מוקד 4545
חבר מתאריך 2.2.07
1453 הודעות, 11 מדרגים, 21 נקודות. ראה משוב יום חמישי י' באייר תשס''ח 15:40 15.05.08
נאום בוש - נאום שלא מבייש את ציבור הימין בישראל
דבריו של נשיא ארה"ב גורג' בוש, בהם "עם רוצחים לא מקיימים משא ומתן" ו "עם רוצחים ואויביי החרות לא מתפסיים" וכן "שנית מצדה לא תפול". וכמובן את הסיפור של הרב והחייל הבריטי בשחרור ירושלים. דברים אלו לא מביישים את נאומי מנהיגי הציבור הימני בישראל, ולהפך דוקא את נאומי מנהיגי השמאל בישראל . לא כך???
מקור:
חדשות 24 - http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1853
פרוטוקול ממליאת הכנסת:
הדיונים בתאריך י' אייר תשס"ח, (15/5/2008)
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/482c992c35b637f4.doc
תוכן עניינים
ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד נשיא ארצות-הברית של אמריקה, הוד מעלתו ג'ורג' וו. בוש, והגברת לורה בוש 2
היו"ר דליה איציק: 3
ראש הממשלה אהוד אולמרט: 6
בנימין נתניהו (הליכוד): 11
היו"ר דליה איציק: 14
נשיא ארצות-הברית ג'ורג' וו. בוש: 14
מזכיר הכנסת איל ינון: 20
מזכיר הכנסת איל ינון: 21
דברי הכנסת
כט / מושב שלישי / ישיבה רל"ב /
י' באייר התשס"ח / 15 במאי 2008 / 29
חוב' כ"ט | ישיבה רל"ב
כנס מיוחד
הישיבה המאתיים-ושלושים-ושתיים של הכנסת השבע-עשרה
יום חמישי, י' באייר התשס"ח (15 במאי 2008)
ירושלים, הכנסת, שעה 14:04
ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד נשיא ארצות-הברית של אמריקה, הוד מעלתו ג'ורג' וו. בוש, והגברת לורה בוש
מזכיר הכנסת איל ינון:
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום. כבוד נשיא ארצות-הברית של אמריקה, נשיא מדינת ישראל ויושבת-ראש הכנסת!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פניהם של נשיא ארצות-הברית של אמריקה, נשיא מדינת ישראל ויושבת-ראש הכנסת)
(מחיאות כפיים)
(תרועת חצוצרות)
מזכיר הכנסת איל ינון:
בבקשה לשבת.
(שירת "ילדים של שחר חדש" בביצוע מקהלת בית-הספר האמריקני הבין-לאומי בישראל)
היו"ר דליה איציק:
הנני מתכבדת לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד נשיא ארצות-הברית של אמריקה, ג'ורג' וו. בוש, והגברת לורה בוש, במלאות שישים שנה למדינת ישראל. היום, יום חמישי, י' באייר התשס"ח, 15 במאי 2008.
כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, הוד מעלתו נשיא ארצות-הברית של אמריקה ג'ורג' וו. בוש והגברת לורה בוש, כל חברי המשלחת האורחת הנכבדה מארצות-הברית, ראש הממשלה אהוד אולמרט והגברת אולמרט, נשיאת בית-המשפט העליון דורית בייניש ושופטי בית-המשפט העליון, הנשיא החמישי יצחק נבון והגברת נבון, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגברת נתניהו, חברות וחברי הכנסת בעבר ובהווה, כבוד נשיא מדינת בורקינה-פאסו ופמלייתו, חתן פרס נובל הסופר אלי ויזל, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, משפחות שכולות, משפחות השבויים והנעדרים והנער אורן אלמוג – תעמוד, אורן – שחמישה מבני משפחתו נרצחו בפיגוע טרור במסעדת "מקסים" בחיפה והוא איבד את ראייתו באותו פיגוע.
אדוני הנשיא, רציתי מאוד לפתוח את המעמד החגיגי, המרגש והחשוב הזה בדברי ברכה, אבל מאז אמש לא משות מנגד עיני תמונות החורבן וההרס בקניון באשקלון. מאז אמש לא מרפות ממני המחשבות על אמא צעירה ובתה התינוקת, שהולכות למרפאה ובהבזק שנייה של אש, של עשן ושל אבק הריסות מתחלפת תמונת חייהן: חלומות ושאיפות חיים, לימודים ופרנסה נקטעים כהרף עין בשל טיל קטלני ששיגר ה"חמאס" מעזה והתפוצץ באשקלון.
אדוני הנשיא, רציתי להציע לך לדחות את הפגישה הבוקר עם העבר נורא-ההוד שלנו כדי שתבקר את ההווה שלנו: תינוקת, אימא שלה ורופאה שנאבקות על חייהן. במה הן חטאו? במה הן פשעו?
אדוני, אין מדובר באירוע חד-פעמי; זאת מציאות חיינו בשנים האחרונות. אבל מציאות זו תשתנה, כי יש גבול למידת הרחמים והסבלנות שלנו כלפי ה"חמאס", ואנחנו נגיב, ונגיב ביד קשה.
בצאתך מכאן מחר אני מבקשת שיהיו לנגד עיניך דבריו של המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, שכתב בעקבות טבח ביהודים לפני עשרות שנים: "נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן".
אדוני הנשיא, גורלם ותקוותם של אנשים רבים ושל עמים בעולם קשורים בארצך. בבסיס פסל החירות שבמפרץ ניו-יורק חרוטות על לוח שיש מילות שירה של המשוררת האמריקנית, בת למשפחה יהודית, אמה לזרוס. בשורות האחרונות של שיר זה כתוב: "הבו לי את העייפים שלכם, הבו לי את בניכם היגעים, הבו לי את ההמונים המכונסים יחד, הכמהים לנשום בחופשיות".
את העתקה של "גברת חירות" היה אפשר להציב בכניסה לישראל. המלים האלה, מילות ההשראה ותקווה לפרק חדש ולעתיד אחר, הן התשתית המשותפת לדמיון הרב בין ארצות-הברית ובין ישראל. פער הגודל, העוצמה והמשאבים הוא ענק, אבל הערכים שלנו, האמונה שלנו ומטרת קיומנו זהים.
אדוני הנשיא, ארצות-הברית וישראל אינן רק מדינות; ארצות-הברית וישראל הן רעיון. אידיאה. לא לחינם כונתה ארצות-הברית בידי חלק מאבותיה המייסדים The New Jerusalem.
ייסוד ארצות-הברית היה הפניית גב להיסטוריה של אירופה - למלחמות, לעריצות, לרדיפות הדת, לחוסר סובלנות, לשלילת זכויות ולשלילת חירות. הקמת מדינת ישראל היתה יותר מהפניית גב להיסטוריה; מדינת ישראל נהגתה והוקמה כהתרסה בפניה של ההיסטוריה. אנחנו משתמשים במושג "אור לגויים", וארצות-הברית היתה בעיני מייסדיה A shining city upon the hill.
אדוני הנשיא, הברית בין ארצות-הברית ובין ישראל איננה רק עניין של אמנה, של הסכם אסטרטגי, של מזכרי הבנה או של קשרי ממשל וקונגרס. הברית בין ארצות-הברית ובין ישראל היא ביסודה ברית מוסרית. היא ברית בין עמים מקדשי חירות ושואפי שלום, ברית בין חברות מהגרים המתלכדות סביב ערכים משותפים – ערכי התנ"ך, ערכי הדמוקרטיה, ערכי החופש וערכי הסובלנות.
אני יודעת שהיסטוריונים בני זמננו מגדירים את ארצות-הברית של אמריקה "אימפריה". אבל ארצות-הברית מעולם לא ביקשה לכבוש, מעולם לא ביקשה לנצל, מעולם לא ביקשה לספח. ארצות-הברית מעולם לא ביקשה לשעבד. קשה לתאר את התפתחות ההיסטוריה המודרנית בלא התפקיד החיוני שארצות-הברית ממלאת בה.
ארצות-הברית, כמו ישראל, רואה בקיומה שליחות המחדשת את עצמה מדי דור. יש מי שיכנו זאת שליחות אלוהית; אחרים יראו בה שליחות ארצית-מדינית. האמריקני והישראלי מאמינים בחירות האישית ובחופש הלאומי כתנאי לשגשוגנו כפרטים וכחברה.
מכאן, מכס יושבת-ראש הכנסת, אני מבקשת לומר לך, אדוני הנשיא: תודה. תודה על הידידות, תודה על ההכרה בדמיון בינינו כבסיס לשותפות מדינית-אסטרטגית, ותודה לך על התמיכה.
בשם העם בישראל, בשם כנסת ישראל, אני מבקשת – בנימה אישית, וכן, גם רגשית – להודות לך, אדוני הנשיא. לא ל"נשיא ארצות-הברית של אמריקה" בלבד, אלא לג'ורג' בוש האדם. ידידותך ומחויבותך לביטחון ישראל, לדמוקרטיה ולשלום במזרח-התיכון נובעות מערכים שאנו חולקים. זכינו שאת הברית הזאת ביצרת וטיפחת, ועל כך אנו חבים לך חוב היסטורי גדול.
מדינת ישראל קמה על חלק קטן מארץ האבות שהוגלינו ממנה לפני אלפיים שנה. מורכבות הבעיות במזרח-התיכון, היקפן ודחיפותן אינן תולדה של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני בלבד, וממילא לא ייפתרו באבחת פתרון הסכסוך הזה. בעולם האסלאמי מתפתח פונדמנטליזם קיצוני, שמתעב את השונה, מחצין את בעיותיו הפנימיות ומייצא אלימות וקנאות. הקושי של חלקים – ואני מדגישה, חלקים – מהעולם האסלאמי ליישב מסורות עם מודרנה, עקרונות דת עם חופש הפרט והבחירה ומבנים ישנים עם מסגרות מדיניות הפועלות בעולם פתוח המורכב ממדינות לאום יוצר איום ממשי על האזור ומעבר לו.
אני שואלת את עצמי, אדוני הנשיא: לו היה בידי הטרוריסטים שביצעו את פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 נשק גרעיני, האם הם היו מהססים להשתמש בו? אני מעריכה שתשובתך זהה לזו שלי.
הברית בין ארצות-הברית ובין ישראל איננה עוד בלם דיפלומטי-צבאי נגד ברית-המועצות ומדינות חסותה הערביות. זאת ברית שמטרתה – כיום ובשנים הקרובות – לעמוד כמגדלור המזהיר ומרתיע נגד התפשטות אותו זן מסוכן של קיצוניות אלימה.
אם ישראל לא תוכל לקיצוניות ולפונדמנטליזם, העולם הדמוקרטי כולו לא יוכל להם. ה"ג'יהאד האסלאמי" לא התחיל בגלל ישראל ולא יסתיים בסיום העימות עם ישראל.
את הברית שלנו צריך לטפח ולהרחיב, וצריך אולי לשקול, ברצינות ובזהירות, את האפשרות להעלות אותה שלב. השאלה כאן היא לא רק מה עוד ארצות-הברית יכולה לעשות למען ישראל, אלא גם – וזאת שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו ומנסים לפתח נוסחה נכונה של מענה עליה: מה ישראל צריכה לעשות כדי לשמר את הברית ולטפח אותה.
אדוני הנשיא, מדינת ישראל קמה כנגד כל הסיכויים. יישוב יהודי של 600,000 בני-אדם, חלקם ניצולי שואת אירופה, כלכלה זעירה, אוצר מדולדל, צבא עשוי טלאים, מוקף בעולם ערבי עוין.
בהתחשב בנתונים שעמדו לרשות דוד בן-גוריון ב-14 במאי 1948, רק אדם בסדר-גודל היסטורי כשלו היה יכול לקבל החלטה כזאת. כנגד כל הסיכויים – הצלחנו. הצלחנו לבנות כוח מגן עצמאי, לחדש את השפה העברית, הקמנו דמוקרטיה, פיתחנו כלכלה יוצאת מן הכלל, חקלאות נפלאה, מדע מדהים בהישגיו. הקמנו את ישראל, המצאנו את הישראליות, אבל יש לנו עוד חלום אחד להגשים - שלום.
במעמד הזה אני מעלה את זכרו של אדם יקר, ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אדם שהקדיש את חייו להגנת המולדת, נלחם במלחמות, ניצח בקרבות והיה לוחם אמיץ בקרב הגדול – הקרב על השלום, אשר בו נפל בידי מרצח.
שלום – אותו מושג, איכות חיים, מצב לאומי שאחרים מקבלים כמובן מאליו – שלום עם סוריה, עם סעודיה, עם לבנון החופשית, ומה שחשוב מכול: שלום עם שכנינו הפלסטינים. אבל איך אפשר להשיג שלום כאשר צד אחד אינו מכיר בזכות הקיום הבסיסית של האחר?
קשה לנו לחשוב במונחי שלום ולדבר שפת שלום כאשר יש מדינה, אירן, שמצהירה בגלוי כי בכוונתה להשמיד את ישראל ומנסה לפתח את האמצעים לכך.
קשה לנו להשיג שלום כאשר העולם הערבי אינו מקצה גם דולר אחד – ממאות המיליארדים העומדים לרשותו – לטובת הפליטים הפלסטינים, אבל הדבר קשה שבעתיים כאשר אותם פלסטינים מפוצצים את עצמם בתוך מסעדות ואוטובוסים בישראל.
האמן לי, אדוני הנשיא, אנחנו לא רוצים לשלוט בפלסטינים. מאז ראשית הציונות ומאז הקמת מדינת ישראל ייחלנו לדו-קיום וביקשנו אותו. דו-קיום של כבוד ושל הכרה בזכויות הזולת. הציבור הישראלי מתבונן במציאות ושואל את עצמו: כמה יכולנו עוד להצליח אלמלא הסכסוך? כמה גני-ילדים, אוניברסיטאות, מחקר ועושר יכולנו לייצר? כמה כיתות לימוד, כמה כבישים? כמה אמהות גאות במקום אמהות שכולות? כמה חיים ולא מוות?
ולשכנינו הפלסטינים אני אומרת: ילדיכם זכאים לאותו הדבר. ילדיכם זכאים לעתיד טוב יותר. אל תחזיקו בעתיד ילדינו כבבן ערובה לפוליטיקה של אלימות. לילדינו ולילדיכם מגיע עתיד טוב יותר. עתיד של שגשוג; עתיד ללא טרור – עתיד עם עתיד.
ולסיום, אדוני הנשיא, כפי שהבחנת בביקוריך הקודמים, אנחנו הישראלים אוהבים את אמריקה. כשאמריקה בכתה – בכינו אתה. כשאמריקה שמחה – אנחנו שמחים אתה.
אדוני הנשיא, בעוד חודשים אחדים תגיע כהונתך לסיומה. אתה והגברת בוש תחזרו לביתכם ואמצעי התקשורת יסכמו את כהונתך בתפקיד נשיא ארצות הברית – מיליוני מלים ייאמרו וייכתבו אז בכל פינה בעולם.
אנו כאן מבקשים שתדע כי גם כשתהיה רחוק מן הכהונה והשררה נראה בך ידיד גדול – מהגדולים שהיו לנו. תודה לך על השתתפותך בחג עצמאותנו ה-60. היא מבטאת בעבורנו הרבה יותר מביקור.
God bless America, אלוהים, ברך את ישראל!
אדוני ראש הממשלה, בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
גברתי יושבת-ראש הכנסת דליה איציק, כבוד נשיא מדינת ישראל מר שמעון פרס, אורח הכבוד של הבית, כבוד נשיא ארצות-הברית של אמריקה מר ג'ורג' בוש, והגברת בוש, כבוד נשיאת בית-המשפט העליון השופטת דורית בייניש, גברתי מזכירת המדינה הגברת קונדוליסה רייס, שרי ממשלת ישראל, חברי הכנסת, כבוד שגריר ארצות-הברית בישראל מר ריצ'ארד ג'ונס, כבוד שגריר ישראל בארה"ב מר סלי מרידור; אורחים יקרים, מכובדי כולם, מדינת ישראל וּכנסת ישראל מתכבדות לארח אותך, אדוני הנשיא, במשכנה של הדמוקרטיה הישראלית, בית שבו בא לידי ביטוי רצונו של העם בישראל, באמצעות נציגיו ונבחריו. בשמם של אזרחי ישראל, בשמה של ממשלת ישראל ובשמם של חברי הבית הזה אני מקדם את פניך בברכה, כנשיאה של אומה גדולה, מנהיגת העולם החופשי, וכידיד אמיתי, עקבי ונאמן של מדינת ישראל.
הידידות המושרשת והעמוקה בין ארצות-הברית ובין מדינת ישראל אינה מקרית ואינה ברורה מאליה. זוהי ידידות המוּשתתת על ערכים משותפים ועל ייעוד מוסרי, אנושי וחברתי, שעיקריו חירות האדם, צדק חברתי ושלום.
גדולתה של ארצות-הברית נעוצה ביכולתה וּבנכונותה לפעול וּלהקריב למען סדר בין-לאומי כלל-עולמי המבוסס על דמוקרטיה, על זכויות האדם, על כלכלה חופשית ועל השכנת שלום. ההבחנה בין אורח חיים שראוי להגן עליו ובין כזה שחובה להתנגד לו היתה ועודנה ברורה וחדה. במילותיו של הנשיא האמריקני הארי טרומן, אשר תמך לפני 60 שנה, בהקמת מדינת ישראל:
"דרך חיים אחת מבוססת על רצונו של הרוב, ומתאפיינת במוסדות חופשיים, בממשלה ייצוגית, בבחירות חופשיות ובערבויות לחירויות הפרט, לחופש הביטוי והדת ולהעדר דיכוי פוליטי; דרך חיים אחרת מבוססת על רצונו של המיעוט, הנכפה על הרוב. דרך זו מסתמכת על טרור ועל עריצות, על שליטה באמצעי התקשורת, על בחירות שתוצאותיהן נקבעות מראש ועל דיכוי החירויות האישיות".
בעולם שבו ניצח מגדלור הדרור האמריקני קם העם היהודי במאמצים כבירים והתנער מתהום השואה אל פסגת התקומה, וכונן בגבורת בניו את מדינת ישראל הדמוקרטית. מאז ולאורך השנים, גם בחילופי הממשלים בוושינגטון והממשלות בירושלים, ברית הידידות בין עמינו וארצותינו נותרה איתנה, ורק הלכה והתחזקה, הלכה והתעצמה.
הזדהותה של ארצות-הברית עם מאבקו של העם היהודי לתקומה לאומית הופגנה עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל, בתביעתה לפתוח את שערי ארץ-ישראל לפליטי השואה. לפני 60 שנה בדיוק, דקות מעטות לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, היתה ארצות-הברית המדינה הראשונה שהעניקה לה את הכרתה. כאשר נטלה המדינה הצעירה ודלת האמצעים על עצמה את אתגר קליטתם של מאות אלפי פליטים יהודים חסרי כול מאירופה ומארצות ערב, הושיטה לה ארצך את ידה במלווה ובסיוע כלכלי.
מאוחר יותר, כאשר חימשה ברית-המועצות את אויבי ישראל שזממו להשמידה, סיפקה ארצות-הברית לישראל את הכלים להגן על עצמה. כשנשמעה הזעקה האמיצה מאחורי מסך הברזל - "שלח את עמי", הביא הלחץ האמריקני לפתיחת השערים לעליית המוני אחינו מברית-המועצות לישראל. והנשיא האמריקני ג'ורג' בוש האב הוא כמובן מי שפעל למען העלאת המוני יהודי אתיופיה במבצע שנודע לימים בשם "מבצע משה".
בזירה הבין-לאומית – בעצרת האו"ם, במועצת הביטחון וּבאין-ספור הזדמנויות אחרות – התמידה ארצות-הברית בעמידה לימין ישראל, לעתים קרובות בבדידות מזהרת מול גוש אוטומטי אינטרסנטי ומרושע שרובו הגדול מדינות טוטליטריות ודיקטטוריות.
היום, עם ביקורך בישראל, הרשה לי להביע את הערכת העם בישראל ואת הוקרתו למנהיגותה של אומתך ולמסירותה לתפקיד המוסרי ההיסטורי והאוניברסלי שהיא ממלאת כנושאת לפיד הדמוקרטיה, הצדק, הדרור והשלום.
אדוני הנשיא, לארצות-הברית ולישראל ברית אסטרטגית רבת שנים. ברית זו לא פסחה גם על הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות. בעשורים הראשונים שלאחר קום מדינת ישראל היה הסיוע הכלכלי חד-כיווני, ואין ספק שהיה לו חלק חשוב בביסוסו של המשק הישראלי.
כיום אני גאה להגיד שהיחסים אינם עוד יחסים של תלות בלבד, אלא של שיתוף פעולה ושל הפריה הדדית. בתחומי המסחר, הטכנולוגיה, המחקר והפיתוח יש שותפות אמת בין שתי המדינות. שותפות המבוססת על שיקולים כלכליים, אך גם על ערכים משותפים ועל תפיסת עולם הרואה ערך גדול ביזמות ובכושר ההמצאה.
ארצות-הברית וישראל חולקות גם את התפיסה שדמוקרטיה וכלכלת שוק הולכות יד ביד ושילוב זה הוא המתכון המנצח לצמיחה ולרווחה.
ארצות-הברית פתחה את דלתותיה לכוחות היזמיים של ישראל, כדי שיוכלו לפרוח במסגרת הכלכלית התוססת שהיא מובילה. חברות ישראליות רבות נסחרות בבורסה בניו-יורק, ושיתוף הפעולה בתחום ההיי-טק בין ישראל ובין ארצות-הברית הניב הצלחות פורצות דרך בקנה-מידה עולמי.
ידיד יקר, ביקורך בישראל לרגל חגיגות שנת ה-60 למדינתנו הוא מחווה נפלאה של ידידות אישית ובין-מדינתית, אבל הוא אינו ביקור נימוסין בלבד. במהלכו ניתנה לנו הזדמנות חשובה נוספת לדון בקידומו של פתרון שלום לסכסוך הישראלי-הפלסטיני בהתאם לחזונך, אדוני הנשיא, של שתי מדינות לשני העמים. מעורבותך האישית, ומאמציה הראויים להערכה של מזכירת המדינה, הגברת קונדוליסה רייס, חיוניים להצלחת המשא-ומתן האינטנסיבי המתנהל בינינו ובין הפלסטינים.
כאשר נגיע, בעזרת השם, בבוא היום, להסכם שלום היסטורי בינינו ובין שכנינו הפלסטינים, הוא יובא לאישור הבית הזה, שיש בו ייצוג לכל קשת הדעות במדינת ישראל. ביודעי את התפלגות העמדות בבית הזה ואת רחשי הלב של אזרחי ישראל, אני משוכנע שהסכם שלום שישקף במלואו את החזון שהצגת לפני העולם ביוני 2002, ויושתת על העיקרון של שתי מדינות לשני העמים – מדינה יהודית ומדינה פלסטינית – השוכנות בביטחון ובשלום זו לצד זו, הסכם שלום כזה יאושר בכנסת ברוב גדול ויזכה לתמיכת רובו המכריע של הציבור הישראלי.
קריאה:
חלומות בלילה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אדוני הנשיא, אני מסתכל עליך בעת שאני נואם ואני רואה מין מבט של תדהמה אין קץ על פניך. אמרו לך, ודאי סיפרו לך – בהכירי את יועציך, שמכירים כל פרט ומכינים כל פרט, אני משוכנע שודאי אמרו לך שהכנסת הישראלית היא פרלמנט רגוע במיוחד, אבל אני בטוח – כשראיתי את המבט התמה על פניך – שאתה אומר לעצמך, אוקיי, רגוע רגוע, אבל עד כדי כך?
אז – כבוד הנשיא, אני חוזר על מה שאמרתי: כשנביא לכנסת ישראל הסכם המבוסס על חזונך, בדבר שתי מדינות לשני העמים, אני משוכנע שהוא יאושר ברוב גדול בכנסת ובעם ישראל כולו.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא תזכה לזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה זה, זאת דמוקרטיה?
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
אדוני-הנשיא, המזרח-התיכון הוא אזור רווי סכנות. פעילותה התקיפה של ארצות-הברית במשך השנים נגד מוקדים של תוקפנות, של אלימות ושל טרור, תכליתה הגנת הצדק ומניעת ערעור יסודי של היציבות באזורנו, יציבות החיונית כל כך לשלום העולם, למשק האנרגיה הבין-לאומי ולכלכלה הגלובלית.
אין צל של ספק שההתמודדות עם איום הטרור הפונדמנטליסטי הרצחני ונטול המעצורים המוסריים היא בעת הזאת האתגר החשוב ביותר הניצב בפני החברות הדמוקרטיות ברחבי תבל. רק אתמול אחר-הצהריים, עת נפל טיל בקניון באשקלון ופצע אזרחים תמימים, קיבלנו תזכורת לכך.
לתוצאות ההתמודדות הזאת תהיינה השלכות מרחיקות לכת על עתידו ועל אורח חייו של העולם החופשי. אתה, אדוני הנשיא, תירשם כמי שנטל באומץ וללא היסוס את הגה המנהיגות בהתייצבות הנחושה וההחלטית עם האתגר הגדול הזה.
המוקד הנוכחי המאיים איום חמור ביותר על יציבות המזרח-התיכון ועל שלום העולם הוא, כידוע לך, אירן. הסכנה טמונה ביומרותיו של השלטון בטהרן להגמוניה אזורית, בשימוש הציני שהוא עושה בטרור ובליבוי שנאה דתית להשגת יעדיו ובחתירה, שאי-אפשר להסוותה, להשגת יכולת גרעינית.
איומיו של נשיא אירן למחוק את ישראל מהמפה, והיערכותו כדי לבצע זאת באמצעות טילים ארוכי-טווח ויכולת גרעינית, מחייבים אותנו להיות ערוכים להגן על עצמנו. אבל האיום איננו על ישראל בלבד, ורוב מדינות האזור רואות את עצמן מאוימות אף הן.
ישראל סבורה כי אף שחומרת האיום האירני מחייבת שלא להוציא מכלל חשבון שום אמצעי אחר, הרי כיום הצבת חזית מדינית וכלכלית בין-לאומית אחידה ונחרצת מול אירן וסנקציות קשות ואפקטיביות יותר הן שלב הכרחי, גם אם לא סופי, בדרך הנכונה לבלום את הסכנה האירנית.
אדוני הנשיא, במלאות 60 שנה למדינת ישראל אין לה שאיפה חזקה יותר מהשגת שלום עם שכניה הפלסטינים ועם מדינות ערביות נוספות. המשך עזרתה של ארצות-הברית בהשכנת שלום וביטחון באזורנו הוא המתנה הגדולה ביותר של אמריקה למדינת ישראל בשנתה ה-60.
הרשה נא לי להעביר באמצעותך לעם האמריקני ולשני בתי הקונגרס ולמזכירת המדינה הגברת קונדוליסה רייס, שהתמידו לאורך כל השנים בתמיכתם חוצת-המפלגות בישראל, את הוקרתנו העצומה על הסיוע המדיני, הכלכלי והביטחוני – הנדיב והחיוני כל-כך – שזכינו לקבל מהם.
הנביא ישעיהו בן-אמוץ, שהשמיע את קולו ואת חזון השלום והצדק האוניברסלי שלו כאן, בבירת הנצח ירושלים, לפני אלפיים-וּשבע-מאות שנה, קרא בנבואתו לפתוח את שערי העיר לבואו של "גוי צדיק": "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שׂמר אמונים" (ישעיהו, פרק כ"ו, פסוק ב'). שעריה של ירושלים, שערי מדינת ישראל ושערי הלב של עַם ישראל פתוחים לפניך, אדוני הנשיא, כראשה של אומה ידידה גדולה שוחרת צדק, חירות ושלום. ברוך בואך וברוכים כל הנלווים אליך בביקור חשוב זה המסמל יותר מכול את רוחה ועומקה של ברית היחסים המיוחדים בין עמינו וּמדינותינו.
ועוד מלה אישית: אולי זה לא תמיד מקובל במעמדים כאלה, שיש בהם לא מעט כללים נוקשים של פרוטוקול, אבל אני חושש שמעמד כזה לא יחזור יותר בתפקידך הנוכחי כנשיא ארצות-הברית, ולפיכך אני רוצה לומר לך באופן אישי כאדם לאדם, כאב לאב, כבן להורים דגולים לבן של הורים דגולים, ולאיש משפחה כל כך חם ורגיש כמוך: החיים הפוליטיים מזמנים לכולנו לא-מעט אירועים שבהם נשמעים דברים שנרשמים בפרוטוקול, מהדהדים בחלל האוויר ואחר כך פורחים להם כלא היו. מה ששמעת כאן היום, יחד עם רעייתך המקסימה והצוות האוהד והתומך שלך, הם דברי אמת. הם לא יפרחו ולא ייעלמו. לאו דווקא כי הם רשומים ב"דברי הכנסת", אלא כי הם יוצאים מן הלב – הלב האישי שלי, הלב של הכנסת כולה והלב של עם ישראל. היום יותר מכל יום אחר הכנסת נותנת ביטוי מדויק, אמיתי ועמוק לעם ישראל כולו וכל זה בזכותך ולמענך.
ברוך תהיה.
היו"ר דליה איציק:
אדוני יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס, גבירתי יושבת-ראש הכנסת, הגברת דליה איציק, מכובדי ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט, חברי הכנסת, אורחים נכבדים מהארץ ומהעולם, We welcome today a great friend of Israel, a great American patriot, the leader of the Free World, President George W. Bush and First Lady Mrs. Laura Bush.
Mr. President, the rebirth of Israel is one of history's great parables. In the heart of countless people around the world, and especially in the United States, burns the hope that the Jews will continue to overcome the insurmountable obstacles strewn in their path, will continue to perform miracles. For the story of Israel is not the story of the Jews alone, but of a human spirit that refuses to succumb to history's horrors.
It is the incomparable quest of a people seeking, at the end of an unending march, to be a free people in its own land, the Land of Zion and Jerusalem.
מכובדי, ישראל וארצות-הברית הן מדינות שהוקמו סביב רעיון מכונן אחד - החירות: חירות האדם, חופש האמונה, השאיפה להיות אור לגויים והנכונות להיאבק על הערכים הללו מול אלה הרוצים לעוקרם מן השורש. תולדות עם ישראל מושרשים עמוק בתולדות הקמתה של ארצות-הברית. החלוצים הראשונים שהגיעו לחופי אמריקה ראו עצמם כממשיכיהם של בני-ישראל היוצאים מעבדות לחירות בארץ המובטחת החדשה.
הם קראו לבניהם בשמות עבריים וליישוביהם בשמות תנ"כיים – שלם, כנען, ציון, בית-אל, בית-לחם. בנג'מין פרנקלין ותומס ג'פרסון רצו שהסמל הרשמי של ארה"ב יראה את משה רבנו מוליך את עם ישראל לארץ-ישראל. ארצות-הברית, להשקפת אבותיה המייסדים, היתה ירושלים החדשה, העיר על הגבעה שממנה יפיץ מגדלור החופש את בשורת החירות לכל חלקי העולם. נשיאים אמריקנים דגולים, מג'ון אדמס דרך אברהם לינקולן ועד וודרו וילסון, תמכו בהתלהבות ברעיון שיבת ציון וחידוש הריבונות היהודית בארץ-ישראל. לינקולן אמר: "אמריקנים רבים רוצים לראות בשיבת היהודים למולדתם". ואכן, הנשיא הארי טרומן הכיר בישראל דקות ספורות אחר הכרזת העצמאות, ובכך נתן תמיכה עצומה ללידתה של מדינת ישראל.
אתה, אדוני הנשיא, ממשיך בדרכם של נשיאים אלה. אתה מחזיק בלפיד. ברוך בואך לכנסת ישראל, ברוך בואך לירושלים, בירת הנצח של עם ישראל.
מאז הקמת מדינת ישראל עמדה ארצות-הברית לצדנו פעם אחר פעם. היא סייעה רבות בחיזוקה ובשגשוגה של המדינה. ועל כך, אדוני הנשיא, אומרים לך היום ולעמך כל אזרחי ישראל – תודה. ב-60 השנים שחלפו הראנו מה יכול חזון החירות של עם להשיג. בנינו את מדינתנו תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה, בדיוק כפי שניבאה במאה ה-19 הסופרת האנגליה, הגדולה, הציונית, ג'ורג' אליוט, באומרה שמדינת היהודים תהיה אי של חירות וקִדמה בין משטרי העריצות של המזרח.
בנינו את ארצנו, השבנו את פזורינו, החיינו את שפתנו, פיתחנו את כלכלתנו, והושטנו יד לשלום עם שכנינו. ראינו את הברכה בלהיות עם חופשי בארצנו, כשם שקודם לכן חווינו את הקללה של היותנו עם ללא ארץ וללא כוח מגן.
הטרגדיה הנוראה ביותר בתולדות עמנו ובתולדות האנושות התרחשה במחצית הראשונה של המאה ה-20, כשמדינת ישראל עדיין לא הוקמה כדי להגן על העם היהודי, וכשארצות-הברית טרם קיבלה על עצמה את הנהגת העולם החופשי. הדמוקרטיות התייצבו מאוחר מדי מול אידיאולוגיה טוטליטרית רצחנית. התוצאה היתה רציחתם של מיליונים והשמדת שליש מבני עמנו. אז נשבענו – לא עוד.
במחצית השנייה של המאה ה-20 השתנו הגורל היהודי וגורל האנושות מן הקצה לקצה. בהקמת מדינת ישראל החזירו היהודים לעצמם את השליטה בגורלם ואת היכולת להגן על עצמם. ואילו ארצות-הברית התייצבה כמנהיגת העולם החופשי וניצחה במלחמה הקרה.
היום, בתחילתה של המאה ה-21, אנו ניצבים מול האיום הטוטליטרי השלישי – העריצות האלימה והפנטית של האסלאם הקיצוני. חסידיו מנהלים מלחמת טרור וג'יהאד נגד ארצות-הברית וישראל, המייצגות המובהקות של תרבות החופש השנואה עליהם כל כך.
אתה, אדוני הנשיא, התייצבת באומץ לב מול איום זה, וזה שבע שנים אתה עומד בראש המאבק נגדו. אתה עושה זאת כמנהיג אמיתי; אינך נכנע לרוחות האופנה ואינך מפסיק לרגע את המאבק נגד העריצות ולמען החופש. אזרחי ישראל עומדים עמך ועם ארצך במאבק זה.
המשימה הראשונה שלנו היא למנוע מאירן, שמכריזה על כוונתה להשמידנו, את ההתחמשות בנשק גרעיני. לפני 12 שנה, בנאומי כראש הממשלה לפני שני בתי הקונגרס האמריקני, אמרתי שהאיום הגדול ביותר העומד בפני האנושות הוא התחמשותה של אירן בנשק גרעיני. מכובדי, הזמן אוזל.
המשימה השנייה היא לא לאפשר לאירן להקים בסיסים נוספים סביבנו דוגמת לבנון ועזה. הנסיגות החד-צדדיות של ישראל רק בנו את בסיסי הטרור האלה, הרחיקו את השלום וקירבו את הטרור. כך קרה שוב אתמול באשקלון. אל לנו לחזור על טעות זו. זה חייב להיפסק. מול הטרור ישראל חייבת לעבור ממדיניות של התשה למדיניות של הכרעה, כפי שעשית אתה, אדוני הנשיא.
המשימה השלישית היא להביא שלום לאזורנו. מדינת ישראל חותרת לשלום מאז הקמתה. מעולם לא הפסקנו לייחל לשלום או לפעול להשגתו. השלום יגיע – מעגל השלום יושלם – כשהעמים עצמם יראו בו צורך אנושי בסיסי המאפשר להם לשפר את רמת חייהם.
על כן, עלינו לקדם היום את השלום הכלכלי עם שכנינו הפלסטינים. כך נחזק את המתונים ונחליש את הקיצונים. ישראל יכולה לקדם פיתוח כלכלי נרחב באזורנו בשיתוף הפלסטינים, ירדן ומדינות ערב נוספות. אך כדי שנצליח, כדי שהקיצונים לא ישתלטו על המתונים, ישראל חייבת להמשיך להחזיק בידיה את הביטחון. עלינו לזכור שמטרת השלום היא לחזק את הביטחון ולא להחלישו.
הביטחון והשלום הכלכלי יהיו הפרוזדור לשלום המדיני. אבל גם בהסדר קבע תהיה ישראל חייבת להמשיך להחזיק בגבולות הגנה – בגבולות בני הגנה, כי רק שלום שאפשר להגן עליו יתקיים לאורך זמן.
מכובדי, נצטרך לשמור על דבר נוסף; דבר זה אינו מתמצה רק בגבולות ביטחון או בטריטוריה, אלא הוא חלק בלתי נפרד מיסוד קיומנו כאן - ירושלים.
אדוני הנשיא, בביקורך האחרון כאן נתתי לך מטבע עתיק מתקופת המרד הגדול נגד הרומאים. בצדו האחד הוטבעו המלים "שקל ישראל", ובצדו השני – "שנה ג'", כלומר השנה השלישית לעצמאות ישראל, וכן המלים "ירושלים הקדושה". כשמטבע זה הוטבע, בשנת 70 לספירה, הלגיונות הרומיים – מכונת המלחמה החזקה ביותר בעולם העתיק – הלגיונות הרומיים כבר לפתו את יהודה וחנקו את ירושלים. מגיני ירושלים, כמו מגיני מצדה, שבה ביקרת היום, כבר ידעו שסופם קרב. הם לא טבעו מטבע זה למטרות מסחר; הם טבעו אותו כמסר לדורות הבאים – כמסר לנו – שהעם היהודי יחזור לארצו ולבירתו ויחדש בהן את עצמאותו.
זה מקור זהותנו ומשאת כיסופינו. לכן קרא הרצל לתנועת התחייה הלאומית של העם היהודי בשם "ציונות" – על שם הר-ציון שבלב ירושלים. לכן התפללו יהודים בכל הדורות – בטולדו, ערב גירוש ספרד, ובגטו ורשה, בזמן השואה – "לשנה הבאה בירושלים".
בכל שנות גלותנו, וגם בראשית עצמאותנו, לא שכחנו אפילו לרגע אחד את ירושלים, את הכותל, את הר-הבית ואת העיר העתיקה. והנה, לפני 40 שנה שחררנו את ירושלים ואיחדנו אותה. הדבר הראשון שעשינו היה הבטחת חופש הפולחן של הדתות האחרות, שנמנע קודם לכן. חופש דת זה, שהוא כל כך יקר לאזרחי ארצות-הברית וכל כך חשוב לשלום העולם, יתקיים כל עוד תישאר ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל.
מכובדי, תחייתו של עם ישראל היא אחד הסמלים הגדולים של האנושות. בתחילת דברי אמרתי שסיפורה של ישראל אינו רק סיפורם של היהודים, אלא של רוח האדם הנשגבת, המסרבת בעקשנות להיכנע לאיומי ההיסטוריה. זה מסע שאין דומה לו, מסעו המפרך והמרומם של עם הנחוש בדעתו לשוב להיות עם חופשי בארצו, ארץ ציון וירושלים. וכך יהיה.
היו"ר דליה איציק:
תודה. חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, נשיא ארצות-הברית של אמריקה, בבקשה, אדוני, ג'ורג' וו. בוש.
נשיא ארצות-הברית של אמריקה ג'ורג' וו. בוש:
(נושא דברים בשפה האנגלית; להלן תרגומם לעברית
תודה רבה. הנשיא פרס, ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש הכנסת, תודה רבה לך על כך שאת מקיימת את המושב המיוחד הזה, נשיאת בית-המשפט הגברת בייניש, מנהיג האופוזיציה מר נתניהו, חברי כנסת ואורחים נכבדים, שלום. לורה ואני מאושרים להיות שוב כאן בישראל. אנחנו נפעמים לנוכח הטקסים והחגיגות של היומיים האחרונים, והיום לכבוד הוא לי לעמוד כאן לפני אחד מבתי-המחוקקים המהוללים, הגדולים, הטובים והדמוקרטיים ביותר בעולם ולשגר את איחולי העם האמריקני ליום עצמאות שמח.
(מחיאות כפיים)
תודה. זכות גדולה היא זו, ונדירה, לנשיא אמריקני לנאום בכנסת. אומנם ראש הממשלה אמר לי שנדיר עוד יותר הוא שאדם אחד מדבר ברגע מסוים, ולא יותר...
אני רק מצטער שאחד ממנהיגיה הדגולים ביותר של ישראל אינו כאן כדי לחלוק את הרגע הזה – לוחם, איש שלום, ידיד יקר. תפילותיו של העם באמריקה נשואות לשלומו של אריאל שרון.
(מחיאות כפיים)
התכנסנו כדי לציין אירוע היסטורי. לפני 60 שנה הכריז דוד בן-גוריון בתל-אביב על עצמאותה של מדינת ישראל, אשר נוסדה על בסיס זכותו הטבעית של העם היהודי להיות אדון לגורלו. ההמשך היה לא רק הקמתה של מדינת חדשה, אלא למעשה גם הגשמתה של הבטחה עתיקת יומין אשר ניתנה לאברהם, למשה ולדוד: מולדת לעם הנבחר – ארץ-ישראל.
(מחיאות כפיים)
כעבור 11 דקות, בהנחיית נשיא ארצות-הברית דאז, הארי טרומן, זכתה ארצות-הברית להיות המדינה הראשונה אשר הכירה בעצמאות ישראל.
ובצייננו את יום השנה לאותו יום, אמריקה גאה להיות בעלת-הברית הקרובה ביותר לישראל וידידתה האמיצה ביותר.
(מחיאות כפיים)
הברית בין שתי הממשלות שלנו לא תוּפר, אך יסודות הידידות הללו עמוקים אף יותר מאותה ברית, מחוזה או הסכם כלשהו. יסודותיה נעוצים ברוח המשותפת, בספר הספרים, בנבכי הנפש. כאשר ירד ויליאם ברדפורד מה"מייפלאוור" בשנת 1620, הוא ציטט את הנביא ירמיהו: ונספרה בציון את מעשי ה' אלוהינו. מייסדי מדינתי ראו ארץ מובטחת חדשה והעניקו לערים שם שמות כמו בית-לחם וכנען החדשה, וברבות הימים הפכו אמריקנים רבים להיות תומכים נלהבים במדינה היהודית.
מאות שנים של סבל והקרבה חלפו לפני שהתגשם החלום. העם היהודי סבל את זוועות הפוגרומים, את הטרגדיה של המלחמה הגדולה ואת זוועות השואה, שאלי ויזל כינה אותה "ממלכת הלילה". אנשים חסרי נשמה נטלו חיים ופירקו משפחות, אך לא עלה בידם להפקיע את הנשמה מן העם היהודי, וגם לא להפר את הבטחת האל.
(מחיאות כפיים)
כאשר יצאה הבשורה בדבר הקמתה של מדינת ישראל, גולדה מאיר, אשה ללא חת אשר גדלה בוויסקונסין, לא היתה יכולה שלא לבכות. מאוחר יותר אמרה: במשך 2,000 שנה ייחלנו לגאולה, והנה הגיעה אותה גאולה. היא כה גדולה וכה אדירה, שאי-אפשר לתאר אותה במלים.
שמחת העצמאות נתקלה בקרבות עזים ובמאבק אשר נמשך שישה עשורים, אבל למרות אותה אלימות, וחרף האיומים, בנתה ישראל דמוקרטיה משגשגת בלב ארץ הקודש. קיבלתם לתוככם מהגרים – עולים – מארבע קצוות תבל; בניתם חברה חופשית ומודרנית המושתתת על אהבה לחירות, על אהבת הצדק ועל כבוד האדם; עמלתם בלא לאות לקידום השלום ונלחמתם באומץ לב למען החירות.
מדינתי מעריצה את ישראל, ולא רק על זאת; כאשר אנחנו, האמריקנים, מתבוננים בישראל, אנו רואים את הרוח החלוצית אשר חוללה נס חקלאי וכעת מחוללת נס בתחום הטכנולוגיה; אנו רואים אוניברסיטאות מהשורה הראשונה; אנו רואים מדינה שהיא מנהיגה עולמית בתחומי העסקים, החדשנות והאמנויות; אנו רואים משאב חשוב יותר מנפט או מזהב – כשרון ונחישות של עם חופשי המסרב לתת למחסום כלשהו לחבל בהגשמת הגורל שהוא שואף אליו.
זכיתי לראות את ישראל מקרוב, לראות את אופיה – נגעתי בכותל המערבי, ראיתי את השמש המשתקפת בכינרת והתפללתי ב"יד ושם". הבוקר ביקרתי במצדה – אתר המנציח באופן מעורר השראה את אומץ הלב ואת ההקרבה. באתר היסטורי זה החיילים הישראלים נשבעים אמונים: "שנית מצדה לא תיפול". אזרחי ישראל, שנית מצדה לא תיפול, וארצות-הברית של אמריקה תעמוד לצדכם תמיד.
(מחיאות כפיים)
יום עצמאות הוא זמן נאות להרהר בעבר, וגם הזדמנות להסתכל לעתיד. כאשר אנו מתקדמים לקראת העתיד, ינחו את הברית בינינו עקרונות ברורים, ואמונה משותפת המעוגנת בטוהר מוסרי, שאינה מושפעת על-ידי משאלים למיניהם או על-ידי דעתן המתעתעת וההפכפכה של אליטות בין-לאומיות. אנו מאמינים בערך המוחלט של כל איש, אשה וילד, ולכן אנו עומדים על כך שלכל אדם בישראל יש זכות לחיים נורמליים, טובים ושלווים, כמו לבני כל מדינה אחרת.
(מחיאות כפיים)
אנו מאמינים כי משטר דמוקרטי הוא הדרך היחידה להבטיח זכויות אדם, ולכן אנו מתייחסים בשאט נפש לעובדה שבארגון האומות המאוחדות נוטים להעביר החלטות נגד הדמוקרטיה החופשית ביותר בעולם ובמזרח-התיכון כשמדובר בגינוי על רקע הפרה לכאורה של זכויות אדם.
(מחיאות כפיים)
אנו מאמינים כי החופש, חופש הדת, הוא אחד מערכי היסוד של חברה תרבותית, ולכן אנו מגנים את האנטישמיות על כל צורותיה – הן בקרב אלה המגנים את ישראל בגלוי והן בקרב אלה המעלימים עין מכך. אנו מאמינים שאנשים חופשיים חייבים לשאוף לשלום ולהקריב למען השלום, ולכן אנו מצדיעים למנהיגי ישראל על החלטותיהם האמיצות.
אנו מאמינים גם שלכל אומה הזכות להגן על עצמה, ואין לאלץ שום אומה לשאת ולתת עם רוצחים הנחושים בכוונתם להשמידה.
(מחיאות כפיים)
אנו מאמינים כי פגיעה בחפים מפשע כדי לקדם מטרות אובייקטיביות היא דבר שאין להשלים עמו אף פעם ובשום מקום, ולכן אנו מאוחדים במאבק נגד הטרור ונגד הקיצוניות, ולעולם לא נרפה ולא נאבד מנחישותנו.
(מחיאות כפיים)
המלחמה נגד הטרור והקיצוניות היא האתגר המכונן של תקופתנו; אין מדובר רק בהתנגשות של צבאות. מדובר בהתנגשות של חזונות, במאבק אידיאולוגי גדול. מצד אחד אלה המגינים על אידיאלים של צדק ושל כבוד באמצעות ההיגיון הבריא והאמת, ומהצד האחר אלה שחזונם הוא צרות מוחין, אכזריות והשגת שליטה באמצעות רצח, הסתה, הפחדה והפצת שקרים. מאבק זה מתנהל בטכנולוגיה של המאה ה-21, אולם לב המאבק הוא למעשה הקרב עתיק היומין בין טוב ורע.
המרצחים טוענים שהם מקיימים את דרך האסלאם, אבל הם אינם אנשי דת; אדם המתפלל לאלוהי אברהם אינו יכול להצמיד חגורת נפץ לילד תמים, להניח פצצה במקום שבו אנשים יושבים לסדר פסח או להטיס מטוסים לתוך בתי משרדים מלאים בעובדים שלא עשו כל רע.
למען האמת, האנשים שעשו את המעשים הנפשעים הללו משרתים אך ורק את הרצון שלהם עצמם לשררה. הם אינם מקבלים את דבר האל, ובלבם שטנה מיוחדת כלפי כל מי שמגן על החופש, כמו האמריקנים והישראלים. זאת הסיבה לכך שבמסמך של הקמת ארגון ה"חמאס" מדובר על חיסול ישראל, וזאת הסיבה לכך שתומכי ה"חיזבאללה" קוראים "מוות לישראל" ו"מוות לאמריקה". זאת הסיבה לכך שאוסאמה בן-לאדן מלמד את אנשיו שהריגת יהודים ואמריקנים היא אחת החובות החשובות ביותר, וזאת הסיבה לכך שנשיא אירן חולם על השבת המזרח-התיכון לימי הביניים ודורש את חיסולה של מדינת ישראל – את מחיקתה מהמפה.
יש אנשים טובים וישרים אשר אינם מסוגלים לתפוס את אותו העוול, את אותה החשכה, ומנסים לתרץ את המלים הללו. זאת תגובה טבעית אבל היא שגויה מעיקרה. כעדים לרוע ולרשע בעבר, אנו נושאים באחריות מוחלטת לקחת במלוא הרצינות את המלים הללו. היהודים והאמריקנים צפו בתוצאות ההתעלמות מדבריהם של מנהיגים אשר דוגלים בשטנה. זו טעות שאסור לעולם לחזור עליה במאה ה-21.
יש הסבורים שעלינו לשאת ולתת עם הטרוריסטים ועם הקיצוניים כאילו קיים איזה טיעון מתוחכם אשר ישכנע אותם שהם פשוט פעלו באופן שגוי. אנו שמענו את האשליה האווילית הזאת כבר בעבר. כאשר הטנקים הנאציים חצו את הגבול לתוך פולין ב-1939, הצהיר סנאטור אמריקני: אלוהים, אילו רק יכולתי לדבר עם היטלר, כל זה אולי היה נמנע.
עלינו מוטלת אחריות לכנות את הדברים בשמם, לומר כי מדובר בנחמה כוזבת של פייסנות והבלגה - דבר אשר ההיסטוריה הוכיחה אותו כשגוי מיסודו.
(מחיאות כפיים)
יש הטוענים שלו ניתקה ארצות-הברית את קשריה עם ישראל, כל בעיותינו במזרח התיכון היו נעלמות. זהו טיעון שחוק, המתבסס על התעמולה של אויבינו, אויבי השלום, ואמריקה פוסלת מן היסוד את הטיעון הזה.
(מחיאות כפיים)
אוכלוסייתה של מדינת ישראל היא אולי רק מעל לשבעה מיליונים, אבל כאשר מדובר בטרור ובמלחמה ברשע, מדובר ב-307 מיליון בני-אדם משום שארצות-הברית תומכת בכם.
(מחיאות כפיים)
ארצות-הברית תומכת בכם כשמדובר בהריסת מערך ארגוני הטרור ובסירוב לתת מקלט לקיצונים; אמריקה תומכת בכם כשמדובר בהתנגדות נחושה לשאיפות ההתחמשות הגרעינית של אירן. אם נאפשר למדינה זו, התומכת בטרור, להחזיק בנשק הקטלני ביותר בעולם – הרי שתהיה זאת בגידה בדורות הבאים. למען השלום, אל לעולם לאפשר לאירן להחזיק בנשק גרעיני.
(מחיאות כפיים)
בסופו של דבר, כדי לגבור במאבק הזה עלינו להציע חלופה תחת אותה אידיאולוגיה של הקיצונים. עלינו להציע מנגד את חזון הצדק והסובלנות, החירות והתקווה. ערכים אלה הם זכותם הטבעית של כל העמים, של כל הדתות בכל העולם, משום שמדובר במתת-אל. הגנה על זכויות אלה הינה גם הדרך הבטוחה ביותר להגן על השלום.
מנהיגים אשר נותנים דין-וחשבון לעמיהם לא ישאפו לאותו עימות מתמשך ולשפיכות דמים. אנשים צעירים שיש להם מקום בחברה שלהם וקול בעתידם לא ינסו למצוא נחמה ברדיקליזם. חברה שבה יכול האזרח להביע את צו מצפונו ולעבוד את אלוהיו לא תייצא אלימות ולא תהיה לוחמת אלא שותפה לשלום. התובנה החשובה ביותר הזאת היא הלקח החשוב של המאה ה-20, וכעת מחובתנו להחיל את הלקח הזה גם על המאה ה-21. העבודה, המטלה הזאת, דחופה במיוחד כאן במזרח התיכון. עלינו לעמוד לצד אלה המנסים לנתץ את הדפוסים הישנים של עריצות וייאוש. עלינו לתת קול למיליוני בני-האדם החולמים על חברה טובה יותר, חיי חופש. עלינו להתעמת עם אותה יחסיות מוסרית אשר צופה בכל צורות הממשל כאילו הן שוות-ערך ודנה בכך חברות שלמות לשעבוד. ומעל הכול, עלינו להאמין בערכים שלנו ובעצמנו בעוד אנו חותרים להרחבת דרך החירות והשלום.
העתיד הזה המושתת על שלום יהיה שינוי רדיקלי לעומת המזרח התיכון של היום, ולכן בעוד אנו מציינים 60 שנה להקמתה של מדינת ישראל, הבה ננסה לשוות לנגד עינינו את מדינת ישראל ואת האזור כולו בעוד 60 שנה. החזון הזה לא יתגשם בקלות וגם לא בתוך לילה. אנחנו גם יודעים שהוא ייתקל בהתנגדות אלימה מצד חלק מאויביו, אבל אם אנו ואם נשיאי העתיד והכנסות בעתיד יחליטו בנחישות להאמין באידיאלים הללו, הרי שנוכל להגשים את החזון.
והנה הוא: ישראל תציין את יום העצמאות ה-120 שלה כאחת הדמוקרטיות הגדולות בעולם - בטוחה ומשגשגת, מולדת לעם היהודי. העם הפלסטיני, תהיה לו מולדת, אותה מולדת שהוא חלם עליה וראוי לה - מדינה דמוקרטית אשר נשלטת על-ידי החוק, מכבדת זכויות אדם ודוחה את הטרור. מקהיר וריאד ועד לבגדאד וביירות אנשים יחיו בחברה חופשית ועצמאית שבה השאיפה לשלום תעוגן בדיפלומטיה, תיירות וסחר. אירן וסוריה תהיינה מדינות שוחרות שלום, והדיכוי יהיה רק זיכרון מעומעם מן העבר הרחוק. אנשים יוכלו להתבטא בחופשיות ולפתח את כשרונותיהם. "אל-קאעידה" ו"חיזבאללה" ו"חמאס" יובסו, בעוד המוסלמים בכל האזור מכירים בריקנות שבחזון הטרוריסטי ובעוול של מטרותיהם. המזרח התיכון יאופיין אפוא בסובלנות ואינטגרציה.
אין פירושו של דבר שישראל ושכנותיה יהיו בהכרח ידידים מקורבים, אולם כאשר המנהיגים באזור יתנו מענה לעמיהם, הם ימקדו את האנרגיות בבתי-ספר, בעבודה, ולא בהתקפות, בטילים ובמחבלים מתאבדים.
במהלך התמורה הזאת ייפתח בישראל פרק חדש שבו יוכל העם לנהל חיים נורמליים, וחזונם של הרצל ומקימי המדינה ב-1948 - חזון זה יתגשם בסופו של דבר. מדובר בחזון אמיץ, ויש הסבורים, יש שיאמרו שלעולם לא יהיה אפשר להגשימו. אבל, חִשבו על מה שראינו בימינו שלנו. כאשר אירופה עסקה בהשמדה עצמית באמצעות מלחמה ורצח-עם, קשה היה להעלות לנגד עינינו יבשת אשר כעבור 60 שנה תהיה חופשית ותשכון בשלום.
כאשר טייסים יפנים יצאו למשימות התאבדות ופגעו בספינות מלחמה אמריקניות, לא היה אפשר לדמיין יפן אשר תהיה דמוקרטיה כעבור 60 שנה - עמוד תווך לביטחון באסיה ואחת מידידותיה הקרובות ביותר של אמריקה. וכאשר גלי הפליטים, המהגרים, הגיעו לכאן במדבר, חסרי-כול, מוקפים צבאות עוינים, כמעט לא היה אפשר להעלות על הדעת שישראל תהפוך לאחת המדינות המצליחות ביותר והחופשיות ביותר עלי אדמות.
אבל, כל השינויים הללו אכן התחוללו. אפשר אפוא לחולל שינוי גם במזרח התיכון, בתנאי שיקום דור חדש של מנהיגים אשר יהיה לו האומץ להביס את אויבי החירות, לקבל החלטות אמיצות ולעמוד איתנים על קרקע הערכים האוניברסליים.
לפני 60 שנה, ערב הקמתה של מדינת ישראל, נעצרו החיילים הבריטים האחרונים שיצאו מירושלים ליד בניין ברובע היהודי בעיר העתיקה. קצין בריטי דפק על הדלת של אחד הרבנים מרבני הקהילה והושיט לו מוט ברזל קצר. היה זה המפתח לשער ציון. הוא אמר שזאת הפעם הראשונה מזה 1,800 שנה שמפתח לשערי ירושלים נמסר בידי יהודי. ידיו של הרב רעדו והוא העלה תפילה לאל: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ואז הוא פנה לאותו הקצין והביע מלים שיהודים ציפו להן זמן כה רב: אני מקבל את המפתח הזה בשם עמי.
במהלך 60 השנה שחלפו הקים העם היהודי מדינה אשר ללא ספק היתה מקור גאווה לאותו הרב. אתם יצרתם חברה מודרנית בארץ המובטחת; אתם אור לגויים. אתם משמרים את מורשת אברהם, יצחק ויעקב. אתם בניתם דמוקרטיה אדירה אשר תשכון לנצח ואשר תוכל תמיד לסמוך על ארצות-הברית לצדה.
יברך האל את ישראל.
(מחיאות כפיים)
מזכיר הכנסת איל ינון:
הקהל וחברי הכנסת מתבקשים לקום לשירת "התקווה". "התקווה".
(שירת "התקווה")
מזכיר הכנסת איל ינון:
כבוד הנשיאים!
(תרועת חצוצרות)
היו"ר דליה איציק:
תם סדר-היום. הישיבה הבאה ביום שני, י"ד באייר, 19 במאי, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:23.
תזכורת:
כי-בוש לוחץ..כי-בוש צודק: ''ארץ הקודש תחולק''!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5460&forum=gil&viewmode=all&keywords=כי-בוש
מעריב-בוש:''לחלוק את ארץ הקודש בין שני העמים''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5460&forum=gil&viewmode=all&keywords=כי-בוש#2
9. נאום ראש הממשלה שרון בכנס ברצליה 2003 !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5460&forum=gil&viewmode=all&keywords=כי-בוש#9
________
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
