אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית מחשב לפורום סקופים  |  אפליקציית רוטר ל-וינדופון

גירסת הדפסה   שלח לחבר          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5522 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5522   
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   21:52   19.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  !! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!  
 
מאת: עמוס ברנס.

@ מצ"ב קישור לכל החומר שנכתב והובא כאן עד כה כולל הספר האחרון,
ששופך וחושף פרטים שעד להיום היו בגדר נעלם, שלב נוסף לקראת
חשיפת האמת והצדק בפרשת/שואת ברנס.
הספר: עמוס ברנס - ''מאבקו וניצחונו של חף מפשע''
http://rotter.net/forum/gil/5496.shtml



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
!! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !! פילוביץ שחף 19.09.03 21:52 כותרת
  מבוא כרונולוגי לפרשת/שואת ברנס............... פילוביץ שחף 19.09.03 21:58 1
     עדי בראונר התובע המחוזי, בחסות פרקליטות...... פילוביץ שחף 19.09.03 22:25 2
         שופטי בית משפט העליון בחסות שלטון החוק !!! פילוביץ שחף 20.09.03 02:09 3
             עמוס ברנס נגד ''שלטון החוק'' בישראל !! פילוביץ שחף 20.09.03 03:59 4
                 נספחים להחלטת ברנס = משפט חוזר............. פילוביץ שחף 20.09.03 13:08 5
  עמוס ברנס מבקש משפט חוזר שוב בשנת 1998....... פילוביץ שחף 21.09.03 06:22 6
     נספחים שצורפו לבקשה למשפט חוזר............... פילוביץ שחף 21.09.03 06:38 7
         עמוס ברנס צרף לבקשה מכתב אישי ששלח ב-16.9.98 פילוביץ שחף 21.09.03 07:02 8
             הסיכומים של עמוס ברנס כתוספת לבקשתו הרביעית פילוביץ שחף 21.09.03 07:20 9
  מכתבים רשמיים שנשלחו לעמוס ברנס.............. פילוביץ שחף 21.09.03 17:22 10
     עמוס ברנס תובע כ-2.5 מיליון שקל מהחוקרים והתובע שהרשיעו פילוביץ שחף 15.07.04 19:27 32
     נפטר החוקר עזרא גולדברג שהוכיח את חפותו של עמוס ברנס פילוביץ שחף 28.12.04 11:48 51
     פרשת עמוס ברנס שלב שני: עמוס ברנס נ' מדינת ישראל ו.... פילוביץ שחף 16.02.05 23:36 58
         תביעת ענק: עמוס ברנס נגד המדינה פילוביץ שחף 20.02.07 05:29 93
             ''עמוס ברנס מגיע למשפט השלישי שלו בחוסר כל'' פילוביץ שחף 05.09.07 07:43 98
  ערוץ 7: ''דמי רחל הלר זועקים מן האדמה'' !! פילוביץ שחף 22.09.03 22:55 11
     ''דמי הילדה נאווה אלימלך ז''ל זועקים מן האדמה'' !!'' פילוביץ שחף 10.12.04 05:47 41
         22 שנה מעיקות על חוקרי המשטרה תיק הרצח הלא מפוענח!! פילוביץ שחף 10.12.04 06:12 42
             נאווה אלימלך ז''ל: ''היא יצאה בחולצה אדומה ולא חזרה'' פילוביץ שחף 10.12.04 06:28 43
             משפ' נאוה אלימלך ז''ל: ''אנחנו מחפשים מפלצת'' פילוביץ שחף 10.12.04 06:57 44
             ''מחפשים אלמוני שכתב גלויות של נאוה אלימלך ז''ל'' פילוביץ שחף 10.12.04 07:05 45
             ''המשטרה מסתייגת מדברי ''רפול'' בהכרזתו לסיבה לרצח'' פילוביץ שחף 10.12.04 07:18 46
             ''חושדים בחולה נפש שרצח את נאווה אלימלך ועוד 3 ילדים פילוביץ שחף 10.12.04 07:30 47
             ''לאן נעלמה נאווה אלימלך ז''ל'' פילוביץ שחף 10.12.04 08:06 48
             יהודה שלף, חשוד לתמיד ברצח נאווה אלימלך ז''ל !! פילוביץ שחף 10.12.04 17:13 50
         הרבה סירחון יש בפרשה העצובה הזאת אורן אדרי 10.12.04 16:22 49
         האם דוד אפוטה רצח את ענת אלימלך...?! פילוביץ שחף 22.02.07 03:22 94
             מבקר המדינה יבדוק את חקירת רצח ענת אלימלך פילוביץ שחף 12.11.13 19:12 105
         25 עברו ומזל אלימלך מתראיינת ושואלת למה שמעון פרס לא... פילוביץ שחף 26.03.07 22:12 97
     מבקר המדינה: אמר שבהחלט האשמותיו כלפי בך נותרו בעינם, פילוביץ שחף 20.01.05 18:00 52
  עמוס סולמי שזוכה מהרשעתו ברצח יקבל פיצויים... פילוביץ שחף 23.09.03 11:55 12
     ערוץ 7: מיליון שקל פיצוי על 7 שנות מאסר !! פילוביץ שחף 23.09.03 13:42 13
         העליון הורה למדינה לשלם פיצויים ל-3 מורשעים.. פילוביץ שחף 10.10.03 01:16 15
         תכנית עובדה עם אילנה דיין 10.3.04 = עמוס סולמי......... פילוביץ שחף 11.03.04 19:26 19
     בדיקת ד.נ.א קובעת האנס שהורשע, לא אנס !!! פילוביץ שחף 02.11.04 06:32 38
         הסניגוריה הציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר לאדריאן שוורץ פילוביץ שחף 04.11.04 00:45 39
     השופט אדמונד לוי זיכה את עמוס סולמי ושמעון כהן פילוביץ שחף 28.06.05 14:07 64
  דרעי זוכה ב-4 מתוך 5 האישומים בתיק הציבורי; פילוביץ שחף 24.09.03 19:28 14
  יוצע ליזום חקיקה להגנת חשודים במהלך...... פילוביץ שחף 14.11.03 12:31 16
     הרשעה על סמך הודאה ופוליגרף.................. פילוביץ שחף 17.11.03 04:10 17
     השבכ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו פילוביץ שחף 13.10.04 06:53 34
  ערן שנדר ראש מח''ש הפורש בראיון במעריב 15.4.04 פילוביץ שחף 16.01.04 08:34 18
     ''תעשיית רצח'' העוסקת בפשעי הונאה, הון, שלטון וחיסולים!! פילוביץ שחף 14.05.04 22:08 28
         נספחים שצורפו לעיל !! פילוביץ שחף 14.05.04 22:49 29
  מי יעזור לעזריה? פילוביץ שחף 12.05.04 10:27 20
  פרקליטות נגד יהדות, על-סף-תהום !! פילוביץ שחף 12.05.04 20:16 21
     פרטים ותוכן עניינים. פילוביץ שחף 12.05.04 21:01 22
     שלמי תודה !! פילוביץ שחף 12.05.04 21:11 23
     פתח דבר/מאת מיכאל רז פילוביץ שחף 12.05.04 21:27 24
     שיחתו האחרונה של השופט חיים כהן על השופטת דליה דורנר !! פילוביץ שחף 12.05.04 21:32 25
     יעד הספר/המסמך/הפרוטוקול........ פילוביץ שחף 12.05.04 21:42 26
     הוצאתם להורג של נידוני הפרשה = ''עסק הביש 2'' ב-31.1.1955 פילוביץ שחף 12.05.04 21:50 27
     ''רצח (הרב) דה-האן'' פילוביץ שחף 14.06.04 17:10 30
         הקדוש י.י. דהאן הי''ד מרציפן 15.06.04 08:26 31
             ח''כ פורוש: היום זה יום בו התרחש הרצח הפוליטי הראשון פילוביץ שחף 05.07.05 16:45 78
                 נקדימון ומייזלש: דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בא''י פילוביץ שחף 05.07.05 17:53 79
                     מסמכים ותמונות מפרשת הרצח הפוליטי הראשון בא''י/דה האן פילוביץ שחף 06.07.05 07:51 80
                     נספחים: שני ראיונות עם הרוצח אברהם תהומי ע''י נקדימון פילוביץ שחף 06.07.05 12:44 81
                     האם רצחה רחל ינאית בן-צבי את הרב דה-האן?? פילוביץ שחף 01.10.05 21:47 88
                 ח''כ פרוש בכנסת: למה 'הציונים' רצחו את דה האן?! פילוביץ שחף 26.06.14 11:13 106
         רצח ארלוזורוב פילוביץ שחף 01.07.05 09:48 71
     החוקר הפרטי מיכאל רז כבר מתכונן למלחמה הבאה פילוביץ שחף 12.09.04 15:00 33
     אכזריות הסיזון פילוביץ שחף 01.07.05 10:03 72
     הסדומישראליות פילוביץ שחף 01.07.05 10:07 73
     תפקיד העם היהודי פילוביץ שחף 01.07.05 10:22 74
     מטופחים בשירות המדינה פילוביץ שחף 01.07.05 10:33 75
     השתלטות על היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתין) פילוביץ שחף 01.07.05 10:46 76
     מקורות = השיטה = יוקרת מערכת = מורשת הקסטנריזם פילוביץ שחף 01.07.05 11:11 77
  דו''ח ליבאי - הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד.... פילוביץ שחף 13.10.04 07:30 35
     דו''ח ליבאי - פתח דבר !! פילוביץ שחף 13.10.04 08:08 36
     דו''ח ליבאי: סעיף 12 לחוק הראיות (נוסח חדש) פילוביץ שחף 14.10.04 01:42 37
     הצעת חוק: נוכחות עו''ד חובה בכל חקירת משטרה פילוביץ שחף 03.03.05 11:16 59
     השב''כ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו! פילוביץ שחף 17.09.05 15:39 86
     הוועדה תבדוק: הרשעה ברצח רק ב''פה אחד'' פילוביץ שחף 15.11.07 04:29 100
         !! תוהמי לוחם גדוד 890 ממשיך לזעוק מתוך כלאו לרחמים !! פילוביץ שחף 15.11.07 18:59 101
  ''עינוי דין'' - נתן דונוביץ' פילוביץ שחף 14.11.04 14:25 40
  המרגל וסוכן הסמים רסן במיל' יוסף עמית רוצה משפט חוזר !! פילוביץ שחף 03.02.05 16:37 53
     מי רצח את ג'ימי וחש? פילוביץ שחף 08.02.05 02:55 54
     מה שמאוד מעניין הן 3 נקודות שלדעתי חשובות מבחינתו פילוביץ שחף 08.02.05 08:35 55
  בודג-זד שלמה- מואשם באונס- עדיין חופשי. בקרית ביאליק. דר אריה אבני 09.02.05 08:42 56
     מצ''ב קישור לכל החומר על הפרשה............ פילוביץ שחף 09.02.05 18:48 57
  מדוע מתעקש משרד הבטחון שלא להכיר בתביעתה - עזרא אנג'ל פילוביץ שחף 17.03.05 05:05 60
  תל אביב: חסר בית שהודה ברצח שוחרר בהוראת הפרקליטות אורן אדרי 27.03.05 23:09 61
     וידאו: שוחררו לאחר מעצר שווא של חצי שנה; פרקליטות-משטרה אורן אדרי 13.09.05 07:45 82
     מפקדי ימ''ר במשטרה נחקרים בחשד לקבלת שוחד והטרדה מינית אורן אדרי 13.09.05 12:42 83
         פרשת השוחד במשטרה: עשרות קצינים יחקרו אורן אדרי 16.09.05 06:09 84
         המשפחה טוענת: ''מות הקצין קשור לשוחד במשטרה'' אורן אדרי 16.09.05 06:22 85
  כנופיית מע''צ יקבלו כ''א למעלה מ-2 מיליון ש''ח פיצויים פילוביץ שחף 08.06.05 20:09 62
     סרט בתמונות: הסיפור האמיתי - הכנופיה שלא היתה/מע''צ פילוביץ שחף 28.06.05 18:59 65
     דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה: פרשת מע''צ פילוביץ שחף 28.06.05 19:24 66
     פרקליטות נגד יהודת: פרשת מע''צ פילוביץ שחף 28.06.05 19:46 67
     עמוס ברנס מאבקו ונצחונו של חף מפשע: פרשת מע''צ פילוביץ שחף 28.06.05 20:03 68
     הוועדה לענייני ביקורת המדינה: פרשת מע''צ פילוביץ שחף 29.06.05 08:07 69
     כל המעורבים בהרשעת הכנופיה שלא היתה - כנופית מע''צ פילוביץ שחף 29.06.05 11:31 70
     סנדו מזור: 'כששאלו אותי איך אחקור את ראש הממשלה אמרתי:' פילוביץ שחף 02.06.08 19:17 102
  עו''ד אברהם פכטר: ''חקירה עד הסוף'' פילוביץ שחף 14.06.05 19:19 63
  פרשת עיזאת נאפסו עזאת הצ'רקאסי/ישראלי: פילוביץ שחף 01.10.05 14:04 87
  האם מרואן קאסם תקף בגרזן וחוסל או זאת עוד עלילה?! פילוביץ שחף 03.10.05 06:12 89
     פניה לפרקליטות:לחקור מחדש מות תושב ראמה חייל משמר הגבול פילוביץ שחף 03.10.05 06:15 90
  נדחתה תביעת ברנס לפיצויים אורן אדרי 18.12.05 15:29 91
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 16.02.07 10:19 92
  יימות המשיח בפתח: שופט חוקר/תובע מיוחד לאישי ציבור פילוביץ שחף 05.03.07 07:09 96
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 25.10.07 00:01 99
     לקרוא ולבכות ירי 04.01.12 17:59 103
         והכי גרוע שדווקא ''השמאל הנאור'' תומך בעיוות הדין! ירי 04.01.12 18:03 104

       
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   21:58   19.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. מבוא כרונולוגי לפרשת/שואת ברנס...............  
בתגובה להודעה מספר 0
 
שימו לב ששופט עליון לשעבר יעקב קדמי, היה שותף לקנונית
הפשע נגד עמוס ברנס בקובץ האחרון בהודעה זו...!!!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   22:25   19.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. עדי בראונר התובע המחוזי, בחסות פרקליטות......  
בתגובה להודעה מספר 1
 
המדינה = עו"ד גבריאל בך דאז נכון להיום שופט עליון !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   02:09   20.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. שופטי בית משפט העליון בחסות שלטון החוק !!!  
בתגובה להודעה מספר 2
 
"שמותיהם של הנ"ל:
1. שופטת,מרים בן-פורת, המשנה לנשיא בית משפט העליון דאז.
2. שופט, שלמה לוין, המשנה לנשיא בית משפט העליון כיום."
{סוף ציטוט}





כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   03:59   20.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. עמוס ברנס נגד ''שלטון החוק'' בישראל !!  
בתגובה להודעה מספר 3
 
בשם:עמוס ברנס, הצדק, המוסר, והדמוקרטיה !!
משפט חוזר 6731/96.
החלטה!!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   13:08   20.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. נספחים להחלטת ברנס = משפט חוזר.............  
בתגובה להודעה מספר 4
 

השופט חיים כהן ז"ל

ברנס: שלוש אפשרויות-הארץ !!



יוקרה מול צדק-ידיעות אחרונות.

השופטת יהודית קרפ-דו"ח קרפ/ציטוטים.

ישראל אודם גרפולוג חוקר.

מנהל היחידה לקידום נוער-שמואל גור.

פרופ' חיים גבריהו.

עמוס ברנס נבדק על ידי מכונת אמת.

העמותה לשיקום האסיר-השופט פאלח יו"ר העמותה.

יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט-ח"כ דדי צוקר.

כתבה במעריב: חפים מפשע נשלחו לכלא וזה מדיר שינה מעיני.

הרב יוסף עזרן מעלה הצעה לסדר יום בכנסת ישראל 1.8.1993

פרוטוקול הדיון בכנסת ישראל בהצעתו לסדר של ח"כ/הרב יוסף עזרן.

כתבה בידיעות אחרונות:ציטוט מהשופט חייםפ כהן.

שר החינוך והתרבות אמנון רובינשטיין.

ח"כ וראש צח"ם 1 חנא חדאד.

שר המשפטים דוד ליבאי.

דע לך אזרח יקר !!!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   06:22   21.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. עמוס ברנס מבקש משפט חוזר שוב בשנת 1998.......  
בתגובה להודעה מספר 0
 
את הבקשה שלח בכתב ידו, בצרוף מסמכים בחוברת שכרך והידק בסיכות
המובאת כאן לפניכם ככתבה וכלשונה לפי סדר רץ...!!!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   06:38   21.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. נספחים שצורפו לבקשה למשפט חוזר...............  
בתגובה להודעה מספר 6
 
מפקד מרחב תל-אביב עזרא גולדברג במכתבו לעמוס ברנס.

ח"כ אמנון רובינשטיין במכתבו לעמוס ברנס.

ציטוטים מדו"ח יהודית קרפ משנה ליועמ"ש לממשלה.

השופט חיים כהן משנה לנשיא בית משפט העליון כותב לעמוס ברנס.

עמוס ברנס באחד משיריו:"אמת עלמה יקרה!!"



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   07:02   21.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. עמוס ברנס צרף לבקשה מכתב אישי ששלח ב-16.9.98  
בתגובה להודעה מספר 7
 
לנשיא בית משפט העליון אהרון ברק !!

משפט צדק הוא כלל עולמי ופתיל האמת לא יפסק לעולם !!!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   07:20   21.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. הסיכומים של עמוס ברנס כתוספת לבקשתו הרביעית  
בתגובה להודעה מספר 8
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.09.03 בשעה 07:21 בברכה, פילוביץ שחף
 
למתן עריכת משפט חוזר, יש בהם כדי, להכריע:
"צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו."



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   17:22   21.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. מכתבים רשמיים שנשלחו לעמוס ברנס..............  
בתגובה להודעה מספר 0
 
בגלל שנבצר מהם להגיע למסיבת זיכויו וכמן כן
לסופר/חוקר/קצין משטרה לשעבר שלמה ולדמן שכתב
את הספר...:-
הספר: עמוס ברנס - ''מאבקו וניצחונו של חף מפשע''
http://rotter.net/forum/gil/5496.shtml

@ להלן: מקצת המכתבים שנשלחו !!

1. פרופ' מרדכי קרמינצר-המכון הישראלי לדמוקרטיה,
שנבצר ממנו להגיע למסיבה ושלח את המכתב המצ"ב שציטוט שלפניכם
מדבר בעד עצמו...:-
"החלטתו להקדיש חייו למאבק על צדק, העלתה תרומה שאין
ערוך לחשיבותה למאבק הכללי על עשיית צדק במדינתנו.
"על כך חבה לו החברה הישראלית חוב של כבוד והערכה."

2. אש הממשלה אריאל שרון !!

3. פרופ' אמנון רובינשטיין !!

4. עו"ד משה שחל !!

5. השרה לימור ליבנת !!

6. עו"ד אריה שרעבי = כנופיית מ.ע.צ !!!

7. אביגדור קהלני !!

8. שמעון שבס !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.






            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   19:27   15.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. עמוס ברנס תובע כ-2.5 מיליון שקל מהחוקרים והתובע שהרשיעו  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ברצח רחל הלר ז"ל הי"ד...וזאת רק ההתחלה

!! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5522&forum=gil


15/07/2004
19:09

מבזקים
עמוס ברנס תובע כ-2.5 מיליון שקל מהחוקרים והתובע שהרשיעו אותו ברצח

עמוס ברנס, שריצה עונש מאסר של 98 חודשים לאחר שהורשע ברצח החיילת רחל הלר בשנת 74', הגיש היום בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה של למעלה מ-2.5 מיליון שקל נגד צוות החקירה המיוחד שחקר והפליל אותו לטענתו, והתובע שליווה את משפטו.

בחודש דצמבר 2002 זיכה בית המשפט המחוזי בנצרת את ברנס מאשמה, לאחר שבית המשפט העליון ביטל את הרשעתו ברצח.

YNET
(אבי כהן)



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' http://rotter.net/forum/gil/5871.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   11:48   28.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. נפטר החוקר עזרא גולדברג שהוכיח את חפותו של עמוס ברנס  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.12.04 בשעה 07:04 בברכה, פילוביץ שחף
 
ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
45320 הודעות 11:13 28.12.04

נפטר החוקר שהוכיח את חפותו של עמוס ברנס
11:01, 28 דצמבר 2004 / ט"ז בטבת תשס"ה
http://www.a7.org/news.php3?id=98625

בגיל 91 נפטר לפני יומיים חוקר המשטרה ניצב משנה עזר גולדברג, האיש שנשא את דגל המאבק להוכחת חפותו של עמוס ברנס.

גולדברג כתב בשנת 83 מכתב ארוך ומפורט בו הציג על פני עשרה עמודים, רשימה ארוכה ומפורטת של ראיות שהועלמו מעיני בית המשפט, ובכוח כל אחת ואחת מהן היה כדי לקבוע נחרצות כי עמוס ברנס אינו אשם ברצח החיילת רחל הלר.

מכתבו זה היווה כתב אישום חמור ביותר נגד אופן התנהלותה של המשטרה בחקירה זו ובחקירות נוספות.

דוגמאות לדבריו הציג לפני למעלה משנה כתבנו שמעון כהן מתוך עותק מהמכתב שהגיע לידיו. במכתב ההאשמה תיאר גולדברג את כתב ההודאה שעל פיו הורשע ברנס. כתב הודאה זה נכתב בחלקו בכתב ידו של אחד החוקרים ולא בכתב ידו של ברנס עצמו כמתבקש.

כמו כן ציין גולדברג דו"ח פתולוגי שנעלם ודו"ח אחר הקובע את אופיו הקרימינאלי של הרוצח, אופי המנוגד בתכלית לאופיו של ברנס, כך על פי עדות פסיכולוגים שבדקו את ברנס. עובדה שגם היא לא הניאה את חוקרי המשטרה ואת שופטיו של ברנס מלהטיל עליו את אשמת רצח החיילת רחל הלר.

גולדברג הפנה תשומת ליבו של חבר הכנסת דאז אלי קולס, לניסוח מעורר חשד בכתב ההודאה, שכן הוא כלל את המילים "בושה, חרטה, בקשת סליחה", מילים שנכתבו בכתב ידו של חוקר משטרתי בשם מרכוס. חשדו של גולדברג התעורר כיוון שבפרשיות עבר נעשה במילים אלה שימוש דומה להפליא על ידי חוקרי משטרה (גולדברג מציין זאת מתוך נסיונו כחוקר במשטרה). בין הפרשיות בהן נעשה שימוש במינוח זה גם פרשה שבה ביקשו חוקרי משטרה להפליל אדם בשם דניאל חנוך. חנוך שוחרר בסופו של דבר ממעצרו וחוקריו הועמדו לדין על בידוי ראיות וניסיון לשבש הליכי משפט. גולדברג מצא קשר בין שתי החקירות, זו של ברנס וזו של חנוך בהיות אחד מחוקריו שלברנס ראש צוות החקירה של חנוך. כמו כן פרס גולדברג בפני ח"כ דאז אלי קולס רשימת סתירות בין העדויות השונות מליל הרצח.

בעקבות מכתבו של גולדברג כתבה השופטת בדימוס יהודית קרפ, שכיהנה באותה תקופה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דו"ח מיוחד ובו קבעה כי כל האשמתו של ברנס הסתמכה על הודאתו בלבד ללא כל ראיות עובדתיות אחרות, "ולו אחת שתקשור אותו עם מעשה הרצח".

בעקבות נתונים אלה ורבים אחרים הפיץ עמוס ברנס עצמו חוברת בשם "עיוות דין ועינוי נפש במדינה 'דמוקרטית' ", ובה הוא מאשים ברנס בכירים במערכת המשפט על עיוות דין שנעשה לו. הוא קובע כי הפללתו התאפשרה על ידי השופטים לשעבר מרים בן פורת, שלמה לוין, יעקב קדמי וגבריאל בך.
הכתבה הנרחבת בפרשה מיד לאחר זיכויו המוחלט של ברנס
http://www.inn.co.il/news.php?id=61118


יהי זיכרו ברוך, איש צדיק, הצדק היה נר לרגליו ולא פחד
עד יומו האחרון להגיד את מה שהוא חושב, חושד ומסקנותיו הן
אמת צרופה אחת גדולה ואני בטוח שחבורה גדולה שהוא גידל שסובבה
אותו עד יומה האחרון תמשיך את מורשתו, תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.



מצ"ב המסמך המדובר בכתבה לעעיל שנחשף כאן לראשונה בתאריך:
20:41 02.08.03 ואני מצ"ב את המסמך המלא לכבודו ולזיכרו, שנחשף בעקבות מינויו של שופט עליון בדימוס גבריאל בך ליו"ר ועדה למינוי שופטים, שמינוי זה הרגיז מאוד את המנוח עזרא גולדברג!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=200&viewmode=threaded



כותרת: גדעון מגיב לhttp://rotter.net/forum/scoops1/7604.shtml
מאת: גדעון
נשלח ביום: 28.12.2004 שעה: 13:49:58

לדברים של "על מים סוערים" וגם של עמיחי הטוענים שהזיכוי היה טכני ללא הוכחת חפות מלאה.

זה נכון, אלא שהטענה טכנית בדיוק כמו שהיה זיכוי טכני בפרשת מע"ץ. גם שם הזיכוי היה טכני אבל זהו זיכוי מלא. בדיוק כמו שאמר חרמון באשכול. למערכת המשפט יש בעיה להודות בטעויותיה. קשה לשופטים להודות שהם טועים. אלא אם זה בא מאינסטנציה גבוהה יותר במערכת המשפט עצמה. ובית המשפט העליון יהיה מוכן להודות בטעות רק אם ייערך דיון בפורום גדול יותר של אותו בית משפט.

בקיצור- במדינת הכסת"ח גם מערכת המשפט דואגת לכסות את ישבנה המוכתם ומוצאת לכך פתרונות טכניים. בעיני המבינים והלא משוחדים זה רק מערער עוד יותר את מעמדה המעורער ממילא של המערכת הזאת.

לא שיש לי טובה ממנה, (האמת, חבל שאין) אבל לצערי המערכת הזאת נכשלת פעם אחר פעם ויש לה סניגורים לא רעים .

עדיף להודות פעם או פעמיים בטעות מאשר לכסת"ח . זה מכוער ומשיג בדיוק את המטרה ההפוכה.

בברכה

גדעון.



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   23:36   16.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. פרשת עמוס ברנס שלב שני: עמוס ברנס נ' מדינת ישראל ו....  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 16.02.05 בשעה 23:56 בברכה, פילוביץ שחף
 
פרשת עמוס ברנס שלב שני: עמוס ברנס נ' מדינת ישראל ו....
1. ניצב בדימוס/עו"ד שאול מרכוס.
2. השוטר/השבכני"ק יהודה אלבז.
3. השוטר יהודה פיקהולץ.
4. התובע/עו"ד עדי בראונר.
5. משטרת ישראל.

כתב ההגנה שהוגש בשם המדינה על ידי הפרקליטים של המדינה:
1. עו"ד גיל לבונטין, סגן פרקליט מחוז תל-אביב (אזרחי)
2. עו"ד ירון סובול, עוזר פרקליט מחוז תל-אביב (אזרחי)

כתב ההגנה מכיל 401 סעיפים המצ"ב בקישור הבא:
http://www.lawdata.co.il/UpLoad/Teanot/3450.rtf



401. הנתבעים טוענים, כי אם יתברר שהתובעים לא עשו כל שביכולתם ו/או לא עשו די ו/או לא עשו את שהיו יכולים ו/או צריכים היו לעשות בנסיבות העניין להקטנת נזקיהם, אם היו, יהא על בית המשפט הנכבד להביא עובדה זאת בחשבון כאשר ישום את נזקי התובעים, אם וככל שיוכחו נזקים כאלה.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות ו/או למחוק את התביעה נגד הנתבעים על הסף או לגופה ולחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים, לרבות שכ"ט עו"ד כדין, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד לתשלום בפועל.

_____ _____
גילי לבונטין, עו"ד ירון סובל, עו"ד
סגן לפרקליט מחוז תל-אביב (אזרחי) עוזר פרקליט מחוז תל-אביב (אזרחי)


פמת''א: תנ/5604/04 , ג.ל. 498649

מצ"ב קישורים עיקריים לכל פרשת/שואת עמוס ברנס:

32. עמוס ברנס תובע כ-2.5 מיליון שקל מהחוקרים והתובע שהרשיעו
ברצח רחל הלר ז"ל הי"ד...וזאת רק ההתחלה....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=32&viewmode=

!! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!
מאת: עמוס ברנס.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&omm=0
1. מבוא כרונולוגי לפרשת/שואת ברנס...............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=1&viewmode=

2. עדי בראונר התובע המחוזי, בחסות פרקליטות......
המדינה = עו"ד גבריאל בך דאז נכון להיום שופט עליון !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=2&viewmode=
200. שופט עליון גבריאל בך לשעבר פרקליט המדינה.....

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=200&viewmode=threaded

3. שופטי בית משפט העליון בחסות שלטון החוק !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=3&viewmode=

4. עמוס ברנס נגד ''שלטון החוק'' בישראל !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=4&viewmode=

5. נספחים להחלטת ברנס = משפט חוזר.............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=5&viewmode=

6. עמוס ברנס מבקש משפט חוזר שוב בשנת 1998.......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=6&viewmode=

7. נספחים שצורפו לבקשה למשפט חוזר...............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=7&viewmode=

8. עמוס ברנס צרף לבקשה מכתב אישי ששלח ב-16.9.98 לנשיא בית משפט העליון אהרון ברק !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=8&viewmode=

9. הסיכומים של עמוס ברנס כתוספת לבקשתו הרביעית למתן עריכת משפט חוזר....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=9&viewmode=

10. מכתבים רשמיים שנשלחו לעמוס ברנס..............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=10&viewmode=

51. נפטר החוקר עזרא גולדברג שהוכיח את חפותו של עמוס ברנס
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=51&viewmode=

11. ערוץ 7: ''דמי רחל הלר זועקים מן האדמה'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=11&viewmode=


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
יום שלישי ב' באדר תשס''ז    05:29   20.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  93. תביעת ענק: עמוס ברנס נגד המדינה  
בתגובה להודעה מספר 58
 
תביעת ענק: עמוס ברנס נגד המדינה

בלעדי: מאבק ארוך ומתיש ניהל עמוס ברנס עד שזוכה מרצח רחל הלר. כעת הוא הופך מנתבע לתובע. בעוד כשבוע יפתח הדיון בתביעת ענק שהגיש.
שמעון כהן 02/01/07
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/158009

בעוד ימים אחדים יפתח בבית המשפט המחוזי בתל אביב משפט שצפוי לזכות לתשומת לב ציבורית רבה. עמוס ברנס, שזוכה מרצח החיילת רחל הלר לאחר שנות מאסר ארוכות תובע מהמדינה פיצוי של מאה מיליון שקלים על שנות הסבל שעבר בכלא והעינויים הרבים שעבר והובילו להפללתו.

היום שב ותוקף ברנס את רשויות המדינה שלטעמו יודעות היטב מיהו רוצחה האמיתי של הלר אך מעדיפות למלא פיהם מים כיוון שלדבריו "מדובר במישהו משלהם", הוא רומז.

באשר להתנהלות חוקרי המשטרה בחקירתו שלו, כמו גם בחקירת סולימאן אל עבוד היושב בכלא באשמת רצח חנית קיקוס ז"ל, ומורשעים אחרים, סבור ברנס שמדובר מדובר בחקירות שכל יעדיהן הוא העלאתם בדרגות של החוקרים. כשהוא מתייחס בדבריו גם לחשדות המופנים כיום כלפי רומן זבורוב כמי שרצח את תאיר ראדה מקצרין מחריף כדרכו את התבטאויותיו ומכנה את חוקרי המשטרה "חיות טרף שרוצים דרגות ולא אמת".

"חיות טרף שרוצים דרגות ולא אמת" (ברנס על חוקרי המשטרה)

ברנס משוכנע מעל לכל ספק בכך שזבורוב אינו רוצחה של תאיר. "אני יודע את זה כי הייתי בפנים. עברתי את מה שהוא עבר ואני יודע בדיוק במה מדובר. זבורוב אשם בדיוק כמו שכל אדם אחר, אני או אתה, אשם ברצח הזה. החוקרים יכולים לבוא אליך ולקבוע שגנבת את הארנק של ג'ון קנדי. בפעם הראשונה ובשנייה תתכחש אבל הם ימשיכו בחקירה ובסופו של דבר אתה תודה גם במעשה שכזה".

כשהוא מתייחס לתביעת הפיצויים שלו את המדינה מפנה ברנס אצבע מאשימה כלפי כלל צמרת מערכת המשפט ואף מדייק ואומר : הנאשמים הם עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין. הם הנאשמים ואני הוא המאשים. אני מאשים כי החלטתי לתרום את גופי למען הצדק. הסכום שאותו אני מבקש הוא נמוך בהרבה מאוד ממה שמגיע לי על כל שנות הסבל. זו טיפה שבטיפה ממה שאני אמור לדרוש אבל אני יודע שהמדינה נמצאת במצוקה כלכלית אז אני מרחם עליה", הוא אומר בלגלוג.

"רוצחים מתהלכים חופשי, ואני לוקח את השריון ואת החרב ויצוא למלחמה על הצדק והאמת", ממשיך ברנס בדרכו הציורית. "אני יודע שהמדינה תנסה להתנער ולמען האגו הם ילחמו כדי שלא אקבל שקל, אבל על החברה כולה להילחם למען הצדק של עמוס ברנס. זהו האינטרס הציבורי. לא רק האינטרס של ברנס".

עמוס ברנס אינו מרפה ומוסיף לבטא את זעמו על מערכת המשפט בביטויים חריפים ביותר: "האנשים האלה הם זרע עמלק וצריך למחות את זכר עמלק. אני יודע שאלו ביטויים חריפים, אבל יש לי עדויות שמוכיחות את דברי".

ברשימת התומכים בדבריו מזכיר ברנס את עדותה של השופטת דליה דורנר, שהיתה זו שהורתה על קיומו של משפט חוזר לברנס, לאחר שקודם לכן נדחתה בקשה זו בשלוש ערכאות קודמות. בספרו של משה ולדמן מעידה דורנר ומספרת כי זמן קצר טרם מותו, בעקבות החלטתה על פתיחתו של משפט חוזר לברנס, ביקש השופט חיים כהן , סגן נשיא בית המשפט העליון באותם ימים, לשוחח עימה בטלפון. "התקשרתי לביתו, קולו כבר לא היה יציב, וניכר בו כי נחלש. את אשר אמר לי אני זוכרת מילה במילה, וכך אמר: 'אני מודה לך על שתיקנת את העוול שעשיתי, תזכי לאריכות ימים'. מאוחר יותר נודע לי כי השיחה הזו הייתה המעשה האחרון שיזם לפני מותו" סיפרה השופטת דורנר והוסיפה כי הדברים הביאו אותה לכדי דמעות.

נזכיר כי אמירתו זו של השופט כהן מהווה המשך ישיר למכתבי עידוד אישיים שכתב השופט כהן לברנס עצמו, לדוגמה מכתב שכתב בכתב ידו בתאריך 8.2.97: "עמוס היקר, אני מודה לך על נועם מכתבך... אל תיפול רוחך בשל עמדתה הנוקשה והבלתי סבירה בעיניי של פרקליטת המדינה. לא היא המכריעה בדבר קיום משפט חוזר, אלא נשיא בית המשפט העליון, ועורך דינך צריך להשתדל ולשכנעו שגישת הפרקליטות אינה נכונה ואינה צודקת. אני משיב לך ברכותיך הטובות מקרב לב. חיים כהן."


יצוין כי את תביעתו של ברנס נגד המדינה ייצג עורך הדין אלי זהר, מבכירי עורכי הדין בארץ, אך ברנס מדגיש ואומר כי "לא רק אלי זהר. כל עורכי הדין בארץ נמצאים אחרי וכך גם התמיכה הציבורית בי ובמאבקי". כאמור, תביעתו של ברנס בסך מאה מיליוני שקלים תידון החל מה-10,1,07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עוד על האשמותיו של ברנס את צמרת המשפט בישראל
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/61118

_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי כ''ב באלול תשס''ז    07:43   05.09.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  98. ''עמוס ברנס מגיע למשפט השלישי שלו בחוסר כל''  
בתגובה להודעה מספר 93
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.09.07 בשעה 07:45 בברכה, פילוביץ שחף
 
עמוס ברנס מרושש, מכר את דירתו כדי להחזיר חובות
אליק מאור 04/09/2007 13:19

עמוס ברנס מגיע למשפט השלישי שלו בחוסר כל. לפני שבוע הוא מכר את דירתו כדי להחזיר לבנק את חובותיו. בשבוע הבא יפתח שלב העדויות במשפטו והוא יימשך שבעה ימי עבודה רצופים


ברנס. "חיי נהרסו"

אחרי שני משפטי רצח שבראשון שבהם הורשע ובשני זוכה, יגיע עמוס ברנס בשבוע הבא למשפט שלישי. הפעם הוא יהיה בתפקיד התובע והמדינה בתפקיד הנתבעת. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, החליט כי משפטו של ברנס ייערך במהירות זאת לאור עינוי הדין הממושך שעבר בשלושים השנים האחרונות. שלב שמיעת העדויות של ברנס יחל ביום ראשון הקרוב וימשך ברציפות במשך שבעת ימי העבודה הבאים.



כתב ההגנה מכיל 401 סעיפים המצ"ב בקישור הבא:
http://www.lawdata.co.il/UpLoad/Teanot/3450.rtf


ברנס מגיע למשפט הזה בחוסר כל. בשבוע שעבר הוא מכר את ביתו זאת במטרה להחזיר את חובותיו לבנק. ברנס נותר מרושש לאחר שהוציא את כל כספו על המאבק הארוך להוכחת חפותו ולביטול הרשעתו.

בשנות ה- 70 הורשע עמוס ברנס ברצח החיילת רחל הלר ונידון למאסר עולם. כשלושים שנה לאחר מכן בשנת 2002 קבעה השופטת דליה דורנר כי יש לערוך לברנס משפט חוזר ובמשפט שנערך בדצמבר 2002 זוכה ברנס מאשמת הרצח. בימים אלה יפתח בבית המשפט המחוזי בתל- אביב משפט שיערך בפני השופט מגן אלטוביה, במהלכו יתבע ברנס את המדינה על סכומים הנעמדים במיליוני שקלים.

המשפט יפתח בתשיעי לספטמבר והדיונים הראשונים בו, שיכללו שמיעת עדויות, יעשו בצעד מפתיע וחריג במהלך מזורז של כשבעה ימים רצופים וזאת בכדי למנוע מברנס עוד שנים ארוכות בהם תתגלגל תביעתו בבית המשפט. בהמשך יוגשו תצהיריו של ברנס.

ברנס, המיוצג על ידי עורכי הדין אלי זהר, איתי זהר וענבל זוהר מבקש בתביעתו להוכיח כי המדינה עוללה לו עוולות במשך שלושים השנים בהם הוא נאבק להוכיח את חפותו ועל כך הוא דורש כי תשא באחריות ותפצה אותו במיליוני שקלים. בין היתר ינסה ברנס להוכיח רשלנות מצד המדינה בכולאה אותו לעשר שנים בבית כלא. במשפט יוזמנו עדי תביעה כמו סגן ניצב מרקוס ששיקר בבית המשפט וטען כי לא הכה והנחה את ברנס בעת שיחזור הרצח בשנות השבעים, בני משפחתו של ברנס ועדים נוספים.


"המדינה תפרה לי תיק" : !! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עמוס%20ברנס


ברנס (61), טוען כי על המדינה להשיב לידיו את שהפסיד במהלך חייו מעת שהורשע. "חיי נהרסו, חיי ילדי, חיי משפחתי, הורי, אחי ואחיותיי ומשפחותיהם. חיי הקרובים לי במעגלים השונים נהרסו והשתנו בגלל הרשעתי ללא הצדק. המדינה ידעה מלכתחילה כי אינני אשם ובחרה לתפור לי תיק".

עורך דינו של ברנס, איתי זהר, אמר למערכת סקופ "די בכך שניתן לברנס משפט חוזר בכדי לקבוע את אחריות המדינה כלפיו".

ברנס סבור כי אף מיליוני השקלים שהוא תובע הינם סכום נמוך. "למה עלי להתענות בשנות תביעה לפיצוי כשכבר זוכיתי? המדינה מבחינתי כעת חיה על כסף השייך לי. עליה לשלם לי ריבית על כספי המצוי בידיה", אומר ברנס.

ואכן שנים של מאבק בתחנות הצדק הותירו את ברנס מרושש. לפני שבוע מכר ברנס דירה צנועה שרכש על מנת להחזיר את חובותיו לבנק, שהלכו ותפחו בעקבות מאבקו לזיכויו ולקבלת פיצוי הוגן מהמדינה. ברנס סירב להגיע למצב בו הבנק יעקל דירתו וכיסה את חובו במכירת דירתו ושוב, הוא נותר ללא כל.
http://www.scoop.co.il/article.html?id=9809


****


תזכורת לפרשה:

פרשת עמוס ברנס
http://www.global-report.net/d.php?ct=5934&l=he&c=x-files

___


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   22:55   22.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. ערוץ 7: ''דמי רחל הלר זועקים מן האדמה'' !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
מדור: משפט ופלילים

"דמי רחל הלר זועקים מן האדמה"
20:11, 22 ספטמבר 2003 / כ"ה באלול תשס"ג

עמוס ברנס מאשים בכירים במערכת המשפט במעשים חמורים שהביאו להפללתו. באירוע שנערך לכבוד זיכויו בשבוע שעבר קבע גיסה של החיילת רחל הלר הנרצחת כי לא ברנס הוא הרוצח וכי "דמי רחל זועקים מן האדמה".

במסיבה פרטית שהתקיימה בשבוע שעבר לכבוד זיכויו, הציג עמוס ברנס חוברת שהפיץ לפני שנים אחדות בקרב אישי ציבור, שופטים וחברי כנסת, שרובם המוחלט העדיף להתעלם ממנה. מהחוברת עולה האשמה חריפה כלפי אישים מרכזיים במערכת המשפט הישראלית. בכינוס התבטא בפעם הראשונה גיסה של הנרצחת רחל הלר ז"ל, שברציחתה הואשם ברנס, וקבע כי "דמי רחל זועקים מהאדמה. הרוצח מסתובב חופשי". באמירה זו נתן הגיס, מר פליקס, ביטוי פומבי ראשון להסכמת משפחת הלר עם עובדת חפותו המוחלטת של ברנס.

בחוברת, "עיוות דין ועינוי נפש במדינה 'דמוקרטית' ", מאשים ברנס כי הפללתו התאפשרה על ידי השופטים לשעבר מרים בן פורת, שלמה לוין, יעקב קדמי וגבריאל בך.

באשר לשופטת בן פורת, שדחתה את בקשת ברנס למשפט חוזר בכהנה באותם ימים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, מציין ברנס כי את החלטתה קיבלה למרות הראיות, העובדות והכתובים שהוצגו בפניה, עובדות שבכוח כל אחת ואחת מהן היה להביא למחיקת האשמתו. השופטת בן פורת השיבה לבקשת ברנס באומרה "המשך מאבקו של ברנס הינו הוכחה לחוסר שפיותו" ודחתה את בקשתו.

באשר למעורבותו של השופט לשעבר שלמה לוין שכיהן אף הוא כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, טוען ברנס, כי בשעה בה הוגשו לפניו הראיות והעובדות המדוברות לא בדק את התיק על סוגיותיו המשפטיות וקבע כי "אין ראיות מספיקות". "שלמה לוין, במקום לתקן עיוותים ומחדלים על מנת להגיע לחקר האמת כנדרש ממנו מהבחינה המוסרית," כותב ברנס "הלך שולל בעיניים עוורות לתוך ביצה תובענית וגזר על עצמו כתב אישום שלא ינוקה אלא על ידי וועדת חקירה ממשלתית שתקלף כל שכבה מתקלפת ודהויה לטובת האמת הנשגבת!!!".

באשר לפרקליט המדינה דאז, שופט בית המשפט העליון בדימוס גבריאל בך, קובע ברנס כי את הוראתו שניתנה לפתוח באופן מיידי בחקירת ברנס, נתן "כדי להגן על החוליות המעורערות של שותפיו בעליון", זאת, למרות כל הראיות הסותרות את ההפללה שהוצגו בפניו.



מתוך מכתבו של החוקר המשטרתי עזרא גולדברג

בדבריו על ראיות חד משמעיות הקובעות כי לא הייתה בו אשמה, מתכוון ברנס לסידרה ארוכה של ראיות שחלקן פורטו במכתב שכתב כבר בשנת 83' חוקר המשטרה מר עזרא גולדברג לחבר הכנסת דאז אלי קולס, שכיהן באותם ימים כיו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט. מהמכתב, שעותק ממנו הגיע לידי ערוץ 7, עולה האשמה חריפה שמפנה מר עזרא גולדברג, כלפי השופט בדימוס גבריאל בך. נציין כי גולדברג הוא מחברו של הספר 'האמת על פרשת ברנס', היה ניצב משנה במשטרת ישראל ולפרטי הפרשה התוודע זמן קצר לאחר שחרורו משירות פעיל במשטרת ישראל בשנת 74'. במכתבו פרס גולדברג על פני עשרה עמודים, רשימה ארוכה ומפורטת של ראיות שהועלמו מעיני בית המשפט, ובכוח כל אחת ואחת מהן היה כדי לקבוע נחרצות כי עמוס ברנס אינו אשם ברצח החיילת רחל הלר.

בין הראיות הרבות מציין גולדברג דו"ח פתולוגי שנעלם ודו"ח הקובע את אופיו הקרימינאלי של הרוצח, אופי המנוגד בתכלית לאופיו של ברנס, כך על פי עדות פסיכולוגים שבדקו את ברנס.

כמו כן תיאר גולדברג במכתבו את כתב ההודאה, שעל פיו הורשע ברנס. כתב הודאה זה נכתב בחלקו בכתב ידו של אחד החוקרים ולא בכתב ידו של ברנס עצמו כמתבקש. גולדברג הפנה תשומת ליבו של חבר הכנסת דאז אלי קולס, לניסוח מעורר חשד בכתב ההודאה, שכן הוא כלל את המילים "בושה, חרטה, בקשת סליחה", מילים שנכתבו בכתב ידו של חוקר משטרתי בשם מרכוס. חשדו של גולדברג התעורר כיוון שבפרשיות עבר נעשה במילים אלה שימוש דומה להפליא על ידי חוקרי משטרה (גולדברג מציין זאת מתוך נסיונו כחוקר במשטרה). בין הפרשיות בהן נעשה שימוש במינוח זה גם פרשה שבה ביקשו חוקרי משטרה להפליל אדם בשם דניאל חנוך. חנוך שוחרר בסופו של דבר ממעצרו וחוקריו הועמדו לדין על בידוי ראיות וניסיון לשבש הליכי משפט. גולדברג מצא קשר בין שתי החקירות, זו של ברנס וזו של חנוך בהיות אחד מחוקריו שלברנס ראש צוות החקירה של חנוך. כמו כן פרס גולדברג בפני ח"כ דאז אלי קולס רשימת סתירות בין העדויות השונות מליל הרצח.

באשר לשיחזור הרצח מציין גולדברג במכתבו כי צלם השחזור, עוזי נבות, סירב להופיע במשפט זוטא שנערך לבירור האופן בו בוצע השחזור מחשש שיצטרך להעיד עדות שקר.

בסוף מסכת הסתירות עליהן ציין גולדברג הוא כותב כי "הבאתי כאן מספר דוגמאות בלבד, שניתן, כך דומני, ללמוד מהן על טיבן של הראיות, ותקצר היריעה מלתאר את כל שאר הפרצות והסתירות התהומיות שהיו בחומר".



חלקו של השופט (בדימוס) גבריאל בך לפי גולדברג

עם זאת, מציין מר גולדברג באחד מסעיפי הסיכום שבמכתב כי "פרקליט המדינה דאז, מר גבריאל בך, טרח ובא במיוחד לחיפה לראות וללמוד את החומר שכלל גם את הקרנת סרט השחזור, וראה זה פלא - למרות כל הסתירות התהומיות שנמצאו בתיק ולמרות המסמכים הרבים שהצביעו על כך שלא ברנס הוא הרוצח, פרקליט המדינה לא רק שלא החזיר את התיק למשטרה להשלמה ולהסברים... אלא הורה להגיש מיד כתב אישום נגד ברנס". בשיחה עם כתב ערוץ 7 אמר גולדברג כי האשמותיו כלפי בך נותרו בעינם, וכי למיטב ידיעתו לא נבדקו מעולם.

פרט נוסף ממנו העדיפו הפרקליטות והמשטרה להתעלם הוא חוות דעתו של ראש מחלקת החקירות באותם ימים שלמה גל שקבע נחרצות כי "כאשר חקרתי את חוקרי ברנס בפוליגרף המחטים כמעט נשברו משקריהם המכפישים". גל חותם את דבריו באומרו כי פרשת ברנס הינה "פרשה מכוערת ושחורה בתולדות המשפט בישראל...".

כמו כן נציין כי בעקבות מכתבו של גולדברג כתבה השופטת בדימוס יהודית קרפ, שכיהנה באותה תקופה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דו"ח ובו קבעה כי כל האשמתו של ברנס הסתמכה על הודאתו בלבד ללא כל ראיות עובדתיות אחרות, "ולו אחת שתקשור אותו עם מעשה הרצח", כותבת קרפ.

כאן המקום לציין את סדרת העינויים שהפעילו החוקרים על ברנס כדי לאלץ אותו להודות ברצח, עינויים שכללו הרעבה במשך שלושה ימים, מכות וכיו"ב. ברנס עצמו פורס מסכת איומים ביניהם גם אמירתו של חוקר כי "אם לא תחתום על הודאה כנדרש ממך נכניס לך איש שב"כ שיחדיר לך זריקה בעורף וימית אותך מוות קליני. לאחר מכן, נפרסם בכל העיתונים את תמונתך תלוי על חבל תלייה ולמטה יהיה כתוב 'ברנס התאבד עקב ייסוריו למנוחה ז"ל'"

השופטת קרפ מוסיפה לקראת סוף הדו"ח שלה כי "ניתן להניח כי לתקופת מה תמצא עצמה המערכת כולה במצב של התגוננות הן מפני ביקורת ישירה בשל מימצאים שיתגלו והן מפני תגובות עקיפין העלולות להיות פועל יוצא של מצב העיניינים". בהמשך הדברים הבהירה שכוונתה היא לגילוי פרשיות נוספות שבהן הופללו אנשים היושבים שנים ארוכות בבית הכלא על לא עוול בכפם וכעת ידרשו משפטים חוזרים.

דו"ח זה נכתב בעקבות הוראת היוע"מ שביקש מקרפ לבדוק את הפרשה, הוראה זו ניתנה בסוף שנות ה-90, ולא בשנים שאירעה הפרשה עצמה. מקורביו של ברנס אומרים כי לו הייתה מערכת המשפט מתייחסת לראיות המדוברות היו נחסכים ממנה קלון נורא, זאת לבד מסכומי העתק אותם אמורה מדינת ישראל לשלם כעת לברנס כפיצוי על שנות סבלו.

בחוברתו מפנה ברנס האשמה כלפי שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב קדמי שכיהן באותה תקופה כראש מחלקת החקירות. כאמור, קבעה השופטת קרפ כי האשמתו של ברנס התבססה על השיחזור שביצע. לטענת ברנס, כדי שלא יצטרך לדווח על כך שעינה את ברנס ביקש חוקרו שאול מרכוס לספר כי לא נכח בשעת שחזור הרצח. משנדרש צלם השחזור, עוזי נבות, להעיד כי מרכוס לא נכח בשיחזור, אמר ליעקב קדמי כי לא יוכל להעיד עדות שקר. ברנס מספר בחוברת כי בתגובה העיר קדמי לנבות "בשביל משפט קטן כזה אתה רוצה להרוס לנו את התיק?". נציין כי קדמי מונה לתפקיד שופט בבית המשפט העליון עם סיימו את תפקידו כראש מחלקת החקירות. זאת, ללא מעבר מקובל בתפקיד שופט מחוזי או שופט שלום.



קצין החקירות: "רצח לאחר מעשה"

באשר לשאלה שהעלה גיסה של הנרצחת רחל הלר בשבוע שעבר ולפיה "הרוצח מסתובב חופשי", נביא כאן את דבריו של קצין החקירות יצחק קרן במכתב ששלח לפני כשנה לנשיא בית המשפט העליון, לשר המשפטים, לשר לביטחון פנים וליו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט תחת הכותרת "אני מאשים".

את מכתבו זה הוא מגדיר כצו נשמתו, ובאותם ימים הוא הוקרא בערוץ השני של הטלוויזיה.



קרן גילה במכתבו את המניע להשתקן העוול

במסמך זה קובע קרן: "המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן ז"ל אמר לי 'תחפשו את הרוצח האמיתי'. זאת כיוון שרחל הלר חוסלה מאחר ואיימה שתגלה מידע שהיה ברשותה. חיסולה נעשה על ידי איש השב"כ צבי פורסטר, הקבור כיום בבית הקברות חולון". קרן מוסיף ומבהיר כי "פורסטר היה המפעיל של יורם ביכונסקי, חברה של רחל, והחשוד העיקרי ברצח בשנים ההן. ביכונסקי היה שתול שב"כ בתנועת השמאל בצפון. זה המניע של משטרת ישראל, פרקליטות המדינה ושופטים עליונים – לחפות על הרוצח האמיתי ועל שולחיו. ומי הם שולחיו?" שואל קרן, "ראש השב"כ ב-1974? ראש המוסד דאז? ראש הממשלה יצחק רבין? או שמא הרצח בוצע על פי החלטתם של פעילים זוטרים בשב"כ או במוסד? עליכם לחקור שאלה זו!!!" דורש קרן. נציין כי במכתבו פורס קרן גם רמזים על מקורותיו לנתונים אלו.

נזכיר כי בשבוע שעבר שוחח כתב ערוץ 7 עם ברנס ואולם ברנס ביכר שלא להפנות אצבע מאשימה כלפי אישים מסויימים במערכת המשפט. ברנס שב וטען כי ההאשמה שהוא מפנה שווה כלפי כל אחד ואחד במדינת ישראל ש"דאג לאסוף כסף והנאות בשעה שאני פרפרתי בבית הסוהר ללא סיבה. התביעה תהיה אמנם נגד אישים מסוימים המעורבים בפרשה אבל היא תהיה קודם כל נגד מדינת ישראל והחברה בישראל ככלל".

"החברה בישראל מילאה פיה מים במשך שלושים שנות כשעמוס ברנס מפרפר בתוך הכלא כשהוא חף מפשע יותר מכל אדם אחר. האזרחים מתעניינים רק בכסף שבבנק רק בחומר ובחומר. חומר ועוד חומר, גרוטאות ברזל...".

"אל תכתבו היום על ברנס שהוא טוב ויפה תואר. תכתבו שהוא מנוול, מכוער, רוצח ומטורף, כמו שנכתב ונאמר בימי המשפט ההם", אומר ברנס ומכוון לחדד את תחושת ההאשמה הקולקטיבית של הציבור בישראל. "בית המשפט אמר בשנת 74' את הדברים הללו. אז למה שעכשיו בחלוף שלושים שנה יאמרו שעמוס ברנס נחמד?".

כאן המקום לציין את עדותה של השופטת דליה דורנר, שהיתה זו שהורתה על קיומו של משפט חוזר לברנס, לאחר שקודם לכן נדחתה בקשה זו בשלוש ערכאות קודמות. בספרו של משה ולדמן מעידה דורנר ומספרת כי זמן קצר טרם מותו, בעקבות החלטתה על פתיחתו של משפט חוזר לברנס, ביקש השופט חיים כהן , סגן נשיא בית המשפט העליון באותם ימים, לשוחח עימה בטלפון. "התקשרתי לביתו, קולו כבר לא היה יציב, וניכר בו כי נחלש. את אשר אמר לי אני זוכרת מילה במילה, וכך אמר: 'אני מודה לך על שתיקנת את העוול שעשיתי, תזכי לאריכות ימים'. מאוחר יותר נודע לי כי השיחה הזו הייתה המעשה האחרון שיזם לפני מותו" סיפרה השופטת דורנר והוסיפה כי הדברים הביאו אותה לכדי דמעות.

אמירתו זו של השופט כהן מהווה המשך ישיר למכתבי עידוד אישיים שכתב השופט כהן לברנס עצמו, לדוגמה מכתב שכתב בכתב ידו בתאריך 8.2.97: "עמוס היקר, אני מודה לך על נועם מכתבך... אל תיפול רוחך בשל עמדתה הנוקשה והבלתי סבירה בעיניי של פרקליטת המדינה. לא היא המכריעה בדבר קיום משפט חוזר, אלא נשיא בית המשפט העליון, ועורך דינך צריך להשתדל ולשכנעו שגישת הפרקליטות אינה נכונה ואינה צודקת. אני משיב לך ברכותיך הטובות מקרב לב. חיים כהן."

מאז צאתו את כתלי בית הסוהר יצא ברנס למלחמה על חפותו חמוש במכתביו של השופט כהן ובדומים להם. ביום חמישי האחרון בבית המלון בנתניה, עת התקיימה המסיבה לכבוד זיכויו הסתיים פרק אחד במאבקו של ברנס, אולם אין מדובר בפרק האחרון בפרשה. כעת מתמודד ברנס עם תביעה אזרחית, ובה הוא תובע את המדינה בסכומי פיצוי גדולים. זאת לאחר שנקבע כי המדינה תשלם לו סכום של 1.2 מיליון שקלים, סכום המוגדר כסכום ההשתכרות שהיה אמור להשתכר בשנות ישיבתו בכלא.

בכינוס השחרור בשבוע שעבר הוקראו מכתביהם של אישים רבים, ובהם גם פרופסור מנחם קרמניצר, ראש המכון הישראלי לדמוקרטיה. במכתבו הוא אומר: "החלטתו להקדיש חייו למאבק על הצדק העלתה תרומה שאין ערוך לחשיבותה למאבק הכללי על עשיית צדק במדינתנו. על כך חבה לו החברה הישראלית חוב של כבוד".

בטקס חולק גם העתק מכתבו של עורך הדין מיכאל רז שטיינקריצר לשר המשפטים יוסף טומי לפיד ובו הוא דורש את הקמתה של ועדת חקירה לבדיקת תופעת הרשעותיהם של חפים מפשע. עורך הדין שלח לשר את ספרו של משה ולדמן "עמוס ברנס - מאבקו ונצחונו של חף מפשע" המכיל 34 פרשיות שבהן הורשעו חפים מפשע. "חלקם השתגעו, חלקם התאבדו", מאשים שטיינקריצר.



-----------------
http://www.a7.org/news.php?id=61118
בינמיקה בנייה ועיצוב אתרי אנטרנט webmaster@a7.org ערוץ 7 - רשת תקשורת ישראלית



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.







            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   05:47   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. ''דמי הילדה נאווה אלימלך ז''ל זועקים מן האדמה'' !!''  
בתגובה להודעה מספר 11
 
שיר שנכתב בידי מאיר אריאל:

ורוח חרישית מרגיעה פנים וצוואר נחיריים ודם

שני ציירים על החוף רואים לאור היום את הסוף

ולהקת שחפים במראה שביס אפרפר כלטיפה על הים.

היא לא יודעת כמה תוכל למשוך

היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך

וכבר חשבה לברוח מכאן זה לא עניין

רק שאין לה לאן.

והיא נרדמת בהקיץ

עם הגב לים עם הראש לשם

ולא אכפת שכבר יבוא

כך עליה יעבור

עם הגב לים עם הראש לשם.

אור החשמל מדגדג ואת החושך זה מענג

ואנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה אם אפשר במקרה

שני ציירים על הבר לא מאמינים שנגמר

ושביס הרקדנית מרחף על בטן גלויה ולא במקרה.

ובשדות הרעד עובר גובר

בחצרות הפחד גובר צובר

פתאום היא מתרגשת נורא סף מאורע

זה יקרה זה קרה.

העיר נפתחת לפניו

עם הגב לים עם הראש לשם

יאהבוה ציירים יציירוה שיכורים

עם הגב לים עם הראש לשם.

תם השרב הגדול..

מה אתם חושבים, השיר הזה באמת נכתב על אונס?
ואם על אונס, האם אתם חושבים שהשיר הזה נכתב על נאווה אלימלך שנאנסה ובותרה בחולות בת ים?



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   06:12   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. 22 שנה מעיקות על חוקרי המשטרה תיק הרצח הלא מפוענח!!  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.12.04 בשעה 19:36 בברכה, פילוביץ שחף
 

מצ"ב קישור לכתבה המלאה בה מופיעה התמונה של נאווה אלימלך ז"ל עם שמעון פרס:
43. נאווה אלימלך ז''ל: ''היא יצאה בחולצה אדומה ולא חזרה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&omm=43&viewmode=threaded



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   06:28   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. נאווה אלימלך ז''ל: ''היא יצאה בחולצה אדומה ולא חזרה''  
בתגובה להודעה מספר 42
 


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   06:57   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. משפ' נאוה אלימלך ז''ל: ''אנחנו מחפשים מפלצת''  
בתגובה להודעה מספר 42
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.12.04 בשעה 07:02 בברכה, פילוביץ שחף
 





http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   07:05   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. ''מחפשים אלמוני שכתב גלויות של נאוה אלימלך ז''ל''  
בתגובה להודעה מספר 42
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.12.04 בשעה 16:57 בברכה, פילוביץ שחף
 



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   07:18   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. ''המשטרה מסתייגת מדברי ''רפול'' בהכרזתו לסיבה לרצח''  
בתגובה להודעה מספר 42
 


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   07:30   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. ''חושדים בחולה נפש שרצח את נאווה אלימלך ועוד 3 ילדים  
בתגובה להודעה מספר 42
 



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   08:06   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. ''לאן נעלמה נאווה אלימלך ז''ל''  
בתגובה להודעה מספר 42
 





http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות, 212 מדרגים, 389 נקודות.  ראה משוב
   17:13   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. יהודה שלף, חשוד לתמיד ברצח נאווה אלימלך ז''ל !!  
בתגובה להודעה מספר 42
 
הערה: הכתבה המצ"ב היא המשך לכתבה נוספת - ראשונה שבקישור המצ"ב באתר האינטרנט - זמן תל-אביב.



יהודה שלף, שנחשד ברצח נאוה אלימלך,
שוחרר ממעצר אבל לא השתחרר מהכתם.
עורך דינו, משה מרוז, מכין תביעת נזיקין
נגד המשטרה

פרשיות רבות, שהמשטרה טיפלה בהן השנה, מתחרות על תואר
"הפרשה המביכה של ,"'98 אבל נדמה שלטיפול הכושל
בפרשת נאוה אלימלך ז"ל אין מתחרים. כזכור, החליטה
משטרת ישראל לפתוח מחדש את התיק השנה, 16 שנים לאחר
שהנערה בת ה-21 מבת ים נרצחה באכזריות וחלקי גופתה
פוזרו בשקיות ניילון בים. באוגוסט השנה נעצרו שני אחים
מבת ים, יהודה שלף (48) שנחשד בביצוע המעשה, ועמוס
שלף ,(44) שנחשד בסיוע לאחיו. כותרות העיתונים מלאו
בתיאור הפרשה, והחצנת המעצר לתקשורת, יצרה תחושה
שאו-טו-טו הולך צוות החקירה המשטרתי לפענח את הרצח
המחריד שזעזע את המדינה, ולהחזיר למשטרה משהו מההילה
האבודה.


יהודה שלף. חזר להסיע ילדים ב"דן" צילום: פאבלו ביכמן
נאוה אלימלך. טיפול משטרתי שלומיאלי צילום: ידיעות אחרונות

המשטרה התבססה בחשדותיה על עדותה של דפנה שלף, אשתו
של יהודה שלף, המצויה עימו בהליך גירושים. לפי אותה
עדות, התוודה לכאורה יהודה שלף בפניה בעבר, כי הוא היה
זה שרצח את הנערה. דפנה שלף עברה בדיקת פוליגרף
בהצלחה, וזה כנראה הספיק לחוקרים כדי להחליט על קו
פעולה אגרסיבי כנגד החשודים. במהלך העליהום המשטרתי,
הגיעו החוקרים לחצרו של אחד האחים כדי לחפור בה, במטרה
למצוא עדויות, חפירה שסוקרה גם היא לפרטי פרטים בכלי
התקשורת, ולא העלתה דבר.

אבל לא רק החפירה ההיא העלתה חרס. מסתבר, שכל מה שיש
בידי החוקרים זו, פחות או יותר, תקווה, שלא התממשה,
שהחשודים יודו במעשה. זה הכל. תקווה, שהתבררה כתקוות
שווא. שני האחים, באמצעות עורך דינם, משה מרוז, טענו
מלכתחילה שאין להם שום קשר לאירוע ושמדובר בסכסוך בין
בני זוג, ובניסיון לנקמנות מצד האשה. בשקט בשקט, כשחלק
מהעיתונאים לענייני משטרה אפילו לא קיבל על כך דיווח,
שוחררו השניים לביתם, כשלמעשה אין למשטרה שריד של
ראיה שתשכנע שופט להשאירם במעצר.

שני האחים יושבים היום בביתם, פגועים נפשית מהחשיפה
המפתיעה כך סתם באמצע החיים, ועורך דינם מרוז טוען
שמדובר בשערוריה ושמרשיו שוקלים לנקוט בצעד חסר
תקדים: לתבוע את המשטרה על ניהול רשלני של התיק, ועל
הפגיעה המצטברת בשניהם. מרוז: "למעשה הרגו את התיק
במיתת נשיקה. אין לו יותר קיום.
אז בשביל מה היה כל הבלגן
הזה? למה פעלו כך מלכתחילה? יהודה שלף הוא נהג אוטובוס
בדן, והוא נחשד על ידי המשטרה כרוצח פסיכופט. מאוד קשה
לו היום להמשיך ולתפקד ככה. בקואופרטיב דן אפשרו לו
להמשיך, אבל זה מאוד קשה לו. ההתנהגות של המשטרה
בפרשה הזאת היתה ממש קטסטרופלית".

ראש צוות החקירה, רב פקד משה לוין, מסר השבוע את גירסת
המשטרה: "לא גמרנו לחקור, יהודה שלף עדיין בגדר חשוד
מבחינתנו".

אם לא הצלחתם לגלות דבר, ואין לכם אפשרות להעמיד לדין,
זה לא הופך את יהודה שלף חף מפשע? או שמא נגזר עליו
להישאר חשוד לתמיד?

"תראה, אחיו עמוס הסכים לעבור בדיקת פוליגרף, עבר אותה,
ושחררנו אותו מיד. יהודה סירב לעבור בדיקה כזאת. זכותו,
אבל מבחינתנו החקירה לא נגמרה".

דווקא בגלל החשדות האלו שלכם, למה לא הפעלתם מודיעין
לפני שעצרתם את האחים? האם זו לא היתה החלטה
שלומיאלית, לעצור את האחים, בטרם היתה בידיכם ראיה
אמיתית?

"המעצר בוצע אחרי ארבעה חודשים של בירורים. הטענה של
מרוז על הפומביות מרגיזה אותי. אנחנו ביקשנו לא לתת לזה
פרסום, והוא היה זה שהתעקש שהשמות יותרו לפרסום,
מטעמים שלו, אז שלא יתלונן.

עו"ד מרוז בתגובה: "זו טענה מגוחכת. הם רצו להשאיר את
הכוח בידיהם, ולפרסם הכל חוץ משמות החשודים, כדי להפעיל
חרושת שמועות שהם מצאו את הרוצחים, ולנו אסור יהיה
להגיב. כמובן שלא הסכמתי לכך. אבל מה שמרתיח אותי זה
ההמשך של זריקת הבוץ על החשודים. היתה פאשלה ענקית של
המשטרה, בקנה מידה חסר תקדים, שהאשימו בנאדם בלי בסיס
בכלל ברצח הכי מתועב שבוצע במדינה. ועכשיו, במקום
להגיד סליחה, טעינו, מצטערים, טוענים שהוא עדיין חשוד. הם
ביקשו להאריך מעצר, ושופט שחרר אותו באותו יום. למה לא
הגישו ערר? למה לא הלכו לעליון, אם הם עדיין מאמינים
שהוא חשוד? הוא הרי מעלה כל יום עשרות ילדים על
האוטובוס שלו. אתה חושב שקואופרטיב דן היה מאפשר לו
לנהוג, אם היה שמץ של בעיה משפטית?".

היה דיון בקואופרטיב דן בנוגע להמשך העסקתו של יהודה
שלף?

"בהחלט. הצוות המשפטי קרא את החלטת השופט, והבין שהוא
נקי לחלוטין. רק המשטרה ממשיכה להטיל בו דופי, בלי
שתהיה לו שום יכולת להתגונן".

http://www.tam.co.il/27_11_98/news3.html



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   16:22   10.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. הרבה סירחון יש בפרשה העצובה הזאת  
בתגובה להודעה מספר 41
 
   אני אנסה לרכז כמה נקודות מעניינות מתוך הדברים שקראתי בכתבות הנ"ל
לזכרה של נאוה אלימלך

• מי רודף אחרי האמא מזל? וממה יש לה לפחד?
• זה בהחלט לא אופייני שמשפחת הנרצח מוטרדת אחרי הרצח, קל וחומר שהרצח לא מפוענח. לא אופייני בכלל ותמוה ביותר.
• האמא מרגישה כאילו שכתוב לה נאווה על המצח, היא זוכה להטרדות ואיומים.
אין לנפשה מנוח. מנסים להוציא אותה מדעתה

• שמעון פרס לא הסכים לעזור בחקירה
• שמעון פרס לא טרח להיפגש עם המשפחה
• שמעון פרס סירב להחזיר את התמונה
(אולי הוא חשש שזה עלול להוביל קונספירטורים למחשבות לא ראציונליות)
• אבל להתפעל מיופיה של ילדה קטנה בת 9 - הוא ידע גם ידע
• ולהצטלם עם נאווה - הוא רצה גם רצה

• המדינה שלנו מוצפת במקרי מוות, רצח הריגה וכיו"ב שלא מפוענחים. זה בהחלט לא מצביע על חברה בריאה. וכל הצא"פים למיניהם שיוצאים ערבים לבקרים בהחלט לא מוסיפים אמינות לא למשטרה ולא למדינה.
וזה נהפך כבר לנורמה מסריחה.

• למשפחה אין כבר אמון באף גורם. (למה מביאים את המשפחה למצב כזה?)
• אחרי שנה סיימה וועדת החקירה את ישיבותיה בלי למסור מהם המסקנות. (למה?)
• המשטרה מתעלמת מפניות המשפחה ואיננה מדווחת דבר. התיק מוקפא. (מסריח)
• ראש עירית בת-ים התנגד להנצחת זכרה של נאווה אלימלך, כדי לא ליצור סטיגמה שלילית לעיר. (מאוד מסריח)
• ההטרדות והאיומים הטלפונים שקיבלו משפחתה של נאווה, לא הרשימו את השוטרים. (מאוד מסריח)
• פרצו את ביתה של הנדלמן והדבר היחידי שלקחו היה המסמכים והמחברות של נאווה. (מאוד מסריח)
מישהו כנראה (בטוח) פחד שנאווה רשמה ביומניה רשמים או רמזים על ארועים מעברה שעלולים להוביל לכיוונו של בנאדם מסוים כזה או אחר ולפיענוח הרצח.

• זה שרשם "אני מצטער על מה שקרה לנאווה אלימלך, אלוהים יסלח לי" - המשטרה הגדירה אותו כ'משוגע' (מוזר, לדעתי הוא חשוד מאוד)

• הנדלמן: וכאן עושים מאיתנו מטומטמים, המשטרה מתעלמת מן המשפחה. (מסריח מאוד)
• משפחת אלימלך רוצה לדעת באיזה שלב נמצאת החקירה. מה הצליחו לגלות מה לא עשו. מה היו הטעויות.
למה לא מספרים להם?

• מזל צודקת. רמטכ"ל (רפול) לא מדבר סתם.
בהנחה שדבריו של רפול נכונים,
עדיין נשאלת השאלה מי בחר בנאווה? למה דווקא היא?

• רפול אמר לאמא של נאווה: "מה שאמרתי זה מה שיש וזה מה שיהיה".
בהחלט משפט סתום ולא מובן.
למה הוא מתכוון ב'זה מה שיש'?
ולמה הוא מתכוון 'וזה מה שיהיה'?
אפשר לתת לזה כמה וכמה פרשנויות.
• קצינים בכירים במשטרה הגדירו את דבריו של הרמטכ"ל כ"התחלקות חמורה".
מסתוריות הם דרכי הגורל,
נתבשרנו בימים אלו שרפול ז"ל מצא את מותו כתוצאה מ"התחלקות חמורה" בעודו עומד על שובר הגלים בנמל אשדוד.
גל פגע בו ורפול החליק נפל וטבע.

לסיכום.
• לדעתי גופתה של נאווה בותרה כיוון שהיה צורך להסתיר משהו
• לדעתי צריך לחקור את זה ששלח את המשטרה לחפש בים.
• לדעתי אפשר להתביית על כותב הגלויות ולתפוס אותו, יש למשטרה שיטות מאוד מתוחכמות לאתר אנשים.
• לדעתי המשטרה מסתירה דברים שקשורים ברצח נאווה אלימלך.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
יום חמישי ד' באדר תשס''ז    03:22   22.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  94. האם דוד אפוטה רצח את ענת אלימלך...?!  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.04.11 בשעה 01:13 בברכה, פילוביץ שחף
 

ענת אלימלך ז"ל

הם אלה שגילו ראשונים כי דוד אפוטה רצח את ענת אלימלך ואחר כך התאבד והם גם אלה שהודיעו לחוקרים שהבחור שהודה ברצח הנער אסף שטיירמן הוא מתחזה, ושהרוצח האמיתי מסתובב חופשי תכירו את אנשי המז"פ – המעבדה לזיהוי פלילי של מחוז תל אביב, האנשים שמנסים להוכיח כל יום שאין רצח מושלם, ושמסוגלים לפצח תיקים מורכבים על סמך שערה בודדת, כמה גרגירי חול או זווית הנעיצה של סכין וכפי שמסביר אחד מאנשי היחידה: "כשאנחנו מגיעים לזירת אירוע היא מדברת אלינו"
http://www.tam.co.il/6_1_2006/magazin1.htm

________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
אור ליום רביעי י' בכסלו תשע''ד    19:12   12.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  105. מבקר המדינה יבדוק את חקירת רצח ענת אלימלך  
בתגובה להודעה מספר 94
 
מבקר המדינה יבדוק את חקירת רצח ענת אלימלך

בעקבות הפרסום במעריב על בקשתה של משפחת אלימלך לפתוח את תיק הרצח, החליט המבקר שפירא לבדוק את התנהלות הרשויות בחקירה

יוסי אלי | 25/4/2013 14:30

המבקר יבדוק את חקירת רצח ענת אלימלך ז"ל. בעקבות הפרסום במעריב, אודות דרישתו של אבי אלימלך, אביה של השחקנית והדוגמנית המנוחה, לפתוח בבדיקה אודות התנהלות הרשויות, שלטענתו, התרשלו בחקירת הרצח, הודיע היום (ה') משרד מבקר המדינה כי בקשתו תיבדק על ידי המשרד.

ביום ראשון האחרון שלח אלימלך מכתב חריף הממוען למבקר המדינה, יוסף שפירא וליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין. במכתב דרש אלימלך לחקור את הרשויות האחראיות לתיק שיבוש הליכי החקירה נגד האחים יוסף ושמואל אפוטה. כזכור, השניים הזיזו את האקדח שנמצא בסמוך לידו של אחיהם, לידיה של אלימלך, דבר שגרם לחשדות לפיהן ענת היא זו שרצחה את אפוטה. רק כעבור חודש וחצי התברר כי אפוטה הוא זה שרצח את ענת והתאבד, לא לפני שורה של פרסומים שגרמו, בין השאר, לקבורתה של ענת בחלקת המתאבדים.

בנוסף, במכתב ששיגר אלימלך, הוא דרש לחקור את האחראיים לסגירת התיק נגד האחים אפוטה, שנחשדו בשיבוש זירת רצח מחוסר עניין לציבור. בין השאר, פרקליט מחוז ירושלים, דאז, משה לדור. הוא גם דרש לבחון את התנהלותו של מנהל המכון הפתולוגי לשעבר, פרופ' יהודה היס, שקבע בדוח כי ענת היא זו שאחראית לרצח. כעת, בהודעה רשמית שהוציא משרד מבקר המדינה נכתב: "מבקר המדינה יבחן את הפנייה, ככל שהדבר בתחום הביקורת, או אז יחליט על אופי הבדיקה".

ענת אלימלך, בת ה-23, נרצחה בסוף 1997. הדוגמנית, שכיכבה בזמנו בערוץ הילדים ובהצגות רבות, ניהלה מערכת יחסים עם הספר אפוטה, המבוגר ממנה ב-14 שנים. השניים הכירו שנים קודם לכן, כשענת רק החלה את קריירת הדוגמנות שלה.

לאחר שהקריירה שלה תפסה תאוצה, החל אפוטה לפתח כלפיה אובססיה, שהגיעה לשיאה בבוקר ה-2 בדצמבר 1997 - אז נמצאו גופותיהם של בני הזוג ירויות בדירתו של אפוטה, בשכונת רמת בית הכרם בירושלים.

תחילה, בהתבסס על חוות דעתו של המכון לרפואה משפטית, פורסם בהרחבה כי ענת היא זו שירתה באפוטה ואחר כך התאבדה, זאת בשל העובדה כי האקדח ששימש לרצח נמצא בסמוך לגופתה. רק כעבור חודש וחצי, ובשל לחץ כבד מצד משפחת אלימלך, הודו במשטרה כי ההודעה הראשונית הייתה שגויה. במהלך החקירה התברר כי אפוטה הוא זה שרצח את בת זוגו ולאחר מכן שם קץ לחייו.

מאוחר יותר חשדו החוקרים כי שני אחיו של אפוטה, הגיעו לזירת הרצח עוד לפני כוחות המשטרה, ודאגו להעביר את כלי הנשק מידו של אחיהם אל ידה של אלימלך. במשטרה המליצו להעמיד את השניים לדין, אך למרות זאת, החליטה פרקליטות מחוז ירושלים, שבראשה עמד אז משה לדור, לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור.


"רצחו את ענת כמה פעמים"
"ענת נרצחה קודם כל על ידי בן העוולה אפוטה, אחרי זה על ידי האחים שלו, אחרי זה על ידי הפרקליטות, אחרי זה על ידי העיתונות, שטענה כי היא הרוצחת, ואחרי זה על ידי חברה קדישא", אומר אלימלך. "המצב הוא כזה שגם היום שואלים אותי 'מי רצח את מי?'. זה מלווה אותי כל הזמן ולא מרפה".

לפני שנה פסק בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרת תביעת עיזבון, כי דוד אפוטה הוא הרוצח. בנוסף, פסק כי אחיו, יוסי אפוטה, שיבש את זירת הרצח, והטיל עליו פיצויים בסך 300 אלף שקלים.

במכתבו דורש אלימלך לנקוט בהליכים נגד היס, אותו הוא מאשים בכך שקבע באופן שרירותי וללא הוכחות כי ענת היא הרוצחת. בנוסף, טוען אלימלך כי היס הוציא שלא כחוק איברים מגופתה של בתו.

אביה של ענת תוקף גם את אנשי פרקליטות מחוז ירושלים והעומד בראשה, שהחליטו אז שלא להעמיד לדין את האחים אפוטה באשמת שיבוש הליכי חקירה. "הם רצחו את ענת כמה וכמה פעמים", אומר אלימלך. "מאז הפרשה ועד היום איש לא נענש ולא נתן את הדין".

מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/463/798.html?hp=1&cat=402&loc=4
.
.

.
.
.

http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
אור ליום שלישי ח' בניסן תשס''ז    22:12   26.03.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  97. 25 עברו ומזל אלימלך מתראיינת ושואלת למה שמעון פרס לא...  
בתגובה להודעה מספר 41
 
25 עברו ומזל אלימלך מתראיינת ושואלת:
"למה שמעון פרס לא אוזכר בכתבה? למה התמונה לא פורסמה? הרי, סיפרתי לעיתונאית - יפעת גליק/ידיעות אחרונות ואף הראיתי לה תמונה מקורית ששמעון פרס מצולם חבוק עם הילדה שלי כשבוע לפני שהיא נרצחה. אני מאוד כועסת עליו, הוא הבטיח לעזור לי, אבל הכל דיבורים, אפילו את התמונה הוא לא רצה להחזיר לי, אני שואנת אותו."
(קרוב משפחה שמע את הדברים האלה לאחר שהכתבה פורסמה אמש בעיתון ידיעות אחרונות/25.3.2007 ב-24 שעות)

היום בשעות אחה"צ התקשר קרוב המשפחה לעיתונאית יפעת גליק ושאל אותה: למה שמעון פרס לא אוזכר בכתבה ולמה התמונה שקיבלת לא פורסמה?

יפעת גליק השיבה: "זה לא תלוי בי, זה תלוי בעורך שלי."

על מה מדובר בכלל ועל איזה תמונה מדובר בפרט, מצ"ב התמונה והקישור לכתבה במלואה בפורום גילוי מסמכים לנוחיותכם/ן:

@ התמונה @

מצ"ב קישור לכתבה המלאה בה מופיעה התמונה של נאווה אלימלך ז"ל עם שמעון פרס עיתון חדשות מתאריך 20.3.1987:
43. נאווה אלימלך ז''ל: ''היא יצאה בחולצה אדומה ולא חזרה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&omm=43&viewmode=threaded


להלן הכתבה שפורסמה אמש בידיעות אחרונות על ידי העיתונאית יפעת גליק:










מצ"ב חומר נוסף שתועד מיום הרצח:

41. ''דמי הילדה נאווה אלימלך ז''ל זועקים מן האדמה'' !!''
(שיר שנכתב בידי מאיר אריאלסןףף)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=41&viewmode=threaded

42. 22 שנה מעיקות על חוקרי המשטרה תיק הרצח הלא מפוענח!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=42&viewmode=

44. משפ' נאוה אלימלך ז''ל: ''אנחנו מחפשים מפלצת''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=44&viewmode=threaded

45. ''מחפשים אלמוני שכתב גלויות של נאוה אלימלך ז''ל''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=45&viewmode=

46. ''המשטרה מסתייגת מדברי ''רפול'' בהכרזתו לסיבה לרצח''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=46&viewmode=

47. ''חושדים בחולה נפש שרצח את נאווה אלימלך ועוד 3 ילדים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=47&viewmode=

48. ''לאן נעלמה נאווה אלימלך ז''ל''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=48&viewmode=threaded

50. יהודה שלף, חשוד לתמיד ברצח נאווה אלימלך ז''ל !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=50&viewmode=

49. הרבה סירחון יש בפרשה העצובה הזאת - ריכוז הדברים:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=49&viewmode=threaded

_


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   18:00   20.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. מבקר המדינה: אמר שבהחלט האשמותיו כלפי בך נותרו בעינם,  
בתגובה להודעה מספר 11
 
(ציטוט מהכתבה החשובה שבהמשך....)
לפני מעט יותר משנה שוחחתי עם גולדברג בסוגית השופט בך. הוא העדיף שלא להאריך בדברים, אבל אמר שבהחלט האשמותיו כלפי בך נותרו בעינם, והוסיף "למיטב ידיעתי, לא נבדקו ההאשמות שלי מעולם"


השופט בדימוס גבריאל בך
200. שופט עליון גבריאל בך לשעבר היועמ''ש לממשלה....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=200&viewmode=


הכופר בעיקר
מאת: שמעון כהן
20 בינואר 2005

מיד בפתח דברי אני מבקש להתנצל בפני עולם ומלואו על המעשה החמור אותו אני מתכוון לבצע בשורות הבאות. אני מודע, היטב, לכך שמדובר במעשה חסר תקנה, שמומחי ספר העונשין של מדינת ישראל טרם ניסחו עונש חמור דיו הראוי למעשה חמור שכזה. כשאצבעי רועדת על גבי המקלדת וליבי רוטט מהתעוזה, אני מתכוון לכפור כאן, ממש לעיניכם, בעיקר העיקרים, כפירה בקדושה העליונה עצמה. הקריאה לא מומלצת לבעלי לב רגיש, ואמונה תמימה. ראו הוזהרתם.

לו, הייתם מטים אוזניכם בקרבת קריית הממשלה בירושלים לפני ימים אחדים, הרי שללא ספק הייתם שומעים אנחת רווחה כללית שיצאה ממעמקי ליבם של ראש הממשלה, שרון, שר אוצרו, נתניהו, ועוד כמה בכירים ושועי ממשלה.

ממש את אותה נעימת אנחה יכולים הייתם לשמוע לפני מספר שבועות מהמשרד לבטחון פנים, הייתה זו אנחתו של השר בכבודו ובעצמו.

אם לא די באנחות הרווחה הללו הרי שלפני מספר חודשים ניתן היה לחוש בקירות משרד המשפטים כשהם מזדעדעים, אנה ואנה, מעוצמת אנחת רווחתם של שר המשפטים וראשי משרדו. דיווחים הגיעו על כך שהיערכות מיוחדת נרשמה אצל קבלני ירושלים פן יוזעקו להקים את קירות המבנה הישן במידה שיתמוטטו בעקבות אותה אנחה, רבת רושם ועוצמה.

ומה פשרה של אותה אנחת רווחה המונית המכה בנו גלים גלים, אחת לתקופה זו או אחרת? אגלה לכם: אנחת הרווחה מתמלטת בכל פעם מליבו של בכיר נמתח תורן. לא מאימת מתיחותיו של יגאל שילון הוא נמתח ואף לא מאימת קריסת הקואליציה, רחמנא ליצלן, אלא מאימת הכרעתו של אדם אחד העומד בראש וועדה אחת, הלא הוא השופט בדימוס, גבריאל בך.

חביריו של כבוד השופט, בך לכס המשפט, מרגע שפשטו גלימתם השחורה ולתוארם הוצמד המונח הנכסף 'בדימוס' התיישבו ליד האח שבביתם, ליטפו את כלבם הדלמטי, ובין יניקת מקטרת אחת לחברתה נרכנו אל שולחנם לכתוב את זכרונותיהם המסעירים, לאורה של מנורת לילה צהבהבה ויוקרתית.

לא כך הוא כבוד השופט בך. הוועדה שבראשה הוא עומד עודה חורצת גורלות. בהבלח החלטה יכול השופט בך לקבוע לאדונים: שרון, נתניהו, לפיד, הנגבי או כל משוכנע אחר (בטעות) שהוא, הוא האוחז בהגה השלטון, שהחלטתם מבוטלת שכן, אינה עומדת בקריטריון הוועדה.

בימי המתח הנוראיים, בהם כסס ציפורניו ולא ידע העם היושב בציון האם ועדת השופט בך תאשר את מינוי סטנלי פישר לנגיד הבא של בנק ישראל אם לאו, הגדיר העיתון 'גלובס' את השופט כ"האיש החשוב ביותר בכלכלה הישראלית השבוע".

כך היה לא רק בעניינו של הנגיד, אלא גם בעניינו של המפכ"ל קראדי ומוקדם יותר בימים שקדמו למינוי מזוז ליועץ משפטי לממשלה. כזכור, מצעד המועמדים הנכבדים אל פתחה של הוועדה היה נראה אז כמו מצעד נחקרי שב"כ מבוהלים, אחד יוצא וחבירו בא, ואין איש יודע מה נשאל חבירו, אימה, פחד ומתח אין קץ.

אגב, לא רק את זהותם של הנגיד, המפכ"ל והיועץ קובעת הוועדה הנכבדת. השופט גבריאל בך יאשר, או לא, מתוקף תפקידו, את זהותם של הרמטכ"ל הבא, ראש המוסד הבא, ראש השב"כ, נציב שירות המדינה ונציב שירות בתי הסוהר. בין לבין יושב השופט בך גם בראש ועדות המעניקות פרסים ממלכתיים והכרעות ציבוריות כבסוגיית חילולי הקברים ועוד ועוד.

קיצורו של עניין, כבוד השופט בך וצוותו קובעים פרטים רבים ביותר מאופי חיינו בארצנו שטופת הגשם (או השמש, תלוי בעונה), ואנחנו, או לפחות רובנו, לא ידענו. מכיוון, שלמרות היותי אחד מאזרחי המדינה הזו מעולם לא זכור לי שהתבקשתי, אני או אחד האזרחים האחרים בארצנו, לבחור בכבוד השופט לתפקידו רם המעלה, תפקיד-על שמתחתיו נשיאים רוזנים ראשי ממשלה ושרים, הרי שהגעתי למסקנה שלא מדובר באישיות שקיבלה את תפקידה מתוקף הדמוקרטיה גופה, אלא ככל הנראה מתוקף קדושה עליונה ושמימית. בדיוק בשל כך התרעתי מראש כי בכוונתי לכפור בעיקר, לכפור בקדושה העליונה.

תשאלו מה לי כי אלין על אדם שיכול היה להישען אחורנית בכיסא הנדנדה שבביתו ולהסתפק בטלפון למנהל הבנק שלו לבירור היתרה התופחת, ובמקום זאת מראה נכונות להיות מעורב בסוגיות שברומה של מדינה? קטנוני שכמוני. ובכן, מכיוון שמדובר באדם שהשפעתו על חיינו, כפי שניתן להבין, רבה מאוד, אני בסך הכל מבקש לוודא שאין מדובר במי שדבק בו רבב כלשהו. וכאן אני מגיע לאותה כפירה בעיקר אותה אני מבצע תוך בושה וכלימה לעין כל, וממנה התרעתי בפתח דברי.

לפני שבועות אחדים נפטר בביתו כשהוא בן 91 חוקר המשטרה, ניצב בדימוס, עזרא גולדברג, האיש שנשא את דגל המאבק לחפותו של עמוס ברנס. לגולדברג ז"ל היו טענות חמורות ביותר נגד התנהלותו המשפטית של השופט גבריאל בך, בימים בהם עוד כיהן כפרקליט המדינה, הלא אלו ימי הרשעתו, על לא עוול בכפו, של עמוס ברנס ברצח החיילת רחל הלר.
51. נפטר החוקר עזרא גולדברג שהוכיח את חפותו של עמוס ברנס
http://rotter.net/forum/gil/5522.shtml#51

בשנת 83' פירט ניצב גולדברג ז"ל במכתב ארוך רשימה חלקית של ראיות שבכוח כל אחת מהן היה לשחרר את ברנס מכל אשמה, אבל הפרקליטות, ובראשה גבריאל בך העדיפה להתעלם מכל אלה ולהאשים את האיש שהיה נוח ביותר להאשים – עמוס ברנס.
ערוץ 7: ''דמי רחל הלר זועקים מן האדמה'' !!
http://rotter.net/forum/gil/5522.shtml#11

במכתב ההוא כתב גולדברג ליושב ראש ועדת החוקה של אותם ימים על דו"ח פתולוגי שנעלם באופן מסתורי והיה בכוחו לנקות את ברנס, הוא כתב על חוקר ששיכתב את הודאת ברנס בכתב ידו שלו בניגוד למקובל, כתב על ניסוחי ההודאה המקבילים לניסוחי הודאות ממקרים קודמים שניגבו שלא כדין, כתב על סירובו של צלם השחזור להופיע בפני בית המשפט מחשש שיאלץ להעיד עדות שקר ועוד ועוד ראיות רבות.

"למרות כל אלה", כתב גולדברג ז"ל "פרקליט המדינה דאז, מר גבריאל בך, טרח ובא במיוחד לחיפה לראות וללמוד את החומר שכלל גם את הקרנת סרט השחזור, וראה זה פלא, למרות כל הסתירות התהומיות שנמצאו בתיק ולמרות המסמכים הרבים שהצביעו על כך שלא ברנס הוא הרוצח, פרקליט המדינה לא רק שלא החזיר את התיק למשטרה להשלמה ולהסברים... אלא הורה להגיש מיד כתב אישום נגד ברנס".

לפני מעט יותר משנה שוחחתי עם גולדברג בסוגית השופט בך. הוא העדיף שלא להאריך בדברים, אבל אמר שבהחלט האשמותיו כלפי בך נותרו בעינם, והוסיף "למיטב ידיעתי, לא נבדקו ההאשמות שלי מעולם"

החלטת פרקליט המדינה (אז), גבריאל בך, להגיש כתב אישום נגד ברנס הייתה תוך התעלמות גם מחוות דעתו של ראש מחלקת החקירות באותם ימים שלמה גל שקבע נחרצות כי "כאשר חקרתי את חוקרי ברנס בפוליגרף המחטים כמעט נשברו משקריהם המכפישים".

אגב, לא מדובר בסמיות עיניים כללית שעטפה באותם ימים את מערכת המשפט הישראלית כולה, היו גם ניצוצות של אור שלו היו נלקחים בחשבון היו יכולים להביא לזיכוי ברנס. אחת הדמויות הללו הייתה השופטת בדימוס, יהודית קרפ, שכיהנה באותה תקופה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. קרפ כתבה אז דו"ח בו קבעה כי כל האשמתו של ברנס הסתמכה על הודאתו בלבד ללא כל ראיות עובדתיות "ולו אחת שתקשור אותו עם מעשה הרצח".

עוד כתבה קרפ: "ניתן להניח כי לתקופת מה תמצא עצמה המערכת כולה במצב של התגוננות הן מפני ביקורת ישירה בשל מימצאים שיתגלו, והן מפני תגובות עקיפין העלולות להיות פועל יוצא של מצב העיניינים". בהמשך הדברים הבהירה שכוונתה היא לגילוי פרשיות נוספות שבהן הופללו אנשים היושבים שנים ארוכות בבית הכלא על לא עוול בכפם, וכעת ידרשו משפטים חוזרים.

ברנס עצמו, אגב, קבע בחוברת שהוציא לאור, שהוראתו של בך לפתוח באופן מיידי בחקירה נגדו נועדה אך ורק "כדי להגן על החוליות המעורערות של שותפיו ב(בית המשפט ה)עליון".

כאן מגיע מקומה של שאלתי הקטנה, התמימה אך הכופרנית: "האם באמת ראויה מדינתנו לכך שהאדם שמכריע בה כמעט בכל תחום אפשרי, מזהות בכיריה ועד מקבלי פרסיה, יהיה אדם שרבב כה חמור מצוי על בגדו? אדם שמעולם לא ניתנה תשובה מניחה את הדעת להאשמות החמורות שהופנו לעברו? האם אין במרחב הציבורי שלנו אדם נקי מעט יותר?
http://www.inn.co.il/article.php3?id=3839


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   11:55   23.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. עמוס סולמי שזוכה מהרשעתו ברצח יקבל פיצויים...  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.09.03 בשעה 12:12 בברכה, פילוביץ שחף
 
מהמדינה בסך למעלה מ-3 מיליון ש"ח..!!
{הידיעה פורסמה עכשיו במבזק חדשות 11:30 ברשת ב'.}

מצ"ב ידיעה בנושא שכתבתי עם זיכויו של עמוס סולמי
מרצח שלא ביצע...:-
מאת: pilovich shahaf 08/08/02 | 21:26
עינוי הדין היה יכול היה להיחסך...
"עמוס סולמי ושמעון כהן" ישבו 7 שנים בפועל ולקח להם 25
שנה להוכיח את חפותם במאה אחוז השופט בפסק הדין:
"תופעה זו צרכיה להדיר שינה מעיניה של מערכת המשפט בכלל
ומגופי בחקירה בפרט"..
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=6362328

@ להלן: הכתבה כפי שפורסמה לתזכורת...:-



@ מי ישפוט את השופטים @
http://rotter.net/forum/gil/5158.shtml

מדוע השופט חיים אילת לא הגן על כבודו..."??



מצ"ב לראשונה בעולם הוירטואלי, סיפרו של שלמה אבני,
הידועה פרשת: "שלמה אבני/השופט חיים אילת", שתחילתה
בשנת 1972 ודרך פרשה זו, התגלה המונח "סופיות המשפט"!!
להזכירכם:
דרך פרשת "עמוס ברנס", חשפנו את המונח "יוקרת מערכת" !!

מי ישפוט את השופטים...??
מאת: pilovich shahafו 27/09/02 | 07:07
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=7662090

על מנת להבין את נשוא הדיון שבידיעה שפתחה את האשכול,
פרשת שלמה אבני/השופט חיים אילת, פרשת עמוס ברנס, מע"צ,
עמוס סולמי ועוד, יש להבין את מכתבו של מיכאל רז-שטיינקריצר,
יו"ר עמותת "צדק צדק תירדוף" ואת מכתבו של ח"כ מיכאל איתן
לשר המשפטים ולשר הפנים שעליו דיוחתי אתמול,
המצ"ב בקישור הבא...:-
חה"כ איתן: "עשרות ´נאשמים´ מרצים את עונשם על לא עוול בכפם"!!
23.9.2002
http://www.miki.org.il/article.asp?newsid=577

@ לסיכום:
לאחר שתגיעו למסקנה שלכם כנסו לקישור המצ"ב, ותגידו
לעצמכם, מה עלינו לעשות...:-

ח"כ איתן ביקש מפרקליטת המדינה לבדוק מצבו של תיק ש"שוכב"
בפרקליטות שלוש שנים
23.9.2002
http://www.miki.org.il/article.asp?newsid=578



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   13:42   23.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. ערוץ 7: מיליון שקל פיצוי על 7 שנות מאסר !!  
בתגובה להודעה מספר 12
 
13:09 23 ספטמבר 2003 / כ"ו באלול תשס"ג



למעלה משלושה מיליון שקלים יקבלו עמוס סולמי ושמעון כהן כפיצוי מהמדינה על השנים בהן ישבו בבית הכלא באשמת קשר לרצח על לא עוול בכפם, כך פסק היום בית המשפט העליון.


במשך עשרים וחמש שנים נאבקו השניים על הוכחת חפותם המוחלטת. לקביעתם זו קיבלו תימוכין מכריעים מוידוי של קצין משטרה בדימוס, סנ"צ דני מרוז, שנמסר לפני כשנה וחצי, ובו הודה כי במסגרת מגמת המשטרה להפליל את השניים בדו ראיות ותפרו את התיק נגדם.

בעקבות עדות זו קבע היועץ המשפטי לממשלה אלייקים רובינשטיין את חפותם המוחלטת של השניים והורה לבית המשפט לפסוק להם את סכומי הפיצוי אותם יהיה על המדינה לשלם למזוכים.

בעדותו הודה מרוז כי היה חלק ממסכת של עדויות שקר, עיוות ראיות ואף בעינויים שהופעלו על הנאשמים. מרוז תיאר בעדותו את ההתנהלות שהביאה להפללתו של עמוס סולמי כחלק ממדיניות שנהגו בה חוקרי המשטרה באותה העת "זה היה נורמטיבי", סיפר מאוחר יותר לעיתון 'ידיעות אחרונות'. כמו כן קבע כי גורמים בפרקליטות תל אביב היו מודעים לאופי החקירות והעדויות שהביאו להפללה המדוברת.

עורכת הדין שירה דונביץ' שייצגה את סולמי תבעה מהיועץ המשפטי לממשלה לחייב את הפרקליטות להשיב לדרישתה למשפט חוזר. העיתונאי רונן ברגמן שחקר את הפרשה קובע כי עורך הדין שי ניצן הגיב מטעם הפרקליטות תגובה שהייתה רצופה מסכת ארוכה של סתירות עובדתיות.

ברגמן מספר כי את עיקר הטענות הפנה מרוז כלפי אישים כניצב בדימוס סנדו מזור, ניצב משנה בדימוס יעקב פלג ואישים בכירים אחרים.

עם זאת הוחלט לסכם עם המזוכים על מתן פיצויים בגובה האמור של למעלה משלושה מליון שקלים ולהימנע מפתיחת משפט חוזר. זאת לאחר שריצו בכלא שבע שנות מאסר.

העיתונאי רונן ברגמן סיפר ב'ידיעות אחרונות' כי במסגרת חקירת התיק בוצעו נגדו האזנות סתר על ידי חוקרי המשטרה. ברגמן טען כי לאחר איתור ההאזנה התלונן במשטרה תלונה שהביאה לאיומים כלפיו, ומאוחר יותר לסגירת תיק חקירת ההאזנה כיוון שלטענת המשטרה "נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה". (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=61179



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   01:16   10.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. העליון הורה למדינה לשלם פיצויים ל-3 מורשעים..  
בתגובה להודעה מספר 13
 
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
11437 הודעות 19:21 09.10.03

עוד עוות דין, שקרבנותיו פוצו ?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2784259,00.html

העליון הורה למדינה לשלם פיצויים ל-3 מורשעים ברצח שזוכו מאשמה

בית המשפט העליון קיבל היום את ערעורם של שלושה שהורשעו ברצח יצאנית לפני 11 שנה.

השלושה זוכו מהרשעתם לאחר שריצו שנה וחצי עד שלוש שנים מעונשם בכלא. בית המשפט חייב את המדינה לשלם להם פיצויים ומתח ביקורת על התנהלות המשטרה בפרשה.

(אפרת וייס)

(09.10.03, 19:06)

העליון: "חקירת רצח היצאנית נעשתה ברשלנות"

שופטי בית המשפט הגדילו את סכום הפיצויים לשלושה שהורשעו ברצח לפני 11 שנה, ישבו במאסר וזוכו מאוחר יותר. שופטי בית המשפט מתחו ביקורת על חקירת המשטרה בפרשה וקבעו כי היא נעשתה ברשלנות
אפרת וייס

בית המשפט העליון הגדיל היום (ה') את סכום הפיצויים לשלושה שהורשעו ברצח יצאנית, ישבו במאסר ואחר כך זוכו. השופטים מתחו ביקורת על ניהול החקירה בידי המשטרה ואמרו כי נעשתה ברשלנות.

השלושה שהורשעו הם ראלב מנצור, איברהים שלבי והילאל עבד אל חי, שהואשמו לפני 11 שנה שרצחו את היצאנית בחוף תל ברוך, והורשעו.

לאחר שלוש שנים שבהם ישבו מנצור ועבד אל חי בכלא, הם זוכו מכל אשמה בבית המשפט העליון. איברהים שלבי זוכה לאחר שנה וחצי מחמת הספק בבית המשפט המחוזי.

השלושה עירערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי שהמדינה תשלם להם פיצויים ובית המשפט קבע כי הם זכאים רק ל-20 אחוז פיצויים - כ-51 אלף שקלים. בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, ערערו השלושה לבית המשפט העליון וכאמור, זה קיבל את עתירתם והעלה את גובה הפיצויים ל-80 אחוז שמהווים כ-240 אלף שקלים לכל אחד.

בפסק הדין מתחו השופטים תיאודור אור, אדמונד לוי ואסתר חיות ביקורת על התנהלות המשטרה בפרשה. השופטת חיות כתבה כי "התנהלות החקירה במקרה זה היתה חריגה בכל קנה מידה ואינה מתיישבת בשום פנים ואופן עם נוהל תקין ועקרונות היסוד החייבים להנחות את המשטרה בכל הנוגע לביצוע חקירות. מהפגמים החמורים שנפלו עולה התרשלות בחקירה".

(09.10.03, 22:20)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2784338,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   19:26   11.03.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. תכנית עובדה עם אילנה דיין 10.3.04 = עמוס סולמי.........  
בתגובה להודעה מספר 13
 
חשיפת הפרשה בכלל והקלטות ההאזנה לקצין המשטרה
שהפליל את עמוס סולמי.......



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   06:32   02.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. בדיקת ד.נ.א קובעת האנס שהורשע, לא אנס !!!  
בתגובה להודעה מספר 12
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.11.04 בשעה 06:33 בברכה, פילוביץ שחף
 
פנייה לשופט ברק לשחרר אסיר כי בדיקת ד-נ-א הוכיחה שלא אנס
מאת: יובל יועז ושירות "הארץ"
yuvaly@haaretz.co.il <yuvaly@haaretz.co.il>

אדריאן שוורץ כלוא זה 13 שנה בעוון אונס; סניגוריו תובעים לשחררו מיד ולהביאו למשפט חוזר
עקב תוצאות בדיקת הד-נ-א


אדריאן שוורץ בכלא, ב-2003
תצלום: אלון רון

אדם שהורשע באונס קטינה ב-1991, ומוחזק מאז במאסר, לא ביצע את האונס שבו הורשע - כך קובעת חוות-דעת שנערכה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר בעקבות בדיקת ד-נ-א. תוצאות הבדיקה נחשפו הערב (שני) בדיווח בערוץ 1. הבדיקה גילתה, כי הכתמים שנמצאו על מזרון וכרית, במקלט שבו נאנסה הילדה, כללו את נוזל הנרתיק של הקטינה, וכן נוזל זרע, אך לא מזרעו של שוורץ.

לנוכח תוצאות הבדיקה, יפנו מחר בבוקר סניגוריו של שוורץ, הפרופ' קנת מן ועו"ד נועה הרדוף מטעם הסניגוריה הציבורית, לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בבקשה לקיים לו משפט חוזר. כן יבקשו הסניגורים מברק לשחרר לאלתר את שוורץ ממאסרו, עוד לפני ההחלטה על קיום משפט חוזר שאמור להוביל לזיכויו.

אדריאן שוורץ נידון בפברואר 1991 ל-20 שנות מאסר על אונס ילדה בת 11 בירושלים. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הפסיד בערעור לבית המשפט העליון ובקשתו לדיון נוסף נדחתה.

שוורץ סירב בתחילה לתת דגימת דם, מתוך חוסר אמון במשטרה. לפני כארבע שנים שינה את דעתו ודרש לבצע בדיקת ד-נ-א מחוץ למשטרה, מתוך אמונה שהדבר יוכיח את חפותו ויביא לביטול המשפט או למשפט חוזר. ואולם אז התנגדה לכך המדינה. בשנת 2001 הורה שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, לקיים את הבדיקה, וקבע כי "לנוכח חוסר האמון שרוחש העותר לרשויות המשטרה, הבדיקה תיערך במכון הפתולוגי באבו-כביר, שאיננו מהווה יחידה משטרתית".

ואולם לאחר פסיקת חשין התקשה המכון הפתולוגי להפיק ד-נ-א מבגדי הילדה שנאנסה, שאותם קיבלה מהמשטרה. לדרישת ההגנה, נעשו בדיקות נוספות, ובהם של כתמי הזרע על הכרית והמזרון, וביום ראשון השבוע נמסרו תוצאות סופיות.

לדברי הפרופ' מן, אף שבהיסטוריה המשפטית הישראלית לא מוכר מקרה שבו זכה אסיר בשחרור מיידי עוד לפני ההחלטה על משפט חוזר, "לנשיא בית המשפט העליון יש בוודאי סמכות טבועה להחליט על שחרורו". הבקשה לשחרורו המיידי של שוורץ בערבות מסתמכת על כך, שהראיה החדשה לא רק מפריכה את הקשר בינו לבין הפשע, אלא אף קושרת באופן ודאי אדם אחר - שדגימת הדיואןואי שייכת לו - למעשה האונס. "כ-13 שנה זועק שוורץ כי הרשעתו בתיק זה היא הרשעת שוא", כותב מן בבקשה לברק.

נחשד ב-15 מקרי אונס, הורשע רק באחד

שוורץ כבר ריצה בעבר תשע שנות מאסר על אונס אחר, שהודה בביצועו. הוא השתחרר מהכלא ב-1978. בתחילת שנות ה-90 ניצבה המשטרה בפני 15 מקרי אונס בלתי פתורים. 14 באזור המרכז ואחד בירושלים. כולם יוחסו בתחילה לשוורץ, אלא שהמספר התכווץ בהדרגה. מתוך ה-15 הוא הואשם בשבעה. מתוך השבעה זוכה שוורץ מחמישה. מאישום נוסף הוא זוכה בעליון. לבסוף , מבין 15 המקרים הורשע שוורץ באחד בלבד: באונס שהתבצע בירושלים.

בתיק זה הורשע שוורץ על סמך מסדר זיהוי תמונות ומסדר זיהוי ארנק, שניהם על ידי הילדה, וכן ראיות נסיבתיות נוספות, שחוזקו בסירובו של שוורץ לתת דגימה מדמו לשם השוואה לסוג הדם של האדם שכתמי הזרע שלו נמצאו בזירת העבירה. שוורץ נימק את סירובו בחשש שהמשטרה תעשה בדגימה שימוש לרעה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=496263&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   00:45   04.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. הסניגוריה הציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר לאדריאן שוורץ  
בתגובה להודעה מספר 38
 
Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
6331 הודעות 16:38 03.11.04

הסניגוריה הציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר לאדריאן שוורץ

הסניגוריה הציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר לאדריאן שוורץ שהורשע באונס

"אחרי 13 שנה התגלה שהנאשם לא ביצע האונס"
יום שלישי, 2 בנובמבר 2004, 0:02 מאת: יובל יועז שירות "הארץ", הארץ

מבין 15 מקרי האונס שיוחסו לו, הורשע באחד, שגם אותו כנראה לא ביצע בדיקות די.אן.איי הוכיחו כי אדריאן שוורץ, השוהה מאז 91' בכלא, לא אנס בת 11 בירושלים. המדינה התנגדה לקיום הבדיקה. הסניגוריה הציבורית תבקש מביהמ"ש העליון משפט חוזר

אדריאן שוורץ, שהורשע באונס קטינה ב-1991, ומוחזק מאז במאסר, לא ביצע את האונס שבו הורשע - כך עולה מבדיקת די.אן.איי שתוצאותיה התקבלו לאחרונה. הערוץ הראשון דיווח כי הבדיקה גילתה שהכתמים שנמצאו על מזרון וכרית, במקלט שבו נאנסה הילדה, כללו את נוזל הנרתיק של הקטינה, וכן נוזל זרע, אך לא מזרעו של שוורץ. אתמול הודיעה הסניגוריה הציבורית כי תפנה לנשיא בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר לשוורץ.

שוורץ נידון בפברואר 1991 ל-20 שנות מאסר על אונס ילדה בת 11 בירושלים. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הפסיד בערעור לבית המשפט העליון ובקשתו לדיון נוסף נדחתה.

שוורץ סירב בתחילה לתת דגימת דם, מתוך חוסר אמון במשטרה. לפני כארבע שנים שינה את דעתו ודרש לבצע בדיקת די.אן.איי מחוץ למשטרה, מתוך אמונה שהדבר יוכיח את חפותו ויביא לביטול המשפט או למשפט חוזר. ואולם אז התנגדה לכך המדינה. בשנת 2001 הורה שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, לקיים את הבדיקה, וקבע כי "לנוכח חוסר האמון שרוחש העותר לרשויות המשטרה, הבדיקה תיערך במכון הפתולוגי באבו-כביר, שאיננו מהווה יחידה משטרתית".

ואולם לאחר פסיקת חשין התקשה המכון הפתולוגי להפיק די.אן.איי מבגדי הילדה שנאנסה, שאותם קיבלה מהמשטרה. לדרישת ההגנה, נעשו בדיקות נוספות, ובהם של כתמי הזרע על הכרית והמזרון, וביום ראשון השבוע נמסרו התוצאות הסופיות.

שוורץ כבר ריצה בעבר תשע שנות מאסר על אונס אחר, שהודה בביצועו. הוא השתחרר מהכלא ב-1978. בתחילת שנות ה-90 ניצבה המשטרה בפני 15 מקרי אונס בלתי פתורים. 14 מהם באזור המרכז ואחד בירושלים. כולם יוחסו בתחילה לשוורץ, אלא שהמספר התכווץ בהדרגה. מתוך ה-15 הוא הואשם בשבעה. מתוך השבעה זוכה שוורץ מחמישה. מאישום נוסף הוא זוכה בעליון. לבסוף , מבין 15 המקרים הורשע שוורץ באחד בלבד: באונס שהתבצע בירושלים.

בתיק זה הורשע שוורץ על סמך מסדר זיהוי תמונות ומסדר זיהוי ארנק, שניהם על ידי הילדה, וכן ראיות נסיבתיות נוספות, שחוזקו בסירובו של שוורץ לתת דגימה מדמו לשם השוואה לסוג הדם של האדם שכתמי הזרע שלו נמצאו בזירת העבירה. שוורץ נימק את סירובו בחשש שהמשטרה תעשה בדגימה שימוש לרעה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   14:07   28.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. השופט אדמונד לוי זיכה את עמוס סולמי ושמעון כהן  
בתגובה להודעה מספר 12
 
השופט אדמונד לוי זיכה את עמוס סולמי ושמעון כהן מקשירת קשר לביצוע רצח

השופט הסתמך על ראיה חדשה - קלטת המעידה כי קצין החקירות לשעבר, דניאל מרוז, רשם את דברי הנחקרים באופן שהעניק משמעות מפלילה

מאת: רנית נחום-הלוי | | www.Nfc.co.il

אדמונד לוי
http://nfc.msn.co.il/Search_By_Word.asp?area=%E0%E3%EE%E5%F0%E3+%EC%E5%E9
שירה דונביץ
http://nfc.msn.co.il/Search_By_Word.asp?area=%F9%E9%F8%E4+%E3%E5%F0%E1%E9%F5

על בסיס ראיה חדשה שהוגשה לשופט בית משפט העליון, זיכה השופט אדמונד לוי (יום ד', 7.8.02) את עמוס סולמי ושמעון כהן, מאשמת קשירת קשר לביצוע רצח שבה הורשעו לפני 23 שנה. עם זאת, השופט לא ביטל את הרשעתו של סולמי בעבירה של השפעה והטרדת עדים.

הראיה שהגיש באת-כוחם של השניים, עו"ד שירה דונביץ', הינה קלטת של שיחה בין סולמי לקצין המשטרה לשעבר דניאל מרוז. מרוז, שהיה ראש צוות החקירה, רשם את דברי סולמי וכהן באופן מסולף ומעוות והביא להפללתם.

השופט אדמונד לוי קיבל את עמדת היועץ המשפטי, לפיה יש לדחות את בקשת הסינגורית עו"ד דונביץ' לערוך להם משפט חוזר. הוא פסק כי הצדדים ינהלו מו"מ להסכם פיצויים, ויודיעו לבית המשפט תוך 30 יום את תוצאותיו.

סולמי וכהן הורשעו בשנת 1977 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהסתמך על עד המדינה יוסף הרוש. סולמי וכהן נאשמו בתכנון רצח רינה אשכנזי, שנהרגה בפיצוץ בית חבריה, רינה ושמואל קטלן. הזוג קטלן עמד להעיד כשלושה ימים מיום הפיצוץ במשפט אדם שהחביא בביתם סמים.

נוצר ביום: 07/08/2002 | עודכן ביום: 07/08/2002 22:54:13
http://nfc.msn.co.il/archive/001-D-10536-00.html?tag=0-16-06



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   19:28   24.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. דרעי זוכה ב-4 מתוך 5 האישומים בתיק הציבורי;  
בתגובה להודעה מספר 0
 
הורשע בהפרת אמונים.
דרעי הואשם ב-5 אישומים ובביצוע 7 עבירות מירמה והפרת אמונים,
בתקופות בהן כיהן כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים;
הפרקליטות הודיעה מראש כי לא תבקש עונש מאסר בתיק זה.
עודכן: 19:22 24/09/2003 | נועם שרביט | noam@nfc.co.il
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-30679-00.html?tag=19-23-16

YNET
דרעי הורשע בפרשה אחת, זוכה בארבע אחרות

בכתב האישום "הציבורי" הואשם דרעי בחמש פרשיות בתקופות שבהן כיהן כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים. בית המשפט הרשיע אותו בפרשת העברת הקצבות לתלמוד תורה "קול יהודה", שאותו ניהל אחיו. השופטים קבעו: "בפעולתו של דרעי היה יסוד של שחיתות, קלקול וניוון מוסרי"
אייל הראובני ואילן מרסיאנו

בית-משפט השלום בירושלים הרשיע הערב (יום ד') בהפרת אמונים את יו"ר ש"ס לשעבר ושר הפנים לשעבר, אריה דרעי, בפרשת "קול יהודה", וזיכה אותו בארבע פרשות נוספות שנכללו ב"כתב האישום הציבורי".

השופטים שולמית דותן, חיים לחוביצקי ואהרון פרקש כתבו בפסק הדין שניתן פה אחד כי "דרעי העמיד עצמו בניגוד עניינים חריף וחמור. בפעולתו היה יסוד של שחיתות, קלקול וניוון מוסרי, וההקצבה נגועה בפסול שורשי ועמוק". הם קבעו שדרעי "היה מודע לבעייתיות בהקצבה". עוד קבעו השופטים שהפרת אמונים זו "נמצאת עמוק בתחום השחור, הפלילי".


הפרשה שבה הורשע דרעי מתייחסת לפעולתו בהעברת הקצבה בסך 400 אלף שקל עבור תלמוד תורה, "קול יהודה" שאותו ניהל אחיו יהודה דרעי. ההקצבה הועברה לתלמוד התורה תוך שבעה ימים מרגע שפנה מנהל רשת החינוך התורני של ש"ס, הרב יהודה דנגור, אז גם חבר מועצת העיר ירושלים בבקשה לאשר את ההקצבה.

בפרק זמן זה הספיק דרעי להתחייב בפני גזבר עיריית ירושלים כי משרד הפנים יעביר לעיריה את סכום הכסף. ההקצבה הועברה לתלמוד התורה ללא אישור ועדת הכספים ומועצת העיר, כמתחייב בחוק ואושרה על ידי ועדת הכספים של עיריית ירושלים רק 13 חודשים לאחר העברת הכסף.


לתקציר פרשות דרעי לחצו כאן
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1989615,00.html

בכתב האישום "הציבורי" הואשם דרעי בחמישה אישומים ובביצוע שבע עבירות מרמה והפרת אמונים בתקופות שבהן כיהן כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים: "במעשים אלה הפר דרעי את אמון הציבור ועשה בכספי הציבור שהופקדו בידיו כבשלו", נטען בכתב האישום.


על פי כתב האישום, דרעי ניצל לרעה את מעמדו וסמכויותיו והעביר כספים מתקציב משרד הפנים לעמותות ולגופים חרדיים, בהם עמותה בראשות אחיו יהודה, המזוהים עם ש"ס, תוך כדי ניגוד עניינים, הפרת נוהל תמיכות של משרד הפנים ושלילת שיקול דעתם של הרשויות המקומיות.

פסק הדין ניתן שנה ותשעה חודשים לאחר סיום הדיונים במשפט. כתב האישום עוכב במשך ארבע שנים עד לסיום משפטו "האישי" של דרעי, שבו נדון דרעי לשלוש שנות מאסר.


(24.09.03, 18:49)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2767457,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   12:31   14.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. יוצע ליזום חקיקה להגנת חשודים במהלך......  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ח”כ מיכאל איתן: ”יש בבתי הכלא בישראל אסירים שזועקים לחפות מפשע” 13/11/2003

יוצע ליזום חקיקה להגנת חשודים במהלך החקירה

ועדת החוקה, חוק ומשפט , בראשות חה”כ מיכאל איתן, קיימה היום דיון בסוגיית הרשעת אדם על סמך הודאתו, בשתתפות מבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג, אשר עמד בראש הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר, המשנה לפרקליטת המדינה, עו”ד נאוה בן אור, נציגי הסנגוריה הציבורית ואנשי אקדמיה. לפי המצב המשפטי היום, ניתן להרשיע אדם בבית המשפט לפי הודאתו בלבד או על סמך אמרתו גם מחוץ לבית המשפט ובלבד שבית המשפט השתכנע שהיא היתה ”חופשית ומרצון”. במהלך השנים הסתבר כי לעיתים הוצאה הודאה בדרכים לא כשרות ולעיתים אנשים הודו בפשעים שלא ביצעו. מבקר המדינה אמר שיש לראות בהודאת נאשם ראייה ככל ראייה המוגשת לבית המשפט ולא לתת לה משקל כבד מדי שכן גורמים כמו לחץ מצד חוקרי המשטרה, מצבו הנפשי ומבנה אישיותו של הנחקר עשויים להביא להודאת שווא. ”יש הכרח בהפנמה של המערכת המשפטית כולה לכך כי יש קבוצות סיכון למסירת הודאת שווא – עקב ליקוי נפשי, מגבלה שכלית או מצב של לחץ נפשי בעת המעצר” אמר. גולדברג אמר שיש לקבוע ”חגורות בטחון” ובראשן תיעוד קולי או חזותי של החקירה אשר ישמשו אמצעי להבטחת תקינות החקירה וימנעו הרשעתם של חפים מפשע. פרופ` מרדכי קרמניצר אמר כי על מנת למנוע מצב של שימוש באמצעים פסולים להוצאת הודאה ושל הרשעה על סמך הודאת שווא, בנוסף לתיעוד אלקטרוני בחדרי חקירות יש לקבוע דרישה של ראייה חיצונית נוסף על הודאת הנאשם. סגן הסנגורית הציבורית הראשית, ד”ר דיוויד וינר, אמר כי לא ניתן להשלים עם מצב בו אנו מנהלים תהליכים שיש בהם כדי להביא לעיוות דין. ”אם המדינה היום יודעת שהודאת שווא עשוייה להביא להרשעת שווא ואין כלים כלכליים להקלטת ההודאות, אזי צריך להוסיף חגורות בטחון” אמר. משנה לפרקליטת המדינה, עו”ד נאוה בן-אור, אמרה שאין ספק שמערכת החוק מודעת לבעייה של הודאות שווא ואף במהלך השנים הפרקליטות עברה תהליך של הפנמה לקבלת הודאה כראייה ככל הראיות. יחד עם זאת, אמרה בן-אור, שגם המשטרה וגם הפרקליטות נלחמות במציאות בה ראיות חיצוניות לא תמיד מספקות מידע ועדי ראייה לא מוכנים להעיד. ”הגיע הזמן שבמדינה מתוקנת יימצאו המשאבים להקלטת חקירות מחד, ולקידום ”תוכנית להגנת עדים” מאידך” אמרה. עו”ד שירה דונביץ, אשר ייצגה את עמוס סולמי בתיק בעניין קשירת קשר לרצח בשנת 1977, קראה לוועדה לגרום לכך שפרקליטות המדינה תדאג לחקור חומר שנמצא ברשותה כבר שנתיים וחצי הכולל הקלטה של מפקח דני מרוז, בכיר לשעבר במדור המרכזי במשטרה, שטען לדבריו כי בידוי ראיות היה עניין שיטתי במדור המרכזי בתקופתו (סוף שנות ה – 70 תחילת שנות ה – 80). נציגת לשכת עורכי הדין, עו”ד רחל תורן אמרה כי עמדת הלשכה היא שתיעוד חקירות באמצעים טכניים הוא טוב ושינוי חיובי, ואולם ללא נוכחות סניגור בחקירה, לא ניתן לעמוד בוודאות על מהימנותה. נציגי המשטרה מסרו לוועדה כי מקרים בהם נלקחו הודאות בעינויים ובאיומים הוקעו מן המשטרה. כמו כן דווח, כי במחוז חיפה, בו נערך ניסוי על פיו מוקלטות בוידאו חקירות חשודים, הדבר מייעל ומקצר את ההליך, ובכל חדר מוצבות 2 מצלמות וידיאו על מנת להסיר ספק באמינות ההקלטה. הם הוסיפו שהמשטרה מקדמת הקמת מאגר ד.נ.א. שיקל על גילוי עבריינים על סמך ראיות ביולוגיות. פרופ` אמנון רובינשטיין, טען שהעובדה המדאיגה ביותר הוא שכל אנשים שישבו בכלא על סמך הודאה בלבד ונמצאו חפים מפשע, אלא אנשים משולי החברה הישראלית ”אנשים חזקים, להם כסף ועורכי דין טובים, לא מודים” הצעתו היא שאדם המודה בביצוע עבירה, יהיה חייב לספק ראיה נוספת, שלא קיימת בידי המשטרה. יו”ר הוועדה, חה”כ מיכאל איתן אמר כי בשעה זו, בה מתקיימת ישיבה, יש בבתי הכלא בישראל אסירים שזועקים לחפות מפשע, חלק מהם זעקתם היא זעקת אמת. בכל מערכת יש טעויות אנוש אולם חברה בריאה חייבת לפעול בנחישות ובהתמדה לצמצום המקרים של הרשעה בלתי מוצדקת. חמורה במיוחד הרשעה שבאה בעקבות רשלנות פושעת או כוונת זדון של גורמי אכיפת החוק, לצערי במקרים גם שנתגלו מקרים כאלו, לא ננקטו צעדים נגד חוקרים, שוטרים ואחרים. ח”כ מיכאל איתן יציע לחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט ליזום שינויי חקיקה שיגנו על חשודים במהלך החקירה וימנעו הרשעה על סמך הודאות בלבד.
http://www.knesset.gov.il/huka/

כנס בנושא הרשעת חפים מפשע נערך באוניברסיטת תל אביב
11.11.2003

בכנס פתיחה לפרויקט החפות הישראלי שאורגן על ידי "הלב" תנועה למלחמה בעוני בישראל ושהוקדש לנושא האם ישנם מורשעים חפים מפשע נשאו דברים השופטות דליה דורנר שדיברה על הליך פלילי ותקשורת, עורך דין בן דרור ימיני אשר דיבר על תפקיד העיתונות באיתור וחשיפת חפים מפשע השופט יצחק יצחק על פגמים בהליך הפלילי הטעונים תיקון ופרופסור קנת מן בנושא מהי הרשעת שווא.
http://www.miki.org.il/miki/article.asp?newsid=920


חה"כ איתן: "עשרות ´נאשמים´ מרצים את עונשם על לא עוול בכפם"
23.9.2002

יו"ר ועדת החוקה, חה"כ מיכאל איתן, שלח מכתב לשר המשפטים, ולשר לביטחון פנים.

במכתב קורא חה"כ איתן לשרים להקים ועדת בדיקה משותפת בראשות שופט, אשר תבדוק את עבודת הפרקליטות והמשטרה, ותמליץ על מנגנוני פיקוח וביקורת על גופים אלו.

המכתב נשלח בעקבות החלטת הפרקליטות (מיום 12/9/02)שלא להגיש כתב אישום בפרשת ברנס, למרות החלטת השופטת דורנר על עריכת משפט חוזר.

פרשת ברנס מצטרפת לפרשות נוספות שנחשפו בשנים האחרונות (את חלקן מפרט חה"כ איתן במכתבו), ושבהן נגרמו עיוותי דין קשים, כתוצאה מפגמים חמורים ומכוונים בעבודת המשטרה והפרקליטות.

להלן מכתבו של חה"כ איתן:

לכבוד

ח"כ מאיר שטרית שר המשפטים
ח"כ עוזי לנדאו- השר לביטחון פנים

שרים נכבדים ,

הנני פונה אליכם בעקבות החלטת השופטת דורנר, מיום 29/3/01 (מ"ח 3032/99), בה הורתה על קיום משפט חוזר לעמוס ברנס ובעקבות החלטת הפרקליטות מיום 12/9/02, שלא להגיש כתב אישום כנגד עמוס ברנס.

1. החלטתה של הפרקליטות מסיימת אולי את פרשת עמוס ברנס שהצליח לאחר מאבק ארוך שנים להוכיח את חפותו אולם היא אינה פוטרת את כולנו מבדיקת השאלה מה קורה במערכת אכיפת החוק שעליה שניכם מופקדים. לצערנו, פרשת ברנס מצטרפת לפרשות נוספות שנחשפו בשנים האחרונות שבהן נגרמו עיוותי דין קשים, כתוצאה מפגמים חמורים ומכוונים בעבודת המשטרה והפרקליטות. להלן מספר דוגמאות :

א.מ"ח 3032/99 - עמוס ברנס- בהחלטתה בעניין ברנס קובעת כבוד השופטת דורנר: "ברי, שהתנהגות הכוללת מסירת עדויות שקר וחיפוי עליהן איננה נסבלת, וודאי מקום שהדבר מבוצע על ידי רשויות המדינה המופקדות על שמירת החוק והשגת צדק. אמון האזרחים במערכות השלטון והמשפט מותנה בכך שהצדק ייעשה וגם ייראה... דומה כי אין חולקים עוד, כי בטיפול המדינה בתיק הרצח שבו הורשע ברנס נפלו פגמים... השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו של ברנס אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר. הם מעוררים חשש ממשי כי עודף רצון של המשטרה והתביעה "לסגור" את פרשת הרצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, וגם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת..."

ב. תפ"ח 4063/98- פרשת מע"ץ- במקרה ידוע זה, חשף חוקר משטרה לאחר שהנאשמים סיימו לרצות תקופות מאסר ארוכות, כי במהלך החקירה הוכו הנאשמים מכות ועברו מסכת קשה של התעללויות, כי נמסרו הודעות כוזבות לציבור בכל הקשור לפרשה, כי קציני משטרה העידו עדויות שקר בבית המשפט וגרמו ביודעין להרשעתם של חפים מפשע . גם בפרשה זו לאחר שהוחלט על קיום משפט חוזר העדיפה הפרקליטות שלא לקיים את המשפט וחסכה מעצמה ומהמשטרה בירור נוקב במחדלי מערכת אכיפת החוק.

ג. מ"ח 4181/02 – עמוס סולמי- רק לאחרונה ניתן פסק הדין בעניין סולמי, בו נקבע כי עקב הפללה כוזבת של המשטרה, ישב סולמי בכלא בגין מספר עבירות, החמורה שבהן קשירת קשר לביצוע רצח. הפרשה נחשפה לאחר שנים רבות, על ידי עו"ד דני מרוז, אשר שימש בעברו כקצין משטרה ביחידת התשאול, ובין השאר היה מופקד על התיק של סולמי . וידויו של מרוז חשף כי סולמי דיבר אמת כאשר טען כי הוכה קשות על ידי חוקריו, וכי מעולם לא הודה במעשים המיוחסים לו, כפי שטענו חוקרי המשטרה. כמו כן הודה מרוז כי הסיבה ל"תפירת התיק" הייתה מתוך רצון "לסגור את התיק, בשביל דרגות..."

ועל כך אומר כבוד השופט אדמונד לוי: "נדמה כי אין צורך להרבות מילים על חומרת דבריו של דני מרוז, ונדמה שתופעה זו צריכה להדיר שינה מעיניה של מערכת המשפט בכלל ומגופי החקירה בפרט, שהרי משמעותה היא שאפשר כי מרוז וחבריו גרמו להפללתם של מי שלא חטאו..."

ד. ע"פ 4765/98- במקרה זה הטעתה התובעת את ביהמ"ש כאשר הצהירה כי אין בחומר החסוי בכדי לתרום להגנת הנאשם אשר הואשם בעבירת רצח. בערעור התברר כי לא אלה היו פני הדברים, ועל כך אומר כבוד השופט קדמי: "זיכויו של המערער נעוץ בכך שהתביעה מנעה ממנו מידע חיוני להגנתו..." וכבוד השופט אילן קבע: "לו דבקה התביעה בעמדתה כי אין להסיר את החיסיון.. היה ניתן לראות בהתנגדותה להסרת החיסיון משום טעות גרידא. דא עקא, שבדיון הפומבי טענה התובעת באופן מפורש כי החומר החסוי אינו יכול להועיל להגנה. דברים אלה מצערים שכן ´מטבע הדברים, מתייחס בית המשפט באמון למידע, אשר נמסר לו מפי עורך-דין´..."

ה. ע"פ 8402/00 – במקרה זה הורשע אדם בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, ונידון לתשע שנים מאסר בפועל. גם כאן התביעה השתמשה בטענת חסיון למנוע מידע חיוני שיכול היה לזכות את הנאשם . רק בשלב הערעור התברר לנציגי המדינה כי התביעה בערכאה הראשונה נהגה בדרך פסולה, ועל כן נעתרה התביעה לבקשת הערעור ולביטול ההרשעה. אומר בית המשפט העליון: " יש להצטער שהבדיקה האמורה לא נערכה, או לא נערכה כראוי, במקרה הנדון, על ידי הפרקליט שייצג את המדינה לפני הערכאה הראשונה".

מקרים אלו אינם יחידים, וקיימים כמובן מקרים נוספים בהם היו חריגות וחריקות במערכת אכיפת החוק.

2. פרופ´ אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, השתתף במחקר שנערך בארה"ב, ובדק כיצד "מצליחה" המערכת להרשיע חפים מפשע. ב7% מהמקרים שנבדקו, התגלתה מעורבות של אנשי מערכת המשפט (חוקרים ותובעים), אשר ביודעין שיקרו מעל דוכן העדים, העלימו מידע, והחליטו "לתפור לנאשם תיק". בדיקת המניע העלתה כי במרבית המקרים הגורם היה להיטות יתר של אנשי המערכת לבצע את תפקידם, ולהוכיח כי הם הביאו לתפיסתו ולהרשעתו של עבריין שסיכן את שלום הציבור. על המצב בישראל בהקשר ללהיטות המגונה הזו ראה דברי דורנר בפרשת ברנס : "השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו של ברנס אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר. הם מעוררים חשש ממשי כי עודף רצון של המשטרה והתביעה "לסגור" את פרשת הרצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, וגם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופןמלא באמת..."

האמנם יכולים אנו לישון היום בשקט, מתוך ההנחה כי "עודף הרצון" הזה התקיים בפרשת ברנס, ובה בלבד, או שמא יתכן כי "מוטיבציות" מעין אלו גרמו בעבר, וגורמות גם היום, לעיוותי דין במקרים נוספים???

המחקר האמריקאי ניסה לאמוד את שכיחותה של התופעה. בספרות שעסקה עד אז בתופעה זו הוזכרו אומדנים הנעים בין 5% ל- 20%. אומדן זה נראה למבצעי המחקר גבוה, והאומדן שנקבע על ידם מתייחס לשיעור טעות בגובה של 0.25% עד 0.5%, מסך כל ההרשעות. אם ניקח מדד מינימלי זה כמדד תקף גם למדינת ישראל, נמצא כי עשרות "נאשמים" מרצים את עונשם על לא עוול בכפם, עובדה שחייבת להדיר שינה מעיני רבים מאתנו.

בתביעת הפיצויים שהגישו הנאשמים בפרשת מע"ץ היטיב השופט משעלי לתאר את גודל העוולה שנגרמה למי שהורשעו בזדון על ידי המערכת המושחתת:

"אדם כזה איבד איפוא כל זיק של תקווה וכאילו נסתם עליו הגולל. ההרשעה הטביעה אות קלון חלוט במצחו וגם לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר מתהלך הוא בין הבריות כקין בשעתו.היש מחיר לשלילת חירותם של המבקשים משך השנים שבילו מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפם? היש בכוח בן אנוש להחזיר למבקשים את נעוריהם ואת מיטב שנות חייהם אשר לא יסולאו בפז? היש תגמול לבושה ולקלון שהיו מנם חלקם - שלהם ושל בני משפחתם - משך שנים רבות?

3. אני מודע לעובדה כי במהלך עבודה של כל גורם, נופלות טעויות ומעשי שגגה, אולם כאשר מדובר, כדבריה של כבוד השופטת דורנר, ברצון להרשיע בכל מחיר, ואפילו במחיר עיוות הראיות והטעיית בית המשפט, אסור לנו לעבור לסדר היום, גם אם מדובר במקרה אחד מתוך אלף, ולצערי הרב מדובר בהרבה יותר. חמורה לא פחות בעיני העובדה כי למיטב ידיעתי, לא ננקטו אמצעים נגד מי שהיו אחראים למעשים הנלוזים. מעבר לפגיעה בצדק ובאמון הציבור במערכת אכיפת החוק, הרי ההגנה שהמערכת נותנת למי שכבר נתפסו בקלקלתם מעודדת אחרים להמשיך ולפעול בדרכים הנלוזות הללו.

4. לאור כל האמור לעיל אני פונה אליכם בבקשה לפעול במשותף מתוקף סמכותכם ולהקים ועדת בדיקה בראשות שופט, שבין השאר תחקור, תקבע ממצאים, ותמליץ בעניינים הבאים :

1.האם קיים בסיס לחשד שעולה מהחלטת שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר ולפיו קיימת במערכת אכיפת החוק להיטות יתר להשיג הרשעות גם במחיר הטעיית בית המשפט, העלמת מידע רלבנטי לחפותו של הנאשם והבאת עדויות שקר בפני השופטים. הוועדה תבדוק את ההיבטים השונים של התופעה הזו ואת היקפה .

2.הוועדה תתבקש להמליץ על אמצעי בקרה אשר יבטיחו ביקורת נוספת של הדרגים הבכירים במערכת אכיפת החוק, ואולי גם ביקורת של גורמים מחוץ למערכת, שתביא לעצירת הליכים פסולים במשטרה ובפרקליטות בזמן אמת .

3.הוועדה תתבקש לבחון את השאלה מדוע לא ננקטו אמצעים כלשהם נגד המעורבים בהרשעות הכזב , ותתבקש להמליץ על ענישה כגורם מרתיע בסוגייה זו

4.הוועדה תתבקש להמליץ על אמצעי מניעה, כמו בשלב ההכשרה של החוקרים והתובעים, ורענון תקופתי לאותם גורמים, בכל הקשור למגבלות על הרצון להרשיע וכדומה.

5.הוועדה תתבקש גם לבחון שינויי חקיקה כך למשל מניעת התיישנות עבירות של חוקרים ותובעים שחלקם בהרשעות כזב מתגלה כמו בפרשת מע"צ וברנס רק לאחר עשרות שנים.

כמו כן מוצעת לבדיקת הוועדה החלת הדוקטרינה האמריקאית הידועה בשם "פירות העץ המורעל". בישראל אין בפגמים אפילו מהותיים בהליכי החקירה בכדי לזכות נאשם אם אשמתו מוכחת, גם ללא התחשבות באותן עובדות שהובאו בדרך פסולה; לעומת זאת דוקטרינת פירות העץ המורעל גורסת כי עדות שהושגה באמצעים בלתי חוקיים מרעילה את העץ כולו, קרי פוגמת בתביעה כולה.

עמדה קרובה לדוקטרינה זו השמיעה השופטת דורנר בפרשת ברנס: : חשיפתם של שקרים מגמתיים בעדויות חוקרי המשטרה מערערת את אמינותם לא רק לגבי השקרים שנחשפו, אלא גם ביחס ליתר דבריהם..."

אם כך הוא, יתכן ויש מקום לקבוע בחקיקה כי "זיהום" של חלק כלשהו של ההליך המשפטי, "מזהם" את ההליך כולו, ללא הפרדה וסינון של חלקים שונים בו, ומכאן גם את תוצאותיו. ייתכן כי החלת דוקטרינה זו תמלט במספר מקרים עבריינים מעונשם, אולם היא תגרום לחוקרים ותובעים הלוחמים להרשעה, להקפיד על האמצעים שבהם הם נוקטים לצורך השגת מטרותיהם ובעקבות כך גם מספר המורשעים על לא עוול בכפם יצטמצם.

מכובדי השרים ,

אני משוכנע שגם אתם כמי שנושאים באחריות הכבדה לפעולתה התקינה של מערכת אכיפת החוק בישראל שותפים לדאגה ולחרדה מתופעת עיוותי הדין המכוונים הנגרמים על ידי מי שפועלים מטעמכם . הצרה הזו מסתבר יכולה לנחות על ראשו של כל אחד מאתנו אזרחי ישראל וחובתנו אנו נבחרי הציבור, לעשות הכל שלא תפגע באיש .

בכבוד רב ובברכה ח"כ מיכאל איתן יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט
http://www.miki.org.il/miki/article.asp?newsid=577



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   04:10   17.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. הרשעה על סמך הודאה ופוליגרף..................  
בתגובה להודעה מספר 16
 


חוק ומשפט
דיון בסוגיית הרשעת אדם על סמך הודאתו
16.11.2003

ועדת החוקה, חוק ומשפט , בראשות חה"כ מיכאל איתן, קיימה היום דיון בסוגיית הרשעת אדם על סמך הודאתו, בשתתפות מבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג, אשר עמד בראש הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר, המשנה לפרקליטת המדינה, עו"ד נאוה בן אור, נציגי הסנגוריה הציבורית ואנשי אקדמיה. לפי המצב המשפטי היום, ניתן להרשיע אדם בבית המשפט לפי הודאתו בלבד או על סמך אמרתו גם מחוץ לבית המשפט ובלבד שבית המשפט השתכנע שהיא היתה "חופשית ומרצון". במהלך השנים הסתבר כי לעיתים הוצאה הודאה בדרכים לא כשרות ולעיתים אנשים הודו בפשעים שלא ביצעו. מבקר המדינה אמר שיש לראות בהודאת נאשם ראייה ככל ראייה המוגשת לבית המשפט ולא לתת לה משקל כבד מדי שכן גורמים כמו לחץ מצד חוקרי המשטרה, מצבו הנפשי ומבנה אישיותו של הנחקר עשויים להביא להודאת שווא. "יש הכרח בהפנמה של המערכת המשפטית כולה לכך כי יש קבוצות סיכון למסירת הודאת שווא – עקב ליקוי נפשי, מגבלה שכלית או מצב של לחץ נפשי בעת המעצר" אמר. גולדברג אמר שיש לקבוע "חגורות בטחון" ובראשן תיעוד קולי או חזותי של החקירה אשר ישמשו אמצעי להבטחת תקינות החקירה וימנעו הרשעתם של חפים מפשע. פרופ´ מרדכי קרמניצר אמר כי על מנת למנוע מצב של שימוש באמצעים פסולים להוצאת הודאה ושל הרשעה על סמך הודאת שווא, בנוסף לתיעוד אלקטרוני בחדרי חקירות יש לקבוע דרישה של ראייה חיצונית נוסף על הודאת הנאשם. סגן הסנגורית הציבורית הראשית, ד"ר דיוויד וינר, אמר כי לא ניתן להשלים עם מצב בו אנו מנהלים תהליכים שיש בהם כדי להביא לעיוות דין. "אם המדינה היום יודעת שהודאת שווא עשוייה להביא להרשעת שווא ואין כלים כלכליים להקלטת ההודאות, אזי צריך להוסיף חגורות בטחון" אמר. משנה לפרקליטת המדינה, עו"ד נאוה בן-אור, אמרה שאין ספק שמערכת החוק מודעת לבעייה של הודאות שווא ואף במהלך השנים הפרקליטות עברה תהליך של הפנמה לקבלת הודאה כראייה ככל הראיות. יחד עם זאת, אמרה בן-אור, שגם המשטרה וגם הפרקליטות נלחמות במציאות בה ראיות חיצוניות לא תמיד מספקות מידע ועדי ראייה לא מוכנים להעיד. "הגיע הזמן שבמדינה מתוקנת יימצאו המשאבים להקלטת חקירות מחד, ולקידום "תוכנית להגנת עדים" מאידך" אמרה. עו"ד שירה דונביץ, אשר ייצגה את עמוס סולמי בתיק בעניין קשירת קשר לרצח בשנת 1977, קראה לוועדה לגרום לכך שפרקליטות המדינה תדאג לחקור חומר שנמצא ברשותה כבר שנתיים וחצי הכולל הקלטה של מפקח דני מרוז, בכיר לשעבר במדור המרכזי במשטרה, שטען לדבריו כי בידוי ראיות היה עניין שיטתי במדור המרכזי בתקופתו (סוף שנות ה – 70 תחילת שנות ה – 80). נציגת לשכת עורכי הדין, עו"ד רחל תורן אמרה כי עמדת הלשכה היא שתיעוד חקירות באמצעים טכניים הוא טוב ושינוי חיובי, ואולם ללא נוכחות סניגור בחקירה, לא ניתן לעמוד בוודאות על מהימנותה. נציגי המשטרה מסרו לוועדה כי מקרים בהם נלקחו הודאות בעינויים ובאיומים הוקעו מן המשטרה. כמו כן דווח, כי במחוז חיפה, בו נערך ניסוי על פיו מוקלטות בוידאו חקירות חשודים, הדבר מייעל ומקצר את ההליך, ובכל חדר מוצבות 2 מצלמות וידיאו על מנת להסיר ספק באמינות ההקלטה. הם הוסיפו שהמשטרה מקדמת הקמת מאגר ד.נ.א. שיקל על גילוי עבריינים על סמך ראיות ביולוגיות. פרופ´ אמנון רובינשטיין, טען שהעובדה המדאיגה ביותר הוא שכל אנשים שישבו בכלא על סמך הודאה בלבד ונמצאו חפים מפשע, אלא אנשים משולי החברה הישראלית "אנשים חזקים, להם כסף ועורכי דין טובים, לא מודים" הצעתו היא שאדם המודה בביצוע עבירה, יהיה חייב לספק ראיה נוספת, שלא קיימת בידי המשטרה. יו"ר הוועדה, חה"כ מיכאל איתן אמר כי בשעה זו, בה מתקיימת ישיבה, יש בבתי הכלא בישראל אסירים שזועקים לחפות מפשע, חלק מהם זעקתם היא זעקת אמת. בכל מערכת יש טעויות אנוש אולם חברה בריאה חייבת לפעול בנחישות ובהתמדה לצמצום המקרים של הרשעה בלתי מוצדקת. חמורה במיוחד הרשעה שבאה בעקבות רשלנות פושעת או כוונת זדון של גורמי אכיפת החוק, לצערי במקרים גם שנתגלו מקרים כאלו, לא ננקטו צעדים נגד חוקרים, שוטרים ואחרים. ח"כ מיכאל איתן יציע לחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט ליזום שינויי חקיקה שיגנו על חשודים במהלך החקירה וימנעו הרשעה על סמך הודאות בלבד.
http://www.miki.org.il/miki/article.asp?newsid=924


NFC
הנחיות חדשות של היועמ"ש: בדיקת פוליגרף בהליכי חקירה - רק בהסכמת הנבדק.

עוד קובע רובינשטיין בהנחיותיו בעניין "שימוש בפוליגרף על-ידי רשויות המדינה": "ככלל, בדיקה של הדלפה מגוף ציבורי לאיתור המדליף אינה בגדר 'המקרים המיוחדים' בהם האינטרס הציבורי מצדיק שימוש בפוליגרף"
מאת: רועי כוכבי
16/11/2003

הנחיות חדשות של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, קובעות: בדיקת פוליגרף בהליכי חקירה תיעשה רק בהסכמה "מודעת ומרצון חופשי" של הנבדק, פרט לבדיקות סינון ביטחון.

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין "שימוש בפליגרף על-ידי רשויות המדינה" מגדירות את המצבים והפרמטרים, במסגרתם יוכלו הרשויות לבצע בדיקות פוליגרף, והן חלות על כל רשויות המדינה, כולל צה"ל, המשטרה וגופי הביטחון האחרים.

רובינשטיין קובע, כי ככלל, הרשויות אינן מוסמכות לבצע בדיקות פוליגרף נוהליות, כלומר בדיקות שנועדו לאמת את מהימנותו או כשירותו של הנבדק לתפקיד מסויים, אלא מכוח הסמכה מפורשת בחוק או לפיו.

לפוליגרף "בעיות אמינות לא קלות"

רובינשטיין מנמק את עמדתו בפגיעה בזכויות יסוד, בעיקר הזכות לכבוד האדם והזכות לפרטיות, שיוצרת בדיקת הפוליגרף וכן ב"בעיות אמינות לא קלות" של בדיקת הפוליגרף.

הסמכה בחוק לעריכת בדיקות פוליגרף נוהליות, קיימת כיום רק בנוגע לבדיקות סינון ביטחון, לשם "קביעה של התאמה ביטחונית של אדם לתפקיד או למשרה שסווגו בסיווג ביטחוני", מכוח חוק השב"כ משנת 2002.

ביסוד ההסדר שקובע חוק השב"כ, מציין רובינשטיין, "עומדת התפיסה וההכרה כי האינטרס הציבורי החיוני שבמניעת פגיעה בביטחון המדינה, מצדיק - בתנאים ובסייגים שנקבעו - עריכת בדיקות פוליגרף במסגרת הליך סינון ביטחון לקבוצה מוגבלת ומוגדרת של נושאי תפקידים בשירות הציבורי".

"יודגש", מציין רובינשטיין, "כי הסדר זה הוא הסדר ממצה, ואין לבצע בדיקת פוליגרף נוהלית לצורך סינון ביטחון שאינה מותרת בו במפורש".

אין לערוך בדיקות פוליגרף כתנאי לקבלה לעבודה

"בהיעדר הסמכה חוקית כאמור, אין לערוך בדיקות פוליגרף נוהליות בכל תחום אחר, או לכל מטרה אחרת, בין כתנאי לקבלה לעבודה או לקידום במסגרת שירות המדינה, ובין כתנאי לקבלת רשיון או אישור או כל זכות אחרת".

בנוגע לביצוע בדיקת פוליגרף במהלך חקירה פלילית או משמעתית, או במסגרת הליך בדיקה אחר, שמטרתו להפריך או לאמת חשד קונקרטי, קובע היועץ כי "בהעדר הסמכה בדין לביצוע בדיקות פוליגרף למטרות אחרות זולת בדיקות סינון ביטחון, אין סמכות לחייב אדם לעמוד בבדיקת פוליגרף לכל מטרה אחרת".

"עם זאת", קובע רובינשטיין, "ניתן לערוך בדיקת פוליגרף, במסגרת חקירה פלילית או משמעתית, או במסגרת הליך בדיקה אחר, לשם הפרכה או אימות של חשד קונקרטי, אם ניתנה הסכמה מודעת ומרצון חופשי של הנבדק".

היועץ קובע תנאים לביצוע הבדיקה

נוסף על הסכמה זו, קובע רובינשטיין, צריכים להתקיים מספר תנאים נוספים, על-מנת שניתן יהיה לערוך את הבדיקה:

לפני קבלת הסכמת המועמד לבדיקת פוליגרף, יש לספק לו הסבר על מהות הבדיקה, פרטיה, שלביה והמהימנות שלה. כמו כן, יש להסביר למועמד כי הוא אינו חייב לעמוד בבדיקה, ואת התוקף המשפטי של הבדיקה והתוצאות הנובעות ממנה. הסבר זה יש לספק גם במקרה בו הבדיקה באה ביוזמתו של המועמד.

"על-מנת להבטיח את תקינות קבלת ההסכמה, ההסברים כאמור למועמד יהיו בכתב, וכן הסכמתו. למועמד תינתן שהות סבירה בין מתן ההסברים כאמור, לבין מתן הסכמתו, לרבות לצורך קבלת ייעוץ משפטי, אם ירצה בכך. כל לחץ על המועמד למתן הסכמתו יפגום בתוקף ההסכמה, וממילא בחוקיות הבדיקה, על כל המשתמע מכך", קובע רובינשטיין.

תנאים נוספים לעריכת בדיקת הפוליגרף הם, כי הבדיקה תיעשה במסגרת חקירה הנערכת לפי דין; הבדיקה תיעשה רק במקרים של חשד לעבירות פליליות או משמעתיות חמורות; השימוש בבדיקה ייעשה רק בהיעדר דרך חקירתית אחרת למיצוי החקירה; ובדיקת הפוליגרף תיעשה רק לאחר שהתגבש "חשד ממוקד", ולא כבדיקה כללית נגד כל המעורבים, המיועדת "לדוג" חשודים.

רובינשטיין מותיר פתח לביצוע בדיקת פוליגרף גם שלא במסגרת חקירה לפי דין, וזאת במקרים מיוחדים כאשר האינטרס הציבורי מצדיק זאת, ובאישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לשם כך.

"ככלל", קובע רובינשטיין, "בדיקה של הדלפה מגוף ציבורי לאיתור המדליף אינה, כשלעצמה, בגדר 'המקרים המיוחדים' כאמור. רק מקום שמטרת החקירה/בדיקה כרוכה בהגנה על אינטרס חיוני אחר, או במניעת פגיעה באינטרס כזה, עשוי המקרה להצדיק שימוש בבדיקת פוליגרף".

הבדיקות לא ייערכו על-ידי גוף פרטי

היועץ קובע עוד בהנחיות, כי בדיקות פוליגרף במסגרת חקירה או בדיקה של רשויות המדינה ייערכו, ככלל, על-ידי גורם ציבורי מוסמך ומיומן בביצוע בדיקות, ולא על-ידי מכון פרטי.

הבדיקות ייערכו לפי נוהל מפורט בכתב, שיכלול, בין היתר, "הוראות באשר לאופן ביצוע הבדיקה, מגבלות רפואיות לביצוע הבדיקה מקום שהמועמד לבדיקה סובל מבעיה רפואית או פסיכולוגית או מקבל טיפול, אשר עלולים לגרום לתגובות שישבשו את תוצאות הבדיקה, זכות הנבדק לסיים את הבדיקה בכל עת, ועוד".

רובינשטיין מוסיף, כי אין להביא את תוצאות הבדיקה, שאינן מהוות ראיה קבילה בהליך פלילי או משמעתי, בפני כל בית משפט או בית דין משמעתי, וכי אין לייחס לתוצאות הבדיקה משקל ראייתי עצמאי בגיבוש מסקנות החקירה או הבדיקה, אלא יש לראות בהן "כלי עזר ראייתי משלים בלבד", ואין לנקוט בכל הליך או סנקציה בהתבסס על תוצאות הבדיקה בלבד.

"מקום שתוצאות הבדיקה מצביעות על אי-אמירת אמת מצד הנבדק", מוסיף היועץ, "מן הראוי לאפשר לו לעבור בדיקה נוספת על-ידי בודק אחר, שאינו מודע לתוצאות הבדיקה הראשונה".

פרסום תוצאות הבדיקה - רק במקרים חריגים ונדירים

"מאחר שתוצאות בדיקת הפוליגרף נתפסות בציבור כתוצאות 'מכונת אמת', פרסום תוצאות בדיקת פוליגרף בה נמצא הנבדק כדובר שקר, עלול לפגוע קשות בשמו הטוב, ועקב כך בזכויות נוספות שלו".

"לפיכך, יש לנקוט בהקפדה יתירה בשמירה על המסמכים הקשורים לבדיקה במאגר סגור ומסווג. כמובן, שחל איסור מוחלט על פרסום תוצאות הבדיקה בצורה יזומה על-ידי רשות ציבורית, למעט במקרים חריגים ונדירים המתחייבים לשם הגנת אינטרס ציבורי חשוב ביותר ובאישור מראש מאת היועץ המשפטי לממשלה", מסיים רובינשטיין.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34069-00.html?tag=4-06-36



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   06:53   13.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. השבכ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו  
בתגובה להודעה מספר 16
 
נחשול
חבר מתאריך 26.4.02
3524 הודעות 06:24 13.10.04

השבכ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו

יובל יועז | הארץ

זמן רב מתלבטים במערכת המשפטית בבעיות הכרוכות בהרשעה שמתבססת על הודאת נאשם בלבד - הודאה שלעתים לא נשמעה כלל בבית המשפט, אלא נגבתה בחקירת משטרה או שב"כ, למשל. כל שנדרש בנוסף להודאת הנאשם הוא "דבר-מה נוסף" - תוספת ראייתית זניחה, שמושגת בדרך כלל בקלות רבה. שני ח"כים, אחד מהליכוד והשנייה משינוי, יזמו הצעות חוק פרטיות שניסו לשנות את המצב החוקי הקיים. ההצעות זכו לתמיכה מגורמים רבים במערכת המשפטית והגיעו עד לוועדת שרים לענייני חקיקה, אבל אז נעצרו במפתיע ברגע האחרון בידי גורם לא-צפוי: השב"כ הביע התנגדות להצעות, ותיקוני החוק נדחו למועד לא ברור.

היכולת להרשיע על סמך הודאה בלבד היא עניין מסוכן, מסכימים כולם במערכת המשפטית. במשטרה הצבאית החוקרת ידועה האמרה, ולפיה ניתן להוציא כל הודאה מכל אדם - הכל פונקציה של זמן ומאמץ. זכורים המקרים של עמוס ברנס, כנופיית מע"צ, רצח אסף שטריימן ורצח החייל אולג שייחט, שבהם נאשמים הודו בדברים שלא עשו לאחר שהופעל עליהם לחץ פיסי או נפשי בחקירה. שינוי המצב החוקי הקיים הוא לכן יצירת הגנה נוספת על זכויות אדם.

הצעת חוק אחת העלה ח"כ מיכאל איתן (ליכוד), יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת. לפי ההצעה, לא תתקבל כראיה במשפט הודאה שהנאשם טוען לגביה שהושגה תוך "אלימות של ממש, עינויים גופניים, עינויים נפשיים או השפלה קשה של הנחקר". במקרה שתושמע טענה כזו מצד נאשם, יעבור נטל ההוכחה שההודאה נגבתה כדין - לידי התביעה. לשם הרשעה על בסיס הודאה כזו, יהיה צורך ב"ראיה נוספת, חיצונית לאמרתו של הנאשם, שיש בה כדי להסיר ספק בדבר אמינותה של האמרה", נכתב בהצעת החוק.
מצ"ב הקישור בגילוי מסמכים לדיווח בזמנו על הצעת החוק:
16. יוצע ליזום חקיקה להגנת חשודים במהלך......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=16&viewmode=threaded

הצעת החוק השנייה בנושא - שאף היא נדחתה בשל התנגדות השב"כ - היא של ח"כ אתי לבני (שינוי). ההצעה מבקשת להוסיף לפקודת הראיות סעיף הקובע, כי "לא יורשע אדם על סמך הודאה, אלא אם יש בחומר הראיות ראיה ממקור עצמאי, שהיא ראיה בדרגת 'סיוע'".

ההבדל בין ראיה נוספת בדרגת "סיוע" לראיה נוספת בדרגת "דבר-מה" שדרושה כיום, עשוי לסמל את ההבדל שבין חירות למאסר בעבור נאשמים רבים. לחוקרי המשטרה קל להמציא "דבר-מה" לבית המשפט. "דבר-מה" עשוי להיות פרט מתוך הודאתו של הנאשם, שמתאמת בעדותו של גורם אחר. למשל, צבע הבגדים שלבש קורבן הרצח. "סיוע" היא מטלה ראייתית קשה יותר - עליה להיות ראיה עצמאית, שאינה נובעת מתוך ההודאה עצמה. למשל, שקרים של הנאשם בעניינים מהותיים או ראיות פיסיות כגון טביעת-אצבע של הנאשם.

לדברי איתן, הצעתו "נסמכה על התחושה שהיו מספר מקרים שבהם הודאה הובילה להרשעה בלתי מוצדקת. גם במשרד המשפטים מאמינים שצריך לעשות רוויזיה, ונוסחו כמה גרסאות לגבי הראיות הנוספות שבהן יש צורך מלבד ההודאה. ה'דבר-מה', שהוא קל כנוצה, אינו מספיק". לדבריו, הוא "מתכוון ללחוץ עליהם ולהביא את הצעתי לוועדה פעם נוספת".

ואולם, שתי ההצעות נדחו, כאמור, בגלל התנגדות השב"כ. "גורמי הביטחון טענו שהתיקון לחוק יקשה עליהם מאוד להעמיד לדין אנשים שנתפסו על ידי השב"כ, מאחר שהם מסתמכים כמעט תמיד על הודאות שנגבו על ידו", אומרת לבני, "עם כל הכבוד לשב"כ, צריך להעמיד לדין רק את מי שיש נגדו ראיות מספיקות, והודאות בלבד אינן מספיקות".

גורמים שעוקבים אחרי עבודת ועדת השרים לענייני חקיקה, אומרים כי ההצעות לא נפסלו סופית, אלא הוחלט לעכבן זמנית, מאחר שמשרד המשפטים עצמו מכין הצעה משלו לתיקון החוק הקיים. אחרי פרשת רצח שייחט מינה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, צוות לבדיקת החוק ולהכנת תיקון. ועדת השרים הציעה לאיתן וללבני לעכב את העלאת הצעות החוק שלהם בשישה חודשים, בשל עבודת המטה שמתבצעת במשרד המשפטים. אם יחליטו הח"כים להתעלם מעמדת הממשלה ולהביא את הצעות החוק להצבעה בקריאה טרומית, הממשלה תתנגד.

ואמנם, בהודעת משרד המשפטים נמסר, כי "גם הממשלה סבורה שיש לנסח מחדש את הסעיף הרלוונטי בפקודת הראיות, ולהתאימו לדרישות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולאמנה נגד עינויים ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים, שמדינת ישראל אישררה. בהתאם לצורך זה, הממשלה מנסחת תזכיר חוק בנושא. אנו סבורים שיש להתנגד להצעות החוק הפרטיות, על אף שהנושא אכן ראוי לדיון ציבורי, משום שנראה שהסדר כזה צריך להיעשות על ידי הממשלה. הסוגיות המועלות בהצעות החוק שנויות במחלוקת בין גורמים בממשלה, ומן הראוי שחילוקי דעות אלה יוכרעו בממשלה ולא מחוץ לה", נכתב בהודעה.

לדברי גורמים משפטיים, "השב"כ מתנגד להצעה מחשש שעצירים ביטחוניים רבים ישתחררו, מאחר שאין נגדם כל ראיה נוספת, מלבד ההודאה שנגבתה מהם. אם ההודאה לא תספיק, יהיה צורך לשחררם או להביא ראיות נוספות שנאספו נגדם, אם יש כאלה, שעלולות לסכן את הביטחון ולחשוף מקורות מודיעיניים".

"בישראל אכן נעשה שימוש נרחב בהודאות של נאשמים", אומרת הד"ר דנה פוגץ' מהקריה האקדמית בקרית אונו, "הייתי שמחה אם המשטרה היתה מחפשת יותר ראיות ולא מסתפקת רק בהודאות".

הד"ר דיוויד וינר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית, אומר ש"מן הראוי להתייחס להודאות כאל ראיות חשודות, שאין להרשיע בגינן אם אין ראיה מסייעת חזקה". לדבריו, עמדת הסניגוריה הציבורית היא "שהמצב הרצוי הוא שלא יהיו הרשעות אם אין בחומר הראיות ראיה מסיעת. במשפט העברי מתייחסים להודאות כראיות חשודות, שאין לבסס עליהן הרשעה, כי יש חשש אדם יתאבד על ידי הודאתו. בעבר נטען שאנשים יכולים להיות מורשעים על סמך הודאת-שווא, והיום, אחרי מהפכת הדנ"א, הטענה הזו הפכה לעובדה מדעית מוכחת".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=488096&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

''מרכז פרס לשלום ושילטון''


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   08:34   16.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. ערן שנדר ראש מח''ש הפורש בראיון במעריב 15.4.04  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 16.01.04 בשעה 15:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
4407 הודעות 05:45 16.01.04

ערן שנדר ראש מח''ש הפורש בראיון במעריב

ערן שנדר ראש המחלקה לחיקרות שוטרים
במשרד המשפטים בראיון ארוך יחסית
במעריב "סוף שבוע" עם יוסי לוי.
לדוגמא, על משה מזרחי:

"היתהלותו היא מחדל מתמשך שאי אפשר
לעבור עליו לסדר היום"

על עדנה ארבל:
"גם היא נתנה את האשור להוציא את פלט
השיחות של העתונאי ברוך קרא"

קוןןעל סטיניסלב יזמסקי:
"עשו לו דמוניזציה. כל מה שהוא טען
אומת בחקירה"

מקור: מעריב סופשבוע עמוד 14.


הערה:
רוצחי האופי של מנגנוני החושך להיסתדר
בשורה, אל המטרה "ראש מחש הפורש כוון", אש.

מאחר וכנראה לא מדובר בטיפש אז לפנינו
איש אמיץ, טוב לדעת שעוד יש כמוהו במדינת
ישראל.

רוצחי האופי מטעם ארגו


@ להלן הכתבה מאתר מעריב !!

Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
3762 הודעות 14:26 16.01.04

4. ''נהניתי מכל רגע'' הכתבה במעריב

נהניתי מכל רגע
יוסי לוי צילום: קפוצ'ינסקי

אחרי שהקים את המחלקה לחקירות שוטרים וניהל אינספור חקירות נגד העבריינות של לובשי המדים, פרש לפני שנה עו"ד ערן שנדר מהמערכת המשפטית. אלא שאז הוא הוזעק לחקור מי הדליף את פרשת סיריל קרן ונדהם לגלות שמדובר בידידתו הקרובה. ופתאום עמדתו הנחרצת בפרשת האזנות הסתר באגף החקירות מעוררת סערה. בראיון מיוחד ל"סופשבוע" שנדר לא עושה הנחות. על משה מזרחי: "התנהלותו היא מחדל מתמשך שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום". על עדנה ארבל: "גם היא נתנה את האישור להוציא את פלט השיחות של העיתונאי ברוך קרא". על סטניסלב יזמסקי: "עשו לו דמוניזציה. כל מה שהוא טען אומת בחקירה"


עו"ד ערן שנדר . " הורדתי מהכתפיים בטונדות לא קלות . מדובר בכובד אחריות של תפקיד רגיש ומלא התלבטויות , תפקיד שקל מאוד ליפול בו "

כבר שנה שעורך הדין ערן שנדר לא עומד בראש המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) שאותה הקים במו ידיו לפני 12 שנה. אמנם כשהוא מדבר על המחלקה הוא עדיין משתמש במילים "אנחנו במח"ש", אבל כיום הוא רחוק מאוד מחדרי החקירות. בווילה הנאה שלו במוצא הוא מכין ארוחות צהריים לחמשת ילדיו, שאגב מורשים לצפות בטלוויזיה רק במשך חצי שעה ביום, וגם זה במרתף הבית. עיתונים לא נכנסים הביתה בכלל. שנדר, יליד פריז, בן 52, מסיים עכשיו קורס צילום, ובין בישול לבין מדידת אור הוא יוצא לצעדות ארוכות של שמונה קילומטרים ארבע פעמים בשבוע. "אל תכתוב את המסלול, שלא יחכו לי שם", הוא מתלוצץ. אבל בצחוק הזה יש שמץ של אמת. לא מעט אנשים מחכים לו בסיבוב, על אף שעבורם זה כבר יהיה מאוחר מדי.
את ילדותו העביר באירופה, בעקבות אביו ששירת כשליח הסוכנות שם. לאחר שסיים לימודי משפטים בלונדון החל לעבוד כתובע משטרתי זוטר, ובטרם מלאו לו 30 שנה כבר עמד על שלו כשסירב לבקשת שר הפנים דאז, יוסף בורג, לשחרר לכבוד ראש השנה קבוצה של חרדים שנעצרו בשל הפרות סדר בחפירות עיר דוד. זמן קצר אחר כך, והוא עדיין זוטר, הגיש שנדר כתבי אישום נגד צחי הנגבי וישראל כ"ץ בגין תקיפה וגרימת חבלה. הנגבי וכ"ץ, היום שרים בממשלת ישראל, היו אז שני סטודנטים שתקפו בשרשראות ברזל סטודנטים ערבים בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים. הם הורשעו ונידונו למאסר על תנאי. "לא ביקשנו אז מאסר בפועל כי התברר לנו שאחד מארבעת הסטודנטים שהואשמו בתקיפה היה מודיע משטרתי", מספר שנדר (הכוונה ליוחנן באנון, שלימים הפך לקצין משטרה - י.ל).

מבין את מזרחי
מאז השרשראות בקמפוס הספיק שנדר לשמש תובע בתיקי סמים, אונס, רצח וריגול, להקים את המחלקה לחקירות שוטרים ולעמוד בראשה, לנהל את חקירת איש השב"כ "מרטין" שבעקבותיה שונו נוהלי ה"טלטולים" בארגון, לחקור את מפכ"ל המשטרה לשעבר, רב ניצב רפי פלד, במה שכונה "פרשת הג'קוזי" ולגרום להדחתו מהתפקיד, לחקור את הניצבים יאיר יצחקי, יעקב רז, אליק רון ויעקב גנות, לעמוד בראש צוות החקירה המיוחד לבדיקת הדלפת מסמך חיקור הדין נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, בפרשת סיריל קרן ולגלות שהמדליפה היא לא אחרת מאשר ידידתו מהפרקליטות, עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', ולחקור את "החוקר מספר 1", ניצב משה מזרחי. "כשהוצגו בפני הממצאים - חשכו עיני", אמר היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על הממצאים שהנחת בפניו בעניינו של מזרחי. גם עיניך חשכו? הופתעת מהממצאים?
"התשובה היא חד משמעית כן", אומר שנדר. "אני יכול לומר לך בוודאות שבחלק לא מבוטל
מהשיחות שתומללו (בהוראתו של ניצב מזרחי - י.ל), ניכר ללא צל של ספק שהן לא יכלו לגעת בשום אופן ומשום זווית בנושא החקירה, למרות שבצווים (שהוציא בית המשפט - י.ל) היה כתוב שיתומללו שיחות רק בנושא החקירה". את הטענות שלפיהן הפגיעה במזרחי היא איתות חיובי לעבריינים דווקא בעיתוי הנוכחי הוא דוחה מכל וכל. "אני באופן עקרוני מסרב לקבל את העובדה שפגיעה באיש אחד פוגעת במערכת כולה. האמירות האלה טובות לכותרות בעיתון. החוקר הטוב ימשיך להיות חוקר טוב והחוקר הפחות טוב אולי ייאחז בכך כתירוץ".
מה לגבי הטענות שחקירת מח"ש פגעה במודיעין המשטרתי?
"אני חולק על הקביעה הזו. אני סבור שחקירה שמטרתה לברר עבירות על החוק ושבמהלכה נתגלו תקלות משמעותיות בעבודת היחידה לחקירות בינלאומיות, לא מחבלת במשטרה או ביחידה אלא להפך. אני מציע להיזהר מהגישה המסוכנת שטוענת שחקירות עלולות לפגוע בארגון ולכן לא כדאי לערוך אותן".
למרות הכל, כוונותיו של ניצב מזרחי היו טובות.
"אני לא חולק על כך שכוונותיו היו טובות, כשם שכוונותיו של חוקר שמבקש לגבות הודאה מחשוד מושך באוזנו, לא כדי למשוך באוזן אלא כדי לקבל את ההודאה, להבדיל אלפי הבדלות".
יהיה מי שיאמר שכדי להילחם בפושעים צריך לעגל פינות.
"זו שאלה עקרונית ויש לי תשובה עליה: חד משמעית לא. אסור לעגל פינות, כי עיגול פינה יביא לעיגול זווית יותר רחבה ויותר רחבה וזה יהיה סדק שעלול להביא לפריצה של ממש. אני חושב שגם מזרחי וגם כל אחד מפיקוד המשטרה יסכים איתי שתהיה העבודה קשה ומסובכת ככל שתהא, יש לה קו אחד אדום המשותף לכולנו והוא החוק. כאן תומללו שיחות שלא היו צריכות להיות מתומללות. עצם העלאתן על הכתב בניגוד להוראת בית המשפט כשהן לא קשורות לחקירה, יש בכך משום פגיעה בפרטיות ואני חושב שהיועץ המשפטי נתן לכך ביטוי הולם בחוות דעתו".
ועל כך ראש אגף חקירות צריך ללכת הביתה?
"לא אחרוג מסמכויותי. אני המלצתי במסגרת סמכותי על העמדה לדין משמעתי. אם הוא צריך ללכת הביתה או לא? על זה צריך להחליט השר לבטחון פנים, לא אני".
אתה מבין את מזרחי?
"אם אני מבין את מזרחי? אני מבין. אם אני מסכים איתו? התשובה היא לא. אם הייתי מסכים איתו לא הייתי ממליץ להעמידו לדין משמעתי".
שנדר מודה כי היה אירוע מסוים שבו עלב ניצב מזרחי בחוקריו מהמחלקה לחקירות שוטרים. "אני מאוד הצטערתי על כך, וגם היום אני סבור שלא היה מקום לעשות כן, אבל חוקרי מח"ש מורגלים שלא אחת עולבים בשליח".

לכולם יש אינטרסים
"תראה, זו היתה חקירה רגישה ומאוד מאוד לא פשוטה. היא כללה חומר רב ביותר של האזנות סתר ומידע מודיעיני, היו התפתחויות והסתעפויות", אומר שנדר בעניין מזרחי ומיד ממהר לשים בפרופורציות: "אבל זו בהחלט לא היתה פסגת החקירות במח"ש. בעיתונות הדברים קיבלו ממד מעט צהבהב בגלל העימות שנופח בין היועץ המשפטי לבין פרקליטת המדינה (רובינשטיין המליץ שמזרחי יסיים את תפקידו בכפוף לשימוע, ארבל התנגדה - י.ל). בפרשה זו ראוי לנקוט זהירות רבה ולהבין את האינטרסים של כל צד. היו כאן אינטרסים שהיה צריך להיזהר שלא ליפול לרשתם, שגם העיתון שלך אינו חף מהם וגם אמצעי תקשורת אחרים". איך אתה מסביר את הקיטוב שבין עמדת רובינשטיין לזו של ארבל?
"הדברים נובעים מראייה שונה ומהסקת מסקנות שונה מאותו סט של עובדות. היועץ סבר שעל מעשים כאלה אי אפשר לעבור לסדר היום במישור הפרסונלי כמו במישור המערכתי, ופרקליטת המדינה סברה שאי אפשר לעבור לסדר היום במישור המערכתי אך לא ראוי לנקוט צעדים במישור הפרסונלי מאחר שהדברים נעשו ברצף של עשייה ולחימה בפשיעה.
"הפרקליטות עדנה ארבל, נאוה בן-אור ויסכה ליבוביץ' סבורות, אם להשתמש בלשונו הציורית של מזרחי, שבמהלך ההסתערות על היעד אירעה תקלה שצריך להבין אותה בקונטקסט הכללי של ההסתערות, ואילו אני אומר שלא מדובר במעידה אלא במחדל מתמשך שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום".
כיצד קרה שארבל, בן-אור וליבוביץ' יצאו בחריפות נגד היועץ?
"זה מצביע על יופיה של המערכת שאינה חושבת בקול אחד".
אין כאן מחנאות?
"אני מאוד מקווה שלא. אני מאוד אצטער אם כן, אבל אני רוצה להאמין שלא. אני בטוח שגם הן סבורות שלא ראוי שדבר כזה יקרה שוב מחר.
"ייתכן שעמדתי נגזרת מכך שאני בא ממח"ש, שהגישה שם היא שלא ראוי לעבור לסדר היום אם שוטר ביצע עבירה או מעד. זה לא פחות חמור מאזרח שביצע עבירה. משוטר מצפים ליותר ומקצין בכיר לעוד יותר, לכן אין להתפלא שהגענו למסקנה הזו".

יזמסקי נגד מזרחי
כשניצב משה מזרחי שימש מפקד יחידת החקירות הבינלאומיות בדרגת תת ניצב, אחד החוקרים תחתיו היה סטניסלב יזמסקי. אותו יזמסקי פרש מהמשטרה בספטמבר 2000, ולקח איתו חומרים מסווגים הכוללים קלטות ותמלילים של האזנות סתר שנעשו לאישים פוליטים, בהם על פי הפרסומים בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, רוחמה אברהם ועוד. יזמסקי נמלט לקנדה וטען כי החומרים הופקו תוך עבירות חמורות על החוק שביצע ניצב מזרחי. רק לפני כשנה וחצי יצאו שני חוקרי מח"ש לקנדה וחתמו עם יזמסקי על הסכם חסינות, ובעקבותיו מסר להם את כל הידוע לו ואת כל החומרים שהוציא. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי כל טענותיו של יזמסקי נמצאו נכונות. למה הענקתם ליזמסקי מעמד של עד מדינה?
"יזמסקי קיבל מעמד של חסינות על העבירות שהוא ביצע (חומרי החקירה שהוציא מהמשטרה - י.ל) ובתמורה מסר הודאה מלאה בנושאים שנשאל עליהם, שבעיקרם היו החקירה שנגעה לניצב מזרחי".
איך קרה שהיועץ המשפטי לממשלה נתן ליזמסקי חסינות מבלי ליידע את פרקליטת המדינה ארבל?
"במהלך הדיונים בנושא הענקת החסינות ליזמסקי, פרקליטת המדינה הביעה את התנגדותה לחתימת הסכם כזה וביקשה מהיועץ למדר אותה מתהליך החתימה אם אכן ייצא לפועל. למה היא התנגדה? כי היא חשבה שמקצועית לא ראוי לעשותו, שלא ניתן יהיה להוסיף בכך על חומר הראיות ושמדובר במתן פרס למי שאינו ראוי לקבלו".
והיא לא צדקה?
"אני חושב שבסופו של דבר החקירה העלתה שכל מה שיזמסקי טען אומת. הסכם החסינות מלכתחילה לא נגע לפרשות אחרות אלא רק לפרשת מזרחי, מה גם שהיתה חשיבות לתפוס את החומרים שהיו בידיו, שנגעו בפרטיותם של הרבה מאוד אנשים, ולמנוע את פרסומם ברבים. יזמסקי מסר את כל החומר והתחייב לא לפרסם שום פרט. כל פרסום כזה היה בו משום הפרת הסכם".
כלומר , ראש היאחב"ל מזרחי והחוקר הבכיר יזמסקי אוספים כל אחד בנפרד חומר על פוליטיקאים?
"לא, יש הבדל ניכר בין שני הדברים. יזמסקי, לשיטתו, עמד לחשוף מחדלים בהתנהלות היחידה, בעוד שמר מזרחי החזיק את הדברים האלה משום שלשיטתו הם היו רגישים והוא לא רצה
שיתגלגלו למקומות אחרים. יזמסקי עשה זאת תוך ביצוע עבירה פלילית, ואילו הממונים על מזרחי לא ידעו על תוכנן של האזנות הסתר". בעצם הענקתם חסינות לאדם שעבר עבירה פלילית כדי להעמיד קצין בכיר לדין משמעתי?
"כשאתה חותם הסכם חסינות זה נעשה במהלך חקירה פלילית. מח"ש לא חוקרת חקירות משמעתיות. לדעתי זה היה מהלך נכון".
בזמנו עלה חשד שיזמסקי הוא בכלל חפרפרת שהוחדרה למשטרה על ידי גורמים עברייניים. עברה בראשכם מחשבה כזו?
"יכולות לעבור הרבה מחשבות, אבל צריך לעסוק בעובדות. לטעמי נעשתה דמוניזציה לא קטנה לגבי יזמסקי. לאחר מעשה, אין לי ספק שגורמים רבים ואינטרסנטים קפצו על כך כמוצאי שלל רב, כי זה שירת את האינטרסים שלהם. לא היתה תשתית עובדתית מספקת לבדוק ולחקור בכיוון הזה. לא סברתי שישנה תשתית עובדתית מספקת לפתוח בחקירה בכיוון הזה".
מי מממן את שהייתו של יזמסקי בקנדה?
"אין לי מושג. למיטב ידיעתי הוא עובד שם, בוא נשמור על פרטיותו. לנו במח"ש לא ידוע על גורמים עברייניים שמממנים את שהייתו".

ואז צלצל הטלפון
לפני כשנה, כשעו"ד שנדר כבר עזב את המחלקה לחקירות שוטרים ויצא לחופשה ללא תשלום, צלצל פתאום הטלפון בביתו שבמוצא. על הקו היה היועץ המשפטי לממשלה. עיתון "הארץ" פרסם אז, פחות מחודש לפני הבחירות, שנגד ראש הממשלה שרון מתנהלת חקירה בחשד שקיבל מיליון וחצי דולר מאיש העסקים הדרום אפריקני סיריל קרן. "הארץ" החזיק בידיו צילום של בקשה לחיקור דין בדרום אפריקה שהוציאה הפרקליטות. רובינשטיין ביקש משנדר לעמוד בראש צוות חקירה מיוחד שיבדוק את הדלפת המסמך. בשביל מה היית צריך את זה?
"מכיוון שאני, בעוונותי, שייך לאלו שכשהיועץ המשפטי קורא להם ומטיל עליהם מטלה על דעת פרקליטת המדינה, אז אני לא אומר'לא, עזבו אותי' אלא נענה".
אל הצוות בראשותו של שנדר צורפו הפרקליטה אביה אלף, שני קציני משטרה, שלומי איילון ואלינוער מזוז, ואיש שב"כ. "לטעמי לא ראוי היה שיהיה איש שב"כ בצוות", הוא אומר היום. "אני חושב שנעשתה בנושא הזה שגיאה. נציג השב"כ לא עשה במהלך החקירה שום פעולה משמעותית, כי הוא עזב כבר בתחילתה (בעקבות התערבות בג"ץ בעניין - י.ל).
" כשנתבקשתי להפסיק את חופשתי ולרכז את החקירה לא ידעתי למעשה מהיכן יכלה לצאת ההדלפה. ממיפוי מהיר שערכנו היה ברור לי שגם פרקליטת המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה היו שותפים לסוד החקירה. לכן הצבתי בפני רובינשטיין שני תנאים לעבודתי: הראשון היה למדר אותו (את רובינשטיין), את פרקליטת המדינה ארבל ואת יתר הבכירים מהחקירה, והשני היה שאם וכאשר נזדקק לכך נוכל להוציא פלטי שיחות טלפון של העיתונאי (ברוך קרא - י.ל). נערך דיון וארבל ורובינשטיין הסכימו לשני התנאים שלי".
פרקליטת המדינה נתנה בעצמה אישור להוצאת פלט שיחות של עיתונאי?
"התשובה היא כן. היא השתתפה באותה ישיבה והדברים גם רשומים בפרוטוקול".
לא היתה להיטות יתר מצד רובינשטיין ומצדך לגלות את המדליף?
"אני לא מבין את הביטוי'להיטות יתר' בהקשר הזה. אם השאלה היא אם היה רצון לגלות מי הדליף התשובה היא כן, היה רצון שהחקירה הזו תצליח, ממש כשם שכל חקירה אחרת שהיתה במח"ש היה רצון שהיא תצליח, ללא יוצא מהכלל".
בעבר כינית הדלפות "צינור חמצן" ואף סיפרת לחבריך כי בגלל חוסר עניין לציבור סגרת תיקים נגד קציני משטרה שנחשדו בהדלפות, אפילו כשגילית את זהות המדליף.
"אני לא יודע מי מחברי סיפר לך את זה, אבל הוא לפחות דייק. אני חושב שלפני שפותחים בחקירה בחשד להדלפה ראוי לשקול היטב את מטרת ההדלפה והנזק שגרמה. היו מקרים שההדלפה נגעה לחשיפת מחדלים במערכת המשטרתית והגענו לזהות המדליף, ואני, למגינת לבה של המשטרה, החלטתי לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. זאת מכיוון שסברתי שלא ראוי לבוא חשבון עם שוטר שהדליף הדלפה שמטרתה להצביע על מחדל או ליקוי במערכת שבה הוא משרת. במקרה של גלאט ברקוביץ' היה ברור שהמטרה היא פוליטית, ניסיון להשפיע על מהלך הבחירות, ומכאן שגם הנזק הוא גדול ורב. זה דבר שלא ייעשה ולא נעשה".
זה תקין שבמדינה דמוקרטית תתנהל חקירה נגד ראש ממשלה ערב בחירות והדבר לא יובא לידיעת הציבור?
"במישור העקרוני אני חושב שהציבור צריך לדעת, והדברים באשר לחקירת שרון גם פורסמו. חיקור הדין לא היה צריך להתפרסם כי מדובר בשלב סמוי של החקירה. עצם החקירה בעניינו של ראש הממשלה היה ידוע גם קודם לכל מי שקרא עיתונים. לא יעלה על הדעת שפרקליט מצד אחד ידליף לעיתונים פרטים הנוגעים לחקירה המתנהלת במישור הסמוי, ומצד שני ימשיך לנהל את התיק במקצועיות, במרכאות. בתוך המערכת לא הוצפה שום טענה על סחבת או עיכוב בחקירה. הדברים הללו נחשפו והועלו רק לאחר מעשה".
אתה מבין את הנזק שגרמתם לעבודה העיתונאית במדינה?
"צריך להציב את האיזון בין צורכי העיתונאי לשמור על מקורותיו לבין ההדלפה הפרטנית הזו והנזק שנגרם בעטיה. אני חושב גם היום שהיה נכון להוציא את הפלט. אני בהחלט לא אצטער אם זה יגרום לכך שפרקליטים נוספים יחששו למסור מסמכים לעיתונאי או לדבר איתו מנבכי תיק החקירה. אלו דברים שלא ייעשו".
הם לא יחששו גם מלחשוף שחיתויות?
"לא. אני לא ראיתי שיש איזושהי ירידה בנפח המידע שמגיע לעיתונות לאחר פרשת גלאט-ברקוביץ' לעומת התקופה שלפניה. שום ירידה. ואני מניח שהעיתונאים לא התחילו להמציא את הדברים אלא המשיכו לקבל אותם מאנשים במערכת. אני סבור שבאופן אמיתי לא נגרם שום נזק לעבודת העיתונאי".

החברה ברקוביץ'
ימים יגידו אם נגרם או לא נגרם נזק לעיתונות בישראל. מה שבטוח הוא ששנדר ידע היטב שיגיע שלב החקירה שבו יזדקק לפלט השיחות. "כשהגענו למסקנה שאנחנו צריכים את הפלט, נקטנו אמצעים כאלה שאף אחד מאנשי צוות החקירה לא ידע ולא יודע עד היום עם מי שוחח אותו עיתונאי. כיוון שהבנו שמדובר בנושא רגיש, נתנו רק למעריכת המודיעין של מח"ש את הפלט ואת מספרי הטלפון של כל הבכירים שהיו שותפים לסוד הבקשה לחיקור דין". בסיומה של אותה חקירה אינטנסיבית ומעוררת מחלוקת התברר כי המדליפה היא לא אחרת מאשר ידידתו הטובה של שנדר, עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', שליוותה את חקירת פרשת סיריל קרן.
אתה מרגיש נוח מהחדירה לפרטיות של פרקליטה עמיתה והוצאת פלט השיחות שלה?
"חד משמעית לא, אני לא מרגיש נוח. אני מרגיש עם זה רע, ולא בגלל שמדובר בגברת ברקוביץ' אלא בגלל שמדובר בפרטיות וזו יכולה להיות פרטיות של כל אדם ואדם. אני מודיע לך שלא נוח לקרוא האזנות סתר. באמת, זו לא התחסדות. כי זו חדירה נוראה לפרטיות וזה יותר רע כשאתה מכיר את האדם. אבל אני לא מקבל משכורת בשביל להרגיש טוב או נוח. אני מקבל משכורת בשביל למלא תפקיד באופן מקצועי,ואני חושב שאם מבחינה מקצועית צריך לבצע האזנות סתר או להוציא פלט שיחות, אני חייב לעשות את זה גם אם ארגיש לא נוח. אגב, בפרשה הזו לא נעשו כל
האזנות לטלפון. חקירת העיתונאי? אם לא היינו חוקרים היו שואלים'למה לא חקרתם? אתם מפחדים מהעיתונות?'. היה גם ברור שהוא ישמור על חסיון מקורותיו". כשהתגלתה זהותה של המדליפה נמנע שנדר מלחקור אותה, והמלאכה הופקדה בידי חברים אחרים בצוות החקירה. הידידות בין גלאט-ברקוביץ' לבין שנדר ככל הנראה לא נפגעה כתוצאה מאותה פרשה. בשנה האחרונה נפטר אביו של שנדר, ובין החברים שהגיעו לנחמו בימי השבעה היתה גם גלאטברקוביץ'. " אני מצטער שחקרתי את זה, כי לו ידעתי שבליאורה מדובר לא הייתי מתחיל לחקור את זה. בין הגברת ברקוביץ' לביני שררו יחסי ידידות, ואני מקווה שעדיין שוררים". היא כועסת עליך? "אם כן אני אבין ולא אתפלא, אבל אני מקווה שלא. כשהעניין הסתיים היא אמרה לי כמה דברים וגם אני אמרתי לה. . . הדברים ידועים לה וידועים לי ומעבר לכך לא אוסיף". בעקבות שאלה נוספת הוא אומר: "כן, יש לי סימפטיה לגברת ברקוביץ'. לא למעשה". מה דעתך על הטענות שהושמעו באחרונה נגד האחוז הגבוה של נשים בפרקליטות המדינה ובמשרד המשפטים? "עצם העלאת הנושא הוא תולדה של דעות קדומות. היו לי ממונים גברים ונשים, ובאופן עקרוני אני מסרב לשייך הצלחה בתפקיד למין. אין לזה שום קשר. כמובן שהיה טוב אם היו יותר גברים, כי בכל דבר טוב שיהיה איזון. אבל זו תופעה טבעית בהתחשב במשכורות הנמוכות של הפרקליטים הזוטרים". חבריו של שנדר מספרים שאת ההתנהלות בפרקליטות המדינה הוא מכנה "פולניה". " אני מבין פולנית אבל לא מדבר פולנית", הוא אומר בתגובה.

"נשר" או "נשרית" ?
קשה לנחש היום כיצד היתה מתקדמת חקירת ההדלפה אם בכלל אלמלא מעורבותו של "נשר", אותו עיתונאי שהעביר לידי החוקרים את הצילום של המסמך שהחזיק בידיו ברוך קרא, המסמך שאיפשר לצוות החקירה לצמצם עד מאוד את מספר החשודים בהדלפה. עיתון "העיר" פרסם לפני כמה חודשים בעמודו הראשון כי "נשר" הוא למעשה כתב המשטרה של חברת החדשות של ערוץ 2, משה נוסבאום. נוסבאום הכחיש. אולי סוף סוף תגלה לנו מי זה "נשר"' נשר' זה אדם שמקורב לתקשורת או קשור לתקשורת, שממנו קיבלתי מסמך. העובדה שאני משתמש בלשון זכר לא אומרת שלא מדובר בנקבה, ב'נשרית'".
גם עם הפרשה הזו אתה חש בנוח?
"נוח זו אולי לא המילה, אני מרגיש מקצועי. אני יכול לומר לך ש' נשר' לא הולך שולל, לחלוטין לא. אם בחקירות נוקטים תחבולות? ודאי שנוקטים תחבולות ובלבד שיהיו במסגרת החוק. אבל במקרה הזה לא ננקטה שום תחבולה, הדברים נעשו בגלוי וכל צד ידע בדיוק מה הוא עושה".
בראייה לאחור, אומר שנדר, ההצלחות העיקריות של המחלקה לחקירות שוטרים לא היו בפרשת ההדלפה, בפרשת הג'קוזי או בחקירת ניצב משה מזרחי, אלא דווקא באותם מקרים "שבהם הצלחנו להילחם ולחשוף תופעות שאין לי אלא לכנותן תופעות של רוע כרוע".
למשל ?
"מקרה כזה זכור לי משנת97' באזור צור הדסה, כשצוות מג"ב תפס אדם, ככל הנראה שוהה בלתי חוקי, קשר את רגליו לטמבון הג'יפ המשטרתי והחל לנסוע כשהאיש נגרר על הכביש. אחר כך גם הכו אותו באלות והוא נזקק לאשפוז ממושך. שלושת שוטרי מג"ב שהיו בשירות חובה נידונו לתקופות מאסר של יותר משלוש שנים.
"מקרה אחר היה של שוטר שחשף את איבר מינו והכה אדם כפות. או מקרים ששוטרים הכו בני אדם והצטלמו בשביל החבר'ה.כשאתה מצליח לחשוף מקרים כאלה זה סיפוק אמיתי".
דומה שנתח נכבד מחקירות מח"ש מוקדש למג"ב.
"למג"ב יש חלק נכבד משתי סיבות: הראשונה היא שמג"ב זה השכפ"ץ של מדינת ישראל על קו התפר. השנייה היא שמדובר בצעירים בני 18 שאין להם עדיין את הבשלות שיש לשוטר בן 30-25 במשטרה הכחולה. בעקבות עבודתם הסיזיפית, קורה שמיעוט מהם לוקח את החוק לידיים, ובמקום להביא שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) לתחנת משטרה ולהתחיל בתהליך ארוך ומתסכל, לשיטתם, הם נותנים לפעמים כמה מכות חינוכיות, במרכאות כפולות ומכופלות, וסוגרים עניין ביניהם".
במהומות אוקטובר 2000 נהרגו 13 ערבים אזרחי המדינה בהתנגשויות עם כוחות המשטרה. רק עכשיו, יותר משלוש שנים אחרי, נזכרתם לחקור?
"מדובר במהומות שלא היו כמותן, לפחות מאז קום מח"ש. כתוצאה מהעוצמה ומהאינטנסיביות, מיד לאחר ההתרחשויות לא היתה זירה לפעול בה. משפחות ההרוגים סירבו בתוקף לבצע נתיחת גופות שלאחר המוות, והיה ברור שניתוח בצו בית המשפט עלול לדרדר את המצב עוד יותר.
"אני יכול לומר שבכל מקרה של הרוג, פנינו למשפחה בבקשה לבצע נתיחה וקיבלנו הודעה שהם מסרבים. פנינו לעדים והם סירבו להעיד. היתה החלטה במגזר הערבי לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולא לשתף פעולה עם שום גוף אחר. נפגשנו גם עם ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, אבל היתה החלטה חד משמעית של המגזר הערבי.
"היום קשה מאוד לחקור. אם ערביי ישראל היו משתפים איתנו פעולה סמוך לאירועים התוצאה היתה שונה. אבל היתה כאמור החלטה מערכתית שלהם שלא לשתף איתנו פעולה.
"כשהחלה לפעול ועדת אור,החליטה פרקליטת המדינה שאת כל החומר שבידינו נעביר לידיה. מאוד לא בריא ששתי רשויות יגבו עדויות ויחקרו את אותם עדים. לכן הוחלט להמתין לסיום עבודתה של ועדת אור, ולעניות דעתי כך היה נכון לעשות ".

האיש הכי שנוא
גם היום, כשנה לאחר שהעביר את מושכות המחלקה לחקירות שוטרים לידי אחד משני סגניו, הרצל שבירו, ערן שנדר הוא עדיין אחת הדמויות השנואות ביותר במשטרה. "האנטגוניזם בין חוקרי מח"ש לשוטרים הנחקרים מובן והגיוני", הוא אומר בהשלמה. "שוטרים מאוד לא אוהבים למצוא את עצמם נחקרים. יש מעט מאוד שוטרים שמבינים שהם האשמים במצב. הרוב בוחר בדרך הקלה להאשים את החוקר. מח"ש זה בית חרושת לייצור מראות, ולא כל אחד אוהב את מה שמשתקף במראה. קל להאשים את המראה. "תראה, אף אדם לא אוהב ששונאים אותו. אני לא גאה בזה, אני מצטער על זה, אבל לא זה מה שיסיט אותי מעבודה מקצועית ללא פניות. חוקר שמבקש שנחקר יאהב אותו ולא כאמצעי חקירה לא בחר במקצוע הנכון".
אבל השוטרים עצמם מקפידים לדאוג זה לזה, כפי שמודה גם שנדר עצמו. "יש קשר של שתיקה בין השוטרים שלפעמים גולש לקשר של הכחשה. בהרצאותי במשטרה נהגתי לתאר מצב שבו שני שוטרים במשמרת יוצאים לסיור שבמהלכו סוטר אחד מהם לאזרח. כשיגיעו ממח"ש לגבות עדות מהשוטר השני, הסבירות שהוא יגיד שהוא בדיוק הסתכל לצד השני או שהוא הלך להתפנות היא להערכתי 80 אחוז. בהרצאות היו מתקנים אותי ואומרים שהסבירות היא של 95 אחוז".
זה לא קצת צבוע מצדך לצפות מהשוטר שינהג אחרת?
"אני רוצה מאוד לקוות שמרבית השוטרים, וגם אני, יאמרו במקרה כזה את האמת ולא ישקרו. גוף כמו המשטרה שהאמת היא לא הדיבר הראשון אצלו, הוא בצרות.
"אם מועדים,ואין אדם שלא מועד,צריך קודם כל לצעוד קדימה ולומר'מעדתי'. הפלונטר מתחיל ברגע שאדם עושה טעות ואומר'לא עשיתי'. יש את אלפית השנייה הזו של'מה אני אומר, להגיד או לא להגיד?' ואז מיד צריך לומר'בוודאי שאני אגיד'.
" אחד המקרים שאני לא שוכח זה של קצין מאוד בכיר (תת ניצב דני טביב ממשטרת התנועה הארצית - י.ל) שנתן למישהי שלא היה לה רישיון לנהוג בניידת משטרה ואירעה תאונה קלה. הוא הכחיש שהיא נהגה. אם היה בא ואומר'נכון, עשיתי שטות ונתתי לה לנהוג', אני בספק אם היו מעמידים אותו אפילו לדין משמעתי. אני מניח שהיו נותנים לו הערה. אבל הפלונטר התחיל בדיוק כשהוא נפל לטעות הזו של הכחשה".

מסודר בחיים
למה בעצם החלטת לפרוש? "החלטתי לעזוב את התפקיד כי סברתי שלאחר 11 שנה במח"ש אדם צריך לעמוד מול המראה ולומר שהוא מיצה את התפקיד וצריך להמשיך מישהו אחר. זו היתה יוזמה שלי, אדם צריך לדעת מתי לפרוש.
"פרקליט מדינה? לא, לא רציתי להיות וזה גם לא עמד על הפרק. הורדתי מהכתפיים בטונדות לא קלות. מדובר בכובד אחריות של תפקיד רגיש, תפקיד מלא התלבטויות, תפקיד שכל יום אתה חושב אם פעלת נכון, תפקיד שקל מאוד ליפול בו, הרבה מחכים מעבר לפינה שזה יקרה. השעות לא שעות, מעירים אותך באמצע הלילה ואתה צריך לתת הנחיות, כך שהבטונדות צוברות משקל לא קטן.
"אבל שלא תהיה טעות, נהניתי מכל רגע בעבודה. אני חושב שעובדי מח"ש עושים עבודה מסורה ומאמינים בשליחות. כי מח"ש זו שליחות, שליחות ללא קריצת עין, שליחות של אנשים שמאמינים במה שהם עושים. אני חושב שמח"ש הצליחה להשאיר חותם במערכת החיים הציבורית ואני שמח שהצלחתי במסגרת זו לתרום את תרומתי".
אז מה הלאה? "אני מסודר בחיים", אמר שנדר באחרונה לאחד מחבריו. הדבר שבאמת מעניין אותו ומעסיק אותו בחודשים האחרונים הוא החינוך האנתרופוסופי שהתחיל ללמוד. "התבוננתי בחינוך שמקבלים ילדי בבית הספר "אדם" בירושלים. מדובר בחינוך אנתרופוסופי ולאור מבחן התוצאה המדהים החלטתי ללמוד שיטת חינוך זו המבוססת על תורתו של רודולף שטיינר, השונה מהחינוך הקונבנציונלי. תהיה זו יומרנות לנסות להגדיר בשלושה משפטים תפישת עולם הנלמדת שנים. אני מצוי רק בצעדים הראשונים, אך ככלל נדמה לי שניתן לומר שהחינוך האנתרופוסופי הוא מתוך התבוננות בילד וצרכיו בשלבים השונים. הוא מעניק לו חינוך איכותי שלא ניתן למצוא באותם דגשים במחוזות אחרים, אם בתחום האמנות ואם בתחום הלמידה דרך ההתבוננות, ההתנסות והחוויה האישית. ניתן למצות את הדברים במשפטו של אבי השיטה, רודולף שטיינר, שאמר:'לקבל את הילד ביראה, לחנכו באהבה ולשחררו בחירות'. אני רק בתחילת הדרך ואני עוד לא יודע לאן זה יוביל אותי. אם אני אהיה מחנך? אני עוד ינוקא ומקווה שאוכל לתרום את תרומתי בבוא היום".
לא תחזור לפרקליטות או תפתח משרד פרטי לעריכת דין?
"למדתי לא לומר לעולם'בטוח שלא', אבל זה לא נראה לי סביר. יש לי סקופ: יש דברים בחיים מעבר לעבודה".
http://www.maariv.co.il/cache/ART628563.html

ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג)
WWW.SANHEDRIN.INFO



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   22:08   14.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. ''תעשיית רצח'' העוסקת בפשעי הונאה, הון, שלטון וחיסולים!!  
בתגובה להודעה מספר 18
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.05.04 בשעה 22:14 בברכה, פילוביץ שחף
 
@ חשיפה @

תלונה שנשלחה במסירה אישית בתאריך 21.1.2003 לידי תנ"צ מירי גולן ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה ולידי סנ"צ מיכאל מובשוביץ ראש מפלג הונאה מחוז ת"א.

תלונתי זו הינה ראשונה בסדרת תלונותי בנדון, ומופנית נגד עובדים בחברת חשמל ואחרים.
(בין יתר המכותבים המופיעים בדף 12 לתלונתי הוא ח"כ דוד לוי!!)



http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   22:49   14.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. נספחים שצורפו לעיל !!  
בתגובה להודעה מספר 28
 



http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   10:27   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. מי יעזור לעזריה?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.09.05 בשעה 04:01 בברכה, פילוביץ שחף
 
מי יעזור לעזריה?

חפים מפשע אכן מורשעים בישראל; סיכוייו של מי שטוען לחפותו לזכות למשפט חוזר הם קלושים; סיפורם המדהים של אהרן ברק ומשה עזריה.
12/05/2004 | עו"ד יוסי דר |

לא מעטים הם המקרים שבהם אנשים ישבו בבית הסוהר שנים ארוכות עד שהתברר שנמקו בכלאם על לא עוול בכפם. הנטייה הראשונית היא להפנות אצבע מאשימה כלפי גורמי החקירה והפרקליטות על שבמעשיהם - מעשים זדוניים לא פעם - גרמו לשלילת חרותם של חפים מפשע.

אבל האם בתי המשפט יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם בפרשות המחפירות הללו? הייתכן שבית המשפט העליון - במדיניותו כלפי הבקשות למשפטים חוזרים - מונע אפשרות לברר את האמת, ובכך - חוסם את יציאתם של חפים מפשע אל החופש? הייתכן שאדם אומלל יירקב בכלא רק בגלל שאין לו "לובי" שישתדל למענו? הייתכן שיוקרתה של "מערכת הצדק" שקולה כנגד חרותם של הנמקים בכלאם לשווא?

המקרה שיסופר כאן ידבר בעד עצמו:

בשנת 81 אירע באזור חיפה רצח מזעזע של נער (שמו: ישראל נולמן ז"ל) אגב תקיפתו המינית.

כשבועיים לאחר הרצח נעצר אדם בשם משה עזריה כחשוד ברצח. עזריה - שאובחן רפואית כמי שנמצא על גבול הפיגור השכלי - הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, הורשע בביצוע הרצח ונידון למאסר עולם. עזריה עירער על הרשעתו לבית המשפט העליון, אך ערעורו נידחה.

כעבור שנים, בשנת 95, בעודו יושב במאסר עולם, הגיש משה עזריה לנשיא בית המשפט העליון בקשה מנומקת למשפט חוזר.

העילות למשפט חוזר, שעל פיהן אמור הנשיא להחליט בבקשה - קבועות בחוק. כללית נציין, ששיקולי הנשיא בסוגיית המשפט החוזר נעים בין שני קטבים: מצד אחד ניצב כמובן הערך של חשיפת האמת ועשיית צדק נוכח הסכנה של הרשעת חפים מפשע. מצד שני עומד כלל סופיות הדיון המונחה על-ידי שיקולי יעילות, וכן על- ידי האינטרס להעניק לפסק הדין המרשיע יציבות מירבית כדי לשמר את כוחו החינוכי והמרתיע.

במחצית שנת 97 נתן הנשיא ברק החלטה ארוכה ומפורטת הדוחה את בקשתו של עזריה למשפט חוזר. בהחלטתו מתייחס השופט ברק באופן פרטני לנימוקי הבקשה ומבסס את קביעותיו באופן שנראה, על פניו, משכנע למדי. אבל בסוף ההחלטה צדה את העין הערה מסויימת - חריגה משהו - של השופט ברק בזו הלשון:

"יודע אני כי החלטתי זו תעורר ביקורת. חפותו או אשמתו של המבקש נידונה בציבור, ויש הסבורים בתום לב כי הוא חף מפשע או כי העניין מחייב משפט חוזר. החלטותי שלי אינן מושפעות מסברות אלה. בחנתי כמיטב יכולתי המקצועית את הבקשה. עשיתי זאת על-פי אמות המידה המקצועיות המקובלות עלינו. החלטתי מדברת בעד עצמה".

והביקורת אכן באה. והיא נוקבת וקשה.

במה דברים אמורים?

בעקבות ההחלטה של הנשיא ברק מפרסמים המשפטנים פרופ' מרדכי קרמניצר וד"ר בועז סנג'רו במשותף מאמר משפטי ארוך ומפורט. במאמרם מתייחסים פרופ' קרמניצר וד"ר סנג'רו לבעיות שונות הנוגעות לסוגיית המשפט החוזר. ואולם, את עיקר המאמר מקדישים השניים לבחינה פרטנית של נימוקי הבקשה שבה עסקינן, ומותחים ביקורת קשה כנגד השופט ברק על אופן טיפולו בבקשה זו.

מאמרי ביקורת אקדמיים על פסקי דין מתפרסמים כדבר שבשגרה.
אבל נראה, שהפעם חרגו מחברי המאמר מהמסגרת השגרתית של מאמר אקדמי ומצאו לראוי לתקוף את פסק הדין, לא רק מן ההיבט המשפטי, אלא גם - ואולי בעיקר - על האופן שבו הציג השופט ברק בפסק דינו את עובדות המקרה.

יצויין: מבחינה אקדמית טהורה יש כאן הפרה מסויימת של כללי המשחק, שכן אחד ממחברי המאמר - ד"ר סנג'רו - ייצג את עזריה בבקשה למשפט החוזר. ואולם בזה - דווקא בזה - גם כוחו של המאמר: ד"ר סנג'רו, מטבע הדברים, מכיר היטב את העובדות. מכל מקום, מחברי המאמר עצמם אינם מסתירים את מעורבותו של ד"ר סנג'רו ומדגישים עובדה זו בתחילת מאמרם.

ראוי להביא כאן מדבריהם של מחברי המאמר בפתח ביקורתם:

"הרטוריקה שבה נכתבה ההחלטה (של השופט ברק) הדוחה את הבקשה למשפט חוזר בפרשת עזריה היא כזו, שהקורא עשוי בהחלט לקבל את הרושם של יחס חיובי מאוד, של פתיחות ושל אוזן קשבת לאפשרות שנפלה טעות במשפטו של המבקש ושל נכונות לתקן טעויות - אם אכן נפלו. לפיכך קשה ביותר, אם לא גם בלתי אפשרית, היא משימתם של מחברי מאמר זה, אלא אם כן יטרח הקורא ויעיין לא רק בפסק הדין, אלא גם בבקשה למשפט חוזר וביתר החומר הרב".

משמעות הדברים הללו - בלשון לא אקדמית - היא שכותבי המאמר מאשימים את השופט ברק בזריית חול בעיניים. ממש כך.
שהרי, כותבי המאמר טוענים כאן, למעשה, שהרטוריקה של השופט ברק יש בה משום הולכת שולל, כך שכדי לעמוד על הדברים כהווייתם אין להסתפק בעיון בפסק הדין, אלא יש להעמיק חקר ולעיין "גם בבקשה למשפט חוזר וביתר החומר הרב".

הרטוריקה של השופט ברק מביאה את כותבי המאמר לידי תסכול רב - כמעט חוסר אונים - מהאפשרות שבכלל יעלה בידם לשכנע את הקורא להתבונן, מבעד לאותה רטוריקה, אל מצב הדברים האמיתי.
במילים אחרות, פסק דינו של השופט ברק - מצידו העובדתי - איננו מהווה בבואה נאמנה של האמת. וכאשר האשמה מעין זו באה מצד פרופסור למשפטים בדמותו של מרדכי קרמניצר - שמומחיותו בתחום המשפט פלילי - הרי שיש לה משקל מיוחד.

פרופ' קרמניצר אינו מסתפק בהאשמה הכללית דלעיל אלא מביא במאמרו כהנה וכהנה דוגמאות לאישושה. והוא גם מתקומם כנגד שטחיות פסק הדין וכנגד האופן שבו מציג השופט ברק בפסק דינו את טענות הצדדים.

וכך טוענים פרופ' קרמניצר וד"ר סנג'רו במאמרם:

"יש לציין כמה מאפיינים כלליים של ההחלטה, שבדרך כלל לא ניתן לעמוד עליהם תוך קריאת ההחלטה לבדה. האחד הוא שטענות המבקש מובאות בפסק הדין בצורה חלקית וחלשה, ונראה כי נלקחו לא מהבקשה המנומקת למשפט חוזר, אלא מתגובתו של היועץ המשפטי לממשלה, שם הובאו מוחלשות כחיידקים באנטיביוטיקה. לעומת זאת תשובותיו של היועץ המשפטי, מובאות בהרחבה, וללא כל הרהור או ערעור עליהן. לתגובותיו הספציפיות והמפורטות של המבקש על תשובותיו של היועץ המשפטי, אשר הובאו במסמך נפרד, אין כל זכר בפסק הדין. בדרך זו התאפשר דיון שטחי למדי בשאלות כבדות משקל; דיון שהוליד אי דיוקים עובדתיים רבים, לצד אי דיוקים משפטיים, כפי שיודגם בהמשך".

ובהמשך המאמר מובאות, אכן, דוגמאות של אותם "אי דיוקים".
וכפי שעולה בהמשך המאמר מן הדוגמאות, אותם "אי דיוקים" אינם אלא דרך אקדמית, צמחונית משהו, לתאר מקרים חמורים של עיוות האמת.

נוכח הטענות לעיל של מחברי המאמר כנגד התנהלותו של השופט ברק בפסק הדין בעניין עזריה, לא למותר להביא כאן "עדות" של ברק עצמו, באחת מהרצאותיו, באשר לשקיפות שאותה הוא נוקט, לדבריו, בפסיקותיו. להלן הדברים:

"אני חושב שאם נימוק פלוני עמד לנגד עיניו של בית המשפט, הוא צריך להביא אותו בפסק הדין. זו השקיפות האמיתית. אצלי אין "קניפלעך" בראש. רבותי, מה ששקלתי אני כותב. ואין לי שיקולים שמאחורי הראש ששקלתי אותם ואיזנתי אותם ובכלל לא הזכרתי אותם. השיקולים שאני חושב עליהם - אותם אני מביא. הם פתוחים. כל אחד מכם יכול לעיין, יכול להסכים יכול לא להסכים". בהזדמנות אחרת מצהיר השופט ברק: "אין שופט שקוף ממני. ניתן לדעת מראש מה תהא פסיקתי, מהן הטכניקות ומהן המשקולות בהן אשתמש".

פרופ' קרמניצר וד"ר סנג'רו היו מן הסתם מתבוננים זה בזה בחיוך מריר.

אבל נחזור אל המאמר.

לא נפרט כאן את כל הטענות הקשות המובאות במאמר. די אם נציין שעיון במאמר מותיר תחושות קשות - קשות מאוד - נוכח הדרך שבה הגיע אדם למאסר עולם. והתחושות הקשות הללו הופכות להיות ללא נשוא כאשר זוכרים שאותו אדם הינו איש מוגבל בשכלו.

חלק נכבד ממאמרם מקדישים השניים להוכחת טענתם שגירסת ההודאה של עזריה - שהוא כאמור מוגבל בשכלו - הוכנסה לפיו על-ידי חוקריו. המאמר לכל אורכו מעיד שמחבריו משוכנעים, שנשיא בית המשפט העליון חייב היה להסיר המכסה מעל הסיר המבעבע הזה, אלא שהם גילו - כך נראה - שהנשיא ברק לא רק שלא הסיר המכסה, אלא שאף התיישב עליו.

פרופ' קרמניצר מהאשים את השופט ברק בשילוב ידיים עם המשטרה והפרקליטות. אומר פרופ' קרמניצר במאמר: "קשה להשתחרר מהתחושה שבית המשפט מתייחס לגורמי אכיפת החוק האחרים כאל שותפים אמיתיים במלאכת עשיית הצדק, ומחיל על כולם את האתוס השיפוטי של מחוייבות לאמת ולחוק...".

החשוב לענייננו הוא שאנשי אקדמיה - שבדרך כלל מתמקדים במחקריהם בהיבטים המשפטיים של פסקי דין - לא הסתפקו בכך הפעם, ופשפשו בקרביים של פסק הדין גם מצידו העובדתי, והעלו מימצאים קשים המטילים צל כבד על אמינותו של פסק הדין. והמדובר, כזכור, בפסק דין של נשיא בית המשפט העליון.

השופט ברק טוען לא אחת כנגד אלה המבקרים החלטות ופסקי דין מבלי שיטרחו לקראם. והנה באים משפטנים מן האקדמיה, וכמו אומרים לנו, שגם אם נקרא ונטריח עצמנו בבחינה מדוקדקת של פסק הדין, לא נפיק מכך הרבה תועלת - באשר פסק הדין לוקה בהצגה סלקטיבית ובלתי אמינה של עובדות המקרה.

אבל בתחילת שנת 2002 - לאחר פירסום המאמר של קרמניצר וסנג'רו - חלה התפתחות מסויימת הנוגעת - באורח מעניין למדי - גם לעניינו של עזריה. במה דברים אמורים?

בשנת 1999 פנה המורשע ברצח עמוס ברנס אל נשיא בית המשפט העליון בבקשה (רביעית במספר) שייערך לו משפט חוזר.

מי רצח את רחל הלר ז''ל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5168&forum=gil

בשנת 74 נרצחה החיילת רחל הלר ז"ל וגופתה העירומה נמצאה לצד כביש סמוך לקיסריה כשעליה נמצאו סימני אלימות והתעללות קשים.
אחד החשודים - עמוס ברנס - הודה בחקירתו במשטרה בביצוע הרצח, הורשע בבית המשפט ונידון למאסר עולם. ערעורו של ברנס לבית המשפט העליון - נדחה.

מאז שהורשע לא הפסיק עמוס ברנס לטעון - ולזעוק - שהינו חף מפשע; הוא טען כי הודאתו בביצוע הרצח אינה אמת, והיא הוצלה מפיו בדרכי לחץ ואלימות. במשך השנים הגיש ברנס שלוש בקשות למשפט חוזר אך הן נידחו על-ידי שופטים שונים של בית המשפט העליון. בשנת 99 כאמור הגיש ברנס את הבקשה הרביעית. הנשיא ברק הטיל על השופטת דליה דורנר לדון בבקשה ולהחליט בה.

בחודש מרס 2002 מחליטה השופטת דורנר - בניגוד לשלוש הפעמים הקודמות - להיענות לבקשה ולקיים משפט חוזר בעניינו של ברנס (שבהמשך זוכה במשפטו). השופטת דורנר משתיתה את החלטתה על נימוקים שונים, שעיקרם - פגמים חמורים שנפלו בהליך חקירתו של ברנס כמפורט בהחלטתה.

אבל בין הנימוקים של השופטת דורנר לקיים את המשפט החוזר לברנס, צד את העין נימוק אחד שאיננו נוגע להליך החקירה עצמו, והוא זה המעניין אותנו כאן.

נקדים ונציין שהמשותף לפרשת עזריה ולפרשת ברנס הוא, בין היתר, שבשני המקרים נמצאו בזירת הרצח - על גופות הקרבנות או על בגדיהם - כתמי זרע. בעת שבוצעו שני מעשי הרצח הללו לא ניתן היה להפיק תועלת חקירתית של ממש מן הממצאים הללו.

ואולם עם התפתחות המדע נוצרה, כידוע, אפשרות לגלות - באופן חותך - את חפותו או אשמתו של חשוד, וזאת באמצעות השוואה בין ה - D.N.A. של הכתמים שנמצאו על הקרבן לבין ה - D.N.A. מגופו של החשוד. והנה מתברר כי בשני המקרים - הן של עזריה והן של ברנס - נעלמו הפריטים והמוצגים שנמצאו בזירות הרצח, שיאפשרו לבצע את בדיקות ה - D.N.A. ולהוכיח באופן חותך את חפותם או אשמתם.

וכיצד נעלמו הפריטים?

במקרה של עזריה נטען על-ידי הפרקליטות, שעקב טעות - המוצגים בוערו כחמש שנים לאחר המשפט. ואילו במקרה של ברנס - המוצגים נעלמו בלא הסבר. יודגש: על-פי החוק חובה על המדינה לשמור תיקי רצח (וכמובן מוצגים) - לצמיתות.

הנשיא ברק - במקרהו של עזריה - מאמץ את טענת הטעות של הפרקליטות על קירבה וכרעיה. וכך מתייחס הנשיא ברק לסוגייה:

"אכן, ביעור בגדיו של המבקש (צ.ל. "המנוח") הינה טעות מצערת. היא פעולה בניגוד לחוק... אף שהביעור של בגדי המבקש (צ.ל. "המנוח") נעשה בניגוד לחוק, שוכנעתי כי הוא נעשה בתום לב. לגוף העניין, אינני סבור כי ביעור הבגדים יכול לשמש עילה למשפט חוזר. הבגדים אינם מהווים ראיה מזכה. הם מהווים "חומר גלם" בו טמון "פוטנציאל" ראייתי, אשר יתכן והיה מצביע על חפותו של המבקש, ויתכן והיה מצביע על אשמתו".

פרופ' קרמניצר וד"ר סנג'רו מותחים ביקורת קשה על השופט ברק על שאימץ את טענת הטעות תוך התעלמות מהנסיבות (המפורטות במאמרם), ומהמניעים האפשריים להיווצרותה של "טעות" מעין זו.

אבל מעבר לטיעונים הקשים שנטענו במאמר נוסיף עוד נקודה חשובה: בהקשר זה ראוי להתמקד דווקא בדברי השופט ברק, שאמר לעיל כי המדובר ב"פוטנציאל" ראייתי אשר יתכן והיה מצביע על חפותו של המבקש, ויתכן והיה מצביע על אשמתו". במילים אחרות: השופט ברק קובע כי - בהעדר המוצגים - המצב הוא "פיפטי פיפטי".

השופט ברק, בקביעה הגורלית הזו, מתעלם לחלוטין מהעובדה כי מי שמבקש לבצע את בדיקת ה - D.N.A. הוא המורשע ברצח, ומהעובדה שהמוצגים בוערו על-ידי הצד שכנגד - רשויות החוק. לדידו של ברק, צרוף שתי העובדות הללו - שעל קיומן אין מחלוקת - עדיין איננו מטה, ולו במעט, את כף המאזניים לטובתו של עזריה, ואין הוא יכול להיבנות מכך. הנה כי כן, השופט ברק קובע - למרות צירוף העובדות הללו - שהתוצאה היא תיקו.

תקפות התיקו הזה של ברק, ראוי שתיבחן גם על רקע סיטואציה הפוכה. במה דברים אמורים?

נניח, לרגע, מצב שבו עזריה היה מסרב לתת דגימה מגופו לבדיקת ה - D.N.A. - מה משמעות היתה נודעת אז לסירובו זה?
עמדת בית המשפט העליון במקרה כזה ברורה: "הלכה פסוקה היא, כי סירוב לשתף פעולה בחקירה, כאשר המדובר בהליך בדיקה שבכוחו לתרום להוכחת חפותו של חשוד... יש בו משום גילוי של התנהגות מפלילה המבטאת תחושה של אשם, ובתור שכזה הינו בעל כוח ראייתי עצמאי, כראייה נסיבתית לחובתו של המסרב".

ובכן, כאשר החשוד לא רק שאינו מסרב, אלא אף לוחץ ללא הרף לקיים את הבדיקה - האם אין להסיק מכך דבר לטובתו? האם ראוי הוא להשאיר את התיקו הזה על כנו? וכיצד מתייחסת השופטת דורנר לאותה סוגייה עצמה בעניינו של ברנס? אומרת השופטת דורנר:

"לכל אלו (כלומר לנימוקים לקיים משפט חוזר) יש להוסיף כי לעומת ברנס, שאינו מרפה במשך שנים מן הטענה בדבר חפותו, בולטת הרשלנות הרבה בהתנהלות המשטרה, שאיבדה את מכנסיה של רחל והשמידה את הצלוחית עם תאי הזרע של הרוצח ובכך גרמה נזק כבד לאפשרות בירור האמת".

עיננו הרואות: תיקו - אין כאן; הכף נוטה לטובת עמוס ברנס. עובדת העלמות המוצגים, כפי שאנו רואים, מהווה - גם היא - נימוק בידי השופט דורנר לעריכת משפט חוזר.

ראוי להתייחס לסוגייה נוספת במאמרם של קרמניצר וסנג'רו:

אחד הנימוקים בבקשתו של עזריה למשפט חוזר נוגע לסוגיית הקלטות שבהן הוקלטה חקירתו במשטרה. התברר בעניין זה, בין היתר, שבחלק מהקלטות בוצעו מחיקות שונות.

בפסק דינו מאמץ השופט ברק את הסברי המשטרה, כי בשל מחסור תקציבי למימון רכישת קלטות חדשות, נעשה בקלטות שימוש חוזר, וקובע כי הסברי המשטרה בעניין זה מניחים את דעתו.

פרופ' קרמניצר וד"ר סנג'רו מותחים במאמרם ביקורת קשה על קביעתו זו של השופט ברק. טענת מחברי המאמר היא שהמחיקות בוצעו בזדון ובמטרה להסתיר העובדה כי בקטעים שנמחקו - תדרכו החוקרים את עזריה והכניסו לפיו את הודאתו.

ובאשר לאופן שבו בוצעו המחיקות בקלטות טוענים קרמניצר וסנג'רו: "אילו דובר במחיקה של קלטת שלמה, או של צד אחד של קלטת, ניחא. אך בענייננו, כפי שקבע מומחה ההקלטות בחוות דעתו, וכפי שניתן להיווכח ישירות מההקלטות ומהתמלילים, ישנם גם קטעי מחיקה של דקות ספורות באמצע הקלטת. האומנם דובר במצוקה תקציבית כה גדולה עד כי נאלצו לעשות שימוש חוזר למשך דקות ספורות באמצע הקלטת? האם בכלל מתיישב הדבר עם הרצון לחסוך...? האומנם המדובר במקריות צרופה? והרי מיד לאחר קטע מחיקה של דקות מספר, לפתע פתאום "יודע" הנחקר עזריה פרטים שלא ידע קודם לכן".

הטענות מדברות בעד עצמן.

ואם אכן זו תמונת המצב, כי אז קביעתו של השופט ברק כי ניתן הסבר מניח את הדעת למחיקת הקלטות - קביעה זו מעוררת תמיהה גדולה.

אבל בנוסף לטיעונים במאמר נניח - לרגע - שאכן המדובר היה במחיקה שנעשתה במטרה לחסוך בקלטות ולעשות בהן שימוש חוזר.
אם נניח לרגע שזהו המצב, ראוי להביא כאן דברים שקבע השופט ברק - אותו ברק עצמו - בפסק דין אחר:

"בענין שלפנינו התנהלה השיחה כולה אך מספר שעות, ולא היה כל יסוד סביר להפסיקה מדי פעם. ההסבר שניתן על-ידי השוטרים המקליטים, לפיו רצו לחסוך בסרטי ההקלטה, מעיד על שיקול מוטעה". עינינו הרואות: הפעם - שלא כמו במקרה עזריה - רואה השופט ברק ברצון לחסוך בקלטות שיקול מוטעה.

נחזור ונדגיש: התחושה שמשה עזריה הינו אולי אדם חף מפשע מכרסמת בלא הרף.

נציין כעובדה כי במהלך מאסרו של עזריה הלך מצבו הנפשי והתערער והוא אושפז במחלקה הפסיכיאטרית של בית הסוהר. נשיא המדינה קצב את עונשו, ובשל מצבו הנפשי הוא שוחרר מהכלא כעבור כשבע עשרה שנות מאסר והועבר לשיקום במוסד לחולי נפש עד ששוחרר לביתו. אבל את התואר "רוצח" ישא משה עזריה על מצחו עד קץ הימים.

אם שנתו של השופט ברק אינה נודדת עליו בלילות, כי אז הוא - וגם אנחנו - בבעייה קשה.

לא מן המותר להביא כאן דברים שאומר השופט לשעבר חיים כהן בסוגיית המשפט החוזר: "אני חושב שהיועץ המשפטי ופרקליטות המדינה טועים בקמצם את ידיהם בניהול משפטים חוזרים.
למעשה נשיא בית המשפט העליון יכול להחליט על קיום משפט חוזר גם בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אבל על-פי החוק על נשיא בית המשפט העליון לשאול את דעתו של היועץ המשפטי בנושא זה וצריך להיות קייס מאוד מאוד משכנע כדי שהנשיא יחליט על קיום משפט חוזר בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי. אני חושב שהמשפט החוזר נוצר כדי לעשות צדק ולמנוע עוול. לצערי לא משתמשים במכשיר הזה במידה מספקת... מי שיש לו קצת טביעת עין יודע להבחין בין מי שסתם טוען שהוא חף מפשע ונעשה לו עוול למי שבאמת ובתמים מאמין בכך.

במקרה של עמוס ברנס שוכנעתי שהוא באמת ובתמים מאמין שהוא חף מפשע, אז צריך לעזור לו להוכיח זאת. לא יותר מזה.

מה זה משפט חוזר? אני מטיל על הנאשם את חובת ההוכחה שהוא איננו אשם. מדוע לא להענות לבקשתו? האם כבודו של בית המשפט תלוי בכך? להיפך, אני חושב שכבודו של בית המשפט תלוי בכך שטעויותיו יתוקנו... אני חושב שבנושא זה המדיניות של משרד המשפטים היא מוטעית. אילו הייתי נשיא בית המשפט העליון, הייתי מחליט על קיום משפטים חוזרים ביד נדיבה, גם בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

כל אימת שיש לכאורה ממש בטענת הנאשם שהוא חף מפשע יש לקיים משפט חוזר".

דברי השופט חיים כהן.

שאלה: היש לעזריה סיכויים - אם יגיש פעם נוספת בקשה למשפט חוזר? המצב מסובך.

ראשית יצויין כי קיים מחסום חוקי בתקנות בתי המשפט הקובע כי: "סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה".

אבל נוסף לכך, שופט שידון בבקשה הנוספת ויהרהר באפשרות לקיים משפט חוזר, ייאלץ להתעמת - כך או אחרת - עם החלטתו של הנשיא ברק, שדחה את הבקשה הראשונה.

והמצב מסתבך עוד יותר כי בינתיים בא לעולם מאמרם הקשה של קרמניצר וסנג'רו, שללא ספק פגע קשות בשופט ברק. כלומר, שהחלטה לקיים משפט חוזר לעזריה, משמעותה - כך או אחרת - אימוץ המאמר הקשה הזה על כל המשתמע מכך.

ונזכור, שהנשיא ברק גם "מיסמר" את החלטתו בעניין עזריה בכך שציין בשולי פסק הדין כי "בחנתי כמיטב יכולתי המקצועית את הבקשה" - דבר שמקשה עוד יותר על העניין.

המסקנה נוכח כל אלה היא, שמשה עזריה המסכן - הוא זה שייאלץ כנראה לשאת במחיר הכבד של מאבקי יוקרה.

אגב, השופטת דורנר - שללא ספק מודעת לפגיעה הקשה שגרם המאמר של קרמניצר וסנג'רו לנשיא ברק - מצאה לנכון לאזכר בהחלטתה בעניין ברנס את המאמר הזה ואף לצטט קטע מתוכו.

להלן מה שמצטטת השופטת דורנר מתוך המאמר: "בישראל הציעו גישה דומה ד"ר בועז סנג'רו ופרופ' מרדכי קרמניצר: "נוכח הפגמים הגדולים... בהליכי החקירה והפגיעה בזכויותיו הבסיסיות ביותר של הנאשם, ניתן וצריך היה להסתפק בפחות מאשר 'ספק סביר' העולה מניתוח חומר הראיות, כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר. הצטברותם של פגמים אלה הופכת את ההליך להליך הנגוע באי הגינות מטעם המדינה כלפי הנאשם. אי הגינות כזו מגבירה את הצורך להיזקק למשפט חוזר - לא רק לשם בירור האמת, אלא גם לצורך החזרת האמון של הציבור במערכת המשפט, במיוחד כשהמדובר בפשע החמור של רצח ובעונש החמור של מאסר עולם חובה".

האם השופט ברק - שכידוע מינה את השופטת דורנר לדון בתיק של ברנס - אוהב את הפרסומת שעושה השופטת דורנר למאמר הקטלני הזה?

כך או אחרת, העובדה האיומה שמשה עזריה המסכן נטחן עד דק בתוך גלגלי "מערכת הצדק" - עובדה זו זועקת עד לב השמים ומונחת - מדממת - לפיתחו של בית המשפט העליון.

___
המאמר, בשינויים קלים, נלקח מתוך ספרו של המחבר: "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק"

''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק'': מאת עו''ד י.דר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5110&forum=gil

שם המאמר:
"המשפט החוזר - מציאות או חלום? על תבוסתו של הצדק בהתמודדות עם כלל סופיות הדיון".
פורסם בכתב העת "עלי משפט" של המכללה למשפטים ברמת גן - מהדורת נובמבר 1999.

http://www.rg-law.ac.il/journal/aly_mishpat/a1/krem.pdf

תגובות:

האמת הרועמת שמאחורי ברק השקר

משה עזריה הוא אחד המקרים קורעי הלב שנתקלתי בהם בהיסטוריית הפשיעה של מערכת המשפט בישראל.

הוא קורע לב במיוחד, כי קברו בן אדם חי, תוך ידיעה שאין לו שום יכולת שכלית או כלכלית להתמודד עם המנגנון האדיר שנלחם מולו, וכולם שותקים. שנים רבות כל כך.

משה עזריה הוא חף מפשע. על זה לא היה מעולם אף משפטן ישר שהטיל בכך ספק.

התיק הזה הוא אכן שיעור מאלף לכל מי שרוצה לקבל דוגמה מוחשית לשיטת ההונאה של ברק, אשר אומצה על ידי עוד שופטים עם דם על הידיים:

פסק הדין אינו משקף את חומר הראיות ולא את טענות ההגנה.

פסק הדין מוליך את הקורא שולל במילים יפות כאילו הוא צודק, בעוד שהבעיות הקשות, הזועקות לשמיים, מוסתרות על ידי השופט הרמאי, אינן נכללות כלל בגוף פסק הדין, והשופט מסתיר אותן בחומר הראיות ובכתבי הטענות בלבד. שהרי אלה, כידוע, לא פתוחים כלל לעיונו של הציבור.
ואז יש תוצאה מעוותת של זיוף ההיסטוריה:

פסק דין מזוייף, כשלציבור נותרת למעשה רק גירסה אחת, סלקטיבית עד כדי

מעשה הונאה של ממש, של הדברים.

מעשה הונאה זה המכונה פסק דין, סוחף את הקורא למחוז אחד, בעוד שחומר הראיות וטענות ההגנה בכלל מחייבים זיכוי אבל הם מוסתרים מהדיון הפומבי תוך שהשופט מעלים אותם מפסק דינו וממילא מתחמק לדון בהם.

בימים אלה, שכולם מתעסקים בתותחים של עברייני שלטון החוק, ממש מרגש לקרוא שעורך דין בישראל כותב מאמר לזכות אדם שלאף אחד במדינת ישראל לא איכפת שהוא נמק בכלא חף מפשע.

אדם ללא לובי. אדם שאהרון ברק החליט שהוא איש בלי שם.

חפותו של משה עזריה הרי אינה בספק, בעיני אף אחד שמכיר את העובדות (ועובדה שהפרקליטות הזדרזה להשמיד את הראיות אשר הוכחו את חפותו ואיש לא נתן על מעשה פלילי זה את הדין).

אבל למשה עזריה המסכן אין לובי. אין כסף. אין ידע. הוא קבור חי, על מצפונה של החברה בישראל.

הציבור צריך להודות לכותב על העלאת הנושא הכואב הזה לסדר היום הציבורי. כי את הדם של האיש הזה, שפכו ידיו של הציבור. אותו ציבור שהסמיך את אהרון ברק להוציא גם את החף מפשע הזה להורג על ידי קבורתו במאסר עולם למרות שברור לכל שהוא חף מפשע על פי כל אמת מידה משפטית הוגנת.


ואנחנו חשבנו שהוא בכלל זונת צמרת...

נדמה לי שלאחר הגועל נפש האחרון מבית מדרשו של אהרון ברק, מינוייה של עדנה ארבל, התברר לכל המדינה כי לא רק שהמלך הוא ערום, אלא מה הוא מקצועו האמיתי, וגרוע מזה - מה המחיר הזול שעולה החלטה שיפוטית מפוברקת מבית מדרשו.

אם זה המחיר שעולה למנות את עדנה ארבל, אתם יכולים לחשב לבד כמה זול זה להזמין אצל אהרון ברק פסקי דין לטובת צד בלתי-צודק.

ראינו את הליכי ההונאה והמרמה של ברק כשהוא מינה את ארבל. זה כבר לא משהו מוסתר או שנוי במחלוקת.

אנו קוראים כאן את שיטת ההונאה של ברק בנושא העלמת עובדות מהותיות מפסק הדין ובעצם מהציבור כולו (כדאי לקרוא את תגובה מספר 1).

מי יודע כמה עולה פסק דין מפוברק של שופט שלום, מחוזי או עליון?

איך הם ממונים, למדנו. כמה הם "ישרים" גם כן למדנו. מה העבר האפל שהם מצליחים להסתיר בזכות זה שהם מונו במחטף למשרה המקנה בין היתר חסינות, גם כן למדנו.

מעניין כמה צריך לשלם, ומי הם המעכרים, שאצלהם מזמינים זיכויים מפוברקים, או הרשעות נקמניות מפוברקות.

שנאמר, פעם ברק - תמיד ברק!

מאמר ארוך עם מסקנה קצרה. אהרון ברק

מצטיירת תמונה עגומה שבה נשיא ביהמ"ש העליון עושה יד אחת עם המשטרה והפרקליטות כדי להושיב אנשים חפים מפשע בכלא לכל יהי חייהם. אינני בטוח אם הם לא עשו בדיוק אותו הדבר גם במקרה של יגאל עמיר


שלטון-החוק כבר לא מצחיק

ליוסי דר, תודה על המידע המאלף משנת 1997. זה אינו עיוות-דין משום שכבר אין דין. בית-המשפט אשר נועד להגן על הפרט הפך לאויבו של הפרט. חשוב לדעת ולהכיר איך הגענו לזה. מקור הרעה הוא בשינוי שנעשה בדיני-ראיות. לפי שינוי זה, ניתן להרשיע נאשם על-פי הודאתו או על-פי עדות עד-יחיד אחר, במקום שניים ואפילו שלשה עדים על-פי ההלכה. היות ואין מנוס מן הצורך בעד נוסף, משמש השופט כעד בפסק-דינו. כך הופך פסק-הדין לחלק ממסכת-הראיות. וכך הופך המשפט למשפח. כך חברו בית-המשפט, הפרקליטות והמשטרה למה שיו''ר הכנסת קורא כנופיית שלטון-החוק. תיאום בין שלשת אלה יכול להפליל כל אדם ללא קשר למעשיו, וזה בדיוק מה שקורה. כפי שאתה ציינת, אלפי נאשמים נענשים על פשעים שלא ביצעו בכלל. וזה קורה יום-יום, באופן קבוע. אהרן ברק הוא אולי אדריכל ראשי של ההדרדרות הזו, אך הוא לא היחיד. כאמור לעיל, זוהי כנופיה. אך לא לעולם חוסן. יותר ויותר פסקי-דין מנותקים מן הראיות שאותן נועדו לבחון, והמערכת המשפטית המסואבת קרובה מאד לקריסה. ליום הזה צריך להתכונן, כדי שלא יהיה יום של פורענות.


הרשעות של זכאים הנם רצח עם ......

אין פשע גדול יותר במדינה מפשע של הרשעת זכאים. פשע כזה גרוע יותר מרצח אדם או אפילו קבוצה. פשע כזה הנו רצח עם כולו והרס החברה כולה.
דמוקרטיה - שמשמעותה שלטון העם - נולדה ומנוהלת כך שהשלטון לא יוכל להתעלל בשום אדם ולא יוכל להתנשא על העם. דמוקרטיה תוכננה כך שהעם הנו השלטון הראשי והריבון והוא ממנה שליחים מתוכו לייצגו בתחומים מצומצמים ומוגדרים היטב בלבד. לשם כך הופרדו הרשויות מבחינת הפרד ומשול. מפרידים בין סמכויות שלטון של שלוחי העם כך שלא יוכלו להתנכל לאדם כי תמיד תידרש הסכמת רשות אחרת לפגיעה באדם ולא יהיה מצב שהפגיעה באדם תעשה ע"י אותו שליט או אותו גוף שלטוני.

במקרה זה השופטים חברו לפרקליטות ולמשטרה והפכו עצמם לכל יכולים. הם מחוקקים הם שופטים והם מבצעים. הם מחוקקים לעצמם את הכללים בהם יפעלו בניגוד לכללי הכנסת. כך הם מתעלמים מפקודת הראיות שמחייבת אותם בראיות ממשיות שמצביעות מעל לכל ספק סביר על אשמתו של אדם. הם מתעלמים משבועתם למשפט כדין וכצדק. הם מתעלמים מהוראות חוק יסוד השפיטה ועוד ועוד.

התחברות רשויות השלטון (שופט שמחוקק , שופט ואוכף עונש גם יחד) הנה עניינו של הציבור. הציבור הוא ורק הוא אחראי לשמירת ההפרדה בין הרשויות. כוון שהתחברות הרשויות נוחה לרשויות עצמן והן לעולם לא יפעלו להפרדה ואכיפת ההפרדה עליהם. מאידך אם יחברו סמכויות המופרדות זו לזו יפגעו אנשים שיפלו קורבנות בידי הרשויות בין אם בכוונה לפגוע בהם או בין אם מטימטום או מטעות או מסתם עצלנות והתנשאות.
ותמיד השלטון יתחזה לצדיק ולחכם וליעיל.

כך נולדים פסקי דין כאלה, פשע כנגד העם כולו. ואין זה משנה אם נולדו בכוונת זדון או בטעות או בטיפשות או מכל סיבה שהיא. אם יצייתו שופטים לחוק וידבקו בו לא יקרו מקרים כאלה ולא יתכנו בכלל.

אבל השופטים לא יגרעו מעצמם את היכולת, הבלתי חוקית, שצברו לעצמם לשלוט בעם כולל לחוקק , לשפוט, ולאכוף ביצוע העונש. את זה העם ורק העם חייב לאכוף בעצמו. כן כן להתארגן לבקר מהלכים של שלוחי העם בשלטון ולפקח על מעשיהם ברציפות, זהוא תפקיד אזרח בדמוקרטיה וחובה לקיימו ע"י כל אזרח על פי יכולתו.

היוקרה של השופטים חשובה להם יותר מהאמת והצדק וממילא מהחברה כולה.
כבוד כבר מזמן אין להם בעיניי העם.



http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   20:16   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. פרקליטות נגד יהדות, על-סף-תהום !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.05.04 בשעה 20:49 בברכה, פילוביץ שחף
 

הספר/המסמך/הפרוטוקול שנחשף כאן לראשונה והמביא תיעוד ממקור ראשון,
כמו:

1. שיחתו האחרונה של שופט עליון לשעבר חיים כהן ז"ל עם השופטר דליה דורנר.
2. המחלקה של ניצב בינימין זיגל זצ"ל.
3. התאבדותו של השר אברהם עופר.
4. הגב' יהודית קרפ נגד כוחות הרשע.
5. לוחם הצדק ניצב/ח"כ/שגריר חנא חדד.
6. פרשת עמוס ברנס על כל הבטיה מתחילתה ועד סופה - הזיכוי !!
7. פרשת מ.ע.צ
8. יוקרת מערכת = סופיות הדיון/המשפט = השיטה:
רצח הרב דה האן, רצח ארלוזורוב, אכזריות הסיזון, הסדומישראליות,
תפקיד העם היהודי....





http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:01   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. פרטים ותוכן עניינים.  
בתגובה להודעה מספר 21
 




http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:11   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. שלמי תודה !!  
בתגובה להודעה מספר 21
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.05.04 בשעה 21:19 בברכה, פילוביץ שחף
 


http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:27   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. פתח דבר/מאת מיכאל רז  
בתגובה להודעה מספר 21
 



http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:32   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. שיחתו האחרונה של השופט חיים כהן על השופטת דליה דורנר !!  
בתגובה להודעה מספר 21
 


http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:42   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. יעד הספר/המסמך/הפרוטוקול........  
בתגובה להודעה מספר 21
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.05.04 בשעה 21:44 בברכה, פילוביץ שחף
 

המשך הפרק לפרשת עסק הביש 2 = מצרים בהודעה הבאה...



http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:50   12.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. הוצאתם להורג של נידוני הפרשה = ''עסק הביש 2'' ב-31.1.1955  
בתגובה להודעה מספר 21
 


http://www.4law.co.il/tap1.pdf


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   17:10   14.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. ''רצח (הרב) דה-האן''  
בתגובה להודעה מספר 21
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.07.05 בשעה 07:18 בברכה, פילוביץ שחף
 

21. פרקליטות נגד יהדות, על-סף-תהום !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=21&viewmode=


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' http://rotter.net/forum/gil/5871.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
מרציפן
גולש אורח
   08:26   15.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. הקדוש י.י. דהאן הי''ד  
בתגובה להודעה מספר 30
 
   ביום ששי הקרוב כ"ט סיון חל יום הזכרון שלו


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   16:45   05.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. ח''כ פורוש: היום זה יום בו התרחש הרצח הפוליטי הראשון  
בתגובה להודעה מספר 31
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.07.05 בשעה 19:57 בברכה, פילוביץ שחף
 
ח"כ מאיר פורוש:
"היום זה יום בו התרחש הרצח הפוליטי הראשון, בו נרצח עו"ד דה האן בחודש סיון בשנת 1924, עו"ד דה האן אשר הצטרף לציונים הדתיים לא מצא חן בעיני מנהיגי היישוב היהודי ממאפ"י והם דאגו לחסל אותו בגלל יוזמותיו להגיע לפשרה והסכמים עם הסבא של חוסיין מלך ירדן."

מקור: ערוץ הכנסת מתוך מליאת הכנסת

מצ"ב קישורים רילוונטים לפרשת הרצח הפוליטי הראשון בישראל:

30. ''רצח (הרב) דה-האן''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=30&viewmode=
80. מסמכים ותמונות מפרשת הרצח הפוליטי הראשון בא''י/דה האן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=80&viewmode=
81. נספחים: שני ראיונות עם הרוצח אברהם תהומי ע''י נקדימון
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=81&viewmode=
76. השתלטות על היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתין)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=76&viewmode=
77. מקורות = השיטה = יוקרת מערכת = מורשת הקסטנריזם
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=77&viewmode=



Yac
חבר מתאריך 31.3.02
25631 הודעות 16:59 05.07.05


3. זה האן. ( מויקיפדיה)

פעילותו המדינית בשירות העדה החרדית
דה האן העמיד את כישוריו והשכלתו לרשות העדה החרדית. הוא תרגם את תזכיריה ואת תזכירי אגודת ישראל לאנגלית והושיט לאגודה ייעוץ משפטי. במשך הזמן הפך למנהל המדיני הרשמי של האגודה, וזאת ללא כל תמורה, שכן התפרנס מעבודתו כעיתונאי וסופר ומרצה למשפטים.
דה האן היה דמות יוצאת דופן בסביבתו, משכיל אירופי בלב העדה החרדית. עד מהרה הפך לקיצוני יותר מראשי החרדים. הוא נלחם בציונות וביישוב בכל גזרה אפשרית, פתח במסע נגד המיסים שהנציב העליון אישר לוועד העיר של יהודי ירושלים לגבותם, ונלחם לביטול המנדט הבריטי על ארץ ישראל. הוא ניהל מאבק עיקש כנגד הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק והגיש כנגדו תלונות ותביעות משפטיות בכל עילה אפשרית. ומה שנראה למתנגדיו כגרוע מכל - דה האן פעל על מנת לסכסך בין היישוב היהודי לבין הערבים, לרבות בדרכי פרובוקציה כגון אמרות שיטנה כנגד הערבים שנאמרו מפיו שלא לשמן אלא כדי לעורר את איבת הערבים כנגד היישוב היהודי.

דה האן הרכיב משלחת חרדית בראשותו של הרב זוננפלד שיצאה ב-23 ביוני 1923 לעבר הירדן, להתייצב בפני האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון מירדן), ולהפגש עם אביו של עבדאללה, חוסיין מלך חיג'ז, שביקר אז בעבר הירדן. המשלחת הייתה משקל-נגד למשלחת ציונית בראשות הקולונל פרדריק קיש שיצאה להיפגש עם אנשי השושלת ההאשמית. משלחתו של דה האן הגישה תזכיר ובו מפורטת התנגדות החרדים לציונים ולשאיפותיהם, ותכנית לברית בין החרדים ובין הערבים.

דה האן השמיץ באופן קבוע את הציונות ומנהיגיה. בכתבותיו בעיתוני החוץ נקט נגדם בביטויים קיצוניים שגבלו באנטישמיות. את הרב קוק ומנהיגי היהדות הדתית לאומית של תנועת המזרחי תיאר כפושעים. כר נוסף לפעילותו האנטי ציונית מצא דה האן בקשריו כעיתונאי חוץ עם אילי עיתונות נודעים. ב1922 ביקר בארץ הלורד נורת'קליף שהיה בעליו של העיתון "דיילי מירור" ואחד מבעליו של "הטיימס של לונדון". הלורד, שתמך בהצהרת בלפור, התחיל באותה עת להסתייג ממנה. דה האן הצטרף לנסיעה ברכבת שבה נסע הלורד ממצרים, הצליח להפגש עמו, והוציא בפניו את דיבת הציונים. בשנת 1923 ביקר בארץ הלורד ביוורברוק, בעליו של העיתון "דיילי אקספרס". דה האן נפגש עמו, ובעקבות הפגישה התיר לו הלורד לפרסם את מאמריו האנטי ציוניים בעיתונו.

הרצח
דה האן אמור היה לצאת ללונדון ב-1 ביולי 1924 עם משלחת מטעם אגודת ישראל, כדי לפעול כנגד אישור החוק למתן מעמד לקהילות היהודיות בארץ ישראל, שלדעת החרדים היה בו כדי לתת יתרון ליישוב הציוני. השמועה אמרה שבכוונתו לפעול בלונדון גם לביטול הצהרת בלפור.

היסטוריונים שחקרו את האירוע הסיקו שאברהם תהומי, איש ההגנה ולימים ממקימי האצ"ל יזם את הפעולה, אחר שפעילותו של דה האן הייתה לצנינים אליו. הוא פנה לממונה עליו זכריה אוריאלי, שאישר לו את הפעולה אחר התייעצות עם בכירים ממנו, יש אומרים יוסף הכט, שעמד בראש ההגנה, יש אומרים יצחק בן צבי. הביצוע הוטל על תהומי כשבן לוויתו לפעולה היה איש הגנה בשם אברהם גיורא.

ב-30 ביוני 1924, כשיצא דה האן מבית החולים שערי צדק, לאחר תפילת מנחה בבית הכנסת שבו, לרחוב יפו בירושלים, התנקשו אנשי ההגנה בחייו. אברהם תהומי ירה בו שלוש יריות באקדח שגרמו למותו המיידי. הרוצחים נעלמו, וזהותם לא נתגלתה למשטרה.

גם בערוב ימיו, עשרות שנים אחרי הרצח, סירב אברהם תהומי להודות בפה מלא שביצע את מעשה הרצח, אם כי הודה באחריות מסוימת לו ובכך שהמעשה בוצע בידי ההגנה.

לאחר הרצח
הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה זעזע את היישוב, למרות שרוב הציבור היהודי הזדהה עם המעשה או לפחות הבין את מניעי הרוצח. בעיתונות הופיעו מאמרי הסתייגות. בלט בחריפותו הפובליציסט, איש תנועת העבודה, משה ביילינסון שכתב:

"דגל התנועה אל יהיה נכתם, לא בדם נקיים, ולא בדם חייבים, אחרת - תהא תנועתנו בכל רע, כי הדם מושך אחריו דמים. הדם תמיד מתנקם ואם פוסעים פעם בדרך זו, שוב אין יודעים אנה אפשר להגיע".
לעומת זאת, בחוגים החרדים הפך דה האן לקדוש מעונה ושמו נתקדש כחרדי שנפל מידי חילונים, על משמרת שמירת קדשי ישראל. מסורת זו נמשכה עשרות שנים וקיימת גם היום. עם זאת, באגודת ישראל העולמית, שמלכתחילה לא שבעה נחת מפעילותו הקיצונית מדי לטעמה של דה האן, נשמעו עם פרסום ספריו ההומוסקסואלים אחרי הרצח קולות הסתייגות ממנו, ואף נמנעו מלהנציח את שמו על מקומות ועל פעילויות.

בשנים האחרונות מועלה זכרו של דה האן על ידי הקהילה ההומו-לסבית, כמשורר ואיש רוח שנרצח, אמנם על רקע פוליטי, בטענה שדמו הותר ביתר קלות בשל נטייתו המינית (יוזם הרצח תהומי הכחיש דבר זה מכל וכל:"לא שמעתי ולא ידעתי על זה... מה זה עסקו של מישהו מה הוא עושה בבית שלו ?")

לקריאה נוספת:
שלמה נקדימון ושאול מייזליש, דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל, הוצאת מודן, 1985.
דוד תדהר, בשירות המולדת, הוצאת ידידים, 1960.
ספר ההגנה, כרך ב', חלק ראשון, הוצאת מערכות, 1959.
צ.וי. משי זהב, הקדוש דה האן - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, הוצאת ירושלים, תשמ"ו.
מ.מ.גרליץ, מרא דארעא ישראל, כרך ב', הוצאת ירושלים, תשס"ג.
ד. הלוי, רצח בירושלים, הוצאת תפוצה.



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   17:53   05.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. נקדימון ומייזלש: דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בא''י  
בתגובה להודעה מספר 78
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.07.05 בשעה 11:24 בברכה, פילוביץ שחף
 
מחבר הספר שלמה נקדימון עם הרוצח אברהם תהומי בביתו בהונג קונג








76. השתלטות על היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתין)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=76&viewmode=


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   07:51   06.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  80. מסמכים ותמונות מפרשת הרצח הפוליטי הראשון בא''י/דה האן  
בתגובה להודעה מספר 79
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.07.05 בשעה 19:00 בברכה, פילוביץ שחף
 
המקור


79. נקדימון ומייזלש: דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בא''י
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=79&viewmode=

מחבר הספר שלמה נקדימון עם הרוצח אברהם תהומי בביתו בהונג קונג


הנרצח



הרוצח


הרוצח תהומי וחבריו בן-גרא ובן-זיו: רצח פוליטי הוא דבר שלילי באופן עקרוני


שותפה לרצח

רחל ינאית בן צבי
1979)- (1886
ממנהיגות תנועת העבודה, מחנכת וסופרת
רחל ינאית בן-צבי נולדה באוקראינה ורכשה את השכלתה המקצועית באגרונומיה
ברוסיה ובצרפת. בהיותה ברוסיה הצטרפה לשורות תנועת העבודה ופעלה להקמת
סניף מקומי של 'אגודת פועלי ציון'.
בשנת 1908 הגיעה בן-צבי לארץ ישראל והפכה למנהיגת תנועת 'השומר' שחבריה
היו מזוהים ברובם עם 'אגודת פועלי ציון'. מאוחר יותר הנהיגה את 'תנועת
הפועלות'- תנועת העבודה של הנשים. היא שימשה כעורכת בצוות העריכה של
'האחדות'- העיתון העברי של 'פועלי ציון' ולאחר מלחמת העולם הראשונה היתה
ממקימי מפלגת 'אחדות העבודה'.
רחל ינאית בן-צבי היתה פעילה גם בזמן מלחמות העולם: במלחמת העולם הראשונה
התנדבה בן-צבי לסייע לבריטים ושימשה כמקשרת בין 'השומר' לבין ארגון
'ניל"י'. בתקופה שלפני קום המדינה היתה ממנהיגות ה'הגנה' בירושלים.
תרומתה של בן-צבי בתחום החינוך היתה רבה: היא סייעה בהקמת הגימנסיה
העברית בירושלים שהיתה התיכון המודרני השני שהוקם בארץ ומאוחר יותר גם
לימדה שם; היתה בין מייסדי התיכון החקלאי לבנות, ליד תלפיות וכפר-הנוער
החקלאי בעין-כרם, שנוסד זמן קצר לאחר קום המדינה - במידה רבה הודות
למאמציה.
בשנת 1918 נישאה רחל ינאית ליצחק בן-צבי שאותו הכירה מימי פעילותה
ב'אגודת פועלי ציון', 'השומר' ו'האחדות'. כשהפך בעלה לנשיא השני של מדינת
ישראל בשנת ,1952 עבדה לצידו וסייעה לו במילוי תפקידיו הרשמיים ויחד איתו,
הפכה את בית הנשיא למקום עליה-לרגל לכל ישראלי באשר הוא. בעקבות מות בעלה
בשנת, 1963 הפכה בן-צבי לפעילה מרכזית ב'יד בן-צבי' - מכון המחקר שנקרא על
שמו.
יחד עם בעלה, כתבה בן-צבי את 'אלי' - ספר אודות בנם שנפל בקרבות מלחמת
העצמאות. מאוחר יותר כתבה את זכרונותיה ולאחר מות בעלה, סייעה בהוצאת
כתביו האקדמיים לאור. בשנת 1978 זכתה בן-צבי בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת
לחינוך והחברה בארץ.

http://www.jafi.org.il/education/100/hebrew/people/rachel.html


קבוצת אודיסה - הרוצח אברהם תהומי והחברים


נותני הפקודות ומתכנני הרצח



מסמך/תהומי כותב: "הענין נעשה בידיעתו של מנהיג חשוב"


בית הכנסת בו הוזהר הרב/עו"ד דה האן


זירת הרצח


המברק שנשלח לדיילי אקספרס המודיע על מותו של הרב/עו"ד דה האן

"ד"ר ואלאך, שבא מקלן, החל את עבודתו הרפואית בעיר העתיקה ב"הכנסת אורחים" שבבתי מחסה, ולאחר זמן מה פתח קליניקה ובית מרקחת ברחוב הארמנים. תוך זמן קצר גויס לוועד היוזם להקמת בית חולים של יוצאי גרמניה בירושלים. הרופא הצעיר והנמרץ יצא לגרמניה לגייס כספים ולקבל חסות אימפריאלית גרמנית להקמת בית החולים. קבלת החסות והצלחת ואלאך בגיוס כספים לרכישת מגרש מחוץ לחומות"
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7152
בית החולים "שערי צדק" הישן- רח' יפו ‏161
ד"ר משה ואלאך היה מן הדמויות המרכזיות בתולדותיה של הרפואה בארץ
ישראל. הוא נולד בגרמניה בשנת ‏1866, עלה לירושלים בהיותו בן ‏25 בשליחות
הוועד היהודי בפרנקפורט במטרה לפתח את הרפואה בעיר, וייסד כאן את
בית החולים "שערי צדק", שהיה מבתי החולים הגדולים והמודרניים בעיר.
ד"ר ואלאך גר בבית החולים וראה בו את ביתו ואת מפעל חייו. גם האחות
הראשית זלמה, שאף היא עלתה מגרמניה, גרה בבית החולים.

http://www.education.gov.il/moe/hagut/jerusalem/sharey_tz.htm
שם המאמר: כינוס נציגי היישוב החדש, יפו 1894
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/66144.html


מודעת אבל על הרצחו של הרב/עו"ד דה האן


הלווייתו של הרב/עו"ד דה האן


ממשלת בריטניה מודיעה על מתן פרס לתופסי רוצחו של הרב/עו"ד דה האן


מסמך - פקודת מעצר נגד מניה שוחט

מניה שוחט (1961-1879)
אחת ממנהיגות העליה השניה. נולדה ברוסיה, וב-1904 עלתה לארץ ישראל. היתה בין מייסדי ארגון "בר גיורא" ולאחר מכן "השומר", והשפיעה על עיצוב אופיים עם ישראל שוחט בן זוגה
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=9227
מניה שוחט נולדה ברוסיה בעיירה סמוכה לעיר גרודנו (הנמצאת כיום בבילורוסיה) בשנת .1879 היא
הייתה פעילה בתנועה המהפכנית ברוסיה ופעילות זו הובילה למעצרה בשנת .1899 בהיותה בכלא
פגשה את זובטוב, ראש הבולשת במוסקבה ובהשפעתו יזמה בשנת 1901 הקמת מפלגת פועלים יהודית
שהתפרקה בשנת .1903
בשנת 1904 ערכה סיור מקיף בארץ ישראל ובסוריה יחד עם אחיה נחום לבית וילבושביץ, בעקבותיו
העלתה תוכנית להתיישבות יהודית בחורן, שבסוריה. היא המשיכה לפעול למען רעיון ההתיישבות
בחורן גם בהיותה חברת ארגון "השומר".
בשנת 1907 ערכה סיור באירופה ובארצות הברית כדי לבחון אפשרויות להתיישבות קומוניסטית.
בסופו של אותו סיור חזרה לארץ ישראל, נישאה לישראל שוחט ויחד עימו יזמה את הקמת הקולקטיב
בסג'רה (אילניה) והארגונים "בר גיורא" (1907) ו"השומר" .(1909)
בשני ארגונים אלה הייתה מניה בעלת השפעה מכרעת בשל דמותה הכריזמטית.
היא נמנתה עם מקימי
"גדוד העבודה" והשתקעה בקיבוץ כפר גלעדי שבו נפטרה בשנת .1961
מניה שוחט לא זנחה את רעיונותיה הסוציאליסטיים בדבר אחווה ושלום ובמשך כל השנים עסקה
ויזמה פעילויות לקרוב יהודי-ערבי. בזמן מלחמת העולם השניה הקימה את הליגה לקשרי ידידות עם
ברית המועצות.

http://www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/jews0194.asp?bit=1&tat=6


בן גוריון מאשים......


מתוך יומנו של בן גוריון.....



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   12:44   06.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  81. נספחים: שני ראיונות עם הרוצח אברהם תהומי ע''י נקדימון  
בתגובה להודעה מספר 79
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.07.05 בשעה 15:48 בברכה, פילוביץ שחף
 
מחבר הספר שלמה נקדימון עם הרוצח אברהם תהומי בביתו בהונג קונג




http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   21:47   01.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  88. האם רצחה רחל ינאית בן-צבי את הרב דה-האן??  
בתגובה להודעה מספר 79
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.10.05 בשעה 22:03 בברכה, פילוביץ שחף
 
חל ינאית בן-צבי, היא אישתו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי.

המקור לכתבה:

הכתבה:






מסמך נדיר שמדבר על כיצד ינאית בן-צבי צריכה לנהוג ולהתייחס להאשמות:


מצ"ב קישורים רילונטיים ממקורות נוספים ומעודכנים נכון להיום:

30. ''רצח (הרב) דה-האן''

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=30&viewmode=
78. ח''כ פורוש: היום זה יום בו התרחש הרצח הפוליטי הראשון
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=78&viewmode=

79. נקדימון ומייזלש: דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בא''י
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=79&viewmode=
80. מסמכים ותמונות מפרשת הרצח הפוליטי הראשון בא''י/דה האן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=80&viewmode=
81. נספחים: שני ראיונות עם הרוצח אברהם תהומי ע''י נקדימון

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=81&viewmode=


_________________


468. תביעה: דוויד רוטשטיין נ' שמעון פרס תיק- תא 6448-09/05
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5614&omm=468&viewmode=
העתירה לבג"צ והחלטת בג"צ ומה קרה אחרי הירי??
http://rotter.net/forum/gil/6663.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
יום חמישי כ''ח בסיון תשע''ד    11:13   26.06.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  106. ח''כ פרוש בכנסת: למה 'הציונים' רצחו את דה האן?!  
בתגובה להודעה מספר 78
 
פרוש בכנסת: למה 'הציונים' רצחו את דה האן?

לדברי פרוש, סיבת הירצחו של פרופ' דה האן היתה כיוון שהצליח למנוע מהציונים להיות הדוברים הבלעדיים בארץ.

ח"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) העלה היום (רביעי) במליאת הכנסת הצעה לסדר לציון 90 שנה להירצחו של פרופסור יעקב ישראל דה האן.

בדבריו חזר פרוש 90 שנה אחורה, אל דברי אותם ימים, וחידד בפני חברי הכנסת כשאמר כי סיבת הירצחו של פרופ' דה האן היתה כיוון שהצליח למנוע מהציונים להיות הדוברים הבלעדיים בארץ. לבקשת פרוש, מליאת הכנסת תקיים דיון נרחב על רצח פרופסור דה האן על ידי ראשי התנועה הציונית.

בפתח דבריו אמר פרוש כי "בעוד יומיים, ביום שישי כ"ט בסיון ימלאו 90 שנה להירצחו של פרופסור יעקב ישראל דה האן ברחובה של העיר ירושלים, בעקבות החלטה נפשעת שנתקבלה על ידי אישים בכירים ביותר מראשי התנועה הציונית בימים ההם.

"לפני שבועיים בבית הזה, כאן בכנסת, בחרו חברי הכנסת בנשיא חדש. מערכת בחירות זו הייתה מלווה במתחים ובניסיונות הכפשה של אנשים אנונימיים כנגד המתמודדים לתפקיד הנשיא. אין לי ספק שאם הייתה מתפרסמת שמועה עקשנית על מועמד מסוים לנשיאות שעמד בראש, או היה מראשי כנופיה, מראשי קבוצת אנשים שרצחו אדם, בגלל השקפתו, דעתו, עמדותיו המדיניות, הוא היה נפסל, מועמדתו לנשיאות הייתה מוסרת, הפוליטיקה הישראלית הייתה מקיאה מתוכה דמות מפוקפקת כזו שקשורה ברצח ומועמד זה היה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, כמו את קורח ועדתו.

פרוש ציין כי אם אישים בכירים מהתנועה הציונית הרשו לעצמם לתת הנחיות לרצוח את פרופסור דה האן שייצג את היהדות החרדית לפני יותר מ – 90 שנה, "צריך לדעת ולזכור שהכנסת שמסמלת יותר מכולם את הריבונות ואת שיא שאיפותיה של התנועה הציונית, בחרה לפני יותר מ – 60 שנה לנשיא המדינה את יצחק בן צבי שמואשם כאחד מאדריכלי הרצח הנתעב הזה - כך מעיד אברהם תהומי לשלמה נקדימון שפרסם את הספר " דה האן – הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל".

"כדי שח"ו לא נגיע שוב לרגע שבו יחזור על עצמו רצח נפשע כזה, הבה ונתבונן, מה הביא את ראשי הציונות להתדרדרות החמורה הזו של רצח יהודי. בואו ונתעמק ונחקור מה הייתה העילה, שהם ראשי הציונות, החליטו לרצוח את פרופסור דיאהן.

"מה דיאהן עשה? את מי הוא ייצג? ומה היו עמדותיו שאותן הוא הציג בימים ההם? ובכן, התנועה הציונית שבקשה לשנות את דפוסי ההתנהלות של העם היהודי המסורתי, חרטה על דגלה את המסר "היה יהודי בביתך וגוי בצאתך".

פרוש הסביר את השוני המובהק שבין אגודת ישראל לשאר המפלגות הציוניות וחזר אחורנית לימי מאבקה במגמות המפלגות הציוניות. "אלה המאמינים בהקב"ה ובתורתו, שחביבותם לארץ ישראל באה בגלל שרק בא"י אפשר לקיים מצוות רבות שכתובות בתורה שאי אפשר לקיימן במקום אחר בעולם, והקשר לארץ ישראל הוא בגלל קדושתה, יהודים אלה שהתאגדו למסגרת ארגונית ותנועתית שהיא אגודת ישראל, החליטו להיאבק במגמות שהתנועה הציונית ייצגה ובין השאר, ובעיקר, לאחר חילופי השלטון בארץ מהתורכים לאנגלים, כאשר הציונים בקשו לקבל את הגושפנקא שהם המייצגים הבלעדיים של העם היהודי. היהדות החרדית שחששה מאוד מכך שראשי התנועה הציונית ייצגו את העדה היהודית ואת דרישות היהודים, נאבקה בכל החזיתות נגד חילון ארץ ישראל.

"ובדיוק, כמו שהראייה החרדית הייתה שונה מראיית הציונים את הנושאים שקשורים, לשאלות כמו נישואין וגירושין, שאלת החינוך, הרבנות, והקהילה, כך גם אגודת ישראל שייצגה את החרדים לא ראתה עין בעין את הפתרון בכל אשר קשור לסכסוך עם הפלשתינאים, כמו שראשי הציונות ראו. מי שהיטיב יותר מכולם להעביר את המסר כאן בארץ לאנגלים, ולכל המדינאים בכל העולם, שהציונים אינם הדוברים הבלעדיים של העדה היהודית, היה פרופסור דה האן שהיה גם איש אמונו של מרן הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל רבה של היהדות החרדית בארץ, והוא שגרם לכך שגם האנגלים הטילו ספק בבלעדיות שהתנועה הציונית בקשה לקבל כמייצגת העדה היהודית".

עוד הוסיף פרוש כי "לא פחות ולא יותר, כאשר פרופסור דה האן היה בשיא פעילותו והצליח וגם השיג הישגים לציבור החרדי, בתחום המדיני והקהילתי, הוחלט לחסל אותו. לפי טיעונו של אברהם תהומי שמעיד על עצמו כאחראי למבצע הרצח, סמכות העל מבחינתו היה יצחק בן צבי בדרג הפוליטי, ותחתיו מפקד ההגנה בירושלים זכריה אוריאל.

וכאן עבר פרוש להתייחס למה שקורה כיום במדינת ישראל. "שליחיה של אותה תנועה ציונית שראשיה חשבו לגמד את הכוח של הציבור החרדי לפני 90 שנה ע"י הרצח של פרופסור דה האן, צריכים להתמודד עם אוכלוסיית תלמידים חרדים שמונים כיום במדינת ישראל קרוב ל – 40 אחוז מתלמידי כיתה א'.

"לרגע חושבים אותם שליחים שאדוקים בתנועה הציונית, שהם הריבונים, שהם השליטים, שהם יהיו הדוברים היחידים של הציבור היהודי, ולצורך כך הם גם מעיזים ופוגעים כלכלית באוכלוסייה החרדית.

אבל מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה, בפרספקטיבה, במבט לאחור, מתברר להם יותר ויותר, שהעתיד הוא שלנו.

"אנחנו הציבור המאמין, הדבוק בה' ובתורתו איננו משנים את אורח חיינו, דפוסי ההתנהגות שלנו הם מסורתיים ומתקיים בנו הפסוק, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

"אבל כאשר אירע רצח פוליטי ראשון ע"י אישים שתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם נמצאים כיום ליד הגה השלטון, אני מביע חשש, אולי מכיוון שהציבור החרדי מתחזק, גדל ומשגשג, מי יודע, מי ערב לנו, אולי במחשכים, מישהו חושב, מישהו ח"ו מתכננן משהו מזעזע.

"העובדה שהממשלה העדיפה שלא לשלוח לדיון הזה, נציג מטעמה, שר בממשלה שיתייחס להצעה שלי לסדה"י ולדברים שנאמרים על ידי, מביאה אותי לבקש שהכנסת תדון בהצעתי, ואולי לאחר מכן, נגיע יחד למסקנה, שיום כ"ט בסיון, יהיה יום שמידי שנה, הכנסת תדון ותוקיע את הרצח המתועב של פרופסור דה האן, ותעביר את המסר הברור שנאמר בעשרת הדברות "לא תרצח".

כאמור, לבקשת פרוש, מליאת הכנסת תקיים דיון נרחב על רצח פרופסור דה האן על ידי ראשי התנועה הציונית.

מקור: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/278860
.
.
.

http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   09:48   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  71. רצח ארלוזורוב  
בתגובה להודעה מספר 30
 

מי רצח את ארלוזורוב...?!
http://rotter.net/forum/gil/5167.shtml

22. הנאשם השני - מאבקו של צבי רוזנבלט ז"ל לגילוי האמת...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6532&forum=gil&omm=22&viewmode=threaded
107. ''הננו הסיקריקים - עדויות ומסמכים על 'ברית הביריונים'''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=107&viewmode=threaded
בכיר בשמאל: רצח פוליטי כעת על ידי הימין יגרום מיד לביצוע ההתנתקות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=6107&forum=gil



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   15:00   12.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. החוקר הפרטי מיכאל רז כבר מתכונן למלחמה הבאה  
בתגובה להודעה מספר 21
 
החוקר הפרטי מיכאל רז כבר מתכונן למלחמה הבאה

מיכאל רז סבל הרבה השפלות ואכזבות בחייו. טענו כלפיו שהוא תימהוני, קונספירטור ופתטי. אבל הוא המשיך במאבקיו ולאחר זיכויו המוחלט של לקוחו, עמוס ברנס, זכה להכרה מחודשת. חשבתם שכאן הוא יפסיק? מה פתאום, התיקים הבאים בדרך לבית המשפט ותיאוריות הקשר כבר נטוו מחדש

מאת:יאיר שפירא
23 באפריל 2004, ב' באייר תשס"ד


רז. צ:יוני רייף

הפעם האחרונה בה פגשתי במיכאל רז היתה אי שם באמצע שנות השמונים. רז היה המורה לאזרחות ואנו, שומעי לקחו, חבשנו את ספסלי כיתה ח'. ספרי האזרחות של משרד החינוך לא עניינו את המורה רז והוא העביר את השיעורים מדם ליבו. הוא דיבר בהתלהבות על עוולות השלטון כלפי אזרחיו, על מעצרי שווא ובידוי ראיות, על זכויות אזרח ובעיקר על עמוס ברנס, על עמוס ברנס ושוב על עמוס ברנס. תלמידי כתה ח' אינו קהל סלחני במיוחד. מעצרי שווא וזכויות אסיר לא עניינו אותנו במיוחד וברנס היה בכלל השם של המורה המשעשע לחשבון. מבחינתנו היה רז קוריוז, מורה תימהוני.

הישראלים, ככלל, אינם נוטים חסד לרודפי צדק ולנביאי זעם. רז, קצין משטרה בדימוס וחוקר פרטי פרסם בתקופה זו את ספרו הראשון, 'מדינה במחדליה'. הוא כתב שם על קציני משטרה אלימים, על פרקליטים מושחתים, על שופטים חסרי אחריות וכמובן, על עמוס ברנס. הספר נכתב בקצב דיבורו של רז, מתרה, זועק, זועם. בנתניה, עיר מגוריו, הוא נחשב לתימהוני ומאבקו לפתטי.

מאז הוציא רז עוד שני ספרים על תקן הנביא השוטה, ספרים שמתעדים את מאבקו ברשע ובשחיתות. שנים הוא זעק על חפותו של ברנס וחשף עוד ועוד עובדות שהאירו את הפרשה האומללה הזו. הוא כתב אלפי מכתבים. נפגש עם כל מי שהסכים עד שלבסוף, לפני שנה וחצי, זוכה ברנס מאשמת רצח. רז זכה בשמו הטוב.

בימים אלו הוא מוציא את ספרו הרביעי, "פרקליטות נגד יהדות" שמו, המהווה ספר ניצחון. הישראלים הרי אוהבים מנצחים ורז כבר לא נחשב לתימהוני.

אני וברנס
לפני שלושים שנה, סמוך לקיסריה, נמצאה גופתה של החיילת רחל הלר. הגופה היתה עירומה ועליה סימני אלימות קשים. בגדיה של החיילת נמצאו מקופלים, מתחת לגשרון, מספר קילומטרים משם. באותם ימים רצח היה אירוע נדיר ומזעזע. החקירה הוטלה על קצין משטרה ותיק, חנא חדד. לאחר חקירה מאומצת נעצרו מספר גברים, ביניהם צעיר בן 30 בשם עמוס ברנס שהכיר את הלר. הוא שוחרר כעבור מספר ימים עם אחרים שנעצרו בפרשה. החשוד העיקרי, בעיניו של חדד, היה יורם ביכובסקי, חברהּ של הלר. אולם כאשר החליטו החוקרים להתמקד בביכובסקי נאלץ חדד להפסיקה לאחר שקיבל הוראה מגבוה והתיק הועבר לצוות חקירה חדש בפיקודו של רפ"ק אריה צמרת. הצוות של צמרת מצא ממצאים מחשידים כנגד ביכובסקי, אך גם עבודתו הופרעה והופסקה. ביכונסקי נכשל בבדיקות הפוליגרף שערכו לו ומסר עדויות סותרות בנוגע לשעה בה נפרד מהלר בליל הרצח. במשטרה מינו צוות חקירה חדש, בראשותו של שאול מרכוס. הלחץ הציבורי על המשטרה לפיענוח הפשע הלך וגבר, ולצוותו של מרכוס הובטח סוף שבוע זוגי במלון פאר אם יצליחו למצוא במהירות את הרוצח. באמצע שנות השבעים היתה זו הטבה השקולה למשכורתו החודשית של שוטר. מרכוס סייע לשב"כ בחקירות רבות וככל הנראה ספג משהו משיטות עבודת הארגון. הוא שב ועצר את ברנס. ראיות נגד האיש לא היו בנמצא ולמרכוס נדרשו מספר ימי מעצר כדי לגבות הודאה. הוא הביא את ברנס לפני שופט בתואנת שווא של מעשים מגונים וזה העריך את מעצרו. את הימים הבאים ניצל מרכוס לחקירה אכזרית של העצור, בין השאר במתקני השב"כ. רצוץ מאלימות פיזית ונפשית ומותש מחוסר שינה נאלץ ברנס לחתום על הודאה ולהשתתף בשחזור. ברנס ערער לבית המשפט העליון, שם נדחה ערעורו, בין השאר בידי השופט חיים כהן. מכלאו הוא הגיש בקשה למשפט חוזר, בהמלצת היועץ המשפטי דאז, אהרן ברק, דחה שופט בית המשפט העליון דאז, יואל זוסמן, את הבקשה.

"בשנת 72' הייתי סטודנט בחיפה בחוגים להיסטוריה ומדעי המדינה", מספר רז, "הכרתי אנשי משטרה שהציעו לי לעבוד במשטרה. אמרתי שאני לא רוצה כי אני שומר שבת אז סידרו לי פגישה עם רב המשטרה, הרב חזן. אמרתי שאני לא רוצה להתעסק עם רצח, אז שיבצו אותי למחלקת הונאות בחיפה. שם התיידדתי עם חנא חדד, שהיה ממונה על חקירות רצח. הוא סיפר לי שלא נותנים לי להמשיך לחקור. הוא היה משוכנע שהרוצח הוא ביכונסקי וברנס חף מפשע".
רז התקדם בסולם הדרגות ומונה לראש מחלקת הונאה בנתניה. שם נתקל לראשונה בחיפוי שמעניקה המערכת לאנשיה ושם נתקלה המערכת לראשונה בחוש הצדק המפותח של רז. כעבור זמן התרחשה, באופן בלתי נמנע, ההתנגשות הראשונה בין השניים.

"חנות בכפר-סבא קיבלה אישורים על גניבת 7 טלויזיות מתוך החנות", מספר רז. "תיחקרתי את השכנים שטענו כי הגנבים הגיעו במכונית פורד קטנה התנגשו בחלון החנות ולקחו את הטלוויזיות. אני שאלתי איך 7 טלוויזיות נכנסות לפורד קטנה. על המדף שעליו, לטענת בעלי החנות, עמדו הטלוויזיות מצאתי שכבת אבק אחידה (מה שמוכיח שלא היו עליו טלוויזיות - י"ש). עצרתי את בעלי החנות ובחקירה הם הודו שקיבלו ממפקד המשטרה בעיר אישורים פיקטיביים על הגניבה לכאורה". מפקד משטרת כפר סבא הודח מהמשטרה בעקבות חקירת המקרה, אך קצינים בכירים במשטרה כעסו וניסו לטעון שרז נכשל בחקירה. רז זעם ואיים להתפטר. הוא הסכים לחזור בו רק אחרי שהובטח לו שיועבר ליחידת ההונאה המהוללת של סנ"צ בנימין זיגל.

אני וזיגל
היו אלו סוף שנות ה-70 וזיגל היה בשיא תפארתו. הוא החל לחתור תחת יסודותיו הרקובים של שלטון המערך ולחקור שחיתויות של ראשי השלטון. את אשר ידלין הוא הושיב מאחורי סורג ובריח, וכן הביא לפתיחת חקירה גלויה נגד השר עופר, שהחליט לשים קץ לחייו.

"אצל זיגל נכנסתי לראשונה לעניין ברנס. הוא מינה אותי כחבר בקבוצה מצומצמת שעסקה במודיעין בפרשת עופר וידלין. היו לזיגל 80 חוקרים, אך הוא חשש מאנשי מערך ואני הייתי בין הבודדים בצוות שהוא יכול היה לסמוך עליהם. זיגל חשש שהשב"כ ישרוף את המחלקה ובמשך כל תקופת החקירה החומר היה אצלי בבית. אסיר שישב בכלא כתב מכתב לזיגל שהוא רוצה למסור מידע. אם הוא היה מוסר מידע בכלא היו מגלים את זה. החלטנו 'לאשפז' אותו בבית החולים לחולי נפש 'באר יעקב'. אני וקצין נוסף התלבשנו כרופאים ותחקרנו את האיש. הוא סיפר כי כשעבד כנהג שלח אותו הבוס שלו למסור מעטפות לעופר, שהיה אז סגן ראש עיריית תל אביב. פעם הוא פתח את המעטפה וראה דולרים. ופעם הוא הפקיד כסף בחשבונו של עופר בבנק ברחוב אלנבי. חשבתי לעצמי, מי ייתן לי צו לערוך חיפוש בחשבון של שר בממשלה? הלכתי לשופט סגלסון והגשתי בקשה בה הופיע רק מספר החשבון. הוא אמר לי: 'תגיד לי מיכאל, מה פשר הניסוח המעורפל? מי על החשבון? אמרתי לו 'אם אני אגיד לך לא תיתן לי'. 'תלחש לי', ביקש סגלסון ונתן לי את הצו". ההודאה הראשונה שמסר עופר נכתבה בכתב ידו של רז. הוא גם מונצח בספר שכתב ידלין על הפרשה.

אך רז לא האריך ימים בשרותו תחת זיגל: "לא רצו לחקור שרים שהיה חומר נגדם אז התפטרתי." זמן לא רב אחר כך קוצצו כנפיה של היחידה, שקיומה איים על ראשי השלטון. משירותו תחת זיגל זכה רז בתהילה, ניסיון אך בעיקר בדיבוק ושמו ברנס.

"יום אחד הגיע אלינו עדי בראונר, שהיה התובע בפרשת ברנס ובינתיים הפך לעו"ד פרטי" מספר רז. "הוא ייצג את אלינסון, עד המדינה בפרשת עופר וידלין. שוחחנו על ברנס והקשיתי עליו. מניתי בפניו את טענותיו של חנא חדד. 'רצח או לא רצח את הקריירה שלי הוא לא יהרוס', אמר לי בראונר. ברגע שהוא אמר לי את זה החלטתי לפתוח בחקירה משלי".

לא רק רז החל לחקור את פרשת ברנס. יוסף קוברי, חוקר משטרה ואיש מז"פ, אסף על דעת עצמו נתונים מהשטח. הוא חיבר דו"ח שטען נגד הרשעתו של ברנס והעביר אותו למפכ"ל. גם קצין משטרה בשם עזרא גולדברג התחיל בחקירה פרטית, הגיש את ממצאיו ליועץ המשפטי לממשלה והוציא ספר בו טען לחפותו של ברנס. בשנת 1980, בעקבות הנתונים שאספו גולדברג, קוברי ורז פתחה המשנה ליועמ"ש דאז, עו"ד יהודית קרפ, בבדיקת הפרשה והמליצה על משפט חוזר.

שופט בית המשפט העליון, חיים כהן, שדחה את ערעורו של ברנס, הגיע בשנת 1983 לכלאו לבקש מחילה. 'עבדך אני' אמר לו וברנס דרש וקיבל זאת בכתב. בלחצו של כהן שוחרר ברנס מהכלא באותה שנה מבלי שהסכים לחתום על בקשת חנינה. מערכות החוק קיוו כי השחרור יקבור סופית את הפרשה האומללה, אבל רז וברנס חשבו אחרת. ברנס המשיך לזעוק לחפותו ושב והגיש בקשות למשפט חוזר. רז המשיך לחשוף עוד ועוד פרטים על הפרשה והפציץ במכתבים את ראשי מערכת המשפט.

הוא חשף בין השאר את מעורבות השב"כ בפרשה. "כשאתה עוצר משהו, לפי נוהלי המשטרה, אתה חייב להוציא תעודת חבוש", הוא מספר. "חיפשתי בכל תחנות המשטרה ולא מצאתי חבוש כזה. הגעתי למסקנה שברנס היה עצור במתקני השב"כ. בשלב מאוחר יותר, כשהכרתי אנשי שב"כ שחזרו בתשובה, נודע לי במפורש כי כך היה".

במהלך השנים נודע גם כי יורם ביכונסקי, שחולץ שוב ושוב מחקירה, היה מודיע שב"כ, ובידי השב"כ היה דו"ח המנקה את ברנס, דו"ח שלא הוגש לבית המשפט.

פישלת - קודמת
רז מדגיש שוב ושוב שהחשיבות של פרשת עמוס ברנס עולה הרבה מעבר לעוול שנעשה לברנס האיש. מדובר בשיטה שאת פניה הוא מנסה לשרטט בספרו החדש.
"עמוס ברנס היה קורבן של אותה שיטה שהועתקה מהשב"כ על-ידי מרכוס וצוות חוקריו, והם למעשה קודמו על סמך הרס חפים מפשע", אומר רז. "ניקח לדוגמה את רס"ר ישראל מזרחי, שחקר את דניאל חנוך מחיפה, שבר את רוחו ואת נפשו, עד שזה הודה ברצח אביו, ושיחזר אותו.

למזלו של דניאל חנוך, בצוות החקירה של מזרחי היה גם רס"ר שהתוודה בפני בכיר במשטרה על שיטת החקירה וכך ניצל דניאל חנוך מגורלו של ברנס. ב'פרשת ברנס', עלה ישראל מזרחי בדרגה והפך למפקח. כל זה מתאים לשיטת הקידום של הקליקות במשטרה, המגובה על-ידי הפרקליטות. יוסי גינוסר, שעינה את סגן עיזאת נאפסו והטעה באופן מושלם את ועדת זורע, לא שילם את הפיצויים לנאפסו, אלא המדינה שהעבירה לו כ-300,000 דולר.

"בפרשת מ.ע.צ., שילמה המדינה כ-4.5 מיליון שקל, במקום לחייב בתשלום את המענים ואת מטעי השופטים. סנדו מזור, שהיה ממונה על החקירה האכזרית, קודם לניצב ולסגן המפכ"ל, ולאחר שחרורו קיבל פנסיה משטרתית גבוהה ומשכורת ממשרד החוץ בתפקיד של שגריר מדינת ישראל ברומניה. מדוע לא חוייב סנדו מזור לשלם מכיסו הפרטי את הפיצויים? אותו הדבר אמור לגבי ניצב יעקב רז, שהיה קצין באותה חקירה אכזרית, וגם הוא קודם לניצב וכיום ממונה על מחלקת התנועה במטה הארצי ומקבל משכורת עתק, השווה בגובהה למשכורת אלוף בצה"ל.

"אותם דברים אמורים גם לחול על פרשיות מוטי בן-עזרא, אלעזר בנגייב, וברנס. (מוטי בן עזרא הורשע על פי הודאתו ברצח ושוד חלפן כספים. הרוצח האמיתי נלכד מאוחר יותר. אלעזר בנגייב (עולה חדש בן 19) הואשם ברצח קבצן במהלך שוד בביתו בירושלים, נידון למאסר עולם ריצה שלוש שנים ושוחרר לאחר שנלכדו הפושעים האמיתיים - י"ש). רצה היועץ המשפטי דאז, מיכאל בן-יאיר, לחקור איך זה קורה, הפרקליטות התנגדה לכך וניצחה. אותה פרקליטה, שלווה לוין, שהטעתה את בית-המשפט, מובן שלא הועמדה לדין ומכתב התלונה של עורך-דין אביגדור פלדמן, נגדה, בלשכת עורכי-הדין, מעוכב מטיפול זה כמה שנים, בגלל לחץ של היועץ המשפטי לממשלה, שדחה את הדרישה להעמיד את סנדו מזור וניצב יעקב רז לדין, בתירוץ התיישנות".

מיהו 'יוקרת המערכת'?

גם לאחר שגילה מספר בעיות בחקירת ברנס הדרך לזיכויו היתה עוד ארוכה. ציון דרך חשוב היה הקשר שיצר רז עם שר המשפטים בממשלת רבין, פרופסור דוד ליבאי. ליבאי התרשם מהנתונים שהציג רז בפניו. הוא מינה את ועדת גולדברג, שדנה בהפללות שווא של אזרחים. בעקבות מסקנותיה חוקק ליבאי חוק המורה לנשיא בית המשפט העליון להחליט על משפט חוזר אם מצא כי קיים חשד סביר שבהרשעתו של אזרח נפלו פגמים מהותיים. למרות החוק החדש דחה המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, שלמה לוין, את בקשתו השלישית של ברנס למשפט חור.

בראשית שנות ה-90' הצטרף לרז שלמה ולדמן, גם הוא איש משטרה בעברו וכיום חוקר פרטי. ולדמן האיץ ברז לעלות לירושלים ולהיפגש עם השופט חיים כהן כדי לדלות ממנו עוד פרטים בפרשה. רז סירב. 'כל הפרטים שעמדו בפני כהן ידועים לי', אמר לוולדמן. אך ולדמן, חוקר מנוסה, התעקש. הם עלו לירושלים. בפגישה אמר להם השופט הישיש "לא יתקנו את העוול שנעשה לברנס. יוקרת המערכת אינה מאפשרת משפט חוזר". מספר ימים לאחר הפגישה צלצל הטלפון בביתו של ולדמן. על הקו היה רז. "תאמין או לא", הוא אמר, "רק הבוקר הבנתי מה היא 'יוקרת המערכת'". רז הבין לפתע כי 'יוקרת המערכת' אינה מושג ערטילאי. אהרן ברק הוא זה שדחה בשנת 78' את בקשתו של ברנס למשפט חוזר. עתה שברק ניצב כנשיא בית המשפט העליון אין מי שיעיז להורות אחרת. רז מיהר לפנות לשופט ברק. "אתה יוקרת המערכת", כתב לו ודרש ממנו להורות על משפט חוזר. ברק קרא את המכתב והטיל את המשימה על השופטת דליה דורנר.

במשך שנה עמלה הסנגוריה הציבורית על הכנתה של הבקשה למשפט חוזר. משנשלמו ההכנות נקרא ברנס למשרדי הסנגוריה לחתום על הבקשה. הוא הגיע מלווה ברז, שמצא כי חלקו של השב"כ בפרשה נפקד מהבקשה. "הפעם אתה לא חותם", דרש רז מברנס ואילץ את הסניגוריה לכלול את מעללי השב"כ. ראשי הסניגוריה רתחו, הם טענו כי גם ללא סיפור השב"כ הבקשה משכנעת למדי. אך רז התעקש והשב"כ הוזכר בבקשה ואפילו בפסק דינה של דורנר.
לא בכדי חששו הפרקליטים להזכיר את השב"כ. כל אזכור של הארגון החשאי מוסיף נופך קונספירטיבי ולא אמין לפרשה. אף רז לא נרתע מהאשמות בתימהונות ובחקירותיו ובספריו מככב גם שירות הביטחון. " הגיע אליי יום אחד אבא, סעיד עובדיה, מהמושב תנובות" מספר רז "הוא סיפר שכשהגיע לישראל באה עובדת סוכנות ולקחה את בתו הקטנה מידיה של אחת משתי נשותיו. הילדה נעלמה. ביקשתי ממנו את מספר תעודת הזהות של הילדה. הוא אמר שאין לו. ביקשתי ממנו את כל מספרי הזהות שקיבלו בני המשפחה כאשר הגיעו לארץ. בינו לבין אשתו חסרה ספרה. הרצתי את המספר במחשב של משרד הפנים והתגלה כי מדובר בילדה שעזבה את הארץ בגיל 16. למחרת נמחק המספר ממרשם התושבים ומרישומי בקורת הגבולות. רק השב"כ מסוגל לעשות דברים כאלו. אני הייתי ביהוד אצל הרב משולם (מוביל המאבק לבירור פרשת חטיפת ילדי תימן - י"ש) וביקשתי ממנו לא לעשת טעות ולהשתמש בנשק. הוא עשה את הטעות. לפי מה שידוע לי בשב"כ היתה עד לפני עשר שנים מחלקה שתפקידה היה לטייח את הפרשה".

באחד מספריו מזכיר רז את רצח רבין ואת הבעיות העובדתיות הרבות שהוא מוצב בממצאי החקירה כפי שהוצגו בפני הציבור.

אתה לא חושש שיחשבו אותך למין קונספירטור שנוי במחלוקת, דוגמת ברי חמיש?
"חמיש הגיע אלי עם המסמכים ואני אישרתי לו את מקוריותם. הבעיה של חמיש היא שהוא מערבב עובדות עם הנחות. אם חמיש היה מדבר רק על העובדות היחס אליו היה רציני הרבה יותר".

אתה יודע ששנים רבות ראו אותך כתמהוני?

"כן, בוודאי. כשאני התעסקתי בפרשת ברנס באו אליי עורכי דיו בכירים, חברים שלי, ואמרו לי 'אתה לא נורמלי, תשעה שופטים קבעו שהוא אשם'. אחרי הזיכוי באו אלי הרבה אנשים וביקשו סליחה אמרו לי 'חשבנו אותך לתמהוני'. הרב שלי, הרב זלברברג מנתניה אמר לי: 'עכשיו אני יכול לספר לך, כל הזמן היו אומרים לי איך את הולך עם התמהוני הזה. עכשיו שאני בא לוינר (ראש הסניגוריה הציבורית) או לליבאי יש לי דלת פתוחה".

אולי הרטוריקה הקשה שלך, הפסוקים שאתה מרבה לצטט, המסקנות הגורפות שלך אחראיות לייחס אליו זכית במשך שנים רבות?

"אולי, אבל ככה אני מרגיש. הנביאים כבר שאלו: 'על הדם תאכלו והארץ תרשו?' כל המלחמות שלנו הן על דברים קטנים, אבל הדברים הגדולים נזנחים. שאלתי את הרב לאו, מדוע לא תקימו ארגון המציל חפים מפשע בכלא, מה יותר גדול מזה? כולם אומרים לי אתה צודק. אבל למה העם היהודי מזניח את הצדק שזה הבסיס לקיומו? את זה אני לא תופס".
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1860







http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   10:03   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. אכזריות הסיזון  
בתגובה להודעה מספר 21
 



מאת יוסי בלום-הלוי: ס'' המשכו של הסיזון !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=0


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   10:07   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. הסדומישראליות  
בתגובה להודעה מספר 21
 



!! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&omm=66&viewmode=threaded


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   10:22   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. תפקיד העם היהודי  
בתגובה להודעה מספר 21
 



(*) מורשת ציונות דמוקרטיה = 100 מושגי יסוד(*)
http://rotter.net/forum/gil/5587.shtml
Yac שואל : מה קרה לשמאל הישראלי...???
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5019&forum=gil
אילולא השואה-לא היה קיים היום עם יהודי
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5412&forum=gil
היום מאה שנה לפטירתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5903&forum=gil


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   10:33   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. מטופחים בשירות המדינה  
בתגובה להודעה מספר 21
 



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   10:46   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  76. השתלטות על היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתין)  
בתגובה להודעה מספר 21
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.07.05 בשעה 11:01 בברכה, פילוביץ שחף
 

היום לפני 96 שנה הוקם אירגון השומר !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5391&forum=gil


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   11:11   01.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. מקורות = השיטה = יוקרת מערכת = מורשת הקסטנריזם  
בתגובה להודעה מספר 21
 

21. פרקליטות נגד יהדות, על-סף-תהום !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=21&viewmode=threaded



75. מטופחים בשירות המדינה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=75&viewmode=threaded
76. השתלטות על היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתין)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=76&viewmode=threaded
30. ''רצח (הרב) דה-האן''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=30&viewmode=threaded
71. רצח ארלוזורוב
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=71&viewmode=threaded
72. אכזריות הסיזון
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=72&viewmode=threaded
73. הסדומישראליות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=73&viewmode=threaded
74. תפקיד העם היהודי
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=74&viewmode=threaded



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   07:30   13.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. דו''ח ליבאי - הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד....  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.10.04 בשעה 08:11 בברכה, פילוביץ שחף
 


שמות חברי הועדה והעומד בראשה


''מרכז פרס לשלום ושילטון''


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   08:08   13.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. דו''ח ליבאי - פתח דבר !!  
בתגובה להודעה מספר 35
 


''מרכז פרס לשלום ושילטון''


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   01:42   14.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. דו''ח ליבאי: סעיף 12 לחוק הראיות (נוסח חדש)  
בתגובה להודעה מספר 35
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.10.04 בשעה 01:43 בברכה, פילוביץ שחף
 

''מרכז פרס לשלום ושילטון''


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   11:16   03.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. הצעת חוק: נוכחות עו''ד חובה בכל חקירת משטרה  
בתגובה להודעה מספר 35
 
שוקי שוקי
חבר מתאריך 30.11.04
485 הודעות 10:56 03.03.05

הצעת חוק: נוכחות עו''ד חובה בכל חקירת משטרה

הצעת חוק של ח''כ גלאון: נוכחות עו''ד חובה בכל חקירת משטרה

בעקבות הספקות שהתעוררו בהרשעת רוצחי דני כץ, ח"כ זהבה גלאון (יחד) הניחה היום על שולחן הכנסת הצעת חוק המחייבת נוכחות עורך דין בחקירות משטרה.

"ההצעה תמנע שיטות חקירה פסולות עליהן מתח היום בג"ץ ביקורת", אמרה ח"כ גלאון


http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   15:39   17.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  86. השב''כ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו!  
בתגובה להודעה מספר 35
 

השב"כ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו!
13.10.2004 (12:03)
http://ps.newsnet.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=21451

מצ"ב קישור לתת-אשכול -דו"ח ועדת ליבאי/גולדברג:

35. דו''ח ליבאי - הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=35&viewmode=


______________________


13. שמעון פרס: ''אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני''
http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#13
44. תמליל העימות בין פרס לנתניהו בהנחייתו של דן מרגלית

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5314&forum=gil&omm=44&viewmode=threaded


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
יום חמישי ה' בכסלו תשס''ח    04:29   15.11.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  100. הוועדה תבדוק: הרשעה ברצח רק ב''פה אחד''  
בתגובה להודעה מספר 35
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.11.07 בשעה 04:55 בברכה, פילוביץ שחף
 
לכאורה אנחנו שוב רואים יוזמה ברוכה של שר המשפטים פרידמן ואני
באמת מקדם יוזמה זו בברכה, אלא מה, אם אני לוקח את הציטוט מתוך
הדיווח המשפטי של טובה צימוקי המודגש בקו אדום והמצ"ב בהמשך:



"בעקבות הדברים האלה ובהמשך ליוזמות שונות שהיו בעבר מינה שר המשפטים את הוועדה המייעצת".
אני שואל את עצמי:
1. האם שר המשפטים פרידמן מכיר את דו"ח ליבאי/גולדברג שהוגש בחודש
דצמבר 1994 לרה"מ יצחק רבין ז"ל הי"ד ?!
2. האם שר המשפטים פרידמן יודע/מודע לזאת שהשב"כ טירפד חקיקה
על סמך המלצות הועדה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו ?!

עברו 13 שנה מהיום שהדו"ח המצ"ב הוגש לממשלת ישראל ליישום ואכיפה...
ונכון להיום הדו"ח מעלה אבק ועובש והס מלהזכירו ואם שר המשפטים
הנוכחי - פרידמן ימצא את האומץ להניחו בפני הוועדה המייעצת שמינה
אני בטוח שהוא יעשה טוב למערכת המשפט והצדק במדינת ישראל !!!

להלן הדו"ח המצונזר, הקבור:



מצ"ב לינקים להמשך עיון והפנמה במסמכים הרילוונטים מהדו"ח שלא יושם, צונזר, נקבר
והעלה עובש כפי שהגדירו עו"ד ומשפט בכיר....וחומר נוסף הקשור לנושא הנ"ל:


35. דו''ח ליבאי - הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עינוי#35

36. דו''ח ליבאי - פתח דבר !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עינוי#36

37. דו''ח ליבאי: סעיף 12 לחוק הראיות (נוסח חדש)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עינוי#37

59. הצעת חוק: נוכחות עו''ד חובה בכל חקירת משטרה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עינוי#59

86. השב''כ מטרפד חקיקה שתקשה להרשיע נאשם רק על סמך הודאתו
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עינוי#86


40. ''עינוי דין'' - נתן דונוביץ'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=עינוי#40

_______



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
יום חמישי ה' בכסלו תשס''ח    18:59   15.11.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  101. !! תוהמי לוחם גדוד 890 ממשיך לזעוק מתוך כלאו לרחמים !!  
בתגובה להודעה מספר 100
 
הרשעה וגזירת מאסר עולם בעקבות ערעור בעליון לאדם שלא רצח.
התקבל במייל לאחר פירסום הכתבה ברוטר: "הוועדה תבדוק: הרשעה ברצח רק ב''פה אחד''"
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=100&viewmode=

הנימוק: שידול לרצח.


http://rotter.net/User_files/forum/gil1/473c723234b083f6.doc

כן, חברים, פורום זה מתיימר לעסוק בדברים שברומו של עולם, בעוולות חברתיות כאלה ואחרות אז אביא בפניכם את תקציר פרשת תוהמי (מצורף כקובץ). אפרים תוהמי ממושב ארגמן הואשם ברצח צעירה בדואית בשנת 1996. יחד עמו הואשם סולטאן ביסאן שרצח את הצעירה ובסופו של דבר גם הודה ושיחזר את הרצח, ובבית המשפט הוכח מעבר לכל ספק שהבחורה נרצחה מרובהו של סולטן.


http://rotter.net/User_files/forum/gil1/473c72a43cdf92a7.doc

המשפט התנהל כשנתיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובסופו של דבר נגזר על ביסאן מאסר עולם בעוון רצח ואילו תוהמי זוכה מאשמת רצח והורשע בקשירת קשר לסיוע לרצח ונגזרו עליו 5 שנות מאסר.

תוהמי ערער בפני בית המשפט העליון ובמקביל ערערה גם הפרקליטות. בית המשפט העליון בראשות יעקב קדמי הרשיע את תוהמי בשידול לרצח וגזר עליו מאסר עולם. למיטב ידיעתי, לא היה תקדים לכך שאדם נשלח למאסר עולם בעוון שידול, מה עוד שבית המשפט המחוזי הנושא של שידול ירד מהפרק.

מאז, במשך יותר מ-11 שנים תוהמי נמצא במאסר.

תוהמי היה חקלאי מצליח בבקעת הירדן ומעולם לא עבר עברה כלשהי.

בעוונותיו הוא ניהל רומן עם הנרצחת והסתירה בביתו לאחר שאביה הכה אותה והיא ברחה מביתה. לאחר מכן הוא העברירה לרוצח וביקש ממנו להבריחה משטחי הרשות לארץ כדי להגן עליה ממשפחתה ומאז לא ראה אותה.

בנו של תוהמי, אורי היה נער חולה, שהיה קשור מאד לאביו שטיפל בו במסירות כל חייו. כתוצאה ממאסרו של תוהמי התדרדר מצב הנער ובגיל 12 כתוצאה ישירה ממאסר אביו הוא נפטר. לפני מותו המליצו רופאיו שהוא יעבור השתלת לב. מצבו הבריאותי היה סיבה מרכזית בבקשה להקלה בעונש בבית המשפט המחוזי (5 שנים להזכירכם), אולם השופטים סרבו להתחשב.

תוהמי היה לוחם בגדוד 890 והשתתף בכל הקרבות הקשים ההירואיים במלחמת יום הכיפורים. חבריו מהצנחנים הקימו עמותה למען שחרורו מהכלא ופועלים ללא לאות כדי להביא לחנינתו ולקיצור תקופת מאסרו. כמו כן מייצגים אות 3 עורכי דין שעושים זאת בהתנדבות מכיוון שסיפורו נגע לליבם.

לאחרונה שלחנו מכתב בקשה לפגישה עם שר המשפטים פרופ' פרידמן בתואנה שבמשך השנים חלו דברים בעניינו המהווים שינוי נסיבות. השתמשנו גם בתקדים של נעמי בלומנטל כדי לחזק את בקשתנו לקיצור תקופת המאסר. קיבלנו תשובה שהעניין הועבר לטיפולה של מנהלת מחלקת החנינות ואנחנו מחכים לתשובה ממנה.

במשך השנים נשלחו אין סוף מכתבי בקשות לחנינה על ידי תוהמי ועל ידי אנשים שהכירו אותו ועניינו נגע לליבם.

לפני שנה הוקצב עונשו ל-30 שנה. לעג לרש.

מי שהנושא מעניין אותו מוזמן ליצור עמי קשר.

ברכות,
נ.ב.ד
15 בנונובמבר 2007 17:53

_________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   14:25   14.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. ''עינוי דין'' - נתן דונוביץ'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.11.04 בשעה 14:28 בברכה, פילוביץ שחף
 
אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר "עינוי דין" של העיתונאי
והשדרן הותיק נתן דונוביץ' (הארץ וגלי צה"ל).
הספר הגיע אלי לפני זמן מה ומי שקורא את הספר/מסמך/עדות משפטית,
אשר נכתב/ה ויצא/ה לאור בשמת 1975 יבין/תבין שמה שהיה אז זה מה
שקורה היום, חבל"ז.......



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   16:37   03.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. המרגל וסוכן הסמים רסן במיל' יוסף עמית רוצה משפט חוזר !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
יום חמישי כ"ד בשבט תשס"ה, 2005 .2 .3
עד התביעה נרצח - ורב סרן יוסף עמית, שהורשע בעבירות ביטחון ומגע עם סוכן זר,
רוצה משפט חוזר

מאת יוסי מלמן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5130&omm=145&viewmode=


עד התביעה סמניה. היה הבדווי הראשון שהתגייס לצנחנים

רב סרן (מיל') יוסף עמית, שהיה מפקד בסיס ביחידה סודית של אמ"ן והורשע בעבירות ביטחוניות, פתח בהליכים משפטיים שנועדו לאפשר משפט חוזר. זאת, בעקבות הירצחו של עד תביעה במשפט נזמי וחש סמניה, שכונה "ג'ימי". המשטרה לא הצליחה לפענח את הרצח.

עמית שירת ביחידה 504, שלפי פרסומים זרים ייעודה לאסוף מידע באמצעות הפעלת סוכנים מעבר לגבול ישראל. ב-1986 הוא נידון בבית המשפט המחוזי בחיפה ל-12 שנות מאסר, בגין עבירות ביטחונית - בין השאר מגע עם סוכן זר. הוא שוחרר לאחר שריצה שבע שנים. מאז תחילת משפטו טען עמית בתוקף כי נמנע ממנו משפט הוגן, משום שהופעלו לחצים על עדים במשפט, עדי הגנה שהזמין סירבו להופיע, ונעשו לדבריו פעולות, שיש בהן לכאורה חשד לשיבוש הליכי משפט.

לאחר שנרצח "ג'ימי", שלטענת עמית גרם להפללתו ולהרשעתו, הוא פתח בהליכים שנועדו לאפשר משפט חוזר. ג'ימי היה הבדווי הראשון שהתגייס לצנחנים ב-1977, והיה מקורב למערכת הביטחון. בשל עברו הביטחוני ותרומתם של בני משפחתו לביטחון המדינה קיבל ג'ימי בשנות ה-90 ממינהל מקרקעי ישראל שטח של שלושה דונמים, שעליו הקים את כפר הנופש "סהרה", שהיה בבעלותו. הוא נרצח באוקטובר 2003 בבקתה שבה התגורר בכפר הנופש. עמית מסר בתגובה רק, כי הוא מקווה שבקרוב האמת תצא לאור.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=535710&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

האם עו"ד אמנון זיכרוני (ייצג אותו במשפט ההרשעה)
מייצג שוב את "המרגל" יוסף עמית, או שמא זה יהיה עו"ד שמואל צנג,
העו"ד ששחרר אותו ממאסרו...??


מי מכיר/ה את סיפור הרצח של עד התביעה הנ''ל??


עד התביעה סמניה. היה הבדווי הראשון שהתגייס לצנחנים

"בעקבות הירצחו של עד תביעה במשפט נזמי וחש סמניה, שכונה "ג'ימי". המשטרה לא הצליחה לפענח את הרצח." "הוא נרצח באוקטובר 2003 בבקתה שבה התגורר בכפר הנופש"
מי שהוא/היא מכירה את סיפור הרצח, זה מופיע באיזה מקום??

"בשל עברו הביטחוני ותרומתם של בני משפחתו לביטחון המדינה קיבל ג'ימי בשנות ה-90 ממינהל מקרקעי ישראל שטח של שלושה דונמים, שעליו הקים את כפר הנופש "סהרה"
מי שהוא/היא מכירה את כפר הנופש הזה, איפה זה בדיוק??


שרות בטחון כללי
חבר מתאריך 28.3.04
932 הודעות 10:43 03.02.05

4. סיפור הרצח מוזר מאוד וחשוד מאוד.
בתגובה להודעה מספר 0

על פרשיית הריגול של יוסי עמית אפשר לקרוא בפרוטרוט בספר "מרגלים" אמת הבר ומלמן.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
45552 הודעות 16:15 03.02.05

אם כבר הזכרת, אז קבל בבקשה ידידי את כל הסיפור, רק זכור ידידי, מי כתב את הספר בכלל ומי כתב את הכתבה לעיל בפרט?!
שאלה לי אליך: למה לא מוזכר שמו של עד התביעה לעיל "שנרצח", בפרק על יוסי עמית??

146. המרגלים/פרק 15: יוסף עמית !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5130&omm=146&viewmode=



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   02:55   08.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. מי רצח את ג'ימי וחש?  
בתגובה להודעה מספר 53
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.02.05 בשעה 10:41 בברכה, פילוביץ שחף
 

http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=534772

עדכון אחרון - 12:36 01/02/05
מי רצח את ג'ימי וחש?
מאת: יוסי מלמן

הוא היה הצנחן הבדווי הראשון בצה"ל, בן למשפחה עם עבר עשיר של סיוע לזרועות הביטחון. בלייני הצפון הכירוהו כגרסה מקומית של רפי נלסון. במשפחתו כעסו על שנתן עדות במשפט ריגול נגד קצין מודיעין. שר הביטחון המליץ לסייע לו. כשהסתבך בחובות קיבל הלוואה מבכיר לשעבר בשב"כ. כשירה בבעל חוב הוקל עונשו בזכות עדי אופי ממערכת הביטחון. לפני 16 חודשים נמצאה גופתו של ג'ימי וחש בכפר הנופש שלו בחוף בצת, כשגולגולתו מרוצצת. עכשיו הקימה המשטרה צוות חקירה חדש


נזמי וחש סמניה, שנודע בכינוי ג'ימי. צבר חברים וחובות

סגן ראש השב"כ לשעבר, ישראל חסון, בא לאתר הנופש "סהרה" בחוף בצת מצפון לנהריה, בערך בשבע ושלושים בבוקר. הוא הבחין בשתי מכוניות שחנו בסמוך. חסון נטל את הערסל שהביא במתנה לג'ימי ויצא ממכוניתו. הוא נכנס לאזור הבר העגול וקרא כמה פעמים בקול "ג'ימי, ג'ימי". משלא נענה, שב על עקבותיו, נכנס למכוניתו ונסע לשלומי, מרחק כמה דקות נסיעה. שם הפקיד את הערסל בידי חברו, שוקי אזולאי, וביקש ממנו למסור אותו בהזדמנות הקרובה, לג'ימי.

חסון נפרד מאזולאי וחזר לביתו בטבעון. בערך בעשר וחצי החליט אזולאי, שהיה אחד מידידיו הקרובים של ג'ימי, לחפש אותו. הוא נסע אל אתר הנופש, קרא בשמו של ג'ימי אך גם הוא לא נענה. אזולאי ידע שג'ימי יכול להימצא באחד משני מקומות: בבקתה שלו באתר הנופש, או בביתו, בשכונה הבדווית של מושב יערה. לפיכך נסע במעלה ההר ליערה, שם פגש את האלמנה סובחייה, גיסתו של ג'ימי. "ראית את ג'ימי?" הוא שאל. סובחייה נבהלה, "קרה משהו?". "לא לא", הרגיע אותה. "הוא לא היה כאן. הוא נשאר ללון באתר", היא אמרה.

אזולאי שב לביתו בשלומי, אכל ארוחת צהריים אך השאלה לאן נעלם ג'ימי הטרידה אותו. הוא החליט לנסוע שוב אל אתר הנופש. כשהגיע לבקתת העץ הצנועה ב"סהרה", ששימשה את ג'ימי למגורים ולינה, הוא פתח חלון צדדי, נכנס דרכו פנימה ומצא את גופתו העירומה של ג'ימי מוטלת על הרצפה, כשרגליו מונחות על המיטה. גולגולתו היתה מרוצצת. אזולאי הנסער צילצל אל חסון וסיפר לו מה ראה. "תודיע מיד למשטרה. אני בדרך", השיב חסון. ג'ימי היה בן 47 והותיר אחריו אלמנה ושני ילדים, בגיל שלוש וארבע.

זה היה בשעה אחת ושלושים בצהריים, בשבת 4 באוקטובר 2003. כעבור עשר דקות צילצל חסון אל עו"ד שלמה בן אריה מתל אביב, גם הוא חבר של ג'ימי. "ישראל אמר לי, רצחו את ג'ימי", מספר בן אריה. כוחות משטרה של מרחב הגליל באו לאתר הנופש, גבו עדויות ראשונות ואספו ראיות. שני הזוגות שלנו בבקתות שבאתר העידו כי לא שמעו שום רעש או תנועה חשודה. דו"ח פתולוגי קבע כי הרצח בוצע בכלי חד במיוחד, גרזן או מוט משונן.

למחרת, יום ראשון, טרח רק "הארץ", בידיעה של 68 מלים, לדווח על הרצח. רוב כלי התקשורת לא מצאו, אפילו בעמודי הכרוניקה הפלילית, מקום לידיעה. הם ייחדו את מרבית הסיקור שלהם לפיגוע שאירע גם כן בשבת, במסעדת מקסים בחוף הכרמל, שבו פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת וגרמה למותם של 21 בני אדם.
41. ג'ראדאת היא המחבלת שהתפוצצה בלב מסעדת 'מקסים' בחיפה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5457&forum=gil&omm=41&viewmode=threaded


כפר הנופש "סהרה" בחוף בצת, שבו נמצאה הגופה. מה שהחל בשלושה דונמים שהוקצו ל"מאהל בדווי" התרחב לכפר נופש שהשתרע על 12 דונם
צילום: ירון קמינסקי

חקירת הרצח הוטלה על צוות חקירה מיוחד (צח"מ) בראשות רב-פקד אליהו פוקס, מהיחידה המרכזית (ימ"ר). הצוות גבה עדויות מבני משפחה, חברים, משותפיו לעסקים ומכמה אנשים, שהיו קשורים לעברו של ג'ימי. דובר משטרת מחוז הגליל, רב-פקד קובי דוד, אומר שנבדקו כל כיווני החקירה: שהמניע לרצח היה לאומני-ביטחוני או רומנטי, סכסוך במשפחה, סכסוך עסקי על הפעלת אתר הנופש, או חיסול חשבונות אפשרי מצד עבריינים. מאז חלפו כשישה-עשר חודשים והחקירה תקועה. צוות החקירה פוזר.

"החקירה מיצתה את עצמה", אומר רב-פקד דוד, "אבל כעת, בהוראת מפקד המרחב תת ניצב דניאל חדד, הוקם צוות חקירה חדש בראשות רב פקד מאיר קרן. לצוות לא היתה נגישות לתיק ולכן הוא בא לחקירה רענן ובגישה חדשה. הצוות יבדוק שוב את כל הראיות והעדויות בתיק וינסה לקדם אותה. אנו מתייחסים למקרה הבלתי מפוענח הזה במלוא הרצינות".

שמו האמיתי של ג'ימי הוא נזמי וחש סמניה. במותו, הוא נותר אלמוני אף יותר מכפי שהיה בחייו. אבל מאחורי אלמוניותו מסתתר סיפור חיים מרתק של גבר שנוי במחלוקת, שניהל אורח חיים ססגוני, שחי בכמה עולמות בעת ובעונה אחת ולקח עמו אל קברו כמה סודות. "לא היה ג'ימי אחד. היו כמה ג'ימים, שמדי פעם הסתכסכו זה עם זה, אך תמיד ידעו להשלים ולחיות בהרמוניה", אומר עו"ד בן אריה, שהיה גם יועצו המשפטי.

היה ג'ימי, הנער הבדווי, רועה הצאן מהגליל המערבי. היה ג'ימי, הבדווי הראשון שנאבק על זכותו להתגייס לצנחנים ולא להסתפק בשירות המסורתי כגשש בצה"ל. היה ג'ימי שבמשך שנים חלק דירה בנהריה עם בת זוג נוצרייה מגרמניה ורצה להינשא לה, אך נאלץ להיכנע לתכתיבי המשפחה ולכבלי המסורת. היה ג'ימי הבליין, המתולתל, נמוך הקומה ומוצק הגוף, שידע לשתות ויסקי במנות כפולות ונשות הצפון נמשכו אליו כמו פרפרים לאור. היה ג'ימי איש העסקים, שפתח וסגר מקומות בילוי בין נהריה לראש הנקרה. והיה ג'ימי שלא הבין בכספים, פיזר אותם בלי חשבון, הביא על עצמו פשיטות רגל וסיבך אחרים. והיה ג'ימי הקשוח שהסתבך בתגרות ידיים, בחבלה גופנית ובצריכת סמים והיו לו במשטרה רישומים פליליים. היה ג'ימי שהתרועע עם אנשי שב"כ ואמ"ן, והיה ג'ימי שהתיידד עם ערבים מישראל ופלשתינאים מעזה. היה ג'ימי בעל הקשר המשפחתי עם בני אל-הייב מבית זרזיר, שאחד מבכירי בניה, עומר, סגן אלוף בצה"ל, מואשם בריגול ובעסקי סמים עם החיזבאללה. והיה ג'ימי שהתיידד עם ישראל חסון ומצא נתיבות גם אל כיסו.

אמו היא בת לשבט אל-הייב, שמרוכז בכפרים טובא ובית זרזיר. מצד אביו, ג'ימי הוא בן לשבט סמניה, שאנשיו חיים בתרשיחא, בשפרעם ובאל-עראמשה שעל גבול ישראל-לבנון, לא הרחק מקיבוץ אדמית. כמה עשרות מהם גרים במושב יערה, לכאן עברו רובם בשנות החמישים מדרום לבנון, אחרי ששיתפו פעולה עם ההגנה ועם צה"ל. לבני המשפחה היו קרקעות באזור, שהופקעו מהם אחרי הקמת המדינה; בהתערבות מערכת הביטחון הוענקו להם בתמורה האדמות ביערה, שעליהן בנו את בתיהם.



סא"ל עומר אל-הייב. קרוב-רחוק של ג'ימי, נאשם בריגול ועסקי סמים
צילום: אריאל שליט
13. האם יש קשר בין סא''ל עומר אל הייב לבין אלחנן טננבויום??
http://rotter.net/forum/gil/5650.shtml#13


במלחמת העולם השנייה היה סבו של ג'ימי, מחמוד עבד אל-ראני, מורה דרך של החיילים הבריטים שפעלו נגד השלטון הצרפתי של ממשלת וישי, בלבנון ובסוריה. הוא השתתף בפעולת הקומנדו שבה נפצע משה דיין ואיבד את עינו, וסייע בפינויו לגליל. רבים מבני המשפחה עבדו בשביל הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) ואחר כך גם עם חיל המודיעין.

עבד אל-ראני נהרג ב-1956, בפיצוץ ביתו באל-עראמשה. את מטען החבלה הטמין קרוב משפחה רחוק. על נסיבות הפיצוץ יש במשפחה שתי גרסאות. אחת, שהפיגוע נעשה בשליחות לבנונים, שנקמו באבי המשפחה על שיתוף פעולה שלו עם היהודים וישראל. לפי גרסה אחרת, מקור הפיצוץ בסכסוך משפחתי-עסקי. במלחמת לבנון, אז היו מגויסים למילואים, ניסו ג'ימי ובן משפחה נוסף לאתר את החשוד ברצח סבם, אך נכשלו.

נמר ההרים

בהוויה הישראלית יערה הוא מקרה חריג: מושב שבו גרים יהודים וערבים מוסלמים. השכונה הבדווית נמצאת ליד שער הכניסה. בשעות היום נמצאים הגברים בעבודה: רובם משרתים בכוחות הביטחון, צה"ל, משמר הגבול ומשטרת ישראל. היתר עסוקים בעיבוד אדמותיהם או מוליכים את עדריהם למרעה. הנשים עסוקות במלאכות של משק הבית. הילדים נמצאים בבית הספר, הקטנים יותר מתרוצצים בין חצרות הבתים או רוכבים להנאתם על אופניים ברחובות המושב.

נזמי וחש נולד ב-1956 ובגיל 12, לאחר שהתייתם מאביו, נטש את לימודיו בבית הספר והעדיף לרעות את עדרי המשפחה. פעם ביום ירד מן ההרים לנקודת מפגש באחד מעיקולי הכביש, לשם הביא אחד מקרוביו את מזונו. הוא גדל פרא בטבע וידע לשרוד בכל מזג אוויר. הוא סיפר לידידיו כי רוב הזמן התהלך יחף. היו פעמים שמצא עצמו לבד בחורש הגלילי, נוהג את העדר, ימים ולילות, ללא מזון.

"האווירה אצלנו היתה של ביטחון ונאמנות עיוורת למדינה", מספר אחד מבני המשפחה. "רובנו שירתנו בכוחות הביטחון, לבשנו מדים והסתובבנו עם נשק ביד". מבחינה זו, נזמי וחש לא היה שונה משאר בני המשפחה, ולא הסתיר את רצונו לשרת בצה"ל. אבל כבר בגיל הנעורים הפגין את ייחודו, את היותו שונה. זה החל ברעמת השיער המתולתל שזיכתה אותו בכינוי "ג'ימי", על שמו של הזמר הגיטריסט ג'ימי הנדריקס. זה נמשך בביקוריו התכופים ב"עיר הגדולה" נהריה, שבה החל להתרועע עם צעירים וצעירות יהודים, והגיע לשיא בנטייתו להסתבך עם הרשויות.

בתיקים של בתי המשפט מתועדות כל הרשעותיו. בראשונה מצא אותו בית משפט בנהריה במארס 1975 אשם בגניבה והטיל עליו קנס של 50 לירות או חמישה ימי מאסר. מאז ועד להירצחו הוא הורשע בעבירות נוספות של העלבת עובד ציבור, הסגת גבול, תקיפה, קטטה במקום ציבורי, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית וב-1999 ב"עבירות כלפי חיי אדם, כולל פגיעות בגוף, איומים וחבלה גופנית חמורה".

במאי 1977, כשנתיים לאחר ההסתבכות הראשונה שלו, התגייס ג'ימי לצה"ל. הוא כבר היה בן 21, וגם כאן הפגין את נחישותו ואת השוני שלו. הוא סירב בעקשנות ללכת בתלם שמדינת ישראל התוותה לו ולשכמותו, ותבע להתגייס לצנחנים. לאחר מאבק לא קל שנמשך כשנתיים, היה לבדווי הראשון ששירת בצנחנים.

"הכרתי אותו בגיוס לגדוד 890", אומר עו"ד בן אריה. "ג'ימי היה חייל מצטיין. מבחינת החיילות והשדאות לא היו לו מתחרים. הוא היה חיית שטח נדירה. כל הניסיון שצבר ברעיית עדרי המשפחה, בא לביטוי בשירותו הצבאי. הוא חי את השטח. היו לו עיני נץ ואיכויות מדהימות של גשש מעולה".

רוב הזמן הוא נעל נעליים בלי גרביים וכך גם צעד במסע הכומתה - 120 קילומטרים של מאמץ גופני מפרך. "נמר ההרים ששום כלוב לא יכול לו", כתב עליו בספר הפלוגה המ"פ אהוד אריאל, שנהרג בלבנון. אבל רוח החופש שפיעמה בו וסירובו לקבל מרות היו בעוכריו. בעת סדרת אימונים במדבר יהודה, נעלם ג'ימי. הוא יצא לפגישה בירושלים עם תיירת, שהתאהבה בו בחופשתו. ג'ימי, שלחובתו נזקפו כבר עבירות משמעת, הוכרז "נפקד" ומפקדיו לא יכלו עוד לחפות עליו. הוא הועבר מגדוד הצנחנים בטרם סיים את המסלול, ושובץ ביחידה של המתגייסים הדרוזים.

בסיס היחידה היה מצפון לנהריה, בנופים המוכרים לו מילדותו. על תקופת שירותו ביחידה חלוקות הדעות. מקצת החיילים שהכירוהו אז טוענים כי שירת במפקדה בתפקידים לא קרביים. אחרים, כדני מויאל מנהריה, שהיה כעבור שנים שותפו בעסקים, דווקא זוכרים אותו כמפקד בסיורים שנועדו להגן על חופי הצפון. בן אריה, שמעיד כי החברות ביניהם נשתמרה מאז הטירונות ועד לרצח, מספר שג'ימי היה תמיד חייל קרבי, גם בשירות המילואים שלו במלחמת לבנון.

כפיות טובה

לאחר שהשתחרר משירותו הסדיר, חזר ג'ימי אל משפחתו ביערה ופתח פרק חדש בחייו. על פי עדויות של בני משפחה, לאורך שנות השמונים הוא חיפש את עצמו וביקש להכניס משמעות לחייו. "הוא הסתובב אז בחוסר מעש ולא היה לו גרוש על הנשמה", מעיד אחד ממכריו. הוא עבד למחייתו בעבודות מזדמנות. בין השאר היה שומר בקיבוץ אילון. בקשתו להתגייס למשמר הגבול נדחתה, "מכיוון שבילדותי כרועה צאן נפתחו לי תיקים במשטרה על הסגת גבול", סיפר ב-1988 בראיון ל"מעריב".

מאוכזב הוא יצא לאירופה בעקבות חברתו הגרמנייה. הוא שב לישראל ב-1982 ואז גם החל לטפח קשרים הדוקים עם ידיד המשפחה יוסף עמית, קצין בסיירת אגוז שנפצע קשה בפשיטה ליד צור ב-1972. על אף שהוכר כנכה צה"ל התעקש עמית להמשיך לשרת בצבא. בגלל נכותו הועבר לאגף המודיעין, שממנו השתחרר לאחר שפיקד, בדרגת רב סרן, על בסיס של יחידת 504. זו יחידה, שלפי פרסומים זרים ייעודה לאסוף מידע באמצעות הפעלת סוכנים מעבר לגבול ישראל.

ב-1978 עצרו שוטרים את נהגו של רס"ן עמית ליד קרית אונו, עם סמים בכמות מסחרית . הנהג טען כי עמית, מפקדו, ידע על מעשיו. עמית הכחיש בתוקף וטען שהנהג העליל עליו. בית דין צבאי הרשיע את הנהג וגזר עליו שבע שנות מאסר. עמית לא הועמד לדין; הוא נשלח לבדיקות רפואיות והוחלט לאשפזו במחלקה הפתוחה של בית החולים הפסיכיאטרי מזרע. התופעות שהצריכו את אשפוזו, קבעו הרופאים, מקורן באירוע שקשור לעיסוקו הצבאי.

ב-1981 שוחרר עמית מבית החולים ומצה"ל, והועסק במשרדי חקירות בצפון. בתגובה על פניית "הארץ" הוא סירב להרחיב את הדיבור על קשריו עם ג'ימי והסתפק במענה הבא: "לא ידעתי על מותו עד שלפני פחות משנה הוזמנתי למסור עדות במשטרת עכו. ההיכרות שלי איתו היתה חלק מקשרים חברתיים ומקצועיים שהיו לי עם בני משפחתו המורחבת במושב יערה. הייתי בן בית אצלם. בסוף 1985 או תחילת 1986 הוא פנה אלי וביקש ממני לסייע לו בתחומים שונים וזאת זמן מה לאחר שבן דודתו נפטר בנסיבות טרגיות. אף שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסי סייעתי להם ככל שיכולתי. קניתי לנזמי וחש מילונים כדי לעזור לו לשפר את הערבית שלו. תרמתי מדמי לאחותו, שהיתה חולה בלוקמיה. טיפלתי ומימנתי רכישת תרופות ככל שנדרש לה. סייעתי לאחיו ולאמו האלמנה. עשיתי זאת חרף אזהרות שקיבלתי ממשפחתו, לפקוח עין ולהיזהר ממנו. למרבה הצער הוא הפגין כלפי כפיות טובה, השמיץ והעליל עלי עלילות שווא ובסופו של דבר סיבכני קשות".

כיצד הוא סיבך אותך?

"איני מוכן לדבר על כך. מה עוד שבימים אלה מתקיים דיון משפטי בתביעת דיבה שהגשתי נגד עיתון 'הארץ'".

במאי 1986 נעצר עמית והועמד לדין באשמת מגע עם סוכן זר. משפטו התנהל בדלתייים סגורות, אבל למרות זאת היה מי שטרח להדליף לתקשורת כי "רב סרן מאמ"ן מואשם בריגול לסוריה". אלה היו פרסומים כוזבים וככל הנראה מגמתיים - עמית העצור לא היה מסוגל להגיב עליהם ולהזימם. כל עדי ההגנה שעמית ניסה להזמין למשפטו סירבו להופיע ולהעיד לטובתו. עמית: "ומדוע סירבו להופיע? כי היה מי שגרם לכך. יש לי על כך ראיות שאני מקווה כי יסייעו בקרוב לאמת שלי לצאת לאור".

ב-1993, לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, שוחרר עמית. בינתיים התבררו פרטים נוספים על הפרשה: קצין בצי האמריקאי, שספינתו עגנה בנמל חיפה, יצר עמו קשר והציע לו שותפות עסקית במפעל טקסטיל. עמית נסע לגרמניה ושם נפגש במלון עם "ידידיו" של אותו קצין. ה"ידידים" היו אנשי הסי-אי-איי, שבחנו אפשרות לגייסו. בסופו של דבר עמית לא גויס, אך על מגעים אלה ועל שהחזיק בביתו מסמכים צבאיים הוא הורשע בעבירות ביטחוניות ונגזרו עליו 12 שנות מאסר.

לדברי כמה מבני משפחת סמניה, ג'ימי היה אחד מעדי התביעה וקיבל מהמדינה תגמול כספי על תרומתו בפרשה, בין 14 ל-15 אלף שקלים. התנהגותו עוררה עליו את זעמם של כמה מקרוביו, שחשדו כי תרם להרשעתו ולמאסרו של עמית. אחדים מהם אף ניתקו את קשריהם אתו. ג'ימי שקע בדיכאון ואף ניסה להתאבד בבליעת גלולות. פניות חוזרות ונשנות אל אחיו עפיף, שמטפל בעזבונו, לקבל את גרסתו, לא נענו.

מלך חיי הלילה

לאחר שהתאושש נפתח השלב החדש בחייו - פרק הבילויים וחיי הלילה הסוערים, שפתחו לפניו גם עולם חדש של יזמות ועסקים. ג'ימי היה אז בן בית בבתי הקפה, בפאבים ובמועדוני הלילה של נהריה. זה היה בשיא הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון. נהריה היתה מגנט לאנשי או"ם, כמרים, דיפלומטים, נערות ליווי, עבריינים, סוחרי סמים, קציני צה"ל ואנשי קהילת המודיעין. ג'ימי התמזג בטבעיות באווירה הזאת. בשנות התשעים הוא היה שותף בחמישה מיזמים עסקיים של מסעדות ופאבים, שהפכו אותו למלך חיי הלילה של רצועת החוף בין נהריה לראש הנקרה. הוא היה לגרסה צפונית של רפי נלסון מטאבה.

המקומות שהיה מעורב בהפעלתם נשאו שמות כמו "הכפר הפניקי", "ספינת השוטים", "דהב" ולבסוף "סהרה" ומשכו אליהם בליינים רבים. "את ג'ימי היזם אני המצאתי", אומר בחיוך אילן אופנהיימר, בעל בית הקפה "פינגווין" בשדרות געתון בנהריה. "הוא תמיד אמר לכולם: אילן המציא אותי. ג'ימי, שעבד אז בגננות, נהג לשבת אצלי בבית הקפה והתיידדנו".

ב-1990 קיבל אופנהיימר מעיריית נהריה זיכיון לפתח את הטיילת של העיר. הוא פתח שם לונה פארק, מסעדה, פאב ופיצריה, ויחד עם ג'ימי גם מאהל בדווי מסורתי. "הבאנו גמלים, ג'ימי הביא כמה מבני המשפחה שהכינו פיתות וזעתר, אבל לא שכחנו גם למזוג לאורחים בירה".

על ג'ימי כשותף עסקי הוא אומר: "הוא לא היה אדם פשוט. הוא אף פעם לא היה רגוע, היה צריך לשמור עליו, היו לו גם בעיות עם המלצריות. הרגשתי כלפיו כמו אח גדול. נקשרו בינינו קשרים הדוקים מאוד. ג'ימי סיפר לי על עברו הביטחוני ועל הקשרים שהיו לו ולמשפחתו עם מערכת הביטחון, אבל אני לא בטוח שהאמנתי לכל מה שהוא אמר לי ולקחתי את דבריו בערבון מוגבל".

לאחר כשלוש שנים סגר אופנהיימר את כל הפעילות בטיילת. ג'ימי העתיק את הרעיון של המאהל הבדווי ומיקם אותו בכפר הנופש של ששי שמש באכזיב. "ג'ימי היה בחור עלא כיפאק", אומר שמש. "הוא היה שותף וחבר, והמאהל הבדווי הלך אצלנו טוב מאוד. אבל לג'ימי היו חלומות אחרים, גדולים יותר".

הבעיה שכל שותפיו העסקיים הבחינו בה היתה שג'ימי חסר כל הבנה בענייני כספים. "בשבילו עשרה שקלים או עשרת-אלפים היו אותו דבר", אומר חברו, עו"ד בן אריה. החלום שלו היה לבנות כפר נופש של ממש על שפת הים, לא עוד מאהל בדווי. הגשמתו של החלום התאפשרה בעזרת הקשרים הענפים של משפחת וחש סמניה עם מערכת הביטחון. מקצת הקשרים נוצרו בעקבות טרגדיות שפקדו את המשפחה. ב-1983 נעצר בן-דודתו של ג'ימי על הברחת חצי ק"ג חשיש מלבנון. העצור, שהיה גשש בצה"ל, היה קשור לג'ימי בקשר עמוק. בית דין צבאי גזר עליו עונש כבד במיוחד, שש שנות מאסר. לאחר שהשתחרר הוא שקע בדכדוך והתאבד. כמה מבני המשפחה ראו בג'ימי אחראי למותו, והחרימו אותו.



מזי וחש, אחיו הצעיר של ג'ימי. התגייס לצה"ל ונהרג ב-1988 במארב בהר דב

כעבור כשנתיים, באפריל 1988, נהרג רמזי וחש, אחיו בן ה-19 של ג'ימי, במארב שהניחו מחבלים לסיור של צה"ל בהר דב. כעבור ארבע שנים, ב-1992, איבד ג'ימי אח נוסף, לוטפי וחש, ששירת במשמר הגבול ומת מוות טבעי. שר הביטחון אז, יצחק רבין, העניק לג'ימי מכתב שבו המליץ לרשויות לסייע לו. שני שרים נוספים, אריאל שרון ובנימין בן אליעזר, התערבו גם הם לטובתו ושיכנעו את מנהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית מטה אשר להקצות לג'ימי, בלי מכרז, שלושה דונמים בחוף בצת. על רצועת החוף, כמאה מטרים מקו המים, החל ג'ימי להקים את כפר חלומותיו. כיסיו היו ריקים; היה לו רק מכתב ההמלצה של רבין וההתחייבויות של המינהל והמועצה להקצות לו את הקרקע. הוא היה זקוק למשקיע. כך התוודע ליזם והקבלן מיכאל וסרמן.

עימותים ב"סהרה"

באמצעות החברה שבבעלותו, "אלוני עופר", חתם וסרמן, על חוזים להקמת בתים ביישובי הצפון, כולל יערה. שם הוא פגש את ג'ימי. "הכרתי את המשפחה ואת זקני השבט, ובאמצעותם הכרתי את ג'ימי", אומר וסרמן, כיום בן 48. "הוא סיפר לי על עברו הצבאי ועל קשריו עם מערכת הביטחון, ושקיבל קרקע בלי מכרז. הוא הציע לי להיכנס איתו לשותפות. הרעיון נראה לי טוב והסכמתי. אבל ג'ימי, כדי לעשות עלי רושם, אמר שלפני שניכנס לשותפות הוא יבדוק את עברי בעזרת הקשרים שלו במערכת הביטחון".

באוקטובר 1996 נחתם זיכרון דברים בין חברת "אלוני עופר" של וסרמן לבין נזמי וחש סמניה, על הקמת כפר הנופש "סהרה". השותפות יצאה לדרך כשוסרמן משקיע, לדבריו, יותר ממיליון וחצי דולרים בפיתוח השטח ובבניית הכפר. וסרמן טוען כי בכספו מומנו עבודות הפיתוח. ג'ימי מצדו, שנחשב לבעל ידי זהב, הקים לא מעט מהמבנים במו ידיו. לזמן מה נדמה היה שהחלום של ג'ימי קורם עור וגידים. הוקמו סככות, בקתות ובר שנועד לשמש פאב-מסעדה.



יהודה שביט. הוציא צווי הריסה וסגירה ל"סהרה"

למשך כמה חודשים נפתח האתר ומשך אליו את בלייני הצפון, זוגות שביקשו להתבודד וצעירים שגילו "זולה" חדשה. אבל אז גילתה מחלקת הפיקוח של המועצה האזורית כי "סהרה" פועל בלי רישיון עסק, וחמור יותר, "שלושת הדונמים למאהל בדווי הפכו לשנים-עשר דונמים של כפר נופש. ג'ימי ושותפיו השתלטו על תשעה דונמים של קרקע לא שלהם", אומר ראש המועצה, יהודה שביט. המועצה הוציאה ל"סהרה" צווי סגירה והריסה. ג'ימי רתח מזעם ונקלע לכמה עימותים מילוליים חריפים עם שביט. ב-2001, לאחר מאבקים בלתי פוסקים עם המועצה האזורית, נאלץ ג'ימי להרוס את מקצת המבנים.

יהודה שביט: "הבעיה שלי עם 'סהרה' ועם ג'ימי היתה עקרונית. אני לא הבנתי אז, ואני לא מבין כיום, מדוע המנהל הקצה קרקע לג'ימי, שגר ביערה, שלא שוכנת בשטח המועצה. אז אני מבין שמדובר במשפחה שכולה, אבל גם בישובים של המועצה שלנו יש משפחות שכולות ולהן לא מעניקים קרקע. אז מה קורה כאן?"

מה תשובתך על השאלה?

"קיבלתי כל מיני הסברים, שמשרד הביטחון עומד מאחורי המשפחה, שהשב"כ מסייע להם ושמדובר במקרה מיוחד ולכן המנהל העניק לו את הקרקע בלי מכרז".

מי נתן לך את ההסברים?

"כל מיני אנשים במערכת הביטחון, למשל סגן ראש השב"כ לשעבר, ישראל חסון".

ממנהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה, כי הקרקע הוקצתה לג'ימי על פי כל הנהלים ואושרה על ידי ועדת הפטור של המנהל, הרשאית לפטור מחובת מכרז, ועל ידי מועצת מקרקעי ישראל. על פי דוברת המנהל, אורטל צבר, "יש בכל שנה עשרות מקרים של הקצאת קרקע ללא מכרז וזה לא מקרה יוצא דופן".

עד התביעה המסתורי

ישראל חסון הוא בעליה של חברת "חסון אנרגיה" המספקת דלק למפעלים ולתחנות דלק בצפון הארץ. במשרדו בטבעון הוא משיב על השאלה, מה לסגן ראש השב"כ לג'ימי ולכפר הנופש: "הכרתי את ג'ימי באמצעות חבר, וכך גם התוודעתי למשפחה המיוחדת שלו, שתרומתה לביטחון המדינה עצומה. ג'ימי סיפר לי שנקלע לקשיים כספיים והוא זקוק למשקיעים, אז נתתי הלוואה".

זו הלוואה או שותפות?

"זו לא שותפות. במסגרת הסיוע שלי למשפחה והטיפול בה, הענקתי לג'ימי גם הלוואה מסוימת".

מה סכום ההלוואה?

"מפאת כבודו וכבוד המשפחה איני רוצה לנקוב בסכום" (50 אלף דולר, על פי מקורות שונים).

ואינך רואה בהיכרות, בקשר ביניכם, ניגוד אינטרסים?

"בשום פנים ואופן לא. הכרתי את ג'ימי רק ב-2002, לאחר שהשתחררתי מהשירות, כשהייתי כבר אדם פרטי. לא הכרתי אותו קודם לכן ולא היה לי איתו מעולם שום קשר מקצועי".

התגייסותו של חסון לסייע במיזם באה לאחר שבין ג'ימי לשותפו וסרמן התגלעו סכסוכים כספיים. וסרמן טוען כי מצא עצמו לפתע מנושל מהשותפות. הסכסוכים בין וסרמן לבין ג'ימי, יורשיו ועורך דינו בן אריה מתגלגלים זה שנים אחדות בבתי משפט שונים.

בסנדוויץ' בין וסרמן לחסון הכניס ג'ימי להשקעה בכפר הנופש יזם נוסף, דני מויאל מנהריה. מויאל, שהיה בעליו של העסק "דני אלקטריק", שירת יחד עם ג'ימי בפלוגת החוף ושמר אתו כל השנים על קשרים הדוקים. "הפכתי לשותף בעל כורחי", הוא אומר. "עשיתי לג'ימי עבודות שונות והשקעתי במקום כסף". מויאל מסרב לנקוב בסכום, אך לפי מקורות שונים השקיע כמאה אלף דולר. "חלק מהכסף קיבלתי בחזרה" - הכוונה ל-50 אלף הדולרים של ישראל חסון - "ובגלל שלא היה לו לשלם את השאר הציע לי ג'ימי להיכנס לשותפות. אני משוכנע שכספי יוחזר בסופו של דבר".

הסכסוכים בגלל ההסתבכויות הכספיות הגיעו לשיאם ביום שישי אחד בינואר 1999. לכפר הנופש באו בני משפחת חסארמה מהכפר בעיינה שבגליל, בנאים וסתתי אבן שהגיעו לתבוע את חובם, אחרי שסיפקו אבנים לבניית "סהרה". הוויכוח בין ג'ימי ואחיינו סמי לבין האורחים הבלתי קרואים גלש עד מהרה לתגרת ידיים. ג'ימי רץ לבקתה שבה התגורר וחזר עם אקדח "יריחו" שהחזיק ברישיון. לטענתו הוא ירה שתי יריות אזהרה באוויר ואחר כך ירה ברגלו של אחד מבני המשפחה.

בתום החקירה המשטרתית הגישה פרקליטות מחוז הצפון כתב אישום נגד ג'ימי. הוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ, דרכונו ואקדחו הופקדו למשמרת במשטרה. פרקליטו בן אריה טען כי זה היה ירי להגנה עצמית, לאחר שג'ימי הותקף וחשש לחייו. בספטמבר 1999 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בחיפה. עדי אופי ממערכת הביטחון העידו על תרומתם של ג'ימי ומשפחתו לביטחון המדינה ובכך סייעו להקלה בעונשו. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר, שאותם ריצה בעבודות שירות בתחנת מכבי האש בנהריה, והמשטרה מיהרה להחזיר לו את האקדח. מאחר שג'ימי הודה בכל העובדות שבכתב האישום לא הוזמנו בני משפחת חסארמה, שאחד מהם נפגע מהירי, להעיד במשפט, ולדבריהם שמעו לראשונה שהמשפט התקיים רק כשקיבלו פנייה לקראת פרסום כתבה זו.

לתיק בית המשפט השתרבב מסמך ממשפט אחר, שהתקיים ב-1994 בבית המשפט המחוזי בנצרת (תיק פלילי 18/94) ואחר כך בבית המשפט העליון בירושלים. זהו משפטם של שלושה סוחרי סמים ובראשם איוב בן ג'רייס ג'ובראן. השלושה הורשעו במעורבות ברכישת 167 גרם הרואין מסוחר סמים בדרום לבנון. בית המשפט קיבל את טענות התביעה והמשטרה, הכריז על ג'ובראן "סוחר סמים" וגזר עליו עונש מאסר של שש שנים וחצי.

עיון בתיק בית המשפט מגלה כי שר המשטרה הוציא תעודת חיסיון, לפיה "מטעמי אינטרס הציבור" לא נחשפו מלוא הפרטים בפרשה. הסיבה לשרבוב המסמך לתיק של ג'ימי נותרה לפיכך עלומה. "במשפט הופיע עד תביעה ששמו לא נחשף, שהעיד כשהוא מחופש כדי שלא יזהו אותו", זוכרת פרקליטתו של ג'ובראן, עו"ד תמר אולמן. "העד הופיע על תקן של סוכן משטרה, שסייע בחשיפת עסקת הסמים, שהתבצעה ליד המוסך של ג'ובראן בנצרת".

את יודעת מי היה העד הזה?

"אין לי שמץ של מושג".

שישה עשר חודשים לאחר הרצח של נזמי "ג'ימי" וחש סמניה, מנסים רוב המעורבים בתחנות השונות שעבר בחייו הסוערים, לצאת לדרך חדשה. במשטרת מרחב הגליל מקווים שהצוות החדש יקדם את פיענוח הרצח. "נשללה כבר האפשרות שהרצח בוצע ממניע ביטחוני או לאומני", אומר דובר מרחב הגליל. אלמנתו של ג'ימי ואחיו, שהם יורשיו בעיזבון שכולל את כפר הנופש, עושים מאמצים להתיר את הסבך המשפטי, כדי שיוכלו להפעיל מחדש את המקום. בעזרת ישראל חסון הם מחפשים משקיעים חדשים. שניים מהם אף נפגשו עם ראש המועצה האזורית, יהודה שביט. נושיו ובעלי החוב של ג'ימי מקווים, שאם יופעל המקום הם יזכו אולי לראות את כספם מוחזר להם. חבריו של ג'ימי וכמה מבני משפחתו מתגעגעים לדמותו הציורית ולקסם שידע להלך על אנשים שנקרו בדרכו. ואילו יוסף עמית, שלא מסתיר את שנאתו לג'ימי, מקווה שבקרוב יוכל להוביל מהלך שיטהר את שמו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=534772

הכתבה באתר וואלה = הארץ שמופיעה היום, אבל תאריך הפירסום שלה הוא מתאריך 5.2.2005.....

מי רצח את ג'ימי וחש?
יום שבת, 5 בפברואר 2005, 8:48 מאת: יוסי מלמן, הארץ

נזמי וחש סמניה, המוכר יותר כג'ימי, התפרסם כצנחן הבדואי הראשון, ומאוחר יותר כמלך חיי הלילה של הצפון. לפני 16 חודשים נמצאה גופתו בכפר הנופש שניהל. כעת מתחדשת חקירת הרצח


"לא היה ג'ימי אחד. היו תמיד כמה ג'ימים" (אילוסטרציה)

עוד בכתבה:
רועה צאן ואיש עסקים »
מסע כומתה בנעליים בלי גרביים »
כפיות טובה »
"הבאנו גמלים, אבל לא שכחנו למזוג בירה" »
פרשת כפר הנופש "סהרה" »
מה לסגן ראש השב"כ ולכפר נופש? »

סגן ראש השב"כ לשעבר, ישראל חסון, בא לאתר הנופש "סהרה" בחוף בצת מצפון לנהריה, בערך בשבע ושלושים בבוקר. הוא הבחין בשתי מכוניות שחנו בסמוך. חסון נטל את הערסל שהביא במתנה לג'ימי ויצא ממכוניתו. הוא נכנס לאזור הבר העגול וקרא כמה פעמים בקול "ג'ימי, ג'ימי". משלא נענה, שב על עקבותיו, נכנס למכוניתו ונסע לשלומי, מרחק כמה דקות נסיעה. שם הפקיד את הערסל בידי חברו, שוקי אזולאי, וביקש ממנו למסור אותו בהזדמנות הקרובה, לג'ימי.

חסון נפרד מאזולאי וחזר לביתו בטבעון. בערך בעשר וחצי החליט אזולאי, שהיה אחד מידידיו הקרובים של ג'ימי, לחפש אותו. הוא נסע אל אתר הנופש, קרא בשמו של ג'ימי אך גם הוא לא נענה. אזולאי ידע שג'ימי יכול להימצא באחד משני מקומות: בבקתה שלו באתר הנופש, או בביתו, בשכונה הבדווית של מושב יערה. לפיכך נסע במעלה ההר ליערה, שם פגש את האלמנה סובחייה, גיסתו של ג'ימי. "ראית את ג'ימי?" הוא שאל. סובחייה נבהלה, "קרה משהו?". "לא לא", הרגיע אותה. "הוא לא היה כאן. הוא נשאר ללון באתר", היא אמרה.

אזולאי שב לביתו בשלומי, אכל ארוחת צהריים אך השאלה לאן נעלם ג'ימי הטרידה אותו. הוא החליט לנסוע שוב אל אתר הנופש. כשהגיע לבקתת העץ הצנועה ב"סהרה", ששימשה את ג'ימי למגורים ולינה, הוא פתח חלון צדדי, נכנס דרכו פנימה ומצא את גופתו העירומה של ג'ימי מוטלת על הרצפה, כשרגליו מונחות על המיטה. גולגולתו היתה מרוצצת. אזולאי הנסער צילצל אל חסון וסיפר לו מה ראה. "תודיע מיד למשטרה. אני בדרך", השיב חסון. ג'ימי היה בן 47 והותיר אחריו אלמנה ושני ילדים, בגיל שלוש וארבע.

זה היה בשעה אחת ושלושים בצהריים, בשבת 4 באוקטובר 2003. כעבור עשר דקות צילצל חסון אל עו"ד שלמה בן אריה מתל אביב, גם הוא חבר של ג'ימי. "ישראל אמר לי, רצחו את ג'ימי", מספר בן אריה. כוחות משטרה של מרחב הגליל באו לאתר הנופש, גבו עדויות ראשונות ואספו ראיות. שני הזוגות שלנו בבקתות שבאתר העידו כי לא שמעו שום רעש או תנועה חשודה. דו"ח פתולוגי קבע כי הרצח בוצע בכלי חד במיוחד, גרזן או מוט משונן.

למחרת, יום ראשון, טרח רק "הארץ", בידיעה של 68 מלים, לדווח על הרצח. רוב כלי התקשורת לא מצאו, אפילו בעמודי הכרוניקה הפלילית, מקום לידיעה. הם ייחדו את מרבית הסיקור שלהם לפיגוע שאירע גם כן בשבת, במסעדת מקסים בחוף הכרמל, שבו פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת וגרמה למותם של 21 בני אדם.

חקירת הרצח הוטלה על צוות חקירה מיוחד (צח"מ) בראשות רב-פקד אליהו פוקס, מהיחידה המרכזית (ימ"ר). הצוות גבה עדויות מבני משפחה, חברים, משותפיו לעסקים ומכמה אנשים, שהיו קשורים לעברו של ג'ימי. דובר משטרת מחוז הגליל, רב-פקד קובי דוד, אומר שנבדקו כל כיווני החקירה: שהמניע לרצח היה לאומני-ביטחוני או רומנטי, סכסוך במשפחה, סכסוך עסקי על הפעלת אתר הנופש, או חיסול חשבונות אפשרי מצד עבריינים. מאז חלפו כשישה-עשר חודשים והחקירה תקועה. צוות החקירה פוזר.

"החקירה מיצתה את עצמה", אומר רב-פקד דוד, "אבל כעת, בהוראת מפקד המרחב תת ניצב דניאל חדד, הוקם צוות חקירה חדש בראשות רב פקד מאיר קרן. לצוות לא היתה נגישות לתיק ולכן הוא בא לחקירה רענן ובגישה חדשה. הצוות יבדוק שוב את כל הראיות והעדויות בתיק וינסה לקדם אותה. אנו מתייחסים למקרה הבלתי מפוענח הזה במלוא הרצינות".


רועה צאן ואיש עסקים

שמו האמיתי של ג'ימי הוא נזמי וחש סמניה. במותו, הוא נותר אלמוני אף יותר מכפי שהיה בחייו. אבל מאחורי אלמוניותו מסתתר סיפור חיים מרתק של גבר שנוי במחלוקת, שניהל אורח חיים ססגוני, שחי בכמה עולמות בעת ובעונה אחת ולקח עמו אל קברו כמה סודות. "לא היה ג'ימי אחד. היו כמה ג'ימים, שמדי פעם הסתכסכו זה עם זה, אך תמיד ידעו להשלים ולחיות בהרמוניה", אומר עו"ד בן אריה, שהיה גם יועצו המשפטי.

היה ג'ימי, הנער הבדואי, רועה הצאן מהגליל המערבי. היה ג'ימי, הבדווי הראשון שנאבק על זכותו להתגייס לצנחנים ולא להסתפק בשירות המסורתי כגשש בצה"ל. היה ג'ימי שבמשך שנים חלק דירה בנהריה עם בת זוג נוצרייה מגרמניה ורצה להינשא לה, אך נאלץ להיכנע לתכתיבי המשפחה ולכבלי המסורת. היה ג'ימי הבליין, המתולתל, נמוך הקומה ומוצק הגוף, שידע לשתות ויסקי במנות כפולות ונשות הצפון נמשכו אליו כמו פרפרים לאור. היה ג'ימי איש העסקים, שפתח וסגר מקומות בילוי בין נהריה לראש הנקרה. והיה ג'ימי שלא הבין בכספים, פיזר אותם בלי חשבון, הביא על עצמו פשיטות רגל וסיבך אחרים. והיה ג'ימי הקשוח שהסתבך בתגרות ידיים, בחבלה גופנית ובצריכת סמים והיו לו במשטרה רישומים פליליים. היה ג'ימי שהתרועע עם אנשי שב"כ ואמ"ן, והיה ג'ימי שהתיידד עם ערבים מישראל ופלסטינים מעזה. היה ג'ימי בעל הקשר המשפחתי עם בני אל-הייב מבית זרזיר, שאחד מבכירי בניה, עומר, סגן אלוף בצה"ל, מואשם בריגול ובעסקי סמים עם החיזבאללה. והיה ג'ימי שהתיידד עם ישראל חסון ומצא נתיבות גם אל כיסו.

אמו היא בת לשבט אל-הייב, שמרוכז בכפרים טובא ובית זרזיר. מצד אביו, ג'ימי הוא בן לשבט סמניה, שאנשיו חיים בתרשיחא, בשפרעם ובאל-עראמשה שעל גבול ישראל-לבנון, לא הרחק מקיבוץ אדמית. כמה עשרות מהם גרים במושב יערה, לכאן עברו רובם בשנות החמישים מדרום לבנון, אחרי ששיתפו פעולה עם ההגנה ועם צה"ל. לבני המשפחה היו קרקעות באזור, שהופקעו מהם אחרי הקמת המדינה; בהתערבות מערכת הביטחון הוענקו להם בתמורה האדמות ביערה, שעליהן בנו את בתיהם.

במלחמת העולם השנייה היה סבו של ג'ימי, מחמוד עבד אל-ראני, מורה דרך של החיילים הבריטים שפעלו נגד השלטון הצרפתי של ממשלת וישי, בלבנון ובסוריה. הוא השתתף בפעולת הקומנדו שבה נפצע משה דיין ואיבד את עינו, וסייע בפינויו לגליל. רבים מבני המשפחה עבדו בשביל הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) ואחר כך גם עם חיל המודיעין.

עבד אל-ראני נהרג ב-1956, בפיצוץ ביתו באל-עראמשה. את מטען החבלה הטמין קרוב משפחה רחוק. על נסיבות הפיצוץ יש במשפחה שתי גרסאות. אחת, שהפיגוע נעשה בשליחות לבנונים, שנקמו באבי המשפחה על שיתוף פעולה שלו עם היהודים וישראל. לפי גרסה אחרת, מקור הפיצוץ בסכסוך משפחתי-עסקי. במלחמת לבנון, אז היו מגויסים למילואים, ניסו ג'ימי ובן משפחה נוסף לאתר את החשוד ברצח סבם, אך נכשלו.


מסע כומתה בנעליים בלי גרביים

בהוויה הישראלית יערה הוא מקרה חריג: מושב שבו גרים יהודים וערבים מוסלמים. השכונה הבדווית נמצאת ליד שער הכניסה. בשעות היום נמצאים הגברים בעבודה: רובם משרתים בכוחות הביטחון, צה"ל, משמר הגבול ומשטרת ישראל. היתר עסוקים בעיבוד אדמותיהם או מוליכים את עדריהם למרעה. הנשים עסוקות במלאכות של משק הבית. הילדים נמצאים בבית הספר, הקטנים יותר מתרוצצים בין חצרות הבתים או רוכבים להנאתם על אופניים ברחובות המושב.

נזמי וחש נולד ב-1956 ובגיל 12, לאחר שהתייתם מאביו, נטש את לימודיו בבית הספר והעדיף לרעות את עדרי המשפחה. פעם ביום ירד מן ההרים לנקודת מפגש באחד מעיקולי הכביש, לשם הביא אחד מקרוביו את מזונו. הוא גדל פרא בטבע וידע לשרוד בכל מזג אוויר. הוא סיפר לידידיו כי רוב הזמן התהלך יחף. היו פעמים שמצא עצמו לבד בחורש הגלילי, נוהג את העדר, ימים ולילות, ללא מזון.

"האווירה אצלנו היתה של ביטחון ונאמנות עיוורת למדינה", מספר אחד מבני המשפחה. "רובנו שירתנו בכוחות הביטחון, לבשנו מדים והסתובבנו עם נשק ביד". מבחינה זו, נזמי וחש לא היה שונה משאר בני המשפחה, ולא הסתיר את רצונו לשרת בצה"ל. אבל כבר בגיל הנעורים הפגין את ייחודו, את היותו שונה. זה החל ברעמת השיער המתולתל שזיכתה אותו בכינוי "ג'ימי", על שמו של הזמר הגיטריסט ג'ימי הנדריקס. זה נמשך בביקוריו התכופים ב"עיר הגדולה" נהריה, שבה החל להתרועע עם צעירים וצעירות יהודים, והגיע לשיא בנטייתו להסתבך עם הרשויות.

בתיקים של בתי המשפט מתועדות כל הרשעותיו. בראשונה מצא אותו בית משפט בנהריה במרץ 1975 אשם בגניבה והטיל עליו קנס של 50 לירות או חמישה ימי מאסר. מאז ועד להירצחו הוא הורשע בעבירות נוספות של העלבת עובד ציבור, הסגת גבול, תקיפה, קטטה במקום ציבורי, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית וב-1999 ב"עבירות כלפי חיי אדם, כולל פגיעות בגוף, איומים וחבלה גופנית חמורה".

במאי 1977, כשנתיים לאחר ההסתבכות הראשונה שלו, התגייס ג'ימי לצה"ל. הוא כבר היה בן 21, וגם כאן הפגין את נחישותו ואת השוני שלו. הוא סירב בעקשנות ללכת בתלם שמדינת ישראל התוותה לו ולשכמותו, ותבע להתגייס לצנחנים. לאחר מאבק לא קל שנמשך כשנתיים, היה לבדווי הראשון ששירת בצנחנים.

"הכרתי אותו בגיוס לגדוד 890", אומר עו"ד בן אריה. "ג'ימי היה חייל מצטיין. מבחינת החיילות והשדאות לא היו לו מתחרים. הוא היה חיית שטח נדירה. כל הניסיון שצבר ברעיית עדרי המשפחה, בא לביטוי בשירותו הצבאי. הוא חי את השטח. היו לו עיני נץ ואיכויות מדהימות של גשש מעולה".

רוב הזמן הוא נעל נעליים בלי גרביים וכך גם צעד במסע הכומתה - 120 קילומטרים של מאמץ גופני מפרך. "נמר ההרים ששום כלוב לא יכול לו", כתב עליו בספר הפלוגה המ"פ אהוד אריאל, שנהרג בלבנון. אבל רוח החופש שפיעמה בו וסירובו לקבל מרות היו בעוכריו. בעת סדרת אימונים במדבר יהודה, נעלם ג'ימי. הוא יצא לפגישה בירושלים עם תיירת, שהתאהבה בו בחופשתו. ג'ימי, שלחובתו נזקפו כבר עבירות משמעת, הוכרז "נפקד" ומפקדיו לא יכלו עוד לחפות עליו. הוא הועבר מגדוד הצנחנים בטרם סיים את המסלול, ושובץ ביחידה של המתגייסים הדרוזים.

בסיס היחידה היה מצפון לנהריה, בנופים המוכרים לו מילדותו. על תקופת שירותו ביחידה חלוקות הדעות. מקצת החיילים שהכירוהו אז טוענים כי שירת במפקדה בתפקידים לא קרביים. אחרים, כדני מויאל מנהריה, שהיה כעבור שנים שותפו בעסקים, דווקא זוכרים אותו כמפקד בסיורים שנועדו להגן על חופי הצפון. בן אריה, שמעיד כי החברות ביניהם נשתמרה מאז הטירונות ועד לרצח, מספר שג'ימי היה תמיד חייל קרבי, גם בשירות המילואים שלו במלחמת לבנון.


כפיות טובה

לאחר שהשתחרר משירותו הסדיר, חזר ג'ימי אל משפחתו ביערה ופתח פרק חדש בחייו. על פי עדויות של בני משפחה, לאורך שנות השמונים הוא חיפש את עצמו וביקש להכניס משמעות לחייו. "הוא הסתובב אז בחוסר מעש ולא היה לו גרוש על הנשמה", מעיד אחד ממכריו. הוא עבד למחייתו בעבודות מזדמנות. בין השאר היה שומר בקיבוץ אילון. בקשתו להתגייס למשמר הגבול נדחתה, "מכיוון שבילדותי כרועה צאן נפתחו לי תיקים במשטרה על הסגת גבול", סיפר ב-1988 בראיון ל"מעריב".

מאוכזב הוא יצא לאירופה בעקבות חברתו הגרמנייה. הוא שב לישראל ב-1982 ואז גם החל לטפח קשרים הדוקים עם ידיד המשפחה יוסף עמית, קצין בסיירת אגוז שנפצע קשה בפשיטה ליד צור ב-1972. על אף שהוכר כנכה צה"ל התעקש עמית להמשיך לשרת בצבא. בגלל נכותו הועבר לאגף המודיעין, שממנו השתחרר לאחר שפיקד, בדרגת רב סרן, על בסיס של יחידת 504. זו יחידה, שלפי פרסומים זרים ייעודה לאסוף מידע באמצעות הפעלת סוכנים מעבר לגבול ישראל.

ב-1978 עצרו שוטרים את נהגו של רס"ן עמית ליד קרית אונו, עם סמים בכמות מסחרית . הנהג טען כי עמית, מפקדו, ידע על מעשיו. עמית הכחיש בתוקף וטען שהנהג העליל עליו. בית דין צבאי הרשיע את הנהג וגזר עליו שבע שנות מאסר. עמית לא הועמד לדין; הוא נשלח לבדיקות רפואיות והוחלט לאשפזו במחלקה הפתוחה של בית החולים הפסיכיאטרי מזרע. התופעות שהצריכו את אשפוזו, קבעו הרופאים, מקורן באירוע שקשור לעיסוקו הצבאי.

ב-1981 שוחרר עמית מבית החולים ומצה"ל, והועסק במשרדי חקירות בצפון. בתגובה על פניית "הארץ" הוא סירב להרחיב את הדיבור על קשריו עם ג'ימי והסתפק במענה הבא: "לא ידעתי על מותו עד שלפני פחות משנה הוזמנתי למסור עדות במשטרת עכו. ההיכרות שלי איתו היתה חלק מקשרים חברתיים ומקצועיים שהיו לי עם בני משפחתו המורחבת במושב יערה. הייתי בן בית אצלם. בסוף 1985 או תחילת 1986 הוא פנה אלי וביקש ממני לסייע לו בתחומים שונים וזאת זמן מה לאחר שבן דודתו נפטר בנסיבות טרגיות. אף שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסי סייעתי להם ככל שיכולתי. קניתי לנזמי וחש מילונים כדי לעזור לו לשפר את הערבית שלו. תרמתי מדמי לאחותו, שהיתה חולה בלוקמיה. טיפלתי ומימנתי רכישת תרופות ככל שנדרש לה. סייעתי לאחיו ולאמו האלמנה. עשיתי זאת חרף אזהרות שקיבלתי ממשפחתו, לפקוח עין ולהיזהר ממנו. למרבה הצער הוא הפגין כלפי כפיות טובה, השמיץ והעליל עלי עלילות שווא ובסופו של דבר סיבכני קשות".

כיצד הוא סיבך אותך?

"איני מוכן לדבר על כך. מה עוד שבימים אלה מתקיים דיון משפטי בתביעת דיבה שהגשתי נגד עיתון 'הארץ'".

במאי 1986 נעצר עמית והועמד לדין באשמת מגע עם סוכן זר. משפטו התנהל בדלתייים סגורות, אבל למרות זאת היה מי שטרח להדליף לתקשורת כי "רב סרן מאמ"ן מואשם בריגול לסוריה". אלה היו פרסומים כוזבים וככל הנראה מגמתיים - עמית העצור לא היה מסוגל להגיב עליהם ולהזימם. כל עדי ההגנה שעמית ניסה להזמין למשפטו סירבו להופיע ולהעיד לטובתו. עמית: "ומדוע סירבו להופיע? כי היה מי שגרם לכך. יש לי על כך ראיות שאני מקווה כי יסייעו בקרוב לאמת שלי לצאת לאור".

ב-1993, לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, שוחרר עמית. בינתיים התבררו פרטים נוספים על הפרשה: קצין בצי האמריקאי, שספינתו עגנה בנמל חיפה, יצר עמו קשר והציע לו שותפות עסקית במפעל טקסטיל. עמית נסע לגרמניה ושם נפגש במלון עם "ידידיו" של אותו קצין. ה"ידידים" היו אנשי הסי.אי.איי, שבחנו אפשרות לגייסו. בסופו של דבר עמית לא גויס, אך על מגעים אלה ועל שהחזיק בביתו מסמכים צבאיים הוא הורשע בעבירות ביטחוניות ונגזרו עליו 12 שנות מאסר.

לדברי כמה מבני משפחת סמניה, ג'ימי היה אחד מעדי התביעה וקיבל מהמדינה תגמול כספי על תרומתו בפרשה, בין 14 ל-15 אלף שקלים. התנהגותו עוררה עליו את זעמם של כמה מקרוביו, שחשדו כי תרם להרשעתו ולמאסרו של עמית. אחדים מהם אף ניתקו את קשריהם אתו. ג'ימי שקע בדיכאון ואף ניסה להתאבד בבליעת גלולות. פניות חוזרות ונשנות אל אחיו עפיף, שמטפל בעזבונו, לקבל את גרסתו, לא נענו.


"הבאנו גמלים, אבל לא שכחנו למזוג בירה"

לאחר שהתאושש נפתח השלב החדש בחייו - פרק הבילויים וחיי הלילה הסוערים, שפתחו לפניו גם עולם חדש של יזמות ועסקים. ג'ימי היה אז בן בית בבתי הקפה, בפאבים ובמועדוני הלילה של נהריה. זה היה בשיא הנוכחות של צה"ל בדרום לבנון. נהריה היתה מגנט לאנשי או"ם, כמרים, דיפלומטים, נערות ליווי, עבריינים, סוחרי סמים, קציני צה"ל ואנשי קהילת המודיעין. ג'ימי התמזג בטבעיות באווירה הזאת. בשנות התשעים הוא היה שותף בחמישה מיזמים עסקיים של מסעדות ופאבים, שהפכו אותו למלך חיי הלילה של רצועת החוף בין נהריה לראש הנקרה. הוא היה לגרסה צפונית של רפי נלסון מטאבה.

"את ג'ימי היזם אני המצאתי", אומר בחיוך אילן אופנהיימר, בעל בית הקפה "פינגווין" בשדרות געתון בנהריה. "הוא תמיד אמר לכולם: אילן המציא אותי. ג'ימי, שעבד אז בגננות, נהג לשבת אצלי בבית הקפה והתיידדנו". ב-1990 קיבל אופנהיימר מעיריית נהריה זיכיון לפתח את הטיילת של העיר. הוא פתח שם לונה פארק, מסעדה, פאב ופיצריה, ויחד עם ג'ימי גם מאהל בדואי מסורתי. "הבאנו גמלים, ג'ימי הביא כמה מבני המשפחה שהכינו פיתות וזעתר, אבל לא שכחנו גם למזוג לאורחים בירה".

על ג'ימי כשותף עסקי הוא אומר: "הוא לא היה אדם פשוט. הוא אף פעם לא היה רגוע, היה צריך לשמור עליו, היו לו גם בעיות עם המלצריות. הרגשתי כלפיו כמו אח גדול. נקשרו בינינו קשרים הדוקים מאוד. ג'ימי סיפר לי על עברו הביטחוני ועל הקשרים שהיו לו ולמשפחתו עם מערכת הביטחון, אבל אני לא בטוח שהאמנתי לכל מה שהוא אמר לי ולקחתי את דבריו בערבון מוגבל".

לאחר כשלוש שנים סגר אופנהיימר את כל הפעילות בטיילת. ג'ימי העתיק את הרעיון של המאהל הבדואי ומיקם אותו בכפר הנופש של ששי שמש באכזיב. "ג'ימי היה בחור עלא כיפאק", אומר שמש. "הוא היה שותף וחבר, והמאהל הבדואי הלך אצלנו טוב מאוד. אבל לג'ימי היו חלומות אחרים, גדולים יותר".

הבעיה שכל שותפיו העסקיים הבחינו בה היתה שג'ימי חסר כל הבנה בענייני כספים. "בשבילו עשרה שקלים או עשרת-אלפים היו אותו דבר", אומר חברו, עו"ד בן אריה. החלום שלו היה לבנות כפר נופש של ממש על שפת הים, לא עוד מאהל בדווי. הגשמתו של החלום התאפשרה בעזרת הקשרים הענפים של משפחת וחש סמניה עם מערכת הביטחון. מקצת הקשרים נוצרו בעקבות טרגדיות שפקדו את המשפחה. ב-1983 נעצר בן-דודתו של ג'ימי על הברחת חצי ק"ג חשיש מלבנון. העצור, שהיה גשש בצה"ל, היה קשור לג'ימי בקשר עמוק. בית דין צבאי גזר עליו עונש כבד במיוחד, שש שנות מאסר. לאחר שהשתחרר הוא שקע בדכדוך והתאבד. כמה מבני המשפחה ראו בג'ימי אחראי למותו, והחרימו אותו.


כעבור כשנתיים, באפריל 1988, נהרג רמזי וחש, אחיו בן ה-19 של ג'ימי, במארב שהניחו מחבלים לסיור של צה"ל בהר דב. כעבור ארבע שנים, ב-1992, איבד ג'ימי אח נוסף, לוטפי וחש, ששירת במשמר הגבול ומת מוות טבעי. שר הביטחון אז, יצחק רבין, העניק לג'ימי מכתב שבו המליץ לרשויות לסייע לו. שני שרים נוספים, אריאל שרון ובנימין בן אליעזר, התערבו גם הם לטובתו ושיכנעו את מנהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית מטה אשר להקצות לג'ימי, בלי מכרז, שלושה דונמים בחוף בצת. על רצועת החוף, כמאה מטרים מקו המים, החל ג'ימי להקים את כפר חלומותיו. כיסיו היו ריקים; היה לו רק מכתב ההמלצה של רבין וההתחייבויות של המינהל והמועצה להקצות לו את הקרקע. הוא היה זקוק למשקיע. כך התוודע ליזם והקבלן מיכאל וסרמן.


פרשת כפר הנופש "סהרה"

באמצעות החברה שבבעלותו, "אלוני עופר", חתם וסרמן, על חוזים להקמת בתים ביישובי הצפון, כולל יערה. שם הוא פגש את ג'ימי. "הכרתי את המשפחה ואת זקני השבט, ובאמצעותם הכרתי את ג'ימי", אומר וסרמן, כיום בן 48. "הוא סיפר לי שקיבל קרקע בלי מכרז. הוא הציע לי להיכנס איתו לשותפות. הרעיון נראה לי טוב והסכמתי. אבל ג'ימי, כדי לעשות עלי רושם, אמר שלפני שניכנס לשותפות הוא יבדוק את עברי בעזרת הקשרים שלו במערכת הביטחון".

באוקטובר 1996 נחתם זיכרון דברים בין חברת "אלוני עופר" של וסרמן לבין נזמי וחש סמניה, על הקמת כפר הנופש "סהרה". השותפות יצאה לדרך כשוסרמן משקיע, לדבריו, יותר ממיליון וחצי דולרים בפיתוח השטח ובבניית הכפר. וסרמן טוען כי בכספו מומנו עבודות הפיתוח. ג'ימי מצדו, שנחשב לבעל ידי זהב, הקים לא מעט מהמבנים במו ידיו. לזמן מה נדמה היה שהחלום של ג'ימי קורם עור וגידים. הוקמו סככות, בקתות ובר שנועד לשמש פאב-מסעדה.

למשך כמה חודשים נפתח האתר ומשך אליו את בלייני הצפון, זוגות שביקשו להתבודד וצעירים שגילו "זולה" חדשה. אבל אז גילתה מחלקת הפיקוח של המועצה האזורית כי "סהרה" פועל בלי רישיון עסק, וחמור יותר, "שלושת הדונמים למאהל בדווי הפכו לשנים-עשר דונמים של כפר נופש. ג'ימי ושותפיו השתלטו על תשעה דונמים של קרקע לא שלהם", אומר ראש המועצה, יהודה שביט. המועצה הוציאה ל"סהרה" צווי סגירה והריסה. ג'ימי רתח מזעם ונקלע לכמה עימותים מילוליים חריפים עם שביט. ב-2001, לאחר מאבקים בלתי פוסקים עם המועצה האזורית, נאלץ ג'ימי להרוס את מקצת המבנים.

יהודה שביט: "הבעיה שלי עם 'סהרה' ועם ג'ימי היתה עקרונית. אני לא הבנתי אז, ואני לא מבין כיום, מדוע המנהל הקצה קרקע לג'ימי, שגר ביערה, שלא שוכנת בשטח המועצה. אז אני מבין שמדובר במשפחה שכולה, אבל גם בישובים של המועצה שלנו יש משפחות שכולות ולהן לא מעניקים קרקע. אז מה קורה כאן?"

מה תשובתך על השאלה?

"קיבלתי כל מיני הסברים, שמשרד הביטחון עומד מאחורי המשפחה, שהשב"כ מסייע להם ושמדובר במקרה מיוחד ולכן המנהל העניק לו את הקרקע בלי מכרז".

מי נתן לך את ההסברים?

"כל מיני אנשים במערכת הביטחון, למשל סגן ראש השב"כ לשעבר, ישראל חסון".

ממנהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה, כי הקרקע הוקצתה לג'ימי על פי כל הנהלים ואושרה על ידי ועדת הפטור של המנהל, הרשאית לפטור מחובת מכרז, ועל ידי מועצת מקרקעי ישראל. על פי דוברת המנהל, אורטל צבר, "יש בכל שנה עשרות מקרים של הקצאת קרקע ללא מכרז וזה לא מקרה יוצא דופן".


מה לסגן ראש השב"כ ולכפר נופש?

ישראל חסון הוא בעליה של חברת "חסון אנרגיה" המספקת דלק למפעלים ולתחנות דלק בצפון הארץ. במשרדו בטבעון הוא משיב על השאלה, מה לסגן ראש השב"כ לג'ימי ולכפר הנופש: "הכרתי את ג'ימי באמצעות חבר, וכך גם התוודעתי למשפחה המיוחדת שלו, שתרומתה לביטחון המדינה עצומה. ג'ימי סיפר לי שנקלע לקשיים כספיים והוא זקוק למשקיעים, אז נתתי הלוואה, זו לא שותפות. מפאת כבודו וכבוד המשפחה איני רוצה לנקוב בסכום" (50 אלף דולר, על פי מקורות שונים).

ואינך רואה בהיכרות, בקשר ביניכם, ניגוד אינטרסים?

"בשום פנים ואופן לא. הכרתי את ג'ימי רק ב-2002, לאחר שהשתחררתי מהשירות, כשהייתי כבר אדם פרטי. לא הכרתי אותו קודם לכן ולא היה לי איתו מעולם שום קשר מקצועי".

התגייסותו של חסון לסייע במיזם באה לאחר שבין ג'ימי לשותפו וסרמן התגלעו סכסוכים כספיים. וסרמן טוען כי מצא עצמו לפתע מנושל מהשותפות. הסכסוכים בין וסרמן לבין ג'ימי, יורשיו ועורך דינו בן אריה מתגלגלים זה שנים אחדות בבתי משפט שונים.

בסנדוויץ' בין וסרמן לחסון הכניס ג'ימי להשקעה בכפר הנופש יזם נוסף, דני מויאל מנהריה. מויאל, שהיה בעליו של העסק "דני אלקטריק", שירת יחד עם ג'ימי בפלוגת החוף ושמר אתו כל השנים על קשרים הדוקים. "הפכתי לשותף בעל כורחי", הוא אומר. "עשיתי לג'ימי עבודות שונות והשקעתי במקום כסף". מויאל מסרב לנקוב בסכום, אך לפי מקורות שונים השקיע כמאה אלף דולר. "חלק מהכסף קיבלתי בחזרה" - הכוונה ל-50 אלף הדולרים של ישראל חסון - "ובגלל שלא היה לו לשלם את השאר הציע לי ג'ימי להיכנס לשותפות. אני משוכנע שכספי יוחזר בסופו של דבר".

הסכסוכים בגלל ההסתבכויות הכספיות הגיעו לשיאם ביום שישי אחד בינואר 1999. לכפר הנופש באו בני משפחת חסארמה מהכפר בעיינה שבגליל, בנאים וסתתי אבן שהגיעו לתבוע את חובם, אחרי שסיפקו אבנים לבניית "סהרה". הוויכוח בין ג'ימי ואחיינו סמי לבין האורחים הבלתי קרואים גלש עד מהרה לתגרת ידיים. ג'ימי רץ לבקתה שבה התגורר וחזר עם אקדח "יריחו" שהחזיק ברישיון. לטענתו הוא ירה שתי יריות אזהרה באוויר ואחר כך ירה ברגלו של אחד מבני המשפחה.

בתום החקירה המשטרתית הגישה פרקליטות מחוז הצפון כתב אישום נגד ג'ימי. הוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ, דרכונו ואקדחו הופקדו למשמרת במשטרה. פרקליטו בן אריה טען כי זה היה ירי להגנה עצמית, לאחר שג'ימי הותקף וחשש לחייו. בספטמבר 1999 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בחיפה. עדי אופי ממערכת הביטחון העידו על תרומתם של ג'ימי ומשפחתו לביטחון המדינה ובכך סייעו להקלה בעונשו. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר, שאותם ריצה בעבודות שירות בתחנת מכבי האש בנהריה, והמשטרה מיהרה להחזיר לו את האקדח. מאחר שג'ימי הודה בכל העובדות שבכתב האישום לא הוזמנו בני משפחת חסארמה, שאחד מהם נפגע מהירי, להעיד במשפט, ולדבריהם שמעו לראשונה שהמשפט התקיים רק כשקיבלו פנייה לקראת פרסום כתבה זו.

לתיק בית המשפט השתרבב מסמך ממשפט אחר, שהתקיים ב-1994 בבית המשפט המחוזי בנצרת (תיק פלילי 18/94) ואחר כך בבית המשפט העליון בירושלים. זהו משפטם של שלושה סוחרי סמים ובראשם איוב בן ג'רייס ג'ובראן. השלושה הורשעו במעורבות ברכישת 167 גרם הרואין מסוחר סמים בדרום לבנון. בית המשפט קיבל את טענות התביעה והמשטרה, הכריז על ג'ובראן "סוחר סמים" וגזר עליו עונש מאסר של שש שנים וחצי.

עיון בתיק בית המשפט מגלה כי שר המשטרה הוציא תעודת חיסיון, לפיה "מטעמי אינטרס הציבור" לא נחשפו מלוא הפרטים בפרשה. הסיבה לשרבוב המסמך לתיק של ג'ימי נותרה לפיכך עלומה. "במשפט הופיע עד תביעה ששמו לא נחשף, שהעיד כשהוא מחופש כדי שלא יזהו אותו", זוכרת פרקליטתו של ג'ובראן, עו"ד תמר אולמן. "העד הופיע על תקן של סוכן משטרה, שסייע בחשיפת עסקת הסמים, שהתבצעה ליד המוסך של ג'ובראן בנצרת".

את יודעת מי היה העד הזה?

"אין לי שמץ של מושג".

שישה עשר חודשים לאחר הרצח של נזמי "ג'ימי" וחש סמניה, מנסים רוב המעורבים בתחנות השונות שעבר בחייו הסוערים, לצאת לדרך חדשה. במשטרת מרחב הגליל מקווים שהצוות החדש יקדם את פיענוח הרצח. "נשללה כבר האפשרות שהרצח בוצע ממניע ביטחוני או לאומני", אומר דובר מרחב הגליל. אלמנתו של ג'ימי ואחיו, שהם יורשיו בעיזבון שכולל את כפר הנופש, עושים מאמצים להתיר את הסבך המשפטי, כדי שיוכלו להפעיל מחדש את המקום. בעזרת ישראל חסון הם מחפשים משקיעים חדשים. שניים מהם אף נפגשו עם ראש המועצה האזורית, יהודה שביט. נושיו ובעלי החוב של ג'ימי מקווים, שאם יופעל המקום הם יזכו אולי לראות את כספם מוחזר להם. חבריו של ג'ימי וכמה מבני משפחתו מתגעגעים לדמותו הציורית ולקסם שידע להלך על אנשים שנקרו בדרכו. ואילו יוסף עמית, שלא מסתיר את שנאתו לג'ימי, מקווה שבקרוב יוכל להוביל מהלך שיטהר את שמו.


קישור לדיווח הראשוני על הרצח בהארץ/וואלה:
נרצח מנהל אתר נופש בגליל המערבי

נרצח מנהל אתר נופש בגליל המערבי
יום שבת, 4 באוקטובר 2003, 21:03 מאת: אורי אס, הארץ


"לא היה ג'ימי אחד. היו תמיד כמה ג'ימים" (אילוסטרציה)

המשטרה חושדת כי נזמי וחש סמניה נרצח בשל סכסוך על ניהול החוף. על גופתו שנמצאה באחת מבקתות האתר, נמצאו סימני אלימות

באתר נופש סמוך לחוף בצת בגליל המערבי התגלתה היום בצהריים גופתו של מנהל האתר, נזמי וחש סמניה, בן 45, ממושב יערה. המשטרה מעריכה שווחש נרצח, שכן על גופתו נמצאו סימני אלימות.

גופתו של וחש, המכונה ג'ימי, נמצאה באחת מבקתות האתר, שנקרא "חוף ג'ימי" על שם מנהלו. במשטרה מעריכים כי המניע לרצח הוא סכסוך פלילי, הקשור אולי לניהול החוף. החקירה הוטלה על מחלקת התישאול ביחידה המרכזית במרחב הגליל.
http://news.walla.co.il/?w=//448600


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   08:35   08.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. מה שמאוד מעניין הן 3 נקודות שלדעתי חשובות מבחינתו  
בתגובה להודעה מספר 53
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.02.05 בשעה 10:22 בברכה, פילוביץ שחף
 
של העיתונאי/סופר יוסי מלמן:

1. עד התביעה ג'ימי וחש לא מוזכר כהוא זה בפרק בסיפרו
"המרגלים" (עם איתן הבר).

2. הכתבה שבראש האשכול שהביא חברנו יוסק פורסמה על ידי
יוסי מלמן בהארץ בתאריך 3.2.2005 .....
עד התביעה נרצח - ורב סרן יוסף עמית, רוצה משפט חוזר

3. ובכתבה לא מוזכר כהוא זה שתיק הרצח שנסגר נפתח מחדש כפי
שמוזכר בכתבה שאותה קיבלתי אתמול בפרטי שפורסמה על ידי יוסי מלמן, יומיים קודם - 1.2.2005
ובה הוא מזכיר שתיק הרצח נפתח שוב עם צח"מ חדש לחלוטין....מי רצח את ג'ימי וחש?

http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=534772

באתר וואלה = הארץ, מופיעה הכתבה מהיום, 8.2.2005 כשתאריך פירסום
הכתבה הוא מה- 5.2.2005........

http://news.walla.co.il/?w=//666079

הערה:
אני אישית חיפשתי בכל הרשת בכלל ובארכיון הארץ בפרט לא מצאתי
שום כתבות בנושא הרצח בכלל ואת הכתבה (סעיף 3) בפרט.....
ואתמול כשקיבלתי את הכתבה מה-1.2.2005 שבה נמצאים פרטים נוספים בכלל
ושתיק חקירת הרצח שנסגר נפתח מחדש בפרט....נדהמתי והכי
מדהים, אף מילה למורגנשטיין בכלי התשקורת.....

האם כל יום, פעם בשבוע, פעם בחודש, נפתח תיק חקירת רצח מחדש ועוד
בנושא כזה חשוב במיוחד....??

האם הכתבה מה-1.2.2005 נשתלה אתמול בעיתון הארץ...??

יוסי מלמן מוזמן להאיר את עיני/נו....


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
דר אריה אבני
גולש אורח
   08:42   09.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. בודג-זד שלמה- מואשם באונס- עדיין חופשי. בקרית ביאליק.  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ברנס נלחם מלחמה צודקת.
אין ספק שיש שחיתות או התעלמות או זלזול במערכת
שאמורה להיות הכי נקיה.
יש בה, ללא ספק, אנשים ישרים, אמנונים סטרשנובים למיניהם.
אבל יש בה, בין השופטים, אנשים דוגמת גרשון גרמן, שכבר דרש מהמשטרה לחקור אותי, על שהעזתי וניסיתי להאיר את עיניו,
מיהו אותו בודג-זד,
שנהנה ממנו ליחס מיוחד,
ואותו בודג-זד, שקיבל לחזקתו את הילדים, שהיו במשמורת אימם כמעט שש שנים, אין לו בית, עומד בפני משפט על מעשי אונס במשך 15 שנה, מעשי סדום, התעללות גופנית, רצח עובר, ועוד דברים שתת אדם יכול לעשות לאישה.
כן, הוא כבר הורשע על איום רצח.מאסר על תנאי , ארבעה חודשים לשנתיים.

היא הגישה תלונה ב 1999, על אונס ומעשי סדום, ועדיין הפרקליטות לא מצאה זמן.
לא מצאה זמן.
שש שנים אישה מחכה.
תנו לפושע, שהורשע באיומי רצח, אנס ברוטלי, אימפוטנט רגשי, שש שנים של חופש, וראו איך הוא ממשיך להרוס את חייה, שבנתה באצבעות ידיה.

מדינה שבה ברנס יושב בגלל פרקליטים וחוקרים בעייתיים,
ושופטים אטומי אוזניים,

ובה אישה מחפשת צדק ומוצאת חורבן, ואנסים ברחוב יעלוזו
אולי אין לה כל כך הצדקת קיום.


יקום ירמיהו או ישעיהו הבא ויזעק את זעקת סבלם של האלפים,
עד ימוטו אמות הסיפים של היכלי המשפט,
עמוסי ניירת ועיכוב דין,
על עורכי דין מושחתים, על שופטים ששכחו צדק מהו,

ואז תצמח הישועה לסובלים, מדור חדש, אוהב אדם וצדק.

הסר מאמת "א" ויש לך מת
הסר מאדם "א" ויש לך דם

אין ספק- אותו בודג-זד, שהשתכן בביתה של איריס פרנקו, שבתה ניצלה ברעידת האדמה בתורכיה, ברחוב ניצנים 5 בקרית ביאליק,
חייב להענש במלוא חומרת הדין.
אל יהלכו אנסים, רוצחי נפש נשים ועובריהן, ברחובות ערינו וירעילו אוירת ארץ, שרוצה להיות מקור האור לגויים

סתום סדק, רדוף צדק.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   18:48   09.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. מצ''ב קישור לכל החומר על הפרשה............  
בתגובה להודעה מספר 56
 
נאשם באונס מסתובב חופשי- מבקש עצה - עזרה
http://rotter.net/forum/gil/5873.shtml



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   05:05   17.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. מדוע מתעקש משרד הבטחון שלא להכיר בתביעתה - עזרא אנג'ל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.03.05 בשעה 05:06 בברכה, פילוביץ שחף
 

24.03.00 מוסף הארץ

אביחי בקר שב אל הסיפור של עזרא אנגל, ישראלי שנשבה על ידי הסורים, הוחזר

בעיסקה של חילופי שבוים, הושלך לבית חולים לחולי נפש, וזכה לצאת משם
בערוב ימיו על ידי אחייניתו שנטלה אותו אל ביתה בצרפת.

7 שנים אחרי מותו מתבררת בבית המשפט תביעה של האחיינית נגד משרד הבטחון,
להכיר באחריות המדינה לסבלו של הדוד שלה, ולשלם לה פיצויים על השנים
האחרונות לחייו, בהן סעדה אותו וטיפלה בו, במקום שהמדינה תעשה זאת.
הסיפור המצמרר הזה, כבר זכה כמה פעמים לאיזכור בכלי התקשורת, ועשה רושם
על הקוראים בלבד. משרד הבטחון ממשיך להתכחש לאחריותו על סבלו של השבוי,
ואף מסרב להתפשר איתה, על סכום כסף.

בקר תורם את חלקו למשפט התביעה בהצגת הצד של האחיינית. לא ברור מהכתבה
מדוע מתעקש משרד הבטחון שלא להכיר בתביעתה, ומה הגירסה של המדינה - האם
מדובר באמת באטימות של בירוקרטיה, או שיש כמה דברים שלא הוצגו בפני
הקורא.
http://www.areshet.co.il/havana/250300.htm


חייו האבודים של עזרא אנגל

אחרי תשע שנים נוראות בשבי הסורי ועוד 31 שנים במוסדות לחולי נפש בישראל איבד עזרא אנגל צלם אנוש. רק אחייניתו לא התייאשה ממנו. היא הבריחה אותו לצרפת, גמלה אותו מהתרופות, והעניקה לו את שלוש שנות החרות היחידות בחייו הבוגרים. עכשיו המשפחה תובעת את המדינה על בגידתה באנגל המת. מסמכים שהותרו לפרסום מעלים שאלות קשות: איך הגיע לדמשק? מדוע כיכב בשידורי קול הרעם מקהיר? למה הופקר בכלא הסורי? ומי אחראי ל-40 השנים האבודות שלו?

בקר אביחי

זהו סיכום חייו הארורים של עזרא אנגל: תשע שנים בשבי הסורי, שש שנים
בבית המשוגעים בעכו, 20 שנה ב"סנטוריום חולון", ארבע שנים ב"נווה שלווה"
בפרדס חנה, שנה בבית החולים הממשלתי בבאר שבע, שאחריה הרגישה אחייניתו,
דנה אנגל, שהיא חייבת לעשות סוף לסיוט. ביולי 94', במבצע מילוט חשאי,
היא עלתה בנמל חיפה עם דוד עזרא על ספינה יוונית שהפליגה למרסיי. לראשונה
מאז היה בן 20, אחרי שנמק 40 שנה בבתי כלא ובמוסדות פסיכיאטריים, הוא
הפך שוב, בערוב ימיו, לאדם חופשי.
בתוכנית הבריחה היא שיתפה רק קומץ חברים. "בדרך לאונייה, כשסיפרתי לעזרא
שאנחנו נוסעים אלי לצרפת, הוא הסתכל בי במבט מלא פליאה, לא מאמין, כאילו
אומר, מה, את באמת לוקחת אותי איתך? שאלתי אותו אם ידועים לו דברים
על צרפת, הוא ענה לי שהוא שמע על מגדל אייפל. אני אביא אותך לשם, התחייבתי
לו. הייתי מאושרת שהגענו לרגע הגדול הזה, עזרא כל הזמן חייך, 'אני אוהב
את הים', הוא אמר לי. אני חיכיתי חסרת סבלנות שהחוף כבר ייעלם באופק,
כי עד שזה קרה לא הפסקתי לפחד שהבריחה עוד עלולה להשתבש, שברגע האחרון
מישהו ינחת עלינו ויחזיר את עזרא לישראל".
חלף שבוע עד שהגיעו לביתה בניס. כבר למחרת היא לקחה אותו לרופא המשפחה.
"האיש הזה היה סגור מאז 1954", היא הציגה את דודה לדוקטור הנדהם. הוא
בדק אותו ביסודיות והגיע למסקנה שנותר לו אולי שבוע לחיות. רק כשמת,
שלוש שנים אחר כך, גילה הרופא לדנה את תחושותיו אז. "לא תיארתי לעצמי
שקיים בעולם דבר כזה", הוא אמר לה. "את סיפרת עליו לגמרי בטבעיות, אבל
לי זה היה כאילו זרקת פצצה לחדר. כשראיתי אותו חשבתי שהוא יצור מפלנטה
אחרת".
{\"מסמכי השב"כ הגנוזים
בשבת, 21 בדצמבר 63', מסרה סוריה לישראל בגשר בנות יעקב בעסקת חליפין
11 שבויים שהיו בידיה. שלושה מהם חזרו מחייכים, הם נתפסו כחמישה חודשים
לפני כן בעת שסירת המרוץ שלהם נסחפה לחוף הצפון-מזרחי של הכנרת. לאושרם
לא נגעו בהם לרעה. כל האחרים נגזר גורלם להגיע לרגע השחרור כשהם כבויים.
הם הוחזקו בסוריה, איש איש לגורלו המר, במשך שבע עד 14 שנים; למעט ראובן
ליבס, כל האחרים נטרפה דעתם מחמת העינויים וההשפלות שספגו.
האירוע שהסעיר בזמנו את הציבור שוחזר לפרטיו בספרו של העיתונאי יחזקאל
המאירי, "שבויי סוריה", שהיה רב-מכר. כך הוא תיאר אז את הלם המפגש עם
החבורה שחצתה את מחסום הגבול: "הממונה על ועדות שביתת הנשק במשרד החוץ,
מרדכי קדרון, נושא עיניו ואינו מסתיר את תדהמתו. חרדה מסתמנת על פניו,
נסער הוא תופס את ראשו בידיו ואומר לעיתונאים, 'נראה לי שאין לנו עם
מי לשוחח. הסורים מחזירים לנו אסירים הרוסים בגופם ובנפשם, הופעתם מחרידה
וצורתם מזעזעת'. רב-סרן שמואל גת סוקר בתשומת לב את שמונת השבויים,
יצורים עלובים, מוכי גורל, בולי עץ דוממים, פנים קפואות, פיות מדובבים
בהזיה. עיניים ממצמצות, שפתיים ממלמלות משהו סתום, בלתי מובן".
שלושה ימים אחרי שהגיעו אל חוף מבטחים כביכול, הם פוזרו במוסדות לחולי
נפש. רוך וחמלה לא היו שם, טיפול משקם ודאי שלא. האבחנה, סכיזופרניה
קטטונית, גזרה על אנגל ירידה לשאול. "הובא למוסדנו בליווי צבאי אחרי
שהוחזר מכלא סוריה", מעיד סיכום מחלה ישן מבית החולים הממשלתי עכו.
"בעת הקבלה יושב ללא תזוזה, על שאלות הבודק עונה על ידי תנועות ראש
או במלים בודדות. תשובותיו אינם לעניין. חוזר על אותן מלים באופן סטריאוטיפי
ללא השתתפות אפקטיווית. אינו מתמצא בזמן ובמקום". בהליך מזורז הוא שוחרר
מצה"ל, הצבא לא ראה עצמו אחראי.
במלאת שנה מחזרתם לישראל הלך המאירי ואיתו ליבס לעכו, לבקר את פדויי
השבי. הרשמים שעליהם דיווח ב"ידיעות אחרונות" היו מזוויעים: "תא מקומר,
מעלה צחנה, כאן בין כתליו של הכוך האפלולי גילינו אלמוני מגושם, מכנסי
חאקי בלים רחבים עד לגיחוך שמוטים לו מתחת לטבורו. חבל גס חגור סביב
כרסו השופעת, רגליו מפוסקות מחמת קפלי השומן השופעים, נתונות בנעליים
צבאיות כבדות בלתי שרוכות, על צווארו רב הזוהמה כרוכה סחבה בדמות מגבת.
מראהו העביר בנו צמרמורת. נא להכיר, זהו עזרא אנגל, שבוי סוריה לשעבר,
יצא מן הפח ונקלע אל הפחת". בית החולים בעכו והכלא הסורי תדמור, פסק
המאירי, הם היינו הך. ליבס, נרגש ונסער מעומק הנפילה המהירה, קרב אליו
לחבקו בזרועותיו לנחמו, אך שותפו לשעבר לתא בסוריה כלל לא הגיב למתרחש.
"הוא איננו כפי שפגשנו בו עם חזרתו לישראל, הוא שוקל לפחות פי שניים".
בעלומיו, בחברת הנוער של קיבוץ אלונים, עזרא אנגל היה גברתן בעל גוף.
מוצק, חזק, מצטיין בכל ענף ספורט, עם בן זוגו לאימונים אהרונצ'יק שכטר
הוא שקד שעות ארוכות מדי יום על הרמת משקולות ועליות מתח. היקף שריר
הזרוע היה בשיאו 50 ס"מ, שזה סוס ממש, מספר ידידו מאז נסים בנאדו. הוא
הקפיד על מזון בריא, ארוחותיו התנהלו כפולחן, הררי הסלט שאכל היו שם
דבר בהכשרת "אלון". מעולם לא עשה בעוצמתו שימוש להרע, רק כדי להדגים
למה הוא מסוגל קרע שרשראות ברזל שכרך על חזהו. ג'יפים הוא הרים. "טיפוס
מופנם, מתבודד, עם כל הגודל שלו הוא היה ענק טוב לב".
בעיצומה של התופת בתדמור, לפחות עד השנה השלישית להיותו בכלא, אנגל
הקפיד לשמור על כושר. בספר שכתב המאירי על פי גרסתו של ליבס, אנגל מתואר
כעמיד ללא חת: "הוא מסוגל לעמוד על ראשו בתא לעתים שלוש שעות ויותר,
הוא הניף דלי מלא מים בידו, בתנופה ממושכת אחת, במעגל סביב סביב, במשך
שעה ארוכה, הפגנות כוח כאלה מדהימות את הסוהרים ומעוררות בהם התפעלות,
אך אין זה מונע מהם להריצו לאחר מכן ישר אל הדולאב" - תא העינויים.
העינויים בסוריה עירערו אותו, אבל המכה שמוטטה אותו נחתה עליו בישראל.
אדם שפוי לא היה עומד בתרופות הפסיכיאטריות שבהן גדשו אותו. 150 מיליגרם
נוזינן היו רק המבוא.
זאת פרשה שאבק הזמן לא כיסה. כבר חמש שנים מתבררת לפני ועדת הערעורים,
לפי חוק הנכים, תביעתה של דנה אנגל נגד משרד הביטחון להכיר בדודה כנכה
צה"ל, על כל הזכויות המשתמעות מכך. היא ניהלה למענו מאבק הרואי, אלא
שהדוד עזרא, לו שימשה אפוטרופסית, מת בינתיים ב-2 במאי 97', ובלעדיו
הסיכוי להצליח בתיק פחת במידה ניכרת. מהישיבה האחרונה, שהתקיימה לפני
שבועיים בבית משפט השלום בתל אביב, היא יצאה לכן מותשת, ניסיונות פשרה
בין הצדדים לא עלו יפה. אבל לצורך הדיון נחשף רק עתה מתוך הארכיונים
של משרד הביטחון, צה"ל והשב"כ, שפע של חומר שהיה גנוז כל השנים.
המסמכים לא רק שאינם מסייעים לפענח את התעלומה, הם אף מגבירים את המסתורין.
"עזרא הוזנח על ידי המדינה", אומרת דנה אנגל. "את ההתנערות הזדונית
ממנו אי אפשר לתרץ בנימוק של עריקות, כי הוא לא ערק. זהו מאבק שלא קל
לי בו, כי לי אין משאבים אין סופיים. מה שאני מבקשת זה לטהר את שמו
ולפצות את המשפחה על ההוצאות הכבדות שלקחנו על עצמנו כדי לטפל בו במקום
המדינה". התשלומים שפסקה לזכותה ועדת חריגים של משרד הביטחון, בראשות
חיים ישראלי, אינם מספקים אותה.
{\"המשפחה לא ידעה
מרגלית אנגל, אמה של דנה, זוכרת בבהירות את הפעם האחרונה שראתה את גיסה,
לפני שנעלם. "עזרא הגיע אלינו מהצבא לחופשת שבת, גרנו אז במושב עזריה
ליד רמלה, בעלי לשעבר אליהו היה אחיו הבכור. שאלנו אותו, איפה אתה משרת?
ליד באר שבע, הוא אמר, בקורס מ"כים. אחר כך חזרנו לגור ביפו, כשלא שמענו
ממנו יותר מדי זמן עוד לא ממש דאגנו, אבל כשהתעניינו אצל המשפחה מה
קורה, פתאום התברר שהם בכלל ראו אותו לפנינו, כך שאנחנו בעצם האחרונים
שעזרא ביקר אצלם".
בלהט המאבק על הקיום, איש מבני המשפחה קשת היום, שהיו מפוזרים בארץ,
לא שם לב שהוא חסר. גם הקשרים ביניהם, שהיו מעורערים, מנעו את האפשרות
לצרף מבעוד מועד פרט לפרט ולהזדעק. רק במארס 55' התעורר אביו לפעולה.
"כבר כשנה", הוא כתב למשרד הביטחון, "אין לנו כל ידיעות ממנו, לא מכתבים
ולא ד"ש ואין הוא בא הביתה. אני מאוד מודאג מהמצב. אבקשכם לברר זאת
בהקדם ולהודיעני תשובה". איש לו מסר לו כי בנו נעדר מהשירות זה שבעה
חודשים.
עזרא אנגל נולד בחלב שבסוריה בשנת 36', השלישי מארבעת ילדיהם של מזל
ומנחם אנגל. בגיל תשע, כמו אביו ושאר אחיו שהסתננו אחד אחד לפניו, הוא
נכנס לארץ ישראל דרך לבנון, כדי להבריח את הגבול שילמה אמו סכום נכבד
למוביל השיירה. היא עצמה תיכננה להצטרף אליהם בתוך זמן קצר כשאיתה בת
הזקונים עמליה, אלא שהניסיון נכשל והיא ישבה חודשיים בכלא. למחוז חפצה
היא הגיעה רק בקיץ 58', הודות לפספורט טורקי שהשיגה, והמציאות שאליה
נקלעה לא האירה לה פנים. החלומות על ציון הומרו בחיי דלות וחולי במעברת
אור יהודה, הבשורה על היעלמו של עזרא היכתה בה כרעם והיא מיאנה להתנחם.
בהגיעו לארץ בשנת 45' התייצב עזרא אצל אביו, שגר אז בזכרון יעקב, נשוי
לאשה אחרת. את בנו, לפיכך, הוא העדיף להרחיק ממנו, והפתרון שנמצא לילד
היה עליית הנוער. הוא התחנך בגבעת חיים, עבר לאלונים, החבורה שאיתה
גדל - קיבוץ גלויות של 14 ארצות, רובם ילדי בולגרים וייקים - היתה לו
תחליף בית. כמותו גם הם היו ללא משפחה קרובה וגם להם ימי אלונים היו
מקור חום.
סוסים, פרות, גן ירק, עזרא היה נער חרוץ, אין עבודה שסירב לעשות. יחסי
בנים-בנות, לעומת זאת, היו מחוץ לטווח העניינים שהעסיקו אותו. "היה
בו משהו תמהוני", משחזרת תמר נקן, אחת משתי חברות הגרעין שנשארו באלונים.
"הוא היה בחור יפה, נחבא אל הכלים, לא בולט". אינדיווידואליסט, צנוע,
את הפורקן מצא עזרא בספורט ובפיתוח הגוף.
בדצמבר 53' הוא התגייס לנח"ל. טירונות הוא עשה בטירה. זה היה המחזור
האחרון לפני המעבר למחנה 80. אחותו למחצה, אסתר עג'מי, מספרת שהתאכזב
קשות כשלא יצא עם ההכשרה לחולתה, אלא נשלח לקורס מ"כים במסגרת האחוזים
שנדרש כל גרעין להקצות למסלולי פיקוד. "היינו די אכזרים לגביו", מודה
אילן קיני. "כשצריך היה להחליט את מי נפריש רק מעטים הסכימו, כי הם
לא רצו להיפרד מהחבר'ה. כיוון שהיינו חייבים להשלים את המכסה הצבענו
בין השאר על עזרא, שאמנם היה אהוד ובעל מזג חביב ונוח, אבל לא היה מהדומיננטים
בקבוצה".
הניתוק מהגרעין השפיע עליו במישרין. בגיליון ההתנהגות של מספר אישי
288160, טוראי עזרא אנגל, שכתובתו קיבוץ אלונים, מצויות ארבע עבירות
שצבר בתוך זמן קצר: לא עמד בתור והפריע לאנשים לאכול, עזב מקום עבודה
ללא רשות בהיותו כיתה תורנית, התעלל בחייל ודקר אותו במוט אוהל, הפקיר
נשק. העונשים שספג היו בהתאם: שבעה ימי מעצר, פעמיים קנס של 10 ל"י,
נזיפה.
אנגל מאס בטרטורים, למרות שהם היו בשבילו משקל נוצה, ובאחד הבקרים הודיע
חד צדדית שההוויה שבה כל מ"כ מלך היא לא בשבילו והפסיק לצאת לאימונים.
הוא הועבר לפיקוד הנח"ל ביפו כדי להיות משובץ לקורס מד"סים, ובתאריך
5.8.54 נרשמה לו נפקדות. מקץ חודש, בהתאם לנהלים, הוא הוכרז עריק. בני
המשפחה לא ידעו ולא שמעו מכך דבר. את ממצאי חקירת המשטרה הצבאית בקיבוץ
חולתה ממש הסתירו מהם.
{\"נקראו לזהות גופות
איציק קרופניק, חבר בהכשרת "אלון", לא שכח את אירועי אותו קיץ חם. "עזרא
הגיע אלינו לחולתה לביקור, הוא היה ב'רגילה' נדמה לי, סביר להניח שאני
גם האחרון שראה אותו אז. באותו זמן הייתי החצרן של המחנה. באחד הימים
בשעות הצהריים פגשתי אותו כשהוא עם נעלי התעמלות ותלבושת ספורט, הערכתי
שהוא יוצא לריצה. 'אני הולך להביא את אמא שלי', הוא אמר. זה נשמע לי
כמו בדיחה. עניתי לו על אותו משקל בדיוק, שאם כך אז אני הולך לאכול
צהריים. ככה נפרדנו.
"לא ייחסתי לזה שום חשיבות, לא הבחנתי אצלו באיזושהי התנהגות חריגה,
אחרת כמובן שהייתי מונע אותו מלעשות את הצעד. העובדה שהוא מאוד התגעגע
לאמא שלו שנשארה בסוריה לא היתה חדשה, הוא דיבר עליה המון, אבל מי יכול
היה לתאר לעצמו שהוא התכוון ברצינות לחצות את הגבול. אחרי זה לא שמנו
לב שהוא איננו, לא שאלנו שאלות, היה מובן לנו שהוא חזר ליחידה. רק כשהגיע
אלינו ג'יפ של מצ"ח כמה ימים אחר כך נודע לנו מהם לתדהמתנו מה קרה".
זו הגרסה שהתקבלה על דעת הרשויות, אחרי שחוקרי מצ"ח שמעו שדבריו דומים
מיתר מיודעיו של אנגל. "הדברים זכורים לי במדויק כאילו הם התרחשו אתמול",
מספר אילן קיני, שהיה אף הוא בחולתה ביום הקובע. "עזרא חלם על אמא כל
ימי חייו, לפגוש אותה היה בשבילו משאת נפש. כשהיינו נערים ליוויתי אותו
פעם לבית של אבא שלו בזכרון יעקב, מקום עלוב נפש זה היה גם במושגים
של אז, העובדה שהוא לא התייחס אליו שברה אותו. לי זה גרם הלם, כי לא
האמנתי שייתכן ניכור כזה בעולם. אחר כך נסענו אל אח שלו בתל אביב, הוא
התייחס אליו יפה אבל גם שם המצוקה הכלכלית היתה נוראה. לכן זה לא מפתיע
שעלה הסיפור שהוא הלך לסוריה, למרות שאישית אני משוכנע במאה אחוז שהוא
נחטף משטחנו".
"להביא את אמא שלו מסוריה היה בשביל עזרא אידיאה פיקס", חיזק את הממצא
מיכאל ליפל, שחלק איתו אוהל בקורס מ"כים. "איך שסיפרו שהוא נעלם, מיד
תיארתי לעצמי במה מדובר".
מהמחנה שבו שוכנו אז הנח"לאים בחולתה שרד מבנה אחד בלבד, המשמש כיום
מחסן. לחברים הוותיקים של הקיבוץ, הבקיאים בתולדותיו, מקרה עזרא אנגל
אינו זכור. ישראל אבישי, דרור רוסו, ירחמיאל אסא, דמויות שהם מאושיות
הקיבוץ, לא שמעו מעודם על מה שהתרחש ממש מעבר לגדר.
חולתה בטרם ייבוש החולה, והאזור המפורז ממזרח לה, היו שטח ספר של ממש.
כל הקו היה למעשה פרוץ. הגבול לא היה מסומן, גם לא בקונצרטינה סמלית,
אפילו אבני גבול עוד לא הוצבו. על הגולן מנגד היו המוצבים הסוריים ג'לבינה
ודרבשיה, חדירות בניסיון לחטוף שבויים היו אז חזון נפרץ, כך נלכדו ראובן
ליבס ויעקב מיגובסקי מקיבוץ גונן, המוגדר עד היום נעדר. בקבוצת השבויים
שחזרו מתדמור היו גם יצחק מרלל ומרדכי אטלון, שעברו בטעות את הגבול
הלא מוגדר לצד הסורי.
האפשרות, אפילו היא קלושה, שגם אנגל חצה בטעות את הגבול הלא מוגדר,
לא נבחנה ביסודיות הראויה. תיאוריית אמא אומצה כמו שהיא, ברגע שעלתה.
כך גם בספר "שבויי סוריה". "עשיתי מעשה טירוף", אמר כשנזרק לראשונה
לתא שבו רוכזו הישראלים. יגאל סרנה, שתיעד בחורף 94' ב"ידיעות אחרונות"
את גלגוליו של אנגל בסדרת כתבות קורעות לב, שמע ממנו אף הוא: "הלכתי
לבד אל הגבול, התגעגעתי לאמא, עליתי על ההר ותפסו אותי".
הממצאים של מצ"ח מעולם לא נפרשו לפני בני המשפחה. רגישות היתה מצרך
נדיר בישראל הצעירה. ספק אם היתה פה הונאה מכוונת, אולי יותר מדי גופים
בחשו בו-בזמן בקדרה בלי שמידע מעודכן יוחלף ביניהם, אבל מזעזע לשמוע
כי במשך הזמן הובהלו הקרובים מדי פעם למטה המשטרה בבניין הדר בתל אביב,
לזהות גופות אלמונים. "אחי אליהו, שהיה האדם הכי אהוב על עזרא, עשה
את זה, אני לא העזתי להיכנס", נזכרת האחות אסתר עג'מי במעמדים העגומים.
הגיסה מרגלית אנגל אומרת: "נתנו לנו גם המון תמונות של שיניים, אולי
זה הוא, אבל אני, שאת עזרא הכרתי מצוין, לא גיליתי בשום צילום רווח
כמו שהיה לו כאן מקדימה".
המסרים המעורפלים שקיבלו בכל זאת הובילו אותם למסקנה שיקירם מת. בספטמבר
57', כשנולד לאליהו ולמרגלית בן זקונים, הם קראו לו עוזי-עזרא לזיכרו.
את האפשרות שהוא חי לא העלו בדעתם. למרבה הטרגדיה, במאי 77' התרסק מסוק
יסעור בבקעת הירדן; 54 צנחנים מגדוד 890 נהרגו ובהם רב"ט עוזי-עזרא
אנגל, בן 20 מכפר שלם. אמו מרגלית עדיין מאשימה את עצמה בטרגדיה, בכך
שהתגרתה בשטן כשהעניקה לבנה שם של אדם חי, "דבר שלא נהוג בעדה שלנו".
פתק בכתב יד, לא חתום, שמקורו בארכיון השב"כ, מגלה פנייה המעידה שאצל
מישהו במשפחה ניצת לפתע שביב של תקווה: "אביו של הנ"ל מסר על חששו כי
בנו עבר את הגבול לסוריה על מנת להיפגש עם אמו". גם לאח אליהו נרמז
אז שתסריט כזה הוא בהחלט אפשרי. בינואר 59' הוא כתב למחלקת יחסי ציבור
במשרד הביטחון: "בשעתו כשהתקשרתי אישית עם קצין ביטחון שדה, אמר לי
הלה שאחי ערק וסבור שעבר לשטח סוריה להצטרף אל אמנו. עתה נתבדתה סברה
זו, עם עליית אמנו ארצה מסוריה לפני כשלושה חודשים. אבקשכם בכל לשון
של בקשה שתחדשו מאמציכם בפיענוח תעלומת העדרו של אחי ולגול ממנו חרפת
עריקות. הן תסכימו עמי שחיי אדם אינם הפקרות ותבינו לנפשנו".
הרשויות לא שיחררו בתגובה כל מידע, על אף שהמידע היה בידיהן. איש לא
טרח לגלות למשפחה התמימה ולו ברמז כי עוד בפברואר 56' העבירה ישראל
לראש מטה משקיפי האו"ם, הגנרל אדיסון ברנס, רשימה סודית שבה 12 שמות
שבויי מלחמה, כהגדרתה. יוסף תקוע, שחתום על האגרת, ביקש מברנס לאמת
בהקדם עם שלטונות דמשק שאלה אכן מוחזקים בסוריה. בראש הרשימה הוצבו
חברי חוליית המודיעין של אורי אילן, שהתאבד בשבי חודש קודם לכן; מספר
11 ברשימה היה עזרא אנגל. ברנס, על פי פרוטוקול של נציגי ישראל בוועדת
שביתת הנשק, קיבל את אישור הסורים לכך שהם מחזיקים בארבעת חברי החוליה.
"הוא הציע להחליף אותם מיד ולהשלים אחר כך את הבירורים ביחס לישראלים
נוספים שעליהם הגיעו ידיעות ולא מוכח כי נפלו בשבי בפעולה צבאית".
הסורים מעולם לא אישרו ולא הכחישו שמישהו מהשמונה האחרים נמצא בידיהם.
הארבעה שנלכדו בדצמבר הוחזרו לישראל כבר באפריל, בתום מו"מ קצר ותכליתי.
כל היתר, שלדאבונם לא זכו לגדול בסיירת, נשארו בכלא הסורי. ההזדמנות
שהוחמצה עלתה לנותרים במכות חשמל לאברי המין, בעקירת ציפורנים ושיניים,
בהכחדה אכזרית של כל האנושי שבהם.
{\"השידור בקול קהיר
על השתלשלות המגעים שמאחורי הקלעים לא נמסר למשפחה המודאגת דבר וחצי
דבר. לא היה לה שמץ מושג שאנגל, ולא רק הוא, נתון בשבי. כעבור שנים,
מתברר ממסמכי משרד החוץ, הזדקק פקיד בכיר במשרד לנימוק מופרך בעליל
כדי להסביר לציר בוואשינגטון מדוע נשמר הסיפור תחת מעטה כבד של סודיות.
"לא פירסמנו את הדברים מעולם מחשש כי הסורים מסוגלים לחסל או להעלים
את העצורים".
ברשימות נוספות שישראל הגישה לאו"ם, ביוני 59' ובדצמבר 62', בשני צמתים
שבהם הסתמנה אפשרות לעסקה עם סוריה, שמו של אנגל נמחק לפתע כאילו לא
היה. הוא היחיד מרשימת התריסר המקורית שמשום מה נשמט ממנה. נדמה שהאופציה
הסורית נזנחה בשלב מסוים, ולראיה מזכר אמ"ן שכותרתו "ברח לרצועת עזה,
שידר בקול קהיר נאום השמצה נגד ישראל".
ב-19 בדצמבר 56', חצי שנה אחרי שישראל כללה את אנגל ברשימה שהגישה לסוריה,
שידר קול קהיר בעברית בשעה 19:30, במסגרת המדור היומי הקבוע "שיחת הספינקס",
את הידיעה הבאה בעברית העילגת שהיתה אופיינית לו: "לפני כמה ימים ארע
מאורע מעניין ליד קו שביתת הנשק, כאשר ניגש אל אחד המוצבים המצרים איש
מנופף במטפחת לבנה. הוא התקרב אל חיילי המוצב ואמר, אני יהודי ממוצא
ארץ ערבית ומבקש לגעת אל מצרים".
החיילים, פירט הקריין, לאחר שבדקו שאינו מזוין, נהגו בו בידידות, האכילו
אותו בשפע, ערכו למענו אפילו מגבית כדי לציידו בדמי כיס שיספיקו לו
"עד שנערכו הסידורים המתאימים להעברתו אל קהיר. בקהיר סיפר האיש אל
האחראים ואמר: לא אוכל לחיות אלא בין הערבים. בעיר חלב הייתי חי חיי
אושר ושלווה עד שהגענו לישראל לפני תשע שנים וביקשו ממני לחיות בין
האשכנזים. איבדתי תשע שנים מחיי. שמי עזרא אנגל, תוכלו לשאול עלי בחלב
ותחזירו אותי אל עיר מוצאי. נכון, אני יהודי, אך גם ערבי אני והדם לא
יהפך למים. אחי המוסלמים בשכונת אל-ג'מאליה בחלב אמרו לי תמיד: עזרא,
הדת היא מן השמים, כל אחד מכבד את דתו, אך כולנו ערבים".
אלה הם דבריו של עזרא, המשיך הקריין. "הוא אמר עוד כי יחסי האחווה בין
היהודים והערבים חזקים מכדי יושפעו על ידי התעמולה הציונית, וכל יהודי
מבני עדות המזרח שחי עתה בישראל מתגעגע לראות את חוצות קהיר, דמשק ובגדד.
עזרא אומר כי הוא הגיע בימים האחרונים למושב נגה שליד בית גוברין באזור
לכיש וציין כי רוב תושבי המושב הם מיוצאי עיראק והם יושבים כל ערב ומעלים
זיכרונות על מולדתם, מזמרים את המוואלים הבגדדיים היפים ונאנחים על
אותם ימים. כל יהודי המזרח בישראל שואפים לשלום, אומר עזרא, והם מסרבים
ללחום נגד אחיהם הערבים כי אין איבה ביניהם לבין הערבים. הם זוכרים
את פת הלחם ואת המלח שאכלו עם הערבים, את קברות אבותיהם, את יחסי הידידות
עם שכניהם, את הדמיון שבמנהגים והמסורת".
נאום התעמולה המפוברק, שהתבסס לכאורה על הגיגיו של אנגל, גרם לשיבוש
מערכות בישראל. השידור הצליח לבלבל את אגף המודיעין והביא לפתיחת כיוון
חדש של חקירה. האופציה שהוא נמצא בשבי הסורי נזנחה זמנית. עד כמה התיאוריה
שנבחנה היתה מופרכת העיד נאום ממוחזר, משופץ בכמה מחלקיו, של אותו סיפור
ששודר בקול קהיר ביוני 62'. אנגל, שכביכול עבר כמה ימים לפני כן את
הגבול למצרים, דעך אז כבר שנים ארוכות בכלא תדמור.
{\"החל לגלות סימני רגש
כלא עכו דגם 63' היה התגלמות התופת. "לא ידענו שהוא חזר מהשבי", חוזרת
מרגלית אנגל לאותם ימים, "עד שצילצל אחי וסיפר לי שהודיעו עכשיו ברדיו
על אחד עזרא אנגל. הלכתי לקצין העיר ושאלתי אם זה הוא, אישרו לנו שכן.
אחרי שבוע בערך נסעתי לבקר אותו. 'מה את עושה בסוריה', הוא שאל כשהוא
ראה אותי. הכל נראה לו אותו דבר". מאמי, אתה אצל היהודים בארץ ישראל,
היא הרגיעה אותו ולא שיערה עד כמה המולדת לא תהיה לו חוף מבטחים. "ניסיתי
להוציא ממנו מה קרה. הוא סיפר שהוא היה בצבא בא"ש לילה, שהמצרים חטפו
אותו ואחר כך העבירו אותו לסוריה, כי הוא חלבי".
הגרסה הזאת, שמעולם לא הושמעה קודם, מספקת לראשונה הסבר הגיוני לשידור
בקול קהיר. מצד שני, ייתכן שהדברים נאמרים בדיעבד, להשגת יתרון בתביעה
המשפטית. הזמן שחלף מונע את האפשרות לפענח את הרשומון. המבוכה מתעצמת
כשמוסיפים לגרסאות גם את זו של ד"ר רולנד בסטיאנס, מהמרכז לבריאות הנפש
בבאר שבע, הרופא האחרון שטיפל באנגל בטרם הוברח מישראל. מתוך סיכום
ביניים, מאי 94': "ידוע שבזמנו התגעגע אל אמו אשר התגוררה בסוריה ולכן
השמועות שחצה את הגבול על מנת להביאה. כעת הנ"ל מכחיש גרסה זו וטוען
שנחטף על ידי הסורים".
אבל לא זאת הנקודה העיקרית בדו"ח של בסטיאנס. אף שאת שנעשה אין להשיב,
הוא מהווה כתב אישום חריף ומזעזע בחומרתו נגד המערכת הרפואית: "מיד
לאחר שובו ארצה אובחן משום מה כסובל מסכיזופרניה קטטונית. אין כל תיאור
מפורט או נימוק מושתת על קריטריונים מקובלים שאכן סבל ממצב זה. מדובר
באדם שסובל במידה קשה מהפרעות פוסט טראומתיות כתוצאה משבי וכנראה גם
משהות ממושכת במוסדות פסיכיאטריים, מבלי שנעשה אי פעם ניסיון שיקומי
אמיתי".
כך הוא התגלגל ממוסד למוסד. אחיו אליהו ואמו מזל הקפידו לבקר אותו כל
עוד היו בחיים, אליהו גם הוציא אותו לעתים לחופשות, אבל כשמתו הוא נעזב
לאנחות ובאין קרובים שהתעניינו בו נמסר לאחריותה של "הקרן לטיפול בחסויים".
התמזל מזלו והופיע אצלו אז מלאך גואל בדמותה של אחייניתו דנה, המתגוררת
בצרפת. מה היה רגע החסד שגרם לה להירתם לפרויקט חייה אין היא מסוגלת
להסביר, אולי זה בדל אותו חיוך שהופיע על פניו כשניגשה אליו לראשונה
ולחשה לו "אני הבת של אליהו". דלקת העור שכיסתה את כל גופו, בלויי הסחבות
שלבש, הריר שנזל משפתיו, הרעד בידיים, הראש המורכן לאות כניעה, כל הפגעים
שבעולם לא יכלו לזיק שניצת. הוא היה מסומם מתרופות אבל המבט הביע פליאה.
דנה היתה בת שלוש כשנעלמו עקבותיו של עזרא. כשמצאה אותו בשנת 93' נטוש
בפרדס חנה היא היתה נשואה ואם לשלושה בנים. "איך יכולתי להתיימר להקנות
ערכים לילדים שלי אם הייתי מתעלמת מקיומו? פשוט לא יכולתי לראות כזה
עוול משווע מבלי להושיט יד תומכת".
הביקור הסעיר אותה, אך היא חזרה לצרפת. "לא יכולתי לתפקד בבית כאילו
כלום לא קרה, לא נרדמתי בלילות, שבועיים החזקתי מעמד ואז טסתי לארץ
אל עזרא כדי להזיז עניינים ולעצור את ההזנחה". בתחילה היא לקחה אותו
לעיר חדרה לקנות בגדים, בשלב הבא כבר נסעה אתו לתל אביב להוציא תעודת
זיהוי. אין אדם כזה, אמרו לה במשרד הפנים בסניף שבמגדל שלום. עובדה
שיש, הנה הוא לפניכם, היא הצביעה על האיש שלא היה, ככותרת המאמר שפירסם
יגאל סרנה אחרי שפנתה אליו עם הסיפור המדהים. באותה שנה היא היתה יותר
זמן בפרדס חנה מאשר בניס.
היעד הבא שהציבה לעצמה היה להעניק לו רפואה אנושית. אחרי מאמצים בלתי
נלאים היא איתרה למענו את הפסיכיאטר ד"ר בסטיאנס בבאר שבע, שאביו התפרסם
בטיפול באל-אס-די שנתן לסופר ניצול השואה ק. צטניק. "אדם קפוא ומפוחד
שהולך כפוף ואינו מעז להביט ישירות בעיני הסובבים", היו רשמיו הראשונים
של ד"ר בסטיאנס. "מתייחס לשאלות הבודק בצורה פורמלית בלבד ואינו מנדב
אינפורמציה מיוזמתו. עושה רושם של אדם שקולט כל דבר ורגיל להגיב להוראות
ולפקודות ולמעשה מגלה התנהגות רובוטית של אסיר, כל זאת בלי לגלות רגש
כלשהו".
שלושה חודשים בלבד אחר כך, באמצעות גמילה הדרגתית מתרופות שלוותה במשברי
קריז נוראיים, הסתמנה ראשיתה של תפנית דרמטית במצבו. כתב אז בסטיאנס:
"החל לגלות סימני רגש, החל להתייחס לזולת ולהשתתף בפעילות חברתית. השיפור
המרשים אף התבטא בבכי וגילוי יוזמה ורצונות. היינו עדים לסימנים של
אבל שמעולם לא עובד, אשר צצו לאחר הפחתת התרופות".
{\"ביקור אחרון בקיבוץ
לאור ההתקדמות החליטה דנה להפגיש את דודה עם הגרעין מאלונים, החברים
מההכשרה שהיו שותפים לעיצוב הפרק היחיד בחייו האומללים שבו הוא זהר.
שמונה נענו לקריאה שנחתה עליהם לפתע. תמר, שוש וצביקה, מרדכי, נסים,
אפילו המחנכת שלו, פנינה רום, התייצבה. הם עלו אליו לרגל אחרי 40 שנות
ניתוק, מקצתם אף חשו שיש במחווה מעין חוב מוסרי על שזנחו אותו.
זה היה מפגש מצמרר. עזרא יצא מגדרו. הוא דייק בזיהויים, שב לתמונות
נושנות, דיבר על הכלב טופסי, על סוסה שאהב לרכב עליה. "המציאות של עזרא
נעצרה בקיבוץ אלונים, כל מה שמעבר לו כולל השבי נמחק מהתודעה", זאת
ההתרשמות שנותרה אצל אילן קיני שסעד אותו במסירות בתקופה שטופל בבאר
שבע. כדי לעורר בו מרכזים כבויים הוא לקח אותו אפילו למחנה נתן, שבו
עשה אנגל את קורס המ"כים. "הכל השתנה מקצה אל קצה אבל עזרא, ככל שזה
מדהים, הכיר את המקום". כשבא עם דנה לביקור בבית, בקיבוץ אלונים, ההתרגשות
טיפסה לשיאים. הוא נעמד משתהה כאילו ברק היכה בו.
דנה לא יכלה אז לשער כי תהיה זאת פרידה לנצח מאלונים. בבית החולים בבאר
שבע קמו בינתיים מערערים על ההערכות האופטימיות של בסטיאנס באשר לסיכויי
השיקום של אנגל, וכשקלטה כי הצוות הבכיר שוקל לטפל בו בתרופות ולנעול
אותו שוב במחלקה סגורה, היא התעשתה ובטרם יהיה מאוחר מילטה אותו בתחבולות.
"פחדתי שהם יהרגו לי אותו".
כל יום בניס היה בחזקת נס שהאהבה גרמה לו. אט אט, בעקשנות, התהליך היה
מכאיב, היא לימדה אותו להתגלח, להתלבש, לקנח את האף בטישיו, להשתמש
בנייר טואלט, להתרחץ, שעות היא תירגלה אותו מול מראה. את הפעולות הבסיסיות
ביותר היה צורך להקנות לו, להשיב תפקודים שנכחדו. "הרגלי שולחן, למשל.
כשדוד עזרא ראה אוכל הוא התנפל עליו ודחס לפה כל מה שאפשר. הלחיים התנפחו
כמו אצל סנאים, בשתי ידיים הוא אחז בחוזקה בהרים של פרוסות לחם, הוא
הרי לא הכיר מצב של מזון בשפע, בכלא ובמוסדות הוא סיגל את עצמו למציאות
של מחסור שאם לא תחטוף בכוח תישאר רעב, מה שלא תיקח לא יהיה לך".
היא הרגיעה אותו, הסבירה לו שמעכשיו הכל לרשותו, שכאן אין צורך במאבקים,
היא הדריכה אותו ברזי המטבח, הנה המקרר, פה נמצא הקפה, פירות מצויים
בסלסלה וביסקוויטים בארון, "אתה יכול לקחת מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה,
אתה אפילו לא צריך לשאול". כששאלה אותו להעדפותיו הוא השתומם. היה לו
מוזר לגלות עולם שבו מתעניינים בבקשותיו.
בתחילה הוא היה מאובן מהלם השחרור. "עזרא הלך אחרי בדירה כמו צל, תמיד
הוא היה צמוד אלי מאחור, ממש נדבק אלי פיזית, כך שכל פעם שסובבתי את
הראש מיד נתקלתי בו. כשנכנסתי לשירותים הוא נעמד ליד הדלת מחכה שאני
אצא כבר, מפחד שאני אעזוב. הוא לא זז בלעדי אפילו סנטימטר".
כשמצאה אותו ליד החלון משקיף החוצה אל הרחוב בערגה, היא עודדה אותו
לצאת. "אסור לבד", הוא השיב לה. "לא עזרא, אתה יכול, אתה אדם חופשי".
אך הוא בשלו, נמנע מחמת האימה. הפתרון נמצא באקראי - שייקח לטיול את
ברני, כלב הזאב של המשפחה שהיה לידידו. למעשה ברני היה זה שהוציא את
עזרא לטיול בשכונה. בעוד הכלב רץ קדימה, הדוד האוחז ברצועה נגרר אחריו.
בהמשך הוא כבר יצא איתו באופן עצמאי כאחד הצרפתים לקניות במכולת, להביא
באגט מהבולנז'ר, להצטייד בסיגריות בקיוסק הקרוב, וכל זה בארץ זרה ששפתה
אינה מוכרת לו.
חבר לשעבר מאלונים, שאול רסולי, עמד נדהם כשביקר בניס והבחין בתמורות
החיוביות שעברו עליו בתוך זמן כה קצר. עזרא, שבבאר שבע עוד היה חסר
אונים, הכין לו קפה, נראה טוב. גם רסולי הירהר מה היה קורה אילו נשאר
בישראל חס וחלילה, או לחלופין, אילו טופל כהלכה כבר בשנת 63'. העובדה
שדנה עיקשת אחת, בלי כל השכלה רפואית הקימה מהריסות בניין שעשרות מומחים
מוטטו, היא יותר מכתם שחור לרפואה.
{\"על החוף בריביירה
בדבר אחד גם דנה נכשלה. "למרות שהקפדנו שיהיו ברשותו סיגריות בלי הגבלה,
לא הצלחנו בשום אופן לעקור ממנו את האובססיה לאסוף בדלים. כשיצאנו לרחוב,
כל בדל שהוא זיהה הוא קפץ עליו, הרים ושם בכיס". בענייני בדלים היה
לו חוש מיוחד, כמו ראדאר, הוא התביית עליהם בעיניו מקילומטרים. בכלא,
הוא הסביר לדנה, היו הורגים בשביל זה.
"כדי לגמול אותו, לנסות לפחות, כל פעם שיצאנו מהבית שלחתי את הילדים
שילכו לפנינו בחוד, ברגע שהם ראו איזשהו בדל הם רמסו אותו או העיפו
אותו הצידה". אבל לעזרא היו שיטות משלו לעקוף את המכשול. בהגיעם למרכזי
קניות הוא ניגש ישר למתקן שבו היו מכבים סיגריות, ובעיניים זורחות דג
את הבדלים בהמוניהם.
"כל הזמן פה זה מסיבה", הוא לא חדל מלהתפעל, כשעבר בשוק הוא פילח סחורות
מהדוכנים, פעם חזר הביתה קורן מאושר עם ארגז פרי כמתנה. כשנזפו בו הוא
לא הבין במה חטא. כיוון שגם עניין הטיפים לא היה נהיר לו, הוא נהג לעבור
בבתי הקפה שברחוב הראשי ולאסוף את המטבעות שהונחו כתשר על השולחן. "זה
כסף שהיה בחוץ, אנשים עזבו את זה", הוא הסביר בתמימותו. יום אחד תפס
אותו מלצר בקלקלתו ובתגובה הסיר מידו את השעון, דוד עזרא למד את הלקח
ויותר לא סחב.
הם צירפו אותו לקאנטרי קלאב, בג'קוזי הוא חש ברקיע השביעי, במאבק לנורמליות
היו גם לא מעט רגעים משעשעים. שיאם, על פי דנה, היה אולי הבילוי בשפת
הים בניס. למראה הנשים המשתזפות שם בעירום חושני עזרא לא ידע את נפשו.
הוא התבונן והשפיל מבט, הציץ והשפיל מבט, ניכר שסערה פנימית מטלטלת
אותו. פריצות, הוא מילמל מרוב תימהון, פריצות. דנה מצידה התמוגגה, בשבילה
זה היה אות נוסף לניצחון. תחשבו מה היתה האלטרנטיווה, היא אמרה לילדיה,
"זה או זה, או להיות כבול במחלקה סגורה מסומם מתרופות".
כל צעד קטן במסע עלה לה באנרגיה ובכעסים. היו עשרות לילות לבנים שבהם
חשה שהנה היא כורעת תחת הנטל. "מאז השבי מערכת השעות שלו השתבשה לחלוטין,
לא היה פשוט לסגל אותו ללוח הזמנים של המשפחה. בבתי החולים הרי הרגילו
אותו לאכול ארוחת ערב בחמש ומיד אחרי זה ללכת לישון, אנחנו ניסינו להעביר
אותו לשעות מאוחרות יותר, כדי שהוא ישתתף איתנו גם בפעילויות הערב,
שיצפה איתנו בטלוויזיה, שייצא איתנו לחברים, למסעדות, לקולנוע, לקחנו
אותו איתנו לכל מקום. אבל עד שהגענו איתו לאיזשהו איזון, הוא היה מתעורר
בדרך כלל באחת בלילה ואז מתחיל להסתובב בדירה, שגם ככה היא די קטנה.
"זה היה ממש סבל לשמוע אותו גורר את הרגליים, צועד הלוך ושוב, לילות
שלמים לא ישנו בגללו. הוא היה מרוקן את הפריז'ידר, אוכל, מקיא, אוכל,
מקיא, שותה חמש כוסות קפה במכה, קניות לבית של עשרה ימים הוא היה מחסל
ביומיים, כל בוקר מצאתי את המטבח הרוס. למרות הבעיות, כל רגע שזכינו
לחוות איתו היה כדאי. כשהייתי מסתכלת עליו הייתי מאושרת שהוא איתנו,
שלא זנחנו אותו. לראות אותו מצפה לילדים כשהם חוזרים מבית הספר, מצביע
על השעון להראות לי שהם מאחרים, הדאגה שהוא הביע, בשבילי זה היה עולם
ומלואו".
שמחה וייאוש התחלפו לסירוגין. דנה הגיעה עד כדי בכי כששמעה אותו נוהם,
מכחכח בגרונו בניסיון להפיק מלים, אבל אלו, כשיצאו סוף סוף מפיו, היו
מקוטעות. הוא השתוקק ולא עלה בידו, רצה ולא יצא, שתיקה כפויה של ארבעים
שנה הפרידה בינו לדיבור. עברו חודשים ארוכים של חופש עד שהתחברו אצלו
המלים למשפט. סימן ראשון להפשרה היה בקבלת שבת בבית, אז לתדהמת הנוכחים
שר את "לכה דודי" בנוסח שינק בילדותו בחלב.
{\"מת כאדם חופשי
"עזרא אנגל", כתב יחזקאל המאירי בספרו "שבויי סוריה", "מוכנס לדולאב
- יוצא ממנו מטורף לחלוטין. סופג מנת מכות חסרת תקדים בתולדות תדמור,
150 הצלפות קורבאץ' בהלקאה אחת. דם ניגר מכל גופו, בשרו חתוך קרעים
קרעים, אין מאמינים שעזרא ייצא חי מהדולאב. הדא מג'נון? שואלים הסורים
המפקפקים בכנות אילמותו של עזרא, בה לקה מחמת עינוייו".
בתוך שנה מנחיתתו בניס נגמל עזרא בתהליך הדרגתי אך מפרך מכל התרופות
הפסיכיאטריות שבהן הולעט מוחו. במשך השנה הוא ברח לעתים תכופות מהבית,
אפילו השכנים התגייסו לחיפושים אחריו. את הייעוץ סיפק מרחוק ד"ר בסטיאנס,
שבשעתו טיפל בו במסירות בבאר שבע. ואז חזרה אליו התודעה.
"ברגע שעזרא התנקה, שכבר לא היה מטושטש, היכתה בו לפתע ההכרה שחייו
בעצם אבדו לו", מספרת דנה. "הוא התפכח, חזרה לו התודעה שעד אז דוכאה
תחת מכבש הסימום. עזרא ביקש לראות את אבא שלו, את אמו, את אחיו האהוב
אליהו, כל שם שהוא הזכיר כבר לא היה קיים. כשאחיו נתן נפטר כבר לא העזתי
לספר לו, כי ידעתי שבשבילו זה יהיה יותר מדי".
המציאות המרה נחתה עליו כרעם. זאת היתה נקודת משבר בתהליך ההחלמה. הוא
שקע בעצב קיומי, הסתגר בחדרו, סירב לשתף פעולה ודחה ברוגז אפילו את
האוכל שהוגש לו, מה שהיה לעתים קרובות נחמתו היחידה. החיים שלי התבזבזו,
הוא ייבב בייאוש. דנה, שהיתה עד אז צוק איתן, נשברה גם היא. כשהיא משחזרת
את התקופה הנוראה שבה אחז בו הדיכאון, היא מתארת אותה כגיהנום.
למה הם עשו לי, הוא צרח, זועם על כל מה שספג בכלא ובמוסדות. "היו קטעים
שהתמוטטתי, סבל כל כך עמוק - לא יכולתי יותר להיות עדה לו. שימות דיין,
שימות בן גוריון, הוא לא הפסיק לצעוק, לא ידעתי מאיפה זה בא, אבל פתאום
הבנתי שהוא חזר בעצם על הקללות שהסורים הטיחו בו תוך כדי ההתעללות.
כשהסברתי לו שהם מזמן כבר מתים רק אז דוד עזרא נרגע".
כל ניסיונותיה לחלץ ממנו מידע על מה שהתרחש באוגוסט 54', נכשלו. "הוא
סיפר שבצבא הוא הכין מפות, שאסור לו לדבר על זה כי העניין סודי, כל
פעם ששאלתי על השבי זה מוטט אותו, כך שמיד נעצרתי".
ואז באה הנקודה שבה הבינה שההרפתקה שאליה יצאה הצליחה. זה היה כשבתגובה
על הוראה-נזיפה שלה, "תלבש מעיל, קר בחוץ", הוא ענה לה, "אני הדוד שלך,
זה לא יפה שתגידי לי מה לעשות". דנה התמוגגה, המאמץ היה כדאי.
"יום אחד הוא רצה מקטרת. בעלי קנה לו בשוויץ מקטרת ממפעל מאוד יוקרתי,
הראה לו איך להשתמש בה, קנה לו טבק איכותי בשני טעמים שונים. פעם, כשחזרתי
הביתה תפסתי את עזרא בחדר המדרגות מעשן כשאת כל חבילות הטבק הוא מגלגל
בנייר עיתון. המקטרת לבדה כבר לא הספיקה לו. סיגרים הוא עישן ארבעה
בבת אחת, כאילו לסגור פערים הוא עשה הכל בהסתערות".
כמובטח הוא עלה אפילו על טור אייפל, הוא נסע עם המשפחה לוואקאנס באיטליה
ובהולנד, ההתמסרות לשיקומו הניבה הישגים זעירים אך משמעותיים. "הגעתי
למצב שעזרא ביקש לעזור לי בעבודות הבית. אני יכול לעשות הכל, אני חזק,
יש לי כוח, הוא ניסה לשכנע אותי. בלבי אמרתי, הלוואי שזה היה ככה, כי
לדאבוני ידעתי שבפנים הוא הרוס. הוא הביא איתו לצרפת מהארץ לחץ דם גבוה,
סוכרת, עורקים סתומים, עודף משקל, בעיות בתפקוד הכבד, שברים בגולגולת,
חייו היו על בלימה".
הוא עבר בניס אירוע מוחי והתקף לב שמהם השתקם באורח פלא, אבל ב-2 במאי
97' המזל לא שיחק לו שוב. "כמדי בוקר הוא הוציא את הכלבים למסלול הקבוע,
כששמעתי אותם נובחים רצתי ומצאתי אותו שרוע על המדרגות. עשיתי לו החיאה,
כשהוא פקח את העיניים שאלתי אותו, מה קורה דוד? בסדר, בסדר, הוא הרגיע
אותי, רק אל תקחי אותי לבית חולים, הוא התחנן, תטפלי בי את. החזקתי
את הראש שלו על הברכיים, ליטפתי אותו, עוד לפני שהגיעו מטיפול נמרץ
הוא חטף התקף נוסף, התהפכו לו האישונים וככה בפתח הבית הוא מת לי בידיים".
עזרא אנגל נקבר בישראל, בבית הקברות הירקון. כמעט שלוש שנים הוא נהנה
מחירות, מעט אבל המון בהתחשב בנסיבות העגומות. "לשמוע את הילדים של
החברים שלי אומרים שלפחות הוא מת כאדם חופשי, זאת היתה בשבילי הגדולה
שבנחמות. הודות לדוד עזרא עברתי ריגושים עזים, שלולא הוא לא היו קורים
לי בחיים".
הגרעין מאלונים הופיע להלוויה בהרכב מלא. על המצבה הקפידה דנה לחקוק:
"דודנו היקר עזרא אנגל בן מנחם ומזל, שהיה שבוי בסוריה בהיותו חייל".

פורסם בתאריך- 24/03/2000


******

במלאת שנה מחזרתם לישראל הלך המאירי ואיתו ליבס לעכו, לבקר את פדויי
השבי. הרשמים שעליהם דיווח ב"ידיעות אחרונות" היו מזוויעים: "תא מקומר,
מעלה צחנה, כאן בין כתליו של הכוך האפלולי גילינו אלמוני מגושם, מכנסי
חאקי בלים רחבים עד לגיחוך שמוטים לו מתחת לטבורו. חבל גס חגור סביב
כרסו השופעת, רגליו מפוסקות מחמת קפלי השומן השופעים, נתונות בנעליים
צבאיות כבדות בלתי שרוכות, על צווארו רב הזוהמה כרוכה סחבה בדמות מגבת.
מראהו העביר בנו צמרמורת. נא להכיר, זהו עזרא אנגל, שבוי סוריה לשעבר,
יצא מן הפח ונקלע אל הפחת". בית החולים בעכו והכלא הסורי תדמור, פסק
המאירי, הם היינו הך. ליבס, נרגש ונסער מעומק הנפילה המהירה, קרב אליו
לחבקו בזרועותיו לנחמו, אך שותפו לשעבר לתא בסוריה כלל לא הגיב למתרחש.
"הוא איננו כפי שפגשנו בו עם חזרתו לישראל, הוא שוקל לפחות פי שניים".
בעלומיו, בחברת הנוער של קיבוץ אלונים, עזרא אנגל היה גברתן בעל גוף.
מוצק, חזק, מצטיין בכל ענף ספורט, עם בן זוגו לאימונים אהרונצ'יק שכטר
הוא שקד שעות ארוכות מדי יום על הרמת משקולות ועליות מתח. היקף שריר
הזרוע היה בשיאו 50 ס"מ, שזה סוס ממש, מספר ידידו מאז נסים בנאדו. הוא
הקפיד על מזון בריא, ארוחותיו התנהלו כפולחן, הררי הסלט שאכל היו שם
דבר בהכשרת "אלון". מעולם לא עשה בעוצמתו שימוש להרע, רק כדי להדגים
למה הוא מסוגל קרע שרשראות ברזל שכרך על חזהו. ג'יפים הוא הרים. "טיפוס
מופנם, מתבודד, עם כל הגודל שלו הוא היה ענק טוב לב".

בעיצומה של התופת בתדמור, לפחות עד השנה השלישית להיותו בכלא, אנגל
הקפיד לשמור על כושר. בספר שכתב המאירי על פי גרסתו של ליבס, אנגל מתואר
כעמיד ללא חת: "הוא מסוגל לעמוד על ראשו בתא לעתים שלוש שעות ויותר,
הוא הניף דלי מלא מים בידו, בתנופה ממושכת אחת, במעגל סביב סביב, במשך
שעה ארוכה, הפגנות כוח כאלה מדהימות את הסוהרים ומעוררות בהם התפעלות,
אך אין זה מונע מהם להריצו לאחר מכן ישר אל הדולאב" - תא העינויים.
העינויים בסוריה עירערו אותו, אבל המכה שמוטטה אותו נחתה עליו בישראל.
אדם שפוי לא היה עומד בתרופות הפסיכיאטריות שבהן גדשו אותו. 150 מיליגרם
נוזינן היו רק המבוא.
זאת פרשה שאבק הזמן לא כיסה. כבר חמש שנים מתבררת לפני ועדת הערעורים,
לפי חוק הנכים, תביעתה של דנה אנגל נגד משרד הביטחון להכיר בדודה כנכה
צה"ל, על כל הזכויות המשתמעות מכך. היא ניהלה למענו מאבק הרואי, אלא
שהדוד עזרא, לו שימשה אפוטרופסית, מת בינתיים ב-2 במאי 97', ובלעדיו
הסיכוי להצליח בתיק פחת במידה ניכרת. מהישיבה האחרונה, שהתקיימה לפני
שבועיים בבית משפט השלום בתל אביב, היא יצאה לכן מותשת, ניסיונות פשרה
בין הצדדים לא עלו יפה. אבל לצורך הדיון נחשף רק עתה מתוך הארכיונים
של משרד הביטחון, צה"ל והשב"כ, שפע של חומר שהיה גנוז כל השנים.
המסמכים לא רק שאינם מסייעים לפענח את התעלומה, הם אף מגבירים את המסתורין.
"עזרא הוזנח על ידי המדינה", אומרת דנה אנגל. "את ההתנערות הזדונית
ממנו אי אפשר לתרץ בנימוק של עריקות, כי הוא לא ערק. זהו מאבק שלא קל
לי בו, כי לי אין משאבים אין סופיים. מה שאני מבקשת זה לטהר את שמו
ולפצות את המשפחה על ההוצאות הכבדות שלקחנו על עצמנו כדי לטפל בו במקום
המדינה". התשלומים שפסקה לזכותה ועדת חריגים של משרד הביטחון, בראשות
חיים ישראלי, אינם מספקים אותה.
{\"המשפחה לא ידעה
מרגלית אנגל, אמה של דנה, זוכרת בבהירות את הפעם האחרונה שראתה את גיסה,
לפני שנעלם. "עזרא הגיע אלינו מהצבא לחופשת שבת, גרנו אז במושב עזריה
ליד רמלה, בעלי לשעבר אליהו היה אחיו הבכור. שאלנו אותו, איפה אתה משרת?
ליד באר שבע, הוא אמר, בקורס מ"כים. אחר כך חזרנו לגור ביפו, כשלא שמענו
ממנו יותר מדי זמן עוד לא ממש דאגנו, אבל כשהתעניינו אצל המשפחה מה
קורה, פתאום התברר שהם בכלל ראו אותו לפנינו, כך שאנחנו בעצם האחרונים
שעזרא ביקר אצלם".
בלהט המאבק על הקיום, איש מבני המשפחה קשת היום, שהיו מפוזרים בארץ,
לא שם לב שהוא חסר. גם הקשרים ביניהם, שהיו מעורערים, מנעו את האפשרות
לצרף מבעוד מועד פרט לפרט ולהזדעק. רק במארס 55' התעורר אביו לפעולה.
"כבר כשנה", הוא כתב למשרד הביטחון, "אין לנו כל ידיעות ממנו, לא מכתבים
ולא ד"ש ואין הוא בא הביתה. אני מאוד מודאג מהמצב. אבקשכם לברר זאת
בהקדם ולהודיעני תשובה". איש לו מסר לו כי בנו נעדר מהשירות זה שבעה
חודשים.
עזרא אנגל נולד בחלב שבסוריה בשנת 36', השלישי מארבעת ילדיהם של מזל
ומנחם אנגל. בגיל תשע, כמו אביו ושאר אחיו שהסתננו אחד אחד לפניו, הוא
נכנס לארץ ישראל דרך לבנון, כדי להבריח את הגבול שילמה אמו סכום נכבד
למוביל השיירה. היא עצמה תיכננה להצטרף אליהם בתוך זמן קצר כשאיתה בת
הזקונים עמליה, אלא שהניסיון נכשל והיא ישבה חודשיים בכלא. למחוז חפצה
היא הגיעה רק בקיץ 58', הודות לפספורט טורקי שהשיגה, והמציאות שאליה
נקלעה לא האירה לה פנים. החלומות על ציון הומרו בחיי דלות וחולי במעברת
אור יהודה, הבשורה על היעלמו של עזרא היכתה בה כרעם והיא מיאנה להתנחם.
בהגיעו לארץ בשנת 45' התייצב עזרא אצל אביו, שגר אז בזכרון יעקב, נשוי
לאשה אחרת. את בנו, לפיכך, הוא העדיף להרחיק ממנו, והפתרון שנמצא לילד
היה עליית הנוער. הוא התחנך בגבעת חיים, עבר לאלונים, החבורה שאיתה
גדל - קיבוץ גלויות של 14 ארצות, רובם ילדי בולגרים וייקים - היתה לו
תחליף בית. כמותו גם הם היו ללא משפחה קרובה וגם להם ימי אלונים היו
מקור חום.
סוסים, פרות, גן ירק, עזרא היה נער חרוץ, אין עבודה שסירב לעשות. יחסי
בנים-בנות, לעומת זאת, היו מחוץ לטווח העניינים שהעסיקו אותו. "היה
בו משהו תמהוני", משחזרת תמר נקן, אחת משתי חברות הגרעין שנשארו באלונים.
"הוא היה בחור יפה, נחבא אל הכלים, לא בולט". אינדיווידואליסט, צנוע,
את הפורקן מצא עזרא בספורט ובפיתוח הגוף.
בדצמבר 53' הוא התגייס לנח"ל. טירונות הוא עשה בטירה. זה היה המחזור
האחרון לפני המעבר למחנה 80. אחותו למחצה, אסתר עג'מי, מספרת שהתאכזב
קשות כשלא יצא עם ההכשרה לחולתה, אלא נשלח לקורס מ"כים במסגרת האחוזים
שנדרש כל גרעין להקצות למסלולי פיקוד. "היינו די אכזרים לגביו", מודה
אילן קיני. "כשצריך היה להחליט את מי נפריש רק מעטים הסכימו, כי הם
לא רצו להיפרד מהחבר'ה. כיוון שהיינו חייבים להשלים את המכסה הצבענו
בין השאר על עזרא, שאמנם היה אהוד ובעל מזג חביב ונוח, אבל לא היה מהדומיננטים
בקבוצה".
הניתוק מהגרעין השפיע עליו במישרין. בגיליון ההתנהגות של מספר אישי
288160, טוראי עזרא אנגל, שכתובתו קיבוץ אלונים, מצויות ארבע עבירות
שצבר בתוך זמן קצר: לא עמד בתור והפריע לאנשים לאכול, עזב מקום עבודה
ללא רשות בהיותו כיתה תורנית, התעלל בחייל ודקר אותו במוט אוהל, הפקיר
נשק. העונשים שספג היו בהתאם: שבעה ימי מעצר, פעמיים קנס של 10 ל"י,
נזיפה.
אנגל מאס בטרטורים, למרות שהם היו בשבילו משקל נוצה, ובאחד הבקרים הודיע
חד צדדית שההוויה שבה כל מ"כ מלך היא לא בשבילו והפסיק לצאת לאימונים.
הוא הועבר לפיקוד הנח"ל ביפו כדי להיות משובץ לקורס מד"סים, ובתאריך
5.8.54 נרשמה לו נפקדות. מקץ חודש, בהתאם לנהלים, הוא הוכרז עריק. בני
המשפחה לא ידעו ולא שמעו מכך דבר. את ממצאי חקירת המשטרה הצבאית בקיבוץ
חולתה ממש הסתירו מהם.
{\"נקראו לזהות גופות
איציק קרופניק, חבר בהכשרת "אלון", לא שכח את אירועי אותו קיץ חם. "עזרא
הגיע אלינו לחולתה לביקור, הוא היה ב'רגילה' נדמה לי, סביר להניח שאני
גם האחרון שראה אותו אז. באותו זמן הייתי החצרן של המחנה. באחד הימים
בשעות הצהריים פגשתי אותו כשהוא עם נעלי התעמלות ותלבושת ספורט, הערכתי
שהוא יוצא לריצה. 'אני הולך להביא את אמא שלי', הוא אמר. זה נשמע לי
כמו בדיחה. עניתי לו על אותו משקל בדיוק, שאם כך אז אני הולך לאכול
צהריים. ככה נפרדנו.
"לא ייחסתי לזה שום חשיבות, לא הבחנתי אצלו באיזושהי התנהגות חריגה,
אחרת כמובן שהייתי מונע אותו מלעשות את הצעד. העובדה שהוא מאוד התגעגע
לאמא שלו שנשארה בסוריה לא היתה חדשה, הוא דיבר עליה המון, אבל מי יכול
היה לתאר לעצמו שהוא התכוון ברצינות לחצות את הגבול. אחרי זה לא שמנו
לב שהוא איננו, לא שאלנו שאלות, היה מובן לנו שהוא חזר ליחידה. רק כשהגיע
אלינו ג'יפ של מצ"ח כמה ימים אחר כך נודע לנו מהם לתדהמתנו מה קרה".
זו הגרסה שהתקבלה על דעת הרשויות, אחרי שחוקרי מצ"ח שמעו שדבריו דומים
מיתר מיודעיו של אנגל. "הדברים זכורים לי במדויק כאילו הם התרחשו אתמול",
מספר אילן קיני, שהיה אף הוא בחולתה ביום הקובע. "עזרא חלם על אמא כל
ימי חייו, לפגוש אותה היה בשבילו משאת נפש. כשהיינו נערים ליוויתי אותו
פעם לבית של אבא שלו בזכרון יעקב, מקום עלוב נפש זה היה גם במושגים
של אז, העובדה שהוא לא התייחס אליו שברה אותו. לי זה גרם הלם, כי לא
האמנתי שייתכן ניכור כזה בעולם. אחר כך נסענו אל אח שלו בתל אביב, הוא
התייחס אליו יפה אבל גם שם המצוקה הכלכלית היתה נוראה. לכן זה לא מפתיע
שעלה הסיפור שהוא הלך לסוריה, למרות שאישית אני משוכנע במאה אחוז שהוא
נחטף משטחנו".
"להביא את אמא שלו מסוריה היה בשביל עזרא אידיאה פיקס", חיזק את הממצא
מיכאל ליפל, שחלק איתו אוהל בקורס מ"כים. "איך שסיפרו שהוא נעלם, מיד
תיארתי לעצמי במה מדובר".
מהמחנה שבו שוכנו אז הנח"לאים בחולתה שרד מבנה אחד בלבד, המשמש כיום
מחסן. לחברים הוותיקים של הקיבוץ, הבקיאים בתולדותיו, מקרה עזרא אנגל
אינו זכור. ישראל אבישי, דרור רוסו, ירחמיאל אסא, דמויות שהם מאושיות
הקיבוץ, לא שמעו מעודם על מה שהתרחש ממש מעבר לגדר.
חולתה בטרם ייבוש החולה, והאזור המפורז ממזרח לה, היו שטח ספר של ממש.
כל הקו היה למעשה פרוץ. הגבול לא היה מסומן, גם לא בקונצרטינה סמלית,
אפילו אבני גבול עוד לא הוצבו. על הגולן מנגד היו המוצבים הסוריים ג'לבינה
ודרבשיה, חדירות בניסיון לחטוף שבויים היו אז חזון נפרץ, כך נלכדו ראובן
ליבס ויעקב מיגובסקי מקיבוץ גונן, המוגדר עד היום נעדר. בקבוצת השבויים
שחזרו מתדמור היו גם יצחק מרלל ומרדכי אטלון, שעברו בטעות את הגבול
הלא מוגדר לצד הסורי.
האפשרות, אפילו היא קלושה, שגם אנגל חצה בטעות את הגבול הלא מוגדר,
לא נבחנה ביסודיות הראויה. תיאוריית אמא אומצה כמו שהיא, ברגע שעלתה.
כך גם בספר "שבויי סוריה". "עשיתי מעשה טירוף", אמר כשנזרק לראשונה
לתא שבו רוכזו הישראלים. יגאל סרנה, שתיעד בחורף 94' ב"ידיעות אחרונות"
את גלגוליו של אנגל בסדרת כתבות קורעות לב, שמע ממנו אף הוא: "הלכתי
לבד אל הגבול, התגעגעתי לאמא, עליתי על ההר ותפסו אותי".
הממצאים של מצ"ח מעולם לא נפרשו לפני בני המשפחה. רגישות היתה מצרך
נדיר בישראל הצעירה. ספק אם היתה פה הונאה מכוונת, אולי יותר מדי גופים
בחשו בו-בזמן בקדרה בלי שמידע מעודכן יוחלף ביניהם, אבל מזעזע לשמוע
כי במשך הזמן הובהלו הקרובים מדי פעם למטה המשטרה בבניין הדר בתל אביב,
לזהות גופות אלמונים. "אחי אליהו, שהיה האדם הכי אהוב על עזרא, עשה
את זה, אני לא העזתי להיכנס", נזכרת האחות אסתר עג'מי במעמדים העגומים.
הגיסה מרגלית אנגל אומרת: "נתנו לנו גם המון תמונות של שיניים, אולי
זה הוא, אבל אני, שאת עזרא הכרתי מצוין, לא גיליתי בשום צילום רווח
כמו שהיה לו כאן מקדימה".
המסרים המעורפלים שקיבלו בכל זאת הובילו אותם למסקנה שיקירם מת. בספטמבר
57', כשנולד לאליהו ולמרגלית בן זקונים, הם קראו לו עוזי-עזרא לזיכרו.
את האפשרות שהוא חי לא העלו בדעתם. למרבה הטרגדיה, במאי 77' התרסק מסוק
יסעור בבקעת הירדן; 54 צנחנים מגדוד 890 נהרגו ובהם רב"ט עוזי-עזרא
אנגל, בן 20 מכפר שלם. אמו מרגלית עדיין מאשימה את עצמה בטרגדיה, בכך
שהתגרתה בשטן כשהעניקה לבנה שם של אדם חי, "דבר שלא נהוג בעדה שלנו".
פתק בכתב יד, לא חתום, שמקורו בארכיון השב"כ, מגלה פנייה המעידה שאצל
מישהו במשפחה ניצת לפתע שביב של תקווה: "אביו של הנ"ל מסר על חששו כי
בנו עבר את הגבול לסוריה על מנת להיפגש עם אמו". גם לאח אליהו נרמז
אז שתסריט כזה הוא בהחלט אפשרי. בינואר 59' הוא כתב למחלקת יחסי ציבור
במשרד הביטחון: "בשעתו כשהתקשרתי אישית עם קצין ביטחון שדה, אמר לי
הלה שאחי ערק וסבור שעבר לשטח סוריה להצטרף אל אמנו. עתה נתבדתה סברה
זו, עם עליית אמנו ארצה מסוריה לפני כשלושה חודשים. אבקשכם בכל לשון
של בקשה שתחדשו מאמציכם בפיענוח תעלומת העדרו של אחי ולגול ממנו חרפת
עריקות. הן תסכימו עמי שחיי אדם אינם הפקרות ותבינו לנפשנו".
הרשויות לא שיחררו בתגובה כל מידע, על אף שהמידע היה בידיהן. איש לא
טרח לגלות למשפחה התמימה ולו ברמז כי עוד בפברואר 56' העבירה ישראל
לראש מטה משקיפי האו"ם, הגנרל אדיסון ברנס, רשימה סודית שבה 12 שמות
שבויי מלחמה, כהגדרתה. יוסף תקוע, שחתום על האגרת, ביקש מברנס לאמת
בהקדם עם שלטונות דמשק שאלה אכן מוחזקים בסוריה. בראש הרשימה הוצבו
חברי חוליית המודיעין של אורי אילן, שהתאבד בשבי חודש קודם לכן; מספר
11 ברשימה היה עזרא אנגל. ברנס, על פי פרוטוקול של נציגי ישראל בוועדת
שביתת הנשק, קיבל את אישור הסורים לכך שהם מחזיקים בארבעת חברי החוליה.
"הוא הציע להחליף אותם מיד ולהשלים אחר כך את הבירורים ביחס לישראלים
נוספים שעליהם הגיעו ידיעות ולא מוכח כי נפלו בשבי בפעולה צבאית".
הסורים מעולם לא אישרו ולא הכחישו שמישהו מהשמונה האחרים נמצא בידיהם.
הארבעה שנלכדו בדצמבר הוחזרו לישראל כבר באפריל, בתום מו"מ קצר ותכליתי.
כל היתר, שלדאבונם לא זכו לגדול בסיירת, נשארו בכלא הסורי. ההזדמנות
שהוחמצה עלתה לנותרים במכות חשמל לאברי המין, בעקירת ציפורנים ושיניים,
בהכחדה אכזרית של כל האנושי שבהם.
{\"השידור בקול קהיר
על השתלשלות המגעים שמאחורי הקלעים לא נמסר למשפחה המודאגת דבר וחצי
דבר. לא היה לה שמץ מושג שאנגל, ולא רק הוא, נתון בשבי. כעבור שנים,
מתברר ממסמכי משרד החוץ, הזדקק פקיד בכיר במשרד לנימוק מופרך בעליל
כדי להסביר לציר בוואשינגטון מדוע נשמר הסיפור תחת מעטה כבד של סודיות.
"לא פירסמנו את הדברים מעולם מחשש כי הסורים מסוגלים לחסל או להעלים
את העצורים".
ברשימות נוספות שישראל הגישה לאו"ם, ביוני 59' ובדצמבר 62', בשני צמתים
שבהם הסתמנה אפשרות לעסקה עם סוריה, שמו של אנגל נמחק לפתע כאילו לא
היה. הוא היחיד מרשימת התריסר המקורית שמשום מה נשמט ממנה. נדמה שהאופציה
הסורית נזנחה בשלב מסוים, ולראיה מזכר אמ"ן שכותרתו "ברח לרצועת עזה,
שידר בקול קהיר נאום השמצה נגד ישראל".
ב-19 בדצמבר 56', חצי שנה אחרי שישראל כללה את אנגל ברשימה שהגישה לסוריה,
שידר קול קהיר בעברית בשעה 19:30, במסגרת המדור היומי הקבוע "שיחת הספינקס",
את הידיעה הבאה בעברית העילגת שהיתה אופיינית לו: "לפני כמה ימים ארע
מאורע מעניין ליד קו שביתת הנשק, כאשר ניגש אל אחד המוצבים המצרים איש
מנופף במטפחת לבנה. הוא התקרב אל חיילי המוצב ואמר, אני יהודי ממוצא
ארץ ערבית ומבקש לגעת אל מצרים".
החיילים, פירט הקריין, לאחר שבדקו שאינו מזוין, נהגו בו בידידות, האכילו
אותו בשפע, ערכו למענו אפילו מגבית כדי לציידו בדמי כיס שיספיקו לו
"עד שנערכו הסידורים המתאימים להעברתו אל קהיר. בקהיר סיפר האיש אל
האחראים ואמר: לא אוכל לחיות אלא בין הערבים. בעיר חלב הייתי חי חיי
אושר ושלווה עד שהגענו לישראל לפני תשע שנים וביקשו ממני לחיות בין
האשכנזים. איבדתי תשע שנים מחיי. שמי עזרא אנגל, תוכלו לשאול עלי בחלב
ותחזירו אותי אל עיר מוצאי. נכון, אני יהודי, אך גם ערבי אני והדם לא
יהפך למים. אחי המוסלמים בשכונת אל-ג'מאליה בחלב אמרו לי תמיד: עזרא,
הדת היא מן השמים, כל אחד מכבד את דתו, אך כולנו ערבים".
אלה הם דבריו של עזרא, המשיך הקריין. "הוא אמר עוד כי יחסי האחווה בין
היהודים והערבים חזקים מכדי יושפעו על ידי התעמולה הציונית, וכל יהודי
מבני עדות המזרח שחי עתה בישראל מתגעגע לראות את חוצות קהיר, דמשק ובגדד.
עזרא אומר כי הוא הגיע בימים האחרונים למושב נגה שליד בית גוברין באזור
לכיש וציין כי רוב תושבי המושב הם מיוצאי עיראק והם יושבים כל ערב ומעלים
זיכרונות על מולדתם, מזמרים את המוואלים הבגדדיים היפים ונאנחים על
אותם ימים. כל יהודי המזרח בישראל שואפים לשלום, אומר עזרא, והם מסרבים
ללחום נגד אחיהם הערבים כי אין איבה ביניהם לבין הערבים. הם זוכרים
את פת הלחם ואת המלח שאכלו עם הערבים, את קברות אבותיהם, את יחסי הידידות
עם שכניהם, את הדמיון שבמנהגים והמסורת".
נאום התעמולה המפוברק, שהתבסס לכאורה על הגיגיו של אנגל, גרם לשיבוש
מערכות בישראל. השידור הצליח לבלבל את אגף המודיעין והביא לפתיחת כיוון
חדש של חקירה. האופציה שהוא נמצא בשבי הסורי נזנחה זמנית. עד כמה התיאוריה
שנבחנה היתה מופרכת העיד נאום ממוחזר, משופץ בכמה מחלקיו, של אותו סיפור
ששודר בקול קהיר ביוני 62'. אנגל, שכביכול עבר כמה ימים לפני כן את
הגבול למצרים, דעך אז כבר שנים ארוכות בכלא תדמור.
{\"החל לגלות סימני רגש
כלא עכו דגם 63' היה התגלמות התופת. "לא ידענו שהוא חזר מהשבי", חוזרת
מרגלית אנגל לאותם ימים, "עד שצילצל אחי וסיפר לי שהודיעו עכשיו ברדיו
על אחד עזרא אנגל. הלכתי לקצין העיר ושאלתי אם זה הוא, אישרו לנו שכן.
אחרי שבוע בערך נסעתי לבקר אותו. 'מה את עושה בסוריה', הוא שאל כשהוא
ראה אותי. הכל נראה לו אותו דבר". מאמי, אתה אצל היהודים בארץ ישראל,
היא הרגיעה אותו ולא שיערה עד כמה המולדת לא תהיה לו חוף מבטחים. "ניסיתי
להוציא ממנו מה קרה. הוא סיפר שהוא היה בצבא בא"ש לילה, שהמצרים חטפו
אותו ואחר כך העבירו אותו לסוריה, כי הוא חלבי".
הגרסה הזאת, שמעולם לא הושמעה קודם, מספקת לראשונה הסבר הגיוני לשידור
בקול קהיר. מצד שני, ייתכן שהדברים נאמרים בדיעבד, להשגת יתרון בתביעה
המשפטית. הזמן שחלף מונע את האפשרות לפענח את הרשומון. המבוכה מתעצמת
כשמוסיפים לגרסאות גם את זו של ד"ר רולנד בסטיאנס, מהמרכז לבריאות הנפש
בבאר שבע, הרופא האחרון שטיפל באנגל בטרם הוברח מישראל. מתוך סיכום
ביניים, מאי 94': "ידוע שבזמנו התגעגע אל אמו אשר התגוררה בסוריה ולכן
השמועות שחצה את הגבול על מנת להביאה. כעת הנ"ל מכחיש גרסה זו וטוען
שנחטף על ידי הסורים".
אבל לא זאת הנקודה העיקרית בדו"ח של בסטיאנס. אף שאת שנעשה אין להשיב,
הוא מהווה כתב אישום חריף ומזעזע בחומרתו נגד המערכת הרפואית: "מיד
לאחר שובו ארצה אובחן משום מה כסובל מסכיזופרניה קטטונית. אין כל תיאור
מפורט או נימוק מושתת על קריטריונים מקובלים שאכן סבל ממצב זה. מדובר
באדם שסובל במידה קשה מהפרעות פוסט טראומתיות כתוצאה משבי וכנראה גם
משהות ממושכת במוסדות פסיכיאטריים, מבלי שנעשה אי פעם ניסיון שיקומי
אמיתי".
כך הוא התגלגל ממוסד למוסד. אחיו אליהו ואמו מזל הקפידו לבקר אותו כל
עוד היו בחיים, אליהו גם הוציא אותו לעתים לחופשות, אבל כשמתו הוא נעזב
לאנחות ובאין קרובים שהתעניינו בו נמסר לאחריותה של "הקרן לטיפול בחסויים".
התמזל מזלו והופיע אצלו אז מלאך גואל בדמותה של אחייניתו דנה, המתגוררת
בצרפת. מה היה רגע החסד שגרם לה להירתם לפרויקט חייה אין היא מסוגלת
להסביר, אולי זה בדל אותו חיוך שהופיע על פניו כשניגשה אליו לראשונה
ולחשה לו "אני הבת של אליהו". דלקת העור שכיסתה את כל גופו, בלויי הסחבות
שלבש, הריר שנזל משפתיו, הרעד בידיים, הראש המורכן לאות כניעה, כל הפגעים
שבעולם לא יכלו לזיק שניצת. הוא היה מסומם מתרופות אבל המבט הביע פליאה.
דנה היתה בת שלוש כשנעלמו עקבותיו של עזרא. כשמצאה אותו בשנת 93' נטוש
בפרדס חנה היא היתה נשואה ואם לשלושה בנים. "איך יכולתי להתיימר להקנות
ערכים לילדים שלי אם הייתי מתעלמת מקיומו? פשוט לא יכולתי לראות כזה
עוול משווע מבלי להושיט יד תומכת".
הביקור הסעיר אותה, אך היא חזרה לצרפת. "לא יכולתי לתפקד בבית כאילו
כלום לא קרה, לא נרדמתי בלילות, שבועיים החזקתי מעמד ואז טסתי לארץ
אל עזרא כדי להזיז עניינים ולעצור את ההזנחה". בתחילה היא לקחה אותו
לעיר חדרה לקנות בגדים, בשלב הבא כבר נסעה אתו לתל אביב להוציא תעודת
זיהוי. אין אדם כזה, אמרו לה במשרד הפנים בסניף שבמגדל שלום. עובדה
שיש, הנה הוא לפניכם, היא הצביעה על האיש שלא היה, ככותרת המאמר שפירסם
יגאל סרנה אחרי שפנתה אליו עם הסיפור המדהים. באותה שנה היא היתה יותר
זמן בפרדס חנה מאשר בניס.
היעד הבא שהציבה לעצמה היה להעניק לו רפואה אנושית. אחרי מאמצים בלתי
נלאים היא איתרה למענו את הפסיכיאטר ד"ר בסטיאנס בבאר שבע, שאביו התפרסם
בטיפול באל-אס-די שנתן לסופר ניצול השואה ק. צטניק. "אדם קפוא ומפוחד
שהולך כפוף ואינו מעז להביט ישירות בעיני הסובבים", היו רשמיו הראשונים
של ד"ר בסטיאנס. "מתייחס לשאלות הבודק בצורה פורמלית בלבד ואינו מנדב
אינפורמציה מיוזמתו. עושה רושם של אדם שקולט כל דבר ורגיל להגיב להוראות
ולפקודות ולמעשה מגלה התנהגות רובוטית של אסיר, כל זאת בלי לגלות רגש
כלשהו".
שלושה חודשים בלבד אחר כך, באמצעות גמילה הדרגתית מתרופות שלוותה במשברי
קריז נוראיים, הסתמנה ראשיתה של תפנית דרמטית במצבו. כתב אז בסטיאנס:
"החל לגלות סימני רגש, החל להתייחס לזולת ולהשתתף בפעילות חברתית. השיפור
המרשים אף התבטא בבכי וגילוי יוזמה ורצונות. היינו עדים לסימנים של
אבל שמעולם לא עובד, אשר צצו לאחר הפחתת התרופות".
{\"ביקור אחרון בקיבוץ
לאור ההתקדמות החליטה דנה להפגיש את דודה עם הגרעין מאלונים, החברים
מההכשרה שהיו שותפים לעיצוב הפרק היחיד בחייו האומללים שבו הוא זהר.
שמונה נענו לקריאה שנחתה עליהם לפתע. תמר, שוש וצביקה, מרדכי, נסים,
אפילו המחנכת שלו, פנינה רום, התייצבה. הם עלו אליו לרגל אחרי 40 שנות
ניתוק, מקצתם אף חשו שיש במחווה מעין חוב מוסרי על שזנחו אותו.
זה היה מפגש מצמרר. עזרא יצא מגדרו. הוא דייק בזיהויים, שב לתמונות
נושנות, דיבר על הכלב טופסי, על סוסה שאהב לרכב עליה. "המציאות של עזרא
נעצרה בקיבוץ אלונים, כל מה שמעבר לו כולל השבי נמחק מהתודעה", זאת
ההתרשמות שנותרה אצל אילן קיני שסעד אותו במסירות בתקופה שטופל בבאר
שבע. כדי לעורר בו מרכזים כבויים הוא לקח אותו אפילו למחנה נתן, שבו
עשה אנגל את קורס המ"כים. "הכל השתנה מקצה אל קצה אבל עזרא, ככל שזה
מדהים, הכיר את המקום". כשבא עם דנה לביקור בבית, בקיבוץ אלונים, ההתרגשות
טיפסה לשיאים. הוא נעמד משתהה כאילו ברק היכה בו.
דנה לא יכלה אז לשער כי תהיה זאת פרידה לנצח מאלונים. בבית החולים בבאר
שבע קמו בינתיים מערערים על ההערכות האופטימיות של בסטיאנס באשר לסיכויי
השיקום של אנגל, וכשקלטה כי הצוות הבכיר שוקל לטפל בו בתרופות ולנעול
אותו שוב במחלקה סגורה, היא התעשתה ובטרם יהיה מאוחר מילטה אותו בתחבולות.
"פחדתי שהם יהרגו לי אותו".
כל יום בניס היה בחזקת נס שהאהבה גרמה לו. אט אט, בעקשנות, התהליך היה
מכאיב, היא לימדה אותו להתגלח, להתלבש, לקנח את האף בטישיו, להשתמש
בנייר טואלט, להתרחץ, שעות היא תירגלה אותו מול מראה. את הפעולות הבסיסיות
ביותר היה צורך להקנות לו, להשיב תפקודים שנכחדו. "הרגלי שולחן, למשל.
כשדוד עזרא ראה אוכל הוא התנפל עליו ודחס לפה כל מה שאפשר. הלחיים התנפחו
כמו אצל סנאים, בשתי ידיים הוא אחז בחוזקה בהרים של פרוסות לחם, הוא
הרי לא הכיר מצב של מזון בשפע, בכלא ובמוסדות הוא סיגל את עצמו למציאות
של מחסור שאם לא תחטוף בכוח תישאר רעב, מה שלא תיקח לא יהיה לך".
היא הרגיעה אותו, הסבירה לו שמעכשיו הכל לרשותו, שכאן אין צורך במאבקים,
היא הדריכה אותו ברזי המטבח, הנה המקרר, פה נמצא הקפה, פירות מצויים
בסלסלה וביסקוויטים בארון, "אתה יכול לקחת מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה,
אתה אפילו לא צריך לשאול". כששאלה אותו להעדפותיו הוא השתומם. היה לו
מוזר לגלות עולם שבו מתעניינים בבקשותיו.
בתחילה הוא היה מאובן מהלם השחרור. "עזרא הלך אחרי בדירה כמו צל, תמיד
הוא היה צמוד אלי מאחור, ממש נדבק אלי פיזית, כך שכל פעם שסובבתי את
הראש מיד נתקלתי בו. כשנכנסתי לשירותים הוא נעמד ליד הדלת מחכה שאני
אצא כבר, מפחד שאני אעזוב. הוא לא זז בלעדי אפילו סנטימטר".
כשמצאה אותו ליד החלון משקיף החוצה אל הרחוב בערגה, היא עודדה אותו
לצאת. "אסור לבד", הוא השיב לה. "לא עזרא, אתה יכול, אתה אדם חופשי".
אך הוא בשלו, נמנע מחמת האימה. הפתרון נמצא באקראי - שייקח לטיול את
ברני, כלב הזאב של המשפחה שהיה לידידו. למעשה ברני היה זה שהוציא את
עזרא לטיול בשכונה. בעוד הכלב רץ קדימה, הדוד האוחז ברצועה נגרר אחריו.
בהמשך הוא כבר יצא איתו באופן עצמאי כאחד הצרפתים לקניות במכולת, להביא
באגט מהבולנז'ר, להצטייד בסיגריות בקיוסק הקרוב, וכל זה בארץ זרה ששפתה
אינה מוכרת לו.
חבר לשעבר מאלונים, שאול רסולי, עמד נדהם כשביקר בניס והבחין בתמורות
החיוביות שעברו עליו בתוך זמן כה קצר. עזרא, שבבאר שבע עוד היה חסר
אונים, הכין לו קפה, נראה טוב. גם רסולי הירהר מה היה קורה אילו נשאר
בישראל חס וחלילה, או לחלופין, אילו טופל כהלכה כבר בשנת 63'. העובדה
שדנה עיקשת אחת, בלי כל השכלה רפואית הקימה מהריסות בניין שעשרות מומחים
מוטטו, היא יותר מכתם שחור לרפואה.
{\"על החוף בריביירה
בדבר אחד גם דנה נכשלה. "למרות שהקפדנו שיהיו ברשותו סיגריות בלי הגבלה,
לא הצלחנו בשום אופן לעקור ממנו את האובססיה לאסוף בדלים. כשיצאנו לרחוב,
כל בדל שהוא זיהה הוא קפץ עליו, הרים ושם בכיס". בענייני בדלים היה
לו חוש מיוחד, כמו ראדאר, הוא התביית עליהם בעיניו מקילומטרים. בכלא,
הוא הסביר לדנה, היו הורגים בשביל זה.
"כדי לגמול אותו, לנסות לפחות, כל פעם שיצאנו מהבית שלחתי את הילדים
שילכו לפנינו בחוד, ברגע שהם ראו איזשהו בדל הם רמסו אותו או העיפו
אותו הצידה". אבל לעזרא היו שיטות משלו לעקוף את המכשול. בהגיעם למרכזי
קניות הוא ניגש ישר למתקן שבו היו מכבים סיגריות, ובעיניים זורחות דג
את הבדלים בהמוניהם.
"כל הזמן פה זה מסיבה", הוא לא חדל מלהתפעל, כשעבר בשוק הוא פילח סחורות
מהדוכנים, פעם חזר הביתה קורן מאושר עם ארגז פרי כמתנה. כשנזפו בו הוא
לא הבין במה חטא. כיוון שגם עניין הטיפים לא היה נהיר לו, הוא נהג לעבור
בבתי הקפה שברחוב הראשי ולאסוף את המטבעות שהונחו כתשר על השולחן. "זה
כסף שהיה בחוץ, אנשים עזבו את זה", הוא הסביר בתמימותו. יום אחד תפס
אותו מלצר בקלקלתו ובתגובה הסיר מידו את השעון, דוד עזרא למד את הלקח
ויותר לא סחב.
הם צירפו אותו לקאנטרי קלאב, בג'קוזי הוא חש ברקיע השביעי, במאבק לנורמליות
היו גם לא מעט רגעים משעשעים. שיאם, על פי דנה, היה אולי הבילוי בשפת
הים בניס. למראה הנשים המשתזפות שם בעירום חושני עזרא לא ידע את נפשו.
הוא התבונן והשפיל מבט, הציץ והשפיל מבט, ניכר שסערה פנימית מטלטלת
אותו. פריצות, הוא מילמל מרוב תימהון, פריצות. דנה מצידה התמוגגה, בשבילה
זה היה אות נוסף לניצחון. תחשבו מה היתה האלטרנטיווה, היא אמרה לילדיה,
"זה או זה, או להיות כבול במחלקה סגורה מסומם מתרופות".
כל צעד קטן במסע עלה לה באנרגיה ובכעסים. היו עשרות לילות לבנים שבהם
חשה שהנה היא כורעת תחת הנטל. "מאז השבי מערכת השעות שלו השתבשה לחלוטין,
לא היה פשוט לסגל אותו ללוח הזמנים של המשפחה. בבתי החולים הרי הרגילו
אותו לאכול ארוחת ערב בחמש ומיד אחרי זה ללכת לישון, אנחנו ניסינו להעביר
אותו לשעות מאוחרות יותר, כדי שהוא ישתתף איתנו גם בפעילויות הערב,
שיצפה איתנו בטלוויזיה, שייצא איתנו לחברים, למסעדות, לקולנוע, לקחנו
אותו איתנו לכל מקום. אבל עד שהגענו איתו לאיזשהו איזון, הוא היה מתעורר
בדרך כלל באחת בלילה ואז מתחיל להסתובב בדירה, שגם ככה היא די קטנה.
"זה היה ממש סבל לשמוע אותו גורר את הרגליים, צועד הלוך ושוב, לילות
שלמים לא ישנו בגללו. הוא היה מרוקן את הפריז'ידר, אוכל, מקיא, אוכל,
מקיא, שותה חמש כוסות קפה במכה, קניות לבית של עשרה ימים הוא היה מחסל
ביומיים, כל בוקר מצאתי את המטבח הרוס. למרות הבעיות, כל רגע שזכינו
לחוות איתו היה כדאי. כשהייתי מסתכלת עליו הייתי מאושרת שהוא איתנו,
שלא זנחנו אותו. לראות אותו מצפה לילדים כשהם חוזרים מבית הספר, מצביע
על השעון להראות לי שהם מאחרים, הדאגה שהוא הביע, בשבילי זה היה עולם
ומלואו".
שמחה וייאוש התחלפו לסירוגין. דנה הגיעה עד כדי בכי כששמעה אותו נוהם,
מכחכח בגרונו בניסיון להפיק מלים, אבל אלו, כשיצאו סוף סוף מפיו, היו
מקוטעות. הוא השתוקק ולא עלה בידו, רצה ולא יצא, שתיקה כפויה של ארבעים
שנה הפרידה בינו לדיבור. עברו חודשים ארוכים של חופש עד שהתחברו אצלו
המלים למשפט. סימן ראשון להפשרה היה בקבלת שבת בבית, אז לתדהמת הנוכחים
שר את "לכה דודי" בנוסח שינק בילדותו בחלב.
{\"מת כאדם חופשי
"עזרא אנגל", כתב יחזקאל המאירי בספרו "שבויי סוריה", "מוכנס לדולאב
- יוצא ממנו מטורף לחלוטין. סופג מנת מכות חסרת תקדים בתולדות תדמור,
150 הצלפות קורבאץ' בהלקאה אחת. דם ניגר מכל גופו, בשרו חתוך קרעים
קרעים, אין מאמינים שעזרא ייצא חי מהדולאב. הדא מג'נון? שואלים הסורים
המפקפקים בכנות אילמותו של עזרא, בה לקה מחמת עינוייו".
בתוך שנה מנחיתתו בניס נגמל עזרא בתהליך הדרגתי אך מפרך מכל התרופות
הפסיכיאטריות שבהן הולעט מוחו. במשך השנה הוא ברח לעתים תכופות מהבית,
אפילו השכנים התגייסו לחיפושים אחריו. את הייעוץ סיפק מרחוק ד"ר בסטיאנס,
שבשעתו טיפל בו במסירות בבאר שבע. ואז חזרה אליו התודעה.
"ברגע שעזרא התנקה, שכבר לא היה מטושטש, היכתה בו לפתע ההכרה שחייו
בעצם אבדו לו", מספרת דנה. "הוא התפכח, חזרה לו התודעה שעד אז דוכאה
תחת מכבש הסימום. עזרא ביקש לראות את אבא שלו, את אמו, את אחיו האהוב
אליהו, כל שם שהוא הזכיר כבר לא היה קיים. כשאחיו נתן נפטר כבר לא העזתי
לספר לו, כי ידעתי שבשבילו זה יהיה יותר מדי".
המציאות המרה נחתה עליו כרעם. זאת היתה נקודת משבר בתהליך ההחלמה. הוא
שקע בעצב קיומי, הסתגר בחדרו, סירב לשתף פעולה ודחה ברוגז אפילו את
האוכל שהוגש לו, מה שהיה לעתים קרובות נחמתו היחידה. החיים שלי התבזבזו,
הוא ייבב בייאוש. דנה, שהיתה עד אז צוק איתן, נשברה גם היא. כשהיא משחזרת
את התקופה הנוראה שבה אחז בו הדיכאון, היא מתארת אותה כגיהנום.
למה הם עשו לי, הוא צרח, זועם על כל מה שספג בכלא ובמוסדות. "היו קטעים
שהתמוטטתי, סבל כל כך עמוק - לא יכולתי יותר להיות עדה לו. שימות דיין,
שימות בן גוריון, הוא לא הפסיק לצעוק, לא ידעתי מאיפה זה בא, אבל פתאום
הבנתי שהוא חזר בעצם על הקללות שהסורים הטיחו בו תוך כדי ההתעללות.
כשהסברתי לו שהם מזמן כבר מתים רק אז דוד עזרא נרגע".
כל ניסיונותיה לחלץ ממנו מידע על מה שהתרחש באוגוסט 54', נכשלו. "הוא
סיפר שבצבא הוא הכין מפות, שאסור לו לדבר על זה כי העניין סודי, כל
פעם ששאלתי על השבי זה מוטט אותו, כך שמיד נעצרתי".
ואז באה הנקודה שבה הבינה שההרפתקה שאליה יצאה הצליחה. זה היה כשבתגובה
על הוראה-נזיפה שלה, "תלבש מעיל, קר בחוץ", הוא ענה לה, "אני הדוד שלך,
זה לא יפה שתגידי לי מה לעשות". דנה התמוגגה, המאמץ היה כדאי.
"יום אחד הוא רצה מקטרת. בעלי קנה לו בשוויץ מקטרת ממפעל מאוד יוקרתי,
הראה לו איך להשתמש בה, קנה לו טבק איכותי בשני טעמים שונים. פעם, כשחזרתי
הביתה תפסתי את עזרא בחדר המדרגות מעשן כשאת כל חבילות הטבק הוא מגלגל
בנייר עיתון. המקטרת לבדה כבר לא הספיקה לו. סיגרים הוא עישן ארבעה
בבת אחת, כאילו לסגור פערים הוא עשה הכל בהסתערות".
כמובטח הוא עלה אפילו על טור אייפל, הוא נסע עם המשפחה לוואקאנס באיטליה
ובהולנד, ההתמסרות לשיקומו הניבה הישגים זעירים אך משמעותיים. "הגעתי
למצב שעזרא ביקש לעזור לי בעבודות הבית. אני יכול לעשות הכל, אני חזק,
יש לי כוח, הוא ניסה לשכנע אותי. בלבי אמרתי, הלוואי שזה היה ככה, כי
לדאבוני ידעתי שבפנים הוא הרוס. הוא הביא איתו לצרפת מהארץ לחץ דם גבוה,
סוכרת, עורקים סתומים, עודף משקל, בעיות בתפקוד הכבד, שברים בגולגולת,
חייו היו על בלימה".
הוא עבר בניס אירוע מוחי והתקף לב שמהם השתקם באורח פלא, אבל ב-2 במאי
97' המזל לא שיחק לו שוב. "כמדי בוקר הוא הוציא את הכלבים למסלול הקבוע,
כששמעתי אותם נובחים רצתי ומצאתי אותו שרוע על המדרגות. עשיתי לו החיאה,
כשהוא פקח את העיניים שאלתי אותו, מה קורה דוד? בסדר, בסדר, הוא הרגיע
אותי, רק אל תקחי אותי לבית חולים, הוא התחנן, תטפלי בי את. החזקתי
את הראש שלו על הברכיים, ליטפתי אותו, עוד לפני שהגיעו מטיפול נמרץ
הוא חטף התקף נוסף, התהפכו לו האישונים וככה בפתח הבית הוא מת לי בידיים".
עזרא אנגל נקבר בישראל, בבית הקברות הירקון. כמעט שלוש שנים הוא נהנה
מחירות, מעט אבל המון בהתחשב בנסיבות העגומות. "לשמוע את הילדים של
החברים שלי אומרים שלפחות הוא מת כאדם חופשי, זאת היתה בשבילי הגדולה
שבנחמות. הודות לדוד עזרא עברתי ריגושים עזים, שלולא הוא לא היו קורים
לי בחיים".
הגרעין מאלונים הופיע להלוויה בהרכב מלא. על המצבה הקפידה דנה לחקוק:
"דודנו היקר עזרא אנגל בן מנחם ומזל, שהיה שבוי בסוריה בהיותו חייל".

פורסם בתאריך- 24/03/2000



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   23:09   27.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. תל אביב: חסר בית שהודה ברצח שוחרר בהוראת הפרקליטות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נדב
חבר מתאריך 13.5.02
1003 הודעות 16:12 27.03.05

תל אביב: חסר בית שהודה ברצח שוחרר בהוראת הפרקליטות

לטענת גורמים בפרקליטות חקירת המשטרה לא היתה על פי הנהלים ויש חשד כי חוקרים הבטיחו לחסר הבית תחליף סם כדי שיודה בביצוע הרצח. זו הפעם השניה בשנה האחרונה שעקב חקירה רשלנית וחשד להתנהגות בלתי הולמת מצד חוקרים משוחרר חשוד ברצח.

NFC


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   07:45   13.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. וידאו: שוחררו לאחר מעצר שווא של חצי שנה; פרקליטות-משטרה  
בתגובה להודעה מספר 61
 
  
שוחררו לאחר מעצר שווא של חצי שנה
3 חשודים בניסיון חיסול לפני כחצי שנה שוחררו, כשבפרקליטות החליטו לבטל את כתב האישום, מאחר והראייה העיקרית פוברקה
יום חמישי, 8 בספטמבר 2005, 22:09 מאת: נסלי ברדה, חדשות 10 ישראל 10

http://news.walla.co.il/?w=/3850/776656
(וידאו: כדקה וחצי)

שלושת החשודים בחיסולו של אלי לוי שוחררו היום ממעצר, לאחר שפרקליטות המדינה החליטה לחזור בה מכתב האישום שהוגש נגדם. השלושה שהו במעצר חצי שנה, למרות שלא היו נגדם ראיות חד משמעיות.

טענת המשטרה הייתה כי אחד החשודים הודה ברצח, ואף הפליל את חבריו. כדי לתמוך בכך, הוצג לפרקליטות תמליל של שיחה בין אחד החוקרים לאחד החשודים. כעת התברר, שהתמליל לא תואם אף אחת מקלטות החקירה האמיתיות.

עדיין לא ברור מי במשטרה אחראי להגשת התמליל הכוזב, אבל את השלושה זה לא מעניין. עכשיו הם סוף סוף בבית.

הפרקליטות טענה בתגובה כי השלושה לא שוחררו בשל התמליל השגוי, אלא כדי לא לחשוף חומר חקירה סודי שעלול לסכן חיי אדם.


========================================================

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
56135 הודעות 07:11 13.09.05

1. מדהים:
בתגובה להודעה מספר 0

העדות שלעיה התבססה התביעה נעלמה מהקלטת, לא נמצאת כלא הייתה,
חצי שנה ישבו בגלל עדות של אחד מהם והעדות המרשיעה לא נמצאת
על הדיסק.....מדהים !!!
כמובן שהפרקליטות אומרת שהיא ביטלה את כתב האישום בגלל סיבות
אחרות שהיא לא יכולה לפרט "בגלל סכנת חיי אדם"

מדהים !!!


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   12:42   13.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. מפקדי ימ''ר במשטרה נחקרים בחשד לקבלת שוחד והטרדה מינית  
בתגובה להודעה מספר 61
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 13.09.05 בשעה 13:02 בברכה, אורן אדרי
 

==============================

מפקד ימ"ר שפלה חשוד בקבלת שוחד
קצינים בכירים תחת חקירה: מח"ש עצרה את רפ"ק מאיר מוסרי בחשד שקיבל שוחד מעבריינים. מפקד ימ"ר מרכז, נצ"מ בוקר, נחקר בחשד למעשים מגונים,אך חש ברע ופונה לבית חולים
אבי אשכנזי ו-NRG מעריב
13/9/2005 11:15


חשדות לעבירות חמורות במשטרה: היחידה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים עצרה היום את מפקד ימ"ר שפלה, רב-פקד מאיר מוסרי, בחשד לקבלת שוחד מעבריינים. מפקד ימ"ר מרכז, ניצב-משנה יוסי בוקר, נחקר אף הוא בחשד לביצוע מעשים מגונים, במהלכה חש ברע ופונה לקבלת טיפול בבית החולים.

רק אתמול לפנות בוקר עמד רב-פקד מוסרי בראש מבצע המעצרים של 23 סוחרי סמים בעיר לוד. מוסרי זכה להערכה רבה וכאשר תדרך אתמול את הבלשים והשוטרים נכחה האולם כל צמרת המשטרה, ובהם השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, מפכ"ל המשטרה רב-ניצב משה קראדי, ומפקד מחוז המרכז, ניצב בני קניאק.

אולם התהילה לא נמשכה זמן רב. הבוקר בשעה 6:20 הגיע רפ"ק מוסרי למשרדו ביחידה המרכזית של מרחב השפלה ושעה קלה לאחר מכן התקשר מפקדו, ניצב-משנה יפרח דוכובני, וביקש ממנו להגיע למשרד שלו. כשנכנס מוסרי חיכתה לו הפתעה במקום: "אנשי מח"ש רוצים לדבר איתך", אמר לו דוכובני. "תן לנו את האקדח ותעודת השוטר אתה עצור בחשד לטובות הנאה", אמרו החוקרים ובטרם התאושש מוסרי הוא הוצא מן המשרד, הועבר לניידת של מח"ש והוסע לחקירה בירושלים.

"זה זעזע את כל המערכת"
נצ"מ בוקר מושעה כבר שלושה שבועות בעקבות תלונה שהגישה נגדו שוטרת בימ"ר מרכז על כך שביצע בה מעשים מגונים. בוקר נחקר בחודש שעבר והכחיש את החשדות נגדו. הבוקר הוא זומן למשרדי מח"ש לחקירה נוספת, שם הודיעו לו כי הוא חשוד גם בקבלת טובות הונאה. בוקר התמוטט והתלונן כי הוא חש בליבו. אמבולנס של מד"א הוזעק למקום ופונה לבית החולים.

זוהי רעידת אדמה של ממש ומכה קשה למרחב ולמחוז המרכז. שני הבכירים מילאו שורה ארוכה של תפקידים מרכזיים בלחימה בפשע בשנים האחרונות.

נצ"מ בוקר שימש בעבר כמפקד משטרת לוד והיה בין אלו שהובילו את המלחמה נגד תחנות הסמים בעיר. בתקופתו נרשמה ההצלחה הגדולה ביותר של המשטרה לאחר שבמסגרת מבצע 'אי ירוק בים' נוקתה העיר מתחנות הכספומטים בעיר והוברחו הנרקומנים מהעיר.

במקביל ניהל מוסרי את המלחמה נגד בתי הקזינו ובתי הבושת באזור ראשון-לציון. "השניים נחשבו לקצינים הבולטים ביותר במרחב השפלה וזה זעזע את כל המערכת", אמר קצין במרחב.

לא הפעם הראשונה
אין זו הפעם הראשונה שבה משתרבבים לפרשיות פליליות שמותיהם של מפקדי היחידות המרכזיות, הנחשבות ליחידות העלית של המשטרה ללחימה בפשע המאורגן. שמו של מפקד ימ"ר דרום, ניצב-משנה יורם לוי, נקשר לאחרונה לשמה של משפחת פריניאן, שכמה מבניה נעצרו בחשד לביצוע מעשי רצח. לפי עדויות שפורסמו בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2, מונה יורם לוי לתפקיד מפקד ימ"ר דרום גם אחרי שמפקד המחוז ניצב משה קראדי, היום המפכ"ל, שמע על החשדות נגדו.

מסקנות התחקיר התבררו כחמורות יותר לאחר שנודע כי לוי נשלח לבדיקת פוליגרף אותה לא עבר, ואף ניסה להכשיל. הוא אף סירב לאחר מכן לבצע בדיקה נוספת. את כל המידע הזה לא הביא קראדי לידיעת סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה ולמעשה סלל את הדרך למינויו של לוי לאחד התפקידים הרגישים ביותר במחוז הדרומי.

בעקבות התחקירים זומן יורם לוי לחקירה במחלקה לחקירת שוטרים. לוי אף יצא לחופשה ביוזמתו לכל אורך החקירה. ואולם בסיומה של החקירה לא נמצאו כל ראיות למעורבות שלו בפעילות פלילית עם משפחת פריניאן.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/983/197.html


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   06:09   16.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  84. פרשת השוחד במשטרה: עשרות קצינים יחקרו  
בתגובה להודעה מספר 83
 
  

פרשת השוחד במשטרה: עשרות קצינים יחקרו
רעידת האדמה במשטרה נמשכת: על-פי החשד קצינים ושוטרים רבים סייעו לרפ"ק מאיר מוסרי ולנצ"מ יוסי בוקר לסגור תיקים לעבריינים ולמקורבים

מאת עמיר בו-דוד
כתב ידיעות אחרונות
15.9.2005

הכתבה המלאה
ידיעות, עמ' 7


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   06:22   16.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. המשפחה טוענת: ''מות הקצין קשור לשוחד במשטרה''  
בתגובה להודעה מספר 83
 
  
המשפחה טוענת: "מות הקצין קשור לשוחד במשטרה"
מאת מאיר תורג'מן, כתב ידיעות אחרונות, עמ' 18, 15.9.2005

בני משפחתו של רפ"ק יוסי כהן, שנמצא במשרדו כשהוא ירוי בראשו ואקדחו האישי לידו, דוחים את קביעת המשטרה כי מדובר בהתאבדות.
טענתם: מותו קשור לפרשת השוחד שנחשפה שלשום.

רפ"ק כהן היה ראש לישכת איסוף המודיעין בימ"ר שפלה. בינואר נמצאה גופתו, ובתום חקירה קבעה המשטרה כי מדובר בהתאבדות.
עתה, שמונה חודשים אחרי, דורשים בני המשפחה לחקור שוב את נסיבות המוות.
"הוא היה גיבור והוא לעולם לא היה עושה מעשה פחדני כמו להתאבד", אומר אחיו עמי כהן. "אמא שלי רבקה ושני ילדיו היו כל עולמו, הוא לא היה עושה להם דבר כזה."
בני המשפחה פנו אתמול למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים וביקשו לפתוח בחקירה. "אני יודע שיוסי חקר חשוד בפרשת השוחד שנחקרת עכשיו במרחב השפלה", אומר האח עמי כשהוא רומז על החשדות שלו לנסיבות מותו של אחיו. "מישהו לקח לי את הילד", אומרת האם רבקה.
מתשובת המחלקה לחקירת שוטרים אומרים בני המשפחה כי הבינו כי שאין מקום לפתוח בחקירה על רקע פרשת השוחד שנחשפה שלשום.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   20:09   08.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. כנופיית מע''צ יקבלו כ''א למעלה מ-2 מיליון ש''ח פיצויים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.06.05 בשעה 11:47 בברכה, פילוביץ שחף
 
היום הסתיים ההליך המשפטי בתביעתם נגד המדינה בבית משפט המחוזי בתל-אביב.

יוסף רחימי ועו"ד ורד פרי שייצגה את התובעים בפרשה התראיינו עכשיו בערוץ 2.



יוסף רחימי סיפר למה הוא הודה במעשים שיוחסו לו לאחר 18 יום ולמה בסופו של דבר הוא ניסה להתאבד:
"ביום עברנו חקירות פסיכולוגיות ובלילה היינחו עוברים התעללויות פיזיות, היו מוציאים אותנו מהתא לפרדסים, משתינים עלינו, מורחים עלינו צואה, מכניסים נמלים מתחת לחולצה, דחפו לי אלה לתוך פי הטבעת, פיצצו אותנו ממכות..."

המראיין שואל את יוסף רחימי:
"האם לאחר הפיצוי הזה הסתיימו כל תביעותיו ובזה הסתיימה הפרשה??"

יוסף רחימי משיב:
"מבחינתי הפרשה לא הסתיימה, כי ההשוטרים והקצינים עדיין משרתים במשטרה, חלקם השתחחרו ויצאו לפנסיה מכובדת וראש הצח"מ סנדו מזור קיבל מתנה ומונה להיות שגריר ברומניה..."

אמת צרופה
ממש בימים אלה (כשהפשרה לפני חתימה) פורסמה רשימת המועמדים לכהונת שופטים במערכת המשפט במדינת ישראל ועו"ד אריה שרעבי, בא כוחם של כנופיית מע"צ, אשר בזכותו הם קיבלו משפט חוזר ובפועל המדינה משכה את התיק והם זוכו כאילו לא הורשעו בכלל ומאז הזיכוי התחילה המלחמה כפי שתבחינו בהמשך, על הפיצויים על פי הסדר הפלילי/חוק העונשין וכמו כן הגשת תביעה אזרחית.....והפשרה שבסופו הגיעו אליה "חברי הכנופיה שלא הייתה - מע"צ" בעל כורחם הייתה על דעתו של בא כוחם עו"ד אריה שרעבי ואני שואל, האם זה היה מותנה במינוי לכהונת שופט בישראל....???

להלן הדיווחים בנושא לפי סדר כרונולוגי עד להשבעתו כשופט:

@ אחרי עיכובים פורסמה רשימת המועמדים המלאה לכהונת שפיטה הוועדה זומנה לדיון ליום 28.3.05; מועמדים רבים לכל תפקיד
מאת: יואב יצחק 06/03/2005 21:12:08
אחרי עיכובים רבים שגרמו למצוקה במערכת המשפט, מתכנסת הוועדה לבחירת שופטים ביום 28.3.05 למנות שורה של שופטים חדשים. הוועדה חוזרת עתה לעבודה מלאה, וזאת לאחר השלמת המינויים בה (השר דני נוה). בראש הוועדה עומדת עתה שרת המשפטים ציפי לבני.
- בתי משפט השלום במחוזות תל-אביב והמרכז (5)
עו"ד הדסה נאור, עו"ד יהודית לייבה, עו"ד רחל סטוביצקי, עו"ד אורן שוורץ, עו"ד חגית תירוש, עו"ד שלמה פרידלנדר, הרשמת דלית ורד, הרשמת מירה דהן, הרשמת כוכבה לוי, הרשמת רות וקסמן, הרשמת לאה שלזינגר-שמאי, הרשם אייל באומגרט, הרשמת מגי כהן, הרשמת איריס לושי-עבודי, עו"ד חגית אברהם, הרשמת מיכל עמית-אניסמן, עו"ד שרון הל-גלעד שרף, עו"ד גיא הרמלך, עו"ד סיגל רסלר-זכאי, עו"ד עדנה נוימן, עו"ד אריה שרעבי, עו"ד גל-ישראל לברטוב, עו"ד סלי בסון, הרשם צבי ויצמן, עו"ד מלכה ספינזי, עו"ד אביחי דורון.

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-65580-00.html?tag=5-37-44

@ 29 שופטים חדשים מונו ברחבי הארץ
עם המינויים הבולטים נמנים: השופטים רונן, אמסטרדם, שיצר, ורדי מונו לכהונה כשופטים מחוזיים בת"א; הפצ"ר לשעבר פינקלשטיין מונה לבית המשפט מחוזי בחיפה; היועצת המשפטית של הכנסת אנא שניידר מונתה לכהונת שופטת בית משפט שלום
מאת: מיכאל דבורין 28/03/2005 18:16:13
- בתי משפט השלום במחוזות ת"א והמרכז: עו"ד הדסה נאור, עו"ד אורן שוורץ, הרשמת מיכל עמית - אניסמן, עו"ד שלמה פרידלנדר, עו"ד אריה שרעבי, עו"ד פאול שטרק (מירושלים).


@ הושבעו 36 שופטים חדשים
הנשיא קצב והנשיא ברק מתריעים מפני מה שעלול לקרות בעת יישום תוכנית ההינתקות
מאת: מחלקה ראשונה 19/05/2005 14:05:26
8. עו"ד אריה שרעבי , לכהונת שופט בתי משפט השלום מחוז תל-אביב.
מקור נוסף:
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=10850&sivug_id=3
תולדות חיים של השופטים אשר הושבעו בפני נשיא המדינה ב- 19.5.05 שופטים אשר יושבעו בפני נשיא המדינה ב- 19.5.2005
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/html/hodaot_hanhalat.htm


לגבי פרשת כנופיית מע"צ אומר רובינשטיין, כי הפרשה לא תיאמן. "אין כלום בתיק, יש רק עדויות שמוכיחות שההודאה היא מזויפת, יש עדויות על עינויים. הנאשמים מודים בדברים שלא יתכנו, ולמרות זאת מורשעים".
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/311/755.html


מצ"ב החלטת המשנה לנשיא בית משפט העליון בבקשה למשפט חוזר שביקשו 4חברי כנופיית מע"צ באמצעות בא כוחם עו"ד אריה שרעבי:

מ"ח 1966/98 - גדעון הררי ו-3 אח' נ' מדינת ישראל .תק-על 98(2), 238.

====

משפט חוזר כאשר חוקר משטרתי הודה בראיון עתונאי כי הודאות הנאשמים שוכתבו והשוטרים העידו עדויות שקר
לתקציר - מאגר סביר
מ"ח 1966/98

1. גדעון הררי
2. יעקב בלדוט
3. אורי גולברי
4. יוסף רחמים

נגד
מדינת ישראל


בית המשפט העליון בירושלים
לפני המשנה לנשיא ש' לוין
בקשה למשפט חוזר

עו"ד שרעבי - בשם המבקשים

היועץ המשפטי לממשלה - בשם המשיבה

ה ח ל ט ה

המשנה לנשיא ש' לוין

1. ביום 2.11.79 הורשעו ארבעת המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביחד עם אחרים, במעשי עבירה שונים במה שהוגדר כ"פרשת מע"ץ" ונדונו לתקופות מאסר שבין שלש ועשר שנים, לריצוי בפועל. שלשה מהמורשעים, ובכללם המבקשים 1 ו-3 ערערו על הרשעתם וגזר דינם. ערעורו של המבקש מס' 1, שנדון למאסר של עשר שנים, נדחה וערעורו של המבקש מס' 3 נתקבל בחלקו וענשו הועמד על מאסר לתקופה של שמונה שנים לריצוי בפועל. המבקשים סיימו לרצות את עונשם. לפני בקשה למשפט חוזר בעניינם של המבקשים. בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה נקבע כי מבחינה משפטית מתקיימות במקרה שלפנינו הנסיבות האמורות בסעיף 31(א)(2) ו(4) לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984 ולפיכך קיימת לדעתו הצדקה לקיום משפט חוזר בעניינם של המבקשים.

2. כפי שצויין בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הורשעו המבקשים כולם על יסוד הודאותיהם במשטרה שנתקבלו על ידי בית המשפט. זה דחה טענות קשות שהוטחו במשטרה על מעשים אפלים שנעשו בנאשמים, על מכות וחבלות בכל חלקי גופם ועל עינויים וחקירות ממושכות. בית המשפט נתן באופן כללי אמון בגירסת אנשי המשטרה. והנה נתברר כי פקד (בדימוס) ש. שמחי (להלן- שמחי), שהיה אחד מקציני המשטרה שחקרו בפרשה, מסר בסדרה של ראיונות בתקשורת כי במהלך החקירה, הושפלו החשודים, הוכו והודאותיהם הוכתבו ושוכתבו וכי חוקרי משטרה וקצינים, לרבות הוא עצמו העידו שקר בבית המשפט המחוזי.

בעקבות הדברים האלה נערכה חקירה שבעקבותיה לא אותרו תיקי המשטרה הקשורים לפרשת מע"ץ ונחקרו החוקרים, קציני המשטרה מהדרג הפיקודי והמבקשים. היועץ המשפטי לממשלה הביא בחשבון את העובדה שעדותו של שמחי היא עדות כבושה ושבחינת עדותו של שמחי תיעשה אך במסגרת החומר המשפטי שעמד לפני הערכאות השיפוטיות שטיפלו בתיק. הוא נתן את דעתו לנתונים אובייקטיבים שיש בהם לתמוך בגירסת המבקשים ולמידת השתלבותה של הראייה החדשה במכלול הראיות, כמו לשאלת מהימנותה של עדות שמחי וסימני השאלה הנלווים אליה; הוא גם הביא בחשבון את חלוף הזמן הרב - כעשרים שנה - מאז תחילת החקירה, הוא אף הביע ספק אם בנסיבות הענין יהיה בכוחו של משפט חוזר להביא לחקר האמת; עם זאת מסקנתו הסופית היתה כאמור לעיל.

3. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה הביאה אותי למסקנה שיש להורות על משפט חוזר ואני מורה על קיומו. המשפט החוזר יתקיים לפני בית המשפט המחוזי בתל -אביב-יפו והוראות תקנה 9 פסקאות (א) ו-(ב) לתקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז-1957 תחולנה עליו.

ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ח (5.4.98).

פסקי דין

פרוטוקול הדיון שקדם לפסה"ד
http://www.court.org.il/din/gov/gov29.htm

א 001168/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

08/06/2005
תאריך:
כב' השופט ש. ברוך
בפני:

1 . גדעון הררי

2 . יעקב בלדוט

3 . אורי גולברי

4 . יוסף רחימי
בעניין:

התובעים
ורד פרי
ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

מדינת ישראל

הנתבעת
אברהם רונן
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

עניינו של פסק דין זה, הוא פרשה שידועה כ"פרשת מע"צ", במסגרתה הועמדו לדין התובעים שלפני, בגין ביצוע עבירות חמורות ביותר שכללו תכנון לרצוח שופטים, קציני משטרה, הצתות, ועוד כהנה וכהנה מעשים.

התובעים כולם הורשעו בדין, בעבירות כאלה ואחרות, ונדונו לעונשי מאסר ארוכים.

התובע מס' 1 (להלן: "הררי"), ריצה עונש מאסר בפועל בן 64 חודשים.

התובע מס' 2 (להלן: "בלדוט") ריצה עונש מאסר בפועל בן 25 חודשים.

התובע מס' 3 (להלן: "גולברי") ריצה עונש מאסר בפועל בן 51 חודשים.

התובע מס' 4 (להלן: "רחימי") ריצה עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים.

על פי הנטען בכתב התביעה, הושתתה הרשעת התובעים שלפני, בין היתר, על הודאתם בפני חוקרי המשטרה, הודאה שהוצאה מהם בכוח, בנסיבות קשות ביותר, הכל כמתואר בכתב התביעה בהרחבה.

בשנת 1994, כ- 14 שנה לאחר גזר הדין (התובעים כולם נעצרו בשנת 1978 ודינם נגזר בשנת 1979), התוודה אחד הקצינים שנטלו חלק בחקירה, באופן פומבי, על השיטות שננקטו במהלך חקירת התובעים, שיטות שכללו התעללויות ועינויים, ואף זיוף עדויות ובידוין.

בעקבות התוודות זו, נבדקה הפרשה פעם נוספת על ידי המחלקה לחקירות שוטרים, במשרד המשפטים, כשבעקבותיה הגיעה המדינה לכלל מסקנה, שחל כרסום של ממש בראיות המדינה, באופן המצדיק קיום משפט חוזר. בית המשפט העליון הורה על קיום משפט חוזר בעניינם של התובעים, הוגש כתב אישום מתוקן, כשבמהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, הודיעה המדינה לבית המשפט כי המדינה חוזרת בה מכתב האישום המתוקן, שהוגש כנגדם וכי לשיטתה של המדינה, יש לראות את התובעים (הנאשמים) כמי שלא הורשעו מעולם בהליך המקורי שננקט כנגדם.

בית המשפט המחוזי, הוסיף וקבע בהמשך הדרך, כי על המדינה לפצות את התובעים, בסכומים אותם פסק בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984.

לאחר שנשלם ההליך במסגרת התיק הפלילי, הוגשה התובענה הנוכחית.

לא אלאה בפירוט ההליכים שהתנהלו בתיק זה, יצוין רק לזכות הצדדים, עוה"ד (דאז) אריה שרעבי, עו"ד ורד פרי ועו"ד אברהם רונן, כי הם ניהלו את ההליך בצורה יעילה ויפה ואף שההליך התמשך, הרי שהזמן נוצל כדבעי, ובסופו של דבר, גובשה ההסכמה הדיונית, עליה אעמוד להלן.

ראוי עם זאת להדגיש, ודברים אלה חייבים להיאמר לזכותה של המדינה, כי בכתב ההגנה שהגישה המדינה כנגד התובענה, אף שהעלתה שורה של טענות כאלה ואחרות, הודיעה המדינה, כי היא מוותרת על העלאת טענות בשאלת האחריות, וכל שתטען תהיינה טענות בשאלת גובה הנזק שנגרם לכל אחד ואחד מהתובעים.

בדיונים שהתנהלו לפני כב' השופט אזר ז"ל, השמיע השופט אזר ז"ל, הצעת פשרה מסוימת, שכפי שהובאה להחלטת הצדדים, לא הייתה מקובלת עליהם.

בהמשך, לאחר שכבר החלו הדיונים להישמע לפני, עקב מותו הטרגי של כב' השופט אזר ז"ל, ביקשתי מהצדדים לשוב ולשקול את רעיון הפשרה, והצעתי להם לשנות ממנו במידה מסויימת, באופן שהצעת כב' השופט אזר ז"ל, תהווה בסיס להסדר דיוני, אך יקבע טווח מסוים של טיעון, שיאפשר סטיה מסוימת ממנה, בין אם לכיוון טענות התובעים ובין אם לכיוון טענות המדינה.

רעיון זה הוא הרעיון שבסופו של דבר התקבל על דעת הצדדים, ומשכך הוסכם בין הצדדים כי ההליך יתנהל לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט , התשמ"ד-1984, תוך שהוסמכתי לפסוק בין סכום בסיס של 11.2 מיליון ₪, כרף תחתון, לסכום תקרה של 12.2 מיליון ₪, כרף עליון, כולל שכר טרחה והוצאות, כשסכום זה כבר לוקח בחשבון את הסכומים ששולמו בעבר, במסגרת ההליך הפלילי בהתאם להחלטת ההרכב שדן באותו הליך.

הבסיס להסדר הוא סכום חודשי מסוים.

הצדדים גם השמיעו את עמדתם לעניין הפרשי ההצמדה.

לאחר שהצדדים הודיעו על עקרונות ההסכם, נדחה הדיון ליום 31/5/05, על מנת לאפשר השלמת טיעונים בעל פה, בהתאם להסדר הדיוני.

במועד האמור, הופיעו הצדדים וטענו טענותיהם בהרחבה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהועמד לרשותי על ידי המדינה (מעבר לתמצית שהועמדה גם לרשות עו"ד פרי), ותוך שאני סבור שלחומר החסוי יש השפעה מסוימת על הפסיקה, לחובת המדינה, אני פוסק לתובעים את הסכומים כדלהלן:

להררי, סך של 4,565,000 ₪.

לבלדוט סך של 1,784,000 ₪.

לגולברי סך של 3,639,000 ₪.

לרחימי סך של 2,168,000 ₪.

בהתאם להסכמה הדיונית, מיום 15/5/05, הרי ששליש מסכום הפיצוי ישולם לידי ב"כ התובעים עו"ד פרי, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, ויתרת שני השלישים, תשולם לידיה עד לא יאוחר מיום 30/10/05 והיא תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום א' בסיון, תשס"ה (8 ביוני 2005) במעמד __. ש. ברוך, שופט
בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו
http://www.court.org.il/din/gov/gov28.htm


תיק פשע חמור 98 / 4063ח

1. גדעון הררי

2. יעקב בלדרט

3. אורי גולברי

4. יוסף רחמים

נגד

מדינת ישראל

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לפני השופטים א' משאלי, נ' ישעיה, מ' סוקולוב

המבקשים הורשעו בזמנו בעבירות פליליות חמורות וריצו עונשי מאסר ממושכים. לאחר 20 שנה הורה בית-המשפט העליון על קיום משפט חוזר. במסגרת המשפט החוזר הודיעה המשיבה כי היא חוזרת בה מכל האישומים נגד המבקשים, ומבקשת לבטל את כתב-האישום נגדם. המבקשים תובעים פיצוי כספי מן המשיבה. עיקר הדיון נסב על השאלה, מכוח איזו הוראת חוק יש לפסוק פיצויים אלו.

בית-המשפט המחוזי פסק:נ

א. (1) זכאותם של המבקשים לפיצוי קמה מכוח הוראת סעיף 31(ג) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן – חוק העונשין), שכן הרשעתם בוטלה "כתוצאה מהמשפט החוזר" (281א).

(2) די בפתיחת המשפט מחדש בדרך של משפט חוזר, ובעובדה כי הרשעת המבקשים בוטלה כתוצאה מכך, כדי לפתוח בפני המבקשים את הדרך לבקש ולקבל פיצויים מכוח סעיף 31(ג) סיפה (281ד – ה).

ב. (1) בעת קביעת שיעור הפיצוי הניתן מכוח סעיף 31(ג) לחוק העונשין, ניתן להתייחס לאמות המידה והקריטריונים הקבועים בסעיף 80 לחוק העונשין, ובתקנות שנקבעו על-פיו, אולם אין להגביל את סכומי הפיצויים שייפסקו למבקשים לסכומי המכסימום ול"ראשי הנזק" שנקבעו בתקנות (282ב – ג).

(2) במסגרת דיון בבקשה לפיצויים לפי סעיף 31(ג), כמו גם בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, יש להימנע מפסיקת פיצויים על-פי עילות תביעה נזיקיות או אחרות שמקורן בדיני הנזיקין הכלליים או בדיני חיובים אחרים, שכן לבית-המשפט בדונו במשפט החוזר אין את הסמכויות והכלים החיוניים לקביעת שיעור הפיצוי הנזיקי (282ז – 283א).

(3) פיצוי הנפסק לפי סעיף 31(ג) או לפי סעיף 80 לחוק העונשין אינו חוסם את דרכו של הנאשם להגיש תובענה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו על בסיס עילת תביעה נזיקית (283ג).


ג. (אליבא דשופט משאלי):ב בהוראת סעיף 80 לחוק העונשין, איזן המחוקק בין הצורך לפצות את הפרט לבין המגבלות של קופת הציבור. איזון זה אינו מצוי בסעיף 31(ג), שכן מחד, הוראה על קיום משפט חוזר הינה נדירה, ואינה מטילה מעמסה כבדה על אוצר המדינה, ומאידך עינוי הדין ממועד ההרשעה ועד לזיכוי או למחיקת ההרשעה במסגרת המשפט החוזר, עשוי להמשך שנים רבות (285ד – 288ג).

חקיקה ראשית שאוזכרה:ו

– חוק בתי המשפט , תשמ"ד1984-, סעיפים 31, 31(א), 31(ג).

– חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה1965-, סעיף 94(ב).

– חוק סדר הדין הפלילי , תשמ"ב1982-, סעיף 94(ב).

– חוק העונשין, תשל"ז1977-, סעיף 80.

חקיקת משנה שאוזכרה:נ

– תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) תשמ"ב1982-.

– תקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז1957- תקנה 9(ב).

– תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-.

פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:ב

ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113.

ע"פ 52/89 מדינת ישראל נ' סבאח, פד"י מד(1) 653.

ע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל, פד"י נא(1) 481.

מקורות המשפט העברי שאוזכרו:ו

תהילים, מב, ח.


בקשה לפסיקת פיצוי בגין חזרה מאישום. הבקשה נתקבלה.

אריה שרעבי – בשם המבקשים;

נעמי שטרן, פרקליטת מחוז תל-אביב (אזרחי) – בשם המשיבה.


החלטה

השופט נ' ישעיה

1. המבקשים (הנאשמים) עותרים בבקשה שבפנינו, לחיוב המשיבה (המאשימה) לשלם להם פיצויים כספיים.

בקשה זו באה לאחר שהמשנה לנשיא בית-המשפט העליון כב' השופט ש' לוין, הורה בהחלטתו מיום 5.4.1998 על קיום משפט חוזר למבקשים לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד1984-.

עם פתיחת המשפט החוזר בפנינו, ובטרם הגיבו המבקשים על כתב-האישום החדש שהוגש נגדם, הודיעה באת-כוח המשיבה כי לאור הזמן הרב מאוד שחלף מאז הרשעת המבקשים בפרשה זו (למעלה מ20- שנה) יקשה עליה להניח, היום, תשתית ראייתית לביסוס או הוכחת אשמתם של המבקשים.

בנסיבות אלה הודיעה היא כי היא חוזרת בה מכל האישומים שיוחסו למבקשים וביקשה לבטל את כתב-האישום נגדם, כתוצאה מכך.

אנו נעתרנו לבקשה, לה הסכים הסניגור, והורינו על ביטול כתב-האישום נגד המבקשים על-פי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי , תשמ"ב1982- (להלן –חסד"פ).

2. מחיקת ההרשעה וביטול האישומים נגדם, באה למבקשים באיחור רב מאוד, היינו כ20- שנה לאחר שהורשעו על-ידי בית-משפט זה (בהרכב אחר) ולאחר שסיימו לרצות את עונשי המאסר הארוכים שהושתו עליהם:נ

מבקש 1 נידון ל10- שנות מאסר, מבקש 2 נידון ל8- שנים, והמבקשים 3 ו4- נידונו ל3- שנות מאסר כל אחד מהם.

בנסיבות אלה זכאים המבקשים לפיצוי כספי מהמשיבה. המשיבה אינה חולקת על כך ואינה מתנערת מחובתה לפצות את המבקשים. השאלה היא מהו שיעור הפיצוי לו הם זכאים. בשאלה זאת חלוקים הצדדים ועל-כן עתרו המבקשים לבית-המשפט כדי שזה יכריע במחלוקת. בקשתם הועברה להכרעתנו מכוח הוראת סעיף 31(ג) לחוק בתי-המשפט במסגרת הדיון במשפט החוזר, אשר התקיים בפנינו ואשר עליו הורה, כאמור, בית-המשפט העליון. בהמלצתנו ניסו באי-כוח הצדדים להגיע להסדר אך הדבר לא עלה בידם. כשאלה הם פני הדברים לא נותר לנו אלא לדון ולהכריע בשאלה זאת ובכך להביא לסיום את ההליכים במסגרת המשפט החוזר.

בתחילת הדיון התעוררה השאלה מהי ההוראה הסטטוטורית על-פיה ראוי וצריך לפסוק את הפיצויים. גם בשאלה זאת לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה ועל-כן הורינו להם לסכם את טיעוניהם בכתב בשאלה זו.

במסגרת סיכומיהם העלו באי-כוח הצדדים טענות מטענות שונות והציגו פרשנויות להוראות הסטטוטוריות הרלוונטיות לענייננו (אנו התעלמנו מכתב התשובה לסיכומי המשיבה שהגיש עורך-דין שרעבי ביום 8.7.1999 משום שכתב תשובה זה הוגש על-ידיו בלא שקיבל היתר לכך ובניגוד להחלטתנו בעניין הגשת הסיכומים מיום 7.6.1999). בא-כוח המבקשים טען כי יש לקבוע את שיעור הפיצוי על יסוד הוראת סעיף 31(ג) הנ"ל ועל-פיה בלבד, באת-כוח המשיבה סבורה, לעומת זאת, כי במקרה זה יש לפסוק את הפיצוי על-פי הוראת סעיף 80 לחוק העונשין , תשל"ז1977- ועל-פי התקנות שהותקנו על-פיו.

3. עתירת המבקשים מתבססת על הוראת סעיף 31(ג) הנ"ל, שזו לשונה:ב

"במשפט חוזר יהיו לבית המשפט העליון או לבית המשפט המחוזי כל הסמכויות הנתונות לבית משפט מחוזי במשפט פלילי והנתונות לבית המשפט העליון בערעור פלילי... בית המשפט רשאי לתת כל צו הנראה בעיניו כדי לפצות נידון שנשא עונשו או חלק ממנו ושהרשעתו בוטלה כתוצאה מן המשפט החוזר או לתת כל סעד אחר...".

על-אף האמור בסיפה לסעיף 31(ג), טוענת באת-כוח המשיבה כי אין לפסוק פיצויים למבקשים על-פי הוראת דין זו משום שבמקרה זה לא התקיים כלל משפט חוזר. המשיבה חזרה בה מהאישומים ובית-המשפט ביטל אותם ללא שקבע מימצאים פוזיטיביים כלשהם בעניינם של המבקשים. בנסיבות כאלה אין מתקיים, לדעת המשיבה, התנאי להחלת הוראת סעיף 31(ג) על המקרה שלפנינו (קיומו של משפט חוזר) ועל-כן יש לפנות לסעיף 80 לחוק העונשין ולפסוק את הפיצויים למבקשים על-פי הקריטריונים המנויים בו.

טענה זו, בכל הכבוד, אינה נראית לי.

זכותם של המבקשים לפיצויים קמה להם מכוח הוראת סעיף 31(ג) הנ"ל, שהרי הרשעתם בוטלה "כתוצאה מהמשפט החוזר" אשר על קיומו הורה בית-המשפט העליון במסגרת סמכותו לפי סעיף 31(א) לחוק.

לא ברור לי איך ניתן לטעון כי במקרה שלפנינו לא "התקיים משפט חוזר" כפי שטוענת באת-כוח המשיבה (עמ' 4 לכתב סיכומיה). האם כך רק משום שלא הובאו ראיות על-ידי המשיבה ולא נקבעו מימצאים פוזיטיביים על-ידי בית-המשפט?

אם אין מדובר במשפט חוזר, מהו אפוא ההליך המשפטי אשר במסגרתו התאפשר למשיבה לחזור בה מכתב-האישום ולבקש את ביטולו, למעלה מ20- שנה לאחר שהמבקשים הורשעו על-פיו?

איני מכיר הליך משפטי או דרך דיונית אחרת המאפשרים זאת, לבד מההליך שהותווה בסעיף 31 הנ"ל והמכונה על-ידי המחוקק "משפט חוזר". אין בהוראות המפורטות שם שום רמז לאבחנה אותה מבקשת באת-כוח המשיבה לעשות, בין משפט חוזר אשר במהלכו נשמעו ראיות ונקבעו מימצאים לבין משפט חוזר שהסתיים בביטול כתב-האישום או בדרך אחרת כלשהי. די בפתיחת המשפט מחדש בדרך של משפט חוזר כאמור בסעיף 31, ודי בעובדה כי הרשעת המבקשים בוטלה כתוצאה מכך, כדי לפתוח בפני המבקשים את הדרך לבקש ולקבל פיצויים לפי הסיפה של אותה הוראה סטטוטורית, היינו – לפי הסיפה של סעיף 31(ג) לחוק.

4. שאלה אחרת היא על-פי אילו אמות מידה או קריטריונים ייפסקו הפיצויים למבקשים. שאלה זו מתעוררת לאור העובדה שסעיף 31(ג) אינו קובע אמות מידה כלשהן ואינו מנחה את בית-המשפט באיזו דרך ילך, בגין אילו נזקים הוא יפסוק פיצויים ומהו שיעור הפיצויים שיש לפסוק למבקשים.

כל שקובע סעיף 31(ג) הוא שבית-המשפט "רשאי ליתן כל צו הנראה בעיניו כדי לפצות נידון שנשא עונשו או חלק ממנו..." (ההדגשה שלי – נ' י').

באת-כוח המשיבה מציעה (כבקשה חלופית) לאמץ את אמות-המידה הקבועות בסעיף 80 לחוק העונשין ובתקנות שהותקנו מכוחו (תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב1982-) ולפסוק למבקשים פיצויים עבור תקופות המאסר בפועל שהם ריצו ועבור הוצאות הגנתם לפי הקריטריונים הקבועים בתקנות. בא-כוח המבקשים מבקש מאיתנו לא להצטמצם ב"דלת אמותיו" של סעיף 80 ולפסוק פיצויים ביד רחבה יותר לנוכח נסיבותיו החמורות של המקרה ובמסגרת סמכותו הרחבה יותר של בית-המשפט על-פי סעיף 31(ג) הנ"ל.

מהי הדרך הראויה בה יש ללכת?

לדעתי אין להתעלם מהוראותיו של סעיף 80 לחוק העונשין ומהתקנות שהותקנו על-פיו, על-אף שהפיצוי בעניינם של המבקשים ייפסק על-פי הוראת סעיף 31(ג) ומכוחו. זאת מאחר והוראה סטטוטורית זו (סעיף 31(ג)) אינה מנחה אותנו ואינה מורה לנו בכמה לפצות, על-פי אילו אמות-מידה ובגין אילו "ראשי נזק". סעיף 31(ג) הסמיך אמנם את בית-המשפט "ליתן כל צו הנראה בעיניו" כדי לפצות את המבקשים, אך עדיין הפיצוי חייב להיות, לדעתי, מעוגן או נסמך על אמות-מידה כלליות ואובייקטיביות כלשהן, ולהתייחס ל"נושאים" ברי פיצוי כלשהם. אמות-מידה או קריטריונים כאלה, ולו חלקיים, ניתן למצוא בסעיף 80 ובתקנות שהותקנו על-פיו.

מקובלת עליי טענת באת-כוח המשיבה כי בנסיבות כאלה מן הדין ש"רוחה" של הוראת חוק זו (סעיף 80 הנ"ל) תקרין ותשפיע על אופן חישוב הפיצויים למבקשים, שכן גם שם וגם במקרים בהם דן סעיף 31(ג) מדובר בפסיקת פיצויים לנאשמים, אשר זוכו בדינם או משפטם בוטל בנסיבות דומות (אם כי לא זהות) ולנוכח העובדה שהוראה או הנחיה אחרת של המחוקק איננה בנמצא לא בסעיף 31(ג) ולא בהוראה סטטוטורית אחרת. בנסיבות כאלה ועל-פי כללי הפרשנות המקובלים והנהוגים במשפטנו יהא זה אך טבעי ומתבקש להשתמש בהוראת סעיף 80 הנ"ל ככלי עזר פרשני ומנחה לשם השלמת החסר שבסעיף 31(ג).

יחד עם זאת אינני סבור כי יש להגביל את סכומי הפיצויים שייפסקו למבקשים לסכומי המכסימום ול"ראשי הנזק" שנקבעו בתקנות. סכומי המכסימום שבגינם ניתן לפצות נאשמים לפי סעיף 80 ינחו אותנו במקרה זה, אך אין בהם כדי לכבול את ידינו בפסיקת שיעור הפיצוי למבקשים, שהרי המחוקק נמנע במפורש מהטלת מגבלות כאלה במקרה של פיצוי נאשמים בנסיבות המפורטות בסעיף 31(ג).

5. מגבלה אחת אנו כן נטיל על עצמנו. במסגרת דיון בבקשה לפיצויים לפי סעיף 31(ג) (כמו גם בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין) יש להימנע, לדעתי, מפסיקת פיצויים על-פי עילות תביעה נזיקיות או אחרות שמקורן בדיני הנזיקין הכלליים (כמו רשלנות או תקיפה) או בדיני חיובים אחרים. בשל כך נימנע מפסיקת פיצויים למבקשים בשל נזקים שנגרמו להם, אם נגרמו, כתוצאה מעוולה נזיקית כלשהי שנגרמה ע"י המשיבה או מי מטעמה, אם נגרמה. נזקים מסוג זה (כמו בגין הפסדי השתכרות, כאב וסבל וכו') יהיו רשאים המבקשים לתבוע במסגרת תובענה אזרחית נפרדת שיגישו, אם יגישו, לבית-המשפט המוסמך לדון בתובענות אלה (בא-כוח המבקשים הצהיר בפנינו ובכתב סיכומיו כי תובענה כזו אכן עומדת להיות מוגשת).

לתובענה כזו אין ולא כלום עם הבקשה לפיצוי לפי סעיף 31(ג) המונחת בפנינו (ואף לא עם בקשה לפי סעיף 80) ואין לערב או לקשר בין שני סוגי פיצוי אלה או בין שני סוגי "תובענות" אלה.

כשם שלא יעלה על הדעת שהפיצוי שנפסק לטובת נאשם על-פי סעיף 80 לחוק העונשין או סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט, יחסום את דרכו וימנע ממנו להגיש תובענה לפיצויים מלאים בגין כל הנזקים שנגרמו לו, על בסיס עילת תביעה נזיקית (ראה דברי כב' הנשיא ברק בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון ), כך ומטעמים דומים, לא יהא זה נכון, לדעתי, שאנו נפסוק למבקשים, במסגרת המשפט החוזר, פיצויים מכוח דיני הנזיקין הכלליים, על-אף שלשון החוק בעניין זה (סעיף 31(ג)) היא רחבה ומאפשרת, לכאורה, פסיקה כזו.

לא יעלה על הדעת לעשות כן, אם משום היעדר עובדות ונתונים מספיקים ואם משום היעדר "כלים" וסמכויות מתאימות, אשר יאפשרו לנו לאסוף ולקבל נתונים כאלה, שהם חיוניים לשם קביעת שיעורי הפיצויים "הנזקיים". יש לזכור כי לבית-משפט זה, בדונו במשפטם החוזר של המבקשים, הוקנו על-ידי המחוקק "כל הסמכויות הנתונות לבית-משפט מחוזי במשפט פלילי" ולא מעבר לכך (ראה סעיף 31(ג) הנ"ל ותקנה 9(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז1957- ואת החלטת המשנה לנשיא, כב' השופט ש' לוין).

הגבלה זו של סמכותנו תמנע מאיתנו את האפשרות להיעזר ב"כלים" ובסמכויות המוקנות לבית-משפט הדן בתובענות אזרחיות על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, על-מנת לקבל או להשיג את מרב האינפורמציה והנתונים הנחוצים לשם קביעת הנזקים שנגרמו לנפגע והפיצויים להם הוא ראוי.

כך, למשל, תימנע מאיתנו האפשרות למנות מומחים רפואיים, לשם קביעת הנכות הרפואית, אם נותרה כזו, ואת הקשר הסיבתי בינה לבין אירוע הנזק. כך תימנע מאיתנו האפשרות להורות על גילוי מסמכים או על סעדים אחרים שיאפשרו לצדדים להבהיר או להוכיח נתונים או עובדות הנדרשים לשם קביעת שיעור הפיצויים.

6. לאור כל האמור לעיל סבור אני כי יש לקבוע כדלהלן:ו

(א) הפיצויים שייפסקו למבקשים יהיו על-פי הוראת סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) ומכוחה.

(ב) בקביעת שיעור הפיצויים נתחשב בסטנדרטים ואמות המידה שנקבעו בסעיף 80 לחוק העונשין ובתקנות שהותקנו מכוחו, אם כי לא נגביל את עצמנו לסכומי המכסימום ו"סעיפי הפיצוי" הקבועים בתקנות.

(ג) במסגרת הליך זה אנו נימנע מפסיקת פיצויים למבקשים על בסיס עילות תביעה "אזרחיות" או בשל עוולות "נזיקיות" ונימנע מקביעות עובדתיות באשר לאחריותה של המשיבה (או אי אחריותה) וחבותה לתשלום פיצויים בשל עוולות אלה. למבקשים שמורה הזכות להגיש תובענות נפרדות, כאמור לעיל, אם ימצאו זאת לנכון.

השופט א' משאלי

קראתי את דבריו המאלפים של חברי השופט ישעיה ומוצא אני לנכון להוסיף עליהם מספר הערות:נ

אין חולק כי יש הבדל רב משמעות בין סעיף 80 לחוק העונשין, לסעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט. סכום הפיצוי לפי סעיף 80 מסויג כתבניות ששיעוריהן ותכולתן מותווית בתקנות ברורות, ואילו סכום הפיצוי לפי סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט שיעורו כרוחב ידו ונטיית לבו של בית-המשפט, בהתאם לנסיבות המקרה; ותכולתו:ב כל סעד שבנמצא, סעד שאינו מוגבל לנידון עצמו, סעד שיינתן אפילו לשאיריו.

באת-כוח המשיבה טוענת כי ההבדל בגובה הפיצוי נעוץ בהבדל הטמון באופי השונה של ניהול המשפטים לפי סעיף 80 מחד, או לפי סעיף 31(ג) מאידך גיסא.

לטענתה, במשפט חוזר יכול בית-המשפט לשמוע עדים ולהתרשם מהם רושם שיהווה כלי עזר לחישוב הפיצוי.

עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי במקרה דנן בית-המשפט לא שמע עדויות ולא קבע כל מימצא פוזיטיבי ועל-כן חסר הוא כלים כאלה. אני סבור שטעות בידה.

דינו של משפט אליו מכוון סעיף 80, כמוהו כדין משפט חוזר שהרי ככל משפט ישמעו בו עדים, יובאו ראיות ואותם כלי עזר יעמדו לרשות בית-המשפט.

לא זו אף זו, העובדה שבמקרה דנן לא נשמעו עדים ולא הובאו ראיות אינה פוגמת כהוא זה, באשר גם אם היה מתנהל משפט ארוך על עדיו ומימצאיו לא היה בכך להעלות את כל המידע הדרוש לבית-המשפט על-מנת לאמוד את גודל הפיצוי.

ייתכן, שאגב אורחא, היה נגלה בפני בית-המשפט קצה קצה של תמונת הנזק שהיה מנת חלקם של הנאשמים, אך בכל מקרה קביעת הפיצוי והוכחתו במלואו מתחילה רק בתום המשפט החוזר, אם הסתיים בזיכוי או, כמו במקרה דנן, עם מחיקת כתב-האישום וביטול ההרשעה.

ובכן מה ראה לו המחוקק להרחיב לבו לגבי נידון שנשא עונשו והרשעתו בוטלה כתוצאה מהמשפט החוזר, לעומת מי ששהה במעצר או במאסר וחלות לגביו הנסיבות המפורטות בסעיף 80?

אם ניקח את המקרה הקיצוני ביותר – אדם שנעצר, הורשע ונידון למאסר ורק בתום הליכי הערעור זוכה, שוחרר ממאסרו וזכה לפיצויים על-פי הקריטריונים שבסעיף 80, יש לשער כי אורך תקופת מעצרו לא עלה על שנה (וכיום 9 חודשים) בהתאם לסד שמציב החסד"פ.

גם לאחר שנידון למאסר והגיש ערעור על הרשעתו, ניתן להניח, כפי שנהוג ומקובל, כי לא יארכו הימים עד שבית-המשפט ידון בערעורו – תוך התחשבות בעובדה שהוא מרצה עונש מאסר – וזאת כאשר לא ניתן עיכוב ביצוע המאסר עד מתן פסק-הדין בערעור.

יוער שקרוב לוודאי שבמקרה בו הוטל עונש מאסר לתקופה קצרה, יעוכב ביצוע המאסר עד למתן פסק-הדין בערעור, כך שנידון כזה לא ישב במאסר לחינם.

במקרה של זיכוי, מאידך, מי שמרצה עונש מאסר לתקופה ארוכה, יש להניח כי הליכי הערעור יסתיימו לפני תום תקופת המאסר ואם יזוכה – לא ירצה את עונש המאסר עד תומו.

נזקו וסבלו של אדם כזה מצטמצמים אפוא לכל היותר לתקופה שבין מעצרו ועד זיכויו בערעור, כשכל אותה עת דינו תלוי ועומד, שערי הצדק עודם פתוחים בפניו, ותקוותו שיזוכה בדין לא נכזבה.

יתר-על-כן, בסופם של כל ההליכים יוצא צדקו לאור ומטביע בו חותם זכאי.

לעומת זאת, במקרה של משפט חוזר, עסקינן בנידון שכל ההליכים, בכל הערכאות, הסתיימו עבורו בהרשעה, בבחינת "כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" .

נידון כזה יסיים בדרך-כלל לרצות את עונשו כאשר הדעת נותנת כי לאחר שפסק-דינו יהפוך חלוט, יעבור פרק זמן ניכר עד שיימצאו ראיות ונימוקים שיצדיקו את ההליך הנדיר של משפט חוזר.

אדם כזה איבד אפוא כל זיק של תקווה וכאילו נסתם עליו הגולל. ההרשעה הטביעה אות קלון חלוט במצחו וגם לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר מתהלך הוא בין הבריות כקין בשעתו.

משך הזמן בו מתנהל המשפט עד לזיכוי הינו אחד הרכיבים העומד בבסיס ההחלטה אם בכלל ראוי הנאשם להענקת פיצוי, אם לאו (ראה ע"פ 52/89 מדינת ישראל נ' סבאח, פד"י מ"ד(1) 653 , מפי כב' השופט בך).


מקל וחומר שהתארכות הזמן משפיעה על גובה הפיצוי. על אחת כמה וכמה במשפט חוזר בו, כפי שהובהר לעיל, לא מוגבל פרק הזמן המכסימלי האפשרי לתחום שמיום המעצר ועד לזיכוי בהליכי הערעור ועינוי הדין עלול להמשך עוד שנים ארוכות לאחר שהסתיימו הליכי הערעור – והמקרה שלפנינו יוכיח.

לא בכדי אפוא קבע המחוקק, בהתייחסו למשפט חוזר, כי תיתכן אפשרות שהנידון ימות בטרם יזוכה בדינו ואדם אחר יזכה בפיצוי תחתיו.

בע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל פד"י נא(1) 481 נאמר בנוגע לסעיף 80, כי בהיותו מונחה על-ידי עקרון המידתיות הצר המחוקק את יריעת הפיצוי באופן המאזן בין הנזק שנגרם לפרט שזוכה בדינו ובין המגבלות של קופת הצבור ולפיכך הגביל וסייג את גובה ומהות הפיצוי לפי סעיף 80 בתקנות.

לא לעתים תכופות מורה בית-המשפט העליון על עריכת משפט חוזר, שהרי עניינו של הנידון עבר את שבט ביקורתן של כל הערכאות שמצאוהו אשם.

לאור זאת משפט חוזר, בשל נדירותו, לא מטיל מעמסה כבדה על אוצר המדינה, ובדין נקט המחוקק בלשון המרחיבה את יריעת הפיצוי לממדים בלתי מוגבלים ("כל צו הנראה בעיניו").

סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט מכיל 2 רכיבים:ו ברישה תוחם הסעיף את היקף סמכותו של בית-המשפט בדונו במשפט החוזר ובסיפה פותח פתח נרחב בסוגיית הפיצויים.

מבחינה פרשנית מן הראוי לשלב את שני הרכיבים למבנה קוהרנטי והגיוני וכך רואה אני את האמור ברישה של סעיף 31(ג) כמכיל בחובו את סעיף 80 לחוק העונשין בבחינת עמוד הענן המנחה את צעדינו עת באים אנו לאמוד את שיעור הפיצוי לפי האמור בסיפה.

אני מסכים אפוא עם קביעותיו של עמיתי השופט ישעיה כפי שפורטו בסעיף 6 לדבריו.

השופטת מ' סוקולוב

אני מסכימה לאמור בחוות דעתו של כב' השופט נ' ישעיה.

לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלהלן:נ

(א) הפיצויים שייפסקו למבקשים יהיו על-פי הוראות סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) ומכוחן.

(ב) בקביעת שיעור הפיצויים נתחשב באמות המידה שנקבעו בסעיף 80 לחוק העונשין, ובתקנות שהותקנו מכוחו, אם כי לא נגביל את עצמנו לסכומי המכסימום ו"סעיפי הפיצוי" הקבועים בתקנות.

5129371(ג) במסגרת הליך זה אנו נימנע מפסיקת פיצויים למבקשים על בסיס עילות תביעה "אזרחיות" או בשל עוולות "נזיקיות" ונימנע מקביעות עובדתיות באשר לאחריותה (או אי אחריותה) של המשיבה וחבותה לתשלום פיצויים בשל עוולות אלה. למבקשים שמורה הזכות להגיש תובענות נפרדות, כאמור לעיל, אם ימצאו זאת לנכון.

(ד) אנו קובעים מועד לשמיעת טיעוני הצדדים לגוף הבקשה בדבר קביעת סכום הפיצוי לו זכאים המבקשים, לאור האמור בהחלטתנו זו, ליום 8.9.1999. שעה 12:ב 30.

המזכירות תשלח לבאי-כוח הצדדים העתקים מהחלטתנו זו, ותזמין אותם למועד שנקבע.

ניתן היום, ח' באב תשנ"ט (21.7.1999) בלשכתנו, בהיעדר הצדדים.
http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/m984063.doc.


12 מיליון ש' פיצוי לכנופיית מע"צ

27 שנים אחרי, תפצה המדינה את מזוכי הפרשה, שמצדם לא מרוצים מהסכום, אך "רוצים לסגור מעגל"

ענת שיחור-אהרונסון
8/6/2005 9:48

צדק מאוחר: אחרי שזוכו מכל אשמה בהליך הפלילי, זכו היום ארבעת חברי "כנופיית מע"צ" בפיצוי של 12 מיליון שקל בהליך אזרחי, על תקופת מאסרם.

על-פי קביעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הפיצויים יתחלקו בין ארבעת החברים:

גדעון הררי שישב בכלא 64 חודשים, יקבל 4 וחצי מיליון שקל.
אורי גולברי, שישב 51 חודשים יקבל 3.6 מיליון שקל.
יעקב בלדוט, שישב בכלא 25 חודשים יקבל 1.8 מיליון שקל.
יוסף רחימי שישב 24 חודשים יקבל 2.16 מיליון שקל.

"אני לא מרוצה מהסכום, אבל לא היתה לנו ברירה, אמר גדעון הררי בתום הדיון. "רצינו להתחיל לחיות, אנחנו כבר מעל גיל 50 ורצינו לסגור את המעגל ולא למשוך את זה עוד שנים".

יוסף רחימי חושב אחרת: "אני לא מרוצה ולא מרגיש שנסגר מעגל. רציתי לנהל משפט כדי שהאמת תצא לאור ומי שאשם במעצר שלנו לעמוד לדין. קציני משטרה ממשיכים לקבל פנסיות למרות מה שעשו. רציתי לתבוע אותם אזרחית, כפי שהציעה לי הפרקליטות, אבל חלה התיישנות וגם הוצאו תעודות חיסיון על החומר".

ההודאות נגבו בעינויים

חברי כנופיית מע"צ ("מועצת עבריינים צעירים") הורשעו בשנת 1978 בתכנון לרצוח שופטים וקציני משטרה ובהצתות, וריצו מאסר שבין 3 ל-10 שנים.

מאז תחילת הפרשה טענו הארבעה לחפותם, אך רק לאחר שסיימו לרצות את עונשיהם, 14 שנים לאחר שהחלה הפרשה, הודה אחד מחוקרי המשטרה בפרשה, שי שמחי, שההודאות הכוזבות נגבו מהנאשמים תוך עינויים קשים. לדבריו, בין השאר נקשרו הארבעה לעצים, כשחוקרי המשטרה עשו עליהם את צרכיהם

הארבעה זוכו וקיבלו פיצוי כולל של 3 מיליון שקל, במסגרת ההליך הפלילי. לאחרונה הגישו גם תביעה אזרחית והיום, כ-27 שנה לאחר המקרה, זכו לפיצוי נוסף.

מחכים לאוצר

לפני כחמישה חודשים פורסם לראשונה ב-NRG מעריב כי המדינה וחברי כנופיית מע"צ גיבשו פשרה, לפיה תשלם המדינה לחבורה פיצויים בסך של כ-12 מיליון שקל.

השופט עדי אזר ז"ל שדן בתיק, הציע שהמדינה תשלם לכל אחד מהארבעה סכום של כ-56 אלף שקל על כל חודש מאסר מיותר שריצה, ובנוסף תממן את הוצאות המשפט שלהם.

רשם בית המשפט, השופט שמואל ברוך, דחה את ההחלטה על גובה הפיצויים, כדי להספיק ולקבל את אישור האוצר לסכום הגדול.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/944/099.html
תגובות לכתבה:
http://www.ynet.co.il/Ext/App/TalkBack/CdaViewOpenTalkBack/0,11362,L-3096481-2,00.html

11 מיליון שקל לכנופיית מע"צ



הפרקליטות הציעה לבית המשפט שהמדינה תפצה את 4 החברים. ההצעה ממתינה לאישור האוצר

ענת שיחור-אהרונסון
31/5/2005 17:54

פיצוי: הפרקליטות הודיעה היום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כי המדינה מסכימה לפצות את חברי "כנופיית מע"צ" בסכום של 11.2 מיליון שקל. הסכום יחולק בין ארבעת החברים.

בדיון שנערך היום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביקשו חברי הקבוצה פיצוי בסכום כולל של 12.2 מיליון שקל.

ארבעת חברי "כנופיית מע"צ" (מועצת עבריינים צעירים) - גדעון הררי, יעקב בלדוט, אורי גולברי ויוסף רחימי - הורשעו בשנת 1978, בסדרה של הצתות ומעשי בריונות באזור תל-אביב. הארבעה נידונו לעונשי מאסר של של בין שלוש ל-10 שנים.

מאז תחילת הפרשה טענו הארבעה לחפותם, אך רק לאחר שסיימו לרצות את עונשיהם הודה אחד מחוקרי המשטרה בפרשה, שי שמחי, שההודאות הכוזבות נגבו מהנאשמים תוך עינויים קשים. לדבריו, בין השאר נקשרו הארבעה לעצים, כשחוקרי המשטרה עשו עליהם את צרכיהם.

הנאשמים ביקשו משפט חוזר, אולם שהמדינה הודיעה שהיא מכירה בעוול שנגרם לארבעה, ואין צורך במשפט חוזר. לארבעה נפסקו פיצויים בסכום כולל של כשלוש מיליון שקל. ואולם, הארבעה לא הסתפקו בפיצויים שקיבלו במסגרת התביעה הפלילית והגישו גם תביעה אזרחית.

מחכים לאוצר

לפני כחמישה חודשים פורסם לראשונה ב-NRG מעריב http://www.nrg.co.il/online/1/ART/851/172.html כי המדינה וחברי כנופיית מע"צ גיבשו פשרה, לפיה תשלם המדינה לחבורה פיצויים בסך של כ-12 מיליון שקל.

השופט עדי אזר ז"ל שדן בתיק, הציע שהמדינה תשלם לכל אחד מהארבעה סכום של כ-56 אלף שקל על כל חודש מאסר מיותר שריצה, ובנוסף תממן את הוצאות המשפט שלהם.

רשם בית המשפט, השופט שמואל ברוך, דחה את ההחלטה על גובה הפיצויים לתחילת החודש הבא, כדי להספיק ולקבל את אישור האוצר לסכום הגדול.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/940/896.html
30 לרצח השופט עדי אזר - זוכרים?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=6023&forum=gil


12 מיליון שקל ל"כנופיית מע"צ"



חברי ה"כנופיה", שהורשעו לאחר שעונו ע"י חוקרי המשטרה, קיבלו את הצעת הפשרה של ביהמ"ש

ענת שיחור-אהרונסון
9/1/2005 17:55

מסתמנת פשרה בתביעת הפיצויים של חברי "כנופיית מע"צ": המדינה תשלם כ-12 מיליון שקל לחברי ה"כנופיה", שהודו בהצתות שלא ביצעו לאחר שהמשטרה עינתה אותם.

ארבעת חברי ה"כנופיית מע"צ" (מועצת עבריינים צעירים) - גדעון הררי, יעקב בלדוט, אורי גולברי ויוסף רחימי - הורשעו ב-1978 בסדרה של הצתות ושל מעשי בריונות באזור תל-אביב, ונידונו לעונשי מאסר של של בין שלוש ל-10 שנים.

מאז תחילת הפרשה טענו הארבעה לחפותם, אך רק לאחר שסיימו לרצות את עונשיהם הודה אחד מחוקרי המשטרה בפרשה, שי שמחי, שההודאות הכוזבות נגבו מהנאשמים תוך עינויים קשים. לדבריו, בין השאר, הארבעה נקשרו לעצים, חוקרי המשטרה עשו עליהם את צרכיהם ועוד.

הנאשמים ביקשו משפט חוזר, אולם שהמדינה הודיעה שהיא מכירה בעוול שנגרם לארבעה, ואין צורך במשפט חוזר. לארבעה נפסקו פיצויים בסכום כולל של כשלוש מיליון שקל. ואולם, הארבעה לא הסתפקו בפיצויים שקיבלו במסגרת התביעה הפלילית, והגישו גם תביעה אזרחית. השופט עדי אזר ז"ל הציע שהמדינה תשלם לכל אחד מהארבעה סכום של כ-56 אלף שקל על כל חודש מאסר מיותר שריצה, ובנוסף המדינה תממן את הוצאות המשפט שלהם.

Iהתובעים הסכימו להצעת בית המשפט, אם כי בלב כבד. "אנחנו מקבלים זאת בלית ברירה", אמר ע"וד שרעבי. "אנחנו סוברים שמגיע סכום גדול הרבה יותר, אולם מדובר פה בהליך משפטי שנמשך כבר 25 שנים והאנשים האלה, מגיע להם שיתחילו לחיות את חייהם. אם נמשיך במשפט, הוא עלול להמשך עוד שנים רבות והם לא יהנו מהפיצוי".

שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שמואל ברוך, שקיבל את התיק לאחר רצח של השופט אזר, קבע שהתובעים, באמצעות עורכי הדין אריה שרעבי וורד פרי, רשאים לבקש להעלות את סכום הפיצויים ב-15%, ואילו המדינה רשאית לבקש להפחית את הסכום ב-15%. עוד קבע השופט, כי ההחלטה על גובה הפיצויים תקבע לכל אחד מהתובעים בנפרד. על המדינה לתת את תשובתה בנושא הצעת הפשרה עד ה-10 בפברואר.

מסמכים סודיים
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=9810&sivug_id=3

בנוסף, פרקליטיהם של התובעים טוענים ששהמדינה מסרבת לחשוף מסמכים שבהם חוקרי משטרה נוספים שהיו מעורבים בפרשה מאשרים שבמשטרה היתה מדיניות שהתירה נקיטת אלימות בחקירות, וכי היתה הנחיה מגבוה לגבי אופן ניהול החקירות.

התובעים סבורים, שאם המסמכים האלה היו נחשפים, הם היו זוכים לפיצויים גבוהים יותר מאלה שהציע בית המשפט. "אנחנו ביקשנו לחשוף את המסמכים והשופט אזר ז"ל נעתר לבקשתנו. המדינה אמרה שתוציא תעודת חיסיון. אלא שעד היום לא קיבלנו לא את המסמכים ולא את תעודת החיסיון. היום המדינה מתנה את הסכמתה להסדר שהוצע בכך שנוותר על הדרישה לראות את המסמכים", אמרה עו"ד פרי ל-NRG מעריב.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/851/172.html
30 לרצח השופט עדי אזר - זוכרים?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=6023&forum=gil
עו"ד רונן:
יש תעודת חיסיון על המסמכים. יחד עם זאת, החיסיון הוא לגבי זהותו של מוסר המידע, ולגבי כל פרט במסמכים שעשוי להצביע על זהותו, אך לא לגבי תוכן המסמכים.
אני מוסר לבית המשפט הודעה מוסכמת בעניין תוכן המסמכים, ואני מוסר לבית המשפט גם את המסמכים עצמם, כשמתוך המסמכים נמחק שם מוסר המידע, ואבקש לקבל את המסמכים לידי עם סיום ההליך.

http://www.court.org.il/din/gov/gov29.htm


מזוכי "כנופיית מע"צ": "נתבע פיצויים נוספים"

שלושה מיליון שקל - זה סכום הפיצויים שנפסק אתמול לארבעת מזוכי "פרשת מע"צ", לאחר שהוכח כי ההודאות ניגבו מהם בכוח ועינויים. "גם אם היינו מקבלים מהמדינה מיליוני דולרים", הם אומרים, "זה לא היה מוחק את הנזק על מה שעוללו לנו. חצי מהחיים שלנו התבזבזו על הפרשה הזו"

דורית גבאי
15/02/00

גדעון הררי לא נרגע גם אחרי שבית המשפט הטיל אתמול על המדינה לשלם לו פיצויים על העוול שנעשה לו בפרשת מע"צ. הררי ועוד שלושה מחבריו ­ יעקב בלדוט, אורי גולברי ויוסף רחימי, הורשעו בהצתות בתי עסק בגוש דן וישבו שנים בכלא, עד שלפני כשש שנים התוודה אחד החוקרים, שי שמחי, כי ההודאות ניגבו מהם בכוח ותחת התעללות. מאז קיבלה הפרשה תפנית שהביאה למורשעי מע"צ משפו חוזר, זיכוי מוחלט, ואתמול, כאמור, גם פיצויים מהמדינה. אבל הררי עדיין כועס. "גם אם הייתי מקבל מיליוני דולרים", הוא אומר, "זה לא היה מוחק את ליל ה­20 באוגוסט 1978, כשהייתי בן 20 ושוטרים נכנסו לבית הוריי בשכונת התקווה, גררו אותי מידיהם, לקחו אותי לחקירות, האשימו אותי בעבירה שלא עשיתי, האכילו אותי חול, היכו אותי מכות רצח, ושלחו אותי לחמש שנים וארבעה חודשים בכלא, כשאני חף מפשע. שום סכום בעולם לא ימחק את הנזק שנגרם לי".מה עוד אתה צריך כדי לסגור את המעגל? אני שואלת אותו. הצדק יצא לאור, אפילו קיבלתם פיצויים.הררי נחוש להמשיך. "רק כשנקבל פיצויים במסגרת התביעה האזרחית שנגיש, אולי נרגיש שמעגל נסגר", הו אומר. "אולי רק אז. הייתי בן 20 כשנכנסתי לכלא סתם, ומאז לא חזרתי להיות אותו אדם. המעגל הזה לא ייסגר לעולם כי הסיוטים תמיד יבואו בלילה"."אני עד היום מפחד לצאת בחושך מהבית", אומר חברו יעקב בלדוט. "אני אפילו פוחד להירדם באוטובוס, שלא יגיעו פתאום שוטרים ויתנפלו עלי, יפילו עלי עלילה, ושוב אכנס לכלא. זה סיוט שאי אפשר להשתחרר ממנו. חצי מהחיים שלנו התבזבזו על הפרשה הזו".­ יש בכם שינאה אל החוקרים שעשו את זה?הררי: "יותר נכון לומר שאין בי אהבה. יש בי מרירות, כאב גדול. אני מצפה שהחוקרים יתוודו מיוזמתם על מה שעשו. אני מודה ליועץ המשפטי לממשלה שהחליט לעשות משפט חוזר אבל אני חושב שהוא טעה כשהחליט שאי אפשר להעמיד את החוקרים לדין בגלל התיישנות. אין התיישנות על עוול שנעשה לאדם".הרכב של שלושה שופטים ­ אביגדור משאלי, ניסים ישעיה ומרים סוקולוב, קיבל אתמול את כל טענות הסניגור, עו"ד אריה שרעבי, ופסק לארבעת הנאשמים שזוכו במשפט החוזר את מלוא הפיצויים שתבעו ­ כשלושה מיליון שקל, ודחו את הצעת המדינה לפצותם ב­1.2 מיליון שקל בלבד.מדובר בהחלטה תקדימית. לראשונה נערך בישראל משפט חוזר. הנאשמים זוכו ואת הפיצויים קיבלו במסגר ת ההליך הפלילי, מבלי שנאלצו להגיש תביעה אזרחית. הפיצויים מתייחסים להוצאות המשפטיות שהיו לאנשי מע"צ, ולאובדן הפרנסה כשישבו בכלא. אין בהחלטה כדי למנוע מהם מלהגיש תביעת פיצויים אזרחית בעתיד. ואכן, הארבעה מתכוונים להגיש תביעה כזו בקרוב."אי אפשר למחוק את הטראומה הזו בכסף", אומר בלדוט. "אחרי שהשתחררנו מהכלא לא הצלחנו למצוא עבודה, וכשמצאנו סוף סוף, לא יכולנו להתווכח על המשכורת. היינו צריכים להגיד תודה שקיבלו אותנו לעבודה"."אכן לא ניתן להחזיר למבקשים את נעוריהם ומיטב שנותיהם שחלפו בהיותם מאחורי סורג ובריח", קרא השופט משאלי בהחלטה והבהיר כי מדובר בזיכוי מלא. "לכך אין מחיר ותגמול... היש מחיר לשלילת חרותם של המבקשים שבילו מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפם? היש תגמול לבושה ולקלון שהיו מנת חלקם, שלהם ושל בני משפחתם, במשך שנים רבות? מדובר במקרה חריג, ואין לו אח ורע במערכת המשפט בישראל, ואין כל תקדים משפטי שיכול לסייע בפסיקתנו במשפט זה. המבקשים סיימו לרצות את תקופות מאסרם ונשאו על מצחם אות קלון במשך 20 שנה. רק לאחר שאחד מקציני המשטרה שחקרו את הפרשה הודה כי ננקטו שיטות חקירה פסולות, וכי הוא וחבריו העידו עדות שקר בבית המשפט המחוזי, נפתח פתח לקיום משפט חוזר".שי שמחי, החוקר שחשף את הפרשה והביא לכך שנעשה לארבעה משפט חוזר, אמר אתמול: "אני מאושר מאוד עבורם לגבי האנשים האלה זה מעט מדי. שום פיצוי לא ימחק את הכאב שעברו ולא יחזיר את הנעורים. תשלום הפיצויים היה צריך להיות יוזמה של המדינה. למשטרה יש המון כוח ורק פסע מפריד בין שימוש בכוח הזה לרעה בצורה פלילית. הכוח הוא החולשה שלהם וחייבים לפקח על זה. הרבה מהמיקרים אינם מגיעים לידיעת הציבור. אני יכול לספר על לפחות עוד 10 מיקרים שכיסחנו לחשודים את הצורה כדי להוציא מהם הודאות".שמחי מנהל כיום ביה"ס לנהיגה ומוציא לאור ספר שירים שכתב. "חלק מהפרשה הזאת היתה השראה לשירים", הוא אומר. "אני לא מרגיש שאני צריך לקבל תודה מהבחורים אלא דווקא לקבל על הראש. ההתחבטויות שלי הם חלק מהעונש על כך שלא עצרתי את זה בזמן, ואת זה אני אשא עד יומי האחרון"
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART36/114.html


המדינה כלאה לשווא, המדינה תשלם מעט
משה גורלי

מי שישבו שנים ארוכות בכלא לשווא וזכו למשפט חוזר יכולים לצפות לפיצויים של מיליוני שקלים. במקרה של החשודים ברצח אולג שייחט הפיצויים על מעצר השווא יהיו כנראה נמוכים בהרבה


ברנס. יגיש בקרוב תביעה אזרחית
תצלום: איציק בן מלכי

"אם משאית אכיפת החוק, אגב עשיית מלאכתה, פגעה באדם חף מפשע, עליה לפצותו", אומר עו"ד דרור ארד-איילון. לפני עשר שנים הוא ייצג את יוסף רייש, שהוחזק 23 חודשים במעצר עד תום הליכים, עד שזוכה זיכוי מוחלט מעבירת רצח. רייש הגיע עד בית המשפט העליון בתביעת פיצויים על מעצר שווא. הוא לא זכה אמנם, אך בית המשפט הניח בעניינו את התשתית לפיצוי. מצד אחד הוא הרחיב אותה, כשקבע כי אין צורך להוכיח שהרשויות פעלו בזדון או אפילו ברשלנות. מצד אחר הוא קפץ את ידו בסכומי הפיצוי. השופט בדימוס שלמה לוין הרחיב אף באימרת אגב, שהכלל הוא, שיש לפצות - ורק במקרים יוצאים מן הכלל יש לשלול פיצוי. אבל לדברי ארד-איילון, "עדיין יש פער גדול בין הרטוריקה החיובית של פיזור הנזק שנגרם על ידי המדינה לבין הסכומים שמשולמים בפועל".

אפשר לתבוע פיצוי בשני מסלולים: המסלול הפלילי הקבוע בחוק, או באמצעות תביעה אזרחית. החוק קובע מסלול רגיל, נוקשה ונדיב פחות, למזוכים "רגילים" - רבע מהשכר החודשי הממוצע כפול מספר חודשי מאסר השווא. לעומת זאת, ניתן לשופטים שיקול דעת רחב יותר בבואם לפסוק פיצוי לאסירים שזוכו במשפט חוזר לאחר שנים רבות בכלא. למשפחה זו שייכים עד כה שלושה: עמוס ברנס, כנופיית מע"ץ ועמוס סולמי. כל מקרה שונה מחברו, וכולם ביחד שונים מהקטיגוריה הרגילה, הקמצנית יותר, שאליה משתייכים החשודים-לשעבר ברצח החייל אולג שייחט.

במקרה של עמוס ברנס - להבדיל משני המקרים האחרים, מע"ץ וסולמי - המדינה עדיין משוכנעת שהוא הרוצח, ולכן המו"מ הכספי קשה הרבה יותר. השופטת דליה דורנר החליטה שמגיע לו משפט חוזר. המשפט לא התקיים משום שהמדינה לא הגישה כתב אישום מחודש, ובית המשפט המחוזי בנצרת זיכה אותו למעשה ללא משפט. ברנס קיבל בהליך הפלילי פיצויים שחושבו לפי 1.5 מהשכר הממוצע במשק על עשר שנות מאסר, ובסך הכל 1.5 מיליון שקלים. בקרוב צפויה תביעה אזרחית שיגיש ברנס באמצעות פרקליטיו, אלי זהר ואדם פיש. בתביעה אזרחית הסכום אינו מוגבל וניתן לתבוע על פגיעות נפשיות, עוגמת נפש וכל נזק אישי ומשפחתי אחר.

במקרה של כנופיית מע"ץ, לעומת זאת, המדינה מכירה בעוול שנגרם להם והיועץ המשפטי הסכים שיש עילה למשפט חוזר - שגם במקרה זה לא התקיים. אנשי הכנופיה (גדעון הררי, אורי גולברי, יעקב בלדוט ויוסף רחמים) הורשעו בסדרת הצתות ומעשי פרוטקשן וריצו 15 שנות מאסר בין 1978 ל-1983. לאחר מעשה התברר שעברו התעללות קשה בידי חוקריהם כדי לחלץ מהם הודאה כוזבת. במסלול הפלילי נפסקו לארבעתם ביחד כשני מיליוני שקלים. פרקליטם, עו"ד אריה שרעבי, הגיש גם תביעה אזרחית שממתינה עדיין להכרעה.

עמוס סולמי נשפט ב-1977 על קשירת קשר לרצח ונידון לשבע שנות מאסר. שלא כמו ברנס וכנופיית מע"ץ, סולמי לא הודה למרות התעללות שעבר. ההרשעה נגדו הושגה באמצעות פיברוק נרחב של ראיות. על כל המסכת הזאת - ההתעללות הקשה, עדויות השקר, הפיברוק - התוודה מפקח דני מרוז, חוקר ימ"ר תל אביב, שהיה שותף פעיל ללחצים הקשים שהופעלו על סולמי. סולמי עבר מסכת תלאות עד שהיועץ המשפטי הסכים לבסוף למשפט חוזר בעניינו, בשעה שהפרקליטות נקטה סחבת וטקטיקות השהיה. ושוב, בניגוד לשני המקרים הקודמים, שבהם נפסק פיצוי פלילי ועל הפיצוי האזרחי מתנהל הליך משפטי, במקרה זה הסכימה המדינה לשלם סכום גלובלי של יותר משלושה מיליוני שקלים, לפי חישוב של כפל השכר הממוצע במשק.

פרקליטתו של סולמי, עו"ד שירה דונביץ: "החישוב לפיצוי בהליך הפלילי מביא בחשבון את הזמן האבוד; והמדינה, בגלל הנסיבות המיוחדות, הכפילה במקרים של סולמי ומע"ץ את מדד השכר הממוצע. כמו כן משלמים על הוצאות ההגנה במשפט המקורי וההוצאות המשפטיות שנדרשו במאבק עד לזיכוי במשפט החוזר. מובן שהתביעה האזרחית יכולה להביא בחשבון פרמטרים נוספים, בעיקר פגיעה נפשית".

פריצת הדרך בכל שלוש הפרשות שהניבו זיכוי בעקבות משפט חוזר באה בעקבות חשיפה של פגמים חמורים בעבודת המשטרה, חשיפה שאחראים לה אנשי המשטרה עצמם - כאלה שהיו שותפים ומצפונם העיק עליהם וכאלה שלא יכלו לעמוד מנגד לנוכח מעשים מושחתים ועוולות שביצעו עמיתיהם.

פיצוי על כליאת שווא במקרה של החשודים ברצח החייל אולג שייחט שייך, כאמור, לקטיגוריה הקמצנית יותר של החוק מפני שלא הגיעו למשפט חוזר. הם ישבו במעצר עשרה חודשים והוגש נגדם כתב אישום, אך שלב ההוכחות לא החל. המצב הזה מאפשר פיצוי לנאשמים שזוכו בנסיבות הבאות, כפי שפורטו על ידי בית המשפט העליון בסדרה ארוכה של פסקי דין. ראשית, לא היה יסוד להאשמה מלכתחילה; שנית, התקיימות נסיבות שמצדיקות פיצוי כמו נסיבות אישיות של הנאשם, אופי הזיכוי (מוחלט, מתוך ספק) והליכי המשפט בכללם. ניתן, למשל, משקל רב לשאלה אם הזיכוי היה לפני שהחלה פרשת ההגנה.

"לזכות" החשודים ששוחררו בפרשה זו עומדות נסיבות התומכות בפיצוי, הן פלילי והן אזרחי. למשל, העובדה ששוחררו בשלב מוקדם, שהואשמו אף על פי שהשב"כ מצא שההודאות שנתנו אינן אמינות. אלא שעד היום שום תביעת פיצויים אזרחית בעניין כליאת שווא לא הגיעה להכרעה. הפרשה, כפי שהודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מצויה עדיין בחקירה, ולא נבדק עדיין אם היו בכלל כשלים - ואם כן, אילו.
משה גורלי
https://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=427244&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0



!! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&archive=#0
31. שמגר הוא המגשר בין ''כנופיית מע''צ למדינה..!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5168&omm=31&viewmode=threaded
42. מי אתה עדי אזר?
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#42
22. השופט עדי אזר ז''ל = פרשת עמותת ''נאות קיסריה'' !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5871&forum=gil&archive=#22
54. סנ''צ בדימוס יצחק מיו פנה לאלמנת השופט עדי אזר ז''ל
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#54
שהשופט עדי אזר נרצח בגלל ערפאת
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#25
26. halemo/רוצח להשכיר
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#26
28. הרוצחים החליטו לרצוח שופט - עדי אזר נבחר במקרה
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#28
47. הפרקליטות מבקשת להעביר משפטי רצח השופט אזר לירושלים
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#47
51. עד המדינה שינה גירסתו - אך ההסכם עימו לא יבוטל
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#51
38. עו''ד אברהם פכטר/''רצח השופט אזר - שאלות ותמיהות''
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#38
52. מה באמת כתב העו''ד וינר שניסה להתאבד?לפרסם!
http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#52
58. סניגור במשפט רצח השופט אזר: ''החוקרים הדריכו את העד''

http://rotter.net/forum/gil/6023.shtml#58

פרשיות קשורות בקשר ישיר ועקיף:

32. עמוס ברנס תובע כ-2.5 מיליון שקל מהחוקרים והתובע שהרשיעו
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=32&viewmode=
12. עמוס סולמי שזוכה מהרשעתו ברצח יקבל פיצויים...

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=12&viewmode=


הדו"ח שלא מיושם עד כה.....
35. דו''ח ליבאי/גולדברג - הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=35&viewmode=

_

ו ו ו ו א א א א ו ו ו

אתמול בשעה 22:40 בערך צפיתי בסרט תיעודי בערוץ 1 - הסיפור האמיתי בפרשת הכנופייה שלא הייתה - כנופיית מע"צ ומיד אחרי זה רשמתי בתגובה בנושא אחר אך המהות דומה את התגובה הבאה:
שמע, צפיתי בפעם הראשונה בסרט הסיפור האמיתי = מע''צ
הכנופיה שלא הייתה......

אני עדיין מעכל את מה שראיתי.....

ואני חשבתי שאני כבר יודע הרבה על הפרשה.....

מעבר לתמונות שהורדתי מהסרט בנוסף למה שהקלטתי, אני עדיין
לא מסוגל להתחיל לכתוב את הכתבה, אני פשוט בהלם !!!

זאת הפעם הראשונה שאני נתקל בדבר כזה......

אני מקווה שאני אסיים את הכתבה בקרוב......

בוא נראה איזה מכלי התשקורת יסקרו את הסרט וכל הנגזר ממנו.....
ואם כן, כיצד ??

שים לב לשאלה ששאלתי אותך בתגובתי הקודמת שבכותרת.....

בנוסף, קרא את הכתבה שבקישור במיוחד את הפרוגרף האחרון.......
התובעים סבורים, שאם המסמכים האלה היו נחשפים, הם היו זוכים לפיצויים גבוהים יותר מאלה שהציע בית המשפט. "אנחנו ביקשנו לחשוף את המסמכים והשופט אזר ז"ל נעתר לבקשתנו. המדינה אמרה שתוציא תעודת חיסיון. אלא שעד היום לא קיבלנו לא את המסמכים ולא את תעודת החיסיון. היום המדינה מתנה את הסכמתה להסדר שהוצע בכך שנוותר על הדרישה לראות את המסמכים", אמרה עו"ד פרי ל-NRG מעריב.
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=9810&sivug_id=3

והיום אני מוסיף הערה חשובה ואתייחס אליה בהרחבה בתגובת המשך לתגובה זו יותר מאוחר, והיא:
מדוע בשום תיעוד נכון להיום: בתקשורת, בספרות לא הוזכרה הנקודה שהיה ניסיון לקשור את ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ושר המשפטים שלו שמואל תמיר ל"כאילו" המוחות שעמדו מאחורי חבורת המציתים, היה למעשה ניסיון להפיל את הממשלה שלא בדרך הבחירות, במילים אחרות, היה אז ניסיון לבצע פוטש' בעזרת המשטרה והפרקליטות וכל זה תוך שתיקת העיתונות בישראל ורק אתמול בסרט נחשפה הנקודה הזו ובהרחבה בכלל ומדוע נקודה זו ירדה מהפרק מצד החוקרים שהכינו את כתב האישום.....

ההמשך בתגובה הבאה !!


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   18:59   28.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. סרט בתמונות: הסיפור האמיתי - הכנופיה שלא היתה/מע''צ  
בתגובה להודעה מספר 62
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.07.05 בשעה 09:09 בברכה, פילוביץ שחף
 
מנחם בגין ושמואל תמיר נחשדו כמוחות מאחורי כנופיית מע''צ

!! התקשורת שתקה אז והתקשורת שותקת גם היום !!

אתמול בשעה 22:40 בערך צפיתי בסרט תיעודי בערוץ 1-הסיפור האמיתי בפרשת "הכנופייה שלא הייתה" - כנופיית מע"צ, זו הפעם הראשונה שאני רואה את הסרט-הסיפור האמיתי = מע''צ, הכנופיה שלא הייתה......

אם חשבתי שאני יודע הכל על הפרשה עד כמה שנחשף מהמסמכים, אתמול בסרט נחשף לראשונה שכנופיית מע"צ הוקמה במיוחד לצורך הבחירות לפני 1977 בכלל ולהפלת ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין בפרט:
"מדוע בשום תיעוד נכון להיום: בתקשורת, במסמכים ובספרות לא הוזכרה הנקודה בהרחבה, שהיה ניסיון לקשור את ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ושר המשפטים שלו שמואל תמיר ל"כאילו" המוחות שעמדו מאחורי חבורת המציתים ומעשי החבלה, היה למעשה ניסיון להפיל את הממשלה שלא בדרך הבחירות, במילים אחרות, היה אז ניסיון לבצע פוטש' בעזרת המשטרה והפרקליטות וכל זה תוך שתיקת העיתונות בישראל ורק אתמול בסרט נחשפה הנקודה הזו ובהרחבה בכלל ומדוע נקודה זו ירדה מהפרק מצד החוקרים שהכינו את כתב האישום....."

פרשת מע"צ התחילה לפני הבחירות בשנת 1977
הממשלה ה-17 - רה"מ יצחק רבין
י"ג סיון תשל"ד, (3/6/1974) - ד' תמוז תשל"ז, (20/6/1977)
http://www.knesset.gov.il/govt/heb/GovtByNumber.asp?govt=17

פרשת מע"צ המשיכה והסתיימה משפטית אחרי הבחירות בשנת 1977
הממשלה ה-18 רה"מ מנחם בגין
ד' תמוז תשל"ז, (20/6/1977) - ה' אב תשמ"א, (5/8/1981)
http://www.knesset.gov.il/govt/heb/GovtByNumber.asp?govt=18

חשוב לציין שבימים שלפני הבחירות מפלגת מפא"י/המערך בראשות רבין נמאסה על הציבור בפרשות שונות כמו: מלחמת יוה"כ, פרשת ידלין, פרשת לווינסון/התאבדותו, פרשת התאבדותו של השר אברהם עופר ופרשת הדולרים של יצחק רבין

והאווירה בציבור שהליכוד/מנחם בגין לוקח בגדול את השילטון ולכן היה צריך לייצור מסך עשן בצורת עלילה נגד הליכוד/מנחם בגין ואז התחילו ההצתות ומעשי החבלה, הארץ געשה ורעשה, התקשורת נהמה וקצפה וכולם חיפשו קרבן ופתאום מפקד המודיעין של מחוז תל-אביב קיבל מידע ממודיע אודות הכנופיה שמנוהלת על ידי מנחם בגין ושמואל תמיר ומיד התחילו המעצרים, החקירות וכאשר המודיע נמצא לא כשר לעדות בבית משפט בגלל חוסר אמינותו, צח"מ החקירה מצא עד מדינה אחר "שהתנדב" לשקר, מאחר וקיבל הקלות במאסרו ולאחר שכתב האישום הושלם, גם אז התובעים מפרקליטות מחוז תל-אביב לא מצאו שיש קשר בין מנחם בגין ושמואל תמיר וכל התיק הזה רעוע לגמרי, מי שהוא למעלה החליט שיהיה זה מחדל משטרתי לשחרר את העצורים הביתה והחליטו להמשיך עם התהליך כאשר המשטרה, הפרקליטות והשופטים שותפים לקנוניה, אבל מעורבותם לכאורה של רה"מ מנם בגין ושר המשפטים שמואל תמיר לא הוזכרה מעולם עד אתמול באופן רשמי, המשפט התחיל.......והכל נמצא בדברי הימים !!!

מדוע המדינה לא רוצה לחשוף את המסמכים אשר הותרו לפירסום על ידי השופט עדי אזר לפני הירצחו מאחר והוא טיפל בתיק התביעה ומדוע המדינה מתנה את אי חשיפת המסמכים במתן סכום הפיצויים:
"התובעים (כנופיית מע"צ) סבורים, שאם המסמכים האלה היו נחשפים, הם היו זוכים לפיצויים גבוהים יותר מאלה שהציע בית המשפט. "אנחנו ביקשנו לחשוף את המסמכים והשופט אזר ז"ל נעתר לבקשתנו. המדינה אמרה שתוציא תעודת חיסיון. אלא שעד היום לא קיבלנו לא את המסמכים ולא את תעודת החיסיון. היום המדינה מתנה את הסכמתה להסדר שהוצע בכך שנוותר על הדרישה לראות את המסמכים", אמרה עו"ד פרי ל-NRG מעריב."
עו"ד רונן:
יש תעודת חיסיון על המסמכים. יחד עם זאת, החיסיון הוא לגבי זהותו של מוסר המידע, ולגבי כל פרט במסמכים שעשוי להצביע על זהותו, אך לא לגבי תוכן המסמכים.
אני מוסר לבית המשפט הודעה מוסכמת בעניין תוכן המסמכים, ואני מוסר לבית המשפט גם את המסמכים עצמם, כשמתוך המסמכים נמחק שם מוסר המידע, ואבקש לקבל את המסמכים לידי עם סיום ההליך.

http://www.court.org.il/din/gov/gov29.htm


כל קציני המשטרה, הפרקליטים/התובעים, פרקליט המדינה, היועמ"ש לממשלה אשר היו מעורבים בפרשת הכנופיה שלא היתה = מע"צ, התקדמו בסולם התפקידים וכמעט כולם מכהנים כיום בתפקידים בכירים בשרות הציבורי בכלל וסנדו מזור בפרט כשגריר ישראל ברומניה.

כל שמות המעורבים/ות מופיעים בקישורים שצירפתי בהמשך

!! התקשורת שתקה אז והתקשורת שותקת גם היום !!

מצ"ב הקישור לסרט בתמונות המדברות בעד עצמן וכמו כן קישורים נוספים לכל החומר שפורסם ונחשף כאן בשנים האחרונות ללא החשיפה החשובה שנחשפה אתמול בסרט וזה שרה"מ מנחם בגין ושר המשפטים שמואל תמיר היו תחת חקירה סמויה של הפרקליטות ומשטרת ישראל בגין מעורבותם בתכנון מעשי החבלה וההצתה באמצעות כנופיית מע"צ:


65. סרט בתמונות (112): הסיפור האמיתי - הכנופיה שלא היתה/מע''צ

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=65&viewmode=

62. כנופיית מע''צ יקבלו כ''א למעלה מ-2 מיליון ש''ח פיצויים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=62&viewmode=
66. דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה: פרשת מע''צ
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=66&viewmode=
67. פרקליטות נגד יהודת: פרשת מע''צ
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=67&viewmode=
68. עמוס ברנס מאבקו ונצחונו של חף מפשע: פרשת מע''צ
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=68&viewmode=
70. כל המעורבים בהרשעת הכנופיה שלא היתה - כנופית מע''צ

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=70&viewmode=

מצ"ב קישור לפרוטוקול מדברי הכנסת:
69. הוועדה לענייני ביקורת המדינה: פרשת מע''צ
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&omm=69&viewmode=threaded























































































































http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   19:24   28.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה: פרשת מע''צ  
בתגובה להודעה מספר 62
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.07.05 בשעה 08:49 בברכה, פילוביץ שחף
 

179. סנ''צ בדימוס מיכאל רז: 'דמי אחיך צועקים אליך מן האדמה'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5614&omm=179&viewmode=threaded



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94817 הודעות
   19:46   28.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. פרקליטות נגד יהודת: פרשת מע''צ  
בתגובה להודעה מספר 62
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.07.05 בשעה 08:37 בברכה, פילוביץ שחף
 

21. פרקליטות נגד יהדות, על-סף-תהום !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5522&omm=21&viewmode=threaded



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן »