היום לפני 96 שנה הוקם אירגון השומר !!!  

המטרה:

@ לפתח בארצנו אלימנט של שומרים יהודים הראויים לעבודה זו @

האמצעים:

ב}- דרכי העבודה @

ג} בנין - ההסתדרות @

כתיבת המזכיר: @ המועצה הראשית @

@ ישראל שוחט - "השומר" @

@ אהרון בקר ודוד בן-גוריון בשדה בוקר עם הועדה המרכזת @

@ אהרון בקר ונשיא המדינה זלמן שזר @

@ אהרון בקר וראש הממשלה לוי אשכול @

@ ראש הממשלה לוי אשכול ואהרון בקר בועדה המרכזת @

"אני זוכר עדיין את ליל הכלבים, אותם שיסתה ההסתדרות כמעביד - נגד עובדיה שלה במפעלי נייר חדרה, ודוגמאות אחרות לא חסרות. שלא יתנו עצות לאחרים, זה דבר שפוגע בסדרי שלטון תקין, אין זה מתפקיד ההסתדרות לתת עצות לממשלה ולהציע תכניות תקציבות אלטרנטיביות".

"שידאגו לעצמם: שיעשו מאזן אקטוארי לקופות הפנסיה, שישלמו לעובדיהם את משכורתם בזמן, שבאמת יגנו על החלשים. אני לא רואה שההסתדרות יוצאת למאבק למען שכר של פועלי טקסטיל או פועלי מתכת או עובדי מוסכים. זו לא חוכמה להגן על החזקים, ומה שראינו בשנים האחרונות שההסתדרות מגינה רק על ועדים מהחזקים במשק עם התנאים הכי משופרים במשק הישראלי".

בהאשימו במרומז את האוצר ביד רכה כנגד איומי השבתת המשק מיד לאחר תום חופשת חג הפסח, הוסיף ליברמן כי "הגיע רגע האמת ויש להגיד את זה להסתדרות בכל הכוח. לכן אני מאוד מקווה שהממשלה תגלה פה נחישות ותלך עד הסוף ולא תיתן לאחרים לנהל את משק המדינה ותמלא באמת את תפקידה באופן אחראי וגם תדרוש מהשרים לנהל את משרדיהם בצורה אחראית ורצינית".

ליברמן אמר את הדברים בכנס "הזדמנויות עסקיות ברכבת ישראל" שנערך היום (יום ב', 14.4.03) בתל אביב. דבריו של השר התקבלו בהפתעה גמורה. במשך כל היום נערכו הדיונים באוירה טובה, ואף ליברמן פתח את דבריו בברכות לציבור הנוכחים בכלל, ולעובדי הרכבת – אשר עמדו עימו במו"מ ממושך, בפרט.

גם אתמול במסיבת עתונאים שערך ליברמן לסקירת כל תחומי פעילות משרדו (ראה ידיעות ומאמרי מחלקה ראשונה), העלה על נס את תרומת עובדי הרכבת בהליכים שבוצעו באחרונה לשינוי אישיותה המשפטית של רכבת ישראל.

עם כניסתו של ליברמן לתפקידו כשר התחבורה איימו עובדי הרכבת בשביתה, אך לדבריו הוא שיכנע אותם כי לא יפריעו לפתיחת קוים חדשים. כך יכול היה אתמול והבוקר לציין את הביקוש הרב יחסית (1,000 נוסעים) לקוי הרכבת החדשים לרמלה ולכפר סבא, ולכן לא ברור מדוע יצא לפתע כנגד ההסתדרות.

במקום נכח מספר קטן של נציגי תקשורת, וכן נציגות מצומצמת של פקידות אוצר בכירה.
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=22648&PageNumber=&GoBackXTimes=

להלן: @ קופות השומר = ההסתדרות @

דווקא השבוע, בשיא המאבק שמנהלת ההסתדרות כנגד תוכנית הקיצוצים של האוצר – מצאו לנכון שישה מבכיריה בתל-אביב לצאת לשבוע בחו"ל.

בראש המשלחת, המבקרת בצרפת ובגרמניה, עומד יו"ר מרחב תל אביב בהסתדרות, גרשון גלמן. עוד בין הנוסעים: ממלא ממקומו של גלמן, איתן סולמי, יו"ר האיגוד המקצועי במרחב, ציון אלגריסי, וחבר מעוצת עירית תל אביב, שמוליק מזרחי.

הנסיעה נועדה לציון 30 שנות עבודה עם איגודים מקצועיים בגרמניה ולפגישות עבודה עם האיגודים המקצועיים בצרפת. מימון הטיסות הוא על חשבון משלם המיסים, ואילו את האירוח בחו"ל מממנים המארחים.

בקרב עובדים בהסתדרות, שחרב הפיטורים מונחת על צוואריהם בשל הגירעונות הכספיים הכבדים שבהם נתונה ההסתדרות – יש התמרמרות רבה.

גורמים בכירים בהסתדרות הנוטלים חלק במאבק נגד הממשלה, שהופתעו לגלות שחבריהם נעלמו דווקא ברגעים הקריטיים – הגדירו את התנהגותם כחסרת אחריות. "אנחנו כעת בקרב הכי קשה שידענו מעולם, ואנחנו זקוקים לא רק לחיילים אלא גם, ובעיקר, למפקדים שיהיו לצידנו וישמשו דוגמא לעובדים. למרבה הצער – הם החליטו לברוח", האשימו הגורמים.

מההסתדרות במרחב תל אביב נמסר, כי המימון הוא על חשבון המארחים. באשר לעיתוי הנסיעה נטען: "נשיא גרמניה קבע את התאריך, ולנשיא לא מסרבים".
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2553356,00.html
(09.04.03 , 09:14)

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-2635353,00.html

יושב מול הניר, העט ביד כמו חרב...

זיגפריד
חבר מתאריך 30.5.02
3564 הודעות 01:10 28.05.03

1. פשוט שודדים! ומי נהנה? ההסתדרות ורוצים להמשיך
בתגובה להודעה מספר 0

God
חבר מתאריך 7.6.02
5038 הודעות 01:14 28.05.03

2. מעניין מה עושים שם בימים אלה...
בתגובה להודעה מספר 0

המגרסה עובדת שעות נוספות...

דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
2756 הודעות 04:48 28.05.03

4. ההיסתדרות שוקלת לפתוח בשביתה כללית במידה
בתגובה להודעה מספר 2

ולא ייפסקו לאלתר כל החקירות בנוגע לניהול
קרנות הפנסיה של ההיסתדרות.
מקור: הכל יכול להיות בישראל, למה לא.

הערה:
במקום לעצור את ראשי ההיסתדרות וליפתוח
בחקירה פלילית הם מרימים את הראש ותוקפים,
די מזכיר את כנופיית אוסלו.

נראה אם ייעקלו את רכוש ההיסתדרות,
נראה אם ימוצה הדין אם מושחת אחד לרפואה.

shlulik
חבר מתאריך 28.6.02
975 הודעות 03:41 28.05.03

3. קראתי ושפשפתי את העיניים
בתגובה להודעה מספר 0

ערימת הגנבים במדינה גדילה מיום ליום,
מה שנעשה שם הוא ממש פשע.
כולי תקווה כי האוצר יעשה ממש בדו"ח זה
וכי ימצא לנכון להעמיד לדין את כל חבורת הנהנתנים.
אפשר לסכם אותם במילה אחת: ג-נ-ב-י-ם !!!

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
10220 הודעות 06:54 28.05.03

5. פעם חשבו שאין בישראל דין ואין דיין
בתגובה להודעה מספר 3

זה לא נכון. יש בישראל דין ויש דיין.
רק האזרח הישראלי הוא פראייר שלכל אחד מותר לגנוב, לרמות, לעשוק
ולשדוד אותו, בכל דרך אפשרית, בחסות מישהם בצמרת.

את זה יודעים חלק מהדיינים.

מי אלה שאיפשרו לישראל להפוך לגן עדן של עושק האיש הקטן ?

hamta
חבר מתאריך 2.4.02
3999 הודעות 07:02 28.05.03

6. זה עוד כלום לעומת קרן הפנסיה של עובדי הבנין
בתגובה להודעה מספר 5

להלן כמה עובדות מזכרוני לגבי קרן הפנסיה של עובדי הבנין. הקרן התרסקה וניהולה עומד כעת לחקירה:
1. הקימו סניף באילת שמנה 20 עובדים!
2. הקימו עשרות סניפים בכל הארץ, יעני לצורך גבייה. בכל סניף מינו מפא"ייניק כמנהל בזכות פעילותו למען מפלגת העבודה. גנבים!
3. קופת הפנסיה בנתה שני בניינים לעצמה, אך העניקה אותם לגוף הסתדרותי אחר.
4. קופת הפנסיה מימנה ישירות ובעקיפין את: נעמ"ת, מופ"ת, בנק הפועלים (ע"י הלוואות בריבית לא ריאלית), קבוצות "הפועל".
והרשימה עוד ארוכה.

זאת הסיבה שעמיר פרץ מפחד! עוד יגלו את הלכלוך גם בשאר קופות הפנסיה ההסתדרותיות!

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

פרץ. "גרם לפגיעה פיזית קשה" (צילום ארכיון: בוצ'צ'ו)

כך טוענים עובדים המתבצרים במפעל; יו"ר ההסתדרות הגיע לדימונה כדי להיפגש עם העובדים וההנהלה; השובתים: הביריונים הכניסו לו מכות; ההנהלה: הוא "חימם" היצרים וגרם להכאת מאבטחים

העובדים השובתים במפעל "חיפה כימיקלים דרום" בדימונה טוענים כי הוכו בידי המאבטחים במקום. יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, הגיע למקום, ולטענת העובדים הוכה ונדחף אף הוא. העובדים מתבצרים במקום כבר שבוע בגלל שהנהלת המפעל מסרבת להכיר בוועד העובדים שברצונם להקים.

תשלומי פינטו, אחד העובדים, סיפר לגלי צה"ל כי יו"ר ההסתדרות הגיע הבוקר להזדהות עם המתבצרים ולדבר עם הנהלת המפעל. לטענתו, המאבטחים המוצבים בשער המפעל לא איפשרו לפרץ להיכנס והיכו אותו. "יש כאן איזה 80 ביריונים שמסתובבים כאן מסביב לגדרות. הם הכניסו לו מכות", סיפר פינטו. לפי עדות העובד, בעקבות ההתקפה על יו"ר ההסתדרות, פרץ במקום עימות אלים שגרם לפציעתם של כמה מהעובדים והמאבטחים.

מהנהלת המפעל נמסר בתגובה כי "קבוצה קטנה של עובדי קבלן, המהווה 20 אחוזים מעובדי המפעל, גורמת כבר מספר ימים לסגירת המפעל". עוד נכתב כי "אנו מגנים את התנהגותו של יו"ר ההסתדרות, שגרם הבוקר ל'חימום היצרים' של העובדים המבקשים לפגוע בניהול התקין של המפעל. בניסיונו להיכנס בכח לשטח המפעל גרם פרץ באמצעות העובדים לפגיעה פיזית קשה בכמה מאבטחים".
http://news.walla.co.il/?w=//393277

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

איננו יכולים לקיים את הישיבה בנוכחות נציג האוצר (רו"ח אילן סגל)
שמונה מטעם אגף שוק ההון. אנו רוצים ללמוד את המשמעויות של המינוי
ואת סמכויות המפקח. במצב שנוצר לא ניתן לקיים את הדיון".

הנהלת מבטחיםנתנה הנחיה שלא לשתף פעולה עם המפקח המיוחד עד
לקבלת חוות הדעת והבירורים המשפטיים. מינוי המפקחים המיוחדים
לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות- הוותיקות התקבל אתמול בהפתעה רבה
בקרנות. עד אתמול בבוקר לא ידעו מנהלי הקרנות על המינוי של
המפקחים המיוחדים שהתייצבו במשרדיהם.....

מקור: מעריב עסקים,
http://images.maariv.co.il/channels/2/ART/488/690.html

הערה:
מה יש להיסתדרות להסתיר ? ממה הם מפחדים ?

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

כבר שנים מנהלת בן ציון קרב מאסף נגד הבנקים בישראל. קרב משפטי מר וקשה של אדם בודד מול מערכת בנקאית משומנת היטב של כסף, כוח וקרבה לכוח - ולא מוותרת.

מאיה בן ציון: "אני אשתמש בדקות השידור היקרות שמגיעות למפלגה, כדי שהציבור יבין איך אדם שעומד מול בנק ומפסיד, גם אם לא בצדק, חייו נגמרים, ואיך בנק שמפסיד, אפילו בצדק, תמיד ניצל כי המדינה ערבה לבנקים"

עד 1987 ניהלה בן ציון עסק משגשג להשכרת רכב. בשיאו, חלשה על צי של 80 מכוניות והיתה מהנשים הבודדות שחדרו לתחום. עד שיום אחד, פשט העסק את הרגל ובן ציון איבדה הכל. הטלפון בבית נותק, החשמל נותק, ולא פעם, היא וארבעת ילדיה, הגיעו עד פת לחם. אבל היא לא נכנעה, ומאז הקריסה, היא מנהלת קרבות בלימה משפטיים מול בנק המזרחי וההוצאה לפועל, שתובעים את ליטרת הבשר היומית שלהם. קרב, שבמסגרתו כבר נשלחה בן ציון, לבלות לילה באבו כביר בחברת זונות נרקומניות, ולילה נוסף בכלא הנשים נווה תרצה, כאשר לא עלה בידה לשלם את חובה. מאז, כל דפיקה בדלת גרמה לה דפיקות לב.

הבנקים תמיד טועים, תמיד לטובתם

בן ציון החליטה להחזיר מלחמה. כבר ב-1996 יחד עם אלי לווינגר, מושבניק מ"שדמות דבורה" שליד עפולה וחברים נוספים, הקימו מפלגה, בשם "מפלגת ההתיישבות למלחמה בבנקים", המפלגה קמה בעקבות בעקבות הצלחה מסחררת של מה שנקרא אז "מטה הקיבוצים למלחמה בבנקים". היתה זו התאגדות של 70 קיבוצים שהחליטו בעזרתו של לווינגר לבדוק את חשבונותיהם מתוך הערכה שמשבר הקיבוצים נובע לא מכך שהקיבוצים חייבים לבנקים כ-10 מיליארד שקל אלא להפך .
הערכה היתה שאם בעקבות בדיקת הריביות ותיקון הטעויות יתברר שהחוב כולו שגוי והתמונה תתהפך על פיה.
הבדיקה הצליחה למעלה מן המשוער והבנקים בסופו של דבר נאלצו לוותר על %90 מחובות הקיבוצים.
הבעיה היתה שלאחר שהשיגו הקיבוצים את מבוקשם לא התענינו יותר בהשלכות העיוותים הבנקאים על המערכת במדינה התוצאה קמה מפלגה שקיבלה 7,634 קולות אבל לא עברה את אחוז החסימה.
מאוחר יותר הקים לווינגר חברה לבדיקת חישובי ריבית לאנשים הנמצאים בעימות משפטי עם הבנקים , וגילה כי מתוך 003 חשבונות שבדק בכולם נמצאו שגיאות בחישובי הריבית לרעת הלקוח ללא יוצא מהכלל.
אבל בן ציון החליטה שלא תתן לכישלון העבר לשבור את רוחה. המפלגה נשארה כמפלגת מדף, ובבחירות שיתקיימו ב-82 בינואר, תנסה בן ציון שוב את כוחה. מפלגת מדף אמנם, אבל על פי חוק הבחירות, זכאית המפלגה לזמן שידור יקר בטלוויזיה, שיאפשר לה להעביר לכל בית בישראל את המסר שלה על הבנקים. "אני אשתמש בדקות השידור היקרות שמגיעות למפלגה, כדי שהציבור יבין איך הבנקים שדדו לנו את המדינה", היא אומרת. "איך אדם שעומד מול בנק ומפסיד, גם אם לא בצדק, חייו נגמרים ואיך בנק שמפסיד, אפילו בצדק, תמיד ניצל כי המדינה ערבה לבנקים. הבנקים מנצלים את השיטה ומשתמשים בבתי המשפט ובהוצאה לפועל, כיוון שהריבית שהבנקים מקבלים בהוצאה לפועל, גבוהה באופן ניכר מהריבית הגבוהה ביותר שהבנק מפרסם".
בן ציון, שלמדה את הלקח מהפעם הקודמת, החליטה שהפעם לא תעבוד לבד. היא הלכה להתייעץ עם ידיד קרוב, חיים אסא, יועץ אסטרטגי , שבין היתר,נטל חלק בניהול הקמפיין של יצחק רבין המנוח לראשות הממשלה, ב-92´. אסא, שמכיר את בן ציון שנים, הבין שמאיה אינה מקרה בודד אלא מייצגת בעיה אמיתית וכואבת של כחצי מיליון אזרחים, רובם ככולם שומרי חוק, שלכל אחד יש תיק בהוצאה לפועל בשל חוב כזה או אחר לבנק. ואם קרוב לעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה מסתובב עם תיק כזה, סימן שמשהו מאוד בסיסי רקוב במערכת.

חיים אסא: "מול בעלי ההון, חייבים לייצר כוח פוליטי שייאזן אותם מול הממשלה, ששבויה בידיהם. מפלגה כזו, שתאחד את המחאה החברתית מכל הכיוונים, תיתן כלים לממשלה ליצור איזון שפוי יותר בין כוחם של בעלי ההון לבין כוחה שלה"

"הבנקים הפכו לגידולי פרא"

17:47 | 14.7.2003 נתן ליפסון

אם חשבתם שרק עמיר פרץ דואג לקהלו, שרק הוא מסוגל לדאוג לכך שהעובדים הכי עשירים בסקטור הציבורי ימשיכו לקבל שכר מנופח, ושרק הוא יכול להציג את עצמו כמי שדואג לחלשים - יש מי שעושה זאת טוב ממנו.

כן, לצד עמיר פרץ פועל ארגון עובדים יעיל מאין כמוהו. העובדים ההם דווקא לא מאורגנים, לפחות לא במישור המשפטי, אבל הם יודעים לדאוג זה לזה לא פחות טוב, ואולי אף יותר טוב מפרץ. הם מרפדים זה את זה במשכורות ובג'ובים למשך שנים ארוכות, אפילו כשמדובר באויבים.

גם הם עובדים בשירות המדינה, וגם אצלם, כשאחד מהם עוזב את המקצוע, חבריו - בהפגנת סולידריות לא רגילה, דואגים לו. הם גם יהיו מוכנים לוותר, ואפילו לדרוס עקרונות שבשמם הם מקצצים אצל אחרים. נכון, אלה הפוליטיקאים.

רענן כהן למשל

שלשום החליט שר האוצר, בנימין נתניהו, להניח על שולחן הממשלה הצעה למכור בחלקים את תיק הנכסים וההתחייבויות של הבנק לפיתוח התעשייה, שכהן הוא היו"ר שלו, במשך שלוש השנים הקרובות - אחרי אי ההצלחה למכור את כל התיק כמקשה אחת.

תארו לכם מה היה קורה לכהן אם הבנק היה מצליח למכור את תיקו כמקשה אחת עכשיו?

לא, הוא לא היה נותר מחוסר פרנסה. הוא דווקא כיסה את הפינה הזאת - עוד בשנה שעברה נחתם עמו ועם משנהו, ריצ'ארד ערמון, חוזה העסקה שלפיו הבנק התחייב להעסיק אותו למשך ארבע שנים לפחות, ואת ערמון למשך שלוש שנים לפחות. עקב הסכם ההעסקה הזה הבנק הפריש בגינם 3.7 מיליון שקל: "בגין התקופה שלהערכת ההנהלה לא יהיה צורך בהעסקתם".

ההבדל בין שכר עבודה לשכר בטלה

עכשיו כהן גם יקבל שכר מנופח מבנק קורס שנוהל בצורה שערורייתית ושימש כסא מפלט למקורבים, וגם יוכל להסביר שהוא מקבל שכר עבור עבודה ולא עבור בטלה.

האם יש מישהו שסבור שהבנק לפיתוח התעשייה אינו בנק פושט רגל? האם יש מישהו שסבור שלולא מעורבות הממשלה בבעלות בו הוא היה פושט רגל ממש?

מדוע יש בכלל צורך בדירקטוריון לבנק הזה? האם לא די במנהלים מורשים שכל תפקידם יהיה לפרקו? זה גם יהיה הרבה יותר זול - עלות שכרם של המנהלים המיוחדים בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הוותיקות צפויה לנוע סביב 25-30 אלף שקל בחודש, פחות ממחצית עלות שכרו של כהן.

האם, לולא מעורבות הממשלה בו ומחויבותם של הפוליטיקאים זה לזה, הבנק לפיתוח התעשייה היה מטופל בצורה שונה מהבנק למסחר?

תל אביב
חבר מתאריך 10.7.03
32 הודעות 04:13 15.07.03

1. חידון
בתגובה להודעה מספר 0

מי הוא ריצ"ארד ערמון המשנה למנכל ואיזה אירגון נוהל על ידו.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
14118 הודעות 09:24 15.07.03

3. מהנ שבטוח שהוא מזוהה חזק עם מפא''י/העבודה !!
בתגובה להודעה מספר 1

אחד היוזמים להקמת אתר אינטרנט על שמו
של משה שרת...:-
"ארכיון מפלגת העבודה"
http://www.archavoda.org.il/avodaarch/Home/Main.asp
@ לשאלתך שבסיפא, איזה אירגון...תן רמז דק

Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
1611 הודעות 10:55 15.07.03

4. מי הוא ערמון
בתגובה להודעה מספר 1

הוא עבר בחייו המון מסלולים
הוא זכור לי כמנהל קופ"ח לפני המון שנים
זכור לי גם שהיה בהנהלת בנק הפועלים
קונסול כבוד של רומניה (?)
שותף בכיר במספר קרנות הון סיכון
כיום משמש גם כנשיא בית ברל
ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג)
WWW.SANHEDRIN.INFO

Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
1611 הודעות 02:41 17.07.03

9. פעיל הסתדרות שזכה בכל הקופה
בתגובה להודעה מספר 4

ריצ'רד ערמון. יליד 12.12.33, רומניה.
עלה לארץ ב-1958, בעל תעודה מקצועית כטכנאי חשמל (תיכון בוקרשט), בעל השכלה אקדמית -בוגר משפטים ויחסים בינלאומיים (בוקרשט). בוגר מדעי החברה ולימודי תעודה במינהל עסקים, האוניברסיטה העברית ירושלים.

החל לעבוד בגיל 16, כפועל תעשייתי ברומניה. בארץ, עבד כפועל באמקור במשך שנתיים. שימש אחראי על שכונות וקליטת עולים במועצת הפועלים של חולון . כיהן בתפקיד סמנכ"ל, מנהל מחלקה, ואחראי על אשראי בגמול חברה להשקעות בע"מ. כיהן בתפקיד חבר הנהלה, משנה למנכ"ל ואחראי על האשראי בבנק הפועלים. כיהן כמנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של הסנה - חברה לביטוח בע"מ. שימש יו"ר הוועדות לשיקום המגזר המושבי. נטל חלק בהקמת בנק מסחרי ברומניה (1994).

בשנים 2001-1993 שימש יו"ר מועצת המנהלים של גמול חברה להשקעות בע"מ. מכהן כיו"ר לישכת המסחר והתעשיה ישראל רומניה, ויו"ר קרן ב. כצנלסון - מרכז לחינוך (מ-1989). משמש מ"מ יו"ר בנק לפיתוח התעשיה בישראל, וקונסול כבוד של רומניה בישראל. דירקטור בכלל (ישראל) בע"מ, כלל תעשיות בע"מ, כלל סחר בע"מ, אלקנית בע"מ (כדמ"צ). חבר הרשות לעסקים קטנים, חברות-בנות של חברת העובדים ואלחנע בע"מ (חברה משפחתית).

ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג)
WWW.SANHEDRIN.INFO

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
10718 הודעות 08:04 15.07.03

2. אין הוכחה טובה מזו
בתגובה להודעה מספר 0

מי שרוצה לעבוד, יכול למצוא עבודה. עובדה.
הבנק לפיתוח התעשיה הוא בנק, איתן ומבוסס.

מנהלי הבנק, כולם עובדים קשה לשמור על מצבו הטוב של הבנק.

יש בישראל כמה מאות אלפי בטלנים, שלא רוצים לעבוד אלא לחיות מקצבאות של המדינה.
אלה אנשים מיותרים.
אין בישראל מקום לזקנים ולעצלנים שלא רוצים לעבוד.
יש בישראל יותר מדי בתי חולים מיותרים. זה עולה כסף.

Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
1611 הודעות 10:58 15.07.03

5. ראשי הבנק צפויים לתביעת ענק על רשלנות
בתגובה להודעה מספר 0

תביעת ענק נגד ראשי בנק פיתוח-התעשייה
התביעה, בהיקף 409 מיליון שקל, הוגשה ע"י בעלי מניות בבנק נגד 11 דירקטורים, ביניהם שלמה בורוכוב, ריצ'רד ערמון, יהושע איכילוב ודוד בלס על רשלנות
ליטל דוברוביצקי
הבנק לפיתוח תעשייה צריך להתמודד מעכשיו גם עם תביעה נגזרת שהוגשה היום ( 02.03.03) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מתן אשראי בסכומי עתק שאושר על-ידי דירקטורים בבנק ללווים שונים במשק. חברת להבה-חתמים, בעלת מניות בבנק, ביקשה היום מבית המשפט לחייב 11 דירקטורים לשעבר ובהווה לשלם לבנק כ-409 מיליון שקל בגין נזקים שגרמו לטענתה לבנק בעקבות רשלנותם.
התובעת ביקשה מבית המשפט להגיש בשם הבנק תביעה כנגד אותם דירקטורים. בין הנתבעים: שלמה בורוכוב, ששימש כיו"ר דירקטוריון הבנק ופרש באוגוסט 2002, ריצ'רד ערמון, ששימש כיו"ר ועדת האשראי של הדירקטוריון, אבי אולשנסקי והלל אשכנזי, דירקטורים בהווה, יהושע איכילוב, מנכ"ל הבנק לשעבר, ודוד בלס, ששימש כאחראי נושא האשראי.
התובעת טוענת כי הבנק העניק אשראי בסכומי עתק ללווים שונים מבלי שדאג לבטחונות מתאימים כנגד האשראי שניתן. כתוצאה מהעדר הבטחונות, נאלץ הבנק להפריש מאות מיליוני שקלים לחובות מסופקים, דבר שגרר הפסדי ענק וירידה חדה בהונו העצמי של הבנק.
בתביעה נטען כי בשנים 2001-2000 נתן הבנק ללווים שונים במשק אשראי בהיקפים עצומים. בין היתר, נטען, השתתף הבנק באמצעות דיסקונט באשראי שניתן לגד זאבי לרכישת מניות בזק בהיקף של עשרות מיליוני שקל, אשראי העולה על 100 מיליון שקל לקבוצת ת.ג שהקימה מרכזים רפואיים, אשראי בהיקף של עשרות מיליוני שקל לקבוצת פלד-גבעוני, כ-100 מיליון שקל למפעל חיפה-כימיקלים, כ-126 מיליון שקל למפעל טרומטיק בכרמיאל, כ-70 מיליון שקל לגיבור-ספורט, כ-70 מיליון שקל לקבוצת הנדל"ן רדלנד וכ-30 מיליון שקל למפעל אשקוגן.
לדברי התובעת, מתן אשראי זה מהווה חריגה מניהולו התקין של הבנק. זאת מאחר שכנגד האשראי לא ניתנו בטחונות מתאימים, והבנק גלש מהלימות ההון שאושרה לו על-ידי בנק ישראל. הלימות ההון היא היחס שבין ההון העצמי של הבנקלבין נכסי הסיכון שלו. בסך הכול, נטען, הפריש הבנק בשנת 2002 כ409 מיליון שקל לחובות מסופקים. לטענת התובעת הנתבעים התרשלו בכך שגרמו לבנק להפריש מאות מיליוני שקלים והביאו למצב שבו הבנק הפסיד סכומי עתק.
דובר הבנק לפיתוח תעשייה מסר בתגובה כי הבנק טרם קיבל את התביעה. אם יקבלה, יגיב בהתאם.

ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג)
WWW.SANHEDRIN.INFO

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
10718 הודעות 11:19 15.07.03

6. האם אפשר לתבוע גם עובדי מדינה שמפשלים ?
בתגובה להודעה מספר 5


Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
1611 הודעות 11:45 15.07.03

7. אם תצליח לממן את עו''ד ליבאי למשל
בתגובה להודעה מספר 6

אם ידך תהיה משגת לממן את עו"ד ליבאי למשל, תוכל בלי בעיות לתבוע כל עובד ציבור אולם המסלול ארוך, לא מספיק להוכיח רשלנות אלא חייבים להוכיח כוונה פלילית, וגם אז יש לגשת במסלול מסודר דרך פנייה לממונים על העובד וכנראה גם נציב שירות המדינה.
ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג)
WWW.SANHEDRIN.INFO

"ברל כצנלסון ובן-גוריון עשו את הטעות הגדולה של
הקמת מדינה סוציאליסטית, ואנחנו צריכים לעמול שנים על
שנים כדי לצאת מהמבנה השגוי הזה."
אומר שר האוצר, בנימין נתניהו. @ הוא בטוח שכל אם חד-הורית
שרוצה למצוא עבודה - צתליח @ הוא לא מתכוון לפגוע שוב בקצבאות @
הוא מאמין שבשנה הבאה תהיה צמיחה והוא כבר לא חושב שהמדינה עומדת להתמוטט @ ראיון עם שר האוצר מר בנימין נתניהו.

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הגותו של אהרון דוד גורדון (1856 – 1922)
רעיון "כיבוש העבודה" בידי פועלים יהודים במושבות לא היה רק פרי הצורך בתעסוקה לעולים, אלא גם נושא אידאולוגי עקרוני ומוסרי. בני "העלייה השנייה" טענו, שהגשמת הציונות צריכה להתבצע בעבודה חקלאית עברית. האיש שניסח רעיון שה כחלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה הציונית, היה אהרון דוד גורדון. גורדון, יליד פודוליה, הגיע לארץ ישראל בשנת 1904, בהיותו בן 48. גורדון, שלא עבד לפני כן בעבודה פיסית, החליט לעסוק אך ורק בעבודה גופנית, ובעיקר בחקלאות.

תורתו של א.ד. גורדון, אשר העלתה את עבודת האדמה למעמד של ערך מקודש, שבלעדיו אין לתחייה הלאומית כל משמעות ושבלעדיו לא יבוא גם הפרט העברי על תיקונו, שבתה לבבות רבים מאנשי "העלייה השנייה", שהכתירוה בשם "דת העבודה". "עבודה עברית" ו"כיבוש העבודה" היו בעיני העולים החדשים עיקרי מהותה של ההתיישבות הציונית.

חיים ברנר - "מורה הדור" (1881-1921)
הסופר חיים ברנר עלה לא"י בשנת 1909. סיפוריו ומאמריו הפכו לאבן שואבת למחנה הפועלים. ברנר הבין את העצמה הטמונה בפועל העברי, ולכן נשא את דגל הפועל. הנוער העברי ראה בברנר את "מורה הדור" וכל ספר או מאמר שלו היו בבחינת יום חג לארץ ישראל העובדת. ברנר מרד במסורת היהודית, שלל את הגולה מכול וכול. בחלוציות ראה את דרך ההגשמה הנכונה. סיסמתו היתה "תחי העבודה העברית האנושית".

ומי שרוצה להינות ממשב הרוח המרענן הזה מוזמן להיכנס לקישור הבא:
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=5465

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מזכ"ל העבודה רשם לעצמו שני הישגים השבוע: הסדר לפריסת חובות המפלגה וההחלטה להקים צוות מו"מ עם מפלגת "עם אחד". אבל זו רק יריית הפתיחה לחזונו ארוך הטווח, שבסופו יפרוש מתפקיד המזכ"ל ויתמודד על ראשות המפלגה. ועוד בעבודה: פואד ממשיך לאבד גובה

בפעם הראשונה זה זמן רב, יצא אמש (ה') מזכ"ל מפלגת העבודה, ח"כ אופיר פינס, ממשרדו בשכונת התקווה כשחיוך על פניו, ומכשיר הזימונית שלו מלא בהודעות תמיכה. החיוך הלך והתרחב, כי פינס חש שלאט לאט נשלמת משימתו הגדולה - להציל את מפלגת העבודה מקריסה כלכלית ובכלל - וגם כי סופו של עידן בחייו הפוליטיים קרב ובא.

עובדתית, לפינס היו לא מעט סיבות לחייך אמש. השבוע האחרון באמת היה השבוע שלו. ביום ראשון, אחרי חודשים ארוכים של משא ומתן מייגע, חתמו הוא ומנכ"ל העבודה, דורון אלחנני, על הסדר לפריסת חובות העתק של המפלגה עם בנק הפועלים. אחר כך, ביום שלישי, הוא כינס, יחד עם שמעון פרס, מסיבת עיתונאים דרמטית (יש שיאמרו נרגשת), וקרא לעמיר פרץ "לשוב הביתה". ואילו אתמול אחר הצהריים, הצליח פינס להעביר בלשכת המפלגה (עם פרס כמובן), את ההצעה להקים צוות משא ומתן עם "עם אחד", וראה איך בנימין בן אליעזר ומתן וילנאי גם יחד לא מצליחים להעביר הצעת החלטה נגדית.

עם הישגים כאלה, פינס חש ששיחקו לו כמה קלפים לא רעים השבוע, וראה לנגד עיניו את מעמדו הפוליטי נוסק.

אלא שמזכ"ל העבודה הנמרץ לא מסתפק בכמה קלפים בודדים. הוא רוצה את החפיסה כולה. פינס רוצה לעזוב את תפקיד המזכ"ל (וזה, אם לא יקרה משהו יוצא דופן, צפוי לקרות כבר בחודשים הקרובים), כשעל גבו שק מלא הצלחות. לא (לפי שעה), הוא לא מתכוון לרוץ ביוני לראשות העבודה, כי זה עדיין מוקדם מדי. אבל בעתיד הכל פתוח. ובגלל זה, פינס לא יכול להמשיך לאורך זמן בתפקיד שהוא ממלא כעת. מזכ"לות היא לא עמדה טובה לקפוץ ממנה להתמודדות על ראשות המפלגה.

מתנת הפרידה שמארגן לעצמו פינס תהיה ההסכם החתום עם עמיר פרץ. מזכ"ל העבודה היה מהראשונים שראו בהחזרתו של פרץ למפלגה לא רק מטרה רצויה, אלא גם משימה לא בלתי אפשרית. הוא היה גם מהבודדים שהאמינו כי לחיבור הזה יש סיכוי להוציא את מפלגת העבודה מהבוץ בו היא שקועה.

ועכשיו, פינס מעריך שלא יעבור זמן רב מדי עד שההסכם עם פרץ ייחתם. הוא גם מעריך שפרץ ירוץ ביוני לראשות העבודה. וכשהוא מעריך, הוא יודע על מה הוא מדבר. פרס ופינס לא היו מכנסים ביום שלישי את מסיבת העיתונאים בה קראו לפרץ לשוב הביתה, לולא נתן פרץ אור ירוק למהלך. קריאות נרגשות כאלה כבר היו בעבר, והם לא עשו לאף אחד כלום. אולי, בעצם, רק הרגיזו את בן אליעזר ואת שאר המתנגדים לחיבור.

אלא שעכשיו התמונה שונה לגמרי. החיבור בין מפלגת העבודה ל"עם אחד" קרוב מתמיד, ומסיבת העיתונאים שכונסה בבית המפלגת העבודה ביום שלישי נועדה ליצור את המומנטום הנכון, להכין את דעת הקהל, אבל יותר מזה - להחליש את המתנגדים בשתי המפלגות. מסיבת העיתונאים שקיימו אנשי העבודה היתה בעצם מסיבת עיתונאים מוסווית של עמיר פרץ בה הוא הודיע, מפיותיהם של פרס ופינס - "תחזיקו אותי, אני בא". או במילים אחרות, אמר פרץ השבוע את מה שכבר מזמן מחכים במפלגת העבודה שיגיד: "קח אותי, שמעון".

פואד - לא מה שחשבת

"תקשיב לי טוב, המלחמה תהיה בוועידה. זה לא יעבור שם", הבטיח אתמול אחר הצהריים חבר לשכת העבודה, דני כהן, דקות ספורות לאחר ההצבעה, בה תמך רוב גדול מהחברים בהקמת צוות משא ומתן עם "עם אחד".

כהן הוא אחד מהאנשים של בן אליעזר. מוציא דברו, יועצו, חברו, מקורבו, מה שתרצו. הוא קפץ, משום שהוא ראה, בדיוק כפי שראה גם פואד, עד כמה נחלש כוחו של שר הביטחון לשעבר, האיש שכולם ידעו כי המוסדות (הלשכה, המרכז והוועידה) הם שלו. על פיו נשק דבר. אז זהו, כמו שאומרים, אם להסתמך על מראה עיניים, שמיעת אוזניים וסקרים - זה כבר לא בדיוק כך.

מעמדו של בן אליעזר במפלגת העבודה הולך ומתערער. מי שהיה האיש החזק באמת בשטח ובמוסדות, מתחיל לאבד גובה, וכוחו נשחק. הסקרים מוכיחים את זה, הפעילים אומרים את זה והבכירים במפלגה מנתחים את זה, ומתחילים לחפש צירים חדשים לעתיד לבוא.

אם פעם מי שרצה להשפיע במפלגת העבודה היה מתחבר לפואד, הרי שהיום הריצה אליו היא כבר לא כל כך מהירה. זה לא שלא רוצים בקרבתו. נהפוך הוא. בן אליעזר עדיין נחשב לאחד האנשים החזקים במפלגת העבודה, וקשר עימו עושה רק טוב. אבל, כאמור, אם להסתמך על הדברים שנאמרים בשיחות סגורות - פואד הוא כבר לא האיש החזק במפלגה.

אחד מחברי הכנסת של העבודה ניתח אתמול, דקות ספורות אחרי ההצבעה בלשכה את מה שקרה לבן אליעזר. "זה פשוט לא ייאמן מה שקורה כאן", אמר אותו חבר כנסת. "תראה את פואד. הוא פשוט גמור. הוא, יחד עם וילנאי וסנה, לא הצליחו להעביר הצעת החלטה נגדית לזו של פרס ופינס. זה בהחלט מצב שלא היה כדוגמתו".

אותו חבר כנסת התייחס להצעת ההחלטה שהגישו בן אליעזר, סנה ווילנאי ביום רביעי, הצעת החלטה לפיה לא יוקם כלל צוות משא ומתן עם עמיר פרץ. איכשהו, הצעת ההחלטה הזו נעלמה אתמול מהשולחן, והיא ירדה מסדר היום. בן אליעזר הסביר כי "היה לי פה רוב מוחץ בלשכה, אבל רציתי לצאת עם החלטה שמאחדת את המפלגה".

מקורביו של פרס הסבירו את זה קצת אחרת: "הוא הבין שאין לו רוב, ושהוא יושפל, אז הוא הוריד את ההצעה". ברור לגמרי שבן אליעזר לא היה מושפל, אבל גם רוב מוחץ לא היה לו שם. אפשר היה לראות ולשמוע את זה בעוצמת מחיאות הכפיים, למשל, שקיבל אברהם בורג, שדיבר בשבחי האיחוד.

כדאי לשים לב ...

* לשמות המועלים במפלגת העבודה כמחליפים אפשריים של אופיר פינס: איתן כבל, שמנהל ביד רמה את המטה המוניציפאלי של המפלגה וזוכה לשבחים רבים בתקופה האחרונה; שלום שמחון, ממקורביו של אהוד ברק; יצחק הרצוג, שידו בכל, ויד כל בו, ואחד מחברי הכנסת המוערכים שיש.

*לרעיון שאיתו משתעשע פינס בתקופה האחרונה: חיבורה של מרצ למפלגת העבודה. פינס סבור שהמפלגה הסוציאל דמוקרטית לא תיוולד, ולכן הוא כבר החל בגישושים בנושא. אחרי שהצליח למנוע מפרץ להיות יו"ר המפלגה הסוציאל דמוקרטית, מאמין פינס שיוכל להביא לעבודה גם את אנשי מרצ.

(19.09.03 , 15:24)
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2369,00.html

@ התחזית/הלחץ עבד מכל הכיוונים !!
להזכירכם את ההדועה שכתבתי בנושא...:-
31. בנק הפועלים לחץ ופרץ= ''עם אחד'' בדרך לעבודה
https://rotter.net/forum/gil/5198.shtml#31

"קום הִתְנַעֵרָה עָם חֵלֶכָה עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב, אֵש הַלְבָבות הַלֵב לִחֵכָה לִקְראת אויֵיב הִכון לַקְרַב" !

קריסתה של תנועת העבודה הסוציאליסטית /"מפא"י" / "מערך" / "העבודה".

מהתיישבות ועבודה עברית כערך, להתיישבות כנדל"ן ובעלות על מפעלים.
ממדינה ציונית הקולטת עליה יהודית וגואלת אדמת המולדת כערך, לאנטי ציונות, המעדיפה עליה לכל העמים, ומסירת אדמת מולדת לנכרים.

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) - מפלגה ציונית-סוציאליסטית בארץ-ישראל, שהוקמה בשנת 1930 מאיחוד של "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר".

"אחדות העבודה" נוסדה כהתאחדות ציונית-סוציאליסטית בשנת תרע"ט (1919). מתוך שאיפה לאחד את כל חלקי התנועה הציונית-הסוציאליסטית בעולם, נכנסה "אחדות העבודה" לברית העולמית של "פועלי ציון" - תנועת פועלים יהודית שמיזגה ציונות עם סוציאליזם.

בועידה ה- 5 של הברית העולמית, בוינה 1920, התפלגה התנועה העולמית. השמאליים הצטרפו לאינטרנציונל השלישי ושללו כל קשר עם ההסתדרות הציונית. הרוב במפלגות ארה"ב, ארגנטינה, אנגליה וארץ-ישראל שאף לבניין ארץ-ישראל על יסודות קואופרטיבים, לעבודה עברית ולצמיחת מעמד פועלים. בראש מנהיגי הימין עמדו:
ד. בן-גוריון, י. בן-צבי וי. טבנקין.

מפלגת "הפועל הצעיר" - נוסדה בשנת 1905 - ימי העליה השניה - כמפלגת פועלים ציונית בארץ-ישראל. בין מייסדיה היו ש. צמח וא. שוחט, האידיאולוג של המפלגה היה א. ד. גורדון, ובין נציגיה בהנהלה הציונית (1921) היה י. שפרינצק. בשנת 1929 הוחלט על מיזוג עם "אחדות העבודה", ושנה אחר כך קמה "מפלגת פועלי ארץ ישראל".

במצע של מפא"י כתב ברל כצנלסון מנהיג תנועת העבודה הציונית: "במרכז ההיסטוריה היהודית עומד דבר הגשמת הציונות, ובמרכז ההיסטוריה העולמית - דבר הגשמת הסוציאליזם".

"מפא"י" קמה על בסיס "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי", למעשה הציונות בהתגשמותה.

לפי הגדרתו המבריקה של ד"ר נחמן סירקין: הציונות היא הסוציאליזם של היהודים.

קריסתה והתמוטטותה של מפלגת "העבודה" יורשת "מפלגת פועלי ארץ ישראל".
מן הראוי להביא מקצת מדבריהם והשקפותיהם של מייסדי המפלגה ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון - מנהיגי התנועה הסוציאליסטית השפויה - שפרס וחבריו מתיימרים להיות תלמידיהם.

בן-גוריון היה ממנהיגי תנועות הפועלים במשך שנות דור - מייסד תנועת מפא"י שהפכה ל"מפלגת העבודה" - לא שבע נחת מהמיעוט המיליטנטי המשיחי של אותה תקופה. הוא נלחם נגד אנשי האקדמיה - אנשי "ברית-שלום" - הַמַגְנֶסִים הידועים לשמצה, לפני קום המדינה.

מדברי דוד בן-גוריון: "אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ... אין זו סמכות של שום גוף יהודי, אין זו אפילו סמכותו של העם היהודי כולו, החי אתנו היום - לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאיננה להפקעה בשום תנאי. אילו היו יהודים באיזה זמן שהוא - מכריזים על הסתלקותם מזכות זו - אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ - על הארץ כולה - קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורית"

ברל כצנלסון היה מאבות תנועת העבודה בארץ ישראל משנת 1909, והיתה לו השפעה מכרעת על בניינה והתפתחותה של ארץ ישראל.

ברל עמד בראש מחנה המתנגדים לחלוקתה של ארץ-ישראל. אהבת המולדת שלו גברה על כל האידיאולוגיות הסוציאליסטיות והמהפכניות של תקופתו. הקשר של ברל לארץ-ישראל היה קשר עמוק, כפי שמופיע ב"כתבים" 365 : "התנ"ך הוא המנדט שלנו, אין זו מליצה, זהו אחד הניבים המעמיקים של המחשבה הציונית ... אל נעזוב את המיסטיקה של ארץ-ישראל ההסטורית למען המיסטיקה של מדינה יהודית".

בענין ה"טרנספר" - העברת אוכלוסין - סובר ברל (כתבים עמ' 361) ש"זהו הפתרון הטוב ביותר, מצפוני שקט לגמרי: 'טוב שכן רחוק מאויב קרוב' - הם (הפלשתינים) לא יפסידו על-ידי העברתם, ואנחנו ודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית יישובית, לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות, ובימי הפורענות התחזקתי בהכרתי, כי הדבר הזה מוכרח לבוא ביום מן הימים. אלא שלא עלה בדעתי כי העברה 'אל מחוץ לארץ-ישראל' פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי עתידים לעבור לסוריה ולעירק".

ברל מתייחס בספרו (שם עמ' 352) למיעוט המיליטנטי ואנשי "ברית-שלום" - הַמַגְנֶסִים הידועים לשמצה, המבקשים לותר על חלקי ארץ ישראל: "כל זמן שאנו עצמנו איננו מוותרים - עדיין אין הדבר אבוד בשבילנו. סכנת הוויתור שלנו מבית היא, שכל עוד אנו בגולה נשואות עינינו אל כל רגב מרגבי הארץ, (ואילו) בהיותנו כאן - אין אנו מדברים אלא במה שעומד לרשותנו. אדמה בלתי נושבת על ידינו - אנו מפקירים בעומק נפשנו. הרי אפרים אינם לנו כעמק יזרעאל. ילדינו מתחנכים על פטריוטיזם לוקלי, פטריוטיזם תל-אביבי, ירושלמי, נהללי, עין חרודי ומשמר העמק. אך האם די לנו באהבת ארץ-ישראל שישנה, מבלעדי ארץ-ישראל שעוד איננה"?.

בחג הפועלים - "אחד במאי" - התפרסם בעתון "דבר" (1.5.36) מנשר של ברל כצנלסון עורך "דבר", המהווה תשובה למופ"סים (מפלגת פועלים סוציאליסטית מבית מדרשו של סטאלין) ולאנשי "ברית שלום":
"היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה שכלי ונפשי, שכל שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?... וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו... עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח".

מסכם ברל "הזכויות של עם-ישראל על ארץ-ישראל אינן עניין של דמוקרטיה. הזכויות שלנו כתובות בספר הספרים, ועמנו מזכיר בתפילותיו במשך אלפיים שנה, שלוש פעמים ביום, את ירושלים וארץ-ישראל. הזכות הזאת כתובה בליבו של העם, ולכן נלחמו היהודים במשך דורות, סיכנו את נפשם ונתנו את חייהם למען הארץ. זוהי זכות אנושית כבירה, שעומדת מעל תורות של סוציאליסטים, ליברלים ושמרנים".

ארץ ישראל ,עם ישראל , מורשת ישראל - חד הם אצל ברל.

מי יגלה עפר מעיניך, רבינו ומורינו ברל הגדול שהיית דורש כל ימי חייך בתורת ישראל, אהבת ישראל וארץ-ישראל, ובניך - תלמידיך שהשארת אחריך מבזים ומחללים את תורת תנועת העבודה הסוציאליסטית.

ההסתדרות גואלת פועלים - עם עבדים ומזי רעב

בשנת 1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל כשהיא מאגדת בתוכה את המפלגות: "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" שנהפכה ל"מפא"י", וכן ארגונים נוספים: "החלוץ", "צעירי ציון", השומר הצעיר" ו"מפלגת פועלים סוציאליסטים עברים" (מ.פ.ס.ע.). בחוקת היסוד של "ההסתדרות" (כולל השלמות משנת 1927) נקבע סעיף א', המכונה "אָשְיות ההסתדרות" הקובע: "ההסתדרות מאגדת את כל הפועלים, החיים על יגיעם ובלא לנצל את עבודת זולתם" (אסור ל"פועל עמל" לנצל את חברו "הפועל העמל" (לא נאמר דבר על המנהלים המנצלים את הפועלים שעובדים תחתיהם י. ל.) סעיף ז' קובע: "כינון מוסדות לעזרה הדדית" - שכל מטרתם עזרה לפועל שעמל למען "הפרוליטריון" ונהפך לחולה, נצרך ונכשל, כמו: קופת-חולים, ביטוח-חיים, קופות-מלוה, קרנות מקרנות שונות. הקמת מוסדות תרבות וספורט שונים כולל מחלקה לסיפוק צרכי-דת.

בשנת 1923 הוקמה "חברת העובדים העברים השיתופית הכללית בארץ-ישראל". בין המוסדות המשקיים שהוקמו: "המשביר המרכזי" - שכלל את תנובה והמשביר לצרכן. "סולל-בונה" - שכלל בנין, תעשיה, נמלים ועבודות-חוץ. "בנק הפועלים" - הוא המוסד הכספי המרכזי של ההסתדרות, שכלל את מרכז הקאופרציה, וכל הקופות למלוה וחסכון. קואופרטיבים לתחבורה ולהובלה. מוסדות השיכון. מוסדות החינוך - הוקמו בתי ספר לילדי עובדים ועוד מוסדות שונים - הכל לעזרתם של הפועלים העמלים - עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב.

"מפא"י" - כמפלגה הגדולה - תמיד שלטה "בהסתדרות" ונציגיה שמשו תמיד כמזכירי ההסתדרות וממכווני דרכיה.

תחת שלטונה "המהולל" של מפא"י, שמשה ההסתדרות הכללית מכשיר לשלטון בלי מצרים בפועל העמל והנרמס, תוך כדי שירת ההמנון: "קום התְנַעֵרָה עָם חֵלֶכָה עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב, אֵש הַלְבָבות הַלֵב לִחֵכָה לִקְרַאת אויֵיב הִכון לַקְרַב"! הפועלים העמלים מזי הרעב מעולם לא הבינו: ממי עליו עליהם להתנער, ולקראת מי עליהם להיכון לקרב.

ממפלגה יהודית מחנכת לערכים ציוניים למפלגה הדוגלת בשחיתות.
מפא"י שהגיעה לשלטון נהפכה למפלגה עליה מקונן הנביא: "שריך סוררים וחברי גנבים, כלו אהב שחד ורדף שלמנים, יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיה א,22) - מלים כפשוטם, ואין צורך כלל להרבות בפירושים. השוחד והשלמונים אכלו כל חלקה טובה במפלגת "מפא"י/מערך/עבודה". שרי ההסתדרות נתנו גושפנקא למנהלי המוסדות שלהם, והם היו שותפים מלאים למעשי השוחד, לגנבות ולשלמונים, וביחד עם שרי הממשלה הם שדדו את הקופה הציבורית, תוך התעלמות ממצוקותיהם של היתום והאלמנה מתוך עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב.

מ"הגשמה ציונית-סוציאליסטית בארץ-ישראל" לאלופי השחיתות לנתינת השוחד במערכות הבחירות בישראל.

במדינת ישראל היתה מפא"י המפלגה המרכזית הקובעת במרבית הענינים.

בבחירות לכנסת השניה שנערכו בשנת 1951 קיבלה מפא"י יחד עם הרשימות הערביות הקשורות בה 45 מושבים. אנשיה החזיקו בדרך כלל בתפקיד רה"מ ובתיקי הבטחון, האוצר, החינוך, החוץ והמשטרה. כאשר השיכון נהפך מְמִנְהַל למשרד, הם השתלטו גם על השיכון.

מפא"י היתה הכוח הקובע ב"סוכנות היהודית" וב"הסתדרות העובדים".

ב"סוכנות" החזיקו נציגיה בתפקידי יו"ר ההנהלה, ויו"ר מחלקות הכספים ההתיישבות והקליטה. ב"הסתדרות" היה למפא"י רוב מוחלט עד שנת 1965.

על מנת להגיע למספר גדול של מנדטים - חברי כנסת - כל האמצעים כשרים. המטרה כפי שהוגדרה: "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי", שתשחרר את הפועלים העמלים - "עם עבדים ומזי רעב" - מהמעבידים הלוחצים אותם. לצורך ביצוע המטרה הקדושה - בחירות לכנסת - ניצלו את מפעלי ההסתדרות בשליטתה של מפא"י. בשנות החמישים והששים של המאה העשרים, היה "קבלן הבניה הגדול" אחד הספונסרים והגוף הבנקאי (בלתי רשמי) שמימן חלק גדול מעלויות קרן הבחירות של מפא"י (בתחילת שנות החמשים לא עסקו בעמותות).

כל פועלי מפעלי הבניה - עָם חֵלֶכָה עם עבדים ומזי רעב - "נרמזו" (נצטוו) להצביע בעד ולמען השליט הידוע. כל המכוניות ובעיקר "הטנדרים" של הקבלן היו מגוייסים לבחירות, וכן גם משרדיו של הקבלן.

לפועלים - עולים חדשים - שהגיעו מארצות בהן לא היו בחירות דמוקרטיות, ניתן הסבר על חשאיות הבחירות בקלפי. הוסבר למצביעים שעליהם לזכור, כי השליט התקין בקלפי מערכת רנטגן, המצלמת את ההצבעה, ואבוי למשים פתק לא נכון. האיום היה כבד, נאמר: כל העובר על מצוות השליט, ימצא את עצמו מחוץ למעגל העבודה.

כזכור שלטה מפא"י בממשלה, בסוכנות-היהודית, ובהסתדרות. כל החשודים שלא הצביעו בעד ה"מפלגה הנכונה" - בעלי משפחות ובודדים - עלולים היו למצוא את עצמם מחוץ למעגל העבודה, ללא פת לחם לילדיהם.

"מפא"י" קבעה מודל של ניהול בחירות, ושמשה "אב טיפוס" ממנה למדו מפלגות אחרות את מעשה השוחד, אולם "מפא"י" - העשירה בכספי ציבור - הגדילה לעשות "והיא עלתה על כולנה".

ביום הבחירות נפגשו העסקנים עם הבוחרים בשכונות עולים שבערים ובאיזורי פיתוח. העסקנים הצטיידו במזומנים, וכל עסקן עם "הפעיל" שלו, הסתובב עם רכב בשכונה וחילק "כספי צדקה וחסד" למצביע פוטנציאלי האמור להצביע לרשימה הרצויה.

המפתח לקבלת "הצדקה" היה מספר הראשים במשפחה שיש להם זכות בחירה. היו מקבלי "צדקה" שהציגו "תעודת זהות" על מנת לאמת את כמות הנפשות. המצביעים קבלו מספר של לירות - שקלים, מוכפלים במחיר קבוע לראש. "פעיל" - המרכז את ראשי המשפחות, קבל סכום כפול ומשולש עבור כל ראש.

לזכותה של מפא"י יאמר: חלק מהכספים שמפא"י - בעזרת זרועותיה הארוכות - שדדו מקופת המדינה, חולקו לעם הנדכא - עָם חֵלֶכָה עַם עֲבָדִים eמְזֵי רָעָב - כשלמונים בעד הכנסת "הפתק הנכון" לתוך המעטפה ושלשולו לקלפי.

המפלגה שמרה על הפועלים ודאגה שהם ישארו תמיד פועלים.

כספי השוד לא שמשו לשיפור תנאי חייהם הקשים של הפועלים העמלים (מלבד המנהלים). על פי האידיאולוגיה שיובאה ממדינות "מתקדמות" ונוסתה בהצלחה רבה בארצנו בשנות החמישים והששים: הפועל צריך להיות תמיד תלותי נזקק ונצרך, וחשוב שיהיה תמיד תלוי בשלטון מעין עבד הנשלט על ידי אדונו. "נצרך לפרנסה", "נצרך לבריאות", "נצרך לשיכון", "נצרך להלוואות", "נצרך לחינוך ילדים". עד יום מותו מחכים לו בקלפי, ולצורך הבטחת "הבחירה הנכונה" למפלגת השליט, מבטיחים לו לעת זקנתו "בית אבות" - כאילו - בחינם.

אם חלילה יבוא יום והעם חלכה - עם העבדים ומזי הרעב יתנער, ויהפוך לעצמאי - בלתי תלוי, יבוא הקץ על כל האידיאולוגיות השקריות, מוסדות המפלגה עשויים להתמוטט, והיום הזה עשוי להיזכר כסופה של מפלגת הפועלים מפא"י/מערך/עבודה, כפי שאכן התקיים בימינו.

שיטות מתוחכמות להעברת שלמונים מתקציב המדינה למוסדות ההסתדרות.
השחיתות והבגידה ב"ערכים של "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי", הלכו וגברו בשנות החמישים עם קום המדינה. המוסדות הסוציאלים של ההסתדרות בהנהלת מפא"י, שהתחייבו לעזור ולתמוך בפועל -"עם עבדים ומזי רעב", רכשו כאילו -"לטובת" העמלים נכסי דלא ניידי, הקציבו למנהליהם משכורות שמנות וטובות הנאה שונים, לקיים: "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית..." ומרוב שחיתות התחילו המעילות.

בשיטות מתוחכמות נדדו כספים רבים מאוצר המדינה בראשות מפא"י לקופת מוסדות ההסתדרות בראשות מפא"י. במשך שנים רבות נופחו תקציבי המוסדות בעשרות אחוזים שכללו חובות והפסדים מדומים. לצורך איזון קופת ההסתדרות ומהצורך לחלק טובות הנאה. הוגשו למשרד האוצר שבראשות מפא"י בקשות מנופחות על ידי המוסדות הנתמכים כמו: קופת חולים, קרן ביטוח, וקרנות אחרות. פקידי האוצר - נאמני המפלגה - שהיו מעונינים למנוע "עינא בישא" מהקהל, הצליחו במו"מ - אחרי מאמצים רבים לקצץ אחוזים בודדים, על מנת "לעור עיני חכמים ולהשביע- לסלף דברי צדיקים". יצויין שבשנת בחירות גדלה השחיתות, ונדרשו כספים רבים לכיסוי הוצאות השוחד והשלמונים ששולמו על ידי "קבלן הבניה הגדול", והוצאות שהיו וטרם שולמו.

המאזנים הכספיים של מוסדות וקרנות ההסתדרות הועמדו תמיד במינוס גדול (הקרקעות המבנים ונכסים אחרים לא נכללו במאזן), והממשלה הנדבנית (על חשבון "העמלים") השתדלה לכסות עליהם ביד רחבה, -כאילו - לטובת העמלים.

נדידת כספי ציבור מאוצר המדינה לקבלן הבחירות דרך מוסדות ההסתדרות.
אחת הדרכים להעברת הטבות הממשלה לקבלן הבחירות היתה באמצעות מוסדות וקרנות ההסתדרות, שהזמינו אצל הקבלן ביצוע עבודת במאות מליונים לירות או שקלים שכללו: בתי-חולים מרפאות ומשרדים עבור "קופת-חולים", בתי-הבראה ומשרדים עבור "קרן ביטוח" וקרנות אחרים, בתי אבות משרדים ושונות עבור יתר מוסדות ההסתדרות.

לביצוע העבודות לא נדרשו מכרזים, והקבלן היה כמעט "בלעדי". נקבע לוח למחירי יחידה שנתיים שסוכם בין – שני נציגי מפא"י – מנהלי המוסד והקבלן.

במקרים של אי הסכמה למחירים חריגים או ערעורים, נקבע מראש שבורר פנימי מטעם "ההסתדרות" - בעלי המניות של שני הצדדים, יקבע סופית את עלות העבודות. הכל התנהל בחדרי חדרים, תוך העלמת הסיכומים מהמפקח - ממשרד חיצוני, שניהל את התאום והפיקוח על הבניה. הצדדים לא השאירו כל אפשרות לזרים לעיין ולהעיר הערות.

לכבודם של המנהלים מ"שני הצדדים" ראוי לציין, כי לא זכור שאי פעם הגיעו הצדדים לערכאות או לבוררויות, מליון שקל לצד זה או מליון שקל לצד השני לא שינה את "הערכים הקדושים" של תורת "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי" - הכל נעשה לטובת העמלים - עם העבדים ומזי הרעב.

כזכור, המאזנים של מוסדות ההסתדרות היו תמיד בהפסד מדומה, אוצר המדינה כיסה את ההפסדים, והמליונים נדדו מקופת האוצר דרך קופת המוסדות לקופת הקבלן.

היושר של ראשי המפלגה עמד מעל לכל במשטר ה"דמוקרטי" תחת הניהול של מפא"י, דברים לא נעשו בחנם, והממשלה בראשות מפא"י, החזירה לקבלן את כל הוצאותיו.

במשטר מפא"י - שנות החמישים והששים - היו קיימים יחסי גומלין בין משרדי הממשלה והקבלן שעזר למפלגה ושריה להגיע לשלטון.

לקבלן נמסרו עבודות בנין ופיתוח בקנה מידה גדול ללא מכרזים, וכל הוצאותיו של הקבלן - שאינן בגין העבודות הקבלניות - כמו בחירות וטובות הנאה אחרות ליקירי המפלגה, כוסו ידי הממשלה.

מאחר ולא נערכו מכרזים, נקבע נוהל חדש - מותאם ליחסי המזמין והקבלן, על פי הנוהל שנקבע, הוגשו חשבונות חלקיים מדי חודש בחודשו כמקדמות, והתשלומים החלקיים, לפי הוראות מלמעלה - מהאוצר, שולמו כמקדמות. חלק גדול מהחוזים נחתמו בגמר ביצוע העבודות, ולגבי חלק מהעבודות נחתמו החוזים חודשים רבים אחרי גמר הביצוע. ראוי לציין שהיו קיימים יחסי אימון מלאים בין השרים הממונים בממשלה מטעם מפא"י, לבין מנהל החברה הקבלנית מטעם מפא"י.

לקבלן - שקבל מפרעות מדי חודש בחודשו, לא היו בעיות מימון, המקדמות הרבות שקיבל, כיסו את כל הוצאות העבודות כולל רווח נאה ועוד...
לאחר תקופה ארוכה - לפעמים עד שנתיים - אחרי גמר העבודות ואיכלוס הבתים, הוגשו החשבונות הסופיים במרוכז למשרד הראשי של הממשלה. החשבונות שהוכנו על ידי הקבלן תאמו - פחות או יותר - את "המקדמות המוגזמות" ששולמו בעבר. הקבלן ניפח מראש את החשבונות באחוזים גבוהים, ונתן אפשרות - על מנת למנוע "עינא בישא" - למזמין העבודות להוריד לו אחוזים בודדים. הכל סוכם במו"מ, בחשאיות, בין הצדדים - ב"כ המזמין מטעם מפא"י וב"כ הקבלן מטעם מפא"י - והכל בא על מקומו בשלום.

ראוי לציין שהמנהלים מטעם מפא"י - הקבלן, האוצר והשיכון, חסכו שעות רבות ומפרכות מהמפקחים - המהנדסים - של המשרד המחוזי הממונה על ביצוע העבודות - כמקובל במינהל תקין - מלטפל בחשבונות שמוגשים לעבודות שבוצעו ללא מכרז וללא חוזה חודשים רבים לאחר גמר הביצוע.

מדבריו של מאיר בראלי מעורכי "דבר": "לרבים תהיה זאת בוודאי הפתעה שבן-גוריון, שהאדיר את כוח ההסתדרות בחמש עשרה השנים שהנהיג אותה, הבין שעם קום המדינה זקוקה ההסתדרות לרפורמה יסודית...בעמל רב עלה בידו לבטל את זרם העובדים במערכת החינוך, אשר לא כזרם הדתי, לא היה מבוסס על אורח-חיים שונה (שמירת מצוות), אלא על השתייכות מעמדית כביכול. לא נתקבלה הצעתו של בן-גוריון להעביר את סולל-בונה ל"מע"ץ" (משרד ממלכתי)...".

השחיתות במפלגת מפא"י=העבודה מעולם לא פסקה, והצליחה לדרדר את המפלגה על כל "ערכיה" מדחי אל דחי. ראשי מפלגת מפא"י=העבודה הצליחו תמיד בכשרון רב, למצוא דרכים מקוריות כיצד להשניא את המפלגה השלטת על הפועלים העמלים באיזורי הפיתוח.

הסופר צבי שילוח ז"ל לשעבר חבר `מרכז-מפא"י` ולפעמים משתתף בישיבות המזכירות, קובע: "ההתדרדרות החלה עוד בשנות החמישים, כשבסניף תל-אביב של מפא"י התארגנה קבוצת עסקנים, בהנהגתו של שרגא נצר המיתולוגי, שכינתה את עצמה 'הגוש' ושתמורת "שקט-תעשייתי" להנהגה הלאומית, חסמה את הדרך לעליית כוחות צעירים לצמרת. גולדה מאיר=מאירסון - עמדה ערב מלחמת ששת הימים בראש ההירכיה המפלגתית במפא"י - כינתה את סניף תל-אביב של מפא"י `טמני-הול`, על שם הסניף הניו-יורקי הידוע לשמצה של המפלגה הדמוקרטית..."

מהתיישבות ועבודה עברית כערך, להתיישבות כנדל"ן ובעלות על מפעלים.
אחת הדרכים המקוריות היתה הקמת חרושת ו"מפעלים איזוריים" לקיבוצים ליד ערי הפיתוח.

עם התבססות השלטון הכמעט דמוקרטי בארץ, התברר מצבה הקשה של הכלכלה השיתופית. חלק ממפעלי החרושת שהוקמו בקיבוצים, נוהלו על ידי חברים לא מיומנים, אף לקחו כספים בשוק האפור בריבית קצוצה, ולבסוף דרדרו את המפעלים עד לפשיטת רגל.

הונהגה אידיאולוגיה חדשה של מעבידים סוחרי נדל"ן, תעשיינים, סוחרי ריבית ועוד. בעזרת ראשי המפלגה ובכספי משלם המיסים הוקמו תעשיות איזוריות, כלפי חוץ נאמר: הקיבוצים באים לעזרת עיירות הפיתו - הסובלים מחוסר מקומות תעסוקה, והם מקימים מפעלים לצורך העסקת המובטלים.
הקיבוצניקים (בחלקם לא יוצלחים) נהפכו למנהלים, והעולים תושבי עיירות הפיתוח היו הפועלים שלהם. על פי התקנות הבלתי רשמיות, אין אפשרות שפועל מתקדם יהפך לאחר תקופה למנהל, כפי שמקובל אצל תושבי העיר ה"אריסטוקרטים". חבר קיבוץ - מעצם היותו חבר משק, יש לו את הכישורים המתאימים להיות מנהל. ואילו תושב עיירת הפיתוח נולד מפגר, ולעולם לא ידע לנהל. לכן נקבע שהפועלים – תושבי עיירת הפיתוח - יהיו "העבדים" של "האדונים" - חברי הקיבוץ.

ואכן היחס אל תושבי עיירות הפיתוח היה תואם את השקפת עולמם (הבלתי רשמית) של ראשי ומנהיגי "תנועת העבודה" אבותיה של מפא"י. הם רדו בפועלים לקיים את הנאמר: "עבד כי ימלוך, גרוע עשרת מונים ממי שנולד אדון".

הגדילו "האדונים" לעשות, גם בשעות הפנאי - המנוחה, בלטו ביותר הבדלי המעמדות.

ברכת שחיה שנבנתה בכספי משלם המסים - כמענק לקיבוץ, היה בשימוש חברי הקיבוצים ואורחיהם בלבד. השכנים הקרובים מעיירת הפיתוח לא הורשו להכנס לאיזור הבריכה. התייחסו אליהם כ"מצורעים" בלתי רשמיים, המתאימים לשמש כ"עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב", ולא יעלה על הדעת - בתקופה החדשה המתקדמת - שבן קיבוץ "יחסן" יטבול בבריכה אחת עם בן עיירת-פיתוח.

ההפליה השפילה זמנית את בני עיירות הפיתוח, אולם חישלה אותם לעתיד. ואילו חברי הקיבוצים שבגדו במורשתם הלכו והתדרדרו מיום ליום ומשנה לשנה.

הנוהג שמנהלי הקיבוץ דגלו בו - העלמת כספים וחשבונות מעיני החברים ושלטונות המדינה - נהפך כמעט לאידיאולוגיה חדשה. לרמות את השלטונות: "זו התחכמות מסחרית" - המוכשרים מצליחים ומביאים רוח והצלה לקיבוץ, ומתמנים לתפקידים יותר גבוהים וחשובים. ואילו אלו שנתפסו, חוזרים הביתה ומשובצים בתפקידים אחרים. לא שמענו שבגין העלמת כספים מהשלטונות מוציאים את החבר מהקיבוץ.

דברים של הסופר צבי שילוח ז"ל ("עלייתה וקריסתה של תנועת העבודה הארצישראלית" ("נתיב" 50 95\5): "תנועת העבודה הארצישראלית, קמה על בסיס של מלחמה לעבודה עברית (כיום מושג לאומני י. ל.), חלוציות מגשימה - שחבריה נדרשו לקשור את כל חייהם עם התפקיד החלוצי בכיבוש השממה והרחבת הבסיס הטריטוריאלי של המפעל הציוני, תנועה סוציאליסטית שתבעה מחבריה להיות פועלים פשוטים, כדי לטהר את המשק היהודי מעבודה ערבית" (כיום מלים גסות י. ל.).

הסוציאליסטים החדשים, לאחר שגמרו לטהר את המשק הקיבוצי מעבודה ערבית, הם החליפו את הערבים בתושבי עיירות הפיתוח.

הנוהג בשלטון מפא"י - מפלגת הא.מ.ת.( אַסון. מַפָלַה. תְבוסָה. ), מי שראה את השחיתות, העיר והתלונן, הכריזו עליו "בלתי שפוי", ובמקרים מסוימים הכניסו את "הבלתי שפוי" לבית-חולים של חוסים שירדו מדעתם.

נסיון השתלטות מיעוט משיחי של "העבודה" על מוסדות המדינה, המשפט, התרבות והתקשורת תוך לחצים לנהל "דמוקרטיה טוטליטרית", של מדינה לכל העמים. בגידה בציונות הסוציאליסטית, ונישול - חלילה - של עם ישראל מארצו.

וממשיך צבי שילוח: "מצער מאוד שתנועת העבודה הארצישראלית, שקמה על מלחמה לעבודה עברית, על חלוציות מגשימה, על הגנה כיבוש הארץ ויישובה, ולבסוף הובילה את היישוב לעצמאות, מסיימת את ימיה כמי שמוציאה משמה של "תנועת העבודה" את שם "ארץ-ישראל וירושלים השלמה". היא נהפכה למשענתה העיקרית של 'שלום-עכשיו' (ברית שלום הידועה לשמצה ממחצית הראשונה של המאה העשרים י. ל.) העלולה לגרום להתפרקותה של מדינת היהודים.

אפיינית לקריסתה של תנועת העבודה היא העובדה המוזרה, לכאורה, שראש תנועת "שלום-עכשיו", צלי רשף, בחר את `העבודה 'למפלגתו', ולא את 'מרץ'. הרי ממילא זה אותו הדבר, כדאי לו אפוא להיכנס לחנות גדולה יותר. בכך נסגר מעגל הכפירה בציונות הסוציאליסטית שהתחיל 'בפְרַקְצְיָה' (פלג בהסתדרות)".

- בישראל של "מפא"י" קם דור כפי שקרא להם משה רבנו (במדבר לב 14): "והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים" - אבותיכם - המרגלים - מאסו בארץ-ישראל, הוציאו דבת הארץ רעה, ואמרו: "ארץ אכלת יושביה היא… לא נוכל לעלות אל העם", ואתם רוצים לחזור על מעשה אבותיכם.

ומסכם צבי שילוח: "זוהי אפוא עדות לקצו של עידן, שראשיתו עלייתה המופלאה של התנועה וסופו נפילה מבישה. התולעים שכרסמו שנים רבות את גופת התנועה, גרמו לריקבון טוטלי. במפלגת 'העבודה' - הפוסט בן גוריונית, ובקיבוץ המאוחד הפוסט-אקטיביסטי, התחולל מעין שינוי מין, בהנהגתו של שמעון פרס, המציג עצמו כיורשו של בן-גוריון. מאבקו של פרס החל כראש 'חוג יגאל אלון' והגיע עד פעילות חסרת מעצורים למען מדינה פלשתינאית בארץ-ישראל המערבית עם בירתה בירושלים".

בימינו קם דור חדש של אנשים משיחיים, שרוצים לכפות עלינו דת חדשה. ה"משיחיים" נזהרים מלהכריז על האידיאולוגיה שלהם, ולכן הם מדקלמים את האמירה הידועה של שמעון פרס - האידיאולוג של "מפלגת העבודה". (רעיה אפשטיין "נתיב" 3/1997): "אני לא יודע מה רוצה העם, אני יודע מה רצוי לעם". האיש הנחשב בעיקר בעיני עצמו, בר-אוריאן ואיש תרבות, בוודאי למד בתורת הדמוקרטיה העממית של ז'אן ז'אק רוסו את גישת ההפרדה בין "הרצון הכללי" לבין "רצון הכול".

הקו הזה מתואר על ידי פרופ' שלמה אבינרי, לשעבר מבניה הבכירים ודובריה של "מפלגת העבודה" ("רשות הרבים" עמ' 124): "השאלה אינה אפוא מה רוצה העם אלא מה רצוי לעם - השאלה היא כמובן, מי מוסמך להכריע בכך. ברור שרוסו וההולכים בעקבותיו... ראו בכך פתח לאפשרות של דיקטטורה של אותו יחיד או אותם יחידים הסבורים שהם מייצגים את השלמות המוסרית... מתברר כי בחיק הדמוקרטיה הרדיקלית של רוסו חבוי גרעינה של דיקטטורה..."

"גֻשְפַנְקָא דְמַלְכַא" נתקבלה בכנס "מרכז מפלגת העבודה" שהתקיים ביום 26.2.2001, מפי מי שהיה שר מטעם המפלגה - האידיאולוג החדש - הפרופסור להיסטוריה שלמה בן-עמי: "לא תמיד צריך להקשיב לרחשי העם" - הפרופסור המלומד המתיימר לייצג את "הדמוקרטיה הסוציאליסטית" - נהפך למומחה ל"דמוקרטיה- טוטאליטארית".

גם הפרופסור יולי תמיר (שרה בממשלת ברק) המייצגת את המפלגה ב"פסטיבלים" של "הדמוקרטיה הסוציאליסטית" מצדיקה את הוויתור על מרכיבים מרכזיים בדמוקרטיה, כאשר הויתור תואם את השקפת מנהיג המפלגה. וכך אמרה: "תראה, כולנו הרענו להסכם אוסלו למרות שלא נולד באופן דמוקראטי. המגעים היו חשאיים, לא היתה שקיפות ושיקרו לציבור. בעניין זה, מה שהימין טוען היה נכון... רק ברגע האחרון הוא הוצג כמין עסקה של לקבל או לדחות, היו פגמים דמוקראטיים קשים בתהליך זה. בכל זאת אימצנו אותו בהתלהבות, מבחינתי בצדק... אני מניחה שאנחנו לא רוצים שלום דיקטטורי. זה לא...".
הכנות החריגה והמשיחית של פרופסור יולי תמיר מעוררת כבוד וראויה לציון. הגישה לפיה ניתן להקים "דמוקראטיה טוטאליטארית" לשנה, ע"מ להשיג "מטרה נשגבת" - על פי האידיאולוגיה של השליט, מזכירה גישות דומות של דיקטטורים מן העבר הקרוב, אשר נבחרו בשיטות דמוקראטיות על ידי העם, וסיימו בחורבן עמם והרס מולדתם.

פרופסור יחזקאל קויפמן חזה את עתיד המפלגה וכתב ("אומה ומעמד" בחבלי הזמן, הוצאת דביר 1936): "האידיאולוגיה הסוציאליסטית הזיקה לכלכלת היישוב ולפיתוחו, והיא תורה זרה ברוחה ובמהותה למטרות המפעל הלאומי בארץ-ישראל. חמורה יותר היא העובדה שהאידיאולוגיה הסוציאליסטית מושתתת על הנחות אנטישמיות ומסיחה את דעת היישוב מן העיקר של יישוב האדמה הלאומית, אל הטפל של רפורמה כלכלית סוציאליסטית".

"מפלגת העבודה" נמצאת במשבר מפלגתי מאוד עמוק. מפלגה שאיבדה את דרכה, ואבד אמון העם בה. מפלגה שהפליגה בשחיתות בכל מוסדותיה. מפלגה שבגדה בערכיה ואימצה ערכים של האנטישמים היהודים.

השאלה היא עד מתי חייב העם לסבול ממפלגה פושטת רגל, ללא ערכים ללא כל אידיאולוגיה (מלבד צבירת שלטון וממון), הרוצה להשתלט על העם בכל האמצעים כולל אמצעי טרור של "דמוקרטיה טוטליטרית".

סיכום בחירות שבט תשס"ג ( ינואר 2003 ).
מרבית אזרחי מדינת ישראל לא רוצים ב"מפלגת העבודה", וביום שלישי כ"ה בשבט תשס"ג (28.1.2003), נתנו האזרחים את הביטוי לכך בקלפי.

הכלכלה הסוציאליסטית גרמה לרבים מהפועלים שחונכו על ברכי האינטרנציונל לתקן את העולם: "עולם ישן עד היסוד נחריבה" - הם החריבו את העולם הישן עד היסוד. לטובת הבניה הגדולה: מה שניתן להרוס - הרסו, מה שלא ניתן להרוס - העלימו עין. "מגב כפוף נפרוק העול" - פרקו את העול מגבם של העסקנים וחברי הקיבוצים, על ידי כיפוף גבם של הפועלים - העולים, בעיקר בערי הפיתוח: קרית-שמונה, בית-שאן , שדרות ואופקים. "עַם חֵלֶכָה" - העם שעלה מן הגולה הדוויה, הפך להיות אצל הסוציאליסטים - במפעלי ההסתדרות ובמפעלי הקיבוצים - "עַם עַבָדִים eמְזֵי רָעָב". לאחר ניצול ונישול "העבדים" והריסת פרנסתם, נהפכו מנהלי הסוציאליסטים לסוחרי נדל"ן שהשתלטו על קרקעות המדינה ומוצצים את לשד דמה של האומה. הם הפכו את הרעיון של "ארץ ישראל ציונית עובדת" לארץ ישראל לכל העמים אובדת.

המחזאי ויספיאנסקי: "היתה לכם, שוטים, קרן זהב. בזבזתם אותה, ועכשיו נותר לכם רק חבל התליה!".

הבוחרים - "עמך" של ישראל המפוקחים, אינם הבוחרים של שנות החמישים, והמועמדים לכנסת - "הפרזיטים של מפלגת מפאי/העבודה" - בשנות ,2000 אינם המועמדים של שנות החמישים - שבאו לבנות מדינה ציונית הקולטת עליה יהודית וגואלת אדמת המולדת. המועמדים של שנות 2000 התפשטו מכל הערכים של המפלגה, ומלבד צבירת ממון, תענוגות החיים ושלטון על "עם עבדים ומזי רעב" אין להם כל ענין בערכים ובאידיאלים הנושנים. ה"פרזיטים" התעשרו, שַמְנו, וקיימו את נבואת משה אבי הנביאים: "וישמן ישורון ויבעט". הם בגדו בתורתם של ברל ובן גוריון נהפכו לשונאי עצמם, עמם וארצם, נהפכו לאנטי ציונים, המעדיפים עליה לכל העמים, ומסירת אדמת המולדת לנכרים.

עמך ישראל התבגר ומקיים את הציווי הסוציאליסטי: "קום הִתְנַעֵרָה עָם חֵלֶכָה עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב, אֵש הַלְבָבות הַלֵב לִחֵכָה לִקְראת אויֵיב הִכון לַקְרַב" - האויב הגדול והמסוכן ביותר לעם ישראל, הם המיליטנטים המשיחיים שונאי עמם וארצם, הרוצים ב"מזרח תיכון חדש" כדוגמת האוטופיסטים הדוגלים ב"מדינה של כל אזרחיה", במקום "מדינה יהודית", ונישול עם ישראל מארצו.

מפלגה שהיתה ציונית - הבוגדת בעם ישראל הנצחי ובמולדתו. מפלגה שהתפשטה מכל ערכיה ונהפכה לשלטון משחית, לא יכולה לשרוד. בגלל עברה המזהיר מגיע לה קבורה מכובדת. השאלה מתי?

"מי האיש" שיתקע את המסמר האחרון בארון המתים.

בישיבת המרכז האחרונה סוכם בין "החברים" שאת התפקיד המכובד ביותר - לתקוע את המסמר האחרון ב"ארון המתים" של מפלגת מפאי=מערך=העבודה, צריכים להטיל על האיש שנבחר ברוב עם לשמש כיו"ר העכשוי האחרון - "הכהן הגדול" - היודע כיצד ואיך בחכמה גדולה לסתום בכבוד את הַגולֵל. מנהיגי המפלגה לדורותיהם "העריכו" מאד את האיש ולא חסכו ממנו הערכות ותשבחות לרוב. במבט לאחור על ההיסטוריה של מפלגת "מפא"י"="מערך"-"העבודה", לא נמצא מנהיג או יו"ר שלא הכביר מלים לתאר את סגולותיו המיוחדות של האישיות המרשימה והמקסימה הטוענת כי היא ממשיכת דרכה של המפלגה, ומחשיבה ורואה את עצמה גם כאידיאולוג של המפלגה.

מן הראוי היה - וכמובן מאליו - שיש להטיל על האיש את התפקיד המכובד ביותר - תקיעת המסמר האחרון ב"ארון המתים" של מפלגת העבודה=מפא"י על
כל שמותיה בכל גלגוליה.

האיש שנבחר במרכז האחרון לתקוע את המסמר האחרון ב"ארון המתים" של מפלגת העבודה=מפא"י הלא הוא מיודעינו שמעון פרסקי=פרס, ובשמו הסיפרותי: שמעון לוזר.

משחר נערותו - בקבוצת "גבע" ובקיבוץ "אלומות". היה האיש נאמן לכל מנהיגי המפלגה, ובמשך כל שנותיו חלק להם כבוד רב וקילסם בשבחים.
מנהיגי המפלגה לדורותיה שהכירו היטב את האיש בכל תפקידיו - משחר נעוריו עד הגעתו לפסגת המפלגה, ציינו את סגולותיו הנשגבות של האיש, והעטירו עליו שבחים לרוב.

על פי הכלל (עירובין יח "מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכלו שלא בפניו" להלן רק מקצת שבחו:
"האיש" שמשחר נערותו ינק תורתו והיה "נאמן" למורשת מורו ורבו ברל כצנלסון, משתדל כיום לקיים בדבקות ובלהט את מצוות רבו הדגול.

לימים החליף "האיש" את מורו ורבו (אצל הראשון לא היתה קריירה והפרנסה היתה צנועה), והיה לתלמידו - "כביכול" - עושה דברו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון.

"האיש" "מבצע" בקנאות, בחריצות, בהתמדה ובמסירות-נפש, את מורשת רבותיו הדגולים, ללא סטיה.

משה (שרתוק) שרת - ראש הממשלה השני, מציין ביומן אישי (הוצאת מעריב כרך ח' עמ' 2301): "אמרתי כי אני שולל את "האיש" תכלית השלילה, ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר (סרטן), אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כסאו של שר בישראל". - דברים כה קשים לא נאמרו מעולם על נושא משרה בישראל, ובמיוחד שלא על ידי משה שרת הידוע בעדינותו ובשמירת כבודו של הזולת.

איסר הראל - ראש שרותי הבטחון והמוסד, שהיה מקורב ביותר לראש הממשלה, מדבר על השפעתו ההרסנית של "האיש" על בן גוריון, ורואה בו את: "האחראי הישיר לשיבוש דעתו של בן גוריון".

לוי אשכול - שר האוצר, הבטחון וראש הממשלה השלישי, הכיר היטב את "האיש" בתפקידיו הרבים, וגם סבל ממנו רבות, וכאשר הגדיש "האיש" את הסאה, קרא עליו: "הוא עוסק בהרעלת בארות, השמצות ורכילות". - ללוי אשכול היה הרבה מה לומר על "האיש", אולם כידוע אשכול דיבר קצרות.

משה דיין - רמטכ"ל, שר החוץ והבטחון, עבד בצמוד ובמקביל ל"האיש", ולמד להכירו לִפְנֵי וִלִפְנִים, חוזר ומספר מספר פעמים: "האיש מדליף את סודות המדינה".

גולדה מאיר - שרת העבודה, החוץ וראש הממשלה, סבלה רבות מ"האיש" שהציק לה וחתר תחתיה, בעיקר כששרתה כשרת החוץ. גם בהיותה ראש הממשלה לא שבעה ממנו נחת, בהיות "האיש" חתרן, משמיץ, הולך רכיל, מרעיל בארות ומדליף סודות המדינה. הדברים הגיעו עד כדי כך, שהNרה גולדה מאיר "התנתה את הישארותה במשרד החוץ, בסילוקו של האיש ממוקדי השפעה רגישים מבחינה בטחונית"
לעת פרישת גולדה מהממשלה, בקשה בצוואתה: "שישמרינו האל מלמנות את האיש לראש ממשלה".
"יצחק היקר" שר, וראש הממשלה לאחר כמה עשרות שנים, מעביר לנו ב"פנקס שרות" דברים שקולים ומפורטים המתארים את אופיו, תכונותיו ומעלותיו של "האיש" - ידידו לשעבר.
מקצת שבחו של "האיש": "חתרן בלתי נלאה... הדלפות וחתירה מתמדת תחת מעמד ראש הממשלה, ערעור מעמדה של הממשלה לפי המשנה הבלשביקית הנודעת (לשמצה)". רבין - חברו לשעבר, חוזר ומגדיר את "האיש" שוב ושוב - "שקרן: לא האמנתי לאף מלה שלו".

עזר ויצמן אחרון אחרון חביב, הנשיא השביעי שנאלץ להתפטר מהנשיאות, מכיר היטב את "האיש" - היכרות אישית, מתוך תקופה של חמשים שנות שרות תחת ממשלות ישראל.
לאחר שעזר סולק (זמנית) מן הממשלה בעקבות המגעים עם אש"ף, ביוזמתו של "האיש" - שהתנער כצפוי מכל הפרשה, הכריז עזר: "עכשיו 'האיש' בן הכלבה וכל בני הזונות האלה - הפודלים והבלייזרים, עושים את עצמם שלא ידעו מכלום".

האופי של "האיש" לא השתנה, כבן עשרים כבן ארבעים, כבן ששים, כבן שמונים, יין ישן משתבח מעצמו.
זיקנותו אינה מביישת את צעירותו, אין לו בושה ואיננו מתבזה, יש לו עור פיל, ולמען השלטון הוא סובל הכל.

"לאיש" שהגה מורשת - מזרח תיכון חדש, לשם הקיצור "מורשת פרס", יש זיקה למורשת עמו ורבותיו בשינויים קלים, ועם מספר תיקונים לא משמעותיים.

ברל ודוד בן גוריון מי יגלה עפר מעיניכם (מי ייתן ותחיו), ותראו את סילוף תורתכם על ידי "האיש" - שהגיע למדרגה השפלה ביותר בהיסטוריה היהודית - על ידי ויתור על חלקי מולדת, תוך כדי בעיטה ברגל גסה במורשת היהודית, שנאה עצמית ותמיכה בנאצים הפלשתינאים האנטישמים.

לאחר שנאמרו מקצת שבחו של "האיש", לא נמצאה אישיות אשר יודעת טוב ממנו לבצע את סתימת הַגולֵל .

"נושאי הארון" עדיין לא אושרו סופית על ידי היו"ר. מתנהלת מלחמת חורמה בין צעירי המפלגה המבקשים לשאת את "ארון המתים" ולהיות בין הצועדים הראשונים המלווים והסותמים את הַגולֵל (אבנים שמניחים ככיסוי על דפנות הקבר).

יו"ר הכנסת (לשעבר) שהשקיע בשנים האחרונות מאמצים רבים בזריקת בוץ ואבנים על ראשי מפלגתו ושריה, ולא חסך - בצחצוחי לשון להשחיר את פניה של המפלגה, דורש בצדק להיות בין נושאי "ארון המתים". הרי הוא גרם לגסיסתה של המפלגה, ועזר לקרבה לקבורה.

מזכ"ל המפלגה האחרון (אחריו כבר לא יהיה) השחצן - בעל הפה הגדול, שמונה לאחרונה ל"ראש צוות התגובות" - היודע כיצד לסכסך בין ראשי המפלגה, והיודע להצביע - בצביעות - כביכול על חטאים של אחרים, בעוד כל מה שנעשה סביבו בתוך מפלגתו, מלא שקרים ושחיתות, הגוררים אחריהם גזילה וגניבה של רכוש והון הציבור. השחצן שמקרב - במהירה - את מפלגתו אל פי פחת, דורש בצדק להיות בין הבכירים -בשורה הראשונה - "נושאי "ארון המתים".

יהודים המאמינים בתורת-ישראל, בעם-ישראל ובארץ-ישראל, מתפללים ומצפים שיתקיים במהרה בימינו חזון הנביאים (ירמיהו לא 27-26): "הנה ימים באים נאם ה', וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. והיה כאשר שָקַדְתִי עליהם, לנתוש ולנתוץ, ולהרוס ולהאביד ולְהָרֵעַ, כן אֶשְקֹד עליהם לבנות ולנטוע נאם ה'".
(זכריה ח, 5-4): " עֹד יֵשְבו זְקֵנִים וְזֵקנות בִרְחֹבות יְרושָלָם, וְאִיש מִשְעַנְתו בְיָדו מֵרֹב יָמִים. ורְחֹבות הָעִיר יִמָלְאו יְלָדִים וִילָדות, מְשַחֲקִים בִרְחֹבֹתֶיהָ".

כל הזכויות שמורות לנאמנים המקוריים של מפלגת העבודה

"קום הִתְנַעֵרָה עָם חֵלֶכָה עַם עֲבָדִים ומְזֵי רָעָב, אֵש הַלְבָבָות הַלֵב לִחֵכָה לִקְרַאת אויֵיב הִכון לַקְרַב" !

אינדקס הפורומים של פורומים של מקור ראשון -> מקור פוליטי כל
http://www.makorrishon.net/forum/viewtopic.php?t=1576&sid=46560ca5906eb38b5b3d4e1334d8ff12

שלום חברתי = אמורה לסלול את דרכו לראשות הממשלה
{פ"ש}

מאת:אמנון לורד
21 בנובמבר 2003, כ"ו בחשון תשס"ד

ביום ראשון השבוע התקיימה ישיבת סוערת בלשכת מפלגת העבודה. שמעון פרס רוצה לאחד שוב את המנשביקים והבולשביקים. ישיבת הלשכה התנהלה לכאורה רק סביב ענייני פרוצדורה, בעקבות טרפוד ישיבת המרכז ששמעון פרס רצה לכנס. אך למעשה הכל סובב סביב רצונם של ח"כ אופיר פינס והיו"ר הזמני פרס לסכם את העסקה עם עמיר פרץ ולהחזירו למפלגת העבודה.
לפי תוכניתו של שמעון פרס, כפי שסוכם עם אנשי פרץ מאחורי גבה של מפלגת העבודה, יקבל עמיר פרץ אוטומטית כוח של 16 אחוזים מחברי המרכז, שזה בערך 400 איש. בהתאם לאחוז הזה יינתן לו משקל גם בשאר גופי העבודה. וכך גם כמות המשרות והתפקידים. איך הגדיר לי חבר לשכת מפלגת העבודה את מהות העסקה – כוח לשמעון ותמיכה לז´נבה. הדיל שחתם פרס בחשאי כמו אחרון העסקנים עם פרץ, מקביל לדיל שחתם יוסי ביילין כאחרון החתרנים עם אנשי אש"ף, מאחורי גבה של ממשלת ישראל.
בשלב זה, נראה לכאורה כאילו עסקני מפלגת העבודה מתנגדים ברובם לדיל עם פרץ. הדבר בא לידי ביטוי בישיבת הלשכה, שבה התעוררה התקוממות כללית נגד פרס (ופינס). כאשר מונים את מתנגדי הדיל עם פרץ, העניין נראה מבחינתו של פרס כאבוד: וילנאי מתנגד, סנה מתנגד, פואד מתנגד. רמון שותק, אומרים שהוא מתנגד. אבל כל ההתנגדות הזו לא תחזיק מעמד. השילוב של יוזמת ז´נבה והדיל עם פרץ נועד להפוך את שמעון פרס למועמד של מפלגת העבודה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. סוף סוף מנהיג. סוף סוף אדם אמין, בעל מעמד בינלאומי. איפה הוא התחבא כל השנים האלה?
מי שבודק את רשימת האישים הפוליטיים החתומים בסוף מסמך ז´נבה, מוצא שם את אברום בורג, את עוזי ברעם ואת יוסי ביילין. כן, גם מצנע שם. השלישייה בורג-ברעם-ביילין, כשהיא מחוברת עם עמיר פרץ, נותנת את ההרכב הישן של הבולטים בין אנשי פרס במפלגת העבודה. כעת ברעם מייעץ לפרץ במשא ומתן עם מפלגת העבודה. זאת הקבוצה שאינה מכירה בממלכתיות, בשלטון החוק או בריבונות של מדינת ישראל, ככל שמדובר באפשרות שלהם להגיע לשלטון. ביילין ובורג התחילו בצורה דומה מאוד לעבריינות ז´נבה במשא ומתן שקיימו בקאהיר בראשית שנות ה-90 עם אנשי אש"ף בראשות אבו-מאזן, לפני עליית רבין לשלטון. אז התגבשה ההבנה הראשונה בין אנשי ´השמינייה´ ובראשם ביילין ובורג לבין אש"ף, ולפיה ידאגו הראשונים לביטול החוק האוסר מפגשים עם אש"ף ובתמורה תקבל מפלגת העבודה תמיכה מאסיבית של הקול הערבי בבחירות 92´. המשמעות היתה ברורה: ביטול החוק, בינואר 93´, סלל את הדרך להסכמי אוסלו.
מה שצריך להדאיג זו יכולתו המוכחת של ביילין ליצור מהלכים שמחוללים דינמיקה, הכופה בסופו של דבר על ממשלות ישראל החלטות. הוא עשה זאת באוסלו ובנסיגה מדרום לבנון, ואחרים עשו זאת ביוזמת הגדר – שביילין כנראה לא הצטרף אליה כדי לא ליצור חיכוכים עם שותפיו הפלשתינים. ועכשיו יוזמת ז´נבה, המחבלת בצורה ממשית במדיניות ישראל, בעמדותיה ובמעמדה בזירה הבינלאומית.
שובו של עמיר פרץ למפלגת העבודה הוא חלק מהמערכת הזאת. זאת הסיבה לכך שההתנגדות במפלגת העבודה לקבלתו תתפוגג. לפרס ופרץ יש אג´נדה. לווילנאי, לפואד, לאהוד ברק ולכל האחרים – אין. פרס רוצה להעביר את העניין הזה בכל מחיר, ויש לו בשביל מה: הוא יבוא אל הפורומים הגדולים של מפלגת העבודה בנאומים נסערים ונרגשים, שהמוטו שלהם יהיה – שלום ורווחה חברתית וכלכלית. מפלגת העבודה בסאב-טקסט של המסרים שלה תשדר לציבור: עכשיו עמיר פרץ מחבל באינטרסים של המדינה; נעשה שלום חברתי. עכשיו יאסר ערפאת עושה טרור; נעשה איתו שלום מדיני. לטרור יש רק פתרון מדיני.
כאשר מולם ימין נרפה ודילטנטי, עם חברי כנסת שאינם מבינים את תפקידם כריבון וכנציגי ציבור שבכוחם לחוקק חוקים, התוכנית הגדולה של פרס, ביילין ופרץ יכולה להצליח. על גופותינו, כמובן.

37. שמעון פרס משחק הפעם בגלוי:מחזיר את ההסתדרות!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=37&viewmode=

שריפת 'הסכם ז'נבה' ע"י צעירי חב"ד
צילום:שי גפן

ספר לקב"א
הסכנה הגדולה ביותר במסמך ז´נבה היא הוויתור הישראלי על הזכות להגנה עצמית
"יוזמת ז´נבה" מכילה שלושה יסודות מהותיים: נסיגה ישראלית מכל השטחים האסטרטגיים החיוניים בארץ ישראל, כולל פינוי פיזי של יישובים רבים ובהם אריאל, עמנואל ואפרת; מסירת הריבונות על חבלי יש"ע לידי אש"ף (הרשות הפלשתינית אינה מוזכרת במסמך); והקמתו של גוף מדיני שלישי בארץ ישראל בשם "קבוצת ביצוע ואימות", שלאורך המסמך מופיע כ"קב"א".
הגוף השלישי הזה יהפוך לכוח המדיני הריבוני בארץ ישראל כולה. זה לא כתוב במסמך,אבל זה הפירוש האמיתי. מדינת ישראל תצטמצם לא רק בשטחה אלא גם בעומק ומהות הריבונות שלה. היא תאבד את יכולת ההגנה העצמית, וכתוצאה מהוויתור על יכולת זו היא תאבד כמובן מאליו גם את עצם זכות ההגנה העצמית. כל ביטחונה של ישראל בחזית החשובה ביותר שלה יופקד בידי הכוח הרב-לאומי, שיוקם במסגרת הקב"א. אפשר לומר שכל מה שמתרחש היום ברשות הפלשתינית יקבל חסות בינלאומית. הכוחות הרב-לאומיים ישלטו למעשה בלב ירושלים. הר הבית יימסר לריבונות פלשתינית מלאה: "מדינת פלסטין תהיה אחראית לשמירה על הביטחון במתחם (הר הבית) ולהבטיח שלא ישמש לפעילות עוינת נגד ישראלים או נגד שטח ישראל. הנשק היחיד שיותר במתחם יהיה של אנשי ביטחון פלסטינים ושל יחידת הביטחון של הנוכחות הבינלאומית".
"יש במסמך הוכחה לכך שבצד הפלסטיני יש פרטנר רציני ומהימן להסדר שלום", כותב הסופר דויד גרוסמן בפתיח למסמך. זה פחות או יותר האזכור היחיד לכך שהיוזמה האמורה מטרתה להביא לשלום. מופיעה כמובן הצהרה על תום הסכסוך ופתיחת עידן של שלום. אך מה שיש כאן איננו הסכם שלום, והניסיון למכור את יוזמת ז´נבה על תקן של "שלום" הוא הונאה. מהות המסמך היא העברת השליטה האמיתית על הארץ לגוף בינלאומי, שיורכב על ידי ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, האו"ם ו"צדדים אחרים" (ללא פירוט), אזוריים ובינלאומיים. ההסדר במהותו – שיטור ורגולציה של הנוכחות היהודית בארץ ישראל.
בדבר נכונותה של ישראל לוותר על זכותה להגן על אזרחיה מפני פוגרומים והתקפות טרור, שאלתי בזמנו אישיות בכירה, שהיתה שותפה למהלכי המשא ומתן בימי אהוד ברק. הבכיר הזה ענה לי: "ועד היום צה"ל הצליח להילחם בטרור?". בכך אישר שישראל תהפוך לפסיבית בנושא העיקרי של ביטחונה – המלחמה בטרור, להוציא כמובן תלונות לקב"א. אפשר יהיה גם להתלונן לקב"ה.
תוכניות אלה ואחרות דווחו מעל דפים אלה בשנתיים האחרונות. בזמנו שוחחתי עם מעוז רוזנטל, שחקר את תפקודו של ביילין בהחדרת מתווה אוסלו בימי ממשלת רבין. הוא טרח להזכיר שוב ושוב כי ביילין מבלה את רוב זמנו על ציר ישראל-פאריס, שם הוא נפגש עם עבד-רבו. השניים טרחו להכחיש כל מהות מדינית למפגשים ביניהם. רוזנטל עמד על דעתו כי הוא בטוח שביילין עובד על משהו גדול, שעוד ינחת עלינו.

3. הרב דרוקמן קורא לשרוף את מסמך ז'נבה.........
https://rotter.net/forum/gil/5578.shtml#3

אנחנו מפחדים
מנחם לנדאו, בכיר-שב"כ לשעבר, מכניס לפרופורציות את ארבעת ראשי השב"כ
לפני שבוע יצאו ארבעה או כמה ראשי שב"כ בהודעה לעם, כי מדינת ישראל בסכנה )ולכן צריך מהר לברוח). אם הם אומרים, אותי זה מפחיד. התמלאתי פחד. החלטתי להתקשר אל מנחם לנדאו, בכיר לשעבר בשב"כ.
מנחם, אתה לא מפחד? מדינת ישראל בסכנה, הם אומרים.
לנדאו פרץ בצחוק בצד השני של הקו: "לא, אני לא מפחד".
אבל בכל זאת, אלה אנשים מוסמכים.
"בסך הכל, מה הם אומרים? הם מציגים לך תמונת מצב. צריך לקרוא את כל מה שהם אמרו, לא רק את הכותרת. ובדרך כלל זה נכון. הטרור לא עושה לנו טוב. זה לא סוד. אוקי, אז מה התשובה? על זה הוויכוח".
אתה לא מזהה את ההפחדה הזו כחלק ממערך התעמולה של יוזמת ז´נבה? זה יצא בעיתוי מאוד מסוים.
"הם תומכים בעמי איילון, לא בז´נבה".
מה ההבדל?
"אנשי ז´נבה סגרו את הכל, עמי איילון יצר מתווה. איך יעשו בדיוק כל דבר, הוא לא אומר. על זה ילכו למשא ומתן. על בסיס זה נדבר. ז´נבה, עם כל הכבוד, זה המון שרלטנות".
בכלל, מה פתאום ארבעה ראשי שב"כ, שבמשמרות שלהם היו מחדלים כמו התמוטטות ביטחון הפנים ורצח ראש ממשלה, באים להטיף לעם ישראל?
"זה בדיוק העניין. עם כל הכבוד לגוף שאני שירתי בו, זה גוף שהיה טוב בסיכול ממוקד, במודיעין למטרה. בקטע של הערכות לאומיות-ביטחוניות הוא לא היה כל כך מוצלח. השב"כ לא חזה את האינתיפאדה הראשונה, הוא לא חזה את האינתיפאדה השנייה, הוא לא חזה את התוצאות של הסכמי אוסלו. אז לבוא עוד פעם עם הערכה כזאת לעתיד, זאת בעיה".
יכול להיות שהם קופצים על העגלה בדיוק מהסיבה הזו - להרחיק את תשומת הלב מהמחדלים בתקופתם?
"אני לא חושב. הם אנשים שעשו משהו בחיים. בכל זאת אנשים רציניים. אבל מה לעשות, בכל מה שקשור בחיזוי העתיד – פה נכנסת הנפש הפוליטית. אם הם חושבים שז´נבה תביא הצלחה ושלום, למה לא חזו שאוסלו לא יביא את המצופה ממנו? הם מכניסים לתחזית שלהם נימה פוליטית. אני לא מתרגש".
הם אומרים שנעשים מעשים מחפירים בשטחים.
"זה אברום (שלום), וכשאני שומע אותו אומר את זה, אני מחייך. אבל להגיד לך את האמת, אני חוזר עכשיו מצרפת, ראיתי שם בטלוויזיה איך נראה האירוע של ניסור ועקירת הזיתים. איך הערבים מופיעים ואיך המתנחלים מופיעים. זה נותן לך הרגשה מאוד לא טובה".

13. בעקבות שיח ראשי שב''כ: ירון לונדון וח''כ אלדד..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5578&omm=13&viewmode=

אמן בכלוב זכוכית
´מוזיאון מאיר אגסי´ מורכב מדמויות בדויות שאגסי ברא בעצמו
מאיר אגסי ז"ל חוזר. אגסי נהרג בתאונת דרכים מחרידה באנגליה לפני חמש שנים, אך לא נשכח. עוד בחייו הוא פיתח פרויקט שנקרא ´מוזיאון מאיר אגסי´. עכשיו מוצג הפרויקט כתערוכה בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל-אביב. כשאני חושב על מאיר אגסי כפי שהוא שמור אצלי בזיכרון, המושג ´מוזיאון´ בהקשר של אדם חי, מתחבר לי היטב עם דמותו. הוא הפך עוד בחייו לפרסונה שמשמרת במערכת הדימויים המזוהה איתה תקופה, מרחבים, אירועים, אנשים. או כפי שמאיר אגסי עצמו הגדיר זאת בהקשר של ´מוזיאון מאיר אגסי´: חלל מנטלי, מטאפורי, ממשי.
אגסי כאישיות היה מערכת תומכת, העומדת במרכז של חלל ומרחב מיתולוגי. בשביל אנשים כמוני זה היה שנות החמישים, שנות השישים, "עולם הקולנוע", סרטים על הדשא, "עצור גבול לפניך", הרוגים במלחמות, נחמיה בן-אברהם, ניירות מסטיק, טרטקובר ודנקנר בצירוף מלנכוליה, מוות, זיכרונות כמו מרחבים אבודים מעבר לגדר. ומעבר לגדר תהום.
כל זה רק במבט מהזווית האישית שלי. אגסי חי חיים שלמים בבריסטול שבאנגליה, לשם עזב ב-1982. תוך כמה שנים הפך לאישיות תומכת של מערכת אמנותית, המורכבת מדמויות בדויות של אמנים שאותם ואת יצירתם הוא ברא בעצמו, והם שממלאים את החלל המושגי והממשי של ´מוזיאון מאיר אגסי´.
איכשהו עלה במחשבתי שאגסי ביקש במהלך חייו להשתחרר מכלוב הזכוכית שבתוכו הוא עצמו היה מוצג, פריט באוסף מוזיאלי של רודני התרבות והאמנות המקומית הישראלית. הוא אחד הבודדים באמנות הישראלית שהמיתוס שלהם כאישיות חשוב לא פחות מיצירתם האמנותית. ב-92´ שרטט אגסי תרשים זרימה סכמאטי, המכיל את המערכת התרבותית-אישיותית של ´המוזיאון´, כלומר שלו. אם אני קורא את המפה נכון, יש בה שני שדות מרכזיים המתחברים זה לזה וניזונים זה מזה: השדה הגדול הוא ה"תרבות", שבשניים מקודקודיו מצוי המיתוס, כרכיב בהיסטוריה וכרכיב באישיות. האישיות מקבילה לשדה של "חוויה קולקטיבית"; הזיכרון (בתחום האישיותי) מקביל לשדה של ההיסטוריה.
אני מניח שמשך השנים תצוף יותר ויותר השאלה מי היה מאיר אגסי. מנכס פרטי בזיכרון של אנשים רבים, הוא כבר הופך לנכס של אוצרי מוזיאונים, של חוקרים, של זרים שלא הכירו אותו וגם לא את הסביבה שבה גדל. אגסי יהיה יותר ויותר ´מוזיאון מאיר אגסי´, ואנשים יקראו את עבודותיו ואותו כמו טקסט. בתודעה הישראלית שמור אגסי בעיקר ככותב. הוא השאיר אחריו יצירות מופת קטנות בכתב, בכתבות ב´מוניטין´ ובעיתונים אחרים, ובעיקר בספר היחיד שפרסם – ´הגבעות השחורות של דקוטה´ (1987). מי שיחפש את תמונת הילדים הפוסעים בשדה כשברקע הררי אקליפטוס ומגדל מים וגגות אדומים של קיבוץ, לא ימצא אותה בתערוכה העכשווית. היא קיימת בעיקר בכתובים, או אולי בדיבור. לפני עשר שנים, לרגל גיליון מיוחד, היו לי עם אגסי שיחות טלפון ליליות ארוכות. לא נפגשנו מעולם פנים אל פנים. זה היה קול צעיר, רך, מקבל את הדין, שהתנדב מיד לכתוב רשימה על נושא שההגדרה היחידה שלו היתה "ישראל, 1957". זה היה קטע נפלא על קיבוצו, רמת-הכובש, ועל פיסות החיים בו, לכודות בזמן הנתון: שעה ושנה. אחר כך במשך חודשים, שלא לומר שנים, לא מצאה רשת המקומונים הגדולה את הדרך לשלם את המאתיים-דולר שהגיעו לו, ואני מתבייש להגיד שלמיטב זיכרוני זה היה רק מאה דולר.
בסופו של דבר הובא מאיר אגסי לקבורה ביום חורף אביבי בבית הקברות של רמת-הכובש, בלב הפרדסים. האיש הזה, ששידר בדידות וניתוק, היה אהוב על רבים, ורבים עוד יותר היו קשורים אליו נפשית.

כל הזכויות שמורותל מקור ראשון - עיתון ישראלי לאומי
BINAMICA אתר של בינמיקה - עיצוב ובניה אתרים
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1373

נשיא איגוד לשכות המסחר לשרון:הקם ועדת חקירה!!

ערוץ 7
לין: להקים ועדת חקירה ממלכתית לנעשה בקרנות הפנסיה
09:46, 13 נובמבר 2003 / י"ח בחשון תשס"ד

אוריאל לין נשיא איגוד לשכות המסחר, קורא לרה"מ שרון להקים
ועדת חקירה ממלכתית לבחינת היווצרותם של הגירענות בקרנות
ההסתדרותיות.
"על כשלונות קטנים בהרבה מניהול קרנות הפנסיה, כמו משבר
מניות הבנקים, הוקמה ועדת חקירה. אי אפשר להשאיר את נושא
הגירעונות שנוצרו בקרנות הללו ללא חקירה מקיפה וממצה",
אומר לין.
הגירעון האקטוארי בכלל קרנות הפנסיה עומד על 137.5 מיליארד שקל,
זאת על בסיס אומדני האוצר.
http://www.a7.org/news.php3?id=64824

אלימלך
חבר מתאריך 26.7.03
398 הודעות 09:14 15.11.03

לשכת ערפאת מתאמת פגישה עם עמיר פרץ

המגשרים והמקשרים הם שמעון פרס ויוסי ביילין , כל אחד מסיבותיו.
הסיבה של שמעון פרס היא השארתו בעמדת ראש המפלגה לנצח.מרגע שפרץ
נכנס למאבק על ראשות מפלגת העבודה..כל המתחרים רוצים להרויח זמן
ולכן הם יאריכו את כהונת היושב ראש. זה סקופ אבל בשביל בטוח זה לא.
הסיבה של יוסי ביילין..זו שותפות בחורבן הבית השלישי. ביילין
התחילו בשואת אוסלו ...פרץ בשואת השביתות וערפאת בשואת האינתיפאדה.
כל הדרכים מוליכות לאירופה הנאצית.
ערפאת רוצה לחזק את פרץ בהנהגת ישראל מתוך האמונה שמי שהחריב ומחריב
וסודק את החברה והכלכלה בישראל ישתף איתו פעולה...
שכן גם ערפאת עסק ועוסק בקעקוע של החברה והמדינה.
לא לשכוח ורק לזכור..מי שהביא את ערפאת מטוניס היו שמעון פרס ויוסי בילין.
יד אחת מכוונת את כל מלאכי החבלה.ואת השיווק המתוק של עבודת מפיסטו.
במפקד הלאומי של עמי איילון יש מתכון בטוח לחיסול המדינה. אבל
הם עטפו זאת , בכאילו ויתור על זכות השיבה.
בהסכם זניבה..יש דרך ארוכה של מתקתקות כדי לרכוש את הלב. אבל בפירוש
אין ביטול על זכות השיבה.אפילו עמי איילון הצביע על עובדה מלוכלכת זו.
במפגש ארבעת המוסקטריםשל ראשי השבכ-שבח
יש הזרקת פחד ואימה בעם העצבני. לא מקרי הוא..שיום לפני חלוקת
מסמך הסכם זניבה בציבורידיעות אחרונות אירגן את
השולחן המרובע[ולא שולחן עגול של אבירים.שולחן מרובע של אינטרסנטים
ואם לא די בזה...הנה בעובדה של אילנה דיין..יש משחק של פלשטינים
ויהודים עלובים שמשחקים בפני הפריץ-מצלמת הטלביזיה..כאילו הם
מצילי האומה. לי הדברים מזכירים את שקספיר הגדול,היודע כל,
כל העולה במה....כל העולם טלביזיה..כל העולם שחקנים...ואנחנו העם
נמצאים גם מחוץ לזירה כצופים, וגם בתוך הזירה המולכים לטבח.

* נמלים
לדברי שידלובסקי, המונופול בתחום הנמלים גורם לפגיעה ביכולת היצואנים להתחרות בשוקי חו"ל, לייקור עלויות הייבוא ועקב כך גם להעלאת מחירי כלל הסחורות במשק ולפגיעה קשה בצרכנים. כמו כן, האיגודים המקצועיים והיעדר לחץ תחרותי גורמים לתפוקות נמוכות ולעלויות שכר גבוהות. "עלויות השכר בנמלים גבוהות במיוחד, ומהוות למעלה ממחצית מהוצאות הרשות. השכר הממוצע בנמלים ב-2002 היה 22.4 אלף שקל, פי 3.2 מהשכר הממוצע. עלות השכר השנתית לעובד בנמלים ב-2002 הגיעה ל-332 אלף שקל".

* חשמל
לפי סקירת האוצר, עלות ההפסד למשק הישראלי עקב מבנה משק החשמל היא 524 מיליון דולר לשנה, וזאת בשל חוסר היעילות של חברת החשמל, אבטלה סמויה של כ-3,000 עובדים ושכר גבוה. עובדי החברה נהנים מחשמל חינם בשווי של יותר מ-8.5 מיליון דולר בשנה, ומתנאים מפליגים והפרשות נדיבות לפנסיה, בהיקף של 1.3 מיליארד דולר לעשר שנים (167 מיליון דולר לשנה). מנגד , תעריף החשמל לצרכנים ולתעשייה גבוה. "אומדן שווי החשמל חינם מבוסס על צריכה ממוצעת, ולכן הוא אומדן חסר, כי אלפי עובדים של חברת החשמל צורכים כפול ויותר מהצריכה הממוצעת", טוען שידלובסקי, "תנאי הפנסיה המופלגים גרמו לחיוב יתר של צרכנים. תעריף החשמל נקבע לפי דיווחי חברת החשמל, שמעדיפה לנצל את כוחה כמונופול ולגלגל הוצאות רבות ככל האפשר על הצרכנים, במקום לנקוט תהליכי ייעול וצמצום. לכן, פתיחת הענף לתחרות תביא תועלת רבה למשק ולצרכנים".

* דלק ואנרגיה
ההפסד בתחום הדלק מהמנופול של חברת בז"ן מגיע, לטענת האוצר, ל-200 מיליון שקל בשנה, וזאת בשל כוח אדם עודף, שכר גבוה, ושימוש יתר באנרגיה. הצרכן הישראלי משלם עבור דלק 25% יותר מהצרכן בארצות-הברית, בשל היעדר תחרות בבתי הזיקוק ובשיווק הדלק. כמו כן, נמצאו בבז"ן עודף בכוח אדם (30%) ופער של 17.5% ביעילות השימוש באנרגיה, כך שעלויות הייצור בחברה גבוהות ב-20% מהממוצע האירופי.

* חלב
לפי הסקירה, שלוש החברות המובילות - תנובה, שטראוס וטרה - מחזיקות ב-96% משוק החלב בארץ. כתוצאה, מחיר החלב ליצרנים גבוה ב-30% ממחיר התחרות, וגם המחיר לצרכן גבוה ב-35% לעומת אירופה וב-60% לעומת ארצות-הברית. "ביטול שיטת המכסות והקרטל, ופתיחת השוק ליבוא חופשי של חומרי ייצור ומוצרים סופיים, יובילו לחיסכון של מעל 110 מיליון דולר לשנה", נטען .

* מקורות
"מחירי המים בארץ גבוהים מאלה שבארצות-הברית ובמדינות נוספות, ואינם מכסים את עלויות התפעול של מקורות. החברה צוברת חובות, והממשלה מחלצת אותה מפעם לפעם. מקורות מעסיקה 2,300 עובדים - מספר גדול מאוד לעומת חברות ישראליות אחרות".

* בנקים
"מערכת הבנקאות בארץ היא מהריכוזיות בעולם. חמשת הבנקים הגדולים מרכזים מעל 95% מנכסי הבנקאות, כ-85% מהמועסקים בבנקים ו-90% מהסניפים . ישראל דורגה לפני כמה שנים במקום השני בעולם בריכוזיות בנקאית (לאחר פינלנד), תוך מרווח פיננסי גבוה".

* בזק
לטענת האוצר, ההפסד לצרכנים כתוצאה מהמנופול של בזק בשוק הטלפונים מגיע ל-700 מיליון שקל, בשל התעריפים הגבוהים. "אילו התקבלו המלצות הוועדה להסדרת התעריפים ב-1999, היו הצרכנים נהנים מתעריפים מוזלים ב-3.5%-1%, וחוסכים 700 מיליון שקל. הרווחים הגבוהים של בזק הם עדות לכוחה המונופוליסטי. למרות צעדי ההתייעלות בחברה, נכנסת בזק לתקופת ההסדר הנוכחי כשהיא מטופלת במאות עובדים מיותרים ".
http://images.maariv.co.il/cache/ART584263.html

עייני. מחכה לנתניהו (צילום: אתר ההסתדרות)בית הדין הארצי לעבודה הורה לאוצר ולהסתדרות להמשיך במו"מ בנוגע לשינויים בפנסיה. ארגון העובדים יחליט הערב אם להחריף העיצומים במשרדי הממשלה

עוד בכתבה:
תביעה בסך 441 מיליון שקל נגד ההסתדרות »

בית הדין הארצי לעבודה הוציא הערב צו האוסר על ההסתדרות לקיים שביתה כללית במשק למשך שבוע ימים. כן הורה בית הדין לצדדים - האוצר וההסתדרות - להמשיך במו"מ ביניהם באופן אינטנסיבי בנוגע לשינויים בפנסיה. הרכב בית הדין בראשות הנשיא סטיב אדלר, התיר עם זאת לעובדי הרכבת ולעובדי נתב"ג לקיים "שביתה וירטואלית": העובדים מחויבים להתייצב לעבודה, ואולם הם יהיו רשאים להפנות את התקבולים (כרטיסי נסיעה או מיסי נמל מנתב"ג) לקרן נאמנות, במקום שהכספים יופנו לקופת המעביד.

ההסתדרות מתנגדת לקיצוץ בזכויות של העמיתים והגמלאים בקרנות הפנסיה, הנכלל בחקיקה שיזמה הממשלה. ההסתדרות דרשה מהממשלה להכנס עמה למו"מ על הקיצוץ ובמקביל הכריזה על כוונתה לקיים שביתה ברוב מגזרי המשק, כדי לאלץ את הממשלה להמנע מיישום הקיצוצים. לטענת האוצר, הנושאים הכלולים בחקיקה, לרבות הקיצוץ בזכויות הפנסיה, אינם נושא למו"מ.

מטה המאבק של הסתדרות עובדי המדינה מתכנס בשעה זו כדי להחליט אם להחריף את העיצומים במשרדי הממשלה, הנמשכים כבר 50 ימים, או לדחות את ההחרפה ב-24 שעות. יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, עופר עייני, אמר כי אנשיו מחכים לתשובות שאמורות להגיע משר האוצר בנימין נתניהו.

עייני, ונציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, נועדו אמש כדי להשלים את גיבוש ההסכם שיאפשר את סיום העיצומים במשרדי הממשלה. בפגישה דנו השניים באפשרות לדחות את השינויים המבניים המתוכננים למשרדי הממשלה, ככל הנראה עד מרץ 2004. לפי הצעת יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, גם נושאי הפנסיה הנוגעים לעובדי המדינה יידונו בתקופת ההקפאה. עייני והולנדר היו קרובים להשגת הסכם כבר בשבוע שעבר, ואולם הוא נמנע בגלל התנגדות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אורי יוגב.

תביעה בסך 441 מיליון שקל נגד ההסתדרות

מנהלים המורשים של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות לשעבר, שמונו על ידי משרד האוצר, יגישו בימים הקרובים תביעה בסך של 441 מיליון שקל נגד ההסתדרות הכללית, נגד חברת העובדים ונגד קרן ההשקעות של חברת העובדים.

המנהלים המורשים טוענים בתביעה כי במסכת רחבה של מעשיי "ניצול וגזל", לטענתם, שנעשו באופן שיטתי על ידי ההסתדרות, מימנה ההסתדרות את מנגנוניה השונים וכן כיסתה את הגירעונות שלה באמצעות כספן של קרנות הפנסיה, כלומר כספי העמיתים שביטחו את עצמם בקרנות. עוד נטען בתביעה כי מעשי הגזל נמשכו גם לאחר שההסתדרות הכללית עברה מן העולם ב-94' והוחלפה על ידי ההסתדרות החדשה.
http://news.walla.co.il/?w=//467301

NFC
המאבק מחריף - נתניהו מכה בפרץ:
המנהלים המורשים של קרנות הפנסיה יתבעו מההסתדרות 441 מיליון ש"ח
העילה: "מסכת רחבה של מעשי ניצול וגזל שיטתיים מצד התובעות...";
נתניהו אישר אישית את הגשת התביעה.
מאת: עיתונאי מסויים

המפקח על הביטוח, אייל בן-שלוש, התיר לשש קרנות פנסיה שנוהלו על-ידי ההסתדרות להגיש תביעה נגד ההסתדרות ונגד שלושה גופים נוספים מטעם חברת העובדים.

היקף התביעה: 441 מיליון ש"ח, לעומת יותר ממיליארד שקל שביקשו לתבוע תחילה. העילה הנטענת: "מסכת רחבה של מעשי ניצול וגזל שיטתיים מצד התובעות".

ביום 19.11.03 (יום ד') יובא הנושא לאישור סופי של הוועדה המנהלת את קרנות הפנסיה, בראשה עומד השופט (בדימ.) ישי לויט.

התובעים הם הגופים המנהלים את קרנות הפנסיה הבאות: קרן פועלי הבניין, נתיב, מבטחים, קרן מקפת, קרן הגמלאות המרכזית (קג"מ) וקרן חקלאים. הנתבעים הם הסתדרות העובדים, חברת העובדים, קרן השקעות של חברת העובדים וחברת הנאמנות של חברת העובדים.

הקרנות שכרו לשם הגשת התביעה את משרד עורכי הדין כהן-שפיגלמן-ברק-זמיר, בו שותפיהם בניהם של הנשיא אהרן ברק, והשופט (בדימ.) יצחק זמיר.

התביעה תוגש בעיתוי בעייתי מבחינת ההסתדרות - בעיצומו של מאבק של ההסתדרות נגד הממשלה בכלל, ומשרד האוצר בפרט. שר האוצר, בנימין נתניהו, אישר אישית את הגשת התביעה, שעלולה להפנות אצבע מאשימה כלפי כמה מבכירי ההסתדרות, ובראשם עמיר פרץ, חיים רמון ועשרות מנהלים בכירים בקרנות ובגופי ההסתדרות. משרד האוצר מתכנן לפרסם זאת רשמית לקראת סוף השבוע.

נושא זה טופל במשך שנים על-ידי כמה גורמים, ובראשם עו"ד יחיאל כץ - המנהל המורשה של קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, וכן ח"כ יצחק כהן (ש"ס), בתפקידו הקודם כסגן שר האוצר.

כץ פעל יחד עם ועדת הנהלה, שבה היו חברים השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן, המפקח לשעבר על שוק ההון במשרד האוצר, גד ארבל, ועו"ד יראון פסטינגר. כל אלה פעלו הן במשרד האוצר והן במשרד המשפטים, כדי לסלול את הדרך לתביעה, אותה ביקשו להגיש לפני זמן רב. ואולם, עקב שיקולים שונים, ובהם פוליטיים - שמא יראה הדבר כניסיון ניגוח פוליטי - נדחתה הגשת התביעה עד כה.

נושא זה טופל גם במישור הפלילי. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוידה לחמן-מסר, ריכזה נושא זה במשרד המשפטים, מטעמו של היועץ אליקים רובינשטיין.

כץ וכהן דרשו, בין השאר, מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד הגופים הנ"ל והמנהלים הבכירים. ואולם, עד כה טרם הכריע רובינשטיין בדרישה.

על-פי התביעה, ביצעו הנתבעות "מסכת רחבה של מעשי ניצול וגזל שיטתיים מצד התובעות, שתכליתם האחת והיחידה היא מימון ההסתדרות על מנגנוניה השונים וכיסוי גרעונותיה האדירים באמצעות כספן של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, וכספיהם של עמיתים שביטחו את עתידם אצל קרנות הפנסיה הללו".

בטיוטה נכתב, כי בניגוד לטענת ההסתדרות, כאילו גזל קרנות הפנסיה הוא נחלתה של "ההסתדרות הישנה", "הרי שמעשי הגזל והמירמה נמשכו ואף שוכללו משך השנים שלמן חילופי ההנהגה בשנת 1994 ועד עצם היום הזה".

נטען עוד, כי "בסדרה של מהלכים פיננסיים אחרים, בלתי חוקיים בעליל, רוקנו ההסתדרות וחברת העובדים מכל תוכן אחזקות של קרנות הפנסיה במניות קרן ההשקעות בשווי מאות מיליוני שקלים והעבירו אותו לקופת ההסתדרות".

בין אלה הועלו בטיוטה נזקים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, בהם: דילול אחזקותיהן של קרנות הפנסיה במניות בכורה של קרן ההשקעות והעברת נכסים להסתדרות ללא תמורה ריאלית ראויה (שיכון ובינוי, מניות כור, פירעון הלוואה צמותה, תרומה להסתדרות).

בטיוטת כתב התביעה נאמר עוד, כי למטרה זו מוטטה ההסדרות כליל את האבחנה שנשמרה משך עשרות שנים בין פעילותה כאיגוד מקצועי לבין פעילותו של המשק ההסתדרותי והקריבה את האחרון, ובכללו את קרנות הפנסיה ואת עמיתי קרנות הפנסיה, למען קיום כוחה הפוליטי.

כך נהגו, נטען, למרות שעל שולחנה של ההסתדרות כבר היו מונחים דו"חות - הן אלה שנערכו על-ידי מבקר המדינה, והן אלה שנערכו על-ידי ההסתדרות עצמה, שהצביעו על כך שהקרנות מצויות בסיכון של קריסה, לאחר שאלה "עשקו במרוצת השנים את קרנות הפנסיה ותרמו בכך לקריסתן".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34300-00.html?tag=7-00-30
20:24 18/11/2003

"אנחנו מוכנים להידבר מול הוועדים על הנוסחה הנכונה בסוגיית הפנסיה, ולפתור את הבעיה. אני מעוניין לבוא לקראת ועדי העובדים, אבל איני מוכן להיכנע לאיומים וללחצים לא ענייניים", אמר.

על המונופולים אמר שרון, כי הם אסון למשק. "הממשלה מובילה בנושא זה שורה של מהלכים, כגון הפרדת רכבת ישראל מרשות הנמלים וייעול מבנה חברת החשמל ומקורות. "חלק מהשינוי אנו מתכוונים לבצע כבר בשנת התקציב הקרובה", אמר שרון.

לדבריו, ביצוע הרפורמות המבניות במשק ישחרר אותנו מכבלים ויסיר עיוותים היסטוריים. "רק כך נוכל לממש את מלוא הפוטנציאל של המשק". שרון אמר כי ממשלתו העמידה את מטרת שיקום המשק באותה רמה של עדיפות כמו הנושא הבטחוני-מדיני.

לדברי שרון, בישראל התפתחה תרבות של אי-עבודה. "אסור לעשות הכללות אבל יש במדינה יותר מדי אנשים שרוצים להתפרנס מבלי לעבוד", אמר.

שרון מנה חלק מהשינויים המבניים שיוזמת הממשלה, בהם שינוי שוק העבודה, רפורמה במס וגירוש עובדים זרים. "השבוע התבשרנו, שמספר הישראלים בענף הבנייה עלה ב-12%, ונראה, כי המאמצים משתלמים", אמר.

עוד אמר, כי הממשלה פועלת לעודד מוסדות פיננסיים להפנות יותר מקורות להשקעות ריאליות במשק, הן לחברות והן לפרויקטים תשתיתיים.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34480-00.html?tag=5-09-18

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

NFC
האוצר מגיש הצעת חוק שתאסור שביתה פוליטית
במסגרת ההצעה, יחוייבו ועדי עובדים להודיע על קיומה של שביתה 60 יום לפני מועדה המתוכנן; נתניהו ופרץ ייפגשו היום
24/11/2003 | אלונה קורן | [email protected]

שר האוצר, בנימין נתניהו, והשר במשרד האוצר, מאיר שטרית, החליטו (יום א', 23.11.03) להגיש הצעת חוק, שמטרתה להגביל את כוחם של ועדי העובדים לשבות בצורה פתאומית; וכן להגביל את יכולתם של ארגונים, ובראשם ההסתדרות, לקיים שביתה שבמהותה נובעת מסיבות פוליטיות. כן נועד החוק לעצור את העיצומים במשק, הנמשכים כבר חודשיים וגורמים נזק עצום למשק.

החוק המוצע, שהמגישה המקורית שלו היתה חברת הכנסת רוחמה אברהם מהליכוד, יחייב, בין היתר, רוב של 45% מהעובדים לצורך קיום שביתה.

במסגרת ההצעה יחוייבו ועדי עובדים להודיע על קיומה של שביתה 60 יום קודם למועדה המתוכנן, זאת בהשוואה לתקופה של 5 ימים הנדרשת מהם כיום. מעביד, מנגד, יוכל להודיע על השבתת מגן רק 5 ימים לפני המועד, במקום 60 יום הנדרשים ממנו כיום.

בהצעת החוק נאמר, כי יש לקבוע הגדרה למחאה פוליטית של עובדים, ובמסגרתה לקבוע מפורשות את הגבולות הראויים למחאה זו. הכוונה היא כי הסמכות לדון בטענה שהפסקת עבודה מאורגנת של עובדים מהווה מחאה פוליטית תהיה נתונה לבית המשפט.

החוק המוצע קובע, כי לא תימסר הודעה על שביתה בשירות הציבורי, אלא אם התקבלה החלטה על כך בהצבעה חשאית. הצבעה כזו תיערך לא יותר מ-90 יום קודם לקיום השביתה.

הצעת החוק הזו היא פועל יוצא של האשמות האוצר כנגד ההסתדרות כי ההשבתות האחרונות הן על רקע פוליטי, ולא במטרה להגן על העובדים.

הבוקר: פגישה נוספת בין נתניהו ופרץ

שר האוצר, בנימין נתניהו ויו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, ייפגשו היום (ב') במאמץ נוסף להגיע להסכמה בעניין משבר הפנסיה, ובכך למנוע השבתת המשק ולסיים השיבושים שכבר ננקטים,

אתמול עוכבו אלפי נוסעים במשך שעות רבות בנמל התעופה בן גוריון, לאחר שהחל מהשעה 13:15 בוטלו כל ההמראות כשבצהריים, נעצרו המסועים עקב תקלה ולא תוקנו בשל עיצומים בהם נוקטים ועד הטכנאים, מהנדסים ואקדמאים (ט.מ.א) ברשות שדות התעופה .

שיבושים בחלק מבתי החולים הממשלתיים גם כן החלו אתמול. עובדי המינהל והמשק ממשיכים להשבית גם היום את העבודה בבתי החולים שיבא, וולפסון, אברבנאל, שמואל הרופא ובמרכזים הרפואיים בראשון לציון ונס ציונה.

מחר ומחרתיים ישבתו עובדי המינהל והמשק ברמב"ם ובני ציון בחיפה, פוריה בטבריה, זיו בצפת, הלל חיפה בחדרה ובתי החולים בנהריה, טירת כרמל, מזרע, פלימן, נתניה, פרדס חנה, שער מנשה ופרדסיה. בימים חמישי ושישי מתכוונים העובדים להשבית בתי חולים בדרום.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34649-00.html?tag=8-02-25

jazzfun
חבר מתאריך 7.4.02
282 הודעות 01:00 24.11.03

1. את ההצעה ניסח אוריאל לין מבעלי לין-ביכלר...
בתגובה להודעה מספר 0

ולפי שמועה ששמעתי כשזה נחקק, זה דווקא חיזק את רוח הלחימה של העובדים...

pinhab2
חבר מתאריך 12.3.02
1714 הודעות 01:06 24.11.03

2. הצעה הזויה שאין סיכוי שתעבור את מבחן בג''צ
בתגובה להודעה מספר 0

במיוחד ההארכה של תקופת הצינון,
שמשמעותה חיסול זכות השביתה.


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
12759 הודעות 06:33 24.11.03

3. יש המון תקדימים
בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.11.03 בשעה 07:18 בברכה, Yac

סין
אלבניה
קובה
אוגנדה
אפשר ללמוד מהם.

ביבי נולד להיות שר הסברה.
לא שר אוצר. אפילו לא קופאי.

הוא גם יכול להיות שר חוץ מצויין.

מי הליצן שמינה אותו לשר אוצר ? לא מתאים לו.

שליטים דגולים, הצטיינו ביכולת, למנות את האדם הנכון לתפקיד הנכון.
שליטים שהביאו חורבן ואסונות, מינו אנשים לתפקיד שלא בתחומי הבנתם.

נזכר בפרעה של יוסף שבנה את האימפריה המצרית,
ובפרעה של משה, שלא הבין איך מנהלים אימפריה.

עוד אפשר לתקן.
לא לזמן רב.
שעון החול עומד להתרוקן.
ואז ישראל כבר תדהר על המסלול שאין ממנו חזרה.

תתעורר אריק שרון. אתה עוד יכול להציל משהו.
גם האלטרנטיבה למפלגתך, לא יותר טובה והיא לא תציל ולא תתקן דבר.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
19724 הודעות 07:43 24.11.03

4. Yac ידידי: מה עדיפה יותר, הדרך של.........

בן גוריון דאז ושר האוצר שלו,
או
שרון דהיום ושר האוצר שלו...??
להפסיק את השביתות/הפגנות שמטרטן להפיל ממשלה,
לפגוע במדינת ישראל, להחליש אותה בפני אוייבנו...
@ לנוחיותך תזכורת מדבריה האחרונים של ח"כ יולי תמיר
נציגת השמאל הקיצוני במדינת ישראל...:-
47. יולי תמיר תפנה לבטן הרכה....תפחיד את היהודים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5535&omm=47&viewmode=

@ לפני שאתה משיב לי ידידי, אבקשך להזכר כיצד בן גוריון
הפסיק את...:-
1. "שביתת הימאים בראשית שנות ה-50...??"
2. "שביתת/הפגנת חברי הקיבוץ המאוחד במלחמה
שגרמה לפרוק ויצירת שתי תנועות מאוחד ואיחוד...??"
3. הפגנות ושביתות תושבי ואדי סאלים בחיפה...??
4. "השביתה באתא באוקטובר 1956...??"

@ בהצלחה ידידי...

לא ביבי הוא זה שחשב על זה קודם, אלא ההסתדרות עצמה !!!
כך נחשף הערב בתוכנית פופוליטיקה (ולא יעזור לדן מרגלית כלום,
אני גם תחת צו בית משפט ותחת איומי אקדח אמשיך לקרוא לתכנית שלו
פופוליטיקה).

לידיעת כל הסופרים, עיתונאים וסתם שמאלני החצר בישראל...

בתוקף סמכותה החליטה הממשלה להתקין תקנות לשעת חירום בדבר שירותי עבודה חיוניים בקריה למחקר גרעיני – נגב. מכוח תקנות אלו יוצאו צווים לעובדים אחדים בקריה. עוד החליטה הממשלה כי מנהל הקריה למחקר גרעיני – נגב מוסמך להוציאם.

מאז חודש מאי 02' נאבק ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון ובמשרד ראש הממשלה על דרישה לפנסיה תקציבית ולתוספת מפעלית. סכסוך עבודה נוסף הוכרז באוגוסט 02' לאחר שהודיע על ביטול הסכם העבודה הקיבוצי ודרש כי יקוים עמו מו"מ לחתימת הסכם חדש.

הארגון החל בנקיטת עיצומים, ובד בבד הוציאה הממשלה תקנות שעת חירום עבור עובדי מוסד זה. הנהלת הקמ"ג השתמשה בצווים למשך זמן קצר, ובמספרים קטנים.

על פי הנחיית בית הדין הארצי לעבודה ניהלו הצדדים מו"מ ממושך, ללא עיצומים, וזאת על פי הוראתו של בית הדין. משנתארך המו"מ לא חידש בית הדין את ההוראה שלא לשבות.

לפני כחודשיים הגיעו הצדדים להסכמה כמעט מלאה עם ההנהלה, והיא הועברה לאישור הממונה על השכר במשרד האוצר. זה התנה את הסכמתו בהסכמת ההסתדרות, אך עד כה לא נתנה לכך ההסתדרות את הסכמתה.

מיום חמישי, 20 בנובמבר, החל הארגון בנקיטת עיצומים. כדי למנוע תקלות, שיש בהן כדי לפגוע בביטחון הציבור, החלה הנהלת הקמ"ג לעשות שימוש בתקנות שעת חירום שהוציאה הממשלה ושפורסמו ברשומות ביום 2.11.2003 . הוצאו צווי ריתוק למספר מצומצם מאוד של עובדים, ואילו
הארגון פנה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לבטל את צווי הריתוק.

במקביל החליט היועץ המשפטי לממשלה שאין זה רצוי לעשות שימוש בתקנות שהותקנו לאחרונה לצורך סכסוכים ספציפיים בלבד, ולפיכך ביטלה ההנהלה את הצווים.

כאמור, הממשלה החליטה לתקן את התקנות כדי למנוע את הפגיעה בביטחון הציבור, העלולה להיגרם מהעיצומים שנוקטים עובדי המחקר בקמ"ג. הממשלה קבעה כי התקנות שאושרו נחוצות עד להחלטת בית הדין הארצי לעבודה, החלטה שתביא את כל הסכסוכים לסיום. (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=66127

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

1. מתי הוקם ארגון 'השומר'?

2. היכן הוקם הארגון?

3. על בסיסו של איזה ארגון מחתרתי הוקם 'השומר'?

4. איזו שורה משיר היוותה סיסמא ל'השומר'?

5. מה היה ייעודו של 'השומר'?

6. כמה חברים היו ב'שומר'?

7. מיהם ארבעת מיייסדי הארגון?

8. מהם הישובים שהוקמו על ידי חברי הארגון?

9. כיצד נקרא יומנו של אלכסנדר זייד כשיצא לאור?

10. מיהו הסופר שהפך את יומני אלכסנדר זייד לספר עלילתי?


התשובות

1. מתי הוקם ארגון 'השומר'?
1. 1909

2. היכן הוקם הארגון?
2. בכפר תבור

3. על בסיסו של איזה ארגון מחתרתי הוקם 'השומר'?
3. 'בר גיורא'

4. איזו שורה משיר היוותה סיסמא ל'השומר'?
4. "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום"

5. מה היה ייעודו של 'השומר'?
5. החלפת שומרי הישובים בגליל שהיו ערבים וצ'רקסים ביהודים.

6. כמה חברים היו ב'שומר'?
6. כמאה

7. מיהם ארבעת מיייסדי הארגון?
7. אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן צבי וישראל גלעדי

8. מהם הישובים שהוקמו על ידי חברי הארגון?
8. תל חי, כפר גלעדי ותל עדשים

9. כיצד נקרא יומנו של אלכסנדר זייד כשיצא לאור?
9. 'בעלות השחר'

10. מיהו הסופר שהפך את יומני אלכסנדר זייד לספר עלילתי?
10. אליעזר שמאלי (אנשי בראשית)
http://www.a7.org/news.php?id=101946

דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
2304 הודעות 15:09 30.04.03
6. ביוגרפיה קצרה, אורד ווינגייט:
Ord Wingate 1903 - 1944
Wingate, son of British military man, was born in India, and culminated the course of captains in England and served in Sweat, Libya and in the Earth of Israel. Wingate arrived at Israel in 1936 as captain of information and with this position were related to the leaders of the Hagana. It established the nocturnal special units and it directed them with Hebrew a Biblical one.
Their activities were based on the movements at night, surprise, initiative, aggressiveness and terquedad to make the goal. It maintained a military leadership with the motto of "of after mine" and militarily served as personal example and an outstanding personage. As a believing Christian Wingate were a follower of the Bible and saw in the sionismo the concretion of the vision of the prophets and the goal of the Jewish town.
In anus 1939 it returned to England when getting worse the relations between the Zionist establishment and the British government. In the beginning as World War II it served in Ethiopia and soon it was transferred to the distant east. In March of 1946 Wingate it died in a plane crash in Burma. Their lessons, their personality and its leadership were fundamental stone for many of the officials of the Hagana and Tzahal. Its nickname was "the companion", demonstrating therefore the feelings that woke up between the leaders of the Jewish establishment. They take to its name the youthful colony on the mount Carmel "Iemin Ord" and the institute of physical education "Majon Wingate".

לדבריו, יש להיאבק נגד הסכמת שרון להקמת מדינה פלשתינית כאילו לא שרון
הוא העומד מאחוריה, שכן זו תהיה אסון גדול למדינה פי אלף מאשר הסכמי
אוסלו.

Kיציק לוי
חבר מתאריך 10.2.02
3956 הודעות 14:54 30.06.03

5. מאיר הר-ציון זכור בתור אדם

שנקם את מותה של אחותו. שנרצחה.
לקח איתו חמישה חברים, חצה את הגבול עשה את מה שצריך לעשות וחזר.

@ פרק ששה עשר בספר...:-
"המופת של יחידות הנבחרים"

@ להלן: פרק שבעה-עשר "פלאי הנצחון שנשמט"

רחלי מרקו עם החיילים במחסום, אתמול אחרי ההיתקלות.
צילום: גרי

סמלת רחלי מרקו פיקדה על הכוח שחיסל את המחבל ליד טול כרם *
"זה מה שרציתי ואני אלך על זה עד הסוף"
איתי אשר

ותיקי הלוחמים בשטחים חשבו שאחרי קרוב לשלוש שנים של לחימה בלתי פוסקת הם כבר ראו הכל,
אבל משהו בהיתקלות אתמול במחסום ליד טול- כרם היה שונה.

שמה רחלי מרקו, בת 20 מבאר- שבע. היא סמלת בגדוד 403 של חיל התותחנים, ואתמול בשעות הבוקר היא
פיקדה על הכוח שחיסל מחבל פלשתיני, שהגיע למחסום מדרום לטול- כרם ופתח עליהם באש. לסמלת מרקו, כמו
לחייליה, היתה זו טבילת האש הראשונה.

השעה היתה סמוך לשבע, החיילים במחסום סיימו שעות שמירה לילית ארוכות
ומייגעות. לפתע הגיעה למקום מונית פלשתינית.
ממנה יצא צעיר, שלף אקדח
מסוג אף- אן ופתח באש אל שניים מחיילי הגדוד. השניים, אורי גורביץ' בן 19
מפתח- תקווה ואבינועם שרנהיים בן 19 מרמת- השרון, הגיבו במהירות, פגעו
במחבל והרגו אותו בתוך שניות ספורות.

"עמדתי ובדקתי פלשתיני, כשלפתע ראיתי מחבל שיורה לעבר החיילים שלי",
שחזרה מרקו. "בתוך שניות שמעתי את תגובת החיילים, ראיתי את המחבל נפגע
בצד ונופל והבנתי שהכל נגמר. לא הרגשתי כלום, חוץ מהדאגה לחיילים שלי,
זה נראה כמו סרט עם הרבה מאוד אדרנלין, ועד עכשיו אני לא מעכלת בדיוק מה
קרה".

למרות השירות הקשה, והלא תמידמוערך בחיל התותחנים, החיל נחשב למוביל
בתחום של שיבוץ נשים בתפקידים קרביים. החיילות לא סוחבות אמנם את
הפגזים הכבדים, אך בשירות בשטחים הן משובצות בתפקידי לחימה בדיוק כמו
עמיתיהן הגברים, וללא כל הנחות. שעות לאחר ההיתקלות, עמדה אתמול
בצהריים סמלת פרנקו במחסום, כשעל גופה שכפ"ץ, אפוד ונשק כבדים.

היא משרתת כסמלת קשר בסוללה ב' של הגדוד, נועלת נעלי גברים בדיוק כמו
של החיילים שלה, וגאה בכך. "זה מה שרציתי, ואני אלך על זה עד הסוף. תמיד
חלמתי לשרת בקרבי, כי אני אוהבת את השטח ואת האקשן. למשקל של הנשק
והאפוד התרגלתי. אני אוהבת את העבודה, כי אני מרגישה שאני משפיעה על
החיילים שלי".

יוצאי ה101 צילום:לע"ם

עשרות אלפי צנחנים חגגו השבוע 50 שנה לייסוד חטיבתם, שממנה התפצלו כמה חטיבות מילואים, שהתגבשו אחרי מלחמת יום הכיפורים לאוגדת צנחנים. אלא שחטיבת הצנחנים לא הוקמה לפני 50 שנה כי אם אחרי מבצע קדש, לפני 47 שנים, ואילו יחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל הוקמה בשלהי מלחמת העצמאות ב-1948, לפני 55 שנים. לעומת זאת, החודש לפני 50 שנה הוקמה יחידה 101 על ידי ראש הממשלה הנוכחי, אריק שרון.

קורס מפקדי המחלקות הקלוקל של ההגנה וקורס הקצינים הפגום של צה"ל היו אחד הגורמים למשבר הבטחוני שמדינת ישראל נקלעה אליו בשנים הראשונות לאחר הקמתה, ולמשבר שהיא מצויה בו היום.

ייתכן שלקביעת מועד החגיגות יש קשר להיות שרון ראש הממשלה בהווה, וכמו כן ייתכן שמפקדי הצנחנים היום רואים ביחידה 101 את כור מחצבתם, אף כי היחידה עצמה לא היתה שייכת לגדוד הצנחנים היחיד של צה"ל אז, גדוד 890, שעליו פיקד ב-1953 סגן-אלוף יהודה הררי. רק אחרי שפורקה יחידה 101 בינואר 1954 על ידי הרמטכ"ל החדש, משה דיין, סולק הררי מתפקידו ואריק שרון קיבל את הפיקוד על הגדוד. אריק הביא איתו אחדים מפקודיו הבולטים, ובראשם סגנו, שלמה באום ז"ל, ומאיר הר ציון, ייבדל לחיים ארוכים.
באום מונה למפקד פלוגה והר ציון למפקד הסיירת אף שלא עבר קורס קצינים. אך גם אריק שרון לא עבר קורס קצינים וזה כנראה רק הועיל לשניים, כי קורס מפקדי המחלקות הקלוקל של ההגנה וקורס הקצינים הפגום של צה"ל היו אחד הגורמים למשבר הבטחוני שמדינת ישראל נקלעה אליו בשנים הראשונות לאחר הקמתה, ולמשבר שהיא מצויה בו היום. יחידה 101 חילצה את ישראל מן המשבר גם אם לא לזמן ארוך – כ-15 שנים.

מיתוס אינו מדביר טרור
יחידה 101 היא הסיפור המרתק ביותר בתולדות צה"ל לא רק משום שהיא הצמיחה את בכיר מפקדי השדה שלו, את שר הביטחון בתחילת שנות ה-80 ואת ראש הממשלה הנוכחי, אלא בעיקר משום שהיא חוללה את המהפכה היחידה בתולדות צה"ל. היא עשתה זאת בארבעה חודשים בלבד, מיום הקמתה באוגוסט 1953 עד פירוקה בסוף דצמבר באותה השנה. ה-101 הפכה צבא מתגונן "בתוך הגדר", שמסתיר את ליקוייו ושאינו מקיים תחקירים; צבא שאינו מסוגל לבצע כהלכה שום מבצע צבאי, לצבא יוזם ותוקפני. את פירותיה של מהפכה זאת קטף עם ישראל במלחמת ששת הימים ואריק שרון נהנה מן הפרי הזה עד היום. אחרי מלחמת ששת הימים חל מפנה: מומנטום ה-101 מיצה את עצמו וצה"ל חזר להיות ארגון ההגנה פלוס, עם הרבה הבטחות שאינן מתגשמות. כישלונות מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, מלחמת דרום לבנון והאינתיפדות הגבירו את הנוסטלגיה ל-101. היחידה הפכה להיות מיתוס יסוד בתולדות צה"ל. אבל עם מיתוסים אין מדבירים טרור.
את סיפורה המפורט של יחידה 101 חשפתי ב-1968 בספרי ´מלחמות הצנחנים´ והרחבתי את היריעה בסדרת ספריי ´ההיסטוריה של הצנחנים´ ב-1985. לא אכנס כאן לפרטים על היחידה, שהם ידועים למדי, ומי שאינו מכירם – יפנה אל הספרים, אלא אנתח את משמעות הופעתה ואת השפעותיה קצרות הטווח וארוכות הטווח.

צה"ל הוקם למעשה בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל בדצמבר 1920 בחיפה. שמו הראשון היה ´ארגון ההגנה´. אחרי הכרזת העצמאות במאי 1948 הוחלף שמו של ארגון ההגנה לצבא ההגנה לישראל – צה"ל. החלפת השם שינתה מעט מאוד ממתכונת הארגון ולא שינתה דבר בשרשרת הפיקוד, בהכשרת הקצינים, בתורת הלחימה, ובעיקר בהזדהות עם השמאל הישראלי – מוקדי הכוח והרטוריקה חסרת הבסיס שלו. השמאל הועיד את ארגון ההגנה ואחר כך את צה"ל להיות כור היתוך להכשרת הלבבות של העולים החדשים ושל הצעירים להזדהות עם השמאל בכלל, עם מפא"י (מפלגת העבודה) ועם מנהיגה, דוד בן-גוריון, בפרט. מהלך זה של דוד בן-גוריון וחבריו היה אחד ממעשי הנבלה האנטי-לאומיים בתולדות עם ישראל.

השמאל הועיד את צה"ל להיות כור היתוך להכשרת הלבבות של העולים החדשים ושל הצעירים להזדהות עם השמאל בכלל, עם מפא"י ועם מנהיגה, דוד בן-גוריון, בפרט. מהלך זה של דוד בן-גוריון וחבריו היה אחד ממעשי הנבלה האנטי-לאומיים בתולדות עם ישראל.

לא היה פשוט להגשים את המטרה הפוליטית הזאת כי בתוך השמאל היה פיצול בין תומכי בן-גוריון לבין יריביו, ודווקא לאחרונים היתה אחיזה חזקה בארגון ההגנה ובעיקר בחטיבה המגויסת שלו – הפלמ"ח. מטעם זה סילק בן-גוריון מן הצבא אחרי המלחמה את רוב המפקדים הבכירים של הפלמ"ח שהזדהו עם מפ"ם, ודאג שיוצאי אצ"ל ולח"י לא יתקדמו בשרשרת הפיקוד. רק מעטים מאצ"ל ומלח"י הסתננו דרך ההסגר הזה, כמו מוטקה ציפורי ומאיר שמגר. התוצאה: צה"ל של השנים שאחרי מלחמת העצמאות חיזק מאוד את מעמדה של מפא"י במדינה אך לא גיבה מטרות לאומיות. שליטתו של השמאל באליטות הוותיקות ובייחוד בתקשורת, באקדמיה ובעסקים, למרות מיעוטו בציבור, היא התוצאה העיקרית של הפונקציות האידיאולוגיות שמילא צה"ל. תוצאה זאת שריריה וקיימת עד היום הזה ומשפיעה לרעה על התנהלותה של מדינת ישראל.

סיפורי אגדות ללא בסיס
יחידה 101 היתה ביטוי לחוסר שביעות רצון מאופיו זה של צה"ל. שלושת מפקדיה הבולטים: אריק שרון, מאיר הר ציון ושלמה באום באו אמנם מן השמאל – מושב כפר מל"ל, מושב כפר יחזקאל וקיבוץ עין חרוד, אך בניגוד לאופיים הקולקטיביסטי והממושמע של אנשי השמאל, השלושה היו אינדיבידואליסטים קיצוניים – נטע זה במגזר שצמחו בו. לשלושה היתה השקפת עולם ימנית והם תמכו בתפיסה של ארץ ישראל השלמה. הם הבינו כי לסיפורי האגדות על הצלחות ההגנה והפלמ"ח לפני מלחמת העצמאות ובמלחמת העצמאות אין שום בסיס, וכי צריך לכונן מסורת של צבא יוזם ולוחם.

שום ארגון אינו סובל אינדיבידואליסטים, ושום ארגון שמאלני אינו סובל קבוצות איכות ימניות. זה המאפיין האנטי-דמוקרטי של השמאל. זהו הטעם שבגללו התנגדה צמרת הפיקוד בצה"ל להקמת היחידה, וזה הטעם לכך שהרמטכ"ל החדש, משה דיין, שמונה לתפקידו בדצמבר 1953 פירק אותה מיד לאחר שנכנס לתפקידו. אבל הפירוק בא באיחור, בארבעת החודשים שהיחידה פעלה היא הניע את המהפכה.

עקרונות המהפכה של ה-101 היו אלה:
אין לאמץ את שיטות האימונים הנהוגות בצה"ל (בתחילת שנות החמישים). את שיטות האימונים יש להתאים ללא הרף ללקחי המבצעים. לשם כך יש לקיים תחקירי אמת, יש לחשוף ליקויים ויש להפיק לקחים באופן סדיר. זאת משימה שהיא כמעט למעלה מיכולת אנוש כפי שבין היתר חשף דוח ועדת אור. ב-101 היא הושגה בזכות המנהיגות הקרבית המעולה של אריק שרון, בזכות האינטלקטואליות הביטחונית של שלמה באום ובזכות כישורי הלוחם המופלאים של מאיר הר ציון. זה הטריאומוויראט שחולל את המהפכה.

אין לאמץ את שיטות הפיקוד הנהוגות בצה"ל. על המפקד להיות בראש וראשונה מנהיג, וכדי להנהיג את פקודיו עליו להיות גם בעל מקצוע וגם לוחם המוביל את פקודיו בקרב. יישום עיקרון זה מסביר את סוד הצלחותיו של אריק שרון מאז אוגוסט 1953 ועד היום למרות מכשלות כמעט בלתי עבירות שניצבו בדרכו.
במלחמה נגד הטרור הפלשתיני המגובה על ידי מדינות ערב, אין להסתפק בשיטות ארגון ההגנה של שמירה בתוך הגדר אלא יש לשאוף להשמיד את הטרוריסטים ולהכאיב מאוד למדינות נותנות החסות, כדי שמחיר התמיכה בטרוריסטים יהיה יקר מאוד. עיקרון זה היה פרי הגותו של שלמה באום שהוכיח את עצמו עד שמת כגדול הוגי הדעות בלוחמת אנטי-טרור שקמו לישראל עד היום.

את העקרונות האלה יישמו אנשי ה-101 בעיקר בארבע פעולות: חדירה לתוך מחנה הפליטים אל בורג´ שבגינה הועמד אריק שרון למשפט צבאי על הפרת פקודה. השופט היה אלוף משנה חיים בר לב; פשיטה על הכפר קיבייה, הריגת 69 מתושביו ופיצוץ בתים בו, שחוללה זעזוע בארץ ובעולם, וישראל גונתה במועצת הביטחון; פשיטה רגלית לחברון ופיצוץ בית מחבל בליל שלג בדצמבר 1953, פשיטה שעליה פיקד מאיר הר ציון ונחשבת לקשה בתולדות צה"ל (42 ק"מ); ביצוע מארב לרכב בסביבות בית לחם וחיסול רופא לבנוני ששירת בצבא ירדן. כל הפעולות בוצעו בהצלחה מבצעית שצה"ל לא ידע כמותה מאז תום מלחמת העצמאות. אך הן גם הולידו קנאה רבה בעיקר מצד מפקדי הפלמ"ח הכושלים שנשארו בצה"ל כרחבעם זאבי ודוד אלעזר, והולידו שפע של השמצות. גם במערכת הפוליטית היה זעזוע, בעיקר במפ"ם ובקרב עסקני התנועה הקיבוצית, השומר הצעיר. הם הבינו פתאום כי החינוך הקיבוצי אינו חזק דיו ובניהם יהפכו את עורם ויפנו ימינה לאחר שישרתו ביחידה 101 וביחידות דומות. השומר הצעיר דרש מבניו לעזוב את היחידה אך נענה בשלילה. הקולקלטיביזם הרעיוני החל להתפוגג.

ה"לול" של אריק
סביר להניח כי המהפכה בצה"ל לא היתה מתחוללת והעקרונות הנ"ל לא היו מתפשטים בצה"ל אם דיין לא היה ממנה את אריק למפקד גדוד 890 ואם אריק לא היה מביא איתו לגדוד כמה מאנשי ה-101. דיין לא רצה ב-101 אבל הוא רצה למגר את הטרור בעזרת יחידות סדירות הפועלות לפי המתכונות הנהוגות בצה"ל. כזה היה גדוד 890 של יהודה הררי. אריק לעומת זאת הפך את 890 ל-101 מורחב. במשך שלוש שנים, מ-1954 עד מבצע קדש ב-1956, ביצע גדוד 890 את כל פעולות התגמול של צה"ל וכאלה היו רבות בתקופת פעולות התגמול. אריק הביא לגדוד מפקדים איכותיים ובראשם רפאל איתן (רפול), מוטה גור ז"ל, ושניהם שימשו לימים כראשי המטה הכללי וכשרים בממשלת ישראל. וכן את דני מט ואת יצחק חופי (חקה), שהשתחררו כאלופים, את אהרון דווידי, שהשתחרר כתת-אלוף, את סעדיה אלקיים (סופפו) ז"ל, שנהרג בפשיטה על מחנה הצבא המצרי בעזה, את יצחק בן מנחם (גוליבר) ז"ל, שנהרג בפשיטה על המוצבים הסוריים ברמת הגולן, את עובד לדיז´ינסקי ז"ל, שנהרג בקרב המיתלה.

בשלוש שנות פעולות התגמול צמחו בגדוד לוחמים שהובילו את צה"ל בכל מערכותיו: דן שומרון ומשה לוי (וחצי), שהיו לימים ראשי המטה הכללי, חיים נדל שהיה אלוף, צורי שינקין ודוביק תמרי, שהיו תתי-אלופים. מפקדים אלה הפיצו את עקרונות ה-101 שגובשו ב-890 בכל צה"ל. לימים התפתחו שנאות ביניהם והם פנו לאסכולות צבאיות שונות ולזרמים פוליטיים מנוגדים, אך בשנות החמישים כולם התפתחו ב"לול" של אריק שרון. לא היה גדוד בתולדות צה"ל שהוציא מתוכו מפקדים בכירים רבים כל כך.

גם מחבר שורות אלה צמח באותו בגדוד בשנות החמישים, כשפיקד עליו מחליפו של אריק – רפאל איתן. באינטואיציה מופלאה מינה אותי רפול להיסטוריון של הצנחנים, ומאז אני מתעד, מתאר, מנתח ומסיק מסקנות על מלחמות הצנחנים, מלחמות ישראל ומלחמות בכלל, ברוח העקרונות המהפכניים של יחידה 101 וברוח אחד מחברי הקרובים ביותר – שלמה באום.

הפיכת גדוד 890 ליחידה 202 ולחטיבה 35 דלדלו את התמצית המהפכנית שנשאו איתם יחידה 101 וגדוד 890 של תקופת פעולות התגמול. הצנחנים היו לאחד מחילות צה"ל שהוציא מקרבו יותר מפקדים בכירים מכל חיל אחר, לרבות כל הרמטכ"לים שאחרי מלחמת יום הכיפורים, אך הם שקעו בשגרה ובשמרנות הבסיסית שאפיינה את ארגון ההגנה. יחידה 101 וגדוד 890 לא הצליחו לנתק את צה"ל מארגון ההגנה ולהפוך אותו לצבא מקצועי ממלכתי המגבה מטרות לאומיות. אופי זה בא לידי ביטוי בתפקודו הכושל במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון, במלחמת דרום לבנון ובשתי האינתיפאדות. בכל המבחנים האלה צה"ל נכשל בגיבוי מטרות לאומיות כפי שלא הצליח לעשות זה כשהוקמה יחידה 101. הטעם העיקרי לכך שלאריק שרון, לשלמה באום ולמאיר הר ציון לא קמו ממשיכים שיהיו גם בעלי כישורים גבוהים מאוד וגם מוכנים להיאבק במערכת הבטחונית הדורסנית ולסכן בכך את הקריירה האישית שלהם.
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1165

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הרמטכ"ל מרדכי מקלף ז"ל שהחליף את יגאל ידין,
בשנת 1953 לתקופת בת שנה אחת של רמטכל"ות, בסיכום אישי
עם "הזקן=בן גוריון", לאור בקשתו המיוחדת שיחזור במיוחד
מאנגליה שם למד...!!

מרדכי מקלף ז"ל הקים ואישר את הקמתה של היחידה
ה-101, שסגנו משה דיין שהחליפו כרמטכ"ל פרק אותה !!

ידידיי היקרים !!
תשאלו את עצמכם למה "כמעט" לא שומעים על האיש בכלל
והרמטכ"ל בפרט מרדכי מקלף ז"ל...??

על קצה המזלג, לידיעתכם, מסמך נדיר על מי הוא האיש !!

בן גוריון כותב למרדכי מקלף ז"ל, מכתב עם סיום תפקידו
כרמטכ"ל ב-6 לדצמבר 1953, המדבר בעד עצמו !!

תאריכון

אריק שרון 1953 – אריק שרון 2002
מאת: אורי מילשטיין

השנה וחצי של האינתיפאדה הנוכחית הוכיחו שצה"ל נלחם לא את המלחמה הנוכחית אלא עדיין את מלחמת ששת הימים. יש לו אנשי הנדסה קרבית מצוינים לפרק שדה מוקשים לדוגמא, אך לא לשמור במחסומים. כדי להתאים את צה"ל למלחמה הנוכחית לא די בשינויים אלא יש לחולל בו מהפכה, ושום ראשי ארגון אינם מחוללים ברצון וביודעין מהפכה תוך בתוך הארגון שלהם. לפיכך ראוי עכשיו ללמוד כיצד התחוללה בצה"ל מהפכת ה-101.

פעולות הטרור של הפלסטינים בשנים הראשונות אחרי מלחמת העצמאות מצאו את צה"ל בלתי מוכן ללוחמת טרור. בארבע השנים שבין 1949 ל-1953 נכשל צה"ל בכל מבצעיו. גדול הכשלונות היה קרב תל מותילה בעמק כורזים מצפון לכינרת, שבו נאלצה כל חטיבת גולני בפיקודו של מאיר עמית להילחם שבוע ימים נגד 60 חיילים סורים שהקימו מוצב בשטח ישראל. שלושת גדודי החטיבה שלמו בגלל תפקודם הלקוי בעשרות הרוגים עד שהסורים נסוגו.

במחצית השנייה של 1953 התחוללה בצה"ל מהפכה שהחזירה לו יכולת הלחימה. היתה זאת מהפכת 101, המהפכה היחידה בתולדות צה"ל, מהפכה שהיוותה מוטציה בסדר הנורמלי של תפקוד צה"ל. במרכזה של אותה מהפכה-מוטציה עמד רב סרן במילואים אריאל שרון שלמד אז היסטוריה ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התבקש על ידי מפקד חטיבת המילואים של ירושלים מישאל שחם לארגן פשיטה נגד מחבלים בכפר נבי סמואל מצפון לבירה. הפעולה נכשלה. שרון כתב דווח, ניתח את גורמי הכישלון והציע להקים בצה"ל יחידה מקצועית מיוחדת לפשיטות. מפקד החטיבה מישאל שחם הצטרף להמלצה ומסר את הדו"ח אישית לראש הממשלה ולשר הביטחון דוד בן גוריון . הרמטכ"ל מרדכי מקלף וראש אגם משה דיין התנגדו להקמת היחידה. בן גוריון כפה עליהם את הקמתה. בכך מילא בן גוריון את תפקידו במהפכה: הוא לא בלם אותה. ליותר מזה שום ראש ממשלה ושום ראש ארגון אינו מסוגל.

מחוץ לבן גוריון, שלושה אנשים חוללו את המהפכה: אריק שרון העניק לה את המנהיגות המבצעית, סגנו שלמה באום נתן את החשיבה המבצעית ובחיר לוחמיה, מאיר הר ציון תרם את החיילות המעולה שהיתה למודל בצה"ל עד היום.

יחידה 101 במשך פעלה ארבעה חודשים בלבד. בתקופה זאת היא בצעה בהצלחה את כל משימותיה וחוללה מהפך בתחומים אלה:
1. היא הקנתה לצה"ל את עקרון ביצוע המשימה בכל מחיר.
2. היא יצרה נורמות של שליטה מקצועית בנשק.
3. היא יצרה נורמות של מקצוענות הכרת שטח הפעולה.
4. היא יצרה נורמות של כושר סבל גבוה מאוד.

מהפכת ה-101 חוללה צבא לוחם, אך לא צבא חכם, שמפקדיו מבינים את הוויית הצבא והמלחמה, מפיקים לקחים, ומסוגלים להתאים את עצמם ואת הצבא לנסיבות המשתנות תדיר. החולשה בתובנות של ראשי צה"ל לא גבתה מחיר בלתי נסבל עד אחרי מלחמת ששת הימים. מאז אותה מלחמה הולך תפקודו של צה"ל ונעשה גרוע ממלחמה למלחמה: הוא הותש במלחמת ההתשה בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים, הוא כשל במלחמת יום הכיפורים, הוא בוזה במלחמת לבנון, הוא לא גיבה מטרות לאומיות באינתיפאדה הראשונה, הוא ברח מדרום לבנון, והוא לא מגבה מטרות לאומיות עכשיו.

כמו בשנים הראשונות, אחרי הקמת המדינה, צה"ל זקוק היום ובדחיפות למהפכה ואותה הוא לא מסוגל לחולל בעצמו, כי אם היה מסוגל היה עושה זאת מזמן. את המהפכה מסוגלים לחולל אנשים הנמצאים היום בשולי מערכת הביטחון, האריק שרונים, השלמה באומים והמאיר הר ציונים של שנת 2002. תפקידו של אריק שרון כראש ממשלה איננו לחולל את המהפכה, אלא לעודד אותה כפי שנהג בן גוריון. ההבדל בין ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל לבין ראש הממשלה הנוכחי, בתחום זה, הוא שבן גוריון הבין שאין הוא מבין את הוויית הצבא והמלחמה וחיפש אנשים כאריק שרון שיבצעו את השינוי. ראש הממשלה הנוכחי, לעומת זאת, ואיתו גם שר הביטחון פואד בן אליעזר והרמטכ"ל שאול מופז סבורים בטעות שהם מבינים מה יש לעשות כדי שצה"ל יוכל לגבות לאומיות. עד שהם לא יגיעו לדרגה הגבוהה של בן גוריון, הוא הרף הציב סוקרטס לפני אלפיים וחמש מאות שנים, וידעו שאין הם יודעים, לא תתחולל שום המפכה בצה"ל.
http://www.manhigut.org/hebrew/articles/milstein3.html

בקרוב ימלאו יובל שנים להקמת יחידה 101, כלומר כבר 50 שנה שאתה נמצא אישית במרכז המלחמה בטרור. אני לא יודע אם אתה זוכר את התאריך המדויק שבו נקראת על ידי מפקד חטיבת ירושלים, אלוף משנה מישאל שחם, להקים את יחידה 101. זה היה בקיץ 1953.
"בוודאי שאני זוכר. באותם ימים הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. לא הספקתי ללמוד הרבה, לצערי, והתקופה הקצרה הזו היתה בדיעבד פרק הזמן היחיד שבו הספקתי לטעום ולהרגיש חיים של סטודנט. לפני כן הספקתי להשתתף במלחמת השחרור כמ"כ וכמ"מ בחטיבת אלכסנדרוני, ואחרי המלחמה עד שנת 52' שירתתי כמ"פ באלכסנדרוני, מפקד פלוגת הסיור של גולני, קצין המודיעין של פיקוד מרכז וקצין המודיעין של פיקוד צפון. כלומר, עשיתי את כל הדרך בכל התפקידים, ולא ידעתי אז אם ארצה להמשיך בצבא או לאו. לכן התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית, ובמקביל שובצתי במערך המילואים כמג"ד בחטיבה הירושלמית. נכון, זה היה לפני 50 שנה, אבל בעצם את המלחמה בטרור התחלנו יותר מוקדם. הטרור החל לפני 125 שנה, ולא פסק אף פעם. אם אני רק לוקח את גוש המאורעות שהתרחשו בין השנים 1920 עד 1939, ואני לא מחשב פה את שנת 1933 שהיתה שנה של טרור, מדובר על קרוב ל-700 הרוגים ול-1,500 פצועים, מתוך אוכלוסיה יהודית קטנה ומאוד מאוד מצומצמת".
http://www.tam.co.il/6_9_2002/magazin1.htm

כך אחרי שורה של כישלונות גמלה ההחלטה להקים יחידה מיוחדת, יחידה 101, שתוכל לבצע בהצלחה את הפעולות מעבר לגבול.
היוזמה להקמת היחידה באה מלמטה, ההצעה הוגשה לרמטכ"ל, הרמטכ"ל היה אז מרדכי מכלף ז"ל ולשר הביטחון שהיה דוד בן גוריון ז"ל על ידי אל"מ מישאל שחם ז"ל, מפקד ירושלים באותה תקופה. אז הייתי סטודנט בירושלים ומפקד גדוד מילואים בחטיבה הירושלמית.
על רקע זה, החליט ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, לאשר הקמת היחידה. אני שמוניתי למפקד היחידה, האמנתי שניתן אמנם לפעול אחרת ולשנות את המצב מיסודו.
הקמתי את יחידה 101 באוגוסט 1953, מיד עם הקמתה החלו אנשיה בפעילות מבצעית. היחידה פעלה אז בתנאי סודיות מוחלטים והוכיחה תוך זמן קצר שאין משימה שלא תוכל לבצע
http://www.pmo.gov.il/NR/rdonlyres/65BDE15C-269A-4973-B6EF-557133660476/0/7023040152.doc.

אריאל שרון בתאריך 12/27/2004 11:26:36 PM
פעולות התגמול

כשאני קורא לעתים את מה שנכתב על פעולות התגמול של צה"ל בשנות החמישים, שעמדתי בראשן כמפקד יחידה 101 בצנחנים, אני מוצא כי רב המרחק בין תיאורי ההיסטוריונים החדשים לבין מה שחווינו וחיינו באותן שנים רחוקות. כדי להבין ולהעריך נכונה את תקופת פעולות התגמול יש לשפוט אותה לפי הכלים והאפשרויות שהיו בידינו בעת ההיא.

אני מבקש אפוא לשוב במנהרת הזמן אל השנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות ואל הרקע למדיניות פעולות התגמול. היישוב היהודי בישראל מנה כמיליון נפש וחצי בסך הכול ועמד מול גל מעשי טרור קשים, שבאו בעיקר מיהודה ושומרון (שהיו תחת כיבוש ירדן) ומרצועת עזה (שהייתה בכיבוש מצרים). צה"ל של אחרי מלחמת העצמאות, שניצח צבאות של שבע מדינות, עמד חסר אונים מול המצב שנתהווה.

ביסוד התפיסה של פעולות התגמול עמדה הכרתו של דוד בן-גוריון ושל חבריו להנהגה כי המדינה היהודית הוקמה כדי להחזיר ליהודים את הזכות ואת היכולת - שנמנעו מהם כאלפיים שנה והנתונות לכל מדינה ולכל עם נורמלי - להגן על עצמם בכוחות עצמם. הנהגת המדינה הכירה בכך שלישראל נכון מאבק ממושך וארוך שביסודו אי הנכונות המושרשת של מנהיגי ערב ועמי ערב להשלים עם זכותו המולדת של העם היהודי למדינה עצמאית במולדתו ההיסטורית.

משה דיין, רמטכ"ל צה"ל בתקופה ההיא, היטיב להגדיר את פעולות התגמול של אז בהרצאתו "פעולות התגמול כאמצעי להבטחת השלום" ביולי 1955: "משמעות פעולת התגמול היא כי ישראל רואה בהסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת והיא מורה את כוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם. זו פעולת עונש והתראה".

בשנת 1952 ובראשית 1953 הלכו פעולות הטרור והחריפו. לאחר ניסיונות כושלים לבצע פעולות תגמול התגבשה ההכרה כי לפעולות תגמול יעילות יש צורך בניסיון רב, בידע, באימונים מסודרים ובהתמדה.

היוזמה להקמת יחידה 101 באה מלמטה: היא הוגשה לרמטכ"ל מרדכי
מקלף ולשר הביטחון דוד בן-גוריון על ידי אל"מ מישאל שחם, שהיה מפקד ירושלים באותה תקופה. דוד בן-גוריון אישר את ההצעה ואני, שהייתי אז סטודנט בירושלים ומפקד גדוד מילואים בחטיבה הירושלמית, מוניתי למפקד היחידה החדשה.

הקמתי את יחידה 101 באוגוסט 1953 ומיד עם הקמתה החלו אנשיה בפעילות מבצעית. בתוך זמן קצר הוכחנו כי אין משימה שלא נוכל לבצע בהצלחה. שתי פעולות בולטות שבוצעו היו פעולת קיביה ופעולת חברון. לפעולות אלה הייתה השפעה מיידית על האויב. באזור לוד, שבו נגרמו אבדות רבות בנפש לאורך השנים, השתרר שקט שלא הופרע שנים רבות, והישג דומה הושג בירושלים.

בינואר 1954, על פי הוראתו של הרמטכ"ל משה דיין, מיזגתי את היחידה לגדוד 890 של הצנחנים.
פורסם ב-5.11.2003
http://www.notes.co.il/corinna/9125.asp
פעולות התגמול: כאלה היינו וכך ביצענו
מאת: אריאל שרון | | www.Nfc.co.il
http://nfc.msn.co.il/archive/003-D-3912-00.html?tag=11-31-59&au=True

הקמת ביריה בשלישית.
כאשר נודע דבר הרס ביריהע"י הצבא הבריטי במפקדת ההגנה באזור, יזם מישאל שחם- מפקד ההגנה בתל חי, את מבצע הקמת ביריה ג'. הוא ניצל את העובדה שמאות מבין האלפים שהעפילו לביריה לילה קודם לכן, עוד שהו בצפת ובאזור ביריה, והורה לכנסם ולעלות פעם נוספת לביריה. הם הגיעו למקום בזמן שטנקים בריטים עסקו עדיין בהרס המחנה. בין סלעים ישבו וחיכו עש שהצבא יעלם, כאשר נטשו הטנקים את השטח והגיעו אנשים נוספים, עלו על הנקודה ובמשך הלילה אור לי"ב אדר ב' הוקמה ביריה בשלישית.
http://www.kipa.co.il/education/show.asp?id=3562

.
.
תיקון חשוב:

גדוד 890, לא 801, בקטע משמאל לתמונה כתוב בשורה האחרונה: "התמזגה כעבור 5 חדשים עם גדוד 801 של הצנחנים".... צ"ל 890.
.
.
תזכורת:

מח''ט מיל' ירושלים המליץ לבן גוריון על הקמת יחידת ה-101
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#112

מרדכי מקלף ויחידה 101
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#97

מרדכי מקלף ז''ל האיש שחסר בתמונה בכלל.........
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#45

מה שהספיקה יחידת ה-101 בארבעה חודשים !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#44"

רחלי מרקו ממשיכה את מורשתו של מאיר הר ציון!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#36

''בסיועם של אריק שרון ומאיר הר-ציון הצליח.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#35

מאיר הר ציון קורא לימין להיאבק...............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#34

16. ''אום שמום'' אמירה שבאה בעקבות פעולות נועזות !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#16

צ'רלס אורד ווינגייט מורנו ורבנו..............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%E4%F8+%F6%E9%E5%EF#16

להיות מודע = לשרוד

בברכה
פ"ש

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל