גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5543 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5543   
hamta
גולש אורח
   21:14   21.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור  

 
  
עוגן האשכול הוסר בתאריך 07.02.21 בשעה  02:13  על-ידי בול טרייר, (מפקח)
 
אשכול עוגן מתאריך 27.09.14 בשעה  14:20  על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)
 
תבוא הברכה (ואפילו אלף ברכות...) שהביא לנו מידע על הכנס בנושא מלחמת יום הכיפורים שנערך לאחרונה.

אני מבקש מפילוביץ' שיביא לאשכול זה את כל המידע ללא חריגות וסטיות צדדיות לנושאים קשורים ישירות או בעקיפין, אלא רק לחומר ולשיחות עצמן.

בתודה מראש!

שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע.



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור hamta 21.10.03 21:14 כותרת
  ברגעים אלה מתנהל דיון סגור ''בגבעה''/פו''ם !! פילוביץ שחף 01.11.03 10:51 1
     אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום'' פילוביץ שחף 01.11.03 10:56 2
         סא''ל יונה ולדמן:''אני מודה שאני טעיתי בהערכת פילוביץ שחף 01.11.03 11:01 3
             סא''ל אביעזר יערי:''חודש לפני מלחמת המפרץ.... פילוביץ שחף 01.11.03 11:02 4
                 אל''מ יוסי במיל' לנגוסקי:''יש לי משפט להתחלת פילוביץ שחף 01.11.03 11:04 5
                     אלברט סודאי רמ''ד מצרים-מדיני דיבר מעימקי.... פילוביץ שחף 01.11.03 11:06 6
                         קמ''ן חטיבה 7 אחראי לגיזרת סוריה ומצרים..... פילוביץ שחף 01.11.03 11:07 7
                             ''זיזי'' כינוי של קצין בכיר במודיעין שהיה.... פילוביץ שחף 01.11.03 11:09 8
                                 ראש המוסד לשעבר צבי זמיר השתלט על המיקרופון פילוביץ שחף 01.11.03 11:10 9
                                     סא''ל במיל' שבתאי בריל: ''טייסות המפציצים של פילוביץ שחף 01.11.03 11:12 10
                                         פרופ' גיחון: ''חטיבת המחקר פיספסו את כל...... פילוביץ שחף 01.11.03 11:16 11
                                             שלב התשובות מהפנל...................... פילוביץ שחף 01.11.03 11:18 12
                                                 יפה, פילוביץ' !! באמת תודה רבה! הנושא נוגע בי hamta 01.11.03 12:22 13
                     יוסי לנגוצקי: ''החפירות לא עזרו'' | ''מחדל המנהרות - אני מאשים'' (*) פילוביץ שחף 06.09.14 00:10 160
         עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה פילוביץ שחף 28.06.04 11:03 36
             גדי/חייל מילואים ב-''בבל'': תראה, עוד תהיה מלחמה'' פילוביץ שחף 20.04.05 11:31 79
             ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ?? פילוביץ שחף 05.05.05 14:33 85
                 ידיעות: ''האיש שלהם בקהיר'' = למה מובארק חיבק אותו?! פילוביץ שחף 08.05.05 15:17 86
                 האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות פילוביץ שחף 27.06.07 21:29 102
                     ''משטרת לונדון חוקרת את נסיבות הארוע הערב בלונדון...'' פילוביץ שחף 28.06.07 05:58 103
                         עמוס גלעד: מי שחושף שם של סוכן, מועל בעקרונות המודיעין פילוביץ שחף 28.06.07 08:58 104
                     ''3 ימים לפני מותו אמר המרגל: יחסלו אותי'' פילוביץ שחף 01.07.07 09:20 107
                         אלי זעירא המדליף ידע שמרואן אשרף כותב ספר..... פילוביץ שחף 02.07.07 17:27 109
                     הובא למנוחות סוכן המוסד המצרי אשרף מרואן פילוביץ שחף 02.07.07 17:12 108
                         מובארק: אשרף מרוואן היה ''פטריוט מצרי'' פילוביץ שחף 02.07.07 19:12 110
                         ''משפחת ד''ר מרוואן: הוא לא התאבד, מצב רוחו היה טוב'' פילוביץ שחף 03.07.07 17:55 112
                     ''המרגל המצרי: המיתוס, השקר, ואחריות המדינה'' פילוביץ שחף 03.07.07 13:23 111
                     ''המוסד זרק את מרוואן/בבל מהמרפסת'' (*) פילוביץ שחף 12.07.10 09:11 141
                     יסגר התיק נגד האלוף במיל' אלי זעירא על חלקו בהדלפה פילוביץ שחף 08.07.12 22:05 145
                 ''החתן שהפך למרגל'' פילוביץ שחף 29.06.07 01:00 105
         אלוף במיל' אלי זעירא שובר שתיקה !! פילוביץ שחף 19.09.04 18:19 49
             צלב המלחמה של אלי זעירא פילוביץ שחף 14.05.05 10:40 87
         ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה פילוביץ שחף 23.09.04 07:45 50
         האשמה - זעירא חשף סודות מדינה פילוביץ שחף 29.09.04 17:52 61
             הפרקליטות שוקלת: חקירה פלילית נ' אלוף מיל' אלי זעירא פילוביץ שחף 08.11.07 05:08 115
                 ''שאלה ליועמ''ש לממשלה עו''ד יהודה ויינשטיין (*)'' פילוביץ שחף 14.02.11 20:01 144
         אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר פילוביץ שחף 19.04.05 15:47 78
             ראש המוסד לשעבר זמיר הגיש את כתב הגנתו בתביעת הדיבה פילוביץ שחף 15.07.05 05:02 92
             תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות פילוביץ שחף 20.11.05 17:47 97
                 השופט פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע'' פילוביץ שחף 25.06.07 00:15 100
             ''זעירא נגד זמיר: רוב מהומה על לא-מאומה'' פילוביץ שחף 25.06.07 17:44 101
         אריה שלו: ''הקו האדום - קו ההגנה ביהודה ובשומרון'' פילוביץ שחף 17.02.10 02:40 140
     ''הילוך חוזר'' מאת: רב-אלוף חיים לסקוב והעיתונאי אריה ארד פילוביץ שחף 14.04.04 02:27 26
         העיתונאי אריה ארד........ פילוביץ שחף 14.04.04 02:28 27
             רב-אלוף (מיל') חיים לסקוב............ פילוביץ שחף 14.04.04 02:30 28
  עוזר ראש אמ''ן לא מתבייש להודות בטעויותיו!! פילוביץ שחף 10.11.03 00:53 14
     חשיפה: מערכת ההגנה האוירית של ישראל נפלה... פילוביץ שחף 14.11.03 00:01 15
         !! מעתה ''חיל האוויר והחלל'' !! פילוביץ שחף 29.01.04 03:44 25
         כיווני התפתחות עולם הל''א ולוחמת המידע בעידן גופים פילוביץ שחף 29.06.04 18:04 37
     בזבוז משווע...לקראת יום חיל המודיעין !! פילוביץ שחף 04.06.04 03:42 34
     ''הפיספוס הגדול'' - לא שמעו ליחידת ''מסרגה'' של אמ''ן פילוביץ שחף 18.03.05 11:47 76
  הנרי קיסינג'ר=מלחמת יום הכיפורים אוק' 1973!! פילוביץ שחף 22.11.03 09:46 16
     עוזר ראש אמ''ן:''מצטער, השמדתי לך את החטיבה'' פילוביץ שחף 24.12.03 07:18 22
  למה התרגז כל כך וייצמן על ד''ר מילשטיין בראיון פילוביץ שחף 27.11.03 16:00 17
     ד''ר אורי מילשטיין מדבר הערב על הקרב בחווה הסינית ובכלל! פילוביץ שחף 25.04.04 07:41 30
         הקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר !! פילוביץ שחף 30.04.04 19:50 31
         אמת בקרב על החווה הסינית !! פילוביץ שחף 01.05.04 05:28 32
         הסרט מעורר המחלוקת ’החווה הסינית-רשומון’=12.5.2004 פילוביץ שחף 03.05.04 17:12 33
             הקרנת (פרטית) החווה הסינית -רשומון בירושלים פילוביץ שחף 03.07.04 22:05 40
     ד''ר אורי מילשטיין: האם המודיעין אינטליגנטי? פילוביץ שחף 14.06.04 23:13 35
  על הסכם ג'נבה והחווה הסינית............ פילוביץ שחף 07.12.03 12:30 18
  62 שנה להתקפת פרל הרבור המלחמה החלה... פילוביץ שחף 08.12.03 22:12 19
     מלחמת יום הכפורים והמתקפה בנמל הפנינים/פארל הארבור פילוביץ שחף 12.12.04 14:32 73
     ציקלון: ''לקחי פרל הראבור'' פילוביץ שחף 19.04.05 14:35 77
     70 שנה אחרי: נמצאו במצלמה תמונות מדהימות מפרל הארבור פילוביץ שחף 06.12.10 08:48 143
     היום לפני: 7.12.41 - המתקפה היפנית על פרל הרבור במלחמת העולם השניה פילוביץ שחף 07.12.13 12:01 157
  מכתבו של הרמטכ''ל בנושא גיל הפטור ממילואים !! פילוביץ שחף 22.12.03 10:08 20
     מכללת ''תמורה'' עוסקת (בין שאר עיסוקיה) בהכשרת. פילוביץ שחף 22.12.03 10:19 21
  גולדה רצתה להתאבד ביום השני למלחמה............. פילוביץ שחף 23.01.04 16:26 23
     מציטוטי גולדה מאיר................ פילוביץ שחף 23.01.04 17:27 24
     אתה חייב לקרוא את ''דדו'' שכל ישר 04.07.04 01:22 41
         קצת תיקונים לעובדות: hamta 04.07.04 03:44 42
     נחשף:נסיון התנקשות בחיי גולדה מאיר בניו-יורק נכשל פילוביץ שחף 01.07.07 06:14 106
     רה''מ אולמרט = שהב''ח משה דיין = רה''מ גולדה מאיר פילוביץ שחף 10.12.07 03:40 117
         שלמה גזית: ''הפרדות או אסון'' (כתגובה לישראל גמורה) פילוביץ שחף 10.12.07 15:33 118
         ''אולמרט, אביך צדק'' (''בן קם באביו'') פילוביץ שחף 10.12.07 21:04 119
         המספרים המדהימים של המזרח התיכון - לשנת 2008 פילוביץ שחף 12.12.07 20:22 120
         תחקיר על גולדה מאיר וחלקה במלחמת יום כיפור,במלאת 30 שנה פילוביץ שחף 04.12.08 13:43 138
     פואד: ''דדו שילם בחייו'' פילוביץ שחף 01.01.08 22:48 121
         מעריב: ההמלצה: להעמיד לדין את ראש אמ''ן 73 אלוף זעירא פילוביץ שחף 09.01.08 01:07 125
             מלחמת יוה''כ: ''גזילת פרות הנצחון!!'' פילוביץ שחף 13.01.08 08:49 128
             השב''כ והמשטרה פתחו בחקירה נגד זעירא בחשד שחשף סודות.. פילוביץ שחף 03.08.08 14:27 137
         תגובות לכתבה: פילוביץ שחף 10.01.08 09:20 126
         פקודת יום של הרמטכ''ל רב-אלוף דוד אלעזר פילוביץ שחף 13.01.08 01:11 127
         ''לתקן את העוול ההסטורי שנגרם לדוד (דדו) אלעזר'' (*) פילוביץ שחף 05.12.13 11:42 156
     גולדה בת 115 פילוביץ שחף 06.05.13 13:09 147
     ''גולדה העלימה מידע לפני מלחמת יום כיפור'' פילוביץ שחף 06.05.13 13:15 148
  ''קללת הכלים השבורים'' מאת: דר' עמנואל ולד פילוביץ שחף 24.04.04 18:06 29
     משה דיין = ''השודד בעל העין האחת'' פילוביץ שחף 10.06.05 16:03 90
         ראיות לשוד שביצע שר הביטחון לשעבר משה דיין: פילוביץ שחף 31.05.07 19:45 99
             חשיפה: דיין הנרקומן בתסריט על דיין הגנב=יח' 101 פילוביץ שחף 04.01.08 08:46 122
                 השיטה הבנגוריוניסטית: פילוביץ שחף 07.01.08 01:03 123
                 תגובות לכתבה: פילוביץ שחף 07.01.08 11:58 124
                 הסרט: ''על יחסיו עם אביו, עם ילדיו ועם נשותיו, על מצבו הנפשי...'' פילוביץ שחף 09.04.14 10:09 159
  מבט מל''מ: ''כך מחנכים ברש''פ להרוג יהודים !!'' פילוביץ שחף 29.06.04 21:44 38
     מבט מל''מ-הסיבה האמיתית למה בגין לא דחה את הפצצת הכור פילוביץ שחף 29.06.04 22:18 39
     מבט מל''מ: הקשרים האינטימיים שהובילו ל''מיג 21'' בעירק פילוביץ שחף 05.07.04 18:40 43
     גיליון יוני 2004 של בטאון מ.ל.מ: מודיעין, טרור וכו' פילוביץ שחף 02.10.04 17:25 63
     הכנס השנתי לבוגרי 8200 יערך מחר 27/05/08 במפקדת היחידה פילוביץ שחף 26.05.08 16:56 133
         דיווח מהכנס: פילוביץ שחף 28.05.08 22:07 134
         אל''מ יוסי זעירא:''אלי היה צריך לדפוק לעצמו כדור בראש.. פילוביץ שחף 12.06.08 20:25 135
  תסריט שיש לקח בחשבון: 1973 = 2004 !! פילוביץ שחף 10.09.04 02:07 44
     לא יאומן, זה קרה שרשרת פיגועים בסיני = התסריט !!! פילוביץ שחף 09.10.04 11:01 66
     אביתר בן-צדף /לו הייתי ראש שב''כ פילוביץ שחף 12.10.04 00:10 68
     יורדים לסיני? תשלמו יותר פילוביץ שחף 11.09.07 12:20 114
  אלוף (במיל') אלי זעירא: ''מיתוס מול מציאות'' פילוביץ שחף 10.09.04 14:05 45
     הקדמה למהדורה שנייה, המהדורה הראשונה פורסמה בשנת 1993 פילוביץ שחף 10.09.04 14:13 46
     הקדמה-זו ההקדמה המקורית למהדורה הראשונה שפורסמה ב-1993 פילוביץ שחף 10.09.04 14:24 47
     ''בניית מיתוסים במקום ניתוח משגים'' פילוביץ שחף 10.09.04 14:44 48
  הקרב של פלוגה ג' (51) מגולני על החרמון ביום הכיפורים פילוביץ שחף 23.09.04 09:37 51
     אל''מ (במיל) משה גבעתי: ''הקריסה בקרב על החרמון'' פילוביץ שחף 16.07.05 14:15 93
         תגובות לכתבה בידיות על קריסת הקרב בחרמון - יוה''כ !! פילוביץ שחף 16.07.05 20:29 94
     הערב בחדשות ערוץ 2:הקלטות+וידיאו משחרור החרמון ב-1973 פילוביץ שחף 25.05.08 20:17 131
  סודות ''התיק המיוחד'' פילוביץ שחף 24.09.04 11:09 52
     אחריות הדרג הפוליטי פילוביץ שחף 24.09.04 12:57 53
     מדוע נכשלה ועדת אגרנט? פילוביץ שחף 24.09.04 13:23 54
     הנרי קיסינג'ר/לא תמיד המודיעין אשם פילוביץ שחף 24.09.04 13:32 55
     סוף עידן הפלורליזם? פילוביץ שחף 24.09.04 20:59 56
     הטעות הגדולה השנייה פילוביץ שחף 24.09.04 21:03 57
     הקונספציה התרבותית - דין וחשבון שלישי ואחרון פילוביץ שחף 24.09.04 21:08 58
     הסטוריה לא עושים הסטוריה משכתבים !! פילוביץ שחף 24.09.04 21:16 59
     האם שרון יאשר המחקר החדש של מלחמת יום כיפור?? פילוביץ שחף 24.09.04 21:52 60
     תא''ל (מיל') גיורא פורמן למחדל היו אחראים...... פילוביץ שחף 15.10.04 02:38 71
     תשכחו ממלחמות האתמול!!! פילוביץ שחף 24.10.04 11:59 72
     Yom Kippur War: Grand Deception Or Intelligence Blunder פילוביץ שחף 12.12.04 14:54 74
     NYTimes: Kissinger papers show Israel has bomb,etc. Ama פילוביץ שחף 29.11.07 20:51 116
  עד היום יש גאונים שהם צנזורה כדי שהעם לא יבין צחצח 01.10.04 09:29 62
     תא''ל מיל. אהרון לברן: כורח ההכרעה במאבק מול הטרור פילוביץ שחף 02.10.04 17:28 64
     מערכת הביטחון: הדרג המדיני זילזל באזהרות-פיגועים בסיני פילוביץ שחף 09.10.04 08:45 65
  אם המצרים מכינים מלחמה? ומדוע מסתירים את המידע ?? פילוביץ שחף 10.10.04 01:26 67
  שטייניץ: הוספת כוח מצרי בסיני - הקרבת בטחון ישראל פילוביץ שחף 12.10.04 21:43 69
     יו''ר ועדת חוץ ובטחון: ''מצרים היא איום בטחוני'' פילוביץ שחף 14.10.04 00:20 70
  תת-אלוף במיל' אפי איתם מספיד את אלוף אמיר דרורי ז''ל פילוביץ שחף 18.03.05 10:24 75
  יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''כל החומר אוטנטי, דברי אנשים חיים פילוביץ שחף 23.04.05 22:23 80
     יאיר קוטלר: 'ההלם' - עדות אוטנטית - ''האלוף'' פילוביץ שחף 23.04.05 22:55 81
     יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''שלושים ושש שעות ניתוק'' - אוטנטי פילוביץ שחף 23.04.05 23:57 82
     יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''ארבע עשרה המכותרים'' - אוטנטי פילוביץ שחף 24.04.05 01:15 83
         יוסי בלום הלוי/התקדשות: קטע מהספר על קרב הסרפאום פילוביץ שחף 27.04.05 09:25 84
     יאיר קוטלר: 'ההלם' - עדות אוטנטית - ''מפקד הטנק'' פילוביץ שחף 27.06.05 12:50 91
  ההימור הגדול? פילוביץ שחף 25.05.05 22:45 88
  רונן ברגמן : ''כך החמצנו שלום עם נאצר?'' פילוביץ שחף 02.06.05 13:25 89
  יוסף דוריאל: ''דרכו של נביא-שקר לשילטון'' פילוביץ שחף 08.10.05 05:38 95
     מסמך/תזכיר ששלח אינג' יוסף דוריאל לרוה''מ יצחק רבין פילוביץ שחף 10.10.05 13:58 96
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 22.02.07 11:55 98
  ''בית הספר למנהיגות ולחשיבה אסטרטגית'' פילוביץ שחף 04.07.07 21:14 113
  החייל שנפצע קשה מקסאם ואיבד עין: ''אני לא משתמט'' פילוביץ שחף 20.03.08 23:49 129
     דברי אהדה-תמיכה-ועזרה לסרבנות מעשית: פילוביץ שחף 24.03.08 14:50 130
  רון שלייפר: ''מה שחסר לנו כמדינה וכצבא זה לוחמה... פילוביץ שחף 26.05.08 09:20 132
  כשאדם ברוך פגש את גורודיש...וקונספירציה ביום הכיפורים פילוביץ שחף 15.06.08 09:24 136
  הגיע הזמן לכפר על העוונות והעיוותים של מלחמת יוה''כ פילוביץ שחף 25.09.09 23:12 139
  ראשוני! יום השנה למלחמת יום הכיפורים-גנזך המדינה מפרסם פילוביץ שחף 09.09.10 12:49 142
  הקונספציה: פילוביץ שחף 20.09.12 17:22 146
  גילויים מעניינים מתוך הפרוטוקולים של וועדת אגרנט - פרוייקט אישי. פילוביץ שחף 24.09.13 19:47 149
     גילויים מעניינים מתוך הפרוטוקולים של וועדת אגרנט. חלק שני. כולל סקופ פילוביץ שחף 30.09.13 08:52 150
  הנרי קיסינג'ר: ''אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?'' פילוביץ שחף 06.10.13 10:25 151
     שקט = רפש פילוביץ שחף 06.10.13 11:49 152
  זעירא הודה: ''אמ''ן שגה, המצרים הערימו עלינו'' פילוביץ שחף 31.10.13 07:40 153
     ארכיון צה''ל - עדויות חדשות שפורסמו באוקטובר 2013: פילוביץ שחף 31.10.13 07:50 154
     אל''מ מנחם דגלי: ''והלחץ היה להפעיל אותה. והתשובה היתה פקודה, לא להפעיל'' פילוביץ שחף 31.10.13 09:01 155
  אמנון לורד: ''הדור האבוד'' (*) פילוביץ שחף 29.12.13 09:35 158
  תחקיר על גולדה מאיר וחלקה במלחמת יום כיפור,במלאת 30 שנה פילוביץ שחף 27.09.14 14:20 161
  ''שני הקצינים המצרים שחקרנו אמרו לנו: מחר בשעה שתיים תפרוץ מלחמה'' בול טרייר 10.10.18 01:38 162

     
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   10:51   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. ברגעים אלה מתנהל דיון סגור ''בגבעה''/פו''ם !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

כתובת פורום: https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: סקופים, חדשות ופרשנות.
מספר נושא: 7000

סקופ: ברגעים אלה מתנהל דיון סגור ''בגבעה''

בנושא מלחמת יום הכיפורים בכלל ותיפקוד אמ"ן בפרט.
מנחה הערב/הדיון- אלוף במיל' עמידרור.

בדיון סביב השולחן ישתתף לראשונה מזה 20 שנה,
אלוף אלי זעירא משהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים,
והודח מתפקידו בעקבות דו"ח ועדת אגרנט!!!

@ מארגן הערב/הדיון-תת-אלוף דודו צור.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   10:56   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''  
בתגובה להודעה מספר 1
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.07.05 בשעה 06:05 בברכה, פילוביץ שחף
 
{ציטוט}
"אם יאונה לי רע, אני אחשוף את כל תוכן הקלטות
שבידי ותאמינו לי זה "פצצת אטום"!!!!

@ ציטוט זה נאמר על ידי אלוף במיל' אלי זעירא כתגובה
לשאלתו הישירה של י.ל - אמ"ן...:-
{ציטוט}
"למה אתה לא משיב לשאלות ולטענות ששיקרת את
הדרג המדיני, את גולדה למשל
", כפי שפורסם בספר...:-
"הצופה שנרדם" מאת: יוסף בר-יוסף??"
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=19&viewmode=

@ היה שקט קצר באולם ואלוף במיל' אלי זעירא השיב...:-
"אני שמח שיש לי את ההזדמנות....תדעו לכם שאני
מחזיק בידי קלטות, שהקלטתי את כל השיחות עמי בטלפון,
לפני המלחמה, במלחמה ואחרי המלחמה, לפני 20 שנה העברתי
אותן לחברה פרטית לשיקלוט ואם יאונה לי רע, אני אחשוף את
כל תוכן הקלטות שבידי, ותאמינו לי זה "פצצת אטום
"!!!!

@ 20.10.03 - הכנס/הדיון הסגור הנ"ל, התחיל בשעה 19:30 בערב ונמשך
עד חצות = 00:30, הדיון הנוקב, האכזרי, הסכינאות, נוהל
ביד רמה ולמופת על ידי אלוף במיל' עמידרור.

כל הדיון הנ"ל תועד-וידיאו ותקלוט, על ידי צוות של אמ"ן!!

@ שולחן הכבוד היה ישר ולא עגול, ומי שישב מאחוריו כלפי
500 המוזמנים שבאולם, היו...:-
1. אלוף המיל' עמידרור-מנחה.
2. אלוף במיל' אלי זעירא-ראש אמ"ן לשעבר-במלחמה.
3. תת-אלוף במיל' אריה שלו-רמ"ח מחקר במלחמה.
4. סא"ל במיל' אביעזר יערי- רמ"ח סוריה.
5. סא"ל במיל יונה ולדמן- רמ"ח מצרים.

@ נכחו באולם אורחים מכובדים מאוד, כמו:
1. ראש המוסד לשעבר במלחמה-אלוף במיל' צבי זמיר
שהגיח משום מקום.
2. אלוף במיל' גורן.
3. פרופ' גיחון.....
4. למעשה, מי שנכחה באולם זו כל שידרת המודיעין של שנת 1973 !!!

@ מי שהוזמן "לא הגיע" זה אלוף במיל' ישראל "טליק" טל...

@ אורח הכבוד של הערב שהגיע במרצדס המפוארת שלו וללא
כל בדיקה ביטחונית, נכנס לאולם...זה לא אחר מאשר מר
מודיעין בכל הזמנים = תיבת פנדורה = יעקב נימרודי !!

לסיכום ביניים...:-
"אלוף במיל' אלי זעירא, מחזיק בידו את כל התשובות לכל
השאלות שנותרו ללא תשובה בכלל ולריפוי הפצע הנפשי, של החברה
הישראלית בפרט"
...!!

@ רשמים נוספים מהכנס/דיון יובא במועד מאוחר יותר...

המשך.....

@ קצין מודיעין בכיר שם כינוי "זיזי" רמ"ח מצרים-מדיני,
צעק לתת-אלוף במיל' אריה שלו...:-
"תלמד מה זה פתיחות מארל'ה יריב!!"
{ראש אמ"ן לפני אליזעירא שהחליפו ב-1.10.1972}



"אתה עבדת עם אנשים שהסכימו לדעתך בכלל ואומרי הן בפרט,
וניטרלת/מידרת מי ששאל שאלות בכלל וחלק על דעתך בפרט...
!!"

אני שואל אותך, הרי מלחמת יום הכיפורים היתה אמורה לפרוץ,
ב-19.3.1973 וכשהיחידה גילתה את המידע הזה, אז המצרים דחו
את המתקפה לחודש מאי - אוגוסט....
"התכוננו ארבעה חודשים למלחמה במסגרת "כחול לבן"/תקופת
מאי-אוגוסט 1973'
כשפרצה המלחמה...
איך נראינו ???
זה נקרא להתכונן ???

{סוף ציטוט מפי "זיזי"}

@ השאלה המתבקשת...:-
"מה קרה לכל הציוד, הכלים, הנשק, שהיו מוכנים בימח"ים
במבצע "כחול לבן", לאן זה נעלם...
??"

1. האם מי שהוא הטעה...??
2. האם מי שהוא רימה...??
3. האם מי שהוא גנב...??

המשך.....

@ אלוף במיל' עמידרור פתח את הדיון בשתי שאלות קשות מאוד !!
{למי שלא יודע, עמידרור היה סרן צעיר באמ"ן בזמן המלחמה ללא
תפקיד מוגדר, וכשראה שהוא לא שובץ לתפקיד ביצועי בזמן המלחמה,
הלך להיות קמ"ן 162...!!}

להלן השאלות...:-
1. למה לא הופעלו המ"מ לפני פרוץ המלחמה,
הרי הם נוצרו/נועדו במיוחד למקרים כאלה...??
2. תמונת המודיעין שהתקבלה באותו הזמן היתה אמורה בכלל,
לא להכנס לדיון אם זה תרגיל או לא תרגיל, אלא זה
מתחייב מאליו שצריך להכנס לזמן מלחמה, מה קרה...?.

אלוף במיל' אלי זעירא השיב...:-
"שהעקרון שצריך להנחות את כולם בבואם לבדוק חומר
מודיעיני, יש לפעול לפי הנוסחה: תגלה = תזהה = לספור,
אם הבחנתם בשינוי מהותי זה אומר מלחמה...
!!"

תת-אלוף במיל' אריה שלו אמר...:-
"שלא הייתה בצה"ל תצ"א נורמלית של התעלה, מה שכן
היה, זה תצ"א שנלקחה בגיחות צילום אלכסוניות = מעוותות...
!!"

השאלה הנשאלת/המתבקשת היא...:-
"האם לא נלקחו תצ"אות בכוננות כחול לבן, שבוצעה בחודשים
מאי-אוגוסט = חודשיים לפני פרוץ המלחמה...
??"
@ דהיינו האם לא בוצעו גחצ"ים...??

המשך יבוא....



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:01   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. סא''ל יונה ולדמן:''אני מודה שאני טעיתי בהערכת  
בתגובה להודעה מספר 2
 

...אני מודה שהטעיתי ואני מתנצל !!!

סא"ל במיל יונה ולדמן- רמ"ח מצרים עלה לדבר,
וכשבידו הוא הביא איתו ערימה של מסמכים גדולה,
איך שהוא התחיל לדבר, משפטו הראשון היה...:-
"אני מודה שאני טעיתי בהערכתי, אני מודה שהטעיתי
ואני מתנצל !!!

"הטעות הבסיסית של הקונספציה: המודיעין זילזל בנשיא סאדאת !!"

"סאדאת הוכיח את עצמו בשני צעדים גדולים ואיסטרטגים שנקט...:-
1. ריענון השילטון מכל נאמני שילטונו של נאצר.
2. זרק את הסובייטים ממצריים החוצה.

"המ"מ לדוגמא הביאו.....דוגמא לאיכות המ"מ, שיום לפני פרוץ
המלחמה, "הקאדי"-הרב הראשי המוסלמי של הצבא המצרי, נתן
היתר להפסיק את צום הראמאדן יום לפני פרוץ המלחמה-יום שישי....
האם זה לא סימן למחלחמה...??"

המשיך סא"ל יונה ולדמן ואמר: "שהמ"מ לא היו משהו שלא הכרנו
או יכלו להוסיף יותר מדי מעבר למה שידענו"

תת-אלוף אריה שלו רמ"ח מחקר של אמ"ן השיב ואמר...:-
"הידיעה הגיעה לשולחני 3 חודשים אחרי המלחמה...!!"

@ שאלו אותו ואיך זה קרה??

השיב אריה שלו...:-
"שמי שאשם בכך זה החברה של תת-אלוף יואל בן פורת-מפקד
יחידת 8200 {848} ששלחו את הידיעה עם החומר הסתמי בצינורות
הרגילים, מבלי להבחין שמדובר בידיעה איכותית..."

{אריה שלו חושב שיחידת האיסוף חברה מטומטמים}

המשיך סא"ל יונה ולדמן:
"המקור של חוסיין היה בכיר בשילטון הסורי שדאג לעדכן
את המלך חוסיין בכל מצב !!"

המשיך יונה ולדמן ואמר...:-
"אפילו המטכ"ל המצרי היה בספק אם התרגיל יהפוך למלחמה,
אפילו ברמת מפקד ארמיה לא ידעו על המלחמה הקרב, הם ידעו רק
3-4 ימים לפני פרוץ המלחמה....עד כדי כך ההונאה המצרית היתה מתוחכמת !!"

סא"ל במיל' יונה ולדמן לא סיים את דבריו, כי הוא הורד מהבמה
באלגנטיות על ידי המנחה אלוף במיל' עמידרור
בגלל שבניתוחו
את הדברים הוא התיחס ליחסי מצרים רוסיה ואיך הם יחסים אלו
יכלו להצביע על התחלת תכנית של מלחמת יום הכיפורים, עריבב
בין מלחמות ישראל, הופסק וירד מן הבמה.....

זה הזמן שאלוף במיל' עמידרור הכריז על הפסקה קצרה בת 15 דקות !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:02   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. סא''ל אביעזר יערי:''חודש לפני מלחמת המפרץ....  
בתגובה להודעה מספר 3
 

...הערכתי בוודאות שתפרוץ מלחמה וזאת על פי היערכות
צבא עירק שראיתי בתצ"א....
מה שלא היה לי כרמ"ח סוריה
לפני מלחמת יום כיפור...!!"
{סוף ציטוט}

להזכירכם/ן: לעיל תת-אלוף אריה שלו כרמ"ח מחקר של אמ"ן אמר
"שלא היתה לצה"ל תצ"אות נורמליות אלא אלכסוניות בלבד"....
מדהים !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:04   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. אל''מ יוסי במיל' לנגוסקי:''יש לי משפט להתחלת  
בתגובה להודעה מספר 4
 

דברי...:-
"אין לי שום דבר אישי נגד זעירא"

מיד אחרי ההפסקה הקצרה התחיל שלב הדוברים/שואלים
את הפנל בהנחייתו של אלוף במיל' עמידרור.
ראשון הדוברים/השואלים היה...:-
"אל"מ יוסי במיל' לנגוסקי משהיה אחראי על המ"מ,
לפני המלחמה....הוא שהחליף אחר כך את מנחם דיגלי כמ"ח
איסוף של אמ"ן !!

לאחר שהוא סיים את המשפט ההתחלתי שבפתיח הודעה זו,
הוא המשיך ואמר...:-
"המ"מ נועדו לאתרעה איסטרטגית, אלוף במיל' אלי זעירא
סרב להפעילם,
על פי הספר "הצופה שנרדם", אלי זעירא דיווח
לגולדה שהמ"מ הופעלו....



אני שואל...:-
1. מדוע שתקת ??
2. מדוע לא תבעת אותו על הוצאת לשון הרע/תביעת דיבה...??

{את הסופר/החוקר אורי בר-יוסף שכתב את הספר}

@ כאן קפץ מנחה הערב אלוף עמידרור, ובהערת שוליים אמר,
"כמו בפרלמנט הבריטי, מקובל שאם יש שאילתא מכוונת אישית
נגד חבר מסויים בפנל יש לאפשר לחבר-אלי זעירא להשיב מיד ולא
לחכות לסיום דבריו של הדובר."

@ מיד קפץ אלוף במיל' אלי זעירא ואמר...:-
דיגלי ביקש להפעיל את המ"מ שבוע קודם ונדחה על ידי, אבל,
40 שעות לפני המלחמה ביקש ממני תת-אלוף במיל' יואל בן-פורת
{מפקד יחידת המצפה/האתרעה של אמ"ן} להפעיל את המ"מ והדבר אושר"

@ מיד קפץ אל"מ במיל' יוסי לנגוצקי ואמר...:-
"אני הייתי אחראי על המ"מ ואני אומר לך, שהם לא הופעלו !!!"

@ ואז אלוף במיל' אלי זעירא השיב...:-
"הושמה האזנה לטלפון הפרטי שלי וכעבור זמן מה הסלילים
ניתנו לי. כעבור 20 שנה הועברו הסלילים לפענוח והם לא יהיו
בשימוש, אלא אם מישהוא ירצה לעשות משהו...."

@ פתאום שקט בקהלללל

@ ואז אלוף במיל' אלי זעירא מקריא ציטוט מאחת השיחות/תמליל...:-
"יואל: אני ביקשתי לחפעיל 2 מ"מואושר לי לפתוח רק אחד."
זעירא: "הודיעו לי, שגם המ"מ השני היה פתוח יום קודם והמ"מ,
לא נתנו שום חומר במשך 40 שעות."

@ באותו רגע קופץ אל"מ במיל יוסי לנגוצקי וצעק מתוך הקהל...:-
" ואני אומר לך שהמ"מ היו סגורים!!!"

@ זעירא השיב...:-
"אני נתתי פקודה להשאירם פתוחים, יכול להיות שלא ביצעו פקודות"

@ קפץ קמ"ן חטיבה 7 ואמר...:-
"שהיום מקובל לרדת על גורדיש אבל גדולתו היתה שהוא נתן פקודות
והוא גם וידא שהן מתבצעות, והוא וידא שהמודאים דיברו אמת...
"
{רמז שאלוף במיל; אלי זעירא מדבר שטויות/משקר}

@ אלי זעירא מתיחס לחוקר אורי בר-יוסף, שכתב בסיפרו "הצופה שנרדם"
את מה שאמר לעיל אל"מ יוסי לנגוצקי...:-

"אורי בר-יוסף לא דיבר איתי כלל, למרות ששליש מהספר מדבר עלי, המחבר "סימן אותי כמטרה ובנה עלי עלילה"

@ מיד קפץ אל"מ במיל' יוסי לנגוצקי וצעק..:-
" אבל זה בניגוד למה שאמר דדו...."

@ ואז השיב לו אלוף במיל' אלי זעירא...:-
"ק הפרוטוקולים מחייבים...!!"

המשך יבוא....



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:06   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. אלברט סודאי רמ''ד מצרים-מדיני דיבר מעימקי....  
בתגובה להודעה מספר 5
 

ליבו...!!

עם סיום דבריו ושאלותיו של אל"מ במי"ל יוסי לנגוצקי,
עלה לדבר/לשאול מר אלברט סודאי אזרח מדינת ישראל,
האזרח היחידי שהיה בפורום המחקר של אמ"ן בפיקודו של
תת-אלוף אריה שלו, סודאי היה אחראי על גיזרת מצרים
מבחינה מדינית.

אלברט סודאי-רמ"ד מצרים-מדיני אמ"ן

@ בראשית דברין הוא התחיל עם הסוכן = החתן של נאצר שהוא אישית
טיפל בו, וכך אמר...:-
"הסוכן שטיפלתי בו נחשד גם על ידי כסוכן כפול, הוא נתן
ידיעות טובות אבל הוא רק פיסה בפסיפס המודיעין, התמונה הכללית
היתה ברורה ולא צריך היה רק את הסוכן הבכיר בכדי להבין שתהיה מלחמה...!!
"

@ המשיך ואמר....
"תפסנו את הסוכן משקר מספר פעמים, אז למה סמכו עליו
{בחטיבת המחקר = תת-אלוף אריה שלו} בכל זאת...
??"

@ המשיך ואמר....
"התמונה הכללית היתה ברורה למצרים לא היתה ברירה אלא רק לצאת למלחמה, כל הסימנים היו קיימים!!"

לפתע מר אלברט סודאי, תוך כדי דיבור חש ברע, ביקש לשבת ולדבר
בישיבה, כולו היה לבן ונרגש ביותר, הוא סיים את דבריו...!!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:07   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. קמ''ן חטיבה 7 אחראי לגיזרת סוריה ומצרים.....  
בתגובה להודעה מספר 6
 

עלה לדבר/לשאול מיד לאחר שמר אלברט סודאי סיים את דבריו.

@ קמ"ן חטיבה 7 פתח את דבריו..:-
"בגיזרה הסורית היינו עדים להיערכות הצבא הסורי
בזמן תרגילים במשך שנים רבות, אבל אף פעם לא היית היערכות
דומה כמו שלפני המלחמה.
"

@ המשיך ואמר....
"בגיזרת מצרים איתרנו פינוי מוקשים מהתעלה, פינוי שקים,
הכשרת ירידות למים.
למה זה לא השפיע על הערכות המצב של אמ"ן = שלו = זעירא
???"

@ קמ"ן חטיבה 7 סיים את דבריו....



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:09   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. ''זיזי'' כינוי של קצין בכיר במודיעין שהיה....  
בתגובה להודעה מספר 7
 

אחראי על גיזרת סוריה ומצרים מבחינה מדינית!!

@ בתחילת דבריו הוא אמר...:-
"המ"מ דיווחו הרבה על חומר מסעודיה, אך אני מודרתי על ידי אריה שלו {תת-אלוף במיל' מפקד יחידת המחקר של אמ"ן}, החומר, המידע לא הגיע אלי..."

@ המשיך ואמר....
"אריה שלו עשה דיונים רק עם אומרי ההן שהתאימו לו"

@ המשיך ואמר....
"התכוננו 4 חודשים למלחמה במסגרת "כחול לבן"-מחודש מאי ועד חודש אוגוסט 73 וכשהגיעה המלחמה, איך ניראינו...??
זה נקרא להתכונן...??!!

{הרמז היה ברור, לאן נעלם כל הציוד שהכינו במסגרת כחול לבן בימח"ים?}

@ המשיך ואמר......
"חוסיין סיפר לגולדה שסוריה יוצאת למלחמה עם מצרים, דיין ודדו הבטיחו לערוך דיון על הנשוא הזה, ובדיון נאמר שמצרים לא הוזכרה על
ידי חוסיין...
"
{אמ"ן זילזל בדברי המלך חוסיין...!!}

@ פתאום רץ בא אדם לבמה והשתלט על המקרופון, וזה היה ראש המוסד לשעבר לפני ובזמן המלחמה אלוף במיל' צבי זמיר....המשך בהודעה הבאה !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:10   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר השתלט על המיקרופון  
בתגובה להודעה מספר 8
 

"וביקש את סליחת הקהל שהוא מתפרץ, אני כבר פנסיונר ועייף
ןלפני שאני הולך הביתה אני רוצה להגיד כמה מילים."

@ וכך הוא התחיל.....
"אני מודאג שבמודיעין כולם עוסקים במ"מ ויש הדלפות
על מ"מ וזה יגרום שלא יהיו לנו מ"מ חדשים, מכאן אני מתיחס
לאיכות האמינות של המ"מ
!!"

@ המשיך ואמר....
"את המ"מ צריך לבדוק בדיקת התקיים/לא התקיים-מבחינת הידיעה."

@ המשיך ואמר....
"צריך לבדוק מה נתן המודיעין האנושי "יומינט אינטליג'נט" למלחמה,
אני מתכוון לאיכות הידיעות, ואני מתיחס לידיעה שהבאתי לגולדה אישית
ב-4 בבוקר ביום שבת {= יום כפור יום פרוץ המלחמה}, אני אמרתי לגולדה שהמלחמה תפרוץ בשעה 6 לפנות ערב
."

@ המשיך ואמר.....
"הידיעה הזאת מנעה את פלישת הכוחות העיקריים של צבא מצריים באותו יום ודחה אותם. זה היה יכול לגרום אסון גדול למדינת ישראל...!!"

@ מה שמובן ש.....
המצרים הבינו שעלינו עליהם ובגלל הגיוס שהתחיל בבוקר יום שבת
ותנועת 300 הטנקים לכיוון התעלה, הם פחדן לשלוח קדימה את הכלים
הכבדים-הדויזיות המשורינות , המצרים שלחו רק את יחידות החי"ר
שלהם, דבר שעיכב את ההתקדמות הצבא המצרי, המצרים התחילו לשלוח
את הדויזיות המשורינות רק ביום ה-7-8 לאוקטובר.

@ המשיך ואמר....
"גורמים בכירים מסכמים את כושר האיסוף העתידי ע"י התידרוכים
שלהם, בקיצור יותר מידי הדלפות
!!"

@ המשיך ואמר....
"המודיעין הרדים את המדינה!!"

@ נמשיך ואמר...
בהתייחס לפרשת חוסיין...."חוסיין לא נתן ידיעה על מועד המלחמה,
הוא לא חידש מאומה ממה שהיה כבר ידוע שבועות לפני
..."

@ המשיף ואמר......
"יזמתי את הפגישה עם גולדה, כי דאגתי ממה שיקרה עם הפלשתינים
בירדן באם תפרוץ מלחמה...
?!

@ המשיך ואמר....
"אין לנו קברניט שיודע מה שהוא רוצה!!"

@ ראש המוסד לשעבר אלוף במיל' צבי זמיר ירד מהבמה......



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:12   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. סא''ל במיל' שבתאי בריל: ''טייסות המפציצים של  
בתגובה להודעה מספר 9
 

הדובר/השואל הבא, היה סא"ל שבתאי בריל קצין אג"מ בזמן
המלחמה ואח"כ מונה לתפקיד מושל שכם, אחרי המלחמה הוא
הודח מתפקידו כקצין אג"מ על ידי מפקדו תת-אלוף במיל'
יואל בן-פורת, כפי שיוסבר בהמשך....להלן ציטוטי דבריו...:-

@ "טייסות המפציצים של סוריה קודמו בצורה יוצאת
דופן ולא מוכרת בסמוך לגבול מדינת ישראל 8 ימים לפני
המלחמה, אמרתי ליואל שזה מלחמה, אבל הוא נפנף אותי...."

תת-אלוף יואל בן-פורת כיהן כמפקד יחידת המצפה/האתרעה
של אמ"ן בצה"ל, ישב באולם על כסא גלגלים, משותק מבלי
יכולת להגיב, כל מה שיש בפיו זה סיפרו הנעליה
המדבר בעד עצמו...:-

14. ''הנעילה'' סיפרו/האני מאמין של.................
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=14&viewmode

@ המשיך ואמר.....
"באופן יוצא מהכלל ותוך חריגה מסמכות הצגתי את הידיעות
בפני תת-אלוף במיל' צביקה לידור-בכיר באמ"ן, ולידור רץ עם החומר
{מידע} לשלו-תת-מפקד יחידת/אגף המחקר, ושלו השיב לי באנגלית...:-
"מיינד יור אוון ביזנס", ועל כך הודחתי לאחר המלחמה!!!

סא"ל במיל' שבתאי בריל סיים את דבריו וחזר למקומו !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:16   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. פרופ' גיחון: ''חטיבת המחקר פיספסו את כל......  
בתגובה להודעה מספר 10
 

הדובר/השואל הבא היה פרופ' גיחון, מייסד חטיבת המחקר
באמ"ן בשנת 1949, גיחון העלה תהיות ולהלן הציטוט
החשוב מדבריו...:-
"איך חטיבת המחקר פיספסו את כל ההונאה הזאת...??
פרופ' גיחון סיים את דבריו וחזר למקומו....



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:18   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. שלב התשובות מהפנל......................  
בתגובה להודעה מספר 11
 

אריה שלו, מפקד יחידת/אגף המחקר של אמ"ן בצה"ל
קם ממקומו והשיב...:-
"בפגישה עם חוסיין נכחו בנוסף לגולדה גם
מרדכי גזית-השליש של גולדה והרלש"ית ומזכירתה
האישת גב' קידר."

@ המשיך ואמר....
"גזית טוען שחוסיין לא ידע כלום על מצרים, חוסיין
הודה שלא ידע אם תהיה מלחמה..."
שלו התיישב במקומו !!

@ אלוף במיל' אלי זעירא-ראש אמ"ן, קם ממקומו ונעל את הכנס
במילים הבאות...:-
"מדינה לא יכולה לקחת סיכונים, אם יש מערך שמסכן את
המדינה, יש להסיר את המערך המסכן!!!"

@ המשיך ואמר....
"מה זה מסכן ?? זה עניין לשיקול דעת !!"

@ המשיך ואמר....
"אפילו משה דיין, עד 40 שעות לפני פרוץ המלחמה לא ידע שעומדת לפרוץ מלחמה...!!"

@ סיום....
מנחה הערב אלוף במיל' עמידרור נעל את הכנס באומר ש...:-
הכנס ננעל ותבוא הודעה מוקדמת על הכנס הבא!!"



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hamta
גולש אורח
   12:22   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. יפה, פילוביץ' !! באמת תודה רבה! הנושא נוגע בי  
בתגובה להודעה מספר 12
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.11.03 בשעה 12:28 בברכה, hamta
 
אם אפשר לבקש לא להוסיף חומר נוסף אם הוא לא קשור לדיון הזה.

באופן כזה יוכלו תמיד חברי הפורום להיכנס ולשלוף חומר רלבנטי ממנו בלי לדפדפף בעשרות הודעות הקשורות לנושא רק באופן עקיף.

הנושא קרוב ללבי. לא הייתי יכול לקבל את המידע הזה בשום מקום אחר חוץ מרוטר גילוי מסמכים.

שוב, תודה רבה!!!!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שבת י''א באלול תשע''ד    00:10   06.09.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  160. יוסי לנגוצקי: ''החפירות לא עזרו'' | ''מחדל המנהרות - אני מאשים'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 5
 

בהמשך לאשכול החשוב שפתח חברנו 'dromi' בנושא: ''המערכה הבאה בצפון – עוצמתית מצוק איתן'' | https://rotter.net/forum/scoops1/136914.shtml

מצ"ב כתבה שפורסמה היום (5.9.2014) במוסף הארץ, עמ' 19, 21, 22, 24, 26, 28

[

המשך הכתבה החשובה, כאן:
https://www.facebook.com/pylwbyz/posts/10152661447819378
.
.
תזכורת לגבי היהודי היקר שלפניכם:

תת-אשכול: 5. אל''מ יוסי במיל' לנגוסקי:''יש לי משפט להתחלת דברי...
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#5

אשכול ראשי: אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml

להיות מודע = לשרוד !!

בברכת שבת שלום לכל בית/עם ישראל

בברכה
פ"ש
.
.
.




https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:03   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 11:54 בברכה, פילוביץ שחף
 

לאור כתבת חשיפה של ד"ר אורי מילשטיין בעיתון מקור ראשון בפרשת
הקרב שלא סופר בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, הגיע אלי אימייל
אתמול שתוכנו מצ"ב והמדבר בעד עצמו, שמש"ק מודיעין בזמן המלחמה בחזית
הדרום שמע והקליט שיחה גורלית בין בר-לב לבין שרון שתוכנה מובא בכתבה
שהזכרתי לעיל והציטוט מהכתבה מצ"ב...!!


https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml


להלן: סיפורו של משק המודיעין.....

מש"ק מודיעין (שמו שמור במערכת) שישב באותו זמן באום-חשיבה
-"בבל", היה עד שמיעה לשיחה בין מפקד חזית הדרום ר/אלוף
חיים בר-לב לבין אריאל (אריק) שרון, מפקד אוגדת הצליחה.

השיחה התנהלה ברשת הקשר הפיקודית ובו פקד ברלב עך שרון להפסיק את
ההתקדמות ולחזור לגדה המזרחית, בגלל חוסר עורק לוגיסטי מסודר לכחות
החוד. החידוש שבעניין שברלב לא שקל להחזיר את שרון בגלל הבעייה הלוגיסטית,
אלא הוא היה זה שבעצמו ניתק את העורק הלוגיסטי
השביר שאריק שרון הצליח להקים לכוחות החוד שלו.

בר-לב פקד על מבנה מסוקי יסעור שנשאו חביות דלק עבור כוחות החוד של
שרון, להפסיק את הטיסה באמצע לכיוון היעד ולחזור לעומת שבאו ולא לספק
להם את הדלק הנחוץ והיקר. בכך כמעט חרץ את גורלם למוות, הרי
כולנו יודעים שטנק ללא דלק מהווה מטרה נייחת וגורלו נגזר לכלייה.

השיחה הוקלטה במלואה ונשמרה בארכיון הבסיס המקומי -"בבל/אום -חשיבה"
ונמסרה לועדת אגרנט על פי דרישתה לנציג מטעמה. כפי שאתם/ן
יודעים/ות עד להיום לא ברור מה עלה בגורל הקלטות שלמעשה אני- מש"ק המודיעין,
בטוח שהן הושמדו, יותר מדי חומר נפץ פוליטי הן הכילו, שלא
לדבר כמה חיי אדם הוקרבו על מזבח קרבות הפוליטיקה המרים בין :

בר-לב לשרון, או בין המערך לליכוד.

בשר תותחים לאורך כל ההסטוריה-מלחמות, היו תמיד עניין זניח שניתן להתעלם מהן
ואנחנו לא שונים מאף צבא אחר, ע"ע פרשת.....
''האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים בקרב חווה הסינית??''
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml

אל"מ יוסי זעירא, בן דודו של אלוף אלי זעירא, שלמען ההגינות,
אני רוצה להדגיש שהוא התריע באופן אישי בפני ראש אמ"ן-בן דודו/אלי זעירא,
על הקטסטרופה המתקרבת, אך לא יכול למרבה הצער לדפוק חזק על שולחנו
של ראש אמ"ן - בן דודו, שהרי הוא לא רצה להרע לבן דודו.....

אל"מ יוסי זעירא, היה זה שחקר את מהלכי היחידה שלו בזמן המלחמה,
עבור ועדת אגרנט בכלל ואותי כמש"ק מודיעין אחראי בפרט ששמע והקליט את
השיחה בן בר-לב לבן שרון.

לסיכום:
זאת העדות השמיעה היחידה ממקור ראשון, הידועה נכון להיום לגבי
השיחה הגורלית הזה בין בר-לב לבין שרון...



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:31   20.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. גדי/חייל מילואים ב-''בבל'': תראה, עוד תהיה מלחמה''  
בתגובה להודעה מספר 36
 

בעיתון "מגדלור" - עמותת מורשת המודיעין פורסמה כתבה לרגל 30 שנה למלחמת יום הכיפורים, תחת הכותרת: "תראה, עוד תהיה מלחמה" על דברים שסיפר "ערן" לרס"ן (מיל) יורם בורלא בעת ששוטטו בעצלתיים בערב יום כיפור ברחבת הכותל המערבי......ואז רס"ן יורם בורלא נזכר שחברו "גדי" - חייל מילואים ב-"בבל" סיפר לו זאת שבוע קודם......

תזכורת למה שחשפתי בתאריך 28.6.2004:

36. עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=36&viewmode=

מבחן התוצאה
78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=78&viewmode=

גדי/חייל מילואים ב-"בבל": תראה, עוד תהיה מלחמה"



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:33   05.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ??  
בתגובה להודעה מספר 36
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 05.05.05 בשעה 14:40 בברכה, פילוביץ שחף
 
ואז, חיבק מובארק את "המרגל שלנו"


מובארק לוחץ את ידו של מרואן

כבר 31 שנה מתחבטת קהילת המודיעין הישראלית בשאלה האם אשרף מרואן היה החפרפרת הבכירה ביותר שגייס המוסד אי פעם בצמרת המצרית, או סוכן כפול, שהרדים את ישראל ערב מלחמת יום כיפור. במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות מסופר לראשונה כיצד בא הנשיא מובארק ופתר את כל החידות: ככה לא מחבקים במצרים בוגד, ככה מחבקים גיבור לאומי
ונן ברגמן


ניצבים זה בצד זה בטקס

מבטו של אחד מאנשי המודיעין, שנדפק בתורנות ונשאר חג, חלף לרגע על פני המוניטור, המשיך הלאה, וכעבור שנייה חזר אחורה בתדהמה. על הקיר מולו היו מוצבים עשרות מסכים שמהם בקעו קולות ותמונות מהעולם הערבי, אבל שידור אחד של רשת הטלוויזיה המצרית תפס את עינו. "יכול להיות שזה הוא?" שאל את עצמו בקול רם והתקרב למסך, "אבל איך זה ייתכן?" אחר כך צרב את הקלטת השידור על תקליטור והזין את החומר למחשב עם תוכנה גרפית. הוא שלף מהארכיון תמונות אחרות של האיש והשווה, תמונה אחר תמונה. לא היה מקום לספק - זה אכן היה "הוא".

מה שאיש המודיעין הישראלי גילה באקראי באותה משמרת, בשידורי רשת הטלוויזיה המצרית הרשמית (והופץ בזכות ערנותו בין כמה וכמה גורמים בקהילת המודיעין), עשוי להיות פתרון התעלומה שמעסיקה את קהילת המודיעין הישראלי מאז מלחמת יום כיפור. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081601,00.html שם, מחובק עם נשיא מצרים, חוסני מובארק, בצהרי השישה באוקטובר 2004, היום שבו חוגגים במצרים ביום שידורים מיוחד את פרוץ "מלחמת אוקטובר" המהוללת, עמד לא אחר מאשר אשרף מרואן.

מרואן, חתנו של הנשיא המצרי המנוח נאצר, נחשף לפני שנים אחדות כסוכן הישראלי הבכיר ביותר בצמרת המשטר המצרי, זה שהזהיר בזמן אמת את המוסד הישראלי מפני המלחמה העומדת לפרוץ. "בבל" היה הכינוי שהצמדתי לו בכתבה שחשפה לראשונה את הפרשה ב-1999, לאחר שהצנזורה אסרה לפרסום את כינוייו האמיתיים בקהילת המודיעין הישראלי - "רשאש" או "חתואל". עד כדי כך המשיכה לגונן עליו המערכת.

מאז המלחמה ועד היום לא הבינו בישראל האם "בבל" אכן היה הסוכן הטוב ביותר שלנו בקהיר - שרק בשל הקונספציה המוטעית שבה הפרשה

מי אתה הסוכן "בבל"? / רונן ברגמן וגיל מלצר
קטע נרחב מהפרק מתוך הספר "מלחמת יום כיפור- זמן אמת", מאת רונן ברגמן וגיל מלצר, העוסק בזהותו של הסוכן המצרי הבכיר. האם היה סוכן שלנו - או סוכן כפול שעבד עבור המצרים? המאבק על כך נמשך עשרות שנים בין גופי הביטחון - וראשיהם
לפרק מתוך הספר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081601,00.html

אחזו ראשי אמ"ן לא הציל אותנו בזמן מפני המלחמה הנוראה ההיא - או שמא היה כל השנים סוכן כפול, שפעל למעשה בשירות המצרים, בורג מרכזי בתוכנית ההונאה של הנשיא סאדאת, והעביר את האזהרה לישראל רק כשהיה מאוחר מדי.

והנה, בסרט הווידאו המתפרסם כאן לראשונה , http://switch5.castup.net/frames/20050208_ynet/frame2.asp?clipurl=http:%2F%2Fswitch3%2Ecastup%2Enet%2Fcunet%2Fgm%2Easp%3FClipMediaID%3D59244%26ak%3Dnull%26nb%3D1 עומד האיש הזה, 31 שנה אחרי, לוחץ בחום את ידו של נשיא מצרים, מול המצלמות, בטקס לציון "הניצחון על האויב הציוני", ומלווה אותו להנחת הזר על קברו של הנשיא נאצר. יותר לא נותר כל מקום לספק: כך לא היה נוהג הנשיא המצרי בבוגד הגדול ביותר שידעה מצרים מעודה. תמונה אחת שווה אלף ויכוחים מלומדים.

ההאשמות סביב פרשת "בבל"

פרשת "בבל" היא אחת המרתקות, המסעירות והשנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה של קהילת המודיעין הישראלית. היא הגיעה לשיאה ביום שלישי לפני שבועיים, כשראש אמ"ן בתקופת המלחמה, אלוף (מיל') אלי זעירא, הגיש (באמצעות עו"ד מיבי מוזר ושלומית רויטמן) תביעת דיבה נגד ראש המוסד דאז, צבי זמיר, שהאשים אותו (בראיון עם דן מרגלית ב"מוסף המוספים" כי הוא הדליף את שמו של הסוכן הבכיר וכי "הוליך שולל ביודעין" את ממשלת ישראל.

שאלת נאמנותו של מרואן - למצרים או לישראל - מרחפת כצל כבד מעל התגוששות ראשי המודיעין הזו. רבים, ובראשם זעירא ובכירים

לשעבר בשב"כ (כמו אברהם שלום וצבי מלחין), טוענים כי "בבל" היה סוכן כפול, פאשלה אדירה ומתמשכת של המוסד, שהביאה להפתעה המוחלטת ביום כיפור. עבור זעירא ותומכיו באמ"ן, שהושפלו עד עפר לאחר המלחמה בשל הערכותיהם המוטעות, מהווה "בבל" את האליבי המושלם.

מנגד, טענו במוסד, אבל גם בתוך המערכת של אמ"ן-מחקר עצמה, שלתאוריה הזו, בדבר היותו של "בבל" סוכן כפול, אין כל בסיס. ועדות בדיקה שונות שהוקמו גם במוסד וגם באמ"ן-מחקר הגיעו באופן פסקני לאותה מסקנה. כל זה היה נכון אולי עד לרגע שבו נראתה לחיצת היד בין מובארק ל"איש שלנו בקהיר".

הסיפור המלא מופיע בסוף השבוע במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות

(05.05.05, 11:46)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081597,00.html

מי אתה הסוכן "בבל"?

קטע נרחב מהפרק מתוך הספר "מלחמת יום כיפור- זמן אמת", מאת רונן ברגמן וגיל מלצר, העוסק בזהותו של הסוכן המצרי הבכיר. האם היה סוכן שלנו - או סוכן כפול שעבד עבור המצרים?
ונן ברגמן וגיל מלצר

כארבע שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, נכנס גבר מרשים, שברור כי הוא מקפיד מאוד בלבושו ובגזרתו לשגרירות ישראל בלונדון וביקש לדבר עם נציג המוסד. אחרי הרבה ויכוחים ניתן לו מבוקשו. להפתעתו הרבה של האיש, קצין המוסד לא התרגש כשהציג את עצמו בשמו. "אני רוצה לעבוד איתכם," אמר, "למסור לכם מידע שרק בחלומות הכי ורודים קיוויתם לקבל כמוהו. אני רוצה כסף עבור המידע. הרבה כסף. תאמין לי, אתם תשמחו לשלם." המוסדניק ביקש בנימוס מהאיש לעזוב. האיש אמר, "רק תעביר את השם שלי לישראל. אני אבוא שוב בשבוע הבא," ויצא החוצה.

נציג המוסד העביר את השם לישראל. במטה המוסד בבית הדר-דפנה בתל-אביב לא האמינו. הסיפור היה טוב מכדי להיות אמיתי. ש', מפעיל סוכנים ותיק מאוד, יצא מייד לאירופה והמתין לפגישה עם האיש. אחרי שגויס מונה ד', מפעיל סוכנים ותיק של המוסד, להיות המפעיל של המקור היוקרתי, להלן 'בבל'. כפי שניבא בפגישה הראשונה, ישראל היתה להוטה לשלם ל'בבל' עבור המידע שהביא. האיש קיבל הרבה מאוד כסף עבור עבודתו: בין 150 ל200- אלף דולר לפגישה, בערכים של תחילת שנות ה70-. בסך-הכול שולמו לו כשלושה מיליון דולר. לשם השוואה, הרוסים שילמו לאולדריג' איימס, המרגל הבכיר ביותר שהפעילו אי-פעם בתוך הסי.אי.איי, פחות מזה והם עדיין חייבים לו כסף.

בעצם, 'בבל' מעולם לא היה שם הקוד של המקור, אלא רק כינוי של כינוי, שהמציא לו אחד ממחברי ספר זה בכתבת עיתונות, ומאז הפך לכינוי המקובל אפילו בקהילת המודיעין עצמה. את הכינויים האמיתיים של הסוכן הבכיר ביותר שהפעילה ישראל בצמרת מצרים, אוסרת הצנזורה הצבאית לפרסם עד היום.

דווקא שמו האמיתי של האיש, אם להאמין לפרסומי חוץ, נראה שכבר הפך לנחלת הכלל: ד"ר אשרף מרואן, חתנו של נשיא מצרים גמאל עבדל א-נאצר, ואחד מיועציו הקרובים של הנשיא שהחליף אותו, אנואר סאדאת. מרואן, יליד 1934, בן למשפחה מצרית מכובדת, הוא ד"ר לכלכלה שרכש את השכלתו בבריטניה. בשנות ה-60 התחתן עם בתו השלישית והאהובה ביותר של גמאל עבדל א-נאצר - מונה. הנישואים הכניסו את אשרף לחוג הפנימי ביותר של הנשיא המצרי המנוח. הוא זכה למעמד של שגריר נודד, ויצא לשליחויות דיפלומטיות עדינות ברחבי העולם.

בספטמבר 2002 יצא בלונדון ספרו של החוקר הישראלי אהרון (רוני) בְרֵגמן (אין קרבה משפחתית לרונן ברגמן), ההיסטוריה של ישראל. בספר כינה ברגמן את הסוכן 'בבל' בשם "החתן", בגלל קשריו המשפחתיים עם הנשיא נאצר, וטען כי בעצם היה סוכן כפול, שהשתיל מידע כוזב בקודש-הקודשים של המודיעין הישראלי. לאחר פרסום הספר, התראיין מרואן לעיתון מצרי וטען כי המחקר של ברגמן הוא "סיפור בלשי מגוחך". בעקבות אותו ריאיון, העניק אהרון ברגמן ריאיון-נגדי לעיתון המצרי אל-אהראם, ובו אישר מפורשות כי "החתן" הוא אכן מרואן. בריאיון הסביר כי לא רצה לציין את שמו המפורש של מרואן, אך הוא נאלץ לעשות זאת כעת, כדי להגן על שמו הטוב כהיסטוריון. הוא חזר על טענתו, לפיה ההונאה המצרית במלחמת יום הכיפורים הצליחה בראש ובראשונה בזכות האיש הזה. האומנם?

השאלה הזו מסעירה את צמרת קהילת המודיעין הישראלית מאז המלחמה ועד היום. רבים, ובראשם ראש אמ"ן בעת מלחמת יום כיפור, אלוף (מיל') אלי זעירא, טוענים כמו אהרון ברגמן, ש'בבל' היה סוכן כפול, פאשלה אדירה ומתמשכת של המוסד, שהביאה להפתעה המוחלטת ביום כיפור. עבור זעירא ואנשי מחנהו באמ"ן-מחקר, שהושפלו עד עפר לאחר המלחמה בשל הערכותיהם המוטעות, מהווה 'בבל' את האליבי המושלם.

מנגד, טוענים במוסד, אבל גם בתוך המערכת של אמ"ן-מחקר עצמה, שלתיאוריה הזו, בדבר היותו של 'בבל' סוכן כפול, אין כל בסיס. תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, שהיה בתפקיד בכיר באמ"ן-מחקר, ולימים ראש חטיבת המחקר, אמר בהקשר לכך: "אני רוצה לקבוע, כאחד שבקיא בחומר, כי זה קשקוש מארץ הקשקושים. לא סוכן כפול ולא בטיח. לא אכנס לפרטים רק אגיד זאת: אף פעם, ואני מדגיש, אף פעם לא קרה שהמקור הוליך אותנו שולל. צמרת אמ"ן היא שהוליכה עצמה שולל. שיתכבד זעירא וילך וידבר עם אחד מהחברים שהיו בוועדת בדיקה פנימית מיוחדת באמ"ן לאחר המלחמה, לפני שהוא מתחיל לדבר על מקורות בפומבי."

ואכן, ועדת בדיקה פנימית של המוסד, שבדקה את פרשיית 'בבל' אחרי המלחמה, מצאה שהוא אינו סוכן כפול. ואם אפשר לחשוד באובייקטיביות של המוסד, שהפעיל את 'בבל', הרי שמונתה גם ועדה של אמ"ן-מחקר ב-1974, שהגיעה לאותן מסקנות. מאז ועד היום נבדקה סוגיית 'בבל' עוד כמה פעמים. המסקנה תמיד היתה אחת: המקור אמיתי ולא כפול. מחקר פנימי על 'בבל' שנערך בידי אדם בעל ניסיון לפני מספר שנים הגיע למסקנות דומות. מצד שני, יש לזכור כי כל ההצדקות נעשו בידי גורמים בעלי עניין שעצם החשד כי מדובר בסוכן כפול מטיל צל כבד בדיעבד על המקצוענות שלהם עצמם.

זעירא מצא תמיכה מסוימת לטענתו בדבר "בבל הכפול" אצל כמה בכירים לשעבר במודיעין, ביניהם אצל אברהם שלום, ראש השב"כ לשעבר, הידוע בכשרונו לאתר מרגלים שתולים של האויב. שלום סיפר בשיחה עם מקורבים לפני מספר שנים כי ראה את תיק ההפעלה של 'בבל' וכי הוא משוכנע כי אכן מדובר בסוכן כפול, מתחילת הדרך.

1973-1972, רומא, קהיר, תל-אביב

מדוע הסיפור של 'בבל' כל-כך מבלבל וטעון עד היום? כדי להסביר זאת צריך לחזור לתקופת הפעלתו. מאז אותן פגישות ראשונות בלונדון פינק 'בבל' את מפעיליו בדיווחים שוטפים מחדרי-החדרים של הצמרת המצרית. הוא ידע לדווח בזמן אמת על פגישות שמנהל נשיא מצרים עם גורמים פנימיים וחיצוניים, על רכישות אחרונות של הצבא, ולא פעם העביר למפעיליו כמויות מרשימות של מסמכים מקוריים. במקרה אחד הוא מסר דיווח מסוים על פגישותיו המכריעות של נאצר עם נשיא ברית-המועצות ברז'נייב בינואר 1970. מסמך גורלי אחר היה השדר הסודי שנשלח מסאדאת לברז'נייב ב-30 באוגוסט 1972. בשני המסמכים תבעו המצרים "נשק תגמול", בנימוק שללא נשק כזה הם לא יוכלו לצאת לשום פעולה צבאית. בבל אמר כי שליטי מצרים הגיעו למסקנה שמטוסי הפצצה לטווח ארוך וטילי "סקאד" הם תנאי מוקדם והכרחי ליציאה למלחמה, ובלעדיהם לא תתקוף מצרים את ישראל.

למוסד היו אינדיקציות אחרות שחפפו את המידע הזה. היתה זו הוכחה נוספת לאמינותו ואיכותו של המקור. בבל מסר גם את תוכניות הצליחה המצריות ואת עדכוניהן, לצד אינסוף פרטי מידע צבאי, מדיני וסתם רכילות עסיסית. 'בבל' עצמו, אגב, כך על-פי איש מוסד לשעבר, הבקיא בפרטים, היה "חשוד" כל השנים בידי מפעיליו בניהול רומנים סוערים עם כמה נשים, ובהן מאוד מאוד ידועות במצרים.

ב-6 בספטמבר 1973, בדיוק חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, פשטו כוחות מיוחדים ללוחמה בטרור של משטרת איטליה, על בית דירות נופש בעיירה אוסטיה, הסמוכה לנמל-התעופה של רומא. הם ידעו בדיוק את מי ואת מה הם מחפשים. בדירה מספר 12 בקומה השנייה הם גילו חוליית מחבלים של אש"ף ושני טילי סטרלה נגד מטוסים, על משגריהם. מפקד החוליה בת חמשת המחבלים, כיום מפקד השב"כ הפלסטיני בעזה, היה אמין אל-הינדי. הוא ואנשיו עמדו לפוצץ מטוס אל-על, על מסלול ההמראה. מספר שעות לאחר מכן נעצרו במלון "אטלס" במרכז רומא יתר חברי החוליה הפלסטינית. התקשורת האיטלקית סימנה את המוסד הישראלי, כמי שהעביר את הפרטים על החוליה ואף ציינה כי ראש המוסד, צבי זמיר, שהה אותה עת ברומא.

לפני מספר שנים פירסם הנספח הצבאי המצרי בלוב באותה תקופה, סלאח א-דין א-סעדאני, את זכרונותיו וחשף, לראשונה, כי מצרים ולוב עמדו מאחורי נסיון הפיגוע. ב-21 בפברואר 73' הפילה ישראל בטעות מטוס נוסעים לובי, שחדר למרחב האווירי שלה בכיוון הכור הגרעיני בדימונה. כמעט כל הנוסעים נהרגו. קדאפי טען כי הפיקוח האווירי המצרי סייע להתרחשות התאונה הטראגית, ודרש מסאדאת לסייע לו בפיגוע-נקמה. סאדאת פחד שקדאפי יהרוס את הפתעת המלחמה המתוכננת והסכים, בלית ברירה. ד"ר אשרף מרואן, יועצו הקרוב של נשיא מצרים ומתאם היחסים עם לוב, מונה בידי סאדאת לארגן את הפעולה. הוא השיג את טילי הסטרלה וצירף אותם לשקים הדיפלומטיים החסינים מביקורת של אשתו, מונה, שנסעה באותה עת לרומא ולא ידעה עליהם דבר.

זמן קצר אחרי שמסר מרואן את הטילים לידיהם של נציגי המודיעין הלובי ברומא, והם מסרו אותם לידי אל-הינדי, נעצרו כולם. אם להאמין לפרסומים באיטליה, הרי שהמהירות בה נתפסו חברי החוליה מצביעה על הידיעות המצוינות שהיו בידי ישראל. א-סעדאני רומז בזכרונותיו כי לשלטון המצרי היה אינטרס ברור לחבל בפעולה הזו. אם כך, הרי שיש ברמז זה כדי לתמוך בסברה כי 'בבל' אכן היה סוכן כפול, שבמקרה הזה שירת באופן מושלם את האינטרסים של שני הצדדים. ישראל קיבלה התרעה על פיגוע רצחני מתוכנן, וסאדאת סיכל פעולה שהתנגד לה.

החומר של 'בבל' הפך חשוב יותר ויותר, ככל שנקפו שנות עבודתו עבור ישראל וישראל הפכה ליותר ויותר תלויה בחומר הזה. מדובר בעצם בבעיה מודיעינית קשה אותה כינה איש אמ"ן, תא"ל אהרון לברן, בריאיון עם החוקר אורי בר-יוסף, במילים, "קללת השפע". לברן, באותן שנים סגנו של ראש חטיבת המחקר, אריה שלו, התוודה שההסתמכות על 'בבל' גרמה לכך שכל עוד הוא לא אמר שיש מלחמה, המעריכים של אמ"ן, ובתוכם לברן עצמו, לא חשבו שיש מלחמה, אפילו אם כל הסימנים האחרים העידו אחרת. לברן (בריאיון לערוץ 1, אוקטובר 2003): "בראש הפירמידה היה לנו את 'בבל'. אחד בדורו. פשוט ללקק את השפתיים. זה היה ממש בוננזה מבחינה מודיעינית. החומר הזה והמקור הזה יצרו מכת סנוורים למודיעין, וכל חומר אחר ירד אוטומטית בדרגה."

בחלק המסווג של דו"ח אגרנט, תואר כיצד התמכרה ההנהגה הישראלית לדיווחיו של 'בבל'. "המדובר בחומר מיוחד ממקור חשוב במיוחד של המוסד", נאמר בדוח הוועדה, "שאותו נוהג המוסד עצמו להפיץ ב'תפוצה גבוהה' במקביל לראש הממשלה, לשר הביטחון ולחיל המודיעין". במילים אחרות: בניגוד לרוב-רובו של החומר המודיעיני, המועבר לקברניטים כשהוא מעובד ומוערך - במקרה של 'בבל', החומר הגולמי, כפי שנכתב בידי האנשים שנפגשו עם 'בבל', בצירוף המסמכים המקוריים שהוא סיפק, הועבר ישירות לראש הממשלה ולשר הביטחון, במקביל להעברתו לאמ"ן-מחקר ולראש אמ"ן. אהרון יריב, ששימש ראש אמ"ן לפני זעירא, כעס על הסידור הזה, ודרש מראש המוסד צבי זמיר להפסיק את ההפצה הישירה. דיין, שראה פתאום שהוא ממודר מחומר הגלם זעם וצרח על זמיר, שחידש את ההזרמה.

כשמונה אלי זעירא לתפקיד ראש אמ"ן, הוא הוסיף גם את שמו של הרמטכ"ל לרשימת מקבלי החומר. ההנחה היתה שמה שיש ל'בבל' להגיד הוא כה חשוב, עד שאסור לתת לאף אחד לשנות בו אפילו פסיק, בדרכו למקבלי ההחלטות.

בתוך חטיבת המחקר ראו את החומר רק מתי מעט, ובהם ראש אמ"ן, ראש חטיבת המחקר וסגניו, ראש ענף 6 (מצרים) יונה בנדמן, וראש ענף 3 (מעצמות), צבי יעבץ. בכירים אחרים לא שותפו בחומר הזה. בין השאר העביר בבל/מרואן מסמכים ותרשומות עליהן ביסס אמ"ן-מחקר, ואחריו כל מערכת הביטחון את מה שכונה לימים "הקונספציה".

לפי הקונספציה, כפי שסיכמה אותה ועדת אגרנט, הכיר שליט מצרים בכך שנבצר ממנה לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל, כל עוד נהנית זו מעליונות באוויר, וזאת, בשים-לב לניסיון הקשה של הצבא המצרי מידי חיל-האוויר הישראלי בשתי המלחמות הקודמות ולנזק הגדול שהוא גרם למצרים על-ידי מהלומותיו בעומק שלה בעת מלחמת ההתשה. על כן התנה סאדאת את יציאת מצרים למלחמה כוללת נגד ישראל בתנאי שהיא קודם תבטיח לעצמה עליונות באוויר על-ידי רכישת מטוסי קרב הפצצה בעלי טווח ארוך, כך שתוכל לפגוע בשדות-התעופה של ישראל ולשתק את חיל-האוויר שלה.

על הדברים האלה נוסף נדבך נוסף: שאיפתה של מצרים להשיג טילי קרקע-קרקע מדגם סקאד, כתנאי נוסף למלחמה עם ישראל. בריאיון שמשה דיין ביקש שלא לפרסמו כל עוד הוא בחיים, הוא אמר לעיתונאי רמי טל:"הקונספציה הזו לא היתה המצאה של איזה גאון מטורף באמ"ן, או של ראש אמ"ן או שר הביטחון. היא התגבשה אצלנו על סמך חומר מודיעיני מאוד מוצק, שאנחנו חשבנו שהוא הכי טוב שאפשר להשיג... אני יכול לומר בביטחון מוחלט שכל שירות מודיעיני בעולם, וכל שר ביטחון או רמטכ"ל שהיה מקבל את החומר הזה, ויודע כיצד הוא הושג, היה מגיע לאותן מסקנות."

האם היטעה 'בבל' את המודיעין הישראלי? ביוני 1973 הוא העביר דיווח דחוף למפעיליו במוסד כי מצרים עומדת להתחיל ולקבל את טילי הסקאד הראשונים מברית-המועצות. כשהטילים אכן התחילו להגיע, באוגוסט, אמינותו של המקור הוכחה שוב. הערכת מודיעין חיל-האוויר היתה שיידרשו לפחות שישה חודשים להכשרת צוותים מצריים להפעלת טילי הסקאד. במקביל, דיווח בבל כי סאדאת דחה את המלחמה עד סוף השנה.

עוד קודם לכן התריע 'בבל' פעמיים על מלחמה מתקרבת, שלא באה, בסוף 1972 ובאפריל 1973. בעקבות ההתרעה השנייה אף הוכרזה בצה"ל כוננות "כחול-לבן" וגויסו חיילי מילואים.

בלילה שבין יום חמישי ויום שישי, ה-5-4 באוקטובר, העביר 'בבל' מסר דחוף, למפעיליו במוסד, שהוא רוצה לפגוש אותם בלונדון בהקדם. לפי גרסה אחת, המסר כלל בתוכו את שם הקוד של מלחמה בפתח. גורם בכיר לשעבר במוסד אומר כי דווקא בפעמים הקודמות בהן התריע 'בבל' על מלחמה הוא השתמש בשם הקוד של מלחמה בפתח. הקוד בו הוא השתמש הפעם ("צנון") אומר שהוא רוצה לדבר על מלחמה, אבל בדרגת דחיפות נמוכה יותר.

בפגישה עם זמיר בלונדון, 40 שעות לפני המלחמה, דיווח 'בבל' שהמלחמה תתחיל ביום שבת "לפנות ערב" ("Before sunset"). גם כאן חלוקות הדעות. זעירא מתעקש כי בטלפון שהעיר אותו ב-03:50 בבוקר אמר לו רל"ש ראש המוסד כי המלחמה תפרוץ בשש בערב, בעוד שבפועל היא התחילה בשעה שתיים. גם אבנר שלו, הרל"ש של הרמטכ"ל שטילפן לבוס שלו אמר שש בערב. מקור בכיר במוסד: "כל הסיפור הזה על שש בערב נוצר איפשהו בדרך בין זמיר לראשי המערכת בארץ. זה לא היה בדיווח המקורי שזמיר מסר מפי המקור, והוסף על-ידי מישהו. עד היום לא ידוע על-ידי מי."

במוסד טוענים כי המידע שבבל מסר בפגישה עם זמיר גם הוא לא היה סופי לגמרי. בבל אמר כי סאדאת רוצה לפתוח במלחמה מחר (יום הכיפורים) וכי הגנרלים שלו מבקשים עוד זמן. זמיר, כך אומרים במוסד, ניתח את המידע והגיע למסקנה, הנכונה, כי רצונו של סאדאת הוא שיכריע. ממילא, כך אומרים שם, ההחלטה להקדים את שעת השי"ן לשתיים בצהריים נפלה רק בפגישה סודית של שר מלחמה המצרי, עלי, בדמשק ב-3 באוקטובר, כך שמרואן ממילא לא יכול היה לדעת עליה.

מחנה המשוכנעים ש'בבל' היה סוכן כפול מעלה שורה של תהיות קשות על התנהלותו, למן גיוסו למוסד ועד אחרי המלחמה. הראשונה שבהן

היא איך ייתכן שאדם כה בכיר, כה זהיר וכה ערמומי יעז להיכנס לנציגות ישראלית גלויה, שאין כל ספק שהיא נמצאת תחת מעקב, לפחות של שירות הביון המקומי, ביום שטוף שמש, ללא כל פחד? ההסבר היחידי להתנהגות רשלנית כזו, הוא ש'בבל' ידע מראש שאין לו מה לפחד מהמודיעין המצרי, כי הוא פעל בשירותו. שאלה שנייה שמעלים זעירא ותומכיו קשורה בעניין המניע. היה זה דווקא 'בבל' שהדגיש כל העת בשיחות עימו את העובדה שצריך להיזהר ושיש לו רק צוואר אחד. מדוע אדם כזה, שהיה כבר אז עשיר למדי, וזכה בכבוד מלכים במצרים, הופך ציוני יום אחד?

גורם בכיר מאוד במוסד באותה תקופה: "זה הכול קשקוש מקושקש. אני לא אומר איך הוא גויס, אבל כן אציין שהוא כן נקט אמצעי זהירות כשבא להציע את שירותיו."

שאלה שלישית קשורה בהתרעות השווא שקדמו למלחמת יום הכיפורים, בסוף 1972 ובאפריל 1973. זעירא טוען כי היה זה מהלך מטעה כפול של המצרים. קודם כול כדי להכניס את ישראל לשגרת "זאב זאב" ולשחוק את עירנותה. חוץ מזה, המצרים רצו לראות איך ישראל מגיבה על התרעות של 'בבל', וכמה זמן לוקח לה לגייס מילואים. ההתרעות באותן פעמים, מוסיף זעירא, הגיעו זמן רב לפני התאריך המיועד למלחמה. מדוע, אם כן, דווקא בתאריך בו היא באמת פרצה, המקור לא מסר אותה אלא 40 שעות מראש?

המקור הבכיר במוסד אומר מנגד כי 'בבל' בעצמו ביטל את ההתרעות על מלחמה שנתן בשני המועדים הללו. חוץ מזה, שואלים במוסד, מדוע בכלל למקור, אם אכן היה כפול, למסור התרעות שווא, שהרי הדבר פוגע באמינות שלו, ולפיכך בכל תרגיל ההונאה אליו הוא קשור, כביכול.

הטוענים כי כל פרשת מרואן היא הונאה, מביאים כחיזוק נוסף את ספריהם של נשיא מצרים סאדאת ושני הרמטכ"לים של מלחמת יום כיפור, שאזלי וגאמסי. בספרים הללו נכתב כי רק ישיבה משותפת אחת נערכה בין מפקדי הצבאות הסורים והמצרים כדי לקבוע תאריך אפשרי למלחמה אותו יביאו לאישורם של סאדאת ואסד. הפגישה הזו נערכה בחשאיות רבה בין ה-21 ל-23 באוגוסט 73' באלכסנדריה. הנציגים הסורים הגיעו בדרכונים מזויפים, בספינה סובייטית שהגיעה בהפלגה שגרתית מהנמל הסורי בלטאקייה. (בשולי הדברים חשוב לציין כי הפגישה הזו היא ליקוי מאורות ענק של המודיעין הישראלי. כל ראשי הצבא הסורי, שאמורים להיות תחת מעקב צמוד ומתמיד, נעלמים מתחת לאף של הריגול הישראלי, לפגישה מכריעה בדרך למלחמה ואף אחד לא יודע מכלום.) אם רק בתאריך הזה החליטו על מלחמה, מקשים זעירא ואנשיו, איך דיווח 'בבל' פעמיים קודם לכן על ההחלטה על מלחמה? זאת ועוד: אם הוא סוכן כל-כך טוב מדוע לא דיווח על ההחלטה לפתוח במלחמה ביום כיפור, שהתקבלה באותה ועידת פסגה?

עניין נוסף: המלך חוסיין הגיע לפגישה עם גולדה מאיר במטה המוסד ב-25 בספטמבר 1973, כדי להזהיר אותה מהמלחמה העומדת לפרוץ. איך ייתכן, שואלים כמה אישים, שחוסיין ידע באותה עת על המלחמה המתקרבת ואילו 'בבל' עדיין לא ידע ולא דיווח על כך למוסד?

ועוד שאלה: בסוף אוגוסט נפגש סאדאת עם מלך סעודיה פייסל, ובישר לו כי פניהן של מצרים וסוריה למלחמה שתפרוץ "בקרוב מאוד". בפגישה נכח גם ראש לשכתו של סאדאת, אשרף מרואן, כפי שסיפר בעצמו שנים לאחר מכן לעיתונאי בריטי. זעירא רואה בכך ש'בבל' לא דיווח על הפגישה הוכחה ניצחת לכך שהוא היה סוכן כפול שהיטעה את ישראל. חמור מכך, לאחר אותה פגישה דיווח 'בבל' כי המלחמה נדחתה לסוף השנה. בתגובה לתהיות האלו טוענים גורמים בכירים במוסד שסאדאת מידר גם את 'בבל', עד הרגע האחרון, כמעט עד ערב המלחמה. לטענתם, ברגע שהמקור ידע, הוא דיווח.

תומכי תיאוריית הקונספירציה מביאים את עצם הפגישה של 'בבל' עם זמיר, 40 שעות לפני המלחמה כהוכחה לכך שהוא היה סוכן כפול. לשיטתם, פגישתו של הסוכן הבכיר עם ראש המוסד בלונדון נועדה לשמר את מעמדו של 'בבל' לימים שאחרי המלחמה, וגם להמשיך את ההטעיה. איך ייתכן, הם שואלים, שסאדאת מרשה לאדם כה בכיר כמו 'בבל' לעזוב את מצרים דווקא ערב המלחמה? גורמים בכירים במוסד מזכירים בתגובה ש'בבל' לא היה היחיד מהצמרת המצרית שהסתובב באותה שעה בחו"ל.

נדמה כי נקודת התורפה המרכזית של תיאוריית "בבל הכפול" נעוצה בסופו של דבר בהתרעה המדויקת למדי שהוא הביא על המלחמה. במילים אחרות, אם כל מטרתו של 'בבל' היתה להביא את המערכת הישראלית לבטוח בו, עד כדי הרדמה מלאה, ולא לשים-לב לכל שאר הסימנים למלחמה, כל עוד הוא לא מתריע עליה, אז מדוע הוא כן מסר התרעה? הרי יכול היה לשבת בשקט בקהיר, ואז ההפתעה היתה עוד יותר גדולה. זעירא טוען מנגד כי המצרים ידעו היטב, על סמך התרעות השווא הקודמות, כמה זמן לוקח לישראל לגייס מילואים. הם יצאו מתוך נקודת הנחה כי ב-20 השעות שלפני המלחמה, ישראל כבר תבין מה קורה ממילא, כך שהתרעה של 'בבל' לא תשנה כלום.

תומכי התיאוריה הקונספירטיבית אומרים כי זוהי הפעלה רוסית קלאסית: מכפילים סוכן, מזינים אותו ב-95 אחוזים מידע מדויק וברגע המכריע מעבירים דרכו מידע שקרי. על הטענה הזו מגיבים במוסד כי לא ייתכן שמישהו במצרים, אפילו לא סאדאת, היה לוקח על אחריותו מסירת מידע כה מרכזי וכה חשוב למצרים, כמו זה ש'בבל' העביר במשך שנים, רק כדי להטעות ברגע מסוים.

"מעבר לכך", אומר בכיר לשעבר במוסד בחוסר סבלנות מופגן, "המוסד העריך שתהיה מלחמה עוד לפני ש'בבל' מסר את ההתרעה שלו בפגישה עם זמיר. לאמ"ן היה את המידע הזה ועוד מידע מהרבה מקורות שלהם. היום אלי זעירא מנסה לבודד את סוגיית המקור כדי לטהר את עצמו. הוא הרי טען כל העת שיש סבירות נמוכה למלחמה וכשאנחנו באנו ואמרנו ההפך הוא אמר שאנחנו לא יודעים הכול, שיש לו מקורות משלו. אחרי המלחמה התברר שהכול בלוף. שיראה אלי זעירא ידיעה אחת, אחת בלבד, שהיתה ברשותו אז ותומכת בסברה שלא תהיה מלחמה. הרי יש מסמכים, ויש תרשומות, והכול מתועד. מי שמכיר את המסמכים האלה מבין עד כמה האפשרות כי המקור כפול, שנבדקה כל הזמן ונשללה, היא קלושה ובלתי-קיימת."

זעירא ותומכיו, בטוחים לא פחות בצדקתם, אומרים כי כל הבדיקות שנעשו בקשר למקור אינן שוות כקליפת שום. קודם כול כי למערכת - קרי, למוסד - קשה להודות שבכיר סוכניה בכל הזמנים הוליך אותה שולל. חוץ מזה, לטענתם, הבדיקות הללו לא הביאו בחשבון מרכיבים מרכזיים ביותר בנושא שנודעו רק בשנות ה80- וה90-, בין השאר מספריהם של מפקדי הצבא המצרי באותה תקופה. לדבריהם, כשהובאו הדברים האלה בפניו של גורם בכיר במוסד, הוא נדהם, אך הניסיון שלו לבדוק אותם ברצינות, נבלם בידי הממונים עליו.

הפולמוס נמשך ונמשך, כשכל צד נאחז באותה עובדה ממש כהוכחה הניצחת לצדקתו שלו. תוך כדי המלחמה, למשל, נפלו שני טילי סקאד בצד המערבי של התעלה, ופגעו בכוחות הישראליים. 'בבל' מיהר לדווח שהיה זה אירוע חד-פעמי, ושלא ישוגרו טילים לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל. אנשי המוסד מביאים את המידע הזה, שהתברר כנכון, כהוכחה לאותנטיות שלו. תומכי תיאוריית הקונספירציה אומרים שזו היתה דרכו של סאדאת, להשתמש ב'בבל' כדי לאותת לישראל, שהוא אינו מעוניין להסלים את המלחמה בכיוונים כאלה ושזו היתה הפצצה טקטית בלבד.

חיזוק נוסף לתיאוריית הקונספירציה סיפקה העובדה שמאז המלחמה ועד היום, גם אחרי הפרסום של אהרון ברגמן, נהנה אשרף מרואן משגשוג וביטחון, ומיכולת להיכנס ולצאת ממצרים כרצונו. יש הרואים בכך הוכחה נוספת לכך שמלכתחילה ידעו ראשי השלטון המצרי וסאדאת כי מדובר בסוכן כפול, ושתלו אותו במוסד לשם כך. יותר מכך, עמרו מוסא, שר החוץ של מצרים, נתן לבנו להתחתן עם בתו של מרואן, בעוד הוא (מוסא) נמצא בתפקיד עם גישה לכל המידע החסוי ביותר במודיעין המצרי. "אם אכן היה מרואן בוגד," אומר איש אמ"ן-מחקר העוסק שנים רבות בנושא מצרים, "מוסא לעולם לא היה מאפשר את החתונה הזו."

במוסד אומרים מנגד, כי עם הנגישות של מרואן לסודות האינטימיים של השלטון המצרי, הדבר האחרון שמישהו היה רוצה שם הוא להעמיד אותו למשפט בגין ריגול. הבושה, המבוכה, הכתמת משפחתו של נאצר, כל זאת לצד האפשרות שמרואן מחזיק אצלו במגירה עוד כמה סודות קטנים ולא-נעימים על הבכירים, סיפורים שעלולים להתפרסם אם יקרה לו משהו.

הספר "מלחמת יום הכיפורים - זמן אמת" יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות

(05.05.05, 10:52)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081601,00.html

36. עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=36&viewmode=


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   15:17   08.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  86. ידיעות: ''האיש שלהם בקהיר'' = למה מובארק חיבק אותו?!  
בתגובה להודעה מספר 85
 

הכתבה בווינט שפורסמה יום קודם:
85. ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=85&viewmode=














http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום חמישי י''ב בתמוז תשס''ז    21:29   27.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  102. האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות  
בתגובה להודעה מספר 85
 

רפי רשף
חבר מתאריך 29.4.02
2021 הודעות אור ליום חמישי י''ב בתמוז תשס''ז 21:02 27.06.07


האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות

מת המרגל המצרי שהזהיר את ישראל ממלחמת יום כיפור.
אשראף מרואן, המרגל המצרי שהזהיר את ישראל לפני מלחמת יום כיפור מת הערב בלונדון לאחר לאחר שנפל בנסיבות מסתוריות ממרפסת בלונדון.
http://news.walla.co.il/?w=//1129348
על האיש:

ב-5 באוקטובר 1973 טס ראש המוסד דאז צבי זמיר ללונדון, מלווה בד', מפעיל סוכנים בכיר. בעבר נטען כי, השניים נפגשו עם ד"ר אשרף מרוואן, אחד המקורות הבכירים שהיו אז למוסד בצמרת המצרית. הם שמעו ממנו שמצרים עומדת לפתוח במלחמה והשתכנעו שהמידע מהימן. זמיר מיהר להתקשר לראש לשכתו ואמר לו בצופן - מחר תפרוץ מלחמה.

כפי שפורסם, מרוואן היה חתנו של נשיא מצרים לשעבר, ג'מאל עבד אל-נאצר ואיש סודו של הנשיא אנוואר סאדאת. ב-1969 הגיע לשגרירות ישראל בלונדון והתנדב לספק מידע. פנייתו נדחתה, אך הוא שב והציע את שירותיו. בפעם הזו כבר הוחלט לגייסו.

על פי הפירסומים הפעלתו של מרוואן היתה ממודרת ביותר. הוא סיפק שתי אזהרות על כוונת סאדאת לצאת למלחמה וכן מידע על בקשת סאדאת לקבל מבריה"מ מטוסי קרב וטילי קרקע-קרקע, כדי ליצור איזון צבאי עם ישראל. על בסיס ידיעה זו נבנתה הקונספציה, לפיה מצרים לא תצא למלחמה כל עוד לא תשיג את הנשק.

אחרי המלחמה הוקמה במוסד ועדת בדיקה שבחנה אם מרוואן היה סוכן כפול, אך לבסוף שללה את העניין. בשנים האחרונות גברו שוב הקולות, בעיקר מצד כמה עיתונאים אך לא בקהילת המודיעין, שקיבלו את טענתו של זעירא כי מרוואן היה סוכן כפול.
https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=870071

ויקיפדיה (כבר מעודכן):
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%A3_%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%9F

תזכורת:

לפני שנה אני זוכר שהטלויזיה המצרית הראת לחיצת יד בין הבחור,
לבין מוברק.
(ככה מתנהגים לבוגד במצרים?)

https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/771313.html


ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=85&viewmode=


מובארק לוחץ את ידו של מרואן

100. השופט פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=100&viewmode=threaded

תזכורת:

97. תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#97
50. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#50
61. האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#61
78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#78
92. ראש המוסד לשעבר זמיר הגיש את כתב הגנתו בתביעת הדיבה

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#92

____________________-



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי י''ב בתמוז תשס''ז    05:58   28.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  103. ''משטרת לונדון חוקרת את נסיבות הארוע הערב בלונדון...''  
בתגובה להודעה מספר 102
 

משטרת לונדון חוקרת את נסיבות הארוע
יום חמישי, 28 ביוני 2007, 0:10 מאת: מערכת וואלה!


מובארק לוחץ את ידו של מרואן

ד"ר אשרף מרוואן, המרגל המצרי שהזהיר את ישראל לפני מלחמת
יום כיפור מת הערב בלונדון לאחר לאחר שנפל בנסיבות מסתוריות
ממרפסת. משטרת לונדון חוקרת את נסיבות הארוע.
http://news.walla.co.il/?w=//1129348

ד"ר אשרף מרוואן, המרגל המצרי שהזהיר את ישראל לפני מלחמת יום כיפור, מת אמש בלונדון לאחר לאחר שנפל בנסיבות מסתוריות ממרפסת. משטרת לונדון חוקרת את נסיבות הארוע.


אור. פסק שזעירא אכן חשף את זהותו של מרואן (בוצ'צ'ו)


לפני כשבועיים התפרסמה פסיקתו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, לפיה ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא, שנמצא כאחד האחראים העיקריים למחדל מלחמת יום הכיפורים, היה זה שחשף לעיתונאים וסופרים את זהותו של מרואן שהופעל על ידי המוסד במצרים בתקופת המלחמה.


לדברי אור, זעירא שלח הקלטות שביצע בלשכתו בעת ששימש כראש אמ"ן לחברה חסרת סיווג בטחוני שתימללה אותן. בפסיקה בהליך הבוררות בין זעירא לבין ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, שהחליט להפעיל את מרואן כסוכן, כותב השופט אור, כי "עולה חשש כבד מעדותו של זעירא, לפיו תיאם עדויות לקראת הדיונים בהליך הבוררות".


זמיר טען בעבר כי זעירא הוא זה שחשף את שמו של מרואן בטענה שהיה סוכן כפול שהטעה את ישראל, ובכך ניסה להפחית מאחריותו למחדל המודעיני במלחמת יום הכיפורים, כפי שקבעה ועדת אגרנט. זמיר גרס כי "צריך לחקור אותו (זעירא) ולהעמידו לדין על חשיפת מקורות". בנוסף טען שזעירא הטעה בכוונה תחילה את הממשלה לפני המלחמה.


בתגובה, תבע זעירא את זמיר בסכום של מיליון שקל. התביעה הגיעה לבית משפט השלום בתל אביב, אך בהסכמת הצדדים הועברה לבוררות בפני השופט בדימוס אור. את זעירא ייצג בתביעה עו"ד מיבי מזור, ואת זמיר - עו"ד דורי קלגסבלד.


מרואן בשירות ישראל


זמיר. נפגש עם מרואן בלונדון (ערוץ 10)

אשרף מרואן היה חתנו של נשיא מצרים לשעבר גמאל עבד אל נאצר http://search.walla.co.il/?e=hew&q=%E2%EE%E0%EC%20%F2%E1%E3%20%E0%EC%20%F0%E0%F6%F8 ואיש סודו של הנשיא שכיהן בתקופת מלחמת יום הכיפורים, אנואר סאדאת. http://search.walla.co.il/?e=hew&q=%E0%F0%E5%E0%F8%20%F1%E0%E3%E0%FA ב-1969 הגיע מרוואן לשגרירות ישראל בלונדון והתנדב לספק מידע. פנייתו נדחתה, אולם הוא שב והציע את שירותיו.


ב-5 באוקטובר 1973 הוא נפגש בלונדון עם ראש המוסד דאז צבי זמיר שהיה מלווה בד', מפעיל סוכנים בכיר, והתריע בפניהם כי מצרים עומדת לפתוח במלחמה. השניים השתכנעו שהמידע מהימן, וזמיר מיהר להתקשר לראש לשכתו ואמר לו בצופן - מחר תפרוץ מלחמה.


פרסומתעל פי מה שפורסם עד היום, הפעלתו של מרוואן היתה ממודרת ביותר. הוא סיפק שתי אזהרות על כוונת סאדאת לצאת למלחמה וכן מידע על בקשת סאדאת לקבל מברית המועצות מטוסי קרב וטילי קרקע-קרקע, כדי ליצור איזון עם צה"ל. מידע זה היווה למעשה את הבסיס להשערה שישראל פעלה לפיה, הטוענת כי מצרים לא תפתח במלחמה עד שיהיה ברשותה כל מלאי הנשק.


אחרי מחדל המלחמה הוקמה ועדת בדיקה במוסד, שבחנה האם היה מרוואן סוכן כפול. מסקנות הוועדה שללו אפשרות זו. לפי פרסומים בעיתונות, מרואן המשיך לשרת את המוסד לפחות עד שנת 1975.


איך נחשפה זהותו?


רונן ברגמן. הנחיל את "בבל" (בוצ'צ'ו)

ב-1993 עסק זעירא בהרחבה בקיומו של מקור מצרי שאותו כינה "המידע", ושלטענתו שימש כסוכן כפול. כשש שנים לאחר מכן פרסם העיתונאי רונן ברגמן כתבה ב"הארץ", ובה כינה את המקור המצרי הבכיר "בבל". כינוי זה לא היה כינויו האמיתי של מרואן, אולם הפך למקובל בעיתונות הישראלית.


ב-2002 פרסם ברגמן מאמר לציון 29 שנים למלחמת יום הכיפורים ב"ידיעות אחרונות", ובו נרמזה זהותו של סוכן בכיר של ישראל במצרים, ונכתב כי היה קרוב משפחה של נשיא מצרים נאצר. העיתונים המצריים פענחו את הרמזים, ופרסמו כי מדובר באשרף מרואן.


halemo
חבר מתאריך 7.4.02
2993 הודעות אור ליום חמישי י''ב בתמוז תשס''ז 21:27 27.06.07


5. שם הסוכן המצרי פורסם לראשונה ב 12/06/2007

1. בפסק בוררות שצוטט בכל התקשורת הישראלית
https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/870086.html

אז מה הפלא שאותו סוכן מצרי נהרג בנסיבות מסתוריות?

2. עיתון הארץ פרסם בדיוק מי הוא אותו ד"ר אשרף מרואן
https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=870071

כתבה ראשונה:

הבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול"
מאת יוסי מלמן | עדכון אחרון - 17:14 12/06/07

השופט בדימוס אור קיבל את גרסתו של ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, שטען כי זעירא חשף את זהות הסוכן הבכיר מתקופת מלחמת יום הכיפורים; כן קבע שזעירא העביר קלטות לתמלול בחברה אזרחית מבלי שהיה לה סיווג בטחוני


אלי זעירא. ראש אמ"ן לשעבר תצלום ארכיון: חן מיקא

חשש כבד עולה מעדותו של ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא, ולפיו תיאם עדויות לקראת הדיונים בהליך הבוררות בסכסוך בינו ובין ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, כך כתב הבורר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, בפסיקתו המתפרסמת היום (שלישי). אור, שקבע כי זעירא היה זה שחשף לעיתונאים וסופרים את זהותו של סוכן בכיר שהופעל על ידי המוסד במצרים בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כתב עוד כי זעירא שלח הקלטות שביצע בלשכתו בעת ששימש כראש אמ"ן לחברה אזרחית שתימללה אותן, וזאת מבלי שהיה לה סיווג בטחוני.

לפי פרסומים קודמים, הסוכן המדובר הוא ד"ר אשרף מרוואן, http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=870071 ששמו לא מוזכר בהחלטה. זמיר טען בעבר כי זעירא הוא זה שחשף את שמו של מרוואן בטענה שהיה סוכן כפול שהטעה את ישראל, ובכך ניסה להפחית מאחריותו למחדל המודעיני במלחמת יום הכיפורים, כפי שקבעה ועדת אגרנט. הוא השווה את התנהגותו של ראש אמ"ן לשעבר לזו של "מרגל האטום" מרדכי ואנונו, שהורשע בבגידה, ואמר כי "צריך לחקור אותו ולעמידו לדין על כך שחשף מקורות". כן טען כי זעירא הטעה ביודעין את הממשלה לפני המלחמה. זעירא תבע את זמיר בסכום של מיליון שקל. התביעה הגיעה לשולחנה של נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, אך בהסכמת שני הצדדים, עברה לבוררות בפני אור. את זעירא ייצג בתביעה עו"ד מיבי מזור, ואת זמיר - עו"ד דורי קלגסבלד.

אור: עדותו של זעירא בלתי מהימנה

אור קבע שהדברים שאמר זמיר על זעירא הם אמת ודחה את עדותו של האחרון. לפי החלטתו, לזעירא היה עניין לחשוף את זהות הסוכן כדי לנסות ולבסס את התיאוריה שלו שמדובר בסוכן כפול שעבד עבור מצרים. באמצעות תיאוריה זו קיווה להטיל חלק מהאחריות על המחדל על המוסד שגייס את הסוכן.

אור פירט מקרים שונים בהם חשף זעירא את הסוכן לאותם עיתונאים וסופרים: ד"ר אפרים כהנא ב-1999, העיתונאי האמריקאי הווארד בלום ב-2002, לעיתונאים הישראלים רמי טל ורונן ברגמן, ובעקיפין גם


צבי זמיר. ראש המוסד לשעבר תצלום ארכיון: מוטי קמחי


לד"ר אהרון ברגמן, חוקר ישראלי מלונדון.

ב-2004 נקב זעירא מפורשות בשמו של מרוואן בראיונות לתקשורת ובמהדורה שניה של ספרו "מיתוס מול מציאות: מלחמת יום הכיפורים - כישלונות ולקחים", שראה אור לראשונה ב-1993. "לפרסום זה יש משקל מיוחד מאחר שהוא מהווה אישור של ראש אמ"ן לשעבר לזהותו של הסוכן", קבע אור.

השופט לא האמין לחלקים בעדותו של זעירא וקבע עוד שהשתמש בתמלילי ההקלטות שביצע בלשכתו, לרבות בעניינים מודיעיניים רגישים, וחלקן הגיעו לאותם עיתונאים.

פסק הבורר מציין גם כי זמיר לא חזר בו מהדברים שאמר בעניין אחריותו של זעירא למלחמת יום הכיפורים, אך זמיר הבהיר כי בדבריו לא התכוון לכך שזעירא הטעה את הצבא והממשלה בזדון ודבריו לא התייחסו כלל למניעיו של זעירא.

עוד נקבע כי על זעירא לשלם לזמיר הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל וכן את חלקו של זמיר בשכר טרחת הבורר. זמיר אמר כי בכוונתו לתרום את הכסף שיקבל. הנוסח הסופי של פסק הבוררות התפרסם לאחר קבלת הערותיהם של פרקליטי שני הצדדים ולאחר שקצין הביטחון של המוסד, מחלקת ביטחון מידע בצה"ל, קב"ט חיל המודיעין והצנזורה בדקו ואישרו את הנוסח.

כמה בכירים לשעבר בקהיליית המודיעין מתכוונים להגיש תלונה נגד זעירא ולתבוע מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפתוח בחקירה נגדו, בחשד לחשיפת סודות מדינה.

זעירא: ניסיון ההכפשה של זמיר לא צלח

מקורביו של זעירא מסרו בתגובה, כי "פסק הבוררות מבהיר שניסיון ההכפשה של זמיר לא צלח. זמיר חוזר בו מטענתו כי זעירא 'הוליך שולל' את צה"ל ואת הממשלה, ומבהיר כי זעירא לא הטעה ביודעין או במזיד את הממונים עליו בתקופה שקדמה למלחמה. זמיר הסביר שלא התכוון לומר שזעירא הטעה בזדון, אלא רק לכך שלפי הידיעות שהגיעו לידיו היה עליו להזהיר שקיימת סבירות גבוהה למלחמה".

בנושא פרסום שמו של הסוכן הכפול נמסר כי בעת כתיבת ספרו ב-1993, זעירא נהג לפי "כל הנהלים והכללים הנהוגים והנדרשים על פי חוק, וקיבל את אישור הצנזורה הצבאית, אגף המודיעין, המוסד, וועדת השרים, שהם הגופים הממונים והמוסמכים על פי חוק לאשר פרסומים. למרות שקיבל את אישור הצנזורה וכל הגופים המוסמכים לכך, בחר זעירא מיוזמתו למחוק דברים שאושרו על-ידי הצנזורה והיו קשורים לסוכן הכפול. במהדורה השניה של ספרו הוזכר שמו של הסוכן הכפול - זאת שנתיים לאחר ששמו של הסוכן פורסם בהבלטה רבה בעיתונות העולמית, המצרית ולאחר שהצנזורה בישראל אישרה את פרסום השם בספרות ובכלי תקשורת בישראל".

עם זאת, לאחר בירור שעשה "הארץ", נמסר מהצנזורה כי שמו של מרוואן לא הוזכר בטיוטת הספר שהגיש זעירא ולא אושר לו לפרסמו.

כתבה שנייה:

מי היה אשרף מרוואן
מאת יוסי מלמן עדכון אחרון - 04:16 12/06/07


מובארק לוחץ את ידו של מרואן
ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=85&viewmode=

ב-5 באוקטובר 1973 טס ראש המוסד דאז צבי זמיר ללונדון, מלווה בד', מפעיל סוכנים בכיר. בעבר נטען כי, השניים נפגשו עם ד"ר אשרף מרוואן, אחד המקורות הבכירים שהיו אז למוסד בצמרת המצרית. הם שמעו ממנו שמצרים עומדת לפתוח במלחמה והשתכנעו שהמידע מהימן. זמיר מיהר להתקשר לראש לשכתו ואמר לו בצופן - מחר תפרוץ מלחמה.

כפי שפורסם, מרוואן היה חתנו של נשיא מצרים לשעבר, ג'מאל עבד אל-נאצר ואיש סודו של הנשיא אנוואר סאדאת. ב-1969 הגיע לשגרירות ישראל בלונדון והתנדב לספק מידע. פנייתו נדחתה, אך הוא שב והציע את שירותיו. בפעם הזו כבר הוחלט לגייסו.

על פי הפירסומים הפעלתו של מרוואן היתה ממודרת ביותר. הוא סיפק שתי אזהרות על כוונת סאדאת לצאת למלחמה וכן מידע על בקשת סאדאת לקבל מבריה"מ מטוסי קרב וטילי קרקע-קרקע, כדי ליצור איזון צבאי עם ישראל. על בסיס ידיעה זו נבנתה הקונספציה, לפיה מצרים לא תצא למלחמה כל עוד לא תשיג את הנשק.

אחרי המלחמה הוקמה במוסד ועדת בדיקה שבחנה אם מרוואן היה סוכן כפול, אך לבסוף שללה את העניין. בשנים האחרונות גברו שוב הקולות, בעיקר מצד כמה עיתונאים אך לא בקהילת המודיעין, שקיבלו את טענתו של זעירא כי מרוואן היה סוכן כפול.

_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי י''ב בתמוז תשס''ז    08:58   28.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  104. עמוס גלעד: מי שחושף שם של סוכן, מועל בעקרונות המודיעין  
בתגובה להודעה מספר 103
 

את הדברים אומר גלעד בראיון לאילנה דיין בגל"צ.
הכתבה בהארץ היום:

מישהו יכול להסביר את השורות האחרונות?



_____________________-


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון ט''ו בתמוז תשס''ז    09:20   01.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  107. ''3 ימים לפני מותו אמר המרגל: יחסלו אותי''  
בתגובה להודעה מספר 102
 

"תפנית בפרשת מותו של המליארדר המצרי אשרף מרואן.
היומון הרשמי של מצרים, אל-אהרם, מדווח שהסקוטלנד יארד
החליט לפתוח בחקירת נסיבות מותו בעקבות עדות שמסר אחד
מידידיו, הקרובים של מרואן, 3 שעות לאחר שהתגלתה גופתו
בפתח בנין מגוריו."

מקור: ידיעות אחרונות, כותרות בעמוד 23



____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני ט''ז בתמוז תשס''ז    17:27   02.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  109. אלי זעירא המדליף ידע שמרואן אשרף כותב ספר.....  
בתגובה להודעה מספר 107
 

tec
חבר מתאריך 4.5.07
321 הודעות יום שני ט''ז בתמוז תשס''ז 05:28 02.07.07


3. מרואן נפגש עם אלי זעירא ואמר לו שהוא כותב אוטוביוגרפיה!

נשמע מוזר הדיווח הזה מעיתון מצרי, המדווח שאשרף מרואן נפגש עם אלי זעירא !!! (זעירא הרי טוען שמרואן הוא סוכן כפול שעבד עבור המצרים). מרואן סיפר לזעירא שהוא עובד על אוטוביוגרפיה
http://www.dailystaregypt.com/article.aspx?ArticleID=7977


Adel Hammouda: Ashraf Marwan was most likely murdered

By Passant Rabie
First Published: June 29, 2007

AFP
This picture taken 28 September 2000 shows Abdel Hakim Nasser (right), son of late President Nasser and Hatem Sadek (left), son-in-law of the late President and husband of his daughter Hoda Abdel Nasser attending a ceremony to mark the 30th anniversary of Nasser's death

LONDON: It is hard to conclude right now whether Ashraf Marwan's was murdered or died of natural causes, yet the most likely scenario is that he was murdered and that nobody will discover the truth behind his death, Adel Hammouda, editor in chief of El Fagr newspaper and author of several books on espionage, told The Daily Star Egypt.

Ashraf Marwan, businessman and son-in-law of former Egyptian President Gamal Abd El Nasser, was found dead after allegedly falling off his apartment balcony in central London on June 27, reported the press.

Marwan, 62, was believed to have been a double agent for Israeli and Egyptian intelligence in 1973 during Israeli’s war with Egypt and Syria. According to Haaretz newspaper, General Eli Zeira, who headed the Israeli military intelligence in 1973, released Marwan’s name to the press in 2003 as the double agent who betrayed Israeli intelligence, thereby putting Marwan's life in danger.

But according to Hammouda, during the past two months Marwan has been saying that he fears assasination and that he had met with Zeira and told him that he was going to begin writing his autobiography.

"Marwan has had many clashes, including conflicts with businessmen such as Mohammed Al Fayed, and he was a mysterious person who did not have a lot of friends," said Hammouda.

He added that the apartment building from which Marwan fell was originally the building of the French embassy and that it was built like a castle, with the windows secured with iron rods, making it ompossible for anyone to fall from off.

Al-Masry Al-Youm reported that a close family friend claimed that one of Marwan’s friends saw him fall off the balcony when he was on his way to visit him at his apartment. He added that Marwan was speaking on his cell phone when he lost balance due to a recent medical condition that forced him to use a cane.

“The whole issue is suspicious, specifically regarding the series of deaths that have occurred in London of people like and actress Soad Hosni,” said Nabil Abdel Fatah, deputy head of the political studies department at Al Ahram Center for Political and Strategic Studies.

Abdel Fatah added that Marwan’s several roles such as political and security advisor, his relationship to Abd El Nasser, Egyptian arms dealer, a businessman and the possibility of him being a double agent either in favor of Israel or Egypt indicate the possibility of an assassination, but that we would have to wait and see the results of investigations by Scotland Yard.

The Times reported that, so far, the police are treating the murder as “unexplained” and considering three possibilities, that he either lost his balance, committed suicide or was murdered.

תזכורת:
70. האם יש קשר בין החיסולים של אל''מ ג'ו אלון ואשרף מרואן?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5672&omm=70&viewmode=

___________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני ט''ז בתמוז תשס''ז    17:12   02.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  108. הובא למנוחות סוכן המוסד המצרי אשרף מרואן  
בתגובה להודעה מספר 102
 

Sרון Sקד
חבר מתאריך 11.12.03
22793 הודעות יום ראשון ט''ו בתמוז תשס''ז 16:42 01.07.07


הובא למנוחות סוכן המוסד המצרי אשרף מרואן

אשרף מרואן, איש העסקים המצרי שריגל לטובת המוסד בשנות ה-70, הובא למנוחות בקהיר, לאחר שמת בנפילה מחלון ביתו בלונדון ביום רביעי האחרון. נסיבות מותו עדיין אינן ברורות.

מרואן, חתנו של נשיא מצרים לשעבר, גמאל עבד אל-נאצר, זוהה כ"בבל", הסוכן המצרי שהעביר לישראל התרעה על פרוץ מלחמת יום הכיפורים. לפי
גרסה אחרת, שימש מרואן סוכן כפול.
(AP)


יורד ים
חבר מתאריך 12.12.06
509 הודעות יום ראשון ט''ו בתמוז תשס''ז 18:16 01.07.07


7. תמונות
גמאל מובראק בנו של נשיא מצרים מנחם את האלמנה.


_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום שלישי י''ז בתמוז תשס''ז    19:12   02.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  110. מובארק: אשרף מרוואן היה ''פטריוט מצרי''  
בתגובה להודעה מספר 108
 

מובארק: אשרף מרוואן היה "פטריוט מצרי"


זה לא הזמן לחשוף. מובארק צילום: איי אף פי

האם היה אשרף מרוואן, שמת בשבוע שעבר בלונדון בנסיבות מסתוריות, סוכן מצרי שסייע לישראל במלחמה או דווקא סוכן כפול, שברגע האמת הטעה את המודיעין הישראלי? הנשיא מובארק רק מוסיף לתעלומה: "הוא היה פטריוט מצרי, שביצע משימות פטריוטיות, וזה לא הזמן לחשוף את מעשיו"
AP פורסם: 02.07.07, 15:52

נשיא מצרים, חוסני מובארק, הכחיש כי המיליארדר המצרי ד"ר אשרף מרוואן, שמת בלונדון בשבוע שעבר, היה מרגל - כך דיווחה היום (ב') סוכנות הידיעות המצרית הלאומית.

מרוואן, חותנו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, היה ידוע כמרגל המצרי שהזהיר את ישראל לפני מלחמת יום הכיפורים. בשבוע שעבר הוא מת כשנפל ממפרסת ביתו בלונדון.

לאחר מותו נפוץ גל של שמועות סביב נסיבות מותו. בין השאר נטען שישראל התנקשה בחייו משום שהיה סוכן כפול, שהטעה את ישראל בנוגע לשעת ההתקפה המצרית ערב המלחמה. נטען גם שהיה בדיכאון וחשש מחיסול, שהתאבד או שפשוט איבד את שיווי משקלו ונפל.

יממה לאחר הלוויתו במצרים, שבר מובארק את שתיקתו בנושא הטעון. "הוא היה לאומן מצרי ולא היה מרגל של אף צד", אמר הנשיא. "הוא היה פטריוט ונאמן למדינתו, וביצע משימות פטריוטיות, אך עכשיו אינה העת לחשוף את מעשיו" אמר הנשיא - התבטאות שרק מוסיפה למסתורין האופף את האיש. כמו כן אישר מובארק דיווחים לפיהם העניק הנשיא המנוח סאדאת למרוואן עיטור כבוד מיוחד במהלך המלחמה.

מאז שנות ה-90 טוענים גורמי מודיעין ישראלים כי מרוואן היה למעשה סוכן כפול, שמסר אמנם מידע חיוני לישראל על המערך המצרי, אולם ברגע האמת העביר דיווח לפיו המצרים יתקפו בערב - בעוד שהתקיפה החלה בבוקר.

דבריו של מובארק אודות מרוואן, והאישור אודות עיטור הכבוד שהוענק לו, מחזקים לכאורה את הטענה אודות היותו של מרוואן סוכן כפול שסייע למצרים במלחמה.

בכל מקרה, מובארק הוסיף ואמר לעיתונאים כי בקרוב תיפתח חקירה רשמית סביב ההאשמות לפיהן מרוואן ריגל עבור ישראל, וכן ייבדקו היטב נסיבות מותו המסתורי.

בהלוויתו של מרוואן אתמול בקהיר השתתפו מאוד מכובדים, לרבות בנו של מובארק, גמאל.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3420145,00.html

____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שלישי י''ז בתמוז תשס''ז    17:55   03.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  112. ''משפחת ד''ר מרוואן: הוא לא התאבד, מצב רוחו היה טוב''  
בתגובה להודעה מספר 108
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.07.07 בשעה 18:02 בברכה, פילוביץ שחף
 
משפחת ד"ר מרוואן: הוא לא התאבד, מצב רוחו היה טוב
עדכון אחרון - 23:30 30/06/07 מאת יוסי מלמן ויואב שטרן

העיתון "אל-אהראם" דיווח, כי מקורב למרוואן סיפר שסוכן המוסד לשעבר נפל אל מותו בשל אבדן שיווי משקל בשעה ששוחח בטלפון הנייד


אשרף מרוואן (מימין) וצבי זמיר
תצלום ארכיון: מוטי קמחי

לא סוכן כפול / יוסי מלמן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=876426&contrassID=1

ידידיו וקרובי משפחתו של סוכן המוסד לשעבר, ד"ר אשרף מרוואן, שגופתו נמצאה http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=876562 השבוע מתחת לחלון ביתו בלונדון, סבורים כי לא התאבד. לדברי מקורביו, אחותו עזה ראתה אותו כשעתיים לפני מותו ודיווחה, כי "מצב רוחו טוב". עם זאת, ידידים אחרים הדגישו, כי היה חולה מאוד ועבר שלושה ניתוחי לב, וכי אין לשלול את האפשרות שכתוצאה מצריכת תרופות הוא התעלף ומעד.

העיתון המצרי "אל-אהראם" דיווח מפי מקורב למשפחתו של מרוואן, כי מותו נגרם לאחר שאיבד את שיווי משקלו. לדבריו, אחד מחבריו היה בדרכו לפגוש את מרוואן בביתו וראה אותו מדבר בטלפון הנייד שלו במרפסת הבית. לאחר מכן ראה אותו נופל מהמרפסת לאחר שאיבד את שיווי משקלו. אותו מקור אמר, כי לאחרונה הידרדר מצבו הבריאותי של מרוואן, בן 63 במותו, והוא היה מאבד את שיווי משקלו והשתמש במקל הליכה. ואולם, אדם אחר המקורב גם הוא ואשר ביקר בדירתו של מרוואן טוען שהמעקה של המרפסת גבוה מאוד ולכן נפילה מהמרפסת נראית מוזרה.

איש עסקים פלשתינאי, רמזי דלול, שהכיר את מרוואן כ-15 שנה, אמר כי "מרוואן היה מסור לדת והתפלל לעתים קרובות. הוא לא שתה אלכוהול וערך מסעות לרגל למכה, ולכן אני לא מאמין שהוא התאבד, משום שידע שזה מנוגד להשקפות האיסלאם"

משטרת לונדון הטילה איפול על חקירת מותו של מרוואן. מנהלת משק הבית שלו מסרה לשוטרים שאחר הצהריים הגיע אלמוני לדירה והודיע שגופתו של מרוואן מוטלת למטה. ידידיו של מרוואן סיפרו שהוא היה מדוכדך לאחר שנחשפה זהותו והתקשורת המצרית עסקה בכך. "הוא העריך שגורמים רשמיים במצרים עומדים מאחורי המסע התקשורתי נגדו במטרה לפגוע בו", אמרו. עם סיום חקירת מותו תוטס גופתו לקהיר.

זמיר קורא להעמיד לדין את זעירא

סיבת מותו של מרוואן לא הובהרה לחלוטין, ועדיין קיימת אפשרות שהתאבד או נרצח. ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, אמר אתמול ל"הארץ" כי "אין לי מושג אם מרוואן התאבד או שהרגו אותו... אבל ברור שהפרסומים בישראל וחשיפת שמו בידי אלי זעירא (ראש אמ"ן במלחמת יום כיפורים, י"מ) הם שהובילו אותו למותו".

מרוואן נישא לבתו של נשיא מצרים לשעבר גמאל עבד אל-נאצר והיה מקורב לנשיא מצרים בעת מלחמת יום כיפור, אנואר סאדאת. יום לפני המלחמה נפגש מרוואן עם זמיר, ומסר לו שמצרים מתכוונת לפתוח במלחמה.

זמיר טען במשך שנים שאלי זעירא חשף את עובדת היותו של מרוואן מקור מודיעיני. בתגובה, תבע זעירא את זמיר בתביעת דיבה. השופט העליון בדימוס תיאודור אור, פסק http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=876574 לאחרונה בעניין, וקבע שזעירא אכן הדליף את שמו של מרוואן. "על היועץ המשפטי לממשלה להעמיד עתה לדין את זעירא", הדגיש זמיר, "יש לו את התלונה שלנו ויש לו את הראיות מפסק הבוררות".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/876560.html

________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שלישי י''ז בתמוז תשס''ז    13:23   03.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  111. ''המרגל המצרי: המיתוס, השקר, ואחריות המדינה''  
בתגובה להודעה מספר 102
 

המרגל המצרי: המיתוס, השקר, ואחריות המדינה



מותו של סוכן המוסד במלחמת יום כיפור, המצרי אשרף מרואן, פתח מחדש את תיבת הפנדורה בפרשה - האם היה מרגל כפול? מי האחראי לחשיפתו ומדוע לא נעשה דבר נגדו? הפרשה ההיסטורית עדיין בועטת
ד''ר אורי בר-יוסף (2/7/2007)
הכותב הוא מרצה במחלקה ליחסים בינ"ל, אוניברסיטת חיפה

מותו האלים (ב-28 ביוני) של המרגל המצרי, אשרף מרואן, שנפל (או הופל, או אולץ ליפול) ממרפסת ביתו בלונדון, פתח מחדש את הדיון בפרשיה המרתקת מזה שנים רבות את כל מי שמתעניין בעולם המודיעין ובנסיבות פרוץ מלחמת יום כיפור. היות ומדובר בנושא היכול לשמש כתסריט לסרט הוליוודי (אולי לא ג'ימס בונד, אבל בהחלט ג'ון לה קארה) כמות המיתוסים, המניפולציות התקשורתיות, והבערות בנושא היא רבה מהרגיל.

מכיוון שאני מכיר את הנושא מקרוב בשל מחקרי על מלחמת יום כיפור ומעורבותי בהאשמתו של אלי זעירא כמי שהדליף את זהות המקור לשורת אנשים בלתי מוסמכים, אנסה להציג כאן את התמונה, שלדעתי היא הנכונה, ביחס לשלוש סוגיות מרכזיות בפרשה: האם מרואן היה סוכן כפול או לא? כיצד הדליף זעירא את זהותו של מרואן לגורמי התקשורת? וכיצד נמנעו הגורמים המוסמכים מלפעול בצורה שיכלה לצמצם את הנזק שנגרם לביטחון המדינה ובמחדלם זה הביאו, בסופו של דבר, לכך שהפרשה הסתיימה כפי שהסתיימה?

הכפלתו של סוכן

לא מעט אנשי מודיעין היו שותפים לסוד התגייסותו והפעלתו של אשרף מרואן ולמידע שהביא. רק אחד מהם, ככל הידוע לי, טוען היום כי הוא היה סוכן כפול. זהו אלי זעירא. שלושה חוקרים שחקרו את הפתעת יום הכיפורים טוענים שאשרף מרואן היה סוכן כפול. השלושה הם העיתונאי רונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" (שגישתו לעניין מרוככת), ד"ר אהרון ברגמן המלמד בלונדון, והווארד בלום, עיתונאי אמריקני שכתב על המלחמה. המכנה המשותף שלהם: שלושתם קיבלו את כל המידע על אשרף מרואן מאלי זעירא. ומכיוון שהם היחידים שעסקו בפרסומיהם באינטנסיביות בזהותו של מרואן (ותוך כדי כך גם חשפו אותו), הם גם היו אלה שהציגו בפני הציבור, בסיועו האדיב של אלי זעירא, את מרואן כסוכן כפול. במילים אחרות, אנשי המקצוע המכירים את הפרשה, משוכנעים שמרואן לא היה סוכן כפול, אבל הם לא היו מוכנים לדבר על כך עם אנשים בלתי מוסמכים. זעירא הוא החריג היחיד שגם טען כי מרואן היה סוכן כפול וגם דיבר על כך באופן חופשי עם עיתונאים. התוצאה היא שהתיזה על כך שמרואן היה סוכן כפול שולטת בשיח הציבורי, אבל לא בין אלה שמכירים את הפרשה.

הנה שלוש נקודות המסבירות מדוע מרואן לא היה יכול להיות ציר מרכזי בתכנית ההונאה המצרית, כפי שטוענים זעירא ושלוחיו בתקשורת:

ראשית, בצהרי יום חמישי, ה-4 באוקטובר 1973, הבינו המצרים, מתוך מעקב אחר פעילות צה"ל בסיני, שישראל אינה יודעת עדיין שמלחמה בפתח. צריך להבין: המצרים העריכו מראש שסיכוייהם להשיג הישגים של ממש במלחמה הם קלושים מכיוון שהכירו בעליונותו של צה"ל. הם החליטו לפתוח בה מתוך חוסר ברירה, מכיוון שלא יכלו להסכין עם הסטאטוס קוו המתמשך של כיבוש סיני בידי ישראל. הסיכוי היחיד בראייתם לצאת בשן ועין מהמלחמה היה השגת הפתעה. עובדתית, כמה שעות אחרי שלמצרים היה ברור שהם עומדים לתפוש את ישראל בלתי מוכנה, העביר מרואן את מילת הקוד על אפשרות של מלחמה ("צנון") למפעילו הישראלי באירופה. בכך נתן לישראל אינדיקציה ברורה ביותר לכך שהיא צריכה להתחיל להתכונן. אם מרואן באמת הופעל על ידי המודיעין המצרי, כפי שטוענים חסידי אסכולת "הכפול" מדוע עשה זאת? הרי בכך פעל בצורה הברורה ביותר להכשלת תוכנית ההונאה.

נקודה שנייה: למצרים היו שתי תכניות מלחמה. אחת, אותה הציגו בפני שותפיהם הסורים, קבעה כי יעד המלחמה המינימאלי הוא כיבוש מיצרי הגידי והמיתלה. ללא הגדרת יעדים אלה לא היו הסורים מצטרפים למלחמה. התכנית השנייה, שלא הייתה ידועה לסורים, קבעה כי יעד המלחמה האמיתי הוא כיבוש שטח ברוחב של כעשרה קילומטר מזרחית לתעלה והתייצבות להגנה על שטח זה. מדוע? כי כל חריגה ממנו הייתה מוציאה את הכוחות המצריים מתחום ההגנה של מערך הנ"מ שלהם (שבעיקרו היה סטטי) והייתה חושפת אותם לתקיפות חיל האוויר. המצרים הסתירו תכנית זו מהסורים מכיוון שיעדי מלחמה מינימאליים כאלה היו עלולים לגרום לסורים להבין שעיקר עול המלחמה וההתמודדות עם צה"ל יוטל עליהם ולכן לא כדאי להם לצאת למלחמה. התכנית המצרית האמיתית, זו שהוסתרה מהסורים, הגיעה לידי ישראל שעות ספורות לפני פרוץ המלחמה, כעולה ממסמך אמ"ן שפרסם את עיקריה פחות משעה לפני שפרצה האש. מי העביר אותה ישראל? כמובן, הסוכן שזעירא ואחרים גורסים כי פעל בשליחות מצרים כדי להונות אותנו בשעה הקריטית ביותר. יענה בבקשה זעירא: אם אכן היה סוכן כפול, מדוע העביר מרואן לישראל את התכניות המצריות האמיתיות? ובהזדמנות זו אולי יענה על שאלה נוספת: מדוע אמ"ן, תחת פיקודו, לא עשה כלל שימוש בתכנית הזו והמשיך במשך ימים ארוכים וכבדי אבידות להלעיט את פקוד הצבא בנתונים והערכות שהסתמכו על התכניות המצריות הבלתי עדכניות אותן הכיר אמ"ן מקדמת דנא?

ושלישית, המצרים מאד גאים בדרך בה הונו את ישראל. סאדאת התפאר בזיכרונותיו כי תרם לכך באופן אישי כאשר השתמש במבקר זר כדי ליצור את הרושם שיעדר ממצרים בשבוע בו החלה המלחמה. הרמטכ"ל שאזלי ומצרים אחרים מציינים שוב ושוב את הרוח היצירתית בה בנו תכנית הונאה שהפילה את הישראלים "המתוחכמים" בפח. אבל אם מרואן היה, אכן, גולת הכותרת במבצע ההונאה המצרי, מדוע הם לא התפארו בכך עד היום? הרי על יד מבצע הונאה כזה יחווירו גם מבצעי ההונאה המתוחכמים של הבריטים במלחמת העולם השנייה. אולי כדאי שאחד מהמראיינים שמתלהבים כל כך לדבר עם זעירא על התיאוריה של הסוכן הכפול ישאל אותו גם שאלה זו.

אמת, על פי התכניות שהעביר מרואן, המועד המצרי לפתיחה באש היה לקראת ערב והמלחמה פרצה בשתיים בצהרים. אבל צריך לזכור ששעת בין הערביים, כפי שאנו יודעים כיום, הייתה אכן המועד בו התכוונו המצרים לצאת למלחמה. הוא שונה רק ביום רביעי, ה-3 באוקטובר, בפגישה חשאית בין שר המלחמה המצרי והנשיא הסורי. ככל הידוע, במועד זה מרואן כבר לא היה במצרים ובכל מקרה ברור כי לא ידע על השינוי. בנוסף, צריך לקחת בחשבון כי מרואן לא היה לוחם של המוסד אלא מצרי שפעל ממניעים שאינם ברורים דיים עד היום. בהחלט יכול להיות שלא מסר בדרך היעילה את כל שהיה ידוע לו למפעיליו. אבל ודאי שלא פעל בשליחות תכנית ההונאה המצרית.

עד כאן המיתוס.

השקר

אלי זעירא הדליף את זהותו של אשרף מרואן לארבעה אנשים בלתי מורשים לפחות. בראיון שקיים עמו החוקר ד"ר אפרים כהנא אמר לו זעירא ,כבר ב-1999, שסוכן המוסד היה חתנו של נאצר. לעיתונאי האמריקאי הווארד בלום הסביר שאם הוא רוצה לדעת מי היה המקור המצרי, שילך לספר זיכרונותיו של רמטכ"ל המלחמה המצרי, שאזלי, ושם ימצא את שמו של הסוכן בעמוד 148. כאשר בלום חזר לארה"ב ובדק בספרו של שאזלי, התברר לו כי יש שם שני שמות אפשריים. הוא צלצל לזעירא, שנתן לו את מספר הטלפון של ד"ר אהרון ברגמן בלונדון וזה אכן מסר לו בסופו של דבר את שם הסוכן. בנוסף, כפי שקבע המשנה בדימוס לנשיא ביהמ"ש העליון, תיאודור אור, בפסק הבוררות בתביעת הדיבה של זעירא נגד זמיר שהתפרסמה ב-14 ביוני, זעירא הדליף את זהות המקור גם לרונן ברגמן ובעקיפין גם לד"ר אהרון ברגמן.

פסיקתו של השופט אור, שהיא חדה וברורה, לא מותירה ספק כי זעירא שיקר כאשר טען כי לא הוא האחראי לדליפת זהות המקור. אבל השופט בדימוס לא הסתפק בכך. בנתחו את עדותו של רונן ברגמן בפניו, קבע כי זו "מעלה חשש כבד של תאום עדויות" עם זעירא. גם חלקים אחרים בניתוח עדותו של רונן ברגמן זכו לביקורת חריפה, כאשר לגבי אחד מהם קבע השופט "כי לא שכחה" גרמה לו לטעון את אשר טען. בסיכומו של דבר, השופט אור דחה את הכחשתו של הפרשן הבכיר של ידיעות אחרונות לפיה לא אמר לצבי זמיר מי היה המקור לכתבה מפורטת וחושפנית שפרסם על מרואן ב-1999 וקיבל בעניין זה כמהימנה את עדותו של זמיר.

הדופי שהטיל השופט אור, מהמנוסים ומהנחשבים בשופטי ישראל, במהימנות עדותם של שני השחקנים המרכזיים בגלגול פרשת מרואן, מעלה סימני שאלה ברורים לגבי מהימנות גרסתם בפרשה - סוגיה שעד עתה לא זכתה לתשומת לב ציבורית ראויה. בכל מקרה, העובדה שהשופט מצא כי זעירא לא אמר את האמת בעניין חלקו בהדלפת זהותו של מרואן מטילה צל כבד של חשד לגבי אמינות הדברים שאמר בנושא זה במשך השנים בראיונות עיתונאים פומביים, בראיונות רקע שקיים עם חוקרים בפרשה, ובספריו על מלחמת יום כיפור.

האחריות השלטונית

לאחר פסיקת אור אין היום ויכוח על כך שמי שהדליף את זהותו של מרואן לעיתונאים הוא אלי זעירא. אין גם ספק שחשיפת זהותו של מרואן עלולה לגרום לנזק כבד ליכולת קהילת המודיעין הישראלית לגייס מקורות צמרת בעתיד. במדינה מתוקנת - למשל בארה"ב, בה נשפט לפני כמה חודשים לואיס ליבי, מי שהיה ראש המטה של סגן הנשיא, צ'ייני, למאסר של שלושים חודשים על שהדליף לתקשורת את שמה של עובדת ב-CIA - היה זעירא עומד כבר לדין ואולי גם מקבל את המגיע לו. במדינת ישראל העניינים עובדים בצורה שונה והתוצאה היא שלא זו בלבד שהרשויות לא מנעו מזעירא לעשות את אשר עשה, אלא שעד היום הוא גם לא הועמד לדין. ואין זה בגלל שלגורמים המוסמכים חסרה אינפורמציה על מעשיו של זעירא.

באוקטובר 2003, כשנה לפני שאלי זעירא הוציא את המהדורה החדשה של ספרו על המלחמה והראיון שנתן לדן מרגלית, בהם התייחס מפורשות לאשרף מרואן כאל סוכן המוסד ונתן בכך גושפנקא מוסמכת לגילויים העיתונאיים, פנו תא"ל (מיל') עמוס גלבוע (ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר) ואל"מ יוסי לנגוצקי (לשעבר ראש מחלקת איסוף באמ"ן) לשר הביטחון דאז, שאול מופז, בבקשה כי יפתח בחקירה נגד אלי זעירא בחשד שגילה או מסר סודות מדינה. למכתבם צרפו פרטי מידע ששימשו את השופט תיאודור אור לפסוק את אשר פסק בעניין אחריותו של זעירא להדלפת זהות הסוכן. שר הביטחון לא שוכנע וככל הידוע לא עשה דבר. חודשיים וחצי מאוחר יותר החזיר לגלבוע וללנגוצקי מכתב קצר בו הציע להם לפנות למשטרה או לפרקליטות בעניין זה. בכך, נתן ביטוי צורם במיוחד לתהליך ההפרטה העובר על מדינת ישראל. לא רק הדאגה למסכנים מוסרת מעל כתפי המדינה ומואצלת לתורמים פרטיים, אלא גם האחריות לשמירה על סודותיה. מהצעתו של מופז כי גלבוע ולנגוצקי יפנו למשטרה בעניין, אפשר היה לחשוב כי (למשל) זעירא גנב את מכוניתם הפרטית ומכיוון שזו בעייתם הם - הם יכולים לפנות למשטרה.

בספטמבר 2004 פנו השניים, אליהם הצטרף גם צבי זמיר, לפרקליט המדינה בבקשה לפתוח בחקירה בעניין. עד היום לא התקבלה תשובה ברורה מהפרקליטות אם בכוונתה לעשות כן.

ממסכת דברים זו עולה כי שנה לפני שזעירא התייחס בצורה פומבית חסרת תקדים לזהותו של המקור, היה בידי שר הביטחון מכתב תלונה בו התבקש על ידי שני אנשי מערכת מובהקים לבדוק את החשדות לפיהם הדליף זעירא לעיתונאים פרטים שחשפו את זהותו של מרואן. אין ספק שהיו למערכת סיבות טובות, בעיקר אי הרצון להעיר שדים מרבצם, לכך שלא החלה בחקירה נגד זעירא. חקירה כזו הייתה מקבלת פומביות, מאששת את העובדה שאשרף מרואן היה סוכן של המוסד, ועלולה לגרום לנזקים שנגרמו בסופו של דבר. אבל ככל הידוע, אף גורם בכיר ומוסמך במערכת לא זימן אליו את זעירא כדי להזהירו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי המשך התבטאויותיו בנושא יביא להעמדתו לדין. במחדל הזה גרמו אלה האמונים על שמירת סודותיה של מדינת ישראל לנזק חמור.

עתה, משהנזק כבר נגרם, לא נותר אלא להעמיד לדין את מי שהתייחס בקלות דעת נפשעת לאזהרות שקיבל ערב המלחמה ב-1973, הונה את הממונים עליו בעניין אי הפעלת אמצעי האיסוף המיוחדים שנחשבו בעיניהם כ"פוליסת הביטוח" של מדינת ישראל, ושלושים שנה אחר כך המשיך להוכיח הפקרות פושעת, לעשות בסודות המדינה השמורים ביותר כברכושו הפרטי, ולגרום נזק נוסף למדינה שכבר שילמה מחיר יקר על מעלליו.
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=3209&MenuID=719&ThreadID=1014008&Msg=OK&#ResOK


כתבות נוספות מאת:ד''ר אורי בר-יוסף
בין זעירא לוענונו
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=3151&MenuID=719&ThreadID=1014008&GroupContentID=2915
בין אגרנט לוינוגרד- האם דבר לא השתנה?
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=3033&MenuID=603&ThreadID=1014010
תכנית ההונאה המצרית במלחמת יום הכיפורים

http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=2209&MenuID=702&ThreadID=1014004


תזכורת:


ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=85&viewmode=


70. האם יש קשר בין החיסולים של אל''מ ג'ו אלון ואשרף מרואן?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5672&omm=70&viewmode=


_


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני א' באב תש''ע    09:11   12.07.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  141. ''המוסד זרק את מרוואן/בבל מהמרפסת'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 102
 


תודה רבה רבה לחברנו היקר aharon33
.
.
.

תזכורת על קצה המזלג מתוך האשכול הראשי בנושא מלחמת יוה"כ:
.
.
האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#102

עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#36

עמוס גלעד: מי שחושף שם של סוכן, מועל בעקרונות המודיעין
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#104

אלי זעירא המדליף ידע שמרואן אשרף כותב ספר.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#109

האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#61

הפרקליטות שוקלת: חקירה פלילית נ' אלוף מיל' אלי זעירא
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#115

השופט פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#100

אשכול ראשי:
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3


==========




כתב אישום נ' פושעי/אדריכלי אוסלו.
191. אמנון לורד: ''מעשה הבגידה של ביילין שהסגיר לידי מחלקת המדינה את
תוכניתו של פיקוד דרום לחסל במבצע צבאי את קברניטי הטרור של החמאס בקיץ 2003

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%F0%F9%E4%20%F8%E6#191


==


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום שני י''ט בתמוז תשע''ב    22:05   08.07.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  145. יסגר התיק נגד האלוף במיל' אלי זעירא על חלקו בהדלפה  
בתגובה להודעה מספר 102
 

סימרון
חבר מתאריך 2.4.12
888 הודעות, 6 מדרגים, 12 נקודות. ראה משוב אור ליום שני י''ט בתמוז תשע''ב 20:40 08.07.12


יסגר התיק נגד האלוף במיל' אלי זעירא על חלקו בהדלפה

הפרקליטות תסגור כנראה את תיק החקירה נגד האלוף במיל' אלי זעירא ראש אמ"ן לשעבר, על חלקו בחשיפת שם המרגל הנודע בכינוי "בבל",נגד זעירא מתנהלת חקירה חודשים רבים מאז מאי 2008. חקירה משותפת ליחידה הארצית לחקירות בינלאומיות ולשירות הביטחון הכללי, בחשד שגילה את זהותו של סוכן המוסד ד"ר מרוואן אשרף שזכה לכינוי "בבל" שניסה להזהיר את ישראל מהתקפה משולבת של צבאות מצרים וסוריה, זמן קצר לפני פתיחת מלחמת יום הכיפורים ד"ר מרוון אשרף "נפל" אל מותו ממרפסת דירתו בלונדון ונהרג".
(הידיעה מחדשות ערוץ 2 לפני שעה קלה)
.
.
תזכורת - מבחן הצואה:
.
.
שאלה ליועמ''ש לממשלה עו''ד יהודה ויינשטיין (*)
https://rotter.net/forum/gil/21391.shtml

בתאריך - יום חמישי כ''ז בחשון תשס''ח 08.11.07 פורסם בשם הפרקליטות (מצ"ב תמונה) שהיא שוקלת לחקור
את אלוף במיל' אלי זעירא באשמת חשיפה וגילוי סודות מדינה:


מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E9+%E6%F2%E9%F8%E0#61

@ עברו כבר למעלה מ-4 שנים ועדיין לא התקבלה החלטה באם להגיש כתב אישום או לא?!
@ האם אתה מודע לזאת ?!
@ ימים יגידו = מבחן התוצאה !!!

.
.
תזכורת:
.
.
אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=2&viewmode=

אל''מ יוסי זעירא:''אלי היה צריך לדפוק לעצמו כדור בראש.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7992&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E9%E5%E0%EC
וכאן:
135. אל''מ יוסי זעירא:''אלי היה צריך לדפוק לעצמו כדור בראש..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EB%E3%E5%F8%20%E1%F8%E0%F9#135

האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=61&viewmode=

אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=78&viewmode=

תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=97&viewmode=

השופט אור פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=100&viewmode=

האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=102&viewmode=

עמוס גלעד: מי שחושף שם של סוכן, מועל בעקרונות המודיעין
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=104&viewmode=

אלי זעירא המדליף ידע שמרואן אשרף כותב ספר.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=109&viewmode=

''3 ימים לפני מותו אמר המרגל: יחסלו אותי''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=107&viewmode=

''עד ראיה: המרגל אשרף מרואן נרצח''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלון#80

האם יש קשר בין החיסולים של אל''מ ג'ו אלון ואשרף מרואן?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלון#70


מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=0

רבין כותב בספרו ''פנקס שירות'' על - ועדת אגרנט !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=112&viewmode=

שומר החותם''-הספד ליום ה-30 לתת-אלוף י. בן-פורת ז''ל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7352&forum=gil&viewmode=all&keywords=פורת

מה מסתיר אהוד ברק בדו''ח הנעלם על מלחמת יום כיפור?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7381&forum=gil&viewmode=all&keywords=פורת

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ששי י''ג בתמוז תשס''ז    01:00   29.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  105. ''החתן שהפך למרגל''  
בתגובה להודעה מספר 85
 

יורד ים
חבר מתאריך 12.12.06
497 הודעות אור ליום ששי י''ג בתמוז תשס''ז 21:13 28.06.07


החתן שהפך למרגל (תמונה)

7 ביוני 1966 , ד"ר אשרף מרוואן לוקח לאישה את מונה
בתו של נשיא מצרים גמל עבד נאסר , לימים הפך ד"ר
מרוואן לסוכן כפול בשירותי המודיעין של מצרים וישראל ,

_______________-


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   18:19   19.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. אלוף במיל' אלי זעירא שובר שתיקה !!  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.09.04 בשעה 18:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
זעירא שובר שתיקה

זעירא מספר בראיון על הישיבה המכרעת שכינס דיין ביום שישי בתשע בבוקר לפני המלחמה, בעקבות הערכת המצב שהוא הציג. "דיין חושב, ואז הוא נותן את הערכת המצב הכי נכונה שהיתה, והוא אומר לנו שני דברים. דבר ראשון הוא אומר לנו: התרגיל המצרי זה כיסוי. זה לא תרגיל. הם הולכים לתקוף. ודבר שני הוא אומר: אם הם חושבים שהולכת להיות הפתעה, לא תהיה הפתעה"

אש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים בראיון לדן מרגלית: היה נכון להדיח אותי מתפקידי
כתב מעריב
10/9/2004 8:11

אלוף (מיל') אלי זעירא, מי שהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, שובר שתיקה ממושכת במלאות 31 שנים למלחמה, ומצדיק את החלטתה של ועדת אגרנט להדיח אותו מתפקידו. "אני חושב שאותי היה צריך להדיח מתפקידי", הוא אומר. "אני חושב שראש אמ"ן, שטען עד יום וחצי לפני המלחמה שהסבירות היא נמוכה, לא יכול להמשיך בתפקידו".

בראיון לתוכנית מוסף המוספים בטלוויזיה החינוכית, שחלקו הראשון ישודר היום, אומר זעירא בראיון לדן מרגלית: "המשגה שבאחריותי, זה שאנחנו דבקנו בעניין הסבירות הנמוכה, זו טעות חמורה מאוד. היתה פה טעות, אני אחראי לה, ואני מקווה שמאז והלאה המודיעין מתעסק הרבה פחות בכוונות, ובונה את ההערכות שלו על קרקע מוצקה". זעירא דוחה את הטענה ליהירות ולביטחון מוגזם של המערכת, ומקבל את הטענה לכשל של המערכת. הוא תוקף את גולדה מאיר, שאחרי הפגישה עם המלך חוסיין ב-25 בספטמבר שבה הזהיר המלך מפני הכוונות המצריות, היא העדיפה, במקום להסיק מסקנות, לטוס לאינטרנציונל הסוציאליסטי לפגוש את ברונו קרייסקי, ואפילו לא שאלה את חוסיין מתי אמורה המלחמה לפרוץ. לטענתו, דבר הפגישה עם המלך חוסיין הוסתר מוועדת אגרנט: "אני אומר דבר כזה בקשר לגולדה מאיר ומשה דיין. כאשר ראש ממשלה ושר ביטחון מסתירים מידע מהסוג הזה, זו עבירה שלפחות לפי החוק האמריקני דורשת הדחה מתפקיד".

זעירא תוקף את ועדת אגרנט בשני נושאים: ניקתה את גולדה ודיין מאחריות והבדילה בין הדרג הפוליטי לצבאי. ועל כך שאסרה על אנשי הצבא להסתייע בעורכי דין, הוא אומר: "זו לדעתי שערורייה מוסרית מהדרגה הראשונה".

בנוגע לשאלת גיוס המילואים לפני המלחמה, אומר זעירא: "ראש אמ"ן לא מגייס. זה לא עניינו, זו לא סמכותו. גיוס מילואים? ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל. ראש אמ"ן בכלל לא קשור בזה. אלי זעירא הוא לא המפקד של גולדה מאיר, הוא לא המפקד של משה דיין, והוא לא המפקד של דוד אלעזר. הוא יועץ, הוא קצין מטה".


"זה כיסוי"


זעירא מספר בראיון על הישיבה המכרעת שכינס דיין ביום שישי בתשע בבוקר לפני המלחמה, בעקבות הערכת המצב שהוא הציג. "דיין חושב, ואז הוא נותן את הערכת המצב הכי נכונה שהיתה, והוא אומר לנו שני דברים. דבר ראשון הוא אומר לנו: התרגיל המצרי זה כיסוי. זה לא תרגיל. הם הולכים לתקוף. ודבר שני הוא אומר: אם הם חושבים שהולכת להיות הפתעה, לא תהיה הפתעה". זעירא מספר שדיין הכתיב באותה ישיבה לאמריקנים נוסח של מכתב שבו שלושה סעיפים עיקריים: ישראל לא תהיה זו שתתקוף; ההערכה היא שהמצרים והסורים הולכים לתקוף; תודיעו למצרים ולסורים שאם הם חושבים שיפתיעו אותנו, הם לא יפתיעו אותנו.

זעירא: "בשעה תשע וחצי ביום שישי, 30 שעות לפני המלחמה, שר הביטחון דיין זרק את ההערכה של אלי זעירא".

דיין , מספר זעירא, התנגד לגיוס מילואים משתי סיבות. האחת: הוא חשש שהאמריקנים יאשימו את ישראל שבגלל גיוס המילואים, תדרדר ישראל את המזרח התיכון למלחמה, תסבך את האמריקנים עם רוסיה, ותגרום לערבים לתקוף, בטענה שמדובר בהתקפה מקדימה משום שישראל גייסה מילואים. הסיבה השנייה: "היה לו ביטחון מוחלט שצה"ל יעמוד בהתקפה כזאת. דיין אמר:'בזמן רגיל, אבל לא כעת, אולי לא כדאי בכלל לתת אזהרה לערבים, ובואו ונכה אותם'".

לדברי זעירא, דיין טעה לחשוב שצה"ל חזק מספיק. הוא לא ידע שלמצרים טילי סאגר נגד טנקים, ושחיל האוויר הישראלי לא הכין את סוללת טילי הקרקע-אוויר. "בין 4:30 ל-9:30, חמש שעות קריטיות לפני המלחמה, לא גייסו חייל אחד. לא הרגישו דחיפות, כי היה להם ביטחון מלא שחיל האוויר יעמוד בזה".

זעירא מסביר מה היו הטעויות העיקריות של ישראל, לטענתו: הגישה המוטעית בהגנה על תעלת סואץ. העובדה שחיל האוויר אמר לצה"ל שנים לפני המלחמה שיצטרך לפחות 48 שעות כדי להתגבר על טילי קרקע-אוויר. האמון הבלתי מבוסס שחיל האוויר יוכל להרוס את הטילים. העובדה שלא גייסו על פי תורת הביטחון. והטעות הפסיכולוגית של הזלזול המוחלט בצבאות המצרי והסורי.


אילו לקחים הפיק אלי זעירא מהמלחמה? "מדינה לא יכולה להשתית את קיומה על הערכת כוונות של שליטים זרים, והצבא הסדיר צריך להיות מסוגל לעמוד בהתקפת הפתעה לפחות לכמה ימים - בלי גיוס מילואים ".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/781/168.html


https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   10:40   14.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  87. צלב המלחמה של אלי זעירא  
בתגובה להודעה מספר 49
 

עדכון אחרון - 03:37 26/09/03
צלב המלחמה של אלי זעירא
מאת אמיר אורן


זעירא (משמאל) עם השופט משה לנדוי, חבר ועדת אגרנט שהדיחה את ראש אמ"ן

עוד בנושא
חוסיין לגולדה: הסורים בעמדות קדם-תקיפה מוסוות כאימון, ישתפו פעולה עם המצרים
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=344578&contrassID=0

התשובות שאמ"ן לא מחפש

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=344577&contrassID=0

שבת חורפית אחת, בראשית שנות החמישים, יצא סרן אלי זעירא מבסיס חיל הרגלים של הצבא האמריקאי בפורט בנינג וזמנו בידו. זעירא היה החניך הראשון ששלח צה"ל לקורס מפקדי הפלוגות של זרוע היבשה האמריקאית. מאחוריו היתה לחימה רצופה בתש"ח, בגדוד הראשון של הפלמ"ח. לפניו, בתריסר השנים הבאות, היה מסלול צבאי מבטיח, בתפקידים המזניקים לצמרת את המחזיק בהם - ראש לשכת הרמטכ"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל.

בשבת ההיא נסע זעירא במכוניתו בערבות ג'ורג'יה, מופתע מהחידוש האמריקאי, שבוע עבודה של חמישה ימים. בדרך לעיירה הסמוכה לבסיס צד את עינו שלט שהבטיח להעלות אותו לאוויר בתוך דקות - או לשלם לו שבעה דולרים. זה היה סכום נכבד וזעירא נענה לאתגר. מדריך טיסה הכניס אותו בו ברגע למטוס קל, הם המריאו לגיחת הדגמה וזעירא נכבש בקסם הטיסה. בתוך שעות הדרכה מעטות - לא שיא האחריות - הוענק לו רשיון. כיום, בן 75, עודנו טייס פעיל להנאתו, ב"ססנה", כמעט כל שבת.

חיל האוויר התמרמר אך לבסוף הסכים להכשיר ולהסמיך את זעירא כטייס סיור וקישור במטוסים קלים. בעקבותיו ענדו כנפי טיס מעוטרי "ק" עוד שני רמטכ"לים לעתיד (חיים בר-לב ורפאל איתן), עוד ראש אמ"ן (חיים הרצוג) ואלוף פיקוד הדרום במבצע קדש, אסף שמחוני, שנהרג בתום המבצע בהתרסקות מטוסו. גם זעירא כמעט קיפח את חייו, ואתו עוד אנשי אמ"ן ושב"כ (בהם ראש השב"כ לעתיד, אברהם שלום), בנחיתת חירום בסיני, לאחר מלחמת ששת הימים והוא אז סגן ראש אמ"ן, אך הוא אילתר מנחת וניצל. בצה"ל נשמו לרווחה. זעירא נועד לגדולות, כקצין הראשון שקיבל דרגת אלוף בהישלחו כנספח לוואשינגטון, ומאוקטובר 1972 כראש אמ"ן, בתום כתשע שנות כהונתו של אהרן יריב.

איך קרה שהקצינים שהתקדמו לצד זעירא, באוויר ועל הקרקע, התקבעו בזיכרון העממי לחיוב, והוא לשלילה? איך זאת שבן גילו של זעירא, אריאל שרון, מפקד ופוליטיקאי לקראת מלחמת יום הכיפורים ובמשכה, חמק מכל המהמורות ונמצא עכשיו היכן שנמצא? איך שרד ושיגשג שמעון פרס, חבר בממשלת גולדה מאיר ושותף לאחריות הקבוצתית לכישלון החמור ביותר בתולדות ישראל, היה פעמיים לראש הממשלה וחגג לעצמו את גבורותיו בחברת פוליטיקאים אחרים שעמיהם הורידו מהשלטון; בעוד שזעירא, קצין מטה בשירות הממשלה ההיא, נושל מכל זכויותיו ונושא על גבו, כמעט לבדו מבין החיים, את צלב המלחמה ההיא?

זעירא נכשל ב-1973. על כך אין ולא יכול להיות ויכוח. הוא טעה בהערכת פעולתם של שני שליטי אויב, אנואר סאדאת וחאפז אל-אסד; הם יצאו למלחמה, הוא העריך שלא. זו היתה טעות יקרה להחריד, טעות מרה המצדיקה כשלעצמה הפסקת כהונתו של ראש אמ"ן תקיף ופסקני, שמפלתו הפיקה גם שמחה לאיד; אבל לא טעותו של יחיד, לא במערכת שבראשה עמד ולא במערכת שבתוכה תיפקד. זעירא לקח - שמו עליו - תשעה קבין של אחריות, בשעה שהיה ראוי לשניים או לשלושה.

הוא לא היה מלך הטועים - המלכה היתה גולדה מאיר, הנסיך היה משה דיין, זעירא היה אחד הדוכסים. "קורבן" הוא עניין יחסי מאוד. הקשים בקורבנות המלחמה היו חלליה ונכיה, שבוייה והלומיה ובני משפחותיהם והחברים שלחמו לצדם. לעומתם, היו כל המודחים והמורחקים והמוקפאים רק נפגעי קידום וכבוד; אבל בתוך קבוצה זו היו שנהפכו עם השנים והמוות לקדושים מעונים. זעירא נשאר אשם תמידי, ומיום השנה ה-30 למלחמה, בהתערבב הזיכרון בבדיון, הוא צפוי להיוודע כך לדור נוסף שאינו בקי בפרטים ובהקשרים.

שורש צרותיו של זעירא הוא דו"ח ועדת אגרנט, שהמליץ להדיחו מתפקידו (אם כי לא משירות צבאי, ודיין שרצה בתמיכתו המחודשת הזדרז להציע לו להתמנות לאלוף פיקוד המרכז). לצד הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר, היה בכך זעירא לבכיר מודחי אגרנט. התוצאה המתבקשת - התפטרות מוקדמת היתה חוסכת אותה - הושגה בעיוות של הליך משפטי: הוועדה אסרה על זעירא ואחרים להיוועץ בפרקליטים ומנעה מהם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני טענות שהוטחו בהם, לרוב מאחורי גבם.

ועדת אגרנט עשתה את מלאכתה נאמנה, אם מבינים מה היתה מלאכתה - לא ירידה אל חקר האמת, אלא הצלת שלטון גולדה מאיר. כל ועדות החקירה הממלכתיות בענייני ביטחון היו ועדות להצלת המשטר. כשהספינה טובעת וצריך להציל את רב-החובל, זורקים הימה גם את רב-המלחים. כך חמקו מהמלצה סופנית מאיר ודיין אצל אגרנט ומנחם בגין בדו"ח ועדת כהן, אף שהיה מקום להחיל עליהם דין דומה לזה של אלעזר וזעירא ב-1973 ושרון ב-1982. ועדת אור אמנם החמירה קצת יותר עם מי שהיה ראש הממשלה שהביא למינויה, אבל גם זאת במשורה - והוא כבר לא כיהן בתפקידו בעת פרסום הדו"ח.

זעירא לא נכשל בהערכתו ב-1973 יותר מקודמו החביב על הכל, יריב, במאי 1967 (או מיגאל ידין, חבר ועדת אגרנט, לקראת ביקור סאדאת בירושלים בנובמבר 1977). ההפתעה ממהלכי מצרים ערב מלחמת ששת הימים גרמה להתמוטטות הרמטכ"ל רבין ולהדחת שר הביטחון לוי אשכול, אבל ישראל ניצחה משום שהמצרים לא ניצלו את הצלחת ההפתעה ולא תקפו ראשונים. ממדי הניצחון והכיבושים הסתירו את העובדה שצה"ל הקרקעי ניהל בדרך כלל מלחמה שגרתית של הבקעות חזיתיות, בלי סימן לגישה העוקפת שעליה אהבו לדבר קציניו.

כך היה גם במלחמת יום הכיפורים: ידעו שאיגוף למצרים עילית ולכיוון קהיר יועיל יותר מהתכתשות שוחקת בחזית, אך נרתעו מאישור מבצעים מרחיקי לכת בסיכוייהם ובסיכוניהם.

ההבדל בין 67' ל-73' לא היה רק הפער שבין הצלחה לכישלון, אלא בכך שההצלחה העניקה למודיעין הילה על-טבעית ויצרה ציפיות מופרזות ממנו. בירור מעמיק יותר היה מעלה שאמ"ן הצליח ב-1967 בעיקר בזכות האיסוף, שלו ושל המוסד, ופחות בזכות המחקר; ובתוך המחקר - יותר בזכות תמונת כוחות האויב ופחות בזכות הבנת התהליכים המדיניים והאסטרטגיים.

זעירא היה ב-1967 ראש מחלקת איסוף באמ"ן, מושא להתפעלות של קציני סיירת מטכ"ל ובהם אהוד ברק. הוא עבר למודיעין, לבקשת האלוף מאיר עמית, ומצא עולם חדש ומסקרן. שם פעל זעירא יותר מקודמיו, אמני הריגול האנושי, לשכלול טכנולוגיית הצילום והציתות. מי שיחד עם הממונים עליו היה עתיד להיכשל באוקטובר 73' בהערכת כוונות היריב, התמקד לפני כן בהערכת היכולת, תחום מדיד יותר. בהיותו ראש אג"ם-מבצעים, תפקיד המפתח לגיוס ולכוננות בצה"ל בין 56' ל-67', דרש מקציני אמ"ן שהשתתפו בדיונים לספק עובדות, להבדיל מניחוש מפולפל של כוונות נאצר, כדי לצייר על המפה את סימני היחידות בסיני ולאפשר חישוב של יחסי הכוחות.

אחד מסעיפי האישום המוטחים תדיר בזעירא הוא שילוב של מחדל ושקר. נטען כלפיו כי בהתקרב יום הכיפורים, בניגוד לנדרש ממנו ולדיווחו לאלעזר, לא הפעיל אמצעי איסוף מסוימים בחזית. הטענה מייחסת לאמצעים כוחות שלא היו בהם ולזעירא חטאים שלא חטא. שני מכלולי האמצעים הופעלו בדרך כלל רק לעתים נדירות, משיקולים מבצעיים. בחירום אכן גובר כורח ההתרעה על שיקולים אלה, אבל האמצעים לא היו חסינים מפני ההסתרה וההונאה שהפעיל סאדאת על צבאו - ובדרך זו על ישראל - בכל הערוצים, כך שהתגלו הכנות אך לא נחשפו כוונות. שבועות מעטים לאחר המלחמה, בשיחה מוקלטת בין מפקד יחידת האיסוף 848 (כעת 8200) יואל בן פורת לקצין בכיר ממנו באמ"ן, סיפר בן פורת כי באישור טלפוני של זעירא, שאליו פנה, הפעיל את האמצעים לקראת סוף השבוע שלפני פרוץ המלחמה.

המודיעין הוא רק משרתם של שני אדונים, המדינאי והמצביא; וגם המצביא אינו יותר משליח המדינאי לעניין הצבא. הפיקוד העליון, כהגדרתו בצה"ל, כולל את ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים אחרים החברים בקבינט המלחמה והרמטכ"ל. ראשי האגפים במטכ"ל, מפקדי הזרועות ואלופי הפיקודים, עם כל חשיבותם, אינם בדרג הפיקודי העליון. ידין וחברו בוועדת אגרנט, חיים לסקוב, כמותו רמטכ"ל לשעבר, היטיבו לדעת זאת. לסקוב התחנך בצבא הבריטי, שם קצין המודיעין (יחד עם עמיתיו מהמבצעים, ההדרכה והתכנון) היה רק אחד מעוזרי קצין אגף המטה, וכולם גם יחד עוזרי המפקד. אצל רב-אלוף ידין היה המודיעין הצבאי מחלקה בראשות אלוף-משנה. לדוד בן-גוריון לא היה קצין מודיעין, ואילו היה קמ"ן כזה ב-48', מעל המזרחנים וסגני-האלופים שידעו מעט מדי על צבאות ערב הפולשים, לא ממנו היתה נתבעת אחריות לשאלת ההערכה אם להקים את מדינת ישראל.

אלא שידין רצה לשנות את מערך המודיעין הישראלי עוד מאז חברותו בוועדת ידין-שרף ב-1963; דו"ח אגרנט בהקשר זה, לחיזוק המחקר במוסד ובמשרד החוץ והייעוץ לראש הממשלה, הוא עדכון של המלצות ידין וזאב שרף, שהיה מזכיר הממשלה ושר.

זו היתה גישה נכונה אך חלקית. כאשר האמריקאים הקימו (ב-1947) את הסי-איי-אי, כלקח ההפתעה של פרל הארבור, הוקמו גם משרד הגנה בין-זרועי ומועצה לביטחון לאומי. הם הכירו בצורך בשילוב בכל התשומות - המודיעינית, הצבאית והאסטרטגית.

לישראל היה ב-1973 אגף מודיעין, אמ"ן, אבל לא היה אגף תכנון. לא היה, ולא באשמת ראש אמ"ן, שום גורם תכנון אסטרטגי מקביל במעמדו למודיעין, שלא לדבר על מועצה לביטחון לאומי. היה רק "עוזר ראש אגף המטה לתכנון ארוך טווח", במונחי היום ראש חטיבה, תת-אלוף אברהם טמיר. הוא ומפקדו, ראש אגף המטה ישראל טל, הציגו בתוכנית הרב-שנתית "אופק", כהנחת יסוד, הערכה הפוכה לזו של אמ"ן ושל דיין: אם עד קיץ 73' לא תתחדש הידברות ישראלית-מצרית על הסדר ביניים בסיני, תהיה מלחמה. גולדה מאיר, דיין ואלעזר העדיפו לאמץ את הערכת אמ"ן על זו של אג"ם. הם היו מוסמכים לכך - ואחראים לתוצאה.

בדיון אצל דיין בבוקר יום שישי, ערב יום הכיפורים, חדל זעירא מהשימוש בביטוי "סבירות נמוכה". מאותו רגע, 29 שעות לפני פרוץ המלחמה, לא היתה לדיין אמתלה לאי-מימוש אחריותו. הוא היה יכול לגייס מילואים, לפרוס את הצבא הסדיר ולהיערך לבלימה. הוא לא עשה זאת משום שהיה עדיין שאנן והאמין, כמו אלעזר, שיחסי הכוחות יספיקו (היו בצמרת מי שקיוו שהערבים ישתטו ויקפצו למטחנה של צה"ל). לפי מחקר סודי של אלוף-משנה יהושע נבו, מאוספי החומר של ועדת אגרנט, אמר אלעזר ב-26 באפריל 73' כי בפיקוד הצפון "לפני שמגייסים מילואים ועושים איזשהו דבר צריך שיהיו למעלה מ-100 טנקים. כאשר אנו נמצאים במצב הזה - יעזור להם האלוהים". באוקטובר היו בגולן טנקים רבים יותר. דיין גם חשש שבוואשינגטון לא יאמינו שישראל רק השכימה להלום במי שעמד להלום בה. זה היה חשש מוצדק: הרמטכ"ל של 56' ושר הביטחון של 67', שתי מלחמות שבהן רימתה ישראל בשאלת הירייה הראשונה, הבין על מי ייפול נטל ההוכחה.

ההחלטה להעניק למודיעין משקל יתר ולהתנכר לתכנון האסטרטגי נבעה מהפוליטיקה הפנימית של יחסי גולדה מאיר עם שר הביטחון, יריבה בתוך מפלגת השלטון, ועם בעלי בריתה בר-לב ואלעזר. דיין רצה להקים במשרד הביטחון ובמטכ"ל אגף תכנון בראשות האלוף טל, עם טמיר כסגנו. בר-לב התנה את הסכמתו בשבועת אמונים של טל לרעיון קו בר-לב, שטל, טמיר ושרון היו הבולטים והרהוטים במתנגדיו. טל סירב לכך, כפי שסירב בתנאי זהה - בניגוד לשרון - להתמנות לאלוף פיקוד הדרום. מתוך המפולת חילץ אלעזר את טמיר ומינה אותו לעוזרו לתכנון ארוך-טווח. תחילה אף הסכים להערכותיו, אך כרמטכ"ל התיישר עם מאיר ודיין.

אם כל הבעיות היתה השקפת העולם של הדרג המדיני, להחזיק בשטחים שנועדו במקורם להעניק עומק הגנתי כאילו הם ישראל-גופא. השקפת עולם זו נתמכה בשגיאה הצבאית של בר-לב, שלא תוקנה בימי אלעזר: הגנת סיני, במקום הגנת ישראל. איש רזה בעל זרוע ארוכה שאגרופה מגיע לסנטרו של אויבו - התנפח עד שעורו הדק והפגיע גבל בפגיון האויב. בוני קו בר-לב, ותיקי תש"ח, כאשר כל יישוב שאסור לנטוש בנגב היה למעוז, הפכו את היוצרות - כל מעוז בסיני היה ליישוב שאסור לנטוש (המצרים, בתוכניות הצליחה שעליהן התאמנו ושאמ"ן השיג, העריכו לפי ההיגיון אך בניגוד למציאות שחיילי המעוזים יפונו לתגבור הקו השני, קו התעוזים).

ואף שתומכי בר-לב מכאן ושרון מכאן ממשיכים לטעון שאילו היו שם גיבוריהם, או פעלו לפי הנחיותיהם, היתה הצליחה המצרית נכשלת, היה צה"ל עיוור מכדי להבין שעליונות אווירית, החיונית ללחימתם של כוחות היבשה הנחותים מספרית, לא תושג הפעם מהאוויר. צה"ל, שהתמחה כל כך בין המלחמות בפשיטות קומנדו, במיוחד נגד אש"ף, לא תיכנן לשבש את בסיסי הטילים קרקע-אוויר בפשיטות, בהפגזות או בטילים מספינות חיל הים מול חופי מצרים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=344579&objNo=53936&returnParam=Y



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   07:45   23.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה
07:39 23.09.04
מעריב

ראש המוסד לשעבר צבי זמיר טוען בראיון למוסף המוספים היום כי זעירא היה צנזור של ידיעות מודיעיניות ובחר מהם רק את אלו שמתאימים להשקפתו.

"בכל ישיבות המטכ"ל הוא טוען כי יש ידיעות ממקורות טובים (על מלחמה) אבל הוא לא מקבל אותן".

צבי זמיר דורש להעמיד לדין את זעירא על כי חשף (לדעתו) את זהותו של הסוכן הכפול המצרי ד"ר מרואן אשרף. "כשראש אגף מודיעין חושף מקורות הוא שובר את הראשונה בעשרת הדברות של חיל המודיעין. על זה הוא צריך לעמוד לדין". (אגב, במכתבים למערכת פורסם היום מכתבו של ד"ר אברהם ברגמן כי הוא היה זה שחשף את שמו של אשרף וכן את העובדה כיהיה סוכן כפול. חח).

זמיר טוען כי המוסד שבראשותו התריע על המלחמה הקרבה אף על פי שלא הפכו שולחנות כנגד הערכת אמ"ן.

התכנית תשודר היום בשעה 17:30 בערוץ 2


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   17:52   29.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. האשמה - זעירא חשף סודות מדינה  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.10.04 בשעה 08:38 בברכה, פילוביץ שחף
 
האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
11:51, 29 ספטמבר 2004 / י"ד בתשרי תשס"ה

בכירי מערכת הביטחון בתקופת מלחמת יום הכיפורים פנו ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור אם בספר שהוציא חשף ראש אמ"ן באותה תקופה סודות מדינה, כך חשף אמש העיתונאי גדי סוקניק בערוץ השני של הטלוויזיה.

במכתבם ליועץ פנו הבכירים, שביניהם יצחק זמיר, ראש המוסד באותה העת, למזוז וטענו כי בספרו חשף האלוף במיל. אלי זעירא סודות מדינה ובהם אף את זהותו של הגורם המצרי שריגל עבור ישראל והתריע מפני המלחמה המתקרבת.

על המכתב חתומים עוד ראש חטיבת המחקר באמ"ן תת אלוף עמוס גלבוע וראש מחלקת איסוף באמ"ן באותם ימים אלוף משנה במיל. יוסי לנגוצקי.

לדברי הבכירים את חשיפת שמו וזהותו של הגורם המצרי ביצע זעירא על מנת לנסות ולטהר את שמו מהאשמות המוטחות בפניו זה שנים, והרואות בו האשם העיקרי לכשל המודיעיני שקדם למלחמה.

בכתבתו מזכיר סוקניק כי זעירא חשף בספרו כי האיש שריגל עבור ישראל היה חתנו של נשיא מצרים גמאל נאצר, דוקטור אשאף מרוואן שנפגש עם ראש הממשלה באותם ימים גולדה מאיר והעביר לה דיווח עדכני לגבי המתרחש במצרים והמלחמה המתקרבת. עד לחשיפת שמו נחשב בישראל דוקטור מרוואן כמקור בכיר עלום שם.

חותמי המכתב כותבים ליועץ מזוז כי זעירא, למיטב ידיעתם, פגע באופן חמור בביטחון המדינה וכי יש להתריע מפני מעשיו, וכי יש להתרעה כזו ערך מוסרי ראשון במעלה.

כאמור, כעת מצוי מכתב הבכירים על שוחלנו של היועץ המשפטי מזוז שיצטרך לחקור בנושא. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=90162



אלוף (במיל') אלי זעירא: ''מיתוס מול מציאות''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=45&viewmode=

@ אמת צרופה

אלוף בדימוס יצחק זמיר כיהן כחבר ועדת שמגר לבדיקת כשלי השב"כ בפרשת רצח רבין, מצ"ב מסמך המינוי + קישור לאשכול מסמכים בפרשה:


7. דו''ח ועדת שמגר.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5614&omm=7&viewmode=


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז בחשון תשס''ח    05:08   08.11.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  115. הפרקליטות שוקלת: חקירה פלילית נ' אלוף מיל' אלי זעירא  
בתגובה להודעה מספר 61
 


תזכורת, לינקים לחומר רילוונטי שעולה מהחדשות הנ"ל:

אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=2&viewmode=

האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=61&viewmode=

אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=78&viewmode=

תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=97&viewmode=

השופט אור פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=100&viewmode=

האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=102&viewmode=

עמוס גלעד: מי שחושף שם של סוכן, מועל בעקרונות המודיעין
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=104&viewmode=

אלי זעירא המדליף ידע שמרואן אשרף כותב ספר.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=109&viewmode=

''3 ימים לפני מותו אמר המרגל: יחסלו אותי''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=107&viewmode=

''עד ראיה: המרגל אשרף מרואן נרצח''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלון#80

האם יש קשר בין החיסולים של אל''מ ג'ו אלון ואשרף מרואן?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלון#70


מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=0

רבין כותב בספרו ''פנקס שירות'' על - ועדת אגרנט !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=112&viewmode=

שומר החותם''-הספד ליום ה-30 לתת-אלוף י. בן-פורת ז''ל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7352&forum=gil&viewmode=all&keywords=פורת

מה מסתיר אהוד ברק בדו''ח הנעלם על מלחמת יום כיפור?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7381&forum=gil&viewmode=all&keywords=פורת


___________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום שלישי י''א באדר א' תשע''א    20:01   14.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  144. ''שאלה ליועמ''ש לממשלה עו''ד יהודה ויינשטיין (*)''  
בתגובה להודעה מספר 115
 

שאלה ליועמ"ש לממשלה עו"ד יהודה ויינשטיין:

בתאריך - יום חמישי כ''ז בחשון תשס''ח 08.11.07 פורסם בשם הפרקליטות (מצ"ב תמונה) שהיא שוקלת לחקור
את אלוף במיל' אלי זעירא באשמת חשיפה וגילוי סודות מדינה:


מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E9+%E6%F2%E9%F8%E0#61

@ עברו כבר למעלה מ-3 שנים ועדיין לא התקבלה החלטה באם להגיש כתב אישום או לא?!
@ האם אתה מודע לזאת ?!
@ ימים יגידו = מבחן התוצאה !!!

.
.
תזכורת:
.
.
אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=2&viewmode=

האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=61&viewmode=

אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=78&viewmode=

תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=97&viewmode=

השופט אור פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=100&viewmode=

האיש שהזהיר את ישראל ממלחמת יו''כ נהרג בנסיבות מסתוריות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=102&viewmode=

עמוס גלעד: מי שחושף שם של סוכן, מועל בעקרונות המודיעין
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=104&viewmode=

אלי זעירא המדליף ידע שמרואן אשרף כותב ספר.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=109&viewmode=

''3 ימים לפני מותו אמר המרגל: יחסלו אותי''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=107&viewmode=

''עד ראיה: המרגל אשרף מרואן נרצח''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלון#80

האם יש קשר בין החיסולים של אל''מ ג'ו אלון ואשרף מרואן?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&viewmode=all&keywords=אלון#70


מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=0

רבין כותב בספרו ''פנקס שירות'' על - ועדת אגרנט !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=112&viewmode=

שומר החותם''-הספד ליום ה-30 לתת-אלוף י. בן-פורת ז''ל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7352&forum=gil&viewmode=all&keywords=פורת

מה מסתיר אהוד ברק בדו''ח הנעלם על מלחמת יום כיפור?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7381&forum=gil&viewmode=all&keywords=פורת


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   15:47   19.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.04.05 בשעה 10:24 בברכה, פילוביץ שחף
 
ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
51504 הודעות 15:05 19.04.05

אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר

אלי זעירא, שהיה ראש אמ``ן במלחמת יום הכיפורים, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר, בעקבות ראיון של זמיר שבו האשים את זעירא במסירת מידע סודי וחשיפת סוכן מצרי
(יוסי מלמן)


עדכון אחרון - 16:02 19/04/05
אלי זעירא הגיש תביעת דיבה נגד צבי זמיר
מאת יוסי מלמן

התביעה הוגשה בעקבות ראיונות שנתן ראש המוסד לשעבר, ובהם האשים את זעירא כי חשף סוכן מצרי שהפעיל המוסד במלחמת יום הכיפורים


צבי זמיר. טען שזעירא חשף לעיתונאים את שמו של הסוכן המצרי

אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, הגיש היום (שלישי) לבית משפט בתל אביב תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר. זעירא הגיש את התביעה בעקבות ראיונות שנתן זמיר, ובהם האשים את זעירא כי מסר מידע סודי וחשף את שמו של סוכן מצרי בכיר שהופעל בידי המוסד במלחמת יום הכיפורים. זמיר וזעירא שירתו בתפקידים המקבילים בקהילת המודיעין בזמן המלחמה.

לפני כשמונה חודשים טען זמיר בראיון כי זעירא חשף לעיתונאים את שמו של הסוכן שהפעיל המוסד - אשרף מרוואן. לדבריו, "צריך לחקור אותו (זעירא) ולהעמיד אותו לדין על זה שהוא חשף מקורות. כשאיש במעמדו, שהיה ראש אגף מודיעין בצה"ל עושה מעשה כזה הוא שובר את הראשונה בעשרת הדיברות של חיל המודיעין ועל זה הוא צריך לעמוד למשפט כי הוא עבר עבירה כלפי חיל המודיעין". בשיחה עם "הארץ" אמר אז זמיר: "מעשהו של אלי זעירא שווה ערך או יותר חמור מזה של מרדכי ואנונו".

לאחרונה הגישו צבי זמיר וקבוצה של קצינים לשעבר תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד זעירא בעניין זה, ודרשו לפתוח נגדו בחקירה פלילית.

בשנה שעברה פירסם אלי זעירא ספר בנושא זה, בשם "מיתוס מול מציאות: מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים" והעניק ראיונות לתקשורת. בראיונות הזכיר זעירא במפורש את שמו של מרוואן. עם זאת, זעירא מכחיש בתוקף כי הוא זה שחשף את שמו של הסוכן, וטוען שציין את שמו בהסתמך על ידיעות קודמות בתקשורת. לדבריו, הוא התייחס לסוגיית הפעלתו של הסוכן, גם בשיחות שקיים בעבר עם עיתונאים, בלי להסגיר את שמו או לרמוז לזהותו.

במשך שנים רבות, הודלף לידי עיתונאים בישראל מידע כי אשרף מרוואן הוא הסוכן הבכיר שסיפק לישראל את ההתרעה על כוונת מצרים לצאת למלחמה נגד ישראל. אולם, לא ניתן היה לפרסם את שמו בשל התנגדות הצנזורה הצבאית. לפני כשנתיים, פרסומים בעתונות המצרית חשפו כי מדובר באשרף מרוואן. בעקבות זאת, בהסתמך על הידיעות בתקשורת הזרה, התפרסם שמו של מרוואן בינואר 2003 ב"הארץ".

אשרף מרוואן, שהוא חתנו של נשיא מצרים לשעבר, גמאל עבדול נאצר, היה גם איש סודו של הנשיא אנואר סאדאת שיזם את מלחמת יום הכיפורים. ב-1969 פנה מרוואן לשגרירות ישראל בלונדון והתנדב למסור מידע לישראל. לאחר בדיקות שנערכו הוחלט במוסד להפעילו. כ-40 שעות לפני המלחמה העביר מרוואן לישראל את ההתראה כי מצרים וסוריה ייצאו למלחמה נגד ישראל.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/566985.html



מלחמת הגנרלים: זעירא תובע מיליון שקל מזמיר



ראש אמ"ן במלחמת יום כיפור, אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה בסך מיליון שקל נגד ראש המוסד דאז, צבי זמיר. הסיבה: דברים שאמר זמיר בראיון לדן מרגלית
ורד לוביץ'


אלי זעירא

מלחמת יום כיפור מסרבת לגווע: האלוף במיל. אלי זעירא, ששירת כראש אמ"ן בזמן מלחמת יום הכיפורים, הגיש היום (יום ג') תביעת לשון הרע בסכום של מיליון שקל נגד מי ששירת באותה תקופה כראש המוסד, האלוף במיל. צבי זמיר. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב.


צבי זמיר

עילת התביעה - דברים שאמר זמיר בראיון לעיתונאי דן מרגלית בתוכנית "מוסף המוספים" בספטמבר 2004. במהלך התוכנית האשים זמיר את זעירא שהוליך ביודעין שולל גם את הצבא ואת הממשלה. עוד טען זמיר שזעירא הוא שחשף את שמו של המקור המודיעיני. זעירא טוען שהדברים מופרכים וכי ועדת אגרנט שחקרה את הנושא "לא העלתה על קצה דעתה השערה שכזו".

זמיר סיפר כי מקור מצרי מהימן העביר ידיעה שלפיה ה"תרגיל" הצבאי המצרי שקדם למלחמה עתיד היה להסתיים בהתקפה מצרית על ישראל - כפי שאכן קרה. אך לטענת זמיר, זעירא לא העביר את הידיעה החשובה הזאת לשר הביטחון דאז, משה דיין. "הוא (זעירא) צנזור של הידיעות, הוא משחרר ידיעות שהן תואמות את החשיבה החולנית שלו", האשים ראש המוסד לשעבר.

זמיר גם קרא באותה התוכנית להעמיד לדין את ראש אמ"ן לשעבר על כך שהדליף, לטענתו, את זהותו של המקור המצרי הבכיר שעבד בשירות ישראל לפני המלחמה, ד"ר אשראף מרואן, חתנו של גמאל עבד א-נאצר. "בזה הוא לא רק עשה נזק נוראי בעבר, אלא גם לעתיד לבוא", האשים זמיר.

זמיר האשים: זעירא כשל ביודעין

"זעירא", האשים זמיר, "היה הצופה, ועליו היתה מוטלת האחריות להתריע על מלחמה. זה היה תפקידו, והוא כשל בזה. אני אומר: הוא כשל ביודעין!". על-פי התביעה, אמר זמיר: "אלי זעירא הוליך שולל, הוליך שולל ביודעין גם את הצבא וגם את הממשלה".

עוד טוען זעירא בכתב התביעה, שאותו הגיש באמצעות עורך הדין מיבי מוזר כי מדובר ב"מעשה עוולה בוטה, שאין חמור ממנו וחטא בפרסום לשון הרע. הנתבע הפגין את כוונתו הברורה לפגוע בתובע, גם כאשר התייחס אליו במילים הבוטות הבאות: 'הוא משחרר ידיעות שתואמות את החשיבה... החולנית שלו'". על-פי כתב התביעה, דבריו של זמיר הציגו את זעירא כמי שפגע בעמו ובארצו, ופגעו בו קשות.

זעירא הודיע שכל פיצוי שייקבע על ידי בית המשפט יועבר על-ידו כתרומה לארגונים התומכים בחיילי צה"ל. טרם הוגש כתב הגנה.
(19.04.05, 15:36)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3074839,00.html


אלי זעירא הגיש תביעת דיבה נגד צבי זמיר
יום שלישי, 19 באפריל 2005, 16:21 מאת: יוסי מלמן, הארץ


מחקר צה"ל אודות מלחמת יום הכיפורים. צה"ל אולי הפיק את הלקחים, אבל בכירי המלחמה ממשיכים להיאבק על שמם הטוב (צילום: רויטרס)

התביעה באה בעקבות טענותיו של זמיר כי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יוה"כ, חשף את שמו של הסוכן המצרי שהפעיל המוסד ערב המלחמה

אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, הגיש היום לבית משפט בתל אביב תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר. זעירא הגיש את התביעה בעקבות ראיונות שנתן זמיר, ובהם האשים את זעירא כי מסר מידע סודי וחשף את שמו של סוכן מצרי בכיר שהופעל בידי המוסד במלחמת יום הכיפורים. זמיר וזעירא שירתו בתפקידים המקבילים בקהילת המודיעין בזמן המלחמה.

לפני כשמונה חודשים טען זמיר בראיון כי זעירא חשף לעיתונאים את שמו של הסוכן שהפעיל המוסד - אשרף מרוואן. לדבריו, "צריך לחקור אותו (את זעירא) ולהעמיד אותו לדין על כך שחשף מקורות. כשאיש במעמדו, שהיה ראש אגף מודיעין בצה"ל, עושה מעשה כזה הוא שובר את הראשונה בעשרת הדיברות של חיל המודיעין ועל זה הוא צריך לעמוד למשפט כי הוא עבר עבירה כלפי חיל המודיעין". בשיחה עם "הארץ" אמר אז זמיר: "מעשהו של אלי זעירא שווה ערך או יותר חמור מזה של מרדכי ואנונו".

לאחרונה הגישו צבי זמיר וקבוצה של קצינים לשעבר תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד זעירא בעניין זה, ודרשו לפתוח נגדו בחקירה פלילית.

בשנה שעברה פירסם אלי זעירא ספר בנושא זה, בשם "מיתוס מול מציאות: מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים" והעניק ראיונות לתקשורת. בראיונות הזכיר זעירא במפורש את שמו של מרוואן. עם זאת, זעירא מכחיש בתוקף כי הוא זה שחשף את שמו של הסוכן, וטוען שציין את שמו בהסתמך על ידיעות קודמות בתקשורת. לדבריו, הוא התייחס לסוגיית הפעלתו של הסוכן, גם בשיחות שקיים בעבר עם עיתונאים, בלי להסגיר את שמו או לרמוז לזהותו.

במשך שנים רבות, הודלף לידי עיתונאים בישראל מידע כי אשרף מרוואן הוא הסוכן הבכיר שסיפק לישראל את ההתרעה על כוונת מצרים לצאת למלחמה נגד ישראל. אולם, לא ניתן היה לפרסם את שמו בשל התנגדות הצנזורה הצבאית. לפני כשנתיים, פרסומים בעתונות המצרית חשפו כי מדובר באשרף מרוואן. בעקבות זאת, בהסתמך על הידיעות בתקשורת הזרה, התפרסם שמו של מרוואן בינואר 2003 ב"הארץ".

אשרף מרוואן, שהוא חתנו של נשיא מצרים לשעבר, גמאל עבד אל-נאצר, היה גם איש סודו של הנשיא אנוואר סאדאת, שיזם את מלחמת יום הכיפורים. ב-1969 פנה מרוואן לשגרירות ישראל בלונדון והתנדב למסור מידע לישראל. לאחר בדיקות שנערכו הוחלט במוסד להפעילו. כ-40 שעות לפני המלחמה העביר מרוואן לישראל את ההתראה כי מצרים וסוריה ייצאו למלחמה נגד ישראל.
http://news.walla.co.il/?w=/0/703587

קישורים:

דרישה לחקור את זעירא בשל הדלפת מידע »
http://news.walla.co.il/?w=//605558

בכנסת מנסים למנוע פרסום החלק החסוי בדו"ח אגרנט »
http://news.walla.co.il/?w=//659371

עורך המחקר על מלחמת יוה"כ: לא הופעלו עליי לחצים
http://news.walla.co.il/?w=//648994


מעריב - קרב האלופים זעירא תובע את זמיר


תזכורת:

49. אלוף במיל' אלי זעירא שובר שתיקה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=49&viewmode=

50. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=50&viewmode=

61. האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
בכירי מערכת הביטחון בתקופת מלחמת יום הכיפורים פנו ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור אם בספר שהוציא חשף ראש אמ"ן באותה תקופה סודות מדינה, כך חשף אמש העיתונאי גדי סוקניק בערוץ השני של הטלוויזיה.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=61&viewmode=

2. אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
{ציטוט}
"אם יאונה לי רע, אני אחשוף את כל תוכן הקלטות
שבידי ותאמינו לי זה "פצצת אטום"!!!!

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=2&viewmode=

9. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר השתלט על המיקרופון
"וביקש את סליחת הקהל שהוא מתפרץ, אני כבר פנסיונר ועייף
ולפני שאני הולך הביתה אני רוצה להגיד כמה מילים."

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=9&viewmode=

מצ"ב קישור לתת-אשכול:

45. אלוף (במיל') אלי זעירא: ''מיתוס מול מציאות''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=45&viewmode=

מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=0

יצחק רבין (כשגריר ישראל בארה"ב) אלי זעירא (נספח צבאי יוצא נכנס בארה"ב/וושינגטון) וג'ו אלון (נספח צבאי/אווירי נכנס בארה"ב/וושינגטון)



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   05:02   15.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  92. ראש המוסד לשעבר זמיר הגיש את כתב הגנתו בתביעת הדיבה  
בתגובה להודעה מספר 78
 

עדכון אחרון - 03:01 15/07/05
ראש המוסד לשעבר זמיר הגיש את כתב הגנתו בתביעת הדיבה של זעירא
מאת יוסי מלמן



אש המוסד לשעבר צבי זמיר שב וטוען כי ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא הוא שחשף את שמו של מי שהוגדר סוכן המוסד במלחמת יום הכיפורים. זמיר טוען זאת בכתב הגנה שהגיש אתמול לבית משפט השלום בתל אביב.

כתב ההגנה, שהוגש באמצעות עורך הדין מיכאל נאור, הוא תגובה לתביעת דיבה שהגיש לפני כמה חודשים זעירא. בתביעתו טוען זעירא, כי זמיר הוציא את דיבתו רעה ודורש לפצותו בסך מיליון שקלים. טרם נקבע הרכב בית המשפט ומועד לדיון המשפט.

המחלוקת המשפטית נובעת מחילופי האשמות, שנמשכים זה שנים רבות מצד מי שעמדו במלחמת יום הכיפורים בראש שני גופי המודיעין המרכזיים של ישראל. ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט שמעון אגרנט קבעה ב-1974 כי זעירא אחראי למחדל המודיעין של המלחמה יחד עם הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר וקצינים נוספים. ב-1993 פירסם זעירא ספר שבו ניסה להסיר מעליו את האחריות ואת הכתם ולהעבירו לדרג המדיני. ב-2004 פירסם זעירא מהדורה מורחבת של הספר, בעקבותיה הוא התראיין לתוכנית ערב חדש ולכלי תקשורת נוספים.

בספריו ובראיונות טען זעירא כי סוכן המוסד שסיפק את המידע ערב המלחמה על כוונת מצרים לצאת למלחמה נגד ישראל היה סוכן כפול ששיטה במפעיליו במוסד. באותו ראיון אף אישר זעירא את הפרסומים בתקשורת, כי סוכן המוסד היה איש העסקים כיום אשרף מרוואן, שעבר היה בכיר בממשלו של הנשיא אנואר סאדאת וחתנו של הנשיא עבדול נאצר. שמו של מרוואן נחשף לראשונה לפני כמה שנים ב"הארץ".

בעקבות התפתחויות אלה התראיין לתקשורת גם צבי זמיר, שערב המלחמה נפגש אישית עם מרוואן בלונדון כדי לוודא שהמידע שהעביר אכן מדויק. בראיונות האשים זמיר את זעירא כי הוא שחשף לעיתונאים את שמו של הסוכן. זעירא גם האשים את זעירא, כי לא רק שהתרשל בעבודתו כפי שקבעה ועדת אגרנט, אלא שהטעה ביודעין את הממשלה.

בכתב הגנתו טוען זמיר, כי כל מה שאמר היא "אמת בפרסום", וכי שמע מעיתונאים כי זעירא הוא המקור לחשיפת שמו. זמיר מעלה טענה נוספת, כי עומדת לו גם זכות "תום לב, משום שמתקוף תפקידו היה זכאי וחייב להביע את דעתו בנושאים אלה".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=600402

מצ"ב תזכורת:
78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=78&viewmode=
__

"את היהודים יש להרוג"
ד"ר אחמד אבו חלביה, חבר מועצת פסיקת ההלכה של הרש"פ
דרשת יום שישי 13.10.200

הם שונאים אותנו ראו סרטון מצורף

"טיפה מנקבת חור באבן לא בכוח, אלא בטיפטוף מתמיד"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
י''ח בחשון תשס''ו    17:47   20.11.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  97. תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות  
בתגובה להודעה מספר 78
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.11.05 בשעה 17:49 בברכה, פילוביץ שחף
 

מי ימנה את הבורר בכלל ומי יהיה הבורר בפרט??


תזכורת לפרשה:

50. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=50&viewmode=
78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=78&viewmode=
92. ראש המוסד לשעבר זמיר הגיש את כתב הגנתו בתביעת הדיבה

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=92&viewmode=

מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=0

יצחק רבין (כשגריר ישראל בארה"ב) אלי זעירא (נספח צבאי יוצא נכנס בארה"ב/וושינגטון) וג'ו אלון (נספח צבאי/אווירי נכנס בארה"ב/וושינגטון)

_


אינדכס החווה הסינית
https://rotter.net/forum/gil/6162.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני ט' בתמוז תשס''ז    00:15   25.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  100. השופט פסק: ''חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע''  
בתגובה להודעה מספר 97
 

השופט פסק: חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע

קביעות חמורות אלה נקבעו בפסק דין שניתן על-ידי השופט (בדימ.) תאודור אור בבוררות שהתקיימה בתביעה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר
מאת: יואב יצחק



ברגמן. חשף מקור מידע


תאודור אור. אצבע מאשימה

שופט בית המשפט העליון (בדימ.), תאודור אור, מפנה אצבע מאשימה כלפי העיתונאי ד"ר רונן ברגמן (ידיעות אחרונות), וקובע כי גרסתם של העיתונאי ברגמן, ושל ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (במיל.) אלי זעירא, "מעלה חשש כבד של תיאום עדויות". כמו-כן קובע אור, כי ברגמן חשף מקור מידע עיתונאי.

קביעות חמורות אלה המופנות כלפי ברגמן, ובמיוחד זו המעלה חשד לתיאום עדויות, מעלות למעשה חשד לעבירה פלילית מצד ברגמן וזעירא - הליך של בוררות הינו הליך שיפוטי לכל דבר ועניין. קביעות אלה נכתבו בפסק הבוררות שניתן ביום 23.03.07 על-ידי תאודור אור במשפט הדיבה שהגיש זעירא נגד אלוף (קןןבמיל.) צבי זמיר. אור פסק בתוקף תפקידו כבורר בתביעה שהגיש זעירא נגד זמיר.

למרות כל זאת, אמצעי התקשורת שעסקו בכך ופרסמו את פסק הדין, לא נתנו ביטוי, כדבעי, לקביעות החמורות כלפי ברגמן. ככל הנראה, הימנעות כלי התקשורת, ובכלל זה עיתון הארץ (שנמנע מאזכור שמו של ברגמן בעניין תיאום העדויות), נובעת ממעמדו של ברגמן כאחד מבכירי העיתונאים בידיעות אחרונות.
http://new.haaretz.co.il/hasite/spages/870086.html?more=1

בפסק הבורר, דחה אור התביעה על-סך מיליון ש"ח שזעירא הגיש נגד זמיר, קבע כי זעירא חשף זהותו של סוכן בכיר שהופעל על-ידי המוסד במצרים, ערב מלחמת יום הכיפורים, וכי חשיפת זהותו של הסוכן נעשתה לעיתונאים ולסופרים. אור דחה את עדותו של זעירא וקבע כי זו בלתי מהימנה. במקביל קיבל את עדותו של זמיר.

על-פי הצעת היועץ המשפטי לממשלה, התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב הועברה לבוררות בפני השופט אור, וזאת, בין היתר, בשל רגישות הפרשה גם בימים אלה. במהלך הדיונים יוצג זמיר על-ידי עורכי הדין ד"ר דורי קלגסבלד ומיכאל נאור. אלי זעירא יוצג על-ידי עורכי הדין מיבי מוזר ושירה בריק-חיימוביץ'. התביעה נדחתה כאמור. זעירא חוייב בתשלום הוצאות בסכום של 30,000 ש"ח, וכן בתשלום שכר הטירחה המלא לבורר.

בכתב התביעה טען זעירא, כי זמיר הוציא דיבתו רעה, כאשר אמר כי זעירא הוא שהדליף לעיתונאים ולסופרים את זהותו סוכן מודיעיני בכיר שהופעל על-ידי המוסד.

בפסק בורר המחזיק 36 עמודים קובע אור, כי הדברים שזמיר אמר על זעירא הינם אמת. אור נימק, כי לזעירא היה עניין לחשוף את זהות הסוכן כדי לנסות ולבסס את התיאוריה שלו שהסוכן היה סוכן כפול שעבד עבור מצרים, ובאמצעות תיאוריה זו להטיל חלק מהאחריות למחדלי יום הכיפורים על המוסד שגייס את הסוכן. כמו-כן קובע אור, כי זעירא גילה כבר בספרו משנת 1993 פרטים מסויימים על אודות אותו סוכן, וכי זעירא חשף פרטים נוספים גם לאחר מכן לעיתונאים ולסופרים, בהם רונן ברגמן וד"ר אפרים כהנא (בשנת 1999), העיתונאי האמריקני הווארד בלום (בשנת 2002), ובפני העיתונאי רמי טל.

בפסק הבורר קובע אור, כאמור, כי מעדויות ברגמן וזעירא עולה חשש לתיאום עדויות. "העובדה שהשניים - התובע ורונן - השתמשו באותה נוסחה לגבי הזכרון שלהם מאותה שיחה, דהיינו: שהתובע לא חרג בה מהאמור בספרו, מעלה חשש כבד של תאום עדויות".

בהמשך מטיל השופט אור ספק בגירסת ברגמן, שטען כי לא חשף בפני זמיר דברים ששמע מפיו של זעירא בעניין זהותו של אותו סוכן. השופט אור מציין, כי "לב המחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לרונן, היא בשאלה אם רונן גילה את אוזנו של הנתבע על-כך שהתובע חשף בפניו את שמו של הסוכן. התובע ורונן התייחסו לשאלה זו וענו על השאלה האמורה בשלילה, התובע - בתצהירו - ורונן - בעדותו הראשית. נוכח התייחסות ישירה זו של השניים לנושא העיקרי שבמחלוקת, ספק רב בעיני אם טענתו של רונן לחיסיון עיתונאי ואי-נכונותו המוצהרת של התובע, מפי בא-כוחו, להסכים להסרת החיסיון, היו מוצדקים".

בהמשך פסק הבורר קובע השופט אור, למעשה, כי העיתונאי ברגמן חשף מקור עיתונאי - הוא זעירא, בפני זמיר, וגילה לו את זהות הסוכן, וזאת לאחר ששמע את הדברים מפיו של זעירא במסגרת מידע עיתונאי שהועבר אליו.

"בעדותו בפני השתדל רונן עד מאוד להגן על החיסיון לגבי דברים מסויימים ששמע מהתובע. הוא נהג בדרך שונה, בגלותו לנתבע, בשנת 1999, כי התובע גילה לו את זהות הסוכן" - כתב אור, והדגיש, כי למרות הסבריו של ברגמן. "שוכנעתי מעדות זמיר, כי רונן אמר לו כי זעירא גילה לו את זהותו של הסוכן", כתב אור. ובמילים פשוטות: השופט אור קובע, למעשה, כי ברגמן הפר אמונים כלפי מקור מידע עיתונאי.
נוצר: 24/06/2007 | עודכן: 24/06/2007

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-134355-00.html?tag=00-05-15

תזכורת:

97. תביעת הדיבה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר תועבר לבוררות
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#97
50. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#50
61. האשמה - זעירא חשף סודות מדינה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#61
78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#78
92. ראש המוסד לשעבר זמיר הגיש את כתב הגנתו בתביעת הדיבה

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#92


_____________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני ט' בתמוז תשס''ז    17:44   25.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  101. ''זעירא נגד זמיר: רוב מהומה על לא-מאומה''  
בתגובה להודעה מספר 78
 

זעירא נגד זמיר: רוב מהומה על לא-מאומה
אביתר בן-צדף 17.06.2007 23:23



בירור תביעת זעירא נגד זמיר בחדרי-חדרים מפנה שוב את הזרקורים אל דמותו של מרוואן אשרף * אני ממתין בסבלנות לטעויות של המערכות – המצרית והישראלית – או לפתיחת הארכיונים האמריקניים *

אלוף שלמה גזית עוד לא הספיק לחמם את הדרגות החדשות, שהוצמדו לכותפותיו, כשמונה לראש אגף המודיעין (אמ"ן), והוא פצח במחדליו. הראשון בהם – והחמור מכולם – הייתה פקודתו להפסיק את מחקר תפקוד אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים. כמובן, היו לאלוף החדש מיליון ורבע תירוצים, אך בבסיסם עומדת הרתיעה העזה של מערכת הביטחון הישראלית לחקור את תפקודה.

לכן, היא מנפקת לנו, בהתמדה ראויה לציון, מחדלים ועוד מחדלים. אם המדובר במודיעין, הרי יש אמרה חביבה של ח"כ די לא בולט בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת – יצחק רבין קראו לו – שאמר בדיון על המודיעין, כי למן הקמתו המודיעין מנפק לנו רק טעויות, בכל צומת החלטה שהגענו אליו, משום שזו דרכו.

כיום יכול שלמה גזית לספר מעשיות על יכולתו כמעריך לאומי, ולכתוב ניירות ומאמרים מדהימים בעיני מי שאינם מכירים אותו. לטובתם, אזכיר, כי גזית אחראי (כאל"ם, ראש מחלקת מחקר, יחד עם אלוף אהרן יריב, ראש אמ"ן) על ההערכה המבריקה, בתחילת 1967, שאין צפויה מלחמה עם מצרים בעתיד הקרוב ... וגם על ההערכה העוד-יותר-מבריקה (כראש אמ"ן), שביקור אנוואר סאדאת בארץ הוא הונאה, שתפתח מלחמה. בקיצור אדם אמין, שאפשר לסמוך על שיקול דעתו.

בזכותו של גזית, יכולים כל מיני קצינים בקהילת המודיעין שלנו לספר מעשיות על מעשיהם, על גבורתם ועל חוכמתם היתירה בין כסה לעשור תשל"ד – כשהמצרים והסורים האכילו אותנו בסיפורים מצחיקים על תרגיל "תחריר 41", שפתאום הפך לעוד תבוסה ישראלית בשדה הקרב – תבוסה, ששר הביטחון דאז קרא לה, בשלב מסוים במלחמה, "חורבן הבית השלישי".

בשבוע שעבר פסק תיאודור אור – לשעבר כדורגלן בליגה הלאומית ולשעבר משנה-לנשיא בית-המשפט העליון – כי "זעירא הדליף, בכמה הזדמנויות, לעיתונאים ולהיסטוריונים את שמו של סוכן בכיר {במצרים} שעבד למען המוסד ערב מלחמת יום הכיפורים", כפי שכתב יוסי מלמן ב"הארץ". ביצת אמ"ן רגשה מאוד – כפי שרגשה בשנה שעברה כשאלוף (בדימוס) אלי זעירא – ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים – הגיש תביעת דיבה נגד אלוף (בדימוס) צבי זמיר – ראש "המוסד" דאז, שהאשימו בחשיפת מידע על סוכן, שהפעיל "המוסד" בצמרת המצרית.

כצפוי, הועברה הפרשה לדיון בחדרים סגורים – בוררות בפני השופט (בדימוס) אור – כיוון שלקהל, המשלם בדלית ברירה את הפנסיות הנדיבות של כל גיבורי הפרשה (כולל השופט), אין אצלנו זכות לדעת על מה נשלח כצאן לטבח, ומי שלחוֹ למות סתם כך.

תביעת הדיבה נסובה על מרוואן אשרף, חתנו של גמאל עבד-אל-נאצר, שזמיר טס בדחיפות לפוגשו באירופה, ביום שישי, ערב יום הכיפורים תשל"ד. כזכור, בעקבות פגישתם, העביר זמיר ארצה את ההודעה על המלחמה הקרבה. זמיר ואחרים טוענים – אשרף הוא סוכן שלנו, מהיקרים ביותר, שהיו למודיעין הישראלי. זעירא – לעומתם – טוען, שמרוואן אשרף הוא סוכן כפול; כלומר, הוא חלק ממזימה מצרית להונותנו.

תביעת זעירא הייתה יכולה להיות הזדמנות-פז להפשיל את שולי אדרתה של מערכת הביטחון, ולבדוק את מחדליה. לכן, מיהרו כל הגורמים לסלקה לחדר צדדי, ולנהלה בדלתיים סגורות. תקדים של בדיקה ציבורית לתפקוד המערכת יכול להזיק מאוד לתדמיתה – בעיני הישראלים, המממנים את שיגיונותיה, ונהרגים על-ידי שגיאותיה.

תביעת זעירא – ובעיקר, הכרעת הבוררות של אור – אינה, כנראה, סוף פסוק. בכירים לשעבר באמ"ן ממתינים אחרי הסיבוב לזעירא, ורוצים לתובעו לדין. גם זמיר אינו נח. "שופט מוסמך קבע את אחריותו של זעירא לאחד המעשים החמורים ביותר בתולדות קהילת המודיעין. על היועץ המשפטי מוטלת החובה להורות על פתיחת חקירה בפרשה. בידי הרשויות מגוון של אמצעים שהן יכולות לנקוט נגד זעירא: העמדה לדין, נזיפה, הורדה בדרגה או אף שלילת דרגת האלוף שלו. אדם אחר, שלא במעמדו של זעירא, לו היה מבצע מעשה דומה, היה מועמד לדין על גילוי סודות מדינה או חמור מכך", מסכם מלמן.

ברור, שהבירור הזה אינו פותר את התעלומות, הקשורות בכישלון המודיעיני ערב המלחמה. הוא מדגיש, שוב, כי חיי בנינו ניתנו מאז ומתמיד בידי מפקדים ראויים – כפי שטבע דוד בן-גוריון וכפי שמעידות אלפי המצבות בבתי-העלמין הצבאיים.

לעומת זאת, הבירור מפנה שוב את הזרקורים אל דמותו של מרוואן אשרף, שכמעט אינו מטופל בהיסטוריוגרפיה של המלחמה. בכל אופן, קשה לקבל את הרעיון, שבכיר כל כך בעלית המצרית בגד עמו ובמדינתו, וכשפורסם שמו ברבים הותירוֹ המוחאבראת בחיים.

יש לי סבלנות, ואני ממתין לטעויות של המערכות – המצרית והישראלית – או לפתיחת הארכיונים האמריקניים. אז – זקנים למדי ועייפים, אך לא רגועים – לבטח נדע יותר.
http://writers.global-report.com/a.php?c=eviathar&a=192&rc=eviathar

_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי ג' באדר תש''ע    02:40   17.02.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  140. אריה שלו: ''הקו האדום - קו ההגנה ביהודה ובשומרון''  
בתגובה להודעה מספר 2
 

עם ישראל שלום רב !!

מצ"ב מסמך/מחקר אקדמי בטחוני שערך תת-אלוף (במיל') אריה שלו שתוכנו חשוב מאוד....לידיעתכם/ן !!

חברנו רנה דקארט פתח אשכול לדיון בפורום אקטואליה באתר רוטר.נט - מצ"ב:


.
.
.
כן, רנה דקארט שאל שאלה חשובה מאוד מאוד....בדיוק בימים אלה אני
מעלה לרשת = פורום מסמכים באתר רוטר.נט, מסמך נדיר ומצונזר ?!
.
.
.
להלן המסמך:
.
.
.


.
.
.
תזכורת לחוקר אריה שלו....שכתב את המסמך הנ"ל, בסדר כרונולוגי:
.
.
.

אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F8%E9%E4%20%F9%EC%E5#2
.
.
.

מקור:
23. גולדה רצתה להתאבד ביום השני למלחמה.............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F8%E9%E4%20%F9%EC%E5#23

אשכול ראשי:
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F8%E9%E4%20%F9%EC%E5#0
.
.
.
תת-אלוף אריה שלו רמ"ח מחקר של אמ"ן השיב ואמר...:-
"הידיעה הגיעה לשולחני 3 חודשים אחרי המלחמה...!!"

@ שאלו אותו ואיך זה קרה??

השיב אריה שלו...:-
"שמי שאשם בכך זה החברה של תת-אלוף יואל בן פורת-מפקד
יחידת 8200 {848} ששלחו את הידיעה עם החומר הסתמי בצינורות
הרגילים, מבלי להבחין שמדובר בידיעה איכותית..."


דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F8%E9%E4%20%F9%EC%E5#0
.
.
.
"אתה יכול להערים על חלק מהאנשים כל הזמן,
אתה יכול להערים על כל האנשים חלק מהזמן,
אך אינך יכול להערים על כל האנשים כל הזמן".
(אברהם לינקולן)


תת-אשכול לפי פר':
30. ''הקשר המרובע''-''הפרשה האפלה ששמה מלחמת יום הכיפורים''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7210&omm=30&viewmode=

קריאה במגלול:
''הקשר המרובע - מאת: ד.ח'': הספר ש''נאסר'' לפירסום !!
http://209.85.135.132/search?sourceid=navclient-ff&ie=UTF-8&q=cache%3Ahttp%3A%2F%2Fwww.israblof.com%2Fa33019-%25D7%2594%25D7%25A7%25D7%25A9%25D7%25A8-%25D7%2594%25D7%259E%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%2591%25D7%25A2-%25D7%259E%25D7%2590%25D7%25AA-%25D7%2593-%25D7%2597-%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8-%25D7%25A9-%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%25A1%25D7%25A8-%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%259D



מקור:
הספר שוועדת וינוגרד מוכרחה לקרוא, מאת אפרים הלוי
http://www.haaretz.com/hasite/spages/805309.html
.
.
.


===



https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi












            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   02:27   14.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. ''הילוך חוזר'' מאת: רב-אלוף חיים לסקוב והעיתונאי אריה ארד  
בתגובה להודעה מספר 1
 


http://www.geocities.com/supervpn/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   02:28   14.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. העיתונאי אריה ארד........  
בתגובה להודעה מספר 26
 



http://www.geocities.com/supervpn/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   02:30   14.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. רב-אלוף (מיל') חיים לסקוב............  
בתגובה להודעה מספר 27
 



http://www.geocities.com/supervpn/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   00:53   10.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. עוזר ראש אמ''ן לא מתבייש להודות בטעויותיו!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

7 בנובמבר 2003, י"ב בחשון תשס"ד

עוזר ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, לא מתבייש להודות בטעויות
מאת:שלמה נקדימון

צילום:יוסי זליגר

צחקו ממנו, מאנואר סאדאת. באוקטובר 1970 הוא נבחר כיורשו של המנהיג המצרי האגדי גמאל עבד אל-נאצר, משום שהיה מועמד של פשרה בין היורשים האפשריים. דיוקנו, גם בקרב קבוצת המהפכנים שהדיחה את מלך מצרים, היה של אדם חלש ואפרורי, אך מהר מאוד התברר שהוא זכאי להיקרא מנהיג בזכות עצמו. במאי 1971, פחות משנה אחרי שהחל לכהן כנשיא מצרים, דיכא קשר נגדו, והרחיק ועצר את יריביו. ב-1972, בעיצומה של ברית ידידות עם ברית המועצות, סילק מארצו כעשרים אלף מומחים סובייטים בתחומים שונים. אף על פי כן מחלקת המחקר באגף המודיעין לא סטתה מהערכתה מ-1970 שנקבעה עם עלייתו לשלטון, לפיה סאדאת הינו אדם אפור, שזמנו על כס הנשיאות קצוב.

בשל מעמדו הנחשב של המקור המצרי, יעץ שלו למפקדו זעירא להציע לרמטכ"ל לנקוט צעדי זהירות ולקראת בוקר להכניס לכוננות גבוהה את חיל האוויר ואת כוחות היבשה בקדמת סיני וברמת הגולן. ראש אמ"ן לא קיבל את ההמלצה וגם לא דיווח עליה לרמטכ"ל.

הדברים רשומים שחור על גבי לבן בסקירה מיוחדת של מחלקת המחקר שנכתבה על ידי פרופ´ שמעון שמיר, מהמזרחנים היותר נחשבים באקדמיה, ולימים שגריר ישראל במצרים ובירדן. מחלקת המחקר העמידה לרשותו את כל הידיעות, בתוכן סודיות ביותר, וביקשה ממנו לאפיין את סאדאת במסמך מקיף. שמיר נענה לאתגר וכמבוקש, כתב את ההערכה על פי החומר שלפניו. המציאות סתרה את ההערכה, ועוזר ראש אמ"ן למחקר (היום התואר הוא – ראש חטיבת מחקר באמ"ן) ב-1973, תא"ל (מיל´) אריה שלו, שהטיל על שמיר את המשימה, אומר היום: "הסקירה ביטאה נכוחה ושיקפה את המידע שהתרכז בזמנו בידי המודיעין. איש לא חשב על סאדאת במונחים של איש חזק. למעשה אירועי 1971 ו-1972 היו צריכים להביא לשינוי בתפישה, והעובדה היא שאישיותו האמיתית של הנשיא סאדאת נחשפה למודיעין הישראלי ולשירותי המודיעין במערב רק בעקבות מלחמת יום הכיפורים".

במסגרת ההכאה על חטא מעיר שלו כי גם התפתחויות צבאיות במצרים ובסוריה ב-1973 לא הביאו להסקת מסקנות נכונות. במצרים נחתו מדריכים סובייטים חמושים בטילי קרקע-קרקע מסוג סקאד-בי, בעלי טווח של 280 קילומטרים. סוריה קידמה מערך טילי קרקע אוויר לעבר רמת הגולן על חשבון ריפוף ההגנה האווירית על דמשק. אמ"ן גלה עניין בהיבטים הטקטיים של התפתחויות אלה, אך לא בחן את משמעויותיהן האסטרטגיות. הסיבה העיקרית לכך, מעריך שלו בדיעבד, היתה נעוצה בהסתמכות על מידע שהגיע "מכמה סוכני צמרת במצרים" (שלו אינו חושף את זהותם, אבל בהרצאה ביום עיון של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים ליד אוניברסיטת תל-אביב רמז ש"אחד מהם היה קרוב מאז עלה סאדאת לשלטון"). המידע בפי סוכנים אלה הקיף שני נושאים עיקריים: שיקולי ההנהגה המצרית ביחס לפתיחה במלחמה, והערכתה את המצב המדיני-צבאי. החומר שהגיע מסוכנים אלה הופץ באורח ישיר לראש הממשלה גולדה מאיר, לשר הביטחון משה דיין, לרמטכ"ל דוד אלעזר ולסגנו ישראל טל, והשפיע על הערכותיהם.

שלו היה מס´ 2 באמ"ן בימי מלחמת יום הכיפורים. כבר אז היו מאחוריו 22 שנות שירות בצה"ל, החל כמפקד במלחמת העצמאות, ועבור, בין השאר, בשירות כראש משלחות ישראל לשיחות שביתת הנשק עם סוריה ועם לבנון וכדובר צה"ל ופיקד על אזור יהודה ושומרון. הרבה תפקידים מגוונים, אבל עם צלקת מהתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. אמ"ן דאז נהנה מרף אמינות גבוה. מעמדו של העומד בראשו, אלוף (היום בדימוס) אלי זעירא, היה חזק מסלע, והוא אפילו הוזכר כמועמדו של שר הביטחון לכהונת רמטכ"ל. הוא היה הדובר המוסמך של אמ"ן, הקול האֶחד שלו, שהכל התיישרו לפיו. רק עכשיו, אחרי שלושים שנה, הכה זעירא בפומבי על חטא, ונטל על עצמו את האחריות הטוטלית לטעות שבהערכת כוונות האויב, דברים שלא כתב בספרו שיצא לאור לפני עשור (´מלחמת יום כיפור – מיתוס מול מציאות´).

"הכשל העיקרי של המודיעין היה בתחום המדיני ולא בתחום הצבאי. המודיעין לא הבין שהנהגת מצרים הגיעה למסקנה שנוצר מצב שאין היא יכולה לחיות איתו ועליה לקחת את הסיכון של מלחמה"

בעוד חודשים אחדים ייצא לאור ספרו של אריה שלו, המשמש כיום כחוקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים. הוא טרם יודע מה שם ייקרא לספר, אבל מצהיר כי יכתוב שחור על גבי לבן: "הייתי אחראי לגיבוש הערכת המודיעין האסטרטגית. בתוקף תפקידי אני גם אחראי לטעויות. כבר ב-6 באוקטובר, היום שבו פרצה המלחמה, הודיתי כי המודיעין טעה בהערכתו".

באותו יום אמר שלו לסובבים אותו, כזכור לו, "טעיתי בהערכה לפיה יש סבירות נמוכה למלחמה". יותר מזה, מוסיף שלו, "בפגישה הראשונה של פורום אג"ם שנערכה בימי המלחמה הראשונים, בהשתתפות קצינים בכירים ביותר בראשות סגן הרמטכ"ל ישראל טל, אמרתי במפורש שהמודיעין טעה בהערכתו".

גיחת צילום מפתיעה
הטעות בהערכה לא נבעה מחוסר במידע. במלחמת יום הכיפורים לא נחשפה אף יחידה מצרית או סורית שלא היתה ידועה לצה"ל. צה"ל, מספר שלו, אמנם לא השיג את פקודת המבצע המצרית למתקפה בסיני, אך על בסיס המידע הרב שנאסף באמ"ן בעקבות תרגילי מפקדות מטכ"ליים שנערכו במצרים פעמיים בשנה, העריך אמ"ן כבר ב-1971, בצורה נכונה, כיצד תיראה התקפה מצרית. בשלהי ספטמבר ובראשית אוקטובר 1973 דיווח אמ"ן על שינויים בהיערכות כוחות מצרים וסוריה ובכוננותם. "לא ידענו את הכול, אך המידע שסופק למודיעין ועל ידו היה מקיף דיו על מנת שהדרג הצבאי והמדיני העליון יידע את עיקרי השינויים שחלו בימים שקדמו לפרוץ המלחמה, ובכלל זה החריגים שבהם: הכוונה להכריז על כוננות עליונה בצבאות מצרים וסוריה, קיומו של תרגיל מפקדות מקיף בצבא המצרי שנושאו כיבוש סיני, קידום כוחות יבשתיים ואוויריים בשני הצבאות, היערכות חירום בצבא המצרי שכמותה לא נודעה בעבר, והפינוי החפוז בדרך האוויר של משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה".

אמ"ן העריך שהצבא המצרי עשה את ההכנות הדרושות לפתיחה בהתקפה. ב-3 באוקטובר 1973, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, נערך דיון בראשות ראש הממשלה מאיר ושריה הבכירים, בתוכם דיין, יגאל אלון וישראל גלילי, הרמטכ"ל אלעזר, ומפקד חיל האוויר בני פלד. שלו, שהחליף את זעירא החולה, הציג את הידיעות המדאיגות, ופעמיים, הוא משחזר, שאלה אותו ראש הממשלה אם מצרים ערוכה לפעולה צבאית וכיצד תפעל מצרים אם סוריה תהיה זו שתפתח במלחמה. פעמיים אמר שלו כי ההכנות שנעשו על ידי הצבא המצרי מאפשרות לו לפתוח בהתקפה. על אף הדברים המוחלטים איש מהנוכחים לא התייחס לשאלת הצורך בגיוס מילואים. הצורך בכך לא נבחן כלל.

ועל אף ההערכה על מוכנות הצבא המצרי לפתוח במלחמה, שלטה בכיפה ההשקפה שקיימת סבירות נמוכה שסאדאת יורה לצבאו לעשות כן.

סיכומן של נקודות אלה, אומר שלו, הוא "שהכשל העיקרי של המודיעין היה אפוא בתחום המדיני ולא בתחום הצבאי. המודיעין לא הבין שהנהגת מצרים הגיעה למסקנה שנוצר מצב שאין היא יכולה לחיות איתו ועליה לקחת את הסיכון של מלחמה". סאדאת היה מוכן להתקדם לקראת שיחות שלום בתנאי שישראל תיאות לסגת באורח מלא לקווי 1967 ותסכים למה שהוא כינה הסדר צודק לבעיית הפליטים. ישראל השיבה בשלילה, וסאדאת החליט שרק פעולה צבאית תעקור את התהליך המדיני מקיפאונו. ב-1971 הוא התחיל להתכונן למלחמה.

על פי דיווחי הסוכנים הבכירים במצרים הגיע אמ"ן ב-1970 להערכה שקיימת קונספציה מצרית, שמרכיביה הם אלה:
* מצרים יודעת כי אינה מסוגלת לאלץ את ישראל לסגת מסיני בדרך המדינית בלבד.
* מצרים מוכרחה להשתמש בכוחה הצבאי על מנת לשנות את הסטטוס-קוו כדי ליצור נקודת פתיחה למאבק מדיני.
* מצרים לא תחזור על מלחמת ההתשה שיזמה בעקבות מלחמת ששת הימים, משום שזו לא השיגה את התוצאות הרצויות לה. הכרחי מבצע שבמהלכו ייכבש חלק מסיני.
* מצרים ידעה שהתנאי להצליח במבצע כיבוש כאמור, הוא באמצעות חידוש חיל האוויר המצרי וציודו במטוסי קרב-הפצצה סובייטיים המקבילים למטוסי הפאנטום של חיל האוויר הישראלי, שגילו את עליונותם במלחמת ההתשה בכלל ובתקיפות העומק בתוך מצרים בפרט. מ-1971 פקַד סאדאת פעמיים בשנה את מוסקבה כדי לשכנע את ההנהגה הסובייטית לספק לארצו את המטוס המבוקש. ברית המועצות התחמקה מכך, והערכת אמ"ן, עוד מימי אלוף אהרן יריב, קודמו של זעירא, אמרה כי בלעדי המטוסים הללו נעדרת מצרים אופציה צבאית למלחמה. מאחר שהמפתח למלחמה הוא בידי מצרים אין זה סביר שסוריה תיפתח במלחמה בלעדיה.

גם בישראל שלטה קונספציה. מלחמת ששת הימים יצרה תפישה שלפיה יבלמו כוחות צה"ל הסדירים, ובכללם חיל האוויר, מלחמה מצרית או סורית, בלי צורך בגיוס מילואים. לכן די בשלוש מאות טנקים בסיני ובמאה ושמונים טנקים בגולן כדי לבלום בו זמנית מתקפה מצרית-סורית. קביעה זו אף נבדקה ואושרה בפעם האחרונה לפני המלחמה ב-1972, בתרגיל מפקדות ("אֵיל ברזל"), בהשתתפות אלוף פיקוד הדרום דאז, אריאל שרון. רק ב-4 באוקטובר החלה התפישה להשתנות, בשל גיחת צילום שנערכה באותו יום. תוצאות הגיחה, 48 שעות לפני פרוץ המלחמה, חשפו היערכות חירום בחזית המצרית ממערב לתעלת סואץ, "שלא הכרנו כמותה בעבר", משחזר שלו. החשיפה נקלעה לפינוי החפוז של משפחות היועצים הסובייטיים ממצרים ומסוריה בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר. כתוצאה מכך העלה הרמטכ"ל באישורו של שר הביטחון את כוננות צה"ל למצב ג´, והרחיב את הכוח הסדיר בשתי החזיתות.

כנאמר, ההנחה היתה שביכולתו של הצבא הסדיר לבלום התקפה מצרית-סורית ללא צורך בגיוס מילואים. שלו הזכיר כי מלחמת ששת הימים הנחילה ניצחון מוחץ בזכות החיבור שבין ההשקעה רבת השנים לקראתה לבין המדיניות של גיוס מילואים, בצירוף המודיעין המעולה שסופק במהלך המלחמה. המילואים נועדו לאפשר לעמוד מול סיכונים מתפתחים ולהתעלם מהערכת כוונות והחלטות של האויב. אגב, אמ"ן טעה לפני פרוץ מלחמת 1967 כאשר העריך שמצרים תימנע מעימות עם ישראל כל זמן שצבאה נלחם במלחמת האזרחים בתימן, כפי שהיה מאז 1962, וכי היא תימנע גם מלחסום את המעבר לישראל במצרי טיראן.
עתה, על סף מלחמת יום הכיפורים, דומה היה כי מוסכמות העבר האמורות החלו להתערער, אבל עדיין לא החליטו על גיוס מילואים. בקהיר כבר הוחלט על יציאה למלחמה אבל מנהיגיה דאגו להסתיר את ההחלטה. צבאה קיים כביכול תרגיל מפקדות כללי לכיבוש סיני. רק ב-3 באוקטובר דיווחו למפקדי הארמיות על המלחמה שתיפתח כעבור שלושה ימים, ומפקדי הדיביזיות דוּוחו על כך יום מאוחר יותר.

אריה שלו המנוסה, שמזה שש שנים חבש את כובעי סגן מחלקת מחקר וראשה, ושבמהלכן עקב ושמע והאזין לתקשורת הצבאית של מצרים וסוריה, מודה: "לא חשבתי שאפשרי שמצרים תצעד לכיוון של מלחמה מבלי שהדבר יבוא לידי ביטוי מפורש וברור במערכת התקשורת הצבאית שלה".

מקור בצמרת
לא רק התקשורת הצבאית פרנסה את אריה שלו. לרשות איזה שירות מודיעין נוסף עומדים סוכנים נפלאים כאלה במצרים? הנה, ביולי 1973 דיווח "מקור צמרת" מצרי על שני מועדי פתיחה אפשריים של מלחמה – בסוף ספטמבר או בראשית אוקטובר. "לדעתו", כך אמר המקור, "העניין אינו רציני ותאריך זה יחלוף כמו התאריכים הקודמים". עם זאת, טיבו של מקור זה והניסיון המתמשך איתו היו כאלה שניתן להם משקל מרכזי במודיעין. מידע זה קיבל סימוכין מ"מקור טוב", גם הוא מצרי, בלילה שבין 30 בספטמבר ל-1 באוקטובר. "עם שחר יום האחד באוקטובר תתחיל מתקפה סורית-מצרית על ישראל".

ללא היסוס הנחה שלו את ראש הענף המצרי (ענף 6) באמ"ן, סא"ל יונה בנדמן, ואת ראש המחקר במודיעין חיל האוויר, סא"ל יהודה פורת, לבדוק שאלה אחת בלבד: האם הצבא המצרי, כוחות היבשה וחיל האוויר שלו, נערכו כדרוש לפתיחה במלחמה. בנדמן ופורת השיבו: "לא נעשו כלל הכנות כאלה". על פי תשובה זו העריכו שאין זה סביר שמלחמה מצרית-סורית תיפתח ב-1 באוקטובר. ואולם, בשל מעמדו הנחשב של המקור, יעץ שלו למפקדו זעירא להציע לרמטכ"ל לנקוט צעדי זהירות ולקראת בוקר להכניס לכוננות גבוהה את חיל האוויר ואת כוחות היבשה בקדמת סיני וברמת הגולן. ראש אמ"ן לא קיבל את ההמלצה וגם לא דיווח עליה לרמטכ"ל.

לכאורה, זעירא צדק. אחד באוקטובר חלף מבלי שתפרוץ מלחמה, אבל בכך לא תם פרץ האזהרות. בארבעה באוקטובר קלט גוף משנה ביחידת ההאזנה של המודיעין ידיעה על הכנה דחופה של חדר המבצעים של הנשיא סאדאת. הצרכן הראשון של ידיעה דרמטית כזו הוא כמובן ראש אמ"ן, אבל הידיעה כלל לא הגיעה אליו. בגוף הקולט את הידיעה לא היה קצין בתפקיד "בינה רשתית", שעליו "להבין" את חשיבות המידע. הידיעה לא בודדה מכלל הידיעות האחרות והיא הופצה בתוך סליל גדול של ידיעות קלוטות שהגיעו למרכז הדיווח וממנו לראש אמ"ן ולמחלקת המחקר, אבל "רק שלושה חודשים לאחר פרוץ המלחמה". היום, שלושים שנה אחרי, מסביר שלו: "אפשר להניח שלרגל הרגישות שגברה במחקר ביומיים שקדמו למלחמה, עקב היערכות החירום החריגה מאוד של צבא מצרים והפינוי החפוז של משפחות היועצים הסובייטיים ממצרים ומסוריה, היה בידיעה חריגה זו, אילו הגיעה לראש אמ"ן, כדי להטות את כף ההערכה לכיוון של מלחמה".
אולי זהו הכשל הגדול שלכם?

"קל לומר את זה, אבל טעות כזו יכולה להיות".

לעומת זאת נהג ראש אמ"ן זעירא באורח שונה בידיעה טרייה שהגיעה אליו ב-5 באוקטובר. שעת אחר צהרים מאוחרת, ערב יום הכיפורים. יחידת האיסוף של אמ"ן (אז 848, היום 8200) יירטה "ידיעה ממקור טוב". (ידע אישי: היה זה מברק ששיגר שגריר עיראק במוסקבה אל ממשלתו בבגדד, שבו ציין כי שלטונות דמשק הרחיקו את המומחים הצבאיים הסובייטיים ובני משפחותיהם מסוריה לארצם בדרך האוויר, משום שבכוונת סוריה ומצרים לתקוף את ישראל). גם אמ"ן העריך, אומר שלו, בסבירות גבוהה שנשענה על "ידיעה או הערכה", כי כוונת השתיים היא לתקוף את ישראל. מפקד היחידה, אל"מ (בעתיד תא"ל) יואל בן-פורת, העביר את התוכן לשלו. שלו הנחה את ענף 3, האחראי למעצמות השולטות באזור, בראשות סא"ל (ובעתיד תא"ל) חיים יעבץ, ואת ענף 5, האחראי לסוריה, לבנון ועיראק, בראשות סא"ל (לימים אלוף) אביעזר יערי, להפיץ את תוכנו בלקט מידע מיידי.

(ידע אישי: התורן בחטיבת המחקר, רס"ן אילן תהילה, בעצמו ראש המדור המדיני סובייטי בענף 3, עסק בחיבור הלקט, אך ויכוח בין ראשי הענפים 3, 5 ו-6 השהה את מסירתו לזעירא, ורק בסביבות 11 בלילה, כחמש שעות אחרי יירוט המברק, שוחח תהילה עם ראש אמ"ן. זה האחרון הורה לעכב את הפצת הלקט. ההסבר הרשמי שניתן לעיכוב היה המתנתו לדיווח של ראש המוסד, צבי זמיר, כמסופר בהמשך. זעירא אישר בוועדת אגרנט כי לא מצא לנכון להזעיק את הרמטכ"ל בעקבות מידע זה, משום שצה"ל כבר הוכנס למצב הכוננות הגבוה ביותר).

אור אחרון
המידע האחרון היה, אומר שלו, "ידיעה שהגיעה ממקור צמרת עשר שעות לפני פרוץ המלחמה על כך שהיא עומדת להתחיל ב-6 באוקטובר".

זוהי המערכה האחרונה שלפני המלחמה, שעליה מנצח ראש המוסד אלוף (מיל´) צבי זמיר. הוא יצא ללונדון לפגישה עם המקור שתבע להיוועד עמו, ובשעת שחר ב-6 באוקטובר דיווח כי המלחמה תפרוץ באותו יום עם "אור אחרון", שתורגמה בישראל לשקיעת חמה ולשעה שש. למעשה המלחמה הוקדמה ופרצה בשעה 13.50, בעיצומה של ישיבת ממשלה שדנה בשאלה לגבי תגובה אפשרית בסוריה אם מצרים תפתח במלחמה. באחרונה אמר ראש אמ"ן דהיום, אהרן זאבי-פרקש, שחקר את ההונאה המצרית, כי השעה שונתה במגעי צמרת מצרית-סורית, בעת פגישה של שר המלחמה המצרי חאפז אסמעיל עם נשיא סוריה, וזאת כאשר הסוכן האמור כבר היה באירופה שעות אחדות לפני פגישתו עם זמיר.

מקור הצמרת שהזכרת, האם זה אותו סוכן ששמו נחשף באחרונה, כבן משפחתו של נאצר ומקורב לסאדאת?

שלו: "כן".
האם ניתן להגדירו כגדול הסוכנים שלנו מאז ומעולם?
"גדול הסוכנים לא, סוכן גדול – כן".
אלי זעירא הגדיר אותו כסוכן כפול.

"הוא לא היה סוכן כפול. הוא היה מצרי; בכל סוכן יש מידת פטריוטיזם של נאמנות לארצו, והוא מגדיר לעצמו את גבול הבגידה שלו".

ראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית הטיל על ועדת מומחים באמ"ן לבדוק את השאלה האם היה סוכן כפול, אך זו לא הגיעה למסקנות ברורות. אלי זעירא מנה בספרו שורת מקרים המטילים בו חשד להיותו סוכן כפול.

שלו: "מדי שנה נערכת בדיקה משותפת למחלקות המחקר והאיסוף כדי לגבש הערכה לגבי סוכנים. לגבי הסוכן האמור מעולם לא חשבו שהוא סוכן כפול. לעומת זאת היתה התלבטות מסוימת משום שהיו דברים לא כל כך מובנים, כמו השאלה מדוע הוא חיכה עד החמישה באוקטובר בלילה ולא נתן את ההתראה קודם, או אמירתו שסאדאת לא יחליט על מלחמה גם בשנים הבאות. יכול להיות שסאדאת שיחק גם כלפיו".

אלמלא נועד זמיר עם אותו סוכן, ייתכן שהמלחמה היתה פורצת מבלי שנדע על כך?

שלו: "כן. ייתכן שלא היתה לנו התרעה".
האם ייתכן כשל כזה גם היום?
"איני יודע מה לענות לך".

-----

המלך לא חידש דבר
המלך חוסיין הזהיר את גולדה לפני המלחמה. אריה שלו ממעיט בערכה של הפגישה, פגישת המלך חוסיין וגולדה מאיר מסעירה עד היום את הדמיון.

מלך ערבי, מפקדו של צבא ערבי חזק, בא להזהיר את ראש ממשלת ישראל מפני התקפה צפויה של מדינה ערבית אחת או שתיים אחרות. אבל אריה שלו ממעיט בערך העניין. הוא טוען כי מנהיגי מצרים וסוריה בודדו את המלך ולמעשה היה נטול מידע.
וזה סיפורו:
"ב-25 בספטמבר נפגשו המלך חוסיין וראש ממשלת ישראל ביוזמתו של חוסיין. המלך הסתמך על מקור מצוין, כנראה קצין סורי בכיר, שדיווח על כוננות גבוהה ועל הכנות שנעשו בצבא הסורי, שכל יחידותיו נמצאות בעמדות טרום תקיפה. למעשה המלך לא חידש לנו מאומה בנושא הסורי. ידענו שהצבא הסורי עושה הכנות המאפשרות יציאה למלחמה. המלך לא ידע דבר על מצרים ועל הצעדים שננקטו בה.

השאלות שהוצגו לו היו:

מה מצרים תעשה?

האם הסורים ילכו לבד?

המלך ענה כי לדעתו מצרים וסוריה ישתפו פעולה. שני דיונים נערכו למחרת היום אצל הרמטכ"ל ואצל שר הביטחון, והמסקנה היתה שסוריה לא תצא למלחמה ללא מצרים, אך מטעמי זהירות יש מקום לתגבר במקצת את הכוחות ברמת הגולן.

"בישיבה שנתקיימה ב-3 באוקטובר (המתוארת למעלה) התבססו שאלותיה של גולדה מאיר אלי על דברי חוסיין. הוא נפגש לפני כן עם סאדאת ואסד, אך הם לא גילו לו את סוד המלחמה הקרובה. היום יודעים כי הידיעה על פריצת המלחמה נודעה לחוסיין בראשונה תוך כדי רכיבה על אופנועו. המאבטחים שלו עצרו אותו ואמרו לו ´פרצה מלחמה´".
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1338

כל הזכויות שמורותל מקור ראשון - עיתון ישראלי לאומי
BINAMICA אתר של בינמיקה - עיצוב ובניה אתרים



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   00:01   14.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. חשיפה: מערכת ההגנה האוירית של ישראל נפלה...  
בתגובה להודעה מספר 14
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 18.11.03 בשעה 22:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
למספר שעות בשבוע שעבר, להלן הסיפור/ציטוט...:-

"לפני שבוע עקף סמל בחיל האויר, חלק מאמצעי הבקרה והאבטחה
ונכנס לאחת הרשתות המרכזיות המבצעיות, הכניס וירוסים במזיד
או בשוגג { אנחנו בודקים עכשיו לאחר שתפסנו את החיל} והפיל
את המערכת. המערכת התאוששה וחזרה לפעילות מבצעית לאחר מספר
שעות. מפקד חיל האויר נתן לכולם להבין שבאותן שעות שהרשת
המבצעית נפלה, מדינת ישראל ושמיה היו חשופים לסכנה...!!"
{סוף ציטוט מפי מפקד חיל האויר}

ציטוט זה נאמר היום בשעה 16:30. בכנס שחברת IBM ישראל ערכה
במלון רויאל בים-המלח ל-1500 מוזמנים בערך הכוללים אזרחים מחו"ל,
שמפקד חיל האויר אלוף דן חלוץ הגיע במיוחד.....להעביר הרצאה !!!

מפקד חיל האויר הגיע לכנס במסוק מיוחד מתל-אביב ישירות למנחת
במצדה, שם חיכה לו נהגו עם רכב שירד מתל-אביב למלון רויאל בים
המלח, בסיום ההרצאה חזר לתל-אביב כשם שהוא הגיע-במסוק
חיל האויר שהמתין לו כל הזמן במנחת במצדה.

@ מפקד חיל האויר אלוף דן חלוץ מסיים את תפקידו באפריל 2004,
וחברת IBM מצאה לנכון להעניק לו "מגן" מטעם אירגון התוכנה
הישראלי, אלוף דן חלוץ כשקיבל את ה"מגן" אמר...:-
"אתם יודעים שאסור לי לקבל מתנה יותר מ-10 ש"ח..?!
{סוף ציטוט}
@ נציג IBM שהעניק לו את ה"מגן" היה, לא אחר מאשר בן כיתתו
יצחק מלח {איציק} לשעבר מפקד הממר"ם ונכון להיום הוא משמש כחבר דירקטוריון של הבנק הלאומי....

IBM = בנק לאומי = חיל האויר = ציוד = 10 מיליארד % בשנה
מתקציב משרד הבטחון.....

@ ישיבת הפתיחה של הכנס התחילה וסגן נשיא של חברת IBM עולמית,
{אחד מתוך שלושה שנכחו בכנס} פתח את הכנס ובין יתר דבריו אמר
את הציטוט הבא...:-
"אני מרגיש קרוב אליכם, כי אני פורטוריקני ויש הרבה מן המשותף
בין ישראל לפורטוריקו, ושאחד מהם הוא: מקורות הכח של השילטון..."

דהיינו-הממשל הישראלי כאן הוא מושחת בכל הנוגע לקניות...
כמו בפורטוריקו....וכל הנוכחים צחקו וגיחכו !!!

@ מפקד חיל האויר בהרצאתו דיבר על תקציב חיל האויר
שהוא 10 מיליארד $ מתקציב משרד הביטחון, על כ-100,000
שעות טיסה בשנה, שווי ציוד הלחימה בחיל האויר יותר
מ-20 מיליארד $, בחיל האויר מעל מיליון פריטים לוגיסטים.

@ מפקד חיל האויר ציין שהיעד המרכזי של חיל האויר הוא..:-
"מת המטר והדקה"
דהיינו-פגיעה בטווח של מטר ותגובה של עד דקה מהתכנון...!!

@ מפקד חיל האויר אמר שחיל האויר הישראלי מקדים את חיל האויר
האמריקאי, כפי שזה בא לידי ביטוי והוכח במלחמת עירק 2,מבחינת
יישום המחשוב, חיל האויר האמריקאי רחוקים מאיתנו כשנות דור...!!

@ מפקד חיל האויר ציין שרשת האופטית של חיל האויר הישראלי
ומערכות הבקרה-הפרוסות בכל האתרים של החיל נקראת "אבנט כחול"

@ הערת ביניים:
הרצאתו של מפקד חיל האויר ניתנה בפני מאות מוזמנים
וכללה ביניהם אזרחים תושבי חוץ, הכנס היה פתוח והשקפים שליוו
את הרצאתו הוגדרו כבלמ"ס !!

@ מפקד חיל האויר פירט מה כוללת שת המיחשוב של חיל האויר...:-
1. 50 אתרים.
2. 300 שרתים.
3. 15,000 נקודות קצה.
4. 20,000 משתתפים.

תפיסת החיל לעתיד הוא לשנות את השם של החיל מחיל האויר ל...:-
"חיל האויר והחלל" עדיין מחכים לאישור צהל"י בכלל
ומשרד הבטחון בפרט !!

@ גולת הכותרת של הרצאתו של מפקד חיל האויר היתה סרט אנימציה
שבו חיל האויר מראה בפרוט את הקונספציה המרכזית של החיל בכל
מה שנוגע לתקיפת טקקי"ם = טילי קרקע קרקע בכל החזיתות של
מדינת ישראל- דהיינו איך צה"ל יתקיף את הטקקי"ם תוך כדי שילוב
של כל המערכות כגון..:-
מודיעין, מזלטי"ם, קשר לווינים, קשר בין מטוסים, קשר שת"פ
עם כוחות האויר והפצצת המטרה וחיסולה על ידי מטוסי קרב...!!
הסרט הזה הוסרט באנימציה לפני כולם כולל אזרחים תושבי חוץ!!

@ השאלה שלי- הנישאלת היא...:-
האם המערכת תתן תשובה טובה לאפשרות של תקיפת 300 מטוסי קרב
מסוג F16 החונים כ-150 ק"מ מאילת ויעלו לתקיפה בבת אחת על ישראל...??

@ להזכירכם/ן את הידיעה בנושא כפי שנחשפה כאן בפרום...:-
37. מאות מטוסי F15S בבסיס טאבוק-על גבול ישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5237&omm=37&viewmode=

הכנס הנ"ל הוא כנס שנתי שחברת IBM עורכת ללקוחותיה ואחמי"ם.

הכנס התחיל אתמול בשעה 07:00 והסתיים היום בערב.


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
19447 הודעות 08:31 18.11.03

כרמלה מנשה: מערכת ההגנה האוירית קרסה.........

דיווחה של כרמלה מנשה הבוקר ברשת ב', בא בעקבות החשיפה
של הידיעה בפורום סקופים ברוטר, בתאריך ה-13.11.03 כפי
שמתואר לעיל...

מצ"ב הידיעה כפי שפורסמה בידיעות אחרונות היום...


ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
23515 הודעות 08:42 18.11.03

2. פילו את החשיפה שלך שמעתי מים המלח בכנס של IBM
בתגובה להודעה מספר 0

מפיו של דן חלוץ בהרצאה מאלפת.


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
19447 הודעות 08:45 18.11.03

3. ש_ש ידידי: טוב לדעת, אם כך אז בטח אתה יודע...
בתגובה להודעה מספר 2

שעדיין לא חשפתי פרטים נוספים מהכנס בכלל ומדבריו
של מפקד חיל האויר- אלוף דן חלוץ בפרט...


ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
23515 הודעות 08:55 18.11.03

4. אמת
בתגובה להודעה מספר 3


ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
23515 הודעות 09:15 18.11.03

5. מפקד חיה''א: בתוך שנתיים ידייקו מטוסינו עד כדי
בתגובה להודעה מספר 3

מפקד חיה"א: בתוך שנתיים ידייקו מטוסינו עד כדי מטר מהמטרה
מפקד חיל האוויר, דן חלוץ, אומר היום כי, להערכתו, בתוך שנתיים
יהיו כל מטוסי החיל מסוגלים לרמת דיוק של מטר אחד, בפגיעה במטרות.
*

דן חלוץ: כוחות היבשה מפגרים בעשור אחרי חיל-האוויר

שירות מעריב
''כוחות היבשה של צה''ל מפגרים בעשור אחרי חיל האוויר ביישום
מערכות מחשוב'' - כך אומר מפקד חיל האוויר, האלוף דן חלוץ.


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
12571 הודעות 09:24 18.11.03

6. נהדר
בתגובה להודעה מספר 5

כך אפשר יהיה סוף סוף למנוע פגיעה בחפים מפשע.


ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
23515 הודעות 09:26 18.11.03

7. בתנאי שלא יתחבקו עם המטרה המבוקשת
בתגובה להודעה מספר 6


פילטר
חבר מתאריך 13.6.02
1105 הודעות 09:34 18.11.03

8. ומפגרים ב-50 עשורים בתקציבים מתאימים!!!
בתגובה להודעה מספר 5


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
12571 הודעות 09:40 18.11.03

9. אלמוני כתב משהו מעניין באחד האתרים.
בתגובה להודעה מספר 8

מישהו כתב שלנו יש את חיל האויר הטוב והמקצועי בעולם כולו.
הסיבה:
טיסי ההווה הישראלים, טסים במטוסי העבר בתקציב שאולי יאושר בעתיד.


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
19447 הודעות 11:05 18.11.03

13. ש_ש ידידי: הומנח המקצועי = רמת המטר והדקה !!
בתגובה להודעה מספר 5

כפי שהבאתי בקישור שצרפתי לעיל בכלל והציטוט לנוחיותך בפרט
"מפקד חיל האויר ציין שהיעד המרכזי של חיל האויר הוא..:-
"רמת המטר והדקה"
דהיינו-פגיעה בטווח של מטר ותגובה של עד דקה מהתכנון...!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=7821&forum=scoop


בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
4946 הודעות 11:12 18.11.03

14. לייזר ?
בתגובה להודעה מספר 13


ג'ובאני רוסו
חבר מתאריך 12.11.03
33 הודעות 13:50 18.11.03

16. לייזר כבר יש. בימים אלה קולטות טייסות
בתגובה להודעה מספר 14

בחיל האויר פצצות מונחות לווין, שנעשה בהן שימוש בעיראק ע"י
המטוסים האמריקניים.
פורום רוטר - שלך ובשבילך!


בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
4946 הודעות 14:28 18.11.03

18. לא ללייזר הזה התכוונתי.
בתגובה להודעה מספר 16


SplndidTorch
חבר מתאריך 5.10.02
1692 הודעות 09:44 18.11.03

10. הקשר בין הפרסום של כרמלה לבין הפרסום בפורום
בתגובה להודעה מספר 0

הוא נסיבתי בלבד.
אל תשכח ש-1,500 איש (כפי שדיווחת) שמעו יחד איתך את ההרצאה הזו.
קצת צניעות לא תזיק לאף אחד בכלל ולפורום זה בפרט.

לא חשפת דבר ולא הבאת סקופ בלעדי.


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
12571 הודעות 09:52 18.11.03

11. שובב
בתגובה להודעה מספר 10

היית שם, ולא דווחת לנו בפורום ?


בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
4946 הודעות 10:05 18.11.03

12. מעניין ששמענו על זה מפילוביץ שבוע לפני כרמלה.
בתגובה להודעה מספר 10

מה בדיוק הבעיה שלך ?


hamta
חבר מתאריך 2.4.02
6189 הודעות 21:21 18.11.03

20. שמענו על זה מפילוביץ' והליצנים העלובים לגלגו!
בתגובה להודעה מספר 12

לפני כשבוע שמענו על זה מפילוביץ'! הרבה לפני העיתון החושב במקום אנשים...
כמו תמיד, מוכיח פילוביץ' גישה למקורות מצויינים!

עכשיו בוא ננצל את ההזדמנות הזאת ולתבוע התנצלות מהחולירות שצחקו על פילוביץ'. לא יודע איפה האשכול שבו פילוביץ' הביא את הידיעה, אבל צריך לאתר משם את הליצנים ולתבוע מהם התנצלות!

אם אני לא טועה, עמיחי הוא הראשון ברשימה ואחריו, כמעט צמוד, מופיע הביג ליצן הדחוי משולי החברה...


בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
4946 הודעות 21:31 18.11.03

21. הנה האשכול. מה- 13.11
בתגובה להודעה מספר 20

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=7821&forum=scoop


hamta
חבר מתאריך 2.4.02
6189 הודעות 21:53 18.11.03

22. שניים צריכים להתנצל!!!!
בתגובה להודעה מספר 21

מהקישור שהבאת, בולי, מתברר שרק שניים צריכים להתנצל בפני פילוביץ' ואחד (אני) צריך להתנצל בפני עמיחי.
אני מתנצל בפני עמיחי על עירובו בענין שלא שייך לו.

מהביג ליצן אין לצפות אף פעם להתנצלות כי האגו שלו כ-ז-ה קטן....

אם כך נשאר רק ERT השמאלני הקיצוני, שיתנצל!

במחשבה שניה, אם הוא לא מתנצל על הפשעים של מקדונלד'ס, שם הוא עובד, נראה לכם שיתנצל בפני פילוביץ' על ענין פעוט יותר?

במחשבה שלישית, סליחה שהעליתי את רעיון ההתנצלות שלהם בפני פילוביץ'. מדובר בענין חסר תקווה....


bumerang
חבר מתאריך 18.5.02
317 הודעות 13:16 18.11.03

15. בעיתונות מקובל לתת את הקרדיט לחושף ראשון.
בתגובה להודעה מספר 10

והפעם לצערם הרב של שמאלננו הלא מפרגנים היה זה פ"ש.
אילו הידיעה היתה מתפרסמת בערוץ 2 ושבוע לאחר מכן בערוץ 1, זאת היתה פדיחה לערוץ 1 והישג לערוץ 2. פ"ש שיחק אותה בגדול!!!!.


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
12571 הודעות 13:54 18.11.03

17. העיתונות בדרך כלל מגזימה
בתגובה להודעה מספר 0

המערכת ללא קרסה.
סגרו אותה לכמה שניות כדי למחוק את הוירוס זה הכל.
קלמן שכני, מאמין לעיתונות.
קלמן אומר שישראל כעת הקימה חיל אויר שהוא חיל חלל, ובל נגזים בבקורת.
לישראל נשק סודי שיכול להגיח מהחלל ולפגוע במחבלים נטו,
בלי שתהיה אפילו שריטה אחת לחפים מפשע שלידם.
כך לא תהיה דילמה לטייסי החלל אם הפקודה חוקית או לא, בעליל, לאלתר.

זה ההומור של קלמן...


shk
חבר מתאריך 8.10.01
7396 הודעות 21:13 18.11.03

19. יפה!
בתגובה להודעה מספר 0

ברוטר מקדימים חדשות..
צריך רק שהעיתונאים יתנו קרדיטים.

פילוביץ תחליף את ה@ בסימן ©



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   03:44   29.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. !! מעתה ''חיל האוויר והחלל'' !!  
בתגובה להודעה מספר 15
 

אלוף דן חלוץ: מעתה "חיל האוויר והחלל"
14:50, 28 ינואר 2004 / ה' בשבט תשס"ד

@ להזכירכם/ן שידיעה זו נחשפה כאן לראשונה ב-14.11.2003
וכותרת זו מובאת בתוך ההודעה שבקישור המצ"ב...:-

15. חשיפה: מערכת ההגנה האוירית של ישראל נפלה...
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=15&viewmode=threaded


אמש התקיים בבית חיל האוויר בהרצליה טקס הענקת פרס בגין מטעם מרכז מורשת מנחם בגין. הפרס מוענק מידי שנה לאדם או לארגון כהוקרה על מעשה מיוחד למען עם ישראל ומולדתו. השנה החליטה ועדת הפרס להעניקו לאל"מ אילן רמון ז"ל.

בטקס נאם מפקד חיל האוויר האלוף דן חלוץ, ואמר: "לפני חודש אישר הרמטכ"ל את צירוף תחום החלל לחיל האוויר, ומעתה ייקרא החיל 'חיל האוויר והחלל'".

עוד אמר חלוץ: אילן, אני בטוח שידיעה זו הייתה מרוממת את רוחך. מדינת ישראל מכירה בחשיבותן של תכניות החלל ותומכת בהן. מתוך הבנה שהקִדמה הטכנולוגית והמבצעית עוברת גם בחלל צה"ל מרחיב נוכחות בו".

"במשימתך ראית שליחות לאומית, שליחות יהודית. ראית את עצמך כשליח של חיל האוויר. אין סמלי מן העובדה שבין החפצים שנטלת אתך שרדו כנפי הטיסה ודגל חיל האוויר. אנו נחושים להמשיך ולנסות לכבוש מקומות חדשים. אתגרים גבוהים", הוסיף חלוץ.

"אילן, היית החלוץ, פורץ הדרך לאחרים נוספים שיבואו בעקבותיך. אות ההוקרה וההערכה המוענק לך היום מבטא את מה שרבים חשים כלפיך: כבוד, הערכה וגאווה, שאלה הם בניה של הארץ הזאת", דברי חלוץ.

הפרס יוענק לרונה, אלמנתו של אילן רמון.
http://www.a7.org/news.php?id=70426



פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   18:04   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. כיווני התפתחות עולם הל''א ולוחמת המידע בעידן גופים  
בתגובה להודעה מספר 15
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.06.04 בשעה 20:06 בברכה, פילוביץ שחף
 
לא מאוישים.
מצ"ב הזמנה לכנס שנערך ב-24.6.2004, דהיינו לפני 5 ימים ומשום מה התקשורת לא דיברה על זה ולא כתבה על זה ולמרות שהכנס היה פתוח לאזרחים בכלל וגורמים זרים בפרט.
זהו הכינוס הרביעי של הזרוע הישראלית של אירגון "העורב הזקן" (אירגון של יוצאי קהיליות המודיעין והלוחמה האלקטרונית של ארה"ב), במסגרת הכינוס שנערך ביום חמישי האחרון כפעי שציינתי לעיל. בבית חיל האויר בהרצליה, להלן: ההזמנה לנוחיותכם/ן:

רוב המרצים היו קצינים בקבע בשרות פעיל: תת-אלוף שוהם, סא"ל אורי שי, סא"ל אירמין מנשר, רס"ן אריאל שינוסר ואחרים. שפרסו חומר עדכני ומבצעי בפני הקהל שאמנם רובו יוצאי צה"ל (קצינים בכירים) אבל היו גם אזרחים בכלל ותושבי חוץ בפרט שלא תהו על קנקנם ובמילים אחרות על סיווגם הביטחוני, נכון שכל השקפים סווגו כבלתי מסווגים אבל במהלך ובסוף כל הרצאה נתנה אפשרות לשאול שאלות ואז נפרסו לפני הקהל בעיות מבצעיות אוטנטיות שמטרידות קיומי את מתכנני ומפעילי מערכות מבצעיות בצה"ל.

לדוגמא ראשונה:

ח"כ ויו"ר חו"ב יובל שטייניץ, דיבר על הזרוע הארוכה שצה"ל בונה כיום כנגד איומים מרוחקים, תוך כדי דברין קפץ אל"מ (במיל') פלג וטען שבניית הזרוע הארוכה לתגובה של צה"ל הוצעה על ידו בתחילת שנות ה-70, אך האלוף ישראל (טליק) טל- חתן פרס ישראל לביטחון ישראל, ברוב שיכלותו, טירפד מהלך זה, בטענה שאין צורך למדינת ישראל בזרוע ארוכה.

דוגמא שניה:

הוצג שם-בכנס, מערכת הגנה מפני טילים במטוסעים אזרחיים, שוב קפץ אותו אל"מ(במיל') פלג וטען שכבר בשנת 1972 הייתה מותקנת מערכת כזאת במטוס אזרחי, מערכת להגנה מפני טילי קרקע אויר ואף הוא אישית טס במטוס אזרחיכזה בטיסת ניסוי והוא לא מבין לאן נעלם כל הפרוייקט, התכנון של המערכת שמוצגת כאן היום , 32 שנה אחרי, מי לעזאזל אחראי למחדל הזה ?? על כל שריפת הכספים של אז??

לסיכום הפתיח:

לא ברור מה היה האינטרס של צה"ל/משרד הביטחון, לפרוס תפיסות מבצעיות עדכניות בכינוס מעין זה.....אולי זה שלח לחמך על פני המיים ולעזאזאל הביטחון??

ח"כ ויו"ר ועדת חו"ב יובל שטייניץ היה מרצה פותח בכנס זה!!
(מצ"ב ציטוטים ככתבם וכלשונם מפיו של יו"ר ועדת חו"ב)

"ועדת חו"ב עברה ממודוס לא פעיל למודוס של בקרה ומעורבות, פיקוח וביקורת, לפעמים מטלטל ובקרה, שהיא צנועה יחסית לפרלמנטים אחרים. לכן מי שמרגיש שמתערבים לו, צריך לדעת שזה חיוני לכל הגורמים במדינת ישראל"

"אני רוצה להזהיר שלאחר מלחמת עירק, הייתה התלהבות מהיתרון הטכנולוגי, ניצחון חלק אמריקאי, מצד אחד היא מחזקת אך מצד שני צריך להזהר מהתלהבות יתר. (שלא תחלמו לוותר על יתרון טריטוריאלי תמורת יתרון טכנולוגי) מה שקרה בעירק היה זה ציון דרך, נצחון צבאי קונבינציונאלי החלק ביותר במאה השנים האחרונות. בשבועיים נכבשה מדינת ענק, הכוללת בתוכה: מדבריות, מישרוים, שרשראות הרים וערים גדולות.
ניתן להשוות זאת למלחמת ששת הימים, בה נכבש חצי האי סיני בבליץ (מתקפת פתע) + עליונות אוירית, סיני המהווה עשירית מעירק ללא ערים צפופות אוכלוסין, היו בה ארבע מאות הרוגים, ואילו עירק נכבשה כמעט ללא כל אבדות (60 אבדות ורובם מאש ידידותית). רבים בישראל סבורים שיתרון טכנולוגי שלנו דומה אל מול צבאות ערב. אולי אנחנו יכולים לייצור שדה קרב דומה לצפויים לתוצאות דומות אך אנחנו נחותים מול האמריקאים בתחום הלוגיסטיקה ובכל מה שקשור באיגופים ימיים ואנכיים." (איגוף אווירי)

" יש לנו יתרון על האמריקאים בכל מה שקשור בסגירת מעגל של מודיעין ואלמנטים מבצעיים. ארצות הברית הגיעה לתוצאות אלו כי היא כמעצמה יכלה לקבוע את הזמן והמרחב שתמצה את יתרונה הטכנולוגי. לישראל אין את העוצמה הפוליטית והצבאית לעצב את פני הזירה, לאמריקאים יש את האפשרות למקם את שדות התעופה שלהם על פי הנחיצות כמו נושאות מטוסים או מדינות ידידותיות שיהיו מחוץ לטווח ידם של קומדו אוייב או, חיל האויר אוייב. ישראל לא קובעת לבד זמן מלחמה, לעומת זאת מלחמה יכולה להפתח נגדנו בזמן שלא נוח לנו, (ללא מילואים, ללא הכנות וכדו') ואז שדות התעופה שלנו, בסיסי המודיעין ובאו"ת (יחידות בקרה אויריות) כולן ימצאו ברצועת קרקע לא לא אופטימלית (אנחנו כמדינת ישראל כל הזמן בסיכון ביטחוני) בעימות עם הצד הערבי, הם שואפים לפגוע בנו מטווחים צרים כך שלא נוכל לנצל את יתרוננו הטכנולוגיים."

"אני מזהיר שזה לא חזות הכל. גם ליתרון טכנולוגי קיימים תנאי סף להפעלתו ויכולים להשתבש ע"י טכנולוגיה פרימיטיבית כמו מס"א של טילי קרקע קרקע, קטיושות, קאסמ"ים, קומדו אוייב וכדו'. המיצוי הטכנולוגי שלנו לא יהיה מלא כמו בתכניות או על שולחנות השרטוט ומכך צריך מאוד להזהר."

תזכורת לדברי אלוף זורע "זרו" ז"ל

"משנת 1982 ישראל לא נלחמה נגד צבאות קונבנציונאלים אלא רק נגד טרור. אפילו שר האוצר - בנימין נתניהו טוען כך, אך אני מזהיר שזה לא נכון. בעירק הייתה מלחמה קונבנציונאלית. כי ברגע ששר האוצר נתניהו מסכים לויתורים טריטוריאלים ומוכן להסתמך רק על יתרון טכנולוגי, בזה הוא מסכן את ביטחון מדינת ישראל ואני מזהיר מפני כך."

יו"ר ועדת חו"ב יובל שטייניץ: "ביבי מסכן את ביטחון מדינת ישראל"
"היות והצד השני חושב שהיתרון הטכנולוגי של ישראל לא יאפשר לו מלחמה קונבנציונאלית נגדנו, אז הוא בורח ללא קונבנציונאלית. היכות שלנו להתמודד מול זה הוא בתחום הקונבנציונאלי, ראו השמדת הכור בעירק ע"י חיל האויר והטרור בעזה דוכא ע"י צה"ל ולא ע"י גרילה נגדית. אסור להסתמך על היתרון הטכנולוגי, עומק איסראטגי אינו מבטל ע"י המעבר ללחימה טכנולוגית, להיפך, על מנת למצות את יכולתך הטכנולוגית, המרווח הקרקעי המינימלי הולך וגדל."

"לכן כל מדינה הנמצאת תחת איום קיומי, כמו ישראל, חייבת שיהיה לה עומק איסטראטגי, מסקנתי היא, שמי שאין לו עומק איסטראטגי ביבשה, חייב לייצור לעצמו עומק איסטראטגי בים, ישראל חייבת מידה מסויימת של עומק איסטראטגי על מנת למצות את יתרונה בזמן משבר, אנחנו כמעט נטשנו את רמה"ג, העומק המינימלי שקיים היום עשוי להצטמצם." (מסקנה מתוך דבריו/משפים אלה, שמי שחושב לנטוש את רמה"ג מעמיד את מדינת ישראל בסכנה קיומית) אלוף ישראל (טליק) טל אמר: אם אין לך עומק יבשתי חייב להיות עומק ימי."
מסקנה טריואלית:, מדינת ישראל חייבת שיהיה לה חיל ים, ואין לה!! אין למדינת ישראל יוזמה ימית. היא לא יצרה יכולת של עוצמת אש מהים לעומק היבשה, והיא- מדינת ישראל, לא הפכה את מזרח אגן ים התיכון לעומק שלה ביבשה ניתן להתנגדלמתקפת אוייב ע"י מאסות אומץ, מרכזים אורבנים, אך באויר ובים היום אי אפשר להתגבר על נחיתות ע"י טכנולוגיה. היתרון האווירי נפגם כי שדות התעופה הם אלמנט קרקעי."
"לכן צריך לפתח עוצמה ימית."

"אם ישראל תוכל לייצר עחוצמת אש מדוייקת מפלאטפורמות ימיות, נוכל לייצור קורה איסטראטגית נוספת ביום סגריר. היום ניתן לפעול מהים מאות ק"מ בתוך היבשה במדינות אוייב. לדעתי זו תהיה שגיאה הסטורית אם מדינת ישראל תמשיך להזניח תחום ימי זה. בכייה לדורות.

הרעיון שלי:

נוכח פני העתיד צריך לשנות את מבנה צה"ל, צריך להתבסס על שני פיקודים מרכזיים:
1. פיקוד זרוע היבשה, (ליבה יבשתית) שתפקידה להגן על טיסת הקרקע שנקראת מדינת ישראל.
2. זרוע מעטפת אויר וים, שהיא זרוע אחת, מעין איטגרציה של כוחות ימיים/אויריים/תת ימי/חלל. זאת צריכה להגן על היבשה ובעיקר לנצל יתרון זה כדי לייצור התקפה לעורף ומרחבי האוייב על מנת למוטט אותו. ההכרעה צריכה לבוא מהים והאויר, כי שם היתרון המוחלט שלנו. בתחום זה ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות ביותר - צריך לשקול הפרדה בין שני צבאות/זרועות אלה."

"יש הבדל עצום עליונות אוירית לימית. באוירית יש לנו יכולת התקפית לתקוף בעורף האוייב ואילו העליונות הימית הנה רק למטרות הגנה בלבד. עליונות התקפית לא פותחה כראוי, צריך להיות שינוי, לייצור עומק למקרה של הפתעה יבשתית."

שאלות ותגובות:

אל"מ (במיל') פלג קפץ ואמר: (משהיה רמ"ח אלקטרוניקה בחיל הים ובכיר במפא"ת) טליק-אלוף (במיל') ישראל טל הרס את היכולת של תגובה ימית לטווח של 2000 ק"מ ואתם רואים ושומעים את קצין הפרוייקט של נושא זה (מתכוון לעצמו וזה היה בשנות ה- 70 כאשר מונה על ידי חיים בר-לב למפקד הפרוייקט)

לסיכום:

1. אסור לוותר על נכסים טריטוריאלים.

2. המבנה של צה"ל כיום לא יעמוד במקרה של מתקפת פתע נוספת ויש חשש כבד שאם צה"ל לא ישנה את פניו בצורה רדיקלית ובמהירות האפשרית, תעמוד ישראל בפני סכנה קיומית ממשית. (ע"ע מלחמת יום הכיפורים)
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml

3. עצם נכונותם של שרון וביבי וכל אנשי הלווין שלהם, היא למעשה מסכנת את ביטחונה של מדינת ישראל, דהיינו:
"אסור למדינת ישראל לוותר על נכסים טריטוריאלים שגם כך המצב הטריטוריאלי היום לא מספק."

ובא לציון גואל...





hamta
חבר מתאריך 2.4.02
9644 הודעות 19:58 29.06.04

6. מצטער, חזיתי את זה כבר לפני חצי שנה!

את הדברים שד"ר שטייניץ ממליץ עליהם חזיתי כבר לפני חצי שנה באמצעי הפשוטים (מוח, עיניים, מסקנות)



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   03:42   04.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. בזבוז משווע...לקראת יום חיל המודיעין !!  
בתגובה להודעה מספר 14
 

בזבוז משווע
לקראת יום חיל המודיעין; חלק עצום מתקציב הביטחון הולך לשווא לעסקי מודיעין; בספר חדש טוען ג'ון קיגן, שלמודיעין אין שום קשר להצלחה/כישלון במלחמה
מאת: אביתר בן-צדף

"המודיעין יודע היטב את מה שנכתב הבוקר בעיתון" - אומר ידידי הטוב. לעומתו, טען באמצע שנות השמונים ח"כ יצחק רבין בדיוני ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, כי המודיעין הישראלי הטעה את מקבלי ההחלטות כל אימת שהגיעו לצומת החלטות, וימשיך לעשות זאת להבא - כי זו דרכו.

אשאל כמה שאלות מביכות על אחד הצרכנים הגדולים של תקציב הביטחון: קהילת המודיעין. זו שאלה כללית, אוניברסלית, שאינה ישראלית במהותה - למרות שבסופו של דבר יכולה להביא לחשיבה מחודשת על תורת הביטחון הישראלית ועל הכלכלה הפוליטית של הביטחון הישראלי. לחשיבה כזו בעידן של קיצוצים תקציביים יכול להיות תפקיד מבורך של הבראה כלכלית.

מודיעין עוסק במהות חמקמקה. על הקרקע ניתן ללמוד ממפות ומצילומי אוויר, והיא די קבועה. צה"ל ידע היטב, שהירדנים ביצרו את מערכיהם בצפון ירושלים (בית-הספר לשוטרים, גבעת התחמושת ושייח' ג'ראח), במהלך שנות השישים, כדי למנוע מחטף ישראלי לכיוון הר הצופים. לא היה צורך במודיעין כדי לדעת, שאין לתקוף שם, בדרך להר הצופים ולעיר העתיקה, אלא רק בשכל ישר. רק אי-הבנה יסודית ושחצנות הביאו לקרבות המיותרים עליהם במלחמת ששת הימים. הסיירת של חטיבת ירושלים (בפיקוד יוסי לנגוצקי) החלה לבצע, יחד עם חלק מפלוגת הטנקים הירושלמית (בפיקוד אהרן קמארה), את האיגוף הדרומי - מחוות הלימוד לארמון הנציב - ואז שמעה על הקרבות של מילואי הצנחנים בצפון ירושלים. לא מודיעין היה חסר כדי למנוע את הקרבנות ואת הגבורה, אלא היכרות עם התכנית המבצעית. כך, ההברקה של יגאל ידין במלחמת הקוממיות לנצל דרך נבטית עתיקה, כדי לאגף את המצרים, או הפעולה של סיירת חטיבה 7 (בפיקוד יצחק בנארי), שמצאה את מעבר דייקה במלחמת סיני. המעבר והדרך היו בשני המקומות מני אז, ורק היו צריכים לגלותם, ולבדוק את העבירות בהם.

לכאורה, מודיעין הינו אבן יסוד במערכת הביטחון הלאומי של ישראל, המושתתת על התרעה מפני כוונות האויב, על הרתעת האויב ועל הכרעת האויב - רצוי תוך העברת המלחמה אל שטחו. למעשה, הנדבך הראשון, המבוסס כולו על מודיעין, קורס בהתמדה מני אז. ועדת-משנה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת (בראשות ח"כ ד"ר יובל שטייניץ) קראה לא מכבר לערוך רפורמה מקיפה במודיעין לאור כישלונותיו בעניינים שלכאורה היו חיוניים לביטחון ישראל בשנים האחרונות. אך מי שיזכור היטב - המודיעין גם לא נערך לדעת מה קורה בעיראק בשנות השמונים - פרט לסיועו להפצצה המוצלחת על הכור הגרעיני "אוסיראק" ליד בגדאד (מבצע "אופרה") ביוני 1981.

מלחמת ששת הימים עשתה רק טוב למודיעין הישראלי. ראשית, היא מחקה את העובדה, כי הוא הופתע קשות על-ידי הצעדים המצריים - שהיו בניגוד לתחזית השנתית של אמ"ן, שנחתמה פחות מחצי שנה לפני כן, בראשית ינואר 1967. את ההצלחה המבצעית בששת הימים ניכסו אנשי המודיעין לעצמם, והפכו את חמישה ביוני ליום חילם. תור המצטרפים לחיל המודיעין התארך - למרות כישלונות בוטים של החיל במלחמת ההתשה (שגם היא הייתה הפתעה מודיעינית). רק המפלה האדירה במלחמת יום הכיפורים ציננה את ההתלהבות הישראלית מהמודיעין. ויש להזכיר לציבור הישראלי מושכל-יסוד, שהוא אינו מוכן לקבל כיוון שאימץ מיתוס שקרי: מלחמת יום הכיפורים הייתה כישלון מבצעי וכישלון מנהיגותי מהחמורים בתולדות המדינה, ונלווה להם כישלון מודיעיני. המפלה לא נגרמה על ידי מחדל מודיעיני - כפי שההנהגה המדינית וההנהגה הצבאית רצו (ורוצות?) שנאמין, כדי שיוכלו להיטהר.

זו אינה בעיה ישראלית גרידא. המודיעין נתפס בעיני כל כמשהו טמיר, המוקף בסודיות ונמצא בחזית המאבק עם האויב. רק ציניקנים מושבעים סבורים, כי קהילות המודיעין בוחרות בסודיות, כדי להסתיר מהציבור את האמת על הנעשה בשורותיהן. בוגרי המודיעין - חלקם מתוסכלים למשעי - אינם טורחים בדרך כלל להסיר את הרעלה מעל מעסיקיהם הקודמים. רובם הם חלק מהפולחן של "אנשי הסוד". אחרים - כמו ג'ון לה-קרה הנודע - מציגים את האנושי ואת המגוחך שבמשחקי המודיעין, אך אינם מטפלים בסוגיה הכללית. את המסווה קרע לא מכבר ההיסטוריון הידוע ג'ון קיגן, שספרו החדש, "המודיעין במלחמה" (Intelligence in War), ראוי להיתרגם לעברית, כדי שלא יוכלו לטעון כאן, "לא ידענו".

לוחמים ומפקדים יודעים היטב את מה שקיגן מצא במחקר מעניין: למודיעין יש השפעה שולית בלבד על שדה הקרב. גם בהעדרו יכול למצביא טוב לנצח; ואילו מצביא גרוע יוביל את צבאותיו אל השאול, ויבזבז את המודיעין הטוב שקיבל. אפשר להבין מכך, שהריצה העיוורת אל תוך האש, בנחישות ובדבקות, היא המודל הראוי, ולא היא.

תוכנית צבאית מבוססת על היכרות עם השטח ועם האויב. כיוון שמדובר במערכת מסובכת, שבה האויב מנסה לסכל את הפעולות נגדו - תוכנית, כפי שאומר הפתגם, הנה בסיס לשינויים. אין תכניות צבאיות, שמחזיקות זמן רב, כיוון שהן דנות בסביבה דינמית ובאי-ודאות. מכאן אין להסיק, כי תוכניות מיותרות, אין צורך במודיעין, ויספיקו נחישות, גבורה ומנהיגות. גייסות רבים נטבחו במהלך ההיסטוריה בידי מנהיגים גיבורים, שפעלו ללא תבונה. לעומת זאת, מצביאים חכמים, שתכננו את מהלכיהם (גם על-סמך מודיעין) בשום-שכל, הצליחו להביס את יריביהם - למרות עדיפותם הכמותית. כך, למשל, בקרב פרדריקסברג במלחמת האזרחים האמריקנית הציב גנרל רוברט לי, מפקד כוחות צבא הקונפדרציה ("הדרום"), את מוצב הפיקוד שלו בעמדה שולטת, ובלם את כוחות הצפון באמצעות כוח קטן של מקלענים. לעומתו המפקד הצפוני, שבחר במנעמי בית החווה שמעבר לנהר, זלזל במקלעים (שזו הייתה אחת מהופעותיהם הראשונות בשדה הקרב). התוצאה: תבוסה צפונית מחפירה, למרות נחישות המפקדים וגבורת חייליהם.

אותם סיפורים ניתן, לצערי, להביא גם ממלחמות ישראל.

מלכתחילה, לימוד המודיעין בעייתי. כלומר, בגלל המידור המופלג במודיעין, יש מידע, שלעולם לא יוכל בן-אנוש לאמתו; ותמיד יוכלו לומר לנו אצטגניני המודיעין, "זה לא קרה כיוון שהאויב ידע, שאנחנו יודעים על צעדיו". יתר על כן, החשאיות, האופפת את עסקי המודיעין, מאפשרת לנו לדעת רק על כישלונות חמורים של המודיעין (כמו מלחמת יום הכיפורים), או על הצלחות כבירות (כמו מלחמת ששת הימים). החיים האפורים בשגרה אינם, תודה לאל, נחלת הכלל. כאן מתנהלת מתחת לפני השטח וללא תודעת הציבור - מערכת שלמה של פעולות, שעיקרן איסוף ידיעות, ניתוחן (הערכה) והפצת המידע לצרכני המודיעין באשר הם: קברניטים, מצביאים ומפקדים.

הניסיון ללמוד את המודיעין מתסכל כיוון שאפילו כשחולף די זמן, נותרים עסקי הביון מסווגים. למעשה, הם נחשפים רק כאשר יש למן-דהוא מבוגרי המערכת (לרוב, בכיר, או בכיר מאוד) צורך להנציח את פועלו. אזי נקבל במקרה הטוב מסמך מעניין בנוסח, "כיצד הצלתי את עמנו/העולם (מחק את המיותר) במו-ידיי ולגמרי לבדי". במקרה הרע מדובר ברשימות כביסה עבשות של חשבונאות אישית. ויש לזכור, כי להצלחה יצוצו אבות רבים בעוד שהכישלונות יתומים, או נעשו בידי אחרים.

הכישלונות העיקריים של המודיעין נוצרים כיוון שהאויב אינו אדיש. הוא מטעה את המודיעין להאמין בחזיונות-שווא. כך, לכל מתקפות-הפתע הידועות (למשל, המתקפה הגרמנית על בעלות-הברית במאי 1940; המתקפה הגרמנית על ברית-המועצות, מבצע ברברוסה, ביוני 1941; הנחיתה בנורמנדיה ביוני 1944; מלחמת ששת הימים ביוני 1967, מתקפת טט של הוויטקונג בראשית 1968; מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 וכיו"ב) קדמו מערכות הונאה.

המוח האנושי הוא המכשלה הגדולה ביותר, שמאפשרת הונאה. כמות המידע הזמין גדולה מאוד, וקשה להבחין בין "תבן" ל"בר". כך, נאלצים אנשי מודיעין - כמו אנשי מדע - לאמץ מבנה מחשבתי מסוים (פרדיגמה), כדי לעשות סדר בתוהו-ובוהו.

כך, הומצאה "הקונצפציה", שוועדת אגרנט הוציאה את דיבתה על לא עוול בכפה (וזו לא טעותה היחידה). אלא שהונאה מבוססת על הכרת נפש האויב - או הכרת הקונצפציות שלו - וטיפוח היסודות, שנוטים לאמץ את ההסבר השקרי. ראו את שהתרחש ערב מלחמת יום הכיפורים, או במקרה (שאינו מסווג כטעות מודיעינית) של מלחמת ששת הימים.

כלומר, לא די בהשגת המידע - אתגר רציני לכל הדעות - כיוון שהמאמץ יירד לטמיון כתוצאה מהערכה לא נכונה. אחר כך צריכים לספק את המידע בזמן לצרכנים.

את מעבר מיתלה לא המציא המודיעין. ההחלטה להצניח ממזרח לו, במצבת פארקר, את גדוד 890 של רפול במהלך הפתיחה של מלחמת סיני הנה תוצר של מודיעין: טיסת צילום גילתה, כי באתר המיועד לצניחה ממערב למעבר התמקם מחנה. אלא שטיסת צילום נוספת וידאה, שאין מדובר במחנה צבאי, אלא במאהל של המחלקה המצרית לעבודות ציבוריות. במודיעין לא רצו להטריח את המתכננים, שיידרשו לתכנן את המבצע המסובך מחדש, ולא העבירו להם את המידע. רפול צנח עם אנשיו במצבת פארקר לפנות ערב ב-29 באוקטובר 1956, והשאר - כולל 38 הרוגי הקרב על המעבר - הוא היסטוריה.

במלחמת יום הכיפורים נכשל האיסוף, אך הוא הבין (ראשון באמ"ן, אך מאוחר מדי), בסוף ספטמבר 1973, כי מלחמה בפתח. נכשלה, כמובן, ההערכה, שלא הבינה עד הרגע האחרון שמלחמה בפתח. ובעיקר, המידע לא הגיע לצרכניו בזמן. ואין מדובר רק בימים הראשונים ללחימה.

פלוגת הסיור של החטיבה הסדירה של הצנחנים בפיקוד רס"ן שאול מופז נשלחה למבצע נועז בגבול עיראק-סוריה, כדי לבלום את העברת היחידות של כוח המשלוח העיראקי לחזית הגולן. זה היה בשנים-עשר באוקטובר 1973 בלילה. אלא שעוד באותו בוקר כבר התכתשה אוגדת לנר עם יחידות של כוח המשלוח העיראקי במובלעת בבשן. למרות זאת, נשלחה פלס"ר הצנחנים למחרת בלילה למבצע דומה, שהסתיים בנס ללא נפגעים בנפש - כתוצאה ממבצע נועז של יובל אפרת, טייס מסוק "יסעור", שהוביל את הצנחנים ליעדם, וחזר לחלצם.

ונזכיר עוד את הכניסה המפורסמת של גדוד הצנחנים 890 של יצחק מרדכי ל"חווה הסינית" ("אמיר") במלחמת יום הכיפורים - גם היא נעשתה ללא מודיעין מתאים - למרות שגדוד מילואי הצנחנים של נתן שונרי וחטיבת השריון הסדירה 14 של אמנון רשף כבר התכתשו עם המתחם המצרי ביממות שלפני כניסת הגדוד הסדיר של הצנחנים למתחם. ב"אוגדת הפלדה", כנראה, יד ימין לא ידעה מיד שמאל - תופעה מוכרת לשמצה במלחמת יום הכיפורים.

גם מבצע מפואר - כמו פעולת חיל האוויר במלחמת ששת הימים (מבצע "מוקד") - סבל מליקויי מודיעין. כך, מטוס תובלה "איליושין" 14 ובו מושיר עבד-אל-חכים עאמר, סגן נשיא מצרים ומפקד הכוחות המזוינים שלה, פריק מחמוד סידקי מחמוד ובכירים עיראקיים, הגיע בשעה 7:30 בבוקר חמישה ביוני 1967 לשמי מערב סיני. מטוס האח"ם המצרי נקלע למסלול התקיפה של כל מטוסי חיל האוויר, והוסיף בלבול להגנה האווירית המצרית, שקיבלה הוראה לנצור אש, כדי לא לפגוע בו. ה"איליושין" הצליח לחזור ללא פגע למצרים עם האח"מים שבו. המודיעין הישראלי לא ידע על המטוס ועל נוסעיו.

סיפור דומה הינו תקיפת נתניה במלחמת ששת הימים. מפציץ "טופולב" 16 עירקי תקף ברחוב הראשי של העיר. המודיעין תחקר את האירוע, והגיע למסקנה, כי הטייס העירקי המשיך מזרחה, וריסק את עצמו על יחידה, שעמדה לצאת ממחנה "עמוס" בעמק יזרעאל. בספר חדש על מבצע "מוקד" מספר דני שלום, כי מפקד חיל האוויר הירדני סיפר בביקורו בארץ ביולי 1998 (לרגל חגיגיות היובל לחיל האוויר הישראלי), כי, למעשה, תקפו את ישראל שני "טופולב" 16. אחד מהם הופל כשתקף את שדה רמת דוד, והתרסק במחנה "עמוס". המטוס האחר תקף את נתניה, ושב בשלום לבסיסו בעיראק - למרות כל ניסיונות חיל האוויר ליירטו.

האם יקבלו כוחות את המודיעין, הדרוש להם?
כנראה, לא.

המודיעין כמעט שאינו יכול לתפקד כספק של מודיעין קרבי, הנחוץ למג"ד/מח"ט/מפקד אוגדה. כל מפקד קרבי יודע, כי עליו ללחום (כלומר, לסייר ולהיתקל באויב), כדי לקבל מודיעין קרבי, החיוני למבצעיו. כיום ניתן למפקד כוח אדיר - ממשי וטכנולוגי - שיכול לסייע לו "לראות" את האויב. כלומר, מודיעין קרבי היה ונשאר בידי היחידות עצמן, והן צריכות להשיגו - ממש כמו בימי קדם. גנרל סטונוול ג'קסון, סגן מפקד הכוחות הדרומיים במלחמת האזרחים האמריקנית, נהג לצאת בלילות על סוסו, כדי לבדוק אישית את שדות הקרב ואת מערכי האויב. בשובו מאחד מסיוריו הליליים הוא נורה בידי זקיף חשדן מדי, ולאחר כמה ימים מת מפצעיו.

מודיעין אסטרטגי הינו בעיה אחרת לחלוטין. כאן צריכים קברניטים ומצביאים לסמוך על מישהו אנונימי, שיקרא עבורם חומר, וישער מה כוונת המנהיג/המפקד הבכיר, שעומד מולם. ראשית, יש כאן בעיה לשונית חמורה. ברוב מדינות העולם רבה הבורות הלשונית - כנראה, מכת הדור - והשליטה בשפות זרות מעטה. דווקא מבחינה זו לישראל יש יתרון - העלייה מביאה ארצה בהתמדה דוברי שפות זרות. חלקם יכולים להשתלב בעבודת המודיעין לאחר שיעברו את מבחני הסיווג. יחד עם זאת, אם אלחנן טננבאום ומרדכי וענונו קיבלו סיווג ביטחוני גבוה - כנראה, כמעט כל אחד יכול לקבל זאת.

יש כאן בעיה תרבותית קשה - הכיצד יוכלו מעריכים מוכשרים להידמות לבני עם אחר, בני העלית של אותו עם, שפועלים במסגרת אחרת ובהקשרים אחרים? ויש בעיה נוספת: אנחנו חיים בדמוקרטיה, המתיימרת להיות מערבית, ומנסים להבין את הרציונאל של מנהיגי אויבינו - שכולם חיים בדיקטטורות איסלמיות. אנחנו רוצים להידמות לחלום האמריקני בעידן הפוסט-מודרני, ואויבינו חיים במדינות קדם-תעשייתיות (שבחלקן העבדות עדיין קיימת).

אכן, משימה קשה ובלתי-אפשרית.

בכנס מדעי, שהיה בסתיו האחרון בשיקאגו, דנו הכל - כולל במהלך הדיונים ואחריהם - בכישלון האמריקני בעירק. מדוע לא ידעו האמריקנים מראש על הצפוי להם לאחר הפלת סאדאם חוסיין? כמעצמה עולמית, יש לארצות-הברית בעיה: פוטנציאלית, יש לה יותר מדי אויבים ויותר מדי איומים מכדי שתוכל להתמודד כהלכה עמם, ואין לה די אנשי מודיעין, שיבינו את הנעשה בעולם.

עיקר עבודת המודיעין - בניגוד למה שמנסים למכור לנו - הנה היכרות עם חומר גלוי, שפורסם במקורות שונים, ולמעשה נמצא בספריות ציבוריות. כיום מדובר במידע, המתרוצץ גם באינטרנט. זו אמת ישנה, שאלן דאלס - מי שניהל את הסוכנות המרכזית לביון של ארצות-הברית (CIA) - פרסמה בזיכרונותיו בתחילת שנות השישים. מרגלים כמו אלי כהן הי"ד, או להבדיל בנוסח ג'ימס בונד הזכור לטוב, אחראים לחלק קטן מאוד בעבודת המודיעין. כיום עולה מאוד חלקם של המודיעין המדעי ושל המודיעין האלקטרוני למיניו. אלה דורשים שליטה מיטבית בטכנולוגיה ובמדע ולא חוצפה, תעוזה אישית וסקס אפיל.

בכירים במודיעין העלו ספקות לגבי היכולת של אנשי המחקר (הערכה) במודיעין לחשוב כמו מנהיגי האויב. פערים מעמדיים גדולים ופערים תרבותיים אדירים ניצבים בין המעריך לבין נושא הערכתו. כך, ערב מלחמת יום הכיפורים אנשי ההערכה באמ"ן מקטון ועד גדול לא הבינו את משמעות הידיעות, שנקלטו ממדינות ערב (כולל ביקור של המלך חוסין בארץ ערב המלחמה) - גם כאשר המצרים עשו כל מאמץ לחשוף בפני ישראל את הכנותיהם למלחמה. אפילו דברים ברורים - כמו פקודה להאכיל בכוח את חיילי מצרים בצום הרמדאן וכמו הגעת רכבת אווירית לפינוי משפחות היועצים הסובייטיים - לא הובנו כהכנות למלחמה. עד כדי כך היה טירוף המערכות בשיאו. ועדת אגרנט קבעה, כי מדובר ביותר מעשר ידיעות כאלו, שכל אחת מהן וכולן יחדיו פירושן מלחמה בשער, ואת כולם הבינו אנשי המודיעין, שלא כהלכה.

עשרים שנה אחרי המלחמה כתב אלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמה, ששאננות וזלזול באויב אחראים לכישלון המבצעי. אך זעירא מסרב להכיר - עד היום - בכישלון המודיעין ביום הכיפורים.

דרך אגב, על "ההפתעות המבצעיות" במלחמה (כמו הרוויית הזירה בטילים נ"מ ובנשק נ"ט) כתבו עיתונים לענייני צבא בעולם הרבה לפני המלחמה. הידיעות אפילו תורגמו לעברית, והופצו לכל. ומעל לכל ספק: צה"ל ידע על הטילים "סאגר", והכירם; וחוברות של תורת לחימה הוכנו עליהם, ותויקו. חיל האוויר נתקל בטילים נ"מ, ש"כופפו את כנף המטוס", והגבילו את פעילותו ברמה זו או אחרת בגזרת תעלת סואץ וברמת הגולן במלחמת ההתשה בסוף שנות השישים. שיטת הצליחה המצרית הייתה ידועה היטב לצה"ל, שצפה בתרגילי הצליחה המצריים, צילמם, והכירם - כולל השיטה לפריצת הסוללה על גדת התעלה (שזכתה לחיוכים סלחניים של קצונת צה"ל - עד שפעלה למשעי במלחמה).

לא מידע היה חסר במלחמת יום הכיפורים, אלא מנהיגות, יוזמה קרבית, תכניות מבצעיות, בניין כוח ותורת לחימה. המודיעין - כמו בכל מלחמה - נשאר נחלתה של קהילת המודיעין, וצה"ל ניצח בלעדיו - למרות העלות האדירה של השגתו.

לפני כעשר שנים השתתפתי בכנס לרגל מלאת חמישים שנה לסוכנות המרכזית לביון בארצות-הברית. אחרי הדיונים הרשמיים בירכתי הכנס ועל מדשאות מפקדת הסוכנות בלנגלי, וירג'יניה, עמדו המשתתפים - אנשי מודיעין, היסטוריונים וחוקרים - וליהגו על הנושא האמיתי: כיצד נכשלה הסוכנות לביון כל כך בהערכת ברית-המועצות?

מסקנת הכל הייתה, שהסוכנות המרכזית לביון הפריזה מאוד בהערכת עוצמתה הצבאית של ברית-המועצות, כיוון שהבטיחה בכך הזרמת תקציבי עתק לסוכנות ולקהילת המודיעין האמריקנית. ברית-המועצות קרסה, למרות הסוכנות המרכזית לביון, והותירה עשרות אלפי מובטלים-בכוח בלנגלי ובשלוחותיה. הסוכנות לביון עסקה בקדחתנות בתחילת שנות התשעים בחיפוש אחר רשע תורן, שבעזרתו תוכל להמשיך לשמש מקור בטוח לתעסוקה. לבסוף סאדאם חוסין ואוסמה בין-לאדן תפקדו כיאות בתחום הזה, והכל שב על מכונו בשלום: התקציבים זורמים, והדשאים פורחים.

עכשיו מנסים בארצות-הברית להבין מדוע לא נערכו לקראת המתקפה באחד-עשר בספטמבר 2001. כיוון שהחקירה נעשית בסנאט, אני מעריך, שלא תוביל לשום מסקנה מהותית, אלא תתפתח במסלול ידוע מראש לקראת הבחירות הקרבות. אך זה יקרה גם מפני שגם האמריקנים מחפשים את המטבע האבוד רק מתחת לפנס (בקהילת המודיעין), ולא במקום הנכון ...

חלק מצרכני המודיעין אינו ידוע לקרוא את החומר המודיעיני כיאות. לכן, תפקיד המודיעין לחנך את צרכניו - בעיקר, מפקדים (כיוון שפוליטיקאים מתחלפים וצומחים ללא כל שיטה מסודרת) - על מנת שלא יחפשו בדיווחי המודיעין את מה שהמודיעין אינו יכול לספק, וגם לא יוכל לעולם. החינוך לכך מנוגד ליחסי הציבור של המודיעין, שמנסים לטפח למודיעין מיתוס של כל-יכול ורב-מג, היודע הכל.

למודיעין אין שום קשר להצלחה/כישלון במלחמה, מייעץ לנו קיגן. לדבריו, מצביאות טובה יותר תרמה לניצחונות בהיסטוריה ללא כל קשר לעבודת המודיעין. ממילא עבודת המודיעין לא תגיע בזמן לצרכן, הזקוק לה. בסערת הקרב יצטרך הצרכן להשיג את המידע בעצמו. לכן, אחרי מלחמת יום הכיפורים - כחלק מלקחיו מהמלחמה - בנה אלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר, מערך עצמאי למודיעין עבור חיל האוויר, כדי שלא יצטרך לסמוך על מקורות מחוץ לחיל. במהלך המלחמה לא קיבל חיל האוויר את המידע, שנדרש למבצעיו, ולעתים מה שקיבל לא היה מעודכן, והכשיל מבצעים.

לעבודת המודיעין יש היבט חשוב: ביטחון תעסוקתי וחיים נוחים לעשרות אלפים ברחבי העולם, שאוספים בחשאי מידע, הידוע לכל. אי אפשר להתעלם מכך, אך העלות של הביטחון התעסוקתי הזה יקרה למדי ותרומתו המבצעית נמוכה מדי.

יתמהו הקוראים, הרי הכל דברים ידועים. אכן, כן. אך גם היה ברור לכל, שהמלך עירום, ובכל זאת, מצוות אנשים מלומדה, שיבחו הכל את עבודת החייטים.

שר האוצר בנימין נתניהו - שהוא ואחיו קציני מיל' בחיל המודיעין - סיפר לא אחת את משל הרזה, הנושא על גבו טפיל מפוטם ועב-בשר. כזה הוא המודיעין. האם יהיה למנהיגינו האומץ ללכת בעקבות הנער הקטן, ולאמץ את הצעד הנדרש?

כנראה, לא.

יותר מדי אינטרסים ייפגעו עקב כך.

עובדה, מאז ועדת אולשן-דורי, שחקרה את אירועי "הפרשה" בשנות החמישים (ואולי אף קודם לכך), דרך ועדת אגרנט בשנות השבעים ועד לוועדת שטייניץ בת ימינו האלה חקרו אנשים טובים את המודיעין, כתבו דוחות עבי-כרס, ואף אחד לא הצליח לחולל שינוי מהותי בקהילת המודיעין.

לו פקחנו עינינו, היינו יכולים לחסוך את מחיר הספר (21 דולר לספר חדש ברשת "אמאזון"; שני דולר בלבד לספר משומש) ואת דמי משלוחו, וללמוד מן ההיסטוריה שלנו ושל אומות העולם: כדי להשיג יותר ביטחון - צריך להשקיע יותר בחינוך, בתודעה יהודית, בבריאות וברווחה ולא במודיעין.


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:47   18.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  76. ''הפיספוס הגדול'' - לא שמעו ליחידת ''מסרגה'' של אמ''ן  
בתגובה להודעה מספר 14
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 18.03.05 בשעה 11:53 בברכה, פילוביץ שחף
 




לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   09:46   22.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. הנרי קיסינג'ר=מלחמת יום הכיפורים אוק' 1973!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

בהמשך לתוכן הקישורים המצ"ב...:-
איך קיסינג'ר בגד בישראל וכמעט גרם להשמדתה.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5047&forum=gil
דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&omm=0

מצ"ב מסמכים סודיים ששוחרר על ידי ארה"ב בנושא
מעורבותו הישירה והעקיפה של ד"ר הנרי קיסינג'ר
במלחמת יום הכיפורים 1973...:-

Kissinger Gave Green Light for Israeli Offensive Violating 1973 Cease-Fire;
Press Release - October 7, 2003 Contact: William Burr - 202 / 994-7000

Kissinger Gave Green Light for Israeli Offensive Violating 1973 Cease-Fire;


U.S.-Israeli Decisions Touched Off Crisis Leading to 1973 U.S. Nuclear Alert


New Documents Correct Previous Accounts in Kissinger Books


Washington, D.C., 7 October 2003 - During the 1973 October War, Secretary of State Henry Kissinger secretly gave Israeli authorities a green light to breach a cease-fire agreement arranged with the Soviet Union, according to new documents published by the National Security Archive today on the war's 30th anniversary. Declassified documents detail Kissinger's efforts to buy time for Israeli military advances despite the impending cease-fire deadline. This episode is not discussed in Kissinger's new book, Crisis, and was downplayed in his memoirs.

http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/index.htm

Kissinger secretly told the Israelis that he could accept them "taking slightly longer" time in observing the deadline (see Document 51). In talks with Golda Meir, Kissinger winked at the prospect of Israeli forces taking military action against Egypt despite the cease-fire:
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc51

Meir-The Egyptians and the Syrians haven't said anything . They have said that the fighting continues.
Kissinger: You won't get violent protests from Washington if something happens during the night, while I'm flying. Nothing can happen in Washington until noon tomorrow.


Meir: If they don't stop, we won't.
Kissinger: Even if they do -
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc54

"During the night," Israeli forces launched a major attack and surrounded Egypt's Third Army. Major violations of the cease-fire precipitated a diplomatic crisis with the Soviet Union, whose leaders suspected that Kissinger had made a deal with the Israelis. Diplomatic tensions led to a Soviet bluff to intervene that in turn led to a U.S. Defcon III nuclear alert. To settle the crisis, Kissinger would have to exert strong pressure against Tel Aviv. This marked the beginning of 30 years of U.S. focus on the Arab-Israeli conflict as a major policy priority.

Drawing on recently declassified material from the National Archives, this briefing book shows the complex role that the Nixon administration played during the crisis, maintaining backchannels with Arabs and Israelis, facilitating an Israeli military edge, while deterring a disastrous Arab defeat. Published here for the first time are documents disclosing:

advance warnings of a possible Egyptian-Syrian attack received by the Israelis and Kissinger's advice against Israeli preemptive action (documents 7, 9, 10, and 18)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB.../index.htm#doc7
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB.../index.htm#doc9
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc10
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc18


Kissinger's early decisions to provide military aid to Israel (documents 18 and 21) but stay in touch with Arab leaders, to maximize U.S. diplomatic influence (documents 20, 44, and 63)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc18
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc21
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc20
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc44
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc63

Kissinger's "shock" at, and refusal to follow, Nixon's instruction to establish with Brezhnev a superpower condominium to force a peace settlement (documents 47 and 48)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc47

Brezhnev's use of the U.S.-Soviet hotline to protest Israeli cease-fire violations and entrapment of Egypt's Third Army (documents 61A and B)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...ndex.htm#doc61a

Brezhnev's 24 October letter that prompted the U.S. Defcon III alert (document 71)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc71

Kissinger's rage at West European governments, whom he saw acting like "jackals" and "hostile powers," for failing to support U.S. policy (documents 63 and 75)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc63
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...index.htm#doc75

tense meetings of NATO's North Atlantic Council where U.S. Ambassador Donald Rumsfeld heard complaints about the lack of advance notice on the Defcon (documents 79A and B)
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB...ndex.htm#doc79a

http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/press.htm


The October War and U.S. Policy
Thirty years ago, on 6 October 1973 at 2:00 p.m. (Cairo time), Egyptian and Syrian forces launched coordinated attacks on Israeli forces in the Sinai and the Golan Heights. Known variously as the October War or the Yom Kippur War, this conflict lasted until late October when Washington and Moscow, working through the United Nations, forced a cease-fire on the warring parties. The October war had a fundamental impact on international relations not only by testing the durability of U.S.-Soviet dИtente but also by compelling the United States to put the Arab-Israeli conflict on the top of its foreign policy agenda. The threat of regional instability, energy crises, and superpower confrontation, made a U.S. hands-on role in the region inescapable. Since the fall of 1973, Washington has played a central role in the protracted, if checkered, effort to address the conflicting security and territorial objectives of Arabs and Israelis. Recently declassified U.S. archival material, unearthed by the National Security Archive, provides critically important information on American policies, perceptions, and decisions during the conflict.
Significant scholarship on the October War, by such analysts as Richard Ned Lebow and Janice Gross Stein, William P. Quandt, and Kenneth W. Stein, among others, has explored key issues and developments, such as Egyptian and Syrian objectives, superpower relations with the belligerents, U.S. and Israeli intelligence failures, the role of Moscow and Washington in escalating and dampening the fighting, and the impact of such key personalities as Kissinger and Sadat. (Note 1) New archival records, routinely declassified under Executive Order 12958, from the State Department's central files and the Nixon Presidential Materials Project at the National Archives (College Park), illuminate these and related issues. Organized chronologically (with a few exceptions) more or less corresponding to the stages of the fighting, this briefing book provides some of the highlights of the declassified archival record. Published here for the first time are documents reflecting:

the failure of U.S. intelligence to perceive the imminent threat of war; according to the State Department's intelligence chief, Ray Cline: "Our difficulty was partly that we were brainwashed by the Israelis, who brainwashed themselves." (document 63)
the advance warnings of a possible Egyptian-Syrian attack received by the Israelis and Kissinger's advice to Prime Minister Gold Meir to avoid preemptive action (documents 7, 9, 10, and 18)
the initial state of confusion in the U.S. intelligence community about the possibility of war (document 13)
Kissinger's early decisions to provide military aid to Israel (documents 18 and 21) and stay in touch with Arab leaders, to maximize U.S. diplomatic influence (documents 20, 44, and 63)
Kissinger's initial downplaying of Arab threats of an oil embargo and production cuts (document 36A)
Kissinger's "shock" at, and refusal to follow, Nixon's instruction to establish a U.S.-Soviet condominium to enforce a peace settlement (documents 47 and 48)
the complete record of Kissinger's 20-22 October talks with the Soviets and the Israelis on a United Nations Security Council cease-fire resolution (documents 46, 49-50, 53-56)
Kissinger's virtual green light for Israeli violations of the UN cease-fire (documents 51 and 54)
Brezhnev's use of the U.S.-Soviet hotline to protest Israeli cease-fire violations and the entrapment of Egypt's Third Army (documents 61A and B)
Brezhnev's 24 October letter that prompted the U.S. Defcon III nuclear alert (document 71)
Kissinger's rage at West European governments, whom he saw as acting like "jackals" and "hostile powers," for not supporting U.S. policy (documents 63 and 75)
tense meetings of NATO's North Atlantic Council where U.S. Ambassador Donald Rumsfeld heard complaints about the lack of advance notice of the U.S. alert (documents 79A and B)
Kissinger's conviction that war had put the United States in a "central position" in the Middle East while the Soviets had been "defeated" (document 63)
U.S.-Palestinian Liberation Organization contacts during the war (document 78)
the record of emotional conversations between Kissinger and Meir over cease-fire arrangements (documents 91A and B, 93A and B)
As significant as the new material is, highly important U.S. documentation on the October War remains classified, especially among the National Security Files in the Nixon Presidential Materials Project. The withheld material includes intelligence reports, back channel messages sent through CIA offices, and a variety of other documents. Perhaps most important, almost all of the transcripts of meetings of the Washington Special Action Group (WSAG)--a special NSC sub-committee responsible for handling crisis situations--remain classified even though thirty years have passed. In addition, declassification work at the Nixon Presidential Materials Project is short-staffed and mandatory review requests take considerable time to process. Thus, it may be some years before new archival information on the October War becomes available. (Note 2)

The transcripts of Henry Kissinger's telephone conversations ("telcons") are an especially important classified primary source on the October War. For years under Kissinger's personal control, all of the telcons are now under review at the National Archives and the Department of State. A new book by Kissinger, Crisis, consists of transcripts of his telephone calls during October 1973. (Note 3) This is a significant collection which elucidates key developments during the war. Unfortunately, the documents themselves are not available, only Kissinger's edited rendition of them. Crisis is by no means a stand-alone account of U.S. policy during the October War in part because it overlooks events, such as Kissinger's meetings with the Israelis on 22 October that had critically important consequences for the course of the fighting.

As useful as Kissinger's compilation is, the documents have been edited by him as well as excised by the National Security Council. A fuller picture of the October War may not be available until the universe of Kissinger telcons is open for research. Moreover, Kissinger's own record may be incomplete. Other U.S. senior officials who participated in these events kept their own records of telephone conversations which may be as illuminating as Kissinger's. Walter Isaacson's 1992 biography of Kissinger cites some of this material. For example, on 6 October, Kissinger urged Nixon assistant, General Alexander Haig to keep Nixon in Florida in order to avoid "any hysterical moves" and to "keep any Walter Mitty tendencies under control." This language does not appear in Crisis. On 12 October, when the airlift decisions were being made, Kissinger told Schlesinger that the situation in Israel was "near disaster" and that it was due to "massive sabotage" by the Pentagon. "Massive sabotage" does not appear in Crisis either. (Note 4)

The story of the October War and its background is a complex one that is necessarily simplified in the commentary on the documents selected for this briefing book. Unlike today's Mideast crisis, which focuses on Palestinian grievances against Israeli occupation, the issue that sparked war in 1973 was the outcome of the last Arab-Israeli conflict, the "Six Day War" of June 1967. During the months before the 1967 war, neighboring states, who denied Israel diplomatic recognition, threatened Israel's very existence. Worried that an Arab attack was imminent, the Israelis launched a preemptive strike against Egyptian and Syrian forces on 5 June 1967. Within a few days, the Israeli Defense Force (IDF) had seized the Sinai Peninsula to the Suez Canal from Egypt, Jerusalem and the West Bank from Jordan, and the Golan Heights--or the Jawlan--from Syria. The conflict and its outcome came before the United Nations Security Council, which after protracted discussion passed Resolution 242 calling for a full settlement. The resolution, however, was ambiguous enough to fit U.S. President Lyndon Johnson's basic objective: the United States would support Israeli territorial acquisitions until the Arab states were willing to declare peace with Tel Aviv. (Note 5)

The extraordinary Israeli victory laid the basis for greater instability, on the one hand, creating what one analyst calls an "impertinent sense of invulnerability" in Tel Aviv, and, on the other hand, kindling irredentist sentiments in Egypt and Syria. (Note 6) While creating buffer zones eased short-term security concerns for Israel, a new threat loomed as Arab military defeats encouraged Palestinians to take the route of armed struggle. During the next six years, the Egyptians would engage in low-level conflict in the Sinai ("War of Attrition") while members of Black September would kill Israeli Olympians in Munich and U.S. diplomats in the Sudan, among other incidents. In September 1970, aircraft highjackings triggered a rebellion against King Hussein by Palestinian militants. With Syrian tanks entering Jordan, the possibility of wider conflict loomed but tensions lessened after Syrian forces withdrew under attack and the PLO was expelled from Jordan. Linking Damascus with Moscow, the Nixon administration defined the crisis in Cold War terms and treated Israel, which had been ready to strike Syrian forces, as a Cold War ally that had to be armed. The Nixon administration provided Israel with over a billion dollars in military credits to support sales of F-4 Phantom jets and other equipment.


http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/index2.htm

Peace efforts on the Middle East made little progress prior to 1973. During the early 1970s, UN envoy Gunnar Jarring and U.S. Secretary of State William Rogers floated plans to settle disputed issues, but their initiatives failed. The Israelis, who were internally divided over the basis for a settlement, were unresponsive to Egyptian overtures and the Nixon White House, preoccupied with Vietnam and seeing no immediate threat to the peace, had low motivation to pull its weight. Egyptian president Anwar Sadat was interested in developing closer ties with Washington and displayed Egyptian independence by expelling thousands of Soviet advisers in mid-1972, but Washington responded slowly to this initiative. While Cairo-Moscow ties were fraying, the Soviets sought a role in the region. Egypt remained dependent on Soviet military aid and Moscow continued to supply Syria.

With diplomacy stalemated, during 1972 and 1973, Sadat believed that the military option was necessary to secure U.S. political intervention and to facilitate negotiations. To bring U.S. influence on Egypt's side, he was willing to make a separate arrangement with Israel over the Sinai, although he would keep his flexibility secret from leaders of other Arab states. To make the military option workable, that is to disperse Israeli forces during war, Sadat realized that he needed partners. A non-military ally was King Faisal of Saudi Arabia, who promised to use the oil weapon against the United States. For military action, Sadat turned to Syrian President Hafez el-Assad although the basis for cooperation was narrow because of differences in objectives. Determined to recover the Golan Heights, Assad had little interest in a relationship with Washington and rejected the possibility of negotiations. He saw Israel's very existence as abhorrent. Moreover, while Sadat secretly envisioned a limited war with Israel, Assad incorrectly assumed the possibility of a greater conflict that would force Israel to surrender the West Bank. Differences over strategy would undermine the Assad-Sadat partnership soon after the fighting began. (Note 7)

Once begun, the October War would yield military triumphs and reverses for all sides. Egyptian and Syrian surprise attacks would stun the Israelis as Arab forces poured over the Suez Canal and into the Golan Heights. While the Israelis expected quickly to reverse the situation, they suffered significant losses during the first few days. The Egyptians successfully kept forces on the Canal's east bank, but success turned into near disaster as Israeli troops, led by General Ariel Sharon, among others, launched counter-offensives, seized positions on the Canal's west bank and trapped Egypt's Third Army. U.S. diplomatic intervention saved Egyptian forces from destruction. Syria fared worse, with Israeli forces winning back control of the Golan Heights and moving troops within striking range of Damascus. Yet, as IDF generals would ruefully acknowledge, Egyptian and Syrian forces fought valiantly. The human toll was substantial. By the end of the war, 2,200 Israelis soldiers had been killed, which in percentage terms was equivalent to 200,000 Americans. This was four times as many as in the Six Day War. Another 5,600 were wounded. 8,500 Arabs were killed--many of them Syrian--but far fewer than the 61,000 lost during the Six Day War. (Note 8)

Soon after the fighting started, the war developed into an international crisis, not least because Washington and Moscow had significant interests in the region. For both superpowers, credibility was a central consideration. And as Nixon put it, several weeks into the war, "No one is more keenly aware of the stakes: Oil and our strategic position." (Note 9) Both states had already armed their respective Arab and Israeli clients and both launched massive airlifts to sustain the battlefield strength of their allies. Although the Egyptians and Syrians suffered battlefield reverses, their resolve and a determined Israeli counter-attack kept the fighting going. Angered by the U.S. airlift, the Arab petroleum exporting states embargoed oil deliveries to the United States, thus producing a significant energy crisis. While both Moscow and Washington recognized the danger of confrontation and intermittently supported cease-fires, their political commitments made that support equivocal with destabilizing consequences. Superpower tensions over Israeli violations of the 22 October cease-fire escalated to the point where the Nixon administration staged a Defcon III nuclear alert, yet with all of the strains, dИtente prevented a serious clash.

The need to avoid U.S.-Soviet confrontation made it all the more essential for Kissinger to press Israel to let non-military supplies reach the beleaguered Third Army. The U.S. intervention on behalf of Sadat and his troops foreshadowed Washington's new diplomatic role, the development for which Sadat had waged war. In late October, Israeli and Egyptian senior officers began meeting to work out the details of the cease-fire which culminated, after Kissinger became involved, in the "Sinai I" disengagement agreement of January 1974. Consistent with Sadat's nationalist orientation, Israeli withdrawal from Egyptian territory was his principal objective and it was largely attained before his assassination in 1981. Nevertheless, other issues from the 1967 war--Israeli control of the Golan Heights and the West Bank--remain contested and a source of dangerous tension to this day.

The ongoing Watergate crisis and the financial scandal that brought down Vice President Spiro Agnew intersected with the October War. Agnew's resignation and the need to appoint a new vice president distracted Nixon. So did the constitutional battle with Special Prosecutor Archibald Cox, Attorney General Elliot Richardson, and Deputy Attorney General William Ruckelshaus, whose firings--"the Saturday Night Massacre"--coincided with Kissinger's trip to Moscow. While Nixon's political prestige was collapsing, Kissinger's was growing even more. With Nixon embattled, Henry Kissinger emerged as the key U.S. decisionmaker during the October War. (Note 10)

----------------

Documents

Note: The following documents are in PDF format.
You will need to download and install the free Adobe Acrobat Reader to view.

Table of Contents

I. The Looming Conflict

II. On the Brink of War

III. Coordinated Offensives

IV. Airlifts, Battlefield Stalemates, and Oil Threats

V. Turn of the Tide?

VI. "The Smell of Victory" and Search for a Cease-Fire

VII. Collapse of the Cease-Fire

VIII. Crisis

IX. Crisis Resolved

http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB98/index2.htm



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   07:18   24.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. עוזר ראש אמ''ן:''מצטער, השמדתי לך את החטיבה''  
בתגובה להודעה מספר 16
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.12.03 בשעה 07:21 בברכה, פילוביץ שחף
 
כששמע את עוזר ראש אמ''ן אומר כי בשנים הקרובות לא תפרוץ מלחמה, הבין חיים ארז שעליו להעמיד את הקצינים שלו בכוננות * זה היה בערב יום כיפור, 1973 * עשרה ימים לאחר מכן צלחה החטיבה שלו ראשונה את התעלה והוא דיווח לשרון: ''אפשר לנסוע לקהיר'' * כעבור שנים פגש בארצות-הברית את מפקד אחת החטיבות המצריות, שהובסה במבואות סיני * הפעם זה נגמר בחיבוק.
מרדכי חיימוביץ

5 באוקטובר 1973, 12 בצהריים. חדר ההרצאות של פו''ם. על הדוכן עומד עוזר ראש אגף המודיעין למחקר, אריה שלו. מקרין שקפים, מציג תצלומי אוויר. הנה פריסת האויב, זאת כמות האוגדות, אלה צירי הצליחה. מוכיח באותות ובמפות את מה שייקרא ''קונספציה''.

26 שעות לפני שתתחיל האיומה שבמלחמות ישראל, קובע עוזר ראש אגף
המודיעין בצה''ל: ''הכל תרגיל. להערכת אמ''ן, מלחמה לא תפרוץ בעשר השנים
הקרובות''. מפקד חטיבת שריון צעיר, אלוף-משנה חיים ארז, מאזין להרצאה,
שומע ומשתכנע. משתכנע שהכל הפוך.
הוא יוצא מהאולם, מתקשר לחטיבה שלו שבשדה תימן, פיקוד דרום. מצווה על הסמח''ט שלו ישראל פוטש להתקשר לכל הקצינים בחטיבה.
''כולם על יד הטלפונים, אף אחד לא זז מהבית''.
פוטש רוצה לבלוע את השפופרת.
''השתגעת?'' הוא אומר למפקדו, ''על סמך מה אתה אומר את זה?''.
''אני רואה את מה שקורה בשטח'', עונה לו ארז.
אבל פוטש בכל זאת מנסה להדוף. הוא מזכיר למפקדו שזה לא פשוט, שמדובר בחטיבת מילואים. ''החיילים יתלוננו, זה מבקר המדינה ובלגן''.

ארז חותך אותו, נחוש: ''בקיצור - תודיע לכל החיילים''.

מה עבר לך בראש, הרי שמעת את עוזר ראש אמ''ן אומר ההפך?

''ראיתי איזה חוסר היגיון בין המפה לבין המסקנה''.

והשיחה עם פוטש חיזקה את התחושה שלך?

''השיחה הזאת הצביעה על כך שיממה לפני המלחמה, בפיקוד דרום לא ידעו דבר
ולא התארגנו לכלום''.

מתרחק ממלחמת הקלטות

האיש שחטיבתו צלחה ראשונה את תעלת סואץ, יודע שתעלת הימים האלה
עכורה יותר. הוא מנסה להתרחק ממלחמת הקלטות. מי לא נשמע למי, מי הפר
פקודה של מי. האלוף במילואים חיים ארז עוקף גם את שאלת האחריות שאני
מציג לו - מי אחראי לכך שלא ידעו ולא התארגנו? ארז מדבר על הפתעה ''מאוד
מאוד גדולה, טקטית ואסטרטגית'', על מודיעין שקרס, ''אבי אבות הצרות. הבעיה המרכזית במלחמה הזאת''. אחריות? אפשר להניח את הגופה על סף לשכתו של מפקד אוגדה, אלוף פיקוד, רמטכ''ל, אבל הוא לא בטוח שהיה כזה חכם לו היה במקומם.

ארז מקבל את השקפתו של אלוף פיקוד הדרום לשעבר אריק שרון, שלפיה
תפקידם של המעוזים היה לצפות על השטח בימי שלום והתשה, אבל אין הם
בשום פנים קו עצירה בימי מלחמה כוללת. ''ביומיים הראשונים היה אפשר לפנות את כל המעוזים, אבל המשיכו לפעול כאילו ההתשה נמשכת''. מחלקות ופלוגות, הוא אומר, הורצו למעוזים לא כדי לפנותם אלא כדי לבלום ולמנוע, וזה כמובן נכשל. כשאבקש ממנו הגדרה עצמית, שיאמר איפה הוא עומד בוויכוח בין ברן לשרון, מפקד אוגדתו, יאמר שזאת ברברת שהמציאה עיתונות. שכולם לחמו זה לצד זה. חיילים וגנרלים.

הוא עצמו, בשיערו הכסוף שמסורק הצדה, נראה לי כמו מרשל רוסי מהקרב על
לנינגרד. הוא בן 68, ועד היום הוא מפקד חטיבה נאמן באוגדת שרון. ''אריק שרון היה תמיד במקום שבו התנהל הקרב העיקרי, תמיד עמד בנקודה הקריטית שבה היה יכול גם לראות וגם להשפיע, תמיד בקו הראשון עם האנשים''. המלחמה
קירבה אותם. באפריקה הם אפילו אכלו אווז יחד. הוא היה חבר של גורודיש
כמעט עד יום מותו. היה אצלו מפקד גדוד בששת הימים. הוא אומר שאי אפשר
להאשים אותו שלא שלט במפקדי האוגדות. ''זה שטויות. בסופו של דבר פעלו
לפי תוכנית פיקודית''. השאלה היא כמובן מה הסיבה ומה המסובב. ''אז כתבו
איפה בילה גורודיש לילה קודם. אני לא יודע איפה. אבל אילו היה לו מודיעין אחר, הוא היה מבלה בפיקוד''.

במלחמת יום כיפור הם דיברו רק פעם אחת, כשגורודיש איחל לו הצלחה בדרך
לצליחה. ארז מוכן לצליחה חוזרת, כדי לעשות צדק עם אוגדתו. ''אני אגיד לך
דברים פשוטים'', הוא מזהיר אותי. ''האחריות לאזור הצליחה, ה'חצר' כפי
שכונתה, היתה של אוגדת שרון. את הגדה שממול אבטחו הצנחנים שסופחו
לאוגדה''. אז מי צלח את התעלה? בעיני ארז השאלה הזאת תיאורטית. הצולח הוא מי שמניח את הגשר, שכובש את השטח בגדה שממול. ''לעבור אחרי זה על הגשר זה כמו ללכת על ציר 'טרטור'. צריך רק להיזהר לא ליפול למים. הצליחה, וזה צריך להיות ברור לחלוטין, זה לא כל הכוחות שעברו אחר כך את התעלה''.

אתה מתכוון לברן...

''לברן ולכל האחרים. במשך 48 שעות רק הכוחות של שרון היו שם''.

אז יש משקעים...

''אני וברן חברים. הכל בסדר. אין בינינו בעיות בגלל צליחת התעלה''.

פגישה עם התעלה בגיל 8

בעבר הוא כבר נפגש עם התעלה. במבצע קדש ב-1956 כמפקד מחלקה בגולני,
ובששת הימים כמפקד גדוד בחטיבה שבע. אבל הפעם הראשונה היתה בגיל
שמונה. הנריק רוזנברג הגיע לאיסמעליה עם ילדי טהרן שהוברחו מאירופה
הכבושה. זה היה קצהו של מסע הפכפך שהתחיל בוורשה, עיר הולדתו. בדצמבר
1939 כבשו הגרמנים את העיר. הוא היה בן ארבע. זוכר את ההפצצות, את האש,
את הריצה למקלטים. דוד ופרידה רוזנברג מחליטים לארוז את חייהם ולעבור
לרוסיה. אביו נוסע ראשון להכשיר את הקרקע, וכשהוא מעביר להם מסר לבוא,
מעמיסה האם את בנה על עגלה עם סוסים ויוצאים לדרך. הם מגיעים לשטח
הפקר בגבול. הגרמנים אינם מתירים להם לחזור, הרוסים אינם נותנים להיכנס.
הם נתקעים במחנה מעבר. ילדים מתים בקור הרוסי הרצחני. הנריק היה לבוש
טוב, אך אמו מחליטה להבריח אותו לרוסיה. היא תולה על צווארו שלט קטן עם
הכתובת של אביו ואומרת לו: ''לך ילד, חפש את אבא''. הוא מגיע לגבול, חייל רוסי מסנן לעברו ''יופטפויומאט'', אבל נותן לו לעבור.

במשך תשע שעות הוא מתברבר בדרך. כשמחשיך הוא מגיע לאיזה כפר, עומד
ברחוב ובוכה. אחת הנשים יוצאת, נותנת לו מרק חם ומלינה אותו. למחרת בבוקר היא לוקחת אותו אל אבא, בביאליסטוק. כעבור כמה ימים נוחתת אצלם גם אמא.
לקראת סוף 1940 מחליטה המשפחה לחזור לפולין, אבל הרוסים עוצרים את האב
בגבול ומאז הוא נעלם. הנריק ואמו מגיעים לסיביר. כשפורצת המלחמה בין
גרמניה לרוסיה, הוא ממשיך עם אמו לאוזבקיסטן. אמא קונה ספירט בתום לב,
נאשמת בהברחה ונידונה לעשר שנים. הנריק נשאר אצל חברים של המשפחה.
הסוכנות היהודית ונשות ''הדסה'' פותחות במבצע לאיתור ילדים יהודים עזובים ברוסיה ובפולין. צבא פולין שמתארגן מחדש מסייע. מעבירים את הילדים למוסדות נוצריים. ''היו לוקחים אותנו להתפלל בכנסייה. היינו כורעים ברך, אבל היו בינינו ילדים גדולים שלימדו אותנו לזייף את התפילה, שלא נשכח שאנחנו יהודים''.

איך מזייפים תפילה?

''היינו אומרים קעצ'קע מריה במקום אווה מריה''.

אחר כך ריכזו אותם בגבול עם פרס ושיכנו אותם בבית יתומים בטהרן. כעבור
חצי שנה הם עולים לאנייה המפליגה להודו, משם לאיסמעליה ולארץ. בערב פסח
מגיע הנריק רוזנברג עם עוד 50 ילדים לנהלל. משפחת שניפר מאמצת אותו,
והנריק הופך לחיים. ה''ארז'' יבוא רק בצבא. אמו, לאחר שהריצה מכתבים
לסובייט העליון,משתחררת כעבור שנה. היא מתחתנת שוב ועוברת למחנה
עקורים בגרמניה. שנתיים לאחר המלחמה מגיע בן-גוריון לביקור במחנה. אמא
פרידה מבקשת ממנו לעזור לה למצוא את הילד האובד.

בתוך כמה שבועות היא מקבלת תמונה ופרטים על הבן. ב-1948 האם מגיעה
לנהלל. מסתכלת, בוחנת ולא בטוחה כלל שזה הילד שלה. גם הוא היה נבוך.
''בהתחלה לא יכולנו לדבר'', הוא מספר לי, ''לא ראיתי אותה חמש שנים ושכחתי את כל הפולנית והרוסית''. בלילה, כשישן, בדקה אותו. רק כשמצאה את סימן הניתוח שעבר בגיל שנתיים השתכנעה. זה חיימק'ה שלה. היה לו טוב בנהלל, והוא ביקש ללמוד שם גם תיכון.

לפני הגיוס עבר לגור עם אמו בנהריה. את חופשותיו מצה''ל חילק בינה לבין
משפחתו המאמצת בנהלל. במבצע קדש היה מפקד מחלקה בגולני והגיע עד
קנטרה. אחר כך עבר לשריון. את ששת הימים התחיל כסגן מפקד גדוד 79
בחטיבה שבע של גורודיש. ביום הראשון למלחמה נהרג מפקד הגדוד אהוד
אלעד, וחיים ארז תפס את מקומו. הטנקים שלו הגיעו ראשונים לתעלה, עם יוסי
בן-חנן שקפץ אל המים ואל ההיסטוריה. ב-1972 הקים חטיבת מילואים
שהתבססה על חיילים שעברו את ההתשה. כמו כן קיבל מינוי חירום כמדריך
בפו''ם (בית-הספר לפיקוד ומטה). שם אנחנו מוצאים אותו יממה לפני המלחמה,
מאזין להערכת אגף המודיעין השאננה.

''נגמור עם 2,500 חללים''


השעה היא עשר בבוקר. המג''דים מתחילים להתייצב. כבר בדקות הראשונות הוא אומר לאחד מהם, עמי מורג:
''את המלחמה הזאת נגמור עם 2,500 חללים לפחות''. במלחמה יאבד ארז 52 מחיילי חטיבה 421. הוא עצמו ייפצע בקצה הזרת.

מתחילים לארגן את הכוחות. אוספים טנקים משישה מקומות: סדנאות בסיסים,
בית הספר לשריון. בחלק מהמקרים הטנקים עדיין מפורקים לצורכי הדגמה.
הימ''חים - מחסני החירום - עדיין סגורים. החיילים מקבלים הוראה לשבור
מנעולים ולהצטייד. מתברר שיש מחסור במשקפות, במכשירי קשר, במקלעים.
כל החוסרים שהוזכרו במכתב ששלחו לפני חודש לאוגדה.

אחרי שכל ההכנות האלה נשלמות, הוא מבקש מקצין הקשר שלו יצחק קאול,
לימים מנכ''ל רשות הדואר, להתקין לו טלפון. ''מהטנק שלי אני רוצה לדבר עם כל העולם'', הוא אומר לו. יוצאים על שרשרות לדרך. כ-25 קילומטר אחרי, ליד שבטה, כל גדוד עוצר למטווח תותחים. עושים תיאום כוונות. מחפשים את המלחמה. ''היינו פרים צעירים'', יאמר אחד מפקדי הפלוגות, עודד מגידו, ''ששנו אלי מלחמה, פחדנו שנפסיד אותה''.

קצת לפני רפידים, בלב סיני, הם נכנסים לכוננות. מתדלקים. יוצרים קשר עם
מפקד האוגדה אריק שרון. המשימה הראשונה ששרון מטיל עליהם: להיות מוכנים
לנוע לכיוון גשר הפירדאן ולפנות שם את המעוזים. הלילה של יום ראשון,
7 באוקטובר, יורד עליהם. ארז מבקש לנצלו כדי לבצע את המשימה.
אולם שרון טוען שלא נותנים מפני שיש תוכנית שאוגדת ברן תתקוף מצפון לדרום. בבוקר אומרים להם לנוע דרומה, לכיוון המיתלה, לכיוון העיר סואץ.

''היה ברור שנדפוק אותם''

''התחושה היתה שיש שם איזו קטסטרופה. רצנו כמו משוגעים. הגענו למיתלה.
אמרו לנו לחזור'', הוא מספר. כשחזרו גילו שהמצרים כבשו חלק מהגבעות
שעמדו עליהם. בשלב הזה החטיבה של חיים ארז כבר מאבדת אנשים. באזור
חמוטל, למשל. בתחילה הגדוד של עמי מורג כובש את המקום ואחרי רבע שעה,
מיעד אחר לגמרי, מתחילים לירות עליו טילים. מצרים עם סאגרים מטווחים
אותם. הם קוראים להם ''טוריסטים'' בגלל מזוודות הטילים שנשאו איתם. קרב
עיקש עם אויב שלא הכירו. מצרים שלוחמים על שרשרות, מטפסים על הטנקים
כדי להשחיל רימונים פנימה. ''ממש פייטרים'', הוא משבח אותם.

אלה ימי בלימה, התייצבות, התארגנות, היערכות לקראת הצליחה של יחידות
השריון הגדולות של המצרים. האם כבר תפס אז את עומק הקטסטרופה? ארז
אומר שעכשיו, אחרי פרסום הקלטות, הוא ממש מופתע. מדהים אותו ההבדל בין
חוסר הביטחון והספקנות של הפיקוד והמטכ''ל לבין הביטחון המוחלט בקרב
הכוחות. ''מהמפקדים ועד אחרון החיילים בסיני, לכולם היה ברור שנדפוק את
המצרים. לא אנחנו ולא החיילים, לא חשבנו לרגע על מפלה''.

אז הבעיה היתה רק למעלה?

''יש לי הרבה סימני שאלה על חוסר הביטחון ששרר שם למעלה''.

וחוסר הביטחון הזה מקרין גם עליכם בשטח?

''לא. לא הגיע אלינו. אנחנו בטחנו במפקדינו ובחיילינו, והם בטחו בנו. גם במצב הכי גרוע לא היה שמץ של ספק''.

בשבת, 13 באוקטובר, הם מקבלים התרעה שלמחרת שתי דיביזיות שריון מצריות
עומדות לצלוח. חטיבה 421 נערכת למארב באזור כביש איסמעליה. הטנקים
המצרים מתקדמים בחסות הפגזה כבדה. כשההפגזה שוככת, הטנקים הראשונים
שלהם נמצאים כמעט בתוך הטנקים של החטיבה. ''אני יריתי על טנק שלהם
שעמד בין שני טנקים שלנו. כך השמדנו אותם לאט לאט''. בסופו של הקרב
מתברר המאזן: למצרים הושמדו 50 טנקים, לכוחותינו נפגע טנק אחד. ''ב-14
בחודש חזרנו למה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות: קרב שריון בשריון. זה היה
מפנה דרמטי בתחושת האנשים. הבנו שאין לנו בעיה. פתאום הצבע חזר ללחיים''.

שנים אחר כך, לאחר שיסיים את תפקידיו כאלוף פיקוד דרום וראש אגף
האפסנאות, ייסע חיים ארז לביקור במכללה לביטחון לאומי בארצות-הברית. חבר
משותף מפגיש אותו עם גנרל מצרי. ''מה עשית במלחמת אוקטובר?'' שואל אותו
ארז, ''הייתי מח''ט שריון'', עונה לו ההוא. ''ואיפה היית ב-14 בחודש?'' הוא ממשיך לשאול. ''אל תשאל, על ציר איסמעליה'', משיב לו המצרי,
''צלחתי את התעלה ושם נתקעתי. כל החטיבה שלי הושמדה. רק אני וכמה טנקים הצלחנו להימלט''.

חיים ארז מחייך אליו: ''מצטער, אבל אני הייתי המשמיד''. ואז הם קמו והתחבקו. אחים של 14 באוקטובר.

כל הצירים חנוקים

14 באוקטובר היה פרשת דרכים, כי בערבו של אותו יום התחילו ההכנות
הרציניות לצליחה. ריכזו כוחות, גררו דוברות, טיפלו בגשר הגלילים. בבוקר
ה-15 מתכנסת קבוצת פקודות. נקבע שאזור הצליחה יהיה בתפר שבין שתי
הארמיות המצריות. נאמר שייכבשו דרכי הגישה לגדה המזרחית של התעלה,
שחטיבת הצנחנים של דני מט תצלח בסירות גומי ותתפוס ראש גשר בגדה
המערבית. על חטיבה 421 הוטלה האחריות לצליחה.

בתוך החטיבה ההתארגנות היתה כזאת: הגדוד של גיורא לב יקבל את הפיקוד על
הז'ילווא, שייקרא ''תמסחים''. מדובר ברכב אמפיבי צרפתי, שאם מחברים שניים מסוגו אפשר להוביל באמצעותו טנקים. על הגדוד של שמעון בן-שושן הוטל להתאמן בגרירת גשר הגלילים (במקום הכוח שיועד לכך והועבר לגולן ערב
המלחמה), ואחר כך לגרור אותו לתעלה ולהכניסו למים. הגדוד השלישי, של עמי
מורג, היה אמור לעבור ראשון על הגשר.

באותם רגעים אתה מבין מה מוטל לך על הכתפיים?

''אני מבין, ומפני שאני מבין אני רואה שיש בעיות קשות מאוד''.

הוא רואה שכל הצירים שמובילים לתעלה חנוקים. עוד לפני צליחת התעלה, לא
ניתן לצלוח את המשאיות התקועות, את הקומנדקרים המקרטעים, את עוקבי
המים הנטושים. ''סתימה נוראית. מזל שהיה לי שכל וביקשתי שהאחריות לצירים
לא תהיה עליי''. אבל המצב נראה לו בלתי עביר. הוא מבקש ממפקד האוגדה
לדחות את הצליחה ב-24 שעות, אבל שרון לא רוצה לשמוע על כך. ''אם נדחה
לא נצלח'', הוא עונה לארז, ''לא בגלל המצרים אלא בגלל כוחותינו''.

מה זאת אומרת ''בגלל כוחותינו''?

''הוא חשש שאם יבקש דחייה, יחשבו בפיקוד שהאוגדה לא רוצה או מפחדת, או
לא יכולה, או לא מוכנה''.

אתה חושב שהיה בסיס לחשש שלו?

''אני חושב שהוא צדק''.

ממשיכים להניע את גלגלי הצליחה. מנסים לקרב את גשר הגלילים שמשקלו
500 טונה ואורכו כרוחב התעלה. 17 טנקים גוררים אותו והם קוראים לו
''הדינוזאור''. מתנשף בעליות, משתולל בירידות. תוך כדי כך מצלצל הטלפון
בטנק המח''ט. אשתו של ארז על הקו. מודיעה שלשמעון בן-שושן, המג''ד
שאחראי לגרירה, נולד בן. ''שמעון, מזל טוב, נולד לך בן'', מעדכן ארז בקשר. כמה קריאות ''מזל טוב'' פורצות לרשת, וחוזרים להיאבק במפלצת.

והגשר מתפרע. פעם מטפס הגלגל הקדמי שלו על צריח הטנק שלפניו, ופה
זורקים רימון ושם יש התרעות על קומנדו מצרי בשטח, והצירים עדיין סתומים
אז נוסעים על הדיונות, והטרקטורים מנסים להעיף הצדה כלי רכב שמפריעים,
והאנשים עייפים, נעצרים לרגע ונרדמים והגשר עולה ויורד, יורד ועולה עד
שהוא נקרע ונשאר מוטל כמו פגר, כמו עוד קורבן של המלחמה הארורה הזאת.
תיקון יימשך בין ארבע שעות ל-12, הוא מדווח, ושרון מורה להם לעזוב את
הגשר המת ולהתקדם. ''ידעתי שדווקא אז אני צריך להיות שקט מאוד. לדבר
בקשר כאילו אני נמצא בבית''.

''הכל על כרעי תרנגולת''

אמרת לעצמך: ''עכשיו אני צריך להישמע שקט''?

''אולי זה בא לי בצורה טבעית. אתה רואה שהאופציות נעשות יותר ויותר קשות. פה כוחות שלא הגיעו, פה גשר שאיננו, פה יש לך את הז'ילווא הזה שכל כדור בפנימית יכול להטביע אותו. הכל על כרעי תרנגולת''.

איך מתגברים?

''אתה פשוט יודע שבכל קרב המרחק בין הצלחה לכישלון הוא בכוח שיש לך
ברגעים האלה. המעט שיש לך יותר מאשר לצד השני. תמיד זה מוכרע על חוט
השערה''.

חיים ארז מקבל תחת פיקודו גדוד צנחנים, ונע על ציר טרטור. הם רצים על
הכביש במהירות של 35 מייל לשעה, במקום מייל כשהיו רתומים לגשר. תוך כדי
דהרה, כשהוא עומד בטנק ללא כובע VRC ומסיע פצועים על הכנף, רואה המ''פ
עודד מגידו את גורודיש מולו. אלוף הפיקוד חושף שיניים ומניף אצבע מאיימת. מגידו מתעלם ושועט קדימה.
נפתחת אש כבדה מהמארב, כמה טנקים הולכים והמג''ד בן-שושן נפצע. חיים ארז תופס במקומו את הפיקוד על הגדוד.

יורדים מהציר הזה, מנסים לעקוף אותו ובינתיים מגיע הגדוד של גיורא לב
ל''חצר'', לאתר הצליחה. אריק שרון נוסע לשם עם יוסי רגב, המ''פ הראשון
שמוביל את הגדוד. ''הנסיעה של מפקד האוגדה בכוח החלוץ שלי'', עתיד לומר
רגב - כיום שגריר ישראל בצ'ילה - ''נראתה לי תעוזה מיותרת וגרמה לי לחץ
רב''. שרון, כך מתברר, יושב לו על הווריד ולא מרפה. יורד איתו לפרטים, רוצה לדעת הכל. ''בכל כמה דקות נשאלתי אם אני מכיר את הדרך, ואם אני בטוח בהובלה ובניווט, ואיך אני מתכוון להתגבר על מכשולי הדרך ועל אש האויב''.

בשלב הזה נמצא מפקד האוגדה שרון על המים. מהימים הלא רחוקים שבהם היה
אלוף הפיקוד, הוא זוכר היכן צריך לפרוץ את הסוללה שעל התעלה. פורשים
מפות והוא מתדרך את גיורא לב. הצנחנים של דני מט חוצים בסירות גומי את
התעלה. לב מעמיס את עשרת הטנקים שלו על הז'ילווא ומתחיל לצלוח. ''היה
שקט מוחלט'', סיפר יוסי רגב שהיה בטנק הראשון, ''חיילי הנדסה כיוונו אותנו אל הפרצה בסוללה''.

הם אומרים לנהג שיתרכז, שלא ידבר, שלא ייפלו למים, שלא תהיה צלילה
במקום צליחה. ''היתה מן פסטורליה. המים זרמו בתעלה, אפשר היה לחוש את
הדגים. זה היה היום הכי שקט במלחמה''.

רגב מודיע בקשר לפלוגה שלו: ''אנחנו עוברים, עושים היסטוריה''. מישהו שואל:
''איפה אנחנו?'', ומישהו עונה: ''באפריקה''. המג''ד לב שואל את הטנק שלצדו, מה נשמע. וההוא מכופף את האנטנה,להראות שהוא פועל כמו דייג. הוא רוצה מאוד לבשר לאשתו שעבר את התעלה, אבל מצליח רק לומר לה: ''תפתחי בערב רדיו או טלוויזיה ותדעי איפה אני''. באותו יום, 16 באוקטובר בשש בערב, כשהם אי שם באפריקה, יפתחו טרנזיסטורים וישמעו את גולדה מאיר: ''כוחותינו פועלים מעבר לתעלה''.

חיים ארז מגיע ל''חצר'' בבוקר 16 באוקטובר. בכוח שלו 17 טנקים, פלוגת נגמ''שים ושני טנקי גישור כדי שיוכלו לעבור את תעלת המים המתוקים. הוא פוגש את שרון על שפת המים, מתודרך להשמיד בסיסי טילים בצד השני. ''יש שם טנקים?'', הוא שואל. איש לא יודע לענות לו. הכוח שלו חצה את התעלה בחצי שעה, אולי כמה דקות יותר. הוא עצמו היה חמש דקות על המים, גלים קלים ערסלו את הז'ילווא שלו. ''אבל אף כדור. שקט.
שמעתי ציפורים מצייצות, הכל היה נחמד ויפה''. בצד השני הוא פוגש את דני מט ואת הצנחנים שלו.
מתחבקים, אומרים ''מברוכ'', וכוח חיים ממשיך קדימה להשמיד את בסיסי הטילים. המטרה: לפתוח את השמים לחיל האוויר.

הם נעים מהר. מוצאים שני בסיסים ריקים ויורים אל הטילים. ''אתה רואה אותם משתוללים בצבעים לכל הכיוונים. מחזה נאה''. אחר כך הם משמידים גדוד
טנקים ונגמ''שיםועוד ארבעה בסיסי טילים, ויש מחסור בדלק, אבל החטיבה
פותחת לחיל האוויר את השמים. לאחר שדווח כי הושמדו כל בסיסי הטילים,
נשלחים שני מטוסים לבדוק שאכן כך. כשהם מגיעים לאזור שבמפת הקוד נקרא
''חיפה'', מתקשר אליהם שרון.

שרון: ''מה עשית?''

ארז: ''השמדנו ארבעה בסיסי טילים וטנקים''.

שרון: ''כמה טנקים בוערים?''

ארז: ''רגע, תן לי לספור...''

שרון: ''מה עוד קורה?''

ארז: ''אפשר לנסוע לקהיר''.

מפקד האוגדה מרוצה מאוד, אבל מודיע לו שלא נותנים לעוד כוחות לעבור.
''היה פה איזה חשש שנבע אולי מהעובדה שלא היו בשטח. באותו זמן חטיבות
שלמות היינו יכולים להעביר. אבל כשאתה מסתכל על מפה של 1 ל-250 אלף אז
שני קילומטרים נראים רק חצי מילימטר שצ'יק צ'אק אפשר לסגור''. וחוץ מזה, זו היתה גם שאלה של תחושה. ''אנחנו הרגשנו שהם במצור, הפיקוד הרגיש שאנחנו במצור. לכן לא נתן לעוד כוחות לעבור''.

חוזרים לאזור החיץ החקלאי, נערכים עם הצנחנים להגנה על הקטע של הצליחה.
ב-14 אחר הצהריים תוקפים אותם המצרים בטנקים, במסוקים ובחי''ר. הם מנסים
לכבוש את שני הגשרים על תעלת המים המתוקים. בבוקר ה-17 בחודש הם
מקבלים עוד טנקים, זחלים עם דלק, נערכים שוב להגן על הגשרים. כשהם בצד
הדרומי מתחולל עוד קרב. הטנק של ארז ליד זה של יוסי רגב. כששוככת האש
הוא קורא לו אליו. ''בוא תאכל מנדרינות'', הוא פוקד עליו. לא עוברת רבע שעה ורגב נפצע קשה. היד שלו נשארת תלויה על גידים. בכף של טרקטור מפנים
אותו לקו המים, ומצליחים להציל את היד.

גשר הדוברות מפסיק לפעול

''מ-16 עד 18 באוקטובר'', הוא מתחשבן עם ההיסטוריה, ''אנחנו לבד בשטח.
הצנחנים ואנחנו - האוגדה של אריק. האוגדה של ברן מתחילה לצלוח ב-17
בחודש, בחצות''. ארז נפגש עם ברן, המג''דים שלו מתדרכים את המח''טים של
ברן. מתחילה הפגזה נוראית שבה נפגע גם גשר הדוברות ומפסיק לפעול. ב-18
בחודש הם סופגים אש טנקים כבדה, הצנחנים שוב יוצאים לפעולה רגלית, בכל
השטח שכבר ניקו מתלקחת מלחמה מחודשת. ''מלחמה שהיתה נמנעת, לו היו
נותנים לעוד כוחות לעבור''.

דרך הטלפון של קאול הוא שומר על קשר עם המלחמה בגזרות אחרות ועם
העולם. מתעדכן מי חי ומי מת. מתקשר לחבר שהיה איש ביטחון בטהרן כדי
לומר לו: ''שנינו מדברים מהעולם המוסלמי. אני ממצרים ואתה מאיראן''.

עוד זוכרים שיש בית?

''ודאי, אתה לא יורה כל הזמן''.

והיריות למעשה מידלדלות והולכות. הם ממשיכים לצאת פה ושם לחסל כיסי
התנגדות, אבל כנראה שהלהט הלוחמני דועך. מטפטפות שמועות על הפסקת אש
קרבה והולכת. ב-22 באוקטובר, כשכוחותיו פרושים כ-25 קילומטר ממערב
לתעלה, ארז נוסע צפונה לסמן טריטוריה. בדרך הוא רואה חיילי צה''ל תופסים
עשרה שבויים. אחרי שעה הוא חוזר ומוצא את השבויים אוכלים ארטיקים
מה''גזלן''. ''אנחנו כנראה לא יודעים לשנוא את האויב'', הוא צוחק.

באילו רגשות אתה מקבל את הפסקת האש?

''הבנו שבצפון נמצאים 40 קילומטר מדמשק ושאנחנו 100 קילומטר מקהיר. היה
ברור שלא נכבוש את קהיר, למרות שבאותה שיחה עם אריק אמרתי שאפשר
לנסוע לקהיר''.

באמת חשבת שצריך לכבוש את קהיר?

''מה פתאום''.

כאן הוא מספר לי שפעם ביקר אצלם עזר ויצמן. ''ואני בבדיחה אומר לו שאפשר
לכבוש את קהיר, והוא עונה לי: 'אתה יודע מה זה קהיר?
שני מיליון זונות יש בעיר הזאת''.

אז זה לא היה רציני כל העניין שייחסו לו עם קהיר, אבל היה ברור שהארמיה
השנייה מכותרת. ''והיה ברור שלא צריך יותר מזה והיתה שמחה גדולה''.

מהמרגמות לסירים במטבח

ביום הבחירות הזמינו אליהם את אריק שרון לארוחת אווזים. ''נתנו לו חצי אווז מהקצה עד הקצה''. ישבו, אכלו, שמעו דיווחים על הבחירות. ואז אריק גמר את החצי שלו ואמר: ''פעם ראשונה שאני רואה אווז עם רגל אחת''. הבינו את הרמז, ועוד חצי אווז נחת על צלחתו. אחר כך יצא האוגדונר לחצר
וגילה כבש שחור. ''אל תאכלו אותו, אני רוצה לבדוק אותו'', ביקש מהם. אחרי שווטרינר ראה אותו התיר להם לאכול גם אותו.

כחודשיים לאחר אותו בוקר ביום כיפור, חזר הביתה. היה זה חודש דצמבר
וישראל התבוססה בחורף מדכדך. ב-19 בפברואר 1974 התייצבה חטיבה 421
למסדר פרידה ועזבה את אפריקה. ''מה היה הרגע הכי קשה שלך בארבעת
החודשים האיומים האלה?'', שאלתי. ''כשגשר הגלילים נקרע והדוברות נתקעו
בדרך'', ענה לי. ''ואז התפללתי שהז'ילווא האלה יחזיקו מעמד. ידעת שהצליחה תלויה בך. שאם העסק הזה נכשל, קשה יהיה לעשות אותו שוב''.

מה המלחמה הזאת עשתה ממך?

''מצד אחד יותר ספקן, מצד שני בטוח יותר ביכולת הכוללת שלנו. אין בעולם
צבא שהופתע כמונו ואחרי שבוע עבר להתקפת נגד. יש לנו כוחות בלתי נדלים
בגלל איכות האנשים''.

ואיכות היתה אצל כולם וכולם לחמו. אנשי תחזוקה, חימוש. ''להיות נהג משאית תחמושת שעוברת את התעלה בהפגזות זה הרבה יותר מסוכן מאשר להיות
בטנק''. מהן תמונות המלחמה שלו?

הוא מנה את הטנק הראשון שבו ירה מעשרה מטרים, את ההפגזה שהורידה לו חלק מהמקלע והוא נפצע רק בקצה הזרת, את צפצוף הפגז שני סנטימטרים מהראש, את שמחת הטנקיסטים אחרי הקרב של 14 באוקטובר ואת הפרידה ממצרים.

האם יש תמונה אחת שצרובה בו יותר מכולן?

''עזוב, אני לא טוב בסנטימנטים'', ענה לי.

(05/10/03 , 11:53)
http://images.maariv.co.il/channels/14/ART/551/830.html


תגובות

תמונה מהימנה משדה הקרב .1
חיים ארז, תודה לך על הפרספקטיבה האמיתית משדה הקרב .
אני עקבתי אחר המלחמה מתוך הבונקר בדבלה, בזמנו בתוך כל הבלגן סיכמתי כי עם ישראל מנצח בזכות הלוחמים והאנשים הרגילים עם הראש הגדול ,
והיום יש להוסיף לרישימת הסיכום גם מפקדים כמוך.
שמחתי לקרוא על עודד מגידו אותו היכרתי מגדוד השריון בסדיר.
(05.10.03 , 22:15) סידי



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   16:00   27.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. למה התרגז כל כך וייצמן על ד''ר מילשטיין בראיון  
בתגובה להודעה מספר 0
 

שנתן לו במשרדו בבניין אל-על בתל-אביב כשנשאל...:-
"מה הרווחת מהיותך שר התחבורה שלא עוסק בביטחון ישראל?
לפי דבריך, לו נטלת סיכון ונותרת בצה"ל יתכן שלא היה קורה המחדל,
אך בגלל שקפצת לממשלה כאילו הכישך נחש קרה מה שהיה.
"
{סוף ציטוט}

השיב וייצמן למילשטיין:
"כאשר שאלתי את גיסי, משה דיין, אם אהיה רמטכ"ל, אמר לי
כי אינו יכול להתחייב.
"
דיין היה שר הביטחון, שלא העריך במיוחד את כישוריו של גיסו וייצמן להנהיג את צה"ל.
{סוף ציטוט}






כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   07:41   25.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. ד''ר אורי מילשטיין מדבר הערב על הקרב בחווה הסינית ובכלל!  
בתגובה להודעה מספר 17
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.05.04 בשעה 06:59 בברכה, פילוביץ שחף
 
שיחה על קרב החווה הסינית - רקע מהלכים ותוצאות

החווה הסינית - רקע, משימה, מהלכי הקרב, תוצאותיו

לרגל יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ויום העצמאות, הקלטתי ברדיו האינטרנטי "קול הלב" שיחה בת שלושת רבעי שעה על סרטו של ניר טויב "החוה הסינית-רשומון" שיוקרן הערב בשעה 20.45 בערוץ השני, על גשר הגלילים ומקומו במחדל של מלחמת יום הכיפורים; על חשיבות גשר הגלילים בהצלחת מבצע "אבירי לב" לצליחת תעלת סואץ; על משימת גדוד סיור צנחנים במילואים של נתן שונארי ומשימת גדוד 890 לפתוח את "ציר טרטור" לגשר הגלילים, על האופן הרשלני של משלוח גדוד 890 לקרב, על השימוש בגדוד כבשר תותחים, על אי חילוצו, על אי הפקת לקחי הקרב ועל תוצאות תרבות אי הפקת הלקחים: חוסר יכולת של צה"ל לגבות מטרות לאומיות שהביאה לתוכנית ההנתקות של אריאל שרון מרצועת עזה ופינוי יישובי גוש קטיף כצעד ראשון בפינוי ישובים מישע.

להלן הקישור לתחנת רדיו קול הלב בתוך הודעת הבעלים של התחנה אריק לב.
http://www.kolhalev.com

אשמח לקבל תגובות.

בלא מורא
אורי מילשטיין
-Original Message-
From: arik lev
Sent: Sunday, April 25, 2004 1:50 AM
To: [email protected]
Subject: Exclusive alrci ! qwet


בלעדי בעולם, ספיישל "מהחווה הסינית ועד תוכנית ההתנתקות", תוכנית הרדיו של דר' אורי מילשטיין, המשודרת ברדיו 'קול הלב' הרדיו לישראלים ויהודים בעולם, תוכנית ובה סקופים וגילויים חדשים המפורסמים לראשונה ובלעדית בעולם !!! מהחווה הסינית, דרך אל"מ עוזי יאירי ז"ל ומלון סבוי, אהוד ברק, איציק מורדכי ועד ראש הממשלה אריאל שרון שהבטיח בטחון והבטיח להילחם בטרור וגמר כשהוא מחזיר שטחים, עוקר יהודים מביתם ומוסר שטחי המדינה.
להאזנה
http://www.kolhalev.com
לחץ על תוכניתו של דר' אורי מילשטיין להאזנה, כמו כן, הינכם מוזמנים להאזין לספיישל יום הזיכרון המדהים, ספיישל שזוכה לתשבוחות רבות ברחבי העולם. אנא העבירו לאחינו הישראליים ברחבי העולם ובקשו מכולם להעביר הלאה ולהפיץ. תודה רבה

@ ביטול הקרנת הסרט: "החווה הסינית - רשומון"

מצורף מכתבו של מפקד מחלקה בקרב החווה הסינית, חזי דחבש, לפקודיו שנותרו בחיים. ראוי לקרוא את המכתב, בייחוד לאור העובדה שהקרנת הסרט: "החווה הסינית" של ניר טויב בוטלה ברגע האחרון עקב לחצים שהופעלו על הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בישראל. ביטול הקרנת הסרט הוא ביטוי נוסף לתרבות המיתולוגית בישראל שמונעת מן הישראלים להבין את המציאות המלחמתית שבתוכה אנחנו מצויים מאז הקמת המדינה, ואחראית לנוהג של אי איתור ליקויים ואי הפקת לחיים בישראל.

עלינו לזכור: מי שלא הפיק את לקחי קרב לטרון במלחמת העצמאות שילם את המחיר בקרב המיתלה במבצע קדש; מי שלא הפיק את לקחי קרב המיתלה שילם את המחיר בקרב גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים; מי שלא הפיק את לקחי קרב גבעת התחמושת שילם את המחיר בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים; מי שלא הפיק את לקחי קרב החווה הסינית, שילם את המחיר בקרב עין זחתלא במלחמת לבנון; מי שלא הפיק לקחים מקרב עין זחלתא שילם את המחיר בתבוסות ישראל במלחמת דרום לבנון נגד החזיבאללה, באינתיפאדה הראשונה ובאינתיפאדה השנייה.

עד שלא נשבור את תרבות המיתוס נשלם עוד ועוד מחירים כאלה.

דברים מפורטים על כך אמרתי ברדיו קול הלב, שקישור אליו נשלח אליכם הבוקר.

בלא מורא
אורי מילשטיין

-Original Message-
From: [email protected]
Sent: Sunday, April 25, 2004 8:03 AM
To: אורי מילשטיין
Subject: האם יוקרן הסרט על החווה הסינית? הניחוש שלי לא !!!
ושוב חוזר הניגון

@ שלום חברים
הרשו לי לנחש שהסרט שהכין ניר טויב על החווה הסינית, לא יוקרן בסופו של דבר שוב ישתמשו בנימוקים לא ראויים

שלושים שנה שאני טוען וחוזר וטוען שלא היה תחקיר גדודי על
אותו לילה נורא בחווה הסינית
פלוגה ב' של יקי לוי, שהיה לי הכבוד להימנות על מפקדיה, לא תוחקרה מעולם הפלוגה הזו קיבלה את מכת האש הראשונה המ"פ ויתר הפלוגה קמו והסתערו ולאחר שנשברה ההסתערות פקד עלי יקי ז"ל לקום ולאגף איגוף ימני עמוק ולקפל את העמדות המצריות מימין לשמאל

מחלקה 1 אזרה עוז בנפשה וקמה ממקומה בצעקותיו ובדרבונו של סמל המחלקה נעים הי"ד כאשר לידי רצים גקי חכים הי"ד אייל רז הסמ"פ איגפה והסתערה עד להיאחזות בפאתי היעד של המיתחם הדיבזיוני

כאשר הבחנתי באיזה צבא עצום אנו נתקלים, דיווחתי למג"ד (יקי כבר נהרג בשלב הזה) כי יש כאן צבא שלם הכולל טנקים מקלעים ומאות חיילים

המחלקה שלי לא יצאה מהמיתחם הדיבזיוני, כאשר כל הגדוד כבר יצא בשל כך שלא קיבלה פקודת נסיקה כלל ועיקר מצד אחד ומצד שני היו חייבים לטפל באייל רז שהיה פצוע קשה מאוד ואי אפשר היה להוזיזו בשל כך שהיה פצוע בטן

כך יצא, שחלק מהמחלקה חולץ על ידי נגמ"ש יחד עם הפצועים ובינהם יוריק ורטה, אייל רז ועוד מספר פצועים וחיילים ובינהם גם בנצי עציון אבל לא היה מקום יותר גם על סיפון הנגמ"ש ליתר הלוחמים שהיו כ- 11 לוחמים

בניגוד לכל מפקדי הגדוד, היחיד שהיה איתי בקשר בכל אותן שעות היה עוזי יאירי ז"ל אשר דאג להעמיד לרשותי סוללת ארטיליריה אשר בעזרתה החזרנו את המצרים לעמדות שלהן

רק בערב 18 שעות לאחר תחילת ההתקלות ובזכות בחור אמיץ בשם יהודה חדד מהחרמ"ש שהתנדב להיכנס עם נגמ"ש ותחת אש כבדה מאוד הגיע עד אלינו והוציא את כולנו בשלום מהתופת

אני קובע שוב, מעולם לא נשאלתי, למה נשארנו במיתחם ומעולם לא נשאלתי על ידי אף אחד מהגדוד לרבות מפקדו כיצד, למה ואיך חולצנו מהתופת מעולם לא היה תחקיר ולכן הניחוש שלי שהסרט לא יוקרן וייעשה כל מאמץ עתידי למנוע את הקרנתו

אודה לכל תגובה
חזי דחבש

רצ"ב הקישור המסביר על הסרט
http://www.rashut2.org.il/news_inner.asp?catid=58&pgid=9718&ShowPage=2&from=HomePage

ביום שישי 24.04.04 תתקיים הקרנת הסרט "החווה הסינית-רשומון" בשעה 14:00, במרכז עינב לתרבות בתל- אביב ולאחריה פאנל

יום ג' 20.04.2004

סרטו של ניר טויב, באורך 80 דקות, אשר הופק ע"י הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו , ישודר בערוץ 2 בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.

תקציר הסרט:

אפוס תיעודי רחב יריעה המעמת את גיבוריו של קרב החווה הסינית ממלחמת יום כיפור עם המיתוס שנוצר, עד כמה ממשיך האתוס להשפיע שלושים שנה מאוחר יותר על החברה הישראלית בכלל והמעורבים בקרבות ההם בפרט. מי יצא משם עם משא האשמה ומי זכה בתהילה.


לכאורה, אומרים שמדינת ישראל שהתעוררה למחרת המלחמה הזו, היא אינה אותה מדינה שהכרנו קודם לכן- מדינה שהייתה מוכה בשיכרון הניצחון הגדול של ששת הימים, נסמכת על קונספציות צבאיות ומדיניות שגויות והנה הפתיעה אותה מלחמת יום כיפור ויצרה בחברה הישראלית שבר סורי-אפריקאי עם סכנה תמידית לרעידת אדמה. הדור של חטיבה 80 החווה הסינית ("הסיפור שלא סופר") הם כבר בני 65-70 - דור הסבים, מה הם הנחילו במורשתם לדורות הבאים? דור חטיבה 35 עוד מעט בני 50, האם המלחמה הזו שינתה כליל את מסלול חייהם?


הסרט מנסה גם להבין מדוע אין תרבות תחקיר בצה"ל, מדוע מעולם לא הוסקו המסקנות הצבאיות, האם למעשה חוסר היכולת שלנו לגעת במיתוסים שלנו יוצרים אתוס שמוביל בהכרח לכך שלכל דור ודור יהיה את "החווה הסינית" שלו.


הדמויות בסרט:
איציק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק, , אברהם אדן(ברן),דוביק תמרי, חזי דחבש, שמשון פאר, רזי יהל, יוריק ורטה, איתי מיכאלי, גיל דוד,נתן שונרי, יהודה דובדבני,חני זיו,דורון רובין.


יוצרי הסרט:
מפיק ובמאי: ניר טויב , צלם :דווה מלמן, עורך: מייקל טראוב, מקליט: עידן שמש מפיקה בפועל: רונית צפריר, תחקיר: אלי ויברט, אורית דה- שיין דבוש

אחראים מטעם הרשות השנייה:
מפיק ראשי: יוסי מולה, מתאמת הפקה: יפעת בן שושן, ע’ מח’ הפקות: ענבל שלום


לאחר הסרט יתקיים פאנל בהנחיית :ד"ר ראובן פדהצור – עיתון הארץ, אוניברסיטת ת"א ובהשתתפות:


מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות השנייה (עיצוב התודעה הטלוויזיונית של יום הזיכרון


יעל גבירץ, ידיעות אחרונות (מורשת הפצע)


אל"מ במיל’ ד"ר יעקב חיסדאי, (משבר המנהיגות)


אמיר קרן, מורשת הצנחנים (תפיסת השכול)


אל"מ במיל’ ד"ר מאיר פעיל,היסטוריון ומפקד בה"ד 1 לשעבר(’ביצים גדולות מוח קטן’)

רינו צרור,עיתונאי דין וחשבון "ערוץ 10" (התפוררות החברה הישראלית)

הכניסה עם הזמנות בלבד, ובפאנל יוכלו להשתתף צופים מהקהל.


שדור הסרט "החווה הסינית" ידחה
12:21, 25 אפריל 2004 / 'ד באייר תשס"ד

הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו החליטה לדחות את שידורו של הסרט "החווה הסינית" לאחר יום הזיכרון לחללי צה"ל.

מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות השנייה: "יום הזיכרון הוא יום של לכידות, הזדהות עם הנופלים ללא שום הסתייגויות. בעיני יום זה נועד לזיכוך המהות הישראלית, של הקולקטיב, לכיבוד הנופלים ולא יום שבו מועלים נושאים שיכולים לפגוע בשכול".

הסרט שהופק ע"י הרשות השנייה ובוים ע"י ניר טויב עוסק בקרב ב"חווה הסינית". הסרט הוקרן בהקרנת בכורה ביום שישי האחרון (23/4/04). לאחר ההקרנה התקיים פאנל ודיון סוער הנוגע לקרב, למנהיגות של הקרב ולהשלכות שלו.

לאחר ההקרנה ביום שישי, הדיון הסוער והויכוח הקשה שנוצר לאחר הסרט, ולאור פניות של משפחות שכולות התחדדה בעיני הרשות השנייה העובדה כי הסרט עשוי להיות טעון מדי, מעורר מחלוקת, ועשוי לפגוע במשפחות השכולות.

מוטי שקלאר ציין כי הסרט חשוב, העיסוק בו נכון ועקרוני. "הסרט ישודר" הוסיף שקלאר, "אך לא ביום הזיכרון".
http://www.a7.org/news.php?id=76976

הישראלים חוששים "להסתכל למלחמות בעיניים"
11:05, 26 אפריל 2004 / ה' באייר תשס"ד

על רקע דחיית הקרנתו של סרט על הקרב בחווה הסינית במלחמת יום כיפור, סרט שהפיקה הרשות השנייה, אמר ד"ר אורי מילשטיין בראיון לכתבת INN רותי אברהם כי הסרט טמן בחובו לראשונה ניסיון להפקת לקחים.

"מי שאינו מפיק לקחים ממלחמות משלם את המחיר בתבוסות ישראל".

את הסרט ביים ניר טויב ותוכנן לשדרו בערוץ 2.

"החברה הישראלית", אמר מילשטיין, "סובלת מסימפטומים של 'תרבות מיתולוגית'", כלשונו, "החוששת 'להתבונן למלחמות בעיניים'. החברה הישראלית, הוא הוסיף, "חונכה על ברכי 'הכל טוב', מלחמות הן עניין 'נקי', ויהודים הם גיבורים. התברר כי הערבים אמיצים, וכי יש צורך להילחם. הסתרת המידע", אמר מילשטיין, "גרמה לחלקים בציבוריות הישראלית לרפיון נפש, לפינוק, ולחיסרון בקשיחות ובעמידה חזקה גם מול תוצאות בלתי נעימות".

כתבתנו מציינת עוד כי בטרם נודע שהסרט לא יוקרן שיגר חזי דחבש, מפקד מחלקה בקרב החווה הסינית מכתב לפקודיו שנותרו בחיים, ובו הוא כותב: "האם יוקרן הסרט על החווה הסינית? הניחוש שלי: לא !!!, ושוב חוזר הניגון".

"שלום חברים,

הרשו לי לנחש שהסרט שהכין ניר טויב על החווה הסינית בסופו של דבר לא יוקרן ושוב ישתמשו בנימוקים בלתי ראויים.

שלושים שנה שאני טוען וחוזר וטוען שלא היה תחקיר גדודי על אותו לילה נורא בחווה הסינית. (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=77049


From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Wednesday, April 28, 2004 3:06:53 AM
To : <[email protected]>
Subject : FW: תחקירים והבנת הקרב

| | | Inbox


שלום חברים

את פלוגה ב' גדוד 890 1973 צריך היה לתחקר בארץ גושן מיד אחרי הפסקת האש,
על מנת לאתר ליקויים, לנתח אותם להפיק לקחים וליישמם למלחמות הבאות. ואגב
גם יהודה חדד לא תוחקר. ספק בעיני אם מישהו אחר תוחקר ברצינות והתחקירים
שעליהם מדברים מרדכי דרורי ואחרים הם שיח רעים, תאום עדויות ויצירת מיתוסים
לקידום אישי. לא ניתן לדעת מה היה בחווה הסינית ביום הקרב מבלי לדעת מה היה
בפלוגה ב' בכלל ומה אירע במחלקה של חזי בפרט. לפיכך מרדכי, דרורי ואחרים
פשוט אינם יודעים מה היה בחווה הסינית מחוץ לאירועים שהתרחשו בסביבתם
הקרובה. כל מה שהם אמרו מאז הם רחשי לב וקידום אינטרסים. ואכן מרדכי קידם
את האינטרסים שלו בצורה מעוררת פליאה.

אי הפקת לקחים נובעת משני גורמים עיקריים: א. חוסר מקצועיות של מפקדים, ב.
חוסר תרבות צבאית שתוצאתה: קידום אנטרסים אישיים על חשבון האנטרסים של
המערכת.

לא תפקידה של פלוגה ב' לתקן את המעוות וספק אם ניתן לתקנו. אך ראוי להבין
את הדברים כי בכך הם מסייעים להבין מה אירע בקרב החווה הסינית.

הערה אישית: שימשתי כהיסטוריון רשמי של הצנחנים מ-1959 עד 1974. במלחמת
יום הכיפורים הייתי מצורף לפח"ח לחוליה של ד"ר אפריים סנה. לא השתתפתי בקרב
החווה הסינית כי תפקידי היה לקדם את הציוד הרפואי הכבד לתעלה. לכן הגעתי
עם הציוד הרפואי הכבד ל"עכביש 52" בשחר יום ד' 17 באוקטובר כשפצועי הגדוד
זרמו לבית חולים שדה בעכביש 52. אני מניח שהציוד הזה הציל חיים רבים. כבר
ביום הקרב שוחחתי עם אנשים שהיו בקרב הזה ובקרב הקודם של שונארי
ועדויותיהם שמורות איתי. מאז גביתי עדויות מאנשים רבים לרבות מדוד אלעזר,
מחיים בר לב, מאריק שרון, מישראל טל, מאברהם אדן, מדב תמרי, מאיציק מרדכי,
מזאב דרורי, מגיל דוד מנתן שונארי, מאפריים סנה, מד"ר משה ברנט, מחזי דחבש
ומרבים מאחרים. רוב העדויות נגבו ב-1974 והן שמורות איתי. עד כה לא
התפניתי לטפל בקרב ברצינות משום שהייתי עסוק בנושאי מאקרו: מקצועיות צה"ל
ותרבות הביטחון וכן במלחמת העצמאות ובהיסטוריה של צנחנים עד היום השלישי של
מלחמת יום הכיפורים כולל מהלך ההכרעה שנכשל ב-8 באוקטובר 1973. (מבלי להבין
את תפקודם הלקוי של אדן ותמרי ב-8 באוקטובר לא ניתן להבין את תפקודם הלקוי
ב-16-17 בחודש).

בלא מורא
אורי מילשטיין

-Original Message-
From: hezy
Sent: Wednesday, April 28, 2004 9:25 PM
To: Uri Milstein; 'Yossi Blum Halevi'; 'maozia segal';
[email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected];
[email protected]; [email protected];
[email protected]; 'צבי קופלוביץ'; דני אנגל
Cc: [email protected]
Subject: תגובה לד"ר אורי מילשטיין ולמר יוסי בלום הלוי וקריאה לכל משתתפי
הרב-שיח


שלום ידידי הלוחמים

אני נפעם, מהרב שיח האינטלקטואלי שמתפתח , מאז לקחתי על עצמי משימה לערב
זכרון לחברינו זאב סלמן ז"ל בגבעת התחמושת אשר בא ארגנתי לראשונה רשימת
אימיילים של הפלוגה. יצאתי אז מהנחה, כי התקשורת הבלתי אפשרית לאחר מלחמת
יום הכיפורים הכבידה על "התפרקות הלוחמים" ו"פריקת מטען המלחמה" מעליהם.

התפתחות האינטרנט וזרימת המידע מאפשר לנו, קבוצה סגורה להחליף דעות ומאמרים
וזה רק ברכה, אומר רק זאת שאם היה אינטרנט נגיש לכל באוקטובר 1973, ייתכן
שלא הייתה פורצת מלחמת יום הכיפורים ובוודאי המידע של גיל דוד היה פורץ
החוצה ומועבר מאחד לאחד שנים רבות לפני מועד פרסומו.

ברב-שיח האינטלקטואלי משתתפים אנשים מכובדים כמו ד"ר אורי מילשטיין חוקר
מלחמות ישראל. מר יוסי בלום הלוי - חוקר מלחמות שכתב ספר מרתק על מלחמת יום
הכיפורים, אל"מ במילואים רזי יהל שמאמריו המרתקים כתובים ברוב טעם, פרופסור
יואב גלבר, הסטוריון, שמעת לעת שולח דבריו על גלי האינטרנט, סא"ל במילואים
בנצי עציון שלחם בחווה הסינית, ידידנו מעוזיה סגל שלקח על עצמו משימה חשובה
ונכבדה של תחקור

כל חיילי פלוגה ב' , הפלוגה שהושתקה במשך 30 שנה ולא בכדי.
אל"מ במילואים גיל דוד שצעק באותו לילה מר ונמהר ולא שעו לצעקותיו ואם
שכחתי מישהוא, נא עיינו ברשימת התפוצה

משתתף גם אני הקטן
שלמרות שהיה בעמדות המצרים באותו לילה ויצא רק לאחר 18 שעות , מעולם לא
תוחקר על ידי מאן דהוא ממפקדת הגדוד ולא במקרה

תחקורו או תחקור חייל כל שהוא מפלוגתו - היה מעורר שאלות קשות על תפקודה של
מפקדת הגדוד באותו לילה מר ונמהר ומטעם זה בדיוק - לא תוחקרה פלוגה ב'

בהקרנת הסרט של ניר טויב - הוגיעה מפקדת הגדוד בפאנל כי היו תחקירים והמג"ד
אף מנה מספר מקומות אשר לטענתו התקיימו שם תחקירים על כך אציין, כי בכל
המקומות שמנה היה מפגש רעים והופעה אומנתית אבל לא תחקיר

יותר מכך, בערב יום הזכרון צלצלתח לזאביק דרורי ודרשתי לדעת , מתי הוא
תיחקר אותי או את פלוגה ב' ואם כן תיחקר אני רוצה לראות ולקרוא את התחקירים
ותשובתו ולזכותו ייאמר שהינו אדם רגיש וישר הודה, שאת פלוגה ב' הוא כלל לא
תיחקר ולטענתו משום שהיינו רחוקים על כך עניתי לו, האם 30 שנה לא הספיקו
לצמצם את המרחק. דרורי לא ענה

הנה כי כן, ברור שפלוגה ב' הפלוגה שנשאה במירב הקרב בחווה הסינית כלל לא
תוחקרה. אם פלוגה ב' הייתה מתוחקרת בזמן אמת הייתה מפקדת הגדוד נשאלת, מדוע
ננטשה מחלקה 1 ומפקדה בחווה הסינית ואיפה בדיוק ולמה היה מפקד הגדוד,
שאלות שהיו מחייבות קבלת החלטות

הבטחתי לכם, חברים יקרים, שאני אשלח לכם , לאחר סיום הכנת תגובתי מכתב
המפרט את הכל.

בהזדמנות זו קריאה לכל משתתפי הרב-שיח , הקוראים ולא מגיבים, הגם שחלק מהם
מגיבים בפורומים של אינטרנט, היו פעילים ברב שיח זה והודיעו לי או צרפו כל
כתובת אינטרנט של חברים שהיו איתנו או חוקרי מלחמות, הסטוריונים שיאזנו את
הנאמר ברב שיח

נא צרפו לרשימת התפוצה שלכם את אל"מ במילואים דני אנגל שהשתתף בקרב ,
כדלקמן [email protected]

ואנא וזו בקשה אישית, עד סוף ימי לא אשכח את סמל החרמ"ש פרופסור יהודה חדד
אשר עם יתר חבריו שאינם בחיים התנדב למשימת התאבדות וחילץ את מחלקתי
מהגהינוםוהנכם מתבקשים לצרפו לרשימת התפוצה, כדלקמן [email protected]


שלכם

חזי דחבש
050/518159
[email protected]

- Original Message -
From: "Uri Milstein" <[email protected]>
To: "'Yossi Blum Halevi'" <[email protected]>; "'maozia segal'"
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>;
<[email protected]>; <[email protected]>; "'צבי קופלוביץ'"
<[email protected]>; <[email protected]>
Cc: <[email protected]>
Sent: Tuesday, April 27, 2004 7:39 PM
Subject: מדוע נשלחו הצנחנים לחווה הסינית


> שלום חברים,
>
> בלי לאתר ליקויים, לרבות אשמים, לאניתן להפיק לקחים. האשמים עושים הכל
> כדי להסתיר את הליקויים על מנת לא לשלם את המחיר שראוי שישלמו כדי שלא
ימיטו
> אסונות נוספים. זה הטעם שבדבריהם של מעוזיה וחסדאי אין ממש. הם שייכים
> לאגף המוטיבציה ולא לאגף האינטלקטואלי של השיח.
>
> מחקר לא נעשה כדי לאחד מישהו אלא כדי להגיע לחקר האמת. וכדי להגיע לחקר
> האמת כל פרט חשוב, גם מה אמר שונארי לגיל דוד ומה אמר גיל דוד באוהל של
אברהם
> אדן.
>
> ואגב, גדוד 890 נשלח לחווה הסינית כדי לפתוח את ציר טרטור לגשר הגלילים
> ולא כדי לאפשר העברת גשר הדוברות בציר עכביש. את הקפצת הגדוד לתעלה יזם
> מפקד החזית חיים בר לב ולא אברהם אדן שלדעתי לא הבין את המציאות בזמן
> אמיתי ולא
מבין
> אותה היום. את בר לבהעסיק גשר הגלילים שהיה אמור להיות עורק לולגיסטי
> עיקרי למבצע אבירי לב. על גשר הדוברות איש לא סמך אז ואך במזל ובהפקת
> פקודות לא השמידו אותן. מי שלא מבין את זה מוטב שלא יכתוב ספר על קרב
> החווה הסינית.
להרבה
> אנשים היה אינטרס להצניע את מקומו המרכזי של גשר הגלילים, אך כפי שאמר
> הרמב"ם
> בצוואתו: האמת סופה לנצח.
>
> בלא מורא
> אורי מילשטיין
>
> > -Original Message-
> > From: Yossi Blum Halevi
> > Sent: Tuesday, April 27, 2004 8:15 PM
> > To: maozia segal; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
[email protected];
[email protected];
> > צבי קופלוביץ; [email protected]
> > Cc: [email protected]
> > Subject: RE: גזר דין בעכביש 55 החווה הסינית מאמר של רזי יהל
> >
> > שלום רב לכולם:
> >
> > לא היה לי הכבוד להכיר את מעוזיה סגל, ולצערי, אף לא דברים שכתב על קרב
החווה
> > הסינית, אף כי ידידי היקר, חזי דחבש, סיפר לי שהאיש, שנפצע קשות
> > במלחמה,
נטל
> > משימה חשובה של כתיבת קרב החווה הסינית, ועל כן אפשר רק לברך על היוזמה
> > ולהמתין להוצאתה של יצירתו לאור, כדי שזו תעמוד לביקורת.
> >
> > ועד אז, יורשה לי להביע את פליאתי הרבה מהמסקנות הגורפות שמעוזיה הגיע
אליהן
> > מהמאמר שלי, בהן בולטת הערתו: "שמי שאינו מדקדק בקטנות אינו מדקדק גם
> > בגדולות" ואידך זיל גמור; אני מסיק מכך, שכוונתו של אומר הדברים,
> > מבוססת
על
> > שיטה דמגוגית ידועה, לפיה, מי שלא מוצא ארגומנטים עיניניים לביקורתו,
> > מחפש זוטות הנראות לעין, כדי ליצור מהן מסקנה כוללת וגורפת, המיועדת
> > לפסול את דברי הכותב, אף שאין לה, ולו שמץ של אמת עם עיקרי הדברים.
> >
> > מכאן ואילך, נוטל מעוזיה חירות להטיח האשמות חסרות בסיס בכותב
המאמר,
> > אותו הוא מאשים "בדיעות ימניות" - מהיכן שאב האיש דברים אלה? - אינני
יודע!
> > במאמר אין ולו שמץ של דיעה פוליטית, ואף שאני בעל דיעות משלי - מעולם
לא
> > ערבתי פוליטיקה בחקר המלחמה ואינני צריך להעיד על עיסתי.
> >
> > כתבתי שני ספרים על מלחמות ישראל: הראשןן, 1972 מערכות כשקרואים
> > לצנחנים, על מלחמת 6 הימים, והשני על מליוה"כ, ובנוסף, גם עשרות רבות
> > של מאמרים
בנושאי
> > צבא ואסטרטגיה, ומעולם לא ערבתי ולו שמץ של שיקול פוליטי בכתיבתי
> > הצבאית.
> >
> > אינני יודע גם מה לומר על הערתו של מעוזיה הכותב: "לפי לוי בלום יוצא
> > שגורודיש היה בסדר גמור ובר לב וברן היו הפחות בסדר.." מהיכן מצא האיש
מסקנה
> > פאטתית שכזו בדבריי? נהפוך הוא! - לו היה מעוזיה טורח לקרוא את ספרי
> > "התקדשות", היה מוצא ביקורת קשה מאוד על תפקודו של אלוף פיקוד דרום,
> > אבל גם במאמר עצמו אני מנתח את סדרת הכשלים החמורים של גורודיש ושל אדן

> > בכל הקשור
ל
> > 8 באוקטובר 1973, ובעטיין נשלחה אוגדה 153 דרומה כדי לנמצל הצלחה שלא
הייתה,
> > ובנוסף לתבוסה של אוגדה 162 - אוגדה 153 איבדה עמדות חיוניות באזור
> > שהיה בשליטתה בגיזרת המרכז. דברים אלה של מעוזיה מצביעים לדעתי על צורך

> > שהאיש
יעשה
> > שעורי בית וילמד את קרבות מלחמת יוה"כ קודם שיטיח בי האשמות שווא.
> >
> > צר לי לקבוע אבל דווקא דבריו של מעוזיה והגנתו הגורפת על ברן בקרב ה- 8
> > באוקטובר, הם המעידים על בורות, אף שאינני נחפז להאשימו בפוליטיזציה
> > מצד מאוד מסוים;
> >
> > יתרה מכך, מעוזיה הפוסל אותי בשל מה שהוא מכנה "דעותיי הימניות" פוסל
> > את עדותו בדיוק בהאשמותיו שלו. בנוגע למאיר פעיל וברן, הסיפור שלהם
> > מוכר וידוע שנים רבות. פעיל מסנגר ומצדיק את תפקודו הלקוי של ברן
> > במלחמה, והוא מנסה
לפאר
> > ולרומם את מחדליו. השמדת חטיבת השיריון המצרית הייתה דבר שניתן לצפות
מאוגדה
> > 162 שהייתה אוגדת הדגל של חיל השיריון וברן מפקד גייסות השיריון ואחראי
לתו"ל
> > זרוע היבשה של צה"ל באותם ימים. לא היה שום אספקט של גבורה בקרב הזה,
> > שבו למצרים לא היה שום סיכוי, משום שמרגע תנועתם צפונה הם ךמעשה נכנסו

> > לכיתור משלושה צדדים: מממערב, גדות האגם המר הגדול, מצפון כוחות צה"ל
> > בציר
לקסיקון
> > טרטור, וממזרח כוחות אוגדה 162 שצלפו וחיסלו אותם כברווזים במטווח.
> > ההשוואה של מאיר פעיל על קרב נוסח כיתור חניבעל, עם כל הכבוד ללוחמים
> > והמפקדים, היא מופרכת מעיקרה. אבל מה שחמור בעיני מהתיחסותו של מעוזיה
> > לקרב הם דבריו: "הסיפור האמיתי של החווה הסינית אינו מי ידע או לא ידע
> > איזה כוחות היו שם כי את המשימה הזאת
היו
> > חייבים לבצע בכל מצב ". יש בדברים הללו להעיד שהאיש, שבגופו נושא צלקות
> > נוראות של המלחמה, ושאני מצדיע לו לגבורתו האישית, איננו מבין את מהותה

> > של האחריות של המפקדים לביצוע נכון של המשימה ובשמירת חייהם של הלוחמים
המוכנים
> > להקריב את חייהם למענה. שמירת החייל היא משימה שכל מפקד חייב לראות
> > בעדיפות ראשונה, לא רק בשל הערך המוסרי - אלא גם ובעיקר בשל הערך
> > המבצעי של המטלה הזו. מה ערך לגבורה ולמוות בגבורה של חיילים רבים, אם

> > המשימה בוצעה במחיר שהוא בגדר של נצחון פירוס? כאן כשלה המנהיגות
> > והמקצוענות גם יחד, של מפקדות אוגדה 162 ושל חטיבה 35, בכך שהם שלחו
> > כוח גדודי בדרך פעולה שגויה לחלוטין וקטלנית, בעוד שאם היו בוחרים
> > בשיטת פעולה חלופית, שהייתה מתאימה לאי הוודאות עליה מצביעים תמרי,
> > ליפקין ואדן, הייתה עשויה החלופה הזו להניב תוצאות אחרות במחיר אחר
> > בחיי
אדם!
> >
> > הצגתי דרך פעולה כזו, אותה ניתח חזי דחבש בפגישותי עמו, אבל מעוזיה
> > בחר בדרך של המשך טיוח האמת, והצדקת כשלונותיהם של בכירי מחדל החווה
> > הסינית,
קרב
> > ה- 8 באוקטובר, קרבות הפריצה לגדה המערבית וקרב סואץ. אני מזים בדבריי
> > את הטענה המטעה והכסת"חית, שהכנסת גדוד 890 למלכודת מוות אפשרה לציוד
> > הצליחה שבאחריות אוגדה 162 להתקדם לתעלה. ציר עכביש היה פתוח כל השעות
> > בהן צלחה אוגדה 153, כי המצרים לא עברו מעולם את הקו של ציר טרטור
> > דרומה- אף כי
שלטו
> > באש על חלקים מציר עכביש. אוגדה 162 רצתה לנוע לדעתי, כשהיא "מובטחת ב
> > 100 אחוזים" ולא היה אכפת לה להקריב את 'האדומים' שיחפו עליהם בחווה
> > הסינית.
> >
> > כמי שעסק מספר שנים במחקר על מלחמת יום הכיפורים לצורך כתיבת הספר
"התקדשות -
> > זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים", לקחים ומסקנות על תפקוד אוגדה 162 כפי
הבאתי
> > במאמר שלי בתמצית, מתארים תמונה פיקודית ומנהיגותית עגומה מאוד באוגדה
> > 162. דבריו השחצניים של תמרי על חיל הרגלים וגדוד 890 הם עזות מצח
> > הסטורית
המעוררת
> > חלחלה. אוגדת השיריון 162 מכל העדויות של לוחמי החטיבה בה שרתתי, חטיבה
> > 55 אז בפיקוד דני מט, הם לא זזו בלי שהאדומים פילסו להם את הדרך קדימה.

> > לכך ההאשמה של תמרי על התבכיינות הצנחנים היא ביזיון אישי שלו. הבאתי
> > דוגמה
מקרב
> > ה- 8 באוקטובר בה דווקא מפקד אוגדה 162 נשבר בקרב ועדותו של סא"ל דודו
> > הלוי שהופיעה בספרי, ובמאמר מעידה מי יילל ומי לחם באמת. -Original

> > Message-
> > From: maozia segal
> > Sent: Tuesday, April 27, 2004 10:58 AM
> > To: [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected];
[email protected];
> > [email protected]; [email protected]; [email protected];
> > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > [email protected]; [email protected];
[email protected];
> > צבי קופלוביץ; [email protected]
> > Cc: [email protected]
> > Subject: RE: גזר דין בעכביש 55 החווה הסינית מאמר של רזי יהל
> >
> >
> > חברי היקרים
> >
> > קראתי בעיון את שני המאמרים ששלח אלי חזי ואני מודה לו על כך, אין ספק
שדבריו
> > של רזי יהל כתובים נכון ומבוססים על חומר עובדתי מבלי לסטות אף לרגע
> > מהאמת האובייקטיבית הצרופה, לעומת זאת, מצאתי בדבריו של יוסי הלוי בלום

> > כמה אי דיוקים משוועים הנובעים לדעתי מראייתו הימנית משהו של הלוי בלום

> > ומשפיעים
על
> > כתיבתו, ואין זו הפעם הראשונה, החל מהעובדה המינורית וחסרת החשיבות
> > שיוריק
לא
> > היה חובש אלא היה קשר של חזי ובכתיבה עובדתית גם לדברים אלה יש ערך
כיוון
> > שמי שאינו מדקדק בקטנות אינו מדקדק גם בגדולות, על העובדה שגיל דוד כן
> > היה
או
> > לא היה בא8והל, ואם כן אמר או לא אמר מה שאמר יש חילוקי דעות, דרור
> > צורף
אינו
> > מאושש ארת דברי גיל דוד ולכן אין מי שייתן עדות שדבריו אכן נכונים
> > למרות
שאני
> > אישית נוטה להאמין לו, על פי כל הדיווחים שאני קיבלתי מהרבה
מקורות,התנהגותו
> > של עוזי יאירי אחרי המלחמה הייתה של אחד שלא ידע איזה כוחות היו שם,
> > בדבריו אותם קראתי בשני מקורות שונים הוא מתייחס רק לעובדה אחת: "
> > הייתי צריך
לבדוק
> > יותר לעומק מה יש שם ולא להיכנס כפי שנכנסנו", על כך הוא מאשים את עצמו
> > לפי לוי בלום יוצא שגורודיש היה בסדר גמור ובר לב וברן היו הפחות בסדר
ההיפך
> > הוא הנכון, גורודעש תיפקד בצורה שאינה הולמת אלוף פיקוד ובר לב הוא זה
> > שעשה סדר במלחמה, להאשים את ברן במה שקרה בשמיני לחודש זוהי בורות
> > לשמה, ללא
קרבות
> > הבלימה של ברן ומנדלר ואריק שרון היינו מפסידים את המלחמה בגדול לגבי
> > אהוד ברק, אהוד ברק לא ברח מהקרב, הנגמ"שים שלא הם אלה שפינו את
החיילים
> > הפצועים של פלוגות ב' ה' וג' רק לאחר הפינוי הטנקים שלו נסוגו למקום
> > מוגן יותר ונשארו בשטח עד שהגדוד של אלקן בא והחליף אותם, גם הנגמ"ש
> > שחילץ את
חזי
> > דחבש היה מפלוגת הנגמ"שים של אהוד ברק בפקודתו של אהוד ברק, הם לא
> > ביצתעו
את
> > הפינוי על דעת עצמם, הטנקים של אהוד ברק יצרו עוצמת אש בלתי רגילה על
> > מנת שהביצוע יתבצע, דרך אגב, פלוגת נגמ"שים של האוגדה, גם היא עסקה
> > בחילוץ הנפגעים הרבים שהיו בגבעת הפצועים מעבר לכך, אין ספק ששרון ידע
> > מה הכוחות המצריים שהיו במתחם החווה הסינית,
הוא
> > מעיד על כך בעצמו באותו כנס חטיבתי של כוח דני מט, באם ברן ותמרי ידעו,
> > יש
לי
> > ספק רב בכך, כמו כן, הרשו לי להצטרף למאיר פעיל ולומר שהשמדת החטיבה
> > המצרית תוך שעות ספורות, נדמה לי חטיבה 25 של המצרים אכן הייתה קרב
> > גבורה אמיתי ואסטרטגיה צבאית הראויה להילמד ואין לי מושג מדוע הלוי
> > בלום מבטל אותו מעבר לכך, גיליתי לאחרונה שאחרי שחזי חולץ נשארו בשטח
> > עוד שלושה פצועים שלמזלם הרע לא היה להם מכשיר קשר, שלושה חיילים
> > מפלוגת הרב"טים שרק אחד
מהם,
> > גורי ששון נשאר בחיים, שני האחרים מילס ואוחיון מתו מאובדן דם ואפיסת
> > כוחות הסיפור האמיתי של החווה הסינית אינו מי ידע או לא ידע איזה כוחות

> > היו שם כי את המשימה הזאת היו חייבים לבצע בכל מצב ובאותו לילה המצב
> > מבחינת צה"ל היה קריטי, על כך אין עוררין, הסיפור האמיתי הוא של חיילי
> > וקציני שלושת הפלוגות הלוחמות שבאומץ לב נדיר נשארו שם ולא זזו עד
> > שקיבלו פקודת נסיגה, את הסיפור הזה ראוי לכתוב כקרב של אומץ לב, אחוות
> > לוחמים, פינוי פתועים תוך כדי סיכון חיים ומשמעת עצמית למרות הפחד וכדי

> > להביא סיפור זה אני מכתת את רגלי המתכת שלי בכל רחבי הארץ ואותו אני
> > מתכוון להביא בפני עם ישראל, בכלל, הגיע הזמן שנפסיק עם תיאוריות
> > הקונספירציה ונחפש קצת את המאחד בעם ישראל תוך כדי הפקת לקחים, לא מ"מי

> > אשם" ואיזה מחיר עליו לשלם אלא איך לעשות את הדברים אחרת,
צדק
> > חיסדאי בדבריו, אילו היינו מפנים את הזעם והאנרגיות האצורות בנו כדי
> > לנסות להציל את עצמינו מהחורבן בו אנחנו נמצאים כיום, היינו אנו חיילי
> > גדוד 890
של
> >
> > מלחמת יום הכיפורים יכולים לסחוף את עם ישראל למקום אחר לגמרי
> >
> > חג שמח
> > מעוזיה
> >
> >




אבי שלום,

תודה על תגובתך מלאת התובנות. אכן שגיאה קונספטואלית לא בזדון כפי שהתרחשה ב-1973 גוררת העלמות ושקרים בזדון ועיצוב תרבות שקרית של דור שלם ושל הדורות הבאים עד שמתחולל מרד. ומרידות אינטלקטואליות הן תופעה נדירה. ובינתיים המערכות קורסות בזו אחר כך. זה שקרה בשלושים השנים האחרונות בישראל.

בלא מורא
אורי
-Original Message-
From: Avi Peleg
Sent: Saturday, May 01, 2004 8:34 AM
To: Uri Milstein
Subject: RE: האמת על הקרב החווה הסנית


אורי
נהנתי לקרוא המאמר הכן הוא שופך אור על הרבה דברים שנהיו במשך השנים מיתוס, בפרספקטיבה של היום נוח לי להאמין לחזי מאשר למרדכי .
אחת המסקנות הפסיכולוגיות מהמקרה בפרט ומלחמת יום כיפור בכלל הינה שכמה שאתה יותר טועה בקונספציה בהערכות ובהסקת המסקנות המודעיניות טרם המקרה והטווח בין זה לאירוע גדול יותר המפלה גדולה יותר ואז מתחיל גם "סידור " הדברים של השותפים, כדי להצדיק את הנקודות לעיל ושוב מבלי להתייחס לאירוע גופו התוצאות שוב אי הבנה של הטעויות המשך באותה קונספציה ,שקרים והעלמות של עובדות ,מלחמת גנרלים ובסוף אחראי יחידי של וועדת החקירה, דוד אלעזר!.
ממש דומה למסקנותיו של נאצ'ר במצרים לאחר מלחמת ששת הימים ,כל כך לבנטיני .
ברבות הימים כתוצאה מ"יישור " השקרים והבאת מסקנות ועובדות נוספות הבנתי שהגיבור הוא הכן אריק בתי תובנות :אחת כמצביא צבאי שמהלכי הקרב ידועים לו והוא שולט בהם ,ושניים שלא שיתף חלק מהגנרלים בכך ולקח החלטות לבד ,משום שיידע שלעולם לא ישכנעם לדרך כי הם בעצם חשבו איך לתרץ את מעשיהם הקודמים ( ראה לעיל ) ולא ממש לעשות את המשימה המיידית העכשבית.
תודה

Best Regards
Avi Peleg
mobile +972-64257516


על נושא זה בדיוק פרסמתי ב-1994 ספר בשם "קץ החיים" וארית הפיקה אותו וגם איירה אותו. גם הספר הזה יעלה לאתר בעזרת השם.ן ואגב לפי הערכה אחרונה של מומחים בעוד חמש שנים יאזל מלאי הנפט בסעודיה. זה יזעזע את העולם וזה גם מסביר את מלחמות ארה"ב במפרץ הפרסי.
-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 7:18 AM
To: 'Uri Milstein'
Subject: RE: eternal frost


אתה נוגע במאמר מאוד חריף שכתבתי לפני שנה, על הונאת מנהיגי העולם כולו.

לכדור הארץ יש בעיות הרבה יותר חמורות ובוערות, המהוות סכנה קיומית של ממש – ואיש (למעט קבוצות של תמהונים) אינו מתעסק עם הבעיות הללו ברמה לאומית ובינלאומית.

כל אחד מתעסק עם קישקושי הטרור ומשחי הגנרלים ופיטפוטי הדמוקרטיה, כאילו שם הסכנה, ומתעלם ברמה האסטרטגית, התקציבית, והמעשית ממצוקות הקיום המאיימות ביותר על האנושות כולה:

1. בעוד 100 שנה, מה יהיה מקור האנרגיה ? הרי נפט כבר לא יהיה...

2. התחממות כדור הארץ בצד אחד, וקפיאתו בצד אחר, עולה על יכולת הקיום של האדם, ובקצב מסחרר עד כי בתוך 30 שנה כל אירופה תהיה כמו סיביר וחלקים אחרים עם טמפרטורת חורף של 45 מעלות בצל. 30 שנה זה כלום לא. ומה יהיה בעוד 50 שנה?

3. מטאוריטים, רעידות אדמה, מסלולי התנגשות עם כוכבים אחרים...


----

From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 12:07 PM
To: 'Eric'
Subject: eternal frost

זאת אופציה אחת. אופציה ריאלית יותר היא כפור נצחי. הוא אמנם בין כה בוא יבוא אבל לפי השערת השרידות עלינו להתאמץ להאט את קצב הגעתו.

-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 7:01 AM
To: 'Uri Milstein'; 'arity'
Subject: RE: the envy reward

למה להציל?

יהיה אטום, ועוד פעם תוהו ובוהו, ואיזה שני ניצולים יתעסקו הפעם עם תפוחים ונחשים במידה רבה יותר של זהירות, ואז אולי נזכה לראות דור חדש ומפואר של אנושות, אבל ללא עלי תאנה ...


----

From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 11:54 AM
To: 'Eric'; 'arity'
Subject: the envy reward

אתר יוצא מן הכלל. קבל ממני את פרס הקנאה. אם היו לי גם היכולות שלי וגם הכשרונות שלך (פלוס הסיוע של אריטי) הייתי מציל את האנושות מכליה.

אורי

-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 6:46 AM
To: 'Uri Milstein'; 'arity'
Subject: RE: everything in the life is communication

בימים אלה אני מסיים להעלות לאינטרנט את הספר שלי על תאילנד בארבע שפות לשלב ראשוני זה.

www.global-report.com/thailand

בפרקים על המסג' התאילנדי, תוכל למצוא מענה הולם לכאבי הגב שלך. וזה עובד!

ובפרקים על חי הלילה של תאילנד, ניתן למצוא אמצעים הרבה יותר "דרסטיים" מנשיקות. מחמת הצניעות נמנעתי מלכלול בספר פרקים בנושאי שפע האמצעים הדרסטיים המוצעים לאריטי ובנות מינה (בכל זאת, הספר זכה לפרס ממלכתי של משרד התיירות התאילנדי)

אשמח לשמוכ כמובן ביקורת והערות – הספר הוא דוגמא לאתר שנבנה בדיוק באותה מערכת העומדת לרשותכם.


----

From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 11:32 AM
To: 'Eric'; 'arity'
Subject: RE: everything in the life is communication

בשלב זה נשיקות כנראה לא מספיקות. צריך אמצעי יותר דרסטי! יש לכם הצעה? אבל יש להתחשב בכך שבשבועיים האחרונים יש לי כאבי גב נוראים.

אורי

-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 5:56 AM
To: 'Uri Milstein'; 'arity'
Subject: RE: everything in the life is communication

וכמאמר המשוררת: "אחרי מכות באות הנשיקות"...

בחיי, כל הגברים אותו הדבר J


----

From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 10:53 AM
To: 'arity'; 'Eric'
Subject: everything in the life is communication

עבודתך כבוד נחוצה ביותר, יותר נחוצה מנחוצה. הרי לדברים לא נחוצים אינני מטריח את כבוד כבודה.
Sent: Saturday, May 01, 2004 3:41 PM
To: Eric; Uri Milstein
Subject: Re: length of information fibers

שלום לאורי ולאריק...

מערכות יחסים אינן רלוונטיות לעבודה

בכל עבודה יש זמן סביר שלוקח לתהליכים ויש גם זמן אותו אני יכולה להקצות יהיה רצוני עז ככל שיהיה.

אורי, אצלך זה פרוייקט חיים ולי אכן יקח חודש להביא אותו למצב

איכותי

אריק, אכן אני ידועת לגבי האחידות אך יש כמה דברים קודמים לכך וניתקלתי בקשיים רבים בסריקות ויש צורך לעבד כל תמונה בנפרד והדבר מתבצע.

שיהיה לשניכם סוף שבוע טוב ונא לעדכן אותי בהקדם באם עבודתי אינה נחוצה אעביר לכם את כל הסריקות

ותמיד ניפרד כידידים

- Original Message -

From: Uri Milstein

To: 'Eric' ; 'arity'

Sent: Friday, April 30, 2004 8:06 PM

Subject: length of information fibers

אריק וארית,

אכן מערכת היחסים בין ארית לביני ארוכה ליותר מאשר רומן אחד. כמו בכל תחום אחר,מערכת ארוכה היא גם כבדה ואורך סיבי המידע שלה מקשה על הארגון ועל הסדר (החוק השני של התרמודינמיקה בהקשר אינפורמתיקה שלא היה ידוע למקסוול בשעתו). מערכת כבדה היא גם מבטיחה וגם מאיימת, יש בה גם סיכויים וגם סיכונים וזה מה שאני מבקש לבחון עתה אחרי שסיימתי את פרויקט יום העצמאות שלי ששיאו היה קרב החווה הסינית עליו שלחתי לכם אימיילים למכביר. ואגב עניין החווה הסינית צובר כל הזמן תאוצה ואל לכם לשכוח שבעניין זה אינני רק חוקר אלא גם משתתף. זה מוסיף על סיבי המידע פיתולים רבים.

אורי

-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 4:48 AM
To: 'Uri Milstein'; 'arity'
Subject: RE: ???? ????

שלום לשניכם

מכתב טעון כמו שרק מערכת יחסים שהיא כנראה ארוכה מאוד יכולה לדעת שמה שלא כתוב בו, רחב ומשמעותי יותר ממה שכתוב בו J

האינטרס האגואיסטי שלי הוא שארית תשלים את המשימה, ולא מישהו חדש, שכן אנו כבר מתקשרים והיא כבר מתמצאת בטכנולוגיה עצמה (זה לא ביג דיל, אבל במציאות שלנו, בה אנו נלחמים להספיק יותר ויותר דברים, חיסכון של כל דקה הוא ביג דיל עבורי).

הבנתי שהיו קשיים אובייקטיביים (ארית הייתה חולה כמה ימים) ושנוסף לה למשימה גם אלמנט של סריקת תמונות מספרים (גם זה עסק למשהו כמו שניים שלושה ימי עבודה להערכתי).

אז אני מצטרף לשאלה: מה קורה? כלומר, האם יש סיכוי שכל המאמרים (בשלב א') יועלו לאתר בצורה נאותה ועם תמונות, אחת לכל מאמר לפחות כדי שיראה מעניין במהלך היומיים הקרובים?

הערה טכנית:

ראיתי שהמאמרים מוצגים בפונטים שונים כל מאמר.

אני ממליץ לשמור על אחידות הצורה, כדי לא לעייף את העיניים ולשוות לאתר מכובדות. אני ממליץ שתוכן המאמר יהיה באותיות אריאל 12, ניתן לשנות זאת בכניסה ל html editor בכל מאמר.

כל טוב,

אריק


----

From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 9:25 AM
To: 'arity'; Eric
Subject: RE: גורם הזמן

ארית שלום,

להלן מייל ששלחת אלי ב-12 באפריל דהיינו לפני 18 יום. בשיחות ביננו אמרת לי שלהעלות ספר לאתר יקח לך עבודה של יום וחצי. מאז עברו יותר מיום וחצי אחד. הרושם של אריק ושלי שהעבודה אינה מתקדמת. לפיכך אודה לך אם תודיעי לאריק ולי באותו מכתב במפורט:

א. מה הספקת עד היום.

ב. מה יהיה ההספק בעתיד.

כפי שאמרתי לך פעמים אחדות, אינך חייבת לי כלום ולא אלמן ישראל, את המשימה הזאת יכולים לעשות אחרים. נכון לעכשיו יש לי שתי מועמדות שעיסוקן בניהול אתרים. בגלל ההיסטוריה המשותפת שלנו שחלקה טובה מאוד, חלקה בינונית וחלקה רעה מאוד בקשתי לעבוד איתך כדי לחזור על החלקים הטובים מאוד בהיסטוריה. אם אנחנו נקלעים לחלקים הרעים כדאי ללהפסיק מייד ויש לי רושם שזה המצב. גם על כך שוחחנו ב-18 הימים האחרונים. אם את סבורה שאני טועה, הבהירי לי ולאריק בהקדם. אם העבודה גדולה עליך מכל טעם שהוא, הבהירי זאת ונשאר ידידים.

אורי

-Original Message-
From: arity
Sent: Monday, April 12, 2004 10:24 PM
To: Uri Milstein
Subject: Re: גורם הזמן

הי כבוד

אני בבית

קוראת את המיילים

ואני אשלח מייד מייל לאריק להציג את עצמי עם עותק אליך כמובן

שלך

- Original Message -

From: Uri Milstein

To: a.Yakir

Sent: Monday, April 12, 2004 2:37 AM

Subject: גורם הזמן

כבוד,
חלפה כבר חצי שעה מזמן וגם שעה.

אז קדימה לשת"פ! פילוביץ מציע שהפרויקט הראשון יהיה גיבור ישראל לחזי דחבש. מה דעתכם? צירפתי לנמענים של חזי דחבש, הרי הוא שייך קצת לעניין.
-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 7:57 AM
To: 'Uri Milstein'; 'zahron x'
Cc: 'Arit Yakir'
Subject: RE: ??? ??


זה פילוביץ שחף!

זה ההבדל עליו דיברתי בין מאמר, כתבה-סתם (ידיעות, מעריב, הארץ), ועיתונאות נוסח פילוביץ' שחף

נסו לדוגמא לקחת כתבת תחקיר של מרדכי גילת, ארבעה עמודים, ולמחוק ממנה כל מה שאיננו ציטוט וראיה. תישארו אולי עם התאריך ביד.

נסו לעשות אותו הדבר לכתבות של פילוביץ. ואז תבינו מדוע אני מתלהב מהבחור ומהמהפכה העיתונאית שהוא מבשר.


-Original Message-
From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 11:29 AM
To: 'zahron x'
Cc: Eric; Arit Yakir
Subject: RE: עזר וייצמן

שחף ידידי

הטיפול שלך בי ממש מחניף לי. אני מעביר עותק לאריק באך עם המלצה שיכנס

לקישור. שיתוף פעולה בין שניכם יכול לחולל נפלאות.

אורי


-Original Message-

From: zahron x

Sent: Saturday, May 01, 2004 5:41 AM

To: [email protected]

Subject: עזר וייצמן

ידידי כנס לקישור המצ"ב וזה במידה ולא קראת זאת !

17. למה התרגז כל כך וייצמן על ד''ר מילשטיין בראיון

שנתן לו במשרדו בבניין אל-על בתל-אביב כשנשאל...:-

https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#17


אם הגענו לשלב הזה בתובנות המשותפות אז הגיע הזמן להתחיל לעבוד. הים והדגים שלי זאת עבודה!

אורי
-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 6:33 AM
To: 'Uri Milstein'
Cc: 'Arit Yakir'; 'zahron x'
Subject: RE: "the Chinese farm"

אורי,

זו באמת האידיליה ומתכון להצלחה, אם נשכיל לתת לכל אחד להתעסק במה שהוא חזק בו.

וכאן, החלוקה כאן ברורה ואיכותית:

לפילוביץ, יש את האיכויות של עיתונאי המציג את הדור הבא של העיתונות: לא זו שמוכרת לוקשים "ממקור בכיר בלשכת זה זה" אלא נותנת למסמכים לדבר בעד עצמם. זו עיתונות מרגשת, ובשורה של ממש בעולם התקשורת.

את האיכויות שלך כהיסטוריון והפילוסוף-הבטחוני של ישראל, איש מאיתנו לא יכול לקחת.

ולגבי ארית, צריך לשמור עליה שכשהיא הולכת כרגע לשחות בים סוף, היא לא תפגוש את פילוביץ, ואז שניהם יברחו לנו לעולם שכולו כייף J (זה רק מקנאה, חברים וחברות) כי מה נעשה עם טכנולוגיה משוכללת ותיאוריה מרתקת, ומסמכים למכביר, אם לא יהיה מי שיעשה לנו סדר בבלגאן...


אריק

בשת"פ ביננו, כל צד צריך לעשות את מה שהוא חזק בו. המקרה של עלבון ארית מוכיח זאת הבנתי ממך שהיא פועלת באיטיות וכתבתי מה שכתבתי להאיץ בה. עכשיו אני מבין שהיא לא איטית כל כך בעיניך אלא שהאסטרטגיה שלה היתה בתת-אורגזמה. לקח: את ארית אמנם הבאתי אבל עליכם היה לעבוד זה מול זה בלעדי. רק אם נשבר לך ממנה היית צריך לבקש את התערבותי או להתיעץ איתי.

אותם דברים עם הרבה הבדלים בקשר לסקרים אנטרנטיים. אני יכול לתרום בתוכן, בשאר הדברים אני יכול רק להפריע. אשר לתוכן: חזי דחבש אינו כה ידוע עד שאנשים יקדישו לו מאמץ וישתתפו בסקר. גם הקרנת הסרט על החווה הסינית איננה מעניינת לדעתי יותר מדי אנשים. אבל אולי אני טועה. ואם אתה סבור שאני טועה אז בין שני הנושאים צריך להתחיל עם הקרנת החווה הסינית ובמקביל לקדם את הסיפור של דחבש כפי שהוא מופיע בכתבה שפרסמתי במקור ראשון.

אורי

-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 5:54 AM
To: 'Uri Milstein'
Subject: RE: Shaf: Seker

אורי, אורי, אורי J

אנחנו מדברים על עולם האינטרנט. כלומר – סקר כזה מעלים, ושותלים אותו גם ברוטר (בעזרתו האדיבה של פילוביץ שחף), גם באתר שלך, גם בגלובל ריפורט, גם ברשימות תפוצה באי-מייל, גם במקור ראשון, גם ב FAZ ובנענע ובכל מקום.
אותו סקר, רק השיווק שלו איננו מוגבל כמו בעולם של ניירות.
מה אתה אומר??

----

From: Uri Milstein
Sent: Saturday, May 01, 2004 10:44 AM
To: 'Eric'; zahron x
Subject: Shaf: Seker

אריק,

אתה לא מתכוון באתר שלי אלא בגלובל רפורט? כדאי אולי להעלות סקר שכזה באתר רוטר ואני מציע שתתקשר בענין זה עם שחף פילוביץ שפעיל היום בענין חזי דחבש. שלחתי גם לו את המייל. שחף הוא בחור לעלניין וניתן לקדם בעזרתו הרבה יוזמות חיוביות.

אורי

-Original Message-
From: Eric
Sent: Saturday, May 01, 2004 5:32 AM
To: 'Uri Milstein'
Subject: Seker

בעניין החווה הסינית,

מדוע שלא נעלה לאויר סקר בשמך, הקורא לציבור הרחב להביע דעתו "האם אתה בעד או נגד" (ביטול הקרנת הסרט? הענקת פרס לדחבש? הקמת ועדת חקירה? או כל שאלה שתמצא מתאימה, ונפיץ זאת לציבור הרחב במטרה להגביר את תודעת דעת הקהל, ולאסוף נתונים ודיעות לכל מהלך עתידי בנושא?

ראה את הסקרים אשר הועלו לאחרונה ברשת. זה כלי מעניין...
http://www.global-report.com/voting/c/?p=4238a


From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, May 03, 2004 3:55:00 AM
To : "'Gad Shalev'" <[email protected]>
Subject : החווה הסינית וסדנה על מנהיגות שם

תודה גד

על המידע. נתראה ביום שני בשבוע הבא אחרי הצהריים בסדנה על מנהיגות בבית ספר ניצן רחוב בן יוסף 11 בפרדס כץ. נעסוק בין היתר במנהיגות בחווה הסינית. נשמח לארח גם אנשים שהשתתפו בקרב.

אורי
-Original Message-
From: Gad Shalev
Sent: Sunday, May 02, 2004 11:44 PM
To: אורי מילשטיין
Subject: החווה הסינית

שלום אורי!
א. שמח להודיעך כי האזנתי לשיחתך על קרב החווה הסינית ב"קול הלב" והאיכות היתה מצויינת,
הן בתוכן והן בקול השידור. השירים אשר שובצו בתוכנית הזכירו נשכחות והיו מרגשים.
ב. קראתי את הדא"ל על החווה הסינית ואת עדותו של חזי דחבש; אכן, עדויות שלא הכרתי והן מדהימות.
ג. הפקודה שניתנה לגדוד הסיור של שונארי "לנפנף" ציידי טנקים בציר "טרטור" - מזכירים את הדו-שיח
בין קמ"ן חט' שריון 37 - יונה ירחי ז"ל, מבית השיטה, לבין מפקד צוות הקרב (שתי פלוגות זחלמי"ם)
בתנועה לתקיפת מוצבי אום-כותוף ואום-שיחאן. התקיפה הייתה ללא טנקים...
הקמ"ן אמר, על-סמך המודיעין שהיה בידו, כי עולים על מיתחם מצרי חטיבתי הערוך בשיטה סובייטית...
תשובת מפקד הצג"ם היתה: "אני משתין עליהם". שמעתי זאת לאחר התבוסה מפי קצין האג"ם משה
ליפסון. המדובר ב"מבצע קדש"-1956 . בספרו "יומן מערכת סיני" מתאר משה דיין את הכישלון, אך,
כמובן ללא פירוט. זחל"ם הפיקוד של מפקדת החטיבה נפגע מירי ישיר של "ארצ'רים" מצריים
ובין ההרוגים היו המח"ט שמואל גלינקא והקמ"ן יונה ירחי. מפקד הצג"ם היה אולק; שמעתי כי בהתקפה
על נבי-יושע בתש"ח לא כול-כך הצליח...


דווקא מכישלון זה ב-1956 הפיק אריק שרון לקחים ובצע במלחמת 6 הימים (1967) את ההתקפה המתוכננת הקלאסית.

בברכה, גד



https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   19:50   30.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. הקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר !!  
בתגובה להודעה מספר 30
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.05.04 בשעה 19:38 בברכה, פילוביץ שחף
 
בקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר

אחרי הצהרים המאוחרים הגיע עוזי יאירי למסקנה, שלחזי דחבש ופקודיו בחווה הסינית אין סיכוי להינצל. הוא הורה להם להרים דגל לבן. דחבש לא נכנע, ובכך איפשר לאיציק מרדכי, אמנון ליפקין שחק ואהוד ברק להזניק את הקריירה הצבאית שלהם. סירטו של ניר טויב, שהקרנתו בוטלה ערב יום הזיכרון, בא מאוחר מדי
מאת: אורי מילשטיין
30 באפריל 2004, ט' באייר תשס"ד



דחבש ביום הזיכרון בבית העלמין.
צ:יעל צור, ישראל סאן

עד יום רביעי, 17 באוקטובר 1973, לפני הצהריים, נחלצו מפקדת חטיבה 35 ורוב לוחמי גדוד 890 מן החווה הסינית, חלקם ברגל וחלקם על גבי נגמ"שים. מחלקת צנחנים אחת מפלוגה ב', בפיקוד סגן משנה חזי דחבש בן 20, נותרה מאחור, כשלושים מטר מן הקו הקדמי של המצרים. היו אלה עשרים צנחנים ושריונאים (מגדוד אהוד ברק, שנחלצו מן הטנקים הבוערים שלהם), רבים מהם פצועים.

מוקדם בבוקר הבחין דחבש ביחידות האחרות של הגדוד כשהן מתפנות לאחור מהאזור מוכה האש. איש לא נתן לו פקודת נסיגה. הדבר היה מוזר בעיניו. הוא העריך שתפקידו לחפות על נסיגת הגדוד, והיה מלא גאווה. לאחר ששאר הצנחנים נעלמו מעבר לדיונות ועדיין לא קיבל פקודת נסיגה, החל לדאוג. לדבריו הוא ניסה לתפוס בקשר את המג"ד איציק מרדכי, אך הקַשר של המג"ד אמר לו שוב ושוב "המתן" מבלי ליצור קֶשר בין השניים. מרדכי, לעומת זאת, בעת שהיה אלוף בשירות פעיל, טען בראיון למשה זונדר במעריב כי נתן לדחבש פקודת נסיגה. אחד מהם, דחבש או מרדכי, אינו דובר אמת.

מסתבר שהמדובר במרדכי. לפי כל העדויות, היה מרדכי בבוקר ההוא אדם שבור, ולמעשה לא תפקד. ראו אותו יושב לבדו בתוך בור וראשו בתוך ידיו. הוא השיב תשובות שלא ממין העניין לפניות אליו. מצב זה שונה ב-180 מעלות מן התדמית שהוא יצר לעצמו במשך 30 שנה, ושבעזרתה הוא עשה קריירה מזהירה בצה"ל ובמערכת הפוליטית עד שהוא עצמו חיסל אותה. עם זאת יש לזכור שמרדכי התאושש במהירות מופלאה, חזר לפקד על הגדוד והוביל אותו כבר באותו לילה פעם נוספת לחווה הסינית.

בערך בשעה 9, אחרי שכל הכוחות האחרים, לרבות המג"ד מרדכי, המח"ט עוזי יאירי והסמח"ט אמנון ליפקין-שחק, ניתקו מגע מהאזור מוכה האש, הגיע נגמ"ש מלא כמעט עד אפס מקום לכוח של דחבש. זימן אותו סגן מפקד הפלוגה לשעבר סגן בנצי עציון, כדי לפנות בדחיפות לוחם שהיה פצוע קשה, אייל רז. פונו גם פצוע נוסף ושבעה לוחמים. אחדים מהם נסעו כשהם נתלים על דפנות הנגמ"ש. דחבש, שהיה כבר על הנגמ"ש, הבחין שאחדים מפקודיו לא הצליחו לעלות. הוא ירד כדי לא להשאירם ללא מפקד. כשהתבונן בנגמ"ש המתרחק הוא הבחין בבנצי. בנצי צעק אליו שהוא ישוב עם נגמ"ש פינוי ריק בהקדם האפשרי. בנצי לא שב, משום שניתנה פקודה לא להכניס רכב לחווה הסינית עקב פגיעת טילי סאגר מצריים בכל כלי הרכב שפעלו אז בחווה. המח"ט יאירי שלח את בנצי ואת ראובן איילנד עם עוד שישה חיילים לדיונה סמוכה לציר עכביש הפתוח, מרחק של כ-600 מטר בערך מחזי, לדווח האם נותרו עוד לוחמים בשטח האש. הכוח המתצפת הזה נותר בעמדותיו עד שחזי ופקודיו פונו עם ערב.
וכך, מ-9 בבוקר נותרו 11 צנחנים בודדים מול האגף הדרומי של דיוויזיה 16 המצרית. הם לא יכלו להתפנות ברגל כי השטח היה גלוי למצרים ומוכה אש, וכל מי שיצא מן הבורות ששופצו לעמדות נפגע, זה היה שטח הריגה בטוח. במבט מפוכח, לא היה להם סיכוי סביר להינצל. מפקד הפלוגה יקי לוי נהרג בתחילת הקרב. לחזי לא היה זה שעות קשר עם מפקד הגדוד מרדכי ועם אנשי מטהו. לעומת זאת היה לו קשר אלחוטי רצוף עם מפקד החטיבה עוזי יאירי, שעליו סופר אחר כך שלא תפקד. מסתבר כי גם הסיפור הזה מורכב יותר.

אחרי הצהריים המאוחרים הגיע עוזי יאירי למסקנה שלחזי דחבש ולפקודיו שהופקרו בחווה הסינית אין סיכוי להינצל. בלב כבד הוא נטל את מכשיר הקשר והורה לחזי להרים דגל לבן ולהיכנע. חזי סירב פקודה – שהרי "צנחן אמיתי אינו נכנע" כפי שהסביר לי לימים – והמשיך לשרוד בעזרת פגזים שטיווח על עמדות המצרים הסמוכות מסוללה רחוקה מאחור בעזרת מחוגי שעון, כי המצפן שלו נפגע מכדור. "הפגז השביעי", סיפר פקודו אלי קרן, "חדר ישירות לתוך העמדה המצרית הסמוכה אלינו ביותר והרג את כל חיילי האויב. ניצלנו לזמן מה". אין ספק כי אם חזי ופקודיו היו ממלאים פקודה ונכנעים היה נשבר מיתוס החווה הסינית בעודו באבו, וכמוהו גם הקריירה המזהירה של "גיבור" הקרב איציק מרדכי. אחרי 18 שעות של לחימה רצופה ותושייה מופלאה הגיע משום מקום נגמ"ש ופינה את ה-11.

הקרב על האמת
מבין ארבעת המתנדבים שהיו בנגמ"ש – המפקד גדעון דבורצקי, הנהג אופיר בית-אריה, יהודה חדד וגיורא שוהם – רק יהודה חדד נותר בחיים. שלושת האחרים נהרגו לאחר ימים אחדים מפגיעה ישירה של טיל מצרי ממערב לתעלת סואץ. פרופ' יהודה חדד, מומחה להנדסת חומרים, משנה לנשיא וראש אקדמי של המכללה הטכנולוגית באר-שבע, סיפר לי: "סיימתי אז קורס מ"כים בגדוד חרמ"ש בחטיבת שריון. בפרוץ המלחמה נותרתי בבסיס מפאת מחלה. כשראינו בבסיס שהמלחמה מתארכת נטלנו, כמה לוחמים, נגמ"ש מהמחסנים, זיוודנו אותו מאלף ועד תיו והחלטנו להתחבר לחטיבה בחזית תעלת סואץ. הסתבר שהמבצע אינו אפשרי. הופנינו לג'וליס ושם צוותנו לפלוגת נגמ"שים בגדוד 100 שהוקם וצוות בעיקר מקצינים שחזרו למלחמה מחו"ל, בפיקודו של אהוד ברק שחזר גם הוא. הגענו לחזית התעלה בדיוק כשהצנחנים נשלחו לחווה הסינית. הנגמ"ש שלנו שימש את מפקד הפלוגה. אני מוניתי לפקד על תא לחימה.

"עם שחר ה-17 באוקטובר היינו עסוקים בחילוץ הצנחנים. בשעה חמש לפנות ערב נקרא המ"פ למג"ד. מפקד הפלוגה גדעון דבורצקי ז"ל (בנו של אחד המדענים המהוללים של ישראל) שוחח עם אהוד ברק. אחרי זמן מה הוא חזר ואמר: 'הוטלה עלינו פעולה מסוכנת מאוד – להיכנס לשטח מוכה אש ולחלץ צנחנים נצורים'. יצאו למשימה רק מתנדבים. התנדבנו שלושה. בערך בשש לפנות ערב יצאנו לחווה הסינית בחיפוי אש טנקים ותותחים ובמיסוך עשן כבד. הגענו במהירות למקום וחילצנו את הנצורים". גדעון דבורצקי קיבל אחרי מותו את איתור העוז, שהיה למעשה צל"ש לכל הצוות. "למרות שאני היחיד שנותרתי בחיים מצוות הנגמ"ש, איש ממחלקת היסטוריה של צה"ל או מן הצנחנים לא טרח לתחקר אותי על הפעולה. זה היה מאוד מוזר בעיני", סיפר לי השבוע פרופ' חדד.

תם קרב החווה הסינית, התחיל הקרב על חשיפת האמת. הקרב הזה נמשך כבר למעלה משלושים שנה והגיע לשיאו כשיו"ר רשות השנייה של הטלוויזיה והרדיו מוטי שקלאר קיבל רגלים קרות בהקרנת בכורה פרטית של הסרט 'החווה הסינית – רשומון' שיצר ניר טויב, שאמור היה להיות מוקרן בערוץ השני של הטלוויזיה בערב יום הזיכרון, והחליט לבטל את ההקרנה. ביטול הקרנת סרט בעל חשיבות לאומית ועניין לאומי ביום ההקרנה הוא תקדים מסוכן. הוא מוכיח בפעם המאה עד כמה אנשי הטלוויזיה בישראל נכנעים ללחצים ואינם יוצרים טלוויזיה אמיצה.

בערב יום הזיכרון, שעה שאמור היה להיות מוקרן בערוץ השני סרטו של ניר טויב, טלפן אלי חזי דחבש. "הם עדיין מתאמצים להסתיר את האמת", התלונן. הוא סיפר לי שאחרי קרב החווה הסינית החל איציק מרדכי לרדוף אותו ולהרחיקו מהגדוד. דחבש לא תוחקר מעולם בידי צה"ל על הקרב. הופצו שמועות שהוא חולה בנפשו והוא השתחרר מצה"ל. איציק מרדכי קיבל את עיטור העוז על חלקו בקרב. אחרי זמן מה פנה צה"ל לקצינים במילואים להתגייס לצבא הקבע. דחבש התנדב וביקש לשרת בצנחנים. הוא הגיע לראיון עם הסמח"ט יצחק מרדכי ברמת הגולן, והלה דחה את בקשתו. דחבש התנדב לסיירת שקד ושירת בה שנה.
בשנות השמונים התקיים דיון בטלוויזיה הממלכתית על קרב החווה הסינית.

המפיקים הזמינו אותו להשתתף בדיון, ואז הודיע מרדכי כי לא ישתתף אם ישתתף דחבש. ההזמנה בוטלה. הטלוויזיה הממלכתית העדיפה את מרדכי על דחבש על פי המסורת האנטי-מקצועית שלה. באותו עשור רואיין מרדכי על ידי משה זונדר ל'מעריב'. מדבריו השתמע כי דחבש התחבא מאחורי שיח ולכן לא פונה בזמן. איציק אמר שלא ישלח פלוגה כדי לחלץ אותו כי זה מסוכן מדי. דחבש: "יושבים מג"ד לשעבר וכנופיה שלו וממציאים עלי סיפור. אין דבר המעליב יותר קצין צנחנים אידיאליסט כמוני מאשר לשמוע: אתה לא יודע לנהוג, אתה לא יודע לנווט ואתה מתחבא".
במקום לקבל את אות הגבורה הפך דחבש לדמות שנויה במחלוקת בצנחנים.Welcome to the club .

תעשיית הצלה
למלחמת יום הכיפורים הגעתי כהיסטוריון של הצנחנים. בקרבות, יחד עם מילוי תפקידי כהיסטוריון צבאי, שימשתי גם חובש. קרב החווה הסינית שלי התחיל ביום ג', 16 באוקטובר, כשרופא חטיבה 35 החליט להוציא אותי מן החוליה הרפואית של ד"ר אפרים סנה, שיצאה לחווה הסינית, והטיל עלי, למרות כל מחאותי, לארגן ציוד רפואי כבד ולהתקדם איתו ברכב אחרי הכוח היוצא לקרב. ההחלטה היתה שגויה שכן הציוד הזה היה חסר בחווה הסינית לאחר שנפגעו צנחנים רבים. שלושתנו ועוד צנחנים שנשארו מאחור יכולנו לשאת אותו על גבנו במסע לחווה הסינית.

ב-17 באוקטובר עם שחר הגענו עם הציוד לבית חולים שדה ב"עכביש 52" על מפת הקוד "סיריוס", שהיה מוכה בהפגזה ארטילרית ובקטיושות. ביומני כתבתי: "כאן עתה מלחמה. אנחנו שני קילומטרים מן הקווים המצריים. כל הזמן מגיעים לפה הרבה הרוגים ועשרות פצועים. מפנים אותם מסוקי ענק, אמבולנסים צבאיים וכלי רכב אזרחיים שהוכשרו לכך. רופאים וחובשים עסוקים בתעשיית הצלה. רעש עצום של טנקים, נגמ"שים וג'יפים הזורמים מערבה. בין הפצועים פגשתי את ד"ר משה ברנט שמסר לי פרטים ראשונים על הקרב".
יומיים אחרי הפסקת האש שוחחתי לראשונה עם חזי דחבש, במוצב הצפוני ביותר של אוגדת שרון, בארץ גושן, סמוך לאיסמעיליה. רוב החומר שאספתי אז לא בא לידי שימוש עד היום, מטעמים שאסביר להלן, וזה שימושו הראשון. הסתבר לי שדחבש קרא את ספרי 'מלחמות הצנחנים' שיצא לאור אחרי מלחמת ששת הימים ובהשפעתו הוא התנדב לצנחנים, ולא רק הוא. הוא שמח לפגוש אותי, והסביר לי בפתיחות שאינה אופיינית לקציני צנחנים את ליקויי הקרב. לדעתו טעה מרדכי בכך שהתקדם עם גדוד 890 בפרישה אופקית. היה עליו לשלוח קדימה את מחלקת החוד של דחבש שהיתה נתקלת ראשונה במצרים. היתקלות זאת היתה מאפשרת לגדוד להתארגן הרבה יותר טוב ולחסוך אבדות. הוא תיאר באוזני את 18 שעות הלחימה של מחלקתו, וגם מהן השתמעה ביקורת על המג"ד. גביתי עדויות באותה הזדמנות לא רק ממנו אלא גם מפקודיו שלחמו 18 שעות רצופות בחווה הסינית.

חודש אחרי תום המלחמה התחלתי לפרסם ב'דבר השבוע', לבקשתו של העורך אהד זמורה ז"ל, סדרה בת חמש כתבות ששמה "רשימות משדה הקרב". שם הכתבה האחרונה היה "מהחווה הסינית לצליחת התעלה", ובה תיארתי את מהלך האירועים בקרב החווה הסינית וביקרתי את הליקויים, בכל הדרגים, שהביאו למותם של 38 לוחמים מגדוד 890 ולפציעתם של למעלה מ-100, שעליהם נוספו הרוגים ופצועים מגדודו של אהוד ברק ומיחידות אחרות שפעלו בגזרה באותו יום. אחרי פרסום הסדרה, ובייחוד סיפור קרב החווה הסינית, הטילה עלי חטיבת הצנחנים חרם. לא זומנתי למילואים ולא נקראתי כהיסטוריון של החטיבה למבצעים ולתחקירים כפי שהיה במשך 14 שנים עד אז.

פניתי למפקד החטיבה החדש אריה צידון (צימל) וביקשתי הסבר. הוא סיפר לי שסגן מפקד החטיבה החדש, איציק מרדכי, החליט לסלקני מן הצנחנים בגלל מה שכתבתי. "ואת איציק אתה מכיר", אמר לי צימל בחיוך מתנצל, "כשהוא כועס אי אפשר להתנגד לו". "אבל אתה המח"ט, והצנחנים אינם רכושו הפרטי של איציק מרדכי", השבתי. "אורי, לא אלחם עם איציק בשאלה זאת". הדיון תם ואני פרשתי מן הצנחנים לאחר 14 שנות שירות. החל עידן איציק מרדכי במערכת הביטחון של ישראל. אבנר שלו, שהיה אז קצין בכיר מפקדת קצין חינוך ראשי, פנה אלי בבקשה שאפרוש "מן הפרימיטיבים אלה" ואשרת במילואים במערכת החינוך בצה"ל. נעניתי לבקשתו, ואחרי שנים אחדות גיליתי שהפרימיטיביות היא גם מנת חלקה של מערכת החינוך של צה"ל ונוטרלתי גם בה, אבל זה סיפור אחר.

בשר תותחים
קרב החווה הסינית של גדוד 890 הוא לא רק הקרב המפורסם ביותר במלחמת יום הכיפורים, ואולי במלחמות ישראל בכלל, אלא גם הקרב המסמל יותר מכל קרב אחר את אותה מלחמה ואת תהליך קריסתו של צה"ל עד היום: מחדלים מודיעיניים, מחדלים מבצעיים, מחדלים תורתיים, מחדלים בבניין הכוח, הסתרת ליקויים, אי הפקת לקחים. מיתוס החווה הסינית היה המסלול שעליו דהרה הקריירה של אמנון ליפקין-שחק ויצחק מרדכי. אי חשיפת ליקויי הקרב סייעה מאוד להם, כמו גם לאהוד ברק.

הצנחנים נשלחו לחווה הסינית כדי לפתוח את "ציר טרטור" להעברת גשר הגלילים שנועד לצליחת תעלת סואץ – הגשר הסודי שהיה אמור להיות הקלף המנצח של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. בניגוד לתוכניות המוקדמות, הגשר לא אוחסן שלושה ק"מ מן התעלה אלא 17 ק"מ ממנה; פלוגת אלי גבע, שהתאמנה במשך שנה לגרור את הגשר, לחמה באותה עת ברמת הגולן, ולא הוכן שום ציר אמין לגרור את הגשר שמשקלו היה 700 טון. כשיצאו אריאל שרון ואוגדתו לצלוח את התעלה נגרר הגשר על ידי חיילי מילואים שמחוסר אימון קרעו אותו מדי פעם. הם גררו אותו בשלב האחרון על "ציר טרטור" שעבר בתוך החווה הסינית. כשהגיעו הגוררים למגע עם הכוחות המצריים הם נטשו את הגשר. בליל הצליחה שרון שלח כוחות לפתוח את ציר טרטור, ובפעולה הזאת נקטלו רבים מלוחמי גדוד סיור מילואים של הצנחנים בפיקודו של נתן שונארי.

למחרת הצליחה נמצאו ממערב לתעלת סואץ כוחות לא גדולים של צנחנים ושריון. שרון ביקש להעביר כוחות גדולים על גבי סירות גישור שהונחו בתעלה, לנצל את ההפתעה ולתקוף את המצרים בכל הכוח. מפקד החזית חיים בר-לב פקד עליו לא להתקדם ואפילו שקל להחזיר את שרון לגדה המזרחית של התעלה משום שלא היה עורק לוגיסטי לגדה המערבית. זה הנושא העיקרי שעליו נסובה "מלחמת הגנרלים" בין שרון לחיים בר-לב, דוד אלעזר ואברהם אדן אחרי המלחמה. למלחמה זאת היו גם היבטים פוליטיים, והיא הגבירה את המשטמה נגד שרון מצד אלו שלא ידעו את העובדות ומה שידעו לא הבינו.
כדי לפנות דרך לגשר הגלילים ולהציל את המבצע המקורי לצליחת התעלה, "אבירי לב", הוחלט להטיס לאזור את חטיבת הצנחנים 35, שהיתה מורכבת ממפקדת החטיבה ומגדוד 890. ב-16 באוקטובר לפני הצהריים הוטסו הצנחנים במטוסים ובמסוקים לגזרת התעלה. המפקדים תודרכו על ידי מפקד אוגדה 162 האלוף אברהם אדן וסגנו תת-אלוף דב תמרי ואנשי המטה שלהם. בתדרוך נאמר שעל הצנחנים להתקדם לאורך ציר טרטור, לחסל חוליות של ציידי טנקים ולפנות את הדרך לגשר הגלילים.

אלא שציידי טנקים אלה היו דיוויזיה 16 המצרית, שבלילה הקודם פגעו קשה בכוחות שרון באותו מקום. לפי קצין האג"ם של חטיבה 35 גיל דוד, הוא נפגש באותו יום עם חברו לקיבוץ בית-השיטה נתן שונארי שסיפר לו כי רבים מחייליו נקטלו בלילה הקודם ואחרים לא פונו משדה הקרב ואולי אף נותרו בחיים. גיל דוד מספר שהוא סיפר על כך בתדרוך אצל אברהם אדן. תמרי ביקש ממנו לעזוב את המקום כדי לא להפריע. בהקרנה הפרטית של הסרט 'החווה הסינית – רשומון' לפני שבוע הראה לי גיל דוד מסמכים סודיים מאותם ימים המבססים את דבריו. קצין המודיעין של חטיבת הצנחנים דרור צורף הכחיש באוזני בטלפון מארה"ב את סיפורו של גיל דוד, אך הודה שאחרי המלחמה הוא ראה צילומי אוויר שנעשו יום לפני הקרב, המצביעים על כוחות מצריים גדולים בגזרה. "מכאן שהיה מודיעין, אך הוא לא הגיע לכוחות" אמר צורף. כך או כך, הצנחנים נשלחו לחסל כמה חוליות ציידי טנקים במקום שהיה מתחם דיוויזיוני של האויב.

הצנחנים יצאו לחווה הסינית בהיערכות לא קרבית, בפריסה של חיפש ילד שאבד, ללא קצין טיווח ארטילרי ומתוך אמונה ששום דבר לא יעצור אותם עד שיגיעו בטיול לתעלת סואץ. אחד החיילים הפעיל בדרך טרנזיסטור ושמע מוסיקה (כפי שנהגו אנשי הפלמ"ח כשנסעו מירושלים להר-טוב לחלץ את הל"ה). משהגיעו הצנחנים למגע עם המצרים נחתה עליהם אש כבדה, רבים מהם נפגעו, הפיקוד חדל לתפקד והיחידות לחמו על שרידותן. מצד שני סירב פיקוד החזית לאפשר לצנחנים לסגת. הטעם לכך היה שתוך כדי הקרב קודמה על "ציר עכביש" הפתוח שיירת גשר הדוברות בפיקוד דב תמרי לתעלת סואץ. אף כי הצנחנים לא נשלחו במשימה לשמש חיץ אנושי בין המצרים לשיירת הגשר, בפועל החליט בר-לב לנצלם כבשר תותחים.

עם שחר, בעוד קטילת הצנחנים מתנהלת, נשלח למקום גדוד שריון בפיקודו של אהוד ברק כדי לפנות את ציר טרטור. לגדוד נפגעו טנקים אחדים מטילים מצריים וברק החליט לסגת לאחור. אבל נגמ"שים מגדודו חילצו במשך היום את פצועי הצנחנים ולא מעט חיילים בריאים. זה היה הפינוי שפסח על מחלקתו של דרור דחבש.

לאחר הקרב נשכחה המשימה המקורית שלשמה נשלחו הצנחנים, ונקבע במורשת הקרב של צה"ל ובזיכרון הלאומי של ישראל שבמלחמת הגבורה שלהם הבטיחו הצנחנים את קידום גשר הדוברות לתעלת סואץ ובכך הם אפשרו להעביר כוחות ואספקה לתעלת סואץ. רק ב-19 באוקטובר הגיע גשר הגלילים לתעלת סואץ. ביומני כתבתי אז "המצרים מצליחים להקים גשרים בתוך 45 דקות ואנחנו איננו מצליחים בתוך יומיים. אכן השתנה יחס האיכות בינינו לבין אויבינו".
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1885

@ ציטוטים נבחרים מהכתבה שלעיל + פרשנויות/תגובות !!


"הקצין הצעיר דחבש סירב למלא פקודה = להכנע לאוייב !!"
"אחרי הצהריים המאוחרים הגיע עוזי יאירי למסקנה שלחזי דחבש ולפקודיו שהופקרו בחווה הסינית אין סיכוי להינצל. בלב כבד הוא נטל את מכשיר הקשר והורה לחזי להרים דגל לבן ולהיכנע. חזי סירב פקודה – שהרי "צנחן אמיתי אינו נכנע" כפי שהסביר לי לימים – והמשיך לשרוד בעזרת פגזים שטיווח על עמדות המצרים הסמוכות מסוללה רחוקה מאחור בעזרת מחוגי שעון, כי המצפן שלו נפגע מכדור. "הפגז השביעי", סיפר פקודו אלי קרן, "חדר ישירות לתוך העמדה המצרית הסמוכה אלינו ביותר והרג את כל חיילי האויב. ניצלנו לזמן מה". אין ספק כי אם חזי ופקודיו היו ממלאים פקודה ונכנעים היה נשבר מיתוס החווה הסינית בעודו באבו, וכמוהו גם הקריירה המזהירה של "גיבור" הקרב איציק מרדכי. אחרי 18 שעות של לחימה רצופה ותושייה מופלאה הגיע משום מקום נגמ"ש ופינה את ה-11.

"מגיע לקצין במיל' דחבש את אות הגבורה !!"
עוזי יאירי:
"הוא הורה להם להרים דגל לבן. דחבש לא נכנע, ובכך איפשר לאיציק מרדכי, אמנון ליפקין שחק ואהוד ברק להזניק את הקריירה הצבאית שלהם."

"חייבים לתקן עוול הסטורי לדחבש ולהעניק לו את אות הגבורה!"
"איש לא נתן לו פקודת נסיגה. הדבר היה מוזר בעיניו. הוא העריך שתפקידו לחפות על נסיגת הגדוד, והיה מלא גאווה. לאחר ששאר הצנחנים נעלמו מעבר לדיונות ועדיין לא קיבל פקודת נסיגה, החל לדאוג. לדבריו הוא ניסה לתפוס בקשר את המג"ד איציק מרדכי, אך הקַשר של המג"ד אמר לו שוב ושוב "המתן" מבלי ליצור קֶשר בין השניים. מרדכי, לעומת זאת, בעת שהיה אלוף בשירות פעיל, טען בראיון למשה זונדר במעריב כי נתן לדחבש פקודת נסיגה. אחד מהם, דחבש או מרדכי, אינו דובר אמת."

"מסתבר שהמדובר במרדכי. לפי כל העדויות, היה מרדכי בבוקר ההוא אדם שבור, ולמעשה לא תפקד. ראו אותו יושב לבדו בתוך בור וראשו בתוך ידיו. הוא השיב תשובות שלא ממין העניין לפניות אליו.

הסוד ''הכמוס'' למה אל''מ עוזי היאירי רצה ''להתאבד'' כל כך...
נחשףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף !!!
"מורשת הקסטנריזם = הכניעה"......הכניעה אותו !!

"אחרי הצהריים המאוחרים הגיע עוזי יאירי למסקנה שלחזי דחבש ולפקודיו שהופקרו בחווה הסינית אין סיכוי להינצל. בלב כבד הוא נטל את מכשיר
הקשר
והורה לחזי דחבש להרים דגל לבן ולהיכנע."
"חזי דחבש סירב פקודה – שהרי "צנחן אמיתי אינו נכנע"!!

לקצין הצעיר בן ה-20 מגיע את אות הגבורה מינימום, אני הייתי ממליץ על אותה גיבור ישראל בכלל והענקת פרס ישראל למורשת חינוך וערכים!!

@ אל"מ עוזי יאירי הוא בעלה של דליה היאירי מרשת ב' הידועה לשמצה
כמעט בכל ביית שפוי ויהודי במדינת ישראל.


@ האם אל"מ עוזי יאירי ז"ל גזר על עצמו פעולת התאבדות במלון 'סבוי' בת"א ??
http://www.kolhalev.com/


@ סיפור המעשה:
שמונה מחבלים, שנחתו מהים ב- 5.3, השתלטו על מלון 'סבוי' בתל אביב
ותפסו עשרות בני ערובה שהיו במלון. במהלך מבצע השחרור נהרגו שלושה
חיילים, ושמונה מבני הערובה נפצעו.

בין ההרוגים גם אל"מ עוזי יאירי, מפקד חטיבת הצנחנים שלחמה בחווה הסינית במלחמת יום כיפור.

שבעה מחבלים נהרגו, אחד נלכד. הספינה שירדו ממנה המחבלים לחוף, נלכדה על ידי ספינות קרב של חיל הים.

המחבלים נחתו בשתי סירות גומי בחוף הים, באזור הרחובות גאולה ויונה
הנביא, ולאחר ירי ברחוב גאולה נכנסו למלון 'סבוי', לקחו בני ערובה
והתבצרו בקומה העליונה. במשא ומתן שניהלו באמצעות אחת מאורחת המלון,
דרשו המחבלים לשחרר את הארכיבישוף המחבל הילאריון קאפוצ'י ועוד עשרה
פלסטינים.

כוחות צה''ל שהוזעקו למקום, כיתרו את המלון. בארבע לפנות בוקר חדרו לתוכו חיילי סיירת מטכ''ל בפיקודו של אל''מ יאירי, והצליחו לנטרל מטענים שהניחו המחבלים. בחמש לפנות בוקר גילו המחבלים שהחיילים מתקדמים לכיוון המלון, והחליטו לפוצץ את הקומה העליונה. תוך מספר דקות הצליחו חיילי סיירת מטכ''ל לשחרר את בני הערובה. בקרב נהרגו שלושה חיילים. המחבלים התבצרו באחד החדרים, וכאשר פרצו לתוכו החיילים, הם פוצצו את עצמם.

אש''ף הודיע שהוא אחראי לפעולה, ואמר שהיתה זו פעולת גמול על פשיטת צה''ל לביירות ב- 73', שבה נהרגו בכירים בארגון ונפצעו רבים. מלון 'סבוי' לא שופץ אחרי הקרב. הוא נהרס, ובמקומו נבנו בתי מגורים
http://www.zinman.org.il/html/medina/32.doc.

פרופ' חדד היחיד שנשאר בחיים, קיבל צל"ש ולא תוחקר בכלל
על ידי מחלקת ההסטוריה של צה"ל
...למה?!
"עם שחר ה-17 באוקטובר היינו עסוקים בחילוץ הצנחנים. בשעה חמש לפנות ערב נקרא המ"פ למג"ד. מפקד הפלוגה גדעון דבורצקי ז"ל (בנו של אחד המדענים המהוללים של ישראל) שוחח עם אהוד ברק. אחרי זמן מה הוא חזר ואמר: 'הוטלה עלינו פעולה מסוכנת מאוד – להיכנס לשטח מוכה אש ולחלץ צנחנים נצורים'. יצאו למשימה רק מתנדבים. התנדבנו שלושה. בערך בשש לפנות ערב יצאנו לחווה הסינית בחיפוי אש טנקים ותותחים ובמיסוך עשן כבד. הגענו במהירות למקום וחילצנו את הנצורים". גדעון דבורצקי קיבל אחרי מותו את איתור העוז, שהיה למעשה צל"ש לכל הצוות. "למרות שאני היחיד שנותרתי בחיים מצוות הנגמ"ש, איש ממחלקת היסטוריה של צה"ל או מן הצנחנים לא טרח לתחקר אותי על הפעולה. זה היה מאוד מוזר בעיני", סיפר לי השבוע פרופ' חדד.

תגובות:

biker
חבר מתאריך 30.3.03
399 הודעות 22:15 30.04.04

1. אורי מילשטיין תותח על!
אני זוכר שבלבנון,84, לא הרשו לו מהאוגדה להרצות אצלנו, ובכ"ז, הוא הגיע עם תעודת עיתונאי "לסקר את איזור הקרבות" ונתן לנו הרצאה מאלפת, שמאז השתנה אצלי האמון בברזלים. הוא מקיים כלשונו את הסיסמה של אורי אבנרי "ללא מורא ללא משוא פנים", כל הכבוד לו.


hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
1 הודעות 12:48 01.05.04

13. בסך הכל מילאתי את תפקידי - לא יכולתי לנטוש את החברים בקרב

לכל המשתתפים בדיון שלום

היו בקרב הזה מספר אירועי-שיא, שהיו שיא השיאים, מבחינתי והם

א.הרגע שקבלתי פקודה מהמ"פ הנערץ שלי יקי לוי ז"ל, ממש בתחילת הקרב לקום , לאגף מימין ל"קפל" את עמדות האויב , אינכם יכולים לתאר, אזה אש תופת הייתה, את הכוח הנפשי שצריך על מנת לתת פקודה למחלקה, ואם לא היה לידי סמל המחלקה נעים ז"ל, שממש צעק וצרח על החיילים ספק רב אם בכלל היה מישהו מצטרף אלי ועל כך מגיע צל"ש לנעים ז"ל, שנהרג שם באיגוף - על משטח הדיונה. להזכירכם השטח היה פלטה ענקית , ברור שלא היה שם איזה ואדי לאגף בו כמו שעושים בתרגילים בשטחי האימונים של כולה וברפיליה בשומרון.

ב.לאחר האיגוף וההתקדמות לעבר האוייב - הרגע בו זרקתי את הרימונים לעבר עמדות המצרים

ג.כאשר נתתי הוראה לחיילים להתקפל - ובדילוגינו לאחור - מצאתי את אייל רז בשטח - פצוע קשה - פצוע בטן, שאי אפשר להוזיזו בכלל וחרף הרצון האישי לצאת ומהר מהתופת, לא נטשתי אותו שם עד לחילוצו בשלום - היום הוא רופא בלוס אנגלס

ד.הרגע שראיתי שנשארו חיילים בבור, ההחלטה לקפוץ מהנגמ"ש ולחזור לחיילים שלי אשר ידעתי שללא קצין - דינם נגזר למוות

ה.הוויכוח הגדול, עם המסו"ל של התותחים אשר סירב לירות פגז זרחן לטיווח, לא היה לי מצפן-המצפן נפגע מכדור. פחדו של המסו"ל שהפגז ייפול עלינו, פשוט צרחתי עליו. ההצלחה לטווח את הארטיליריה עם שעון המחוגים ככה בערך, ולרשום את המטרות גילה רחל וכו' וכו' , זה הציל אותנו בהמשך

ו. הרגע בו הטנקים שלנו, תוך ירי מהמקלעים המקבילים שלהם ועוד, ירו עלינו אש תופת וצידדו את התותחים שלהם עלינו, היינו כל כך קרובים למצרים שהטנקים חשבו שאנחנו המצרים, זה היה רגע מקפיא דם . בכלל היכולת לתפקד ולהעביר את מכשיר הקשר לרשת חירום חי"ר-חש"ן ולחדול את האש , היה מקפיא

ז. בשעה 18 כאשר צעקתי לדבורצקי, לא לצאת מהשטח עד שניקח את חזי שוהם ז"ל שעדיין חשבתי שהוא פצוע, לצערי הוא היה מת

ובכל זאת, ואלו רק מספר אירועים מאותן שעות רבות

אני חושב שסך הכל עשיתי את תפקידי אשר הייתי מחוייב לעשות כקצין צנחנים
ממש ממש כפי שקראתי ולמדתי בהיותי נער את סיפורי הצנחנים "האמיתיים" באמת גם בספריו של מילשטיין

ומנגד, המג"ד עשה את תפקידו בלבד ועל כך לא מגיע שום צל"ש, מילא צל"ש אבל עיוות האמת - פוייה

ראו וקראו את התיאור שלו, כאשר חטף רסיס, הוא לקח חול וסתם את הפצע - נו טוב - בולשיט

חזי
חזי דחבש 050/5518159 [email protected]


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28046 הודעות 13:51 01.05.04

16. מר חזי דחבש גיבור ישראל שלום רב: ''אני מצדיע לך!!''

כולי נרגש, צובט את עצמי ובודק אם אני חולם שאתה נשוא
הכתבה שלעיל מגיב כאן בכבודו ובעצמו

אני אישית מעריך את מה שכתבת מאוד ואני קורא לך כאן ועכשיו
להביא לנו את האמת על "המיתוס" - הקרב על החווה הסינית, ממקור
ראשון בכתב ידך מעבר למה שכבר כתבו בשימך בכלל ומה שכתבת לעיל בפרט.

דע לך גיבור ישראל שנעשה הכל, על מנת שמדינת ישראל
תתקן את העוול ההסטורי שנעשה לך בעקבות קרב זה,
ואני לא מדבר
פיצויים כספיים, אני מדבר על...:-
1. מגיע לך מינימום את אות הגבורה אם לא גיבור ישראל.
2. מורשתך, מורשת גבורות ישראל חייבת להלמד במערכת החינוך.
3. קבל פרס ישראל....!!

ימים יגידו...

אני מצדיע לך המפקד !!

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
16599 הודעות 09:39 01.05.04

12. קשה להאמין

טיח, ועוד טיח.
רק מערכת המשפט לא מטייחת על פאשלות, על שופטים לא ראויים,
על מתנות לקלדניות ברמת גן מעורך דין שהתעשר.
במערכת המשפט אין, טיח.
יש ביקורת בונה.
יש בראש המערכת אנשים שהצדק והמשפט חשובים להם,
והם קנאים לטוהר המידות ולאי עשיית עושק ועוול.

בישראל בה אחז הרקב, רק מערכת המשפט שומרת על צדק ויושר
ולא מטייחת דבר.

כל זה קרה לפני כ-3000 שנים.

לָכֵן
הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא
וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵאלֹהי לַסְתִּר עֵצָה
וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם
וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ ? וּמִי יֹדְעֵנוּ ?

הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב
כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ: לֹא עָשָׂנִי
וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין ?:


biker
חבר מתאריך 30.3.03
406 הודעות 13:40 01.05.04

14. ישר כוח חזי!

אל תחשוב שאם הממסד המושחת מסוג איציק מורדכי ואמנון ליפקין סוגרים עליך ומשתיקים אותך אנחנו לא יודעים עליך. אנחנו יודעים ומוקירים. ותדע לך שהרקב הזה לא הפך לנחלת הצנחנים, כאיש מילואים בפלס"ר חטיבת מרכז, בימיך חט' 55, אני אומר לך שרוח הלחימה והערכים של הצנחנים קיימת גם כיום, אתה צריך לבוא לבקר אותנו בתעסוקה הבאה ולהרצות לנו על קורותיך באותו יום!!


hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
2 הודעות 13:50 01.05.04

15. ואני חשבתי שאין כבר לוחמים החדורים לעניין אי-הפקרת
פצועים בשטח.

רק לפני יומיים נודע לי, ששני חברים טובים שלי, מילס ז"ל ואוחיון ז"ל, לא חולצו מהחווה הסינית ודיממו למוות על הדיונות כאשר לידם שוכב עוד פצוע גורי ששון שראה הכל ולידו דיממו שני חבריי למוות

תבין שמילס היה בן זוגי לאוהל, במשך 14 חודשי המסלול והכאב עכשיו לאחר 30 שנה היה עצום עד שבכיתי בכי מר - במרחק של 30 שנה

אני מודיע לכם כאן, שאם הייתי יודע כאשר חולצתי לאחר 18 שעות כי ישנם עוד פצועים בשטח, לא הייתי מרשה לנגמ"ש לצאת עד שיאסוף את כל הלוחמים והפצועים

העובדה היא, שלא אפשרתי לגדעון דבורצקי ז"ל וליהודה חדד לצאת מהשטח, אז לאחר 18 שעות עד שמצאנו את חזי שוהם שנשלח על ידי לאחר פקודתו של עוזי יאירי ונשלח אל מותו. אני עדיין התפללתי שהוא רק פצוע

אני מצדיע לכם אם עדיין נשארו לוחמים שיודעים מה זה לא-להפקיר חיילים בשטח או לוחמים אחרים ובשמחה אבוא לספר לכם את סיפור 18 השעות הארורות

אגב, במסגרת קצין חינוך ראשי ספרתי על הקרב לפני המון יחידות של צה"ל ולא במעט מהם החיילים יצאו בבכי מהסיפור, גם החיילות.
חזי דחבש 050/5518159 [email protected]

קאוואזורי
חבר מתאריך 22.9.02
155 הודעות 14:05 01.05.04

19. מישהוא שם לב כמה מפקדים לשעבר של סיירת מטכ''ל מוזכרים?

ממש "כנס יחידה".
האם זה גם אמור ללמד על שבירתו של מיתוס?



Yac
חבר מתאריך 31.3.02
16600 הודעות 14:15 01.05.04

21. שבירתו של מיתוס ?

מיתוס ?
מזמן עברה ישראל את השלב הזה.
מדובר בהרס של מדינה,
בשחיתות הפושטת בעם סכל,
במערכות מטייחות, ובמערכות שמחסלות
את מי שמנסה למתוח עליהן בקורת.

מדובר במדינה שפשט בה הרקב.

מדינה שאפילו במערכת המשפט הטובה בעולם כולו,
פועלים כמה אנשים רחוקים מטוהר מידות,
מערכת שמסייעת לסתום פיות ולהרוס אזרחים תמימים.
בשופטים שחושבים שהאזרח הוא שוטה מצורע,
בשופטים שמרשים לעצמם להרוס אנשים תמימים
למען קשרי עבר עם עורכי דין.
בשי לחג לכתבניות ועובדי המנהלה
בשופטים אוטומטים לחוצים, שחוקים ומנותקים.

מדובר במדינה מתפוררת
שאיבדה את הדרך, את הערכים,
את הכבוד לאדם,
והניחה למתחזים, בינוניים ונוכלים,
לשלוט ברחוב הישראלי, לטייח ולהרוב את הרוב
של האזרחים הפשוטים, אלה שלחמו למען העם והארץ.

עצוב.
חמור שהצמרת החוגגת לא רואה או מתעלמת,
שהעשירון העליון לא מבין, או אולי מנצל את ההרס,
בנבחרים, שהם פחות מעסקנים.




גבר
חבר מתאריך 29.2.04
170 הודעות 14:22 01.05.04

23. כל הכבוד לך חזי , אתה מאחרוני דור הנפילים.


זרטוסטרא
חבר מתאריך 14.9.02
269 הודעות 14:23 01.05.04

24. מר חזי דחבש היקר היריעה ארוכה מאוד ...ספר למען הדורות הבאים...

חזי,,בשבילי אתה גיבור ישראל האמיתי...


hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 15:22 01.05.04

37. אני מבקש ממך לקרוא בהמשך ולהצדיע לעוזי יאירי
בתגובה להודעה מספר 10

רק הוא, היחיד שהיה איתי בקשר במשך כל אותו יום
וכל משמיציו נמנים על אלו שלקחו את העיטורים ולא עשו כלון מעבר לחובתם ודרגותיהם. הם עשו רק את מה שהיה עליהם לעשות , אם בכלל?

חזי דחבש 050/5518159 [email protected]



פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 06:23 01.05.04

11. פרופ' חדד היחיד שנשאר בחיים, קיבל צל''ש ולא תוחקר בכלל!!
בתגובה להודעה מספר 0

על ידי מחלקת ההסטוריה של צה"ל...למה?!
"עם שחר ה-17 באוקטובר היינו עסוקים בחילוץ הצנחנים. בשעה חמש לפנות ערב נקרא המ"פ למג"ד. מפקד הפלוגה גדעון דבורצקי ז"ל (בנו של אחד המדענים המהוללים של ישראל) שוחח עם אהוד ברק. אחרי זמן מה הוא חזר ואמר: 'הוטלה עלינו פעולה מסוכנת מאוד – להיכנס לשטח מוכה אש ולחלץ צנחנים נצורים'. יצאו למשימה רק מתנדבים. התנדבנו שלושה. בערך בשש לפנות ערב יצאנו לחווה הסינית בחיפוי אש טנקים ותותחים ובמיסוך עשן כבד. הגענו במהירות למקום וחילצנו את הנצורים". גדעון דבורצקי קיבל אחרי מותו את איתור העוז, שהיה למעשה צל"ש לכל הצוות. "למרות שאני היחיד שנותרתי בחיים מצוות הנגמ"ש, איש ממחלקת היסטוריה של צה"ל או מן הצנחנים לא טרח לתחקר אותי על הפעולה. זה היה מאוד מוזר בעיני", סיפר לי השבוע פרופ' חדד.

hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 15:25 01.05.04

40. אל תתפלא, גם אני ופלוגתי לא תוחקרנו בכלל
בתגובה להודעה מספר 11

חזי דחבש 050/5518159 [email protected]



פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 15:34 01.05.04

44. חובה על מדינת ישראל לתחקר אותך ואת פלוגתך=מורשת קרב
בתגובה להודעה מספר 40




פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 14:45 01.05.04

26. קאוואזורי: האם אתה יכול לפרט.........
בתגובה להודעה מספר 19

1. כמה מפקדים לשעבר של סיירת מטכ"ל מוזכרים לטענתך??
2. מה דעתך, האם זה אמור ללמד אותנו שנשבר מיתוס...??

קאוואזורי
חבר מתאריך 22.9.02
156 הודעות 14:57 01.05.04

30. אני זיהיתי 3 אצלך, אבל שמעתי שהיו שם יותר.
בתגובה להודעה מספר 26

לגבי המיתוס, לא יודע,לדעתי רק בוגרי יחידה יכולים להגיב על זה, בטח שיש בפורום מי שיכול.
מה שבטוח הוא שחוק פרקינסון תקף גם במיקרה זה.
ודרך אגב ללא כוונה מיוחדת אבל רק תיסתכל על השמות ביכלל,
מפקד חיל:1
רמטכלים: 1
ראשי ממשלה:2
שרי ביטחון:2
(ללא הכפלות- מי שהיה רמטכ"ל ונהיה ראש ממשלה יופיע רק כראש ממשלה)
ממש שמנא וסלתא...


hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 14:39 01.05.04

25. ועוד הערה חשובה על עוזי יאירי מפקדי הנערץ
בתגובה להודעה מספר 0

אני דוחה בשאט נפש את השמועות על עוזי יאירי ז"ל שכביכול התאבד במלון סבוי לאור וכתוצאה של הקרב בחווה הסינית
עוזי יאירי , היה היחיד מחטיבת הצנחנים שהיה בקשר מתמיד איתי ברשת האלחוטית. העמיד לרשותי ארטיליריה אשר רק בעזרתה, כל פעם שהמצרים היו יוצאים מעמודותיהם בכיוון המחפורת שלנו , הייתי מסלקם חזרה לעמדותיהם בעזרת הארטיליריה.

עוזי יאירי ז"ל, היה היחיד שהיה איתי בקשר, שמע אותי, נלחץ יחד איתי, חווה את החוויות הנוראיות יחד איתי, אומנם מרחוק עד לרגע שחולצנו כ- 12 שעות לאחר שקולם של מי ממפקדי גדוד 890 לא נשמע.

על מנת להמחיש בפניכם, את עוצמת האש שהייתה עלינו ברגע החילוץ, כל החילוץ היה בקשר מתמיד עם עוזי וברגע שרצנו לנגמ"ש, דיווחתי בקשר לעוזי שאנו כבר על הנגמ"ש, אבל הוא לא ענה !!!! רק בנגמ"ש ראיתי שכדור חתך את החוט בין מערכת הדיבור לבין מכשיר הקשר שהיה על גבו של אחד החיילים

לכן אני מבקש מכולם - לדחות בשאט נפש את כל ההשמצות על עוזי יאירי, השמצות שמקורן ממש באותן אנשים

אני מצדיע לך עוזי יאירי


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 14:48 01.05.04

28. מר דחבש גיבור ישראל, נא האר עיניינו בבקשה........
בתגובה להודעה מספר 25

את הציטוט הבא מגוף הכתבה שלעיל:
"אחרי הצהריים המאוחרים הגיע עוזי יאירי למסקנה שלחזי דחבש ולפקודיו שהופקרו בחווה הסינית אין סיכוי להינצל. בלב כבד הוא נטל את מכשיר הקשר והורה לחזי להרים דגל לבן ולהיכנע.
חזי סירב פקודה – שהרי "צנחן אמיתי אינו נכנע"!!




hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 15:06 01.05.04

32. האירוע היה לאחר שנסיון היחלצות עצמית בדילוגים - רגלי
בתגובה להודעה מספר 28

לא צלח. נתתי את התידרון לחזי שוהם ז"ל כיצד איך ובאיזה נתיב לנסות להיחלץ. חזי שוהם ז"ל אמר שהוא יעשה זאת , הוא הצליח לדלג תחת אש תופת של המצרים מכל הרכס מעלי והגיע כמעט לתעלת ההשקייה ואז הוא נהרג ! אני חושב שזה שבר את רוחו של עוזי, שתוכניתו לא צלחה, וכך מיד לאחר מכן, נתן לי את הסמכות להיכנע למצרים. האמת הייתי קרוב לכך, ורק המחשבה שהמצרים יהרגו אותנו בכניעה, מנעה זאת ממני. (הצלב האדום לא היה בחווה הסינית) המחשבה שלא אראה את חברתי באחת השבתות הקרובות, נתנה לי כוח לדחות את דעתו של עוזי.
אני 30 שנה מצטער על חזי שוהם ז"ל - לא הייתי צריך כלל לנסות דרך זו

חזי דחבש 050/5518159 [email protected]


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 15:20 01.05.04

36. תודה לך על כנותך ויושרך, גיבור ישראל !!
בתגובה להודעה מספר 32


באפי
חבר מתאריך 30.8.03
152 הודעות 14:47 01.05.04

27. לכבוד הוא לנו לשמוע את האמת העצובה הזו מהגיבור עצמו-יישר כח
בתגובה להודעה מספר 0

monarch
חבר מתאריך 6.1.03
167 הודעות 15:05 01.05.04

31. חזי איזה כבוד שאתה כותב כאן!!!
בתגובה להודעה מספר 27

אתה מהאנשים שנותנים לנו כח ומראים לנו שבאמת יש תקווה!!!
לא למען התהילה, לא למען הצל"ש אלא מתוך אמונה עמוקה במה שאתה עושה, ברעות אמיתית ובדאגה לאנשיך!!!
עם אנשים כמוך עם ישראל תמיד יינצח.
כל הדברנים והקשקשנים הגדולים בסוף נופלים בצידי הדרך.
יישר כח!!! שתמשיך בדרכך זו הדרך הנכונה!!!!



mozes5
חבר מתאריך 8.4.02
3599 הודעות 15:13 01.05.04

33. מה הפלא? אתה מצטייר כגיבור שדבק באמת
בתגובה להודעה מספר 29

יישר כוח!שמעתי אותך בריאיונות לרדיו
וסופה של האמת לנצח!
ברוך בואך ,לכבוד הוא לנו לשמוע דברים ממקור ראשון.



mozes5
חבר מתאריך 8.4.02
3599 הודעות 15:45 01.05.04

46. עמדו בפניך מספר אפשרויות
בתגובה להודעה מספר 41

א.להתאבד ברגע האחרון לפני נפילה בשבי
ב.ליפול בשבי
ג.להאבק בעקשנות ולמצות כל סיכוי
בחרת באפשרות השלישית
זה בפירוש: "אומץ לב..קור רוח ודבקות במטרה"
העיקר שחזרת הביתה בשלום


hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 15:29 01.05.04

41. גיבור? לא,!!!! עשיתי רק את חובתי ותפקידי כפי שהאמנתי
בתגובה להודעה מספר 33

לא רצתי לתקשורת ולא הענקתי ראיונות צבעוניים ומלוקקים על החווה הסינית
חזי דחבש 050/5518159 [email protected]



פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 15:49 01.05.04

47. ועל זה מגיע לו גיבור ישראל ואת הסיבות לדרישה זו פרטטתי
בתגובה להודעה מספר 46

לעיל !!!!

hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 15:16 01.05.04

34. תודה, אבל רק עשיתי את תפקידי - על פי ההכשרה שקבלתי
בתגובה להודעה מספר 0

חזי דחבש 050/5518159 [email protected]



mozes5
חבר מתאריך 8.4.02
3599 הודעות 15:33 01.05.04

43. ''מי שחושד בכשרים לוקה בגופו''
בתגובה להודעה מספר 38

לחזי נגרם עוול
בבוא היום שילם י.מרדכי בפרשת ההטרדות המיניות
וה"חוכא ואיטלולא"=מפלגת המרכז



hezyc
חבר מתאריך 1.5.04
12 הודעות 15:24 01.05.04

39. זה אפשרי רק בגלל מהפיכת האינטרנט- שאם היה קיים ב-74 המדינה הייתה אחרת
בתגובה להודעה מספר 0

חזי דחבש 050/5518159 [email protected]



באפי
חבר מתאריך 30.8.03
152 הודעות 16:45 01.05.04

50. במידה מסויימת הצדק נעשה
בתגובה להודעה מספר 49

מכיוון שאם תסתכל על שלושתם - השורה התחתונה שלהם בחיים דיי עלובה. כל אחד מהם טיפס מהר מדי וגבוה מדי ונפל על הפנים.על שלושתם הימרו שיצליחו בגדול ושלושתם התגלו כבלון נפוח.. אז אולי בכל זאת יש באיזשהו מקום טחנת צדק שטוחנת בכיוון הנכון?!

שתקן
חבר מתאריך 1.5.04
1 הודעות 17:59 01.05.04

52. חזי היה המפקד שלי בחווה הסינית ראיתי אותו איך בקור רוח
בתגובה להודעה מספר 0

חזי היה המפקד שלי בחווה הסינית ראיתי אותו שם בתופת, שקט, אמיץ לב, איך פיקד על המחלקה בקור רוח ובמקצועונות קרבית מרגע ההסתערות ועד שהוציא אותנו בשלום, הוא מקצוען אמיתי.!!!!
תמונה שאני לא יכול לשכוח , שם בגיהנום , במצב כריעה יורה בעוזי שלו על המצרים וזורק רימונים
אני לא זוכר רגע אחד שהיה היסטרי, הוא נתן פקודות, העביר רשתות במכשיר הקשר ודיווח על מצבנו לכל מי שרק היה מוכן לשמוע.

אני זוכר את הקריאות שלו בקשר למפקדת הגדוד שלא נענו, ואת ההוראה שלו לעבור לרשת החטיבתית , שם היה בקשר עם המח"ט, בכלל הם דיברו כל היום , הוא והמח"ט בשמות פרטיים, בכלל לא בקודים

עוצמת האש הייתה כל כך חזקה שאפילו לעשות פיפי לא יכולנו, חזי כל הזמן היה בתצפית לעבר המצרים וטיווח את הארטיליריה שעוזי נתן לו

במשך כל השעות לא אכלנו, כי לא היה אוכל, חזי נתן פקודה ששותים רק על פי פקודה, לכל חייל נשארו אולי 20 עד 30 כדורים

בלילה, בעת ההסתערות, הוא ירה זיקוקין כדי לסמן ליתר הפלוגות את המקום שלנו אבל כל הגדוד לא מצא אותנו כי היינו כל רחוק מהגדוד, אבל אז המצרים ירו למקום שלנו גם בארטיליריה, זה היה נורא

היה איתנו עוד קצין, בכיר מחזי, לשעה עד שעתיים אבל בהזדמנות הראשונה - כשהגיע נגמ"ש בשעה 8 בבוקר, הוא עלה על הנגמ"ש, הלך ולא חזר, הבטיח לחזור ולא חזר לעומתו למרות שהנגמ"ש כבר היה בנסיעה החוצה, כשראה שאנחנו נשארנו שם קפץ מהנגמ"ש וחזר אלינו. אני זוכר שאמר לנו אני חייב להיות אתכם

רק בזכותו יצאנו חיים מהתופת ולכן כל חג כבר 30 שנה אנו חייליו מצלצלים אליו לאחל לו חג שמח



פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
28063 הודעות 18:12 01.05.04

53. שתקן שלום לך איש יקר, ראשית תודה על עדותך ממקור ראשון
בתגובה להודעה מספר 52

@ שנית - אבקשך להכין עדות/תצהיר נוטריוני של עדותך.
@ שלישית- אני מניח שחזי דחבש בקשר איתך, אנא העבר לו את התצהיר.

@ רביעית- אבקשך לעמוד בקשר עם כל שאר חבריך לפלוגה, שנשארו בחיים
והיו עדים חיים לקרב הנ"ל, לבקש מהם להכין תצהירים נוטריונים אישיים ולהעבירם לחזי דחבש.

@ חמישית - אבקשך לדאוג למכתב החתום על ידי כל חיילי הפלוגה שהשתתפו
בקרב הנ"ל בו הם מבקשים פגישת אד-הוק עם הרמטכ"ל !!


@ לידיעתך הרמטכ"ל הורה על השלמת...:-
הרמטכ''ל: להשלים חקירת מלחמת יום כיפור !!!
יום חמישי, 21 באוגוסט 2003, 21:56 מאת: מערכת וואלה!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=34&viewmode=

תודה לך ובהצלחה יהודי יקר

D:\מסמכים XP\צבא ההגנה לישראל\rotter - הקרב על החווה הסינית הסיפור שלא סופר !!.htm



https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   05:28   01.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. אמת בקרב על החווה הסינית !!  
בתגובה להודעה מספר 30
 

אמת בקרב

שלום יוסי וחברים,

הסופר שלום עליכם כתב בערך כך : כולנו בני אדם ולפעמים גם זה לא.

שום אדם אינו מתפקד באופן אופטימלי, לא בקרב ולא בבית הבראה. כמי שהיה במלחמה בפח"ח 35 ואחראי על פינוי נפגעים בפח"ח אחרי צליחת התעלה, נשלחתי לחלץ את נפגעים תחת הפגזה, בחצי השעה האחרונה של המלחמה מגבול אסמעיליה. היו שם יחידות מחטיבה 55 ואחרי המלחמה קראתי את התחקירים שלהם על אותו אירוע. בכל מלחמות ישראל לא היתה עלינו הפגזה כפי שהיתה באותו חצי שעה. כשהגעתי לכוח המופגז והפגוע איש מן הבריאים לא קם לסייע להעמיס את ההרוגים והפצועים על הזחל"ם לרבות לא המג"ד, לא הרופא הגדודי ולא אחרון החיילים. איש לא! נאלצתי לעשות זאת לבד בעזרת הקשר והנהג שהיו איתי ושניהם לא מהצנחנים אלא מחיל תובלה! מן הנסיון הזה ומדומיו למדתי משהו.

ועתה לחזי: ברור שבחינה מדוקדקת של שניה שניה ב-18 השעות שבהן שהה בקו הקדמי של הקרב היתה מגלה לא רק עליות אלא גם מורדות. אבל על העובדות היסודיות אין ויכוח:

א. חזי פיקד על המחלקה הכי קדמית בחווה הסינית,

ב. הוא שהה עם פקודיו תחת אש 18 שעות בעוד שאחרים שהתהדרו בכך שהו הרבה פחות אם בכלל.

ג. הוא חילץ את רוב אנשיו חיים מן הקרב.

ד. הוא טיווח בהצלחה את הארטילריה שלנו על המצרים מה שיאירי מרדכי וליפקין לא הצליחו לעשות.

על כך מגיע לו אות הגבורה ולא דיבורי לחש על שלא כל העובדות לגביו נחשפו. בוודאי שלא נחשפו, לא לגביו ולא לגבי שום איש לרבות לגבי כותב שורות אלה ומי כמוני יודע זאת. בפראפרזה על דברי סוקרטס ששאמר: ראשית הידיעה היא לדעת שאינך יודע, אומר: ראשית הביקורת היא לדעת שרוב מעשיך שלך פגומים ואת זה אני לפחות גם יודע וגם מודע.

אורי מילשטיין

-Original Message-

From: Yossi Blum Halevi

Sent: Friday, April 30, 2004 11:48 PM

To: Benzie; hezy; Uri Milstein; 'maozia segal'; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; '‏צבי קופלוביץ'; דני אנגל

Cc: [email protected]

Subject: RE: ‏תגובה לד"ר אורי מילשטיין ולמר יוסי בלום הלוי וקריאה לכל משתתפי הרב-שיח


אני מבקש להתיחס לדברי בנצי:

מתוך עדותו של חזי דחבש, אני טוען שהוא כן הופקר לנפשו עם 11 חייליו בקו המגע עם הכוח המצרי, בניגדו לדבריך. מהעדויות השונות עולה כי המחויבות היחידה לחיי האנשים ושמירת הקוד האתי של אי הפקרת לוחמים - הייתה רק של עוזי יאירי ז"ל - לא של המג"ד, לא של הסמח"ט ולא של אף אחד באוגדה 162!

מתוך העדויות עולה, כי מצבו הנפשי של המג"ד בעת הפינוי היה, ככל הנראה , בגדר של תסמונת קרב ותיפקוד חלקי ביחס למה שנדרש ממפקד צנחנים במצב שכזה.

בכל מה שקשור לסיוע הארטילרי, חיפוי וחילוץ המח"ט הוא זה שפעל, ואף אם יש ביקורת על עוזי יאירי במלחמה ההיא, הוא היה אדם ומנהיג, ברגע בו אנשיו נזקקו לו!.

אני הייתי שואל, היכן היה הסמח"ט אמנון ליפקין שחק? היכן מטה האוגדה היכן ותמרי ששלח את האנשים? אין קש"א ואין כלום! כך הם נהגו באוגדה הזו כשכוח מהגדוד שלי (71 של חט' 55 משחררת ירושלים בקרב על מלחמי אורי במערב התעלה) יצא לחסל מתחם ציידי טנקים מצריים, רגלית, כאשר בתחילת הההסתערות הסיוע הארטילרי שהובטח על ידי האוגדה בוטל (חטיבת אריה קרן) והצנחנים הסתערו כמו אינדיאנים, כאשר אחד מאהובי לוחמנו הגדוד - מיכאל מוקטוב, פיזיקאי ומתימטיקאי מעולה נהרג בבהסתערות הזו) ולאחר שהכוח בפיקוד נודלמן הסתער ובקרב טיהור יעד מבוצר הרג את המצרים, אחד אחד, נשארו עוד 15 פצועים שלנו מדממים. הנגמשים של השיריון לא רצו להילחם ורק ספקו לכוח של נודלמן בסיס אש מקכ"חים; וכשהיה צריך לפנות את הפצועים הם הסתלקו ועזבו את הכוח שלנו לנפשו.תארו לכם, החרמ"ש של אדן לא יודע להילחם על יעד מבוצר! באיזה צבא קורה דבר כזה? בתו"ל רוסי, אנגלי גרמני וכו' החרמ"ש הוא חיל רגלים מעולה שיודע להלחם ככליחידת חיל רגלים אחרת אצלנן לקחו ג'ובניקים מיחידות שונות ובמילואים הפכו אותם לחרמ"ש ..זו הייתה תורת הלחימה ואחוות הלוחמים שהנהיגו אדן ותמרי במלחמה ההיא. כולל כל מה שקרה בעיר סואץ, והפעם, עם גדוד 66 של החטיבה שלנו בפיקוד יוסי יופה ז"ל.

באשר לנגמ"ש החילוץ של בנצי, שהסתלק בלא לקחת את חזי ו 11 אנשיו מהשטח, הייתי שואל את בנצי עציון: אתה הבטחת שתחזור לאסוף את האנשים, ולא חזרת בסופו של דבר, האם היום בטווח של 30.5 שנים, תירוץ כגון "לא אשרו לי לחזור עם הנגמ"ש" מהווה נימוק סביר בהתחשב שחזי ולוחמיו הם חבריך, ואתה קצין בגדוד ?

האם הדברים ששמעת ליד עוזי יאירי ושחק, כדבריך, שיחלצו את חזי - הם בגדר "התרת הבטחה" אישית שלך לחזי, לחזור ולקחת אותו ולוחמיו?

בשדה קרב כאוטי כמו החווה הסינית, יש מקום "לראש-גדול", יוזמה, דבקות בהבטחה, ומחויבות, שמהווים אמצעי שבו ניתן לשכנע מפקדים, לאשר לך מעשה שיש בו סיכון לך וסיכוי לחבריך להיחלץ מסכנת חיים. כקצין צנחנים עמדו לרשותך, כמו כן, עוד כמה דברים שיכולת לעשות כדי להקטין את סכנת הפגיעה של סאגרים בנגמ"שי החילוץ: להפעיל נרות עשן, בהם מצוידים כלים משוריינים, רימוני עשן, להפנות בקשה למיסוך ארטילרי של עשן,וגם ירי ארטילרי מחפ"ק יאירי על האזור בו שהה חזי והכוח.... יכולת "לנדנד" למח"ט שייתן לך רכב או לשכנע את נהג הנגמ"ש זה או אחר, כפי אחד נהג בשם חדד, כיום פרופסור, סיכן חייו ויצא לחלץ את הכוח..

אתה מספר שהיית עם גיורא איילנד ועוד 6 חיילים בתצפית כל היום כדי לאתר נפגעים שנותרו בשטח, מה הועילה תצפית כזו, אם לא יצאה לסרוק ולחפש נפגעים מדממים כמו שקרה עם כוח הרב"טים.?

נראה לי, כמי שמסתכל על הפרשה הזו, שדבריך כלפי חזי, ציטוט: "הטענה כי ננטשת מקוממת אותי ואני מציע כי תחדל להשתמש במונח זה" - אינם במקומם העובדתי, האישי, ההסטורי הראוי - לכן אני במקומך, הייתי שנה שנה ביום הכיפורים מבקש סליחה והתרת נדרים מחזי.

לכל חיילי גדוד 890: אין לכם שום דרך אחרת לרפא פצעים, אלא לומר זה לזה את האמת, לכתוב, ללבן פנים אל פנים את האירוע. אנו יודעים היום שהפיקוד הבכיר מעלינו נכשל כליל וכשלון זה הוביל אותנו לאן שאנו מצויים היום - טראומת קבר יוסף היא חזרה על הפקרת חיי חיילים בחווה הסינית

בצער וכאב

יוסי בלום הלוי.


-Original Message-

From: Benzie

Sent: Tuesday, April 27, 2004 10:36 PM

To: hezy; Uri Milstein; 'Yossi Blum Halevi'; 'maozia segal';

[email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected];

[email protected]; [email protected]; 'צבי קופלוביץ'; דני אנגל

Cc: [email protected]

Subject: Re: תגובה לד"ר אורי מילשטיין ולמר יוסי בלום הלוי וקריאה לכל

משתתפי הרב-שיח


לחזי ולכולם שלום

מאחר ועל פי בקשותיך לעזרה ממני הגעתי אליך וזאת רק לאחר שאלי שורק ורזי יהל

הגיעו אלי ביחד עם הלוחמים מפלוגת הרבטי"ם ( אגב איציק הוא זה ששלח אותם אלי על

פי בקשתי ואני אמרתי לך כי כאשר יגיע כח סיוע אלי אוכל

להתפנות אליך לעזרה )וזאת ע"מ שיעזרו לנו לחלץ את הנפגעים הרבים מהפלוגה.

כאשר הגעתי אליך החילותי לנהל קשר עם איציק כדי להבהיר לו את מצבנו ובקשתי היתה

שישלח לנו כלי חילוץ לא לנו אלא בעיקר עבור רזי אייל שהיה פצוע קשה.

כאשר לאחר פרק זמן די ארוך הגיע הנגמש לחילוץ אני קיבלתי את אישור מפקד הנגמש

לנוע עם דלת אחורית פתוחה וזאת ע"מ שיהיה מקום לכולנו להיכנס.

פקדתי להכניס את רזי ראשון לנגמש והוריתי לכולם להיכנס.

אני בעצמי עליתי על הסיפון ורק בתחילת התנועה הסתכלתי אחור והשתוממתי לראות

אותך ועוד מספר חיילים נותרים בשטח.

לא ננטשת על ידי ואני אמרתי לך כי

אחזור עם הנגמש לאסוף גם אתכם גם אני וגם אתה נוכחנו

כי כל כלי שנכנס לשטח חטף "סאגר

ולכן כל הפינוי הנגמשי כולל העצירה לאיסופינו היה מאוד פסטורלי ולי אין כל הסבר

איך הנגמש לא חטף טיל אלא אם כן יצאו המצרים להפסקת ארוחת בוקר (כפי שאכן ראינו

שזה מה שהם עשו בבוקר.)

לצערי מפקד הנגמש קיבל פקודה לא להכנס בשלב זה פעם נוספת לשטח ההשמדה בו

הייתולכן בשלב זה לא חזרתי לאסוף אותך.

בשום שלב לא ננטשת ובכל התהליך של התקשורת בינך לבין עוזי בדבר בקשותיך לחילוץ

הייתי ליד עוזי ואמנון וקיבלת הבטחה מעוזי כי לא תשכח ותחולץ.

גם לאחר עלית כל הכוחות לטסה נשארו בשטח שני קצינים מהגדוד האחד הוא אני והשני

סגן גיורא איילנד (לימים האלוף איילנד)

לכל אחד מאיתנו היו 3 חיילים לסיוע וכל תפקידינו היה לוודא שבמהלך היום יחולצו

מהשטח כל ההרוגים והפצועים.

ואכן אנו האחרונים שעזבנו את שטח החווה וזאת רק לאחר שוידנו את כל מהלך חיוץ כל

החיילים מהשטח.

לכן הטענה כי ננטשת מקוממת אותי ואני מציע כי תחדל להשתמש במונח זה

בברכה בנצי

אגב אם חסרים לך עוד פרטים שאינך יודע אודותם לגבי הלילה אשמח לעדכן אותך

Original Message - "אחזור עם הנגמש לאסוף כם אתכם‎.

From: "hezy" <[email protected]>

To: "Uri Milstein" <[email protected]>; "'Yossi Blum Halevi'"

<[email protected]>; "'maozia segal'" <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>; "'צבי קופלוביץ‎'" <[email protected]>; "דני אנגל‎"

<[email protected]>

Cc: <[email protected]>

Sent: Wednesday, April 28, 2004 9:25 PM

Subject: תגובה לד"ר אורי מילשטיין ולמר יוסי בלום הלוי וקריאה לכל משתתפי

הרב-שיח

> שלום ידידי הלוחמים

>

> אני נפעם, מהרב שיח האינטלקטואלי שמתפתח , מאז לקחתי על עצמי משימה לערב

זכרון

> לחברינו זאב סלמן ז"ל בגבעת התחמושת אשר בא ארגנתי לראשונה רשימת אימיילים של

> הפלוגה.

> יצאתי אז מהנחה, כי התקשורת הבלתי אפשרית לאחר מלחמת יום הכיפורים הכבידה על

> "התפרקות הלוחמים" ו"פריקת מטען המלחמה" מעליהם.

>

> התפתחות האינטרנט וזרימת המידע מאפשר לנו, קבוצה סגורה להחליף דעות ומאמרים

וזה

> רק ברכה, אומר רק זאת שאם היה אינטרנט נגיש לכל באוקטובר 1973, ייתכן שלא

הייתה

> פורצת מלחמת יום הכיפורים ובוודאי המידע של גיל דוד היה פורץ החוצה ומועבר

מאחד

> לאחד שנים רבות לפני מועד פרסומו.

>

> ברב-שיח האינטלקטואלי משתתפים אנשים מכובדים כמו ד"ר אורי מילשטיין חוקר

מלחמות

> ישראל. מר יוסי בלום הלוי - חוקר מלחמות שכתב ספר מרתק על מלחמת יום

הכיפורים,

> אל"מ במילואים רזי יהל שמאמריו המרתקים כתובים ברוב טעם, פרופסור יואב גלבר,

> הסטוריון, שמעת לעת שולח דבריו על גלי האינטרנט, סא"ל במילואים בנצי עציון

שלחם

> בחווה הסינית, ידידנו מעוזיה סגל שלקח על עצמו משימה חשובה ונכבדה של תחקור

>

> כל חיילי פלוגה ב' , הפלוגה שהושתקה במשך 30 שנה ולא בכדי.

> אל"מ במילואים גיל דוד שצעק באותו לילה מר ונמהר ולא שעו לצעקותיו

> ואם שכחתי מישהוא, נא עיינו ברשימת התפוצה

>

> משתתף גם אני הקטן

> שלמרות שהיה בעמדות המצרים באותו לילה ויצא רק לאחר 18 שעות , מעולם לא תוחקר

> על ידי מאן דהוא ממפקדת הגדוד ולא במקרה

>

> תחקורו או תחקור חייל כל שהוא מפלוגתו - היה מעורר שאלות קשות על תפקודה של

> מפקדת הגדוד באותו לילה מר ונמהר ומטעם זה בדיוק - לא תוחקרה פלוגה ב'

>

> בהקרנת הסרט של ניר טויב - הוגיעה מפקדת הגדוד בפאנל כי היו תחקירים והמג"ד

אף

> מנה מספר מקומות אשר לטענתו התקיימו שם תחקירים

> על כך אציין, כי בכל המקומות שמנה היה מפגש רעים והופעה אומנתית אבל לא תחקיר

>

> יותר מכך, בערב יום הזכרון צלצלתח לזאביק דרורי ודרשתי לדעת , מתי הוא תיחקר

> אותי או את פלוגה ב' ואם כן תיחקר אני רוצה לראות ולקרוא את התחקירים ותשובתו

> ולזכותו ייאמר שהינו אדם רגיש וישר הודה, שאת פלוגה ב' הוא כלל לא תיחקר

> ולטענתו משום שהיינו רחוקים

> על כך עניתי לו, האם 30 שנה לא הספיקו לצמצם את המרחק. דרורי לא ענה

>

> הנה כי כן, ברור שפלוגה ב' הפלוגה שנשאה במירב הקרב בחווה הסינית כלל לא

> תוחקרה. אם פלוגה ב' הייתה מתוחקרת בזמן אמת הייתה מפקדת הגדוד נשאלת, מדוע

> ננטשה מחלקה 1 ומפקדה בחווה הסינית ואיפה בדיוק ולמה היה מפקד הגדוד, שאלות

> שהיו מחייבות קבלת החלטות

>

> הבטחתי לכם, חברים יקרים, שאני אשלח לכם , לאחר סיום הכנת תגובתי מכתב המפרט

את

> הכל.

>

> בהזדמנות זו קריאה לכל משתתפי הרב-שיח , הקוראים ולא מגיבים, הגם שחלק מהם

> מגיבים בפורומים של אינטרנט, היו פעילים ברב שיח זה והודיעו לי או צרפו כל

> כתובת אינטרנט של חברים שהיו איתנו או חוקרי מלחמות, הסטוריונים שיאזנו את

> הנאמר ברב שיח

>

> נא צרפו לרשימת התפוצה שלכם את אל"מ במילואים דני אנגל שהשתתף בקרב ,

> כדלקמן

> [email protected]

>

> ואנא וזו בקשה אישית, עד סוף ימי לא אשכח את סמל החרמ"ש פרופסור יהודה חדד

אשר

> עם יתר חבריו שאינם בחיים התנדב למשימת התאבדות וחילץ את מחלקתי

מהגהינוםוהנכם

> מתבקשים לצרפו לרשימת התפוצה, כדלקמן

> [email protected]

>

>

> שלכם

>

> חזי דחבש

> 050/518159

> [email protected]

>

>

>

>

>

> - Original Message -

> From: "Uri Milstein" <[email protected]>

> To: "'Yossi Blum Halevi'" <[email protected]>; "'maozia segal'"

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

<[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>;

> <[email protected]>; <[email protected]>; "'צבי קופלוביץ‎'"

> <[email protected]>; <[email protected]>

> Cc: <[email protected]>

> Sent: Tuesday, April 27, 2004 7:39 PM

> Subject: מדוע נשלחו הצנחנים לחווה הסינית

>

>

> > שלום חברים,

> >

> > בלי לאתר ליקויים, לרבות אשמים, לאניתן להפיק לקחים. האשמים עושים הכל

> > כדי להסתיר את הליקויים על מנת לא לשלם את המחיר שראוי שישלמו כדי שלא

> ימיטו

> > אסונות נוספים. זה הטעם שבדבריהם של מעוזיה וחסדאי אין ממש. הם שייכים לאגף

> > המוטיבציה ולא לאגף האינטלקטואלי של השיח.

> >

> > מחקר לא נעשה כדי לאחד מישהו אלא כדי להגיע לחקר האמת. וכדי להגיע לחקר

> > האמת כל פרט חשוב, גם מה אמר שונארי לגיל דוד ומה אמר גיל דוד באוהל של

> אברהם

> > אדן.

> >

> > ואגב, גדוד 890 נשלח לחווה הסינית כדי לפתוח את ציר טרטור לגשר הגלילים

> > ולא כדי לאפשר העברת גשר הדוברות בציר עכביש. את הקפצת הגדוד לתעלה יזם

מפקד

> > החזית חיים בר לב ולא אברהם אדן שלדעתי לא הבין את המציאות בזמן אמיתי ולא

> מבין

> > אותה היום. את בר לבהעסיק גשר הגלילים שהיה אמור להיות עורק לולגיסטי

עיקרי

> > למבצע אבירי לב. על גשר הדוברות איש לא סמך אז ואך במזל ובהפקת פקודות לא

> > השמידו אותן. מי שלא מבין את זה מוטב שלא יכתוב ספר על קרב החווה הסינית.

> להרבה

> > אנשים היה אינטרס להצניע את מקומו המרכזי של גשר הגלילים, אך כפי שאמר

הרמב"ם

> > בצוואתו: האמת סופה לנצח.

> >

> > בלא מורא

> > אורי מילשטיין

> >

> > > -Original Message-

> > > From: Yossi Blum Halevi

> > > Sent: Tuesday, April 27, 2004 8:15 PM

> > > To: maozia segal; [email protected];

[email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

[email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> [email protected];

> > > צבי קופלוביץ‎; [email protected]

> > > Cc: [email protected]

> > > Subject: RE: גזר דין בעכביש 55 החווה הסינית מאמר של רזי יהל

> > >

> > > שלום רב לכולם:

> > >

> > > לא היה לי הכבוד להכיר את מעוזיה סגל, ולצערי, אף לא דברים שכתב על קרב

> החווה

> > > הסינית, אף כי ידידי היקר, חזי דחבש, סיפר לי שהאיש, שנפצע קשות במלחמה,

> נטל

> > > משימה חשובה של כתיבת קרב החווה הסינית, ועל כן אפשר רק לברך על היוזמה

> > > ולהמתין להוצאתה של יצירתו לאור, כדי שזו תעמוד לביקורת.

> > >

> > > ועד אז, יורשה לי להביע את פליאתי הרבה מהמסקנות הגורפות שמעוזיה הגיע

> אליהן

> > > מהמאמר שלי, בהן בולטת הערתו: "שמי שאינו מדקדק בקטנות אינו מדקדק גם

> > > בגדולות" ואידך זיל גמור; אני מסיק מכך, שכוונתו של אומר הדברים, מבוססת

> על

> > > שיטה דמגוגית ידועה, לפיה, מי שלא מוצא ארגומנטים עיניניים לביקורתו,

מחפש

> > > זוטות הנראות לעין, כדי ליצור מהן מסקנה כוללת וגורפת, המיועדת לפסול את

> > > דברי הכותב, אף שאין לה, ולו שמץ של אמת עם עיקרי הדברים.

> > >

> > > מכאן ואילך, נוטל מעוזיה חירות להטיח האשמות חסרות בסיס בכותב המאמר,

> > > אותו הוא מאשים "בדיעות ימניות" - מהיכן שאב האיש דברים אלה? - אינני

> יודע!

> > > במאמר אין ולו שמץ של דיעה פוליטית, ואף שאני בעל דיעות משלי - מעולם

לא

> > > ערבתי פוליטיקה בחקר המלחמה ואינני צריך להעיד על עיסתי.

> > >

> > > כתבתי שני ספרים על מלחמות ישראל: הראשןן, 1972 מערכות כשקרואים

לצנחנים,

> > > על מלחמת 6 הימים, והשני על מליוה"כ, ובנוסף, גם עשרות רבות של מאמרים

> בנושאי

> > > צבא ואסטרטגיה, ומעולם לא ערבתי ולו שמץ של שיקול פוליטי בכתיבתי

הצבאית.

> > >

> > > אינני יודע גם מה לומר על הערתו של מעוזיה הכותב: "לפי לוי בלום יוצא

> > > שגורודיש היה בסדר גמור ובר לב וברן היו הפחות בסדר.." מהיכן מצא האיש

> מסקנה

> > > פאטתית שכזו בדבריי? נהפוך הוא! - לו היה מעוזיה טורח לקרוא את ספרי

> > > "התקדשות", היה מוצא ביקורת קשה מאוד על תפקודו של אלוף פיקוד דרום, אבל

גם

> > > במאמר עצמו אני מנתח את סדרת הכשלים החמורים של גורודיש ושל אדן בכל

הקשור

> ל

> > > 8 באוקטובר 1973, ובעטיין נשלחה אוגדה 153 דרומה כדי לנמצל הצלחה שלא

> הייתה,

> > > ובנוסף לתבוסה של אוגדה 162 - אוגדה 153 איבדה עמדות חיוניות באזור שהיה

> > > בשליטתה בגיזרת המרכז. דברים אלה של מעוזיה מצביעים לדעתי על צורך שהאיש

> יעשה

> > > שעורי בית וילמד את קרבות מלחמת יוה"כ קודם שיטיח בי האשמות שווא.

> > >

> > > צר לי לקבוע אבל דווקא דבריו של מעוזיה והגנתו הגורפת על ברן בקרב ה- 8

> > > באוקטובר, הם המעידים על בורות, אף שאינני נחפז להאשימו בפוליטיזציה מצד

> > > מאוד מסוים;

> > >

> > > יתרה מכך, מעוזיה הפוסל אותי בשל מה שהוא מכנה "דעותיי הימניות" פוסל את

> > > עדותו בדיוק בהאשמותיו שלו. בנוגע למאיר פעיל וברן, הסיפור שלהם מוכר

וידוע

> > > שנים רבות. פעיל מסנגר ומצדיק את תפקודו הלקוי של ברן במלחמה, והוא מנסה

> לפאר

> > > ולרומם את מחדליו. השמדת חטיבת השיריון המצרית הייתה דבר שניתן לצפות

> מאוגדה

> > > 162 שהייתה אוגדת הדגל של חיל השיריון וברן מפקד גייסות השיריון ואחראי

> לתו"ל

> > > זרוע היבשה של צה"ל באותם ימים. לא היה שום אספקט של גבורה בקרב הזה, שבו

> > > למצרים לא היה שום סיכוי, משום שמרגע תנועתם צפונה הם ךמעשה נכנסו

לכיתור

> > > משלושה צדדים: מממערב, גדות האגם המר הגדול, מצפון כוחות צה"ל בציר

> לקסיקון

> > > טרטור, וממזרח כוחות אוגדה 162 שצלפו וחיסלו אותם כברווזים במטווח.

ההשוואה

> > > של מאיר פעיל על קרב נוסח כיתור חניבעל, עם כל הכבוד ללוחמים והמפקדים,

היא

> > > מופרכת מעיקרה.

> > > אבל מה שחמור בעיני מהתיחסותו של מעוזיה לקרב הם דבריו: "הסיפור האמיתי

של

> > > החווה הסינית אינו מי ידע או לא ידע איזה כוחות היו שם כי את המשימה הזאת

> היו

> > > חייבים לבצע בכל מצב ". יש בדברים הללו להעיד שהאיש, שבגופו נושא צלקות

> > > נוראות של המלחמה, ושאני מצדיע לו לגבורתו האישית, איננו מבין את מהותה

של

> > > האחריות של המפקדים לביצוע נכון של המשימה ובשמירת חייהם של הלוחמים

> המוכנים

> > > להקריב את חייהם למענה. שמירת החייל היא משימה שכל מפקד חייב לראות

בעדיפות

> > > ראשונה, לא רק בשל הערך המוסרי - אלא גם ובעיקר בשל הערך המבצעי של המטלה

> > > הזו. מה ערך לגבורה ולמוות בגבורה של חיילים רבים, אם המשימה בוצעה

במחיר

> > > שהוא בגדר של נצחון פירוס?

> > > כאן כשלה המנהיגות והמקצוענות גם יחד, של מפקדות אוגדה 162 ושל חטיבה

35,

> > > בכך שהם שלחו כוח גדודי בדרך פעולה שגויה לחלוטין וקטלנית, בעוד שאם היו

> > > בוחרים בשיטת פעולה חלופית, שהייתה מתאימה לאי הוודאות עליה מצביעים

תמרי,

> > > ליפקין ואדן, הייתה עשויה החלופה הזו להניב תוצאות אחרות במחיר אחר בחיי

> אדם!

> > >

> > > הצגתי דרך פעולה כזו, אותה ניתח חזי דחבש בפגישותי עמו, אבל מעוזיה בחר

> > > בדרך של המשך טיוח האמת, והצדקת כשלונותיהם של בכירי מחדל החווה הסינית,

> קרב

> > > ה- 8 באוקטובר, קרבות הפריצה לגדה המערבית וקרב סואץ. אני מזים בדבריי את

> > > הטענה המטעה והכסת"חית, שהכנסת גדוד 890 למלכודת מוות אפשרה לציוד הצליחה

> > > שבאחריות אוגדה 162 להתקדם לתעלה. ציר עכביש היה פתוח כל השעות בהן צלחה

> > > אוגדה 153, כי המצרים לא עברו מעולם את הקו של ציר טרטור דרומה- אף כי

> שלטו

> > > באש על חלקים מציר עכביש. אוגדה 162 רצתה לנוע לדעתי, כשהיא "מובטחת ב

100

> > > אחוזים" ולא היה אכפת לה להקריב את 'האדומים' שיחפו עליהם בחווה הסינית.

> > >

> > > כמי שעסק מספר שנים במחקר על מלחמת יום הכיפורים לצורך כתיבת הספר

> "התקדשות -

> > > זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים", לקחים ומסקנות על תפקוד אוגדה 162 כפי

> הבאתי

> > > במאמר שלי בתמצית, מתארים תמונה פיקודית ומנהיגותית עגומה מאוד באוגדה

162.

> > > דבריו השחצניים של תמרי על חיל הרגלים וגדוד 890 הם עזות מצח הסטורית

> המעוררת

> > > חלחלה. אוגדת השיריון 162 מכל העדויות של לוחמי החטיבה בה שרתתי, חטיבה

55

> > > אז בפיקוד דני מט, הם לא זזו בלי שהאדומים פילסו להם את הדרך קדימה. לכך

> > > ההאשמה של תמרי על התבכיינות הצנחנים היא ביזיון אישי שלו. הבאתי דוגמה

> מקרב

> > > ה- 8 באוקטובר בה דווקא מפקד אוגדה 162 נשבר בקרב ועדותו של סא"ל דודו

הלוי

> > > שהופיעה בספרי, ובמאמר מעידה מי יילל ומי לחם באמת.

> > > -Original Message-

> > > From: maozia segal

> > > Sent: Tuesday, April 27, 2004 10:58 AM

> > > To: [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> [email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected]; [email protected];

> > > [email protected]; [email protected];

> [email protected];

> > > צבי קופלוביץ‎; [email protected]

> > > Cc: [email protected]

> > > Subject: RE: גזר דין בעכביש 55 החווה הסינית מאמר של רזי יהל

> > >

> > >

> > > חברי היקרים

> > >

> > > קראתי בעיון את שני המאמרים ששלח אלי חזי ואני מודה לו על כך, אין ספק

> שדבריו

> > > של רזי יהל כתובים נכון ומבוססים על חומר עובדתי מבלי לסטות אף לרגע

מהאמת

> > > האובייקטיבית הצרופה, לעומת זאת, מצאתי בדבריו של יוסי הלוי בלום כמה אי

> > > דיוקים משוועים הנובעים לדעתי מראייתו הימנית משהו של הלוי בלום ומשפיעים

> על

> > > כתיבתו, ואין זו הפעם הראשונה, החל מהעובדה המינורית וחסרת החשיבות

שיוריק

> לא

> > > היה חובש אלא היה קשר של חזי ובכתיבה עובדתית גם לדברים אלה יש ערך

כיוון

> > > שמי שאינו מדקדק בקטנות אינו מדקדק גם בגדולות, על העובדה שגיל דוד כן

היה

> או

> > > לא היה בא8והל, ואם כן אמר או לא אמר מה שאמר יש חילוקי דעות, דרור צורף

> אינו

> > > מאושש ארת דברי גיל דוד ולכן אין מי שייתן עדות שדבריו אכן נכונים למרות

> שאני

> > > אישית נוטה להאמין לו, על פי כל הדיווחים שאני קיבלתי מהרבה

> מקורות,התנהגותו

> > > של עוזי יאירי אחרי המלחמה הייתה של אחד שלא ידע איזה כוחות היו שם,

בדבריו

> > > אותם קראתי בשני מקורות שונים הוא מתייחס רק לעובדה אחת: " הייתי צריך

> לבדוק

> > > יותר לעומק מה יש שם ולא להיכנס כפי שנכנסנו", על כך הוא מאשים את עצמו

> > > לפי לוי בלום יוצא שגורודיש היה בסדר גמור ובר לב וברן היו הפחות בסדר

> ההיפך

> > > הוא הנכון, גורודעש תיפקד בצורה שאינה הולמת אלוף פיקוד ובר לב הוא זה

שעשה

> > > סדר במלחמה, להאשים את ברן במה שקרה בשמיני לחודש זוהי בורות לשמה, ללא

> קרבות

> > > הבלימה של ברן ומנדלר ואריק שרון היינו מפסידים את המלחמה בגדול

> > > לגבי אהוד ברק, אהוד ברק לא ברח מהקרב, הנגמ"שים שלא הם אלה שפינו את

> החיילים

> > > הפצועים של פלוגות ב' ה' וג' רק לאחר הפינוי הטנקים שלו נסוגו למקום מוגן

> > > יותר ונשארו בשטח עד שהגדוד של אלקן בא והחליף אותם, גם הנגמ"ש שחילץ את

> חזי

> > > דחבש היה מפלוגת הנגמ"שים של אהוד ברק בפקודתו של אהוד ברק, הם לא ביצתעו

> את

> > > הפינוי על דעת עצמם, הטנקים של אהוד ברק יצרו עוצמת אש בלתי רגילה על מנת

> > > שהביצוע יתבצע, דרך אגב, פלוגת נגמ"שים של האוגדה, גם היא עסקה בחילוץ

> > > הנפגעים הרבים שהיו בגבעת הפצועים

> > > מעבר לכך, אין ספק ששרון ידע מה הכוחות המצריים שהיו במתחם החווה הסינית,

> הוא

> > > מעיד על כך בעצמו באותו כנס חטיבתי של כוח דני מט, באם ברן ותמרי ידעו,

יש

> לי

> > > ספק רב בכך, כמו כן, הרשו לי להצטרף למאיר פעיל ולומר שהשמדת החטיבה

המצרית

> > > תוך שעות ספורות, נדמה לי חטיבה 25 של המצרים אכן הייתה קרב גבורה אמיתי

> > > ואסטרטגיה צבאית הראויה להילמד ואין לי מושג מדוע הלוי בלום מבטל אותו

> > > מעבר לכך, גיליתי לאחרונה שאחרי שחזי חולץ נשארו בשטח עוד שלושה פצועים

> > > שלמזלם הרע לא היה להם מכשיר קשר, שלושה חיילים מפלוגת הרב"טים שרק אחד

> מהם,

> > > גורי ששון נשאר בחיים, שני האחרים מילס ואוחיון מתו מאובדן דם ואפיסת

כוחות

> > > הסיפור האמיתי של החווה הסינית אינו מי ידע או לא ידע איזה כוחות היו שם

כי

> > > את המשימה הזאת היו חייבים לבצע בכל מצב ובאותו לילה המצב מבחינת צה"ל

היה

> > > קריטי, על כך אין עוררין, הסיפור האמיתי הוא של חיילי וקציני שלושת

הפלוגות

> > > הלוחמות שבאומץ לב נדיר נשארו שם ולא זזו עד שקיבלו פקודת נסיגה, את

הסיפור

> > > הזה ראוי לכתוב כקרב של אומץ לב, אחוות לוחמים, פינוי פתועים תוך כדי

סיכון

> > > חיים ומשמעת עצמית למרות הפחד וכדי להביא סיפור זה אני מכתת את רגלי

המתכת

> > > שלי בכל רחבי הארץ ואותו אני מתכוון להביא בפני עם ישראל, בכלל, הגיע

הזמן

> > > שנפסיק עם תיאוריות הקונספירציה ונחפש קצת את המאחד בעם ישראל תוך כדי

הפקת

> > > לקחים, לא מ"מי אשם" ואיזה מחיר עליו לשלם אלא איך לעשות את הדברים אחרת,

> צדק

> > > חיסדאי בדבריו, אילו היינו מפנים את הזעם והאנרגיות האצורות בנו כדי

לנסות

> > > להציל את עצמינו מהחורבן בו אנחנו נמצאים כיום, היינו אנו חיילי גדוד 890

> של

> > >

> > > מלחמת יום הכיפורים יכולים לסחוף את עם ישראל למקום אחר לגמרי

> > >

> > > חג שמח

> > > מעוזיה

> > >

> > >


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   17:12   03.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. הסרט מעורר המחלוקת ’החווה הסינית-רשומון’=12.5.2004  
בתגובה להודעה מספר 30
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.05.04 בשעה 17:32 בברכה, פילוביץ שחף
 
הסרט מעורר המחלוקת ’החווה הסינית-רשומון’ ישודר בערוץ 2 ב-12 במאי

הרשות השנייה החליטה שלא לשדר את הסרט בערב יום הזיכרון

הסרט התיעודי מעורר המחלוקת ’החווה הסינית-רשומון’ ישודר ביום רביעי הבא (12 במאי) על מסך טלעד בערוץ 2 (ב-21:45).

הסרט, בן 80 דקות, שהופק על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו היה אמור להיות משודר בערב יום הזיכרון ה-25 באפריל, אולם לאור המחאות הקשות שהוא עורר הוחלט החליטה שלא לשדרו ביום זה.

’החווה הסינית’, בבימויו של ניר טויב, מביא גירסאות חדשות למהלכים השונים של הקרב בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה ב-23 באפריל בפני המשתתפים בקרב והמשפחות השכולות ועורר, כאמור, תרעומת רבה מצידם, במסגרת דיון אודותיו שהתקיים לאחר ההקרנה.

יצוין, כי הסרט מעמת את גירסאות כמה מהלוחמים שסברו שהדרג הפיקודי שלח את הלוחמים לקרב על מנת להיות ’בשר תותחים’. מדובר, בין היתר, במפקד האוגדה דאז האלוף אברהם אדן (ברן) ובסגנו תא"ל דב תמרי, המכחישים את הטענות.

הסרט עוסק גם בהתנהלותם בכל הנוגע לקרב של ראש הממשלה, אריאל שרון, ששימש במלחמה כמפקד אוגדה; ושל שר הביטחון לשעבר, איציק מרדכי, שהיה מפקד גדוד 890 של הצנחנים.

Ice
http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=66589&catId=2


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   22:05   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. הקרנת (פרטית) החווה הסינית -רשומון בירושלים  
בתגובה להודעה מספר 33
 

מאת: *****
תאריך: Fri, 2 Jul 2004 17:38:00 +0200
אל: <[email protected]>
נושא: הקרנת החווה הסינית -רשומון
1 קבצים מצורפים

פ"ש מה שלומך ידידי
שבת שלום שוב ושוב
רצ"ב הזמנה לסרט אני מקוה שגם לך יש הזמנה...

להשתמע
****



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   23:13   14.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. ד''ר אורי מילשטיין: האם המודיעין אינטליגנטי?  
בתגובה להודעה מספר 17
 

From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, June 14, 2004 7:40:45 AM
To : <[email protected]>
Subject : האם המודיעין אינטליגנטי?

חברים,

מצורף קישור של רדיו אינטרנט "קול הלב" ובו שיחה שלי על המודיעין בכלל ועל אמ"ן של צה"ל בפרט בקשר לויכוח שפרץ לאחרונה באמצעי התקשורת בין ראש אמ"ן בפרוץ האינטיפדה אלוף מיל' עמוס מלכא, לראש המחקר בא"ן באותה תקופה אלוף מיל' עמוס גלעד, לראש הזירה הפלסטינית, אל"מ מיל' אפריים לביא.

אשמח לקבל תגובות.

***************
חברים יקרים,
הינכם מוזמנים להאזין לעוד תוכנית רדיו מבריקה "האם המודיעין אינטיליגנטי" ברדיו לישראלים בעולם
http://www.kolhalev.com
אנא העבירו והפיצו הודעה לכל מכירכם בעולם ובקשו מהם להעביר הלאה ולהמשיך להפיץ
תודה רבה
אורי מילשטיין


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   12:30   07.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. על הסכם ג'נבה והחווה הסינית............  
בתגובה להודעה מספר 0
 

מאת: יוסי בלום-הלוי
7 בדצמבר 2003

מי שרוצה להבין את מקורותיה של המנהיגות הכושלת שהובילה אותנו להסכמי אוסלו, ובהמשכן "ליוזמת ג'נבה", טוב יעשה אם יפשפש במעשיהם של כמה מהמנהיגים הבולטים של השמאל הישראלי, כפי שבאו לביטוי בקרב המפתח שהתחולל בשני הלילות של 15-16 ושל ה- 16-17 באוקטובר 1973 בחווה הסינית בסיני.

בלילה הראשון פרצה אוגדת שרון את התפר שבין שתי הארמיות המצריות מול דוור סואר על צירי עכביש וטרטור, תוך כדי קרבות כבדים שהתנהלו על צירי התנועה היחידים הללו, שהיו הכרחיים לצליחת תעלת סואץ.

תפקידה של אוגדת ברן, (שתפקודה הגרוע גרם לתבוסת צה"ל במתקפת הנגד שלו ב- 8 באוקטובר 1973), היה העברת גשר הגלילים, אספקה, וציוד צליחה אחר לעבר התעלה. בלא ציוד זה היה צה"ל נאלץ להחזיר את כוחותיו מזרחה, ותבוסת ישראל במלחמה הייתה מובטחת. למעשה, היה ציר עכביש פתוח כל העת, אולם אוגדת ברן, שלא התאוששה מהמפלה הקודמת, פעלה "בהססנות יתר" וסירבה לנוע עליו.

יש לזכור כי באותה עת רק ציר טרטור, שנמצא מצפון לעכביש, היה חסום בידי הדיביזיה המצרית בגזרת מתחמי אמיר ומיסורי. המצרים שלטו בשטח זה בכוח עתיר-אש נ"ט, חי"ר מחופר ושריון. חטיבת השריון 14 של צה"ל, סיירת 582 של חטיבת הצנחנים בפיקוד נתן שונרי, גדוד הסיור של אוגדת שרון בפיקודו של יואב ברום ז"ל, וגדוד שקד, היו הכוחות שעליהן הטיל האלוף שרון את משימת ההבקעה - כדי לאפשר לחטיבת הצנחנים לצלוח עם סירות הגומי את התעלה.

הקרבות הנוראים שתחוללו על ציר זה באותו לילה הותירו לוחמים רבים מכוח שונרי, סיירת שקד, והשריון מוטלים בשטח פצועים והרוגים, וגורלם לא היה ידוע באותה עת. בלילה השני, שהיה קריטי לדחיפת גשר הגלילים והאספקה לכוח הצולח, הובא גדוד 890 שלחם עד אז בראס-סודר.

מפקד הגדוד היה יצחק מרדכי, המח"ט, אל"מ עוזי יאירי ז"ל, הסמח"ט סא"ל אמנון ליפקין שחק; מפקד גדוד הטנקים שבא לחלץ את הצנחנים, היה סא"ל אהוד ברק. סגן מפקד האוגדה, היה תא"ל דוב תמרי, כיום חבר "פורום גוש שלום", ומרצה במכללות צבאיות.

אדן לא השתתף בקבוצת הפקודות הזו שהתקיימה באוהל החפ"ק של האוגדה, ושהה אותה עת בקרון השדה שלו. תמרי ניהל את קבוצת הפקודות שבה לא השתתף המג"ד מרדכי משום שהגדוד שלו היה תקוע בפקקי התנועה על הצירים מרפידים לטסה. נכחו: יאירי המח"ט, ליפקין סגנו, קמב"ץ האוגדה אבירם, רס"ן דוד גיל, קמב"ץ חטיבת הצנחנים, סרן דרור צורף, קצין המודיעין של הצנחנים.

היום, 30 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ממלא אמנון ליפקין שחק תפקיד מרכזי בהסכמי ג'נבה, לצידו של יוסי ביילין. יש יותר מסמליות בעובדה, שהאיש ששלח את לוחמי גדוד 890 אל מותם בחווה הסינית באמצעות מידע מטעה, נוהג באותה דרך בעם ישראל כולו.

סודו הנורא של אל"מ גיל דוד, שהובא בכתבה של 2 עיתונאים מידיעות אחרונות (1), הוא אחד הגילויים החשובים ביותר בהבנתם של כשלים חמורים שהתרחשו במלחמת יוה"כ ברמת הפיקוד, המבצעים והמנהיגות הצבאית בצה"ל.

גדוד 890 קיבל פקודה שגויה ויצא לקרב בו הוא נדרש "לחסל מספר חוליות ציידי טנקים שהפריעו לצה"ל לנוע לעבר התעלה". ליפקין, תמרי ויאירי הנחו את גדוד 890 לנוע בפריסה רחבה כדי לגלות חוליות אויב רבות ככל האפשר, ולחסלן.

מיד בתחילת הפקודה כאשר הגיע תורם של קמב"ץ הצנחנים וקצין המודיעין לתאר את מודיעין האויב, כוחות ומשימות, הם מסרו למפקדיהם את המידע על מה שקרה בלילה הקודם בציר טרטור, כפי שנמסר להם מנתן שונרי, אנשי שריון ומקציני המבצעים של אוגדת שרון. אלה תארו להם את גודלו האמיתי של הכוח המצרי בחווה הסינית, ולא שכחו להזהירם, שייתכן ובשטח נותרו בחיים חייליהם הנעדרים שנלכדו שם.

דוד גיל (כיום אל"מ במיל.) והקמ"ן דרור צורף מסרו לתמרי, יאירי וליפקין במדויק את המידע הזה. תמרי ואבירם – קמב"ץ האוגדה, ביטלו את דבריהם בזלזול והתנשאות, ואמרו על סיירת הצנחנים של שונרי: "שהם חיילים מבוגרים שהובסו בקרב", כביכול (2). כאשר השניים עמדו על דעתם ולא ויתרו , הורה תמרי לליפקין לגרשם מהישיבה.

בכל אותה עת ,הן עוזי יאירי והן ליפקין שחק, לא התנגדו למידע השקרי שסיכן את חיי לוחמיהם, העדיפו להתקרנף מול תמרי ואבירם, ולא חלקו על דעת מיפקדת האוגדה. הם הורו על הכנת תוכנית קרב שתעשה בתנועה תוך פריסה רחבה ומפוזרת של הלוחמים, בהתאמה ללחימה "בכמה חוליות מצריות בלבד".

הייתה זו תורת הלחימה הגרועה ביותר שניתן היה לעשות באותן נסיבות, שכן הכוח נע כשכולו גלוי לעיני הכוח המצרי הענק בתוך "ארגז אש" גדול, שהיה מוצף באור ירח. תנועה זו הייתה מנוגדת לתורת הלחימה של הצנחנים הקובעת, שבאין מודיעין על האויב, ינוע הכוח כשמלפנים פלוגת חוד שתפקידה לאתר את כוחות האויב, לזהותם לכוח העיקרי ואז לפעול בהסתערות גדודית, תוך חיפוי הדדי בין הכוחות.

התוצאה הייתה מזעזעת: 44 צנחנים נהרגו בקרב ו- 120 נפצעו. 18 טנקיסטים נהרגו בניסיון החילוץ, ואהוד ברק הורה לשאר הגדוד לסגת בלא שביצע את משימת חילוץ הכוח. יאירי, שהיה איש מצפון רגיש, נשבר לאחר הקרב וביקש להחליפו בתפקידו כמח"ט. כ- 3 שנים אחר כך נהרג במלון סבוי מידי מחבלים של אש"ף.

ליפקין שחק ששתק כל השנים על מחדל נורא זה יחד עם איציק מרדכי ואהוד ברק, התקדם בסולם הקריירה האישית שלו בצה"ל, והיה לרמטכ"ל בתקופת אוסלו. יצחק מרדכי מונה לשר הביטחון של נתניהו, והיה אחרי פיטוריו למנהיג של "מפלגת המרכז" הכושלת יחד עם ליפקין שחק. אהוד ברק שהפך לרמטכ"ל, שר וראש ממשלה, הוביל את ישראל לאסונות קמפ-דוד וטאבה, ולאינתיפאדה של "אל-אקצה". אמנון ליפקין שחק היה איש מפתח במדינת ישראל, ונשא בתפקידי רמטכ"ל, ח"כ, ושר.

בחפ"ק אוגדת אדן בערב ה- 16 לאוקטובר 1973 נוצרה תרבות שקר והתקרנפות שבה היה אמנון ליפקין שחק אחראי אישית להסתרת המידע המודיעיני שהיה חיוני להצלת חייהם של רבים מלוחמי גדוד 890. הוא תוגמל היטב בעבור ההתקרנפות שלו, והיה חלק מהמערכת המשחיתה שת הסכמי אוסלו והנהנים כלכלית ממנה. הוא בנה את הקריירה שלו כתומך במדים של הסכמי אוסלו, ומונה לרמטכ"ל לאחר אהוד ברק. כיום הוא איש עסקים מצליח בעל קשרים ענפים באירופה ובעולם הרחב.

היום, 30 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ממלא אמנון ליפקין שחק תפקיד מרכזי בהסכמי ג'נבה, לצידו של יוסי ביילין. יש יותר מסמליות בעובדה, שהאיש ששלח את לוחמי גדוד 890 אל מותם בחווה הסינית באמצעות מידע מטעה, נוהג באותה דרך בעם ישראל כולו, בשולחו אותו לאבדון באמצעות מערכת קטלנית של שקרים הונאה והסתרת מידע עליהם נבנה הסכם ג'נבה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -(1) החווה הסינית – האזהרה שאיחרה 30 שנה 7 ימים - ידיעות אחרונות, 3 באוקטובר 2003.

(2) מדובר בסיירת הצנחנים שהוקמה על ידי מאיר הר-ציון, מיחידות העילית המפוארות של צה"ל, שלחמה בששת הימים בירושלים, בפעולות התגמול שלפניה, ובקרב החווה הזנית גילתה גבורה ונחישות בקרב זה.
http://www.a7.org/article.php3?id=2175

הסכם ג'נבה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5556&omm=0&viewmode=threaded



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   22:12   08.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. 62 שנה להתקפת פרל הרבור המלחמה החלה...  
בתגובה להודעה מספר 0
 

boazg
חבר מתאריך 22.9.02
1086 הודעות 20:26 08.12.03

62 שנה להתקפת פרל הרבור כך זה צויין בארה"ב.

Pearl Harbor turns 62

ב - 7.12.1941 תקפו 2 גלים של מטוסים יפניים את ארה"ב בנמל פרל הרבור בהוואי.אלפי חיילים אמריקניים נהרגו ונפצעו תוך שעות ספורות .אניית המלחמה אריזונה שעל סיפונה כאלף איש טבעה תוך דקות.ארה"ב מציינת את המועד הזה כל שנה כיום כניסתה למלחמת העולם השניה.ברחבי ארה"ב נערכו עצרות לציון המתקפה היפנית.גם עיתוני סין הבליטו את התאריך הזה בעמודיהם הראשונים כי יפן תקפה גם את סין בין היתר.טייסים אמריקניים שירתו את סין המותקפת כמו גם את בריטניה.אתמול הגיע ראש ממשלת סין לניו יורק ביום המתקפה על פרל הרבור - היום בו הרחיבו היפנים גם את החזית עם סין.העיתונים הגדולים במדוריהם הכלכליים אומרים כי סין מצוייה בעיצומה של מתקפה כלכלית נרחבת שכבר משאירה את יפן באתמול...כך היו כמה מהציטוטים בעיתונים היום.ראש ממשלת סין שהזהיר אתמול בפעם המי יודע כמה את טייוואן מנסיון נוסף להנתק מסין האם , אמור היום להיות אורחו של בוש בארה"ב , לאחר ביקור בניו יורק שם יצאה הקהילה הסינית הנרגשת
לרחובות.כותרות כל עיתוני ארה"ב היום מציינים את יום הזכרון לפרל
הרבור.מכל הכותרות הבולטת ביותר היא זו של הניו יורק פוסט כאן
באנגלית.הכותרת כאן עם הפתיח לכתבה אומרים הכל - מלחמת העולם השניה
נפתחה ויפן הגאה הוכתה , נולדו מדינות כמו אינדונזיה שלא היתה באה
לעולם אילולא המתקפה היפנית ב- 7.12.1941 , כך גם כאן ארה"ב יצאה
למלחמה ב- 11.9.01 , העולם טרם יודע את התוצאות שינבעו ממתקפה זו..

p11
12/7 AND 9/11: AMERICA & THE WORLD

It was 62 years ago this morning when naval and air forces of the Empire of Japan appeared in the skies over Pearl Harbor; within moments, much of the U.S. Pacific fleet was in blazing ruins - and aftershocks from the ensuing conflict reverberate to this day.
They range from the ongoing tensions in the Korean peninsula, to the military weakness of once-arrogant Japan, to the growing economic importance of states like Indonesia that might never have come into existence if Japan had not attacked America on Dec. 7, 1941.
And like the long-unfolding consequences of the Pearl Harbor sneak attack, the chances are that the terrorist attack of 9/11 will also change America and the world in ways that are impossible to predict - and do so for decades to come.
It's easy to overdo the analogy.

http://www.4law.co.il/pearl62.au

Pearl Harbour 62 Years - Memorial

http://www.nps.gov/usar/ExtendWeb1.html

Premier hopes for closer China-US relations

NEW YORK, Dec. 7 (Xinhuanet) -- Chinese Premier Wen Jiabao, at a meeting here with American scholars Sunday night, stressed that China and the United States should avoid conflicts and make more efforts to deepen their relations.
A review of the history of China-US relations over the past half century leads to a basic conclusion that both gain from peaceful coexistence and lose from conflicts, and it is a common understanding that the two nations should continuously broaden and deepen their relations, Wen said

BEIJING, Dec. 8 (Xinhuanet) -- China's Premier Wen Jiabao, at the start of a four-day visit to the United States, said Beijing would never allow Taiwan to use aspirations for democracy as a cover for separatism.
Wen, who visited U.N. Secretary-General Kofi Annan in snow-swept New York before going to Washington, intends to seek assurances from the Bush administration that it will rein in Taiwan. He also will face criticism of China's trade and currency policies while promoting closer economic cooperation.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:32   12.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. מלחמת יום הכפורים והמתקפה בנמל הפנינים/פארל הארבור  
בתגובה להודעה מספר 19
 

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
21073 הודעות 23:33 10.12.04

מלחמת יום הכפורים והמתקפה בנמל הפנינים

ארה"ב הופתעה מההתקפה היפנית על נמל הפנינים.

ישראל הופתעה מההתקפה המצרית והסורית במלחמת 1973.

בישראל הצמרת ידעה על המלחמה מראש, רק שראש הממשלה אמרה שיש קונספציה שונה.

כעת יש הטוענים בארה"ב שנשיא ארה"ב (רוזוולט) ידע מראש על המתתקפה המתוכננת.

כך או אחרת, אלה נושאים לסרטי מתח.

More Evidence FDR Knew
About Pearl In Advance
Advance Warning?
The Red Cross Connection
By Daryl S. Borgquist
12-10-4

Families of the Pearl Harbor commanders have been championing the theory that official Washingon knew when and where the 1941 Japanese attack would occur. Evidence of secret medical shipments prior to the attack is lending credence to it...

A previously unsubstantiated report that President Franklin D. Roosevelt requested the national office of the American Red Cross to send medical supplies secretly to Pearl Harbor in advance of the 7 December 1941 Japanese attack is beginning to look much more feasible.

Don C. Smith, who directed the War Service for the Red Cross before World War II and was deputy administrator of services to the armed forces from 1942 to 1946, when he became administrator, apparently knew about the timing of the Pearl Harbor attack in advance. Unfortunately, Smith died in 1990 at age 98. But when his daughter, Helen E. Hamman, saw news coverage of efforts by the families of Husband Kimmel and Walter Short to restore the two Pearl Harbor commanders posthumously to what the families contend to be their deserved ranks, she wrote a letter to President Bill Clinton on 5 September 1995. Recalling a conversation with her father, Hamman wrote:

. . . Shortly before the attack in 1941 President Roosevelt called him to the White House for a meeting concerning a Top Secret matter. At this meeting the President advised my father that his intelligence staff had informed him of a pending attack on Pearl Harbor, by the Japanese. He anticipated many casualties and much loss, he instructed my father to send workers and supplies to a holding area at a P.O.E. on the West Coast where they would await further orders to ship out, no destination was to be revealed. He left no doubt in my father's mind that none of the Naval and Military officials in Hawaii were to be informed and he was not to advise the Red Cross officers who were already stationed in the area. When he protested to the President, President Roosevelt told him that the American people would never agree to enter the war in Europe unless they were attack within their own borders.

. . . He was privy to Top Secret operations and worked directly with all of our outstanding leaders. He followed the orders of his President and spent many later years contemplating this action which he considered ethically and morally wrong.

I do not know the Kimmel family, therefore would gain nothing by fabricating this situation, however, I do feel the time has come for this conspiracy to be exposed and Admiral Kimmel be vindicated of all charges. In this manner perhaps both he and my father may rest in peace.*1

Smith first told his story to his daughter and granddaughter in the 1970s, Hamman said, and it bothered him a great deal. Hamman had herself served in the Red Cross on the West Coast during World War II and never had heard anything about this before. She was surprised by the story, but she knew, she said, that "Papa would not lie." Unfortunately, her father had left no papers and never told her of any specific actions he took to fulfill President Roosevelt's request. She had not thought about her father's story again until she read about efforts to restore the ranks of Kimmel and Short.

Because Hamman had nothing but her recollections to corroborate the story, without further evidence it was still only a story. Even if it were true, it would appear to have been a merely quiet shift of employees, equipment, and supplies within the overall massive buildup of the Red Cross in preparation for war, paralleling a similar effort in the military from the 1940 Soldier and Sailors Act. Supporting information turned up in Red Cross records at the National Archives, but no "smoking gun" indicated that such an effort had taken place. Ultimately, however, a copy of the Hawaii Chapter's Annual Report for the fiscal year ending 30 June 1942 confirmed the secret receipt of medical supplies by the Red Cross at Pearl Harbor immediately before attack. In part, it reads:

In the latter half of 1941, and indeed prior thereto, the Hawaii Chapter took the definite position that there was serious trouble ahead in the Pacific. In spite of peaceful cooings from both American and "enemy" sources, and suggestions to slow down, we stepped up.

. . . We obtained from National Headquarters of the American Red Cross in Washington vital medical supplies and drugs to the value of some $50,000, which were here before December 7th, unbeknown save to a very few, and were stored in cooperation with the Army. We likewise obtained from Washington First Aid equipment and supplies to the value of about $25,000, which were also available.*2

This seems to correspond with Hamman's recollection of what her father had told her. So why did the story not come out at the time? And what about the cooperative efforts with the Army to store the supplies? Who in the Army knew, and where were the supplies stored? Did General Short, the Army commanding officer for the Hawaiian Department, know about these supplies? If he did, then he also would have been better prepared for the attack. The best answer to these questions is that Hawaiian Red Cross officials must have thought the secret transfer of supplies was in response to previous requests for assistance from national headquarters. Additional evidence indicates, however, that a few Hawaiian officials may have received an advance warning.

The supplies might have been kept secret for several reasons. Hawaiian Red Cross officials might have wanted to protect them from potential Japanese saboteurs, about whom military officials had been duly warned. Those officials also were soliciting donations and volunteers from the community to help in preparing supplies. Publicizing receipt of the medical supplies might have dampened enthusiasm and support for Red Cross projects.

Regarding the question of Army cooperation, the Army had been supportive of the Red Cross and civilian defense preparations and was undoubtedly supporting these efforts at the time. General Short's Army Day Speech to the Honolulu Chamber of Commerce on 6 April 1941 corroborates this. The subject of this major speech was civilian defense preparation--including preparations that should be made by the Red Cross--and was deemed important enough by the Army board and the joint congressional committee to have been included in the official record.*3

Personnel

Red Cross personnel activities and assignments appear to support the Hamman story as well. A select number of experienced people were tapped to go to Hawaii in fall 1941--all of them directed from Washington. Some arrived as regular transfers; others appear to have been special transfers. Almost all arrived just in time to prepare for the Pearl Harbor attack in the rapid and massive buildup that resulted from the Selective Service Act of 1940.*4

From required Red Cross monthly field reports, nurses recruited for the military by the Red Cross and those who had received commissions as Army nurses filed reports, noting their times of arrival. One of the two new Red Cross nurses at Station Hospital Hickam Field in Honolulu, on duty the morning of 7 December 1941, wrote in a 16 February 1942 letter to Major Julia O. Flikke, Superintendent of the Army Nurse Corps in Washington:

. . . As you may recall, there were just six of us, who, on November 15th were transferred to Station Hospital, Hickam Field. We felt that we were the happiest group of nurses anywhere--a new 30 bed hospital, lovely quarters--just two blocks from the Officer's Club, nice working hours, more social activity than we could possibly crowd in, the hospitality of our Medicos, and above all--the grandest chief nurse, Miss A Fox, who enjoys everything as much as we do.*5

The writer, who is not identified in the correspondence but who was one of the two nurses on duty the morning of 7 December (along with a Miss Boyd, according to the text), had transferred from Walter Reed Army Hospital in July 1941 and had been transferred again from somewhere else, arriving for duty in Hawaii at the new hospital on 15 November 1941.

Red Cross Field Director Nell Ennis, at the U.S. Naval Hospital in Pearl Harbor, filed her first narrative report for November to December 1941. She wrote:

The greatest difficulty was the fact that the supplies ordered in October had not been received. This was a real handicap, for, as we were expecting this shipment daily we did not want to make local purchases thereby duplicating the order.

. . . the following month brought an avalanche of work entirely foreign to any previous services I have ever been called upon to do.

. . . The Red Cross volunteers were my only workers and without them I could not have carried on. . . . There were six Gray Ladies who had received training at other naval stations and the medical staff frequently spoke of their efficiency and endurance.*6

On 22 November 1941, William Carl Hunt, acting manager of the Eastern Area, sent a memorandum on American Red Cross National Headquarters letterhead to the Eastern Area headquarters staff and New England field staff that read:

Mr. Robert Shepard has accepted an emergency assignmant as Executive Director of the Hawaii Chapter. He will be leaving for this post about the first of December. . . . in these times such changes of assignment are necessary in order to bring the full strength of the Red Cross to bear upon whatever emergencies arise.*7

According to the National American Red Cross Human Resources office, Shepard was one of the organization's most experienced and capable people. He arrived in Hawaii a few days after the Pearl Harbor attack, but he never became executive director. The Honolulu Advertiser recorded his arrival and qualifications on Christmas Day 1941.

Shepard is not the only national office staff member sent to Hawaii during this critical period, as a 12 December 1941 national office press release states. These staff members are not named or identified, but another Red Cross document indicates their titles.

Mr. Castle's cable also stated that cooperation between the Red Cross and the local Civilian Defense in the emergency was excellent. The Hawaiian Red Cross was equipped with large supplies of clothing, made by women volunteers in the islands, and also had stores of food and medical supplies. Five members of the national Red Cross staff from Washington, were sent to the islands some time ago.*8

Red Cross Activity in Hawaii

The secret cache of medical supplies appears to have had a bearing on a discrepancy concerning the number of first aid stations established between 8 December and 12 December. An 8 December 1941 press release of the American Red Cross News Service states that, "Prior to the beginning of hostilities the American Red Cross established 10 emergency medical stations on the islands and made other plans for emergency operations."*9

According to a 12 December 1941 press release from American Red Cross News Service-based Hawaiian Red Cross Cables, "Twelve 50-bed Red Cross first aid stations had been set up in Hawaii, completely equipped with doctors, nurses and first aid personnel, the Red Cross stated."*10

As difficult as it was to get equipment and supplies to Hawaii, two extra 50-bed first aid stations represented either a large expectation of casualties or a large error on someone's part, particularly in light of Ennis's complaint that by November she had not received all of her supplies ordered in October.

The site where the medical supplies were stored continues to be elusive. The most complete account for 7 December 1941 is by Betty MacDonald, the social page editor of The Honolulu Star-Bulletin, in an article published on Saturday, 13 December 1941. "To the Women of Hawaii--There Is Work To Be Done" states that the Red Cross Motor Corps was mobilized completely by 1400 on the 7th at their headquarters in the Castle Kindergarten Building in downtown Honolulu. The activities of the motor corps in evacuating civilians through that night and into the next morning is well documented.

MacDonald, now Betty McIntire, remembers nothing more than what she wrote in her article, except that the editor had cut out all graphic details of the condition of the wounded. The editor had revised significantly what she wrote and may have added material, because McIntire did not remember some of the points in the article.

The most probable location of the secret supplies was in downtown Honolulu, somewhere that was accessible from the motor corps headquarters. An outbuilding at the then-sprawling Fort DeRussy is the most likely site. The existence and location of the surgical dressings made by the Hawaii Chapter are well documented and known; these also were distributed by the motor corps. The motor corps probably began its 7 December trips downtown, picking up supplies and delivering them to hospital and medical sites and then picking up evacuees or wounded and delivering them to medical facilities or civilian relocation centers on the return trip to Honolulu.

In the book At His Side: The Story of the American Red Cross Overseas in World War II (New York: Coward-McCann, 1945), George Gershon Korson writes that the motor corps' "first assignment on 7 December was the delivery of Red Cross surgical dressing and medical supplies to the Army and naval hospitals and civilian emergency hospitals set up in school and government buildings." None of the first-hand accounts from military hospital personnel and commanding officers records the delivery of any Red Cross supplies or the work of Red Cross ambulances, nor can any reference be found for Korson's statement.

War Volunteer Study and Staffing Levels

In his monthly report for November 1941, American Red Cross Director of Personnel J. Blaine Gwin made a significant statement about the escalation in staffing:

It is interesting to note that we have reached the point where the total number of temporary staff members exceeds the number of permanent or regular staff members, being 1,505 temporary employees as compared with 1,029 permanent or regular employees.*11

In order to determine how many volunteers would be needed, the National Headquarters conducted a study on the "proposed utilization of volunteers on the national organization staff." It was completed on 29 October 1941, sent to the chairman, and subsequently forwarded to Red Cross national office area directors by Director of Domestic Operations DeWitt Smith on 2 December 1941.*12 Only a few positions could be identified as suitable for volunteers at the national headquarters, where full-time permanent employees were needed, but many volunteers would be needed by the Red Cross chapters.

While it is noteworthy that the study was completed a month in advance of the Pearl Harbor attack and forwarded to the area directors just five days before it, the most significant fact seems to be that the Red Cross national office had for all practical purposes already staffed up to wartime operational levels by November 1941, even though war had not yet begun.

Red Cross Home Service Director Sanderson opened his November 1941 monthly report, dated 3 December 1941, with the statement: "Every phase of our Home Service program has continued to develop new interests and a tremendous increase in activity has been in evidence during the month." All of the Home Service field representative staffs had been called in on 10 November for "instructions regarding the study now being made of Chapters in areas adjacent to military centers." Buried in this report is another statement worthy of note:

The report from the Pacific Area shows that the Home Service staff has been augmented for the special study by the Director of Disaster Relief, Director of Personnel, Administrative Assistant, and three General Field Representatives, all of whom met with the Home Service group on the 10th and 11th .*13

These must be the Washington people mentioned in the previously cited 12 December press release, even though the release said five were from Washington and six are named here. This group met with the Home Service group early in the month as part of a special Pacific emphasis. When they were deployed to Hawaii is not stated, but it was in time to be on-site for the Pearl Harbor attack. The national Red Cross office was giving particular attention to the Pacific, which could be expected. But does any evidence support the notion that they were given advance planning information of the Pearl Harbor attack? A possible answer can be found in the diaries of William Castle, a former Under Secretary of State whose brother Alfred was the Chairman of the Red Cross in Hawaii. On 26 December 1941, William received his first correspondence from brother Alfred after the bombing on 7 December and recorded in his diary:

This morning I actually had letters from Alfred in Honolulu. . . . Alfred and his family always go to the country for the week-end; this was the first time this year they had not gone. Alfred said that he felt the moment to be exceedingly critical and that he did not want to be out of town. This remark made me think very hard, because it would suggest that they knew in Honolulu, far better than we did here, how critical the situation was.*14

Alfred Castle's daughter Gwendolyn remembers an unusual conversation with her father about going to the Laie house on Friday, 5 December. She wrote:

Indeed, I do know why Father and Mother didn't go to Laie the weekend of December 7th. Father felt that, from news he had received from letters from Uncle Billy in Washington war with Japan was imminent. Charlie (my then-husband) and I wanted to use the Laie house that weekend as we had been invited to the Spaldings' (nearby) for tennis and lunch on Sunday. On Friday Father called me and said he would rather we wouldn't go to Laie as he felt a Japanese attack was imminent. I told Charlie that when he came home that evening, and he said that as the navy had its patrol planes 2,000 miles out there was no way the Japanese could have a surprise attack. I told Father this the next day, and he reluctantly agreed to let us go. So of course that is where we were when the attack came that Sunday morning.

The timing of this conversation two days before the Pearl Harbor attack raises a question, especially since William Castle's diary entries do not support the reason given by Alfred for knowing that an attack by the Japanese was imminent. It appears that Alfred was covering another confidential source by using his brother's name. No one would question that the former Under Secretary of State would have confidential sources and that he might convey such information. The Castle family has indicated that the former Hawaii Red Cross chairman had many confidential sources, and much of his correspondence or notes of conversations no longer exist.

Taken alone, this might mean nothing and be merely coincidental, but the comments reflect a striking correlation with actions by some of President Roosevelt's closest staff 6,000 miles away. The President's Naval Aide, Captain John R. Beardall, had come unannounced to the White House in full uniform for Sunday duty, a first since his arrival in May 1941. Beardall testified in the congressional hearings on the Pearl Harbor attack in 1946 that he also put his staff on 24-hour duty for the first time beginning Friday, 5 December 1941. His response to questioning from Senator Homer Ferguson (R-MI) used almost the same language as Castle, even though they were recorded years apart and no evidence exists that the two had never conversed: "The situation was getting more tense in the diplomatic relations, and I wanted somebody to be there in case I was going out for dinner or somewhere else . . . ."*15 Beardall was someone with direct access to MAGIC--the deciphered intercepts of Japanese diplomatic messages. So how was it that Alfred Castle came up with this language and stayed home that weekend in Honolulu? This appears to be evidence of contact with someone who either had access, or was being advised by someone with access, to MAGIC intelligence.

As Hamman pointed out in her letter, her father had top-secret clearance and was privy to other secret operations during the war. Why not this one?

Budget Activity

In fall 1941, the Red Cross conducted its most aggressive peacetime annual "Roll Call" fundraising campaigns, with national coverage and using well-known personalities and heavy business involvement. Most of the cabinet officers, particularly high military officials, gave significantly throughout the fall on behalf of the Roll Call. Behind the scenes, some unusual budgetary activity was taking place. Red Cross records show the change from peacetime to wartime before the Pearl Harbor attack.

At the meeting of the American Red Cross Central Committee on 24 June 1941, committee members adopted its first resolution moving it to a war footing:

That the Central Committee hereby approves the following general provisions with reference to a possible campaign for a national Defense Fund, or for a War Relief Fund in the event of the involvement of this country in war. It is recognized that the development of events and other unforeseen conditions may require some adaptation of these general provisions and the Chairman is authorized to take such steps in this connection as seem to him wise and necessary.*16

The provisions that follow the resolution recognize:

That the National Defense activities or the War Relief activities, if this country becomes involved, will require the participation of practically the entire organization and activities of the Red Cross, and that it is not practicable to segregate these activities in such a way as to finance some of them from the General Fund and others from the National Defense or the War Relief Fund or the Foreign War Relief Fund.

The Chairman is authorized, if in his judgment the timing of events makes such a step necessary, to combine the fund raising campaign with the regular annual Roll Call and the Junior enrollment, under such terms and conditions as he may approve.

At the 16 September 1941 meeting of the central committee, the chairman was authorized to make special arrangements for the national office to receive more than the usual 50 cents from some of the larger membership gifts in the intensified Roll Call drive.*17 A member was defined as anyone giving more than one dollar. The standard peacetime practice was for the national office to receive 50 cents per membership, and the remainder of the gift would remain with the chapters to fund their activities. The reason for the change appears in the statement approved by the central committee:

It was recognized that major emergencies might develop before the Roll Call which would require changes in the fund raising plans and the Chairman was authorized to take appropriate steps should such emergencies occur.

On Saturday, 29 November 1941, DeWitt Smith sent three memos to key Red Cross managers with an attachment for $1 million to finance expenditures not covered in the current budget. This had been approved by the chairman the day before, using the emergency authority. Smith also wrote in the cover memo that they should not wait until the end of December as planned to revamp the budget but should do so at the end of November. The date of the memo being 29 November, this was an order to make an immediate revision of the budget, because the next day was the end of the month.*18 Most of the materials were for running a massive support system for servicemen after the war had begun. But the war had not begun; this was eight days before the Pearl Harbor attack.

Assessment

The role played by the Red Cross at Pearl Harbor has been neglected by historians, mostly because accounts inevitably focus on the military attack. In all of the confusion after the Japanese attack and with military censorship, the arrival and activities of Red Cross medical workers at all of the major military locations immediately before the Pearl Harbor attack were not questioned, most likely because of the high esteem in which the organization always had been held. Their arrival had been coordinated quietly from Washington and even most of the workers themselves--although some seem to have had more information--thought it a mere coincidence that they were there just before the attack. But thanks to Don Smith's daughter, it is now known that it was no accident that specific pieces were in place in the nick of time. It appears to have been part of a planned operation within the rapid overall growth of the Red Cross.

In 1941, only a small group of people close to President Roosevelt were the real players and were actually part of the decision-making process. Many of these same people were also on the Red Cross Board. In effect, the Red Cross became an extension of their policy-execution process, which explains why the personnel and budget activities so closely paralleled White House insiders' knowledge and decision-making. They could operate quietly, without the rest of Washington knowing. The location of the Red Cross two blocks from the White House and the State Department (now the Old Executive Office Building) made this even easier. And in the case of the Red Cross, some of President Roosevelt's closest war advisers and some who received MAGIC intelligence were the same ones who served on the Red Cross board and sat on its central committee. This included the President's physician, Rear Admiral Ross T. McIntire, the Navy Department representative and the Navy Surgeon General; Sumner Wells, the Under Secretary of State; and Harry Hopkins (who was closely involved with the Red Cross Roll Call in fall 1941 and was appointed to the central committee in 1942).*19

The relationship between the Red Cross, the military, and the White House always has been close, but at no time does it appear to have been closer than just before the outbreak of the Pacific War at Pearl Harbor.
__

Mr. Borgquist is media affairs officer for the Community Relations Service Headquarters, U.S. Department of Justice. He also is a U.S. Naval Reserve public affairs officer. The views reflected here are his own. This article was not prepared as part of any of his offical duties.

1. Department of Defense Investigation, "Memorandum for the Secretary of Defense: Advancement of Rear Admiral Kimmel and Major General Short" (also known as the "Dorn Report") signed by Under Secretary of Defense for Personnel and Readiness, Edwin Dorn, 15 December 1995.

2. Annual Report for the Year Ending June 30, 1940, Hawaii Chapter of the American Red Cross, p. 1. The Hawaii Chapter and the National Archives do not have copies in their collections. What is likely the last existing copy of the document is in the Hawaii War Records Depository, University of Hawaii, Manoa, document #59.02.

3. LGEN Walter C. Short, Army Day Speech, Exhibit 1-O, "Proceedings of the Army Pearl Harbor Board," found at pp. 2607-2610, Part 30, in the Hearings before the Joint Committee on the Investigation of the Pearl Harbor Attack, U.S. Congress, 1946.

4. American Red Cross, 1935-1946, National Archives Record Group 200 (Hereafter cited as ARC 1935-1946, RG 200), "1940-1941 Annual Report of Military and Naval Welfare Service." The general history of the ARC in World War II is in Box 1.

5. ARC 1935-1946, RG 200, Box 1705 Serial Code 900.11/6131 P.O.A., File: "Station Hospital, Hickam Field, TH."

6. ARC 1935-1946, RG 200, Box 1705, Serial Code 900.11/6131, P.O.A., File: "Hawaii Area--218th General Hospital."

7. ARC 1935-1946, RG 200, Boxes 456-457, Serial Code 187.211 (C 141.02).

8. ARC 1935-1946, RG 200, Box 14, Serial Code 020.1801, Press Release # 67107, 12 December 1941. The success of the civilian defense organization and credit for its planning belongs to LGEN Short, who devoted great effort to this throughout 1941. Correspondence from a major Hawaiian business owner after the war in Shortis papers at the U.S. Army Military History Institute and Army War College Library, Carlisle Barracks, Pennsylvania, attest to this.

9. ARC 1935-1946, RG 200, Box 14, Serial Code 020.1801, Press Release #67047, 8 December 1941.

10. Same citation as in endnote 8.

11. ARC 1935-1946, RG 200, Box 164, Serial Code 140.18.

12. ARC 1935-1946, RG 200, Box 591, Serial # 300.02. Memorandum of 2 December 1941, with attachments; to Mr. Hunt, Mr. Baxter, Mr. Schafer; from DeWitt Smith, "Subject: Proposed utilization of volunteers on the national organization staff."

13. ARC 1935-1946, RG 200, Box 185, Serial Code 140.14 Document at this location is coded 140.18 H.S.

14. Diaries of William Richardson Castle, unpublished, Houghton Library, Harvard University, ms Am 2021, vol. 42, page 320.

15. Hearings before the Joint Committee of the Pearl Harbor Attack, U.S. Congress, Part 10, 15, 16, 18, 19, and 20 February 1946, pp. 5280-5283.

16. "Minutes of the Central Committee Meeting," 24 June 1941, memorandum dated 25 June 1941. ARC 1935-1946, RG 200, Box 112, Serial Code 114.22, File: "Central Committee."

17. "Minutes of September 16, 1941, Meeting of the ARC Central Committee," memorandum dated 18 October 1941. ARC 1935-1946, RG 200, Box 112.

18. ARC 1935-1946, RG 200, Box 579, Serial code 240.12 S.A. 7. Memorandum from DeWitt Smith, Director, Domestic Operations to Mr. Betts, dated 29 November 1941, "Additional Appropriations."

19. Two American Red Cross lists provide a good overview of board composition during this critical time period: "Members of the Central Committee During the World War II Period" and "Members of the Central and Executive Committee for 1941." ARC 1935-1946, RG 200, Box 110. McIntire's whereabouts on 7 December 1941, are described generally in his autobiography, Ross T. McIntire, White House Physician (New York: G. P. Putnam's Sons, 1946), pp. 136-137.

First Published May/June 1999

http://www.usni.org/navalhistory
/Articles99/NHborgquist.htm




https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:35   19.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. ציקלון: ''לקחי פרל הראבור''  
בתגובה להודעה מספר 19
 

הירחון/מגזין ציקלון בהוצאת "מערכות-צה"ל/משרד הביטחון, מספר 4:
המודיעין הקרבי בשדה ובמטה שיצא לאור בחודש אפריל 1974.


"לקחי פרל הראבור"


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני כ''ט בכסלו תשע''א    08:48   06.12.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  143. 70 שנה אחרי: נמצאו במצלמה תמונות מדהימות מפרל הארבור  
בתגובה להודעה מספר 19
 

אלפרדו
חבר מתאריך 31.8.08
2383 הודעות, 37 מדרגים, 74 נקודות. ראה משוב אור ליום שני כ''ט בכסלו תשע''א 19:51 05.12.10


70 שנה אחרי: נמצאו במצלמה תמונות מדהימות מפרל הארבור

תמונות אלו נמצאו רק עכשיו אחרי כמעט 70 שנה במצלמתו של מלח אמריקאי.
התמונות המדהימות מנציחות את התקיפה היפנית על פרל הארבור:

המצלמה:


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שבת ד' בטבת תשע''ד    12:01   07.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  157. היום לפני: 7.12.41 - המתקפה היפנית על פרל הרבור במלחמת העולם השניה  
בתגובה להודעה מספר 19
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 07.12.13 בשעה 12:15 בברכה, פילוביץ שחף
 
ירושלמי ציוני
חבר מתאריך 1.1.13
4092 הודעות, 37 מדרגים, 68 נקודות. ראה משוב יום שבת ד' בטבת תשע''ד 09:48 07.12.13


היום לפני: 7.12.41 - המתקפה היפנית על פרל הרבור במלחמת העולם השניה

מתקפה שהכניסה את ארצות הברית למלחמה, וככזו היוותה נקודת מפנה במלחמה

המתקפה במבט טקטי

המתקפה על פרל הארבור הייתה מתקפת פתע יפנית על הבסיס האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי, בבוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה. פרל הארבור היה בסיסו המרכזי של חיל הים של ארצות הברית באוקיינוס השקט. את המתקפה ביצעו מטוסים של הצי הקיסרי היפני שהמריאו מנושאות מטוסים; ובמסגרת ההתקפה איבדה ארצות הברית תריסר ספינות מלחמה, 188 מטוסים ו-2,402 חיילים ואזרחים, אולם נושאות המטוסים וצי הצוללות לא נפגעו מכיוון שלא עגנו בבסיס באותה עת.

המתקפה במבט אסטרטגי

את המתקפה ביצעו היפנים, במסגרת תכניתם להשתלט על מרחב האוקינוס השקט, ועל מנת - כך חשבו שיצליחו - למנוע מארה"ב להתערב בהשתלטות שהם תכננו על איזור מערב האוקינוס. אך המתקפה השיגה תוצאה הפוכה:

עד ההתקפה, ארצות הברית נמנעה מלהכנס למלחמה, ורק נתנה לבריטניה ולברית המועצות רק סיוע בציוד.

לאחר המתקפה, היטלר בצעד שגוי (כנראה מתוך התלהבות מהצלחת המתקפה, ואמונה מופרזת בכוחם של היפנים מזה, ואמונה מופרזת בכוחו הוא מזה; כאשר בעת ההיא הצבא הגרמני היה כבר בפאתי מוסקבה), הכריז מלחמה על ארצות הברית, וכך ארצות הברית הפכה לחלק מהמלחמה הן בחזית האירופית והן בחזית הפסיפית.

כניסת ארצות הברית למלחמה הביאה למפנה מאוד משמעותי במלחמה; כאשר בעלות הברית (ברית המועצות, ארצות הברית ובריטניה) החליטו על אסטרטגיה של ריכוז מאמץ קודם מול הגרמנים, ורק אחר כך מול היפנים - עובדה שאפשרה לפצל את גרמניה למספר חזיתות (הפלישה לאפריקה ב- 42; לאיטליה ב- 43, ולנורמנדי שבצרפת ב- 44), ולהחליש את כוחה בחזית העיקרית - החזית המזרחית מול ברית המועצות; שבסופו של דבר כבשה את כל השטח שנכבש ממנה קודם לכן, ואף כבשה את ברלין בסיום הפרק האירופי של המלחמה.

בחזית האוקינוס השקט, בעלות הברית הצליחו - לאחר תקופה ראשונה קשה - לבסס מצב יציב, ואף לכבוש מחדש שטחים שהיפנים כבשו בתחילת המלחמה. המלחמה עצמה הסתיימה לאחר שהוטלו על יפן שתי פצצות אטום, אשר הובילו לכניעתה ללא תנאי.
.
.
תזכורת:

70 שנה (אור ליום שני כ''ט בכסלו תשע''א 05.12.10 ) אחרי: נמצאו במצלמה תמונות מדהימות מפרל הארבור
https://rotter.net/forum/gil/21006.shtml

תמונות אלו נמצאו רק עכשיו אחרי כמעט 70 שנה במצלמתו של מלח אמריקאי. התמונות המדהימות מנציחות את התקיפה היפנית על פרל הארבור.

המצלמה + תמונות: Pearl Harbor Photos
Here are 17 vintage photos of the Pearl Harbor Attack:
http://www.emersonkent.com/wars_and_battles_in_history/pearl_harbor.htm

http://www.emersonkent.com/images/pearl_harbor_attack_telegram.jpg
"Air Raid on Pearl Harbor. This is no Drill." - Pearl Harbor Radiogram
"Air Raid on Pearl Harbor. This Is No Drill."

Radiogram to all ships in the Hawaiian area, issued by the Commander in Chief of the Pacific Fleet (CINCPAC), Admiral Kimmel, minutes after the attack began.

National Archives, Records of Naval Districts and Shore Establishments


Pearl Harbor Attack

With a surprise air-raid, Japan attacked the U.S. naval base at Pearl Harbor, Oahu Island, Hawaii, on Sunday, December 7, 1941, at 7:50 AM local time.

Objective of the Pearl Harbor Attack

Japan's aim was the destruction of the U.S. Pacific Fleet and consequent conquest of the Pacific and Southeast Asia.

Japanese mastermind behind the Pearl Harbor attack was Isoroku Yamamoto.

The Attack

7:55 AM - In the first wave of attack, Japan launched 183 planes that targeted Oahu.

9:00 AM - In the second wave of attack, 170 Japanese planes came down on Oahu.

Go here for the entire Pearl Harbor Attack timeline, or rather the busy schedule of the Japanese of December 7, '41.

Here is the attack map:

http://www.emersonkent.com/images/pearl_harbor_map.jpg
Pearl Harbor Attack - December 7, 1941
.
.
תת-אשכול:

62 שנה להתקפת פרל הרבור המלחמה החלה...
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#19

73. מלחמת יום הכפורים והמתקפה בנמל הפנינים/פארל הארבור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#73

77. ציקלון: ''לקחי פרל הראבור''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%F9%EB%E5%EC%20%EE%E9%E5%E7%E3#77

הירחון/מגזין ציקלון בהוצאת "מערכות-צה"ל/משרד הביטחון, מספר 4:
המודיעין הקרבי בשדה ובמטה שיצא לאור בחודש אפריל 1974.


.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   10:08   22.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. מכתבו של הרמטכ''ל בנושא גיל הפטור ממילואים !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

From :*******
Sent : Monday, December 22, 2003 5:50:53 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : Fw: מכתבו של הרמטכ"ל

מצ"ב מכתבו של הרמטכ"ל בנושא גיל הפטור ממילואים
המכתב יופץ בימים הקרובים גם לבתיכם

בריאות ונחת,
תיזכו למצוות
וחשוב לא פחות

חג אורים שמח ולכם ולבני ביתכם
י.

צבא הגנה לישראל
לשכת ראש המטה הכללי
טל: 6601
כא - 12725
י"ט בכסלו התשס"ד
14 בדצמבר 2003


הנדון: הורדת גיל הפטור משרות המילואים

מפקדים וחיילים במערך המילואים ובמערך הסדיר,
צה"ל עובר בעת האחרונה שינויים ארגונים שכוללים בין השאר את הורדת גיל הפטור משירות ביטחון למשרתי המילואים.
מהלכי השינוי הינם תוצאה של החלטת המטה הכללי הנובעת מהקטנת האיום האסטרטגי, הבשלת טכנולוגיות חדשות ונדרש עקב הקיצוץ התקציבי. הורדת גיל הפטור מתאפשרת עקב הקטנת סדר הכוחות של מערך המילואים, אך גם עקב גידול באוכלוסית מדינת-ישראל, בזכות מיצוי עמוק של המערך הסדיר תוך שילוב אוכלוסיות נוספות למערך הלוחם. צה"ל ימשיך למלא את המשימות העומדות בפניו ללא פגיעה בחוסנו ובכושר הרתעתו.
בהסתכלות לעתיד, השינויים והורדת גיל הפטור יחזקו וייטיבו את מערך המילואים. המהלך יאפשר השלמת פערים, חיזוק השורות ויצירת איכות חדשה מתוך הקיים.
הורדת גיל הפטור תהיה גורפת ותכלול למעלה מ- 60,000 חיילים בכל מערך המילואים. בשלב זה היא לא תחול על קצינים ובעלי מקצוע ייחודיים, אשר לגביהם תבוצע בחינה בתקופה הקרובה. גיל הפטור משירות ביטחון על פי חוק הוא 54. צה"ל, מתוך ראיה חברתית וכלכלית רחבה מוריד את גיל הפטור מזה זמן וימשיך לעשות זאת באם יתאפשר.
חיילי מילואים שיבקשו להתנדב ולשרת מעל גיל 40 יוכלו לעשות זאת. צה"ל והחברה הישראלית מוקירים כל משרת במילואים ובעיקר את המתנדבים שביניהם.
היחידות והמפקדים יפרדו בצורה מכובדת וראויה מאותם אלו שיגיעו לגיל הפטור וששרתו נאמנה את צה"ל כ- 20 שנה.
מערך המילואים מהווה וימשיך להוות מרכיב מרכזי בעוצמתו ובפעילותו של צה"ל ומרכיב מרכזי בחוסנה של מדינת ישראל.

בברכה,
משה יעלון, רב אלוף




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   10:19   22.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. מכללת ''תמורה'' עוסקת (בין שאר עיסוקיה) בהכשרת.  
בתגובה להודעה מספר 20
 

From : ***
Sent : Monday, December 22, 2003 5:52:22 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : Fw: סדנת הכשרה למובטלים

Attachment : הכשרהלחייליהגדוד.doc (245 KB)

טלפון: 04-
פקס': 04-

14 דצמבר 2003
‏י"ט כסלו תשס"ד
מספר: מ - 03/ 112

לחיילי הגדוד שלום רב,

מכללת "תמורה" עוסקת (בין שאר עיסוקיה) בהכשרת אנשים לבחירה נכונה של תחום עיסוק, איתור מקומות עבודה, הכנה לראיונות עבודה ועוד.
אלי חכימיאן הוא מנכ"ל המכללה ומשמש כמג"ד חי"ר במילואים.

לאור בעיות האבטלה של אנשי מילואים המוכרות היטב לכולכם, עלה הרעיון לקיים סדנא בת יום אחד למחפשי עבודה או הסבה מקצועית בה יוכשרו המשתתפים על-ידי עובדי מכללת "תמורה" (ובהתנדבות) בנושאים הבאים:

1. ג.י.ש.ה = הישג "המכנה המשותף לאנשים המצליחים" - פיתוח גישה חיובית ונלהבת לקראת קריירה חדשה. הכרת מרכיבי ההצלחה, לדרבון ופיתוח מוטיבציה גבוהה להצליח. הכרת המחסומים האישיים והבעיות הכרוכות במעבר לקריירה חדשה. לימוד דרכים לשחרור המחסומים ופתרון הבעיות האישיות.
2. בחירה נכונה של תחום עיסוק - קביעת כללים לבחירה נכונה של התחום המקצועי/העיסוק, בהתאם לנתונים האישיים והעדפות אישיות. תכנון שלבי המעבר למקום העבודה החדש.
3. איתור מקומות עבודה - שיטה מעשית מוכחת לאיתור ו/או יצירת מקומות עבודה מתאימים, על פי הנתונים האישיים וההעדפות האישיות.
4. ניסוח נכון של "קורות חיים" C.V. - טעויות שכיחות הנעשות בניסוח "קורות חיים" ואיך לתקן אותן.
5. כיצד להתראיין נכון - הכרת טעויות שכיחות הנעשות על ידי מרואיינים. יחסי גומלין מראיין/מרואיין, טכניקות להפגת המתח ופיתוח נינוחות במהלך הראיון. כללים מנחים ליצירת רושם חיובי על המראיין.
6. ניהול מו"מ יעיל ומהנה על תנאי העבודה - כללים מנחים לניהול מו"מ על תנאי העבודה ותנאי השכר. יצירת חלופות מקובלות על שני הצדדים.
7. תרגול – יינתן דגש לתרגול המשתתפים לצורך הקניית מיומנות בטכניקות הנלמדות.
הסדנא תתקיים בתאריך 3/2/04 במתקני פו"מ שבגלילות.
ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום והיום הזה נתרם על-ידי מכללת "תמורה" בראשותו של אלי חכימיאן.
שימו לב!!! מספר המקומות מוגבל
סדר המתקבלים יהיה על-פי סדר ההרשמה.

ברצוני להביע הערכה עמוקה בשמי ובשם כל חיילי הגדוד לאלי חכימיאן על יוזמה, הרצון הטוב ורוח ההתנדבות. אם למי מכם יש רעיון דומה או אחר הוא מוזמן ליצור קשר.
בברכה
י.א
מפקד הגדוד



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   16:26   23.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. גולדה רצתה להתאבד ביום השני למלחמה.............  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.06.12 בשעה 13:42 בברכה, פילוביץ שחף
 
מלחמת יום הכיפורים

. ביום שישי 5/10/02 שעה 16:30 הועבר מברק ע"י מיופה הכוח בשגרירות ישראל מרדכי שלו להנרי קיסינג'ר בזו הלשון: "המידע שהצטבר אצלנו חייב אותנו לקחת בחשבון שמערך הכוחות של האויב נובע מאחד משני מניעים:

א - הערכה בתום לב מצד אחד משתי המדינות (מצרים וסוריה) שאנחנו מתכוונים להתקיף...

ב- כוונה מצידן, או מצד אחת מהן להתקיף אותנו" (המקור: דו"ח ועדת אגרנט עמ' 57)

בשעה 3:40 בבוקר יום השבת 6 באוקטובר דיווח הרל"ש של ראש המוסד צבי זמיר למזכיר הצבאי של ראש הממשלה גולדה מאיר: זה עתה נפגש ראש המוסד זמיר עם מרגל שלנו בקוד "בבל". "הערב ייפתחו באש" (מקור: ספרו של איתן הבר "היום תפרוץ מלחמה" עמ' 11)

בסביבות השעה 4:00 יום שבת 6/10/1973 יצאו ראש הממשלה, שר הבטחון, שמעון פרס, הרמטכ"ל ועוד רבים לכיוון הקריה. זאת לאחר שהתקבלה התרעה מאת המוסד על פריצת מלחמה. (מקור: ראיון עם ראש המוסד זמיר).

ב-25 בספטמבר 1973, 11 יום לפני המלחמה הגיע המלך חוסיין לבית ההארחה של המוסד לפגישה עם ראש הממשלה גולדה מאיר. לפי עדות לו קידר מזכירת ראש הממשלה המלך הגיע "עצבני ומפוחד" (מקור: גיא גברא ידיעות אחרונות 8/10/200). המלך חוסיין אמר: "...כל היחידות (הסוריות).. נמצאות עתה, מזה כיומיים, בעמדות שלפני התקפה"
(מקור: AHRON BREGMAN הספר: ISRAEL'S WARS עמ' 77).
http://www.cs.biu.ac.il/~ehrlich/HISTORY/citations.doc

--
ידיעה בהצופה ( מהזיכרון) לו קידר מזכירת ראש הממשלה סיפרה שגולדה רצתה להתאבד ביום השני למלחמה



פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   17:27   23.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. מציטוטי גולדה מאיר................  
בתגובה להודעה מספר 23
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.06.12 בשעה 12:32 בברכה, פילוביץ שחף
 
*

גולדה מאיר: "אני אסלח לערבים על שהבנים שלהם הורגים את הבנים שלנו, אני לא אסלח להם על שהם גורמים לבנים שלנ להרוג את הבנים שלהם"

**

גולדה הופיע תמיד כאם היהודיה שדואגת לעתיד ארבעת נכדיה. היא העלימה את העובדה שיש לה נכדה נוספת בעלת פיגור קל שהיא נולדה , התעלמה ממנה.

*

גולדה קבעה את העיקרון שכל משקיע בארץ חייב לתת להיסתדרות שותפות של 51% לפחות .

**
http://www.cs.biu.ac.il/~ehrlich/HISTORY/citations.doc



פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שכל ישר לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 22.4.04
14596 הודעות, 57 מדרגים, 110 נקודות.  ראה משוב
   01:22   04.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. אתה חייב לקרוא את ''דדו''  
בתגובה להודעה מספר 23
 
  
לפי איך שאתה כותב רואים שלא קראת את הספר.

"דדו" "הצופה שנרדם" שני ספרים המגבים זה את זה. יש באחד מה שאין בשני. את הצופה שנרדם כתב איש מודיעין בכיר, עם גישה למסמכים. היום חוקר בא. חיפה. הצופה שנרדם הוא ספר אקדמי יבש לא קריא כמו "דדו".

המודיעין האמריקאי ה CIA העביר את המידע לישראל כמה שבועות לפני המלחמה ולא יום לפניה. זעירא הפיץ את הידיעה למטכ"ל עם הערכה משל עצמו משהו כמו אנחנו יודעים טוב יותר. יש לנו מקורות טובים יותר. לא יהיה כלום.

המקור לידיעה היה למעשה המלך חוסיין שאמר את זה קודם לגולדה שתהיה מלחמה. קצין המודיעין שהאזין לשיחה, האחראי על זירת ירדן, ניסה להעביר את זה לרמות פיקוד גבוהות יותר במודיעין הואשם כ"אלרמיסט" על ידי זעירא. חוסיין ראה שבישראל לא מתיחסים אליו ברצינות אז הוא העביר את הידיעה לארה"ב.

זאת ועוד, הידיעה מצבי זמיר במוסד מאירופה שהמלחמה עומדת לפרוץ בשבת הגיעה אל זעירא ב י ו ם ש י ש י !

הוא עיכב את ההפצה שלה עד שבת מוקדם בבוקר !!

על פי הספר דדו התרתח.

לבסוף. על פי ספר הביוגרפיה של גולדה נכון שהיתה לה תמיד כמוסת רעל. אבל היא לא חשבה לרגע להתאבד. את הנקודה הזאת אבדוק יותר טוב.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hamta
גולש אורח
   03:44   04.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. קצת תיקונים לעובדות:  
בתגובה להודעה מספר 41
 
  
מי שכתב את "הצופה שנרדם" הוא אורי בר-יוסף.

אורי בר-יוסף שירת איתי כמה שנים בפלס"ר חטיבה 417. פוץ נפוח ויהיר.

אורי בר-יוסף הוא בן טיפוחו של ד"ר אילן פפה, ההוא שהמריץ את טדי כץ לכתוב את עבודת המאסטר השיקרית על ה'טבח' שנערך כביכול בטנטורה ע"י חטיבת אלכסנדוני.

אורי בר-יוסף כתב את ספרוני "סטאלאג" מלאי התיאורים המיניים, כשהיינו צעירים יותר. זמן מה הוא עבד במחלקת המחקר של משרד החוץ. מדובר בשמאלני חריף ביותר והספר "הצופה שנרדם" מאשר זאת. כולם יוצאים שם רע, פחות או יותר, חוץ מהאלוף מתי פלד....
אורי בר-יוסף לא היה חוקר השייך למודיעין. שוב, הוא שירת בסיירת שיריון.
הוא בסך הכל עשה עבודה יסודית וראיין עשרות אנשים לקראת צאת ספרו. מספרו עולה שצה"ל ידע על פרוץ המלחמה כמה ימים לפני שפרצה. השאר זה בולשיט.

אני אישית יכול להעיד שביום ד' לפני פרוץ המלחמה כבר ידעתי שהיא עומדת לפרוץ מתוך פקודה שקיבלתי להישר בבית ולא לצאת לבלות לשום מקום. גם לתפילת "כל נדרי" לא נתנו לי לצאת.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון ט''ו בתמוז תשס''ז    06:14   01.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  106. נחשף:נסיון התנקשות בחיי גולדה מאיר בניו-יורק נכשל  
בתגובה להודעה מספר 23
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.07.07 בשעה 06:26 בברכה, פילוביץ שחף
 
NZIV
חבר מתאריך 18.3.03
8275 הודעות יום ראשון ט''ו בתמוז תשס''ז 02:42 01.07.07


נחשף:נסיון התנקשות בחיי גולדה מאיר בניו-יורק נכשל.

ארגון ספטמבר השחור הצליח להציב 3 מכוניות תופת לאורך מסלול
נסיעתה של גולדה מאיר במהלך ביקורה בניו יורק בחודש מרץ 1973.
המכוניות כוונו להתפוצץ בזמן מעבר שיירתה .
רק תקלה לא ברורה מנעה מ-3 המכוניות להתפוצץ .
כך חושפים מסמכי ה-CIA שהותרו לפרסום בשבוע שעבר .
ותחשבו מה היה קורה אם הנסיון הזה היה מצליח,ואפילו גולדה לא היתה נפגעת ..... לא היתה פורצת מלחמת יום הכיפורים......כי ישראל היתה פותחת במלחמה נגד סוריה שנתנה לארגון לפעול מתחומה .
http://www.forbes.com/feeds/ap/2007/06/30/ap3874401.html


Papers Shed Light on Envoy's '73 Killing
By ADAM GOLDMAN and RANDY HERSCHAFT 06.30.07, 2:17 PM ET

In the early morning of July 1, 1973, Col. Yosef Alon - a charismatic former fighter pilot who helped establish the Israeli Air Force - was gunned down in his suburban Maryland driveway.


תזכורת-פ"ש | מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
מי רצח את אל''מ ג'ו אלון??
http://www.global-report.net/d.php?ct=5477&l=he&c=x-files

Thirty-four years later, the case is unsolved.

Many suspected that the 43-year-old diplomat was the target of Arab terrorists, but no evidence to support that theory surfaced. The FBI case was officially closed in 1976.

There were no arrests. No murder weapon. Nothing. As far as the public knew, Alon's killing was a mystery with no real leads - the perfect crime.

But that was not the case, according to six-month investigation by The Associated Press.

Recently declassified CIA documents, Alon's voluminous FBI case file and interviews reveal that years after the shooting, the agency received a tantalizing tip about who likely pulled off the assassination and how the deadly plot was carried out.

Now, partly as a result of the AP's findings, former FBI agents who have never spoken publicly about the long-dormant murder believe the case should be reopened.

With the passing of decades and the FBI's ability to operate abroad, the dynamics of this case might have finally tilted in the favor of law enforcement. These agents say people might be willing to talk and provide answers about who killed Yosef Alon.

"In all probability this could be solved," said Fred Burton, who briefly investigated the case in the late 1980s when he was a U.S. State Department counterterrorism agent.

"It's time to take another look at this," said Stanley Orenstein, 70, who helped run the FBI's initial criminal probe into Alon's death and retired in 1986. "It was important enough at the time, and it's important enough now."

Alon's mission in the U.S. was vital. Beginning in 1970, he was assigned for three years to the Israeli Embassy in Washington as the assistant air and naval attache.

He was not a spy. He was a rugged flyboy who had completed 75 missions dating back to the War of Independence in 1948, a man who helped foster a generation of pilots and led the country's first jet squadron of French-built Mirages.

His posting made perfect sense. He knew planes. He knew what his country needed to maintain its military edge over its enemies. He worked vigorously to procure sophisticated American F-4 Phantoms and other weaponry for the Israeli Air Force as his country battled Egypt.

"Alon was by far the most persistent and aggressive individual who represented a foreign government," a retired U.S. Air Force officer told the FBI.

Egypt, though, was not the only threat facing Israel.

In 1972 a Palestinian terrorist group named Black September - a violent offshoot of Yasser Arafat's Fatah organization - killed 11 Israeli athletes at the Olympic games in Munich.

Israel decided to avenge the deaths, and the two sides were locked in a deadly tit for tat that eventually reached America, a startling escalation in the conflict.

Black September tried to detonate three car bombs in New York City in March 1973, timed to coincide with Israeli Prime Minister Golda Meir's visit. The powerful bombs, which might have killed or wounded hundreds, failed to explode.

It was a tense and dangerous time, but Alon betrayed no fear. Though his job was critical to Israel's national security, he didn't feel that he would be singled out for attack.

He also was fatalistic: If Black September wanted him dead, they'd get him.

Newspaper reports on Alon's murder provide a rough sketch of what happened the night he was killed - but the more than 7,000-page FBI file, obtained by the AP through the Freedom of Information Act after a three-year wait, provides the first authoritative version of what happened and previously unknown details about the investigation that followed.

Alon and his wife, Dvora, spent about 2 1/2 hours mingling with friends and diplomats at a dinner party in honor of an embassy staffer who was returning to Israel. Alon drank heavily but managed to drive to their Chevy Chase home safely around 12:30 a.m.

Alon parked the green Ford Galaxie about 1 a.m. His wife got out first. The diplomat hesitated, grabbing his maroon sports jacket from the back seat.

When Dvora reached the porch, about 20 to 30 feet away, she heard gunshots. She unlocked the door and ran inside the brick home, quickly turning on the exterior garage light - and then quickly turning it off again, realizing the shooter could see her as she looked out the window.

She saw a light-colored car with its headlights on, driving slowly away. She called 911, the embassy and the Montgomery County Police Department. Rushing outside, she discovered her badly wounded husband on the front lawn.

She and her eldest daughter, Dalia, 18, tried to stanch the bleeding with bathroom towels as they awaited the rescue squad. Yosef Alon was taken to the hospital, where he died at 1:27 a.m.

An autopsy revealed Alon had been hit five times. Four bullets caused superficial damage, and a fatal one struck his heart.

The same day, monitors from the State Department heard this Palestine Liberation Organization radio broadcast from Cairo:

"After the assassination of martyr Mohammed Boudia at the hands of the Zionist intelligence elements in Paris, Colonel Yosef Alon ... was executed," the Voice of Palestine radio announced. "His is the first execution operation carried out against a Zionist official in the U.S."

Boudia was a high-ranking Black September operative living in Europe. He died in an explosion in Paris, two days before Alon; it is widely believed that Mossad agents planted a bomb under the driver's seat of his parked car.

The FBI made the case a priority. Apparently, said the Washington Post (nyse: WPO - news - people ) in an editorial, it was the "capital's first political murder of a foreign diplomat."

The FBI launched a massive investigation dubbed "MURDA," or the "Murder of Assistant Air Attache Col. Joseph Alon," according to the partially redacted FBI file.

Evidence was scarce. Investigators discovered a "perfectly shaped bullet," fired from a foreign-made, .38-caliber revolver. The bullet was pulled from the ground next to Alon's car. The FBI narrowed the possibilities to a Titan Tiger or Arminius, of which a staggering 74,000 were in circulation.

But unless authorities could match a gun to the copper-jacketed, military bullet dubbed "Q6," the evidence was useless.

FBI agent Frank Corn surmised the killer hid behind a large bush next to the garage, shot Alon and fled to a nearby getaway car with a waiting driver - perhaps the car Dvora spotted.

The gunman was only about six feet away when he opened fire.

Corn, like other agents, felt that whoever had killed Alon was a professional and had stalked him.

"That was the feeling that I got," said Corn, now retired. "That they knew his movements."

After dismissing robbery and romantic-entanglement scenarios, FBI agents focused on the most logical one: an act of Arab terrorism.

"The thrust of this investigation is now directed at Arab travelers who might be connected with the case," according to an FBI memo written in July 1973.

The FBI also began working off a list of approximately 90 people classified as "Arab terrorists" or members of "Arab extremist organizations."

The FBI checked hotel registration cards, airplane manifests and records of rental cars for Arabic-sounding names, but with no success. They also looked into Arab students and faculty at Washington-area colleges and universities. Again, no luck.

Israel's domestic intelligence agency, Shin Bet, supplied leads: at least one man from Munich, a hot bed of activity involving the Popular Front for the Liberation of Palestine; a Black September activist who had visited the United States on an information-gathering mission; an Arab living in Canada; a top Kuwaiti Embassy official and his wife. The PFLP also took responsibility in a 1974 interview with a Kuwaiti newspaper, but the FBI apparently dismissed that uncorroborated claim.

The information was merely another layer in a complex case that had plenty of intrigue.

"We knew there was a lot of a backroom stuff going on that we didn't know about," said Stanley Orenstein, the FBI man who ran the investigation at the start.

Within a year of Alon's murder, Orenstein visited FBI agent Jim Kennedy, since deceased, at the Baltimore bureau.

Kennedy suggested Orenstein to ease up on his investigation. "It's been taken care of," he said, according to Orenstein. Kennedy had received information from the FBI in Washington that the Israelis had dealt with Alon's killers.

How did he know this? Kennedy didn't say.

Orenstein said he walked away with the clear impression the Israelis had "settled the score by retaliating in some way without necessarily hitting the shooter and the helper."

The puzzling investigation was still getting "preferential treatment" in 1974, according to FBI documents. But in 1975, the case started to wind down. The next year, it had run its course.

"No suspects have been developed," according to an FBI memorandum dated March 1976. "Numerous allegations as to the possible individual or group perpetrating this crime have been investigated with negative results. All logical leads have been covered. Baltimore recommends this case be closed, subject to reopening if new information is received."

"It just became what we call in the business - a dead cigar," Orenstein said. "You're never gonna smoke it again and it goes sour."

Then, a potential break.

In February 1977, FBI Director Clarence Kelly fired off an internal memo based on a promising CIA tip - one that reignited this "dead cigar" and fit the modus operandi of the terrorists perfectly.

According to portions of the FBI file that remain secret, "A sensitive source advised that the Black September Organization was responsible for the crime."

The CIA had learned from a "Fedayeen senior official" that two students had entered the U.S. via Canada and traveled on either Lebanese or Cypriot passports to Washington.

They stayed with other students and made contact with a local professor who helped them carry out the mission. The professor rented a car for the students and placed the weapons inside it. After the students had shot Alon, they ditched the rental car with the weapons still inside.

The students got into another car they had rented and drove to Dulles International Airport, then took a domestic flight to the West Coast and ultimately ended up in the Middle East via the Far East, the source told the CIA.

That set off a flurry of FBI activity.

The FBI director told agents to scour passenger manifests for all names - not just Arabic-sounding ones as had been done initially - for certain flights leaving the morning Alon died.

"Investigation should include all, repeat all, passengers," according to the February 1977 memo. "This case should receive aggressive and prompt investigation."

Agents checked flights from area airports to the West Coast that left after 11 p.m. June 30 and before 7 a.m. the next day. There were no such flights. Manifests from international flights leaving about the same time and other records had been destroyed.

Too much time had passed.

Efforts to determine the identity of the mysterious professor also failed. The investigation was closed later that year, and in 1978 the FBI's Baltimore office had destroyed all "evidentiary items," including the bullet known as "Q6."

"That's not only regrettable - it's worse than that," Orenstein said. "That should never happen in a homicide. Why would the FBI do that? It's just plain wrong."

The CIA apparently never learned anything more about the case. In August 1978, secret briefings were held at CIA headquarters in Langley, Va., according to memos that were declassified recently.

The briefings - one of which touched upon Alon - were given to two congressional staffers investigating the activities of foreign intelligence services in the United States. Using only their first names, CIA officers discussed what the agency had learned about Alon.

"It was noted that information that came to our attention years after the assassination indicated that Fatah/Black September was 'probably' responsible for the murder, and that a two-man hit team had entered the U.S. specifically to carry it out and had left immediately afterward. The FBI has been unable to confirm any of the information obtained by ..."

The rest of the passage was blacked out to protect government sources and methods, according to the CIA.

Former intelligence and government officials think the memo, an internal CIA document, was based on solid information - the same that was given to the FBI in February 1977.

Duane Clarridge served as the CIA's deputy chief of the Near East Division for Arab operations from 1974 to early 1978. He spent 33 years with the agency.

"They would have considered it reliable," Clarridge said. "I don't think they would have walked out there with that if they didn't have some confidence."

Mohammed Oudeh of Black September masterminded the Munich massacre and now lives in Damascus. Oudeh, who was imprisoned in Jordan in 1973, told the AP he didn't know anything about the Alon operation. As far as he knows, Black September never carried out operations in Washington, or the States.

But the CIA's tip - if true - leaves several lingering questions. What happened to the rental cars and the weapons? Was this lead given to the Israelis? Why wasn't the source debriefed by FBI agents? Who was this "Fedayeen senior official" who tipped off the CIA about the two students and the professor?

Is he still alive? Can he provide more information? What about the professor? Does he still live in the United States?

Can this cold case finally be closed after more than three decades?



tec
חבר מתאריך 4.5.07
295 הודעות יום ראשון ט''ו בתמוז תשס''ז 04:59 01.07.07


6. כנראה שניסיון ההתנקשות בגולדה מאיר נחשף כבר לפני שנים

איש אש"ף עירקי נאסר באיטליה ב-1991, והואשם בהכנת הפצצות, הוא הועמד למשפט בברוקלין במרץ 1993. לפיכך, כנראה מה שחדש בסיפור זה לא סיפור ההתנקשות בגולדה, אלא מידע חדש בקשר להתנקשות בג'ו אלון.

http://www.tkb.org/Incident.jsp?incID=1062

An Iraqi PLO official was arrested in Italy in 1991 and was charged with setting the bombs. He went on trial in Brooklyn in March 1993.


תזכורת:


23. גולדה רצתה להתאבד ביום השני למלחמת יום הכיפורים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=23&viewmode=
24. מציטוטי גולדה מאיר................
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=24&viewmode=

________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני א' בטבת תשס''ח    03:40   10.12.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  117. רה''מ אולמרט = שהב''ח משה דיין = רה''מ גולדה מאיר  
בתגובה להודעה מספר 23
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.12.07 בשעה 05:11 בברכה, פילוביץ שחף
 

===========================================
רה"מ אולמרט:"...ישראל גמורה" = שהב"ח משה דיין: "חורבן בית שלישי" = רה"מ גולדה מאיר: "ביום השני למלחמה אני החלטתי להתאבד"
===========================================


מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/930754.html


-----



מקור:
http://gush-shalom.org/archives/article263_heb.html


------



מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&viewmode=all&keywords=רציתי%20להתאבד#79
135. ''צוואה'' - ראיון אחרון עם אלוף בני פלד ז''ל:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&viewmode=all&keywords=בני%20פלד#135

----



מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=346317&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0


----



מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5682&forum=gil&viewmode=all&keywords=משה%20דיין


----



מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=344578&objNo=53936&returnParam=Y


--


תזכורת:

גולדה רצתה להתאבד ביום השני למלחמה.............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=גולדה רצתה להתאבד#23

''קללת הכלים השבורים'' מאת: דר' עמנואל ולד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=גולדה רצתה להתאבד#29

''הנעילה'' - האני מאמין של תת-אלוף בן-פורת יואל ז''ל
http://www.israblof.com/?l=he&a=32995

''הקשר המרובע - מאת: ד.ח'': הספר ש''נאסר'' לפירסום !!
http://www.israblof.com/?l=he&a=33019

''קשר K - היומן הסודי של הסדר-הביניים הישראלי-מצרי''
http://www.israblof.com/?l=he&a=33088


תסריט שיש לקח בחשבון: 1973 = 2004 !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=גולדה רצתה להתאבד#44

מורשת הקסטנריזם = מורשת הכניעה, משיירת הדמים לחווה הסינית ולהסכם אוסלו!!


----


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני א' בטבת תשס''ח    15:33   10.12.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  118. שלמה גזית: ''הפרדות או אסון'' (כתגובה לישראל גמורה)  
בתגובה להודעה מספר 117
 



117. רה''מ אולמרט = שהב''ח משה דיין = רה''מ גולדה מאיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=117&viewmode=

-------------


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום שלישי ב' בטבת תשס''ח    21:04   10.12.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  119. ''אולמרט, אביך צדק'' (''בן קם באביו'')  
בתגובה להודעה מספר 117
 

אולמרט, אביך צדק
מאת שמעון כהן | א' טבת תשס"ח, 10 דצמבר 07


שמעון כהן הוא עורך חדשות במחלקת האינטרנט של ערוץ 7

עלה לקברו, גם בלי עיתונאים, ובקש סליחה.

סימני הגאולה מתרבים. הנה מתגשם בנו מאמר הכתוב: "בן קם באביו", ולא סתם ברחובה של עיר, אלא מעל הבימה המרכזית ולעין כל. והבן המתקומם המבצע בגידה משפחתית אידיאולוגית לעין כל, הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה שלנו. הלא הוא אהוד אולמרט.

היה זה בעת הישיבה המיוחדת שקיימה הכנסת לציון שישים שנה להכרזת הכ"ט בנובמבר. ובהתאם לחוקי המשחק, אותם למד אולמרט במהירות, העלה גם הוא על נס את ערך חלוקת הארץ ככורח חיים לעם היושב בציון.

במסגרת נאומו לא הסתפק אולמרט בחזרה מונוטונית על אהבתו, הערצתו, סגידתו, השתפכותו וכרכורו כלפי בן גוריון ואישיותו הנערצת, אלא אף הזכיר את אביו המנוח הלא הוא חבר הכנסת לשעבר מרדכי אולמרט ז"ל. אולמרט הבן דאג לציין שהוא אומנם "מרכין ראש בענווה ובהערצה לדמותו" של האב, אך ברור לו שהוא אומר כעת דברים שהיו מצערים אותו או בלשונו: "היו גורמים לו להיאנח". ומה הם הדברים? הקביעה ש"בן גוריון צדק!".

אדוני ראש הממשלה: מתי בדיוק צדק בן גוריון? האם כאשר לחם באביך ובחבריו למחתרות, הורה לענות אותם בעינויי גוף אינקוויזיציוניים, ומסר אותם לידי הבריטים?

מתי הוא בדיוק צדק? האם כאשר הורה, בניגוד לכל חוק בינלאומי, לירות בחבריו של אביך בעודם שוחים אל חוף הים ומנסים להציל את עצמם מה"אלטלנה" הטובעת, אותה אניית נשק שאביך המנוח יצא לסין כדי לאסוף כספים לרכישתה, ואת אותו תותח שירה באניית הנשק הגדיר "קדוש" ואף ייחל להציבו במקום של כבוד בבית המקדש השלישי. "יבוא יום והוא יוצב במקדש", הוא אמר אז. האם במעשה הבגידה הזה בכל סיכום שהתקבל קודם להפצצה על ידי מנחם בגין, צדק אותו בן גוריון?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר במסגרת רמיסת מתנגדיו הפוליטיים, הוא לא היה מוכן להעלות אפילו את עצמותיו של ז'בוטינסקי, וכתב בנושא זה כי "ישראל אינה זקוקה ליהודים מתים כי אם ליהודים חיים. איני רואה כל ברכה בריבוי קברים בישראל", ובלבד שלא יוכנס ארונו של המנהיג הרוויזיוניסט לארץ הקודש עליה חש בעלות, כמו היה צריפו שבשדה בוקר. האם אז הוא צדק?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר העליל עלילת דם על הרוויזיוניסטיים (הוריך הפוליטיים, מר אולמרט) כאילו הם הם רוצחי ארלוזורוב, ובעוד הארץ כמרקחה השתלט על התנועה הציונית?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר העדיף יחד עם משה שרת וחיים ויצמן להתעלם מההזדמנויות להציל את יהודי הונגריה מהצורר הנאצי? או אולי כאשר האיש שלו רודולף קסטנר, ראש ועד ההצלה, שוטט בין ערי הונגריה ודווקא "הרדים" את יהודיה כדי שאלה לא יתקוממו ויתנגדו להעברתם לאושוויץ. זאת כחלק מעסקה שטווה קסטנר עם בכירי הנאצים, בהם אדולף אייכמן וקורט בכר. האם אז הוא צדק?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר הגדיר כל מאבק במדיניות הספר הלבן הבריטית כטרור שיש להכות בו ולהוקיע אותו?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר הפך את המונח 'סלקציה', הזכור לרע, ממחנות ההשמדה לחלק בלתי נפרד ממדיניות העלאת עולים לפלסטינה? (סגן יו"ר הנהלת הסוכנות כתב אז: "סלקציה היא גורם שאין להימנע ממנו בקשר לבעיות ההגירה לארץ ישראל...").

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר הדיר ממקומות עבודה, מעמדות בצבא ומכל צומת ציבורית בעלת הכרעה את מתנגדיו הפוליטיים, והשליך רבים מהם עד לפת לחם?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר העביר הצהרה לאו"ם שכלל אינו מעוניין בשליטה ישראלית על ירושלים, והוא מעדיף את בינאומה של העיר ובלבד שלא להסתכסך עם יושביה הנוצרים והמוסלמים?

מתי בדיוק הוא צדק? האם כאשר חשב יחד עם חבריו להנהגה, כי מן הראוי להוציא גם את יפו מגבולות המדינה היהודית ההולכת ומוקמת?

לא, אדוני ראש הממשלה. הוא לא צדק. נכון שקביעות כאלה כמו שלך באותו יום על בימת הנואמים בזכות בן גוריון, אלו דברים שמזכים את הפוליטיקאי הקטן בעוד כמה מחיאות כפיים וקריאות עידוד ממדמנת העיתונות והפוליטיקה הישראלית. נכון, אבל אתה יודע היטב שהרשימה שפרטתי כאן היא תחילת הרשימה האמיתית של מעללי בן גוריון. אתה, כמי שאת תחילת דרכו כעורך דין עשה במשרדו של שמואל תמיר ז"ל ושם בוודאי שמעת ארוכות, יודע היטב עד כמה בן גוריון טעה ועד כמה עלו ועולות לנו טעויותיו מחיר כבד עד היום.

אשר על כן, לך לך מר אולמרט. לך, עלה לקברו של אביך המנוח ובקש סליחה. מילא, מאיתנו קצת קשה לך לבקש סליחה על בוגדנות הדרך ונטישתה לטובת דרך הקמשונים של השמאל הסהרורי שהוביל אותנו לבורות נשברים של הרג, טרור והרס. מילא מאיתנו קשה לך לבקש סליחה, לכך התרגלנו. אבל מאביך אתה יכול לבקש. עלה לקברו, גם בלי עיתונאים, ובקש סליחה.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7153

___________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום חמישי ד' בטבת תשס''ח    20:22   12.12.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  120. המספרים המדהימים של המזרח התיכון - לשנת 2008  
בתגובה להודעה מספר 117
 

המספרים המדהימים של המזרח התיכון - לשנת 2008
16:08 | 12.12.2007 גיא בכור
http://markets.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20071212_5404&layer=hp&layer2=&layer3=market&layer4=

כמדי חודש דצמבר, כפי שאני עושה מעל לעשר שנים, אנו יוצאים כל המשפחה לרכוש את השנתון המעולה, שמוציא האקונומיסט הבריטי, אשר סוקר את המגמות הכלכליות העולמיות לשנה הבאה. אצלי הקנייה הזו היא כבר ריטואל קבוע ואהוב. אני ממתין כל השנה לחודש דצמבר כדי לקנות את החוברת.

בין היתר מציינים שם את המגמות הכלכליות הלאומיות בעולם, וכמובן במזרח התיכון. שוב אני נוכח לדעת עד כמה המספרים האלה מדהימים, שכן ישראל כבר מזמן התנתקה מן המזרח התיכון.

לפניכם גרף שהכנו ב-Gplanet על התל"ג (תוצר לאומי גולמי) הישראלי הכולל, לפי נתוני האקונומיסט. לפי הגרף ניתן לראות את השיא היחסי אליו הגענו לפני האינתיפאדה: (114 מיליארד דולר לשנת 2001), הצניחה של ראשית האינתיפאדה (105 בשנת 2002), וההתאוששות המהירה, עד לזינוק הטורף של היום (כל הנתונים דלהלן נכונים לחודש דצמבר של כל שנה).


2001: 114 מיליארד

2002: 105

2003: 120

2004: 122

2005: 132

2006: 150

2007: 172

גם בתל"ג לנפש אנו מזנקים, כאשר בדצמבר 2005 היינו 18,680 דולר לנפש, בדצמבר 2006 חצינו את רף ה-20 אלף דולר והגענו ל-20,870, והחודש קיבלנו כבר 23,520. במילים אחרות, הכלכלה שלנו משגשגת ופורחת, הביצועים משתפרים משנה לשנה, ואנו בהחלט ברמה מערב אירופית. חמש שנים נוספות כאלה, ואנו בליגה הלאומית של המדינות בעולם, ואין זה כה רחוק.

מדוע המספרים האלה מדהימים? על רקע הביצועים האומללים עד חסרי משמעות של כל השכנות לנו ביחד.

הרשות הפלסטינית, זו אשר פעם רצינו איתה משק כלכלי אחד, ללא גבולות, ואשר יש אצלנו השבים לחשוב כך, אינה נסקרת באקונומיסט, שכן אין היא כלכלה בעלת משמעות. התל"ג שלה בשנה שעברה היה 3 מיליארד דולר, כאשר התל"ג של ישראל עמד על 150 מיליארד דולר.

השנה, עם קריסת עזה, צנח התל"ג הפלסטיני ל-2 מיליארד דולר, בעוד ששלנו עלה ל-172 מיליארד דולר. בנתוני תל"ג לנפש, אין הרשות הפלסטינית עוברת את הרף של 1,000 דולר לנפש. אתם מבינים? איך אפשר לדבר על שילוב בין המשקים, שהראשון תקוע בעולם השלישי, והשני מוליך כבר את העולם הראשון? ברור שבמקרה של גבול פתוח, כל העולם השלישי תמיד ישאף לחיות ולהגר אל העולם הראשון.

ירדן, עם היקף אוכלוסייה דומה לשלנו, מגיעה להישגים כמעט מכמירי לב. זו מדינה שחיה על תמיכה חיצונית, ואשר התל"ג שלה היה כדלקמן:

2004: 8 מיליארד

2005: 13 מיליארד

2006: 15 מיליארד

2007: 18 מיליארד, דהיינו עשירית מישראל.

אם ישראל מזנקת בטור הנדסי, ירדן עושה זאת בטור מתמטי זוחל. משנה לשנה הפער רק הולך וגדל.

סוריה אינה נמדדת ונספרת, שכן היא מחוץ לכלכלה העולמית, כאשר משפחת אלאסד ממשיכה לסגור את המדינה האומללה הזו מהשפעות העולם (הערכה גסה: 30 מיליארד דולר). לבנון מגיעה לביצועים עלובים מאוד, ואפילו ירודים, ראו המאמר על גל ההגירה הגדול מן המדינה.

2005: 19 מיליארד, 5,260 לנפש

2006: 24 מיליארד, 6,440 לנפש

2007: 23 מיליארד, 5,620 לנפש

שימו לבכם שלבנון יורדת בנתוניה, כאשר הקיץ האחרון, למשל, היה קטסטרופלי בנתוני התיירות הנכנסת.

מצרים חווה נס כלכלי קטן, אך מי שבודק את הנתונים לעומק מבין שאין מדובר כאן על שיפור או שכלול הכלכלה. זהו הנפט שמזרים מיליארדים לקופת המדינה, אך אלה נבלעים במהירות בזרם האדיר של תינוקות שנולד במדינה כל שנה (77.5 מיליון תושבים כיום).

2004: 69 מיליארד דולר (כמעט חצי מישראל באותה תקופה)

2005: 102 מיליארד דולר

2006: 116 מיליארד דולר

2007: 145 מיליארד דולר

אלא שהתל"ג בנפש ממשיך לדשדש בסביבות אלף דולר לנפש, בעוד ישראל כבר מתקרבת לכוון ה-30 אלף דולר לנפש.

באשר לסעודיה, חבית הנפט של העולם, הייתם יכולים לצפות לנתונים טובים יותר, כאשר התל"ג הכולל עולה, וכך גם התל"ג לנפש, אך בשנים של גאות עצומה של מחירי נפט, היינו מצפים להרבה מיותר. משמעות הדבר ששכבה צרה לוקחת לכיסה הרבה מן ההכנסות.

2005: 301 מיליארד, 11,930 לנפש

2006: 369 מיליארד, 14,250 לנפש

2007: 401 מיליארד, 15,950 לנפש

כאשר מביטים במספרים של עיראק, מבינים את גודל הצרה האמריקאית: הנפט, שהיה אמור להזניק את המדינה קדימה, אינו עושה זאת, קודם כל בגלל גל הטרור, הפוגע במתקני נפט, צינורות ותחנות.

נראה, למשל, את קצב הגידול השנתי, וכיצד הוא נבלם, וזאת בשנים של מחירי נפט עצומים!

2005: 19.2% גידול שנתי (!)

2006: 4.1%

2007: 3.0%

לא להאמין, אך במדינה הזו, בעלת פוטנציאל עושר עצום מן הנפט, התל"ג לנפש הוא: 2,150.

ולבסוף, איראן, שגם היא אמורה ליהנות מגאות מחירי הנפט, אלא שהבעיות הכלכליות של איראן קשות.

תל"ג לנפש:

2005: 2,930

2006: 3,560

2007: 3,900 זהו גידול, אך כמעט לא מורגש. באותן שנים זינק התל"ג לנפש של ישראל, למשל, ב-5,000 דולר.

אנו רואים מגמה די ברורה: מזרח תיכון נובל כלכלית, כאשר רק הנפט, מתת שמים, מחזיק אותו עדין צף במים. למי שאין נפט, הוא כבר טבע. כל זאת, כאשר ישראל, שאין לה שום משאבים טבעיים, מזנקת לצמרת הכלכלות בעולם, וכל עתידה עוד לפניה, שכן במהפכת האינפורמציה שאנו נמצאים בתוכה, ישראל היא נסיכת העולם, לאחר המלכה, ארצות הברית.

לאתר המאמרים של ד"ר גיא בכור: http://www.gplanet.co.il/

[email protected]


קרקשתא
חבר מתאריך 28.9.07
311 הודעות אור ליום חמישי ד' בטבת תשס''ח 20:01 12.12.07


האם ישראל משלמת למעשה פרוטקשן למצרים?

שימו לב לתגובה מספר 11 למאמר של ד"ר גיא בכור מהערב:
http://markets.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20071212_5404&layer=hp&layer2=&layer3=market&layer4=

כשחושבים על זה - זה ממש נכון.

מי אצלנו היה מעורב במכירת הגז המצרי? שרון, פואד...שני מגה מושחתים. יוסי מימן ומרחב שלו הרוויחו מיליארדים. והמצרים יכלו לשאוף לריאות את הגז שלהם כי ממילא לאף אחד אחר לא היה משתלם לקנות אותו ואף אחד אחר באיזור לא ממש צריך אותו. אז יכלו לשלם להם הרבה הרבה פחות, ולא מחירי בתמ רקחת כמו שציין הכותב.

המגיב מתכוון כמובן לסיוע הצבאי והכלכלי שמצרים מקבלת מארה"ב, שלא היה מתאפשר ללא הסכמה ישראלית.

_________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי ז' בכסלו תשס''ט    13:43   04.12.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  138. תחקיר על גולדה מאיר וחלקה במלחמת יום כיפור,במלאת 30 שנה  
בתגובה להודעה מספר 117
 

צופה מהצד
חבר מתאריך 15.3.08
14558 הודעות, יום חמישי ז' בכסלו תשס''ט 12:02 04.12.08


תחקיר על גולדה מאיר וחלקה במלחמת יום כיפור,במלאת 30 שנה

למותה.תשודר מחר יום שישי ,בשעה שש בערב, בערוץ 1 ,התחקיר ישודר במסגרת התכנית"כך היה" של יגאל רביד.
בתחקיר ישולבו קטעי ראיון נדירים עם ראש הממשלה גולדה מאיר ז"ל.
כן ישולבו ראיונות עם בנה מנחם מאיר וההיסטוריון הצבאי, אלוף משנה במיל', יעקב חיסדאי.
מאיר מנחם אמר בראיון שתגובתה להסכם קמפ דייוויד עם מצריים הייתה:הכל נהרס במדינה שלנו...
יעקב חיסדאי ביקש בתכנית סליחה מגולדה מאיר על העוול שנעשה לה ביחס לאחריותה למחדל מלחמת יום כיפור.
המקור:רשת ב
מצ"ב תקציר ביוגרפי
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2240


תזכורת - פ"ש:

רה"מ אולמרט:"...ישראל גמורה" = שהב"ח משה דיין: "חורבן בית שלישי" = רה"מ גולדה מאיר: "ביום השני למלחמה אני החלטתי להתאבד"

117. רה''מ אולמרט = שהב''ח משה דיין = רה''מ גולדה מאיר
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#117

_____________



https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&view



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום רביעי כ''ד בטבת תשס''ח    22:48   01.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  121. פואד: ''דדו שילם בחייו''  
בתגובה להודעה מספר 23
 

היום בתכנית יומן הבוקר עם אריה גולן, רואיין שר התשתיות
פואד לגבי דו"ח וינוגרד והתחייבותו של אהוד ברק לפרוש מהממשלה,
ובין היתר התייחס לועדת אגרנט ואמר.... דדו "שילם בחייו"
(מקור רשת ב' ביומן הבוקר עם אריה גולן 1/1/2008)

המסקנה המתבקשת יותר מאי פעם:

!! הגיע הזמן לטהר את דדו !!

גולדה מאיר התוודתה בפני נשיא המדינה לשעבר (עדיין חי),
שהיא חשבה להתאבד ביומיים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, לאור דבריו
של שר הבטחון משה דיין שאנו עומדים "בפני חורבן בית שלישי"

כמו כן בפני ראש ענף מחקר של אמ"ן אריה שלו, שהרמטכ"ל דדו צדק ודיין שר הבטחון טעה....


מקור:
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#117

בשבוע שעבר בתכנית עובדה בפרשת חיסולו של הסוכן הכפול מרואן אשרף
ובתחקיר מעריב מסוף שבוע האחרון, הוכח מעל כל ספק שהרמטכ"ל דדו:
מודר, הוטעה ולא ניתן לו לגייס את כח המילואים ....


מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=81&viewmode=threaded

סיכום הפגישה בין מרואן לזמיר:

מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=82&viewmode=threaded

כמו כן מצ"ב המברק שיואל בן פורת שלח לאמ"ן:

מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7210&omm=16&viewmode=threaded

כמו כן מצ"ב פרוטוקול הישיבה הסודית שצונזרה עד להיום
מהספר הקשר המרובע:


מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7210&omm=38&viewmode=threaded

אני מקוה שהפעם (יותר מאי פעם) יקומו כל מי שאמת וצדק באפו בכדי לטהר את דדו
ששילם בחייו על מחדל מלחמת יום הכיפורים.
במיוחד אישתו תלמה וילדיו וחברו הטוב מנו שקד.........

!! הגיע הזמן לטהר את דדו !!

_


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי ב' בשבט תשס''ח    01:07   09.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  125. מעריב: ההמלצה: להעמיד לדין את ראש אמ''ן 73 אלוף זעירא  
בתגובה להודעה מספר 121
 

כתבת מעריב בנושא המרגל הכפול=מרואן אשרף
הכתבה פורסמה בתאריך 08/01/2008

על כל מה שנאמר בכתבה אני כתבתי לכם כבר לפני שנים והכל בפורום מסמכים

תזכורת:

45. אלוף (במיל') אלי זעירא: ''מיתוס מול מציאות''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=45&viewmode=

49. אלוף במיל' אלי זעירא שובר שתיקה!! (הראיון עם דן מרגלית)
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#49

5. אל"מ יוסי במיל' לנגוסקי: "יש לי משפט להתחלת דבריי"
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#5

2. "אם יאונה לי רע, אני אחשוף את כל תוכן הקלטות שבידי ותאמינו לי זה פצצת אטום"
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#2

78. אלי זעירא, הגיש תביעת דיבה נגד ראש המוסד לשעבר צבי זמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=78&viewmode=threaded

100. השופט פסק: חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=100&viewmode=threaded


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון ו' בשבט תשס''ח    08:49   13.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  128. מלחמת יוה''כ: ''גזילת פרות הנצחון!!''  
בתגובה להודעה מספר 125
 

10. מלחמת יוה"כ: "גזילות פירות הנצחון!!"
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#10

"פילגש במזרח התיכון"- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#0



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון ב' באב תשס''ח    14:27   03.08.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  137. השב''כ והמשטרה פתחו בחקירה נגד זעירא בחשד שחשף סודות..  
בתגובה להודעה מספר 125
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.09.12 בשעה 17:06 בברכה, פילוביץ שחף
 
"השב"כ ומשטרת ישראל פתחו בחקירה נגד ראש אמ"ן לשעבר אלוף במיל אלי זעירא
בחשד שחשף סודות מדינה. זו הפעם הראשונה בה השב"כ מנהל חקירה נגד קצין בכיר בדימוס
בדרגת אלוף שהיה ראש אמ"ן בחשד לעבירות על בטחון המדינה"

לקריאת הכתבה:

תזכורת:

86. אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&omm=86&viewmode=threaded

88. זעירא מאיים בחשיפת קלטות סודיות !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&omm=88&viewmode=threaded

דו"ח ועדת אגרנט "כתם" על מדינת ישראל !!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&omm=0&viewmode=threaded

תת-אשכול:
דדו=ביוגראפיה/יומן מלחמה מאת חנוך ברטוב-1978
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7813&forum=gil&omm=38&viewmode=threaded

אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=0&viewmode=threaded

_________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי ג' בשבט תשס''ח    09:20   10.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  126. תגובות לכתבה:  
בתגובה להודעה מספר 121
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.01.08 בשעה 09:24 בברכה, פילוביץ שחף
 
-
#1,ימעניין
נכתב על-ידי Copy בתאריך 01.01.08 בשעה 23:00
בתגובה להודעה #0


-
#2,יאבל לא חדשות
נכתב על-ידי Big Joe בתאריך 01.01.08 בשעה 23:02
בתגובה להודעה #1

-
#7,ינכון מאד. לא חדש הכל ידוע הרבה שנים.
נכתב על-ידי זלמן בתאריך 02.01.08 בשעה 07:05
בתגובה להודעה #2

-
#10,י)
נכתב על-ידי 495 בתאריך 02.01.08 בשעה 07:22
בתגובה להודעה #7

ערכתי לאחרונה בתאריך 02.01.08 בשעה 07:22 בברכה, 495

-
#3,יתודה על הכתבה שחף! מעניין מאוד!
נכתב על-ידי blue moon בתאריך 01.01.08 בשעה 23:06
בתגובה להודעה #0

-
#4,יאכן דדו שילם בחייו על מחדלי הזקנה הגזענית
נכתב על-ידי עקרב שחור בתאריך 01.01.08 בשעה 23:21
בתגובה להודעה #0

:(

-
#8,ידדו שילם בחייו רק כי לא נזהר בפעילות גופנית
נכתב על-ידי זלמן בתאריך 02.01.08 בשעה 07:09
בתגובה להודעה #4

אחרי משחק טניס "סוער" ביום חם מאד כאשר טמפ' הגוף גבוהה הדבר הגרוע ביותר לעשותו הוא לקפוץ לבריכת מים קרים בבת אחת.
במצבים כאלה דום לב הוא תופעה סבירה בהחלט - ולצערנו דדו עשה בדיוק את הדבר הלא נכון ושילם בחייו (בעיקר בגלל שאז עדיין לא היה דפיבילטור נייד ועד שהגיעו אנשי ההחיאה -היה מאוחר מדי)

-
#11,יהיועץ הכל יכול של גולדה היה דיין .....
נכתב על-ידי 495 בתאריך 02.01.08 בשעה 07:22
בתגובה להודעה #4

-
#15,ינכון .אז מה? לדדו לא היתה אחריות כרמטכ''ל??
נכתב על-ידי זלמן בתאריך 02.01.08 בשעה 08:42
בתגובה להודעה #11

דיין היה נבזה בפני עצמו .

-
#23,יסליחה. אבל זו אמירה שטחית
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 02.01.08 בשעה 12:50
בתגובה להודעה #15

שים לב שדדו מוכר כאשם במחדל המלחמה ביחד עם זעירא,
שכביכול אשם בחשיפת שמו של "בבל"=מרואן אשרף.
דבר שמחזק את אשמתו גם בנושא המלחמה עצמה.
אין לי ספק שדדו לא אשם בכלום אבל בכלום למרות שהוא היה הרמטכ"ל.
אני יודע שזה לא נשמע הגיוני, אבל זה בדיוק כך. שים לב שלזעירא היום
אין בעיה לקחת את האשמה במפורש על עצמו, בשביל לכסות על השיטה. ברור
שלא הוא בחר את אות הקין בעצמו ... זה חלק מתכתיבים של אדוני עולם.

וכל זאת למרות שלפני מספר שנים, זעירא אמר שיש ברשותו מסמכים שהם בבחינת 'פצצת אטום'.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&viewmode=all&keywords=פצצת%20אטום#86
לכן ראה, בכל הקמפיין הגדול של התקופה האחרונה שכולל תחקירים של עובדה של מעריב, תביעת דיבה
של זעירא נגד זמיר בו הוא נאלץ לשלם פיצויים ועוד -זעירא לא מזכיר את זה במיליגרם ...
עד כדי כך הוא נאמן לשיטה (כמובן) - שהוא מוכן לקחת על עצמו אבסורדים ששייכים לאחרים. כידוע מרואן אשרף היה סוכן מוסד,
וראה את אלי זעירא:

מה? זעירא לא יודע שהאחריות לבדיקת כפילותו של סוכן מוסד מוטלת על המוסד?

לכן אתה יכול להיות בטוח שזעירא יתנער מכל האשמה שדבקה בו בעתיד הקרוב רחוק. בינתיים הסטיגמה עליו לא משנה לו כלום.
הנה עוד משהו מעניין, אין באינטרנט מידע על פועלו/עבודתו/תפקידיו לאחר אותה מלחמה ארורה.
לדדו לא היתה אפשרות להסתובב עם חליפות כמו זעירא ...

במיוחד כשיודעים שכרמי גילון קיבל תפקידים מצויינים לאחר רצח רבין והוועדה
במיוחד שיודעים שדן חלוץ קיבל תפקיד מצויין לאחר הכישלון והוועדה
במיוחד שיודעים שאולמרט עדיין ראש ממשלה לאחר הוועדה ויקבל בעתיד תפקידים דה-לוקס...
אף פעם אין אשמים, הכל סטיגמות וועדות מטעם ...
שים לב מה גולדה אומרת:

לכן גם אני חושב שצריך לטהר את שמו של דדו וכמה שיותר מהר.
העוול צועק מכל פלטפורמה.

-
#5,יהציבור אהב את דדו, כולם ידעו שהוא היה קורבן
נכתב על-ידי 3ברית בתאריך 02.01.08 בשעה 01:28
בתגובה להודעה #0

למחדלים של אחרים.

-
#9,ידדו היה שותף בכיר מאד בכל המחדלים.
נכתב על-ידי זלמן בתאריך 02.01.08 בשעה 07:13
בתגובה להודעה #5

הוא היה רמטכ"ל (לא איזה פקיד שולי ) החל מינואר 1972 כלומר שנה ו10 חדשים לפני המלחמה. הוא אחראי אישית לתפקוד הצבא ולהכנתו למלחמה.
הצבא לא היה מוכן למלחמה ודדו היה אחראי לא פחות מדיין וגולדה .
גם בנושא גיוס המילואים ו/או התקפת המנע הוא לקה באותו ליקוי מאורות שאחז את כל השדרה הבטחונית הבכירה של מדינת ישראל באותה העת.

-
#13,ידדו לבד ?
נכתב על-ידי ד-ן בתאריך 02.01.08 בשעה 08:09
בתגובה להודעה #9

הצבא לא היה מוכן למלחמה ודדו היה אחראי לא פחות מדיין וגולדה .
גם בנושא גיוס המילואים ו/או התקפת המנע הוא לקה באותו ליקוי מאורות שאחז את כל השדרה הבטחונית הבכירה של מדינת ישראל באותה העת.
ציטוט מאת: זלמן

ולמרות מחדלי דיין וגולדה וכל הדרג המדיני ועדת אגרנט ניקתה אותם
מאחריות למחדחי המלחמה , והטילה את מלוא כובד האחריות על כתפי דדו
והדרג הצבאי , וזה אכל אותו ועלה לו בחייו , הוא נפטר צעיר בגיל 51.

-
#14,יאיפה ראית שכתבתי שהוא אחראי לבד?
נכתב על-ידי זלמן בתאריך 02.01.08 בשעה 08:40
בתגובה להודעה #13

ערכתי לאחרונה בתאריך 02.01.08 בשעה 08:41 בברכה, זלמן

הצבא לא היה מוכן למלחמה ודדו היה אחראי לא פחות מדיין וגולדה .
גם בנושא גיוס המילואים ו/או התקפת המנע הוא לקה באותו ליקוי מאורות שאחז את כל השדרה הבטחונית הבכירה של מדינת ישראל באותה העת.
ציטוט מאת: זלמן

ולמרות מחדלי דיין וגולדה וכל הדרג המדיני ועדת אגרנט ניקתה אותם
מאחריות למחדחי המלחמה , והטילה את מלוא כובד האחריות על כתפי דדו
והדרג הצבאי , וזה אכל אותו ועלה לו בחייו , הוא נפטר צעיר בגיל 51.
ציטוט מאת: ד-ן

כתבתי שהיה אחראי לא פחות מדיין וגולדה.
לגבי מסקנות ועדת אגרנט גם אני חולק עליהן אבל מכאן ועד להטיל על זה את מותו המרחק גדול.
הוא מת מדום לב שלקה בו כתוצאה ממשחק טניס סוער ביום חם מאד ומיד קפץ לשחות בבריכת מים קרים. מזה יכול למות כל אחד בין אם הוא בן 51 או 20 -ולא דוח אגרנט גרם למותו אלא דום ליבו כאמור.
לא צריך להמציא כל מיני המצאות -יש עובדות וזה הכל. מי שרוצה לראות במותו תוצאה של "לקיחה ללב" עושה זאת על אחריותו האישית-מבחינתי אין בכך ממש.

-
#17,ילא אתה אלא הם -ועדת אגרנט,,
נכתב על-ידי ד-ן בתאריך 02.01.08 בשעה 09:52
בתגובה להודעה #14

האשימו רק את דדו והדרג הצבאי . מי שעדיין לא נולד אז , עלול היה לחשוב ש"דדו לא פחות אשם מדיין וגולדה" , כאילו את דיין וגולדה האשימו ואת דדו ניקו מאשמה . והלא שנינו יודעים שהיה פשוט הפוך . (מתנצל אם לא הובנתי) . וזה למען האמת ההסטורית .
זאת ועוד , משפחה שאני מיודד איתה מאחד הקיבוצים בצפון היתה בקשר חברי הדוק עם דדו ותלמה רעייתו . והם סיפרו לי מספר פעמים שדדו אוכל את עצמו מבפנים אחרי העוול שנעשה לו , והוא לא כתמול שלשום .
בערב פסח 76 היה לדדו יום קשה , מאחר שידע שהדרג המדיני תפר לעצמו תיק הגנה מושלם מגובה ב"עדויות" , והסיכוי שלו להצליח בהתמודדות משפטית קלוש. אז אמנון גולדנברג הציע לו לכתוב ספר עם כל עובדות האמת . ובאותו ערב פסח דדו סיכם עם חנוך ברטוב שהם יכתבו ביחד את הספר . וביום המחרת
כשכל כולו נתון בסערת תיקון העוול הזה הוא לא מצא מנוח לנפשו , וקרע את עצמו באימוני טניס ובשחיה (פעמיים באותו יום -זה הלוא טירוף) ובבריכה ה-22 הוא נפטר בגיל 51 .
אני לא בטוח אם אפשר לפסוק בודאות שאין שום קשר למצב בו דדו היה שרוי למותו הטרגי.

-
#18,יזה לא נכון
נכתב על-ידי Big Joe בתאריך 02.01.08 בשעה 09:59
בתגובה להודעה #17

הועדה פשוט הגבילה עצמה לדיון בדרג הצבאי ולא נגעה במדיני. זה אינו "זיכוי". ואכן גולדה שלמה, באחור מה, את המחיר הפוליטי.

-
#21,יניחא ,,, הגבילה עצמה ,,,
נכתב על-ידי ד-ן בתאריך 02.01.08 בשעה 12:05
בתגובה להודעה #18

בשורה התחתונה נעשה עוול נוראי , רק הדרג הצבאי שלא בצדק "חטף" ,
ודדו לקח ללב , והתוצאה ידועה .
בזכות מוטי אשכנזי שיזם את המחאה הציבורית התפטרה ממשלת גולדה
ב-74 כחודשיים אחרי שנבחרה . הציבור "שפט" אותם , אבל הממסד
לא נגע בהם , הועדה לא נגעה בהם , כלום , והאחריות העיקרית
הרי מוטלת על כתפיהם , הם הובילו את עם ישראל , איפה הצדק ???

-
#28,יאתה מחפש פה צדק?
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 03.01.08 בשעה 00:56
בתגובה להודעה #21

גם ניצולי השואה מחכים לצדק
והצדק מתמהמה לעולם לא יגיע

כשתעלה השמש יתגלה מסך האור
ניחוחות בשלל צבעים עושים אותי שיכור
בואי ונלך הביתה אנחנו לא קשורים לזה
אם זה לא יקרה הלילה זה לא יקרה בלאו הכי

עכשיו זה זמן ירח נתפזר לכוכבים
ממה אתה בורח? אתה פוחד היא שאלה אותי
בואי ונלך הביתה אנחנו לא קשורים לזה
אם זה לא יקרה הלילה זה לא יקרה בלאו הכי

מאוחרי השמש יש מקום שהוא רק שלך ושלי
ורוח של ערב מזכירה לי מי אני
בואי ונלך הביתה אנחנו לא קשורים לזה
אם זה לא יקרה הלילה זה לא יקרה בלאו הכי

בית הבובות

-
#29,ילא מתייאש,,,
נכתב על-ידי ד-ן בתאריך 03.01.08 בשעה 01:29
בתגובה להודעה #28

לפחות רוצה לעשות מה שביכולתי , אם יש צדק - יופע מיד !
ואם לא מיד לפחות בהקדם , ואם לא יופע לפחות ידעו הצעירים

יותר , או מי שלא התעניין , מהו הצדק !

-
#19,ימשה דיין וגולדה מאיר היטעו אותו
נכתב על-ידי 3ברית בתאריך 02.01.08 בשעה 10:00
בתגובה להודעה #9

הם קיבלו הערכות מודיעיניות שעומדת לפרוץ מלחמה ולא התייחסו לזה.
רמטכ"ל, עם כל הכבוד, מקבל הוראות משר בטחון ולא יכול לפעול לבד בשטח.
דדו היה קורבן של מערכת שעיניה היו עצומות ואזניה סגורות.

-
#20,יזה רחוק מן המציאות
נכתב על-ידי Big Joe בתאריך 02.01.08 בשעה 10:22
בתגובה להודעה #19

רמטכ"ל כפוף לשר בטחון, אבל אטינו מקבל ממנו "פקודות", בודאי לא מבצעיות. בדרג הזה, אם הרמטכ"ל חושב שהחלטת שר הבטחון שגויה - הוא צריך להתעקש, להביא את דבריו לממשלה, ו/או להתפטר.
מכירה את הסיפור של עזר וייצמן שזרק את הדרגות על שולחנו של לוי אשכול?

-
#24,ידיין,,,
נכתב על-ידי ד-ן בתאריך 02.01.08 בשעה 13:04
בתגובה להודעה #19

אבי שמע הרצאה של דיין מס' שבועות לפני פרוץ המלחמה
בה אמר: "בעשור הקרוב אין סיכוי שמדינת ישראל תותקף" .

ולמרות ההתראות הוא וכל הדרג המדיני היו שבויים בקונספציה

הזאת . ובמלחמה אמר לנו : "חורבן בית שלישי" .

בדיין ובחבריו לא נגעו , ואילו דדו היה ה"שעיר לעזאזל" .

-
#6,יכולם מתייחסים לדדו ומתעלמים מנושא משונה בהרבה.
נכתב על-ידי קול האמת בתאריך 02.01.08 בשעה 05:53
בתגובה להודעה #0

מה זה הספר "הקשר המרובע", מי כתב אותו, זה ספר היסטורי או סתם פיקציה?
הציטוט מהספר טוען שישראל תיאמה את מלחמת יום הכיפורים מראש,
וקבעה את גבולותיה של המלחמה בשיתוף עם ארה"ב ובדרך עקיפה עם מצרים וסוריה.
זו הרי טענת בגידה שאינני יודע אם יש כדוגמתה בהיסטוריה האנושית כולה.

אפשר לקבל יותר פרטים על הנושא המשונה הזה, הוכחות, עדויות....

-
#16,יהספר נכתב והודפס בדפוס אלפא-ירושלים בשנת 1978
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 02.01.08 בשעה 08:45
בתגובה להודעה #6

ארבע שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים

כדאי מאוד לקרוא את הספר למען ידעו ויתכוננו....
מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7210&omm=30&viewmode=threaded

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-
#22,יאני מבין מדבריך שמדובר בספר רציני
נכתב על-ידי קול האמת בתאריך 02.01.08 בשעה 12:14
בתגובה להודעה #16

ועכשיו נותר להבין ולדעת מהו סיפור הבגידה המסופר בו.
תוכן הדף הסרוק שהבאת מספר על בגידה חמורה,
ומשום מה מעולם לא שמענו עליו.
האם יש הוכחות ו/או עדויות לבגידה זו?

-
#27,ימה זה אצלך ספר רציני?
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 02.01.08 בשעה 17:53
בתגובה להודעה #22

הוצאת ידיעות אחרונות זה בסדר? זמורה ביתן תרבות לעם הולך?
אם זה היה מהוצאת הוועד הפועל זה היה מוסיף לך לאמינות?
מישהו בעל ידע חשב שזה חשוב להוציא את הספר לאור. כתב טרח וממן את ההוצאה. בסוף הספר לא יצא, אני לא יודע למה, אבל קראתי את רובו. אתה יכול להבחין שמישהו מקצועי עבד עליו. זה ספר מיוחד. בספר הזה לא תמצא ציטוטים אלא מסע בזמן בין אירוע שרדף אירוע, מפגשים, שיחות, פגישות, טיסות, דילמות וכו'. דווקא בגלל שעד היום הסיפור של 73 לא מובן כלל- שהכיצד זה מדינה שלמה פספסה. הלוא זה לא יתכן שהכל מתנקז לזעירא. אתה בטח מבין את זה. לכן אני טוען שמכל הדראק שמאכיל אותנו מינסטריון האמת והתקשורת- אני מאמץ את הרעיון שבספר.

מצאתי משהו על הספר ואין לי כוח לשנות למעלה

[email protected]>
RE: "הקשר המרובע - מאת: ד.ח"
שלום לכולם, נפגשתי עם מחבר "הקשר המרובע".לדבריו ספרו לא אזל אלא
כל המהדורה נקנתה על ידי השב"כ כדי שלא תופץ ועליו איימו שלא יטפל
יותר בנושא. אורי מילשטיין

-
#30,יתודה. מדהים ואיום ונורא. חשבתי שברי חמיש חידש לי. שכולם ידעו כבר!
נכתב על-ידי תאנה בתאריך 03.01.08 בשעה 09:13
בתגובה להודעה #16

-
#32,יברוכים הבאים לפורום
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 04.01.08 בשעה 05:30
בתגובה להודעה #30

אני מציע שבשביל העניין והאמת בכלל והצלבות בפרט תכנס/י ללינקים הבאים...-

נעילה

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7210&omm=13&viewmode=threaded

קשר K

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5047&forum=gil&viewmode=all&keywords=קשר%20K#47

הקשר המרובע

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_threadforum=gil&om=7210&omm=30&viewmode=threaded

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-
#34,ישחף, בפעם האחרונה ששאלתי אותך אמרת
נכתב על-ידי tec בתאריך 04.01.08 בשעה 15:15
בתגובה להודעה #16

שאתה מקווה שבקרוב תצא על הספר כתבה באחד מכלי התקשורת ה"רגילים".
שאלתי אותך מי המחבר (הכוונה אינה לשמו שהינו ידוע, אלא לפרטים עליו), מה הוא היה ובמה עסק לפני ואחרי מלחמת יום כיפור , אחרי פרסום הספר, והיום.
ענית לי אז אם זכור לי נכון, שידוע לך שעובדים על זה ושאתה מקווה שבקרוב יתפרסמו דברים.
בינתיים לא קרה דבר (למיטב ידיעתי), אז מה קורה עם זה ומה המצב כיום?

-
#36,יאכן ידידי, כל דבר בעתו....
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 04.01.08 בשעה 23:58
בתגובה להודעה #34

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-
#12,יחשוב מאוד ומעניין!
נכתב על-ידי WB בתאריך 02.01.08 בשעה 07:34
בתגובה להודעה #0

-
#26,יידידי ראית את תכנית עובדה??
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 02.01.08 בשעה 16:26
בתגובה להודעה #12

מה דעתך האם צריך להעמיד לדין את ראש אמ"ן לשעבר אלוף במיל' אלי זעירא??

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-
#25,יעם ממשלה כזאת
נכתב על-ידי vrs בתאריך 02.01.08 בשעה 13:08
בתגובה להודעה #0

כולנו עלולים לשלם בחיינו.

-
#31,יכל מי שזכה להשתתףבמלחמת יום הכיפורים....
נכתב על-ידי NZIV בתאריך 03.01.08 בשעה 23:03
בתגובה להודעה #0

יודע להעיד כי היתה לו חיבה טבעית לדדו הרמטכ"ל .
הוא לא היה רמטכ"ל סינטטי או רמטכ"ל מטעם.....
הוא הרוויח ביושר את תפקידו...מה שאי אפשר להגיד על הרבה אחרים....
יישר כח על הכתבה - שחף!!
נס שחיבים להניף ואף פעם לא מאוחר!!

-
#33,יגם אם יתברר.....
נכתב על-ידי navi בתאריך 04.01.08 בשעה 07:01
בתגובה להודעה #0

שהמלחמה תוכננה עם ברוני חב' הנפט הבינ-לאומיות שקיסינג'ר הייה "יועצן" והן היחידות שהרוויחו מהמלחמה (כשמחירי הנפט קפצו פי-10- לחבית....)
גם אם יתברר שדדו היה הראשון שקיבל זריקה באוזן ....(מתחת למיים)
ואח"כ מת (בבריכה ה-22 -ומי היה זה שספר לו את הבריכות...???)
לאף אחד כאן -זה לא מזיז....ולא יזיז....
כי
....התרגלנו ליותר גרוע...

-
#35,יבטוח שחנוך ברטוב הסופר יודע מי ספר לו את הבריכות.....
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 04.01.08 בשעה 15:16
בתגובה להודעה #33

לאחר שטבל במימי נחל שורק .....

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ראשון ו' בשבט תשס''ח    01:11   13.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  127. פקודת יום של הרמטכ''ל רב-אלוף דוד אלעזר  
בתגובה להודעה מספר 121
 

בעקבות החלטה 338 שנתקבלה ב- 22/10/1973 ולפני החלטה 339 שנתקבלה
בתאריך 23/10/1973 (למחרת), ביומה ה- 17 למלחמת יום הכיפורים
הוציא הרמטכ"ל רב- אלוף דוד (דדו) אלעזר פקודה לחיילי צה"ל לציון סוף הקרבות.
מצ"ב הפקודה כפי שנחשפה בספרו הביוגרפי של חנוך ברטוב "דדו":

*****************

אין אקטואלי מזה נכון להיום במיוחד שבסוף חודש זה, אמור להתפרסם דו"ח ועדת וינוגרד בכלל
המתפרסם בעיתוי סמלי ומצמרר, בדיוק רב של 33 שנה לפרסום דו"ח ועדת אגרנט בפרט.....

לשיפוטכם/ן


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי ב' בטבת תשע''ד    11:42   05.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  156. ''לתקן את העוול ההסטורי שנגרם לדוד (דדו) אלעזר'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 121
 


.
.
תזכורת מתאריך אור ליום רביעי כ''ד בטבת תשס''ח 01.01.08:
.
.
!! הגיע הזמן לטהר את דדו !!

פואד: ''דדו שילם בחייו''
https://rotter.net/forum/gil/7813.shtml
.
.
תת-אשכול:

בצום יום הכיפורים, ה- 6 לאוקטובר 1973, 6 שנים לאחר מלחמת 6 הימים,
שנפתחה ב- 5^ ל- 6 1967 @ ורק חוסר נוחות/שקוף ממש היה לעשות את זה שנה קודם @
לאחר התרעה שערורייתית שנתקבלה באותו היום (ע"י המרגל הכפול מרואן אשרף)
לשעה 6 בערב ושנפתחה בפועל מוקדם יותר........

בעקבות המילה המכובסת 'הקונספציה' בכלל וכל השישיות ממעל בפרט...:-
חשוב מאוד לעבור על הדוקומנטציה של זה שקיבל את תפקיד ההיסטוריון מהמקור עצמו.
להלן מסמך/קטעים מתוך כרך ב' בביוגראפיה על דדו שהוא יומן מלחמה-- לעיני עם ישראל
לשפוט את אלו שלא נחקרו ולהוקיר את זכר הקרבנות שנחקרו ועוד איך נחקרו.....


38. דדו=ביוגראפיה/יומן מלחמה מאת חנוך ברטוב-1978
https://rotter.net/forum/gil/7813.shtml#38
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני כ''ו באייר תשע''ג    13:09   06.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  147. גולדה בת 115  
בתגובה להודעה מספר 23
 

גולדה בת 115
אמיר אורן 05.05.2013

רבע מאה הפרידה בין גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר. לו ימלאו 90 בעוד שלושה שבועות, היא נולדה שלשום, ב-1898. כדי להמחיש כמה גדולה היתה ההחמצה בסוף תקופת גולדה בראשות הממשלה, לאחר מלחמת יום הכיפורים לא פחות – אם כי לא באותו מחיר – כמו לפניה, הנה קטע משיחתם הסודית ב–1 במרס 1974. ברקע – מסרים מאנואר סאדאת בדבר נכונות מצרית לשלום בשלבים. קיסינג'ר ביכה את ההחמצה מכיוון אחר: הוא האמין שדווקא גולדה ודיין, האחראים העיקריים בעיני הציבור הישראלי למחדלי המלחמה, יוכלו בעקבותיה להביא שלום.



 השיחה, בבית ההארחה של המוסד, התקיימה חודש לפני שהתגובה הציבורית על דו"ח ועדת אגרנט חוללה את התפטרות גולדה, הקמת ממשלת יצחק רבין ודחיקת משה דיין לירכתי מפלגת העבודה – ומשם, באיגוף ימני, לכנף השמאלית של ממשלת מנחם בגין:



 קיסינג'ר: ״ניקסון יבוא במאי”.



 גולדה: ״ליום הולדתי, 3 במאי."



 ״אצלי זה 27 במאי.״



 ״אבל אצלי זה במאה ה–19.״



 גולדה לא הגיבה כשקיסינג'ר דיבר על אשרף מרוואן, מקורבו של הנשיא סאדאת. מסקרן לדעת אם מרוואן, שהשתתף לעתים בשיחות קיסינג'ר־סאדאת, דיווח למוסד מה נרקם מאחורי גבה של ישראל, ובנוכחות המרגל שלה.


עוד כתבות בנושא:
אוקטובר 1973 כדוגמה לחשיבות המופרזת של המודיעין06.04.2013 | 21:17
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.1985368
המשחק שחזה את מלחמת יום כיפור14.04.2013 | 22:23



 מדברי קיסינג'ר עולה שגולדה הבינה סוף־סוף שחיוני לכונן ערוץ ישיר עם מצרים. חסן מלך מרוקו אכן פתח למוסד – לרבין, לבגין ולדיין - ערוץ לקהיר.



 קיסינג׳ר: ״סאדאת אומר שהמודיעין שלכם פנה למודיעין שלהם במרוקו בבקשה למפגש״.



 גולדה: ״לא יודעת״.



 קיסינג׳ר: ״הוא אמר שהיה גישוש כזה. באמצעות חסן, שהשיב בחיוב, בתנאי שתדברו גם עם הפלסטינים. אבל זה רק משום שלא רצה שזה יתרחש במרוקו. ביקש ממני למסור לך שהוא מעוניין, בתנאי שזה באמצעותי.״



 גולדה: ״השבוע לא ראיתי את צביקה (זמיר), ראש המוסד שלי.״



 קיסינג׳ר: ״הוא גם אמר שישמח לקיים מגעים מדיניים, כלכליים, מודיעיניים, אך רק באמצעותי״.



 גולדה: ״טוב. איך הוא צופה שיתנהלו מגעים מדיניים?״



 קיסינג׳ר: ״נוכל לדון בכך כשאחזור הנה, בעוד 4–6 שבועות.״



 השגריר שמחה דיניץ: ״אולי ראש הממשלה וסאדאת יוכלו להיפגש, בנוכחותך.״



 קיסינג׳ר: ״נקדם זאת בברכה.״



 גולדה: ״שמעתי שסאדאת רוצה לעזור לי מול דיין... הוא אדם מורכב מאוד. התנגדתי לו ב-67׳, אבל עבדנו היטב ביחד.״



 קיסינג׳ר: ״גישתו, בארוחת הערב השבוע, היתה חיובית מאד.״



 גולדה: ״הוא חושב שסאדאת רוצה שלום.״



 קיסינג׳ר: ״גם אני חושב כך. סאדאת שולח את מרוואן לסעודיה ולכוויית, להדוף את המהלכים הסוריים. תוכלי לשלוח אחד השרים לשיחות (בוושינגטון)? אז גם אסד ישלח שר. אולי תוכלי לשלוח את דיין למשימה מיוחדת?״



 גולדה מושכת בכתפיה לשלילה.



 שלושה חודשים אחר כך, ב–30 במאי, תהה סאדאת: ״לרבין יש אומץ כמו לגולדה?״



 קיסינג'ר: "יפה שאלת. לא שאלה שטחית, 'הוא נץ, או יונה'. היא לא אוהבת לוותר על שטח; היא איכרה רוסייה. אבל בלעדיה לא היה עובר (הסכם) בממשלה. לא, אין לו האומץ שלה. הוא יותר שכלתני. אבל נוכל להזיז אותו לכיוון הנכון; נחוצים לנו כמה חודשים כדי לעבוד עליו. חבל, כי חוץ ממנה, מי שהיה יכול לעשות את זה הוא דיין, שמאמין שזהו הזמן לתזוזה מהירה לעבר מצרים. אילו דיין היה ראש הממשלה, יכולתי לומר לך מה הוא יעשה. חינכתי אותו".



 אם סאדאת הפנים מה ששמע מקיסינג'ר על דיין, הקרקע שקלטה את יוזמת השלום של סאדאת, לאחר שלוש שנים, הוכשרה בחודש ההולדת של גולדה וקיסינג'ר.

מקור:
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2011468
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני כ''ו באייר תשע''ג    13:15   06.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  148. ''גולדה העלימה מידע לפני מלחמת יום כיפור''  
בתגובה להודעה מספר 23
 

"גולדה העלימה מידע לפני מלחמת יום כיפור"
ןמאת: אמנון ברזילי, הארץ | יום ראשון, 12 באוקטובר 2003, 9:32

כך עולה מפרוטוקולים סודיים של דיוני ועדת החוץ והביטחון הנחשפים לראשונה היום. למרות הידיעות הרבות על ההיערכות הסורית והמצרית הנושא לא נדון בישיבות

גולדה מאיר. עדכנה על עלייה מברה"מ במקום על היערכות סוריה ומצרים
היום ייחשפו הפרוטוקולים הסודיים של חמש ישיבות שקיימה ועדת החוץ והביטחון ב-1973. מהדיונים שקיימה הוועדה בחודשים ספטמבר-אוקטובר, ערב מלחמת יום הכיפורים, עולה כי ראש הממשלה, גולדה מאיר, העלימה מחברי הוועדה מידע על ריכוזי צבא מצריים וסוריים לאורך תעלת סואץ ורמת הגולן. מהמסמכים - שיציג יו"ר הוועדה הנוכחי, ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד), בהסכמת גנזך המדינה - עולה עוד כי ההיערכות המתוגברת של צבאות מצרים וסוריה לא נדונה כלל באותן ישיבות.

לקראת יום השנה ה-30 למלחמה פנו "הארץ" וכלי תקשורת נוספים לשטייניץ, בבקשה לחשוף את תוכן דיוני הוועדה ערב המלחמה ובעיצומה. לפי תקנון הכנסת, סודיות הדיונים בוועדה פגה לאחר 30 שנה, בכפוף לשיקול דעתו של היו"ר; שטייניץ החליט להיענות ולחשוף את המסמכים.

הפרוטוקולים תורמים מידע לוויכוח שפרץ לפני כעשור על תפקודה של ועדת החו"ב ערב המלחמה. ב-1994 טען יו"ר הוועדה, האלוף בדימוס אורי אור, כי בזכות ארגונה מחדש של הוועדה (הקמת ועדות המשנה) פחת מאוד הסיכוי שהמצב ששרר ב-1973 - של חוסר ידיעה מוחלטת בקרב אנשי הוועדה - יחזור על עצמו. בתגובה טען יו"ר הוועדה בזמן המלחמה, עו"ד חיים צדוק, לימים שר המשפטים, כי הוא וחברי הוועדה "לא ידעו שום דבר", וכי ראש הממשלה מאיר "פשוט לא ידעה". אור, שאסף מסמכים בנושא, השיב לו כי טענת "לא ידעתי" לא תעמוד להגנתו ולהגנת חברי הוועדה באותה עת.

מבדיקה שערך אור עולה, כי באף אחת משש הישיבות שקיימה הוועדה בין 19 בספטמבר ל-6 באוקטובר (פרוץ המלחמה) לא נדונה ההיערכות הצבאית של סוריה ומצרים. כך למשל, ב-21 בספטמבר עידכנה ראש הממשלה את הח"כים על מצב העלייה מבריה"מ, וב-26 בספטמבר עודכנו הח"כים על עקירת שבטים בדווים בפיתחת רפיח.

ב-26 בספטמבר נפגשה ראש הממשלה מאיר עם חוסיין מלך ירדן, שהתריע בפניה על סכנת המלחמה. בעקבות הפגישה החליטו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר על תגבור כוחות השריון ברמת הגולן. לאחר פגישה זו הופיעה גולדה בפני הוועדה פעמיים - ב-3 וב-4 באוקטובר - אך גם בשתי ישיבות אלה לא דיווחה לח"כים על ריכוזי הכוחות המצריים והסוריים ועל החשש ממתקפה משולבת. מהפרוטוקולים שייחשפו היום עולה כי את הופעתה ב-4 באוקטובר, יומיים לפני פרוץ המלחמה, הקדישה מאיר לדיווח על פגישתה עם קנצלר אוסטריה, ברונו קרייסקי.

"לוועדה היום היה סיכוי לצמצם את מחדל 73"

מדוע בחרה גולדה לא לשתף את חברי הוועדה במידע? אור מעלה שני נימוקים אפשריים: חשש מהדלפות וייחוס חשיבות מועטה על ידה לפורום זה. את ההשערה השנייה מערערת העובדה שגולדה העלימה את המידה גם ממליאת הממשלה - ושיתפה בו רק את חברי "המטבח". חנוך ברטוב, מחבר הספר "דדו", סבור כי ראש הממשלה העדיפה להטיל חשאיות על היערכות צבאות מצרים וסוריה מחשש שהפצת המידע יגרור לחץ מצד ארה"ב להגיע להסכם מדיני שיכלול נסיגה מסיני. הסבר אפשרי נוסף הוא החשש שמתיחות בגבולות היתה מחלישה את כוחה של מפלגת העבודה בבחירות שנועדו להתקיים ב-31 באוקטובר.

המסמכים שיוצגו היום מאשרים את טענתו של צדוק כי חברי הוועדה "לא ידעו שום דבר", לפחות בכל הנוגע לדיווחים מנציגי הממשלה. ואולם, לטענת אור, זהו אינו מקור המידע היחיד. לדבריו, התקשורת הישראלית והזרה באותה תקופה היתה רוויה בפרסומים על ההיערכות הצבאית המצרית והסורית. עיון בעיתונים, אומר אור, היה צריך להדליק אצל יו"ר הוועדה נורות אזהרה ולגרום לו לתבוע דיווח לוועדה. לטענתו, העובדה שלא עשה זאת מצביעה כי השאננות דבקה בכל המערכת הפוליטית, ולא רק בממשלה.

האם ועדת חו"ב, כפי שהיא פועלת היום, היתה יכולה למנוע את ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים? היו"ר שטייניץ משיב בחיוב: "אני נפגש אחת לתקופה עם ראש הממשלה אריאל שרון, ועם שר הביטחון שאול מופז, לשיחות בארבע עיניים. אבל זה לא העיקר. מה שחשוב זה כלי עבודה יעילים. ולוועדה כפי שהיא מתנהלת היום, עם ועדות המשנה והפיקוח המעמיק, היה סיכוי סביר לצמצם ולו חלק מהמחדל של 1973. אבל תמיד יכולות להיות הפתעות".

מקור:
http://news.walla.co.il/?w=/9/451268

.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   18:06   24.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. ''קללת הכלים השבורים'' מאת: דר' עמנואל ולד  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.04.04 בשעה 19:26 בברכה, פילוביץ שחף
 
הראיון עם הדר' עמנואל ולד – נערך בעקבות היציאה הטראומטית מלבנון והמחלוקת העזה באשר להקמתה של מדינה פלשתינאית. הראיון פורסם בעיתון מקור ראשון בגיליון יולי 2000 בעיצומן של שיחות הכושלות של אהוד ברק בקמפ-דוד, שלאחריהן פרצה מלחמת אוסלו
http://erez.israel.net/vald-fed-up-corruptors.htm

תכנונה הלקוי של מלחמת לבנון
חלפו עשרים שנה מאז שפרצה מלחמת לבנון; ד"ר מילשטיין מנתח את המטרות שהוצבו; את ההישגים שלא הושגו; ובעיקר - את התכנון הלקוי, שהוביל להסתבכות בלבנון.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-1160-00.html?tag=17-53-13

http://nssc.haifa.ac.il/files/NationalSyllabus.doc.

http://www.faz.co.il/story_2106

http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_181/10_181.asp

http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_184/09_184.asp

קללת הכלים השבורים

http://nssc.haifa.ac.il/files/NationalSyllabus.doc .1

nssc.haifa.ac.il/files/NationalSyll...

10 סיבות למה לא לפנות התנחלויות .2
... בין השאר, את הספרים "קללת הכלים השבורים" 1987, את "הקשר הגורדי", 1992 ...
erez.israel.net/vald-fed-up-corrupt...

גלי-צה"ל - אוניברסיטה משודרת-ביבליגרפיה .3
... ולד עימנואל, קללת הכלים השבורים, הוצאת שוקן/ירושלים ותל-אביב, 1987, ...
glz.msn.co.il/glz/university/16D9FD...

משטרת ישראל - פרסומים .4
... עמנואל ולד, בספרו "קללת הכלים השבורים", טוען, כי התנסות מעשית ...
www.police.gov.il/persumim/kitvey_e...

התקפת הנגד .5
התקפת הנגד אורי מילשטיין (יום ראשון, 05/10/2003 שעה 11:13) התקפת הנגד אורי מילשטיין להלן המשך הפרק התשיעי מתוך ספרו ...
www.faz.co.il/story_1722

הכנות להתקפת הנגד .6
הכנות להתקפת הנגד אורי מילשטיין (יום שני, 29/09/2003 שעה 11:40) הכנות להתקפת הנגד אורי מילשטיין להלן המשך הפרק ...
www.faz.co.il/story_1709

כתבות קטיף.נט - האתר הרשמי של גוש קטיף .7
ראשי הפורומים אלבומים ארכיון תמונות צור קשר והאר עינינו ישובים תיירות ואלה תולדות שלח גלויה היה שותף... ...
www.katif.net/art.php?table=art&...


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   16:03   10.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  90. משה דיין = ''השודד בעל העין האחת''  
בתגובה להודעה מספר 29
 

השודד בעל העין האחת

משה דיין, הרמטכ"ל ושר הבטחון לשעבר, היה שודד עתיקות ידוע. אגף העתיקות מחה כנגד פעולותיו, אך מדי הרמטכ"ל חיפו על הכל. יוסי גורביץ
מאת: יוסי גורביץ 18:33 25/05/2005

דיין בימיו כשר בטחון (לעמ)

משה דיין עמד בצמתים רבים במדינת ישראל: הוא היה רמטכ"ל, ופיקד על מבצע סיני; הוא היה שר הבטחון שלקח את התהילה על נצחונות מלחמת ששת הימים, והוביל את צה"ל לאסונות מלחמת יום הכיפורים; כשר חוץ בממשלת בגין, הוא היה אחד הדוחפים העיקריים - השני היה עזר ויצמן - לקראת הסכם שלום עם מצרים.

והוא היה גם שודד עתיקות.
הנכדים שיחקו בסרקופגים

דיין התאהב בעתיקות בשנת 1951, כשגילה כד מתקופת הברזל. מאז, פשט הרמטכ"ל והשר על אתרי עתיקות, ולקח מהם ככל העולה על רוחו. הוא לא היסס להשתמש גם במשאבי צה"ל לצרכיו הפרטיים: בעת שהות צה"ל בסיני, לאחר כיבוש חצי האי בעת מלחמת סיני ב-1956, הורה דיין להפעיל מסוק צבאי כדי לגנוב שתי אבני מצבה עתיקות ממקדש טראביט אל חאדם, והעביר אותן לאוספו הפרטי. על הפעולה פיקחו הקצינים יקותיאל אדם ועוזי נרקיס, שניהם אלופים לעתיד. העתיקות, שהועברו לאחר מכן מאחוזתו של דיין לרשות העתיקות, הוחזרו למצרים לאחר הסכם השלום עמה.

לאחר מלחמת ששת הימים מצא דיין כר נרחב לביזה בשטחים שכבשה ישראל, ואחוזתו בצהלה הפכה לאוסף מרשים של עתיקות. יעל דיין תיארה בספרה "אבי, ביתו" כיצד נכדי דיין "מטפסים לתוך סרקופגים רומיים, יושבים על אבני מצבה ביזנטיות ועל עמודי כנסייה ומשחקים בפעמוני כנסייה מברונזה".
אוסף דיין ב-1,000,000$
מעשי השוד היו סוד גלוי למדי: העיתון "העולם הזה" פרסם כמה וכמה כתבות בנושא. הארכיאולוג דר' רז קלטר תיעד כיצד אגף העתיקות, הגוף שקדם לרשות העתיקות, מצא עצמו לחוץ בין הפטיש לסדן: הצורך לכפות את החוק על גיבור העם הפופולרי הוטל עליו. האגף הגיש תלונות למשטרה, ואף פנה במכתבים לראש הממשלה בן גוריון - הכל לשווא. לבסוף, העדיף האגף לשתף פעולה עם דיין והגיע איתו להסכמה חלקית, על פיה יוכל דיין לחפור רק באתרים הנמצאים בסכנת פגיעה. דיין ראה בהסכם גושפנקא למעשיו, והתעלם מהתנאים המגבילים שבו.

כמו להוסיף חטא על פשע, נמכר האוסף של דיין, לאחר מותו, למוזיאון ישראל במיליון דולרים, שהועברו למשפחת דיין. הציבור, שמימן את החפירות הלא חוקיות, שילם שוב לצאצאיו של דיין על הזכות להחזיק במה שהיה ממילא שלו.
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=186749&sid=16


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום ששי ט''ו בסיון תשס''ז    19:45   31.05.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  99. ראיות לשוד שביצע שר הביטחון לשעבר משה דיין:  
בתגובה להודעה מספר 90
 

רפורט
חבר מתאריך 6.5.07
287 הודעות יום שני י''א בסיון תשס''ז 01:00 28.05.07


למכירה: ראיות לשוד שביצע שר הביטחון לשעבר, עיתון הארץ:


תזכורת-פ"ש: 90. משה דיין = ''השודד בעל העין האחת''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#90

השאלה: כיצד ידע "הארץ" ראשון על עסקי השוד במדינת מיין, ארה"ב?
האם יש לעיתון הארץ קשרים עם העולם התחתון? האם קשריו טובים יותר
משל ייתר העיתונות הישראלית?


משה דיין מאחד בין שברי כד בתל אביב, ביולי 1968. אוספו של
דיין נמכר למוזיאון ישראל ב-1986
תצלום ארכיון: אי-פי

הנה תקציר הכתבה אודות עלילותיו של שודד (הים של) עתיקות:

בבית מכירות פומביות קטן במדינת מיין שבצפון ארה"ב יוצעו הבוקר למכירה
165 פריטים ארכיאולוגיים שנאספו על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון משה דיין.



עיסוקו של דיין באיסוף עתיקות עורר עם זאת גם מחלוקת רבה - דיין היה שר
ביטחון, לא ארכיאולוג, ואף אחת מחפירותיו לא נעשתה ברישיון רשות
העתיקות. חלק ניכר מהפריטים שבאוסף הושגו בדרכים מפוקפקות כמו רכישה
משודדי עתיקות. סוחרי עתיקות אתם עבד נהגו לספר כי במקום לשלם על
המוצגים שרכש, דיין היה חותם עליהם את חתימתו, כדי להעלות את ערכם.
לשאלות שהופנו אליו בנושא דרכי האיסוף, היה נוהג שר הביטחון להשיב -
"תגישו תלונה למשטרה".

דיין לא נרתע מלנצל את מעמדו והסמכויות שהקנו לו תפקידיו הציבוריים
לטובת הרחבת אוסף העתיקות שלו. בשנים שבהן שימש אלוף, רמטכ"ל ושר
ביטחון הוא הרבה להפעיל את פקודיו כדי שיאספו בשבילו את העתיקות.
בדיעבד נטען כי הממסד הישראלי העלים עין מעבירות החוק של דיין וכי
הארכיאולוגים חששו להתעמת אתו בפומבי.

עד כה היה לא היה ידוע על מספר גדול כל כך של פריטים מאוסף העתיקות
הפרטי של דיין שנמצאים בבעלות ידיים אחרות. דיין הוריש את האוסף לאשתו
השנייה רחל וזו מכרה אותו ב-1986 למוזיאון ישראל תמורת מיליון דולר.
דיין אמרה באותו זמן כי השאירה בידיה כ-15 פריטים. הרכישה עוררה בזמנו
ביקורת רבה בגלל הדרכים המפוקפקות בהן הושגו פריטים רבים באוסף של
דיין.
https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/863563.html

ולמי שמעוניין במעט הסטוריה מעיתון הארץ על "המצביא" הדגול:
https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=773632&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0


שאלתי: אם אלו הנורמות בישראל, מה רוצים מיורשיו של דיין בממשל?

וכאן אוסיף את דעתי האישית:
ושוב התסמונות, כולם ידעו ושתקו. ממי חששו?
האיש דיין היה צריך להגיד תודה שזכה לתפקידים אותם מילא.
אלמלא הרטיה ותפקידיו אלו, ספק אם משהו היה מזהה אותו בין בני דורו.
אמר תודה?
ואנו כציבור מן הראוי שנבקש סליחה. סליחה שנתנו לזה לקרות וסליחה
מכול אותם ישרים ומוכשרים שהותרנו בשולי ההסטוריה לטובת אחרים
פחות ראויים.


תזכורת:

דיין בימיו כשר בטחון
90. משה דיין = ''השודד בעל העין האחת''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#90


3. מתי אלוף במיל' אודי אדם יפתח את הפה??
מתי אשתו של אלוף במיל' אודי אדם תפתח את הפה??

ימים יגידו = מבחן התוצאה !!


_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ו בטבת תשס''ח    08:46   04.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  122. חשיפה: דיין הנרקומן בתסריט על דיין הגנב=יח' 101  
בתגובה להודעה מספר 99
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 02.10.12 בשעה 12:58 בברכה, פילוביץ שחף
 
דיין הנרקומן בתסריט על דיין הגנב ומקריב את חיילי צה"ל למולך.....

בשקט בשקט, יושב לו דיין (הבן) ודרך "נחירי אפו" כותב תסריט על יחידת ה- 101 האגדית
שאביו "דיין הגנב, בועל הנשים ומקריב את חיילי צה"ל למולך...." הקים את היחידה כשכיהן כרמטכ"ל צה"ל הרביעי....
האמנם הוא הקים את היחידה?? ( מה שבטוח כרמטכ"ל הוא פירק את היח' אחרי 3 חודשים)

1. המימון של הסרט ניתן ע"י:
הקרן לקולנוע, קרן רבינוביץ ועוד.

2. המפיק/במאי הוא לא אחר ממפיק הסרט "הבופור" = יוסף סידר

3. הדמויות הראשיות בפרט הם:
משה דיין
אריק שרון
מאיר הר-ציון

4. הסרט ידבר גם על פרשת הירצחה של שושנה ז"ל הי"ד אחותו של מאיר הר-ציון והנקמה שנקם אחיה....

*

2 שאלות שחייבות להשאל והן:

1. האם הרמטכ"ל השלישי מרדכי מקלף ז"ל יאוזכר בסרט בכלל וכמי שהגה אישר והקים
את רעיון פעולות התגמול=הקמת יחידת 101האגדית??

2. מדוע לא הגיש היועמ"ש לממשלה מאיר שמגר, כתב אישום נגד משה דיין בגין: א. גניבת עתיקות ב. הטרדות מיניות??

תזכורת:
כותב התסריט הבן של....


אסי דיין - תמונות קשות:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,636,209,10974,.aspx

בטיפול:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,636,209,2625,.aspx

___

הרמטכ"ל הרביעי שר הבטחון והאבא של....



למכירה: ראיות לשוד שביצע שר הביטחון לשעבר, עיתון הארץ:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=99&viewmode=threaded

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&archive=#90

השודד בעל העין האחת:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=186749&sid=126

___

מאיר הר-ציון גיבור ישראל האגדי לוחם יח' ה- 101

מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=34&viewmode=threaded

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&omm=35&viewmode=threaded

___

הרמטכ"ל השלישי מרדכי מקלף
הרמטכ"ל שהקים את מערך המילואים של צה"ל, את יח' ה- 101 ועוד.



מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=45&viewmode=threaded


מי יתן וצה"ל ילמד וימשיך את מורשתו של מרדכי מקלף ז"ל

פואד: ''דדו שילם בחייו''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=121&viewmode=threaded

___


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני כ''ט בטבת תשס''ח    01:03   07.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  123. השיטה הבנגוריוניסטית:  
בתגובה להודעה מספר 122
 

רוזנבלום, הרצל נפתלי:
http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-20843-PreYaan,00.html
http://tam.co.il/23_4_2004/magazin1.htm

דוגמא אקטואלית מהיום 6/1/2008 מעיתון מעריב
המצביעה על השיטה הבנגוריוניסטית:

אתר לח"י:
http://www.lehi.org.il/

יאיר שטרן הי''ד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6536&forum=gil&viewmode=all&keywords=אברהם%20שטרן#33

!! מבחן התוצאה !!

__________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני כ''ט בטבת תשס''ח    11:58   07.01.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  124. תגובות לכתבה:  
בתגובה להודעה מספר 122
 

-----------------
#1,יקנאת הפ''שפש
נכתב על-ידי העכבר ששתק3 בתאריך 04.01.08 בשעה 09:05
בתגובה להודעה #0

אף אחד מהדיינים הוא לא מל"ו צדיקים, אבל רק אדם קטן ומתוסכל, ימצה את ההגדרה שלהם ב"נרקומן" ו"גנב".
וזה שדיין האב היה "בועל נשים" הוא אכן חטא לא יסולח. מה אתה בועל, פ"שפש קטן?

-----------------
#5,יאני לא מבין את שאלתך - ברור שהוא בועל את מוחנו....
נכתב על-ידי יהלום בתאריך 04.01.08 בשעה 10:35
בתגובה להודעה #1

-----------------
#2,יחזרת לסורך
נכתב על-ידי שרקן בתאריך 04.01.08 בשעה 10:12
בתגובה להודעה #0


מה עניין נרקומניותו של הבן לכישרונו כתסריטאי?

מה עניין בוגדנותו המינית של ביבי (סליחה. דיין האב) לכישוריו הצבאיים?

ה 101 עשתה הרבה דברים טובים והרבה דברים רעים. לוחמיה (אלו המקושרים כמובן - כולל הצדיק הר ציון) קיבלו תמורה עבור 3 חודשי פעילותם בצורת שטחי אדמה ענקיים ששווים מיליונים רבים. מדוע אותם אינך תוקף?

אם התסריט בידיך ויש לך הוכחות שהוא משקר - תקוף אותו (והתש אותנו בשלל סריקות ומארקרים). אם אין לך הוכחות, היכבד ושמן את צירי הסורק והמתן בסבלנות לחומר המפליל שאתה כה מייחל לו.

עליך להבין שלא כל הגולשים כאן מטומטמים ולא כולם קונים את סיפוריך שכוללים שלל סריקות מייגעות וחסרות קשר לכותרת הבומבסטית שאתה מייצר.

-----------------
#4,ימעניין מאוד מה תשובת מכונת הסריקה לשאלת האדמות
נכתב על-ידי יהלום בתאריך 04.01.08 בשעה 10:34
בתגובה להודעה #2

אני מעריך - שתיקה....כרגיל

-----------------
#6,יפילוביץ' שחף הוא אכן רובוט,
נכתב על-ידי זאב בודד בתאריך 04.01.08 בשעה 10:42
בתגובה להודעה #4

אין דרך להסביר את ההתנהלות של הכינוי הנ"ל.

-----------------
#14,יתפקידו של פילוביץ' לתקוף ''צדיקים'' מסוגו של דיין
נכתב על-ידי Copy בתאריך 05.01.08 בשעה 23:23
בתגובה להודעה #2

כמו שתפקידך לתקוף את מאיר הר-ציון. אני חושב שחלוקת התפקידים כאן ובכל מקום היא ברורה.

-----------------
#17,ידיין צדיק... בדיוק כמו אביו... סבא...
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 06.01.08 בשעה 10:21
בתגובה להודעה #2

שרקן יצאת צדיק!!
_____


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-----------------
#18,ישמואל דיין?
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 06.01.08 בשעה 22:48
בתגובה להודעה #17

היה ממקימי דגניה א' ונהלל, מראשי תנועת המושבים וחבר כנסת, נשמע איש אשכולות.

----------------- #19,יחכה. הוא הלך לברר עם המפעילים שלו מה הם רצו להגיד בזה
נכתב על-ידי העכבר ששתק3 בתאריך 06.01.08 בשעה 23:04
בתגובה להודעה #18

----------------- #21,יבולי ידידי, אכן איש אשכולות... אך אל לנו לשכוח
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 07.01.08 בשעה 01:55
בתגובה להודעה #18

את המעשה הנפשע שהוא הוביל לגירושה של רחל המשוררת מקיבוץ דגניה א' בגלל מחלת השחפת. מה שלא הפריע לו, לברל, לשז"ר, לגורדון, ןלבן צבי להמשיך להתעלל ולטחון אותה... בעלית הגג ברחוב בוגרשוב בת"א.... "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"

98. רחל המשוררת - "הגירוש מדגניה":
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=רחל%20המשוררת#98

_____


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

----------------- #3,ימה הסיפור שלך ? כמה שטויות במאמר אחד
נכתב על-ידי שמעתי בתאריך 04.01.08 בשעה 10:24
בתגובה להודעה #0

לא לקחת תרופות הבוקר.....

----------------- #7,יאתה צודק ב 100% אל תרתע מהמסתירים את פשעי דיין
נכתב על-ידי oldmann בתאריך 04.01.08 בשעה 10:48
בתגובה להודעה #0

אל תירתע ואל תיכנע לאלו הלוחצים להסתיר את הפשעים שאתה מתאר פה. זה נכון וצודק להביא לציבור את פשעי וחטאי משפחת דיין על מנת שהגנבים והנרקומינים לא יהיו מושא לחיקוי בקרב העם. במיוחד לא אסי דיין החלאה, הנרקומן שפועל לתת מעמד חוקי לסמים וכדי לקבל הכשר חוקי לתאוותו לסמים, מוכן להקריב ולחשוף את מיטב הנוער לסמים קשים.

----------------- #8,יoldmann ידידי, אני מקוה שאלוף אודי אדם יהיה מספיק חזק
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 05.01.08 בשעה 00:10
בתגובה להודעה #7

בכדי לשכנע את חמו טייס המסוק שקיבל פקודה להרים פריט ארכאולוגי כבד מסיני לישראל
לאחר מלחמת 6 הימים בנוכחות אביו קותי אדם ז"ל הי"ד.....

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

----------------- #9,ייועמד משה דיין לדין - ומייד!
נכתב על-ידי Big Joe בתאריך 05.01.08 בשעה 00:15
בתגובה להודעה #8

----------------- #10,יאתגר
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 05.01.08 בשעה 22:04
בתגובה להודעה #0

הבה ננסה להבין משהו ברוח טובה.
איך קורה שבנו של האדם המרכזי האמור להיות מוצג בסרט- הוא גם התסריטאי שלו?

ומה אם האדם המרכזי הזה הוא במקרה גם הרמטכ"ל (בהמשך שר בטחון) של אותה תקופה שהיא בעצם נושא הסרט?

ואם הסרט אמור בנוסף לצאת דווקא לקראת חגיגות ה- 60 שנה למדינה?

בעקבות צירופי המקרים הללו האם ניתן להצביע על מקריות או על יד מכוונת?
כי אם ישנה יד מכוונת- זה סיפור אחד, אבל אם כל המקריות הזאת מתרחשת בדרך הטבע- נו אשרי המאמין

----------------- #11,יומי אמר שמשה דיין הוא הדמות המרכזית בסרט על 101?
נכתב על-ידי העכבר ששתק3 בתאריך 05.01.08 בשעה 22:16
בתגובה להודעה #10

פילוביץ שקרא את התסריט שעוד לא נכתב?

----------------- #12,יאחת הדמויות המרכזיות
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 05.01.08 בשעה 22:23
בתגובה להודעה #11

אל תהיה קטנוני

----------------- #13,ימאיפה אתה יודע מה יהיה תפקידו בסרט?
נכתב על-ידי העכבר ששתק3 בתאריך 05.01.08 בשעה 22:59
בתגובה להודעה #12

גם לך, כמו לפילוביץ, יש כדור בדולח המאפשר לכם לקרוא תסריט שטרם נכתב?

----------------- #15,יבולי ידידי, אכן מיקדת ושאלת את השאלה השאלתית
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 06.01.08 בשעה 08:19
בתגובה להודעה #10

וכאן לא מדובר רק בנפוטיזם, אלא בשיטה הבן-גוריוניסטית.... ע"ע מקלף

___


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

----------------- #16,יהשאלה השאלתית נתקלה בתשובה תשובתית, אדון רובוט
נכתב על-ידי העכבר ששתק3 בתאריך 06.01.08 בשעה 09:21
בתגובה להודעה #15

----------------- #20,יהשיטה הבנגוריוניסטית:
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 07.01.08 בשעה 01:11
בתגובה להודעה #15

למסמך המלא:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=123&viewmode=threaded

רוזנבלום, הרצל נפתלי:
http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-20843-PreYaan,00.html
http://tam.co.il/23_4_2004/magazin1.htm

דוגמא אקטואלית מהיום 6/1/2008 מעיתון מעריב
המצביעה על השיטה הבנגוריוניסטית:

אתר לח"י:
http://www.lehi.org.il/

יאיר שטרן הי''ד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6536&forum=gil&viewmode=all&keywords=אברהם שטרן#33

!! מבחן התוצאה !!

_____


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

-----------------



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי ט' בניסן תשע''ד    10:09   09.04.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  159. הסרט: ''על יחסיו עם אביו, עם ילדיו ועם נשותיו, על מצבו הנפשי...''  
בתגובה להודעה מספר 122
 

פורסם ב-17 בינו 2013

קובי מידן משוחח עם הבמאי, התסריטאי והשחקן אסי דיין, לרגל הקרנת הסדרה "החיים כשמועה"- אוטוביוגרפיה תיעודית ב-3 פרקים על חייו. בסדרה, הכוללת קטעי ארכיון נדירים וקריינות של אסי, הוא מביט לאחור בזעם, בחמלה ובהומור מושחז. שיחה גלוית-לב על כישלונותיו והישגיו המקצועיים והאישיים, על יחסיו עם אביו, עם ילדיו ועם נשותיו, על מצבו הנפשי, ההתמכרויות, הנטייה להרס עצמי והרומן שניהל לאורך שנים (בדומה לאביו) עם המוות, על הבדידות ועוד. על אף ההידרדרות במצבו הפיזי, דיין מצוי בתקופה יצירתית: הוא כותב,מאייר,ובקרוב יפרסם ספר שירים.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   21:44   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. מבט מל''מ: ''כך מחנכים ברש''פ להרוג יהודים !!''  
בתגובה להודעה מספר 0
 



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   22:18   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. מבט מל''מ-הסיבה האמיתית למה בגין לא דחה את הפצצת הכור  
בתגובה להודעה מספר 38
 



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   18:40   05.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. מבט מל''מ: הקשרים האינטימיים שהובילו ל''מיג 21'' בעירק  
בתגובה להודעה מספר 38
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 05.07.04 בשעה 18:44 בברכה, פילוביץ שחף
 

מבט מל"מ: הקשרים האינטימיים שהובילו ל"מיג 21" בעירק




חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   17:25   02.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. גיליון יוני 2004 של בטאון מ.ל.מ: מודיעין, טרור וכו'  
בתגובה להודעה מספר 38
 

גיליון יוני 2004 של בטאון מ.ל.מ: מודיעין, טרור וכו'
http://www.intelligence.org.il/bulletin/mlm37.pdf

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שני כ''א באייר תשס''ח    16:56   26.05.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  133. הכנס השנתי לבוגרי 8200 יערך מחר 27/05/08 במפקדת היחידה  
בתגובה להודעה מספר 38
 



תזכורת:

39. מבט מל''מ-הסיבה האמיתית למה בגין לא דחה את הפצצת הכור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=39&viewmode=threaded

_______________________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום חמישי כ''ד באייר תשס''ח    22:07   28.05.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  134. דיווח מהכנס:  
בתגובה להודעה מספר 133
 

בתחילה נערך מפגש חברים בשעה 19:00

הטקס התחיל בשעה 20:00

בין המוזמנים נכחו השרה יולי תמיר (בוגרת היחידה) והשר בוג'י הרצוג
(בוגר עוקץ העמותות)

מנחה הטקה היה פרופ' זיסר הידוע כמומחה מספר 1 לסוריה, משמש כראש החוג באונ' ת"א.

מארגני הטקס טענו שבאו מוזמנים רבים מעבר למה שהם הכינו... כ-1400 כסא ונשארו
רבים שעמדו לכל אורך הטכס...

עמותת ש.מ 2 שמאגדת בתוכה את כל יוצאי יחידת 8222.

בין המוזמנים נכחו חיילי היחידה מלפני קום המדינה ששרתו במסגרת הש"י בפיקודם
של איסר בארי הגדול וג'יבלי הידוע.....

הוסרטו סרטים מתולדות היחידה מיום הקמתה.

סרטון מיוחד הוסרט על יוצא יחידה ותיק בן 90+ שקוראים לו "שרוני" שעל שמו נקרא:
המילון עברי-ערבי הגדול והמקצועי בעולם שמשמש כאורים ותומים לבעיות מינוח בשפה
הערבית-עברית. הטכס היה בלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי שמרוב התרגשות העניק לו דרגת
תת-אלוף. אישתו בת ה-80+ והרמטכ"ל העניקו לו את הדרגה

העמותה העניקה 15 מילגות למודים מלאות לחיילי ויוצאי היחידה, לאלו שנשחשבים עילוי !!

במשך הכנס נחשף סקופ שאותו אדווח בהמשך כסקופ !!!!


_________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום ששי י' בסיון תשס''ח    20:25   12.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  135. אל''מ יוסי זעירא:''אלי היה צריך לדפוק לעצמו כדור בראש..  
בתגובה להודעה מספר 133
 

בתאריך 26.05.08 דיווחתי על כנס בוגרי יחדית 8200 ובהמשך צירפתי דיווח
קצר מה היה בכנס (מצ"ב תזכורת) וסיימתי שבקרוב אחשוף סקופ שנפל
בכנס לידי אחד המשתתפים והיום אני חושף את הסקופ:

אל"מ יוסי זעירא (במלחמת יום הכיפורים הוא היה סא"ל) בן דודו של אלוף אלי זעירא (ראש אמ"ן
במלחמת יום הכיפורים
), נכח בכנס הנ"ל.

אל"מ יוסי זעירא כיום הוא בן 70 + ..... עד 120.

בשיחה אישית שניהל עם אחד מבוגרי היחידה שהוא (יוסי) שירת בה בתפקיד
"המאזין הראשי" של תת-אלוף יואל בן-פורת (מפקד יחידת 8200 במלחמת יום הכיפורים) אמר:

"ביום חמישי בערב הלכתי במיוחד לבן דודי אלי זעירא שכיהן כראש אמ"ן ואמרתי לו, אלי, תשמע,
כל החומר, המידע מצביע על מלחמה, בשום אופן זה לא תרגיל, ואלי נפנף אותי ואמר, אתה לא מבין כלום, זה תרגיל."

"לאחר המלחמה אמרתי לאשתי ולמקורבים שלי, שאלי צריך להכנס לחדר סגור
כשאקדח מונח על השולחן...ולדפוק לעצמו כדור בראש בדיוק כמו שקצין וג'נטלמן היה צריך לנהוג".


תזכורת לדיווח על הכנס הנ"ל:

הכנס השנתי לבוגרי 8200 יערך מחר 27/05/08 במפקדת היחידה
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#133
דיווח מהכנס:
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#134


תזכורת לתזכורת:


זעירא (משמאל) עם השופט משה לנדוי, חבר ועדת אגרנט שהדיחה את ראש אמ"ן
אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=2&viewmode=
אשכול ראשי:
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=0




תת-אלוף יואל בן פורת נפטר, יהי זיכרו ברוך!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7210&forum=gil&viewmode=all&keywords=יואל

_________________



1,500 חתמו על העצומה נגד אברמוביץ'
https://rotter.net/forum/gil/7986.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   02:07   10.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. תסריט שיש לקח בחשבון: 1973 = 2004 !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.09.04 בשעה 03:13 בברכה, פילוביץ שחף
 
ביממה האחרונה התקשורת זעקה, אסור לנסוע לסיני/מצרים מחשש
לפיגועי טרור נגד ישראלים,
מצ"ב קישור לתזכורת:
אזהרה: לא לנסוע לטיול בסיני
NRG מעריב
8/9/2004 17:09
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/780/287.html


בגלל החשש מפיגוע עשרות אלפים יבטלו יציאתם לסיני
המטה ללוחמה בטרור: "סכנה ממשית למבקרים בסיני"; ממליץ בתוקף לאזרחי ישראל להימנע מכל יציאה או המשך שהייה במצרים, בדגש על סיני; במקביל ממליץ המטה להימנע מביקור בנפאל וכן בחבל קשמיר שבצפון הודו; מבוכה וחוסר וודאות בסוכנויות הנסיעות

מאת: ענבל אביב | עודכן: 11:48 09/09/2004
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-53628-00.html?tag=3-12-44&au=True

בתקשורת נאמר שצפוי לאור נתונים קודמים שכ-100000 ישראלים יירדו
בחגים לנפוש בסיני/מצרים.

מעבר לכל האתראות בכלל ולהסטוריה בפרט במצרים מאז הסכם השלום, חשוב
מאוד לדעתי, לקחת בחשבון שבמקרה של תרגיל הונאה משולב של:
מצרים, סוריה, סעודיה, לבנון/חיזבאללה והרשות הפלשתינית/החמאס,
במתקפה פתאומית נוסח מלחמת יום הכיפורים, אזי אנו נמצא את מדינת ישראל לא רק במגננה מול 5 חזיתות,
אלא גם עם 100000 בני ערובה בשטח "אוייב".
כשאני אומר תרגיל הונאה, דהיינו האוייב ייבחר לו את העיתוי המתאים ביותר להכות במדינת ישראל.
(כולנו יודעים על תרגיל ההונאה הגדול שעשו לנו סאדאת וחפאז ערב מלחמת יום הכיפורים, רק אז המצב היה שונה, סיני הייתה שלנו.)

השאלה הנשאלת:

אם תרחיש זה יקרה, האם מדינת ישראל צריכה להכנע לתכתיב האוייב שמחזיק
כ-100000 בני ערובה ישראלים יהודים שירדו לנפוש...??


מצ"ב קישור לכל מה שאתה/את צריך/כה לדעת על תרגיל ההונאה הגדול ערב מלחמת יום הכיפורים:
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5543&forum=gil


ואם אני מצ"ב את הקובץ/חתימה של חברנו:
הגרמנים = ערבים ידעו מתי להתעלל ביהודים
אזי חובה עלינו לקחת בחשבון אמת צרופה זו!!



https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:01   09.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. לא יאומן, זה קרה שרשרת פיגועים בסיני = התסריט !!!  
בתגובה להודעה מספר 44
 

אש השב,כ אבי דיכטר הזהיר:

"תוכנן פיגוע נגד ישראלים בסיני בראש השנה"
15:43, 19 ספטמבר 2004 / 'ד בתשרי תשס"ה

ראש השב"כ אבי דיכטר גילה בישיבת הממשלה כי למערכת הבטחון הגיע מידע ממוקד על תוכנית לבצע פיגוע בנופשים ישראליים בסיני במהלך ראש השנה. לדבריו, סוכל הפיגוע גם בגלל חיסול 14 מחבלי החמאס בג'בליה.

ראש השב"כ אבי דיכטר גילה במהלך ישיבת הממשלה כי למערכת הבטחון הגיע מידע קונקרטי על פיגוע מתוכנן נגד אזרחים ישראלים הנופשים בסיני במהלך ראש השנה.

דיכטר אמר את הדברים בתשובה לשאלת שר המשפטים יוסף לפיד שתהה מדוע פורסמה ערב החג אזהרה לישראלים שלא לנסוע לסיני מחשש לפיגועים נגד ישראלים. השר לפיד אמר את הדברים בנימה צינית ושאל האם לא טרפדה מערכת הבטחון בכך את חופשתם של ישראלים תמימים.

ראש השב"כ ענה לו כי האזהרה נבעה מהתרעה ממוקדת שהתקבלה במערכת הבטחון והפיגוע הזה לא יצא בסוף אל הפועל בין היתר בשל חיסולם של 14 מחבלי החמאס בג'בליה.

דיכטר ציין כי בעקבות החשיפה קיבלה גם מצרים עדכון על הפיגוע המתוכנן.

השר אילן שלגי שאל את ראש השב"כ האם האזהרה שפורסמה עדיין בתוקף לקראת חג הסוכות ונענה כי בקרוב יתקיים דיון בענין זה וההחלטות תפורסמנה באמצעי התקשורת.
http://www.a7.org/news.php?id=89173


וזה קרה = מגה פיגוע!!

מנוע מכונית נמצא בין הריסות הילטון טאבה
יום שישי, 8 באוקטובר 2004, 0:02 מאת: מערכת וואלה!

במלון הילטון טאבה, בו נהרגו אמש 23 נפגעים, נמצא בין ההריסות מנוע מכונית. בגלי צה"ל דווח כי הנהלת המלון ממשיכה לטעון כי לפיצוץ גרמו בלוני גז.
http://news.walla.co.il/?w=//608751


**


לפחות 23 הרוגים בפיצוץ בהילטון טאבה
יום שישי, 8 באוקטובר 2004, 0:09 מאת: מערכת וואלה!

http://wmh.walla.co.il/w/18-200/121175-18.jpg
מלון הילטון טאבה (צילום: רויטרס)

צוותי מד"א סמוך ליוספטל באילת (צילום: ערוץ 1)כ-100 בני אדם נפצעו בפיצוץ, שאירע בלובי המלון. גורמי ביטחון מעריכים כי הפיצוץ בוצע באמצעות מכונית ממולכדת. 2 פיצוצים נוספים נשמעו בנואיבה וראס א-שטן

פיצוץ עז אירע הערב במלון "הילטון" בטאבה שבסיני, סמוך לגבול הישראלי. מקורות מצרים מסרו לסוכנות הידיעות הצרפתית שלפחות 23 בני אדם נהרגו בפיצוץ וכ-100 נפצעו. מרבית התיירים במלון בעת הפיצוץ היו ישראלים ורוסים. בקול ישראל דווח כי 42 פצועים הגיעו ליוספטל. פצוע אחד נמצא במצב קשה, 4 פצועים במצב בינוני, והיתר במצב קל. חלק מן הפצועים פונו לביה"ח סורוקה בבאר שבע. ייתכן כי חלק מן הפצועים יועברו לבתי חולים במרכז הארץ.

בקול ישראל דווח כי 10 קומות בחלקו המערבי של המלון קרסו, ותחתן נמצאים לכודים רבים. בסוכנות הידיעות רויטרס דווח, מפי עד ראייה ישראלי, על עשרות בני אדם השכובים על רצפת המלון.

כוחות כיבוי עמלים בשעה זו על כיבוי השריפה המשתוללת במלון. בקרב הישראלים במקום - תיירים ואנשי הצלה כאחד - נשמעות תלונות חמורות על הסחבת הקשה שנקטו המצרים בכל הנוגע למעבר כוחות הצלה לתוך מצרים, וכן בנוגע למעבר פצועים באופן עצמאי בחזרה לישראל.

בבית החולים יוספטל מזעיקים בשעה זו את הרופאים המנתחים המתארחים בבתי המלון שבעיר, כדי שיסייעו בטיפול בנפגעים. 40 פאראמדיקים מבתי חולים אסף הרופא וסורוקה הוזעקו לאיזור הפיצוץ. בגלי צה"ל דווח כי כמו כן, הועברו לאיזור 150 מנות דם. ביוספטל נפתח קו חירום לבירורים בנושא הפיצוץ, שמספרו 1255-175.

בערוץ 2 דווח כי גורמי ביטחון מעריכים כי מדובר במכונית ממולכדת שחנתה בחזית המלון והופעלה.

על פי הדיווחים, לאחר קשיים ראשוניים, שוחח ראש הממשלה, אריאל שרון, עם נשיא מצרים, חוסני מובארק, ולאחר מכן הורשו אמבולנסים של מד"א לעבור את הגבול והגיעו למלון. ישראל הציעה למצרים סיוע בחילוץ הנפגעים. שר הביטחון, שאול מופז, הנחה את כוחות ההצלה של פיקוד העורף להערך לחילוץ.

בגלי צה"ל דווח כי מטייל ישראלי הנמצא בחוף ראס א-שטן בחצי האי סיני, כ-40 ק"מ ממסוף הגבול, מסר כי גם שם נשמעו שני פיצוצים עזים. נראה כי אחד הפיצוצים אירע בנואיבה. המטייל לא ידע למסור פרטים נוספים, מפני שלדבריו פינו הבדואים המקומיים את המטיילים מהחוף לכיוון ההרים, וכוחות הצלה טרם הגיעו למקום.

ערב עונת החגים פרסם המטה ללוחמה בטרור אזהרה שקראה לישראלים להימנע מנסיעה לסיני ולמצרים מחשש לפיגועים. בתגובה נשמעו קולות שטענו כי מדובר באזהרה סתמית שמטרתה להעניק לדוברים כיסוי למקרה שתתממש, ולא אזהרה המבוססת על מידע קונקרטי.
http://news.walla.co.il/?w=//608721


*****


08/10/2004
00:07

מבזקים
מנהל חוף "קומקום 3" בסיני: שמענו על הפיצוצים - אנחנו נשארים כאן

מנהל חוף "קומקום 3" שבנואייבה, עבדאללה, אמר בשיחה ל-ynet: "אצלנו הכל בסדר, ברוך השם. שמענו שהיתה סדרת פיצוצים בטאבה ובראס השטן. שמענו את האמבולנסים רצים על הכביש. לא ברור לנו מה קורה עדיין ומה צריך לעשות, אבל אנחנו נשארים כאן".

(ynet)
מבזק סלולרי - עדכונים מחדר החדשות של ynet ישירות לסלולרי שלך.

****

עשרות נפגעים בסדרת פיגועים בסיני

סוכנות הידיעות הצרפתית מדווחת על לפחות 23 הרוגים בפיצוץ שאירע סמוך לשעה 22:00 במלון הילטון טאבה. במערכת הביטחון מעריכים כי מכונית תופת התפוצצה בכניסה למלון. חלק מהמלון קרס. סמוך ל-23:30 נמסר על פיצוץ נוסף באזור נואייבה ועל פיצוץ באזור ראס אל-שיטאן
שיה אגוזי
YNET

מתקפת טרור על ישראלים בסיני: פיצוץ עז החריד לפני השעה 22:00 (יום ה') את מלון הילטון טאבה, שהיה גדוש באורחים ישראלים. מקור מצרי דיווח לסוכנות הידיעות הצרפתית על לפחות 23 הרוגים. המצרים מדווחים על כ-100 נפגעים. סמוך ל-23:30 נמסר על פיצוץ נוסף באזור נואייבה. ועל פיצוץ באזור ראס אל-שיטאן.

גורם ביטחוני מצרי מסר על נפגעים רבים בנואייבה. פעיל זכויות האדם, עבד אל-ראזק סיפר לסוכנות איי.פי על פיצוץ נוסף באזור ראס אל-שיטאן.


צוותי מד"א מדווחים מטאבה על עשרות נפגעים. חלק מהפצועים כבר הועברו לבית החולים "יוספטל" ולבית החולים "סורוקה" שנערכו במתכונת חירום. לבית החולים הגיעו עד כה 42 פצועים, ארבעה בינוני והיתר במצב קל. בבית החולים נפתח מרכז מידע לציבור שמספרו 1255175. 12 פצועים הובהלו לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.

נציגי המשטרה עברו את הגבול לצד המצרי כדי לסייע לכוחות ההצלה המצרים. רס"ר שחר זייד, ממכבי האש באילת סיפר ל-ynet: "אני עומד כעת על הריסות הלובי בכניסה להילטון טאבה. הכניסה ללובי ומספר קומות קרסו. כרגע הכבאים עוסקים פרט לכיבוי השריפה גם בחילוץ לכודים. אנו הגענו למספר לכודים ומתקשרים איתם. יש פה הרס רב. ארבעה צוותי כיבוי ועוד רכב חילוץ במקום". מכבי האש התלוננו שהשלטונות המצרים איפשרו רק לכבאים בעלי דרכונים לעבור.

מיד עם היוודע דבר הפיצוץ, פנה ראש הממשלה לבכירים בממשל המצרי וביקש לאפשר מעבר של כוחות הצלה ישראלים, על מנת לאפשר פעולות הצלה והעברת פצועים לטיפול באילת ובבאר שבע. המצרים איפשרו לאמבולנסים ישראלים להיכנס לטאבה. האלוף במילואים, עמוס גלעד, שוחח בטלפון עם השר עומר סולימאן ודרש להכניס את כוחות ההצלה הישראלים לתוך המלון.


שר הביטחון, שאול מופז, הורה לאלוף פיקוד העורף, יאיר נווה, להגיע לאילת עם צוותים ולהיערך לסיוע בחילוץ הנפגעים. מהשגרירות בקהיר נמסר: "אנשי השגרירות מתאמים לוגיסטית את מעבר האמבולנסים והפינוי".

איום הטרור

אזהרה קונקרטית / דיאנה בחור-ניר

המטה ללוחמה בטרור פרסם אזהרה מעודכנת לישראלים, שמתכוונים לנסוע למצרים או לסיני, ובה נאמר ש"לאחרונה עולה אפשרות קונקרטית שגורמי טרור ינסו לפגוע ביעדי תיירות במצרים, בדגש על סיני". מנהל מסוף טאבה: לאשמעתי על התרעה
לכתבה המלאה



המשטרה פתחה מרכז שליטה במטה הארצי בירושלים. חדר המצב של משרד החוץ נכנס למתכונת חירום. שר החוץ הנחה את הנציגים בשגרירות בקהיר להגיע למסוף הגבול בטאבה. כמו כן נשלח נציג מהארץ למסוף על מנת לסייע למי מהישראלים שמעוניין לחזור לישראל.

בשטחים מעריכים כי אם מדובר בפיגוע, לא יקבל אף ארגון פלסטיני אחריות, כדי שלא לפגוע ביחסים עם מצרים שמקיימת בימים האחרונים שורה של מגעים עם כל הפלגים הפלסטינים בנוגע לתוכנית ההתנתקות הישראלית. המצרים מנסים להגיע להפסקת אש.

שמשון מירושלים שהתארח במלון סיפר ל-ynet: "הייתי בחדר שלי בקומה הרביעית, כשלפתע שמעתי פיצוץ עז. הפיצוץ היה בכניסה למלון, במקום שהמכוניות מורידות את המזוודות. כל הזכוכיות עפו. ראיתי הרבה פצועים, ולפחות שני הרוגים מוטלים ליד הבריכה. יכול להיות שהם עפו מהחדרים כתוצאה מהפיצוץ".

"בזמן הפיצוץ הייתי בחדר שלי, 421, קומה רביעית. הייתי במיטה. כל הזכוכיות עפו לתוך החדר. יכולתי להיהרג. מיד לאחר מכן לקחתי את דברים שלי, ירדתי במדרגות למטה. אף אחד לא אמר לי כלום, אין פה שום ארגון מצד המלון. אמבולנסים מאילת לא מפסיקים להגיע למסוף. אני חוצה עכשיו את המסוף ברגל".

משפחת גנל מהרצליה היתה במלון בזמן הפיצוץ: "היינו בחדר בקומה החמישית", סיפרה נאוה גנל, "שמענו פיצוץ אדיר וכל הזכוכיות בחדר התנפצו. בהתחלה חשבנו שאלה זיקוקים. ניסינו לרדת במדרגות, אבל נחנקנו מעשן וחזרנו לחדר. הצלחנו לצאת דרך מדרגות החירום. ירדנו למטה וראינו שבלובי פרצה שריפה. המצרים היו מאוד מבוהלים, ראינו המון דם. חלק מקיר המלון קרס".

"המצרים היו המומים, לא ידעו מה לעשות"

אמיר, תושב ירושלים, שהיה במלון הילטון טאבה כשאירע הפיצוץ, סיפר ל-ynet: "ישבתי מול הבריכה. פתאום היה בום, פיצוץ, אש גדולה, וכולם התחילו לברוח. היה המון דם אנשים יצאו בבהלה גדולה מאוד רצנו לכיוון הגבול. המצרים היו המומים, לא ידעו מה לעשות".

"ראינו המון חיילים ישראלים שפתחו את המעבר. היה במקום בלבול, המון דם. גם פצועים הגיעו למעבר. אנשים ברחו עם הילדים, עזבו את הכל, גם את המכוניות שלהם ורצו למעבר. הרבה צעקות של בכי. הגיעו כמויות אדירות של אמבולנסים ומשטרה. אני כבר עברתי את הגבול, אני ליד מלון הנסיכה".

אפי כהן, ששהתה עם משפחתה בכפר הנופש של רפי נלסון, שסמוך למלון הילטון טאבה, סיפרה ל-ynet: "ב-21:45 היה רעש נוראי. חשבתי שזו רעידת אדמה. היה כנראה פיצוץ בהילטון טאבה. כל דיירי המלון הגיעו לחוף הים. אנחנו רואים אבק ועשן שעולה מהמלון, ושומעים סירנות".

אפי כהן סיפרה על הרגעים שאחרי הפיצוץ: "אנשים התרוצצו. פינו פצועים מהמלון, חיפשו אחד את השני. אמרו לכולנו ללכת לחוף".

גילי הדרי, תושב אילת, סיפר: "הייתי ליד בית החולים יוספטל בעיר. בינתיים הגיעו לפה שני אמבולנסים. כשנסעתי לכיוון בית החולים עברו אותי לפחות עשרה אמבולנסים שיצאו לכיוון הגבול כדי לפנות פצועים".

בטלוויזיה המצרית דיווחו בקצרה על "פיצוץ כתוצאה מדליפת גז במלון בטאבה", ומיד אחר כך חזרו לשגרה, ושידרו סרט ערבי.

המטה ללוחמה בטרור פרסם אזהרה חריפה

לפני כחודש פרסם המטה ללוחמה בטרור המלצה לישראלים להימנע מביקור במצרים, ולהפסיק את השהות בסיני. המטה ללוחמה בטרור נוהג לפרסם מעת לעת אזהרת נסיעה כללית, אך ההודעה הנוכחית והחריפה פורסמה בעקבות מידע מודיעיני על "איום ממשי".


המטה ללוחמה בטרור עדכן את משרד החוץ ואת משרד התיירות בהתרעות החדשות. בהודעת המטה נמסר: "מזה שנים מספר, מתקיימים סיכונים ממשיים על ביטחונם של מטיילים ישראלים המבקרים/שוהים במצרים. לאחרונה עולה אפשרות קונקרטית שגורמי טרור ינסו לפגוע ביעדי תיירות במצרים, בדגש על סיני".

עוד נאמר באזהרת המטה ללוחמה בטרור: "בשל ההחרפה המוחשית באיום טרור זה, מחמיר המטה ללוחמה בטרור את אזהרת המסע על מצרים וממליץ בתוקף לאזרחי ישראל להימנע מכל ביקור או המשך שהייה במצרים, בדגש על סיני".

מודעה


שר התיירות והשר לביטחון פנים, גדעון עזרא, אמר בשעתו ל-ynet: "מערכת בטחון אחראית, שיש ברשותה מידע, ולעיתים גם הערכה מסויימת, חייבת לדאוג לאזרחיה. אזהרות נסיעה כאלה לא ממהרים להוציא".

בהכנת הידיעה השתתפו דיאנה בחור-ניר, עלי ואקד, עופר מאיר ואפרת וייס



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   00:10   12.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  68. אביתר בן-צדף /לו הייתי ראש שב''כ  
בתגובה להודעה מספר 44
 

לו הייתי ראש שב"כ
הציבור הישראלי כבר אינו אמין למערכת הביטחון שלו, ואינו סומך על שיקול דעתה
10/10/2004 | אביתר בן-צדף

לו הייתי ראש שירות ביטחון כללי, לא הייתי ישן היטב - ולאו-דווקא משום שהארגון נכשל במילוי תפקידו - כך, לפחות, אמר אבי דיכטר עצמו ב"כנס הרצליה" אשתקד.

לו הייתי שר הביטחון - לא הייתי מצליח להירדם מרוב תדהמה.

גם לו הייתי... רק בכיר במערכת הביטחון, הייתי מזדעזע.

כרטיס צהוב ראשון:

את הכרטיס הצהוב הראשון קיבלה מערכת הביטחון במלחמת המפרץ האחרונה. משום-מה היא החליטה לבזבז מיליוני ש"ח מכספנו מבלי לתת דין-וחשבון לאף אחד, והכריזה על פתיחת מסכות המגן, שחולקו (גם כן אף אחד אינו יודע מדוע) לבתים של אזרחי ישראל.
אמרו אז, שרק שר הביטחון שאול מופז הלך עם מסכה צמודה.
עכשיו תמצא מערכת הביטחון חברה, שתאסוף מבתינו את ערכות המגן. גם זה יעלה לנו הון עתק. אז מה?!

כרטיס צהוב שני:

לפני כמה חודשים הוציא המטה ללוחמה בטרור, שמאוגד כעת תחת כנפי המועצה לביטחון לאומי, התרעה לישראלים לא לצאת לנופש במקומות מסוימים - סיני, טורקיה ואזורים בתאילנד, בין השאר - עקב סיכוני טרור. לעומתו, אמר ברדיו עסקן סטודנטים (מיל.), המכהן בתפקיד בכיר בחברת התיירות איסתא, כי הוא ממליץ בפני ישראלים לנפוש בטאבה. לאיסתא, אם לא הבנתם עדיין, יש אינטרס למכור כמה שיותר חבילות-נופש לטאבה.

בסיכומו של דבר, איני צריך להזכיר, חופי סיני מלאו בישראלים, וגם שרי הממשלה עשו צחוק מהתרעת המטה ללוחמה בטרור.

אלא שכאן השתבש דבר במערכת שידורי הספורט שלנו. אמנם הוצא למערכת הביטחון כרטיס צהוב שני, אך גם שינו את כללי המשחק תוך כך, ואתרי הנופש בטאבה ובסביבתה פוצצו.

ודרך אגב, בבוקר יום א' דיווחה כרמלה מנשה מטאבה, כי ישראלים מכל המינים, מכל הסוגים ומכל הצבעים ממשיכים לנסות לעבור עם משפחותיהם לנופש בסיני.

לו הייתי ראש שב"כ, הייתי מכנס בדחיפות כבר היום את אנשיי ואת מיטב החוקרים כדי להבין את האיתות החמור, ששלח לי, לארגוני ולכל מערכת הביטחון, האזרח הישראלי: הוא כבר אינו סומך על שיקול דעתנו.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7592-00.html?tag=0-07-40


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
יום שלישי כ''ח באלול תשס''ז    12:20   11.09.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  114. יורדים לסיני? תשלמו יותר  
בתגובה להודעה מספר 44
 

יורדים לסיני? תשלמו יותר



לקראת החג: המצרים הקפיצו את מחיר הכניסה לסיני באלף אחוז. כל מי שנכנס לסיני נאלץ לרכוש ביטוח רכב. אנשי המחסום: ההוראה הגיעה מגבוה
יהודית זילברשטיין 11/9/2007 8:19

נראה שאי אפשר להתחמק מההוצאות הכבדות שמזמנים החגים. מי שניסה להימנע מקניית מתנות ובישול ארוחת החג ותכנן לנסוע לסיני יופתע בוודאי לגלות שהביטוח שיידרש לרכוש במסוף טאבה התייקר באלפי אחוזים.

ראש ממשלת מצרים העניק "מתנת חג" לישראלים שהחליטו לנפוש בחגים בסיני, והורה לייקר את תעריפי ביטוח החובה לרכב שהמצרים גובים במעבר הגבול בטאבה בלא פחות מ-1,000 אחוז. מעכשיו נדרש כל ישראלי היוצא עם רכבו לסיני לשלם 500 לירות מצריות (כ-400 שקל) לביטוח חובה חד-פעמי, במקום 46לירות מצריות (כ-40 שקל) ששולמו עד עתה.

בחודשי הקיץ נרשמה עלייה במספר הישראלים העוברים לסיני, ובמהלך החג צופים כי ישראלים רבים ישובו לחולות הזהב ולבתי המלון בחצי האי. אך ישראלים שהקדימו את חופשתם, והגיעו בימים האחרונים עם רכבם למעבר הגבול המצרי בטאבה כשפניהם לנופש בסיני, חזרו בכעס לצד הישראלי ועברו שוב למצרים לאחר שהשאירו את מכוניותיהם בצד הישראלי. יש לציין כי הישראלים נדרשים לתרגם לערבית את רישיון הנהיגה של הרכב בחברת מ.מ.סי תמורת 12 שקל, ורובם נוהגים לבטח בביטוח מקיף את מכוניתם.

הגורמים המצרים הרשמיים במעבר הגבול בטאבה מסרו לגורמים ישראלים כי את ההוראה לייקר את תעריפי הביטוח הם קיבלו הישר מלשכתו של ראש ממשלת מצרים. כמו כן ייקרו לאחרונה המצרים, גם אם באופן מתון יותר, את אגרת לוחות הרישוי לרכב ואת אגרת הכניסה לסיני.

בחודשיים האחרונים עברו במעבר הגבול בטאבה לשני הכיוונים 250,000 נוסעים, 60 אחוז מהם תיירים וצליינים והשאר ישראלים. בין הישראלים היו פחות מ-15 אחוז ישראלים יהודים, והשאר ישראלים ערבים. בנוסף, אלפי תיירים רוסים הנוחתים בשארם א-שייח' ובשדה התעופה בטאבה נוהגים לאחרונה לצאת לביקור של יום אחד במקומות הקדושים בישראל, והחל מהחודש הבא צפויים לעבור בטאבה מדי יום כ-30 אוטובוסים של תיירים מרוסיה מסיני לישראל. בסך הכל יעברו השנה בטאבה כ-890,000 נוסעים, עלייה של 30 אחוז לעומת השנה שעברה.
http://www.nrg.co.il/online/46/ART1/635/313.html




*******************

פרשת זילכה מספר 2:

http://www.inn.co.il/TV/?act=one&id=2424
71. עו''ד שרגא איים בתביעה ב-1 מיליון ש''ח על תנועת אומ''ץ
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6199&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded
74. מסמכים: שימו לב איך עו''ד אליעד שרגא סיבך את אלוף במיל'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6199&forum=gil&omm=74&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:05   10.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. אלוף (במיל') אלי זעירא: ''מיתוס מול מציאות''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים



https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:13   10.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. הקדמה למהדורה שנייה, המהדורה הראשונה פורסמה בשנת 1993  
בתגובה להודעה מספר 45
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.09.04 בשעה 14:32 בברכה, פילוביץ שחף
 
עשרים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, אחת-עשרה שנה חלפו מאז.
נושאים מרכזיים שהיו חסויים נתגלו ופורסמו במשך שנים אלה,

וכעת ניתן לקיים בהם דיון גלוי ומעמיק....


https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:24   10.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. הקדמה-זו ההקדמה המקורית למהדורה הראשונה שפורסמה ב-1993  
בתגובה להודעה מספר 45
 

"1 באוקטובר 1972 היה היום בו מוניתי לראש אגף המודיעין של צה"ל.
כעבור שנה ושישה ימים פרצה מלחמת יום הכיפורים. מספר חודשים לאחר
מכן המליצה ועדת החקירה הממלכתית, בראשות נשיא בית-משפט העליון
ד"ר שמעון אגרנט, להעביר מתפקידם את הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר,
אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן, ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא ועוזר ראש
אמ"ן למחקר תת-אלוף אריה שלו."

אותה ועדה זיכתה מכל אשמה ומכל עונש את בכירי הדרג המדיני...



https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:44   10.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. ''בניית מיתוסים במקום ניתוח משגים''  
בתגובה להודעה מספר 45
 

"בעקבות הכשלונות הצבאיים בימיה הראשונים של מלחמת יום כיפור,
יצרו גורמים שונים במערכת הפוליטית ובהשראתם - גם באמצעי התקשורת
מיתוס שטען, כי כשלונות אלה נבעו אך ורק מהערכת מודיעין מוטעית,
שקבעה כי הסבירות נמוכה....."

"אילו הערכת המודיעין הייתה אחרת - כך טען המיתוס - אזי הממשלה
היתה מחליטה לגייס את כוחות המילואים..."



https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   09:37   23.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. הקרב של פלוגה ג' (51) מגולני על החרמון ביום הכיפורים  
בתגובה להודעה מספר 0
 

מעריב סוף שבוע - כיפורים 2004
"אנחנו כבשנו. אנחנו הקניבלים."
מאת: עמרי אסנהיים













''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:15   16.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  93. אל''מ (במיל) משה גבעתי: ''הקריסה בקרב על החרמון''  
בתגובה להודעה מספר 51
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 16.07.05 בשעה 14:25 בברכה, פילוביץ שחף
 
- Original Message -
From: Uri Milstein
To: Forum ; Michael Bronstein ; Albert Shabot ; arik lev ; Asher Shla'in (Asher Shla'in) ; Bronshtein ; Eric ; Michael Sharon ; דני קריאףd9 ; maozia segal ; משה רוזנבלט ; תיקי וידס
Sent: Saturday, July 16, 2005 7:54 AM

Subject: FW: הקריסה בקרב על החרמון

משה השלום,

"התודה" שכתבתי לך במכתבי הקודם משמעותה היתה שעדיין לא קראתי. עכשיו אחרי שקראתי את הראיון עם אל"מ מיל' משה גבעתי על קרבות החרמון אומר כך:

א. כל העובדות ידועות לי וגם לאחרים ועוד הרבה עובדות שלא נזכרו בראיון אולי במחקר?.

ב. כל העובדות שתוארו בראיון מקבילות לאירועי מערכת החווה הסינית. הדבר מחזק את הטיעון מדובר בכשל מובנה

ג. את מסקנתו של החוקר משה גבעתי שכל מערכת הביטחון אשמה אני טוען כבר שנים רבות. משה גבעתי היה אחד האנשים שהביע התנגדות לטיעון זה בין היתר כשופט במשפט רוני אלמוג מלילה גלשונים. פסק הדין הסתייג מאוד מטיעוני. לפני שנים אחדות השתתפנו ברב שיח בסימטק בתל אביב על סרטי מלחמה והוא שוב הסתייג מטיעוני זה. מכן שגם הוא עצמו אשם! (אגב הוא עצמו נזרק מצה"ל על שרדף אחרי מחבל במסוק והרג אותו באינתיפאדה הראשונה). . אם לקח לו שש שנים במימון נדיב של מערכת הביטחון כדי להגיע לתובנה זאת מצבנו רע מאוד.

ד. אני מקווה שהמחקר של מחלקת היסטוריה של מערכת החווה הסינית יארך פחות זמן אם גם כל הסיכויים שהוא יערך הרבה יותר אולי פי שלוש - 18 שנים - שהרי אין להשוות את הבעיות הקלות יחסית של קרבות החרמון לבעיות הקשות הרבה יותר של מערכת החוו הסינית.

אורי


----



From: Moshe Rosenblatt mailto:[email protected]
Sent: Friday, July 15, 2005 5:38 PM
To: Uri Milstein

Subject: הקריסה בקרב על החרמון

אורי, שבת שלום:

במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות היום, ישנו מאמר ארוך (מעמ' 34 ועד 43) של אביחי בקר (מי הוא בכלל?) על הקרב בחרמון במלחמת יום כיפור.

הדפים הם גדולים ורבים ואני לא מתכוון לצלמם. מה גם, שהמאמר מדבר בעיקר על החיילים שעברו הלם קרב.

יחד עם זאת, אני שולח לך את העמוד האחרון, מחולק בשלוש (מצורף: קריסת החרמון 1 + 2 + 3).

אודה לך על תגובתך למחקר של משה גבעתי.

לעולם לא אשכח איך הוא לקח אותי בג'יפ הצבאי שלו מהחטיבה ב"ערערה" למוצן החרמון, בקור כלבים ובגשם שותף, דרך כביש מערכת דפוק וללא הגנה בשולי הסיבובים, במהירות מופרזת (כאילו נסע להציל את אבא שלו מחבל תליה...) רק משום שנודע לו שאין פתאום רופא במוצב "הישראלי". חשבתי שאני מת בנסיעה הזו!!! ולמחרת, לקחו אותי בנ"ן למוצב "מצפה השלגים". השלג הגיע לגובה 5 מטר (רק האנטנה של המצפה הייתה מחוץ לשלג) וכמעט והנ"ן התהפך פעמיים לתהום!!!

אבל הסוף לפחות, היה טוב. כשיצאתי מהמצפה והשתחררתי מהמילואים, כתבתי מכתב לרמטכ"ל שזה עתה התמנה - מוישה וחצי! - וסיפרתי לו על התנאים המחפירים של מצפה השלגים. חצי שנה לאחר מכן, קבלתי תשובה מאישה, אל"מ, קצינת יחסי הציבור של הרמטכ"ל. היא כתבה לי שהם בדקו את כל טענותיי....

מצ"ב תזכורת לחומר על קרב החרמון במלחמת יום הכיפורים:

56. קרב כיבוש החרמון וקרב החווה הסינית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5825&omm=56&viewmode=threaded

51. הקרב של פלוגה ג' (51) מגולני על החרמון ביום הכיפורים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=51&viewmode=threaded

108. ''הקרב/אירועי החרמון'', הערב ב-22:30 הסיפור האמיתי !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6145&omm=108&viewmode=threaded
109. התקדשות/יוסי בלום-הלוי: קטעים מתוך הספר – קרב החרמון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6145&omm=109&viewmode=threaded
110. התקדשות/הלן חלק שני ואחרון - הקרב בחרמון !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6145&omm=110&viewmode=threaded
113. סימן טוב:תצ''א ומרשם קרב החרמון + תשובה מהרשות השנייה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6145&omm=113&viewmode=threaded
114. קטעים נוספים מעדותו של דוד צרפתי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6145&omm=114&viewmode=threaded
115. סיפורו האישי של צרפתי - חלק 3: כל מה שכתוב בתורה זה אמת

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6145&omm=115&viewmode=threaded

______


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   20:29   16.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  94. תגובות לכתבה בידיות על קריסת הקרב בחרמון - יוה''כ !!  
בתגובה להודעה מספר 93
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 16.07.05 בשעה 20:30 בברכה, פילוביץ שחף
 
אספרסו
חבר מתאריך 1.3.03
1465 הודעות 15:42 16.07.05


4. מה הפלא הגדול?

הכישלון של מלחמת יום הכיפורים היה כה גדול עד שכמעט כל מחדל עם עשרות או מאות הרוגים שלנו הפך לכלי שרת לכמה אנשי צבא ופוליטיקאים על מנת להפוך זאת לקרב או למלחמה הירואית.
הרי מהי שאננות? זה סוג של פזיזות היוצרת את הרשלנות, אשר סותמת את המוח של המפקדים לרצות לצפות ומימנה לגזור את אשר יכול לקרות ועל ידי כך להתכונן להתאמן ולהיות מוכנים.

לא צריך להיות איש צבא גדול על מנת לדעת כי נפילת מוצב החרמון כחלק מהכישלון הגדול של מלחמת יום הכיפורים היה מחדל פיקודי וצבאי.

יחד עם זאת חשוב לציין כי בסיכומו של דבר ניצחנו את המלחמה בזכות רוח לחימה של המון פרטים בעם היהודי, שהיו מוכנים להקריב עצמם ולנצח את כהות החושים של ערב המלחמה ולהביא לתוצאה שאם הייתה נלקחת בחשבון מלכתחילה, הכל היה ניראה אחרת.

אני בספק אם היום לעם ישראל יש אותה רוח לחימה את "הנשמה היתרה" למרות שיש לנו כיום יתרונות צבאיים באמצעים רבים.


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
52798 הודעות 17:09 16.07.05


5. אספרסו ידידי, קלעת בול בציטוט שלפני הסיפא שלך....

"יחד עם זאת חשוב לציין כי בסיכומו של דבר ניצחנו את המלחמה בזכות רוח לחימה של המון פרטים בעם היהודי, שהיו מוכנים להקריב עצמם ולנצח את כהות החושים של ערב המלחמה ולהביא לתוצאה שאם הייתה נלקחת בחשבון מלכתחילה, הכל היה ניראה אחרת"

כן ידידי,

את רוח הלחימה הזו, שברו לצה"ל שנהפך לצע"ל.....

מי שבר את רוח הלחימה של צה"ל??

מי היה מעוניין לשבור את רוח הלחימה של צה"ל??

דע לך ידידי, הנושא הזה בלבד, מה שקרה לצה"ל מאז הסכם אוסלו -
ספטמבר 1993, מחייב ועדת חקירה ממלכתית בנוסח ועדת אגרנט של
מלחמת יום הכיפורים,
כמו כן אני מקווה שפורום התחקור האזרחי
בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין יעשה יחד עם חבריו לפורום מחקר/תחקיר
רציני ומקיף בנושא ויפרסם אותו לידיעת עם ישראל בכלל ובועדת חו"ב בפרט.

ימים יגידו......

______


<[email protected]> ,
נספח: כך נולדה תוכנית ההתנתקות-לפי-עיבל-גלדעי-ובן-כספית.doc ,
https://rotter.net/User_files/forum/42d9422d708e2b35.doc

שחף:

לשאלתך מיהו אביחי בקר? ובכן הוא היה מ"פ ג' בגדוד 12 (ברק) של גולני וסגנו היה סגן מיכאל (מיכי) רצון –כיום ח"כ מנאמני הליכוד.
מג"ד 12 היה יעקב שחר וסגנו אהוד בר-סבר. הגדוד ירד לגני התערוכה בתל אביב להכנות של כנס ה- 25 להקמת גולני. בפלוגה ג' שרת סגן אפי פיין (לימים איתם, מנהיג המפד"ל לשעבר). כשהחל הקרב על רמת הגולן עלתה פלוגה ג' לנאפח, בבוקר השבעה לאוקטובר, כשחטיבה 188 (שכלל גדוד מחטיבה 7בפיקוד חיים ברק מאלפי מנשה לשעבר), נמצאה בתהליך של התפוררות והשמדה בשל מחדלי הפיקוד, כמו בשל הברדק והפרת המשמעת של ינוש בן גל, שהפר פקודה פיקודית בדבר מיקום העתודה עליה היה אחראי, וסרב להישמע להוראות אל"מ יצחק בן-שוהם. בן שוהם ז"ל היה על פי ההיררכיה הפיקודית של פיקוד צפון, אחראי לגזרה אחרי רפול ( מפקד אוגדת געש 36) ויצחק חופי – שניהם לא היו בגולן בעת פרוץ הקרבות! איציק בן שוהם נהרג למחרת יחד עם הסמח"ט שלו דוד ישראלי וקצין האג"ם החטיבתי, קצין.

קריסתו הנפשית של יצחק (חקה) חופי, והברדק שבו ניהל סא"ל שמחוני את המערכה בחמ"ל של נאפח בפרוץ הקרב, השפיעו על התמוטטות מערך ההגנה ברמת הגולן. יומיים אחר כך הפר ינוש פעם נוספת פקודה כשאפשר למ"מ אלי גבע לברוח צפונה מאזור סינדיינה ולחבר אליו, תוך נטישת עמדה בעת מלחמה. (שלא לטעות! החיילים והמפקדים של עוצבה 188 נלחמו כגיבורים אמיתיים ובצהריים ירדה חטיבה זו כולה ממצבת כוחות צה"ל).

מה שקרה בבוקר בגדרות מחנה נאפח – מחנה הפיקוד ננטש בבהלה והכוחות נסוגו מערבה 2 ק"מ לעלייקה. אביחי בקר נסוג-ברח (איך שתרצו) מערבה כאשר סגנו מיכי רצון נשאר עם עוד חמישה חיילים מאג ובזוקה כדי ' לעצור' את טנקי T62 הסוריים. בכוח היו כחמישה חיילים – כולל אפי פיין שנאבק בחייליו תוך דמעות וזעקות, כדי שבקר יאפשר לו להישאר עם חוליית המתאבדים של מיכי רצון. האגדה מספרת שאפי פיין ירה בבזוקה על הטנק הסורי וגרד לו את הצבע, ואז ברחו הסורים... ומחנה נאפח ניצל...זהו מיתוס כרבים במלחמה ההיא. התחקיר שלי גילה את האמת או לפחות את בסיס האמת ההסטורית: – כוח רצון ופיין חבר לטנקים תועים של חטיבה 188 שנותרו בנאפח, הם וכיוונו מעליהם את האש אל הכוח הסורי, ובלמו אותו יחד עם טנקי צביקה גרינגולד, קצין הקשר חנן וסגן שי - מפליטת חט' 188 (ראה מטווח חביות בנאפח עמ' 244 – 248) בשלב זה לקה גרינגולד בהלם קרב ופונה. בערב חזר בקר לנאפח וחבר לחוליית הבזוקה של רצון איתם – היום שניהם במחנה המתנגדים להתנתקות. בקר נפצע קשה בקרב על המובלעת ורגלו נקטעה. כיום הוא עיתונאי בהארץ. לסיכום פיקוד צפון קרס כולו במלחמה ומפקדיו לא היו בזמן ובמקום לצורך קבלות ההחלטות המכריעות בזירת המלחמה, ולא השפיעו על מהלכיה. חופי היה האלוף הראשון בצה"ל שברח משדה הקרב בלילה שבין 6 לשבעה באוקטובר והתמקם מוכה הלם בבונקר הפיקוד בצפת, שם גילו אותו בחדר צדדי אפל קציני המטה של אוגדה 146 בפיקוד מוסה פלד (התקדשות, 279).

הוא 'השאיר' את רמת הגולן בידיו של רפול 'והמריץ' את המטכ"ל לנטוש את רמת הגולן ולייצב קו הגנה על הירדן. תת אלף מוסה פלד שעלה לגולן למחרת אמר לדיין וברלב שלא נסוגים אלא נלחמים עד הניצחון על הסורים. ברלב הכריע בעד התקפת הנגד וחופי נטר לפלד טינה כל המלחמה ולאחריה וסרב להעלותו לדרגת אלוף עד שקיבל פקודה לעשות כן! כיום רוב פיקוד צה"ל הוא מתקרנף ברחן חסר בושה כדוגמה אותה נתן חופי, ורוח התבוסתנות מנחה את פיקוד התנתקות, לא רק מהציונות בכלל, אלא מהחתירה לניצחון בפרט. ראה מה אומר עיבל גלעדי לבן כספית בשאלת הניצחון בדיוק מה שאומר אהוד אולמרט (מכתב למערכת הניו יורק טיימס שהתפרסם ביום שני.2005 11.7 נמסרו הדברים הבאים: סגן ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט אמר בנאום שנשא בחודש שעבר בניו יורק: "אנחנו התעייפנו מלהילחם. אנחנו עייפים מלהיות אמיצים. אנחנו עייפים מלנצח. אנחנו עייפים מלהביס את האויב."

תא"ל עיבל גלעדי ( אותו שרלטן המתיימר לעסוק בתכנון אסטרטגי, שכזכור הועף מצה"ל על ידי יעלון) הוא זה שבשנים האחרונות נתן כסות לערוות הברחנות של צה"ל באמצעות קונסצפיית הכשל של העצימות נמוכה, התפיסה של 'לא שלום לא ביטחון, אלא ספיגת הטרור, הבלגה, נסיגה והתשה בלתי פוסקים של אזרחי ישראל) קראו בנספח מיהו עיבל גלעדי ומהי דמותו הרוחנית בכתבה של בן כספית, שם הוא מכונה "אדריכל ההתנתקות". עיבל הוא רוח צה"ל 2005 ערב מלחמת האחים השלישית בתולדות העם היהודי ואוי לנו.

בברכה
יוסי בלום הלוי

נספח כך נולדה תוכנית ההתנתקות
https://rotter.net/User_files/forum/42d9422d708e2b35.doc

_______

"את היהודים יש להרוג"
ד"ר אחמד אבו חלביה, חבר מועצת פסיקת ההלכה של הרש"פ
דרשת יום שישי 13.10.200

הם שונאים אותנו ראו סרטון מצורף

"טיפה מנקבת חור באבן לא בכוח, אלא בטיפטוף מתמיד"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום שני כ''א באייר תשס''ח    20:17   25.05.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  131. הערב בחדשות ערוץ 2:הקלטות+וידיאו משחרור החרמון ב-1973  
בתגובה להודעה מספר 51
 

rozgil
חבר מתאריך 26.1.03
11014 הודעות, 40 מדרגים, 80 נקודות. ראה משוב אור ליום שני כ''א באייר תשס''ח 19:42 25.05.08


הערב בחדשות ערוץ 2:הקלטות+וידיאו משחרור החרמון ב-1973

הקלטות בלעדיות של החילים ממכשירי הקשר שלהם בזמן שחרור החרמון במלחמת יום כיפור - 1973


________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:09   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. סודות ''התיק המיוחד''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

"האמצעים המיוחדים" שלא הופעלו נגד הסורים ב-73'
מתוך "אגרנט, דו"ח פתוח"
אמיר אורן

עדכון אחרון - 16:04 23/09/04
סודות "התיק המיוחד"
מאת אמיר אורן
[email protected]



הרמטכ"ל דוד אלעזר וסגנו, ישראל טל, 1972
תצלום ארכיון: ישראל סאן

לפנות בוקר של 9 באוקטובר 1973, יום ג' בשבוע, היום הרביעי למלחמה, חזרו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר מפיקוד הדרום "בהלוך רוח קודר". דיין, קובע מחקר גנוז של מחלקת היסטוריה במטכ"ל, "הציג חזות קשה של מלחמה מתמשכת בתנאים קשים, והעלה שיקולים למצב שבו יחסרו כוח אדם ונשק חיוני. בשיחתו עם האלופים במוצב הפיקוד העליון ציין דגשים לפעולה מיידית. ברמת הגולן לא תהיה נסיגה. יש לבדוק את כל האמצעים, לרבות הפצצת דמשק... בחזית הדרום אין למלא מחנות בשבויים - יש לקחת שבויים כמשקל נגד לשבויינו".

הוראה אחרונה זו, היכולה להתפרש כהיתר לרצח עודפי חיילים מצרים לאחר כניעתם, לא נחקרה מעולם. למזלו של דיין, נעצר שעון החקירה בוועדת אגרנט בחצות הלילה הקודם, 8 באוקטובר; ואולי לא רק למזלו, שהרי דיין השתתף בהתייעצויות שכינסה ראש

הממשלה גולדה מאיר לניסוח גבולות הגזרה וכתב הסמכות של ועדת החקירה. כל מה שאירע במלחמה מ-9 בחודש ואילך נמצא, מבחינת הוועדה, מעבר להרי החושך, אף שהיה שם חומר לעוד חמש ועדות אגרנט.

30 שנה לאחר פרסום דו"ח הביניים של הוועדה, שלא היה סופי ממנו מבחינת גורלם של המומלצים בו להדחה - כמו גזר דין מוות המבוצע עוד לפני הערעור - בולטים פגמיה של ועדת אגרנט, הן במה שידעה ואמרה והן במה שלא רצתה לדעת ולומר. דו"ח אגרנט לא היה למסמך היסוד של לימוד מהלכי המלחמה ולקחיה; הוא רק נהנה מההפקר, מכך שעדיין לא נופק לציבור תיאור מגובה במסמכים, מתוחקר ומנותח בלא פשרות, בלא פוליטיקה, של המלחמה.

מטרתו הסמויה של הדו"ח - בלימת ההסתערות על ממשלת גולדה מאיר ועל תיק הביטחון שבידי דיין - לא הושגה. בתוך 10 ימים התפטרה מאיר, ובתוך חודשיים מפרסום הדו"ח קמה ממשלה אחרת, אמנם בהשתתפות חברים בממשלה שהיתה אחראית לכישלון (שמעון פרס, חיים בר-לב, יגאל אלון וישראל גלילי).


בכל האמצעים

בשחר של 9 באוקטובר, קובע המחקר הגנוז של צה"ל, היה "שפל מורלי בהנהגת המלחמה" בעקבות "מכות הפתיחה והתנפצות האשליות. ראשי מערכת הביטחון חשו עתה לא רק את מועקת המצב, אלא גם את התשישות הגופנית המצטברת... בהמשך לפגישה עם דיין נערך בשעות הבוקר המוקדמות דיון על מהלכי המלחמה, בהשתתפות הרמטכ"ל, סגנו וראש אג"ם ישראל טל, ראש אמ"ן אלי זעירא, מפקד חיל האוויר בני פלד והאלופים אהרן יריב ורחבעם זאבי. הרמטכ"ל גיבש את דעתו, שאי אפשר עוד לפעול בשתי הזירות בעת ובעונה אחת וצריך לשבור אויב אחד, את סוריה, בתוך 24 שעות, בהשמדת שתי דיוויזיות השריון שלה בחזית הגולן ובהפצצת מטרות בעומק".

מאחורי נוסח נקי זה הסתתרה אחת הסערות הגדולות של המלחמה, ששיקפה את אובדן העשתונות של דיין ואישים בצמרת הצבאית, בהם זאבי, שנותר בלי תעסוקה בתום כהונתו כאלוף פיקוד המרכז ומונה לעוזרו של אלעזר ונחשב למתרגם הקיצוני ביותר של רוח דיין לרעיון מבצעי. קו-המחשבה של "בכל מחיר" הרחיק לשימוש בכל האמצעים, גם הבעייתיים ביותר, שהפעלתם עלולה לסבך את מדינת ישראל ולהמיט עליה דיראון.

על מה שאירע לאחר דיון זה סיפר בשבוע שעבר, בעל פה ובגיליון מיוחד של כתב העת "שריון", אלוף משנה (מיל') יגאל לוטן, שבמלחמת יום הכיפורים היה רב סרן וראש לשכתו של האלוף טל. לוטן, משפטן בהשכלתו ולשעבר ראש מחלקת ביטחון שדה, נזהר גם לאחר 31 שנה מלנדב מלים מיותרות בעניין כה נפיץ, אולי אף רעיל. לפי תיאורו, הסעירו דברי דיין והצעתו של זאבי את תת-אלוף אריה לוי, עוזר ראש אג"ם ולשעבר קצין תותחנים ראשי. לוי הצטרף לדיון של אלעזר והאלופים לקראת סופו, ונדהם להתעדכן לאחר מכן ברעיון הפעלתם של אמצעים מיוחדים נגד הצבא הסורי.

"לוי, אדם רגוע ונינוח בדרך כלל, פרץ אל משרדו של טל כשדמעות חונקות את גרונו", סיפר לוטן. "הוא חיבק את טל, מפקדו הישיר, וצעק, 'טליק, אתה חייב לעשות משהו, הם לא מבינים מה הם עושים, אתה חייב להציל אותנו!' וטל הרגיע אותו ואמר, 'אריה, אל תדאג, אני על המשמר'". לא הבטחתי לטפל, בלשון עתיד, העמיד טל דברים על דיוקם השבוע בשיחה עם לוטן, אמרתי ללוי שאני כבר מטפל.

אריה לוי, לימים אלוף, ראש אגף האפסנאות ומשלחת משרד הביטחון בניו יורק, מסרב בעקביות להתראיין ולכתוב את זיכרונותיו. כך, עד עתה, גם לוטן, שיומן לשכת סגן הרמטכ"ל שחיבר - אוצר בלום לחוקרים - נמצא בשלוש כספות. לוטן הוא שידע היכן למצוא בלשכת הרמטכ"ל את תמליל הדיון שנותר בכתב יד ולא הופץ, בניגוד לנוהל, בין משתתפי הדיון, ואשר תוכנו לא היה נוח לאלעזר. עולה ממנו, כי עוד ב-30 בספטמבר שמע אלעזר הערכה שונה מזאת של אמ"ן, הערכת סגן הרמטכ"ל, שהסורים מתכוונים לפתוח במתקפה על הגולן - אך שקל והחליט שלא לקבל את דברי טל, לא להאמין שצפויה מלחמה ולא להורות על גיוס מילואים ותגבור המערך בקו.

לפי מחקר מחלקת היסטוריה, למחרת, ב-1 באוקטובר, קבע אלעזר, בהסכמת דיין, כי אם יגיעו ידיעות נוספות, יורה לתגבר את הצפון בשני גדודי טנקים, "כוח שיכול למנוע קטסטרופה" - נפילת יישוב - אך "לא כוח שיכול למנוע הפתעה חד-פעמית וסבירה". הוא הורה להחזיר לגולן יחידה של טילי קרקע-קרקע קצרי טווח מדגם "עברי" - בעלי ראש קרבי רגיל - מעין משקל-נגד לרקטות הסוריות מתוצרת סובייטית "פרוג" (שנורו במלחמה לעבר בסיס רמת דוד ופגעו גם במגדל העמק). יחידת ה"עברי", שנועדה ככל הנראה לפגוע בסוללות טילי קרקע-אוויר שהסורים קידמו לעבר החזית, הוצבה בגולן בליל ראש השנה, 26 בספטמבר, אך ב-30 בחודש "הרפתה מחלקת המבצעים באג"ם את הכוננות הארטילרית ויחידת ה'עברי' הוחזרה לבסיסה".

התיק של שטרן

ראש מחלקת המבצעים אז, תת-אלוף יעקב שטרן, היה במשך שלושה עשורים קפוץ-שפתיים ממש כאריה לוי: גם עדותו נעדרת משלל כתבי המלחמה. השבוע סדק קצת את שתיקתו. מתוך העובדה שלא קיבל פקודה - ובלעדיה מן הנמנע היה לפעול - ניתן ללמוד על הצלחתו של טל לסכל את רעיון העיוועים של זאבי, ומתוך התנסותו האישית מתחדדות עוד יותר התהיות בדבר כשרות פעולתה של ועדת אגרנט.

כמעט 50 שנה היה ראש מחלקת המבצעים באג"ם קצין מרכזי במטכ"ל. על קיר משרדו של שטרן, ב"בור" שבקריה, התנוססו תצלומי כל קודמיו ובראשם אל"מ יצחק רבין. שטרן, פקודו של טל, היה מאנשי אלעזר, בכלל זה גם כקצין האג"ם שלו בפיקוד הצפון, ובמחלקת המבצעים מילא תפקיד דומה בדרג המטכ"ל, בדרך הקבועה - שנחסמה בהתפטרות אלעזר - לדרגת אלוף. ב-1972 הופקד שטרן על הכוננות, הגיוס ועדכון התוכניות המבצעיות של הפיקודים - התוכניות האמורות לשמש את צה"ל ביומיים הראשונים של המלחמה - אם כי להחזרת יחידות מחופשתן לא נזקקו הפיקודים לאישורו. בערב יום הכיפורים נשאר שטרן במשרדו, יחיד מכל בכירי המטכ"ל, וניצח על ההכנות לגיוס החירום, אם יחליטו עליו דיין ואלעזר, כפי שהסמיכה אותם הממשלה.

שטרן ישב אצל אלעזר באשמורת השלישית של 9 באוקטובר כאשר דיין פלש לחדר והחל במשא החורבן שלו. התא"ל הנבוך קם לצאת, אך אלעזר החווה בידו והחזירו לכיסאו. באחת הכספות של שטרן היה תיק מיוחד, סודי ביותר, לשעת חירום שבחירום, שהכל קיוו שלעולם לא תבוא, ואשר נאסר עליו ועל קציני מחלקתו לעיין בו, אלא באישור מפורש. אפשר שלתכולת התיק הזה כיוונה הצעת זאבי, בעקבות רוח הנכאים של דיין ומגמת אלעזר להחריף את השימוש באמצעים נגד סוריה; אבל טל - כדברי יגאל לוטן - "השפיע באופן מכריע על מהלך העניינים. ראייתו האסטרטגית והאנושית שינתה כיוון אפשרי במלחמה". משטרן נחסכה פתיחת התיק המיוחד.

דין ידין

בניגוד לשטרן, נאלצו אלעזר ואלופי המטכ"ל לשאת במטרד של הסתופפות קצינים בכירים בדימוס, נטולי תפקיד ומעש, ב"בור" הדחוס. אחד מאלה, אולי מעיק מכולם בעצות החינם שלו, היה יגאל ידין. מקומם מינויו לחבר ועדת אגרנט, בלא שפסל את עצמו כמי שקבע את גבולות הגזרה בין שר הביטחון דיין לראש הממשלה לוי אשכול לקראת מלחמת ששת הימים, נועד להתמנות מטעם דיין לחבר במועצה לביטחון (שהקמתה בוטלה בידי גולדה מאיר), נכח במוצב הפיקוד במקצת התקופה הנחקרת, היה מעורב במאמץ להשפיע על מהלך האירועים, ובהכרח ספג רשמים חלקיים. עיוות זה משתלב באפליה שנקטה הוועדה בין הדרג המדיני, שהועבר אל מושבעי הציבור, לבין דרגים מבצעים (רמטכ"ל, ראש אמ"ן, האלוף שמואל גורודיש, קציני מודיעין) ששוגרו אל המערפת. אגרנט וחבריו היו חלוצי ועדות החקירה שאינן נושכות את יד ראש הממשלה שחתמה על כתב המינוי שלהן.

עד שנחשף בעליבותו בסוף שנות ה-70, כמנהיג תנועת ד"ש ואחד מסגניו דלי ההשפעה של מנחם בגין, שבממשלתו ישב לצד שר החוץ דיין, נהנה ידין מיראת כבוד ציבורית מופרזת, תולדת חמש השנים שבהן היה בורג חשוב במערכת הביטחון - ראש אג"ם, שניהל את המטכ"ל במלחמת תש"ח, ואחר כך הרמטכ"ל שאירגן את צה"ל אף שניסיונו הקרבי נפל מזה של כל מפקד חטיבה בלבנון ובשטחים. פרק זה בחייו הסתיים בגיל 35, ומאז ניצל ידין, ולבסוף ביזבז, את עתודות היוקרה שצבר. כאשר ידין דן את דיין היה על השופט לפסול את עצמו.

תא"ל שטרן נתקל בידין ב"בור" בימיה הראשונים של המלחמה ושמע אותו עושה נפשות להשארת כוחות עתודה בפיקוד המרכז, לבל תופקר ירושלים. "אביר ירושלים" ו"גואל העיר", גיחכו הקצינים מאחורי גבו, ואילתרו גדוד שהתחפר ממזרח לבירה; אלא שהסוגיה המהותית, שידין היה פטור בה מכל אחריות לתוצאות המלצותיו, היתה מה לעשות ומתי בעתודה היבשתית היחידה של המטכ"ל - אוגדה 146, שבפיקוד מוסה פלד. השארתה במרכז, מחשש לפלישה ירדנית, לא היתה מאפשרת לתגבר את הגולן בשעתו הגורלית.

בין הקצינים שהעידו בפני ועדת אגרנט היו שהתרשמו, כי השאלות הנוקבות ביותר הוצגו בידי החברים האזרחיים בה, ובמיוחד השופט משה לנדוי ומבקר המדינה ארנסט נבנצאל, אבל אחרים ציינו את שלושת החברים האחרים - היו"ר, נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט, ושני רבי האלופים בדימוס, ידין וחיים לסקוב, אף ששניהם נשמעו מנותקים עד להביך מחידושי המקצוע הצבאי.

שטרן, בתורו, הציע בעוקצנות לוועדה לחלק את האחריות לכישלונות ב-73' בדיוק כפי שחולקה האחריות לתהילה ב-67': תפקידו של ראש מחלקת המבצעים אז, יצחק חופי - אלוף פיקוד הצפון ביום הכיפורים - הוצנע לעומת אלה של מפקדי החזיתות והאוגדות, ובמיוחד לעומת זה של שר הביטחון דיין. לוטן שמע את לסקוב תובע מטל, להסביר לו מדוע לא הפך עולמות כאשר הגיע למסקנה שצפויה מלחמה. "אבל המפקד, גם אתה היית נוהג כך", השיב טל, בהזכירו ללסקוב את שירותם בצבא הבריטי. הגנת טל על אלי זעירא התבססה גם על המקריות, אולי אף השרירותיות, בגורל ראשי אמ"ן. ב-67' הבטיח יריב לרמטכ"ל רבין ולמפקד השריון טל, כי הצבא המצרי לא ייערך בסיני נגד ישראל. יריב המפוכח והמהוסס טעה, והופתע בדיוק כמו יורשו הנחרץ זעירא, אלא שגמאל עבד-אל נאצר העדיף להמתין שלושה שבועות לאחר הצלחת ההפתעה. יוצא, שגורלו של ראש אמ"ן בישראל תלוי בגחמותיו של נשיא מצרים.

מלאכה רשלנית

למקרא דו"ח אגרנט אפשר להתרשם, שחברי הוועדה לא חיו בישראל, שבכיריה אינם מתמקמים במשבצות ברורות לפי הספר, ושהאזרחי והצבאי, הפוליטי והביטחוני משמשים בה בערבוביה. כמו רבים מעמיתיו יצא שטרן בתחושה, שהוועדה הוציאה מתחת ידה מלאכה רשלנית - הזמינו אותו לעדות אחת, בלא תיעוד שיסייע להשיב על שאלות פרטניות, הבטיחו לחזור ולברר נקודות מסוימות ולא טרחו לקיים. לוטן משוכנע, שאין להבין את שהתרחש בספטמבר-אוקטובר 1973 בלי לרדת לעומק המשקעים שנצברו בכמעט שנתיים של אלעזר כרמטכ"ל וטל, עד אז ידידו, כראש אג"ם שלו (ומקיץ 1973 גם סגנו).

לאחר הרעש הגדול של מלחמות ששת הימים וההתשה התקשה אלעזר להשלים עם השגרה השקטה של הפסקת האש. טל התנגד ללהיטותו של אלעזר למבצעים - בעיקר בלבנון - ומחה על הפלתו הפזיזה של המטוס הלובי בפברואר 73', בהליך שעקף את טל והתנהל במישרין בין חיל האוויר לבין אלעזר. מתיחות התגלעה ביניהם גם בשאלת מינוי מפקדים, בין היתר בגזרת התעלה. לקראת המלחמה היתה השפעת הסגן על הרמטכ"ל מוגבלת; גם משום כך ניסה טל ב-30 בספטמבר, לשווא, לרכוש בעל ברית חשוב ולשכנע את זעירא לשנות את ההערכה הנחרצת של אמ"ן נגד מלחמה.

אבל היחסים בצמרת הצבאית היו מורכבים יותר מקנאה, תחרות ויריבות. כמעט שבועיים לאחר תחילת המלחמה טילפן קצין השלישות מתי ניב לידידו שטרן ובישר לו, כי סגן אילן גדרון, בנו של תת-אלוף משה (מוסיק) גדרון, חברם של טל ושל אלעזר, נפל בקרב. שטרן הלך לרמטכ"ל ובישר לו. על ההמשך סיפר יגאל לוטן: "ישבתי בפינת לשכת סגן הרמטכ"ל, נחבא משהו אל הקיר, כשיומני האישי מונח לפני. לפתע נפתחה הדלת, והשניים - דדו וטליק - נפלו האחד על צוואר רעהו בבכי אמיתי, בכי של גברים כואבים, בלי לחוש בנוכחותי. השתפכותם היתה מלאה, דואבת, סוחפת. דומה שהאסון הנורא שפקד את חברם יצר את הפורקן שהם היו זקוקים לו. זה היה בכי מזעזע, שביטא לא רק את ההשתתפות בכאבו של מוסיק, אלא את כל מה שאצרו השניים בחובם במשך ימים ולילות ארוכים".

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?objNo=57553&returnParam=Y&itemNo=481143&objNo=57553&returnParam=Y&ol=24_09


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   12:57   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. אחריות הדרג הפוליטי  
בתגובה להודעה מספר 52
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.09.04 בשעה 12:58 בברכה, פילוביץ שחף
 
עדכון אחרון - 16:04 23/09/04
אחריות הדרג הפוליטי
מאת יצחק זמיר

ועדת אגרנט אמנם פטרה את הדרג הפוליטי מאחריות למחדל - אך בהחלט ראתה את עצמה כמוסמכת לבדוק את התנהלותו

לפני שלושים שנה התפרסם הדו"ח של ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים, בראשותו של השופט אגרנט, נשיא בית המשפט העליון. הוועדה השמיעה ביקורת וספגה ביקורת. היא השמיעה ביקורת על הרמטכ"ל, דוד אלעזר (דדו), ועל קציני צבא נוספים. דו"ח הוועדה פגע קשה לא רק ביוקרת הצבא, אלא גם בקצינים בכירים בצה"ל, שעד אז, ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים, נחשבו בני מעלה, שכמעט חטא הוא לבקר אותם. הרמטכ"ל נאלץ להתפטר ואחרים הועברו מתפקידיהם. התברר כי קצינים בכירים כפופים לביקורת ציבורית, והם עשויים לשלם מחיר אישי על מחדל או כשל. הביקורת שהושמעה על ידי ועדת אגרנט שינתה את דפוסי החשיבה של עובדי ציבור בכירים, לא רק בצבא. היא נתנה משמעות מעשית למושג של אחריות אישית.


ועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה, נובמבר 1982
תצלום ארכיון: משה מילנר, לשכת העיתונות ה

אך ועדת אגרנט גם ספגה ביקורת, משום שפטרה מאחריות אישית את ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין. בעקבות הדו"ח נוצר הרושם כי שרים אינם נדרשים לתת דין אישי על מחדל או כשל, לא בפני ועדת חקירה ולא בפני בית המשפט. אכן, בפועל, עד אותו זמן לא היה שום שר שנחקר בידי המשטרה בחשד פלילי. הרושם ניזון בין השאר מדברי הוועדה, שהיא לא תביע דעה בשאלת האחריות הפרלמנטרית של הדרג הממשלתי מכיוון שזוהי ביסודה שאלה פוליטית מובהקת. הביקורת נגד הוועדה טענה שגם נבחרי ציבור, כמו עובדי ציבור, חייבים לשאת באחריות אישית, ובמקרה הצורך לשלם מחיר אישי.

אכן, אין היגיון בדעה שנבחרי ציבור, להבדיל מעובדי ציבור, פטורים מאחריות אישית, להיפך. נבחרי ציבור חייבים לשמש דוגמה גם לעובדי ציבור, וככל שתפקידם רם יותר, כך גם יש לדרוש מהם יותר אחריות ונאמנות לתפקיד. אך הביקורת נגד הוועדה בעניין זה אינה מוצדקת, שכן הוועדה אמרה במפורש כי היא רואה עצמה מוסמכת לקבוע ממצאים ולהסיק מסקנות גם בנוגע לאחריות האישית של השרים. כדברי הוועדה: "בבואנו לדון באחריותם של שרים למעשה או אי-מעשה שבהם השתתפו בפועל ובאופן אישי, שומה עלינו להדגיש שראינו את עצמנו בני-חורין להסיק מסקנות, על-פי הממצאים שמצאנו, הנוגעות רק לאחריותם הישירה, ולא ראינו כי מתפקידנו להביע דעה על מה שעשוי להשתמע מאחריותם הפרלמנטרית".

בכך עשתה הוועדה הבחנה בין האחריות האישית, הנובעת מאשמה אישית, לאחריות הפרלמנטרית. האחריות הפרלמנטרית, שלעתים קוראים לה אחריות מיניסטריאלית, היא מושג מעורפל. אחריות זו מחייבת כל שר לדווח לכנסת, ובעצם לציבור, על כל מה שנעשה במסגרת המשרד עליו הוא מופקד, לרבות תקלה וכשל, אפילו אם לא היתה לשר כל ידיעה אישית או אשמה אישית בקשר לנעשה.

השאלה אם השר צריך לשלם גם מחיר אישי על תקלה או כשל שאירעו במשרד, אף אם אין בשר כל אשמה אישית, היא באמת שאלה פוליטית. ייתכן שראש הממשלה יבוא חשבון עם השר, ואף יעביר אותו מכהונתו, גם אם השר אינו נושא באחריות אישית. ייתכן גם שמרכז המפלגה או הציבור הרחב יזקפו לו כשל משרדי. אמנם הניסיון בישראל מלמד כי בדרך כלל אין לסמוך, לא על ראש הממשלה, לא על המפלגה ואף לא על הציבור שיבואו חשבון עם שר על כשל משרדי. עם זאת, להוציא אולי מקרים קיצוניים, ועדת חקירה או בית משפט יכולים לתבוע מחיר אישי משר רק אם הוא נושא באחריות אישית, כלומר, על מעשה או מחדל שלו עצמו.

אכן, ועדת אגרנט בדקה באופן מפורט את ההתנהגות של ראש הממשלה ושל שר הביטחון ערב המלחמה. אך היא לא מצאה בה פגם. לכן גם לא הטילה עליהם אחריות אישית ולא המליצה להסיק נגדם מסקנות במישור האישי. אפשר לחלוק על הממצאים של הוועדה, ואולם אין לחלוק על העיקרון שהנחה אותה: גם ראש הממשלה וכל שר נדרשים לתת דין וחשבון ועשויים לשלם מחיר אישי על כשל בתפקוד.

עיקרון זה בא לידי ביטוי ברור בשנים שלאחר מכן. התברר כי אין חסינות לשום שר מפני אחריות משפטית. ב-1976 נפתחה חקירה פלילית נגד שר השיכון אברהם עופר; הוא התאבד בעת החקירה. ב-1977 נחקר ראש הממשלה יצחק רבין על חשד שהחזיק בארה"ב חשבון מטבע חוץ ללא היתר; הוא התפטר. ב-1981 הרשיע בית המשפט, בראשונה, שר בישראל: השר לענייני דתות, אהרן אבו-חצירה, הורשע בגניבה ונדון למאסר.

בכל המקרים האלה נדרשו שרים לתת את הדין על מעשים שנעשו מחוץ לתפקיד השר. אך אפשר כי שר ייתן את הדין בפני בית המשפט, ואף יורשע בפלילים, גם על מעשים שנעשו במסגרת התפקיד. ראיה לכך ניתנה זה מקרוב, כשהיועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה לחקור את השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, בחשד שביצע מינוים פוליטיים, ובכך ביצע עבירה של הפרת אמונים.

כיום גם ברור שוועדת חקירה יכולה לחקור אם מחדל או כשל אירעו בעקבות אחריות אישית של שר, ואם כן, להמליץ כי יינקטו נגדו צעדים אישיים. דוגמה בולטת ניתנה ב-1983 על ידי הוועדה לחקירת הטבח בסברה ושתילה, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן. הוועדה מצאה כי ראש הממשלה מנחם בגין, שר הביטחון אריאל שרון ושר החוץ יצחק שמיר, נוסף לרמטכ"ל רפאל איתן וקצינים נוספים, כשלו (באופן עקיף) באחריות האישית שלהם. לגבי חלק מהם המליצה הוועדה על מסקנות אישיות. בנוגע לשרון המליצה כי הוא "יוציא מסקנות אישיות נאותות מהפגמים שנתגלו במילוי תפקידו". כתוצאה מכך, הוא התפטר מתפקיד שר הביטחון ונשאר לכהן בממשלה כשר ללא תיק.

אך מהי אחריות אישית של שר? זוהי אחריות הנובעת מאשמה אישית, כלומר, אשמה בקשר למעשה או מחדל של השר באופן אישי. היא יכולה להיות אחריות כבדה על מעשה המגיע כדי עבירה פלילית (כמו מרמה או שוחד), או אחריות קלה יותר. כל חריגה של שר מן הסמכות שהוקנתה לו בחוק, או הפרה אחרת של החוק, יוצרת אחריות אישית. שר, שהוא נאמן הציבור, חייב לפ)עול אך ורק במסגרת החוק. גם רשלנות במילוי התפקיד יוצרת אחריות אישית. יתרה מזאת: כל מי שהחוק מקנה לו סמכות שיש בה שיקול דעת, חייב להפעיל את שיקול הדעת על יסוד שיקולים ענייניים, ולא על יסוד שיקולים זרים (מפלגתיים, למשל) באופן סביר, ולהימנע מפגיעה החורגת מן המידה הנדרשת. חובה זאת חלה גם על שר. אם הוא מפר חובה זאת, הוא נושא באחריות אישית.

שר עשוי לשאת באחריות אישית אפילו בגלל התעלמות משיקולים מדיניים או מוסריים. כך, לדוגמה, ועדת כהן קבעה כי שר הביטחון נושא באחריות אישית, ולכן נדרש למסקנות אישיות, בין השאר משום "שהוא התעלם או הסיח דעתו מסכנה של מעשי נקם או שפיכות דמים מצד הכוחות הלבנוניים כלפי האוכלוסייה במחנות הפליטים בביירות ולא הורה על נקיטת צעדים מתאימים למניעת סכנה זו".

בהקשר זה ראוי להביא דברים שכתבה הוועדה וטעמם לא פג עד היום: "תנאי הלחימה מחייבים את הלוחמים בקשיחות שמשמעותה להעמיד בעדיפות את הדבקות במטרה ואת הנכונות להקרבה, וזאת כדי להשיג את היעדים המוטלים עליהם, אפילו בתנאים קשים ביותר, אך המטרה לעולם אינה מקדשת את האמצעים וצריך להפעיל את הנשק תוך שמירה על ערכים מוסריים ואנושיים יסודיים".

הלקח הוא שכל שר נושא באחריות אישית לכשל אישי במילוי תפקידו, שהאחריות רחבה, ושהוא עשוי לשלם מחיר אישי על יסוד אחריות זאת. זהו לקח חשוב, אך לא פעם נראה כאילו הלקח לא נלמד כלל.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=481145&objNo=57553&returnParam=Y


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   13:23   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. מדוע נכשלה ועדת אגרנט?  
בתגובה להודעה מספר 52
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.09.04 בשעה 08:12 בברכה, פילוביץ שחף
 
חברים,

ב"מחלקה ראשונה" פרסמתי מאמר "מדוע נכשלה ועדת אגרנט".
אתיחס לכל תגובה שם.

גמר חתימה טובה
אורי מילשטיין

http://nfc.msn.co.il/archive/003-D-7427-00.html?tag=13-30-56

מדוע נכשלה ועדת אגרנט?
ד"ר אורי מילשטיין
24/09/2004



דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5368&forum=gil&omm=0

לו היה הדוח המלא של ועדת אגרנט מתפרסם ברבים, מיד לאחר השלמתו, הוא היה יכול לעורר חשיבה יצירתית בתחום הביטחוני


תורת הביטחון של ישראל התבססה על ההנחה שצה"ל יביס את תוקפיו בכל מצב, לרבות בהתקפה משולבת של כל מדינות ערב. בשנות החמישים כינו את ההתפתחות האסטרטגית האפשרית הזאת: "מקרה הכול". תורה זו קרסה במלחמת יום הכיפורים ומפתחיה נתגלו כמי שקודם העמידו פני מומחים ועתה הם פועלים להסתרת האמת. תורה זו הולידה את ה'קונצפציה' שלפני מלחמת יום הכיפורים וממילא המחדל המודיעיני. היא גם אחראית למחדלים ולכישלונות המבצעיים באוקטובר 1973.

ועדת אגרנט לא הטילה ספק בתורה זו, כי לא הצליחה להתנתק מהממסד הביטחוני שפיתח אותה ולא העזה להודות שמאז 1947 עומדת התורה על כרעי תרנגולת. כישלונה של ועדת אגרנט הוא אחד הגורמים הראשיים לתפקודו הלקוי של צה"ל במלחמת לבנון ב-1982, במלחמת דרום לבנון שבה גרש אותנו משם החיזבאללה, באינתיפאדה הראשונה שהעניקה לפלשתינים את הסכם אוסלו ובאינתיפאדה הנוכחית שהעניקה לפלשתינים את תוכנית פינוי יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

1. תרבות מאצ'ואיסטית של הטלת מורא

במלחמת יום הכיפורים קרסה תרבותו הביטחונית (ולא רק היא) של דור תש"ח, הוא דור הפלמ"ח. תרבות זו היא שעיצבה את האסטרטגיה של היישוב והמדינה במשך 25 השנה שקדמו למלחמה, ולמרות שקרסה המשיכה לעצבה גם במשך 31 השנים שבאו אחריה - כשלון צה"ל באינתיפאדת אל אקצה והתוכנית לפנות את יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. די בכך כדי לראות במערכת הביטחון של ישראל ובעומדים בראשה, לרבות כל ראשי הממשלות, שרי הביטחון והרמטכ"לים בשלושים ואחת שנים אלה, אנשים שסיכנו את קיומה של מדינת ישראל.

מאז הסכם אוסלו ועד כתיבת שורות אלה, באוקטובר 2004, לוחמת תרבות זאת מלחמת מאסף באמצעות יורשים שעוצבו על-ידיה, כפי שהצהיר ראש הממשלה הקודם, אהוד ברק: אני מתחייב להמשיך את דרכו של יצחק רבין. מכיוון שדרכו הביטחונית של רבין כשלה גם באינתיפאדה וגם במלחמת דרום לבנון, ניתן היה לחזות את כשלונו של ברק. לא רק יצורים חיים מבקשים לשרוד, גם תרבויות ואסטרטגיות. מנגנון שרידותי מובנה זה של תרבויות ואסטרטגיות שקרסו והסתאבו, דואג להסתיר את המציאות ומאיים בכך על שרידותם של אנשים ומדינות. זה אחד האיומים החמורים על קיומה של מדינת ישראל בפתח המאה ה-21 ועל חיי תושביה.

מדובר בתרבות שהתבססה על הטלת מורא והרתעה באמצעות ביצוע פעולות טרור נגד ערבים, ולא על היכולת להפעיל צבא סדיר ומקצועי במלחמה. זאת היתה תרבות כוחנית עם גיבוי אידיאולוגי, אנטי-כוחני, אך ללא עומק אינטלקטואלי. העדר עומק זה אפשר לקיים דיסוננס קוגניטיבי לאומי במשך שנים רבות. מן הדיסוננס הזה נהנו האליטות וסבל הציבור.

לצבא נועדו בתרבות זאת בעיקר משימות פוליטיות, אידיאולוגיות וחינוכיות. הרטוריקה הציונית כינתה את התפיסה הזאת: אסטרטגיה של הרתעה, כי על-פי הקודים של השמאל הציוני, המצוי בדיסוננס קוגניטיבי כרוני, הישראלי הלגיטימי איננו טרוריסט. אבל קבוצות טרור ללא עומק של צבא יעיל, אינן אלא מיליציה אידיאולוגית, שלא הרתיעה איש ולא מנעה שום מלחמה. הסתמכות על הרתעה וירטואלית היתה הפגם האינטלקטואלי החמור ביותר של מנהיגי ישראל וראשי מערכת הביטחון שלה, בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. את הפגם הזה לא היו חברי ועדת אגרנט מסוגלים לאתר, כי הם היו חלק מן התרבות שקרסה.

תפיסת הטרור הביטחוני והשלכותיה על בניית הכוח וארגונו התחילו במבצעי טרור נגדי של הפו"ש ואצ"ל, במחצית השנייה של שנות השלושים, כאשר הוברר שמיליציית ה"הגנה" אינה מגינה על הרכוש ועל הנפש כפי שהתיימרה לעשות. הדמות המובילה בהתפתחות זאת היה יצחק שדה, רטוריקן ביטחוני ושמאלן קיצוני, שטוהר הנשק באידיאולוגיה שלו, וחיסול חפים מפשע, לשם הרתעה, בפקודותיו ובמעשיו.

הוא התחיל את עידן הסכיזופרניה הביטחונית בציונות, שקיבע דיסוננס קוגניטיבי כתרבות חיים של האליטות החברתיות. תרבות זאת התגבשה בפעולות הטרור של הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י נגד שלטונות המנדט הבריטי, אחרי מלחמת-העולם השנייה, שפירושם המוטעה מנע מבן-גוריון וחבריו להקים צבא של ממש לקראת מלחמת העצמאות, והגיעה לשיאה בפעולות טרור נגדי של יחידה 101 וגדוד 890, בפיקודו של אריאל שרון, בשנים 1956-1953, ובהשתתפות אחד המפקדים הבולטים - ולימים רמטכ"ל מלחמת לבנון - רפאל איתן.

בשלושה שלבים אלה התגבשה דמותו של המאצ'ו העברי והישראלי, שבזכות שכלו הישר, ניסיונו הקרבי, תושייתו, מעשיותו האנטי-אינטלקטואלית, ואי-התעסקותו ב"בולשיט" של צבאות אחרים, היה צה"ל אמור לנצח בדרך מקורית משלו את הצבאות הערביים בכל מלחמה בעתיד. ואכן הוא "ניצח" בעזרת קידוד כישלונות תפקודו הלקוי להצלחות מיתולוגיות אדירות. "ניצחונות" אלה הביאו ברכה רבה לאליטות בזמן הבחירות הכלליות, בעת קביעת סדר העדיפויות הלאומי, וכאשר חלקו משרות והעניקו תפקידים.

אלא שהמסרים האלה פוענחו באמצעות אותם קודים רק על-ידי הישראלים. הערבים לא אימצו את הקודים המניפולטיביים האלה ופענחו את ההתרחשויות הביטחוניות באופן ריאלי הרבה יותר. עליונות השיח הערבי על השיח היהודי עתידה היתה לתת תוצאות גם בשדה הקרב.

מאצ'ו ישראלי זה וצאצאיו, שאחרי מלחמת לבנון התגלגלו מדמויות מיתולוגיות לדמויות פתטיות, הם המנהיגים בסוף המאה העשרים את ישראל: ראש הממשלה אהוד ברק, ראש הממשלה שקדם לו, בנימין נתניהו, הרמטכ"ל שאול מופז ואיש מטהו הבכיר של ברק דני יתום הם בוגרי סיירת מטכ"ל - ממשיכת יחידה 101 - שאנשיה נחשבים לכל-יכולים; יושב ראש הליכוד אריאל שרון שהקים את יחידה 101 האגדית ופיקד עליה ועל גדוד 890 בשנות החמישים. שר הביטחון לשעבר ושר התחבורה הנוכחי יצחק מרדכי, הרמטכ"ל לשעבר ושר התיירות הנוכחי אמנון ליפקין-שחק, סגן הרמטכ"ל לשעבר ושר המדע התרבות והספורט הנוכחי מתן וילנאי הם אנשי חטיבת הצנחנים הסדירה שצמחה מגדוד 890.

כל אלה, מלבד בנימין נתניהו, מכריזים על נאמנות למורשתו של קצין המבצעים של הפלמ"ח יצחק רבין, חניכו של יצחק שדה, ועל כוונתם להמשיך את דרכו - דרך הסתירה בין הרטוריקה לבין הביצוע. אין פלא אפוא, שאהוד ברק וחבריו עשו ללעג את שאריות המשטר הדמוקרטי בישראל וכננו משטר צבאי למעשה שבו הציבור הרחב יודע רק מה שהשרים-גנרלים רוצים שידע.

תפיסת הטרור הביטחוני גרסה שישראל תנצח את הערבים, ותכפה עליהם את רצונה, באמצעות מכות מפתיעות, מאולתרות, מהירות ומוחצות; מכות אלה ישברו את רוח הערבים, הם לא יעזו עוד לצאת למלחמה נגד היהודים וישלימו עם מטרות הציונות. זה הפיענוח שלהם לאסטרטגיה העקיפה של לידל הארט שכשלה בהרתעת-גרמניה גם לפני מלחמת-העולם הראשונה וגם לפני מלחמת-העולם השנייה ורק הרתיעה את בריטניה מלבוא לעזרת פולין ולבלום את היטלר ב-1939.

זה היה הבסיס לתפיסת ההרתעה הקונבנציונלית של ישראל שהרתיעה רק את ישראל מלנקוט צעדים חיוניים לביצור ביטחונה ולכן היא הופתעה מיוזמתם הצבאית של אויביה גם ב-1947, גם ב-1967, גם ב-1973, גם ב-1987 (פרוץ האינתיפאדה) וגם מן המלחמה של החיזבאללה נגדה, המתנהלת גם בעצם הימים האלה. השקפה ביטחונית זו זכתה לכינוי "שיטת הזבנג וגמרנו" והיא התגלתה כזבנג עצמי שמשיקולים שרידותיים יש להתעלם ממנו.

את בית-הספר הטרוריסטי הזה סיימו בהצלחה משה דיין, יגאל אלון, יצחק רבין, חיים בר-לב, דוד אלעזר, מרדכי גור, וחבריהם עוד לפני הקמת המדינה, על-פיו הם בנו את מערכת הביטחון הישראלית ועל פיו הם חינכו את דור המפקדים הבא שנציגו הבכיר עומד היום בראש ממשלת ישראל. הם לא נטשו את תלמודם זה עד יומם האחרון, למרות שהעמידו פנים כי עשו כן.

מלחמת ששת הימים, שתוצאותיה הצבאיות היו מדהימות למרות שביצועיה הצבאיים היו עלובים, קיבעה במוחות הישראליים את תרבות הטרור ואת תפיסת הטרור באסטרטגיה ביטחונית למשך עשרים ושש שנים שבהן הם האמינו שבכל עתיד נראה לעין יכריע צה"ל בשדה הקרב, בקלות ובמחיר נמוך מכל הבחינות, כל קואליציה ערבית או התקוממות (אינתיפאדה) פלשתינית.

העתיד הנראה לעין הזה נמשך שש שנים בלבד, אשר במהלכן התחוללה מלחמת ההתשה שהתישה את ישראל - אפקט שישראל הדחיקה בעזרת פשיטות אחדות שהעיתונות הישראלית המגויסת סייעה להאדיר, ללא כל בסיס במציאות. מלחמת יום הכיפורים, על אלפיים, מאתיים עשרים ושניים הרוגיה הישראלים, על ששה-עשר נעדריה, על שבעת-אלפים, מאתיים חמישים ואחד פצועיה ועל שלוש מאות ואחד שבוייה, חשפה את איוולתה של תפיסה זו ואת חובבנותם של מצדדיה.

אך האיוולת, שהיתה אמורה להיות גלויה לעין, בתרבות מערבית המבוססת על חשיפת ליקויים, ביקורת והפקת לקחים, נעלמה מעיני רובו המכריע של הציבור היהודי בישראל - נאמני ארץ-ישראל ואנשי שלום עכשיו כאחד - שאוּלף להעריץ את צה"ל. הצנעת איוולת היא סימן לתרבות לאומית פרימיטיבית, שבה המציאות מקודדת באמצעות השכל הישר בלבד ואינטרס השרידות של האליטות השלטוניות. האליטות התרבותיות, התקשורתיות, והאקדמיות מתקרנפות ומשרתות את האינטרס הזה. כשהקרנפים מגיעים לצמרת - פרופ' אהרון בן-עמי לדוגמא - הן הם מסוגלים להודות שהתקרנפו והם משמרים ביתר מרץ, משיקולי שרידות אישית, את התרבות הפרימיטיבית.

2. מיתוס הניצחון הגדול

בלילה שבין היום השלישי ליום הרביעי של מלחמת יום הכיפורים, לאחר כישלון ניסיון מהלך ההכרעה של צה"ל בחזית הדרום, נטש שר הביטחון, משה דיין, את מטרת המלחמה הרשמית - להכריע את האויב, להשמיד את צבאו ולכפות עליו את תנאיה של ישראל - ואימץ מטרה חדשה: לכפות על האויב הפסקת אש. 15 ימים נוספים לחמה ישראל בחזית הדרום כדי להביא את נשיא מצרים, אנואר סאדאת, להסכמה על הפסקת אש. אז החל "תהליך אוסלו" - השגת הפסקות אש תמורת חבלי-ארץ, שישראל השתלטה עליהם במלחמת ששת הימים, בתקווה שהפסקות אש אלה יאיצו דינמיקה של שלום.

עוד בטרם הסתיימו הקרבות בדרום ובצפון פתחו ראשי המערכת הפוליטית וראשי צה"ל במבצע תקשורתי אדיר, שנועד להטמיע בתרבות הישראלית את המיתוס שלפיו צה"ל תפקד במלחמה ההיא באופן מעולה, ולא היה למדינת ישראל ניצחון צבאי גדול מזה. המסע היח"צני ההוא זכה להצלחה אדירה, ועד היום זהו אחד המיתוסים הביטחוניים היציבים של ישראל. אבל אנשי קו הדם, ששהו במקומות שבהם הורגים ונהרגים וראו את הקולות הצורמים של המלחמה, סירבו בתחילה לקנות את המיתוס ועוררו תנועת מחאה. כדי להרגיע את הרוחות ולהרוויח זמן הקימה ממשלת גולדה מאיר, ב-18 בנובמבר 1973, "ועדת חקירה לעניין מלחמת יום הכיפורים". על הוועדה הוטל לחקור:

1.המידע בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים על מהלכי האויב וכוונותיו לפתוח במלחמה וכן ההערכות וההחלטות של הגורמים הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך, בקשר למידע האמור.

2.היערכות של צה"ל למלחמה בדרך כלל, כוננותו בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ופעולותיו עד לבלימת האויב.

לאחר שלושה ימים מינה נשיא בית-המשפט העליון, ד"ר שמעון אגרנט, ועדת חקירה בראשותו. חבריה היו: שופט בית-המשפט העליון, משה לנדאו; מבקר המדינה, ד"ר יצחק נבנצאל; רב-אלוף (מיל') ופרופסור לארכיאולוגיה, יגאל ידין ורב-אלוף (מיל'), נציב קבילות החיילים, חיים לסקוב. צוות של שישה קצינים בכירים במילואים ריכז את החומר העובדתי בשביל הוועדה: אלוף (מיל') יוסף אבידר, אלוף (מיל') משה גורן, תת-אלוף (מיל') שמעון גלבוע, אלוף-משנה (מיל') ישראל כרמי, אלוף-משנה (מיל') יהושע נבו ואלוף-משנה (מיל') משה תמיר. עשרה אישים אלה נמנו עם האליטה של דור תש"ח, ואנשי הצבא שביניהם השתתפו באופן פעיל ביצירת תפיסת הטרור הביטחוני ואף התגאו בה.

איש מהם לא היה אינטלקטואל ביטחוני, שאומץ לב אינטלקטואלי הוא קוד התנהגות שלו. הסיכוי שדווקא הם יחשפו את קריסת תרבות דורם היה קלוש. החומר שנאסף אורגן וסודר בידי שני קצינים בקבע, בני דור מאוחר יותר: אלוף-משנה יעקב חסדאי ורב-סרן יואב גלבר. צוות זה פעל במשך 14 חודשים, ובמהלכם הוא פרסם שלושה דו"חות.

כ-26 שנה לאחר שהוועדה הגישה את הדו"ח השלישי והאחרון שלה ניתן לקבוע, כי היא נכשלה מכל היבט אפשרי ונזקה עלה על תועלתה. שכן, היא יצרה את הרושם המוטעה שהממשל בישראל מסוגל לבקר את עצמו, לחקור כישלונות ומחדלים צבאיים ולהפיק מהם לקחים.

מנקודת-מבטם של מקימיה - גולדה מאיר וחבריה - נכשלה הוועדה משום שבעקבות פרסום הדו"ח הראשון שלה נאלצה גולדה מאיר להתפטר, ואיתה כל חברי ממשלתה. התפטר גם הרמטכ"ל הכושל, דוד אלעזר, בטרם הודח, כהמלצת הוועדה. אבל היבט זה הוא זניח, גם אם היווה רעידת אדמה במישור הפוליטי. מחליפה של מאיר, יצחק רבין, לא תפקד טוב ממנה כראש ממשלה וכשר ביטחון, כפי שהוכח באינתיפאדה ובמלחמה בחיזבאללה בדרום לבנון.

מנחם בגין שבא אחריו היה גרוע עוד יותר כפי שהוכח במלחמת לבנון. אותם דברים אמורים על יצחק שמיר ועל בנימין נתניהו. במבט לאחור התפטרות גולדה וחבריה, ופרישת אחדים מהם מן הזירה הפוליטית, עומדות לזכות הוועדה, גם אם לא זו היתה כוונת חבריה, אשר באופן בלתי-סביר לא הפנו אצבע מאשימה כלפי גולדה מאיר וחברי מטבחה - משה דיין, יגאל אלון וישראל גלילי. שלושת הגברים במטבח זה היו אישים מרכזיים במערכת הביטחון של היישוב, שלושתם גם השפיעו מאוד על מלחמת העצמאות ולשלושתם אחריות רבה למבנה הכושל של מערכת הביטחון הישראלית עד עצם כתיבת שורות אלה.

תכליתה המוצהרת של כל ועדת חקירה היא למנוע את הישנות הכישלונות והמחדלים הנחקרים על-ידי איתור ליקויים בכל הרמות ומכל הסוגים והכנת מתווה להפקת לקחים. כתשע שנים לאחר תום מלחמת יום הכיפורים חזרו כל ליקוייה ומחדליה במלחמת לבנון. הם שבו וחזרו בשש שנות האינתיפאדה, בפרשת הטבח במערת המכפלה בחברון, בפרשת רצח רבין, בפרשת פתיחת "מנהרת החשמונאים", בפעולה הכושלת של הקומנדו הימי בדרום לבנון ובספיחיה ובפרשת משעל; והם מתרחשים גם כעת בדרום לבנון, למרות שבינתיים הוקמו, פעלו והמליצו עוד כמה וכמה ועדות. ליקויים החוזרים על עצמם מעידים שהלקחים לא הופקו ושוועדות החקירה נכשלו במשימתן.
חברי ועדת אגרנט לא היו מסוגלים לבצע את משימתם כהלכה משני טעמים עיקריים:

ראשית, חסרו להם, ולקצינים שסייעו בידם, הכלים התיאורטיים והמושגיים להבנת אירועי מלחמת יום הכיפורים ולא היו להם כישורים אינטלקטואליים לבנות בעצמם כלים אלה.

שנית, למרות שהם ביקרו קשות את ה"קונספציה" של אגף המודיעין במטכ"ל ושל מפקדו, אלוף אלי זעירא, הקונספציה הדוֹרית המוטעית שלהם מנעה מהם להתקרב לחקר האמת. טעמים אלה מאפיינים את ועדות החקירה שפעלו עד היום בתחום הביטחוני והם שגרמו לעיקור הפוטנציאל הביקורתי שלהן.

אתחיל בניתוח הטעם השני. בהקדמה לדו"ח החלקי הראשון שפרסמו באפריל 1974, הזהירו חברי הוועדה כי אסור שהדיון ב"גורמי הטעויות והמשגים", שהיה הכרחי "למען בירור האמת והפקת הלקחים", יגרע "מראיית הישגו המכריע של צה"ל, שהתגבר על מתקפת פתע של האויב בשתי חזיתות ותוך חירוף-נפש של חייליו השיב מלחמה שערה ויכול לאויב". ובסיום אותו דו"ח נאמר שצה"ל ניצח במלחמה "תודות לגבורתם העילאית של חיילים על כל דרגותיהם, לכוח האלתור הבלתי נדלה של מפקדיו, וליציבות וחוסן מבנהו הארגוני הבסיסי".

על דברי שבח אלה חזרה הוועדה בדו"ח השני שלה, והוסיפה כהנה וכהנה מבלי לבסס אותם. מציאות בלתי-מבוססת היא מיתוס. השימוש במיתוסים מלמד כי חברי הוועד לא התאימו לתפקידם.

מסתבר שחברי הוועדה נפלו קורבן למסע היחצני ולמיתוס היזום, שלפיו צה"ל תפקד במלחמה ההיא באופן מעולה, ולא היה לישראל ניצחון צבאי גדול יותר. מכאן שהמחדלים והכישלונות, לדעת חברי הוועדה, התרחשו במגזרים מוגבלים, בעיקר באמ"ן ובצמרת פיקוד דרום: ואם יסולקו ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, ומפקד חזית הדרום בתחילת המלחמה, האלוף שמואל גונן, ישוב צה"ל ויתפקד באופן מעולה כפי שתפקד, לדעת הישראלים, במלחמת ששת הימים.
עדותו של סגן הרמטכ"ל, אלוף ישראל טל, השפיעה באופן מכריע על מסקנות הוועדה:

מה שקרה ביום כיפור, בייחוד בשלושת הימים הראשונים, זה לא שצה"ל היה עם תורות לא נכונות. הבעיה היתה שלא ביצעו את התורות של עצמנו. עשינו את כל השגיאות האפשריות בשלושה הימים הראשונים ואינני מאשים את הטנקיסטים - אני מאשים את הנסיבות (!) שבהן הם נכנסו לקרב, ושבהן תפסה אותנו המלחמה.

אבל מעשינו השפיעו על הנסיבות, מצד אחד, ולמען שרידותנו היינו אמורים להיות מוכנים לנסיבות הקשות ביותר מצד שני. "תורות הלחימה הנכונות" של ישראל טל הכשילו את צה"ל במלחמת לבנון ב-1982 כאשר כל הנסיבות היו לטובתו. הם גם הכשילו את צה"ל באינתיפאדה ובמלחמת דרום לבנון. אם רק הנסיבות אשמות, לא ייפלא שסגן הרמטכ"ל לא נדרש לשלם מחיר אישי על חלקו במלחמת יום הכיפורים. חלקו במלחמה זו לא מנע ממנו לקבל בינתיים את פרס ישראל על מפעל חייו בתחום הביטחון. ואין תימה בכך. שהרי ועדות פרס ישראל בפרט, והאליטות האקדמיות הישראליות בכלל, אינן מיטיבות להבין מחברי ועדת אגרנט בהוויית הצבא והמלחמה, וגם תודעתן שטופה במיתוס הביטחון. אם היו חברי ועדת אגרנט מצליחים לדחות את התזה המניפולטיבית של ישראל טל, אולי היה להם סיכוי להצליח קצת יותר במשימתם.

זאת ועוד, אם רק הנסיבות אשמות, מדוע המליצה הוועדה להדיח מתפקידם את הרמטכ"ל אלעזר, את ראש אמ"ן אלי זעירא, ואת אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן? על-פי אותו היגיון ראוי היה שגולדה מאיר תמשיך בתפקידה ולא תתפטר. אופייני לתרבותה השטחית של ישראל שאדם כישראל טל, המסוגל לתלות את קריסת מערכת הביטחון שהוא היה אחד מראשיה, בנסיבות בלבד, נחשב להוגה הצבאי החשוב ביותר במערכת הביטחון.

בגוף הדו"ח, בהקדמות ובסיומים, סתרה הוועדה את דברי עצמה כאשר כתבה, למשל, ש"הרקע לכישלון אמ"ן היה - הביטחון המופרז אשר היה נחלת הכול, בדרג הצבאי והמדיני כאחד, שאם בניגוד למצופה האויב יתקוף - הצבא הסדיר (כולל המילואים המגויסים לתעסוקה מבצעית) יהדוף את התקפתו בקלות, בכל הנסיבות, ויוכל לעבור עד מהרה למתקפת נגד". שר החוץ בתקופת המלחמה, אבא אבן, ביטא אווירה זו בעדותו: "התשובה שקיבלנו תמיד מהזרוע הצבאית, שאפילו ינסה לתקוף דינו נחרץ לתבוסה מהירה, מוחצת" (בכל הנסיבות).

בנספח אישי לדו"ח השלישי הביא חיים לסקוב תמצית מדבריו של ישראל טל, שנישאו בהרצאה בפני סגל המדריכים של בית-הספר לפיקוד ומטה (פו"מ), ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה:
צה"ל נוטה לכיוון המקצועי-מכניסטי ולא פועל לפי תורת פיקוד ומטה; כל קשר בין הפורמלי והלא-פורמלי (בצה"ל) הוא מקרי; מדבר על גוויעת המחשבה הצבאית; (לפי טל) אין החלטה, אין הכרעה, אין תהליך קבלת החלטה; ההישג במחשבה הוא באלתור האלתור ולא ביישום משהו בסיסי. שלפי השראתם פועלים פְּקודיהם.

מסתבר לפי ישראל טל, שלפני המלחמה, לא רק הנסיבות אשמות אלא גם "גוויעת המחשבה הצבאית". ואם תורת הביטחון של ישראל טל וחבריו התבססה על ההנחה שבכל הנסיבות צה"ל יביס את תוקפיו, הרי שבמלחמת יום הכיפורים קרסו התורות ומפתחיהן נחשפו כמעמידי פני מומחים, לפני המלחמה, וכפועלים להסתרת האמת - לאחריה. מכאן שטל וחבריו אינם אשמים רק במה שאירע במלחמת יום הכיפורים אלא גם במה שאירע במלחמת לבנון, באינתיפאדה ובמלחמה נגד החיזבאללה בדרום לבנון.

ועדת אגרנט לא העזה לטפל בעניין זה, שכן טיפול בו היה מחייב הודאה לא רק בקריסת תורת הביטחון - אלא גם בכך שמאז פרוץ מלחמת העצמאות, ב-30 בנובמבר 1947, תורת הביטחון של ישראל עמדה על כרעי תרנגולת. השופט אגרנט וחבריו אפשרו לכל האחראים לכשל התורתי, שהעמידו פני מומחים, להמשיך לפעול במסגרת מערכת הביטחון במשך תקופה ארוכה - ישראל טל, עד היום - עם כל התגמולים והיוקרה הנלווים להשתייכות למערכת זו; ובכך חברי הוועדה אף פתחו בפני האחראים לכשל את האפשרות להנהיג מאוחר יותר את מדינת ישראל ולהכשילה. אם ראש הממשלה ושר הביטחון הנוכחי אהוד ברק "מעריך במיוחד" את ישראל טל ו"כבר שנים קשוב לרעיונותיו", הדבר צריך להיות כתובת על הקיר לציבור בישראל על האסונות שהוא עלול להמיט.

3. מיתוסים ותעמולה במקום מחקר

אפילו היה לחברי ועדת אגרנט אומץ הלב האינטלקטואלי להתעמת עם המציאות, חסרו להם כלים תיאורטיים ומושגיים מתאימים. לדוגמה, עמודים רבים בדו"ח השלישי של הוועדה הוקדשו לתיאור הניסיון להכריע את המלחמה בחזית הדרום, ב-8 באוקטובר, באמצעות התקפה של אוגדת אברהם אדן (ברן) על הארמייה השנייה - התקפה, שלדברי הדו"ח, היתה אמורה לסיים את המלחמה במהירות, בניצחון ישראלי אדיר. בסיום חלק זה של הדו"ח כתבו חברי הוועדה:

אוגדת ברן (אדן) אמנם לא הצליחה בביצוע המשימה של השמדת ראשי הגשר המצריים, אולם אין ספק שלחימה קשה של האוגדה באותו היום תרמה רבות לבלימת התקדמות האויב ותיחומו ויצירת תוואים מאובטחים כנגד התקפת האויב, שבאה לאחר מכן, ובכך הכשירה את הקרקע להתקפת הנגד הגדולה של צה"ל שבסופה צלח את התעלה מערבה.

באותו יום, בשלב שנועד לביצוע המשימה האוגדתית של ברן, תקף את האויב רק גדוד מילואים אחד, בפיקודו של סא"ל (מיל') חיים עדיני, עם 22 טנקים בלתי-מזוּודים וציוד לקוי. מחציתו של כוח זה הושמד והחצי השני ברח כל עוד נפשו בו.

בשלב מאוחר יותר של היום, כשהתברר שצה"ל נכשל במשימתו, שוגר לאותו מקום עצמו, ללא שום תכלית, גדוד נוסף בפיקודו של סא"ל אסף יגורי. גדוד זה הושמד ברובו ומפקדו נפל בשבי. אם במשך יום שלם תקפו את המצרים רק שני גדודים מתוך אוגדה שלמה, שמנתה שלוש חטיבות שריון, ומתוך 35 גדודי שריון שהיו באותו יום בחזית, הדבר מלמד כי התיאור "לחימה קשה של האוגדה באותו היום" הוא מניפולטיבי וחסר קשר למציאות.

מדוע לא היו יכולים חברי ועדת אגרנט להבין את ההתרחשויות של מלחמת יום הכיפורים? הליקוי העיקרי בחקר צבאות ומלחמות, ובניסיונות לקיים תהליכים שיטתיים של איסוף וניתוח מידע בתחום זה, הוא חסרונם של כלי חשיבה ייחודיים: תיאוריות, מושגים-קודים, טיעונים והכללות מבוססים, ומתודות מהימנות. ללא כלים כאלה אי-אפשר לבצע תצפיות אמינות, אי-אפשר לבדוק השערות באופן מהימן ואי-אפשר לקדד את הנתונים למבנה אינטלקטואלי תקף.

לכן, ההתייחסות למחקרי צבא ומלחמה היא חובבנית ולא מדעית, היא בעזרת השכל הישר ולא בעזרת השכל מדעי, היא אופיינית לכלים הקוגניטיביים של האדם הקמאי ולא של סוף המאה העשרים - עידן ההיי-טק ותעשיית המידע. חוקרי הצבאות והמלחמות משתמשים לעתים בכלים שפותחו בשביל תחומים אחרים, במקרה הטוב, או מסתמכים על שכלם הישר, על ניסיונם האישי ועל מיתוסים במקרה השכיח.

אפשר להשוות את חוקרי המלחמות המעולים לזואולוגים המשתמשים בכלי המחקר של הגיאולוגיה, לפסיכולוגים המשתמשים בכלי המחקר של הכלכלה או למצביאים המתכננים מערכות בעזרת דגמים מספר יהושע, ומכתבי הומרוס ושקספיר. את רוב המצביאים אפשר להשוות לאנשים המתאמצים לשווא לקרוא טקסט סיני כשאין הם יודעים אלא עברית וגם בה אין הם עילויים. גם אלה וגם אלה הם אותם אנשים הזוכים לכבוד ויקר ב"משל המערה" של אפלטון על בקיאותם במדע הצללים. התיאוריות הצבאיות הרווחות אינן אלא מניפולציות, מפני שאין להן ביסוס אמפירי. הביסוס היחיד שלהן הוא מיתולוגי:

תיאוריות אלה הן, ברובן, סיפורים בלתי-מבוקרים של אנשי הצבא ואנשי יחסי הציבור שלהם, התנאי הפופריאני של פתיחות להפרכה אינו חל עליהן ותקפותן לא הוכחה.

תיאוריה מדעית צריכה להיות אמפירית, אובייקטיבית ופתוחה להפרכה. רק תיאוריה כזו עשויה לסייע לנו להבין את מושא המחקר, למצוא בו סדירויות, לנסח את מנגנוני קיומו או התרחשותו, ולצפות, לפחות בקירוב, את ההתפתחויות בעתיד. תיאוריות כאלה מתחברות לתוכן בעל משמעות שיש לו קיום במציאות והן עשויות לסייע לקדד את הנתונים למבנה אינטלקטואלי תקף ומהימן. רוב הספרים והמחקרים שעסקו בצבא ובמלחמה לא עמדו בתנאי המחקר המדעי. רוב העוסקים בתחום הצבא והמלחמה אף לא "חטאו" בניסיונות להגיע לאובייקטיביות, משום שמלכתחילה לא היו מסוגלים לכך או משום שלא היו מעוניינים לשלם את המחיר האישי המתבקש.

כאלה הם רוב חוקרי מלחמות ישראל - חוקרים במשרה מלאה וחוקרים לעת-מצוא, חוקרים ששירתו בשירות פעיל בצה"ל וחוקרים שהתפרנסו מעבודה באוניברסיטאות. רובם לא עמדו בדרישות שהציב פרנסיס בייקון, בתחילת המאה ה-17, לכל פעילות מדעית: על המדען להיפטר מכל הדעות הקדומות האישיות, הגורמות לפירושים מעוותים של תוצאות הניסויים והתצפיות. חוקרים אלה אף לא התאמצו לאתר את דעותיהם הקדומות, ובמקום לנסות להתגבר עליהן אף העניקו להן "ביסוס". לפיכך הם לא הגיעו לשלב הסוקרטי ההכרחי של פעילות אינטלקטואלית - לדעת שאין הם יודעים, הם עקפו את הספק המתודי של דקרט, והם לא מילאו את הנורמה הבסיסית של תרבות-המערב - ביקורת עצמית. חוקרים אלה הצטיינו בכשרון שרידה מובהק שהניע אותם להילחם בחירוף נפש בכל מי שניסה לחבר את החשיבה הצבאית לתרבות המדעית, משל היה הוא אויב האנושות, או לפחות אויבה הגדול של מדינת ישראל.

חוויה זאת נקרתה למחבר שורות אלה מצד אלוף פרופ' יהושפט הרכבי ז"ל ופרופ' מרטין ון-קרפלד מן האוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' אניטה שפירא ואלוף-משנה בדימוס פרופ' יהודה ואלך מאוניברסיטת תל-אביב, אלוף-משנה בדימוס ד"ר מאיר פעיל מן המכון לכוח המגן על שם ישראל גלילי, סגן-אלוף בדימוס ד"ר אלחנן אורן ממחלקת היסטוריה של צה"ל ורבים אחרים. במלחמה אחת זכו חוקרי-מלחמות אלה להצלחה מרשימה: הם הצליחו להרחיקני מן המוסדות שבהם הם חוקרים ומן השיח האקדמי הממוסד על מלחמות בישראל. בכך הם פגעו בנורמות הפתיחות והפלורליזם שבלעדיהן אין המפעל המדעי יכול להתקיים.

4. באין אמפיריות

מאז ומעולם כמעט אי-אפשר להשיג נתונים אמפיריים מלאים על מלחמות, מפני שאחת הנורמות היציבות של הציוויליזציה שלנו, בת 10,000 השנה, היא סגירות הצבא ופעולותיו בפני מחקר בלתי-תלוי וביקורת. רוב המחקרים בענייני צבאות נועדו לחזק את טיעוניו של מזמין המחקר - המפקד הבכיר. חוקרים שלא עמדו בתנאי זה סולקו מן הצבא (בצה"ל, אלוף-משנה ד"ר עמנואל ולד, למשל), או שמחקריהם נגנזו (למשל מחקרו של ראש מחלקת היסטוריה, תת-אלוף אברהם איילון, על מלחמת ששת הימים). ההיסטוריון הצבאי, אלפרד וגטס, כתב שחלק גדול מן ההיסטוריה הצבאית נכתב "אם לא בכוונה מפורשת לתמוך בסמכותו וביוקרתו של הצבא, הרי לפחות במגמה שלא לפגוע בהן, שלא לגלות את סודות הצבא ולהימנע מחשיפת חולשות, פקפוקים ומזג רע" (דיקסון 1979, 156).

מערכת הביטחון מונעת מחקרים בלתי-תלויים באמצעות חוקים ותקנות: חֶסיון מסמכים, צנזורה על פרסומים והיעדר גישה חופשית של חוקרים לאנשי צבא ולגופים צבאיים. בישראל מסמכים ביטחוניים חסויים, על-פי חוק, למשך חמישים שנה. בבריטניה, הדמוקרטית יותר, הם חסויים למשך שלושים שנה. במחצית השנייה של המאה ה-20, המתאפיינת בקצב מהיר מאוד של התפתחויות ואירועים, קשה להפיק תועלת אף ממסמכים בני שלושים. חשוב להדגיש כי גם אחרי פקיעת מועד החיסיון יש לנוגעים בדבר ולבעלי האינטרסים סמכות להאריך אותו כמעט עד אינסוף.

מערכת הביטחון הבריטית, למשל, האריכה את תקופת החיסיון של מסמכים רגישים רבים הנוגעים לתקופת שלטונה בארץ-ישראל, וכך היא פוגמת בחקר הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות. ביולי 1999 חשף גנזך המדינה הבריטי מסמכים המעידים על כך שבשנת 1944 התנגד שר החוץ הבריטי אנתוני אידן לתוכנית אמריקאית להציל יהודים ממחנות השואה בנימוק שהניצולים יגיעו לארץ-ישראל ויקשו על השלטונות הבריטיים שם. לבריטים היה עניין להעלים את הסיוע הפעיל שהם נתנו להיטלר בהשמדת יהודים. אך בלי מסמכים אלה, שהיו חסויים חמישים וחמש שנים, אין אפשרות להבין את מדיניות בריטניה כלפי היהודים וכלפי הסכסוך בארץ-ישראל באותה תקופה.

מערכת הביטחון בישראל אינה מאפשרת לגבות עדויות מאנשים בשירות פעיל, ואוסרת גם על אנשי מילואים לתת עדויות ולפרסם ספרים חושפניים. מקרהו של אלוף-משנה בדימוס מייק אלדר, שנמנע ממנו לפרסם את ספרו על הצוללת "דקר", מדגים זאת. סקרים בלתי-תלויים במסגרתה אינם אפשריים, ולכן רוב מדעני ההתנהגות, המעוניינים בהישגים מוכרים בעולם האקדמי, אינם בוחרים במערכת הביטחון כבמושא מחקרם. בישראל, כל פרסום הנוגע בנושא ביטחוני אף חייב בצנזורה צבאית.

במשך זמן רב מנעה הצנזורה מידע שבלעדיו אי-אפשר להשלים מחקרים רבים ולהבין תחומים רבים. הצנזורה הצבאית מנעה ממני לפרסם את ספרי על הצנחנים ב-1968 עד שלא השמטתי את תיאור המקרה שבו אנשי יחידה 101 רצחו רופא לבנוני, ששירת בלגיון הירדני, ליד בית לחם ביודעם שהוא רופא צבאי, דבר המנוגד לאמנות בין-לאומיות ולערכי לחימה המקובלים בקרב בני תרבות. טענת אנשי הצנזורה היתה שפרסום הפרשה יפגע בתדמית צה"ל בעיני הציבור. מכאן שלא רק על הגנה על ביטחון ישראל ממונה הצנזורה הצבאית, אלא גם על שמירה על תדמיתו המסולפת של צה"ל. אבל תדמית מסולפת זאת היא אחד הגורמים לקריסת מערכת הביטחון ותפיסת הביטחון במלחמת יום הכיפורים.

אמנם בעת כתיבת שורות אלה, הצנזורה ליברלית יותר מאשר בשנים קודמות, אך עצם קיומה עדיין משפיע על החוקרים להתאים את ממצאיהם לדרישותיה. נושא זה נידון פעם אחת בעבר בבג"ץ, שפסל את שיקולי הצנזורה: בינואר 1993 קיבל בית-המשפט העליון את עמדת העיתון "חדשות", וקבע שעמדת הצנזורה ביחס לדיווחים על פרשת קו 300 (רצח מחבלים שנשבו בידי כוחות הביטחון) היתה פסולה, ושמניעיה היו בלתי-ענייניים ולא קשורים בביטחון המדינה.

ואולם, אין לצפות שחוקרים יחידים ומוסדות מחקר יקדישו זמן ויקצו כספים, דרך קבע, להגשת תביעות משפטיות נגד הצנזורה. הם יחקרו נושאים אחרים. עקב מחסומים אלה, לא היה באפשרותם של חוקרים בעלי הכשרה אקדמית, שאינם אנשי צבא בכירים, לממש את קריטריון האמפיריות.

רוב ההיסטוריונים הצבאיים, בישראל ובחו"ל, היו אנשי צבא בכירים. בהיותם בשירות פעיל חסרו להם כלי מחקר, והם התקשו לחרוג מתכתיבי מערכת הביטחון; אחרי שחרורם הם לא העזו לפגוע בחבריהם לנשק ובמממני המחקרים, ולא רצו להודות שהמחקרים שפרסמו בעבר לקו בכשלים חמורים ולפעמים אף היו מעשי רמייה, מודעים או לא מודעים. מי שחרג ממתכונת זו שילם מחיר כבד. ב-1924 כתב ג. פולר ל-ב.ה. לידל-הארט: "עורפים את ראשך ואותי חונקים באיטיות.

אינני יודע במי אין לקנא יותר" . פולר ולידל-הארט הם מגדולי ההיסטוריונים הצבאיים בכל הזמנים, ורבים סבורים שפולר, אשר חזה מראש את מינוע שדה הקרב ואת מרכזיותם של כוחות השריון בו, הוא האסטרטג החשוב ביותר במאה ה-20. הוא הגיע אמנם לדרגת גנרל, אך רוב עמיתיו בזו לו ודחו את תפיסותיו לעומת הגרמנים שלמדו ממנו. על כך שילמה בריטניה מחיר כבד בתחילת מלחמת-העולם השנייה. לידל-הארט היה סרן במלחמת-העולם הראשונה, ורשויות הצבא סירבו להאריך את שירותו אחרי המלחמה.

5. סינדרום הבריחה מן הרלוונטי

עקב מכשלות אלה, אוניברסיטאות ממעטות לטפל בהיסטוריה צבאית (שלא לדבר על מחקר מדעי של הוויית הצבא והמלחמה) במסגרת מדעי ההתנהגות וגישות בין-תחומיות. באין מחקר, קשה לפתח תיאוריות, מתודות ודיסציפלינות שיסייעו להבנת הנושא. זהו סינדרום הבריחה מן הרלוונטי. האוניברסיטאות הישראליות משקיעות משאבים במחקרים שאינם קשורים בשרידותה של המדינה, ובנושאים שמעניינים מעטים, וכמעט שאינן משקיעות מאמץ בחקר העניין שבו תלוי המשך שרידותנו כיחידים וכמדינה.

באין מחקר, אין גם הוראה ברמה גבוהה; ואכן, האוניברסיטאות אינן מסייעות להכשרת אנשי מפתח של מערכה הביטחון בתחום עיסוקם הייעודי. במקרה הטוב, הן מרחיבות את אופקיהם הכלליים של אנשי מערכת זו, כסטודנטים רגילים ובתוכניות מיוחדות. אלה האחרונות הן תוכניות להכשרת "עבדים" נאמנים לאליטות. לראשי האוניברסיטאות יש עניין שרידותי אישי לשלול את תוקפו של כל מחקר הנעשה מחוץ לתחומן. כך משרתים ראשי האוניברסיטאות את האליטות הפוליטיות והביטחוניות, ומשתתפים באחריות לכישלונות ולמחדלים הביטחוניים.

במבוא לספרם "קיצור תולדות המלחמות" כתבו קולונל דייוויד זוק ופרופסור רובין הייאם: "הפרדת חקר המלחמה ממחקר החברה היתה טעות שהולידה תוצאות נוראות בדורות רבים. אכן, ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אך המשגים שסיבתם התעלמות מההיסטוריה חוזרים ונשנים". ההיסטוריה של חמישים שנות קיום מדינת ישראל מאשרת אבחנה זו. ביסוס לטיעון זה נמצא בעובדה שראשי מערכות הביטחון, בכל המדינות, האמינו שמקבלי ההחלטות הצבאיות, בכל שרשרת הפיקוד, קיבלו הכשרה מתאימה לתפקידיהם. הם טעו.

רוב ההחלטות שהתקבלו במלחמות ובקרבות היו לקויות, התוצאות היו קטסטרופאליות, הליקויים לא אובחנו ולקחים לא הופקו. לאחר מעשה מתלוננים הורים שכולים בפני המפקדים הקרביים, ודורשים להקים ועדות חקירה. אין טעם בוועדות חקירה. רוב חבריהן של ועדות אלה הם קצינים בכירים הנאמנים למערכת הביטחון, והם גם לא הוכשרו לחקור נושאים כאלה. ממצאיהם לעולם לא יהיו מבוססים, ולעתים קרובות הם אף יהיו שקריים במודע.

לו היה הדוח המלא של ועדת אגרנט מתפרסם ברבים, מיד לאחר השלמתו, הוא היה יכול לעורר חשיבה יצירתית בתחום הביטחוני. גניזתו למשך עשרים שנה, וחשיפת רובו ביוני 1994, רק לאחר פניית עיתון "מעריב" ב-1993 לבג"ץ, הפכו את עבודת הוועדה היוקרתית ההיא לאחת ההחמצות הגדולות בהיסטוריה של הביקורת בישראל.

מדוע נכשלה ועדת אגרנט?
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7427-00.html?tag=13-16-08


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   13:32   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. הנרי קיסינג'ר/לא תמיד המודיעין אשם  
בתגובה להודעה מספר 52
 

עדכון אחרון - 15:59 23/09/04
לא תמיד המודיעין אשם
הנרי קיסינג'ר

הכישלונות המודיעיניים הגדולים של 30 השנים האחרונות נבעו מפרשנות שגויה של מידע וחוסר הפרדה בין הדרג הפוליטי לביצועי
הנרי קיסינג'ר

הנשיא ג'ורג' בוש הציע לייסד תפקיד חדש: ראש שירותי המודיעין הלאומיים, שלא יהיה שר בממשלה ולא יעבוד מהבית הלבן. ההצעה זוכה לתמיכה והצבעה בעניין זה תתקיים בקרוב בקונגרס. תחושת הדחיפות, המחייבת פעולה בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, מוסברת בטענה שהמדינה שרויה בסכנה מיידית ומשתמע ממנה שמערכת המודיעין הקיימת אינה מסוגלת להתמודד עם איומים מיידיים. הטיעון הזה הוא חרב פיפיות, שכן ארגון מחדש יחייב חודשים או שנים של הסתגלות. הדגש הנוכחי הוא על ריכוזיות; הנושאים השנויים במחלוקת נוגעים למיקום ולסמכות של ראש שירותי המודיעין המוצע - האם להעניק לו סמכות תקציבית ולאפשר לו לפעול באופן עצמאי או למקמו בלשכת הנשיא, האחראית על הרשות המבצעת.

נראה כי ההנחה הבסיסית היא שהסיבה למרבית הכישלונות המודיעיניים היא ליקויים באיסוף ובתיאום. מניסיוני, הקושי טמון בדרך כלל דווקא בשלב ההערכה, וארבעת הכישלונות המודיעיניים הגדולים של 30 השנים האחרונות ממחישים זאת: 1. מלחמת יום כיפור, אשר הפתיעה את ארה"ב ואת ישראל כאחד; 2. הניסוי הגרעיני של הודו ב-1998, אשר סימן את ראשיתו של עידן חדש בתחום הפצת הנשק הגרעיני, על כל הסכנות הכרוכות בכך; 3. מחדל 11 בספטמבר; ו-4. כישלון האיתור של נשק להשמדה המונית בעיראק. בכל אחד מהכישלונות המודיעיניים הללו - למעט אולי פיגועי 11 בספטמבר - העובדות היו בהישג יד. הקושי היה טמון בפירושן.

לפני מלחמת יום כיפור ממשלות ארה"ב וישראל ידעו על כל פרט בהיערכות הצבאית של מצרים וסוריה. מה שהן טעו בו היה הבנת מטרת ההיערכות. איש לא האמין שצבאות ערב אכן יתקפו משום שכל הפרשנים בכל הרמות היו משוכנעים שהם יובסו. כל אירוע, מאיים ככל שיהיה, פורש כמאשש הנחה זו. אפילו כאשר ברית המועצות הוציאה את אזרחיה מסוריה ומצרים 48 שעות לפני תחילת המתקפה, נתפש הדבר כנובע ממתיחויות בין הסובייטים לערבים. בדומה לכך, העדויות הקיימות על הניסוי הגרעיני ההודי זכו להתעלמות משום שקהילת המודיעין לא האמינה שהודו מסוגלת להסתיר ניסוי של ממש.

בסוגיית הנשק להשמדה המונית בעיראק, תהליך ההערכה קרס כאשר הפרשנים "קפצו" מממצאים שאין עליהם ויכוח - עשור של הפרות מצד סדאם של ההסכם להפסקת אש מ-1991; הקמתם של מפעלים לשימוש צבאי ואזרחי בחומרים כימיים וביולוגיים; מאמצים להשגת חומרים לייצור נשק גרעיני; ומאמצים מורכבים להוליך שולל את הפקחים ולהסתיר את התוכנית - להשערה שיכולת הייצור המוכחת אכן תורגמה למאגרי נשק קיימים.

הפרשנות הזאת הרחיקה לכת, אבל מה שידוע לנו כיום לא היה משנה בהכרח את מערכת השיקולים שחייבה מכת מנע נגד עיראק. האם ארה"ב יכולה היתה להרשות לעצמה להמתין עד לייצור ממשי של נשק להשמדה המונית בידי מדינה שלה הצבא הגדול ביותר באזור, היסטוריה של שימוש בנשק להשמדה המונית נגד אזרחיה שלה ונגד שכניה, וכן - לפי ועדת החקירה לאירועי 11 בספטמבר - קשר מודיעיני עם רשת אל-קאעדה?

יותר מדי כוח

התשובה על כך מחייבת בראש וראשונה שיקול דעת גיאופוליטי ולא מודיעיני. לכן, בעת ארגון מחדש של שירותי המודיעין יש לדאוג לכך שתהליך ההערכה יופרד מגורמים הפועלים לקידום אינטרסים גיאופוליטיים ואסטרטגיים. המודיעין אמין ביותר ביחס לאירועים שכבר קרו או שעומדים להתרחש בעתיד הקרוב. הוא נעשה נחרץ פחות כשמדובר בהסתכלות לעתיד הרחוק יותר. יש לשפוט את טיב המודיעין לפי יכולתו לאסוף מידע, לפרשו, למנוע הסקת מסקנות על בסיס הנחות קודמות ולהבין את המגמות הבסיסיות.

קו דק מפריד בין מודיעין טוב למודיעין כושל, אך ההבדל הזה חיוני לגיבוש מדיניות יעילה. במרבית ההחלטות האסטרטגיות יש משקל, בין השאר, להערכות בדבר השלכותיהן. שירותי המודיעין צריכים לספק את העובדות הרלוונטיות לקבלת החלטה. כיוון המדיניות והבחירות שייעשו לבסוף תלויים בגורמים רבים נוספים. ההתחשבות בגורמים הללו, קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות הם מתפקידה של ההנהגה הפוליטית.

הצבתו של ראש שירותי המודיעין הלאומיים בלשכת הנשיא האחראית על הזרוע הביצועית, תביא לשחיקה של ההבחנה הזו. היא תעניק לשירותי המודיעין השפעה לא-פרופורציונלית בגיבוש המדיניות ותגרום לעיוותים בפירוש המידע המודיעיני. בדומה, ההצעה למזג את מודיעין החוץ ומודיעין הפנים תחת בכיר אחד שלא יהיה עליו פיקוח של גוף כלשהו בזרוע הביצועית למעט הנשיא, יש בה כדי לעורר דאגה. לא כך מתמודדות מרבית הדמוקרטיות עם אתגר המודיעין.

עד לאחרונה הונהגה מדיניות של הפרדה קשיחה בין מודיעין החוץ ומודיעין הפנים, במטרה למנוע התפתחות של שירות מודיעיני יחיד, דומיננטי ונטול פיקוח. פיגועי 11 בספטמבר הראו כי מאמץ זה הרחיק לכת ומנע תיאום של עדויות על ארגוני טרור, אבל מכך לא נובע שיש למחוק את ההבחנות. ארגון מחדש צריך לשפר את איכות המודיעין, לא פחות מאשר את דרכי האיסוף שלו. המדיניות תלויה באופן מהותי ביכולת לזקק מגמות מתוך פריטי המידע השוטף.

האם כינון תפקיד של מנהל עצמאי של שירותי המודיעין הלאומיים, שעליו יוטל התיאום (לפי הצעת הנשיא) או הניהול של קהילת המודיעין כולה (לפי דו"ח ועדת החקירה של 11 בספטמבר), ייתן מענה לאתגר הזה? או שמא מערכת ריכוזית מדי תגדיל את הסכנה המובנית של קונפורמיות מחשבתית?

לשמור על המורל

מרבית התוכניות המוצעות לארגון מחדש של שירותי המודיעין מבטלות את התקנה הכלולה בחוק הביטחון הלאומי מ-1947, שלפיה ראש הסי-איי-אי ימלא גם את תפקיד ראש מודיעין החוץ של הממשל כולו. ראש הסי-איי-אי לא הצליח ליישם את סמכויותיו התיאורטיות בגלל התעקשותם של גופים או מחלקות אחרים - ובייחוד הפנטגון - על המעמד האוטונומי של חלקם בתהליך המודיעיני.

חלופות אחרות ראויות לבחינה. למשל, ניתן יהיה להרחיב את סמכויות התיאום והתקצוב של מנהל הסי-איי-אי ביחס למודיעין החוץ, ולהעניק לשינוי זה משמעות סמלית על ידי החלפת התואר של ראש הסי-איי-אי לראש המודיעין הלאומי.

ניתן יהיה לשפר את התיאום בין פעילויות מודיעין הפנים ומודיעין החוץ, באמצעות גופים כמו המרכז הלאומי למלחמה בטרור שעל כינונו המליצה ועדת 11 בספטמבר, ובאמצעות כינון תפקיד של עוזר לנשיא לענייני המודיעין הלאומי, שעליו תוטל המשימה לוודא שהערכות מודיעיניות מתחרות מגיעות לנשיא.

אין מחסור בתוכניות לארגון מחדש, מה שדרוש באופן דחוף הוא פסק זמן למחשבה כדי לזקק את ההצעות השונות לכדי תפישה קוהרנטית. זאת, על פי העקרון של איזון בין הצורך בריכוז לבין הצורך בגיוון. אין למזג את מודיעין החוץ ומודיעין הפנים תחת קורת גג אחת אלא לתאם בין השניים.

שום ארגון מחדש לא יהיה אפקטיווי ללא התייחסות למורל של אנשי המודיעין. אלה עובדים תחת לחץ פסיכולוגי בלתי רגיל. הצלחותיהם, שאינן ניתנות לפרסום, נתפשות כמובנות מאליהן בעוד שהם נושאים באחריות לכישלונות שפעמים רבות הם תוצאה של החלטות אסטרטגיות ולא של הערכות מודיעיניות שגויות.

החקירה בשנות ה-80, שהתקיימה בעקבות פרשת איראן-קונטרס, הדגישה האשמות בדבר ניצול לרעה של כוח, כפי שקרה גם בטיהור נוסף של שירותי המודיעין בשנות ה-90. ארגון מחדש של שירותי המודיעין חייב גם להקנות תחושה של יציבות כלשהי לאנשי המודיעין. אלפי הגברים והנשים המועסקים על ידי שירותי המודיעין השתתפו, לבקשת ממשלתם, בכמה מהקרבות החשובים ביותר של המלחמה הקרה והם ניצבים גם כיום בקווי החזית של המלחמה עם האיסלאם האידיאולוגי הרדיקלי. יש לתקן את שגיאותיהם, אבל הם ראויים להכרה על תרומתם, אפילו בשעה שהמבנים שבתוכם הם פועלים עוברים בחינה מחדש.

הנרי קיסינג'ר היה שר החוץ של ארצות הברית בשנים 1977-1973 והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון. ספרו "משבר" יצא בימים אלה בעברית בהוצאת שלם
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=481147&objNo=57553&returnParam=Y



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   20:59   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. סוף עידן הפלורליזם?  
בתגובה להודעה מספר 52
 

עדכון אחרון - 06:48 24/09/04
סוף עידן הפלורליזם?
מאת עוזי ארד



בישראל שולטת עדיין הגישה הנושנה של ועדת אגרנט, המעדיפה פיזור של הערכת המודיעין בין גופים שונים. אבל המלצותיהן של ועדות חקירה בארה"ב, בריטניה ואוסטרליה הן דווקא לאחד את הכוחות. האם הגיע הזמן לבחון מחדש את מבנה המודיעין הישראלי


הישיבת הראשונה של ועדת אגרנט, 1973. מימין: חיים לסקוב, הד"ר יצחק א. נבנצל, שמעון אגרנט, משה לנדוי ויגאל ידין
תצלום ארכיון: ישראל סאן

לפני שלושים שנה פירסמה ועדת אגרנט, היא ועדת החקירה לעניין הכשל ההתרעתי ערב מלחמת יום כיפור, את מסקנותיה. המרכזית שבהן הורתה להנהיג פלורליזם הערכתי בקהילת המודיעין, על ידי שלילת הבלעדיות מאגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן) וחיזוק יחידות ההערכה במוסד ובמשרד החוץ. הוועדה גם המליצה למנות יועץ למודיעין ליד ראש הממשלה.

השנה, על רקע כשלים התרעתיים הנוגעים לטרור האיסלאמי ותפוצת הנשק הבלתי-קונוונציונלי, כוננו בארה"ב, בבריטניה ובאוסטרליה ועדות חקירה שונות, שדו"חותיהן ראו אור בחודשים האחרונים ושקוראות לרפורמות במערכות המודיעין. הדו"חות מאפשרים הצצה חודרנית אל נבכי המלאכה המודיעינית, ויש בהם ממצאים ותובנות חשובים. אך הבולטת במסקנות, העוברת כחוט השני בכל ועדות החקירה, היא כפירה בעיקרון הפלורליזם ההערכתי וחתירה לריכוזיות ולשילוביות הדוקים יותר בהערכת המודיעין הלאומי.

שלוש ועדות החקירה - האמריקאית, הבריטית והאוסטרלית - המליצו לגבש ולשדרג את מנגנוני ההערכה הלאומיים. כך מסתמן מצב שבו בשעה שבישראל עדיין שולטת בכיפה הגישה הנושנה של ועדת אגרנט, המעדיפה ביזור ופיזור הערכתיים, מתוך אמונה שבכך יימנעו כשלים מהסוג שפקד אותנו במלחמת יום כיפור, הרי שלקחיהן של ועדות החקירה הנוכחיות בארה"ב, בבריטניה ובאוסטרליה פונים דווקא לאיחוד הכוחות, כדי לגבור על הליקויים הנגרמים בגין הפיצול ההערכתי, חוסר התיאום וחוסר התאימות.


ועדת החקירה הבריטית, בפברואר. יושב: ראש הוועדה, לורד באטלר. קראו לחזק את האינטגרציה והשילוביות
תצלום: אי-פי

ארה"ב: פעולה משולבת

הדו"ח האמריקאי המשמעותי הוא "Commission Report The 9/11", שכתבה ועדת החקירה לבדיקת אירועי 11 בספטמבר. מונח המפתח החוזר על עצמו בהמלצותיה הוא "אחדות המאמץ". לאמור - אין די בשיתוף פעולה ובתיאום בין סוכנויות המודיעין. ההתמודדות עם האיומים החדשים מחייבת "פעולה משולבת". הוועדה הגיעה למסקנה שרוב הליקויים בפעילות המודיעין האמריקני ערב מתקפת הטרור נבעו מחוסר תיאום, מחסמים ביורוקרטיים, מסדרי עדיפויות בלתי תואמים, מפיזור משאבים ואפילו מיריבויות בין הגופים השונים. השילוביות מתחייבת גם בגין הצורך בתכנון משותף ובסמכות אחראית אחת בראש המערכת. הצורך בביטול הכפילויות מתבקש גם מתוך הכורח באיגוד משאבים, לשם מיצוים. אפילו ארה"ב סובלת לעתים ממחסור במומחים או במיומנויות, כגון ידע בשפות מסוימות.

מכאן המלצת הוועדה לאינטגרציה רבה יותר מזו הקיימת. התרגום המבני לכך אמור להיות הקמתם של מרכזי מודיעין לאומי לכל אחד ממכלולי האיומים והזירות העיקריים. כך יוקמו מרכז למודיעין לאומי לתיאום הלוחמה בטרור, מרכז למודיעין לאומי לתפוצת הנשק הבלתי-קונוונציונלי, מרכז למודיעין לאומי על המזרח התיכון ועוד. אלה יאוישו בסגל מקצועי מקרב הסוכנויות השונות, יכוונו את זרועות האיסוף מזה ויגבשו את הערכת המודיעין הלאומית המוסמכת מזה.

הפעילות האיסופית, המחקר המבצעי ואפילו המחקר המקצועי שבסוכנויות הקיימות, על התמחויותיהן, יוכלו להישאר ואף להשתכלל. אלא שהגוף החדש להערכה לאומית יתפוס את מקומו מעליהן. עד כה היו הסי-איי-אי והעומד בראשו הגורם המוביל בקהילה. עתה, ימונה מעליו ראש המודיעין הלאומי, שתפקידו יהיה לחלוש על מרכזי המודיעין הלאומיים ועל ביצוע תוכנית המודיעין הלאומית על ידי הזרועות השונות. בכך ישוחרר ראש הסי-איי-אי לייעל את ביצוע משימות ארגונו.

כינונה של המערכת ההערכתית האחידה למודיעין לאומי תהדק את האינטגרציה הכלל-מערכתית ותשפר את דרג העומד בראשה ואת יכולתו בהשוואה למה שראשי הסי-איי-אי או "המועצה להערכה לאומית" היו מסוגלים עד כה לתת. הבית הלבן אימץ את ההצעה הזו, והגיש לחקיקה את תוכניתו לכינון הגוף החדש להערכה לאומית.

בריטניה: ועדה מעריכה

בבריטניה, כך עולה מדו"ח ועדת החקירה שם, כלל לא עלה צורך ברפורמה מבנית, בעיקר משום שקהילת המודיעין הבריטית כבר נמצאת במקום שאליו ארה"ב חותרת להגיע. דו"ח ועדת החקירה הממלכתית הבריטית - "Destruction Review of Intelligence on Weapons of Mass" - מתאר בעיקר את נושאי תפוצת הנשק הבלתי-קונוונציונלי, אך נדרש גם לעניין הטרור. על פי ממצאי הוועדה, קהילת המודיעין הבריטית רשאית לרשום לעצמה בסיפוק הצלחות ניכרות בתחום הלא קונוונציונלי, ובראשן ההצלחה האיסופית, ובהמשכן הסיכולית, כלפי היעד הלובי. גם את הפעילות בעניין איראן וצפון קוריאה העריכה הוועדה כסבירה. אפילו את החסר בתחום העיראקי אין מחברי הדו"ח רואים כליקוי הערכתי חמור. לדידם, הבעיה בתחום העיראקי נבעה ממגבלות איסופיות.

מאזן ביצועים חיובי זה מיוחס על ידי מחברי הדו"ח לשיטת ההערכה ומבנה המערכת המודיעינית הבריטית, ובעיקר לריכוזיות ולשילוביות הנהוגות בה. המנגנון העיקרי בקהילה הבריטית לצורך זה הוא "הוועדה המשולבת למודיעין".

עם חבריה נמנים ראשי כל הסוכנויות המודיעיניות ואגפי המודיעין במערכת הבריטית. העומד בראשה, לרוב איש משרד החוץ, נהנה ממעמד בכיר, וההתכנסות השבועית של הוועדה מקנה לה רציפות תפקודית. לוועדה זו כפוף הגוף האחראי על גיבושן של הערכות מודיעין לאומיות בבריטניה, הוא "צוות ההערכות". עיקרון השילוביות מגולם הן בצוות ההערכות, המאויש בסגל מושאל מזרועות המערכת השונות, והן בוועדה המשולבת, שמוסמכת לאשר את הפצתם של מוצרי צוות הערכות לדרג המדיני. בכך ניתן לזרועות האיסוף גם תפקיד של בקרה על תהליך הכנת חומר ההערכה והפצתו לדרג המדיני.

מכוח תפישתה הייחודית חותרת המערכת הבריטית לתפקד בתנאי קונסנזוס מחמירים יותר ממקבילתה בארה"ב. בזכות כך, מן הסתם, משיגה המערכת הבריטית אותה אחדות מטרה ומאמץ שאליה האמריקאים עדיין שואפים. אין זאת אומרת שמגמת הבריטים היא לדכא דעות חריגות, אלא שלשיטתם, להערכות המתקבלות בתמימות דעים תועלת ומשקל רבים יותר מפלורליזם של דעות שאין הצרכנים מסוגלים לפסוק ביניהן. בדו"ח ועדת החקירה הבריטית ניתנת הדעת על שמירת צינורות פתוחים לדעות מיעוט. ברם, בניגוד לדוקטרינת הפלורליזם, אין הבריטים סוברים שלשם כך יש ליצור במכוון הפרדות ארגוניות.

אך טבעי, לפיכך, שההמלצות הארגוניות של דו"ח הוועדה מופנות לחיזוק נוסף של הוועדה המשולבת למודיעין תוך שדרוג הדרג המכהן בראשה, ובמקביל - לעיבוי יכולתו של צוות ההערכות ומשאביו. במלים אחרות, האינטגרציה והשילוביות הגבוהים שכבר קיימים הוכיחו עצמם היטב. לא נותר אלא לבצר אותם.

אוסטרליה: הכפלת יכולת

ראשיתו של דו"ח ועדת החקירה הממלכתית האוסטרלית - "Intelligence Agencies Report of the Inquiry into the Australian" - בוועדת חקירה פרלמנטרית, ואחריתו בדו"ח מומחים. לאוסטרליה קהילת מודיעין צנועה, שכן צרכיה המודיעיניים פחותים. עם זאת, מעניינת רוח הביקורת שנהגה הוועדה כלפי תפקודן של זרועות המודיעין האוסטרליות, ומעניינות גם ההמלצות הארגוניות שלה.

באוסטרליה קיים זה מכבר מנגנון-על להערכת מודיעין לאומי, הוא "המשרד להערכות לאומיות". גם ועדת החקירה האוסטרלית הגיעה למסקנה שבקהילה נדרשות האחדה, ריכוזיות ושילוביות הדוקים יותר, כמו גם שיפור תהליך מתן הערכות לאומיות. המלצה זו משתקפת בדרישה לשילוב המועצה להערכה לאומית עם "המועצה להערכה כלכלית", ולהקמת "ועדה להערכה לאומית" אחת. ועדת החקירה קראה גם לכינון ועדת תיאום למודיעין בניהולו של ראש המשרד להערכות לאומיות, שבה יישבו ראשי זרועות וגופי המודיעין בקהילה. ועדה זו אמורה לפתח מדיניות איסוף אחידה, לוודא את יישומה ולהביא להאחדה ולשילוביות בכלל המערכת. לבסוף, המשרד להערכות לאומיות - שכאמור נועד להפיק הערכות מודיעין כלל-מערכתיות ושדילל את פעילותו בשנים האחרונות - נתבע עתה להאיץ את פעילותו על ידי הכפלת יכולתו ותקציביו. בכך מצטרפת ועדת החקירה האוסטרלית לעמיתותיה בארה"ב ובבריטניה בשימה את הדגש על חיזוק הגוף המרכזי להערכת מודיעין לאומי.

ישראל: מבנה מאובן

המכנה המשותף המרכזי לכל ההמלצות שהוגשו בשלוש המדינות שנזכרו, הוא, אפוא, שיפור התפקוד המודיעיני על ידי ריכוז, איחוד ושילוביות. על רקע המגמה הזו בולטת מאובנותה של קהילת המודיעין הישראלית, הצמודה למבנה פלורליסטי. גם אם סביר להניח שהעשייה המודיעינית בישראל התקדמה יפה מבחינות רבות, הרי שמבחינה מבנית ותפקודית היא פועלת לפי אותה תפישה ארגונית קפואה שהכתיבה לה ועדת אגרנט לפני שלושה עשורים. הפלורליזם במערכת הישראלית אף הועמק במרוצת השנים עם התחזקותה של מחלקת המחקר בשב"כ, שמשקלה ההערכתי בחזית הפלשתינית נהפך שקול לזה של אמ"ן.

מנגד, המלצת ועדת אגרנט לכינונו של יועץ למודיעין ליד ראש הממשלה כלל לא התמסדה, דבר העושה את הפלורליזם ההערכתי לבלתי מבוקר. בעצם, ובשונה מכל המדינות שנסקרו לעיל, אין בישראל כלל גוף הערכה לאומית כלל-מערכתית של ממש. אמ"ן, המגדיר עצמו כ"מעריך לאומי", אינו משלב וממזג באופן ממשי במסגרת תהליך ההערכה שלו את המשאבים והתשומות של המוסד, השב"כ או משרד החוץ. כך, בפועל, בישראל קיים פלורליזם הערכתי פרוץ; אין יועץ למודיעין ואין מסגרת-על אזרחית להערכת מודיעין לאומית.

אילו היה הניסיון הצבור של 30 השנה מאז ועדת אגרנט מורה על עדיפות המבנה הנהוג בישראל - מבחינת התוצאות - כי אז היה מקום להשתומם מדוע כשנדרשו מדינות אחרות להשתפר, לנוכח המכות שניחתו עליהן, לא הזדרזו לאמץ את המבנה שלנו. אלא שעד כמה שניתן לדעת, ביצועי המודיעין של ישראל בתחום הנשק הבלתי-קונוונציונלי אינם עדיפים במובהק על פני אלה של ארה"ב או בריטניה, ויש אומרים כי רק בעור שינינו נחלצנו מהפתעה אסטרטגית בעניין הלובי, שנחסכה מאתנו דווקא בזכות עמיתינו האמריקאים והבריטים. עם זאת, בתחום התמודדות עם הטרור הגיעה קהילת המודיעין הישראלית להישגים נאים, אלא שמתברר שהישגים אלה התאפשרו לאו דווקא בזכות הפלורליזם אלא בזכות היפוכו: שילוביות יוצאת דופן בין הזרועות המעורבות בכך.

למעשה, ככל הידוע, במשך 30 שנות קיומו לא הניב הפלורליזם הארגוני בישראל פרי, כשאיפשר לגוף אחד הערכה שונה בתכלית מזו של גופים אחרים. גם במערכת האמריקאית, שמידה של פלורליזם מתקיימת בה בגלל היקפה, לא הופקו הערכות מודיעיניות שונות בעקבות השונות הארגונית. לעתים רווחו בתוך רווחו חילוקי דעות חדים יותר מבין הארגונים. כך שנראה שההסתברות לשונות הערכתית בין ארגונים אינה בהכרח גבוהה יותר מההסתברות לה בתוך הארגונים. ולעומת כל אלה, ברור כי הפלורליזם - הכרוך ביתירות מכוונת, בכפילויות הערכתיות, בפיזור משאבים ובפיצול המאמץ - גובה מחיר. ייתכן שעלותו של הפלורליזם גבוהה מתועלתו.

דו"ח ועדת החוץ והביטחון לחקר מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק הוא המסמך הפומבי היחיד בישראל המשתווה לדו"חות ועדות החקירה בחו"ל, שנסקרו לעיל. במסקנותיה פרצה הוועדה מוסכמות ארגוניות שונות, ואף שבה והמליצה על מינוי יועץ למודיעין ליד ראש הממשלה. אך הוועדה לא הגיעה לכלל בחינה של עצם כדאיות הפלורליזם, ומשום כך אין בה המלצה למיזוג ולשילוביות. מתבקשת השאלה אם לנוכח המציאות המודיעינית המסתמנת, ובחלוף 30 שנה מאז דו"ח ועדת אגרנט, לא יהיה נכון לעשות בחינה חדשה ומעמיקה של עיקרון הפלורליזם הארגוני.

לבטח אין להמתין לטראומות מודיעיניות נוספות כדי לדרבן רוויזיה כזו. צעד ראשון בכיוון זה עשוי להיות הקמת ועדה בכירה (דומה אולי לזו שהוקמה לאחרונה במשרד הביטחון לצורך רענון תפישת הביטחון הלאומי) כדי ללמוד את הניסיון שנצבר בישראל מאז ועדת אגרנט ועד כה, לנתח לעומקן את תובנותיהן של הוועדות הרשמיות מארה"ב, בריטניה ואוסטרליה ולהגיש מסקנות. בעצם, ועדה זו תבדוק אם הפלורליזם הצדיק עצמו או שמא איכזב, ואם כינונו היה מיקח טעות שצריך לתקנו - עד כדי הקמת גוף אחד להערכות מודיעין לאומיות גם בישראל, בכפוף לראש הממשלה. יש מקום לחשוב שהגיעה העת - על בסיס הניסיון, הלקחים והמגמות המצטברים מבית ומחוץ והמפה המודיעינית החדשה - לשקול שינוי ארגוני מקיף גם בישראל, שיתרום לחיזוק תהליך הערכת המודיעין הלאומי ולהשבחתו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=481452&objNo=57553&returnParam=Y

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   21:03   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. הטעות הגדולה השנייה  
בתגובה להודעה מספר 52
 

עדכון אחרון - 16:04 23/09/04
הטעות הגדולה השנייה
מאת זאב שיף




המחדל היה לא רק ב"קונצפציה" הישראלית, אלא גם באי-הבנת הקונצפציה של סאדאת: מלחמה כוללת עם יעד מוגבל. ועדת אגרנט לא התעניינה בזה


סאדאת ושר המלחמה אחמד איסמאעיל (מאחור) בתעלת סואץ, 1973
תצלום ארכיון: אי-פי

סימני השאלה שהתעוררו בעקבות מלחמת יום הכיפורים לא מצאו מענה בדו"ח אגרנט, שהתפרסם לפני 30 שנה. הדו"ח, שאותו הכינו חמישה אישים - בהם שני שופטים בבית המשפט העליון ושני רמטכ"לים לשעבר - רק החריף את הוויכוחים והעניק להם גוון פוליטי על מידת אחריותו של הדרג המדיני למתרחש בתחום הביטחוני. אחד משרי הממשלה, יצחק רבין, הרחיק אז לכת והציע לממשלה שלא לקבל את הדו"ח - כלומר, לא לאמץ את מסקנותיה.

הספקות בדבר חוסר הגינות משפטית בדו"ח נשארו עד היום. ראיה לכך היתה הרצאתו של האלוף אילן שיף, כשהיה נשיא בית הדין העליון לערעורים של צה"ל. הכותרת להרצאתו היתה "קץ עידן התמימות", והוא הוכיח בה כי דו"ח אגרנט אינו מאוזן במסקנותיו האישיות. הוא הצביע לא רק לעברו של הרמטכ"ל בעת המלחמה, רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), לעומת שר הביטחון משה דיין. טענתו של שיף היא, שהוועדה לא איפשרה למעשה לאלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, להתגונן מפני ההאשמות נגדו. פעמיים פנה גונן לבג"ץ ונדחה. למעשה, סתמו את פיו.

מנדט מוגבל לחקירה

במבט לאחור, ברור כי הטעות המתודולוגית החמורה של הוועדה נבעה מהמנדט המוגבל שלה. הממשלה ביקשה לחקור רק את תחילת המלחמה, ההכנות וההחלטות לקראתה. התוצאה: בחינת רק של מה שאירע לפני המלחמה ובמשך עוד שלושה ימים מתוך 18 ימי לחימה. הימים הראשונים היו חשובים מאוד, אך אין הם משקפים את הסיום. מבחינה זו, הוועדה עשתה בקושי חצי מלאכה; היא מתארת רק תמונה חלקית של המלחמה. נוצר עיוות בלתי נמנע בהצגת הדברים לציבור.

מדוע התקבלה מדו"ח אגרנט תמונה של ההפתעה שבה נתפש צה"ל, ודבר לא נאמר על ההתאוששות הצבאית הנדירה שלו בשינוי המצב בסיני וברמת הגולן? מדוע התמקד הדו"ח בחציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי, ודבר לא נכתב על כיתור הארמיה המצרית השלישית על ידי צה"ל במבצע צליחה נגדי מבריק? מדוע התמקדו בהתמוטטותו של קו בר-לב בלי לציין את העמידה המוצלחת של קו המוצבים ברמת הגולן? מדוע עסקו רק בכישלונו של חיל האוויר בהתקפה הפותחת על טילי הנ"מ המצריים והסוריים, ולא ביכולתו להפיל בקרבות אוויר מאות מטוסי אויב? וכך הלאה.

התמונה החלקית העמיקה את החשד שהאשמים, ראשי צה"ל, סומנו עוד לפני שהוועדה החלה בעבודתה. על הכישלון בתחילת המלחמה צריך היה להעיר הערות קשות, אך בלי להתייחס לשלבי סיום המלחמה - כשהאמריקאים והרוסים מאיימים על ישראל להפסיק את האש - אי אפשר לנתח את דרג המצביאים במלחמה. אם הוועדה מתבקשת לעסוק רק בשלב ההפתעה והכישלון, ולא בשלב שבו מצליח צה"ל לשנות את המצב בשדה הקרב ואף להגיע לטווח תותחים מדמשק ומאה קילומטרים מקהיר, מתבסס החשד כי היא התמקדה מלכתחילה בחיפוש הכישלון של ראשי הצבא. זה היה אמנם המנדט שקיבלה, אך הוועדה לא טרחה לומר מלה אחת על כך שקיבלה מנדט חלקי, העלול לעוות את התמונה.

הציבור זועזע מהמלחמה, ודו"ח אגרנט הגביר את החשד שמישהו מבקש להגן על הדרגים המדיניים. מאוחר יותר התפרסמו דברים מדהימים על הסימביוזה השלילית שהיתה בין הדרג המדיני והדרג הצבאי, שבמסגרתה הוחלט להסתיר כי קיימת סכנת מלחמה. הסופר והעיתונאי חנוך ברטוב חשף את הקשר במאמריו ובביוגרפיה של דדו. היתה זו ישיבת שרים מצומצמת עם כמה אלופים; ראש הממשלה גולדה מאיר ניהלה אותה, והוחלט בה להסתיר מהאמריקאים ומשרי הממשלה האחרים כי קיימת אפשרות סבירה שמצרים תפתח במלחמה. החשש היה שעקב הסכנה ילחצו האמריקאים על ישראל ללכת להסדר עתיר ויתורים. אנשי הצבא, ובהם הרמטכ"ל וראשי המודיעין, שימשו אז עדים להחלטה כיצד לא לספר לשרים האחרים את מלוא הפרטים החשובים, ולמעשה להונות אותם. זו אחת הפרשיות המוזרות שקדמו למלחמה ומעידות על אופי השלטון באותם ימים. בדו"ח אגרנט אין מלה על ישיבה זו או על התופעה בכלל, המוכיחה שהדרג המדיני הבכיר וראשי צה"ל היו שזורים זה בזה בכל הקשור למלחמת יום הכיפורים.

התמקדות בפרטים טכניים

עיקר תשומת הלב של דו"ח אגרנט הוקדש למודיעין. המסמך הצביע על מחדל חמור, שנרשם מאז כדוגמה בהיסטוריה הבינלאומית לטעויות מודיעיניות גדולות. אך דו"ח אגרנט לא הצליח להגיש ניתוח אינטלקטואלי אמיתי של המחדל המודיעיני ב-1973. הוא התמקד בפרטים הטכניים של הכישלון, והקדיש מעט מאוד מקום להתפתחותה של הערכה מוטעית כל כך. הכישלון לא היה רק של שלושה-ארבעה אנשים בצמרת המודיעין; היו שם עוד שותפים פעילים למחדל, שיצאו מהדו"ח ללא שריטה.

בדו"ח אגרנט על המודיעין אין גיבורים, להוציא שניים שזכו בצדק לשבח. סגן אלוף אבי יערי, ראש ענף סוריה, שהתריע יחד עם סגן אלוף זוסיה קניאז'ר על מערך למלחמה קרובה של הצבא הסורי. השני שזכה לשבח היה סגן בנימין סימן-טוב ממודיעין פיקוד הדרום, שהתריע כי פניו של הצבא המצרי אינם לתרגיל צבאי גדול אלא למתקפה כללית. ההתרעות של שניהם נדחו, כידוע, ויערי אף ננזף כשנקט פעולה אישית בפיקוד הצפון.

גם בנוגע למחדל המודיעיני הוציאה ועדת אגרנט את הדרג המדיני ללא אשמה. כיום הגישה שונה: מרגע שהמודיעין מדווח לדרג המדיני מה שהוא מדווח, נהפך הדרג המדיני לשותף באחריות - אלא אם טען שאינו מקבל את ההערכה. מה שהיה מונח בבסיס הטעות המודיעינית ב-1973 לא היה הססנות בהערכה או טענה כי קיימים פערים בידיעות, אלא הביטחון העצמי שהכל ידוע - לא רק בנוגע ליכולתו של האויב אלא גם בנוגע לכוונותיו. המודיעין ראה את פריסת הצבא המצרי והצבא הסורי, אך החליט שאין בכוונתם לצאת למלחמה. אחד הלקחים שהופקו אחרי המלחמה היה שאין להחליט יותר על כוונות האויב על סמך מה שחושבים, אלא על סמך מה שרואים. אם מדובר בהיערכות מסוכנת - יש להיערך נגדה, גם אם חושבים שהכוונות אינן למלחמה. מי שהוביל את המסקנה הזו היה הרמטכ"ל שמונה אחרי מלחמת יום הכיפורים, רב-אלוף מרדכי גור.

והנה, ערב מלחמת המפרץ האחרונה התקבלה ההחלטה לחלק מסיכות גז לאזרחי ישראל משום שאיש מהמנהיגים לא היה מוכן ליטול אחריות שלא לעשות זאת. כך היה גם ערב מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991. ב-2004 גררה ההחלטה ביקורת על צה"ל, שפעל לפי הגישה שהתפתחה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הדור החדש טוען כי בהתחשב בכוונות האויב היה צריך לאזור עוז, לא לחלק מסיכות גז לציבור ולא לשים לב לסימנים בשטח, כמו תרגילים עיראקיים במטוסים ללא-טייס.

הטעות וזו שבעקבותיה

ועדת אגרנט לא הבינה שהמודיעין עשה טעות גדולה שנייה, שתוצאותיה היו חמורות. על הטעות הראשונה מרבים לדבר - זוהי "הקונצפציה". הנחת היסוד בקונצפציה היתה שמצרים, ועמה סוריה, לא תצא למלחמה כל עוד אין ברשותה כמה מערכות נשק שיאפשרו לה להתמודד עם ישראל. מערכת נשק אחת היתה מטוסים מתקדמים שיאפשרו למצרים לחדור לשטח ישראל, להרתיע אותה ולאזן את יכולתה האווירית. מטוסים כאלה היו לרוסים, אך מוסקווה סירבה לתת אותם למצרים. מערכת נשק שנייה היתה טילי קרקע-קרקע לטווח בינוני שבאמצעותם תוכל מצרים לאיים על מרכזי האוכלוסייה בישראל ולהרתיע תקיפה ישראלית בעומק מצרים, כפי שעשתה במלחמת ההתשה. גם אותם סירבו הרוסים למכור למצרים.

אחרי שנפלה ההחלטה על הקונצפציה, החלה הטעות המודיעינית השנייה. השאלה החשובה שהיתה צריכה להישאל ולא נשאלה, לא במודיעין ולא בהערה כלשהי בדו"ח ועדת אגרנט, היא: אם אכן צודק המודיעין הישראלי בקונצפציה שלו, והמצרים אינם משוכנעים שינצחו בלא מערכות הנשק החיוניות, מה יעשה הנשיא אנואר סאדאת? האם יחליט לדחות את המלחמה עד שמצב כוחותיו ישתפר וארצו תקבל את הנשק הדרוש, כפי שהציע לו שר המלחמה מוחמד סאדק? ואם אינו מוכן לבלוע את הגלולה המרה הזו, מהן האופציות הצבאיות האחרות העומדות לרשותו? אילו המודיעין הישראלי היה מתעמק בכך, ייתכן שהיה מאתר את האופציה האחרת, ומספק על פיה תוכנית הגנתית שונה מזו שהיתה לצה"ל.

אילו המודיעין הישראלי היה חודר, בסוף 1972, עמוק יותר לתחומים שאינם צבאיים במצרים, היה מגלה כי במוסד למחקרים אסטרטגיים של "אל-אהראם" מתנהל ויכוח על הנושא. במסגרת המכון נכתבה גם עבודת מחקר על ידי סגן ראש ממשלת מצרים בעבר, מוסטפא חליל, כיצד להשתמש בנשק הנפט ככלי במאבק נגד ישראל. תוכנית חרם הנפט הופעלה מיד עם פרוץ המלחמה. מראשי המוסד למחקרים שמעתי, כי במקביל נידונה במכון עבודת מחקר על מלחמה מוגבלת במטרותיה.

זו היתה התפישה של סאדאת: מלחמה כללית עם מטרות מוגבלות, כדי להשיג תפנית אסטרטגית. קודמו, גמאל עבד א-נאצר, ניסה לממש זאת באמצעות אש ארטילרית בלבד במלחמת ההתשה; מהר מאוד התברר לו כי לא די באש בלבד. הוא חשב שהאבידות יניעו את ישראל לסגת מהתעלה, אך אבידותיו היו גבוהות יותר וצבאו לא עמד בלחץ חיל האוויר הישראלי. מצרים הסיקה ממלחמת ההתשה את הלקחים הנכונים. במקביל גברה המעורבות הרוסית, שהתבטאה גם בנוכחות צבאית במצרים.

סאדאת אמר לראשי צבאו שלא די באש. בהתחשב ביחסי הכוחות, אין הוא מצפה ליעדים רחבים. הוא רוצה שהצבא יחצה את התעלה ויתפוש רק 100 מטרים רבועים בסיני (היו שציטטו אותו כי יסתפק בעשרה מטרים). התנאי הוא, שהצבא יחזיק את השטח הזעיר עד שהמעצמות יכפו על צה"ל הפסקת אש. לא להכריע את צה"ל; לא להגיע לגבול סיני-ישראל; לא לפגוע בלב ישראל; לא לדרבן את ישראל להרהר באפשרות של שימוש בנשק גרעיני להגנתה. להסתפק במאה מטרים בסיני, קרוב לתעלה. כך יצליח להניע את הגלגל המדיני, לגרום ללחץ על ישראל למשא ומתן שבו יהיה עליה לוותר על כל סיני. הפעם היו כאלה בין ראשי צבאו שהסכימו לתמוך בו, ולחשוב כי במחיר אבידות כבד יצליחו לעשות זאת ואולי להפתיע את צה"ל.

זו היתה הקונצפציה האלטרנטיווית של סאדאת, שבישראל לא הבחינו בה משום שכולם היו בעד מלחמה כללית בעלת מטרות צבאיות נרחבות וקשות - ואילו סאדאת חשב במושגים של מלחמה כוללת, אך עם יעד טריטוריאלי מצומצם. את מטרתו האסטרטגית השיג, ובפחות אבידות משהיה מוכן להקריב. בסיני פעלה הקונצפציה של סאדאת, ואילו ברמת הגולן נחלו הסורים כישלון צבאי.

האלטרנטיווה של סאדאת

המעניין הוא, שסאדאת הסתיר את הקונצפציה השנייה שלו לא רק מהמודיעין הישראלי, אלא גם מהסורים. הוא ידע שאם יגלה לחאפז אל-אסד לפני המלחמה כי יעדיו הטריטוריאליים מצומצמים, יסרב האחרון להצטרף למלחמה - הסורים יחששו כי בתפישה אסטרטגית כזו, אם החזית הסורית תיפרץ, סאדאת יפקיר אותם. מה עוד שברור שמי שנוקט גישה כזו מבקש מלכתחילה להשיג הסדר עם ישראל.

המודיעין לא פיצח זאת, וועדת אגרנט לא עסקה בסוגיה אחרי המלחמה. כדי להתמודד עם היעד הטריטוריאלי המצוצמם של סאדאת, היה צריך להכין אחרת את תוכנית המגננה. לא להסתמך על כך שכעבור כמה ימים יגיעו כוחות המילואים וישנו את המצב. היה צריך לעשות מאמץ גדול מלכתחילה כדי שחציית התעלה תיכשל. נדרש היה כוח צה"לי גדול יותר בשלב הפתיחה, כדי לא לאפשר לצבא המצרי לתפוש שטח לזמן ממושך. צריך היה להכין אחרת את הכוח בקו בר-לב. לפנותו כליל לפני שפורצת המלחמה או לעבות אותו, כך שלא יוכלו להשתלט עליו במהירות. כל זה לא נדון, מפני שלא חשבו על תפישה אסטרטגית כפי שאימץ סאדאת.

חבל שבעתיים, שהמודיעין לא היה מוכן להתפנות אחרי המלחמה לחקירה פנימית. ראש אגף המודיעין החדש, האלוף שלמה גזית, רצה שהאגף שלו יתאושש מהר ויעסוק בהווה ובעתיד. הוא חשש כי חיטוט בפצעים יקרע את המודיעין. חבל שלא מינה צוות שיאסוף את החומר ואחרי תקופה תתחיל הבדיקה הפנימית.

המודיעין הישראלי התאושש מכישלונו במלחמת יום הכיפורים, אך הכתובת נשארה מאז על הקיר. לא בגלל דו"ח אגרנט, אלא עקב הטראומה שעברו צה"ל והציבור כולו. ביטחונו העצמי של המודיעין חזר אליו במשך הזמן, לעתים בצורה מופרזת. לא חלף זמן רב וכל זרועותיו לחמו בנחישות נגד הרעיון של מינוי יועץ מיוחד לראש הממשלה לענייני מודיעין או מינוי ועדת שרים לענייני מודיעין. כיום - כשהחזית המודיעינית התרחבה למדינות רחוקות כאיראן, לוב ופקיסטאן, וכוללת במקביל גם את מפלצת הטרור האיסלאמי - עולות הסכנות של הפתעה מאסיווית חדשה, כמו זו של 1973, ואולי חמורה יותר.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=481144&objNo=57553&returnParam=Y

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   21:08   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. הקונספציה התרבותית - דין וחשבון שלישי ואחרון  
בתגובה להודעה מספר 52
 

עדכון אחרון - 16:04 23/09/04
הקונספציה התרבותית
מאת יאיר שלג



עבודות מחקר חדשות משקפות את המחדל שאגרנט לא חקר: השפעת "האווירה הציבורית" על הכישלון המודיעיני


יוסי בן-ארי ודליה גבריאלי. בן-ארי: "קל מאוד להיטפל לצד הצבאי והמודיעיני, והרבה יותר קשה להתמודד עם האתגר של חקירת ההיבטים התרבותיים-חברתיים, שבעיני הם אפילו יותר חשובים"
תצלום: מוטי קמחי

תת-אלוף בדימוס יוסי בן-ארי בא מהתחום הביטחוני: את הקריירה הצבאית שלו סיים כקצין המודיעין של פיקוד דרום, אחר כך שירת "במשרד ראש הממשלה", וכיום הוא מדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי. דליה גבריאלי, לעומתו, באה מרקע אזרחי מובהק: סמלת בדרגתה הצבאית, עורכת דין בהכשרתה שהמשיכה ללימודי ספרות באוניברסיטת תל אביב. מה מפגיש בין הגבר הביטחוניסט והאשה בעלת הז'רגון הפוסט-מודרניסטי? הדוקטורט.לפני כשנתיים גילו, באמצעות ידיד משותף, שהם עובדים על דוקטורטים קרובים בנושאיהם; שניהם עוסקים בהשפעות "האווירה הציבורית" על מחדל מלחמת יום הכיפורים. היא בחרה ביריעה רחבה מאוד: תרומתה של התרבות הישראלית למחדל - מה שהיא מכנה "הקונספציה התרבותית". הוא בתחום ממוקד יותר: השפעות אנשי האקדמיה, ובעיקר מה שהוא מכנה "האינטלקטואלים הביטחוניים", על תפישת הסכסוך הישראלי-ערבי בשנים שקדמו למלחמה.

הם נפגשו, תחילה בחשש (לפחות מצדו) שמא יש חפיפה של ממש בין העבודות. אחר כך, כשנרגעו, התחילו "להעביר חומרים" ביניהם, אותם ממצאים שאיתרו בעבודתם ונראו מתאימים יותר לעבודתו של הזולת. מאז הם בקשר. בשנה האחרונה כבר הספיקו לגמור את הדוקטורטים, אם כי גבריאלי עדיין לא הגישה את העבודה באופן רשמי. בן-ארי אפילו הזמין את גבריאלי להרצאות אורח בפני חניכיו במכללה, והם שמחים גם להתראיין במשותף. שניהם מדגישים, אגב, שלמיטב ידיעתם העבודות שלהם הן הדוקטורטים הראשונים בעברית העוסקים בניתוח מסוג זה של שורשי המחדל.

לבן-ארי יש עניין אישי מובהק בסוגיה. ב-7 באוקטובר 1973 היה אמור לצאת לשליחות של משרד החוץ בחו"ל. יום קודם פרצה המלחמה, "והסתבכתי במילואים של חצי שנה. לאחר מכן התבקשתי לשקם את 'האגף המצרי' באמ"ן. באתי לשנה ונשארתי ל-20". הוא אומר שנקודת המוצא שלו במחקר היתה "שגם אם הביקורת שהופנתה כלפי אמ"ן היתה מוצדקת, הם לא היחידים שראויים להיות מבוקרים. הכישלון לא היה רק תקלה מודיעינית, אלא תקלת חשיבה כוללת בכל התפישה הישראלית של הסכסוך".

הוא יצא אפוא לבחון את חלקם של המזרחנים ושאר "מומחי הסכסוך" לגיבוש "הקונספציה". שיטת המחקר שלו היתה לבחון את התבטאויות המזרחנים המובילים הן בפורומים ובמסמכים פנים-צבאיים והן בתקשורת הפומבית, תוך פירוט הקשר בינם למערכת המודיעין הצבאית: מכון "שילוח" (לחקר המזרח התיכון המודרני) של אוניברסיטת תל אביב, שהיה אז בחיתוליו, התבקש באופן שוטף לספק הערכות לאמ"ן. קצינים בכירים וזוטרים באמ"ן למדו באוניברסיטה אצל המזרחנים המובילים, ועמדו בקשרים אתם גם לאחר הלימודים. מנגד, רבים מאותם אזרחים חוקרים עשו את שירות המילואים שלהם במודיעין. הם גם הירבו לפרסם מאמרים בכתבי עת צבאיים שונים.

הוא לא בדק באיזו מידה משתקפות הערכות האינטלקטואלים בפרוטוקולים של הדיונים הפנימיים באמ"ן של ערב המלחמה, אם כי בחן מסמכי הערכה כלליים של אמ"ן מאותה תקופה. אולי משום כך הוא אכן נזהר, לאורך כל העבודה, מלהשתמש במונח "השפעה" ומעדיף את המונח המכובס "תשומה" - כלומר, תרומתם של האינטלקטואלים לשיח הצבאי והציבורי. "מאוד קשה למדוד השפעה, וגם אין לי יכולת לבחון אם בתקופה שאותה בחנתי (מסיום מלחמת ההתשה ועד פרוץ מלחמת יום הכיפורים) יש יותר השפעה לאינטלקטואלים מאשר בתקופות קודמות או לא".

מכל מקום, בן-ארי אומר שאיתר עשרה כשלי חשיבה, שמופיעים בשיח האינטלקטואלים בסוגיית הסכסוך ושאיפיינו גם את החשיבה הצבאית והציבורית באותה תקופה. ביניהם הוא מדבר על "הערכת חסר" קיצונית (כלומר, נמוכה ביחס למציאות) של מדינות ערב בכלל, ומצרים בפרט; התייחסות מזלזלת כלפי נשיא מצרים אנואר סאדאת - ומנגד, תחושת ביטחון עצמי וזחיחות ביחס לעוצמה הישראלית; וכמו כן ביקורת עקרונית על עצם החריגה מתחום ההתמחות המזרחני לבחינת מאזן הכוחות שבין ישראל והערבים (שכן, המזרחנים אינם מומחים לישראל).

למרות הזהירות שלו, מתברר שגם הוא מצא הוכחות ישירות להשפעה. למשל, "במחקר שנערך על השבויים המצריים ממלחמת ששת הימים ופורסם כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים. המסקנות של המחקר הזה, שכל כך ביטלו את המצרים, השפיעו על היחס המזלזל כלפיהם לקראת יום כיפור. מצאתי ציטוטים שלמים מן הדו"ח הזה מופיעים בהרצאות של בכירים באמ"ן בתקופה שלקראת המלחמה".

מקום מיוחד בעבודה הוא מקדיש להשפעתם של האינטלקטואלים על השיח הציבורי הכללי (ולא רק הצבאי), בעיקר באמצעות פרסום מאמרים בעיתונות. בהקשר זה הוא מצביע במיוחד על שניים: הפרופ' יהושפט הרכבי והפרופ' שמעון שמיר. לדבריו, הבולטות התקשורתית שלהם השפיעה על המערכת הצבאית, אף שזו לא נזקקה לעיתונות כדי לשמוע את השניים (ומזרחנים אחרים).

בשיחות שקיים עם בכירי אמ"ן של אותם ימים "הם דווקא נטו להמעיט מערך השפעת האינטלקטואלים עליהם, אף שהדבר יכול היה להסיר מעליהם חלק מנטל האחריות למחדל. מתברר שהגאווה המקצועית גוברת אפילו על הרצון הטבעי לחלוק באחריות". הוא, כמובן, אינו מקבל את הכחשתם: "ראש אמ"ן לא היה מזמין לפה את ברנרד לואיס כדי לשמוע מה הוא חושב על המצב, אלמלא חשב שיש ללואיס מה לתרום לו. וישנם גם כמה שהודו במפורש בהשפעות שהיו עליהם, כמו אלברט סודאי, אז ראש הדסק המצרי באמ"ן, שאמנם ביטל בדבריו את כל המזרחנים אבל דיבר בהערצה על הרכבי".

בשונה מבן-ארי, גבריאלי הגיעה לנושא המחקר שלה די במקרה: "בדיוק לפני 11 שנה התגלגל לידיי מוסף שהוקדש ל-20 שנה למלחמה, ומצאתי את עצמי קוראת אותו מכריכה לכריכה. מאז השאלה 'איך הופתענו במלחמה' לא נותנת לי מנוחה". נקודת המוצא שלה במחקר היתה ש"האנשים שעמדו בראש המערכת הפוליטית והצבאית שלנו באותן שנים היו דווקא מוכשרים ומנוסים באופן יוצא דופן. הלוואי שהיום היו לנו כאלה. ולכן, ההתמקדות של ועדת אגרנט בביקורת האישית על האנשים האלה חורה לי. הכשל של אותה תקופה היה רב-מערכתי - צבאי, מודיעיני, פסיכולוגי וגם תרבותי, ואני החלטתי להתמקד בתרומה של התרבות להתרחשות ההפתעה".

כדי לעשות זאת, עברה בארכיון רשות השידור על כל מהדורות "מבט" בערוץ הבודד של אותן שנים, על הספרות - כולל ספרות הילדים והנוער - שנכתבה אז, ועל כל הסרטים הישראליים. באופן מיוחד בדקה "את שיח המלחמה, איך מדברים על מושג המלחמה ככלל באותן שנים". מסקנתה: "מצד אחד, אלו שנים של סיפור ביטחוני מועצם מאין כמותו - שטחים כבושים, פיגועי טרור, מלחמת התשה. ומצד שני, בו-זמנית, תחושה של נורמליות ישראלית ראשונה. בראשונה אפשר לנסוע במרחבים, זו תקופה של יציאה ממיתון קשה. בזכות כוח העבודה הזול מהשטחים והשווקים החדשים בשטחים ובירדן, יש גאות כלכלית". את המתח היא ממחישה בעובדה ש"מצד אחד, זו היתה תקופה שבה נהרגו כ-800 איש במלחמת התשה, כמעט כמו באינתיפאדה הנוכחית, ומצד שני אנשים שדיברתי איתם מתארים בדיעבד אופוריה. הגישור בין הסיפורים נוצר באמצעות השפה. למשל, כשגולדה היתה נוסעת לקנות נשק, קראו לזה, בשפה עממית, 'סל הקניות של גולדה'. כשהפלשתינאים חצו את הגשרים, דיברו על 'גשרים פתוחים', כאילו מדובר בתיירות ואקאנס בצרפת. והדבר הכי מעניין - איך נירמלו את מושג המלחמה".

לגבי העיסוק במלחמה היא מציינת שתי תופעות: "מצד אחד, המלחמה מתוארת בספרות ובנאומים כדבר 'יפה' - כרבת תועלת לפרט ולאומה. היא נותנת ללוחם סטטוס חברתי - 'יש לי אהוב בסיירת חרוב' - ולרבים היא מעניקה גמול כלכלי ותחושת שייכות. זו חוויה נפשית יוצאת דופן. בבית של סבא וסבתא היה תרמיל של פגז בתור קישוט, והם לא היחידים. לעומת זאת, הצדדים הקשים והנוראים של המלחמה הודרו מהשיח. דיברו על המלחמה גם כעניין 'טבעי'. 'המלחמה הבאה' הוטמעה באופק הציפיות של האזרחים. דיברו על 'הסיבוב הבא', ודיין הגדיר את המלחמה כ'פגישת מחזור של צבאות'".

"הנירמול", כלומר ההתרגלות, הוא שהוליד לטענתה גם את השאננות - ולכן את ההפתעה: "השבועות שלפני המלחמה היו מלאי סימנים גלויים לגמרי. אבל אנחנו נירמלנו בתודעה שלנו את הסימנים האלה ופירשנו אותם כעוד תרגיל מצרי 'נורמלי', ולגבי הסורים דובר על מקסימום יום קרב בודד ו'נורמלי'".

ההבדלים בביוגרפיה המקצועית ובהתמחות האקדמית מחדדים את ההבדלים בין העבודות, למרות הנושאים הקרובים. הם אומרים שהקשר ההדדי תרם רבות להתבוננות של כל אחד מהם. גבריאלי: "לי, הקשר עם יוסי עזר להתגבר על הדיסוננס של עיסוק אקדמי בפצע כל כך כואב, ושמחתי לגלות שעוד מישהו עוסק בזה. מעבר לכך, כמי ששירתה בצבא בתפקיד בעל אופי אזרחי (מאבחנת פסיכולוגית), החיכוך עם המערכת הצבאית כמות שהיא היה חסר לי, ואני שמחה על הנדיבות של יוסי לפתות את הדלתות בפני". בן-ארי: "אני בא מעולם הדברים המוחשיים, המדידים. ובאמת קל מאוד להיטפל, בניתוח המחדל, לצד הצבאי והמודיעיני, והרבה יותר קשה להתמודד עם האתגר של חקירת ההיבטים התרבותיים-חברתיים, שבעיני הם אפילו יותר חשובים".

הוא משוכנע שלמחקר שלו יש השלכה אקטואלית חשובה. באופן פרדוקסלי, דווקא העידן הביקורתי שלאחר המלחמה הגביר את הפופולריות של המומחים האקדמיים והאינטלקטואלים שלכאורה אינם חלק ממערכת קבלת ההחלטות: "היום, ההיזקקות של הציבור ושל התקשורת למומחים האקדמיים רק גדלה - גם בגלל ריבוי אמצעי התקשורת וגם בגלל אובדן הבושה של המומחים עצמם, שמוכנים בקלות רבה לדבר בנושאים שכלל אינם בתחום התמחותם. המחקר שלי הוא, אם כן, לא רק היסטורי, אלא גם תמרור אזהרה - גם כלפי הציבור שלא יתייחס למזרחנים כקציני המודיעין שלו, וגם לאנשי האקדמיה: חכמים, היזהרו בדבריכם".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=481146&objNo=57553&returnParam=Y





''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   21:16   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. הסטוריה לא עושים הסטוריה משכתבים !!  
בתגובה להודעה מספר 52
 

55. הסטוריה לא עושים הסטוריה משכתבים !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5919&omm=55&viewmode=threaded

מצ"ב הקישור למאמר המלא:
50. מהחווה הסינית לתיק הביטחון
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#50


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5919&omm=56&viewmode=threaded



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   21:52   24.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. האם שרון יאשר המחקר החדש של מלחמת יום כיפור??  
בתגובה להודעה מספר 52
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.04 בשעה 00:51 בברכה, פילוביץ שחף
 
ידיעות אחרונות 24.9.2004 מאת: עמיר רפופורט








(הידיעה על הסרבנים הופיעה בצמוד לתחתית הכתבה הנ"ל)
159. הגיבורים המתים והבוגדים החוגגים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=159&viewmode=

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   02:38   15.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  71. תא''ל (מיל') גיורא פורמן למחדל היו אחראים......  
בתגובה להודעה מספר 52
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 15.10.04 בשעה 02:39 בברכה, פילוביץ שחף
 
למחדל היו אחראים
מאת: גיורא פורמן

לחימת חיל האוויר נגד הטילים ב-73' נבעה מתפישה שגויה, שהזיקה למערכה

בכל שנה בסתיו, לפני יום הכיפורים, מתקיים פסטיבל מאמרים וספרים על גיבורי המלחמה ההיא, שהצליחו בגבורתם לתקן את מה שקילקלו אחרים. המחדל הונח על כתפי האחראים למודיעין.

חיל האוויר לא כשל במלחמה, אבל איכזבנו את עצמנו בקונצפציה המבצעית, שבעיות המודיעין הן רק חלק ממנה. מלחמת יום הכיפורים היתה אקורד הסיום למלחמת שבע השנים, זו שהחלה ב"המתנה" במאי 1967. שבע שנים שהולידו את כל הבעיות של היום.

הייתי שם, בין אלה שחיו במלחמה ללא הפסקה. הובלתי לוחמי אוויר לאבוקות המעשנות בשדות התעופה של מצרים, של סוריה ושל ירדן. המראתי לקרבות האוויר עם המיגים שהתפוצצו מירי תותחי מטוסינו ותקפתי את העמדות לאורך התעלה. הייתי שם כשהותוותה הדרך שבה רצינו להתמודד עם מערכי הטילים שבנה האויב.

אני מקבל עלי את האחריות להצלחותינו בקרבות האוויר ולאכזבותינו בהתמודדות עם טילי האויב. הייתי חלק מקבוצה שנשאה את שבע השנים על כתפיה.

חיל האוויר לא הצליח להתגבר על הטילים ולכן לא השיג חופש פעולה באזורי הלחימה. משום כך השפעתו על הלחימה הקרקעית ותוצאותיה הקשות היתה מוגבלת וכרוכה באבידות כבדות. טעינו כשתיכננו תקיפה של יותר מ-100 מטוסי קרב בבת אחת על סוללות הטילים במערך שלם. יציאה של עשרות מטוסים מחייבת זמן הכנה ממושך, המאפשר לסוללות הטילים הניידות לנוע למקום שונה מזה שהיה ידוע למתכננים מהתצלום האווירי שנעשה שעות רבות לפני כן.

במבצע "דוגמן", ביום השני למלחמה, הותקפו כ-20 סוללות ברמת הגולן ונפגעה רק אחת. אנו איבדנו את מיטב לוחמינו בשבעה פנטומים. שני מטוסים נוספים אבדו לנו בשטחנו. שיטת תקיפה זו לא נתנה ביטוי ליתרונות הלוחם הישראלי ביכולת האלתור. אחרי ימי הלחימה הראשונים הבנו את הבעיות, שינינו טקטיקה ויצאנו בכוחות קטנים לתקיפת הטילים בפריפריה של מערכיהם הגדולים. אך עדיין לא היו לנו תשובות מספיקות.

לטעות בלחימת המטוסים נגד מערכי הטילים היתה השלכה על ניהול הלחימה האווירית כולה. פרט למשימות ההגנה מפני תקיפות מטוסי האויב, לא ניהלנו את ביצוע המשימות האחרות ביעילות. איבדנו 102 מטוסים, 44 מאנשי צוות האוויר נהרגו ו-53 נשבו.

בשיח הצבאי שאחרי ימי המחדל נהגנו לספר שלא ניתנה לחיל האוויר ההזדמנות לפעול לפי התסריט שלו, "בגלל הסכנה הקיומית למדינת ישראל". אך אפשר להעיד שלא נשקפה סכנה קיומית במלחמת יום הכיפורים. הצבא המצרי נדרש לנוע על צירי תנועה מדבריים באורך של 200 ק"מ כדי להגיע לגבול ישראל. מטריית סוללות טילי ההגנה האווירית שלו לא היתה יכולה להתפרש על מרחבים אלה וכל תנועה קרקעית מצרית בדרך לעומק סיני או לגבול ישראל היתה משמשת טרף קל למטוסי חיל האוויר; כך אמנם הוכח באותה מלחמה, כאשר מטוסים מעטים מנעו ופגעו בכל ניסיון תנועה מצרי מסואץ לכיוון אבו רודס.

גם הערכת האויב שלישראל יכולת גרעינית הגבילה את מטרות המלחמה שלו. סאדאת רצה הנעת תהליך מדיני, ולכך היה מוכן להסתפק באחיזתו ממזרח לתעלה. לא היו סיבות של אמת להגבלת זרוע האוויר מלפעול לפי "תסריטה". טעותנו בלחימה נגד מערכי הטילים היא באחריותנו, והיא שהביאה אותנו בתום אותן שבע שנים לאקורד הסיום הקשה. בתקופה ההיא כבר היו פתרונות טכניים לבעיותינו, אך ויתרנו עליהם בגלל העלות הגבוהה ובגלל ביטחוננו בעצמנו.

מפקד חיל האוויר במלחמה, בני פלד ז"ל, היה איש מבריק שנקלע למצבים בלתי אפשריים חודשים מעטים אחרי שהתמנה לתפקיד. אפשר לבקר את דרכי ניהול הלחימה, אבל אי אפשר שלא לציין את לימוד הלקחים על ידיו. תוצאות פועלו של פלד נראו בלחימה בלבנון ונגד הטילים הסוריים בתחילת שנות השמונים.

תא"ל (מיל') גיורא פורמן היה ראש מחלקת מבצעים במלחמת יום הכיפורים ובשנים לאחר מכן סגן מפקד חיל האוויר
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=488519&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   11:59   24.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. תשכחו ממלחמות האתמול!!!  
בתגובה להודעה מספר 52
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.10.04 בשעה 12:01 בברכה, פילוביץ שחף
 
תשכחו ממלחמות האתמול!
24/10/2004 | אינג' יוסף דוריאל |

המפלות הגדולות ביותר בהיסטוריה נגרמו בידי גנרלים שניהלו את הלחימה - לפי תנאי המלחמה הקודמת. את מרחץ הדמים הנורא של מלחמת העולם הראשונה גרמו גנרלים שהתעלמו מהופעת מכונות הירייה החדשות. והם וממשיכי דרכם חזרו על כך במלחמת העולם השנייה, כשהתעלמו מהופעת גייסות השריון.

בימים אלה, גם אנו נלחמים את מלחמות האתמול, כשהחזית האמיתית שינתה צורה ותוכן, וההתעסקות בתוכנית "ההינתקות" (מבלי שניכנס לוויכוח על ההיגיון שבה) - היא פשוט לא רלוונטית יותר לבעיות האמיתיות העומדות מולנו. שליטי ערב, שמטרתם המוצהרת מיום ה-29 בנובמבר 1947, וגם לפני כן, הייתה - השמדת יהודי פלשתינה, הצליחו, אחרי שכשלו במלחמות הגלויות, להסוות את כוונתם האמיתית במנטרה קלה יותר לשיווק בעולם - "שטחים תמורת שלום".

השיווק הצליח, ואסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל מתנהלת עד היום בתמרונים והתחכמויות סביב אותה המנטרה. אלא, שבינתיים, מנטרה זו נשרפה מעוצמת השנאה שהסתתרה מאחוריה, ונתגלו הכוונות שניסו קודם להסתיר: להשמיד יהודים בכל דרך אפשרית. לזה - נמצאו גם השותפים המתאימים בעולם: אינטרנציונל שונאי היהודים. ואלה אינם רק אנשי "השכבות המקופחות" אליבא הפרשנים בצרפת אלא - גם אנשים בצמרת החברה והאינטליגנציה, המדקלמים בהתלהבות את סיסמאות השטנה, הלקוחות מ"הפרוטוקולים של זקני ציון". ובין אלה - אישים כמו אנתוני זיני וברנט סקוקרופט, מצמרת השלטון בארה"ב, שהגיעו עד כדי האשמת שרון בשילוח הנשיא בוש למלחמת הביש בעירק. גם בצמרת האו"ם כבר מדברים בגלוי על שהקמת מדינת ישראל הייתה "טעות היסטורית".

אם כן, זה כבר לא "שטחים תמורת שלום" אלא - חיסול ישראל, שיביא "שלום". ולמרות שזה ברור, המנטרה הקודמת רק התחלפה בפחות יומרנית וקיבלה את השם "הינתקות", שתרגומו המעשי הוא - "שטחים תמורת חלום" (או - "תמורת הפוגה בלחצים", או - "תמורת ריצוי הפריצים").

פרופ' אלן דרשוביץ - ששמו הולך לפניו כעו"ד מבריק ומרצה מכובד - למד לאחרונה את מהות המלחמה העכשווית בדרך הקשה. אחרי שהעיד על עצמו שהוא "יהודי טוב", התומך במדינה פלשתינית, וציפה להתקבל באהדה בהרצאה לסטודנטים אמריקנים, הוא התקבל במקהלת צרחות של שנאה, שהשוו אותו להיטלר וגבלס, ורק הודות לשישה שוטרים שהקיפו אותו - ניצל מלינץ' בטוח.

קברניטי העם היהודי - בדיוק כמו לפני השואה - לא נערכו למלחמה מסוג זה. גם לא בדקו מי יכולים להיות בעלי הברית הטבעיים לעמוד בחזית החדשה. ההסתמכות על אהדת ארה"ב "לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" לא נבחנה בכלים מקצועיים. פרשן התקשורת האלקטרונית המיומן - ג'וזף פארה - פרסם לאחרונה סקר על היקף התמיכה לישראל בארה"ב. מתברר, שקרוב ל-60% תומכים במדינת היהודים, בהסתמך על אמונתם בתנ"ך, ורק רבע מכך מתפעלים מ"האי הדמוקרטי בים האסלמו-פשיסטי".

לעומת נתון זה, מסתכלים חכמי ישראל על הקשר עם אנשי התנ"ך הנוצרים - כעל משהו הקרוב להתנצרות. כדאי לזכור, שמול המספר (בו מאיימים עלינו) של מיליארד ורבע מוסלמים, יש גם מיליארד וחצי נוצרים בעולם, וחלק חשוב מהם מאמין בתנ"ך, כלשונו. אז כשמדברים אצלנו על הצורך לנהל מלחמה אידיאולוגית בעולם, כולל הסתמכות על החלטת חבר הלאומים להקים בית לאומי לעם היהודי בא"י (המחייב גם את האו"ם הנוכחי) - זה נחשב לגישה "לא מציאותית". הוויכוח האסטרטגי בישראל ממשיך להתנהל רק מתחת לפנס - שם רואים שני ערוצים בלבד: אחד צבאי ואחד מדיני.

בצמרות שלנו טרם נקלט, שאסטרטגיה לאומית צריכה להתנהל, במקביל, בשבעה (!) ערוצים שונים, והם: אידיאולוגי-ייעודי, פוליטי-בינלאומי, חקיקתי-קונסטיטוציוני, משפטי-אכיפתי, הסברתי-פסיכולוגי, כלכלי-תקציבי, ו - צבאי-הרתעתי.

בימים אלה, מתנהלת פעולה להביא לכנסת חבילת חקיקה שתאפשר להתחיל לפעול בחלק מהערוצים הנ"ל, שבלעדיהם לא ניתן לנצח במערכה שנכפתה עלינו. וזאת, אחרי שברשות המבצעת לא הצליחו לעכל תזכירים מקצועיים שנמסרו לכל מי שצריך, והסבירו איך משיגים ביטחון ללא מאסות של חיילים, צילומי טנקים מול ילדים עם אבנים, וגם - ללא גיוס מילואים לביטחון שוטף.

הגיע הזמן להבין: זו לא מלחמה של "שטחים תמורת שלום" (ובוודאי לא - תמורת חלום). זו מלחמה לקיום המדינה ומניעת שואה חדשה לעם היהודי, ואותה יש לנהל לא במנטרות חדשות אלא - במרב הכושר המקצועי העומד לרשותנו, בכל המישורים שצוינו לעיל.

___

הכותב התמחה במחקר ותכנון אסטרטגי, וניתוח מדעי של מערכות לחימה.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-7768-00.html?tag=11-54-46


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
   14:54   12.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. Yom Kippur War: Grand Deception Or Intelligence Blunder  
בתגובה להודעה מספר 52
 

dsukk
Yom Kippur War: Grand Deception Or Intelligence Blunder
xu;;
AUTHOR Major Rodney C. Richardson, USMC

CSC 1991

SUBJECT AREA - History

EXECUTIVE SUMMARY

YOM KIPPUR WAR: Grand Deception or Intelligence Blunder

The Israeli Intelligence community has historically
been one of the most aggressive and successful intelligence
networks in the world. With the aforementioned having world
consensus, how were the Arabs able to launch a surprise
attack against Israel on 6 October 1973?

Since 1967, the Arabs had been busy planning and
preparing for an attack on Israel. Additionally, the Arabs
had incorporated the fine use of deception, denial, and
disinformation to disguise their deadly intent. In
contrast, Israel had been lulled into a sense of security
and laxity. Much of the Israeli hierarchy believed that the
Arabs were not prepared for war and if they did foolishly
attack, Israel could quickly defeat them as was the case in
the 1967, Six Day War. Additionally, Israel's focus on
their future adversary was distracted due to internal
problems in the intelligence community, funding cutbacks,
and an immediate need to respond to terrorists activities.
Although numerous indicators outlined the Arabs
intentions, it was only hours before the actual invasion
that Prime Minister Mier agreed to a partial mobilization of
the Israeli Defense Force.

The surprise attack was a result of actions from both
sides. The Arab's intense preparation and keen use of
deception, denial, and disinformation were certainly factors
in their initial success. The Israelis were able to be
surprised because of widespread problems in the intelligence
community, the lack of perception in identifying the Arab's
intentions, the allowance for distractors to take them away
from their real enemy, and the high regard for their own
military ability.


YOM KIPPUR WAR:
Grand Deception or Intelligence Blunder?

OUTLINE

Thesis Statement. The blinding self-confidence that
permeated the Israeli Intelligence community and military
hierarchy ideally set the stage for the Arab invasion of 6
October, 1973.

I. Israeli Intelligence Community
A. Mossad
B. Modin
C. Shabak
D. Shin Bet
E. Foreign Ministry Research Department

II. The Concept
A. Arabs not prepared for war
B. Bar Lev Line
C. Arabs incapable
D. Quick defeat

III. Internal problems in the Intelligence Community
A. Changes recommended in 1963
B. Appointment of General Zeira as DMI
C. Internal stagnation

IV. Intelligence indicators
A. Annual maneuvers
B. Reserves activated and leaves canceled
C. Training courses canceled
D. Communications systems modified
E. Drills conducted
F. Stockpiling of military and civilian goods

V. Israeli distractions
A. Funding cutbacks
B. Formation of new group
C. Focus on terrorism

VI. Israeli mobilization
A. May mobilization
B. Leaders credibility
C. Election and holiday approaching

VII. Final indicators
A. Mossad obtains Arab's battle plan
B. Dayan receives call from informant
C. Intelligence intercepts telephone calls

VIII. The decision


YOM KIPPUR WAR: Grand Deception or Intelligence Blunder

In the complex world of the international

intelligence, it seems nearly impossible that one country

could be so deadly surprised by an attack and subsequent

invasion of a neighboring country. The long term

preparation and deception by one country coupled with the

blinding self-confidence that permeated the intelligence

network and military hierarchy of the other, ideally set

the stage for the October 6, 1973, war between the Arabs

and the Israelis. One question asked during the attack,

after the war, and is still being asked today. How was

the Israeli Intelligence Community so keenly surprised by

the Arabs?

The Israeli intelligence network historically has

been one of the most aggressive and successful networks

in the world. The tradition, Israelis say, goes back to

the Bible when Moses sent twelve men to ". . . spy out

the land of Canaan . . . and see the land . . . and the

people that dwelleth therein, whether they be strong or

weak, few or many." The intelligence network has been an

effective force from its conception to the remarkable

Jewish espionage service that operated in Palestine on


behalf of the British during World War I and through the

activities of the services today. (10:XX)

The Israeli intelligence is divided into five main

branches. The oldest agency is the Mossad, the Secret

Intelligence Service-as Israelis, following British

usage, sometimes call it. The next agency, Military

Intelligence of Modin, is the only agency task with

analyzing and evaluating internationally collected

information. The third agency, the Shabak, deals

primarily with counterespionage. The fourth, Shin Bet,

is similar to the FBI and deals with internal security.

The fifth branch of Israeli intelligence is the Foreign

Ministry Research Department. (4:66)

With the paralleling interest and pre-eminent world

wide performance by the different branches of the Israeli

intelligence community, one question remains. How were

the Egyptians able to deceive the Israeli intelligence

network prior to the Yom Kippur War?

The Egyptians' use of deception, denial and

disinformation were certainly a determining factor in

their success. These elements combined with the

Israelis' attitudes, distractions, and internal

intelligence problems allowed the Arabs to conduct a

national level, surprise attack unequaled since Operation


Barbarossa in 1941, when German armies attacked the

Soviet Union. (10:295)

The Israeli intelligence services developed a theory

called The Concept. Although not an original product of

General Eli Zeira, the Chief of Military Intelligence, he

supported it and convinced others of its validity. The

theory stated the Arabs were not ready for an all out war

with Israel and would not attack until they could

simultaneously attack all Israeli airfields. Israeli

estimations indicated that this would not be possible

until at least 1975 when Egypt would have an adequate

number of pilots and aircraft. Secondly, the Israelis

felt that their series of defensive positions along the

Suez Canal, called the Bar-Lev Line, would restrain any

attacker for the period it would take to mobilize their

forces. This obsession drastically affected the

Israelis' political and military decision making.

Thirdly, the Israelis were convinced that as a result of

the decisive victory in the 1967 war, the Arabs would not

launch a conventional attack until enormous stockpiles of

weapons and equipment were on hand. This belief was

reinforced by the idea that the Arabs were not capable of

planning and executing any type of military endeavor

other than guerrilla warfare. Lastly, the entire Israeli

establishment felt that if the Arabs made the mistake of


launching an attack against Israel, they would be quickly

defeated as in 1967.

The Israeli attitude toward the Arabs was clearly

reflected by Major General Zeira, Director of Military

Intelligence (DMI), during an interview in the spring of

1973. General Zeira stated,

. . . I discount the likelihood of a conventional
Arab attack. The biggest problem Israeli
intelligence faces is to underestimate what we're up
against, but an equally big risk is that we would
overestimate (and thus over-react). They (Arab
leadership) have their own logic. Thus we have to
look hard for evidence of their real intentions in
the field -otherwise, with the Arabs, all you have
is rhetoric. Too many Arab leaders have intentions
which far exceed their capabilities. (1:47)

The complacency of the leaders coupled with the

internal structure of the intelligence community courted

failure. The controversial appointment of General Ziera

as DMI was a major concern of many high-ranking Israeli

leaders, both political and military. Ziera's unwavering

conviction to The Concept altered or totally squashed

many key indicators as to Egyptian intentions. Since

military intelligence was the only agency that had the

capability to evaluate collected facts, it was easy for

Ziera to form and present only those items that supported

his thinking. General Ziera had sole responsibility for

determining the reasons for the Arab build up.

As far back as 1963, numerous recommendations had

been made to reorganize the dangerously inflexible


intelligence community. As a result of bureaucratic

hostility within the agencies and funding cutbacks, these

modifications were never implemented. Ten years later

the system was even more vulnerable to mistakes derived

from preconceptions or vested interest. Organized along

strict military lines where no civilians were employed,

rank was meticulously observed. A number of senior

officers had been assigned to the same job for six or

seven years. This stagnation of personnel tended to

present the same line of thinking with no outside

opinions to check or contradict evaluations levied by the

hierarchy. (4:94)

Such was the case involving Lieutenant Benjamin

Simon-Tov, a young intelligence officer at the Southern

Command Headquarters. On October 3, he submitted his

second paper accurately outlining the activities,

preparations and ultimate intentions of the Egyptians.

His boss, Lieutenant Colonel David Gedaliah, who was

relieved of his job after the war, found the reports

heretical and subsequently, sat on them. (4:107)

Even with the monetary and internal problems in the

intelligence community the indicators were too numerous

and pointed to ignore. Both Israeli and American

intelligence had reported that each year Egyptian

maneuvers had gotten larger with the current exercises


involving division size units for the first time. It was

known that reservists were recalled, leaves were canceled

as well as some training courses being canceled. The

implementations of a more complex field communication

network and the change from radios to land lines for all

traffic to and from Cairo was more than a field exercise

could warrant. Mossad agents had reported air raid and

blackout drills were being conducted by the Egyptians.

The extensive stockpiling of war materials was indicated.

Additionally, some of Egypt's elite commando units were

quietly moved to new locations.

In defense of the Israeli intelligence community

there were a number of factors that distracted them from

the Arab attack. The funding cutbacks seriously affected

their operational and personnel levels. To complicate

the matter, in 1969 a group was formed solely to combat

Palestinian terrorism. Manpower was scarce; therefore,

individuals were drawn from within the agencies. Most of

the slots were filled by highly qualified personnel who

had been assigned to Egypt. Consequentially, the quality

of work and information inside Egypt visibly declined.

The majority of the Israeli espionage and human

intelligence assets were directed at terrorism. This was

a result of the constant, guerrilla actions by the PLO

and the ever increasing terrorist activity. Starting in


May 1972, the intelligence community's attention focused

on a number of major, world wide terrorist events.

A major incident occurred on May 30, 1972, when

three, PLO hired, Japanese gunmen attacked Lod

International Airport. This was followed by numerous

terrorists activities which lead to the September 5,

Munich Olympic Massacre by Black September. On September

19, an Israeli official, Dr. Ami Shachori, was killed in

his London embassy office when he opened a letter bomb

sent by the Black September Organization. Terrorism

struck again on July 1, in Chevy Chase, Maryland. Col.

Yosef Alon, naval attache of the Israeli Embassy, was gun

down outside his home by members of the Black September

organization. The last incident prior to the war

involved the September 28th, train hijacking of Soviet

Jews on their way to Israel via Austria. Conducted by

two members of the Eagles of the Palestinian Revolution,

this incident occupied the political and military

leadership in Israel for over a week. Whether

intentional or coincidental, the diversion of Israeli

decision makers was most effective for the Arabs.

(9:8-40)

These few incidents cover only a small percentage of

the actual terrorists activities that consumed the

Israeli intelligence assets during this time. It does


however, help explain how the Israeli's focus was

diverted from the real threat.

A simple answer to any or all of the Arab indicators

would have been to mobilize the defense force. An

unnecessary mobilization had been ordered in May at a

cost of nearly ten million dollars. It was supported by

a number of high ranking officials including Chief of

Staff, Lieutenant General David Elazar. When the Arab

attack never came, the Israeli Intelligence Corps'

creditability was greatly enhanced; they had originally

said no attack would occur. This was the same

intelligence corps that was currently saying all the Arab

activity was related to annual maneuvers. General Elazar

doubted the intelligence conclusions. However, he had

recently been wrong in May and with election time and the

Jewish holiday rapidly approaching, he was reluctant to

press the issue.

The final intelligence items came in at about 0400

on the sixth of October. General Zeira notified Chief of

Staff Elazar that Mossad agents had obtained the Arab

attack plans. According to information, the attack was

to commence at 1800. (4:101)

At approximately the same time Defense Minister

Moshe Dayan received a call from ". . . an informant in

an unspecified country overseas." (4:128) The content of


the message stated that Egypt and Syria would launch an

attack that same day.

Later on the morning of the October 6, Israeli

intelligence intercepted telephone calls from junior

Syrian officers. They were phoning relatives in Lebanon

and warning them not to come to Syria that weekend.

(4:123) At 0600, October 6, Dayan, Elazar and Zeira met

to discuss the drastic situation. They concluded that,

". . . it was clear that we had to act on the assumption

that this time Egypt and Syria really meant to start a

war." (3:459) The trio met with Prime Minister Mier at

0800. By 0930 she had agreed to a partial mobilization,

still believing the attack was to come at 1800.

The Arabs were able to surprise the Israeli

Intelligence community as a result of actions from both

sides. The Arabs' keen preparation and fine use of

deception, denial and disinformation were certainly major

factors in their success. The surprise of the Israelis

was due to their obsession with The Concept, their

internal intelligence problems, their inability to key on

the numerous indicators as the Arab intention, their

allowance for distractors to take them away from their

real enemy and their high regard for their own military

ability.


The intelligence story was well stated by United

States Secretary of Defense Henry Kissinger when he said,

"There was no lack of intelligence; it was the

interpretation to the reports that was faulty." (1:42)

BIBLIOGRAPHY

1. "All the Inefficiencies of any Intelligence Service."
Editorial. Armed Forces Journal, October 1973.

2. Blumberg, Stanley A., and Gwinn Owens. The Survival
Factor. New York: Putnam, 1981.

3. Dayan, Moshe. Moshe Dayan: Story of My Life. New York:
Morrow, 1976.

4. Insight Team of the London Sunday Times. The Yom Kippur
War. Garden City: Doubleday, 1974.

5. Mackinney, Katherine A. Egypt and Israel: The
Intelligence Prelude to the October War of 1973.
Intelligence Research Paper. DIS, 1978.

6. O'Ballance, Edgar. No Victor No Vanquished. San Rafael:
Presido Press, 1978.

7. Quandt, William. "Soviet Policy in the October Middle
East War." International Affairs, July 1977.

8. Schulte, Henry, Jr., ed. Facts on File Yearbook 1974.
New York: Facts on File, Inc., 1975.

9. Sobel, Lester A. Israel and the Arabs: The October 1973
War. New York: Facts on File, Inc., 1974.

10. Steven, Stewart. The Spymasters of Israel. New York:
MacMillian, 1980.


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 313 מדרגים, 585 נקודות.  ראה משוב
אור ליום ששי כ' בכסלו תשס''ח    20:51   29.11.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  116. NYTimes: Kissinger papers show Israel has bomb,etc. Ama  
בתגובה להודעה מספר 52
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.11.07 בשעה 20:54 בברכה, פילוביץ שחף
 
"לחובבי תיאורית המזימה לגבי מלחמת יום כיפור ניתנת הזדמנות למהר ולחפש בוושינגטון סימנים שיאוששו את התיאוריה. ברור לי שאי מציאת מסמכים מאוששים לא תפריח את התיאוריה". (שרגא, 29.11.2007)


Press/Journalists
| Media Alert
http://www.archives.gov/press/press-releases/2008/nr08-27.html

November 21, 2007
Nixon Presidential Library to Release New Materials at the National Archives
More Information
Directions
Getting a Researcher Card
Nixon Library Web Site
Presidential Libraries

What: The Richard Nixon Presidential Library and Museum will release approximately 122,800 pages of historical materials from the Nixon presidency at the National Archives in College Park, MD.

Highlights include national security documents on U.S. policy towards Saudi Arabia, Egypt, and the Soviet Union, and on the Kurds. Also included are documents on the Vietnam War, on dealing with the terrorist Black September Organization, on producing the CIA’s Presidential Daily Brief, and on U.S. covert action in Chile. A selection of 15 documents from the release will be posted on the Nixon Presidential Library web site at www.nixonlibrary.gov.

When: 9 A.M.- 3:30 P.M., Wednesday, November 28, 2007

Where: Lecture Rooms B and C, National Archives at College Park
8601 Adelphi Road, College Park, MD 20740

Background: In the largest release of Nixon-related materials under mandatory review, the Nixon Presidential Library will open over 10,000 pages of documents that were previously withheld from public access, and that were re-reviewed for release and/or declassified under the provisions of Executive Order 12958, as amended, or in accordance with 36 CFR 1275.56 (Public Access Regulations). The documents are from file segments for the White House Special Files, Staff Member and Office Files; the National Security Council File series including the Henry A. Kissinger Office Files and the National Security Council Institutional Files.

The Nixon Presidential Library will also open around 4,800 pages of documents from the White House Central Files, Name Files. This system was used for routine materials filed alphabetically by the name of the correspondent. Included in the release are files on Mark Felt (Deep Throat), Robert Byrd, Bob Hope, Elvis Presley, Ronald Reagan, Richard Cheney, and Frank Sinatra.

Also included in the release are approximately 83,000 pages of White House Central Files, Staff Member and Office Files, and White House Press Office Files. The files contain materials created by the Press Office for distribution to the media including White House press releases and press conference transcripts.

Additionally, 25,000 pages of documents from Records of Temporary Committees, Commissions, and Boards, Records of the Cabinet Committee on Education will be released. The Cabinet Committee on Education served as a Federal Government point of contact for states undergoing school desegregation.

Note: All researchers, including the media, must have a valid National Archives Research card prior to gaining access to the records. Researcher cards may be obtained from Room 1000. A photo ID is required. Clean research room rules apply.

Due to parking limitations during openings, researchers are encouraged to use the National Archives shuttle bus service between the Washington, DC and College Park, MD buildings. The shuttle buses depart from both buildings 8 A.M. – 5 P.M., on the hour.

The Nixon Presidential Library and Museum is one of 12 Presidential libraries operated and maintained by the National Archives.

# # #

For press information, contact the National Archives Public Affairs staff at 202-357-5300.

08-27

**


חיפושית
חבר מתאריך 4.2.02
15960 הודעות אור ליום ששי כ' בכסלו תשס''ח 20:43 29.11.07


נחשף: ממשל ניקסון היה מודאג ביותר מהגרעין הישראלי


לדעתם אם מדינה כלשהי תשגר אטום לעבר מדינת אוייב
תהיה זו ישראל.

כך הזהיר קיסנג'ר את ניקסון ערב בואה של גולדה מאיר
לבת הלבן בשנת 1969.

בשנה זו לפרוייקט הגרעין הישראלי מלאו כבר כמה שנים,
אולם האמריקנים לא שותפו בסוד הזה והם התלבטו האם לגלות
לישראלים שהם יודעים על הפרוייקט, כמו כן על הברחות חומרים
בקיעים ארצה וכו', והאם לנסות ולהשפיע על ישראל לסוג משאיפתה
לגרעין.

קיסנג'ר אמר לניקסון כי תוכנית הגרעין היא "תוכנית בה הישראלים
שיטו בנו לגמרי ואולי אף גנבו מאיתנו".

לאחר הפגישה עם גולדה ז"ל ניקסון הביע את דעתו לפיה אין ללחוץ על ישראל
בנושאי מו"מ.

דברים אלו נחשפו אמש כשפורמסו מסמכי ממשל ניקסון שעד היום היו חסויים
לציבור והונחו בספרייתו הנשיאותית של ניקסון.

עוד מסמך דיבר על קרב האוויר המדהים בשנת 1970, בו ישראל
הצליחה להפיל ארבעה מיגים רוסיים, בנחיתות מספרית של 2 מטוסים,
מעל מזרח מצרים.



Israel’s Nuclear Arsenal Vexed Nixon
http://www.nytimes.com/2007/11/29/world/middleeast/29nixon.html?_r=1&pagNovember&oref=slogin

By DAVID STOUT
Published: November 29, 2007
WASHINGTON, Nov. 28 — In July 1969, as the world was spellbound by the Apollo 11 mission to the moon, President Richard M. Nixon and his close advisers were quietly fretting about a nuclear arms race in the Middle East. Their main worry was not a potential enemy of the United States, but one of America’s closest friends.

Skip to next paragraph
Enlarge This Image

Bettmann/Corbis
Tensions over Israel’s nuclear weapons cast a shadow over talks between Richard M. Nixon and Golda Meir in 1969.

Related
Mandatory Review Documents (nixon.archives.gov)
Memo From Kissinger to Nixon on the Israeli Nuclear Program (July 19, 1969)
“The Israelis, who are one of the few peoples whose survival is genuinely threatened, are probably more likely than almost any other country to actually use their nuclear weapons,” Henry A. Kissinger, the national security adviser, warned Mr. Nixon in a memorandum dated July 19, 1969 — part of a newly released trove of documents.

Israel’s nuclear arms program, which Israel has never officially conceded exists, was believed to have begun at least several years before, but it was causing special problems for the young Nixon administration. For one thing, the president was preparing for a visit by its prime minister, Golda Meir, who was also in her first year in office and whose toughness was already legendary.

Should Washington insist that Israel rein in its development of nuclear weapons? What would the United States do if Israel refused? Perhaps the solution lay in deliberate ambiguity, or simply pretending that America did not know what Israel was up to. These were some of the options that Mr. Kissinger laid out for Mr. Nixon on that day before men first walked on the moon.

The Nixon White House’s concerns over Israel’s weapons were detailed in documents from the Nixon Presidential Library that were released on Wednesday by the National Archives under an executive order that requires that classified documents be reviewed and possibly declassified after 25 years.

The documents provide insights into America’s close, but by no means problem-free, relationship with Israel. They also serve as a reminder that concerns over nuclear arms proliferation in the Middle East, now focused on Iran, are decades old.

The papers also allude to a 1972 campaign by friends of W. Mark Felt, then the second-ranking F.B.I. official, to have him named director of the bureau after the death of J. Edgar Hoover in May of that year. Mr. Nixon, of course, did not take the advice, instead naming L. Patrick Gray. Mr. Felt later became the famous anonymous source “Deep Throat,” whose revelations during Watergate helped topple the president.

There are also snippets about Washington’s desire to manipulate relations with Saudi Arabia, so that the Saudis might help to broker a Middle East peace deal; discussion of possibly supporting a Kurdish uprising in Iraq; and a 1970 clash in which four Israeli fighters shot down four Russian MIG-21s over eastern Egypt, even though the Israelis were outnumbered by two-to-one.

But perhaps the most interesting material, and the most pertinent given the just-completed peace conference in Annapolis, Md., concerns Israel and its relations with its neighbors, as well as with the United States.

“There is circumstantial evidence that some fissionable material available for Israel’s weapons development was illegally obtained from the United States about 1965,” Mr. Kissinger noted in his long memorandum.

He also said that one problem with trying to persuade Israel to freeze its nuclear program was that inspections would be useless, conceding that “we could never cover all conceivable Israeli hiding places.”

“This is one program on which the Israelis have persistently deceived us,” Mr. Kissinger said, “and may even have stolen from us.”

Although Israel has never publicly acknowledged possessing nuclear weapons, scientists and arms experts have no doubt that it has them, and the United States’ reluctance to pressure Israel to disarm has made America vulnerable to accusations that it has a double standard when it comes to stopping the spread of weapons in the Middle East.

Mr. Kissinger’s memo, written barely two years after the 1967 Middle East war and while memories of the Holocaust were still vivid among the first Israelis, implicitly acknowledged Israel’s right to defend itself, as subsequent American administrations have done.

But Mr. Kissinger reflected at length on the quandary faced by the United States. “Israel will not take us seriously on the nuclear issue unless they believe we are prepared to withhold something they very much need,” he wrote, referring to a pending sale of Phantom fighter jets to Israel.

“On the other hand, if we withhold the Phantoms and they make this fact public in the United States, enormous political pressure will be mounted on us,” Mr. Kissinger went on. “We will be in an indefensible position if we cannot state why we are withholding the planes. Yet if we explain our position publicly, we will be the ones to make Israel’s possession of nuclear weapons public with all the international consequences this entails.”

One of those consequences might be to “spark a Soviet nuclear guarantee for the Arabs, tighten the Soviet hold on the Arabs and increase the danger of our involvement,” Mr. Kissinger wrote at another point.

After he met with Mrs. Meir at the White House in late September 1969, Mr. Nixon said: “The problems in the Mideast go back centuries. They are not susceptible to easy solution. We do not expect them to be susceptible to instant diplomacy.”

But Avner Cohen, the author of “Israel and the Bomb,” (Columbia University Press, 1998) who is a senior fellow at the United States Institute of Peace, said on Wednesday that there was enough historical evidence to indicate that the president and the prime minister had reached a secret understanding on at least one issue: Israel would keep its nuclear devices out of sight and not test them, and the United States would tolerate the situation and not press Israel to sign the Nuclear Nonproliferation Treaty that has been embraced by scores of countries around the world.

“That understanding remains to this day,” Mr. Cohen said.



*****

_______


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
צחצח
חבר מתאריך 8.7.12
10 הודעות
   09:29   01.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. עד היום יש גאונים שהם צנזורה כדי שהעם לא יבין  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:28   02.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. תא''ל מיל. אהרון לברן: כורח ההכרעה במאבק מול הטרור  
בתגובה להודעה מספר 62
 

Watto
חבר מתאריך 2.6.02
1487 הודעות 17:11 02.10.04

תא''ל מיל. אהרון לברן: כורח ההכרעה במאבק מול הטרור http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/AharonLevran.html

כורח ההכרעה

אהרן לברן

מרכז אריאל למחקרי מדיניות
* מאמר זה הינו תקציר של נייר עמדה מס' 137, שראה אור באפריל 2002.
תא"ל (מיל.) אהרן לברן, לשעבר מבכירי אמ"ן (איסוף ומחקר) וכיום עוסק במחקרים אסטרטגיים. לאחר כ- 30 שנות שירות בצה"ל בתפקידי פיקוד, הדרכה ומטה (בעל "אות המופת" מ- 1995), הצטרף כחוקר בכיר למרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל-אביב (1984-1988), בו היה, בין היתר, עורך "מאזן הכוחות השנתי במזה"ת". לאחר מלחמת המפרץ (1990-1991) חיבר ספר על 'המלחמה והאסטרטגיה הישראלית' (בהוצאת FRANK CASS). א"ל פרסם בעבר בנתיב.
----

עם מי שטעה ביד גסה בתהליך אוסלו, ובעיקר עם מי שטרם התפכח ממנו - קשה להתווכח ולשכנע בכורח העכשווי בהשגת הכרעה במאבק עם הפלשתינים. הדברים הבאים מכוונים למי שאין להם יותר אשליות, אך התרופה שהם מציגים לתיקון המצב שגויה, הססנית, חלקית, ולמרבה הצער - גם חסרת תכלית. במאמר זה יידונו הנושאים הבאים: א - הגדרת העימות והאויב העומדים בפני ישראל; בפרק ב יימנו הנזקים והחומרות הנובעים מהמשך המצב של אי-הכרעה; פרק ג פורש את הדרכים הצבאיות-אסטרטגיות למיגור הרשות והשגת הכרעה מולה בצורה מעשית; ד - בחינת האלטרנטיבות להכרעה צבאית.

א. דע את אויבך

מדוע הכרחית הכרעה בעימות עם הפלשתינים? במדינה מתוקנת שאלה זו לא היתה עולה כלל על הפרק, שהרי משנכפה על מדינה עימות מזוין כה קשה, גורלי וממושך כפי שנכפה עלינו - הנטייה הטבעית והרציונלית היא להשיב מלחמה שערה עד לניצחון ברור. אולם לא זה המצב בישראל. אמירות נואלות, שגויות מיסודן, כאילו בלתי-אפשרי לנצח טרור בכוח צבאי, נשמעות כאן השכם והערב למרות שאין להן כל בסיס עובדתי, וראה ערך תורכיה וה- PKK הכורדי (אליו עוד נשוב) או ארה"ב ואפגניסטן, אשר הכריעו רק לאחרונה, בצורה ברורה, את הטרור שפנה נגדן. אם קיים עדיין ספק בכך בלב מי, נאמר כי המצב הביטחוני של ישראל הינו בלתי-נסבל, ואסור לו להמשיך ולהתקיים. במצב הנוכחי על ישראל להשיג הכרעה, מאחר וכל אלטרנטיבה מדינית מבוססת על בלימה - לא על ניצחון ולא על הכרעה.
ניצחון והכרעה אינם זהים מבחינה אסטרטגית-צבאית: ניצחון מופגן כאשר צד אחד השיג את רוב יעדיו האסטרטגיים, ובמחיר נמוך, ומנגד הצד המנוצח לא השיג את יעדיו, ואף שילם על כך מחיר כבד. הכרעה מתייחסת למצב בו נשללו מהאויב היכולת ללחום, כמו גם הרצון להמשיך בלחימה. אין הכוונה לכפיית רצון המנצח על המנוצח, אלא לכך שמכיוון שנשללה מהאויב היכולת היעילה להילחם, ובמחיר כבד, אין לו עוד רצון להמשיך בה. לניצחון פרשנויות רבות מכיוון שהוא מותנה בהשגת יעדים, וכך יכול כל צד לטעון כי השיג את יעדיו וניצח. הכרעה הינה חד-משמעית.
בסכסוך עם כל מדינות ערב יש לישראל קושי יסודי להשיג הכרעה, וזאת בשל יחסי הכוחות האינהרנטיים לרעתה. ישראל השיגה ניצחונות מהירים וברורים בחלק ממלחמותיה עם הערבים ('מבצע קדש', 'ששת הימים'), אך בשל היחס הבסיסי של מעטים-מול-רבים, ספק אם תוכל להשיג אי-פעם הכרעה מלאה.
לא כך בעימות שכפו עלינו הפלשתינים מאז סוף ספטמבר 2000. כאן יחסי הכוחות הצבאיים והכוללים בולטים בעליל לטובתנו, ואין מניעה להגיע עמם להכרעה רבתי או לניצחון ברור. השוללים תפישה זו טוענים כי מאחורי הפלשתינים עומדות מדינות ערב, והכרעת הפלשתינים תביא ל"התפוצצות אזורית". אך בעבר התברר שוב ושוב שעל אף תמיכתן המדינית בפלשתינים, אין מדינות ערב ששות להסתכן ולהילחם בישראל בעבורם. גם אם יצא המון מוּסת לרחובות במדינות השכנות, ספק אם הדבר יסכן המשטרים שם או יערער את ה"יציבות האזורית".
איני מסכים אף לטענה שמול הפלשתינים תקף הכלל של "עוצמת החלש מול חולשת החזק". נכון שהם מעמידים פני סובלים ונגזלים, אך הרי הם יזמו העימות הנוכחי - וזאת בשעה שעמדו לקבל מלוא דרישותיהם על מגש של כסף. דרך ניהולם האכזרית את המאבק, שחצתה כל קו אדום של בן-תרבות - מקעקע את בסיס "חולשתם", ואיש בעולם - ובישראל - אינו צריך להתייסר בשל המצב שהביאו על עצמם.
המלחמה עם הפלשתינים איננה מלחמה בטרור. אנו מצויים במאבק לאומי נרחב מול הפלשתינים, כאשר טרור הוא אחד מהכלים המרכזיים והאכזריים בו, אך אינו היחיד. אסביר את כוונתי: טרור הוא פגיעה נפשעת באזרחים. טרור כזה היה למשל במועדון הדולפינריום, במסעדות סבארו ומומנט, בחוצות יפו בירושלים, בקניון בקרני-שומרון, באוטובוסים בחיפה ובעמנואל, בפיצוץ מכוניות תופת, בלינץ' ברמאללה ובכלל פעילויות המתאבדים. אך ירי מרגמות ורקטות ברצועה וסביבתה ותקיפת מוצבים שם (נצרים, מרגנית, טרמיט ואפריקה) הם יותר מטרור - אלו הן פעולות לחימה של ממש. כך גם תקיפת ישובים (אלי-סיני, דוגית, חמרה ועוד), ופעילות חבלנית אחרת, כמו הנחת מטענים ומארבים בצירים, ירי ממכוניות חולפות וכן ירי על ישובים (כגילֹה ופסגות). מגוון הפעילות החמור הזה מצביע על עימות מזוין נרחב ביותר. ועוד יותר יהיה כך משישגרו את רקטות ה'קסאם' ויפעילו נשק נ"מ.
לאפיון העימות כמלחמה ולא כטרור חשיבות רבה, שכן אם אין קוראים נכוחה את טיב המאבק והיקפו - מחמיצים את התשובה הנכונה לו. זוהי מיני-מלחמה או מלחמת התשה. עם-זאת, המונח 'מלחמה' במובנו הקלאסי אינו רלבנטי, מאחר שאין ביכולתם להניע כוחות או להמטיר אש מסיבית ומתמשכת, ולבצע שאר פעילויות מלחמתיות מובהקות.
חשוב להגדיר את האויב: האויב במלחמה זו הוא הרשות הפלשתינית, על יחידות המשטרה שלה ושאר מנגנוני הביטחון, וכן הארגונים השונים: פת"ח, תנזים, חמאס, ג'יהאד, החזיתות. הרש"פ לא רק שלא דיכאה, כפי שהתחייבה, את פעילות הטרור והלחימה מצד כל אלה, אלא אף עודדה אותם, שכן המאבק המזוין בישראל בכל תנאי הוא עיקר מרכזי בתפישתה, ה- tre'D RAison שלה, ולא משנה מה נעדיף אנו לחשוב.
באפיונים כאלה של העימות, לא לראות את הכורח בהכרעה הרי זה בבחינת אי-הבנה חמורה של הנקרא (והנקרה).

* * *

הרָשות והפלשתינים יזמו העימות המזוין (או המיני-מלחמה) נגד ישראל - ממש כשעמדו לקבל את מלוא תאוותם המדינית ללא מאבק. בראיון גלוי מתוודה שר-החוץ לשעבר, שלמה בן-עמי שממשלת ברק היתה נכונה לתת כ- 100 אחוז (!) מהשטח שדרשו, וזאת לא רק בשטחי יש"ע אלא גם בחלק ממדינת ישראל הריבונית פרופר (דהיינו פריצת גבולות 48'). להנהגה חסרת האחריות של ברק היתה כל הכוונה לבצע וויתורים מופלגים, גם כאלה שהיו בבחינת טאבו מוחלט, ובלבד שתיראה כמגישה לעם ישראל את "קץ הסכסוך". במקום קץ הסכסוך קיבלנו הגברת הסכסוך ועימות מזוין שטרם נודע בחומרתו.
אנשים רציונליים ובני-תרבות היו עטים על הצעות ממשלת ברק ונוטלים אותן בשתי ידיים, אך לא כך ערפאת ומרעיו. להם היתה 'אג'נדה' אחרת, שלא כללה שום וויתור לישראל. תכניתם היתה, ועודנה, להשיג את יעדיהם לא כמתנה, אלא על-ידי הורדת ישראל על הברכיים בכוח ובאלימות. קונקרטית חתרה הרשות לאמץ וליישם את מודל לבנון, דהיינו, גירוש ישראל בכוח מכל שטחי יש"ע. המחשבה היתה: אם כמה מאות אנשי חיזבאללה הצליחו לגרש מלבנון בחרפה, ועד הסנטימטר האחרון, את "הצבא החזק ביותר במזרח-התיכון", מדוע שאלפי מזוינים פלשתינים לא יצליחו בכך? ואכן, מיד לאחר הנסיגה המבישה מלבנון במאי 2000 קרא נסראללה, מנהיג החיזבאללה, לפלשתינים לאמץ את הדוגמה שלו, ובכירים ברשות מיהרו לאמץ את דבריו. נזכיר כאן שמה שארע בלבנון הוא מלחמת התשה, בה לא נלחמנו כראוי אלא רק הגנו על עצמנו, ללא מטרה לנצח.
הפלשתינים רוצים איפוא בנסיגת ישראל מיש"ע עד הסנטימטר האחרון, כפי שישראל נסוגה בגזרות האחרות מול מדינות ערב, ומבחינתם, הדבר צריך להתבצע בכוח ולא במשא ומתן. נקודת המוצא הפלשתינית היא תכנית החלוקה מ- 1947, ואין הם מוכנים לפשרה טריטוריאלית אמיתית בשטחי יש"ע, כאילו לא קרה דבר מאז 48'. הם רואים עצמם מוותרים כשהם "מסתפקים" (לפי שעה!) רק ב- 22 אחוז מארץ-ישראל המערבית.
התבטאויות לא מעטות מראות שהפלשתינים הכינו עצמם זמן רב לעימות המזוין. ביקור שרון בהר-הבית לא היה אלא תואנה עלובה. כך הוא גם הלהג הטפל של פלשתינים וחוגי שמאל על "כיבוש והתנחלויות" כשורש מאבקם. הרי עמדו לקבל את מלוא "השטחים" ולהשתחרר מ"הכיבוש", אז על איזה כיבוש מדובר? וכי כיבוש כזה, שמוותרים עליו לטובתם, יכול להיות סיבה אמיתית לעימות כה אלים ומכוער? הנהגה שיכלה לקבל מלוא תאוותה על מגש של כסף והעדיפה, ללא סיבות ראויות, את המאבק המזוין ושפיכות הדמים הבלתי-פוסקת - אחת דתה, לעבור מן העולם.

ב. חומרות יתרות שבעימות נוסח התשה

ניתן להצביע על מספר חומרות יתרות בהמשך המצב הקיים של דשדוש, גרירת רגליים וחוסר הכרעה, והרי הן בתמציתיות:

המספרים: במשך שנה ומחצה לעימות, מספטמבר 2000 עד מרץ 2002 - ספגה ישראל מעל 400 הרוגים ואלפי פצועים, והמספרים מחמירים מדי יום. זאת לעומת כ- 90 הרוגים במהלך 5 שנות האינתיפאדה הראשונה (1988-1993), כששלטנו ביש"ע, ולעומת 265 הרוגים במהלך 15 שנות שהותנו בלבנון (1985-2000). למדינה קטנה ורגישה לאבדות כישראל מדובר במספרים קשים מנשוא.

אובדן כושר ההרתעה: יש לזכור כי אובדן כושר ההרתעה במציאות האסטרטגית של מעטים-מול-רבים ועוינים, ובכלל בג'ונגל המזרח-תיכוני, הוא קריטי לקיום ישראל ורווחתה. אסור לנו להימצא לאורך זמן ללא כושר הרתעה תקף, גם בעימותים נמוכי עצימות.

הסלמה באמל"ח: זה חודשים שהפלשתינים מייצרים ומשגרים רקטות 'קסאם'. חומרתן בעליית המדרגה שבהפרת ההסכמים, וחמור הוא שישראל כמו השלימה עם ההפרה הבוטה והמתמשכת. סכנתן היתרה: הקלות שבשיגורן והיכולת שלהן לפגוע במרכזי ערים מאוכלסות (לטווח 6 ק"מ כרגע, ובעתיד יותר), ועל-כן אין זה משנה אם הן מדוייקות או לא-מדוייקות. קשה לבלום ירי תלול-מסלול המשוגר מטווח רחוק למדי, שלא מחייב אפילו איוש בפועל בזמן השיגור, אלא אם יהיה צה"ל פרוס במקום בזמן אמת. שיגורי הרקטות יחייבו כמובן חזרה ושליטה בחלקים גדולים של יו"ש ועזה. מוזר שמי שאינו רוצה בכך אינו תופש את השינוי האסטרטגי הגלום ברקטות. אסור לישראל להשלים עם מצב שהפלשתינים ישגרו רקטות, שאם לא ידוכאו מיידית עוד יהיו הקדמה לקטיושות (שהיו סיבה מרכזית לבריחת צה"ל מלבנון) ולנשק נ"מ כנגד מטוסינו האזרחיים ושדות-התעופה.

הכרסום בחוסן הלאומי: אין מנוס מלהודות שהפיגועים עקובי-הדם והבלתי-פוסקים ביש"ע ובתוככי הקו הירוק מתישים את תושבי ישראל וזורעים בהם פחד, מבוכה ויאוש, הגורמים לשפיפות מורל ועייפות כרונית במאבק הקיומי, ומה שלא פחות גרוע - כרסום בנחישות וקריסת האמונה בצדקת דרכנו. הסיכון מאי-ההכרעה הוא גם בהתרבות הקולות המסוכנים הקוראים לסרבנות ול"יציאה מהשטחים". בעלי קולות אלה, שבשבילם זיקת אמת למולדת ופטריוטיות ישראלית הם מושגים מגוּנים, שואבים את כוחם בעיקר מדשדושנו כיום ומאי-ההתגברות על הטרור והאלימות.

חוסר הסיכוי במלחמת התשה: הסיכון שישראל תפסיד, בסופו של דבר, במלחמת ההתשה אליה נקלעה הוא רב, כפי שהפסידה בכל "ההתשות" הקודמות: מול מצרים ב- 69'-70', מול סוריה בהמשך למלחמת יום הכיפורים, ובמיוחד בלבנון, בשנים שלפני הנסיגה המחפירה במאי 2000. הקשר ההדוק בין הנסיגה המחפירה מלבנון לפרוץ העימות הנוכחי הוא ברור, ונדגיש כאן כי כל נסיגה ותבוסה שלנו מובילה בהכרח לקטסטרופה הבאה.

הסיכון לשינוי בעמדת ארה"ב: אם וושינגטון תראה שישראל אינה מצליחה לשנות בצורה דרסטית את המצב, ובהקדם - היא עלולה לצמצם תמיכתה בה ולאמץ את האיומים הערביים על "סכנת התפוצצות וסיכונים חמורים לאינטרסים האמריקאיים באזור". ארה"ב, והממשל האמריקני במיוחד, אוהבת מצליחנים ולא מפסידנים. מה גם שמלחמת התשה מתמשכת בפלשתינים עלולה לפגוע בכוונות אמריקאיות אחרות באזור (מול עיראק למשל).

סיכונים עתידיים: כל מי שעיניו בראשו יכול להעריך שאם לא נפעל מהר ובנחרצות להכרעת הרשות הפלשתינית ומחבליה - לא יהיה לנו אי-פעם עתיד בטוח, שלא לומר מנוח. אם הפלשתינים לא יספגו מפלה נוקבת (בדומה ל"נכּבה" הידועה), הם ישובו וינקטו מאבק אלים ופרוע כל אימת שלא תסופקנה תביעותיהם במלואן. והרי לא ניתן שאלו יסופקו במלואן אי-פעם, בין במסגרת הסדר קבע ובין בהסדר אחר, ובשעה שכל הסדר משפר את סיכוייהם ומרע את שלנו. זאת ועוד: כשאנו יודעים היטב שהפלשתינים לא כיבדו מעולם כל התחייבות חתומה שלהם, קלה כחמורה. (ולעניין זה - אף מצרים, מדינה "מסודרת", לא כיבדה את התחייבויותיה כלפינו). אם הפלשתינים לא יוכרעו, הם יסיקו את המסקנה ההגיונית היחידה - שעימות מזוין משתלם. אם ישראל מעוניינת להבטיח לתושביה עתיד בטוח ומתמשך, אין מנוס מלהנחיל לפלשתינים מפלה נחרצת, שתוציא מהם כל חשק להמשיך להתעמת עימה ולמרר את חייה.

הסיכון הבלתי-נסבל שבהקמת מדינת טרור פלשתינית: מהעימות הנוכחי אפשר להסיק שפעולות הטרור הקשות עד היום יחווירו לעומת אלו שיתבצעו לאחר הקמת מדינה פלשתינית עצמאית וריבונית. להנחה של 'חוכמולוגים', האומרת כי כאשר יקימו הפלשתינים את מדינתם בכל שטחי יש"ע הם יבואו על סיפוקם ובא לציון גואל - הנחה זו אין לה על מה לסמוך; אדרבה. הרי אותה טענה הושמעה לפני 1993 והסכמי אוסלו, והם קיבלו מישראל שטחים, שלטון, נשק וכיו"ב, ומה קיבלנו אנו במשך 9 שנים מרות? במקום להתמודד עם "רשות שנגועה בטרור מכף רגל ועד ראש" נצטרך לעמוד מול מדינת טרור. המקור המרכזי לטרור מאז אוסלו הוא הביטחון העצמי של הפלשתינים, הנובע מידיעתם שישראל היא מדינה אחראית, מושפעת מאילוצים לרוב, ולכן לא תפעל נגדם בעוצמה יתירה. והרי ביטחון עצמי זה רק יתעצם כאשר תוקם מדינה המוכרת על-ידי כל אומות העולם, וקרוב לוודאי גם על-ידי ישראל, ולאחר שישיגוה בדם ואש. כיום, כשהרש"פ הינה גוף שלטוני-עוברי, ניתן עדיין להעבירה מהעולם. חיסול מדינה מוכרת הוא כבר אופרה אחרת.

סיכון נלווה הינו הקשר הפוטנציאלי שבין מדינה פלשתינית לאיראן: אין ספק שכאשר תקום "המדינה", היא תחתור להגיע לבריתות והסכמי הגנה עם מדינות רדיקליות באזור, ובמיוחד עם איראן. כבר כיום מסוכנת איראן לישראל, בעיקר בשל טילי ה'שיהאב- 3' שלה וחסינות המרחק הגיאוגרפי מישראל, המעניק לה הגנה מפעילות צה"לית התקפית-שיטתית. כאשר טילים אלה ישופרו ויהיה לטהרן גם נשק גרעיני (עם או בלי ראשי קרב גרעיניים) והיא תתחייב להגן ביטחונית על המדינה הפלשתינית הריבונית והמוכרת - מצבה האסטרטגי של ישראל יהיה בכי רע מול "המדינה". אם כיום ישראל מוצאת עצמה מוגבלת בפעילותה הביטחונית מול הפלשתינים, הרי אז שיתוקה יהיה, קרוב לוודאי, מלא. בנסיבות אלו אסור לישראל לאפשר לפלשתינים הקמת מדינה, והדרך המרכזית לכך היא להנחיל להם מפלה נוקבת.

* * *

ג. הכרעה כיצד

בטרם נפרוס את גרסתנו להכרעה, נביא דוגמה מאלפת ועכשווית - המודל התורכי - המוכיח שניתן להכריע טרור אם נחושים בכך:

מאז 1985 היתה תורכיה שרויה במאבק מר עם המחתרת הכורדית. ה- PKK, הגדול בין שלושת פלגי הכורדים, הוביל את הטרור האכזרי ורווי-הדמים נגד ממשלת תורכיה, צבאה ועמה. בניגוד לשני הפלגים האחרים (של ברזאני ושל טלבאני בצפון-עיראק) חתר ה- PKK להשגת עצמאות מלאה, ולא הסתפק באוטונומיה שהממשל התורכי היה נכון להעניק לו. פעולות הטרור שלו התפשטו מעבר לדרום-מזרח תורכיה, שם היה עיקר כוחו, והגיעו עד לאיסטנבול ולמוקדי תיירות בתורכיה (ואף לאירופה), כשהן מפילות עשרות אלפי קורבנות ומסבות דמורליזציה רבה. עם-זאת, לא חשב הממשל התורכי אף לרגע להיכנע לטרור ולאלימות. פעם אחר פעם סירב לקבל את הצעות PKK להפסקת אש ולניהול מו"מ, ובסופו של דבר היתה ידו על העליונה. שלוש דרכי פעולה הובילו לניצחון התורכי: מאבק נחוש ובלתי-מתפשר; איום במלחמה על מדינה נותנת חסות לטרור (סוריה), ומעצרו של ראש הארגון.
דרך הפעולה הראשית היתה לנהל מאבק עיקש ונחוש ב- PKK בתורכיה ומחוצה לה. תורכיה לא היססה להפציץ מעת לעת ולפלוש לכורדיסטן עם חלק גדול מצבאה (במאי 97' הגיע מספר חייליה הפולשים לכ- 50,000 חייל), ולפגוע במטרות ה- PKK שהתבצרו שם. כישלונות PKK התרבו, ומנגד הצליחו התורכים בנחישות לצמצם את פעולות הגרילה של הארגון.
מעניינות ומוצלחות היו שתי דרכי הפעולה הנוספות: סוריה, שהיתה ביריבות מרה וממושכת עם תורכיה - העניקה למורדים הכורדים בסיסים בשטחה ובשטח לבנון, מהם יצאו לפעולה נגד יעדים תורכיים. למרות הסכמים נשנים בין תורכיה וסוריה - לא חדלה דמשק מסורה. הדבר היה לצנינים בעיני הממשל התורכי והוא החליט לשים לדבר קץ, וזאת על אף שה- PKK הציע בספטמבר 98' הפסקת-אש חד-צדדית. באוקטובר 98' ריכזה תורכיה בגבול הסורי כוחות ואיימה בפתיחת מלחמה (!) אם סוריה לא תפסיק תמיכתה ב- PKK ובמנהיגם עבדאללה אוצ'אללן. וראה זה פלא: המשבר נגמר כשסוריה מסכימה, לראשונה מזה 14 שנה, להפסיק תמיכתה הצבאית והלוגיסטית בארגון ואף לגרש את אוצ'אללן מדמשק.
יש לציין שקדם לאיום על דמשק מהלך חשוב - כריתת הסכם ביטחוני-אסטרטגי עם ישראל בפברואר 96', שנועד לסגור את סוריה בצבת אסטרטגי ולהגדיל את חופש הפעולה התורכי.
אוצ'אללן סולק מדמשק באוקטובר 98', נתפס על-ידי התורכים בקניה והובא לתורכיה בפברואר 99', שם הועמד למשפט ונידון למוות. גזר-הדין מרחף מעל ראשו עד היום. ה- PKK, שהוכה אנושות עם תפיסת אוצ'אללן, נמנע מלבצע פעולות טרור ואלימות, בין היתר כדי לא לסכן את חיי המנהיג השבוי. זה עצמו גם דרש מחבריו, מכלאו, להמשיך בהפסקת האש עליה הכריזו בספטמבר 98' באופן חד-צדדי. יש לציין שניצחון התורכים על ה- PKK הסתמן אף קודם לחטיפת אוצ'אללן, והוא הועצם עם הכנסתו לכלא.
הניצחון התורכי היה כל-כך ברור ומוחץ, עד שבתחילת פברואר השנה התפרסם שארגון ה- PKK הודיע ש"יפסיק לפעול בשמו הנוכחי ומעתה ינסה לקדם את ענייני המיעוט הכורדי במדינה כחוק". הודעה זו מצביעה למעשה על התפרקות הארגון, שכן ראשיו הודיעו גם שהחליטו לחדול מפעילות תחת השם PKK בכל שטח הרפובליקה התורכית ובכל מדינות האיחוד האירופי - וזאת במסגרת האסטרטגיה החדשה להפיכתו מארגון טרור לארגון פוליטי-חוקי. במילים אחרות, יש כאן לא רק ניצחון אלא אף הכרעה רבתי.

להצלחה התורכית לקחים חשובים לישראל. ישנם מי שיגידו שאין דומה המקרה התורכי-כורדי לזה הישראלי-פלשתיני, אך הגם שהמקרים לא זהים בכל - העקרונות ישימים:

הלקח האחד הוא, קיום תודעה ונחישות מצד הממשל והצבא התורכי להיאבק בטרור הכורדי בכל מאודם וללא פשרות. אף שהדמוקרטיה התורכית הקשוחה אינה דומה לזו הישראלית, על מגבלותיה, אין לתורכים במה להתבייש, ובוודאי לא כשהיו מצויים במאבק לאומי חיוני (שאז כל האמצעים כמעט כשרים).

הלקח השני הוא הנכונות ואי-ההיסוס להגיע אף אל סף מלחמה עם שכנה- יריבה, כשאינטרס לאומי חיוני נמצא בסיכון רב. ומהלך כה גורלי השתלם.

הלקח השלישי הוא, הבנה שכנראה רק סילוק ראש פירמידת האויב יכול לפתור טרור מתמשך.

ראוי לנו לעצור ולהרהר - האם לא הגיע הזמן ליישם גם אצלנו את המודל התורכי המוצלח, במיני-מלחמה שכפו עלינו הפלשתינים מזה כשנה ומחצה, ולהגיע להכרעה?

מוזר, אף מביש, שלמעט מאמר אחד בנדון, לא קיבל הניצחון התורכי המכריע על הטרור הכורדי כמעט כל הד בתקשורת הישראלית, ואין זה רק מהטעם הרדוד שהתורכים יכלו להרשות לעצמם לגבי הכורדים מה שישראל אינה יכולה לממש מול הפלשתינים. ואגב, זו דוגמה אחת. למי שהדבר עדיין לא ברור לו, רשימת הניצחונות על טרור בעולם היא ארוכה ואינה כלל עניין אזוטרי.

כיצד להכריע את הרשות הפלשתינית והטרור:
במלחמה בטרור ובעימות המזוין הנוכחי כנגד הפלשתינים, יש לפעול לפי שלושה עקרונות מרכזיים:

חייבת להיות כוונה להכריע. מהלכים צבאיים, טובים ככל שיהיו אך ללא כוונה חדה ומתחייבת, בסופו של דבר הם עקרים ומשולים לשיטוט ללא מצפן.

לנקוט במערכה נחושה, יזומה, מקיפה ושיטתית (ולא בצורה ספורדית, תגובתית ונקודתית);

את המערכה יש לבצע במהירות ואסור למושכה לאורך זמן, כדי למנוע שיבושים והפרעות-צד.

כשאנו פועלים נגד הטרור בצורה פרטנית ונקודתית, אנו נלחמים ביתושים במקום לפעול לייבוש הביצה. התרופה שניתנה עד היום היא בכדורי אקמול במינון כזה ואחר, במקום שדרוש היה ניתוח רבתי. לחימה תגובתית-נקודתית היא עקרה, אף יש בה סיכונים קשים לישראל.

ההכרעה תושג, אם תמומש בנחישות ובמהירות, בחמשת התחומים הבאים:

הריסת התשתית השלטונית של הרש"פ;

כיבוש שטחים חיוניים ביש"ע ופעילות מקיפה וחזיתית נגד ארגוני המחבלים;

גביית מחיר מדיני מהפלשתינים;

התמודדות חזיתית ולא שגרתית במתאבדים.

גורל ערפאת כ"ראש הפירמידה".

1. הריסת התשתית השלטונית:
יש להרוס, מהאוויר ומהקרקע, את כל התשתית השלטונית ובסיסי הסמכות והכוח של הרש"פ. במסגרת זו נכללים בראש ובראשונה המפקדות, 'המיניסטריונים' והמוסדות מהם מתנהלת הפעילות השלטונית והפיקודית של הרשות וארגוניה. כן נכללים בה מערכי התקשורת (טלוויזיה ורדיו) והקשר (הטלפוניה והאלחוט). אין סיבה שלא להרוס גם את מגדל הפיקוח בשדה התעופה דהנייה (ולא רק לחרוש המסלול - פעמיים (!) ). אם באלה אין די, יש לכלול גם פגיעה משמעותית בהספקת הדלק והחשמל (לרבות בתחנות דלק ושנאים) וכן במערכת התחבורתית (צמתים רגישים, רכבים ייעודיים וכיו"ב). כמובן שיש להשמיד בתי-מלאכה וסדנאות החשודים כקשורים בייצור נשק, תחמושת וחומרי חבלה.
ברור שהריסה ספורדית של סמלי שלטון בלבד, כמו תחנות משטרה ומשרדי מנגנון ריקים, מחסומים לא-מאויישים ותקיפות שמטרתן לאותת בלבד - הן חסרות תכלית. אנו "מאותתים" לפלשתינים כבר שנה- ומחצה, ומעטים מתרשמים מכך.

2. כיבוש שטחים חיוניים ביש"ע ומתקפה רבתי נגד המחבלים:
במסגרת המערכה להכרעה, חיוני לכבוש מחדש, לרבות לתמיד, שטחים ביש"ע שבאיוולת אוסלו ומקוצר-ראות ביטחוני נמסרו לשלטון פלשתיני. אין שום קדושה פלשתינית בשטחים שנמסרו על-ידינו ובנדיבותנו, ואם הפלשתינים מנצלים אותם כדי ללחום בנו מתוכם - יש לנשלם מהם. מי שנתן והעביר מרצונו שטחים, יכול גם להחזירם לעצמו משהתברר לו מיקח הטעות.
כדוגמה נציין כמה מהשטחים שלא היו צריכים להימסר מלכתחילה לשלטון פלשתיני: גבעת אבו-סנינה בחברון ובית ג'אלה שמול גילה, ואולי גם השכונות המזרחיות של רמאללה מהן יורים בקביעות על פסגות. טעות מרה נעשתה גם בהעברת העיירות יריחו ובית-לחם לשלטונם המלא, במקום להפכם לשטחי B, בהם לפחות השליטה הביטחונית היא בידי ישראל. כיבוש שטחים חיוניים כיום הוא קריטי, במיוחד לאחר שהפלשתינים החלו לרכוש, לייצר ולהפעיל מרגמות (וכוונתם גם לייצר מרגמות 120 מ"מ) ורקטות קסאם למיניהן, שלא לומר קטיושות. יהיה צורך לסכל את הסכנה של נשק תלול-מסלול זה, וכן של טילי נ"מ אישיים כנגד שדות התעופה שלנו ומטוסינו האזרחיים. במסגרת זו לא יהיה מנוס מלכבוש לא רק רצועות ביטחון (להרחקת הנשק תלול-המסלול), אלא גם ישובים וערים פלשתיניות, במלואן או בחלקן. למי שנרתע בקולניות מ"חזרה" לשטחים שהיו בשלטוננו, כולל מחנות הפליטים, נזכיר שאז היה המצב הביטחוני עשרות מונים טוב יותר מאשר היום.
במקביל על צה"ל להיכנס לשטחים שבשלטון פלשתיני מלא (A) ולהרוס בעצמו, באופן מקיף ושיטתי, את התשתית של כוחות הביטחון הפלשתינים ושל ארגוני המחבלים למיניהם (פת"ח, תנזים, חמאס, ג'יהאד, החזיתות). בנוסף להריסת תשתית זו, יתבצעו מהלכים יסודיים לפירוק הנשק מהרש"פ, מארגוני המחבלים ומהאוכלוסייה, וכמובן מעצרים של ראשי הארגונים והמחבלים (כמו ברגותי, רנתיסי, א-זהאר, אלשאמי ועוד).
להשגת הכרעה אין הכרח לכבוש את כל שטחי A או כל אתר שבשלטון פלשתיני. ניתן להסתפק (וודאי בהתחלה) בכיבוש וטיהור של שני מרכזי השלטון - רמאללה ועזה - ומחנות פליטים מרכזיים, כשבמקביל יהודקו כתרים סביב ערים כמו שכם, לתקופת זמן משמעותית. מותר להניח שפעולות אלו ימחישו לפלשתינים את תבוסתם וחוסר התכלית שבמאבקם. הם שואבים עידוד רב בשומעם קולות מישראל שאל לה להישאר בשטחי A. ביטחונם ותעוזתם גוברים כשהם רואים את צה"ל נכנס לשטחים אלה לתקופה של ימים ספורים בלבד, והדבר אף מהווה עבורם מעין תעודת ביטוח.
כיבוש מחדש של חלקים חיוניים ושטחי מפתח ביש"ע, ואפילו יש בהם אוכלוסייה פלשתינית, כמו גם הריסה שיטתית של תשתית הטרור ופירוק הנשקים על-ידי צה"ל, עדיפים על היותם קני מחבלים עצמאיים הפועלים, כפי שהוכח, בקלות רבה נגד ישראל.

3. גביית מחיר מדיני מהפלשתינים:
את אחת הסיבות המרכזיות למצבנו בסכסוך עם הפלשתינים יש לתלות בעובדה שהם מודעים לכך, שעל אף הטרור שהם מפעילים ותוקפנותם הקשה, הם לא שילמו כל מחיר מדיני ואחר, ותמיד 'מחכה להם הרכבת ברציף' (בניגוד לאימרה הותיקה "מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ"...). לוּ ידעו שכתוצאה מכל מאבק אלים ופרובוקציה נפשעת, לא רק שאלה לא ישתלמו להם, אלא שאף יסיגום לאחור באובדן הישגים קודמים - היו קרוב לוודאי מעיזים פחות לפתוח בהם.
בגביית מחיר מדיני הכוונה בראש ובראשונה לאובדן הישגים לאומיים, כמו אובדן שטחים שבשלטונם, ובוודאי שלא יועברו אליהם שטחים נוספים. אם כיום "חזון" מדינה פלשתינית נישא ברמה, אזי במסגרת המערכה להכרעה, על ישראל להודיע בבירור ש"חזון" זה לא ימומש יותר.
זאת ועוד, כבר היום על ישראל להפוך שטחים שבשלטון פלשתיני מלא - לאזורים בשליטה ביטחונית ישראלית. כלומר, להפוך בהתמדה שטחי A לשטחי B כתגובה על כל פעולת טרור פלשתינית. מלכתחילה היתה ישראל צריכה לדאוג לצמצום השטח שבשליטה פלשתינית מלאה (A) ולריבוי השטח שבשליטה ישראלית ביטחונית (B) ומלאה (C). במסגרת ההכרעה קיימת ההזדמנות לתקן המצב. מבחינה זו, אגב, היתה החזרת השלטון ב"אוריינט האוס" צעד נכון, אבל כמובן, רחוק מלהספיק.

4. התמודדות חזיתית במתאבדים:
הטרור המתבצע על-ידי המתאבדים הפלשתינים מכה בישראל באופן בלתי-נסבל. בשיתוקנו ההנהגתי איננו נראים כמאמינים שניתן לעשות הרבה מעבר לספיגת אבדות והקמת גדרות הפרדה קיקיוניות. ולא כך. מול מכת המתאבדים יש לאמץ בראש ובראשונה את הדברים שכתב לפני שנים, הסופר ס. יזהר (שאינו ידוע בדיוק בדעותיו הנִציות):

חברה שמחנכת את בניה להתאבדות ומקדשת את מעשיהם, מוציאה עצמה מהכלל האנושי ואסור שלעולם הנאור ולישראל יהיה עמה שיח ושיג, כשם שאין מה לדבר עם חברת קניבלים.

כך במפורש - קניבלים. דברים קולעים יותר קשה למצוא, כשמתמודדים בתופעה הלא-אנושית הזו. אך ישראל השלימה עם התופעה כמכה משמיים.
אם מהלך כזה, של הימנעות משיג ושיח אינו מספיק, אין מנוס מלפעול גם כנגד משפחות המתאבדים, אם על-ידי הרש"פ ואם על-ידי ישראל עצמה. ישראל הסתפקה, ואף עלצה כשהרש"פ הואילה פה ושם "לגנות" את טרור המחבלים. אבל גינוי בלבד, שהרשות למדה להביעו כדי לספק את ישראל והעולם, הוא מס שפתיים ולעג לרש. לו היתה ישראל מכריחה את הרש"פ לפעול ממש נגד תופעת המתאבדים ומשפחותיהם - אפשר שהתופעה היתה נפסקת או מידלדלת מזמן. אבל ישראל התייחסה בשוויון-נפש למחדלי הרש"פ (אשר ירתה אף מטחי כבוד בקבורתו של 'המהנדס' יחיא עייאש והיללה את גבורת המתאבדים ושאהידים אחרים).
כבר זמן שעל ישראל לעשות זאת בעצמה: על ישראל להכריז שכל מתאבד פלשתיני מסכן במעשיו את משפחתו בהריסת ביתה ואף הגלייתה. מותר להניח שצעד כזה ירתיע מתאבדים פוטנציאליים ויגרום להם להסס לפני ביצוע זממם.
ליפי-הנפש בארץ ובעולם שיוקיעו צעד זה, יוזכר כי אסור לחברת בני-אנוש להשלים עם תופעה קניבלית כזו, ובנוסף, משפחות המתאבדים אינן נקיות מאשמה, במיוחד כשהן גאות בבניהן השאהידים. לא היה מזיק לוּ גם הרבינו בהקרנת גופות המתאבדים המרוסקות, וזאת כדי להציג כאבסורד את סיכוייהם ליהנות משלל הבתולות בשמיים...

5. לגורלו של ערפאת כ"ראש הפירמידה":
לשאלה המתבקשת, האם הכרעה כוללת גם את חיסולו או סילוקו של ערפאת - התשובה היא שעדיף לממשה מבלי לחסלו או לסלקו מהארץ. נטרולו והפיכתו לאבר מדולדל על-ידי השמטת שלטונו וסמכותו מתחת לרגליו, עדיפים על האופציות האחרות, שכן כך תופגן עוד יותר מוקיוניותו העלובה בלאו הכי. מצב בו מנהיגם הפך לכלי ריק, בחסדי ישראל, ימחיש לפלשתינים טוב יותר את הנכּבה החדשה שהביא עליהם.
אם ערפאת יסולק, יורשיו לא יהיו בשום אופן טובים או מתונים יותר עבור ישראל. הם לא יפעלו בכנות נגד הטרור שבא מהמחנה שלהם (פת"ח, תנזים) או של שותפיהם האסלאמיים (חמאס, ג'יהאד) ולא יסכנו את שלטונם או ייכנסו למלחמת אחים בעבור ישראל. הם גם לא יהיו יותר 'פרקטיים' בפתרון הסכסוך. זוהי פשוט אשליה מרה להניח שקיימת מנהיגות חלופית טובה יותר לישראל בטווח הנראה לעין. יתר על כן, אם ערפאת יסולק, תדורבן ישראל לשלם מחיר מדיני כבד ליורשיו לשם התבססותם בשלטון.
את ערפאת יש להוציא ממפקדתו ברמאללה (שתושמד) ולהעבירו לכפר שבסביבתה, בתנאי מצור. בסילוקו של ערפאת מהארץ יש סיכון שעוד יחזור אלינו כבומרנג, כפי שהיה אחרי גירושו מביירות ב- 82'. בכל מקרה, כל פעילות אישית נגד ערפאת אינה צריכה למנוע את הריסת התשתית השלטונית של הרש"פ ביו"ש ובעזה.
ההחלטה לראות בערפאת פרסונה "לא-רלבנטית" היא אולי מההחלטות הבודדות הטובות של הממשלה. הלעג בישראל ובחו"ל עליה נובעת יותר מאווילות מאשר מהבנת הנקרא. אי-הרלבנטיות של ערפאת אינה כופרת בכך שנבחר כמנהיגם של הפלשתינים (ועל כך אבוי להם…) או שכאילו ישראל מנסה למנות להם מנהיג אחר. אי-הרלבנטיות שלו הוא כזה של סדאם חוסיין או פידל קאסטרו. לגבי סדאם וקאסטרו, ארה"ב לא כפרה בעובדת היותם ראשי מדינותיהם ושנבחרו על-ידי בני-עמם. היא רק התייחסה אליהם כאל מנהיגים מצורעים שעמם אין שום מגעים, זולת עימות, מדיני או צבאי. לאחרונה משמיעה ארה"ב קולות רמים לרצונה לפעול אף בכוח להפלתו של סדאם והחלפת משטרו, ואיש לא מעלה הטענה המתחסדת - הכיצד, והרי הוא נבחר על-ידי בני-עמו… וכמובן ארה"ב לא ראתה בהנהגת הטאליבן מנהיגות ראויה לאפגניסטן, והביאה להיעלמותה.
לשאלות המתריסות של הרוצים ביקרו של ערפאת, לאמור - מה יהיה אחריו? שמא יהיה כאוס, או יבוא החמאס ויהיה גרוע יותר?
התשובה לכך היא כפולה: קודם כל כבר עכשיו, עִם ובגלל ערפאת המצב בלתי-נסבל, אז מה יכול להיות כל-כך גרוע אחריו? ובנוסף, משיעלו החמאס והג'יהאד או שלטון כנופיות- יהיה רק טוב יותר לישראל, כי יתברר, לעוד מי שהדבר טרם ברור לו, עם מי יש לה עסק. לגבי החמאס והג'יהאד האסלאמי או כנופיות אחרות, לא תהיה התלבטות רבה אם מדובר בדמיון לבן-לאדן או לא, וחופש הפעולה האסטרטגי של ישראל רק יתעצם.

* * *

החל מסוף פברואר ובמחצית הראשונה של מרס 2002, כשהחריפו הפיגועים ושפיכות הדמים, הגבירה הממשלה את הפעולות הצבאיות, תוך כניסות זמניות למחנות פליטים ולערים פלשתיניות. על אף שפעולות אלה הפריכו את רואי השחורות לגבי אבדות צפויות והיוו הוכחה נוספת ליכולת צה"ל בפעולות התקפיות שיטתיות, הן לא היוו מהפך באסטרטגיה הישראלית בכיוון ההכרחי של הכרעה. אדרבה, החרָפָה בלבד של הלחץ הצבאי אף הביאה לשינוי לא-סימפטי בעמדת הממשל האמריקני (שיגור זיני, וכו') ולסיכון הישגינו המועטים עד כה. היעד המוצהר כיום להפסקת-אש, ללא הכנעת הרש"פ וארגוניה, הוא בכייה לדורות, שכן הוא נותן להם תעודת ביטוח לשרידותם ולתוקפנות נשנית.

ד. היש אלטרנטיבה להכרעה צבאית

יש הסבורים שהכרעה צבאית בעימות אינה אפשרית מבחינה פרקטית ומבחינה מוסרית. חלק מהם מדברים על "אופק מדיני" ואחרים על "הפרדה וגדר חד-צדדית". נבחן בקצרה שתי אפשרויות אלו:

הזכות "הטבעית" למאבק מזוין מול הלהג על "אופק מדיני"
להציע לפלשתינים "אופק מדיני", דהיינו - מדינה פלשתינית עצמאית וריבונית אחרי העימות האכזרי והקזת הדמים שיזמו - פירושו, לתת פרס ותגמול לתוקפן נפשע והכנסת ישראל לאסון-ידוע-מראש.
זאת ועוד: נוח לרפי-שכל לחשוב ולהטיף כאילו כיום הבעיה היחידה שמפרידה בינינו לפלשתינים בפתרון הסכסוך היא "זכות השיבה" (ולכן אולי לא נורא לעשות צעד אחרון ולוותר גם בה). אולם טעות מרה במוחם. הפלשתינים לא יוותרו ולא יתפשרו. כוונותיו הבסיסיות של ערפאת לגבי ישראל נשמעות בבירור בנאומי השאהידים היומיים שלו במצעדם לירושלים, נחשפו כבר בנאום חודיבייה ביוהנסבורג ב- 22 במאי 94' ובנאומו בשטוקהולם בינואר 96'. בדצמבר 2001 ברמאללה, ערפאת מדבר על הסכמי אוסלו כ"סוס טרויאני" (כך גם פייסל חוסייני בראיון מיוני 2001) וכן על "הסכם סייקס-פיקו" - שהוא מזימה קולוניאליסטית ליישב היהודים בפלשתין, שבכלל בחרו באפריקה ובדרום-אמריקה.
מכשול נוסף שאינו מקבל תהודה והוא חשוב מאין כמותו הוא "הזכות למאבק מזויין". זכות זו אינה נובעת מסיבות של "כיבוש" אלא מועלית לדרגה של זכות טבעית, תוך כדי נישולנו "מעל אדמת פלשתין כולה" ('ההיסטורית' בלשונם). הזכות לטרור והמאבק המזוין הם המעניקים לאישיות הפלשתינית את זקיפות-הקומה והממדים הראויים לה. כשאלה נתפשים כזכות טבעית ועקרונית, הם הופכים למכשול בלתי-עביר בסכסוך.
בל נשלה עצמנו איפוא, שהבעיה שנותרה היא "רק" זכות השיבה. כשם שלא יוותרו על זכות זו, ואנו לא נשלים עמה, כך לא נמצא מנוחה אי-פעם מ"זכותם הטבעית לטרור".

* * *

"שלום", "אופק מדיני", "פתרון ארוך-טווח", "הסדר" "הבנות" - כל אלו אינם אלה להג נבוב ופטה-מורגנה. לאחרונה צצה כאופק מדיני "היוזמה הסעודית", שכמו מבטיחה נורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל בתמורה לנסיגתה המלאה לקווי 67'. מסוממי שלום עטו עליה. והרי אחרי הכישלון בעליל של תהליך אוסלו, יוזמה זו הינה בדיחה תפלה, שכן היא גרועה בהרבה אף מוויתורי ברק ומ"תכנית קלינטון". לחזור לגבולות 67' אחרי הקזת הדם הנוראה ואי-האמון המוחלט בהתחייבויות הפלשתינים ואחיהם, זהו שיא האיוולת. מה התועלת ב"נורמליזציה", כשאין כזו עם מצרים, למרות שהתחייבה לה מפורשות בחוזה השלום, ואין כזו גם עם ירדן? ה"שמחה" על היוזמה הסעודית באה כנראה משום שלא הוזכרה בה "זכות השיבה", אך רק שוטה יאמין שיוותרו עליה.
ומנין באה היוזמה הקיקיונית, אם לא ממדינה שחוקיה הם מימי-הביניים ומשטרה מושחת ומסואב? האם לא ברור שזו נולדה מהרצון הסעודי הטקטי לשפר תדמיתם אחרי פיגועי ה- 11 בספטמבר בארה"ב, תוך השלכת פיתיון ישראלי שתופס טוב בעולם, ובוודאי בשמאל הרופס? ואגב, גם הנסיך עבדאללה, בעל היוזמה, הכתירה כ"בלון".
מי שמדבר בישראל כיום על 'אופק מדיני', מתבייש בעצם להודות שהוא נכון להיכנע ולהודות בתבוסתנו.
באחת, האשליה על "קץ הסכסוך" בדרכים מדיניות גובלת, לאור העובדות, בפתולוגיה. אוסלו היתה ההונאה הגדולה של המאה העשרים שהונו הפלשתינים את ישראל והעולם, ויש למוחקה.

גדר הפרדה חד-צדדית
יש הרואים ומבינים את רדידות "האופק" ומציעים גדר הפרדה. זהו רעיון נואל, ונתמקד בחמישה נימוקים בלבד:

הפרדה חד-צדדית משמעותה שאנו מסתגרים מאחורי גדרות ומאפשרים לפלשתינים לעשות בצדם ככל העולה על רוחם, שהרי לא נוכל לאכוף עליהם דבר משעה שברחנו והתכנסנו בתוכנו. באופן מעשי אנו הופכים אותם למדינה לכל דבר ועניין, ומאפשרים להם לא לקיים פירוז צבאי (ש"קוּדש" אף על-ידי השמאל כתנאי בל-יעבור); לירות על מטוסינו "המחללים את שמיהם הריבוניים"; להכניס לתחום שלטונם את מה, את מי וכמה שירצו; לשאוב את מי אקויפר ההר ללא הגבלה ועוד להזרים אלינו הביוב שלהם.

הפרדה חד-צדדית שלא תהיה מקובלת על הצד השני ועוד שתנגוס ב"אדמה הפלשתינית" - משמעותה שלעולם לא יהיה לנו שקט ושאנו מסתמכים רק על יכולת (מפוקפקת מראש) להדוף את גלי הטרור והתוקפנות שיבואו מצידם. במילים אחרות, אנו נותנים לפלשתינים הכשר מראש להמשך הטרור והתוקפנות ככל שיצלח בידם.

כל גדר ומכשול ניתן לעקוף. גם גדרות "בלתי-עבירות" כמו ברצועת עזה ובגבול לבנון נפרצו לאחרונה (בעזה מספר פעמים!) וגרמו אבדות כבדות. גם את הגדר והמכשול בבקעת הירדן חדרו במהלך השנים פעמים רבות, עם נפגעים לנו. גם את חומת ברלין עברו אלפי מזרח-גרמנים. ועל הכל, כל גדר ומכשול ניתן לעקוף באש תלולת-מסלול (מרגמות ורקטות) ובאש נ"מ.

רעיון "הגדר וההפרדה" מצביעים על מהפך אסטרטגי-קונספטואלי מסוכן: לאמור, שמגננה והתכנסות מאחורי גדר היא התשובה הישראלית למלחמה בטרור ולכל צרותינו. אך במגננה לעולם לא תהיה תפארתנו. במגננה נהיה תמיד מופתעים מיוזמות תוקפניות של האויב. המעבר למגננה תהיה גם עדות חיה וחותכת לתבוסתנו ולניצחון הטרור. ישועת המעטים-מול-הרבים-והעוינים הינה תמיד רק בהתקפיות. ועוד, התכנסות מאחורי גדרות מצביעה בחריפות על מנטליות הגטו והגלות, שטרם נעקרו כליל מאיתנו.

בניית גדרות ומכשולים וכוחות ראויים לשמם יארכו שנים ויצריכו משאבים כספיים שאינם מצויים דיים. אם אלה בסופו של דבר יהיו מחוררים כגבינה שוויצרית ועוד יעלו הון רב - עדיף להשקיע משאבינו ומאמצינו בצרכים לאומיים עדיפים (כלכלה, אבטלה, רווחה וכיו"ב). לשון אחרת, מדובר בפרוייקט סיזיפי.

ישנם נימוקים נוספים לאווילות רעיון ההפרדה והגדר, ונזכיר כמה מהם בחטף: איפה על הקרקע ימוקמו הגדר והמכשולים ואילו ישובים יופקרו (כשהמשמעות לכך בתנאי העימות חמורה ביותר)? האפליה בין דם לדם, כלומר בהעדפת הגנה על הישובים בתוך הקו הירוק לעומת אלה שביש"ע הינה בלתי-נסבלת. וכן, הפרדה חד-צדדית פירושה חזרה אומללה על הנסיגה המחפירה מלבנון, שהביאה עלינו ישירות העימות עם הפלשתינים. ובירושלים המעורבת, ניתן לבצע הפרדה ראויה? והרי "עוטף ירושלים" הוא מרשם להמשך הטרור.

באחת, גם ברעיון הגדר וההפרדה החד-צדדית אין אלטרנטיבה להכרעה.

ולסיום,
ראוי לשאול לגורמים ולסיבות למחדל אי-הכרעה. סיבה אחת קשורה לאילוצים מחוץ ומבית, בין שהם אמיתיים ובין מדומים. נראה שעל אף קיום האילוצים, מייחסים להם בממשלה משקל עודף, בבחינת צל הרים כהרים. לעיתים גם נוח להשתמש בהם כתירוצים. יוזכר למשל שרק לפני חודשים ספורים נחרדו 'חוכמולוגים' מהאפשרות שצה"ל ייכנס לשטחי A, שיהרוס סמלי שלטון פלשתיני, שלא לומר שיפגע חלילה במעמדו של ערפאת. והנה, השמיים לא נפלו. סיבה שנייה קשורה במדיניות הפוליטית של ראש הממשלה, שביטויה - ממשלת האחדות. על אף ההכרה בחשיבותה המסוימת, הוכח שמדובר באחדות מזוייפת ומשתקת, שנזקה גדול מתועלתה. לפעמים נראית ההנהגה הישראלית כברית גריאטרים, המושכים לכיוונים מנוגדים ולצדדים שונים. והתוצאה: מדיניות כִּלאיים, שאינה לא לכאן ולא לכאן.
המסקנה מדיוננו היא שהכרעת הרש"פ וארגוניה היא סם חיים עבורנו. ההכרעה אולי אינה פשוטה, אך היא הדבר הנכון לעשותו. נכון, מפני שכל אלטרנטיבה אחרת אינה ישימה או גרועה יותר. לאחר שנים של ניסיון מר ונמהר, הרי ברור כי אין למצב פתרון ראוי והחוכמה היא לבחור בפתרון הפחות גרוע. הכרעת הפלשתינים היא כזו. את המפלצת שהקמנו יש להעביר מהעולם. ברור שלרש"פ וארגוניה אין מבחינתנו כל תקווה, ועדיפה להם מכת החסד. הצעת 'אופק מדיני' כיום היא ניסיון מעורר חמלה להחייאה מלאכותית של חולה סופני, וגדר הפרדה - לפחדנות בלתי-מעשית ובלתי-רציונלית.
ומילה אחרונה: 19 חודשי העימות הבלתי נסבל לא "הוכיחו" כלל שאין פתרון צבאי, אלא דווקא על אימפוטנציה ומנהיגות כושלת.


----
1. לארי שביט, במוסף הארץ, 14.9.2001.
2. לפי בן-עמי דרשו הפלשתינים גם את כוכב יאיר. זה אולי מסביר את מעברו של ברק לכפר שמריהו...
3. קרוב לוודאי, מתוך תאווה להירשם באנאלים של ההיסטוריה וכדי לקבל פרס נובל.
4. המאמר נכתב במרץ 2002. מאז החמירו המספרים, והם מונים עתה כאלף הרוגים ואלפים רבים של פצועים.
5. ראה: א' לברן, "שקיעתו של כוח ההרתעה הישראלי", נתיב גיליון 76, מרץ 2001.
6. עד כה (מרץ 2002) נורו כ- 900 פצצות מרגמה (81 מ"מ) על ישובים ומוצבים, רובם באזור הרצועה.
7. אין הכרח בשליטה מלאה במקומות הנדרשים אלא בשליטה ביטחונית, דהיינו, להופכם משטחי A לשטחי B. יוזכר שכאשר שלטנו בכל שטחי יש"ע היה לנו גם מודיעין רב יותר. חוסר מודיעין מספיק כיום הוא בעוכרי הפיגועים וההרוגים הרבים שלנו, שכן קשה יותר לסכלם ללא נוכחות בשטח.
8. הקשר בין איראן והפלשתינים התגלה גם בינואר 2002, בניסיון הברחת הנשק הרב באונייה קארין A.
9. על רקע אובדן חבל אלכסנדטה/האתאי ושליטת תורכיה על הזרמת מי הפרת לסוריה (ולעיראק).
10. א' לברן, "המודל התורכי", הארץ, 4.9.2001.
11. כמו ניצחון ישראל על הטרור האש"פי מירדן (בספטמבר 70'19) ומלבנון (בעקבות של"ג); הניצחון המצרי על הטרור האיסלמי; הניצחון האמריקאי על הטרור מלוב (1986) ולאחרונה באפגניסטן; חיסול "הצבא האדום היפני", "הבריגדות האדומות" באיטליה, וקבוצות באדר-מיינהוף בגרמניה; עליונות ספרד על הטרור הבאסקי. ובעבר הרחוק, ניצחון הבריטים על הטרור בקפריסין ובמלאייה. אגב, גם הטרור באלג'יר דוכא על-ידי הצרפתים.
12. הדברים נאמרו ונכתבו זמן רב לפני "המתקפה" הישראלית על מתקני הרשות ובסיסי מחבלים במרס 2002.
13. זאת גם בראייה מרחיקת לכת, המעדיפה בעתיד (בלית ברירה) את הפתרון הפונקציונלי (שליטה משותפת) על-פני הפתרון הטריטוריאלי (חלוקת השטח בינם לבינינו).
14. מצוטט גם במאמרי "הרע במיעוטו הוא רע מאד", הארץ, 4.10.2001.
15. בהזדמנות זו יש גם לנשלו ממדיו ומהכאפיה שלו, שהם, גם לדבריו, סמל למאבקם הנצחי של הפלשתינים בישראל.
16. דהיינו, בתקופת ה"שלום של אמיצים" עם רבין, שהוא חוזר עליו חדשות לבקרים.
17. אפרופו "נורמליזציה" ראוי להזכיר את דברי הנשיא הסורי חאפז אסד שאמר, במהלך המו"מ עם ישראל, שאפילו יחתום איתה על שלום, לא יקיים עמה בהכרח יחסים דיפלומטיים, כפי שיש לו שלום עם לבנון, אך לא קִיים בה מעולם נציגות דיפלומטית.

מולדת-מרכז מידע copyright © 2003
----
הדפסה | גרסת ®MS-Word ראש הדף | דף קודם


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:45   09.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. מערכת הביטחון: הדרג המדיני זילזל באזהרות-פיגועים בסיני  
בתגובה להודעה מספר 62
 

האם אנחנו עדים לתופעת מחדל 1973 בו הדרג המדיני התעלם מאתרעות ואזהרות גורמי הביטחון בשנת 2004....ע"ע דברי הרמטכ"ל בוגי יעלון בכתבה המצ"ב מהיום !!!
כמו כן מצ"ב קישור ל:
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=0


מערכת הביטחון: הדרג המדיני זילזל באזהרות
יום שבת, 9 באוקטובר 2004, 0:12 מאת: מערכת וואלה!

יעלון. המבחן של מצרים - לטפל בהברחות הנשק באופן אבסולוטי
(צילום: דובר צה"ל)

הרמטכ"ל מתח ביקורת חריפה על כלי התקשורת, שהפכו ההתרעה ל"חוכא ואטלולה". על מצרים אמר: כשיש לך טרור מרפיח, בסוף הוא מכה בך

עוד בכתבה:
שרון שיבח את שיתוף הפעולה של שלטונות מצרים »
הרמטכ"ל מתח ביקורת מרומזת על מצרים »

ראשי מערכת הביטחון מתחו אתמול בישיבת הממשלה המיוחדת, שכונסה בעקבות הפיגועים אתמול בסיני, ביקורת קשה על ההתעלמות מההתרעה שפירסמו לפני שבועות אחדים על כוונות לפיגועי טרור בסיני

ראש השב"כ אברהם דיכטר, וראש המוסד, מאיר דגן, מתחו בישיבה ביקורת מרומזת על שר המשפטים, יוסף לפיד. השר לפיד המעיט בערך בהתרעות המטה ללוחמה בטרור מפני נסיעה לסיני, ומדברי דיכטר ודגן השתמע כי בכך גרם לפיד גם לאזרחים מהשורה להמעיט בחשיבותה.

באותה ישיבה מתח הרמטכ"ל, רב אלוף משה יעלון, ביקורת נוקבת על כלי התקשורת בארץ ואמר כי אלה הפכו את התרעת הלוט"ר "לחוכא ואטלולה". לדברי ראשי מערכת הביטחון, הם ציפו שהציבור יקבל ביתר רצינות את ההתרעה, ואת אזהרת הנסיעה שפורסמה בעקבותיה. "ההתרעה היתה מאוד ממוקדת, עם ביטוי תקשורתי רחב", ציינו. ראש השב"כ, אבי דיכטר, מתח ביקורת על הדרג המדיני. לדבריו, כשהדרג המקצועי מביא התרעה כה ממוקדת, הוא מצפה שהדרג המדיני לא יסתפק ב"התרעת מסע".

בישיבה הועלתה הצעה של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לכונן גוף שיקבע את "מדרג הסיכון" של כניסה לסיני. שר הבריאות, דני נווה, ציין כי אזרחים אמריקאיים, המבקשים לבקר במדינה שלגביה קיימת אזהרה, מתקשים לבטח את עצמם לצורך הנסיעה ואמר כי ייתכן שרצוי לכונן הליך כזה גם בישראל.

כתב "הארץ", אלוף בן, מוסיף:

השר זבולון אורלב שאל בישיבה מדוע לא הוחלט לסגור את מעבר הגבול לסיני בגלל ההתרעה, ונענה שהדבר היה כרוך בבעיה מדינית של סגירת גבול עם מדינה שחתומה על הסכם שלום עם ישראל.


שרון שיבח את שיתוף הפעולה של שלטונות מצרים

ראש הממשלה, אריאל שרון, שיבח בדבריו את שיתוף הפעולה של שלטונות מצרים בפעולות הפינוי והחילוץ. הוא ביקש מהשרים "בכל לשון של בקשה" שלא למתוח ביקורת על המצרים, ואמר כי האירוע עודנו נמשך, וכוחות צה"ל מפנים פצועים ולכודים מהשטח, וכי "צריך לזכור שהאירוע היה מאוד מרוחק ממצרים, בצפון סיני, על גבול ישראל. הם לא רגילים להתמודד עם אירועי טרור כאלה במצרים, ואלה קבועי הזמן שהם עובדים בהם".

ראש המוסד, מאיר דגן, אמר כי "במלוא האחריות, מבחינת המוטיבציה המצרים פועלים במלוא הכנות ובאופן אותנטי לתת את מלוא הסיוע - אבל צריך לזכור שמבחינת לוחות הזמנים והבירוקרטיה, זה עולם אחר". ראש אמ"ן, האלוף אהרן זאבי פרקש, דיווח על הגורמים שהיו יכולים לבצע פיגוע כזה, וסיפר על הארגונים שלקחו אחריות. לדבריו, מסקנת המודיעין היא שכנראה מדובר בארגון השייך לאל קאעדה.

השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, שיבח את שיתוף הפעולה המצרי עם כוחות ההצלה הישראלים, ואמר שאילו היה המצב הפוך ואזרחים מצרים היו נפגעים בישראל, לא בטוח שישראל היתה מאפשרת לכוחות ההצלה המצרים להיכנס לשטחה מהר מכפי שהניחו המצרים לכוחות ההצלה הישראלים להיכנס לשטחם.


הרמטכ"ל מתח ביקורת מרומזת על מצרים

הרמטכ"ל, רב אלוף משה יעלון, מתח ביקורת מרומזת על מצרים: "כשיש לך בעית טרור מרפיח, כשנכנסים אמצעי לחימה וחומרי נפץ, ואתה חושב שאתה חסין, ולא תיפגע ממנו, בסוף הוא מכה בך. וזה המבחן של מצרים ממחר, האם תבין שעליה לטפל באמל"ח ובהברחות הנשק באופן אבסולוטי. ההברחות קורות גם לאורך הגבול בסיני". שרון אמר: "אותם חומרי נפץ ואמצעי לחימה שמוברחים לכיוון ישראל, סופם שעלולים לשמש גם לפיגועים על אדמת מצרים".


פרסומתראש אגף המבצעים במטכ"ל, האלוף ישראל זיו, סקר את פעולות הפינוי והחילוץ, ואמר כי רק בחמש לפנות בוקר נתקבל האישור להכנסת שיירת אוטובוסים ישראלית לפינוי כ-700 מטיילים מסיני. אנשי הצבא סיפרו כי המצרים התירו לספינה ישראלית לסייר לאורך החוף בנואייבה, כדי לבדוק מה קרה שם. ראש הממשלה סיפר לשרים על שיחתו עם נשיא מצרים, חוסני מובארק. שר הביטחון, שאול מופז, סיפר על שיחתו עם מקבילו המצרי מוחמד חוסיין טנטאווי, ושר החוץ סילבן שלום על שיחתו עם עמיתו המצרי, אחמד אבו-רית.

הרמטכ"ל אמר עוד, שהפיגועים בסיני אינם קשורים למבצע "ימי תשובה", שמנהל צה"ל בצפון רצועת עזה. לדבריו, הכנת פיגועים כאלה, עם מטעני חבלה גדולים וכמה מוקדי פעולה, דורשת שבועות לתכנון, איסוף מידע והעברת האמל"ח. לדבריו, העיתוי היה קשור בחופשת החג שבה בילו ישראלים רבים בסיני.
http://news.walla.co.il/?w=//609195


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:26   10.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. אם המצרים מכינים מלחמה? ומדוע מסתירים את המידע ??  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.10.04 בשעה 01:27 בברכה, פילוביץ שחף
 
אם המצרים מכינים מלחמה? ומדוע מסתירים את המידע הזה מאיתנו?
09.10.2004 (21:34)

קראו את המאמר הרצ"ב של צור שיזף, שמאלני מובהק, ואת עדותו על הנעשה בחופי תעלת סואץ. אין לי ספק, שמה שידוע לצור שיזף ידוע למודיעין שלנו ולקברניטים. הקונספציה של 1973 עלולה לחזור על עצמה בגירסא חדשה ומסוכנת הרבה יותר.

המצרים רוכשים נשק אמריקאי רב , מכינים אפשרויות למעבר מהיר של תעלת סואץ, תוקפים אותנו בכל הזירות הבינלאומיות, מאפשרים לאירגוני הטרור להעביר (אולי אף מספקים ) נשק ותחמושת למחבלים בעזה דרך כל סיני ודרך המנהרות ברפיח .

ואנחנו מה עושים?

ראש הממשלה מנסה להשתיק את הביקורת והדיבורים על "הבן יקיר לי מצריים", כדי שהמצרים חלילה לא ייעלבו.

ומדוע?

משום שתוכנית ההתנתקות כוללת בתוכה את "המרכיב המצרי". לפי התוכנית אמורים "שוטרים" מצרים לשמור עלינו מפני המחבלים בעזה. ובלי החלק הזה של הקונספציה, אין יכולת לתת מענה בטחוני בתוכנית. וראש ממשלה, בפרט - אריאל שרון - לא יכול לבוא לעם ולומר - "סליחה, טעיתי,התוכנית לא ניתנת ליישום", אז בגלל זה, כדי לשמור על כבודו של ראש הממשלה, "התוכנית תבוצע! נקודה!" .

אתה הבנת את זה שאול מופז? ואתה -אולמרט?

הולכים לפתוח את הסכם ה"שלום" עם המצרים, שמפרז את סיני ואוסר להכניס לסיני צבא (אחד ההישגים היחידים של הסכם ה-"שלום" עם מצרים, מלבד האפשרות לטייל במזרח סיני ולהתפוצץ), ומבקשים מ"ידידינו" המצרים שיבואו להילחם בחמס, בגי'האד ובאל-קעידה). המצרים יפסיקו עבורנו את ירי הקסאמים על שדרות ואשקלון.

אתם הבנתם את זה גדעון עזרא ומאיר שטרית וציפי לבני?

המצרים תובעים, שצה"ל לא ישמור גם על צי פילדלפי. מה שלא ניסו למנוע בכל סיני וברפיח, ינסו פתאום בציר פילדלפי. חה חה חה.

ביבי נתניהו, סילבן שלום, לימור ליבנת, דני נווה, צחי הנגבי, אתם מבינים את זה? זה מה שיקרה אחרי שתושלם ההינתקות המדורגת!!! אתם הרי רואים דו"חות מודיעין. אתם יודעים את האמת.

מצריים, שמכינה מלחמה נגדנו גם תובעת מישראל, שמעברי הים והיבשה לא יהיו בשליטה ישראל. המצרים והרשות הפלשתינית יוודאו, שרצועת עזה מפורזת. אז הם ישמרו חזק מאד על ציר פילדלפי, אבל יאפשרו להעביר את כל מה שצריך ויותר בדרכי האוויר והים. העיקר שהמצרים יהיו מרוצים ולא ייעלבו. והעיקר שאריק שרון יצא גבר ויוכל לבצע את ההזיה המטורפת שלו - מהלך ההינתקות.

הבנתם את זה – רוני בראון, מיקי איתן ואברהם הירשזון?

המצרים , שלא "הצליחו" למנוע חדירה של המחבלים וספקי הנשק, אך הצליחו מאד, במשך שעות על גבי שעות, למנוע כניסת אנשי חילוץ והצלה למטרה הומיניטרית, הם יבלמו בגופם את ההתקפות הרצחניות על תושבי מדינת ישראל.

ואז כשהמצרים לא "יצליחו", ח"ו, ההתקפות הרצחניות האלה, וקסאם 3,4, ו-5 יירה גם על אשקלון יציע לכם טומי לפיד לחזק גם את הגגות של אשקלון, ולהינתק גם מחוות השקמים, כי על פי דרישת המצרים – ייאסר על צה"ל להיכנס לנקות את קיני המחבלים ולהגן על בטחון אזרחי ישראל.

אז תמשיכו לשתוק, חברים יקרים. תמשיכו להעמיד פנים, כל תומכי הנסיגה והנמנעים, כאילו שאתם לא יודעים את המשמעויות המסוכנות של הנסיגה. תמשיכו לשחק אותה. המשיכו להצביע בעד או להימנע מהצבעה על התוכנית המסוכנת הזאת ואל תפרו חס וחלילה את האחריות הקואליציונית המשותפת ואת הנאמנות העיוורת לשרון. שימרו על ישבניכם ועל כסאותיכם.

אך בקרוב זה ישתנה. חברי הליכוד, שהצביעו מתוך שכל ישר והודיעו לכם, שהם מתנגדים ברוב עצום לתוכנית ההזויה הזאת, וחברי המרכז, שחלק מכם מזלזלים כל כך באינטליגנציה שלהם, יעיפו כל אחד מכם,שר וחבר כנסת, שיצביעו בניגוד להוראה החד- משמעית שקיבלתם משולחיכם. כולכם התחייבתם לקבל את תוצאות המשאל והזיכרון שלנו חברי הליכוד לא כל כך קצר, לא בעניין המהותי הזה.

וכאשר יתברר גודל המחדל, שאתם אחראים לו וכאשר, ח"ו, תבוא הפורענות , רובכם כבר לא ישב בכסאות המרופדים, אבל אתם עוד תרצו לפעמים להסתכל במראה. האם תצליחו.

הלא הכתובת מרוחה בגדול על הקיר. התוכלו לומר בעתיד : "ידינו לא שפכה את הדם הזה" ?

עוד יש לכם הזדמנות לתקן את המעוות ולעצור את התוכנית המופקרת הזאת !!! אנא, אל תחמיצו אותה!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2987086,00.html

בחודש יוני האחרון הקפתי עם יאכטה את חצי האי סיני. אחרי כמה ימים של

הפלגה קשה ומדהימה בין השוניות של סואץ וחופי סיני, הגענו לתעלת סואץ.

לכל אורך התעלה עסק הצבא המצרי בהכשרת משטחי צליחה. דרכי אספלט חדשות

ורפסודות חדשות לגמרי עמדו לאורך הגדות. זה לא הסתדר לי. למה שיכינו

הכנות צבאיות כאלו? למה מול ההשקעות האדירות (והרווחים) בתיירות בסיני

נבנית אופציה צבאית? תעלת סואץ מכניסה מליארדי דולארים בשנה, גידולי

הקאנביס והאופיום מניבים עוד מאות מליונים, למה שהמצרים יכינו פלישה

צבאית לסיני? האם המצרים מכינים מלחמה?

לא המצרים, אלא גורמים בממסד הביטחוני המצרי. בדיוק כמו שיש מטומטמים

מחרחרי מלחמה אצלינו, יש אצלם. לא בטוח שהנשיא ושאפילו שר הביטחון שלו

יודעים מה עשה הצבא המצרי לאורך התעלה בשנה האחרונה.

שום דבר אינו מקרי

מי שעומד מאחורי הפיגועים הם הגורמים שרוצים בכל מאודם לרצוח את השלום

בין ישראל ומצרים. להביא למלחמה חזיתית. אלו יכולים להיות גורמים מצרים

כמו 'האחים המוסלמים' או כל רשת שיש לה קשרים עם הצבא ושירותי הביטחון

המצריים. גם התאריך לא מקרי. ב-6 לאוקטובר 1981 נרצח הנשיא סדאת על ידי

חייל מצרי, ב-5 לאוקטובר 1985 חייל רצח הורים וילדים ישראליים שהתגלגלו

בדיונה הנהדרת של ראס בורקה. שום דבר לא מקרי. זו אזהרה בוטה למוברק.

על חשבונינו.

האם להמשיך לנסוע לסיני? אל תיסעו עכשיו. תנו לבעלי המלונות, לאילי

התיירות המצריים והבינלאומיים להילחץ. הפגיעה הכלכלית היא אדירה. חוסר

כיס של כמה מליארדי דולארים ייגרום למצרים טלטלה כפי שקרתה להם אחרי

הפיגוע בלוקסור בשנות ה-80, פיגוע שעצר את תעשיית התיירות המצרית וגרם

להעברת המשקל לפיתוח האדיר בסיני.

"בחודש יוני האחרון הקפתי עם יאכטה את חצי האי סיני. אחרי כמה ימים של הפלגה קשה ומדהימה בין השוניות של סואץ וחופי סיני, הגענו לתעלת סואץ. לכל אורך התעלה עסק הצבא המצרי בהכשרת משטחי צליחה. דרכי אספלט חדשות ורפסודות חדשות לגמרי עמדו לאורך הגדות. זה לא הסתדר לי. למה יכינו הכנות צבאיות כאלו? למה מול ההשקעות האדירות (והרווחים) בתיירות בסיני נבנית אופציה צבאית? תעלת סואץ מכניסה מליארדי דולארים בשנה, גידולי הקאנביס והאופיום מניבים עוד מאות מליונים, למה שהמצרים יכינו פלישה צבאית לסיני? האם המצרים מכינים מלחמה?"

שבח שטרן - בתגובה למאמר של צור שיזף ב-YNET
http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=20914

צור שיזף: ''סעו לגואה וקפריסין, אל תסעו לסיני''
https://rotter.net/forum/scoops/7560.shtml


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:43   12.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  69. שטייניץ: הוספת כוח מצרי בסיני - הקרבת בטחון ישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 12.10.04 בשעה 21:52 בברכה, פילוביץ שחף
 
שטייניץ: הוספת כוח מצרי בסיני - הקרבת בטחון ישראל
15:00, 12 אוקטבר 2004 / כ"ז בתשרי תשס"ה



יושב ראש וועדת החוץ והביטחון של הכנסת חבר הכנסת יובל שטייניץ שב ומזהיר מפני מהלך שיביא לעיבוי הכוחות המצריים בגבול ישראל סיני.

אזהרתו של שטייניץ באה בעקבות בקשתה של מצרים, שפורסמה היום, להוסיף כוחות מצריים חמושים לאזור על מנת להיאבק בתופעת ההברחות בגבול הדרום. בקשה מצרית זו הועברה לישראל זמן רב לפני הפיגועים בסיני, אולם הבקשה קיבלה משנה תוקף לאחר הפיגועים. המצרים טוענים כי על מנת למנוע הישנות אירועי טרור בסיני עליהם להוסיף כוחות צבא ושיטור באזור זה.

על פי הידוע לפי שעה, בישראל נשקלת הבקשה המצרית, אולם עד כה לא הועברה לשלטונות המצריים הכרעה בסוגיה.

כאמור, בעקבות הבקשות המצריות מתריע חבר הכנסת שטייניץ מפני היענות להן. שטייניץ מגדיר את המהלך, באם ימומש כ"הקרבת בטחון המדינה לטווח רחוק".

במהלך הישיבה שהתקיימה היום אמר שטייניץ כי "אל לה לישראל להקריב את הביטחון הלאומי לטווח הארוך המושתת על אזור סיני, למען תקוות שווא של הקלה זמנית בהברחות הנשק. כל פלוגת קומנדו מצרית הפרוסה באזור הנגב, גם אם היא מצוידת בנשק קל בלבד, היא עוד פלוגה המאיימת על בסיסי צה"ל במקרה של מלחמה". (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=91024

***********

מצרים דורשת להציב בגבול עם ישראל נגמ"שים ונשק כבד
08:12, 12 אוקטבר 2004 / כ"ז בתשרי תשס"ה

ישראל ומצרים נכשלו עד כה להגיע להסכמה בדבר שינוי הנספח הביטחוני של הסכם השלום בין שתי המדינות, לקראת הנסיגה מרצועת עזה.

כתבנו חגי הוברמן מציין כי נקודת המחלוקת העיקרית הינה גודל הכוחות סוגי הנשק שהמצרים יורשו להחזיק לאורך הגבול.

בשבוע שעבר התכנסה הוועדה הצבאית המשותפת לשתי המדינות, לדון בהיערכות לנסיגה. כיום מותר למצרים, על פי ההסכם, להחזיק לאורך הגבול כוחות חי"ר מצויידים בנשק קל בלבד.

המצרים אמרו בדיון כי לצורך שמירה על הביטחון ברצועה, על ישראל להתיר להם להכניס גדוד תקני, הכולל נגמ"שים ונשק כבד כמו מקלעים ומרגמות. בצה"ל מתנגדים לדרישה המצרית, והנושא עדיין שרוי במחלוקת.
http://www.a7.org/news.php?id=90947

ח''כ יובל שטייניץ: ''ביבי מסכן את ביטחונה של ישראל''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5923&forum=gil

משה שמיר: מצרים נערכת ל''יום הנקם הגדול''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5686&forum=gil

דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5368&forum=gil

מה כתוב בחוזה השלום בין: ישראל למצרים...??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5237&forum=gil

איך קיסינג'ר בגד בישראל וכמעט גרם להשמדתה.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5047&forum=gil

44% מהנוער: רבין חתם על השלום עם מצרים
https://rotter.net/forum/gil/5891.shtml

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:20   14.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. יו''ר ועדת חוץ ובטחון: ''מצרים היא איום בטחוני''  
בתגובה להודעה מספר 69
 

נפש יהודי הומיה
חבר מתאריך 30.9.02
7405 הודעות 21:34 13.10.04

יו''ר ועדת חוץ ובטחון: ''מצרים היא איום בטחוני''

שטייניץ: "מצרים היא איום בטחוני"
20:43, 13 אוקטבר 2004 / כ"ח בתשרי תשס"ה

יו"ר ועדת חוץ ובטחון לנציגי העתונות הזרה: מצרים מתעצמת בצורה פראית למרות שאין עליה שום איום. שטייניץ אמר את הדברים לנציגי התקשורת הזרה בסיומו של תרגיל צה"ל בדרום.


בתום תרגיל צה"ל שהתקיים בדרום הארץ העניק יו"ר ועדת החוץ והבטחון ח"כ ד"ר יובל שטייניץ תדרוך לעיתונאים זרים בהם נציגי תקשורת ערבית. שטייניץ אמר בראיון לאנריקה צימרמן מרשת הטלויזיה הספרדית אנטנה 3 כי "מצרים היא איום בטחוני". התרגיל לדבריו מתקיים בין היתר כדי להערך לאפשרות של עימות צבאי עם מצרים. "המתאר השני היה לחימה מול צבא מלא בהיקף מלא שזה האיום המרכזי על עצם קיומנו כאן על ידי צבאות מצרים וסוריה. מצרים היא סיכון. היא מתעצמת בצורה פראית למרות שאין עליה שום איום ויש לה יתרון צבאי על פני כל מדינה אחרת באפריקה או מדינה ערבית אחרת. אנו מקווים שהשלום יחזיק מעמד למרות העויינות אבל צריך להתכונן לכל מצב", דברי שטייניץ.
כזכור אתמול (ג) הזהיר שטייניץ מפני מהלך שיביא לעיבוי הכוחות המצריים בגבול ישראל סיני. אזהרתו של שטייניץ באה בעקבות פרסום בקשתה של מצרים להוסיף כוחות מצריים חמושים לאזור על מנת להיאבק בתופעת ההברחות בגבול הדרום. בקשה מצרית זו הועברה לישראל זמן רב לפני הפיגועים בסיני, אולם הבקשה קיבלה משנה תוקף לאחר הפיגועים. המצרים טוענים כי על מנת למנוע הישנות אירועי טרור בסיני עליהם להוסיף כוחות צבא ושיטור באזור זה.
על פי הידוע לפי שעה, בישראל נשקלת הבקשה המצרית, אולם עד כה לא הועברה לשלטונות המצריים הכרעה בסוגיה.
כאמור, בעקבות הבקשות המצריות התריע חבר הכנסת שטייניץ מפני היענות להן. שטייניץ הגדיר את המהלך, באם ימומש כ"הקרבת בטחון המדינה לטווח רחוק".

"אל לה לישראל להקריב את הביטחון הלאומי לטווח הארוך המושתת על אזור סיני, למען תקוות שווא של הקלה זמנית בהברחות הנשק. כל פלוגת קומנדו מצרית הפרוסה באזור הנגב, גם אם היא מצוידת בנשק קל בלבד, היא עוד פלוגה המאיימת על בסיסי צה"ל במקרה של מלחמה",אמר שטייניץ.
http://www.a7.org/news.php?id=91205



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:24   18.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. תת-אלוף במיל' אפי איתם מספיד את אלוף אמיר דרורי ז''ל  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 18.03.05 בשעה 17:39 בברכה, פילוביץ שחף
 



האלוף (מיל.) אמיר דרורי מת מהתקף לב במהלך טיול בדרום
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-66030-00.html?tag=10-12-06
האלוף (במיל´) אמיר דרורי נפטר

12:49, 13 מרץ 2005 / ב' באדר תשס"ה
http://www.a7.org/news.php?id=105997


מצ"ב קישורים רילוונטים המתארים את תוכן דברי ההספד
של תת-אלוף במיל' אפי איתם:

אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml

56. קרב כיבוש החרמון וקרב החווה הסינית
https://rotter.net/forum/gil/5825.shtml#56

108. ''הקרב/אירועי החרמון'', הערב ב-22:30 הסיפור האמיתי !!
https://rotter.net/forum/gil/6145.shtml#108

109. התקדשות/יוסי בלום-הלוי: קטעים מתוך הספר – קרב החרמון
https://rotter.net/forum/gil/6145.shtml#109

110. התקדשות/הלן חלק שני ואחרון - הקרב בחרמון !!
https://rotter.net/forum/gil/6145.shtml#110

113. סימן טוב:תצ''א ומרשם קרב החרמון + תשובה מהרשות השנייה
https://rotter.net/forum/gil/6145.shtml#113


- Original Message -
From: סימן טוב שמעון שגיא
To: shahaf pilovich ; Uri Milstein ; HD ; [email protected] ; HD
Sent: Friday, March 18, 2005 4:03 PM
Subject: Re: אפי איתם: ''מפקדי, אלוף אמיר דרורי'', הספד.

אחרי מות, קדושים, אמור.

אז מה, אני קראתי את הדוח של אל"מ (מיל) בן עמי כהן ז"ל. על כיבוש החרמון. פיקוד רשלני ופושע של אמיר דרורי הביא לכל ההרוגים מגדוד 51. לאחר שהפסיק את מסך האש המתגלגל 600 מטר לפני הפסגה.
עמי כהן, שהיה מס"ח גולני בקרב זה, כתב ספר על כך, ואסר לפרסמו. רק אחרי מותו לפני כשנה ומחצה, התירה אלמנתו את הדפסת הספר. כמי שהכיר את עמי, אני מקבל את דבריו כאמת! לדעתי דרורי היה פושע לא פחות מאיציק מרדכי!. אבל אחרי מותו יקוב הדין את ההר!



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:23   23.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  80. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''כל החומר אוטנטי, דברי אנשים חיים  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 23.04.05 בשעה 23:00 בברכה, פילוביץ שחף
 
במלחמה ואחריה המהלכים בתוכנו....."
אחיו של הסופר/עיתונאי - המפיק והבמאי עודד קוטלר, העלה הצגה על פי הספר הזה,
בתיאטרון העירוני בחיפה בשנת 1974, זמן הוצאת הספר לאור.



אינדקס החווה הסינית
https://rotter.net/forum/gil/6162.shtml



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:55   23.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  81. יאיר קוטלר: 'ההלם' - עדות אוטנטית - ''האלוף''  
בתגובה להודעה מספר 80
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 23.04.05 בשעה 23:03 בברכה, פילוביץ שחף
 

80. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''כל החומר אוטנטי, דברי אנשים חיים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=80&viewmode=


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:57   23.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''שלושים ושש שעות ניתוק'' - אוטנטי  
בתגובה להודעה מספר 80
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.04.05 בשעה 00:03 בברכה, פילוביץ שחף
 

80. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''כל החומר אוטנטי, דברי אנשים חיים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=80&viewmode=



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:15   24.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''ארבע עשרה המכותרים'' - אוטנטי  
בתגובה להודעה מספר 80
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.04.05 בשעה 01:41 בברכה, פילוביץ שחף
 

80. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''כל החומר אוטנטי, דברי אנשים חיים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=80&viewmode=

RE: הדמיון מדהים.........נחשו באיזה קרב מדובר 26/04/05
שולח: Yossi Blum Halevi <[email protected]>
אל: [email protected] <[email protected]> , [email protected] <[email protected]> ,

חזי
קרב הסרפאום של אסא קדמוני ודן זיו המגד של גד 565 (71) ? המראיין העיתונאי קוטלר נובמבר 1973




http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:25   27.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  84. יוסי בלום הלוי/התקדשות: קטע מהספר על קרב הסרפאום  
בתגובה להודעה מספר 83
 

שולח: Yossi Blum Halevi <[email protected]>
אל: [email protected] <[email protected]> ,
HITKADSHOOT-Sarafeum-battle-17-10-73.doc ,
https://rotter.net/User_files/forum/gil/426f2e937c068e27.html

חברים שלום
אני מעביר אליכם קטע מהספר התקדשות על קרב הסרפאום

הנרטיב השקרי של דן זיו נופץ ב- 1999 כשהעברתי לכל חיילי הגדוד והחטיבה את הפרק העוסק בקרב הסרפאום ביום השנה 25 למליוה"כ בכינוס שנערך בכפר המכביה. המגד אז סרב לקבל את העותק החוברת. מבחינה זו נסגר המעגל של קרב הסרפאום – מה שלא כן, קרב גדוד 890 – שם מדובר 'ביעד מבוצר' בו מסתתרים כפחדנים ראש ממשלה, שר ביטחון חרמן, רמטכ"ל ושר כושל - כולם לשעבר.

אשמח לשמוע הערותיכם

בברכה


313. ''התקדשות''-זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים/יוסף בלום הלוי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=313&viewmode=threaded

יוסי בלום הלוי

התקדשות -
זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים

כל הזכויות של ספר זה שמורות
להוצאה לאור ולמחבר
רחוב הארגמן 46 אלפי מנשה 44851


מבוא לקרבות מיתחמי אורחה (סרפאום)

המוות שזרע הקומנדו המשוריין של חיים ארז במרחב שבין דוור-סואר למיתחמי מקצרה וצומת צירי וודאות, חבית וסקרנות - זעזע את הפיקוד המצרי אך לא עוררו לפעולה מיידית שהתחייבה ממנו. בתחילה סבר הנשיא המצרי שכוח גרילה קטן הוא הפועל מעבר לקווים, עד שבאו הרוסים והסבירו לו, באמצעות צילומי לוויין, את משמעויותיו האסטרטגיות החמורות. לשאננות של סאדאת "תרם" הגנרל הצרפתי מ. בופור, ראש המכון הצרפתי ללימודים אסטרטגיים, שבא לבקר את סאדאת זמן קצר לאחר הצליחה ואמר לנשיא המצרי: "שהצליחה הנגדית הייתה חסרת-ערך והיא מכוונת לדבריו למצלמות הטלביזיה".

משהובררו למצרים התוצאות הממשיות, הורה נשיא מצרים למפקד הארטילריה המצרית: "השמד את ראש הגשר היהודי בכל מחיר!". שאזלי, שחשש מכיתור והשמדת כוחותיו בגדה המזרחית, תבע מסאדאת נסיגה מיידית לצד המערבי, ולמעשה, וויתור על הישגי המלחמה המצריים. כתוצאה מכך פיטר סאדאת את הרמטכ"ל המצרי ומינה תחתיו את הגנרל עבד אל-ע’ני גאמאסי. קרבות אכזריים החלו בין כוח המשימה הישראלי למצרים הנואשים, שניסו לסגור עליו ולמגרו. בבוקר הועמד על מכונו, באיחור של שתי יממות, גשר הדוברות, והאספקה הראשונה לשיריון ולצנחנים, הלוחמים מעבר לקווים, החלה להגיע.

במערב התעלה, לא הרחק מדיונות דוור-סואר, נערכה התייעצות של שר הביטחון, מפקדי האוגדות ומטה פיקוד דרום בראשות רב אלוף חיים בר-לב. הוחלט שדרך ראש הגשר יפרצו אוגדות מגן וברן לכיוון העיר סואץ, בעוד שאוגדת שרון תפעל לאבטחת ראש הגשר וביסוסו. מפקד האוגדה, האלוף אריאל שרון, הורה להרחיב בשלב הזה את ראש הגשר מערבה וצפונה, ולהתכונן לכיתורה של העיר איסמעיליה. אוגדת שרון, שסבלה בעת ההבקעה והפריצה לגדה המערבית אבדות כבדות באנשים ושיריון - לא הייתה מסוגלת לכתר את העיר המצרית איסמעיליה ללא תיגבור מתאים. הקרב על סרפאום איים למעשה על עורף הארמיה השניה, ועם סיומו בתשעה עשר באוקטובר, נפתחה הדרך לאיסמעיליה. שני קרבות כבדים נערכו על צמד מיתחמי אורחה, שהגדול והמזרחי בהם סומן במפת סיריוס במספר 6422, והקטן והמערבי בהם, 6421. מיתחמים אלו מוקמו על ציר הרוחב ורדית שחיבר את דרך האורך וודאות למסילת הברזל סואץ-איסמעיליה. באיזור ורדית היה גם גשר מצרי, שאיפשר אספקה לארמיה השניה. במיתחמי אורחה היו בית חולים צבאי, מיתחם תותחי נ"מ, מיגננת נ"ט, מחפורות טנקים, בונקרים רבים ומוצבי חי"ר.

הקרב הראשון על מיתחמי אורחה היה קרב חפוז ובלתי מתוכנן, שהחל כסיור אלים והתפתח בסיומו לקרב חילוץ של כוח המג"ד דן זיו. הקרב השני התנהל בתשעה עשר באוקטובר, והוא היה קרב מתוכנן שנערך בשיתוף פעולה ראוי ונכון של חטיבת הטנקים 14 עם 2 גדודי ארטילריה בינונית, ויחידות חיל-רגלים-מעולה שכללו את גדוד שקד בפיקוד המג"ד ספקטור, שתי פלוגות צנחנים מגדוד 202, כוח מגדוד 890, גדוד חרמ"ש 88, וכן פלוגת צוערים מבה"ד 1. כוח שקד ניכנס באותו קרב ללחימה רגלית יעילה, שהשמידה את המצרים המחופרים בבונקרים ובתעלות. כוח חרמ"ש מטכ"לי מגדוד 88, שנע על כלי-רכב, סבל אבדות קשות ונאלץ להמתין לעזרתם של כוחות אחרים בעוצבה. הכוח שלחם ביחידות צנחנים וקומנדו מצריות, תוגבר בכוחות צנחנים מגדוד 202 ויחד עם פלוגת הצוערים - טוהר המיתחם. בשלב הבא הצטרף כוח מגדוד 890 לקרב וטיהר את צפון מיתחמי אורחה. בשלב הסיום של הלחימה חוסלו כמאה חיילי יחידת תותחנים מצרית על ידי כוחות הצנחנים ושקד. לאחר שלב זה חילצו הצנחנים את נפגעי גדוד 88. משנכבש מיתחם אורחה הייתה הדרך לאיסמעיליה פתוחה, וכוח שקד כבש את הכפר נפישה בעשרים ושנים באוקטובר. החלטת הפיקוד שלא לתגבר את האוגדה, מיעוט הכוחות, וכניסת הפסקת-האש - מנעו מאוגדת שרון, גם בעשרים וחמישה באוקטובר, להשלים את כיתור העיר איסמעיליה.

כך נפלה סופית האפשרות לכתר את העיר ולשפר את מעמדה של ישראל במו"מ עם המצרים. קרב סרפאום הראשון בפיקודו של דן זיו, הוכיח פעם נוספת במלחמת יום הכיפורים, שלא ניתן לנהל יותר מלחמות נגד הערבים ברמת פיקוד, הכשרת מפקדים ותורת לחימה שאיננה תואמת את התקדמותם הצבאית המשמעותית ורמת לחימתם של צבאות ערב. דן זיו הוליך את גדוד 71 לקרב בלתי מתוכנן, לא מאורגן, ללא פקודה מסודרת, וללא סיוע ישיר של כוח אש גדודי. אם דברים אלה הספיקו בתקופת קדש (1956) וששת-הימים (1967), התברר כי מאז 1973 לא ניתן לסמוך יותר על "חולשתם הצבאית" של הערבים.

המח"ט דני מט, הורה בקשר למג"ד 71, להגיע עד מסכה 31, ואילו דן זיו, לפי דבריו, שמע שהיו צריכים להגיע למסכה 29, בפאתו הצפון-מזרחית של מיתחם אורחה. אם נקבל את דבריו של דני מט, הרי הכוח אמנם הגיע למסכה 31 - שם נמצאת מצד מערב דיונת חול גדולה ושם פרס טנק הגור זחל ונעצר. עובדה זו כשלעצמה, מוכיחה שדן זיו תעה בדרכו, ולא הבין בכלל היכן הוא נמצא. קרב הסרפאום היה האחרון בשורת טעויות שנעשו בשיקול דעת צבאי של דן זיו במלחמה. הפקודה הייתה בבירור סיור אלים ולא קרב לכיבוש יעד מבוצר. אפילו נקבל את דבריו שהחליט לתקוף את היעד, אף מפקד ושום חייל לא קיבלו כל פקודה לכך, ודבר זה לבדו הטיל צל כבד על רמת הפיקוד הצבאית שלו; המג"ד פעל בצורה חפוזה ומאולתרת, בלא שהחיילים קיבלו תדריך כלשהו ובלא חלוקה לכוחות מישנה ומשימות. מטה הגדוד המקצועי והוותיק, אותו ירש דן זיו מקודמו עוזי עילם, לא הופעל בקרב זה על ידי המג"ד, כגוף שהיה עשוי לסייע לו בקבלת החלטות. דן זיו סרב לקבל ולו אחת מהעצות, שניסו לתת לו קציניו המנוסים, לפני הקרב ובמהלכו. דן זיו התייחס למצרים בזילזול ובחוסר כישורים מקצועיים והתוצאות היו קשות והרות גורל. 12 חיילים נהרגו, עשרות נפצעו, הושמדו כלי-רכב משוריינים והכוח נסוג בלא תכלית אל ראש הגשר. בשלב הלחימה על היעד כותר המג"ד ועוד 13 מחיילי הגדוד וקציניו, בלא שנעשה ניסיון של המג"ד, עוד כשניתן היה לעשות כן, לסגת 350 מטרים דרומית, ולחבור אל הכוח העיקרי שהתרכז בתחנת הרכבת. גם כוח הסמג"ד עוזי אילת ורייניץ מ"פ ב', שסבל אבדות קשות, לא פעל כדי לחלץ את כוח דן זיו, לדברי רייניץ, בהוראת מיפקדת החטיבה. על תיפקודו של המג"ד בקרב קיימות גרסאות שונות. בין אם נקבלן ובין אם לאו, תוצאות הקרב דיברו בעד עצמן: הגדוד פוצל לשלושה כוחות מישנה בשלב הכיתור, ללא קשר וללא אמצעי קשר בין חלקיו; כוח אחד שהה במתג 31 על ציר מסילת הברזל מסיכה - כשהוא מאבטח טנק שפרס זחל; כוח החלוץ עם המג"ד הגיע לשולי הכפר ושם ניתקל בכוח מצרי, ירד מהזחל"מ שנותר תקין, ובמקום להסתובב ולסגת, עוד כשניתן היה לעשות כן, הסתבך ונילכד עד לחילוצו. כוח התול"רים בפיקוד משה גורן ביקש, לדבריו, אישור להיכנס לקרב ולא ברור מיהו זה שהורה לו להישאר מאחור ולא להצטרף לקרב. כוח זה יכול היה לסייע באש נ"ט ולהשמיד את תותחי הנ"ט של המיתחם, עמדות, בונקרים ורק"מ מצרי. כוח זה הופעל רק בשלב החילוץ כרכב נושא נפגעים. מרגמות 81 מ"מ שהיו ברשות כוח ביקל בטווח יעיל, לא הופעלו, ומחלקת המיקלעים הכבדים (מק"כ) פעלה ככוח חי"ר שלחם בזחל"מי הגדוד. עצם קיומה של מחלקה הנושאת נשק שכזה, היה אנכרוניסטי לנסיבות מלחמת יוה"כ. הסיוע הארטילרי שהמג"ד יבקש, באמצעות הקש"א, חנן דוידזון , היה מבולבל, הואיל והמג"ד לא ידע את מיקומו המדויק, ומן הסתם נפלו פצצות ראשונות של הסיוע האוגדתי על כוח הטנק המקולקל ושני הזחל"מים שהתמקמו להגנתו, באיזור מסכה 31 - כשני ק"מ מהמקום בו נלכד דן זיו. הורדת האש הארטילרית על מסכה 31 מוכיחה כי אמנם שם סברה מיפקדת החטיבה מצוי דן זיו, ולא בפאתי הכפר סרפאום, כשני ק"מ צפונה מהנקודה המשוערת. מנהיגותו של המג"ד בקרב הייתה לקויה, ומשנהרגו המ"פ, גדי יהודאי, הקמב"ץ, בארי חזק, ומספר חיילים מפלוגות ב', המיפקדה והמסייעת - הפכה הלחימה להיות בלתי מאורגנת ובלתי מסודרת, כשגבורת חיילים בודדים מאפשרת לחלץ נפגעים, לפרוס תאג"ד ולטפל בנפגעים. תיפקודם של הרופא והתאג"ד בקרב היו למופת, וכתוצאה מהטיפול המקצועי בנפגעים, נמנע מותם של חיילים רבים.

בתום הקרבות נהג צה"ל בלקחי הסרפאום בצורה לא ראויה. התחקירים שנערכו לא מיצו את האמת עם הקרב בכלל ועם תיפקודו של המג"ד בפרט. קצינים שפעלו בצורה מעוררת כבוד בקרב, ואשר ניסו למצות את הלקחים הראויים אחריו, סולקו מהגדוד, ובקרב החיילים הייתה תחושה שיום הכיפורים, על כל תופעותיו השליליות בצה"ל, נחת על גדוד מפואר זה ופורר אותו לרסיסים. דבריו של אסא קדמוני על התחקירים של קרב הסרפאום בכלל, ועל הריגתו בשוגג של ראובן גל בפרט, מוכיחות כי היה קשר של השתקה בכל הקשור לפרשה טרגית זו. העלמת האמת מצאה ביטויה בכל הפרסומים הרשמיים על קרב הסרפאום, בספר "אבירי הלב", ובסרט שהופק על ידי החטיבה במלאות חמש עשרה שנים לצליחה.
סרפאום - מלחמה לחיים ומות

השכם בבוקר צלח גדוד 28 את התעלה באמצעות תימסחים וסירות גומי. לכוח התיגבור נילוו כוחות נוספים מגדוד 71, שלא צלחו בלילה הראשון. בנגמ"שים הראשונים הועמסו מיכלי דלק גדולים לטנקים, ומנת תחמושת ראשונה למילוי הבטנים הריקים שלהם. אחריהם חצתה את התעלה שיירה של כחמישה עשר זחל"מים, ונהגיה אחוזי-ההיסטריה נקלעו להפגזה כבדה, שטווחה בידי תצפיתנים מצריים, אשר טיפסו כקופים על הדקלים הגבוהים. ברעם ההפגזות נפוצו נהגי חיל-האספקה לכל עבר. כתוצאה מכך קיבלו נהגי הצנחנים פקודה לעלות על הכלים ולנוע לסיור אלים בכיוון העיר איסמעיליה .
יוסי סודיט, מ"פ הטנקים מגדוד השיריון של גיורא לב, קיבל התרעה על תנועה של המחלקה שלו עם הצנחנים בכיוון איסמעיליה. מתוך שלושת טנקי ה- M60 של המחלקה היו ערוכים לנוע 2 טנקים, בפיקוד המ"מ סגן ראובן ליס מאלרום. לא הרחק משם טיפלו בטנק השלישי, שעתיד היה מאוחר יותר, להיכנס לפעולה.
החיילים שמחו שניתן לעשות משהו מועיל יותר לאחר הצליחה המתסכלת וההתחפרות של היומיים הראשונים. מאיר הפלר, שכמעט לא הכיר איש מחיילי פלוגה ב' של רייניץ, שמח לפגוש ערב-הקרב בחבריו לסדיר, יחיאל איידנברג החובש ויעקב סופר. לא נותר זמן רב לחברויות. המלחמה דרשה פעילות, ומכשירי הקשר פלטו פקודות להיכון לתנועה.
הזחל"מים, אותם נטשו הנהגים המבוהלים, לא היו מזוודים, ולא נמצאו בהם די מכשירי-קשר, תחמושת רזרבית, מזון ומים. שום פקודה לא ניתנה, להוציא הוראה לעליה לכלים ותנועה רכובה לאיזשהו מקום נידח. כוח הצנחנים בהרכב עיקרי של פלוגה ב', מיפקדת הגדוד, מחלקת המק"כ של המסייעת, והתאג"ד, היה רכוב על שמונה זחל"מים. אליהם הצטרפו ארבעת הג'יפים של מחלקת התול"ר, כשבחוד נעים שני הטנקים של סגן ראובן ליס. הפלר מאיר הוצב בזחל"מ השני של רייניץ יחד עם יהודה נחום, שהוצב כנהג הכלי, ראובן דולב ואברהם בן-עטר המיקלעוניסטים, אגוזי הקשר, שאול ירקוני הרס"פ, אברהם שקי וישראל אדוד. היחידה לא העלתה בדעתה שעוד מעט תעמוד למיבחן עליון של לחימה לחיים או למוות. בזחל"מ השלישי, של הסמ"פ גדי יהודאי, היו חיים אבירי, רפי וידמן ומוטי אייכלט המאגיסט. בזחל"מ הרביעי בפיקודו של המ"מ יצחק באדר, היו רוני ברנס, עבדה, עזורי, דוד נתן, ושוורץ. החמישי בטור היה הזחל"מ של מחלקת המק"כ של הפלוגה המסייעת בפיקוד זכרי דגן. עימו היו רוני ספיר, ישי ערד, אהוד חפר, משה בן-נון, שהתנדב לנהוג בכלי וחיים לוי. בשישי היו הרופא והתאג"ד, בזחל"מ השביעי היה אריה גוברמן, מ"מ מחלקה 3, ובשמיני, מ"מ 2, חיים וגמן (מגן) ואנשיו.
מעט אחרי שדה התעופה דוור-סואר, פרס טנק הגור אחת משרשראותיו, ואנשיו עמלו במהירות ובחריצות להעלותו חזרה על חוליותיו. ראובן ליס - המ"מ, הטען-קשר - ז'וקובסקי משה, הנהג - יוסי גרסיאני והתותחן - חיים לביא, התבוננו במג"ד הצנחנים קצר הרוח שהמתין להשלמת המלאכה: "חֶ’בְרֶה, אם תוך 5 דקות אתם לא גומרים לתקן את הכלי אנו נצא לדרך אתכם או בלעדיכם!", האיץ בהם דן זיו. סוף-סוף עלה הטנק על שרשראותיו ויצא לדרך, למרות שהמתיחה של השרשראות לא הושלמה כיאות. בתחילה, יצאו מערבה, נעים על דרך העפר המובילה משדה התעופה דוור-סואר לעבר כפר עזוב, שניצב בקירבת גישרי תעלת המים המתוקים.
מאחור השתרך זחל"מ התאג"ד של הד”ר עמי צוייג וצוות חובשיו. באותו בוקר קיבל הרופא פקודה חפוזה לנוע עם הגדוד על אחד הזחל"מים הישנים שצה"ל ניפק לכוח הלוחם. סמוך למתג 31 בציר הרכבת מסכה, נתקע הזחל"מ של התאג"ד. הנהג לא ידע מה לעשות ו"הקטין ראש". עמי ירד למטה, פתח את דלתות תא המנוע וראה את כבל הסליל החשמלי של המנוע משוחרר. הוא חיבר את הכבל והזחל"מ הניע. במהירות סגר את המרחק עם טור הקטן שנע לסרפאום. מפעם לפעם צודדו שני הכלים הכבדים את קניהם וירו לעבר מטרה מרוחקת, כשהם מלווים את מעברם בסבך השיחים של איזור החיץ-החקלאי בירי מיקלעים. משחצה הכוח את גשרי תעלת המים המתוקים, הגיחו לפתע מבין העננים שני מטוסי פנטום, חולפים בגובה נמוך מכיוון דרום-מזרח לצפון-מערב, על קו התעלה, כשהם עומסים חימוש כבד על כנפיהם. בתדהמה ליוו החיילים את המטוסים. "האם הם לא יודעים שסוללות טילים מחכות להם?", שאלו. המוות בא על המטוסים בחטף, ולא הותיר להם כל סיכוי להימלט. מלמטה ראו הצנחנים ההמומים את הטייסים משחררים את פצצותיהם באחת ומנסים לשבור. קולות פיצוץ נשמעו, להבות אש, ומספר מצנחים. "קדימה, קדימה!" צעקו החיילים למפקדיהם, "בואו ניסע לשם! אולי נחלץ את הטייסים הצונחים". תקוות החיילים נכזבה. הרוח נשאה את המיצנחים הקטנים לכיוון העיר איסמעיליה ואגם תימסח. מיצנח אחוז-להבות ניראה נופל במהירות אל הקרקע, ורעמי פיצוץ נשמעו מכיוון נפילתם של המטוסים. הצנחנים המשיכו לנוע, אצבעם על ההדק ונשקם לפות בזעם אל גופם. היו נוסעים ויורים על חיילים מצריים, כלי-רכב ומטרות מרוחקות.

בזחל"מ הראשון אחרי הטנק עיין דן זיו במפת הקוד סיריוס, מנסה לזהות את מקומו בשטח. הפקודה שקיבל הייתה: לבצע סיור עד לפאתי המיתחם הדיביזיוני אורחה, שהיה ממוקם ליד הכפר המצרי סרפאום. הכוח נע על ציר מסילת הברזל, שסומנה במפת הקוד כמסכה. עם דן היו בזחל"מ הראשון, בארי חזק הקמב"ץ; אסא קדמוני, הקש"א, חנן דודזון וקשרו, מאיר שרעבי (חמודי), קצין הקשר יוסי שפרמן (פוכי) ושני קשריו יעקב קולנר ומיכה. לזחל"מ זה נילווה גם אהוד בצר, קצין חי"ר שהוצב במיפקדת אוגדת אדן, ולקראת הצליחה הצטרף לגדוד 71 על פי הפצרותיו של אסא קדמוני, שרצה קצין נוסף לידו בחבורת המג"ד. בארי ואסא הביטו במפה וניסו לסייע למג"ד בהתמצאות. ליד ההגה ישב בן צור, נהג הזחל"מ של מוטה גור בקרב על הר הבית. בן צור החליף נהג תובלה היסטרי, שכמעט והפך את הכלי בכל סיבוב דרך ופנייה. כקילומטר לפני הכפר סרפאום נראתה היטב דרך העפר החוצה את התעלה בכיוון מערב-מזרח, והמובילה לציר שיק ומיתחמי מיסורי ואמיר, שבגדה המזרחית של התעלה. על הדרך נעו מעת לעת כלי-רכב צבאיים שונים. מיתחמי אורחה היו העורף הלוגיסטי ומיתחם נ"מ של הארמיה השלישית מול אזורי ההיערכות של הדיביזיות 16 (חי"ר) 21 (שיריון) שבמיסורי.
הכוח עצר במסכה 31 והמג"ד עלה לטנק הראשון של ראובן ליס ומשה ז'וקובסקי. על הציר עברו רכב צליחה גדול וטנקים מצריים, בטווח יעיל של אלף מטרים. 3 פגזים ירו הטנקים והחטיאו. בכל החטאה הלך וגבר תיסכולו של המג"ד. "שלח את הטנק השני לעמדת אש", הורה לקצין השיריון. הטנק השני החל לתמרן על מסילת הברזל עליה נע הכוח, ואז נתקעה שרשרת הטנק על אדן המסילה ונתלשה מגלגלי השיניים המניעים אותה. "טנק פרס זחל"! הודיעו לדן. בארי חזק ואסא הוציאו מצפנים, איתרו נקודות התמצאות בשטח וזיהו את מיקום הכוח על ציר מסכה. מתג 31 על מסילת הברזל - כק"מ וחצי ממרכז מיתחמי אורחה. "דן!" - פנה הקמב"ץ למפקדו. "ראה! אנו נמצאים 1500 מטרים דרומית למיתחם אורחה, שהוא מיתחם על-חטיבתי גדול, המשמש עורף לוגיסטי לארמיה השניה. לדעתי המיתחם הוא מקור השיריון והגשרים האמפיביים שפיספסנו בירי של הטנקים". דן שתק ושתיקתו הייתה כאי קבלת גירסתו של הקמב"ץ. ממרומי הצריח של טנק המ"מ אמר המג"ד ביהירות לראובן ליס וז'וקובסקי שעמדו בתאיהם: "תירו 3 פגזים לכיוון הכפר המצרים יתחילו לברוח ואז אנחנו ניכנס ". "O.K. " - הורה בקשר - כולם לנוע קדימה". פקודתו של המג"ד לכוח התעלמה מהמידע שמסר לו קצין המיבצעים הנאמן. "דן! הקשב לבארי, אל תסבך אותנו סתם!". קרא בחדות אסא. "עשה מה שאומרים לך ושתוק" השיב המג"ד. קצין השיריון פנה אל דן: "מה לעשות עם טנק הגור שלי שפרס זחל?", שאל, "אני יכול בזמן קצר לתקן את התקלה, וחוץ מזה הטנק כשיר!". "השאֵר שני זחל"מים לאבטחה שלו ונוע בחוד" - פקד המג"ד על השיריונאי. "קדימה, קדימה לנוע!" קרא ברשת הקשר והטור עם טנק אחד, שישה זחל"מים ומחלקת ג'יפי התול"ר יצא אל גורלו.
בשלב זה ניסה גם בצר לשכנע את דן זיו בקשר, לרדת מהכלים ולנוע רגלית לסריקה של היעד, אך ללא הועיל. מאחור התבוננו אריה וחיים, מפקדי המחלקות שנותרו עם שני זחל"מיהם והטנק, כיצד הטור המשוריין הקטן נע צפונה על מסילת הברזל בעזוז ובגבורה עד שנעלם מקו-העין מאחורי דיונה גדולה.
מאחור, בזחל"מ השלישי, ראה גדי יהודאי את תנועת הכוח קדימה לתוך מיתחם הרכבת ובית החולים, שהיו ממוקמים בתוך חורשת עצים שממזרח למסילת הברזל. בצד המערבי של מסילת הברזל, ממול התחנה, נמצא בית הקברות של הכפר. עשרות חיילים מצריים ניראו לעיניו הנדהמות של גדי והחיילים שעימו. "לאן הוא נוסע?", צעק גדי שירד לרגע מהזחל"מ שלו ופנה לרייניץ המ"פ: "יש שם המון חיילים מצריים!". אסא קדמוני היה דרוך בדופן הימני של הזחל"מ. בחושיו המחודדים הבחין בסכנה. גם הוא ראה את החיילים המצריים ששרצו במיתחם. אחד מהם אף העיז לעשות לעברו "תנועה מזרחית" וחברו העביר את כף ידו השטוחה על צווארוֹ בתנועה המסמנת שחיטה... "דן, שמע! זה מסוכן לנסוע כך!", פנה אסא כמעט בתחינה, "בוא נרד מהזחל ונסרוק את הדרך לאורך המסילה והבתים. אם ניסע בזחל"מים נחטוף בזוקות כמו אידיוטים". דן היסה אותו: "אל תפריע!". אסא לא וויתר: "דן, הסתכל ימינה! ישנה דרך מוסתרת, כמה מטרים במקביל למסילה. תעלה את הכוח לדרך שלא נמצאת אינפילדית לציר הראשי, אלא בחורשה". דן: "אל תבלבל את המוח". אסא: "דן! אתה מסכן את הכוח! האיזור שורץ מצרים! בוא נפצל את הכוח לשנים! כוח אחד ינוע על המסילה וכוח שני ינוע על הדרך מתחתנו. לפחות שרק אגף אחד של המארב אם יהיה, יידפק". דן אטם את אוזניו: "אסא! במקום לבלבל את המוח שב ליד המיקלע". הכוח המשיך לנוע, ואשר יגורו האנשים בא להם בחטף.

אש תופת נפתחה על הטור, תחילה מנק"ל ואח"כ מירי בזוקות ואש מתותחי נ"ט. דן ניכנס להלם נוראי. מבולבל, לא ידע למסור את מקומו, והפאניקה בקשר הייתה גמורה. לא הייתה זו הפעם הראשונה שדן זיו נמצא תחת אש. בקרב המיתלה ב- 1956 נהג באומץ זחל"מ כדי לחלץ חמישה פצועים תחת אש מטווח קרוב, וזכה בשל כך לצל"ש. איש לא טען נגד אומץ ליבו האישי של המג"ד, אלא על כישוריו הפיקודיים, ומנהיגותו הצבאית, שכשלו בקרב זה. המג"ד לא ידע ליצור עם פקודיו אמון אישי, המבוסס על תבונה צבאית, ועל ידי כך להניע אותם לסכן את חייהם בקרב. חסרונו של אמון כזה במלחמה היה קריטי, בייחוד בנסיבות שבהן למשמעת צבאית, לפקודה יבשה ולסמכותיות, העומדות בפני עצמן, אין שום משמעות. כקצינים רבים במלחמת יום הכיפורים, זילזל דן באויב ופעל לפי השיגרה הישנה של תנועה ואש על האויב, מתוך צפייה למיגורו או בריחתו. שיטה זו הייתה אולי יעילה במלחמות קודמות, אך אותם קציני צה"ל, שחונכו על ברכיה של אסכולה זו לא ידעו מה לעשות כשהערבים השיבו מלחמה ונלחמו היטב. דן זיו הופתע לחלוטין. הכוח שלו ניקלע למיתחם הדיביזיוני הענקי, וניכנס לבלבול ומבוכה. פרץ יריות אדיר נשמע ללוחמים שנותרו מאחור. אש תותחים כבדה ניחתה על הכוח, מלווה בירי קצוב של תול"רים, בזוקות וירי מנשק קל. פיצוצים רמים נשמעו, ולהבות אש תימרו אל על. "החֶ’בְרֶה נלחמים שם", אמר אריה, "חבל שאנחנו לא איתם". האש גברה והלכה. "מעניין מה קורה", תהו אנשיו של ביקל בכפר, מרוחקים 2.5 ק"מ ממקום הקרב, וחשש התגנב ללבם. ברשת הקשר הגדודית עלה ביקל ודבר עם דן זיו הלכוד בסרפאום. דן דחה את הסיוע של ביקל ולא השיב. ממצוקת הציוד וחוסר ההכנות לסיור לא זוודו הכלים במכשירי קשר, ולכן לא יכלו אריה וחיים, מפקדי המחלקות שבמסכה 31, לדעת מה קורה לעיקר הכוח במיתחם. אחר כך הורה אריה ליואב להתקין את המאג על דופן הכלי ולצפות מערבה בכיוון הדיונה הגדולה ששלטה עליהם. אחר כך הוריד את שאר הלוחמים והשכיבם על דופן תעלת המים המתוקים שלמרגלות מסילת הברזל. עדיין לא ידעו דבר וחצי דבר על המתרחש צפונה מהם.

עשרות בזוקות, טילים ופגזים נורו על הצנחנים הלכודים בכלים, שניכנסו לכיתור. משהגיע הטנק אל פיתחה של תחנת הרכבת המתין לו תותח נגד טנקים רוסי כבד בקוטר 100 מ"מ, שירה וחדר את צריחו כאילו היה פחית שימורים. אש פרצה בטנק והצוות של ליס, ז'וקובסקי, גרסיאני וחיים נפצע כולו מרסיסים ומכוויות. מתחתית הטנק ודרך צריחו נחלצו ארבעת הלוחמים הפצועים, שרצו תחת אש תופת לעבר מיתחם התחנה, נילווים לצנחנים שנטשו אף הם את הכלים הפגועים, מותירים בהם פצועים והרוגים. אש המצרים פגעה והרגה תוך המנוסה את יוסי גרסיאני הנהג. ישי ארד מהמסייעת ראה את החייל המצרי כשפגע בצרור ארוך בנהג הטנק והעיפו ממקומו. שני הזחל"מים הראשונים של דן זיו ורייניץ המשיכו לנוע הלאה, כאשר הזחל"מ של גדי יהודאי מקבל פקודה ליצור בסיס אש מול מיבנה התחנה ובית החולים של סרפאום. הכלי של דן זיו נע צפונה, עד פאתו הצפון-מזרחית של מיתחם אורחה, שם ניתקל בעשרות חיילים מצריים שירו אליו כמטורפים. אחריו נעו הזחלים של רייניץ ובאדר, שהפך ממספר 4 בטור למספר 3. בהגיעו לפאתי מיתחם אורחה שקע הכלי הראשון בחול וניסה לשווא להסתובב בחזרה. דן זיו וחבורתו יצאו מהכלי והחלו לרוץ דרומה לכיוון בתי הכפר. אהוד בצר, שירד מהזחל"מ כדי לכוון את בן-צור אחורה, ראה לתדהמתו את המג"ד, מותיר אותו, את אסא קדמוני והנהג מאחור. המצב היה נואש והזחל"מ המשיך להתחפר בחול. בצר ירד מהכלי בעוד אסא קדמוני נותר במושב המיקלע 03', ומחפה כנגד הירי המצרי. "בן-צור!", פנה בצר לנהג הוותיק, אל תיתן גז - אתה מתחפר! הורד גז, הַכְנֵס להילוך כוח ברברס עם מעט גז, ואז תצא!". קולו השקט של בצר הרגיע את הנהג שיצא בקלות מהחול, אולם שכח שבצר נמצא למטה, ונסע אחורנית על ציר מסכה, כשהוא מותיר את הקצין לבדו מול חיילים מצרים ,שהחלו דולקים אחריו. תוך ירי הדדי, קללות וצעקות בערבית נחלץ בצר אחורנית בנס, עד שהגיע לקירבת בתי הכפר. במקום זה מצא את אסא קדמוני שיצא מהזחל, נערך להגנה, וירה במצרים התוקפים. בצר, שראה כמה מהמצרים מטפסים לתפוס עמדות שולטות מעל גגות הכפר, צעק לאסא שייזהר מהם. חייל מצרי מבוהל הגיע לקרבתו, מבקש להיכנע. במהומת הקרב פחד בצר שהחייל יתעשת ויהרוג אותו. לא הייתה ברירה והקצין פלט צרור שהפיל את המצרי ארצה. בצר רץ לעבר החושות, שם ראה משאית מצרית מתקרבת לעבר הרמפה של תחנת הרכבת, ומרכז ההתרחשות עבר למקום אחר.

בעת שדן זיו החל להתבצר בחושה, שליד הבית הדו קומתי, שמע בן-עטר את המג"ד בקשר מורה לרייניץ לפרוק את החיילים ולארגן את הכוח. יהודה נחום נסע בדרך החולית כמטורף, תוך ביצוע זיזגים והתחמקות מאש ומפגזי תותחים שנורו אליהם מכל עבר, ובנס לא פגעו בכלים בשלב הזה. את הפקודה של דן זיו לרדת ולהתארגן להגנה שמעו שלושה לוחמים שביצעו אותה, וכך גם אברהם בן עטר, שנותר עם רייניץ בזחל שנסוג למיתחם. מאיר הפלר הספיק לראות בזוקאי מצרי היורה לעברם ומחטיא אך במעט את הכלי. פצצת הבזוקה פגעה קרוב לדופנותיו של הזחל"מ, ורסיסיה ניתזו לכל עבר. רסיסי הבזוקה ניפצו את משקפיו של מאיר ופצעו את פניו קלות. מאיר, שהיה רגיל לתירגולות של לחימה רגלית באיזור בנוי ומוכה אש, זינק מהכלי המשוריין ואחריו שקי אברהם וישראל אדוד. רסיס אחד פגע בלחיו של רייניץ, שצעק ליהודה נחום לסגת. השלושה, שנותרו בודדים במערכה, רצו לעבר רמפה ששימשה רציף לנוסעי הרכבת. רמפה זו הייתה מרוחקת כשלוש מאות מטרים מהבתים בהם התרכז הזחל"מ של דן זיו, וכמאה מטרים מתחנת הרכבת, אליה הגיע עוזי אילת הסמג"ד ועוד כמה עשרות לוחמים. השלושה הבחינו בזחל"מ של רייניץ ממשיך בתנועתו דרומה ומותיר אותם מאחור. הזחל"מ השלישי של באדר ראה את רייניץ מסתלק ופנה אף הוא לאחור. שלושת החיילים נמצאו עתה תחת אש צולבת ומצאו מחסה בצידה הגבוה של הרמפה, בצד של מסילת הברזל. הזחל"מ של רייניץ נעצר לבסוף מול מיתחם התחנה, והאנשים ירדו ממנו תוך כדי ריצה מזרחה לחצר. תוך כדי ריצתו הבחינו החיילים בחטף בגופותיהם של אלכס גור-אריה והטנקיסט גרסיאני, שהיו מוטלות ליד חצר התחנה. בן-עטר ראה שהתנועה והפריצה לתחנה לא היו מאורגנים ומסודרים. שליטתם של עוזי אילת, ורייניץ, הפצוע קלות בפניו, הייתה חלקית ולא החלטית. בינתיים, נחלץ גם זחל"מ התאג"ד של ד”ר צוייג מהאש. הרופא צעק להם ליטול עימם את תרמילי התאג"ד הכבדים ולהיכנס לחצר המוגנת מאש תותחי המיתחם המערבי. עמי צוייג, יחד עם חובשיו הנאמנים, ישו ואמנון, רצו לעבר המיבנה המרכזי של התחנה. תוך כדי ריצה הבחינו חיילי התאג"ד בחיילים המצריים שנעו צפונה, בגדה המזרחית של תעלת המים המתוקים. עימם היו גם אזרחים שברחו בבהלה. שאול ירקוני, יהודה נחום ובן-עטר התארגנו ביוזמתם כחיילים וסמלים בכירים להגנה היקפית כפי שעשו בעבר, וחיפשו את מקור האש. עד מהרה גילו שהמיתחם המערבי יורה אש כבדה אך לא יעילה וגם אש הנק"ל שברשותם איננה יעילה ביחס למיתחם. החבורה החליטה לחסוך בתחמושת למקרה של התקפה מצרית רגלית. כוח החובשים וחיילי פלוגה ב' החל לטהר את המיבנה חדר אחר חדר, כשלחלקו הצפוני הגיעו החיילים של בדר. רוני ברנס, הבדחן הפלוגתי, נפצע קשה בכתפו, וכן עבדה ובדר שנפצעו קל יותר. שאר הכוחות שכבו בהגנה היקפית, ירו לעבר המצרים, אך לא נקטו יוזמה התקפית אחרת. ההלם של החיילים היה שלם. עמי ירד למטה ומצא בחצר את רייניץ עם רסיס בלחי. המ"פ אמר לו שיש פצועים בבונקר שלידו. הרופא רץ למטה והחל מטפל בפצועים. החובשים של התאג"ד, אליהם הצטרפו רון נברו, החובש הפלוגתי של רייניץ, וחובשים נוספים, הקימו בחצר הנמוכה והמוסתרת מקו הירי של המיתחם - תאג"ד מסודר. לפתע ראה עמי בחור שוכב ליד הטנק הפגוע שבסמוך לחצר התחנה. "חֶ’בְרֶה! למה לא מביאים אותו!", צעק הרופא בזעם. "הוא הרוג!", השיב מישהו, "לא נסתכן בגללו!". עמי אמר לחיילים בציניות: "היחיד שמוודא הריגה זה אני!". איש לא זז, ועמי הוריד חגור, רץ לנהג הטנק, יוסי גרסיאני, וגרר אותו לחצר. הרופא בדק דופק ונשימה. יוסי היה מת. "הניחו אותו בצד וכסוהו" - הורה הרופא לחובשים. כחצי ק"מ משם צפונה, מתחת לרציף של תחנת סרפאום ,נמצאו שקי, ישראל אדוד ומאיר הפלר תחת אש צולבת של המצרים. השלושה שמעו לפתע קול רעש של משאית עמוסת חיילים המגיעה אל הרציף מכיוון צפון. החיילים היו מבולבלים והשלושה החלו לירות על אנשיה בכל עוצמת הכלים שבידיהם. אחד אחרי השני הם זרקו רימוני יד לתוך ארגז המשאית והתכופפו עד לפיצוצם הקטלני. מי מהמצרים שנותר בחיים ברח, ועל הנותרים ירה הפלר מטווח קצר. הקצין ראה את הצרורות שירה ננעצים בגבות החיילים ממטרים ספורים. מאחוריהם הייתה משאית נוספת, שאנשיה ראו את אשר אירע, והם החלו לירות לעבר הצנחנים. מהירי של המשאית נפגע בארי חזק במותניו ונפל על הדרך החולית, כעשרה מטרים מהחושות והבית הדו-קומתי הקטן, בו התמקמה חבורת דן זיו. בגלל האש העזה לא ניתן היה לגשת לבארי הגוסס, ואהוד בצר שחזר בריצה אל הזחל"מ ראהו מוטל במקומו כל עת הקרב, עד לחבירה של כוח החילוץ. כוח החילוץ הרים את הקצין המת והניח אותו שעון על קיר אחד החדרים, שם צילם אותו העיתונאי רון בן-ישי. כוח המג"ד התמקם באחת החושות שניצבו סמוך לבית בן שתי קומות ו"בודקה", שהיוו את קו המגע בין המצרים מצפון למתג 29 על ציר מסכה, ולישראלים שניצבו מדרום לקו זה. הבית הדו-קומתי היה בהמשך לרחוב שניצב מקביל למסילת הברזל של הכפר סרפאום וממערב לה . אסא קדמוני ראה את הקרב בו השמידו השלושה את המשאית המצרית והוא כיוון אותם אליו, תוך שהוא מחפה באש על מעברם בדרך המסילה ממזרח למערב. מכאן ועד תום הקרב יישאר דן זיו לכוד בנקודה זו עם אנשיו, ולא ינסה לחבור לסגנו, עוזי אילת, שהתמקם עם שאר הגדוד בתחנת הרכבת.

מדוע לא הורה דן זיו לחבור אל הכוח העיקרי בתחנת הרכבת? ומדוע לא ניסה עוזי אילת לחלץ את הכוח של מפקדו שהיה במרחק כה קצר? ומדוע לא ביצע רייניץ את פקודת המג"ד לרדת מהכלים ולהתארגן עימו להגנה? שאלות קשות אלה, ואחרות, לא לובנו בתחקיר שנערך בתום המלחמה, ומסקנות ברורות ולקחים לעתיד לא יושמו בשום פורום ידוע בצה"ל.

מכל מקום, אסא קדמוני, הפלר מאיר, ישראל אדוד ושקי אברהם היוו את חוליית הלחימה הצפונית בכוח דן זיו שבלמה את התקפות המצרים מכיוון צפון, בעוד אהוד בצר, דן זיו, פוכי, חנן דוידזון, חמודי, בן-צור, ליזר לביא הסמב"צ, יעקב קולנר ומיכה הקשרים, התרכזו בחלקו הדרומי של גוש הבתים כעשרים עד שלושים מטרים מאיזור הבודקה ובית בעל סככה שניצב בצמוד לו. מעבר לבודקה ניצב בית דו-קומתי קטן וגגות הכפר, שבתיו היו צפופים מאוד, היקשו על ההגנה ואיפשרו לתוקפים לנוע בהסתר על הגגות מצד אחד ובין קירות החושות מצד שני. בשלב זה ראה הפלר את אסא קדמוני יורה ברובהו לעבר כיוון התקיפה של המצרים ולא מניח להם להתקדם לעברם. הארבעה חילקו את מרחב ההגנה שלהם לכיוון הכיתור מצפון, מזרח ומערב: אסא צמוד לקירות ולמעבר של ה"בודקה" מצפון; ממערב אדוד ואחריו הפלר ושקי בכיווני מזרח ודרום. מכיוון צפון מזרח נפתחה אש מכיוון בנין שירותים. מאיר ראה את הרשף והעשן ואת אסא השולף טיל לאו ומכוונו לעבר המיבנה הקטן. "אסא עצור, תן לי לירות, אתה תפגע בנו!". אסא עצר והשליך את הטיל לעבר מאיר. מאיר, מיומן מאימון הקליטה של הכלים ברפידים, שיחרר את הניצרה הקדמית, כיוון לעבר המיבנה וירה. היה פיצוץ עז, והאש המצרית חדלה. מאיר התבונן אחורנית וראה את דן זיו והקשר מנסים ליצור קשר ולכוון אש ארטילרית. ישראל היה לימינו, שקי לשמאלו ואסא מלפנים, במרחק מטרים ספורים. אסא עמד וירה במיומנות ובאומץ לעבר מטרות, או כיוון-הגעה צפוי של המצרים התוקפים. מאיר ואנשי החוליה האחורית ירו כשהם שפופים. אסא, שהיה פצוע קלות בידו, ירה ברובה .F.N שנטל מהנהג. מעת לעת זרק רימונים לעבר המצרים. שקי ירה ברובה .F.N בעוד מאיר ירה בעוזי וישראל אדוד ברובה. השניים היו מוגבלים יחסית בכיווני האש בגלל אסא שלחם מלפנים. בקטע התחנה שמדרום לאסא, ניצב הזחל"מ של יהודאי כשהוא מחפה באש על התחנה. 4 הזחל"מים האחרונים ניתקלו באש מהמיתחם המצרי המערבי, ואנשיהם זינקו מהזחל"מים ורצו מזרחה - לשטח המוגן יחסית שבאיזור הרמפה ומדרומה לה. סגן זכרי דגן מהמסייעת, רוני ספיר, הסמג"ד עוזי אילת, מנחם רייניץ, עוזי לנדאו, יצחק באדר, משה פלד הקמ"ן, הד”ר עמי צוייג וחובשי התאג"ד - תפסו את מיתחם תחנת הרכבת, בית החושה ואיזור בית החולים הצבאי. פגז בזוקה פגע בזחל"מ בו נהג ראובן פרח, התיז רסיסים לתוך עיניו וחורר את חזהו. מאחוריו שכב מת החובש יחיאל אידנברג. סגן דודו ביטמן, שהסתער על הצריפים שליד התחנה, נפגע מצרור ארוך ונהרג במקום. "קדימה, קדימה!" קרא גדי יהודאי, תוך שהוא רץ, דורך את העוזי וניכנס לתוך החצר של תחנת הרכבת, בעוד מוטי איכלט רץ עם המאג אחריו. חיילים מצריים בשוחות ובחלונות בית החולים המתינו להם. חייל מצרי שהתרומם מתוך שוחת-חבית ירה בגדי צרור ארוך, וגדי הספיק להשיב לעברו צרור קצר מהעוזי שבידיו בטרם נפל. מוטי איכלט ראה את גדי נפגע אנושות ואת החייל שנפצע מהצרור של עוזי נופל פצוע לחבית. מוטי, שנפצע אף הוא מהירי בידיו, מותניו וחזהו, חיפה על מפקדו. הוא צעק לאחד החובשים שניגש לגדי, לחסל את המצרי שהחל להתאושש מפציעתו וניסה לקום משוחת-החבית. החובש היסס ולא רצה לירות במצרי. מוטי צעק עליו: "הוא יהרוג את שנינו, תירה בו". החובש כיוון את העוזי והרג את המצרי. החיילים המסתערים החלו מטהרים את השוחות, סופגים אש מחלונות התחנה ומבית החולים הנטוש. על שורת החושות שממזרח לתחנה הסתערו אינסטינקטיבית רפי וידמן וחיים אבירי, שנפלו תוך כדי ירי מאישם של המצרים שהסתתרו בהן. לידם טיהר כוח התאג"ד את הבונקר ואיפשר לסמג"ד להעביר אליו את הפצועים והנפגעים.
"ד”ר! רוץ לבית הסמוך!", צעק החובש שהגיע מתנשם לתאג"ד, שם שוכב הסמ"פ גדי פצוע בכל הגוף". עמי הורה לאמנון לתפוס פיקוד על התאג"ד ורץ עם החובש לעברו של גדי. "פציעותיו נוראות", מילמל לעצמו הרופא, שהיה מנתח-כירורגי בחייו האזרחיים. "כדי להצילו יהיה צורך בנס ובאתגר רפואי כאחד". גדי היה פצוע בפיו, בחזהו ובכל אורך גופו. הוא סבל מקרעים ושיטפי-דם. עמי ניגש למקרה החמור ביותר שניתקל בקרב, וניסה לייצב את מצבו. ניסיונו כמנתח איפשר לו לאתר במהירות חמש נקודות חסימה עיקריות, ואיבוד הדם חדל. היה צורך חיוני להחדיר לו אינפוזיה ונוזלים. החובשים רצו במהירות והחיילים הביטו בהשתאות בטיפול המדהים שעשה הרופא בקצין. החובשים והחיילים נטלו את אלונקת גדי יהודאי והניחוה בתאג"ד. עמי בדק שוב. לפצוע חזר הדופק, חלש אבל יציב. עמי נשם לרווחה, אבל ידע שחייו של הפצוע תלויים עתה במהירות החילוץ. בזחל"מ האחרון נותר לבדו משה בן נון, לוחם מחלקת המק"כים, ממטיר לעבר המצרים אש רצופה ממיקלע הסיפון ומחפה על חבריו. זכרי ורוני ספיר צעקו והפצירו בו: "משה, חבור לכוח"!. דקות ספורות שהה בן נון עם חבריו בתחנה, וכשנוכח לדעת כי המצרים קרבים ומכתרים את הכוח, שם נפשו בכפו, חזר לזחל"מ והמשיך לירות עד שנפל ונהרג על מיקלעו. נתן דרייליך וחוסטה, שרצו מהזחל"מ לתחנה, נמצאו בשלב זה תחת אש צולבת ותפסו מחסה מאחורי תלולית חול. כמה פצועים והרוגים נותרו מאחור, חלקם בזחל"מים הפגועים, ואחרים מוטלים על אם הדרך. כשספג הזחל"מ שלו טיל במנוע, ראה משה פלד הקמ"ן את חברו לזחל"מ, אלכס גור-אריה, מזנק מהדופן ותוך כדי ריצתו סופג כדור ונהרג. פלד ולוחם נוסף, אורי בנאי, החלו לזחול לעבר רמפת-הרכבת, כשאורי נפצע תוך כדי הריצה. משה לא הבין מדוע אורי זוחל כשאחוריו מורמים אל על. "תוריד את התחת!", צעק לעברו, ואורי השיב: "אני פצוע". משה זינק לעברו של אורי, הרימו בסחיבת פצוע ולקח אותו אל התאג"ד. בינתיים, ככל שחלף הזמן, החמיר מצבו של כוח דן זיו מצפון. כשעתיים מתחילת הקרב הצליחו הארבעה בחוד הכוח להדוף את המצרים התוקפים. חייל מצרי אמיץ שתפס יוזמה עקף את הבית הדו-קומתי, ודרך אחת החושות טיפס על גג הסככה, שתחתיה ומחוצה לה לחמו 4 הצנחנים. המצרי, חמוש בקלצ'ניקוב, המתין שהארבעה יימצאו בשורה רציפה מחוץ לסככה, ואז ירה בהם מאחור צרור ארוך. הצרור פגע ישירות בישראל אדוד והרגו במקום, תוך שהוא פוצע את מאיר הפלר בשִׁכְמָה השמאלית ויוצא החוצה. אדוד נפל על מאיר, ואחד הכדורים שפגעו באדוד פגע גם בשוק רגלו של שקי. הצרור לא פגע באסא, שהיה מחוץ לקשת הצרור, והמצרי נסוג בחזרה לכפר.
מאיר חש טשטוש חושים כתוצאה מאיבוד דם. מאיר נסוג בזחילה דרומה לעבר שורת הבתים ונעצר סמוך לגופתו הדוממת של בארי חזק, שנותרה במקום בו נפגע. שקי נותר עם אסא, מאבטח אותו מאחור. אסא הביט אחורה וראה את אשר עולל המצרי לשלושת חבריו. עתה עברה עיקר מעמסת הלחימה לכתפיהם של השניים. הזחל"מ שנותר שלם בשלב זה, שימש לאסא מקור לתחמושת נוספת. אסא נטל שלושה טילים מתוך אחד הקרטונים בהם היו מונחים טילי לאו נגד טנקים, ויצא אל הדרך מוכת-האש. בפעם הראשונה בחייו ירה טיל לאו בטופז מצרי שנע מכיוון צפון-מזרח מתעלת המים המתוקים לעבר ציר מסכה. טיל ראשון החטיא והוא טען טיל שני, שפגע בול ושיתק את הטופז. מבין ערמת הגופות והפצועים נמלטו חיילים מצריים והלחץ עבר לשורת הבתים והסימטה. הטופז בער לאיטו באש קטנה שהלכה וגברה. בינתיים, ניסה דן זיו מהבית הנצור לכוון אש ארטילרית באמצעות הקש"א חנן דוידזון. רסיס פגע קלות במצחו של הקש"א, וחמודי חבש אותו בתחבושת לבנה. דן זיו המשיך לדבוק בטעותו שהוא מצוי במסכה 31. על נקודה זו הורה להנחית אש ארטילרית. המרגמות ירו ודן זיו צעק שהן לא פוגעות.

כל עת הקרב המשיך המג"ד לקרוא לעזרה בקשר ולא ניסה לפעול כפי שמג"ד צנחנים אמור לפעול; להסתמך על כוחותיו בשטח, להפעיל מרגמות ותו"לרים שהיו בקרבתו, ולכוון לעזרתו כוחות רגליים מהתחנה, בשקט וללא פאניקה. לו כך נהג המג"ד ברגעים אלה יכולים היו סגנו, והמ"פים האחרים בתחנת הרכבת, לצאת ולחלצו ללא כל בעיות. מצד שני, גם הסמג"ד והמ"פ שנמצאו בתחנה לא נקטו יוזמה לחבור אל המג"ד ולסייע לו. על איזור התחנה לא היה כל לחץ מצרי באותם רגעים, משום שהמצרים נסוגו צפונה כמה מאות מטרים, לאחר שהכוח הישראלי כבש את המקום והשתלט על איזור התחנה ובית החולים. נכון, שבאותו שלב נורתה מהמיתחם אש תותחי נ"מ ונ"ט דו-תכליתיים על קו העצים של התחנה, אולם אש זו לא סיכנה את הלוחמים, הואיל והכוח נמצא בשטח מת, לגבי כושר ההנמכה של התותחים.. אילו שעה דן זיו לעצת קציניו במועד, היה הכוח יורד רגלית, תוקף בצנחנות נכונה את המצרים ושובר אותם בלחימת חיל-רגלים תוקפנית, כפי שהלוחמים, וותיקי קרבות ירושלים וההתשה, אומנו לעשות. גדוד 71 היה עשוי לקנות את עולמו ולהכות את המצרים בסרפאום שוק על ירך. אבל יתרונם היחסי של הצנחנים בקרב מגע, לא בא לידי ביטוי, מה גם שנאלצו, בהוראתו השגויה של המג"ד, להתמודד בכלי שיריון מיושנים מול יתרונם היחסי של המצרים בהפעלת נשק נ"ט.
כאלף וארבע מאות מטרים משם, במסכה 31, היה יואב הר-צור שעון על דופן הזחל"מ, מחזיק את קת המאג וצופה מערבה לעבר הדיונה הגבוהה. לפתע התפוצץ פגז מרגמה במרכז שורת הלוחמים, ששכבו למרגלות הזחל"מ, שעונים על מידרון המסילה היורד לתוך תעלת המים המתוקים. אחר כך ירד שקט, ויואב ניקה מעל קסדתו מענפי זית וחול שנפלו על הכלי משמים. מחשבת זוועה חלפה במוחו - "החֶ’בְרֶה מתו!". בקפיצה זינק מהרכב ורץ לעבר חבריו, ששכבו מעופרים ושחורים כולם מחול ועשן. חוטי טלפון קרועים נפלו עליהם מעמודי המסילה שנפגעו מהרסיסים. "חֶ’בְרֶה, התפקדו!", קרא גוברמן, ואז ראו כי כולם נותרו בחיים. נס קרה להם, והפגז, בקוטר 120 מילימטר, פגע בתוך שורת החיילים, שקע בחול הביצתי העמוק של תעלת המים וספג את קטלנות רסיסיו. מעליהם רחשו שריקות הנחש של הארטילריה החולפת. באותן דקות, הבחין חנן דודזון בטעותו של המג"ד, והחל מכוון את הארטילריה אל סביבות הכפר והמיתחם. עתה נותרו אסא ושקי בודדים עד סוף הקרב. איש מכוח המג"ד שהיה 20 מטרים מהם, לא בא לעזרתם .

הייתה זו שעתם הגדולה של השניים. שקי, לוחם ותיק וממקימי הגדוד, כבר התנסה בקרבות פנים-אל-פנים בירושלים ובבקעת הירדן. בחורף 1969 נפצע במארב, שניתקל בחוליית מחבלים שחדרה לשטחנו ליד גשר-עבדאללה שמצפון לים המלח. לידו, נפצעו חבריו יוסי שמי וגדעון שקדי, וחיים האופטמן (משגב), נהרג בקרב. עתה נפצע שקי בשנית ברגלו, אולם בסערת הקרב לא שם לב לכדור שחדר לבשר-רגלו ונשאר שם. אסא קדמוני לחם בקרב הסרפאום כפי שצנחנים צריכים להילחם. מרגע שהגיע הזחל"מ לבית הדו קומתי, ירד למטה והחל נילחם. כארבע שעות לחם בכוח פלוגתי מצרי, שתקף את הכוח של דן זיו. רמת הלחימה של החוליה בת ארבעת הלוחמים הכריעה את הקרב על המיקטע הצפוני ואיפשרה לכוח החילוץ להגיע אליהם ולחלצם. שאר הכוח, ששהה עם דן זין כשלושים מטרים דרומה לו, בתוך אחד מחדריה של חושה מצרית, לחם בהתקפות מצריות פחותות בעוצמתן, כשאת עיקר הלחץ ספגו אסא וחבריו. אסא היה רץ מטרים בודדים ממקום המיסתור שלו ושל שקי, מתייצב מול המצרים בסימטה המובילה לבודקה, יורה בתוקפים כדור בודד במרכז הגוף או בראש, ונסוג אחור. באלה שלא נפלו ירה כדור שני ולא יסף . כשראו המצרים את חבריהם מתים ונופלים, החלו מרכזים על החוליה של אסא את האש מהבית הדו-קומתי ששלט עליהם. "זרוק לי תחמושת!", קרא לשקי, והחל להציף את הבית ברימונים, כשהוא איננו מניח למצרים להתקרב אליהם. בחושיו ידע היכן להשיג את אויביו ומהיכן להיזהר מהם. באחת מהפסקות האש הקצרות, עת ניסו המצרים להבין מי קוטלם ומה הורגם, ישבו שקי ואסא וספרו את תחמושתם: שני רימונים, שלוש מחסניות עוזי, ושתי מחסניות רובה. עשרים מטרים מהם זעק דן זיו בקשר לעזרה, ומשנשאל היכן מיקומו לא ידע להגיד, עד שהסמח"ט יוד-בית הגיע עם מג"ד 28 צביקי נור ונחשון ישראלי, והוא זיהה את מיקומו ותיקן את האש. מלפנים נלחמה חולייתו של אסא בכוח מצרי גדול מאוד, ולא נשלח אליהם איש לעזרה.

קרוב לשעה שתיים בצהריים נשמע קולו של טור משוריין מכיוון דרום. לוחמי המחלקות של גוברמן ווגמן ראו שיירה של רכב משוריין ואת הטנק השלישי מפלוגתו של יוסי סודיט. כוח החילוץ של גדוד 28 והסמח"ט החל לנוע לייעדו. באחד הזחל"מים הבחין יואב בעיתונאי רון בן ישי כשעל כתפיו מצלמת טלביזיה. "מה קורה?" שאלו את החיילים בטור, ואלה ענו להם: "סעו אחרינו והיו מוכנים לקרב!". איש לא ידע דבר על הקורה מלפנים. נסעו כקילומטר, עד שהגיעו אל פיתחה של תחנת הרכבת ואז זינק לפתע רוני ספיר, סמל המק"כ של הפלוגה המסייעת וזעק אליהם: "רדו למטה במהירות ותיפסו עמדות". החיילים רצו מהזחלמי"ם, ובאחת נפלו לגיהינום שראו עיניהם. שורות שורות שכבו פצועים והרוגים מכוסים תחבושות, בעוד הרופא והחובשים מנסים להחיותם. כוח מצרי קם ממקומו על הגבעה שממערב לתחנה והחל מסתער עליהם. "יואב רוץ לרתק!" צעק רוני. שישה מאגיסטים נשכבו מאחורי הגדר והחלו לפלוט אש תופת. יואב כיוון את מיקלעו וקצר במצרים כבחרמש מוות. ראה אותם נופלים ובורחים אל בין החפירות. ממעל ולמטה הלמה ארטילריה כבדה, פוגעת בעצי האקליפטוס והדקלים. בזחל"מ הפגוע התעורר מעלפונו ראובן פרח, הפצוע בפניו ובחזהו. רצה לחיות בכל מאודו. שותת דם זחל אל מכשיר הקשר והפעילו. דיבר, והחזית כולה עצרה נשימתה לשמע דבריו: "חֶ’בְרֶה, הצילו אותי, אני לא רואה דבר! קחו אותי מפה, אני פצוע!". לידו שכב יחיאל אידנברג שנהרג מהפגז הקטלני שעיוור את עיניו. בהנחיית מג"ד 28, צביקי נור, רצו לעברו הסמל יצחק רותם (פיפשצ'ינסקי), סגן חיים וגמן, סמל בני גלבוע וסגן עוזי לנדאו. רותם ולנדאו רצו כשהם מתעלמים מהאש, ופרצו בחסות רימוני עשן אל הזחל"מ. שמחה אחזה בפצוע, שחש בחבריו הבאים לעזרתו. זחל בשארית כוחותיו לעברם מבין התרמילים והקיטבגים, עד שתפסוהו בחגורו ומשכוהו החוצה. חיילים מצריים ראו אותם וכיוונו אליהם את אישם. כדורים נוספים פגעו במותניו של ראובן ופצעוהו בשנית. ארבעת הלוחמים הביאוהו אל התאג"ד. הרופא ראה את פצעיו ונדהם. כיסה את עיניו, חבשו, והחדיר לעורקיו אינפוזיה ומורפין. תחושת אושר ירדה על ראובן. "אני חי! אני חי! אני חי!" דיבר לעצמו עד ששקע בתרדמה עמוקה.
אריה ריכז את המחלקה שנותרה שלימה ופנה לסמג"ד - "הנח לי לתקוף את היעד ולהקל על חילוץ שאר הנפגעים!". המ"מ הלוחם, קצין הצנחנים, התבונן בסמג"ד ובמנחם רייניץ שהיו עייפים ושחוחים. "עזוב, אל תעשה דבר", אמר לו - "שמור את הכוח לחילוץ הפצועים". "מנחם מנחם! גש לתאג"ד!" קרא אחד הלוחמים לקצין גדל הגוף, "גדי יהודאי רוצה לדבר אתך!".
ליד גדי נמצא משה פלד, מעודד אותו ומרטיב את שפתיו הפצועות במים. מנחם, רץ לתאג"ד, נרכן על אלונקת חברו, סגנו לתפקיד. גדי היה חבוש לכל אורך גופו בתחבושות, פצוע אנושות ואינפוזיות נעוצות בידיו. פניו הפצועות היו שלוות וקולו צלול ושקט. גדי ידע בחושיו כי המוות אוספו אל תחת כנפיו, וכי יקצר זמנו להשמיע את צוואתו. אמר למנחם: מסור ד"ש לכולם, יהיה בסדר. דבר עם אשתי". ואחר כלה כוחו. החיילים הליטו את פניהם ומיררו בבכי קטוע. אחר ניפנה מנחם לחברו, "יהיה בסדר גדי, יהיה בסדר"!, אמר לו. ד"ר עמי צוייג הביט בהם ושתק . בינתיים צעקו לראובן סנטו, רותם, בני גלבוע ודולב לצאת ולחץ בחסות אש הרתק הכבדה של המאגים והארטילריה ולחלץ בצריפים שמצפון לתחנה את גופתו של הקצין דודו ביטמן. הארבעה התקשו לרוץ עם הגופה בשל היעדר רצועות קשירה על האלונקה.

סמוך לשעה 12:30 בצהריים קיבל דובי הלמן, מפקד סיירת חטיבה 55, הוראה לנוע אל סרפאום ולסייע בחילוץ כוח דן זיו. הכוח התארגן במהירות על 3 זחל"מים והחל לנוע על ציר מסכה עד שעבר ליד זחל"מי וגמן וגוברמן, שליד הטנק שפרס שרשרת. הזחל"מים החלו לירות במיקלעים כבדים לעבר מיתחם אורחה בכיוון צפון-מערב, ונעו עד כמאה מטרים לפני תחנת הרכבת שם ירדו ברגל והצטרפו לקבוצת-פקודות עם הסמח"ט יוד-בית, בה נטלו חלק מג"ד 28, צביקי נור, סמג"ד 71, עוזי אילת, רייניץ, ונחשון ישראלי, המ"פ של הפלוגה המחלצת.

התנהל וויכוח בין הנוכחים על שיטת החילוץ, אך בלחץ קריאותיו הנואשות של דן זיו בקשר, הוחלט לצאת לדרך מיידית. נחשון החליט לנוע בחסות עשן, על 300 המטרים של דרך-המסילה, עד לבית הדו-קומתי. ראשונים רצו הצנחנים של פלוגה א', יורים ומחפים על חוליות הצנחנים הבאים אחריהם. לכוח המסתער נילווה רון בן ישי, שצילם את אחד מסרטי המלחמה האותנטיים והטובים ביותר באותה מלחמה. הטנק של הובר מפלוגת סודיט נע בעקבותיהם, יורה ומשמיד מטרות במסגד הכפר ובסביבתו. אסא קדמוני, שנסוג מעט עם שקי והגיע למג"ד, אמר לו בסרקזם: "דן, התחמושת שלנו כמעט אזלה ובקרוב נצטרך להילחם בסכינים ובקתות הרובים". לפתע נשמע רעש הטנק של הובר. הכוח ולא ידע אם מצרים הם או ישראליים. מאיר הפלר ראה את צנחניו של נחשון פועלים כפי שלמדו בצנחנים: חיפוי הדדי, תנועה בחסות רימוני עשן, זריקת רימונים לחלונות וטיהור שטח בנוי כמו בתרגיל לדוגמא. לפתע רפה הלחץ והחיילים המצריים ניראו נסוגים. ראשוני חייליו של נחשון הגיעו אל הבית, ומעט אחריהם הגיעה הסיירת של דובי הלמן, כשהיא נעה על דרך העפר הצמודה לתעלת המים המתוקים, מנצלת את השטח הנמוך והמוסתר ממערב - אותו שטח שדן זיו סרב לנצל על פי עצתו של אסא קדמוני. הסיירים חתכו מערבה וחברו לכוח של פלוגה א' ודן זיו. כוח מצרי נוסף תקף לפתע את הכוחות ושרגא שטיין, מפלוגה א' יצא להשיב לעברם אש. לפתע פגע בו כדור מצרי ופצעו אנושות. שרגא הושכב באלונקה, כשהחובשים מטפלים בו ומייצבים את מצבו ככל יכולתם.

עתה נותר לסכם את צורת החילוץ. דובי הלמן ודן זיו רצו לטהר את בתי הכפר דרומה עד התחנה, ונחשון העדיף שלא להסתבך בקרב עם כוח מצרי, שלא ידע את גודלו. יוד-בית וצביקי גיבו את נחשון כמפקד בשטח וכך היה. שקי ואסא נטלו את גופתו של ישראל אדוד מהסימטה שלמרגלות הבית הדו קומתי, והניחוה ליד גופתו של בארי חזק. התחיל וויכוח על הוצאת ההרוגים. דן זיו אמר, "שזה לא בכוחנו לעשות כן". נחשון ביקש שהכוח של גדוד 71 יעשה זאת. לבסוף החל חילוץ ההרוגים והפצועים, כשהמחסור באלונקות מקשה על הפעולה. אחת הגופות הונחה בשמיכה בעוד שאת השניה הובילו באלונקה. לפתע התפוצץ הטופז המצרי, שנפגע בטיל של אסא, ורסיסיו נתזו לכל עבר. החילוץ נעצר מעט עד שהבערה שככה ואז החלו לסגת כשהם מפעילים עשן, יורים ומחפים עקב לאחור, כשלוש מאות מטרים לכיוון תחנת הרכבת. בזמן הנסיגה התנדב חנן דודזון להיות במאסף הכוח עם אהוד בצר וחמודי. חנן היה קצר-רוח ורצה לסגת במהירות על המסילה מוכת האש. "אל תרוץ כך", צעק אליו בצר והספיק לראות כיצד פגע צלף מצרי בצווארו של קצין הסיוע הארטילרי. חנן, שידע ערבית, דיבר בעת הקרב עם המצרים בצעקות והצדדים החליפו, אלה עם אלה, איומים וגידופים. חנן חירחר וניסה לשאוף מעט אוויר מקנה הנשימה הקרוע שלו. לפתע השגיח חמודי שרץ קדימה כי מפקדו נעדר. בלא היסוס חזר על עקבותיו, כשהוא מתעלם מהאש שנורתה עליו. כשהגיע אל מפקדו מצא אותו פצוע, מחרחר בגרונו מחוסר אוויר ומחדירת דם לריאותיו. בעזרת המפה שבידו סתם הקשר האמיץ את החור בגרונו, כשהוא מתעלם ממחאות מפקדו, שביקש כי ילך ויציל עצמו, העמיס אותו על כתפיו ורץ איתו לכוח הנסוג לראש הגשר.

בינתיים נערך הכוח בסרפאום לנסיגה אל ראש הגשר. הפצועים הונחו בזחל"מים ועל ג'יפי התול"ר, שלא נטלו חלק בקרב. אחדים מהחללים הושכבו על סיפון הטנק שנפגע אך נמצא כשיר לנסיעה. אריה ומחלקתו ניצטוו לשמש מאסף גדודי, ואז החל מסע הנסיגה. בעוד אש ארטילרית מרתקת את מוצב הסרפאום, נעו הטנקים, הזחל"מים והג'יפים, נושאים עימם את הנפגעים. תוך כדי ריצה מטורפת וירי מונע לאחור הותירו הצנחנים את המוצב העשן והבוער מאחוריהם. תוך ניהול הקרב במיתחם אורחה, הופיע ליד גשר המים המתוקים הסמח"ט אריק אכמון ואמר לנדן שהגדוד הסתבך בסרפאום וכי יש לנוע על זחל"מים ולחלצו. עד שהספיקו להיערך הגיעו פלוגות נחשון ודובי הלמן, וזחלמי נדן ואכמון חזרו מאיזור שנמצא מצפון-מזרח לתעלת המים המתוקים בעורף מיתחם סרפאום. תנועת הכוח עברה באיזור רמפות מצריות בֶּז'-סגול ואלף-אדום, ואש דלילה נורתה מהן לעבר הכוח הישראלי. כשרפה הלחץ עקב פעולת נחשון ודובי, חזר נדן לגשר וחיפה על תנועת הכוח הנסוג לדוור-סואר. המ"פ ראה מספר קצינים מהכוח הנסוג, בהם כאלה שמרוב הלם לא היו מסוגלים לדבר. הד”ר עמי צוויג הגיע עם אחד הזחל"מים, עליו הועמסו גופותיהם של חללי הקרב. הוא פנה לישי ערד, לוחם המסייעת וביקש ממנו להביא את החללים, שעברו זיהוי מלא, לצד המזרחי של התעלה. "ישי! בפקודה ובתחינה", אמר הרופא, "אל תעזוב את החללים והבא אישור מסירה מהתאג"ד המקבל". ישי הניד ראשו באלם-קול ועלה עם מטענו הנורא לציר המוביל לגשר הדוברות, שם פנה צפונה, מכיוון שהציר היה חסום לתנועה של אוגדת האלוף אדן מערבה. לא הרחק מנקודת החצייה ראה צוות של חיילי הנדסה ימית ושייטים מובילים בסירות גומי פצועים ונפגעים. ישי פנה אליהם וביקש אישור להעברת החללים לצד השני כמצוות הרופא. "אנו לוקחים רק פצועים, ואיננו אחראים להרוגים!", ענה לו אחד החיילים. ישי חש את זעמו עולה בו להשחית. בלא אומר הוריד את העוזי, והחיילים הנדהמים שמעו קול דריכה של הכלי, נתקע לתוך חזהו של מפקדם. "אתה לוקח אותם או שאתה מצטרף אליהם!", אמר ישי בלחישת-ארס, שאיננה משתמעת לשני פנים. "חכה צעק החייל, אני צריך לקבל אישור מהמפקד שלי בצד השני!". חללי גדוד 71: אלכס גור-אריה, בארי חזק, יחיאל אידנברג, ישראל אדוד, רפי וידמן, חיים אבירי, דודו ביטמן, זאב שטיין מגדוד 28, הטנקיסט יוסי גרסיאני ומשה בן-נון, הועלו לסירות הגומי והועברו למעוז מצמד, שם רוכזו חללי קרבות הצליחה טרם פינויים לבתי הקברות. שלושים חיילים נפצעו. בראש הגשר התעכב פינוי הנפגעים. הפגזה כבדה נחתה על חצר המוות... לאחד מזחל"מי החילוץ הובל גדי יהודאי הפצוע אנושות ולצידו רוני ברנס, עבדה ומוטי איכלט. הפצועים המתינו לסבבים של סירות החילוץ. לאחר שפינה את הפצועים המשיך עימם החובש הפלוגתי רון נברו לרפידים ושם ביקש עזרה רפואית בשל שאיפת עשן זרחני.
אי-שם באום-חשיבה הקשיבו קציני המודיעין לשידורים של הפיקוד המצרי. קריאות לעזרה נשמעו ממיפקדת הדיביזיה המצרית שבאיזור סרפאום. "כוח גדול תוקף אותנו בלא רחמים - שילחו לנו עזרה" קראו בתחינה.
הרמטכ"ל המצרי, שתפס את משמעותו של המהלך, הורה לכוחותיו בגדה המזרחית לסגת צפונה. סאדאת פיטר את שאזלי, אולם הכוח המצרי במיתחמי החווה הסינית נסוג צפונה והקל את הלחץ על הגשרים. הגדוד חזר פצוע לעמדותיו בראש הגשר, ורייניץ פונה עם הפצועים לתאג"ד שמעבר לתעלה. עם שובו מבית החולים כבר היה באדר למ"פ החדש של פלוגה ב'. מאיר הפלר ביכה את חברו יחיאל אידנברג ושלושה ימים אחר כך, גם את חברו יעקב, שנהרג בראש הגשר ביום השבת.
דן זיו הסתובב בבונקר שלו ליד ראש הגשר אבל וחפוי ראש. בערב שמע שיחה קשה של אסא קדמוני וביקל עם חבריהם המ"פים והקצינים. דני מט ואריק אכמון הדיחו את אסא וביקל בעוון "מרד". נחיק היה לסמג"ד אבל תיפקד כמג"ד בפועל לכל דבר. מפקדי החטיבה לא רצו להדיח את דן זיו והמחיר היה כבד: חוסר-אמון מעמיק בין המג"ד לקציניו ובין החיילים לצבא. בן עטר, יואב הר-צור, סנטו, דולב, ירקוני, וחבריהם חשו עייפים, מותשים ומובסים, עת שבו לעמדותיהם בראש הגשר לעוד לילה של הפגזה ארטילרית נמשכת. גוברמן או וגמן, שהיו ראויים לשמש כמפקדי פלוגות, לא קודמו בתפקיד. מישהו רינן שהללו מתחו ביקורת על תיפקוד המג"ד. יצחק באדר היה הפשרה אותה קיבל המג"ד עם מיפקדת החטיבה, ומינויו כיסה פצעים עמוקים בתחבושת קלה...
מעט אחר שסירת החילוץ חצתה את התעלה מת גדי יהודאי, בטרם הגיע אל בית החולים. בן שתים עשרה היה גדי יהודאי כשכתב את שיר משאלותיו בקיבוץ כפר סאלד:

אילו הייתי קוסם


אילו הייתי קוסם הייתי מבקש שלא
תהיינה מלחמות, כדי שהעולם יוכל
להתפתח. שאנשים ימותו רק מזקנה.
שהמתים יקומו לתחייה. שתהיה לשון
אחת בכל העולם, כדי שאנשים
יוכלו להסתדר אחד עם השני בקלות.
שלא יהיו מעמדות. שכל היהודים יעלו
לארץ ישראל כדי לפתחה. שינצלו את
פצצת האטום והמימן לצרכיי שלום,
למשל - להפעיל בתי חרושת. שכל אדם
ישמח בחלקו. שמשק החי יגדל.
שתהיה חצי שעה בערב לקריאה.
שתהיה בריכת שחיה במחנה. שאבא
יעבוד בבריכות הדגים. שכל הקישואים
ילכו לעזאזל. שהילדים שיבואו אלינו
יהיו נחמדים. שאת מפת ארץ ישראל
לא נוכל לתלות על הקיר כי היא תהיה
גדולה מדי. ושאחרי המשאלות האלה
לא אהיה כבר קוסם.


חיי - אנוואר אל סאדאת עמ' 201.
בדיעבד הסתבר שהקרב על מיתחמי סרפאום פורש על ידי המטכ"ל המצרי כניסיון לכתר את הארמיה השניה באיזור מיסורי - פוקסטרוט, וכתוצאה מכך החלו המצרים נסוגים באזור החווה הסינית צפונה לציר שיק - מתחמי סרוק, ואיפשרו בכך את הרחבת ראש הגשר כשמונה ק"מ צפונה.
בבוקר השבעה עשר באוקטובר הגיעה לכוח השיריון והצנחנים אספקה ראשונה של דלק, תחמושת מים ומזון באמצעות התימסחים. כמו כן תוגברו הכוחות מכוחות נוספים, מגדוד 71 והחטיבה, שלא צלחו אור לששה עשה לחודש.
גדוד 88, ("הדב הלבן"), הפעיל 10 נגמ"שי טופז וחמישה טנקים אמפיביים PT-76.
הכוח כונה גדוד "הדב הלבן".
יחידה 424, סיפורה של סיירת שקד, עמ' 258-261.
אברהם אדן בספרו ראש גשר מציין שלאחר אבידות אוגדת שרון בצליחה נותרו ברשות אוגדתו 85 טנקים בלבד - פחות ממצבת חטיבת שיריון תיקנית.
כוח אש גדודי כלל אז: מרגמות 81, תול"רים ומקלעים כבדים 05'.
הראשונה שנסתימה בנס הייתה החלטתו למקם את הגדוד בתוך איזור ואדיות בו מוקמו מאגרי תחמושת גדולים ולסביבתו הוטלו פצצות-השהיה ממטוסים מצריים. החלטה שניה בבוקר הצליחה הייתה הטעות הטרגית בהריגתו של החייל ראובן גל מאש הטנק, וחמורה מכך, התנכרותו לאחריותו המוסרית לטעות זו. חמורה מכל אלה היא התייחסותו של צה"ל לכל פרשת דן זיו, ו"מרד הקצינים" שנוהל נגדו, כביכול. לדבריו של אסא קדמוני, הריגתו של ראובן גל תוארה בוועדת החקירה על ידי הגורמים החוקרים כ"תוצאה של אש מצרית". "תרבות הכיסוי" על האמת בתחקירים פעלה גם בחקירת קרב הסרפאום. בכל הפירסומים של הפרשה באמצעי התקשורת הציג עצמו דן זיו "כמפקד של כוח תוקפני שיצא להרחיב את ראש הגשר". (סרט וידאו על הצליחה בהפקת עמותת הצנחנים). בשאלה לישראל הראל ביולי 1998, לגבי הספר אבירי-הלב (כנ"ל, בהוצאת העמותה), בו נכללו דברים מטעים על נסיבות מותו של ראובן גל ופרשת קרב הסרפאום, אמר הראל שהוא כתב עובדות לאשורן אולם בעריכה הסופית הושמטו העובדות, כנראה כדי לא לפגוע, כביכול, במשפחות השכולות. בפירסומים אחרים הוצג דן זיו כמי "שטעה בניווט", ובשל כך התחולל הקרב. העובדות מוכיחות שלא הייתה זו טעות ניווט, אלא טעות בשיקול דעת, והתעלמות המג"ד מאזהרות קציניו.
בלא שהתכוונה לכל האוגדה, פורשה הפעולה הזו, שהייתה בגדר סיור אלים וגישוש קו המגע בלבד לקרב כיתור וחילוץ. המצרים חששו שמדובר בהתקפה שתכתר אותם ממערב, והם החלו נסוגים ובורחים צפונה עם חלק מכוחותיהם. בין הנסוגים מערבה על הגשר הסמוך למיתחם אורחה, היו כוחות מצריים שהצטרפו לקרב.
קצין הקשר, יוסי שפרמן (פוכי) טען בראיון עימו (20-12-97) שהתיפקוד של דן בקרב "היה בסדר" , רק שאחרי הקרב היה המום מספר ימים, ומי שתיפקד אז כמג"ד בפועל היה נחיק, מחליפו בתפקיד, שהצטרף לגדוד לאחר שהיה מפקד מחלקה בבה"ד 1. נחשון ישראלי, מפקד הכוח שחילץ את דן זיו מסרפאום יחד עם סיירת החטיבה בפיקוד דובי הלמן, אמר בתשובה לשאלת המחבר בראיון 3-1-98: "דן זיו לא היה תוסס ופעיל אבל תיפקד בשקט והציג את הדברים נכון". עדויות אחרות, ביחוד של אסא קדמוני, מתארות את המג"ד כפועל תחת הלם קרב. המג"ד לא ידע את מיקומו, והאם הוא על ציר מסילת הברזל, מסיכה, במתג 29 או 30 או אף דרומה משם, במתג 31. גם גדעון ביקל, שהיה ממוקם עם מחלקת החבלה והמרגמות, כשנים שלושה ק"מ דרומית משם, באיזור הגשרים שעל תעלת המים המתוקים, ניסה לסייע לדן זיו ולא קיבל את כל תשובה ממנו, למרות שהיו בקשר רדיו.
כשהזחל"ם היה תקין והכוחות המצריים לא ריכזו כוח גדול דיו שניתק את ה- 14. אח"כ הושמד הזחל"ם והכוח כותר משלושת עבריו.
ראיון עם משה גורן 3-1-1998. גורן טען שהתנועה על מסילת הברזל גרמה לתקרים בצמיגי הגיפים. מאוחר יותר חברו
הג'יפים לכוח, בכל זאת, וסייעו בפינוי פצועים באלונקות על גב הרכב.
תורת הלחימה של מחלקת מק"כ התאימה לקרבות הגנה סטטיים נוסח 1948 וקדש, אך לא למלחמות מודרניות, כמליוה"כ. במלחמות כאלה, אין זה מעשי להפעיל מיקלעים כבדים ללא אמצעי תובלה מתאים, כגון נגמ"ש מודרני, שבו מותקן מקלע כבד בעמדת המפקד. אחרי מליוה"כ בוטלה מחלקת המק"כ בגדודי חי"ר לטובת יחידות נ"ט ובכל נגמ"ש מותקן לפי יעודו מק"כ ומקלעים בינוניים לפי דיגום מתאים.
נפצע בסוף הקרב וחולץ במעשה גבורה של הקשר שלו, מאיר שרעבי.
הכוח היה בפיקוד המ"מים אריה גוברמן וחיים וגמן, כשלשני הכוחות אין! מכשירי קשר, ואין הם יודעים דבר על המתרחש ק"מ וחצי צפונה מהם. רק כשהגיע וח החילוץ של גדוד 28 עם המג"ד צביקי נור והמ"פ נחשון ישראלי, וכן פלוגת הסיור החטיבתית של דובי הלמן - הצטרפו 2 הזחלמים לחילוץ.
רב סרן אסא קדמוני, שזכה לעיטור הגבורה על חלקו בקרב הסרפאום, שרת בגדוד כמ"פ וכקצין במטה הגדוד. לאחר השחרור מהמילואים היה אחד מנושאי הדגל בתנועת המחאה יחד עם מוטי אשכנזי. סא"ל גדעון ביקל (כיום אל"מ במילואים) היה מ"פ המסייעת.
אסא קדמוני, בראיון מוקלט עימו מה- 27-9-91, סיפר שעשרה חיילים, כולל המ"פ, העידו שראובן גל נהרג מאש המצרים ולא מירי הטנק של יוסי רגב. עדות זאת הייתה בסתירה לעובדה שהחייל נהרג באש כוחותינו.
לרוע המזל, התגלו בצה"ל בכל שנותיו תופעות ממאירות של מיקצת אנשי שירותים המסרבים לסכן עצמם ולסייע לדרג הלוחם. בריחה לנוכח אש, כולל סירוב במעוזים לסייע ללוחמים היו חלק מהתופעות הממאירות הללו במלחמת יוה"כ וצה"ל העמיד לדין, ככל הידוע, רק מקרים בודדים בכל המלחמה.
בקשר התקבלה הפקודה של אל"מ דני מט: "נוע לסיור אלים עד למסכה 31".
במלחמה פעלו כוחות הגדוד של גיורא לב תחת רשת הקשר "איילה". ראה: אבשלום לוי, ספר הזכרון, "כל תחנות איילה".
חיים לוי, מטובי הלוחמים בגדוד הצנחנים 71, נפל בנאפישה מכדור של צלף מצרי כשבועיים לאחר תום הקרבות.
בראיון עם המחבר, בחודש מרץ 1999, סיפר אהוד בצר שלפני הצליחה הפציר בו אסא קדמוני שלא יניח לו לצאת עם המג"ד לבד להמשך הלחימה, שכן הוא ואחרים לא סמכו על שיקול דעתו של המג"ד והוא רצה קצין נוסף שימתן את החלטותיו של המג"ד. בצר, שצריך היה לחזור לאוגדת אדן שם הוצב, נעתר להפצרותיו-גערותיו של אסא, לפי תיאורו, "שבאו מתוך הבטן והיו תערובת של נזיפות וגערות כפי שרק אסא ידע להוציא".
ידוע בכינויו "בן צור סע".
משה ז'וקובסקי בראיון למחבר 1-9-1998: “תירו 3 פגזים המצרים יתחילו ולברוח ואז אנחנו נכנס".
דן זיו הורה להשמיט שני זחל"מים עם כעשרים לוחמים (בפיקדו המ"מ אריה גוברמן וחיים וגמן) לשמירה על הטנק. לו באמת תכנן קרב על היעד ולא סיור אלים כפי שנמסר - לא היה מרשה לעצמו לוותר על על כוח משמעותי כזה.
עדותו בכתב של סמל אברהם בן-עטר מ- 25-10-1998.
אסא איתר בצמוד לתעלת המים המתוקים כעשרים מטר מקצה המסילה דרך עפר שהלכה במקביל לתעלה, בתוואי מוסתר מקו הראיה של המיתחם והמסילה. על דרך זו תנוע מאוחר יותר מחלקת הסיור של דובי הלמן. דובי הגיע ליעדו ללא נפגעים.
אש אינפילדית - אש לוחכת, ירי החולף ופוגע בכל רוחבו של שטח האש ומי שנמצא בתוכו.
על פי עדותו של סמל אברהם בן-עטר ( 25-10-1998) על דברים שאמר רייניץ למחבר מספר חודשים קודם לכן: "בניגוד לדבריו של רייניץ , הורה לו דן זיו, שכבר ירד מהכלי, לפרוק את החיילים ולארגן את הכוח (טענתו של רייניץ, כאילו נאמר לו לחזור אל המיתחם ולאבטח את הטנק, אינה נכונה)".
עדות מאיר הפלר 27-2-1999.
לפי המתואר בסרט הוידאו הנ"ל של העמותה, הזחל"מ הגיע למסכה 29 ואולי אף צפונה יותר, שם חטף אש ממיתחם חי"ר, הסתובב וחזר דרומה עד שנעצר בבית בן 2 הקומות וה"בודקה". דבר זה תואם את תיאורו של אהוד בצר. רייניץ, בראיון עימו מ- 4-9-98, איננו זוכר שהזחל"מ של דן זיו המשיך יותר מאשר עד הנקודה ההיא, המצויה כשלוש מאות מטר מתחנת הרכבת, ושם הצטרפו שני אנשיו לכוח דן זיו. גם מאיר שרעבי איננו זוכר שנסעו מעבר לבית הדו-קומתי.
אחרי המלחמה סיפר אסא בספריהם של אורי דן ("ראש גשר") ויאיר קוטלר ("ההלם") שהטילים שהגיעו מאמריקה ערב הצליחה נותרו סגורים בקרטונים בהוראה לא מובנת של המג"ד. הפרק "טרומפלדור בסרפאום" של אורי דן, ו"ארבעה עשר המכותרים" של יאיר קוטלר, הם חלק ממקורות אוטנטיים לקרב של גדוד 71 על הסרפאום, ואמינותם נובעת,בין השאר, מהזמן הקצר שחלף מאז מהקרבות לרישומם על ידי הסופרים הנ"ל.
האש פגעה "בול" במחלקה של אריה גוברמן, ובנס לא הרגה איש.
פגז זה כוון על ידי דן זיו שסבר כי הוא מצוי במסכה 31 וכך הונחתה אש שבנס לא הכפילה את מספר הרוגי הקרב הזה.
בראיון עם המחבר, ב- 27-9-1991, אמר אסא קדמוני שמתחילת הקרב ועד סיומו לא שמע את אהוד בצר ובייחוד כשהיה זקוק לו להדיפת הפלוגה המצרית אחרי שישראל אדוד נהרג. מצד שני, אסא לא יכול היה ממקומו להבחין בבצר שירה מכיוון מערב אל התוקפים מהכפר והמיתחם הצבאי (הדבר נתמך גם מעדות מאיר שרעבי (חמודי) 6-9-98.
בראיון הנ"ל עם אסא קדמוני. ראיון נוסף, המאשר את אופן לחימתו של אסא, נערך עם מאיר הפלר, ב- 27-2-1999. הפלר מתאר את לחימתו של אסא כאמיצה, רוב הזמן בעמידה זקופה.
בסרט הנ"ל של החטיבה, סיפר דן שעל אסא לחץ כוח של "מחלקה מינוס". בכל הסרט הזה, נזכר תפקידו של כוח אסא פעם אחת, למרות שבלי לחימתו, היה הכוח בחדר מושמד ללא כל ספק. להערכתו של אסא תקפה אותם פלוגה מצרית.
דבריו של מנחם רייניץ בספר "אל אופק נקרע", ספר זכרון לגדי יהודאי, בהוצאת כפר סאלד.
בדיעבד צדק נחשון. סד"כ המיתחם המצרי היה מעבר לכוחה של יחידה בסדר גודל כזה ללא שיריון. את מיתחם הסרפאום טיהרה ב- 19-10-1973 עוצבה שלימה בפיקוד חטיבה 14 וגדוד שקד, בצירוף גדוד מטכ"לי, "דב לבן", כוחות מחטיבה 35 של הצנחנים - ראה המבוא לקרב על מתחמי אורחה.
ראש גשר, עמ' 229.
ראיון עם נחשון ישראלי ב- 3-1-1998.
אל מול אופק נקרע.


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:50   27.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  91. יאיר קוטלר: 'ההלם' - עדות אוטנטית - ''מפקד הטנק''  
בתגובה להודעה מספר 80
 


80. יאיר קוטלר: 'ההלם' - ''כל החומר אוטנטי, דברי אנשים חיים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=80&viewmode=threaded




לחץ כאן » חשיפה: ''הנוסח המלא של הסכם אבו מאזן - יוסי ביילין''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:45   25.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  88. ההימור הגדול?  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ההימור הגדול?

על הספר, "כרעם ביום בהיר. כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים", של דני שלום; כך מכינים ניצחון מושלם

מאת: אביתר בן-צדף

במברק ללוחמי חיל האוויר ולצוותי הקרקע ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, כתב מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר: "האויב המצרי המשתחץ והמתגרה הניף ידו עלינו לכלותינו. לחיל האוויר - אגרופו הקמוץ של צה"ל - ניתן הצו. המראנו לקרב. החלה החוליה השלישית במלחמתנו לעצמאות וקוממיות במולדתנו ההיסטורית.

"החוט המשולש 1948-1956-1967 לא יינתק.

"שוב חברו עלינו אויבינו מכל עבר.

"רוחם של גיבורי ישראל בכל הדורות תלווה אותנו בקרב. גבורתם בת-האלמוות של לוחמי יהושע בן-נון, גיבורי דוד המלך, המכבים ולוחמי מלחמת הקוממיות ו סיני תשמש לנו מקור ממנו נשאב כוח ותעצומות-רוח להלום באויב המצרי, המאיים על ביטחוננו, עצמאותנו ועתידנו. במיגורו המוחץ, נבטיח שלום וביטחון לנו, לבנינו ולדורות הבאים.

"טוסו, עוטו על האויב, הכו בו עד חורמה.

"השמידו מלתעותיו, הפיצוהו במדבר לכל עבר, למען ישכון עם ישראל לבטח בארצו לדור ודור".

לדעתי, זו הפקודה היהודית הנשגבה ביותר, שכתב אי-פעם מפקד בצה"ל; ומוטי הוד ע"ה לא נחשב מעולם להוגה דגול, אלא לאיכר, בן קיבוץ משופם ומקריח, שפשטות מבצעית הייתה נר לרגליו. הגורל הפקידו על חיל האוויר במלחמה החשובה ביותר של החיל מאז הוקם במלחמת הקוממיות. בפקודתו כלל הוד את השמדת האויב, את הסיבה ואת ההקשר היהודי למלחמה.

מלחמת ששת הימים זקוקה לתיעוד ולהסבר. עד אז יסתובבו סביבה מיתוסים, סיפורים ואגדות-עם, ובחסותם כל ברזלן בצה"ל הכתיר את עצמו כגואל ישראל, כמשחרר הארץ וכיו"ב. בעוד זמן-מה תצא לאור - בהוצאת מכון שלם הירושלמי - המהדורה העברית של ספרו החשוב והממצה של מיכאל אורן על המלחמה, וטרם יצאה המהדורה הרשמית של תולדות המלחמה - לא בהוצאת מחלקת היסטוריה במטכ"ל ולא בהוצאת ענף תולדות חיל האוויר.

הפער הזה, שעוד מעט ימלאו לו ארבעים שנה, אינו מפתיע. נראה, כי צה"ל אינו עסוק בלמידת עברו, ואינו מפיק לקחים מהם. לכן, ריק מדף הספרים שלנו מכל ניסיון לא-עיתונאי לתעד את מלחמת ששת הימים ולהבינה - פרט לספרו של מתתיהו מייזל, "המערכה על הגולן, יוני 1967".

את דעתי השלילית על כתבי/כזבי הגנרלים הישראליים על מעלליהם הבעתי כבר הרבה פעמים, ולא אלאה את הקורא שוב בכך. כעורך כתב-העת "מערכות" בצה"ל, מרטתי רבות משערותיי לנוכח הכתיבה האווילית, אי-ההבנה הבסיסית ואפילו ליקויי ההבעה בכתבי-היד העלובים, שהפיקו גנרלינו. מי שלא מאמין - מוזמן לספרייה. כאן ראוי לציין, כי חיל האוויר חורג מהכלל הזה, וכמה ממלחמותיו וממבצעיו תועדו היטב, ואף זכו למהדורות מסחריות, גלויות.

אלמוג מביע ספק

מלחמת ששת הימים הייתה, כנראה, תקלה, שאירעה לעם ישראל, ובה החמיץ את ההזדמנות, ולא תיקן את משגי תש"ח-תש"ט. יתר על כן, היא התרחשה על-רקע שפל נורא בתולדות המדינה: מנהיגותה מבית מפא"י נקלעה לקרע (בעקבות פרשת לבון), שהביא לחילופי גברי בראשות הממשלה, ודוד בן-גוריון נאלץ לעזוב את התפקיד.

כלכלת המדינה הוכנסה, כנראה, בכוונה למיתון, אך המנהיגות הכלכלית איבדה את השליטה בו. יחד עם זאת, הוכתה המדינה בדיכאון, שבדיחות אשכול מבית-מדרשה של רפ"י רק סימנו אותו. "האחרון שייצא מלוד מתבקש לכבות את האור" - אמרה אחת מהן. בן-גוריון האשים את לוי אשכול, יורשו בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, ב"מחדל ביטחוני" חמור. עקב הצנזורה הכבדה, אף אחד לא ידע, כנראה, מה כוונתו, אך ההרגשה הייתה, שאין לביטחון המדינה מנהיגות סמכותית.

הרגשה זו, נראה לי, הביאה לאירוע החמור של "פוטש", שעשו הגנרלים לאשכול בישיבתם במטכ"ל, ובו הוא נאנס לקבל את עמדתם הניצית. אחר כך גם התמוטט הרמטכ"ל יצחק רבין, ואשכול נותר ללא יד ימינו מול אלוף עזר ויצמן, ראש אג"ם, ומול שאר האלופים - עד שמשה דיין מונה לשר ביטחון ביום הראשון למלחמת ששת הימים - למורת-רוחו של אשכול ולאסוננו.

אין חוקרים במופלא, והמלחמה הסתיימה בניצחון - האחרון מני אז, לדעתי. בתחילה ייחסו לה יסודות מיתיים-נסיים - עד שבוויכוח הציבורי אודות השם הנאות למלחמה היו שרצו לכנותה, "מלחמת בני אור".

כיוון שצה"ל אינו חוקר את מלחמותיו, הוא המשיך במתכונתו בעוד שצבאות ערב - ובעיקר, הצבא המצרי - למדו את כישלונם ואת סיבותיו לאשורם. הערבים הגיעו למסקנה, כי העליונות האווירית הישראלית הכריעה אותם. המכה החמורה, שספגו בשלוש השעות ראשונות, שיבשה את מערכותיהם, למרות שנועדה בעיקרה להשיג עליונות אווירית, ולמעשה הפכה את יחידותיהם לערב-רב של חיילים, שמפקדיהם קיבלו פקודה לנטוש אותם, ולהיסוג במהירות לגדה המערבית של תעלת סואץ. למרות זאת, היו למצרים כמה הישגים מקומיים, הראויים לציון, וכיבוש סיני לא היה חלק.

התשובה המצרית לעליונות האווירית של ישראל הייתה הרוויית יחידותיהם בטילים ובתותחים נ"מ, שלבסוף - עוד במהלך מלחמת ההתשה - כופפו את כנף המטוס הישראלי, כדברי עזר ויצמן. אז באה הפסקת-האש האומללה באוגוסט 1970 (שדומה מאוד להודנה ז"ל. אלא שבהפסקת-האש של 1970 לא עמדה ישראל על צעד חיוני: החזרת כל שבוינו ממצרים. הם חזרו ארצה רק אחרי מלחמת יום הכיפורים), שבה - בחסות לחץ אמריקני - קידמו המצרים את סוללותיהם להגנה אווירית עד לקו המים, ללא תגובה ישראלית.

למעשה, כל קדמת סיני הוכרזה כאזור מוכה טילים (אמ"ט); ומי שלא האמין קיבל איתות כבד על כך: בספטמבר 1971 הפילו טיל מצרי נ"מ מטוס "סטרטוקרויזר" של חיל האוויר, שטס במשימת לוחמה אלקטרונית, כעשרה ק"מ ממזרח לתעלת סואץ, וכל אנשיו אבדו.

החלק השני בתשובה המצרית לעליונות הישראלית היה הרוויית שדה הקרב בנשק נ"ט - טילים סאגר ומטולים RPG - שנשאו יחידות היבשה המצריות; אך זו פרשה אחרת.

השילוב בין סיכול היכולת האווירית של ישראל לבין מיגור עוצמתה הקרקעית הביא, בין השאר, להישגים הדלים של חילות היבשה שלנו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. צה"ל לא הפיק את הלקחים ממלחמת ששת הימים כיוון שהוא ראה ניצחון, ולא פרט אותו לפרוטות. דורון אלמוג (אז תא"ל, ראש חטיבת תורה והדרכה במטכ"ל; לימים אלוף פיקוד הדרום) הגדיר זאת במשבר תורתי.

האם ניצחנו במלחמת ששת הימים?

תשובתי, כמובן, חיובית, אך בהסתייגויות.

חיל האוויר עשה מלאכה מצוינת, וחילות היבשה עשו, לרוב, עבודה טובה. אך הם נהנו מתשואה אדירה מהפעולה האווירית המרהיבה: מערכת הפיקוד והשליטה של צבאות ערב כשלה, וחילותיהם לחמו כצאן ללא רועה. יתר על כן, זה המבצע הראשון, שחיל האוויר פעל בו בתכנית מרכזית אחת, תחת מערכת אחת של פיקוד ושליטה.

לכן, חיוני ללמוד את המערכה האווירית - מבצע "מוקד" - במלחמת ששת הימים. דני שלום - הכתב לענייני ביטחון, צבא ותעופה ב"הצופה" - עשה את הצעד הראשון בדרך זו. הוא אסף בשקדנות מדהימה כל פרט על המלחמה האווירית, על חיל האוויר ועל חילות האוויר הערביים, והביאם בספר עב-כרס ורב תמונות (שחור-לבן, כמובן). שלום הוכיח, כי המלאכה אפשרית, ולקורא הישראלי יש כעת חומר מרתק על המבצע החשוב ביותר של חיל האוויר - הספר, כרעם ביום בהיר. כל דיון על מלחמת ששת הימים לא יוכל עוד להתנהל מבלי להתייחס לספרו.

דני שלום משוגע לתעופה ולתולדות התעופה הישראלית בפרט. יותר משלושה עשורים - במסגרות שונות - הוא חוקר, כותב, מצלם ומצייר את התעופה בארץ. זו אינה תרומתו היחידה לחקר תולדות התעופה בארץ.

מתסכול לסיכול

מפקדי צה"ל לדורותיו אינם מבינים בחיל האוויר, וגם לא טרחו ללמוד אותו. "חיל האוויר הוא חיל זר, לפעמים ידידותי" - נוהגים להגיד בצה"ל. גנרלינו לא ניחנו מעולם בצורך לדעת יותר מדי. כמה מהם הצליחו לקבל כנפי טיס במסגרת פתיחות רגעית של החיל. בחיל האוויר צמחו תרבות ניהולית ותרבות מבצעית אחרות, והחיל טרח משך שנים רבות לבנות חומה בצורה סביבו.

מאז מלחמת הקוממיות כמעט שלא פעל חיל האוויר. במלחמת סיני - בגלל קוצר-ראות מדיני של ההנהגה הישראלית - הגנו על שמי הארץ מטוסים של חיל האוויר הצרפתי. קשה לתאר את התסכול בחיל האוויר בשל כך.

"חיל האוויר הישראלי לא הגיע לכלל ביטוי מלא במלחמת קדש", מפטיר בחמיצות דני שלום. בהתעצמות צה"ל מסוף שנות החמישים - לנוכח קשיי תקציב - היה על מפקדי חיל האוויר לשכנע את "הירוקים", אנשי כוחות היבשה (שבראשם עמד מפקדם לשעבר, חיים לסקוב), להקצות כספים רבים לרכש אווירי. את התשובה לתסכול החילי יזם עזר ויצמן, שהקדיש, למעשה, את כל כהונתו הממושכת כמפקד חיל האוויר, מיולי 1958 ועד אפריל 1966 - כולל קרב התשה ארוך וקשה על מינוי מחליפו - להכנת תכנית "מוקד".

ויצמן - בסיוע עשרות טייסים, נווטים ואנשי מטה - עיבד תוכנית מבצעית מדהימה, שהפשטות מאפיינת אותה. שלום מתאר בפירוט רב את גלגולי התכנית - שראשיתה בתכנית תלם - מאז סוף שנות החמישים ואת התורמים לפיתוחה. התכנית קיבלה את השם "מוקד" בסוף 1964, לאחר שאשתו של אחד ממתכנני המבצע סירבה, שהמבצע ייקרא בשם בנם הבכור, שאך זה נולד.

רוח התוכנית הייתה של ויצמן - "... את מטוסי מדינות ערב יש להשמיד הרחק משטח ישראל, ואם אפשר עוד לפני שהמריאו לאוויר ...".

כדי לעשות זאת, היה על חיל האוויר להכיר אינטימית כל שדה תעופה צבאי במדינות ערב; להתעדכן בשינויים במערכים של חילות האוויר של האויב; להתאים את התכניות למצבת מטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי, שהשתנתה בהתמדה (למשל, קליטת מטוסי מיראז' 3 בישראל). אחר כך נעשה שימוש רב במודיעין אלקטרוני לסוגיו, אך גם בטיסות צילום. את התכנית החלו להוריד לבסיסי חיל האוויר, כדי שלוחמי האוויר יתאמנו לבצען בשלמות האופיינית.

כיצד בוחנים את התכנית?

באין תכניות מחשב, בשנות השישים, נאלצו המתכננים לסמוך על חישובים ידניים ועל הערות עמיתים ומפקדים. הגדולה של ויצמן ושל אנשיו הייתה ביכולתם לבלוע ביקורת שלילית, גם מפי יודעי-דבר, ולהמשיך קדימה. אימוני הטייסים נעשו בחשאיות גמורה, תוך הקפדה על יכולת גבוהה בניווט מדויק, על טיסה נמוכה מאוד, על משמעת טיסה ועל דיוק. כל זאת כדי להשיג הפתעה מוחלטת. המטוסים היו אמורים להמריא מארבעת בסיסי החיל, ולהגיע למטרותיהם בו-זמנית.

"... שעת ה-ש' למבצע לא היה הזמן מעל המטרה (זמ"ם), אלא השעה שבה התגלו מטוסי חיל האוויר למערך המצרי ...
"היחשפות בו-זמנית חייבה תזמון מדויק של מבני המטוסים ... המטוסים נועדו לנוע במספר נתיבים - חלקם התכנסו מעל הים, אחרים טסו ישירות מעל סיני ..."

"רבותיי, זו מלחמה!"

ויצמן הותיר למוטי הוד, יורשו, תכנית גמורה, שהייתה זקוקה לשיפוץ קל, לרוח מפקד ולעיתוי. את העיתוי נתן גמאל עבד-אל-נאצר, נשיא מצרים, שגרר לפתע את המזרח התיכון אל סף מלחמה, וחצה אותו. עד היום לא ברור מה, או מי, הניע אותו. נוטים לייחס זאת ליד רוסית.

מוטי הוד קבע את שעת ה-ש' - 7.45 בבוקר - לפי צרכיו המבצעיים ולפי ידיעותיו על אורחות חילות האוויר הערביים. שנים למדו אנשי המודיעין ואנשי המבצעים של החיל את חילות ערב.

בארבעה ביוני 1967 התכנסו המפקדים הבכירים של חיל האוויר בלשכתו של הוד. בשש בערב גילה להם הוד את הסוד: למחרת בבוקר ייצאו למלחמה. הוד דרש להבהיר לטייסים, כי הגיחה הראשונה קובעת. כלומר, ב"הזדמנות הגדולה של חיל האוויר" יש להשיג השמדה מלאה של חיל האוויר המצרי. למבצע צוותו 197 מטוסי קרב שמישים (רק שישה הושבתו), שהוטסו בידי יותר ממאתיים איש.

שלום מתאר את שנעשה בתדריכים בטייסות. מעניינת ביותר היא הכמות האדירה של "ציונות", שהשקיעו מפקדי הכנפות, מפקדי הבסיסים ומפקדי הטייסות בתדריכיהם. רס"ן לוי צור, מפקד טייסת ווטור, אמר לאנשיו, "רבותיי, זו מלחמה!" אחרים הסתפקו בכתיבת שתי מלים על הלוח בחדרי המבצעים: "ש': 7.45". אחרי שוך התדהמה, הכל טרחו לטפטף קצת דרך-ארץ עם תורת לחימה ונוהלי טיסה. למשל, דברי רס"ן יוסף סלנט, מפקד טייסת אוראגן, לאנשיו: "הגיחה הזאת אינה יכולה להיות גיחה שמתפספסת ... בטיסה הזאת אתם לא טסים לבד. בתוך התא טסים אתכם הרבה דורות של יהודים!"

הטייסים קלטו מיד את האווירה. יאיר נוימן, שנהרג בגיחתו השנייה במלחמה, כתב בפתק קטן, שהדביק בספר הטייסת: "5 ביוני 1967. יום לפני הכניעה הגדולה של מצרים וגרורותיה. היד רועדת לי ... שמישהו אחר יכתוב".

בשש בבוקר ננעלו שערי "הבור" - חדר המבצעים התת-קרקעי, שממנו ניהל אלוף הוד את התקיפה. באורח ישראלי טיפוסי, כל מי שהיה צריך וגם מי שלא היה צריך הצליחו להגיע ל"בור" - שרים, אלופים ועוד - שבאו לראות האם יפרעו הוד, אישית, וחיל האוויר את השטר הגדול, שנתנו לעם ישראל: לא תהיה תקיפה מאסיווית על ערי ישראל.

בשעה 6.45 המריאה רביעיית מטוסי ההונאה מבסיס חצרים - מטוסי פוגה מגיסטר, שהיו אמורים לדמות שגרת טיסה, ולכסות בקשקוש רדיופוני על תדרי המטוסים התוקפים. 7.00 - המראות ראשונות. בתוך עשר דקות היו 183 מטוסים באוויר.

לטייסים לא הייתה רשות לפתוח את מכשירי-הקשר שלהם עד עשר דקות לאחר זמ"מ. הטייסים צריכים היו להתגבר על כל תקלה בטיסתם הנמוכה מאוד בעצמם, או להיפרד מהמבנה, ולנטוש. "מי שיש לו תקלה, שייהרג, או שיקפוץ", תדרך רס"ן סלנט את טייסיו (גם במקרה תקלה לא הותר לטייסים לעלות מעל 300 רגל - כדי שהמבנים לא יתגלו - אך הגובה המזערי לנטישה ברוב המטוסים דאז היה 800 רגל). הכל היה תלוי באיכות המובילים - כולם טייסים מנוסים, בוגרי קורס המובילים, שנערך בשנת 1959.

דממת האלחוט העמידה את "הבור" במצב לא נעים: הוא לא ידע כמה מטוסים אכן משתתפים במטס (העובדה, שחיל הים הישראלי לא קלט את המטוסים הישראליים, שיקפה היטב את היכולת של מכ"מים ערביים, או רוסיים, לקלוט את המטס), וגם לא היה מסוגל להפסיק את המבצע מכל סיבה. לפיקוד חיל האוויר היו רק שתי נקודות בדיקה: בנקודות החצייה של החוף המצרי (7.30) על פי דיווחי הבקרה.

"וכך , עוד לפני שהוטלה הפצצה הראשונה ... ידעו ... כל היושבים בחדר המבצעים הקטן, כי ישראל ניצחה במלחמה. הם לחצו ידיים, וחיוך השתפך על שפתיהם."
שימו לב, מבלי שנורתה אפילו ירייה אחת בזירת היבשה - "ישראל ניצחה במלחמה"; ולא רק חיל האוויר.

ואז בשעה 7.55 נפרצו כל רשתות הקשר. תוך דקות ספורות דיווחו המובילים, "אלפא 1" - השמדה מלאה של מטרותיהם - או "אלפא 2" - השמדה חלקית. אך אנשי המבצעים של חיל האוויר סירבו בינתיים "לקנות" את ריבוי הדיווחים, "אלפא 1".

בתוך העיסוק בתכנית מוקד לא הבחין חיל האוויר בשלל רב: מטוס תובלה איליושין 14 ובו מושיר עבד-אל-חכים עאמר, סגן נשיא מצרים ומפקד הכוחות המזוינים שלה, פריק מחמוד סידקי מחמוד ובכירים עיראקיים, שהגיע בשעה 7:30 לשמי מערב סיני. מטוס האח"ם המצרי נקלע למסלול התקיפה של חיל האוויר, והוסיף בלבול להגנה האווירית המצרית, שקיבלה הוראה לנצור את אשה, כדי לא לפגוע בו. לרוע מזלנו, המטוס הצליח לחזור ללא פגע למצרים עם האח"מים שבו.

פרק מיוחד ומפורט בספר עוסק בתקיפות ארוכות-הטווח של מטוסי ווטור ושל מטוסי מיראז' של חיל האוויר על שדה התעופה H-3 במערב עיראק, שמהאחרונה בהן (בשבעה ביוני) לא חזרו בשלום שני מטוסי ווטור ומטוס מיראז'. שני אנשי צוות אוויר נספו ושניים נפלו בשבי, והוחזרו לאחר זמן לישראל. האמריקנים החזירו לישראל קסדה של אחד מאנשי צוות האוויר לאחר מלחמת המפרץ האחרונה.

הגנת שמי המדינה

למרות הספקנות - התמונה הייתה ברורה: חיל האוויר פרע לחלוטין את השטר, או לפחות את חלקו הראשון, מעל אחד-עשר שדות תעופה מצריים. החלק השני - הגנת שמי ישראל - היה נתון בסיכון מחושב. גם הסיוע לכוחות הקרקע לא הובטח - פרט לנוכחות קטנה של מטוסי פוגה מיסטר.

ההימור הגדול של חיל האוויר הייתה ההחלטה לא להשאיר מטוסים להגנת שמי ישראל. רפי סברון סיפר: "הצעתי להשאיר שני זוגות , והדבר גרם צמרמורת לכמה אנשים. היינו זקוקים לכל מטוס ". הוד החליט, "תריסר מטוסים ולא יותר", אך לא גילה זאת לחברי הממשלה כאשר הציג בפניהם את תוכנית התקיפה. "למעשה, גם חברי המטכ"ל לא היו בסוד החלטתו של מוטי".

"שנים לאחר המלחמה הוא יאמר: "הזכות הגדולה ביותר שנפלה בחלקי בתקופת פיקודי על החיל, היא הזכות לממש את עוצמתו של חיל האוויר. קשה היה מאוד למכור את האמונה הבלתי מעורערת שהייתה לנו, שאנו יכולים להשמיד את חילות האוויר של מדינות ערב, להבטיח את העליונות האווירית מעל לשטח ישראל ולהשתתף בלוחמת הקרקע. לא כל כך הצלחנו למכור את זה, כי עד שפרצה המלחמה היו לנו שלושה שבועות של המתנה".
מטוסים ירדניים תקפו את שדה כפר סירקין, את שדה מגידו ואת שדה רמת דוד. מטוסים סוריים תקפו באצבע הגליל, את דגניה, את עמק זבולון, את עין החורש ואת שדה מגידו.

התקיפה האווירית החשובה ביותר הייתה כשמפציץ טופולב 16 עיראקי תקף את הרחוב הראשי של נתניה, שבו שוכנים זה לצד זה בנק הפועלים ובית-המשפט. אבי המנוח היה בדרכו לבנק להוציא מזומנים. אבי איחר, ולכן לא נפגע, אך ראה את התקיפה. הסיפור הרשמי הישראלי מדבר על כך שהטייס העיראקי המשיך מזרחה, וריסק את עצמו על יחידה, שעמדה לצאת ממחנה עמוס בעמק יזרעאל. אלא שמפקד חיל האוויר הירדני סיפר בביקורו בארץ ביולי 1998 (לרגל חגיגיות היובל לחיל האוויר הישראלי), כי, למעשה, תקפו שני מטוסי טופולב. אחד מהם הופל כשתקף את שדה רמת דוד, והמטוס האחר תקף את נתניה, ושב בשלום לבסיסו - למרות כל ניסיונות חיל האוויר ליירטו.

בסיכומו של דבר, כותב שלום, כי למרות תקיפות אוויריות על יישובי ישראל - "... לא היו שמי ישראל נתונים ... לאיום אווירי משמעותי ... ניתן היה להגן על שמי ישראל בעזרת מטוסי מיראז' של הגל השני ושל הגל השלישי, ולא היה צורך להקצות מטוסים מיוחדים למשימה זו.

"במחשבה שלאחר מעשה ניתן לומר, כי מול הנטר ומיג 17 היה די גם במספר מטוסי סופר מיסטר". בסיום המלחמה טרח הוד להבריק ברכה לאנשיו, בסגנונו היבש: "הושלמו המשימות שהוטלו עלינו.

"העליונות האווירית שהשגנו אפשרה שחרור ירושלים, חצי האי סיני, הגדה המערבית והרמה הסורית.

"ברכת חיל האוויר לאזרחי מדינת ישראל לאחר הניצחון: עם ישראל ישכון לבטח בארצו. "כבוד ללוחמי האוויר ולחיל כולו".

הספר, כרעם ביום בהיר, נותן תמונה מפורטת מאוד של פעילות חיל האוויר במלחמת ששת הימים. הסיקור מפורט עד שכמעט כל איש צוות אוויר, שהשתתף במלחמה, זכה לתמונה ולפירוט קורותיו כלוחם אוויר. עם זאת, שלום הפנה זרקור גם אל רובד אחר של פעילות החיל - אנשי הבקרה. כרגיל, צוותי הקרקע מוזכרים בספרו, ולא יותר.
______

- פורסם בראשונה בכתב-העת "נתיב". אביתר בן-צדף הנו עמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, ושימש עורך כתב-העת "מערכות" בצה"ל.
http://nfc.msn.co.il/archive/003-D-5876-00.html?tag=22-40-58



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:25   02.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  89. רונן ברגמן : ''כך החמצנו שלום עם נאצר?''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

כך החמצנו שלום עם נאצר?


מאיר עמית, בימים ההם צילום: לע"מ

חשיפה: שנה לפני מלחמת ששת הימים, מכנס ראש המוסד מאיר עמית ישיבה סודית שעוסקת באפשרות להשיג שלום עם מצרים של נאצר. הוא אף פותח במבצע מיוחד בעניין, הזוכה לכינוי "תיק איקרוס". בין ההצעות - להפסיק את הפעילות בכור הגרעיני בדימונה כ"סוכריה" למצרים. התוכנית נופלת בשל ההתנגדות בצמרת השלטונית בישראל
רונן ברגמן

ראש המוסד יזם תוכנית סודית להגעה לשיחות שלום עם מצרים: הפרשה הזו, "מבצע איקרוס", שמסמכיה נחשפים בסוף השבוע לראשונה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, היוותה למעשה ניסיון יחיד של מערכת הביטחון הישראלית לדחוף את הדרג המדיני לשלום עם המצרים - פחות משנה לפני מלחמת ששת הימים.

תחת הכותרת "נושאים להידברות עם מצרים" העלה המוסד הצעות מהפכניות באשר ל"סוכריה" שאפשר להציע למנהיג המצרי, גמאל עבד א-נאצר, תמורת רגיעה ביחסים עם ישראל - החל בהפסקת התעמולה האנטי-מצרית בקול ישראל, דרך סיום המעורבות המודיעינית של ישראל באפריקה, שגרמה למצרים צרות גדולות, וכלה בהפסקת הפיתוח בכור בדימונה, לא פחות. במונחים של ישראל 1966, מדובר כמעט במחשבות כפירה. קשה להאמין שגורם פחות חזק ודומיננטי מהמוסד היה מעלה על דעתו לתת פומבי לרעיונות הללו.


מסמך 1: קטע מפרוטוקול הפגישה בבית ראש המוסד



מסמך 2: הדיונים במערכת הביטחון על התוכנית


מאיר עמית , ראש המוסד הכריזמטי, החליט עוד ב-1964 שלא להסתפק בשימוש הרגיל בכלי רב-העוצמה שתחת פיקודו לטובת איסוף מודיעין וסיכול אלים של סכנות לישראל, וקבע מטרה שונה לחלוטין: לעשות שלום. עמית פתח במבצע חשאי וחובק עולם כדי למצוא נתיבים ללבו של נאצר. המבצע, שכונה בשם הקוד "איקרוס", נחל הצלחה לא מעטה. היתה זו דווקא ממשלת ישראל שגילתה חוסר התלהבות, בלשון המעטה, וחסמה ללא הרף את דרכו של עמית.



נאצר. שלום שהוחמץ? (צילום: איי פי)


מלחמת ששת הימים. אפשר היה למנוע? צילום: לע"מ


עמית החליט לכנס בביתו את בכירי קהילת המודיעין, הדיפלומטיה, הפוליטיקה, האקדמיה והתקשורת, ולהציג להם כמה שאלות לגבי מה ישראל יכולה לתת לנאצר, מה היא רוצה לקבל, ואם הוא צודק בשאיפתו לכונן קו קשר חסוי, שעשוי להוביל לכינון שלום או לפחות למצב אי-לוחמה עם החזקה שבאויבות. גורם שהיה בסוד הדברים באותה תקופה מספר כי עמית פנה לכמה גורמים מכל קהילה, לכאלה שידע שייתנו מגוון דעות אבל יסיקו לבסוף את המסקנה שעימה יוכל ללכת לראש הממשלה לוי אשכול כדי לקבל ממנו אישור להמשיך במגעים עם נאצר. "למרות שלא כולם היו אנשי מערכת הביטחון, הרי היו אלה בוודאי אנשים שעליהם יכולנו לסמוך", אומר הגורם.

ב-27 בנובמבר התכנסה הפגישה בסלון ביתו של עמית. היו שם שלושה חברי כנסת, שני מומחי אקדמיה ידועי שם, שלושה אלופים ראשי אמ"ן לשעבר, בכירי משרד החוץ ושורה של אנשי מוסד, לאו דווקא בכירים, אך כאלה שנגעו מקרוב במבצע איקרוס. לימים הפכו כולם בכירים מאוד, כולל אפרים הלוי (ראש המוסד); מנחם (נחיק) נבות, שהיה ראש לשכתו של עמית ורשם את הפרוטוקול, ולימים הפך לסגן ראש המוסד; אלוף הר-אבן, שנשא בשורה של תפקידים בכירים בשירות המדינה; ויצחק אורון, ששלוש שנים מאוחר יותר מונה למפקד מבצע חשאי במיוחד של המוסד לגיוס סוכנים בגוש המזרחי.

"אנו אמרנו: בואו נבדוק מה האינטרס המשותף בינינו ובין מצרים", פתח עמית את הפגישה. "זהו הנייר שהוכן והופץ ביניכם, שהוא נייר פסימי למדי כפי שנוכחתם מקריאתו. האמת היא, שהוא כל כך פסימי שנבהלנו בעצמנו לאחר שקראנו אותו... מאחר שהנושא המצרי הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, זו נקודת מפתח בכל המגעים שלנו, ורצינו בעצם לבחון את עצמנו. וזאת תכליתה של הפגישה הזאת... רצינו לשמוע גם אנשים אחרים שעוסקים בנושא, שחושבים שלא עושים מספיק בנושא הזה, שחושבים שאנו מודרכים - בעצם לא מודרכים, אלא נעצרים על ידי גורמים או מניעים, נניח על ידי מערכת בלימה רגשית או אחרת, שלא מאפשרת לנו לפתח את העניין".

בתחילת הישיבה חושף אלוף הר-אבן בפני יושבי הפורום פרט לא ידוע: "למעשה היתה לנו דוגמה ראשונה של הידברות לפני מספר שנים, בערך עשר שנים, כאשר בן-גוריון אמר שאם נאצר היה בא אליו, תוך חמש דקות היו מגיעים להסכם. כעבור כמה זמן הגיעה התשובה של נאצר, כי באמת הוא יכול לבוא לראות את בן-גוריון, ויכול להיות שאמנם יגיעו לידי הסכם, אבל אז לא יוכל לחזור לקהיר". הר-אבן מפרט שורה של ניסיונות - של בן גוריון וגם של משה שרת - להגיע להידברות עם נאצר באמצע שנות החמישים דרך איש המוסד זיאמה דיבון, דרך השגרירות בפריז ודרך בכיר מצרי ששמו עבד אל רחמן צאדק. הניסיונות הסתיימו בחליפת שדרים, ובלא כלום.

עמית, מצידו, כמעט מראשית דרכו כראש המוסד, ניסה לפתוח צוהר למדינות שאין לישראל קשרים דיפלומטיים עימן. באופן הזה נבנו או חוזקו מאוד הקשרים החשאיים עם מרוקו (שבשיאם החזיקה ישראל יועצי צבא ומודיעין ברבאט), עם אתיופיה, טורקיה, פרס ועוד. השבוע, מבוגר בארבעים שנה, כשהוא יושב בדיוק באותו סלון שכמעט לא השתנה, אומר עמית: "תמיד האמנתי במגע אישי, בקשר אישי. הניסיון משורה ארוכה של מבצעים חשאיים הוכיח כי מעורבות אישית של ראש המערכת, ראש המוסד במקרה הזה, יכולה לפרוץ דרך. האמנתי כי המוסד יכול גם לפרוץ את הדרך לסיום, חלקי לפחות, של מצב הלוחמה בין ישראל לשכנותיה".

לאחר הפגישה הזו נמשכו דיונים ומגעים ב"תיק איקרוס" במסגרות שונות, הפעם בלי העיתונאים, האקדמאים וחברי הכנסת. אלא שגם פרוטוקול הפגישה בבית עמית לא הצליח להפשיר את התנגדות ראשי ממשלת ישראל לנסיעה של עמית לקהיר או לפיתוח אמיתי של נתיב "איקרוס".

ממרחק של כמעט ארבעים שנה אומר האלוף הר-אבן השבוע: "הפגישה בביתו של מאיר היתה מאוד חריגה, ולמיטב זיכרוני, חד-פעמית באופי הפורום שהיא כללה. עד היום מטרידה אותי מאוד השאלה אם היה משהו שיכולנו לעשות במסגרת המציאות האזורית והעולמית שהיתה קיימת אז כדי למנוע את המלחמה, כדי להפיג את המתיחות. אין לי תשובה מניחה את הדעת על השאלה הזו".


עמית היום. האמנתי במגע אישי צילום: אלכס קולומויסקי

הסיפור המלא מתפרסם בסוף השבוע במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות

(02.06.05, 12:00)


מצ"ב קישורים רילוונטים:

אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=0
מה כתוב בחוזה השלום בין: ישראל למצרים...??
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5237&forum=gil
הסכם השלום ישראל-ירדן...@ ''עקבה - אילת'' @
https://rotter.net/forum/gil/5171.shtml
משה שמיר: מצרים נערכת ל''יום הנקם הגדול''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5686&forum=gil
ח''כ יובל שטייניץ: ''ביבי מסכן את ביטחונה של ישראל''

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5923&forum=gil



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:38   08.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  95. יוסף דוריאל: ''דרכו של נביא-שקר לשילטון''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 08.10.05 בשעה 10:56 בברכה, פילוביץ שחף
 

יוסף דוריאל
הכותב התמחה במחקר ותכנון אסטרטגי וניתוח מדעי של מערכות לחימה.









המניע הסמוי של הטרור האסלמיסטי
מאת יוסף דוריאל
21 באפריל 2005
התועמלנים הערבים וגרוריהם בעולם קופצים בכל הזדמנות להצהיר על המניע הראשי של הטרור הערבי-איסלמיסטי: "ה-OCCUPATION היהודי של פלסטין הערבית". גם כשבין הרוצחים- המתאבדים של טבח ה-11 בספטמבר 2001 לא נמצא פלסטיני אחד, שופרות התעמולה הערבית שכנעו מיליוני אנשים בעולם שזו תוצאה של אותו OCCUPATION.
http://www.inn.co.il/article.php3?id=4246


בוּרוּת ראשי אמ"ן מכה שוב
מאת: אינג' יוסף דוריאל | | www.Nfc.co.il
כדי לערוך טבלאות סטטיסטיות על סד"כ וארסנל של צבאות אויב לא צריך להיות גנרל. גנרל העומד בראש אמ"ן צריך לדעת הרבה יותר, כדי להגיש הערכות-מצב לממונים עליו. ובראש וראשונה - איך, בעזרת המידע שנאסף, בונים פרדיגמה של התנהלות צפויה של האויב, שמולה צריך להיערך במועד. ואת זה, כנראה, אף אחד לא לימד את ראשי המודיעין שלנו, מיום הקמת צה"ל ועד היום.


קטסרופה ושמה - דובר צה"ל
מאת: יוסף דוריאל | | www.Nfc.co.il
כשאילנה דיין ראיינה אותי בגלי צה"ל, בתחילת האינתיפאדה הראשונה, על דרכי ההתמודדות עם התופעה, אמרתי שאנו נכנסים למערכה שגורלה ייחרץ על מסכי הטלוויזיה. זו לא הייתה תגלית שלי. האמריקנים למדו את זה במלחמת ויטנאם, ולאחר מכן - בנפילתו של גנרל סומוזה בניקרגואה, אותו נאלצו לנטוש לאחר שפשע מלחמה של חייליו שודר בטלוויזיה.
http://nfc.msn.co.il/archive/003-D-7579-00.html?tag=10-32-43


מי צריך אמ"ן
נכתב ע"י יוסף דוריאל
כט תמוז התשסד 18.07.2004
המהנדס יוסף דוריאל - הוא איש הליכוד הראשון שפנה למשה פייגלין בבקשה להשתלב בליכוד. להלן מכתבו לשר הביטחון ומאמר נלווה.
לשר שאול מופז, שלום רב.
נציגות של פורום ותיקי מלחמת העצמאות מבקשת להיפגש אתך, לשיחה על כמה תופעות המדאיגות אותנו בניהול המלחמה באימפריאליזם הערבי. כחומר-רקע לשיחה, מצ"ב מאמר המתייחס לאחת הבעיות החמורות שאנו רואים בפיקוד העליון של צה"ל.
בברכה,
אינג' יוסף דוריאל
טלפקס 03-6059999
הגיע הזמן לגילוי נאות: המלך (של אמ"ן) הוא ערום. טוב שידעו זאת הפוליטיקאים שניסו להסתתר מאחורי האדרת שלו, אבל, גם המפקדים בצה"ל וגם הציבור הרחב
http://he.manhigut.org/content/view/825/140/

דוהרים בכביש-עוקף-בעיות-יסוד
הוויכוח על "תוכנית ההינתקות" זכה להתנהל בכל מישור ציבורי הנראה כרלוונטי לנושא, רק מישור אחד נמצא נטוש: ניתוח המדיניות בכלים מקצועיים-מדעיים.
כותב יוסף דוריאל תאריך: 22/3/2005
הוויכוח על "תוכנית ההינתקות" זכה להתנהל בכל מישור ציבורי הנראה כרלוונטי לנושא: אידיאולוגי-ציוני, מוסרי-יהודי, דתי-הילכתי, הומניטרי, משפטי, ביטחוני, וכמובן - במישור יחסי החוץ של ישראל.
http://www.yesha.org.il/article-881650.html&pr=stock%20exchange&se=יוסף%20דוריאל


מאמר מאת עמר קרפ
אלוף דורון אלמוג
מפקד פיקוד דרום
ד.צ. 02392
צה"ל
אלוף הפיקוד*,
הריגת הילד מוחמד דורה בחודש אוקטובר 2000 הייתה מבחינתי האירוע הראשון שדגל שחור גדול מתנוסס מעליו (אם יורשה לי לצטט מפסיקת כפר-קאסם). עד לרגע זה לא ידוע לי על אף חייל או מפקד בצה"ל שנתן את הדין על הריגה זו. מביך מאד היה הניסיון של קודמך להסתייע בעדות המומחה המפוקפקת של יוסף דוריאל, כדי להוכיח שמוחמד דורה לא נורה ע"י חיילי צה"ל.
בכבוד רב
עמר קרפ,
רס"ן במילואים,
כוכב-יאיר
העתק:
אלוף-משנה (מיל.) דני ואן-בירן, מח"ט -
http://www.seruv.org.il/hebrew/signer_article.asp?sid=163


התחקיר: מוחמד א-דורה לא נפגע כנראה מאש צה"ל
אלוף פיקוד דרום, יום טוב סמיה, הגיש היום את תוצאות התחקיר לגבי נסיבות מותו של הילד מוחמד א-דורה, שהפך לסמל האינתיפאדה החדשה.
על פי התחקיר, ככל הנראה נפגע הילד מאש פלסטינית
פליקס פריש
גורמים בפיקוד דרום התייחסו גם לתקרית מביכה שאירעה במהלך ביצוע התחקיר. אחד המומחים האזרחיים בו נעזר צה"ל, המהנדס יוסף דוריאל, התראיין במהלך ביצוע התחקיר. בתגובה הוציא אותו האלוף סמיה מצוות החקירה. דוריאל, טוענים הגורמים, התראיין לעיתונות גם לאחר שעזב את צוות החקירה, ופגע באמינותה, שכן הציג עצמו כאחראי למהלכה. האלוף סמיה אמר כי התחקיר הוצג לרמטכ"ל שאול מופז ביום ו', ואושר על ידו.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-294448,FF.html


אזהרה מפני מפלה
נכתב ע"י יוסף דוריאל
א סיון התשסד 21.05.2004
לראש הממשלה, לשרים ולכל המכותבים, שלום רב.
בשבוע שעבר שלחתי לעיתון את המאמר הר"ב שנפסל, כנראה, לפרסום ע"י משטרת המחשבות. חשבתי שבדרך זו אחזור ואזכיר את ההמלצות שמסרתי באוקטובר 2000 לרה"מ ושר הביטחון, בדוח המקצועי שהכנתי על עלילת הדם של רצח הילד מוחמד א-דורה. על ההתעלמות מאותן ההמלצות אנו משלמים היום בביזיון של "הטבח ברפיח".
http://he.manhigut.org/index.php?option=content&task=view&id=719&Itemid=72


לא נהיה הכבשה
הארץ, 13 אפריל 2004
יוסף דוריאל
למרות כל הגילויים על אופי הטרור האיסלאמי, ששם לו למטרה למוטט את הציוויליזציה המערבית (השמדת ישראל היא רק מטרה משנית), חוזרים מדינאים רבים על מנטרות שהתפוצצו להם בפרצוף ב-11 בספטמבר 2001. אפילו שר ההגנה בממשל קלינטון הידידותי לישראל, בעדותו לפני ועדת החקירה למחדלי המלחמה בטרור, חזר ושלף את המנטרה האהובה כל כך על שונאי ישראל: "כדי לחסל את הטרור האיסלאמי יש לפתור את הסכסוך הישראלי-הפלשתיני". או בתרגום לשפת המעשה: קודם כל יש לגרש את ישראל מ"השטחים הכבושים". כאילו זה מה שיפסיק את טבח האמריקאים בעיראק, את פיצוץ הרכבות בספרד ואת האיום בנשק השמדה המונית על העולם מצד חבורות מטורפים שגורל הפלשתינאים חשוב להם כקליפת השום
http://www.professors.org.il/docs/20040413-haa-doriel.html


לא "משחק-סכום-אפס"
אינג' יוסף דוריאל, תל אביב
במאמר שכותרתו "טוב חברון ללא שלום משלום ללא חברון" שולל ברוך קימרלינג מכל וכל את דעותיו של אריה סתיו בספר
"Israel and a Palestinian State - Zero sum Game".
גם אני שולל את פירוש חלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות כמשחק-סכום-אפס. בהיותי אחד הראשונים ליישום מתודולוגיות חקר ביצועים וניתוח מערכות בישראל, שהמושג "משחק סכום אפס" לקוח משם, אני יכול לקבוע שמושג זה הוא ההיפך ממה שיקרה אם השטח שבין הירדן לים יחולק בין שתי מדינות ריבוניות - ישראל ומדינה פלסטינית. משחק-סכום-אפס הוא מצב שבו משאב מסוים, בעל גודל סופי וקבוע, מתחלק בין גורמים שונים, כך שמה שניתן לאחד - ייגרע בדיוק מהאחר בלי שישתנה סך כל סכום המשאבים
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=73444&sw=%EC%E7%E5%F1%EF


טירוף מערכות סכנה לתפקוד המדינה/יוסף דוריאל.
שם המחבר: יוסף דוריאל


_______________________________________________


שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!

https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:58   10.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  96. מסמך/תזכיר ששלח אינג' יוסף דוריאל לרוה''מ יצחק רבין  
בתגובה להודעה מספר 95
 

בתאריך 31.1.1005 בנושא:
תהליך השלום - במבחן מיקצועי של פרוייקט מו"פ.

______


שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!

https://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי ד' באדר תשס''ז    11:55   22.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  98. מבחן התוצאה !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום חמישי י''ט בתמוז תשס''ז    21:14   04.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  113. ''בית הספר למנהיגות ולחשיבה אסטרטגית''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.07.07 בשעה 21:17 בברכה, פילוביץ שחף
 
ב"ה
4/07/07 8:58

בית הספר למנהיגות ולחשיבה אסטרטגית
לחשוב שני צעדים קדימה
https://rotter.net/User_files/forum/gil1/468be25541be8f9c.doc

כמו רבים אתה חש בחסרונה של מנהיגות אשר בכוחה לקחת אחריות על מערכות החיים במדינה ולהביא לשינוי הדרוש.

כמו רבים אתה מבין שלמנהיגות כזו דרושה תשתית אידאית יהודית-לאומית מבוססת, יחד עם כלים אינטלקטואליים ונפשיים.

כרבים אחרים אינך מסתפק עוד בסיסמאות שטחיות לגבי פתרונות למצבה של מדינת ישראל.

תכנית לימודים של בית הספר למנהיגות וחשיבה אסטרטגית מיועדת לאנשים הרוצים להשפיע על אנשים, על תהליכים ועל עתיד העם היהודי בארצו.


התכנית תיפתח בעז"ה בשנת התשס"ח והיא מיועדת לצעירים וצעירות בעלי יכולת אינטלקטואלית ומעורבות ציבורית לפני כניסתם ללימודים אקדמיים, ולסטודנטים וסטודנטיות במהלך לימודיהם.

התכנית הינה מיזם משותף עם מרכז אריאל למחקרי מדיניות (מוציא לאור כתב העת 'נתיב' – www.nativ.cc)

בתכנית ילמדו נושאים בוערים על סדר היום של החברה הישראלית מתוך התמודדות ביקורתית ומנקודת מבט יהודית. הקורסים יועברו על ידי טובי המרצים המומחים בתחומים אלו (דמויות בולטות באקדמיה ובשירות הציבורי בישראל), ולכל קורס יתלוו ספרי לימוד וחומרי קריאה שיסופקו למשתתפים ויהוו חלק מתכנית הלמודים.

התכנית כוללת קורסים בתחומים:

 תולדות ישראל וארץ ישראל בזמן החדש.
 בעיות הביטחון ומבנה צה"ל.
 יחסים בינלאומיים : ארה"ב ואירופה.
 המזרח התיכון, האסלאם ויחסו לישראל
 שאלת הגבולות.
 כלכלה ומדינאות.
 ערכי היסוד של המשפט בישראל, ישראל והמשפט הבינלאומי
 תהליכים חברתיים - שאלות מבנה וזהות בחברה הישראלית
 פילוסופיה כללית, הגות יהודית


הלימודים יתחילו בעז"ה בחודש מרחשוון תשס"ח (אוקטובר 2007), במתחם המרכז שביישוב קדומים, בכל יום חמישי בין השעות 14:00-22:00. הסעות מירושלים וממרכז הארץ.

שכר למוד: שכר לימוד מסובסד למתאימים- 1000 ₪ לשנה. אפשרות להנחות ולמלגות. ההרשמה עד א' אלול תשס"ז.

לברורים ולהרשמה נא לפנות לעמית – 052-5553626 או לאסף – 054-7203802.

תזכורת:

אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=0
'האקדמיה לביטחון - צורך קיומי'
https://rotter.net/forum/gil/7467.shtml#4
5. ד''ר אורי מילשטיין: ''מר שרון הנכבד......''

https://rotter.net/forum/gil/7467.shtml#5

_______



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום ששי י''ד באדר ב' תשס''ח    23:49   20.03.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  129. החייל שנפצע קשה מקסאם ואיבד עין: ''אני לא משתמט''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 21.03.08 בשעה 11:22 בברכה, פילוביץ שחף
 
טוראי אבי שנפצע קשה מקסאם בבסיס זיקים לפני כחצי שנה, החליט להמשיך בצבא.
הוא אומר: "עדיין לא עשיתי כלום בשביל הצבא ובשביל להגן על הארץ"

מצ"ב כתבה מהיום מעיתון מעריב...:-

כ"כ מצ"ב תמליל ראיון עם החייל היום ברשת ב' אצל פארלי שחר, תאריך 20/03/08 ...:-

פארלי שחר: ואנחנו עוברים לסיפור המרגש של היום, הכותרת אומרת המוח חוזר לצה"ל.
מדובר בחייל שנפצע מאוד מאוד קשה, לפני פחות מחצי שנה בפגיעת הקסאם בבסיס זיקים ועכשיו הוא חוזר,
חוזר לשרת ביחידה. שלום אבי

אבי: שלום רב

פארלי שחר: מה שלומך

אבי: מצויין, לא יכול להיות יותר טוב

פארלי שחר: אז מה אתה זוכר מהלילה ההוא, הלילה האחרון של הטירונות שלך

אבי: אני רק זוכר ששלחתי לאמא אס.אם.אס שמח, אין שמירה בלילה והלכתי לישון,
משום מה שזו באמת סיבה לא ברורה, אני לא זוכר כלום מאז פגיעת הקסאם

פארלי שחר: ברור

אבי: עד אמצע ההחלמה בערך

פארלי שחר: כמה זמן לקח עד שאתה יכול לומר לעצמך, אני מתחיל להחלים

אבי: זו שאלה שאני לא יודע את התשובה עליה, בגלל שאומנם ידעתי את התשובה
לזה כבר מהתחלה בעצם, אבל יש דברים שפשוט אין לנו תשובה, אנחנו לא יודעים מתי ההרגשה הזאת התחילה

פארלי שחר: אתה היית בלי הכרה כמה ימים

אבי: לא בלי הכרה, מורדם. הפגיעה לא חיסלה את ההכרה שלי חס וחלילה

פארלי שחר: במזל שהרי המוח שלך הוא הדבר הכי מבוקש באחרונה

אבי: המממ כן, זה באמת במזל, עקב עיסוקי בחומרת מחשבים.. בתוכנות מחשבים,
די בלי המוח לא היה לי מה לעשות בעולם עוד

פארלי שחר: נדמה לי שלאף אחד מאיתנו אין מה לעשות בעולם בלי המוח שלנו אתה יודע ..
אבל בוא תספר לנו מה קורה שאתה מתחיל לחזור לעצמך

אבי: מה שקרה שהתחלתי לחזור לעצמי, טוב.. כמובן משום מה למרות הפגיעה הקשה
ושאני לא זוכר שום דבר מהפגיעה עצמה, ידעתי שחסרה לי עין.. וטוב, הייתי מוכן לזה אפשר להגיד

פארלי שחר: בגלל זה קיבלנו שתיים אתה יודע אחת רזרבה

אבי: נכון, הספייר מתפקדת טוב ו...

פארלי שחר: אתה יודע גם אומרים שהרי שתי עיניים באות ליצור ראיה תלת מימדית,
אבל אם אנחנו כבר יצרנו את הראיה תלת מימדית ואנחנו רואים רק באחת אז הראיה התלת מימדית נשארת

אבי: משום מה זה באמת ככה, שאני עד היום לא הצלחתי ממש להבין למה זה,
אם כל הטענות לגבי שתי עיניים נכונות

פארלי שחר: המממ כן

אבי: אז מה שאני מניח זה שפשוט ככה זה, אין ברירה

פארלי שחר: ואתה אז מחליט להישאר בצבא

אבי: ועוד איך

פארלי שחר: ויש לך את כל האפשרויות שלא לחזור לצבא

אבי: נכון אבל אני לא רואה למה ללכת לפיהם, בגלל שפשוט אין סיבה,
כי העניין הוא שאני לא משתמט, בואי נגיד את זה ככה, אז אין לי סיבה כבר אחרי
הטירונות להגיד שנתתי את חלקי למדינה אם עדיין לא עשיתי כלום בשביל הצבא ובשביל להגן על הארץ.

פארלי שחר: זה שנפצעת זה לא נקרא שעשית משהו.. ככה אתה חושב

אבי: נכון אבל ביננו, הפציעה היא לא משהו מיוחד אם היא התרחשה רק בטירונות

פארלי שחר: כלומר היא לא פציעה במסגרת מעשה הרואי

אבי: לאו דווקא הרואי, פשוט פגיעה במסגרת XXX (לא ברור) בשביל הצבא,
כי הפגיעה הזאת היתה בלילה בכלל שישנו ויותר מזה היא היתה בכלל באמצע הטירונות,
שזה די לא משאיר הרבה מקום לדילמה, זה לא עשיתי שום דבר למען הצבא עדיין.

פארלי שחר: ועכשיו אתה רוצה לעשות ולעשות בגדול

אבי: ועוד איך, טוב ו..

פארלי שחר: מה אתה הולך לעשות?

אבי: לעשות בגדול זה לא מה שהייתי אומר, אני ביחידה סודית במודיעין,
אבל פשוט לעשות משהו בשביל הצבא, זו הפואנטה העיקרית

פארלי שחר: להמציא איזה תוכנה שתלכוד את כל השהידים

אבי: לדוגמה כן, למה לא

פארלי שחר: אז שיהיה לך ממש בכיף ואנחנו שמחים שאתה החלטת לחזור לצבא
ולשרת, שהרי המסר שלך הוא לא להשתמט

אבי: ועוד איך

פארלי שחר: ותשמור על עצמך הפעם

אבי: אנחנו מקווים שככה זה יהיה ואם כל הכבוד אנחנו די בטוחים שככה זה יהיה

פארלי שחר: תודה רבה רבה לך אבי

אבי: אין בעד מה

מקור:
http://www.iba.org.il/media/?recorded=radio14

תזכורת:

168. היועץ המשפטי מזוז: יש לי הבנה וסימפטיה לכל סרבן מצפון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=168&viewmode=threaded

אנו חברי סגל מהאוניברסיטאות מביעים בזאת את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים ומרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים
ואנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=0&viewmode=threaded

132. 20% מתלמידי בי''ס עירוני א' מסרבים לשרת בצה''ל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=132&viewmode=threaded

10. נושא : מכתב גלוי ורשמי:''סרבן שירות וגיוס מרצה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=10&viewmode=threaded

21. סרבנים בזויים מנכסים שם של.................
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=21&viewmode=threaded

24. קישורים נוספים למאמרים על ה''סרבנים'' עריקים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=24&viewmode=threaded

25. נוער ביילין את שריד מסרב לשרת בצה''ל !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=25&viewmode=threaded

34. !! ''תנועת הסרבנים מרחיבים פעילות בחו''ל'' !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=34&viewmode=threaded

113. הסרבנים ממשיכים להוציא דיבת הארץ רעה
משווקים עצמם ברשתות זרות!!

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=113&viewmode=threaded

137. כתבה מזעזעת על שיטות השידול של הסרבנים !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=137&viewmode=threaded

38. מכתב הטייסים הסרבנים = מכתב הסרבנים המפורסם!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=38&viewmode=threaded

40. ''טייסי חיל האוויר: לא נשתתף בפעולות התנקשות !
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=40&viewmode=threaded

54. מכתב הטייסים הסרבנים = סברה ושתילה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=54&viewmode=threaded

162. ''זה לא יגמר אם לא נסרב'' - הפגנה נגד מבצע 'ימי תשובה'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=162&viewmode=threaded

169. הסופר סמי מיכאל: הסרבנות היא אקט פטריוטי ישראלי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=169&viewmode=threaded

122. סרבנים: עכשיו גם בסיירת מטכ''ל !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=122&viewmode=threaded

123. ''מכתב הסרבנים של סיירת מטכ''ל הגיע בפקס....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=123&viewmode=threaded

133. סרבן סרן רוטלוי הוא בנה של שופטת המחוזי השופטת סביונה רוטלוי !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=133&viewmode=threaded

149. נציגי הסרבנים יופיעו בפני הפרלמנט האירופי !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=149&viewmode=threaded

144. עו"ד זיכרוני הסרבן הראשון של מדינת ישראל בריש גלי, איש ג'נבה ועוד.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=144&viewmode=threaded

158. חרפת האוניברסיטה העברית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=158&viewmode=threaded

172. קבוצת סרבנים חדשה: ''מטה חומת מגן''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=172&viewmode=threaded

80. הסוד נפרץ: טייסים לא שחררו תחמושת ולא עמדו...
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=80&viewmode=threaded

_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שני י''ז באדר ב' תשס''ח    14:50   24.03.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  130. דברי אהדה-תמיכה-ועזרה לסרבנות מעשית:  
בתגובה להודעה מספר 129
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.03.08 בשעה 14:55 בברכה, פילוביץ שחף
 

מקור:

http://www.yeshgvul.org/seruv.asp?id=b4676cc1c8d7a7397d69cce8ede1ac7c

מקור:

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?file=article&name=News&sid=2712

מקור:

http://www.peacenow.org.il/site/he/peace.asp?pi=362&docid=1566

מקור:

http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=14969


לשיפוטכם/ן

תזכורת:

168. היועץ המשפטי מזוז: יש לי הבנה וסימפטיה לכל סרבן מצפון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5084&omm=168&viewmode=threaded

_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שני כ''א באייר תשס''ח    09:20   26.05.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  132. רון שלייפר: ''מה שחסר לנו כמדינה וכצבא זה לוחמה...  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.05.08 בשעה 09:37 בברכה, פילוביץ שחף
 
פסיכולוגית, כל מי שנחשב חלש מבחינה צבאית מפעיל לוחמה פסיכולוגית
וזה נותן לו כפליים ושלוש כוח כלפי הצד החזק = ישראל....

http://www.lifshiz.macam.ac.il/cv/images/schlyfer.jpg
רון שלייפר Ron Schleifer
http://www.lifshiz.macam.ac.il/cv/schlyfer.asp


איפה האיש ההוא (נפטר ממש לא מזמן) שמואל כץ ז"ל, האיש שלבדו
הפעיל מלחמה פסיכולוגית לפני קום המדינה, במלחמת השחרור ובהמשך....
נפטר ח"כ לשעבר שמואל כץ, שהיה חבר הכנסת הראשונה, כתב ביוגרפיה
על ז'בוטינסקי וייעץ לבגין, מת בבי"ח איכילוב בגיל 93

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/731/389.html


http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=464


נפטר הח"כ לשעבר שמואל כץ

חבר הכנסת לשעבר, שמואל כץ, נפטר לפנות בוקר בתל אביב. בן 93 היה במותו. כץ כיהן בכנסת הראשונה והיה לוחם באצ"ל.
אורנית עצר

חבר הכנסת לשעבר, שמואל כץ, נפטר לפנות בוקר בתל אביב. בן 93 היה במותו. כץ כיהן בכנסת הראשונה.

הוא היה לוחם באצ"ל, אחראי על עניני הסברה של אצ”ל באירופה והשתתף בארגון מסע האנייה ”אלטלנה”. הוא היה פובליציסט, ביוגרף, סופר, היסטוריון, וחוקר של זאב ז'בוטינסקי.

כץ נולד ב-1914 בדרום אפריקה, ב-1930 הצטרף לתנועת בית"ר. הוא למד, באוניברסיטת ויטוטרסרנד ביוהנסבורג. ב-1936 עלה לישראל, והצטרף לאצ"ל. ב-1939 נקרא להגיע ללונדון על ידי ז'בוטינסקי כדי לעסוק שם בענייני הסברה. הוא עמד בראש העיתון "ג'ואיש סטנדרד", וכתב לעיתון "דיילי אקספרס".

ב-1946 חזר ארצה, הצטרף למפקדת הארגון, ועסק בהסברה ובקשר עם גורמי חוץ. ב-1948, כץ סייע בהבאת האנייה אלטלנה ארצה.

ב-1951 עזב את עיסוקיו הפוליטיים וניהל את הוצאת הספרים "קרני". הוא פרסם פרסומים רבים בעיתונות בארץ ובעולם, וכתב ספרים.

ב-1977 נקרא על ידי מנחם בגין להיות יועץ ראש הממשלה להסברה. שנה מאוחר יותר פרש מתפקיד זה עקב חילוקי דעות עם בגין, בעיקר עקב כוונותיו המדיניות החדשות של בגין שהיוו לדעת שמואל כץ סטייה עקרונית מהדרך הנכונה אותה ביקשו להנחיל עם ניצחון התנועה. ב-1978 פרש מתנועת החירות.

במאי 2001 קיבל אות הוקרה למפעל חיים מטעם המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/174851


____



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון י''ב בסיון תשס''ח    09:24   15.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  136. כשאדם ברוך פגש את גורודיש...וקונספירציה ביום הכיפורים  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 15.06.08 בשעה 09:29 בברכה, פילוביץ שחף
 
שולח: uri <[email protected]> | 15.06.2008
נושא: גורודיש ז"ל - אדם ברוך ז"ל וקונספירציה ביום הכיפורים

שבוע טוב,

מצורף קובץ ובו פרק מספרו של אדם ברוך: ראיון עם שמואל גורודיש שבו הם משוחחים בין היתר על אפשרות של קונספירציה של משה דיין במלחמת יום הכיפורים. יש שם כמה פרטים מעניינים ביותר המסומנים בקובץ בצבע צהוב.


כשאדם ברוך פגש את גורודיש
https://rotter.net/User_files/forum/gil1/4854addf4dd13abd.doc

פרק מתוך ספרו של אדם ברוך "מה נשמע בבית", בו הוא חוזר לאחד מהישגיו הגדולים בעיתונות - הראיון עם האלוף שמואל גונן

את הראיון עם האלוף שמואל גונן (גורודיש) קיים ברוך ב-1987, בתקופה שגונן שהה ברפובליקה המרכז אפריקאית.


אדם ברוך

פאתי הג'ונגל. זו רשימה שנייה, חדשה, על גורודיש. את הראשונה פירסמתי ב-87'. מאז נודעו דברים, וקרו דברים כגון עסקת "האש והעצים". ב-87' הגעתי לגורודיש, שכרה אז יהלומים בג'ונגל של הרפובליקה המרכז אפריקאית, במכרה משלו. מכרה היהלומים נמצא במורד הרדוד של הנהר. המכרה הוא המורד עצמו. מורד צהבהב, תנועת המים בו אטית. רשתות מתוחות על כלונסאות מונעות מעבר עצמים גדולים. היהלומים קטנים. ילידים אחדים כפופים על פני המים ופניהם אל הרשתות. ילידים אחדים על גדה מנפים את הבוץ, שנלקח בכלים שטוחים מתחתית המורד. רק הטבע משמיע פה קול. ציפורים צבעוניות מאוד חוצות נמוך את המרוד. דגים ענקיים, נפוחים, משייטים בין הרגליים באטיות כגוויות. בסוף המורד משתרעת ביצה גדולה, אגסית אפרפרה, איי צמחייה משובצים בה, צמחייה נמוכה בשוליה. שולי הביצה שומניים. בני אדם חוצים אותה בסירות משוטים זעירות, שבחרטומן קבוע צלם-אליל קטן, ממורק. וכשהם עולים לגדה הסירות ננטשות. הרוח מובילה סירה או שתיים לאחת הגדות, רוח חמה שמהירותה משתנה פתע. מכאן, מהמורד, לכל מלוא העין תחילתו של ג'ונגל משופע כלפי מעלה, מרובה כניסות, תמים למראה, כמעט גלוייתי. הכניסה היפה בעיני היתה עטוית שרכים. בעומק, במרחק של כשני ק"מ, נמצא משרד-שטח של גורודיש, בקתה. למראה גורודיש הילידים הסתפקו בתנועות ראש וידיים, ובקריאות חלושות. גורודיש הביא איתו מתנות מהעיר: חפיסות קלפים חדשות ודומינו מעוטר בציורי חיות אפריקאיות. הצמחייה סביב המורד נמוכה, כאילו נמרטה ביד אדם. אל מורד הנהר, אם אתה בא מכיוון העיר באנגי, מוביל מישור ענקמוני, כמעט חדגוני, חף ממבנים, צהבהב מנוקד ירוק חלוש, מוכה שמש, מישור כמעט מטוגן, פה ושם עולים ממנו סלסולי אדים. גורודיש (אז בן 57) הצטרף לילידים שבירכו אותו בקולות ציוץ קצרים. כרע לצדם בכבדות על ברכיו, ולאחר דקה או שתיים התיישב על ישבנו. נשארתי בקומנדקר הצרפתי הממוזג. לחות עטפה את הקומנדקר כשמיכה. על עסקת "האש והעצים" נועץ בי רק לאחר ששבתי לישראל: לאחר שרכשתי את אמונו. ב-67', מלחמת ששת הימים, גורודיש פיקד על חטיבת שריון שניהלה קרבות הבקעה לחאן יונס, לרפיח, לאל-עריש. בן 41 היה האלוף הצעיר בצה"ל. בחודש יולי 73' מונה לאלוף פיקוד הדרום. העובדה שאך זה מונה לתפקיד היתה אחד מבסיסי טענתו שהורשע לחינם על ידי ועדת אגרנט.


האלוף שמואל גונן - גורודיש

צמח מרפא. ב-67', האלוף שמואל גונן (גורודיש) דרס בשרשרות מרכבותיו את האויב המצרי, ובעיתונים נכתב אז שהוא יהודה המכבי של זמננו. ב-67', ישראל דימתה עצמה ליורשת הישירה של כובשי כנען (יהושע בן-נון). הוא "חשופים בצריח" של שבתאי טבת. עכשיו, בבאנגי, הוא פליט של ועדת אגרנט, מלחמת יום כיפור. פליט המתכנן את שובו הגדול למולדת. בוקאסה, שליט הרפובליקה המרכז אפריקאית, העניק לגורודיש את זיכיון המכרה. זה כשנה גורודיש מתקשה לשלם את דמי הזיכיון. את שכר הפועלים הוא משלם מפיו. שכר זעום אבל מצטבר. מדי פעם, בבאנגי, עיר הבירה, הוא מנהל מו"מ עם שותפים פוטנציאליים למכרה. הוא חסר כל חוש מסחרי. בעוד כחצי שנה הוא עלול לאבד את הזיכיון. גורודיש נפרד מהילידים, חזר לקומנדקר ובדרך תלש ענף קטן מאחד השיחים, תלש את עליו, מולל אותם בידו לכדור קטן, בלע אותו, צמח מרפא. ברור שהוא חולה. כישלון מלחמת יום כיפור נצרר באדם אחד: גורודיש. ועדת אגרנט צררה אותו כך.

לילה בתיאטרון. הקהל נלהב. המחזאי, הקאמרי, השחקנים והקהל הוציאו יחד להורג את גורודיש. הוצאה להורג מספר שלוש. "גורודיש" של הלל מיטלפונקט היה מחזה ריאליסטי, מוסרני, תיעודי למחצה, חד ממדי. בשר מדמם לכלבים. הקהל רצה נקמה על מלחמת יום כיפור. נקמה לא מצועפת, לא ספרותית, נקמה. מיטלפונקט והקאמרי סיפקו הוצאה להורג. מיטלפונקט כתב את "גורודיש" גם על סמך השיחות שלי עם גורודיש ב-87', ברפובליקה המרכז אפריקאית. נתתי לו רשות לכך. אחת הדמויות במחזה: "אדם ברוך". לאחר אחת הצגות ההרצה השתתפתי בפאנל תגובות, בתיאטרון עצמו. כשנשאלתי עניתי: ההצגה הזו של מיטלפונקט לא עושה את ההצגה הבאה על גורודיש למיותרת. כלומר, מיטלפונקט חד צדדי, חד ממדי, וסיפור גורודיש לא הסתיים בזה. לא הצטערתי על הרשות שנתתי למיטלפונקט. לא הייתי תמים: ידעתי שיש בו אגרסיה של תיאטרון פוליטי מיידי. אבל קיוויתי שבכל זאת "גורודיש" יהיה מחזה על כל-אדם. השיחות עם גורודיש תפרסמו ב"ידיעות אחרונות", והדיהן התערבלו והתערבלו, ולא נמוגו. הן היו שיא בקריירה העיתונאית שלי. בפרק זה כלולים ציטוטים מתוך השיחות הנ"ל עם גורודיש. הרי אלה שיחות שהיו. ב-87' ניצלתי את גורודיש. והוא ניצל אותי. ניצולים הדדיים, חוקיים, אלמנטריים. מבחינתי, מתוך הניצולים ההדדיים, המודעים, היה אמור לנבוע דבר-מה שהוא מעט "יותר מזה", יותר מעיתונות. מה? אולי ספרות, אולי מחזה-מוסר. ומבחינת גורודיש, מהמפגש הזה בינינו, מהדברים שאמר לי ופירסמתי ברבים, היה אמור להתחולל בישראל הדף ענק, ראשוני, היסטורי, הדף רגשי ופיזי, הדף שלאחריו תתנחשל בישראל לבה חורכת, לבה שתשטוף כפרים, מושבים, ערים, מחנות צבא, חיילי מילואים, עמך, בני מרום, ומשם תשטוף את המשפט ואת הכנסת, עד לזיכויו המוחלט של גורודיש, עד למחיקה מוחלטת של ועדת אגרנט, עד להשבת מלוא זכויותיו וכבודו. גורודיש, באפריקה, בבאנגי ובפאתי הג'ונגל, חזר ואמר: "זה, מה שאני אומר לך, צריך להגיע לכמה שיותר". לעיניו, ביום ובלילה, היו משקפיים כהים, ומדי פעם נשימתו השתבשה לשניות אחדות.

ועדת אגרנט, 74'. הלחץ הציבורי פעל את פעולתו: הוקמה ועדת אגרנט לחקירת מלחמת יום הכיפורים. השופט שמעון אגרנט (יו"ר), השופט משה לנדוי, מבקר המדינה יצחק נבנצאל, יגאל ידין, חיים לסקוב – שני רמטכ"לים לשעבר. מבטה של האומה גישש על פני הוועדה, פנים מעט ספינקסיות, פני שיש. האם מהאנשים הרחוקים והנישאים האלה תינתן תשובה? היו שתלו תקווה בפורמליזם השיפוטי של אגרנט ולנדוי. היו שתלו תקווה בכך שנצח ישראל יציב בעיני הוועדה, ואינו מאוים על ידי משפט הנוקב את ההר. אבל רבים רבים חששו שהוועדה, בכללותה, מייצגת את התודעה שהיתה עד כה, ותתמוך בה, מכוח ציווי פנימי, למרות נוראות המלחמה. חששו שהוועדה תנחה את עצמה, מעצמה, להבטיח את הסדר הציבורי הקיים, את מוסדות השלטון, ואף את הממשל הנוכחי, להבטיח המשכיות שלטונית בישראל, בשביל לגונן על הישגי העם בארצו החדשה עד הנה. גורודיש, לדבריו, חש שהוועדה קבורתו. "משקלי נעשה כמשקל נוצה ברוח". הוועדה הרשיעה את גורודיש. הדיחה אותו מחייו כאיש צבא. צררה בדמותו את כשל מלחמת כיפור. מאותו יום ועד למותו חי בקרבנו קין. בשלושים למות גורודיש ספד לו יצחק רבין, שאף קונן על הדחף הבלתי נשלט שלנו להוקיע אחד מאיתנו, לעשותו שעיר לעזאזל בודד. לא הספד גדול, לא "נאום הר הצופים" של רבין, אבל בכל זאת דברים שיצאו מהלב. לאחר ועדת אגרנט, מתוך התרסה, גורודיש הצטרף לתנועת "חירות".

באנגי: זמן חלום. כבר לאחר שעות אחדות עם גורודיש בבאנגי, הגעתי למסקנה לא מעובדת דייה: זה זמן, שנים אחדות, גורודיש שרוי במעין מעבר, מבעין הכרה חלושה, הכרה למחצה. זמן חלום בהקיץ. זו הדרך הכמעט יחידה עבורו. הדרך להעביר את הזמן שבין העבר הישראלי הרע לעתיד הטוב, אבל העלום, שתחילתו אינה קצובה. זה קרה ברגע שגורודיש הבין שהסיפור שהוא מספר לעצמו אינו מתקבל עוד על הדעת. אבל לא היה סיפור חלופי. ובאין סיפור, בינו לעצמו, השתקע בזמן חלום, והכרתו נחלשה. אבל גם שם, בהכרה החלושה, היה לו צורך להיאחז בחומרים מוצקים, ביתדות הפזורות במדבר המוח, והוא נאחד במשה דיין כרוע צרוף. הוא היה חייב לסלק מדיין תכונות אנוש רגילות, בוגדנות אנושית וכו', ולהציבו כרוע צרוף, ואת עצמו כקרבן מוחלט, וליצור מעין שוויון בין העוצמה והטוטליות של הרוע והקרבן, וכך להציג לעצמו את עצמו ואת דיין כשווי כוחות. ספוקלציה שלי.

מכשיר הקלטה. ב-8 באוקטובר, תוך מלחמת יום כיפור, גורודיש התחיל להקליט כל דיבור, שיחה, כמעט כל "רעש אנוי". בבונקר הפיקוד של גורודיש, באום-חשיבה, הוקלטו כ-120 שעות מרוב רשתות הקשר שפעלו אז. גורודיש חש שדבר-מה נטווה סביבו. דבר-מה חזק ממנו. והוא החל לאבד אחיזה. ההקלטות, עם הזמן, ובפרט בזמן שלאחר ועדת אגרנט, נעשו מעין חיה לעצמה. חלק מההקלטות הוברח והוצפן מחוץ למערכת הצבאית, והתפוצץ בפני החברה הישראלית ב-2003. אנחנו בבאנגי, 1987, מדי פעם גורודיש מאזין להקלטות. כפי שאתה מאזין למאהלר, נגיד. הוא מציע לי להקשיב. אני שומע בני אדם, חיילים ומפקדים, במצוקה. לא הרבה יותר מזה. קשה לי שם, בבאנגי, לשרטט בדמיוני את תמונת המלחמה, ולהצליבה עם ההקלטות. גורודיש מציע לשרטט לי את תמונת המלחמה. הוא משרטט. מכשיר הקלטה והקלטות נעשים, בשיחות איתו, למשהו יותר מעצמם: אמצעי הצלה, מהות אובייקטיבית, מכשירים משפטיים, גלאי שקר, מגיני האמת, ובוודאי אובססיה.

פיקוד דרום: הזיה. פה ושם, בשיחות בבאנגי, ביצבצה העובדה שמאז ועדת אגרנט, גורודיש בנה לעצמו מציאות חלופית. למשל? מציאות יום הדחתו מפיקוד דרום. מה? גורודיש האמין שבאותו יום היה יכול לארגן התנגדות פיזית, רבת משתתפים, לסילוקו מפיקוד דרום. האמין שמאות חיילים וקצינים היו מקיפים אותו כחגורת הגנה, על נשקם. נלחמים ממש במי שיבוא להרחיקו מהפיקוד. סוג של מרי. הוא האמין שהידיעה על המרי הזה היתה מציתה מרי ברחבי ישראל.

לצייץ אחר כך. בבאנגי, בירת הרפובליקה המרכז אפריקאית, התפתח בינינו אמון. כלומר, אמון שלו בי. לא שייך לדבר על אמון שלי בו. לא היו לו אפשרויות רבות: אחרי כל השנים בבאנגי, תשע שנים, במי כבר היה יכול לבטוח. עסקת "האש והעצים", שעלתה לאחר שחזרתי לת"א, היתה ביטוי לאמון זה. הדיבור על ועדת אגרנט תפס כמעט את מלוא שלושת הימים שלנו בבאנגי. גורודיש על ועדת אגרנט: "אי אפשר להאשים אדם שלא בפניו. ההאשמות נגדי נודעו לי רק כשקראתי את הדוח. שבתאי טבת קרא לי: 'קרבן יום כיפור'. הצנזורה שחטה לו את המאמר ב'הארץ'. המאמר הודפס רצוף בחללי נייר לבנים, לעדות. אתה יודע מה מחקו אז, בין השאר?: 'אני מטיל ספק אילו גונן היה חבר מפד"ל, אם הוא היה נבחר להיות המודח'. מחקו! איזה סוד מדיני יש פה?! מחקו. במלחמת כיפור בר-לב לא נשלח להחליף אותי. רצו, אני סירבתי. אמרתי, אני הולך הביתה. אמרו בסדר, הוא יהיה נציג הרמטכ"ל. הסכמתי והסתדרנו. אני יכול לקבל ממנו מרות. הוא היה רמטכ"ל שלי כשהייתי במה"ד, סגן אלוף. ובר-לב אצלי, כאיש צבא, יש לו ערך הרבה יותר מאשר לסקוב וידין, זיכרונם לברכה. שני אלה, חברי ועדת אגרנט, לעומתי מבחינה צבאית, הם שום דבר. יכולתי להתארגן בכוח נגד הזזתי מפיקוד דרום. תאמין לי שיכולתי. אנשים היו מצטרפים אלי. אבל אנחנו לא עושים דברים כאלה. זה סופה של מדינת ישראל. ואני יהודי, יהודי ישראלי. צבא צריך לקבל מרות מהאזרח. אחר כך, אחרי שמשתחררים, אפשר לצייץ. יצאתי לטלוויזיה אחרי שהשתחררתי, לא לפני כן. אני מגיע מחר לתל אביב עם כסף? אני מממן מחקר על דוח אגרנט. ואם אין להם העתק, אני אתן להם אותו. לי יש. מחקר אובייקטיבי מאת אנשים שאף אחד לא יטיל ספק בהם. אני אוכיח שנכתב דוח ביניים שהציעו בו להשעות אותי, לפני שהיו להם בכלל מסקנות. אין קשר בין הנימוקים לדוח הביניים. שום קשר. הם מדברים על דברים אחרים. אני אוכיח את הרמה הצבאית שלהם, של ועדת אגרנט. הם כותבים שלמדינת ישראל יש גבולות ארוכים, אז היא צריכה צבא יבשה גדול, שיגן על הגבולות. ומאחר שישראל צריכה לקבל אספקה מאמריקה, כי אין לה מספיק אספקה, היא צריכה חיל אוויר גדול, שיגן על קו האספקה הזה. זה רמה של ילד בכיתה ו! בשביל זה צריך חיל אוויר?! להגן על המטוסים האמריקאיים, שיביאו אספקה לביר גפגפה?! ככה נכתב בדו"ח. אני רוצה שיפרסמו את הדו"ח. הכול יצוף. אם האמת תצא: די לי. אני לא מחפש להרוג את זה ואת ההוא. אבל, אני הולך לחפש את משרד הפרסום שעשה לי לינצ'ים. אני יודע מי משרד הפרסום. יש לי הוכחה בכתב. אנשים אני לא מחפש. זה נגד האופי שלי. הם מתו, ואי אפשר לטפל במתים. אני כאן כבר תשע שנים.. כמעט הגעתי למה שרציתי... והפסדתי את זה... אנסה עוד פעם".

בקתת קנים. לא רחוק מהמכרה ניצבה בקתה, והיה אפשר לראות ממנה את מורד הנהר. כבר שלוש פעמים גורודיש הטה את מורד הנהר, בשביל להיטיב את כריית היהלומים. לשם כך הפעיל ציוד מכני כבד ועשרות פועלים מתמחים בהטיה. ללא הועיל. המכרה מסרב להניב שפע יהלומים. מניב מעט, פה ושם, קמצן. זה זמן שגורודיש מתפלל אל הנהר, בעברית. הבקתה עשויה קנים. מרפסת קטנה מקיפה אותה מארבעת עבריה. אף המרפסת עשויה קנים, נתמכת ברגליות עשויות קנים. מלאכת הקנים טובה, צפופה, מעוררת אמון ביכולתה לשאת בני אדם וחפצים כבדים. הבקתה היא ביתו של גורודיש כאן. הוא מחזיק גם דירה בבאנגי. החובות על המכרה, והתפוקה הדלה, מכריחים את גורודיש למכור את העסק. הוא לא יראה כסף מהמכירה: רק מחיקת חובות. עד אז, עד המכירה, הוא בעצם שבוי. שלטונות באנגי לא מניחים לו לצאת את הארץ, עד שישלם להם את חובותיו על דמי הזיכיון, על ההכנסות שהיו לו, ועוד. רק באישור השלטונות ייצא את באנגי. שבוי. מכירים אותו היטב בבאנגי. הוא הגנרל הישראלי שהשתגע. או הגנרל הישראלי העני. או הלבן שנכשל בניסיון לשדוד את טוב הארץ. עמדנו שעה קלה על המרפסת, פנינו אל המכרה, והבטחנו בילידים שבידיהם נפות. גורודיש דיבר על אפשרות שמלחמת יום כיפור היתה קונספירציה ישראלית, אמריקאית ומצרית: לתת למצרים לעבור גדה, ומשם להגיע להסכם שלום, אבל עם תחילת הפלישה זה כבר ברח מהידיים, דינמיקה של מלחמה, אתה יודע. בפינת הבקתה ניצבה מיטה מחופה כילה. מתחת למיטה מזוודה מלאה ביומני מלחמת יום כיפור. העתקי יומנים. תמיד העתקים, ליתר ביטחון. העתקים על גבי העתקים. המושג "מקור" איבד את תוקפו. וגורודיש דיבר על ההקלטות מהמלחמה, 120 שעות הקלטה של מהלכי קרב, כעל נשקו המיוחד, נשק יום הדין שלו. ההקלטות, לדבריו, הן אמת המלחמה ההיא. הן מעידות על המהלכים נגדו תוך כדי המלחמה, על האופן בו סבבו אותו בכחש, כרו את מפלתו. ההקלטות מופנות במקומות בטוחים. "הם" לא יכולים לשים עליהן יד. כל הקלטה הועתקה פעמים אחדות. "נשק יום הדין": ביטוי שלו, לא שלי. גם ההשוואה לנביא זכריה, שלו. דם הנביא פיעפע ופיעפע.

מופע משה דיין. ניסיתי לדחוק את גורודיש לשיחה על מופע משה דיין בנפשו, לא רק בחייו המקצועיים. על דיין כדמות אב. ללא הועיל. הוא דיבר ודיבר על דיין, פירט את תוכניתו לרצוח אותו ביריית אקדח, דיבר על דיין המשליך אותו לכלבים, ועל דיין כהשראה, כאידיאל. אבל לא על דיין כאביו מולידו (המומצא). אני קורא את השורה שזה עתה כתבתי, ואני כבר נקוט בפני עצמי: איזה קיטש פופוליסטי ("כאביו מולידו")! פסיכולוגיה בגרוש! די בשלושה ימים בשביל לפלוש כך לנשמת אדם?! מה שאנשים מרשים לעצמם. ובכל זאת לא מחקתי. משה דיין, מבחינת גורודיש, היה כל כך שנכתב לעיל. מבחינת גורודיש: משה דיין אברהם, גורודיש יצחק. עקדת יצחק לא נמנעה, הפעם.

תוך שלושה ימים. גורודיש על דיין: "מאיפה אני מכיר את דיין?הייתי מפקד חטיבה 7 לפני ששת הימים. הוא עשה סיור ביחידות. אני רציתי להילחם. צה"ל לא שש להילחם לפני ששת הימים. אמרתי לו, עם מי יש לנו עסק? עם המצרים האלה?! תראה, יש 500 ק"מ ממני לתעלה, ואם אני צריך לנסוע 500 ק"מ, לשרוף את השרשרות, לשרוף את הדלק, לעייף את האנשים ולהילחם שם, יש לי סיכוי קטן לנצח. אבל כשהמצרים באים אלי, והם עשו את ה-500 ק"מ, אני דופק אותם. והוא שאל, 'כמה זה ייקח שלושה ימים?! אני נשאר איתך'. ואני אומר לו, יש לי תנאי אחד. והוא אומר לי, 'בסדר, אני לא אתערב בניהול המלחמה'. אם אתה לא מתערב, אמרתי לו, אתה איתי בזחל. למחרת מינו אותו שר ביטחון. פגשתי אותו אחרי המלחמה בביר גפגפה. ואני אומר לו, אני חייב לך התנצלות, לקח לי ארבעה ימים. הוא חיבק ונישק אותי. זו היתה ההיכרות שלי איתו. הייתי כל שבוע מוזמן אליו הביתה. הוא ייעד אותי להיות הרמטכ"ל הבא. והוא הוציא אותי להורג. אני הייתי כפרתו ביום כיפור 73'. ב-67' הערצתי אותו. ברגע שהוא התמנה שר הביטחון, נשבה רוח אחרת בצבא. אבל ביום הכיפורים, דיין בא שבור. הוא היה מדבר כמו זקנה, פוכר אצבעות, נותר 'עצות מיניסטריאליות', מכין אליבי, מייעד אנשים ככפרות לעצמו".

טווח המבט. ממשלת ישראל הגבילה את טווח המבט של ועדת אגרנט: המידע המוקדם על כוונות האויב, הכוננות, ההיערכות הכללית, ופעולות צה"ל עד היום השלישי של המלחמה. רק עד היום השלישי. רק המידע, הכוננות וההיערכות – לא המנטליות הפוליטית, לא יחסי צבא-ממשלה, לא ההיסטוריה הפוליטית הקרובה, לא ההשראה של המנהיגים. היום, 2004, סביר להניח שוועדת חקירה היתה פורצת את הטווח שקבעה לה הממשלה. אבל ועדת אגרנט היתה צייתנית. הוועדה התמקדה בדרג הצבאי. נחרת עם החלה מתנחשלת ברחוב הישראלי: גולדה ודיין ינוקו, ואילו אנשי הצבא ייצלבו. ובכל זא, איכשהו, אולי מתוקף אימה צבורה ביחס לשופטי בית המשפט העליון, עדיין נזהרו בכבוד הוועדה. במבט לאחור הדרג הצבאי היה נאיבי. ההכשרה הצבאית הממושכת והענפה לא יצרה אצל הקצינים אפילו מנגנון הגנה אינסטינקטיבי, שלא לדבר על מנגנון מושכל מודרני, מנגנון תגובה מול הוועדה, המערכת, הניב המשפטי, מלחמת המוחות, שדה האינטרסים, העולם שבחוץ. נאיבים, בסך הכול ההופה בפני הוועדה, לפחות עד הרבע הראשון, היתה בעיניהם כהופעה בפני חוג עיוני די ידידותי. הדרג הצבאי (דדו, זעירא, גורודיש ועוד) הופשט בוועדה מכוחו, הופשט מיד, על הפתח. הופשט גם בעזרת דברי מליצות קלות, או הבעות חן. הקצינים אמנם חשו שכוחם הנו בעצם חלק בלתי נפרד מזכותם, מזכויותיהם, אבל לא ידעו איך לתרגם את זה בפועל. כוחם נותר מחוץ לאולם הוועדה. הנה, אגרנט הורה להם להופיע ללא עורכי דין. בשביל שלא להאריך את עבודת הוועדה. הקצינים לא הבינו שהם מוותרים על זכות אזרחית ואנושית אלמנטרית, כי מוכי גאווה שכמותם, אומללים שכמותם, הם לא חוו עצמם כאזרחים רגילים. גאוותם מימים ימימה הכשילה אותם. אנחנו, העם, ביצרנו את גאוותם מאז מלחמת ששת הימים. משה דיין הופיע בפני הוועדה נתמך בעו"ד אליקים רובינשטיין.

"אין איש". הוועדה פעלה למעלה משנה: גרודודיש ניסח גרסה הפוטרת אותו מהאחריות המרכזית, ומטילה אותה על זולתו. הוא פירט את הגרסה בפני לא מעט אנשים. ניסה אוהת עליהם. ואחדים מהם, לא מתוך זדון, אמרו לו שהיא יציבה, אפקטויבית. לעתים, תוך כדי הצגת הגרסה, גם גאתה בגורודיש רוח עזה, משבשת סדרים, וגם רוחו שפלה מאוד. עלה חשש שישלח יד בנפשו. הרי הוא חי רק בתנאי שהוא "גורודיש". התנאי אז והלך. בספטמבר 91' נפטר מדום לב במילנו. גורודיש האמין ביומנים פרטיים, והרבה לכתוב בהם תקצירי פגישות, מחשבות, תוכניות. בבאנגי, במעין משרד משלו, ביקש ממני לעיין באחד היומנים (מחברת), בקטע מסוים שנועד לתמוך בגרסתו שלא היה יכול להכין את הכוחות לפלישה המצרית, כי אך זה עתה נכנס לתפקיד (דרום) – ותוך העיון קראי, ברשותו, בדפדוף, דברים נוספים, מתוך המלחמה ועד ועדת אגרנט, והנה גורודיש מרבה לכתוב לעצמו, לאחר פגישות עם אנשי ציבור, עיתונאים ואנשי צבא: "אני לבד", "אני בודד", "אין איש".

קונספציה ומחדל. הוועדה ניקתה את הדרג האזרחי (גולדה ודיין) מאחריות והטילה אותה על הגורמים הצבאיים (דדו, גורודיש, זעירא). את שני האחרונים המליצה להעיר מתפקידיהם. דדרו נאלץ להתפטר. מאוחר יותר, נמתחה ביקורת חריפה על זיכוי הפוליטיקאים, ועל כך שלא ניתנה זכות טיעון לקצינים. גולדה לדדו: "אתה מפקד מהולל". דדו לאלופים: "צר לי להיפרד בנסיבות אלה". "קונספציה" ו"מחדל" השתרשו בלקסיקון הלאומי.

יהודה המכבי: פרטים. ב-67', במלחמת ששת הימים, והוא בן 37, גורודיש, לימים האלוף שמואל גונן, היה יהודה המכבי החדש. הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו. העיתונות מתעדת את עלייתו ונפילתו של גורודיש ב-73':הוא החייל הטוב, החשוף בצריח. אבל מ-73' הוא מהות מסובכת, מסבכת, חדשות רעות, קרבן, אובססיה. חלק מן הכתבות והפרופילים של גורודיש כולל באופן פחות או יותר קבוע תקציר ביוגרפי ידוע, שהוא, לאמיתו של דבר, עיסת מליצות ועובדות. מאז מלחמת כיפור 73', על רוב המסמכים הביטחוניים המונפקים החוצה, לעולם, זרויה, בעינינו, איזושהי מופרכות. אנחנו מפקפקים בתקצירים ביוגרפיים שהמערכת הביטחונית מנפיקה לתקשורת, לכותבי היסטוריה, למכוני מחקר, לעולם. יש בהם, בהגדרה, דבר-מה מתעתע, מסתיר, מוחק או מעצים, מנפח. תערובת של ביוגרפי, עובדתי, הערכתי, פרשני. תערובת הנחזית כמדויקת, בעוד מטרתה למנוע ממך לרדת לעומקה, ולגרום לך לקבל אותה כפי שהיא, ולהפיץ אותה הלאה. הנה תקציר גורודיש: "האלוף שמואל גורודיש נולד בווילנה 1930. עלה ארצה בגיל שלוש. בגיל ארבע החל ללמוד בחדר, ביורשלים, מאוחר יותר, למד בישיבות 'מרכז הרב' ו'עץ החיים'. חבר 'הגנה', חניך 'בני עקיבא'. מאוחר יותר, לתקופה קצרה, פקיד עזר ב'בנק המזרחי'. אביו מוכר רהיטים. אמו עבדה בבית יציקה. תלמיד שאפתן. מפתח עצמאות חשיבתית. במלחמת השחרור נלחם בגוש עציון, בירושלים, בנווה יעקב. בעיצומה של המלחמה עבר לחטיבת הראל. נפגש לראשונה עם הטנק. השתתף כסמל מחלק בכיבוש הראשון של צומת רפיח בידי המצרים. כשפורק הפלמ"ח, עבר ליחידת טנקים. נפצע פעמים רבות. היה טנקיסט בחטיבה 8, גדוד 82, בפיקודו של סגן אלוף שאול יפה. השתתף בפעולות תגמול באזור לכיש. נפצע. קיבל צל"ש מהרמטכ"ל משה דיין. ב-67' התפרסם כ'חשוף בצריח' (ספרו של שבתאי טבת) וכונה 'פטון הישראלי'. לאחר מלחמת יום הכיפורים נפרד גורודיש מפקודיו שנפלו במילים אלה: 'ואתם הולכים ובוערים הולכים ובוערים'. גורודיש, מפקד פיקוד דרום, נפשט בחומרה רבה על ידי ועדת אגרנט, והודח מתפקידו על ידי משה דיין, שר הביטחון קודם שקמה הוועדה. עם פרסום הדוח, יצא לעיתונות. מלחמתו בדיין, בוועדה, ובמערכת הפוליטית לא הסתיימה. היום כאזרח, אלוף (מיל') שמואל גונן איש עסקים, פעיל בקיסרות המרכז אפריקאית, בעל זיכיון לכריית יהלומים. בעסקיו השונים היה שותף עם מנו שקד, לשעבר קצין צנחנים ראשי, ועם, בהרכבים שונים, ה"ה פילץ, אילין, פלאטו-שרון. ב-78' הצטרף למפלגת חירות". גורודיש של ועדת אגרנט: "ואז הבנתי שאני הוא השעיר לעזאזל. צעיר הבנים, אני, השעיר לעזאזל. הם, דיין, בחרו בי כקרבן ראשון, עיקרי, כי הייתי אלוף צעיר, תמים, חסר גב פוליטי. בחרו בי כאמצעי לסכסוך המתפתח שלהם עם אריק שרון. אני הלוא תבעתי להעמיד את שרון לדין על הפרת פקודה. מבחינתם, הייתי אמצעי, כלי". אגב, לא מיותר להוסיף לתקציר הביוגרפי הנ"ל שגורודיש נודע כמפקד קשוח במיוחד, ואף נוטה לאכזריות חינם.

תהילת עולם. איתן הבר, "ידיעות אחרונות", 26.5.72. הכותרת: "גורודושי". מתוך הכתבה: "עשר חטיבות מצריות טחנה אוגדת טל במלחמת ששת הימים. חלק ניכר מן המספר הגדול הזה נדרס בשרשרות הטנקים של החטיבה ששמואל גוודיש היה מפקדה. מעשרה קבין של לחימה עיקשת ועקובה מדם נטלה חטיבה זו את חלק הארי. 71 מפקדים וחיילים שילמו בחייהם עבור ניצחון שלא היה כמותו. בארבעת ימי קרבות ללא הפסקה אחת שברו גורודיש ופקודיו את מפרקתו של הבצא המצרי וזכו להילת עולם". סוף ציטוט איתן הבר. שהסכים לשמוע אותו. הוא היה הדובר הראשי בשיחות. דובר בלוע, עומד להתרסק. גורודיש: "אחרי הוועדה התקשרתי לעיתונים, רציתי לדבר עם עיתונאים, רציתי להיאבק. אף אחד לא הסכים לדבר איתי, חוץ מאורי אבנרי. הוא דיבר איתי. אני לא אשכח לו את זה לעולם. השני, היה זאב שיף, אחרי הרבה זמן, אחרי חודשים. הייתי לגמרי לבד... גלילי סידר לי פגישה עם גולדה. הייתי אצלה, סיפרתי לה את הכול, מהתחלה עד הסוף. אצלה בבית. הכניס אותי בחור צעיר, שומר ראש, נחמד מאוד. הייתי מזוין, לא ביקשו ממני את הנשק. כל הזמן הייתי מזוין. לא הייתי מסוכן לציבור, לא היה צריך לדאוג. אני מספר לה מה עשו לי. היא מקשיבה לי, מקשיבה לי, מקשיבה לי, ואומרת לי: 'בוא תשמע, אני לא יכולה להגיד לך עכשיו הרבה. אני לא רוצה שזה יישאר ככה. אני אכתוב לך מכתב.' שמחתי כי מכתב מראש ממשלה, שמקל או מרכך את ההדחה, היה חשוב לי. המכתב הזה מעולם לא הגיע".

תצלום עם גולדה. הבאתי איתי לבאנגי תצלומים אחדים מהמלחמה ולאחריה. הבאתי גם מוזיקה ישראלית וספר של א"ב יהושע. גורודיש מעולם לא קרא יותר מעמוד אחד של יהושע. קרא כל ימיו סיפור אחד של עוז. יהושע ועוז לא היו מבחינתו מקור. כלומר, מבחינתו לא היה בהם ערך מפענח. סיפורים, סיפורים יפים או לא. מבחינתו, שום דבר שמפענח את הישראליו. במשך השנים גיליתי שאין זה, היחס לספרות הישראלית, מיוחד לגורודיש. הספרות הישראלית, ובפרט יזהר, שמיר, עוז ויהושע, היתה בעיקרה מין אמצעי, כלי, בידי מנהיגים ואנשי צבא. לא קשר מהותי. לא טקסט מכונן. היו איתו בבאנגי קובץ של ר' נחמן מברסלב (סיפורים), שערך ועיבד פנחס שדה, ו"מורה נבוכים" של הרמב"ם. בדידות האדם, נוסח ברסלב, היתה קרובה ללבו. אבל הוא התקשה להרחיב דיבור ממשי על ר' נחמן. חשדתי שאינו מכיר ממש את שיטתו של ר' נחמן, ואינו שולט במילונו. והבאתי איתי תצלום של גורודיש עם גולדה מאיר באום-חשיבה, מיד לאחר המלחמה. תצלום של דובר צה"ל. גולדה במשקפי שמש, שרוולים קצרים, אוחזת תיק, וגורודיש במשקפיים החצי אטומים, ומסביבם חבר'ה, והכול צועדים כבסיור שטח (נוף). אני מתמחה ב"קריאה על פי תצלומים". מותר להרחיב את הדיבור על התמחות זו, אבל לא הפעם. גורודיש לא הבין מה אני רוצה ממנו. זה בסך הכול תצלום של דובר צה"ל, מה אתה רוצה ממני? זה גולדה ואני וכמה חבר'ה וכמה עיתונאים באום-חשיבה, זה מה שזה. מקסימום, מקסימום, אתה יכול ללמוד מהתצלום על כוונות הצלם, התודעה שלו, או ההכשרה שלו, עזוב אותי מהתצלום הזה. אמרתי לו שלפי התצלום הזה, הוא, יום יומיים אחרי המלחמה, עדיין לא מנחש מה מחכה לו. לפי התצלום הזה: הוא מנסה להאיץ חזרה לשגרה כדי להתגונן בתוכה. הוא דחה את הפרשנות שלי. גורודיש, בבאנגי, הדחיק את העובדה שהוא הציג אז, באום-חשיבה, בפני גולדה, את ההיסטוריה של המלחמה באופן מרוכך, מטעה, כאילו היא דודה קשישה, חסרת אינטרס אישי בסיפור. כאילו ההצגה שלו את הדברים היא שתתקבל, מכוח אישיותו. הונאה עצמית למחרת המלחמה. כמיהה להבטיח את הסדר הישן, להיכלל בו, לעשות את שהיה ללא היה, או לפחות למזער אותו מיד.

מלכודת? אבל היו תצלומים שבפניהם גורודיש לא עמד ככה. מאחד מהם, אני חושב, נולד רעיון עסקת V"אש והעצים". וליתר דיוק: בתצלום מסוים ניצבו מול הצלם, בעת הפוגה במלחמה, עשרה קצינים וחיילים, וכשגורודיש הבחין, בעזרת זכוכית מגדלת, באחד מהם, נולדה אצלנו עסקת "האש והעצים". לא יכולתי להבחין במי הוא מבחין, כי הוא הסמיך את התצלום לפניו שלו. עסקת "Vאש והעצים": מישהו מחוגו של גורודיש הציע עסקה, שבסופה גורודיש יחזור לישראל? ההקלטות ההן תמורת סוף הרדיפה? גורודיש עצמו יזם את זה? הוא התעייף? זו מלכודת? "הם" מעוניינים בהקלטות מאום-חשיבה שגורודיש הצפין איפשהו? מי זה "הם"?

לרצוח את דיין. שלושה ימים, יום ולילה, עם גורודיש בבאנגי, בירת הרפובליקה המרכז אפריקאית, לראיון-חיים שיתפרסם בגיליון מיוחד של "ידיעות אחרונות": 20 שנה למלחמת ששת הימים – מה קרה לחשוף בצריח? איפה גורודיש? הריאיון פורסם ביום ו', וקדמה לו ידיעה ביום ה', שעיקרה הודאה של גורודיש על כוונתו לרצוח את משה דיין. גורודיש: "היו ימים שחשבתי ללכת לרצוח את משה דיין. הוא היה מאחורי הכול. לא דדו. הוא 'הוציא להורג' גם את דדו. היינו כלי משחק בידו. בן יונה ערמומי, אכזר. דדו נשבר. רציתי לרצוח אותו, ואם לא הייתי בעל הכרה פוליטית, הייתי הורג את דיין. שיהרגו אותי אחרי זה. הייתי הורג אותו. לאחר ההשעיה שלי מפיקוד דרום, ב-73', חודש אחרי תחילת המלחמה, תיכננתי לרצוח אותו נפש. פשוט כך. אני מזהה עד היום את הכול בדיין. עצר אותי רק דבר אחד: שהוא שר ביטחון ואני איש צבא, לא יכולתי להרים יד על המערכת האזרחית. זה לא הגיע לדרגה של החלטה שכלית. בהחלט הגיע לדרגה רגשית. והיה לי תכנון. אני רציתי להרוג את דיין. להגיע לקריה ולהיכנס ללשכה שלו. לא היתה שום בעיה להיכנס למשרד ולהרוג אותו. תמיד נשאתי נשק. ושומרי ראש וכל זה, בשבילי זה בדיחה. אני יורה הרבה יותר טוב מכולם באקדח. לא היתה לי בעיה להרוג מקרוב. הרגתי מקרוב. נכנס למשרד שלו, מוציא אקדח ויורה בו. לא אומר לו מילה. בלי נאומים. כלום. שום מילה מסתכל לו בעין, ויורה. בין העיניים. אתה לא תופס שאם הייתי הורג את דיין, הייתי נכנס להיסטוריה אחרת, הרבה יותר טוב. האם היה מבין פתאום מה קרה. העם היה מבין שדיין הקריב אותנו, אותי. פשוט הקריב, זרק לכלבים. בגד בחיילים. הציל את עורו שלו. אני מדבר איתך ברצינות. יכולתי להיכנס אליו תמיד. גם אחרי שהודחתי נכנסתי. יש לי יומן מהתקופה ההיא. כל שיחה שהתה לי, הרי הלכתי לראות את כל השרים. כל שיחה שהיתה לי רשמתי. כל שיחה איתו רשמתי. אמרתי לו, בשיחה פנים אל פני, למה הדחת אותי? למה הדחת אותי? בן אדם, מה אתה רוצה ממנ? והוא אומר לי, תראה, לא פרסת את הכוחות, והבעיה של העיר סואץ. אני אומר לו, על פריסת הכוחות אתה יודע שזו היתה החלטה לא שלי; והיער סואץ, אני לא אמרתי לתקוף את סואץ. לא ככה אמרתי לתקוף את סואץ. והוא אמר, נכון אבל אתה היית אלוף פיקוד. הוא פשוט זרק אותי לכלבים. הייתי 'הכלב' הצעיר ביותר מבין האלופים. את דדו הוא ריסק לאט, עד מוות. הקרע בינינו התחיל כשדיין אמר לי, במלחמה, תתקוף את 'ליטוף', אני צריך את זה מבחינה פוליטית, להחזיק את שני הצדדים של האגם המר. ואני אומר לו, אני לא הולך ל'ליטוף', יהיה אסון שם. כולם יושבים, 14 או 16 קצינים. אתה מכיר את תת-אלוף אשר לוי? היה נוכח, תשאל אותו. את דוד גדליה אתה מכיר? הוא היה נוכח, תשאל אותו. זה ישנו ביומן רל"ש שלי. היומן איתי כאן, בבאנגי. הנה הוא. תקרא בעצמך. אז דיין אומר לי, אני רוצה שתיתן לאריק לתקוף את החיץ ואז הוא מוסיף: למה אריק לא תוקף. הפיקוד הוא מאורה פוליטית. כולכם נגד אריק. אני לא הייתי חבר מערך, לא אחדות העבודה, לא חירות, לא בעד אריק, לא נגד אריק. לשלוט בריק, אני לא יודע מי יכול. אני לא. גם דיין לא. אריק לוחם, אבל הוא לוחם מה שהוא רוצה, לא מה שאומרים לו. אז אני אומר לדיין, אנחנו לא ניקח את החיץ. אני צריך להוציא אוגדה מכיתור הארמיה השלישית בשביל ללכת לחיץ. אני לא מוציא אוגדה מהכיתור. פקודת הכיתור היתה פקודה שאני נתתי, יש לי ההקלטה. כולם אמרו לי: לא. הרמטכ"ל לא אישר, ואני אמרתי, אני עושה כיתור. בגלל הכיתור השגנו את התנאים שהשגנו. אז דיין אומר לי, האמריקאים לא ששים לפתוח בשיחות עם 'המפה החדשה'. אני רוצה, אני מבהיר לך, אני רוצה שאריק יצלח לחיץ ושתיקח את 'ליטוף'. אמרתי לו: לא. אז הוא אומר, אז אתה לא שומע לי. אמרתי לו: לא. הוא קם ללכת לא ליוויתי אותו. זה היה הריב. התחלת הקרע. מכאן החלה העריפה שלי".

עסקת חליפין: האש והעצים. כשלושה חודשים לאחר שחזרתי מבאנגי קיבלתי טלפון מאדם שאמר לי: "זה בעניין האש והעצים". כיוון שהתחנכתי על הורה, חשבתי מיד על עקדת יצחק. קבענו שיחה נוספת. עדיין לא הודעתי למערכת שלי על השיחה. לא היה על מה בדיוק להודיע. לאחר יומיים גורודיש התקשר ושאל אם מישהו שוחח איתי על האש והעצים. למחרת האיש טילפן ואמר שאם הם ייתנו לגורודיש לנשום בארץ, גורודיש מחזיר להם 120 שעות הקלטה מהמלחמה, שמוחבאות אצלו, הקלטות שמפלילות אותם כבני אדם וכמפקדים, וגורודיש חוזר ומתקפל כאן, בישראל, בשקט, באיזשהו תפקיד ציבורי או משהו כזה, ומה שהיה היה. על שיחה זו הודעתי למערכת שלי, והוספתי שאין לי מושג במה המדובר. לא ידעתי אז מה שידע עם ישראל כולו ב-2003: חלק נכבד מאותן 120 שעות מוקלטות פורסמו בעיתוני הערב, לאחר שנמסרו על ידי הקשרים של גורודיש. כעבור שבוע גורודיש צילצל וביקש שאפגוש את האיש. לא יכולתי שלא להיות גלוי איתו: תבין, שמואל, אין פה כבר שום "הם", אין פה שום "הם" לעשות איתם חליפין שכזה, מה גם שאני עיתונאי ולא סוכן... תרחם על עצמך, שמואל, אין יותר "הם"... אל תסמוך על האיש הזה... מה זה כל הקיטש הזה של "האש והעצים"? תפסתם איזשהי הזיה תנ"כית?! וגורודיש אמר, אני מבקש שתפגוש אותו, אני הרי לא ביקשתי ממך דבר עד היום, וזה נוגע לא רק לי אישית, אלא גם לאפשרות שהיה דיל עם המצרים עד הגדה שלנו, אבל זה יצא משליטה, ברח מהידיים, אתה יודע.

משה דיין: גירוש ופיוס? מתחילת "האש והעצים" ליווה אותי פירוש נפשי אחד לדברים. פירוש על אחריותי בלבד. פירוש הדוחה את שגורודיש אמר לי בסוף "האש והעצים". מה אמר? שזהו רק ניסיון גישוש, רק בדיקת ערנות. והפירוש שעל אחריותי בלבד? גורודיש הצעיר עטור התהילה, וגורודיש המבוגר בבאנגי, היו עקודים ל"משה דיין", היינו לאיש עצמו ולתופעתו בחיי הנפש של ישראלים רבים, ובפרט של אנשי צבא. גורודיש, גם בבאנגי, מדד עצמו על פי "משה דיין". הוא חי מולו. ומשעה שראה בבאנגי, לאחר תשע שנות גלות שם, שאין לו יכולת לחזור לישראל, נישא על גל אהדה עממי, ונתמך על ידי הון, גורודיש בנה לעצמו פנטזיה: דיין קורא לו בגלוי לחזור. הפיוס הגדול דיין-גורודיש. פיוס גברי, דרמטי, היסטורי. פיוס בין גרים שווי כוחות. בין גברים היודעים במה המדובר, מה היה באמת, מה חשוב באמת.

נשיקה באוויר. באנגי, שדה התעופה, מחצית מאי 87'. כ-10 שעות טיסה מפריז. שתי טיסות בשבוע. חברת תעופה אפריקאית, לא מאוגדת בארגון התעופה הבין-לאומי. אין לוח מדויק. 11 בלילה, לחות נוראית עוטפת כול, עוטפת מוח, משנה באחת קני מידה, מביסה. השדה מוצף שוטרים, חיילים, משמר הנשיא, אנשי צבא צרפתים. הכול חמושים, מחסניות בפנים. המקומיים קטנים, רזים, זריזים, מדיהם מעוטרים ומקושטים, חאקי. השדה מואר על ידי פרוז'קטורים גדולים נגד מטוסים, נגד טנקים. פני באנגי מושטחות, ארכיטקטורה מושטחת, הכול בגובה פני השטח. תאורת שדה התעופה פלורסצנטית: הראות משתבשת. מעבר לדלפק, במרחק 50 מטר, גורודיש. נורה יורדת, מקרית, מאירה את עיגול ראשו. הוא מנופף, מעביר אלי חום אנושי. מנופף כאל קרוב ששב מן העבר, ובאחת, כמו נמחק מרחק השנים, והכול מתבהר, דבר לא השתנה. אני מחזיר לו נפנוף, ושולח, כמו מטומטם, נשיקה באוויר. בקאמרון, לפני הנחיתה, לחניית ביניים, פתאום, מבעד לרמקולים שבמטוס, יצא קול גבוה-דק של זמרת אופרה. יצא, חי באוויר חצי דקה, ונעלם. בדיחה פרטית של הקפטן האירופאי, או טעות.

קונספירציה: זה יצא משליטה. רק במבט לאחור, כשניסיתי להרכב את חלקיה של עסקת "האש והעצים", נזכרתי בשיחה בבאנגי על הקונספירציה, על מלחמת יום כיפור כקונספירציה. גורודיש: "פרופ' אהרונסון, שהלך אחר כך עם דיין לבחירות, כתב בעיתון כך שהיה אפשר להבין, בכל אופן כך אני הבנתי, שאני ודיין וזעירא ידענו שתהיה מלחמה. שהצבא ידע שתהיה מלחמה. ושבכוונה הקרבנו את התעלה להשיג שלום. פרופ' זאב שטרנהל, חבר שלי, בחור אדיר, אחר מל"ו צדיקים, דיבר איתי על זה. אמרתי לו, שקר. ושטרנהל הזמין אותי אליו הביתה, והזמין את פרופ' שמעון שמיר, ואת אהרונסון ועוד – ואני אמרתי להם שאני לא ידעתי, ואם תשאלו לדעתי, גם דיין לא ידע. כך עניתי להם. הייתי בתקופת הילדותיות הפוליטית שלי. אבל עם השנים הרעיון לא נוטש אותי. קשה לי להימלט מההרגשה שזאת היתה אפשרות קיימת. מניעיה? אולי, הם חשבו שתהיה מלחמה מוגבלת, רק על התעלה, וחשבו לא להכין את הצבא למלחמה הזו – אבל, זה הלך להם רחוק מדי, יצא להם משליטה. הם חשבו על מטרה מוגבלת: להעביר את התעלה למצרים. בשביל מה? כדי שיהיה הסדר אחרי זה. שים לב, אני לא אומר שזה מה שהיה. אני אומר שזה לא בלתי סביר. אני היום יודע, לא ידעתי אז, שכל יום היו ישיבות הערכת מצב בלשכת הביטחון, ודנו אם תהיה מלחמה או לא. ראש אמ"ן שיכנע שלא תהיה מלחמה... אתה זוכר, היה קונסול צבאי שנרצח בבירה מערבית. מי רצח אותו? ארגון טרוריסטי?! למה לא עשו את זה אף פעם לא לפני זה ולא אחרי זה? בקצונה מסוימת יש דעה שרצחו אותו מאנשינו, כי הוא ידע דברים שלא היה צריך לדעת. אתה מבולבל? אתה חושב שמשהו לא בסדר איתי? תחשוב. תנסה להדפיס את הקטע הזה בעיתון, תנסה... הצנזורה תכרסם אותו... אלי זעירא היה נספח צה"ל, תבדוק איתו את הסיפור. את השמועה. אולי הוא גם שמע שמועה. זה רק טלפון אחד לזעירא. מה זה בשבילך טלפון. לא תטלפן? אל תטלפן... דיין קרא לי חודש אחרי שהתמניתי לפיקוד דרום. אדם נוסף נכח בפגישה. והוא שואל אותי: 'אם ניתן למצרים את התעלה, איך זה ישפיע על מערכת ההגנה של פיקוד הדרום? איך זה נראה לך מבחינה פוליטית?' זה היה חודש וחצי לפני המלחמה. אלו היו המילים שלו: 'והיה והם ייקחו את התעלה', ו'היה וניתן להם את התעלה, נעשה הסדר, ניתן להם את התעלה'. אמרתי לו מה שאמרתי. אתה מבין את הקשר של השיחה הזו עם מה שאמרתי לך קודם. זה התחבר לי בראש הרבה יותר מאוחר. זה לא התחבר לי אז. לא, לא השתגעתי. הרי ידעתי שתחשוב כך. אני לא משתגע. אני גם לא בטוח אם זה נכון או לא".

גורו מפניו. זה אותו גורודיש שישראלים אמרו לעצמם: גורו מפניו. תשע שנים גורודיש נמצא כאן, כורה יהלומים. לבד, בודד, יחיד, כמעט ערירי. אחת לשנה ממית עצב, ללא הרדמה. העין נמשכת לפגמים. אני מנסה לגלות בו מום פיזי, חולשה שהצטברה במשך השנים. הוא בן 57, נראה בסדר, קצת בטן, סובל קצת מכאבי גב. שלושה ימים עשינו בבאנגי. העיר מוקפת כלום, מרחבי כלום, חושות, כפרי קש, דרכים, מדורות מזון עשנות, חיית שדה, חיילים. העברית של גורודיש עדיין ישראלית, מעט צבאית, תקנית. ישראלית היוצרת תקרת-שפה נמוכה. לעתים, ישתמש בשפת המקורות, בעברית ההיא. השימוש בעברית ההיא יוצר פרצי אור בודדים, מוארכים, יפהפיים. גוש המילים נסדק אז, מעט: יונה משולחת לאוויר הפתוח, עלה לשון קודש בפיה. אבל בדרך כלל השפה שלו ישראלית צחיחה, צבאית, ביצועית. הוא מאפיין את האנשים העולים בשיחות הארוכות בינינו: בחור טוב, סלע, לוחם אמיתי, שמוק – כאילו הוא נזכר בהם מתוך מאמץ מסוים, משחזר מתוך האבק את ההיסטוריה המשותפת לו ולהם. כאילו האפיון מאשר את השם, חלק מהשם עצמו: "דדו סלע". בשפה שלו דימויים קבועים: רכבת נוסעת, פלטפורמה, עם ישראל, נזרק, מצורע, דם. הוא האיש שנזרק לדבריו מן הרכבת הנוסעת, הורד מהפלטפורמה, הוגדר כמצורע, נשפך דמו. השיחות סובבות סביב מלחמת יום כיפור, כריית יהלומים, אובססיות, תוחלת אישית, גורל, בדידות. השהייה שלו בבאנגי היא הכרעה על בדידות בשיחות חוזרים המושגים והשמות: שובך יונים, פריסה, חתול מדבר, סדין אדום, דיין, דדו, שרון, תקיפה. גם המושגים יוצרים תקרה נמוכה. במשך שלושה ימים התנהלו תחת תקרה נמוכה.

לשונו של גורודיש. אחת ההפתעות המרות של גורודיש, אחרי ההדחה, היתה בתחום הלשון (השפה). לאחר עשרות שנים בחסות הלשון הצבאית, שנים בסך הכול בטוחות, גורודיש הודח ללשון אזרחית, מצד אחד, ולנגישת הלשון הצבאית, מצד אחר. המערכת הצבאית המדיחה אותו, העילה נגדו את לשונה גם לאחר הדחתו, בשביל להעצים את שלילתו, את חטאיו, את אי התאמתו לה. ואילו הלשון האזרחית, שהיתה זרה לו עד כה, לא נענתה לו כשנעשה אזרח, גם משום שבתודעתו נשאר איש צבא, והתנגד בכל מאודו להיותו אזרח. ואם הלשון היא האמצעי שבו אנחנו מקודדים רעיונות, חוויות, התנהגות פרטית ומחשבות, אזי גורודיש נעשה מחוסר שפה, או מגשש בין שפות. נעשה עילג שפה. תנועתו הוגבלה על פי מגבלת השפה.

פשוט עני. בלילה השני, בבר של המלון, שוחחנו על "מאה שערים". שנינו ילדי השכונה. גורודיש קיצר מאוד בדברו על השכונה. הוא נפרד ממנה בבחרותו, ומאז היא לא בו. מבחינתו היא כמעט נתון טכני. גורודיש: "זיכרון ילדות מוקדם שי? בשביל מה אתה צריך? פסיכולוגיה? קשה לי. אני זוכר שטיילתי עם אבא שלי בשבת בגבעת שאול, והוא אמר לי ביידיש: 'גבעת שאול בויצאך שוואך (נבנית חלש)'. טיילנו, היינו הולכים ברגל הרבה פעמים. היתה לו חנות של רהיטים משומשים במאה שערים. לא תמיד היה כסף לאוטובוס. על כל מה שהיינו רואים, היה אומר: 'אתה רואה את כל הכבישים האלה? האנגלים בונים את זה בשבילנו. אתה רואה את כל הבתים האלה? הם בונים את זה בשבילנו. אתה רואה את כל הבתים האלה? הם בונים את זה בשבילנו'. אמא היתה אישה קשת יום ממש. אידישע מאמע. היינו בית עני, פשוט עני. קשה לי לספר לך זיכרונות מילדות, כי הילדות לא נחרתה בי. היתה לי ילדות קשה. השתלדתי לשכוח אותה. לא נשארו לי משקעים מהילדות פרט ל'חדר'. החדר, אני זוכרת כל דבר שקרה לי. היציאה למסגרות הצבאיות או הפארה-צבאיות לא היתה גם ניסיון למצוא בית אלטרנטיבי. היה לחץ בבית. בבית עני יש לחצים. אבל לא ביקשתי בית חלופי. לא היתה לי חברה. החברה מ'החדר' לא סיפקה אותי. אני מניח שאם הפנייה הראשונה היתה מאצ"ל או מלח"י, הייתי הולך לשם. עוד לא היתה לי השקפה פוליטית".

בוקאסה. גורודיש: "הגעתי לכאן, לרפובליקה המרכז אפריקאית, דרך ישראלי אחד שעבד פה מטעם משרד החוץ, יואל ברקן. והוא כבר לא כאן. לא יודע איפה הוא. הלך לי לאיבוד בעולם. אחרי משרד החוץ הוא היה יועץ של בוקאסה, השליט. הגעתי דרכו. הגעתי כמו שמגיעים. מה אתה שואל? הגעתי. ניסיתי למכור פה מטוסי 'ערבה' של ישראל. ניסיתי למכור מטוסי תובלה, ובוקאסה הסכים לקנות. הצעתי לו שניים. הוא הביא אותי לישיבת ממשלתו. לא דיברתי אף מילה צרפתית. פה צריך מטוסים לתחבורה פנימית. עכשיו אין להם. הממשלה החליטה לקנות 4, לא 2. היינו מרוויחים הון כסף. וזה נקי, עסקה נקייה. בוקאסה שלח איתי משלחת לישראל. ישבנו בתעשייה האווירית. קיבלו אותנו יפה מאוד. טייס של בוקאסה הטיס את המטוס. הגיעו למשא ומתן איך לשלם. למחיר הסכימו. ראש המשלחת אמר שהוא מוסמך לאשר את המטוס, אבל הוא לא מוסמך לדבר על תשלומים. חזרתי לבוקאסה לדבר על התשלומים. אז הוא אמר, מון ג'נרל, אני הסכמתי לקנות, אני לא הסכמתי לשלם. אני מקווה שמדינת ישראל תיתן לי את ה זה בקרדיט. טוב, הלך פייפן. ניסו לעשות עסקת ברטר: בוקאסה יספק עצים או קפה. אבל אף אחד לא סמך עליו בעולם, והעסקה בוטלה".

המשך בוקאסה. גורודיש: "אז בוקאסה קרא לי ואמר לי, 'תשמע, ממה אתה מתפרנס, אם אתה רוצה להתרפנס ממכירת מטוסים אז אל תחוב שאחַי, נשיאי אפריקה, שונים ממני. לא תרוויח. בוא תישאר אצלי, אני אעשה אותך איש עשיר'. אמרתי לו, מה אעשה אצלך? הוא אמר, 'תההי יועץ שלי. אני צריך גנרל ישראלי שייעץ לי'. אמרתי לו, תראה זה מסובך, אני אלוף במילואים, אני צריך אישור של ממשלת ישראל, דבר ראשון, והיא תיתן או לא תיתן, אנחנו לא יודעים. דבר שני, האם נאה לך שגנרל זר ייעץ לך? "הוא אומר לי, 'מה אתה מציע?' ואני אומר, אני אשאר פה, אני אעשה פה עסק, וכשתצטרך אותי תקרא לי. הוא אומר, 'טוב מאוד, מה אתה רוצה לעשות?' ואני אומר לו, יהלומים. שמעתי שיש פה יהלומים. אז האמנתי שיהלומים, יודעים איפה זה, באים לשטח, מתכופפים, לוקחים אותם. גדלתי על הסיפורים של אוצרות המלך שלמה, מתכופפים ולוקחים אותם. אז הוא אמר לי, 'תגיד לי, ראית כבר יהלום-גלם בחיים שלך?' אמרתי לו, לא, אמר לי, 'לך תראה'. נתן לי שני שומרי ראש, נתן לי אקדח, נתן לי מהנדס ממשרד המכרות, והסתובבתי כמה חודשים ביערות ברגל וראיתי יהלומים. זה עבודה. בכלל, יהלומים אתה יודע מה זה? עבודת עפר. מזיזים הרים, שוטפים אותם במכונות ואז מוצאים כמה יהלומים בפנים, וזה די משתלם. חזרתי לבוקאסה, אמרתי לו, אני רוצה. באתי אל אפרים אילין, אמרתי לו, יש פה, אפשר להשיג רישיון ליהלומים אצל בוקאסה. אילין הצטרף, הביא שותפים. בסופו של דבר, אילין החליט לא להשקיע. למה? אולי הסיכון. ואז הלכנו לחברה אחרת, בלגית, אבל גם היא נפלה לי. הלכתי לחפש משקיעים אחרים. אני יכול לכתוב ספר על משקיעים. קודם חשבתי שהבעיה זה למצוא רישיון ליהלומים. אחר כך התברר לי שהבעיה היא משקיעים... אני עכשיו ביער עם ציוד, עם חובות לספקים מקומיים. כסף לאוכל אין. כסף למשכורות אין, 140 עובדים".

מונדריאן בבאנגי. בחדר המלון, על הקיר, רפרודוקציה של מונדריאן, 1914, אבי המודרניזם של תקופתו, המופשט. שטחים מופשטים, קצב, ריבועים מלבניים, קווי היקף שחורים. עבודה טיפוסית. הלחות זוחלת לחדר. מן החלון, הגבול עם זאיר. גבול-ימה. סירות דקות משייטות מכאן לדם. מעל המים מתנשא אד לחות מוארך ונפוח, נפיחות של גופה. על החוף ג'יפים צבאיים, שריונית קטנה, שני חיילים רצים אחרי אופנוע. אני חושב על גורודיש כמו על אח בוגר שהחיים התעו אותו, איזושהי סטייה, גן שהתפרע בתוך המערכת. את מי זה מעניין? גורודיש זמן עבר. דיין מת, דדו מת, ועדת אגרנט שייכת לעבר, הכול זמן עבר. את מי זה יעניין? מונדריאן בבאנגי: בדיחה פרטית של טבע האמנות עם טבע המלונאות, עם תיאוריית וולטר בנימין על טבע השכפול.

בית חרושת לאקדחים. אחרי ועדת אגרנט, אחרי שלא קיבל מינוי חדש, אפילו מונמך מאוד, בצבא, גורודיש ניסה להיקלט בעולם העסקים המקומי, להשתקם, לעשות כסף, ומשם, מהכסף, להילחם על טיהור שמו. היו אלה חיים אזרחיים מרופטים. גורודיש: "הגעתי ב-78' לקיסרות המרכז אפריקאית. ב-77' השתחררתי מהצבא. התפטרתי אחרי שלא יכולתי לחזור לקבל תפקיד פעיל. ורציתי להישאר בצבא. אלוהים, כמה שרציתי להישאר בצבא. התפטרתי בדרגת אלוף, כ-30 שנה בצבא. כן, אני יכול לשחזר את נסיבות ההתפטרות. הייתי אצל שר הביטחון, שמעון פרס, ואמרתי לו, אני רוצה לקבל תפקיד בצבא, והראיתי לו את דוח אגרנט, שאמר שאני לא יכול להיות אלוף פיקוד. אמרתי לו, בסדר לא תעשה אותי אלוף פיקוד, אני ככה, בצורה כזאת, לא רוצה להשתחרר. לא מגיע לי. אני רוצה תפקיד. והוא אמר לי, אנחנו ניתן את המלצות הוועדה לגביך לבדיקת היועץ המשפטי. נתנו את זה ליועץ המשפטי של הצבא, את שמו אני כבר לא זוכר, והוא אמר שאני יכול להיות מפקד עוצבה. יכולתי להיות מפקד גייסות שריון, וזה מה שרציתי להיות. אז פרס אמר שזה לא מספיק. הוא ייתן את זה ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ הצטרף להמלצה של הצבא. ולא כיבדו את ההבטחה. לא קרה כלום. זהו. הייתי מוכרח ללכת. הגשתי מכתב התפטרות, ופרס יצא בהודעת דובר משרד הביטחון על ההתפטרות שלי מהצבא. הבעת צער כללית כזאת והערכה לתרומתי. עצם הדבר שהוא הוציא הודעת דובר זה היה חשוב, כי זה היה הכרה בכל זאת שאני אלוף ומשתחרר, והנסיבות לא כל כך מוצדקות. בדרך כלל, אין הודעות דובר על התפטרויות של אלופים. זה היה חשוב לי. זה היה משהו בשבילי. במצב כזה אתה נאחז בדברים כאלה, בביטויים כאלה, אין מה לעשות. השתחררתי יחד עם מנו שקד והלכנו יחד לעשות עסק. שקד היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי, כשהייתי ראש מהד", וכך הכרנו. השתחררתי ולא הציעו לי עבודה. משה דיין עדיין נשף בעורפי. עדיין הפרעתי לו. עדיין הכול חם. אגב, הפגישה האחרונה שבה הבנתי שאני צריך להתפטר, היתה עם מוטה, הרמטכ"ל, כשהתפרסם דוח ועדת אגרנט, ישבתי בלשכה לידו. הוא נתן לי לשכה לידו. מוטה, אותו ערב, עבר לידי ואמר לי, שמעתי, קראתי את הדוח, שמעתי ברדיו, תחכה לי פה, אתה חוזר לצבא, אני הולך לשר הביטחון לגמור איתו את זה. חיכיתי עד שתיים בלילה. הוא לא חזר. ולמחרת בבוקר ניגשתי אליו, אז הוא הסביר לי, יש בעיה. הבנתי והלכתי. הכול, למרות חוות הדעת של היועצים המשפטיים שאפשר להשאיר אותי שלא כאלוף פיקוד. יש לי המכתב של הפצ"ר, מכתב ארוך, והמכתב של היועץ המשפטי: 'אני מצטרף לחוות דעתו של הפרקליט הצבאי הראשי'. יש לי המכתבים בארץ. זה בתוך החומר שאז חיפשו אצלי בבית ותפסו אצלי. מאז החיפוש בביתי, אגב, לא יצאתי לציבור בעניין ועדת אגרנט. חששתי. החיפוש היה בשבילי רמז שאני צריך להפסיק להתעסק. עם השב"כ מסוכן להתעסק. הם לא עוסקים רק בביטחון פנים. ובכן, עבודה לא הציעו לי. מי שקרא לי לריאיון היה ראש הממשלה, יצחק רבין, ושאל אותי, מה תעשה? אמרתי לו, אני אגיד לך את האמת, אני לא יודע. הדבר היחידי שאני יודע לעשות זה נשק. תן לי רישיון לייצר אקדחים בארץ. אני אמצא משקיעים ואפתח ביח"ר לאקדחים. רבין אמר לי, אני צריך להעביר את זה בממשלה. אחרי מספר שבועות, קיבלתי את הרישיון. זאת אומרת, רבין ניסה לעזור".

מה פתאום אקדחים? גורודיש: "כי אקדחים שישראל מייצרת, יימכרו. כי יש לישראל שם צבאי טוב. חוץ מנשק, לא ידעתי שום דבר. מגיל 17 וחצי אני בשירות מלא, מגויס, נפצעתי איזה 9-8 פעמים. למה אקדחים? מה אתה לא מבין?! על מה אתה הולך לבזבז את הזמן שלנו? זה נשק. זה שוק אזרחי, נשק אזרחי. זה, אתה יודע, יותר נקי קצת, וזה הוצאות לא כל כך גדולות. ניסיתי למצוא משקיעים. לא מצאתי. מצאתי ביח"ר אמריקאי שהסכים לבנות פה. היינו בבנק לפיתוח התעשיה כדי לראות את התנאים. בסופו של דבר לא יצא מזה דבר. הייתי בחוץ וכל מה שידעתי לעשות היה צבא. פרופ' סעדיה עמיאל ז"ל, איש יקר, סידר לי פגישה עם רבינוביץ', שר האוצר. רבינוביץ' קרא לי ואמר לי, יש לך אצלי דלת פתוחה. אני לא ידעתי מה עושים עם דלת פתוחה. הצעה קונקרטית לעבוד, להתפרנס, לפרנס את המשפחה שלי – לא היתה. יש לי שני ילדים, אישה. הבן למד ביכון, הבת באוניברסיטה. בסופו של דבר, מנו ואני עשינו שותפות עם אברהם פילץ ועם פלאטו שרון. איך הגעתי אליהם? הייתי צריך לדעת מי זה פלאטו?! למה, אתה ידעת מי זה? מישהו ידע? היום כבר יודעים בדיוק? עלמה אתה מדבר. זה היה הבן של פילץ, לא האבא. בחור נחמד. הם מימנו אותנו, נתנו לנו משרד. ואנחנו החלטנו לעסוק בייצור נשק ישראלי לארצות זרות. אני חושב שהייתי, מבין האלופים המשתחררים, סוחר הנשק הראשון. אני אומר זאת עם אירוני, שלא תהיה טעות, 'סוחר הנשק הראשון'. מהר מאוד הבנתי שעסקי הנשק זה לא דבר נקי".

פרס, פילץ, פלאטו, אילין. גורודיש: "לא רציתי להיות סוחר נשק. בן-אדם מסיים 30 שנות שירות בצה"ל ומגלה שהוא לא יודע שום דבר מה לעשות בחיים האזרחיים, שהוא לא מבוקש, שיש לו פנסיה קטנה, גרושים, קרן תגמולים, קרנות, גרושים. ושהממשלה, שבדרך כלל דואגת לאלוף, נותנים לו תפקיד ממלכתי כזה או אחר, או בחברות ממשלתיות – לא מסתכלת לכיוון שלו. שום הצעה. אנשי דיין התנגדו להעסיק אותי. כן, התנגדו בפועל. תאמין לי. תקשיב ותאמין ותבין. לא נתנו לי לסחור בנשק. מי זה 'הם'? אנשי משרד הביטחון, ודווקא לא שר הביטחון. את שמעון פרס, שהיה שר הביטחון, ראיתי, והוא אמר לי שמבחינה חברית הוא יעזור. שום דבר. אני לא יכול להגיד לך לאיזה ארצות מכרתי נשק, או רציתי למכור. היו נגדי. לא נתנו לי לעשות עסקאות. חסמו אותי. עזבתי את סחר הנשק. ניסיתי לייצא חלקי חילוף. עזבתי את פילץ מנו? אני לא יודע מה הוא עושה היום. הקשר אז נוצר על בסיס של שני פורשים מהצבא. הוא בחור טוב, ישר. הוא נשאר עם פילץ ופלאטו, ואני הלכתי לעבוד עם אילין איזה שנה, אפרים אילין, הבנים שלו, בייצוא שלח חלקי חילוף. ושם בכלל לא הצלחנו. חלקי חילוף למכונות, לייבא, לייצא. לא הלך. היה רע. בן אדם, היה לי רע. נולדתי בצבא. והחיים הצבאיים היו בשבילי יותר מקרירה. זה היה בית. כך שאני עובר אז משבר. אני מדבר עם אנשים בשפה אחרת. התייחסו אלי בכבוד. אבל, להגיד לך שמצאתי את מקומי בעסקים האלה?! לא מצאתי את מקומי, לא הייתי מרוצה. עבדתי. ואחר כך הגעתי לבוקאסה וכו', כמו שכבר סיפרתי לך".

איש "האש והעצים". הפגישה נקבעה במשרד באזור אלנבי ואחד העם, תל אביב. אני מכיר טוב את האזור: משרד עורכי הדין של אבי, אשר רוזנבלום ז"ל, היה באחד העם 42. הקדמתי לפגישה ברבע שעה, והוצאתי אותה על חלונות ראווה של חנויות ספרים, מכשירי אלקטרוניקה, צורפים. על דלת המשרד שלט של חברה לייצוא ולייבוא. איש לא ענה לי. תחושה של משרד נטוש, או לפחות של פעילות נמוכה. זה היה כבר יותר מדי בשבילי. אני לא בנוי לקונספירציות, לתיווך. חזרתי למערכת, ועם כניסתי למשרדי, האיש, איש "האש והעצים", טילפן. לדבריו, הוא לא הגיע, כי הם עקבו אחריו. לדבריו, היו בידיו דוגמאות מייצגות של ההקלטות. לפי ההקלטות, לדבריו, עולה תמונה שחורה של צמרת הצבא מלחמת כיפור, עולה שהצמרת היתה עסוקה כל כולה ביריבות פנימית, ביוהרה, צמרת עיוורת. בשיחה זו, בקטע זה, האיש דיבר ברהיטות בלתי אופיינית לו, וחשבתי שהוא קורא טקסט כתוב. שאלתי אותו אם הוא קורא מהכתב. הוא אישר. שאלתי אותו אם הוא מקליט את השיחה שלנו. הוא אישר, והוסיף: לפי בקשת גורודיש.

נער שנשבה. גורודיש: "לפני שנה, ביום כיפור, שכחתי שיום כיפור, אכלתי ארוחת בוקר, יצאתי לשטח, נזכרתי, לא אכלתי יותר באותו יום. ואמרתי 'נתנה תוקף' בעל-פה, ביער. הייתי נער שנשבה. כמעט דמות מסיפורי הבעל שם טוב או ר' נחמן מברסלב. פתאום אתה תופס שאתה מנותק... בדרך כלל, ביום העצמאות אני לא עובד בג'ונגל, ואני משלם משכורת יומיות לכל הפועלים, שאף הם מושבתים אותו יום. לפעמים, אני לא יודע שיום העצמאות".

סוף "האש והעצים". למחרת השיחה עם איש "האש והעצים", גורודיש התקשר. הוא מאוכזב ממני. "הם" עדיין שולטים במדינה. איך אני לא מבחין בזה. אולי אני מעמיד פנים. אולי אני מפחד מהם. פחד, גורודיש אמר, פחד אני מבין, פחד ראיתי בחיי הרבה.. תראה, אני לא נכנע, רחוק מזה, אני לא רוצה לקנות מהם שקט ואיזה משרה ב"כור"... זה תרגיל, זה גישוש, זה גישוש לפני תקיפה... אני מציע את ההקלטות רק בשביל לבדוק את הערנות שלהם, לבדוק כוונות. לא ידעתי מה לענות לגורודיש. שאני לא מפחד. ממי אני בכלל אמור לפחד. ממשה דיין?! השיחה גועה. סוף "האש והעצים"? לא, ב-2003 ההקלטות תומללו והודפסו בעיתוני הערב. אבל כבר לא היו "הם" בסביבה.

להרגיע את העזתים. כחצי שנה לאחר הפגישה שלנו בבאנגי קיבלתי ממנו טלפון. הוא מגיע לביקור קצר בישראל. הוא מבקש תדריך כוחות קצר: מי נגד מי עכשיו בארץ. אין לו חשק לבזבז אנרגיה על רמאים, לוזרים וקיביצרים. איפה מרכז הכוח. איך אפשר לייצר אפקט מרכזי אחד מדויק. נפגשנו אצלי בערכת. הוא נראה רע. הוא יה מעט מטושטש. הוא דיבר על ההתארגנות הפלסטינית בעזה. צריך להרגיע אותה ביד חזקה, ומיד. זו לא בעיה. תן לי שבוע לזה. הוא יצא לעזה בסובארו, עם אקדח, בליווי עיתונאי. ואחרי כן חזר לאפריקה.

לא קרפיון. שלושה ימים בבאנגי עם גורודיש. ארוחת צהריים במסעדה ששמה "בכחוס", לב באנגי, היתה בלתי נמנעת. לשם לוקחים אורחים נכבדים. היינו חמישה: שמואל ואני, משקיע אמריקאי והזונה שלו, מקומית, מקסימה, וקבלן בנייה, בחור צרפתי יהודי. הבלותיות קלה, מתבקשת, טבעית לנסיבות. אנחנו תמונה מסרט קולוניאלי. כל אחד ממלא תפקיד קבוע, ידוע. 30 דולר לאדם, ארוחה סבירה, שעה וחצי ישיבה, מיזוג אוויר לקוי בגלל הפסקת חשמל כללית. שיחת בטלה של אנשים שהיו בעולם, ראו עולם. בני תרבות, כלומר יודעים להשוות מחירי סטייקים. משווים שערי מטבעות. כוח קנייה, כוח מיקוח, כוח מישוש. מנות ראשונות, מיץ פירות מקומי. דגים כמנה עיקרית. האמריקאי מאכיל את הזונה שלו דגים בכפי. הדג המוביל נקרא "קפיטן". בעלי המסעדה אירופאים, האישה קשת יום, יופי שהשתמר, צרפתייה, על עקבים, שמלה שחורה, קו שדיים מודגש, גבות מצוירות, שיער משוך לאחור, פנים מחורצות. הלחות כבדה. תקרה נמוכה, דקורציה קולוניאלית, אלמנטים של תפאורה אופרה. חדר שירותים גדול, ענק, כולל שולחן איפור תיאטרלי. שמונה שולחנות, בר, ויסקי. את הגלידה מייבאים מפריז. לבאנגי אין מוצא לים. רוב הסחורות מיובאות, מחירים גבוהים. בחוץ 40 מעלות, 79 אחוזי לחות, העולם שטוף צהוב, השמים מטריית אובך, אנשים יושבים לצדי הדרכים עם מטריות צבעוניות, מנהלים מסחר זעיר, מוניות בודדות, רוכבי אופניים, מכוניות צבא. הדג טעים. אפשר לחשוב עליו כקרפיון. הוא לא קרפיון, הוא רק דומה לקרפיון. גדול מקרפיון. זה לא דומה לכלום, זה דומה לעצמו. הוא מוגש מטוגן או על גריל, עם קצת פטרוזילה, עם חסה. יש לו צורה של סטייק. גאוותם על הדג כאילו הם בוראי הדג. גורודיש: "רצו לשכנע אותי פה לאכול קווין דגרנואי (שוקיים של צפרדע). אמרתי להם, איזה טעם יש לזה? אמרו לי, כמו תרנגולת. הזמנתי תרנגולת". אחרי האוכל גורודיש התנמנם מעט, התעורר, פיזם לעצמו, עד ששר בקולו השבור מחרוזת זריזה של שירי מולדת, כמו היה עכשיו בערב הווי צבאי.

הנביא זכריה. אחרי כן, אחרי המסעדה, הוא דיבר עד שלוש לפנות בוקר על דיין, ועדת אגרנט, דדו. גורודיש: "אתה זוכר את הנביא זכריה. רצחו אותו בבית המקדש. ודמו, לפי האגדה, סער, ולא היה אפשר לשטוף אותו במים. זה אני. אני בגלות, כמו יפתח הגלעדי. את יפתח הגלעדי הרחיקו לפני שניצח. ואותי אחרי שניצחתי. אני לא משלים עם מה שעשו לי. לא נרגעתי. אני צריך כסף כדי לחזור ולהיאבק בשיטה, בוועדת אגרנט. נוכחתי שבישראל לנהל מאבק ציבורי עולה הון: בתי משפט, עורכי דין, מומחים, תקשורת, ארגון. אני לא מחכה למשלחת שתתחנן שאחזור. לא תהיה משלחת כזו, אני יודע. אני נאבקתי. מכל אלה שהואשמו, במלחמת כיפור, אני היחיד שנאבק. הלכתי לראות את יעקב שמשון שפירא, שר המשפטים לשעבר של אז. אתה יודע איזו עצה הוא נתן לי? האלוף, הוא אמר, תביא הרבה כסף. אתה רוצה לנהל מאבקים משפטיים? אתה צריך שיהיה לך הרבה כסף, היום, אני יודע שהוא צדק".

יו"ר עמידר. ב-87', לאחר פרסום השיחה שלנו ב"ידיעות אחרונות" קיבלתי טלפון מאיש של דוד לוי. מה? עלה אצלם, מתוך חרטה וכאב, הרעיון להחזיר את גורודיש לישראל, בתור יו"ר חברת עמידר. מה דעתי. האם אני יכול לגשש אצלו. אם הוא מסכים, התפקיד מובטח לו במאתיים אחוז. אמרתי לאיש של דוד לוי שכבר גיששתי די אצל שמואל גורודיש. ההלוויה של גורודיש, ב-91' היתה רבת משתתפים. שישה אלופים נשאו את ארונו. גם הילידים האחרונים, שנשארו מאפס ברירה במכרה האפריקאי, התפללו לעילוי נשמו של הגנרל הלבן, שלא הבין חצי דבר ביהלומים.
הספר "מה נשמע בבית" ראה אור בהוצאת דביר 2004


תזכורת:

אל''מ יוסי זעירא:''אלי היה צריך לדפוק לעצמו כדור בראש..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7992&forum=gil&omm=0

לינק לאשכול הראשי:
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&omm=0

_______________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ל שבת קודש ח' בתשרי תש''ע    23:12   25.09.09   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  139. הגיע הזמן לכפר על העוונות והעיוותים של מלחמת יוה''כ  
בתגובה להודעה מספר 0
 

הגיע הזמן לכפר על העוונות והעיוותים של מלחמת יום הכיפורים

כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, שופטים, מפקדי הצבא, נכבדיי
24 לספטמבר 2009

קראו בבקשה למטה את העתק מכתבי אל החוקר הצבאי החשוב מאד - ד'ר אורי מילשטיין, שמתאר לו גם את העוולות, העיוותים ועוד מעשים שקשה לי אפילו לעלות על הכתב, שנעשו על ידי קודמיכם לתפקיד וגרמו לבעיה חמורה שאין לה מקום במדינת היהודים אשר בה הצבא הוא העם, כשהעלימו והסתירו עד היום
סיפורי גבורה של חבריי ולוחמי קרבות הבלימה ממלחמת יום הכיפורים עקב מניעים זרים ואישיים של בכירים שחששו מחשיפת רשלנותם ומחדליהם האישיים שגרמו כמעט לחורבן המדינה וחיסול אזרחיה, אילו לא עצרו בגופם את האויב לוחמי חוד-החנית של קרבות הבלימה במלחמה הנוראה מכולן! ואני קורא לכם להכריז מיד על הקמת גוף שידאג לכפר על העוונות והעיוותים האלה מיד, על ידי הענקת אות-המערכה לכל משתתפי כוחות חוד-החנית של קרבות הבלימה (לא כמו הצל'ש שניתן אחרי המלחמה ללוחמים אחדים) בדומה לאות המערכה שנותן צבא ארה'ב לחייליו, כדי להשיג שתי מטרות מיידיות - כי מוטב מאוחר מאשר בכלל לא: והענקת אות-המערכה ישיב לזיכרון הציבור את לוחמי חוד-החנית של קרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים, שרובם נישכחו והרבה איבדו חייהם, כי בזכותם המדינה קיימת כבר 36 שנה סיפורי הגבורה שיצורפו לכל מקבל אות-המערכה, יחשפו סוף-סוף לציבור לוחמים רבים שסיפורם
מעולם לא פורסם או לא נודע בכלל, כדי שיקבלו את הכבוד המגיע להם עבור ההקרבה הגדולה שביצעו להצלת העם והמדינה, למרות המחדלים של מנהיגיה ומפקדי הצבא הבכירים. ואנא תגובתכם לכתובת האי-מייל שלי.

יוסף אגמון
[email protected]

---

ד'ר אורי מילשטיין שלום וברכה
22 לספטמבר 2009

שמי יוסי אגמון - הייתי שיריונר סדיר במלחמת יום הכיפורים, שלחם בטנק המוביל של כח קורס מפקדי טנקים בתעלת סואץ עם תחילת המלחמה, אחר כך בטנק המוביל של כח שהורכב משארית הפליטה של כוחות קורסי מפקדי וקציני טנקים בתעלה בתוספת למילואמניקים שמילאו שורותינו, כדי לפרוץ בראש הציר הצפוני לתוך סוריה ולהגיע עד למרחק של כ-40 קילומטר מדמשק. ולאחר הפציעה שלי, שירתתי כמנהל היחידה המרכזית שעסקה בשיקום חיל השריון ונוספים לאחר המלחמה הנוראית ההיא. ואתה כנראה קראת עלי דרך אתר - "נקים" בניהול מר חיים יטיב, לאחר שהגבת למאמרו בעקבות אחת החקירות שביצעתי ומצאתי כי לאהרון ברק וב'ב יש בעלות על 17 בתים שחלקם חשודים שניקנו בדרכי כנופית-משפטנים שעוסקת באירגון-מראש של תוצאות כינוסי נכסים עם חבריהם בבתי המשפט, לרכישת בתים רבים במחירים זולים ועוד...!

קראתי בהנאה הרבה מהמאמרים שלך ששופכים אור אמיתי ומכאיב על צה'ל בכלל ומלחמת יום הכיפורים בפרט, היות שזאת היתה המלחמה הקשה ביותר שידענו מהרבה בחינות ועד היום אנו ממשיכים ללקק הפצעים שרק הולכים וגדלים עם גילויים רבים של אמיתות שהוסתרו מהציבור עד היום הזה...! וברשותך אוסיף מעט מנסיוני ודעתי בנושא הפרשנויות שלך ואחרים ובעיקר הצעותיך ששלחת בזמנו אל אריאל שרון: ולדעתי אנו צבא שפועל בתוך משבצת שאת גבולותיה קובע לנו הממשל האמריקני שמממן אותנו, כך שצה'ל יכול לשפר עצמו בהרבה תחומים, אך ברגעי מלחמה שבהם חצינו את גבולות המסגרת שקבע לנו הממשל האמריקני והם זיהו זאת באמצעות הלווינים, מיד קיבלנו פקודות לעצירת ההתקדמות, כדי לא לסכן את התוצאות שהוחלטו מראש על ידי ראשי המימשל האמריקני או שותפיהם, גם אם המהלך כרוך באיבוד חיי חיילינו וכלי מלחמה

הנסיון האישי שלי היה עם פקודות שהגיעו כנראה ישירות מהבור בת'א, לעצירת הכח שהוביל הטנק שלי ברמת הגולן במרחק של כ-40 ק'מ מדמשק (בדומה לעצירת הכח שביצעו בקילומטר ה-101 לפני קהיר), בשטח מישורי נחות לטנקים שאיפשר לכוחות הנסוגים הסורים לירות טילים ולפגוע בטנק שלי ונוספים, היות ולא איפשרו לנו לנוע לעמדות מחסה (דוגמה אחרונה היתה בעזה, כשאמריקנים אילצו את צה'ל לסגת בלי לסיים חיסול החמאס)

כלומר, כל ההכנה, הלמידה והביצוע של צה'ל בשדות הקרב, טובים לדעתי רק על פעילות בתוך גבולות המשבצת שהוגדרו ונקבעו מראש למנהיגי המדינה ואולי גם לרמטכ'ל. ועל הבסיס העובדתי הזה, כל הפרשנויות וההצעות שלך מקבלות אור שמעמיק את ההבנה...ולסיום רציתי לשתף אותך בהצעתי שנובעת מנסיון אחד מרבים שרכשתי במלחמת יום הכיפורים ואחריה, היות וחלוקת צלשים אחדים נעשתה בצורה שערוייתית שבה הוענקו העיטורים לחברים שלי שאמנם מגיע להם האות כמו לחבריהם בצוות הטנק או הפעילות, שלא קיבלו העיטור...!

לאלה שקיבלו הצל'ש היו מקורבים לראשי צה'ל ו/או המימשל אז...וכדי לחפות על העוול הנ'ל וכדי שלא ישכחו את חוד-החנית של צה'ל בקרבות הבלימה של מלחמת יום הכיפורים אשר בזכותם המדינה עדיין קיימת, לדעתי יש להעניק לקראת יום הכיפורים הקרוב, אות הצטינות לכל הטנקיסטים, השיריונאים וחיילי יחידות נוספות שהשתתפו בקרבות הבלימה ועצרו בגופם את האויב, למרות מחדלים גדולים של ראשי המדינה והצבא. (היחידות הנוספות כמו חיילי החטיבה הירושלמית שלחמו במוצבי התעלה או חיילי גדוד התותחנים שלא ברחו וירו בכינון ישיר על הכוחות הסורים שכבשו את חטיבת הטנקים 188 ברמת הגולן וכד'...) ואני מראש מוותר על האות למען חבריי הרבים שרובם נשכחו והרבה מהם איבדו חייהם

סיפורי הגבורה של כל מקבלי אות ההצטיינות הנ'ל, ישפכו אור נוסף על אנשים, קרבות ומהלכים שלא ידועים לציבור עד ליום הזה - 36 שנה מאז ובזכותם המדינה עדיין קיימת.

שנה טובה וגמר חתימה טובה

יוסי אגמון
נע ונד בקליפורניה- ארה'ב
[email protected]


תזכורת:

https://rotter.net/forum/gil/6162.shtml

אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=0&viewmode=



פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי א' בתשרי תשע''א    12:49   09.09.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  142. ראשוני! יום השנה למלחמת יום הכיפורים-גנזך המדינה מפרסם  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.09.12 בשעה 11:32 בברכה, פילוביץ שחף
 
עמיחי63
חבר מתאריך 20.1.09
544 הודעות, 6 מדרגים, 12 נקודות. ראה משוב יום חמישי א' בתשרי תשע''א 00:25 09.09.10


ראשוני! יום השנה למלחמת יום הכיפורים-גנזך המדינה מפרסם
http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-51818-00.html

והנה הסרטונים לאו דווקא בסדר כרונולוגי:
.
.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

אטינגר שירת בלהקת פיקוד מרכז לצד אילי גורליצקי, שייקה לוי, עודד קוטלר ועודד תאומי. בשנת 1959 התקבל בעזרתה של רבקה מיכאלי לעבודה בקול ישראל. בשנת 1966 החל להגיש את התוכנית "אלה הם חייך" על-פי מודל בריטי. בהמשך עברה התוכנית לטלוויזיה הישראלית תחת השם "חיים שכאלה". בתוכנית זו אירח עשרות אישים ביניהם: עזר ויצמן, גולדה מאיר, יעקב חודורוב ועוד, וכן את הדודאים ותזמורת צה"ל. המשפט בתוכנית שהפך למטבע לשון היה: "מה אומר לך הקול הבא?", שאלה שהיה נשאל אורח התוכנית והיה עליו לזהות לפי הקול את מי יזמין אטינגר לשולחן התוכנית. במשך 30 שנה שודרו בטלוויזיה 80 תוכניות של "חיים שכאלה". בשנת 2000 שודרה התוכנית האחרונה בה התארח העיתונאי שייקה בן-פורת.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

הכתב נפל במלחמת יום הכיפורים.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

רוני דניאל עם כוח פריצה של צה"ל, שכבש את מוצבי החרמון. דניאל הצטרף ב-1971 ככתב תחבורה וחקלאות לקול ישראל ולימים כיהן כראש המערכת בתל אביב בשנת 1984‏. הוא עבד גם בגלי צה"ל, והוא בעל דרגת סא"ל במילואים. במלחמת יום הכיפורים היה ראשון הכתבים לעלות לחרמון עם לוחמי גולני.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

רוני דניאל - פשיטה של כח צה"ל על מתחם אויב ברמת הגולן.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב


9. יואל אסתרון - שידור מהחזית בסיני

בקטע זה: פעילות אווירית מוגברת בתחילת שנות ה-70.

התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני ואחר כך בגלי צה"ל, ככתב צבאי (במלחמת יום הכיפורים), כתב מדיני (אחרי המלחמה) ועורך יומני חדשות ותוכניות, ולאחר מכן ככתב עורך ומנחה בטלוויזיה.



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

החל לעבוד ככתב כלכלי ב"קול ישראל". עם סיום מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה עבר לתפקד ככתב צבאי וכעורך תוכניות האקטואליה של קול ישראל. בסוף 1969 עבר רון בן ישי לעבוד ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית (הידועה כיום בשם "הערוץ הראשון"), אך בעקבות פציעה מונה בשנת 1970 למזכיר מערכת החדשות. בשנת 1972 עבר לעבוד ככתב הטלוויזיה הישראלית באירופה. במלחמת יום הכיפורים חזר כדי לעבות את מערך הכתבים הצבאיים ונלווה ככתב צבאי לכוחות צה"ל בסיני. לאחר המלחמה ערך (יחד עם נחמן שי) משדר מיוחד על המלחמה.

מה מסתתר בכספת של מדינת ישראל? הצצה נדירה לארכיון המדינה



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי ד' בתשרי תשע''ג    17:22   20.09.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  146. הקונספציה:  
בתגובה להודעה מספר 0
 


דעות מאמר מערכת
הקונצפציה חוזרת
http://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.1826778

==


אשכול מרכז: נפלה עטרת ראשינו דוקטור/הרב ישעיהו רוטר זצ''ל
https://rotter.net/forum/gil/24488.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום רביעי כ''א בתשרי תשע''ד    19:47   24.09.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  149. גילויים מעניינים מתוך הפרוטוקולים של וועדת אגרנט - פרוייקט אישי.  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.13 בשעה 12:56 בברכה, פילוביץ שחף
 
ליאו מסי
חבר מתאריך 26.1.12
12238 הודעות, 71 מדרגים, 107 נקודות. ראה משוב יום שלישי כ' בתשרי תשע''ד 18:09 24.09.13


גילויים מעניינים מתוך הפרוטוקולים של וועדת אגרנט - פרוייקט אישי.

40 שנה חלפו למלחמת יום הכיפורים והפרוטוקולים הסודיים של דיוני וועדת אגרנט שחקרה את המלחמה ומה שקדם לה , מותרים אט אט לפרסום במלואם , עם מחיקות צנזורה הכרחיות. הוועדה כללה את נשיא ביהמ"ש העליון דאז אגרנט, שופט ביהמ"ש העליון לנדוי (שופטו של אייכמן) , מבקר המדינה נבנצאל ו2 הרמטכ"לים בדימוס- לסקוב וידין. כל חברי הוועדה , נהנו מהסיווג הבטחוני הגבוה ביותר, כיוון שנחשפו לכמוסים בסודותיה של ישראל , רבים מהם- אסורים בפרסום גם היום.

כחלק מהעניין הרב שאני מגלה במלחמה הזו ובקורותיה, אני מעיין בזמני הפנוי בפרוטוקולים, תוך ניסיון "לדוג" , מבין אלפי העמודים , קטעים מעניינים ובלתי ידועים שטרם נחשפו . והרי כמה מהם לפניכם:

כפי שכתבתי – למרות הזמן הרב שחלף , עדיין יש מחיקות צנזורה רבות על עניינים שונים בעדויות. רוב המחיקות הן על עניינים מודיעיניים ומבצעיים רגישים. לעיתים נמחקים עמודים שלמים , לעיתים שורות ולעיתים מילים בודדות. למשל המילה CIA – נמחקת תמיד, אך אפשר להבין כי היא נמחקה- ע"פ ההקשר.
לעיתים- המחיקה היא דווקא על אירוע שהתרחש שנים לא מעטות , טרם המלחמה. למשל- המחיקה הבאה מתוך עדותו המרתקת של מפקד חיל האוויר דאז- בני פלד.

מבדיקה שערכתי (במקורות גלויים וחוקיים בלבד- כמובן) – נראה כי הוטלה צנזורה , על תפקידו המכריע של פלד בהנחת היסודות למערך טילי הקרקע- קרקע הישראלי (טילי יריחו ).

רבות נכתב כבר , על קור רוחו של דוד אלעזר בעת המלחמה. (הוא הודח ע"י הוועדה , אך ורק בשל ליקויים בתפקודו טרם שפרצה) . נראה ששיאו של קור הרוח הנ"ל, התבטא בימים הנוראיים ביותר של המלחמה , באזור ה8 וה9 באוקטובר . מתקפת הנגד בסיני נחלה כישלון מחפיר וגם ברמה"ג המצב היה חמור. דיין איבד את עשתונותיו לחלוטין וע"פ עדותו של דדו , כך גם עוזרו של דיין בעת המלחמה – גנדי. ע"פ מקורות זרים, אלה היו השעות הקריטיות בהן נשקלה האפשרות להשתמש ב"נשק יום הדין". ניסיתי למצוא לכך סימוכין (גם אם מצונזרים) - וזה מה שמצאתי:

אלה דבריו של דדו מייד לאחר שהוא דיווח לוועדה בפירוט רב על הצעותיו מרחיקות הלכת של דיין לנסיגה כוללת. שימו לב :



נותר רק לנסות ולהעריך מה נמחק שם. לדעתי לא מדובר בענייני מודיעין , שכן הם פורטו וצונזרו בחלקים אחרים בעדותו (שלא הבאתי).

האזכור המפורש ביותר שמצאתי לאותם "אמצעים מיוחדים" - אמצעי האזנה שהותקנו בשטח מצרים ע"י סיירת מטכ"ל ולא הופעלו בזמן - מצאתי בקטע מתוך עדותו של אלוף פיקוד הדרום המודח- שמואל גורודיש - . שימו לב לרמז לגבי מיקומם של חלק מהם ( נראה שהצנזור התעצל מעט :-) ) :

אם כבר מזכירים את סיירת מטכ"ל (יחידה שעצם קיומה נשמר בסוד עד ראשית שנות ה90) - ראו את התייחסותו המעניינת של מפקד חיל האוויר ליחידה הזו (ללא צנזורה הפעם )

צנזורה , הוטלה גם על עניינים הנוגעים בצנעת הפרט – כמו למשל – מיהו אותו אלוף מיסתורי שהתקין , לא פחות ולא יותר , בידה בלשכתו ?


כפי שניתן לראות לשכתו שכנה במרחק הליכה מזו של הרמטכ"ל , כך שנותר רק לנחש.

לעיתים , לא הוטלה צנזורה, גם בעניינים שנוגעים בצנעת הפרט- כמו חשדות להתנהגות לא- ראויה של האלוף גורודיש :


וכעת לכמה עניינים "פיקנטיים" מתוך עדותו של סגן הרמטכ"ל – טליק.

שימו לב לכמות פגזי הטנקים שירה צה"ל מתוך המלאי ומדוע הסיוע האמריקאי לא היה נחוץ כלל בעניין הזה:

טליק משווה בין 2 רובים חדשים שהופיעו לראשונה בשלהי המלחמה :

ואיזה תנאי הציב אלוף פיקוד צפון חופי בפני טליק , לצורך אישור מבצע לכיבוש מחדש של החרמון:

תקצר היריעה , וקצר הזמן אל מול שטפון המידע שמצוי בפרוטוקולים האלה. יש לזכור ששלוש העדויות המעניינות ביותר לטעמי – של דיין של צבי זמיר ושל זעירא – טרם פורסמו. אם כי סביר שבעדויותיהם של 2 האחרונים – יהיו יותר מחיקות מאשר משפטים גלויים...

הלינק לפרוטוקלים : http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/agranat2/exb.asp
.
.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=655806687776513&set=a.122582777765576.16358.114001531957034&type=1&theater
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שני כ''ו בתשרי תשע''ד    08:52   30.09.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  150. גילויים מעניינים מתוך הפרוטוקולים של וועדת אגרנט. חלק שני. כולל סקופ  
בתגובה להודעה מספר 149
 

ליאו מסי
חבר מתאריך 26.1.12
12367 הודעות אור ליום שני כ''ו בתשרי תשע''ד 21:37 29.09.13


גילויים מעניינים מתוך הפרוטוקולים של וועדת אגרנט. חלק שני. כולל סקופ.

כזכור העליתי כאן בשבוע שעבר את החלק הראשון (לינק לטובת מי שלא קרא):
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#149

נתחיל בסקופ:

רבות דובר על אותו אשרף מרואן - מקורבו של סאדאת , הסוכן הכפול/ לא-כפול שסיפק את ההתראה האחרונה לפרוץ המלחמה. האם היו סוכנים נוספים בצמרת המצרית? בוודאי. ובפעם הראשונה , מצאתי לכך הוכחה כתובה- שחור על גבי לבן, בפרוטוקול רשמי של וועדת אגרנט מתוך עדותו של מספר 2 באמ"ן - תא"ל אריה שלו. ולא סתם- אלא דיווח על ידיעה של סוכן בצמרת המצרית, ממש בזמן אמת. העדות היא מ16 בדצמבר 1973 . הידיעה היא מה12 לחודש. שימו לב:

שלו מספר על ידיעה מימים אלה ממש על תוכניותיו של סאדאת מול הגנרלים שלו, לגבי תאריך לחידוש אפשרי של הלחימה

מתי נכנסה הידיעה:

האם זה מרואן? לא ולא

הצנזור ריחם עלינו כאן. הוא אמנם הקפיד למחוק כל אזכור ואזכור למילה CIA בעדויות , אך השאיר לנו את זה :-)

האמצעים המיוחדים היו "פוליסת הביטוח" העליונה של צה"ל ומדינת ישראל לצורך התראה מפני מלחמה- בדגש על החזית המצרית. התקנתם בצומתי תקשורת מרכזיים בלב מצרים , הייתה אמורה לספק למודיעין התראה מספקת שלה חשיבות עליונה , שכן להזכירכם- רוב מוחלט של הצבא המצרי היה פרוס ממש על קו התעלה , ללא שום פירוז. לישראל הקטנה, לא הייתה כל יכולת להחזיק דרך קבע כוח בקנה מידה גדול אל מול המצרים.

מהיכו הופעלו האמצעים?ע"פ הפרוטוקולים- מאום- חשיבה . מתקן המודיעין והפיקוד של צה"ל מול חזית התעלה. השר ישראל גלילי (סבא של עינב) חבר המטבחון של גולדה מספר על כך בעדותו המצונזרת . הוא, כמו גולדה , שידע במה הייתה כרוכה הטמנתם של האמצעים- ייחס להם חשיבות עליונה ורואה באי הפעלתם כיאות- מחדל אדיר (ובצדק)


נמשיך בענייני מודיעין . חגי מן, קמ"ן פיקוד צפון, מסביר על טיפוסי סוכנים סוריים שהופעלו ע"י יחידה 154 של אמ"ן (יחידה להפעלת סוכנים)

סגן הרמטכ"ל טליק מספר דווקא על אירוע שקדם למלחמה בכמה חודשים . יירוט מטוס שנחשד כמטוסו של ג'ורג' חבש והנחתתו בישראל. ג'ורג' חבש לא היה על המטוס (מי קרא "תיק כחול לבן" - חצי ספר זה על זה) .

כולם התנגדו למבצע - חוץ מהרמטכ"ל שלבסוף המליץ עליו בפני הדרג המדיני :

2659 הרוגים נפלו במלחמה. לא מעטים נפלו לאחר הפסקת האש הרשמית ב24 באוקטובר. וכמו בכל מלמה- לקם בנסיבות כואבות וטפשיות במיוחד. האלוף גונן מספר על פקודה שנתן לא להתקרב לשפת האגם המר - מהצד המצרי לאחר הצליחה - מחשש למוקשים ימיים שהוטמנו שם. הפקודה לא הועברה במלואה לאוגדת שרון. התוצאה- קבוצת חיילים ירדה לשחות במי האגם - מוקש התפוצץ ו7 אנשים נהרגו. 2 מהם אגב- חללים שמקום קבורתם לא נודע עד היום (התאדו)

ונסיים באווירה קלילה מעט . באשכול הקודם העלתי קטע מעדות הרמטכ"ל שבו צונזר שמו של האלוף שהתקין בידה בלשכתו. הניק "מילקי" - חשף שמדובר היה בראש אגף אפסנאות - נחמיה קיין. אי לכך- צללתי לתוך עדותו של קיין הנ"ל בחיפוש אלר קטעים "מרשיעים" . וזה מה משמצאתי:

גם בקטע זה כפי שראיתם - הוטלה צנזורה על הפרטים הרפואיים הרגישים. לא נותר אלא לפנות לרופאי הפורום ובייחוד למומחה הפורום לענייני פרוקטולגיה ש"יאיר את עינינו" בעניין.

קריאה מהנה ומחכימה לכולם.
.
.
תזכורת - תת-אשכול באשכול הנ"ל (פ"ש):
.
.
36. עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#36


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון ב' בחשון תשע''ד    10:25   06.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  151. הנרי קיסינג'ר: ''אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

tec
חבר מתאריך 11.10.07
16762 הודעות, 73 מדרגים, 145 נקודות. ראה משוב אור ליום שבת א' בחשון תשע''ד 22:23 04.10.13


הנרי קיסינג'ר: ''אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?''

הנרי קיסינג'ר: "אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?"
לרגל ציון 40 שנים למלחמת יום כיפור, נעתר שר החוץ האמריקאי דאז לספר על השעות שלפני פרוץ המלחמה, 
על השיחות עם גולדה ורבין, ועל יוזמת השלום האמריקאית

אמיר אורן | 04.10.2013 | 02:00

משרדו בפארק אבניו שבמנהטן גדוש בתמונות ובמזכרות מסין - המדינה הממקדת בשנים האחרונות את מרצו של הנרי קיסינג׳ר יותר מכל. מלחמת יום הכיפורים, שנפתחה מחרתיים (ראשון) לפני 40 שנה וששאבה אליה את קיסינג׳ר לשמונה חודשים גדושים ומסעירים בניהול משברי האזור, עד להפסקת האש והפרדת הכוחות בחזית ישראל־סוריה, היא זיכרון רחוק. קיסינג׳ר בן ה-90 חד וצלול כתמיד, אם גם מתרפק לעתים על זכר בני־שיחו הישראלים שאינם - גולדה מאיר, יצחק רבין, שמחה דיניץ - וברצותו, נשמע רגשנון, קצת רגשן וכתמיד שנון. בקיץ שעבר נעתר קיסינג׳ר, לאחר סירוב ממושך, לשבת מול המצלמות של הסדרה התיעודית ״לא תשקוט הארץ״ (מפיק־במאי: עמית...

להמשך צריך לשלם להארץ:
http://www.haaretz.co.il/kippur40years/.premium-1.2132289

em28
חבר מתאריך 6.1.08
2215 הודעות אור ליום שבת א' בחשון תשע''ד 22:56 04.10.13


המאמר המלא, בעזרת ההרחבה לפיירפוקס Haaretz Reader

בקיץ שעבר נעתר קיסינג׳ר, לאחר סירוב ממושך, לשבת מול המצלמות של הסדרה התיעודית ״לא תשקוט הארץ״ (מפיק־במאי: עמית גורן), שתשודר בשבועיים הקרובים בערוצים 1 ו-8.

לדברי ידידיו, הוא נרתע מלשוב ולדוש באירועי 1973, מפני שאינו רוצה לפתוח פצעים ישנים - הביקורת עליו בישראל ובקרב יהדות ארה"ב, מצד מי שלא היו מודעים למלוא עזרתו החיונית, גרמה לו עוול צורב - ואין לו עניין בחידוש מחלוקות עתיקות; הוא מכבד ומחבב את מי שהוצג אז כיריבו במאבק על הרכבת האווירית, שר ההגנה ג׳יימס שלזינג'ר.

קיסינג׳ר העמיד תנאים, לדעת מראש על מה יישאל - ״כמה מהשאלות ישראליות קלאסיות״, העיר - ולפרסם את תשובותיו במלואן, ללא קיטוע.

על סעיף אחרון זה התעקש עד כדי כך, שהאישור הראשון שהודפס במשרדו והוגש לחתימת צוות הסדרה בוטל ונוסח מחדש, לצורך החלפת המלה ״מבינים״ ב״מסכימים״.

בתשעה מעשרה מקרים, הסביר, הצטער כשהתפתה להתראיין.

הוא לא התנחם בהשערה הסטטיסטית שאם כך, אולי זה יהיה הריאיון העשירי, Zלא יספק לו עילה לחרטה.

גרסת קיסינג׳ר לאירועי 1974-1973 סופרה עד כה ברבבות עמודי מסמכים, ספרים, תחקירים ופרקי זיכרונות.

הוא היה האדם המרכזי, אם כי לא הקובע היחיד ולא הסמכות העליונה, בתחומי החוץ והביטחון בממשל המתפורר של ריצ׳רד ניקסון.

חולשת ניקסון, בגלל הסתבכותו בפרשת ווטרגייט, היא אחת הסיבות לטרגדיה הגדולה של מלחמת יום הכיפורים;

היא מנעה ממנו לממש את תוכניתו ללחוץ על גולדה מאיר לגמישות מדינית, שהיתה מספקת לאנואר סאדאת עילה לבטל את ההתקפה המתואמת שלו עם חאפז אסד.
קיסינג׳ר, היועץ לביטחון לאומי עד ספטמבר 1973 ואחר כך גם שר החוץ, היה אסטרטג עילאי, שווה־ערך לסאדאת.

הוא ייצג את האינטרס האמריקאי, לא הישראלי, אך יצר חפיפה מרבית בין השניים.

ישראל סמכה עליו, אך הקפידה להפעיל גם מנופים אחרים, בממשל (כמו יועצו של ניקסון, לן גרמנט) ובקונגרס.

הכל לכאורה ידוע מכבר, למעט אולי הכחשת קיסינג'ר ומשנהו ברנט סקאוקרופט שאיתות גרעיני ישראלי, אם בכלל שודר, נקלט בוושינגטון;

אך חסר עד כה שיג ושיח מפורט, במגבלות השעה שהקצה, בין קיסינג׳ר לתקשורת הישראלית, החשודה בעיניו בהטיה נגד ממשלת ישראל לדורותיה.

הוא ממליץ בעוקצנות "לנסות להשאיר מקום לאפשרות שהממשלה שלכם פעלה לעתים בתום לב, שממשלת ישראל ניסתה לקדם את האינטרס הישראלי״.

זהו קיסינג׳ר העכשווי.

הוא היה פחות רך כלפי ממשלות מאיר ורבין בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

״קרו אז דברים רבים,״ הוא מסכים, ״והיה הקשר רחב, והיתה גם הבעיה הקטנה הזאת, שהצלנו אתכם ב-73׳, נכון?

אז באמת ניתן לטעון שנהגנו בישראל בנוקשות״.

ניקסון רצה להשיק את יוזמת השלום שלו למזרח התיכון באביב 1973, אך אולץ להמתין לסתיו.

״משבר ווטרגייט הגביל את חופש התמרון הנשיאותי, אבל אשר ליוזמת השלום, מן הסתם השפיעה עלינו ההכרה שמוטב להמתין עד לאחר הבחירות בישראל (בסוף אוקטובר).

עם זאת, נקטנו בצעדים מקדימים לקראת יוזמת השלום, בשתי פגישות עם היועץ המצרי לביטחון לאומי.

חיוני לזכור שלא היו לנו יחסים דיפלומטיים תקינים או מגעים עם מצרים וסוריה״.

בשיחות עם היועץ חאפז איסמעיל, בסוף פברואר, ניסה קיסינג׳ר לקדם נוסחה של ריבונות מצרית מוכרת בכל סיני תמורת השלמה מצרית עם נוכחות ביטחונית מסוימת של ישראל.

״העמדה המצרית הבסיסית היתה התחייבות לנסיגה ישראלית לקווי 67׳, ואז - סידורי ביטחון מסוימים.

זה התייחס לכל גבולות ישראל, לא רק לגבול המצרי, וזה היה המגע הראשון שלנו עם המצרים.

ב-69׳ נאצר סירב לחדש את היחסים הדיפלומטיים״.

האם סאדאת היה מסרב להסדר נפרד בין ישראל למצרים?
האמנם הדרך היחידה למניעת מלחמה היתה הסכמה ישראלית לנסיגה מלאה, בכל החזיתות?

״כך בהחלט זה נראה לנו. לא ידענו עד כמה ההצעה המצרית היתה אמיתית.
לא היה סימן לכך שסוריה שותפה לה, והיינו בטוחים שישראל לא תשקול אותה בנסיבות ששררו אז, עם נוכחות סובייטית לאורך תעלת סואץ ופלישה סורית לירדן.

כך שזו היתה הצעה כללית, שאותה התכוונו להסב להצעת־נגד לגישה של צעד־אחר־צעד ודיון פתוח בנסיגה״.

בהמשך, בדברו על כישלון מאמציו של שליח האו"ם גונאר יארינג ב-1971,
כשניקסון וקיסינג'ר לא יצאו מגדרם לסייע לשר החוץ ויליאם רוג'רס לתגבר את יארינג, הוא אומר, "קל לאנשים להגיד, אם תחזרו לגבולות 67׳ ולמדינה שרוחבה 13 קילומטר, ניתן לכם שלום בלתי־מוגדר כלשהו, כשאחד הצדדים (אסד) בכלל לא מדבר עם אמריקאים ושני, עד כמה שידענו, הוא דמות מתוך האופרה ״אאידה״.

לא ידענו כלום על סאדאת כשהגיע לנשיאות. הערכנו שלא יחזיק מעמד יותר משנה.

גם את זה צריך להכניס להקשר - איש לא התייחס לסאדאת ברצינות רבה״.

קיסינג׳ר מאשר כי גולדה ועמיתיה לא בטחו ברוג׳רס והעדיפו ערוץ ישיר לבית הלבן ואליו, אישית, ״אבל זו אינה עמדה ישראלית נדירה.

כך קרה בממשלים רבים, ולא היה לכך קשר להחלטות שניקסון קיבל״.

על הזלזול באיומי סאדאת לצאת למלחמה ב-1973 אומר קיסינג׳ר, ״מהשאלה משתמע כאילו העובדה שהתחוללה מלחמה היא איכשהו באשמתה של אמריקה, כי איומו של סאדאת עמד לנגד עינינו.

סאדאת השמיע איומים רבים במרוצת תקופה ארוכה.

להערכתנו, לא היתה לו יכולת צבאית לממש את איומיו.

זו גם היתה הערכת המודיעין הישראלי, שנמסרה לנו שוב ושוב;

והיתה לנו תוכנית מוצקה לפתוח במשא ומתן לשלום, שאותה העברנו לסאדאת באמצעות יועצו לביטחון לאומי בידיעתם המלאה של הישראלים.

לכן, האם אפשר היה להקדים את עיתוי יוזמת השלום?

זאת אחת מאותן שאלות גדולות שעיתונאים יכולים לשאול לאחר 40 שנה״.

על המודיעין, הכישלון וההפתעה אומר קיסינג׳ר, ״ההנחה שמתוך שפע הבעיות שלנו בניהול מדיניות החוץ התחלנו פתאום לשים לב לבעיה הישראלית,
כי התמניתי לשר החוץ (שבועיים לפני המלחמה), די מעליבה.

הייתי היועץ לביטחון לאומי, זאת היתה אחריותי, בלי קשר לשאלה אם אני גם שר החוץ, להציב בפני הנשיא את החלופות והסיכונים.

בשבוע שבו התחלנו לברר את המצב הטקטי, גרמה לכך העובדה שקיבלתי, בתוקף שני תפקידי, דו״ח מודיעין על ריכוזי כוחות מצריים וסוריים לאורך הקווים.
ביקשתי מהסי־איי־אי ומסוכנויות המודיעין של ישראל התייחסות לדו״ח
וביקשתי גם הערכה מחודשת אחת ליומיים, כדי שנוכל לשפוט אם יש סכנה מיידית״.

ביום שישי, 5 באוקטובר, הועבר לסקאוקרופט מסר מעודכן מישראל.

״נאמר לנו שהדאגה גוברת, אך לא שקיימת סכנה מוגדרת חדשה כלשהי, רק דאגה גוברת מאותם ריכוזי כוחות שנודעו לנו ושעלולים להיות בעצם חמורים יותר.
התבקשנו גם למסור לערבים שלישראל אין כוונה להנחית מכה מקדימה,
וכי לכן אל להם לבסס את המהלכים הצבאיים שהם שוקלים לבצע על חשש מפני התקפה ישראלית, וכך עשינו.

לי הודיעו בשש וחצי בבוקר שבת, קרוב לאחת בצהריים לפי שעון ישראל.
העיר אותי עוזר שר החוץ, סיסקו, ובפיו בשורה - המלחמה עומדת לפרוץ.

היינו בניו יורק לעצרת הכללית של האו״ם, והוא העיר אותי ואמר שאם אתחיל לפעול מיד, כנראה שעדיין אספיק למנוע את פרוץ המלחמה.

טילפנתי לשר החוץ המצרי ולשגריר הסובייטי.

ניסיתי ללא הצלחה להשיג גם מישהו בצד הסורי״.

החלטת גולדה בבוקר יום הכיפורים להימנע ממכה מקדימה, ביוזמתה ולא כהיענות למשאלה אמריקאית (אם כי מתוך הכרת מדיניותם הקבועה של ניקסון וקיסינג׳ר),
אישררה למעשה את הקו הישראלי שביטא המסר לסקאוקרופט בערב הקודם.

״האם החלטה זו, שהתקבלה מרצונה החופשי של גולדה, ללא בקשה מצדנו, היתה נבונה?

אנחנו מדברים עכשיו על בערך שתיים בצהריים, לפי שעון ישראל, שעות מעטות לפני שההתקפה היתה אמורה להתחיל.

לכן, השאלה הראשונה היא, עד כמה יעילה יכולה מהלומה מקדימה להיות בנקודה זו, ביום כיפור, בלי שחיל האוויר הישראלי מוכן לפעול נגד מערך הגנת הטילים שהסובייטים הציבו לאורך התעלה ושהתגלה כיעיל למדי במלחמה, עד לצליחת התעלה (בידי צה״ל).

משום כך זה בעיני שיפוט סביר של גולדה, במאזן שערכה בין דימוי התוקפנות הישראלית, אילו פעלתם ראשונים, לבין היעילות האמיתית שהיתה מושגת בזמן הקצר שנותר״.

בשלושת הימים הראשונים של המלחמה המשיך הממשל להתכונן למלחמה הקודמת, ששת הימים.

ההתפכחות הגיעה רק בבוקר יום שלישי, 9 באוקטובר.

"עד אז נאמר לנו שהמבצעים הצבאיים מתנהלים, שהצבא המצרי יושמד, שהכוחות הישראלים יחצו את תעלת סואץ.

המהלכים הדיפלומטים שלנו התבססו על הנחה זו.

הסימן הראשון לכך שהדברים השתנו היה באותו בוקר יום שלישי, כשדיניץ והנספח הצבאי, האלוף מוטה גור, באו אלי לביקור.

הם דיווחו לי שישראל ספגה אבידות כבדות בחזית המצרית וכי גולדה מבקשת לבוא לוושינגטון, בתחינה אישית לנשיא לסייע.

למעשה, ניקסון לא היה זמין רוב היום, כי היה עליו להשתתף בביקור ממלכתי שאירח.

אמרתי לשליחים מישראל שאעדכן כמובן את הנשיא מיד, ואכן עידכנתי אותו מיד,
אבל שאני ממליץ בתוקף שראשת הממשלה לא תצא מישראל בעיצומה של המערכה כדי להגיע לאמריקה ולהתחנן לסיוע, משום שהצד השני יפרש זאת כסימן לחולשה עצומה.

שנית, באשר לאספקת הציוד הצבאי, הבטחתי להם תשובה עד לאותו ערב;
ובאותו ערב הודעתי לדיניץ שאנו מחוייבים למלא את מחסורה של ישראל בעקבות האבידות שספגה ושלפיכך ביכולתם להשתמש בכל העתודות שלהם, כי נשוב ונזרים להם אספקה.

התחלנו להעביר מיד פנטומים, דומני שלושה ביום.

עוד לפני כן, מאז מוצאי היום השני למלחמה, 7 באוקטובר, התחלנו לתת את מירב הציוד הטכנולוגי ש׳אל על׳ הצליחה להוביל״.

ב-12 באוקטובר ביצעה ישראל פניית פרסה: מהתנגדות להפסקת אש שתנציח הישגים מצריים בשטח להפצרה בקיסינג׳ר להזדרז ולהשיג הפסקת אש כזאת.

״ההחלטה שלנו, שהתקבלה בשעות הראשונות של המלחמה, היתה לא להרשות תבוסה ישראלית ולעשות ככל הנדרש להימנע מכך.

האמנו גם שחשוב שהמלחמה לא תסתיים באופן שייצור רושם שישראל הובסה.

היינו נחושים בדעתנו שבעקבות המלחמה תבוא יוזמת שלום, אבל שאסור לבסס אותה על תבוסה ישראלית.

לכן חשבתי שלא היה זה רעיון נבון, ודירבנתי (את ישראל להגיע להישג) לפחות בחזית הסורית, כך שהמצב יוחזר לקדמותו לפחות בחזית אחת.

זה הפך לחלק מהאסטרטגיה ואז פעלנו, לא במהירות מופרזת, לבצע מה שישראל ביקשה מאתנו.

בחרנו בערוץ של הצעה מצד גורם שלישי, כדי שלא תהיה זאת ישראל המבקשת שביתת נשק, וביקשנו תחילה מבריטניה, ולאחר שבריטניה סירבה מאוסטרליה, להגיש את ההצעה.

אבל סאדאת סירב.

"מדוע הוא סירב, למרות שכבר השיג את יעדו בעצם חציית התעלה?

אני משער שהסיבה היא שלמדינאי אין קושי גדול יותר ממתינות בשעת מראית עין של ניצחון.

סאדאת לקה בביטחון מופרז והחליט שלא להסתפק בקו שאליו הגיע, כמה קילומטרים מהתעלה, אלא לנוע לעבר מיצרי ההרים (מיתלה וגידי).

לכן פתח בבוקר יום ראשון (14 באוקטובר) בהתקפת שריון, ותוצאות המערכה של השבוע הקודם התהפכו.

מצרים איבדה מאות טנקים באותם יומיים. זה היה המבוא לצליחת התעלה בכיוון הנגדי״.

על גבו של קיסינג׳ר רבץ בניין כבד - לא הבית הלבן, אלא מכלול המשרדים של ווטרגייט.

דווקא בעת שרצה להרוויח זמן להתקדמות צה״ל ממערב לתעלה, באמתלה של צורך בהעברת טיוטת סיכומיו עם הסובייטים לאישור הנשיא, החליש אותו ניקסון במהלך שנועד לחזקו.

״הקושי הבסיסי במרוצת כל פרשת ווטרגייט היה בשימור האמינות האמריקאית בעוד הסמכות הנשיאותית נמצאת במתקפה מתמדת.

אבל עזרה לנו העובדה שהמנהיגים הסובייטים לא העלו בדעתם עד כמה באמת התפוררה הסמכות בתוככי המערכת (האמריקאית).

כשהייתי בדרכי למוסקבה, ניקסון שלח לברז׳נייב מסר שהעניק לי סמכות מלאה ליישב את כל הסוגיות.

יתכן שלא היה עושה זאת בנסיבות רגילות, אבל הוא פעל תחת לחץ אדיר להפגין שליטה רגילה בדיפלומטיה.

אפשר להבין את זה וראוי לשבח את ניקסון על הסיבולת שהציג בכל שלבי המשבר.
כידוע, זו היתה אחת ההזדמנויות הנדירות שבהן התנגדתי לקבלת סמכויות נוספות.

טילפנתי לוושינגטון להתלונן על כך״.

ב-25 באוקטובר, כשצה״ל התעלם מהפסקת האש והשלים את כיתור ארמיה 3, נקלעו שתי מעצמות־העל לעימות מילולי שאיים להפוך לצבאי;

היו שייחסו לו גם ממד גרעיני. ״הדיבורים על כוננות גרעינית הם במונחים עיתונאיים.

הכוחות הגרעיניים שלנו היו תמיד בכוננות בדרגה 2, אחת פחות מהגבוהה ביותר, בעוד ששאר הכוחות היו לרוב בדרגה 4, כך שהעלאת הכוננות הכללית לדרגה 3 לא השפיעה על המערך הגרעיני.

לא היה לנו עניין ביצירת סכנה של מלחמה גרעינית ממשמשת ובאה.

היה לנו עניין בדבר הבא:

קיבלנו מברז׳נייב מסר, בנימה שפירשנו כמאיימת, שאם לא נפעל במשותף נגד הכיתור הישראלי של ארמיה 3, אפשר שברית המועצות תחליט לפעול לבדה.

לתגבור האיום, הופסקה פעילות השגרה של 10 מתוך 12 אוגדות הצנחנים בצבא הסובייטי, סימן מובהק להכנות.

"מה שהדאיג אותנו היה משהו שהתרחש בתחום הגרעיני.

לכן, כאשר שלחנו תשובה שדחתה את הצעת ברז׳נייב, רצינו להבהיר שנתנגד לפעולה סובייטית חד־צדדית, וכל זה בשיא ווטרגייט.

כדי לשדר את האזהרה, נקטנו צעדי כוננות שידענו ושתכננו שייצרו פעילות רבה ותעבורה כבדה בקשר, כגון העמדת אוגדה 82 המוטסת בכוננות והחזרת ימאי הצי השישי לכלי השיט שלהם.

הדעה כאילו התקרבנו למלחמה גרעינית הפוכה ממה שהתכוונו לעשות - רצינו להבהיר שמהלך סובייטי ייתקל בהתנגדות מקומית.

היו תזוזות גרעיניות קטנות, שבעצם לא היו שייכות לעניין״.

ושאלת השאלות, בנוסף לשאלת הכישלון במניעת המלחמה - מי ניצח בה.

״זה לא היה כמו ב-1967. במובן זה, לא היה נצחון ברור.

ישראל הוכיחה שצבאות ערב בגיבוי סובייטי לא יוכלו להביס אותה,

כי היא תמשיך ליהנות מגיבוי אמריקאי ומשום שכוחותיה, ברגע שהתאוששו מההפתעה, פעלו ביעילות ובתעוזה רבה.

אבל ישראל למדה לקח חדש, שיכולת הסבל שלה מוגבלת.

2,600 החללים הנחיתו על ישראל מהלומה כבדה.

ומכל מקום, יחסה של ישראל לחיי אדם היה לה לנטל, כי הוא גרם לפגיעות גדולה בנושא השבויים.

יריבותיה ידעו שתמיד יוכלו לגעת בנקודה כאובה זו.

40 שנה אחר כך, מצבה של ישראל השתפר, היא חברה מקובלת יותר בקהילה הבינלאומית, היא השתתפה בתהליך שלום מייצב יחד עם אחדים מהמשתתפים באותה מלחמה; אבל (המלחמה) היתה התנסות כאובה, שהראתה את הטרגדיות והמורכבויות שבהצלחותיה של ישראל״.

מהם הלקחים שמנהיגי ההווה יכולים להפיק מהמשבר שניהלו סאדאת, גולדה וקיסינג׳ר?

״חיוני להבין שמה שעתיד להיעשות בסופו של דבר, כדאי לעשות כל עוד יש שולי החלטה, ולאור יעדים ברורים וארוכי־טווח.

אמנם, זאת בעיה במדינה עם שולי הישרדות צרים מאוד״.

ולסיום, כמו כדי להדוף ביקורת סמויה על שסאדאת כרת שלום עם מנחם בגין
תחת כנפי ג׳ימי קרטר ולא בחסות מי שסייע לו לעבור מהחוג הסובייטי לאמריקאי, או אולי באחד מאותם רגעים רגשניים המבצבצים מבעד לשנינות, אומר קיסינג׳ר, ״אני פשוט רגיש ל... הכרתי את כל האנשים הללו, הכרתי את רבין ואת גולדה, היתה להם מטלה נוראה וקל לחבוט בהם לאחר שנים ולומר שהיו יכולים לפעול טוב יותר".
.
.
להלן הכתבה המודפסת:




.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון ב' בחשון תשע''ד    11:49   06.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  152. שקט = רפש  
בתגובה להודעה מספר 151
 

מצ"ב לינק לכתבה:

63. הנרי קיסינג'ר: ''אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?''
https://rotter.net/forum/gil/5047.shtml#63
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי כ''ז בחשון תשע''ד    07:40   31.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  153. זעירא הודה: ''אמ''ן שגה, המצרים הערימו עלינו''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 31.10.13 בשעה 11:24 בברכה, פילוביץ שחף
 
זעירא הודה: ''אמ''ן שגה, המצרים הערימו עלינו''

40 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, נחשפת עדותו של ראש אמ"ן אלי זעירא בוועדת אגרנט שחקרה את כשלי המלחמה. "אגף המודיעין שגה בהערכתו לגבי המלחמה", הודה זעירא, שציין כי הבעיה לא היתה באיסוף הידיעות אלא בפרשנות שגויה. "היתה לי הרגשה שאוכל להבדיל בין תרגיל למלחמה אמיתית"
עמרי לוין | חדשות 2

40 שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, חושף הבוקר (ה') ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את עדותו של ראש אמ"ן במהלך המלחמה אלי זעירא בוועדת אגרנט שחקרה את מחדלי המלחמה. כבר בישיבה הראשונה הודה זעירא: "אגף המודיעין שגה בהערכתו לגבי המלחמה. זהו נתון".

לדברי זעירא, המצרים הערימו על ישראל בכך שהסוו את הכנותיהם לתקיפה בצורת תרגיל. חבר הוועדה הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין שאל את זעירא: "אז לא לקחת את זה בחשבון?", ולכך השיב ראש אמ"ן: "נכון. אני לא לקחתי בחשבון כי היתה לי אז הרגשה שאני אוכל להבדיל בין תרגיל לבין הכנות למלחמה אמתית. מבחינת איסוף הידיעות, ההערכה הייתה נכונה. מבחינת הפרשנות לידיעות, אנחנו לא ידענו, הוטעינו על ידי התרגיל". הוא הדגיש כי לא היתה בידי ישראל ידיעה שיכלה להצביע בוודאות כי מדובר בהכנות למלחמה, ולא בתרגיל.

למרות זאת, היו בידי זעירא ידיעות שאולי היו יכולות לרמוז על כוונות מצרים וסוריה. הוא סיפר כי ב-6.10.1973, יום פרוץ המלחמה, הגיע לידיו בשעה 4:00 לפנות בוקר ידיעה מסוכן על כוונת מצרים וסוריה לתקוף בו זמנית בשעות הערב. הסוכן היה ידוע כלא מהימן, אך למרות זאת כינס את הרמטכ"ל ושר הביטחון והומלץ לממשלה לגייס מילואים. "הסוכנים האלה נתנו ידיעות על מלחמה הרבה מאוד פעמים, ואף פעם הן לא התממשו, חוץ מאשר ב-6.10", הסביר. כשנשאל האם דובר בממשלה על היקף מסויים של גיוס מילואים השיב זעירא: "אינני זוכר כבר".

"נדלק אצלי אור אדום, אמרתי לרמטכ"ל שזה לא מריח טוב"

דבר נוסף שעורר את חשדו של זעירא היה פינוי משפחות המומחים הצבאיים של ברית המועצות ממצרים כ-48 שעות לפני המלחמה. "אז נדלק אצלי האור האדום, זה היה הדבר הראשון שחרג ולא היה לנו הסבר אליו", הודה זעירא. "אמרתי לרמטכ"ל שזה לא מריח טוב. גם אז לא היה לי ביטחון שתהיה מלחמה וראיתי אותה בסבירות נמוכה. אני לוקח בחשבון שהרוסים עוזבים, כי הם חושבים שתהיה מלחמה, אילו אני הייתי חושב שתהיה מלחמה, לא הייתי צריך בשביל זה את הרוסים".

זעירא הדגיש כי חובת הדיווח שלו היתה רק לרמטכ"ל. "ידיעה או אי-ידיעה של ראש הממשלה או שר הביטחון אינה בתחום אחריותי וסמכותי", אמר זעירא. "רוב שנותיי בצה"ל לא הייתי קצין מטה אלא מפקד, והטבע שלי לא מוביל אותי להעביר אחריות כלפי מעלה".

"בצה"ל לא ניתן לצאת למלחמה בלי שיהיו דיבורים"

ראש אמ"ן הסביר כי ההצלחה המצרית נבעה גם מההצלחה שלהם לשמור על המהלך בסוד בתוך מצרים. "98% מהצבא המצרי לא ידעו שזה לא תרגיל עד ה-6 בחודש, כך גם עולה מתחקור של קצינים מצרים שבויים", ציין זעירא. "הנחת המוצא היתה שהצבא המצרי לא יוכל לצאת למלחמה בהתרעה של רגע, ולכן כתעודת ביטוח - כל יציאה למלחמה תתגלה תוך יום-יומיים בהאזנה. בצה"ל לא ניתן לצאת למלחמה מבלי שיהיו 'דיבורים', צה"ל לא עושה תמרונים בכאלה היקפים". לדבריו, גם ניתוח אישיותי שערכו באמ"ן של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, העלה כי הוא אדם זהיר ומחושב, לא כזה שיבחר במתקפת פתע.

"הבעיה של ראש המודיעין היא לתת את ההערכה שלו", סיכם זעירא. "אם השיטה היא על כל דבר הכי קטן לקרוא 'זאב', אין בעיות. אבל אז הצבא נמצא במצב מאוד קשה".

מקור:
http://www.mako.co.il/news-military/security/article-e961d07aaab0241004.htm?partner=rss&utm_source=link4u&utm_medium=News&utm_campaign=link4u_News&Partner=link4u_News
.
.
40 שנה אחרי - העדויות נחשפות: "מפתיע שההתרעה לא פעלה"

ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף את עדויות ראש המוסד, ראש אמ"ן ושר הביטחון אחרי מלחמת יום הכיפורים. על האשמים, הסתירות והפרשנות הכושלת לדיווחי הסוכנים המודיעיניים

במסגרת מדיניות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון לחשוף חומרים ארכיוניים בעלי ערך היסטורי, נחשף כעת לראשונה הפרוטוקול החסוי מעדותם של ראש המוסד צבי זמיר וראש אמ"ן אלי זעירא בוועדת אגרנט שהוקמה בעקבות המחדלים שהובילו למלחמת יום הכיפורים. בתוך כך, נחשף גם החלק השני בעדותו של שר הביטחון משה דיין ועדותו של מפקד מחלקת האיסוף של אגף המודיעין, מנחם דיגלי.

על פי הפרוטוקולים, את ראש המוסד לשעבר צבי זמיר ליווה שבתאי שביט, עובד ביחידה המבצעית שטיפל וריכז את החומר עבורו. לימים הפך שביט לראש המוסד. כבר בראשית העדות מסביר זמיר כי במשך חודשים תפקיד היועץ לענייני מודיעין לא היה מאויש, מאז עזיבתו של איסר הראל ועד לכניסתו לתפקיד של ראש אמ"ן לשעבר, אלוף אהרון יריב כיועץ לענייני פח"ע (פעילות חבלנית עוינת). עוד הסביר זמיר כי לא הזהיר את ראש הממשלה גולדה מאיר כי היעדר אדם בתפקיד זה יכול לגרום לעיוות תמונת המודיעין.

זמיר סיפר באריכות כי נעשו ניסיונות להחדיר סוכנים שיעבירו ידיעות והתרעות, כולל מבצעים רגישים פוליטית, אך מרבית דבריו צונזרו בפרוטוקול. עם זאת הוא ציין כי בשטח פעלו כמה סוכנים שהעבירו מידע מודיעיני ביחס להערכה של קיום תרגיל בדרום ומערך הגנתי בצפון.

זמיר כראש המוסד השתייך למשרד ראש הממשלה ולא למשרד הביטחון, ולכן הדגיש בפני חברי הוועדה שלא השתתף בהערכות המצב שנערכו בצה"ל. עוד ציין, כי אין מערכת קבועה שאינה צבאית שעוסקת בניתוח ידיעות צבאיות ופוליטיות. כמו כן, התקיימו דיונים עם ראש אמ"ן שאליהם זמיר לא זומן והוא קרא את הערכות אמ"ן בלבד. מהפרוטוקול עולה, כי זמיר ביקש להשתתף בדיוני המטכ"ל והיה מגיע לשמוע דיונים עקרוניים.

זמיר ציין, כי לא העבירו לגולדה את כל המידע המתבקש בעניין המלחמה. "היה ויכוח האם זו מלחמה או תרגיל, לא רצו להעביר לראש הממשלה ידיעה לא סופית". מאוחר יותר סיפר זמיר על מידע שהיה בידי המוסד בנוגע לכוונות התקפה על ישראל, אך הודה כי אותו מידע לא הופץ לחלק מן הגורמים הנוגעים בדבר. "אני מודה ומתוודה שיכול להיות שטעיתי".

"הידיעות על מלחמה תמיד לא התממשו"

ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא סקר בפני חברי הוועדה בפתיחת עדותו את פעילות אמ"ן על יחידותיו המסווגות ומטרותיו. לאחר מכן, הציג מסמכים ופירט את הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. זעירא התייחס למודיעין שהיה אודות סוריה ומצרים בנושא דרכי הפעולה שלהן במקרה של מלחמה. "יש חוברת מה-2 באוקטובר 1973, ארבעה ימים לפני המלחמה, שמסבירה לכולם את התכנית הסורית איך לכבוש את רמת הגולן. לא הייתה הפתעה בתכנית הפעולה הסורית", אמר זעירא. בהמשך הדיון, הודה זעירא בפני חברי הוועדה כי "אגף המודיעין שגה בהערכתו לגבי המלחמה. זהו נתון". בישיבה הנוספת שהתקיימה עם חברי הוועדה, הסביר זעירא על מה התבססה ההערכה שכל עוד למצרים לא תהיה עליונות אווירית על ישראל וכושר הרתעה לתקיפה בעומק, היא לא תתקוף.

יגאל ידין, ששימש חבר בוועדה, פנה בדיון לזעירא ושאל: "אולי זכרוני מטעני, ואולי יש לזה חשיבות או לא, אני זוכר שבאותה תקופה 'בתרגיל השלישי' הייתה פגישה של הרמטכ"לים לשעבר, ואתה נתבקשת אז לתת הערכת מצב האם תפרוץ מלחמה או לא. מה הייתה העמדה שהצגת?". זעירא, השיב: "אני זוכר שאמרתי שהסבירות היא נמוכה. אני זוכר אותה, כי זה היה המקרה היחידי שהרמטכ"ל חלק על דעתי וחשב שכן תהיה מלחמה ולא הייתה מלחמה. זה היה במאי 1973. אני, לכן, חושב שהשינוי בקונספציה המצרית היה בין מאי לספטמבר".

זעירא סקר את פעילות המרגלים והסוכנים בימים שקדמו למלחמה אך התעקש, "אני רוצה לבוא ולהראות לכם שהסוכנים האלה, למרות שהיו מצוינים, אין להם כמעט שום ערך התרעתי... לידיעות שלהם אין שום ערך הרתעתי. מדוע? כי הסוכנים האלה נתנו ידיעות על מלחמה הרבה מאוד פעמים, ואף פעם הן לא התממשו, חוץ מאשר ב-6 באוקטובר".

ידין הקשה על זעירא כדי להבין מה חשב על אשרף מרואן כסוכן והמידע שהעביר: "זאת השאלה שאנחנו נצטרך להחליט, בוודאי. אני מבין שהכוונה לומר שאם לא התייחסנו ברצינות - זה היה משום שהוא עשה את זה כבר כמה פעמים, וזה לא התממש, לכן את ערכו כסוכן התרעתי הפחתנו. לא נכנסים בשלב זה אם צדקנו או לא". זעירא השיב, "עובדה שלא צדקנו".

חברי הוועדה טענו בפני זעירא כי הקונספציה לפיה מצרים לא תתקוף עד שתהיה לה יכולת לתקוף בעומק ישראל, לא עלתה בקנה אחד עם הידיעות שהועברו על ידי הסוכן. זעירא הודה בפני חברי הוועדה, "המקור הזה הביא לי מסמכים ואת דעותיו האישיות. באופן טבעי נתתי למסמכים פי מאה יותר משקל מאשר לסיפורים".

לאחר מכן הקריא זעירא את הידיעה שהגיעה ב-6 באוקטובר לפנות בוקר מאשרף מרואן, שכונה "המלאך": "עיקרי הדברים - הצבא המצרי והצבא הסורי עומדים לפתוח בהתקפה ב-6 באוקטובר לפנות ערב. ההתקפה תתחיל בו זמנית בשתי החזיתות". זעירא הדגיש בפני חברי הוועדה כי על אף שהידיעה שהגיעה ב-6 באוקטובר לפנות בוקר הגיעה מסוכן שידוע כלא מהימן, הוא ייחס לה חשיבות רבה ובעקבותיה כינס את הרמטכ"ל, סגנו ושר הביטחון והמליץ לממשלה לגייס מילואים. לאחר מכן, סיפר זעירא על ידיעה נוספת שהגיעה מסוכן נוסף, ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, ועל התייחסות אמ"ן לידיעה ואי הוודאות והבלבול בהעברת האינפורמציה מהסוכן לאמ"ן: "ב-1 באוקטובר מתחיל מבצע מתקפה על ישראל באחריות שר ההגנה המצרי".

זעירא נשאל אם להערכתו הייתה קיימת אפשרות שהידיעות שהסוכן מסר בחודשים האחרונים לפני פרוץ המלחמה היו כוזבות, במטרה להטעות את ישראל.

זעירא: "אני בטוח שרוב הידיעות שהוא מסר היו נכונות".

לנדוי: "זאת אומרת שזה חלק ממבצע הטעיה לקראת המלחמה".

זעירא: "אני מאוד מתלבט בבעיה הזאת, והרבה מאוד קצינים אצלנו מאוד מתלבטים בשאלה הזאת".

אגרנט: "אם מה?"

זעירא: "אם הסוכן ששמו... הוא שותף למבצע ההטעיה. הייתי אומר כך, דה-פקטו הוא הטעה אותנו. אם הוא התכוון לכך במזיד או לא - על זה יש אצלנו דעות שונות. בדקנו זאת. לא הגענו לשום מסקנה חד משמעית".

עוד הוסיף זעירא כי היו סוכנים רבים שהעבירו ידיעות לפיהן לא תפרוץ מלחמה, סוכנים טובים שנחשבו אמינים ועל בסיס ידיעותיהם, נבנתה ההערכה שהסיכוי שתפרוץ מלחמה, נמוך. בנוסף לכך הוא הציג מידע מגורמי מודיעין זרים כי עומד להתקיים תרגיל במצרים שיחל ב-5 באוקטובר.

יו"ר הוועדה שאל את זעירא, "מתי נדלק אצלכם האור האדום?"

זעירא: "האור האדום נדלק בשבילי בלילה שבין ה-4 ל-5 באוקטובר, כאשר התברר לנו שהרוסים לפתע ובצורה מזורזת מפנים משפחות של סובייטים מסוריה וממצרים". בישיבה הבאה כבר הסביר זעירא כי 23 ידיעות שהגיעו מהסוכן התבדו ולכן העריכו שגם האחרונה לא תתממש.

היו"ר אגרנט: "האם מותר לי לשאול, אם מישהו שאל את עצמו: שלש פעמים הם הכריזו על תרגילים, בסוף שנת 1971, בסוף שנת 1972, במאי 1973. אם עושים שלוש פעמים תרגילים, אולי הם באו לידי מסקנה, שהתרגילים האלה מראים שהם יכולים לעשות מלחמה? מדוע ארבע פעמים מוכרח להיות תרגיל?".

זעירא: "...לכאורה כאשר לוקחים את כל הסימנים האלה אומרים: ראית את כל זה, הרי ראית?! מצד שני כל סימן וסימן מעיד כזה היות והוא כבר הופיע בכל התרגילים הקודמים איבד את משמעותו...".

זעירא סיפר בעדותו כי מעטים בצבא המצרי היו שותפים לסוד המלחמה: "ממחקר סטטיסטי שעשו, 90% מהשבויים לא ידעו, כולל מאות שבויים. המצרים הסבירו לכוחותיהם בתחילת התרגיל שישראל עומדת לנצל את התרגיל לתקיפה".

זעירא התייחס לתרגיל ההונאה המצרי: "המצרים הערימו עלינו ועשו את כל הדברים האלו בצורת תרגיל".

ידין: "אז לא לקחת את זה בחשבון?"

זעירא: "נכון. אני לא לקחתי בחשבון כי הייתה לי אז הרגשה שאני אוכל להבדיל בין תרגיל לבין הכנות למלחמה אמיתית... אני רוצה להסביר פה שתי נקודות. ההערכה שלי מאז שאנחנו נוכל לדעת על ריכוז הכוחות, הייתה נכונה. היה נודע לנו על זה גם 48 שעות מראש. זאת אומרת, מבחינה זו ידענו על ריכוז הכוחות כבר בשבוע קודם. אנחנו הוטעינו על ידי כך שראינו את זה כהכנות לתרגיל ולא כהכנות למלחמה. זאת אומרת: מבחינת איסוף הידיעות, ההערכה הייתה נכונה. מבחינת הפרשנות לידיעות, אנחנו לא ידענו, הוטעינו על ידי התרגיל".

במהלך העדות הסתייג זעירא מהאמון שנתנו אנשי קהילת המודיעין בסוכנים ונתן משקל משמעותי להאזנות מתוך הערכה שיומיים לפני מלחמה ידברו על כך והיקף השיחות יעלה. "סוכן יכול לרמות אותי, סוכן יכול להיות כפול, סוכן יכול להיות לא מדויק. חומר ההאזנה, לדעתי, היה חומר אמין בהחלט. התקבלו 1,500 ידיעות האזנה, כולן דיברו על תרגיל ושיגרה, למעט אחת שהתקבלה כשכבר ידעו שתהיה מלחמה (ליל ה-5-6 באוקטובר – א.ב)".

זעירא הסביר, "כיצד המצרים הערימו עלינו? הם הערימו עלינו בכך שהערימו על כל הצבא המצרי. אני יוצא מתוך הנחה, לדוגמה, שהם יצאו מהנחה, שלי יש 100 מרגלים בצבא המצרי", אמר זעירא, "הם החליטו ש-100 המרגלים לא יידעו אם יש מלחמה או אין. אבל היות ולא ידעו בדיוק מי הם 100 המרגלים, הם החליטו שאף אחד בצבא המצרי לא יידע שום דבר. עשו תרגיל וכשם שכמעט 99% מהצבא המצרי חשב שזה תרגיל - גם אני חשבתי שזה תרגיל".

זעירא הודה כי לא היה להם הסבר על יציאת המשפחות הסובייטיות מסוריה וממצרים. "נפגשתי עם הרמטכ"ל ביום ו' בבוקר... הסברתי לו שהתופעה הזאת היא תופעה חריגה ואין לי הסבר עליה", סיפר זעירא בעדות, "...אמרתי 'זה לא מריח לי טוב'....". עוד באותו הלילה (בין חמישי לשישי), פנה זעירא לראש המוסד צבי זמיר: "ביקשתי ממנו שבמידה שהידיעה שתימסר לו על ידי (-מצונזר-) תהיה בכיוון מלחמה - הוא מיד יטלפן... אני לא ידעתי אף דבר על המברק שקורא לו בהול... זה אני שומע בפעם הראשונה, פה ועכשיו".

לאחר מכן הוא הוסיף, "ביום 6 באוקטובר בבוקר בשעה 4:00, אני קיבלתי טלפון... 'המלחמה תפרוץ ב-6 באוקטובר בערב'". לקראת סוף עדותו התייחס זעירא לאמצעים המיוחדים: "בדיעבד אני חושב שיש לי הוכחה, שגם אם היינו פותחים (-קטע מצונזר-) לא היה יוצא מזה שום דבר. וזה בדיעבד".

"הוא רמטכ"ל, הוא איננו הנהג שלי"

בפני הוועדה הופיע כמובן גם שר הביטחון בזמן המלחמה, משה דיין. חברי הוועדה שאלו את דיין על האמצעים המיוחדים והפעלתם, וציינו בפניו כי הם לא פעלו בלילה שקדם למלחמה במטרה להתריע על כוונות המצרים. "זה יפתיע אותך אם לא פעל?", שאל את דיין אחד מחברי הוועדה.

דיין השיב: "זה יפתיע אותי מאוד אם לא הפעילו אותו".

אגרנט: "ואתה לא ידעת שזה היה סגור?"

דיין: "לא".

דיין מציין לאחר מכן, כי שאל ביום הכיפורים אודות האמצעים המיוחדים. "ביום הכיפורים כשאני שואל את ראש אמ"ן אם פתוח, ראש אמ"ן עונה שכן. הכל פתוח".

דיין התייחס לאשרף מרואן כמקור ואמר: "בדרך כלל זה המקור הטוב ביותר שיש לנו". לאחר מכן הסביר דיין מה היו התגובות בצמרת הצבא להתרעה מהמקור: "שאלתי את הרמטכ"ל מה אמר בדיוק ומה המשמעות של זה, ואז הרמטכ"ל משיב לי 'אני לא חושב שזה רציני'".

דיין התייחס לקושי לערער על סמכותו של ראש אמ"ן אלי זעירא בקביעה אם תהיה מלחמה או לא לאור המידע שהצטבר והחששות שהתגברו. "הצרה שלי הייתה שראש אמ"ן צדק, עד המלחמה הזאת... לא יכולתי לבוא אליו בטענה שההערכה שלו איננה נכונה, כי עד מלחמת יום הכיפורים חשבתי: הנה תהיה מלחמה. הוא אמר: 'לא תהיה' וזה נכון... בגלל שהוא צדק לא יכולתי".

לאחר מכן בחר דיין להעביר את האחריות על חלק מההחלטות המורכבות במלחמה לחובתו של הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר. "הוא רמטכ"ל, הוא איננו נהג שלי, אם הוא רוצה לגייס, הוא אחראי למלחמה, הוא יכול לומר לי בעברית 'אדוני שר הביטחון... חבל על כל רגע, אני יכול להתחיל לגייס אותם או לא?'".

דיין התייחס בהזדמנות נוספת לגיוס המילואים ולשיח עם הרמטכ"ל: "על הכמות הדרושה להגנה לא התווכחתי... אמרתי לרמטכ"ל שאם מכריזים על מילואים, פירוש הדבר זה שאנחנו יוצאים למלחמה... אם מישהו ינצל את זה לרעה ויאמר: 'הישראלים תקפו אותנו..' כל עם ישראל מגויס זה דינו לצאת למלחמה".

"לא שכבתי בדלת של ראש אמ"ן ואמרתי לו תדרוך עליי"

כבר בראשית עדותו טען מנחם דיגלי, ראש מחלקת האיסוף באמ"ן, בניגוד למה שטען ראש אמ"ן בעדותו: "מחומר השלל היום ברור לנו שהם עסקו בהכנות למלחמה ולא לתרגיל בסוף ספטמבר, במשך כל השבוע שקדם למלחמה. אנו רואים בחומר השלל שההכנות למלחמה ירדו לדרג הגדודים והפלוגות".

על ניסיונותיו להורות על פתיחת ה"אמצעים המיוחדים", אמר דיגלי: "במשך כל השבוע שקדם למלחמה... אני לחצתי לפתוח את ה... האלה... מכיוון שאף אחד לא יכול היה להגיד שזאת לא מלחמה - ראינו את עצמנו חייבים למצות כל פיסת אינפורמציה כדי לברר מה זה כן... זה היה ב-2 באוקטובר... ידענו שבמצרים יש תרגיל גדול, ידענו שהמערך הסורי הוא חסר תקדים מאז ששת הימים, וכשראיתי שמורידים רשתות לחצתי על האינטרקום וביקשתי מראש אמ"ן לפתוח את ה... כי זה אולי קשור. והתשובה הייתה לא לפתוח".

חברי הוועדה הקשו עליו ושאלו אם התווכח עם ראש אמ"ן בסוגיה זו. "לא שכבתי בדלת של ראש אמ"ן ואמרתי לו תדרוך עליי...", השיב. "אבל הלחץ התבטא בריבוי הפעמים שעשיתי את זה. זה היה מספר פעמים, לדעתי פעמיים או שלוש ביום, מיום ראשון עד חמישי. אחרי כל הפניות החוזרות לאורך השבוע, פניתי שוב בשישי בלילה, בסביבות חצות... זה כבר היה אז מצב כוננות, ידעו על הרוסים... פניתי שוב לפתוח, והפעם קיבלתי אישור. זה היה פעם ראשונה".

במלאות 40 שנים למלחמת יום הכיפורים, משרד הביטחון יקיים ערב הוקרה למפקדי המלחמה, והצדעה לנופלים. האירוע יתקיים הערב בשעה 19:30 בבנייני האומה בירושלים במעמד: נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל.

מקור:
http://news.walla.co.il/?w=/550/2690514
.
.
אלי זעירא: "לא ידענו – הוטעינו בגלל התרגילים"

בעדויות חדשות שמתפרסמות של אלי זעירא, ששימש כראש אגף המודיעין במלחמת יום הכיפורים, נחשף הבלבול הרב להבחין בהכנות למלחמה
מערכת ישראל היום | פורסם ב: 31.10.2013 06:00 עודכן ב: 31.10.2013 10:53

במלאת 40 שנים למלחמת יום הכיפורים, מפרסם ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון במשרד הביטחון, קטעים מעדויותיהם של כמה מאישי המפתח במלחמה. אלי זעירא, ששימש כראש אגף המודיעין במלחמה, העיד חמש פעמים מול חברי הוועדה.

גם בעדות זו, נחשפו כשלים בהעברת מידע בין אגף המודיעין לצה"ל ולבכירי המדינה. זעירא נדרש להתייחס ל"קונספציה" לפיה סוריה ומצרים לא מתכוונות לפתוח במערכה נגד ישראל. עם זאת, ראש אמ"ן דאז הגיש לחברי הוועדה תכנית מפורטת של ההכנות המצריות והסוריות למלחמה – שהייתה אמורה לפרוץ לפי מקור מסוים ב-5 באוקטובר.

סירטון

"אחד הדברים שחיזקו את הקונספציה, זה הצלחתה במבחן המציאות", אמר זעירא לחברי הוועדה, "הקונספציה עמדה בשני מבחנים בשנה האחרונה. העובדה שהיא עמדה בשני מבחנים חיזקה את העמדה שלנו בנכונותה גם במבחן השלישי. זו הייתה המלחמה". זעירא הוסיף כי לא הייתה אף ידיעה אחת שאפשר לבוא ולומר עליה זאת ידיעה המדברת על מלחמה ולא על תרגיל".

"מלחמה מתחילה כשמתחילים לירות"

זעירא תקף את חבר הוועדה יגאל ידין בעקבות שאלתו על ההכנות למלחמה. "אני חושב שמלחמה מתחילה כשמתחילם לירות", ענה. במהלך חמש הישיבות שנערכו הגיש זעירא אינספור מסמכים על תכניות כאלה ואחרות של צבאות מצרים וסוריה, כולל סדרי כוחות ותרגילים מתוכננים. אבל כבר בעדות הראשונה הוא נשבר.
"אולי הייתי צריך להתחיל את עדותי בזה שאני פותח ואומר: "אגף המודיעין שגה בהערכתו לגבי המלחמה. זהו נתון. בשום חוברת מהחוברות האלה אין מטרה להאפיל על העובדה הזו כהוא זה". זעירא גם התייחס לכישלון בהפקת מודיעין מסוכנים שפעלו בשירות גופי המודיעין הישראלי. "היו ארבע התרעות למלחמה: בחורף 1971, חורף 1972, אביב 1973 ואוקטובר 73'. לא היה שום דבר חדש בין ההתרעות הללו".

הייתה לי הרגשה שאוכל להבדיל בין תרגיל לבין מלחמה

"בשני הצבאות, הסורי והמצרי, רוב החיילים ואפילו הקצינים הופתעו מהיציאה לקרב – למרות שבתקופה שלפני אוקטובר 73' נערכו תמרונים וכוחות קודמו לחזית. הייתה לי אז הרגשה שאני אוכל להבדיל בין תרגיל לבין הכנות למלחמה אמיתית. אנחנו הוטעינו על ידי כך שראינו את זה כהכנות לתרגיל ולא כהכנות למלחמה. זאת אומרת: מבחינת איסוף הידיעות, ההערכה הייתה נכונה. מבחינת הפרשנות לידיעות, אנחנו לא ידענו, הוטעינו בעקבות התרגילים".

סירטון

היו"ר אגרנט הגיב לדברים אלו: "הנקודה העיקרית היא, שההעלמה וההסוואה בכל הצבא המצרי הייתה כל כך מושלמת עד כדי כך שאיני מתפלא שגם אנחנו הוטעינו". בנוסף אומר זעירא כי הסורים והמצרים שתלו ידיעות הונאה בכלי התקשורת המקומיים.

מקור:
http://www.israelhayom.co.il/article/128407
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי כ''ז בחשון תשע''ד    07:50   31.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  154. ארכיון צה''ל - עדויות חדשות שפורסמו באוקטובר 2013:  
בתגובה להודעה מספר 153
 

עדויות חדשות שפורסמו באוקטובר 2013
http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/agranat2/exb.asp

עדותו של צבי זמיר - ראש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים - ישיבה מ-29.11.1973
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%A6%D7%91%D7%99%20%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%A8/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%D7%9E-29.11.1973/mywebalbum/index.html

עדותו של צבי זמיר - ראש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים - ישיבה מ-11.12.1973
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%A6%D7%91%D7%99%20%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%A8/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%D7%9E-11.12.1973/mywebalbum/index.html

עדותו של צבי זמיר - ראש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים - ישיבה מ-12.12.1973
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%A6%D7%91%D7%99%20%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%A8/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%D7%9E-12.12.1973/mywebalbum/index.html

עדותו של משה דיין - שר הביטחון - ישיבה מ-04.02.1974
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%9E%D7%A9%D7%94%20%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%20%D7%9E-04.02.1974/mywebalbum/index.html

עדותו של משה דיין - שר הביטחון - ישיבה מ-05.02.1974
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%9E%D7%A9%D7%94%20%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%D7%9E-05.02.1974/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף אליהו זעירא - ראש אגף המודיעין - ישיבה 1
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%96%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%90/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%201/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף אליהו זעירא - ראש אגף המודיעין - ישיבה 2
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%96%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%90/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%202/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף אליהו זעירא - ראש אגף המודיעין - ישיבה 3
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%96%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%90/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%203/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף אליהו זעירא - ראש אגף המודיעין - ישיבה 4
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%96%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%90/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%204/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף אליהו זעירא - ראש אגף המודיעין - ישיבה 5
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%96%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%90/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%205/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף (מיל) אריאל שרון - ישיבה מ-29.07.1974
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A7%20%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%D7%9E-29.07.1974/mywebalbum/index.html

עדותו של אלוף (מיל) אריאל שרון - ישיבה מ-06.08.1974
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A7%20%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%20%D7%9E-06.08.1974/mywebalbum/index.html

עדותו של אל"מ מנחם דגלי - ראש מחלקת איסוף של אגף המודיעין
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D%20%D7%93%D7%99%D7%92%D7%9C%D7%99/mywebalbum/index.html
.
.
עדויות חדשות שפורסמו בספטמבר 2013
.
.
קטעים בעדות הצבועים בשחור מתיחסים לאמצעים המיוחדים
.
.

עדות גולדה‏ מאיר - ראש הממשלה
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94%E2%80%8F%20%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8%20-%20%D7%A8%D7%90%D7%A9%20%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94/mywebalbum/index.html

עדותו של אברהם אלזון - רמח ביטחון שדה

עדותו של אלברט סודאי - ראש מדור מדיני בענף מצרים

עדותו של אלוף אברהם אדן - מפקד עוצבת הפלדה

עדותו של אלוף בני פלד - מפקד חיל האויר 1

עדותו של אלוף בני פלד - מפקד חיל האויר 2

עדותו של אלוף בני תלם - מפקד חיל הים

עדותו של אלוף הרצל שפיר- ראש אגף כוח אדם

עדותו של אלוף מיל אהרון יריב -עוזר הרמטכ''ל במלחמה

עדותו של אלוף נחמיה קין - ראש אגף אפסנאות

עדותו של אלמ אמנון רשף - מח''ט 14

עדותו של אלמ חיים בן-ימיני - מפקד ב''ס לקצינים

עדותו של אלמ טוביה רביב - מח''ט 600

עדותו של אלמ עוזי יאירי - מח''ט הצנחנים

עדותו של אלמ פנחס נוי - מח''ט 275 - 1

עדותו של אלמ פנחס נוי - מח''ט 275 - 2

עדותו של אלמ צבי בר - מח''ט 820

עדותו של אלמ צבי ענבר - הפצ''ר

עדותו של בנימין פיינשטיין - מוצב ליטוף

עדותו של השר משה קול - שר התירות

עדותו של מרדכי גזית - מנכ''ל משרד ראש הממשלה

עדותו של סאל אמיר ראובני - מג''ד 68

עדותו של סאל דוד גדליה - קמ''ן פיקוד דרום - 1

עדותו של סאל דוד גדליה - קמ''ן פיקוד דרום - 2

עדותו של סאל חגי מן - קמ''ן פיקוד צפון

עדותו של סאל מיל' אסף יגורי - מג''ד שריון 13

עדותו של סגן אריה שפיצן - קצין מערך פיקוד דרום

עדותו של סגן נועם יבור - קצין מערך פיקוד דרום

עדותו של רס''ן מיל' שלום גרין - קצין מערך פיקוד דרום

עדותו של תאל אהרון אבנון - ראש מינהל הסגל

עדותו של תאל ברוך הראל - סגן מפקד אוגדה 252

עדותו של תאל גבריאל עמיר - מח''ט 460

עדותו של תאל רפאל הרלב - ראש להק מודיעין חיל אויר

עדותו של תאל ששון יצחקי - ראש מטה פיקוד דרום

עדותו של תת-אלוף אביגדור בן-גל - מח''ט 7
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי כ''ז בחשון תשע''ד    09:01   31.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  155. אל''מ מנחם דגלי: ''והלחץ היה להפעיל אותה. והתשובה היתה פקודה, לא להפעיל''  
בתגובה להודעה מספר 153
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 31.10.13 בשעה 10:15 בברכה, פילוביץ שחף
 



מקור:

עדותו של אל"מ מנחם דגלי - ראש מחלקת איסוף של אגף המודיעין
http://www.archives.mod.gov.il/Pages/Exhibitions/Agranat2/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D%20%D7%93%D7%99%D7%92%D7%9C%D7%99/mywebalbum/index.html
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון כ''ו בטבת תשע''ד    09:35   29.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  158. אמנון לורד: ''הדור האבוד'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 0
 

"זהו ספר שכל מי שרוצה להבין את החולי האינטלקטואלי והפוליטי המקנן בחברה הישראלית חייב לקרוא". (פרופ' בןציון נתניהו על הספר 'איבדנו כל אשר יקר היה....')".

* מצ"ב; 'שער הקדמי והאחורי', 'פרטים', 'תוכן עיניינים' ו'פתח דבר' מאת: אמנון לורד.

* כמו כן מצ"ב 'ביקורת ספר: אמנון לורד, הדור האבוד' מאת: אבייתר בן-צדף באתר "מידה":

"אמנון לורד, מבכירי העיתונאים בישראל וחוקר בפני עצמו, העלה על הכתב בספר חדש את תובנותיו ממלחמת יום הכיפורים, שבה השתתף כקצין מודיעין ביחידה שהפכה לימים ל-8200 • אביתר בן-צדף קרא את הספר, וחזר עם כמה תובנות משמעותיות על יחסי ארצות-הברית–ישראל, ועל כשלונו הגדול של הדרג המדיני במלחמה".
http://mida.org.il/?p=25797&fb_action_ids=10152099827829378&fb_action_types=og.likes&fb_ref=.Ur3BtQu4ym4.like&fb_source=feed_opengraph&action_object_map=%7B%2210152099827829378%22%3A1391767624407547%7D&action_type_map=%7B%2210152099827829378%22%3A%22og.likes%22%7D&action_ref_map=%7B%2210152099827829378%22%3A%22.Ur3BtQu4ym4.like%22%7D
וכאן:
https://www.facebook.com/pylwbyz/posts/10152099831024378
.
.
קריאה מהנה






להיות מודע = לשרוד !!

בברכה
פ"ש
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שבת ג' בתשרי תשע''ה    14:20   27.09.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  161. תחקיר על גולדה מאיר וחלקה במלחמת יום כיפור,במלאת 30 שנה  
בתגובה להודעה מספר 0
 

תזכורת:

תחקיר על גולדה מאיר וחלקה במלחמת יום כיפור,במלאת 30 שנה
https://rotter.net/forum/gil/15447.shtml
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בול טרייר לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 13.5.07
1264 הודעות, 20 מדרגים, 36 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי א' בחשון תשע''ט    01:38   10.10.18   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  162. ''שני הקצינים המצרים שחקרנו אמרו לנו: מחר בשעה שתיים תפרוץ מלחמה''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
כתבה מעניינת במוסף ראש השנה תשע"ח 2018 על ההפתעה שאחזה בישראל בפתיחת מלחמת יום הכיפורים.
בכתבה מצוטטים שלושה אנשי שב"כ בדימוס ששימשו חוקרים בגזרת סיני ונקראו לחקירת שני קציני קומנדו מצרים שנתפסו בסיני בערב יום הכיפורים 05-10-1973.

שני קציני הקומנדו המצריים גילו לחוקרים שלמחרת (06-10-1973) בשעה 1400 - מצרים תפתח במלחמה.
חוקרי השב"כ העבירו את הידיעה למטה השב"כ, בכתבה כמובן הדברים מתגלגלים מילולית בצורה כזאת שצה"ל אשם (המציאו לשם כך ססמה - קונספציה).

אני בטוח שאין אף בר דעת שמאמין כי השב"כ והמוסד ידעו והצבא ידע וזלזל. משהו חסר כאן.








            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות