ב-12 במאי 2003, התגלו¹ בתיק חקירתה של חנה סנש עדויות מזעזעות על חקירתה ועל האופן בו היא הוצאה להורג על ידי הנאצים. מפרטי התיק התברר כי לאחר שנורתה למוות על ידי כיתת יורים, גססה סנש וסבלה לאורך זמן רב עד שנשמה את נשימתה האחרונה. היום לפני 56 שנה הובאו עצמותיה לקבורה בהר הרצל בירושלים.

השירים והיומן
חנה סנש נולדה ב- 17 ביולי 1921 בבודפסש, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו שנפטר כבר בגיל צעיר. דמותו השפיעה מאוד על חנה כל ימי חייה. סנש למדה בבית ספר הונגרי והייתה תמיד מצטיינת. היא הרבתה בקריאה ולמדה לנגן בפסנתר וגם עסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית.

בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב-7 בדצמבר 1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי".

"כשהחלטתי לכתוב יומן היה מנוי וגמור איתי כי לא אקשקש בו בלי סוף על נערים, כדרכן של יתר הבנות, אבל...היומן שלי הולך ונעשה כשל כל הנערות הממוצעות..." (מתוך יומנה של חנה סנש 18.6.1936).
העלייה לארץ ישראל
סנש החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות, פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל כדי להתקבל, ובמטרה לעלות לארץ ישראל. לאחר קבלת האישור המיוחל מבית הספר עזבה סנש את ביתה בבודפסט ועלתה לבדה לארץ בספטמבר 1939.

"היום יום הולדתי, בת 18 אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול-ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה-ארץ ישראל". (17.7.1939)

לאחר שסיימה את לימודיה בנהלל, הצטרפה סנש בדצמבר 1941 לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה למדו עד מהרה את אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.
קורס בצנחנים
"תשע שעות ביום אני עומדת ומכבסת, אני שואלת את עצמי האם באמת זהו תפקידי?...אני מרגישה בי כוח בלתי מנוצל" (2.1.1942)

ב- 8 בינואר 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה חנה סנש ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא חלמה להציל יהודים רבים בהונגריה, ובעיקר את אימה ולכן פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה.

סנש עברה מבחנים ובדיקות ולאחר מכן עברה קורס עם קבוצת צנחנים שהתאמנה לקראת צניחה על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה סנש לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה את קורס הצניחה והייתה מוכנה לקראת השליחות לאירופה.

בינואר 1944 הגיעה סנש עם 26 צנחנים לקהיר, ובמרץ 1944 הוטסו לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול.

ארונה של חנה סנש מוצאת מהספינה. נמל חיפה (לעמ)

"אשרי הגפרור"
יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה סנש את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים. במקום זה נשארה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה.

בתקופה זו התעורר ויכוח בין הצנחנים האם לבטל את המשימה או להמשיך הלאה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן. הרוב קבע שיש להמשיך. מתוך 27 הצנחנים שחדרו להונגריה, שבעה לא חזרו וביניהם חנה סנש ז"ל.

"חברים יקרים. בים, ביבשה, באוויר במלחמה ובשלום, אנחנו כולנו הולכים למטרה אחת. כל אחד מאיתנו יעמוד על מקומו-אין הבדל בין תפקיד לתפקיד. אזכור אתכם הרבה, כי זה הדבר שייתן לי כוח" (מכתב אחרון של חנה לחברי הקיבוץ, אותו כתבה בטיסה מאיטליה בדרכה לצנוח ביוגוסלביה)

פלישת הגרמנים ב- 19 במרץ 1944 הקשתה עוד יותר על התוכנית להסתנן להונגריה, אך בכל זאת עברו הצנחנים בקבוצות נפרדות את הגבול. רואבן דפני, שהיה בין הצנחנים כתב על חנה: "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול...".

לדבריו, "דעתה הנחרצת של סנש הייתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה". בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה בגבול כתבה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי ראובן דפני.
הפגישה עם אמה בכלא ההונגרי
ב- 9 ביוני 1944 עברה סנש בחשאי את הגבול ונתפסה באותו יום בכפר סמוך לגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר אזורי והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להוציא מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שאיתה. חנה סנש לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה שוב ושוב.

כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה, קטרינה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה.

האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.

ב- 28 באוקטובר 1944 החל משפטה של סנש. היא הודתה כי באה להונגריה כדי להציל יהודים והטיחה דברים קשים בשופטים והביעה בתוקף ובאומץ את אמונתה כיהודיה. ב- 7 בנובמבר 1944 הועברה לבית סוהר אחר והוכנסה לתא הנידונים למוות.

מסע ההלוויה של סנש. קיבוץ מכמורת (לעמ)

ההוצאה להורג מול כיתת יורים
בתיק החקירה שהובא לארץ ב-2003, על ידי שר המשפטים אז יוסף (טומי) לפיד, נמצאה עדותו של קצין הונגרי שהעיד כי צפה ברציחתה של סנש ושהוצע לה לבקש חנינה, אך היא לא הסכימה לעשות כן ואמרה: "אני לא מבקשת חנינה מרוצחים".

ב- 7 בנובמבר 1944, בשעה 10 בבוקר, הובלה חנה סנש לחצר הכלא, לפינת הכנסייה הקטנה שבחצר. לא נערך לה טקס הכבוד האחרון הניתן למוצאים להורג. בשעה שעמדה מול החיילים היורים סרבה לכסות את עיניה.

מתיק החקירה עלה כי כיתת היורים כשלה במשימתה ופצעה את חנה סנש שהושארה במקומה מתבוססת בדמה. מתברר כי היא שכבה שם שעות ארוכות כשהיא פצועה, עד שלבסוף נשמה את נשימתה האחרונה.

קברה של חנה סנש בהר הרצל בירושלים (לעמ)

"אמא אהובה"
חנה סנש נקברה בבית הקברות היהודי בבודפסט, לא הרחק מקבר אביה. כעבור זמן מה קיבלה אמה של חנה פתק, שכתבה בתה ימים אחדים לפני ההוצאה להורג: "אמא אהובה! רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. וסליחתך אבקש אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין כאן צורך עוד במילים... באהבה אין קץ - בתך".

שש שנים לאחר מותה, ב-26 במרץ 1950, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביתה של סנש, בשדות-ים שבקיסריה, צנחו צנחנים והניחו זרי פרחים על ארונה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חבריה של חנה וראשי האומה, הניחו זרים על קברה.

בשנת 1993 ביקר בישראל שר המשפטים ההונגרי, ואז סיפר טומי לפיד לשר ההונגרי כי העוול ההיסטורי לא תוקן ופסק הדין נגד חנה סנש לא בוטל. עם שובו להונגריה כינס השר את בית הדין העליון הצבאי ואז בוטל סופית פסק הדין.

"יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זיכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו. אורות אלה, המבהיקים בחשכת הלילה, הם הם שמראים לאדם את הדרך". (מתוך דבריה של חנה סנש)

אמה של חנה סנש מקבלת אות גבורה מהנשיא זלמן שזר. 1968 (לעמ)

לזכרה של חנה
חנה סנש השאירה אחריה יומן וכתבים אחרים, בהם מחברת שירה "ללא שפה". בין שיריה הנפוצים ביותר - "אשרי הגפרור", שהולחן ומושר על ידי רבים. שירה האהוב ביותר הוא "הליכה לקיסריה" ("אלי, שלא ייגמר לעולם") שאותו כתבה בקיסריה ב- 1942, שיר שהולחן על ידי דוד זהבי.

חברי שדות ים הקימו בקיבוץ כבר בשנות החמישים בית לזכרה שנקרא "בית חנה סנש". בבית ניתן למצוא תצוגה צנועה מעזבונה (שירים, מחזות, מכתבים , יומן אישי) וכן אולם הנצחה ובו חזיון אור קולי ומרכז למידה לתלמידים. קיבוץ יד חנה בעמק חפר, שנוסד על ידי גרעין דרור הבונים מהונגריה, קרוי על שמה של חנה סנש. בנובמבר 1999 הוקם אתר אינטרנט² ונפתחה עמותה לזכרה של חנה סנש, על ידי בני משפחתה.

1. עדויות מזעזעות על פרשת מותה של חנה סנש
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=64965&sid=16

2. אתר אינטרנט חנה סנש
http://www.hannahsenesh.org.il/documents/framesetheb.html

http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=178672&sid=16