פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:34 08.01.03 |
  
 
|
1. היועץ המשפטי - רואה בחומרה את ההדלפה על רה''מ
בתגובה להודעה מספר 0
 |
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.02.05 בשעה 00:14 בברכה, פילוביץ שחף
היועץ המשפטי - רואה בחומרה את ההדלפה על רה"מ ובניו
מאת: נדב פרי מיטל יסעור וצוות "נכון להבוקר" עם רפי רשף !@!היועץ המשפטי לממשלה, אלייקים רובינשטיין, אומר כי הוא רואה בחומרה את ההדלפה על החשד שלפיו ראש-הממשלה ובניו לא דיווחו על הלוואה שקיבלו מהמליונר הדרום אפריקני, סיריל קרן.
בראיון לגלי צה"ל אמר היועץ המשפטי שההדלפה על חיקור הדין שישראל ביקשה מדרום אפריקה עלולה לשבש את החקירה, משום שהיא מאפשרת, תיאום גרסאות. לדבריו, ההדלפה מדאיגה אותו גם משום שהוא סבור שהיא נבעה ממניעים פוליטיים ולא מרצון לחשוף את האמת: "אם זה יוצא החוצה לא במועד שראוי לצאת, בסוף החקירה, התוצאה היא שאפשר לתאם גירסאות, לעשות דברים שישבשו את החקירה. ברור שמי שיוציא את זה עכשיו, על פניו, המניע שלו זה לא לחשוף את האמת, אלא המניע שלו זה עיתוי הבחירות וענייני התקופה". בראיון הוסיף רובינשטיין: "אנחנו שואפים שמערכת האכיפה תהייה מחוץ לזירה הפוליטית. היום גוררים את המשטרה והפרקליטות למחוזות שהיא לא צריכה להיות בהם". מפכ"ל המשטרה מגנה גם כן את ההדלפות
מפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי, מגנה גם כן את ההדלפות שנוגעות לחקירה המתנהלת נגד ראש-הממשלה ובניו, ואומר כי הוא רואה אותן בחומרה: "מדובר בפירסומים לא אחראים של ניירות וחומרים מתוך חקירות ודיונים, והדבר פוגע בעבודת המשטרה והפרקליטות", אומר המפכ"ל. רב ניצב אהרונישקי אמר את הדברים במהלך סיור בבאר-שבע. במשטרה מעריכים שרה"מ ובניו יחקרו רק אחרי הבחירות
במשטרה מעריכים שראש הממשלה שרון ובניו גלעד ועומרי לא ייחקרו בחשד לקבלת שוחד, מרמה והפרת-אמונים עד אחריי הבחירות, זאת לאחר שהיועץ-המשפטי לממשלה הורה להקפיא את כל החקירות שאין להן נגיעה ישירה למערכת הבחירות הנוכחית.
פרקליטו של אריאל שרון, עורך הדין יורם ראבד, קרא הבוקר לחקור את הגורם שהדליף את פרשת ההלוואה מסיריל קרן לעיתון הארץ, הוא גם שב וטען שבקבלת ההלוואה לא היה דבר בלתי כשר: "כי לי יש את העובדות כולל את חקירת רה"מ באפריל 2002. לא נעשתה טעות, לא נאמרה איזו שהיא אמירה שמסתתר מאחוריה אי-אמת או נסיון להסתיר משהו". סיריל קרן: "הלוויתי כספים לחבר ושמחתי מאד לעשות זאת"
"הלוויתי כספים לחבר ושמחתי מאד לעשות זאת", כך הגיב הלילה איש העסקים הדרום אפריקאי סיריל קרן על הפרסומים לפיהם העביר כספים לכיסוי חובו של שרון לחברת "אנקס מחקרים" בפרשת חברות הבת של הליכוד.
קרן אומר כי הוא ואריאל שרון חברים קרובים מאז שנת 1948, עת נלחמו יחד באותו גדוד.
דובר משרד המשפטים של דרום אפריקה אומר כי משרדו מודע לבקשה של הפרקליטות בישראל לסייע בחקירת הנושא, אולם טרם קיבל את המסמכים הרלוונטיים. המסמכים האלה מועברים דרך משרד החוץ של של דרום אפריקה והם צפויים להתקבל שם בסוף השבוע.
השניים דיברו בראיון לשירות השידור בדרום אפריקה. יועצי שרון: מדובר בהליך תקין
יועציו של ראש הממשלה הבהירו אמש כי הלוואה אכן ניתנה לגלעד, אולם לטענתם מדובר בהליך תקין, שבמסגרתו הוחזרה לאיש העסקים קרן ההלוואה, בתוספת ריבית ותשלומי מס. על פי החשדות, הכסף סייע לשרון לבצע את הוראות מבקר המדינה ולהחזיר כ-5 מליון שקלים לחברת "אננקס מחקרים". צוותי התגובות של המפלגות מגיבים
הבוקר התייחסו לפרשה ראש צוות התגובות של העבודה, יולי תמיר, ויו"ר מטה הבחירות של הליכוד, אהוד אולמרט.
"קוראים לרה"מ לדבר. לדבר ללכת ליחא"ה למסור את כל הנתונים, ולהסביר בעיקר דבר אחד, שהוא נראה לי העניין הציבורי המרכזי: למה רה"מ הונה את המשטרה," דברי יולי תמיר, שהוסיפה כי מפלגת העבודה לא תשב בממשלה שירכיב אריאל שרון.
"אין לי ספק שכשהציבור ידע את מלוא העובדות אז הפרופורציה הזאת תשתנה. אין לי ספק שרה"מ ייתן הסברים לציבור, לרגע אחד לא עלה בדעתו לא לעשות כן", דברי אהוד אולמרט. סקר גיאוקטוגרפיה: 31% מהציבור סבורים ששרון לא ראוי לכהן עוד כרה"מ
קרוב לשליש מהציבור, 31%, סבורים ששרון אינו ראוי לכהן עוד כראש ממשלה נוכח האפשרות שהונה את המשטרה או העלים מידע על מקורות מימון שאיפשרו לו להחזיר את כספי מימון הפריימריז לראשות הליכוד בשנת 1999.
בסקר שנערך עבור "בוקר טוב ישראל" על ידי מכון גאוקרטוגרפיה בהנהלת הפרופסור אבי דגני, מצהירים גם 16% מן הבוחרים הפוטנציאלים של הליכוד כי שרון פסול מלכהן כראש ממשלה בעקבות הפרשה שנחשפה אתמול על ידי עיתון "הארץ". 46% מהציבור סבורים ששרון אינו פסול מלכהן כראש ממשלה, ובכללם כמחצית ממצביעי "שינוי".
בליכוד גובר החשש לאובדן מנדטים בעקבות המשך הפרסומים שנקשרו לשמם של ראש הממשלה אריאל שרון, ושל שני בניו.
מקורביו של שרון ממשיכים גם הבוקר להדוף את הטענות למעשים לא כשרים כביכול, שבמסגרתם הועברו כמליון וחצי דולר מאיש העסקים סיריל קרן לחשבון הבנק הפרטי של גלעד שרון. מבחן התוצאה.
פ"ש
|
|
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
19:33 10.01.03 |
|
|
4. פרשת שרון: הנאום המלא שצונזר
בתגובה להודעה מספר 2
|
שרון קיים מסיבת עיתונאים במטרה להשיב על ההאשמות נגדו בפרשת שרון-
סיריל קרן; שידורה ברדיו הופסק לאחר כ-10 דקות, בהוראת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מישאל חשין - שטען כי מדובר בתעמולת בחירות; להלן הנאום המלא (9.1.03)
10/01/2003 | אריאל שרון, ראש הממשלה
ערב טוב לכם,באתי לכאן הערב כדי לענות על העלילה הבזויה שנרקמה נגדי ונגד הליכוד במגמה אחת להפיל את השלטון בישראל בעלילה ולתפוש את השלטון בשקר. אני מבקש לתאר לכם את התפתחות הדברים בחודשים האחרונים. לפני כחודשיים החליטה מפלגת העבודה, מתוך ראיית צרכיה הפוליטיים הפנימיים, לגרור את המדינה כולה למערכת בחירות. אמרתי כבר אז שהבחירות מיותרות, שההתנהגות של מפלגת העבודה, בעיצומו של מאבק נגד הטרור וערב מלחמה אפשרית בעירק, היא התנהגות מופקרת וחסרת אחריות. אני מוכרח להודות - אפילו אני, לא העליתי בדעתי עד כמה מופקרת וחסרת אחריות יכולה להיות ההתנהגות שלהם. אני אתן לכם דוגמא. לפני מספר שבועות ערכתי ביקור בפיקוד העורף, כדי לבדוק את ההיערכות והמוכנות לקראת אפשרות של התקפה על תושבי ישראל. כולנו יודעים שקיימת סכנה של מלחמה בעירק. הסכנה שישראל תותקף אינה גדולה - אבל היא קיימת. ולשם כך חייבים להיערך, כדי לתת לתושבי ישראל את ההגנה הטובה ביותר. כל ילד מבין את זה - חוץ ממפלגת העבודה, תומכיה וכל מי שעוזר לה. האחריות הזו מוטלת בסופו של דבר עלי. אני הוא ראש הממשלה. אני נושא באחריות העליונה להגנת תושבי ישראל. ואני מבקר ובודק - לפעמים בביקורי פתע - את כל נושא ההיערכות, את כל ההכנות. כך אני עושה. הייתי מועל בתפקידי אם לא הייתי פועל כך. והנה, מפלגת העבודה, יחד עם כל מי שעוזר לה, התחילו לתקוף אותי אישית, ולהציג את ההיערכות למלחמה בתור תרגיל של בחירות. כאילו אין משבר בעירק. כאילו לא הותקפנו כבר על-ידי טילים מעירק כשכל המומחים הסבירו אז, שזה לא יקרה. זה קרה בעבר. אנחנו חייבים להיות מוכנים. אבל לא בעיני מפלגת העבודה. במוחותיהם יש רק בחירות. כל העולם כולו סובב סביבם וסביב סיכוייהם לזכות בעוד נתח של שילטון. כך הם חושבים, או לפחות כך הם מדברים. ההתנהגות הזו, על חשבון הדבר הקדוש ביותר, היא התנהגות מבישה. אבל יותר מכך. זוהי התנהגות מופקרת, התנהגות חסרת אחריות. הדוגמא הזו מלמדת על כל מה שקורה כאן בשבועות האחרונים. תחילה יצאו למסע ציד על הליכוד כולו. ניסו להשחיר תנועה שלמה, את כל נבחריה עד האחרון שבהם. ניסו להפוך את כולנו למאפיה, לפשע מאורגן. והכל מסיבות פוליטיות. אתם יכולים להשוות בין הדרך שבה נהגתי אני בפרשה לבין הדרך שבה נהג עמרם מצנע. הרי במפלגת העבודה התגלו תופעות חמורות ביותר: זיופי בחירות, רמאות בקלפיות שנעלמו, קניית מקום בכסף. יש חקירות במשטרה, יש כתבי אישום, יש מינויים פסולים, תצהירי שקר, הכל. מצנע עצמו נחקר בשתי פרשיות שחיתות במשטרה וכבר התפרסמו עלילותיו הקשורות לאי שמירת טוהר המידות וקשריו עם קבלנים ואני ממון בחיפה. אני פעלתי מיד - מצנע לא עשה כלום. אני הודעתי מיד שארחיק מהליכוד ומהממשלה כל מי שיימצא בבחירתו פסול, וכך עשיתי - מצנע לא עשה דבר. שום דבר. אני מיניתי ועדה לתיקון הפרצות בשיטה הדמוקרטית ואימצתי את מסקנותיה - מצנע לא עשה כלום כשבבחירות במפלגתו, תחת הנהגתו, התגלו זיופים חמורים. הוא לא עשה כלום ולא יעשה כלום. כי למצנע ולעיתונות המלווה אותו אין עניין בטוהר מידות - אותם מעניין רק הליכוד, לא מעניינת אותם השחיתות - אותם מעניין הליכוד. זה פגע בליכוד ולמרות זאת, מפלגת העבודה נשארה תקועה ומצנע לא ממריא. אז עברו לשלב הבא וניסו לפגוע בי דרך הבנים שלי. לקחו את עמרי, שכל חטאו היה שבא לסייע לי, כראש ממשלה, וניסו להפוך אותו לפשע מאורגן. וכשזה לא הצליח, ניסו למצוא איזו פרשה לכאורה של איזה אי יווני ולהדביק אותה לגלעד בכוח. שיהיה ברור: פרשה ישנה, שכבר שוכבת שנים, שאינה קשורה אלי, שגלעד בני לא נשאל על-ידי הרשויות אף לא שאלה אחת ואף לא התבקש למסור עדות - בא עיתונאי ומספר רכילות - ומפלגת העבודה קופצת מיד על השלל. גלעד, שהוא כלכלן במקצועו, עשה עבודה כלכלית - מה זה? שחיתות! גלעד קיבל שכר על העבודה, מה זה, כפי שנאמר? זה מאפיה! אני שואל, אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם? ושוב, זה לא עזר. ומצנע עדיין תקוע בסקרים. הוא עדיין לא יכול. והשלטון, ריח השלטון עדיין כל כך רחוק. אין מה לעשות, עוברים לשלב הבא. מישהו, שזהותו נחקרת כעת על-פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה - מישהו מדליף מסמך מלא רכילות ושקרים על עסקיו של גלעד, שכאילו קשורים אלי. אני רוצה להגיד לכם את העובדות המדויקות: לפני יותר משנה, מצא מבקר המדינה כי נלקחו תרומות בניגוד לחוק והודיע לי על-כך. אני נדהמתי מהממצאים. חזרתי הביתה למשק, ודיברתי עם הבנים, ואמרתי להם, ביוזמתי: חייבים להחזיר את כל הכסף לתורמים. מיד. גם אם צריך שוב למשכן את הבית שלנו. חייבים לעשות זאת. אני היחיד שפעלתי כך, למיטב ידיעתי, אני היחיד שפעלתי כך שהחזיר את הכסף. ברק לא עשה זאת עד היום. מצנע, בעמותה שלו, לא עשה את זה, למרות שכך נדרש ממנו. רק אני החזרתי את הכסף, ביוזמתי, בלי שמישהו הכריח אותי. לא המבקר אמר לי להחזיר. אני, כששמעתי את הגיוס הזה של התרומות מעבר למותר, אני ביוזמתי החלטתי להחזיר את הכסף. עכשיו מדובר פה בסכום גדול, כמעט 5 מיליון שקלים. לי הרי אין אמצעים כספיים. כבר ב-1989 הוצאתי את ניהול המשק מידי, גם קודם היה נאמן, עד שהבנים חזרו מהצבא, כפי שדורש החוק. כשהבנים חזרו מהצבא הם נטלו את ניהול המשק לידיהם, לצד העסקים האחרים שלהם. היום גלעד מנהל את זה בהצלחה ואני לא מעורב - כך דורש החוק. הוצאתי את החסכונות שלי ושל לילי ז"ל ונתתי כחצי מיליון שקלים שמחציתם במשיכת יתר. גלעד התגייס להביא את שאר הכסף. ואכן זמן קצר לאחר מכן הוא העביר לי את יתרת הסכום, קצת יותר מארבעה מיליון שקלים, ואני החזרתי את כל הכסף לתורמים והודעתי על כך למבקר המדינה. לא חיכיתי לגיוס כל הכסף. אחרי שהוצאתי את חסכונותי ואת חסכונותיה של לילי, את חסכונות שנינו, העברתי מיד את הסכום הזה, דבר ראשון, כדי שיהיה ברור לכולם שאכן בכוונתי, בניגוד למה שעשו אחרים, להחזיר את הכסף. בכך הסתיימה הפרשה מבחינתי. אני אומר כאן בבירור: לא ידעתי במדויק כיצד הושג הכסף. דיברנו על משכון המשק, ולמיטב ידיעתי אז כך נעשה. כשנשאלתי על כך במשטרה זה מה שאמרתי, שאינני יודע במדויק, שהבנים טיפלו בעניין ולמיטב ידיעתי המשק מושכן. אם בדיעבד נמצאה דרך אחרת - מה טוב. גלעד, בני, הוא איש עסקים מוצלח מאוד. עסקיו רחבים מאד. הוא מצליח ומרוויח ואני גאה בו מאד. אני יודע שהכל נעשה בדרך כשרה וחוקית, שהכל עשוי ומדווח כראוי. יש בידיו מסמכים שמוכיחים הכל. המסמכים החשובים, ביחס להלוואה, הוצגו בפני הציבור במסיבת עיתונאים. אגב, את הגירסה המלאה שנמסרה, עיתון הארץ, זה שהתחיל את הפרסום, את התשובות המלאות שנמסרו, הוא לא פירסם. יש לו אחריות חשובה להביא את כל העובדות. אבל העיתון החליט לא לעשות כך. כי אחרת, מה יהיה עם השערוריה, מה יהיה עם הסקנדל. הרי מי שהדליף, ומי שניפח, ומי שחגג לא עשה את זה כדי לברר את האמת. יש דרכים פשוטות לברר. באים, שואלים שאלות, מקבלים תשובות, בודקים מסמכים. אבל בזה הרי אין סקנדל, אתם יודעים את זה מצוין בעצמכם. את זה אי אפשר לנצל לצרכים פוליטיים. ככה אי אפשר להפיל שלטון. אז ממציאים. מספרים שקרים. מנפחים רכילות. סוחרים בבדיות. קחו למשל את סיפורו של ידידי סיריל קרן. איש שבצעירותו, בגיל 17, בא ארצה כמתנדב, כאיש מח"ל צעיר, כמתנדב מבריטניה. נולד באנגליה, אזרח בריטי הוא בא הנה כדי ללחום יחד איתנו כתף אל כתף במלחמת העצמאות. סיכן את חייו ברגעים הקשים ביותר של מדינת ישראל. שירתתי איתו יחד במהלך תקופה ממושכת במלחמת העמצמאות. מאז שיצאנו משדה הקרב אנחנו חברים, שנים. עשרות שנים. חוגגים את החגים יחד. הוא מכיר את הבנים מאז שנולדו, הוא מלווה אותי כל החיים. הוא אף פעם לא ביקש ממני כלום - ואף פעם לא קיבל. איו לו כאן עסקים, לא היו לו ולמען האמת, בגיל 73, אני לא חושב שגם יהיו לו. אבל הוא אוהב אותנו. הוא אוהב את הארץ. את העם, וכן - אנחנו חברים. זאת חברות בת עשרות שנים. אגב במלחמת ששת הימים הוא חזר ארצה. גם במלחמת יום הכיפורים הוא הגיע. הוא הגיע אל כוחותי שהיו מערבית לתעלה. אני שואל אתכם: תראו מה מנסים לעשות לו בגלל העובדה שהוא חבר שלי. ואני שואל איך אפשר לנהוג כך באנשים? תראו מה עושים, תראו מה עושים. אז גלעד לווה ממנו כסף, עם ריבית, ואז החזיר את ההלוואה, עם ריבית ושילם מס. זה שוחד? זו טובת הנאה? אני יכול בכלל לתת לו משהו? מה זה - אתם השתגעתם לגמרי? בכלל, אני מוכרח לומר, אני עוד לא ראיתי שוחד שעובר דרך כל הבנקים, כל הניירות, כל הכספים, כל הדברים האלה. אבל הטירוף אחז עד כדי כך. זה לא השחיתות מטרידה. אני היחידי שנקטתי כאן בצעדים. ואמשיך ואנקוט בצעדים. אני היחידי שהבאתי את ההצעה הזאת לשינוי חוק הבחירות עכשיו, ואני אנסה להעביר אותו בכנסת הנוכחית. אבל לעשות דבר כזה. זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. מדובר כאן באדם שאוהב את ישראל. מה אתם עושים לו? אין שוחד. ואין מרמה. ואין כלום. מי שרוצה יכול לקבל את המסמכים ולראות בעצמו, במקום לעשות דרמות פוליטיות. מערכת ההדלפות השקריות הזו הגיעה לרמה כזו, שאפילו היועץ המשפטי לממשלה נאלץ להתערב. תראו מה הוא אומר על ההדלפה הזו ועל הפרסומים האלה: הוא אומר שיש כאן גם פגיעה בחקיקה וגם התערבות פוליטית גסה. הוא מינה אף את צוות לחקור את העניין, בתוכו שרות הביטחון הכללי לחקור ולגלות מי הדליף - עד כדי כך חמור הדבר בעיניו. תראו מה אמרה ברדיו פרופ' רות גביזון מהאגודה לזכויות האזרח: היא אמרה "המעשה הזה זאת פגיעה ביכולת למשול", היא אומרת, "זה שיבוש של הבחירות". כך מתנהגת מערכת בחירות שרוצה אמת? לא! כך מתנהגים פוליטיקאים קטנים שרוצים לגנוב שלטון בכל מחיר. גם במחיר של רמיסת החוק, גם במחיר של הכפשה ושקר. מר מצנע רוצה שאני אלך למשטרה, שאני אדבר, אפילו תשדירים כבר עושים לו בשביל זה - על מה אני צריך לדבר, על הרכילות הבזויה שממנה מנסים יועציו לפרנס את הקמפיין הכושל שלו? על מה שאני אדבר, על כל שמועה עלובה שהוא ואנשיו מפיצים? על התשדירים שלהם? הוא - הלך למשטרה על השחיתויות שלו? הוא מדבר על הזיופים במפלגה שלו? הוא עשה משהו בכלל? שום דבר. הוא באמת מדבר - אני עושה. ואני אמשיך לעשות. אני רוצה לומר לכם, אני לא מוכן לשחק את המשחק הבזוי הזה. תרצה המשטרה לקבל תשובות - יבואו, ישאלו שאלות, אני אגיד להם כל מה שאני יודע, בלי להסתיר דבר. כי לי אין מה להסתיר. שום דבר. אדרבא, יבואו, ישאלו שאלות, יהיו גם תשובות. אני מוכן לענות על כל שאלה. אבל אני יודע שמהיום יבואו כל יום עם סיפור חדש. עם איזו רכילות. איזה בדל של שמועה שמישהו קלט או קיבל. כל יום סיפור, כל יום שמועה, אתם יודעים עד מתי? עד אחרי הבחירות. אני מכיר את העם בישראל. אני משרת אותו כבר שנים רבות. משדות הקרב עד לראשות הממשלה. לחמתי בכל המלחמות. הקמתי בזמנו לפני שנים רבות את הליכוד. פעלתי בתפקידים הבכירים ביותר. אז כרגע יש ניסיון של חוגים מסוימים להסתער עלי, אבל העם מבין שזה הכל פוליטיקה מלוכלכת וקטנה. כי זה עם חכם. זה עם שיודע את ההבדל בין אמת לשקר. בין מה שחשוב לרכילות זולה. העם שלנו רוצה לחיות. הוא צריך לבחור ביני - לבין אדם חסר כל ניסיון וחסר כל הבנה בנושאים המדיניים והביטחוניים המורכבים שבהם אנחנו עוסקים היום. אני שומע את דיעותיו - לדבר היום על ערפאת. להימלט תחת אש, להיכנע לטרור - אפילו חבריו במפלגת העבודה - כמו שאמר מתן וילנאי - לא מקבלים את זה. אפילו הם מבינים שהאיש הזה הוא טעות אחת גדולה. אני לא אירתע בגלל פרובוקציות פוליטיות של בחירות מלבצע את חובתי. אני ראש הממשלה. האחריות עלי. אני אמשיך לנהוג כרגיל, להגיד את האמת ולעשות את כל מה שאני חייב לעשות כדי להגן על תושבי ישראל, לדאוג להם, היום ואחרי הבחירות. כי החיים לא נגמרים ביום הבחירות - אנחנו צריכים להמשיך ולחיות כאן גם ביום שאחרי. לא ארתע ואמשיך, אני ראש הממשלה והאחריות עלי. עכשיו ואחרי הבחירות.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=19&DocId=1991&PageNumber=&GoBackXTimes=
מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
17:32 11.01.03 |
|
|
7. היועמ''ש רובינשטיין חושד במשה מזרחי...!!!
בתגובה להודעה מספר 6
|
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 11.01.03 בשעה 17:38
@ צדק או קונספירציה @
****
העיתון החושף - הארץ, ופרשנו הבכיר, אמיר אורן, הם המפנים עתה את אור הזרקורים אל משה מזרחי, כאילו הוא החשוד של רובינשטיין
11/01/2003 | יואב יצחק תגובות
הארץ. פרשת שרון החדשה - זו הנוגעת לקבלת ההלוואה בסך 1.5 מיליון דולר מאיל ההון היהודי-בריטי, סיריל קרן, מעוררת שאלות רבות. אחת מהן, שטרם נדונה כאן, היא זו: האם מדובר במאבק לגיטימי מצד גורמי התביעה בישראל, לנבור ולחקור חשד אמיתי שעולה נגד שרון ו/או מי מבניו (גלעד ועמרי), או מדובר חלילה בניסיון מנוול להפיל את שלטונו של אריאל שרון, ולהשיג, אגב כך, מצנח הצלה לגורם המדליף/המסובך בפרשה אחרת שגם היא טעונה סממנים פוליטיים ופליליים.ובקיצור: האם מדובר בניסיון מבורך לבער שחיתות ולעשות צדק, או בקונספירציה בזויה ועבריינית. השאלה מי הדליף היא העומדת עתה לחקירה, ומאליו מובן, כי רק לאחר סיום החקירה ניתן יהא לדעת בוודאות מי העבריין. יאמר כאן, פרסום המסמך על-ידי עיתון הארץ לחיקור דין, הינו לגיטימי ומתחייב. לו היה מגיע אלי אותו מסמך, הייתי דואג לפרסמו בכלי התקשורת. יחד עם זאת, לא הייתי מוסיף כמה בדותות, בהן: כי הלוואה ניתנה בריבית זולה; וכי לא היה ניתן למשכן את חוות השקמים - שתי נקודות היכולות להעמיד באור בלתי לגיטימי את עצם קבלת ההלוואה מידיד המשפחה, הלוואה ההופכת מתנה/תרומה, כביכול, בנסיבות בהן נרמז; וגם לא הייתי נמנע מלהציג עובדות כהוויתן, למשל: שצרתו החדשה של שרון, נולדה לאחר שהתנדב להשיב את התרומות שקיבל (4.7 מיליון ש"ח), בלא שנתבקש לכך על-ידי המבקר. את זאת ניתן ללמוד מדוח המבקר עצמו. אברמוביץ. לא רק הארץ נמנע מהצגת העובדות כהוויתן. העיתונאי אמנון אברמוביץ הלך רחוק עוד יותר. ביום שישי (יומן, ערוץ 1), העלה אברמוביץ טיעון, לפיו היה שרון מחוייב להשיב את הכסף - מכוח חוק המפלגות, ולכן אין לזקוף לזכותו מעשה זה. טיעון זה משולל יסוד. חוק המפלגות מחייב מפלגות. ושרון, כידוע, אינו מפלגה. טרם. ובכלל, בצדק רב - חוק המפלגות מתייחס לעודפי כספים שנתקבלו כתרומות, ונותרו בקופה כעודף, ולא לכספים שכבר הוצאו. ההיגיון הטמון בכך: להגביל שימוש בכספי תרומות רק לשימושים אליהם יועדו התרומות. והעודף, בחזרה לתורמים. מבקר המדינה היה ער לנקודה זו, אחרי הכל, מדובר במשפטן מנוסה מאוד. ולכן, בתחילת הפרשה, בעת שחקר סוגיה זו, פנה המבקר בטיוטת הדוח אל מפלגת הליכוד, והודיע כי הוא עומד לחייבה להשיב את הכסף שהוצא שלא כדין. רק לאחר שהשתכנע, כי המפלגה - כישות משפטית - אינה קשורה לכספים אלה, אותם קיבל שרון אישית שנה קודם לכן כתרומות בתקופת הפריימריז הקודמים בליכוד (עת התמודד מול בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, ומאיר שטרית), קבע המבקר כי חובה זו אינה חלה על הליכוד. מאידך, לא יכול היה המבקר לחייב את שרון להשיב את התרומות, ולאור תקדימי העבר ספק אם היה עושה זאת גם אם היתה בידו הסמכות. הטעם לכך: אין זה מעשי לחייב פוליטיקאי להשיב מכיסו כספים שקיבל כתרומות, אותם הוציא במערכת בחירות. עובדה היא, כי במשך עשרות שנים, איש לפני שרון לא השיב ולא נדרש להשיב את כספי תרומות. בנסיבות אלה, שרון - מיוזמתו, ולאחר שהבין כי זו הדרך הנכונה למזער את נזקיו, החליט להשיב את התרומות בהן נעשה לפי המבקר שימוש שלא כדין. בנסיבות אלה, רק טבעי ששרון ובניו יגייסו כסף, גם ממקורות חיצוניים, כדי לעמוד בהתנדבות שרון האב להשיב את כספי התרומות. מצער להיווכח שוב, כי העיתונאי אברמוביץ מטשטש את העובדות - ועוד בערוץ ממלכתי - במקום להציע לפוליטיקאים אחרים שסרחו, ובהם עמרם מצנע, בנימין נתניהו ואהוד ברק, להשיב כספים שקיבלו בעבר כתרומות, בהם עשו שימוש בלתי חוקי. היועץ. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הורה כידוע על פתיחת חקירה, כדי לגלות את זהות המדליף לעיתון הארץ. לדידו, ואת זאת הוא הבהיר היטב, אין מדובר בהדלפה של 'צימוקים' כאלה ואחרים מתיק חקירה, אלא בניסיון לשבש את מהלכי הבחירות בישראל, ובגרירת גורמי התביעה בישראל אל המגרש הפוליטי, דבר העלול לפגוע קשות באמון הציבור. בשונה מחקירות קודמות, הפעם נקט רובינשטיין יוזמה שנועדה להשיג תוצאות. ובמהירות. הצוות, בראשו מונה עו"ד ערן שנדר, מי שהיה עד לא מכבר ראש המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), הוסמך לדרוש מהנחקרים להיבדק בפוליגרף. ובאמצעות כלי זה, כידוע, ניתן להשיג תוצאות מהירות. רובינשטיין התגבר גם על התנגדותו הערכית-העקרונית (אותה הביע בעבר) לעצם השימוש בפוליגרף, וזאת כאמור, כדי להשיג תוצאות מהירות - עוד לפני הבחירות. רובינשטיין קבע את יום ה-20 בינואר כמועד להגשת ממצאי החקירה. הממצאים עשויים, איפוא, להימסר, עוד לפני הבחירות. הדעת נותנת, כי אופן התנהלותו של רובינשטיין בנושא זה, מלמדת כי יש בידיו הערכה מסויימת באשר לזהות המדליף. החשוד הוא כנראה איש בכיר. רובינשטיין זועם על המדליף, המחזיק במשרה רמה בקרב גורמי האכיפה בישראל. לא ננקוב כאן בשמו של החשוד, מטעמי זהירות, ובטרם הוכח כי החשוד הוא אכן המדליף. יחד עם זאת, ניתן לספר כאן, כי החשוד (וכאמור נושא זה טעון חקירה ואימות) הוא גם אחד האישים שרקחו את תוכנו של מסמך חיקור הדין, שנשלח אל התביעה בדרום אפריקה - בבקשה לחקור את סיריל קרן. החשוד הוא גורם "העובד" - במישרין ו/או בעקיפין, עם ברוך קרא כבר זמן רב, בפרשיות שונות. החשוד. להדלפה קדם מעשה שערורייתי. את המסמך רקח אותו גורם, יחד עם בכירים בפרקליטות, עוד בטרם מוצתה החקירה בישראל, ובכלל - עוד בטרם נחקר גלעד שרון בנושא זה, ואף בטרם נשאל שאלה אחת - אם בעל-פה ואם בכתב. גלעד שרון הוא, כידוע, האיש שקיבל את ההלוואה בפועל. הוא החתום על המסמכים, והוא המנהל את חוות השקמים ששועבדה בחלק מהזמן להחזר ההלוואה. כל מי שמצוי בחקירות יודע, כי התביעה בישראל נוהגת לבקש חיקור דין ממדינה אחרת, רק לאחר שמיצתה את החקירה בישראל. המדינה המתבקשת לבצע חיקור דין, אינה מתנדבת לבצע את העבודה השחורה עבור התביעה בישראל, בטרם זו הוכיחה, ומסרה מידע, בדבר הפעולות שביצעה, ובמיוחד - האם אכן מיצתה את כל מהלכי החקירה אצלה, והאם חיקור דין הוא האופציה המתחייבת. העולה מכך: קיים חשש כי אותו גורם שהדליף את המסמך לעיתונאי ברוך קרא (הארץ), ביצע למעשה קונספירציה: ראשית - הוא רקח מסמך שלא היה כלל מקום לשיגורו לדרום אפריקה (בטרם מוצתה החקירה כאן); ולאחר מכן דאג להדליפו לעיתון הארץ, במטרה שלא יכולה להיות אחרת: להשפיע על מהלכי הבחירות, ולהפיל את השלטון בישראל. ועם זאת אין להשלים כלל וכלל. משוכנע אני, כי אם וכאשר ייחשפו פרטי החקירה, ויתברר התבשיל הקונספירטיבי שרקח אותו חשוד-מדליף, לא ייחלצו להגנתו אפילו בכירי השמאל הקיצוני. מעניין כאן לציין, כי בעיתון הארץ קיים חשש מפני חשיפת זהותו של המדליף. אולי זו הסיבה, שאחד הפרשנים הבכירים בעיתון זה, אמיר אורן - שאולי יודע מי המקור של ברוך קרא - מנסה עתה לבנות אליבי לאותו חשוד, כאילו היועץ רובינשטיין מכוון אליו, וכי הדבר נובע מכך שהוא, רובינשטיין, מבקש רעתו של אותו חשוד. אמיר אורן מגונן ונוקב מפורשות בשמו של ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, כמי שאת ראשו עתיד עו"ד שנדר לספק כ"סחורה שהזמין אליקים רובינשטיין בפרשת שרון-קרן, באריזה פוליטית". לא לנו לקבוע מי ייפול כמדליף בפרשה זו. מה שמעניין הוא, שהעיתון החושף - הארץ, ופרשנו הבכיר, הם המפנים עתה את אור הזרקורים אל מזרחי, כאילו הוא החשוד של רובינשטיין. מעניין גם להזכיר, כי אותו אמיר אורן עודד לפני שלוש שנים פתיחת חקירה (שאכן נפתחה, והסתיימה ללא תוצאות), בשאלה מי הדליף לכותב שורות אלה את המסמכים - שהובילו לחקירה פלילית נגד עזר ויצמן, בחשד תשלומים חודשיים בהיקף מאות אלפי דולרים, מידידו האישי, איל ההון אדוארד סרוסי, ולהתפוטרותו של עזר ויצמן מתפקידו כנשיא המדינה.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=1997&PageNumber=&GoBackXTimes=
מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
04:06 13.01.03 |
|
|
8. אורי דן חושף את פרטי ומועדי המזימה נגד שרון @
בתגובה להודעה מספר 7
|
חבר מתאריך 8.7.02
866 הודעות 00:27 13.01.03
אורי דן חושף את פרטי ומועדי המזימה נגד שרון! 
ספטמבר 2002
גורם במשטרה פונה בסודיות ליועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ומבקש ממנו לחקור בדבר קבלת הלוואה בדרום אפריקה. נובמבר 2002
לאחר ההכרזה על מועד הבחירות המוקדמות, אושרה הבקשה לקבל עזרה מדרום אפריקה. 30 דצמבר 2002
המכתב יוצא לדרום אפריקה, כאשר שרון והליכוד חזקים בסקרים. 4 ינואר 2003
המכתב מגיע לפקידים הדרום-אפריקאים. 7 ינואר 2003
המכתב מתפרסם בעיתון "הארץ". רובינשטיין מודה שאפילו עם עזרת הדרום-אפריקאים יכולה החקירה לקחת "חודשים רבים". מי שהדליף את המכתב ידע שהמכתב יכתים את שרון ובניו מבלי לתת להם אפשרות לנקות את שמם עד לבחירות בסוף ינואר. הכותב מדווח על עורך דין ישראלי בכיר (וייסגלס?) שאמר לעיתון הפוסט:
"יש לפחות שניים במשטרה ואחד במשרד היועץ ששונאים את שרון אישית ופוליטית".
"הם רקחו נגדו עלילת שוחד בקמפיין של שנת 1999 - שרון נוקה לאחר שהליכוד הפסיד את הבחירות".
"אך כיצד הם העיזו להשחיר ראש ממשלה הפעם עם מכתב לממשלה זרה, מבלי לחקור אותו או את בניו תחילה?" http://www.nypost.com/commentary/53100.htm מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
05:21 13.01.03 |
|
|
10. השב''כ = שרון = אבישי רביב = רצח רבין....@
בתגובה להודעה מספר 9
|
עתירה לבג"צ: למנוע השתתפות איש שב"כ בצוות החקירה הבודק ההדלפה נגד שרון. העתירה הוגשה על-ידי עו"ד איתן פלג - פרקליטו של סוכן השב"כ לשעבר, אבישי רביב
12/01/2003 | מאת: יואב יצחק
עו"ד איתן פלג הגיש עתירה לבית המשפט העליון, בבקשה לבטל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שהורה על השתתפות איש שב"כ בכיר בצוות החקירה שהוקם כדי לחקור: מי הדליף את המסמך, הנוגע לחיקור דין של סיריל קרן.העותר ביקש צו ביניים, שיביא להקפאת החקירה עד ההכרעה הסופית. צו ביניים לא ניתן. צוות החקירה, בראשו עומד עו"ד ערן שנדר, התבקש לחקור ולהגיש את ממצאיו עד יום 20.1.02. השאלה המרכזית: מי האיש שהדליף את המסמך, שחשף כי התביעה בישראל מבקשת לבצע חיקור דין ליהודי-בריטי, סיריל קרן, המתגורר בדרום אפריקה, ולברר מדוע העביר הלוואה בסך 1.5 מיליון דולר לשימושם של ראש הממשלה אריאל שרון ובניו - עמרי וגלעד. העותר - לשעבר איש השב"כ, וכיום משמש, בין היתר, פרקליטו של הנאשם אבישי רביב, טוען כי ציוות איש שב"כ לחקירה זו, אינו עולה בקנה אחד עם מטרות השב"כ, שכן אין זה מתפקידו של השב"כ לעסוק בחקירות הנוגעות לעניינים פוליטיים. לטענת פלג, עירוב השב"כ בחקירה מסוג זו, עלולה לפגוע קשות בשב"כ, ובאמון הציבור בו - כגורם בלתי תלוי, שאינו נוגע בעניינים פוליטיים. רובינשטיין, שהחליט על הקמת צוות החקירה, נימק זאת בשבוע שעבר בהכרח לחשוף את המדליף - שחיבל קשות במהלכי הבחירות בישראל, וגרם לפגיעה קשה בסדרי השלטון ובאמון הציבור בתביעה בישראל.
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=18224&PageNumber=&GoBackXTimes= מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
03:57 22.01.03 |
|
|
14. עורכת הדין ליאורה גלאט-ברקוביץ'....@
בתגובה להודעה מספר 13
|
פרקליטה בכירה מת"א חשודה בהדלפת מסמך שרון עורכת הדין ליאורה גלאט-ברקוביץ', שליוותה את החקירה המשטרתית בפרשת עמותות שרון, הודתה כי הדליפה את המסמך לעיתונאי "הארץ". ממצאי החקירה יוגשו ליועץ רובינשטיין בימים הקרובים
אפרת וייס עורכת הדין ליאורה גלאט-ברקוביץ', פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז ת"א, היא החשודה שהדליפה לעיתונאי ברוך קרא מעיתון "הארץ" את המסמך בפרשת ההלוואה של המליונר הדרום-אפריקני סיריל קרן לראש הממשלה אריאל שרון. כך נמסר הלילה (ג') ממשרד המשפטים. בהודעת המשרד, שפורסמה סמוך לשעה 02:00, זמן קצר לאחר סיום חקירתה של גלאט-ברקוביץ' תחת אזהרה, נאמר כי "ממצאי החקירה אליהם הגיע צוות החקירה מצביעים לצערנו באופן חד-משמעי כי המדליף של המסמך הינו פרקליטה ותיקה ובכירה מת"א שליוותה בחודשים האחרונים את החקירה המשטרתית בפרשת עמותות שרון". הפרקליטה נחקרה על ידי צוות החקירה המיוחד שהוקם לבדוק את הדלפת המסמך שהובילה לפרסום הפרשה בתקשורת. גלאט-ברקוביץ' הודתה במעשים המיוחסים לה ושוחררה לביתה בתום החקירה בתנאים מגבילים. בימים הקרובים צפוי צוות החקירה להגיש את מסקנותיו ליועץ רובינשטיין. הלילה, עודכנו בממצאים גם פרקליטת המדינה, עדנה ארבל ומפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי. במשרד המשפטים הדגישו כי השב"כ לא עורב באף אחד משלביה של החקירה. בנוסף צויין כי איש מהנחקירם לא נבדק במכונת אמת. רובינשטיין וארבל ביקשו הלילה לציין כי מדובר במקרה חריג ואין להשליך ממנו על כלל הפרקליטים. העיתונאי ברוך קרא מעיתון "הארץ", שחשף את הפרשה, נחקר אתמול (ג') באזהרה. באופן חריג החליטו החוקרים לחקור אותו באזהרה, בחשד שביצע עבירה פלילית. החשד שהעלו נגדו הוא שפרסום הכתבה על פרשת שרון שיבש את החקירה שהמשטרה ניהלה בנושא. קרא שיתף פעולה עם החוקרים, אולם סירב להסגיר את מקורותיו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2388454,00.html
(22.01.03 , 02:48) מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:09 23.02.05 |
|
|
38. אורי שני לעומרי שרון: כך נוציא צ'קים מהליכוד
בתגובה להודעה מספר 1
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.02.05 בשעה 20:16 בברכה, פילוביץ שחף
אורי שני לעומרי שרון: כך נוציא צ'קים מהליכוד
...אורי שני, והיועץ האסטרטגי, דוד ספקטור. בפגישה אומר שני לשרון שביכולתו...מסמך בנוגע לבחירות: ''אדון ספקטור הגיש לך נייר שכותרתו 'היערכות...שירות מעריב 06/01/2004
אורי שני לעומרי שרון: כך נוציא צ'קים מהליכוד
שירות מעריב
06/01/04
ערוץ 2 פרסם אתמול בערב קלטת ובה שיחה בין מנכ''ל הליכוד לשעבר, אורי שני, לבין ח''כ עומרי שרון, שבה לכאורה מסביר שני לשרון כיצד ניתן להוציא במרמה כספים מקופת הליכוד. על פי הנאמר בקלטת, הכסף נועד למימון הפריימריס של ראש הממשלה, אריאל שרון, לראשות הליכוד ב-1999. הקלטת נתפסה בידי המשטרה באמצעות צו של בית משפט.
בקלטת מתועדת פגישה שהתקיימה בין בנו של ראש הממשלה, עומרי שרון, מנכ''ל הליכוד, אורי שני, והיועץ האסטרטגי, דוד ספקטור. בפגישה אומר שני לשרון שביכולתו להשתמש בצ'קים של תנועת הליכוד: ''אני יכול היום להוציא צ'קים מהליכוד שאין עליהם שום מעקב, אף אחד לא יודע מהם. תקשיב טוב למה שאני אומר לך, תקשיב, אתה מכיר אותי הרבה שנים. שום דבר. מסודר כמו שצריך''. בקלטת נראה עומרי שרון מקשיב, אך אינו מגיב. בעקבות הדברים שאומר שני בקלטת, שהם לכאורה מנוגדים לדברים שאמר בעדותו באזהרה בלשכת מבקר המדינה, הוא נחשד בביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים. העבירות נוגעות לשימוש הנעשה בכספי ציבור לטובת קמפיין ראש הממשלה, ולמתן עדות שקר.הקלטת שהוצגה הערב מסבכת גם את בנו של ראש הממשלה, עומרי שרון. בעדותו בלשכת מבקר המדינה, נשאל עומרי על ידי המבקר אם קיבל מספקטור מסמך בנוגע לבחירות: ''אדון ספקטור הגיש לך נייר שכותרתו 'היערכות לבחירות יו''ר התנועה''', שרון ענה: ''ייתכן, אני לא זוכר כרגע''. המבקר המשיך: ''מה היה חלקו של אורי שני?'' שרון ענה: ''הוא לא היה קשור למטה הבחירות שלנו''. התמונות שהוצגו הערב מתוך הקלטת מנוגדות לכאורה לעדות זו, שכן הן מציגות את השלושה דנים בענייני הפריימריס. בפרקליטות ובמשטרה אמרו אתמול שההחלטה על כתבי אישום בפרשות השונות קרובה מתמיד.
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/623/046.html
http://tinyurl.com/4z4ct 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:11 23.02.05 |
|
|
39. ''אני יכול להוציא צ'קים מהליכוד ואיש לא יידע''
בתגובה להודעה מספר 1
|
קלטות שצולמו במשרדו של דוד ספקטור במרכז הארץ, אשר...מפגש משולש בין ספקטור, שני שכיהן אז כמנכ...הפן החברתי שלו. ספקטור: "אריק הוא כל הזמן...מאת עמי בן-דוד 07/01/2004 "אני יכול להוציא צ'קים מהליכוד ואיש לא יידע"
המקום: מרכז הארץ * הזמן: ספטמבר99' * האירוע: אורי שני, מנכ"ל הליכוד, נפגש עם עמרי שרון ודוד ספקטור, יועצו של שרון האב * החשד: שני מספר שאין לו שום בעיה להוציא כסף מהמפלגה לטובת הקמפיין של שרון מבלי להשאיר "טביעות אצבעות"
מאת עמי בן-דוד
25/05/04
קלטת נוספת בסדרת הקלטות שצולמו במשרדו של דוד ספקטור במרכז הארץ, אשר שימש כיועץ אסטרטגי בקמפיין הפריימריס של אריאל שרון ב-1999, חושפת לכאורה את מעורבותו של אורי שני בקמפיין הפוליטי של שרון, לרבות חשד לניסיון להוצאת כספים מקופת הליכוד לטובת הקמפיין.קלטת נוספת בסדרת הקלטות שצולמו במשרדו של דוד ספקטור במרכז הארץ, אשר שימש כיועץ אסטרטגי בקמפיין הפריימריס של אריאל שרון ב-1999, חושפת לכאורה את מעורבותו של אורי שני בקמפיין הפוליטי של שרון, לרבות חשד לניסיון להוצאת כספים מקופת הליכוד לטובת הקמפיין.הקלטת ששודרה אמש בחדשות ערוץ 2, מתעדת מפגש משולש בין ספקטור, שני שכיהן אז כמנכ"ל הליכוד, ועמרי שרון בנו של ראש הממשלה, שנערך ככל הנראה בספטמבר 1999. בפגישה דנים השלושה על אופי הקמפיין של שרון לראשות הליכוד. השלושה מסכימים ששרון נתפס כביטחוניסט, ולכן בקמפיין צריך להדגיש את הפן החברתי שלו.הקלטת ששודרה אמש בחדשות ערוץ 2, מתעדת מפגש משולש בין ספקטור, שני שכיהן אז כמנכ"ל הליכוד, ועמרי שרון בנו של ראש הממשלה, שנערך ככל הנראה בספטמבר 1999. בפגישה דנים השלושה על אופי הקמפיין של שרון לראשות הליכוד. השלושה מסכימים ששרון נתפס כביטחוניסט, ולכן בקמפיין צריך להדגיש את הפן החברתי שלו.ספקטור: "אריק הוא כל הזמן ביטחון, ביטחון, ביטחון".ספקטור: "אריק הוא כל הזמן ביטחון, ביטחון, ביטחון".שני : "לא, לא, אנחנו הולכים על חברה, זה ברור".שני : "לא, לא, אנחנו הולכים על חברה, זה ברור".בשלב זה אומר שני כי הוא יכול להוציא כסף מקופת הליכוד בשביל הקמפיין בלי שאף אחד ישים לב. שני פונה לעמרי שרון ואומר: "אני יכול גם היום להוציא צ'קים מהליכוד שאין עליהם שום מעקב, שאף אחד לא יידע. תקשיב טוב מה שאני אומר לך, תקשיב, אתה מכיר אותי הרבה שנים. שום דבר. מסודר, כמו שצריך. זאת אומרת (פונה לספקטור, ע"ב), אני יכול להוציא לו מה שאתה רוצה, בלי שעין של בן אדם נורמלי שוזפת את העבודה".בשלב זה אומר שני כי הוא יכול להוציא כסף מקופת הליכוד בשביל הקמפיין בלי שאף אחד ישים לב. שני פונה לעמרי שרון ואומר: "אני יכול גם היום להוציא צ'קים מהליכוד שאין עליהם שום מעקב, שאף אחד לא יידע. תקשיב טוב מה שאני אומר לך, תקשיב, אתה מכיר אותי הרבה שנים. שום דבר. מסודר, כמו שצריך. זאת אומרת (פונה לספקטור, ע"ב), אני יכול להוציא לו מה שאתה רוצה, בלי שעין של בן אדם נורמלי שוזפת את העבודה".בהמשך הקלטת מתגלות סתירות בין תשובותיהם של שני ושרון שניתנו במהלך חקירה באזהרה שנערכה אצל מבקר המדינה. כשנשאל עמרי שרון על ידי המבקר אם הוגש לו על ידי ספקטור מסמך שכותרתו היערכות לבחירות יושב ראש התנועה, השיב עמרי כי "ייתכן, אך אינני זוכר". בקלטת נראה ספקטור בבירור מוסר עותקים של המסמך לשרון ולשני.בהמשך הקלטת מתגלות סתירות בין תשובותיהם של שני ושרון שניתנו במהלך חקירה באזהרה שנערכה אצל מבקר המדינה. כשנשאל עמרי שרון על ידי המבקר אם הוגש לו על ידי ספקטור מסמך שכותרתו היערכות לבחירות יושב ראש התנועה, השיב עמרי כי "ייתכן, אך אינני זוכר". בקלטת נראה ספקטור בבירור מוסר עותקים של המסמך לשרון ולשני.בסיומה של הקלטת נראים שרון ושני מחליפים דברים על ידיעתם שספקטור מתעד אותם. "איפה המצלמה עכשיו? לאיזה צד צריך לחייך? " תוהה שרון באוזני שני, ומנסה לאתר את המצלמה. בסוף מכוון ספקטור את השניים לאחד מקירות המשרד שבו לטענתו מוסתרת המצלמה, אך מהתיעוד נראה שזהו אינו הקיר הנכון. על פי הדיווח בחדשות ערוץ 2, הקלטת נתפסה בפשיטה שערכה המשטרה על משרדו של ספקטור.בסיומה של הקלטת נראים שרון ושני מחליפים דברים על ידיעתם שספקטור מתעד אותם. "איפה המצלמה עכשיו? לאיזה צד צריך לחייך? " תוהה שרון באוזני שני, ומנסה לאתר את המצלמה. בסוף מכוון ספקטור את השניים לאחד מקירות המשרד שבו לטענתו מוסתרת המצלמה, אך מהתיעוד נראה שזהו אינו הקיר הנכון. על פי הדיווח בחדשות ערוץ 2, הקלטת נתפסה בפשיטה שערכה המשטרה על משרדו של ספקטור.
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/623/284.html
http://tinyurl.com/4z4ct
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:15 23.02.05 |
|
|
40. שני פליקים
בתגובה להודעה מספר 1
|
שני פליקים
נשאלו בטלוויזיה. שתי שאלות: 1. שאלה לאיש המצלמה הנסתרת המוביל בישראל, מר דוד ספקטור: אולי די? 2. אמש נחשף במעריב כי ארבעת הישראלים שנחטפו בקולומביה...חנוך דאום 08/01/2004
שני פליקים
חנוך דאום
08/01/04
פגישה לילית. ערוץ 2
לפני כמה שנים לקחתי את אחד מאחייני האהובים למכולת, וביקשתי ממנו שיבחר בין שני ארטיקים. האחיין, בן שנתיים בלבד, רצה את שניהם. הוא בכה, אז נעתרתי. לאחר מכן הוא ביקש לאכול אותם בבת אחת. הוא בכה, אז נעתרתי. אבל הוא לא הסתדר. הארטיקים נזלו, אחד נפל לו על הרצפה, בלגן שלם. הוא שוב בכה. צרח, למעשה. אמי שמעה את המהומה, לקחה לקטן את שני הארטיקים בכוח, שטפה אותו, ונתנה לו מסטיק. הוא היה מאושר. ברגע זה הבנתי, לפחות בקווי מתאר, את המשנה המוצדקת שהשמיעה אמש בפגישה לילית הד''ר בלנק: לפעמים הילד משווע למישהו שיציב לו גבולות. אני לא בטוח שהייתי יוצא בחיים מפגישה עם הפסיכולוגית ד''ר שולמית בלנק, אבל אין ספק כי הגישה שלה לחינוך ילדים מרעננת בשמרנותה. בלנק טוענת כי ככל שהימים חולפים והעולם נהיה דמוקרטי יותר, פוסט-מודרני והשד יודע מה עוד, אנחנו נהיים הורים קלושים יותר. לא צריך להיות פסיכי או פסיכולוג כדי לחוש שאכן ההורות הקפדנית הישנה מוחלפת היום בהורות ליברלית בעלת מזג אוורירי בהרבה. העניין הוא שנהוג לחשוב כי זו התפתחות חיובית. לשמוע את ההפך מפסיכיאטרית מובילה, ולא מכל מיני רפולים מתל עדשים, זה בהחלט דבר מאתגר.
תבורך התוכנית שאיפשרה לדיון כה אקוטי להתקיים אצלה, אבל באותה מידה אשבה אני מקווה כי הורים רכרוכיים כמוני, שאולי מזיקים לילדים בוותרנותם, צפו אמש בתוכנית, אני גם מקווה כי הורים קשוחים ורעי מזג לא צפו בה, ולא שמעו כיצד בלנק מעדיפה הורה עם אגרסיות על פני הורה רכרוכי. נדמה לי כי גם למי שמקבל את הביקורת שיש לבלנק על ההורה הרכרוכי, מותר להעדיף את ההורות הזו, על פני ההורות שתוקעת לילדיה איזה אלמנט.
המופע של סטיב
זו קצת בעיה לארגן את מהדורת החדשות שלך, כאשר בתפקיד שר החוץ נמצא אדם מסוגו של סילבן שלום. באין הישגים של ממש באמתחתו, רץ שלום לספר לחברה בעיקר על דברים שתיכף ישיג. הוא לחוץ, שר החוץ. לאחר שהוכתר כשר אוצר בינוני למדי, שלום נחוש להצליח בתפקידו החדש ובכל מחיר. מסיבה זו, ככל הנראה, נאלץ הצופה בחדשות לשמוע יום אחד כי קדאפי מאוהב בישראל עד מוות, וביום למחרת לשמוע כי מלוב מסרו שלא היו דברים מעולם.
מדובר בריטואל. האזרח הישראלי שצופה במסרים שמעביר לו שלום דרך התקשורת, משוכנע כי זה באמת עניין של כמה דקות עד שתושלם סלילת הרכבת הישירה לתימן, תחל צליחת התעלה הימית לדובאי ותסתיים הקמת השלוחה הערבית של בית התפוצות בכווית סיטי. השגריר המצרי, אם לשפוט על פי המסרים שהעביר לנו שלום דרך התקשורת, חזר לישראל כבר מזמן, התגייר ואף שוקל להתפקד לליכוד.
כאשר נכנס לתפקידו אמר שלום כי ינסה לכונן קשרים עם עשר מדינות ערביות שאין לנו עימן סכסוכי גבול. גם האמירה הזו, כמובן, הצליחה להגיע לטלוויזיה שלכם. אמנם אנשים שמבינים במדיניות חוץ יותר מאשר שר החוץ, ישמחו להסביר לכם כי מדובר ביעד מופרך בעל גוונים אינפנטיליים, אבל לשלום זה לא משנה: מדיניות החוץ שלו היא קודם כל להצטייר בטלוויזיה שלכם כשר מוצלח. גם זה סוג של הישג ישראלי: אנחנו המדינה היחידה שמנסה לכפות את עצמה על מדינות, שכלל לא בא להן עליה, כדי ששר החוץ יופיע בכל יום בטלוויזיה.
שתי שאלות:
1. שאלה לאיש המצלמה הנסתרת המוביל בישראל, מר דוד ספקטור: אולי די? 2. אמש נחשף במעריב כי ארבעת הישראלים שנחטפו בקולומביה מועמדים להוביל קמפיין של חברת טיולים, והשאלה היא האם יש ממש בשמועות כי עזאם עזאם הוא המנהל הקריאטיבי של הקמפיין?
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/624/349.html
http://tinyurl.com/4z4ct
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
18:26 09.01.03 |
|
|
3. אחותו של אריק שרון...@
בתגובה להודעה מספר 0
|
ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
10914 הודעות 17:49 09.01.03
יש לו אחות- אחותו הנסתרת של אריק שרון( מדהים)  יש לו אחות...?? מאת שרה ליבוביץ דר רק מעטים יודעים שלאריאל שרון יש אחות שירדה לארצות הברית
בשנות החמישים. שרון מקפיד להצניע את הפרק המשפחתי העגום שהחל
בירידת האחות מהארץ, נמשך בנידויה מנחלת ההורים והסתיים בקרע
קשה. גם השבוע דילג עליו בראיון לערוץ 10 האם ורה עם ילדיה, אריק ודיתה,
1930 . אני מצווה שיחיו ביניהם
בהבנה, בידידות, באהבה באחווה
ובשלום בראיון שנתן השבוע לרפי רשף בערוץ 10
נשאל אריאל שרון על פרק בביוגרפיה
המשפחתית שהקפיד תמיד להצניע: סיפורה
של אחותו, דיתה (יהודית) ויחסיה
המעורערים עם המשפחה. שרון ניסה ליצור
רושם שיחסיו עם אחותו תקינים למרות
שירדה מהארץ עם בעלה בשנות החמישים
וחיה מאז בארצות הברית. האמת שונה:
דיתה מנדל לבית שיינרמן ניתקה למעשה את
יחסיה עם המשפחה בעקבות נידויה מירושת
ההורים בכפר מל"ל, והעברתה לשרון
ולבניו. מכל הרכוש המשפחתי קיבלה האחות
רק 25 אלף דולר ומאז לא שכחה ולא סלחה.
היא אף לא הגיעה להלוויית אמה, ורה,
במאי 88'.
דיתה נולדה בכפר מל"ל בשנת 1926, שנתיים לפני אחיה. יוסף מרגלית, שכן
שלמד איתה עד כיתה ט', זוכר אותה כילדה מתבודדת. "היא היתה היפה של
הכיתה, אבל לא היתה מעורבת בחברה. היא היתה מתבדלת, יושבת בית,
מרוחקת, בפיקוח חמור של ההורים". ב-41' היא סיימה את מחזור ד' בבית
הספר לילדי העובדים בשרון ע"ש י. אהרונוביץ. כמו אחיה אחריה, עברה
ללמוד בבית ספר גאולה בתל אביב. את בעלה, ד"ר שמואל מנדל, הכירה זמן
קצר אחרי שסיימה את לימודיה. אביה אושפז אז בבית החולים בילינסון
ודיתה ביקרה אותו בכל יום. במחלקה הכירורגית היא פגשה את מנדל, מתמחה
במחלקה. הוא הגיע לארץ עם צבאו של הגנרל הפולני ולדיסלב אנדרס ונשאר
לעבוד בבילינסון. בהמשך היה אחד מחמישה רופאים שנשלחו מהארץ לרומא
כדי לסייע לעלייה ב'. בבילינסון הוא היה ידוע במנהגיו הפולניים. "הוא
היה בחור יפה שמנשק את ידי הבחורות ומביא זרי פרחים", אומרת רבקה
חצובי שהיתה תלמידה בבית הספר לאחיות בבילינסון באותה תקופה.
דיתה ושמואל מנדל נישאו בטקס צנוע בבית הוריה בכפר מל"ל ואחר כך נסעו
לארצות הברית. "מאז היא נעלמה ונהפכה לתעלומה מסתורית בכפר מל"ל",
אומרת בלהה זלמנסון, אלמנתו של עודד זלמנסון, חברו של שרון מכפר
מל"ל. דיתה למדה עיצוב פנים ובעלה השתלם ברפואת ילדים. אחרי כמה שנים
חזרו לארץ וגרו ברמת גן. הוא עבד כרופא ילדים אבל לא הצליח למצוא
משרה שתהלום את כישוריו. למרות התנגדותם העזה של בני משפחתה חזרה
דיתה עם בעלה לארצות הברית. לזוג אין ילדים. אמה, ורה, קיוותה תמיד שבתה תחזור ארצה. השכנים מספרים כי אחת לכמה
שבועות היא נסעה מכפר מל"ל לרמת גן, ניקתה את הדירה של בני הזוג
והכינה אותה לקראת שובם הצפוי. הדירה נמכרה רק כשהיה ברור שהם לא
מתכוונים לחזור. מאז פיתחה האם טינה קשה לחתנה שלקח ממנה, לדבריה, את
בתה. היא דיברה עליה לעתים רחוקות, תמיד בכאב רב. שכנות בכפר מל"ל
שניסו לשוחח איתה על בתה נתקלו בחומה בצורה. השכנים מספרים שגם האב,
שמואל, ציוני אדוק שנפטר ב-56', התקשה להשלים עם העובדה שבתו הבכורה
בחרה לחיות בארצות הברית. לדבריהם, כתב בצוואתו על הכאב הגדול שייסר
אותו כשבתו החליטה לעזוב את הארץ. אחות בבילינסון מעידה כי נהג
להאשים את עצמו ואמר שאלמלא היה מתאשפז בבית החולים היא לא היתה
מכירה את הרופא. הקרע הסופי בין דיתה למשפחתה התרחש במחצית שנות ה-70. היא ביקשה לבנות
בית בנחלה בכפר מל"ל כדי לחזור לארץ ולגור סמוך לאמה. האם ניסתה לברר
במינהל מקרקעי ישראל אם אפשר לפצל את הנחלה החקלאית לשניים כדי שגם
שרון וגם דיתה יקבלו את חלקם. במינהל הודיעו לאם שאי אפשר לפצל נחלה
חקלאית לשניים. ורה החליטה איפוא להוריש את הנחלה בשלמותה לבנה
ולמשפחתו והודיעה לבתה שהיא לא תוכל לבנות בית בנחלה החקלאית
המשפחתית. מקורב למשפחה מספר כי דיתה נפגעה עד עמקי נשמתה. היא לא
האמינה שהדבר אינו אפשרי מבחינה חוקית וסברה שמוליכים אותה שולל.
בסופו של דבר ניתקה את הקשר עם כל בני משפחתה ודחתה את ניסיונות האם
לפגוש אותה בארצות הברית. במשפחה ניסו להסתיר את הקרע. בראיון ל"ידיעות אחרונות" באפריל 82'
אמרה ורה שהבת מגיעה לחופשת מולדת "פעם בשנתיים". אבל בצוואתה חזרה
האם על תנאי חלוקת הרכוש שכה פגעו בבתה. הצוואה נחתמה ב-15 ביולי
87 ', כעשרה חודשים לפני מות האם. בצוואה כתבה האם: "לאחר בדיקה
יסודית התברר לי שלא ניתן לפצל את המשק לשניים מבחינה חוקית ולא
מבחינה משקית ולכן כדי לקיים, להפעיל ולשמור את המשק כמשק חקלאי,
החלטתי להעביר את המשק בשלמותו לאחד מנכדי, בנו בכורו של אריק, ובתי
תפוצה באופן הולם. היתה זו החלטה קשה, אהבתי לילדי דיתה ואריק שווה,
אך זה הפתרון האפשרי המתאים היחידי שמצאתי". בהמשך מפרטת האם את
מספרי הגושים והחלקות שאותם מקבל עמרי. את כל תכולת הבית, "וכל הכספים, ניירות ערך, זכויות וטובות הנאה כלשהי
שיש לי", הורישה האם לאריאל שרון. הבת, דיתה, קיבלה מעזבון אמה,
שנאמד בכחצי מיליון דולר, רק 25 אלף דולרים. "בסכום זה לא התכוונתי
לבטא את רגשותי לבתי, אהבתי לה אינה ניתנת למידה בכסף, אלא ביטאתי בו
את רצוני לשתפה בעזבוני", כתבה ורה שרון בצוואתה. "את גובה הסכום
שישולם לבתי, יהודית מנדל, קבעתי בשיקול העובדה כי בני, אריאל שרון,
מסייע בידי, מחודש ינואר 84' ואילך, בהחזקת המשק ונושא לבדו בכל
הוצאות מחייתי והחזקת העזרה במשק הבית, והוציא לשם כך סכומי כסף
גדולים... אני מצווה את בני אריק ואת בתי דיתה ואת משפחותיהם שיחיו
ביניהם בהבנה, בידידות, באהבה, באחווה ובשלום כל ימי חייהם". הצוואה קוימה בבית המשפט המחוזי בתל אביב באוקטובר 89'. שלא כמקובל
בתיקי קיום צוואה, אין בתיק בית המשפט אישור מסירה המעיד שפרטי
הצוואה נשלחו לדיתה בניו יורק, גם כתובתה ומספר תעודת הזהות שלה אינם
מפורטים. לתיק רק מצורף מכתב קצר בחתימת ידו של עמרי שרון, המודיע לה
שהיא זכאית לקבל 25 אלף דולרים מהעזבון. ואולם במכתב של עמרי שרון לא
מופיעים כתובתה, מספרי הזיהוי שלה או כל פירוט אחר שיעיד שהמכתב אכן
נשלח אליה. מאז נותקו למעשה הקשרים בין דיתה ליתר בני המשפחה. שרון מצניע את דבר
קיומה וסיפורה המלא נפקד גם מהביוגרפיות שנכתבו עליו. בספרו
האוטוביוגרפי "הלוחם" (שכתב עם העיתונאי דיוויד שאנוף) שרון מזכיר
אותה רק פעמיים בהקשר של ילדותו. "הורי", הוא כותב, "אהבו מאוד את
אחותי דיתה ואותי, אבל לא היתה זו דרכם להפגין את אהבתם, בוודאי לא
באמצעות חיבה גופנית. הם לא ענדו את לבם על השרוול". במקום אחר הוא
מתאר איך גר עם אחותו בחדר אחד. "כמה שנים אחרי שנולדתי אבי בנה חדר
שלישי כדי שלדיתה תהיה טיפה של פרטיות". אפילו חבריו ועוזריו הקרובים של שרון לא יודעים הרבה על אחותו.
כשהודיע על פרישתו מהצבא ב-73' אמר במסיבה שערך בביתו: "החבורה שלי
היא בני משפחתי הקרובים: אשתי לילי, אמי, עמרי וגלעד בני". אף מלה על
האחות. באוטוביוגרפיה שלו שיחרר שרון מעט מהכאב כשתקף רופאים
שמעדיפים להגר לארצות הברית. רק מעטים ידעו את הרקע לביקורת.
"לרופאים רבים נדמה שאין להם כאן אפשרויות ביטוי, המדינה נראית להם
קטנה מדי והעולם היום הוא כמו צדפה פתוחה", כתב שרון. "מבחינה
מקצועית הם יכולים להגיע למקומות שבהם האתגרים וההזדמנויות גדולים
יותר. כתוצאה מכך אנחנו שומעים לעתים קרובות פזמון עצוב: הוא ישראלי
אבל הוא לא גר כאן יותר... הוא גר בניו יורק. זה עצוב מפני שאנחנו
יודעים שהדור הבא כבר לא יהיה ישראלי". בני משפחת שרון סירבו להתייחס או להגיב לכל עניין הקשור בדיתה מנדל.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=249964&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום ששי ט' בשבט תשע''ד
17:17 10.01.14 |
|
|
55. הסוד המשפחתי השמור של משפחת שרון: האחות הגדולה דתיה
בתגובה להודעה מספר 3
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.01.14 בשעה 17:33 בברכה, פילוביץ שחף
הסוד המשפחתי השמור של משפחת שרון: האחות הגדולה דתיהבמשך שנים הייתה יהודית (דיתה) מנדל, אחותו של אריאל שרון, הסוד השמור במשפחה. הוא כעס כשהחליטה להגר לארה"ב וניתק עמה את הקשר. היא מצדה נעלבה כשאמה הורישה לו את הנחלה והסתגרה שנים בביתה עד שנפטרה לפני כשמונה חודשים מוספשבת | שרה ליבוביץ-דר | 10/1/2014 9:03
ימים אחדים אחרי שאריאל שרון קרס בעקבות האירוע המוחי הראשון מבין שניים, התקשרה אחותו דיתה מנדל, שהתגוררה בארצות הברית, לקרובת משפחה בישראל. הן לא שוחחו שנים ארוכות, אבל מנדל המודאגת התעניינה בשלומו של אחיה. "היא שאלה אם ביקרתי אותו בבית החולים", נזכרת קרובת המשפחה. "רצתה לדעת איך הוא מרגיש ואם יש סיכוי שיבריא". קרובת המשפחה תהתה מדוע מנדל אינה מבקרת את אחיה. בניו עמרי וגלעד יארחו אותך בחווה, אמרה לה. מנדל השיבה: טיילתי בכל העולם, אין לי יותר כוח להגיע לישראל. אני אישה מבוגרת. מאז התקשרה מנדל בכל יום שישי לקרובת המשפחה, אולם לפני שנתיים הקשר נותק אחרי שמנדל נמצאה מעולפת בדירתה הקטנה בניו יורק והועברה לבית אבות. לפני שמונה חודשים, בגיל 87, היא נפטרה ונקברה בבית העלמין ניו מונטיפיורי בלונג איילנד. רק קומץ קרובי משפחה מניו יורק השתתפו בהלוויה. למנדל לא היו ילדים. בעלה, רופא הילדים סמואל מנדל, נפטר לפני עשר שנים. באתר החדשות היהודי "סטאר אוף דיוויד" נכתב שמקום השבעה אינו ידוע, ובאתר האינטרנט של "ניו יורק טיימס", במדור מודעות האבל, נכתב שהמידע על מותה הגיע מהביטוח הלאומי האמריקאי. עוד פורסמו באתר תאריך הלידה שלה ותאריך פטירתה, ונכתב שכל מי שיודע פרטים נוספים מוזמן לדווח. זמן קצר אחר כך קרובת המשפחה הישראלית שהייתה עם מנדל בקשר קיבלה מייל קצר ממאיה ראיין, בת דודתה של מנדל בניו יורק. "אני מצטערת לבשר לך שבת דודתי האהובה דיתה מנדל נפטרה ב-25 באפריל ", כתבה ראיין, וביקשה מהקרובה הישראלית שתשמור על סודיות ולא תחשוף את דבר מותה. "דיתה הייתה פצע משפחתי", אומרת קרובת המשפחה. אריאל שרון, כמו גם הוריו, כעסו כשהחליטה להגר עם בעלה לארצות הברית. מנדל, מצדה, כעסה על אמה שהורישה את הנחלה בכפר מל"ל ואת חסכונותיה לשרון ולבנו עמרי. לימים הקשר בין בני המשפחה נותק. אפילו בהלוויית אמה, ורה שיינרמן, חשבו בני המשפחה שמנדל לא השתתפה. אולם באחת השיחות האחרונות עם קרובת המשפחה הישראלית, שתהתה מדוע מנדל בחרה לא להגיע להלוויה של אמה, אמרה מנדל שבניגוד למה שחושבים בני משפחתה היא הייתה בהלוויה רבת המשתתפים בכפר מל"ל, אך איש לא ראה אותה. "היא בהחלט יכלה להיות שם בלי שאיש יזהה אותה", אומרת קרובת המשפחה. "הם לא התראו שנים לפני כן, וכשדיתה רצתה להתחבא היא ידעה איך לעשות את זה".
לא תפתח את הדלת
דיתה מנדל הייתה אחד הסודות השמורים ביותר במשפחת שרון. רק מעטים הכירו אותה. אפילו עוזריו הקרובים ביותר של שרון לא ידעו שיש לו אחות שגרה בניו יורק, והוא עצמו דיבר עליה לעתים רחוקות בלבד. לקרובת משפחה ישראלית שביקשה לבקר אותה בניו יורק נאמר שאין טעם שתגיע - מנדל ממילא לא תפתח לה את הדלת. ניסיונותיה של קרובת המשפחה להשיג את כתובתה של מנדל עלו בתוהו, ומכריו של שרון אמרו שהם אינם יודעים היכן היא גרה. אפילו בתיק בית המשפט המחוזי בתל אביב שדן בקיום הצוואה של ורה שיינרמן, אמו של שרון, לא מצוינת כתובתה של מנדל. דיתה ואריק היו טיפוסים שונים, אומרת קרובת המשפחה. "הוא היה חקלאי, הוא סייע להוריו במשק החקלאי בכפר מל"ל מאז שהיה ילד קטן, היא הייתה ילדה מפונקת, הפרימדונה של המשפחה שמעולם לא עבדה בשדות, תמיד ישבה בבית וקראה ספרים". יהודית (דיתה) שיינרמן, המבוגרת מאחיה בשנתיים, נולדה ב-27 בינואר 1926 בכפר מל"ל. מכריה במושב זוכרים אותה כילדה יפה ומתבודדת שהעדיפה לקרוא ספרים מאשר לבלות עם חברותיה. בספרו "הלוחם" כתב שרון שהוריו אהבו מאוד גם אותו וגם את דיתה אחותו, "אבל לא הייתה זו דרכם להפגין את אהבתם, בוודאי לא באמצעות חיבה גופנית". קרובת המשפחה זוכרת את הצניעות שבה חיה המשפחה, בבית ללא רצפת אבן. "בשנים הראשונות אריק ודיתה גרו בחדר אחד. אחר כך אביהם שמואל בנה חדר קטן נוסף בשביל דיתה".
מנדל למדה בבית הספר לילדי עובדים בשרון על שם י. אהרונוביץ' ובגימנסיה גאולה בתל אביב. זמן קצר אחרי שסיימה את לימודיה ביקרה את אביה שאושפז בבית החולים בילינסון. "היא ישבה על ספסל במסדרון ומיררה בבכי", נזכרת קרובת המשפחה. "אחד המתמחים במחלקה הכירורגית ניגש אליה כדי לנחם אותה ונשאר לצדה כל ימי חייו". המתמחה , ד"ר סמואל מנדל, שהיה מבוגר ממנדל ב-15 שנה , הגיע לארץ עם הצבא הפולני של ולדיסלב אנדרס ונשאר לעבוד בבית החולים בילינסון. בטפסים שמולאו ב-47' לקראת נסיעתו לאיטליה כאחד מרופאי ארגון ההגנה, תיאר את עצמו מנדל כדובר יידיש, איטלקית, צ'כית, גרמנית ופולנית. עיניו היו כחולות, שיערו שחור, גובהו קצת פחות מ-1.70 מטר . הוא היה חבר בהסתדרות ותחת הסעיף "השתייכות מפלגתית" רשם מפא"י.
הזוג הצעיר נישא בחתונה צנועה בבית הורי הכלה בכפר מל"ל, בהשתתפות קומץ קטן של קרובי משפחה. דודתו של אריאל שרון, סנה ירדני (אחותו של אביו שמואל שיינרמן), שהייתה צלמת חובבת, לא הצליחה להגיע לחתונה, ובשל היעדרה נותרו מהאירוע תצלומים ספורים בלבד.
הלוחם נגד היורדים
ב-47' נשלח מנדל לרומא כאחד מחמשת הרופאים של ההגנה שהיו אחראים על בדיקת מצבם הבריאותי של הפליטים היהודים במחנות העקורים טרם עלייתם לארץ. מנדל הייתה אז בת 21, ובטופסי השליחות כתבה שהיא בוגרת סמינר למורות ושולטת בעברית, ברוסית, באנגלית ובצרפתית. כמו אחיה, היא אהבה להדהים את מכריה בשליטתה בשפה הרוסית. בשיחות הטלפון האחרונות עם קרובת המשפחה הישראלית היא נהגה לומר כמה מילים ברוסית, במבטא כבד, לקול צחוקה של קרובת המשפחה. עם תום שליחותו של מנדל באיטליה הזוג נשאר באירופה. מנדל למדה עיצוב פנים, ובעלה השתלם ברפואת ילדים בבית חולים שווייצרי. כל חייהם דיברו על הנס שקרה להם כשהיו אמורים לטוס מאיטליה לבולגריה במטוס שהתרסק וכל נוסעיו מתו. ברגע האחרון החליטו לבטל את הטיסה, וחייהם ניצלו. באמצע שנות ה-50 חזרו לארץ, קנו דירה בגבעתיים על גבול רמת גן, וסמואל מנדל ניסה להשתלב, ללא הצלחה, בעבודה בישראל. קרובת המשפחה זוכרת את מנדל יפה וקורנת. "היא נכנסה לקפה רוול בתל אביב, וכולם הסתכלו עליה". אחרי כמה חודשים עברו לניו יורק למגינת לבם של בני המשפחה. במשך חודשים ארוכים אחרי נסיעתם ורה שיינרמן עדיין ניקתה את הדירה בתקווה שבתה תחזור לארץ. האב שמואל, שנפטר ב-56', הביע בצוואתו את כאבו על העובדה שבתו בחרה לחיות בארצות הברית והאשים את עצמו. "לולא מחלתי היא לא הייתה פוגשת את הרופא", היה נוהג לומר. באוטוביוגרפיה של שרון, "הלוחם", שנכתבה יחד עם העיתונאי דיוויד שאנוף, שרון תוקף רופאים שמעדיפים להגר לארצות הברית. "לרופאים רבים נדמה שאין להם כאן אפשרויות ביטוי, המדינה נראית להם קטנה מדי, והעולם היום הוא כמו צדפה פתוחה. מבחינה מקצועית הם יכולים להגיע למקומות שבהם האתגרים וההזדמנויות גדולים יותר. כתוצאה מכך, אנחנו שומעים לעתים קרובות פזמון עצוב: הוא ישראלי, אבל הוא לא גר כאן יותר. הוא גר בניו יורק, וזה עצוב מפני שאנחנו יודעים שהדור הבא כבר לא יהיה ישראלי". לא רבים ידעו ששרון הביע את כעסו על גיסו שבחר לעבוד כרופא בניו יורק. החשאיות סביב דיתה מנדל הייתה כה גדולה שאפילו שאנוף, שבילה עם שרון במשך עשרות שעות בכתיבת הספר, אמר לי שאינו יודע מה עלה בגורלה.
מצווים לאהוב
חייה של מנדל בניו יורק היו נוחים. ד"ר מנדל עבד כרופא ילדים בברוקלין, והם גרו בדירה קטנה בפארק אווניו פינת רחוב 72. הם טיילו בכל העולם, והגיעו מדי פעם גם לישראל, לביקורים נדירים. מנגד, אמה, שביקשה לבקר אותה בניו יורק, נתקלה בדלת סגורה. בסוף שנות ה-70 ביררה מנדל אפשרות לחזור ולגור בישראל ורצתה לבנות בית בנחלת המשפחה בכפר מל"ל. במנהל מקרקעי ישראל הבהירו לאם ורה שאי אפשר לפצל נחלה חקלאית לשניים וכי רק בן אחד יוכל לגור בה. ורה העדיפה את שרון. בצוואתה שנחתמה ב-15 ביולי 1987, עשרה חודשים לפני מותה, כתבה האם: "לאחר בדיקה יסודית התברר לי שלא ניתן לפצל את המשק לשניים מבחינה חוקית ולא מבחינה משקית. עז רצוני שמשק שבו עברו עלינו מיטב שנותינו ימשיך להתקיים ולפעול כמשק חקלאי, יוחזק על ידי משפחתנו ויהיה זכר מעט לתרומתנו ליישובה של ארץ ישראל ולמאבק על עצמאותה. "כדי לקיים, להפעיל ולשמור את המשק כמשק חקלאי החלטתי להעביר את המשק בשלמותו לאחד מנכדיי, בנו בכורו של אריק (עמרי שרון, של"ד), ובתי תפוצה באופן הולם. זו הייתה החלטה קשה. אהבתי לילדיי דיתה ואריק שווה, אך זה הפתרון האפשרי המתאים היחיד שמצאתי". את כל תכולת הבית, "וכל הכספים, ניירות הערך וטובות הנאה כלשהן שיש לי", כנאמר בצוואה, הורישה האם לבנה אריאל שרון. מנדל קיבלה 25 אלף דולר מעיזבון שנאמד בכחצי מיליון דולר. "בסכום זה לא התכוונתי לבטא את רגשותיי לבתי", כתבה שיינרמן בצוואה. "אהבתי לה אינה ניתנת למדידה בכסף, אלא ביטאתי בו את רצוני לשתפה בעיזבוני. את גובה הסכום שישולם לבתי יהודית מנדל קבעתי בשיקול העובדה כי בני אריאל שרון מסייע בידי, מחודש ינואר 84' ואילך, בהחזקת המשק ונושא לבדו בכל הוצאות מחייתי והחזקת העזרה במשק הבית והוציא לשם כך סכומי כסף גדולים אני מצווה את בני אריק ואת בתי דיתה ואת משפחותיהם שיחיו ביניהם בהבנה, בידידות, באהבה, באחווה ובשלום כל ימי חייהם". אם להתבטא בעדינות, מנדל לא מילאה אחר בקשת אמה. היא ניתקה את קשריה עם רוב בני המשפחה, ואפילו את דודתה סנה, שהייתה קרובה אליה יחסית, סירבה לפגוש. בת דודתה מניו יורק, מאיה ראיין, העבירה לעתים מסרים בין דיתה לשרון. אט-אט מנדל הלכה ונסגרה בביתה, יוצאת ממנו לעתים רחוקות בלבד, בדרך כלל בחברת בעלה. הם נסעו לטיולים בניו יורק עם קרוב משפחה של בעלה, יצאו לפעמים להצגות תיאטרון, אבל את רוב זמנם בילו בבית. ב-2001, זמן קצר לפני שנבחר לראש הממשלה, הגיע שרון לבקר אותה בדירתה. דיירים בבניין זכרו אותו מגיע עם שלושה מאבטחים לביקור יחיד בבניין. בנובמבר 2004 סמואל מנדל נפטר. אלמנתו סיפרה לקרובת משפחתה הישראלית שבתקופה שקדמה למותו הפכה את משכנם לבית חולים כדי לטפל בו. "יש לי כאן כל מה שצריך", אמרה. "הבית נראה כמו בית חולים". היא התקשתה להיפרד ממנו. מכריה סיפרו שסירבה לפתוח את דלת הדירה הקטנה כדי שאפשר יהיה להוציא את גופתו. חרדה לפרטיותה, היא מיאנה לפרסם מודעת אבל על מותו, ורק במסמכי הביטוח הלאומי האמריקאי אפשר היה למצוא את תאריך המוות.
הירושה לבנים
לפני שמונה שנים, ימים ספורים אחרי קריסתו השנייה של שרון שממנה לא התאושש, נסעתי לניו יורק להתחקות על עקבותיה. יחד עם בעז גאון, שהיה אז כתב "מעריב" בניו יורק, הגענו לקליניקה שבה עבד מנדל בברוקלין ושוחחנו עם השוערים בבניין המגורים המהודר שבו התגוררה ועם העובדים בסופרמרקט השכונתי. כולם סיפרו שמנדל לא יוצאת מהבית. שוער הלילה ג'ו סיפר לנו שב-12 שנות עבודתו בבניין הוא ראה את מנדל פעם אחת בלבד, כשפתחה באקראי את דלת דירתה בקומה העשירית. השוער פרנקי אמר שכשהשוערים מצלצלים לדירה, היא לא עונה. "היא לא מדברת איתנו ולא מדברת עם השכנים", אמר. הוא הוסיף שהיא לא נוהגת להעניק טיפים לעובדי הבניין לקראת חג המולד, כמקובל. עובדים בסופרמרקט דאגסטינו שבשדרת לקסינגטון סיפרו שמנדל מזמינה באופן קבוע מצרכים בטלפון ואוספת את הארגז לדירתה רק אחרי שהשליח מסתלק. "חמש שנים אני מביא לה מצרכים", אמר השליח המקסיקני דני, "ומעולם לא ראיתי את גברת מנדל". יו"ר ועד הבניין סיפר לנו שהיא מתקשרת אליו לעתים רחוקות כדי לדווח על תקלה בדירה. כשהתעניין אצל מאיה ראיין, שעה שהגיעה לביקור את מנדל, כיצד השפיע עליה מות בעלה, ענתה ראיין ש"בת דודה שלי גדלה בחווה, היא מאוד קשוחה". לפני כשנתיים, לאחר שלא ענתה לשיחות הטלפון של קרובי משפחתה בניו יורק ולא אספה את עיתון "ניו יורק טיימס" שהונח בסמוך לדלת דירתה, הוזעקו קרובי המשפחה לדירתה ומצאו אותה מעולפת. היא הועברה לבית אבות, והדירה נמכרה כדי לממן את השהות שם. שנה לפני כן, במאי 2010, כתבה מנדל צוואה. היא הורישה את רכושה לעמרי ולגלעד שרון, לבנות דודותיה הישראליות נתנה לוין ואחותה מיקה שי, לבת דודתה מאיה ראיין ולקרוב משפחתה ג'פרי וואולו. באפריל האחרון נפטרה. כמה חודשים אחר כך, בספטמבר, עורך הדין דיוויד קוטון פתח בהליך לקיום הצוואה בבית הדין לירושות של מחוז ניו יורק. ההליכים בתיק מספר 1863-2013 עדיין בתחילתם. קורדליה ראיין, בתה של מאיה, היא האחראית על קיום הצוואה. נתנה לוין כואבת את מותה של בת דודתה האהובה. "עד יום מותי אזכור אותה כפי שהייתה בצעירותה", היא אומרת. "יפה וחכמה וחברותית ותרבותית. היא נולדה בט"ו בשבט. אם הייתה חיה, הייתה בשבוע הבא בת 88. חבל שלא אוכל לשאול אותה איך הפכה מנערה תוססת ואהובה לאישה מסתגרת, אבל ככה אנחנו במשפחה, לא נכנסים לחיים של אחרים ולא שואלים שאלות. כל אחד מונח בשקט במקומו עד שמת". מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/538/702.html?hp=1&cat=402&loc=1
.
.
.
 https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
02:23 17.01.03 |
|
|
11. שרון מחפש עו''ד בתחום הפלילי....!!
בתגובה להודעה מספר 0
|
שרון מחפש עו"ד בתחום הפלילי: פנה למיכה פטמן ממשרד ויסגלס
חשש לניגודי עניינים, בין ענייני אריאל ועמרי שרון, לבין עניינו של ויסגלס, שסיפק להם ייעוץ וליווי משפטי בהקמת אננקס מחקרים
16/01/2003 | מאת: יואב יצחק
ראש הממשלה, אריאל שרון, נקלע לצרות אמיתיות. את זה הוא יודע להעריך היטב. לא רק בפרשה הנוגעת להלוואה שקיבלו בניו מסיריל קרן (1.5 מיליון דולר) - מפרשה זו יוכל כנראה להיחלץ בשן ועין; ולא בפרשה הקודמת, הנוגעת לאננקס מחקרים - גם ממנה יוכל כנראה להיחלץ; אלא בעיקר בפרשה הנוגעת לכספים שקיבל בנו גלעד מאיש העסקים דוד אפל (20 אלף דולר לחודש). בפרזה זו, האחרונה, ניתן לזהות חשד לכאורה לקשרי גומלין אסורים בין גמול זה שקיבל גלעד, לבין מעורבותו של שרון באירוח בישראל של גורמים ביוון שעסקו בקידום ענייניו של אפל לרכישת האי היוני. שרון קורא את המפה הפוליטית היטב. הוא יודע, כי הושגה רק רגיעה זמנית הקרב הגדול צפוי מיד לאחר הבחירות. חקירות באזהרה, צלמים, ומה לא. אי לכך, הוא ובניו החלו להיערך לבאות. בימים אלה הם מחפשים עורך דין שייצגם בנושאים הפליליים העומדים נגדם על הפרק. עו"ד יורם ראב"ד יוסיף, ככל הידוע, לייצגם בעניינים האזרחיים הנוגעים לענייני חוות השקמים. נודע, כי אחד מעורכי הדין אליהם פנו הוא מיכה פטמן, איש הפרקליטות לשעבר, שייצג בהצלחה רבה את אביגדור קהלני, יחד עם עו"ד דב ויסגלס. פטמן פועל במסגרת משרדו של ויסגלס, מה שעלול לעורר חשש להיווצרות ניגודי עניינים, בין ענייני אריאל ועמרי שרון, המחזיקים בגירסה מסוימת לגבי אופן היוולדה של חברת אננקס מחקרים (שוב, "טענת ההסתמכות" המוכרת), לבין עניינו של ויסגלס, שסיפק להם ייעוץ וליווי משפטי לגבי ההקמה והשימוש באננקס מחקרים. כידוע, ויסגלס נחקר אף הוא כחשוד בפרשה. היועץ המשפטי לממשלה אמור להכריע בפרשה זו זמן קצר לאחר הבחירות.
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=18485&PageNumber=&GoBackXTimes= מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
06:12 24.01.03 |
|
|
15. מי הדליף את המסמך שלי?
בתגובה להודעה מספר 0
|
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 24.01.03 בשעה 06:14
מאת:שלמה נקדימון
17 בינואר 2003, י"ד בשבט תשס"גשרון במסיבת העיתונאים ששידורה נקטע צילום:רויטרס
יום שני הקרוב הוא המועד האחרון לחשיפת זהותו של מדליף מסמך הבקשה הישראלית לדרום אפריקה, לקיים חיקור דין לסיריל קרן. זו המשימה שהוטלה על שלושת חברי ועדת החקירה שמונתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. ללא ספק, המסמך שהועבר לעיתון "הארץ", עבר ידיים לא מעטות בפרקליטות המדינה, במשטרת ישראל ובמשרד החוץ. רשימת הנחקרים, על פי ניסיון העבר, יכול להגיע לכמה עשרות, החל מפקידים זוטרים וכלה בפקידים בכירים ובשרים, שהיה להם מגע ישיר או עקיף עם המסמך. חברי ועדת החקירה, נציגי משטרת ישראל, פרקליטות המדינה והשב"כ, קיבלו סמכות לחקירה ככל הנדרש על פי דין. אם אף עובד מדינה במשרדים האמורים לא יתנדב להסגיר את עצמו, סביר להניח שישתמשו גם במכונת אמת, למרות שקיימים אמצעים להתמודד גם עמה. מינויו של נציג שב"כ לוועדה, עורר סערה וביקורת רבה ואף הגיע לבג"צ, בטענה שמערבים את הגוף הביטחוני הזה, בחקירה שעניינה יותר פוליטי פנימי מאשר ממלכתי. היועץ המשפטי הגיב כי צירופו של איש שב"כ, במקרה הזה ראש חטיבה הבקיא בחקירות, נועד לחזק את הצד המקצועי, מה עוד ששני הגופים האחרים, הפרקליטות או המשטרה, הם ברשימת החשודים שהמדליף יצא מהם. בינתיים, ביום רביעי אסר בג"צ בצו ביניים לשבוע על שיתופו של חוקר השב"כ בחקירת ההדלפה. איסר הראל, הממונה הראשון על שירותי הביטחון במדינת ישראל, היה גם הראשון שנתבקש על ידי ראשי הממשלה ושרי החוץ הראשונים, לאתר מדליפים. הוא נענה, אמר הן וגם חשף, כמסופר בהמשך, בחריקת שיניים. המקרה בהווה, המטיל צל כבד על ראש הממשלה ?אריאל שרון, קשור במסמך, ואין זו הפעם הראשונה שמתקיימת חקירה לגילוי מדליף של מסמך רשמי, אבל זו הפעם הראשונה שנחקרת הדלפת מסמך מן הסוג הזה. גם אין זו הפעם הראשונה שנציגי שב"כ נתבקשו לחשוף או לסייע בחשיפת מקורות הדלפה.
יצחק רבין, אחרי ש"הארץ" חשף ביקור של שני בכירים מבריה"מ בישראל, ד"ר יבגני פרימאקוב ועוזרו: "זימנתי אלי את סגן ראש הממשלה, אלון, ואת שר הביטחון פרס, ושאלתי מה לעשות... אמר אלון, ´בואו נלך שלושתנו וניבדק במכונת אמת!´. פנ העובדים נחקרו במכונת אמת הסיפור הבא, שבמרכזו עמדה חקירת הדלפה הקשורה במסמך מדיני, אירע ביולי 1976. "אמוקו", חברה לקידוחי נפט אמריקנית-מצרית, קדחה בשדה נפט מצרי בשם מורגן, לא הרחק מקו ההפרדה בין ישראל לבין מצרים, שחצה את מפרץ סואץ לשניים. ישראל סיכלה את ניסיונותיה של "אמוקו" לקדוח גם בשטח הימי שבשליטת ישראל, אבל הנושא גרם לחילוקי דעות קשים בין ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לבין שר הביטחון בממשלתו, שמעון פרס - שני יריבים, אז ולעולם - והיועץ המשפטי של משרד החוץ, מאיר רוזן, הכריע במחלוקת זו בחיבור חוות דעת משפטית שהלמה את עמדת פרס. זה האחרון תבע מיצוי מלא של זכויותינו המשפטיות באזור המריבה. חוות הדעת, שכותרתה "סודית", דלפה וראתה אור בעיתון "הארץ" ככתבה וכלשונה, כולל שגיאת דפוס מסוימת שנכללה בה. שר המשפטים חיים יוסף צדוק תבע מרבין לקיים חקירה כדי לחשוף את המדליף. "זאת לא היתה הדלפה של מידע מקוטע )כמקובל(, אלא של מסמך בשלימותו מאל"ף עד ת"יו", סיפר צדוק בעקבות החקירה, "וזה נראה לי כמקרה שמן הראוי לחקור אותו, ויש בו אולי סיכויים להגיע לתוצאות, בגלל אופייה המוגדר מאוד של הדליפה של מסמך מסוים". צדוק האמין כי התפוצה המצומצמת של המסמך תסייע באיתור מדליפו לכתב המדיני מתי גולן. בספרו "פנקס שרות", כתב רבין, כי עובדי משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה נחקרו במכונת אמת, אך לא נמצא בהם דופי. לעומת זאת התנגד פרס לחקירת עובדי משרדו. "נרגש ונסער הודיע לי )פרס( כי אף עובד של משרד הביטחון לא ייבדק במכונת האמת. ואכן, עובדי משרד הביטחון מלאו אחרי הוראת שר הביטחון. איש מהם לא הסכים להיבדק ולחשוף את האמת". צדוק השלים: "בעניין הזה היו חילופי דברים בין שר הביטחון וביני. עמדתי על כך שהחקירה תיערך והיא אכן נערכה כשעובדי משרד הביטחון נחקרו בסופו של דבר, למרות ההתנגדות הראשונית, ממש כפי שנחקרו עובדי המשרדים האחרים הנוגעים בדבר". צריך לציין כי שלושת השרים לא נחקרו, אנשים אחרים שהיו קשורים במסמך אבל שהו בחוץ לארץ, לא נחקרו, והמקרה העלה ברף נוסף את חומת החשדנות ההדדית בין רבין לבין פרס. רבין צריך לומר, חשד, למעשה היה בטוח, שההדלפה באה מסביבת הקרובה של פרס. אבל החקירה לא העלתה תוצאות. הדלפה אחרת שהעלתה את חמתו של רבין היתה של מסמך - מכתב שכתב אליו הנשיא האמריקני ג´ראלד פורד. אבל היא לא נחקרה, וראש הממשלה הסתפק בהבעת צער בשיחה אישית עם שולח המכתב. מקרה אחר של מסמך נשיאותי ?אמריקני שהדלפתו כן נחקרה, אירע בימי קודמתו של רבין, ראש הממשלה הרביעית, גולדה מאיר. היה זה בדצמבר 1970. הכתב המדיני של "מעריב", יוסף חריף, חשף מסמך סודי על קרביו וכרעיו. היה זה שדר ששיגר קודמו של פורד, הנשיא האמריקני ריצ´רד ניקסון לראש הממשלה. הפרסום הביך את ראש הממשלה, ושר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, והיועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, הנחו את משטרת ישראל לחקור את ההדלפה. אל חריף טלפן ראש מחלקת החקירות במטה הארצי של המשטרה, שמואל רוט, והזמין אותו להיוועד עמו. לאחר שקיבל את אישור עורכיו הלך העיתונאי ללשכתו של רוט. "על השולחן", סיפר חריף כעבור שנים, "היה מונח העתק השדר של ניקסון והעיתון שבו נתפרסמה הכתבה. ראש מחלקת החקירות הצביע על הדמיון הרב שבין המסמך המקורי לכתבה, שאפילו סדר הנושאים המופיע בשדר והנוסח העברי, המתורגם, זהה. הסברתי להם שלא החזקתי ביד שום מסמך סודי שכמוהו כאחזקת רכוש גנוב. ניסיתי לשכנע אותו שהכתבה היא פרי התעמקותי בנושא המדיני שהוא לחם חוקי היומיומי, שליטתי בחומר וידיעתי כמה וכמה מהתבטאויות המסמך. לא נראה לי שהחוקר השתכנע. "נפרדנו, כאשר החוקר מציין שבסוף השבוע אקבל ממנו תשובה, והוא הוסיף כי אצטרך להיות מוכן לכך להופיע אצלו בלוויית עורך דין". לאחר ימים אחדים הודיע רוט לחריף, בשיחה טלפונית, כי מאפשרים לו ליהנות מן הספק. לא רק שזו לא הפעם הראשונה, אם כן, שמסמך רב חשיבות מודלף לעיתונות, זו גם לא הפעם הראשונה שהשב"כ מעורב בחקירות הדלפות. אחת מהן אפילו, יזם ראש השב"כ בעצמו.
מנחם בגין לגולדה מאיר, אחרי שנציג השב"כ בא אליו כדי לבדוק הדלפה: "אם שליח של שירותי הביטחון החשאיים מקבל סמכות לחקור חבר ממשלה על תנועותיו, מגעיו, שיחותיו, נפגע העיקרון של עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחות הביטחון של המדינה"
רבין היה בטוח שפרס הוא המדליף סיפור נוסף מתרחש ב-1975, וגם בו ראש הממשלה היה יצחק רבין, שסבל, על פי עדותו, מהדלפות קשות. לדבריו, "הן היו בנושאים הקשורים בטיפולם של משרדי ראש הממשלה, החוץ והביטחון. ידעתי מי מפרנס את העיתונאים. ידעתי גם מדוע: להטיל מבוכה. להוכיח שממשלה זו ב´הנהגתו הלקויה של ראש הממשלה´, אינה מתפקדת. (כאילו) רק מערכת הביטחון ממלאה את תפקידיה כראוי", כתב רבין בספרו. המשפט האחרון מכיל את כל הסיפור. לרבין לא היה ספק שיריבו פרס, במישרין או בעקיפין, הוא המדליף. רבין הודה כי לא כל הדלפה יכול היה לחקור, אבל על אחת החליט שלא לעבור לסדר היום. היה זה אחרי שעיתון "הארץ" חשף ביקור חשאי, אחד מכמה, של שני מעצבי מדיניות בכירים מברית המועצות בישראל, ד"ר יבגני פרימאקוב ועוזרו א´ קוטוב (ברית המועצות עדיין היתה המעצמה העולמית המקבילה, וישראל מאוד רצתה לחזור ולכונן עמה יחסים דיפלומטיים שנותקו על ידה ב-1967). שרי הממשלה הופתעו לקרוא על ביקור השניים בעיתון, ובישיבת הממשלה ב-13 באפריל 1975 תלו עיניים תמהות בראש הממשלה. וכך מתואר הדיון בפרוטוקול הממשלה: השר אהרון אוזן: "האם זה נכון? מדוע לא ידענו על כך? אם זה סודי - למה זה הודלף? איך הודלף? אם הפרסום נכון - הרי זה יצא מאחד משלושת השרים האלה, ראש הממשלה (רבין) שר הביטחון (פרס) או החוץ (יגאל אלון)". השר חיים ברלב: "...או מהעובדים שלהם". רבין: "אני חושב שתפקידה של הממשלה לחפש דרכים לקיים מגעים עם גורמים שאין איתם מגעים בצורה סדירה. כושרה של הממשלה נפגם בעקבות פרסומים. הדליפה היא תופעה ממש חמורה. מוכרחים לפעול בכל חומרת הדין. אחד הדברים שנצטרך לנקוט הוא, שאם פעם יתגלה מישהו ממש מדליף - יש להביא אותו לדין עד הסוף, בלי רחמים. אני מבקש לא לקבל החלטה כי בכך יאשרו קיום המגעים. במקרה הנדון זה נוגע לשלושה משרדים. זה יצא ממישהו מאיתנו שהיה שותף לסוד. זה חוסר אחריות שאין לה תקדים". הממשלה הסמיכה את ראש הממשלה רבין ואת שר המשפטים צדוק לבחון דרכים לאיתור עקבי המדליף. המשימה הוטלה על פרקליט המדינה (ואחר כך שופט עליון) גבריאל בך ועל ראש שירותי הביטחון אברהם אחיטוב. אחיטוב, אז חדש בתפקידו, כארבעה חודשים, לא יכול היה לשאת את העובדה שאחריות השב"כ לשמירת הסודיות נדרסה ברגל גסה ולדבריו הוא פנה לרבין וביקש לקיים חקירה.
רבין: "כל עובדי המדינה שהיתה להם גישה למידע החסוי נחקרו ואף הסכימו להיבחן במכונת האמת. לא נמצא פסול באיש מהם". אדם הקרוב לחקירה מתחילתה, שיחזר: "השתמשנו די הרבה במכונת אמת. במהלך החקירה גילינו כל מיני דברים שלא היו בסדר... את המדליף הראשוני לא מצאנו". מאחר ולא נמצא פסול באיש, סיפר רבין, זימנתי אלי את סגן ראש הממשלה, אלון, ואת שר הביטחון פרס. מה לעשות, שאלתי את שניהם, המנכ"לים ואחרים נבדקו במכונת האמת ולא נתגלה דבר... אמר אלון (בפגישה) ´בואו נלך שלושתנו וניבדק במכונת האמת!´ פניו של פרס החווירו כפני מת. הוא אמר: ´אני מתנגד עקרונית ששר ייבחן. אני אתפטר אם תהיה החלטה שניבחן במכונת האמת... החלפתי מבטים עם אלון, ויתרתי על הצורך להיבחן במכונת האמת".
פרס: "הסיפור המתואר בפי רבין מצוץ מן האצבע. בוקר אחד קראתי בעיתון ´דבר´ שראש הממשלה ומנכ"ל משרדו )עמוס ערן( רוצים להיבחן במכונת האמת. צלצלתי לרבין ואמרתי לו שאני רוצה לראות אותו. אמר לי ´יגאל אלון יושב אצלי ואם לא איכפת לך תוכל לבוא´. הסכמתי", סיפר לי בזמנו פרס. בהגיעו לשם אמר פרס, לדבריו, לרבין ולאלון: "קראתי מה שקראתי ב´דבר´. אני לא מעלה על דעתי דבר כזה שראש ממשלה או שר יטיל ספק באמינות של עצמו כלפי כל העולם. מדובר באנשים שצריכים לתת הוראות לצבא, להופיע כלפי הציבור, ואיך יאמינו להם? רבין הגיב", לדברי פרס, "´הידיעה ב´דבר´ איננה נכונה´ ובכלל העניין הרוסי כלל לא עלה, לא אז ולא בפעם אחרת".
מכל מקום, ב-28 ביולי 1976 דיווח רבין לממשלה על החקירה שערכו פרקליט המדינה וראש שירותי הביטחון. "הבאנו את מיטב החוקרים, כאשר פרט לשרים כולם נבדקו, ממנכ"ל ומטה, במכונת אמת, אך לא נתגלה דבר". פרס, שחש בנימת האירוניה בדברי רבין ?בהזכירו את המונח שרים, הגיב: "אם אתה לא מאמין לשרים... יש פה כל כך הרבה דברים שאין להאמין להם".
אחיטוב, הצד המקצועי שבחקירה: "היתה בעיה עם ההדלפה הזו. עשינו פעולה מורכבת שבדרך כלל אין עושים אותה בשביל לאתר הדלפות. לא עזבנו את העניין, כי כאן היתה פגיעה מפורשת בעבודת השירות. בסופו של דבר באנו על סיפוקנו. אנחנו פתרנו את הבעיה. המדליף היה מישהו מהדרג המדיני". גם מהערה מאוחרת של אחיטוב )"לרבין היה מאוד נוח עם מה שהעלינו"(, ניתן להבין מי היה המדליף.
שנים רבות קודם לכן חשף הממונה על שירותי הביטחון, איסר הראל, מדליף במשרד החוץ. הוא פעל אז על פי בקשתה של שרת החוץ גולדה מאיר. "ברגע שאדע זאת (את זהות המדליף)... הוא יעוף מהמשרד ב-24 רגע ולא ב-24שעות", אמרה לו ברגע של זעם על הדלפה מסוימת שנראתה לה קשה מכל האחרות. מאיר, שכיהנה כשרת חוץ בחמש ממשלות, מ-1956 ועד 1966, פנתה להראל. הוא זוכר היטב את אותו אירוע: "גולדה מאיר ידעה היטב את התנגדותי ששירותי הביטחון יעסקו בענייני הדלפות ולא היתה לה ברירה... אבל היתה איזו הדלפה חמורה שפרטי המקרה אינם זכורים לי. אני זוכר שזה פגע בה מאוד. וזה היה ידוע שהמקור בתוך משרד החוץ עצמו, בתוך משרדה, וזה הגדיל את זעמה. ואז היא פנתה אלי שאחקור. הבעתי את התנגדותי העקרונית, כפי שעשיתי פעמים רבות, ובנוסף אמרתי לה, אפילו אם אגלה, אז מה תעשי? הרי בסופו של דבר לא תעשי דבר. למה כל הטרדה והביזיון הזה. אז היא שמה יד על הלב ואמרה: ´הפעם אתה יכול להיות בטוח, שאם אגלה את המדליף, לא יהיו שום רחמים בעניין זה. אני אסיק את כל המסקנות, אמצה את הדין´". החקירה העלתה, סיפר הראל, שהמדליף לא עשה את הדבר בזדון. המדליף "היה דווקא אדם פיקח, פקיד בכיר במשרד החוץ, שהיה מקובל מאוד על גולדה, אפשר להגיד מהמקורבים שלה, והיא נדהמה מאוד לדעת שהוא עשה זאת, לא בזדון. ואז התעוררו רחמי האשה גולדה מאיר ובסופו של דבר היא לא עשתה דבר, ובזה הושם הקץ לשידולים או ללחצים ששירותי הביטחון יטפלו בעניין ההדלפות". למעשה לא "הושם קץ", כפי שהראה המקרה של רבין המתואר למעלה.
אך אין ספק, שהשיא במלחמותיה של גולדה מאיר, התבטא כשהיתה ראש ממשלה. זה היה בניסיון לאתר שר שהדליף ידיעה מדינית שהוגדרה כסודית ביותר ונתפרסמה אף היא בעיתון "הארץ" בשלהי שנות ה-60. היא קיבלה את אישור השרים לנקוט האמצעים הנדרשים לחשיפת מקור ההדלפה, והטילה על שירותי הביטחון לחקור את השרים. את המשימה ביצע קצין הביטחון בלשכת ראש הממשלה, שלמה מלכאי. מלכאי בא לשוחח בין השאר עם השר ללא תיק, מנחם בגין, מאדריכלי הממשלה שהוקמה ב-1967 על סף מלחמת ששת הימים. "הוא", סיפר בגין, "בא אלי במשרדי ואומר לי: ´אדוני, ראש הממשלה שלחה אותי אליך כדי להציג לך מספר שאלות, כי היתה הדלפה שהסבה נזק חמור ביותר לביטחון ישראל´. אמרתי לו כך: ´תשמע ידידי, לך לראש הממשלה ותאמר לה, עם כל הכבוד, שאני אינני מסרב להשיב לשאלותיך, אני מסרב לשמוע אותן. מהו העניין שקציני בולשת וקציני שירות חשאי יחקרו חברי ממשלה?´".
מנחם בגין אף פנה לראש הממשלה ואמר לה כך: "אם שליח של שירותי הביטחון החשאיים מקבל סמכות לחקור חבר ממשלה על תנועותיו, מגעיו, שיחותיו, נפגע העקרון של עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחות הביטחון של המדינה. הנחקר הוא המפוקח, והמפוקח על ידי השירותים לא יהיה עוד מסוגל, בוודאי מבחינת סמכותו המוסרית, לפקח עליהם". השר אף הודיע לראש הממשלה שאם תבצע חקירה זו יפרוש מן הממשלה. בישיבת ממשלה שדנה בעניין התייצב שר הביטחון משה דיין לימין ראש הממשלה ותבע לחקור את הנושא עד תום, בעוד ששר המשפטים יעקב שמשון שפירא, אמר: הגעתי למסקנה שהשר בגין צדק, ואני מצטער שהשבתי לשאלות. בשלב הזה אמרה גולדה מאיר למשה דיין: "זה לא יעבור". גם בממשלה הראשונה הדליפו אפילו הממשלה הראשונה ידעה חקירה פנימית בגין הדלפה. המלחמה הראשונה בין מזרח (ברית המועצות וחבר מדינותיה באירופה) למערב (ארצות הברית ומערב אירופה), התנהלה בקוריאה, בין הדרום (המערבי) לצפון (הקומוניסטי). בישיבת הממשלה ב-3באוגוסט 1950 הציע ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון, לשגר עזרה סמלית לכוחות האו"ם הלוחמים בתוקפן הצפון קוריאני, המסתייע בנשק סובייטי ובגייסות סיניים. החלטת הממשלה נשמרה בסוד ונחשפה בראשונה שמונה ימים לאחר ישיבת הממשלה ב"על המשמר", יומונה של מפ"ם האופוזיציונית, בעלת האוריינטציה הפרו סובייטית. על פי הצעת שר האספקה והקיצוב, ד"ר דב יוסף, הטילה הממשלה ב-30 באוגוסט 1950 על היועץ המשפטי חיים כהן לחקור בעזרת "ראש הבולשת" (ש.ב.? משטרה?) את "מקרה הנזילה" (כך כינו אז הדלפה) מתוך ישיבת הממשלה. כתב המינוי החתום על ידי מזכיר הממשלה זאב שרף, איפשר לכהן לחקור שרים, פקידים ועובדים אחרים של הממשלה ומזכירותה. חודש ימים נמשכה חקירת היועץ המשפטי. קצרן, כתבנית ועובדי מזכירות הממשלה נמצאו כחפים מכל קשר להדלפה. לעומתם, פקידים בכירים במשרד החוץ ידעו על החלטת הממשלה למחרת קבלתה ויש להניח, כתב היועץ המשפטי בתחקירו, שהם שמעו על כך משר החוץ משה שרת, או משגריר ישראל באו"ם, אבא אבן, ששהה בארץ. מכל מקום, פקיד בכיר במשרד החוץ מסר את החלטת הממשלה לרמטכ"ל רא"ל יגאל ידין, יומיים לאחר קבלתה. אבל באורח רשמי שמע על כך ידין מבן-גוריון רק כעבור שבוע, בפגישתם השגרתית. בן-גוריון עצמו דיווח על כך בישיבת המטכ"ל ב-10 באוגוסט, יום לפני הפרסום בעיתון. חיים כהן הניח שלא הרמטכ"ל או מאן דהו במטכ"ל שימש מקור להדלפה. שרים טענו כי כמסו את ההחלטה בלבם, אם כי אחדים מהם שיתפו בה "נאמנים" שחובתם לדעת. מצב דברים זה הביא את היועץ המשפטי להחלטה שאין טעם לחקור שרים נוספים, מאחר שהמידע היה בידי כמה פקידים, ולפחות אחד מהם העבירו הלאה. העקבות הובילו לפרוזדורי הכנסת ובעקבות שיחות עם אחדים מחברי הכנסת כתב היועץ המשפטי: "...ויכולתי לקבוע שלפחות שניים מהם ידעו על דבר הצעת ראש הממשל עוד לפני פרסום הידיעה. שוב לא עלה בידי לגלות מקור ידיעתם. אחד לא זכר מנין באה לו הידיעה, והשני אמר ששמע מחוגי הממשלה, ולא רצה לפרש. המסקנה העולה מכל אלה היא, שהידיעה הנידונה היתה נחלת רבים עוד לפני הפרסום בעיתון, וקרוב לוודאי שראשית הפצתה היתה בידי חברי ממשלה ופקידיהם הגבוהים". וכאשר עיין מזכיר הממשלה במסמך של היועץ המשפטי, כתב בשוליו: "נראה הדבר שהפרסום מקורו במשרד החוץ. יותר מדי אנשים במשרד זה, כנראה, שומעים על דברים ואינם נזהרים". שרף הביא את הממצאים לראש הממשלה אשר הורה על נקיטת צעדים. הראל המליץ על טיפול שורש במקורות בן-גוריון התייחס בחומרה רבה להדלפות. בין השאר החליף דברים בנושא זה עם איסר הראל. "לא אחת", אמר לי הראל בזמנו, "הביע בן-גוריון את זעמו אבל אף פעם לא ביקש ממני לחקור. קודם כל מפני שהבין כי אין זה עניינם של שירותי הביטחון ושנית, הוא ידע היטב את התנגדותי התקיפה להפעלת שירותי הביטחון למטרות אלה. בחילופי הדברים בינינו הובהר לא אחת כי זהות המדליפים איננה כל כך סודית, ואלה הם או חברי ממשלה או אנשים אחרים במערכת או קרוב מאוד לממשלה ולצמרת המשרדים. הבעיה היתה לטפל טיפול שורש במקורות אלה ולהביא אותם לסדר, במקום לטפל בזה טיפול משמעתי או פלילי". אבל המלצתו של הראל לא מומשה, והוא עצמו נענה לבקשת ראש הממשלה השני, משה שרת, "לברר את עניין הנזילות מישיבות סודיות של הממשלה לעיתונות. ב-1954 דנה הממשלה במבצע צבאי לכיבוש עזה. שרת נדהם לדעת שפרטי הדיון נודעו לשני עיתונאים, בשני עיתוני הערב "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". הראל חקר והביא לראש הממשלה את פרטי תחקירו. "הוברר ללא ספק כי סרלין (יוסף, שר הבריאות) הדליף עניין רצועת עזה ל´מעריב´ ואילו הפרסום ב´ידיעות אחרונות´ הוא מפי ידידי הטוב בורג (יוסף, שר הדואר)". שרת רשם סיפור מעשה זה ביומנו, והראל, שהיה מקורב אליו במיוחד, סיפר כי ראש הממשלה שוחח עמו על נושאים שונים "ויכולתי בנקל להצביע לו שהדלפה זו וזו באה ממקור זה וזה... זה לא אומר שהיו הוכחות משפטיות... הדבר מצריך לקרוא את הממשלה לסדר ולדאוג שיעבדו כצוות ולא כחבר של יריבים". (לבורג נודע האזכור ביומני שרת כעבור שנים והוא הכחישו מכל וכל; סרלין כבר לא היה בחיים כשהיומנים פורסמו). קריאות לסדר, כהמלצת הראל, חזרו על עצמן מדי פעם, אך לא נשאו פרי. חקירה נוספת בה היה מעורב נציג שירותי הביטחון אירעה בשנות ה-60 בימי כהונתו של לוי אשכול כראש הממשלה השלישי של ישראל. ישעיהו בן-פורת, כתב ופרשן לעניינים מדיניים, פרסם ב"ידיעות אחרונות" ידיעה שנחשבה בימים ההם כסוד כמוס, בדבר הסכמה שקטה של הממשלה לאספקת טנקים אמריקניים לירדן. הממשלה סערה ואשכול ביקש לבדוק את מקור ההדלפה. הוא הקים ועדת חקירה בראשות גבריאל בך, אז סגן פרקליט המדינה, שמואל בנדור, המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה ונציג שירותי הביטחון. בן-פורת נקרא לוועדה והצהיר חד וחלק: "לא אגלה את המקור". את המקור חיפשה הוועדה במשרדי ראש הממשלה, הביטחון והחוץ. בך: "שאלנו שאלות די נוקבות את כל השרים הנוגעים בדבר. בתחילה נאמר לנו שידעו על כל העניין רק שלושה-ארבעה אנשים. לאחר מכן התברר שעשרות ידעו על כך. היו לנו כל מיני חשדות, אך המדליף הראשוני לא נמצא". זאב שרף, ששימש מזכיר ממשלה ואחר כך שר מסחר ותעשייה ושר אוצר והיה מקורב ביותר ללוי אשכול ולגולדה מאיר, גילה בעבר כי פעמים אחדות הציע להעביר את כל חברי הממשלה בדיקה של מכונת אמת, אך שני ראשי הממשלה דחו את הצעתו. בממשלה אמרו ש"זה מתחת לכבודה של הממשלה שחברי ממשלה ייבחנו במכונת אמת... המצב הלך ורע, הלך ורע". המדליף נמצא, אך לא ננקטו צעדים שמואל תמיר, שר המשפטים בממשלתו של מנחם בגין, העלה רעיונות שונים למניעת הדלפות, ותמיד שמע לאו מוחלט מראש הממשלה כאשר דובר על הפעלת השב"כ, מאותם טעמים שביטא כאשר היה שר מן המניין בממשלתה של גולדה מאיר, כמסופר מקודם. את בגין הכעיסה העובדה שמקור רם דרג, לא מזוהה, הדליף ליושב ראש מפלגת העבודה והאופוזיציה, שמעון פרס, את מועד ההפצצה הראשון של הכור הגרעיני בעיראק, ובשל כך נדחתה ההפצצה ממאי ליוני 1981 והטייסים הורדו ממטוסי האפ.16 שהיו כבר על מסלול ההמראה. לפניית אחדים משריו לחקור את ההדלפה הודיע בגין כי לא ישים מכונות אמת על חזיהם? של אישים פוליטיים. לעומת זאת הרמטכ"ל בימיו של בגין, רפאל איתן, הפעיל רשת האזנה כדי לאתר עקבותיו של מדליף מתוך המטכ"ל, באותו עניין. ההאזנה חשפה את המדליף שזהותו אותרה - האיש היה בעל דרגה צבאית גבוהה, אך לא ננקטו נגדו צעדים.
http://www.makorrishon.net/article.php?id=515 מבחן התוצאה.
פ"ש
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
10:18 28.04.03 |
|
|
17. המשטרה ביקשה לחקור את שרון...................
בתגובה להודעה מספר 16
|
המשטרה ביקשה לחקור את שרון בנוגע לשחיתויות בפריימריס הליכוד ב-99' - הפרקליטות לא השיבה.
המשטרה הקליטה שיחות טלפון בין קבלני קולות בליכוד, המוכיחות קניית קולות * קיבלה אישור לחקור את אולמרט * אריאל וגלעד שרון לא נחקרו עד היוםמשה ליכטמן 27/04/03 18:16
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ממולכד לפחות פעמיים. גם פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בדיוק במצבו. המילכוד הראשון: שר המשפטים, טומי לפיד, חושב שלפני העלאת מועמדותם לכהן בבית המשפט העליון, יתכבדו ויסיימו לטפל בחקירות הכבדות שעל שולחנם. בלי שום הגזמה אפשר להגיד, שרובינשטיין-ארבל עומדים מול בעיה ששום יועץ משפטי ושום פרקליט מדינה לא עמד מולה בעבר: האם להעמיק ולמצות את החקירה נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, והאם להגיש כתב אישום נגד ממלא מקום ראש הממשלה ושר התמ"ס, אהוד אולמרט, בפרשת תיק החקירה הקרוי "תפוח רקוב". מודעה
החלק העיקרי של אותה חקירה פורסם על ידי מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות", והוא פרשת האי היווני. מדובר בחשד, שהיזם דודי אפל קיים עם שרון ואולמרט יחסים של "תן וקח", תמורת סיוע שלהם בעיסקה של רכישת האי. שרון היה אז שר החוץ בממשלת נתניהו ואולמרט היה ראש עיריית ירושלים, ואפל ביקש מהם סיוע מול ממשלת יוון ועיריית אתונה, בעיסקה שאותה הגדיר ככזו השווה מיליארדים. החלק השני של תיק "תפוח רקוב" עוסק במאבק הפוליטי בין אריאל שרון לאהוד אולמרט על ראשות הליכוד ב-99', ובאופן בו התנהל המאבק בתוך הליכוד, מההתפקדות ועד הבחירות. על חלק זה היה ידוע הרבה פחות. המצב בפרשת האי היווני הוא כדלקמן: היחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית מסרה ליועץ המשפטי כבר בסוף 2000 את מימצאי החקירה הראשונית. המשטרה קיבלה אישור להמשיך בחקירה נגד אפל ואולמרט, ובסופו של דבר המליצה להעמיד אותם לדין. ל"גלובס" נודע, כי המשטרה ביקשה להעמיק את החקירה גם נגד שרון, בשני המישורים של הפרשה. בחלק של האי היווני המשטרה ביקשה לבדוק את השאלה, האם למעלה מחצי מיליון דולר שולמו לגלעד שרון בזכות כישוריו שלו, או בזכות קשריו של האב, וכאן התבקשה חקירת אריק וגלעד שרון. בפן השני, הנוגע לחשדות בענייני המאבק הפוליטי במירוץ שרון-אולמרט, התבקשה חקירתו של אריק שרון. עד כה לא נחקרו אריאל וגלעד שרון. אם יוגשו כתבי אישום בפרשה זו וייחשפו הראיות שבידי המשטרה, יוזמנו להעיד שורה ארוכה של עובדי מדינה בכירים ואישי ציבור, ביניהם יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, השר אביגדור ליברמן, שרי ש"ס לשעבר אריה דרעי ואלי סוויסה, ח"כ דוד לוי, ח"כ חיים רמון, ח"כ רוחמה אברהם, ח"כ אחמד טיבי ואולי אפילו אבו מאזן, ראש הממשלה של הרשות הפלשתינית, שיוכל להבהיר כמה פרטים על המגעים עם הגורמים היווניים בפרשת האי. יש גם מקריות וביש מזל בחיים. בדיוק כשדודי אפל היה ב-99' בשלבי בישול עיסקת האי היווני, נפתח המאבק על ראשות הליכוד בין אריאל שרון לבין אהוד אולמרט. המשטרה ישבה על הטלפון של דודי אפל, בדיוק בתקופה שבה הוא היה מעוניין בסיוע של שרון ואולמרט בעיסקה, והנה כל אחד מהם צריך אותו במסגרת המאבק המפלגתי, כשכל קול קובע. בתיק החקירה "תפוח רקוב" יש פן נוסף. למעשה, זו חקירה שהיא חלומו הרטוב של כל חוקר, כי היא נשענת בעיקר על האזנה והקלטות של שיחות טלפון של עשרות פעילי ליכוד. לא מדובר רק בשיחות שרון-אפל ואולמרט-אפל בהקשר של האי היווני והמאבק בין השניים על ראשות הליכוד, אלא גם בשיחות עם דרגים יותר זוטרים, אלה העוסקים בשטח בארגון ובמימון המתפקדים, היוצרים מחנות בעד או נגד המועמד שלהם. שיחות אלה הן מעין מסע אל תוך הקרביים של מנגנוני הרישום, ההתפקדות, הדילים והתמיכה של עסקני ופעילי הליכוד במאבק פריימריז. כאן מגיעים למילכוד השני של רובינשטיין-ארבל. המילכוד הוא בכך, שחומר הראיות היה בידי המשטרה והפרקליטות בזמן אמת, בעיצומו של המאבק הפוליטי בין שרון לאולמרט ב-99', למעשה און-ליין. על פי גורם המצוי בחקירת המשטרה, יש בחומר הראיות עשרות קלטות ומאות שעות הקלטה. סיפור המייצג את הפן השני של תיק "תפוח רקוב" מצוי בקלטות מחודש יולי 99', בהן תועדו מספר שיחות בין שני קבלני קולות בליכוד, בערך במילים אלה: קבלן א': מה קורה עם ההתפקדות? קבלן ב': מה עם הכסף, אתה מסדר משהו? קבלן א': כן, אבל בלי רעש. קבלן ב': עוד פעם שילמתי מהכסף שלי. קבלן א': מה קורה עם הטפסים? קבלן ב': זה קשה, אבל אני אגמור אלף טפסים. כולם מסתובבים עם טונות של כספים וגם שלומי מחלק כספים כמו ניירות. זה רק שאלה של כסף. הכל מסחרה, אנשים עושים משא ומתן למי למכור טפסים. קבלן א': אם צריך אני אשלם. כמה זה? קבלן ב': בערך 50 אלף שקל. קבלן א': אני אסדר את זה. אם רובינשטיין-ארבל יעשו צעד שיביא לחשיפת הראיות גם בפן השני של תיק החקירה "תפוח רקוב", יתברר לציבור דבר פשוט: מה שנחשף על הפריימריז האחרונים בליכוד ערב הקמת ממשלת שרון השניה, היה בידי רשויות אכיפת החוק כבר שלוש שנים קודם לכן, בזמן אמת, במאבק שרון-אולמרט, עם ראיות מוצקות בצורת הקלטות של שיחות טלפון - אבל כלום לא קרה. וזה יוביל לשאלות הבלתי נמנעות: מדוע מי שמבקש להעמיד לדין את סגנית השר לשעבר ח"כ נעמי בלומנטל על פרשת הפריימריז האחרונים בליכוד, נמנע מלמצות במהירות המתחייבת את החקירה בכל ההיבטים של תיק "תפוח רקוב" מ-99', והאם בכך החמיץ היועץ המשפטי הצבת בלמים מפני השחיתות בליכוד, כפי שהתגלתה בפריימריז לקראת הבחירות האחרונות? מדוע מי שמאשר לחקור את מקור הכסף בפרשת "ההלוואה מסיריל קרן", נמנע מלאשר חקירה של ראש הממשלה ובנו לגבי הכסף שהתקבל כשכר טרחה לכאורה מאפל? משרד המשפטים: המשטרה לא ביקשה לאפשר חקירת שרון דובר משרד המשפטים מסר בתגובה: 1. תיק "תפוח רקוב" נמצא בטיפול בפרקליטות (הועבר מהמשטרה באפריל 2002), וכפי שהודענו בעבר ייתכנו בו השלמות חקירה. עם סיום טיפולה של הפרקליטות וקבלת המלצותיה יועבר התיק להחלטת היועמ"ש. 2. המשטרה לא פנתה בשום שלב במהלך חקירתה ליועמ"ש בבקשה לאפשר לה לחקור את רה"מ ובנו כאמור בשאלה. מצער שיש גורמים המנסים שוב ושוב להפיץ בדותא זו. במהלך למעלה משש שנות כהונתו של היועמ"ש לא היתה ולו בקשה אחת לחקירה אישי ציבור אשר נסמכו על תשתית ראייתית, שלא אושרה מיידית על ידי היועמ"ש. 3. כאמור, בודקת כעת הפרקליטות את תיק החקירה (עותק מסיכומו הגיע ליועמ"ש לפני מספר חודשים, אך הוא מצוי מקצועית בפרקליטות האמורה להגיש המלצותיה), וככל שיהא צורך בהשלמות חקירה הן ייעשו בהקדם.
http://www.globes.co.il/serve/
מבחן התוצאה.
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
09:33 04.06.03 |
|
|
18. פרשת פשע חמורה עם השלכות פוליטיות אדירות
בתגובה להודעה מספר 17
|
Watto
חבר מתאריך 2.6.02
398 הודעות 23:29 03.06.03
פרשת פשע חמורה עם השלכות פוליטיות אדירות
עומדת להתפרסם או שלא - תלוי כמה שרון יהיה רציני מחר.
פורסמו פה בעבר הקרוב רמזים על חול, עצורים, יואב יצחק.אוסיף רק שעל יד פרשה זו, אם הפרטים נכונים, פרשת בראון - חברון וסיריל קרן יהיו מעשיות תמימות חנוניות וחינוכיות. מעורבים גם ערבים מג'וואריש וכסף גדול ולבן שמימן אי אילו מסעי בחירות פריימריס וכאלה. התקשורת בישראל מצניעה את זה כי היא חוששת לפגוע בתהליך השלום המתחדש ש"רק שרון יכול לחתום על הסכם" - אבל מיד אחרי ששרון יעשה צעדים מדיניים שאין מהם חזרה - העניין יתפרסם. שלשום בוצע מעצרים. נחזיק לחוקרים אצבעות. יהיה מעניין.
שרי-י
חבר מתאריך 8.10.01
4010 הודעות 23:31 03.06.03
1. אתה רומז ששרון מעורב ?
Watto
חבר מתאריך 2.6.02
398 הודעות 23:33 03.06.03
2. מיני-מי מעורב, וזה פורסם.
SplndidTorch
חבר מתאריך 5.10.02
1076 הודעות 23:36 03.06.03
3. למה השתפנת ???
דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
2902 הודעות 23:39 03.06.03
4. הכל אפשר לומר על עומרי שרון, מיני-מי הוא לא,
Locutus
חבר מתאריך 8.3.02
985 הודעות 01:28 04.06.03
18. הוא התכוון לעמרי.
shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
2576 הודעות 00:02 04.06.03
5. קשור במ.ג ?
יונגרמן
חבר מתאריך 23.7.02
1069 הודעות 00:11 04.06.03
6. שרון ??? hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 00:47 04.06.03
9. נו? קשור בדבר שהזכרת או לא?
כוונתי במ.ג. ?
Onln
חבר מתאריך 5.11.02
3815 הודעות 00:51 04.06.03
12. אתה עדיין זוכר את זה 
יש לי פה את האשכול מאז, 97 תגובות!! להעלות?
בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1982 הודעות 00:53 04.06.03
13. איזו שאלה... ודאי
Onln
חבר מתאריך 5.11.02
3815 הודעות 00:57 04.06.03
15. הנה
http://members.lycos.co.uk/onln/odd.mht shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
2576 הודעות 01:04 04.06.03
16. תודה . זה היה האשכול הכי המצחיק השני בדירוג
(הראשון היה אריסטו עם הממר"מ וטורבו C++)
Onln
חבר מתאריך 5.11.02
3815 הודעות 01:17 04.06.03
17. אהה... אריסטו הבלתי נשכח
הנה כמה מהטובים שלו,
http://members.lycos.co.uk/onln/aristo_mamram.mht
http://members.lycos.co.uk/onln/aristo_war_1.mht
http://members.lycos.co.uk/onln/aristo_war_2.mht
http://members.lycos.co.uk/onln/aristo_war_3.mht shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
2576 הודעות 01:31 04.06.03
19. התרשמתי מהארכיון
בתגובה להודעה מספר 17
קבל Onln
חבר מתאריך 5.11.02
3815 הודעות 01:39 04.06.03
20. תודה!
ולסיום, מישהו שאריסטו העלה לו את הסעיף
shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
2576 הודעות 01:43 04.06.03
22. דייייייי אני לא יכול יותר
בתגובה להודעה מספר 20
זה מצחיק מדי. איפה אתה אריסטו ? איכה ? hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 01:56 04.06.03
26. רואים כאן שהרינגים השתחררו אצל RING ....
ב
hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 01:42 04.06.03
21. אח! חומר משובח המשביח עם הזמן! הקלאסיקה.
רוטר עומד להוציא תקליטור בשם:
הקלאסיקה של פורום רוטר הד-ארצי עומדת להוציא אוסף בלתי נשכח דומה. הזמנות רק בטלפון. אין להשיג בחנויות!! תודה למפיק ONLN
בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1982 הודעות 01:55 04.06.03
25. עברתי על הארכיון שלך ונדהמתי
בתגובה להודעה מספר 17
היום בפורום, אשכולות רציניים ננעלים ונעלמים בשניות...
מי זה האריסטו הזה??
hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 01:57 04.06.03
27. אחד מאבני היסוד המיתולוגיים של הפורום
בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1982 הודעות 01:59 04.06.03
28. בסה''כ לפני שלושה חודשים...וכבר מיתולוגי
hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 02:02 04.06.03
30. מיתולוגי. חבל על הזמן. הוא מבקר כאן לפעמים
עקב מעמדו הבכיר אין לו זמן כל כך לשהות פה, אבל הוא
נכנס לפעמים להגיד שלום.
היה כאן לפני ארבעה ימים בשם אחר. גנוב ראסמי! בשיחה רצינית שלי איתו הוא טען שהוא משמש כזרז וכמסעיר
מוחות כאן בפורום. את המוח שלי הוא הסעיר, ללא ספק! בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1982 הודעות 02:07 04.06.03
31. באיזה ניק הוא הופיע??
hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 02:08 04.06.03
32. שם משונה עם א. תשאל בפרטי את קישקשתא.
בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
1982 הודעות 02:11 04.06.03
33. תודה
hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 01:45 04.06.03
23. נכון! אגב, אני מתפוצץ מצחוק גם עכשיו....
אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
2929 הודעות 01:51 04.06.03
24. חחחח
פעם ראשונה נחשפתי לאשכול הזה,,,,מקום ראשון!
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
12354 הודעות 00:54 04.06.03
14. Onln ידידי: אתה יכול להביא לי קישור לאשכול...
לפרטי בבקשה...תודה !!
אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
2929 הודעות 00:15 04.06.03
7. מהר מהר לפרסם!!!!כי כל פעולותיו של שרון נובעו
נובעות מהחקירות המרחפות מעליו ומעל בניו!!!!
moshebs1
חבר מתאריך 10.11.02
4441 הודעות 00:48 04.06.03
10. מהר, לפני שהיא חוטפת התקף !!!
net1000
חבר מתאריך 15.4.02
855 הודעות 00:50 04.06.03
11. אלילך מזנע התפטר,אז עברת לעושה השלום התורן? (ל''ת)
בתגובה להודעה מספר 10
hamta
חבר מתאריך 2.4.02
4266 הודעות 02:00 04.06.03
29. נכון! משה כתב בזמנו: ה-ם מ-פ-ח-ד-י-ם.
תאר לעצמך, הוא התכוון למועמדות מצנע לראשות "העבודה".... טוב, משה ידוע בפורום זה ואחרים כבעל תובנה מאוד עמוקה ומבט מרחיק ראות, עד כדי ניבוי העתיד במדוייק. במיוחד הוא טוב בתחזיות פוליטיות. את זה אי אפשר לקחת ממנו!
guyara
חבר מתאריך 23.4.03
126 הודעות 00:20 04.06.03
8. מה אתה זורק פצצה עיתונאית בלי גילוי נאות ? מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
 
71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:51 21.04.04 |
|
|
24. דברי אריאל שרון מלפני 10 שנים...........
בתגובה להודעה מספר 16
|
אין להשוות בין סיני ליש"ע
מאת אריאל שרון
21 באפריל 2004אני חושב שקשה מאוד להשוות את מה שהיה בסיני, או את מה שניתן היה לעשות בהסדר שלום בסיני, עם מה שעומד בפנינו עכשיו. מדובר היה בחבל ארץ רחוק ממרכזי האוכלוסייה שלנו. בהסכם הגענו לכך שיש איזור מפורז, ריק מכוחות מצריים ברוחב של 200 קילומטרים. חתמנו על הסכם עם מדינה ריבונית ששולטת על טריטוריה, ולא עם ארגון מחבלים שלא מסוגל וגם לא רוצה להשתלט על ארגוני הטרור ואפילו לא על פלגיו השונים.
איש לא העלה בדעתו לרגע שתקום ממשלה בישראל שתשתמש במצב ובתקדים שהיה בסיני, בנתונים שונים לחלוטין, כדי להצדיק פינוי של ישובים ברמת הגולן, או ביהודה ושומרון או בחבל עזה הצד שעימו חתמנו לא היו לו תביעות טריטוריאליות אלא לגבי סיני. הוא לא תבע לחזור רצועת עזה. הייתה לו תביעה לחזור לגבול הבינלאומי. זהו מצב שהוא שונה מהמצב הנוכחי. אני רוצה לומר - אין שום אפשרות לחזור לא ברמת הגולן, ששם, לדעתי אסור לעשות נסיגה כלשהי, ולא ביהודה ושומרון. יש מספיק סיבות מדוע בכלל אינו דומה דבר לדבר. לאור מה שמתרחש עכשיו, הנסיון להשתמש בתקדים סיני כתקדים למה שהממשלה רוצה לעשות עכשו ביהודה שומרון וברמת הגולן, ואני מציין כאן את פינוי הישובים, מראה שזו הייתה טעות קשה לקבל את ההחלטה על פינוי הישובים. אנחנו רואים לאן זה מוביל. איש לא העלה בדעתו לרגע שתקום ממשלה בישראל שתשתמש במצב ובתקדים שהיה בסיני, בנתונים שונים לחלוטין, כדי להצדיק פינוי של ישובים ברמת הגולן, או ביהודה ושומרון או בחבל עזה. לאור הדבר הזה אני מוכרח לציין שטעינו בדבר הזה. כמובן שלו הייתה ממשלה אחרת היא לא הייתה מקבלת החלטות דומות.
אריאל שרון 'קול ישראל' 1994 שיחה לציון 12 שנים לנסיגה מסיני.
http://www.a7.org/article.php3?id=2688
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
21:21 21.04.04 |
|
|
25. המדריך השלם נגד תוכנית ההתנתקות
בתגובה להודעה מספר 24
|
שאלות ותשובות
https://rotter.net/User_files/forum/4086b34a2786606f.rtf
1. מה יש לנו לחפש בעזה? זהו קן צרעות:
מה שיש לנו לחפש בעזה, זה בדיוק מה שיש לנו לחפש בכל מקום בארץ ישראל, כי עזה היא לא פחות ארץ ישראל מכל מקום אחר!
2. אבל מעולם לא ישבו יהודים בעזה: זו טעות. אבותינו ישבו בחבל גרר שהוא אזור עזה. עזה נכבשה ע"י .
יהושע יחד עם כל ארץ ישראל המערבית ויהודים ישבו בה דורות רבים עד שגורשו ע"י הערבים במאורעות תרפ"ט (1929) נכון שבמשך תקופה ממושכת שלטו הפלשתינים בעזה, אבל כך היה בכל שפלת החוף הדרומית- ביפו, באשדוד, באשקלון, ברחובות (עקרון) ובקריית גת. 3. כן,אבל עכשיו בעזה גרים יותר ממליון ערבים, למה לדחוף את עצמינו לשם? גם הגליל מלא ערבים וגם ואדי ערה, וגם בירושלים יש מאות אלפי ערבים, לפי דבריך- צריך לצאת גם משם. לעומת זאת –מדינה שיש לה חזון יהודי פועלת לשנות את המציאות, כפי שעשו בגליל, כאשר במבצע "יהוד הגליל" שהתחיל בשנות השישים, הביאו עשרות אלפי יהודים לגליל, והקימו יישובים וערים בסמוך ליישובים הערבים (מעלות ליד תרשיחא, נצרת עילית ליד נצרת, כרמיאל,שלומי,צפת החדשה,מגדל העמק ועוד...)
עוד לפני שהוקמה המדינה, בתנאים קשים מאוד, הוקמו יישובים יהודים באזורים בהם היה רוב ערבי ושינו את המציאות. 4. אבל עזה לא שלנו, עדיף לצאת, לסגור אותם שם עם גדר ולתת להם להתבשל עם עצמם: זו אשליה. אי אפשר לסגור הרמטית למעלה ממיליון ערבים שהמוטיבציה שלהם להמשיך ולפגוע בנו רק תגבר ושהם מתחנכים מגיל צעיר לשנוא אותנו.
הרצועה תלויה במדינת ישראל מבחינת תשתיות (חשמל ומים) כלכלה ומסחר ולא נוכל להתנתק ממנה. שום גדר לא תעצור את הטרור ואת ירי הטילים על כל דרום הארץ.
5. אבל למה צריכים חיילים לההרג בשבילכם?
חיילים לא נהרגים בשבילנו. אנחנו יושבים בגוש קטיף בשליחות כל ממשלות ישראל וביוזמת ממשלת המערך. כדי למלא משימה לאומית
תפקידו של הצבא להגן על האינטרסים של המדינה.
עקב הסכמי אוסלו, התחזקו הפלשתינאים הבעיה הביטחונית הפכה להיות קשה יותר בכל הארץ ולצערנו נפגעים חיילים ואזרחים בכל מקום. 6. אז מה אתם מציעים, להמשיך את המצב הקיים שאנחנו הורגים בהם והם נוקמים בטרור? כמה זמן אפשר לסבול זאת? אנחנו מציעים ללמוד לקח מהטעויות המסוכנות שהובילו אותנו למצב הזה ולשנות את המצב. השינוי לא יבוא מתוך נסיגה, התקפלות ועקירת יישובים, אלא להפך. בעמידה איתנה ונחושה שלנו, בחיזוק הרוח הלאומית והחוסן הנפשי שלנו. גוש קטיף נותן דוגמא ומהווה מופת לכל העם איך עומדים בגבורה מול סכנות ביטחוניות (פיגועים רבים ולמעלה מ-4000 הפצצות).
המלחמה בטרור, בראשיו ובגורמיו צריכה להמשך ביתר תוקף, עד שנכריע אותם, והדבר אפשרי. המאבק הוא ארוך ודורש מאיתנו כוחות נפש וחוסן, אבל תבוסתנות, נסיגה וחולשה מצידנו רק יחזקו את אויבנו להמשיך במלחמתם נגדנו. 7. אז מה הפתרון שלכם? יש לכם תכנית אחרת? כן. אנחנו מציעים את "תכנית ההתחברות". ההתחברות שלנו לערכים הנצחיים של עמינו, להתחבר למורשת התרבותית והרוחנית שלנו, למסורת ולאמונה שלנו, לאהבת הארץ שאליה חזרנו לאחר מאות שנות גלות שבהם חלמנו והתגעגענו אליה, ולהתחבר ביחד ולהיות מאוחדים. 8. אבל עם הפלשתינאים אין לכם שום תכנית להגיע להסדר? אתם רוצים שנמשיך לשלוט בהם? ניתן להגיע להסדר עם הפלשתינאים, יש תכניות שונות, ויש דרכים שונות, אבל ראשית כל אנו צריכים לבסס בתוכנו את ההכרה ולהגיע להסכמה לאומית שחזרנו לארצנו כדי להיאחז בה לנצח ושארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי.
מתוך הכרה זו ניתן להסדיר את מעמדם של הערבים בארץ מתוך שמירה על כבודם ואי פגיעה בזכויותיהם. בכל מקרה, גם אם כרגע אי אפשר ליישם תוכניות אחרות, אין זו סיבה לתמוך בתכנית המסוכנת הזאת, שתדרדר אותנו למצבים בלתי הפיכים.
אי אפשר לבנות עתיד של עם על פי תוכניות עכשוויות, רק משום שמחפשים פתרון מהיר תחת לחץ. ראינו בעשר השנים האחרונות שפתרון מהיר, רק מביא אסון.
עם צריך להיות בעל חוסן ואורך נשימה למאבק ארוך וממושך.
עם ישראל, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!!! 9. תומכי התכנית טוענים שבשביל להציל חלק גדול מההתיישבות ביו"ש , שווה לפנות חלקים אחרים , כמו ניתוח שקוטעים איבר כדי להציל את הגוף ? זה לא כמו ניתוח , כי זה דומה לשטף דם בעורקים שעלול להביא לנזק בלתי הפיך לכל הגוף ולסיכון הכל.
שום התיישבות לא תיבנה מחורבנה של התיישבות אחרת. מי שמוכן לעקור חבל ארץ אחד , לא יעמוד בלחצים שיופעלו עלינו מהעולם וגם מהתגברות הטרור ויאלץ לעקור הלאה את מה שהיום טוען שהוא רוצה לשמור.
מי שזורק עצם לכלב רעב , שלא יחשוב שסיפק את רעבונו. 10. אתם מבינים בביטחון יותר משרון וממופז? אם שרון חושב שזה טוב למדינה – הוא יודע מה הוא אומר!! לשרון ומופז זכויות רבות בתרומתם לביטחון ישראל , ובכל זאת מנהיגים טועים. גם רבין שהבין בביטחון והביא להסכם אוסלו טעה, ואת התוצאות כולנו יודעים.
כל הצמרת הביטחונית הביעה התנגדות לתכנית ואמרה שהיא תחזק את הטרור , אבל שרון, חושב שהעם חלש ועייף, ולכן הוא בוחר לסגת. אבל אם הוא יראה שלא כך, הוא יקבל כוח וילך לכוון אחר 11. אנחנו מעריכים אתכם ואוהבים אתכם, אבל לא נצביע נגד ראש הממשלה שלנו ולא נגרום להפלתו! הצבעתכם נגד התכנית תביא לחיזוקו של ראש הממשלה .
אם התכנית תתקבל הממשלה תתפרק ומפלגת העבודה תצטרף לממשלה . אתם חושבים שהיא תכנס בלי תנאים?
האם זו תהיה ממשלת הליכוד? שתבצע את מדיניות הליכוד?
בחרנו בשרון כי רצינו ראש ממשלה שיודע להלחם בטרור בתקיפות ולא כדי ליישם את מצע מפלגת העבודה ומר"צ . תראו איך "שלום עכשיו" תומכים בו! 12. אבל רוב העם לא איתכם, ותומך בתוכנית ? לא נכון. זה רק נראה כך, בגלל שהתקשורת יוצרת את הרושם הזה.
אמנם רבים מהססים ומתלבטים. יש כאן שטיפת מח של הגורמים המתנגדים לרוח של המחנה הלאומי.
רוב העם אוהב את ארצו ולא רוצה שאלפי יהודים יגורשו מביתם.
הקול הזה צריך להישמע בבירור. ואז יצטרפו אליו רבים מהמהססים. 13. איך אתם מרגישים עם העובדה שכל כך הרבה חיילים שומרים על ישוב כ"כ קטן? אם השמאל לא היה מביא לפה מחבלים ונשק היו מספיקים פה 2 חיילים. בנוסף, באמת לא צריך הרבה חיילים. מספיק לשים טנק אחד. אבל שיילחם!!! שיתקוף את האויב!! שייתן לו עונש כבד על כל פצמ"ר ועל כל ירייה! וזה יהיה מספיק. ובאמת לא צריך הרבה חיילים. כמה טענות בעד הנסיגה מחבל עזה והתמודדות עימן / עו"ד אלון מגן טענה: ההתנתקות מעזה תגביר את הביטחון. באותו טיעון השתמשו אנשי השמאל בבואם להצדיק את יציאת צה"ל מהחלק המכריע של חבל עזה במסגרת הסכמי אוסלו. את מה שקרה בפועל, כולנו יודעים: עזה הפכה לחבית חומר נפץ. עשרות אלפי כלי נשק הוברחו אליה בים, באוויר (במסוקו של ערפאת) וביבשה (במכוניות של הרשות הפלשתינאית ובמנהרות תת קרקעיות). והכי גרוע: הוקמו עשרות בתי חרושת ליצור טילי קסאם המשוגרים דרך קבע לעבר ישראל הריבונית. שאלה: אבל הרסנו להם את הנמל ואת שדה התעופה, אז איך בדיוק הם יבריחו נשק עכשיו? כפי שציינתי לעיל, הברחת הנשק נעשתה לא רק באוויר ובים אלא גם ובעיקר דרך היבשה, במנהרות תת קרקעיות בגבול ישראל מצרים. ההברחה הזו תימשך, וביתר שאת. גם את ההברחות דרך הים לא יהיה ניתן לעצור בצורה הרמטית. שאלה: ואם נשלוט בגבול ישראל-מצרים? שלטנו בו גם ב-01 השנים האחרונות. זה לא הפריע לאלפי קילוגרמים של חומר נפץ לזרום לרצועה באין מפריע. והראיה: מדי כמה חודשים צה"ל פותח במבצע לפיצוץ המנהרות, ומיד קמות וצצות מנהרות אחרות במקומן. שאלה: נו טוב.... אז עזה תהפוך לפתחלנד 2, אז מה? אנחנו כבר לא נהיה שם, ניערך סביב הגדר, וכך לא יוכלו לשגר מתאבדים. הרי במהלך האינתיפאדה כולה כמעט שלא יצאנו פיגועי התאבדות מעזה...ככה שבתכל'ס, הביטחון יגדל, לא? זה היה כמעט נכון, אלמלא פרט אחד שמתנגדי הנסיגה "שוכחים" להזכיר לכם. קוראים לזה "נשק תלול מסלול", ובשמו העדכני: "טילי הקסאם", שכבר הזכרתי מקודם. הטילים הללו, ששוגרו בהמוניהם לשדרות ולאחרונה אף לדרום אשקלון, לא נעצרים בגדר, אלא עפים מעליה. תשאלו את תושבי קריית שמונה. גם בינם לבין דרום לבנון הייתה מאז ומעולם גדר. זה לא הפריע למחבלים בלבנון למרר את חייהם על ידי שימוש בנשק תלול מסלול עשרות בשנים. הנסיגה מעזה תספק למחבלים "שקט ושלווה" שבמסגרתם יוכלו לשכלל את הטילים האלה ולשפר את הטווח שלהם עוד ועוד, שלא לדבר על רקטות ארוכות טווח (קטיושות ושאר מרעין בישין) שיוכלו להגיע לעזה באין מפריע (את קארין איי עמוסת הקטיושות תפסנו. כמה סירות וספינות הגיעו לעזה בלי שתפסנו אותן? כמה יגיעו לעזה באין מפריע אחרי שננטוש אותה?) שאלה: אבל יצאנו מלבנון, יש גדר ושקט שם. אז למה שלא ניישם אותו דבר גם בעזה? ראשית, לא בדיוק שקט. מאז הנסיגה מלבנון נהרגו מספר חיילי צה"ל מאש החיזבאללה, בכללם שלושת החטופים שגופותיהם הוחזרו רק לאחרונה תמורת מחיר כבד ששילמה ישראל, ונורו מאות מטחים של פגזי נ"מ, שאחד מהם אף גרם למותו של נער ישראלי.
שנית, "שקט" ו"בטחון" צריכים להימדד לאורך זמן. בינתיים, ניצל החיזבאללה את הנסיגה כדי להתקדם עד גדר הצפון ולהציב באזור רקטות ארוכות טווח שעשויות להגיע עד חיפה. מישהו ערב לכם שבעוד שנה או שנתיים לא תהיה התלקחות שבמסגרתה הם ישוגרו לעבר בתי הזיקוק?
שלישית, המצב בלבנון שונה לחלוטין מזה שבעזה: בלבנון לא היו 71 ישובים יהודיים ובהם כ-0087 נפש שהנסיגה חייבה את עקירתם והריסת מפעל חייהם. בחבל עזה יש, וזה הבדל מהותי. בנוסף, בלבנון הנסיגה אכן הייתה "חיסול הסכסוך", שכן ישראל נסוגה, ואף קבלה את אישור האו"ם לכך, מכל שטחה של לבנון הריבונית. בעזה, הנסיגה היא רק תחילת הסכסוך, שכן עדיין נותרת לערבים תביעה לשאר שטחי יהודה ושמרון, וירושלים בכלל זה. שאלה: נו, אז ירו כמה טילי קסאם. אז מה? מחבל שעולה לאוטובוס והורג 51-02 במכה מפחיד הרבה יותר, וזה לא קטע את שגרת חיינו. לא מדויק. כמה טילים פרימיטיביים שעמדו לעוף עלינו מעיראק לפני שנה בדיוק, דווקא כן גרמו להשבתת חיינו...אני אישית זוכר כמה מחבריי שלא יצאו מהבית בשל כך. זה טבעו של הנשק תלול המסלול: האפקט שלו בעיקר פסיכולוגי. אי אפשר לברוח ממנו על ידי נסיעה במכונית פרטית במקום באוטובוס או ע"י מאבטחים שיקנו לנוכחים תחושת ביטחון. רוצים לשלוח את ילדיכם לגן באשקלון ולחשוש מטיל קסאם שינחת בתוך ארגז החול בעודם משחקים בו? בבקשה. אבל אין לכם שום זכות להכריח את תושבי אשקלון, שדרות והנגב המערבי לחיות בתנאים כאלה. שאלה: למה אתה מפחיד אותנו? לא נמאס לך ולשכמותך להשתמש בנשק ההפחדה? אותה טענה הפנה יצחק רבין כלפי הליכוד בנאום מפורסם שלו טרם הסכם אוסלו, תוך שהוא מציין שהליכודניקים הם "פחדני השלום" וש"לא יהיו קטיושות מעזה". אז נכון, עדיין אין קטיושות מעזה (כי תפסנו את קארין איי...), אבל יש טילי קסאם מעזה, והם לא פחות מסוכנים. ככה שאם בטחון ישראל דורש מה שאחרים קוראים "להפחיד", מן הראוי לעשות זאת. שאלה: אם הטרור מעזה יימשך, לרבות השימוש בנשק תלול מסלול, "ניכנס בהם" ותהיה לנו את כל הלגיטימציה הבינ"ל לעשות זאת. אז מה הבעיה? ראשית, שוב לא מדויק. לפני מלחמת שלום הגליל ירו המחבלים דרך קבע קטיושות לעבר יישובי הצפון (דרך אגב, גם שם היה שקט במשך שנה תמימה טרם שהתלקחה האש, לתשומת ליבם של מהללי ה"שקט" שהושג בגבול הצפון). זה לא בדיוק נתן "לגיטימציה בינלאומית" למלחמה, שזכתה לגינוי חריף מאת ארה"ב מיד עם תחילתה. קיומו של גבול ברור בעקבות הנסיגה לא רק שלא יקל על הכניסה מחדש, אלא שהוא אף יקשה עליה, ולראיה שנדרשו מכות טרור מכאיבות על ישראל במסגרת מלחמת אוסלו עד שממשלת ישראל הורתה לצה"ל להיכנס לשטח השיפוט של הרשות הפלשתינאית.
שנית, לפני הנסיגה מלבנון, הבטיחו כל ראשי מערכת הביטחון והמדינה כי "אם נצא והחיזבאללה לא יניח את נשקו, נבעיר את אדמת לבנון". כאמור לעיל, מאז נהרגו כמה וכמה חיילים ואזרח בגבול הצפון מאש החיזבאללה, ועוד לא שמעתי שביירות בוערת. בואו ואספר לכם סוד: לא צריך להיות נביא בשביל להבין שגם אם החיזבאללה יפתח חזית שלמה מול ישראל, ישראל לא תבעיר את אדמת לבנון בכזאת קלות. כי לדבר קל, לבצע קשה. דעת הקהל הבינ"ל, אותה דעת קהל שהתומכים בנסיגה כל כך מתחשבים בה כעת, תהיה נגדנו ותשלול מבצע צבאי, בדיוק כפי שהיא ששללה את חיסול השיח' יאסין על אף מאות ההרוגים החפים מפשע שגרם למותם.
שלישית, נניח ש"ניכנס בהם". אז מה? צה"ל כבר נכנס מספר פעמים לעזה לטפל בטילי הקסאם והן עדיין משוגרים; צה"ל הגיע ב-1982 עד בירות, ומיד עם הנסיגה חזרו הקטיושות לאיים על יישוביי הצפון. במבצע דין וחשבון וענבי זעם הנחיתה ישראל מכות קשות ביותר מהאוויר על החיזבאללה, והקטיושות המשיכו לעוף. בענבי זעם הגדילו המחבלים לעשות ושיגרו קטיושות 2 דקות לפני כניסת ה"הבנות" בקשר להפסקת האש לתוקף, כדי ל"הראות" לישראל שהמכות האוויריות לא שיתקו כהוא זה את יכולתם לשגר נשק תלול מסלול לעבר ישראל. בעסק הזה, כמו ברפואה: מניעה עדיפה מטיפול. שאלה: נו, ועכשיו אנחנו שם, זה לא מונע שיגור טילי קסאם? ראשית, ייתכן שזה לא מונע לחלוטין, אבל זה בפירוש מפחית. כפי שציינתי, נסיגה תאפשר הן הגדלה מאסיבית של ייצור ויבוא נשק תלול מסלול והן את הגדלת הטווח שלו.
שנית, אם עדיין לא הושגה הפחתה משמעותית יותר של הטרור מעזה, אין לנו אלא להאשים את עצמנו. ישראל היא שחכתה כ-5.3(!!) שנים מפרוץ מלחמת אוסלו עד לביצוע צעדים חיוניים להפחתת הטרור כגון חיסולו של השיח' יאסין והיא שנמנעת מהנחתות מכות צבאיות כואבות ברצועת עזה כל אימת שמשוגר טיל קסאם, וזאת בין היתר לאור דעת הקהל הישראלית, השוללת זאת. כנראה שכשהקסאם נופל בשדרות, קל לציבור הישראלי יותר לחיות עם זה ולהתרגל לזה, וחבל שכך.
לסיכום סוגיה זו:
יש להבין שאין מנוס. רק מלחמה בלתי פוסקת בטרור, תוך הנחתת מכות כואבות ללא הפסקה על בסיסיו תאפשר את החזרתו לרמה ה"נורמאלית" שלפני הסכמי אוסלו (כ-08% פחות מהיום). נסיגה מעזה תהווה את ההפך מכך, ויותר מכל, תהווה ראיה ניצחת עבור הערבים שכמו בלבנון גם בעזה: אם מפעילים כוח נגד ישראל היא פשוט מתקפלת ובורחת. מלחמת אוסלו, על כאלף הרוגיה, התחילה כחצי שנה אחרי הרושם שהשאירה על ערביי יש"ע הבריחה מלבנון, ולא בכדי. באותו אופן, בריחה מחבל עזה תהווה רוח גבית רצינית לטרור, ותספק את העידוד והמוראל הדרושים למחבלים להמשך פעולותיהם. החמאס המוכה שאחרי חיסולו של יאסין יוכל להציג עצמו כ"מנצח הגדול של היהודים", ויחד עם החיזבאללה, שנציגיו כבר נמצאים ביש"ע, תהיה הדרך פתוחה לחידוש האינתיפאדה הדועכת במלוא העוצמה, מיד לאחר חגיגות הניצחון ושריפת דגלי ישראל בראש חוצות. טענה: עזה איננה ולא הייתה חלק מארץ ישראל. רחוק מן האמת. לעזה היסטוריה יהודית ענפה. יהודים חיו בעיר מימי החשמונאים ועד לתחילת המאה העשרים. בתקופת המשנה והתלמוד נוסדה בה קהילה יהודית גדולה למדי. בתקופה הביזאנטית נהגו יהודים לעלות אליה לרגל. ספרי השאלות והתשובות של רבני ישראל בתפוצות מכילים שאלות רבות שהופנו אליהם מצד יהודי עזה. אף בין השנים 6881 ו-4191 הייתה בה קהילה יהודית משגשגת וכך גם לאחר תום מלחה"ע הראשונה עד פרעות תרפ"ט. כל הנ"ל מגובה בשורה של ממצאים ארכיאולוגיים, ובראשם שרידי בתי-הכנסת העתיק מהתקופה הביזאנטית על חוף ימה של עזה בו נתגלתה רצפת פסיפס גדולה ונאה. ניתן להאריך עוד ועוד בכך, אך נראה שהמסקנה ברורה: הממצאים ההיסטוריים מוכיחים כי עזה הינה א"י לא פחות מכל מקום אחר. טענה: גם אם עזה היא ארץ ישראל, אין סיבה לקיים כמה ישובים יהודיים בתוך מיליוני ערבים. ראשית, יש אמת בדבר שהישובים היהודיים בעזה נמצאים באזור גיאוגראפי שרוב האוכלוסייה בו ערבית. באותה מידה, בגליל היה רוב ערבי ברוב שנות קיום המדינה, והליכוד אף התגאה באחת ממערכות הבחירות ש"לראשונה הושג רוב יהודי בגליל". למרות זאת, עדיין לא שמעתי על מנהיג כלשהו של הליכוד שקרא לסגת מהגליל. אילו עמדה שאלת הימצאותם של ישובים יהודים בלב אוכלוסיה ערבית לנגד עיניהם של מייסדי התנועה הציונית, הציונות מעולם לא הייתה קמה.
שנית, רוצים "להיפטר" מערביי עזה? בבקשה. זה עדיין לא אומר שצריך להרוס את הישובים היהודיים המצויים בה. על מנת להבין זאת, די להביט מבט חטוף במפת חבל עזה ובהימצאות הישובים היהודיים בה ביחס לשאר הרצועה: החלק המכריע של הישובים היהודיים נמצא בגוש קטיף, אשר מבודד מאוכלוסיה ערבית, וניתן לחבר אותו לנגב בצפון על ידי מה שקרוי "פרוזדור" כיסופים ובדרום על ידי רצועה בגבול ישראל-מצרים, שמשיקולי ביטחון ייתכן שישראל ממילא תמשיך להחזיק בה גם אחרי הנסיגה. שלושה ישובים נוספים (דוגית, ניסנית ואלי סיני) נמצאים בצפון הרצועה, וניתן לחבר אותם למדינת ישראל אף בקלות רבה יותר. רק שני ישובים, נצרים וכפר דרום, אכן נמצאים ברצף טריטוריאלי ערבי. ככה שאין שום בעיה להתנתק מעזה בלי לעקור את החלק המכריע של הישוב היהודי בעזה. איך זה שלא סיפרו לכם על זה? זו כבר שאלה אחרת, שאתם מוזמנים להפנות לתומכי הנסיגה. טענה: אם נפיל את שרון נקבל את השמאל, כפי שקרה ב-2991וב-9991 לא נכון. המציאות הפוליטית בישראל ב-1992 וב-1999 הייתה שונה לחלוטין מהמציאות הפוליטית כיום. היא הייתה מציאות של "תיקו פוליטי", אשר אינו קיים עוד לאחר מלחמת אוסלו, שהביאה את הקץ על התיאוריות המדיניות של השמאל. הציבור הישראלי אינו קונה עוד את אשליית המזרח התיכון החדש שניסה השמאל לספק לו. דווקא ממשלת השמאל של אהוד ברק, אשר הסכימה לוותר לערבים על 99% משטחי יש"ע, סיפקה לו את ההוכחה הטובה ביותר שכל עוד תהיה לערבים תקווה להשיג את הכול, הם לא יסכימו להתפשר על פחות ממנו. התוצאה היא, כי כל עוד יישאר ההבל המהותי בהתייחסות לסוגיית הנסיגה מיש"ע בין הליכוד לבין השמאל, יישאר הליכוד בשלטון.
אם כבר יש משהו שעשוי לגרום לליכוד לאבד את השלטון, הרי שזו דווקא ההתנתקות. דווקא התמיכה בנסיגה תספק לשמאל את הטיעון שיגאל אותו מהבור הפוליטי שהוא מצוי בו היום: שאין בעצם הבדל בין השמאל לימין, כי שניהם בלאו הכי יוותרו על החלק המכריע של יש"ע. טיעון זה יאפשר לשמאל לשכנע מאות אלפי אזרחים שהם "ימניים" בעמדותיהם המדיניות אך אינם מסכימים עם המדיניות הכלכלית חברתית של הליכוד, אשר ננקטת על ידי שר האוצר נתניהו (למען ההגינות אציין כי אני נמנה על אחד מתומכיה), להצביע בהמוניהם לשמאל, והדרך לאובדן השלטון תתקצר בהרבה. טענה: נכון לא צריך לסגת מחבל עזה, אבל יש עלינו לחץ בינלאומי כבד שחייבים להתחשב בו. ראשית, אין ספק שלא ניתן לפעול לחלוטין במנותק מדעת הקהל הבינלאומית. אבל גם להתחשבות בה צריכים להיות גבולות ברורים. בשעה שדעת הקהל מבקשת לכפות על ישראל צעדים שיפגעו בה, עלינו להתנגד לה, גם אם הדבר יהיה כרוך במחיר בינ"ל ו/או כלכלי בטווח הקצר. רוצים הוכחה? בבקשה: אילו היה מנחם בגין מתחשב בשנת 1891 בדעת הקהל הבינ"ל, לסדאם חוסיין הייתה פצצת אטום. אתם הבנתם את זה? סדאם חוסיין, המטורף חסר התקנה, עם פצצה שמסוגלת לקטול את חייהם של מיליונים. ארצות הברית בכבודה ובעצמה התנגדה למהלך, ואף הקפיאה זמנית עסקת נשק עם ישראל בעקבותיו. מנחם בגין ידע על ההתנגדות. הוא גם קיבל מכתב משמעון פרס, שהזהיר אותו שאם יוציא את השמדת הכור הגרעיני העיראקי לפועל דעת הקהל הבינ"ל תפנה נגד ישראל והיא תישאר כ"ערער בערבה" (כך במקור). זה לא הפריע לו לבצע את המהלך שנודע כעבור עשור שנים כמהלך שהציל את שלום ישראל ואולי את שלום העולם החופשי כולו.
שנית, דעת הקהל הבינ"ל, ושל ארה"ב בעיקר, היא פעמים רבות מה שאנחנו מציירים לעצמנו, ולא תמיד אנחנו מצטיינים ב"אופטימיות יתר". ארה"ב התנגדה כלפי חוץ בתוקף לבניית ההתנחלויות, לסיפוח הגולן, להשמדת הכור העיראקי ולפעולות צבאיות רבות של צה"ל במסגרת מלחמת אוסלו. זה לא גרר צעדים מדיניים ו/או כלכליים משמעותיים נגד ישראל, ולא בכדי. ארה"ב יודעת היטב מי בת הברית העיקרית שלה במלחמתה נגד הטרור הבינ"ל, מיהי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ומיהי המדינה היחידה בעולם שעליה היא יכולה לסמוך בעיניים עצומות שתעמוד לצידה בכל עת (אפילו טורקיה, בעלת ברית מסורתית, האכילה את ארה"ב הרבה קש בדרך לאישור לפעול משטחה כנגד עיראק. עם ישראל זה לא היה קורה). היא לא תניח לפגוע בישראל מדינית ו/או כלכלית בכזאת קלות, גם אם ישראל לא תפנה את עזה ו/או שטחים אחרים. טענה: אני מאמין לראש הממשלה. אדם עם ניסיון צבאי ומדיני כמו שלו יודע בטוח יותר טוב מאזרח קטן כמוני. ראשית, לא מדויק. ההיסטוריה האנושית מלאה במקרים של אומות שסמכו על תבונתם של מנהיגם עם ניסיון צבאי ומדיני עשיר, ונחלו אסונות גדולים. ראו לדוגמא את אנגליה של צ'מברלין, שנאלצה לשלם את המחיר הכבד בהיסטוריה שלה בשל שאננות מנהיגיה "עשירי הניסיון" אל מול תוקפנותו של היטלר. גם ההיסטוריה של מדינת ישראל אינה בדיוק "חפה" ממקרים מעין אלה. טרם מלחמת יום הכיפורים נהנה שר הביטחון משה דיין, המנצח הגדול של מלחמת ששת הימים, ממעמד של אל. זה לא הפריע לו ולראש הממשלה גולדה מאיר, אף היא בעלת ניסיון מדיני עשיר, להיות אחראים למחדל שהביא למותם של כ-0052 ישראלים. גם הסכמי אוסלו, שאת התוצאה הכואבת שלהם אנחנו חווים כמעט מידי יום, חתם מי שהיה אדם בעל "ניסיון צבאי ומדיני עשיר", יצחק רבין ז"ל. ככה זה: ניסיון צבאי ו/או מדיני אינם מספקים חסינות מטעויות, ובשעה שמנהיג, גדול ככל שיהיה, טועה, עלינו להעמידו על טעותו בבחינת "הוכח תוכיח את עמיתך", ואין בכך כל פסול.
שנית, אם כבר יש אמת בטיעון הזה, מדוע שלא נאמץ את עמדתם של מנהיגים אחרים בעלי ניסיון צבאי עשיר. עמרם מצנע, אהוד ברק, אמנון ליפקין-שחק ועמי איילון כולם היו קצינים גבוהים מעוטרים, וכולם תומכים בעמדות מדיניות שונות לחלוטין מעמדות הליכוד. האם רק בשל היותם בעלי ניסיון צבאי ו/או מדיני עשיר עלינו לאמץ את עמדתם? בוודאי שלא.
שאלה: אז מה אתה אומר, בעצם - שעמדת כוחות הביטחון לא רלבאנטית בויכוח הזה? עמדת כוחות הביטחון, גם אם אינה הקריטריון הרלבאנטי היחיד, היא בפירוש רלבאנטית. אבל על מנת להתחשב בה, יש לפנות למי שמכהנים כרגע בצמרת כוחות הביטחון, וחווים את הנעשה בשטח בצורה בלתי אמצעית מידי יום ביומו. והנה, הפלא ופלא: דווקא כשפונים אליהם מסתבר שרוב ההתבטאויות הקיימות של ראשי מערכת הביטחון מראות כי עמדתם היא שההתנתקות תהווה פרס לטרור ולא תהיה כדאית מבחינה ביטחונית. דרך אגב, מעניין מה הייתה עמדתו של האלוף אריק שרון בעודו במדים, האיש שמאז ומעולם דחף ללא לאות את הדרג המדיני לאשר לו להוציא לפועל עוד ועוד יוזמות צבאיות התקפיות, אילו בתחילת שנות ה-07 היו מציגים בפניו את התוכנית להתנתק מעזה וזאת במקום להטיל עליו את המשימה לחסל את הטרור בה, כפי שעשה ובהצלחה מרובה. נראה לי שלא קשה לנחש... טענה: אני תומך בראש הממשלה מבחינה פוליטית בתוך הליכוד ולא רוצה להחליש אותו. משום מה, יש נטייה לחשוב שאם ההתנתקות לא תעבור בתוך הליכוד הדבר יחליש את ראש הממשלה. אני חושב שההפך הוא הנכון: כפי שראינו לעיל, אפילו התומכים בתוכנית מודים שאלמלא הלחץ הבינ"ל על ישראל ספק אם הייתה נולדת. דווקא הפלת התוכנית במוסדות הליכוד תספק לרה"מ גלגל הצלה נוח בבואו להסביר לנשיא ארה"ב מדוע הוא אינו מתכוון להוציא את התוכנית לפועל. תאמינו או לא, גם נשיא ארה"ב הוא נבחר של מפלגה, וגם הוא יודע שלא היה נבחר כמועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות אילו היה מודיע טרם היבחרו שהוא מתכוון להוציא לפועל מדיניות טהורה של יריבתה, המפלגה הדמוקרטית. מנגד, אם תעבור התוכנית, הדבר יביא לפרישת מפלגות הימין מהממשלה, שרון ייאלץ להקים ממשלת אחדות רווית מחלוקות שלא תאריך ימים, ובמהרה ייאלץ להתמודד שוב במוסדות הליכוד נגד יריביו הפוליטיים על כהונה שלישית, התמודדות שניצחונו בה אינו מובטח כלל ועיקר... כך שבשורה התחתונה, גם אם אתם נמנים על תומכי ראש הממשלה בליכוד ורוצים שכהונתו תימשך כמה שיותר שנים, הגיוני יותר שתצביעו נגד התוכנית ולא בעדה.
דרך אגב, הייתי שמח מאוד להציב מצלמה זעירה מאחורי הפרגוד בקלפי שבו יצביע ראש הממשלה. משום מה יש לי הרגשה שהוא, שבמהלך כל חייו פעל בעד ההתיישבות ונגד כניעה לטרור, לא יכניס למעטפה פתק "בעד" בכזו קלות בשעה שיוותר לבדו בלי עינו הבוחנת של נשיא ארה"ב ו/או כל מאן דהו אחר. טענה: אתה מבקש מאיתנו להצביע נגד, אבל הילדים שלנו הם שיצטרכו ללכת לשמור בעזה ולסכן את עצמם. באותו אופן, הילדים שלכם משרתים בהר דב כדי להגן על יישובי הצפון וחשופים במידה רבה לטילי הנ"ט של החיזבאללה. האם זה מצדיק לדעתכם את פינוי יישובי הצפון? האם מישהו מעלה בכלל על דעתו שניתן להמשיך ולקיים את הציונות בדרך המחשבה הזו? אכן, הילדים שלנו הם שיצטרכו ללכת לשרת בעזה; אבל הם יעשו זאת כדי שלנו יהיה עתיד בטחוני וציוני טוב יותר. ולא פחות חשוב - אלה יהיו הילדים של כולנו: גם שלכם, גם של ההורים שלי (גם אני עושה מילואים....) וגם של המתנחלים, שבניהם מאיישים בצורה מאסיבית את כל היחידות הקרביות והמובחרות. טענה: בסוף נפנה בכל מקרה את גוש קטיף. אז למה לא שעה אחת קודם? ראשית, אין כל וודאות שכך יקרה. כפי שהסברתי לעיל, ניתן בפירוש לקיים בעזה הסדר קבע בר קיימא שבמסגרתו יסופח החלק המכריע של יישובי גוש קטיף לצפון מערב הנגב, ושאר חלקי חבל עזה יוותרו בשליטה ערבית (לגבי טיבה של שליטה זו, ראו להלן).
שנית, גם אם זה יקרה לבסוף (ואני מקווה שלא), מן הראוי שזה יקרה במסגרת הסדר מדיני כולל, אשר יהווה את סיומו המוחלט של הסכסוך בין ישראל לערבים וסילוקן המוחלט של כל תביעותיהם כלפיה, תוך הבטחת בטחונה לעולמי עד. זה, כידוע לכם, לא המקרה דנן. לא רק שהערבים אינם מסתפקים בעזה, אלא שלהפך: הנסיגה רק תגביר את תאבונם.
שאלה: ואם נקבל הבטחות אמריקאיות על התנגדותה לזכות השיבה והכללת גושי התיישבות בשטח הגדר? ראשית, בהבטחות והצהרות שתומכי הנסיגה מבטיחים לנו שנקבל אין די. במקרה הרע מדובר במילים בלבד, ובמקרה הטוב בנייר. תמיד ניתן לחזור מהן בקלות יתרה. אדרבה: שארה"ב תיתן לגיטימציה בינ"ל להחלת ריבונות ישראל כדין ובאופן סופי על גוש עציון, אזור מעלה אדומים, אזור אריאל-קדומים ולא פחות חשוב: בקעת הירדן והמורדות המזרחיים של הרי יהודה ושומרון, אשר מהווים את רצועת הביטחון המזרחית החיונית להגנת ישראל, ומשום מה נראה שיש כאלה בליכוד ש"שכחו" מהם. תמורת החלה סופית ומוסכמת של ריבונות ישראל באזורים אלה, ייתכן שאמצא לנכון לשקול מחדש את עמדתי. בינתיים זה לא ניתן, וגם לא נראה באופק שיינתן.
שנית, ויתור על זכות השיבה ? עם כל הכבוד, הצחקתם אותי. זה בערך כמו שישראל תסכים לסגת מעזה, ובתמורה ארה"ב תבטיח לישראל שהיא תמשיך להתקיים... איזו מן הבטחה זו בדיוק? הגשמת זכות השיבה פירושה השמדת ישראל, ולכן היא אינה יכולה להינתן כתמורה ו/או להיות חלק מהמו"מ. אי קיומה הוא מעבר לכל ויכוח. דבר שהוא שלך בין כך ובין כך אינו יכול להוות נושא למקח וממכר. כנ"ל לגבי גבולות 7691: העובדה שישראל לא תיסוג לגבולות אותן הגדיר אבא אבן בעבר "גבולות אושוויץ" צריכה להיות מובנת מאליה, ולא משהו שניתן בתמורה לנסיגה במקום אחר.
שאלה: ומה בדבר הסיוע הכלכלי הנדיב שיתכן שנקבל מארה"ב תמורת הנסיגה? סיוע זה, אם יינתן בכלל (ואין כל וודאות שכך יהיה), יהיה כאין וכאפס לעומת הוצאות הביטחון שתידרש ישראל להוציא על מנת להחליש את אש הטרור שתבער ביתר שאת לאחר הנסיגה. חוץ מזה, האם באמת החינוך שאתם רוצים להעניק לילדיכם הוא שאפשר לוותר על כל דבר, כולל ביטחון, ציונות וכבוד לאומי, תמורת בצע כסף ורווחה כלכלית בטווח הקצר? אני משוכנע שלא.
טענה: אז מה אתה מציע לנו בעצם? להמשיך לשלוט על מיליוני ערבים בעזה? לא תודה.
תשובה:
ממש לא. זה עוד טיעון דמגוגי שהיה מאז ומעולם נחלת השמאל, וכעת הפך להיות גם נחלתם של כמה מחברינו בליכוד. האמת רחוקה מכך. הליכוד מעולם לא הציע להחיל את ריבונות ישראל על עזה ו/או לתת תעודת זהות ישראלית לתושביה ו/או להמשיך לנצח את הממשל הצבאי שבמסגרתו דאגה ישראל לחייהם של ערביי יש"ע. ההפך הוא הנכון: הליכוד בראשות מנחם בגין הוא הראשון שבמסגרת תוכנית האוטונומיה הציע שכוחות צה"ל לא יישבו בערים הערביות ביש"ע: לא בשכם, לא בג'נין, וגם לא בעזה, חאן יונס או רפיח. הליכוד הוא הראשון שהציע לערביי עזה ניהול מוחלט ועצמאי מוחלט של חייהם, דבר שלא היה להם מעולם בהיסטוריה, אפילו לא בשעה שהיו תחת שלטון מצרי בשנים 8491-7691. התנאי שלנו היה ונשאר אחד: האחריות הביטחונית תישאר במלואה בידי צה"ל והשב"כ, להוציא משטרה מקומית שתהיה אחראית על נושאי בטחון פנים (גניבות, תאונות דרכים וכיו"ב), בניגוד להסכם אוסלו, שהעניק את האחריות לביטחוננו לערפאת וחבר מרצחיו. זה גם מה שעלינו להציע היום. אין מניעה שערבי החי בחאן יונס לא יראה מדים של חייל צה"ל מעולם, להוציא את החייל השומר על שער הישוב בגוש קטיף. התנאי הוא שלא יהיה טרור. כל עוד יהיה טרור, נעשה כל שנדרש כדי למגר אותו. שאלה: בסדר. אתה מציע אוטונומיה. אז מה? הערבים לא מוכנים לקבל את זה ולעולם לא יהיו מוכנים. לא מוכנים? נכון. לא יהיו מוכנים בעתיד? לא בטוח. מה שניתן לומר בוודאות הוא שאם הליכוד, המפלגה הגדולה שהתנגדה מאז ומעולם לפינוי ישובים ביש"ע יסכים לכך, הם בטוח לא יוותרו על שאיפותיהם. מי מכם היה מסכים לוותר במהלך מו"מ למכירת דירה על שקל, אם אשתו, ילדיו והוריו של הקונה היו רומזים לכם ללא הרף ש"או-טו-טו" בן משפחתם מוכן להעלות את המחיר שהוא מוכן לשלם לכם תמורתה? מאידך, אם תתנגדו להתנתקות ויחוסל הטרור, יש סיכוי שיום אחד הערבים כן יסכימו להתפשר. טענה: גם מנחם בגין הנערץ נסוג מסיני ואף פינה ישובים כחלק מכך. ראשית, אכן, הוא עשה זאת. אך בד בבד הוא טען שחלק מתכלית המהלך היא להבטיח את המשך החזקת ישראל בשאר השטחים ששחררה במלחמת ששת הימים. במסגרת זאת הוקמו, בניצוחו של אריק שרון, רב הישובים היהודיים שאנו מכירים כיום ביש"ע. שנתיים אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים, בנאומו הגדול אשר נודע לימים כ"נאום הצ'חצ'חים" ביוני 1891 הכריז בגין בכיכר מלכי ישראל: "לעולם לא נצא מרצועת עזה. זוהי ארצנו-מולדתנו!"
שנית, סיני, בניגוד לעזה, אכן מעולם לא הייתה חלק מארץ ישראל. ואין הבדל מהותי מזה.
שלישית, תמורת הויתור על סיני קיבלה ישראל שלום יציב ובר קיימא עם האויבת הגדולה ביותר של ישראל וסילוק כל תביעותיה כלפינו (זאת בנוסף ל"שקט המדיני" שאפשר את ביצור הישוב היהודי ביש"ע). מה נקבל תמורת הנסיגה מעזה? על זה כבר דיברנו. בוודאי שאין המדובר בסיום הסכסוך, אלא ההפך מכך.
התוצאה היא ששימוש במנחם בגין כדי להצדיק את הנסיגה מעזה הינו במקרה הטוב חוסר תום לב ובמקרה הרע פגיעה בכבוד המת, אשר אין ביכולתו להגן על עמדתו ולחשוף ברבים כיצד מסלפים אותה. סיכום
נסיגה מעזה לא תשפר את המצב הביטחוני אלא תעודד את הטרור ותחשוף חלקים נרחבים בדרום הארץ לנשק תלול מסלול; היא תפגע ברעיון הציוני בעצם העובדה שתהיה כרוכה בנטישת ישובים שהוקמו בחלק היסטורי של ארץ ישראל; היא תמיט אסון על חזונו של הליכוד ותזרז את אובדן שלטונו לטובת השמאל.
לפיכך, עלינו להתנגד לתוכנית ההתנתקות בכל מאודנו.
מה יש לנו לחפש שם? / חגי סגל מהי, בעצם, תוכנית ההינתקות? מדובר בתוכנית שהוצגה לראשונה על ידי ראש-הממשלה בכנס הרצלייה האחרון, אך בעצם נהגתה עוד בכנס היסוד של ארגון החמאס. היא גורסת שבאמצעות פיגועים אפשר לנתק את היהודים מארצם. בהתחלה לנתק אותם מגוש קטיף, אחר-כך מיו"ש, ובסוף גם מתחומי ישראל הקטנה. אגב, תוכנית דומה להפליא נכללה במצע מפלגת העבודה בבחירות הקודמות, אבל נדחתה בזעף על ידי ראש-הממשלה, אריאל שרון, שהזהיר נחרצות כי נסיגה חד צדדית תהיה ניצחון לטרור. אבל כולנו זוכרים שראש-הממשלה דיבר עוד לפני הבחירות על הצורך בוויתורים כואבים. הוא דיבר אז על ויתורים בהסדר. כלומר, על ויתורים תמורת שלום אמת ולא על ויתורים תמורת קדחת. הנה, למשל, בראיון המפורסם שלו אשתקד לארי שביט מ"הארץ", ראיון שבו רמז לראשונה על נכונותו לסגת אפילו משילה ומבית-אל, הוא הדגיש: "אם נגיע למצב של שלום אמיתי, שלום של ממש, שלום לדורות, נצטרך לעשות ויתורים מכאיבים. לא תמורת הבטחות, אלא תמורת שלום". האם זה המצב עכשיו? חסידי התוכנית אומרים שהיא תשפר מאוד את מצבנו. התוכנית תשפר אך ורק את המצב הגיאומטרי בינינו לבין ערביי עזה. במקום שהגבול יתפתל קצת באזור גוש קטיף ונצרים, הוא יהיה ישר כזה, אסתטי מאוד, כמו שהשמאלנים אוהבים. אבל מחוץ מזה הכל יישאר אותו דבר: השנאה, הפיגועים, המילואים. שרון עצמו מסביר שהוא הולך לתכנית ההינתקות מפני שככה אי אפשר להמשיך. מוכרחים לעשות משהו, לקחת יוזמה. ההחלטה לעשות משהו, כי ככה אי אפשר להמשיך, היא הסבר קבוע במכתבים שמשאירים אחריהם אנשים מתאבדים. הם לוקחים יוזמה וקופצים ממגדל שלום, אך כמובן לא פותרים בכך שום בעיה. כזכור, גם הסכם אוסלו בא לעולם מפני שרבין ופרס חשבו שככה אי אפשר להמשיך ומוכרחים לעשות משהו. אז הם באמת עשו משהו, והסוף ידוע. פרשנים אומרים שנסיגה מעזה תחסוך לנו הרבה דאגות והרבה דם. צה"ל והשב"כ חושבים אחרת, ואפילו ראש-הממשלה אינו טוען שהנסיגה תשתלם לנו מבחינה בטחונית. בכל הראיונות עימו הוא מדגיש שהטרור עלול להימשך גם אחרי הנסיגה. ובאשר לדם שנחסוך, כביכול, כדאי לשים לב שגיזרת עזה גובה מאיתנו את מחיר הדמים הנמוך ביותר במלחמה הנוכחית. מפסח 2003 ועד פסח 2004 נהרגו בה 16 ישראלים, כולם חיילים. תשעה מתוכם נפלו באזור מחסום ארז, שבכל מצב ישאר בשליטת ישראל וישאר חשוף לנסיונות פיגוע. עם כל הכאב, מדובר במחיר דמים נמוך יחסית למחיר הכבד שתשלם ישראל אם תברח מעזה. גם לפני הנסיגה מלבנון הימין הפחיד אותנו, ועכשיו די שקט שם. קצת מוזר לדבר על שקט בגזרת הצפון כשעשרת אלפים קני קטיושה מכוונים שם לרקתנו. רק לפני שלושה חודשים נאלצה ישראל לשחרר 400 מחבלים בגלל הסתבכות קשה שנגרמה כתוצאה מהנסיגה מהלבנון. מעבר לכך, רוב המומחים קובעים שהנסיגה ההיא גררה את אינתיפאדת אל אקצה, כי היא הוכיחה לאויב שהטרור משתלם. העיתון 'ידיעות אחרונות' דיווח לפני ימים אחדים, בהסתמך על מקורות צבא, שהחיזבאללה אחראי היום ל-80 עד 90 אחוז מהפיגועים ביש"ע ובערי ישראל (13.4.04). אולמרט טוען שאי אפשר להשאיר קומץ של 7,500 יהודים בתוך 1.2 מיליון ערבים. לפי ההיגיון הזה, גם אי אפשר להשאיר קומץ של חמישה מיליון יהודים באזור שבו חיים מאות מיליוני מוסלמים, ואולי כולנו צריכים להתנתק ולחזור לתפוצות. ממשלת ישראל החליטה, בשעתה, להקים ישובים בחבל עזה דווקא מפני שהיו שם הרבה ערבים, ואסור היה להשאיר אותו ריק מיהודים. כשאריאל שרון חנך, למשל, את התנחלות פאת שדה בשנת 89', הוא הכריז ש"יישובי חבל קטיף הם המגן של ישראל בגבולה הדרום מערבי, וממשלת ישראל מכריזה בהקמת היישוב הזה הכרזה מדינית כלפי עולם ומלואו שנישאר כאן לעד". אם ניסוג מעזה, לפחות לא נצטרך לשלוט על כל-כך הרבה פלשתינים. גם היום אנחנו לא שולטים שם כמעט על אף אחד, אלא רק על גושי ההתיישבות היהודיים. בעזה חיים 1.2 מיליון פלשתינים ורובם ככולם נמצאים בשטח הפלשתיני, מעבר לגדר ההפרדה. הם לא מקבלים מאיתנו קצבאות ילדים, אין להם זכות הצבעה לכנסת, ולא נשקפת מהם סכנה כלשהי לאופייה היהודי של מדינת ישראל. בקיצור, אפשר להפסיק לספור אותם גם בלי לעקור את גוש קטיף. האם אין חשש שהאמריקנים יכעסו על ישראל במקרה שמתנגדי ההינתקות ינצחו במשאל? הרי שרון הבטיח להם לסגת? לאמריקנים כבר הגיעה השמועה שיתקיים כאן משאל, ולכן הם לוקחים בעירבון מוגבל את הבטחות הנסיגה של שרון. לפי הזמן שלקח לו לשכנע אותם לארח אותו בבית לבן, עושה רושם שהם לא כל-כך יצטערו אם עוזי לנדאו ושרנסקי ינצחו בסוף. אבל אז לא נקבל את התמורה האמריקנית לנסיגה?! ראשית, כל ההבטחות החגיגיות של בוש כפופות להסכמת בתי הנבחרים בוושינגטון, והם לא עובדים אצלו, כך שבינתיים מדובר בהבטחות בלבד. שנית, כבר בהחלטה 242 המפורסמת של האו"ם נקבע, למעשה, שישראל לא חייבת לסגת לקווי 67', ולכן אין היום צורך באשרור של בוש להחלטה ההיסטורית ההיא. ושלישית, אם אנחנו עדיין זקוקים להצהרה אמריקנית בעניין זכות השיבה, אז מצבנו עגום בכל מקרה. בעיתונים כתוב שההינתקות תועיל רבות לכלכלת ישראל. כמו שהסכמי אוסלו הועילו. אין ספק שהיא תגרום שגשוג ופריחה לענף האבטחה, לתעשיית האוטובוסים הממוגנים ולשוק המצבות. בכל זאת, ראש הממשלה מתעקש שההינתקות טובה לישראל. ההינתקות טובה לאריאל. הוא, בניו ופרקליטיו מאמינים שהינתקות מעזה עשויה לתרום רבות להינתקות מערכת המשפט מהאי היווני, ובעניין הזה יש להם על מה לסמוך. אין ספק שאנשי שמאל רבים, שוחרי חוק ומשפט בדרך כלל, יהיו מוכנים לסלוח למשפחת שרון אם רק תגשים את חלומם העתיק והמתוק על גירוש המתנחלים מבתיהם. לסיום, בינינו, מה יש לנו לחפש בגוש קטיף ובנצרים? את כל מה שאיבדנו בשנים האחרונות: ציונות, התיישבות, חקלאות, רוח לחימה, נחישות, כושר סבל, אמונה, ארץ ישראל. כן, גם כפר דרום, מורג ונצרים הם ארץ ישראל. לפחות כמו חוות השקמים. למה אני נגד? (מתוך אתר החדשות NFC) א. נסיגה חד-צדדית ללא הסכם, ללא התחייבות פלשתינית להילחם בטרור ולהפסיק את האינתיפאדה, היא לא רק פרס אלא ניצחון ההקרבה, השאהידים, ההתאבדות ולדעת מומחים, כמו הרמטכ"ל ואמ"ן, תוספת דלק באוקטן גבוה למכונת הטרור והרשע. ב. איפה כל ההבטחות, שלא תהיה נסיגה בלי הסכם, על כל המשתמע מכך - אם אי-אפשר להאמין "להבטחות ממשלה", אז למי להאמין? ג. אם מצד השני אין מפלגה או אישיות רצינית בעלת סמכויות ויכולת ביצוע, מי יגבה את הנסיגה, שרק תגביר את תיאבון הטרור ויצביע על-כך שזאת הדרך הטובה ביותר להישגים מדיניים וניתן לסלק את ישראל לא רק מעזה אלא גם מיש"ע. ד. ראו מה עשה הטרור באירופה: בספרד התחלף השלטון, יתר מדינות הקואליציה נבהלו והצהירו על הוצאת הכוחות מעירק, נוסח פולין וספרד, ובספרד היה רק מגה-פיגוע אחד, ואילו אצלנו כבר שלוש שנים ועוד שלוש שנים לפני זה - היו כבר עשרות מיני מגה פיגועים. ה. הפרטנרים, המוצעים לנו על-ידי הסכם ז'נבה, הנתמכים על-ידי מפלגת יחד-מרצ + עסקנים נוסח מצנע, בורג, תמיר מהעבודה - הם פוליטיקאים דרג ב' - ללא תומכים, ללא סמכויות ביצועיות-פוליטיות בציבור הפלשתיני וכל זה מצטייר יותר כתרגיל מוצלח ביחסי ציבור של ערפאת, שיודע שלא ייצא מזה כלום, אבל זה מצלצל ומצטלם יפה בעולם. ו. כל זמן שערפאת קובע את המדיניות ואת המהלכים - אין כל סיכוי להסדר. ערפאת רוצה למות במדים, רצוי כשאהיד, כדי להישאר בהיסטוריה ואין לו כל רצון להגיע להסכם ולעסוק בזוטות כמו כלכלה, תעסוקה, מים וביוב - זה לא מתאים ל"מר טרור". ז. ומאחר ואין לעראפת יורש בחייו, ואין כל כוונה לפגוע בו - (עדיף שיישאר במעצר-בית במוקטעה) - אנו חוזרים לריבוע הראשון ממנו התחלנו.
תרמית והבטחות מסוכנות לישראל / אביעד ויסולי (16/04/04)
הספין של שרון, המקלס ומאדיר את מכתב בוש, מתבסס על בורות והטעיה של הציבור. מי שקורא בקפדנות את המכתב שנתן בוש לשרון במלואו ובשפת המקור שלו - אנגלית, יראה כי טמונות בו התחייבויות אמריקניות מסוכנות ביותר למדינת ישראל שיבטיחו שהבריחה מגוש קטיף תהפוך לטעות האיומה ביותר שעשתה ישראל מאז הקמתה. לצד ההתחייבויות חמורות ומפורשות לפלשתינים, בוש מציע לישראל ניסוחים עמומים ודו-משמעיים שלא מהווים כל התחייבות אמריקנית. נאמר זאת מייד, אין במכתב של בוש כל הכרה בגושי התנחלויות, אין שלילה של זכות השיבה, אין הבטחה שהמעברים יישארו בהסדר הקבע בשליטת ישראל, וביחס לגדר, ישראל היא זו המתחייבת שהגדר היא זמנית ולא קבועה והיא לא תקבע את גבולות הסדר הקבע. החלק המסוכן ביותר במכתבו של בוש, כולל התחייבות מפורשת (פעמיים) לכך, שארה"ב תעמוד בראש קבוצת מדינות הכוללות את מצרים וירדן ומדינות אחרות, שתשקמנה את כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית לאחר שישראל תיסוג מרצועת עזה. במילים אחרות, ארה"ב ביחד עם מצרים והאיחוד האירופי, יממנו, יציידו בנשק ויאמנו את כוחות הביטחון הפלשתינים שאמורים לתפוס את היישובים הישראלים שיפונו. כוחות אלה, שארה"ב אימנה (אך לא מימנה ולא ציידה) בעבר, הפכו להיות לאחר מכן ארגון הטרור הגדול ביותר המבצע את מירב הפיגועים כיום - התנזים של הפת"ח. התחייבות מפורשת זו של האמריקנים לפלשתינים אינה מותנית כלל בהפסקת הטרור או בנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים נגד החזרה על הטעות ההיסטורית של "מי נתן להם רובים". הטענה של מקורבי שרון, כי ארה"ב ויתרה על זכות השיבה, היא הטעיה מכוונת. להלן הנוסח המקורי, לא נגענו: "זה נראה ברור שמסגרת מוסכמת, צודקת, הוגנת, וריאליסטית לפתרון נושא הפליטים הפלשתינים כחלק מהסדר הקבע, תצטרך להימצא באמצעות הקמת מדינה פלשתינית ויישוב פליטים פלשתינים שם, במקום בישראל". אין בכך כל התחייבות מפורשת שארה"ב לא תתמוך בכל דרישה לזכות השיבה, אלא רק ביטויים עמומים ולא מחייבים: "נראה ברור", "מסגרת מוסכמת, צודקת והוגנת". ואולם הביטוי האחרון הוא הערמומי ביותר: "ישוב פליטים פלשתינים שם" ולא "ישוב הפליטים הפלשתינאיים שם". השמטת ה"א הידיעה לא נעשתה במקרה. זוהי "דלת אחורית" ופתח מילוט לבריחה מהתחייבות כזו, עמומה ככל שתהיה, בעתיד. גם הטענה שארה"ב קיבלה את עמדתה של ישראל, שהיא תשמור בידיה את המעברים הקרקעיים, הימיים והאוויריים בהסדר הקבע - היא מופרכת. להיפך - בנושא זה, בוש מבהיר מפורשות כי השליטה של ישראל על המעברים תהיה זמנית בלבד, "עד אשר ייחתמו הסכמים וייעשו הסדרים אחרים". יתירה מזאת: בוש קובע, כי המדינה הפלשתינית תהיה מדינה עצמאית, רציפה וריבונית, או במילים אחרות: המדינה הפלשתינית תשלוט על המעברים אליה וממנה. בנוגע לגושי ההתנחלויות, אין כל הכרה בהם במכתב. בוש פשוט קובע, כי "לאור המציאות בשטח, הכוללת מרכזי אוכלוסיה ישראלית שכבר קיימים בשטח, זה יהיה בלתי ריאלי לצפות שהתוצאה של המו"מ להסדר הסופי תהיה חזרה מלאה ומושלמת לקווי שביתת הנשק של 1949, וכל המאמצים הקודמים לשאת ולתת על פתרון של שתי מדינות הגיעו לאותה מסקנה. זה ריאלי לצפות שהסכמי ההסדר הסופי יושגו אך ורק על-בסיס שינויים הדדיים מוסכמים, שישקפו את המציאות". קרי: בוש חוזר ומאזכר את מתווה קלינטון והסכמי חילופי השטחים של ברק. יש כאן ביטויים עמומים: "בלתי ריאלי", "ניתן לצפות" - אין כאן לא הכרה ולא כל התחייבות אמריקנית לכל דבר שהוא. ההתייחסות לגדר ההפרדה היא חמורה הרבה יותר. היא קובעת, כי באחריותה של ישראל לדאוג לכך שהגדר תהיה זמנית ולא קבועה, ולא תהווה כל תקדים מחייב לגבי ההסדר הסופי. כמו כן קובע בוש, כי באחריותה של ישראל להתחשב בהשפעה של הגדר על פלשתינים שאינם עוסקים בטרור. במילים אחרות: ישראל תשקיע 10 עד 15 מיליארד ש"ח בגדר זמנית, ותאפשר לכל פלאח לקבוע את התוואי שלה כרצונו. ואלה, עד עתה, שיתקו בעזרת בג"צ 95% מהעבודות על הגדר, וזה עוד לפני ההתחייבויות החדשות של ישראל להתחשב בהם. בשורה התחתונה: מכתב בוש אינו בונוס שנתנו האמריקנים לשרון בתמורה לתוכניתו המסוכנת לפינוי התנחלויות. יש בו ניסוחים פתלתלים של משפטנים, המסתירים את העובדה כי לא רק שאין בו כל התחייבות אמריקנית לישראל בכל תחום שהוא, אלא הוא מחייב את ישראל לשורה של צעדים המנוגדים לאינטרסים הביטחוניים שלה מחד, ומאידך הוא מעניק התחייבויות אמריקניות חסרות-תקדים לפלשתינים, ובראשן לממן, לצייד ולאמן את כוחות הביטחון שלהם. אמור מעתה: ההתנתקות לא רק תיתן רוח גבית לארגוני הטרור, היא גם תממן, תאמן ותצייד אותם, באמצעות הרשות הפלשתינית. ואז, בהלוויות, נשאל "מי נתן להם טילים?".
פניה לחבר ליכוד / אריה פרלמן 1. אין לנו מה לעשות בעזה. אנחנו כבר לא ילדים – וכבר אי אפשר להגיד: ''פוס – לא משחקים''. אם לנו ''אין מה לעשות בעזה'' – אז ישנם הרבה גורמים עוינים שיש להם מה לעשות בעזה – והרבה. וכל מה שהם יעשו בעזה יהיה מכוון לדבר אחד בלבד: למרר לנו את החיים. 2. אין מה לעשות – אמריקה לוחצת. ההיפך הגמור: בזמן שאמריקה לוחמת נגד הטרור – היא תיראה רע מאוד בעולם אם בעלת הברית הקרובה ביותר שלה תברח מהטרור. נכון שהאמריקנים לא יגידו לנו להישאר בעזה – כי אז הם ייראו ''יותר ציונים מהרצל'' – וזה יעמיד אותם באור מגוחך. אבל להגיד שהם לוחצים עלינו לסגת? ממש לא. 3. נצא, נקים גדר – ושהם ייחנקו שם בפנים. את הגדר אפשר לעקוף בהרבה שיטות: טילים, מזל''טים, מנהרות, אזרחי-חוץ, ערבים מישראל, חדירה דרך הים, ואפילו חדירה דרך מחסום חוקי – כפי שנעשה בפיגוע בנמל אשדוד. אבל העיקר הוא זה: אם נצא מעזה – יישאר למחבלים כל הזמן (והכסף) שבעולם להשתכלל, להתחמש ולתכנן דרכים מתוחכמות יותר ויותר להתגבר על הגדר. 4. אם הם יעזו לגעת בנו לאחר הנסיגה – נפגיז אותם בלי אבחנה והעולם יהיה לצידנו. את איומי ה''אם יעזו'' שמענו גם לאחר אוסלו וגם לאחר הנסיגה מלבנון – אבל מעולם לא מימשנו את האיומים – רק התקפלנו יותר. אנחנו כנראה לא מסוגלים להחזיר את כדור השלג למעלה – אז עדיף לא להתחיל לגלגל אותו. העולם לא יהיה לצידנו: יש 56 מדינות מוסלמיות באו''ם, ועוד לא מעט מדינות עוינות. תמיד תימצא סיבה להאשים את ישראל אפילו כשהיא צודקת. 5. אם אריק שרון הגנרל חושב שחובה לסגת מעזה – אז אני או אתה יודעים יותר טוב? ראשית כל – בין הגנרלים יש חילוקי דעות. הרמטכ''ל ואלוף פיקוד מרכז מזהירים מפני התגברות הטרור. אבל אפילו בלי זה – שרון עצמו הודה בטעויות גדולות שביצע בעבר. למשל: הוא הצטער על החרבת חבל ימית. עם כל הכבוד – מה נעשה אחרי עוד כמה שנים ועוד מאות הרוגים? נגיד ''אופס טעינו''? 6. אנחנו חייבים תהליך מדיני כדי להוכיח לעולם שאנחנו שוחרי שלום. לא נכון. למרות שהעולם אף פעם לא יאהב אותנו ממש – הוא יכבד ויעריך אותנו הרבה יותר אם נכה באויבינו ונשמור על האינטרסים החיוניים שלנו. 7. אנחנו חייבים תהליך מדיני בשביל לתת תקווה לפלשתינאים. הטרור שלהם נובע מהייאוש והקיפאון. לא נכון. לא הייאוש מעודד את הטרור – אלא התקווה. התקווה שאולי נמצאה סוף סוף השיטה לחסל אותנו (בשלבים) על-ידי טרור ואיומים. 8. אז מה – תמיד נחיה על החרב? אם לא נהיה תלויים זה בזה – נהיה תלויים זה לצד זה. ואם לא נחיה על החרב – לא נחיה בכלל. אבל אפשר לצמצם מאוד את הבעיה: אם נשכיל לדכא את הטרור עד למינימום – נצטרך לחיות הרבה פחות על החרב. 9. מה לא ניסינו – כבר עשינו הכל והטרור נמשך. חייבים לברוח. מאוד לא מדויק. לא ניסינו כמעט כלום. אנחנו לא נוגעים בהנהגת הטרור (חיסול יאסין הוא צעד ענק בכיוון – אבל ערפאת עדיין חי ושולח רוצחים שגם חוזרים למוקטעה ותופסים מקלט); אנחנו לא מגרשים מסיתים ופורעים; לא פוגעים בהזרמת הכספים לטרור; לא משבשים את פעולת ''בתי הספר'', המסגדים, העיתונים, הטלוויזיה והרדיו הפלשתינאיים – שהם כולם מכונות הסתה איומה שהיא זו שמזינה את תאוות הרצח הפלשתינאית. 10. אז מה, יש משהו יותר טוב? סליחה, עם כל הכבוד (ויש כבוד...) – אם אין כוס מים – זה לא אומר שחובה לשתות רעל... במילים אחרות – מה שחשוב כרגע זה לבחון האם תכנית ההתנתקות היא רעה או טובה. אם היא רעה – הרי שתחילה עלינו לקיים את הפסוק: ''סור מרע – ועשה טוב''. ראשית כל – ''סור מרע'' – לסכל את התכנית המסוכנת. אחר כך – ''עשה טוב''. ומהו הטוב? הטוב הוא לשלוט היטב בשטח – ולא רק להיכנס ולצאת. מאז מבצע ''חומת מגן'' – הוכח שככל שאנחנו שולטים יותר בשטח – כך הטרור פוחת, ובכל פעם שאנחנו מתפתים ל''ניסיון'' להעביר שליטה – אנחנו משלמים בדם רב. העולם קצת יצרח אחרי שתנועת הליכוד תצביע נגד תכנית ההתנתקות. יצרח – אבל ישכח.
ובכלל, קצת פרופורציה: מהם גינויים וצווחות לעומת החיים שלנו והזכויות שלנו?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:05 26.05.04 |
|
|
30. ''ההתחברות'' שקדמה להתנתקות
בתגובה להודעה מספר 25
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 26.05.04 בשעה 20:08 בברכה, פילוביץ שחף
כתבות מוסף ''השבוע''
''ההתחברות'' שקדמה להתנתקות
"הפיכתו של האיזור לחלק אינטגרלי של מדינת ישראל" - כך ניסחה מערכת הביטחון לפני 32 שנה בתוכנית מפורטת, סודית, את יעד ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. האיש שהישרה עליה מרוחו ודחף למימושה, היה אריאל שרון, הדוחף היום להתנתקות מן הרצועה * פירסום ראשון
חשיפה: תוכנית ה''סודית'' להקמת ההתיישבות היהודית בחבל עזה
בחודש יולי 1971, 4 שנים אחרי שיחרור רצועת עזה במלחמת ששת-הימים, החל צוות מקצועי בהכנת תוכנית אב לרצועת עזה וצפון סיני, על פי הזמנת מפקד האיזור תא"ל יצחק פונדק. הצוות הונחה בידי היועץ הכלכלי למשרד הביטחון, ד"ר פנחס זוסמן, ואת עבודתו הגיש לשיפוטה של ועדה מיוחדת בהרכב מתאם הפעולות ביש"ע אלוף שלמה גזית, תא"ל יצחק פונדק, ד"ר פנחס זוסמן, ועוד. גזית שימש כראש הוועדה המנחה את הצוות, וזוסמן כראש צוות התיכנון. בשלב מתקדם יותר הורחבה מסגרת הוועדה על ידי הכללת נציג קבוע מטעם אלוף פיקוד הדרום. היה זה אל"מ חגי חפץ, נציגו האישי של האלוף אריאל שרון.
הוועדה סיימה את עבודתה באוקטובר 1972, בחיבור ספר עב כרס, של כמאתיים עמודים, שכותרתו "איזור רצועת עזה וצפון סיני - תכנית אב". זו היתה עבודה יסודית להפליא, ששרטטה תוכניות ארוכות טווח לעתידה של רצועת עזה מכל בחינה שהיא: תכנון התיישבות יהודית, תכנון הערים והכפרים הערביים, התייחסות מפורטת לבעיית הפליטים, ועוד.
בכל איזור רצועת עזה היו באותם ימים שלוש היאחזויות נח"ל בלבד: נצרים, כפר-דרום ומורג. (כן, בדיוק אותן היאחזויות ששמן תמיד נכרך בעקירה, גם כשמדובר ב"מיני התנתקות"). בפיתחת רפיח היו אז יישוב אזרחי אחד - שדות - ושלוש היאחזויות נח"ל: דקלה, נחל סיני ונחל ים. המסמך, שאחד מעותקיו התגלגל לאחרונה לידי - אחרי שהעלה אבק (פיזית, לא במליצה), למעלה משלושים שנה באחד המדפים בארכיון משרד הביטחון, קיבל את הסיווג "סודי", כשהמילה "סודי" רשומה בכתב יד. אלוף פיקוד הדרום באותם ימים, האיש שהישרה מרוחו על אופי וכיוון התוכנית, היה אריאל שרון. תוכנית ההתיישבות היהודית קיבלה לימים את השם "תוכנית האצבעות", (אותה פירסמתי ב"הצופה" ב-6 בפברואר כפי שרשמתי מפיו של שרון עצמו) בגלל שהיא נדמתה להכנסת אצבעות התיישבות לתוך הרצועה, שנועדו לשבור את הרצף הפלשתיני. אבל המילה "אצבעות" לא מוזכרת כמובן בספר התיכנון ולו פעם אחת. הכוונה לשבור את הרצף הערבי, לעומת זאת, מצויינת במפורש.
בימים אלו, בשבוע בו צויינו 37 שנים לשיחרור חבלי יהודה ושומרון, הגולן, וגם חבל עזה וסיני, כשאותו אריאל שרון מוביל בכל הכוח תוכנית לעקירת וחורבן ההתיישבות היהודית, נביא כאן, בחשיפה ראשונה, ציטוטים נבחרים מתוך אותה תוכנית "סודית" מאוקטובר 1972, בעיקר בכל הקשור לפרה-היסטוריה של ההתיישבות היהודית. היא מלמדת, יותר מכל, שההתיישבות ברצועה לא היתה בשיטת חאפ-לפ, מעין "תפוס כפי יכולתך", אלא קדמה למעשה מחשבה עמוקה ויסודית, בחינת וניתוח כל האפשרויות, ועבודת מטה מקיפה שאני מאד מקווה שנעשית גם היום בלשכתו של שרון.
ימית 2000:
עד כמה ניסו המתכננים להרחיק ראות תעיד פיסקה בדברי המבוא לתוכנית, שבה צויין כי "טווח התייחסות התכנית הוא עד לשנת 1985 כשבנושאים ספציפיים, כגון פיתוח יהודי, קיימת התייחסות ארוכה יותר - עד לסוף המאה". (בסוגריים במקור צויין כי "טווח 1985 הינו קצר מדי בתחומים המצויים בשלבם הראשוני"). ואכן, באחת הפיסקאות המתייחסת לעיר ימית, שגם היא נהגתה לראשונה במסמך זה, נכתב כי "על ציר הזמן מספר טווחים, החל במצב נוכחי, דרך הטווח הקצר (1977) וכלה בטווח הארוך (1985) זאת, להוציא את נושא העיר "ימית" שההתייחסות אליו היא עד שנת 2000". עוד נכתב בדברי המבוא כי "תהליך עבודת התכנון כלל התייחסות ארוכת טווח לבעיות היסוד של האיזור, תוך התייחסות שוטפת ופעיליות שונות אשר בוצעו בשנה האחרונה (שנת 1972 - ח.ה.) בכלל זה: פריצת דרכי ביטחון, הקמת שכונות למדוללי מחנות הפליטים, ביצוע עבודות תשתית ופיתוח. כמו כן נדונו הנושאים: פיתוח יהודי באיזור פיתחת רפיח, דילול ושיקום מחנות פליים והתיישבות עזתיים ביהודה ושומרון". בחלק הראשון, שכותרתו "תמצית", נכתב בפרק ג' שכותרתו "ההתיישבות היהודית":
"ההתיישבות היהודית תתבצע בשתי צורות עיקריות: 1. יישובים כפריים. 2. מרכזים עירוניים.
"היישובים הכפריים יהוו המשך השרשרת הקיימת המקיפה את הרצועה מצפון וממזרח. המשך זה יהיה בכיוון דרום מערב (יישובי הפיתחה ודיקלה) וכן מיספר יישובים בתוך הרצועה עצמה (כפר דרום, אבו-מדין, סומיירי).
(אבו-מדין היא נצרים, סומיירי היא נצר חזני של היום - ח.ה.).
"היישובים העירוניים ימוקמו במטרה לתחום, לשבור רצף ולהוות גורם בעל משקל דמוגרפי כמותי. שני איתורים סומנו כתואמים מטרות אלו:
"1. מדרום לרצועה. באיזור פיתחת רפיח: איתור התוחם את הרצועה מדרום ושובר את הרצף רצועת-עזה-צפון-סיני.
"2. במרכז הרצועה (על בסיס מחנות הפליטים שבמרכזה והדיונות, איתור המפצל את הרצועה עצמה. "בגלל מגבלות בכושר ביצוע, אין להמליץ על הליכה מיידית להקמת שתי ערים באיזור. לדעת המתכננים העדיפות היא להקמת שתי ערים באיזור. לדעת המתכננים העדיפות היא לאיתור הדרומי יותר, בעוד שאת החדירה למרכז הרצועה רצוי לדחות למועד שמעבר לאופק התיכנוני של התכנית המוצעת. עד לאותה עת יש לעשות לשמירת האופציות לפיתוח זה, בצורת הקפאת הפיתוח הערבי במרכז הרצועה, תיחום שטחים שבבעלות ממשלתית, צמצום מודרג של אוכלוסיית הפליטים באיזור המרכז. (ואכן, ההתיישבות בפיתחת רפיח קדמה להתיישבות ברצועה - ח.ה.). "העיר היהודית באיזור דיקלה (הכוונה כמובן לעיר ימית - ח.ה.) תתוכנן על בסיס ההנחות הבאות:
1. עיר גדולה האמורה לאכלס כרבע מיליון נפש בראשית המאה הבאה.
2. עיר קולטת עליה - העולים יהוו את המרכיב העיקרי של אוכלוסייתה.
3. ענפי הכלכלה העיקריים יהיו - תיירות, תעשיה ומלאכה, תחבורה (נמל ימי ואווירי, תחבורה יבשתית)".
הפרק הבא, פרק ד', שכותרתו "המערך הפיסי", מסיים בהנחה כי "תיווצר שרשרת מרכזים ערביים ויהודיים הממוקמים לסירוגין. המרכזי היהודיים יוקפו במספר ישובים קטנים, בבחינת פריפריה חקלאית למרכז העירוני".
חיסול המחנות, פיצול הרצועה:
עד כאן קטעים מה"תמצית". במבוא לתוכנית ישנו פרק שכותרתו "יעדים, אמצעים והנחות יסוד כמותיות לתוכנית האב". מעניין איך היום היתה מגיבה המערכת הפוליטית בישראל לנוכח היעדים שהגדירה הוועדה המנחה. סביר להניח שאילו היעדים הללו אכן היו מושגים, מצבה של מדינת ישראל עד היום היה טוב בהרבה: "מניעת גידולה של אוכלוסיית האיזור בשיעור הטבעי; עליה הדרגתית של רווחת אוכלוסיית האיזור; קשירה מירבית של האיזור למדינת ישראל עד כדי הפיכתו לחלק אינטגרלי ממנה; חיסול מתכונתם הנוכחית של מחנות הפליטים; פיצולה המינהלי של הרצועה וקישרת כל איזור משנה למרכז אחר בישראל". לגבי ההתיישבות היהודית נקבע שוב כי "ייעודה של התיישבות זו יהיה יצירת מאחז בשטח ופיצול הריכוזים והרצף הערביים".
ניסוח היעד של חיסול מחנות הפליטים לא היה מהשפה ולחוץ. בתוכנית ישנם סעיפי תיכנון מפורטים לפרטי פרטים בדבר בינוי מחדש של מחנות הפליטים, העברת תושביהם למקומות חדשים או שכונות חדשות סמוכות למחנות הפליטים, פיתוח מקורות תעסוקה לפליטים, ועוד.
בדברי הסיכום של פרק המבוא מצויינות שלוש אופציות לעתיד הרצועה: "א. שטח מינימלי - שילוב רצועת עזה + איזור פיתחת רפיח. ב. שטח ביניים - שילוב רצועת עזה וצפון סיני עד לקו אל-עריש; ג. שטח גדול - שילוב האיזור כולו עד לקו הפסקת האש הנוכחית" (שבשנת 1972 נמתח, להזכיר, לאורך תעלת סואץ). והמסמך מסביר במדוייק מה הכוונה במילה "שילוב": "המושג "שילוב" כולל בתוכו משמעות של סיפוח, אך מתיר פתח זמני לכל אפשרות של מסגרת מדינית אוטונומית אשר תתקיים באיזור בכפיפות למדינת ישראל, ובניתוק מכל מדינה ערבית שהיא..." זו אם כן נקודת הבסיס לכל התוכנית: רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מישראל. הדבר בא לידי ביטוי גם בתכנון הערים הערביות. לגבי חן-יונס נקבע כי "העיר תגלה זיקה גוברת והולכת לבאר-שבע וכן לעיר היהודית "ימית". במקביל תיחלש זיקתה לעזה". ובתכנון של רפיח נכתב כי "מערכת התחבורה תתבסס בעיקר על התקשרות אל החוף, בעיקר אל העיר "ימית" הסמוכה, וכן אל הכביש הארצי אשר יעבור ממזרח לעיר". סיכום פרק המבוא:
"המערך הכללי שהתגבש הוא כדלקמן:
א. איזור בעל רוב ערבי התחום בגבולות הרצועה עצמה.
ב. איזור פיתוח יהודי המאוכלס באורח כמותי - בין רפיח לאל-עריש והמהווה תיחום לרצועה וביטוי לניתוקה ממצרים.
ג. הרצועה עצמה תפוצל לשני מוקדי אוכלוסיה: עזה וסביבתה בצפון, חן-יונס-רפיח בדרום.
"שני המוקדים יתקשרו באמצעות תשתית ושירותי ציבור למרכזים בישראל (אשקלון, באר-שבע, ימית), כך שצפון הרצועה יימשך לאשקלון ואילו דרומה - לימית ולבאר שבע, ובכך יצטמצם גיבושה הפנימי של הרצועה ותדמיתה כאיזור ערבי אחיד ורצוף.
ד. בשלב מאוחר יודגש פיצולה של הרצועה אף באמצעות מרכז עירוני יהודי שימוקם במרכזה.
ה. מערכת הערים היהודיות: אשקלון-באר-שבע-ימית תסגור על הרצועה מכל עבריה, כשהיא נעזרת ביישובי משנה (עיירות פיתוח ויישובים חקלאיים).
ו. מערכת התשתית ושירותי הציבור יפותחו במגמה מכוונת להגביר תלות האיזור בישראל בכלל ובמוקדים הישראליים הספיצפיים בפרט.
ז. המערכת המתקבלת תענה על שתי המטרות: שילוב האיזור בישראל וביטולו כיחידה עצמאית הומוגנית". נביא ציטוט נוסף, הפעם מתוך התוכנית המפורטת, בפרק שכותרתו "המערך האיזורי המוצע":
"המערך האיזורי המוצע כולל 5 מרכזי אוכלוסיה גדולים, מהם 3 מרכזי אוכלוסיה ערבית ו-2 יהודיים. "מוקדים אלו יתקשרו למערכת הארצית באמצעות כביש אורך ארצי אשר יעבור בצמוד לקו הירוק, מצפון לדרום וכן באמצעות שני כבישי רוחב ארציים אשר יקשרו את דרום האיזור ("ימית") ואת צפונו (עזה) לבאר שבע.
"כביש אזורי יקשר את מרכזי האיזור בינם לבין עצמם כשהוא עובר במקביל לכביש האורך הארצי, אך בתוך הרצועה עצמה תוך כניסה למוקדיה הראשיים.
"המערכת המתקבלת כוללת אזורי מגורים על שירותים, שזורים על כביש אזורי ומוקפים שטחי עיבוד חקלאיים. לכל מוקד מרכזי מסחר ומבני ציבור, תחבורה ומלאכת שירותים. מרכזי תעשיה לא יתקיימו אלא סמוך לעזה (מרכז מוגבל בהיקפו) ובמסגרת העיר ימית (מרכז בעל היקף אשר ישרת למעשה את כל דרום הרצועה וצפון סיני). איזור תיירות יפותח לאורך החוף כשהוא מתמקד באיזור פיתחת ריח, והוא שולח שלוחות בצורת מוקדי משנה באל-עריש, דיר אל-בלאח ועזה". כשתכננו את מערך הכבישים ברצועה, חשבו לא רק על סיפוח הרצועה, אלא גם על מציאות של שלום. התוכנית קובעת כי "המרכיב הדומיננטי בכל התכניות שהוצעו עד היום לרשת דרכים ברצועה הוא כביש ארצי המהווה המשך ישיר של כביש חיפה-ת"א-אשדוד. כביש זה... עשוי להיות גם חוליה בקשר הבין-ארצי קהיר-איסטנבול...." ובתכנון של כביש רפיח-באר-שבע-חברון-ירושלים מצויין כי זהו "כביש ארצי העשוי לשמש בעתיד תנועה בין-ארצית קהיר-רבת-עמון". ---כור גרעיני בסיני:
אחד הסעיפים בתוכנית מדבר על הקמת מרכז גרעיני בצפון סיני, לא הרחק מימית, לצורכי שלום. בפרק המפרט את תוכנית האב להקמת העיר ימית, נקבע כי "העיר המוצעת תפותח כעיר חוף גדולה, שלישית לתל-אביב וחיפה, המבוססת על כלכלה מודרנית.... בשל מיקומה ותכונותיה תשמש מנוף לפיתוח הנגב ואיכלוסו." בהמשך מופיע סעיף הקובע כי "מרכז גרעיני אשר ישמש מקור כוח ומים לדרום המדינה בכלל ולאיזור המתפתח בפרט יפותח מערבית לעיר, סביב מפרץ חרובה. מכאן יסופקו צרכי המרכז היהודי החדש". במפה המצורפת אף תוחם איזור נרחב בין רפיח לימית שהוגדר כ"תחום ביטחון לכור גרעיני". מפרץ חרובה נמצא בין ימית לאל-עריש. לימים הוקם במקום היישוב חרובית. לא הרחק משם היה האתר הראשון של היישוב עצמונה.
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=23862&Word=&gilayon=1997&mador=
http://www.4law.co.il/tap1.pdf
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:07 26.05.04 |
|
|
31. מערכת הביטחון הציעה בשנת 72 להקים כור גרעיני
בתגובה להודעה מספר 25
|
ביטחון
מערכת הביטחון הציעה בשנת 72 להקים כור גרעיני
13:32, 16 מאי 2004 / כ"ה באייר תשס"ד
מערכת הביטחון תיכננה לפני 32 שנה הקמת מרכז גרעיני בצפון סיני, לא הרחק מימית, לצורכי שלום.
כתבנו חגי הוברמן מוסר כי הדברים מופיעים בתוכנית סודית שהכין בתחילת שנות השבעים צוות מקצועי במשרד הביטחון, שעסק בהכנת תוכנית אב לרצועת עזה וצפון סיני, על פי הזמנת מפקד האיזור תא"ל יצחק פונדק. בתוכנית להקמת העיר ימית, נקבע כי "העיר המוצעת תפותח כעיר חוף גדולה, שלישית לתל-אביב וחיפה, המבוססת על כלכלה מודרנית... בשל מיקומה ותכונותיה תשמש מנוף לפיתוח הנגב ואיכלוסו." בהמשך מופיע סעיף הקובע כי "מרכז גרעיני אשר ישמש מקור כוח ומים לדרום המדינה בכלל ולאיזור המתפתח בפרט יפותח מערבית לעיר, סביב מפרץ חרובה. מכאן יסופקו צרכי המרכז היהודי החדש". במפה המצורפת אף תוחם איזור נרחב בין רפיח לימית שהוגדר כ"תחום ביטחון לכור גרעיני".
מפרץ חרובה נמצא בין ימית לאל-עריש. לימים הוקם במקום היישוב חרובית. לא הרחק משם היה האתר הראשון של היישוב עצמונה. כתבנו חגי הוברמן מציין כי הצוות שהכין את התוכנית הונחה בידי היועץ הכלכלי למשרד הביטחון, ד"ר פנחס זוסמן, ואת עבודתו הגיש לשיפוטה של ועדה מיוחדת בהרכב מתאם הפעולות בישע אלוף שלמה גזית, תא"ל יצחק פונדק, ד"ר פנחס זוסמן, ועוד. גזית שימש כראש הוועדה המנחה את הצוות, וזוסמן כראש צוות התיכנון. בשלב מתקדם יותר הורחבה מסגרת הוועדה על ידי הכללת נציג קבוע מטעם אלוף פיקוד הדרום. היה זה אל"מ חגי חפץ, נציגו האישי של האלוף אריאל שרון. הוועדה, שהוקמה ביולי 1971, סיימה את עבודתה באוקטובר 1972 בחיבור ספר עב כרס, של כמאתיים עמודים, שכותרתו "איזור רצועת עזה וצפון סיני _ תכנית אב". זו היתה עבודה יסודית להפליא, ששרטטה תוכניות ארוכות טווח לעתידה של רצועת עזה מכל בחינה שהיא: תיכנון התיישבות יהודית, תיכנון הערים והכפרים הערביים, התייחסות מפורטת לבעיית הפליטים, ועוד.
המסמך, שאחד מעותקיו התגלגל לאחרונה לידי כתבנו אחרי שהעלה אבק למעלה מ-30 שנה באחד המדפים בארכיון משרד הביטחון, קיבל את הסיווג "סודי", כשהמילה "סודי" רשומה בכתב יד. תוכנית זו שימשה בהמשך בסיס להקמת ההתיישבות היהודית בחבל עזה ובצפון סיני (פיתחת רפיח). האלוף במיל. שלמה גזית אמר לכתבנו חגי הוברמן כי הוא אינו זוכר את פרטי התוכנית.
http://www.arutz7.co.il/news.php?id=78626
http://www.4law.co.il/tap1.pdf
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
14:24 24.04.04 |
|
|
26. מדוע הצטרפו שרי הליכוד לתוכנית ההינתקות??
בתגובה להודעה מספר 16
|
מדוע הצטרפו שרי הליכוד לתוכנית ההינתקות??
24/4/2004 הטראומה של אריק שרון היא אינתיפאדת אל-אקצה, שצה"ל לא הצליח לחסלה אחרי שלוש שנות לחימה. לכן מוביל שרון מהלך של הינתקות מרצועת עזה ופינוי יישובי גוש קטיף, וזוכה לתמיכת מקצת השרים שהיו ידועים כנאמני ארץ ישראל.
מאת: אורי מילשטיין
שרת החינוך לימור לבנת נימקה את הינתקותה מהאידיאולוגיה המתנגדת לפינוי יישובים בטענה ש"זה רצון העם". מה עיצב ביעילות כה רבה את הרצון הזה, אשר במערכות הבחירות האחרונות ביקש את ההפך? לכך לא התייחסה לבנת, וגם לא ראש הממשלה או תומכיו. אבל זו השאלה המרכזית, שמבלי להשיב עליה לא ניתן להבין את ההתרחשויות בישראל כיום. גם אהוד ברק הכריז לקראת בחירות 99' כי בתוך שנה ינתק את ישראל מדרום לבנון, אף שכרמטכ"ל, זמן קצר קודם לכן, דווקא נאחז בחבל ארץ זה. ברק שינה את עמדותיו בגלל רצון העם ('ארבע אמהות', 'יש גבול', 'שלום עכשיו' וכו'), והוא צדק: העם הוכיח את רצונו זה בבחירות, וברק הביס את נתניהו, שלא קפץ אז מספיק מוקדם על עגלת רצון העם כפי שעשה עכשיו.לעומת הפוליטיקאים, בקרב האינטלקטואלים הנושא נדון מזה שנים, ויש להם תשובות לא מעטות. לאחרונה הגיעה השאלה גם למרכז השיח בישראל. עופר שלח, מבכירי הפרשנים בידיעות אחרונות, פרסם את תשובתו בספר 'המגש והכסף - מדוע דרושה מהפכה בצה"ל'. במקביל פרסם איש מדע המדינה ד"ר יגיל לוי את הספר 'צבא אחר לישראל - מיליטריזם חומרני בישראל', בהוצאת ידיעות אחרונות. שאלה שהשניים לא נתנו עליה מענה היא מדוע 'ידיעות' התמהמה כל כך מלעסוק בביקורת על מערכת הביטחון, ומדוע במשך שנים שימש כמעוז השמרנות הביטחונית. תשובה: זה היה רצון העם אז, וזה רצון העם היום. ידיעות אחרונות הוא המומחה בישראל לרצון העם, ולכן הוא העיתון של המדינה. האם התאים עצמו הצבא למדינה על ספרו של שלח כתב מתן וילנאי במוסף 'ספרים' של הארץ: "הספר קורא תיגר על התפיסה של צה"ל כ'צבא העם', ומצביע על כמה מן הסוגיות המרכזיות שעל החברה בישראל להתמודד איתן. מן הראוי שיקראוהו כל מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות במדינת ישראל... שלח טוען שהגיע הזמן למהפכה בתפיסת צה"ל ומעמדו במדינת ישראל. השאלות העולות הן בעלות חשיבות לאומית עליונה: האם צה"ל אכן ערוך למלחמה החדשה ולאיום האמיתי על ישראל? עד כמה הצבא התאים עצמו לשינויים שחלו במדינה? האם לא הגיע הזמן לשנות את יחסיו עם המערכת השלטונית, את תפקידו כצבא שיטור בשטחים, ואת מקומו המקודש באתוס הישראלי? הנחת המחבר היא שהמערכת הצבאית נמצאת בקריסה, ותשובתו לכך היא ביטול גיוס החובה והפיכתו של צה"ל לצבא מתנדבים-שכירים - צבא מקצועי".וילנאי אינו עונה על השאלה המתבקשת: מה אתה עשית כקצין בכיר וככמעט-רמטכ"ל כדי למנוע את קריסת המערכת הצבאית? תשובה: שום דבר. זה גם מה שכותב שלח, שלדבריו קצינים בכירים רבים מבינים שצה"ל נמצא בשקיעה ואף מטכסים תוכניות כדי לבלום את התהליך, אך אינם מבצעים את החלטותיהם. אחד הבולטים שבהם היה אל"מ דני וולף, שנפטר השבוע. כבר אחרי מלחמת ששת הימים טען וולף שצה"ל אינו צבא מקצועי, וכדי להפכו לצבא שיגבה מטרות לאומיות יש לחולל בו רפורמה עמוקה. אי-יישום התוכניות נובע, לדברי שלח, בעיקר משמרנות. אני סבור ששלח טועה, ושהדבר נובע מתחושה שתוכניות הבלימה לא יבלמו דבר, כפי שתוכניות על "צבא קטן וחכם" לא השיגו כלום. בגרנו מספיק כדי להבין שיש ליקויים בצה"ל, אך לא בגרנו מספיק כדי לנתח את הליקויים עד היסוד. הבעיה היסודית של כל צבא, בכל תקופה, היא בעיה מבנית: צבא הוא ארגון סגור ואנטי-אינטלקטואלי במהותו, העוסק במבצעים ואינו מקיים דיאלוג מבוסס-מידע עם אנשים מבחוץ. לפיכך הוא לא רק מהווה זרוע אלימה של המדינה, אלא גם מכשיר בעצמו את אנשיו, מתכנן את מעשיו, מפקח על ביצועיו ומפיק את לקחיו. אפלטון בשעתו כבר טען שמשימה כזו איננה אפשרית. נקודת הפתיחה של ארגון צבאי היא נמוכה, וחל עליו עקרון האנטרופיה: הוא נעשה פחות מסודר ופחות יעיל. עיקרון אווילות הצבא הופר פעמים אחדות בהיסטוריה, כאשר גאונים צבאיים עמדו בראשו. יש חוקרים הטוענים שבכל ההיסטוריה היו לא יותר מעשרה מצביאים גאונים כאלה, מאלכסנדר מוקדון בעת העתיקה עד פרידריך הגדול בפרוסיה ונפוליאון בצרפת במאות 19-18. אחריהם לא התגלו גאונים צבאיים, שכן המערכות הצבאיות נעשו כה מורכבות עד שאפילו גאונים אינם מסוגלים לנהלן כהלכה. בנושא המבני הזה אין עופר שלח ויגיל לוי מטפלים.את עיקר ביקורתו מכוון שלח כלפי מנהיגיה של מדינת ישראל, להוציא את בן-גוריון. "בממשל חלש וחסר ערוצים עצמאיים של מידע והערכה, שקילת אופציות וקבלת החלטות, צה"ל הוא לא רק גוף מבצע אלא גם השליט הביטחוני דה-פקטו", כותב שלח. "והגרוע מכול הוא שהפוטש השקט הזה נעשה בהסכמה מלאה, לא רק של הדרג המדיני אלא של אזרחי ישראל" (עמ' 64). "במאבק על תודעתם של אזרחי ישראל, הצבא ניצח תמיד את הממשלה. כפי שמנסה ספר זה להראות, המאבק נערך בין לא שווים" (עמ' 68). שלח צודק. הטעם העיקרי לכך הוא שרוב מנהיגי ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים באו מן הארגון האנטי-אינטלקטואלי הצבאי, והם לא התאימו באישיותם, בהכשרתם ובניסיונם לעמוד בראש ארגון אזרחי. הם הפכו את ממשלת ישראל למערכת אנטי-אינטלקטואלית. כדי להשיג את תמיכת העם בבחירות הם יצרו את מיתוס צה"ל היעיל, זה שניצח בכל המלחמות. למכשלת הזו נפלו גם שלח ולוי. במיתוס הזה פותח שלח את ספרו, כאשר הוא מספר על הצלחות צה"ל בשדה הקרב במלחמת יום הכיפורים. לכן, לדבריו, "מלחמה זו נחקקה בתודעה הישראלית כהוכחה ליכולתו של צה"ל להיחלץ גם מן הקשה שבמצבים". שלח מתעלם מהעובדה שמיתוס יום הכיפורים טופח לא רק על-ידי הקצינים הבכירים - שביקשו להתחמק מהפקת לקחים וממחיר אישי - אלא גם על-ידי רוב אנשי התקשורת והאקדמיה. הרחיקה לכת מכולם ועדת אגרנט, שהתמקדה עד כדי הגזמה במחדל המודיעיני והיללה מאידך את יכולתו של צה"ל "להיחלץ גם מן הקשה שבמצבים". מסתבר שזה היה רצון העם, ובמידה רבה זה עדיין רצונו. "הפוטש" שעליו מדבר שלח הוא סילוק הדמוקרטיה מתחום הביטחון. מכיוון שהמעשה העיקרי של הממשל הישראלי מאז הקמת המדינה הוא מעשה ביטחוני, נגזרת על-פי שלח המסקנה שישראל איננה מדינה דמוקרטית אלא אוליגרכיה צבאית שאיכותה ירודה וביצועיה עלובים. על-מנת להחיל על ישראל משטר דמוקרטי, יש לדבריו לנטרל את "המיתוס של הצבא", ואחר כך להפוך את צה"ל ל"ארגון מקצועי המספק סוג מסוים של ביטחון... נחוץ להבין שעד שלא יהיו פה שר ביטחון אזרחי, חוק צינון משמעותי ומנגנונים אזרחיים חזקים, יימשך הפוטש הפנימי הזה ללא הפרעה" (ע' 64).התזה הבסיסית של עופר שלח היא שצה"ל כ"צבא העם" הינו למעשה מיליציה בעלת יכולת ירודה. לישראל דרוש צבא מקצועי, מנותק מן הפוליטיקה, שיבצע את הוראות הדרג האזרחי. שלח לא מתמודד עם השאלה - איך נבטיח שהמנהיגים האזרחיים יבינו את הוויית הצבא והמלחמה, וינהיגו את מערכת הביטחון כהלכה? ראש הממשלה בזמן מלחמת יום הכיפורים, גולדה מאיר, שלא באה מן הצבא, המיטה אסון על ישראל. כך גם לגבי מנחם בגין במבצע שלום הגליל. לשניהם לא היו הכישורים להנהיג את הצבא או לפקח עליו. את המושג "צבא מקצועי" פיתח סמואל הנטינגטון, פרופסור אמריקני למדע המדינה, בספרו 'החייל והמדינה'. לדעתו, המאפיין העיקרי של מקצועיות צבאית הוא פיקוח יעיל של הדרג האזרחי על הצבא. מאוחר יותר קבע הנטינגטון כי יכולתה של הקצונה לפתח מקצועיות גבוהה תלויה בעיקר בטבעה ובתרבותה של החברה שאותה הם משרתים. האזרחים בארה"ב מסוגלים לפקח את הצבא, כי התרבות האמריקנית מביעה עניין רב בהיסטוריה צבאית ובאסטרטגיה. לעומתם, אזרחי ישראל אינם מסוגלים למשימה, כי אצלנו אין כל עניין בנושאים אלה, הם אינם נלמדים במערכת החינוך ובאוניברסיטאות, ולכן לרוב אנשי המערכת הפוליטית אין בהם ידע והבנה. מסיבה זו סומכים הפוליטיקאים על אנשי צבא בעבר ובהווה, ומוסרים לידיהם את תחום הביטחון. גם רוב החוקרים במכוני המחקר הביטחוניים בישראל הם קצינים בכירים לשעבר. אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם? שלח מביע הערכה למקצועיות הגבוהה של הצבא האמריקני, ומקווה שצה"ל ילך בדרכו. התפעלותו נראית מוגזמת לאור שקיעת צבא ארה"ב בבוץ העירקי, שלא לדבר על וייטנאם. אכן, שרי הגנה אזרחיים פיקחו ומפקחים על הצבא האמריקני, ומבחינה זאת הוא "מקצועי". אך בתחום המצביאות, שהוא מבחנם העיקרי של המפקדים, ראשי הצבא האמריקני רחוקים ממצוינות. ההבדל בינינו לבינם הוא שכישלונות חמורים לא יגרמו להשמדת ארה"ב, ואילו אצלנו עלולים כישלונות כאלו להביא לקריסתה של מדינת ישראל ולהשמדתה. ידו הארוכה של צה"ל יגיל לוי סבור דווקא שצה"ל הוא צבא מקצועי. עד כדי כך מקצועי, ש"המציאות של סכסוך מזוין בין ישראל ובין מדינות ערב הינה, לפחות חלקית, נחלת העבר" (עמ' 13). הנזק שגרם צה"ל לישראל, נעוץ לדבריו באחריות לגישה הישראלית שהתפתחה אחרי 1948: "העדפת הקיבוע של הנכסים הטריטוריאליים שנרכשו במלחמות על סחירתם כנכס מדיני, מתוך דבקות בהנחה כי לישראל האופציה הצבאית להתמודד באפקטיביות עם עוינותו של העולם הערבי... כל אחת מן המלחמות (יום הכיפורים ושלום הגליל וכן האינתיפאדה הראשונה ומלחמת ההתשה - א"מ) הסתיימה כשידה הצבאית של ישראל על העליונה, אך במאזן הכולל היא מנוצחת מן הבחינה המדינית ונאלצת לוותר על נכסים טריטוריאליים ולשלם מחיר - בנפש, ברכוש ובנכסים מדיניים - גבוה יותר משניתן היה לשלמו ללא התנגשות צבאית" (עמ' 111).טענתו של לוי כי ידו של צה"ל היתה על העליונה במלחמות מלמדת שאין הוא מכיר את רוב העובדות, ושאין הוא מבין את המעט שהוא מכיר. שהרי הסכם אוסלו הוא תוצאה ישירה של תבוסת צה"ל באינתיפאדה הראשונה ובמבצע שלום הגליל. תבוסות אלה הניעו את רבין להיענות לרצון העם ולהזמין את ערפאת ואת אנשי הפת"ח, שתפארתם על לוחמת טרור. אבל ללוי יש תיאוריה, והוא לא נותן לעובדות לערער אותה. מדוע לא נקטו ממשלות ישראל, לפי לוי, במדיניות אופטימלית? תשובה: "המיליטריזם בישראל התגבש כמיליטריזם חומרני. הוא ניזון מן התועלת שהמעמד הבינוני, ובמרכזו הגברים בני הרובד החילוני המערבי במוצאו, הפיקו ממצב המלחמה" (עמ' 16) . לוי אינו הראשון לנסח פרשנות ניאו-מרכסיסטית למלחמות ישראל, המדגישה היבט תודעתי המייחד את המעמד. התפישה הניאו-מרכסיסטית שולטת בכל הפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות בישראל, שאבותיהן המייסדים באו מאסכולה זו. הם שטפו את מוחות הסטודנטים שלהם בתיאוריות חסרות בסיס, ואותם סטודנטים הם העומדים היום בראש האוניברסיטאות וממשיכים בשטיפת המוח. לפי לוי, הגל הראשון של המיליטריזם הישראלי נבלם במלחמת יום הכיפורים, שאחריה החלו גברים אשכנזים לחפש מסלולי קידום חלופיים. תהליך ה'דה-מיליטריזציה' הגיע לשיאו בהסכם אוסלו. אבל את מקומם של הגברים האשכנזים תפסו בעיקר גברים מזרחיים, גברים חובשי כיפות סרוגות וגברים דרוזים, והם חידשו את המיליטריזם בישראל. התוצאה: "זרעי קריסתו של משטר אוסלו המקורי טמונים בהיכפפותו להיגיון הצבאי, שגבר על זה המדיני בשנים 93'-95'" (עמ' 375). חוקר המלחמות ד"ר מיכאל ברונשטיין מציג תזה הפוכה: "קיימת השערה כאילו צבא מטבעו 'אוהב מלחמות'. יש אמת בהשערה הזאת, אך היא די פרימיטיבית. נכון הוא שבצבא יש אנשים שאוהבים קרבות - אלה הם המתנדבים ליחידות העילית. אולם הצבא כארגון איננו שש למלחמות, כי במלחמה מקבלים קידום לפי ההישגים, וכל ארגון מעדיף להעניק קידום לפי הוותק".לדברי ברונשטיין, הצבאות המערביים הצטמקו בעשורים האחרונים בגלל הסרת האיום הביטחוני. המדינות עברו ל"מלחמות צעצוע" - הרבה פוליטיקה, תמרונים, רכש ומכוני מחקר, ומעט מערכות צבאיות שבהן נדרשים האומץ והגאונות הפורצים את מסגרת הארגון. לדבריו על הדרג הפוליטי (כולל העם במדינה דמוקרטית) מוטל להבחין מתי עלה הצבא על המסלול של "מלחמת צעצוע".צה"ל עלה על מסלול זה אחרי מלחמת יום הכיפורים. מאז 1973 רווחת אמונה שצה"ל יכול לפתור כל בעיה טקטית. אי-לכך אפשר להשתעשע במשחק תאוריות מודיעיניות (קונספציות) ובמשחק הדיפלומטי (תמיכתה של אמריקה), ולהתעלם מן המלחמות האמיתיות. כשפרצה מלחמת טרור אמיתית, לא היו לגנרלים-של-משחקי-מלחמה תשובות הולמות. צבאות ערב הוכרעו כבר ב-47' הבחין בן-גוריון כי ליהודים אין כוח צבאי ממשי, וכי ארגוני ההגנה והפלמ"ח אינם אלא מיליציה עממית, שאינה מסוגלת לנהל מערכות 'אמיתיות'. מכאן הוא הסיק שאין ליהודים יכולת להכריע את צבאות ערב, וביסס את האסטרטגיה של מדינת ישראל הצעירה על העיקרון של הסדרים תמורת שטחים. בסוף מלחמת העצמאות, כשניתן היה להשתלט בקלות על ארץ ישראל השלמה וכאשר חטיבת הראל היתה בדרכה לשחרר את גוש-עציון ולכבוש את כל הר חברון, פקד ראש הממשלה הראשון לסגת לגבולות החלוקה. בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הוא התנגד ליוזמה התקפית של צה"ל. בן-גוריון ביקר בחריפות את הרמטכ"ל רבין, וטען שבגלל אווילותו וחוסר אחריותו פרץ המשבר. רבין נכנס לחרדה עמוקה, התמוטט נפשית, ונזקק לטיפול רפואי על-מנת לייצב את מצבו.בניגוד להערכתו של בן-גוריון, צבאות ערב הוכרעו במלחמה. אלא שהכרעה זו לא נבעה מתפקודו של צה"ל, אלא מהתמוטטות נפשית מקבילה של שר המלחמה המצרי, המרשל עמאר, שפקד על צבאו לסגת שעות אחדות אחרי פרוץ המלחמה. כך הפכה מלחמת ששת הימים לתמרון באש חיה מול אויב בורח. זאת הכרעה נסית, שעליה אין לבסס הערכה לצה"ל. מפקדי צה"ל אכן ביקשו להפיק רווחים מהמלחמה, אך בניגוד לתיאוריות הניאו-מרכסיסטיות, הם עשו זאת לא על-ידי מניעת הסכם שלום, אלא באמצעות מניעת חקירתה של המלחמה והפקת לקחיה. כתוצאה מכך השתרשה בציבור האמונה כי ביכולתו של צה"ל להכריע את כל צבאות ערב. התוצאה: רצון העם שינה כיוון, וביקש להחיל את השלטון הישראלי על ארץ ישראל השלמה. רצון זה נבע לא מנטיות מיליטריסטיות אלא משאיפה אמונית להשתלט על "גבולות ההבטחה". עוד בימי ממשלת לוי אשכול החל תהליך של התנחלות ביהודה, בשומרון, ברצועת עזה ובסיני, כש'גוש אמונים' אפילו לא היה בתכנון. הן מנהיגי ישראל האזרחיים, אשכול וגולדה, והן המתנחלים הראשונים, לא הבינו אז ואינם מבינים כיום שכדי לקיים שליטה ישראלית בארץ ישראל השלמה או לפחות בגבולות ביטחון, צריך היה להפוך את צה"ל לצבא מקצועי, שיוכל לגבות מטרות לאומיות. לכולם היה נוח להאמין כי צה"ל הוא צבא יעיל, שיכריע כל אויב המבקש לסלקנו מארץ ישראל. מחיר ההתעלמות מן המציאות היה מלחמת יום הכיפורים, אז התעורר אל המציאות אדם אחד - משה דיין. בעקבות טראומה אישית הוא הבין שבן-גוריון צדק ושצה"ל אינו צבא מקצועי. לכן הוא הוביל מהלך של הינתקות מסיני ופינוי יישובי פתחת רפיח. את הטראומה שלו עבר רבין באינתיפאדה הראשונה ובמבצע שלום הגליל, ולכן השלים עם תרגיל אוסלו של יוסי ביילין. הטראומה של אריק שרון היא אינתיפאדת אל-אקצה, שצה"ל לא הצליח לחסלה אחרי שלוש שנות לחימה. לכן מוביל שרון מהלך של הינתקות מרצועת עזה ופינוי יישובי גוש קטיף, וזוכה לתמיכת מקצת השרים שהיו ידועים כנאמני ארץ ישראל. דיין, רבין ושרון - כולם לא העזו לחולל רפורמה בצה"ל, כי לא היה להם אומץ אינטלקטואלי לירוק לבאר שממנה שתו. צודק עופר שלח: ישראל זקוקה למנהיג אזרחי שיוביל רפורמה במערכת הביטחון. אך בתרבות הישראלית לא יכול להיבחר היום מנהיג כזה, כי בינתיים העם אינו רוצה אותו. מצעד האווילות – דום!
כדי להבטיח שליטה ישראלית בארץ ישראל השלמה, או לפחות בגבולות בטוחים, היה על צה"ל להפוך לצבא מקצועי * כ'צבא העם' הנהנה מהילה של בלתי מנוצח, יישאר צה"ל ארגון אנטי-אינטלקטואלי שמפקדיו דואגים לרווחתם האישית
מאת:אורי מילשטיין
23 באפריל 2004, ב' באייר תשס"ד
www.makorrishon.net/article.php?id=1862
יוצר הסרטים ניר טויב יצר את הסרט "החווה הסינית - רשומון" שיוקרן בערוץ השני בערב יום הזיכרון מחר יום ראשון בשעה 20.45. אני משתתף בסרט כמי שחקר את מלחמות הצנחנים בכלל ואת הקרב הזה בפרט. לעניות דעתי זה סרט המלחמה הטוב ביותר שהופק עד כה בישראל ומומלץ לראותו. אשמח לקבל תגובות על הסרט בכלל ועל דברי בו בפרט, גם תגובות שליליות וגם דברי ביקורת ויהיו חריפים כאשר יהיו.
בלא מורא
אורי מילשטיין
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
07:14 27.04.04 |
|
|
27. ''התנתקות ממה''?!-מכתב כואב ונוקב.
בתגובה להודעה מספר 16
|
אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
5744 הודעות 12:43 26.04.04
''התנתקות ממה''?!-מכתב כואב ונוקב.
הינתקות, ממה??
26/04/2004 | יעקב הלוי | [email protected] תגובות האם ישנה חוקיות בחיים? בהחלט כן! בכל פעם שהיהודי ניסה לשכוח את זהותו, באו השפלים שבאויבנו והזכירו לנו את זהותנו. הדוגמא החזקה ביותר היא גרמניה ערב השואה, הרבה יהודים כל כך הזדהו עם גרמניה ותרבותה עד שהצהירו על עצמם שהם גרמנים, אבל בני דת משה, או גרמנים יזראליטים, או סתם רק גרמנים. וידועה האמרה המפורסמת " היה יהודי בבתיך, ואדם (רגיל) בצאתך". בתמונות משפחתיות לפני השואה אפשר לראות סבא חרדי, בן מודרני, ובנות לבושות ב"מיטב" האופנה של אז. ובכן מה הייתה התוצאה של הסגידה לגרמנים ולתרבותם? הנאצים חיפשו 6 דורות אחורה כדי לראות מי יהודי ומי ארי, ורצחו גם ובייחוד את כל אלו שניסו להיטמע בתרבות הגרמנית. וכיום, כבן לעיר היפה נתניה, בני למד באורט נתניה לפני כשנתיים, ואז הניחו המחבלים מטען חבלה בתחנה של אוטובוסים ביציאה מבית הספר התיכון אורט, בני עבר כדקה לפני כן בתחנה בה ניסו המחבלים לרצוח בני נוער. בנס לא נפגע אף יהודי. הרדיו של הכי-זבאלה ( הם הכי הכי זבאלה והזבל של העולם ) הודיע שהם ביצעו פיגוע "בהתנחלות הציונית נתניה"!!! לפני כ-16 שנה נבחרתי להיות חבר מרכז הליכוד, ואני פונה לחברי חברי הליכוד. כאשר מדברים על "תוכנית ההינתקות" אני שואל, הינתקות ממה?? האם ההינתקות כוללת הינתקות ממסעות הרצח והטבח שהמחבלים עורכים בנו??. האם ההינתקות כוללת הינתקות ממסעות הרצח והטבח שהמחבלים עורכים בילדנו בנערינו ובנשותנו?? ברור לכל כי הבריחה מלבנון הפיחה מוטיבציה חזקה ביותר - רוח גבית חזקה ביותר במסעות הרצח נגד העם היהודי. הבריחה מגוש קטיף תחולל רוח גבית במסעות הרצח והטבח נגד ילדים ונערים פי 100? או אולי פי 1,000?? היכן זה ייעצר?? אך הפעם האחראים יהיו חברי, חברי הליכוד, לא ממשלת המערך. האם אתה או את חברי הליכוד יכולים להבחין בין מסע פרסום אנטישמי הממומן על-ידי שונאי ישראל או לא?? האם בבואך להצביע אתה מדקלם את הקלישאות של התשקורת העוינת את עם ישראל, ומפארת את וענונו עם זיקוקים מכל הסוגים? או שיש לך דעה עצמאית עם ראייה מפוקחת?? וכעת אליכם אחי המתנחלים. ביקרתי במספר וועדות קליטה של ישובים וגם באמנה ואמרתי להם את המשפט הבא: "דעו לכם, שמה שלא הצליחו המחבלים לעשות במשך 16 שנה של מסעות רצח, מה של הצליחו ממשלות השמאל הקיצוני לעשות, ובמקום שהאמריקאים הגדולים - מעצמת העל - לעשות, הצליחו וועדות קליטה של הישובים לעשות- וזה למנוע מיהודים להתיישב ביש"ע !!!" כל ישוב צריך היה להיות לפחות פי עשר במספר התושבים, אבל אתם מנעתם זאת!! כידוע בית המקדש הראשון נחרב בשל שלשת העברות החמורות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים, אבל כל העברות היו "על השולחן" - לא הסתירו את העבירות. העונש גם היה " על השולחן" - 70 שנות גלות. בבית המקדש השני כוווווללם היו צדיקים, ולא הייתה הנהגה טובה (אמיתית על-פי תורה) שלא נהגו. כלומר היו ממש צדיקים עם כל ההנהגות הטובות. אבל הייתה שנאת חינם, וזה היה "מתחת השולחן"!! הוא לא הכיפה שלי, הוא לא הרב שלי, ההם לא החצר שלי. העונש גם היה " מתחת השולחן" - מספר לא ידוע של שנות גלות קשה ביותר. החסידה נקראת כך מפני שהיא עושה חסד, אם כך מדוע החסידה היא לא עוף טהור שאפשר לאכול?? מפני שהיא עושה חסד - אבל רק עם חברותיה. לכן היא טמאה. התיקון של החטא שהיה בבית המקדש השני הוא הינתקות משנאת חינם, ורבותי המתנחלים יש בניכם שנאת חינם!!. כפי שהקדוש ברוך הוא קבע את החוקיות: מי שעושה עבירות בייחוד החמורה ביותר של שנאת חינם - הארץ מקיאה אותו!!. בימית ובסיני היו חופי ערומים שקוראים אותם באנגלית נודיסטים, הארץ הקיאה וירקה אותנו משם. אז בהתנחלויות בנו חממות, ולא רק חממות של ירקות אלא חממות של תרבות ישראלית שורשית מחודשת מחוברת יותר לארץ ולתורה, אבל לא יצאו לפגישות פנים אל פנים עם שאר חלקי העם. עצם הקיום של וועדות קליטה, שדרך אגב אני בטוח שאין להם את כל הכלים המקצועיים להבחין למי יהיה טוב בישוב או לא, מעיד כאלף עדים על יצירת חברה אריסטוקראטית מתנשאת ומנותקת. אני ראיתי את הצער הקשה של משפחות שרצו להתקבל לישובים ונדחו על-ידי ועדות הקליטה. הרב חיים סינואני זצ"ל הודיע כי "מדינה שמכרה את בניה - סופה שתימכר לאויביה" (המדובר בחטיפת ומכירת ילדי תימן וילדי ספרדים אחרים) האם יצאתם ידי חובת המחאה בנושא ? האם דרשתם וועדת חקירה אמיתית כדי להקל על סבלם של האמהות שעדיין מצפות לראות את בניהן?? ממש ישנה הקבלה בין מכירת תינוקות על-ידי המדינה, למכירת המתנחלים לאויבנו - ואפילו בחינם!! 
לסיכום: לכם אחי המתנחלים, לכם נתנה הזדמנות להקים חברה מתוקנת יותר, והנה התקדמתם באהבת חינם אך לא מספיק, לא ניצלתם את ההזדמנות, לא התנתקתם מספיק משנאת חינם ולא הגברתם בצורה משמעותית את האהבת חינם - לכן - כן החוקיות קיימת, אם לא תתנתקו משנאת חינם - אתם עלולים להתנתק גם מהבית שלכם!! ולכם חברי, חברי הליכוד, אם תצביעו בעד ההתנתנקות מההתנחלות בחבלי ארץ ישראל, יבואו השפלים שבאויבנו, הזבל הכי שפל: הכי-זבלה, ויזכירו לכם שגם הבית שלכם הוא התנחלות ציונית!! וגם אתם עלולים להתנתק מהבית שלכם!!. עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5713-00.html?tag=7-14-14
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
21:08 26.05.04 |
|
|
32. בטיסות אולמרט חזק בניהול כישלון !!
בתגובה להודעה מספר 16
|
בטיסות אולמרט חזק בניהול כישלון
מאת: חבר עמותת איכות השילטון
26.04.2004
"זו לא תהיה הסעודה האחרונה שלו",נשמעה פרקליטה בכירה במחוז ירושלים אומרת לאחר שהיועץ המשפטי מני מזוז הודיע על סגירת התיק של אהוד אולמרט בנושא "האי היווני", מחוסר ראיות מספיקות להגשת כתב אישום.* "אולמרט, אדם חסר מעצורים ואופורטוניסט חסר תקנה", אמר עליו עו"ד שמואל תמיר לאחר שנבגד על ידו בעת שהיו בסיעת "המרכז החופשי".* "בכל מקום שהוא נמצא הוא מותיר אדמה חרוכה, בשביל האינטרסים שלו הוא יבגוד באמא שלו", אומר חבר מועצת העיר ירושלים ששירת גם בעת שאולמרט היה ראש העיר ושבה הותיר גרעון של מיליארדי דולרים.* אולמרט שנוא מרכז הליכוד גרם נזק אדיר לתוכנית ההינתקות של אריק שרון ויש המייחסים את ההפסד הצורב לעובדה שאולמרט היה הדובר העיקרי, מה שגרם לחברי הליכוד להצביע "בהפוכה"* ביסוד השחיתות האישית אפשר למצוא את ההבנה של אולמרט לכוח שיש להון, תקשורת ושלטון והוא ריכז כוח עצום ומשחית כאשר חיבר אליו את משרד המסחר והתעשיה, השליטה על האשרות לעובדים זרים, מינהל מקרקעי ישראל ורשות השידור שנמצאים תחת שליטתו ושבהן הוא מנסה לעשות שימוש מושחת כמו שעשה בעניין המענק של 100 מיליון שקל לקוקה קולה או הפשרת הקרקעות לבנייה במפעלי המלח בעתלית. עכשיו הוא מנסה להשתלט על רשות השידור, את היו"ר אברהם נתן הוא מורח אך מאחורי הגב הוא מסתלבט עליו ואומר שימנה במקומו מישהו משלו. וכנגד מנכ"ל רשות השידור הוא התבטא באמירה גזענית: "בראל מנהל מעולה, אבל בשבילו צריך להקים תחנת שידור לערכי הלבנט", מישהו צריך לסתום לו את הג'ורה. דרך ארוכה עשה אהוד אולמרט מהתקופה שבה ניהל בשותפות עם חה"כ יוסי שריד מלחמה נגד הפשע המאורגן ועד שהוא עצמו היה כמה וכמה פעמים נשואם של חקירות משטרתיות ומשפטיות, שחלקן הצביעו על שחיתות אישית אך הן נסגרו מחמת מחסור בראיות מספיקות להגשת כתב אישום, דבר שמקומם רבים במערכת המשפטית כולל השופטת העליונה היוצאת דליה דורנר שאומרת כי לו היה בית משפט מינהלי אנשי ציבור שזוכו היו נעצרים בקידומם ורק הצורך בראיות מוחלטות הוא שמציל אותם, שכן במשפט הפלילי יש צורך בראיות חותכות. הפרקליטה הבכירה במחוז ירושלים מצוייה בנבכי החקירה שבה נחשד אולמרט בהזמנת ראש עיריית אתונה ובהשתתפות בארוחה שערך הקבלן השנוי במחלוקת דודי אפל בכדי לקדם את פרוייקט האי היווני, אומרת כי במקרה זה כמו במקרה שבו קיבל מבנק אמריקה 50 אלף דולר ללא הצמדה וריבית למספר שנים, אולמרט היה רחוק כחוט השערה מהגשת כתב אישום נגדו, דבר שהיה גודע את הקריירה הפוליטית שלו. קריירה שעפ"י רוב חברי המרכז ומתפקדי הליכוד נמצאת סוף דרכה. כבר בפריימריס לבחירת מועמדי הליכוד לכנסת הוא נכנס בעשירייה הרביעית ורק המחוייבות של אריק שרון שאמר כי המיקום ברשימה לא קובע וכך בחסדו של שרון הוא ניצל מהשמתו בחדר הקרור של הפוליטיקה הישראלית. מנותק מהעם
אין זה סוד שאולמרט הוא אחד הפוליטיקאים השנואים ביותר, נסיונותיו השבוע להצטייר כאנושי כאשר הוא משתמש בילדה מאומצת נידונה לכשלון, כשם שייתר המניפולציות שלו לא עבדו, הציבור מאס בתכמנות ובקומבינות שלו. חברי סיעתו במועצת העיר היו המומים לא פעם כאשר שיקר וסכסך ביניהם על מנת לשלוט,"לאולמרט אין אלוהים" מציין אחד מהם ומזכיר איך אולמרט קם וחירף וגידף את מנחם בגין המנהיג המיתולוגי, כאשר זה גילה סימני חולשה, גם בראיון שנתן השבוע ניסה להמעיט בערכו של האדם הכי ישר בפוליטיקה הישראלית בני בגין. בגין ג'וניור מסמל את כל מה שאולמרט לא, אידיאולוג, סגפן נקי כפיים וישר דרך, מול אולמרט המניפולטיבי, חסר חוט השירה עד כדי אופורטוניזם, נהנתן שנקיון כפיו רחוק כמרחק השמש מזה של בני בגין. אולמרט שהותיר מיליארדי שקלים של גרעון בעיריית ירושלים מכר לחרדים את העיר עד כי ראש העיר הנוכחי לופליאנסקי חרדי בעצמו מחוויר במעשה על ידי ההתרפסות כלפי החרדים של אולמרט. מנחם בגין טוב הלב סלח לאולמרט, אבל מקורביו של שר המשפטים לשעבר עו"ד שמואל תמיר ז"ל אומרים שזה מעולם לא סלח לאולמרט על בגידתו, "הוא תיעב אותו ובז לו", מעידים המקורבים. גם יחסיו עם סניף הליכוד הירושלמי מעוררים תמיהה, במשך שנים הוא סכסך בין יהושע מצא לבין רובי ריבלין ואומרים שרובי ריבלין כמעט ומילא את כוס הדמעות של הסבל לנוכח המניפולציות של אולמרט. חברי הסניף הירושלמי, חברי המרכז וכלל מתפקדי הליכוד, רואים באולמרט כסדין אדום, השינאה כלפיו חוצה מחנות ומאחדת פלגים. מספיק פעמים הם נכוו מהבטחות השווא שלו לפני הבחירות כשלאחריהם דלתו הייתה נעולה בפניהם. רבים מייחסים לאולמרט את כשלונו של אריק שרון בהעברת תוכנית ההתנתקות בקרב מתפקדי הליכוד. כאשר החל אולמרט את קאמפיין הבעד המצב היה 60 אחוז תומכים וההמשך ידוע אולמרט ריסק את שרון.היותו של אולמרט לדוברה העיקרי של התוכנית גרמה לרבים מהמתפקדים להצביע ב"הפוכה", "איפה שאולמרט נמצא אנחנו בצד השני", אמרו בסניף הירושלמי. ודוקא בירושלים נחל אולמרט תבוסה מוחצת. גם עומרי שרון המצוי בקשרי ידידות עם אולמרט ניזוק מהקשר מעורר המחלוקת הזה. גם עומרי מבין כיום כי הנסיון לבנות את אולמרט כיורש לאביו נחל כשלון והותיר את הזירה חשופה לנתניהו. בעיני הציבור אולמרט סובל מאותם ליקויים של נתניהו ויש לו גם את החבילות שלו. בכל הסקרים אולמרט משתרך הרחק מאחור אחרי כל מתמודדי הליכוד והעבודה הפוטנציאליים. אפילו כנגד סילבן שלום שמעורר את בלוטות הגזענות של אולמרט אין לו סיכוי והעובדה שהוא מנסה להמעיט בערכו וביכולותיו של סילבן שלום הם בעצם אמירות גזעניות המוציאות אותו מהארון הגזעני, פתאום מסיכת הנאורות מוסרת ואז מגלים שאולמרט הוא לא יותר מארצ'י בנקר לעניים. תקשורת, הון ושלטון
אולמרט לא טיפש כלל וכלל הוא מבין שדרך הציבור הוא לא יגיע לכס ראשות הממשלה, ואריק שרון שהוטעה על ידי עומרי באשר ליכולותיו של אולמרט, עד כי הפקיד בידיו את מינהל מקרקעי ישראל החולשת על אדמות המדינה , מינהל ששרון לא נפרד ממנו ב-25 השנים האחרונות,מתפקיד שר המסחר והתעשייה חולש אולמרט על כספי הסיוע לפיתוח מפעלים ועל הדרך המושחתת יעידו שני הסיפורים שצפו על פני השטח. מענק 100 מיליוני השקלים שאולמרט התעקש להעניק לחברת קוקה קולה בעבור מעבר המפעל מבני ברק לאשקלון, מעבר שהיה במילא במסגרת האינטרסים של קוקה קולה ושלא היה אמור להוסיף ולו מקום עבודה אחד, שכן צריכת המשקאות אינה עשוייה לעלות בשל שינוי מקום המפעל, אפילו שהציבור והתקשורת מחו בקול גדול אודות השחיתות שבמעשה התעקש אולמרט לשים פס ורק התערבות של שר האוצר נתניהו ופניית התנועה לאיכות השלטון לבג"צ גרמו לקוקה קולה לוותר לעת הזו על המעבר והמענק, אבל מי שמכיר את אולמרט יודע כי הפרשה תצוץ שוב שכן אולמרט מנוי וגמור להעשיר את ידידו מוזי וורטהיים, מה מרוויח מזה אולמרט זו שאלה. ואותה השאלה צריכה להשאל על דרך התנהלותו של אולמרט בפרשת הפשרת קרקעות המדינה שהוחכרו למפעלי המלח של משפחת דנקנר, דבר שהעשיר אותם בעוד 25 מיליון דולר. אולמרט, החולש על גם על מתן הזכיונות לעובדים זרים הצליח לשמור על שקט תקשורתי בנושא, אך על פי היכרותנו בעבר על דרך התנהלותו של אולמרט בתפקידיו האחרים, אין ספק שגם ממקום אנו צפויים לפרשיות עם ריח רע. לא רק את כוח השליטה ומתן הטבות והון לעשירי המדינה ריכז בידיו אולמרט, כנופיית אולמרט-מרגלית ודנקנר אמרה אומר להשתלט על אמצעי התקשורת השונים. היותו של אולמרט ממונה על רשות השידור, גרמה לו לחשוב כי יוכל לעשות ברשות ככל העולה עלרוחו אך להפתעתו גילה הנהלת רשות השידור בניהולו של יוסף בראל לוחמת על עצמאות השידור הציבורי ולכן גמלה בו החלטה לפעול להפיכה ברשות השידור ולמינויו של דן מרגלית כמנכ"ל במקום בראל. אולמרט פעל במספר מישורים, עיכוב אישור תקציב רשות השידור היה הראשון שבהם, בדרך הז ציפה אולמרט לקריסת המערכת ולאי תיפקודה, אך בראל המשיך לנהל ולהנהיג את הרשות כשהוא מייעל את המערכת. דרך נוספת בה פועל אולמרט היא להדיח את יו"ר רשות השידור אברהם נתן, שאת תמימותו הוא מנצל כשהוא מוביל אותו בכחש ונוטע בו תקוות שווא בעוד שלמקורביו הוא אומר שהוא מחפש מחליף ליו"ר. דרך נוספת הייתה שליחתו של דן מרגלית לעימות חזיתי מול בראל, כרוניקה של כשלון ידוע מראש לנוכח דרך הניהול חסרת הפשרות של בראל. למבוכתו של אולמרט מהר מאוד מצא את עצמו מרגלית מחוץ לרשות השידור והוא ממשיך לנחול כשלון אחר כשלון בערוץ 10 שם התברר כי הוא פיקציה ואת אחוזי הרייטינג הוא חב לאכסנייתו בערוץ 1, משום שעם פוליטיקה פלוס הוא מדשדש עם אחוזי רייטינג בודדים , הרחק הרחק אחרי מחליפו בערוץ 1, עודד שחר. אולמרט ומרגלית מגובים על ידי החבר השלישי בכנופייה, אמנון דנקנר עורך מעריב שהפך את העיתון ככלי להכפשת רשות השידור, תוך כדי שהוא מנצל את חולשת משפחת נמרודי וכשהוא מצהיר לא פעם כי אם יפוטר יש לו חומר מרתק אודות הנמרודים, האם זו הסיבה שמעריב ויעקב נמרודי שהיו מתומכיו המובהקים של אריק שרון סובבו פניהם אליו, ואף הם בין התוקפים אותו. החתרנות של אולמרט אינה אומרת נואש, השבוע התקיים מפגש משולש שכלל את אולמרט ומנכ"ל משרדו רענן דינור ועוזריהם, את יו"ר רשות השידור אברהם נתן ואת נציגי האוצר, סגן החשב הכללי אבי גבאי ואת רפרנט אגף התקציבים לענייני תקשורת חיים פרננדס וכל הנוכחים במפגש נדהמו מדרך ההתבטאות של אולמרט, וכמו שקורה במקרים כגון עת אולמרט כועס, יוצא החוצה הגזען הקטן שמצוי בו וכמו במקרה עם סילבן שלום אולמרט פולט את מה שהוא חושב באמת:"אין מחלוקת שבראל יודע לנהל, אבל בשביל בראל צריך להקים תחנת שידור לענייני הלבנט". המשתתפים במפגש רובם יוצאי עדות המזרח נדהמו, משום שאת דבריו של אולמרט אפשר לפרש רק בדרך אחת, בראל בשל מוצאו העדתי, צריך לנהל רק תחנה עם אורנטציה מזרחית ולא משנים כישורי הניהול שלו והעובדות על שיפור וייעול רשות השידור. חטא היוהרה בו חוטא אולמרט, הוליך אותו שולל ביחסו עם הציבור, הוא לא הבחין בכך שהציבור מאס באליטות שחושבים כי מגיעים להם זכויות ייתר, לטולמרט אין חיילים וגורלו הפוליטי כבר נגזר והוא עשוי לסיים בפח הזבל של ההיסטוריה, רק חבל שבתיסכולו ימשיך להפגין אמירות גזעניות ואם יעשה כן, כמאמר השיר," ציירו לו שפם".
http://www.4law.co.il/tap1.pdf
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
04:44 27.08.04 |
|
|
33. שמעון פרס מפיל בפח את אריאל שרון - התרגיל המבריק !!
בתגובה להודעה מספר 16
|
פרס נובל במקום חבל תלייה
איך הצליח מרדכי ואנונו להימלט מהארץ למרות שחשדו בכוונותיו * איך גילה עיתונאי בכיר מ'ידיעות אחרונות' לשב"כ שהבוגד המוכר את סודות האטום נמצא בלונדון * איזה נזקים הוא יכול לגרום אחרי שחרורו * הקשר בין פרשת קו 300 ומחדל ואנונו * ומדוע אין בישראל עונש מוות לבוגדים
מאת:זאב גלילי
19 במרץ 2004, כ"ו באדר תשס"ד
האם כך נראית הפצצה? צילום שמכר ואנונו ל'סאנדיי טיימס'
בחודש ספטמבר 1986 הגיע לארץ כתב 'סאנדיי טיימס' הלונדוני, שנמנה עם צוות מיוחד של העיתון הבריטי, שהתמחה בתחקירים. הכתב בא לברר פרטים על אדם שרוב הציבור בארץ לא שמע עד אז את שמו - מרדכי ואנונו. אותה שעה נמצא ואנונו במקום מסתור שהכין לו העיתון בלונדון וסיפר לעיתונאים שם את הסוד הכמוס ביותר של מדינת ישראל.
הכתב הבריטי נפגש עם אחד העיתונאים הבכירים של 'ידיעות אחרונות' וביקש את עזרתו. במקום להיענות לבקשה ולזכות בסקופ גדול העדיף העיתונאי הישראלי את נאמנותו למדינת ישראל ופנה מיד לשב"כ. בכך סלל את הדרך לפעולה של הבאת הבוגד למשפט בישראל. על מעשה זה לא יקבל את פרס ישראל לתקשורת, אבל הוא ראוי בהחלט לפרס ביטחון ישראל. ואם יוחלט על כך פעם, יהיה זה הזמן לגלות את זהותו.
באותה תקופה כיהנתי בתפקיד ראש כתבים ב'ידיעות אחרונות', אך לא ידעתי מאומה על העניין. האיש לא דיווח לי וככל הידוע לי גם לא דיווח לעורך העיתון, דב יודקובסקי. שמעון פרס מזעיק את העורכים
לי נודע לראשונה על מעשה הבגידה של ואנונו זמן מה לאחר בואו של הכתב הבריטי לארץ. הדבר היה ביום שישי, 3 באוקטובר 1986. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פנה ראש הממשלה, שמעון פרס, לעורכי העיתונים והזמינם לישיבה דחופה של ועדת העורכים. ועדה זו היתה, מאז הקמת המדינה, שותפת סוד להרבה אירועים, במיוחד כשהעיתונות נתבקשה לשתף פעולה עם המדינה בנושאי ביטחון.
העורך יודקובסקי היה מצונן וביקש אותי לייצג אותו בפגישה. הישיבה התקיימה בחדר הישיבות של הממשלה בירושלים. שמעון פרס נראה קודר. דיבר במהירות ושלא כדרכו גם בעצבנות. הוא אמר שנתגלה בוגד שמוכר את סודות המדינה תמורת בצע כסף לעיתון בריטי. הוא הציג לנוכחים בקשה: לשמור בסוד את עצם קיום הפגישה ולא לפרסם בארץ אלא מה שיפורסם בעיתונות העולמית. לא לחקור, לא לאשר ולא להוסיף פרטים.
כל הנוכחים הביעו נכונות להיענות לבקשה, פרט לעורך 'הארץ' גוסטב שוקן. בדרך כלל נהג שוקן להחרים ישיבות של ועדת העורכים שבהן התבקשו העורכים שלא לפרסם מידע הנמסר להם. הוא נימק את עמדתו בכך שהוא יכול להשיג את המידע ממקור אחר. הפעם ישב עד סוף הישיבה ואמר כי הוא רוצה להטיל על כתב העיתון בלונדון לבדוק את אמיתות המידע. יוזמה זו של שוקן גרמה לדליפת עצם קיום הישיבה ל'סאנדיי טיימס', שהתלבט עד הרגע האחרון ממש אם המידע של ואנונו אמיתי. דברי פרס בוועדת העורכים היו אישור סופי שואנונו אומר אמת. הסיפור של ואנונו פורסם ב'סאנדיי טיימס' יומיים לאחר מכן, ביום ראשון 5 באוקטובר 1986. ה'סאנדיי טיימס' מציע למכור סדרה
כמה ימים לאחר מכן התקשר אלי כתב ידיעות אחרונות בלונדון, יוחנן להב, והודיע כי ה'סאנדיי טיימס' מציע למכירה את סדרת הכתבות המבוססות על גילוייו של ואנונו. יודקובסקי כינס ישיבה של בכירי העיתון ובו במקום הוחלט פה אחד שלא לקבל את הצעת העיתון הבריטי. יודקובסקי אמר אז: 'ידיעות אחרונות' לא ישתתף במימון התשלום לאדם שבגד במדינה. באותה ישיבה הוחלט גם לדווח מיד לראש המוסד, על הפנייה של העיתון הבריטי.
משך כל אותו יום ניסה יודקובסקי להתקשר עם ראש המוסד דאז, נחום אדמוני, והעלה חרס. נמסר לו כי ראש המוסד נמצא בסיור ואין אפשרות להתקשר אליו. לאחר זמן נתברר כי המוסד כבר לא היה זקוק אז למידע על מקום הימצאו של ואנונו.
יום לפני ישיבת ועדת העורכים, ביום חמישי ה-2 באוקטובר, עמד ואנונו לחתום על ההסכם עם העיתון הבריטי שאמור היה להעשירו ב-300 אלף לירות שטרלינג. אבל ואנונו לא בא. הוא טס לאיטליה בעקבות סוכנת המוסד 'סינדי'. בהגיעו לדירה, שבה קיווה לבלות בנעימים עם הסוכנת, נלכד על ידי אנשי המוסד שהעבירו אותו ארצה.
ההמשך ידוע, ומי שמבקש לקרוא על השתלשלות האירועים יוכל למצוא תיאור מדויק ומרתק בספרם המצוין של יוסי מלמן ואיתן הבר 'המרגלים'.
ואנונו הועמד לדין ב-28 בדצמבר 1986 ונידון ל-18 שנות מאסר. הוא עומד להשתחרר ב-21 באפריל. ועדת פרס נובל כבר הודיעה כי הוא אחד משלושת המועמדים לקבלת פרס נובל לשלום. הפכפך ומתוסכל
מעולם לא פגשתי את ואנונו. אך בתקופה הארוכה שבה מלאו העיתונים כותרות שתארו את מעשה הבגידה שלו השקעתי שעות לא מעטות בהתחקות אחרי האיש, באמצעות צוות הכתבים של העיתון. הרושם המצטייר - מעדויות אנשים שהכירוהו ומקריאת יומנו שהגיע לידינו - הוא שמדובר באדם הפכפך, מתוסכל, לא יציב נפשית ופוליטית.
תחילה היה בעל השקפות ימניות שהקצינו מן הליכוד ל'התחיה'.
הלימודים באוניברסיטת באר-שבע (גיאוגרפיה ופילוסופיה) ויש אומרים שמלחמת לבנון הביאו לשינוי קיצוני בעמדותיו הפוליטיות. הוא החל בפעילות להטבת תנאיהם של סטודנטים ערבים בקמפוס, ואף הגיש בקשה להצטרף לרשימת הסטודנטים של רק"ח. הוא גם השתתף בהפגנות של אנשי שמאל. אחת התמונות הראשונות שהשיג 'ידיעות אחרונות' באותה תקופה היה של ואנונו הנושא שלט בהפגנה "די לדיכוי הערבים". לפי תיאורים של מכריו הוא היה הפכפך בתחומים רבים - חברותי ומסתגר, לעתים עליז עד כדי ריקודי עירום במסיבות ולעתים מופנם ודכאוני. עבודה בדימונה
ואנונו התקבל לעבודה בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) בדימונה ביוני 1976. באותה תקופה החזיק בדעות ימניות ובבדיקה הביטחונית שעבר לא נמצא בו כל דופי ואושרה העסקתו.
המידע על המהפך שחל בהשקפותיו ועל פעילותו בחוגי שמאל קיצוני הגיעו לשב"כ בקיץ 1982. יותר משלוש שנים נמשכו ההתלבטויות במערכת הביטחון מה לעשות עמו. בין היתר עלתה הצעה לגייסו כסוכן שב"כ בשמאל הקיצוני, כדי לאפשר פיקוח עליו. באוקטובר 1985 הוחלט לפטרו, כאילו בשל קיצוצים בתקציב. ואנונו ניחש את הסיבה האמיתית לפיטוריו, הפך למר נפש והחליט לעזוב את הארץ. מחדל ההתחמקות
חודשיים לאחר פיטוריו עזב ואנונו את הארץ כשבכליו כמה אלפי דולרים וסרטי צילום בלתי מפותחים של מתקני הכור. הוא קנה כרטיס לכיוון אחד והגיע לתאילנד כמו הרבה תרמילאים. כאן שהה חמישה חודשים, במהלכן שקל להיות בודהיסט. עבר לאוסטרליה ושם התנצר. מאז פיטוריו ועד שהגיע ללונדון חלפה כמעט שנה. משך כל התקופה הזו חיפשו אותו בכל העולם ללא תוצאות. עד שהגיע המידע על היותו בלונדון.
כיצד הצליח ואנונו להתחמק בקלות כזו מן הארץ למרות שהיה חשד ברור לגבי כוונותיו? אין ספק שתרמה לכך פרשת קו 300 (הריגת שני מחבלים שנפלו בשבי בידי חוקרי שב"כ ובידוי ראיות משפטיות ביוזמת ראש השב"כ ועוזריו). בעקבות הפרשה פרשו ראש השב"כ אברהם שלום ועוד כמה מבכירי הארגון. לאיש לא היה ראש להתעסק עם הסטודנט התימהוני, וגם לאחר לכידתו נזקק השב"כ לשיקום ולא לחיפוש אשמים. האם יזכה בפרס נובל
הסיכויים לכך גדולים מאוד (המועמדים האחרים הם הנשיא בוש והאפיפיור). ואנונו כבר זכה ב'פרס נובל האלטרנטיבי' שהוענק' לו בשוודיה עוד בשנת 1987. מאז זכה בעוד תריסר פרסים בינלאומיים של כל מיני גופים.
אם יחליטו השוודים להעניק לו את פרס נובל יעמיד הדבר את ישראל בפני בעיה קשה. אבל גם בלי הפרס ואנונו הוא פגע רע בכל מקרה. מאז נגזר דינו הוא הפך לדגל של כל צדיקי העולם המבקשים שישראל תהיה הראשונה בעולם להתפרק מנשקה. מזה שנים מנהלים מאות גופים סביב הגלובוס מאבק למען ואנונו. מאבק זה כולל הפגנות, כרזות, כינוסים, מחאות ועוד. סריקה קלה במנוע החיפוש של 'גוגל' מלמדת שיש יותר מחמישים אלף אתרים המתייחסים אליו, מהם כמחצית של גופים שפעלו כל השנים לשחרורו וכעשרת אלפים אתרים הקוראים להעניק לו פרס נובל.
ככל שיתקרב מועד השחרור כן תגבר פעילותם של הארגונים האוהדים אותו, וכל מעשה שתעשה ישראל בעניינו יעורר הדים בינלאומיים.
את הצרה הזו הנקראת ואנונו עוד נצטרך לסבול זמן רב. בבוא היום, כשיחקרו הפרשה לעומק, תישאל ודאי השאלה לא מי נתן את ההוראה, אלא מי לא נתן את ההוראה הנכונה בזמן הנכון. ----------------
איך הוא יכול להזיק
שוחחתי עם אדם המצוי בנושא וזו תשובתו:
* מידע בתחום הזה אינו מתיישן גם אחרי 20 שנה.
* אין שום ודאות שוואנונו מסר את כל המידע שבידו.
* הוא נחקר על ידי עיתונאים של ה'סאנדיי טיימס'. חקירה מקצועית שתעשה על ידי שירות ביון של מדינה עוינת ישיג ממנו הרבה.
* בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי הוא מתכוון לעבור משרות ביון אחד למשנהו, מסנטור לסנטור ולעשות כל מה שהוא יכול כדי להביא לפירוק ישראל מנשק גרעיני.
* פעם התבטא כי לישראל אין זכות קיום.
----------------
מה אפשר לעשות
שאלתי את המשפטן פרופסור זאב סגל מה ניתן לעשות מבחינה משפטית, כדי למנוע את נזקי ואנונו. פרופסור סגל הצביע על כמה אפשרויות, כשהוא מטעים שלדעתו האישית אין לנקוט בהן.
"הכי חכם יהיה לעקוב אחריו, וברגע שיעשה עבירה להעמידו לדין עוד פעם. אין לי תשובה לשאלה מה יהיה אם יבקש מקלט מדיני בשגרירות, כפי שהצהיר באחרונה".
אפשרויות אחרות:
* מעצר מנהלי שיאפשר החזקתו בכלא לזמן בלתי מוגבל.
* להפעיל נגדו תקנות הגנה לשעת חירום ולמנוע יציאתו מן הארץ. בג"ץ כבר קבע תקדים לצעד כזה אם יש חשש כן ורציני לפגיעה בביטחון המדינה.
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הצהיר כי הוא מתנגד למעצר מנהלי, אבל תומך בשורה של מגבלות שיוצעו על ידי מערכת הביטחון ויאושרו על ידי בית המשפט בדלתיים סגורות.
במערכת הביטחון שוקלים אפשרות של הטלת איסור יציאה מן הארץ, שלילת דרכונו, חסימת שיחות טלפון ואינטרנט, והצמדת שומרים שיקיימו מעקב אחרי כל תנועותיו.
---------------- קיים עונש מוות
החוק הישראלי קובע עונש מוות על שתי עבירות: בגידה בזמן מלחמה ועברה לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
עד כה הופעל עונש מוות בישראל רק פעם אחת עם תלייתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן.
ואנונו הועמד לדין בגין שתי עבירות: ריגול חמור וסיוע לאויב.
אי אפשר היה לדון את ואנונו למוות בשעתו כי זו לא היתה בגידה בזמן מלחמה. לעונש מוות גם צריך להיות בית-דין צבאי המורכב ממשפטנים. ---------------- המניע הכספי
בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי המניע שלו היה אידיאולוגי וכך גם טוענים תומכיו. העובדות מלמדות אחרת. ואנונו הפסיד כספים רבים במשבר המניות באוקטובר 1983. ביומנו כתב: "מה ששובר אותי עכשיו הוא ההפסד שהיה לי במניות... שערי המניות בעיתון אלה הם השדות והפרדסים של החיים, זה בית הכנסת של ימינו".
ואנונו החל לפעול למימוש הסרטים שבידו, כששמע שניתן להפוך אותם לכסף על ידי מסירתם לאמצעי תקשורת. מן ה'סאנדיי טיימס' הבטיחו לו מאה אלף לירות שטרלינג עם חתימה על החוזה. הם העריכו את התמלוגים שיקבל מהפצת סדרות לעיתונים אחרים ומפרסום ספר ב-300 אלף ליש"ט. בחקירתו הטיח בו אחד החוקרים שהוא מוכן למכור את המדינה תמורת מאה אלף ליש"ט. ואנונו תיקן אותו: רק מאה אלף דולר.
בסופו של דבר לא הספיק ואנונו לחתום על החוזה עם ה'סאנדיי טיימס', אבל העיתון שילם 75 אלף ליש"ט למשפחתו להוצאות ההגנה שלו. ----------------
התרגיל המבריק של פרס - מצליח
הכל התחיל באותה ישיבת מרכז מפלגת העבודה שבה שאל שמעון פרס "אני לוזר?" והצירים השיבו במקהלה: "כן". הצירים שכחו כי פרס הוא אמנם מפסידן נצחי, אבל הוא גם חתרן בלתי נלאה. מיד לאחר אותה ישיבה הוא התיישב לתכנן תוכנית ארוכת טווח, שתרשם בהיסטוריה של מדינת ישראל כתרגיל המבריק שהצליח.
פרס הבין טוב יותר מכל חבריו שאין כל סיכוי למפלגת העבודה לחזור אי פעם לשלטון. הוא גם ידע כי הדרך היחידה לממש את תוכניתו למזרח תיכון חדש היא לחזק את הליכוד. והאיש המתאים ביותר לממש את תכניתו הוא החסלן הסדרתי של יישובי חבל ימית, גיבור ישראל אריאל שרון.
שמעון פרס הוא האיש שמאחורי הקלעים גרם לכך שעמרם מצנע ייבחר לרוץ בראש רשימת העבודה לכנסת. רק עב"ם כמצנע יכול היה להבטיח התרסקות העבודה וניצחון מוחץ לליכוד בבחירות לכנסת.
שלב א' של התוכנית הצליח. בשלב הבא הצליח פרס לתמרן עצמו לתפקיד מזכ"ל זמני-נצחי של מפלגת העבודה, ובינתיים נתן לשרון להסתבך עם הגדר, להסתבך עם טננבאום, להסתבך עם החשדות החמורים של קבלת שוחד.
בימים אלה הולכת ומבשילה תוכניתו של פרס. שרון המוחלש מציע תוכנית להתאבדות לאומית ומחכה לפרס שיבוא ויצטרף אליו.
----------------
היה מנוע?
כשצעירים מדברים היום על מנוע הם אינם מתכוונים למכונית ואפילו לא לאופנוע. הם מדברים על 'מנוע חיפוש', שבאמצעותו טסים בגלקסיה של האינטרנט.
היום המנוע הפופולארי ביותר הוא GOOGLE שבאמצעותו אתה יכול להגיע לכאורה לכל מידע בעולם. אבל האם אתה יודע להגיע במהירות לכל מידע שאתה מחפש? נסה למשל למצוא אלופי עולם בשחמט שסירבו ללחוץ את יד המתחרה שניצח אותם. או לענות על השאלה: האם תוספת פלואוריד למים מגבירה או מקטינה את הסיכונים להתקפי לב? והאם יש יענים בבתי כנסת? האם אפשר לאתר בגוגל כל פסוק מהתנ"ך (כן).
על שאלות כאלה ורבות אחרות אפשר יהיה למצוא תשובה בתחרות על תואר אליפות מחפשי המידע שיתקיים ב-12 במאי במלון הילטון בתל-אביב. פרטים על האליפות: www.teldan.com.
הרוח החיה מאחורי התחרות הוא צבי שורצמן, עליו פרסמתי כאן לפני כמה שבועות בקשר לתוכניתו להעלאת ספרי הלימוד על האינטרנט. בעקבות הפרסום ב'מקור ראשון' עטו על הנושא אמצעי תקשורת אחרים: ערוץ 10, ידיעות אחרונות/YNET ועוד. התקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת, חברת 'מיקרוסופט' החליטה להקים פרויקט ניסיוני במימונה ולתוכנית יש כבר תומכים מצד גופים רבים.
לתגובות:
ת.ד. 940 רמת-גן 52109
[email protected]
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1733
https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
02:35 14.09.04 |
|
|
34. את נצחון הבחירות חגג עמרי שרון עם יועצו של ערפאת
בתגובה להודעה מספר 16
|
עם מי חוגגים את הניצחון בבחירות 
את נצחון הבחירות חגג עמרי שרון עם יועצו של ערפאת
בליל הבחירות בו ניצח ראש הממשלה שרון את רה"מ לשעבר אהוד ברק, איש מפלגת העבודה ישב בנו של ראש הממשלה, חבר הכנסת היום, עמרי שרון לקבל את תוצאות מדגמי הטלוויזיה עם יועצו של יאסר ערפאת מוחמד ראשיד השניים ישבו במשרדו של עורך הדין דב וייסגלס בתל אביב. מידע זה מובא בספרם של העיתונאים אבי ישכרוף ועמוס הראל 'המלחמה השביעית'.
את נצחון הבחירות חגג עמרי שרון עם יועצו של ערפאת
13:27, 13 ספטמבר 2004 / כ"ז באלול תשס"ד
מובא מאתר inn 
בליל הבחירות בו ניצח ראש הממשלה שרון את רה"מ לשעבר אהוד ברק, איש מפלגת העבודה ישב בנו של ראש הממשלה, חבר הכנסת היום, עמרי שרון לקבל את תוצאות מדגמי הטלוויזיה עם יועצו של יאסר ערפאת מוחמד ראשיד.
השניים ישבו במשרדו של עורך הדין דב וייסגלס בתל אביב. מידע זה מובא בספרם של העיתונאים אבי ישכרוף ועמוס הראל 'המלחמה השביעית'.
על פי הדיווח, שהובא לראשונה ב'הארץ' ישבו השלושה וייסגלס, שרון הבן ומוחמד ראשיד, יועצו הכלכלי של יאסר ערפאת במשרדו של וייסגלס, ומיד לאחר התבהרות תמונת תוצאות הבחירות התקשר ראשיד ללשכתו של ערפאת ובישר לו על הניצחון, כפי שהעריך זמן מה קודם לכן. על פי האמור בספרם של הראל וישכרוף מיד לאחר נצחונו של שרון בבחירות החל בנסיונות לתאם פגישה בין ערפאת לראש הממשלה הנבחר וזה לא הביע סירוב לפגישה שכזו. עוד עולה מהאמור בספר כי זמן קצר לאחר היבחרו לראשות הממשלה היה שרון קרוב להשגת הסכם עם ערפאת ולפיו ישראל תסיג את כוחותיה למקומות בהם הייתה לפני ספטמבר 2000, היינו העימות הנוכחי. כמו כן נקבע לוח זמנים לדיונים בין אנשי שרון לאנשי ערפאת , לו זמנים לשחרור מחבלים אסירים, ואף פגישה בין ערפאת לשרון עצמו. להסכמות אלה הגיעו שרון, אבו מאזן ואבו עלא בפגישות שקיימו בחוות השקמים.
https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
11:30 03.03.04 |
|
|
19. המתווך = רפי איתן, המממן/לווה = משולם ריקליס, המוכר....
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.03.04 בשעה 12:08 בברכה, פילוביץ שחף
אריק שרון קנה באמצע שנות ה-70 את שטח החווה, מאביה של אילנה דיכטר, נחמיה, אשר החזיק ברשותו את השטח החקלאי. וחתנו של האיש, הלא הוא ראש השב"כ הנוכחי.....אבי דיכטרserel
חבר מתאריך 26.1.04
92 הודעות 10:26 03.03.04
סקופ אדיר: ממי קנה שרון את חוות השקמים? ומה הקשר לשב''כ
למיטב ידיעתי, עד כה לא פורסם בשום מקום פרטים לגבי הבעלים הקודמים של החווה.
והפרטים הם :
אריק שרון קנה באמצע שנות ה-70 את שטח החווה, מאביה של אילנה דיכטר, נחמיה, אשר החזיק ברשותו את השטח החקלאי.
וחתנו של האיש, הלא הוא ראש השב"כ הנוכחי.
ואת שאר הבירור וההקשרים, יחקרו וימצאו עיתונאינו הבכירים....
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
24941 הודעות 11:04 03.03.04
7. serel ידידי: הסקופ האמיתי בפרשת חוות השיקמים שפורסם...
בתגובה להודעה מספר 0
כאן ערב הבחירות האחרונות....זה לא ממי הוא קנה,
זה:
מי היה המתווך בין המוכר לקונה....??
המתווך...
http://www.tam.co.il/12_12_2003/magazin2.htm
''הכל אודות החווה של אריאל ''אריק'' שרון...''
https://rotter.net/forum/gil/5228.shtml
• שבשנת 1971 קיבל שרון הלוואה בסך 40,000 דולר מהמליונר משולם ריקליס לצורך קניית חווה בגודל של כ-5000 דונם. תמורת הלוואה זו הוא ניסה למנות ללא הצלחה, את אריה גנגר, עוזרו של ריקליס, לאחראי על כל עיסקות הנשק של ישראל. ב-1986 הגיש מבקר המדינה דו"ח מפורט על קשריו של שרון עם הצמד ריקליס-גנגר ופנה לועדת הביקורת של הכנסת . מחוייבותו של שרון לגנגר נמשכה וכיום משמש גנגר כבעלים של מהפרועות בחברות הגדולות בכל הקשור ביחסי עבודה
תגובה לאריאל שרון כבוד ראש הממשלה
26\9\2003
המורה הרלבנטי ליחב"ל ולאזרחות בראיון שנתן לאומה – באמצעות התקשורת התבוסתנית והשמאלנית – אמר ראש ממשלתנו הנבחר, שני דברים חשובים: האחד, שאילו היתה ישראל נשמעת להחלטות האו"ם היא לא היתה קיימת היום. השני, שמכתב הטייסים מזכיר לו את הנסיונות להפיל ממשלה נבחרת במלחמת לבנון. כפתור ופרח. שעור כזה ביחב"ל ובאזרחות מחייבים תגובה. ולא כזו המאפיינת את "אריק", כלומר תגובה שרובה היא גיבוב של טיעונים רגשיים, חצאי אמיתות או בקיצור דמגוגיה , אלא תגובה המיועדת להזכיר לציבור כמה עובדות הקשורות באיש. ובכן, יזכור עם ישראל את העובדות הבאות: • שבשנת 1953, ב"פעולה" הראשונה שהביאה להקמת היחידה המפוקפקת "101", הניח שרון מטען גדול במרכזו של כפר ערבי, יהיו תוצאות הפיצוץ אשר יהיו .
• שבאוקטובר 1953, פעלה "101" בקיביה, ובניגוד להוראות הממשלה הרגה ללא הבחנה עשרות רבות של אזרחים, ביניהם נשים וילדים רבים .
• שבאוקטובר 1956, בניגוד לפקודות מפורשות, הוביל שרון את הצנחנים לקרב קשה ומיותר במיתלה, בו נהרגו 38 מהם
• שבשנת 1970 נמתחה עליו ביקורת על הדרך האכזרית בה טיפל בפלשתינאים ברצועת עזה וועדת חקירה צבאית החליטה לנזוף בו על מעשיו החריגים
• שבשנת 1971 קיבל שרון הלוואה בסך 40,000 דולר מהמליונר משולם ריקליס לצורך קניית חווה בגודל של כ-5000 דונם. תמורת הלוואה זו הוא ניסה למנות ללא הצלחה, את אריה גנגר, עוזרו של ריקליס, לאחראי על כל עיסקות הנשק של ישראל. ב-1986 הגיש מבקר המדינה דו"ח מפורט על קשריו של שרון עם הצמד ריקליס-גנגר ופנה לועדת הביקורת של הכנסת . מחוייבותו של שרון לגנגר נמשכה וכיום משמש גנגר כבעלים של מהפרועות בחברות הגדולות בכל הקשור ביחסי עבודה
• שבשנת 1973, בזמן מלחמת יום הכפורים, הפר שרון, לעת הזו מפקד אוגדה, פקודה מפורשת לפיה היה אמור לפתוח מסדרון בן 4 ק"מ בין הארמיות המצריות השניה והשלישית, מסדרון אשר ישמש אוגדה אחרת בפריצתה לעבר התעלה. הסיבה היתה שאיפתו לחצות ראשון את התעלה, דבר שיתרום לתדמיתו כגיבור ישראל. חיילים רבים מהאוגדה אחרת שילמו על כך בחייהם, בקרבות מיותרים כמו זה שנערך ב"חווה הסינית".
• שבשנת 1975, בשמשו כיועץ מיוחד של ראש הממשלה רבין, תמך באופן גלוי וסמוי במתנחלי סבסטיה, ואף עודד אותם להתנגד בכוח לפינוי.
• שבשנת 1976, במהלך נסיונו להרחיב את הבסיס הפוליטי של תנועת "שלומציון", יצא בהצהרה לפיה הוא מוכן להפגש עם עראפאת ולנהל עימו דו שיח על הסדר שלום.
• שבשנת 1977, בעת שכיהן כשר החקלאות ולנוכח התקדמות המשא ומתן עם המצרים, הקים שרון שורת התנחלויות דמה בחבל ימית.
• שבשנת 1979 שימש שרון, ממקום מושבו בממשלת ישראל, פה ויד למתנגדים הקיצוניים אנשי גוש אמונים, שפעלו בניגוד למדיניות הממשלה.
• שבמהלך 1981 ו-1982, לפני ותוך כדי מלחמת לבנון, ששמה "מלחמת שלום הגליל" הוא בבחינת שקר המעיד על יוצריו, הוליך שרון שולל את ממשלת ישראל בכלל ואת ראש ממשלתה בפרט. מהלכיו הונאה אלו עלו כמובן בקרבנות רבים מקרב חיילי צה"ל, שבשלבים מסויימים נגזר עליהם להלחם ללא שהדרג הצבאי מקבל הוראות ברורות מהדרג המדיני, זאת מכיוון שהדרג המדיני – קרי שר הבטחון – לא יכול היה לחשוף בפני ממשלת ישראל את מניעיו מתוך ידיעה שהוא לא יקבל עליהם אישור
• על קשריו המפוקפקים מבחינה דמוקרטית ומנהלית עם אנשי הון-דומיננטי ניתן ללמוד מהעובדה שאת ביקורו הרשמי של שרון כשר בטחון בהונדורס, בשנת 1982, הוא קיים באמצעות מטוסו הפרטי של המולטי מליונר מרקוס כ"ץ.
• שבשנות כהונתו כשר בטחון, הוקמו התנחלויות בלתי חוקיות רבות בשטחים, במיני תחבולות, על מנת להטעות לא רק את האמריקנים אלא אף את ממשלת ישראל.
• שבשנת 1985 רכש ז'אק נאסר, אחד מהבולטים שבתורמים לשרון, את 'הבנק הבינלאומי הראשון' במחיר מציאה.
• שבשנת 1990 פוצץ למעשה את ועידת הליכוד שמנהיגו אז, יצחק שמיר, היה גם ראש ממשלת ישראל. את הועידה פוצץ שרון במהלך דמגוגי מובהק.
• שב-1994 כינה שרון את שמעון פרס, שר החוץ של ממשלת ישראל הנבחרת והלגיטימית, "שר החוץ של אש"ף".
• בספטמבר 2000 עלה שרון להר הבית והצית בכך את האש שמאז לא כבתה.
• שבשנת 2002 הוא שוב הכריז על עראפאת כעל "לא רלבנטי", תוך שהוא מגביר את לחץ האלימות כנגד "תשתיות הטרור", מושג שאין ולא יכולה להיות דרך להגדירו פוליטית, אלא דמגוגית בלבד.
• שבשנת 2003 בואכה תשס"ד, הוא עדיין ממשיך להבטיח את "מיגור הטרור", כאילו שלא עברו חמישים שנה, כאילו שלא נהרגו במסגרת "המלחמה בטרור" אלפי ישראלים ועשרות אלפי פלשתינאים.והעובדה שעם ישראל בחר פעמיים באיש הזה, בבחירות דמוקרטיות לחלוטין, מלמדת לפחות דבר אחד: שדמוקרטיה היא לא שיטה מושלמת. אדרבא, היא מאפשרת לכל מיני אנשים להגיע לכל מיני מקומות. במקרה הנדון היא מאפשרת לאיש – למעשה לתנועה היסטורית המכונה "ימין" – להתקדם ולהכות שורש באמצעות הפחד, היאוש וההתנכרות לשכל הישר ולמציאות. שעל כך אמר הנשיא הדגול ההוא: "את קלקלותיה של הדמוקרטיה יש לתקן בעוד דמוקרטיה" . ובכן, לא שרון הוא האיש לתקן את הדמוקרטיה הישראלית, כשם שהוא לא האיש שיתרום לבטחונה הממשי, ארוך הטווח, בטחון הכרוך מעצם מהותו בהעמקת ההדדיות שבין מדינת ישראל לבין משפחת העמים – תהא זו בעייתית וצבועה כשם שתהיה - ולא בהתנכרות שיטתית, כוחנית ופאתטית כלפיה בכלל וכלפי המרכיב הערבי שבתוכה, בפרט.
http://www.haokets.com/article.asp?ArticleID=125
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
14:41 15.09.04 |
|
|
35. דרישה: לחקור הענקת האדמות לשרון
בתגובה להודעה מספר 19
|
דרישה: לחקור הענקת האדמות לשרון
11:43, 15 ספטמבר 2004 / כ"ט באלול תשס"ד
על שולחן מבקר המדינה הונח מכתבו של מאיר אינדור, איש תנועת 'אלמגור', הדורש ממבקר במדינה השופט בדימוס גולדברג לחקור את האופן בו הועברו לידי ראש הממשלה שרון אדמות חוות השקמים במחיר מגוחך של 40 $ לדונם.
אנו מביאים בזה קטעים נבחרים ממכתבו של אינדור:
אל:
לשכת מבקר המדינה
משרד מבקר המדינה בשל מצוקת הקרקעות במדינה והצפיפות הגדולה והולכת (גם בשל ההתנתקות המתוכננת) ובשם עיקרון שוויון הזדמנויות של אזרחי ישראל - 1. מוגשת בזה בקשה לחקור את נוהלי העברת 5000 דונם קרקעות המדינה לידיו של מר אריאל שרון (כיום ראש ממשלה בישראל) תמורת 40 $ לדונם על ידי מנהל מקרקעי ישראל באזור המכונה "חוות שקמים". א. אבקש לבדוק מי הורה על העיסקה אז? ב. איך קרה שמחיר הקרקע היה כ"כ נמוך באופן שערורייתי לערכים נומינליים של אותה שנה? ג. האם מר שרון ניצל את תפקידו כאלוף פקוד דרום כדי לקבל אדמות מדינה במחיר מגוכח? רק כדי לסבר את האוזן: באותה שנה הוצע למתלונן הח"מ ששירת כפקודו של שרון בפקוד דרום, דירה בת 78 מ"ר ובבניין קומות בשכונת ספר בנוה יעקב בירושלים במחיר של 60.000$ ! אף ששרון היה גבוה ממני בדרגה אין הדבר מעניק לו מתנות חינם מקופת של הציבור, במקרה זה ממאגר הקרקעות המצומצם של תושבי ישראל, מאגר שמתרוקן ומצטמצם. כמו כן לא ידוע לי על אף אלוף שקיבל לקראת סיום שרותו נכס כזה במחיר כזה. ברצוני לציין שמר שרון באותה תקופה היה אדם מבוסס כלכלית בעל משכורת גבוהה של אלוף בצה"ל ויורש של נחלה גדולה במושב במרכז הארץ. 2. מקור הכסף לקניה: ע"פ המפורסם לגבי מקורות המימון לקניה היא לא נעשתה מכספי פיצויי הפרישה של מר שרון אלא מכספי מליונר בשם משולם ריקליס. אבקש לברר גם מה היו האינטרסים של המליונר ריקליס לממן הלוואה למר שרון בסך האמור והאם ריקליס קיבל טובות הנאה ממר שרון בהמשך דרכו הפוליטית? 3. עתיד: א. כדי לתקן את המעוות אבקש לברר אם החזקת הקרקע היום היא בהסכם חכירה (כדוגמת המושבים) ולכמה זמן? ב. גם אם נחתם הסכם בלתי מוגבל בזמן אבקש לברר את האפשרות לפתוח בהליך מתוקן של החזרת הקרקע לבעליה –אזרחי ישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל. אם מחמת הליכים בלתי מתוקנים, מחירים בלתי סבירים ו/או מצוקת קרקעות הולכת וגדלה של תושבי ישראל כולל תושבים משדרות הרוצים להתרחב מזרחה כמה שיותר רחוק מהקטיושות וכיום מנועים מכך בשל ריכוז של כמות מדהימה של קרקעות אצל משפחת שרון באותו אזור. 4. רצון טוב: בטוחני שאם תפנה בתום חקירתך אל מר שרון ובניו, הם יגלו רצון טוב (כפי שעשו זאת עד כה בכל החקירות האחרות), וכמו בעבר לא יתחמקו מאחורי טענות פורמליות. ואם תמליץ להם על החזרת הנכסים לציבור, מר שרון ובניו יבינו את מצוקת השעה, העוול החברתי בהמשך החזקת אותם נכסים, יחזירו את הקרקעות לציבור לשם בניית אלפי יחידות דיור במחיר מוזל לשכבות המצוקה של ישראל. 5. פיצויים: אבקש לבדוק אם מגיע למדינת ישראל כספים עבור השימוש בשטח הענק במשך כל השנים. ידוע לנו שהשטחים הכניסו לשרון ובניו רווחי עתק. בכבוד רב מאיר אינדור
ירושלים (ש)
http://www.a7.org/news.php3?id=89099
https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:09 28.03.04 |
|
|
20. אמת צרופה= שרון= ביילין= שריד= ועדת אגרנט= כתב אישום
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.03.04 בשעה 20:19 בברכה, פילוביץ שחף
ב-12 שעות האחרונות הוזכרה ועדת אגרנט/הדו"ח בנסיבות שונות
שהמכנה המשותף להן הוא ראש הממשלה אריאל שרון = כתב אישום....
שימו לב !!
@ ח``כ שריד: מסקנות הוועדה לבחינת הערכות המודיעין מזכירות
את ועדת אגרנט בכך שהטילה את כל האשם על הדרג הצבאי וניקתה
את הדרג הצבאי.
https://rotter.net/forum/scoop/5087.shtml
@ המלצה: להוציא את יחידה 8200 מאמ''ן = המלצה מתוך דו"ח ועדת אגרנט
ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת מערך המודיעין ערב המלחמה בעיראק ממליצה להוציא את יחידת איסוף המודיעין 8200 מאמ"ן ולהפכה לסוכנות מודעין לאומית עצמאית. הוועדה קובעת, כי לקחי המלחמה בעיראק מהווים תמרור אזהרה מפני הפיכתה של הערכת המודיעין לכלי ריק, ומהסכנה שהיא עלולה להתגלות שוב בעתיד כמשענת קנה רצוץ.
הוועדה מגדירה ככשל מודיעיני חמור את העובדה שמערכת הביטחון לא היתה מודעת להימצאותו של נשק לא קונבנציונלי בלוב.
http://glz.msn.co.il/glz/news/AEB7CE1FA8A94B7DBE804D067FE81B73.htm
@ היום ברשת ב' בתכניתה של כרמית גיא, רואיין ביילין בנושא הכשת כתב אישום נגד שרון, והוא אמר/איים ש...:-
"שהוא יארגן אלפי מוטי אשכנזי נגד ראש הממשלה...
מוטי אשכנזי = ועדת אגרנט
ראש תנועת יח"ד, יוסי ביילין, אמר כי הוא מצפה להחלטה מהירה של היועמ"ש מזוז, וכי הוא, ביילין, יקבל כל החלטה. עם זאת, אמר, כי אם יוחלט על העמדה לדין, יידרש שרון להתפטר לאלתר, על-אף שהחוק אינו מחייב זאת - אלא אם הורשע בדין. לא ניתן לו מנוח, אמר....
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-43192-00.html?tag=20-19-51 @ לסיכום:
מה זה אומר, אמת צרופה נטו או שזה קמפיין יזום ומכוון כמו שכתבתי
לפני 5 ימים...:-
102. ביילין התחיל קמפיין נוסח ''סברה ושתילה''-ראו הוזהרתם!!
https://rotter.net/forum/gil/5596.shtml#102 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:58 28.04.04 |
|
|
28. מיהו ''הקצין הבכיר'' ששיקר לשרון ביודעין ? זאב שיף
בתגובה להודעה מספר 20
|
Watto
חבר מתאריך 2.6.02
928 הודעות 15:21 28.04.04
מיהו ''הקצין הבכיר'' ששיקר לשרון ביודעין ? זאב שיף
מהארץ כותב על כך היום בטורו על הניסיונות הקודמים לחיסול עראפת.
ציטוט:מה שלא ידוע ברבים הוא, שהיו עוד שני מקרים, אחרי מלחמת לבנון, שנעשו צעדים לחיסול ערפאת. במקרה אחד היתה התוכנית לפגוע במטוסו מעל לים התיכון. כפסע היה בינו לבין פגיעה ישירה. הקצין הבכיר שהיה צריך לתת את הפקודה לירות נרתע משום מה ברגע האחרון. לידידיו אמר, שהתעורר בו חשד שמדובר בפעולה שלא אושרה על ידי ראש הממשלה בגין. שרון כעס כמובן, אך הסבר ההסבר שניתן לו היה, שלא נוצרה הזדמנות מבצעית. אז מי שיקר לשרון ?!
@ להלן: הכתבה !!
יום רביעי ז' באייר תשס"ד, 28 באפריל 2004
הניסיונות הקודמים לפגוע בו
מאת: זאב שיף
אין זו הפעם הראשונה בתולדות הסכסוך עם הפלשתינאים, שהשאלה אם להרוג את יאסר ערפאת עולה על הפרק. היא עלתה בעבר בתקופות שבהן ערפאת כבר נחשב למנהיג מוביל, בעל מעמד לאומי ובינלאומי. לכל המקרים היה קשור, באופן כזה או אחר, אריאל שרון בעת שכיהן כשר ביטחון. מכאן, שהמצב הנוכחי אינו חדש לו. המקרה הראשון ידוע: במלחמת לבנון ב-1982 התאמצו המודיעין וחיל האוויר לפגוע בערפאת בביירות הנצורה. הם לא הצליחו למרות הפגיעות הקרובות מן האוויר. כשהסתיימו הקרבות החליט ראש הממשלה מנחם בגין שלא להמשיך במאמצי הפגיעה הישירים בערפאת. נראה שסבר כי יש להתייחס אליו כאל מנהיג לאומי, אף שראה בו טרוריסט. לכן לא אישר הצעה לפגוע בו באמצעות צלף כשעלה עם כוחותיו הנסוגים על אוניית הפינוי שאירגנו האמריקאים. מתצלום של ערפאת שנעשה מקרוב היה ברור, כי לא היה קשה לפגוע בו. ערפאת ניצל איפוא. מה שלא ידוע ברבים הוא, שהיו עוד שני מקרים, אחרי מלחמת לבנון, שנעשו צעדים לחיסול ערפאת. במקרה אחד היתה התוכנית לפגוע במטוסו מעל לים התיכון. כפסע היה בינו לבין פגיעה ישירה.
הקצין הבכיר שהיה צריך לתת את הפקודה לירות נרתע משום מה ברגע האחרון. לידידיו אמר, שהתעורר בו חשד שמדובר בפעולה שלא אושרה על ידי ראש הממשלה בגין. שרון כעס כמובן, אך הסבר ההסבר שניתן לו היה, שלא נוצרה הזדמנות מבצעית. המקרה השני היה כרוך בטעות חמורה בזיהוי, שהיתה יכולה להסתיים בכי רע. למודיעין נודע שמטוס אזרחי ובו 20 פלשתינאים שלחמו בביירות וקיבלו טיפול רפואי ביוון עומד להמריא למצרים וערפאת יהיה בו. גם במקרה זה ניתנה לחיל האוויר הוראה להתכונן להפיל את המטוס.
הרמטכ"ל אז היה רפאל איתן. מפקד חיל האוויר דוד עברי פיקפק בטיב המידע המודיעיני. שוב ושוב ביקש שהידיעה תיבדק מחדש וביסודיות. ואכן צדק. כשהמטוס היה באוויר התברר שערפאת אמנם נמצא בו, אך זהו ד"ר פתחי ערפאת, נשיא אגודת הסהר האדום הפלשתיני, אחיו של יאסר ערפאת. ערפאת אינו הדוגמה היחידה למנהיג ערבי קיצוני שסיכן את ישראל והיא ניסתה לפגוע בו. לולא התאונה שבה נהרגו חמשת אנשי סיירת מטכ"ל, כשהתאמנו לקראת הריגת סדאם חוסיין, סביר להניח שראש הממשלה יצחק רבין היה מאשר את הפעולה. בשנות ה-50 היו שהשתעשעו באפשרות לפגוע בדרך מיוחדת בנשיא מצרים, גמאל עבד נאצר. הרעיון נפל בטרם הובא לאישור. פרט למקרה של סדאם היתה המגמה בדרך כלל, ובצדק, להימנע מפגיעה במנהיגים מדיניים. עם זאת ישראל צעדה על הסף בעניין זה. שכן אם מנהיג מדיני מאשר פעולות טרור, האם צריכה להיות לו חסינות? האם אסור לפגוע, למשל, במנהיג כאוסאמה בן לאדן? אבו ג'יהאד היה הרמטכ"ל ושר הביטחון הפלשתינאי והיה מעורב אישית בתכנון ובאישור פעולות טרור, אך היה גם מנהיג מדיני בולט. אירועי האינתיפאדה הראשונה הם שדירבנו את חיסולו. בנסיבות מיוחדות, בעת מלחמה, לא הרבתה ישראל לפקפק אם לפגוע במנהיג המעורב בטרור. המקרים הבולטים מהתקופה האחרונה הם אבו עלי מוסטפה, מנהיג החזית העממית, שבעקבות חיסולו רצחו הפלשתינאים את השר רחבעם זאבי, ואחמד יאסין.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=421066&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
12:22 03.05.04 |
|
|
29. שרון הוא המנהיג החשוב ביותר מאז קום המדינה/אריק בך
בתגובה להודעה מספר 20
|
שרון הוא המנהיג החשוב ביותר מאז קום המדינה
אריק באך - 02/05/2004
הצהרת בוש שקולה, ובצדק, לחשובה ביותר מאז הצהרת בלפור והותירה את העולם הערבי כולו ואפילו את אירופה, המומים.
חיסולם של יאסין וראנטיסי והכנסת ערפאת וכל המנהיגות של הטרור לפאניקה קיומית ממש, היא המהלך הדרמטי ביותר שנעשה לחיסול ממשי של האוייבים הגדולים ביותר שקמו ליהודים מאז היטלר. הפגנת הנאמנות של שרון כלפי בוחריו ע"י בקשת המנדט מהם למהלך שהוא עמד לעשות בניגוד למצע המקורי אשר הוביל אותו לשלטון, חייבת להותיר את כל עם ישראל בתדהמה ולמלא את ליבם של האזרחים כולם הערכה והוקרת תודה אל המנהיג הראשון בפוליטיקה של מדינת ישראל אשר הפגין יושר והגינות שכזו במקום שבו בן-גוריון, בגין, פרס, רבין ואהוד ברק פשוט נכשלו ולפחות על אחד מהם ניתן לומר כי הכשלון היה עד כדי ביצוע עבירות פליליות חמורות העולות עד כדי בגידה של ממש.
שוב יחדיו
מעולם לא העיז אף אחד לכתוב נגד אריק שרון את הדברים החמורים והקשים שאני כתבתי לפני שבוע כנגד תכנית ההתנתקות שלו. 
כל הקמפיין שניהל נגדו הימין הקיצוני היה לטיפה רכה וסימלית (וכמעט אמרתי סמולית, ולא במקרה) לעומת הדברים החמורים שאני העלתי כנגד תוכנית ההתנתקות. ויעיד על כך אולי יותר מכל הדואר האלקטרוני הכי מרגש שקיבלתי, מחבר ותיק ובכיר של מפלגת העבודה אשר כתב לי "כל חיי צמחתי וגדלתי על ברכי מפא"י וברבות הימים הפכתי מאוהדיו הגדולים ביותר של פרס לחסיד הנלהב ביותר של ביילין. העובדות שציינת, להבדיל מהסיסמאות הריקות שהורגלתי לשמוע מימין ומשמאל, הפך אותי פתאום לאוהד מושבע של פייגלין שלא לומר חלילה בפומבי את השם כהנא. תודה לך על שפתחת את עיניי. אני לא פחות אוהב שלום ממקודם, אבל כעת ברור לי מה אסור לעשות כדי לאבד אותו ואותנו גם יחד" ועל כן – אין אדם יותר מאושר ממני על התבוסה הראויה שנחל אריק שרון במשאל הליכוד. אריק שרון הפסיד בקרב אך ניצח במערכה חשובה הרבה יותר. במערכה אשר למרבה הצער והכאב והשכול, הוכיחה לנו פעם אחר פעם, כי הפוליטיקאים הם במקרה הטוב זונות, ובמקרה הגרוע – בוגדים. הדברים הרי נכתבו על ידי טובים ממני וידועים ממילא לכל, אך ראוי לחזור ולצטט אותם כי ההבדל הזה בין שרון לכל קודמיו, מדהימים וחייבים לעורר התפעלות והערכה כלפי המנהיג הענק הזה: יוסי ביילין הוציא לאחרונה ספר, "מדריך ליונה פצועה", שהוא כתב הגנה והתחמקות מאחריות. בנקודה אחת בספר הוא מצטט נאום תוכחה, שנשא באוזני שמעון פרס, אחרי שהתקבלה ההחלטה במרכז מפלגת העבודה להצטרף לממשלת אריאל שרון. הוא מזכיר בו לפרס, שסקרי דעת קהל אינם חזות הכול. אז מה אם העם מתנגד לירידה מן הגולן? מקשה ביילין. ממתי חשובה דעת העם בשאלות כאלה? "מה היתה גדולתך כמנהיג?", הוא שואל את פרס, ומשיב, "אתה הלכת בעקבות בן גוריון, שאמר: יש ציבור, תמיד צריך להתחשב בו, קודם כול בבחירות ובתוצאות, אבל במדיניות – אף פעם לא לקבל את ההחלטות על פי הציבור, אלא לנסות ולשכנע אותו". האם אתם מבינים את המשמעות החמורה של הדברים?
מנהיג פוליטי חשוב בחברה דמוקרטית, שר משפטים לשעבר, מרצה לשעבר בחוג למדע המדינה, נוזף במפלגתו על נסיונה המאוחר מאוד להתחשב ברצון העם. אם למישהו נחוץ הסבר יותר תמציתי על סיבות כשלונה הפנומנלי של המפלגה הזו, המועמדת עכשיו להתכווץ לממדים של סיעה בינונית בכנסת, ספק אם מישהו היה יכול להעניק את ההסבר בדיוק יותר נמרץ.
הפירוש שבן גוריון וממילא ביילין ופרס העניקו למנהיגות בחברה דמוקרטית הוא בלתי נסבל, לא רק מפני שהוא מניב תבוסות אלקטורליות, אלא מפני שנודפים ממנו ניחוחות וזכרונות של דיקטטורות מסוכנות.
יצחק רבין היה גיבור דורנו, אם לא בזכות כשלונותיו כמפקד, בריחותיו משדה הקרב, התמוטטויותיו הנפשיות והתמכרויותיו הנרקוטיות, אז לפחות בזכות מותו ההירואי. אבל לרוע המזל הוא היה שותף לפירוש היהיר הזה של מנהיגות בחברה דמוקרטית. דעת הציבור??? מבקריו הרי היו "קשקשנים", או "פרופלורים". הוא לא ראה את עצמו מחויב לבקש את הסכמת העם, רק מפני שהוא לא עמד בהסכמה הקודמת, שעל יסודה נבחר. התוצאות הטראגיות באמת כנראה נחסכו ממנו. אין זה מן הנמנע, שאילמלא נרצח, ואילו היה חוזר ומתמודד על ראשות הממשלה ב-1996, הוא היה נוחל תבוסה אשר הייתה מכווצת את מפלגת העבודה אל תהום הנשייה. תבוסה כזאת היתה מביאה את אוסלו אל קיצה, כבר אז.
אהוד ברק לא למד שום דבר מנסיונו של רבין. הוא הקרין אותה יהירות, והונחה על ידי אותו בוז כלפי ביקורת. גם הוא חרג באופן דרמטי מן ההסכמה שהעלתה אותו אל השלטון עד כדי ביצוע עבירות פליליות המעלות שאלות קשות באשר לנאמנותו למדינת ישראל. גם בעיניו, מנהיגות הגיעה אל שיאה כאשר המנהיג החשיב את הכרתו האסטרטגית יותר מאשר את רצון העם. אבל בעוד שלרבין היו כשרונות פוליטיים מסוימים (ובסיס פרלמנטרי הרבה יותר רחב), הנה לברק לא היה כל כשרון פוליטי, ויהירותו הגיעה אל שיאים כאלה, עד שלבשה ממדים של פארסה. הוא היה נפוליאון ויוליוס קיסר וצ'רצ'יל ודה גול והגנרל המקסיקני קסנטנינטה כרוכים יחדיו – רק ללא הכשרון של אף אחד מהם.
 מנהיג פוליטי, המודיע בפומבי כי חובתו היא להתעלם מרצון העם, מוציא את עצמו מן הכלל ואינו ראוי לשמש - את ארצו, את תנועתו, את העניין שלשמו הוא נמצא בפוליטיקה. כל הטעיה של הציבור, כל הפרת הבטחה לבוחר שכרוך בה ביטוי של בוז כלפי התהליך הדמוקרטי. הופכת את האקט של בחירות למיותר, וזורעת את זרעי חורבנה של כל שיטה דמוקרטית. אהוד ברק לא רק התנער מן המנדט שלו, הוא אפילו הכחיש את אחריותו לפני הפרלמנט. אם בכל התהליך הטראגי של אוסלו היה רגע שבו מנהיג פוליטי התקרב ל"פשע", במובן של הפרת חוק ושל הפרת חוקה, הרי שהמנהיג הזה היה ברק בקמפ דייוויד ובטאבה. "פשע" (בעניין ברק) אינו נוגע להפרת ההבטחה. הבטחה פוליטית אינה מסמך משפטי, ועל הפרת הבטחות פוליטיקאים מפסידים בבחירות, לא מועמדים לדין. ה"פשע", במובן של הפרת חוק נוגע לזה שברק יצא לקמפ דייוויד לאחר שאיבד את הרוב הפרלמנטרי שלו (וישב שם בחסות פגרת כנסת); ושלח את שליחיו לטאבה כאשר ממשלתו היתה ממשלת מעבר (הוא התפטר, כזכור, כדי להבטיח שיהיו בחירות ישירות לראש הממשלה בלבד, וכדי למנוע בחירות חדשות לכנסת). כאשר ממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית עוקפת את הפרלמנט, אפשר לטעון, שהיא מפירה את החוקה (או את חוקי היסוד, בהיעדר חוקה.
בדיון שראשי מפלגת העבודה יחוייבו לקיים לאחר התבוסה הגדולה אפילו עוד יותר אשר הם ינחלו בבחירות הבאות, מומלץ להם לבדוק עם עצמם, מה יכולה מפלגת העבודה לעשות, כדי להבטיח שבראשה לא יתייצבו עוד אנשים, הסומכים על עליונותם האינטלקטואלית יותר ממה שהם סומכים על רצון העם; הסבורים, שמנהיגות אמתית כרוכה באי-אמת ובמניפולציה; המשוכנעים, שבחירות הן אקט של האצלת סמכויות, כדי לעשות באמצעותן את ההיפך ממה שרצו הבוחרים.
ולפני שאוהדי הליכוד ישבחו אותי חלילה על ההצלפות שלי כנגד הלהטוטנים של המפלגה בעלת אלף הפרצופים (מפא"יאמתעבודההמערך) – אזכיר גם את חטאו של מנחם בגין האגדי, אשר לפני בחירות 77 הצהיר שלא יפנה את סיני (ואף שיעבור לגור שם כשיפרוש).
תמיכה בשלום עם מצרים אינה הופכת שקר זה לחיובי יותר, ואת דעתי לגבי ה"שלום" עם מצריים הבעתי יותר מפעם אחת: התמיכה בשלום חלקי עם מצריים נשענת על ראייה צרת אופקים, קיצרת טווח, בורות מוחלטת כלפי האסטרטגיה של העולם הערבי כולו, והגרוע מכל, זילזול יהיר ומטופש ממש בחוכמתו האדירה של חוסני מוארכ, ממש כמו שאנו מזלזלים ב"מגמגם הטיפש מהמוקטעה" אשר הצליח לא רק להתל בכל נסיונות החיסול של המוסד המהולל שלנו, אלא שבניגוד אלינו הוא מצליח להוריד כבר חמישה דורות של מנהיגים ישראליים ושני דורות של מנהיגים אמריקאיים על ארבע, ולמרות שהוא איננו טורח אפילו להסתיר את האסטרטגיה שלו, כי "שיטת הסלמי" של הסכמי הביניים איננה אלא שלב מקדמי של הפלסטינים בדרכם אל היעד הסופי. בינתיים, מושחת או פטריוט גיבור לעמו (אינני רואה סתירה בין אלה, ולכן לא מתרגש מהחשדות נגד שרון), מגמגם או לא, הוא מוכיח שהוא שם את כל מנהיגי היהודים בכיס הקטן ואוכל את כולם בלי מלח.
בכל אופן, כאמור גם בגין האגדי אינו נקיא מאותו חטא הבגידה בהבטחות המפורשות שלו לבוחריו.
רק במדינה אשר הגנטיקה של אזרחיה ספוגה בהרגלי הכניעה של ימי העבדות, שקר לבוחר לגבי כוונותיו של מועמד נתפס לגיטימי בציבור כה רחב, ועוברים על זה בשתיקה וחוסר אונים קולקטיבי.
"פושעי אוסלו" לדין?
ארבע פעמים מפורסמות במרוצת המאה העשרים, מנהיגים פוליטיים הותקפו על ידי יריביהם כ"בוגדים", מפני שחתמו על הסכמי פשרה מרחיקי לכת. בכל אחת מן הפעמים נטבעו מטבעות לשון, שהיו יצוקים באותה תבנית עצמה: סמיכות, שבה המלה "פושעים" היתה הנסמך, ושם המקום שבו נחתם ההסכם היה הסומך. ב-1918 הוכרזו הבולשביקים ברוסיה ל"פושעי ברסט-ליטובסק", אחרי שוויתרו על חלקים ענקיים של נדונייתם לגרמניה, רק כדי להישאר בשלטון. ב-1919 הוכרזו מנהיגי הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית ל"פושעי ורסאי", מפני שסירבו לצאת למלחמת עולם חדשה, כדי להגן על גבולותיה ההיסטוריים של גרמניה – וחתמו על הסכם משפיל, שהכתיבו להם המעצמות המנצחות (אילו ניצחו, הגרמנים עצמם התכוונו להכתיב הסכם משפיל שבעתיים). ב-1991, נשיאי רוסיה ואוקראינה ויושב ראש הפרלמנט של בלארוס הסכימו לפרק את ברית המועצות. הם חתמו על ההסכם ביער בלובז’ בבלארוס, ומשום כך הוכרזו ל"פושעי בילובז'סקאיה פושצ'ה" על ידי אויביהם, הן מן הימין הקיצוני והן מן השמאל הקיצוני. ב-1993, על מדשאת הבית הלבן, יצחק רבין ושמעון פרס התחילו נסיון פוליטי נועז מאין כמותו: להתיר את הקשר הגורדי במזרח התיכון. הם הקימו מובלעות ריבוניות דה-פאקטו בשביל ארגון, שעד אותו היום תואר בדרך כלל כאויב הגדול ביותר של העם היהודי מאז אדולף היטלר. הנסיון הזה התמוטט בדם ואש שבע שנים אחר כך. עוד לפני שהתמוטט, אבל ביתר שאת אחרי שהתמוטט, רבין ופרס וכל עוזריהם הוכרזו "פושעי אוסלו", על שם העיר שבה נולדו ההסכמים והגיעו אל פרקם כידוע - הוויתור על ארץ ישראל השלמה ב-1993, כיווץ גרמניה ב-1918, ופירוק ברית המועצות ב-1991, לא היו תוצאות של בחירה. הם שיקפו תבוסה אסטרטגית.
אריק שרון הוא הגיבור אשר שבר מסורת מדאיגה של בוגדנות פוליטית
 את הדברים שלי, אינני כותב לחברי מרכז הליכוד. אני בטוח שהם יודעים להעריך את הנאמנות שהמנהיג שלהם הפגין כלפיהם, בניגוד מוחלט למה שהיה נהוג מאז קום המדינה כולל בגין האגדי של הליכוד. כולם הרי יודעים שמבחינה חוקית ומעשית, שרון יכול היה בקלות להעביר החלטה בזכות ההתנתקות על ידי קבלת גוש חוסם ממפלגות השמאל והערבים תוך ציפצוף גדול ואותם תירוצים מלומדים שאנו דמוקרטיה ייצוגית ולא ישירה (ולשמאל הרי לא הייתה בעיה להבטיח לשרון שאם יסכים להחזיר שטחים הם ידאגו שעדנה ארבל תיסוג מעמדתה בעניין כתב האישום. מי שנתן את ההוראה לחסל גם יכול לתת את הוראת החנינה). את הדברים הללו אני כותב דווקא ליפי הנפש אשר אין לי ספק, בניגוד לימין אגב, שהם באמת יפי נפש. אני כותב לכל אותם מצביעי מר"צ לשעבר שעברו להצביע "שינוי". אותם מצביעי שינוי הם הרי אלה החפצים יותר מכל לראות את שרון נופל מהשלטון (למנהיגי התנועה שלכם הכיסא וטובות ההנאה המתלוות אליו יותר חשובים מהרצון שלכם והמצע שלהם, אבל זה לא העניין כרגע). אבל כשאני מבקש להכריז על שרון דווקא כמנהיג החשוב ביותר שקם למדינת ישראל, כן כן – אותו שרון של מלחמת לבנון הטראגית (אני חושב שאסור לשכוח לחובתו את השגיאות החמורות אשר הקנו לו את הנסיון הרב להפוך למנהיג כה דגול), אני מבקש להזכיר דווקא לאותם בוחרי שינוי המתעבים את שרון מה היא ערכה וחשיבותה של נאמנות לבוחר, למצע ולהבטחות. זה הרי לא חדש לאף אחד, שהרדיקל הכי גיזען שהיה אי פעם בפוליטיקה הישראלית, עומד דווקא בראש מפלגה המכנה את עצמה "שמאל ליברלי" ומכהן בה כ... שר משפטים. ולא סתם, אלא שר משפטים אשר בעברו רצוף הראיות מביכות. היה זה לא אחר מאותו השר הממונה –כמה ציני- על מערכת הצדק שלנו, אשר כתב פעם מאמר על נחיתותו הגנטית של האדם השחור. כן, זה אותו טומי לפיד שאמר, שכשהוא שומע את מוזיקה מזרחית הוא לא יודע אם אנחנו כבשנו את טול כרם או שטול כרם כבשה אותנו. מאבקו נגד קנאות דתית, הוא כשלעצמו, אינו מציין ליברליות אלא דווקא מוכיח פנאטיות, רק מהכיוון ההפוך. כן כן - זה אותו ליברל הומניסט אשר בשידור חי לעיני כל האומה, קטע אלמנה עם 7 ילדים מאור עקיבא אשר באה לתת פומבי בפופוליטיקה על פיטוריה, וביזה אותה בשאגה "אני הייתי ממליץ לפרחה שכמוך לקנות לילדים שלך אוכל בכסף שביזבת על התיסרוקת המצחיקה הזו כדי לבוא לטלויזיה לחפש מי שירחם עלייך". כן, כן... זה היה אותו לפיד הליברל שעל הנתון שיש בישראל 300,000 נשים מוכות הוא אמר "בטח איזה סוציולוג שמע את השכן שלו מרביץ לאישתו בטוסיק").
 אם אגלה את מי הוא מזכיר לי, בהתנהגותו ולאו דווקא בצורתו
סתם אחטוף מכם על הראש. אז לא אגיד לכם, כי גם לכם יש הרי זכרון טוב... שינוי, איננה התנועה היחידה אשר בגדה בכל בוחריה, אבל כשמבקשים מבוחרי שינוי להכיר בחשיבות ההיסטורית של מהלכי שרון, כדאי אולי להזכיר לבוחרים יפי-הנפש הנכבדים בהחלט הללו, כי החבר'ה האלה של שינוי, אשר הבטיחו לבוחריהם הנאורים הרים וגבעות, לא קיימו הבטחה אחת מכל הבטחותיהן. הם! הם ולא ש"ס או המפד"ל או יהדות התורה - זו הייתה דווקא חבורת שינוי שהובילו לזה שכיום נקבר החוק לנישואים אזרחיים, חוק טל... לא בוטל, משרד הדתות... לא פורק, אין תחבורה ציבורית בשבת וכל מה שיש זה במקום כמה חרדים אינטרסנטים שיושבים בממשלה אז יושבים כמה חילונים אינטרסנטים. אז איזו נאמנות לאומית אנו מצפים מאברהם פורז (כן, ההוא שקיבל את קולותיהם של ההם...) זה שמתפאר בכך שהוא צמחוני ואוסף חתולי רחוב מרוב רגישות, היה זה שבניגוד לקודמיו החרדיים, סירב לתת אשרות שהייה זמניות להומוסקסואלים פלשתינאים שהוציאו נגדם גזר דין מוות ברשות הפלשתינאית - למרות שישראל חתומה על אמנות בינלאומיות המחייבות אותה לעשות זאת (שר הפנים דרעי אישר, אבל מייד סילק אותם מרצון ובעדינות לשבדיה ולאנגליה). לבוחרי שינוי הנבגדים כדאי לפקוח עיניים ולזכור כי כל הרעיונות שהיו פרי מחשבתו של המחנה הליברלי בתקופת ממשלת נתניהו, שצריך להפסיק עם הכספים הייחודים, צריך להפסיק עם ההעדפות המגזריות, להחיל שיוויון תקציבי - נגוזו ברגע ששינוי עשו את מעשה ש"ס בכך שנתנו כסף שהובטח להם במו"מ הקואליציוני ל...מוסדות התרבות המנוהלים על ידי מקורביהם, דבר שאפילו אגודת ישראל לא עשתה, גם אצלה זה הוגדר בתוך התקציב. מבחינת העניין של מינהל תקין בחלוקת תקציבים שינוי לא הביאה שום בשורה שונה מש"ס. אותה גברת רק בלי כיפה, ולא לעניים או לשכבות המצוקה, אלא למעמד מדושן העונג ממילא.
מכל האמור אני מבקש מכולם להסיק את המסקנות המתחייבות:
1. על אריק שרון לנצל עד למאקסימום את ההישג ההיסטורי המדהים של הכרזת-בוש, כדי לכפות שלום בדרך יצירתית נועזת וחדשה, שלא כאן המקום לרדת לפרטיה, בבחינת האמירה ההיסטורית של הגנרל אשר לא רק אמריקה אלא העולם כולו חייב לו את חירותו,
"יהא לנו שלום - אפילו אם נצטרך להלחם עליו" (איזנהאוור, במבצע Overlord).
2. על הציבור כולו, ולא רק חברי מרכז הליכוד, להכיר בחשיבות ההיסטורית של הצעד אשר יותר מכל פילפולים של משפטפטנים נתן לכולנו שיעור חשוב ביושר, הגינות ובעיקר נאמנות - לציבור שבדרך כלל וללא יוצא דופן נהוג לירוק בפרצופו ולדרוך עליו ביום שהוא סיים את תפקידו בקלפי.
מאת: אריק באך ([email protected])
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
09:30 27.02.05 |
|
|
42. ח''כ אריה אלדד מדבר בערוץ 7 ומחזק את דברי הר-ציון......
בתגובה להודעה מספר 41
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.02.05 בשעה 11:03 בברכה, פילוביץ שחף
אריה אלדד: "עונת הפרובוקטורים היגיעה"
תקציר + קישורים לחומר רקע, המחשה ואימות:
האלימות האחרונה של הימין הקיצוני בישראל שכללה הפצת סטיקרים מבישים כמו: "אריק לילי מחכה לך", ההתקפות על לבנת ונתניהו והרצח הפוליטי הבא מתקתק בשער.מי שמסית זה ראש הממשלה עצמו שממונה על השב"כ שיכול לגלות תוך שעה מי הכין את הסטיקר והמכתבים וכו'.......
הסטיקר שהפיץ המקור המשטרתי. צילום ארכיון: פלאש 90
90. מפיץ הסטיקר ''שרון, לילי מחכה לך'' הוא מקור של המשטרה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5484&omm=90&viewmode= אבל מאוחר יותר הבנו מה קרה, במכונית של ביבי סתם נקר, לבנת אמרה שהצועקים זה חופש הביטוי והיא עצמה יודעת שהם צודקים ואת הסטיקר היפיץ הפרובוקטור המשטרתי, כמה צפוי שמי שגדל על ערכי הסיזון ישלים מעגל וישוב ויורה על אנשיו גדעון עזרא וחבריו לשלח פרובוקטורים, תמונה של רבין במדי אס אס כבר גבנו לנו אז נעשה שרון במדי סטלין, ארגון אי"ל כבם ע"י שמפניה אז נקים ארגון מחתרת נקרא לו נג"ל נוער גבעות לוחם ונעמיד פרובקור חדש בראשו, "שרון זקוק ללגיטימציה של הימין כדי שיוכל לפתוח עלינו באש ביום פקודה" 15 שנים חלפו מרצח ארלוזרוב בחוף ימה של ת"א, 15 שנים של הסתה ושטיפת מוח ועלילת דם נגד הרביזיוניסטים, ובאותו חוף 15 שנה אחך כך הם ירו באלטלנה ובמי שקפץ ממנה הימה, אבל זה הרבה זמן, תוך 5 חודשים הוא צריך להפוך את המתנחלים ממלח הארץ למטרה לכדורי מלח, מחוד החנית הציוני, מלטרה לחניתות הרובים, וכדי שחיילים לא יהססו הוא חייב למהר, "מזה פרובוקטור משטרתי קטן, צפו לגדולות" הרי הרצח הפוליטי הבא יבוא ומי שיזום אותו יעשה זאת בהשראת חצרו של שרון, "פחות מזה לא יספיק כדי להפעיל נשק חם כלפי המתנחלים ביום פקודה" לכן אבות ואמהות מחנכים ורבנים הסבירו לנוער שיבוא אליכם מישהו כזימטי וצעיר ויגיד לכם למסור את הנפש (הוא מפרט) או חיליה להרוג מישהו שמוגדר בוגד בפיו, מדובר בשב"כ שמחפש מישהו מבולבל שחושב שהוא יציל את העם הזהירו את הילדים
"עונת הפרובוקטיורים היגיעה".....
מדובר ב5 דקות ו20 שניות בלבד.
http://tinyurl.com/4z4ct
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
22:34 01.06.05 |
|
|
43. פלגן סידרתי
בתגובה להודעה מספר 0
|
פלגן סידרתי
תאריך: 30 במאי 2005
https://rotter.net/User_files/forum/429e0cfd6778bd29.htmlפרשת עסק הביש - פרשת לבון, הייתה ככל הנראה הפלוגתא האחרונה בתולדות המדינה שלא הייתה קשורה במישרין לאריאל שרון. מאז ועד היום כמעט כל פילוג, מחלוקת ועימות בתולדות המדינה נקשרו לשמו של אריאל שרון.
http://he.wikipedia.org/wiki/אריאל_שרון החל מפעולת התגמול בכפר קיביה, קרב המתלה במבצע קדש ומלחמת הגנרלים לאחר מלחמת יום כיפור, עבור דרך פינוי חבל ימית ומלחמת לבנון, ועד לעליה על הר הבית, פרשות סיריל קרן והאי היווני וכמובן תכנית ההתנתקות. דויד בן-גוריון מצוטט כמי ששאל אותו ב- 1962 "האם נגמלת מאמירת אי-אמת?", ושמחה ארליך שר האוצר בממשלת בגין הזהיר את מנחם בגין מפני מינויו לשר ביטחון בחשש שיעלה על הכנסת בטנקים. לאחרונה אף התגלה על ידי מחלקת היסטוריה של צה"ל כיצד בתקופת ההמתנה של מלחמת ששת הימים העלה באזני הרמטכ"ל רעיון לביצוע פוטש. לכאורה אין פסול בכך שאדם הופך עצמו לשנוי במחלוקת, אולם כאשר הדבר חוזר ונשנה באופן כה עקבי פעמים כה רבות, וגורם שסעים כה עמוקים בחברה הישראלית יש לבחון את הנסיבות. קצרה היריעה מלנתח כאן את כל הפולמוסים הללו. אנו נתמקד בסכסוך המתרחש בימים אלה, ושעלול להתפתח להיות הקטסטרופאלי ביותר. העימות הנוכחי יוצא דופן בתולדותיו של אריאל שרון מאחר ולראשונה מצדד בו מחנה שבכל הפלוגתות הקודמות לחם נגדו בחריפות. ובכל זאת למחנה השמאל ולאריק שרון היה תמיד מכנה משותף - הראייה הטוטאלית של המציאות בשחור ולבן, וחוסר בחילה באמצעים להשגת המטרה. גישה זו זכתה על ידי פרופ' יעקב טלמון לכינוי "דמוקרטיה טוטליטארית".
http://he.wikipedia.org/wiki/יעקב_טלמון כלומר שאיבת הלגיטימציה מהליך דמוקרטי אך בתום ההליך הדמוקרטי הפורמאלי יצירת עריצות של מיעוט הטוען שהוא מייצגו הבלעדי של "הרצון הכללי". מרגע שזכה ללגיטימיות הדמוקרטית, המיעוט אינו מחויב לפעול למען מה שהעם רוצה, אלא למען מה שרצוי לעם, וכל מי שאינו מסכים לכך הוא בהכרח שוגה ויש לכפות עליו ללכת בדרך האחת והיחידה התואמת את האידיאל. רק לאור גישה זו ניתן להבין את אופן ההתנהלות של שרון ושל תומכיו מהשמאל בנסיגה מגוש קטיף ומצפון רצועת עזה. במקום לקיים דיון פתוח בתכניתו, למתן אותה או להתאים את אופן ביצועה לחוגים רחבים יותר בעם, שרון שמר על הקלפים קרוב לחזה, ותקופה ארוכה אפילו לא פירט את מהות התכנית בפני שריו. הוא ניסה לעקוף את הצורך לקיים דיאלוג עם מרכיבי הקואליציה, ופעל למנוע דיון פרטני במרכיבי התכנית על ידי קיום משאל בין מתפקדי הליכוד. משכשל במשאל בליכוד הוא פשוט התעלם ממנו והמשיך הלאה לאמצעי כפייה ופיתוי אחרים. אמצעים שנשאו פרי כאשר שרים וסגני שרים שמלכתחילה התנגדו להתנתקות מצאו את עצמם מצביעים בעדה מסיבות כאלה או אחרות. למוד ניסיון מכישלון משאל מתפקדי הליכוד הוא התנגד בחריפות לניסיון לקיים משאל עם (שגם אנו, מסיבות אחרות, לא ראינו טעם לקיימו), ובכך חסם דרך אפשרית נוספת להכהות את הקיטוב.
http://www.geocities.com/kolhaam/kh_news.html#התנתקות_אלטרנטיבית הוא אטם את אוזניו לכל החלטות מרכז הליכוד שלא תאמו את תכניותיו (במיוחד להוראה לתמוך בקיום משאל), ועשה שימוש ציני רק במעט מהם שהלמו את ציפיותיו (צרוף מפלגת העבודה). גם כעת, בניגוד לתחזיות העיתונאים, הוא אינו "מלטף" את המיועדים לפינוי, אינו מקיים עימם דו-שיח אמיתי, ואינו מחפש דרכים לקרב אותם, אלא רק דרכים לאכוף עליהם את הביצוע הצייתני של תכניתו, לרבות שימוש במעצרים מנהליים וניסיון לחוקק חוקים שישללו זכויות מכל מי שינסה להתנגד. מחנה השמאל מצידו מספק לשרון הגנה חסרת תקדים מפני צליבה פומבית על כל מעשי השחיתות של בני משפחתו. הוא מוריד מייד פרופיל כאשר הוא מתייחס לאי סדרים ותפקוד לקוי של תומכי התכנית, ומעלים עיין מחוסר התכנון של תהליך ההתנתקות ושל כל מה שיקרה בעקבותיו בכל המישורים (וכמה זה יעלה). כפי שאמר תועמלן השמאל אברמוביץ' - הוא מטפל בו כבאתרוג. בעוד את מרכז הליכוד ה"סורר", שהוא גוף דמוקראטי רחב של אלפי אנשים טובים ופשוטים הוא שם לקלס ומליצה בשל כמה בודדים רק כדי לספק צידוק להפרה הבוטה של החלטותיו. וזאת להזכירכם: בדמוקרטיה אמיתית לא עושים רק את מה ש"נכון" ואת מה ש"צריך". בדמוקרטיה אמיתית נותנים ביטוי למאוויים של רוב העם ומבצעים את מה שרוב זה רוצה על פי תוצאות הבחירות האחרונות, על פי החלטות של גופים נבחרים רחבים של המפלגות, ועל ידי קיום דיאלוג פתוח והקשבה לכל קשת הדעות. כיצד ניתן למנוע את המשך הקרע ולחזק את התשתית הדמוקרטית של המדינה? במישור האישי של אריק שרון - מרכז הליכוד שאת החלטותיו הוא הפר חייב להחליט מייד על פריימריז לבחירת מנהיג חדש לליכוד. ברגע שיבחר מנהיג חדש זה, חברי הכנסת יפעלו להדחתו של ראש הממשלה המכהן, והחלפתו עוד במהלך הקדנציה הנוכחית של הכנסת. ובאשר למישור התחיקתי - יש לתת את הדעת לכך שאין בישראל הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת - הממשלה, לבין הרשות המחוקקת - הכנסת, שתפקידה בין היתר לפקח על הרשות המבצעת. כך יכול כל ראש ממשלה למנות 61 מחברי הכנסת לשרים וסגני שרים ולהפוך את הכנסת לסניף של הממשלה. כדי למנוע מצב שהכנסת אינה מפקחת על הממשלה, וראש ממשלה יכול להכתיב לה את החלטותיה, יש לקבוע בחוק יסוד שחברי כנסת המתמנים לשרים וסגני שרים יפנו את מקומם בכנסת. חברי כנסת יהיו חברי כנסת במשרה מלאה בלבד. 
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
10:10 03.07.05 |
|
|
46. לאומי מחק לחוות השקמים חוב של 600 אלף שקל
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.07.05 בשעה 10:34 בברכה, פילוביץ שחף
עדכון אחרון - 09:48 03/07/05
לאומי מחק לחוות השקמים חוב של 600 אלף שקל
מאת: שלומי גולובינסקי
המחיקה בוצעה בעת ששרון היה שר בממשלת נתניהו; בשבוע שעבר החליט שרון לבטל את חלוקת מניות המדינה בלאומי לציבור
תצלום: ליאור מזרחי / באובאו
בנק לאומי מחק לחברת חוות השקמים, הנמצאת בבעלות משפחת ראש הממשלה, אריאל שרון, חובות בהיקף כולל של כ-600 אלף שקל - כך עולה מתחקיר TheMarker. המחיקה בוצעה ב-96', אז מונה שרון לשר התשתיות הלאומיות בממשלתו של בנימין נתניהו. מדובר במחיקת ריביות ועמלות שהצטברו בחשבונה של חוות השקמים בגין אשראי בהיקף מוערך של 3 מיליון שקל באותה עת. עוד נודע כי הדבר היה בידיעתה המלאה של מנכ"לית הבנק, גליה מאור, שעקבה מקרוב אחר התנהלות הדברים, ושל בכירים נוספים בבנק.בשבוע שעבר החליט שרון לבטל את התוכנית לחלוקת מניות המדינה בלאומי לציבור, ולהעמיד למכירה את גרעין השליטה בבנק. בתוכנית, אותה קידם החשב הכללי באוצר, ירון זליכה, הושקעו בחודשים האחרונים מאמצים רבים, שעלו ממון רב לקופת המדינה. עם זאת לתוכנית היו מתנגדים לא מעטים, בהם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. חשבונה של חוות השקמים התנהל שנים ארוכות בסניף לאומי בשדרות. בעת שבוצעה המחיקה, הסניף נוהל בידי עמנואל עטון, שפרש בינתיים מלאומי. החשבון טופל בידי המחלקה המסחרית. כמו כן טיפל בסוגיה האגף לטיפול באשראים מיוחדים, בראשו עמד אז נחום ביטרמן, כיום היועץ המשפטי הראשי של הבנק. מחיקת החובות בהיקף של 600 אלף שקל בוצעה בעקבות טענותיהם של נציגי החווה כי חויבו בחיובי יתר ועמלות מופרזות. הטענות התבססו, בין היתר, על עבודת מחקר שהכינה חברה לייעוץ כלכלי המתמחה בתחום (ככל הנראה "נצרים"). הנוהל המקובל בלאומי הוא להעביר את הטיפול בעניין ליחידה לבדיקת פניות לקוחות, בראשה עמד אבינועם דור, שפרש לפני שנתיים. ואולם לא ברור אם בלאומי העבירו את הטיפול בנושא ליחידה. על פי אחת ההערכות, הוקם צוות בדיקה אד-הוק לבחינת הסוגיה, שכלל את בכירי החטיבה הבנקאית. בראש החטיבה הבנקאית שכונתה אז "חטיבת העל" עמד אז אבי זלדמן, כיום מנכ"ל בית ההשקעות לאומי ושות' מקבוצת לאומי. מתחתיו כיהנו ראש מחלקת הבנקאות הפרטית, דוד בר לב (שמונה מאוחר יותר לראש החטיבה), וראש מחלקת הבנקאות העסקית, גיורא עופר, כיום מנכ"ל דיסקונט. הצוות החליט על סמך חוות הדעת הכלכלית שהביא בא כוחה של משפחת שרון, לבצע את המחיקה. המהלך בוצע על פי חוות דעתו של מבקר הפנים בבנק, יוסי הורביץ, שגם הוא נותר בתפקידו בעשור האחרון. לפי אחת ההערכות, על האישור החריג למחיקת הריביות והעמלות חתם זאב נהרי, כיום מנהל הכספים הראשי של הבנק. בניגוד לטיפול בטענות אחרות של לקוחות, הפעם העדיף לאומי לוותר על חוות דעת כלכלית-משפטית בעניין. מקורות בנקאיים טוענים כי מחיקת חובות הנובעים מעמלות וחיובי יתר היא צעד מקובל בקרב לקוחות עסקיים. חוות השקמים, טוענים בכירים במערכת הבנקאות, היא לקוח ותיק של סניף שדרות, ולכן לבנק יש אינטרס לבא לקראת לקוח כזה. עם זאת מחיקת החובות למשפחת שרון הסתכמה בכ-20%-15% מהיקף החוב - סכום חריג בכל קנה מידה. החוב בסניף שדרות מהווה את הבסיס לפרשת סיריל קרן, הנחקרת כיום על ידי המשטרה. מלאומי נמסר בתגובה כי הבנק אינו נוהג להתייחס לחשבונות של לקוחות. מלשכת ראש הממשלה לא התקבלה תגובה עד לשעת סגירת הגיליון.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=595121&contrassID=1&subContrassID=0&sbSubContrassID=0
''הכל אודות החווה של אריאל ''אריק'' שרון...''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5228&omm=0&viewmode=threaded
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
אורן אדרי
גולש אורח
|
06:35 03.08.05 |
|
|
47. חקירת עסקה של חוות שקמים הועברה לפרקליטות
בתגובה להודעה מספר 0
| |
פוסט
חבר מתאריך 23.5.04
1388 הודעות 05:32 03.08.05
חקירת עסקה של חוות שקמים הועברה לפרקליטות
חברת "הכשרת היישוב" בבעלות יעקב נמרודי, העבירה 325 אלף דולר לחברה בבעלות בניו של ראש הממשלה בעבור אופציה שמעולם לא מומשה; חשד לתרומה אסורה או מתת היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובין-לאומית (יאחב"ל) במשטרת ישראל העבירה לאחרונה לפרקליטות מחוז המרכז את תיק החקירה בפרשת העברתם של 325 אלף דולר (1.3 מיליון שקלים) מחברת "הכשרת הישוב" לחוות שקמים שבבעלות בניו של ראש הממשלה, אריאל שרון. הכסף הועבר במאי 1999, כאופציה לקניית חברת "ש.פ. הנגב" שבבעלות חלקית של בני שרון. לאחר 42 חודשים החליטה הכשרת הישוב שלא לממש את האופציה. המשטרה חקרה חשדות לעבירות על חוקים שונים, ביניהם האוסרים מתת או קובעים תקרה לתרומות.
מפקד היאחב"ל, תת-ניצב עמיחי שי, ניהל את החקירה, שהוקפאה במחצית הראשונה של 2004 בהנחיית הפרקליטות וחודשה בדצמבר אשתקד. עו"ד איטה נחמן, מפרקליטות מחוז המרכז, ליוותה את החקירה ואמורה כעת להחליט אם התגבשו בתיק ראיות מספיקות להגשת כתבי אישום נגד אנשי "הכשרת הישוב" וגלעד שרון. אחד הקשיים שהתגלו בתיק הוא מצב בריאותו של יעקב נמרודי, מבעלי "הכשרת הישוב". באוקטובר 2002, לקראת גזירת דינו בבית משפט השלום בתל אביב, זכה נמרודי לקבלת מכתב המלצה מראש הממשלה שרון. בנובמבר 2002 החליטה "הכשרת הישוב" שלא לממש את האופציה. חשד להעברה סיבובית של הכסף בחקירה נבדק רצף הפעולות וההחלטות בהתקשרות שבין "הכשרת הישוב", "ש.פ. הנגב" וקיבוץ חולדה. החוקרים חשדו בקיומו של "מעגל שוטה" - העברה סיבובית של הכסף. הם ביקשו להיעזר ביחידת החקירות של רשות ניירות הערך, אך לדברי גורמים במערכת אכיפת החוק נתקלו בסירוב, בנימוק שחוקרי רשות ניירות הערך אינם עוסקים בסכומים כה נמוכים. מ"הכשרת הישוב" נמסר אתמול (שלישי), כי "ההתקשרות החוזית של חברת הכשרת הישוב, קיבוץ חולדה וש.פ. מהנגב בע"מ, היתה בנוגע לעיסקת נדל"ן אשר דומות לה נעשו על ידי חברות שונות במשק בעבר. עיסקה זו בוצעה במהלך העסקים הרגיל של החברה ואין בה כל רבב. לפיכך, כל ניסיון להדביק אבק של חשד לעניין זה הוא מופרך ומשולל כל יסוד". "עופר נמרודי ובכירים אחרים בחברה שיתפו פעולה באופן מלא עם החוקרים ומסרו גירסה מלאה ומפורטת. כן, מסרו מיוזמתם למשטרה את כל המסמכים הנוגעים לעיסקה וכל מסמך אחר שביקשה המשטרה. בכל הנוגע למהלך החקירה ונושאים שעלו בה, הרי על פי הנחיית המשטרה אין למסור פרטים בנוגע לעניין זה". גלעד שרון, שנחקר באזהרה, העדיף גם בחקירה זו שלא להשיב על שאלות החוקרים. עורך דין פטמן מסר אתמול, בשמו של גלעד, כי לא היה מקום לפתוח בחקירה זו, כי אין לו כל מושג מהן המלצות המשטרה וכוונות הפרקליטות וכי ראוי שהתיק ייסגר מחוסר אשמה. דובר רשות ניירות ערך, אורי קוצר, מסר כי "כמדיניות, הרשות אינה מגיבה בנושאי חקירות". (אמיר אורן "הארץ")
https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=608192
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
אורן אדרי
גולש אורח
|
20:59 04.10.05 |
|
|
48. אלפרון : שרון גנב ממני את הסניף. (2002)
בתגובה להודעה מספר 0
| |
חתול-רחוב
חבר מתאריך 5.6.02
4353 הודעות 23.12.02, 14:16
אלפרון : שרון גנב ממני את הסניף.
מוסא אלפרון יוצא נגד שרון: סניף הליכוד נגנב ממני בשיטות מאפיה
מוסא אלפרון יעתור לבג"ץ על כך שסניף הליכוד "נגנב ממנו" על ידי רה"מ שרון וראש מועצת גבעת שמואל זמיר בן ארי: "שרון אמר לזמיר שיגיד למנכ"ל הליכוד אריק ברמי לפעול נגדי"מוסא אלפרון ("הארץ") מאת: אמנון ברזילי, עוד בכתבה:
אלפרון ועו"ד ליאורה ברקו המייצגת אותו שמעו סיפורים על מה שעשוי לקרות בלילה לפתקי הצבעה. הם חששו מזיופים. עו"ד ברקו החליטה להיצמד לאנשי האבטחה שהוציאו את הקלפיות
השופט שטרוזמן אומר כי ישן "פה חצי שעה, שם שעה", אך מוסיף כי לא ייתכן שבזמן זה היו זיופים: "כל בית טלדור היה מלא מצלמות. אם מישהו ניגש למחשבים ימצאו אותו בצילומים"
על השאלה אם ייצא נגד שרון משיב אלפרון: "שיהיה אלוהים, לא ראש הממשלה. מה זאת אומרת שיגנבו לי את הסניף? זה עלה לי מאות אלפי שקלים. להעסיק צוות מבנה, כלי רכב" 
מוסא אלפרון, העבריין לשעבר החבר במרכז הליכוד, מאשים את ראש הממשלה, אריאל שרון, באחריות לכך שסניף גבעת שמואל של הליכוד "נגנב" ממני בשיטות מאפיוזיות. אלפרון אומר: "לפי דעתי, זה היה מאפיוזי. זה לא בדוק, אבל אני רוצה להוכיח את זה". ייתכן מאוד שאין להאשמותיו שחר, וכך גם סבורים בליכוד. ואולם אלפרון לא מתכוון לוותר ומחר יגיש בעניין עתירה לבג"ץ.אלפרון ועו"ד ליאורה ברקו המייצגת אותו שמעו סיפורים על מה שעשוי לקרות בלילה לפתקי הצבעה. הם חששו מזיופים. עו"ד ברקו החליטה להיצמד לאנשי האבטחה שהוציאו את הקלפיות הבחירות בסניף גבעת שמואל התקיימו ב-15 באוקטובר בסימן המאבק
בין ראש המועצה המקומית וראש סניף הליכוד, זמיר בן ארי, ובין אלפרון הטוען לכתר שביקש להדיחו. אלפרון, שנפצע קשה בניסיון התנקשות בחייו לפני כשבע שנים וכף רגלו נכרתה, קיבל משוב חיובי מהמצביעים ביום הבחירות וסבר כי סיכוייו להצליח הם גדולים. ואולם אלפרון ועו"ד ליאורה ברקו המייצגת אותו שמעו סיפורים על מה שעשוי לקרות בלילה לפתקי הצבעה. הם חששו מזיופים. עם סיום ההצבעה, כשאנשי האבטחה הוציאו את הקלפיות מאתר ההצבעה החליטה עו"ד ברקו להיצמד אליהם. עו"ד ברקו הגיע לבית המחשבים טלדור באזור התעשיה קרית אריה בפתח תקווה, ותבעה מהמאבטחים שיתנו לה להיכנס ולהיות נוכחת בעת ספירת הקולות. המאבטחים סירבו, אך ברקו לא ויתרה ומנעה בגופה את פירוק הקלפיות והעברתן לבניין. השופט שטרוזמן אומר כי ישן "פה חצי שעה, שם שעה", אך מוסיף כי לא ייתכן שבזמן זה היו זיופים: "כל בית טלדור היה מלא מצלמות. אם מישהו ניגש למחשבים ימצאו אותו בצילומים" עו"ד ישראל מימון, נציג היועץ המשפטי של הליכוד, עמד בחזית הבניין ודיווח בטלפון לשופט אורי שטרוזמן, שהיה אז יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, על העיכוב הבלתי צפוי בפירוק הקלפיות. השופט ביקש לדבר עם עו"ד ברקו, והציע לה להמתין לבואו. כשהגיע שטרוזמן, הוא הסביר לעו"ד ברקו כי לא תוכל להיכנס לבניין. "אני נכנס כעת לחצר הבניין כאשר אנפנף לך ביד, תדעי שהקלפיות אצלי", אמר לה. כעבור דקות אחרות נבלעו שטרוזמן והקלפיות בבנין. השופט נופף בידו, ועו"ד ברקו עזבה את המקום. השופט שטרוזמן שהה כל הלילה, וגם במהלך ארבע היממות הבאים בבית טלדור. "הסתובבתי בין האנשים והמחשבים שעוסקים בספירה. הם סמכו רק עלי", אמר. השופט שטרוזמן אומר כי ישן "פה חצי שעה, שם שעה", אך מוסיף כי לא ייתכן שבזמן זה היו זיופים: "כל בית טלדור היה מלא מצלמות. אם מישהו ניגש למחשבים ימצאו אותו בצילומים". לאלפרון טענות קשות על מה שהתרחש בבית טלדור באותו לילה. לדעתו, נגרם לו עוול גדול: הוא אמנם נבחר למרכז הליכוד, אך חלומו לכבוש את הסניף כולו נגוז. במועצת סניף הליכוד בגבעת שמואל 41 חברים. 26 מהנבחרים החדשים היו אנשי בן ארי - ובהם בנו, אחותו ובנה ומזכירתו האישית. אלפרון נשאר במיעוט, ורק 15 מאנשיו נבחרו. על השאלה אם ייצא נגד שרון משיב אלפרון: "שיהיה אלוהים, לא ראש הממשלה. מה זאת אומרת שיגנבו לי את הסניף? זה עלה לי מאות אלפי שקלים. להעסיק צוות מבנה, כלי רכב" אלפרון אומר: "הם גנבו לי את הסניף. זמיר הלך לאריק שרון ואמר לו שאלפרון הולך להשתלט על הסניף. שרון אמר לזמיר שיגיד למנכ"ל הליכוד אריק ברמי לפעול נגדי. אחרי הבחירות היתה מסיבה בקזה דל סול, וברמי השוויץ איך סידרו אותי. אנחנו עכשיו נחשוף את השיטה". על השאלה אם ייצא נגד שרון משיב אלפרון: "שיהיה אלוהים, לא ראש הממשלה. מה זאת אומרת שיגנבו לי את הסניף? זה עלה לי מאות אלפי שקלים. להעסיק צוות, מבנה, כלי רכב". עו"ד ברקו, הגישה בשמו של אלפרון, ערעור לוועדת הבחירות של הליכוד ב-24 באוקטובר הגישה. בערעור לא מוזכרת המלה זיופים, ומדובר רק על טעות בספירת הקולות. מבדיקת הטפסים שעשו אנשי אלפרון, טוענת עו"ד ברקו, עולה כי הצביעו 547 בעלי זכות הצבעה - אולם על פי תוצאות ההצבעה, כפי שהתקבלו על ידי ועדת הבחירות, מספר המצביעים הוא 463 איש. "מה שמותיר בעינה את השאלה היכן עוד 84 קולות... אשר על כן נפלה לדעתנו טעות בספירת הקולות ולכן אנו מבקשים ספירה חוזרת של הטפסים". http://www.fresh.co.il/dcforum/Scoops/43000.html
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
אורן אדרי
גולש אורח
|
23:13 04.10.05 |
|
|
50. פעיל הליכוד שלומי עוז זכה במכרז בטחוני - בלי שניגש אליו
בתגובה להודעה מספר 48
| |
 באותם ימים שבהם סייע פעיל הליכוד בעל העבר הפלילי שלומי עוז לעומרי שרון ולבכירים נוספים בליכוד להתברג ברשימת המפלגה לכנסת, זכתה חברה הקשורה אליו במכרז האבטחה הגדול ביותר בתולדות המדינה – בלי שכלל ניגשה אליו ובלי שעמדה בתנאי הסף. ממסמכים שהגיעו ל"ידיעות אחרונות" מתברר כי חברת "צוות ביטחון", שעוז היה אחד מבעליה בעבר וכיום רשומה אשתו כבעלת מניות באחת מהחברות הקשורות אליה, זכתה במכרז לאבטחת מסופי הגבול היבשתיים של ישראל במשותף עם חברה נוספת – למרות שלמעשה כלל לא ניגשה למכרז. עוז, שהורשע בעבר בקשירת קשר לסחיטה באיומים במסגרת פרשת האחים אלפרון מתחילת שנות ה-90', פעל בבחירות הפנימיות בליכוד עבור עומרי שרון ועבור שר האוצר סילבן שלום. את המטה הפוליטי של שלום בבחירות הפנימיות בליכוד ריכז אחיו, צבי שלום, המכהן כיו"ר רשות שדות התעופה. ארז חלפון, מי שהיה בעבר סמנכ"ל "צוות ביטחון", משמש כיום כרכז סיורי השטח של משרד ראש הממשלה. בשבוע שעבר החליטה ועדת המכרזים העליונה של רשות שדות התעופה כי חברת "צוות ביטחון", המספקת בין השאר שירותי אבטחת אירועים לליכוד ולמשרד ראש הממשלה, היא הזוכה במכרז שהיקפו נאמד בכ-250 מיליון שקל למשך חמש השנים הבאות. לפי גורמים בענף האבטחה מדובר במכרז הגדול מסוגו שנערך אי פעם על ידי רשות שדות התעופה. במהלך נובמבר פרסמה הרשות את המכרז ובו פנתה לחברות שמירה וביקשה הצעות מחיר. את מסמכי המכרז רכשו יותר מעשרים חברות בתחום. אל השלב הסופי
הגיעו רק חמש חברות: "שמירה וביטחון", "מיקוד אבטחה", "השמירה", "מודיעין אזרחי" ו"שלג לבן". חברת "צוות ביטחון" כלל לא ניגשה למכרז. חמש החברות הוזמנו ל"כנס מציעים", שבמסגרתו ניתנו הבהרות לגבי תנאי המכרז. בשלב זה היה ברור כי חברת "שלג לבן" לא תעמוד בתנאי הסף של המכרז, כיוון שמחזורה הכספי היה נמוך מהמחזור המינימלי שנקבע כתנאי להשתתפות, וכן ניסיונה בתחום השמירה נופל בהרבה מניסיונן של יתר החברות המשתתפות. במסמכי המכרז נקבע כי "מציע אשר לא ישתתף במפגש המציעים מכל סיבה שהיא לא יהיה רשאי להגיש הצעתו, ואם עשה כן תיפסל הצעתו על הסף". עוד נקבע, כי "הזוכה במכרז מתחייב שלא להוסיף או לצרף שום שותף או ליצור תאגיד אחר לשם קבלת זכויותיו לפי החוזה". אולם למרות שני תנאים אלה, שלושה ימים בלבד לפני מועד פתיחת המעטפות, ובהן ההצעות שהגישה כל אחת מהחברות, שלחה הנהלת רשות שדות התעופה מכתב לארבע מתוך החברות המשתתפות, שבו הודיעה כי חברת "צוות ביטחון" הצטרפה לחברת "שלג לבן" וביחד יוכלו לעמוד בתנאי הסף. גורם משפטי במגזר הציבורי אמר אתמול ל"ידיעות אחרונות" כי מכיוון שמדובר בשינוי מהותי בתנאים המקדמיים של המכרז, היה על הרשות לפרסם את השינוי במודעה בעיתונות ולדחות את מועד סגירת המכרז כדי לאפשר לכל החברות אשר רכשו את מסמכי המכרז להיערך בהתאם. אולם ברשות הסתפקו בהודעה לארבע חברות בלבד. בשבוע שעבר נודע כי למרות אי העמידה בתנאים זכו "שלג לבן" ו"צוות ביטחון" במשותף במכרז. מעיון במסמכי המכרז עולה כי בישיבת ועדת המכרזים שבה הוחלט על הזוכים לא נוהל פרוטוקול מסודר כמתחייב בחור. דובר רשות שדות התעופה, פיני שיף, סירב למסור את מסמכי ועדת המכרזים לעיון "ידיעות אחרונות" בטענה כי עקב כוונתה של אחת החברות שהפסידו לנקוט הליכים משפטיים, "לא ניתן בשלב זה למסור פרטים נוספים כדי לא לפגוע בזכויות הרשות במסגרת ההליך המשפטי". תגובות מחברת "שלג לבן" נמסר בתגובה לדברים, כי החברה פנתה ל"צוות ביטחון" לאחר שאושרה בקשתה לצרף שותף נוסף כדי לעמוד בתנאי הסף של המכרז לרשות שדות התעופה. עו"ד גדעון כהן מוסיף מטעם החברה: "זכינו במכרז בזכות הנתונים שהצגנו. מרשתי מעולם לא הכירה את אותו שלומי עוז ולא היתה ערה לכל קשר, אם קיים, בינו לבין צוות ביטחון. מרשתי זכתה במכרז כדת וכדין, וללא כל סיוע של גורם מפוקפק זה או אחר". ואילו שלום עמר, מנכ"ל חברת "צוות ביטחון" מסר בתגובה: "הניסיון לטעון במסגרת ההתנגחות הפוליטית כאילו חברת צוות ביטחון זכתה במכרז עקב קשרים פוליטים היא השמצה פרועה שאינה מבוססת על עובדות. החברה מבהירה כי היא שוקלת נקיטת הליכים משפטיים, לרבות תביעות בגין לשון הרע כנגד כל כלי תקשורת שטען כאילו זכתה במכרז עקב קשרים פוליטים או השפעה בלתי הוגנת של מאן דהוא". מרשות שדות התעופה נמסר: "ממסמכי המכרז, כפי שהוגשו על ידי הזוכה/ים, מהתצהירים שהוגשו על ידו, ומהרישומים ברשם החברות, אין כל איזכור שהוא, לא כבעלים ולא כמנהלים, לגורם אשר שמו הוזכר באמצעי התקשורת. במידה ויגיע לידיעת הרשות מידע מוצק, הניתן לאימות, בדבר קשר בין גורמים עבריינים לזוכה במכרזיה, תנקוט הרשות בכל ההליכים האפשריים, העומדים לרשותה על פי החוק, בכדי למנוע זאת, נחרצות". (24.12.02, 08:49) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2337435,00.html 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
אורן אדרי
גולש אורח
|
21:13 04.10.05 |
|
|
49. רה''מ שרון הורה למשטרת ישראל לפשוט על אוניית ערוץ 7
בתגובה להודעה מספר 0
| |
(2003)רה"מ שרון הורה למשטרת ישראל לפשוט על אוניית ערוץ 7
06:14, 19 ינואר 2038 / י"ג בשבט INN
רה"מ אריאל שרון, הורה למשטרת ישראל לפשוט על אוניית ערוץ 7 " ארץ הצבי". שוטרי משטרת ישראל , בליווי אנשי משרד התקשורת , פשטו בשעה 13:15 על האונייה והפסיקו את שידורי ערוץ 7 מהאונייה.יש לציין כי בכל ממשלות ישראל , כולל ממשלתם של יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק, מעולם לא נשלחו שוטרים כדי לפשוט על האונייות של אביי נתן וערוץ 7 בלב ים. בתגובה לפשיטה ולהפסקת השידורים מעריכים גורמים בימין כי ככל הנראה , רה"מ שרון שגמר אומר להקים מדינה פלשינית לפי מתווה בוש , רואה בשידורי ערוץ 7 מכשול לתוכניתו.
פרסום ראשון:13:47, 24 דצמבר '02
עדכון האחרון:06:14, 19 ינואר '38 http://www.a7.org/news.php3?id=41173
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
אורן אדרי
גולש אורח
|
04:02 06.10.05 |
|
|
51. הבן השקט
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.10.05 בשעה 04:10 בברכה, אורן אדרי
הבן השקט
מאת שרה ליבוביץ דר, הארץ אונליין, עדכון אחרון - 17:23 14/01/03
בשדרות קוראים לו "מנהל אזור הדרום". במשפחה מעריצים את מוחו וכשרונותיו. בבית הספר ובסיירת מטכ"ל התפעלו ממנו הרבה פחות. גלעד שרון, בנו הצעיר של ראש הממשלה, החקלאי שעבר מטמורפוזה מזורזת לאיש עסקים שמגלגל מיליונים, מתחיל לצאת לאור בעל כורחו
אריאל, גלעד ורותם שרון בחוות שקמים. חיים בסגנון פיאודלי
צילום: שאול גולן, באדיבות "ידיעות אחרונו עד לאחרונה היה נדמה שהבן הדומיננטי של משפחת שרון הוא עמרי - הבן שנשלח לעראפת, שנלחם את מלחמות האב בליכוד, יד ימינו של ראש הממשלה. בשבועיים האחרונים התברר לפתע שדווקא גלעד, הבן הצעיר, הנחבא אל הכלים, הוא זה שמושך בחוטים, איש הכספים של המשפחה ובעל ההשפעה הגדולה על אביו. "גלעד בני הוא איש עסקים מצליח מאוד, עסקיו רחבים מאוד, הוא מצליח ומרוויח ואני גאה בו מאוד", הכריז ראש הממשלה במסיבת העיתונאים המופסקת שלו. השאלה היא רק איך נהפך חקלאי ממוצע, שעיקר עיסוקו בגידול בקר, ל"איש עסקים מצליח מאוד שעסקיו רחבים מאוד", והכל תוך פרק זמן קצר למדי.ואמנם בשנתיים האחרונות מתגלגלים מיליוני דולרים בחשבונות הבנק של שרון הצעיר. כפי שחשף ברוך קרא ב"הארץ" היה זה גלעד שרון שקיבל בינואר 2002 את ההלוואה השנויה במחלוקת של 1.5 מיליון דולר מידיד המשפחה, סיריל קרן, אותה החזיר לקראת סוף השנה; השבוע חשף בעז גאון ב"מעריב" כי בתקופה החופפת למתן ההלוואה ניסה אותו סיריל קרן לגלגל שתי עיסקאות זהב ויהלומים עם אנשי עסקים ישראלים ועידכן את גלעד שרון בכל מהלכיו; שרון הצעיר גם הצליח השנה להחזיר הלוואה אחרת, בסך 4.2 מיליון שקלים שלקח מסניף בנק לאומי בשדרות; את ההלוואה הזו החזיר באמצעות הלוואה אחרת באותו סכום שקיבל מבנק דיסקונט. במקביל, התברר מתחקיר שפירסם מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות", שגלעד שרון קיבל סכומי עתק מאיש העסקים דוד אפל, בתמורה לייעוץ לפרויקט תיירות גרנדיוזי שאפל התכוון להקים על אי יווני. מה הפך את מגדל הבקר מחוות שקמים ליועץ תיירותי? לא ברור. דווקא בשדרות, שם מנהל גלעד שרון את עסקיו, לא הופתעו כשנדחף למרכז הבמה בניגוד לרצונו. בעיר הסמוכה לחוות שקמים יש מי שמכנים את גלעד שרון "מנהל אזור הדרום". התחושה של מי שעומדים מולו היא שהוא אדם שקשה יהיה למנוע ממנו להשיג את מבוקשו. איך נוצר הרושם הזה? "נראה שהכל כאן פתוח לפניו, שהכל קורה לו בקלות", אומר פקיד בכיר בדרום. הוא מביא לדוגמה את בניין המשרדים שבנה גלעד שרון בשדרות עם חברו ושותפו אייל פרץ. הביטוח הלאומי שכר שם משרדים וגם משרדי שירות התעסוקה היו שם עד לאחרונה. כופר חניה בסך חצי מיליון שקלים שהוטל על פרץ ושרון (על כך שלא היו מספיק מקומות חניה בבניין) - בוטל. האיש שהמליץ על ביטול הכופר, מהנדס העיר שדרות יואב לפידות, נראה לצידו של עמרי שרון לאורך כל יום הפריימריז בליכוד. כך נוצר רושם. הציניות של אבא
גלעד שרון, או בשמו המלא גלעד יהודה, נולד ב-1966 בצהלה. "חלומנו להקים משפחה גדולה נראה כקורם עור וגידים", כתב שרון באוטוביוגרפיה שלו "לוחם" (שכתב ביחד עם העיתונאי דיויד שאנוף). שרון ואשתו לילי חלמו על "שבעה ילדים לפחות". שנה אחרי שגלעד נולד נהרג גור, בנו של שרון מנישואיו הראשונים למרגלית, אחותה של לילי, מפליטת כדור, בהיותו בן 12. מחלום המשפחה הגדולה נשארו רק שני הבנים עמרי וגלעד. הם מאוד שונים, אומרת גילה אלמגור חברת המשפחה. עמרי נחשב לרגיש, חובב טבע, חברותי. "חסון ונמרץ", כפי שמכנה אותו אביו ב"לוחם". גלעד הצעיר הוא הקשוח מבין השניים, שתקן, עם הבעת פנים קפואה, נוקשה. "יש לו את הציניות של אביו", אומרת אלמגור. במשפחה מעריצים את גלעד. הוא נחשב לבעל מוח מבריק, מתכנן מהלכים, מייעץ. "הוא פיקח מאוד", אומרת דודתו, אולגה מיודובניק, אחותה של לילי שרון. "כל מה שהוא עושה הוא עושה בחוכמה ובטוב לב. אנחנו אנשים פשוטים ובכל אופן הוא שומר איתנו על קשר למרות שהוא בנו של ראש הממשלה". בנה, הפסיכיאטר ד"ר חנוך מיודובניק, שמכיר את גלעד מאז שנולד מוסיף: "גלעד הוא אחד האנשים הבריאים ביותר בנפשם שאני מכיר". הוא פשוט מקסים, אומרת רחל קרמרמן, חברת משפחה. לגלעד היתה השפעה גדולה על אביו כבר בגיל צעיר מאוד. כשהיה בן 16 הוא ליווה אותו לאחת מתוכניות הראיונות בטלוויזיה. גלעד דרש לראות את השאלות לפני התוכנית, טען שאחת השאלות ערמומית מדי וביקש שהשאלה תימחק. השאלה נמחקה. "הוא קילר", אומר אדם המקורב למשפחה. "אל תתרשמי מהמראה הצנום והרזה שלו. זה מטעה מאוד. מדובר באדם חד, נוקשה וקשוח, חותר למטרה בלי לבזבז זמן. עמרי הוא הכוח במשפחה. גלעד הוא המוח. אני אוהב את גלעד הרבה יותר מאשר את עמרי. הוא יותר רציני, יותר ממוקד, יותר עקבי, הרבה יותר חריף שכל ועושה הרבה פחות רעש וצלצולים. אותו תמיד אפשר למצוא מאחורי הקלעים". במפגשים משפחתיים ובארועים ציבורים גלעד מקפיד להישאר בצד. במארס 2001, כששרון הושבע לראש ממשלה עמרי שרון היה בכנסת וכל המצלמות התמקדו בו. גלעד הגיע מאוחר וחמק מהצלמים. בערב ראש השנה האחרון, כמדי שנה, נערכה ליד בית הקברות הצבאי בקרית שאול אזכרה לגור. רק קומץ חברים וקרובי משפחה היו שם, ביניהם אורי דן, אלי לנדאו, יעקב נמרודי, זאב חבר והרב שלמה מיידנצ'יק מכפר חב"ד, קרוב משפחה שניהל את האזכרה. עמרי התחבק עם לנדאו, הסתודד עם אורי דן, התעכב על יד כל אחד מהמשתתפים. גלעד עמד בצד, בתום האזכרה מיהר להסתלק מהמקום. כשגלעד היה בן שנתיים התמנה אריאל שרון לאלוף פיקוד דרום והמשפחה עברה לשיכון הקצינים בבאר שבע. ב-73', כששרון השתחרר מהצבא, הם עברו לגור ברחובות. זמן קצר לפני כן שרון קנה את חוות השקמים ממשפחתו של נחמיה ולרשטיין, איש עסקים מרמת גן, שעיבד את אדמות החווה במשך עשרים שנה. ב-73' ניהל את החווה בנו, מנחם ולרשטיין. ולרשטיין ניסה לגדל כבשים ונכשל, גם גידולים חקלאיים שונים לא הצליחו. המשפחה רצתה למכור את העסק הכושל. "היום לא הייתי מוכר", אומר ולרשטיין, "עשינו טעות. שום דבר לא משתווה לאיכות החיים שם". אחרי המכירה נשאר ולרשטיין בחווה כמה חודשים כדי לסייע לשרון. ב-74', עם סיום תקופת החפיפה ואחרי ששרון הוסיף לחווה מבנה מגורים, עברה משפחת שרון לחוות השקמים. הליכודניק והקיבוצניקים
המעבר לחוות השקמים שינה את חייו של של גלעד מהקצה לקצה. מילדות רגילה כבנו הצעיר של איש צבא הוא נהפך לבן תפנוקים של חוואי מהאלפיון העליון שגדל בסגנון פיאודלי שמעטים הכירו כמותו בארץ. בכמה ראיונות עיתונאיים תיארו אריאל ועמרי שרון את העבודה הקשה בחווה. "ראיתי את הקשר שגלעד ועמרי פיתחו לאדמה", כתב שרון בספרו. "הם עבדו בחווה מאז שהיו צעירים והכירו את השדות והוואדיות בעל פה. הרגשתי כה גאה בהם, גאה באהבתם לארץ"; "היינו גומרים ללמוד והולכים לעבוד במשק", אמר עמרי ל"ידיעות אחרונות" בנובמבר 2000. "אצלנו דגלו במתן אחריות. אם אתם רוצים כלבים וסוסים, אמרו לנו, תאכילו אותם. התחלנו ללמוד בשבע וחצי ולא משנה כמה קר או חם היה, היינו צריכים לקום מוקדם כדי לעשות את מטלות הבוקר. טיפלנו בעיבודים חקלאיים, גודדנו דשן לפעמים אל תוך הלילה". במציאות, חייהם של ילדי שרון היו הרבה יותר נוחים. החווה התנהלה בסגנון קולוניאליסטי עם מנהל חווה, מנהלת משק בית, מנקות, פועלים (יהודים, ערבים ותאילנדים) ונהג. את משק הבית ניהלה במשך שנים ארוכות כוכבה הרוש משדרות. בנה, קובי, היה מגיע בחופשות מבית הספר ומהצבא כדי לסייע בעבודות החווה. "קטפתי כותנה, עשיתי כל מה שצריך", הוא אומר. לפעמים הסיע את הילדים לבית הספר. כשהשתחרר מהצבא הפך לנהג של שרון. מאז שעזב, לפני שמונה שנים, ניתקו הקשרים עם המשפחה. חבריו של גלעד שביקרו בביתו לא זוכרים עבודה חקלאית קשה אלא דווקא חיי נוחות. "היה להם בית ענק", נזכרת בת כיתה של גלעד בבית הספר האזורי שער הנגב, "והיו להם סוסים. אמנם בכל קיבוץ בסביבה היו סוסים, זה לא הרשים אותנו, אבל לא להרבה אנשים באותה תקופה היתה אורווה בחצר האחורית של הבית". יגאל קניגסוולד מקיבוץ ברור חיל, שהיה חבר קרוב של גלעד, זוכר את הוולבו המשפחתית. "לפעמים גלעד היה מגיע לבית הספר בוולבו, לפעמים נסענו באוטו לתל אביב, הלכנו לסרטים, לפאבים ולדירת המשפחה בתל אביב". בתיכון האזורי שער הנגב נחשב גלעד לדמות חריגה. "הוא היה ליכודניק יחיד בים של קיבוצניקים שמאלנים", אומרת בת כיתה, "זה יצר לפעמים עימותים, בעיקר לפני הבחירות". התלמידים לפעמים ליגלגו על אורח החיים של עמרי וגלעד, אומר אחד המורים. כשעמרי לא טיאטא את הרצפה בצורה טובה התלמידים בכיתתו צחקו ואמרו שהערבים מהחווה יבואו לטאטא במקומו. גם על גלעד צחקו בצורה כזו, אם כי בפחות להט. גלעד, למרות שהיה קטן וצנום, היה הרבה יותר מאיים, חבריו לכיתה לא התעסקו איתו". הפוליטיקה תמיד ריחפה באוויר. "גם אני הייתי ימני בתוך מאות תלמידים ומורים קיבוצניקים", אומר ששון שרה משדרות שלימד מסגרות. "יום אחד התלמידים הדביקו לי מדבקה של אמת על האוטו. אני עדיין לא שמתי לב לזה אבל גלעד קם באמצע השיעור ואמר: אתם לא יודעים שבבית הספר הזה יש שלושה ליכודניקים ושניים מהם נמצאים כאן עכשיו. לא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא אמר שאם אגש למכונית אוכל לראות את המדבקה. ניסיתי להרגיע אותו, עשיתי מזה בדיחה, אמרתי לו שלא ייצא מהכלים, מדבקה על אוטו לא תשנה את תפישת העולם שלי". בדרך כלל לא דיברנו על פוליטיקה, אומרת עמית פיליפס (אז טפרמן) מקיבוץ מפלסים, בת כיתתו של גלעד, "רק לפני הבחירות יכולנו לראות את ההבדלים בינינו. כל השולחנות היו מכוסים במדבקות של מפלגת העבודה, רק השולחן של גלעד היה עם מדבקות של הליכוד". המורים היו מאוד מנומסים איתו ואף פעם לא דיברו על פוליטיקה, אומר זיו בית אור. ניסינו להתייחס אליו כמו אל כל תלמיד אחר, נזכר רימון לוי שהיה המחנך של גלעד במשך ארבע שנים ולימד אותו כימיה. אולם בזמן מלחמת לבנון ואחריה היה קשה שלא להגיע לוויכוחים פוליטיים. שלטים עם הכתובת "שרון רוצח" נתלו באזור וגם בבית הספר. "הוא התעלם מזה, הוא אף פעם לא אמר על זה אף מלה", אומר בית אור. קניגסוולד, היום פסיכולוג קליני, זוכר עימותים קשים עם אחד מבני הכיתה. "היה לו חבר שבתקופת מלחמת לבנון אמר לו שאביו רוצח ושקרן. זה הגיע לעימותים פיזיים. גלעד בדרך כלל התעלם מכל הדיבורים על אביו אבל במלחמת לבנון הוא לא יכול היה להבליג יותר ולא פעם הם הלכו מכות". גלעד נאלץ להתמודד עם השלטים האלה לבד. אחיו, עמרי, התגייס לצבא, הוא עדיין למד בבית הספר. "גלעד הוכיח נחישות", כותב שרון ב"לוחם", "הוא מעולם לא נכנע בשום צורה... מעולם לא אמרתי על זה אף מלה, ראיתי שהם מעדיפים להתמודד עם זה לבד וזה העניק לי סיפוק כשראיתי שהיה להם כוח לעמוד מול העוינות והחוכמה ולשמור על פרספקטיווה נכונה". תמיד מרוחק
הכוח של גלעד היה בשתיקה, אומר בן כיתתו. הוא היה צנום, רזה ושתקן. "על אביו הוא דיבר לעתים רחוקות", אומר איתמר דקל מקבוץ אור הנר שהיה חבר קרוב של גלעד. "הוא השתדל להצניע את העובדה שהוא בנו של אריק שרון". את אביו פגשנו לעתים רחוקות, אומרת עמית פיליפס. "פעמיים הוא עשה מסיבה לכיתה: פעם בקיץ על יד הבריכה ופעם בחורף, בתוך הבית. אמו אפתה עוגיות ואביו ישב איתנו". קניגסוולד זוכר סיור ששרון ערך לכמה מילדי הכיתה בשטחים. "היום כשאני נזכר זה היה מאוד סוריאליסטי. קבוצת ילדים בני 13 עם אריק שרון שהסביר לנו על יד שכם עד כמה השטחים הם סלע קיומנו". בבית, נזכר קניגסוולד, גלעד דווקא היה קרוב יותר לאמו. "אני זוכר אותה מלטפת ומחבקת אותו. לפעמים היינו יושבים בחדר שלו והוא היה יוצא פתאום מהחדר ורץ לחדר שלה לראות מה נשמע איתה. הוא היה מאוד ילדותי. רק היום אני מבין עד כמה היה קשה לגלעד להסתדר עם קיבוצניקים ועם ההוויה והתרבות שלנו. הוא מאוד השתדל להתערות, הוא התלבש כמונו, עם ג'ינס וחולצות טריקו, וגם אימץ את צורת הדיבור הצינית שלנו ואת הסלנג שלנו, אבל היה בו גם משהו מתנשא ומרוחק ומאוד שמור. היה קשה להתקרב אליו. היום אני מבין שהוא חשש מאיתנו וחי כל הזמן בפחד שנרד לחייו. היה בו חוסר ביטחון בסיסי. כלפי חוץ הוא הפגין עמדה של כוח ושלא איכפת לו משום דבר וששום דבר לא מעניין אותו, אבל זו כנראה היתה פוזה. הוא כל הזמן היה צריך לעמוד על המשמר. אני זוכר שבזמן מלחמת לבנון ישבתי אצלו בחדר בחווה, החדר שלו היה ילדותי בהשוואה לחדר של עמרי שהיה בוהמייני, דיפדפנו בפלייבוי ופתאום ראיתי שם כתבה על אביו. 'בוא'נה', אמרתי לו, 'יש פה בפלייבוי כתבה על אבא שלך'. הוא נורא נלחץ ומיהר להגיד שזה עיתון רציני עם כתבות רציניות. הוא תמיד היה צריך להוכיח את עצמו. כששיחקנו פינג פונג בשולחן שהיה בחווה היתה לו תמיד אמביציה לנצח. הוא היה קטן וחלש, יחסית לבנים אחרים בכיתה והיה לו עניין עם זה. הוא כל הזמן דיבר על זה שהוא משחק כדוריד ברחובות כדי שכולם יידעו, מפני שהוא לא היה טוב במיוחד בספורט. הוא הקיף את עצמו בחספוס הגנתי וריחוק שמאוד הקשה לייצר איתו קשר קרוב ואינטימי. זה לא מקרי שלא שמרתי איתו על קשר. עד היום אני לא יודע מיהו באמת. תמיד היתה לי הרגשה שאי אפשר להתקרב אליו באמת, הוא כאילו כל הזמן רצה להסתיר משהו, הבן אדם הזה הוא תעלומה בשבילי". לסיירת ובחזרה
אחרי הלימודים ניתק גלעד את הקשרים עם רוב חבריו ללימודים. ב-84' התגייס לצבא. היה לו מאוד חשוב להתקבל ליחידה מובחרת, אומר חבר קרוב, "הוא ניסה להתקבל לכמה יחידות ואחרי הרבה מאמצים התקבל לסיירת מטכ"ל". במשפחה תלו הרבה תקוות בגלעד. עמרי שהתגייס לצנחנים, נפצע בתאונת דרכים ולא היה חייל קרבי. "מבחינת הבנים שלי זה היה מובן מאליו לשרת ביחידות קרביות", שרון אמר בראיון עיתונאי, "לא היה סיכוי שהם יהיו, נניח, ג'ובניקים. כמו שזה טבעי שהם קשורים לאדמה ככה זה טבעי שהם ילכו לצנחנים". אלא שלגלעד זה לא היה טבעי. הוא עבר את טירונות הצנחנים שנמשכה חצי שנה, אחרי כמה שבועות, בתחילת טירונות הסיירת, הוא הודח. "למעשה הוא עוד לא הגיע ממש ליחידה", אומר אחד ממפקדיו, "מפני שאחרי זמן קצר מאוד נאלצנו להגיד לו שהוא פשוט לא מתאים. הוא דווקא השקיע ומאוד רצה להישאר אבל הוא לא התאים פיזית". בתקופה הקצרה שגלעד שירת בסיירת הוא השתדל להצניע את העובדה שהוא בנו של אריאל שרון. גם כך רחשו שם שמועות שאביו סייע לו להגיע לסיירת. "בדרך כלל 'בנים של' ביחידות מהסוג הזה מבינים די מהר שעדיף להם להצניע את אבותיהם", אומר אחד ממפקדיו ביחידה. "ברגע שהם מדברים על אבא כולם מתחילים להתעניין בהם וזה לא טוב להם אף פעם". למרות שידעתי את חשיבות השירות בסיירת לגביו, אומר מפקדו, "קיבלתי החלטה שאין ברירה והוא חייב לעזוב. תארי לך שאני שם על טוסטוס 250 קילו. הטוסטוס יתפרק. טובתו דרשה שהוא יעבור למסגרת חלופית והוא הבין את זה". גלעד שרון עבר קורס משקי מודיעין והיה מש"ק מודיעין בצנחנים, אחר כך עבר קורס קצינים והיה מדריך בבה"ד 1. בשנים האחרונות הוא משרת במילואים כקצין מודיעין וכמפקד צוות הדרכה. "הוא הפתיע אותי לטובה לעומת חוות הדעת שקיבלתי עליו", אומר מפקדו במילואים, יאיר אבגיא, שמתאר חייל מסור אבל גם דעתן. "יש ויכוחים מקצועיים, אם כי את עבודתו הוא מבצע בצורה טובה ולפעמים אפילו יוזם". מבחינת הדעות הפוליטיות גלעד שרון נחשב לסמן הימני במשפחה. "עמדותיו לגבי הטיפול בערבים הן נציות", אומר מקורב למשפחה, "הוא מדבר על יד חזקה כלפי הערבים ומתנגד נחרץ לוויתורים על שטחים ולוויתורים לערבים בכלל. הוא תמיד אומר שעם הערבים צריך להשתמש בנבוט ולא בגזר". כשאריאל שרון החליט לעלות על הר הבית באוקטובר 2000 גלעד עודד אותו ואף הצטרף לביקור יחד עם רוני סחייק, שמכנה עצמו "הבן המאומץ של שרון". גלעד שרון הביא את סחייק לחווה. שניהם משרתים ביחד במילואים. "אחרי רצח רבין לא יכולנו לסמוך על הדוגמניות של השב"כ", סיפר סחייק למעריב בספטמבר 2002, בתשובה לשאלה מדוע עלה להר הבית עם שרון ובנו. דוד אפל קונה אי
אחרי שהשתחרר מהצבא למד גלעד שרון חקלאות לתואר שני בפקולטה לחקלאות ברחובות. במהלך לימודיו פגש את ענבל, חיפאית שהיתה סטודנטית לעיצוב. הם נישאו לפני שמונה שנים, יש להם שלושה ילדים, בן ותאומים, בן ובת. הם גרים בחוות השקמים. בערוב ימיה החליטה לילי שרון שעמרי יטפל באביו במשך השבוע ואילו גלעד וענבל יטפלו בו בסופי שבוע, כשהוא מגיע לחווה. "שרון זקוק כל הזמן לליווי של בן משפחה", מסביר אדם המקורב למשפחה. גלעד נחשב לחקלאי בנשמתו, כמו אביו. מקורבי המשפחה אומרים שהוא זה שיירש את החווה אחרי שעמרי ירש את נחלת המשפחה בכפר מל"ל. הוא ועמרי הם בעלי המניות בחווה. גלעד אחראי על ניהולה לצד מנהלים שכירים. בעבר ניהל את החווה מרדכי לוי שהיה פקודו של שרון ואף נפצע בתעלה. בשנה האחרונה מנוהלת החווה על ידי חברת פלח שבשליטת שתי חברות - תנופורט ודרבן - של איש העסקים אליעזר פישמן. ההחלטות הגדולות מתקבלות על ידי גלעד. בחווה מגדלים חיטה ופרי הדר. כמו כן יש בחווה עדר כבשים גדול, המוכר לצופים בתשדירי הבחירות של שרון מ-2001. עיסוקו העיקרי של גלעד בחווה הוא טיפוח עדר בקר עם 200 ראשי בקר. במשפחה מדברים עליו בהערכה רבה כעל מי שנחשב למומחה גדול בתחום גידול הבקר. לפני שנה אף הגיעו לחווה מגדלים מכל הארץ לסיור לימודי מטעם ארגון מגדלי הבקר. גלעד אינו מעורה בפעילויות של הארגון, הוא לא משתתף במכירות פומביות שעורך הארגון פעמיים בשנה בנוה יער. במכירות האלה נמכרים עגלים של עדרי טיפוח במחירים גבוהים. העדר של גלעד אינו מוגדר כעדר טיפוח ולכן הוא אינו יכול להציע למכירה את העגלים באותם מחירים גבוהים במכירות הפומביות. חיים דיין, יו"ר ארגון מגדלי הבקר בישראל, אומר שגלעד הוא מגדל בקר מצטיין שעוסק בעיקר "בהזרעות ובשדרוג גנטי של העדר על ידי הכנסת פרים איכותיים או הזרעת פרות בזרמה איכותית". אם גלעד הוא מגדל בקר כה מוצלח, מדוע לא זכה העדר שלו עד היום בתואר הנחשק עדר לטיפוח? "זה נמצא עכשיו בבדיקה", אומר דיין, "כשהעדר יענה על הקריטריונים הוא ייכנס להגדרה של עדר טיפוח". בנובמבר 98', כששרון היה שר חוץ, החליטה הממשלה לסייע לענף הבקר שהוגדר, על פי החלטת ממשלה, כ"ענף בעל עדיפות לאומית לשמירת שטחים פתוחים". כל מגדל בקר מקבל מהמדינה 125 שקלים לשנה עבור כל ראש בקר. גלעד מקבל כ-25 אלף שקלים בשנה. "שרון לא היה מעורב בזה", אומר דיין. למרות שהחווה כנראה רווחית למדי - על פי הערכות שונות היא מגלגלת מחזור של כמה מיליוני דולרים בשנה - גלעד לא מסתפק בזה. לחבריו הוא נוהג לומר שאי אפשר להסתמך רק על חקלאות כמקור פרנסה. בשנים האחרונות הוא מנסה להיכנס לעולם העסקים. בניגוד למנהגו בעבר, בעולם העסקים הוא נסמך על קשריו של אביו. על פי תחקיר של מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות", איש העסקים דוד אפל שילם לגלעד שרון מאות אלפי דולרים עבור שירותי יעוץ במכירת דירות בפרויקט נופש עתידי ביוון. הוא אף הבטיח לגלעד, על פי התחקיר, מיליון וחצי דולר בתנאי שיקבל היתר בנייה באחד הפרויקטים שבהם התעניין ביוון או בספרד (בניכוי התשלומים שכבר שילם) וכן מיליון וחצי דולר נוספים עם תחילת הפעלת הפרויקט הראשון (בניכוי התשלומים שכבר שילם). על פי ההסכם בין אפל לגלעד שפורסם ב"ידיעות אחרונות" יקבל גלעד שרון תמורת "שירותי יעוץ וטיפול שוטף בהקמת מערך מכירות, יעוץ וריכוז צוות יועצים ועובדים לצורך הקמת מערך מכירות של יחידות דיור בהיקפים גדולים, שטחים מסחריים ומלונות, ייעוץ בהקמת ניהול מחלקת כספים ומיחשוב של המערכת". תמורת העבודה - בתחום שהוא אינו מתמצא בו - הבטיח אפל לגלעד שרון 20 אלף דולרים בחודש. הסכומים האלה, על פי החוזה, ישולמו גם אם אפל לא יקבל היתרי בנייה באי היווני. בדצמבר חשף נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" שקובי טרייביץ, מבעלי רשת לחנויות בשר חזיר טיב טעם, תרם למסע הבחירות של אריאל שרון מול בנימין נתניהו 105 אלף שקלים. אותו טרייביץ מנהל עם גלעד שרון משא ומתן על כניסה לפרויקטים עסקיים משותפים, ביניהם הקמת חברה ליבוא בעלי חיים למאכל. במארס 2001 חשף "ידיעות אחרונות" כמה עסקים של גלעד עם משפחת פרץ. בני המשפחה מקורבים מאוד למשפחת שרון. גם לילי שרון הועסקה אצלם. גלעד ואייל פרץ רכשו ביוני 96' מגרש ברחוב אלנבי בתל אביב. את האשראי קיבלו מארנון רבינוביץ, מנהל האשראי הארצי לבנייה בבנק הפועלים. חמישה חודשים אחרי שאישר את האשראי מינה אריאל שרון את רבינוביץ לחבר בוועדת רונן לרפורמה במדיניות הבנייה הממשלתית. בפרויקט בנייה נוסף במתחם קולנוע אלנבי בתל אביב קיבל גלעד אשראי מראש מחלקת ליווי פרויקטים בבנק דיסקונט, ברטי ברודו. זמן קצר אחר כך פרש ברודו מהבנק וביוני 97' מונה לעמוד בראש מינהל מקרקעי ישראל. מי מינה אותו? אריאל שרון, שהיה אז שר התשתיות. כשהפרויקט בקולנוע אלנבי נקלע לקשיים קנתה חברת "רסידו" את המתחם תמורת סכום של 4.4 מיליון דולר, למרות שערכו הריאלי של המתחם הוערך אז רק ב-3.6 מיליון דולר. באוגוסט 97', בימים בהם ניהלה רסידו משא ומתן על רכישת המתחם מהחברה שגלעד היה בין שותפיה, הפשיר מינהל מקרקעי ישראל קרקע לבנייה במושב זנוח עבור חברת רסידו, שרכשה את הקרקע תמורת 17.3 מיליון דולר. שרון היה אז שר התשתיות ויו"ר מועצת המינהל. ברטי ברודו היה ראש המינהל. האנשים של הפרטים הקטנים
עסקת הבנייה הראשונה של גלעד ואייל היתה בשדרות. באפריל 95' הם הקימו את חברת ש.פ. מהנגב, ראשי תיבות של שרון-פרץ, והקימו בניין משרדים, "לב העיר" שמו, בכניסה לשדרות. דו"ח משרד הפנים משנת 97' מצא חריגות בנייה חמורות בבניין. בעקבות פרסום הדו"ח הטילו בעירייה על שרון ופרץ כופר חניה בסכום של חצי מיליון שקל, אחרי שהתברר שאין מספיק מקומות חניה בבניין. הסיפור פורסם לראשונה בתחקיר ב"ידיעות אחרונות" במארס 2001. מאז חלו כמה התפתחויות. הערבות שהפקידו השניים בעירייה עד שישלמו את כופר החניה הוחזרה להם וכופר החניה בוטל. יואב לפידות, מהנדס עיריית אשדוד אומר ש"הכל מתמטיקה. יש תקן חניה, על כל 30 מטר בניין צריך לבנות מקום חניה אחד. הם לא בנו חניה לבניין שלהם, אני לא יודע למה, אבל מול לב העיר פרץ בוני הנגב בנו קניון והתנינו את בניית הקניון בכך ששם יהיה מספר מקומות חניה שיתאימו גם ללב העיר. אחרי שמצאתי שבקניון יש מספיק מקומות חניה גם ללב העיר כתבתי לראש העיר שמקומות החניה בקניון מכסות את שני הבניינים". הקניון אכן נבנה בסמוך אבל לא ממש על יד לב העיר. בין שני הבניינים מפריד מגרש גדול וכביש רחב. הצמדת מגרשי החניה של שני הבניינים היא מלאכותית ולא ישימה בפועל. "נכון, כשחונים בקניון ורוצים להגיע ללב העיר צריך ללכת מסביב", מודה לפידות, "אבל מה היית עושה במקומי? הברירה הייתה שהם ישלמו כופר או שיבנו עוד מקומות חניה". הסיוע של לפידות למשפחת שרון לא הסתיים עם הכנת הדו"ח שהביא לביטול כופר החניה. בפריימריז בליכוד שהה במחיצת עמרי שרון לאורך כל היום. "טיילתי בכל הביתנים, לא רק בביתן של עמרי", אומר לפידות. "באתי לשם סתם כדי להסתובב, לקחת מזכרות ולטייל". מבחינתנו הבעיה של כופר החניה הסתיימה, אומר אלי מויאל, ראש עיריית שדרות, "החזרנו לחברה את הערבות, העניין בא על סיפוקו. רק אתם, העיתונאים, מחפשים פרטים קטנים. אנחנו לא אנשים של פרטים". *
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=251974
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
אורן אדרי
גולש אורח
| ב' בכסלו תשס''ו
08:50 03.12.05 |
|
|
52. תזכורת, עם מי נפגש עמרי שרון ביום הבחירות הקודמות ועל מ
בתגובה להודעה מספר 0
| |
תזכורת, עם מי נפגש עמרי שרון ביום הבחירות הקודמות ועל מה הם דיברו
02.12.2005 (21:44) מה כתב מעריב , 1.12.05 http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/109/388.html ביום בו נבחר שרון לראשונה, נפגש עמרי שרון בוינה עם נציגי ערפאת לסגור ענינים בעניין הקזינו. סערה במערכת הפוליטית בעקבות הפגישה החשאית בווינה בין מקורביו של אריאל שרון בנו עומרי, מנכל משרד החוץ לשעבר איתן בן צור ועוד דב וייסגלס לבין יועצו הכלכלי של יאסר ערפאת. גורמים פלשתינים ואוסטרים טענו אמש בתוקף שהפגישה עסקה בעתידו של הקזינו ביריחו. גם ראש הממשלה ברק רמז לאפשרות זו. לעומת זאת, אנשי שרון הכחישו זאת בתוקף וטענו כי הפגישה נועדה להרגיע את הפלשתינים מפני עלייתו של שרון לשלטון.גורמים המקורבים לחברת קזינו אוסטריה, המתפעלת את הקזינו ביריחו, טענו אמש, כי המיפגש עסק בעתידו של הקזינו ובפיצויים שממשלת ישראל, בראשות שרון, תהיה מוכנה לשלם לבעליו על ההפסדים שנגרמו להם בשל סגירתו עם פרוץ האינתיפאדה. לדברי הגורמים, המיפגש נערך ביוזמת מנהל חברת קזינו אוסטריה, ליאו וולנר, במלון אינטרקונטיננטל בווינה. לדברי הגורמים האוסטריים הללו, נכחו בפגישה בכירים בחברה האוסטרית ואנשי עסקים שהשקיעו בקזינו ביריחו ובהם המיליונר היהודי, מרטין שלאף, שסירב אתמול להתייחס למיפגש. על פי הגורמים האוסטריים, עוד דב ויסגלס, פרקליטו של שרון והמייצג גם את שלאף, העלה בפגישה הצעות שונות להס דרי פיצויים שישולמו על ידי ישראל. השתתפותו במיפגש של היועץ הכלכלי של הרשות, מוחמד ראשיד, לדברי הגורמים האוסטריים, לא היתה מטעם הרשות הפלשתינית אלא כאחד מבעלי הקזינו. גם גורם פלשתיני רשמי בווינה אמר, כי לראשיד אין סמכות לנהל כל מומ מדיני בשמה של הרשות הפלשתינית וכי השיחות עסקו אך ורק בעתידו של הקזינו, במידה ששרון ינצח בבחירות. ראש הממשלה אהוד ברק התבטא אתמול בחריפות רבה על המיפגש בווינה. לדבריו, מדובר בסיפור מאוד מטריד מבחינה מוסרית. לטענת ברק, גורמי האופוזיציה לא צריכים לעשות כן ובוודאי לא לנהל מומ עם הפלשתינים ביום בו קוברים את שני הישראלים שנרצחו בטול כרם. ראש הממשלה גם התייחס בעקיפין להיבט הכלכלי האפשרי של הפגישה ואמר: מטריד הדבר ותמוה. במי מדובר? מדובר בבנו של המועמד, בעורך דין של המועמד, שהוא גם במקרה עורך דין של איש העסקים המתווך, שבמקרה שיש לו עסק משגשג שתלוי ברצונם הטוב של הישראלים, כשהנציג השני הוא איש עסקים ולא רק יועץ כלכלי לרשות הפלשתינית. זו חתרנות מדינית פעילה בלתי נלאית.מטה הבחירות של ברק פירסם תגובה הרבה פחות מעורפלת: אריק שרון וחבריו ממ שיכים לבלבל בין עסקים פרטיים לענייני מדינה ובין אמת ושקר, לא ניתן למדינת ישראל להפוך למדינת קזינו בה מתקיימת שחיתות פוליטית המעורבבת באינטרסים עסקיים פרטיים. אסור לתת לשרון להמר בקזינו על עתיד ילדינו.לעומת ההאשמות החריפות האלה, הכחיש חכ שרון מכל וכל את האשמות כאילו ניהלו נציגיו בווינה מומ מדיני או כאילו עסקו בענייני הקזינו ביריחו. מקורבי שרון טענו, כי המיפגש בווינה נועד להרגיע את הפלשתינים, ששום מלחמה לא תיפתח במוצאי יום הבחירות, כשהתקשורת תכריז מהפך.שרון עצמו אמר אתמול: היו פניות אלינו לקיים מגע עם נציג שלהם ונענינו. לא היה שם מומ, אינני מוסמך לנהל מומ ואין לי כל כוונה לנהל מומ, מפני שעמדתי בענין משא ומתן היא חד משמעית אין מומ תחת אש. אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: לא היה שם שום עיסוק בנושא הקזינו, וזה כלל לא שייך לעניין. בניגוד לאהוד ברק, אני לא מהמר על גורלו של העם הזה. לא התנהל שום מומ אלא פגישה שבה רצו לדעת את עמדתי, באופן ישיר, ולא באמצעות התקשורת. כנראה שגם ערפאת קורא את הסקרים. שרון גילה עוד, כי הגיעו אליו פניות ממדינות ערביות ומוסלמיות נוספ ות, במעגל הקרוב והרחוק סביב ישראל, אשר ביקשו לשוחח עימו או עם נציגיו המוסמכים, כדי להבין את עמדותיו המדיניות.גם עוד דב וייסגלס, אמר אמש למעריב כי כל הדיבורים על ניהול מומ בקשר לפתיחת הקזינו ביריחו הם קישקוש מקושקש. המונח קזינו כל ללא עלה בשיחה. אשר למעורבותו האישית בפרשה, אמר וייסגלס: יש לי קשר אישי הדוק עם האנשים האלה הרבה שנים. אני פגשתי אותם ברמאללה ובעזה ובבירות אירופה, עם בני משפחותיהם, לא על בסיס פוליטי כי אם מקצועי, ונוצרו בינינו קשרים חמים מאוד. ביקשו שאהיה נוכח כדי להפשיר את הקרח, וכך היה.נודע, כי ההכנות לפגישה החלו כבר לפני שלושה שבועות, בעקבות פניה של הפלשתינים למטה שרון, בבקשה לשלוח אליהם נציג מוסמך על מנת שיסביר את עמדות שרון. על מנת לענות על פניה זו הקים שרון צוות אד הוק והדגיש כי לא יהיה זה צוות קבוע למגעים עם הפלשתינים, לפני או אחרי הבחירות.במטה שרון הביעו סיפוק רב מעצם הפגישה משום שבעקבותיה הוסט השיח הפוליטי משאלות לבנון וליברמן לנושא המדיני העכשווי, שבו שרון חזק יותר. עוד נמסר מהמטה, כי המיפגש הפריך את טענות השמאל כאילו הערבים לא ירצו להידבר עם שרון ולפיכך צפויה מלחמה לאחר בחירתו http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=116083 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
