אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5368 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5368   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:25   06.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. כתבות בהארץ: 30 שנה למלחמת יום הכיפורים......  
  תגובה עבור הודעה מספר 57
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 06.10.03 בשעה 05:28 בברכה, פילוביץ שחף
 


@ הפיקוד העליון והממשלה: חלום הבלהות של גולדה

האם צדקה רה"מ כשהחליטה לא להנחית מתקפת מנע בבוקר יום הכיפורים??

הדעות בעניין זה, כמו בעוד סוגיות רבות הקשורות למלחמה האיומה שפרצה לפני 30 שנה, חלוקות גם כיום.
עדכון אחרון - 14:28 05/10/03
חלום הבלהות של גולדה מאיר
מאת אמנון ברזילי
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=346317&objNo=53936&returnParam=Y

חוסיין לגולדה מאיר: הסורים בעמדות קדם תקיפה
עדכון אחרון - 03:37 26/09/03
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=344578&objNo=53936&returnParam=Y

חוסיין לגולדה מאיר: הסורים בעמדות קדם-תקיפה מוסוות כאימון, ישתפו פעולה עם המצרים. כאשר פורסמה בישראל לראשונה, ב-8891, פגישת גולדה מאיר עם המלך חוסיין ב-52 בספטמבר 1973 - אתמול לפני 30 שנה - נבהלו
בקהילת המודיעין ומחלקת ביטחון שדה באמ"ן יצאה לשווא למצוד אחר מסגירי הסוד. מאז נרגעו הכל. חוסיין לא סבל, השלום בין ישראל לירדן נחתם וכל צד
במחלוקת על מלחמת יום הכיפורים, גולדה מאיר ודיין ואלעזר מכאן וזעירא מכאן, דבק בעמדתו. אלה אומרים שהתרעת חוסיין היתה מסויגת וספקנית מדי, וזה מדגיש כי המידע שבידי הקברניטים היה זהה לזה שבידי קצין המודיעין שלהם. עיון בתמליל השיחה תומך בגרסת זעירא - בדיעבד.

חוסיין: ..." נודע לנו ממקור מאוד מאוד רגיש בסוריה, שממנו קיבלנו
בעבר והעברנו הלאה מידע, במונחי הכנות ותוכניות, כי בעצם כל היחידות
שהיו אמורות להימצא באימונים והוכנו להשתתף בפעולה הסורית הן כעת,
ביומיים האחרונים, במצב קדם-תקיפה שאמור להיות חלק מהתוכנית, למעט
שינוי קל אחד - אוגדה 3 מיועדת גם לטפל בתנועת איגוף ישראלית אפשרית
דרך ירדן. זה כולל את המטוסים שלהם, הטילים וכל השאר, שנמצאים בחוץ,
בחזית, בשלב זה. עכשיו, כל זה מוסווה כאימון, אבל לפי המידע שהיה לנו
בעבר, אלה עמדות טרום-זינוק וכל היחידות נמצאות בעמדות אלה. אם יש
לכך משמעות מסוימת או לא, איש אינו יודע, אבל לי יש ספקות משלי. עם
זאת, איש אינו יכול להיות בטוח. חייבים להתייחס לדברים כאלה כאל
עובדות".

גולדה מאיר: "האם ניתן להעלות על הדעת שהסורים יתחילו משהו בלי שיתוף
פעולה מלא עם המצרים?"
חוסיין: "אינני סבור כך. אני חושב שהם ישתפו פעולה".



גולדה מאיר

בליל יום הכיפורים, 6 באוקטובר, בין שישי לשבת, נדדה שנתה של ראש הממשלה גולדה מאיר. היא חשה כי משהו איום מתרגש ובא. לפנות ערב
הצטרפה לסעודה המפסקת שערכו בנה הצ'לן מנחם מאיר ורעייתו איה.
בני הזוג וילדיהם התגוררו בדירה ברחוב הברון מוריץ הירש ברמת אביב, הצמודה לדירתה של גולדה מאיר. מאיר הכירה את מרבית הידידים שהתאספו בדירתו, מספר בנה, אך מצב רוחה היה עכור. היא היתה מוטרדת ועזבה
מוקדם מהרגיל. "הייתי דרוכת מנוחה מאוד ולא היה לי תיאבון בכלל.
ביקשתי סליחה והלכתי לישון אבל להירדם לא יכולתי... שעות על שעות
שכבתי ערה ולא יכולתי להירדם... לבסוף ודאי התנמנמתי", כתבה בספרה האוטוביוגרפי "חיי".

גולדה מאיר סבלה מחלום בלהות ששב והטריד אותה בלילות. טפח ממנו חשפה
שלא ברצונה ברב-שיח במועדון צוותא. האירוע התקיים בעיצומה של מלחמת
ההתשה, לציון יום השנה השלישי למלחמת ששת הימים. עמוס עוז התריס
נגדה: "על מה את חולמת?" מאיר השיבה בזעם: "אין לי זמן לחלום. אני לא
ישנה כי הטלפון מצלצל בלילה להודיע על נפגעים".

לאחר מותה כתב מנהיג מפ"ם, יעקב חזן, את שסיפרה לו מאיר על הסיוט
שמלווה אותה בלילות. "אתה זוכר חזן, אמרה לי גולדה, את השאלה ששאל
אותי עמוס עוז? הופתעתי. ידעתי לאיזה חלומות הוא מתכוון. כי איזה בן
אדם שראוי לשם בן אדם אינו חולם. אבל השאלה נראתה לי פוגעת. גימגמתי
בתשובתי כי לא רציתי ולא יכולתי לספר לו על מה שאני חולמת.

"ועוד איך אני חולמת. אבל רק חלום בלהות אחד. לפתע כל הטלפונים בביתי
מתחילים לצלצל והם רבים ומצויים בכל פינות הבית ואין סוף לצלצולים.
אני יודעת מה פשר הצלצולים ואני פוחדת להרים את השפופרות הרבות. אני
מתעוררת כולי מכוסה זיעה קרה. בבית שקט. אני נושמת לרווחה אך לא
נרדמת עוד. אני יודעת שאם אירדם שוב יחזור אותו חלום. אני חוזרת
וחושבת מתי ירפה החלום הזה ממני. אז אחזור לחלום את כל חלומות חיינו
היפים".

בשבת, 6 באוקטובר, בשעה ארבע בבוקר, צילצל הטלפון בדירתה של ראש
הממשלה. והסיוט של גולדה מאיר היה למציאות. על קו הטלפון היה מזכירה
הצבאי, תת-אלוף ישראל ליאור. הוא אמר לה בקצרה: "התקבלה ידיעה
שהמצרים והסורים יפתחו בהתקפה משולבת על ישראל בשעה מאוחרת אחר
הצהריים".

בשבת בבוקר, 6 באוקטובר, לפני שיצאה מביתה, ביקשה גולדה מאיר ממזכירה
הצבאי לזמן את הרמטכ"ל דוד אלעזר )דדו( ואת השרים משה דיין, יגאל
אלון וישראל גלילי להתייצב בלשכתה לפני שבע בבוקר. הישיבה התאחרה.
ובשעה שמונה בבוקר לערך הובאו להכרעתה שני עניינים ששר הביטחון
והרמטכ"ל לא הסכימו עליהם: היקף גיוס המילואים והאם יש לצאת במכה
מונעת.

הרמטכ"ל דרש לגייס 200 אלף איש. דיין, שעדיין התקשה להאמין כי מדובר
במלחמה, הסכים לאשר גיוס חלקי של 30-20 אלף אנשי מילואים. "זאת ההצעה
שלי", אמר דיין לגולדה, "אבל אני לא אתפטר אם תכריעי נגדי". ובלבה
אמרה: "אלוהים אדירים, האם אני צריכה להכריע מי מהם צודק?" מאיר
צידדה בעמדת הרמטכ"ל. "אמרתי שלי יש קנה מידה אחד בלבד: אם באמת תהיה
מלחמה, הרי עלינו להיות במצב הטוב ביותר שבגדר האפשר. הגיוס צריך
להיות כמו שהציע דדו".

הסוגיה אם להנחית מכה מונעת היתה מורכבת יותר. אלעזר טען כי הנחתת מכה
מקדימה תחסוך הרבה חיים. דיין סבר שהסיכוי להצלחה, כשהצבא אינו
מגויס, קלוש. גם ראש הממשלה סירבה. היא אמרה לאלעזר: "אף אחד מאתנו
אינו יודע עכשיו מה יביא אתו העתיד, אבל תמיד קיימת האפשרות שנהיה
זקוקים לעזרה, ואם נהלום ראשונים לא נקבל שום דבר מאף אחד".

כעבור שלוש שנים, ב-6791, כתבו שני חוקרים צעירים יהודים, סטיוון רוזן
ומרטין אינדיק, לימים שגריר ארצות הברית בישראל, מחקר - "הפיתוי של
מהלומת נגד במלחמה החמישית של ישראל ומדינות ערב" - על המחיר ששילמה
ישראל על הימנעותה ממהלומת מנע. אילו אישרה גולדה את מכת המנע
המתוכננת, כתבו, רק נגד מערכי הטילים וחיל האוויר של סוריה - היה
אפשר להרוס 90% מבסיסי הטילים בתוך שלוש עד שש שעות, במחיר של פחות
מעשרה מטוסים ישראליים. "ברור שלכך היתה השפעה מכרעת על אבידות חיל
האוויר מאוחר יותר, וכן - וזה משמעותי עוד יותר - על יעילותן של עשרת
אלפי הגיחות להתקפות אוויר-קרקע, שבוצעו במשך המלחמה. האבידות
הישראליות על הקרקע היו מצטמצמות, שחיקת הארטילריה הערבית, הטנקים
ורכב קרבי משוריין של צבאות ערב היתה מואצת, והפגיעות בגשרים המצריים
של התעלה היו יעילות יותר".

תוך כדי הדיון בלשכתה הגיע לשם שגריר ארה"ב, קנת קיטינג. ראש הממשלה
פיזרה את הישיבה ודיווחה לקיטינג על המתקפה המצרית-הסורית המשולבת.
מאוחר יותר היה בפיו שדר משר החוץ הנרי קיסינג'ר, שהזהיר את ממשלת
ישראל לבל תפתח במלחמה.

בזיכרונותיה כתבה מאיר כי היא שלמה עם החלטתה. בזכות החלטה זו, טענה,
הובטחה הרכבת האווירית האמריקאית לישראל. אינדיק ורוזן מטילים בכך
ספק. לדעתם, אילו היתה מהלומת מנע, היא לא היתה משפיעה על מדיניות
הבית הלבן.

אבנר שלו, ראש לשכת הרמטכ"ל אז ולימים קצין חינוך ראשי, מצדיק את
החלטתה של מאיר. "אני מניח שמתקפת מנע, כפי שדדו רצה, היתה משנה את
התמונה. דדו רצה להפעיל את חיל האוויר, בעיקר מול הסורים. אבל כשדדו
לוחץ על מתקפת מנע, ראש אמ"ן, האלוף זעירא, מעריך בשלב זה שלא תפרוץ
מלחמה ודיין מושפע ממנו. בשלב זה, כשאין ביטחון שפורצת מלחמה, תמיכה
ברמטכ"ל נגד דיין וזעירא אינה דבר של מה בכך. וזו החלטה של אדם אחד.
וצריך לזכור, לציבור אין שמץ של מושג מהאירועים. הוא לא מוכן
פסיכולוגית למלחמה".

ההיסטוריון הצבאי, הד"ר מאיר פעיל, התמנה לאחר מלחמת יום הכיפורים
לצוות שהוקם במחלקת היסטוריה של צה"ל לחקר הניהול האסטרטגי של
המלחמה. לדעתו, גולדה מאיר צדקה כשהחליטה נגד מכת מנע. פעיל: "האם
חיל האוויר היה פועל נגד מצרים, כמו במלחמת ההתשה? כשיש הפסקת אש?
כשאין לנו תירוץ? ובסוריה? ב-31 בספטמבר הפילו מטוסי חיל האוויר
הישראלי 13 מטוסי מיג של חיל האוויר הסורי. הרי ביום שבת בבוקר לא
ידענו בוודאות שתפרוץ מלחמה. גם העולם לא ידע על ההיערכות ההתקפית של
סוריה ומצרים. בשביל לצאת למהלומת מנע צריך תירוץ כזה שהעולם הגדול
יקבל. ובראש וראשונה ארה"ב. העולם היה מאשים אותנו שאנחנו
פרנואידים".

בדיעבד, צה"ל לא היה יכול לפתוח במהלומת מנע. הדיון בממשלה התקיים
בשעות הצהריים, כשההערכה היתה כי המתקפה המצרית-הסורית תתחיל
ב-00:81, והיה עדיין זמן להכנות הנדרשות לחיל האוויר. אולם בעיצומו
של הדיון, ב-55:31, נכנס המזכיר הצבאי ליאור לחדר הישיבות של הממשלה
והודיע כי המלחמה פרצה. מיד נשמעה בכל רחבי המדינה יללת צופרי
האזעקה. מטוסי קרב מצריים וסוריים החלו לתקוף את מעוזי צה"ל ואת
מערכי הטנקים. במקביל החלו לנוע כוחות חי"ר ושריון גדולים של צבאות
סוריה ומצרים.

בשבועות שקדמו למלחמה, ערב הבחירות לכנסת )שנועדו ל-03 באוקטובר
ונדחו(, נמנעה מאיר מלשתף את מליאת הממשלה בידיעות על ריכוזי כוחות
מצריים וסוריים. ועדת אגרנט קבעה כי "מן הנכון היה שראש הממשלה תמסור
אינפורמציה על המצב בגבולות בישיבת הממשלה שלא מן המניין שהתקיימה
ביום חמישי 4 באוקטובר... וכן לא היתה צריכה לחוס על טרחתם של שרים
שלא היו ביום שישי 5 באוקטובר, בגלל ערב יום הכיפורים".

שיתוף כל חברי הממשלה במידע בעוד מועד היה מגביר את הסיכוי לשבור את
התפישה של סבירות נמוכה, לפתוח במאמצים דיפלומטיים ולהעביר לציבור
הישראלי ולעולם כולו מסרים על ההיערכות המאיימת של צבאות מצרים
וסוריה.

לו קידר: היא לא האמינה לחוסיין אילו הוזמן מלך ירדן להעיד בוועדת
אגרנט ב-52 בספטמבר, 12 יום לפני פרוץ המלחמה, פגשה גולדה מאיר את המלך
חוסיין. חוסיין ביקש להיפגש אתה בדחיפות והזהיר אותה שקיפאון מדיני
יוביל למלחמה. הוא אמר לה כי פני מצרים וסוריה למלחמה. גם כיום, 30
שנה לאחר הפגישה, חלוקות הדעות על טיב ההתרעה שמסר. אם למאיר היה
מקור, שסיפק לה מידע ראשוני על ההתקפה המצרית-הסורית המשולבת, מידע
שחלקה עם שר הביטחון - הרי לדרג המדיני אחריות למחדל המודיעיני,
שאינה נופלת מזו שהטילה ועדת אגרנט על כתפי ראש אמ"ן, האלוף אלי
זעירא. כך טוען זעירא.

בפגישה שהתקיימה בחדר האירוח של מתקן המוסד בפי גלילות נכחו גם ראש
ממשלת ירדן זייד אל ריפאעי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית ולו
קידר, מזכירתה של מאיר. השיחה צולמה במעגל טלוויזיה סגור והוקרנה על
מסך בחדר סמוך, שם היו המזכיר הצבאי ישראל ליאור וקצינים אחדים.

בחצות הלילה דיווחה גולדה מאיר לדיין על תוכן שיחתה עם חוסיין. שר
הביטחון לא התרגש. מאיר לא היתה בטוחה במידת חשיבות המידע שמסר לה
המלך. היא סיפרה לדיין שלמחרת, יום רביעי, היא אמורה לצאת לפגישות
באירופה ושאלה לדעתו אם עליה לבטל את נסיעתה. דיין אמר לה כי בדברי
המלך אין כל חדש ושאין שום סיבה שתשנה את תוכניותיה.

לו קידר יצאה מהשיחה בתחושה כבדה. "אחרי הדברים שאמר חוסיין, היה לי
הרושם שצריכים להתכונן למלחמה, זה מה שחשבתי... כי לי היה הרושם...
שהוא לא יודע את הכל על העסק, אבל שהוא יודע מספיק בשביל לדעת שתהיה
מלחמה... מתוך השיחה הבנתי שיש שיתוף פעולה בין סוריה למצרים, באותו
הזמן הם יתקיפו... אבל זה לא עשה שום רושם על גולדה. גולדה לא האמינה
לחוסיין. מפני שאחר כך, כאשר חזרנו לירושלים... אמרתי לה: אני מבינה
שהנסיעה לשטרסבורג לא תתקיים והיא שאלה: מדוע לא? ואז אמרתי לעצמי,
או שהיא לא מבינה כלום או שאני לא מבינה כלום".

את השיחה עם לו קידר קיים גיא גברא, במסגרת עבודת מאסטר שהכין לפני
כשלוש שנים. גברא, קצין באמ"ן, ער לסתירה שיש בין רשמיה של קידר לבין
אלה שמופיעים בספרו של איתן הבר "היום תפרוץ מלחמה", המבוססים על
זיכרונות המזכיר הצבאי ליאור. גברא: "נראה כי דווקא חוסר התמצאותה
)של קידר( בנבכי הקונצפציה הוא שהביא אותה להבין את דברי המלך כפשוטם
- דהיינו כהתרעה מפני מתקפה מצרית-סורית משותפת".

קידר לא היתה היחידה בתחושתה. לצד ליאור ישב סא"ל זוסיה )זיזי(
קניאזר, ראש ענף ירדן במחלקת המחקר באמ"ן. "בתום הפגישה", סיפר
קניאזר לגברא, "טילפנתי לראש מחלקת המחקר תא"ל אריה שלו ואמרתי לו:
'תשמע אריה. שורה תחתונה מהפגישה. מלחמה! סוריה ומצרים עומדות לתקוף
את ישראל, פרטים אמסור לך מחר בבוקר'".

גברא קובע בעבודתו כי חוסיין אכן התריע מפני מתקפה סורית ברמת הגולן.
וההיגיון שנגזר מכך הוא, כפי שהבין קניאזר, שמדובר במתקפה
מצרית-סורית משולבת. אולם המידע שנמסר לגולדה מאיר אינו מנקה את
זעירא מהאחריות למחדל. שכן הוא קיבל את כל המידע על הפגישה והוא זה
שביטל את חשיבות המסר של חוסיין. המפתיע הוא שגולדה מאיר הסמכותית
העדיפה לקבל פרשנות שלא תאמה את תחושתה. לפני כעשור ציטט זאב שיף
ב"הארץ" מקור ירדני בכיר, ראש ממשלה לשעבר, שאמר: "אילו הוזמן המלך
חוסיין להעיד לפני ועדת אגרנט שלכם, היתה עדותו הופכת את המסקנות על
פיהן".

דברים דומים אמר חוסיין בפגישה עם יצחק רבין באוגוסט ,1974 פחות משנה
לאחר המלחמה. בפגישה, מספר דניאל בלוך, בעבר הכתב המדיני של "דבר",
הביע חוסיין צער על פרישת מאיר ודיין ואמר שאינו מבין מדוע לא שעו
לאזהרתו. "למזלם", הוסיף חוסיין, "לא הזמינו אותי להעיד בוועדת
אגרנט".

אין זו הפרשנות היחידה לתוכן הפגישה. הפרופ' אבי שליים מאוניברסיטת
אוקספורד נפגש עם המלך חוסיין כשנתיים לפני מותו. חוסיין הכחיש שידע
על המלחמה הממשמשת ובאה.

מנהיגה צבאית

"היא היתה אסון מדיני, אבל לא יכולתי להאמין למקרא החומר - גולדה
התנהגה במלחמה כמנהיג צבאי מצליח, נבון, שקט בניהול המלחמה. וכל זה
כאשר דיין עשה במכנסיים", אומר אלוף-משנה במילואים הד"ר מאיר פעיל.

עם פרוץ המלחמה בנתה גולדה קבינט מלחמה שפעל עד ליום האחרון של המלחמה
ועמו נמנה הדרג האזרחי: גולדה, דיין, אלון, גלילי ובר-לב. בדרג הצבאי
היו הרמטכ"ל אלעזר, סגנו ישראל טל, מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד,
ראש אמ"ן זעירא וראש המוסד צבי זמיר. פעיל: "העשירייה הזאת ישבו כמעט
כל יום. קראתי את כל הפרוטוקולים של הדיונים שקיימו. ולמדתי לכבד את
גולדה".

גולדה מאיר אחראית לשורה של החלטות. חלק לא מבוטל מהן התקבלו לאחר
שנאלצה להכריע בין עמדת הרמטכ"ל לבין עמדת דיין או בין עמדת אלעזר
לבין סגנו טל. "בוויכוחים בין דדו לדיין, למזלי, תמכתי תמיד בדדו",
כותבת מאיר בספרה.

ההחלטה הראשונה שקיבל הקבינט היתה לקבוע סדר עדיפות שלפיו יש לרכז
מאמץ עיקרי קודם כל ברמת הגולן, כדי לבלום את הצבא הסורי ולמנוע ממנו
להגיע לכנרת. במסגרת זו אישרה גולדה מאיר את העלאת האוגדה שהגנה על
מרכז המדינה וירושלים, בפיקודו של מוסה פלד, לרמת הגולן. אוגדת פלד
חוללה את המפנה והסורים נהדפו לעבר הקו הסגול )הגבול בין ישראל
לסוריה בגולן מאז .('67

השאלה שהוצגה לפני גולדה מאיר היתה אם להעביר בשלב זה כוחות מרמת
הגולן לסיני. ראש הממשלה קיבלה את הצעת הרמטכ"ל לדחות את התקיפה
בסיני, לנצל את ההצלחה ברמת הגולן ולקדם את כוחות השריון מזרחה, כדי
להכניס את הבירה הסורית לטווח הארטילריה הישראלית. צה"ל רצה להגיע
לטווח של 20 ק"מ, אך נבלם על ידי הסורים בעזרת כוחות סיוע עיראקי
וירדני. צה"ל נבלם במרחק 50-40 ק"מ מדמשק.

על ההחלטה למנות את בר-לב למפקד החזית בדרום כשהתברר שמפקד פיקוד
הדרום, האלוף שמואל גורודיש, אינו מסוגל להשתלט על שלושת מפקדי
האוגדות שבפיקודו, אומר פעיל: "המינוי, באישורה של גולדה, היה החלטה
מצוינת". בספרה היא כותבת: "יש לבר-לב צורת דיבור אטית, מתונה מאוד,
וכאשר שמעתי אותו אומר: 'גולדה יהיה בסדר. אנו חזרנו להיות מה שאנו
והם חוזרים להיות מה שהם', ידעתי שהגלגל התהפך".

מאיר החליטה, בניגוד לעמדתו של דיין, לאשר את צליחת התעלה. וההחלטה
שהביאה לסיום המלחמה היתה, בניגוד לכמה הצעות, לכתר את הארמיה
השלישית בלבד ולא את שתי הארמיות.

אורי אבנרי שותף לדעתו של פעיל על מנהיגותה של גולדה מאיר במלחמה:
"דיין התמוטט. הגנרלים התחילו לזלזל בו. היה לגולדה קל, כי לצדה עמד
רמטכ"ל שהביטחון המוחלט שלו ואמירתו שאנחנו ננצח נתנו לה הרבה כוח.
והיה גם בר-לב שהיא סמכה עליו. ולכן היא עמדה יפה במלחמה. אבל היא
היתה אסון אמיתי. אני מאשים אותה באחריות למותם של 2,600 חיילים. זו
היתה מלחמה מיותרת, מלחמה שלא הביאה טובה למדינת ישראל".

התנאי של דיין

עם סיום המלחמה והתגברות הלחץ הציבורי להתפטרות הממשלה ולהקמת ועדת
חקירה ממלכתית קיימה גולדה שיחה בעניין זה עם דיין. השיחה בלשכתה
נערכה בנוכחות שולמית )מיטקה( יפה, הקצרנית האישית של ראשי ממשלות
ישראל מאז דוד בן גוריון ועד בנימין נתניהו. מאיר אמרה: "לא יהיה
מנוס מהקמת ועדת חקירה". דיין הירהר לרגע ואמר: "אני מסכים, אבל
בתנאי אחד. אני רוצה שחיים לסקוב יהיה בפנים".

הרמטכ"לים לשעבר לסקוב ויגאל ידין היו אנשי הצבא בוועדת אגרנט. הם גם
היו החברים הדומיננטיים ביותר בוועדה. הם, על פי ההערכה, היו אחראים
להפרדה שנעשתה בוועדה בין אחריות הדרג הצבאי למחדל ובין הדרג
המדיני.

את הסוד הזה שמרה עמה מיטקה יפה כל השנים. לפני כשנתיים, בטיול
שהשתתפה בו גם תלמה אלעזר, אלמנתו של דוד אלעזר, נשברה יפה, שמתה
בשנה האחרונה, וסיפרה לה על השיחה החסויה.

גולדה מאיר והפצצה

"ביום שני ,8 באוקטובר, ניצבה הנהגת המדינה לפני המשבר החמור ביותר
בתולדותיה. שעות ספורות לפני מתקפת הנגד של אוגדת ברן, הורה הקבינט
לחמש את כלי הנשק הגרעיניים של ישראל ולטווח אותם על מטרותיהם למקרה
של התמוטטות מוחלטת" - כך כותב סימור הרש בספרו "ברירת שמשון" על
התוכנית הגרעינית של ישראל.

על פי הרש, עם פרוץ המלחמה היו בידי ישראל 25 פצצות גרעיניות. הוא
מצטט בספרו פקיד בכיר שהיה בלשכתה של ראש הממשלה באותו לילה. "הפקיד
תיאר את הפחד שאפף את צוות העוזרים של ראש הממשלה כשנודע על ההחלטה
לחמש את הנשק הגרעיני. בחלק מהזמן היה נדמה שסוף העולם מתקרב. אלה
מאתנו שחיו בזמן השואה ידעו דבר אחד: לעולם לא עוד".

הפרופ' אבנר כהן, מרצה בכיר באוניברסיטת מרילנד בארה"ב ומחבר הספר
"ישראל והפצצה" המתאר את תהליך בנייתו של המיזם הגרעיני הישראלי,
אומר כי גולדה מאיר הותירה אחריה מורשת גורלית וקריטית. היה עליה
להיאבק עם הדילמה של מימוש הפוטנציאל הגרעיני, וזה היה ביום ראשון,
כאשר 70% מרמת הגולן היו בשליטה של הצבא הסורי. כהן: "גולדה מאיר
היתה אחת מקומץ מנהיגים עולמיים - ואולי למעשה מדובר בשניים בלבד,
היא והנשיא ג'ון קנדי במשבר קובה - שהבינו וחיזקו את עוצמת הטאבו
הגרעיני. כלומר, היא הבינה שאי אפשר להתייחס למיזם הגרעיני כאל עוד
מערכת, ושלעולם לא ייעשה בו שימוש מתוך כעס, חוץ מהמצב הקיצוני של
'המוצא האחרון'. החלטות על השימוש בו שייכות באופן בלעדי וישיר לתחום
האחריות של המנהיג הלאומי העליון ולא של ההנהגה הצבאית".

רציתי להתאבד

"ביום השני למלחמה אני החלטתי להתאבד", התוודתה גולדה מאיר שלוש שנים
לאחר מלחמת יום הכיפורים בשיחה שקיימה עם תא"ל אבנר שלו, שהיה ראש
לשכת הרמטכ"ל דוד אלעזר. שלו נפגש אתה יחד עם רחבעם זאבי; השניים
ביקשו ממנה לבוא ליום השלושים למותו של אלעזר.

אלו הנסיבות שהביאו אותה למחשבה על התאבדות. ביום ראשון 7 באוקטובר,
בשעה ,15:00 דיווח לה שר הביטחון על המצב בחזיתות. הוא אמר לה כי טעה
בכל. שנשקפת למדינה שואה. יחסי הכוחות מוטים משמעותית לטובת מצרים
וסוריה. וצה"ל לא יוכל להגיב. דיין הציע לגולדה להחליט על נסיגה
עמוקה ברמת הגולן, לוותר על תעלת סואץ ולהתייצב בקו המצרים )מצרי
המיתלה והגידי(. לזאבי אמר דיין כי "בין תל אביב לאבו עגילה )שבסיני(
אין אפילו טנק אחד וזה עלול להיות חורבן בית שלישי". בספרה השמיטה
גולדה את הקטע שלמעלה אך הוסיפה את הדברים הבאים בשיחתם. "ביום ראשון
נכנס דיין ללשכתי. הוא סגר את הדלת ועמד מולי. את רוצה שאתפטר? שאל.
אמרתי לו - ומעולם לא התחרטתי על כך - שהוא חייב להמשיך בתפקידו כשר
הביטחון".

בספרו "אבני דרך" כותב דיין: "ראש הממשלה והשרים היו מזועזעים מדברי.
ניכר בהם שלא שיכנעתי אותם. נדמה לי שהם סבורים כי החולשה אינה
בכוחנו הצבאי אלא באופיי. אבד לי ביטחוני ולכן אין הערכתי נכונה. היא
פסימית מדי".

גולדה שמרה על קור רוחה. בערב ביקשה מהרמטכ"ל שיבוא ללשכתה. היא סיפרה
לו על הדיווח של דיין וביקשה לשמוע את חוות דעתו. אלעזר אישר כי המצב
קשה והסכנה גדולה, אך לפני שתתקבל החלטה על נסיגה הוא מבקש לבדוק את
המצב בשטח. אז המליץ אלעזר לשלוח את חיים בר-לב לחזית הצפון.

מאיר בשיחה עם שלו וזאבי: "אז אמרתי לעצמי שאם דיין צודק בהערכת המצב
שלו ולא דדו, אז אני יודעת בדיוק מה אני עושה. אני מתאבדת. אבל כמו
שאתם יודעים, דדו צדק". גולדה הפליגה בשבחיו של דדו ושיבחה את הדרך
שבה ניהל את המלחמה והוסיפה: "שתדעו לכם, דדו הציל את עם ישראל".

שלו: "אז למה לא אמרת את זה לוועדת אגרנט שהחליטה להדיח אותו
מתפקידו?"

גולדה: "יונגרמן, מה רצית? פרשה חדשה?"


@ צלב המלחמה של אלי זעירא
הזיכרון העממי של המלחמה שפט והרשיע את ראש אמ"ן בזמן המלחמה בעוד שרבים אחרים זכו לחנינה.
עדכון אחרון - 03:37 26/09/03
מאת: אמיר אורן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=344579&objNo=53936&returnParam=Y



זעירא)משמאל( עם השופט משה לנדוי, חבר ועדת אגרנט שהדיחה את ראש אמ"ן

חוסיין לגולדה: הסורים בעמדות קדם-תקיפה מוסוות כאימון, ישתפו פעולה
עם המצרים התשובות שאמ"ן לא מחפש שבת חורפית אחת, בראשית שנות
החמישים, יצא סרן אלי זעירא מבסיס חיל הרגלים של הצבא האמריקאי בפורט בנינג וזמנו בידו. זעירא היה החניך הראשון ששלח צה"ל לקורס מפקדי הפלוגות של זרוע היבשה האמריקאית. מאחוריו היתה לחימה רצופה
בתש"ח, בגדוד הראשון של הפלמ"ח. לפניו, בתריסר השנים הבאות, היה מסלול צבאי מבטיח, בתפקידים המזניקים לצמרת את המחזיק בהם - ראש לשכת
הרמטכ"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל.

בשבת ההיא נסע זעירא במכוניתו בערבות ג'ורג'יה, מופתע מהחידוש האמריקאי, שבוע עבודה של חמישה ימים. בדרך לעיירה הסמוכה לבסיס צד את עינו שלט שהבטיח להעלות אותו לאוויר בתוך דקות - או לשלם לו שבעה דולרים. זה היה סכום נכבד וזעירא נענה לאתגר. מדריך טיסה הכניס אותו בו ברגע למטוס קל, הם המריאו לגיחת הדגמה וזעירא נכבש בקסם הטיסה. בתוך שעות הדרכה מעטות - לא שיא האחריות - הוענק לו רשיון. כיום, בן ,75 עודנו טייס פעיל להנאתו, ב"ססנה", כמעט כל שבת.

חיל האוויר התמרמר אך לבסוף הסכים להכשיר ולהסמיך את זעירא כטייס סיור
וקישור במטוסים קלים. בעקבותיו ענדו כנפי טיס מעוטרי "ק" עוד שני
רמטכ"לים לעתיד )חיים בר-לב ורפאל איתן(, עוד ראש אמ"ן )חיים הרצוג(
ואלוף פיקוד הדרום במבצע קדש, אסף שמחוני, שנהרג בתום המבצע בהתרסקות
מטוסו. גם זעירא כמעט קיפח את חייו, ואתו עוד אנשי אמ"ן ושב"כ )בהם
ראש השב"כ לעתיד, אברהם שלום(, בנחיתת חירום בסיני, לאחר מלחמת ששת
הימים והוא אז סגן ראש אמ"ן, אך הוא אילתר מנחת וניצל. בצה"ל נשמו
לרווחה. זעירא נועד לגדולות, כקצין הראשון שקיבל דרגת אלוף בהישלחו
כנספח לוואשינגטון, ומאוקטובר 1972 כראש אמ"ן, בתום כתשע שנות כהונתו
של אהרן יריב.

איך קרה שהקצינים שהתקדמו לצד זעירא, באוויר ועל הקרקע, התקבעו
בזיכרון העממי לחיוב, והוא לשלילה? איך זאת שבן גילו של זעירא, אריאל
שרון, מפקד ופוליטיקאי לקראת מלחמת יום הכיפורים ובמשכה, חמק מכל
המהמורות ונמצא עכשיו היכן שנמצא? איך שרד ושיגשג שמעון פרס, חבר
בממשלת גולדה מאיר ושותף לאחריות הקבוצתית לכישלון החמור ביותר
בתולדות ישראל, היה פעמיים לראש הממשלה וחגג לעצמו את גבורותיו בחברת
פוליטיקאים אחרים שעמיהם הורידו מהשלטון; בעוד שזעירא, קצין מטה
בשירות הממשלה ההיא, נושל מכל זכויותיו ונושא על גבו, כמעט לבדו מבין
החיים, את צלב המלחמה ההיא?

זעירא נכשל ב-3791. על כך אין ולא יכול להיות ויכוח. הוא טעה בהערכת
פעולתם של שני שליטי אויב, אנואר סאדאת וחאפז אל-אסד; הם יצאו
למלחמה, הוא העריך שלא. זו היתה טעות יקרה להחריד, טעות מרה המצדיקה
כשלעצמה הפסקת כהונתו של ראש אמ"ן תקיף ופסקני, שמפלתו הפיקה גם שמחה
לאיד; אבל לא טעותו של יחיד, לא במערכת שבראשה עמד ולא במערכת שבתוכה
תיפקד. זעירא לקח - שמו עליו - תשעה קבין של אחריות, בשעה שהיה ראוי
לשניים או לשלושה.

הוא לא היה מלך הטועים - המלכה היתה גולדה מאיר, הנסיך היה משה דיין,
זעירא היה אחד הדוכסים. "קורבן" הוא עניין יחסי מאוד. הקשים בקורבנות
המלחמה היו חלליה ונכיה, שבוייה והלומיה ובני משפחותיהם והחברים
שלחמו לצדם. לעומתם, היו כל המודחים והמורחקים והמוקפאים רק נפגעי
קידום וכבוד; אבל בתוך קבוצה זו היו שנהפכו עם השנים והמוות לקדושים
מעונים. זעירא נשאר אשם תמידי, ומיום השנה ה-03 למלחמה, בהתערבב
הזיכרון בבדיון, הוא צפוי להיוודע כך לדור נוסף שאינו בקי בפרטים
ובהקשרים.

שורש צרותיו של זעירא הוא דו"ח ועדת אגרנט, שהמליץ להדיחו מתפקידו )אם
כי לא משירות צבאי, ודיין שרצה בתמיכתו המחודשת הזדרז להציע לו
להתמנות לאלוף פיקוד המרכז(. לצד הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר, היה
בכך זעירא לבכיר מודחי אגרנט. התוצאה המתבקשת - התפטרות מוקדמת היתה
חוסכת אותה - הושגה בעיוות של הליך משפטי: הוועדה אסרה על זעירא
ואחרים להיוועץ בפרקליטים ומנעה מהם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני
טענות שהוטחו בהם, לרוב מאחורי גבם.

ועדת אגרנט עשתה את מלאכתה נאמנה, אם מבינים מה היתה מלאכתה - לא
ירידה אל חקר האמת, אלא הצלת שלטון גולדה מאיר. כל ועדות החקירה
הממלכתיות בענייני ביטחון היו ועדות להצלת המשטר. כשהספינה טובעת
וצריך להציל את רב-החובל, זורקים הימה גם את רב-המלחים. כך חמקו
מהמלצה סופנית מאיר ודיין אצל אגרנט ומנחם בגין בדו"ח ועדת כהן, אף
שהיה מקום להחיל עליהם דין דומה לזה של אלעזר וזעירא ב-3791 ושרון
ב-2891. ועדת אור אמנם החמירה קצת יותר עם מי שהיה ראש הממשלה שהביא
למינויה, אבל גם זאת במשורה - והוא כבר לא כיהן בתפקידו בעת פרסום
הדו"ח.

זעירא לא נכשל בהערכתו ב-3791 יותר מקודמו החביב על הכל, יריב, במאי
1967)או מיגאל ידין, חבר ועדת אגרנט, לקראת ביקור סאדאת בירושלים
בנובמבר .(1977 ההפתעה ממהלכי מצרים ערב מלחמת ששת הימים גרמה
להתמוטטות הרמטכ"ל רבין ולהדחת שר הביטחון לוי אשכול, אבל ישראל
ניצחה משום שהמצרים לא ניצלו את הצלחת ההפתעה ולא תקפו ראשונים. ממדי
הניצחון והכיבושים הסתירו את העובדה שצה"ל הקרקעי ניהל בדרך כלל
מלחמה שגרתית של הבקעות חזיתיות, בלי סימן לגישה העוקפת שעליה אהבו
לדבר קציניו.

כך היה גם במלחמת יום הכיפורים: ידעו שאיגוף למצרים עילית ולכיוון
קהיר יועיל יותר מהתכתשות שוחקת בחזית, אך נרתעו מאישור מבצעים
מרחיקי לכת בסיכוייהם ובסיכוניהם.

ההבדל בין '67 ל-37' לא היה רק הפער שבין הצלחה לכישלון, אלא בכך
שההצלחה העניקה למודיעין הילה על-טבעית ויצרה ציפיות מופרזות ממנו.
בירור מעמיק יותר היה מעלה שאמ"ן הצליח ב-7691 בעיקר בזכות האיסוף,
שלו ושל המוסד, ופחות בזכות המחקר; ובתוך המחקר - יותר בזכות תמונת
כוחות האויב ופחות בזכות הבנת התהליכים המדיניים והאסטרטגיים.

זעירא היה ב-7691 ראש מחלקת איסוף באמ"ן, מושא להתפעלות של קציני
סיירת מטכ"ל ובהם אהוד ברק. הוא עבר למודיעין, לבקשת האלוף מאיר
עמית, ומצא עולם חדש ומסקרן. שם פעל זעירא יותר מקודמיו, אמני הריגול
האנושי, לשכלול טכנולוגיית הצילום והציתות. מי שיחד עם הממונים עליו
היה עתיד להיכשל באוקטובר '73 בהערכת כוונות היריב, התמקד לפני כן
בהערכת היכולת, תחום מדיד יותר. בהיותו ראש אג"ם-מבצעים, תפקיד המפתח
לגיוס ולכוננות בצה"ל בין '56 ל-76', דרש מקציני אמ"ן שהשתתפו
בדיונים לספק עובדות, להבדיל מניחוש מפולפל של כוונות נאצר, כדי
לצייר על המפה את סימני היחידות בסיני ולאפשר חישוב של יחסי הכוחות.

אחד מסעיפי האישום המוטחים תדיר בזעירא הוא שילוב של מחדל ושקר. נטען
כלפיו כי בהתקרב יום הכיפורים, בניגוד לנדרש ממנו ולדיווחו לאלעזר,
לא הפעיל אמצעי איסוף מסוימים בחזית. הטענה מייחסת לאמצעים כוחות שלא
היו בהם ולזעירא חטאים שלא חטא. שני מכלולי האמצעים הופעלו בדרך כלל
רק לעתים נדירות, משיקולים מבצעיים. בחירום אכן גובר כורח ההתרעה על
שיקולים אלה, אבל האמצעים לא היו חסינים מפני ההסתרה וההונאה שהפעיל
סאדאת על צבאו - ובדרך זו על ישראל - בכל הערוצים, כך שהתגלו הכנות
אך לא נחשפו כוונות. שבועות מעטים לאחר המלחמה, בשיחה מוקלטת בין
מפקד יחידת האיסוף 848 )כעת (8200 יואל בן פורת לקצין בכיר ממנו
באמ"ן, סיפר בן פורת כי באישור טלפוני של זעירא, שאליו פנה, הפעיל את
האמצעים לקראת סוף השבוע שלפני פרוץ המלחמה.

המודיעין הוא רק משרתם של שני אדונים, המדינאי והמצביא; וגם המצביא
אינו יותר משליח המדינאי לעניין הצבא. הפיקוד העליון, כהגדרתו בצה"ל,
כולל את ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים אחרים החברים בקבינט המלחמה
והרמטכ"ל. ראשי האגפים במטכ"ל, מפקדי הזרועות ואלופי הפיקודים, עם כל
חשיבותם, אינם בדרג הפיקודי העליון. ידין וחברו בוועדת אגרנט, חיים
לסקוב, כמותו רמטכ"ל לשעבר, היטיבו לדעת זאת. לסקוב התחנך בצבא
הבריטי, שם קצין המודיעין )יחד עם עמיתיו מהמבצעים, ההדרכה והתכנון(
היה רק אחד מעוזרי קצין אגף המטה, וכולם גם יחד עוזרי המפקד. אצל
רב-אלוף ידין היה המודיעין הצבאי מחלקה בראשות אלוף-משנה. לדוד
בן-גוריון לא היה קצין מודיעין, ואילו היה קמ"ן כזה ב-84', מעל
המזרחנים וסגני-האלופים שידעו מעט מדי על צבאות ערב הפולשים, לא ממנו
היתה נתבעת אחריות לשאלת ההערכה אם להקים את מדינת ישראל.

אלא שידין רצה לשנות את מערך המודיעין הישראלי עוד מאז חברותו בוועדת
ידין-שרף ב-3691; דו"ח אגרנט בהקשר זה, לחיזוק המחקר במוסד ובמשרד
החוץ והייעוץ לראש הממשלה, הוא עדכון של המלצות ידין וזאב שרף, שהיה
מזכיר הממשלה ושר.

זו היתה גישה נכונה אך חלקית. כאשר האמריקאים הקימו )ב-7491( את
הסי-איי-אי, כלקח ההפתעה של פרל הארבור, הוקמו גם משרד הגנה
בין-זרועי ומועצה לביטחון לאומי. הם הכירו בצורך בשילוב בכל התשומות
- המודיעינית, הצבאית והאסטרטגית.

לישראל היה ב-3791 אגף מודיעין, אמ"ן, אבל לא היה אגף תכנון. לא היה,
ולא באשמת ראש אמ"ן, שום גורם תכנון אסטרטגי מקביל במעמדו למודיעין,
שלא לדבר על מועצה לביטחון לאומי. היה רק "עוזר ראש אגף המטה לתכנון
ארוך טווח", במונחי היום ראש חטיבה, תת-אלוף אברהם טמיר. הוא ומפקדו,
ראש אגף המטה ישראל טל, הציגו בתוכנית הרב-שנתית "אופק", כהנחת יסוד,
הערכה הפוכה לזו של אמ"ן ושל דיין: אם עד קיץ '73 לא תתחדש הידברות
ישראלית-מצרית על הסדר ביניים בסיני, תהיה מלחמה. גולדה מאיר, דיין
ואלעזר העדיפו לאמץ את הערכת אמ"ן על זו של אג"ם. הם היו מוסמכים לכך
- ואחראים לתוצאה.

בדיון אצל דיין בבוקר יום שישי, ערב יום הכיפורים, חדל זעירא מהשימוש
בביטוי "סבירות נמוכה". מאותו רגע, 29 שעות לפני פרוץ המלחמה, לא
היתה לדיין אמתלה לאי-מימוש אחריותו. הוא היה יכול לגייס מילואים,
לפרוס את הצבא הסדיר ולהיערך לבלימה. הוא לא עשה זאת משום שהיה עדיין
שאנן והאמין, כמו אלעזר, שיחסי הכוחות יספיקו )היו בצמרת מי שקיוו
שהערבים ישתטו ויקפצו למטחנה של צה"ל(. לפי מחקר סודי של אלוף-משנה
יהושע נבו, מאוספי החומר של ועדת אגרנט, אמר אלעזר ב-62 באפריל '73
כי בפיקוד הצפון "לפני שמגייסים מילואים ועושים איזשהו דבר צריך
שיהיו למעלה מ-001 טנקים. כאשר אנו נמצאים במצב הזה - יעזור להם
האלוהים". באוקטובר היו בגולן טנקים רבים יותר. דיין גם חשש
שבוואשינגטון לא יאמינו שישראל רק השכימה להלום במי שעמד להלום בה.
זה היה חשש מוצדק: הרמטכ"ל של '56 ושר הביטחון של ,'67 שתי מלחמות
שבהן רימתה ישראל בשאלת הירייה הראשונה, הבין על מי ייפול נטל
ההוכחה.

ההחלטה להעניק למודיעין משקל יתר ולהתנכר לתכנון האסטרטגי נבעה
מהפוליטיקה הפנימית של יחסי גולדה מאיר עם שר הביטחון, יריבה בתוך
מפלגת השלטון, ועם בעלי בריתה בר-לב ואלעזר. דיין רצה להקים במשרד
הביטחון ובמטכ"ל אגף תכנון בראשות האלוף טל, עם טמיר כסגנו. בר-לב
התנה את הסכמתו בשבועת אמונים של טל לרעיון קו בר-לב, שטל, טמיר
ושרון היו הבולטים והרהוטים במתנגדיו. טל סירב לכך, כפי שסירב בתנאי
זהה - בניגוד לשרון - להתמנות לאלוף פיקוד הדרום. מתוך המפולת חילץ
אלעזר את טמיר ומינה אותו לעוזרו לתכנון ארוך-טווח. תחילה אף הסכים
להערכותיו, אך כרמטכ"ל התיישר עם מאיר ודיין.

אם כל הבעיות היתה השקפת העולם של הדרג המדיני, להחזיק בשטחים שנועדו
במקורם להעניק עומק הגנתי כאילו הם ישראל-גופא. השקפת עולם זו נתמכה
בשגיאה הצבאית של בר-לב, שלא תוקנה בימי אלעזר: הגנת סיני, במקום
הגנת ישראל. איש רזה בעל זרוע ארוכה שאגרופה מגיע לסנטרו של אויבו -
התנפח עד שעורו הדק והפגיע גבל בפגיון האויב. בוני קו בר-לב, ותיקי
תש"ח, כאשר כל יישוב שאסור לנטוש בנגב היה למעוז, הפכו את היוצרות -
כל מעוז בסיני היה ליישוב שאסור לנטוש )המצרים, בתוכניות הצליחה
שעליהן התאמנו ושאמ"ן השיג, העריכו לפי ההיגיון אך בניגוד למציאות
שחיילי המעוזים יפונו לתגבור הקו השני, קו התעוזים(.

ואף שתומכי בר-לב מכאן ושרון מכאן ממשיכים לטעון שאילו היו שם
גיבוריהם, או פעלו לפי הנחיותיהם, היתה הצליחה המצרית נכשלת, היה
צה"ל עיוור מכדי להבין שעליונות אווירית, החיונית ללחימתם של כוחות
היבשה הנחותים מספרית, לא תושג הפעם מהאוויר. צה"ל, שהתמחה כל כך בין
המלחמות בפשיטות קומנדו, במיוחד נגד אש"ף, לא תיכנן לשבש את בסיסי
הטילים קרקע-אוויר בפשיטות, בהפגזות או בטילים מספינות חיל הים מול
חופי מצרים.

@ חיל המודיעין של אחרי המלחמה:
שלמה גזית, ראש אמ"ן לשעבר, כי יש לבטל את המונופול הצבאי
על הערכות מודיעין.

עדכון אחרון - 11:54 05/10/03
יחידת האיפכא מסתברא הוקמה כדי להכניס במודיעין קצת צניעות
מאת יוסי מלמן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=346196&objNo=53936&returnParam=Y

ראש אמ"ן בתקופה שבין מלחמת יום הכיפורים להסכם השלום, שלמה
גזית, סבור כי השארת המונופול על הערכת המודיעין הלאומית בידי
הצבא היא טעות. לדבריו, הראיון שנתן הרמטכ"ל מרדכי גור לקראת
ביקור סאדאת, שבו האשים את מצרים במסע הטעיה, לא היה מבוסס על
מידע מודיעיני. גזית מתגאה במיוחד בהקמת יחידה במודיעין
שמיועדת להציג עמדות בלתי מקובלות



גזית מרצה באוניברסיטת תל אביב, אתמול. מציע להעביר את הערכת המודיעין המדינית למשרד החוץ.
תצלום: אוריאל סיני

ערב בואו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לביקורו ההיסטורי בישראל, הביע הרמטכ"ל רב אלוף מרדכי גור ספקות בנוגע לכנות כוונותיו. בראיון לישראל הראל מ"ידיעות אחרונות" העריך גור כי ביקור סאדאת הוא חלק ממסע הונאה מצרי, שתכליתו להקהות את חושיה של ישראל ולטעת בה אמונת שווא כי פני מצרים לשלום, בעוד שכוונותיה הן למלחמה. דבריו עוררו זעזוע בצמרת הצבאית והמדינית, נטעו ספקות בציבור ויצרו את הרושם כי הם מבוססים
על מידע שנמצא בחזקת המודיעין.

אבל מי שהיה אז ראש אמ"ן, האלוף )מיל'( שלמה גזית, מגלה שמדובר היה
ב"תקלה". "לסיפור של גור אין כל קשר למודיעין", אומר גזית בראיון
ל"הארץ". "גור העניק את הראיון חמישה ימים לפני שיצא לביקור חשאי
באיראן. הוא סיכם כי הראיון יתפרסם לאחר נסיעתו, באיחור של כמה ימים,
בין השאר כדי לכסות את דבר הנסיעה. כשיצא לאיראן הוא כבר ידע על
כוונתו המוצהרת של סאדאת לבקר בישראל, אבל לא היה ביטחון שהביקור
ייצא אל הפועל. פרט למזכירתו אף אחד, ובכלל זה אנחנו במודיעין, לא
ידע שהרמטכ"ל העניק ראיון. ודאי שדבריו לא היו מבוססים על הערכות
שלנו".

שר הביטחון, עזר וייצמן, רתח מכעס על הראיון. לטענת גזית, אלמלא תאונת
הדרכים שעבר וייצמן סמוך לאותו מועד, הוא היה מפטר מיד את הרמטכ"ל.

במלים אחרות, לטענת גזית גור ביטא את דעתו הפרטית, ולא את עמדת
המודיעין או צה"ל. בגלל שהותו באיראן נותק הרמטכ"ל ממידע מודיעיני
עדכני ולכן לא ידע על התפתחויות ושינויים דרמטים שאירעו בימים שבהם
היה מחוץ לגבולות המדינה. כל זה לא מנע מדבריו של גור להתקבע בתודעה
הציבורית כהצהרה המשקפת את עמדת צה"ל, הנשענת על גישה של "שולי
ביטחון רחבים".

פלורליזם מחקרי

הראיון של גור היה ביטוי מובהק - תגובת יתר במינון גבוה - לשינוי
שחוללה בצה"ל מלחמת יום הכיפורים. מיוהרה וביטחון עצמי מופרז עברה
צמרת הצבא לגישה ששיקפה חרדה, חשש, הססנות וגם צניעות. בשנים שבהן
עמד בראש אמ"ן, ,1978-1974 חווה גזית את המהפך הזה והנהיג אותו.

עד מלחמת ששת הימים היה גזית ראש מחלקת המחקר )כיום חטיבת המחקר(
באמ"ן. אחריה מונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים הכבושים. הוא היה
הראשון שמילא תפקיד זה. בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים נקרא להחליף
בראשות אמ"ן את האלוף אלי זעירא. אתמול והיום הוא משתתף בדיון במרכז
יפה ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, לציון שלושים שנה
למלחמה, שכותרתו "אתגרים וחתירה למענה".

"בדרך הטבע, למן 2 באפריל ,1974 יום כניסתי לתפקיד, הוטרדתי ביותר
בשאלת הדרכים שיש לנקוט כדי למנוע מאתנו הפתעה אסטרטגית חדשה, בדומה
להפתעה ערב מלחמת יום הכיפורים", אומר גזית.

עם כניסתו לתפקיד, כלקח מכישלון המודיעין לפני פרוץ המלחמה ותוך כדי
הלחימה, התמקד גזית בשלושה תחומים. בראש וראשונה פעל להגברת מערך
איסוף המידע ולשיפור האמצעים שעמדו לרשות חילות השדה, תוך דגש מיוחד
על "חידוד הכיסוי של סמנים מעידים למלחמה" )אוסף של רסיסי מידע,
שנקבעו מראש, שהצטברותם לרצף מסוים יכולה להצביע על כוונת האויב
לפתוח במלחמה, י"מ(.

בעקבות המלצת ועדת אגרנט, שבדקה את תפקוד צה"ל והמודיעין לפני המלחמה
ובימים הראשונים שלה, עסק גזית גם בכינון פלורליזם מחקרי בתוך המערכת
הצבאית, במוסד ובשב"כ. בתוך הצבא חוזקו יחידות המחקר במחלקות
המודיעין בפיקודים השונים, במוסד ובשב"כ הוקמו יחידות מחקר חדשות.

התחום השלישי שקידם גזית היה שיפור יכולתו של המודיעין להעניק התראה
במועד מפני מלחמה. לשם כך הוא הנהיג "דיוני מודיעין אינטגרטיוויים
ופנייה אישית לכל קציני מערך המודיעין" והקים באמ"ן מחלקה שזכתה
לכינוי "איפכא מסתברא".

לדבריו, היחידה, הקיימת עד היום, נוסדה כדי "להוכיח שאפשר להגיע
למסקנות שונות על בסיס אותו מאגר מידע מודיעיני שמצוי בידינו". היא
נועדה לעמוד מול הנחרצות של אמ"ן, שהביאה את ראשיו לחשוב, לפני
המלחמה, כי הצבא המצרי יצא רק לתרגיל שכונה "תחריר ."41 דעתו של כל
מי שסבר אחרת נדחתה.

היחידה הוקמה גם כדי "לאזן ולקעקע את הביטחון העצמי" שפשה בקרב בכירי
המודיעין בישראל וחילחל לצה"ל ולדרג המדיני. כך נפוצה האמונה כי
מדינות ערב אינן מסוגלות לצאת למלחמה נגד ישראל. הנחה זו כונתה לימים
"הקונצפציה" או "קיבעון מחשבתי". "בהקמת היחידה חתרתי לכך שאנשי
המודיעין יפגינו קצת יותר צניעות אינטלקטואלית", אומר גזית.

לדבריו, הקמת היחידה, שאנשיה באו מיחידות המחקר באמ"ן, לוותה בקשיים.
רבים סירבו להצטרף אליה, מחשש לעימותים עם חבריהם. הוא מודה שאינו
זוכר שום דוגמה שבה התברר כי הדעה ההפוכה שהציגה היחידה בדיוני
המודיעין היתה נכונה, "אבל הספיק לי שהוכחנו שאפשר וצריך לחשוב גם
אחרת".

עמדה שחצנית

ראש אמ"ן לשעבר מנסה גם להפריך את התיזה שהתקבעה בשיח הציבורי
הישראלי, כאילו שלוש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים נכשל המודיעין
בשנית, הפעם במה שזכה לכינוי "הפתעת השלום". לדברי גזית, ב-5791 החל
אמ"ן לבדוק את האפשרות שבמדינות ערב, ובמיוחד במצרים, מתחוללת תפנית
לשלום. "הרכבנו שורה של סמנים מעידים, שנועדו לאותת כי שכנינו
מתכוונים להגיע להסדרי שלום עם ישראל", הוא מספר.

רוב רובם של סמנים אלה היו בתחום הסמנטיקה. נבחנו במיחד התבטאויות של
מנהיגי מצרים. אחד המבחנים היה השפה שבה הושמעו הצהרות מסוימות. אם
מדינאי מצרי השמיע הצהרה פייסנית לא רק באנגלית, אלא גם בערבית,
באמ"ן ראו בכך ביטוי לכך שהדברים מכוונים לא רק לאוזניים זרות אלא גם
לעם המצרי.

גזית מודה כי המודיעין לא צפה את ביקור סאדאת בישראל, אבל לדבריו גם
קשה היה לחזות זאת. לביקור לא היה ולו רמז במגעים חשאיים או במאמצי
תיווך ומסרים שהעבירו ראשי המודיעין המרוקאי בין נציגי המוסד לנציגי
המודיעין המצרי.

בספטמבר 1977 התקיים במרוקו מפגש חשאי ביותר בין שר החוץ, משה דיין,
לסגן נשיא מצרים, חסן תוהמי. "כשקראתי את הסטנגורמה של הפגישה
בדיעבד, אי אפשר היה להבין ממנה שסאדאת הולך לשלום בירושלים", הוא
אומר. את הסטנוגרמה חיבר נציג המוסד במרוקו, יוסף פורת, ודיין עצמו
הגיה אותה והעיר הערות, המופיעות במסמך בכתב ידו. "הדברים שהשמיע
תוהמי בפגישה היו קיצוניים והעמדה שנקט היתה שחצנית", אומר גזית.
"נקבע בפגישה כי הדיונים יימשכו וזהו".

אבל הראיה החשובה ביותר לטענת גזית כי לא היתה אפשרות לחזות את מהלכיו
של נשיא מצרים היא התפטרותו של שר החוץ המצרי, איסמעיל פאהמי, לאחר
שסאדאת נשא את הנאום המפורסם שבו הודיע כי יהיה מוכן לנסוע לירושלים
כדי להביא לשלום. "מה רוצים מהמודיעין? שאמ"ן ידע יותר משר החוץ
המצרי?" שאל גזית.

גזית מצר על כך ש"על אף המלצות ועל אף החלטות הממשלה, לא הוקם מוסד
היועץ למודיעין ליד ראש הממשלה. תפקיד זה קיבל חשיבות גדולה במיוחד
עם ההחלטה על הקמת הפלורליזם המחקרי. יועץ כזה, לו קם, היה מבטל
למעשה את המונופול של אמ"ן על הערכת המודיעין, מאפשר עימות אמיתי
ויסודי בין הערכות המודיעין השונות".

אבל היום, כמו לפני שלושים שנה, ממשיך אמ"ן להחזיק במונופול על המחקר
המודיעיני ומחלקות המחקר של המוסד ומשרד החוץ מתבטלות לפניו. רק
יחידת המחקר של השב"כ, המתמקדת בעיקר במאבק בטרור הפלשתיני, עצמאית
יחסית, אבל לדברי גזית "תפוקתה ותרומתה להערכת המודיעין הלאומית אינה
רלוונטית".

בנסיבות אלה ממליץ ראש אמ"ן לשעבר להפקיע מאגף המודיעין בצה"ל את
האחריות הבלעדית על הערכת המודיעין הלאומית. להערכתו, עדיף שהאחריות
על הערכת המודיעין המדינית )להבדיל מהצבאית( תוטל על משרד החוץ, שם
פועל מרכז למחקר מדיני, ולא תיוותר בידי אמ"ן. אמ"ן, מטבעו, מדגיש
היבטים צבאיים ביטחוניים ונוטה להמעיט מחשיבותן של התפתחויות
מדיניות.

נוסף לכך, נאמנותו של ראש אמ"ן נתונה לצה"ל ולשר הביטחון, שבהם תלוי
קידומו. גזית ממליץ "לשקול את הקמתה של רשות ממלכתית להערכת מודיעין,
שאינה חלק מהגופים הקיימים, שתתבסס על אנשי מחקר בכירים ובלתי תלויים
שאינם כפופים לשר או למשרד זה או אחר".

מחקרים ועדויות היסטוריות

קלטות גורודיש והמחקר הגנוז של מחלקת היסטוריה


@ מלחמת יום הכיפורים: גרסת צה"ל
"לא תקרא - לא תדע! לא תדע - לא תלמד! לא תלמד - תשגה! תשגה..."
עדכון אחרון - 05:08 13/09/02
מלחמת יום הכיפורים: גרסת צה"ל
מאת: אמיר אורן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?objNo=53936&returnParam=Y&itemNo=207790&objNo=53936&returnParam=Y



1974 שרון. ההבדל הקטן שבין סודות מדינה לסודות של מדינאים
תצלום: יוסי הדר

המדבקה בכריכה הפנימית של "תולדות מלחמת יום הכיפורים", בהוצאת מחלקת היסטוריה במטכ"ל, מצחיקה עד דמעות; זו לא הוצאה לאור, אלא הוצאה להורג. "היסטוריה", היא מטיפה. "לא תקרא - לא תדע! לא תדע - לא תלמד! לא תלמד - תשגה! תשגה..." - וכאן יורשות הנקודות את סימני הקריאה. הדביקו ונעלו בארון, פן מישהו יקרא, יידע, ילמד וחלילה גם לא ישגה.

מחלקת היסטוריה שייכת לחטיבת התורה וההדרכה, הכפופה לראש אגף המבצעים. ראש האגף, האלוף דן הראל, התגאה השבוע כי הוא הבולם בגופו את הפצת הספר. הרמטכ"ל משה יעלון, חודשיים בתפקידו ללא אות לשינוי לעומת תקופת קודמו שאול מופז, לא התערב.

יעלון הוא חבר בולט בקבוצת הלוחמים, מפקדים-שאינם-קצינים או קצינים זוטרים, שמלחמת יום הכיפורים טילטלה אותם עד כדי החלטה לשרת בקבע ולסייע למניעת הישנות אסונות כאלה; החלטה אישית, אך דורית במצטבר, ששותפים לה סגנו, ומפקדי חילות הים והאוויר, ואלוף פיקוד הדרום, וראשי אג"ת ואמ"ן. מותר היה לצפות ממנו שיפעל להנחלת ידע העבר, כאחד הנדבכים להבנת המעטפת הצבאית, המדינית, הציבורית והטכנולוגית של משימות צה"ל כעת ולהבא.

ההיסטוריה הצבאית חשובה מכדי להשאירה בידי ההיסטוריונים של הצבא, אבל
בישראל נתונה להם בכורה, במובנים רבים אף בלעדיות, כי בידיהם החומר -
מסמכים, תמלילים, הקלטות, תצלומים, וברצות הממשלה, גם פרטי-כל של
דיונים בדרג המדיני. הצבא כותב, אבל הצבא גם גונז, ואין שר ביטחון,
ממשלה או ועדת חוץ וביטחון שיורו לו להעמיד לרשות הציבור את רכושו,
המחקר ההיסטורי.

רוב אזרחי ישראל נולדו בה, בגרו או היגרו אליה לאחר מלחמת יום
הכיפורים. היא קרובה עכשיו לסוף מלחמת העולם השנייה יותר מאשר להווה.
יודעים עליה בעיקר מה שאמרו בעלי-הדבר, הם או באי-כוחם, המחויבים
לאמת חלקית ופרטית. 29 שנים חלפו, שנים שבהן צמח דור חדש בהנהגה
הפוליטית והביטחונית, ואין עדיין היסטוריה מוסמכת של המלחמה. אין, אך
בעצם יש, נעדרת או שבויה ללא משפט וללא קציבת עונשה בכלא צבאי,
מוסתרת מעין הרבים.

"תולדות מלחמת יום הכיפורים", מאת חוקר מחלקת היסטוריה, סגן אלוף
במילואים אלחנן אורן, הודפס בספטמבר '92 בסיווג "סודי". אחרי שש שנים
הורד הסיווג במדרגה אחת, ל"שמור"; אין קושי לעשותו, כמות שהוא או לכל
היותר במחיקת מלים מעטות, בלתי מסווג. הסיווג אינו קדוש. הוא בעין
המתבונן, ולמתבונן גם שיקולים זרים. כרך חדש של מסמכים ששוב אינם
סודיים, מתקופת ממשל ג'ונסון, מדגים זאת היטב בפרשת נתונים על המערך
הגרעיני האמריקאי: שר ההגנה רוברט מקנמארה הסכים לחשוף נתונים כאלה,
כינס כנדרש את הוועדה לאנרגיה אטומית לקבלת אישור רשמי ממנה להסרת
הסודיות ודיווח לנשיא. ג'ונסון, בעיצומה של ההתמודדות על הנשיאות עם
בארי גולדווטר הלוחמני, זעם וביטל את החלטת מקנמארה. שר ההגנה, דרג
פוליטי אך גם אישיות ביטחונית מוסמכת, חשב כך; הנשיא, פוליטיקאי אך
גם המפקד העליון, חשב אחרת. אפשר היה להציג נימוקים לכאן או לכאן,
בלי שהתומך בפרסום יוקע כעוכר אמריקה. זהו ההבדל הקטן, הגורלי, שבין
סודות מדינה לבין סודות של מדינאים.

אם היו לישראל במלחמת 1973 אמצעים מיוחדים, אין לכך כמעט זכר
ב"תולדות", אף שלפני שנים סיפר יובל נאמן, בהרצאה פומבית בניו יורק,
כיצד הוצבו במלחמה טילי קרקע-קרקע מדגם "עברי" לאיים על סוריה. גם
סודות אחרים נשארו מחוץ לשני הכרכים, קצת יותר מ-007 עמודים, שכתב
אלחנן אורן: הרבה נשאר בתריסר הכרכים שחיבר חוקר אחר, שמעון גולן, על
מוצב הפיקוד העליון במלחמה - גולדה מאיר, משה דיין, יגאל אלון, ישראל
גלילי, דוד אלעזר, ישראל טל, אלי זעירא, בני פלד ועמיתיהם, ברגעיהם
הקשים ביותר.

אחרי דו"ח ועדת אגרנט, בהמשכיו; זיכרונות מאיר ודיין, עיזבונו של
אלעזר, ספרי זעירא ונגדו, חיבוריהם של מפקדי האוגדות בסיני אריאל
שרון ואברהם )ברן( אדן, מאמרים וראיונות אין-ספור, מה עוד נותר לחדש?
לא הרבה, אך במובן מסוים הרבה מאוד - לפסוק בין הגרסאות המתקוטטות זו
עם זו. גם בית משפט, הדן לפי מה שמונח לפניו, אינו נוהג לספק
גילויים; כוחו לברר מי מהאמיתות המתנצחות משכנעת יותר. מחלקת
היסטוריה, שאינה צד במחלוקות, חמושה רק ביומרה לדעת ובסמכות לקבוע,
מאיימת על המעורבים בסכסוך הדמים על העובדות ומשמעותן - והם, ויותר
מכל אחד מהם, מפחידים עד שיתוק את ראשי המטות הכלליים של צה"ל, ואת
האלופים, ואת מי שרוצים להיות, בתורם.

מלחמת הגרסאות של אוקטובר 1973 התנהלה בכמה וכמה חזיתות, נפרדות
ומשיקות: הדרג הצבאי נגד הדרג המדיני, שניהם נגד המודיעין, המטכ"ל
נגד חיל האוויר, הרמטכ"ל נגד אלוף פיקוד הדרום, מפקדת החזית נגד
האוגדות והן בינן לבין עצמן. באמ"ן טיאטאו את הבושה מתחת לשטיח. רק
לאחר 20 שנה, ביוזמת מפקד בית הספר למודיעין רון כתרי, התכנסו
לראשונה לדון באירועי '73 ובתובנות העולות מהם.

אף שהוא מוצג לרוב כקורבן שווא, כפי שהיה אמנם בהשוואה למאיר ולדיין
)גם זאת לשבועות מעטים, עד התפטרותם הכפויה(, תימרן רב אלוף אלעזר
בזריזות סביב שר הביטחון דיין והנחית את המהלומה הראשונה בדו קרב
שביניהם. אלעזר העניק להרצוג, ששמר טינה לדיין, סיוע חיוני, נדיר
בנגישותו לחומר ולמרואיינים ושקוף בתכליתו, אף שדו"ח אגרנט הקדים
להמליץ על הדחת אלעזר לפני שנדפס ספרו האוהד של הרצוג. אחר כך באו
גרסאות נגדיות, ונגדיות לנגדיות. לאחר מותו הפתאומי של אלעזר - מאיר
מתה כעבור שנתיים, ודיין לאחר שלוש שנים נוספות - התגייסו לרומם אותו
ותיקי ההתמודדות העקרה, אלון נגד דיין, מי בספרות, מי בעיתונות ומי
בחוג להיסטוריה באוניברסיטה.

מחלקת היסטוריה תומכת באלעזר במחלוקתו עם אלוף הדרום שמואל
גונן-גורודיש, אך אינה חסה על "דדו", מאת חנוך ברטוב. הערות השוליים
נוקבות: ברטוב טועה בהערכת עמדת אלעזר וטוען שרצה כל העת לתקוף
בצפון, אולם אין ספק שלפני שעה 21:00 נטה להישאר במגננה; גרסת ברטוב
אינה מציינת שההחלטה התגבשה בעקבות המפנה בהערכת הרמטכ"ל; ברטוב הציג
נכונה את דברי הרמטכ"ל, אך אין לקבל את הערתו בדבר הסתייגותו הקודמת
של דיין; ברטוב מצניע את לחצו של אלעזר ב-21 בחודש להשיג הפסקת אש
קרובה.

מחלקת היסטוריה נשמרה מחלוקת ציונים לדו"ח אגרנט - אילו עשתה זאת,
היתה מעניקה לו ציון גבוה למדי - והסתפקה בהערות אגב. למפקד אחת
החטיבות, בתנועה לקרב, "לא האמינה ועדת אגרנט, לא הבינה את דיווחיו
והקישה מפרט זה על כלל דבריו. במחקר הוברר שהיא עיינה במפת קוד
1:50,000ואילו הוא השתמש במפת 1:100,000 והצביע על סימון ירוק של
מוקשים לציון מקומו".

ועדת אגרנט התבקשה לדון רק בהכנות למלחמה ובשלוש היממות הראשונות שלה.
מחלקת היסטוריה עוסקת ביריעה רחבה יותר, אם גם בעכבות מסוימות - היא
לא סרקה תיעוד פוליטי, היכול להאיר משהו משיקולי ראשיה של מפלגת
השלטון להימנע, ערב בחירות שנועדו ל-13 באוקטובר, ממהלכים מתוחים
שיסתרו את השתבחותה בהרתעת הערבים; הארכיונים של מפא"י והמערך משנות
החמישים והשישים כוללים דיונים מפלגתיים בנושאים הכמוסים ביותר, כולל
הכור בדימונה, ואין יסוד להניח שגולדה, גלילי, דיין, שמעון פרס )שר,
אמנם זוטר, בממשלה( ואחרים התנזרו ב-37' לחלוטין מניתוח השפעתו של
גיוס מילואים על מערכת הבחירות.

בגזרת דיין-אלעזר, במובן הצר, או הממשלה מול הצבא, מאמצת מחלקת
היסטוריה למעשה את אמירתו האומללה של הנשיא אפרים קציר, "כולנו
אשמים" - קציר הרשיע, לצד הקברניטים, את העם ההולך לתומו אחריהם. איש
בדרג העליון אינו יוצא נקי, אך איש גם אינו מוקע כאחראי הראשי.
בהקדמה לספרו של אורן עוסק בני מיכלסון, ראש מחלקת היסטוריה בעת
השלמת המחקר, בכישלון ההרתעה - עוצמת חיל האוויר ויכולת התמרון
הקרקעי של השריון, שהיו אמורות, מהר וחזק, "להביא את המלחמה אל בירות
האויב בכל מצב פתיחה", לא הניאו את המצרים מבניית מערכים התקפיים אך
עתירי נשק נגד מטוסים וטנקים. ההתרעה המודיעינית "התאחרה", והמלחמה
נפתחה בהפתעה בכל הממדים - גם מפקדים שהתבשרו כי תפרוץ בקרוב התקשו
להפנים את המשמעות והמשיכו להיערך ל"מחטף" או ל"יום קרב", לא למלחמה
כוללת. נחשפו פגמים בתפישה המבצעית ההתקפית של צה"ל, שהזניחה את
ההגנה; בהסתמכות על הצבא הסדיר; בשיקולים שביסוד החלטת מאיר להימנע
ממכה אווירית מקדימה.

ב-21 באוקטובר, כותב מיכלסון, "שקלה הממשלה, בעקבות הצעת הרמטכ"ל,
היענות להפסקת המלחמה בתנאים קשים לישראל, טרם הושגה המטרה בזירה
המצרית". גרמו לכך "קודם כל נתוני השחיקה במטוסים, כפי שהציג מפקד
חיל האוויר. הישענות מוחלטת על עוצמה אווירית עלולה להוביל לתגובה
חריפה עד כדי מתן תחושת אין אונות לקברניטים". מבחינת צה"ל, קובעת
מחלקת היסטוריה, הסתיימה המלחמה בניצחון דחוק, ב"הישג חלקי בלבד של
מטרות המלחמה" שהוגדרו לו; מבחינת מדינת ישראל, בכישלון שבאי-מניעת
המלחמה ובהפסד בה - מדינות ערב הצליחו להסיג את צה"ל, בהסדרים
המדיניים שבעקבות המלחמה, ולהשיג יותר מאשר ללא מלחמה.

לפי הנתונים המוסמכים, במהלך הפתיחה של המלחמה נאחזו המצרים בראשי-גשר
ששטחם הכולל כ-004,1 קמ"ר. ישראל התכוננה, בתחמושת ובחלפים, לעשרה
ימי לחימה )בדלק ובמזון - ל-09 יום(, אך לאחר 18 ימי לחימה איבדו
המצרים רק שביעית מהשטח שכבשו ונותרו עם כ-002,1 קמ"ר; הטריז הישראלי
במצרים היה כ-006,1 קמ"ר. מ-6 באוקטובר ועד 24 בו נהרגו 2,225
ישראלים, מהם יותר מ-059 במגננה 190) ליום בחמשת הימים הראשונים(;
עוד 325 בחמשת הימים הבאים, שבמרכזם המתקפה בגולן; 850 בצליחת התעלה
ובפריצה לשטחי מצרים וסוריה; 100 בשתי היממות האחרונות, בין שתי
הפסקות-האש. שאר נפגעי צה"ל: 405 פצועים קשה, 1,340 בינוני, 5,500
קל; שליש מהפגזות, כמעט שליש מנשק נגד טנקים, עשירית מהתקפות
מהאוויר, שמינית מנשק קל; כ-003 שבויים, מהם 230 במצרים.

אלה מספרים צורבים, שאלפי משפחות בישראל לא התאוששו מהם, וכמותם
המדינה כולה, אך הרצון לעצום עיניים לעומתם אינו יכול להסביר את
החבאת המחקר ההיסטורי. להסבר יש שם אחר: שרון.

המחקר מתעד את הפרות הפקודה של שרון, מפקד אוגדה ,143 וחיכוכיו - עד
כדי מגעים עקרים להדחתו - עם מפקדו, יורשו בפיקוד הדרום, גונן; עם
אלעזר; עם מפקד החזית שהתמנה מעל גונן הכושל, חיים בר-לב, השר ויריבו
הפוליטי של יוזם הליכוד שרון. אלה מהמפורסמות, ואפשר ששרון עודנו
מתגאה בהתנהגותו, אך החוקרים התרשמו שהמצביא תאב-התהילה נכשל בקריאת
הקרב הטקטי, בעיקר בין 9 באוקטובר ל-21 בו. תביעתו הפזיזה לצליחת
התעלה מערבה, שעליה גאוותו כמושיע, היתה כהודעת שחיין כי ימהר ויקפוץ
ראש לבריכה ריקה. אילו צלחו אוגדות החזית, לא רק ,143 לפני השינוי
ביחסי-הכוחות המשוריינים לטובת צה"ל, היו עלולות להישמד ולפתוח בכך
לצבא המצרי פירצה גדולה מזרחה.

מחלקת היסטוריה הקשיבה להקלטת רשתות הקשר. לדברי חוקריה, "שרון אמנם
יכול לטעון שכוונתו שונה ממה שהבין המקשיב להקלטה, אבל ההקלטה
קובעת". מדובר בעיקר ברשתות המטכ"ל והפיקוד. המחקר מציין, כי "המידע
על אוגדה 143 לוקה בחסר: מצויים רק קטעים מהרשת האוגדתית ואין קטעים
מהרשתות החטיבתיות" ומוסיף, בצער חסר-אונים, כי "לא הוגש דו"ח מסכם
של אוגדה ,143 ועדיין חסר מידע ממפקדת האוגדה על שיקולים ומהלכים
חשובים במערכת הצליחה ואחריה".

שרון העדיף לרכז את הסתייגויותיו ממסקנות המחקר ההיסטורי בנספח מיוחד
ל"תולדות מלחמת הכיפורים" - עד כאן גרסת צה"ל, ומכאן גרסת שרון. הוא
אינו מצורף לכל 500 העותקים שהודפסו ב-29' וזכו להנמכת הסיווג ב-89',
אבל ההבדל המעשי אפסי: קצין שלא יטריח את עצמו לספריית מכללה צבאית
יתקשה למצוא עותק של תולדות המלחמה, לעיונו החופשי. הדלת סגורה
שבעתיים בפני אזרח, או חייל בחובה ובמילואים, המבקש לדעת מה באמת קרה
שם, במלחמה.

אמרו עליהם, על קציני צה"ל, שהם שבויים בתבנית מחשבתית נוקשה, ושבהכרח
יופתעו. מתברר שלא. שמונה שנים, מ-37' ועד שהתמנה לשר הביטחון, פחדו
משרון, והוא אכן הגיע; ועוד 18 שנה, מהדחתו ב-38' ועד לבחירתו לראשות
הממשלה, פחדו שמא יחזור, והוא אכן חזר. מי ישתטה להתגרות בשרון? לא
משה יעלון, וודאי שלא דן הראל. הם יכולים לתכנן מבצעים בעיראק, ולחשב
את מהלכי סוריה וחיזבאללה, ולתרגל את סופו של ערפאת; רק לא להסתכן
בחרון-אפו של שרון.

@ למה בגולן נלחמו רק בסורים??
קרבות עזים ניטשו בחזית הקלטות בין כוחות "מעריב" ללוחמי "ידיעות"
מאת:זאב שיף
עדכון אחרון - 04:20 13/08/03
למה בגולן לא היתה מלחמת גנרלים??
מאתזאב שיף
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=328877&objNo=53936&returnParam=Y

הפרסומים הסנסציוניים האחרונים על הקלטות ממלחמת יום הכיפורים,
קלעו את הציבור למצב אבסורדי. תחילה גרמו לו "ידיעות אחרונות"
ו"מעריב" לתהות מדוע חודש אוקטובר - שבו יצוין יום השנה ה-03
למלחמה - הוקדם והוא חל השנה כבר באוגוסט. מזל שלא הקדימו גם
את יום הכיפורים. לאחר מכן הפכו שני העיתונים את היוצרות עם
הסיפורים שכל אחד מהם פירסם על פי קלטות שקשרים של האלוף
שמואל גונן )גורודיש( במלחמה הצילו )סחבו מרשות צה"ל(
ממיפקדתו, שהיתה מיפקדת החזית המצרית. היו שני קשרים, חבריו
של גורודיש, אל אחד הגיע "ידיעות" ואל השני "מעריב".

אחד העיתונים עשה הכל כדי לשכנע את הציבור שהאלוף גונן לא היה
אלא רוצח בפוטנציה, שתיכנן להתנקש בחייו של שר הביטחון משה
דיין. הקשר השני הוכיח ש"חברו" גונן לא היה אלא פניקיסט שאיבד
את הדרך. עם חברים כאלה לא צריך אויבים. האם שני ה"ידידים"
היו עושים לגונן מה שעשו לו היה בחיים? אם ועדת אגרנט עשתה לו
עוול, כפי שהוא חשב, אזי הידידים הללו ירו בגבו אחרי מותו.

מלחמת הקלטות לא מסתיימת בכך. מזכירת ארגון האלמנות ויתומי
צה"ל, פנינה כהן, שבעלה נפל בקרב בסיני בדרך לחילוץ מעוז
בודפשט, אמרה כי פרסומי "הקלטות" פתחו מחדש את פצעיהם של בני
משפחה שכולים. וכי מה יכולים הם וילדיהם להבין מהפרסומים?
שבני משפחותיהם שנפלו במלחמה אולי הושארו פצועים בשטח עד שמתו
מאובדן דם, או עד שהמצרים הרגו אותם?; שהפיקוד הבכיר לא טרח
לחלץ את יקיריהם כאשר כותרו על ידי הצבא המצרי ונלחמו על
חייהם? שכל מה שהעסיק את המפקדים הבכירים היה הכבוד האישי
ואיך ייראו בתום המלחמה? שחייהם הוקרבו לשווא? אפשר להבין את
הזעזוע והחרדות שהתעוררו אצל משפחות שכולות.

האמת, כמובן, שונה. במלחמה אירעו מעשי גבורה והקרבה עצמית
לרוב. כדי להיווכח בכך שמי שהוביל את המערכה היו קצינים, די
לראות את המספר הגבוה של מפקדי הגדודים שנפלו במלחמה כשהיו
בקו הקדמי.

במהלך סיפור הקלטות נשכחה העובדה שבמלחמת יום הכיפורים היו שתי
חזיתות - בסיני וברמת הגולן. כיצד קרה ש"ביב השופכין" נפרץ רק
בחזית אחת, המצרית? גם הצבא הסורי פרץ את החזית ושטף את הרמה
בדרכו לירדן. חטיבת "ברק", חטיבה ,188 נשחקה עד תום כמעט.
מפקדה, אל"מ יצחק בן שהם, כמה מראשי מטהו ורוב מפקדי הפלוגות
נהרגו בקרב הבלימה. מוצבי הגבול כותרו ברובם וביום הראשון
למלחמה נפל המוצב החשוב של צה"ל בחרמון. אנשים נהרגו ונשבו
והסורים תפסו ציוד אלקטרוני רגיש של המודיעין. כוחות המילואים
שבאו לבלום את הסורים כדי שלא יגיעו לכנרת, עלו לחזית באופן
מקוטע.

ואולם, חרף הזעזוע לא נשמעו מהחזית הצפונית ההכפשות שנשמעו
בדרום. שם לא היתה "מלחמת גנרלים". לא שלא היו בחזית הצפון
ויכוחים צבאיים מקצועיים או אי הסכמות. אלא שהיו שם שלושה
אלופים מנוסים ויציבים באופיים, יצחק חופי, אלוף הפיקוד, דן
לנר ומוסה פלד. בתום המלחמה הועלה רפאל איתן לדרגת אלוף. הוא
היה היחיד שבספר הזיכרונות שלו תקף אישית את אחד מחבריו ואת
שר הביטחון דיין, שאותו תיעב בכל מאודו.

מסבירים שבחזית המצרית פרצו מחלוקות משום שגונן היה מינוי חדש
ומפקד צעיר. אך ההכפשות נמשכו גם אחרי שמינו מעליו את הרמטכ"ל
לשעבר, חיים בר-לב, כמפקד החזית. המריבות וחילוקי הדעות בינו
לבין האלוף אריאל שרון, שמעולם לא קיבל מרות ממי שמעליו, לא
פסקו גם במבצע צליחת התעלה, כשצה"ל היה בתנופת ניצחון.


@ האמריקאים: כיצד אושר הסיוע לישראל?.

ספר זיכרונות חדש להנרי קיסינג'ר, שר החוץ האמריקאי לשעבר
מאת: נתן גוטמן
עדכון אחרון - 14:27 05/10/03
אסור שהערבים ינצחו, אמר קיסינג'ר, והסיועלישראל אושר
מאת נתן גוטמן. כתב "הארץ" בארה"ב

שר החוץ לשעבר חושף בספר זיכרונות חדש את האירועים שהובילו לשיגור
רכבת אווירית אמריקאית עם סיוע צבאי לישראל בזמן מלחמת יום כיפור.



קיסינג'ר עם נשיא מצרים לשעבר אנואר סאדאת.
תצלום ארכיון

ניקסון רצה הפסקת אש כדי להתחמק מווטרגייט
עדכון אחרון - 04:16 05/08/03
שרהחוץ האמריקאי לשעבר, הנרי קיסינג'ר, חושף בספרו גם את
ההקשר הפוליטי בארה"ב של אירועי מלחמת יום כיפור, ומתאר את
רצונו של הנשיא דאז ריצ'ארד ניקסון, שהיה מסובך כבר בפרשת
ווטרגייט, להשיג הפסקת אש במזרח התיכון כדי להסיט את האש ממנו
בעניני פנים.
"מה שצריך לעשות הוא לעצור את המלחמה", אמר ניקסון לקיסינג'ר
ב-7 באוקטובר, "זה יהיה הישג גדול, אחד ההישגים הגדולים מכל.
אנשים במדינה שלנו יחשבו שהנשיא הוא ממש קשוח". קיסינג'ר השיב
לנשיא כי מוקדם עוד לדבר על כך.
ניקסון גם ביקש להשתמש בהזמנתו של נשיא רוסיה ליאוניד ברז'נייב
לשיחות במוסקווה ב-91 באוקטובר לשם דיון בהפסקת אש, כאמצעי
להסחת דעת הקהל מפרשת ווטרגייט, ולהכריז על הביקור במקביל
להחלטה על פשרה עם הדמוקרטים בעניין מסירת המסמכים החשאיים של
הפרשה. קיסינג'ר הזהירו כי זה יהיה "אסון", ואמר כי "לא הייתי
קושר ענייני מדיניות חוץ לפרשת ווטרגייט".
נתן גוטמן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=325765&objNo=53936&returnParam=Y

הנרי קיסינג'ר, שר החוץ האמריקאי לשעבר, חושף בספר זכרונות חדש את פעולות הממשל בתקופת מלחמת יום כיפור ואת הניסיונות הבין-גושיים להשיג
הפסקת אש. קיסינג'ר מתאר בספר את האירועים שקדמו לשיגורה לישראל של הרכבת האווירית ובה סיוע צבאי, וכן כיצד ביקש נשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון להשיג הפסקת אש במלחמה, על מנת להסיט את תשומת הלב הציבורית מפרשת ווטרגייט שבה היה מעורב.

בקטעים מן הספר "משבר: אנטומיה של שני משברי מדיניות חוץ" אשר
מתפרסמים בגיליון החדש של המגזין "ניוזוויק", מתאר קיסינג'ר כיצד
הוחלט לשגר את הרכבת האווירית: לאחר שהתקבלה הבקשה הישראלית, ב-7
באוקטובר, פנה קיסינג'ר לאלכסנדר הייג, שהיה ראש צוותו של ניקסון,
והודיע לו על הבקשה. "האם הישראלים בפאניקה?", שאל הייג, וקיסינג'ר
השיב: "כמעט", והמליץ להעביר לישראל ציוד צבאי. "אם הערבים ינצחו",
אמר קיסינג'ר, "הם יהפכו לבלתי-אפשריים ולא יהיה שום משא ומתן". הוא
גם הזהיר כי סירוב לבקשה הישראלית יגרום שישראל לא תקשיב עוד לארה"ב
- "אם נבעט להם בשיניים, לא יהיה להם עוד דבר להפסיד".

בספרו קיסינג'ר מספר עוד כי עוד לפני פרוץ המלחמה, הוא קיבל שיחת
טלפון מגולדה מאיר, שסיפרה לו על המידע המודיעיני שבידי ישראל, לפיו
מתכננות מצרים וסוריה מתקפת פתע. קיסינג'ר טילפן מיד לשגריר ברית
המועצות בוואשינגטון, אנטולי דוברינין, וביקש ממנו שבריה"מ תפעיל
השפעתה על מדינות ערב כדי למנוע מלחמה.

קיסינג'ר ציין באזני השגריר כי יש מידע לפיו פונו אזרחים מדמשק
ומקהיר, וביקש להבהיר לו, בשם ישראל, כי אם הפינוי נעשה מחשש להתקפה
ישראלית, הרי שאין להם מה לחשוש שכן ישראל אינה מתכוונת לתקוף, "אבל
אם המצרים והסורים יתקפו, התגובה הישראלית תהיה חזקה באופן קיצוני".
הוא גם ביקש מהשגריר להעביר למוסקווה את המסר כי ישראל מוכנה לשתף
פעולה בהרגעת המתיחות.

עוד מספר שר החוץ לשעבר בספרו כיצד ניסה כל העת לפעול עם הסובייטים
להפסקת הלחימה ולנסיגה לקווים שלפני פרוץ הקרבות, תוך שהוא מזהיר את
מוסקווה כי אם לא תשתף פעולה, הרי שכל מדיניות הדטאנט )ההפשרה
ביחסים( בין שתי המעצמות, תעמוד בסכנה.


@ המקור גרון עמוק מכחיש
האם חותנו של נאצר היה סוכן של ישראל
מאת: יוסי מלמן
עדכון אחרון - 14:29 05/10/03
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=252855&objNo=53936&returnParam=Y

הסוכן המצרי של מלחמת יום הכיפורים הוא אשרף מרוואן, חותנו של
נאצר - כך נטען עתה בעיתונות המצרית. הוא הזהיר כי עומדת
לפרוץ מלחמה, אך ישראל לא שעתה לאזהרה. מרוואן עצמו מכחיש,
ובמוסד, בניגוד לאמ"ן, משוכנעים כי הסוכן הבכיר לא היה כפול



למעלה: מרוואן.

למטה: בצעירותו עם הנשיא סאדאת

התשובות שאמ"ן לא מחפש

ההקפדה לשמור על זהות הסוכנים והמקורות היא נשמת אפה של כל קהילת מודיעין בעולם. עד כמה קנאים לעניין זה הבריטים תעיד העובדה,
שב"פאבליק רקורד אופיס", הגנזך הלאומי שבקיו גארדנס ליד לונדון, אין מפרסמים תיקים ומסמכים העלולים לחשוף את שמם של מי שהיו סוכני ממשלת
הוד מלכותה בתקופת מלחמת נפוליאון, לפני כ-002 שנים.

גם בישראל משתדלות כל היחידות להפעלת סוכנים - בשירות הביטחון הכללי, באגף המודיעין בצה"ל ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים - למלא את הציווי העליון הזה. אבל בשנים האחרונות מתרופפת המשמעת, ושמות של
אחדים מהם נחשפו בציבור. זה החל בסוף שנות השמונים ברמיזות על כך, שרפעאת עלי אל גמאל, אזרח מצרי שהתחזה ליהודי ועלה לישראל בשליחות המודיעין המצרי, נחשף בידי השב"כ, נהפך לסוכן כפול, והיה לאחד הסוכנים הטובים ביותר של קהילת המודיעין. אחר כך נחשף, שחוסיין מלך ירדן נפגש בחשאי עם ראש הממשלה גולדה מאיר בסוף ספטמבר 1973 והזהיר אותה מפני סכנת מלחמה קרובה עם מצרים וסוריה. חוסיין לא היה סוכן של ישראל )בצעירותו, בשנות החמישים והשישים, הוא קיבל תשלום מהסי-איי-אי, כמו מנהיגים אחרים בעולם השלישי(. פגישותיו הסודיות עם מנהיגי ישראל נבעו מהבנתו את האינטרסים שלו ושלממלכתו. אבל לבטח הוא היה "מקור", "נכס מודיעיני" ומה שמכונה בעגה המקצועית "סוכן של השפעה".

לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 היו מי שהדליפו,
כי אבישי רביב היה סוכן של השב"כ ואף חשפו את שם הצופן שלו -"שמפניה" - שבו השתמשו מפעיליו במבצעי החדרתו להתארגנויות של הימין הקיצוני.

כעת, בפעם הראשונה נחשף בתקשורת הזרה מה שמוגדר בה כאחד הנכסים
החשובים ביותר שהיו למוסד במצרים - המקור שאישש באוקטובר 1973 את
המידע כי צפויה מלחמה. זה שבועות אחדים מתנהל בתקשורת המצרית דיון
בשאלה, אם הד"ר אשרף מרוואן, איש עסקים, חתנו של נשיא מצרים גמאל עבד
אל נאצר, היה סוכן של ישראל. בישראל מעולם לא פורסם שמו של הסוכן,
והדיון סביב מעשיו התייחס תמיד ל"סוכן בכיר" שהיה למוסד במצרים ואשר
סיפק לישראל מידע חשוב, ובכלל זה על פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

מי שעומד מאחורי הפרשה הוא הד"ר אהרן )רוני( ברגמן, המתגורר בבריטניה.
ברגמן עזב את ישראל ב-9891 לאחר שהודיע כי יסרב לשרת בשטחים בגלל
האינתיפאדה )הראשונה(. הוא היה סגן מפקד גדוד בחיל התותחנים, ולדבריו
אין לו שום רקע בקהילת המודיעין של ישראל. מאז השלים את לימודי
הדוקטורט שלו באוניברסיטת לונדון הוא עוסק בכתיבת ספרים על הסכסוך
במזרח התיכון, ולפני כמה שנים היה מעורב בהפקת סדרת טלוויזיה של
הבי-בי-סי לרגל יובל למדינת ישראל. לפני כמה חודשים פירסם בבריטניה
ספר ושמו "ההיסטוריה של ישראל". אחד מפרקי הספר תומצת למאמר, שפורסם
בספטמבר 2002 בגיליון מיוחד של "ידיעות אחרונות" לציון 29 שנים
למלחמת יום הכיפורים. באותו מאמר נתן ברגמן רמזים בסוכן. בין היתר
נכתב, כי היה קרוב משפחה של נשיא מצרים נאצר וכי מפעיליו מהמוסד קראו
לו "המחותן".

המאמר בעיתון לא עורר הד ציבורי בישראל. במצרים, לעומת זאת, מיהרו
לעוט על רמיזותיו של ברגמן, הקלות לפענוח, וחשפו כי מדובר באשרף
מרוואן. ברגמן גם התראיין לתקשורת המצרית ואישר, כי מרוואן אכן היה
סוכן של ישראל, אבל בעצם היה סוכן כפול שהונה את ישראל ואיפשר למצרים
ולסורים להפתיע אותה במלחמת יום הכיפורים.

אשרף מרוואן, יליד ,1944 בן למשפחה מצרית מכובדת, שלמד בבריטניה וקיבל
תואר דוקטור בלימודי כלכלה, התחתן בשנות השישים עם מונה, בתו השלישית
של הנשיא נאצר. הנישואים קירבו אותו לחוגו הפנימי ביותר של הנשיא.
הוא זכה למעמד של שגריר נודד, שיצא לשליחויות דיפלומטיות עדינות
בעולם. בתקשורת של סוף שנות השישים וראשית שנות השבעים הוא מוזכר כמי
ששימש ראש לשכת הנשיאות, ולפעמים אף צוין שהיה מתאם מטעם הנשיא עם
שירותי הביון של מצרים.

לפי אותם פרסומים זרים, הסוכן הבכיר גויס בידי ישראל, ככל הנראה
ב-9691. המפתיע הוא, שהסוכן הציע את שירותיו ביוזמתו. יום אחד הוא
נכנס לשגרירות ישראל ברובע קנסינגטון בלונדון והציע לספק מידע. משימת
הפעלתו, לפי הפרסומים הזרים, הוטלה על המוסד. אפשר להניח, כי קודם
לכן נעשתה עבודת בדיקה יסודית. סוכן מתנדב מעורר מטבעו חשד רב בנוגע
למניעיו, במיוחד אם הוא מקושר היטב לשלטון ונראה שיש לו נגישות למידע
סודי. החשש הגדול הוא, שהמתנדב נשלח על ידי מודיעין האויב ותכליתו
לשמש סוכן כפול כדי להזרים מידע כוזב. משהסתיימה הבדיקה באו למסקנה,
כי המתנדב החדש "כשר". בין היתר התברר, כי מניעיו אינם כספיים בלבד
ונבעו גם משילוב של סיבות אידיאולוגיות-פוליטיות ומשפחתיות.

אם אכן היה אשרף מרוואן סוכן של המוסד, כפי שנטען בעיתונות המצרית,
סביר להניח שהוא זכה לתגמול נכבד. אפשר גם להניח, כי בהיותו איש אמיד
הוא לא נזקק לתשלום הוצאות בעבור נסיעותיו לפגישות עם מפעילו )במקרים
כאלה מקובל לקיים את הקשר בעזרת מפעיל אחד קבוע(. כמי שהיה יכול לבוא
ולצאת במצרים בלי קשיים מיותרים, סביר להניח שהפעלתו לא עוררה בעיות
רבות וכי המפגשים התקיימו בבירות אירופיות. בעד שירותיו של סוכן רב
ערך שכזה מוכן המוסד לשלם עשרות אלפי דולרים ואף מאות אלפי דולרים.
העסקה היא לרוב תשלום תמורת מידע בהתאם לערכו.

במאי 1973 דיווח הסוכן הבכיר, שבחסות תמרון צבאי מתכוונת מצרים לצאת
למלחמה. בהוראת הרמטכ"ל אז דוד אלעזר )ובניגוד לעמדת שר הביטחון משה
דיין( גייסה ישראל מילואים, שהטילו נטל כבד ולא צפוי על תקציבה.
המצרים לא יצאו למלחמה, ואז גם נזרעו זרעי הפורענות, שהובילו לכישלון
המודיעין כעבור חצי שנה. בדיעבד, פרשת מאי '73 שימשה תחמושת בידי ראש
אמ"ן אז האלוף אלי זעירא, שוועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט שמעון
אגרנט ראתה בו אחראי לכישלון המודיעיני; הוא טען, כי סוכן המוסד היה
בעצם סוכן כפול, וכבר אז הזרים מידע מוטעה כדי להרדים את המודיעין
הישראלי, בבחינת קריאת "זאב זאב".

זמן מה לפני מלחמת יום הכיפורים סיפק הסוכן הבכיר את הסחורה שלשמה
גויס והופעל. הוא מסר את ההתרעה המיוחלת למלחמה, תוך כדי ציון המועד
המשוער לפתיחתה. זאת היתה התרעת אמת. אבל המידע שלו נתקל
ב"קונצפציה", שהתפתחה בעיקר באמ"ן, כי המצרים לא ייצאו למלחמה לבדם
וסיכוייהם לצאת למלחמה מתואמת עם הסורים קלושים, ובכל מקרה לא יעזו
לפתוח במתקפה כל עוד אין להם יכולת טילית שתנטרל את העליונות
האווירית של ישראל. וכך, למרות כל הסימנים המעידים שנצברו באמ"ן
ובמוסד ולמרות המידע של המלך חוסיין ושל הסוכן המצרי הבכיר, דבקו
זעירא וראש חטיבת המחקר תא"ל אריה שליו בהנחה, שכמו במאי '73 ההכנות
שהצבא המצרי עושה ממערב לתעלת סואץ מכוונות לתמרון ולא יתגלגלו לכדי
מלחמה.

ראש המוסד צבי זמיר, שסבר אחרת, החליט לטוס לפגישה מיוחדת עם הסוכן
באירופה כדי להשיג ראיה שתסתור את גרסתו של ראש אמ"ן. זמיר ועמו
המפעיל טסו לפגישה ב-5 באוקטובר, ביום שישי. הוא נועד עם הסוכן ביום
שישי בערב, ומיהר להתקשר לראש לשכתו, פרדי עיני, להודיע לו בצופן
שנקבע מראש את המלים שכבר היו למושג: מחר תפרוץ מלחמה.

אף על פי כן הופתעה ישראל מהמתקפה המשולבת של צבאות מצרים וסוריה.
לאחר המלחמה מינתה ממשלת גולדה מאיר את ועדת אגרנט לחקור את הסיבות
למחדל )כתב המינוי הותנה במגבלות, שנועדו בעצם לטהר את הדרג המדיני
ולהטיל את האחריות על הדרג הצבאי(. במשך דיוני הוועדה, כדי להסיר
מעליו את האחריות או לפחות לחלוק אותה עם המוסד, השמיע ראש אמ"ן
זעירא את הערכתו, כי הסוכן הבכיר של המוסד היה סוכן כפול, שהונה את
ישראל. הוא סיפק מפעם לפעם מידע אמיתי, כדי לרכוש את אמון מפעיליו,
אך מטרתו היתה לשטות בהם. אף שוועדת אגרנט לא קיבלה את הסבריו של
זעירא, הוא הצליח לטעת בהם ספקות בנוגע למהימנות הסוכן הבכיר. הספקות
כירסמו גם בבכירים בקהילת המודיעין. לא רק באמ"ן, אלא גם בארגונים
אחרים כמו השב"כ, ואפילו במוסד עצמו.

צבי זמיר עצמו דבק בעמדתו, כי הסוכן לא היה כפול וכי המידע שסיפק היה
אמיתי ומדויק. למסקנה זו הגיעה גם ועדה מיוחדת שמונתה במוסד לבדוק את
הסוגיה. בוועדה השתתפו מפעילו של הסוכן, אנשי מחקר ומבצעים ומומחים
למודיעין. כל פרשת הפעלתו מרגע גיוסו, כל דו"חות המפעילים, כל מבצעי
ההפעלה, כל הערכות המחקר שנסמכו על המידע שלו נבדקו היטב שוב ושוב.
לוועדת הבדיקה, כמו לרוב מי שמכירים את הפרשה, ברור, כי הסוכן לא היה
כפול. הוא לא הונה ולא כיזב. האחריות לכישלון של המודיעין במלחמה היא
של מומחי המודיעין, בעיקר אנשי המחקר של אמ"ן ובראשם אריה שליו ואלי
זעירא.

השבוע סירב צבי זמיר להגיב על העניין ואמר: "פורסמו הרבה סיפורים,
ואין לי שום כוונה להתייחס אליהם".

אבל עתה, כאמור, בא אהרן ברגמן ובספרו, כמו בראיון שנתן ל"אל אהרם",
מאמץ שוב את תזת הסוכן הכפול מבית מדרשו של אלי זעירא. בראיון לכתבת
חלוד אל גמאל, שפורסם ב-22 בדצמבר, נשאל ברגמן, מדוע לא הזכיר את שמו
של הסוכן בספרו. תשובתו היתה )בתרגום ממר"י "בספרי הקפדתי מאוד שלא
להזכיר את שמו. לא אמרתי אפילו שהאדם הנזכר הוא בעלה של בתו של עבד
אל נאצר. אבל אמרתי שלאדם הזה יש קירבה לנאצר. אשרף מרוואן אמר
בראיון שפורסם באחרונה שהסיפור שלי הוא דמיון בלשי טיפשי או משהו
כזה, אולם עלי להגן על שמי הטוב כהיסטוריון ולא אוכל לקבל דבר שכזה.
האיש שכונה 'בעלה של הבת' בספרי הוא אשרף מרוואן. הוא המרגל שעליו
דיברתי והוא היה מרגל כפול... אני אחד מגדולי מעריציו. אני חושב שהוא
היה מרגל לדוגמה. הוא היה מרגל מקצועי ביותר. הוא הצליח להונות את
ישראל. הוא האדם שיותר מכל אדם אחר נזקפת לזכותו הצלחתה של מצרים
לרמות את ישראל לפני מלחמת אוקטובר ."1973

אשרף מרוואן עצמו הכחיש את הטענה נגדו בראיון לעיתון "סאות אל אומה".

זה שנים רבות הוא מחלק את זמנו בין לונדון למצרים. הוא איש עסקים
בינלאומי, ובבעלותו 3% ממניות קבוצת הכדורגל הנודעת צ'לסי. במחצית
השנייה של שנות השמונים היה מעורב במאבקי ההשתלטות של אנשי עסקים על
חנות הכלבו היוקרתית "הרודס". הוא חבר לאיש העסקים הבריטי טייני
רולנד )גם הוא ידיד לישראל וסייע לביטחונה בעיקר במבצעים באפריקה,
במיוחד בסודאן( ולאיש העסקים המצרי מוחמד אל פאייד. השלושה פעלו
במשותף, אך אחר כך נפרדו דרכיהם. אל פאייד, שהשתלט על הרודס, ואשרף
מרוואן נהפכו ליריבים עזים, הטיחו האשמות הדדיות ואיימו להגיש תביעות
דיבה איש נגד רעהו.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.






            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
 דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!! פילוביץ שחף 08.04.03 13:39 כותרת
   מדוע נכשלה ועדת אגרנט...??? פילוביץ שחף 26.05.03 07:09 1
      ועדת אגרנט: עובדות לכאורה.......!! פילוביץ שחף 26.05.03 07:14 2
          הכנסת השמינית שהקימה את ועדת אגרנט........... פילוביץ שחף 26.05.03 07:18 3
              ועדת אגרנט: מדוע ''נגרע'' שמו של מזכיר הועדה... פילוביץ שחף 31.07.03 09:31 4
                  נתנו לחתול לשמור על השמנת=חיים ישראלי=אחיו... פילוביץ שחף 31.07.03 09:52 5
                      מדהים: ראיון/צוואתו של בני פלד בערוץ 10..... פילוביץ שחף 16.08.03 06:27 27
                          פילו ידידי שכחת את התמליל! בול טרייר 13.10.03 23:04 78
                              ''צוואה'' - ראיון אחרון עם אלוף בני פלד ז''ל: פילוביץ שחף 29.07.07 00:36 135
                          הנשיא לשעבר פרופ' קציר חותם על דבריו של פלד!! פילוביץ שחף 13.10.03 23:20 79
                              גולדה מאיר, המנהיגה הנערצת ביותר פילוביץ שחף 18.10.03 21:05 81
                                  יום עיון לזכרה של גולדה...................... פילוביץ שחף 23.10.03 18:00 98
                              הנשיא אפרים קציר, הלך לעולמו. הנשיא ה-4 של מדינת ישרא פילוביץ שחף 31.05.09 22:54 140
                          בני פלד שאל: ''האם רצינו?'' פילוביץ שחף 07.11.03 00:23 102
                              בני פלד ז''ל: ''אמרתי לכם''..... פילוביץ שחף 13.11.03 17:33 103
                              ד''ר שמואל גורדון, אל''מ: לאן נוליך את הבושה?? פילוביץ שחף 13.11.03 17:38 104
                                  האיש שחשב שהיהודים יכולים להקים מדינה, וטעה פילוביץ שחף 13.11.03 17:46 105
                          פרופ' יצחק סגל, חיפה: ''בני פלד טעה'' פילוביץ שחף 13.11.03 17:54 106
                              בני פלד ז''ל = בצוות תכנון מבצע אנטבה......... פילוביץ שחף 13.11.03 18:20 107
                          כה אמר בני פלד ז''ל בשנת 1975 במסדר כנפיים = קורס טייס: פילוביץ שחף 09.07.07 06:20 131
                              ח''כ אריה אלדד: ''הרוצה בשלום ייכון למלחמה '' פילוביץ שחף 05.08.07 02:02 136
                  תזכיר לי בבקשה...??... Avi baba 19.10.03 22:21 82
                      מזכיר וועדת אגרנט..תיקונציק.. Avi baba 19.10.03 22:31 83
                      Avi baba ידידי: לא !! המזכיר היה דוד ישראלי.. פילוביץ שחף 19.10.03 23:07 84
                          חיים ישראלי.. Avi baba 20.09.04 21:06 111
                      Avi baba ידידי: במיוחד בשבילך, ציטוט מפי יצחק רבין !! פילוביץ שחף 05.11.04 11:59 113
              שמעון פרס המציא את תפקיד שר ההסברה........... פילוביץ שחף 17.08.03 22:38 30
                  יאיר דורי = שמעון פרס מדבר על מלחמת לוחמים !! פילוביץ שחף 25.08.03 05:34 36
                      30 שנים חלפו והרוח הרעה עדיין נושבת.......... פילוביץ שחף 25.08.03 18:03 37
                          רונן ברגמן:הצנחנים נשלחו למותם בחווה הסינית!! פילוביץ שחף 01.10.03 20:50 48
      ישראל טל וחיים ישראלי מקבלי פרס ישראל ועל מה? פילוביץ שחף 18.08.03 14:44 32
          30 שנה אחרי: מלחמת יום כיפור תילמד בבתי הספר פילוביץ שחף 13.09.03 12:14 43
          אלוף (מיל') ישראל טל: ''אולמרט גילה מנהיגות במלחמה'' פילוביץ שחף 06.05.07 07:52 130
      ''קריסה ולקחה''- התקפת הנגד מאת ד''ר מילשטיין פילוביץ שחף 07.10.03 08:33 66
   גורדיש על דיין:''כדור אחד ליד העין יספיק לו'' פילוביץ שחף 07.08.03 08:52 6
      קישורים רילונטים לכתבות ממעריב............... פילוביץ שחף 08.08.03 10:16 7
          מה קרה לאותה נבחרת נפלאה שהיתה מופקדת על..... פילוביץ שחף 08.08.03 18:08 8
              הוא ידע. {אז} הוא יודע {כיום} אורי דן על.... פילוביץ שחף 14.08.03 13:53 22
                  מלחמת יום כיפור, גירסת אל-ג'זירה =תבוסת ישראל פילוביץ שחף 17.08.03 05:34 28
                      עולם הפוך: הערבים רואים במלחמת יום הכיפורים.. פילוביץ שחף 07.10.03 02:08 64
                          ממר''י: מי ניצח ב73 ?? הגרסה הערבית....... פילוביץ שחף 09.10.03 03:56 68
          הקלטות הגנוזות ממלחמת יו''כ לשמיעה בNT פילוביץ שחף 04.09.03 23:14 41
      ווואו גם לידיעות יש חשיפה: קשר שני של גורדיש פילוביץ שחף 09.08.03 10:20 9
          מה גרם לשני הצהרונים להעלות מנבכי ההיסטוריה פילוביץ שחף 10.08.03 11:37 10
              כל הספור מאת: קטיף נט !! פילוביץ שחף 10.08.03 15:49 11
                  הלינק השני................................... פילוביץ שחף 10.08.03 15:52 12
          אל''מ ראובן אגסי קיבל את המסר והגיש תביעה.... פילוביץ שחף 11.08.03 10:29 13
              ימי פומפיי האחרונים....האמנם ?? פילוביץ שחף 04.10.03 11:37 50
                  מלחמת כיפור- גולדה מאיר איימה להפעיל את נשק!! פילוביץ שחף 04.10.03 11:49 51
                      כתבות במעריב: 30 שנה למלחמת יוה''כ............ פילוביץ שחף 06.10.03 02:57 56
                          כתבותב-YNET/ידיעות:30 שנה למלחמת יוה''כ....... פילוביץ שחף 06.10.03 03:27 57
                              יוסי בלום הלוי: ''מלחמת הטוראים של 1973 הצילה פילוביץ שחף 06.10.03 04:20 58
                             כתבות בהארץ: 30 שנה למלחמת יום הכיפורים...... פילוביץ שחף 06.10.03 05:25 59
                                  המשך כתבות בהארץ: ''סיפורי לוחמים''............ פילוביץ שחף 06.10.03 06:07 60
                                  נחשפים הפרוטוקולים של ועדת החוץ והביטחון..... פילוביץ שחף 12.10.03 13:06 74
      הישג חשוב: הסרט ''שתיקת הצופרים'' יוקרן בספריית הקונגרס פילוביץ שחף 17.08.04 09:45 108
   דריכות בצה''ל לקראת סבב מינויים............. פילוביץ שחף 17.08.03 14:34 29
   ממשלת המחדל 15/12/1969 - 10/3/1974 פילוביץ שחף 12.10.03 07:16 71
      ראש אמ''ן במלחמת יום כיפור:''טעיתי בגדול''!! פילוביץ שחף 21.10.03 18:20 91
          עמיר רפופרט: אלברט סודאי ''אני רואה מלחמה''!! פילוביץ שחף 21.10.03 21:53 93
   האלוף גלעד: סוריה הגבירה את תמיכתה בטרור!! פילוביץ שחף 18.10.03 13:33 80
   ברגעים אלה מתנהל דיון סגור ''בגבעה''/פו''ם !! פילוביץ שחף 20.10.03 11:24 85
      אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''!! פילוביץ שחף 20.10.03 12:31 86
          תגובות................ פילוביץ שחף 20.10.03 15:16 87
          זעירא מאיים בחשיפת קלטות סודיות !! פילוביץ שחף 20.10.03 16:45 88
          סא''ל יונה ולדמן:''אני מודה שאני טעיתי בהערכתי פילוביץ שחף 21.10.03 09:12 89
              סא''ל אביעזר יערי:''חודש לפני מלחמת המפרץ...... פילוביץ שחף 21.10.03 12:56 90
                  אל''מ יוסי במיל' לנגוסקי:''יש לי משפט להתחלת... פילוביץ שחף 21.10.03 19:13 92
                      אלברט סודאי רמ''ד מצרים-מדיני דיבר מעימקי ליבו פילוביץ שחף 21.10.03 22:16 94
                          קמ''ן חטיבה 7 אחראי לגיזרת סוריה ומצרים..... פילוביץ שחף 21.10.03 22:24 95
                              ''זיזי'' כינוי של קצין בכיר במודיעין שהיה אחראי פילוביץ שחף 21.10.03 22:47 96
                                  ראש המוסד לשעבר צבי זמיר השתלט על המיקרופון פילוביץ שחף 21.10.03 23:58 97
                                      סא''ל במיל' שבתאי בריל: ''טייסות המפציצים של... פילוביץ שחף 01.11.03 10:32 99
                                          פרופ' גיחון: ''חטיבת המחקר פיספסו את כל ההונאה פילוביץ שחף 01.11.03 10:37 100
                                              שלב התשובות מהפנל...................... פילוביץ שחף 01.11.03 10:48 101
   סקופ....דוח אגרנט יפורסם! פילוביץ שחף 19.09.04 17:32 109
      חובה לחשוף את הדו''ח שכתב תת-אלוף במיל' יואל בן-פורת פילוביץ שחף 19.09.04 17:41 110
          תת-אלוף יואל בן פורת נפטר, יהי זיכרו ברוך!! פילוביץ שחף 30.03.07 06:46 127
              מת תא''ל יואל בן פורת, מבכירי קהילת המודיעין של ישראל פילוביץ שחף 30.03.07 08:35 128
                  מה שחסר לי בכתבה זה: פילוביץ שחף 01.04.07 05:45 129
   רבין כותב בספרו ''פנקס שירות'' על - ועדת אגרנט !! פילוביץ שחף 05.11.04 11:54 112
   הצעת חוק ועדת חקירה לדיון ביום ד' הקרוב בועדת חוקה פילוביץ שחף 10.01.05 00:58 114
      האבסורד של חוק הארכיונים בהקשר ועדת אגרנט פילוביץ שחף 12.01.05 00:25 115
      ועדת החוקה תדון בשינוי חוק ועדות החקירה פילוביץ שחף 12.01.05 03:02 116
      מנסים לטרפד חשיפת דוח ועדת אגרנט פילוביץ שחף 14.01.05 22:30 117
          ד''ר אורי מילשטיין/החתולים ימשיכו לאכול את השמנת פילוביץ שחף 15.01.05 09:42 118
              ד''ר מילשטיין הנכבד: פרופ' יואב גלבר לא היה מזכיר ועדת פילוביץ שחף 15.01.05 09:45 119
          בכנסת מנסים למנוע פרסום החלק החסוי בדו''ח אגרנט פילוביץ שחף 23.01.05 17:10 120
      במזל טוב יפורסם דו''ח ועדת אגרנט !!! פילוביץ שחף 24.01.05 23:27 121
          מצ''ב פרוטוקול הדיון בועדת חוקה חוק ומשפט/דו''ח אגרנט פילוביץ שחף 25.01.05 00:12 122
          הכנסת קבעה: נסיבות פריצת מלחמת יום הכיפורים - לא ייחשפו פילוביץ שחף 26.01.05 18:31 123
      עתירה נגד ארכיון צה''ל - גורנברג והאגודה לזכויות האזרח פילוביץ שחף 15.03.05 10:56 124
   מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 16.02.07 10:25 125
   עמוס גלעד: התעצמות סוריה לא מעידות על תקיפה פילוביץ שחף 22.02.07 10:47 126
      ''פרקש: ניתן להגיע להסדר עם סוריה'' פילוביץ שחף 13.07.07 09:09 132
   עמנואל רוזן: ''מה הקטע של אהוד ברק?'' פילוביץ שחף 16.07.07 00:52 133
      מה עובר על סיירת מטכ''ל?? פילוביץ שחף 16.07.07 01:23 134
   דר' אורי מילשטיין רואיין אתמול אצל קירשנבאום בערוץ 10 פילוביץ שחף 29.01.08 13:39 137
   יפורסמו 50 פרוטוקולים סודיים של וועדת אגרנט פילוביץ שחף 06.10.08 19:56 138
      דיין באגרנט: האמנו שנבלום בלי לגייס מילואים פילוביץ שחף 07.10.08 18:40 139


  

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות