא נפתרה ושלשום, כאמור, עוקלו כל כספי הסיעה.

חברי סיעת העבודה בכנסת לא ידעו היום את מי להאשים ואיך לבטא את זעמם. אף אחד, התברר, לא ידע מאיפה נחת עליהם העיקול, וכל אחד ניסה להאשים ברשלנות גורמים שונים במפלגה. "בסוף מתברר כי הכל בגלל חוסר תקשורת בין אנשים בסיעה הזאת", אמר גורם בעבודה. "אילו היו שמים לב למה שכתוב במסמך, הטעות הזאת לא היתה מתרחשת. מתאים למפלגת העבודה: יד אחת לא יודעת מה עושה היד השניה".

מצנע, מתכונן.

אחרי הכול, ברור כי אין מנין לכסות את החוב. מובן גם כי באווירה הקיימת קיים סיכוי קטן, אם בכלל, להגדלת מימון המפלגות מתקציב המדינה. השבוע אף נעשה מצד משרד האוצר ניסיון לקצץ את מימון המפלגות (בסכום כולל של 40 מיליון שקל). נציגי הסיעות, וכמובן נציגי העבודה, עמדו על רגליהם האחוריות ומנעו קיצוץ.

כל הסיפור הזה ידוע. מה שלא ידוע הוא הדיבורים שמתחילים מאחורי הקלעים.

נודע לי כי כמה מבכירי המפלגה שוקלים עכשיו ברצינות להיפרד ממפלגת העבודה ולהקים מסגרת משפטית אחרת שדרכה יפעלו. במילים פשוטות: לנטוש את הספינה הטובעת ולהקים לעצמם מסגרת חדשה. בכך יצליחו לסלק מעל צווארם את מעמסת החובות.

היתרון ברור: פותחים דף חדש וחשבון בנק חדש, שיאפשר מימון פעילות פוליטית ללא לחצים של הבנקאי הראשי - בנק הפועלים, והיושב ראש שלמה נחמה. אחרי הכול, גם שלמה נחמה מחויב לפעול על פי הנחיות בנק ישראל ולדרוש השבת החובות.

ובאווירה זו, שבה המפלגה מתקשה לשלם משכורות לעובדים וסוגרת סניפים, קשה לעשות פוליטיקה.

המדובר בשבעה חברי כנסת, שליש מתוך 19 חברי הכנסת של העבודה, שהם המינימום המאפשר התפלגות. התפלגות ויציאה עם החלק היחסי במימון המפלגה עשויות לאפשר לשבעת חברי הכנסת, ובראשם עמרם מצנע, להתחיל ברגל ימין את דרכם החדשה בפוליטיקה.אם יפרשו, יקבלו שליש מתוך סכום חודשי של 1.25 מיליון שקל.

חברי הכנסת שבהם מדובר נמנים עם הקבוצה האוהדת את דרכו של מצנע. המדובר, בין היתר, בחברי הכנסת אברהם (בייגה) שוחט, יולי תמיר ואיתן כבל. מצנע לא מכחיש את הדברים ואומר ל"מעריב": "יש המון דיבורים, אין דבר פרקטי בשטח. מדברים, סופרים, מפלגים - מי לצרינו ומי ידידנו".

גם הדיונים הנוגעים לבחירת יושב ראש זמני למפלגת העבודה מושפעים במידה מכרעת מהחובות הנ"ל. בכירי העבודה משתדלים להצניע זאת. אולם נודע לי כי חלק מבכירי העבודה התומכים במינוי פרס ליו"ר זמני, תולים בו תקוות בעיקר בתחום זה. הם מצפים שהוא, פרס הגדול, יסדר את העניינים עם בנק הפועלים ואולי אולי גם יצליח לשכנע את חברי הכנסת לתמוך במהלך שיביא להגדלת מימון המפלגות.

התקווה הגדולה בקרב העבודה היא לגייס את הצי בור לעזרה. במפלגה מדברים על גיוס כספים ממתפקדי העבודה. ואת זאת יכול לעשות רק אדם בקומתו של שמעון פרס.

http://www.nfc.co.il/uploadImages/bSCBOT.bmp

בימים אלה - בעוד המשטרה טרם סיימה את חקירתה בפרשת ברק ובפרשת שרון, עומדת המשטרה להידרש לפרשה חדשה ובעייתית: חשד לכאורה, לפיו חברת שלג לבן, מימנה שלא כדין את קמפיין הבחירות של פרופ' שמעון שטרית ושל מפלגת העבודה, בבחירות 1998 לראשות העיר ירושלים.

הפרשה החדשה - אותה אנו חושפים כאן לראשונה - מעלה חשש, לפיו חברת שלג לבן, שבבעלות אליהו אורגד - חבר ותיק במפלגת העבודה ומי שהתמודד במוסדותיה לחברות בכנסת - זו המצויה כיום בחקירה בפרשה אחרת (פרשת מכרז הגבולות), מימנה, שלא כדין, לכאורה, את קמפיין הבחירות של פרופ' שטרית ומפלגת העבודה, בהיקף של מאות אלפי ש"ח.

עניין זה מתברר הרחק מעיני הציבור - בבית המשפט השלום בנתניה, במסגרת תביעה שהגישה, למרבה הפרדוכס, חברת שלג לבן, נגד סיעת ירושלים אחת (בראשה עמד שטרית), נגד פרופ' שטרית ונגד מפלגת העבודה. סכום התביעה - 240 אלף ש"ח, מאפשר עתה הצצה נדירה למה שהתרחש אז, בקמפיין הבחירות של שמעון שטרית, שהציג עצמו אז כסיעה עצמאית; ובפועל קיבל ממון פרטי בלתי חוקי לכאורה, מגורם שהינו חלק ממפלגת העבודה.

וכך נוצר מצב מוזר: המעשים הבלתי חוקיים לכאורה, נפרשים בבית המשפט השלום, בהליך אזרחי. צריך רק להתכופף ולהרים. נזכור נא, כי שטרית הינו משפטן בכיר וידוע, שאף נחשב בתקופות מסויימות למועמד לבית המשפט העליון. לכן מוזרה עוד יותר "נפילתו" בפרשה זו. אחרי הכל, כמשפטן הבקיא היטב ברזי החוק, הוא אמור היה להיזהר שלא לחרוג מהחוק.

עד כמה "נפיצה" פרשה זו, ניתן ללמוד ממה שאירע בשבוע שעבר, דבר שהפך לשיחת השבוע בבית משפט השלום בנתניה והחל להסתובב בין כתבי המשפט באזור השרון. השופטת יעל קלוגמן, הדנה בתיק זה, נאלצה בשבוע שעבר להפסיק את המשפט, כדי לאפשר להביא את פרטי הפרשה לידיעת היועץ המשפטי לממשלה - כדי שזה יבחן האם להורות על פתיחת חקירה פלילית ו/או להצטרף להליך האזרחי.

השופטת עצמה אמרה במהלך הדיון, כי היא נאלצת לנהוג כך, כדי שחלילה ההליך הפלילי שייפתח, אם ייפתח, לא ישובש כבר בשלב זה - בעצם קבלת העדויות מהצדדים בהליך אזרחי. השופטת אף קטעה את עדותו של יובל אורגד (מנכ"ל שלג לבן), אחיו של אליהו אורגד, שהיה בעיצומה של חקירה נגדית. על אורגד נאסר לדבר, גם לא עם אחיו הגדול (אליהו אורגד), בעניין פרשה זו. השופטת נתנה שהות בידי עו"ד אלדד יניב, המייצג את סיעת העבודה בתיק זה ומשמש גם יועצה המשפטי של סיעת העבודה, לבחון האם ברצונו ליזום פנייה אל היועץ המשפטי לממשלה.

ביסוד הפרשה, עומד האיסור בחוק מימון מפלגות, האוסר על סיעה או רשימת מועמדים לקבל הלוואה אלא מתאגיד בנקאי. על-פי חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), נאסר על סיעה, רשימה או מועמד, לקבל במישרין או בעקיפין כל תרומה מתאגיד בארץ או בחו"ל.

והנה, מהמידע הנחשף במהלך התביעה מתבררות העובדות הבאות: שלג לבן מימנה תשלום שכר לעשרות פעילים, בהיקף כספי של מאות אלפי ש"ח, לתקופה של 60 יום; בתמורה לכך הובטחה לשלג לבן עמלה בשיעור של 20%. אלא שהעניינים הסתבכו: שטרית הפסיד בבחירות. הוא וסיעתו נקלעו להוצאות וחובות כבדים, אותם הם אינם מסוגלים לשלם. לכן פנה שטרית לסיעת העבודה, וביקשה לממן חלק מההוצאות. סיעת העבודה, אשר בשלב מסויים נתנה את תמיכתה לשטרית, מוצאת עצמה במצב מביך: בשל המצוקה הכספית אליה נקלעה, היא אינה יכולה לגלות נדיבות ולשלם הוצאות להם אינה אחראית; ומאידך - אם תסכים לשלמם, היא עלולה למצוא עצמה במצב שבו היא נותנת למעשה הכשר לעבירה לכאורה על חוק מימון מפלגות.

כאמור, הראיות לכאורה, למרבה הפרדוכס, מתועדות במסמכים ובתצהירים עליהם חתמו הצדדים. בתצהיר עליו חתם בעליה של שלג לבן, אליהו אורגד, הוא כתב:

"פרופ' שמעון שטרית הודיע לנו, כי הוא מתמודד לתפקיד ראש עיריית ירושלים במסגרת סיעתו - סיעת ירושלים אחת, וביקש כי נסייע לו כספית ונממן את עלות שכרם של עובדי הסיעה ופעיליה לתקופה שקדמה לבחירות לעיריית ירושלים".

מנכ"ל שלג לבן, יובל אורגד, כתב בתצהירו:

"פרופ' שטרית הודיע לנו, כי הוא מתמודד לתפקיד ראש עיריית ירושלים במסגרת סיעתו סיעת ירושלים אחת, וביקש כי אני אסייע לו כספית ואממן את עלות שכרם של עובדי הסיעה ופעיליה לתקופה שקדמה לבחירות לעיריית ירושלים".

בתביעה עצמה שהגישה שלג לבן נטען:

"בחודש יולי 1998 פנה נתבע 2 למר אלי אורגד מנהלה של התובעת אשר הכירו אישית כאיש עסקים וביקש כי התובעת תממן את עלות שכרם של עובדי הסיעה ופעיליה, לתקופה שקדמה לבחירות לעיריית ירושלים, כאשר התשלום יתבצע לפי דוחות עבודה שיימסרו על-ידי נתבעת 1 לתובעת".

פרופ' שמעון שטרית, בתצהירו, מאשר למעשה כי שלג לבן שימשה כ"צינור" מימון להעסקת העובדים-הפעילים בקמפיין הבחירות. שטרית כופר בזכותה של שלג לבן לקבל עמלה בשיעור של 20% (לחודשיים). לגישתו, עמלה בשיעור זה נהוגה בעת שהחברה מספקת עובדים, ולא כאשר היא משמשת "בסך הכל" צינור מימון. בתצהיר כתב, בין היתר:

"... לאור העובדה ששלג לבן לא סיפקה ולא נדרשה לספק כל שירותי איתור וגיוס עובדים, שכן סוכם כי הסיעה היא זו שתגיש לשלג לבן את רשימת העובדים".

במהלך עדותו, בחקירה הנגדית, אישר יובל אורגד את גרעין הפרשה. לטענתו, עורך הדין שייצג את שלג לבן ניסח את התצהיר באופן שגוי (ועל כך הוא החליפו). עתה מיוצגים אורגד ושלג לבן על-ידי עורכי הדין אילן כהן ושי בן-נתן. שטרית וסיעת ירושלים אחת מיוצגים על-ידי עו"ד ליאור איזנפלד.

אורגד אמר בחקירה הנגדית, כי חלק מהעובדים גייסה שלג לבן ומימנה את שכרם, כמקובל לגבי חברות כוח אדם (שזה עיסוקה). ואולם, הוא ניסה להפחית מחשיבות החלק השני של העסקה - מימון תמורת 20%. בכך ביקש למשוך ידיו מהתצהיר עליו הוא חתם אישית. בחקירה הנגדית, ולאחר שהתפתל לא מעט, אמר את הדברים הבאים בחקירה נגדית לעו"ד אלדד יניב, המדברים בעדם:

ש. באשר לחלק שגוייס על-ידי המטה, העובדים האלה אותרו וגוייסו על-ידי המטה בירושלים.
ת. נכון.
ש. המטה בירושלים העביר לכם את השמות שלהם למשרדכם בתל אביב.
ת. נכון, רק המשרד בנתניה.
ש. מה שאתם עשיתים זה לשלם את שכרם בצירוף הרווח שלכם.
ת. נכון.

ש. האם אתה מסכים לאמירה שהיתה קבוצה של עובדים שלא אותרה וגוייסה על-ידי שלג לבן אלא על-ידי הסיעה בירושלים?
ת. כן.
ש. ושלג לבן שילמה עלות שכרם על-פי דיווח מהלקוח?
ת. כן.

סיעת העבודה מבקשת עתה לדחות את התביעה על הסף, ואף לבחון הפניית תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה - כדי שיורה על פתיחת חקירה פלילית. לא ייתכן, נטען, כי הסיעה תידרש עתה לשלם בגין קמפיין בחירות שנוהל שלא כדין; לא ייתכן ששלג לבן תדרוש עתה לקבל כספים בריבית נשך (20% לחודשיים), למרות שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות הגביל אותה עת את שיעור ההלוואות לכ-15% בלבד, בחישוב שנתי.

חברת שלג לבן = מפלגת העבודה =פשע מאורגן !!
https://rotter.net/forum/scoop/5815.shtml
עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון...@
https://rotter.net/forum/gil/5175.shtml
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
https://rotter.net/forum/gil/5245.shtml
שילטון האוליגרכיה דוחף את י. הרצוג לפוליטיקה
https://rotter.net/forum/gil/5109.shtml
ייתכן שמפלגת העבודה עשתה קנוניה כזאת עם אש''ף
https://rotter.net/forum/politics/6619.shtml
המוסד חוקר !! פרשת תיק גינוסר = תיק עראפת !!
https://rotter.net/forum/gil/5147.shtml

@ יורם רובין @

....Save Israel'' !! is about half translate''
https://rotter.net/forum/gil/5150.shtml
דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........
https://rotter.net/forum/gil/5359.shtml
משפט אבישי רביב: עדויות בכלל ושל יגאל עמיר...
https://rotter.net/forum/gil/5209.shtml
31 לחודש מרץ פסק דינו של ''שמפניה''=אבישי רביב
https://rotter.net/forum/gil/5326.shtml
רצח רבין-הרוצח מסתובב חפשי,עדיין...!!!
https://rotter.net/forum/gil/5078.shtml