אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5036 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5036   
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות.  ראה משוב
   14:30   22.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. על מה פיקד רבין ומה כלל הירי.................  
  תגובה עבור הודעה מספר 10
 

"ד"ר שלום וייס, רופא אונית חיל הים "וג'ווד", השקיף מסיפון אוניתו בנעשה"... הרופא ראה דגל לבן מתנוסס על הנחתת (אלטלנה, ר.ח.) כאשר אנשיה קפצו למים,ו"למרות זאת האש מהחוץ לא חדלה, אש רובים ומקלעים הפוגעת במטרות חיות"

מחזה דומה נגלה לעיני אלי ורשבסקי, על סיפון אוניית חיל-הים, "אילת". במשקפת ראה מחזה מסמר שיער: "אנשים הממלטים נפשם, נורים בתוך המים ועל החוף"

גם את גדעון ליכטמן, הטייס המתנדב, תקפו הרהורי ירידה מהארץ. הוא צפה בנעשה ממרפסת מלון "פארק". "ראיתי" -סיפר- "איך יורים באנשים בתוך המים. הדבר האיום הזה, לראות יהודי הורג יהודי, הפך את קרבי. במוחי עלתה המחשבה לרדת חזרה לארצות הברית"

(מתוך 'אלטלנה' מאת שלמה נקדימון, עמ'303, 304. יצא לאור 1978)

הדגל הלבן לא סיע לקופצים למים -רשם יונה פרגר בזכרונותיו. "עשו ציד על האנשים שהיו כבר בתוך הים. כל התערבות היתה לשווא. הקשר האלחוטי הופסק. רציתי לרדת עם מתנדבים לחוף לעזור לפצועים, אבל הפלמ"ח לא הירשה. ירו אלינו. אז הופיע אחד ממפקדי הפלמ"ח, איש מבוגר שביקש ממני לקבל את עזרתו. הוא לא רוצה שיחשבו את כל אנשי הפלמ"ח לרוצחים. הוא ירד לידי, עם קבוצתו לחוף, ואז הפסיקו את האש. נתן את גופו כמחסה"

כאן, אל מול האוניה נגלה ל(דוד א.)ריקנאטי המראה הבא: "יריות המקלעים היו מכוונות אל האוניה וסביבתה. מעל גשרי הספינה קפצו בזה אחר זה האנשים שהיו עליה. מספר בחורים שהספיקו להגיע לפנינו לחוף התירו את הסירות השטוחות -חסקות. על אף האש שטיאטאה את המקום, צלחו בים והעלו את הקופצים מהאוניה על גביהן. היו הרוגים בינהם ומספר הפצועים היה רב. לוחם ש'החרים 'ברן' ממשמרות ה'הגנה', עלה על הטיילת ופתח באש לעבר מקורות הירי, כדי לרתק אליו את היורים. אחרים רצו ונופפו במטפחות לבנות וצעקו: 'הפסיקו את האש, הפסיקו! יש פה פצועים!' ללא הועיל. בנתיים התאבכו ענני אימים מעל האוניה וכל כמה דקות הרעידה את הסביבה התפוצצות חדשה..."

"הכדורים" -ראה חנניה יקותיאלי- פגעו במים סביב האנשים. הנמלטים השתדלו להתרחק מן האוניה ולהמלט מן הכדורים שריססו את המים סביבם"

ג'רי זלצמן קפץ פצוע לתוך המים, כשמסביבו מתעופפים קליעים. במו עיניו ראה חבר נפגע ונהרג. "פצועים ולא-פצועים נורו במשך 15-20 דקות ששהו במים".
שניים מיחידתו של זלצמן, קצינים לשעבר בצבא הבריטי, אדולף פיינגולד מחיל הצנחנים ופסח מיצקובסקי, חרקו שן למראה עיניהם. בתום הארועים יפרסמו הודעה: "אנו, כמפקדי הקבוצה האנגלו-אמריקנית שבאה לארץ להצטרף לצבא היהודי ללא נטיות פוליטיות, וכקצינים לשעבר במלחמת העולם האחרונה, דורשים שתערך מיד חקירה צבאית לאיתור הקצין האחראי שהורה על אש לעבר אנשים ששחו במים בניסיון להציל את חייהם"

אוגוסט ג'. ליסט -נוצרי לוטרני, מתנדב מארה"ב, החשמלאי הראשי של אלטלנה, צפה במחזה נרעש ונדהם: "בכל ימי חיי לא שמעתי על כך שיורים על אדם במים, על ניצולי אוניה שהניפו דגל לבן". הוא עצמו נפגע שלוש פעמים בהיותו במים, אך לא במצב קשה.

ברוך סיביל מאנגליה שמר על ידידו הפצוע מתוניס ג'ורג'. "הדם המשיך לזרום מפצעו. כל העת נמשכה האש. הכדורים פיזזו בנינו בתוך המים".

מונרו פיין: "תפסתי דגל לבן, עמדתי על הגשר, נופפתי בו וצעקתי" לנגד עיניו נעלם בחור במים. "מובטחני שטבע כיון שנורה"

חייל אמריקני לשעבר, שנלחם במלחמת העולם השניה, קרא בשפת אימו:
"God the Japs didn't do it to me" ("אלוהים היפנים לא עשו לי כזאת")

צעירי אצ"ל רצו לקראת המכוניות המשורינות של 'ההגנה' כשהם פורמים את חולצותיהם בצוחה "ירו בי, אך הניחו להם, לאחינו על האוניה, לחיות!" -כתב הסופר היהודי ארתור קסטלר, שסיקר את ההיתרחשיות. "נער אחד פצוע, שמחצית גולגלתו הותזה, התרוצץ סחור- סחור על החול כתרנגול כרות ראש"

(שם. עמ'306, 307, 308)

למערכת ידיעות מעריב (היום מעריב) נכנס עורכו הזועם ד"ר עזריאל קרליבך, התישב ליד שולחנו ופרץ בבכי. הוא שהה בשפת הים, ראה את המתרחש וחזר כשהוא ספוג רשמים קשים... לאחר שיחתו עם רוזנפלד כתב קרליבך מאמר ראשי על הפרשה שתיאורו קודר כלילה: "ואני בתוך כל ההמון הגדול למטה על שפת הים עמדתי ויחד עמהם במו עיני ראיתי... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם והם חמושים מכף רגל ועד ראש והם שניים שניים, שלושה, עשרות, מאות רבות -רצים לירות ביהודים... ולמטה בים על תורן האוניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו!"
(שם. עמ' 302)

אולם על אף הסמרטוט הלבן שהתנוסס בראש התורן, לא פסקו היריות. יונה פרגר פנה פעם נוספת ליצחק שדה וביקש הפסקת-אש ושיגור אמבולנסים לפינוי הפצועים. "שדה הבטיח ולא קיים" -כתב פרגר בזיכרונותיו שנה לאחר המאורע.
(שם. עמ' 301)

בגין: מפקד הפלמ"ח הבטיח לשלוח מיד סירה מנמל ת"א. חיכינו לסירה שעה, שעתיים. היא לא באה. מצב הפצועים קשה. הלך ורע." (שם. עמ' 293)

מפקד הנחתת -סיפר בגין- הורה להוריד את הפצועים בכל דרך אפשרית, ולשלמים בגופם -לקפוץ הימה. הורדת הפצועים נעשתה בדרך אימפרוביזציונית מסובכת. אש ניתכה על האוניה הבוערת ועל הפצועים בתוך הים. זו לא ניפסקה גם לאחר שהונף דגל לבן.
בגין חש כי הכדורים מכוונים אליו. "מידי עלותי לגשר רב החובל, הומטרה עליו אש בלתי פוסקת. מדי רדתי ממנו שקטה האש בכיון זה. הקליעים כוונו בדיוק ואין זו אשמתם שלא קלעו בדיוק" (שם. עמ' 284)
את ארועי היום הגדיר בגין כ"פשע" ותבע להעמיד לדין את "המפקד הזה, האחראי למעשים אלה" שאם לא-כן יתברר כי "לית דין ולית דיין בישראל"
(שם. עמ'325)

לו לנארט, טיס מתנדב מארה"ב סיפר: "נתבקשתי להפציץ את האוניה. השבתי בשלילה" (שם. עמ' 321)

מפקד צוות התותח הלל דלסקי לא היה שלם עם המשימה. "לא אירה באונית יהודים. התנדבתי להלחם נגד ערבים ולא נגד יהודים" מיחה דלסקי.
(שם. עמ' 295)

הרולד א. לווינסטון, מראשוני הטייסים האמריקנים שהתנדבו ליחידת התובלה האוירית של ישראל: "אני מסרב להיות התליין". "אין מספיק יהודים כדי להרוג את אויבהם הערבים. כיצד הם יכולים להרוג איש את רעהו?" את המשך השיחה שיחזר לווינסטון כך: היימן שמיר: "האנשים שעל האוניה הם אירגוניסטים". לווינסטון: "לא איכפת לי מי הם. כל מה שאני יודע שהם יהודים" (שם. עמ' 287)

"יהודים יורים ביהודים" שלוש מילים אלה הפכו להיות סיסמת מפתח בקרב המחנות הלוחמים. בין לוחמי הצבא נתגלו סרבני ירי נגד לוחמי האצ"ל. לפי עדותו של חייל פלמ"ח, לא הרפה קצין המבצעים הראשי של הפלמ"ח, יצחק רבין -שגרס כי כאן מתרחש "פוטש אמיתי"- מאחד החיילים שנשכב על הקרקע וסירב לכוון קנה רובהו נגד אנשי אצ"ל והטיח בו ביטויי גנאי.(שם. עמ'285)

בקרב כוחות מסוימים ב"הגנה" ובצבא בת"א שררה שביעות רצון מהפיגוע המדויק. "היתה גם שמחה כללית" -סיפר שמעון קרבינסקי, קצין הקשר שהתקין את מע' הקשר בעמדת התותח שירה ב'אלטלנה'. "היתה שמחה כללית גדולה מאוד, שהמשימה בוצעה וזה בסדר. כולם הוזמנו לשתות מתוך שמחה גלויה"
יחזקאל בן-דוד קצין מודיעין ראשי של "ההגנה" החזיק בידו בקבוק בירה וקרא לקרבינסקי: "שמעון בא נלך לשתות לחיים". קרבינסקי מיאן להצטרף....
"כאב לי באופן אישי הדבר ולא ראיתי שום מקום לחינגא, לשמחות, (לשתיית) לחיים וכו'"...הזמנת כולם מתוך שמחה גלויה להשתתף במשתה הזה, היתה, לדעתי, מבחילה"
(שם. עמ' 304)

בפקודת המבצע, ובדו"ח הפעולה הלקוח מתוך ארכיונו של מאיר פעיל, כונו אנשי האצ"ל בשם "האויב" וצה"ל והפלמ"ח כונה "כוחותינו" (שם, צילומים בין עמ' 160 ו-161)

כאשר הומטרו פיגזי התותח על 'אלטלנה' אירח בן-גוריון בלישכתו ארבעה ראשי ערים... היו אלה ישראל רוקח מת"א- שלפי פניתו נתקימה פגישה זו, אברהם קריניצי מר"ג, עובד בן-עמי מנתניה, יוסף ספיר מפ"ת, וכן מזכיר חבר המועצות המקומיות, חיים אריאב....
עובד בן-עמי השיב לבן-גוריון.... נראה לי שהצעתי נותנת לממשלה את כל מה שחתרה להשיג, וזאת ללא שפיכות דמים. איני יודע אם אצ"ל הביא את האוניה ברשות או ההיפך מכך. אבל אפילו חטא אצ"ל- זקוק הצבא לנשק, והנשק עומד לרשות הצבא ותחת פיקוחו, וזה מה שהצעתי נותנת"...
רוקח הפציר בקול תחנונים בבן-גוריון: "תן צו להפסיק את האש. ככלות הכל הרי כולם הם ילדינו. אתמול נשפך דמם ביפו ובירושלים, ומחר שוב ישפך דמם כדי שאנו נחיה"...
סיכם קריניצי: "עתה ידענו. בעוד בן-גוריון משוחח עמנו ומבטיח תשובה, כבר ידוע ידע יפה מה עומד להתרחש על החוף"

עם נשק 'אלטלנה" בידי צבא גיבורים זה, היו גבולות מדינתנו אחרים, וירושלים העיקרית, זו שמאחורי החומות, היו יושבים בה ולא רואים אותה מרחוק כשהיא עזובה, הרוסה ומיותמת..." כתב קריניצי בזכרונותיו, שנים לאחר המעשה.

(שם. עמ' 299, 300)

הנשק שהיה על ה"אלטלנה" ושמרביתו הגדולה הושמדה עקב הפעולה:
5000 רובים בריטים (לי-אנפילד)
3 מיליון כדורים (לפי גרסת הועד 4.5 מיליון כדורים)
250 מקלעים קלים 'ברן'
250 מקלעים קלים 'סטן'
150 מקלעים גרמנים 'שפנדאו'
50 מרגמות 81 מ"מ ו5000 פגזים למרגמות אלה.
300-600 טון חומר נפץ
שווי הנשק לדיברי אריאל 5 מיליוני דולרים.
(שם. עמ' 130, 312)

---

החומר שלהלן הינו תרגום לעיברית מתוך הפרק "הרוצח מאלטלנה" מהספר "תיק רבין - איך תפח המיתוס" מאת אורי מילשטיין, בגרסה האנגלית והרוסית שלו. ע"פ מה שמסר לי המחבר, זהו פרק תוספת חדש לספר, שטרם יצא בעברית. (נראה כי הנוסח העיברי אינו סופי ר.ח.)

"...אלטלנה עלתה במתכוון על שרטון, מול מלון "ריץ" שברחוב הירקון 109, בסביבות רחוב פרישמן, ששם היה ממוקם מטה הפלמ"ח.(5)משעות לפני הצהרים התחולל שם קרב שבמהלכו טובעה הספינה על כל הנשק שהיה בה, וארבעה-עשר איש נהרגו, מקצתם נורו על ידי אנשי פלמ"ח, בתוך המים, שעה ששחו מן האנייה הבוערת לחוף. יצחק רבין פיקד על הירי הזה.

פרשת אלטלנה אפשרה לבן גוריון לקיים בישראל תרבות פוליטית בסימנה של הסיסמה: 'בלי חרות ובלי מק"י'. מנהיגה של חרות היה מנחם בגין. מק"י היתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ותמיד זכתה אך לתמיכה מעטה בישראל(6).במשך רוב התקופה שבה עמד בן גוריון בראש ממשלת ישראל, היתה חרות מפלגת האופוזיציה הראשית. משמעותה של תרבות פוליטית זאת היא, לא רק התנגדות מובנת לממשלת ליכוד לאומי ולקואליציה בין מפא"י לחרות, אלא איום על אזרחי ישראל לבל יאפשרו לבגין ולחבריו להקים ממשלה או להיות שותפים בשלטון, כי השתתפותם תסכן את אופיה הדמוקרטי של ישראל ואולי אף את עצם קיומה. בגין וחבריו לא הבינו את משמעות הדבר. התרבות הפוליטית הזאת אפשרה למפא"י ולמערך לשלוט בישראל במשך עשרים ותשע שנים ברציפות, עד המהפך הפוליטי ב-1977, שהעלה את הליכוד לשלטון ואת מנחם בגין לראשות הממשלה.

פרשות דיר יאסין ואלטלנה היו עלילות דם, וניצחון של בן גוריון, אלא שהיה זה ניצחון-יתר. הוא מנע, בשם הדמוקרטיה, לפתח תרבות של דמוקרטיה ליברלית תקינה בישראל. ובכך הוא גרם להסתאבותה של כל המערכת הפוליטית, שהיתה למערכת פוליטית בולשביסטית במאפייניה העיקריים: שלטונה של מפלגה אחת על רוב תחומי החיים והפיכת החברה לכלי שרת בידי המפלגה. האירועים שהתרחשו אחרי רצח רבין חיזקו ביותר את המגמה הזאת.

בפרשת דיר-יאסין לא היה רבין מעורב, אלא, אולי, באופן פסיבי, כמפקד בכיר בפלמ"ח. בפרשת אלטלנה הוא היה מעורב עד צוואר, וכל הקריירה שלו מאז ועד הרצחו הושפעה ממנה. כאל רוב ההתרחשויות הדרמטיות בחייו, גם אל פרשת אלטלנה נקלע רבין באקראי, במוצאו את עצמו בעין הסערה: בימים ההם הוא נמצא במטהו של יגאל אלון במושבה עקרון. אלון ואנשי מטהו הכינו אז את מבצע 'לר-לר', לכיבוש לוד, רמלה, לטרון ורמאללה, הידוע כ'מבצע דני'.
באותו יום ג', קפץ רבין לתל-אביב לבקר את חברתו לאה, ששרתה במחלקת ההסברה במטה הפלמ"ח. כשהגיע בשעה עשר וחצי בבוקר לרחוב הירקון 109, התחיל הקרב ביוזמתו של שלום חבלין, קצין המנהלה של הפלמ"ח. רבין נטל מחבלין את הפיקוד על ארבעים החיילים שבמטה, ופיקד על קו הדם עד אשר ברחו אנשי אצ"ל או נכנעו. במשך רוב הקרב היה רבין האיש המרכזי בפרשת אלטלנה, בניסיונם של ראשי מפ"ם לחסל את הקריירה פוליטית של מנחם בגין, ובניסיונו הנואש כמעט של דוד בן גוריון להשתלט על המשבר ולחסל בכל מחיר את הערעור על שלטונו. סביר להניח שרבין לא הבין את משמעות המעמד שאליו נקלע, ושהבנתו בעניין זה לא השתפרה עד הרצחו"....


"העובדה שמנחם בגין ואנשיו הוגדרו כ'אויבים', ושנתנה הוראה להכניעם ללא תנאי, בכל האמצעים, עוד לפני שהתפתחו תקריות אלימות של ממש על חוף תל-אביב, היא אחת ההוכחות לכוונתו של בן גוריון, המומרץ על ידי גלילי, להשפיל את בגין כך שלא תהיה לו תקנה, או לתמרנו לקרב שבו יהרגו יהודים. למי שיטען שבן גוריון לא התכוון לכך, או שלא היה מודע לכל המשמעויות של הוראתו, נשיב שלעולם אין לדעת מה חשב מנהיג היישוב בינו לבין עצמו, אך זאת היתה המשמעות של החלטותיו: אירוע כזה היה מסייע להציג את בגין כמורד בממשלה החוקית, שמי שתכנן הפיכה צבאית והשתלטות בכוח על מדינת ישראל הצעירה, וכזה שאחראי למלחמת אחים. הדבקת תוויות אלה לבגין אמורה היתה לחסל סופית את הקריירה הפוליטית של מפקד אצ"ל. בכך לפחות האמינו בן גוריון וגלילי".

"כמו כל פרובוקציה של מערכת מסואבת, גם הפרובוקציה הזאת יושמה בחוסר יעילות גמור (בדומה לתפקודו של השב"כ בפרשת ההסתות של אבישי רביב, ובדומה לתפקודו בלילה שבו נרצח רבין): הטלת הפיקוד על המשימה על מפקד חטיבת 'קרייתי', מיכאל בן גל, היתה מקח טעות. בן גל מונה לתפקידו כמפקד החטיבה התל-אביבית, למרות שהמועמד של הפיקוד העליול לתפקיד זה היה יהושע גלוברמן, חבר קיבוץ יגור. אלא שרוב מפקדי "ההגנה" בתל-אביב היו בעלי השקפות ימניות, והם דרשו שמפקד המחוז יהיה מקובל על ראש העיר ישראל רוקח. בספטמבר 1947 נענה ישראל גלילי לעסקני תל-אביב ומינה את בן גל למפקד המחוז. אנשי היחידות הקרביות של "ההגנה" בתל-אביב צורפו לחטיבת 'גבעתי', שעליה פיקד איש 'השומר הצעיר', שמעון אבידן. בן גל הקים את חטיבת 'קרייתי' מוותיקים שלא צורפו לגדודים הקרביים, או ממגויסים חדשים, שרבים מהם היו ימנים בדעותיהם, אנשי אצ"ל לשעבר או תומכי אצ"ל. בן גוריון האמין כי מאחר שבן גל היה קצין בצבא הבריטי, הוא יהיה נאמן לו ולא לגלילי. אך, מאידך, הסיכוי שבן גל ופקודיו יסכימו ויתקפו את אלטלנה, היה אפסי. בן גל גם נפגע מכך שידין הטיל את הפיקוד על אזור הנחיתה בלילה, על פקודו, צבי אורבך, שלא באמצעותו.
התוצאה: בן גל כמעט ולא עשה דבר כדי להכניע את אנשי אלטלנה, ופקודיו סרבו למלא את הפקודות שקיבלו בטענה שהם מסרבים לירות ביהודים. לרשותם של בן-גוריון וגלילי נותרו רק ארבעים אנשי הפלמ"ח שברחוב הירקון 109, שעברו אינדוקטרינציה ממושכת לשנאת אצ"ל, ושהיו מוכנים לירות ללא היסוס בבגין ובפקודיו"...

"בגין ולנקין שיגרו, לעומת זאת, אל החוף קריאות ברמקול בזה הנוסח: "חיילי ה'הגנה': אל תפתחו באש! הבאנו נשק בשבילנו ובשבילכם! באנו להילחם ביחד! גם אנחנו לא נפתח באש! לא נרים יד באחים! חיילי ישראל, הבאנו לכם נשק רב. בואו וקחוהו".(20)...

"חבלין פקד לפתוח באש על הסירה המתקרבת לחוף. כך התחיל הקרב. באותו זמן הגיע רבין באקראי למטה הפלמ"ח, והפיקוד עבר אליו אוטומטית כבעל המעמד הצבאי הבכיר ביותר. בספרו האוטוביוגרפי כתב רבין: "אנייה עגנה בים מול המטה. ראיתי נחתת מפליגה מן האנייה, מוליכה לחוף לבושי מדים וחובשי כובעי פלדה. מסבירים לי, כי האונייה היא אלטלנה, והיורדים ממנה הם אנשי האצ"ל. מספרים לי, כי האצ"ל, בניגוד להוראות ממשלת ישראל הזמנית, ניסה לפרוק כלי נשק שבאלטלנה, בחוף כפר ויתקין, וכאשר הדבר נמנע ממנו - שטה האונייה לחוף תל-אביב ואנשי מנסים להשתלט על החוף ולפרוק את הנשק. שמועה רודפת שמועה. סיפור חדש דוחק את רגליו של קודמו: האצ"ל מבקש להשתלט על תל-אביב כולה. לא, אף בכך לא די לו. הוא שואף לתפוש בכוח את השלטון במדינה הטרייה, בת 37 הימים. יחידות האצ"ל, המשולבות בגדודי צה"ל עורקות מקו החזית ומצטרפות אל הלוחמים בחוף תל-אביב... בין המפקדים אני מוצא את עמוס חורב ושלום חבלין. אנו נערכים למנוע מהאצ"ל את פירוק אניית הנשק ולסכל בכוח ניסיון לכבוש את מטה הפלמ"ח. מחוץ למטה הפלמ"ח מבוכה. אין איש יודע מה צפוי. אני בודק את סידורי-ההגנה במקום. אנו ממלאים שקים בחול, מציבים אותם בדלתות ובחלונות. אנשי חטיבת 'קרייתי' שנצטוו להיערך מול אנשי האצ"ל, נוטשים את נשקם, רובים ומקלעים, ומסתלקים מן המקום. אין הם מסוגלים לעמוד בצורך הקשה והחיוני למנוע את מעשי האצ"ל"...

פיצוץ האניה והטבעתה היה רגע האמת של בן-גוריון ורבין, שכרך את שניהם בברית עולם. פיצוץ האנייה והטבעתה עלול היה לעורר מרד כללי בתל-אביב ושפיכות דמים איומה. האינטרס של בן גוריון היה להדהים את התל-אביבים בפעולה כה אכזרית, עד שחיל ורעדה יאחזו בהם, והם יעדיפו להסתלק איש לביתו. בינתיים יגיעו כוחות צבא גדולים לעיר וישתלטו עליה הפיקוד על הפעולה האחזרית היה בידי יצחק רבין.

כתב רבין: 'האנייה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ"ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: 'בגין על האנייה! בגין על האנייה! הצילו את בגין!' אנשי הפלמ"ח האמינו. אש-תופת בעוצמה בלתי-רגילה, מכל כלי-הנשק נפתחה לעבר האנייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה'הגנה' כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויים בעוצמת האש'. (32)ירי זה שרבין מודה בו הוא אחד ממעשי התועבה הנוראים ביותר שעשו יהודים בעת החדשה, והוא שגרם ליגאל עמיר ולחבריו לכנות את יצחק רבין 'הרוצח מאלטלנה'".


"כתב יונה פרגר: 'עשו ציד על אנשים שהיו כבר בתוך הים. כל התערבות היתה לשווא. הקשר האלחוטי הופסק. רציתי לרדת עם מתנדבים לחוף לעזור לפצועים, אבל הפלמ"ח לא הרשה'.(33)ד"ר שלום וייס, רופא אניית חיל הים 'וג'ווד, שהשקיף על הנעשה מסיפון האנייה, כתב שהוא ראה דגל לבן מתנוסס על אלטלנה כשאנשיה קפצו למים, ו'למרות זאת האש מהחוץ לא חדלה, אש רובים ומקלעים הפוגעת במטרות חייות'.(34)אלי ורשבסקי, איש אונית חיל הים 'אילת', סיפר לשלמה נקדימון שהוא ראה 'אנשים הממלטים נפשם, נורים בתוך המים ועל החוף'".(35)


"האירוע המתועב הזה נמשך כחצי שעה. עד שש לפנות ערב פונה מנחם בגין מן האנייה ועמו שאר האנשים. פלוגת פלמ"ח, בפיקודו של מפקד הגדוד השלישי, הגיעה לבית מטה הפלמ"ח והשתלטה על כל הסביבה. מחשש שחומר הנפץ שבתוך האנייה יתפוצץ ויגרום להרס רב בסביבה, פונו כל האנשים מן החוף ומן הבתים בסביבה, לרבות מבית מטה הפלמ"ח. בהמשך הלילה פיקד יגאל אלון על 'מבצע טיהור' להשתלטות על מרזי אצ"ל ולמאסר אנשיו. רבין חזר למעמדו הקודם והיה במבצע זה עוזרו של אלון. תפקידו תם.((?))".

--
5. מרכז מפלגת העבודה, שרבין היה מנהיגה, נמצא במשך הרבה שנים וגם בעת כתיבת שורות אלה ברחוב הירקון 110.
6. ממשלת רבין נשענה על רוב חוסם שהיה מורכב בין היתר מאנשי מק"י בגלגולה בשנות התשעים.
20. שלמה נקדימון,שם ("אלטלנה"), עמ' 278.
32. יצחק רבין, "פנקס שירות" עמ' 568.
33. יונה פרגר. "רשמים מעל סיפון אלטלנה, "חרות" 10 ביוני 1949.
35. נקדימון, שם ("אלטלנה"), עמ' 303.

---

הבאתי כאן לא מעט עדויות ישירות (הלקוחות מסיפרו של נקדימון) מפי אנשים ואישים שהיו עדים ישירים להתרחשות, לטבח, ולירי הממושך לעבר הניצולים במים בחוף ועל האוניה, לאחר הנפת הדגל הלבן.

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
 מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי..!!! פילוביץ שחף 25.10.02 16:55 כותרת
   לא נשכח ולא נסלח: אלטלנה- מאת שלמה נקדימון..! פילוביץ שחף 26.10.02 12:35 1
      דב שילנסקי ''רבין והתותח הטמא'' מאת:הצייד!!! פילוביץ שחף 07.11.02 15:19 2
          המשך: מאת יוסי1-על מה פיקד רבין ומה כלל הירי? פילוביץ שחף 07.11.02 15:39 3
              אלטלנה, לקח ופרידה !!! פילוביץ שחף 26.04.03 13:13 8
                  מכתב האזהרה שקיבל בגין מדוד בן גוריון פילוביץ שחף 26.04.03 13:15 9
                      רבותי פנקס שרות לשרותכם !!! פילוביץ שחף 26.04.03 13:17 10
                         על מה פיקד רבין ומה כלל הירי................. פילוביץ שחף 22.06.03 14:30 17
                              אמנון הולצמן משכתב את ההסטוריה לפרשת אלטלנה!! פילוביץ שחף 13.11.03 00:06 27
      איתן הבר בנו של לוחם אצ''ל מדבר 10 שנים למותו פילוביץ שחף 30.04.03 04:43 11
      לוחם האצ''ל ידידיה סגל שנרצח על ידי ההגנה = הסיזון פילוביץ שחף 23.09.04 09:08 40
          ''האשמה מהמאה שעברה: רצחתם את דודי'' פילוביץ שחף 06.04.09 13:20 44
   הסיזון חוזר בגדול בשנות ה-2000...@ פילוביץ שחף 17.12.02 16:53 4
      ההיסטוריה חוזרת! ה''סזון'' חוזר! תגובה ב-YNET פילוביץ שחף 04.04.03 12:58 6
      הסיזון ושאלת המרות הלאומית בתקופת המנדט!! פילוביץ שחף 26.05.03 08:45 15
          הסיזון = בן גוריון = גירוש 260 לוחמי הלח''י... פילוביץ שחף 27.08.03 06:21 18
              60 שנה מהכרזת המרד נגד האנגלים- מסדר זבוטינסקי באינטרט פילוביץ שחף 17.02.04 19:11 30
      האצ''ל מכריז על מרד !! פילוביץ שחף 17.02.04 18:58 29
   מבחן התוצאה: בקרוב מאיר פעיל נגד פילוביץ שחף@ פילוביץ שחף 15.01.03 09:04 5
      יו''ר הכנסת: הפרקליטות רודפת אחר אישי הימין!! פילוביץ שחף 07.04.03 13:51 7
   בריטניה: גורמי המודיעין הזהירו מטרור ציוני... פילוביץ שחף 23.05.03 02:54 12
      תגובות לדיון לכתבות שלעיל.................... פילוביץ שחף 23.05.03 05:04 13
          מאמר מדהים ורילונטי לנושא הנדון............. פילוביץ שחף 23.05.03 05:05 14
   ותיקי האצל לשרון: אל תגיע לאזכרה לחללי אלטלנה פילוביץ שחף 22.06.03 13:14 16
   פרשת מאיר טוביאנסקי ז''ל הי''ד................. פילוביץ שחף 15.10.03 20:07 19
      בנימין ג'יבלי היה אחד השופטים................ פילוביץ שחף 15.10.03 20:11 20
          מאיר טוביאנסקי ז''ל: על סכנת ''המדרון החלקלק'' פילוביץ שחף 15.10.03 20:18 21
              עו''ד חטר-ישי אהרון הביא לזיכויו של........... פילוביץ שחף 15.10.03 20:25 22
                  ''כיתת יורים בבית ג´יז'' על פרשת טוביאנסקי ז''ל פילוביץ שחף 15.10.03 20:36 23
                      זירת ההוצאה להורג: כפר הערבי הנטוש בית ג'יד פילוביץ שחף 15.10.03 20:54 24
                          שבתאי טבת: ''עונת הגז'' פילוביץ שחף 15.10.03 21:03 25
   !!! פרשת אלטלנה עדיין מכה הדים !!! פילוביץ שחף 28.10.03 15:06 26
   מאיר פעיל: סיפור לוחמי הל''ה מצוץ מהאצבע............. פילוביץ שחף 23.01.04 17:23 28
   תוצאות חקירת היעלמות יורדי הסירה - סימני השאלה נותרו?? פילוביץ שחף 03.10.04 04:03 41
   מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 30.03.07 08:46 42
      ''מבחן אמינות הספר של מעוזיה בנקודת המחלוקת שביניכם// פילוביץ שחף 15.09.07 23:57 43
   ''חרות, סופך כסוף אלטלנה'' (*) פילוביץ שחף 22.06.13 17:24 45




תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות