השופט ברק: מאיר שמגר דחף אותה (דורנר) אני לא הכרתי אותה  

בסך הכל, התעלמותם והתכחשותם עוזרת לגיבוש (משורש: גביש. לאט אבל מוצק) פיתרון הרבה יותר יסודי והרבה יותר רחב מכל פשרה שהייתה מושגת אילו הם לא היו מתעלמים (נוסח הפשע המכונה "פרשת טובה שטרסברג").

כפי שאתה יודע, לכנסת יש והייתה בטן מלאה נגד מערכת בתי המשפט. ועניין המשוב של עורכי הדין גם כן מרחף כחרב דמוקלס מעל ראשם של השופטים.

אימרתו של השופט ברנדיס על סגולות החיטוי של אור השמש, לצד הקביעה כי "כח אבסולוטי משחית אבסולוטית" או "מה שלא נתון לביקורת חייב להסתאב" והתבטאויות של שופטים שונים בדימוס (כגון "קיימת סכנה כי בית המשפט לא יהיה קנאי לעשות צדק במקום שסדרי הדין שלו אינם נתונים לביקורת ציבורית מלאה.
זה יתכן תמיד ואין זו תשובה מתאימה לומר כי אפשר תמיד לבטוח בשופטים (השופטים יצחק אולשן, ש"ז חשין ושמעון אגרנט)

כל אלה דחקו את אהרון ברק להמציא פתרון יצירתי (זה היה לאחר דיון קשה ונוקב בכנסת, שבייש אותו)

הפתרון שלו היה נוסח פרשת קו-300

כדי לבלום כל אפשרות לביקורת על מערכת המשפט, הוא ישתול בתפקיד המבקר סוס טרויאני. לא "שופט חיצוני עצמאי ובלתי תלוי" כפי שמחייב הדין שכל שופט יהיה, אלא בשר מבשרו, תלוי, שתול.

וכך, מי שאמור להיות הראשון שמכיר את הכלל המשפטי הבסיסי ביותר, שאסור לשופט להיות נגוע בעניין שהוא שופט, דווקא ברק יזם מהלך מבריק שרוקן את תפקיד המבקרת מתוכן.

וזה מה שאני מכנה פשע (ניצול לרעה של כוח המשרה, מרמה והפרת אמונים, חיפוי = עבירות שסך עונשן המצטבר בחוק הוא מעל עשר שנות מאסר)

עכשיו תסביר לי אתה מה ההבדל בין השב"כ ששתל את יוסי גינוסר כשופט, לבין ברק ששתל את שטרסברג כשופטת של המערכת שהיא משתייכת אליה ומרבית משפחתה מועסקת עדיין בתוכה.

מדוע לא מישהו מכל רשימת המועמדים למשרת שופט עליון או היועץ המשפטי לממשלה?

רפיסות הכנסת בעניין זה היא פשע לא פחות חמור מזה של אהרון ברק, אבל לפחות מהם אין שום ציפיות להיות חכמים או ישרים.

קימקא
חבר מתאריך 28.5.04
50 הודעות 03:02 03.06.04

סקופ: דוח שטרסברג-כהן המלא, כולל שמות השופטים, ועוד

מיוחד ובלעדי להאתר של קימקא
סודי ביותר!!!

נציבת תלונות הציבור על שופטים

כבוד השופטת (בדימ')

ט' שטרסברג-כהן

דוח תקופתי ראשון

(אוקטובר 2003 – מארס 2004)

כפי שהודלף להאתר של קימקא

הנוסח המלא של הדוח:

כולל שמות השופטים הנילונים, פרטי התלונות, מימצאים, מסקנות והמלצות

http://www.quimka.com/rh/netsivut/shtrassberg-cohen_duach1.htm

מי שופט את השופטים ?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=70&viewmode=threaded

150. שר המשפטים לפיד: מתכוון להעמיד לדין שופטים!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=150&viewmode=threaded

113. שטרסברג-כהן פורשת; מתריעה - ''רוחות רעות''!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=113&viewmode=threaded

2. נוסח הפשע המכונה ''פרשת טובה שטרסברג''........
https://rotter.net/forum/gil/5667.shtml#2

עדנת השחיתות/אמנון דנקנר!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5781&forum=gil

גורמים בבית המשפט אמרו בתגובה: "ביתה המשפט עובד מסביב לשעון. כניסת שבת או יציאת שבת לא מונעים משופט לדון בעניין. תמיד יש שופט תורן, ולעולם לא קורה מצב בו צריכים שופט ולא מקבלים שופט".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/740/769.html

וזו תגובתם של משפטנים שעיינו בתירוצים המלומדים
http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=452

לשון החוק קובעת: "מי שכשיר להתמנות שופט של בית המשפט העליון כשיר להתמנות נציב תלונות הציבור על שופטים".

לשופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, מלאו 70 שנה במאי 2003, ועל פי החוק במקומותינו, היה עליה כמובן לפרוש מכהונתה כשופטת בבית המשפט העליון.

אם בגיל 70 אדם חייב לפרוש מכס השיפוט, לית מאן דפליג, שלאחר גיל 70, אין כל אפשרות למנותו לשופט ובוודאי שלא לכהונת שופט עליון, ועל כן, גם לא לכהונת נציב תלונות הציבור על השופטים.

פניתי מבעוד מועד והתרעתי מפני המינוי, אך הסתבר כי... מה לא עושים יקירי מערכת המשפט כשהם מעוניינים לסדר מינוי מתאים לחבריהם? אם צריך, קובעים שהיום הוא לילה, ואם צריך קובעים שהירח עשוי מגבינה ירוקה, ואם צריך אז קובעים שהחוק אינו חוק ומגבלת הגיל לכהונת שופטים אינה מתייחסת לשופטים בדימוס.

לא מאמינים?! כך כתבו לי בפירוש, ביום 13.7.03, שחור על גבי לבן, שלושת הצ'מפיונים של המשפט בישראל - שר המשפטים יוסף לפיד, נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין:

"גם מי שעבר את גיל 70, יכול ויענה אחר הדרישה של כשיר להתמנות שופט של בית משפט עליון וממילא כשיר להתמנות נציב תלונות הציבור על שופטים"

והשאלות המתבקשות...?

האם אמנון אברמוביץ, זאב סגל, דן מרגלית (וכמוהם, גם מרבית העיתונאים האחרים) היו ממלאים פיהם באותם מים, אילו היה מדובר בחבר של אריק, באשתו של ביבי, במינוי של צחי, במקורב של דרעי וכיוצ"ב?

אולי נמצא בין הקוראים אדם המכיר את התנועה למען איכות השלטון? אם כן, הוא מתבקש לשחרר להם את כיסוי העיניים!!

האם יש בנמצא איש אקדמיה למשפטים, שמוכן ללמד את החומר על פי המוצע במכתבם של לפיד, ברק ורובינשטיין? אם לא, מדוע? אחרי הכל, שטרסברג-כהן ממשיכה ומכהנת. האם זה על פי החוק? איזה בדיוק?

ביום 7.8.2006, פניתי בתלונה אל מבקר המדינה לחקור את מינוייה במירמה של שטרסברג-כהן לנציבת תלונות הציבור על השופטים.
http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=360

ולהלן ההתכתבות במלואה

פנייה לשטרסברג-כהן - הסתייגות מהמועמדות לנת~ש עקב גיל, 25.2.03
התחל מכאן. זהו המכתב הפותח.
http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=360

ביום 24.7.02 עבר החוק בקריאה שלישית. כבר בעת הדיונים על החוק, החלו מזכירים את שטרסברג-כהן כמועמדת. סברתי שהאפשרות ששופט בדימוס לא יוכל להיבחר לא נלקחה בחשבון ורצוי שאסב את תשומת לבה. קיוויתי שהחוק יתוקן, או ששטרסברג-כהן תסיר את מועמדותה, אך כמובן שהתבדיתי. במענה לפנייתי הגיע אלי מכתב המאשר שפנייתי התקבלה, אך לא תגובה עניינית כלשהי.

פנייה לוועדת שופטים, הסתייגות משטרסברג-כהן, 13.5.03
על פי החוק, שר המשפטים ונשיא בי"מ עליון מציעים מועמד והוועדה לבחירת שופטים מאשרת.
http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=361

משלא הגיעה כל תגובה לפנייתי אל שטרסברג-כהן, פניתי בהסתייגות אל הוועדה לבחירת שופטים, באמצעות שר המשפטים, שמתוקף תפקידו הוא יו"ר הוועדה.

תוספת להסתייגות בעניין שטרסברג-כהן לוועדה לבחירת שופטים, 18.5.03
מספר ימים לאחר מכן, ביום 18.5.03, הפניתי לוועדה הערות נוספות בעניין ההסתייגות. למכתבי זה צירפתי דיון במליאת הכנסת - הצעת חוק - כהונת שופט לשעבר, חכ. פורז, קריאה טרומית, 1.6.94 בהצבעה, ההצעה נדחתה, לאחר ששר המשפטים דאז, ליבאי, התנגד לה.

דרישה להנמקה - מדוע לא תוסר המועמדות, 20.5.03
הדיון בוועדה לבחירת שופטים נקבע ליום 22.5.03. יומיים לפני הדיון פניתי אל שר המשפטים ונשיא ביה"מ העליון, שהם מציעי המועמדים לתפקיד, ודרשתי מהם לנמק מדוע לא תוסר מועמדותה של שטרסברג-כהן. כמו כן, פניתי אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשתי ממנו לנמק מדוע לא יפעל לאכוף את החוק ולמנוע את מועמדותה.

ברק, רובינשטיין, לפיד - תגובתם - אין מגבלת גיל, 13.7.03
התשובה התמהמהה, ולבסוף הגיעה. לא להאמין, שחור על לבן!! במכתב לולייני מבחינה משפטית, המהווה עלבון לכל מי שיש לו IQ בודד, הובהר לי שאין מגבלת גיל להתמנות לשופט לבית משפט עליון.

תגובה לברק, לפיד ורובינשטיין, 15.7.03
תגובתי המפריכה מכל וכל את הטיעונים המלומדים שהופנו אלי, על ידי שלושת גדולי המשפט בישראל, או שמא נאמר... שלושת "החברה הטובים".

פנייה לועדת החוקה בעניין ביטול מגבלת גיל פרישה לשופטים, 18.7.06
הוצאתי מכתב אל המחוקקים, לבחון מה דעתם על הפרשנות לחוק.

תגובת חכ. מיכאל איתן, יור ועדת החוקה, 10.8.03
כך הגיב ח"כ מיכאל איתן, יו:ר ועדת החוקה "איני רוצה להיכנס לוויכוח על הפרשנות הנכונה - כפשוטה כמו שהצעת וכמו שכל הדיוט מבין, או בדרכו המפולפלת והמתפלפלת של היועץ המשפטי לממשלה"

עד 120?...... עינת ברקוביץ, גלובס, 9.9.03
עינת ברקוביץ' מגלובס, היתה העיתונאית היחידה שהתייחסה לכך. זוהי כתבה מפורטת המתארת את השתלשלות המכתבים והתגובות. איזכור קל לכתבתה הופיע ב"מקור ראשון".

שופטי העליון אינם נמוגים? אברהם פריד (פריצי), 25.5.03, NFC
התייחסות נוספת למינוי, מצאתי גם במאמרו המצויין של אברהם פריד (פריצי), באתר של יואב יצחק, המעלה את סוגיית מינוייה של שטרסברג-כהן, יחד עם קושיות כלליות הנובעות ממינויים של שופטים בדימוס לתפקידים רישמיים שונים.
http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=680&rc=x-files&ahref=32720#32720

____________________

מאת תומר זרחין

עדכון אחרון - 23:41 25/08/08

השופט בדימוס אליעזר גולדברג מונה לנציב תלונות הציבור על שופטים

גולדברג יחליף בתפקיד את השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן, שהתעמתה באחרונה עם מבקר המדינה אותו האשימה כי פלש לתחום אחריותה

תגיות: אליעזר גולדברג

הוועדה לבחירת שופטים אישרה אתמול (שני) את בחירתו של שופט בית המשפט העליון בדימוס ומבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג, לנציב תלונות הציבור על שופטים. מועמדותו של גולדברג הינה תוצר של הסכמה חריגה בין שר המשפטים, דניאל פרידמן, לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.

גולדברג יחליף בתפקיד את נציבת תלונות הציבור על שופטים, השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן, שתסיים את תפקידה בסוף ספטמבר. גולדברג, בן 77, כיהן כשופט תעבורה, שופט בית משפט השלום בירושלים ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים. באפריל 1984 הוא מונה לכהונה כשופט בית משפט עליון. במאי 1998 נבחר לתפקיד מבקר המדינה, תפקיד אותו מילא עד יולי 2005.

תקופת כהונתה של שטרסברג כהן לוותה בעימותים עם שופטים שנגעו, בין היתר, להיקף סמכויות הביקורת שלה. שטרסברג כהן גם התעמתה באחרונה עם מבקר המדינה הנוכחי, מיכה לינדנשטראוס, אותו האשימה כי פלש לתחום אחריותה.

בחוות דעת שכתבה ביוני השנה קבעה הנציבה ש"ראוי הוא שהמבקר יימנע מלהפעיל ביקורת על התנהגות והתנהלות שופטים ויניח לנציבות את המלאכה באופן שיגשים את תכלית החוק". הביקורת נבעה מדו"ח המבקר שפורסם במאי וביקר את תפקוד בתי הדין הרבניים. במשרד המבקר הביעו אז תמיהה על כך שבמקום להתמודד עם המחוקק, שנתן לנציבה סמכויות מצומצמות היא בחרה להתנגח עם המבקר.

מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1015080.html

נציב חדש: השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג

מאת: רותי אברהם | Nfc.co.il/blog/rutag | הוועדה לבחירת שופטים

הוועדה לבחירת שופטים מינתה לנציב תלונות הציבור על השופטים את השופט (בדימ.) ומבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג גולדברג היה מינוי מוסכם על נשיאת בית המשפט דורית ביניש ושר המשפטים דניאל פרידמן

▪ ▪ ▪

הוועדה לבחירת שופטים מינתה (יום ב', 25.8.08) לנציב תלונות הציבור על השופטים את שופט בית המשפט העליון (בדימ.) ומבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג.

גולדברג יחליף את הנציבה הפורשת השופטת (בדימ.), טובה שטסבורג כהן, שפרסמה היום (ב') את הדוח האחרון מטעמה. סביב מינויו הושגה הסכמה חריגה בין שר המשפטים דניאל פרידמן ונשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.

גולדברג בן ה-77 כיהן כשופט בית המשפט העליון כ-14 שנים. עם פרישתו בשנת 1998 מונה למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, ושימש בתפקיד שבע שנים, עד שנת 2005.

קודם לכן, בטרם מונה, פנה שבתאי עזריאל, מהנדס תעשיה וניהול לוועדה לבחירת שופטים בדרישה שלא למנות את גולדברג. זאת בטענה כי מדובר במינוי בלתי חוקי. החוק לטענתו קובע כי "מי שכשיר להתמנות שופט של בית המשפט העליון כשיר להתמנות נציב תלונות הציבור על שופטים". לפיכך, מי שעבר את גיל 70, גיל פרישת השופטים, "אינו כשיר להתמנות לשופט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט, ולכן הוא אינו עומד בתנאי הסף להתמנות לנציב תלונות על שופטים". עזריאל טען עוד כי למעשה גם מינויה של הנציבה הפורשת, שטרסברג כהן "היה בלתי חוקי".

מקור:
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-171654-00.html?tag=09-23-54

תזכורת:

187. נציבת תלונות שופטים, טובה שטרסברג-כהן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=187&viewmode=threaded

2. נוסח הפשע המכונה ''פרשת טובה שטרסברג''........
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=2&viewmode=threaded

113. שטרסברג-כהן פורשת; מתריעה - ''רוחות רעות''!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=113&viewmode=threaded

69. מבקר המדינה השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג מסיים תפקידו
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=69&viewmode=threaded

גולדברג (מבקר המדינה) נגד ארבל (שופטת עליון)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=147&viewmode=threaded

שטרסברג-כהן: איך מאפשרים לחרדים להשתלט על החילונים?

היא נולדה בפולין, עלתה לירושלים ומתגוררת כיום בחיפה. היא מתנגדת לכפייה הדתית מצד החרדים וטוענת שההסתה נגד בית המשפט העליון היא השתקה של הקול השפוי במדינה. 1,958 מילים עם שופטת בית המשפט העליון ונציבת תלונות הציבור על שופטים בדימוס טובה שטרסברג-כהן (79), נשואה + 3, שמקווה לממש את שאיפתה ללמוד ספרות ופילוסופיה "בקדנציה הבאה"

"גדלתי בירושלים ונשארתי בה עד לסיום לימודיי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. אני אוהבת מאוד את העיר וקשורה אליה עד עצם היום הזה, אף שעיר מגוריי היא חיפה. ירושלים אינה עיר קלה בשום מובן - היא נושאת בחובה את ההיסטוריה של עם ישראל על כל תהפוכותיה; היא הייתה מאז ומתמיד משאת הנפש של כל יהודי באשר הוא; והיא גם המוקד של שלוש הדתות המרכזיות בחברה האנושית. כשעמדתי על דעתי, התאהבתי בעיר, באווירתה הרוחנית ובמגוון האנושי המצוי בה ופוקד אותה. עד היום אני קשורה לירושלים בעבותות.

"היה מי שאמר שכתושב ירושלים הוא נושא על כתפיו אלפיים שנות גלות, ויש אמת בדבריו. ילדיי, שגדלו בחיפה ולמדו באוניברסיטה בירושלים, לא נשארו לגור בה בסיום לימודיהם, אבל עד היום הם אוהבים לבקר בה. בשבילי, כל נסיעה לירושלים היא עלייה לירושלים, ולא במובן הפיזי. יש בעיר "אווירה ירושלמית" מיוחדת שלא קיימת בערים אחרות. ירושלים אינה עיר מוחצנת, היא עיר מופנמת למרות ההטרוגניות האנושית שבה.

"בתקופת ילדותי ונעוריי, הייתה ירושלים עיר קטנה ותוססת. חייה החברתיים התאפיינו במעגלי חברים שנפגשו בדירות צנועות, ובילו בהן את זמנם יחדיו. עד מלחמת ששת הימים ישבו החיילים הירדנים עם הכאפיות האדומות על חומת העיר העתיקה והשקיפו על העיר המערבית. לא פעם הם ירו לעבר העיר, והיו קרבנות. למרות הסיכון, המורל של תושבי העיר היה גבוה מאוד והחיים נמשכו כסדרם.

"למדתי בירושלים בבית הספר אליאנס, משום שהוריי סברו שמלבד עברית צריך לדעת לפחות שתי שפות זרות. במשך כל שנות הלימודים בבית הספר העממי הלימודים התנהלו בעברית ובצרפתית במקביל. לאחר שסיימתי את לימודיי שם, רציתי להתקבל לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה או לגימנסיה העברית. אנשים ניסו לרפות את ידיי וטענו שאיני יודעת עברית ברמה מספקת, אבל דבקתי בהחלטתי, נרשמתי לשני התיכונים והתקבלתי לשניהם. בחרתי ללמוד בליד"ה. נהניתי מהלימודים שם.

"כמעט כל מוריי היו מרצים באוניברסיטה. חלקם היו מגדולי הדור בתחומם, כמו פרופ' סימון, ד"ר הלמן, ד"ר בלומנטל, ד"ר ליכטנשטיין, הצייר מרדכי ארדון ועוד. בתקופת ילדותי ונעוריי היה אפשר להיכנס לעיר העתיקה, ונהגתי לשוטט עם הוריי בסמטאות, ובהן בסמטה הצרה ליד הכותל המערבי, שמעבר לה גרה אוכלוסייה ערבית. מהזווית הזאת, הכותל נראה לי כמו גורד השחקים הגבוה בעולם. מראה הכותל ולמרגלותיו המתפללים – גברים ונשים, השאיר בי חותם חזק.

"בשבילי, כל הדרכים מובילות לירושלים. גם לאחר שעזבתי אותה לחיפה בשנות הששים לאחר נישואיי, חזרתי אליה לעתים קרובות, כי כל חיי המעצבים התנהלו שם. כשהייתי עולה עם משפחתי לירושלים, נאלצו כולם לשיר בדרך את כל שירי ירושלים שלימדתי אותם".

התחרדות ירושלים
"גדלתי ברחוב גאולה, בשכונה שהייתה אז חילונית, והיום היא חרדית. קשה לי מאוד עם ההתחרדות של הדת ועם המיסיונריות של החרדים הקיצוניים. אין לי דבר נגד הדת או נגד הדתיים או החרדים. אני בעד חופש דת וחופש מדת. יש לי קושי עם הניסיון של החרדים להכתיב לחילונים את אורח חייהם ועם הניסיון שלהם להשתלט על הציבור החילוני ולחדור לשכונות חילוניות כדי שייהפכו לחרדיות. אני יכולה להבין את רצונם של החרדים, אבל אני לא מצליחה להבין ולקבל שמאפשרים להם לנהוג כך במדינה חילונית ודמוקרטית. ברחוב גאולה של נעוריי הם לא הפריעו לנו, ואנחנו לא הפרענו להם. כל אחד חי לפי אמונתו, ואף אחד לא פלש לתחומו של האחר.

"כשהיינו מגיעים לשכונות שלהם כדי לערוך קניות או מסיבות אחרות, כיבדנו אותם על ידי כך שלא הסתובבנו עם ביגוד מתריס, שעלול לפגוע ברגשותיהם. זהו כבוד המוענק לאחר ולשונה, כפי שכשנכנסים לכנסייה מסירים את הכובע. היום קשה עד בלתי אפשרי לנהוג כך. כשישבתי בדין בבית המשפט העליון, עסקתי בעתירה שהוגשה בעקבות עבודות בנייה של כולל בשטח הנמצא בלב שכונה חילונית מובהקת, לאחר שהעירייה מסרה את המגרש לחרדים. באותו מקרה נפסק כי העירייה לא פעלה כשורה וכי יש להפסיק את פעולות הבנייה, להרוס את הקיים ולמסור את המגרש, לפי כללי המינהל התקין, למטרה שתימצא ראויה ומתאימה לאותה שכונה.

"תופעת הדרת נשים במקומות ציבוריים אינה לרוחי. בזמנו גברים ונשים, חרדים כחילונים, היו עומדים בצוותא ליד הכותל ומתפללים. הרחקת נשים באוטובוסים ציבוריים למושבים האחוריים נוגדת את עקרון השוויון ולמיטב ידיעתי אינה מתחייבת מההלכה. במקומות ציבוריים מוצבים דוכנים, וחרדים המופקדים עליהם מנסים לשכנע גברים עוברים ושבים להניח תפילין ומלבישים עליהם תפילין כמעט בכוח. לא צריך להרשות להעמיד דוכנים כאלה, יש בהם יסוד כפייתי הנוגד את זכויות האדם. עם זאת, איני חושבת שצריך לנסוע בשכונת מאה שערים בשבת, ואפשר לתחום את המרחב שבו ראוי שלא לנסוע בשבת.

"כך גם לא הייתי מאפשרת למצעד הגאווה לעבור בשכונות חרדיות. יש לאזן בין זכויות האדם. כך, למשל, יש זכות לחופש ההפגנה ומנגד יש זכות לפרטיות ולכבוד, לכן יש לאפשר הפגנה נגד ראש הממשלה מול משרד ראש הממשלה ולא מול ביתו. לדעתי, ראוי שתהיה הפרדה בין דת ומדינה. העירוב בין השתיים הוא מתכון להתנגשויות ולחיכוכים, הגורמים לשנאת אחים ולפגיעה בערכים ובזכויות שלא לצורך".

פולין
"נולדתי בפולין. הוריי עלו ארצה מטעמים ציוניים כשהייתי תינוקת, כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה. הם לא חזו את שיקרה באירופה, אף שבאותה תקופה החלה התנועה הנאצית בראשות הצורר היטלר להרים ראש. הם חשבו שהתנועה הנאצית היא קיקיונית, ותיפול כפי שקמה. כל משפחתה של אמי וחלק ממשפחת אבי נשארו בפולין ונספו בשואה. הם גרו שם דורות על גבי דורות, לא חשבו על עלייה ארצה ואף ניסו לשכנע את הוריי לא לעלות. בסוף שנת 1938 רצתה אימי לחזור איתי לפולין, גם משום שהתגעגעה מאוד הביתה וגם כדי לשכנע את המשפחה לעלות. הנסיעה לא יצאה אל הפועל משום שרוחות המלחמה התחילו מנשבות באוויר. מכיוון שהורי-הורי לא עודדו את עליית הוריי ארצה, הם הגיעו ללא משאבים כספיים כלשהם והתחילו את חייהם מאפס".

משפטים
"עם סיום לימודיי התיכוניים, התאפשר לי להמשיך בלימודיי האקדמיים במסגרת העתודה האקדמית. נרשמתי ללימודי פילוסופיה וספרות כללית, אולם התברר לי שלא לימדו בהם המורים שרציתי בהם. התייעצתי עם מורה שהערכתי מאוד, והוא המליץ לי ללמוד משפטים, משום שלדבריו מקצוע המשפטים חובק תחומים רבים, כמו כלכלה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פילוסופיה ועוד, ומצריך כישורים ותכונות שלדעתו ניחנתי בהם. עם השנים גיליתי עד כמה הוא צדק. היום אילו הייתי צריכה לבחור שוב תחום לימודיי, הייתי פונה ישר למשפטים. כשיצאתי לגמלאות מכס השיפוט, חשבתי שאלמד פילוסופיה וספרות כללית, אולם עיסוקיי הרבים הבהירו לי שהתכנית האמורה תוכל להתבצע רק בקדנציה הבאה".

שופטת
"תמיד שאפתי להיות שופטת. הייתי עורכת דין שנים רבות לפני שהצגתי את מועמדותי, אבל תמיד ראיתי עצמי שופטת בהמשך הדרך. כשהרגשתי שמיציתי את עצמי כעורכת דין, הגשתי את מועמדותי לשפיטה בעידודם של השופט עציוני, שהיה אז שופט בית המשפט המחוזי ולאחר מכן היה שופט בית המשפט העליון, ושל שופט בית המשפט העליון חיים כהן. לשאלה אם תיקים גרמו לי לנדודי שינה, התשובה היא אכן כן, בכל בתי המשפט שכיהנתי בהם, ובמיוחד בתקופת כהונתי בבית המשפט המחוזי, משום ששם השופט יושב בערכאה ראשונה מול העדים ורואה לפניו את הנאשמים ואת המתדיינים.

"נהגתי להקשיב קשב רב לעדויות ממקור ראשון ולהתרשם מהעדים וממהימנותם. הרגשתי כמי ששם את האצבע על דופק החיים. ההקשבה יוצרת זווית ראייה חשובה. כך גם הקשבתי לטיעוני עורכי הדין וניסיתי להבחין בין הטיעונים הכנים ובין אלה שנובעים מהצורך לייצג את הלקוח. המשפטים שעסקו באימוץ היו קשים במיוחד מבחינה נפשית. השופט עוסק בילדים, והכרעתו עשויה לבנות את חייהם או להרוס אותם. כששופט קובע אם להשאיר ילד בחזקת הוריו הביולוגיים או להעבירו להורים מאמצים, הוא מתפקד כ'חצי אלוהים', ומבחינה רגשית זה מכביד מאוד. היה עליי להשקיע את כל האנרגיה הקיימת בי מעבר לידע המשפטי כדי להכריע בשאלה מהי טובתו של הילד.

"ההכרעה קשורה גם בהשקפת עולם: יש מי שיאמר כי הורים טבעיים הם בדרך כלל טובים לילד יותר מכל הורים מאמצים שהם; ויש מי שיגיד שאין הדבר כך, והורים טבעיים עלולים להיות מרשם בטוח להרס חייו של הילד. קשה ליישם גישה אחת בכל מקרה נתון, לא רק מהבחינה המשפטית, אלא מכובד האחריות המוטלת על כתפי השופט. במשפטים פליליים על עבירת רצח היה צורך לראות גם את הנאשם וגם את הקרבן, ולהגיע להיעדר כל ספק סביר באשמתו של הנאשם, שאם לא כן עלול אדם להישפט למאסר עולם על לא עוול בכפו וחייו ייהרסו. מאחורי כל תיק עומד אדם.

"חייתי ונשמתי את הבעיות האנושיות והמשפטיות שבכל תיק וחיפשתי את הפתרון הנכון, ההוגן והצודק ביותר במסגרת החוק. ראיתי עצמי כפופה לתשתית החוקית והערכית, לפסיקה ולספרות המשפטית ולעקרונות היסוד של השיטה. שופטים אינם צריכים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים, אף שהם קוראים עיתון ומאזינים לחדשות ולפרשנויות. כששופט יושב להכריע בדינו של אדם, הוא יושב עם חומר הראיות שבתיק, ורק חומר הראיות צריך להשפיע על הכרעותיו. אולי קשה לאנשים שאינם יושבים על כס השיפוט להבין שהדבר אפשרי, אבל מי שאינו יכול להתנתק מהשפעות חיצוניות אינו יכול להיות שופט.

"בסופו של דבר, השופט חייו להיות כן ושלם עם עצמו, להסתכל במראה ולהיות גאה במה שהוא רואה. בשבתו על כס השיפוט, עליו להיות ניחן ביושרה, ואף שהוא ער לנעשה סביבו מחוץ לבית המשפט, כאשר הוא ניגש להכריע בתיק, עליו להגיע בראש ריק, להתחיל בקריאת החומר בתיק מתחילתו ועד סופו, מתוכו לקבוע את העובדות, ורק לאחר קביעתן הוא יכול להכריע בדין".

נציבת תלונות הציבור על שופטים
"ב-1.10.2003 החלה לפעול, לפי חוק, נציבות תלונות על שופטים, ואני מוניתי לנציבה הראשונה. מדינת ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהקימו גוף כזה. אין לי קושי לשפוט קולגות שלי, כי אני שופטת בדמי. פעם שופטת – תמיד שופטת. האובייקטיביות, ההקשבה לכל טיעון עד תום והשיפוט לפי ערכיי, שהם ערכי היסוד של השיטה, הם חלק בלתי נפרד מהיכולת לעסוק בתלונות על שופטים ולהכריע בהן. הרעיון להקים גוף המבקר שופטים עורר תחילה התנגדות בקרב שופטים, משום שלא נוח לשופטים שיש מי שנושף בעורפם ואומר להם 'עשה' או 'אל תעשה' בתחום האתיקה.

"בתפקידי כנציבה לא היה לי קושי נפשי או אינטלקטואלי לעסוק בתלונות. עסקתי בתלונות שנגעו לדיינים בבית הדין הרבני, שדבקים באמונתם ומקדשים את ההלכה. הפצרתי בהם לא לחרוג מכללי הצדק הטבעי ולזכור את חוקי הכנסת והמדינה, בהם הכלל שאין לחרוץ דינו של אדם מבלי לשמוע אותו. לפי החוק, אם מתעורר חשד לביצוע עבירה פלילית, חובה על הנציב להעביר את העניין לטיפולו של היועץ המשפטי. בזמני לא היו מקרים כאלה, והתלונות היו רק בתחום האתיקה והמשמעת השיפוטית. אילו היה מתעורר בי חשד, לא הייתי מהססת ומעבירה את התיק, לאחר שהייתי מסבירה לשופט את חששותיי ואת חובתי.

"במהלך כהונתי כנציבה, קיימתי פגישות רבות עם שופטי בתי המשפט השונים והבהרתי בכל הזדמנות שאיני פועלת נגד השופטים, אלא מטרתי לדאוג לתיקון ליקויים שהתגלו באתיקה השיפוטית, ולעשות זאת עם השופט הנוגע בעניין".

הסתה נגד הרשות השופטת
"אין להתכחש לכך שבשנים האחרונות הסלימה ההסתה נגד הרשות השופטת, ובמיוחד נגד בית המשפט העליון. ניסו להכפיש את שמה של הרשות השופטת ולקצץ בסמכויותיה. נושא זה כאוב ביותר, ומאוד לא דמוקרטי. בהפעילו ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת, ולעתים גם על חוקים היוצאים מתחת ידי הרשות המחוקקת, ממלא בית המשפט העליון את תפקידו ואת חובתו. הוא לא רק רשאי לעשות זאת, אלא מחובתו לעשות זאת. הוא אינו חורג בכך מתפקידו. אם המחוקק מחוקק חוק שפוגע בזכויות שהוענקו בחוקי היסוד, בג"ץ חייב להתערב. תפקידו של בג"ץ הוא להיות בלם המונע ועוצר פגיעה בזכויות האדם.

"החלטת רוב יכולה לעמוד בניגוד לחוק יסוד. למשל, הרוב יכול להחליט שממחר ייאסר על שחורי עור לצאת לרחוב בלילה. מי מוסמך לומר שחוק כזה נוגד זכות יסוד שהכנסת עצמה העניקה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אם לא בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ? אנחנו נשענים על כתפיהם של שופטים דגולים שיצרו דמוקרטיה יש מאין לפני שנחקקו בישראל חוקי היסוד המעניקים זכויות חוקתיות לתושבים. על בסיס ההלכות שיצאו מתחת ידיהם הכנסת חוקקה חוקי יסוד לתפארת.

"הסתה נגד הרשות השופטת ושופטיה עלולה להפוך את כוח השלטון לשלטון הכוח. הניסיונות לפגוע בבית המשפט העליון בדרכים שונות, בין השאר באמצעות חקיקה, הם ניסיונות להשתיק את קולו האמיץ של בית המשפט העליון. הניסיונות לא צלחו עד עכשיו, ואני מקווה שגם בעתיד הם לא יצלחו. כדי לקיים שוויון, הקימו בזמנו בארצות הברית בתי ספר נפרדים לשחורים וללבנים, שהיו זהים במתכונתם ובתכנית הלימודים. בית המשפט העליון של ארצות הברית החליט כי ההפרדה לא מגשימה את ערכי השוויון, וכי יש ללמד ילדים שחורים ולבנים כאחד באותם בתי ספר. לשם מימוש פסיקת בית המשפט העליון נעזרו במשמר צבאי".

טובה שטרסברג-כהן:
"אף פעם לא הגדרתי את עצמי. אני משתדלת להתנהג על פי נורמות גבוהות ועל פי ערכים שעל אדם במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, לדבוק בהם. אם אני מצליחה בכך – אחרים ישפטו".
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/451/542.html?hp=54&cat=869
.
.

תזכורת - תת-אשכול:

2. נוסח הפשע המכונה ''פרשת טובה שטרסברג''........
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5667&forum=gil&archive=#2

191. גולדברג הטייח החליף את שטרסברג הטייחית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5667&forum=gil&omm=191&viewmode=threaded

1. חטא, גאווה, יוהרה = יוקרת מערכת וסופיות המשפט = פשע !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5667&forum=gil&archive=#1

אשכול ראשי:

"הנשיא ברק מוביל לדעתי את בית המשפט העליון בדרך לא דרך"
(נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי)


"אהרן ברק נתן ידו למעשה המכתים את המשפט הישראלי... בכך נתן אהרן ברק את ידו לערעור שלטון החוק ולפגיעה קשה בסמכות בית המשפט... פרופסור ברק, במקום לשמש בלם, אישר את הפגיעה הנמהרת בשלטון החוק. הסיוע שהושיט לפגיעה בסמכות בית המשפט העליון לא יזכר לתפארת בדברי המשפט הישראלי" (פרופ' אמנון רובינשטיין)


"כל מעשי מימשל ומנהל הנגועים במרמה -בהם מעשה שפיטה- כמוהם כפרי שפשה בו הרקב; מתכלים ומתאכלים הם מתוכם ונדמים הם לעץ ששורשיו הרקיבו וצמרתו יבשה" (שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין)


"הדג מסריח מהראש" (שר המשפטים דוד ליבאי)


"מהפכת ברק - חזון נשגב, מציאות שפלה" (הפרשן המשפטי משה נגבי)


"הפרקליטות בראשות אהרן ברק היא ה'מאפיה' הגדולה ביותר במדינת ישראל" (יצחק רבין)



"ההשקפה "כי המטרה או המניע מקדשים את האמצעים, פירושה אימוץ האנטי-תזה למשטר דמוקרטי המעוגן בשלטונו של החוק, במקום שלטונם של יחידים המבקשים להגשים את רעיונותיהם ללא התחשבות במהות פועלם. זהו מרשם לאנרכיה" (מאיר שמגר)

"קיים אצלנו גורם המסכן במידה חמורה את טוהר המידות - ההשקפה המקובלת בכמה חוגים, שפעולה האסורה בדרך כלל, מותרת כשהיא נעשית למען מטרה הנראית לעושיה כחשובה מבחינה אידיאולוגית"
(מבקר המדינה הראשון, ד"ר זיגפריד מוזס)


"אורבת סכנה שתפקידו המרכזי של בג"צ בעיצוב החברה הישראלית יהפך למיתוס מסוכן, כמעט לפולחן אישיות אליטיסטי, שאין אחריו ערעור וספק. (וכאן בא תיאור מפורט של מעשי עוולה של ברק) מי שחושד נושא זאת בליבו, שכן שופטי בג"צ אינם נדרשים למסור דו"ח לאיש" (דן מרגלית)


"יש תופעה שלילית בעיני, והיא ששופט הרואה שההצלחה מאירה לו פנים, נוטש את התפקיד הפסיבי של שופט, הדן במה שנקבע לפניו, ויוצא מגידרו לדון גם בדברים שלא נקבעו לפניו. במילים אחרות הוא מצטער על שדבר פלוני לא נקבע לפניו -דבר שהוא בדיוק העניין שהוא חיכה לו זמן רב ויש לו כל כך הרבה מה לומר בעניין זה, ועכשיו, אין הוא כובש את צערו פנימה... הוא מאוכזב. נמנע ממנו למצוא פורקן לרצונו וליכולתו לפסוק בעניין הקרוב ללבו... שופט הדומה לעכביש היושב בין קוריו וממתין עד שיסתבכו בהם קורבנותיו" (שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון)


"נוצר ריכוז חסר תקדים בידי בית המשפט העליון. בית המשפט משיא את כוחו כלפי חוץ על ידי ניזול דרכי עבודתו והמנעות מחשיפתם לידע או לביקורת ציבורית... לא עלו מעולם שאלות היסוד האתיות ומהנהלתיות של תרבות ההכרעה בבית המשפט העליון." (פרופ' יורם שחר)


"היבטים מהותיים רבים של פעולות בתי המשפט, ובית המשפט העליון בראשם, הם חשאיים. מהפכת המידע ועקרונות השקיפות, שיסוד רבים מהם בפסיקת בית המשפט העליון, פסחו על בית המשפט העליון עצמו. ... בשאלות בסיסיות אלה, רב הנסתר על הנגלה" (פרופ' זאב סגל וד"ר אריאל בנדור במאמר משותף)


"בית המשפט, אם הוא איננו פומבי, הוא חייב להיות מושחת" (הלורד דנינג)


"ואין זו תשובה מתאימה לומר כי אפשר תמיד לבטוח בשופטים (השופטים יצחק אולשן, ש"ז חשין ושמעון אגרנט )


"אכן, "כוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית אבסולוטית. כוחו האבסולוטי של אהרן ברק והעובדה שלאורך כל כך הרבה שנים אין עליו שום ביקורת ומורא שלטון החוק השחית אותו לחלוטין והפך אותו למניפולטור, איש עסקים המוכר לנו אינטרסים במסווה של ערכים. מסדר ג'ובים למשפחתו ומקורביו בניגוד לחוק. מוביל מניפולציות שמשמעותן שוד הקופה הציבורית לטובת בניו ומקורביו. הורס משפחות -עד מוות של ממש- ומפעלי חיים ללא הצדקה ותוך אפלייה משוא פנים והטיית משפט" (אריק באך).


"נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, נמצא בעמדת כוח חזקה. יש אומרים, החזקה במדינה. התמונה קשה. הסמל של שלטון החוק אינו נרתע מרמיסת החוק. הכהן הגדול של המשפט נוהג כאילו הקו המפריד בין המותר לאסור אינו קיים. נשיא בית המשפט העליון עושה מעשים שלא יעשו. והוא חוזר על מעשיו שוב ושוב עד ימינו אלה. ומאליה עולה שאלת הלגיטימיות והסמכות המוסרית של השופט ברק להורות הלכה ולחרוץ גורלות של ציבור ופרטים...
המדהים בדבר הוא שברק מסוגל לספור ולמנות את מגרעות החטוטרת של זולתו, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שחטוטרת דומה - ואולי גבוה יותר - צומחת פרא על גבו הוא...
אם ישנו דבר מקומם במיוחד -פעם אחר פעם- זהו הפער הבלתי נסבל בין אמות המידה החוקיות והמוסריות שנוקט ברק כלפי זולתו לבין אלו שהוא נוקט כלפי עצמו"
(עורך הדין, איש המודיעין והחוקר המשפטי יוסי דר, מחבר הספר "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק")

"משל המערה" של אפלטון ממחיש נהדר את האפקט-המעוור שדברים מבריקים מעוללים לשומע המופתע. ואכן, ברק, כשמו כן הוא, מכה אותך בסנוורים בכושר הרטורי שלו. הוא מצליח ליצור אמפטיה בלב השומע, על ידי התרגיל הידוע (להקריב חייל כדי להכריז "שח") של להשמיע לו דברים שהשומע זקוק פסיכולוגית לשמוע (זכותך להיות חופשי. לומר מה שאתה רוצה. להגן על כבודך. חירותך קדושה וכו') – ואז, כשהשומע הזחוח מתרפק במנעמי פנטזיית הביטחון, החופש והכבוד האינסופי, מחדיר לו ברק את הארס ברוך ונועם קטלני. מעין:

אני כאן כדי לומר לך מה טוב עבורך. אלוהים ומוחמד שלחו אותי להיות המפרש והמוציא לפועל. עליך להאמין בי אמון עיוור. אני המצפן המוסרי הבלבדי שלך. המשענת שלך. המגן שלך מפני הרשע, האטימות, העריצות. תן לי סמכויות להיות רשע על עיוור, ואגן עליך מפני רשעים אחרים. סמוך על חולשותיי האנושיות על עיוור, ואגן עליך מנוכלותם של אחרים. אל תשאל שאלות כי הרי אתה מבין מתוך דברי המתובלים בציטטות למכביר, שאני יותר יודע ממך, ולעולם אל תעיז לשפוט אותי ואת מעשי, שאותם לעולם לא תבין.

עצום עיניים, אטום אוזניים, פתח את הכיס, ולך אחריי בעדר: אני האור והסבירות. אתה בסך הכל אפס שלא יודע מה טוב עבורך עבור ילדיך, משפחתך ועמך. אני הוא העם. המדינה זה אני. מלוא הארץ ברק, ועל כן הכל שפיט, לפי מה שאני מחליט. דמוקרטיה הינה דבר פגיע שזקוק לשליט על –מלך ללא כתר- שירסן, יבלום, יבטל, ינווט, יחוקק חקיקת על, ויבטל חקיקת על שאינה ראויה לדעתו של השליט העליון, הוא שליחו ומוציאו לפועל של אללה ומוחמד נביאו...

ברק אינו הראשון בהיסטוריה, אשר ידע לנווט המון בזכות גאונות. בזכות כישרון רטורי מרשים. בזכות חולשתו של ציבור לשווע למושיע מפני עריצות. בזכות חלומו של כל אדם לחופש, ביטחון, וכבוד.

ברק איננו הקוסם הנוכל הראשון –או האחרון- בהיסטוריה, השולל את תשומת הלב של קהלו, באמצעות פעלול ביד שמאל שלווה ומרתקת, וגונב את ההצגה באמצעות תרגיל מסריח ימני קיצוני הנשלף מהכובע מול עיניו המסנוורות של הקהל ההמום...

אלא שבמופעי בידור זה בדרך כלל שפן. במנהיגות זה בדרך כלל נחש קוברה קטלני. ראו מה סטלין עשה מהרעיון הנפלא –האוטופי יש לומר- של הקומוניזם.

צר לי לנפץ את המיתוס היפה באמצעות העובדות המכוערות: כל הגאונים בהיסטוריה שהבטיחו לעמם שלום, ביטחון, חירות, חופש, וכו', ברמה גאונית כזו – הם... הס מלהשוות, הנבלים הגדולים ביותר של ההיסטוריה. לא מצאתי אבק ראיה לכך שברק הוא שונה. ודאי לא בצורה המכוערת שבה הוא מחלל את התורה שהוא מטיף לאחרים לקדש.

זו הרי בדיחה עלובה להתייחס לגאון כגאון משום שהוא כופה על נתיניו לרחוש לו כבוד על פי חוק לציית לו או לסגוד לו. ("חוק הביקורת האדיבה... ", זילות בית משפט, "כבודו"... ) אין אף אחד מאיתנו זקוק לחוק על מנת לציית לדברים הנהדרים שאמרו גאונים מכל מיני סוגים בהיסטוריה: שלמה המלך, אריסטו, אפלטון, קיקרו, לאו צה, קונ פו צה, גתה, ניטשה, אלוין טופלר, השופט ברנדיס, רוזוולט, ז'או ז'ורס, צ'ה גוארה, רוסו, מהטמה גאנדי, ארוין יאלום, מקיאוולי, מאו, ביל קלינטון (וזו כמובן רשימה חלקית ביותר), אליה ניתן בהחלט לצרך בכבוד דברים רבים ממאמרי חז"ל, מהקוראן (הוא יפה, האמינו לי, רק שהנבלות שלהם, כמו שלנו, הפכו אותו לכתבי-שטן), הבודהיזם, וחכמי יוון הפילוסופית.

יש ביניהם, הרבה גאונים שחובה לשנן מה שהם אמרו, ולהתעלם –או להפריד- את מעשי הנבלה שהם עשו כחלק המופרע של גאונותם. אוסקר ויילד, מרק טוויין, גבלס, ז'ן ז'נה וגאוני הקומוניזם הם דוגמאות נהדרות לכך.

ויש המון גאונים, שאמרו הרבה דברים נהדרים, לצד דברים מטופשים או מרושעים ועל כן אין לתת בהם אמון עיוור אלא לבור את המוץ מן התבן.

אבל ככלל, גאון - כשהוא משרת בתפקיד ציבורי - הוא מסוכן! תמיד, הוא קיצוני. זו הרי טיבה של גאונות: לא להיות סטנדרטי. הציבור צריך להיות חכם ולמוד נסיון: לקחת את הטוב, ולעולם לא להעניק לגאון סמכויות ביצוע. גאון הוא מעין "רשות מפנטזת" אבל לעולם לא רשות מבצעת!

עיוור תמיד שומע יותר טוב, אבל אל תיתנו לו לנהוג! חירש תמיד רואה יותר טוב, אבל אל תיתנו לו לנגן. אנליסט תמיד יודע איזו מניה יש למכור או לקנות, אבל היא אף פעם לא זו שהוא אומר בקול. עורך דין תמיד מכיר את החוק יותר טוב, ועל כן מיטיב לעקוף אותו טוב יותר.

יש להפריד בין גאון לגאון. אסור להעניק לגאונים אמון עיוור. אסור לתת לגאונים סמכויות שאינן מתחום גאונותם. סטלין היה גאון. מילושובץ' הוא גאון. השייח אחמד יאסין הוא גאון. אל קאפונה היה גאון. נוכלי הבורסה האמריקאית הם גאונים. ביל גייטס הוא גאון. מייקל מילקן הוא גאון. בין לאדן הוא גאון. אהרן ברק, הוא גם כן גאון! כולם גאונים. כולם פושעים. לא כולם כמובן באתה מידה או חומרה. לכולם יתרונות נהדרים, הם פיגורות חשובות לקהלם, צודקים באופן חד-מימדי, אך לכולם חסרונות המסוכנים לציבור.

לכל אדם יתרונות. ולברק יש יתרון אחד: להיות מורה נהדר. להטיף תיאוריה באוניברסיטה, לפרחי משפט. עליו לחזור לגודלו הטבעי, ולמכור להם תיאוריות על מה זה חופש, חירות, כבוד, ומנהל תקין. אבל אבל לברק יש גם חולשה. חולשה לכסף. חולשה לשלטון. חולשה להרע. "אוי לעבד כי ימלוך".

ברק הוא גאון במומחיותו. הוא נבל גדול בכל מה שחורג מתחום מומחיותו. לדעתי, בפוזיטציה שלו ודרך התנהלותו, הוא עונה להגדרה של מסוכן לציבור שיש לשלול את חירותו במידה הראויה (אך לא מעבר לה). הוא אינו ראוי לאמון הציבור. הוא מעל בו ומועל בו, בשיטתיות. הוא אינו אדם ישר. הוא אינו גיבור היודע לכבוש את יצרו. הוא בסך הכל עוד גאון שיודע לדבר נהדר על תאוריות שהוא נכשל ביישומן. הוא מחלל עקרונות שהוא מטיף לאחרים לקדש. וזה כבר לא מקרה, זו שטתיות המעידה על כוונה פלילית מלכתכילה. הוא נהדר בתור תיאורתיקן – מסוכן לתת לו מושכות. הוא סוס פרא המשתלט על רוכבו. הוא מקיף עצמו באומרי הן וכתבלבי חצר, הנאמנים לאינטרס הכלכלי שלו ולא של המדינה. פודוויילרים כדוגמת דורית בייניש ועדנה ארבל, המלקקים לבעל הבית ותוקפים באכזריות כל מי שאינו נמנה על מלחכי הפינכה או מי שעיסוקם מאיימים על ברק ושותפיו. דרעי, יעקב נאמן, ונמרודי הם דוגמאות ידועות לתופעה המונית של שימוש אכזרי לרעה בכוח המשרה.

הוא מתבל הגיון ברגש, ומאוויים בתקווה. אבל אין במעשיו לא רגש, ולא תקווה – הכל מניפולציה.

הוא לא השופט הטוב בעולם. הוא בסך הכל יחצ"ן נהדר, שדואג לטפטף לעיתונות ולכתבלביו סופרלטיבים שהוא מגרד או ממציא. השופט הטוב בעולם הוא שופט המצליח להוציא את שני בעלי הדין מרוצים. וזה הדבר האחרון שניתן לומר על ברק!!! שופטים כדוגמת זפט, שטרוזמן, גורן, לויט, ברוך, דורנר שמגר – כל אלה שמים אותו בכיס תחתוניהם. בעולם יש אלפים טובים ממנו. אבל הוא ? הוא רחוק מלהיות השופט הטוב בעולם. רחוק מלהיות השופט הטוב בישראל. אפילו בבית המשפט העליון הוא לא השופט הכי טוב. הוא שחקן נהדר, מניפולטור בחסד, נוכל מרשים, מוכשר בצורה בלתי רגילה לגמד את השומע באפקטים, ולהרשים אותו על ידי קידה קלה ומרומזת לעומתו עד כדי שהשומע מחוייב להעריץ אותו כדי להתגאות בכבוד שנפל החלקו: לזכות בקידה קלה ומרומזת מהוד רוממתו. תרגיל עלוב במנהיגות, שמקיאוולי כתב והרבה מאפיונרים לפני ברק יישמו בגאון.

לסיכום: אהרן ברק מבורך בכישרון לכתוב ולנאום יצירות נהדרות ומקוריות. החלק המקורי אמנם איננו נהדר, והחלק הנהדר אמנם איננו מקורי: הוא מעתיק מאחרים רעיונות, ועוטף אותם באינטרסים שלו. כך שגם הגאונות שלו, ראויה למבחן ביקורתי ולא לסגידה עיוורת. אמנם לא לכל אחד יש את הידע המופלג הדרוש לראות את דבריו בפרספקטיבה הנכונה (הכרת כתבי פילוסופיה ומשפט אחרים, לצד היסטוריה אובייקטיבית), אבל זו לא סיבה להתבטל בפניו, לעצום עיניים, לאטום אוזניים, ולפלבל: ברק הוא אכבר ! בכל פעם שהוא צועד צעד נוסף לכיוון הדיקטטורה. המהפכה החוקתית שברק מנסה להוביל, היא אינטרסים במסווה של ערכים.

אינני אוייבו של ברק, אני אוהבו של עם ישראל. אינני קורא חלילה להפרת החוק, אני מייחל ליום שבוא החוק ישוב להיות מגינו של הציבור וצור מבטחו. אינני קורא חלילה לפגוע פיזית בברק, אני תובע להתגונן כחוק מפני השואה שברק ממיט על אמון הציבור במערכת המשפט ושלטון החוק בישראל, אותה יראת כבוד אשר בלעדיה, "איש את רעהו חיים בלעו"...

כי זאת לדעת: הגדולים גדולים רק משום שירדנו על בירכינו - בואו ניזדקף!
אריק באך, ניו יורק

תחילה לקחו את הקומוניסטים,
אבל לי לא היה איכפת, כי לא הייתי קומוניסט.

מייד לקחו את הפועלים,
אבל לי לא היה איכפת, כי גם פועל לא הייתי.

בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי,
אבל לי לא היה איכפת, כי אינני איש איגוד מקצועי.

אחר כך כלאו כמה כמרים,
אבל מכיוון שאינני דתי, גם כן לא היה איכפת לי.

עכשיו לוקחים אותי, אבל עכשיו כבר מאוחר...

(ברטולט ברכט).

מאחר והדברים שנודעו עד כה הם חמורים להזוויע, אני מבקש את תמיכתכם ברעיון להעמיד את אהרון ברק, בייניש, ארבל, מוזס ומזרחי, לדין ציבורי בבית משפט לשעת-חירום בהרכב מיוחד:
פרופ' יעקב נאמן, פרופ' רות גביזון, פרופ' קרמניצר, ד"ר יעקב וינרוט, עו"ד יגאל ארנון, השופט שטרוזמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יהודית קרפ, סגן נשיא בית המשפט העליון בדימוס אילון, השופטת דליה דורנר, עו"ד אביגדור פלדמן, עו"ד שפטל ועו"ד יוסי דר
(אם מישהו סבור שיש עוד ראויים -הוא מוזמן להמליץ)

[email protected]
http://www.geocities.com/supervpn/

בקרוב אמור בית המשפט לפרסם מסקנות מדיון נוסף שייערך בעניינו של שמעון שבס, שהואשם, בין השאר, בעבירות "לקיחת שוחד" ו"מרמה והפרת אמונים". זיכויו של שבס היווה מכה קשה נוספת לפרקליטות, בהיותו עוד אחד מן האישים הבכירים אשר הואשמו בעבירות ממין זה וזוכו בשרשרת על ידי בית המשפט. כזכור אמרה ארבל על הזיכוי: "בית המשפט קבע היום נורמות התנהגות שונות מאלו שאנו הכרנו, ונעשו הנחות מבחינת נורמות ההתנהגות שראויות לתרבות השלטון שלנו". פרקליטת המדינה לא הסתפקה בביקורת והגישה בקשה לדיון עקרוני בנושא. הבקשה התקבלה.
@ מצ"ב קישורים רילוונטים:
לפרשת שמעון שבס = רבין = נחום מנבר המרגל

35. פרשת ''שבס'' !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=35&viewmode=threaded
96. שמעון שבס:הפרקליטות עוסקת ברדיפה אישית נגדי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5539&omm=96&viewmode=threaded

כעת נודע כי ישנה אפשרות שמני מזוז ימתין להבהרות בית המשפט העליון בכדי לבחון מחדש את תיק אריאל שרון. יש לקוות כי לא כך הם הדברים, שהרי ברור, כפי שידוע היטב לשופטים, כי כל הבהרה שתינתן תוחל מיידית על תיק שרון, והדבר עלול לפגום בשיקול דעתם. ארבל, האחראית על כל לוחות הזמנים כאן, הקשתה במכוון על בית המשפט לפסוק באופן ענייני. גם ההדלפות המגמתיות המרובות באות, בין השאר, להשפיע על השופטים.
@ מצ"ב קישורים רילוונטים:
מני מזוז = עדנה ארבל = רה"מ אריאל שרון

3. סקר דעת קהל 31.3.2004 -מקור הפרסום של המלצת עדנה ארבל
https://rotter.net/forum/gil/5667.shtml#3
התרגיל המבריק של עדנה ארבל......
https://rotter.net/forum/gil/5688.shtml
מזוז: ''שוקל להורות על בדיקה מי הדליף ההמלצה נגד שרון''
https://rotter.net/forum/gil/5706.shtml

האמנם זה יכול להיות? כן. הרי עובדה שבכתב האישום נגד דוד אפל, השתמשה ארבל בסמכות זמנית ביותר, שקיבלה באופן מקרי, בכדי להזדרז ולהאשים בו גם את משפחת שרון. כך יצרה מצב אבסורדי, בו ייתכן מצב שבו יואשם החשוד במתן שוחד ולא יואשם החשוד בקבלתו. ולמותר לדבר כאן על היעדר מנהל תקין.

נראה כי ארבל, שספגה קיתונות של ביקורת מבית המשפט על הגשת כתבי אישום מתוקשרים היטב אך חסרי חומר ראיות מספק, מנסה להרוויח, בהמרה כי בית המשפט יעדיף נוסח הנוגד את פסיקותיו הקודמות, מתוך ביקורתו, שלא לומר הטייתו, בענייני שרון. ויש לארבל על מה לסמוך. כך בדיוק קרה במקרה גלעד שרון, זכות השתיקה ומסירת מסמכים מפלילים. בית המשפט יצר "תקדים שרון", בבקשו , באופן חריג, שלא להשתמש בתקדים במקרים אחרים.
@ מצ"ב קישור:
המצביע על השיטה שבה שילטון האוליגרכיה מטרפד את מחנה הימין בכלל וליישום מטרות השמאל הקיצוני בפרט.....
20. אמת צרופה= שרון= ביילין= שריד= ועדת אגרנט= כתב אישום
https://rotter.net/forum/gil/5228.shtml#20

רווחיה של ארבל מתבטאים בכמה מישורים. ראשית, הבהרות בית המשפט ישמשו להגשת כתב אישום נגד שרון. שנית, לא תתברר קלות הדעת החמורה וחוסר הרצינות המדאיג של ארבל בהגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור. שלישית, כך מעודדת ארבל את בית המשפט לקבל את פרשנותה, במקום ללמוד את פרשנות בית המשפט וליישמה, כראוי בדמוקרטיה תקינה.

בפרקליטות, מתברר, "תזמון הוא הכל". אך העיקר בענייני תזמון טמון בעובדה כי חשקה נפש פרקליטת המדינה בכיסא בביהמ"ש העליון. מה יותר מתיק שרון עשוי לקדם עניין זה? לפי דברי אהרן ברק והתנהלות טומי לפיד, הם מסכימים שתובע ראשי, מהבעייתיים ביותר מבחינה ציבורית שהכרנו, יהפוך לשופט. וכך, אנו בסכנה ממשית כי בקרוב מאוד נמצא עצמנו במדינה בה התובע, שממילא בהדלפותיו הפך עצמו לתליין, הוא גם השופט.
@ מצ"ב קישור:
המסביר את תוצאות התרגיל המבריק של עדנה ארבל...

8. טובת הציבור היא שארבל תמונה לעליון ובייניש לנשיאה !!
https://rotter.net/forum/gil/5667.shtml#8

משום כך עדיף כי מזוז יכריע על סמך פסיקות העבר ולא יחכה להבהרות, המושפעות ממהלכיה הבעייתיים של התובעת הראשית.
http://www.maariv.co.il/cache/ART687271.html

מבחינה משפטית התשובה ברורה: בדרך כלל יש להגיש כתב אישום, אם קיימות ראיות המספקות סיכוי סביר להרשעה. זהו הכלל, כלשון בית המשפט, "הן לשועי ארץ והן לפשוטי עם". אף על פי כן נשמעת טענה שאם הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה כרוכה בהשלכות חשובות מבחינה מדינית (ואפשר להוסיף: חברתית או כלכלית), יש בכך כדי להצדיק סטייה מן הכלל. כלומר, לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי.

טענה זאת אינה עומדת בפני הביקורת. ראשית, היא סותרת את העיקרון של שוויון בפני החוק, שהוא היסוד והמבחן של חברה דמוקרטית. יישומו מחייב את הכפפתו לחוק של כל איש "חשוב", לרבות ראש הממשלה, כך שבמקרה של הפרתו הוא ייתן את הדין כמו כל איש "פשוט". המשפט אינו סובל מבחנים מיוחסים לאנשים מיוחסים.

שנית, אם סוטים מן הכלל בנוגע לראש הממשלה, כיצד אפשר יהיה שלא להחיל מבחן מיוחס גם, למשל, על שר החוץ או שר הביטחון המנהלים מערכה חשובה כלשהי, או על נכבדים אחרים שיש להם תוכניות מפתות? ואם סוטים מן הכלל בנוגע לעבירה של הפרת אמונים או שוחד, כיצד אפשר יהיה שלא להרחיב את הסטייה גם לכל עבירה חמורה אחרת? זהו מדרון שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק.

שלישית, טענה זאת תחייב את היועץ המשפטי לשקול בכל מקרה כזה את המהות של ההשלכות המדיניות הצפויות מהגשת כתב אישום, שהרי ברור כי לא כל השלכה כזאת תקנה מעין-חסינות לכל שר ונכבד מפני הגשת כתב אישום. לכן יהיה על היועץ לשקול אם אמנם הגשת כתב אישום תפגע בתהליך המדיני; ואם כן - באיזו מידה; והאם הפגיעה תהיה לרעה או אולי לטובה מבחינת האינטרס הלאומי. כל אלה הם שיקולים פוליטיים, התלויים במידה רבה בהשקפה אישית, ולכן גם התשובות יהיו שנויות במחלוקת. היועץ המשפטי אינו כשיר ואינו מוסמך לשקול אותם. אם ישקול, יפעל כפוליטיקאי ובכך ייווצר איום חמור על מעמד היועץ המשפטי לממשלה כפי שהתגבש בעבר ועל יכולתו למלא את תפקידו בעתיד.

האם המסקנה היא שאין הבדל בהגשת כתב אישום בין ראש הממשלה לבין כל אדם אחר? יש הבדל אחד. הוא נעוץ באופן הבדיקה של החשד, שנועד להבטיח כי היא תהיה יסודית ואחראית ככל האפשר, כדי שההחלטה בשאלה אם יש סיכוי סביר להרשעה תהיה מבוססת היטב. לכן ההחלטה אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה מופקדת בידי היועץ המשפטי באופן אישי, וצריך שהראיות המובאות לפניו ייבדקו קודם בשבע עיניים על ידי פרקליטים ברמה הגבוהה ביותר, והוא עצמו לא יחסוך מאמץ לבדוק ולשקול באופן יסודי את כל החומר. אכן, החוק קובע במפורש שכתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה. ודי בכך. כלומר, בהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה יש להחיל את המבחן הכללי בזהירות, אך אין לסטות מן המבחן.

לבסוף, יש לברר את הטענה שלפיה במקרה שראש הממשלה יימצא זכאי בבית המשפט, הכישלון של התביעה יהיה כה גדול שהיועץ ייאלץ להתפטר. אולם היועץ חייב להתעלם מאזהרה זאת. ראשית, משום שהיא מבקשת ממנו לשלב שיקול אישי בשיקול המקצועי, ואסור שהיועץ יושפע מן השאלה איך הגשת כתב אישום תשפיע על מעמדו. שנית, זיכוי אינו כישלון של התביעה. השיטה, בכל מדינה, בנויה על חלוקת תפקידים בין התובע לשופט: כל אחד מהם חייב לפעול באופן עצמאי על יסוד החומר המונח לפניו. אם האפשרות של זיכוי תמנע אישום, גם כאשר יש סיכוי סביר להרשעה, תהיה זאת פגיעה קשה בסדר הציבורי. לכן הטענה שהיועץ יידרש לשלם מחיר אישי במקרה של זיכוי היא איום פסול.

סוף דבר, היועץ המשפטי לממשלה חייב לסלק משולחן העבודה שלו הן שיקולים פוליטיים והן שיקולים אישיים, לפעול על פי המבחן של סיכוי סביר להרשעה ולצורך זה להתמקד בראיות המונחות בפניו.

11.4.2004
הכותב היה שופט בית המשפט העליון בשנים 2001-1994
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=414384&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

איתם: שרון נסע לוושינגטון כדי ללחוץ על מזוז
יום שלישי, 13 באפריל 2004, 8:18 מאת: מערכת וואלה!

יו"ר המפדל, השר אפי איתם, האשים את ראש הממשלה, אריאל שרון,
כי הוא נוסע לוושינגטון כדי ללחוץ על הממשלה ועל מתפקדי הליכוד
לתמוך בתוכניתו, ובעיקר ללחוץ על גורמי אכיפת החוק. איתם אמר
הבוקר לקול ישראל כי "אם ידיו של ראש הממשלה היו נקיות וחפותו
מלאה, הוא היה מתכבד ומחכה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניינו
ולא ממהר לפגיעה עם הנשיא בוש".
http://news.walla.co.il/?w=//529971

ועוד פחות מזה צבועים בעור של כבש
מאת: אריק באך
13.4.2004

השאלה החשובה ביותר על סדר היום הציבורי מונחת עתה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה: האם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. התשובה כרוכה בהשלכות מרחיקות לכת מחוץ לתחום המשפט. בין היתר מתעוררת השאלה מה הן ההשלכות האפשריות של הגשת כתב אישום על התהליך המדיני. התשובה אינה ברורה. היא גם אינה הכרחית בשלב זה, שכן אם לא יוגש כתב אישום לא יהיה צורך בתשובה. ואולם, כבר עתה אין להימנע מן השאלה אם היועץ המשפטי לממשלה רשאי, או שמא אף חייב, להתחשב בהשלכות האפשריות של הגשת כתב אישום על התהליך המדיני.

מבחינה משפטית התשובה ברורה: בדרך כלל יש להגיש כתב אישום, אם קיימות ראיות המספקות סיכוי סביר להרשעה. זהו הכלל, כלשון בית המשפט, "הן לשועי ארץ והן לפשוטי עם". אף על פי כן נשמעת טענה שאם הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה כרוכה בהשלכות חשובות מבחינה מדינית (ואפשר להוסיף: חברתית או כלכלית), יש בכך כדי להצדיק סטייה מן הכלל. כלומר, לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי.

זה מה שקורה כשנותנים לשופט מניפולטור, בעל עבר מפוקפק וחשדות לפלילים בפני עצמו, להתל בקוראיו!

הרשעה יכולה ממילא להתקיים רק במידה וחומר הראיות מוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר.

כלומר: "קיים סיכוי סביר להרשעה" = קיימות לא סתם ראיות רעועות להוכחת אשמתו של החשוד אלא רק ראיות שמלמדות לכאורה על אשמתו מעל לכל ספק סביר. אחרת, הסיכוי להרשעה כלל איננו סביר וממילא אין להגיש כתב אישום, לא נגד ראש ממשלה ולא נגד אף אחד אחר.

שאם הראיות מלמדות על ספק סביר – לא מתקיים אותו "סיכוי סביר להרשעה".

אז מה יכול להיות מעל לזה (מעל ל"מעל לכל ספק סביר"?) הרי איש לא טען אחרת מעולם, אפילו לא שרון עצמו. אז למה זמיר ממציא טענה שלא קיימת ועוד תוקף אותה ?

הרי איש לא דרש ממזוז להתחייב בנפשו שתהיה ודאות להרשעה. מזוז מעולם לא התחזה להיות תחליף לבית משפט, וזמיר סתם מפעיל עליו לחץ פסול ובלתי הוגן.

בשלב הזה של התיק אין ממילא יותר מ"סיכוי סביר" להרשעה. מבחן הסיכוי הסביר הוא מבן הודאות הלכאורית של הראיות. אותה מסקנה הגיונית יחידה העולה מהן לחובתו של הנאשם, כפי שאמר בית המשפט העליון עצמו. אבל אם יש ספק – אז אין ספק (שאסור להגיש כתב אישום). ואת הפינות של העיקרון הקדוש הזה זמיר מבקש לעגל, בניגוד לחוק.

הרי אין חצי הריון. אין חצי הרשעה. לקח או לא לקח (שוחד). זאת השאלה ובלי פילפולי ביצים. הראיות שהצטברו על שולחנו של מזוז חייבות ללמד באופן חד משמעי ששרון לקח שוחד. הראיות, ולא הליחשושים של ארבל או של כתבלבי החצר שלה! יש ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר ששרון לקח שוחד – איש לא הטיל בכלל ספק בכך שחובתו של היועץ להגיש כתב אישום. אבל אם בשלב הנוכחי (טרם חקירות הסניגוריה) הראיות מלמדות שיש ספקות, וש"המסקנה היחידה והבלבדית" כלשונו של בית המשט העליון איננה כה ברורה מעל לכל ספק סביר, אז אסור להגיש כתב אישום. זה ידוע, ואיש לא טען אחרת. זמיר המציא טענה מניפולטיבית ותוקף אותה, כדי להניח בסיס מזוייף להמשך דבריו אשר כל מטרתן היא לכפות על היועץ המשפטי להגיש כתב אישום אפילו אם הראיות סתם מחשידות ולא רק מלמדות על אשמה ודאית.

יש רק מבחן של "סיכוי סביר להרשעה" ואף אחד לא דרש מעולם בשום מאמר ובשום מקום את מה שזמיר טוען שכביכול מישהו טען ("אף על פי כן נשמעת טענה") "לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי"

מה יכול להיות חזק יותר מראיות "מעל לכל ספק סביר"?

הרי אם יש ספק סביר מהראיות, אז אין להגיש כתב אישום, ואם הראיות מלמדות שתושג הרשעה (ואז זה ממילא מעל לכל ספק סביר, שאם יש ספק אין ממילא הרשעה ואין "סיכוי סביר" להרשעה).

טענה זאת אינה עומדת בפני הביקורת.

מי ביקש ממנו בכלל להעביר ביקורת? החוק קבע שהוא כבר זקן מידי ולא כשיר להעביר ביקורות שכאלה, ולכן זמיר כבר הודח מכהונתו כשופט בבית המשפט העליון. והעיקר... הוא הרי חשוד באותן עבירות שראש הממשלה חשוד בהן, בכך שמליוני דולרים התקבלו בחשבון הבנק המשותף של הבן שלו ושל הבן של אהרון ברק, מייד כשסיימו את לימודי המשפטים שלהם, בתור שוחד במסווה של שכר משפטי! מי חקר? שופטים חסינים אז אף אחד לא חוקר...

כמה קל להעביר ביקורת על אחרים כשהחוק אוסר על אחרים להעביר נגדך ביקורת, לחקור אותך, להאזין לך ולחייב אותך לחשוף את חשבונות הבנק והחוזים המפוקפקים שלך ושל הילדים שלך.

עם חוק חסינות אבסולוטי כזה, גם גדולי הרמאים, הגנבים והשודדים היו תמיד נחשבים למלאכים טהורים וזכים שמעולם לא דבר בהם רבב. מה החוכמה?

כל עוד אסור לחקור אז לא מגלים. אבל אם רק היו מרשים לחקור... לו רק לא היה כל כך הרבה שקר בכותרת של דברי זמיר "המשפט אינו סובל מיוחסים" – בתי הכלא בטח היו מלאים בשופטים ופרקליטים בשירות המדינה שרק אלוהים והם יודעים איזה עבירות הם עברו (רשלנות, שוחד תמורת עיסקאות טיעון עלומות ותמוהות, קשירת קשר להרשיע חפים מפשע שהם מתחרים עיסקית או פוליטית של המשחדים, ועוד).

ראשית, היא סותרת את העיקרון של שוויון בפני החוק, שהוא היסוד והמבחן של חברה דמוקרטית.

תיראו איזה חצוף מעז לדבר על שוויון בפני החוק....

איזה שוויון יש בפני החוק, שאם קצין צה"ל נתפס כמו ניצב מזרחי ב"להיטות יתר" בביצוע תפקידו בשטחים, אז שולחים אותו בבושת פנים לכלא (ואת המחבלים משחררים והם הופכים לגיבורים)?

איזה שוויון יש בפני החוק, שאם רעב גונב לחם, אז שולחים אותו לכלא, אבל ואם שופט עובר עבירה פלילית – מותר לו. כי אין לאיש סמכות לחקור אותו.

ראו נא דוגמא שלאיש אין ספק שיש ראיות לעבירות פליליות סידרתיות של שופטים, ובינתיים אף אחד לא הלך על זה לכלא, למרות שכולם מודים בביצוע העבירה הפלילית שעונשה חמש שנות מאסר לכל פעם שעברו אותה:

העבירה בחוק העונשין שמה: "הפרת הוראה חקוקה".

סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי קובע חד משמעית: "הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך"

לחיקוק החוק הזה היו לכנסת שני טעמים עיקריים. האחד, שהשופט ישמע את כל הראיות כמקשה אחת כך שלא ישכח ולא יסתמך על זכרון עמום וחלקיקי פרטים ותרשומות אקראיות. ושנית – שמשפט פלילי, כלומר עינוי דין, יהיה עניין של שבוע, חודש – אבל לא יותר. כמו בעולם הנאור.

איזה שופט לא עובר ביודעין על החוק הזה מידי יום?
הם טוענים שזה בגלל העומס. זה כמובן שקר וטימטום, אבל זו טענה שמקומה על פי החוק בטיעונים להקלה בעונש, לא לעצם ההרשעה עצמה. וזה שקר וטימטום כי אם הם דוחים ומורחים משפטים למשך שנים הם לא מקצרים שום עומס אלא רק מורחים את אותו מספר התיקים על פני שנים רבות. אם משפט לוקח עשרים ישיבות, אז אין יותר או פחות עומס אם את עשרים הישיבות עושים במשך עשר שנים או עשרים יום ברציפות. עשרים זה עשרים. ועינוי דין זה עינוי דין. ושופטים סניליים שלא זוכרים אחרי שנתיים מה העידו העדים הראשונים זה לא מחזה כזה נדיר בישראל...

אז אין ולא יכול להיות ספק לאיש כי לכל שופטי ישראל הדנים בפלילים יש עבר פלילי המוכח מעל לכל ספק סביר. השאלה כאן למה לא עוצרים אף אחד? למה לא חוקרים אף אחד? לא לא מחסלים את מכת המדינה הזו בפשיטה וסידרת מעצרים המונית של שופטים, לעשות סדר בבלאגן פעם אחת ולתתמיד, ולהמשיך הלאה. למה?

כי לזה מתכוון רמאי, שבמקרה או לא היה גם שופט עליון, כשהו אומר לציבור שהמשפט אינו סובל מיוחסים. "חוץ מאיתנו" הוא לא מגלה ואז מגלגל עיניים לשמיים כאילו הוא נציגו של המלאך דווקא...

אכן, כדברי ר.ל.סטיבנסון, "השקרים הגרועים ביותר נאמרים בדממה".

מאות שופטים ועברו את העבירה החמורה הזו עשרות אם לא מאות פעמים. וכל שופט מקבל משכורת שמנה, תנאים מפליגים, איש לא מעז לשאול אותו שאלות, ולכולנו ידוע שאותה הפרה של חובה חקוקה (של סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי, לנהל דיון משפטי "מיום ליום עד גמירא" גרמה לאנשים למות בתאי מעצר, למשפחותיהם להתאבד, לילדיהם לסבול והכל כי חיי האדם, כבודו וחירותו הם עבור אותם עבריינים מיוחסים - הפקר אחד גדול והם יודעים שלהם מותר לעבור על החוק מבלי שאיש יעז לעצור את אותם שופטים, שחלקם הרי עם דם על הידיים בשל עבירה זו ממש. מדובר כאן בדיני נפשות ולא סתם דיני ממונות!

(ולא ארחיב את הדיון לעוד נושאים, כגון על כל השופטים החשודים בכך שחילקו תיקי פירוק עם שכר טירחה של מיליונים לעורכי דין שהילד שלהם עובד באותו משרד... "במקרה")

יישומו מחייב את הכפפתו לחוק של כל איש "חשוב", לרבות ראש הממשלה, כך שבמקרה של הפרתו הוא ייתן את הדין כמו כל איש "פשוט". המשפט אינו סובל מבחנים מיוחסים לאנשים מיוחסים.

אהה. אז למה כל שופט עובר את העבירה הפלילית של הפרת חובה חקוקה, ולא מקיים את חובת המחוקק לקיים דיונים פליליים ברציפות מיום ליום עד גמירא, לא נעצר, רכושו לא מולאם, ובכלל לא נפתח נגדו אפילו תיק פלילי???

שנית, אם סוטים מן הכלל בנוגע לראש הממשלה, כיצד אפשר יהיה שלא להחיל מבחן מיוחס גם, למשל, על שר החוץ או שר הביטחון המנהלים מערכה חשובה כלשהי, או על נכבדים אחרים שיש להם תוכניות מפתות? ואם סוטים מן הכלל בנוגע לעבירה של הפרת אמונים או שוחד, כיצד אפשר יהיה שלא להרחיב את הסטייה גם לכל עבירה חמורה אחרת? זהו מדרון שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק.

איזה מילים... הנה דוגמא לטכניקת-ההונאה של שופטים מניפולטורים דוגמת זמיר: הוא שותל יסוד חסר בסיס (שההרשעה שחייבת להיות מעל לכל ספק סביר, תתנגד לקולות הקוראים בעצם לאותה הרשעה להתבסס על אותה ודאות לכאורית של מעל לכל ספק סביר) ואז לוכד את מאזיניו התמימים בטענה צודקת ומילים כדורבנות של כומר חסוד שאת הילדים הקטנים מזיין רק במחשכים בתא הוידוי: "זה מדרון תלול שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק"

הלו? איזה שלטון יש בכלל כאן? שמזרחי וארבל לא עצורים, ואתה וחשבון הבנק של הילד שלך לא נחקרים בכלל, וכל השופטים שעברו ועוברים מידי יום עבירה פלילית חמורה לא קבורים כבר מזמן באיזה צינוק – ואתה מוכר לנו תעמולה זולה של הפחדה מפני קריסת שלטון החוק? מה יקרוס בדיוק? מה שעל האדמה כבר לא יכול ליפול!

ומדוע שיקרוס, רק כי אתם רוצים לכפות על היועץ שיגיש כתב אישום גם אם אין בידו ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר כי שרון לקח שוחד? אכן, הגיע הזמן שהבועה המזוייפת הזו שאתם מכנים אותה "שלטון חוק" תקרוס כבר לאלף עזאזל לפני שהיא תקבור את כולנו, אזרח אזרח, בתורו.

שלישית, טענה זאת תחייב את היועץ המשפטי לשקול בכל מקרה כזה את המהות של ההשלכות המדיניות הצפויות מהגשת כתב אישום, שהרי ברור כי לא כל השלכה כזאת תקנה מעין-חסינות לכל שר ונכבד מפני הגשת כתב אישום. לכן יהיה על היועץ לשקול אם אמנם הגשת כתב אישום תפגע בתהליך המדיני; ואם כן - באיזו מידה; והאם הפגיעה תהיה לרעה או אולי לטובה מבחינת האינטרס הלאומי. כל אלה הם שיקולים פוליטיים, התלויים במידה רבה בהשקפה אישית, ולכן גם התשובות יהיו שנויות במחלוקת. היועץ המשפטי אינו כשיר ואינו מוסמך לשקול אותם. אם ישקול, יפעל כפוליטיקאי ובכך ייווצר איום חמור על מעמד היועץ המשפטי לממשלה כפי שהתגבש בעבר ועל יכולתו למלא את תפקידו בעתיד.

מי ביקש מהיועץ לשקול שיקולים מדיניים בכלל? למה זמיר עושה מהיועץ טמבל? הרי אם יש ראיות מעל לכל ספק סביר שראש הממשלה לקח שוחד, איש לא העיז לטעון שאין שלוח אותו הבייתה מייד – הרי זה מה שאומרים גם חסידיו, אשר כל מה שהם טוענים הוא שגם במקרה של ראש ממשלה –כמו בכל מקרה של אזרח אחר בעצם- אסור להגיש כתב אישום אין סיכוי סביר להרשעה, כלומר אם הראיות אינן מצביעות באורח חד משמעי על אשמתו.

האם המסקנה היא שאין הבדל בהגשת כתב אישום בין ראש הממשלה לבין כל אדם אחר? יש הבדל אחד. הוא נעוץ באופן הבדיקה של החשד, שנועד להבטיח כי היא תהיה יסודית ואחראית ככל האפשר, כדי שההחלטה בשאלה אם יש סיכוי סביר להרשעה תהיה מבוססת היטב.

כן, בטח. כולנו זוכרים שלילה לפני שהעיתונאית רחל לב עמדה לחשוף לציבור פרשה חמורה לפיה השופט תיאודור אור אנס לפני כמה שנים קטינה, וחברים שלו עזרו להבריח אותה לחו"ל ולהשתיק את הפרשה בכסף טוב למשפחתה, מה קרה עם החשדות הללו אז???

פתאום 70 קציני משטרה פשטו.... לא על ביתו של החשוד תיאודור אור (אלא מה) אלא על ביתה של... העיתונאית החוקרת (וקיבינימאט הדמוקרטיה וחופש העיתונות והשוויון בפני החוק). והכל כדי לאלץ אותה להודות שהתחקיר לא נכון (ברוח הכלל הסובייטי הידוע: "אם תכו את הפיל מספיק חזק הוא יודה שהוא חתול"...). והעיתונות מטעם ציירה אותו כקורבן ופתאום היא הפכה לעיתונאית בלתי חשובה. פראוודה...

לא ראיתי שעשו ככה לאף מוטי גילת שחשף שחיתות שבסוף הסתברה כבועה. מעניין איזה חוק ואיזה שוויון זה... הרי כל אזרח היה יוצא זך וטהור אילו 70 קציני משטרה היו פושטים על הבית של מי שחושף את העבירות שלו. אם 70 שוטרים היו פושטים על ביתו של מזרחי וארבל ועוצרים גם אותם, גם הם היו מודים שהם בעצם פיברקו את התיק נגד ראש הממשלה. פתאום, משטרת ישראל שתפקידה הוא להוכיח עבירות, שולחת 70 שוטרים להוכיח שאין הוכחות ואפילו לא שוטר אזולאי אחד לחקור את תיאודור אור עצמו, אולי אולי, חלילה חלילה, יש משהו בחשדות המבעיתים שהועלו נגדו בליווי ערימה של ראיות המחזקות את החשד לכדי ודאות של ממש...

לכן ההחלטה אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה מופקדת בידי היועץ המשפטי באופן אישי, וצריך שהראיות המובאות לפניו ייבדקו קודם בשבע עיניים על ידי פרקליטים ברמה הגבוהה ביותר, והוא עצמו לא יחסוך מאמץ לבדוק ולשקול באופן יסודי את כל החומר. אכן, החוק קובע במפורש שכתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה. ודי בכך. כלומר, בהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה יש להחיל את המבחן הכללי בזהירות, אך אין לסטות מן המבחן.

ולמה שלא כל אזרח יזכה לרמה כזו של בדיקה ? דמו של האזרח הפשוט פחות אדום מדמו של ראש ממשלה או של שופט? למה שלא כל אזרח יהיה זכאי לזה שהחוק יגן עליו לא פחות משהו מגן על שופט ופרקליט ושוטר, בכך שאותו יועץ משפטי לממשלה יוודא שלא יעצרו ויאישמו אף אזרח תוך הפקרות וזילזול ובדיקה שיטחית של התיק נגדו? בינתיים אף פרקליט מהפרקליטות לא שילם מכיסו אגורה ולא בילה יום אחד במעצר על רשלנות קטלנית נגד אזרח...וככה ההפקרות הזו שטיפשים מכנים אותה "שלטון החוק" נראית...

לבסוף, יש לברר את הטענה שלפיה במקרה שראש הממשלה יימצא זכאי בבית המשפט, הכישלון של התביעה יהיה כה גדול שהיועץ ייאלץ להתפטר.

מי טען את השטות הזו, חוץ מזמיר עצמו??? מה זה משחק רולטה רוסית? זה הוא שקר וכזב ואיומים המאפיינים דווקא את המפיונרים מהתשקורת שכנגד, שזמיר הוא חלק ממנה! אלו טענות המהוות איום מאפיוזי על עובד הציבור מני מזוז. ובינתיים, רק אמיר אורן בעיתון הארץ איים על מזוז שאם לא יציית להמלצות עדנה ארבל הוא יאלץ להתפטר ולשאת אות קלון על מצח לכל חייו.

אולם היועץ חייב להתעלם מאזהרה זאת. ראשית, משום שהיא מבקשת ממנו לשלב שיקול אישי בשיקול המקצועי, ואסור שהיועץ יושפע מן השאלה איך הגשת כתב אישום תשפיע על מעמדו.

אני דווקא מכיר יועץ משפטי חובב שלמונים אשר שילב הרבה שיקולים אישיים בשיקולים המקצועיים. מאוד אישיים. "חריש עמוק", כינו אותו. זוכרים???

ומה עם זמיר עצמו וחשבונות הבנק של הבן שלו ופיברוק תוצאות ועדת החקירה נגד שרון בעניין סברא ושתילה (מומלץ לקרוא את הספר "צדק של פלנגות"). והאם היועץ המשפטי המהולל אהרון ברק לא סגר (לדוגמא, אחת מאלף) קומבינה לאבא אבן עם מי שהיה, תקשיבו טוב, גם עורך הדין של אבא אבן וגם הפרקליט של.. אותו אהרון ברק? (ובכלל, מומלץ לקרוא את ספר התחקיר של עו"ד יוסי דר, "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק").

שנית, זיכוי אינו כישלון של התביעה.

נכון. הזיכוי של יעקב נאמן איננו "כישלון" של התביעה. זה היה פשע! לא סתם "כישלון" תמים. פשע חמור! התנקשות בדמוקרטיה! זו עדות למעשה פשע חמור מאין כמוהו שביצעה עדנה ארבל וזמיר וכנופייתו שתקו ועוד מעיזים להרהר בזה שהיא תזהם גם את בית המשפט העליון.

האם עדנה ארבל כבר בכלא על הפשע החמור הזה? חלילה... "המשפט לא סובל מיוחסים" אלק...

אבל לא על זה הולך לדבר זמיר, היא "משלנו" ולכן מותר לה לרמוס ברגל גסה את החוק ולצפצף על כל האזרחים...

השיטה, בכל מדינה, בנויה על חלוקת תפקידים בין התובע לשופט: כל אחד מהם חייב לפעול באופן עצמאי על יסוד החומר המונח לפניו. אם האפשרות של זיכוי תמנע אישום, גם כאשר יש סיכוי סביר להרשעה, תהיה זאת פגיעה קשה בסדר הציבורי. לכן הטענה שהיועץ יידרש לשלם מחיר אישי במקרה של זיכוי היא איום פסול.

בינתיים כולם זוכרים את האיום שאינו משתמש לשתי פנים שכתב אמיר אורן בכרוז שהופץ בעיתון הארץ ביום שבו מונה מזוז לראש ממשלה שהמשמעות הייתה מאוד ברורה ומצמררת: אם לא יגיש מזוז נגד שרון, דמו בראשו...

סוף דבר, היועץ המשפטי לממשלה חייב לסלק משולחן העבודה שלו הן שיקולים פוליטיים והן שיקולים אישיים, לפעול על פי המבחן של סיכוי סביר להרשעה ולצורך זה להתמקד בראיות המונחות בפניו.

נכון. כל רמאי מסיים בברכת שלום כנה וחיוך מתוק כדי להשכיח מקורבנו את ההונאה שהוא מכר לו קודם לכן...

ולחשוב שהטיפוס הזה היה גם יועץ משפטי לממשלה, וגם שופט עליון כל כך הרבה שנים...

אכן, לא רק המשפט אלא במיוחד האזרחים לא סובלים מיוחסים. תשאלו את העם הצרפתי אשר לימד את המלך לואי ה16 את נחת זרועו של החוק כלפי המיוחסים עצמם...

המשפט אינו סובל מיוחסים
מאת יצחק זמיר ("הארץ")
מצ"ב הקישור לאשכול/דיון = יצחק זמיר
https://rotter.net/User_files/forum/gil/407e1c8347bcb4bf.html

ועוד פחות מזה צבועים בעור של כבש
מאת: אריק באך
13.4.2004

השאלה החשובה ביותר על סדר היום הציבורי מונחת עתה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה: האם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. התשובה כרוכה בהשלכות מרחיקות לכת מחוץ לתחום המשפט. בין היתר מתעוררת השאלה מה הן ההשלכות האפשריות של הגשת כתב אישום על התהליך המדיני. התשובה אינה ברורה. היא גם אינה הכרחית בשלב זה, שכן אם לא יוגש כתב אישום לא יהיה צורך בתשובה. ואולם, כבר עתה אין להימנע מן השאלה אם היועץ המשפטי לממשלה רשאי, או שמא אף חייב, להתחשב בהשלכות האפשריות של הגשת כתב אישום על התהליך המדיני.

מבחינה משפטית התשובה ברורה: בדרך כלל יש להגיש כתב אישום, אם קיימות ראיות המספקות סיכוי סביר להרשעה. זהו הכלל, כלשון בית המשפט, "הן לשועי ארץ והן לפשוטי עם". אף על פי כן נשמעת טענה שאם הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה כרוכה בהשלכות חשובות מבחינה מדינית (ואפשר להוסיף: חברתית או כלכלית), יש בכך כדי להצדיק סטייה מן הכלל. כלומר, לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי.

זה מה שקורה כשנותנים לשופט מניפולטור, בעל עבר מפוקפק וחשדות לפלילים בפני עצמו, להתל בקוראיו!

הרשעה יכולה ממילא להתקיים רק במידה וחומר הראיות מוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר.

כלומר: "קיים סיכוי סביר להרשעה" = קיימות לא סתם ראיות רעועות להוכחת אשמתו של החשוד אלא רק ראיות שמלמדות לכאורה על אשמתו מעל לכל ספק סביר. אחרת, הסיכוי להרשעה כלל איננו סביר וממילא אין להגיש כתב אישום, לא נגד ראש ממשלה ולא נגד אף אחד אחר.

שאם הראיות מלמדות על ספק סביר – לא מתקיים אותו "סיכוי סביר להרשעה".

אז מה יכול להיות מעל לזה (מעל ל"מעל לכל ספק סביר"?) הרי איש לא טען אחרת מעולם, אפילו לא שרון עצמו. אז למה זמיר ממציא טענה שלא קיימת ועוד תוקף אותה ?

הרי איש לא דרש ממזוז להתחייב בנפשו שתהיה ודאות להרשעה. מזוז מעולם לא התחזה להיות תחליף לבית משפט, וזמיר סתם מפעיל עליו לחץ פסול ובלתי הוגן.

בשלב הזה של התיק אין ממילא יותר מ"סיכוי סביר" להרשעה. מבחן הסיכוי הסביר הוא מבן הודאות הלכאורית של הראיות. אותה מסקנה הגיונית יחידה העולה מהן לחובתו של הנאשם, כפי שאמר בית המשפט העליון עצמו. אבל אם יש ספק – אז אין ספק (שאסור להגיש כתב אישום). ואת הפינות של העיקרון הקדוש הזה זמיר מבקש לעגל, בניגוד לחוק.

הרי אין חצי הריון. אין חצי הרשעה. לקח או לא לקח (שוחד). זאת השאלה ובלי פילפולי ביצים. הראיות שהצטברו על שולחנו של מזוז חייבות ללמד באופן חד משמעי ששרון לקח שוחד. הראיות, ולא הליחשושים של ארבל או של כתבלבי החצר שלה! יש ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר ששרון לקח שוחד – איש לא הטיל בכלל ספק בכך שחובתו של היועץ להגיש כתב אישום. אבל אם בשלב הנוכחי (טרם חקירות הסניגוריה) הראיות מלמדות שיש ספקות, וש"המסקנה היחידה והבלבדית" כלשונו של בית המשט העליון איננה כה ברורה מעל לכל ספק סביר, אז אסור להגיש כתב אישום. זה ידוע, ואיש לא טען אחרת. זמיר המציא טענה מניפולטיבית ותוקף אותה, כדי להניח בסיס מזוייף להמשך דבריו אשר כל מטרתן היא לכפות על היועץ המשפטי להגיש כתב אישום אפילו אם הראיות סתם מחשידות ולא רק מלמדות על אשמה ודאית.

יש רק מבחן של "סיכוי סביר להרשעה" ואף אחד לא דרש מעולם בשום מאמר ובשום מקום את מה שזמיר טוען שכביכול מישהו טען ("אף על פי כן נשמעת טענה") "לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי"

מה יכול להיות חזק יותר מראיות "מעל לכל ספק סביר"?

הרי אם יש ספק סביר מהראיות, אז אין להגיש כתב אישום, ואם הראיות מלמדות שתושג הרשעה (ואז זה ממילא מעל לכל ספק סביר, שאם יש ספק אין ממילא הרשעה ואין "סיכוי סביר" להרשעה).

טענה זאת אינה עומדת בפני הביקורת.

מי ביקש ממנו בכלל להעביר ביקורת? החוק קבע שהוא כבר זקן מידי ולא כשיר להעביר ביקורות שכאלה, ולכן זמיר כבר הודח מכהונתו כשופט בבית המשפט העליון. והעיקר... הוא הרי חשוד באותן עבירות שראש הממשלה חשוד בהן, בכך שמליוני דולרים התקבלו בחשבון הבנק המשותף של הבן שלו ושל הבן של אהרון ברק, מייד כשסיימו את לימודי המשפטים שלהם, בתור שוחד במסווה של שכר משפטי! מי חקר? שופטים חסינים אז אף אחד לא חוקר...

כמה קל להעביר ביקורת על אחרים כשהחוק אוסר על אחרים להעביר נגדך ביקורת, לחקור אותך, להאזין לך ולחייב אותך לחשוף את חשבונות הבנק והחוזים המפוקפקים שלך ושל הילדים שלך.

עם חוק חסינות אבסולוטי כזה, גם גדולי הרמאים, הגנבים והשודדים היו תמיד נחשבים למלאכים טהורים וזכים שמעולם לא דבר בהם רבב. מה החוכמה?

כל עוד אסור לחקור אז לא מגלים. אבל אם רק היו מרשים לחקור... לו רק לא היה כל כך הרבה שקר בכותרת של דברי זמיר "המשפט אינו סובל מיוחסים" – בתי הכלא בטח היו מלאים בשופטים ופרקליטים בשירות המדינה שרק אלוהים והם יודעים איזה עבירות הם עברו (רשלנות, שוחד תמורת עיסקאות טיעון עלומות ותמוהות, קשירת קשר להרשיע חפים מפשע שהם מתחרים עיסקית או פוליטית של המשחדים, ועוד).

ראשית, היא סותרת את העיקרון של שוויון בפני החוק, שהוא היסוד והמבחן של חברה דמוקרטית.

תיראו איזה חצוף מעז לדבר על שוויון בפני החוק....

איזה שוויון יש בפני החוק, שאם קצין צה"ל נתפס כמו ניצב מזרחי ב"להיטות יתר" בביצוע תפקידו בשטחים, אז שולחים אותו בבושת פנים לכלא (ואת המחבלים משחררים והם הופכים לגיבורים)?

איזה שוויון יש בפני החוק, שאם רעב גונב לחם, אז שולחים אותו לכלא, אבל ואם שופט עובר עבירה פלילית – מותר לו. כי אין לאיש סמכות לחקור אותו.

ראו נא דוגמא שלאיש אין ספק שיש ראיות לעבירות פליליות סידרתיות של שופטים, ובינתיים אף אחד לא הלך על זה לכלא, למרות שכולם מודים בביצוע העבירה הפלילית שעונשה חמש שנות מאסר לכל פעם שעברו אותה:

העבירה בחוק העונשין שמה: "הפרת הוראה חקוקה".

סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי קובע חד משמעית: "הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך"

לחיקוק החוק הזה היו לכנסת שני טעמים עיקריים. האחד, שהשופט ישמע את כל הראיות כמקשה אחת כך שלא ישכח ולא יסתמך על זכרון עמום וחלקיקי פרטים ותרשומות אקראיות. ושנית – שמשפט פלילי, כלומר עינוי דין, יהיה עניין של שבוע, חודש – אבל לא יותר. כמו בעולם הנאור.

איזה שופט לא עובר ביודעין על החוק הזה מידי יום?
הם טוענים שזה בגלל העומס. זה כמובן שקר וטימטום, אבל זו טענה שמקומה על פי החוק בטיעונים להקלה בעונש, לא לעצם ההרשעה עצמה. וזה שקר וטימטום כי אם הם דוחים ומורחים משפטים למשך שנים הם לא מקצרים שום עומס אלא רק מורחים את אותו מספר התיקים על פני שנים רבות. אם משפט לוקח עשרים ישיבות, אז אין יותר או פחות עומס אם את עשרים הישיבות עושים במשך עשר שנים או עשרים יום ברציפות. עשרים זה עשרים. ועינוי דין זה עינוי דין. ושופטים סניליים שלא זוכרים אחרי שנתיים מה העידו העדים הראשונים זה לא מחזה כזה נדיר בישראל...

אז אין ולא יכול להיות ספק לאיש כי לכל שופטי ישראל הדנים בפלילים יש עבר פלילי המוכח מעל לכל ספק סביר. השאלה כאן למה לא עוצרים אף אחד? למה לא חוקרים אף אחד? לא לא מחסלים את מכת המדינה הזו בפשיטה וסידרת מעצרים המונית של שופטים, לעשות סדר בבלאגן פעם אחת ולתתמיד, ולהמשיך הלאה. למה?

כי לזה מתכוון רמאי, שבמקרה או לא היה גם שופט עליון, כשהו אומר לציבור שהמשפט אינו סובל מיוחסים. "חוץ מאיתנו" הוא לא מגלה ואז מגלגל עיניים לשמיים כאילו הוא נציגו של המלאך דווקא...

אכן, כדברי ר.ל.סטיבנסון, "השקרים הגרועים ביותר נאמרים בדממה".

מאות שופטים ועברו את העבירה החמורה הזו עשרות אם לא מאות פעמים. וכל שופט מקבל משכורת שמנה, תנאים מפליגים, איש לא מעז לשאול אותו שאלות, ולכולנו ידוע שאותה הפרה של חובה חקוקה (של סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי, לנהל דיון משפטי "מיום ליום עד גמירא" גרמה לאנשים למות בתאי מעצר, למשפחותיהם להתאבד, לילדיהם לסבול והכל כי חיי האדם, כבודו וחירותו הם עבור אותם עבריינים מיוחסים - הפקר אחד גדול והם יודעים שלהם מותר לעבור על החוק מבלי שאיש יעז לעצור את אותם שופטים, שחלקם הרי עם דם על הידיים בשל עבירה זו ממש. מדובר כאן בדיני נפשות ולא סתם דיני ממונות!

(ולא ארחיב את הדיון לעוד נושאים, כגון על כל השופטים החשודים בכך שחילקו תיקי פירוק עם שכר טירחה של מיליונים לעורכי דין שהילד שלהם עובד באותו משרד... "במקרה")

יישומו מחייב את הכפפתו לחוק של כל איש "חשוב", לרבות ראש הממשלה, כך שבמקרה של הפרתו הוא ייתן את הדין כמו כל איש "פשוט". המשפט אינו סובל מבחנים מיוחסים לאנשים מיוחסים.

אהה. אז למה כל שופט עובר את העבירה הפלילית של הפרת חובה חקוקה, ולא מקיים את חובת המחוקק לקיים דיונים פליליים ברציפות מיום ליום עד גמירא, לא נעצר, רכושו לא מולאם, ובכלל לא נפתח נגדו אפילו תיק פלילי???

שנית, אם סוטים מן הכלל בנוגע לראש הממשלה, כיצד אפשר יהיה שלא להחיל מבחן מיוחס גם, למשל, על שר החוץ או שר הביטחון המנהלים מערכה חשובה כלשהי, או על נכבדים אחרים שיש להם תוכניות מפתות? ואם סוטים מן הכלל בנוגע לעבירה של הפרת אמונים או שוחד, כיצד אפשר יהיה שלא להרחיב את הסטייה גם לכל עבירה חמורה אחרת? זהו מדרון שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק.

איזה מילים... הנה דוגמא לטכניקת-ההונאה של שופטים מניפולטורים דוגמת זמיר: הוא שותל יסוד חסר בסיס (שההרשעה שחייבת להיות מעל לכל ספק סביר, תתנגד לקולות הקוראים בעצם לאותה הרשעה להתבסס על אותה ודאות לכאורית של מעל לכל ספק סביר) ואז לוכד את מאזיניו התמימים בטענה צודקת ומילים כדורבנות של כומר חסוד שאת הילדים הקטנים מזיין רק במחשכים בתא הוידוי: "זה מדרון תלול שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק"

הלו? איזה שלטון יש בכלל כאן? שמזרחי וארבל לא עצורים, ואתה וחשבון הבנק של הילד שלך לא נחקרים בכלל, וכל השופטים שעברו ועוברים מידי יום עבירה פלילית חמורה לא קבורים כבר מזמן באיזה צינוק – ואתה מוכר לנו תעמולה זולה של הפחדה מפני קריסת שלטון החוק? מה יקרוס בדיוק? מה שעל האדמה כבר לא יכול ליפול!

ומדוע שיקרוס, רק כי אתם רוצים לכפות על היועץ שיגיש כתב אישום גם אם אין בידו ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר כי שרון לקח שוחד? אכן, הגיע הזמן שהבועה המזוייפת הזו שאתם מכנים אותה "שלטון חוק" תקרוס כבר לאלף עזאזל לפני שהיא תקבור את כולנו, אזרח אזרח, בתורו.

שלישית, טענה זאת תחייב את היועץ המשפטי לשקול בכל מקרה כזה את המהות של ההשלכות המדיניות הצפויות מהגשת כתב אישום, שהרי ברור כי לא כל השלכה כזאת תקנה מעין-חסינות לכל שר ונכבד מפני הגשת כתב אישום. לכן יהיה על היועץ לשקול אם אמנם הגשת כתב אישום תפגע בתהליך המדיני; ואם כן - באיזו מידה; והאם הפגיעה תהיה לרעה או אולי לטובה מבחינת האינטרס הלאומי. כל אלה הם שיקולים פוליטיים, התלויים במידה רבה בהשקפה אישית, ולכן גם התשובות יהיו שנויות במחלוקת. היועץ המשפטי אינו כשיר ואינו מוסמך לשקול אותם. אם ישקול, יפעל כפוליטיקאי ובכך ייווצר איום חמור על מעמד היועץ המשפטי לממשלה כפי שהתגבש בעבר ועל יכולתו למלא את תפקידו בעתיד.

מי ביקש מהיועץ לשקול שיקולים מדיניים בכלל? למה זמיר עושה מהיועץ טמבל? הרי אם יש ראיות מעל לכל ספק סביר שראש הממשלה לקח שוחד, איש לא העיז לטעון שאין שלוח אותו הבייתה מייד – הרי זה מה שאומרים גם חסידיו, אשר כל מה שהם טוענים הוא שגם במקרה של ראש ממשלה –כמו בכל מקרה של אזרח אחר בעצם- אסור להגיש כתב אישום אין סיכוי סביר להרשעה, כלומר אם הראיות אינן מצביעות באורח חד משמעי על אשמתו.

האם המסקנה היא שאין הבדל בהגשת כתב אישום בין ראש הממשלה לבין כל אדם אחר? יש הבדל אחד. הוא נעוץ באופן הבדיקה של החשד, שנועד להבטיח כי היא תהיה יסודית ואחראית ככל האפשר, כדי שההחלטה בשאלה אם יש סיכוי סביר להרשעה תהיה מבוססת היטב.

כן, בטח. כולנו זוכרים שלילה לפני שהעיתונאית רחל לב עמדה לחשוף לציבור פרשה חמורה לפיה השופט תיאודור אור אנס לפני כמה שנים קטינה, וחברים שלו עזרו להבריח אותה לחו"ל ולהשתיק את הפרשה בכסף טוב למשפחתה, מה קרה עם החשדות הללו אז???

פתאום 70 קציני משטרה פשטו.... לא על ביתו של החשוד תיאודור אור (אלא מה) אלא על ביתה של... העיתונאית החוקרת (וקיבינימאט הדמוקרטיה וחופש העיתונות והשוויון בפני החוק). והכל כדי לאלץ אותה להודות שהתחקיר לא נכון (ברוח הכלל הסובייטי הידוע: "אם תכו את הפיל מספיק חזק הוא יודה שהוא חתול"...). והעיתונות מטעם ציירה אותו כקורבן ופתאום היא הפכה לעיתונאית בלתי חשובה. פראוודה...

לא ראיתי שעשו ככה לאף מוטי גילת שחשף שחיתות שבסוף הסתברה כבועה. מעניין איזה חוק ואיזה שוויון זה... הרי כל אזרח היה יוצא זך וטהור אילו 70 קציני משטרה היו פושטים על הבית של מי שחושף את העבירות שלו. אם 70 שוטרים היו פושטים על ביתו של מזרחי וארבל ועוצרים גם אותם, גם הם היו מודים שהם בעצם פיברקו את התיק נגד ראש הממשלה. פתאום, משטרת ישראל שתפקידה הוא להוכיח עבירות, שולחת 70 שוטרים להוכיח שאין הוכחות ואפילו לא שוטר אזולאי אחד לחקור את תיאודור אור עצמו, אולי אולי, חלילה חלילה, יש משהו בחשדות המבעיתים שהועלו נגדו בליווי ערימה של ראיות המחזקות את החשד לכדי ודאות של ממש...

לכן ההחלטה אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה מופקדת בידי היועץ המשפטי באופן אישי, וצריך שהראיות המובאות לפניו ייבדקו קודם בשבע עיניים על ידי פרקליטים ברמה הגבוהה ביותר, והוא עצמו לא יחסוך מאמץ לבדוק ולשקול באופן יסודי את כל החומר. אכן, החוק קובע במפורש שכתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה. ודי בכך. כלומר, בהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה יש להחיל את המבחן הכללי בזהירות, אך אין לסטות מן המבחן.

ולמה שלא כל אזרח יזכה לרמה כזו של בדיקה ? דמו של האזרח הפשוט פחות אדום מדמו של ראש ממשלה או של שופט? למה שלא כל אזרח יהיה זכאי לזה שהחוק יגן עליו לא פחות משהו מגן על שופט ופרקליט ושוטר, בכך שאותו יועץ משפטי לממשלה יוודא שלא יעצרו ויאישמו אף אזרח תוך הפקרות וזילזול ובדיקה שיטחית של התיק נגדו? בינתיים אף פרקליט מהפרקליטות לא שילם מכיסו אגורה ולא בילה יום אחד במעצר על רשלנות קטלנית נגד אזרח...וככה ההפקרות הזו שטיפשים מכנים אותה "שלטון החוק" נראית...

לבסוף, יש לברר את הטענה שלפיה במקרה שראש הממשלה יימצא זכאי בבית המשפט, הכישלון של התביעה יהיה כה גדול שהיועץ ייאלץ להתפטר.

מי טען את השטות הזו, חוץ מזמיר עצמו??? מה זה משחק רולטה רוסית? זה הוא שקר וכזב ואיומים המאפיינים דווקא את המפיונרים מהתשקורת שכנגד, שזמיר הוא חלק ממנה! אלו טענות המהוות איום מאפיוזי על עובד הציבור מני מזוז. ובינתיים, רק אמיר אורן בעיתון הארץ איים על מזוז שאם לא יציית להמלצות עדנה ארבל הוא יאלץ להתפטר ולשאת אות קלון על מצח לכל חייו.

אולם היועץ חייב להתעלם מאזהרה זאת. ראשית, משום שהיא מבקשת ממנו לשלב שיקול אישי בשיקול המקצועי, ואסור שהיועץ יושפע מן השאלה איך הגשת כתב אישום תשפיע על מעמדו.

אני דווקא מכיר יועץ משפטי חובב שלמונים אשר שילב הרבה שיקולים אישיים בשיקולים המקצועיים. מאוד אישיים. "חריש עמוק", כינו אותו. זוכרים???

ומה עם זמיר עצמו וחשבונות הבנק של הבן שלו ופיברוק תוצאות ועדת החקירה נגד שרון בעניין סברא ושתילה (מומלץ לקרוא את הספר "צדק של פלנגות"). והאם היועץ המשפטי המהולל אהרון ברק לא סגר (לדוגמא, אחת מאלף) קומבינה לאבא אבן עם מי שהיה, תקשיבו טוב, גם עורך הדין של אבא אבן וגם הפרקליט של.. אותו אהרון ברק? (ובכלל, מומלץ לקרוא את ספר התחקיר של עו"ד יוסי דר, "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק").

שנית, זיכוי אינו כישלון של התביעה.

נכון. הזיכוי של יעקב נאמן איננו "כישלון" של התביעה. זה היה פשע! לא סתם "כישלון" תמים. פשע חמור! התנקשות בדמוקרטיה! זו עדות למעשה פשע חמור מאין כמוהו שביצעה עדנה ארבל וזמיר וכנופייתו שתקו ועוד מעיזים להרהר בזה שהיא תזהם גם את בית המשפט העליון.

האם עדנה ארבל כבר בכלא על הפשע החמור הזה? חלילה... "המשפט לא סובל מיוחסים" אלק...

אבל לא על זה הולך לדבר זמיר, היא "משלנו" ולכן מותר לה לרמוס ברגל גסה את החוק ולצפצף על כל האזרחים...

השיטה, בכל מדינה, בנויה על חלוקת תפקידים בין התובע לשופט: כל אחד מהם חייב לפעול באופן עצמאי על יסוד החומר המונח לפניו. אם האפשרות של זיכוי תמנע אישום, גם כאשר יש סיכוי סביר להרשעה, תהיה זאת פגיעה קשה בסדר הציבורי. לכן הטענה שהיועץ יידרש לשלם מחיר אישי במקרה של זיכוי היא איום פסול.

בינתיים כולם זוכרים את האיום שאינו משתמש לשתי פנים שכתב אמיר אורן בכרוז שהופץ בעיתון הארץ ביום שבו מונה מזוז לראש ממשלה שהמשמעות הייתה מאוד ברורה ומצמררת: אם לא יגיש מזוז נגד שרון, דמו בראשו...

סוף דבר, היועץ המשפטי לממשלה חייב לסלק משולחן העבודה שלו הן שיקולים פוליטיים והן שיקולים אישיים, לפעול על פי המבחן של סיכוי סביר להרשעה ולצורך זה להתמקד בראיות המונחות בפניו.

נכון. כל רמאי מסיים בברכת שלום כנה וחיוך מתוק כדי להשכיח מקורבנו את ההונאה שהוא מכר לו קודם לכן...

ולחשוב שהטיפוס הזה היה גם יועץ משפטי לממשלה, וגם שופט עליון כל כך הרבה שנים...

אכן, לא רק המשפט אלא במיוחד האזרחים לא סובלים מיוחסים. תשאלו את העם הצרפתי אשר לימד את המלך לואי ה16 את נחת זרועו של החוק כלפי המיוחסים עצמם...

http://www.geocities.com/supervpn/

----------------
#1,ישחף, מאיפוא המאמר???? באיזה אתר????
נכתב על-ידי פנחסל בתאריך 13.04.04 בשעה 12:06
בתגובה להודעה #0

המסורת הקדושה של שוחד ושלמונים בבית המשפט מוכרת לי עוד ממזמן מידע אישי

----------------
#5,ילמה מערכת המשפט מתנגדת
נכתב על-ידי Yac בתאריך 13.04.04 בשעה 12:51
בתגובה להודעה #1

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.04.04 בשעה 12:52 בברכה, Yac

למה מערכת המשפט נלחמת בכל תוקף, בכל צורה של ביקורת עליה ?
למה למבקר המדינה אסור להכנס למשרדי הרשות השופטת ?
למה נאסר עליו לבדוק נושאים שקשורים למערכת המשפט ?

----------------
#12,יזוכר מה היה סימנם של נביאי שקר?
נכתב על-ידי אריק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:24
בתגובה להודעה #5

אלה שמחללים בעצמם את שהם מטיפים להמון לקדש
(או במילים יותר עדינות: אלה שמזיינים ילדים קטנים בתא הוידוי...)

----------------
#2,ימאמר מצויין
נכתב על-ידי ניצן אור בתאריך 13.04.04 בשעה 12:15
בתגובה להודעה #0

----------------
#3,ימעניין שהמאמר איננו לא באתר של עיתונאי מסויים
נכתב על-ידי פנחסל בתאריך 13.04.04 בשעה 12:19
בתגובה להודעה #2

ולא באתר ארץ הצבי האתרים שם בדרך כלל תולים מאמריו
האם הם סרבו לתלות את המאמר על לוחות האתרים שלהם???

----------------
#10,יובכל זאת, למען ההגינות כלפי כולם...
נכתב על-ידי אריק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:16
בתגובה להודעה #3

מה לעשות שלאתר הזה, רוטר, יש איזה לא-ינום-ולא-יישן אחד, שחף פילוביץ שמו, אשר המייל שלו הוא ברשימת התפוצה שלי והוא מקבל את המאמר כמו כל האחרים מאותה רשימת תפוצה. רק שהוא כזה זריז, עובד בשעות כאלה לא שגרתיות, שהוא מצליח להשאיר גם אותי פעור פה מזה שבקושי הספקתי לשלוח את המאמר וכבר אני מקבל ממאן דהוא איזו תגובה למייל על זה שהמאמר פורסם ברוטר.
לי יש כבוד והערכה כלפי אותו "עיתונאי מסויים" והישיגיו, למרות שאני מבין שלא כולם אוהבים אותו כאן, ואצטער אם המאמר הזה לא יתפרסם גם אצלו.

על פי רמת התגובות ותוכנן אכן האתר הזה (רוטר) הוא בעל רייטינג ורמת-משתתפים מעוררת קינאה לכל אתר אני חושב, אך כשאנו עוסקים בנסיון לתקן ולו במעט את כל הרקוב-הרקוב הזה, אז אנו חייבים לעשות כדי הכל לפקוח את עיניהם של כל מי שלא רואים מה שבאמת קורה מתחת לגלימה, בלי התחשבנויות ומחנאות. על כן - מגיע לפילוביץ טפיחה על הזריזות הזו, אך לא צריך לשמוח לאיד אם מסרים חשובים החטיאו את ההזדמנות להשפיע על אנשים נוספים.

----------------
#4,יהפסקתי לקרוא בהתחלה לנוכח הסגנון המתלהם מכפיש ולא מכובד
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 13.04.04 בשעה 12:24
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.04.04 בשעה 12:24 בברכה, אייל נאור

נשברתי סופית כאשר הגעתי למשפט הבא:
זה מה שקורה כשנותנים לשופט מניפולטור, בעל עבר מפוקפק וחשדות לפלילים בפני עצמו, להתל בקוראיו!
בכל הכבוד זה לא סגנון ראוי. ככה לא כותבים על פרופ' ששימש כיועמ"ש ושופט עליון מכובד.

----------------
#6,יאני מבין אותך. אינך מסוגל להביט לאמת בעיניים
נכתב על-ידי פנחסל בתאריך 13.04.04 בשעה 12:56
בתגובה להודעה #4

ביחוד שהדברים אמורים בקבוצה הסוציולוגית אליה אתה שייך
האליטות הסמולניות.
האוליגרכיה הסמולנית ההגמונית
ככה לא כותבים על פרופ' אתה אומר.
בו ואגל את אוזניך. פרופ' או לא, שופט או לא. תכונת היושר של האדם, האינטיגריטי שלו, יכולתו לעמוד בפני פתויים נקבעת עוד כשהפרופ' והשופט המכובד הוא נער.
כך, שאם בהיותו ילד ונער לא הוטבעו ערכים אלה בנפשו שום השכלה ושום מלומדות ושום מכובדות לא ישנו אותו כבר.

----------------
#7,ידבריך תמוהים, ומעוררים פקפוק בכנותם:
נכתב על-ידי עובדה בתאריך 13.04.04 בשעה 12:57
בתגובה להודעה #4

לק"י
איך "נשברתי סופית כאשר הגעתי למשפט הבא", בעוד זהו המשפט הראשון שבמאמר?
ולעניין תוכן דבריך, נא השכילני:
מדוע הפרופסורה, או תפקיד יועמ"ש לממשלה, או כהונה בבימ"ש העליון של מדינת ישראל הופכים אדם לחסין מילים? אם אכן עברו של זמיר מפוקפק, ואם הוא חשוד בפלילים - כפי שמביא כותב המאמר סימוכין - הסבר לי בבקשה מה בדיוק, מכל תאריו, מונע מלומר עליו דברים אלה ברבים?
הרי, לדברי זמיר, "המשפט אינו סובל מבחנים מיוחסים לאנשים מיוחסים" - מדוע אם כן התקשורת, על פי טענתך, צריכה לסבול מבחנים כאלה?

----------------
#9,יללואי ה 16 היה סגנון אנין מהאמא שזעקה על עריפת ראש בנה
נכתב על-ידי אריק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:02
בתגובה להודעה #4

האם אתה מעוניין שאשלח לך רשימה של פרופסורים אשר הישיגיהם האקדמיים הם פי אלף יותר מאלה של זמיר, ומיעוטם היו אף שופטים עליונים מכובדים שבמכובדים, וגם ארץ מוצאם הוא זהה של זה של זמיר, ואשר סגנונם בימי משטרו של לנין, כמו גם בימי משטרו של היטלר היה מתקתק להפליא, אנין ומהוקצע ורך שפתיים - כדי שתאסור עליי להעביר גם כנגדם ביקורת "בסגנון לא ראוי" על מה שהם כתבו, ובעיקר לא כתבו בעיתונים שלהם, ועל איך שהוד רוממותם האינטלקטואלים סייעו לסמא עיני המון נבער תוך כדי שהוציאו להורג את בני עמי, ועמך?
או שאולי תנסה לקרוא מעבר למשפט הראשון שכתבתי. אולי תמצא איזה פסיק, איזו נקודה, איזה טיעונצ'יק, שבו אפילו טמבל שכמותי צודק, ואז אולי תסלח לי על הסגנון המתלהם והצעקני שלי, שברוב חטאי אני נאלץ להודות שהוא מזכיר אפילו לי את החוצפה של אותה אמא צווחנית ופשוטת העם, אשר העיזה להתלונן בקול גדול כשהמלך לואי ה 16 סימן להמון להריע כשהבן שלה הונח משני צידיו של הגליוטינה (יומיים לפני שראשו של לואי עצמו הותז שם...)

אולי. בבקשה. אל תשכח איזה שופטים עליונים ומכובדים הורו להוציא להורג פעם אדם, רק משום שהטמבל העיז להטיח בהם ברוב חוצפתו שהעולם הוא עגול וסובב סביב השמש...

----------------
#15,ילא היה לנו הרבה ציפיות מצבוע בעור כבש.. (שזה אתה)
נכתב על-ידי רודף צדק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:41
בתגובה להודעה #4

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.04.04 בשעה 13:48 בברכה, רודף צדק

----------------
#8,יפחד אלוהים. יש מישהו ש-בדק את כל הדברים האלה??
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 13.04.04 בשעה 13:00
בתגובה להודעה #0

"זה מה שקורה כשנותנים לשופט מניפולטור, בעל עבר מפוקפק וחשדות לפלילים בפני עצמו, להתל בקוראיו!"
"והעיקר... הוא הרי חשוד באותן עבירות שראש הממשלה חשוד בהן, בכך שמליוני דולרים התקבלו בחשבון הבנק המשותף של הבן שלו ושל הבן של אהרון ברק, מייד כשסיימו את לימודי המשפטים שלהם, בתור שוחד במסווה של שכר משפטי! מי חקר? שופטים חסינים אז אף אחד לא חוקר... כמה קל להעביר ביקורת על אחרים כשהחוק אוסר על אחרים להעביר נגדך ביקורת, לחקור אותך, להאזין לך ולחייב אותך לחשוף את חשבונות הבנק והחוזים המפוקפקים שלך ושל הילדים שלך."

"כי לזה מתכוון רמאי, שבמקרה או לא היה גם שופט עליון, כשהו אומר לציבור שהמשפט אינו סובל מיוחסים. "חוץ מאיתנו" הוא לא מגלה ואז מגלגל עיניים לשמיים כאילו הוא נציגו של המלאך דווקא..."

"הלו? איזה שלטון יש בכלל כאן? שמזרחי וארבל לא עצורים, ואתה וחשבון הבנק של הילד שלך לא נחקרים בכלל, וכל השופטים שעברו ועוברים מידי יום עבירה פלילית חמורה לא קבורים כבר מזמן באיזה צינוק – ואתה מוכר לנו תעמולה זולה של הפחדה מפני קריסת שלטון החוק? מה יקרוס בדיוק? מה שעל האדמה כבר לא יכול ליפול!"

"כן, בטח. כולנו זוכרים שלילה לפני שהעיתונאית רחל לב עמדה לחשוף לציבור פרשה חמורה לפיה השופט תיאודור אור אנס לפני כמה שנים קטינה, וחברים שלו עזרו להבריח אותה לחו"ל ולהשתיק את הפרשה בכסף טוב למשפחתה, מה קרה עם החשדות הללו אז???"

"פתאום 70 קציני משטרה פשטו.... לא על ביתו של החשוד תיאודור אור (אלא מה) אלא על ביתה של... העיתונאית החוקרת (וקיבינימאט הדמוקרטיה וחופש העיתונות והשוויון בפני החוק). והכל כדי לאלץ אותה להודות שהתחקיר לא נכון (ברוח הכלל הסובייטי הידוע: "אם תכו את הפיל מספיק חזק הוא יודה שהוא חתול"...). והעיתונות מטעם ציירה אותו כקורבן ופתאום היא הפכה לעיתונאית בלתי חשובה. פראוודה... לא ראיתי שעשו ככה לאף מוטי גילת שחשף שחיתות שבסוף הסתברה כבועה. מעניין איזה חוק ואיזה שוויון זה... הרי כל אזרח היה יוצא זך וטהור אילו 70 קציני משטרה היו פושטים על הבית של מי שחושף את העבירות שלו. אם 70 שוטרים היו פושטים על ביתו של מזרחי וארבל ועוצרים גם אותם, גם הם היו מודים שהם בעצם פיברקו את התיק נגד ראש הממשלה. פתאום, משטרת ישראל שתפקידה הוא להוכיח עבירות, שולחת 70 שוטרים להוכיח שאין הוכחות ואפילו לא שוטר אזולאי אחד לחקור את תיאודור אור עצמו, אולי אולי, חלילה חלילה, יש משהו בחשדות המבעיתים שהועלו נגדו בליווי ערימה של ראיות המחזקות את החשד לכדי ודאות של ממש..."

"אני דווקא מכיר יועץ משפטי חובב שלמונים אשר שילב הרבה שיקולים אישיים בשיקולים המקצועיים. מאוד אישיים. "חריש עמוק", כינו אותו. זוכרים???"

"..ומה עם זמיר עצמו וחשבונות הבנק של הבן שלו ופיברוק תוצאות ועדת החקירה נגד שרון בעניין סברא ושתילה (מומלץ לקרוא את הספר "צדק של פלנגות"). והאם היועץ המשפטי המהולל אהרון ברק לא סגר (לדוגמא, אחת מאלף) קומבינה לאבא אבן עם מי שהיה, תקשיבו טוב, גם עורך הדין של אבא אבן וגם הפרקליט של.. אותו אהרון ברק? (ובכלל, מומלץ לקרוא את ספר התחקיר של עו"ד יוסי דר, "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק")."

"האם עדנה ארבל כבר בכלא על הפשע החמור הזה? חלילה... "המשפט לא סובל מיוחסים" אלק... אבל לא על זה הולך לדבר זמיר, היא "משלנו" ולכן מותר לה לרמוס ברגל גסה את החוק ולצפצף על כל האזרחים..."

"נכון. הזיכוי של יעקב נאמן איננו "כישלון" של התביעה. זה היה פשע! לא סתם "כישלון" תמים. פשע חמור! התנקשות בדמוקרטיה! זו עדות למעשה פשע חמור מאין כמוהו שביצעה עדנה ארבל וזמיר וכנופייתו שתקו ועוד מעיזים להרהר בזה שהיא תזהם גם את בית המשפט העליון."

"ולחשוב שהטיפוס הזה היה גם יועץ משפטי לממשלה, וגם שופט עליון כל כך הרבה שנים..." (הכוונה לזמיר).
---
מה זה? מה הולך כאן?? איפה אנחנו חיים???
כל הדברים האלה נבדקו עד תם??

1) זמיר מושחת? שופט מניפולטור? בעל עבר מפוקפק? וחשדות לפלילים? חשבון עם מיליוני דולרים?

2) מזרחי וארבל צריכים להעצר?

3) השופט תיאודור אור אנס לפני כמה שנים קטינה????
וחברים שלו עזרו להבריח אותה לחו"ל ולהשתיק את הפרשה בכסף טוב למשפחתה?
פתאום 70 קציני משטרה פשטו על ביתה של העיתונאית החוקרת רחל לב, במקום לביתו של החשוד תיאודור אור??

4) יוסף חריש קיבל שוחד?

5) פיברוק תוצאות ועדת החקירה נגד שרון בעניין סברא ושתילה?

6) אהרון ברק סגר קומבינה לאבא אבן? לטענתו דוגמא, אחת מאלף???

יש בשביל מה\מי להלחם במדינה הזאת?
אני בשוֹק...

----------------
#11,יהאשמות שלא נבדקו ולא אומתו- זה רכילות שאינטרסנט מפיץ
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 13.04.04 בשעה 13:17
בתגובה להודעה #0

חשוב לי הנושא של תרבות וסגנון הדיבור ושלטון החוק.
ככה לא הייתי רוצה שילדינו יתחנכו לדבר בסגנון כזה.
זאת אמירה של אוהד כדורגל מתלהם.
מותר למתוח ביקורת על שופטי בית המשפט העליון,
אבל בסגנון מכובד ולא מתלהם ולא מכפיש אישית.
ראיתם פעם פרשן בטלויזיה מדבר בלשון כזו בוטה? ועוד כלפי אדם כל כך מכובד?
הכותרת עצמה היא מתלהמת: צבועים בעור של כבש.
לעומת זאת, המדריך של המלחמה בהתנתקות- היה ענייני ומכובד

----------------
#13,ימכירים את שומעי הואגנר תוך כדי שיחה על גיתה האנינים
נכתב על-ידי אריק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:30
בתגובה להודעה #11

חמוד שלי - כמה קל לדבר בנימוס כשאתה המלך, וכמה זה קשה כשאתה החמור שדורכים לו על היבלת.
ואם כבר הזכרת פרשני טלויזיה, האם יצא לך פעם לבדוק את ההקשר המשפחתי של מי שקובע לך מה תראה בחדשות, או רק משום שהשם שלו לא מסתיים במילה ברק אתה חושב שזה איזון מרנין בין רשויות מופרדות לכאורה?

----------------
#18,יעל היבלת של ברק דורכים פוליטיקאים משוחתים-והוא לא מתלהם
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 13.04.04 בשעה 13:45
בתגובה להודעה #13

----------------
#14,יהאם לנאשם מותר להגיד לשופט-אתה מניפולטור חשוד בפלילים?
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 13.04.04 בשעה 13:31
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.04.04 בשעה 13:35 בברכה, אייל נאור

או אמריה בסגנון הזה?
נתקלתי כאן בלא מעט דעות מזעזעות כך שאני לא אפול מהכסא אם חלק מכם יגיד לי שמותר.

----------------
#16,יאני אגלה לך סוד
נכתב על-ידי אריק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:44
בתגובה להודעה #14

לפני עשרים שנה שפטו אותי על עבירות צווארון לבן, והורשעתי לישיבה בכלא כך שלכאורה אתה יכול להגיד שיש לי עבר פלילי. נכון?
אלא שמייד לאחר שהורשעתי, טרחתי ואספתי ראיות על עברו של השופט ששפט אותי, ועל הקשר בינו, ובין המתלונן נגדי וקצין המשטרה שהוביל את התיק נגדי.

מייד אחרי כן הגשתי תביעה אזרחית שבה האשמתי את השופט באותה דיעה מזעזעת שאתה טוען, כלומר: האשמתי אותו ישירות בזה שהוא לקח שוחד כדי להרשיע אותי בעבירות שלא ביצעתי.

איך התיק הזה הסתיים לדעתך? בוא אני אגלה לך בסוד: דורית בייניש חתמה איתי על עיסקת טיעון של "ויתור תמורת שתיקה" ומייד סולקתי מהכלא והתביעה נמחקה ועברו המון המון שנים וכולם שותקים ואפילו מי שביצעה את העבירה החמורה נגד הציבור כולו כבר שופטת בעליון ועוד מעט תהיה נשיאה.

כי אם באמת ביצעתי את העבירות שיוחסו לי - מה פתאום לשחרר אותי תמורת זה שאוותר על תביעה כספית נגד שופט? מה זה בית משפט של אבא שלה?

ואם לא ביצעתי והורשעתי באמת על סמך שוחד ומרמה של שופט (וכך היה!) - למה לאלץ אותי למחוק את התביעה ? מה, שכחנו מה זו עבירת שיבוש מהלכי משפט? ועבירת שימוש לרעה בכוח המשרה? ועבירת מרמה והפרת אמונים? ועבירת סחיטה באיומים (שלושים שנות מאסר בסך הכל, רק כדי לחסוך לך שימוש במחשבון...)

אז כשאני אומר על דורית בייניש שהיא בעלת עבר פלילי, אז לי יש ידע, ראיות בכתב, והרבה הרבה יותר מהראיות שיש נגד הבן של הכיבשה של אריק שרון. קפיש?!?

----------------
#19,יאין לי כלים לבדוק זאת. תן לעיתונאי רציני שישמח לפרסם
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 13.04.04 בשעה 13:48
בתגובה להודעה #16

----------------
#22,יתמיד אותה תשובה דבילית. ''אין לי כלים לבדוק זאת..''
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 13.04.04 בשעה 13:52
בתגובה להודעה #19

תפעיל את הקלבסה!!

----------------
#23,יעכשיו אני מבין שזה באמת ואתה לא עושה את עצמך
נכתב על-ידי אריק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:53
בתגובה להודעה #19

כי אתה לא מבין מי מכתיר עיתונאי להיות "רציני" מה התנאי להפוך לרציני.
קח לך משפט שאני מעניק לך במתנה כדי שילווה אותך כל חייך:

"רוצה את, אבן, כי נשבצך בבניין? תני ונסתתך בהתאם"

----------------
#20,יבוז לך ש-אתה לא עושה עם זה כלום.
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 13.04.04 בשעה 13:49
בתגובה להודעה #16

----------------
#17,יהבעיה שלך היא לא עם הסגנון
נכתב על-ידי הנסיך הפרסי בתאריך 13.04.04 בשעה 13:45
בתגובה להודעה #14

הבעיה שלך היא שפוגעים לך בציפור הנפש, באליל שלכם - מערכת המשפט הנאורה.
אין פה בכלל שאלה של סגנון. השאלה כאן היא האם השופט הוא אכן מניפולטור החשוד בפלילים או שזו השמצה.

אם זו השמצה - שהשופט הנכבד יגיש תביעת דיבה.
אם זו האמת - לא רק שמותר להגיד את זה, אלא יש חובה להגיד את זה.

----------------
#21,יחזק וברוך ויישר כח לכותב ולמביא הדברים..
נכתב על-ידי רודף צדק בתאריך 13.04.04 בשעה 13:51
בתגובה להודעה #0

----------------
#24,ימה חזק?! איזה ברוך?!?
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 13.04.04 בשעה 14:00
בתגובה להודעה #21

יושב בן אדם עם חומר נפץ בידיים על דורית בייניש ומפחד...

----------------
#25,יאכן חזק ואכן ברוך..
נכתב על-ידי רודף צדק בתאריך 13.04.04 בשעה 15:32
בתגובה להודעה #24

חזק וברוך על כל חשיפה על כל לחימה ועל כל הצטרפות של כח שפועל לטובת היושר..
אריק הוא מתכתב חדש ברוטר..
אין צל של ספק שהוא נמצא בצד של כוחות האור..
והוא כבר מזמן נתן גז למתכתבים זוטרים (כמוני) מבחינת מלחמתו נגד ציר הרשע..

אין ספק שמדובר בחומר נפץ..
ולפי מיטב ידיעתי אריק לוחם ונלחם עד כמה שאפשר..

ואם אתה קורא לזה חומר נפץ..
אז תרשה לי לקרוא לפורום מסמכים פצצת אטום שיכולה לחסל את כל העולם..

----------------
#26,יאריק אמר: ''אז לי יש ידע, ראיות בכתב''
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 14.04.04 בשעה 09:45
בתגובה להודעה #25

בבקשה, בוא נראה אותו חושף את הראיות בפורום גילוי מסמכים.
הוא לא יעשה זאת, הוא עשה "עסקת טיעון..."
אתה יודע.. זה מן מנגנון כזה, "פטנט"... בדומה לעסקה ש-רקחו עם טננבוים...

----------------

שופט עליון לשעבר - יצחק זמיר

לאחרונה התפקדתי למפלגת שינוי. לפני מספר ימים, קיבלתי הודעה כי ביום 26.12.04, יתקיים בבית חיל האוויר בהרצליה כנס מטעם מפלגת שינוי בנושא: "שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים". הלכתי. טומי לפיד פתח את הכנס ואחריו דיברו השופט בדימוס יצחק זמיר, ח"כ רוני בראון (ליכוד) המכהן כיו"ר ועדת הכנסת והעיתונאי דן מרגלית. את הכנס הנחתה ח"כ אתי ליבני והמגיבים היו הח"כים אילן שלגי, מלי פולישוק-בלוך ואהוד רצאבי (מלבד בראון, כולם משינוי).

עוד בטרם החלו הדוברים לנאום, ביקשתי מהמנחה ח"כ אתי ליבני לפתוח בשאלה שתוצג לדוברים, אך בקשתי נדחתה בנימוק שבתום הדיבורים יינתן זמן לשאלות. כיבדתי איפה את הסירוב ואף נמנעתי מקריאות ביניים במהלך כל הנאומים.

הסכמתי למדי לדברי רוב המשתתפים לגבי חומרת התופעה ונזקיה. לא אתייחס לנאומיהם, לסיפוריהם ולוויכוחים שהתנהלו באולם, אך ארצה להתייחס לדבריו של השופט זמיר. למען הדיוק, זמיר היה הסיבה האמיתית והעיקרית להגעתי לכנס. לאחרונה, זמיר מרבה לכתוב כנגד מינויים פוליטיים ואף הפך למעין נושא דגל בעניין זה. אין לי כל בעיה שאנשים שונים מותחים ביקורת על עניין מסוים, אך אני מצפה שמי שמטיף כנגד תופעה שלילית כלשהי, יהיה הוא עצמו טהור כפיים ויש לי לא מעט ספיקות במקרה שלו.

ובכן, זמיר בדבריו, התקיף למשל את התארים המזוייפים של חבר כנסת מסוים. במהלך דבריו הרהרתי בשופטת מסוימת המכהנת בבית משפט עליון, שלפי קורות החיים שלה כפי שהתפרסמו באתר החדשות NFC יש לה תואר שני, אך בדיקה העלתה שהדבר לא נכון. אותה שופטת ממשיכה ומכהנת בתפקידה וזמיר בוודאי שאינו דורש להעמיד אותה לדין משמעתי או אחר. חשבתי גם על שופט בכיר בישראל שהתהדר בתואר דוקטור, עד שהתברר שמדובר ב"דוקטור ג'וריס" שאינו זהה כלל לתואר שלישי. כשהתלונה הגיעה לשולחנה של פרקליטת המדינה היא קבעה שמדובר בתום לב ולא נקטה באמצעים כנגד האיש.

זמיר דיבר לאחר מכן גם על מינויים של מקורבים ועל ועדת רביבי, האמורה לבחון מינויים כאלה. לא יכולתי להימנע מהשוואה לנפוטיזם הנפוץ במערכת המשפט.

וכך, זמיר הזכיר עוד ועוד תופעות פסולות של שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים שאת חלקם אני מכיר מתוכן רשימותיו בעיתונות ואני תמה בגל בכל פעם מחדש, מהיכן שואב האיש את האומץ למתוח כזו ביקורת על אחרים בשעה שבביתו ממש מתרחשים מעשים דומים ואף חמורים לא פחות?

את נאום הסיכום נשא לפיד שבין השאר תקף את אלה שבנוסף לשחיתות שהם מנסים להפיץ בשירות הציבורי הם עוד פועלים במקביל לפגוע במערכת המשפט ובמיוחד בבית המשפט העליון והגיע שלב השאלות.

לנוכח הרושם של דברי לפיד, אזי לאחר שהצגתי את עצמי, ציינתי ששימשתי כיו"ר עמותת נפגעי מס רכוש, הובלתי את המאבק הציבורי לביטול המס ובמסגרת תפקידי ייצגתי את קורבנות המערכת השלטונית. אשר על כן, בוודאי שאין להגדיר אותי כאילו אני בעל אינטרס לפגוע בשלטון החוק.

לאחר מכן פניתי אל זמיר בשאלה: "האם הנפוטיזם בפוליטיקה חמור מהנפוטיזם במערכת המשפט?" ראיתי שזמיר כותב משהו על הדפים שלפניו, אך הוא לא קם להשיב. בתום השאלות, במקום להשיב לי, הוא פשוט קם ועזב במהירות, ללא אמירות שלום ולחיצות ידיים כמקובל במקרים כאלה. אחריו החלו לקום ולעזוב גם אחרים. ניגשתי למיקרופון והכרזתי שזמיר לא השיב לשאלה שלי, אך זה כמובן לא עזר. פניתי איפה למנחה ח"כ אתי לבני והתרעמתי שלא קיבלתי תשובה (וכאילו שזה היה גמולי על שהמתנתי בסבלנות). לבני השיבה שהיא שאלה את זמיר אם הוא מוכן להגיב והוא השיב בסירוב.

לא אביע את דעתי על העניין ואת זאת אני משאיר לקוראים. מצד שני, אני מבקש לנצל את הבמה הזו וכחבר בשינוי להפנות שאלה פומבית לחברי הכנסת של שינוי: "אני מברך על המאבק שאסרתם על שחיתות ציבורית ומינויים פוליטיים ושואל, האם תהיו מוכנים לפעול במקביל למאבק זה גם למען שקיפות וכנגד הנפוטיזם במערכת המשפט?"

תזכורת:

שופט עליון לשעבר - יצחק זמיר
17. תגובה מאת אריק בך למכתבו של יצחק זמיר-שופט עליון לשעבר - המשפט אינו סובל מיוחסים/ועוד פחות מזה צבועים בעור של כבש
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=17&viewmode=threaded

האומנם? הסמכות לקבוע אם חוק מסוים הוא בלתי חוקי בעליל נתונה אך ורק לבית המשפט. הסרבנים יודעים זאת. אם הם מאמינים בטענתם, הם יכולים לבחון אותה בבית המשפט, או להפנותה ליועץ המשפטי לממשלה, שחוות הדעת שלו מחייבת את הממשלה. הם אינם עושים זאת מפני שהם מניחים שהטענה תידחה. לכן העלאת הטענה גרועה מטעות והטעיה. יש בה צביעות.

נכון שהדמוקרטיה מקנה זכות למחאה, בדרכים שונות שהחוק מתווה. עם זאת ברור, שהסרבנות, לא כל שכן הקריאה לחיילים לסרב פקודה, היא עבירה על החוק. הסרבנים הם עבריינים פליליים.

אולם, טוענים הסרבנים, גם אם כך, אין זה אסון. אנשים רבים מפירים את החוק יום יום, למען תועלת אישית, והמדינה מחזיקה מעמד. היא תחזיק מעמד, גם אם אנשים רבים יפרו חוק מסוים, הוא חוק ההתנתקות, למען מטרה לאומית.

טענה זאת מתעלמת מחשיבות המעמד של החוק, במיוחד בישראל. ישראל נוסדה על מסורת של עוינות לחוק. בארצות הגולה היו הקהילות היהודיות כפופות לחוקי שלטון זר, שהיה על פי רוב עוין ליהודים. ליהודים לא היתה סיבה לכבד את החוק. גם בארץ ישראל עמדה הקהילה היהודית, מתחילת התנועה הציונית, מול חוקים עוינים. לדוגמה, העלייה המאורגנת של פליטי השואה היתה בלתי חוקית. המנהיגות היהודית אירגנה את המאבק נגד חוקים אלה.

עם הקמת המדינה היה צריך לשנות באופן חד את ההתייחסות לחוק. עכשיו זה חוק שלנו, וצריך לכבד ולקיים אותו. בדמוקרטיות מבוססות זה מובן מאליו, יסוד מובנה בחינוך ובתרבות של כל אזרח. אך בישראל זה תהליך קשה וממושך, שטרם הסתיים. יום יום אזרחים הגונים, ואפילו עובדי ציבור ונבחרי ציבור, מזלזלים בחוק. לדוגמה, הנהיגה בכבישי הארץ. דוגמה אחרת, הקמת היאחזויות בלתי חוקיות. ועוד דוגמה: תופעת הסרבנות. אלפים מזלזלים בחוק בגלוי, ועוד מצפים להערכה כמו על מעשה גבורה. אין ספק, מעמדו של החוק בישראל לאחר יובל של עצמאות רעוע עדיין.

למעמד של החוק נודעת חשיבות מיוחדת בישראל. החברה בה מפולגת ומסוכסכת. מה יכול להחזיק אותה ביחד? לא מצוות הדת; לא הציונות; אף לא מורשת לאומית. רק החוק. ההכרה, שבחברה דמוקרטית כל קבוצה צריכה לכבד את החוק, גם כשהחוק אינו לרוחה, היא הדבק המחבר יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ימין ושמאל. אם הדבק יתמוסס, החברה תתפורר והדמוקרטיה תתמוטט. זאת סכנה מוחשית במיוחד בישראל, הנאבקת עדיין על קיומה ודמותה. בלא חוסן פנימי המדינה לא תחזיק מעמד מול מתקפה חיצונית.

הסכנה הטמונה בסרבנות אורבת מצדדים שונים. לא רק מימין. היא כבר הופיעה משמאל. גם מן הציבור החרדי שהקהיל רבבות כדי להכריז שאינם מקבלים את מרות בית המשפט. וברור שהאוכלוסייה הערבית יכולה למצוא בנקל סיבות לסרבנות. אמנם כל קבוצה של סרבנים רואה הבדל גדול בין הסרבנות שלה לבין הסרבנות של אחרים. כולם מבינים שסרבנות גורפת, מכל הצדדים, היא אנרכיה. לכן כל קבוצה טוענת, שרק הסרבנות שלה מוצדקת. אך האמת היא, שההבדלים בין קבוצות סרבנים הם משניים. העיקר הוא, שכולם מסרבים לקבל את עמדת הרוב כפי שהיא באה לביטוי בחוק.

הסכנה הגדולה אינה טמונה בעצם הסרבנות, אלא בהצלחת הסרבנות. הרוב עלול להיבהל מן המיעוט ולהיכנע לאיום של סרבנות מלווה באלימות. זאת תהיה הזמנה לעוד סרבנות ולעוד אלימות. סכנה זאת גדולה היום יותר מאשר אי פעם. מעולם לא היתה סרבנות בהיקף כזה, עיקשת ואלימה כל כך, בגיבוי של מנהיגים חברתיים ודתיים. משום כך זוהי שעת חירום.

בשעת חירום מוצדק להשתמש באמצעי חירום. לכן מוצדקת הקריאה של המנהיגות המדינית למערכת המשפט האזרחית והצבאית (כולל המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט), שתיחלץ בכל כוחה למערכה על הגנת החוק והדמוקרטיה. ישראל, אמר פעם בית המשפט, היא דמוקרטיה מתגוננת. אכן, למערכת המשפט יש די אמצעים כדי להתגונן מפני הסרבנות. והיא כבר הוכיחה בהקשרים אחרים, שהיא יודעת להתאים את האמצעים לשעת חירום כדי להתגונן מפני מכת מדינה. הסרבנות היא מכת מדינה. המאבק נגד הסרבנות הוא מבחן גורלי למערכת המשפט.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0&itemNo=529981

ח''כ א. אריאל שלח מכתב תלונה נ' מיכאל בן-יאיר היועמ''ש
לממשלה לשעבר, לשרת המשפטים ציפי ליבני, על קריאה לסרבנות !!
מצ"ב מכתב התלונה תמליל דבריו בראיון לקול ישראל בתאריך
17.2.2002 בו הוא תומך בסרבנות.....
https://rotter.net/User_files/forum/gil/41e3583c66434a29.pdf

מזוז, על תיק שרון המונח בפניו: "לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי"

חלק הפותח של גיליון בטאון לשכת עורכי הדין מוקדש לראיון נרחב עם היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז; זהו ראיון ראשון מלא של מזוז מאז נכנס לתפקידו, בו הוא מתייחס, בין היתר, לדרך גיבוש ההחלטה שתיפול בנושא תיק ראש הממשלה, אריאל שרון.

הראיון נערך כאשר ברקע מצפה הציבור להחלטת מזוז בנוגע לתיק הפלילי בפרשת "האי היווני". מזוז מאותת, כבר בשלב זה, לאלה המצפים ממנו לקחת בחשבון את המעמד הפוליטי/הסטורי שבו מצוי שרון, העומד להוציא אל הפועל את תוכנית ההינתקות. על כך אומר מזוז: "לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום".

שאלה: איך מרגיש אדם חדש בתפקיד מכריע בתוך סיר הלחץ המשפטי-פוליטי הקרוי קבלת החלטה בתיק של ראש ממשלה מכהן.

מזוז: "הייתי שמח אם לא הייתי צריך לקבל החלטה כזאת בכלל, או שהייתי צריך לקבל אותה בעוד שנה או שנתיים. שאפתי להקדיש את חודשי כהונתי הראשונים לעשיית רפרומה במערכת. כמו כל מערכת, אנו זקוקים ללא מעט שינויים. הזמן הטבעי לעשות אותם הוא בתחילת קדנציה. אחר כך דברים מתמסמסים מכל מיני סיבות. השתדלתי להספיק לבצע חלק מן הדברים. אני מנסה לשמור על סוג של סדר יום הקידום משמיות מעבר למטלות שוטפות. ההחלטה בתיק בעניין ראש הממשלה היא לא החלטה קלה. אף אדם אינו יכול לשאוב הנאה מהתמודדות עם דילמה כזאת. אפשר לומר וזה נכון עד רמה מסוימת כי אם אה נועל את עצמך מפני כמה מן המשמעויות הכרוכות בתיק ואומר לעצמך מנוח לפניך תיק של אדם אנונימי, של אחד ג'ונן דו, משה כהן - זה מקל.

לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום. מבחינה זאת הבדיקה צריכה להיות משפטית וצריך כל העת להאבק בתחושה טבעית של רצון להסתכל לצדדים. ואם אין לך תחושה כזאת, יש מערכת ציבורית תקשורתית שמזכירה לך משמעויות נוספות. אך ברמה האישית, יש להדחיק את הנוסף ולהתמקד בשאלה המשפטית. אחת הדרכים לעשות זאת בפועל היא להרחיב את צוות המוחות המשפטיים השותפים לבדיקת הסוגיה המורכבת והרגישה הניצבת בפנינו.

חובתי לוודא, בכל הכלים שעומדים לרשותי, שההחלטה תהיה הטובה והנכונה ביותר שהמערכת מסוגלת להגיע אליה. זה מצדיק רתימת יותר משאבים. זה מצדיק העשרה ופלורליזם של דעות. כל אחד בצוות שהקמתי בא מיחידה אחרת ומתחום אחר. לא במקרה שותף בצוות יהושע שופמן המשנה ליועץ המשפטי לענייני חקיקה שהתמחותו היא יותר משפט מנהלי-חוקתי. החלטה כן או לא להעמיד לדין היא לכאורה החלטה בתחום הפלילי, אך הביקורת עליה נעשית בבית הדין הגבוה לצדק בכלים של המשפט החוקתי-מנהלי. ראוי ונכון שגם אנשים עם רקע כזה יתבוננו בתיק במשקפיים אלה.

אני מנסה לתת לגיבוש החלטה זאת את הכלים והמשאבים הנדרשים לתהליך קבלת החלטות שיביא לתוצאה הטובה ביותר. איכות ההחלטה נגזרת גם מתהליך נכון וראוי של קבלתה. כשהתהליך נכון - יש תגבור משמעותי של הסיכוי שגם ההחלטה תהיה נכונה".

שאלה: התחושה בשיח הציבורי היא שאין להסתפק במבחן משפטי צר של קיום די ראיות להרשעה ויש למצוא במערכת כלים נוספים לבלימת שחיתות ציבורית גם אם אין ראיות כאלה.

מזוז: "בנושא של קביעת נורמות ציבוריות, יש להבחין ולהפריד בין אתיקה לבין פלילים. הערוב בין התחומים הוא ערוב לא נכון והוא גורם לעיוות בשניהם. אחת התוצאות המובקהות של העיוות היא שנוצרת בציבור תחושה שאיש ציבור שזוכה בהליך פלילי קיבל תעודת יושר. אנחנו יודעים שזיכוי כזה יכול להיות תעודת יושר ויתכן שלגמרי איננו כזה.

החלטה אם להעמיד לדין או לא להעמיד לדין במסגרת תיק פלילי תהיה החלטה פורמלית. ההחלטות שלי בתיקי ראובן ריבלין ואהוד אולמרט לא היו החלטות בתחום האתיקה. ואם אין החלטה לנקוט הליכים בתחום הפלילי ויש צורך באמירה מתום האתיקה אפשר לפרסם גילוי דעת או הצהרה או ליזום הליך של אתיקה בצמוד לסגירת תיק פלילי. אך לא ישאר סימן שאלה כאן או בציבור, האם לפנינו תיק פלילי או פרשה מתום האתיקה של מעשה שלא יעשה. יש לכן ליצור הפרדה ברורה בין הערוץ האתי-ציבורי לבין הערוץ הפלילי. בערוץ הפלילי יש כללים נוקשים שעוסקים במשפט פלילי כולל קיום די ראיות ועניין לציבור בתיק.

כשעוסקים בנבחרי ועובדי ציבור, שאלת העניין הציבורי ואינטרס הציבור בעמדה לדין כמעט שלא עולה. זה התחום בו אנחנו מחמירים עם נבחרי ועובדי הציבור. כמעט שאין מצב שבו יש ראיות נגד נבחר או עובד ציבור אנו אומרים לא נגיש כתב אישום כי אין עניין לציבור. כמעט בהגדרה יש אכן עניין לציבור: איש ציבור שעבר עבירה שאינה זוטי דברים צריך לעמוד לדין.

השאלה היא איך מתמודדים עם אתיקה של נבחרים ועובדי ציבור כשאין לפנינו עניין פלילי.

בשנים האחרונות נוצרה בעיה כתוצאה מן הניסיון לקרב את התחום האתי לתחום הפלילי - ניסיון שנגמר יותר מדי פעמים בזיכויים. זיכויים אלה גרמו לנזק גדול יותר מאשר היה נגרם אלמלא נפתח ההליך הפלילי. הזיכוי נתן מעין הכשר למי שלא התנהג התנהגות ראויה. יש לעשות הבחנה ברורה בין מסלולי הטיפול. החלטות של משפט פלילי תהיינה החלטות של משפט פלילי בלי לחלק ציונים. החלטות מן התחום הציבורי אתי תאבונה בכותרת של ראוי או לא ראוי - בלי ניסיון לעטוף את המסר בצבע של משפט פלילי.

ברור שבתחום האתי, מעגל השחקנים רחב יותר. אך התחום סובל מחוסר בכלים. לחברי כנסת יש ועדת אתיקה, ועדה חשובה שאין לה מספיק שיניים. אם היו לה - חלק מן הנושאים שהגיעו עד הליך פלילי היו מוצאים את פתרונם בתחום האתי. לעובדי מדינה ולעובדי רשויות מקומיות קיים דין משמעתי. לעומת זאת לנבחרים ברשויות מקומיות אין דין משמעתי ויש צורך לקדם כינון מנגנון אתי משמעתי שהוא גם אינטרס של אותם נבחרים. יש לא מעט מקרים שמגיעים לתחום הפלילי בהעדר אלטרנטיבה. מקרי גבול אלה חלקם נגמרים הזיכוי וחלקם בהרשעה ובשני המקרים ברור כי זה לא הפתרון הנכון.

העמדה לדין במקרה כזה היא סוג של אילוץ. אין פתרון אחר ויש אכן מחד תחושה שלא יתכן שהמעשה הלא ראוי שנעשה יגמר בלא כלום. אך מאידך, גם בית המשפט במקרים כאלה מקרין מסר של אי נוחות מהטבעת תווית פלילית על מצחו של אדם בשל התנהגות שאינה מגיעה לרמת חומרה פלילית. חשוב מאוד שהציבור ידע מתי עוסקים בתחום הפלילי. שידע באם אדם לא הורשע אין פירוש הדבר תעודת הכשר מתחום האתיקה. צריך להקפיד על הפרדה זאת גם ברמת החלטות - האם חצה אדם את קו החומרה מן התחום האתי אל התחום הפלילי או לא חצה אותו. וצריך הפרדה כזאת גם ברמת הרטוריקה. גם בהסבר שיקול הדעת אם להעמיד לדין ובעת בחינת האלטרנטיביות. כאמור, הייתי רוצה לראות בפיתוח כלים נוספים בתחום עבירות האתיקה. מה שיש עתה - "לא מספיק".
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5657-00.html?tag=9-53-32

@ מצ"ב תגובות לנושא האשכול...:-

----------------
#1,יאם אכן רק הראיות קובעות אז יש כתב אישום זאת על פי
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 10:12
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 21.04.04 בשעה 10:12 בברכה, עמיחי

קביעת/המלצת פרקליטת המדינה,צוות הצעצוע שמינה מזוז לא יכול לשנות דבר בקביעת צוות ארבל.
עיצה אישית אל תביא דבר מאתר הזבל גם אם כביכול הם העתיקו אותו ממקור אחר כי גם במקרים כאלה הם משנים ומכניסים את השטויות/שקרים שלהם.

----------------
#2,יאם ההחלטה אינה חד משמעית- ספק אם מזוז יתעלם מכל ההשלכות
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 21.04.04 בשעה 10:18
בתגובה להודעה #1

אני מודע שהם יצאו בקמפין נגד ארבל- אבל בכל זאת אני חושב שזה ראיון מעניין ובלעדי.

----------------
#4,יהראיון ניתן לבטאון לישכת עורכי הדין בירושלים שם המקור
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 10:20
בתגובה להודעה #2

אין לסמוך על שום דבר מאתר הזבל גם לא על העתקה.

----------------
#12,ידי כבר עם שיטות רצח האופי האלה.
נכתב על-ידי דקטרין בתאריך 21.04.04 בשעה 19:24
בתגובה להודעה #4

----------------
#3,ימשפט מפתח המעיד על דרך עבודתו של מזוז ...
נכתב על-ידי Q בתאריך 21.04.04 בשעה 10:18
בתגובה להודעה #0

"כשהתהליך נכון - יש תגבור משמעותי של הסיכוי שגם ההחלטה תהיה נכונה" .
אבל מה לעשות ואנחנו אלופי "קיצור" התהליכים ומחפשים היכן אפשר לדלג
ולעקוף ?
אם היועץ יצליח להשריש דרכי עבודה כאלה על המערכת עליה הוא מופקד , הרבה
שחיתויות יתגלו .

----------------
#5,ישטויות במיץ עגבניות אם רמת השחיתות במדינה היתה כמו
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 10:26
בתגובה להודעה #3

בפרקליטות ,זאת היתה נסגרת מחוסר תעסוקה.
השמצות מטופשות חסרות בסיס כלשהו,הרי ההחלטות של הפרקליטות נבדקות יום יום שעה שעה על ידי בתי המשפט ועל ידי עוכרי הדין של הנאשמים ומאחר ושיעור ההרשעות הינו מעל 97% אז יש בעיה רצינית ביותר לקשקשנים למיניהם
להסביר את "ההישגים" שלהם אז מה יותר טוב מלהשמיץ ביחוד כשאף אחד לא יתן טיפת אמוניאק מהול עליהם.
שמור וזכור מעל 97% הרשעות ,אם תמצא מערכת עם הישג דומה צלצל בפעמון.

----------------
#6,ידווקא הנתון של 97% הצלחה זה כשלעצמו מדליק נורה אדומה
נכתב על-ידי אריק בתאריך 21.04.04 בשעה 11:19
בתגובה להודעה #5

ערכתי לאחרונה בתאריך 21.04.04 בשעה 11:27 בברכה, אריק

"שחיתות" איננה המונח המתאים כדי לבטא את הביקורת נגד הפרקליטות או מערכת המשפט.
אני, אולי מהחריפים והבוטים שבמבקרי המערכת המשפטית, אינני סבור ששחיתות זו הבעיה של המערכת הזו.

אכן, יש גם במערכת הזו תופעות נפסדות הנכללות בקטיגוריה הזו של "שחיתות". אך זה לא הכלל, וזה איננו הרוב וזה במקרים יוצאים מן הכלל ובדרגים הקיצוניים בלבד (בצמרת ממש או בשולי הפירמידה).

עם זאת, קיימת סמביוזה בעייתית ביותר בין הפרקליטות ובתי המשפט, והנתון שאתה מציג של 97% אחוזי הרשעה (ו99.9 אחוזי אישור אוטומטיים לבקשות האזנות, חיפושים וכו') הוא המעיד אולי יותר מכל על הזהות בין שני גופים משפטיים החייבים להיות שונים ומופרדים לחלוטין האחד מהשני (לפחות כך טוענים משפטנים ענקיים כגון המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן ז"ל, הבוס לשעבר של מזוז הגב' יהודית קרפ, ופרופ' רות גביזון).

ייתכן שהבעיה היא בכך ש 95% מהשופטים אינם ממש "שופטים" במקצועם אלא בסך הכל עו"ד עובדים לשעבר של הפרקליטות, וככאלה הם רכשו נסיון רחב אך מזוית חד מימדית וצרה של עולם המשפט: הזוית הקטיגורית, והחיים בחממת השירות הציבורי.

זה עדיין לא הופך אותם לאנשים רעים, או פסולים חלילה, אבל בהחלט לאנשים שכדי להיות בשלים לשפיטה חייבים לעבור לא רק תקופת צינון, אלא גם תקופת הכשרה לשפיטה ולא סתם לעריכת דין (הרי ההבדל בין שני המקצועות תהומי. וגם באופי האישי של שני הטיפוסים המתאימים לזה ולזה - הוא שונה לחלוטין).

מכת הנפוטיזם במערכת המשפט גם היא אינה לא מוסיפה לנקיון העסק כולו, ודי אם נדמיין מה קורה כשהפרקליטה בייניש ג'וניור באה לבית המשפט של אימא ומבקשת ממנה או מאחת הקולגות שלה לאשר ערעור או לדחות בג"צ. או כשפסק דין של בית הדין לעבודה של אלישבע ברק נבחן בערכאת הערעור עליה בעליון. או שהיועץ המשפטי רובינשטיין שוקל את בקשת הפרקליטה-אישתו הגב' רובינשטיין. או שהשופט אור או אחד החברים שלו בוחן את בקשת הערעור על פסק דינה של אישתו הגב' שידלובסקי. וכך הלאה והלאה והלאה (הרשימה שלי מונה 170 מינויים "בתוך המשפחה" לא כולל מאהבים ומאהבות בין שופטים ופרקליטים).

הבעיה הופכת לחמורה הרבה יותר, כשעורך דין מהמשרד של צדוק או של דן כהן (כלומר עורכי הדין שאחראים למינוי של מעל 50% מהשופטים) בא עם בקשות לבית המשפט. אין כמעט שופט שמעיז לדחות את הבקשות שלהם, ומי שראה אותם מדברים אל שופטים באולם יודע מה גודל הבעיה: כמו גננת לילד מפגר. ומי שממושמע וצייתן להם ולא לחוק - מתוגמל ברוחב לב ומקודם (עיין ערך אסתר חיות...)

זו בעיה, שספק אם יש בה פתרון הוקוס פוקוס. כי טבעי שבנים הולכים בעקבות הוריהם, ועוסקים באותו המקצוע אותו הם ספגו בבית. אין בכך פסול בכלל.

אך זו תופעה חמורה במיוחד במדינה קטנטנה כמו שלנו, שבה גם ככה כל אזרח עם בעיה יכול בקלות להתקמבן כמעט עם כל עובד ציבור בזכות זה שמתישהו הם אכלו יחד מאותו המסטינג (הם או מי מהחברים והמכרים).

כך שיש בעיה, כשקוראים לך אלי הורוביץ (הגיס של חשין) ואתה לוקח עורך דין שהוא השותף של משפחת אור (פיני רובין) ונכון שבמחוזי הרשיעו אותך כי מצאו המון ראיות שאתה מאוד מאוד אשם. אבל מי בעליון יעיז לאשר הרשעה כזו, ובמיוחד כשבראש הרכב יושב לא אחר מאשר אותו תיאודור אור?

אז אני חושב שיש בעיה, והנתון הבלתי סביר על פניו של 97% הרשעות, מעיד עליה אולי יותר מכל המבקרים שלא אחת חשודים, ובצדק, במניעים אישיים המהווים את הדלק לביקורת שלהם (אז מה? של מי לא? אבל נניח...)

מה הפתרון? אני לא חושב שניתן לגבש פתרון בהוקוס-פוקוס של תגובה לתגובה של פתיל ברוטר, אבל אם נצליח להסכים כי הגדרנו בעיה שהיא מוסכמת -הסימביוזה בין זרועות המשפט המופרדות לכאורה- אז צעדנו צעד גדול וחשוב לקראת הפתרון עצמו.

והפתרון כלל איננו פשוט. כי אי אפשר לומר "שוברים את הכלים" כי באמת יש כאן בעיה חמורה. מאחר וכולנו זקוקים למערכת משפט טובה וחזקה. אבל איך אמר שמגר בפסק הדין נגד אהוד ברח בפרשת צאלים... "להמשיך בשיגרה ולהתעלם מהאסונות כאילו שאין בעיה זה כמו לחצות כביש סואן בעיניים עצומות".

----------------
#9,יעשית כאן סלט ירקות מעורבב כהוגן
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 15:43
בתגובה להודעה #6

אינני בטוח שיספיק לי הזמן לענות לך באופן מלא,אנסה ואשלים במידה ולא אספיק.
כדי להיות מבקר חריף ובוטה דרושה מידה של ידיעה כדי ליצר ביקורת ועל פניו אתה ניזון בחלק מהדברים מרכילות וחוסר ידע בסיסי.
אחוז ההרשעות שייך לפרקליטות אחוז אישורי ההאזנות אינו שיך לה כלל הוא שיך במאה אחוז למשטרה,האזנה היא אמצעי חקירה ואינה בתחום הפרקליטות.
הביקורת על ההאזנות נתונה ליועץ המשפטי לממשלה ורק לו ולכן יותר מתמוהה התנהגותו בנושא מזרחי עם הדו"ח הקיקיוני שלו.חיים כהן ז"ל מעולם לא היה הבוס של קרפ וודאי לא של גביזון,להגדיר אותן כמשפטניות ענקיות ..נו בל נגזימה.
אחוזי הלא ממש שופטים שלך מופרזים ורק במספר מדינות מערביות מועט ביותר יש מסלול שפיטה שמתחיל באוניברסיטה ומגיע לכס המשפט ברוב מדינות העולם שופטים נבחרים בבחירות פוליטיות או ממונים ע"י ועדות למיניהם או ראש מדינה כדוגמת ארה"ב.
אחוז השופטים יוצאי הפרקליטות אינו עולה על 30% והם נחשבים לשופטים טובים מאד.
אני לא טורח להזכיר לך את 70% האחרים בהקשר להגזמות שלך.
גב' בייניש הצעירה מופיעה בערעורים פליליים ואין לה שום קשר לבגצי"ם
אחוז הערעורים שמגישה פרקליטות המדינה אינו עולה על 7% וכל ערעור נבדק כהוגן לפני הגשתו,אחוז קבלת הערעורים גבוה מאד מה שמעיד על עבודה סלקטיבית ומקצועית לתלות את ההישג בגב' בייניש הצעירה זאת ממש בדיחה,
יש במחלקה עוד כמה עשרות עורכי דין.
אם היית בודק את מספר הערעורים שמוגשים בשנה על בית הדין הארצי לעבודה
מושך את הטענה המגוכחת הזאת.
בתקופה שרובינשטיין היה יועץ היתה הגב' רובינשטיין כפופה לפרקליטת המדינה 8ושם דבר לא הובא אל רובינשטיין,היתה על כך החלטת ממשלה מיוחדת שעשתה הפרדה בין בני הזוג.
המספר 170 הוא דמיוני אחרי שתשמוט את האפס אפשר יהיה להתייחס ברצינות לדבריך הסר את האפס.
אימרתך על משרדי צדוק וכהן על אחריות המנויים היא שטות גמורה.
נראה לי שהקנאה וחוסר הידיעה או הסילוף מדברים מגרונך וכנראה אתה אחד מאלה שלא השיגו דבר בחייהם ולכן נשק ההשמצה והאנונימיות הוא הצד החזק שלך.
אני יוצא עכשיו לעיסוקי אבל לא אתן לך להשמיץ חינם השמצות ,ביקורת על הכיפק נא לבסס.

----------------
#14,יסלט יווני יותר טעים
נכתב על-ידי שראס בתאריך 21.04.04 בשעה 22:12
בתגובה להודעה #9

----------------
#16,יהרבה זמן לא צחקתי כמו למקרא התגובה הזו
נכתב על-ידי אריק בתאריך 22.04.04 בשעה 00:10
בתגובה להודעה #9

אוסף השטויות שאתה מציג כאן בניסוח מתנשא שכזה, פשוט מצחיק.
אם אתה לא מכיר את העובדות, אל תעשה מעצמך צחוק.

ואם אתה מכיר, אל תחשוף מטעם מי אתה מדברר.

רציתי לענות לך אחת לאחת, שטות על שטות. אבל חבל לבזבז עליך זמן. אני אוהב להעמיד אדם על טעותו, ואוהב שמעמידים אותי על טעויות.

אבל נוסח הטיעונים ("התנשאות של בלון שאין בו שום ידע אלא רק אויר" כדברי לוי אשכול), והגיבוב של השטויות שאתה מציג כאן במסווה של עובדות פשוט מצחיק כל כך שחבל לקלקל את הבדיחה (ולבזבז זמן).

אני סומך על האינטיליגנציה של קוראי האתר שידעו את הנתונים לא ממך, ולא ממני. אני לא מאמין שיש באתר הזה את אותם מטומטמים שאתה מצפה שיקראו משפט כמו "גב' בייניש הצעירה מופיעה בערעורים פליליים ואין לה שום קשר לבגצי"ם" ויחשבו שיש לנו שני בתי משפט עליונים עם שתי סדרות של שופטים - אחד לבגצ"ים ואחד בית משפט עליון לערעורים פליליים :-)

אלה שגם יודעים לחפש באינטרנט בטח יתגלגלו מצחוק כשיקראו את המשפט "בתקופה שרובינשטיין היה יועץ היתה הגב' רובינשטיין כפופה לפרקליטת המדינה ושם דבר לא הובא אל רובינשטיין" (סיפורו של עובד בכיר רפא"ל שמר רובינשטיין חסם את התלונה שלו נגד... הגב' רובינשטיין מצוי באתר הבית של אותו מדען: http://www.geocities.com/stop_abuse.geo/framei.htm )

אבל הטענה שהכי הצחיקה אותי היא זו: "אחוז השופטים יוצאי הפרקליטות אינו עולה על 30% והם נחשבים לשופטים טובים מאד"

עזוב את זה שהם נחשבים ל"טמבלים והפוסטמות" (כלשונו של השופט הבוטה אך הנהדר בינימין כהן) של השופטים בין השופטים עצמם, אבל הייתי נחמד ועיגלתי כמה אחוזים כלפי מטה ואתה טוען שזה רק 30%.

כשקראתי את הנתון הזה, הבנתי שזה חבל על הזמן. כי לא משנה אם אתה מדבר מתוך בורות קיצונית, סגידה עיוורת או סתם מטעם מישהו ששולח אותך לפזר עשן בניחוח שמפניה - מה שלא אכתוב רק יטריח את הקוראים בנתונים שהם ממילא יודעים, יבזבז לי את הזמן, וסתם יפגע בך ויאלץ אותך להתבצר עוד יותר בטיעוניך המצחיקים.

מה אני יגיד לך - תהיה בריא. מה שלא יודעים, לא כואב...

כתבת מה שכתבת. כתבתי מה שכתבתי. סמוך על הגולשים החופשיים (לא ה"נאורים" - החופשיים...) שהם ידעו מי כאן מבלבל את המוח ומי לא השיג (ועל פי טכניקת הטיעון הזו גם לא ישיג) כלום בחייו..

ככלות הכל מי אני כולם יודעים כי אני לא מסתתר מאחורי מסכות, (www.inopsys.net למי שעוד לא) ומי אתה ומה מניעיך ניתן רק לנחש וזה לא ממש מחמיא...

----------------
#17,ישמע אתה אידיוט מושלם
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 22.04.04 בשעה 00:58
בתגובה להודעה #16

גילית את היבשת האבודה בית המשפט העליון הוא גם בג"ץ וואלה תגלית,אז תקשיב טומטום קטןסליחה גדול גב' בייניש הצעירה עובדת במחלקה הפלילית והיא ממש לא עובדת במחלקת בגצי"ם ולכן אינה מופיעה בשום בג"ץ יש סכנה שמישהו יסביר לך את ההבדל.
ההמצאות המטופשות שלך ביחוס דברים לשופט בינימין כהן,אין שום סיכוי שאמר את מה שאתה מנסה לשים בפיו,אני מכיר את האיש מעל 25 שנים חדל קשקשת.
כמות הבורים ואתה בתוכם שמבינים משהו במערכת המשפטית כאן שואף לאפס ואתה דוגמא חיה לעובדה זאת.
תבקש ממישהו שמבין לנסח לך את הדברים אין לך מושג על מה אתה מדבר ,בהשמצות אתה טוב.

----------------
#7,ימצעד אנשי הציבור המזוכים מעיד על עצמו ...
נכתב על-ידי Q בתאריך 21.04.04 בשעה 12:40
בתגובה להודעה #5

ומערכת ההדלפות המגמתיות לתקשורת בהקשר לחקירות כנגד פוליטיקאים ואנשי ציבור ,
מעידים על "טוהר המידות" בפרקליטות הציבורית .
לא אחפש עכשיו את האשכול שפורסם כאן , על עיסקת הטיעון המפוקפקת שנערכה
בין אדם שמעל בכספי המדינה במאות אלפי דולרים והגיע להסכם עם התביעה
הציבורית וקיבל עבודות שירות , לתדהמת השופט שנאלץ לקבל את העיסקה .
צילצול פעמון
דרך אגב : "טעות" האיות שלך מעידה יותר מכל על גישתך החד צדדית והמעוותת .
"...ועל ידי עוכרי הדין של הנאשמים..."

----------------
#11,ימצעד של שלוש שלשות שעל איש לא נאמר שלא עשה את מה
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 19:19
בתגובה להודעה #7

שיוחס לו רק שלא מצאו להם את היסוד הנפשי בכוונה הפלילית.
זאת חקיקה של פוליטיקאים מושחתים שמחלצת אותם מהרשעות אינך מתחיל להבין את הבעיתיות של חקיקה מושחתת זו אני מחכה ליום שמישהו יעתור ויבול סעיף זה,השימוש בסעיף זה נעשה בלעדית לגבי אנשי ציבור מושחתים שיענו לא הבינו את מעשיהם.
אגב שיעור ההרשעות של אנשי ציבור בעשור האחרון קצת מעל 73 אחוז אז תרגיע את המצעד שלך.

----------------
#13,ירק תמימים או טיפשים יחשבו שהשחיתות ...
נכתב על-ידי Q בתאריך 21.04.04 בשעה 21:53
בתגובה להודעה #11

מצויה רק אצל הפוליטיקאים . אני בטוח שאתה תגיע ל-73 אחוז הרשעה (למרות שזה נשמע כמו נתון שהמצאת)
אם תחקור ותתבע לדין כל מגזר באוכלוסייה (כולל בפרקליטות) .
טול קורה מנגד עיניך .

----------------
#15,יההמצאה שלי לקוח מהשנתון הסטטיסטי הרשמי
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 23:20
בתגובה להודעה #13

על ההזיות האחרות שלך חבל"ז.

----------------
#8,יQ ידידי, זהו מבחנו הגדול של מזוז........
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 21.04.04 בשעה 13:45
בתגובה להודעה #3

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v

----------------
#10,יהוא מתחיל לבוסס בביצת התירוצים,,,,,,,,,,,,,,,,,
נכתב על-ידי אלת ציד בתאריך 21.04.04 בשעה 16:15
בתגובה להודעה #0

ולא משנה מה יחליט-הוא כבר מכסה עצמו בגלימת ה"אין כלים מספיקים",,,,
עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.

From : ******
Reply-To : ******
Sent : Sunday, October 24, 2004 12:33:07 PM
To : <[email protected]>
Subject : מסמך - חוזר לפרקליטים

Attachment : חוזרלפרקליטים.doc (0.06 MB
https://rotter.net/User_files/forum/gil/417bb6ce70e223ac.html

היועץ המשפטי לממשלה
16 יוני 2004

לכל הפרקליטים

שלום רב,

אירועי יום אתמול, בצירוף הפרסומים הבוקר בתקשורת, יצרו תחושה קשה לכולנו.
מהפרסומים נוצרה תחושה של הבעת אי-אימון, כביכול, מצידי בפרקליטות. לדבר זה אין כל שחר. מעולם לא הבעתי הסתייגות או אי-אמון בפרקליטות. גם בנוגע לצוות שהיה שותף המלצת פרקליטת המדינה הדגשתי במפורש, בתדריך המצוטט בעתונות, כי "איני רואה בהחלטתי אי-אמון בפרקליטים שעבדו על התיק." הבהרתי, כי אני רואה את הפער בין העמדות שגובשו על-ידי שני הצוותים, מעבר לחילוקי דעות מקצועיים לגיטימיים ומקובלים, בניהול התהליך שננקט בנושא זה, שהיה לטעמי לא נכון ולא תקין.
אציין, כי דברים דומים אמרתי לפרקליטי הצוות האמור, אתמול בצהריים - בשיחה אישית עם הפרקליטים בפרקליטות המדינה, ובשיחה טלפונית עם הפרקליטים בפמ"מ - שקדמו להודעה הפומבית על החלטתי. גם באותן שיחות הדגשתי כי איני חש חוסר אמון אישי או מקצועי כלפי חברי הצוות. בהתאם לכך גם סוכם, כי נקיים בימים הקרובים פגישה משותפת מסודרת לליבון מלא של הדברים מתוך פתיחות מלאה, במטרה "לטהר את האווירה", ולפתוח דף חדש לשם המשך עבודה משותפת. אדגיש, כי גם בדיוני הצוות שסייע בידי, וכן בשיחות אישיות עם חלק מחברי צוות פרקליטת המדינה, לא הוטל מעולם ספק בכישורי חברי הצוות או ביושרתם המקצועית.
צר לי מאוד על הצער שנגרם בוודאי לכולכם, ועל הנזק שנגרם למערכת כולה, היקרה לי, ושעל שירותיה נמניתי שנים רבות.
ציינתי מספר פעמים מאז כניסתי לתפקידי, לרבות במפגשים עמכם בערב חג הפסח, בביקורי בפרקליטויות המחוז, כי אני סבור שעלינו לערוך רפורמות ושינויים במערכות שלנו, כדי להתאימן לצרכים המשתנים. עם זאת, הדגשתי תמיד, כי יש לי הערכה גדולה ואמון אישי ומקצועי בפרקליטים, שהם אנשים מקצועיים, מצפוניים, ערכיים ומסורים העושים עבודתם נאמנה בתנאים לא פשוטים, ומתוך תחושה של שליחות ואחריות.
דברים ברוח זו שמעו ממני גם באופן אישי פרקליטים רבים, לרבות פרקליטי מחוזות ומנהלי מחלקות בפרקליטות המדינה, וכן חברי ועד הפרקליטים עצמם בפגישה שהתקיימה, דומני לפני כחודשיים, אצל שר המשפטים בענין מסויים.
אני מאמין כי כולנו רואים את טובת הענין וטובת המערכת לנגד עינינו, וכולנו נוכל להתעלות מעל התחושות הקשות, כדי לקיים את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, לה כולנו מחוייבים.

ב ב ר כ ה,

מני מזוז

מצ"ב קישורים רילוונטים

25. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, העניק את הראיון הראשון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=25&viewmode=

27. נמצאו ''חורים'' בחוות הדעת של ארבל בפרשת ''האי היווני''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=27&viewmode=

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, העניק את הראיון הראשון
לבטאון "הלשכה" - היוצא לאור על-ידי ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין; מזוז מדבר על ההחלטות שבדרך, כולל תיק שרון; מזוז מבטיח: "לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום"

מזוז, על תיק שרון המונח בפניו: "לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי"

חלק הפותח של גיליון בטאון לשכת עורכי הדין מוקדש לראיון נרחב עם היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז; זהו ראיון ראשון מלא של מזוז מאז נכנס לתפקידו, בו הוא מתייחס, בין היתר, לדרך גיבוש ההחלטה שתיפול בנושא תיק ראש הממשלה, אריאל שרון.

הראיון נערך כאשר ברקע מצפה הציבור להחלטת מזוז בנוגע לתיק הפלילי בפרשת "האי היווני". מזוז מאותת, כבר בשלב זה, לאלה המצפים ממנו לקחת בחשבון את המעמד הפוליטי/הסטורי שבו מצוי שרון, העומד להוציא אל הפועל את תוכנית ההינתקות. על כך אומר מזוז: "לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום".

שאלה: איך מרגיש אדם חדש בתפקיד מכריע בתוך סיר הלחץ המשפטי-פוליטי הקרוי קבלת החלטה בתיק של ראש ממשלה מכהן.

מזוז: "הייתי שמח אם לא הייתי צריך לקבל החלטה כזאת בכלל, או שהייתי צריך לקבל אותה בעוד שנה או שנתיים. שאפתי להקדיש את חודשי כהונתי הראשונים לעשיית רפרומה במערכת. כמו כל מערכת, אנו זקוקים ללא מעט שינויים. הזמן הטבעי לעשות אותם הוא בתחילת קדנציה. אחר כך דברים מתמסמסים מכל מיני סיבות. השתדלתי להספיק לבצע חלק מן הדברים. אני מנסה לשמור על סוג של סדר יום הקידום משמיות מעבר למטלות שוטפות. ההחלטה בתיק בעניין ראש הממשלה היא לא החלטה קלה. אף אדם אינו יכול לשאוב הנאה מהתמודדות עם דילמה כזאת. אפשר לומר וזה נכון עד רמה מסוימת כי אם אה נועל את עצמך מפני כמה מן המשמעויות הכרוכות בתיק ואומר לעצמך מנוח לפניך תיק של אדם אנונימי, של אחד ג'ונן דו, משה כהן - זה מקל.

לא תפקידי לבחון השלכות פוליטיות של החלטתי. לא תפקידי לבדוק השלכות בינלאומיות או אחרות. לא לשם כך מינו אותי. תפקידי הוא לבדוק האם יש בתיק הזה די ראיות כדי להגיש כתב אישום. מבחינה זאת הבדיקה צריכה להיות משפטית וצריך כל העת להאבק בתחושה טבעית של רצון להסתכל לצדדים. ואם אין לך תחושה כזאת, יש מערכת ציבורית תקשורתית שמזכירה לך משמעויות נוספות. אך ברמה האישית, יש להדחיק את הנוסף ולהתמקד בשאלה המשפטית. אחת הדרכים לעשות זאת בפועל היא להרחיב את צוות המוחות המשפטיים השותפים לבדיקת הסוגיה המורכבת והרגישה הניצבת בפנינו.

חובתי לוודא, בכל הכלים שעומדים לרשותי, שההחלטה תהיה הטובה והנכונה ביותר שהמערכת מסוגלת להגיע אליה. זה מצדיק רתימת יותר משאבים. זה מצדיק העשרה ופלורליזם של דעות. כל אחד בצוות שהקמתי בא מיחידה אחרת ומתחום אחר. לא במקרה שותף בצוות יהושע שופמן המשנה ליועץ המשפטי לענייני חקיקה שהתמחותו היא יותר משפט מנהלי-חוקתי. החלטה כן או לא להעמיד לדין היא לכאורה החלטה בתחום הפלילי, אך הביקורת עליה נעשית בבית הדין הגבוה לצדק בכלים של המשפט החוקתי-מנהלי. ראוי ונכון שגם אנשים עם רקע כזה יתבוננו בתיק במשקפיים אלה.

אני מנסה לתת לגיבוש החלטה זאת את הכלים והמשאבים הנדרשים לתהליך קבלת החלטות שיביא לתוצאה הטובה ביותר. איכות ההחלטה נגזרת גם מתהליך נכון וראוי של קבלתה. כשהתהליך נכון - יש תגבור משמעותי של הסיכוי שגם ההחלטה תהיה נכונה".

שאלה: התחושה בשיח הציבורי היא שאין להסתפק במבחן משפטי צר של קיום די ראיות להרשעה ויש למצוא במערכת כלים נוספים לבלימת שחיתות ציבורית גם אם אין ראיות כאלה.

מזוז: "בנושא של קביעת נורמות ציבוריות, יש להבחין ולהפריד בין אתיקה לבין פלילים. הערוב בין התחומים הוא ערוב לא נכון והוא גורם לעיוות בשניהם. אחת התוצאות המובקהות של העיוות היא שנוצרת בציבור תחושה שאיש ציבור שזוכה בהליך פלילי קיבל תעודת יושר. אנחנו יודעים שזיכוי כזה יכול להיות תעודת יושר ויתכן שלגמרי איננו כזה.

החלטה אם להעמיד לדין או לא להעמיד לדין במסגרת תיק פלילי תהיה החלטה פורמלית. ההחלטות שלי בתיקי ראובן ריבלין ואהוד אולמרט לא היו החלטות בתחום האתיקה. ואם אין החלטה לנקוט הליכים בתחום הפלילי ויש צורך באמירה מתום האתיקה אפשר לפרסם גילוי דעת או הצהרה או ליזום הליך של אתיקה בצמוד לסגירת תיק פלילי. אך לא ישאר סימן שאלה כאן או בציבור, האם לפנינו תיק פלילי או פרשה מתום האתיקה של מעשה שלא יעשה. יש לכן ליצור הפרדה ברורה בין הערוץ האתי-ציבורי לבין הערוץ הפלילי. בערוץ הפלילי יש כללים נוקשים שעוסקים במשפט פלילי כולל קיום די ראיות ועניין לציבור בתיק.

כשעוסקים בנבחרי ועובדי ציבור, שאלת העניין הציבורי ואינטרס הציבור בעמדה לדין כמעט שלא עולה. זה התחום בו אנחנו מחמירים עם נבחרי ועובדי הציבור. כמעט שאין מצב שבו יש ראיות נגד נבחר או עובד ציבור אנו אומרים לא נגיש כתב אישום כי אין עניין לציבור. כמעט בהגדרה יש אכן עניין לציבור: איש ציבור שעבר עבירה שאינה זוטי דברים צריך לעמוד לדין.

השאלה היא איך מתמודדים עם אתיקה של נבחרים ועובדי ציבור כשאין לפנינו עניין פלילי.

בשנים האחרונות נוצרה בעיה כתוצאה מן הניסיון לקרב את התחום האתי לתחום הפלילי - ניסיון שנגמר יותר מדי פעמים בזיכויים. זיכויים אלה גרמו לנזק גדול יותר מאשר היה נגרם אלמלא נפתח ההליך הפלילי. הזיכוי נתן מעין הכשר למי שלא התנהג התנהגות ראויה. יש לעשות הבחנה ברורה בין מסלולי הטיפול. החלטות של משפט פלילי תהיינה החלטות של משפט פלילי בלי לחלק ציונים. החלטות מן התחום הציבורי אתי תאבונה בכותרת של ראוי או לא ראוי - בלי ניסיון לעטוף את המסר בצבע של משפט פלילי.

ברור שבתחום האתי, מעגל השחקנים רחב יותר. אך התחום סובל מחוסר בכלים. לחברי כנסת יש ועדת אתיקה, ועדה חשובה שאין לה מספיק שיניים. אם היו לה - חלק מן הנושאים שהגיעו עד הליך פלילי היו מוצאים את פתרונם בתחום האתי. לעובדי מדינה ולעובדי רשויות מקומיות קיים דין משמעתי. לעומת זאת לנבחרים ברשויות מקומיות אין דין משמעתי ויש צורך לקדם כינון מנגנון אתי משמעתי שהוא גם אינטרס של אותם נבחרים. יש לא מעט מקרים שמגיעים לתחום הפלילי בהעדר אלטרנטיבה. מקרי גבול אלה חלקם נגמרים הזיכוי וחלקם בהרשעה ובשני המקרים ברור כי זה לא הפתרון הנכון.

העמדה לדין במקרה כזה היא סוג של אילוץ. אין פתרון אחר ויש אכן מחד תחושה שלא יתכן שהמעשה הלא ראוי שנעשה יגמר בלא כלום. אך מאידך, גם בית המשפט במקרים כאלה מקרין מסר של אי נוחות מהטבעת תווית פלילית על מצחו של אדם בשל התנהגות שאינה מגיעה לרמת חומרה פלילית. חשוב מאוד שהציבור ידע מתי עוסקים בתחום הפלילי. שידע באם אדם לא הורשע אין פירוש הדבר תעודת הכשר מתחום האתיקה. צריך להקפיד על הפרדה זאת גם ברמת החלטות - האם חצה אדם את קו החומרה מן התחום האתי אל התחום הפלילי או לא חצה אותו. וצריך הפרדה כזאת גם ברמת הרטוריקה. גם בהסבר שיקול הדעת אם להעמיד לדין ובעת בחינת האלטרנטיביות. כאמור, הייתי רוצה לראות בפיתוח כלים נוספים בתחום עבירות האתיקה. מה שיש עתה - "לא מספיק".
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5657-00.html?tag=9-53-32

@ תגובות לדיון באשכול הנ"ל...

חזור חזרה לדף הקודם
כתובת פורום: https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: סקופים, חדשות ופרשנות
מספר נושא: 5749
#0,ימזוז: לגבי שרון-לא תפקידי לבדוק השלכות פוליטיות ובינ''ל
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 21.04.04 בשעה 10:03

----
#1,יאם אכן רק הראיות קובעות אז יש כתב אישום זאת על פי
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 10:12
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 21.04.04 בשעה 10:12 בברכה, עמיחי

קביעת/המלצת פרקליטת המדינה,צוות הצעצוע שמינה מזוז לא יכול לשנות דבר בקביעת צוות ארבל.
עיצה אישית אל תביא דבר מאתר הזבל גם אם כביכול הם העתיקו אותו ממקור אחר כי גם במקרים כאלה הם משנים ומכניסים את השטויות/שקרים שלהם.

----
#2,יאם ההחלטה אינה חד משמעית- ספק אם מזוז יתעלם מכל ההשלכות
נכתב על-ידי אייל נאור בתאריך 21.04.04 בשעה 10:18
בתגובה להודעה #1

אני מודע שהם יצאו בקמפין נגד ארבל- אבל בכל זאת אני חושב שזה ראיון מעניין ובלעדי.

----
#4,יהראיון ניתן לבטאון לישכת עורכי הדין בירושלים שם המקור
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 10:20
בתגובה להודעה #2

אין לסמוך על שום דבר מאתר הזבל גם לא על העתקה.

----
#12,ידי כבר עם שיטות רצח האופי האלה.
נכתב על-ידי דקטרין בתאריך 21.04.04 בשעה 19:24
בתגובה להודעה #4

----
#3,ימשפט מפתח המעיד על דרך עבודתו של מזוז ...
נכתב על-ידי Q בתאריך 21.04.04 בשעה 10:18
בתגובה להודעה #0

"כשהתהליך נכון - יש תגבור משמעותי של הסיכוי שגם ההחלטה תהיה נכונה" .
אבל מה לעשות ואנחנו אלופי "קיצור" התהליכים ומחפשים היכן אפשר לדלג
ולעקוף ?
אם היועץ יצליח להשריש דרכי עבודה כאלה על המערכת עליה הוא מופקד , הרבה
שחיתויות יתגלו .

----
#5,ישטויות במיץ עגבניות אם רמת השחיתות במדינה היתה כמו
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 10:26
בתגובה להודעה #3

בפרקליטות ,זאת היתה נסגרת מחוסר תעסוקה.
השמצות מטופשות חסרות בסיס כלשהו,הרי ההחלטות של הפרקליטות נבדקות יום יום שעה שעה על ידי בתי המשפט ועל ידי עוכרי הדין של הנאשמים ומאחר ושיעור ההרשעות הינו מעל 97% אז יש בעיה רצינית ביותר לקשקשנים למיניהם
להסביר את "ההישגים" שלהם אז מה יותר טוב מלהשמיץ ביחוד כשאף אחד לא יתן טיפת אמוניאק מהול עליהם.
שמור וזכור מעל 97% הרשעות ,אם תמצא מערכת עם הישג דומה צלצל בפעמון.

----
#6,ידווקא הנתון של 97% הצלחה זה כשלעצמו מדליק נורה אדומה
נכתב על-ידי אריק בתאריך 21.04.04 בשעה 11:19
בתגובה להודעה #5

ערכתי לאחרונה בתאריך 21.04.04 בשעה 11:27 בברכה, אריק

"שחיתות" איננה המונח המתאים כדי לבטא את הביקורת נגד הפרקליטות או מערכת המשפט.
אני, אולי מהחריפים והבוטים שבמבקרי המערכת המשפטית, אינני סבור ששחיתות זו הבעיה של המערכת הזו.

אכן, יש גם במערכת הזו תופעות נפסדות הנכללות בקטיגוריה הזו של "שחיתות". אך זה לא הכלל, וזה איננו הרוב וזה במקרים יוצאים מן הכלל ובדרגים הקיצוניים בלבד (בצמרת ממש או בשולי הפירמידה).

עם זאת, קיימת סמביוזה בעייתית ביותר בין הפרקליטות ובתי המשפט, והנתון שאתה מציג של 97% אחוזי הרשעה (ו99.9 אחוזי אישור אוטומטיים לבקשות האזנות, חיפושים וכו') הוא המעיד אולי יותר מכל על הזהות בין שני גופים משפטיים החייבים להיות שונים ומופרדים לחלוטין האחד מהשני (לפחות כך טוענים משפטנים ענקיים כגון המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן ז"ל, הבוס לשעבר של מזוז הגב' יהודית קרפ, ופרופ' רות גביזון).

ייתכן שהבעיה היא בכך ש 95% מהשופטים אינם ממש "שופטים" במקצועם אלא בסך הכל עו"ד עובדים לשעבר של הפרקליטות, וככאלה הם רכשו נסיון רחב אך מזוית חד מימדית וצרה של עולם המשפט: הזוית הקטיגורית, והחיים בחממת השירות הציבורי.

זה עדיין לא הופך אותם לאנשים רעים, או פסולים חלילה, אבל בהחלט לאנשים שכדי להיות בשלים לשפיטה חייבים לעבור לא רק תקופת צינון, אלא גם תקופת הכשרה לשפיטה ולא סתם לעריכת דין (הרי ההבדל בין שני המקצועות תהומי. וגם באופי האישי של שני הטיפוסים המתאימים לזה ולזה - הוא שונה לחלוטין).

מכת הנפוטיזם במערכת המשפט גם היא אינה לא מוסיפה לנקיון העסק כולו, ודי אם נדמיין מה קורה כשהפרקליטה בייניש ג'וניור באה לבית המשפט של אימא ומבקשת ממנה או מאחת הקולגות שלה לאשר ערעור או לדחות בג"צ. או כשפסק דין של בית הדין לעבודה של אלישבע ברק נבחן בערכאת הערעור עליה בעליון. או שהיועץ המשפטי רובינשטיין שוקל את בקשת הפרקליטה-אישתו הגב' רובינשטיין. או שהשופט אור או אחד החברים שלו בוחן את בקשת הערעור על פסק דינה של אישתו הגב' שידלובסקי. וכך הלאה והלאה והלאה (הרשימה שלי מונה 170 מינויים "בתוך המשפחה" לא כולל מאהבים ומאהבות בין שופטים ופרקליטים).

הבעיה הופכת לחמורה הרבה יותר, כשעורך דין מהמשרד של צדוק או של דן כהן (כלומר עורכי הדין שאחראים למינוי של מעל 50% מהשופטים) בא עם בקשות לבית המשפט. אין כמעט שופט שמעיז לדחות את הבקשות שלהם, ומי שראה אותם מדברים אל שופטים באולם יודע מה גודל הבעיה: כמו גננת לילד מפגר. ומי שממושמע וצייתן להם ולא לחוק - מתוגמל ברוחב לב ומקודם (עיין ערך אסתר חיות...)

זו בעיה, שספק אם יש בה פתרון הוקוס פוקוס. כי טבעי שבנים הולכים בעקבות הוריהם, ועוסקים באותו המקצוע אותו הם ספגו בבית. אין בכך פסול בכלל.

אך זו תופעה חמורה במיוחד במדינה קטנטנה כמו שלנו, שבה גם ככה כל אזרח עם בעיה יכול בקלות להתקמבן כמעט עם כל עובד ציבור בזכות זה שמתישהו הם אכלו יחד מאותו המסטינג (הם או מי מהחברים והמכרים).

כך שיש בעיה, כשקוראים לך אלי הורוביץ (הגיס של חשין) ואתה לוקח עורך דין שהוא השותף של משפחת אור (פיני רובין) ונכון שבמחוזי הרשיעו אותך כי מצאו המון ראיות שאתה מאוד מאוד אשם. אבל מי בעליון יעיז לאשר הרשעה כזו, ובמיוחד כשבראש הרכב יושב לא אחר מאשר אותו תיאודור אור?

אז אני חושב שיש בעיה, והנתון הבלתי סביר על פניו של 97% הרשעות, מעיד עליה אולי יותר מכל המבקרים שלא אחת חשודים, ובצדק, במניעים אישיים המהווים את הדלק לביקורת שלהם (אז מה? של מי לא? אבל נניח...)

מה הפתרון? אני לא חושב שניתן לגבש פתרון בהוקוס-פוקוס של תגובה לתגובה של פתיל ברוטר, אבל אם נצליח להסכים כי הגדרנו בעיה שהיא מוסכמת -הסימביוזה בין זרועות המשפט המופרדות לכאורה- אז צעדנו צעד גדול וחשוב לקראת הפתרון עצמו.

והפתרון כלל איננו פשוט. כי אי אפשר לומר "שוברים את הכלים" כי באמת יש כאן בעיה חמורה. מאחר וכולנו זקוקים למערכת משפט טובה וחזקה. אבל איך אמר שמגר בפסק הדין נגד אהוד ברח בפרשת צאלים... "להמשיך בשיגרה ולהתעלם מהאסונות כאילו שאין בעיה זה כמו לחצות כביש סואן בעיניים עצומות".

----
#9,יעשית כאן סלט ירקות מעורבב כהוגן
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 15:43
בתגובה להודעה #6

אינני בטוח שיספיק לי הזמן לענות לך באופן מלא,אנסה ואשלים במידה ולא אספיק.
כדי להיות מבקר חריף ובוטה דרושה מידה של ידיעה כדי ליצר ביקורת ועל פניו אתה ניזון בחלק מהדברים מרכילות וחוסר ידע בסיסי.
אחוז ההרשעות שייך לפרקליטות אחוז אישורי ההאזנות אינו שיך לה כלל הוא שיך במאה אחוז למשטרה,האזנה היא אמצעי חקירה ואינה בתחום הפרקליטות.
הביקורת על ההאזנות נתונה ליועץ המשפטי לממשלה ורק לו ולכן יותר מתמוהה התנהגותו בנושא מזרחי עם הדו"ח הקיקיוני שלו.חיים כהן ז"ל מעולם לא היה הבוס של קרפ וודאי לא של גביזון,להגדיר אותן כמשפטניות ענקיות ..נו בל נגזימה.
אחוזי הלא ממש שופטים שלך מופרזים ורק במספר מדינות מערביות מועט ביותר יש מסלול שפיטה שמתחיל באוניברסיטה ומגיע לכס המשפט ברוב מדינות העולם שופטים נבחרים בבחירות פוליטיות או ממונים ע"י ועדות למיניהם או ראש מדינה כדוגמת ארה"ב.
אחוז השופטים יוצאי הפרקליטות אינו עולה על 30% והם נחשבים לשופטים טובים מאד.
אני לא טורח להזכיר לך את 70% האחרים בהקשר להגזמות שלך.
גב' בייניש הצעירה מופיעה בערעורים פליליים ואין לה שום קשר לבגצי"ם
אחוז הערעורים שמגישה פרקליטות המדינה אינו עולה על 7% וכל ערעור נבדק כהוגן לפני הגשתו,אחוז קבלת הערעורים גבוה מאד מה שמעיד על עבודה סלקטיבית ומקצועית לתלות את ההישג בגב' בייניש הצעירה זאת ממש בדיחה,
יש במחלקה עוד כמה עשרות עורכי דין.
אם היית בודק את מספר הערעורים שמוגשים בשנה על בית הדין הארצי לעבודה
מושך את הטענה המגוכחת הזאת.
בתקופה שרובינשטיין היה יועץ היתה הגב' רובינשטיין כפופה לפרקליטת המדינה 8ושם דבר לא הובא אל רובינשטיין,היתה על כך החלטת ממשלה מיוחדת שעשתה הפרדה בין בני הזוג.
המספר 170 הוא דמיוני אחרי שתשמוט את האפס אפשר יהיה להתייחס ברצינות לדבריך הסר את האפס.
אימרתך על משרדי צדוק וכהן על אחריות המנויים היא שטות גמורה.
נראה לי שהקנאה וחוסר הידיעה או הסילוף מדברים מגרונך וכנראה אתה אחד מאלה שלא השיגו דבר בחייהם ולכן נשק ההשמצה והאנונימיות הוא הצד החזק שלך.
אני יוצא עכשיו לעיסוקי אבל לא אתן לך להשמיץ חינם השמצות ,ביקורת על הכיפק נא לבסס.

----
#14,יסלט יווני יותר טעים
נכתב על-ידי שראס בתאריך 21.04.04 בשעה 22:12
בתגובה להודעה #9

----
#16,יהרבה זמן לא צחקתי כמו למקרא התגובה הזו
נכתב על-ידי אריק בתאריך 22.04.04 בשעה 00:10
בתגובה להודעה #9

אוסף השטויות שאתה מציג כאן בניסוח מתנשא שכזה, פשוט מצחיק.
אם אתה לא מכיר את העובדות, אל תעשה מעצמך צחוק.

ואם אתה מכיר, אל תחשוף מטעם מי אתה מדברר.

רציתי לענות לך אחת לאחת, שטות על שטות. אבל חבל לבזבז עליך זמן. אני אוהב להעמיד אדם על טעותו, ואוהב שמעמידים אותי על טעויות.

אבל נוסח הטיעונים ("התנשאות של בלון שאין בו שום ידע אלא רק אויר" כדברי לוי אשכול), והגיבוב של השטויות שאתה מציג כאן במסווה של עובדות פשוט מצחיק כל כך שחבל לקלקל את הבדיחה (ולבזבז זמן).

אני סומך על האינטיליגנציה של קוראי האתר שידעו את הנתונים לא ממך, ולא ממני. אני לא מאמין שיש באתר הזה את אותם מטומטמים שאתה מצפה שיקראו משפט כמו "גב' בייניש הצעירה מופיעה בערעורים פליליים ואין לה שום קשר לבגצי"ם" ויחשבו שיש לנו שני בתי משפט עליונים עם שתי סדרות של שופטים - אחד לבגצ"ים ואחד בית משפט עליון לערעורים פליליים :-)

אלה שגם יודעים לחפש באינטרנט בטח יתגלגלו מצחוק כשיקראו את המשפט "בתקופה שרובינשטיין היה יועץ היתה הגב' רובינשטיין כפופה לפרקליטת המדינה ושם דבר לא הובא אל רובינשטיין" (סיפורו של עובד בכיר רפא"ל שמר רובינשטיין חסם את התלונה שלו נגד... הגב' רובינשטיין מצוי באתר הבית של אותו מדען: http://www.geocities.com/stop_abuse.geo/framei.htm )

אבל הטענה שהכי הצחיקה אותי היא זו: "אחוז השופטים יוצאי הפרקליטות אינו עולה על 30% והם נחשבים לשופטים טובים מאד"

עזוב את זה שהם נחשבים ל"טמבלים והפוסטמות" (כלשונו של השופט הבוטה אך הנהדר בינימין כהן) של השופטים בין השופטים עצמם, אבל הייתי נחמד ועיגלתי כמה אחוזים כלפי מטה ואתה טוען שזה רק 30%.

כשקראתי את הנתון הזה, הבנתי שזה חבל על הזמן. כי לא משנה אם אתה מדבר מתוך בורות קיצונית, סגידה עיוורת או סתם מטעם מישהו ששולח אותך לפזר עשן בניחוח שמפניה - מה שלא אכתוב רק יטריח את הקוראים בנתונים שהם ממילא יודעים, יבזבז לי את הזמן, וסתם יפגע בך ויאלץ אותך להתבצר עוד יותר בטיעוניך המצחיקים.

מה אני יגיד לך - תהיה בריא. מה שלא יודעים, לא כואב...

כתבת מה שכתבת. כתבתי מה שכתבתי. סמוך על הגולשים החופשיים (לא ה"נאורים" - החופשיים...) שהם ידעו מי כאן מבלבל את המוח ומי לא השיג (ועל פי טכניקת הטיעון הזו גם לא ישיג) כלום בחייו..

ככלות הכל מי אני כולם יודעים כי אני לא מסתתר מאחורי מסכות, (www.inopsys.net למי שעוד לא) ומי אתה ומה מניעיך ניתן רק לנחש וזה לא ממש מחמיא...

----
#17,ישמע אתה אידיוט מושלם
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 22.04.04 בשעה 00:58
בתגובה להודעה #16

גילית את היבשת האבודה בית המשפט העליון הוא גם בג"ץ וואלה תגלית,אז תקשיב טומטום קטןסליחה גדול גב' בייניש הצעירה עובדת במחלקה הפלילית והיא ממש לא עובדת במחלקת בגצי"ם ולכן אינה מופיעה בשום בג"ץ יש סכנה שמישהו יסביר לך את ההבדל.
ההמצאות המטופשות שלך ביחוס דברים לשופט בינימין כהן,אין שום סיכוי שאמר את מה שאתה מנסה לשים בפיו,אני מכיר את האיש מעל 25 שנים חדל קשקשת.
כמות הבורים ואתה בתוכם שמבינים משהו במערכת המשפטית כאן שואף לאפס ואתה דוגמא חיה לעובדה זאת.
תבקש ממישהו שמבין לנסח לך את הדברים אין לך מושג על מה אתה מדבר ,בהשמצות אתה טוב.

----
#18,יאריק בך ידידי
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 22.04.04 בשעה 04:31
בתגובה להודעה #16

ערכתי לאחרונה בתאריך 22.04.04 בשעה 04:32 בברכה, פילוביץ שחף

1. תודה לך על הקישור שצרפת בציטוט המצ"ב מתגובתך:
"אלה שגם יודעים לחפש באינטרנט בטח יתגלגלו מצחוק כשיקראו את המשפט "בתקופה שרובינשטיין היה יועץ היתה הגב' רובינשטיין כפופה לפרקליטת המדינה ושם דבר לא הובא אל רובינשטיין"
(סיפורו של עובד בכיר רפא"ל שמר רובינשטיין חסם את התלונה שלו נגד... הגב' רובינשטיין מצוי באתר הבית של אותו מדען: http://www.geocities.com/stop_abuse.geo/framei.htm )
@ באשר לגב' רובינשטיין, בזמנו עו"ד שמואל הולנדר/נציב שיורת המדינה = שמעון פרס, מצא פירצה בחוק בכדי לאפשר את הנפוטיזם....
7. נפוטיזם במערכת המשפטית בכלל ובעליון בפרט..!!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=7&viewmode=threaded
42. נפוטיזם במערכת המשפטית = אישתו של אהרון ברק....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5110&omm=42&viewmode=threaded

@ דרך אגב, מי לדעתך תחליף/יחליף את פרקליטת המדינה עדנה ארבל
בתפקידה הנוכחי...??
8. עו''ד נאוה בן-אור, היא הבת של עו''ד יוסף בן-אור = שואת ברנס....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=8&viewmode=threaded

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v

----
#7,ימצעד אנשי הציבור המזוכים מעיד על עצמו ...
נכתב על-ידי Q בתאריך 21.04.04 בשעה 12:40
בתגובה להודעה #5

ומערכת ההדלפות המגמתיות לתקשורת בהקשר לחקירות כנגד פוליטיקאים ואנשי ציבור ,
מעידים על "טוהר המידות" בפרקליטות הציבורית .
לא אחפש עכשיו את האשכול שפורסם כאן , על עיסקת הטיעון המפוקפקת שנערכה
בין אדם שמעל בכספי המדינה במאות אלפי דולרים והגיע להסכם עם התביעה
הציבורית וקיבל עבודות שירות , לתדהמת השופט שנאלץ לקבל את העיסקה .
צילצול פעמון
דרך אגב : "טעות" האיות שלך מעידה יותר מכל על גישתך החד צדדית והמעוותת .
"...ועל ידי עוכרי הדין של הנאשמים..."

----
#11,ימצעד של שלוש שלשות שעל איש לא נאמר שלא עשה את מה
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 19:19
בתגובה להודעה #7

שיוחס לו רק שלא מצאו להם את היסוד הנפשי בכוונה הפלילית.
זאת חקיקה של פוליטיקאים מושחתים שמחלצת אותם מהרשעות אינך מתחיל להבין את הבעיתיות של חקיקה מושחתת זו אני מחכה ליום שמישהו יעתור ויבול סעיף זה,השימוש בסעיף זה נעשה בלעדית לגבי אנשי ציבור מושחתים שיענו לא הבינו את מעשיהם.
אגב שיעור ההרשעות של אנשי ציבור בעשור האחרון קצת מעל 73 אחוז אז תרגיע את המצעד שלך.

----
#13,ירק תמימים או טיפשים יחשבו שהשחיתות ...
נכתב על-ידי Q בתאריך 21.04.04 בשעה 21:53
בתגובה להודעה #11

מצויה רק אצל הפוליטיקאים . אני בטוח שאתה תגיע ל-73 אחוז הרשעה (למרות שזה נשמע כמו נתון שהמצאת)
אם תחקור ותתבע לדין כל מגזר באוכלוסייה (כולל בפרקליטות) .
טול קורה מנגד עיניך .

----
#15,יההמצאה שלי לקוח מהשנתון הסטטיסטי הרשמי
נכתב על-ידי עמיחי בתאריך 21.04.04 בשעה 23:20
בתגובה להודעה #13

על ההזיות האחרות שלך חבל"ז.

----
#8,יQ ידידי, זהו מבחנו הגדול של מזוז........
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 21.04.04 בשעה 13:45
בתגובה להודעה #3

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v

----
#10,יהוא מתחיל לבוסס בביצת התירוצים,,,,,,,,,,,,,,,,,
נכתב על-ידי אלת ציד בתאריך 21.04.04 בשעה 16:15
בתגובה להודעה #0

ולא משנה מה יחליט-הוא כבר מכסה עצמו בגלימת ה"אין כלים מספיקים",,,,

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.

----

חברים בצוות הבדיקה טרם גיבשו מסקנות ביניים; מצפים להבהרות מצד ארבל; התגלו מסמכים חדשים המטילים אור אחר על פרשה זו
29/04/2004 | יואב יצחק

חברים בצוות שהקים היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סבורים כי התגלו "חורים" גדולים בחוות דעתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בפרשת "האי היווני". במצב זה, נטען, לא ניתן להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, שכן אם יוגש כתב אישום מבלי להיות משוכנעים, ומראש, שתושג הרשעה, הרי שמשמעות הדבר: סיכון מיותר של אמון הציבורי במערכת המשפט.

ל-Nfc נמסר הבוקר (יום ה'), כי בניגוד לפרסומים הקוטביים בכמה מאמצעי התקשורת (ערוץ 10: הצוות נוטה להגשת כתב אישום; ערוץ 2 : הצוות סבור שאין ראיות להגשת כתב אישום), בשלב זה אין מקום לדיבורים על מסקנות שהתגבשו, כביכול, ואף אין מקום לדיבורים על מסקנות ביניים. הצוות עובד וטרם גיבש מסקנותיו, ורק לקראת אמצע חודש מאי ניתן יהיה לדבר על מסקנות ביניים.

צוות הבדיקה שהקים היועמ"ש, מצא, כאמור, "חורים" גדולים בחוות דעתה של ארבל. מהם עולה, כי ארבל לא הגיעה ו/או שנסתרו ממנו עובדות יסודיות ומסמכים חשובים בפרשת האי היווני. על-מנת ללבן עניינים אלה, עומד צוות הבדיקה להיפגש בשבוע הבא עם פרקליטת המדינה ועם חלק מאנשי הצוות שעבד עימה. המטרה: לברר סוגיות אלה, שמא יש בפיה הסבר לאותם "חורים" שהתגלו.

הצוות שהקים מזוז נחשב לכזה שאינו נופל ברמתו המקצועית מרמת הצוות שעבד לצידה של ארבל. הצוות של מזוז כולל את: עו"ד יהושע שופמן, משנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני חקיקה; עו"ד שמעון דולן, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה; עו"ד דפנה ביינוול, מכהנת בפרקליטות כמנהלת תחום עיכוב הליכים; עו"ד שלמה למברגר, משמש סגן מנהל המחלקה לחקירות שוטרים; עו"ד רז נזרי, עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-44903-00.html?tag=9-19-54

הלהיטות שלך ושל אחרים להפוך כל מקרה של ביקורת על עברייני שלטון החוק לקונספירציה בלתי פתורה, כדי להשאיר את המחנה העברייני שאתה מגן עליו טהור, מזכירה לי משום מה את הבדיחה הישנה, על הילד ששאל את אביו איך הגיע לעולם.

החסידה הביאה אותך, השיב האב הנבוך.
ואיך אתה באת לעולם? שאל הילד.
החסידה הביאה אותי, אמר האב.
ואיך סבא בא לעולם? הקשה הילד.
החסידה הביאה אותו, השיב האב.
מה?
אמר הילד, אתה רוצה להגיד לי שכבר שלושה דורות לא מזדיינים אצלנו במשפחה?

אז הגיע הזמן שתגדל ותבין את חוקי החיים המקיוואליסטיים:
פושע קטן עובר על החוק. פושע בינוני עוקף את החוק. פושע גדול קובע את החוק !

חוק, וזה הגיע הזמן שתבין, ילד! זה בסך הכל אמצעי, ולא ערך !

לחוק יש רק תכלית אחת והיא: להגן על ערכים.

זו חובה, ולא רק זכות, להפר חוק ברגע הראשון שהחוק בוגד בערכים שלמענם הוא נוצר.

זה היה נכון בגרמניה, שם היו שופטים אריסטורקרטים של ממש, יותר משכילים ויותר נבונים ויותר תרבותיים ועם מסורת מפוארת יותר מכל מיני כנופיית משפטנים בגרוש, אסופת פליטי מזרח אירופה הקומוניסטית המתחזים למערביים כביכול, נאורים כביכול, וכביכול אבירי זכויות של אדם כלשהו מלבד עצמם, עצמם ועד פעם עצמם.

זה היה נכון בצרפת של לואי ה 16.

זה היה נכון בדרום אפריקה.

זה היה נכון בארגנטינה.

זה היה נכון ברומניה.

זה היה נכון בפיליפינים.

זה היה נכון בכל משטרי הבובות של ה CIA (נורייגה, פינושה, וכל היתר)

וזה נכון וימשיך להיות נכון לכל מדינה כולל מדינת ישראל, עירק וסוריה ואיראן וכל מדינה בעולם.

חוק חובה להפר, כשהוא בוגד בערך. זו מהות האנושות! שזה משהו קצת יותר חשוב מ"דמוקרטיה" (שכזו היתה לתפארת גם לנאצים, אתה יודע...)

רק במשטר הנאצי, ומשטרים טוטליטריים אחרים החוק הוא מעל לערכים עצמם.

אם אתה רואה שוטרים מכים אזרח למוות, כמו שראינו בקליפורניה, אז החוק הישראלי לא רק מרשה אלא מחייב אותך לירות בשוטרים האלה אפילו עד למוות. זה לא רק חוקי לעשות את זה, אלא אם תקרא את פסק דינה של מרגלית הר שפי - זו חובה לעשות את זה. על פי החוק, כל אזרח הוא בעל סמכויות מעצר והפעלת כוח כמו לשוטר. ונגד כל עבריין, כלומר: בין אם הוא במדים, בגלימה, או בביקיני!

שחרור וחופש, כמו המושג "מרד" נשפטים רק בראיה היסטורית, ולא בהצמדות לחוק. מרי אזרחי, הוא חובה בכל מקום, ברגע שהפשע נהיה מאורגן.

כלומר: ברגע שעבריינים מצליחים לגנוב את השלטון -בכוח או בעורמה- ולתפוס עמדות הכרעה במערכת המשפט והאכיפה ולעשות בסמכויות הללו מעשי פשע נגד העם ולטובת האינטרסים שלהם, אז זכותו הטבעית של כל אדם להזדקף, ליישר את הגב, ולתלות את מי שהשפיל אותו עד זוב.

הצרפתים מרדו ובזכותם יש לנו דמוקרטיה. וככל אזרחי העולם גם לנו יש את הזכות למרוד במידה ונגיע למסקנה כי כנופיית עבריינים גנבה לנו את הריבונות על המדינה ועל החיים והחירות והכבוד שלנו, ואנחנו טובים רק כדי להיהרג בצבא ולשלם מיסים ולהקריב קורבן בנפש על כל חטא וטעות ואילו הם - מותר להם הכל והם אינם חייבים כלום.

אולי כדאי שתקרא את אזהרתו של הרצל, באותה נשימה שבה הוא דיבר על מה שאם רק נרצה, לא יהיה רק אגדה: "הרפובליקה האריסטוקרטית והמלוכה הדמוקרטית הן ודאי הצורות המעולות ביותר של המדינה הטוטליטרית". וכשהרצל כתב את הדברים הללו בוינה, הוא כנראה הכיר יותר טוב ממך וממני את החולשות של שכניו, קבצני וסוייחריי העיירות השכנות: ליטא, וארשה, בוקרשט ויתר המחוזות בהם ינקו בכירי מערכת המשפט שלך את הנורמות, המוסר והמצפון...

לא כל צועני פוחז מליטא ששם משקפיים ולובש גלימה ומעתיק רעיונות חביבים מספרים של אחרים - הוא נאור, וליברל, ועילוי. לפעמים הוא סתם נוכל שיודע לבחור נכון את התפאורה ללהטוטים שהוא מהתל בקהל כדי לגנוב את כל הקופה בעוד הקהל מתפתה להיות מוקסם מאחיזת העיניים של שוליית הקוסם.

אגדות, יפות ככל שיהיו, על תרבות "מערבית" כביכול, אינן יכולות להוות תחליף לביוגרפיה עובדתית פשוטה ומביישת ככל שתהייה, שהעובדות שלה מגלות שאת הנורמות שלהם והחינוך שלהם והערכים שלהם הם מעולם לא ספגו במערב כי לא שם הם ינקו את חלב אימם ואפילו לא את התבגרותם.

הם בעצם ינקו וגדלו על דפוסי התנהגות המוקיעות ומבזות את הערכים הבסיסיים של המערב האמיתי: יושר, תרבות, ערכי חופש וכבוד לכל אדם ללא הבדלי מין, גזע, דת וצבע.

מערכת המשפט ההקורסת שיש למדינת ישראל היא לא הסיבה לכל החולאים הללו. היא רק התוצאה.

אז כשאהרון ברק מטיף לכולנו שהכל שפיט, כמו בטחונו העלוב של הסנדלר הסבור לתומו שכל העולם תלוי בו כי הכל סנדיל, זה נלעג לקחת ברצינות מילה כלשהי שהוא אומר לפני שהוא יתכבד להחיל קודם כל על עצמו את אותן נורמות השקיפות, התקינות, טוהר המידות והקפדה על החוק שהוא מחלל בעצם בכל יום, ודורש מאחרים לקדש ביבבות של צבוע מתחסד. כי לי הוא כבר יכול להפסיק להריח באף.

תגיד לי אתה, כשאתה שומע שעדנה ארבל מועמדת להיות שופטת בעליון, או כשאתה יודע שהנשיא הבא של בית המשפט העליון שלך תהיה לא אחרת מאשר דורית בייניש - האם אתה לא מרגיש שמישהו עושה מכולנו טמבל ונותן לנו להרגיש כמו מנהל הקרקס מהבדיחה הידועה:

גמד מגיע לקרקס ומבקש עבודה.
בוחן אותו המנהל ואומר: "אתה מטר שמונים... אף אחד לא יאמין שאתה גמד."
עונה הגמד: "כן... אבל אני הגמד הגבוה בעולם..."

אז זה בדיוק זה!

האמונה העיוורת שלך בכל מה שאתה מכנה שלטון החוק ואני מכנה עברייני שלטון החוק מזכירה תופעה של יפי נפש אחרים בעם היהודי, שסגדו לעגל הזהב.

איך אתה קובע שאהרון ברק חף מפשע, אם אף אחד לא מוסמך לבדוק אותו ואת חשבונות הבנק שלו ולהאזין לו ולאדוארד סרוסים הנסתרים החברים שלו?

באיזו זכות דווקא אתה מערער על הודאתו באשמה של אהרון ברק בעצמו, שנתפס לא פיעם מודה כי "כוח משחית וכוח אבסולוטי משחית אבסולוטית"?

ומניין אתה שואב את העוצמה המוסרית לערער על קביעתו של אבי המשפט האנגלי כי "בית משפט שאיננו שקוף, חייב להיות מושחת" ?

ההבדל בין ובי ריבלין לאהרון ברק הוא, שלרובי האזינו, ומצאו שאין כל אשמה במעשיו, כלום! ולאחר שקראתי את תמלילי ההאזנות שלו נדהמתי לגלות שרק מעשים טובים הוא ניסה לעשות לרווחת ציבור החרשים היתומים והאלמנות. הופתעתי, כי תראה לי פוליטיקאי שיאזינו לו ולא יתמוטט מייד איזה בית משפט על מה שימצאו שהוא מקמבן...

אבל אהרון ברק, בינתיים לא סיפק אפילו שבב ראיה להפריך את החשדות והראיות נגדו הרבים שהצטברו נגדו. והם כבר מזמן לא רק לכאורה. כל האישומים המפורשים בספרו של עו"ד יוסי דר (אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק) זכו לשתיקה רועמת שאינה אלא הודאה בהאשמות חמורות ביותר שניתן להעלות על הדעת נגד עובד ציבור. הראיות שיש לי באופן אישי נגד ברק על מרמה, שוחד והפרת אומנים - את זה אין אף אחד שמוסמך לחקור בכלל, ואשמתו איננה יכולה להיות בכלל במחלוקת. כי את העובדות הללו אני מכיר באופן אישי. אהרון ברק גם מסרב לפתוח את ספרי הנהלת החשבונות של הילדים שלו לציבור, ומתעלם מכל הקולות הגוברים והמתרבים לחקור את מקורות הכנסות העתק של הילדים שלו, אשר מייד עם סיום הלימודים וקבלת רשיון עורכי דין שלהם הפכו פתאום למולטי-מיליונרים בלי שום הגיון עיסקי או משפטי וההסבר היחידי לכך הוא שמה שמחשידים את אריק וגלעד שרון בקטן, אז אהרון ואבנר (ותמר) ברק עשו ועושים, ובגדול ונראה כי אכן, הילדים שלו משמשים עבורו מכבסת כספים ומנוף עיסקי סיבובי לתרגום הפעילות הכאילו ציבורית שהוא עושה לכסף שחור מולבן היטב.

העובדה שאתה רק מבקש שלא יעבירו ביקורת, ולא מצליח להתמודד על שלל הטיעונים של המבקרים לגופו של עניין - מזכירה לי בדיוק את אותם תמונות שבטח גם אתה ראית ב CNN, שם אנשים כמוך, ממש כמוך, אשר גם הם אמרו לאהרון ברק שלהם שהוא גדול וחזק וגיבור וקדוש וטהור ואציל ונדיב - הם אותם אנשים שקפצו על הפסל שלו בריקודים והילולות בשניה שהוכרז על בריון תורן בתור המלך החדש.

כך גם צבועי שלטון החוק עגולי המשקף עם המצפון הנוזלי: היום אהרון ברק זה IN כזה כאילו (דגש על הכאילו) ומחר הם יהיו הראשונים לכתוב במילים נהדרות ובכשרון מדהים כמו שרק מיסטר כוס יואל הנכבד יודע לכתוב - שהמלך מת, ויחי המלך החדש (שגם הוא כנראה יהיה נשיא בית משפט עליון מושחת, כי לעמדות בכירות במדינה לא מגיע מי שאין לו רגליים מספיק חזקות לדרוך על כל מי שעמד לו בדרך למעלה, וידיים מספיק ארוכות לשמן את כל מי שעשוי לעזור לו להגיע לאן שהגיע.)

קפיש?

ואל נא תתבלבל, "נאור"

אין לי שום ביקורת על החוק שלנו. אם קראת את הדברים שלי למעלה וגם הבנת אותם, אז תוכל להבחין שאני משבח את החוק הישראלי, המתיר לכל אזרח להגן על ערכיו!!!

יש לנו מערכת חוקים נהדרת, ואני אומר לך את זה באחריות של מי שמכיר מערכות חקיקה בהרבה מקומות בעולם.

מה שמזכיר לצערי את גרמניה זה לא מערכת החוקים שלנו. חלילה! אלא הפאנטיות והעיוורון של אותם "יפי נפש ומכוערי מצפון" שאני לא יודע אם הם יותר טיפשים או יותר מרושעים - לסגוד לשלטון חוק באשר הוא ולא משנה מה הוא מעולל.

אתה מתייחס לחוקים של פוליטיקאים, וגרוע מזה - לאכיפה סלקטיבית של פקידונים, כאל קודש קודשים!

אתה סוגד לסוס הרוכב על רוכבו, ומתייחס לנעירות של אלה כאל דברי אלוהים חיים ומסרב לפקוח עיניים, ואזניים לכל מה שקורה סביבך, ו"מזדעזע" כשמישהו מעיז להעיבר ביקורת כלשהי, עניינית ככל שתהיה, כנגד אותו שלטון חוק שהוא בעיניך קודש הקודשים.

ראה נא: אני לא מתנחל ולא מכיר אף מתנחל ובכל זאת אני אומר לך שמה שעושים נועם פדרמן מזכיר לי בהחלט שלטון פאשיסטי מהגרועים שידעה האנושות.

אני לא תימני ואין לי קשר עם אף תימני אבל אני אומר לך שמה שעשו לרב עוזי משולם וכל עדתו לא רק מזכיר לי אלא מוכיח לי ששלטון "החוק" שלנו נגוע ומוכתם במאפיינים מובהקים של שלטון פאשיסטי מהגרועים שידעה האנושות. ולמותר לציין פרשיות נוסח אבישי רביב ודורית בייניש מפעילתו (שאת חלקה ואחריותה -הישירה או העקיפה- לרצח רבין עוד יש לברר כדבע.)

אז אני, שכנראה ברוב חטאי יותר חילוני ממך, ואומנם פחות שמאלני מהיטלר וממוסלניני (הן היו מפלגות שמאל, להזכירך) - אומר לך שמה שאתה מכנה שלטון חוק, הוא בעצם בסך הכל השתלטות של עבריינים על מערכת אכיפת החוק.

לא צריך להתרגש יתר על המידה - הרי גם אמריקה חוותה בדיוק את אותה חווייות ה מקארתיזם שאנו עוברים כעת ומאז עלתה למעלה וכעת שוב מחליפה כיוון. אלו החיים. רק שלפעמים חייב להחליט אם להדק את החגורה או לאבד את המכנסיים.

לא אמרתי, חלילה, שהחוק שלנו הוא נאצי. אלא רק שכל אותם מזועזעים המשתנקים לשמע כל דבר ביקורת נגד השחיתות במערכת המשפט חוטאים באותו תסביך של עבד מוכה המונע כל חייו בתאוות הנקם לעשות -ויותר "טוב"- לאחרים את מה שעוללו לו כשהיה קטן. אז גם הם קוראים לציית לחוק בעיוורון וסגידה מוחלטים.

הסגידה העיוורת והקריאה לציית לכל חוק בלי אבחנה ולא להעיז להעביר ביקורת על שליטים, אותם אנשים שעושים את זה מזכירים לי בדיוק, ולא בערך, את המשטר הנאצי. כי אם היו מעזים לקום בזמנו כנגד שלטון החוק הקדוש בזמן, אז אולי היו לך כיום עוד 18 מליון אחים יהודים, צאצאים של השישה מליון שהושמדו בשל אותה סגידה עיוורת לשלטון החוק.

בגלל אנשים אשר סירבו להעביר ביקורת על שלטון חוק מושחת, וצייתו לחוק אשר שיבר ערכים - נהרגו 24 מליון בני אדם בימי השלטון הנאצי, ובהם 6 מליון יהודים!

כל טוב,

אריק באך
[email protected]
http://www.geocities.com/supervpn/

* ולכל מי שנפגע מהשימוש בהשוואות למעשי הזוועה הנאציים שאין כל נסיון בכלל להשוותם למעללי המשפט בישראל אלא רק להמחיש מה שורה כשחוק הוא יותר מקודש מערכים - – תתגברו על זה. אם אתם רוצים להיאחז בעובדה שבחירת המטאפורות שלי חריפה לטעמכם, כסיבה להיות בצד הלא נכון של הנושא הזה, אז אתם חלק מהבעיה.
שוחד בבית המשפט העליון: אהרון ברק חשוד...
https://rotter.net/forum/gil/5240.shtml

כולנו מכירים לפחות שני בנים-של, הרבה יותר עשירים, ובאופן מסחרר ותמוה, מאשר גלעד שרון. לא מליון דולר פה, ושם – אלא עשרות מליוני דולרים גם פה, וגם שם.

הבן של שמעון פרס (חמי פרס, וגם אח שלו, גיגי פרס), הבן של אהרון ברק (אבנר ברק, וגם הבת שלו ועוד כמה מבני משפחתו), ועוד שורה ארוכה של בנים, בנות, גיסים, אחים וקרובי משפחה שהפכו למולטי-מיליונרים.

לכולם אותו מכנה משותף: הם התעשרו עושר אגדי ובפתאומיות, במנותק לחלוטין מכישוריהם האישיים, אך בקורלציה הדוקה עם תחומי עיסוק הקשןרים אל האבא המכהן בתפקיד ציבורי, ועם תיזמון מדוייק של העושר אשר שטף אותם עם מועדי הקדנציה של האבא.

כל אלה אינם מותירים יותר מידי מקום לדמיון, ומבחינה משפטית אף פוטרת את הציבור מחובת ההוכחה ומקימה על כל שורת המולטי-מיליונרים החדשים ומקורביהם בשלטון את נטל הראיה. זה יותר מידי כסף, כדי לתרץ זאת במקריות. זה יותר מידי מקרים, כדי לתרץ זאת באקראיות. זה יותר מידי שקוף, כדי להסביר לנו שכל מה שיורקים עלינו זה כאילו גשמי ברכה.

מדובר בהתעשרות פתאומית, בהון עתק של ממש, ובאורח פלא ממש, כמו שעון חול: ככל שכיסיהם מתמלאים יותר – כך קופת הציבור מתרוקנת יותר והיכולת שלך ולשל הילדים שלך להרוויח כסף במדינה הופכת למעיקה יותר ויותר. ארץ המגבלות הבלתי אפשריות...

מדוע גלעד, שהוא כבר גבר מבוגר, אב לילדים ובעל משפחה עדיין נחשב "לילד-של" כאילו הוא עדיין זאטוט בן 17 או 21, וכל עיסקה שהוא עושה, כשרה או לא - מחוללת סערה ויללות של צבועים שוחות בתוך ים של דמעות תנין, ואילו הילדים של אהרון ברק ושמעון פרס, שעשו הרבה יותר מליונים מגלעד, בגיל הרבה יותר צעיר מגלעד, ובנסיבות תמוהות –בלשון המעטה- פי כמה וכמה, כלל לא מהווים נושא לדיון?

האם טוהר המידות מפריע לצווחנים המקצועייים, או שמה אינטרס פוליטי או כלכלי אפל העוטף את עצמו בטלית מזוייפת?

אם להילחם בשחיתות - אז קדימה רבותיי. בואו נלך כולנו, בהמונינו, כמו שעשו בימי המהפכה הצרפתית ובפיליפינים וברומניה ובגרוזיה ובכל מקום אחר בהיסטוריה בעצם - ונעצור בהמונינו את גלעד שרון, אבל גם נלאים את רכושם של משפחת אהרון ברק ושמעון פרס כולל הילדים והאחים והגיסים (שכחתי את גיסו של אהוד ברק...) ושל כל מי שאין לו הסבר המניח את הדעת איך הוא ולא אתה, האזרח הקטן, זכה במכרז (ולרוב אפילו זה לא) שהעניק לו וממילא לכל משפחתו מבול של מליונים במנותק לחלוטין מהכישרון שאין לו, מהגיל הצעיר שהוא נכנס לשוק, ומההגיון הפשוט הנובע מתנאי השוק הקיימים.

אבל אם אתם רוצים רק את הדם של גלעד בלבד, ולא איכפת להם מהשחיתות של אהרון ברק וילדיו וכל האחרים - אז גם אם גלעד עשה מעשה פלילי (ועדיין לא ראיתי בדל ראיה שמלמדת זאת. רק הרמזות בסגנון "דרעי רצח את חמותו" ו"נמרודי רצח את עד המדינה" המנפחות בלון המסתבר רק אחרי שנים וכשכבר מאוחר מידי כעוד ברווז משפטי) - אני מעודד אותו לעשות כל מה שהוא יכול כדי להתחמק מאימת הדין. כמו שאמר דווקא עמוס שוקן: "עם נבזים תתנבז".

זה גם טבעי (זכות ההגנה העצמית), גם חוקי (זכות השתיקה), ובעיקר – צודק (צדק שהוא לא כלפי כל אחד – לא צריך להיות כלפיי אף אחד).

כי הצדק הוא עיוור. הוא לא שייך לאף מפלגה ולשום אינטרס פוליטי או כלכלי.

אני מבקש מכם, אחים, מכל אלה המתלהמים נגד גלעד שרון, תפסיקו להיות כלי משחק בידי מניפולטורים המפעילים אותכם בתור בשר-תותחים. הם את האמת יודעים, אבל הם יודעים להפעיל אתכם ולשחק בכם כמו בכדור חסר עמוד שידרה. הם שולחים אתכם להעסיק את התקשורת בדבר אחד, בעוד שצד השני של הרחוב הם גונבים את המדינה.

הם שולחים את הילדים שלכם למות, בעוד שבדלת האחורית הם מוכרים את הנשק לאוייבים המנהלים את המלחמה בה הילד שלך, חלילה, יקריב את חייו.

הם המציאו וימציאו כל מס על כל טיפת חמצן שתנשום, כדי שהכסף שתביא הבייתה יספיק, במקרה הטוב, בקושי לשלם חשבונות ולפת לחם ומלח אבל לעולם לא יתנו לך להגשים את הכשרון והיכולות שלך ולהנות מפירות החריצות שלך!

הם יחיו עד גיל 90 כמו ילדים צעירים, ולך יקחו מס בריאות כדי שמגיל 40 תחיה כמו חצי בן אדם ובגיל 65 כבר לא תזכה לקבל את פנסיה שאותה שילמת כל חייך.

הם יתנו לך למכור את המכונית כדי לשלם סיפרי לימוד לילדים שלך, ואת הילדות שלך ישפילו בעבודות מבזות כדי לממן את לימודי האוניברסיטה, בעוד הילדים שלהם מקבלים מילגות ולומדים באוניברסיטאות יוקרתיות בחו"ל.

הם יתעללו בך ויהרסו לך את החיים אם יתפסו אותך גונב ממחטה כי הרי זה שלטון חוק וזו שערורייה – אבל כשהם גונבים מליונים ביד אחת, הם ביד השניה מחזיקים חזק חזק את הביצים של מי שאמור לדווח לך על זה ואת הביצים של מי שאמור למצות איתם את הדין על מה שהם עשו.

לפני כעשר שנים, כתב העיתונאי בן-דרור ימיני את הדברים הבאים, דברים שאז נשמעו כמו סתם נבואת-זעם, אבל היום זו מציאות אשר חייבת להטריד את כולנו:

"משהו רקוב בממלכת הצדק: לא המעידות הקטנות, אם בכלל, של אנשים גדולים יהפכו אותנו לחברה מושחתת.

הסכנה לשלטון החוק מצויה ברדיפה הסלקטיבית, שהופכת תמימים לרשעים, ורשעים בפוטנציה, לחסינים.

לינץ' ציבורי על הבלים, מצד אחד, וקשר שתיקה על מעשים אחרים, מצד שני, הם לא דברים שאפשר להעמיד עליהם לדין.

אבל הם הרבה יותר חמורים מהנחה תמימה בבית מלון.

זה הריקבון האמיתי שמצוי אצלנו, והוא מצוי בעיקר אצל אלה שהפכו את הרדיפה אחרי ריקבון למומחיות מקצועית"

בותיי, כבר נאמר שמי שלא לומד מההיסטוריה, נידון לחיות אותה מחדש. הבעיה היא, שאת ההיסטוריה שלנו כעם יהודי אי אפשר לחיות מחדש אלא רק למות מחדש. ואת זה אסור לנו לתת לאף אחד להקריב על מזבח תאוות בצע וחזירות אישית.

בכל מקום בהיסטוריה שהצדק היה סלקטיבי כל כך, זה נגמר רע מאוד.

אז כדאי שכולנו נתעורר ונפסיק להיות הטמבלים של המשחק הזה.

כן גלעד – לא גלעד. זו הרי מניפולציה !

או שיש צדק, והוא לכל!

או שאין צדק – ואז בואו נראה לכולם שאם חגיגה, אז הם אולי החתן והכלה, אבל אולם השמחות הזה, עם כל האוכל הרב שיש בו והתזמורת והבמה, שייך בעצם לנו ולא להם. בואו נסלק אותם להתחתן בקפריסין, ונחגוג לנו אנחנו עם האוכל והתזמורת שהם ממילא שייכים לנו, ועם המתנות שהשאירו להם, כי גם הם בעצם נשדדו מאיתנו!

אני מאחל לכל בית ישראל לא רק חג של מתגוננים, אלא גם עצמאות של עם חופשי בארצנו.

אריק באך
[email protected]

69. סיכום ביניים: בפרשת פורז/פריצקי/מימן/תשובה/האחים עופר
https://rotter.net/forum/gil/5319.shtml#69

----------------


מה המניע של לפיד?

----------------


ניצחון פירוס. הצרות בדרך.

----------------


ביקשה שוחד, שיקרה והונתה

----------------

ניצחון פירוס

ב-2 במאי 2004, לפני שבוע בדיוק, נערך משאל בליכוד. ראש הממשלה אריאל שרון נחל תבוסה צורבת. אנשי הימין בכלל והמתנחלים בפרט, צהלו. ניצחנו, הם אומרים. לא תהיה הינתקות. הניצחון הגדול הפתיע אפילו אותם. רק שבועיים קודם לכן נראה היה ששרון צולח את המשאל, והולך על ניצחון. והנה, גם בעזרת הכסף האסור בו השתמשו, הצליחו המתנחלים להפוך את הקערה על-פיה.

ב-6 במאי 2004, יום ה' האחרון, בחרה הוועדה לבחירת שופטים ארבעה מועמדים חדשים לכהונת שיפוט בבית המשפט העליון, ובהם פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד ונשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, יצאו - כביכול - ומלוא תאוותם בידם: הם הצליחו למנות את כל המועמדים שהציגו, ואפילו לעשות עסקה מוזרה בדרך ולקבל את תמיכתו של ח"כ שאול יהלום למינוי ארבל. בדרך הם פעלו לטיהור ארבל, במהירות הבזק: כבר נאמר כאן, באתרנו, כי לארבל עצמה לקח 3.5 שנים להמליץ לסגור את תיק החקירה נגד יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין (שלא ביצע עבירות); לצמד ברק-לפיד לקח 3.5 דקות לדחות בביטול את התלונות המוצדקות נגדה.

שלטון החוק ניצח, צהלו לפיד, עדנה ארבל וחברתה דורית בייניש, ויחד עימם להקת המעודדות, עיתונאיות ועיתונאים בעלי עניין (בידיעות אחרונות והארץ), פוליטיקאים מן השמאל וכמה מגבירי מערכת המשפט בישראל. אלא שהעובדות, למרבה הצער, שונות בתכלית: שלטון החוק הובס. הברית המפוקפקת ארבל-בייניש היא שניצחה. מקרה זה ממחיש כי אפילו אצל ברק, שטבע את האימרה "מלוא הארץ משפט", התהפכו היוצרות. עתה ניתן לומר כי במצבנו הנוכחי, נראה כי "מלוא הארץ שחיתות".

שני האירועים הללו - המשאל בליכוד וההצבעה בוועדת לבחירת שופטים - מנותקים זה מזה, לכאורה. הרי בראשון מדובר על אידיאולוגיה, ובשני מדובר על מינוי מושחת. למעשה, מדובר בתופעה שבה הרוב מקבל, משיקולים צרים וזרים, החלטה הרסנית:

- הנה, ארבעה-חמישה ימים אחרי המשאל, כבר משגר נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש אגרת לראש הממשלה הפלשתיני, אבו עלא, ומזמין את הפלשתינים להציג תוכנית משלהם, במקום תוכנית ההינתקות של שרון;

- הנה, יום-יומיים אחרי, מראים סקרים שונים על ירידה נוספת באמון הציבור בבית המשפט העליון. מי שרוצה להיווכח כיצד מגיב הציבור להחלטות, מוזמן לקרוא את מאות התגובות דווקא באתרים וואלה ו-Ynet. שם, כידוע, אין מניות למשפחת נמרודי... בדיקה פשוטה תוכיח, כי לפחות שלושה-רבעים מתוך מאות התגובות (בכל אחד מהאתרים הללו) שוללות מינוי ארבל, וטוענות נגד הוועדה על-כך שלא בדקה כדבעי את התלונות נגד ארבל ועל כך שהיא מאפשרת לפרקליטה מושחתת להיכנס להיכל העליון.

הצרות שבדרך

פרשת ארבל אינה נחתמת עם מינויה לבית המשפט העליון. להיפך: לדידי, הפרשה רק מתחילה. מנקודת ראותי, ארבל ניסתה לכאורה לקבל שוחד, עשתה מעשים שיש בהם משום הפרת אמונים, שיבשה הליכי חקירה ומשפט, פגעה בפרטיות של אנשים ומה לא. על כן אני רואה חובה ואף שליחות להוסיף ולטפל בפרשה זו.

פרשת ארבל היא לדידי קו פרשת המים. גם מי ששמח על מינויה לא יכול היה שלא להבחין, כי תוך-כדי ויכוח על כשירותה, נשחטה "הפרה הקדושה" הכמעט אחרונה בישראל - בית המשפט העליון. מעתה, עקב התנהגות בכירי בית המשפט העליון, ומאחר שהנשיא ברק עצמו פעל באופן מוזר למינויה (וגם אמר בוועדה, שומו שמיים, כי היא ראויה לכהן גם אם נכונים דבריה של לימור לבנת בדבר הג'וב שביקשה ארבל לסדר לבעלה, באותן נסיבות) מאבד בית המשפט העליון מיוקרתו. מעת מינוי ארבל, בית המשפט העליון אינו נקי יותר מהכנסת, מהממשלה ובעצם מכל גוף ציבורי אחר. הוא שאמרנו: מלוא הארץ שחיתות.

מעתה כבר אי אפשר לומר, אפילו בטעות, שופטים עליונים. מי שמכניס לבית המשפט העליון תפוח רקוב ומחלל את המקום הזה, אינו עוד "עליון" ואל לו לצפות ליחס של כבוד כאילו מדובר באנשים מורמים מעם. בשביל כבוד צריך לעבוד. ביושר, בנאמנות ולמען המטרה: לטובת הציבור הרחב, ולא לטובת אינטרסים זרים. הדברים נאמרים כאן בהכללה, שכן שופטי בית המשפט העליון, כגוף אחד, הם שאישרו את מועמדותה של ארבל לבית המשפט העליון. לכן, האחריות רובצת עליהם כגוף אחד.

המרוויחים והמפסידים

יאמר כאן מייד, כי מינויה של ארבל אינו בבחינת סוף פסוק. סביר להניח, כי המינוי עוד יפעל כבומרנג כנגד מי שהובילו את המהלך. בינתיים, כדאי לעשות מאזן ביניים. להצביע על המרוויחים והמפסידים. וגם להזהיר, כן כן, גם רבים וטובים הנמנים עם להקת המעודדות של ארבל, מפני העתיד לבוא:

1) השר יוסף (טומי) לפיד - הוכיח כי הוא יכול באמת להביא שינוי. במיוחד כשמדובר בשינוי רע, עם או בלי העזרה הבעייתית מצד ח"כ אתי לבני. בהתנהגותו הכוחנית בימים שלפני כינוס הוועדה (למשל, שימוש במילה "טרור" על-מנת לנגח את מגישי ההתנגדויות למינוי, למרות שאלה פעלו כחוק), ובהימנעותו מבדיקה רצינית ועניינית של ההתנגדויות נגד ארבל, הוא הוכיח שוב - למי שלא ידע כבר - כי הוא אדם גס רוח וחסר אחריות ציבורית, לא רק בהופעותיו הפומפוזיות בפופוליטיקה, אלא גם במעשיו ובהחלטותיו. איני בוחן כליות ולב, אך מהלכיו של לפיד מעלים חשש כי את מועמדותה של ארבל לא קידם בזכות כישוריה. כמה תמורות מפוקפקות כבר נרשמו בשל פעילותו:

- גניזת תיק אולמרט - לפיד "הזמין" את גניזת תיק אולמרט-אפל. פעם אחרי פעם הוא אמר אישית לארבל, וגם בפומבי, כי אולמרט הוא חברו האישי והטוב; והודיע כי ביקש מארבל לסיים את הטיפול בתיק זה ובתיקו של אריאל שרון - בפרשת האי היווני - קודם שיגיש את מועמדותה לבית המשפט העליון. התוצאה לא אחרה לבוא: ארבל הגישה חוות דעת מוזרה ובה היא ממליצה לסגור את תיק אולמרט-אפל, מהעדר אשמה (!) ולמה מוזרה? כיוון שהעובדות בפרשת אולמרט, ושיחות הטלפון בינו לבין אפל, אכן מקימות לפחות חשד לעבירה פלילית (היועמ"ש מני מזוז החליט לסגור את התיק בנימוק של העדר ראיות מספיקות, להבדיל מהעדר אשמה). ההמלצה של ארבל נראית מוזרה, משל פעלה כדי לרצות את לפיד, במיוחד כשמשווים את החלטתה בפרשת שרון-אפל: כאן נתפסת ארבל למילה פה מילה שם (ראיות נסיבתיות בלבד, גם לפי ארבל), ובונה על החומר הדל שברשות החוקרים תילי תילים של הנחות, שמובילות באורח בלתי נמנע לתזה לפיה מדובר בפרשת שוחד.

- עכשיו אפשר לסגור בשקט את תיק שרון - ארבל הפריעה בעצם נוכחותה, בתפקידה כפרקליטת המדינה. היא פעלה כמו פיל בחנות חרסינה. היא פרקה עול, את עולו של היועץ המשפטי לממשלה, גם זה הנוכחי, ובמיוחד זה הקודם. לפיד ידע, ובצדק - לא יהיה שקט בפרקליטות, כל עוד ארבל נמצאת בתפקיד. ומאחר שהיא מתעקשת להחזיק בתפקיד כבקרנות המזבח, אלא אם תקודם לעליון, אין ברירה, אלא לתת לה בעיטה למעלה. שם, בבית המשפט העליון, היא תהיה רק אחת מתוך 15 שופטים. פינוי הפרקליטות, גם מרוחה וגם מנוכחותה, יאפשר ליועמ"ש הנכנס, מני מזוז, לעשות את עבודתו בשקט. ובמיוחד לסגור את תיק שרון בפרשת "האי היווני", מבלי שארבל תנשוף בעורפו, ומבלי שתוכל לצאת נגדו פומבית. סגירת התיק תאפשר לשרון להמשיך בתפקידו, ותבטיח את מעמדו של לפיד בממשלת ישראל (אצל בכירי שינוי קיים חשש: אם שרון יאלץ ללכת, יבוא אחריו נתניהו; וזה יעדיף את המפלגות הדתיות בממשלתו, דבר שישאיר, כמובן, את לפיד מחוץ לממשלה). אין בדברים הללו כדי לרמוז חלילה כאילו היועמ"ש עומד לסגור את תיק שרון מתוך שיקולים זרים (אני מאמין בהחלט ביושרו ובמקצועיותיו של מזוז), אלא כדי להביע את ההערכה המקובלת גם על לפיד, לפיה במקום אחר תוכל ארבל להפריע פחות;

- לפיד מתבטל בפני ברק - מערכת המשפט היתה ומאז ומתמיד קרובה לליבו של לפיד (שהינו בעל השכלה משפטית). עד כדי כך קרובה לליבו, שהוא מתבטל בפניה. לפיד אמר, כאשר נשאל האם אותם ארבעה שופטים הם המועמדים שלו, כי הם למעשה המועמדים של ברק, והוא, לפיד, תומך במה שתומך ברק. בקיצור: ללפיד כאילו אין דיעה משלו. הוא עשה מה שאמר לו ברק, משל היה פודל קטן שמחכה לליטוף. ואני לתומי חשבתי ששר משפטים אמור להיות אדם עצמאי, המקבל החלטות על-בסיס דעתו-הוא. לו היה פועל כך, ספק רב אם היתה ארבל נבחרת. לו היתה ארבל יודעת מה אמר עליה לפיד, ומה דעתו האמיתית עליה (שהיא לא מתאימה, וגם לא כל כך ישרה), היתה מבינה כי עסקינן באדם שפיו וליבו אינם שווים. ואז היתה גם מתפכחת, לפחות בכל הנוגע לעתיד לבוא: לפיד לא נלחם בשבילה (ארבל ללפיד, בדמעות: "בלעדיך זה לא היה קורה"), לפיד נלחם בשביל לפיד. ארבל לא חייבת לו שום דבר. הוא פעל לסלקה מהפרקליטות. חד וחלק. ואת זאת יכול היה, בנסיבות שנוצרו, לעשות רק עם "בעיטה למעלה".

2) הנשיא אהרן ברק - אדם שמכירו היטב ומקרוב אמר לאחר המינוי, כי ברק הוא לא מה שהיה פעם: הוא התעייף ממאבקים. הוא ויתר לבייניש על מועמדותה של פרופ' נילי כהן, והסכים למועמדות ארבל, למרות שלא רצה בה בבית המשפט העליון. ברק לא הסתיר זאת: בשיחות פרטיות שקיים עם כמה גורמים (בתקופה שקדמה למינוי) הוא אמר כמעט מפורשות: ארבל לא תמונה כל עוד אני נשיא. ברק אמר שסיכוייה נמוכים, גם בשל התנהגותה בפרשת נאמן. כל זה לא הפריע לו להציג עתה את ארבל כמועמדת שלו, וגם להיאבק בשבילה, להכשיר עבורה שרצים ולסכן את יוקרתו.

ברק נמנע מבחינת ההתנגדות שהגשתי נגד ארבל. הוא לא פעל לבדיקה יסודית ועניינית של פרשיות השחיתות שדבקו בה, ובמקביל הסכים למעשה להשתתפותה של דורית בייניש במהלך הדיון בנוגע לארבל (למרות שידע היטב על ניגודי העניינים בהם היא מצויה בהקשר זה). נזכיר, כי החשדות כלפי ארבל נותרו בעינם, גם בעניין פרשת לבנת: למעשה, ביקשה ארבל שוחד מלבנת, כשדרשה ממנה למנות את בעלה לדירקטור בחברת בזק וגם המקרה בו התבקש אהוד ברק למנות את בעלה של ארבל לדירקטור בחברת צים הוא מעורר חשד לבקשת שוחד. בשני המקרים, אגב, המשיכה ארבל לעסוק בעניינים פליליים לכאורה הנוגעים ללבנת ולברק, מה שלא ממש עשה רושם על אהרן ברק. יותר מזה: במהלך הדיון בוועדה לבחירת שופטים אמר נשיא בית המשפט העליון כי גם אם נכונה גירסתה של לבנת (שארבל ביקשה ממנה מינוי לבעלה), הדבר אינו פוסל אותה מלהיבחר לשופטת בעליון. וכאן חוטא ברק לא רק לעצמו, אלא כלפי הציבור כולו.

ברק השלים עם מצב בלתי תקין, ולמעשה הסכים להכניס לבית המשפט העליון פרקליטה מושחתת שביקשה שוחד לעצמה ולמשפחתה. העובדה שלא הסכים לעכב את המינוי עד שתיערך בדיקה יסודית בנוגע לארבל מטילה צל כבד על מעשיו ושיקוליו במקרה זה. מי לידנו ייתקע, שברק לא "נאנס" לנהוג כך? הרי אין זה סוד כי בייניש כבר מתמרנת את ברק בעליון.

במצב שנוצר, ברק מעמיד רבים מאוהביו ותלמידיו במצב מביך: מה יעשו עכשיו עם כל הספרים שכתב (והם, כמובן, רכשו), ועם פסקי הדין המלומדים על ניגודי עניינים? כיצד יתייחסו מעתה לדברים שהוא אומר וכותב בנושא טוהר מידות? ובכלל, לאן הוא מוביל עכשיו את בית המשפט העליון? האם ברק אינו מבין - דבר המובן לרבים וטובים - כי התנהלותו בפרשת ארבל פוגעת מאוד ביוקרתו, במעמדו של בית המשפט העליון ובציבור הרחב?

3) השופטת דורית בייניש - רבות נאמר ונכתב על בייניש. על המניפולציות אותן הובילה. על תכסיסיה ועל תככנותה. אז כפרקליטת המדינה, ועכשיו כשופטת בית המשפט העליון. לשיא הגיעה בייניש כשטירפדה את מינויה של פרופ' נילי כהן לכהונת שופטת בית המשפט העליון; ועתה - לשיא חדש באופן התנהלותה בעניין מינוי ארבל.

בייניש יכולה בהחלט לרשום לעצמה הישג, בכך שהצליחה לכפות על ברק את חברתה ארבל. אלא שמדובר בהישג מפוקפק. לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין, כי העובדה שבייניש השתתפה בכל זאת - ובאופן פעיל - בדיון שנערך בוועדה לבחירת שופטים בדבר מועמדותה של ארבל, יוצרת עתה בעיה חדשה. כעת בייניש הינה בחזקת מי שנגועה בהפרת אמונים: היא ידעה היטב על מניעותה, ובכל זאת השתתפה בדיון כדי להשפיע ולהבטיח את בחירתה של ארבל.

נזכור ונזכיר, כי מניעותה של בייניש מלהשתתף בדיון האחרון של הוועדה לבחירת שופטים נובעת, לכל הפחות, ממועמדותם של שלושה לבית המשפט העליון: ארבל - זו נמנעה בשל חברותה מטיפול בעו"ד יחזקאל בייניש בגין עבירות מס ועבירות אחרות שביצע; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים דוד חשין - שהתבקש והוציא צו זמני שעצר הגשת כתב אישום נגד עו"ד בייניש; ושופט נוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים, יהונתן עדיאל - שותפו לשעבר של עו"ד בייניש. על כל אלה דילגה בייניש בקלילות, ובעזות מצח, יש לומר. על-אף זאת נסיבות אלה, ומכיוון שבראש הוועדה עומד לפיד, לא נשללה השתתפות בייניש.

ההתנהלות המושחתת של בייניש מזמינה צרות. בסיבוב הבא, אם וכאשר יהיה, יתקשו ברק ו/או בייניש לשכנע את הכנסת שלא להקים בית משפט לחוקה או להדוף הצעות חוק אחרות. עכשיו, אחרי מינוי ארבל, לא יוכלו עוד לבקש יחס מיוחד, כאילו הם מורמים מעם.

הערה אישית (י.י.):

בתקופה האחרונה כתבתי רבות על פרשת ארבל. חשפתי את מעשיה הרעים. התרעתי מפני קידומה. למרות זאת, השילוש הבלתי קדוש, לפיד-ברק-בייניש, ערך "בליץ" ודחף בכוח לבחירתה. איני רואה בתוצאה משום הפסד אישי. ההפסד הוא של הציבור כולו. ככל שהדברים תלויים בי, אמשיך לעשות את מלאכתי. עד שהאסימון ייפול.

ומשפט אישי לנשיא ברק: אנא, אל תטיף לנו עוד על טוהר מידות; ראשית חוכמה, טול קורה מבין עיניך.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5871-00.html?tag=21-27-30

איך זה קרה לו? אולי זה שכרון הכוח, אולי פשוט כבר נסחפנו עם השופטים העליונים עד סף הקונצנזוס, והצעד הקטן הבא, שאותו חייבים לעשות (צריך להתקדם, לא?), כבר נוגע בשאלה מי יחיה ומי ימות, ובעצם גם בשאלה כיצד ייראה הגבול העתידי של המדינה. אז איפה האור שהבטחתי? הענין פשוט. כל שלטון טוטליטרי – עד כמה שייראה חזק ובלתי מנוצח – סופו ליפול. לפעמים מתחת לחוסן המדומה שלו מתפתחים בקיעים שהולכים ומתרחבים, עד שהוא נופל בבת אחת וברעש גדול. כך היה בברית המועצות. כך התפרקה הלייקרס של שנות האלפיים. כמו מבצר צלבני שקירותיו עבים, אך באדמה שתחתיו נפערים סדקים עד שהיא בולעת אותו לתוכה.

באופן פרדוכסלי, ככל בית המשפט ירחיק לכת בהחלטותיו וירגיז יותר קהלים במדינת ישראל – כך ייטב. ההחלטה שנפלה היום היא צעד קטן ברפורמה של ברק, ואולי צעד גדול בדרך לשחרור משלטון האוליגרכיה שהוא ייסד. השאלה היא באיזה מצב צבירה נזכה להגיע ליום הזה.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/750/303.html

"הוא פוליטיקאי מיומן ומשופשף. האקטיביזם השיפוטי שלו זו פוליטיקה במיטבה שנועדה לצבור עוד סמכויות ועוד כוח למערכת המשפט, על חשבון הכנסת והממשלה"

על חקיקת חוקי היסוד בכנסת

"תקראו את הפרוטוקול. עבדו שם על הרבה אנשים. רוב חברי הכנסת לא ידעו על מה הם מצביעים. העבירו חוקה למדינת ישראל בטקטיקה של הסתרת המטרות, של גניבת דעת"

על היוזמה לחוקק את חוק יסוד: החקיקה

"זה תרגיל לפוליטיקאים מתחילים ופחדנים. זאת הדרך לבסס את החוקה הגנובה ולתת לה הכשר בדיעבד. להכשיר את פירות העץ המורעל. לא אתן את ידי לכך"

על הרעיון של בית משפט לחוקה

"זה רעיון מתועב ופסול רק בישראל. זה חלק מאינקוויזיציית המחשבות במדינה. האינקוויזיטורים האלה השליטו פסילה של מוסד שמקובל באיטליה ובצרפת ובגרמניה"

על המינוי של עדנה ארבל לעליון:

"המינוי נעשה רק מחישובים פוליטיים. סילקו מועמדים ומועמדות טובים הרבה יותר וריצפו את דרכה, רק כדי ליצור לחברתה הטובה דורית בייניש עוצמה בהרכבים הבאים"

על שיטת בחירת השופטים במדינה:

"שופטי העליון מצרפים את העמיתים שלהם בשיטת חבר מביא חבר, או חברה מביאה חברה. הם מביאים את מי שדומה להם - וכך מנציחים את הדעות הפוליטיות והעוצמה שלהם"

הראיון המלא עם ח"כ מיכאל איתן

יצור מהמאדים שיגיע אלינו וייקרא את הראיון עם ח"כ מיקי איתן, חייב לצאת בתחושה שכת של משפטנים הצליחה להשתלט על מדינת ישראל.

אותה כת העבירה תחילה בגניבה חוקה, תוך ניצול חברי כנסת בורים שלא ידעו על מה הם מצביעים. את הגניבה הזו ניצלה הכת כדי ליצור "מהפכה חוקתית" שתבטיח את עליונותה. חברי הכת גם הצליחו להשתלט על מנגנון מינוי השופטים, וכך הם ממנים אחד את השני, בשיטת חבר מביא חבר, כדי להבטיח את שליטתם במדינה.

"המהפכה החוקתית נכפתה על-ידי בית המשפט העליון, מבלי שהוא קיבל היתר לכך משום גורם", אמר ח"כ מיכאל איתן, בנאום לרגל כניסתו לתפקיד יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מאז, הביקורת שלו על מערכת המשפט רק החריפה.

"העובדה שנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מתבטא ונוהג פעם אחר פעם כאילו יש לנו חוקה כתובה, מובילה אותי לתהייה, מי קבע את זה?", אומר איתן. "מי קבע? העם שלנו קיבל חוקה בלי שהוא יודע את זה. אומרים כן, ביום מסויים, הכנסת חוקקה את כבוד האדם וחירותו וזה החוקה שלנו. חיפשתי בכל העיתונים יום למחרת חקיקת החוק, אולי כתוב באיזה עמוד - לא בכותרת הראשית, לא בעמוד 2, בעמוד 18 למטה, באותיות קטנות - שאתמול התקבלה חוקה בכנסת ישראל. חיפשתי ולא מצאתי".

"למה חיפשתי? כי אני בעצמי חבר כנסת. אף אחד בכנסת לא ידע על זה. כל אלה שהצביעו לא ידעו שהם מחוקקים חוקה. התקשורת לא ידעה שחוקקה חוקה לישראל".

אז מה אתה אומר, עבדו עליכם?

כדאי לעקוב אחרי פרוטוקול הדיון. עבדו שם על הרבה אנשים. רוב האנשים שהצביעו בהחלט לא היו מודעים לכך. אז בתנאים האלה לקחת את מה שקרה בכנסת ולהגיד שהתקבלה חוקה לישראל? הרי ברק אומר את זה, אני אראה לכם בנאום שלו בטקס השבעת שופטים, הוא אמר לישראל יש חוקה כתובה.

המהלכים האלה נעשו בטקטיקה שאולי היא טובה לפוליטיקה, אבל לא לבנות חוקה שדורשת הסכמה לאומית רחבה. זאת טקטיקה של הסתרת המטרות, של השגת מה שאפשר בשלבים, דברים מאוד מאוד לא סימפטיים כשמדברים על חוקה שצריכה להיות דבר חינוכי, עם הסכמה, עם ידיעה, גלוי, שקוף. בנושא הזה לא היתה שום שקיפות. או שהם היו חסרי דיעה או שהם היו גונבי דעה.

מי אלו אותם גונבי הדעת? אוריאל לין? אמנון רובינשטיין? אהרן ברק?

כל אלה שאומרים שחקיקת חוקי היסוד היתה מהלך של הבאת חוקה לישראל. אני מפנה אתכם לפרוטוקול מהשעות שהעבירו את החוק במליאה הכנסת. חלק מהאנשים אפילו בקריצה אומרים עבדנו עליהם וכל הדברים האלה.
אבל הכל לא היה קורה אם בית המשפט העליון לא היה בונה על זה את "המהפכה החוקתית". דרך אגב, ברק במאמר המקורי שלו, מדבר על "מהפכה חברתית". עם זאת מהפיכה חברתית, מה לה ולבית המשפט העליון? אני חשבתי שמטרות חברתיות עושים פוליטיקאים. ואם זה פוליטיקה אז בואו נגיד מהיום והלאה שהפוליטיקאים הטובים ביותר הם שופטי בית המשפט העליון והנשיא שעומד בראשם הוא הפוליטיקאי מספר אחד.

הצעדים שבהם ברק נוקט, הם בעיניי משוללי כל בסיס קונסטיטוציוני. כל ההסתמכות על הקונסטרוקציה המגוחכת שלכנסת יש בכלל סמכות לחוקק חוקה, מתוקף זה שבשנת 1949 עם ישראל שמנה אז 600 אלף איש, הלך לבחור אסיפה מכוננת שישבה איזה 4 ישיבות ואחר-כך החליטה שהיא קוראת לעצמה כנסת וקיבלה את החלטת הררי - ומתוקף זה בשנת 1992 בישיבה מקרית של הכנסת שלא ידעה מה היא מחוקקת, נולדה החוקה. זאת קונסטרוקציה מעליבה פשוט.

חברי הכנסת הם כל-כך מטומטמים שהם לא מבינים שיש אחד, אהרן ברק, שמשחק בהם, שמשטה בהם, שעוקף אותם, שגונב את דעתם. אם גנבו לכם את החוקה, למה לא ביטלתם את החוק?

באופן טבעי בכנסת, לעומת מקומות אחרים, אין מושג כזה ששמו הסכמה קולקטיבית. בוא נגיד שככל שסמכויות הכנסת מוקטנות, יש גורמים בדעת הקהל ובמציאות הפוליטית שמאוד שמחים על כך.

אולי ברק פשוט פוליטיקאי יותר מוצלח מכם, ולכן הוא מצליח לשטות בכם?

ברק הוא גם שופט וכאיש מקצוע אני חושב שיש לו מוניטין עולמיים, ואין על זה ויכוח. אבל ברק הוא גם מוליך את הרשות השופטת. ובתפקיד שלו, של הולכת הרשות השופטת, צריכים להיות פוליטיקאי מיומן ומשופשף. כשהוא הכריז על האקטיביזם השיפוטי, הוא תיאר מטרות שיש להשיגן. אני זוכר שהוא כתב שהשופט צריך להתאם את עצמו ואת יכולתו ליישם את הנורמות להלך הרוח הציבורי. זו פוליטיקה במיטבה. הבעיה של מדינת ישראל היא שזה מצליח לו אולי יותר ממה שהוא חשב. אולי אפילו הוא לא חשב שזה יגיע כל-כך מהר וכל-כך בעוצמה. הגורמים שהיו צריכים להעמיד בפניו סכר, למשל הכנסת, לא ממלאים את תפקידם.

השופטים תפסו את השילטון במדינה. זה מה שאתה אומר?

באופן הכי טבעי יש מתח בין הרשויות וכל רשות משתדלת להרחיב את סמכויותיה. אהרן ברק הכריז על זה כאשר הוא הכריז על מדיניות של אקטיביזם שיפוטי. מה זה אקטיביזם שיפוטי? המשפט לא התנהל רק בתחומי המשפט אלא השופטים יחוללו גם מהפיכה חברתית.

זה טבעי שמי שעומד בראש מערכת המשפט ירצה שמערכת המשפט תזכה ליותר ויותר השפעה וסמכויות. מה שלא טבעי זה שהכנסת כרשות מחוקקת לא נלחמת על מעמדה. אני לא תוקף, אני בסך הכל מנסה להציב מגננה פרלמנטרית מול האקטיביזם השיפוטי. כי ברור שככל שהאקטיביזם השיפוטי כובש עוד ועוד שטחים, זה בא על חשבון הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.

בדיעבד אתה מצטער שחוקקו את חוקי היסוד?

זה כבר סיפור אחר. יש לפעמים מטרות חשובות שנפסלות בגלל שמשיגים אותן באמצעים פסולים. אני לא רוצה לדבר על תאוריית פירות העץ המורעל מדיני הראיות של המשפט הפלילי. אבל כשאתה בא ואתה אומר אני רוצה לחוקק חוקה - ואתה משתית את חקיקת החוקה על מעשה של גניבת דעת, כל הבניין מתמוטט, כל הערך החינוכי שלה מתמוטט.

אבל אנחנו יכולים לצעוק עד מחרתיים. מאות סטודנטים למשפטים גומרים את הפקולטות כל שנה, וכולם יודעים שיש חוקה. כל השופטים במדינת ישראל יודעים שיש חוקה. אפילו בבית משפט השלום פוסל עכשיו חוקים. דרך אגב הוא סיבך בגדול את ברק. כי אם ברק חושב שיש חוקה, אז למה שבית משפט שלום ירשה את קיומו של חוק שסותר אותה?

* * *

אתה יושב היום על כסא יו"ר ועדת החוקה. במקום לבקר, למה שלא תשלים את המלאכה, כמו שברק מציע. תגמור את החוקה, תעביר חוק יסוד: החקיקה שיסדיר בדיוק את זה, מתי מותר לערכאה שיפוטית לבטל חוק של הכנסת.

כבוד השופט ברק, עם כל הכבוד, תפקידו לשפוט, לא לחוקק. אני מכבד אותו מאוד ומוקיר אותו ואת הישגיו. אבל יש לי איתו ויכוח מי ואיך צריך להביא חוקה לישראל. אני לא אסכים בשום פנים ואופן שיהיו עוד תרגילים. אני את הפוליטיקה הזאת מכיר יותר טוב מברק.

ההצעה לחוקק את חוק יסוד: החקיקה היא תרגיל?

זה תרגיל לפוליטיקאים מתחילים ופחדנים. זאת הדרך לבסס את החוקה הגנובה ולתת לה הכשר בדיעבד. אם אני אחוקק רק את חוק יסוד: החקיקה, אז ברור שהכל כבר נסגר. אני מכשיר את הגניבה.

אני יודע שיש בארץ הרבה אנשים שמדברים גבוהה גבוהה על דמוקרטיה ועל העם, ומציעים כל מיני דברים נורא נאורים ונורא נחמדים. אבל העם בעיניהם זה אספסוף. הם לא צריכים את העם בשביל לחוקק חוקים. העם לא מבין. הם יכתיבו, כי הם יודעים יותר טוב.

אני מבקש להביא חוקה כמקשה לאישור העם. אני לא מוכן שזה ייעשה בדרך של גניבה ורמאות ותכסיסנות. לא חבילה של טלאים, אלא חוקה חינוכית, מקובלת, לגיטימית, שהתקבלה ברוב עם והדרת מלך. אני לא יכול להגיד כמו מעמד הר סיני, כי זה לא בא משמיים אלא רק מידי בני אדם, אבל כמו מעמד הכרזת העצמאות. שהעם יראה את החוקה. שתלמידים יוכלו ללמוד אותה. לא שיסבירו להם שהחוקה שלנו מורכבת מכל מיני טלאים שאף אחד לא יודע מה כן ומה לא.

אתה באמת מאמין שאפשר להביא חוקה אחת שלמה לישראל?

כבר בשלהי הכנסת הקודמת, כשנכנסתי לתפקיד, הקמתי ועדת משנה לקדם את נושא החוקה. בכנסת הנוכחית הודעתי שוועדת החוקה הופכת להיות ועדה להכנת חוקה. בכל יום ראשון, אחת לשבועיים, אנחנו מתכנסים ועוסקים בהכנת חוקה למדינה. היו כבר הרבה ישיבות מאוד יסודיות, בשיתוף האקדמיה וגורמים נוספים, במטרה לגבש הצעה לחוקה.

ישנה כבר איזו טיוטה לחוקה?

יש לנו טיוטה, אבל אנחנו בתחילת הדרך. אני מקבל את הגישה שחוקי היסוד הם בסיס לחוקה עתידית. אנחנו עוברים על חוקי היסוד הקיימים, לראות מה שייך ומה לא שייך. זה המון עבודה. לחוקי היסוד הקיימים אין תפישה כוללת אחת של חוקה. יש שם המון עניינים שבכלל לא רלוונטיים לחוקה ולא צריכים להיות במסמך שנקרא חוקה. הם יכולים להיות בחוקים רגילים. למשל דברים שנמצאים היום בחוק יסוד: הכנסת, צריך להעביר אותם לחוק הכנסת.

יש השתתפות מאוד נלהבת של חברי כנסת. דבר יוצא דופן. אנשים מגיעים במספרים גבוהים מאוד לישיבות שאנחנו מקיימים בימי ראשון, שהם לא ימי עבודה שגרתיים של מליאת הכנסת. אנחנו כרגע לא בשלב של החרבות. אנחנו בשלב של ליטוש האפשרויות. בעוד כשנה אנחנו נאסף את העבודה העצומה הזאת שאנחנו עושים, ונכין נוסח שיכלול אלטרנטיבות מוכנות, כמו לגו. למשל משטר נשיאותי, או משטר פרלמנטרי קואליציוני. שיטת בחירות א', או שיטת בחירות ב'.

אני מקווה שתוך שנה אנחנו נגיע להצעה, אני אביא אותה לוועדת החוקה להצבעה. יש לי יתרון גדול בכך שהוועדה פטורה מהעניין של קריאה טרומית וכל מה שקשור בזה. היא יכולה, ברגע שהיא מקבלת החלטה, להביא את זה למליאה לאישור.

למה אתה חושב שתצליח איפה שקודמיך המוכשרים לא פחות נכשלו עד היום?

יש היום קונסטלציה פוליטית יותר נוחה. הנה שינוי והמפד"ל יושבים ביחד בקואליציה. וזה יותר קשה מחוקה. כי חוקה לא פותרת בעיות פוליטיות אקטואליות. היא מהווה הסכמה על כללי משחק רחבים. אז אם המפד"ל ושינוי יכולות להגיע להסכמה על בעיות פוליטיות אקטואליות, על אחת כמה וכמה הן יכולות להגיע להסכמה על כללים הרבה הרבה יותר רחבים. אני מקווה שגם החרדים יוכלו להיכנס לתוך ההסכמה הזאת.

* * *

במסגרת החוקה החדשה, יש מקום לבית משפט לחוקה?

בית משפט לחוקה זה רעיון מתועב ופסול רק במדינת ישראל. זה חלק מאינקוויזיציית המחשבות שיש בעולם המשפט במדינת ישראל. כל מי שאומר בית משפט לחוקה, ישר הוא מוקצה. האינקוויזיטורים האלה השליטו בדיונים הישראלים פסילה של מוסד שמקובל באיטליה ובצרפת ובגרמניה ובעוד מדינות רבות בעולם.

על מה האנשים האלה נזעקים? אפשר לחשוב שמישהו מציע להביא לפה את פרנקו. אנחנו ירדנו מהפסים. בישראל יש היום ריכוז עוצמה בידי הרשות השופטת, שאין בשום מקום בעולם. תראו לי עוד מדינה דמוקרטית שבה יש כל-כך הרבה עוצמות כמו במדינת ישראל לרשות השופטת. אני מוכן לשלם למי שיראה לי מדינה כזו.

מדינת ישראל הצליחה להקים מערכת משפטית לתפארת. בית משפט לחוקה יכול לאיים על ההישג הזה.

תראו מה קורה פה. אנשים מאבדים את הראש. למה אני לא שומע ביקורת נוקבת על העובדה שלמערכת המשפט במדינת ישראל יש סמכויות חסרות תקדים? אומרים לי, מה אתה רוצה? בכל משאלי דעת הקהל מערכת המשפט מקבלת 80% תמיכה, הכל בסדר.

הסתכלתי מה קורה במדינות אחרות. במחקר של הבנק העולמי נמצא כי האמון של הציבור במערכת המשפט בישראל עומד על 81.4%. לכאורה זהו אחוז גבוה. אולם למעשה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, ישראל נמצאת בתחתית הרשימה. בשוויץ האמון הוא 100%, בפינלנד - 98%, באוסטריה- 95%, בבריטניה - 94% בארה"ב - 92%. הממוצע במדינות המפותחות הוא 91%. מסתבר כי בכל המדינות הדמוקרטיות מידת האמון בפוליטיקאים נמוכה בהרבה ממידת האמון במערכת המשפט.

צבא ומשפט תמיד נתפסים כגופים שקשה להעביר עליהם ביקורת. בכל העולם הם תמיד זוכים לאחוזי אמון הרבה יותר גבוהים מהמערכת הפוליטית. אבל באופן יחסי, מצבנו לא טוב. לכן לנפנף באגדה הזו שמערכת המשפט בארץ זוכה לשיעורי תמיכה גבוהים, זה חלק משטיפת המוח שיש במדינת ישראל.

מפריע לך שבית המשפט העליון מפרש את חוקי היסוד?

אתם למדתם משפטים. איפה למדתם מהם חוקים שהולמים או אינם הולמים את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? האם חוק שנגיד קובע שאסור לפתוח עסקים בשבת הולם את ערכיה או לא הולם את ערכיה? אתם למדתם את זה באוניברסיטה? איזה שהוא שופט למד את זה? זו מיומנות מקצועית? זו מיומנות פוליטית פר-אקסלנס.

יכול להיות אדם עם המידע הכי גדול בעולם בתחומי המשפט, חכם משפט עולמי, אבל אם השקפת העולם שלו היא כזאת שהוא רוצה את עם ישראל עם ששומר על ערכי מסורת ודת הוא יגיד זה עולה בקנה אחד עם מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואדם אחר יגיד אני מייצג השקפת עולם שרוצה לראות את ההדגשים יותר על הדמוקרטיה, אז הוא יפסוק שהעסקים כן יכולים להיות פתוחים בשבת.

זאת אומרת לשיטתך בית משפט צריך בסך הכל להיות טכנאי קטן, בלי מקום לפרשנות, בלי מקום להשקפת עולם.

לא. בכל הנוגע לדיני שטרות למשל, יש מקום להשקפת עולם. אבל עדיין להחליט אם שטר הוא פגום או לא פגום, זאת מיומנות שאפשר ללמוד. האם שטר שעליו כתוב לפיקדון או לביטחון בלבד, מותר להסב אותו ואפשר יהיה לפרוע אותו או לא. זה לא קשור מה עמדתי הפוליטית. אני יכול להיות איש ימין ואיש שמאל.

איפה הגבול?

הגבול מתקיים בכל מקום שבו אנחנו נזקקים לפרש את הביטוי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אז אנחנו מגיעים למישור של המשפט הקונסטיטוציוני, ליכולת לפסול חוקים.

יש מודל אחד, בהרבה מדינות בעולם, שלפיו הממשלה ממנה את השופטים. לנו זה נשמע דבר מדהים, לא יאומן. אבל ככה זה בארה"ב, בהולנד, בשוודיה נדמה לי, יש עוד מקומות. ואז, כאשר הרשות המבצעת ממנה את השופטים, נותנים להם לפסול חוקים, ואומרים הם יהיו איזה בלם, מעל הכנסת, מעל הרשות הנבחרת. ויש לעומת זאת מדינות שבהם באמת מערכת המשפט משפיעה מאוד על בחירת השופטים. וראו זה פלא. במדינות כאלה יש בית משפט לחוקה והשופטים לא נוגעים בעניינים חוקתיים.
אני מקבל את זה, אני לא נעול על שום פתרון. אני מוכן עכשיו להודיע שאני מתנגד לכל בית משפט לחוקה - בתנאי שאנחנו עוברים למודל שלפיו הפוליטיקאים משפיעים על בחירת שופטים. אבל אצלנו שופטי בית המשפט העליון רוצים את שני הדברים. גם לבחור את השופטים וגם לפסול חוקים. התוצאה היא מצב שלא קיים בשום מקום בעולם.

אין בעולם עוד דוגמה לעוצמה כה רבה שמחזיקה בידיה הרשות השופטת. העוצמה באה לידי ביטוי במספר תחומים, אבל אתמקד כאן רק באחד מהם. מחקר משווה שהוצג בוועדת החוקה בדק את מידת העוצמה של הרשות השופטת בשילוב של שני מרכיבים - האחד ההשפעה של הרשות השופטת על תהליך מינוי השופטים והשני סמכות הרשות השופטת לביקורת שיפוטית על הפרלמנט (פסילה של חקיקה). התוצאה מדהימה. ישראל היא המדינה המובילה בעולם במדד העוצמה של הרשות השופטת. אם נוסיף לעוצמה הזו את העוצמות הנוספות והיחודיות של הרשות השופטת בישראל - למשל תפקידים כיושבי ראש ועדות חקירה וועדות ציבוריות אחרות, תפקידים של שופטים בדימוס כמו מבקר המדינה והאומבודסמן החדש, ההשפעה באקדמיה וכן הלאה, נגיע למסקנה העצובה שהקווים האדומים נחצו וזו רק שאלה של זמן עד אשר גם הרוקדים על סיפון הטיטאניק יקלטו שהמערכת בתהליך של טביעה.

* * *

מה יש לך נגד שיטת מינוי השופטים?

במצב הקיים היום, שופטי בית המשפט העליון שלנו מצרפים את העמיתים שלהם בשיטת חבר מביא חבר. כך הם מנציחים דעות פוליטיות. את מי הם מביאים? את מי שדומה להם. הרי כל שופט אומר לעצמו, מה אני מטומטם? השקפת העולם שלי עקומה? לא. השקפת העולם שלי היא טובה. אז את מי אני אביא? מישהו עם השקפת עולם דומה.

המינוי של עדנה ארבל לשופטת בית המשפט העליון, נעשה אך ורק מחישובים פוליטיים (לא מפלגתיים). מתוך רצון ליצור עוצמה לדורית בייניש בתוך ההרכבים הבאים. היא לא נבחרה בגלל שהיא המועמדת המוצלחת ביותר. אני לא זוכר שהיא רשמה פרקים מזהירים כשהיתה שופטת מחוזית. אני לא רואה את ההישגים של מערכת אכיפת החוק בשנים האחרונות. אני רואה את ההיפך, הידרדרות, התקפלות בפני פוליטיקאים, חוסר אומץ לב, חוסר נכונות להילחם על צדק ויושר.

ואיך היא מגיעה לעליון? אחרי שפוסלים מישהי אחרת מכל מיני סיבות וטעמים שאת הנימוקים שלהם שמענו ואת האמצעים ראינו. אני טוען שזאת פוליטיקה.

אני לא רוצה לפגוע בכבודה של עדנה ארבל. היא יכולה להיות מועמדת לשיפוט בעליון כמו עשרות מועמדים אחרים, טובים כמוה ואולי גם טובים ממנה, מקרב שופטי המחוזי, מבין עורכי הדין הבולטים בפרקטיקה הפרטית או מהאקדמיה. אך ראה זה פלא, במקום שהגורמים הקובעים בוועדה למנוי שופטים, קרי שופטי העליון, יפעלו בנאמנות ובמסירות לטובת האינטרס הציבורי, ינסו לאתר את המועמדים הטובים ביותר לכהונת שופט בבית המשפט העליון וישכנעו אותם להציג את מועמדותם - מתרחש לנגד עינינו תהליך של סילוק מועמדים ומועמדות, על מנת לרצף את דרכה של עדנה ארבל. ארבל זכתה ליחס המופלא הזה הודות לחברותה הקרובה עם הנשיאה הבאה דורית בייניש. השופטת בייניש הוכיחה שבכל הקשור למינוי שופטים בישראל לא רק "חבר מביא חבר", אלא גם "חברה מביאה חברה".

אין לי ספק שאילו היה מדובר בתהליך דומה במנוי של פקידי ציבור על-ידי גופים אחרים, בג"צ היה פוסל את המינוי בשל כישלון הממנים. התנועה לאיכות השלטון הייתה מגישה עתירה ותיאורים עסיסיים על ה"מנוי המושחת" היו מתפרסמים בהבלטה באמצעי התקשורת. מערכת המשפט ובית המשפט העליון יפגעו קשה אם לא יסוכל המהלך הנלוז הזה שהשלכותיו ישפיעו על בית המשפט העליון ושופטיו בכל שנות כהונתן המשותפות של הנשיאה וחברתה.

פרקליטת המדינה או היועץ המשפטי לממשלה, לא יכולים להיות מועמדים לבית המשפט העליון?

מנוי של יועץ משפטי או פרקליטת מדינה לכהונת שופט בבית המשפט העליון, ללא תקופת צינון של שלוש שנים לפחות, הוא מעשה פסול שהוועדה למינוי שופטים אמורה הייתה להימנע מלעשותו, ומשאינה עושה כן יש למנוע אותו בחקיקה.

היום היועץ המשפטי ופרקליטת המדינה מועמדים להיות שופטי בתי משפט עליון. במצב כזה, מה מצפים שיקרה? שהם ילכו וייאבקו בבית המשפט? שיגידו בעניין מסויים בית המשפט שגה לדעתי, ואני אאבק לשכנע את השופטים והקהל? לא. היועץ המשפטי ופרקליטת המדינה הופכים להיות השופר בכל עניין ובכל דבר של עמדות בית המשפט. וכך על-יד שולחן הממשלה יושבים אנשים שלעולם לא יעזו לשרת את הקליינטים שלהם. הרי אתם עורכי דין, אתם יודעים יפה מאוד איזה תרגילים אתם עושים בבתי המשפט על מנת לשכנע את בית המשפט שהקליינט שלכם צודק. לא פעם אתם מוכנים גם להתמודד עם שופט ולריב איתו. האם אחד מכם היה מעז לעשות את כל הדברים האלה כשהוא יודע ורוצה שהשופט הזה יבחר בו לתפקיד בבית המשפט. לכן לממשלה, לרשות המבצעת, אין עורך דין. כי עורכי הדין שלה רוצים להיות שופטי בית משפט עליון. אני הצעתי שתהיה להם חובת צינון. אבל ישר אומרים זה קונספירציות נגד שלטון החוק.

גם אתם, הפוליטיקאים, יושבים בוועדה למינוי שופטים.

היום הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים הם חותמת גומי מצחיקה. אני הייתי שם ואני יכול להגיד לכם בדיוק. זה שאני רוצה להיות שותף בבחירת שופטים, לא פגיעה בעצמאות בית המשפט. עצמאות בית המשפט מתחילה לאחר תהליך הבחירה.

אתה רואה איך מתקיימים היום הפריימריס. איך נבחרים אנשים לפרלמנט שלנו. אתה לא מפחד שבדרך שלך מהר מאוד האלפרונים ישפיעו גם על מינוי השופטים בישראל.

המשפט הזה הוא משפט דמגוגי שאני חושב שהוא לא במקומו. בכנסת ישראל יושבים 120 חברים. אם יש מישהו מהם לא בסדר, הוא ישלם על כך את המחיר. אבל אני לא רואה את עצמי פחות טוב ופחות נאמן גם למדינה וגם לערכי צדק, מאשר כל שופט בבית המשפט העליון. אני גם משוכנע שכאשר פוליטיקאים יבחרו שופטים, רמת השופטים לא תהיה יותר נמוכה מאשר זו של השופטים שנבחרים היום.

אותם אנשים שלא הסירו את החסינות לנעמי בלומנטל, עליהם נסמוך שהם יבחרו את השופט הנכון?

אני רוצה לומר, אולי זאת תהיה הפתעה, אבל יש לי סימני שאלה גדולים מאוד מה צריך לעשות אדם שאוהב צדק - ואני חושב שאני אחד כזה - נוכח הבקשה של היועץ המשפטי לממשלה במקרה של בלומנטל, בעיקר לנוכח היחס של מערכת אכיפה החוק למקרים אחרים, כמו אלו של ח"כ הרצוג או של משפחת שרון.

תארו לעצמכם שאתם עומדים ברחוב ורואים שוטר. ממול, בצד השני, יש שוד. שודדים רעולי פנים תופסים זקנה, מושכים לה בארנק והיא צועקת הצילו. אתם ניגשים לשוטר, הוא רושם רפורט למישהו שלא עבר נכון במעבר חציה. אתם אומרים לו "הלו, תראה מה קורה בצד השני של הכביש". והוא עונה: "אתם לא רואים שאני עסוק".

שוחד בחירות זה רפורט?

הלנת אנשים, 10 או 12 איש, בבית מלון ללילה כשלמחרת בבוקר הם צריכים ללכת להצביע, בעיניי זה דבר פסול כמו שפסול לחצות מעבר חציה. אבל כשאני משווה את זה לפרשיות של מיליונים של הרצוג, מיליוני דולרים, חלקם תוך נטילת כספים שהיו מיועדים לקרנות צדקה והעברתם למפלגה. עבירות של מיליונים שהיו מעורבים בהן אנשים רבים נוספים, שפעלו בשיטות של מאפיה, אמר את זה מבקר המדינה, מערכת שרמסה את החוק ברגל גסה. ועד היום השוטר שלנו עסוק ברפורטים.

אחר-כך יש את הפרשה של משפחת שרון, שניהלה חברות קש ועמד שרון ודיבר על כך במפורש. הוא אמר אני הוצאתי מיליון וחצי דולר, שזה כבר לכשעצמו מהווה עבירה. והבנים שלי ניהלו את העסק ואין קבלה ואין הנהלת חשבונות ואין ספרים. ואני שואל את עצמי, בסיטואציה הזאת, אני לא אומר שלעבור לא במעבר חציה זה בסדר, אני לא אומר שנעמי בלומנטל עשתה בסדר, אבל מה עם הפרופורציות. אצלה תוך 3 חודשים כבר גמרו את התיק והעמידו אותה לדין. ושם, בעבודה, שלוש וחצי שנים. ושום דבר, אני לא מקבל תשובה, אף אחד לא יודע מה קורה. יש כנראה דין שונה לבנים של נשיא לשעבר ולבנים של ראש ממשלה, ודין שונה לחברת הכנסת בלומנטל.

אתה תקדם חקיקה שלא תאפשר לאנשי ציבור לשתוק בחקירות?

רק לפני כמה שבועות קיימנו דיון על הנושא של זכות השתיקה ואני יכול להגיד שוועדת החוקה בראשותי קיבלה פה אחד החלטה - שלא הובלטה בתקשורת - לפיה אין זה ראוי שאנשי ציבור ישמרו על זכות השתיקה. אני תומך בחקיקה בנושא הזה בשתי ידי, ויכול להיות שאנחנו גם ניזום חקיקה. זכות השתיקה היא אחת מאבני היסוד של זכויות האדם. אבל כאשר מדובר באנשי ציבור, בגלל הצורך שהמערכת הציבורית תהיה מערכת נקייה ושלציבור יהיה אמון בה, אנחנו דורשים מעובדי ציבור משהו שלא דורשים מכל אדם. ואם אדם רוצה לשמור על זכות השתיקה, זאת זכותו המלאה אבל הוא לא יוכל להמשיך לכהן כאיש ציבור.

תגובות

נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק והשופטת דורית בייניש, אחרי שהתלבטו והתייעצו, בחרו שלא להגיב על הדברים.

דובר משרד המשפטים מסר בשמה של פרקליטת המדינה את התגובה הבאה:

1. עם כל הכבוד לזכותו הלגיטימית של ח"כ איתן למתוח ביקורת על הליכי מינוי שופטים, הרי שזכות זו מוגבלת עד למקום שבו הוא נגרר להכפשות אישיות כלפי ראשי המערכת המשפטית ובכלל זה פרקליטת המדינה. חוסר אומץ לב? התקפלות בפני פוליטיקאים? חוסר נכונות להילחם על צדק ויושר? טענות אלה אינן תואמות למציאות - ודי אם נזכיר שלא היה בתולדות מדינת ישראל יועץ משפטי לממשלה או פרקליט מדינה אשר בתקופתם נחקרו נשיא מדינה, שלושה ראשי ממשלה, שרים, ח"כים ובכירים אחרים. החקירות עצמן נערכו על-ידי המשטרה בליווי הפרקליטות, ללא מורא וללא משוא פנים, תוך שמערכות אכיפת החוק מנטרלות כל ניסיון להתערב בחקירות ולהשפיע עליהן. טענת ח"כ איתן ש"מערכות אכיפת החוק התקפלו בפני פוליטיקאים" בודאי אינה מתיישבת עם העובדה שפוליטיקאים רבים - ממפלגות שונות - עוסקים לא אחת בהתקפה על אותן מערכות והאנשים המשרתים בהן, כל זאת מבלי שהדבר משפיע כהוא זה על עצמאות שיקול הדעת וההחלטות המקצועיות שהתקבלו ומתקבלות במהלך כל התקופה.

2. לצערנו, אין זאת הפעם הראשונה שמר איתן פוגע, ללא סיבה, בפרקליטת המדינה. מועמדותה וכשירותה של פרקליטת המדינה לכהונת שופטת בית המשפט העליון - כמי שכיהנה למעלה משלושים שנים בתפקידים משפטיים בסניגוריה, כפרקליטה בכירה, כפרקליטת מחוז, כשופטת מחוזית וכפרקליטת מדינה - עשויים להבחן בבוא היום על-ידי וועדה מקצועית. דבריו על כשירותה אינם מבוססים, ומכל מקום, אם יהיה צורך בכך הנושא יבחן בבוא העת.

3. באשר לטיפול מערכות אכיפת החוק בתיקים של אישי ציבור בכלל והתיקים שהזכיר ח"כ איתן בפרט, הרי שהטיפול בתיקים השונים מתבצע בצורה מקצועית ועניינית, כפי שגם נמסר לח"כ איתן בדיון שנערך בועדת החוקה ובישיבה שביקש לקיים בעניין אצל היועץ המשפטי לממשלה. לא ניתן להשוות בין תיקים קטנים בהיקפם דוגמת התיק שנגע לח"כ בלומנטל, אשר הטיפול בו היה מהיר יחסית, לתיק עמותות ברק שאותו מזכיר ח"כ איתן, אשר הצריך כזכור, עבודת חקירה רבת היקף, מאומצת וחובקת עולם, תרתי משמע, או תיקים רבי היקף אחרים. הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה אינם בוחרים באיזה תיק לטפל, באיזה קצב הוא יטופל ומה יהיה היקפו. המציאות היא שמכתיבה את כל אלו. במקביל לבדיקת חומר הראיות מתקיימות ישיבות, חלקן עם המשטרה, הדברים נבדקים ברמות בכירות ביותר אצל פרקליטת המדינה ואח"כ אצל היועץ המשפטי לממשלה. אנו מצידנו מקפידים לטפל בכל תיק על-פי אותן אמות מידה, לשקול את דיות הראיות, אינטרס הציבור וסיכויי ההרשעה ועל פי כל אלו לקבל החלטות, אשר כולן, ללא יוצא מן הכלל עמדו עד היום במבחן בג"צ (במקומות שבהם אכן הוגש בג"צ והם רבים).

ולבסוף, תשובה זו ניתנת באיפוק שאנו מחויבים לו כעובדי ציבור, בעוד חבר כנסת שפתו משוחררת ובידו, יהיו מניעיו אשר יהיו, להטיל דופי ולהכפיש ללא יסוד. היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה והכפופים להם אינם חסינים משגיאות, אך מדובר במערכת המורכבת ממאות עובדי ציבור העושים מלאכתם, על יסודות שנבנו לאורך יובל ויותר, בנאמנות לחוק ולציבור. אין לנו שמץ מושג מדוע בוחר ח"כ איתן להכתים לשווא. חבל שהיו"ר של וועדת החוקה, במקום לגבות ולעודד גורמי אכיפה, כפי שהבטיח לעשות בראשית תפקידו, בוחר ליטול תפקיד של מצליף ופוגע, וכאיש משפט הפועל, לשיטתו לצדק, גורם עוול על לא עוול.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3523-00.html?tag=4-08-16