אבו ''שמפניה'' רץ לראשות מועצת מבשרת ירושלים !!  

@ מצ"ב הקישור לכתבה במעריב שלעיל...:-
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/102/294.html

@ מצ"ב הקישור לכתבה הנ"ל...:-
http://www.politicsnow.co.il/mags/010816/0108161.html

העיין השביעית: "יוניטד פרס."
http://www.the7eye.org.il/articles/pages/article0303.aspx

יונייטד פרס
מאת: יאיר שלג | תאריך פרסום: 01/05/1996

הביוגרפיה התקשורתית של שמעון פרס מעידה על יחסים צמודים עם העיתונות. דומה שהוא היה הפוליטיקאי הישראלי הראשון שהצליח ליצור סביבו חבורת עיתונאים אוהדת שליוותה אותו כל חייו הציבוריים. השבועון "העולם הזה" היה בין יריביו הבודדים בכלי התקשורת. נקרולוג

כמו כלל הביוגרפיה הציבורית הארוכה שלו, ידעה גם הביוגרפיה התקשורתית של שמעון פרס, ראש הממשלה המודח, הרבה תהפוכות, הרבה עליות והרבה מורדות. כמעט מראשית דרכו הציבורית דאג לטפח עיתונאים מקורבים והכיר בחשיבותו של הטיפול הזה. ישעיהו (שייקה) בן-פורת, לשעבר הכתב הפוליטי הבכיר של "ידיעות אחרונות", היה אחד מן המקורבים הללו. באוטוביוגרפיה שלו, "עט להזכיר", סיפר בן-פורת ש"פרס היה פתוח מאוד לתקשורת ואפילו נטה לחשוף את קודש הקודשים – מערכת הביטחון... הוא היה אולי ראש וראשון בממסד המפא"יי, שבכלל הבין את מקומה וחשיבותה של התקשורת במאבקים דמוקרטיים". יחד עם זאת, מתחילת דרכו היה פרס דמות שנויה במחלוקת מבחינה ציבורית ותקשורתית גם יחד, כשלא תמיד ברור מהי הביצה ומיהי התרנגולת במערכת היחסים הזאת.

שתי עובדות שהצטרפו זו לזו גרמו לחשדנות הציבורית והתקשורתית כלפי פרס, יחס שילווה אותו לכל אורך דרכו הציבורית. האחת – העובדה שבגיל צעיר ביותר, 29, מינה אותו דוד בן-גוריון למנכ"ל משרד הביטחון, לאחר שכבר הספיק לעסוק בשליחויות של רכש בטחוני ולכהן כמשנה למנכ"ל. חסותו של "הזקן" גם העניקה לו ביטחון עצמי ומרחב להתעמת עם זקני מפא"י, בעיקר עם שרי החוץ משה שרת וגולדה מאיר, ולכרסם בתחומי פעילותם. תהליך זה לא הוסיף לו אהדה – לא אצלם ולא אצל העיתונאים המקורבים להם.

הגורם השני שהוסיף לחשדנות כלפי פרס היה העובדה שפעילותו כמנכ"ל המשרד, בשנות החמישים, התמקדה בעיקר בעניינים חשאיים ובטוויית קשרים סודיים: קשרי הרכש הבטחוני עם צרפת, המגעים עם בריטניה וצרפת שהובילו למבצע קדש ובניית התעשיות הבטחוניות והיכולת הגרעינית של ישראל. אלקנה גלי, שכיהן ככתב "דבר" בפריז באמצע שנות החמישים והיה מן העיתונאים הראשונים המקורבים לפרס, הרבה לתאר את פעילויותיו: בשל מגבלות הצנזורה עשה זאת תחת הכינוי "האיש בחליפה הכחולה", צופן מוסכם לאיש שהכל ידעו מיהו. גלי חשב, מן הסתם, שהוא מוסיף בכך תהילה לפרס, אבל מותר לשער שהכינוי המסתורי הזה תרם ליצירתו של דימוי תככני ואפל, לפחות אצל קוראים מסוימים.

מי שהרבה במיוחד לתקוף את פרס היה "העולם הזה" של אורי אבנרי. "העולם הזה" תיעב את הממסד המפא"יניקי כולו, אבל תיעוב מיוחד היה שמור אצלו לבן-גוריון ולנאמניו במערכת הביטחון, שבשלטונם הריכוזי ראה סכנה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי. את הש"ב (כינויו דאז של השב"כ), למשל, הוא כינה דרך קבע "מנגנון החושך". הש"ב אמנם היה בניהולו של איסר הראל, עמית יריב של פרס, אבל גם פרס ספג לא מעט מנחת לשונו של "העולם הזה" בשל קרבתו לבן-גוריון ועיסוקיו הבטחוניים-חשאיים.

באותם ימים נחשב "העולם הזה" אצל רבים לעיתון היחיד שבו ניתן לקרוא את כל האמת על הממסד, ומעמד זה תרם מאוד ליוקרתו. כמה מהעיתונאים הבולטים ביותר של ישראל הצעירה החלו בו את דרכם. עד כדי כך היה מעמדו בולט, שהש"ב של איסר הראל נחלץ להקים עיתון סנסציוני מתחרה בשם "רימון", שייצג את השקפות הממסד ותקף את אבנרי ושותפיו. למרות שהראל לא נחשב לידידו של פרס ואף התעמת איתו על עמדות וסמכויות, הרי שמעצם תמיכתו של "רימון" בממסד הבן-גוריוני הוא הגן, בין השאר, גם על פרס. ואולם, תקופת חייו של השבועון לא היתה ארוכה.

ההתמקדות הציבורית הגדולה בפרס החלה במחצית הראשונה של שנות השישים, כאשר היה כבר חבר כנסת וסגן שר הביטחון. שנים אלה היו כולן תחת צל הסערה הגדולה של פרשת לבון. מזכיר ההסתדרות, פנחס לבון, תבע מבן-גוריון לטהר אותו מאשמת האחריות לפרשת "עסק הביש" בקהיר של 1954 (סדרת פיצוצים במוסדות בריטיים ואמריקאיים שנועדה לסכסך בין שתי מדינות אלה ובין מצרים), שהתרחשה בזמן כהונתו כשר ביטחון. הסתעפות הפרשה יצרה קרע בין ההנהגה הוותיקה במפא"י (לוי אשכול, גולדה מאיר, זלמן ארן ופנחס ספיר) לבין בן-גוריון ונאמניו, בעיקר פרס ומשה דיין. פרס היה מנכ"ל משרד הביטחון בזמן האירועים הללו; דיין כיהן כרמטכ"ל, לבון הטיל על בן-גוריון ואנשיו את האחריות לקנוניה שטפלה עליו את האשמה; ובפרס שוב דבקה, לפחות בעיני אותם חלקים מן התקשורת והציבור שהאמינו ללבון, תדמית התככן וזומם המזימות.

כשם שהפרשה חצתה את מפא"י והסעירה את הציבוריות הישראלית כולה, כך חצתה - בצורה שאיש אינו זוכר כמותה - גם את העיתונות. שני המחנות הנצים טיפחו עיתונאים מקורבים שלהם הדליפו השמצות ומידע, חלקו מדיונים סודיים, שעד אז נחשבו חסינים מהדלפות. תומכיו העיקריים של לבון היו כמה מבכירי "מעריב" - שלום רוזנפלד, שמואל שניצר ודוד לזר – והדבר נתפס כהתייצבותו של העיתון כולו, שהיה אז הנפוץ והמוביל ללא עוררין בין עיתוני ישראל, כנגד בן-גוריון ובעד יריביו, לבון ואשכול.

את העיתונות של הצד השני טיפח בעיקר פרס. בן-גוריון מעולם לא ייחס חשיבות רבה לתקשורת והיה רחוק מלטפח יחסים קרובים עם אנשיה. דיין בחל בעבודה האפורה שמאחורי הקלעים. המומחיות בתחום הזה היתה של פרס. אז הוא החל לטפח שורה של עיתונאים מקורבים, ביניהם שייקה בן-פורת מ"ידיעות אחרונות", שהכיר את פרס והעריך אותו עוד מימי כהונתו ככתב בפריז, כאשר פרס עסק שם בעסקאות הרכש; מירה אברך, רכילאית העיתון, שטורה נחשב בין מקדמי התפוצה הגדולים של "ידיעות"; יואל מרקוס, אז הכתב הצבאי של "דבר"; וחגי אשד, גם הוא איש "דבר" ונאמן מובהק של בן-גוריון, שלפי בקשתו אף כתב מחקר מיוחד בשאלה "מי נתן את ההוראה". גם דב יודקובסקי, האיש החזק ב"ידיעות אחרונות", נחשב מקורב מאוד לפרס.

http://www.the7eye.org.il/SiteCollectionImages/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9F/374/3_sheleg.jpg
איור: צחי פרבר

בן-פורת, מרקוס ואשד זכו לשיחות תדרוך ממושכות עם פרס ושמעו הדלפות רבות מפיו. מאמריהם ביטאו במידה רבה את גרסתו הוא לאירועים. בן-פורת מעיד על כך בספרו האוטוביוגרפי, ואילו שבתי טבת - בעצמו מנאמני בן-גוריון ומקורב לאנשיו, אם כי יותר לדיין מאשר לפרס – מספר בספרו על פרשת לבון כיצד איפשר פרס למרקוס לקרוא בלשכתו סטנוגרמות מלאות מישיבת ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. ההתגייסות הזו גרמה ל"העולם הזה" לכנות את חבורת העיתונאים המקורבת בכינוי הלעגני "יונייטד פרס" – מטבע לשון שדבק אחר כך גם בעיתונאים שהתקרבו לפרס בתקופות אחרות.

מעמדו של פרס בתקשורת במחצית הראשונה של שנות השישים היה, איפוא, בעל אופי מתגונן. פנחס יורמן, שסייע לו כדובר באותם ימים במשרד הביטחון, אומר בכל זאת כי "ההתקפות עליו גם טיפחו את מעמדו הציבורי, מעבר למעמד הממשי שהיה לו באותה תקופה".

ב-1965, כשעזב פרס את תפקידו הממלכתי ופרש עם בן-גוריון לסיעת רפ"י, הוא החל לטפח את אזכורו בתקשורת על בסיס יוזמה עצמית, ובהקשרים חיוביים יותר. הוא מינה את פנחס יורמן לדובר המפלגה, וזה דאג להחדיר עוד ועוד ידיעות על פעילות הבוס שלו לעיתונות. בשיחה שקיימנו לצורך כתבה זו סיפר יורמן כי הטכניקה שלו היתה "להבליט הצהרות של פרס שהיה להן פוטנציאל תקשורתי, ובמיוחד להדגיש את הקהל הרב שמילא את האולמות בהופעותיו. ב"ידיעות" הבליטה מירה אברך את פרס בהתנדבות בטור שלה. התוצאה של כל המאמץ הזה היתה ש"העולם הזה" הדביק לפרס כינוי נוסף, שנשאר חרות בזיכרון הציבורי: "שמעון פרסומת". "העולם הזה" גם ידע לצטט את עמיתיו של פרס בהנהגת רפ"י, שזעמו על הבלטת היתר שמעניק לו דובר המפלגה בכלי התקשורת.

עם זאת, יש להדגיש שהדמות הבולטת בין נערי בן-גוריון היתה דווקא זו של דיין. הוא זה שנהנה מתהילת המצביא של מבצע קדש ומכריזמה ציבורית ותקשורתית טבעית, בשעה שפרס, האיש מאחורי הקלעים, נאלץ להסתייע במניפולציות של דובר כדי לזכות בסיקור תקשורתי. יחסי הכוחות האלה בלטו עוד יותר לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, כשדיין - שמונה לשר הביטחון שבועות ספורים לפני המלחמה, בין היתר בהשתדלותו של פרס – זכה בעיקר התהילה. מאז ועד לאחר מלחמת יום כיפור לא ניתן כלל לדבר על "מחנה פרס" בתקשורת, אלא רק על "מחנה דיין" – שלא היה מחנה מבוטל כלל וכלל. בלטו בו במיוחד אנשי "הארץ", ובכללם עורך העיתון גרשום שוקן.

בשעה שדיין היה שר הביטחון הנערץ, נאלץ פרס להסתפק בתפקיד שר בלי תיק; אחר כך קיבל את תיקי התחבורה, הדואר (הוא מיהר לשנות את שם המשרד ל"משרד התקשורת") וההסברה. מצד שני, נתן "הארץ" את תמיכתו לרפ"י כולה ולרפורמות שהציעו אנשיה בשם הממלכתיות והמודרניות, ומן התמיכה הזו נהנה גם פרס. גם במשרדים האפורים שבהם כיהן כשר, ידע פרס להשמיע תוכניות והצהרות דרמטיות שזיכו אותו בתשומת לב מסוימת. זכורה במיוחד הצהרתו בדבר "מכונית לכל פועל" וההכרזה על בניית התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, שבנייתה הסתיימה לבסוף רק באמצע שנות התשעים.

המצב השתנה לחלוטין לאחר מלחמת יום כיפור, שהורידה את דיין מגדולתו באחת והפכה אותו ממוקד של הערצה ליעד של שנאה ובוז ציבורי. אז חש פרס שאמנם הגיעה שעתו להתקדם למרכז הבמה. כשהודיעה הנהגת המפלגה הוותיקה על בחירתה ביצחק רבין כמועמד לראשות הממשלה לאחר גולדה, נוכחה ההנהגה להפתעתה שפרס מציג גם את מועמדותו. עד אז, גיבשו ההנהגות מועמדים מוסכמים. הוא כפה על רבין ניצחון דחוק ואת מעמדו כמספר שתיים, בתפקיד שר הביטחון.

ממשלת רבין הראשונה נכנסה לספרי היסטוריה כתקופת העימות הגדול בין רבין לפרס. פרס לא נמנע מעימותים חזיתיים עם רבין בסוגיות מדיניות, שהעיקרית שבהן היתה תמיכתו של שר הביטחון במתנחלי עפרה וסבסטיה לעומת התנגדותו של ראש הממשלה. יתרה מזו, הוא טיפטף שוב ושוב לתקשורת, באמצעות מקורביו העיתונאים, את חוסר הערכתו לרבין ואת דעתו בדבר אי-התאמתו לתפקיד ראש הממשלה. עיתונאי שהיה מקורב לרבין באותה תקופה טוען שבמאבק התדמיות בין השניים בלטו מאוד נסיונו הפוליטי העשיר של פרס ומיומנותו ביצירת קשרים עם עיתונאים ובתדרוכם, לעומת היותו של רבין טירון בתחום זה.

העיתונאים הבולטים מבין מקורבי פרס באותה תקופה היו בעיקר אנשי "הארץ". הבולט שבהם היה הכתב המדיני, מתי גולן, לימים עורך המשנה של העיתון; הכתב שקדם לו ועבר לכהן כשליח בארה"ב, דן מרגלית; העורך הכלכלי, אברהם שוייצר, שהיה קודם לכן פעיל מוצהר ברפ"י; וכן שני הידידים הוותיקים - שייקה בן-פורת מ"ידיעות אחרונות" וחגי אשד מ"דבר". דוברו של פרס במשרד הביטחון היה נפתלי לביא, גם הוא איש "הארץ" לשעבר, שהיה בקיא ומנוסה במגעים עם העיתונות והכיר היטב את מערכת היחסים הפנימיים בתוכה.

רבין חש שפרס מגייס עיתונאים בכירים נגדו, והדבר הוליד את הכינוי המפורסם "חתרן בלתי נלאה" – כינוי שהומצא דווקא בידי סופר הצללים דב גולדשטיין, אך זכה להסכמתו הנלהבת של רבין. קשריו של פרס עם העיתונות עוררו אל רבין את החשד שפרס וסביבתו אחראים לשני הסקופים הגדולים שהזיקו לרבין: הדלפת הפרוטוקולים של שיחות קיסינג'ר בזמן המשא-ומתן על הסכמי הביניים, פרסום של מתי גולן; ופרשת חשבון הדולרים, שחשף דן מרגלית. גולן ומרגלית מכחישים את החשדות האלה וקובעים שבשני המקרים לא היו פרס ואנשיו המקור לסיפור. ובכל זאת, העובדה שכך חשב רבין מלמדת משהו על עוצמת הקשר שהיה לפרס עם העיתונאים המקורבים לו.

ראוי לזכור את התבטאותו של מתי גולן לאחר הפסדו של פרס לרבין בהתמודדות לקראת בחירות 1977 (לפני ההתפטרות בגלל פרשת הדולרים): "שלוש שנות כתיבה אובייקטיבית בזכות פרס ירדו לטמיון" – משפט שנכנס ללקסיקון האמרות של העיתונות הישראלית. גולן אינו מכחיש שאמר את הדברים. הוא מציין שהמשפט נאמר בהומור, אבל מוסיף: "זו בהחלט היתה דעתי האובייקטיבית. התחלתי את התקופה דווקא כרביניסט, ומה שקירב אותי לפרס היה תחושתי האובייקטיבית, שכמובן נתתי לה ביטוי, שרבין לא מתאים לתפקיד. הוא עשה שורה של טעויות קשות, וגם היה עצבני מאוד".

מהפך 1977 מביא את מפלגת העבודה, כשפרס בראשה, לשנת חורף באופוזיציה. באופן טבעי, העיתונות עוברת להתמקד בממשלה. בצוות העוזרים שמגבש פרס לצורך שיקום המפלגה בולטים שניים שיש להם הבנה רבה בתקשורת: האחד – עיתונאי לשעבר ב"דבר" בשם יוסי ביילין, והשני - עיתונאי לעתיד ב"הארץ" בשם גדעון לוי. שניהם, יחד עם המודעות התקשורתית הרבה שטיפח פרס עצמו עם השנים, פועלים לשיקום המפלגה. משמעות השיקום הזה היא, בין היתר, יצירת דימוי רענן ומתחדש בהנהגתו של פרס.

הידידים הוותיקים ממשיכים לסייע: מירה אברך מרבה כל-כך לסקר את פרס ואת כל הקשור בו בטור הרכילות שלה, עד שנחום ברנע כותב ב"דבר" ש"פרס הוא הפוליטיקאי הראשון שרץ לראשות הממשלה על גבי המנדט של מירה אברך". מתי גולן מחבר, לקראת בחירות 1983, את הביוגרפיה של פרס, למרות שמדובר באדם המצוי במיטב שנותיו ובעיצומה של פעילותו הציבורית. הביוגרפיה נפתחת בסופו של דבר בתיאור ליל האכזבה הגדול, שבו כבר הוכתר פרס כ"ראש הממשלה הבא", עד שהתברר שמדגם הטלוויזיה היה שגוי ושעל פרס נגזר להישאר באופוזיציה.

התיאור המלודרמטי של תחושות פרס באותם רגעים מעיד לא רק על אופיה של הביוגרפיה אלא על יחסו המעריץ בכלל של העיתונאי גולן לפוליטיקאי פרס. וכך הוא כותב: "גדול היה הפיתוי להפנות עורף לכל זה – למאבקים, לעסקנים, לציבור כפוי הטובה... אם מבנהו הנפשי של שמעון פרס היה כזה, לא היו לישראל תעשייה אווירית, צבא מצויד כהלכה, כור אטומי ומבצע אנטבה, חוסנו הנפשי ניזון מקשיים, מתעצם מאובדן סיכויים, מתחשל מול אתגרים...".

יש לומר, עם זאת, שיחסה של כלל התקשרות הישראלית לפרס עובר באותן שנות אופוזיציה מטמורפוזה חיובית. מעתה לא ניכרת רק קבוצה מצומצמת של עיתונאים מקורבים; התקשורת שלאחר מלחמת יום כיפור נוטה בהדרגה מתמדת שמאלה, לעבר גישה אנטי-ממסדית כללית. לאחר ימי החסד שזוכה להם מנחם בגין בעקבות השלום עם מצרים, באה מלחמת לבנון – והביקורת התקשורתית גואה. מטבע הדברים, מוצג היריב פרס באור מחמיא הרבה יותר.

היחס החיובי לפרס גובר, כאשר ב-1984 מכוננת ממשלת האחדות; פרס, ראש ממשלה ברוטציה, מוציא את צה"ל מלבנון ומשקם את הכלכלה ההרוסה. עכשיו זוכים כל הדימויים השליליים לשעבר לפרשנויות חיוביות: איש "התככים מאחורי הקלעים" הופך למי שמול כל בעלי המלים הגדולות והכריזמות בגרוש מצליח - דווקא הודות לסבלנותו האינסופית ונכונותו לעבודה אפורה – לקשור את כל הקצוות למעשים גדולים.

זה היחד שמלווה את פרס בכל שנות ממשלת האחדות. אבל בתקשורת כמו בתקשורת, הערכות חיוביות ושליליות הן עניין זמני המשתנה בהתאם לכרוניקה המתחלפת. "התרגיל המסריח" של 1990 והניסיון (שנכשל) לפרק את ממשלת האחדות ולהופכה לממשלה צרה בראשות פרס שוב משנים את היחס כלפיו. הפעם, לא רק עצם המזימה נתון לביקורת אלא בעיקר כשלונה. פרס מתחיל לקבל את תדמית המפסידן הנצחי: מישהו שמפלגת העבודה חייבת להחליפו ב"מועמד אלקטבילי" (כלומר, רבין), אם היא חפצה לחזור לשלטון.

יואל מרקוס, לשעבר מקורב לפרס שהפך נכון לאותו זמן מקורב לרבין, הוא רק דוגמה אחת לשינוי המגמה. מאפריל 1990 ועד שרבין גובר על פרס בתחילת 1992, הוא חוזר על אותה קריאה לפרס: "לתת לאחרים הזדמנות לנסות במקום שהוא נכשל בארבע מערכות בחירות". לקראת ההתמודדות בין פרס לרבין חוזרת על עצמה נימה זו אצל מרבית הפרשנים ובעלי הטור, לרבות כאלה שנחשבו במשך זמן רב למקורבי פרס מובהקים. גם שייקה בן-פורת הציע לפרס, בשיחה אישית אמנם, הצעה דומה ("רמזתי לו בצורה חברית") והופתע לגלות שפרס אינו מתלהב: "כשנפרדנו העיר הערה שלא היתה במקומה, משהו ברוח 'הגם אתה, ברוטוס?'".

בממשלת רבין השנייה שב פרס וקיבל מעמד של מספר שתיים, הפעם בתפקיד שר החוץ. בסיבוב הזה יחסיהם שונים לגמרי: רבין מנוסה הרבה יותר בעניינים פנים מפלגתיים ותקשורתיים, ופרס מצדו מחליט להוריד פרופיל בעימות הפנימי ולהתמקד לגמרי בעניין הלאומי-מדיני: קידום תהליך השלום.

לא רק שההדלפות והתדרוכים נגד רבין נעלמו לגמרי, אדרבה, גם כשפרס נשאל בראיונות ובשיחות רקע על הנושא הזה, הוא מקפיד להדגיש באוזני העיתונאים ש"בקדנציה הזו מצב העניינים שונה לחלוטין, ואנחנו עובדים יפה מאוד יחד". אגב כך הוא מסגיר את העובדה, שבממשלת רבין הקודמת היחס אכן היה שונה; אחרי ככלות הכל, אולי דימוי החתרן שדבק בו אז לא היה משולל יסוד. יש עיתונאים שגם בתקופת כהונתה של ממשלת רבין השנייה שמעו ממנו או ממקורביו דברי הסתייגות מראש הממשלה, בעיקר ברגעים שבהם חלק על עמדותיו במשא-ומתן לשלום. אבל בדרך כלל שידר פרס הרמוניה ביחסיו עם רבין.

לאחר הירצחו של רבין, זכה פרס לגמול על הנאמנות שגילה במהלך הקדנציה ונהנה מתמיכה תקשורתית כללית כ"אבי האומה", בכיר מדינאי ישראל, בעל החזון והסבלנות שצירוף תכונותיו הופך אותו ליחיד המסוגל להביא את ישראל לחוף מבטחים. התמיכה שזכה לה פרס בתקשורת הישראלית בהתמודדות מול בנימין נתניהו היתה כמעט מקיר לקיר – תופעה שלא הועילה לו בקלפי. לאחר כשלונו על חודם של כמה עשרות אלפי קולות ופחות מאחוז אחד, שוב חזרה התקשורת לתאר אותו כלוזר הנצחי.

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הנשר נוחת השבוע !!
המערכת הפוליטית במבשרת כוססת ציפורניים בהמתנה מורטת עצבים לדבריו של המועמד מס´ 1 לתפקיד ראש המועצה הבא- כרמי גילון מגיע ביום שישי השבוע, ורשימת המצטופפים לשיחה איתו כבר מזכירה רשימת חולים בקופת חולים, לכולם הראש קצת כואב, הפני מעט מיוסרות , אבל כל מה שהם רוצים זה מספר דקות עם המועמד מס´ 1 להיות ראש המועצה שלנו… רק שיחליט!

ראש השב"כ לשעבר , יגיע כאמור ביום שישי , ונקבעו לו פגישות בשלושה ימים דחוסים ומרתוניים.

סיעת מא´ , בראשות ראש המועצה לשעבר, אלי מויאל, התכנסה בשבוע שעבר בביתו של מר מויאל למפגש הגיעו כ- 50 איש מכל הציבוריות במבשרת. הפגישה היתה חברתית פוליטית אך ללא כל הצהרות מיוחדות בעניין ריצה לראשות המועצה , גם כאן כולם כי מחכים לנחיתתו של "הנשר" שיגיע בסוף השבוע, יפגש עם כל העולם וכשהוא יחליט על ריצתו , תצא הסיעה בהצהרה. גם בליכוד ממתינים , אבל כאן כבר מכינים את הדרישות והתניית , הסיעה החליטה כי בעקרון היא תתמוך בכרמי גילון לראשות המועצה וזאת על אף כהונותו של ראש המועצה דני עזריאל שהוא איש ליכוד. בדיונים מוקדמים עם עזריאל , לא הוסכם על סיעה משותפת ולכן רואים עצמם הליכודניקים משוחררים ממחויבות לתמוך בראש המועצה. ראשי הסיעה מעריכים כי כרמי גילון יתרום הרבה יותר לישוב ולכן יתמכו בו, אריה שמם, האיש החזק של הליכוד בישוב, אמר לי השבוע כי התנאי היחיד יהיה : מחוייבים של מר גילון לקדנציה שלמה, לפחות 5 שנים ולא בריחה מהתפקיד אחרי שנתיים שלוש "ראשות המועצה במבשרת היא לא תקופת המתנה לתפקיד ממלכתי אחר, אם מר גילון יתן לנו ערבויות בנושא, נתמוך בו"!

חבר המועצה איקי יעקב הודיע גם הוא השבוע כי יתמוך בכרמי גילון לתפקיד: "הוא האיש המתאים שבמבשרת צריכה בתקופה הזו".

ועכשיו לסקרים, השבוע התרוצצו סקרים רבים מטעם הליכוד, העבודה וראש המועצה, תושבים רבים קיבלו טלפונים ונתבקשו לספר על נטייתיהם הבולטים אם היו צריכים לבחור היום את המועמד לראשות המועצה, לא היה קל לדלות את הנתונים המדוייקים , כי כל מזמין שמר את המספרים קרוב לחזה אל ה אם כן הם החמיאו לו. אנחנו עשינו את העבודה שלנו והתוצאות שהתקבלו הם כדלקמן:

ותיקים קסטל + מבשרת חדשים סה"כ משוקלל
כרמי גילון 47% 70% 58%
דני עזריאל 25% 15% 20%
אלי מויאל 24% 5% 14%
חביב לוי 4% 10% 7%
סה"כ 100% 100% 100%

מהנתונים עולה בברור כי אם רק יחליט כרמי גילון יהיה ראש המועצה הבא
של מבשרת .

התגובות: ראש הסיעות סירבו השבוע להתייחס לסקרים או להערכות הפוליטיות הללו: "עדיין מוקדם ועד שאין החלטה מי רץ או מתי בדיוק הבחירות , חבל לבזבז אנרגיה.

@ להלן: המקור !!
http://www.mevaseret.com/magazine/main.asp?id_story=16

מחברים:איל ינון
שנת הוצאה: 1999

קובץ זה הוא תוצר של יום עיון ייחודי שנערך בפברואר 1998 על ידי המכון להשתלמות פרקליטים ויועצים משפטיים במשרד המשפטים והמכון הישראלי לדמוקרטיה. במסגרתו התכנסו בכירי מערכת אכיפת החוק בישראל, בראשם, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה ומפכ"ל המשטרה וכן בכירי הפרקליטות הצבאית ובכירים מהשב"כ, לדיון משותף עם אנשי אקדמיה ומעשה באחד הגורמים המרכזיים לקיטוב בחברה הישראלית: השסע בין הימין לשמאל והשלכותיו על מערכת אכיפת החוק בישראל.

עד לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בשל הרצון להימנע מפגיעה בחופש הביטוי, ומתוך אמונה בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, לא הושם דגש על אכיפה פלילית בכל הנוגע לעבריינות הסתה והמרדה. מאז הרצח, תרה מערכת האכיפה אחר דרכה בסבך מציאת האיזון הראוי בין חופש הביטוי, שהוא לב ליבו של המשטר הדמוקרטי, לבין אכיפת האיסורים הקבועים בחוק שיש בהם כדי לכרסם בחופש זה.

המפגש הניב שמונה הרצאות ודיונים שעובדו במיוחד לקובץ זה: פרופ' מנחם מאוטנר פותח את הקובץ במסה על המשפט הישראלי בחברה רב תרבותית.
כרמי גילון משרטט את יחסה של החברה הישראלית לעבריינות האידיאולוגית, זאת באמצעות ניתוח מקרים של "המחתרת היהודית" ו-"דרך הניצוץ".
ד"ר גדעון ארן מנתח את הקנאות היהודית מנקודת מבט סוציולוגית- אנתרופולוגית, ואילו פרופ' נחמיה פרידלנד תוהה על השפעתה הפסיכולוגית של ההסתה ועל מהות הקשר בינה לבין ביצוע פעולות אלימות.
פרופ' תמר ליבס עוסקת בכלי התקשורת כמתווכים בין מסיתים למוסתים פוטנציאליים ובדילמות המאפיינות את סיקורן של קבוצות קיצוניות בתקשורת, ופרופ' מרדכי קרמניצר מנתח את עבירת ההמרדה המנדטורית ומציע לתקנה כך שתתאים למציאות העכשווית.

עוד מובאת בקובץ זה הרצאתה של עו"ד טליה ששון, המופקדת על תחום עבריינות ההסתה וההמרדה בפרקליטות המדינה, ובה מוצגת מדיניות האכיפה של התביעה בתחום זה, וכן הרצאתו של ישראל הראל, מי שהיה יו"ר מועצת יש"ע ועורך "נקודה", המציג את טיפולה של מערכת אכיפת החוק בעבריינות אידיאולוגית מנקודת מבט של המתנחלים.

תוכן הענינים : רשימת המשתתפים ביום העיון

דברי פתיחה
• אריק כרמון
• אליקים רובינשטיין
• עדנה ארבל

מושב פתיחה
• מנחם מאוטנר – המשפט הישראלי בחברה רב-תרבותית
• ד י ו ן

מושב ראשון
• כרמי גילון – היחס בין העבריין האידיאולוגי
לבין החברה בישראל – ניתוח מקרים
• גדעון ארן – קנאות יהודית: היבטים סוציולוגיים
• ד י ו ן

מושב שני
• ישראל הראל – המערכת המשפטית והמתנחלים:
אידיאולוגיה מול אידיאולוגיה?
• ד י ו ן

מושב שלישי
• מאיר שמגר – דברי פתיחה
• טליה ששון – מדיניות האכיפה של התביעה
בעבירות הסתה והמרדה
• נחמיה פרידלנד – ספקולציות פסיכולוגיות על הסתה
• תמר ליבס – הסתה מתווכת: הדילמה של התקשורת
• מרדכי קרמניצר – הסתה, לא המרדה
• ד י ו ן

מדיניות ההבלגה, הסיכול הממוקד ושאר ירקות הם אירועים מהגרועים ביותר שיכלו לקרות לעם היהודי לאחר הבחירות. במקום שינוי קיבלנו עוד מאותו הדבר.

כרגיל הימין זוכה בבחירות, אבל תרגיליו השמאלניים של ברק תקעו את שרון בכנסת שבה אין ייצוג לדעת הקהל האמיתית של ישראל.

לכאורה דמוקרטיה. בפועל, דיקטטורה שמאלנית.

אין שום תזוזה בדיקטטורה השמאלנית המשפטית. השופט ברק עדיין נחשב לשופט ולא לשמאלן היושב על כס המשפט.

שלי יחימוביץ', כרמלה מנשה, חיים יבין, ירון לונדון, דן מרגלית ודומיהם יושבים על כס הדיקטטורה התקשורתית. הם אינם מחמיצים שום הזדמנות לטפטף לציבור את הרעל השמאלני. בתקשורת אין זכר לעמדות לאומיות. מאז אוסלו השמאל מגויס לטובת האוייב הפלסטיני. אין למציאות שום השפעה על עמדות בכירי נציגיו. בעיתונותהמצב דומה.

פואד בן אליעזר הוא שר הביטחון. כידוע, פואד הוא שותף לממשלת המחדל של ברק. לפואד קופת שרצים עוד מימי כהונתו כשר הבינוי והשיכון. לא היתה חקירה בענינו כי הוא שייך לשמאל. פואד אינו שונה מקודמיו; שמאלני ישראל לדורותיהם ריפדו את דרכם אל השלטון בכספי שוחד.

מישהו חוקר את ברק על מימון בלתי חוקי של בחירות? לעומתו, נתניהו נגרר לכל תחנות המשטרה, תוך השפלה – שלו ושל בוחריו.

את רבין אפילו לא שאלו פרקליטי השמאל והתקשורת האם זה חוקי ומוסרי לשחד חברי כנסת מן האופוזיציה על מנת להעביר בכנסת את אוסלו ב'.

ש"ס קיבלה כסף תמורת תמיכתה בפשע אוסלו. לידיעת חברי ש"ס אין זה מוסרי לממן תלמודי תורה על ידי תמיכה בפשע שגרם לשפיכת דם יהודי.

יצחק רבין, שמעון פרס, יוסי שריד, יוסי ביילין, הם ראשי האשמים במלחמת אוסלו: הם חימשו את האוייב הפלסטיני, ואינם נותנים על כך את הדין. ובאמת, מי ישפוט אותם? השופט ברק? הוא הרי מן התומכים בפשעי אוסלו.

אריק שרון עסוק בניקוי שמו מפרשת טבח סברה ושתילה. יותר משהוא מעוניין בניצחון, הוא מעוניין במחיקת עברו. הוא אינו נלחם בטרור, הוא כובל את ידי צה"ל, נותן פקודות של 'סיכול נקודתי' במקום לפקוד על צה"ל לנצח. הוא יודע שצריך לכבוש את עזה מחדש, לגרש את המחבלים לחו"ל, לפרוק את הטירוריסטים מנשקם ולהעמיד את ערפאת לדין על נסיון לרצח עם.

לערפאת שמורה פינה מיוחדת במשפט הבינלאומי: הוא הצליח לבנות מדינת טירור. העם הפלסטיני הוא עם של טירוריסטים. לא פחות מזה. כל המזדהה כפלסטיני, מעיד על עצמו שהוא אדם המשתייך לעם שהטרור, הפשע והרצח הם לחם חוקו. גניבות ומעשי רצח של יהודים אינם נחשבים לפשע בעם הפלסטיני. הממשלה הפלסטינית מעודדת את התופעה. על כן יש להכיר בכך שכל המצהיר על עצמו כשייך לעם הפלסטיני מכריז על עצמו כעל מי שמוציא את עצמו ממשפחת האדם.

הפלסטינים הם עם של פיראטים מודרניים המתפרנסים משוד ורצח. יש להכיר במציאות נוראית זו.

פרס – מראשי הפושעים השמאלנים בישראל – יושב בממשלה במקום בכלא ומחפש דרכים לחזק את ערפאת.

אבישי רביב עדיין לא עומד למשפט. מפעילו, כרמי גילון, הוא מראשי האשמים בהסתה והפעלת פרובוקטורים נגד הימין. אין הפתעה בכך שגילון נהנה מתפקיד ממלכתי בדנמרק; אין תובעים את כרמי גילון לדין על שימוש בלתי חוקי בשררה; להיפך: הוא זוכה לכבוד מן השמאל הפושע.

מי יחקור את כרמי גילון על חלקו ברצח רבין? ולמה שיחקרו אותו? הרי הוא חייל נאמן של השמאל. מי יהיו חוקריו? דורית בייניש ושמאלני הפרקליטות? מי יהיו שופטיו? אלה ששלחו את מרגלית הר-שפי לכלא?

עולם כמנהגו נוהג.
http://www.manhigut.org/hebrew/articles/gazit5.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

מתפטר גילון. בעבודת המאסטר חשף את מחדליו.
צילום:זום 77

... אבישי רביב פעל בשליחותו של כרמי גילון.
כרמי גילון היה מפעלו של אבישי.
http://www.gamla.org.il/article/1998/june/z1.htm

@ מצ"ב הקישור לכל השאלות והתמיהות שנותרו
עד להיום ללא מענה רשמי...:-
http://www.a7.org/hebrew/newspaper/OnDisplay/misc/avishai-raviv1.htm

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

מחיר הזיכוי 1/2 מיליון ש''ח = אביגדור קהלני !!

"... קהלני לא ידע שמכבה-האש הזה, הוא הוא שהצית את
השריפה...!?

אבל זה היה אתמול ואתמול היה פורים. ...!!!

ג'יבריל רג'וב בחברון !!

ג'יבריל רג'וב בחברון............
http://www.gamla.org.il/article/1997/april/e6a.htm

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מגעים למה שמוגדר כ"שיקומו של רביב" החלו בימים האחרונים בין עורך דינו של אבישי רביב לרביב עצמו.

סוכן השב''כ לשעבר אבישי רביב (''שמפניה'') קיים בימים האחרונים מגעים עם ראש השב''כ אבי דיכטר, כך נמסר בעיתון מעריב. על פי הדיווח, עם זיכויו של רביב בבית המשפט נפגש איתן פלג, עורך דינו של רביב, עם דיכטר לדיון בעתידו של רביב.

כזכור, לפני מספר חודשים זוכה רביב מאשמת ידיעה על כוונה לרצוח את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז''ל ומכך שלא פעל למנוע את הרצח.

''לאבישי רביב לא היה רמז ואפילו קצה של רמז באשר לכוונותיו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה'', קבע שופט בית משפט השלום אמנון כהן. בית המשפט קבע עוד כי לו ידע רביב על הכוונה לרצוח את רה''מ היה פועל למנוע את הדבר משום שהשב''כ היה כל עולמו והוא היה נתפס כגיבור שהציל את ראש הממשלה. בית המשפט קיבל את טענתו של רביב, שאישר ששמע את עמיר אומר שחל על רבין ז''ל דין רודף ושצריך להרוג אותו אולם הוא חשב שמדובר באמירות כלליות, שהשמיעו רבים ב"ימין הקיצוני" בתקופה שקדמה לרצח.

רביב טען לאחר זיכויו כי האמין ש"האמת תצא לאור".

כעת מבקש רביב מהשב"כ לסייע בשיקומו. טרם ברור אם הכוונה היא לשוב לשירות פעיל בשב"כ או שמא בהצבתו במקום עבודה אחר הקשור לשב"כ. רביב עצמו סירב להתייחס. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=59387

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

http://chamish.tsedek.com

Bi-lingual message. Scroll down for English.

כרמי גילון

טיוח של רצח רבין הגיע לשיאים חדשים ומכוערים יותר אתמול, 14 באפריל, בכתבות בעיתונות. שתי העיתונים, "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", פרסמו ראיון ארוך עם היועץ המשפטי של השב"כ, שבתאי זיו. ממש מקרה. שני עיתונים ראיינו את אותו הטיפוס המוזר. ורק כמה ימים לפני כן העיתון "ידיעות אחרונות" פרסם במוסף של פסח שני פרקים מתוך ספרו החדש של כרמי גילון על רצח רבין.

אתם רק יכולים לדמיין לעצמכם את הפחד והפאניקה שהיו במפקדה של השב"כ כשעלה חשש שכרמי גילון ייחשף כאחד מהאחראים לרצח רבין. אכן, זיו מודה שראש השב"כ הנוכחי עמי איילון לא מנסה למנוע את המשפט של שוטפו של עמיר לפרובוקציות, רביב, כי "נמאס לו לשמוע על תיאוריות קונספירציה".

מה שכ"כ מועיל בניסיונות הטיוח האלה הוא שתמיד יש כמה פרטים שלא מצליחים להסתיר. זיו אמר ל"הארץ" ול"ידיעות אחרונות":

" אני מוכן להצהיר שכל הפעילות של דמות משפטית בקשר לרביב נעשו בתיאום מלא וידיעה מוחלטת של פרקליטת המדינה ומחלקתה. היו מספר החלטות לגבי רביב שבעקבותיהן מסרנו למשרד המשפטים את כל המידע על הפשעים שהוא ביצע..."

זה לא חדש, אני טענתי כך בספרי, "מי רצח את יצחק רבין?" אבל אני לא היועץ המשפטי של השב"כ. העדות של זיו פירושה שפרקליטת המדינה לשעבר, ציוותה ושר המשפטים דוד ליבאי ידעו על הפשעים של רביב ואישרו את המשכתם.

זיו גם יצא מגדרו וללא קשר שיבח את גילון, כנראה כי כך הורו לו מפקדיו, ואמר עליו: " הוא אדם הומני ורגיש" .

אז לא. הוא קצת טעה בהגדרה הזו. גילון הוא בעצם גורילה ברוטלית ואכזרית. הוא גם שקרן גדול ולכן מה שאני מציג עליו יותר נכון ממה שהוא אומר על עצמו בספרו. הוא הולך להגיד שרצח רבין הוא תוצאה של שורה ארוכה של פאשלות, ושהוא הרגיש רגשי אשם עזים כל-כך בגללם עד כי התפטר יום למחרת. הוא יציג את המתיישבים כקהילה רצחנית רודפת מלחמה שהיה צורך לפקח על פעולותיה ע"י אנשים כמו רביב, כדי להגן על הדמוקרטיה המהוללת של ישראל. אך הוא עשוי גם לטעון, כפי שטען פעם בעבר, שהוא מעולם לא פגש את אבישי רביב. אז לפני שמישהו יחשוב באמת להאמין לו, אני הולך לצייר בפניכם תמונה יותר מדוייקת של המפלצת.

איך הוא נהיה ראש השב"כ.

בשנת 1990 גילון כתב את עבודת המאסטר שלו באוניברסיטת חיפה על הסכנה שהימין הישראלי מהווה למדינת ישראל. היו כמה אנשים שניסו לטעון שהתיזה הזאת נכתבה בשבילו אחרי רצח רבין כפרשנות עיתונאית לתהליך השלום הנוכחי. באותו הזמן הוא היה ראש המחלקה היהודית בשב"כ והוא אישר לאבישי רביב להקים קבוצות ספק- חוקיות כמו "כך" ותנועת "נאמני הר-הבית" .

אולם, מישהו בעל עוצמה רצה בקידומו ואחרי הטבח בחברון בפברואר 1994 גילון מונה לראש השב"כ. כמובן שבעולם השפוי זה לא היה מתאפשר כי דווקא הוא, כראש המחלקה היהודית נכשל ובגדול, כשלא הצליח למנוע את הטבח בחברון. בפועל הוא לא נכשל אלא הצליח, אך זה לא המקום להסביר איך ד"ר ברוך גולדשטיין הופלל בטבח שבפועל ביצעו אחרים. המניעה היחידה הייתה רבין שהתנגד בתוקף למינוי של גילון. אז גילון ורביב ארגנו הפגנה מול ביתו של רבין במבשרת ציון, כדי לשים את רבין בעמדה של התגוננות. בסוף רבין הסכין למינוי באם יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר יפקח על מינויו, דבר שכמותו מעולם לא היה. רבין אמר שחוסר הניסיון של גילון בהתמודדות עם טרור ערבי גורם להיותו לא מתאים לתפקיד ראש השב"כ. אך רבין נכנע בסוף בגלל לחץ של הקבינט. זה אומר שבקבינט פרס תמך בגילון. לא מזמן גילון היה יו"ר של מרכז פרס לשלום. כלומר, בזמן כהונתו של גילון כראש השב"כ, הוא היה מושתל מטעם פרס.

בואו נשים לב לפעילות של גילון ותפקידו המרכזי ברצח רבין כפי שהוא מובא ע"י המומחים הישראלים. נתחיל מאדיר זיק שכותב בעיתון "הצופה".

כרמי גילון היה הממונה הישיר על רביב לתקופה ארוכה. הוא זה שהפך את רביב לפרובוקטור הגדול ביותר בתולדות המדינה.

אפילו כאשר סגניו של גילון הנחו את רביב, גילון עדיין היה בקשר ישיר עם רביב. הוא הורה לו להתחתן עם מתנחלת רוסייה ככיסוי למעשיו.

גילון הורה לרביב לבצע שורה ארוכה של פשעים אלימים נגד ערבים ויהודים בחברון, ירושלים, ואוניברסיטאות בר-אילן ות"א.

גילון הורה לרביב לתקוף פיזית את חברות הכנסת תמר גוז'נסקי ושולמית אלוני בשם ארגון אי"ל, הארגון שמנוהל ע"י השב"כ.

השנאה של גילון למתיישבים גרמה לו לאשר השתלת פעיל שב"כ ברשות השידור, איתן אורן. תפקידו היה לדווח דיווחים כוזבים שמטרתם השפלת יהודי יש"ע.

גילון הורה לרביב להדפיס פוטומונטאז' של רביו במדי גסטאפו ולהציג תמונות אלו בהפגנה הגדולה. רבין קרא לגילון לפגישה דחופה במשרדו, וגילון אמר שרבין לא ידאג, רביב פועל תחת חסותו.

מיד אחרי הרצח, רביב סיפר לחוקרי המשטרה שהוא שמע את עמיר מספר על כוונתו לרצוח את רבין 4 או 5 פעמים. רביב בהכרח סיפר למפקדיו על הכוונות של עמיר והם התעלמו במכוון מהאיומים.

עמיר ירה כדורי סרק ברבין אך אחד מפקודיו של גילון, יורם רובין, הוא זה שרצח את רבין באמת.

הנבואות של גילון

בתאריך 24 באוגוסט, 1995, פחות מחודשיים לפני רצח רבין, גילון אמר לקבוצת עיתונאים שרבין בסכנת התנקשות. הוא תיאר את המתנקש הפוטנציאלי: "הוא לא הכרח מתנחל, הוא יכול להיות ספרדי כהה, סטודנט בבר-אילן שגר בהרצליה". אלו כוחות יש לנביא גילון!! הרי למרבה הפלא עמיר היה סטודנט ספרדי שלמד בבר-אילן וגדל בהרצליה!! עופר שלח, כתב עיתון "מעריב", אחד העיתונאים הרבים שנכחו, שם לב ואמר: " גילון תיאר את עמיר במדויק".

מי יכול לשכוח את תגובתו הקלאסית של גילון לרצח רבין. כשהתקשרו אליו לפריס ואמרו לו שרבין נרצח הוא אמר: "זה היה יהודי." ( ידיעות אחרונות 24/11/95). אבל איך הוא ידע?

מה עשה גילון בפריס בלילה של ההתנקשות???

הפקודים של גילון מעידים שהם שאלו אותו שוב ושוב למה הוא נוסע לפריס דווקא באותו לילה שבו התקיימה עצרת מאובטחת בקפידה שכמותה לא הייתה מאז קום המדינה. הוא סירב לענות, אך הוא הורה לסגניו שלא ישנו אפילו פרט אחד מהתוכניות של האבטחה.

בפרקים הקודמים כתבתי על השורשים של רצח רבין בפריס. המטרה של הרצח הייתה לאפשר את עלייתו של הבובה הצרפתית, פרס, לשלטון. וגילון היה בפריס באותו לילה, עוזר לביצוע המזימה. גילון קיבל שכר טרחה ושכר שתיקה גבוה. הוא מונה לעמוד בראש מרכז פרס לשלום, תפקיד עם שכר מאוד גבוה.

שופטים את האדם הלא נכון

מתי גולן כתב בעיתון "גלובס" (11/12/97):

כרמי גילון מתנגד להעמדתו לדין של אבישי רביב כיוון שזה יחשוף דרכי פעולה של השב"כ. אולי הוא צודק. לא רביב צריך לעמוד לדין, אלא מפקדיו.

אולם, פרקליטות המדינה החליטה כן להעמיד את רביב לדין על שני פשעים קטנים. וכאשר הוכרז על ההחלטה נוסף נספח קטן ומוזר: "לא מצאנו כל בסיס להעמדתו לדין של מפקדו, כרמי גילון".

בזמן שהממשלה מגינה על גילון אחוז גדול מהציבור הישראלי מאמין שהוא מהמנהיגים של הקשר לרצוח את רבין.

להלן התאור...:-

halemo
חבר מתאריך 7.4.02
983 הודעות 11:26 31.10.03

תמונת החשוד בחילול אנדרטת רבין וציור צלב קרס

החשוד הוא בשנות ה 30 לחייו.
בעבר, בשנת 1995 נהג החשוד לחלק כרזות של יצחק רבין לבוש
מדיי אס אס, לעיתונאים ולכתבי טלוויזיה. החשוד אף נהג
להסתובב עם דגל גרמניה שעליו צויר צלב קרס בהפגנות נגד
ראש הממשלה המנוח.

לפני מספר שנים, בשנת 1999 התגלה רשמית כי למעשה הוא היה
למעשה סוכן מסית ומדיח של שירות הבטחון הכללי ומעשיו זכו
לאישור הפרקליטות.

כל מי שראה את החשוד העונה לשם אבישי רביב באיזור
תל אביב, מתבקש להתקשר ל... בעצם לא צריך להתקשר. יש
לו חסינות, ובית המשפט אף זיכה אותו למרות כל צילומי
הפרובוקציה שלו והראיות הברורות כנגדו...

עולה החשש שהוא ריסס כתובות נאצה על האנדרטה בכיכר רבין.

קצת תמונות מעברו של המופרע העונה לכינוי "שמפניה"
שנהג לצייר צלבי קרס ולהטיל את האשמה על הימין בישראל.

נושא : עד מתי ימשך מסע הצלב של השמאל
תאריך : 31/10/03 11:52
מחבר/ת : אדם אילת

בתגובה ל: המערכת השמאלנית של Y NET,ממשיכה להסית! מי לא למד את הלקח - דרור803
====
יש לזכור שאת רבין רצח אדם בשם יגאל עמיר. האיש התחנך והוכשר אידיאולוגית לבצוע הרצח בתנועה קיצונית ימנית בשם "איל". הטלויזיה הישראלית הוזמנה לתעד במצלמתה ב-29 למרץ 1996 , טכס השבעה מזעזע של קבלה לתנועת "איל". רק במקרה ומספר שנים לאחר רצח רבין התברר שהתנועה הזו מעולם לא הייתה תנועת ימין קיצוני.

תנועת "איל" הוקמה על ידי השב"כ... הגב´ דורית בינשיש,פרקליטת המדינה דאז ושופטת בעליון היום והיועץ המשפטי לממשלה מר אליקים רובינשטיין, שבקרוב יהיה אף הוא שופט עליון, הפעילו את מלא כובד משקלם ואימתם השיפוטית כדי למנוע שמידע חשוב זה יגע לידי הציבור.

תנועת "איל" , היא ולא אחרת, סיפקה את הקרקע, הדשן והמים שהזינו את מוחו הקודח של יגאל עמיר עד שביום מסויים, בשלה בו ההחלטה לחסל את ראש הממשלה יצחק רבין. מי יכול לבוא ולטעון ברמה כל שהיא של אמינות שהשב"כ הופתע ? שהשב"כ לא ידע ? וגם אם "לא ידע" או "שכח" או ישן על משמרתו הרי טכס ההשבעה הנ"ל יידע את כולם...

מי שיקרא את ספרו של כרמי גילון "שב´כ בין הקרעים" ימצא שם הסבר ממצא למדי על אופן אבטחתו של ראש ממשלה. על פי הסברו של מר גילון, אנשי יחידה מתאמנים ללא הרף כאשר הדגש הוא שצלף או מתנקש מקרוב , לא יספיק לירות יותר מכדור אחד לעבר ראש הממשלה ובאם המתנקש ימצא בסביבתו המידית של רה"מ, הוא יירה בטרם יוציא כדור שני. עוד מסביר מר גילון על מבנה מעגל האבטחה הצמוד לרה"מ ומביע את תדהמתו שהמעגל כלל לא היה קיים במועד הרצח... כרמי גילון כלל לא מנסה להסתיר את
תדהמתו המוחלטת מכך שהרי זו שגרת האבטחה יום יום ומזה שנים רבות. כרמי גילון לא מצליח להבין
מדוע דווקא באותו ערב נעלמו מעגלי האבטחה כלא היו.

קיימת גם השאלה המאד מטרידה מדוע לא נמצאו שרידי ירי בשער ראשו או על כפות ידיו של יגאל עמיר.
הטענה שנשמעה קריאה "סרק , סרק" במוקד הארוע, מקבלת לדעתי חיזור רב משקל בעקבות הממצא על העדרם של שרידי ירי (אבק שריפה), אבל זה כבר נושא לחקירה אחרת.

בין אם יתברר בסופו של דבר שלשב"כ הייתה תקלה מבצעית והתכנון היה שהמתנקש יתפס מבלי שרבין יפגע או בין אם יתברר שרבין נרצח כדי לאפשר דווקא לשמאל השפיע על המפה הפוליטית על ידי יצירת דה-לגיטימציה בלתי הפיכה לימין, הרי שלפני הרצח וללא צל של ספק לאחריו, ניצל השמאל את הארוע הטראגי הזה כדי ליצור את אותה דה-לגיטימציה שכיכבה בכל פעולותיו למן הרגע שבו החל להתגלגל תהליך אוסלו.

זו הפעם השניה שהעם היהודי מואשם ברצח יהודי... רק שהפעם זה לא היה על הצלב אבל האוירה שהשמאל יצר וממשיך לפעול כדי ליצור, זהה. בקרוב, תחת השם "יום זיכרון" התמים והשווה לכל נפש , יתקיים מפגש נוסף של צלבני השמאל בכיכר העיר כדי להמשיך ולהנחיל את מורשת השינאה שלהם .

נושא : השב"כ הקים ארגון טרור קטן והשמאל מאשים את הימין ברצח רבין...
תאריך : 01/11/03 12:40
מחבר/ת : אדם אילת

שאלתי לכל האשפה השמאלנית המסיתה נגד מליוני יהודים טובים וישרים :

מה יש לכם לומר על כך שבית המשפט מצא את רביב זכאי ? מה יש לכם לומר על מפעיליו בשב"כ שגם הם לא נדרשו לתת את הדין על שהקימו ארגון טרור קטן ?

תמונת רבין וכיתוב "אין מנוחה לבוגדים" אינו פשע... ?!

קובץ נילווה - Avishai_raviv.jpg

@ הארץ
יום שבת ו' בחשון תשס"ד, 1 בנובמבר 2003
חדשות << חדשות היום
עדכון אחרון - 12:56 01/11/03
1,500 שוטרים מאבטחים העצרת לזכר רבין

מאתרוני זינגר , ים יהושע ושירות "הארץ"

זעזוע במערכת הפוליטית מהשחתת האנדרטה בכיכר רבין;
הנשיא קצב: להעניש את המשחיתים; גם שרון גינה.

צלבי הקרס על האנדרטה, שלשום בבוקר. המרססים ניצלו את עזיבת השומר עם הזריחה.
תצלום: מוטי קמחי

1,500 שוטרים, חבלנים ומתנדבים נערכים לאבטח היום )שבת( בערב את העצרת לזכר יצחק רבין במלאת שמונה שנים לרציחתו, בכיכר רבין בתל-אביב. החל משעה 16:30 תסגור המשטרה את כל הרחובות הסמוכים לכיכר לתנועת כלי רכב ובכלל זה אופניים ואופנועים. תימנע חניית מכוניות ברחובות האלה. הציבור מתבקש להשתמש בתחבורה ציבורית כדי להגיע לעצרת.

ראש הממשלה, אריאל שרון, הביע אתמול זעזוע מהשחתת האנדרטה לזכר ראש הממשלה יצחק רבין בכיכר העירייה בתל אביב, סמוך למקום בו נרצח. שרון שוחח עם בתו של ראש הממשלה המנוח, דליה רבין-פילוסוף, ואמר לה כי מעשה ההשחתה "מחריד". הוא הוסיף, כי "יש לעשות הכל למצוא את האחראים למעשה ולעקור תופעות כאלה מן השורש".

מדריכים מתנועת הנוער העובד והלומד שמרו הלילה על האנדרטה כדי למנוע
השחתה נוספת שלה.

נשיא המדינה, משה קצב, גינה גם הוא את המעשה והביע תקווה כי מי שעומד
מאחוריו ייתפס ויבוא על עונשו. הנשיא קרא לאזרחי המדינה להתייחד עם
זכרו של ראש הממשלה הנרצח.

אלמונים השחיתו אתמול לפנות בוקר את האנדרטה, יום לפני העצרת בכיכר
במלאת שמונה שנים להירצחו של רבין. כמה מאבני הבזלת השחורות באנדרטה
רוססו בצלבי קרס בצבע כסף. כן הושחתה הכרזה עם תמונתו של רבין שמעל
הבמה המרכזית שהוקמה לרגל הטקס, ורוססה עליה הכתובת: "כהנא צדק".

אחד השומרים בבניין העירייה הסמוך גילה אתמול בבוקר את ההשחתה של
האנדרטה ודיווח על כך למשטרה. משטרת מרחב ירקון פתחה בחקירה, ומהמקום
נלקחו ממצאים שעשויים לסייע בחקירה. בעבר כבר הושחתה האנדרטה בימים
שלפני העצרת לזכר רבין, אך האמנית יעל ארצי, שפיסלה את מצבת הזיכרון,
אמרה כי ההשחתה הפעם גדולה יותר.

כתובות "כהנא צדק" התגלו אתמול גם ברחבי העיר תל אביב, בגן ציבורי
בהרצליה, סמוך לביתו של רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, וכן בבני ברק
ובחולון. מהמשטרה נמסר כי הכתב דומה לכתב מהכתובת בכיכר רבין וכי
נבדק אם יד אחת מאחורי המעשים. גם על קיר מחלף בשער הגיא נכתבו בשעות
הלילה סיסמאות בגנות יצחק ולאה רבין.

דליה רבין-פילוסוף ואחיה, יובל רבין, ביקרו אתמול בצהריים באנדרטה
וצפו בפעולות הניקוי האחרונות של המקום.

שריד: ללכוד האחראים לרצח עצמו

יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שמעון פרס, גינה את השחתת האנדרטה. "שוב מתברר
כי בימין הקיצוני יש המפרשים התבטאויות של גורמים פוליטים בכירים",
אמר. שר המשפטים, יוסף לפיד, אמר כי צריך להחמיר עם האנשים שאחראים
למעשה: "אני חושב שבכל חברה יש תמיד שוליים מטורפים. אני חושב שהגיע
הזמן להתייחס אליהם כמו שהם רוצים שיתייחסו אליהם: ברצינות". ח"כ
יוסי שריד )מרצ( אמר: "חשוב ללכוד את מחללי האנדרטה, אך יותר חשוב
לתפוס את האחראים לרצח עצמו, וחבל שמעולם לא איתרה הדמוקרטיה
הישראלית את אלה שסימנו את המטרה".

בתנועת כך הכחישו קשר למעשה. פעיל התנועה, איתמר בן גביר, גינה את
חילול האנדרטה, אולם אמר כי "לא מפליא שיש יהודים שחושבים שכהנא
צדק".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=355952&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

האם זה הפרומו ולמה ?
--------------

@ תגובתי היתה ולא נקלטה בגלל שנמחקה ההודעה על ידי
הנהלת פורום סקופים...:-

sucram ידידי: צודק אתה, אני התחלתי לעשות זאת
מרגע חשיפת "הפרשה, הפרומו, החילול, הבעת הדיעה",
ועדיין לא סיימתי....כנס לקישור המצ"ב...:-
18. פסטיבל רבין 2003 מתחיל והשמפניות חוגגות !!!
https://rotter.net/forum/gil/5484.shtml#18

ברגע שאסיים אביא את הממצאים, הסיכום והמסקנה שלי,
לדעתי על פניו כסיכום ביניים שלי, נעשה כאן פרומו
מכוער ליום זיכרון על פי חוק והלואי ואני טועה !!!

ימים יגידו.....

s_sela
חבר מתאריך 14.8.03
355 הודעות 22:33 01.11.03

2. אסביר לך הנינוח נכבדי.

רומקובסקי, לצערו ולצערינו, היה חסר הגנה! לא היתה לו מדינה וצבא שיגנו עליו. לא היה לו איש שיעזור לו במצוקה האדירה ההיא. איש לא יכול להשוות את המצוקה ההיא לשום דבר עלי אדמות שאדם כלשהוא יכול לדמיין. אפילו אלעזר בן יאיר במצדה שהעדיף התאבדות כוללת ואכזרית(לפי המיתוס שהונחל ע"י יוספוס פלביוס) היה במצב עדיף. כי הוא לקח את גורלו בידיו. ונשארה לו אז במצדה את גאוותו שעליה לא ויתר. רומקובסקי והאנשים בגטו לודז' אפילו את מינימום הגאוה לא איפשרו להם. הוא היה במצב אנושי הנחות ביותר שניתן להיות בו.
2 לעומת זאת פרס, יש לו מדינה , יש לו צבא אדיר שמגן עלינו, יש לו מעצמה אדירה שעומדת מאחורי כל זה. יש יחסי חוץ ויש כלכלה שאמנם מקרטעת אבל אין להשוות למאומה.
מה אין? אין רצון, אין שאיפה, אין תושיה! אין גאווה, . יש עבר, ויש רפיסות הנשמה, ויש רפיסות המחשבה,וכתוצאה מזה יש התרפסות מטומטמת בפני אומות העולם. ובהחלט הטפשות הקולוסלית הזאת מובילה לחוסר הבנת המרחב, לחוסר הנכונות להתאמץ עבור העתידואלה התוצאות העגומות.

הנינוח
חבר מתאריך 31.3.02
966 הודעות 22:48 01.11.03

3. הכל נכון, אבל יש לי תוספת

גם רומקובסקי לא היה חייב לנדב יהודים לגירוש ולמוות ולארגן אקציות
כדי לצוד יהודים. הוא במידה רבה התנדב לכך בכך עשה את מלאכתו של הצורר.
הוא יכול היה להתפטר מתפקידו ולהשאיר את הנהגת הגטו בידי אלה שדגלו במרד. אבל הוא העדיף לדכא כל נסיון למרד ולצוד יהודים.
לגבי פרס - כפי שציינת - לא כל שכן. הוא מתנדב לצוד יהודים בלי שום
לחץ ממשי עליו מהאויב. עניין של הרגל גלותי שאי אפשר להפטר ממנו.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מאה אלף איש בכיכר צילום: רויטרס

המונים התייחדו אמש עם זכר ראש הממשלה המנוח, במקום שבו נרצח. העצרת נפתחה בהקרנת נאומו האחרון: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". בתו דליה הביעה שאט נפש מחילול האנדרטה: "ריססו צלב קרס בלב הסמל". פרס הפתיע בנאום פוליטי תקיף: "אלה שגינו אותך אימצו את דרכך, אך באיחור ובגמגום מביך". סקר: 55% מהציבור סבורים שיש סיכוי סביר לרצח פוליטי נוסף
אטילה שומפלבי

שמונה שנים לרצח. יצחק רבין ז"ל

"רק מעטים ראו את הכתובת על הקיר. הרוב נותר אדיש". במלים אלה נפתחה אמש (שבת) העצרת המרכזית לזכר ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, במלאות שמונה שנים לרצח. להערכת המשטרה, כמאה אלף איש זרמו לכיכר רבין, כדי להתייחד עם זכרו של ראש הממשלה המנוח במקום בו נרצח בידי מתנקש יהודי, יגאל עמיר.

לעצרת הגיעו פוליטיקאים ואישי ציבור רבים. לנוכח הקהל הרב, אחזה בכולם התרגשות. התחושה הייתה שהמעשה הוונדליסטי של השחתת האנדרטה בצלבי קרס הוציא רבים מן הבתים. ח"כ רומן ברונפמן (מרצ) העלה את האפשרות שיוזמת ז'נווה נטעה תקווה בלב רבים, והיא שגרמה להם להגיע לעצרת. בקהל אכן נראו שלטים רבים בעד ההסכם.

משתתפי העצרת צפו בקלטת מדבריו של רבין, שנאמרו בעצרת השלום שבסופה נרצח: "הוכחתם שהעם רוצה בשלום ומתנגד לאלימות, שהיא כרסום יסוד הדמוקרטיה. יש לגנות אותה, לבודד אותה ולהוקיע אותה, זוהי לא דרכה של ממשלת ישראל". מייד אחר-כך הוקרן הקטע בו הודיע ראש לשכתו של רבין, איתן הבר, על הירצחו של ראש הממשלה.

"החיה הרעה שוב מרימה ראש. מנחה העצרת, שייקה לוי צילום: ערוץ 2

מנחה העצרת, שייקה לוי ("הגשש החיוור"), הזכיר בפתח דבריו את השחתת האנדרטה לזכר רבין: "אתמול החיה הרעה הזאת שוב הרימה ראש, תזכורת למי שכבר שכח, לתמימים שהאמינו שזה לא יחזור לעולם. אבל אנחנו כאן כדי להוקיע אותם". הוא סיפר על השינוי שחל בו מאז הרצח: "נהייתי אדם אחר. לא יודע אם טוב יותר או רע יותר, אבל בטוח - עצוב יותר".

"דרכו של יצחק נצחה". פרס צילום: ערוץ 2

"המסיתים נגד רבין אימצו דרכו"

יו"ר העבודה, שמעון פרס, שכיהן כשר חוץ בממשלתו של רבין, הפתיע בנאום פוליטי תקיף במיוחד: "יצחק צדק ודרכו צדקה. דעתנו גם היום נחושה וצלולה, לא תהיה הרפייה - אנחנו נמשיך". הוא ציין כי דווקא אצל מתנגדי דרכו של רבין חלה תזוזה: "אלה שהסיתו וגינו אותך אימצו עכשיו את דרכך, אך באיחור ובגמגום מביך. הימין בישראל הוא סוף-סוף בעד מדינה פלסטינית, וגם שם התחילו להבין שעדיף שתי מדינות, שיצטרכו לחיות בשלום, על פני מדינה אחת בה שני עמים ימשיכו לריב לנצח על כל רגב של אדמה, על כל טיפה של מים". הוא הזהיר: "אנחנו משחקים עם הרוב היהודי על הארץ שלנו, אבל הדמוגרפיה עתידה לעשות מה שהמדיניות מסרבת".

"מה הרוויחה המדינה מזה שממשלתה חיכתה שלוש שנים כשהיא עומדת רק על רגל אחת - הרגל הביטחונית?", שאל פרס. "מה ירוויח העם מעוד עשר שנים בעזה?". יו"ר העבודה ציין כי להכרזותיו האחרונות של ראש הממשלה שרון, בעניין מגעים עם הפלסטינים והקלות בשטחים, "אין כיסוי בממשלה שלו". את ראש הממשלה הפלסטיני, אבו עלא, תיאר פרס כ"איש של מעשים, ולא של דיבורים בעלמה, ואשר ניתן להגיע עמו להידברות". בהתייחסו למחללי האנדרטה בכיכר, אמר פרס כי הם "מחללים את כבודו של העם היהודי".

בשיחה עם ynet אמר יו"ר העבודה, כי מספר האנשים שפקדו את הכיכר לא הפתיע אותו: "הקהל הרב שנמצא כאן - השלום בוער בו. זו אינה התכנסות סתמית. אנשים חרדים לשלום והם רוצים להעביר מסר שהם לא מתחרטים, שהם נחושים ושהם ימשיכו בדרכם. ההפגנה היא ביטוי רב עוצמה למה שמתרחש בקרב העם". בליכוד האשימו את פרס בניצול בימת העצרת לעשיית הון פוליטי.

"ירקו בפנינו לאור יום". דליה רבין צילום: ערוץ 2


"להשלים את המהלך שאבא נרצח בגינו"

דליה רבין-פילוסוף, בתו של יצחק רבין ז"ל, הודתה להמונים שפקדו את הכיכר, והביעה שאט נפש מחילול האנדרטה בכיכר: "ירקו בפנינו באור יום לעיני המצלמה והגדילו לעשות צלב קרס בליבו של הסמל". בנאומה קראה ליישם את משנתו של אביה ולהפריד בין העמים - הישראלי והפלסטיני. "הגיעה השעה להשלים את המהלך שיצחק החל בו, ושבגינו נרצח. צה"ל לא יכול לנצח מערכה שנועדה להיות מוכרעת בהידברות, במו"מ ובנכונות אמיתית לויתורים הדדיים". דליה רבין הוסיפה: "אנו עדים שמונה שנים לתהליך מתמיד של כרסום והתפוררות, והמדינה אינה מסוגלת למלא את חובתה הבסיסית כלפי אזרחיה".

אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, סיפר על היכרותו האישית עם רבין. "יצחק היה דמות ייחודית בנוף ישראל במשך שנים רבות", אמר. "הוא הועלה לדרגת מנהיגות דור הרבה לפני מותו. לא הרצח קבע את מקומו בתולדותנו. הוא היה קברניט של עם שלם ובו בזמן קברניט של הפרט". הלוי הוסיף כי "ראייתו של רבין הייתה כוללת, והוא פעל במגוון חזיתות בו זמנית. דלתו היתה פתוחה לכל הדעות וההערכות. קשה היה לשכנעו בכל עניין, אך אם השתכנע - לא היסס לקבל את דעת האחר ולשנות כיוון".

יחזקאל שרעבי, ששימש נהגו האישי של רבין, סיפר לקהל הרב על הפוליטיקאי ואיש המשפחה החם שהכיר. הוא נזכר בימי ההסתה הפרועה נגד ראש הממשלה: "שמעתי איך צעקו לו - בוגד, רוצח, נתלה אותך כמו מוסוליני". גם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, הגיע לעצרת בכיכר. בשיחה עם ynet הוא אמר כי "רבין הוא אחד האישים החשובים בתולדות מדינת ישראל". לדבריו, "גם מי שתוקף את אוסלו מבין היום שהבעיה אינה ההסכם, אלא פריסת ההתנחלויות בתוך השטח הפלסטיני".

"לבכות לך". אביב גפן צילום: ערוץ 2


גם השנה הופיעו אמנים בעצרת: שייקה לוי שר את "הרעות", שהיה אהוב במיוחד על יצחק רבין. מיטל טרבלסי הופיעה עם "רב חובל", שתורגם לזכרו. הופיעו גם אבי גרייניק, מיקה קרני, דיוויד ברוזה, הפרוייקט של עידן רייכל, גלי עטרי, להקת "טיפקס" ושלמה גרוניך. הזמר אביב גפן חתם את העצרת עם "לבכות לך" - בדיוק כפי שעשה ב-4 בנובמבר 95', דקות ספורות לפני הרצח.

לא הרצח הפוליטי האחרון?

את העצרת איבטחו 1,500 שוטרים, לוחמי משמר הגבול, חבלנים, פרשים, מתנדבי המשמר האזרחי, סדרנים ופקחים. משעות אחר הצהריים נסגרו רחובות ראשיים לתנועה באזור הכיכר.

נרות זיכרון ליד האנדרטה שחוללה בסוף השבוע צילום: ערוץ 2

ובמלאות שמונה שנים לרצח, מתברר ש-55 אחוז מהישראלים סבורים שיש "סיכוי בינוני עד גבוה" לכך שבישראל יתרחש רצח פוליטי נוסף. את הנתון מגלה סקר דעת קהל שנערך בשבוע האחרון על ידי עמותת "גשר", הפועלת לקידום ההבנה בין דתיים לחילוניים. על-פי הסקר, 35 אחוז מהאזרחים סבורים כי קיים "סיכוי נמוך" לרצח נוסף, או שאין סיכוי כזה כלל. ל-10 אחוזים אין דיעה בנושא.

פרסום ראשון: 01.11.03, 20:03
עדכון אחרון: 02.11.03, 00:16
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2810897,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הצעיר אשר צולם לפני מספר ימים כשהוא יורק על האנדרטה של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין אותר על ידי המשטרה. כעת הוא נמצא סמוך לאנדרטה לאחר שהניח שם זר פרחים.

מאה אלף איש גדשו אתמול את הכיכר רבין לציון ראש השנה של מחנה השלום.
הופתעתי מאוד. ההגיון אומר שככל שדרכו של רבין מתגלה כפיאסקו מדמם - ככול שיותר ויותר ישראלים יאבדו את חייהם, את פרנסתם, את ביטחונם, את תקוותם ושמחת החיים שלהם כתוצאה מאותו הסכם אוסלו ארור - כך יפחת מספר התמהוניים הבאים להנציח ולהזדהות עם האיש המסמל אותו יותר מכל.

אבל קורה ההיפך. וגם אם נאמר שהם באו לשמוע את אביב גפן, וגם אם נאמר שזה בני נוער משועממים, וגם אם נתהה האם לא נעשה שוב שימוש בכל מיני פרובוקציות שחוקות - צלבי קרס על המצבה (שום כהניסט לא יצייר צלב קרס) או יריקה מוזרה על האנדרטה כשבדיוק לא היה שם שומר ובדיוק נקלטה במצלמת חובבים, וגם אם נאמר עוד תירוצים מתירוצים שונים - לא נתנו הסבר לתופעה.

לעיתים כנראה תוקפת מן מחלת נפש מוזרה - אוכלוסיות שלמות. סטלין רצח 18 מיליון מבני עמו - והם התאבלו מרה כשכבתה שמש העמים. האם היה זה רק משום שלא ידעו? הרי 18 מיליון בני אדם לא מתאדים. הם ידעו - אבל אולפו להגיע למסקנה מהופכת למציאות. הוזמנתי כמה פעמים לעימותים במוסדות חינוכיים של השמאל הקיצוני ביותר. תמיד הדהימה אותי האחידות המחשבתית, יכולת אילוף התודעה, דיברתי שם אל רובוטים. תמיד ניצחתי שם את הקרב אבל הפסדתי את המלחמה.

ניצחתי כי העובדות עמדו לצידי והותרתי את המתדיינים האחרים חסרי תשובות. אבל אסטרטגית הפסדתי - כי המסקנה הייתה שאני אדם מסוכן - הרי לא ייתכן שהאיש צודק - כנראה הוא עשה איזה טריק - מכאן קצרה הדרך למסע דמוניזציה מקומי (לאחר שנפטרו ממני במהירות) והסדר שב על כנו. זכור לי אף מסע האשמות פנימי מעל דפי "הדף הירוק" (עיתון הקיבוץ הארצי) בו מותקף מנהל מוסד החינוך שהזמין אותי - ובתשובה הלה מתנצל שלא ידע עם מי יש לו עסק וכדומה.

מובן שחניכי תנועות הנוער ומוסדות החינוך של השמאל עוברים את שטיפת המוח הזו בצורה מרוכזת מאוד - אולם כלל אזרחי המדינה אינם שונים מהם בהרבה. כלי התקשורת בארץ עושים מלאכתם נאמנה - די אם נזכיר שהערוץ השני שידר במלואה את מסיבת יום ההולדת של אדריכל הסכם הדמים - שמעון פרס. האדם הוא ייצור חברתי - הוא לא יכול למרוד כל הזמן, ואם עושים מצעדים לסטאלין, ימי הולדת לפרס, ויום זיכרון לרבין - סימן שההרוגים מתו מסיבה אחרת - הדתיים אולי, או הכהניסטים, או ביבי - או אולי סתם כך מתו ולא רצוי לחשוב יותר מידי...

כנראה שלא משנה מה תורה המציאות בישראל - הם מאולפים לחשוב בצורה מסוימת וכל עובדה שלא תוטח בפרצופם של הרבבות בכיכר - תוביל לאותה מסקנה. אין ספק שיגאל אמיר - (בין אם רצח ובין אם לאו) נתן למחנה
השמאל את המתנה היקרה מכל - מוקד ותוכלת לכל הוויתו, מיתוס סביבו
ניתן להתאחד, ומדורה שבטית שנתית - סביבה ניתן להתנחם.

הפסקתי לנסות לשכנע את השמאל. שמאל אינו אידיאולוגיה -
הוא סוג של מחלת נפש. מי שבאמת נדבק בה (ואלו מעטים) מעטים סיכויי החלמתו. סביר להניח שאם לחורבן הטוטאלי של גרמניה ויפן ולמותם של
היטלר והירוהיטו לא היה נוסף כיבוש מוחלט של בעלות הברית - אזי
בגרמניה וביפן עדיין היו מעריצים את שני המנהיגים הללו. ככה זה
בחברות המתנהלות על-פי קודים טוטליטריים, ככה זה בשמאל בכלל -
ובשמאל הישראלי בפרט.

אין טעם לנסות לשכנע אותם. צריך להביס אותם. ורק מי שמציב אלטרנטיבה לדרכם - מסוגל לכך.

עצרת הזיכרון לרצח יצחק רבין הוכיחה שהעם מתגעגע לתקווה.

רענן שקד סבור שלראשונה הטקס היה יותר מאירוע שמותר לבכות בו, ומשהו נוסף כנראה קרה שם: מחנה השלום התעורר.
מאת: ענן שקד

עצרת הזיכרון לרבין, ערוץ 2, מוצ"ש 20:30

אפשר שזו היתה עצרת היסטורית.

אפשר שחזינו אמש במחנה השלום הישראלי קם לתחיה. הכיכר היתה מלאה
מאי-פעם.

הטקס היה פוליטי מאי-פעם.

לראשונה, נותץ סוף סוף המעטה ה"לא-פוליטי" של זיכרון רבין.

לכל הרוחות; הכל פוליטי סביב רצח רבין.

שמעון פרס ודליה רבין-פילוסוף דיברו אמש פוליטיקה מפורשת.

יצאו נגד הממשלה.

המומנטום הגדול שצברה עצרת הזיכרון הזו נבע, במידה רבה, מתעוזת השניים בחציית קו הקונצנזוס.

הרי שום דבר אינו קונצנזוציאלי סביב רצח רבין.

ראיתם את זה ביממה שקדמה לטקס: אם נאומו האחרון של רבין כלל את המשפט "אלימות היא כירסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית", נדמה כי המכרסמים התרבו מאוד מאז.

הם שורצים בתוכנו.

מכרסם אחד נחשף לאור היום, מול מצלמות "יומן שישי" של ערוץ 2, כשהוא יורק על האנדרטה.

מכרסמים אחרים פעלו – כדרכם של מכרסמים – בחסות החשיכה, מותירים על האנדרטה צלבי קרס.

אפשר שכמות המשתתפים הגדולה בעצרת באה גם כתשובה לזה.

למעלה מ-100 אלף איש היו שם. זה מאותת, ודאי, כי יותר מגעגוע נקודתי לאיש עצמו, מתגעגעת הארץ הזו למצרך האחד שאזל ממנה כליל: תקווה כלשהי. משהו להיתלות בו. שפיות זמנית.

הטקס הורכב משיאים מרגשים רבים – בהם גם דבריו של הנהג יחזקאל שרעבי ושירה של גלי עטרי.

למישדר בערוץ 2 – שעבר היטב וללא תקלות – חשיבות הצהרתית ניכרת,
בוודאי בעידן שבו הצירוף "פושעי אוסלו" מעטר את מרפסותיהם של יותר
מכמה מהצופים.

עצרת יום הזיכרון השמיני לרצח יצחק רבין היתה, אולי לראשונה, יותר מממחטה נוחה לבכות באמצעותה על עצמנו.

רצח רבין היה מתואב , רצח רבין היה אסור, ועל הפושע לשלם את המחיר ולשבת בכלא עד סוף ימיו !!!!
העצרת לזכרו של רבין הפכה להיות עצרת פוליטית מלאה בפרדוקסים ולכן חבל שהתקיימה !!!

למה אני קורה פרדוקסים:

1. פרדוקס אני קורה לקריאת ציבור השמאל כי רצח רבין הוא רצח הדמוקרטיה . אולי הרוצח ניסה לרצוח גם את הדמוקרטיה אבל הדמוקרטיה לא נרצחה !!! מאז הרצח הדמוקרטיה הישראלית לא הפכנו לדיקטטורה !! לכן טענה זו משוללת כל יסוד !!

2. .פרדוקס אני קורה לנאומו של פרס בעצרת . בנאומו הוא תוקף את ממשלת ישראל ואת מדיניותה. אין בכוונתי לצאת להגנת מדיניות הממשלה היות והנושא רלוונטי אבל אין ספק שממשלה זו נבחרה בבחירות דמוקרטיות על ידי רוב העם ולכן כפיה של המיעוט על הרוב היא היא מהווה רצח הדמוקרטיה.!!!

3. פרדוקס אני קורה לאופי העצרת ! בהנחה שרצח רבין צריך להיות גורם מלכד בעם , כיבוד זיכרו של אחד שניסה בדרכו לעשות שלום ,הפכה העצרת לאירוע פוליטי של השמאל כנגד הימין בשילוט של שלום עכשיו , בנאום של פרס כנגד ההתנחלויות. מרגע זה זוהי עצרת של השמאל ולא של כל העם. העצרת הפכה להיות גורם מפריד בעם.

4. פרדוקס אני קורה לכפל הלשון של השמאל !!! יריקה על האנדרטה של רבין הוא מעשה רע ! יש לגנות את המעשה . באותה הנשימה אוכל לומר כי שריפת קבר יוסף חמורה שבעתיים. לא שמעתי את השמאל מגנים את המעשה.

5. פרדוקס אני קורה לחוסר יושר ציבורי של הנהגת השמאל הישראלי.. השמאל הישראלי טוען שהתנהלות מנהיגי הימין הובילו לרצח רבין אבל התנהלותם שלהם מסוכנת לא פחות ועלולה חס וחלילה להוביל לאותם התוצאות.

6. פרדוקס אני קורה לאופן כיבוד נרצחים !!!. שר נרצח במדינת ישראל, חבר ממשלה בשם רחבעם זאבי. הרוצחים מסתובבים חופשי ואף אחד לא דורש להסגירם ולהביאם למשפט בארץ. לא התקיימה עצרת רבת משתתפים לזכרו ולא ראיתי חלק גדול מאותם משתתפים בעצרת לזכרו של רבין משתתפים בעצרת לזכרו של גנדי. אולי בגלל שדם השמאל כחול יותר.

סיכום: מארגני העצרת צריכים להבין כי הורידו בערכו של רבין ברגע שהפכו עצרת ממלכתית לזכרו לעצרת פוליטית מקומית . אני המשיך לכבד את זכרו של רבין בדרכי שלי. אזכור את רבין איש הצבא שלחם להגנתה של המדינה, אזכור את רבין המנהיג שניסה להוביל את המדינה לשלום בדרכו שלו, אבל אזכור לרבין גם את הטעויות שעשה .

אישה, ככל הנראה לוקה בנפשה, נעצרה אחר הצהריים כשנתפסה
כותבת את הכתובות "רבין רוצח" ו"בפקודתו של רבין נרצחו יהודים"
על האנדרטה בכיכר רבין בתל אביב.

השוטר המוצב בעירייה דרך קבע עצר את האישה בשעת מעשה.
היא מועברת בשעה זו לחקירה במרחב ירקון.

(אבי כהן)
YNET

איריס כהן היא האשה שכתבה רבין רוצח=שמפניה!!

אשה נעצרה לאחר שכתבה "רבין רוצח" בת"א

איריס כהן = אבישי רביב = שמפניה ! {פ"ש}

איריס כהן, בת 38 מירושלים, השחיתה את הלוח הסמוך לאנדרטה לזכרו של רבין בכתובות בגנותו, ובגנות פרס ודליה רבין. היא הועברה לחקירה. ח"כ פינס מציע: 3 שנות מאסר למשחית אנדרטה
אבי כהן

ההשחתה
צילום: אבי כהן

אשה נעצרה אחר הצהריים (ב') בעת שכתבה "רבין רוצח" ו"בפקודתו של רבין נרצחו יהודים", בסמוך לאנדרטה לזכרו ראש הממשלה המנוח בכיכר רבין בתל אביב.

האשה, איריס כהן, בת 38 מירושלים, כתבה עוד על הלוח הסמוך לאנדרטה, המפרט את פועלו של רבין למען השלום - "ארור פרס", ו"ארורה דליה רבין".

אנשים שהבחינו במעשה הזעיקו את השוטר המוצב דרך קבע בעיריית תל אביב, סמ"ר אילן אלשייך, שעיכב את האשה לחקירה. כעבור זמן קצר הגיעה למקום ניידת שלקחה אותה לחקירה של צוות החקירה המיוחד במרחב ירקון, שהוקם בעקבות סדרת האירועים האחרונים.

בימים האחרונים נרשמו כמה מקרים של חילול האנדרטה. ביום שישי חיללו אלמונים את האנדרטה, וריססו עליה צלבי קרס ועל תמונה גדולה של יצחק רבין הניצבת בסמוך נכתבה הכתובת "כהנא צדק".

אתמול בבוקר איתרה המשטרה את הצעיר אשר צולם על ידי צוות ערוץ 2 בשבוע שעבר כשהוא יורק על האנדרטה. הצעיר שב לאנדרטה, ואמר: "אני מתנצל על המעשה בפני משפחת רבין". הוא אף כתב מכתב התנצלות למשפחה, והניח על האנדרטה זר פרחים.

עובד עיריית תל אביב ירק אתמול על האנדרטה, ופוטר מעבודתו. הוא עוכב לחקירה, ושוחרר בתום חקירתו בערבות ל-5 ימי מעצר בית והורחק ל-14 יום מכיכר רבין.

הצעת חוק: 3 שנות מאסר למשחית אנדרטה

בעקבות השחתת האנדרטה הגיש היום ח"כ אופיר פינס הצעת חוק לפיה ייגזרו שלוש שנות מאסר למשחיתי מצבת זיכרון או אנדרטה. לדברי פינס, הצעת החוק באה למנוע השחתה של מצבות זיכרון.

בהכנת הידיעה השתתף אטילה שומפלבי

(03.11.03, 18:31)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2811810,00.html

מעריב
ושוב: כתובות נאצה רוססו ליד האנדרטה לזכר יצחק רבין

אישה נעצרה אחרי שריססה ''רבין רוצח''. על קיר בירושלים התגלתה היום הכתובת ''יגאל עמיר תודה''
שירות מעריב

אישה בת 38 מירושלים נעצרה היום לאחר שריססה כתובות נאצה על התמונות שמעל האנדרטה לזכרו של יצחק רבין.

בין השאר ריססה האישה את הכתובות ''רבין רוצח'', ''בפקודתך נרצחו יהודים'' ו''די לפסטיבל יפי הנפש''.

כתובת נאצה נגד רבין.
צילום: ערוץ 1

אזרחים שהבחינו באישה הזעיקו את המשטרה. היא נעצרה וכעת היא נחקרת.

הלילה רוססו הכתובות ''יגאל עמיר תודה'' ו-''כהנא צדק'' במרכז המסחרי בשכונת גילה בירושלים - כך דווח בגלי צה''ל.

ביום שישי שעבר, יממה לפני טקס הזיכרון לראש הממשלה המנוח, התגלו על האנדרטה סימנים דמויי צלבי קרס, והאבנים השחורות שבה רוססו בצבע כסף.
הכתובת ''כהנא צדק'' רוססה על כרזה שנתלתה בכיכר.

במהלך סוף השבוע התגלו כתובות נוספות, בין השאר על המזרקה בכיכר דיזנגוף בת''א ועל קיר בגינה ציבורית בשכונת נווה-עמל בהרצליה, סמוך לביתו של יגאל עמיר, רוצחו של רבין.

כתובות נאצה נגד ראש הממשלה המנוח התגלו גם על בניינים בבני-ברק וחולון ובמחלף שער הגיא.

ישעיהו בר-שדה, שצולם יורק על האנדרטה בידי צוות של ערוץ 2, הגיע אתמול לכיכר כדי להניח זר פרחים במקום ולהתנצל על מעשיו. אבי סלאח, בן 18, נתפס אתמול אחרי שירק על האנדרטה ואיים לפגוע בפעילי הנוער העובד והלומד שעמדו במקום. הוא פוטר מעבודתו כממיין דואר בעיריית תל-אביב.

(03/11/03 , 17:44)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/577/958.html

shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
5417 הודעות 18:37 05.11.03

דיווח לא מאומת על ''איריס כהן''

נמסר לי ממקור אמין ש"איריס כהן" הינה פרובוקטורית,
בעברה ידידה של אבישי רביב הידוע לשמצה
ובאמתחתה כמות לא קטנה של פרובוקציות.
ברשותה שתי דירות - בתל-אביב ובירושלים.
ממש לא התיאור שהתשקורת הפיצה (מעורערת בנפשה?)
אבל נזכור גם שהתשקורת גם שיקרה במצח נחושה כשדיברה על צלבי
קרס על אנדרטת רבין כשבמציאות דבר כזה לא היה ולא נברא (ולראיה התמונות)
כך שצריך לחשוד בשקרים ואי דיוקים בכל דיווח

נב. אני נגד הפצת שמועות בלתי מבוססות על אנשים, והאשמות גורפות
של שטינקריות על כל אחד שעושה מעשה זה או אחר. אני לא מדבר על המעשה
שבגינו היא נתפסה ולא מגנה אותו - אלא חושף את מה שהיה ידוע לפני כן.

TheGarlicPress
חבר מתאריך 2.2.04
4255 הודעות 08:58 28.06.04

''אתה שוטר ערבי מסריח וגם שוטר כלב....''

כב' השופט ר' כרמל מבית משפט השלום בירושלים הרשיעה את כהן איריס בעבירה של העלבת עובד ציבור.
ביום 24/3/99 בשעות הצהריים, באחד השערים המובילים לכניסה להר הבית בעיר העתיקה בירושלים, העליבה הנאשמת שוטרים אשר מילאו את תפקידם. נטען כי הנאשמת טענה כי הינה עיתונאית והחלה לתחקר את השוטרים בקשר לשמועות כי הוקם במקום משרד של המופתי מטעם הרשות הפלסטינאית. משהשיבו לה השוטרים כי אין משרד כאמור וכי עליה לפנות לדובר המשטרה, אמרה להם הנאשמת: "אתם שקרנים, כל המשטרה שקרנים" ולאחד השוטרים הדרוזיים אמרה "אני יהודיה, אני לא מקשיבה לשוטרים דרוזיים".

באישום השני נטען כי ביום 4/4/99 בשעות לפני הצהריים, הגיעה הנאשמת לאחד משערי הר הבית, ניגשה לאחד השוטרים ואמרה לו: "אתה שוטר ערבי מסריח וגם שוטר כלב, אין לך מקום לחיות במדינה הזאת". לאחר שהנאשמת עוכבה לחקירה ונתבקשה להלוות לשוטרים לנקודת המשטרה הסמוכה אמרה הנאשמת: "בושה וחרפה על מדינה ששוטר ערבי כמוך מעכב ועוצר איזו יהודיה". לאחר שהנאשמת הובאה לנקודת משטרת הכותל היא ניסתה להיכנס בכוח לחדר בו שהה מפקד המחוז, וכאשר נחסמה דרכה ע"י שוטר ממוצא רוסי, נטען כי הנאשמת העליבה גם אותו באומרה: "קג"ב רוסי". לאחר רישום דו"חות בנקודת הכותל, תוך כדי הבאתה של הנאשמת לתחנת המשטרה, נטען כי הנאשמת החלה להימלט וכאשר נתפסה ע"י אחת השוטרות, אמרה הנאשמת: "נבלות".

העבירות המיוחסות לנאשמת בקשר עם האישום השני הינן חמש עבירות של העלבת עובד ציבור ועבירה של הכשלת שוטר.

פ 004137/99

צוריא
חבר מתאריך 16.6.04
38 הודעות 10:34 28.06.04

8. כל הכבוד לה! עוברת על החוק ומוכנה לשלם את המחיר!
בתגובה להודעה מספר 0

נראה לי כי זו אשה מצפונית!
ברור שהיא עוברת על החוק, אבל כל הכבוד לה שהיא מוכנה לשלם את המחיר!

היא פועלת למען היהודים, להבדיל ממטורפי גדר ההפרדה.

hamta
חבר מתאריך 2.4.02
9620 הודעות 11:25 28.06.04

11. טעות! בתחת שלך תקוע ח..רה כמוך!
בתגובה להודעה מספר 10

יש להעריך את צעדה האמיץ, אם גם לא חוקי.
זוהי המחאה שלה על דבר מטורף הרבה יותר: הר הבית מוגבל בפני יהודים.

זה הטירוף הגדול ביותר!

וכל מי שלא מעריך את עמדתה האמיצה יכול גם הוא להיכנס לתחת של הדובר לפני....

שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע. האתר שלי לזכר רבין: www.readme.biz

עובדה
חבר מתאריך 23.8.02
304 הודעות 13:07 28.06.04

21. איריס כהן נחשפה כבר מזמן כפרובוקטורית של השב''כ.
בתגובה להודעה מספר 0

לק"י
היא גם 'הואשמה' בביזוי פסל רבין בכיכר מלכי ישראל (מיל').
היו חשדות כלפיה, אבלאת ההוכחה סיפק ברי חמיש.
היא מסתובבת בכל ארוע ימני, מנסה להצטרף לכל מיני קבוצות, משקרת חופשי, מנסה להוציא מידע בטכניקות אומללות ושקופות.
היא איננה אינטיליגנטית ודי מטורללת ו...
כן, למרות זאת היא מועסקת כפרי-לנסר ע"י החטיבה לחתרנות יהודית בשרות.
עצוב.

חות החיות
חבר מתאריך 24.12.03
141 הודעות 13:20 28.06.04

23. נעם לבנת, אני דורש שתחזור בך מן ההשמצה נגד איריס כהן
בתגובה להודעה מספר 21

נכון שאיריס כהן היא מופרעת עם קבלות.
נכון שאיריס כהן אינה טלית שכולה תכלת.
נכון שהתנהגותה לא תמיד רציונלית.
אבל:
אם אין בידך שום ראיה קבילה לכך חוץ מדבריו של ברי חמיש,
(שעם כל הכבוד לו, מפרסם לא מעט דברים הזויים ולא ממשיים
באתרים העוסקים בחייזרים ובקבוצות סודיות השולטות על העולם)
אתה עובר על איסור חמור של לשון הרע כשאתה מאשים אותה
הלכה למעשה בבגידה ובשיתוף פעולה.

אם אינך יכול להמציא ראיה משמעותית לכך שאיריס כהן הינה
מופעלת על ידי השב"כ - עליך לחזור מהשמצותיך נגדה.



עובדה
חבר מתאריך 23.8.02
304 הודעות 14:19 28.06.04

7. לא, זה הרבה מעבר לכך; אינני חוזר בי.
בתגובה להודעה מספר 0

לק"י
כל התאור על התנהגותה הוא ממקורות ראשונים.
היא נסתה ל'חלוב' גם אנשים מסוימים ממשפחתי.
היא מעוררת פרובוקציות כשיטה, ומנסה להסלים כל ארוע בו היא נמצאת.
היא מציגה את עצמה, בעיקר בטלפון, בשמות בדויים.
משקרת באשר למקום מגוריה.
'ראיה משמעותית' נמצאת, לדעתי, באתר של ברי חמיש.
אמנם לברי חמיש תאוריות מופלאות, והוא מוציא מסקנות מרחיקות לכת משלל העובדות שהוא מביא; אך את העובדות כשלעצמן אין להכחיש (ע"ע רצח רבין).
במקרה זה מדובר ב'התקלות' אישית שלו אתה, בה היא חשפה, בלי משים, כי בידיה לברר בתוך שיחת טלפון קצרה אחת, על המקום, מי הבעלים של רכב מסוים - על פי מספרו בלבד.
אי אפשר לעשות דבר כזה ללא קשרים מיוחדים בדיוק במקומות המתאימים; בהצטרף לשאר המידע עליה, הדברים ברורים, וכבר 'יצא עליה קול'.
אני עומד על דעתי.

חות החיות
חבר מתאריך 24.12.03
141 הודעות 14:40 28.06.04

8. גדול''יצא עליה קול'' ?
בתגובה להודעה מספר 7

מעולם לא שמעתי ביטוי מזעזע כל כך מאיש
המציג את עצמו כיהודי בן תורה.
הרי גם אם ההסתכלות שלך יכולה להוביל אותך
לחשד חמור זה, כל עוד אין לך ראיה מוצקה
לכך שאיריס כהן משתפת פעולה ברמה כלשהי עם השב"כ
על פי הלכות לשון הרע (וראה ח:ח) אסור לך בתכלית האיסור
לפרסם את חשדותיך בפרהסיא - והחטא שלך כאן גם אם אתה
צודק בסופו של דבר, חמור לפחות כמו החטא בו אתה מאשים
את היהודיה איריס כהן !

נוסף על כך, כל הכפשה מסוג זה כשהיא מתבססות על קרעי
שמועות, כמוה כשפיכות דמים - וכשהתנהגות מקארטיסטית
כזו באה מצידו של אדם שמתיימר להיות בן תורה,
הדבר פוגע בכבוד התורה משום הזלזול הבוטה והפומבי
בהלכות לשון הרע. חילול השם שאין דומה לו !

אני מציע בעניין זה לשמוע הרצאה נהדרת של הרב בנימין כהנא
הי"ד בעניין אבישי רביב:

עובדה
חבר מתאריך 23.8.02
304 הודעות 14:57 28.06.04

11. אני אמנם יהודי, אך מעבר לכך אינני מציג את עצמי כלל.
בתגובה להודעה מספר 8

לק"י
ואני מפקפק עד מאוד בכך שלא שמעת "מעודך ביטוי מזעזע כל כך ממי שמציג את עצמו כיהודי בן תורה".
פרסום העניין הוא, כמובן, לתועלת הציבור: יש להתרחק ממנה ולהזהר ממנה.
המידע שבידי, שכבר הוצג כאן (אם כי לא לפרטיו), די בו בכדי לשכנעני שאיריס כהן בקשרים של משת"פ או סוכן עם החטיבה הידועה בשב"כ (אינני יודע אם היא מקבלת שכר, אך אני מעריך שתמורת ידיעות שיש בהן ממש מתגמלים אותה).
אגב - שכחתי להזכיר למעלה - היא נשמעה מקללת את הימין והמתנחלים (עדות ממקור ראשון); כנזכר, היא פועלת בטפשות וחושפת את עצמה בקלות.
'יצא עליה קול' הוא מונח הלכתי; אם מרננים אחריה בשוק (ומרננים) ויש סיוע לשמועה - מותר להאמין, וצריך לחשוש.
אין המדובר ב'קרעי שמועות'; אני שב ואומר כי מדובר בעדויות ממקור ראשון לגבי התנהגויותיה ולגבי סיפור ההוכחה הנסיבתית.
אני בהחלט מקווה שלא הפגנתי כאן, כדבריך, 'זלזול בוטה ופומבי
בהלכות לשון הרע' - חלילה לי.

חות החיות
חבר מתאריך 24.12.03
141 הודעות 15:28 28.06.04

13. אין קובעים לכאן ולכאן על פי ''התנהגותו של אדם''
בתגובה להודעה מספר 11

יכול להיות שהיא לא שפויה בנפשה, מדברת ועושה שטויות -
ועושה "פרובוקציות" אך אין בזה בכדי להתיר לך לפרסם
בפומבי האשמות קשות שלא הוכחו.
יכול להיות שהיא אמרה שהיא יכולה להשיג את שם בעלי רכב
על פי מספרו - זה לא מוכיח דבר וחצי דבר. אולי יש לה קרובים
במשטרת התנועה? אם אני אגיד לך שאני יכול להשיג שם של אדם
על פי תעודת הזהות שלו, האם זה מוכיח שאני סוכן שב"כ ?
(ישנה תכנה שמופצת ברשת שמאפשרת לך לעשות בדיוק זאת)

יכול להיות שהיא מציגה עצמה בשמות בדויים בטלפון,
אבל גם זה אפילו לא מתקרב להוכיח מעל לספק סביר
שהיא משתפת פעולה עם השב"כ.

מצוה לפרסם את הרשע על מנת שהציבור ירחק ממנו,
אבל כל עוד לא הוכחת בודאות שאכן מדובר ברשע - הפרסום
הוא שפיכות דמים כפשוטו !

עובדה
חבר מתאריך 23.8.02
304 הודעות 15:53 28.06.04

17. מה כל כך מסובך כאן?
בתגובה להודעה מספר 13

לק"י
'מעל לספק סביר' הוא מינוח משפטי מערבי. לענייננו, מי שעושה פרובוקציות, מקלל את הימין והמתנחלים, ומוציא להם שם רע בהתנהגות שלילית איננו אדם שיש, על פי דין (תורה, לא ערכאות גויים) למד עליו זכות.
אם התנהגותו השלילית והפרובוקטיבית - שכאמור, כבר יצא עליה קול - נתמכת בראיה נסיבתית חזקה (היא לא אמרה שהיא יכולה לברר; היא עשתה זאת בפועל, במיידי, בשעות הערב, בשיחת טלפון אחת) שיש לאותו אדם קשרים ויכולת השגת מידע חסוי - צריך להיות תמים מאוד כדי לחשוב שמדובר במטורף שקרן שונא מתנחלים ואנשי ימין העושה כל מאמץ להתחבר אליהם, להצטרף לשורותיהם ולהצית כל ארוע - אשר יש לו קרוב משפחה במשטרת התנועה, שבשעות הערב מגלה לו מיהו הבעלים של רכב עם מספר רישוי מסוים -- ולא סוכן שב"כ.
מילא, אם לא היו לכך תקדימים. אבל רביב, טיבי, ועשרות מקרים ידועים אחרים (כולל נעם פדרמן) שהשב"כ ניסה לגייס אנ"ש לשרותו, הופכים את העניין לברור לגמרי, וראוי לפרסום והפצה.
כל אחד יאמין או לא; אך נכון להזהיר בשער בת רבים.
ידע הציבור ויישמר מפרובוקציות; וכך איריס כהן תחדל להביא תועלת למפעיליה.
זהירות יתר, בסגנון שאתה קורא לו, הפסדה גדול משכרה.
נ.ב.
1. האזנתי בשים לב לשיעור המעניין של הרב בנימין (אגב, אינני מסכים עם רוב מסקנותיו); אך אין בו דבר וחצי דבר בהקשר לנושא הנידון.
2. נא קרא גם את דברי המטא; אולי תשתכנע יותר.

hamta
חבר מתאריך 2.4.02
9620 הודעות 14:43 28.06.04

10. עדות שלי מההפגנה נגד ברגותי
בתגובה להודעה מספר 7

בהפגנה הזו שוחחתי עם אדם שלאחר שאנשי שב"כ ניסו לפנות אותו מההפגנה הוא צעק להם "לא יעזור לכם! שלחתם גם את איריס כהן ולא עזר לכם".
האיש מוכר בציבור.

שוחחתי איתו על דבריו. הוא דיבר אלי ואל קציני המשטרה שנקהלו סביבו וסיפר לי את הסיפור איך איריס כהן נשלחה אליו כדי להפילו בפח.

עדותו היתה בהחלט אמיתית. קציני המשטרה חייכו במבוכה. אצלם אזרח שמספר על עוללות השב"כ מול כולם הוא אחד שצריך להתרחק ממנו....

שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע. האתר שלי לזכר רבין: www.readme.biz

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

halemo
תזכרת: 4 נובמבר 1995: כרזת הסתה(?) של טרטקובר
לאחר רצח רבין ז"ל ב 4 נובמבר 1995, יצר המעצב הבכיר
דוד טרטקובר את הכרזה בה נראה רבין ז"ל מעל תמונה
לא מחמיאה של בנימין נתניהו בה הוא נראה כמו דיקטטור.
האם זאת כרזה מסיתה נגד בנימין נתניהו מצד השמאל ומפלגת העבודה?
{הלמו}
https://rotter.net/forum/politics/8143.shtml#8

halemo ידידי:להזכירך הוא גם קיבל את פרס ישראל !!!

התשס"ב
תאריך עדכון אחרון:05/05/03

פרץ הוסיף שמשאל יעם יוביל את החברה לאלימות ולכן על רשויות אכיפת החוק והממשלה לפעול בכל הכלים שעומדים ברשותם נגד מעשי האלימות של הקיצוניים
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/870/321.html

הקול קול עמיר פרץ והידיים ידי שמעון פרס !!

הנאשמת איריס כהן הנאשם ישעיהו כהן

כן הוגשו היום כתבי אישום כנגד ישעיהו כהן יליד 1980 מתל אביב
ואבי סלח יליד 1985 מתל אביב שירקו על האנדרטה.

ישעיהו כהן יליד 1980 מתל אביב

כתבי האישום הוגשו בידי מפלג התביעות של משטרת מחוז תל אביב.

החקירה נוהלה במחלק התשאול של מרחב ירקון.

צילום: רס''ב יובל אראל - לשכת דוברות ת''א
04.11.2003
http://www.telaviv.police.gov.il/dover/Index1.asp?id=5121

boazg
חבר מתאריך 22.9.02
991 הודעות 12:53 05.11.03

כתבי אישום נגד היורקים פה

http://www.4law.co.il/Lea580.htm

לנוחיותכם גם בקובץ HTML קל הגיע מהמשטרה

http://www.4law.co.il/Lea580c3.htm
http://www.4law.co.il/Lea580d3.htm
http://www.4law.co.il/Lea580e3.htm
עכשיו לפחות משטרת מחוז תל אביב מתחילה היום לעבוד כמו דוברות אמריקנית -עוד רגע ויגיבו תוך 5 דקות לבקשות כאלה כמו בוושינגטון בקובצי וורד או אקרובאט.לפחות מהשהוא טוב כבר יצא מהם היום.
ביי

halemo
חבר מתאריך 7.4.02
1000 הודעות 13:10 05.11.03

2. יעילים שם בפרקליטות

אבל עדיין לא הבנתי למה היורק מואשם בעבירה על סעיף 216(א)(1)
לחוק העונשין?
לשון חוק העונשין:
216. התנהגות פסולה במקום ציבורי (א/1963( )1946, תשכ"ו)
(תיקון: תשל"ח, תש"ם)
(א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר ששה חדשים:
(1) מתנהג באופן פרוע או מגונה במקום ציבורי;

היו שם הרי מצלמות טלוויזיה, לא?
הן הרי גרמו לו לעשות את זה.

לא ראיתי שהבחור התפרע או עשה מעשה מגונה, למרות שמה שהוא עשה
זה חוסר טאקט ומעשה בטעם רע...

אין סעיפים יותר רלוונטיים בחוק כמו השחתת מקרקעין?



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.