ממשיך לעקוץ בגיל 80
הוא שינה את פני העיתונות הישראלית, הרגיז את בן-גוריון ונפגש עם יאסר ערפאת גם כשהחוק אסר זאת * היום חוגג אורי אבנרי 80 של עשייה שנויה במחלוקת * ''אני מאושר כי עשיתי בחיי בדיוק את מה שרציתי לעשות'',
אומר אבנרי.
רותי רוסו, מעריב היום 
אורי אבנרי, החוגג היום 80, יכול עכשיו להביט אחורה ולראות מפעל חיים מסועף הכולל בתוכו פציעה במלחמת השיחרור, עיצוב דמותה של העיתונות הישראלית, ניסיון כושל להתנקש בחייו ופעילות פוליטית ענפה ומרובת פרובוקציות. בחריפות, בהומור ובסרקאזם תימרן אבנרי בין העריכה וההוצאה
לאור של עיתון ''העולם הזה'' המהפכני ובין חברותו בכנסת במפלגות השמאל ''העולם הזה - הכוח החדש'' ו''של''י'' ופעולותיו המאוחרות יותר ב''גוש-שלום''.
אבנרי, בשני תחומי חייו העיקריים, עיתונות ופולטיקה, אופיין בחלוציות.
הוא היה הראשון כמעט בכל דבר שעשה ובאופן שבו עשה אותו. מעשיו הקיצוניים, הן בעיתונות והן בפוליטיקה, הובילו אחריהן כצפוי, גלים של ביקורת והתנגדות
מצד הממסד שבו נהג אבנרי להתנגח בהתמדה, אך איתם, גם גלים של אהדה ותמיכה.רבים לא יסלחו לו לעולם על דבריו ופעולותיו הפרו-פלשתיניות, שלטענתם היו גם אנטי-ציוניות. לעומת זאת, רבים ממתנגדיו מעריכים את אישיותו האותנטית והלוחמנית.
בית ספר לעיתונות
אבנרי נולד תחת השם הלמוט אוסטרמן בעיר בקום שבגרמניה. עם עלייתו של היטלר לשלטון היגרה משפחתו ארצה, שם שונה שמו הפרטי לראשונה ליוסף. לאחר שנתפסו חבריו הטובים על ידי הבולשת הבריטית שינה אוסטרמן את שם משפחתו לקדמוני, ומאוחר יותר כשהחל לכתוב - לאבנרי. גם את שמו הפרטי
שינה בשנית, הפעם לאוריאל. מכשהתברר לו כי קיים כבר מישהו העונה לשם זה, שינה את שמו הפרטי ל''אורי''.
השכלתו של אבנרי נקטעה כשהיה בן 14 ונאלץ לנטוש את לימודיו כדי לפרנסת משפחתו. כבר בגיל זה התחיל למעשה את המסע הפוליטי-עיתונאי שלו, כשהצטרף לארגון האצ''ל, אותו עזב לאחר שלוש שנים. את דרכו העיתונאית החל אבנרי בגיל 17 בעיתון היומי ''הבוקר'', בעל הקו הימני המתון.
במלחמת השחרור לחם אבנרי ביחידת הג'יפים ''שועלי שמשון'' של חטיבת גבעתי, הסיירת הראשונה של צה''ל. במהלך הקרבות בחזית הדרום הוא נפצע. בתום המלחמה פירסם אבנרי את ספרו ''בשדות פלשת'', שהיה שונה מהנוף של ספרות המלחמה באותה תקופה וגם אחריה. במקום מילים גבוהות ותיאורים
הירואיים, ניבט לראשונה מדפי הספר חייל פשוט, המתאר סיפור אמיתי ואותנטי.
אחרי שכתב במשך שנתיים מאמרימערכת לעיתון ''הארץ'', רכש אבנרי ב-1950 את ה''עולם הזה''. הוא הקים לא רק עיתון לוחמני ואופוזוציוני, אלא בית-ספר של ממש לעיתונות מודרנית ולוחמנית. כמו ספרו, גם העיתון שלו לא בלט במילים גבוהות ודיווחים מאופקים וצפויים, אלא בפנייה ישירה לקהל הקוראים. שהמוטו
שלו הוא ''בלי מורא, בלי משוא פנים''.
''העולם הזה'' היווה פריצת דרך בתחום העיתונות הכתובה בארץ. לראשונה הופיעו בזה אחר זה חשיפות מרעישות ואבנרי לא היסס לרגע להפנות אצבע מאשימה כלפי השלטון. גישתו האנטי-ממסדית הביאה לעיתון אהדה מהדור הצעיר וסלידה מדור המייסדים. ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, שספג ביקורות רבות על גבי העיתון, סלד ממנו בגלוי וסירב לנקוב בשמו. ''העיתון המסוים'' הוא נהג לכנותו בגנאי, אולם כינוי זה אומץ אחר-כך על ידי השבועון דווקא כתואר כבוד. אבנרי גם היה הראשון להקדיש את העמוד האחורי בעיתון
לתוכן קליל יותר, אפילו לתמונתה של דוגמנית, איפיון שבלט בנוף הרציני, המאופק והיבש של עיתונות התקופה. בין היתר הואשם כי השתמש בססמאות על עקרונות ואידיאלים במטרה לחדור לצנעת הפרט, ונטען כי הוא פחות הקפיד על עקרון כמו ''אמת עיתונאית''.
''אבנרי הוא אחד מארבעת האנשים שקבעו את האופי של העיתונות הישראלית המודרנית'', אומר העיתונאי דן מרגלית שהחל את דרכו אצל אבנרי. ''היתה לו יכולת מדהימה לערוך ולתקן כתבות של כתב צעיר כמו שאני הייתי. על אף שאין לו השכלה פורמלית, הוא אדם מאוד משכיל''.
''חוק אבנרי''
עבודתו כעיתונאי ניתבה את אבנרי גם לכיוון של הקמת מפלגה. בשנת 65' חוקקה הכנסת את חוק לשון הרע, שנועד להגביל למעשה את חופש פעולתם של העיתונאים בכלל, ושל ''העולם הזה'' בפרט. גם אם הדבר לא נאמר מפורשות, היה ברור כי אופיו המתנגח של ה''עולם הזה'' אחראי לחקיקה. בתגובה לכך
החליט אבנרי להלחם בחוק מבפנים: הוא הקים את מפלגת ''העולם הזה - הכוח החדש'' והתמודד איתה בבחירות לכנסת השישית. המפלגה זכתה במושב אחד, ואבנרי כיהן כחבר-כנסת מטעמה. בבחירות הבאות זכתה המפלגה כבר בשני
מושבים, אולם מיד אחרי הבחירות היא התפרקה.
באותה עת כבר היו ידועות בציבור דעותיו השמאליות-קיצוניות של אבנרי,
שכבר בשנת 50' טען כי צריך לאפשר לפלשתינים להקים מדינה לצד מדינת
ישראל. במהלך שנות פעילותו בפוליטיקה נקשר שמו של אבנרי עם שמותיהם
של דמויות מפתח בציבור הפלשתיני איתם נהג להפגש ולשוחח.
''הוא היה בין הראשונים שהרגישו את מהות הפוליטיקה'', מסכמת השרה לשעבר,
שולמית אלוני, את דרכו הפוליטית של אבנרי. ''בעוד שהאסטרטגיה הקבועה של
מדינת ישראל היתה של כוח, אבנרי דיבר דווקא על אסטרטגיה של פיוס.
אי-אפשר להתעלם ממנו ולכן הוא גורם לאנשים לחשוב, וקשה לגרום לאנשים לחשוב. הוא עדיין מפוכח, בהיר ועקבי בעמדותיו''.
בשנת 74' יצרה תנועתו, ''המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלשתיני'', קשר ראשון עם נציגי אש''ף. כשהדבר נחשף, התעורר גל ביקורת חריפה לפעולה והיו שאף קראו לפתיחת חקירה נגד חברי התנועה בגין קיום קשר עם סוכנים זרים.
בדצמבר 75' ניסה צעיר הלוקה בנפשו להתנקש בחייו. גלילי תקף את אבנרי כשזה היה במעלית ביתו ודקר אותו בסכין ארוכה. אבנרי נפצע קשה ועל אף שהשופטים קבעו כי גלילי אינו כשיר למשפט, טען אבנרי אז כי תוקפו הוסת בידי מתנגדיו.
לאחר מלחמת לבנון הרחיק אבנרי לכת ונפגש לראיון בביירות עם יאסר ערפאת עצמו. לאחר המפגש עם ערפאת החמירה הממשלה את האיסור על מפגש עם ההנהגה הפלשתינית, איסור שבוטל רק לאחר הסכמי אוסלו ב-93'. בין המוחים על פגישה זו היתה גם אימו של אבנרי שכתגובה אף נישלה אותו מצוואתה, אולם, כפי שסיפר מאוחר יותר, הוא מעולם לא כעס עליה על כך.
עיתונאי ''הארץ'' וחברו של אבנרי, גדעון סאמט, מתאר אותו כ''פנומן נדיר''. ''הוא הקדיש את עצמו לאורך השנים לעניין השלום, לא הקים משפחה ולא עשה דבר מחוץ למוקד ההתעניינות שלו'', מסביר סאמט. ''אני חושב שהוא לא טעה בשום עניין גדול בקריאת ההיסטוריה הישראלית. בין הטעויות שבכל זאת עשה אבנרי היו קריאתו לעלות לדמשק ב-67' והאופן שבו התייחס בעבר לאריק שרון כשבחר בו לאיש השנה. גם היום נדמה לי שהוא מתקשה לגבש הערכה מעודכנת על ההתנהגות של ערפאת, בגלל אופי הקשרים ביניהם לאורך השנים''.
לאחר ירידה מתמשכת במכירות של ה''עולם הזה'' מכר אבנרי ב-1990 את ה''עולם הזה'', שנסגר סופית בדצמבר 93'. ''הדבר העיקרי שפגע באבנרי ובעיתון היה הליכתו הגלויה לפוליטיקה. בכך הוא איבד מהחן המקצועי שלו. אני מעריץ את ההתמדה שלו בפוליטיקה, אבל חושש שהוא הקצין בצורה מוגזמת ומיותרת'',
מסביר דן מרגלית.
אבנרי לעומת זאת מסכם 80 שנה ללא חרטות. ''אני חי בהווה ומסתכל על העתיד'', אמר אתמול. ''אני מסתכל אחורה על סיפור חיים שעדיין נמצא בעיצומו. הייתי לאורך חיי מאושר מאוד כי עשיתי בדיוק את מה שרציתי לעשות. בחרתי בדרך חיי, דבקתי בה ומצאתי סיפוק. אני לגמרי לא מצטער. כמובן שכשכותבים מיליוני מלים יש מלים שהייתי מוחק. אני חושב שהיו לי עד
עכשיו חיים מאושרים ואני מתכוון להמשיך ככה''.
http://images.maariv.co.il/channels/5/ART/537/523.html
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
