 |
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
13:13 12.11.03 |
  
 
|
2. יו''ר הכנסת ריבלין לטיבי:ג´נין ג´נין לא בכנסת
בתגובה להודעה מספר 1
 |
10:05, 12 נובמבר 2003 / י"ז בחשון תשס"ד
בעקבות החלטת בג"ץ אתמול, ביקש ח"כ אחמד טיבי מיו"ר הכנסת לאפשר לו להקרין את הסרט ג'נין ג'נין של מוחמד בכרי במשכן הכנסת. הבקשה נדחתה. יו"ר הכנסת רובי ריבלין דחה את בקשתו של חבר הכנסת אחמד טיבי להקרין את הסרט ג'נין ג'נין במשכן הכנסת. היו"ר ריבלין הבהיר לטיבי שהקרנה כזו עלולה להוות פגיעה ברגשות הציבור. כמו כן אמר ריבלין כי באם תתבצע הקרנה של הסרט במשכן הכנסת, תוכלנה משפחות חללי הקרב בג'נין, ושאר הלוחמים שם במהלך מבצע חומת מגן, לתבוע את הכנסת בתביעת דיבה כמי שנתן יד לפרסום דברי העלילה שבסרט. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (מפד"ל) קובעת כי הצעתו של טיבי היא "לא יותר מפרובוקציה". פינקלשטיין אומרת כי שיגרה גם מכתבים למנהלי ערוץ 1 והרשות השנייה כדי "שלא ישדרו את סרט התעמולה הנבזי הזה". כתבנו בכנסת חגי סרי לוי מדווח כי חבר הכנסת אורי אריאל (האיחוד הלאומי) מכנה את הצעת טיבי "רעיון מטופש" ובתגובה אליו אומר אריאל כי "לא יקום, לא יהיה ולא יוקרן הסרט הזה." נזכיר כי אתמול קבעו שופטי בג"ץ כי אין כל מניעה להקרין את הסרט במקומות ציבוריים, זאת בניגוד לדעתה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בכך קיבל בית המשפט את עתירתו של בימאי הסרט מוחמד בכרי. (ראה כתבה נפרדת) (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=64739 
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
|
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:48 12.11.03 |
|
|
3. נציג לוחמי הקרב בג'נין: הסרט הוא...........
בתגובה להודעה מספר 2
|
'עלילת דם ערבית מודרנית'
15:28, 12 נובמבר 2003 / י"ז בחשון תשס"דישראל כספי , נציג לוחמי הקרב בג'נין, התראיין היום ביומן הצהרים של ערוץ 7 , לאחר שהלוחמים תבעו דיון נוסף בבג"ץ כנגד הקרנתו של הסרט 'ג'נין ג'נין'.
לדבריו, אלפיים לוחמי הקרב בג'נין, מוחים בחריפת כנגד החלטות בג"ץ אתמול להתיר להקרין בישראל את הסרט 'ג'נין ג'נין', שהוא "עלילת דם ערבית מודרנית" , המציגה את אלפיים לוחמי הקרב בג'נין כרוצחים , וחיות אדם . "החלטת בג"ץ הינה טעות חמורה ביותר, ופגיעה חסרת תקדים ובלתי נסלחת , לאלה שחרפו נפשם, ושילמו מחיר כבד של 23 מטובי חבריהם הלוחמים". עוד הוסיף, כי הסרט נעשה ע"י מחבלים אוייבי המדינה, וכי מפיק הסרט בפועל הינו מחבל ידוע שסיפק אמצעי חבלה לחוליות טרור, ונהרג בהתקלות עם כוח צה"ל חודשיים לאחר הפקת הסרט. (ת"ל)
http://www.a7.org/news.php3?id=64765
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
16:07 12.11.03 |
|
|
4. נשיא ביהמ''ש העליון דחה את בקשת המשפחות......
בתגובה להודעה מספר 3
|
12/11/2003
15:00:00
הנשיא ברק דחה בקשת משפחות לוחמי ג'נין לעכב האישור להקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, דחה את בקשתם של משפחות הלוחמים שנהרגו בקרב בג'נין, לעכב את פסק הדין של בג"צ מאמש, שאישר את הסרט "ג'נין, ג'נין" להקרנה מסחרית בישראל. ברק קבע, כי "הבקשה לעיכוב ביצוע תוכל להיות נידונה רק במסגרת העתירה לדיון נוסף, באם תוגש".
החלטות לתיק בג"ץ 316/03 שופטים
החלטה 10/01/03 דורנר דליה
צו על תנאי 10/01/03 צו על תנאי דורנר דליה
החלטה 15/01/03 הבקשה התקבלה דורנר דליה
החלטה 13/02/03 הבקשה התקבלה דורנר דליה
החלטה 11/03/03 להרכב - להוצאת צו על תנאי דורנר דליה
החלטה 11/03/03 הבקשה התקבלה דורנר דליה
החלטה 16/03/03 דורנר דליה
החלטה 25/03/03 הבקשה התקבלה דורנר דליה
החלטה 13/04/03 פרוקצ'יה אילה
החלטה 14/04/03 פרוקצ'יה אילה
החלטה 29/04/03 הבקשה התקבלה דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 05/05/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 05/05/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 23/05/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 23/05/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 27/05/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 01/07/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 30/07/03 הבקשה נדחתה דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 11/08/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 28/08/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
פסק-דין 11/11/03 דורנר דליה,פרוקצ'יה אילה,גרוניס אשר
החלטה 12/11/03 הבקשה נדחתה ברק אהרן 
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
19:47 12.11.03 |
|
|
5. לוחמי ג'נין משיבים מלחמה
בתגובה להודעה מספר 4
|
16:21, 12 נובמבר 2003 / י"ז בחשון תשס"ד
 לוחמי ג'נין מפרסמים גילוי דעת תקיף נגד ההיתר להקרנת "עלילת דם ערבית מודרנית של אויבינו המציגה אותנו כרוצחים, כפושעי מלחמה, וכנאצים, שרצחו ילדים נשים זקנים חולים מפגרים ונכים". בגילוי דעת שמפרסמים היום 15 לוחמי צה"ל שלחמו בג'נין הם מוחים בחריפות כנגד החלטת בג"צ אתמול להתיר להקרין בישראל את הסרט ג'נין ג'נין. הלוחמים, המייצגים לדבריהם אלפיים לוחמים, מכנים את הסרט "עלילת דם ערבית מודרנית של אויבינו המציגה אותנו כרוצחים, כפושעי מלחמה, וכנאצים, שרצחו ילדים נשים זקנים חולים מפגרים ונכים". הלוחמים קובעים כי החלטת בג"צ הינה "טעות חמורה ביותר ופגיעה חסרת תקדים ובלתי נסלחת בשמם הטוב של אלפי לוחמי צה"ל רובם אנשי מילואים שנחלצו להלחם למען החברה ובטחון המדינה שקראה להם בצווי 8, ובתמורה לאחר שחרפנו את נפשנו, ושילמנו מחיר דמים כבד של 23 מטובי חברינו הלוחמים, בית המשפט הגבוה לצדק מתיר להקרין בישראל סרט המתאר אותנו כרוצחים וחיות אדם, שרוצצו ראשי ילדים לקירות, ירו והרגו ללא הבחנה אזרחים נשים ילדים וחולים, דרסו למוות עם טנקים אנשים חיים ורוצצו את גופם לעיסת בצק, הפגיזו הרסו ושרפו חלק מבית החולים, והרסו את כל בתי המחנה על יושביהם ! ! ! הלוחמים רואים בפסיקה "סטירת לחי מצלצלת מצד בית המשפט העליון, ויריקה בפרצופם של אלפי לוחמים שאין נאמנים מהם למדינה, ואין מוסריים מהם בכל צבאות העולם, זוהי התעלמות מוחלטת מהחובה המוסרית הערכית היהודית האנושית הבסיסית של חברה ובית משפט ללוחמיהם, להגן על שמם הטוב וכבודם, ולמנוע פגיעה זדונית בהם מצד אויביהם כתוצאה מיציאתם למלחמה להגנתם". כשהם מתייחסים לאופן בו נעשה הסרט, כותבים לוחמי ג'נין כי "הסרט 'ג'נין ג'נין' נעשה ע"י מחבלים אויבי המדינה, מפיק הסרט בפועל איאד סמודי, הינו איש גדודי חללי אל אקצה, שסיפק אמצעי חבלה לחוליות טרור, נהרג בהתקלות עם כח צה"ל חודשיים לאחר הפקת הסרט, ובביתו נמצאו לאחר מותו שלושים מטעני חבלה מוחבאים, ובסרט משתתפים מחבלים נוספים ובהם גיבור הסרט אכרם אבו סבע, איש כח 17 שהשתתף בלחימה במחנה, והסרט כולו נעשה בסיוע ומימון יאסר עבד ראבו שר ההסברה של הרש"פ, וכל זה תחת חסות שמו של אזרח ישראלי מוחמד בכרי, שמסייע לאוייב ובוגד במדינתו ביודעין ובכוונה מלאה, נותן את שמו לסרט כדי להסוות את העובדה שהוא נעשה ע"י מחבלים וארגוני טרור, וממשיך לטעון גם כיום כי כל תכני הסרט הם אמת לאמיתה, וכי חיילי צה"ל בצעו טבח בגנין". בנוסף העלו הלוחמים חשש כי הקרנת הזרט מהווה סיכון ביטחונם ושלומם, "הסרט חושף אותנו לפגיעות מצד מחבלים, ועלול להביא להעמדתנו לדין כפושעי מלחמה בחו"ל". הלוחמים מזכירים בגילוי הדעת כי הגישו לבית המשפט חומר הרב ובו חוות דעת רבות של מומחי בטחון מזרחנים ואנשי תקשורת הקובעים כי הסרט יביא בוודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור ! ! ! ולמעשי טרור וחבלה כמעשי נקם לאור ההסתה החריפה שיש בסרט. כמו כן הציגו הלוחמים את חוות דעתם של שר הבטחון, סמנכ"ל משרד החוץ, ויהודי התפוצות, שקבעו כי הסרט יפגע קשות במעמדה של ישראל בעולם, יסכן את שלומם ובטחונם של יהודי התפוצות, יביא למעשי אלימות כנגד יהודים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם, ואישורו להקרנה בישראל יביא להתרת הקרנתו במקומות רבים בעולם ובגופים רבים כמו רשתות טלוויזיה גדולות שכרגע נמנעות מכך, כמו גם שהדבר עלול להתפרש ברחבי העולם כאישור לתכני הסרט. למרות כל זאת בחרו שופטי בג"צ להתעלם מכל הדברים האמורים, כולל אזהרתו החריפה של אחד המזרחנים כי דמם של ההרוגים כתוצאה מהקרת הסרט יהיה בראשם, וזאת לאחר שהסרט כבר הביא לתשעה נרצחים ! ! שנרצחו בפיגוע בצומת מירון בסיוע אחייניו של בכרי עצמו, שסייעו לו לאחר שנחשפו לסרט ותכניו, ונדונו על כך למאסר עולם". עם זאת שבים הלוחמים ומדגישים כי "לא רק שלא עשינו דבר מכל ההאשמות הזוועתיות שהסרט מעליל עלינו, כי אם פעלנו בקיצונית הפוכה לחלוטין, צייתנו באופן מלא להוראות הדרג המדיני ומפקדי הצבא לפעול בדרך פעולה שמנעה את הפעלת עיקר כוחו של הצבא לסייע לנו, ופעלנו בדרך שסיכנה את חיינו באופן משמעותי יותר מאשר חלופות אפשריות אחרות, והכל כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע או אף ברכושם, ולאחר שהמדינה הורתה לנו לנהוג כך גם במחיר דמים של חיינו וחיי חברינו, בא בג"צ ותוך התעלמות מכל הראיות שהבאנו בפניו, נותן יד להפצת עלילת הדם נגדנו ומתיר להפיץ אותה ולפרסם אותה ברחבי המדינה, ובכך גם לסייע להפצתה ברחבי העולם כולו". כשהם מפנים אצבע מאשימה וישירה כלפי שופטי בג"ץ כותבים הלוחמים כי "שופטי בג"צ נותנים בהחלטתם יד לעלילת דם זדונית כנגד כלל המדינה והחברה וכנגד צה"ל, ולהצגת כולנו כמדינה רצחנית מתועבת, שאין לה מקום בחברת העמים, כפי שכתב פרופ. אמנון רובינשטיין במאמרו טבח האמת, ומקדשים את הזכות להפיץ שקרים ועלילות דם בלי לשים לכך גבול, ולראות שכאן יש חצייה של כל הקווים האדומים. ללוחמים תלונות גם על אופן התנהלות הדיון בבית המשפט. הם מלינים על כך שלא ניתנה להם האפשרות ההוגנת להציג בבית המשפט את דעתם. "אנו רואים בחומרה רבה את העובדה שהשופטים יצאו מהאולם וסרבו לשמוע את בא כוח הלוחמים שניסה לבקש מהם לצרף את הלוחמים כמשיבים לעתירה ביום 20.3.03 , ואת סרובם של השופטים לאפשר למשיבים לוחמי צה"ל לטעון בפניהם בע"פ לאחר הגשת תגובתם לעתירה, כפי שאפשרו לכל הצדדים האחרים בתיק, ובכך פגעו בשוויון בפני בית המשפט, ובזכותם החוקית הבסיסית היסודית של לוחמי צה"ל כמו כל צד אחר לדיון לטעון בפני בית המשפט. סרוב עיקש זה של בית המשפט נשאר על כנו גם לאחר שהלוחמים הגישו לבית המשפט חומר רב הכולל תגובה המשתרעת על כ-100 עמודים, ואליה נספחים 89 מסמכים, שהכילו חומר חדש ועובדות חשובות ביותר, שלא הובאו לפני בית המשפט ע"י הצדדים האחרים". הלוחמים כותבים כי אינם מסוגלים "לעכל ולהבין את אפלייתם החמורה לרעה מצד בית המשפט, ואת יחסו הנוקשה כלפיהם. איך יתכן שאזרח ערבי ישראלי שחובר לארגוני טרור ומסייע לאויב במלחמתו התקשורתית והתעמולתית כנגד המדינה לוחמיה וצבאה, זוכה להקשבה ומיצוי מלוא זכויותיו המשפטיות בפני בג"צ, ואילו נציגי 2000 לוחמי צה"ל שנחלצו לקרב להגן על המדינה, אינם זוכים אפילו לאפשרות להשמיע את עמדתם בפני בג"צ, ובג"צ מתעלם מהם, שולל את זכויותיהם המשפטיות הבסיסיות, ופוסק כנגדם כאילו היו הם אויבי העם והמדינה הראויים להתעלמות וזלזול בהם מצד שופטי בג"צ". הלוחמים קובעים כי התנהלות זו היא "מעשה של כפיות טובה וחוסר מוסריות קיצוני, ויש בו כדי לקעקע את קיר המגן הצבאי של כולנו, שכן זוהי פגיעה קשה וחמורה בלוחמי צה"ל שעלולה להשפיע על הנכונות לצאת להגן על החברה, של מי שאח"כ בית המשפט הגבוה לצדק מחזיר לו יחס של רעה תחת טובה ומתעמר בו ובזכויותיו החוקיות".
יצויין כי הלוחמים ובני המשפחות השכולות החליטו להאבק "בכל כוחם כנגד החלטה חמורה ופוגעת זו של בג"צ בכל האמצעים הציבוריים והמשפטיים העומדים לרשותם, יבקשו לקיים דיון נוסף בנושא בפני הרכב מורחב של שופטי בג"צ, ולמנוע את הקרנת הסרט עד לדיון הנוסף". לדברים הוסיפו הלוחמים תקווה כי הרשויות בישראל יחברו אליהם לניהול המאבק המשפטי ולא יותירו "את עיקר נטל המאבק הציבורי והמשפטי על כתפי הלוחמים, כפי שהיה עד היום". (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=64771
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
04:10 13.11.03 |
|
|
6. ''אין להם מונופול על האמת'' = השופטים.......
בתגובה להודעה מספר 5
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.11.03 בשעה 04:18 בברכה, פילוביץ שחף
דליה דורנר, אילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס וכמובן
נשיא בית משפט העליון אהרון ברק, שדחה את הבקשה של המשפחות
השכולות בכלל ולוחמי ג'נין בפרט...!!@ להלן הכתבה במעריב...:-
י"ז בחשון תשס"ד יום רביעי,12 בנובמבר
 מאיר שניצר צילומים : פלאש , 90 רויטרס וא . פ .
המועצה לביקורת סרטים ספגה אתמול מכה ניצחת * שלושה שופטי בג"ץ קבעו כי החלטת המועצה לאסור את הקרנת סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג' נין" בטענה שמדובר בסרט תעמולה שקרי - אינה חוקית * "גם אם הסרט האמור כולל שקרים -אין בכך עילה לאסור את הקרנתו", קבעו השופטים, "למועצה אין כלים להכריע מהי אמת ומהו שקר. גילוי האמת בחברה חופשית ופתוחה נתון בידי הציבור"
מאת: שמואל מיטלמן
מעריב.
"זהו, הקיץ הקץ על הצנזורה במדינת ישראל", אמר בחגיגיות עו"ד מיכאל ספרד לעו"ד אביגדור פלדמן, בדרכם לצאת מאולם המשפטים בביתהמשפט העליון, בעוד מילותיה הנוקבות של השופטת דליה דורנר - "החלטנו לקבל פה אחד את העתירה של מוחמד בכרי" - מהדהדות באולם. עו"ד פלדמן הסכים: "בית-המשפט העליון נתן היום מכת מוות לצנזורה על סרטים", אמר לחברו. עורכי-הדין פלדמן וספרד, שייצגו את השחקן והיוצר מוחמד בכרי במאבקו המשפטי למען הקרנת סרטו "ג'נין, ג' נין", השיגו זה עתה את אחד מפסקי-הדין החשובים של בית-המשפט העליון בסוגיית חופש הביטוי. שלושה שופטים - דליה דורנר, איילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס - ביטלו פה אחד את החלטת המועצה לביקורת סרטים ומחזות, שאסרה על הקרנת הסרט, והתירו להקרין בישראל את סרטו השנוי במחלוקת של בכרי, המתאר את האירועים במחנה הפליטים בג'נין במבצע "חומת מגן" מזווית ראייה פלשתינית. בהחלטתם קבעו השופטים כי שאלתהאמת והשקר בביטוי האנושי, וביצירה האמנותית בכלל זה, אינה יכולה לשמש בדרך-כלל עילה להגבלת חופש הביטוי, שהוא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לדעת השופטים, "גם אם כולל הסרט האמור שקרים - אין בכך עילה להסיר ממנו את ההגנה". מחוץ לאולם בית-המשפט העליון עמדו שני מחנות מקוטבים. מן הצד האחד: הבמאי, מוחמד בכרי, פרקליטיו וכן חברי-כנסת הערבים עיסאם מחול ומוחמד ברכה, שלא הסתירו את שמחתם על החלטת השופטים. מן הצד השני: הורים ואחים שכולים לחיילים שנפלו בקרבות המרים בג'נין ולוחמים שפעלו שם במהלך "חומת מגן". אלה הטיחו דברים קשים בבכרי ובחברי-הכנסת שליוו אותו, ומתחו ביקורת חריפה וקולנית על שופטי בג"ץ שלא קיבלו את טענותיהם. גירסאות סותרות
יותר משנה וחצי חלפו מאז מבצע "חומת מגן". ב-3 באפריל 2002, לאחר שורת פיגועים קשים ששיאם היה הפיגוע הרצחני במלון "פרק" בנתניה, נכנסו כוחות צה"ל למחנה הפליטים ג' נין, ששימש מוקד יציאה למחבלים מתאבדים. החיילים ניהלו שם קרבות קשים מבית לבית. במהלך הקרבות נקלע כוח חיילי מילואים למארב ו-13 לוחמים נהרגו. עוד עשרה לוחמי צה"ל נהרגו במהלך הקרבות. בעקבות זאת הוחלט להכניס למחנה הפליטים דחפורים שהרסו בתים שמהם בוצע ירי לעבר החיילים. על-פי נתוני צה"ל, 52 פלשתינים נהרגו במהלך המבצע, כמחציתם אזרחים. הפלשתינים, מצדם, טענו תחילה שמאות בני-אדם נהרגו במהלך המבצע. במהלך הלחימה ולאחריה נאסרה כניסת עיתונאים למחנה. האיפול התקשורתי תרם למחלוקת שנוצרה לגבי האירועים שהתרחשו במקום. אירגונים פלשתיניים ואירגוני זכויות-אדם האשימו את צה"ל בטבח ובהוצאות להורג. צה"ל הכחיש בתוקף ודיבר על ריסון ואיפוק שגילו הלוחמים כדי למנועפגיעה באוכלוסייה אזרחית. "ברור", כתבה השופטת דורנר, "כי האירועים שהתרחשו במחנה הפליטים ג'נין באפריל 2002 נתקעו כזיכרון טראומטי הן בקרב חיילי צה"ל שלחמו שם ובקרב בני משפחותיהם, והן בקרב תושבי המחנה. משתמה הלחימה באמצעות כליהנשק, החל מאבק על תמיכת דעת הקהל בישראל ומחוצה לה". בנסיבות אלה נכנס הבמאי והשחקן מוחמד בכרי, תושב כפר בענה שבגליל, למחנה הפליטים, בסוף אפריל 2002, עם צוות הסרטה. הוא צילם תגובות של תושבים פלשתינים לאירועים. התוצאה היתה הסרט "ג' נין, ג' נין" שמציג, כפי שבכרי עצמו מודה, את הגירסה הפלשתינית בלבד. הסרט הוקרן בהקרנות מקדימות בסינמטקים של תל-אביב וירושלים, ואף בחו"ל, ואולם לקראת הקרנתו בארץ באופן מסחרי הוא נדרש לקבל את אישור המועצה לביקורת סרטים. חברי המועצה, ברוב של שמונה מתוך אחד עשר, החליטו שלא להתיר את הקרנתו. טענתם היתה שהסרט מסלף את האירועים, מטעה את הציבור, מהווה סרטתעמולה המציג באופן חד-צדדי את עמדת הצד הנלחם בישראל ופוגע קשות ברגשות הציבור שעלול לחשוב כי חיילי צה"ל מבצעים פשעי מלחמה. "חריגה משיקול הדעת"
בכרי עתר לבג"ץ. פרקליטיו, עורכי-הדין פלדמן וספרד, טענו כי החלטת המועצה בלתיסבירה באופן קיצוני ופוגעת שלא כדין בזכות לחופש הביטוי. פרקליטות המדינה הגנה בבג"ץ על ההחלטה לפסול את הסרט להקרנה "בשל הסכנה הטמונה בו לשלום הציבור ולרגשותיו". לעתירה הצטרפו גם בני משפחות שכולות שיקיריהן נפלו בג' נין וקבוצת לוחמים שהשתתפה בקרב. הם טענו שהסרט פוגע קשות בשמם הטוב של חללי צה"ל ושל לוחמיו. "הם העידו בדברים החודרים אל הלב על תחושות התסכול והכאב שהם חווים בהיותם מותקפים ומושמצים על לא עוול בכפם", ציינה דורנר. ולמרות זאת, החליטו השופטים פה-אחד לקבל את העתירה של בכרי ולבטל את החלטת המועצה. "המועצה חרגה משיקול הדעת שניתן לה ופעלה משיקולים זרים", כתבה השופטת דורנר. "למועצה אין כלים להכריע מהו אמת ומהו שקר, ואין לה מונופולין על האמת. אין לה סמכות לגלות את האמת על-ידי השתקת ביטויים שלדעתה הם שקריים. גילוי האמתבחברה חופשית ופתוחה נתון בידי הציבור, הנחשף למגוון הדעות והאמירות, ובתוכן גם אמירות שקריות". עוד נאמר בפסק-הדין כי "בכרי לא התיימר להציג בסרט תמונה מאוזנת של האירועים, אלא לתת ביטוי לסיפור הפלשתיני. המועצה אינה רשאית להגביל השמעת ביטויים, שמעיקרם הם אידיאולוגיים או פוליטיים, רק משום שרשויות השלטון, חלק מהציבור, או אף רובו, חולקים על ההשקפות המובעות בהם". " כאבן של המשפחות השכולות ותחושותיהם הקשות של הלוחמים מובנים, ואין באי-פסילת הסרט משום התעלמות מכך או משום הפחתה מן ההערכה וההוקרה על תרומתם לביטחון המדינה. ראוי שהם ימקדו מאמציהם - כפי שאכן עשו ובמידה לא מבוטלת של הצלחה - בהתמודדות עם הפגיעה הנטענת במגרש של חופש הביטוי". הלוחמים זועמים
השופטים קבעו גם כי פגיעתו הקשה של הסרט ברגשות הציבור אינה מצדיקה את פסילתו. "רק במקרים קיצוניים וחריגים, שבהם יש ודאות קרובה לפגיעה אנושה ברגשות, החורגת אף מרמת הסיבולת הגבוהה הנדרשת בחברה דמוקרטית, ייסוג חופש הביטוי מפני הצורך בהגנה על הרגשות", קבעה השופטת פרוקצ' יה. "בסרט'ג'נין, ג' נין' הפגיעה ברגשות היא אמנם עמוקה, אמיתית וממשית, אך אינה מגעת כדי הסף הגבוה המצדיק הגבלתו של חופש הביטוי". " אני גאה בצדק שיצא לאור", אמר מוחמד בכרי בתום הדיון. אני רוצה שהציבור בארץ יראה את הסרט. תנו לציבור להחליט אם מה שמופיע בסרט זה שקר או אמת". ואילו המשפחות השכולות של חללי צה"ל שלחמו בג'נין, שיוצגו על-ידי עו"ד אילן בומבך, פירסמו הודעה האומרת כי "בית-המשפט העליון עשה טעות היסטורית כאשר נתן תעודת הכשר להקרין בישראל סרט תעמולה פלשתיני מהסוג של סרטי התעמולה של הנאצים ושל החיזבאללה, שמעליל עלילת-דם שקרית עלחיילי צה"ל שלחמו בג'נין ומציג אותם ואת חבריהם, שנפלו בקרב, כחיות-אדם, רוצחים מתועבים שביצעו זוועות ומעשי טבח בנשים, זקנים וטף". לוחמים שהיו בקרבות בג' נין פרסמו הודעה נפרדת האומרת כי "אנו מוחים בחריפות נגד פסק הדין של בג"ץ שהחליט להתיר להקרין את הסרט שהוא עלילת-דם של אויבינו. החלטת בג"ץ היא טעות חמורה ביותר ופגיעה חסרת-תקדים ובלתינסלחת בשמם הטוב של אלפי לוחמי צה"ל". ב עקבות החלטת בג"ץ הגישו הח"כים זהבה גלאון (מרצ) ומוחמד ברכה (חד"ש) שתי הצעות חוק שמטרתן לבטל את המועצה לביקורת סרטים ומחזות. לבטל את המועצה לביקורת סרטים
פסיקת בג"ץ בעניין הקרנתו של הסרט "ג'נין ג'נין" הבליטה פעם נוספת את קיומו המופרך של הגוף הממשלתי הקרוי "המועצה לביקורת סרטים ומחזות", שכמו דיבוק טרחני קשה לגרש אותו מתוך סדר היום הציבורי בישראל. המועצה הזו נועדה בעבר לסווג סרטים (וגם מחזות) על-פי מידת התאמתם לגילאים שונים. עם השנים תפחו סמכויותיה עד כדי איסור הקרנתן של סצינות שהוגדרו כ"מסוכנות" לציבור, ואף לפסילתם המלאה של סרטים, שהצגתם בפני הקהל הרחב נחסמה לגמרי, וזאת בתואנות שווא שונות. "שבילי תהילה" של סטנלי קובריק היה אסור במשך שנים ארוכות בישראל, כדי לא לפגוע ברגשות ממשלת צרפת. "פיתויו האחרון של ישו", בבימוי מרטין סקורסיזה האמריקני, נאסר בארץ (ולא בארצות-הברית) משום שהוא פוגע בערכי הכנסייה הקתולית. בחלוף הזמן, ועם התגמשות הערכים הקולקטיביים של המו תר והאסור בחברה הישראלית, נתכרסמו סמכויותיה של מועצה זו והיא הפכה לגוף מיותר לחלוטין. אך בכל זאת לא נגדע פתיל חייה. ובנקודה זו בדיוק טמונה הטעות הבסיסית שהובילה אשתקד לפרשייה המיותרת של פסילת "ג'נין ג' נין". אילו המועצה לא היתה קיימת עוד, מובן שבג"ץ לא היה נדרש לדיון המשפטי בעניין חוקיות הפסילה המוטעית. שהרי הדיון האמיתי שבית-המשפט העליון היה צריך לדון בו אינו בפסילה עצמה, כי אם בזכות הקיום של הגוף הפוסל. אם גוף וולונטרי, כמו למשל אירגון "זכות הציבור לדעת" החוקר את מצב התקשורת ומשקף בדרך-כלל את עמדות הימין הפוליטי, היה נזעק נגד הבמאי מוחמד בכרי ו"ג'נין ג' נין" שלו, ניתן היה לקבל את הביקורת שלו כחלק בלתי-נפרד משוק הדעות בחברה הישראלית. אך מאותו הרגע שהצנזורה - גוף ממשלתי לכל דבר, התערבה בערכיו האמנותיים של סרט תעודה, מדובר היה בבלימת פיות ובחסימה בוטה של חופש הביטוי מטעם זרוע שלטונית. לפני כעשור וחצי הגביל בג"ץ את סמכויותיה של הצנזורה הביטחונית בארץ. ואם זו מוגבלת עתה בשיקול דעתה, קל וחומר שאין שום זכות קיום לצנזורה על החופש האמנותי. בחברה המתהדרת בפתיחות ובכלכלת שוק חופשי אפשרית למעשה רק קיומה של צנזורה אחת ויחידה: צנזורה מסחרית, שעליה אין עוררין כמעט. לפני מספר שנים ביים דורון צברי סרט תעודה על אודות דודו טופז והשקפת עולמו. הסרט חושף כמה אמיתות קשות בקשר לדעותיו החברתיות של הבדרן המוביל, והוא מעולם לא שודר. זאת, למרות שסרטו של צברי נועד להשתבץ במסגרת "שידורי קשת". על הסרט, שאין מערער על חשיבותו האמנותית, הוטלה צנזורה מסחרית מטעם הגוף המשדר, שאינו מוכן לסכן את המוניטין של הכוכב העיקרי שלו. אמנם החלטה המדיפה ריח רע, אך זוהי החלטה לגיטימית בהחלט. ובאותו העניין ממש גם "ג' נין ג' נין". אילו רשתות השידור בישראל היו מסרבות לשדרו משום שהוא מבריח כביכול צופים ומוריד נתוני רייטינג, ניתן היה לפטור החלטה מקוממת מעין זו בנימוקים מסחריים הגיוניים. אך העובדה שהפסילה במקרה הזה היתה מטעם גוף ממשלתי ועניינה המובהק היה אידיאולוגי, היא שהיוותה מעין הנפת דגל שחור של אילגיטימיות. מהבחינה הזו, טוב עשה בג"ץ כשביטל את ההחלטה הגרועה. חבל שהשופטים הכבודים לא עשו עוד צעד קטן קדימה והמליצו על סילוקה המוחלט של המועצה לביקורת סרטים מהסצינה הציבורית.
http://images.maariv.co.il/cache/ART584422.html
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
11:12 13.11.03 |
|
|
7. טל: ביהמ''ש העדיף את בכרי ואת המחבלים !!!
בתגובה להודעה מספר 6
|
07:38, 13 נובמבר 2003 / י"ח בחשון תשס"ד
בראיון לערוץ 7 אמר עו"ד בן דרור ימיני כי פסיקתו של בג"ץ, שהתיר את הקרנתו של הסרט ג'נין ג'נין, מבשרת את "מותה של האמת". בעבר, הוא אומר, גבולות חופש הביטוי היו שונים, והיום מתירים הכל, ובית המשפט אינו טורח לברר את אמיתותם של הדברים או לנקוט עמדה באשר להם. בית המשפט, לדבריו, נסחף לכיוון שעל פיו הכל מותר: כל טענה וכל "נרטיב", (סיפור) גם אם מדובר ב"נרטיב" פלשתיני, ולפיו טנקים של צה"ל דרסו ילדים קטנים, שכמובן, אין לו על מה שיסתמך, מפני שבמציאות אירוע שכזה לא היה ולא נברא. לדבריו, באירופה ברוב המדינות אסור להכחיש שואה, וזאת על פי החוק. עם זאת בעיני אחדים דבר זה נחשב פגיעה בחופש הביטוי, וישנם בישראל הטוענים כי באיסור זה נפגע החופש האקדמי וכי אסור "לסתום את הפיות", אך עובדה, אומר בן דרור ימיני, שמדינות אירופה החליטו כן "לסתום את הפה" לסוגים מסוימים של ביטויים. התשובה הפשטנית של בג"ץ, אומר ימיני, ולפיה מתירים הכל בכל, היא "לא תשובה ראויה ביותר", ומענה לכך, לדעתו, מן הראוי שיינתן מהכנסת. לדבריו, לאור הפסיקה החדשה של בית המשפט על הכנסת לנסח שוב את החוק שיעסוק בחופש הביטוי, וזאת כדי לוודא שהחוק ייתן מקום לאבחנה בין אמת לשקר.
ב
ראיון לערוץ 7 אמר חגי טל, בין המשיבים בבג"ץ, אחיו של רועי טל הי"ד, שנפל בקרב בג'נין, כי אמנם התחושה קשה אך התוצאה אינה מפתיעה. "מהיום הראשון שכף רגלנו דרכה בבית המשפט ראינו לאן הרוח נושבת", אומר טל. הוא מוסיף: "קיווינו שבית המשפט יתעשת ויבין שעל כף המאזניים מונחת שאלה כבדה: מי מגן על שמם הטוב ועל זכרם של מי שמסרו נפשם ונפלו על הגנת המדינה. עליהם אין מי שישמור. דמם הפקר, אבל," מציין טל, "בית המשפט העדיף את זכותו של בכרי, שביחד עם המחבלים הפיק סרט שכל מטרתו להשמיץ את המדינה ואת מי שלחם בג'נין. "החברה הנאורה הדמוקרטית והליברלית שאני מצוי בה, והנמצאת מימיני ומשמאלי: חבריי, מכריי, משפחתי וכו' אינה סובלת את הפגיעה. היא מקוממת אותנו", אמר טל. לדבריו, הדבר דומה למצב שבו מישהו מרסס כתובות נאצה על מצבות החללים. טל אומר כי בפסק דינה השופטת דורנר אינה מזכירה ואפילו פעם אחת את כבוד המת ואת שמו הטוב וכן אינה משבצת בדבריה ולו מילה אחת בעניין הפגיעה במשפחות. "כנראה שכושר השיפוט שלה במקרה ספציפי זה לקוי". לדברי טל, היציאה למאבק נועדה לצעוק כי מדובר בשקרים, ולנסות להגן על שמם הטוב של חללי צה"ל.
http://www.a7.org/news.php?id=64811
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
14:00 16.11.03 |
|
|
8. ירון לונדון: אמת ושקר בסרט תיעודי
בתגובה להודעה מספר 7
|
בג"ץ "ג'נין, ג'נין" מזמין דיון על ערכי מוסר של יוצרים. אם הבמאי נותן במה לשקרנים מבלי להעיר כי אפשר שעדותם בלתי מהימנה, הוא עצמו שקרןמאות "סרטי סוכנות" שהפיקו המוסדות הציוניים לפני קום המדינה, וגם שנים רבות אחר-כך, עסקו בדמוניזציה של הערבים והתעלמו מן העוולות שעוללנו לפלסטינים. מוחמד בכרי יכול לטעון שסרטו "ג'נין, ג'נין" הוא פיגוע פילמאי, הגומל ליהודים על כך. סרט תיעודי מיטיב לשקר דווקא מפני שהוא מורכב מתמונות ריאליסטיות, ובכרי הוא שקרן מוכשר. ניזכר ב"שואה", סרטו רחב הידיעה של קלוד לנצמן, שאינו מבוסס על מסמכים כתובים, או על צילומים מתקופת המלחמה, אלא על כוח זיכרונם של עשרות אנשים שדובב הבמאי. הוא אינו מפקפק בתום הלב של עדיו ואינו מציב את זיכרונותיהם מול זיכרונות אחרים. אין זו היסטוגרפיה הנענית לכללים הקפדניים של מלומדים מדולפמים. יוצר הסרט החליט כי "האמת" על השואה היא בראש ובראשונה מה שנחקק בזיכרונם של הקורבנות והרוצחים. מבחינה זו לבדה, "ג'נין, ג'נין" הוא סרט לנצמני. גם יוצרו לא בחן את אמינותם של עדיו וגם הוא יכול לטעון כי חשיבות סרטו אינה באמיתות המובאות בו, אלא באופן שבו זוכרים תושבי מחנה הפליטים בג'נין את המבצע הקרוי בפינו "חומת מגן". מה שנטמן בזיכרונם הוא "האמת שלהם", וה"אמת" הזו היא עובדה לכשעצמה, בין שהיא "אמיתית" ובין שהיא "שקרית". היא משפיעה על יחסיהם של שני העמים יותר מן העובדות. בכרי החמיץ את הטיעון הזה, אבל כמה אינטלקטואלים ישראלים מיהרו לסנגר עליו בעזרתו. אם נוליכו עד לקצה הגיונו, נוכל להשתמש בו להצדקת סרט תיעודי המתייחס באמון מלא לאנטישמים, הקובעים כי היהודים שולטים בעולם ומקיזים דם תינוקות לשימוש במצות. "זו האמת שלהם", נוכל לומר, "וחשיבותה רבה, מפני שהיא מלמדת על הלך נפשם". לאמור, מה שקובע את מוסריותו של סרט תיעודי הוא בעיקר יחסו של היוצר לשאלת המפתח. אם הוא נותן פתחון פה לשקרנים, מבלי להעיר כי אפשר שעדותם בלתי מהימנה, הוא עצמו שקרן. ואיך נדע שלנצמן אינו שקרן כבכרי? מפני שהוא עשה את סרטו כפי שעשה בעקבות עשרות שנות מחקר היסטורי המבוסס על פקודות מבצע, פרוטוקולים משפטיים, מכתבים, מוצגים חומריים ורבבות עדויות מוצלבות. רק שנים רבות אחרי שנוצק הבסיס האיתן הזה, העז לנצמן לעסוק בשואה כמאורע שאין לערער על היותו. ואילו בכרי גבה עדויות על מאורע שאך זה התרחש והממצאים הבדוקים סותרים את דברי עדיו. בכרי אינו כה מתוחכם ואינו מנמק את מעשהו ביחסיותה של האמת. הוא שולח את הצופה לשפוט עם מי הצדק, אך הצופה אינו מסוגל לשפוט. התרשמותו תושפע מדעותיו הקדומות, מן הפוטוגניות של העדים ומאופן המשחק שלהם. העדויות נוראות והדוברים כה מיטיבים לשקר, עד שהצופה ההדיוט עלול להאמין שהחיילים הישראלים הם בכורי שטן. כיוון שאיננו אורחים מהמאדים, ידוע לנו כי המערכה בג'נין נחקרה, לא רק על-ידי ישראלים, וכי העדויות בסרטו של בכרי אינן מתיישבות עם לוחות הזמנים של הפעולה, עם מסלול התקדמות הכוחות ועם שפע עדויותיהם של חיילי מילואים, שרבים מהם מחזיקים בדעות מתונות לגבי הסכסוך. ילדים לא נדרסו תחת שרשראות טנקים, בורות המים לא נמלאו בגוויות, זקנים לא נורו ובתים לא נהרסו בגלל תאוות הרס. עוד אנו יודעים כי מנגנון ההסברה של הרשות הפלסטינית תמך בהפקת הסרט וכי הפלסטינים נאלצו להודות כי בימים שלאחר המבצע הפיחו שקרים. הנאמר לעיל לא נועד לערער עלהחלטת בג"ץ. גם אני סבור כי שאט הנפש מהסרט הזה אינו מצדיק את פסילת המועצה לביקורת סרטים ומחזות. "ג'נין, ג'נין", מזיק ככל שיהיה, מזיק פחות מהצהרתו של ח"כ אהוד יתום כי השופטים "הרגו את חללי צה"ל בפעם השנייה". ישראל תתגונן מפני הסתה, אבל הדמוקרטיה הישראלית תתקשה לעמוד מול ביזוי מוסדות המשפט שלה. (16.11.03, 10:12)
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1030-2818465,00.html
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
03:16 17.11.03 |
|
|
9. אמנון לורד: עריצות ''חופש הביטוי''
בתגובה להודעה מספר 8
|
ג'נין היא פרויקט תעמולתי בשירות המלחמה הפסיכולוגית והאידיאולוגית
נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. הסרט שווה עשרה פיגועים.
אמנון לורד
את החלטת בג"צ לאשר להקרנה את הסרט "ג'נין ג' נין" יש לראות כהחלטה בעלת אופי מוסדי. בית המשפט כמוסד רודני נגד מוסד אחר, מיושן, הצנזורה. בית המשפט העליון בחר לפעול לא כגוף שיפוטי של חברה דמוקרטית, אלא כגוף בעל נטיות רודניות, שאחת לזמן מסוים מייצר החלטות שיש בהן התקפה על הציבור הישראלי ועל הדמוקרטיה הישראלית.בג"צ הופיע כמתנגד לצנזורה ובעד חופש הביטוי, אך לא מפני שחופש הביטוי באמת יקר למערכת המשפט הישראלית, אלא מפני שבית המשפט הישראלי הפך את עצמו לצנזור הכל יכול של החברה הישראלית, שלידו מוסד הצנזורה המיושן הוא מוגבל מאוד.
רק לפני כשבועיים סגר בית משפט ישראלי תחנת רדיו, שהיא ביטוי אותנטי לצורך הדחוף בחופש מידע ובחופש ביטוי לקהל של מאות אלפים. בית המשפט הישראלי קובע במידה רבה, מה יכול אזרח להגיד בקול רם ולפרסם בכתב, עם אופציה סבירה ללכת לפעמים גם למעצר. אך במקרה של הסרט "ג'נין ג'נין", מעמיד אתעצמו בית המשפט בצד של "חופש הביטוי", וישפוט הקהל מהי האמת. בהחלטה זו יש חשש שבית המשפט העליון תורם לפגיעה נוספת בשלום הציבור. זו אינה הפעם הראשונה, שבית המשפט המכובד תורם את קולו להתקפה הכללית על החברה הישראלית בהקשר של הקרב בג'נין. אין פה עניין שבין נציגי הלוחמים בג'נין העיר לבין יוצר הסרט בלבד מוחמד בכרי. ג'נין היא פרויקט תעמולתי אדיר, המשמש את זירת הלוחמה הפסיכולוגית אידיאולוגית נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. בפעם הראשונה חטא בג"צ לציבור הישראלי, כאשר קיבל את העתירה למנוע מצה"ל את קבורת הגופות לאחר הקרב בעיר. מצב זה נמשך לאורך 48 שעות של סוף שבוע ארוך ובלתי נסבל מבחינת הציבור הישראלי וצה"ל. לא בגלל הבעיה התברואתית של הגופות, אלא בגלל החשד שהטיל בית המשפט, כאילו בוצע בג'נין פשע. מתוך שאיפתו האימפריאליסטית של בית המשפט העליון לחלוש חוקתית על כל פעולה - הוא הפיק מעצמו החלטה שהיה בה גווןאנטישמי מובהק: דהיינו, כי עצם האפשרות שצה"ל ביצע טבח בג'נין היא סבירה. שום בית משפט ושום גורם בדעת הקהל בעולם לא העלה את האפשרות, שבעיר בצרה בעיראק בוצע טבח למרות מצב עניינים דומה. החשד בטבח נובע מזהותו של צה"ל כצבא ישראלי. עכשיו משים את עצמו בית המשפט כמי שלא שמע על תעמולה ולוחמה פסיכולוגית כחלק מכריע בזירת המלחמה המודרנית. בחיבורו "תעמולה במדיניות הבינלאומית" מציין ההיסטוריון הנודע, אי.ה. קאר, שמאז מלחמת העולם הראשונה מוכרת התעמולה כאחת משלוש החזיתות העיקריות במלחמה: שדה הקרב הצבאי, החזית הכלכלית וחזית התעמולה והלוחמה הפסיכולוגית. הסרט "ג'נין ג'נין" הוא לא קול בודד שאיננו זוכה להישמע בנושא מרכזי. הוא הפך למאיץ ולאבן פינה במסע של תעמולה אנטי ישראלית בכל העולם, ובתוך ישראל פנימה הוא כלי יעיל במערכת של לוחמה פסיכולוגית. זה סרט שהפך בידי גורמים פוליטיים למכשיר רב עוצמה, שבאמצעותו הם הפכו אתלוחמי ג' נין לנאשמים. כחלק מהמערכה נגד ישראל, הסרט שווה יותר מעשרה פיגועים המוניים. מתן הגושפנקה של בג"צ לסרט לא תורם לדמוקרטיה, אלא מחבל בה ותורם להעצמת הסכנות המאיימות עליה בישראל.
(16/11/03 , 00:00)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/587/071.html
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
17:17 17.11.03 |
|
|
10. ג'נין - גרסא פלשתינית מרתקת !!
בתגובה להודעה מספר 9
|
מאמר מעניין מאתר מל"מ (אתר מומלץ ל-"חובבי הסכסוך" :-)
המציג דיעה פלשתינית לא שגרתית וריאליסטית להפליא של
המאורעות במ.פ. ג'נין בחומת מגן.מוחמד בכרי, יפה ירקוני - מאחוריכם!!
@ הקישור לכתבה...:-
http://www.intelligence.org.il/sp/self_cri/criticism.htm
המרכז למורשת המודיעין )מ.ל.מ( מרכז המידע למודיעין וטרור התמודדות
נגד ההסתה: "חשבון נפש" נוקב של איש אקדמיה פלסטיני בכיר אודות אופן
סיקור הלחימה בג'נין במבצע "חומת מגן" ע"י התקשורת הפלסטינית העוסק בדיווחי התקשורת (2003 June 2 .no 10 .vol) "Palestine Israel Journal"
בגיליון האחרון של כתב העת הפלסטינית והישראלית אודות ה"אנתפאצ'ה", התפרסם מאמר מאת פרופ' מחמד דג'אני אודות דיווחי התקשורת הפלסטינית
"Press Reporting During the Intifada Palestinian coverage of Jenin" במהלך ה"אנתיפאצ'ה" שכותרתו: המאמר עורך חשבון נפש נוקב אודות דיווחיה המוטים של התקשורת הפלסטינית במהלך ה"אנתפאצ'ה", עם דגש מיוחד על אופן סיקור הלחימה בג'נין )המאמר רצ"ב בנספח(. באותו גיליון מופיעים גם מאמרים של חוקרים ישראליים המצביעים, לשיטתם,על סימפטומים שליליים דומים שהתגלו לטענתם גם בקרב התקשורת הישראלית.
1.
American Studies Institute - פרופ' מחמד דג'אני הנו איש אקדמיה, מומחה לתקשורת, מחותמי העצומה של סרי נסיבה, מנהל ה באוניברסיטת אלקדס בירושלים ומשתתף בפורומים משותפים ישראלים פלסטינים. בהופעותיו בעבר בפורומים אלו הוא לא היסס מלהתבטא בביקורתיות רבה כלפי התקשורת הפלסטינית, בהציגו ממצאי מחקר שערך על דמותו של הישראלי בתקשורת
הפלסטינית במהלך ה"אנתיפאצ'ה" השנייה .(*)
.2
דג'אני השתתף ביום עיון במלון "אמריקן קולוני" שבמזרח ירושלים, שנערך בשיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית לבין אוניברסיטת אל קדס ובוועידה ה-בינ"ל של מרכז ששון לחקר האנטישמיות, שנערכה באוניברסיטה העברית )ינואר, פברואר ,(2003 בפורומים הללו הוא הציג את עמדותיו ואת ממצאי מחקר אודות דמותו של "האחר" )קרי-הישראלי( בתקשורת הפלסטינית במהלך ה"אנתיפאצ'ה" השנייה, שמומן ע"י ארגונים הפועלים לקידום השלום במסגרת האיחוד האירופי.
(*)
במאמרו קובע דג'אני, כי סיקור הפלישה הישראלית לג'נין "...היה מוטה, אמוציונאלי, מוגזם, בלתי עקבי, מרושל, ולוקה דג'אני .("Has been biased, emotional, exaggerated, inconsistent, sloppy and jingoistic(*)") " בפטריוטיזם שובניסטי
מציין,כי הדבר לא נעשה מתוך כוונת זדון פלסטינית, אלא הוא תולה זאת במחסור בכתבים מקצועיים ובעלי כישורים מתאימים
לדבריו כתבים בלתי מקצועיים אלו הלעיטו את הציבור.("The lack of professional, well-trained, qualified reporters")
2.
הפלסטיני במידע אמוציונאלי, הד חוזר ממעשי הטבח של צברא ושתילה)**(. התקשורת הפלסטינית, בסקרה את החדשות שהגיעו ממחנה הפליטים ג'נין, כיוונה דבריה לחששות ולחשדות הציבור הפלסטיני ולא דיווחה על מה שאירע במציאות":
בעבר לא היסס דג'אני להתבטא בביקורתיות רבה כלפי התקשרות הפלסטינית. בפאנל שהתקיים בוועידה ה-בינ"ל של מרכז
ששון לחקר האנטישמיות אפיין דג'אני את התקשורת הפלסטינית כרגשנית, מגזימה, לא עקבית, סלקטיבית, מרושלת באיסוף
המידע והצגתו וניזונה מתחושה עזה של פטריוטיזם לאומני. בהרצאתו ב"אמריקן קולוני" טען דג'אני, כי דיווחי התקשורת
הפלסטינית על העימות שיקפו מבט סובייקטיבי ביותר שמטרתו היתה, בין השאר, לזכות בסיוע מבחוץ. לדבריו הכיסוי
(*) של התקשורת הפלסטינית היה "מוגזם, רגשני ולאומני" וקשה היה להוציא ממנו את העובדות האמיתיות.
בהמשך מציין דג'אני, כי העיתונות הפלסטינית עשתה שימוש בסיקור ה"אנתפאצ'ה" בססמאות לאומניות בתיאורים הרואיים ובביטויים אמוציונאליים, בבואה לתאר את הקורבנות הפלסטיניים )כגון: טבח, הרג קולקטיבי וכו'(.
(**)
"Covering the news from Jenin camp, the Palestinian media reported what people suspected
and feared, not what was actually happening".
מעברלמאפיין חוסר המקצועיות של הכתבים הפלסטיניים קובע דג'אני, כי הכיסוי החדשותי הלקוי של הלחימה בג'נין
בעיתונותהפלסטינית הושפע ממכלול גורמים נוספים:-
.4
סרובהשל ישראל להתיר לעיתונאים ולצלמים )זרים, ישראלים ופלסטינים( גישה למחנה הפליטים ג'נין בעשרת
ימיהלחימה הראשונים וזאת בנימוק של שמירה על ביטחונם. כפועל יוצא מכך, היו העיתונאים תלויים במגוון
מקורותמשניים )המפורטים בכתבה( אשר היו בעלי עניין "להשחיר" את "האויב" )הישראלי(.
א.
העיתונותהפלסטינית היתה שותפה ללהיטותה של "הרשות הפלסטינית" להפוך את הלחימה בג'נין למיתוס הרואי,
סמלל"התנגדות", בנוסח הקרב על אלמו בין ארה"ב לבין מקסיקו.
ב.
עורכיהעיתונים הפלסטיניים נמנעו מלדווח על מידע "חיובי" אודות ניסיונות צה"ל לסייע לאזרחים הפלסטיניים ע"י אספקת מזון,
חשמל,מים וטיפול רפואי. דג'אני מדגיש, כי הנושאים החיוביים לא דווחו כלל בעיתונות הפלסטינית, אשר הציגה באופן חד צדדי
.5 את צה"ל כמי שיצא מגדרו לגרום לפגיעות, להשפלה ולסבל:
"The Palestinian press portrayed the Israeli army as going out of its way to inflict as much senseless harm, injury, humiliation, suffering, property destruction and infrastructure damage as possible".
עורכי העיתונים נמנעו מלהציג את צילומי קורבנות העימות הישראליים באשר הדבר עלול היה להתפרש כאהדה לישראל לעומת הכיסוי הנרחב של הקורבנות הפלסטיניים. דג'אני מוסיף, כי צילומי תוצאות פיגועי ההתאבדות נגד אזרחים
ישראליי םלקו בדה הומניזציה של הקורבנות הישראלים: העיתונות הפלסטינית פרסמה תמונות של בתים הרוסים, בעוד שהקורבנות הישראליים נשארו אנונימיים וחסרי דיוקן.
.6
דג'אני עורך גם חשבון נפש נוקב עם ההגזמות חסרות השחר אודות מספרי ההרוגים בלחימה בג'נין, שנבעו בין השאר מההסתמכות על מקורות בלתי אמינים. כך קרה שמספר ההרוגים הפלסטיניים ירד מ- 5,000 ל- 3,000,
ל- 500,ל- 100 ובסופו של דבר ל-25 הרוגים, שכמחציתם היו "לוחמים צבאיים":
, "Reporters' willingness to use unreliable sources, which turned out to be wrong. For example, they initially reported an exaggerated number of victims in Jenin, quoting an official Palestinian source. This led to increased public concern and allowed rumors to spread. As a result, the number of Palestinian killed in Jenin refugee camp dropped from 5,000 to 3,000 to 500 to 300 to 100 and eventually, to 52, nearly half of whom were military fighters(*)". .7 (*) דג'אני חזר במאמר זה על אפיונים דומים של כיסוי הלחימה בג'נין, שהוצגו בהרצאתו במרכז ששון בהציגו מספרים זהים אודות הצניחה הדרסטית במספרי ההרוגים בג'נין.
Press Reporting During the Intifada: Palestinian Coverage of Jenin
Mohammed Dajani Professor Mohammed S. Dajani is director of the American Studies Institute at Al-Quds University in Jerusalem. Much of what we know, believe, or think is affected by the news we read. The power of the press is reflected in the description of the press as the "fourth branch of government." This description shows the enormous influence the press has on shaping public opinion and changing the behavior and attitudes of citizens and policymakers in the "information age". In today's world, news moves very fast, due primarily to satellites, the Internet, faxes, television, radio, mobile phones, newspapers, magazines, and other popular means of communication. Unfortunately, the price paid for passing along information with greater speed is that news coverage has become less thorough and less accurate. Those who make the news depend on the media to spread their views and ideas to the public. Newsmakers rely on journalists to get their message out at the same time that reporters rely on newsmakers to keep them informed. When access to information is impeded and reporters' freedom of movement and observation is restricted, news reporting is severely damaged. This will have a negative impact on the democratic system, since widespread access to information can be the greatest boon to democracy, increasing people's political awareness and participation. Ideally, the news should mirror reality. However, in practice, this is not the case. In his book Understanding Media, Marshall McLuhan coined the famous phrase, "The medium is the message." By this, McLuhan meant that the way events are conveyed can be more important than the events themselves. In Palestine, news is conveyed through a media driven by the urge to make and promote a political stand, as opposed to providing a public service. This article attempts to answer the question: Does news reporting contain political or ideological bias and to what extent does that distort reality?
Post-Oslo News Reporting
In the post-Oslo, pre-Al-Aqsa Intifada days (September 1993-September 2000), news coverage of the symptoms and causes of potential conflict not only failed to prevent fighting from breaking out but may have accelerated it by widening the gap between the two peoples. Media coverage gave only skimpy attention to the burning political and economic challenges facing the Oslo peace process and coverage of complex problems was superficial. Peace news is not exciting; conflict, violence and tragic news have the drama that attracts attention and interest. Often, journalists' political attitudes swayed their reporting. Reporting was systematically biased against the Oslo peace process. Rarely were stories presented in a "point/counterpoint" format in which the two opposing points of view (Palestinian versus Israeli) were presented, leaving the readers to draw their own conclusions. Sensitive issues were avoided, rather than confronted, and tension continued to mount until Ariel Sharon’s visit to the Haram al-Sharif/Temple Mount sparked the second Intifada. In the post-Al-Aqsa Intifada days (September 2000-present), the "conflict approach" to news coverage gave prominence to spreading violence. Violent news became "headline news" while "conciliation news" became "no news". Palestinian press at high-profile events offered emotional reporting. This is in line with a culture that exhibits little tolerance for the views of others and has a tradition of monopolizing the truth.1 As the conflict with Israel continued to worsen, the two main newspapers distributed in the Palestinian Territories, Al-Quds, published in Jerusalem, and Al-Ayyam, published in Ramallah,2 became a valuable resource for Palestinians thirsty for news about the latest developments. Both papers focused on the civilian casualties, physical damage and destruction to property. But sorting facts from emotional reporting and extremism may prove difficult. Press coverage, and in particular editorials, took a subjective look at Palestinian events. The news reporting, essays and photos published in the Palestinian press aimed to bolster Palestinian views3, to stir reactions against Israel and to drum up international support for the Palestinian cause. News reporters, like politicians, found it hard to be objective. In general, Palestinian news coverage of the Israeli incursion of Jenin in April 2002 has been biased, emotional, exaggerated, inconsistent, sloppy, and jingoistic. This was not deliberate or malicious but rather was due to the lack of professional, well-trained, qualified reporters. Here we have a distraught public being "injected" with exaggeratedly emotional information, echoing the Sabra and Shatila massacres. Covering the news from Jenin camp, the Palestinian media reported what people suspected and feared, not what was actually happening. Palestinian news coverage of what happened in Jenin was influenced by a number of different events: 1. Israeli reluctance to allow news teams access to the camp. The way news is collected from the field and what information is gathered determines what is later reported. In the first days of the event, Palestinian coverage of the news was restricted to the military confrontation between the Israeli army and Palestinian fighters. The Israeli army forbade journalists, reporters and cameramen from approaching the camp for the first 10 days. They neither allowed nor facilitated the presence of media reporters (foreign, Israeli, or Palestinian) to Jenin refugee camp. A spokesman for the Israeli army stated that reporters were not allowed in the area for their own safety. Many journalists depended on the following sources for information:
(a) Communiqu?s issued by both sides.
(b) Sources belonging to the two sides who were close to the front.
(c) Eyewitnesses leaving the battleground surroundings.
All those sources may have an interest in portraying their enemy in the worst possible light. 2. Palestinian Authority eagerness to turn Jenin into an "Alamo episode." Here the press was a willing partner; they aspired to make Jenin a symbol of resistance for the Palestinians. 3. Editors reluctance to report unfavorable information, data, or photos; the Israeli press reported that the Israeli army tried to help civilians by:
(a) Distributing food supplies.
(b) Providing oxygen and an Israeli electric generator to a Palestinian hospital.
(c) Transferring 83 sick and wounded people to hospitals in Israel.
(d) Sending technicians from Jerusalem Electric Company to repair the electric network in Jenin.
(e) Fixing drinking water pipes.
(f) Operating a water well that was broken.
No such news items were reported in the Palestinian press. Were they untrue? The Palestinian press portrayed the Israeli army as going out of its way to inflict as much senseless harm, injury, humiliation, suffering, property destruction and infrastructure damage as possible. 4. Editors' reluctance to show photos of Israeli victims, since the public may interpret this as sympathy for the Israelis. While Palestinian deaths received much headline coverage, Israeli victims did not. There was no single picture of a mourning Israeli parent or child published in the Palestinian press following a violent attack on civilians. Rarely would the Palestinian press inform its readers about the human stories of Israeli victims, their photos, their name, their background, etc. The images Palestinians saw of suicide attacks on Israeli civilian targets were highly dehumanized - remains of the destroyed bus or rubble of the building bombed. Israeli victims were faceless and anonymous. 5. Reporters' willingness to use unreliable sources, which turned out to be wrong. For example, they initially reported an exaggerated number of victims in Jenin, quoting an official Palestinian source. This led to increased public concern and allowed rumors to spread. As a result, the number of Palestinians killed in Jenin refugee camp dropped from 5,000 to 3,000 to 500 to 300 to 100 and, eventually, to 52, nearly half of whom were military fighters. Qualitative Coverage In studying the mechanisms of choosing language and descriptions to report on each event, we found that Palestinian newspapers carefully chose their language and their descriptions in order to give the event its emotional dimension. They played with words and used photos and editorial cartoons extensively to influence Palestinian, Arab and world public opinion. They were emotional and, at times, inaccurate when describing events in Jenin. In general, they failed to give people the true picture of what was happening. 1.Use of Numbers for Victims. Palestinian newspapers gave an exaggerated and vague number of victims. For example, they said tens or hundreds, rather than using exact figures. This led to increased public concern and rumors about a new "holocaust" taking place in the Palestinian territories. 2. Use of Humanitarian Stories. In describing Palestinian suffering, Palestinian newspapers used highly emotional humanitarian stories describing the victimization of families to draw world sympathy to their cause. 3. Use of Photos. Palestinian newspapers used graphic photos of dead people, which normally the press would avoid publishing. They also used photos of demolished homes and children, women and old men suffering and in pain. In contrast, not one single photo was printed in any Palestinian newspaper of an Israeli victim of Palestinian violence. 4. Use of Comparative Descriptions. In one quotation, the sight of the Jenin camp was compared to "Berlin in 1945." 5. Use of Nationalistic Slogans. The Palestinian press highlighted Palestinian military resistance against the invading Israeli army as something patriotic; they described the events in heroic terms (e.g. slogans, flags, songs, poems, pictures of martyrs). One headline read: "Residents of Jenin Camp Swear: We shall never forget." They used emotive descriptions to note the heroism of the fighters (e.g. cruel resistance) and to describe the victims (e.g. massacre, collective killing, etc.). 6. Use of Israeli and International News Stories. They selected stories or editorials from the Arab, Israeli and international press that would enforce the Palestinian public's views. The Palestinian press covered events in Jenin more intensively than any other single occurence during the Israeli reoccupation of the West Bank. For months, the newspapers wrote about it, whereas coverage of violent Israeli actions in areas such as in Nablus, Hebron, and Gaza were limited. One reason for this may have been the media’s efforts to inspire the creation of a heroic legend. Lessons Learned 1. What you read in the papers is not necessarily what happened. News reporters and newspapers are not perfect. Disinformation, unfounded accusations and distortion, as well as factual information and accurate reporting, are printed in the press or transmitted by television and web sites. 2. Access to events is directly related to the quality of the news. The more access a reporter has to events, the better the coverage. 3. Much of what we read reinforces our beliefs and convictions. Any news item seeking to change our minds or our beliefs will be confronting not just a political prejudice but a cultural one. The more evidence that is accumulated against our point of view, the more we cling tenaciously to it. To us, they are cruel; to them, we are evil. There was no need for hard evidence for the Palestinians to believe that the Israelis committed widespread atrocities in Jenin. Any evidence accumulated against the Israelis only reinforced people’s beliefs and convictions. What Needs to be Done Editors and reporters should take heed of the following: 1. Be aware of the potential harm each news item might have for the news audience. Thus, think in terms of accuracy, objectivity, clarity, prominence, and honesty in reporting the news. Inaccurate, biased and vague reporting, as well as efforts to de-legitimize "the other", threaten the credibility of the newspaper. A reporter should distance himself from his people and culture in reporting the news because bias produces a negative perspective, stereotypes and dishonest views. 2. Banish highly emotional terms such as "massacres", "catastrophe", "hell", "disaster", etc. from headlines to avoid harmful ripple effects resulting in tragic consequences. Editors and reporters should anticipate that such terms have the power to intensify public fear, cause panic and could result in flight or incite violent revenge. 3. Filter and tone down stories of high drama and violence that may cause public anger and concern. The lynching of two Israelis arrested in the city center of Ramallah was fueled by photos published the day before in the local press of a Palestinian tortured and killed by fanatical Israeli settlers. 4. Keep in mind "the public's right to know" when covering the news. Not reporting an event because it "humanizes the other" or conflicts with public beliefs will do more harm than good. 5. Choose news sources very carefully as the information and data they provide will be reported in today's press and become tomorrow’s history. This carries special significance in times of conflict or crisis. 6. Build up competency by attending training workshops and seminars. Good news reporting depends on the competence of the reporters and journalists. 7. Decrease the emphasis on conflict and discord in covering the news and increase the emphasis on stories of conciliation, forgiveness and tolerance. Conclusion The Palestinian print media have played a significant role in shaping the history and politics of the Palestinian people and they continue to provide the most thorough information about political issues. Nonetheless, public confidence in news coverage by the print media is on the wane. One may attribute this declining interest to a growing lack of confidence and faith in the media, due to accusations of media bias and distortion, media control, as well as politicization, and over-emotional reporting. The domination of the Palestinian media by a few individuals means that: (a) citizens do not have access to multiple points of views; and (b) the quality of news coverage is reduced. These problems are compounded by a culture, as well as a political and educational system, that does not encourage citizens to think critically, and does not tolerate citizens who publicly voice opposing views or constructive criticisms. This has caused many Palestinians to be concerned about the future of democracy in the future State of Palestine Bibliography Arno, A. and Dissanayake, W. The News Media in National and International Conflict. Boulder, CO.: Westview Press, 1984.
Cappela, Joseph and Jamieson, Kathleen. Spiral of Cynicism: The Press and the Public Good. New York: Oxford University Press, 1997.
Cohen, Akiba and Wolfsfeld, Gadi. Framing the Intifada: People and Media. New Jersey, Norwood: Ablex Publishing Corporation, 1993.
Exoo, Calvin. The Politics of the Mass Media. St. Paul: West Publishing Company, 1994.
Fallows, James. Breaking the News: How the Media Undermine American Democracy. New York: Pantheon Books, 1996.
Graber, D. Processing the News. New York: Longman, 1984.
Graber, Doris. Mass Media and American Politics. Washington, D.C.: Congressional Quarterly Press, 1996.
Hess, Stephen. News and Newsmaking. Washington, D.C.: The Brookings Institution, 1996.
Kerbel, Matthew. Remote and Controlled: Media Politics in a Cynical Age. Boulder, CO.: Westview Press, 1995.
Kraus, S. and Davies, D. The Effects of Mass Communication on Political Behavior. University Park, PA: Pennsylvania State University Press, 1976.
Rubenstein, D. and Shinar, D. Palestinian Press in the West Bank: The Political Dimension. Jerusalem: The West Bank Data Base Project, 1987.
Smith, Hedrick, editor. The Media and the Gulf War: The Press and Democracy in Wartime. Washington, D.C.: Congressional Quarterly Press, 1997.
Strentz, Herbert. News Reporters and News Sources: Accomplices in Shaping and Misshaping the News. New Delhi: Prentice-Hall of India, 1992.
Tuchman, G. Making News: A Study in the Construction of Reality. New York: Free Press, 1978.
* Based on the study entitled "Media Images of the Other in Israel and the Palestinian Territories: Covering One Another During the Second Intifada", conducted by Prof. Gadi Wolfsfeld, Truman Research Institute for the Advancement of Peace at the Hebrew University of Jerusalem, with Prof. Mohammed S. Dajani, The Sartawi Center for the Advancement of Peace at Al-Quds University, and sponsored by the Konrad Adenauer-Stiftung Foundation.
1 Without enforcing any official censorship, it will be nearly impossible for a Palestinian to publish in any daily newspaper today an editorial on taboo topics, such as supporting the US war on Iraq, condemning suicide bombing, advocating abortion, exposing corruption within the PNA, or calling for the end of the Intifada. 2 In the Palestinian Territories, there are three daily newspapers in circulation: Al-Quds published in Jerusalem, Al-Ayyam and Al-Hayat al-Jadida, published in Ramallah. The first two were selected for the study because of their wide circulation in the Palestinian Territories. In a public opinion poll on Palestinian attitudes towards politics conducted by Jerusalem Media and Communications Centre in October 1999, Al-Quds newspaper got the highest ratings in terms of readers (57.3 percent) and the highest ratio of confidence (59.4 percent). Al-Ayyam followed far behind. It is no surprise that the Palestinian newspapers are no New York Times or Washington Post. 3 The average Palestinian newspaper reader glances at headlines, looks at the photos, and reads the editorial cartoons. The editorial cartoons published in the Palestinian press reflect an anti-Israeli, anti-American, anti-Arab, anti-Oslo bias while, on the other hand, they reflect a pro-Intifada, pro-Iraqi, pro-reform, pro-Arafat tendencies.
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
22:18 17.11.03 |
|
|
11. פסק דין נאור או צביעות משפטית...??
בתגובה להודעה מספר 10
|
ג'נין ג'נין - פס"ד נאור או צביעות משפטית
17/11/2003
האם להביע את הדיעה שיוסי ביילין בוגד מותר, מאותן סיבות שהותר להקרין את הסרט?
מאת: אריק באך
פסק הדין של דליה דורנר הינו פסק דין יפה וחשוב. אין בכך ספק בכלל: הוא נאור, הוא מצביע על ליברליות ופלורליזם, הוא מתוק וספוג בצדק עליון. אם הייתי חיי בנורבגיה, לא הייתי בכלל מבין מה זה בכלל עניין לעיתונות לעסוק בו? איזה באכרי אחד כתב סרט, מה הבעיה שיקרינו אותו? מה זה משנה מה כתב? מה זה משנה מה האמת בו? "כאילו מה שכותב וולט דיסני וקרילוב זה הכל אמת" ישאלו מייד בציניות... "משמעותו של חופש הביטוי", כתבה השופטת דליה דורנר, "היא כי אסור לשלטון להגביל את האפשרות להשמיע ולשמוע דעות בפומבי". ודווקא הדברים היפים הללו הדליקו אצלי עוד נורה אדומה, או יותר נכון: שרפו לי פיוז נוסף במכונת האמת שמחוברת למערכת המשפט בישראל. האם מותר לפרסם תמונות של רבין במדי קצין גרמני עם כאפיה לראשו, מאותן סיבות שהותר להקרין את הסרט? האם יש למישהו את האומץ להביע את הדיעה הרווחת, כי יוסי ביילין בוגד? (נו טוב, לא צריך "אומץ" בשביל לומר את זה - רק שקית כלי רחצה, מגבת וקצת עיתונים). האם מישהו העיז לקרוא לאורי אבנרי סייען ומשת"פ? האם למישהו יש את העוז לומר כי על עדנה ארבל ומזרחי וליאורה גלאט-ברקוביץ' חל דין רודף? אני נזכר, בחיוך מהול בעצב, באותו אומלל שנכנס לבנק שבועיים לאחר רצח רבין, ולפקידה ששאלה שם "מי הבא בתור" הוא ענה בהלצה "שמעון פרס" - ומצא את עצמו 96 שעות במעצר... ואני נזכר פתאום בפסק דין הפוך לגמרי של אותו בית משפט עליון שבמקרה ג'נין טוען שמותר להביע דיעה גם אם היא אינה לגמרי נכונה וגם אם היא פוגעת ברגשות המשפחות השכולות של חיילי צה"ל שנהרגו בג'נין, ושם הוא טוען: "ביקורת על תפקודה של לשכת ההוצאה לפועל והעומד בראשה, כמו גם ביקורת על מערכת המשפט בכלל, הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון-לב ועוגמת נפש. אולם תנאי מוקדם לביקורת מסוג זה הוא שהדברים יאמרו בלשון מנומסת, ושהם יתבססו על עובדות אמת ..." (על"ע 3954\03) הבנתם? אם זה נגד בית המשפט - אז חייב למתוח ביקורת שתצטמצם רק לפי מה שהם קובעים שזה מנומס, ולפי מה שהם רוצים לצייר בתור ה"אמת". אבל אם זה פלשתינים נגד יהודים - אז לשחקני הפוקר של בית המשפט העליון שלנו יש ג'וקר: לעזאזל האמת! לעזאזל הנימוס! אל תיתנו לעובדות המכוערות להרוס לנו תיאוריות יפות... בילאדי בילאדי... מה שחייב לזעזע אותנו (ימין ושמאל כאחד!) זה לא עצם הקרנת הסרט, אלא הצביעות. הדו פרצופיות המשפטית. האפלייה. הפרוטקציה. החד-מימדיות של עולם ה"ערכים" (זה לא ערכים - זה אינטרסים! אבל אני משתמש בטרמינולוגיה התעמולתית שלהם כדי שגם הם יבינו אותי). אפשר להיות ימני, אפילו קיצוני, אפשר להיות שמאלני, אפילו קיצוני (גם המונחים האלה התעוותו לגמרי, וטומי לפיד מכונה "שמאלני" ולא "ימין פאשיסטי"). אבל עם האמת, עם חוש הצדק הטבעי, אסור לאף חברה להתפשר, אם היא רוצה להיקרא באמת "חברה" ולא כנופייה. ואני בכלל לא מדבר כאן על דיעה פוליטית שלי בנוגע להקרנת הסרט. זה הדבר האחרון שחשוב - השקפת עולמי הפוליטית. אני אגב דווקא בעד הקרנת הסרט ג'ניון - אבל... אני גם רוצה לשמוע את נועם פדרמן חופשי, ולהחליט לבד מי מבלבל את המוח ומי צודק. נשבר לי שכנופייה קיצונית ומאוסה יודעת יותר טוב מכולנו מה הוא "טוב" מי הוא "רע" ומה זה "ראוי" ולזה הם קוראים דמוקרטיה. מערכת המשפט שלנו סובלת מסכיזופרניה פאתולוגית. כשרואים אדם בלי ידיים ורגליים - לא חייב להיות דוקטור מומחה כדי לקבוע לו מאה אחוז נכות! לא אותו ה”אדם”, ולא אותו ה”מצפון” מחליט על איך לחקור ימניים ושמאלניים, איך להתייחס לשתיקה של אלה מול אלה, מתי מותר לגלות "להיטות יתר" בחקירות ומתי אפשר פשוט ואפילו חייב לעצום עיניים ולאטום אוזניים גם אם פותחים לך אותם בכוח. מתי הפרה מנהלית של איזו תקנת בחירות זה ריסוק הדמוקרטיה ופגיעה בשלטון החוק, ומתי פעולה האסורה בדרך כלל, מותרת כשהיא נעשית למען מטרה הנראית לעושיה כחשובה מבחינה אידיאולוגית, בתנאי שהם בצד האידאולוגי ("זה הכסף, אדיוט!") הנכון של המתרס כמובן. לפיכך, לא הקרנת הסרט "ג'נין" היא הבעיה - אלא העם המג'נון הזה כולל חברי הפרלמנט שלו, שככל שמענים אותו הוא מרכין את הראש ומתקופף לאחור ונובח במאמרים כמו זה שאני כותב עכשיו, במקום להזדקף, להסתובב לאחור, ולתת להם שיעור מוחץ ותקיף בדמוקרטיה מתגוננת. למה רק לעירקים מותר לתת - יום יום - ל"אמריקה הנאורה", שיעור מוחץ ותקיף עם לקח מאוד ברור ומסר חד משמעי, על מה היא דמוקרטיה ושל מי המדינה הזו, לעזאזל... אין שום חוק בעולם שאוסר על אזרח לקחת מהפרצוף של מישהו משקפיים עגולים, לנקות מהן את הצבע, ולהחזיר אותן לבעליהן. זו "אזרחות טובה כזה כאילו כזה", ולא אלימות פיזית!
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4007-00.html?tag=22-13-18
[email protected]
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
00:54 18.11.03 |
|
|
12. פצצה מתקתקת בבג''צ !!
בתגובה להודעה מספר 11
|
אנו מוצאים עצמנו מול פצצת זמן דמוגרפית מתקתקת, שבויים על-ידי קונספציית הליברליזם הגורף וחסר הדקויות של שופטי בית המשפט העליון, ומחכים באימה למוצא פיהם: האם לחסד או לשבט?
מאת: רן ברץ
{אחד המחברים של הדו"ח על הקרן החדשה לישראל}
דו''ח ראשוני: ''הקרן החדשה לישראל'' - 3.10.2003
https://rotter.net/forum/gil/5570.shtml
בצו ביניים שהוצא השבוע, הורה בג"צ, בהרכב השופטים ברק, דורנר וטירקל, כי המדינה מנועה מלהפעיל את התיקון לחוק האזרחות, עד שתתברר העתירה שהוגשה בעניין.העתידה תידון בקרוב בהרכב שופטים מורחב. עיקר התיקון לחוק מאפשר מניעת מתן אזרחות אוטומטית או שהייה חוקית לפלשתינים תושבי השטחים שיש להם קשרי נישואין ומשפחה עם ערבים ישראלים. העתירה נגד התיקון לחוק האזרחות הוגשה במקור על-ידי חברי הכנסת הערבים ותנועת עדאלה. התנועה נתמכת (ובפועל מנוהלת) על-ידי הקרן החדשה לישראל. לעתירה צורפו מספר עתירות קודמות, וכך הצטרפו לעותרים גם האגודה לזכויות האזרח (עוד ארגון של הקרן החדשה לישראל) ומפלגת מרץ. העתירה, אם כן, מוגשת על-ידי הקואליציה החדשה של השמאל הרדיקלי: הקרן החדשה לישראל - באחת מזרועותיה הערביות ואחת מזרועותיה היהודיות, חברי הכנסת הערבים וחברי הכנסת של מרץ. למעשה בג"צ, חוק האזרחות טעון יותר אפילו מבג"צ קציר (הידוע גם כבג"צ הקרקעות) הידוע לשמצה. אמנם המדינה, למודת הבג"צים, משתמשת בטיעון כי התיקון נחוץ למלחמה בטרור הפלשתיני (טענה שלא יכלה להסתייע בה בבג"צ קציר), ואמנם התיקון לחוק אמור לחול למשך פרק זמן של שנה בלבד (עם אפשרות הארכה), ובכל זאת ברור כי על הפרק עומדות גם השאלה הדמוגרפית ואפשרות מימוש תביעת השיבה הערבית באמצעות איחוד משפחות. יש להבין כי איחוד משפחות הוא הכלי העיקרי להגדלת מספר השבים הלא רשמי במסגרת כל הסכם עתידי. למשל, על פי הסכם ז'נווה השערורייתי מותר "רק" לכמה עשרות אלפים לממש את תביעת השיבה. אלא שכיום לא ניתן לקבוע כי בני משפחותיהם לא יצטרפו אליהם בנפרד מן ההסכם, וכך מגיעים למעשה למאות אלפי פלשתינים המממשים את תביעת השיבה. משום כך הבג"צ הנוכחי, תחת ההנחה האופטימית כי רק כמה אלפי ערבים מתאזרחים מדי שנה (קשה להשיג נתונים מדוייקים בנושא), ותחת ההנחה הקשה (אך במצב הרוח הלאומי והפוליטי הנוכחי, הריאלית) כי בשלב כלשהו יותר לחלק מן הפלשתינים לממש את תביעתם לשיבה, הפסיקה בבג"צ זה עלול לקרב בצעדי ענק משבר דמוגרפי חסר תקדים בתוך קווי 49. בשנים האחרונות, כאשר עמדה מול בית המשפט הדרישה להכריע באשר למשקל היחסי הרצוי והאיזון העדין שבין מדינת כל אזרחיה לבין מדינה דמוקרטית-יהודית, הוא הכריע באופן מוחלט לטובת מדינת כל אזרחיה. כך הדבר באשר להטבות שרצתה המדינה להעניק ליוצאי צבא, כך באשר לתביעות שונות שאמורות היו להעניק למדינה יכולות להתמודד עם הטרור (בג"צ עג'ורי), ועוד. ניתן לראות ממדיניות זו גם בפסיקה האחרונה לאפשר הקרנה חופשית של סרט ההסתה ג'נין ג'נין. אך בעיקר זכור לרעה אותו בג"צ קציר, בו קובע אהרון ברק את הקביעה המתמיהה כי "אין, אפוא, כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא, ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (עמ' 282 לפס"ד). אהרון ברק, בפסק זה, מכחיש בעייה המקובלת על כלל היהודים והערבים כאחד, בעיית אופי הדמוקרטיה הישראלית-יהודית או בפשטות: הציונית. הוא קובר את הראש בחול, ובסופיזם ולהטוטי מילים מנסה לשכנע, כאחרון פעילי גוש שלום, כי רעיון המדינה היהודית עצמו מחייב שוויון לאומים מלא. יתר על כן, ניתן לראות, בציטוטיו של ברק מפסקי דין קודמים, ציטוטים הבאים לתמוך את עמדתו, כי הוא משתמש בהם שלא כדין ומוציאם מהקשרם המקבל אפשרותה של דמוקרטיה לאומית. כך למשל בציטוט מפסק-דין בורקאן של השופט שמגר ובפסק דין של השופט טירקל. למעשה ברק הופך את מה שהיה מקובל לפניו ועורך בסתר, מבלי להודות בכך, מהפכה חוקתית. מטרתו של אהרון ברק, והמוטיבציה הגבוהה שלו לממשה ברורים כשמש. הוא מעוניין להפוך את ישראל לדמוקרטיה של כל אזרחיה, בניגוד לדמוקרטיה הלאומית שלשמה הוקמה המדינה. ההבדלים אינם כה גדולים, אלא שהם באים לידי ביטוי דווקא בנושאים קריטיים לקיומה של המדינה, למשל: חלוקת אדמות ומשאבים, פרוייקטים לאומיים, חוק השבות וכיוצא באלו. בכל אלה מצוי בית המשפט העליון בתהליך ברור של דרישה ל"שוויון גמור" של כל הלאומים במדינה. אגב, ורק לשם הפרופורציה הנכונה - אין מדינה כזו בעולם. זו המצאה בדיונית-ספרותית-הגותית שאינה מיושמת באופן בוטה שכזה בשום מקום בעולם. העולם כולו עדיין מבכר לחיות במסגרת מדינות לאום. ברור שלנוכח אותו "שוויון גמור" אותו הנחית אהרון ברק כמכת מוות על המפעל הציוני (תמהני האם לנוכח אותו "שוויון גמור" יש לאמר "המפעל הציוני-ערבי של בניית ארץ מולדת לעם היהודי-ערבי"?), יתקשו ברק וחבריו להכריע כי מותר וחוקי למנוע התאזרחות של מספר לא ידוע של ערבים, גם לנוכח הטרור והבעיה הדמוגרפית הבוערת. יתר על כן, החוק מושך אש בינלאומית. הוא צריך לעמוד במבחן המשפטי המתאים וכבר מתעניינים בו גורמים משפטיים זרים רבים, כולל בארה"ב. קשה להניח כי שופטינו יוכלו לעמוד בלחץ שכבר החל להיווצר. וכך אנו מוצאים עצמנו מול פצצת זמן דמוגרפית מתקתקת, שבויים על-ידי קונספציית הליברליזם הגורף וחסר הדקויות של שופטי בית המשפט העליון, ומחכים באימה למוצא פיהם: האם לחסד או לשבט? היגזרו חיים או יספקו תאריך פטירה למדינת היהודים? נסיון העבר אינו מבשר טובות.
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
01:44 27.11.03 |
|
|
19. !! דיון נוסף בבג''צ בעניין ''ג'נין, ג'נין'' !!
בתגובה להודעה מספר 12
|
המדינה ומשפחות חללי הקרב בג'נין מבקשותבני משפחותיהם של 15 חיילי המילואים שנהרגו בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", טוענים כי השופטים התעלמו מכמה סוגיות משפטיות עקרוניות, המצדיקות קיום דיון נוסף בהרכב שופטים רחב יותר; היועמ"ש צפוי להצטרף לבקשה
26/11/2003 מאת: נועם שרביט
בני משפחותיהם של 15 חיילי המילואים שנהרגו בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", פנו היום (ד', 26.11.03) לבג"צ בבקשה לקיים דיון נוסף, בהרכב מורחב של שופטים, בפסיקה בסוגיית הקרנתו סרטו השיקרי והתעמולתי של מוחמד בכרי, "ג'נין, ג'נין". לאחרונה הודיע גם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כי בכוונתו לבקש דיון נוסף בפסיקה זו, ואכן המדינה החליטה להצטרף לבקשת המשפחות השכולות והגישה אף היא לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף. הפרקליטות פועלת בשמה של המועצה לביקורת סרטים ומשרד החינוך, התרבות והמדע. כזכור, לפני כשבועיים התירו 3 שופטי בג"צ, דורנר, פרוקצ'יה וגרוניס, להתיר את הקרנתו המסחרית של הסרט, לאחר שקבעו פה-אחד, כי החלטת המועצה לביקורת סרטים פוגעת מעבר לדרוש בחופש הביטוי, ערך יסוד המעוגן כיום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עוד נקבע, כי גם אם הסרט שיקרי ומסולף ופוגע קשות ברגשות הציבור הישראלי - אחת הסיבות שבעטיין פסלה המועצה את הקרנתו, הרי שאין בכך כדי לפסול את הסרט. מרגע שהיה זה אחד משיקוליה העיקריים של המועצה, הרי שהיא חרגה מתחום סמכותה בהחלטתה. המשפחות, שצורפו - לבקשתן - כמשיבות פורמליות בעתירה שהגיש בכרי נגד החלטת המועצה, טוענת כעת, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויריב רונן, כי מתקיימות לפחות שתי סיבות, המצדיקות קיומו של דיון נוסף: ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת, וכן מדובר בהלכה חשובה או קשה או חדשנית. יש לקיים דיון מקיף בסוגיית גבולות
חופש הביטוי בעיתות משבר לאומי לטענתם, השופטת דורנר, בניגוד לשופטת פרוקצ'יה, לא בחנה את גבולות חופש הביטוי בעיתות משבר לאומי או בעיתות חירום, אלא בחנה את סוגיית חופש הביטוי, כאילו מדינת ישראל נמצאת במצב שיגרה. כמו כן, סבורים העותרים כי השופטת פרוקצ'יה שגתה במסקנתה: היא מצטטת מבג"צ קול העם כי "כאשר המדינה נתונה במצב מלחמה או עובר עליה משבר לאומי ממין אחר - יש להכריע את הכף - לפי מסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה - לטובת בטחון המדינה", אולם באופן מוזר, מסיקה כי המציאות השוררת בישראל בשנים האחרונות, "אינה מצדיקה פגיעה בחופש הביטוי לצורך הגנה על רגשות הציבור" . המבקשים טוענים, כי טעותה של פרוקצ'יה יורדת לשורש העניין, ומתנגשת חזיתית עם המציאות הביטחונית בישראל ב-3 השנים האחרונות, כפי שהוגדרה על-ידי הנשיא ברק, בפסק דין שניתן מעט אחרי מבצע חומת מגן: "מציאות חדשה וקשה ניצבת בפני מדינת ישראל, הנלחמת על ביטחונה וביטחון אזרחיה", ובמקרה אחר: "ישראל מצויה בלחימה קשה כנגד טרור משתולל". חיזוק נוסף לטענתם זו, מביאים המבקשים משורה של פסקי דין פליליים, בה החמירו בתי המשפט בעונשם של נאשמים, בשל התקופה הקשה בה מצויה המדינה - תקופה של ריבוי אירועי טרור. משכך, הרי שחובה לקיים דיון רחב וממצה באשר לשאלת חופש הביטוי בתקופה שכזו, אליה התייחסה רק השופטת פרוקצ'יה, וגם זאת בקצרה, תוך שהיא מסיקה מסקנה שגויה. סטיה או התעלמות מהלכה קודמת של בג"צ המבקשים טוענים עוד, כי פסיקת בג"צ נוגדת פסיקה קודמת משנת 78', שם אושרה החלטת המועצה לביקורת סרטים ומחזות, לפסול סרט תיעודי, בנימוק שמדובר בסרט שקרי ובלתי מאוזן, המבזה את ישראל, מחליש את מעמדה בעולם ועלול להסית לאלימות. השופטת דורנר אמנם התייחסה לפסיקה זו, אולם טענה כי "השתנו העתים והשתנה הדין... סבורה אני כי החברה הישראלית מסוגלת כיום להתמודד עם ביטויים מעין אלה". ואולם, טוענים העותרים, הנמקת בג"צ בשנת 78' מתאימה הרבה יותר לנסיבות ענייננו, שכן שם מודגשת הפסילה לאור "כוחו המסית" של הסרט, אליו גם השופטת דורנר היתה מודעת, אולם היא התעלמה ממנו לחלוטין, למרות שהוא הנדבך העיקרי את ההלכה ששררה עד כה. יתירה מכך, טוענים המבקשים, בנסיבות דנן, ישנן יסודות שלא היו אף בפסיקת בג"צ משנת 78', באשר הם צירפו לעתירתו של בכרי, חוות דעת רבות ומגוונות, שעסקו בגוון התעמולתי-המסית של הסרט, וכמעט כולן ניתחו את "מהותו המסיתה" של הסרט, וקבעו רובן ככולן, כי יש במהות זו "פוטנציאל גדול של שילהוב יצרים ועידוד לאלימות ונקמה נגד חיילי צה"ל בפרט, ונגד יהודים בכלל". האם חופש הביטוי מעוגן בחוקי היסוד? המשפחות מבקשות אף להכניס את השופטים לדיון בסוגיה הטעונה, האם חופש הביטוי מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ידוע, כי בקרב שופטי בית המשפט העליון ישנה גישה מרחיבה, באשר למספר הזכויות המעוגנות בחוקי היסוד, אותה מוביל כמובן הנשיא האקטיביסט ברק, הגורס כי גם זכויות שנדחו במפורש על-ידי הכנסת, כאשר עוגנו בהצעות חוק שלא נתקבלו, עדיין מעוגנים בחוקי היסוד. מהצד השני, ניצבת גישתו המצמצמת של השופט חשין, לפיה רק הזכויות המעוגנות בפירוש בחוקי היסוד, זוכות למעמד-על. ואולם, כמה שופטים נקטו בגישת ביניים, לפיה גם כמה מהזכויות שאינן מנויות במפורש בחוק היסוד, יזכו להגנה כאשר הפגיעה בהן היא אנושה עד מאוד. עורכי הדין בומבך ורונן מבקשים להסתמך דווקא על פסיקתה של השופטת דורנר (עע"א 4463/94), לפיה "חופש הביטוי הוא זכות-יסוד מרכזית של האדם, ואין אני סבורה כי בישראל אפשר לראות בו כמובלע בזכות לכבוד. ואכן, על-דעת המחוקק הישראלי לא עלה להבליע את חופש הביטוי בזכות לכבוד. ההיפך הוא הנכון". בשל גישות השופטים השונות בעניין, טוענים המבקשים כי "הגיעה העת שבית המשפט העליון יכריע באופן ברור וחד-משמעי מהו מעמדה החוקתי של הזכות לחופש ביטוי. להכרעה זו ישנה השלכה ישירה על נסיבות העתירה דנן, וכן יהיה בה משום אמת מידה בהירה לגבי העתיד לבוא". העדר איזון ראוי בין חופש הביטוי ושמו הטוב של המת המבקשים טוענים עוד, כי "השילוב המיוחד בין כבודו של המת לבין כבודה של המשפחה השכולה – הנשארת אחריו, לא מקבל כל ביטוי אפקטיבי באיזון האנכי, אלא רק באיזון האופקי שלא נערך במסגרת פסק הדין", על-אף שכבר נפסק כי "כבוד האדם אינו רק כבודו של אדם בחייו. זהו גם כבודו של אדם לאחר מותו, וזהו גם כבודם של יקיריו, השומרים את זכרו בליבם". "אם קיימים מקרים בהם יש להגן על אתוסים מקודשים כגון לחימה למען המדינה, נתינת הנפש עבור המדינה, נפילה בעת מילוי תפקיד צבאי, ובכלל זה - כינון הזכרון הקולקטיבי המלווה את כל הפעולות הללו, הרי שהמקרה דנן משתייך אליהם". טענות נוספות כן טוענים המבקשים, כי במסגרת האיזונים הפנימיים במשטר החוקתי הנוכחי, חלה תזוזה של ממש בתחום ההגנה שניתן לזכויות המתנגשות בענייננו. לכן, יש לבחון מחדש את נוסחת האיזון של "ודאות קרובה לפגיעה קשה וממשית בשלום הציבור או בסדר הציבורי" - כתוצאה משידור הסרט. בנוסף טוענים המבקשים, כי השופטים ביצעו השוואה מוטעית למשפט האמריקני, ומדובר בטעות היורדת לשורש העניין, המצדיקה קיום דיון נוסף. לבסוף, טוענים המבקשים כי בג"צ התעלם מהעובדה שמפיק הסרט היה טרוריסט בגדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח, ולכן "לעובדה זו צריכה להיות השלכה ישירה על היקף ההגנה הראוי לו עותר הסרט... הצטברה כאן מסה קריטית, שלפחות הצריכה דיון מינימלי בשאלה של היקף ההגנה לביטוי, אשר נתמך על-ידי ארגון אויב ומופק בפועל על-ידי טרוריסט (!!!). למגינת הלב, דיון זה נפקד מפסק הדין". דנג"צ 10480/03 יצחק בוסידן ו-14 אח' נ' מוחמד בכרי ואח'
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34932-00.html?tag=19-26-20
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
11:55 29.11.03 |
|
|
23. מכתב גלוי לשופטת דורנר בנושא ג'נין ג'נין !!!
בתגובה להודעה מספר 1
|
המכתב בשם משפחות שכולות וחיילי צה"ל במילואים שלחמו בג'נין וחתומים עליו:
יורם לביא, סגן אלוף, מג"ד במילואים
ד"ר דוד צנגן, רב סרן במילואים
רפי לדרמן, רב סרן במילואים
חגי טל, אח שכול
יונתן בן דוד, אח שכול
חיים עזורי, אח שכול מצ"ב מכתב גלוי לשופטת דורנר בנושא פסק הדין בעניין הסרט "ג'נין ג'נין", המכתב יישלח היום בבוקר לנמענים הבאים: 1. השופטת דורנר
2. נשיא בית המשפט העליון
3. יו"ר הכנסת
4. נשיא המדינה – יימסר בפגישה של נציגות משפחות ולוחמים עם נשיא המדינה, מחר ב- 11:00 במשכן הנשיא בירושלים.
5. שר המשפטים
6. שר החוץ
7. שר הביטחון
8. ראש הממשלה לפרטים נוספים:
1. חגי טל 064439907
2. דר' דוד צנגן 051874488 מכתב גלוי לשופטת דורנר כמו הילד בספרו של הנס כריסטיאן אנדרסן ("המלך הוא עירום") גם אנחנו גילינו את המלך בסיפור שלנו במערומיו. כמו הילד גם אנחנו רוצים להחזיר את השפיות לממלכה של כולנו. קשר הדם וחובתנו המוסרית כלפי מי שלחם בקרבות ג'נין וכלפי מי שלא שב אינם נותנים לנו כל מוצא אלא להביא לדיון ציבורי את אשר עינינו ראו ולאפשר לציבור בשכל לשפוט.אולי המכתב שלנו אליך יהיה גם הזדמנות נדירה עבורך לראות כיצד ה"מלך" נראה בעיני נתיניו ואולי לעשות חשבון נפש עצמי לטובת כולנו – לנו ברור שפסק דינך אינו מעיד על בג"ץ שאמון הציבור בו יקר לכולנו. לעצם הענין,כמו מוצב האו"ם שחייליו עמדו וצפו ביושר נייטרלי טהור על חיילינו שנחטפים לבלי שוב ללבנון, כך פסק הדין שניתן על ידי ב"גץ ניצב לו והביט חסר כל כוונה ומעש ולא עשה דבר כדי להגן על שמם הטוב, כבודם וזכרם של הנופלים וחבריהם לנשק.חמור מכך, השופטת דורנר אף הגדילת לעשות ופסק דינך יותר ממרמז כי בהחלט יתכן שעלילת הדם שבסרט היא "אמת" ועל כך כל אדם ישר והגון צריך להזדעזע.כך אמרת השופטת דורנר: "בעיצומה של הלחימה ובימים שלאחריה נאסרה כניסת עיתונאים למחנה... האיפול התקשורתי תרם למחלוקת, השוררת עד היום, לגבי אופן התרחשות האירועים לאשורם".וזאת אמרת השופטת דורנר כאשר מבקשים להציג סרט דוקומנטרי לפיו חיילי צה"ל שלחמו בג'נין הרסו כביכול בית חולים ומנעו טיפול רפואי, ירו במכוון בילדים, ניסו להעלים גופות, דרסו בשרשראות טנק אנשים כפותים, השחיתו גופות, הטיחו ראשי ילדים בקירות וירו בהם בדם קר (הכל על ידי ראיונות של עדים כביכול, עריכה קולנועית – פוטומונטאז' של תמונה וסאונד),
ועל דברים אלה אמרת השופטת דורנר בהמשך פסק דינך "קשה להבחין בין מגמתו הפוליטית של הסרט לבין הטענות העובדתיות המוצגות בו" ובהמשך אמרת דברים שמהם עולה שההגנה על כבודם של חללי מערכות ישראל ועל רגשות המשפחות השכולות אינה לתכלית ראויה ואף נוגדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כאן אנו רוצים לשאול שאלות גלויות את השופטת הנכבדה דליה דורנר: שאלות שנשאלת על ידי המשפחות השכולות, חיילי המילואים, המדינה ואולם, בפסק דינך הסתרת מהציבור את כל העובדות והשאלות שלהלן ולא התייחסת לאף אחת מהן:א. לבית המשפט הוגש מסמך של צה"ל שקובע כי המפיק בפועל של הסרט "ג'נין ג'נין" איאד סמודי היה חבר בארגון טרור – גדודי חללי אל אקצא ופעולותיו החבלניות כללו בין היתר הספקת חומרי חבלה לצורך ביצוע פיגועים. שותפו אכרם אבו סבא גיבור הסרט גם הוא מחבל פעיל. האם יתכן שארגוני טרור כדוגמת חמאס וחיזבאללה יוכלו להקרין בבתי הקולנוע בישראל ובטלוויזיה סרטי תעמולה? האם היות היוצר אוייב בפועל אינה מחייבת אותך, השופטת דורנר, להתייחס לעובדה זו? האם נדרש תצהיר חתום על ידי מפקד גדודי חללי אל אקצא שהסרט "ג'נין ג'נין" הנו פרי ארגונו כדי לשנות את מאזן הערכים? האם כאשר אזרח ישראלי (מוחמד בכרי) מתרועע עם מחבלים שמספקים אמצעי חבלה לביצוע פיגועים ועושה יחד עמם סרט, אין לומר עליו כי הוא מבקש סעד בחוסר ניקיון כפיים ולכן דינה של בקשתו להידחות? האם בנסיבות כאלה, היקף ההגנה על חופש הביטוי צריך להיות קצת שונה? האם העובדה שהמוטיבציה לסרט זה מגיעה ממחבלים השואפים להרס ורצח בכל דרך אינה מהווה שיקול בנושא הפגיעה בשלום הציבור העומד כשיקול בפני המועצה לסרטים? ב. בתשובת הלוחמים לעתירה הוגשו מסמכים מטעם מומחים בתחום הבטחון. הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון כותב: המטרה (בסרט זה)הנה ליצור דה הומניזציה של החייל והאדם הישראלי ...ומדינה שפועלת כך דמה מותר" ...הקרנת סרט כזה... כמוה כתוספת שמן למדורה או כהדלקת גפרור בחלל רווי אדי בנזין וחברה חפצת חיים .. מחובתן למנוע מצבים מסוג זה" . ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר תא"ל יחיעם ששון כותב:"התרת הקרנת סרט הסתה ותעמולה כה קיצוני יש בה , להערכתי המקצועית, כדי לשלהב יצרים ולגרום בוודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור" ומעבר לכולם שר הבטחון שאול מופז כותב ב – 20 ליולי 2003 כי "ההסתה הפרועה המופיעה בסרט,ההצגה המגמתית והשקרית של העובדות בו – כל אלה עלולים ללבות את היצרים של מי שמנסים לפגוע בנו ולהגביר את המוטיבציה של אויבינו....הסרט 'ג'נין ג'נין נועד לפגוע בצה"ל ובמדינת ישראל ולהחליש את יכולת העמידה שלנו..מחזק אני את ידיהם של הלוחמים ושל המשפחות השכולות בהתנגדותן להקרנת הסרט בציבור"האם ניתן להתעלם מגורמים מכובדים אלה ולא להתייחס כלל לחוות דעתם? האם לחוות דעת מומחים בתחום הביטחון, הטרור ומזרחנות, לפיהן הסרט נותן לגיטימציה לביצוע פיגועים ויש בו סכנה ביטחונית באקלים הקיים לא מגיעה התייחסות ספציפית?ג. העובדה כי בן אחיו הרוצח של מוחמד בכרי אמר כי סייע למעשה ההתאבדות והרצח באוטובוס בצומת מירון (ורצח נשים זקנים וטף) "לאור מה שראה שקרה בג'נין הובאה לידיעת השופטים הנכבדים. יותר מכך במהלך הדיון בבג"ץ הבאנו את דבריו של מוחמד בכרי עצמו שאמר בראיון טלויזיה כי הוא מבין את המניע למעשה אחייניו הרוצחים לאור מה שראו שקרה בג'נין. האחיינים לא היו בג'נין ומה שראו הוא כנראה הסרט המסית שלפנינו. האם אין זו הוכחה שיש סכנה ממשית לשלום הציבור בחשיפת הסרט בפני קיצוניים העלולים לעשות מעשה? האם אין מקום לפחות להתייחס לאלמנט זה בפסק דין מלומד? האם ברי לגברתי השופטת דורנר שאין סכנה קרובה לוודאי שהסרט יהווה "טריגר" ויגרום לערבי ישראלי אלמוני לקום ולעשות מעשה? להיות מסיע מתאבדים או מתאבד פוטנציאלי , הרי זה מן המפורסמות שהמדיום הקולנועי הנו בעל עוצמה ייחודית בין היתר בגלל הישיבה בחדר החשוך, עוצמת הסאונד, הוויזואליות ששואבת אותך לתוכה ואף הנשיא ברק הבחין בין כוחו של סרט לעומת מחזה. ד. האם יתכן שהעתים השתנו וכעת הסכנה הנשקפת לשלום הציבור היא מהסוג שבית המשפט לא ידע ולא הכיר כאשר קבע את נוסחת ההסתברות לפיה יוגבל מאד חופש הביטוי עקב פגיעה בשלום הציבור? היש חולק שפיגועי ההתאבדות בהם אדם אחד (סייען או מתאבד)מביא לרצח של עשרות חפים מפשע, הנם תוצר ימינו והאם עקב כך שומה על בג"ץ להפעיל את נוסחת האיזון ביתר זהירות ואולי אף להתאימה לסיכונים החדשים? וכיצד זה שופטים שמונחים כגון "רשלנות", "השוקל הטוב", "נוסחת לרנד האנד" וכיו"ב מתעלמים מחוות דעת מומחים שמזהירות מפני הסכנה שבסרט ופועלים כדבר שבשגרה למרות שגודל הנזק וכך גם תוחלת הנזק שעלולים לנבוע מהחלטתם, גדלו בעשרות מונים? איזה רקע בתחום הביטחוני ו/או בתחום הטרור האסלאמי עומד לשופט שקובע שמהסרט לא נשקפת כל סכנה ומה קורה כאשר השופט עושה זאת בניגוד לדעת מומחים, ללא כל ביסוס מהימן אחר? האם הוא מתרשל בתפקידו או שהוא סתם מגלה אדישות לחיי אדם?ה. הסרט מתחזה להיות סרט דוקומנטרי, שמציג תמונה עובדתית כאילו חיילי צה"ל שלחמו בג'נין ביצעו זוועות כדוגמת מעשי מעשי הנאצים (הטיחו ראשם של ילדים בדם קר בקיר, דרסו בשרשראות טנק אזרחים כפותים ששכובים בשורה על הקרקע ועוד. האם מכך שבג"ץ ייתן היתר להקרנתו, הדבר ישמש כקרדום לחפור בו על ידי חורשי רעתנו בעולם ויסכן את שלומם של יהודי העולם? האם בג"ץ לא קרא את הסקר לפיו רוב אזרחי אירופה חושבים שהיהודים וישראל מסוכנים לשלום העולם? האם בג"ץלא קרא את הסקר לפיו 17% מאזרחי איטליה חושבים שמוטב שישראל לא הייתה קיימת כלל? האם בג"ץ לא מבין שהדבר הראשון שמוחמד בכרי יעשה לאחר שבג"ץ ייתן אישור להקרין את הסרט זה לומר שהסרט הוא "אמת" והחלטת בג"ץ היא גושפנקא לכך .הסרט נפסל במאי 2003 לשידור על ידי ערוץ ARTE הצרפתי (שאינו נחשד באהדה לישראל) מתוך הבנה לפניית גורמים רבים בחברה הצרפתית ובקהילה היהודית בצרפת. "פחדנו שהסרט יעורר מהומות, רק אתמול היו אירועים אנטישמיים בצרפת ואנחנו רוצים להיות זהירים" –דברי מנכ"ל הערוץ הצרפתי.מסמכים בנושא הוגשו גם הם לעיון השופטים האם כבוד השופטת יש סיבה לכך שבצרפת החשש לשלום הציבור משמעותי וחשוב יותר מהחשש לשלום הציבור אצלנו כאשר לא עובר חודש ללא מעשה התאבדות ורצח נוראיים?
ז. בהכרעת הדין קבעת השופטת דורנר כי החלטת המועצה לא משיגה את התכלית של צמצום גישת הציבור לסרט כי אם להיפך (עקב הפרסום שיוצרת הפסילה). גם כאן לביהמ"ש הוגשו מסמכים המעידים על כך כי פסילת הסרט מהווה שיקול בהחלטת ערוצי טלויזיה במדינות זרות אם להקרינו. אי ההקרנה בערוץ ARTE גם היא נשענה על החלטת המועצה בישראל ועל נימוקיה!. בפני ביהמ"ש יש פניות של קהילות יהודיות בעולם ומפיצי סרטים שאומרות שהיתר של בג"ץ להקרין את הסרט פירושו סלילת הדרך בפני הקרנת הסרט ללא כל קושי בכל מקום בעולם למשל בערוץ ARTE!. הצגנו חוו"ד של נציג חברת הפצה בארה"ב שמסביר שהסרט מתקשה לעמוד בתקן אמריקאי כלשהו ולכן יש קושי להפיצו ואולם, כעת החלטת בג"ץ סללה את הדרך בפני הסרט.ובנוסף, האם העובדה שניתן באמצעות צלחת לווין לראות שידורים מסיתים אחרים ממדינות ערב צריכה להכשיר את הקרקע לכך שגם אנחנו ניתן יד לדברי הסתה ושנאה כלפי העם היהודי וחיילי צה"ל? ח. ואחרי כל זאת אנחנו שאלנו:"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הםיקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (נשיא ביהמ"ש העליון) על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכבודם ובשמם הטוב של הנופלים.שאלנו את השופטת דורנר מדוע שבג"ץ לא יממש את סמכותו וייתן סעד חוקתי לפיו בנסיבות המקרה באיזון שבין זכות האדירים "כבוד האדם" (שמוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) לבין חופש הביטוי (שאינו מוגן בחוק יסוד), הזכות ל"כבוד האדם" של הנופלים וחיילי צה"ל שלחמו בג'נין גוברת? שאלנו האם יש מקום לתת סעד זמני עד אשר יתברר אם המשפחות השכולות יכולת לקבל סעד בעילה של לשון הרע לאור זאת שלשון הרע היא כלפי "ציבור"? האם יעלה על הדעת להשאיר את הנופלים, חבריהם לנשק והמשפחות ללא כל סעד?הבאנו את דברי כב' הנשיא לנדוי וכב' הנשיא ברק - "הזהירות שבה אנו חייבים ברגשותיהם של המשפחות השכולות שקולה כנגד הסלידה מכל צורה של צנזורה". אך בפסק דינך אין ולו פיסקה ראויה אחת על כבוד האדם (החי והמת), הזכות לשם טוב, הזכות של משפחות שכולות להגן על רגשות השכול ועל זכר יקיריהן.ח. האם יש סיבה לכך כבוד השופטת שהיה צורך לבקש ולהתחנן על צירוף המשפחות השכולות והלוחמים לעתירה? הרי אלה הם נפגעים ישירים מדברי ההסתה של בכרי? האם היה צורך ב"נדיבות הלב" (כפי שאמרה כבוד השופטת דורנר בדיון)של עורך הדין פלדמן – עורך דינו של העותר כדי שיתאפשר לנציג הלוחמים לומר את דברו בקיצור רב בפני בית המשפט? מדוע סירבת גברתי? באופן תמוה ועיקש גרמת לעשרות בני משפחה שכולים להרים את עצמם מתהום השכול ולכתת רגלים לירושלים ולהתחנן בפניך לאפשר להם להשמיע את קולם. גרמת לנו להרגיש כמו גרים בארץ זרה. הדרך בה פנית אלינו, גבהות הלב, האטימות וסירובך הלאקוני, ללא כל יכול לראות אותנו ואת טיעוניהם המלומדים של עורכי הדין שלנו, הכו בפרצופינו את הקור העז המגיע מבית המשפט הבלגי או בית המשפט בהאג. רק אחרי בקשות חוזרות ונשנות ומאבק עיקש מצדנו, ורק כעבור מס' חודשים החלטת לאפשר לנו לממש את זכותנו הבסיסית וחובתנו האנושית – להגן על יקירנו ועל עצמנו בפני בית המשפט. לא אחת שאלנו את עצמנו מה פשר סירובך העיקש והתמוה?מדינה ששמם הטוב של נופליה הוא הפקר ושמשפחות שכולות נרמסות באטימות לב ודעות קדומות של שופטים מורמים מעם ספק אם היא ראויה לבנים אלו שלחמו באופן המוסרי ביותר. לסיוםניסיון העבר המר של ההיסטוריה מלמד כי אנשים נאורים ככל שיהיו לפעמים אינם מאזנים את חוש הצדק, ההיגיון הבריא והשכל הישר ונעשים עבדים לאידיאולוגיה וכאשר אתה נעשה עבד לאידיאולוגיה הכל מותר. האם את גברתי- האדון היושב בדין לא הפכת כאן במידת מה למשרתו הנאמן והצייתן של "חופש הביטוי" – עבד כי ימלוך – מדוע לא ניכרת התלבטות בקשר לדברים שהצגנו בזאת? מדוע הם הוסתרו מהציבור ואפילו לא זכו להתייחסות כלשהי? אמרנו לבג"ץ, אם דבריו של בית המשפט העליון על כך שחופש הביטוי אינו ערך אבסולוטי, אינו מילים ריקות מתוכן, אזי הכיצד ניתן להיאמר בנסיבות המקרה שלנו כי החלטתה של מועצת הסרטים לוקה בחוסר סבירות קיצוני שמצדיק את פסילתה?האם זה לא סביר באופן קיצוני להגן על כבודם ושמם הטוב של הנופלים וחבריהם לנשק? האם זה לא סביר באופן קיצוני להגן על רגשות השכול? האם זה לא סביר באופן קיצוני לומר שהחברה הישראלית לא מוכנה לקבל את הפגיעה שהסרט הנ"ל פוגע בזכויות ובאנשים הנ"ל ומכאן הפגיעה של הסרט ברגשות הציבור היא כזו שמצדיקה את הגבלתו או פסילתו? האם זה לא סביר באופן קיצוני להיות בדעה אחת עם מומחים לענייני טרור ובטחון ולקבוע שבסרט גלומה סכנה לשלום הציבור במידה ובעוצמה שמצדיקה את פסילתו?אין ספק כי השאלה האם לפסול את הסרט היא שאלה קשה לאור מעמדו של חופש הביטוי, אבל בוודאי שאין לומר שהחלטת המועצה לביקורת סרטים לפסול את הסרט אינה סבירה באופן קיצוני ולכן בג"ץ יתערב בהחלטתה.אכן שאלות נכבדות, חשובות וקשות. שאלות שבג"ץ הותיר תלויות ללא מענה בחלל האוויר. אם היית טורחת להתמודד עם השאלות הקשות והרלבנטיות שאנו מעלים, לא היינו כה נחרצים. אנחנו אזרחי ישראל לוחמים, בני המשפחות השכולות, מאמינים בחשיבות מעמדו וחוסנו של בית המשפט העליון, רואים בו עמוד תווך מרכזי בחברה הישראלית ורוצים בחיזוקו והעלאת קרנו ומקווים שדברנו לא ישמשו כלי בידי מי שרוצים להתנכל לו ולמעמדו, ואולם איננו יכולים בשום פנים להבליג על האופן החד צדדי של הדיון ומבלי להתייחס לטיעונים כבדי משקל. אנחנו אזרחי ישראל לוחמים, בני המשפחות השכולות מצפים שכולנו בכל שדרות העם פועלים סוחרים חברי כנסת שרים ושופטים נהיה נציגים נאמנים של עצמנו ולא "מועצת האו"ם" או בית הדין הבינלאומי בהאג. בתוך שאר השיקולים עלינו להגן על הערכים והאנשים שהם ציפור נפשה של הארץ הזו.טובי בניה של הארץ ש- כ"ג מהם מעולם לא חזרו. עולם ומלואו של נערים וגברים שעברו מבית לבית, מסמטא לסמטא חושפים את גופם הפגיע ומאפשרים לכל עולמם להיגדע תוך שבריר רסיס השניה. נאמנים לערכי הלחימה המוסרית של צה"ל. ניצבים בפני משימה בלתי אפשרית אותה הם לא בחרו. שמים את טובתם האישית והשקפותיהם האישיות בצד למען טובת הכלל. המעט שניתן לעשות כעת הוא להביא את הענין לדיון נוסף בפני הרכב רחב של שופטי בג"ץ. המעט שאנחנו מבקשים זה שפסק הדין שינתן (ותהא התוצאה אשר תהא) יינתן בכנות, ביושר, בשיקול דעת, בהתלבטות, בלב פתוח, ללא משוא פנים, ללא זלזול וללא גבהות לב ואולי ניתן יהיה לתקן את העוול שנעשה. מאת: משפחות שכולות וחיילים במילואים שלחמו בג'נין.
מאת: יורם לביא, סגן אלוף, מג"ד במילואים
ד"ר דוד צנגן, רב סרן במילואים
רפי לדרמן, רב סרן במילואים
חגי טל, אח שכול
יונתן בן דוד, אח שכול
חיים עזורי, אח שכול העתקים: 9. השופטת דורנר
10. נשיא בית המשפט העליון
11. יו"ר הכנסת12. נשיא המדינה
13. שר המשפטים14. שר החוץ
15. שר הביטחון
16. ראש הממשלה
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1342
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
10:05 03.12.03 |
|
|
31. בג''צ הורה שלא להקרין את בסרט ג'נין ג'נין הערב
בתגובה להודעה מספר 23
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.12.03 בשעה 13:31 בברכה, פילוביץ שחף
בסימנטק ובכלל, עד שתתקבל החלטה סופין בעתירה
שתודן בהרכב מיוחד. עכשיו רואיינה השופטת בדימוס מרים בן פורת, והשאלות
האחרונות ששאל אותה המראיין זיסוביץ'...:-
@ מה דעתך על החלטת הבג"ץ שלא להקרין את הסרט...??
...דעתי כמו כל דעתו של עם ישראל..."
@ "אם היית נדרשת להחליט באם להקרין את הסרט ג'נין ג'נין,
מה היתה החלטתך...??"
"אני מניחה שהייתי מחליטה לאחר שאלמד את כל החומר,
אין ספק שיש כאן בעיה ציבורית גדולה והגבול הוא דק מאוד...." @ מקור רשת ב', חדשות 10:00 ערוץ 7
צו מניעה: איסור הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" עד לדיון
נוסף בסוגיה.
10:41, 3 דצמבר 2003 / ח' בכסלו תשס"ד
צו מניעה האוסר את הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" עד לדיון
הנוסף בסוגיה הוצא על ידי בג"ץ הבוקר. שופט בית המשפט העליון אליהו מצא, הורה לעכב את הקרנתו
המסחרית של הסרט שהוגדר "שקרי ושערורייתי" עד שיחליט
בג"צ האם לקיים דיון נוסף בנושא, כבקשת משפחות חללי
הקרב בג'נין והיועהמ"ש. בכך תמנע היום הקרנתו של הסרט בסינמטקים בתל אביב
ובירושלים, כפי שתוכנן קודם לכן.
http://www.a7.org/news.php3?id=66365
03/12/2003
11:04:00
ח"כ יהלום על החלטת בג"צ: מדובר בסרט אנטישמי שכולל עלילת דם יו"ר סיעת המפד"ל, ח"כ שאול יהלום מברך על החלטת בג"צ
לאסור זמנית את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין. לדבריו, "החלטת בג"צ נכונה וראויה, מדובר בסרט אנטישמי שכולל
גם עלילת דם מרושעת ולבג"צ אסור לתת לכך לגיטימציה".
חלון המבזקים של Nfc
ערוץ 7
"השפיות חזרה לבג"ץ"
12:30, 3 דצמבר 2003 / ח' בכסלו תשס"ד
"השפיות חזרה לבג"ץ", כך מגיב ח"כ יורי שטרן להחלטת בג"ץ להשעות את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין.
בית המשפט הוציא הבוקר צו מניעה זמני על הקרנת הסרט ג'נין ג'נין עד שיתקיים דיון נוסף בסוגייה. בכך מקבל בית המשפט את דרישתם העיקרית של בני משפחות הלוחמים המפגינים מזה מספר ימים מול בית המשפט במאהל מחאה. בעקבות ההחלטה פירקו בני המשפחות את מאהל המחאה. יצויין כי החלטת בית המשפט ניתנה היום, שעות בטרם התקיימה הקרנת בכורה מתוכננת בסינמטק. בתגובה להחלטת בג"צ אומר חבר הכנסת יורי שטרן (האיחוד הלאומי) כי במהלך זה חוזרת השפיות לבג"ץ. שטרן הוסיף ואמר כי "אין שום ערך לדמוקרטיה שלא יודעת להגן על עצמה", כך מדווח כתבנו חגי סרי לוי. כתבנו מוסר עוד כי גם חבר הכנסת שאול יהלום (מפד"ל) מצטרף למברכים על החלטת הבג"ץ. יהלום אמר כי "החלטת בג"צ נכונה וראויה, מדובר בסרט אנטישמי שכולל גם עלילת דם מרושעת ולבג"צ אסור לתת לכך לגיטימציה". (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=66374
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
17:16 03.12.03 |
|
|
33. דיון סוער בכנסת סביב הסרט ''ג'נין, ג'נין''.....
בתגובה להודעה מספר 31
|
בג"צ עיכב הקרנת הסרט!!
הסרט אמור היה להיות מוקרן היום בסינמטקים בתל אביב וירושלים,
אולם השופט מצא הורה שלא להקרינו, כדי שלא לייתר את בקשת משפחות
חללי הקרב והיועמ"ש, לקיים דיון נוסף בפסיקה בעניין; בכרי:
מנהלים נגדי הסתה ורצח אופי; ח"כ הנדל הוצא מהמליאה.
03/12/2003 נועם שרביט
הוצא מהמליאה, הנדל
עימות חריף נרשם היום (ד', 3.2.03) בישיבת מליאת הכנסת בין חברי כנסת יהודים וערבים, שדנה בהחלטת בית המשפט להתיר את הקרנת הסרט השערורייתי והשיקרי "ג'נין, ג'נין". 
דברי בלע? בוים
סגן שר הביטחון, זאב בוים (ליכוד), אמר במהלך הדיון שבמאי הסרט, מוחמד בכרי, תומך בטרור. יושב ראש התורן של הכנסת, ח"כ מוחמד בראכה (בל"ד), קטע את דבריו ואמר לו: "אל תשתמש בחסינות הפרלמנטרית להשמעת דברי בלע". סגן שרת החינוך, צבי הנדל (האיחוד הלאומי), זעם על דבריו של בראכה ותקף אותו מילולית עד שהוצא מן האולם. 
יו"ר תורן, בראכה
בג"צ מעכב הקרנת הסרט עד שיוחלט אם לקיים דיון נוסף שופט בית המשפט העליון, אליהו מצא, הוציא הבוקר (ד', 3.12.03) צו ביניים המורה לעכב את הקרנתו המסחרית של הסרט השיקרי והשערורייתי "ג'נין, ג'נין", של הבמאי מוחמד בכרי, עד שיחליט בג"צ האם לקיים דיון נוסף בפסיקה בעניינו, כפי שמבקשות משפחות חללי הקרב בג'נין והיועץ המשפטי לממשלה. הסרט אמור היה להיות מוקרן היום בסינמטקים בתל אביב וירושלים, אולם כעת הורה בית המשפט שלא להקרינו, כדי שלא לייתר את הדיון. המשיבים בבקשה (והעותרים במקור - שביקשו לבטל החלטת המועצה לביקורת סרטים, שפסלה את הסרט), המיוצגים על-ידי עורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד, הודיעו כי הם מתנגדים לבקשה לעכב את הקרנת הסרט עד להכרעה בשאלת הדיון הנוסף. "בפי כל אחד מן הצדדים נימוקים כבדי-משקל לתמיכת עמדתו", ציין השופט מצא. "לאחר עיון בטענות הגעתי לכלל מסקנה, כי עד למתן החלטה בעתירות לקיום דיון נוסף אין להתיר את הקרנתו הפומבית של הסרט". ברור לי, הוסיף מצא, "שקבלת בקשתם של העותרים תפגע באינטרס של גופים, כדוגמת הסינמטקים בירושלים ובתל אביב, שבהסתמכם על פסק הדין נשוא העתירות כבר נערכו להקרנתו הפומבית של הסרט. אך נראה לי, כי באיזון בין האינטרסים הנגדיים הכף נוטה לזכות העותרים, באשר התרת הקרנתו הפומבית של הסרט לעת הזאת אכן עלולה לרוקן את העתירות מתוכנן - ולמצער, להתפרש בציבור כנקיטת עמדה בעתירות גופן - בעוד הללו טרם נידונו". בג"צ קובע: הסרט שיקרי - אך חוסה תחת חופש הביטוי כזכור, לפני כ-3 שבועות החליטו 3 שופטי בג"צ, דורנר, פרוקצ'יה וגרוניס, להתיר את הקרנתו המסחרית של הסרט, לאחר שקבעו פה-אחד, כי החלטת המועצה לביקורת סרטים פוגעת מעבר לדרוש בחופש הביטוי, ערך יסוד המעוגן כיום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו . עוד נקבע, כי גם אם הסרט שיקרי ומסולף ופוגע קשות ברגשות הציבור הישראלי - אחת הסיבות שבעטיין פסלה המועצה את הקרנתו, הרי שאין בכך כדי לפסול את הסרט. מרגע שהיה זה אחד משיקוליה העיקריים של המועצה, הרי שהיא חרגה מתחום סמכותה בהחלטתה. המשפחות והמדינה מבקשות דיון נוסף בפסיקה בני משפחותיהם של 15 חיילי המילואים שנהרגו בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", פנו היום (ד', 26.11.03) לבג"צ בבקשה לקיים דיון נוסף, בהרכב מורחב של שופטים, בפסיקה בסוגיית הקרנתו סרטו השיקרי והתעמולתי של מוחמד בכרי, "ג'נין, ג'נין". המשפחות, שצורפו - לבקשתן - כמשיבות פורמליות בעתירה שהגיש בכרי נגד החלטת המועצה, טוענות כעת, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויריב רונן, כי מתקיימות לפחות שתי סיבות, המצדיקות קיומו של דיון נוסף: ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת, וכן מדובר בהלכה חשובה או קשה או חדשנית לאחרונה, הודיע גם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על הצטרפות המדינה לבקשה לקיים דיון נוסף בפסיקת בית המשפט בנושא. בקשת הפרקליטות, אותה הגישה עו"ד דינה זילבר ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, הודשה בשמם של המועצה לביקורת סרטים ומשרד החינוך, התרבות והמדע. בכרי: מנהלים נגדי הסתה ורצח אופי; בימין מגיבים בסיפוק להחלטת עיכוב ההקרנה במאי הסרט, מוחמד בכרי, אמר בתגובה להחלטה לעכב את הקרנת סרטו, כי לא עשה אותו נגד חיילי צה"ל אלא נגד משלחיהם. בכרי אמר, כי הוא ביקש למחות נגד "הפוליטיקאים שעומדים מאחורי החיילים". בכרי חזר על טענתו, כי פלשתיני נדרס על ידי טנק ישראלי במסגרת המבצע במחנה הפליטים בג'נין, כפי ששוחזר בסרטו, וטען כי מתנהלת נגדו הסתה ורצח אופי. יו"ר סיעת האיחוד הלאומי, ח"כ יורי שטרן, אמר בתגובה להחלטה, כי "השפיות חזרה לבג"צ כאשר הוחלט על הוצאת צו ביניים האוסר על הקרנת סרט התעמולה הפלשתיני 'ג'נין, ג'נין'. אין שום ערך לדמוקרטיה שלא יודעת להגן על עצמה", הוסיף שטרן. גם יו"ר סיעת המפד"ל, ח"כ שאול יהלום, בירך על החלטת בג"צ לאסור זמנית את הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין". לדבריו, "החלטת בג"צ נכונה וראויה, מדובר בסרט אנטישמי שכולל גם עלילת דם מרושעת ולבג"צ אסור לתת לכך לגיטימציה". פורק אוהל המחאה מול בית המשפט חגי טל, שאחיו רועי נהרג בג'נין, אמר בראיון לגלי צה"ל, כי אוהל המחאה שהקימו המשפחות מול בית המשפט העליון כבר פורק וכעת ימתינו המשפחות להחלטה חדשה של בית המשפט: "החלטנו שכאזרחים אחראיים, אנחנו לא נשב מול בית המשפט, כאשר הוא נדרש להכריע. כל הסיפור של אוהל משמר ואוהל מחאה, היה התפרצות כאב וזעקה לשמים של המשפחות השכולות ושל קצינים בכירים במילואים ושל חיילים במילואים". דנג"צ 10480/03 יצחק בוסידן ו-14 אח' נ' מוחמד בכרי ואח';
דנג"צ 10492/03 המועצה לביקורת סרטים ואח' נ' מוחמד בכרי ואח'
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35386-00.html?tag=17-05-48
המדינה ומשפחות חללי הקרב בג'נין מבקשות דיון נוסף בבג"צ בעניין "ג'נין, ג'נין"
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34932-00.html?tag=17-12-03
בג"צ התיר הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-33722-00.html?tag=17-12-34
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
05:23 20.11.03 |
|
|
13. חיילים הגישו תביעת דיבה נגד במאי ''ג'נין ג'נין
בתגובה להודעה מספר 0
|
החמישה, מילואימניקים ששירתו בג'נין במבצע "חומת מגן", טוענים שסרטו "ג'נין ג'נין" מהווה לשון הרע נגדם ותובעים 2.5 מיליון ש"ח מהבמאי ומהסינמטקים. אחד התובעים: "החלטנו להילחם על שמנו".
אמו של אחד מחיילים שנהרגו בקרב בג'נין: "אני תומכת בתובעים,
הבן שלי נהרג למען הבית והמולדת, על האדמה שהוא אהב"
מירב יודילוביץ' וורד לוביץ'חמישה חיילי מילואים ששירתו בג'נין במבצע "חומת מגן" הגישו הבוקר (ד') לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת דיבה נגד השחקן מוחמד בכרי, במאי הסרט "ג'נין ג'נין", ונגד סינמטק תל אביב וסינמטק ירושלים, שהקרינו את הסרט לאחר שנפסל לשידור על-ידי הצנזורה. החמישה תובעים 2.5 מיליון שקל בטענה שסרטו של בכרי אינו דוקומנטרי, והקטעים המוצגים בו מהווים "לשון הרע" נגדם ונגד כלל חיילי צה"ל. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד אמיר טיטנוביץ', נטען כי "הסרט מתחזה להיות סרט תיעודי, שמציג כביכול עדויות ועובדות". לטענת חיילי המילואים, אשר גויסו בצו 8, ישנן בסרט דוגמאות לאכזריות כביכול של החיילים, כמו ירי ללא הצדקה, פגיעה בילדים - דברים שלא היו ולא נבראו. לטענתם, מדובר בעריכה ובביום מגמתיים. עוד נטען כי בכרי ערך את הסרט כאילו חיילי צה"ל דרסו גופות - האשמה שאינה נכונה. לטענת התובעים, הקרנת הסרט בסינמטקים בירושלים ובתל אביב גרמה להשפלתם, שמה אותם "לבוז וללעג" וגרמה להם ולבני משפחותיהם נזק רב. לטענתם, כל הנתבעים לא בדקו באמצעים הסבירים את אמיתות הדברים, והסרט לא הביא אף תגובה של גורם ישראלי. על התביעה חתומים לוחמי צה"ל עו"ד עופר בן-נתן, דורון קידר, ניר אושרי, אדם ארביב ויונתן ון-קספל. בשיחה עם ynet אומר הבוקר יונתן ון-כספל: "קבלנו צו 8, יצאנו להגן על מדינת ישראל בקרב מאוד קשה שהתרחש בג'נין. התקדמנו לאט מבית לבית על-מנת שלא לפגוע ברכוש או באנשים חפים מפשע. ספגנו 13 הרוגים מכיוון שצה"ל בחר שלא להשתמש בכל הכלים שברשותו בכדי למנוע פגיעות של חפים מפשע. כשחזרנו הביתה ראינו את הסרט שמציג אותנו כפושעי מלחמה, והחלטנו להלחם על שמנו". אווה מייזליש ממושב חמד, אמו של החייל שמואל דני מייזליש ז"ל, שנהרג בג'נין במבצע חומת מגן, אמרה בתגובה ל-ynet: "אני תומכת בצעד של התובעים. חבל שלא עשו את זה קודם". מייזליש הוסיפה: "היכרתי את החבר'ה האלה בנסיבות טראגיות, אחרי שהבן שלי נהרג. הם משכמם ומעלה, עם אהבה לעם ולמולדת. מדהים בכלל שאפשר לחשוב עליהם דברים כמו שבכרי מציג בסרט שלו. הבן שלי נהרג למען הבית והמולדת, על האדמה שהוא אהב". "לאסור הפצת הסרט" עו"ד טיטונוביץ', דרכו הוגשה התביעה, אומר כי "התביעה מבקשת מבית המשפט לצוות על איסור הפצה של עותקי הסרט ועל החרמת כל העותקים הנמצאים בידי מי מן הנתבעים, וכמובן לפצות את התובעים על הנזק שנגרם להם. אנחנו רוצים להבהיר שלא היתה ואין לתובעים כל רצון להגיש תביעה המונית, הם אינם מחפשים פרסום אלא מחפשים הגנה על שמם של אותם שהושמצו". אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל-אביב, הגיב הבוקר: "הרבה סרטים שמוצגים בסינמטק אינם משקפים את האמת - אנחנו לא אחראים על האמת אלא על מתן אפשרות לקהל הרחב לצפות בסרטים. עצם העובדה שהתביעה הזו הגיעה לעיתונות לפני שהגיעה אלינו מורה על כך שמאחוריה מסתתר עניין אחר – להגיע לכותרות. אני משער שהדברים יתבררו בבית המשפט". (26.02.03, 11:12)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2458053,00.html
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
10:35 22.11.03 |
|
|
16. מי היה הראשון להכריז בתיקשורת שהיה טבח בג´נין
בתגובה להודעה מספר 13
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.12.03 בשעה 16:26 בברכה, פילוביץ שחף
מה דעתכם..
מאת: pilovich shahafו 04/05/02 | 11:08
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/viewMsg.asp?id=391&msgid=4023401&archive=1
לדעתי "פליטת פה" של שמעון פרס ב- שימשה כבסיס להנחת "עלילת הדם" כנגד מדינת ישראל בכלל וצה"ל בפרט- "הטבח בג´נין"...:-
{שאלות ותשובות}שאלות:- מי היה הראשון להכריז בתיקשורת שהיה טבח בג´נין... מה היה העיתון הראשון שמיד כתב ודיווח על הטבח בג´נין... מה קרה מיד לאחר הפירסום בארץ ובעולם... מבחן היה ותוצאה יש....לא היה טבח בג´נין בכלל והצבא של מדינת ישראל, הוא הצבא הכי מוסרי בעולם גולו, יישר כח לצה"ל... או שלא רוצים לזכור, לדעת... להלן העובדות, ומי שמעוניין לסתור אותן, יבדוק היטב לפני שהוא סותר, פוסל או מטיל ספק...:- תשובות:-
הראשון להכריז בתקשורת ב-8/9 לחודש אפריל השנה, שהיה טבח בג´נין , היה לא אחר מאשר שר החוץ שלנו, מר שמעון פרס, שהוא גם במקרה שר ההסברה שלנו, {40 מיליון ש"ח בשנה תקציב ההסברה}... העיתון הראשון שפירסם שהיה טבח בג´נין בכלל ואת הציטוט מתוך הצהרתו של שמעון פרס בפרט, היה לא אחר מעיתון "הארץ..." מיד אחר פירסום הכתבה, השר שמעון פרס יצא בהכחשה חד משמעית, שהוא לא אמר את זה ושהעיתון הוציא דברים מהקשרם..." תרגיל ידוע בפוליטיקה, בריגול, בתקשורת..."
מה שקרה לאחר הכרזתו של שמעון פרס, הכתבה בעיתון הארץ, זה כאילו ניתנה אות משמיים {על ידי שמעון פרס}, כל מנהיגי הרשות הפלשטינאית בכלל ויאסר עראפת בפרט, העולם הערבי, האיחוד האירופאי, מחלקת המדינה בארה"ב, דרא"פ בכלל והאו"ם בפרט, עשו שימוש רצחני בהעללת עלילת דם נוראית על מדינת ישראל בכלל וצה"ל בפרט, החל גיוס כלל/קמפיין תיקשורתי מבית ומחוץ בכדי להוכיח את הטבח הנורא בג´נין...
עד עצם היום הזה, מזכיר האו"ם בכלל ומועצת הביטחון בפרט, עושים שמיניות באויר בכדי לשלוח לאזור ועדת חקירה ,מגמתית, זדונית, שמסקנותיה ידועות מראש... המשך יבוא.. מבחן היה...ותוצאה יש..."עת צרה ליעקב ומימנה ניוושע.." פרופסור צימרמן הצהיר באחד הקורסים שלו..:-
*****
"..אנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים".
https://rotter.net/forum/gil/5084.shtml
**
שריד: התלבטנו איך לקרוא לו: שקרן או החונק ???
http://www.fresh.co.il/dcforum/Scoops/34085.html
דבריך המנומקים ראויים לבחינהו גיא גרימלנד ו 11:27 | 04/05
וכיוון שאני מכיר את הנושא היטב (מבחינה תקשורתית) אנסה לענות כמיטב יכולתי. אכן עיתון "הארץ" היה הראשון לדווח כי פרס התבטא לגבי ג´נין במילה טבח. עכשיו נשאלת השאלה האם הוא אכן אמר את הדברים, או שמא העיתון לא ציטט אותו נכון. אתה קורא לזה תרגיל ידוע בתקשורת, אבל בוא נחשוב שניה. נראה לך שעיתון הארץ פועל על פי שיקולי רייטינג? הוא באמת צריך את לשקר ולדווח על משהו לא נכון כדי לתפוס כותרת (פרס אמר טבח)? אולי הכתב שלו טעה? קשה לדעת. למרות שבתור אחד שעובד בתקשורת אני יכול לומר לך שאף פעם לא נתקלתי במצב שבו מחליטים העורכים והכתבים לדווח באופן שקרי. אחרת באמת נאבד כל הבסיס המוסרי עליו נשענת התקשורת.
אמר ועוד איך אמר, יש לי קלטת..ו pilovich shahaf ו 15:47 | 04/05
לא כתב, אלא שידור חי, אם אתה לא זוכר, הוא בדרך כלל מתראיין בבוקר מוקדם ברשת ב´ , והשידור איתו נעשה כשהוא היה במסעותיו בחו"ל- אירופה וארה"ב...
אבל תודה: אנחנו עם כל כך מוסרי שאנוו מחשבות ו 17:35 | 04/05
מוכנים למות בשביל זה. תמיד נראה כמה כואב לצד השני. הכאב שלנו זניח. כל כך זניח שהסכמנו להקריב עבורו שישה מליונים.
במובםן הזה אנחנו הרקובות באומות.
מן הראוי היה שהתקשורת תטבח את פרס, אבל האנדרדוג הזה תמיד מרויח נקודות בתקשורת ומפסיד בעם.
___
מפלגת האמת בפרצוף וכמה שזה כואב.
היו הרבה פעמים בהם הדיווח היה שיקריו ים ושמש ו 17:47 | 04/05
למשל התאור של אורן בערוץ 1-על "הכת של המיתנחלים" כאשר ידע שזה מפוברק,
למשל המיספרים השונים שכל עיתון נותןלגבי הפגנות הענק.....תלוי בעיתון.
לא חייבים ממש לשקר..מספיק להבליע התרחשויות-להכניס אותן לעמוד אחורי,
במישבצת קטנה ואלמונית..
מצד שני, לתת כותרות ענק לנושאים שהעיתון חפץ ביקרם-ללא כל פרופורציה
למצב העובדתי-למשל לפני בחירות 96,פורסמו יום יום מספר המובטלים..
בעמוד הראשי!--מספר שכל שר אוצר היה תופס בשתי ידים...
זו דוגמא לדווח שיקרי המשרת עמדה פוליטית של העיתון או כלי תקשורת...
כך הטיפול בסרבנים-ניסו לדחוף הנושא לראש שימחתנו-עד שהבינו שהציבור
לא קונה,וזה ירד בקול ענות חלושה מסדר היום.
לתקשורת יש כוח ופעמים היא השתמשה ומשתמשת בו להשחית.
גיא צהריים טובים..ו pilovich shahaf ו 13:46 | 05/05
אני לא איש תיקשורת בכלל ואני גם לא בנוי לזה, רק בגלל שאני וצביעות לא הולך ביחד.
מאחר ומדובר במדינת ישראל, בחברה שלנו, בכסף ציבורי, אני טוען שהתקשורת לא מתמקדת ובכוונה, ולדעתי אפילו בצורה בולטת לעין, כמו שאומרים באנגלית..."אנטצ´בול", בנקודות חשובות שהם עצם קיומנו, כמו חוקה לישראל, כמו 40 מיליון ש"ח למשרד ההסברה, כמו 400 מיליון ש"ח תקציב שנתי לתקשורת ו- 100 מיליון ש"ח בשנה לענף הקולנוע והתיאטרון, ולמעלה
מ-15 מיליון ${דולר} בשנה לאקדמיה המדעית ושלא נדבר על האקדמיה המשפטית והביטחונית...
@ אזהרה לכל מי שנכנס !!
#1 #2 #3 #4 #5 #6 #7
Israelis and Palestinians do not agree yet on whether there was or wasn't, but Colin Powell sees "no signs of a massacre" at the West Bank camp of Jenin.
http://poetry.rotten.com/jenin/ הקישור לאתר
http://www.rotten.com/
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
09:22 01.12.04 |
|
|
51. !! עלילת הכינור !!
בתגובה להודעה מספר 16
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.10.05 בשעה 07:30 בברכה, פילוביץ שחף
עלילת הכינור
http://www.nrg.co.il/images/archive/main/107/384.jpg
נדב העצני משוכנע כי הבעייה המרכזית שלנו היא מי שמנסה לשכנע שמולנו אומה של כנרים.
1/12/2004 
אם נכונות ההאשמות נגד המ"פ ממוצב גירית, אם אכן נורתה הילדה איימן אל-המס כאשר לא נשקפה ממנה סכנה חמורה לחיילי המוצב, אין לכך סליחה וכפרה. גם התמונה הקבוצתית עם גופות המחבלים מצמררת ומחייבת להקיא כל חובב גופות שכזה מתוכנו. אבל, גם אם יתברר שבוצע פשע מחריד בגירית, ולמרות צילומי הגוויות - עדיין אין בכך כדי לייחס לנו את כל הרוע שטמון דווקא באוייבינו.
מי שנחשף לעיתונות הישראלית באחרונה,לא יכול שלא להבחין בהרשעה הקולקטיבית המודבקת לכולנו ע"י קומץ מושכי עט. הגדיל לעשות מאיר שלו ביום שישי האחרון בידיעות אחרונות. הוא העביר לאומה הפלשתינית האצילה את כתר מנגני הכינור התמימים, תוך שהוא עונד לקרקפתנו נזר של קלגסים.
חוקרי העתים, ביניהם פסיכולוגים של ההמון, עוד יתנו את הדעת על ההפרעה שמביאה אנשים מקרבנו, לצבוע את הפלשתינים בצבעי הקורבן הנוגה, ולייחס לנו את רצחנותם.
דווקא השימוש בילדים במחסומים ובמוצבים מספק המחשה לעיוות התמונה. במרץ השנה נתפס עבדללה קוראן, בן 11, כשהוא מנסה להעביר מטען חומר נפץ במחסום חווארה, ליד שכם. פעילי פתח' התכוונו להפעיל את המטען באמצעות טלפון סלולרי, בעת המגע עם החיילים. הילד אמור היה להתפוצץ ללא ידיעתו. באותו חודש נתפס באותו מחסום נער נוסף, חסאם עבדה, כשהוא משתדל להבריח חגורת נפץ. הווירטואוזים ששלחו אותו, הבטיחו לו 72 בתולות בתמורה לעלייתו השמיימה.
סילוף מקומם במיוחד
בשנים האחרונות בוצעו יותר מ-30 פיגועי התאבדות ע"י קטינים פלשתינים, ועוד כ-40 ניסיונות פיגוע. הברחת אמצעי הלחימה באזור רפיח, ליד המוצב גירית, נעשית ברובה ע"י בני 12. הפלשתינים עושים שימוש מכוון בילדים למגוון פעילויות הטרור. הם שולחים בני 13 כפתיונות, כמחוללי מהומות, כתצפיתנים, כמפגעים. הכל בכוונה למנוע תגובה דרוכה שלנו, ולהצליח לטבוח כמה שיותר.
אומת מנגני הכינור הזו מחנכת בגן, בביה"ס ובאמצעי התקשורת לשנאה, לרצח ולאידיאל השאהידיות. המגמה הזו, אגב, מסבירה מדוע היתה לחיילי מוצב גירית סיבה טובה לחשוד שילדה בת 13 אולי נושאת מטען,וייתכן שהיא משמשת כפתיון.שוב,לא היתה להם כל הצדקה לפגוע בה, כפי שמואשם המ"פ.
אבל לא רק הילדים מנוצלים לרצח. גם אמבולנסים וציוד רפואי משמשים להטמנת מטעני שכול. זה מסביר מדוע הגיוני שחייל במחסום יבקש לוודא, שהכינור המועבר דרכו הנו אכן כלי נגינה ולא כלי מוות. ומה יותר פשוט מאשר לבצע וידוא נגינה.
הסילוף שבעלילת הכינור מקומם במיוחד. אין צבא ואין חברה בעולם, המתמודדים כמונו עם אויב ברברי וחסר עכבות כמו הפלשתינים, כאשר הם קושרים לעצמם את הידיים ונתקפים תדיר בנקיפות מצפון. הבריטים השמידו את העיר דרזדן על רבים מתושביה כנקמה. האמריקנים מחריבים מסגדים בעיראק וטובחים ללא הבחנה, כמעשה של יום יום. ואנחנו מחייבים כל חייל להכניס עו"ד מתקפל לכיס, מחשש העמדה לדין.
במוודאי הריגה ובחובבי גופות צריך לטפל בחומרה. אבל הבעיה המרכזית שלנו נעוצה דווקא באותם מושכי עט, שמבקשים לשכנע שמולנו ניצבת אומה המשתוקקת רק לנגן סונטה וללכת לישון. עלילת הכינור לא נעצרת במחסום ביש"ע, היא מכרסמת כבר היום באמונה בצדקת קיומה של מדינת ישראל.
אכן, אין סליחה ואין כפרה לוידוא הריגה בילדה בת 13, אבל אסור גם להתייחס בסלחנות למי שמבצע וידוא הריגה בצה"ל, בחברה הישראלית, במחנה החלוצים ביו"ש ובחלום הציוני.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/829/960.html
"ערוץ 10: ''הערבי ניגן ביוזמתו מהגיטרה''"
מחבל שנשפט היום למאסר עולם הודה:
"שגם בגיטרה אפשר לשים חמרי נפץ והוא סיפר על המחבל ברגותי שהבריח חמרי חבלה בגיטרה שבעזרתם בוצע פיגוע"
חיילי צה"ל לא התעללו בערבי הכנר
19:24, 30 נובמבר 2004 / י"ז בכסלו תשס"ה
ממסקנות תחקיר שערך אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי, שנערך בעקבות הטענה כי חיילי צה"ל הכריחו ערבי שעמד במחסום לנגן בכינור, עולה כי לא היו דברים מעולם.
עיתון הארץ פירסם לפני כשבוע ידיעה שהגיעה אליו מנשות ארגון 'מחסום ווטש' ובה נטען כי חיילי צה"ל המשרתים במחסום בית איבא הסמוך לשכם, הכריחו ערבי שעמד במחסום להוציא את כינורו מן הנרתיק ולנגן בו. הידיעה אשר גם לוותה בתמונות ובסרט וידאו אשר נשות הארגון צילמו, עוררה סערה בארץ וגורמים רבים האשימו בעקבותיה את חיילי צה"ל בהתנהגות בלתי מוסרית. יש לציין כי רבים מכותבי המאמרים שהתייחסו לידיעה הזאת הדגישו את הדמיון, לכאורה, למה שעשו הנאצים ליהודים. מתחקיר שערך בעקבות הפירסום אלוף פיקוד המרכז, אלוף משה קפלינסקי, עולה כי לא היו דברים מעולם. במסקנות הדו"ח שפורסמו הערב (ג') נכתב כי הערבי התחיל לנגן בכינור מיוזמתו. הערבי התבקש אך ורק לפתוח את נרתיק הכינור על מנת לבדוק את תכולתו ולא דרשו ממנו להתחיל לנגן בו. כמו כן, שניות לאחר שהתחיל לנגן מנעו החיילים מהערבי להמשיך בכך. מצה"ל נמסר כי ישנן שתי עדויות כתובות של חברות בארגון 'מחסום ווטש' אשר תומכות במסקנות התחקיר.
http://www.inn.co.il/news.php?id=95847 ברגותי שהבריח בכינור את חמרי החבלה................
67 מאסרי עולם נגזרו על המהנדס ברגותי
21:27, 30 נובמבר 2004 / י"ז בכסלו תשס"ה בית המשפט הצבאי בעופר גזר היום 67 מאסרי עולם על עבדאללה ברגותי, האחראי למותם של 66 ישראלים. ברגותי ייצר עשרות קילוגרמים של חומרי נפץ ומטעני חבלה. ברגותי, קרוב משפחה של ראש מחבלי התנזים מרואן ברגותי, הורשע בין היתר בהכנת המטענים לפיגועים במסעדת "סבארו" בירושלים, במועדון ה"שפילד קלאב" בראשון לציון ולפיגוע המשולב במדרחוב בבירה. הוא מואשם גם שהיה מעורב בהנחת המטענים בחוות הגז בפי גלילות ועל פסי הרכבת ברמלה ובלוד. כזכור, לא היו נפגעים בניסיונות פיגוע אלה. אתמול גזר בית המשפט הצבאי ביהודה 48 מאסרי עולם על מחבל חמאס שהיה אחראי לרציחתם של 45 ישראלים. המחבל אבו-ורדה עמד מאחורי שני הפיגועים בקו 18 בירושלים, ושילח מחבל מתאבד לבצע פיגוע בטרמפיאדה באשקלון בשנת 1996.
http://www.a7.org/news.php?id=95861
102. ביילין התחיל קמפיין נוסח ''סברה ושתילה''-ראו הוזהרתם !!
16:39 23.03.04
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=102&viewmode=threaded
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
05:37 20.11.03 |
|
|
14. מנהל הסינמטק, : ''ג'נין ג'נין'' סרט עם תקווה !!
בתגובה להודעה מספר 0
|
אלון גרבוז: "ג'נין ג'נין" סרט עם תקווה
סגן שרת החינוך, ח"כ צבי הנדל, פנה בשבוע שעבר למנהל הסינמטק, אלון גרבוז, בבקשה שלא להקרין את סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין", למרות החלטת בג"צ. גרבוז סירב ובמכתב תגובה להנדל אומר: "אני גאה על שעמדתי באומץ מול כל האיומים והלחצים של מתלהמים מקצועיים וגם של אלה שבאמת ובתמים נפגעו. זה סרט עם תקווה ובוודאי שלא היתה בו כוונה לפגוע במישהו"
מרב יודילוביץ'
סגן שרת החינוך, ח"כ צבי הנדל, פנה בשבוע שעבר למנהל הסינמטק בבקשה שלא להקרין את סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין", למרות החלטת בג"צ לאפשר הקרנות מסחריות של הסרט. "מאז החלטת בית המשפט קיבלתי פניות רבות מחיילים ששרתו ומשרתים בשטחי יש"ע ומהורים לחיילים שביקשו ממני לעשות הכל בכדי למנוע את החרפה שתגרם בהקרנת הסרט המשחיר את פני החיילים ומציג אותם כפושעי מלחמה", כתב ח"כ הנדל והוסיף, "בתקופה האחרונה, כידוע, תופעת האנטישמיות עולה וגואה באופן דרמטי בעולם. להקרנת הסרט בישראל תהיה תרומה של הוספת דלק מבעיר לשנאת ישראל והיהודים. אני מבקש ממך שלא לשתף פעולה עם אויבי ישראל, לגלות אחריות ולהחליט שלא להקרין את סרט התעמולה הארסי. יש אדם הקונה עולמו ברגע, בהחלטה, זהו הרגע שלך".
בתגובה לפנייתו של ח"כ הנדל טוען היום אלון גרבוז, מנהל הסינמטק בתל-אביב, כי מכתבו של הנדל, שפורסם באמצעי התקשורת, נועד לעשיית הון פוליטי. "אני מסיק שקריאתך נאמרה מהשפה ולחוץ בכדי לרצות את מצביעיך", כותב גרבוז בתשובה להנדל, "כידוע לך הסינמטק הוא מוסד ציבורי, ניזון בין היתר מכספי משרד החינוך ושומה עליו בעצם הוויתו לטפח את הסרט הישראלי באשר הוא. יתרה מזו ככל שמקרין הסינמטק יותר יצירות ישראליות, הוא מקבל יותר כסף. היית מעלה על הדעת שאפסול את סרטה של הבת של בני קצובר רק משום שאני מחרים כל דבר שקשור במתנחלים ובשטחים הכבושים? הרי הייתם זועקים חמס ובצדק על שאני מעז לפסול סרט מטעמים פוליטיים. כך גם יצירתו של מוחמד בכרי, ישראל, במאי, שחקן נפלא, גם בתיאטרון הלאומי 'הבימה'. לכן איפוא, אינני יכול להיענות לבקשתך מעצם העובדה שהסינמטק הוא מוסד ציבורי ואינו יכול לנהוג איפה ואיפה ביחס ליוצרים ישראלים, בין אם הם מתנחלים או ערבים ישראלים.
"אינני מדבר על חופש היצירה, שעל כך אמר בצורה נוקבת ויפה בית המשפט העליון את דברו. זכות הציבור לראות ולהחליט. זכות הציבור גם להחרים ולא לבוא לראות את הסרט, כפי שאני אינני קונה תוצרת חקלאית שמקורה בשטחים הכבושים. לפי תיאורך את הסרט אין לי ספק שלא ראית אותו. זה סרט שבא לומר לשני הצדדים - עוד יש סיכוי למרות הכל. אסור שמקרה ג'נין ישנה, אסור שיהיו קורבנות שווא בשני הצדדים. אני מזמין אותך להקרנה שתיערך ב-8 בדצמבר ותכלול דיון בו תוכל להביע את כל אשר על לבך".
"רק מיעוט רעשני מתנגד לסרט"
גרבוז מגיב גם לטיעוניו של הנדל בנוגע לכך שהסרט עלול לעורר ולחזק אנטישמיות וכותב: "תמהני מה מביא לשנאת ישראל יותר - הסרט של בכרי או ילדי מתנחלים הסובבים בשוק בחברון והופכים דוכנים של פלסטינים בידיעה שצה"ל מגן עליהם. מה מביא יותר לשנאת ישראל - הסרט של בכרי או התעללות חיילי צה"ל בפלסטינים במחסומים שונים. מה מביא יותר לשנאת ישראל - הסרט של בכרי או הכיבוש המתמשך מעל 35 שנה ושלטון האימים על עם אחר? ככל שנעשה למען השלום, כן תיחלשנה האנטישמיות ושנאת ישראל. במעש ההקרנת הסרט אני רואה צעד של קירוב לבבות. הקרנת הסרט עוררה רבים בעולם וזכתה לתגובות אוהדות. רק מיעוט קטן, בטל בשישים, אך רעשני, מתלהם, מאיים ומנאץ, מתנגד לסרט.
"מיעוט זה הצליח להפחיד את המועצה לביקורת סרטים, הצליח להפחיד את היועץ המשפטי לממשלה, אך לא את המוסד שעדיין מגן על הדמוקרטיה המתערערת במדינת ישראל - בג"צ. ציפיתי מכם, חברי הכנסת שבראש ובראשונה תגנו על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי, אך חוששני שגם חלק מכם אינו יודע דמוקרטיה מהי.
"רק סיום הכיבוש והשלטון על עם אחר יביאו לרגיעה באזור. עם הנלחם על חרותו בהגיעו לשלב יאוש כתוצאה מהשפלה של למעלה מ-35 שנה נוקט בכל האמצעים העומדים ברשותו להגיע לעצמאות. אינני מקבל את מעשי הזוועה שנעשים, אך אני יכול להבין את המניעים. כמו שאיני מקבל את מעשי הזוועה של המחתרת היהודית, באותה המידה, אך אני יכול להבין את מקור הצמיחה שלהם. אני שמח שהקרנתי את הסרט, אני גאה על שאמשיך להקרינו ועל שעמדתי באומץ מול כל האיומים והלחצים של מתלהמים מקצועיים וגם של אלה שבאמת ובתמים נפגעו. זה סרט עם תקווה ובוודאי שלא היתה בו כוונה לפגוע במישהו. זה סרט על כמיהה לשלום בין אויבים המבצעים אחד בשני מעשי זוועה".
בכרי. ינאם צילום: ארכיון
סינמטק ת"א נערך להקרנת "ג'נין, ג'נין" הערב
תוגברה האבטחה בעקבות ההפגנות המתוכננות ושיחות טלפון שקיבל המנכ"ל
מרב יודילוביץ' סינמטק תל-אביב מתגבר את האבטחה לקראת הקרנת סרטו מעורר המחלוקת של הבמאי והשחקן מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין" הערב (חמישי). הסרט, שמביא עדויות על מבצע "חומת מגן" מנקודת מבטם של תושבי מחנה הפליטים ג'נין, הוקרן אמש לראשונה בסינמטק ירושלים - הקרנה שעברה בשקט יחסי, למרות דרישות חוזרות ונשנות לביטולה. בין הקוראים לביטול - סגן השר יורי שטרן, משפחות החיילים שנהרגו בג'נין וקבוצות ימין. מנהל סינמטק תל-אביב, אלון גרבוז, אמר הבוקר ל-ynet: "אני מאוד מקווה שההקרנה תעבור בשקט כי אני חושב שהיא באמת חשובה גם מבחינה קולנועית, שהרי בראש ובראשונה מדובר על הסינמטק כעל גוף אמנותי וגם מבחינת המסר של הסרט, כי בסך הכל יש עוד תקווה". גרבוז מספר על עשרות טלפונים זועמים שקיבל במהלך הימים האחרונים בדרישה לבטל את ההקרנה שכן מדובר בהסתה. "ההורים השכולים ואלה שהעלו את הדרישה לבטל את ההקרנה ראוי שיחשבו מחשבה שנייה על בקשתם", אומר גרבוז. "גם בשם השכול אין זכות לבוא ולמנוע הצגת יצירת אמנות. אני שואל מה יקרה אם מחר מישהו יכתוב ספר שעוסק בקרבות בג'נין ויוציא אותו לאור בהוצאה ציבורית כמו 'עם עובד'? ונניח שהספר לא ימצא חן בעיני מישהו, מה אז, יורו על שריפתו? זו מגמה מסוכנת שאסור לנו להכנע לה. זו טעות לערבב את הסרט הזה עם השכול, זה סרט חשוב שיוצא מתוך תקווה למנוע את השכול הבא". גרבוז מתכנן שתי הקרנות, כשבתחילת כל אחת מהן יישא דברים קצרים. עוד בין נושאי הדברים הערב: מוחמד בכרי ועוזר הבמאי ועורך הסרט פייסל חסאירי. לאחר הקרנת הסרט ייערך דיון בהשתתפות הקהל ויוצריו. (31.10.02, 15:36)
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2217553,00.html
@ מפגינים בסינמטק: "הקולנוע תומך טרור"
עשרות בני אדם הפגינו מול הסינמטק נגד הקרנת סרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין". הסרט מתאר את הקרב על ג'נין מנקודת מבטם של תושבי מחנה הפליטים
מרב יודילוביץ' בסינמטק תל אביב הוקרן אמש (ה') סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין", כשברקע קריאותיהם של עשרות מפגינים שהתקבצו ברחבה שמול הבניין. בין המפגינים: הורים ששכלו את בניהם בקרבות במחנה הפליטים בעיר, נציגים של קבוצות ימין וגם פעילי שמאל. המפגינים נשאו שלטים בגנות הסרט ובגנות מנכ"ל הסינמטק, אלון גרבוז - "ג'נין ג'נין המפתח לפיגוע הבא", "קולנוע תומך טרור", "בוז לגרבוז", "הבן שלי לא רוצח, הוא נרצח בג'נין". המפגינים צעקו לעבר אורי אבנרי: "פשיסט לבן עם דם שחור, אתה גרוע מנאצים". נציגי רשתות טלוויזיה זרות מגרמניה, דנמרק, איטליה הולנד ורוסיה הגיעו לסקר את האירועים ואת הקרנת הסרט. לפני ההקרנה עלה לבמה מנכ"ל סינמטק תל אביב, אלון גרבוז, ואמר: "כל מה שאני אומר הוא כאלון גרבוז האדם הפרטי ולא בשם הסינמטק, העירייה או מועצת העיר. עבר עלינו שבוע מאוד קשה, ולא רק בגלל ההפגנות, דברי הנאצה והודעות שהשאירו במשיבון, אלא גם בשל המעמד הקשה מול הורים שכולים. אין שום טיעון כשאתה עומד מול אב שאיבד את בנו, ושילם את המחיר היקר ביותר. לכן נמנעתי מעימותים, מכיוון שזהו עימות לא הוגן. אנשים טעוני רגשות לא יכולים לשמוע גם טיעונים הגיוניים. אם הם היו יכולים לקרוא באמת את הכתבות שפורסמו בימים האחרונים על הסרט, הם היו מבינים עד כמה הוא חשוב". גרבוז הוסיף: "זכותם של אנשים להפגין ולמחות. אני עצמי משתתף די קבוע בהפגנות, אבל דרישה לבטל הקרנה, בעיקר כשמדובר ביוצר ישראלי, זו טעות חמורה ומסוכנת". גרבוז הסביר, כי חשיבותו של הסרט היא בכך, ש"לראשונה מראים לצופים את הצד הפלסטיני, את הכאב הגדול והכעס, ואת סממני השנאה. וחשיבותו היא שלמרות זאת, יש בו עדיין תקווה. אנשים למרות הכאב, עדיין שומרים על חוש הומור". משום כך, הסביר גרבוז, "עמדנו על זכותנו להקרין את הסרט לפני ציבור של מוזמנים ומנויי הסינמטק". גרבוז ברך את מוחמד בכרי ואת פייסל חסאיירי, עוזר הבמאי ועורך הסרט מטוניס, שהגיע במיוחד להקרנה. גרבוז המשיך ואמר: "אני רוצה לציין כי באולם ישנם גם הורים שכולים וקרובים לאנשים שנפגעו. למרות הכאב יש עוד אנשים שמאמינים בשלום, שבלעדיו לא נוכל להתקיים". מוחמד בכרי, שנראה נרגש עד מאוד, אמר: "אני גאה על שאני כאן". הוא הוסיף: "אני משתתף בצערם של כל אם ואב שאיבדו ילדים. לא משנה באיזה צד. זה כואב לי. לא יצאתי החוצה מתוך כבוד שלא להתעמת אתם. אנחנו שני עמים, אבל מורכבים מאותם חומרים. אם היא אם, ואב הוא אב. ואין לאף אחד אפוטרופסות נצחית על ילדות או הורות. ליבי מלא צער שאנשים לא מבינים ולא רוצים להבין שאין אם שהילד שלה יקר יותר מזה של אם אחרת". באולם הסינמטק נכחו הערב אמנים, אנשי ציבור ופוליטיקאים, ביניהם שולמית אלוני, ח"כ זהבה גלאון, אורי ורחל אבנרי, חיים הנגבי, חבר מועצת העיר תל אביב ריפעת טורק, ליאורה ריבלין, עו"ד פלדמן, נציגי פורום היוצרים הדוקומנטרים והבמאית אופירה הניג. (01.11.02, 00:40)
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2218653,00.html
@ מנהל הסימנטק אלון גרבוז...:-
קדמו להקרנה נאומים של ח"כ המיועד, פרופ' עוזי אבן, אלון גרבוז,
מנהל הסינמטק ואסף גיל עצמו. גרבוז אמר, כי שאלו אותו מדוע על הסינמטק להקרין סרטים רחוקים מהקונצנזוס כמו סרטים הומו-לסביים. הוא הגיב לכך, והדגיש כי "כל מה שאפשר לעשות למען חברה טובה יותר, צודקת יותר ושוויונית יותר ולקידום השלום - אנחנו אתו". פרופ' עוזי אבן אמר, כי מועדון הסרט הוורוד "לא רק מרים את האמנות שאנחנו חשופים אליה אלא גם תורם לאיחוד הקהילה שלנו......
http://www.gogay.co.il/today/Item.asp?CMId=1839
@ דרישה מראש העיר, רון חולדאי, למנוע את ההקרנה ואף לפטר לאלתר את מנהל סינמטק תל אביב, אלון גרבוז. ...
הברברים באיםמיכל פרידמן
הסרט התיעודי "ג'נין ג'נין", בבימויו של מוחמד בכרי, שהוקרן לאחרונה בסינמטקים, חולל סערה גדולה. הסרט מתאר את כיבוש מחנה הפליטים ג'נין ע"י צה"ל במבצע חומת מגן. הוא מביא עדויות מזעזעות של תושבי המחנה כמו גם תמונות קשות של ונדליזם והרס נורא שהותירו אחריהם חיילי צה"ל. הסרט מוקדש לזכרו של אייאד סמודי, מפיק בפועל של 'ג'נין ג'נין', שנרצח על ידי חיילי צה"ל לאחר תום הצילומים. לפני ההקרנה ביקש חבר מועצת העיר תל אביב, ישעיהו דרורי, מראש העיר, רון חולדאי, למנוע את ההקרנה ואף לפטר לאלתר את מנהל סינמטק תל אביב, אלון גרבוז. דרורי שלח לחולדאי מכתב ובו הוא טוען כי "לא יעלה על הדעת שאדם אחד עם דעות פוליטיות מסוימות, ינצל מתקן ציבורי ויקבע לתושבי תל אביב - יפו לראות סרט קולנוע ובו הסתות, שקרים ועוינות הפוגעים בעם ישראל, בצה"ל ובמרקם היחסים העדין בין יהודים וערבים" (הארץ,גואל פינטו, 23.10.02 ). גם חבר הכנסת מטעם מפלגת האיחוד הלאומי, יורי שטרן, קרא לגרבוז לא להקרין את הסרט בטענה שמוצגות בו עדויות אנטי-ישראליות ושקרים (הארץ, גואל פינטו, 1.11.02). בסינמטק תל אביב התקבלו שיחות טלפון רבות במחאה על הקרנת הסרט. לפני ההקרנה ובמהלכה התקיימה ברחבת הסינמטק הפגנה של כמה עשרות אנשי הימין הקיצוני, שהחזיקו שלטים בגנות הסינמטק וגרבוז וקראו קריאות כנגד קהל הצופים. למרות הלחץ הרב, הוחלט להקרין את הסרט. השמאל הישראלי הגיב על התקפות הימין בכך שנהר לסרט בהמוניו. באותו ערב צפו בו כ- 800 איש בשתי הקרנות רצופות ורבים אף נותרו בחוץ. גרבוז אמר לצופים: "זהו סרט על כאב, צער ושכול שמראה את הצד הפלסטיני כמו שלא ראינוהו מעולם". מסינמטק תל אביב נמסר לנו כי, לאור הביקוש הרב, יש כוונה להקרין את הסרט שוב, אך ההקרנה תתאפשר רק במידה שהסרט יקבל את אישור הצנזורה. לא גיבורים לא מפלצות
מגוחך לטעון שהקרנת הסרט היא הפוגעת במרקם היחסים בין יהודים וערבים. מדיניות הממשלה הישראלית, שנוקטת היום בשטחים יד קשה יותר מאי פעם, היא זו היוצרת שנאה וחוסר אמון, שעליהם יהיה כמעט בלתי אפשרי לגשר בעתיד. אחת העדויות המזעזעות היא זו של קשיש, המתאר בבכי כיצד התעללו בו החיילים. הם ירו בו ביד ואחר כך ברגל. "חשבתי שאני הולך למות", הוא אומר, "ראיתי בדרך בתים הרוסים... ב-48 טעמנו את טעם הסבל הזה, אבל הפעם זה שונה. הכל נעלם בשעה, כל מה שבנינו". עדויות אנשי המחנה שאיבדו את בתיהם, וכיום רבים מהם חיים באוהלים, מובאות על רקע תמונות המחנה ההרוס. תחושת ההרס מתחזקת באמצעות העריכה המהירה והקצבית. מרואיין אחר אומר כי החיילים ירו בכל מה שזז: נשים, ילדים, ואפילו מפגרים. הוא ראה אנשים רבים מתים לנגד עיניו ממש, כי בשל ההפצות הכבדות לא היתה אפשרות לפנותם לבתי החולים. הוא ראה טנקים עולים על אנשים חיים, וחיילים מפשיטים עוברי אורח ופצועים כדי לבדוק שהם לא ממולכדים. בהמשך הוא מוסיף: "הכל אפשר לשקם רק לא את ההרגשה הזו... איך נוכל לחיות איתם עכשיו. הם הפסידו. עכשיו יש לנו רק איבה בלב, איך יוציאו לנו מהלב את האיבה?". בכרי מראיין ילדה שאצלה השנאה היא כבר עובדה מוגמרת: "אנחנו נחיה כמו נצים בשמים, ונמות כמו אריות, כל ישראלי צריך לדעת זאת". רק לקראת סוף הסרט היא מתרככת מעט, ואז האיבה מקבלת משמעות חדשה: "הרסו את כל חלומותי ותקוותי, ראיתי דברים שאי אפשר לדבר עליהם, וכעת אין לי חיים". מדבריה עולה חוסר האמון של הציבור הפלסטיני במנהיגותו: "אנחנו לא נעשה איתם שלום, גם אם המנהיג שלנו יעשה איתם שלום". חוסר האמון עולה גם מדבריו של מרואיין אחר שמתייחס לתגובת העולם הערבי: "קיווינו שבעולם הערבי יהיו הפגנות ביום שישי, אבל עבר יום שישי והלחץ עלינו רק גבר". סופו של הסרט, בו נראה מוכר בדוכן נעליים שמחייג באמצעות נעל לנשיא בוש, ואחר כך לקופי אנאן ומבקש מהם ועדת חקירה, מציג באור מגוחך את יכולתם של האמריקאים והאו"ם להביא לפיתרון אמיתי באיזור. בדיון שהתקיים לאחר ההקרנה אמר בכרי כי הוא בחר לעשות סרט על אנשים: "זה לא שיר הלל לגבורה הפלסטינית. אני לא רוצה להפוך אנשים לגיבורים או מפלצות.....זה לא סרט על הטבח אלא על הפצעים של הנפש האנושית שחוותה את המבצע הזה, המספרים לא חשובים, האנשים חשובים". סרטו של מוחמד בכרי הוא סרט חשוב, המציג תיאור אמין, מורכב ומרתק של החברה הפלסטינית באסונה. הוא מציג את המבוי הסתום בו היא שרויה בימים אלו: יאוש מצד אחד ושנאה ההולכת וגוברת מצד שני. למרות הניסיון שלו להיות יותר הומני מאשר פוליטי, מבצבצת ממנו ביקורת על חוסר האלטרנטיבה שמציבה ההנהגה הפלסטינית לעמה. באותו דיון, הרשה בכרי לעצמו לומר אמירה פוליטית יותר מפורשת: הוא קרא לקהל הצופים הישראלי להפיל את ממשלתו. לעומת זאת, בכותרות הסיום של הסרט הוא מודה לשר התרבות הפלסטינית, יאסר עבד ראבו, על עזרת הרשות בעשיית הסרט. בכך הוא לא ביטא נאמנה את תחושותיהם של תושבי המחנה עצמו, אשר מנעו מיאסר ערפאת את הכניסה למחנה, לקבלת הפנים שתוכננה לו, לאחר שהשתחרר מן המוקאטעה. האחריות לטרגדיה שהתרחשה בג'נין היא אמנם בראש ובראשונה של ממשלת ישראל. אולם, הפוליטיקה המושחתת וחסרת האחריות של הרשות הפלסטינית תרמה ללא ספק את חלקה לסבל המיותר שעברו תושבי מחנה ג'נין, כמו גם העם הפלסטיני כולו. היא הביאה לכך שהפלסטינים איבדו את אמונם בה. כדברי אחד המרואיינים בסרט: "אתה יכול גם לשים איזה ילד שינהיג אותנו".
http://www.etgar.info/edition_8/genin.htm
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
08:12 21.11.03 |
|
|
15. אל תכניסו את ג´נין לירושלים !!
בתגובה להודעה מספר 14
|
14:14, 20 נובמבר 2003 / כ"ה בחשון תשס"ד
חברי מועצת עירית ירושלים פנו אל ראשי מוסדות התרבות בעיר בבקשה של יקרינו את סרט התעמולה "ג'נין ג'נין" במוסדותיהם.היוזמה לפניה באה מחבר מועצת העיר מטעם המפד"ל, דוד הדרי. במכתב שכתב לחברי מועצת העיר פנה הדרי בבקשה אליהם שיחתמו על המכתב שיופץ במוסדות התרבות בעיר. על המכתב חתמו 22 חברי מועצה כולל חברי אופוזיציה. במכתב שהופנה אל מנהלי מוסדות התרבות נכתב כי : "אנו חברי מועצת ירושלים פונים אליכם בבקשה להימנע מהקרנת הסרט ג'נין ג'נין בעירנו ירושלים. פסיקת הבג"ץ בנושא הסרט הנ"ל, התירה את הקרנתו, אך כמובן לא חייבה את הקרנת הסרט בעירנו. נכון הוא כי בשם הדמוקרטיה ניתן להקרינו בארץ, אך בשם אותה דמוקרטיה יש לכבד את זכרם של מיטב בנינו אשר הקריבו את נפשם על מנת למזער את את הפגיעה בחפים מפשע, ככל שניתן. אנו קוראים לכם לעמוד בראש המחנה המגן על שמה של מדינת ישראל ועל לוחמי צה"ל. אנא מכם, לאור הרגישות הציבורית, אל תתנו ידיכם לכניסת ג'נין ג'נין לירושלים".
http://www.a7.org/news.php?id=65383
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
06:26 25.11.03 |
|
|
17. הליכוד נגד ג'נין ג'נין
בתגובה להודעה מספר 15
|
19:13, 24 נובמבר 2003 / כ"ט בחשון תשס"ד
אש הממשלה וכל חברי סיעת הליכוד חתמו היום על גילוי דעת ו"קריאה ציבורית" שלא להתיר את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין בישראל. הקריאה מביעה תמיכה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לבקש דיון נוסף בהחלטת בית המשפט העליון בסוגית הקרנת הסרט בישראל.סיעת הליכוד הודיעה בהחלטתה כי היא סבורה שהחלטת בית המשפט העליון להפוך על פיה את החלטת המועצה לביקורת סרטים ומחזות הינה מוטעית מיסודה ופוגעת באופן קשה ברגשות הציבור, המשפחות השכולות וחילי צה"ל. כתבנו חגי סרי לוי מדווח כי סיעת הליכוד קבעה כאיש אחד כי הסרט ג'נין ג'נין הוא סרט תעמולה שקרי שהינו בבחינת עלילת דם על צה"ל ולוחמיו. עוד נאמר בהחלטת הסיעה כי למדינת ישראל ולכל רשויותיה ואזרחיה יש חוב של כבוד כלפי צה"ל שהוא הצבא המוסרי בעולם וכלפי לוחמיו שנפלו בקרבות בג'נין במסגרת הלחימה בטרור הפלשתיני. חברי הליכוד קבעו כי "נאמנה עלינו עדות הלוחמים כי התיאורים הקשים המובאים בסרט המתארים את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה שביצעו מעשי זוועות, הרג בדם קר והוצאות להורג של נשים וילדים זקנים ומפגרים, דריסת עצורים בשרשראות טנקים הטחת ראשי ילדים לקירות והריגתם, הפגזת בית החולים והריסת חלק ממנו והריסת כל מחנה הפליטים על יושביו היא עלילת דם חסרת כל בסיס" "סרט המעלה באופן חד צדדי האשמות חריפות כאלה ללא כל ראיה עובדתית לאמיתותן" קובעים חברי הליכוד, "הינו כלי תעמולה בידי אויבי המדינה במסגרת הלחימה התקשורתית וההסברתית הנערכת נגד מדינת ישראל". חברי הסיעה ציינו כי "לאור חשיפת העובדות כי המפיק בפועל של הסרט ושניים ממשתתפיו הם מחבלים חברי ארגוני טרור, וכי מחוות דעת של גורמים בכירים עולה הערכה כי הסרט עלול להסית את האוכלוסיה הערבית בצורה חמורה אשר עלולה להביא לפגיעה בשלום הציבור, אנו קוראים שלא להתיר את הקרנת הסרט בישראל במיוחד בעת הזו". בעת החתימה על "הקריאה הציבורית" נכחו באולם הישיבות של סיעת הליכוד קבוצה מלוחמי ג'נין. (א"ב)
http://www.a7.org/news.php?id=65680 
"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
06:28 25.11.03 |
|
|
18. הנשיא הבטיח לסייע למשפחות חללי הקרב בג'נין!!
בתגובה להודעה מספר 17
|
17:24, 24 נובמבר 2003 / כ"ט בחשון תשס"ד
נשיא המדינה הודיע היום למשפחות חללי מבצע "חומת מגן" בג'נין, כי יעשה כל מה שנדרש כדי לסייע להם. הנשיא אירח במשכנו את נציגי המשפחות. הנשיא משה קצב נפגש עם המשפחות לבקשתן. ההורים ביקשו מהנשיא להפעיל השפעתו כדי שבית המשפט העליון יערוך דיון נוסף בהרכב מורחב, בפסק הדין שהתיר להקרנה את הסרט "ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי. הנשיא השיב שאין באפשרותו לפנות בנושא לנשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, בגלל עקרון הפרדת הרשויות, אולם ינסה להפעיל את כל כובד משקלו והשפעתו בעניין. שמוליק בר, שבנו סרן דרור בר נהרג בפעולה, אמר כי הנשיא קצב הביע הזדהות מלאה עם כאב המשפחות ואמר כי הוא משוכנע שהממסד לא נטש את המשפחות ולראייה, בכוונת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לפנות לבית המשפט העליון ולבקש דיון נוסף בפסק הדין. "אנחנו מבקשים שהשופטים ידונו בנושא כי לדעתנו הם לא קראו את כלה חומר ולא הבחינו נכונה בין חופש דיבור לחופש ביטוי והסרט לדעתנו שיקרי ואנטישמי", אמר בר. (א"ב)
http://www.a7.org/news.php?id=65669
"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:10 27.11.03 |
|
|
21. הנשיא קצב: ''בג''צ שהתיר את הקרנת הסרט השיקרי
בתגובה להודעה מספר 18
|
תומך בביהמ"ש העליון אך "יש להתחשב במשפחות הלוחמים בהקרנת הסרט 'ג'נין, ג'נין'" בהתייחסו לבית המשפט העליון ובג"צ, הדגיש נשיא המדינה כי הוא תומך בהחלטות בית המשפט והשופטים כסמכות דמוקרטית במדינה. לדבריו, החלטות שלא לטעמו הוא נוהג "לתקן" באמצעות חנינות שהוא מעניק או ערעורים שמוגשים. עם זאת, בציינו את החלטת בג"צ שהתיר את הקרנת הסרט השיקרי "ג'נין, ג'נין", אמר הנשיא כי יש להתחשב ברגשות משפחות הלוחמים אשר נפלו בקרב בג'נין, "חופש הביטוי מקודש, אך לא מוחלט",
אמר. הנשיא סירב להתייחס לשינוי מינוי נשיא בית המשפט העליון.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34979-00.html?tag=15-05-45
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
19:26 01.12.03 |
|
|
27. ח''כ אלדד: בג''ץ מתנשא מעל העם !!
בתגובה להודעה מספר 26
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.12.03 בשעה 21:22 בברכה, פילוביץ שחף
18:48, 1 דצמבר 2003 / ו' בכסלו תשס"ד
 חברי כנסת בביקורת חריפה על החלטת בית המשפט העליון להקרין את ג'נין ג'נין. ח"כ אלדד: בג"ץ מתנשא מעל העם, מלמד את עם ישראל מה לחשוב, איך להתנהג, מה טוב ומה רע. בג"ץ סבור שהוא יודע יותר טוב מהעם מה צריך לחשוב ולהגיד".
חברי כנסת בביקורת חריפה על החלטת בית המשפט העליון להקרין את ג'נין ג'נין.
נציגי סיעת האיחוד הלאומי חברי הכנסת אורי אריאל ואריה אלדד הגיעו בצהריים אל מאהל המחאה שהקימו לוחמי ג'נין ובני המשפחות השכולות מול בית המשפט העליון. ח"כ אריה אלדד אמר ליושבי המאהל כי לדעתו הם טועים כאשר הם סבורים שהחלטת בג"ץ שהתירה להקרין את הסרט ג'נין ג'נין מלמדת כי המוסד הזה מנותק מהעם. "בג"ץ איננו מנותק כלל מהעם", אמר ח"כ אלדד, בג"ץ יודע בדיוק מהם רחשי ליבו של הציבור בפרשת ג'נין ומה העם חושב על עלילת הדם של מוחמד בכרי" ח"כ אלדד טען כי "בג"ץ מתנשא מעל העם, מלמד את עם ישראל מה לחשוב, איך להתנהג, מה טוב ומה רע. בג"ץ סבור שהוא יודע יותר טוב מהעם מה צריך לחשוב ולהגיד". "מדובר בדיקטטורה שיפוטית שלא היתה כדוגמתה בתולדות העמים החופשיים" תוקף ח"כ אלדד "מדינת ישראל מסרה את ערכיה להכרעת קומץ אנשים שאינם משקפים את רצון העם אלא רצונו של מיעוט קטן בלבד". חברי הכנסת אריאל ואלדד קראו ללוחמים המשרתים בימים אלה באזור ג'נין ועומדים לסיים את שירות המילואים שלהם לבוא אל הסינמטק הירושלמי שם יקרינו את הסרט ג'נין ג'נין ו"שיתבוננו בעיני אלה הבאים לערב ההקרנה של עלילת הדם, כדי שהם יחליטו האם הם רוצים לתת את ידם באמצעות קניית כרטיסים להמשך מימון פעילות הטרור של מוחמד בכרי וחבריו". גם יו"ר וועדת הכנסת ח"כ רוני בר און הגיע למאהל המחאה. ח"כ בר און אמר למפגינים כי "החלטת בג"ץ מטשטשת למרבית הצער את הגבול בין חופש הביטוי לבין הפקרות הביטוי ומתן חופש להפקרות ושיסוי". ח"כ בר און מתח ביקורת על בית המשפט העליון ואמר כי " תחת מעטה הליברליזם המקודש שוב נמצאת החלטת בג"ץ מנותקת מהאמת, מרחשי הציבור ומהעם". עוד אמר כי " צה"ל שהוא הצבא המוסרי ביותר בעולם בחר שלא להשמיד את קן המרצחים באמצעות תקיפה מהאוויר או שימוש בארטילריה ובחר בפעילות קרקעית מדלת לדלת כדי להמעיט ככל האפשר את הפגיעה באוכלוסיה אזרחית. בכך נגזר על צה"ל ועל הכוחות הלוחמים תשלום כבד בחיי אדם של חיילינו". יו"ר וועדת המשיך את ביקורתו ואמר כי "במקום לכבד את המוסריות הנעלה שבה פעלו כוחות צה"ל, אנו מוצאים את עצמנו בפני מזימת הסתה פוגענית שקרית ונבזית של המחבלים הפלשתינאים ושולחיהם. ח"כ בר און טען כי : "בימים בהם מתאחדות ממשלות ישראל בדרישה נחרצת להפסקת ההסתה, פסיקת בג"ץ המתירה הקרנת סרט שכל כולו הסתה, סודקת את מסר חומרת ההסתה". יו"ר וועדת הכנסת הוסיף ותהה: "כיצד תוכל לדרוש ממשלת ישראל מהפלשתינאים את הפסקת ההסתה, בזמן ששופטינו מתירים הקרנת סרט שכל כולו הסתה?" (א"ב)
http://www.a7.org/news.php?id=66191
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
13010 הודעות 19:39 01.12.03
1. במלחמת העולם השניה
במלחמת העולם השניה, ביפן, היתה קרינית שכונתה שושנת טוקיו.
תפקידה היה להנעים את זמנם של החיילים האמריקאים ולגלות להם
את האמת לגבי אכזריותם ודכויים את היפנים.
מה ארע לשושנה לאחר כניעת יפן ?
היכן בילתה הגברת את השנים הבאות ?
מה אמר עליה בית המשפט הפדרלי העליון בארה"ב ?
האם התירו לה להופיע בסימנטק בניו יורק ?
האם המועצה לעידוד הסרט האמריקאי אישרה לה מענק ? מז דק מתיקי ה-CIA: 
נסיבות מקילות: הגברת שושנה, לא פעלה מרצונה החופשי. הזקנים בינינו,
בטח מכירים את שושנה...
מעט חומר בעברית.
רובו חומר רקע לנושא,
אבל שושנה מוזכרת שם. http://har-vagai.org.il/yehonatan/yotext1%5Cworldwar2dom.doc דומקה (עורך): העולם והיהודים בדורות אחרונים ב, 1.
פרק 21: מלחמת העולם השניה (עמ' 189-174).
· עד סוף 1941 עמדה מלחמת העולם ה – 2 בסימן עליונות גרמנית. הגרמנים והיפנים ערכו מסע נצחונות בלתי מופרע כמעט!
· "מבצע ברברוסה" – יוני 1941, ותקיפת יפן את ארה"ב בפרל הרבור – דצמבר '41, הכניסו את המלחמה לשלב עיקרי – הפכו אותה למלחמה עולמית.
· הגרמנים הוציאו 23.5% מן ההכנסה הלאומית (ב – 1937), הבריטים הוציאו 5.7% והצרפתים 9.1% (ב - 1937). מסעיף זה ניתן ללמוד שאכן ב – '38 בעת משבר צ'כוסלובקיה הבריטים והצרפתים לא היו מוכנים למהלך צבאי.
· המערכה בפולין. מלחמת הבזק  "בליצקריג") הביאה את הגרמנים בתוך 8 ימים לפרברי ורשה. ב – 27/9/39 נכנעה פולין. חלקה המערבי צורף לרייך, החלק המרכזי "הממשל הכללי" נשלט בידי מושל גרמני.
· הצבא הרוסי נכנס לפולין והשתלט על כל מזרח המדינה, ע"פ המוסכם בחוזה ריבנטרופ-מולוטוב.
· בסוף נובמבר '39 פלשו הרוסים לפינלנד. הפינים נלחמו היטב ועצרו את הרוסים! הרוסים התעשתו והצליחו להבקיע את קווי ההגנה הפיניים. במרץ '40 כבר הושגה שביתת נשק בחזית זו. הפינים נכנעו! הרוסים "נגסו" בשטחים פיניים בפרט באזור ימת לדוגה וקנדלקשה. בקיץ '40 חדרו הרוסים למדינות הבלטיות = ליטא, לטביה ואסטוניה.
· הגרמנים נעים מערבה. בחזית המערב לא הייתה פעילות צרפתית – בריטית במשך יותר מחצי-שנה!
· זירת הפעולה שבה כן התרחשה פעילות, הייתה הזירה הימית. אוניות מלחמה בריטיות רדפו אחרי "הגרף שפה" (דצמבר '39) ו"סגרו" עליה. בחופי אורוגוואי הטביע רב-החובל את האונייה כי לא רצה להכנע!
· דנמרק ונורווגיה. הדנים נכנעו (9/4/40), והנורווגים הוכנעו! נסיונות הבריטים לדחוק את הגרמנים נכשלו! הכשלון עורר תסיסה בפרלמנט. צ'מברליין התפטר ובמקומו מינה המלך את צ'רצ'יל.
· צרפת. במאי '40 התקיפו הגרמנים את הולנד (והכניעו אותה), חדרו לבלגיה ולוקסמבורג והמשיכו לתוך צרפת. הצרפתים לא הצליחו לבלום את הגרמנים!
· פנוי דאנקרק, "נס דאנקרק". 350,000 חיילים בריטים וצרפתים נלכדו על חוף דאנקרק – שבצפון צרפת - ונחשפו למתקפה גרמנית. כדי למנוע את כתישת כוח זה מן האוויר והפגזות, הוחלט על פינויו לאנגליה.
· בעלי סירות וספינות סייעו לצי הבריטי לפנות את החיילים. תוך שבוע פונו יותר מ – 90% מן החיילים.
· מדוע לא נכנסו טנקים גרמנים והסתערו על הכוח הנצור? יש הטוענים: (1) האזור רווי בתעלות וביצות ועלול היה להפוך מלכודת לטנקים גרמנים. (2) גרינג רצה את כל התהילה לחיל-האוויר בחיסול הבריטים בדאנקרק. (3) היטלר עשה "מחווה" כלפי הבריטים כאשר נמנע מהסתערות.
· צ'רצ'יל דיווח לפרלמנט על המבצע ואמר: אנחנו נלחם ולעולם לא נכנע עד אשר ירצה אלוהים ולמועד הנכון יצא העולם החדש, בכל כוחו וגבורתו, להציל ולשחרר את הישן.
· צ'רצ'יל מחכה לאמריקאים! · ביום 10 ביוני 1940 הכריז מוסוליני מלחמה על צרפת! כמה ימים אחר-כך נכנסו הגרמנים לפריז. חילוקי דעות בממשלת צרפת הביאו את רנו – ראש הממשלה - להתפטר. ראש ממשלה חדש, המרשל פטן בן ה – 84 – גיבור מלחמת העולם ה – 1 – היה לראש ממשלה! הוא פנה מיד לגרמנים בבקשה לחתום על שביתת-נשק. ע"פ ההסכם שלטו הגרמנים בצפון ובמערב צרפת. החלק הדרומי הפך להיות מדינת חסות וכבירה נקבעה העיר וישי. ממשלת פטן שיתפה פעולה עם הגרמנים!
· בלונדון הקים גנרל דה-גול מועצה לאומית של "צרפת החופשית". הבריטים הכירו בדה-גול כמנהיג גולה של צרפת ותמכו בו.
· הקרב על בריטניה. ביולי '40 הורה היטלר להכין תוכנית פלישה לבריטניה. גרינג האמין כי ניתן "לשבור" את הבריטים. בקיץ ובסתיו של 1940 הופצצה בריטניה. באותו זמן נכנס לשימוש המכ"ם (ראדאר) ומטוס הקרב – הספיטפייר – התגלה כטוב יותר מן המסרשמידט הגרמני! הפלישה לבריטניה לא בוצעה! (מבצע "ארי היים" לא התממש).
· המערכה במרכז אירופה וסביב הים התיכון. מוסוליני פלש ליוון (אוקטובר '40) אך הוכה ע"י הבריטים. הגרמנים נכנסו ליוון וגרשו את הבריטים!
· גרמניה חיזקה את עצמה ע"י חתימה על הסכמים עם רומניה, בולגריה, הונגריה ויגוסלביה. ביגוסלביה נוצרה התנגדות. הגרמנים הגיבו בכיבוש בארץ אך התנגדות מחתרתית לא פסקה.
· איטלקים, גרמנים ובריטים בחזית צפון אפריקה. האיטלקים שלטו בלוב ופלשו למצרים. הבריטים הצליחו להדוף את האיטלקים אל תוך לוב! בקרבות שנמשכו כחודשיים נפלו בשבי הבריטי 135,000 חיילים.
· הבריטים הצליחו להדוף את האיטלקים מאתיופיה (אביב '41) והיילה סלאסי חזר לאתיופיה!
· צפון אפריקה – רומל. כוחות גרמנים תחת פיקוד רומל נחתו בלוב והדפו את הבריטים מזרחה! בקיץ '42 היה רומל באל-עלמיין, 100 ק"מ מערבית מאלכסנדריה!
· פלישת הגרמנים לבריה"מ. "מבצע ברברוסה" (22/6/1941) נועד למחוץ את רוסיה. הגרמנים פלשו ב – 3 טורים: 1) לנינגרד 2) מוסקבה 3) אוקראינה וקווקז. הגרמנים התקדמו במהירות רבה "מלחמת בזק"), גרמו אבדות לרוסים ולקחו מליון שבויים! המלחמה תוארה ע"י הגרמנים כמלחמה אידיאולוגית. פורסמה "פקודת הקומיסרים" ולפיה נרצחו פוליטרוקים שהיו בשורות הצבא הרוסי. פקודה זו יושמה גם על ממלאי תפקידים רשמיים נוספים.
· היחס ליהודים. "איינזצגרופן" של ה – ס.ס. נלוו אל הצבא והם החלו ברציחות המוניות.
· הצבא הגרמני הגיע לקרבת לנינגרד/ מוסקבה/ הקווקז. חורף 1941 הגיע והתקדמות הגרמנים נעצרה!
· לנינגרד היתה לעיר נצורה ("900 הימים של לנינגרד"). הפגזות ורעב גבו מחיר של מליון אנשים!
· הצלחות הגרמנים לא מוטטו את הרוסים! "הצבא האדום" נבנה מחדש, התאושש ויצא להתקפות נגד.
· ארה"ב במלחמה. רוזוולט התבטא בצורה שלילית נגד מדינות תוקפניות. בסוף '37 אמר: אומות שוחרות שלום חייבות לעשות מאמץ מלוכד נגד שלטון האלימות. היום יש מצב של אנרכיה ואי-יציבות בינלאומית. המלחמה היא מחלה מדבקת, בין שהוכרזה ובין שלא הוכרזה, בכוחה להציף מדינות ועמים. אל נא ידמה איש כי אמריקה תנצל, כי מותר לה לצפות לרחמים וכי חצי-הכדור המערבי לא יותקף… (אריאלי, המחשבה המדינית בארה"ב, 1969).
· המלחמה מלחמת העולם ה – 2) פרצה וארה"ב הכריזה על נייטרליות, אך היא ביטלה את האמברגו על יצוא נשק למדינות לוחמות. בסתיו '40 קיבלו הבריטים 50 משחתות ישנות!
· במרץ '41 חוקק הקונגרס את חוק "החכר והשאל" שהסמיך את הנשיא להשאיל, להחכיר ולמכור כל מה שימצא לנכון לכל מדינה, לשם הגנתה.
· "האמנה האטלנטית" (אוגוסט 1940). צ'רצ'יל ורוזוולט נפגשו על סיפון אוניית מלחמה באוקיינוס האטלנטי וחתמו על הצהרת עקרונות משותפים למען השלום.
· ב"אמנה האטלנטית" מודגשים העקרונות הבאים:
(1) התנגדות לכל סיפוח של שטחים בניגוד לרצון האוכלוסיה.
(2) זכותו של כל עם לבחור את שיטת הממשל המקובלת עליו.
(3) שיתוף פעולה כלכלי בין מדינות.
(4) חופש שיט.
(5) פרוק נשק מאומות תוקפניות.
(6) הבטחת חופש ממחסור ומפחד!
· ארה"ב התקרבה למלחמה בגרמנים! היא תמכה בבריה"מ בהתאם לחוק "החכר והשאל".
· בדצמבר '41 הותקפו האמריקאים בפרל-הרבור והכריזו מלחמה על יפן.
· יפן. היפנים השתלטו על מנצ'וריה והקימו את מדינת החסות מנצ'וקו.
· ב – '37 תקפו היפנים את סין והשתלטו על רצועת החוף הסיני. 200 מליון סינים נשלטו ע"י 4 מיליון יפנים!
· כאשר נפלה צרפת חדרו היפנים להודו-סין הצרפתית. ארה"ב מחתה. תגובת היפנים היתה: הם חתמו על "הציר" עם גרמניה ואיטליה (ספטמבר '40).
· ביולי '41 המשיכו היפנים לכבוש שטחים בהודו-סין. תגובת האמריקאים: אמברגו על יצוא דלק ליפן + הקפאת נכסים יפניים בארה"ב. השיחות בין שתי המעצמות עלו בתוהו. יפן ביצעה התקפת פתע על בסיס הצי האמריקאי בפרל-הרבור!
· היפנים תקפו בפליפינים, במאליה, בהונג-קונג ובסינגפור.
· ארה"ב ובריטניה הכריזו מלחמה על יפן.
· גרמניה ואיטליה הכריזו מלחמה על ארה"ב.
· "הסדר החדש". הסדר החדש הגרמני נועד לכופף אומות, להכפיף אותם לרייך השלישי, לנצל אותן.
· הגרמנים סבלו ממחסור בכוח אדם ולכן העבירו במהלך המלחמה 7 מיליון עובדי כפיה ממקום למקום כדי לשרת את הכלכלה של הרייך השלישי. עובדי הכפייה הועסקו בתנאים קשים ביותר בתעשייה/ במכרות/ בחקלאות.
· הגרמנים הסתייעו במשתפי פעולה שהאמינו בהשקפות פשיסטיות וגזעניות ו/או פעלו מתוך הנחה שהיטלר הוא בלתי מנוצח ולכן מוטב לתמוך בו.
· על מנת להניע את מכונת המלחמה והכלכלה הגרמנית השתמשו הגרמנים בשבויים רוסיים, פולנים ויהודים כעובדי כפייה. הם ניצלו אותם ללא רחם. שיעור התמותה בקרב עובדי הכפייה היה גבוה ביותר. עניין זה לא הטריד את הגרמנים. תמיד נמצא בידיהם מי שיחליף את אלה שמתו ו/או חוסלו.
מאפייני המלחמה.
מלחמת העולם השנייה היתה מלחמה כוללת גיוס כל המשאבים, שיעבוד הכלכלה). באזורים בהם התחוללו קרבות לא היה הבדל בין חזית לעורף; אי-הבחנה בין חזית לעורף בשל הפצצות, הפצצת ערים (לונדון, דרזדן, הירושימה).
· הופעלו צבאות גדולים אשר השתמשו בכלי נשק מודרניים – טנק, מטוס, צוללת, מכ"ם, מערכות קשר, טילים מסדרת ה – V (שיגרו הגרמנים), פצצות מטוסים, פצצת אטום!
· התעמולה – באמצעות שידורים ברדיו; הפצת עלוני תעמולה מן האוויר. "לורד הו-הו" הבריטי שידר מגרמניה נאומי תעמולה, "שושנת טוקיו" – קול מלטף שכוון אל החיילים האמריקאים.
· קרבות המפנה. בסוף '41 נבלמה תנופת הצבא הגרמני. מדוע? (1) כוח אדם בלתי מוגבל של בריה"מ. (2) עליונות אווירית וימית – שהלכה והתגברה – של בעלות הברית. (3) התעשייה האמריקאית ייצרה נשק ותחמושת בכמויות אדירות.
· האימפריה היפנית. כוחות יפן כבשו בסוף '41 ובתחילת '42 שטח עצום. בידי היפנים נמצאו: הודו-סין, תאילנד, בורמה, אינדונזיה, הפליפינים, מאחז בגיניאה החדשה.
· האימפריה היפנית השתרעה על מרחב בסדר גודל עצום הפרוס על פני אלפי ק"מ! על שטחים בסדרי גודל אלה התקשו להגן!
· קרבות המפנה הראשונים התחוללו בזירת האוקיינוס השקט.
· קרב ים האלמוגים (מאי '42). קרב זה לא הביא להכרעה!
· קרב מידווי (יוני '42). היפנים ספגו מכה קשה. מספר נושאות המטוסים שלהם הצטמצם נפגעו מס' נושאות מטוסים). יכולת התמרון שלהם קטנה, בעוד האמריקאים בונים נושאות מטוסים נוספות.
· קרב אל עלמיין (אוקטובר '42). בקיץ '42 הגיע רומל לאל-עלמיין, 100 ק"מ מערבית לאלכסנדריה. באוקטובר פתחו הבריטים – בפיקוד מונטגומרי - בהתקפת נגד. לבריטים היה יתרון בכוח אדם ובציוד (150000 חייל מול 96000; 1100 טנקים מול 550). הגרמנים נהדפו והתנהל אחריהם מרדף לאורך 2000 ק"מ.
· מבצע לפיד. אוקטובר '42 נחיתת כוחות אמריקניים ובריטיים באלג'יר ובמרוקו תחת פיקוד גנרל אייזנהאואר. השלטון הצרפתי המקומי שהיה כפוף לממשלת וישי חתם מיד על שביתת נשק.
· במהלך החודשים הבאים השתלטו בעלות הברית על תוניסיה שהוחזקה ע"י כוחות "הציר". במאי '43 נכנעו ונפלו בשבי 250,000 חיילים איטלקים וגרמנים. המערכה בצפון אפריקה הסתיימה!
· קרב סטלינגרד (חורף '42). בקיץ '42 היו הגרמנים בסטלינגרד. ההתקפות על העיר נהדפו. החורף הגיע והרוסים יצאו להתקפת נגד. הכוח הגרמני כותר. בתחילת פברואר '43 נכנעו 90,000 חיילים גרמנים, שרידי הארמייה ה – 6 הגרמנית שמנתה בראשיתה 300,000 חייל.
· קרבות המפנה סימנו את תחילת קץ המלחמה וכך כתב צ'רצ'יל: "לפני אל-עלמיין לא ידענו נצחון – לאחר אל-עלמיין לא ידענו מפלה".
· בעלות הברית תאמו ביניהן את המהלכים. תאום זה נעשה בדרגים שונים. הדרג הגבוה ביותר – פגישה בין ראשי המעצמות. מפגשים אלה נערכו בקזבלנקה, טהרן, יאלטה, פוטסדם.
· ועידת קזבלנקה (ינואר '43) בהשתתפות רוזוולט, סטלין, צ'רצ'יל. סטלין דרש לפתוח "חזית שניה" במערב אירופה על מנת להקל מן הלחץ הגרמני על בריה"מ. צ'רצ'יל העדיף לפתוח חזית בבלקן, בין היתר משום שקיווה לבלום את התפשטות הרוסים דרומה בעתיד.
· הוחלט: (1) נחיתה בסיציליה ומשם לאיטליה. (2) המלחמה תמשך עד כניעה ללא-תנאים של גרמניה, איטליה, יפן.
· הנחיתה בסיציליה ובאיטליה. בקיץ '43 נחתו בעלות הברית סיציליה. שבועיים אחר-כך הודח מוסוליני בהפיכה והושם במעצר. המלך מינה לראש הממשלה את המרשל בדוליו. הממשלה האיטלקית נכנעה לבעלות הברית.
· כוח קומנדו גרמני חילץ במבצע נועז את מוסוליני מכלאו והוא מונה ע"י הגרמנים לשליט בשטח שבשליטתם.
· הגרמנים השתלטו על כל איטליה עד נפולי שבדרום! כוחות הנחיתה של בעלות הברית נלחמו בגרמנים וההתקדמות צפונה היתה איטית!
· ביוני '44 נכנסו בעלות הברית לרומא. במשך קרוב לשנה נשאר המצב כפי שהוא עד כניעת כוחות גרמניה בסוף אפריל '45.
· מוסוליני ניסה להמלט לשוויץ, נתפס ע"י פרטיזנים איטלקיים ונורה למוות.
· התקדמות בעלות הברית בחזיתות נוספות. בעקבות קרב סטלינגרד החלו הרוסים בהדיפה איטית של הצבא הגרמני. הגרמנים ניסו להנחית מהלומת נגד בקרב קורסק (יולי '43). התפתח שם קרב ענק בהשתתפות יותר מ – 6000 טנקים! הגרמנים הפסידו והחלו לסגת. הרוסים דלקו אחריהם.
· ההפצצות על גרמניה. ב – '43 החלו הפצצות כבדות על ערי גרמניה אך הגרמנים לא נשברו! באביב ובקיץ '43 נהרגו עשרות אלפי אזרחים גרמנים ונהרסו הערים ליבק, קלן, המבורג. ההפצצות לא עצרו את הייצור התעשייתי! ב – '44 ייצרו בגרמניה פי 3 כלי רכב ומטוסים מאשר ב – '42.
· חזית יפן. בעלות הברית נלחמו עם היפנים. הצבא היפני הפעיל טייסים מתאבדים. החייל היפני נלחם בעוז רוח בלתי מתפשר. קרבות אבו-ג'ימה ובאוקינווה גבו מחיר דמים כבד. בסוף '44 החלו הפצצות אמריקאיות כבדות על יפן.
· ועידת טהרן (נובמבר-דצמבר '43) בהשתתפות רוזוולט, צ'רצ'יל, סטלין – "שלושת הגדולים". התגלעו חילוקי דעות בין המעצמות בשאלת פולין. רוזוולט-צ'רצ'יל תמכו בממשלה הפולנית הגולה שישבה בלונדון. סטלין תמך במחתרת הקומוניסטית בפולין.
· היחסים בין הממשלה הגולה לבין הרוסים הורעו ונותקו כאשר חשפו הגרמנים קבר המוני ביער קאטין (לא הרחק מסמולנסק) ובו 8,000 קצינים ו – 6,000 חיילים פולנים שנפלו בשבי הרוסי ב – '39. הרוסים ניסו "לגלגל" את האשמה על הגרמנים אך התברר כי הרוסים עשו זאת! מדוע ציווה סטלין להרוג קצינים פולנים? לסטלין היה "חשבון" עם הפולנים!
· סטלין טען: לאחר שפולין תקום מחדש יש לספח לבריה"מ את השטח עליו השתלט ב – '39! הוחלט לקבל את דרישתו ולפצות את פולין על חשבון גרמניה עד הנהר אודר. פולין תזוז מערבה!
· שאלת גרמניה. 1) הוסכם על חלוקת גרמניה, כדי שלא תהפוך מחדש למעצמה, וחיסול המיליטריזם והנאציזם בגרמניה. 2) "מבצע אוברלורד" – פתיחת חזית נוספת בצרפת – נחיתה בחופי צרפת. 3) הגשת סיוע למחתרת היגוסלבית.
· מבצע אוברלורד – הנחיתה בנורמנדיה ותוצאותיה (ביום 6 ביוני '44). ביום זה, ה - D day, נחתו בחופי נורמנדיה 150,000 חיילים אמריקאים –בריטים –קנדים בפיקוד גנרל אייזנהאואר. בתוך 3 ימים הנחיתו האמריקאים עוד 150,000 חייל. באוגוסט נחיתה נוספת בדרום צרפת.
· בספטמבר כבר היו בצרפת 2 מיליון חיילום של בעלות הברית. כוחות אלה שחררו את פריז (באוגוסט) ואת בריסל (בספטמבר) ואחר כך חצו את גבול גרמניה.
· המפלות הגרמניות הובילו להתנקשות בהיטלר. הקצונה הבכירה + חוגים אזרחיים שמרנים התנקשו בהיטלר ביום 20/7/44. הם רצו להקים ממשלה שתפסיק את המלחמה! הנסיון נכשל והיטלר התנקם! 1100 אנשים הוצאו להורג! (רומל נחשד בשותפות לקשר. הוצע לו להתאבד.(פורסם כי נפטר כתוצאה מפצעי מלחמה).
· וועידת יאלטה (פברואר '45). הוחלט: 1) גרמניה תחולק ל – 4 אזורי כיבוש וכך גם ברלין. 2) הצבא הגרמני יפורק. 3) הנאציזם בגרמניה יעקר. 4) פולין "תזוז" מערבה. 5) המחלוקת בין הממשלה הגולה לבין הממשל הקומוניסטי שקם בפולין בחסות בריה"מ נפתרה ע"י הקמת ממשלה שבה ייוצגו שני הפלגים. הממשלה בפולין תבחר בבחירות דמוקרטיות! עקרון עריכת בחירות דמוקרטיות נועד להתבצע בכל ארץ משוחררת מידי הגרמנים. 6) בריה"מ תצטרף למלחמה ביפן בתוך 3 חודשים לאחר כניעת גרמניה. 7) יוקם ארגון בינלאומי חדש – "האומות המאוחדות", במקום "חבר הלאומים".
· סיום המלחמה. באפריל '45 נפגשו חיילים אמריקאים ורוסים על נהר האלבה, הגרמנים נכנעו ללא תנאי!
· הרוסים השתלטו על ברלין. היטלר התאבד , אדמירל דניץ חתם על הסכם הכניעה ב – 9 במאי '45 בברלין. מלחמת העולם ה – 2 באירופה הסתיימה.
· וועידת פוטסדם (יולי-אוגוסט '45) בהשתתפות סטלין, אטלי, טרומן. רוזוולט נפטר ובמקומו טרומן. צ'רצ'יל השתתף בחלק הראשון של הוועידה. בבחירות שהתקיימו באנגליה זכה הלייבור ואטלי זכה כראש ממשלה.
· סטלין, טרומן, אטלי אישרו: 1) את החלטות יאלטה (חלוקת גרמניה וברלין. 2) חלוקה דומה באוסטריה ובוינה. 3) פרוק כוחה התעשייתי של גרמניה. 4) פיזור הארגונים הנאציים. 5) אישור הגבולות החדשים של פולין. 6) אולטימטום ליפן – כניעה ללא תנאי.
· יפן לא נכנעה! האמריקאים המשיכו להפציץ את יפן. היפנים היו מוכנים לדון בהפסקת המלחמה אך לא להכנע ללא תנאי.
· הטלת פצצות אטום על יפן (6 ו – 9 באוגוסט '45). ביום 6 באוגוסט '45 הוטלה פצצת אטום על הירושימה וביום 9 באוגוסט '45 הוטלה פצצה על נגסקי.
· ביום ה – 10 באוגוסט '45 הודיעה יפן על כניעה ללא תנאי. מלחמת העולם ה – 2 הסתיימה.
· מלחמת העולם ה – 2 הסתיימה. נהרגו 50 מיליון אנשים/ כלכלות נהרסו/ ערים וארצות נהרסו/ הרס – מצוקה – שכול ללא תקדים בהסטוריה האנושית.
שאלות לסיכום.
1. מה היו הגורמים שאפשרו את הצלחת גרמניה בשנתיים הראשונות למלחמה. 2. האם לדעתך טעה היטלר כשפלש לבריה"מ – נמק/י. 3. על אלו יסודות נשען "הסדר החדש"? 4. אלו גורמים סייעו ל"התהפכות הגלגל", כפי שבאה לביטוי בקרבות המפנה? 5. ההסטוריון א' ו' פרדיו כתב: "פלישת היטלר לרוסיה הקלה את הלחץ מעל בריטניה
במחיר פרדוכסלי של ברית עם מעצמה שהשתתפה עם גרמניה בחלוקת פולין, שלשם הגנת שלמותה יצאה בריטניה למלחמה". הסבר/י. 6. הטלת פצצות אטום מהווה עד היום נושא שנוי במחלוקת. אלו נימוקים ניתן להשמיע בזכות צעד זה ואלו נגדו?
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
22:56 03.12.03 |
|
|
35. השר שרנסקי לרובינשטיין ומופז, תתבעו את בכרי!!
בתגובה להודעה מספר 27
|
03/12/2003
21:00
מבזקים
שרנסקי: הסרט "ג'נין-ג'נין" עלול להביא לאנטישמיות נגד קהילות יהודיות בעולםהשר לענייני תפוצות, נתן שרנסקי, פנה ליועץ המשפטי לממשלה,
אליקים רובינשטיין, ולשר הביטחון, שאול מופז, בבקשה שיפעלו
להגשת תביעת דיבה נגד במאי הסרט ''ג'נין ג'נין'', מוחמד בכרי.
לדברי שרנסקי, הקרנת הסרט ברחבי העולם עלולה להוביל למעשי
אלימות כנגד קהילות יהודיות בתפוצות. (ynet)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2829978,00.html
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
16:09 07.12.04 |
|
|
54. הפצ''ר: שילמנו מחיר יקר בג´נין כשלא תקפנו מהאוויר
בתגובה להודעה מספר 27
|
הפצ"ר: שילמנו מחיר יקר בג´נין כשלא תקפנו מהאוויר
15:47, 6 דצמבר 2004 / כ"ג בכסלו תשס"ה
הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף, אבי מנדלבליט, אומר שישראל שילמה מחיר יקר בחיי אדם בג'נין כאשר נמנעה מלתקוף מהאוויר את המחנה שם במהלך מבצע חומת מגן. הפצ"ר ציין בדבריו שהחוק הבינלאומי אינו אוסר התקפות מהאוויר. תת אלוף מנדלבליט דיבר בישיבת ועדת החוקה של הכנסת, שדנה היום בהרחבה בסוגיית השמירה על טוהר הנשק במהלך מלחמה בטרור. הוא הביא כדוגמה את ההתקפות האמריקניות האוויריות על פאלוג'ה, התקפות שאיש בעולם אינו מגנה. לדבריו, מותר גם לתקוף מהאוויר מבנים שמהם נורים טילים על ישובים בחבל עזה, אך ישראל בוחרת שלא לנהוג כך. ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, דיבר אף הוא בדיון בכנסת ואמר שם כי "בכל דור ודור חייב חייל לראות עצמו כאילו הוא עצמו יצא מאושוויץ". זאת כדי לא לעולל לאחרים מה שנעשה לנו, אך גם כדי לזכור שאלמלא צה"ל תיתכן אושוויץ חדשה. הוא התייחס לתקרית הכינור במחסום חווארה והדגיש שבכינור אפשר להבריח כלי נפץ.
http://www.a7.org/news.php?id=96376
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
13:31 29.11.03 |
|
|
24. ''ג'נין ג'נין'' הוקרן באוניברסיטת ת''א !!
בתגובה להודעה מספר 14
|
עדכון אחרון - 14:33 27/11/03
ארכיון: פורסם ב-20.21.91
הארץ.הסרט "ג'נין ג'נין" של הבמאי מוחמד בכרי, שנפסל בשבוע שעבר
להקרנה מסחרית בידי המועצה לביקורת סרטים, הוקרן אתמול אחר
הצהריים לפני עשרות סטודנטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת
תל אביב. "ג'נין ג'נין" הוקרן בפני כ-50 סטודנטים, במסגרת קורס שמלמדת
השרה שלעבר, עו"ד שולמית אלוני, הדן בקשר בין משפט לפוליטיקה.
האיסור על הקרנת הסרט באולם מסחרי, בחירת הפקולטה למשפטים
להקרינו, וגינוי אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה להקרנה,
עוררו תשומת לב של עשרות סטודנטים נוספים למשפטים, שביקשו
לצפות בו אף שאינם לומדים בקורס של אלוני. אך מזכירות הפקולטה למשפטים החליטה להתיר רק לסטודנטים שלומדים
בקורס של אלוני ובקורס נוסף, לצפות בו. כדי למנוע מהומות,
הציבה האוניברסיטה אנשי ביטחון לשמירה על הסדר. לבסוף לא היה
צורך בהם. אלוני מסרה בתגובה: "הקורס שלי דן בזכויות האדם ובהשפעת
הפוליטיקה על חקיקה בתחום זכויות האדם. הקרנת הסרט איפשרה
דיון בחופש הביטוי ובחינת הסוגיה האם מותר לשמוע את הקול
האחר". דקאן הפקולטה למשפטים, פרופ' אריאל פורת, מסר: "אין
מניעה חוקית להקרין את הסרט. הפקולטה למשפטים היא מסגרת
אקדמית ששומרת על החופש האקדמי, והקרת הסרט במסגרת זו מותרת". http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=365914&objNo=54473&returnParam=Y
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | אור ליום חמישי ה' בניסן תשס''ח
23:20 09.04.08 |
|
|
66. הצעת חוק לשלילת מימון מסרטים שעלולים לפגוע ''באושיות..
בתגובה להודעה מספר 14
|
הצעת חוק לשלילת מימון מסרטים שעלולים לפגוע "באושיות קיומה של ישראל"
עדכון אחרון - 07:32 09/04/08 | מאת: נירית אנדרמן mailto:[email protected]
* על פי ההצעה, קרנות הקולנוע יתמכו בסרטים שיטפחו אזרחות טובה, ויחזקו את הקשר עם המורשת היהודית והציונית
תגיות: קולנוע- http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/tags/index.jhtml?tag=קולנוע כנסת - http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/tags/index.jhtml?tag=כנסת
מתוך "עץ לימון"
http://www.opinion.co.il/results/01/?i=2927&w=movies
למרות ההצלחה המרשימה של הקולנוע הישראלי בעולם בשנים האחרונות, הצעת חוק חדשה מבקשת להשפיע על התכנים של סרטים מקומיים. ההצעה מתכוונת לשנות את חוק הקולנוע כך שקרנות הקולנוע יחויבו לתת עדיפות לסרטים שיציגו את ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", ולמנוע מימון מסרטים שעלולים לפגוע "באושיות קיומה של מדינת ישראל או בביטחונה".
את הצעת החוק, שהונחה על שולחן הכנסת בשבוע שעבר, יזמו הח"כים אליהו גבאי  (איחוד לאומי-מפד"ל) http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=30
ושי חרמש 
(קדימה),http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=30
והיא עתידה לעבור לדיון בוועדת הכנסת לענייני חקיקה עם פתיחת המושב הבא בחודש הבא. הסעיף המרכזי בהצעה מבקש לשנות את אחד הסעיפים בחוק הקולנוע, כך שתינתן עדיפות לסרטים שיקדמו את המטרות הבאות: "שיקוף חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה; טיפוח אזרחות טובה ואהבת
מתוך "מחסומים"
http://www.nfct.org.il/movies/Checkpoint.htm
האדם, העם והארץ; הנחלת העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל וערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית; העמקת הקשר לתולדות ארץ ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל ותולדות העם היהודי; חיזוק הקשר עם המורשת היהודית והציונית וערכיהן, כבוד התא המשפחתי, והזהות התרבותית והלשונית; שיקוף חייהם ונכסי תרבותם של כל שבטי העם מהארצות השונות ובתפוצות הגולה; הנחלת תודעת זכר השואה והגבורה". לסעיף אחר, המסמיך את שר התרבות להגדיר איזה סרט נחשב ישראלי, מבקשים הח"כים חרמש וגבאי להוסיף את התנאי הבא: "ובלבד שלא יוכר סרט כישראלי, אם הוא פוגע באושיות קיומה של מדינת ישראל או בביטחונה". "ההצעה הזאת היא ניסיון להתערבות בוטה בחופש היצירה וחופש הביטוי, ולצנזורה של כל מה שעלול לא לשקף את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית", אמרה אתמול ח"כ זהבה גלאון (מרצ). "זו פגיעה קשה בשיקול הדעת של האנשים בקרנות הקולנוע, המופקדים על קידום חופש היצירה ואיכותה, וניסיון לתת לגיטימציה רק לקבוצות מסוימות בחברה. זו הצעה שערורייתית, שתקבור את הקולנוע הישראלי קבורת חמור. לפי הקריטריונים האלה, סרט כמו 'בופור' לא היה מקבל תמיכה ציבורית". "ניסחתי את ההצעה לאחר שעקבתי אחרי סרטים שיוצאים פה", אמר אתמול ח"כ גבאי. "רוב הסרטים שהמדינה הזאת מממנת בכ-60 מיליון שקל בשנה, לא משקפים את החיים בה: את העדות, את המגוון האנושי. רוב הסרטים מייצגים משהו צר, ולא את כלל העשייה החברתית והרוחנית שיש כאן. הם מתרכזים בכיבוש, ומציגים את ישראל כמדינה לא לגיטימית, כמו מצורעת. לא יכול להיות שמשלם המסים יממן סרטים שמציגים את המדינה בצורה כזאת". כסימוכין לדבריו מנה ח"כ גבאי שורה של סרטים - ובהם "מחסומים", "גן עדן עכשיו", "עץ לימון", "ג'נין ג'נין" ו"התנתקות". "לא ניתן יד לכך שייצאו כאן סרטים שיקעקעו את מעמדה של המדינה, בפרט כאשר משלם המסים מממן אותם. מי שרוצה לעשות סרטים כאלה, שיבקש מימון מחמאס", אמר גבאי. עם זאת, לשאלה אם צפה בסרטים הללו, הוא עונה בשלילה. "לא צריך לרוץ ולראות כל סרט, מספיק לי לקרוא את הביקורת", אמר. בשנה שעברה יזם ח"כ גבאי דיון בוועדת החינוך של הכנסת על סוגיית מתן תמיכה ציבורית לסרטו התיעודי של איל סיון, "ג'אפא - סיפורו של מותג". בדיון אז אמר גבאי: "אם לא יפסיקו לתקצב את האנטישמיים, נעביר חוק שלא יהיה כסף לזה". אתמול הודה כי פרשת איל סיון עודדה אותו לנסח את הצעת החוק. "כשאמרו לי שם, 'יש חוק קולנוע ואנחנו פועלים לפיו', זה הציק לי מאוד. עכשיו אתן לקרנות הקולנוע כלים, כדי שתופעת סיון לא תחזור על עצמה". ח"כ חרמש טען כי "חופש הביטוי לא אומר שהמדינה צריכה לסייע להפקות, טובות ככל שיהיו מבחינה אמנותית, אשר גורמות נזק של ממש למדינה - בהסברה, בתדמית וכו'. לא נאסור על אף אחד להפיק סרטים כאלה, אבל המדינה לא חייבת לסייע לממן אותם. ההצעה אינה באה לאסור הפקה של סרט כמו 'ג'נין ג'נין', אלא לקבוע שסיוע הקרנות יינתן להפקות העולות בקנה אחד עם מדינה יהודית דמוקרטית". "אמנות אמורה להיות חופשית" ערן קולירין, במאי: "אם זה לא היה אמיתי, זה היה מצחיק. אם כל כך עסוקים בניסיונות להציג את המדינה כדמוקרטית, סימן שהיא כבר לא כזאת. הרעיון הזה מגוחך, פשיסטי, חשוך, ונשמע לי כל כך פרימיטיווי, שאני מאמין שההצעה לא תעבור". אתגר קרת, במאי: "הדברים שהכי יכולים לקדם את תדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית זה אם התמיכה שהיא תיתן לסרטים תהיה על פי קריטריונים אמנותיים בלבד, ולא פוליטיים או אחרים. מבחינה זו, אם אנחנו רוצים להתהדר בתואר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, צריך לשלם על זה מחיר, שיתבטא בתמיכה ביצירות קולנועיות ביקורתיות". יוסף סידר, במאי, בחר בתגובה לצטט מתוך נאום של יוזף גבלס, ברלין 1936: "אפילו הרומן היצירתי והגאוני ביותר הוא בסופו של דבר יציר האומה שלו, ושואב את ההשראה הכי אמיצה שלו לחיי נצח משורשי אדמת מולדתו. חשיבות בינלאומית צריכה להינתן לסוג הקולנוע שנטוע עמוק בשורשיו הלאומיים, ושהיצירתיות שבו כל כך טעונה, עד שהיא חוצה את גבולות התרבות המקומית". דינה צבי ריקליס, במאית: "זו הצעה מזעזעת ומגוחכת. אני בניו יורק, ונסעתי לפה בדיוק כדי להתאוורר מלאומנות ופטריוטיזם מסוג זה. חוק כזה לא קיים באף מדינה דמוקרטית, ולא צריך להיות גם במדינת ישראל, שאפופה עכשיו באובר-פטריוטיזם לקראת חגיגות ה-60". מרק רוזנבאום, מפיק ויו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה: "מטרתו של חוק הקולנוע היתה לנתק את הקולנוע מהפוליטיקה, ובזכות זאת הסרטים שלנו זוכים להצלחה בשלוש השנים האחרונות. כרגיל, כשהפוליטיקאים שומעים שמשהו מצליח, הם מנסים להרוס. זה מצליח לנו עכשיו - תתרחקו מהקולנוע הישראלי". דורון צברי, במאי: "אמנות אמורה להיות חופשית, משום שהיא עוסקת בחיפוש אחר אמת ויופי. הניסיון לצנזר או לאלף אותה הוא עתיק, נולד יחד עם האמנות עצמה, אבל אף פעם לא הצליח, ולא יצליח גם הפעם". שבי גביזון, במאי: "זו הצעה מגוחכת. לא ייתכן שמישהו יעז להיכנס למטבח של אמן שעושה משהו, ולחייב אותו לעסוק בנושאים כאלה ולא אחרים". 
תצלומים: דודו בכר, תומר אפלבאום, טלי שני, אוריאל סיני
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/973012.html
__
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום חמישי ה' בניסן תשס''ח
13:46 10.04.08 |
|
|
67. סרט הקולנוע ''התנתקות''-מאיזו זוית צולם הסרט, כתומה או
בתגובה להודעה מספר 66
|
מאיזו זוית צולם הסרט, כתומה או כחולה? סןףף rozgil
חבר מתאריך 26.1.03
9896 הודעות יום שלישי ג' בניסן תשס''ח 05:09 08.04.08
סרט הקולנוע ''התנתקות'' :
התנתקות Disengagement 
תקציר: תקציר הסרט ''התנתקות'' הסרט מספר את סיפורם של אולי הישראלי, ואנה החיה בצרפת, אח ואחות למחצה (מצד האב) הנפגשים לאחר למעלה מעשרים שנה בהלווייתו של אביהם. עם פתיחת הצוואה, מסתבר לאולי שלאנה יש בת בישראל, הגרה באחד מיישובי גוש קטיף, אותה ילדה אנה בגיל 18 כששהתה בארץ כמתנדבת... אנה התכחשה עד כה לבתה. לאנה מסתבר לראשונה, שאביה ידע הכל על בתה, ביקר אותה מס' פעמים בישראל ואף תמונות משותפות נשארו למזכרת. הצוואה מצווה בפירוש- אם ברצונם לממש את הרכוש שמוריש להם אביהם, על אנה להכיר בבתה ולהתאחד איתה בישראל. באותו זמן מקבל אולי קריאה דחוף למילואים להשתתף בהליך פינוי תושבי גוש קטיף. אולי ואנה מגיעים יחד לישראל, אולי נלקח מידית למחנה המפנים. אנה לא מורשית כמובן להצטרף אליו והיא מסתננת לגוש בדרכים עוקפות וחליפיות, דרך המחסומים והדיונות מצטרפת אל בתה דנה ממש ברגע הפינוי, כשאולי מנסה לשכנע את המשפחה לפנות ברצון ובכבוד את ביתם. שם, בין החיילים המפנים והדחפורים ההורסים, נהרס הבית, מתנתקים מהחלום, אך אולי המשפחה, האנשים, בני האדם, מתאחדים מחדש. במאי: עמוס גיתאי
שחקנים: ג'ולייט בינוש, ישראל קטורזה, ז'אן מורו
מדינה: ישראל - צרפת
שנה: 2007-8
שפה: עברית
ז'אנר: דרמה
הגבלת גיל: ללא
פרסים: פסטיבל ונציה, פסטיבל טורונטו http://www.unitedking.co.il/Movie.asp?Movie_id=200 צילומים של ה"סט" + הסרט :
 
____________
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | אור ליום שני ט' בניסן תשס''ח
22:42 13.04.08 |
|
|
68. ח''כ זחאלקה דורש מאברי גלעד התנצלות על שכינהו ''מנוול''
בתגובה להודעה מספר 66
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.04.08 בשעה 22:43 בברכה, פילוביץ שחף
מנחה תוכנית "העולם הבוקר" כינה בשידור את חבר הכנסת "מנוול". 
זחאלקה דורש התנצלות ולהתארח בתוכנית. גלעד בתגובה: לא מצטער
ח"כ ג'מאל זחאלקה מבקש מאברי גלעד להתנצל על שקרא לו "מנוול", בתוכנית הבוקר שלו "העולם הבוקר". גלעד כינה את הח"כ כך ביום חמישי (3 באפריל), ואף חזר על כך פעמיים, לטענת הח"כ. זחאלקה פנה במכתב לנציב תלונות הציבור.
הדבר אירע לאחר שאיתן שוורץ הציג בתוכניתו בערוץ 2 קטע וידיאו שבו נראה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה (בל"ד) נואם ומתבטא בחריפות נגד המחסומים בשטחים הכבושים. זחאלקה טוען לא רק נגד גלעד, אלא אף קובל על שהילה קורח, המגישה הנוספת של התוכנית שהיתה באולפן, לא הגיבה על מה שהוא מכנה "הכפשה והשמצה" ו"עברה על כך לסדר היום כאילו דבר לא אירע". לפי זחאלקה אין לשדרן שום זכות לקלל, להשמיץ ולהעליב חבר כנסת. "אנו רואים בפרסום נגד חבר הכנסת זחאלקה תקדים עיתונאי מסוכן שמבטא הן חוסר כבוד ויחס הולם לאישי הציבור הערבי והן זלזול בחברה הערבית כולה", מסרו באי כוחו. כעת הם מבקשים מגלעד לארח את זחאלקה באותה תוכנית בוקר, להתנצל בפניו ולהעמיד לדין משמעתי את מר גלעד ולהטיל עליו סנקציות הולמות. "אנו רואים באחד משני צעדים אלה תגובה מתבקשת. ואולם, אנו שומרים לעצמנו את זכותנו לפנות למועצת העיתונות וכן לערכאות המשפטיות בגין הפרסום האסור". אברי גלעד מסר בתגובה: "לאחר שח"כ זחאלקה קרא למתנחלים 'גזע עליון', כלומר, השתמש בטרמינולוגיה מעולם השלטון הנאצי כדי לתאר את המתנחלים, כשהוא לא מכניס למשוואה את הגורם הפעוט, שמי שהביא על עצמו את איסור הנסיעה בכבישים שסביב יהודה ושומרון הם הפלסטינים שהפליאו לרצוח את המתנחלים. ח"כ זחאלקה הוא זה שאמר, אם זכרוני אינו מטעני, שערביי ישראל יתייחסו לכל ערבי ישראלי שיעשה שירות לאומי כאל מצורע, כלומר הוא שם לו למטרה לפרום את קישרי הדו קיום הדקים שעוד נותרו כאן. "אז הכינוי 'מנוול' הוא בהחלט לא כינוי בשפה ההולמת איש תקשורת, אבל לפעמים אני יוצא משליטתי מול התבטאויות מכוערות כשל ח"כ זחלקה". האם תארח אותו בתוכנית? "ממש לא" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3531197,00.html
תזכורת: ירון דקל, מדוע צינזרת את דבריו של אברי גלעד?!
מקור:
הצעת חוק לשלילת מימון מסרטים שעלולים לפגוע ''באושיות..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5574&omm=66&viewmode=_____
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
07:19 27.11.03 |
|
|
20. הנה לכם סיפור על צלם חדשות פלשתיני.........
בתגובה להודעה מספר 0
|
בייבי בום
חבר מתאריך 13.7.02
2146 הודעות 05:48 27.11.03
הנה לכם סיפור על צלם חדשות פלשתיני
בשם מאזן דנה שעבד בסוכנות רוייטרס כצלם ומעלליו מתפרסמים פה היום.
מסתבר שדנה הוא בחור ערבי מהשטחים שלמד באוניברסיטת ביר זית בחסות ההומניות כמובן של ממשלת ישראל שלפני שלושה עשורים איפשרה לערביי השטחים לפתח את השכלתם מה שבזמן השלטון הירדני כמובן לא נעשה.
ברבות הימים ניצל דנה את כישוריו בשפה האנגלית אותה רכש כמובן בימי לימודיו באוניברסיטה להתקבל כצלם בסוכנות רוייטרס.אבל דנה לא הסתפק בעבודתו אלא הפך עצמו גם לבמאי והיה מביים תקריות עם צה"ל שלא היו ולא נבראו שבו מראים איך חיילי צה"ל מתעללים בו.
דנה כמובן לא צילם אלא רק את מה שהוא פיברק ושלח זאת לסוכנות רוייטרס וזאת בהתלהבות הפיצה את החומר שובר קופות הרייטינג בלא בדיקה ואימות הפרטים. צה"ל עלה על העניין לאחר תחקירים ובדיקות ומצא שכל ההתקלויות שלו עצמו עם חיילי צה"ל והסרטים הזוועתיים שלו מפוברקים ובבחינת כלא היו מעולם המציאות אלא מעולמו הפרטי הדימיוני הקודח של החלאה הזה.
ולמרות זאת וכח ההוכחות שצה"ל סיפק לרוייטרס איפשרה הסוכנות לדנה לצאת ולסקר את המלחמה בעיראק והוא כמובן במיטב המסורת התחיל לעבוד ושלח צילומי זוועה מפוברקים על התעללות חיילי צבא ארה"ב בו עצמו ובתושבים מקומיים. """זה עוד מקרה של טרגדיה מצערת", אמר סרן לואיס מסטון, דובר המיפקדה המרכזית של הכוחות האמריקניים, בבוקר שלאחר מותו של דנה.
"הוא נורה על ידי חיילים אמריקניים שסברו בטעות כי המצלמה שהוא מחזיק היא משגר רקטות נגד טנקים", הוסיף הקצין ביבושת.""" ישראל הזהירה את האמריקנים מפני הפרובוקטור הזה.
שלחו שם למי שהיה צריך לדעת תיק ובו פירוט מעלליו של הצלם החלאתי הזה המפברק סיפורים שלא היו ולא נבראו.
האמריקאים הבינו עם מי יש להם עניין ופשוט חיסלו אותו.
אופס טעות,מתנצלים,לא בכוונה,חשבנו שהמצלמה שלו זה משגר טילים והחלאה הזה בר מינן.
ואני שואל שאלה פשוטה. מדוע לא עשינו אנו כך מיד לאחר שהבנו עם מי יש לנו עסק ואיזה סוכנות זאת רוייטרס?
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
01:32 02.12.03 |
|
|
28. החלטת בג''צ אור ירוק להסתה ברשות החוק !!
בתגובה להודעה מספר 0
|
דהאמשה - דהאמשה
01/12/2003ח"כ דהאמשה: המחבלים הם לוחמי חופש. הפירות הבאושים של החלטת בג"צ בנושא הסרט "ג'נין, ג'נין" - כבר נושאים פרי. גם חבריו של דהאמשה, הח"כים אחמד טיבי, מחול, בשארה ואח' מסיתים, ממרידים את ערביי ישראל, הפלסטינים בעזה וביש"ע ובמחנות הפליטים בלבנון - ללחום ולפגוע בישראל. כל זאת תחת מטריית "חופש הביטוי" - וחסינות פרלמנטרית מאת: עו"ד אברהם פכטר
לא צריך להתפלא או להיות המום מהצהרתו האחרונה של ח"כ דהאמשה. כבר קדמו לו חבריו, עזמי בשארה, עיסאם מחול ואחמד טיבי - שהיללו ושיבחו את הפלשתינים המתאבדים ברחובותינו, שלחו מברקי ברכה ותנחומים ללוחמים שנפלו בלבנון ובסוריה ואף המליצו על לוחמי החיזבללה לפרס נובל לשלום. ולא פלא הוא. אם ערפאת, על כל מעלליו משך השנים, יכול להיות בעל פרס נובל לשלום, גם הגרוע מזה יכול לקרות - בעולם זה, שינאה והסתה אנטישמית ואנטי ישראלית. אם קריקטורה של שרון, כראש ממשלת ישראל, בה הוא נראה זולל ילד פלשתיני, יכולה לזכות בפרס ולהופיע בעמוד ראשון בעיתונות באנגליה - ללא תגובה הולמת ופרוטוקולים של זקני ציון - בספרייה באלכסנדריה ליד התנ"ך - מה ניתן לצפות מהעולם הנאור המתורבת המודרני - החוזר בשינאת ישראל לתקופות החשוכות של האינקוויזיציה - שהובילה בעקביות למוראות השואה. רק בישראל, בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו - יכול ח"כ להשמיץ, להסית ולפגוע במדינה - ולהישאר לבטח על כיסאו בכנסת. רק בישראל - יכולים ח"כים להשתמש בכלים דמוקרטיים כמו חופש דיבור, חסינות, תנועה, התארגנות להיבחר כנציגי ציבור לכנסת - ולהשתמש באותם כלים כדי לפגוע במדינה, בחברה ובביטחונה. איפה יש דוגמא בעולם, בו ח"כ דוגמת אחמד טיבי, יכול היה להיות יועץ אישי ומדיני פוליטי למנהיג של צד אויב כמו עראפאת - הנמצא במצב סכסוך מזויין ומלחמה עם ישראל, מבלי שיינקטו נגדו אמצעים? איפה עוד נמצא דוגמא לח"כ נוסח עזמי בשארה, שנוסע לסוריה, יושב ליד מנהיג החיזבאללה - נסראללה, אויב ישראל, ונואם בגנות ישראל ובהמשך המאבק וההתקוממות נגדה על-ידי מחבלים? כאשר רוצחי ילדים נשים וטף - מקבלים תואר של לוחמי חופש, והפרלמנט לא סוער וגועש ומקיא אותו מתוכו - מצבנו מדאיג.
להזכיר לציבור כי ח"כ דהאמשה הוא אזרח ישראלי, עו"ד בהשכלתו ומקצועו, שנשפט לתקופה של 7 שנים על השתייכות לארגון עויין. רישיונו כעו"ד נשלל ממנו - ל-5 שנים - ואחרי הדברים האלה - הוא נבחר לכנסת קדנציה שניה ברציפות ומאז לא מפסיק בהתנכלויות לשלטון החוק ופגיעה בסדרי שלטון ומשפט. החוק שהועבר לאחרונה בכנסת - החוק נגד הסתה וגזענות - אינו מהווה מיכשול להשתוללות הח"כים הערביים ולכן יש לתקנו ולהביא למצב שבו ח"כים מסוג זה - לא יימצא מקומם בכנסת. חקיקה ברוח זו חיונית - מאחר ובג"צ ברצותו לחיות באולימפוס אקדמי - ולשאוף לאימוץ אידיאלים אוניברסליים של שיוויון, חופש הציבור והיצירה האמנותית, וכל זאת בזמן משבר ובשעות מלחמה - תוך ניתוק מהמציאות וההתרחשויות בה - מתיר את הצגת הסרט "ג'נין, ג'נין" וטופח על שכמו הנאור והליברלי, תוך פגיעה בצה"ל, בלוחמי המילואים שבחיים ובמיוחד באלה שחרפו נפשם - על שמירת ביטחון המדינה ופגיעה בחפים מפשע - ושמירה על כללי מלחמה - מול חיות אדם ללא מסגרת ומגבלות - תוך ניצול אוכלוסיה אזרחית תמימה כמגן אנושי. התרת הסרט ובמיוחד ליוצר נוסח בכרי, שנעזר במימון הסרט במקורות מפוקפקים ועויינים כאשר אותו בכרי - הטיח עלבונות קשים בשב"כ ובמשטרה עם מעצר קרובי משפחתו בסיוע למחבל שהתפוצץ באוטובוס בצפון - באשמות של קונספירציה והסתה נגד ערביי ישראל על-ידי השלטון הישראלי - וכאשר כעבור שבועיים ימים - בני משפחתו הקרובים הודו בסיוע למחבלים והורשעו - לא שמענו ממנו ולו ציוץ אחד, או חרטה, או הבעת התנצלות או הזדעזעות - אלא שתיקה רועמת ושמחה, על שאותה ממשלה מושמצת על ידו - איפשרה לו להקרין את הסרט השקרי והאנטי ישראל "ג'נין, ג'נין". ואם יש בציבור הישראלי - אזרחים החושבים שזו הדמוקרטיה האמיתית בהתגלמותה, יש לעורר אותם ולנער אותם כדי להסביר שדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבאה להגן על העם, שלומו וביטחונו - ולכן יש לממשלה זכות ואמצעים לנקוט באמצעי הגנה לגיטימיים, כולל הגבלת זכויות והצרת צעדים - כדי לשמר ולהגן על המסגרת החופשית והדמוקרטית. אפשר להביא, דוגמאות למכביר ממולדת הדמוקרטיות כמו צרפת, אנגליה וארה"ב על הצעדים שהן נקטו בעקבות פעולות טרור שפגעו במדינתם - ואין לי ספק שתופעות כמו אצלינו, דוגמת דהאמשה ובשארה - לא היו עוברים בשקט במדינות אלה. על כנסת ישראל - לפעול מהר לחיזוק שלטון החוק וסתימת סדקים בחומת הדמוקרטיה - בטרם ייפרץ הסכר. http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4164-00.html?tag=1-29-10______
הכותב הוא עורך דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז
ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.
[email protected]
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
01:45 02.12.03 |
|
|
29. החופש לשקר...
בתגובה להודעה מספר 28
|
כידוע בג"ץ התיר הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" כיוון שחופש הביטוי היא זכות יסוד אשר-על-כן גם השקר בחופש הביטוי ולכן הותר. משהותר השקר
הותר הסרט. פשוט.
זוהי תמצית הנימוקים של בנ"צנו.רבים התקוממו נגד החלטה מעוותת זו. @ עכשו אציג היפוטיזה: נניח כי מישהו יוציא את דיבת נשיא בית-המשפט-העליון רעה, ויטפול לו דברים שלא היו ולא נבראו, או על מי משופטי בג"ץ. האם יועמד אותו אחד לדין בעוון הוצאת דיבה או שמא תעמוד לו גם במקרה זה הטענה של חופש הביטוי. אני מניח שלא יעלה על דעת בית משפט כלשהו להכיר בהוצאת דיבה כזכות העומדת לו מכח חופש הביטוי. אם כן, מדוע להוציא את דיבת המדינה או מי מחייליה רעה מותר? נכון שכל אחד שינתח את הדברים באופן הזה יגיע למסקנה כי ודאי נפלה טעות בהחלטת בג"ץ ודברים כאלה קורים. ובכן, הדברים אינם כפי שהם נראים לכאורה. אין פה טעות! החלטות בג"ץ מזה תקופה ארוכה חותרות לעצב מציאות אחרת, מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם רצון העם או ממשלתו או נבחריו. המציאות אליה חותר בג"ץ היא מציאות של הפקר, חוסר ודאות ובסופה השתלטות אוליגרכית על המדינה. השתלטות זו כבר נמצאת העיצומה והיא יצרה קבוצות שולטות הבשתפות פעולה ביניהן כדי לקדם את האינטרסים הפרטיים או מאווייהם הפוליטיים. החלטות בג"ץ, התנהלות הפרקליטות, המשטרה והתקשורת הן חוליות באותה שרשרת. אך אם תבדקו כמה שופטים יש בבית המשפט העליון, כמה פרקליטים במשרד המשפטים, כמה שוטרים (בכירים) וכמה אנשי תקשורת יש, תגיעו למספר אלפים בודדים. הוסיפו להם את הציבור התומך בהם ותגיעו אולי לעשרות אלפים. אז איך קבוצה כה קטנה נותנת את הטון במדינה ומצליחה לקבוע למיליונים את סדר היום ולעצב לו את המציאות? התשובה היא ע"י דה-לגיטימציה למי שאינו חושב כמותם - חזרנו להחלטת בג"ץ! השקר הוא האמת! מוכר לכם?
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
18:12 04.12.03 |
|
|
37. ד''ר דוד צנגן: שבעה שקרים על ג'נין !!!
בתגובה להודעה מספר 30
|
שלום לכולם ד"ר צנגן היה רופא החטיבה שפעלה בג'נין , והוא כתב את סיפורו. שווה לקרוא ולהפיץ. שבעה שקרים על ג'נין
ד"ר דוד צנגן / מעריב בסרט "ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי צפיתי בפורום מצומצם, עם מנהלת סינמטק ירושלים, ליה ון ליר, וכמה עיתונאים. בסוף ההקרנה הפרטית הגבתי והצבעתי אחד לאחד על השקרים וחוסר האמיתות. אחת מהנוכחות בהקרנה הגיבה בזעם, "אם אתה לא מקבל את העובדות בסרט, אתה כנראה לא מבין שום דבר, ואיך אתה בכלל יכול להיות רופא?". לרגע שכחתי שאני הייתי בג'נין באפריל האחרון, אז שירתתי כרופא החטיבה המרחבית, ואותה צופה מכובדת ניזונה לכל היותר משמועות. בכרי אורג יחד שקרים וחצאי אמיתות ביד מיומנת כל כך, עד שקשה מאוד שלא להתפתות לתמונה המעוותת שהוא יוצר. לא הצלחתי לשכנע את הנהלת הסינמטק לבטל את ההקרנה. נאמר לי שתמונות הבתים ההרוסים אותנטיות ולכן יש אמת בסרט, וממילא, הסרט יוקרן ברחבי העולם.
הוזמנתי בכל זאת להקרנת הבכורה הירושלמית, והגעתי כדי שאוכל להסביר לקהל את עמדתי. להלן כמה מן הנקודות שרציתי להעלות בפני הקהל. 1. מנהל בית החולים של ג'נין, דוקטור אבו ראלי, טוען בסרט כי האגף המערבי של בית החולים הופגז ונהרס וכי צה"ל פגע במתכוון באספקת המים והחשמל של בית החולים. ובכן, אין ולא היה אגף כזה, וממילא שום חלק של בית החולים לא הופגז ולא הופצץ. חיילי צה"ל הקפידו אף שלא להיכנס למתחם, אף שידענו שהוא משמש מקלט לכמה מבוקשים. שמרנו על אספקת מים, חשמל וחמצן לבית החולים לכל אורך הלחימה, וסייענו בהקמת גנרטור חירום לאחר שמערכת החשמל בעיר נפגעה. בכרי עצמו נראה בסרט משוטט במסדרונות השמורים והנקיים של בית החולים, אך לא באגף המופצץ. פגשתי אותו מחוץ לאולם ושאלתי אם ביקר באגף המערבי. תחילה אמר לא, ומיד תיקן, "רגע אתה זוכר זכוכית שנשברה בסרט - זה משם". חשוב לציין שאבו ראלי זה משמש אחד ה"מקורות המוסמכים" לביסוס טענת ה"טבח". בתחילת המבצע התראיין בתחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה ודיבר על "אלפי חללים". 2. עוד קטע מרשים בסרט הוא ראיון עם תושב ג'נין בן 75, הממרר בבכי ומספר כי הוצא ממיטתו באישון לילה, נורה בידו, ולאחר שלא הצליח לציית לפקודת החיילים לקום, נורה שוב ברגלו. את אותו זקן פגשתי כשהובא אליי לאחר מבצע לטיהור אחד הבתים של חוליות החמאס במחנה הפליטים. הוא אכן נפגע קלות בידו, וסבל משריטה קלה ברגל (בוודאי לא פגיעת כדור). חיילי צה"ל העבירו אותו לתחנה מאובטחת לטיפול בפצועים ושם טופל, בין השאר, על ידי. אחד הרופאים הצבאיים זיהה אצלו אי ספיקת לב. הצענו מיד להעביר אותו לטיפול בבית חולים העמק בעפולה. הוא ביקש להיות מטופל בבית החולים בג'נין, מאחר שאינו שולט בעברית. לאחר שבית החולים סירב לקבל אותו, העברנו אותו לעפולה והוא שהה שלושה ימים במחלקה פנימית לטיפול בבעיית הלב ובאנמיה שממנה סבל כתוצאה ממחלה כרונית אחרת. 3. מרואיין אחר מספר על תינוק שכדור רובה פגע בחזהו, עבר דרך גופו ופער חור בגבו. על פי הסרט התינוק נפטר לאחר שחיילים מנעו את פינויו לבית החולים. גופתו של תינוק כזה לא נמצאה מעולם. יתר על כן, אם באמת היתה פציעה כזאת, ודאי שהיתה קטלנית ופינוי לבית החולים לא היה מציל את חייו. מה שמו של התינוק הזה? לאן נעלמה גופתו? 4.אותו מרואיין מספר גם שבעזרת אצבעו "פתח" לילד דרך נשימה בצוואר לאחר שנפגע. שוב, בדיה מוחלטת. לא ניתן לבצע פעולה כזאת בעזרת אצבע. עוד מספר ה"עד" הזה שטנקים דרסו אנשים חיים שוב ושוב עד למעיכתם המוחלטת - לא היה ולא נברא. 5. הסרט מזכיר קברי אחים שכרה צה"ל להרוגים הפלסטינים. כל הארגונים הבין-לאומיים שחקרו בעניין מסכימים שבג'נין היו 52 הרוגים פלסטינים וכל
הגופות נמסרו לפלסטינים לקבורה. בכרי לא טורח אף להציג את מיקומם של אותם קברים לכאורה. 6.בסרט מוזכרים מטוסים ישראליים שהפציצו כביכול את העיר. לא היו כאלה. כדי למנוע נפגעים אזרחיים נעשה שימוש רק באש ממוקדת ממסוקים. 7. עוד יצוין שבכרי לא נוכח בג'נין בעת המבצע והגיע אליה רק שבועיים לאחר סיומו. בתמונות שצילם מוצג מתחם מרכז העיר ההרוס באופן כזה שהוא נדמה גדול בהרבה ממה שהוא באמת, ומקירות הבתים נעלמו תמונות השאהידים וססמאות הג'יהאד שמילאו אותם בעת המבצע. הסרט עושה שוב ושוב שימוש מניפולטיבי בתמונות טנקים שצולמו במקומות אחרים ומצמיד אותן באופן מלאכותי לתמונות ילדים פלסטינים. ככלל, מדובר במניפולציה גסה, גם אם עשויה היטב.
בסוף ההקרנה מאות הצופים חלקו לבכרי ולעורך הסרט מחיאות כפיים רמות. בכרי פנה לקהל ושאל אם יש שאלות. הצגתי את עצמי, עליתי לבמה והחלתי למנות באופן ססטמטי את השקרים ואי הדיוקים שבסרט. תחילה היה רחש בקהל ובהמשך הופיעו קריאות בוז וכוניתי "רוצח", "פושע מלחמה" ועוד. טרם הצלחתי לסיים את הנקודה השנייה ואדם מהקהל עלה באגרסיביות על הבמה וניסה לחטוף לי את המיקרופון מהיד. החלטתי שלא להיגרר לאלימות. הנחתי לו לקחת את המיקרופון וירדתי מהבמה. הופתעתי שרק מעטים בקהל קמו להגנת חופש הדיבור וחופש הבעת הדעה. נדהמתי לראות שהקהל לא היה מוכן לשמוע את העובדות ממי שהיה פיזית במקום.
קשה היה לי כאדם, כאב וכרופא לשמוע קריאות של "רוצח" מצד בני עמי. אמרתי שלא רצחתי אף אחד, אך הקריאות התלהטו, שנאה עצומה כוונה לעברי. ליוותה אותי תחושה קשה שלא מרפה ממני. אני לא מצטער שבאתי באותו ערב לסינמטק . אני בטוח שהיו כמה אנשים שבכל זאת שמעו את תמיהותיי והדבר שינה מעט את הרגשתם כלפי ה"עובדות" שבהן צפו. אני בטוח שהיו אנשים אחרים שנדהמו מחוסר הסובלנות שהפגין הקהל, ובכל זאת, קשה לי שאלה היו במיעוט דומם. הרשו לי אם כן לומר את מה שלא הצלחתי לומר לאחוזי השנאה באותו ערב. אני גאה שהייתי חלק מהכוחות המעולים והמוסריים שפעלו בג'נין, חיילי סדיר ומילואים עם מוטיבציה ורוח לחימה שיצאו להרוס את תשתית הטרור בבירתו. מג'נין הגיעו רבים מהמתאבדים שרצחו ברחובות ערינו זקנים, נשים וילדים. אני גאה שהיינו שם ונלחמנו וגאה גם במוסר הלחימה. המחנה לא הופצץ מהאוויר כדי למנוע פגיעות באזרחים חפים מפשע, ולא נעשה שימוש בארטילריה אף שידענו על אזורים ממוקדים במחנה שבהם מתבצרים המחבלים. החיילים נלחמו במחבלים ובהם בלבד. לפני הריסת בית שממנו נורתה אש תופת לעבר חיילינו, ניתנו כמהאזהרות וניתנה כל אפשרות לצאת ללא פגע. הצוות הרפואי נתן סיוע רפואי לכל פצוע, גם אם היו לו קעקועים של החמאס על ידיו. בשום שלב לא נמנע מאיש סיוע רפואי. לחימה זו , ההירואית מחד והמוסרית מאידך , גבתה מאיתנו מחיר יקר מאוד של טובי לוחמינו ! לא מגיע לנו - אנו שהיינו שם , לחללים שנפלו שם , למשפחותיהם ולצה"ל , שמוחמד בכרי יסית את העולם לרצח ושנאה על גבינו ...
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:28 04.12.03 |
|
|
38. מוחמד בכרי = מפיק הסרט היה מחבל !!!!
בתגובה להודעה מספר 37
|
"המפיק של ג'נין ג'נין היה מחבל פלשתיני" 
סרטו השנוי במחלוקת ארכיון של מוחמד בכרי מוקדש לאיאד סמודי, שנהרג בידי צה"ל. אתמול נחשף בבג"ץ מסמך צבאי, לפיו מדובר בפעיל פת"ח שהעביר אמצעי לחימה לביצוע פיגועים.
מאת: יניב זך המפיק בפועל של הסרט השנוי במחלוקת "ג'נין ג'נין" היה פעיל בזרוע הצבאית של הפת"ח וסיפק אמצעי לחימה לצורך ביצוע פיגועים. כך עולה ממסמך רשמי של דובר צה"ל. המסמך, שהוגש אתמול במסגרת עתירה לבג"ץ של יוצר הסרט מוחמד בכרי, קובע כי איאד סמודי, בן 25 מהכפר יאמון, נהרג מירי חיילי צה"ל בעת פעילות מבצעית ב-23 ביוני 2002. על גופתו נמצאו אקדח, מחסניות ושלושה מכשירים סלולריים. על פי המידע שהועבר לידי דובר צה"ל, סמודי שירת במשטרה הפלשתינית והיה חבר בגדודי חללי אל-אקצה. הוא נהג לשאת אמצעי לחימה ובהם רובים ואקדחים, וסיפק אמצעי לחימה לפעילי פת"ח לצורך פיגועים. לאחר מותו נמצאו 30 מטעני צינור שאותם הסתיר בחצר בית משפחתו, והופקדו אצל סמודי לצורך ביצוע פיגועים. סמודי שימש כמפיק בפועל של ג'נין ג'נין. הוא נהרג לאחר תום צילומי הסרט, ולמעשה הסרט מוקדש לו.המסמך הוגש במסגרת תיק שמתנהל בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, בעקבות עתירתו של בכרי נגד המועצה לביקורת סרטים. בכרי מבקש לאשר את הקרנת סרטו בהקרנות מסחריות בישראל. את המסמך הגיש עורך הדין אילן בומבך, המייצג קבוצה של משפחות שכולות המתנגדות להקרנות הסרט. "אין חולק על כך שחופש הביטוי הוא עקרון יסוד במשטר דמוקרטי וליברלי שבמדינת ישראל. עם זאת, מעורבותו של פעיל טרור בהפקת הסרט מחזקת את החשש כי במקרה זה יש ניצול ציני של הדמוקרטיה לצורך קעקוע המשטר הדמוקרטי עצמו והסתה כנגד חיילי צה"ל", אמר עורך הדין בומבך. בתגובה לבג"ץ התנגד עורך הדין אביגדור פלדמן, המייצג את בכרי, להגשת המסמך. לפי פלדמן, "הביוגרפיה של אדם כזה או אחר אשר היה שותף להכנת סרט אינה רלוונטית לחלוטין לשאלות המועלות בעתירה זו... הסרט דובר בעד עצמו. מעבר לכך, העותר אף כופר במידע המצוי במסמך".
http://images.maariv.co.il/cache/ART499214.html 
Goebbels would have liked this
By Randy S. Shapiro April 29, 2003 - Originally published in the Calgary Herald.
The last time I was at the University of Calgary, almost 10 years ago, I was invited to a movie series where a professor presented various Nazi films produced in the 1930s. In these films, Jews were depicted as "foreigners" (they weren't "real" Germans or "real" Europeans; they were an "alien" element on European land), Jews were analogized to parasites (they were pictorially juxtaposed to rats running through the sewers), and Jews were depicted as hateful, inhumane, and cruel people, while the Germans, of course, were depicted as peace-loving. Of course, the good professor showed these films not because she endorsed the message. Rather, she showed them to demonstrate the pernicious results of insidious hate propaganda. That was 10 years ago. Last week, I attended the first part of another film series at the University. Talk about deja vu! In a propagandistic film called Jenin Jenin, a film which could have easily been directed by Joseph Goebbels himself, "Jews" were depicted as cruel and inhumane; Jews were analogized to parasites (mice, in particular); and once again, Jews were depicted as "foreigners" and an "alien element," but this time in the Middle East -- which, of course, is nothing short of an insult to the last 5000 years of history. Mind-probing questions were also raised in the film such as how God could ever create a people such as the Jews. Unlike the propaganda films I viewed 10 years ago, which were intended to admonish, this propaganda piece -- presented by the Palestinian-Canadian Student Society (PCSS) and the Calgary Coalition for Peace and Anti-Racism -- was intended to persuade. And make no mistake, the message in Jenin Jenin was not only directed against Israelis or Zionists, or any other popular euphemism to describe today's Jewry; it was simply directed against all Jews. In the Middle East, this kind of vitriol is not uncommon. It is, however, an entirely different story when organizations import this kind of hate into Canada -- a country built upon a core value of multicultural and racial tolerance. Unfortunately, I have found that every time I attend an event sponsored by the PCSS, I end up convinced that tolerance and peaceful co-existence are simply not on the agenda. In fact, the only discussion I have heard about peace at a PCSS event has centered on the dismantling of the Jewish state, a suggestion which was not only seriously entertained, but greeted with widespread applause. In this context, it is not surprising that the PCSS chose to present the film Jenin Jenin -- a highly distorted presentation of second-rate propaganda -- to open their film festival. It was a logical springboard for the continued de-legitimization of the Jewish state, as well as a vehicle for a not-so-subtle attack on Jews themselves. Aside from the palpable undertow of anti-Semitism, the film Jenin Jenin centers around Israel's incursion into Jenin last year. The film simply parrots and re-packages all the allegations made last year by Arafat's Palestinian Authority -- allegations which have since been proven patently false by the very human rights organizations that the PCSS selectively rely upon in their own Jenin "fact" sheets. The PCSS is desperately hoping that we buy this newly re-packaged propaganda, which the PCSS beguilingly describes as an "unbiased" account. They are hoping we forget deep embarrassment caused to the Palestinian Authority when the international media broadcasted pictures of fake funerals where corpses miraculously walked away. They are similarly hoping we forget that Israel only entered Jenin after seven straight days of bloody and unparalleled terrorist attacks in which scores of innocent Israeli civilians were deliberately and systematically slaughtered. Finally, they are hoping we forget that Jenin was proudly known to be the "suicide capital" as well as the undisputed territory of Hamas and Islamic Jihad -- terrorist groups whose express goals include the immediate liquidation of the Jewish state. For those who remember, the real story behind Jenin was that Israeli troops engaged in hand-to-hand, door-to-door combat, in narrow streets, where houses were booby-trapped by terror organization. At the end of weeks of intense fighting, there were 21 Palestinian civilian casualties, which -- although every death is a tragedy -- testifies to the scrupulousness of the Israeli army, which lost 23 soldiers, precisely because it wanted to avoid the civilian casualties that normally come with aerial assaults. In fact, Jenin is one of the only battles in recent history where more troops lost their lives than innocent civilians. Of course, facts and context will never get in the way of organizations which cling tenaciously to ideas that are just as unpalatable today as they were in the 1930s.
Views expressed by the author do not necessarily reflect those of israelinsider.
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
21:48 08.02.05 |
|
|
56. ד''ר דוד צנגן: 'בג''צ מכשיר עלילות דם והסתה'
בתגובה להודעה מספר 37
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.02.05 בשעה 07:34 בברכה, פילוביץ שחף
'בג"צ מכשיר עלילות דם והסתה'
20:32, 8 פברואר 2005 / כ"ט בשבט תשס"ה
ד"ר דוד צנגן, רופא החטיבה שלחמה בג'נין במבצע חומת מגן אומר היום שבג"צ נותן הכשר לעלילות דם ולהסתה. "המקרה דרכו אני נחשפתי לבג"צ היה הכרעת בג"צ בדבר האפשרות להציג את סרטו של הבמאי מוחמד בכרי, ג'נין ג'נין ולא רק בפסיקה זו אלא גם בפסיקה הראשונית בה אחד משופטי בג"צ טעו ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים" ואמר שהציבור ישפוט ויקבע מה אמת ומה שקר. "זאת אומרת שבג"צ נותן לגיטימציה של הכשר למה שבכרי מציג, שזה היה גם שקר וגם עלילת דם וגם הסתה לאנשים שיתאבדו עלינו". "שופטי בג"צ ידעו שמדובר בחלק מהדברים בסרט בשקרים", אומר ד"ר צנגן.
http://www.a7.org/news.php3?id=102970 ´בג"צ מכשיר עלילות דם והסתה´
22:52, 8 פברואר 2005 / כ"ט בשבט תשס"ה
 ד"ר דוד צנגן, רופא החטיבה שלחמה בג'נין במבצע חומת מגן, אמר היום ביומן הצהרים של ערוץ 7 כי בג"צ נותן הכשר לעלילות דם ולהסתה. כדוגמא נתן את הכרעת בג"ץ בנושא הסרט השיקרי של מוחמד בכרי ג'נין ג'נין. ד"ר דוד צנגן, רופא החטיבה שלחמה בג'נין במבצע חומת מגן, אמר היום בראיון לעוזי ברוך ביומן ערוץ 7, כ'נפגע בג"צ', שבג"צ נותן הכשר לעלילות דם ולהסתה. לדבריו: "בית המשפט העליון ובג"צ עושים עבודה טובה ברוב פסקי הדין, יחד עם זאת חייבים השופטים לדעת שהם חלק ממדינת ישראל". ד"ר צנגן מוסיף "המקרה דרכו אני נחשפתי לבג"צ היה הכרעת בג"צ בדבר האפשרות להציג את סרטו של הבמאי מוחמד בכרי, ג'נין ג'נין ולא רק בפסיקה זו אלא גם בפסיקה הראשונית בה אחד משופטי בג"צ טענו ש"אלו ואלו דברי א-להים חיים" ואמר שהציבור ישפוט ויקבע מה אמת ומה שקר. זאת אומרת שבג"צ נותן לגיטימציה של הכשר למה שבכרי מציג, שזה היה גם שקר וגם עלילת דם וגם הסתה לאנשים שיתאבדו עלינו". "שופטי בג"צ ידעו שמדובר בחלק מהדברים בסרט בשקרים", אומר ד"ר צנגן, "אנחנו ביקשנו דיון נוסף והשופט יהושע מצא כתב בצורה מפורשת על הסרט שזה סרט שמשולבים בו שקרים ומשולבות בו עלילות דם, זאת היתה קביעה של בית המשפט ואף על פי כן התירו להציג את הסרט". ד"ר צנגן טען שפסק הדין שנכתב בעיקר על ידי השופטת דורנר שכתבה משפט מזעזע, לדבריו, ש"אלו ואלו דברי א-להים חיים והציבור יחליט מה אמת ומה שקר" למרות שלדבריו היא ידעה בדיוק מה אמת ומה שקר. "כאשר טוענים שבית החולים נהרס ניתן לבדוק זאת ויש צילומים שמוכיחים שבית החולים לא הרוס, אז אתה יודע שמי שאומר שהוא הרוס משקר", מוסיף צנגן. בדבר הטענה שבשם חופש הביטוי ניתן להקרין סרטים כג'נין ג'נין ושזה מה שעמד מאחורי פסיקת שופטי בג"צ אמר ד"ר צנגן כי "הטיעונים של מתנגדי הסרט בבית המשפט לא התייחסו רק לעניין האמת והשקר בסרט אלא, הסרט הזה גם פוגע ברגשות הציבור בצורה נוראית. אם הפגיעה ברגשות היא על בסיס משהו שקרה אז אתה אומר שאין מה לעשות, יש משהו שקרה ומה שמראים אלו עובדות, אך אם אתה תשתמש במניפולציה שקרית, שברור לכל שהיא שקרית, כדי לפגוע ברגשות של אנשים, זה דבר שהציבור צריך לסלוד ולהביע שאט נפש ממנו ובג"צ לא צריך לתת הכשר לפגוע במשפחות שכולות, בלוחמים ובפצועים שחרפו נפשם כדי להיות מוסריים". "הטענה השניה היא שברגע שבג"צ מאשר סרט שכזה, שהוא מסית אנשים ללכת ולהתאבד, כדוגמת האחיינים של בכרי עצמם (שהיו קשורים לפיגוע ההתאבדות בצומת מירון. א"ו) אמרו שהם ראו מה שקרה בג'נין, והם לא היו בג'נין אלא ראו את הסרט או את הסצנות מהסרט של הדוד שלהם, וברגע שאתה רואה שהסרט מהווה מוטיבציה להתאבדות צריך לעצור ולמנוע את זה". טענה נוספת שהעלה ד"ר צנגן נגד פסיקת בג"צ בדבר הסרט היתה שבעולם אומרים שאם בית המשפט העליון של מדינת ישראל הכשיר סרט כזה, אז הוא בוודאי לגיטימי ואז הולכים ומקרינים את הסרט במקומות רבים בעולם שם הוא משמש ככלי אנטישמי ממדרגה ראשונה. "למה אנחנו צריכים להיות המכשיר לתת לאנטישמיות להתפרץ בעולם", שאל. ד"ר צנגן סיפר שהוא ועוד כמה חיילים וקצינים מהחטיבה שלחמה בג'נין במהלך מבצע חומת מגן כתבו בזמנו מכתב לבג"צ ש"בג"צ זה לא האו"ם ולא בית המשפט הבינלאומי בהאג". "השופטים האלה יושבים בירושלים ואנחנו מוסריים מספיק וניתן להראות את כל הסבל הפלשתינאי אבל אל תראה שקר ועלילה", תבע ד"ר צנגן. בתשובה לשאלה האם הקבוצה רוצה לסגור את בג"צ אמר ד"ר צנגן שבית המשפט העליון ובג"צ עושים עבודה טובה ברוב פסקי הדין. "אני חושב שזה חשוב מאוד שלאזרח יש מקום לטעון נגד רשויות השלטון בצורה בהירה ולקבל חוות דעת של אנשים מנוסים מאוד, שעושים עבודתם נאמנה ושיש להם השפעה על המציאות הפוליטית". "יחד עם זאת", הדגיש, "חייבים השופטים לדעת שהם חלק ממדינת ישראל ושבאיזונים שאנחנו עושים, גם מול חופש הביטוי, אנחנו חייבים לקחת בחשבון את הביטחון שלנו ואם סרט כזה או אישור שלו בבג"צ גורם לאנשים לעשות מעשים אנטישמיים נגד יהודים בכל העולם או שיהיו עוד חמישה מתאבדים שילכו ויהרגו עשרות אנשים, את הדבר הזה בדיוק צריך למנוע". בדבר ההשפעה של חברי הכנסת על בג"צ אמר ד"ר צנגן שמניסיונו בסרט ג'נין ג'נין ניסו מעל 100 חברי כנסת לדרוש את החזרת העניין לדיון נוסף בבג"צ לצורך מחשבה נוספת והעובדה הזאת לא נסתרה, לטענת צנגן, מעינו של השופט מצא שבצורה עקיפה הפך את ההחלטה של השופטת דורנר שאמרה אלו ואלו דברי א-להים חיים ואמר שזה שקר ועלילת דם, כך שגם שופטי בג"צ מושפעים מן הפוליטיקאים ומהלכי דעת הקהל.
http://www.a7.org/news.php?id=102973 
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
18:13 22.04.05 |
|
|
63. עלילת הטבח בג'נין הוזמה מהר, אך היא ממשיכה להזין את...
בתגובה להודעה מספר 28
|
מי אתה בכלל
עלילת הטבח בג'נין הוזמה מהר, אך היא ממשיכה להזין את השנאה האירופית. מרטין הימל, יוצר הסרט 'ג'נין, טבח האמת' שהוקרן השבוע בערוץ 1, מציע לישראלים להפסיק עם ההצטדקויות, ולענות למאשימים למיניהם: "מי אתה בכלל שתטיף מוסר". כדאי לנסות את זה על סמי מיכאל
מאת:אמנון לורד
10 בדצמבר 2004, כ"ז בכסלו תשס"הכבר יותר מחצי שנה אני שומע על הסרט 'ג'נין, טבח האמת'. ביום השנה השני לקרב בג'נין הוא שודר לראשונה בקנדה. מאז הוא שודר שם בטלוויזיה עוד פעמיים, ועכשיו הוא בתהליך הפצה ביבשת. בישראל הוא שודר השבוע באיחור רב, אם כי מרטין הימל, יוצר הסרט, לא מתלונן. האיחור הוא בכך שגם בישראל יצרה האליטה התקשורתית והאמנותית הממסדית את מצג הכזב כי בג'נין ביצעו חיילי צה"ל טבח, ואם לא נאמר ממש טבח הרי שיצרו את הרושם של פשעי מלחמה.
הימל: "אצל האמריקנים, כמו אצל כל עם אחר, אם מחליטים שמילושביץ זה דבר שרוצים למחוק – אז מוחקים. פה (בישראל) חושבים שחיים בפלנטה אחרת. דברים כאלה קורים בכל המלחמות. אבל בישראל כשזה קורה, שואלים: מה לא בסדר איתנו. אתם שטופי מוח על ידי עצמכם"
כאשר בסינמטק בירושלים, ויותר מכך בזה שבתל-אביב, מקרינים בכל הזדמנות את סרטו של מוחמד בכרי ועורכים אירועים בנושא, הופכת עמדת הממסד האמנותי בארץ לברורה: אנחנו תומכים בתעמולה הפלשתינית; בג'נין בוצעו פשעי מלחמה. להגיד שבוצע שם טבח זה ספציפי מדי ולא אמין בקונטקסט של הקהל הישראלי. אבל הקהל הפוטנציאלי השמאלי של הסינמטקים כבר בשל לקלוט את המסר על "פושעי מלחמה". עכשיו, בעקבות לחצים רבים וממושכים, ניאות אלון גרבוז מנהל הסינמטק התל אביבי להקרין ורסיה ארוכה ומלאה יותר של 'טבח האמת'. הוא טוען שזה סרט תעמולתי. אבל הוא מסכים להקרינו רק לצד סרטו של בכרי, שהוא מעשה שקר אחד גדול.
סרטו של הימל למעשה אינו עוסק בהפרכת הטענה שבוצע טבח או שבוצעו פשעי מלחמה. "כשהתחלתי לעשות את הסרט כבר היה ברור מה התרחש שם", הוא אמר לי למחרת שידור הסרט בערוץ 1. עלילת הטבח והפשעים כבר הופרכה עובדתית, אך הכתם נדבק. "מה שעניין אותי זה הסיפור הידוע על 'מנהל בית הספר מר סמית'. אתה מכיר את הדבר הזה? באה תלמידת בית ספר ומאשימה את המנהל שהוא אנס אותה. כל העיתונים כותבים 'המנהל סמית חשוד באונס'. הוא מתעקש לחפותו. כעבור שנתיים מסתיים המשפט, והוא יוצא זכאי. אבל מאז הוא כבר לא מנהל בית ספר ואף בית ספר אחר לא יקבל אותו. הכתם נשאר. כלומר, ברגע שמשהו נדבק – זה הסוף שלך ולא חשוב מה האמת.
"חיפשתי דמות מרכזית לסרט, אחד מהלוחמים שהכתם של 'פושע מלחמה' כאילו הודבק בהם. דוד צנגן יותר מדי טוב. יותר מדי רהוט. חיפשתי מישהו כמו יונתן ון-קספל, שהיה בו משהו תמים. לא לגמרי רהוט. והוא אירופי והיה חשוף לכל הזעם שהופנה שם נגד חיילי צה"ל".
מה שמרטין הימל עשה הוא הישג עיתונאי פשוט, וקשה להאמין שאף אחד לפניו לא הלך בכיוון הזה. הוא גילה שבשני הצדדים בקרב של ג'נין היו מי שצילמו את אירועי הקרבות. בצד הישראלי זה היה יונתן ון-קספל. "מתברר שכשאתה מדבר עם הפלשתינים שנלחמו בג'נין נגד צה"ל, וכשאתה מדבר עם חיילי צה"ל – יש הסכמה בין שני הצדדים לגבי השתלשלות הקרב", אומר מרטין הימל.
הימל ראיין את אחד המחבלים הפלשתינים שלחמו שם, ואין ספק שמבחינתם הם לחמו שם בגבורה, והבחור אומר: "רצינו למשוך אותם (את החיילים) פנימה, והתפלאנו שהישראלים נמשכו (למלכודת)". התחושה מהצפייה בסרט היא קשה מאוד. דרושה מידה של סטואיות כדי לא לשקוע בייאוש נוכח ההתגלות הבוטה כל כך של דעה קדומה והיסחפות לסיפורים הבונים את רקמת השקר הגדול. הימל חשף בפשטות, אחד לאחד, כיצד נבנה השקר סביב 52 הרוגים פלשתיניים.
שלא כמו מקרים בעבר, הכתם שהוטבע בישראל הופרך די מהר ודי בקלות ובצורה משכנעת – כך שהוא הפך היום רק למיתוס מכונן של קבוצות שמאל קיצוניות בעולם ובישראל. מובן ששקר ג'נין ממשיך להוות נדבך בהשקפת העולם האירופית האנטי-ישראלית. מדהים כמה כותרת תמימה ומאופקת לכאורה עושה את העבודה: "מצטברות יותר ויותר הוכחות לטבח בג'נין". כותרת מהבי-בי-סי שהועברה לאתר האינטרנט של הרשת הבריטית. האמירות הכואבות והמיוסרות של טריה לארסן על הזוועה שראינו, על הריח הנורא של מוות שנמצא בכל מקום. אוליביה וורד, הכתבת המנוסה של ה'טורונטו סטאר', שהיתה באתרי הקרבות הגרועים ביותר ב-15 השנים האחרונות, הפריכה את חוות הדעת של טריה לארסן. היא שמעה אותו אומר זאת, ואז נכנסה למחנה הפליטים עם כמה כתבים אחרים שהיו בגרוזני ובבוסניה: "הרחנו את האוויר. זה לא היה ריח כל כך טוב. אבל לא היה ריח מובהק של מוות". כשאירופי אומר יהודי
אז מה שקורה לעיתונאים כשהם מגיעים למקום ולאירוע שישראלים מעורבים בו? האם הם מאבדים שליטה? האם קיימת איזו תשוקה מובנית להראות סוף סוף שהישראלים האלה, שמרגישים שהם נמצאים על איזה מישור מוסרי גבוה, הם בעצם פושעים? הימל מצא את הכתבת שמייצגת את המגמה הזאת בצורה הכי בוטה בדמותה של ג'נין (כמה סמלי) דה-ג'יובאני, כתבת הטיימס הלונדוני. "ג'נין לא אמרה שהיה טבח", מקפיד הימל לדייק. "אבל היא אמרה שהיא לא ראתה דבר כזה בשום מקום אחר בעולם. 'בשום מקום לא ראיתי חוסר כבוד שכזה לחיי אדם – לא בצ'צ'ניה, לא בבוסניה, לא בקוסובו. היא תופסת את ישראל ברצף של הסרבים, ושבט ההוטו ברואנדה. בשבילה ישראל זה פשיזם סרבי ותאוות רצח-עם כמו ההוטו".
הימל תפס את ג'נין, שנראית בסרט כאילו עברה ניתוח פלסטי מסיבי באפה, באחד מרגעי האמת שבשבילם עמל כל דוקומנטריסט טוב. היא אמרה: "את הסרבים מגנים, את אנשי ההוטו מגנים. את הישראלים אף פעם לא מגנים". הימל הציע לה לפגוש עכשיו חייל ישראלי שהיה בקרב בג'נין: ון-קספל, שחיכה מחוץ לחדר. "אני לא מוכנה להיות איתו בחדר אחד", היא ענתה. "רגע, אתה ישראלי?". לא, הוא ענה. והיא המשיכה לשאול. "אתה יהודי?"
"מבחינתה", אומר מרטין הימל, "אם אתה בריטי אתה יכול לכסות את אירלנד. אבל יהודי לא יכול לכסות את ישראל. בעלת הטור ג'ולי ברצ'יל כתבה, כשעזבה את הגרדיאן, נגד האנטישמיות של העיתון שבו עבדה. היא אמרה שהיא לא מקבלת את הטענה שאנטי-ציונות אינה גזענות. בסופו של דבר, אם אתה עיתונאי יהודי אתה צריך לענוד טלאי צהוב – כדי שידעו שאתה יהודי ואז ידעו איך להתייחס לדברים שאתה כותב".
מה שהקנה להימל אמינות בסרטו על ג'נין זה שהוא בעצמו שימש כתב טלוויזיה באתרי מלחמה שונים, בין השאר בבלגרד בזמן ההפצצות של האמריקנים ונאט"ו במלחמת קוסובו ב-1999. בסרט הוא משלב צילומים מסרביה המלמדים כיצד נראה אזור שהוחרב בהפצצות והמראים כיצד מוציאים מתוך ההריסות גוויות. "ראיתי את ההרס העצום. אבל האמריקנים לא עשו חוכמות. כל מטרה כלכלית שאפשר להרוס הם הרסו. לפחות 500 אזרחים נהרגו. ראיתי מפעל של 100 אלף איש הרוס לחלוטין. הטלוויזיה הסרבית שידרה דברים שלא מצאו חן בעיני האמריקנים, אז הם נתנו להם התראה להפסיק את השידורים. הסרבים צפצפו עליהם. אז הם התרו בהם שהם הולכים להפציץ את תחנת השידור. מנהלי התחנה יכלו לפנות את העובדים. הם נשארו בבניין. האמריקנים בלי שום בעיה שיגרו שני טילי שיוט אל בניין הטלוויזיה ו-30 עובדים נהרגו. תאר לך מה היתה התגובה אם ישראל היתה עושה דבר דומה", אומר הימל.
האמת היא שישראל עשתה דבר דומה, שעומד עכשיו במרכזו של דיון מוסרי משפטי מזויף, כאשר חיסלה את מנהיג המחבלים שחאדה ובטעות נגרם מותם של עוד 14 איש. הסקנדל לא שכך מאז. "אצל האמריקנים, כמו אצל כל עם אחר, אם מחליטים שמילושביץ זה דבר שרוצים למחוק – אז מוחקים", אומר הימל. "פה (בישראל) חושבים שחיים בפלנטה אחרת. דברים כאלה קורים בכל המלחמות. אבל בישראל כשזה קורה, שואלים: מה לא בסדר איתנו. אתם שטופי מוח על ידי עצמכם".
הימל סבור שהניגוח ההדדי בין השמאל לימין בישראל מתנהל בתוך ואקום, ואין לנו מושג איך זה משפיע לרעה על היחס כלפי ישראל בחוץ לארץ. שני הצדדים, הוא אומר, מנסים לגייס עזרה מבחוץ כדי לפגוע ביריב הפנימי ובכך פוגעים בכלל ישראל. "אף אחד בעולם לא אפולוגטי ולא מתגונן לגבי מה שהוא מאמין בו", אומר הימל. "אבל בישראל, מיד כשקורה משהו אומרים: לא... אתה צריך להבין את המצב. במקום להגיד ישר: מי אתה בכלל שתבוא להגיד לי איך לנהוג?! תסתכל מה אתה עשית לאחרים". קרי מה עשו האמריקנים, הבריטים, הצרפתים, הגרמנים, הבלגים וכל הגלריה הנאורה. "אם היית הולך עם התשובה הזאת לחוץ לארץ, הכל היה אחרת. המדיה אוהבת תשובות כאלה. הם יתייחסו לישראל בכבוד. שמע, אני בעצמי ישבתי עם יאסין ורנטיסי. לא מצאתי אצלם הלקאה עצמית. מצאתי אצלם הרבה יושרה וכבוד". כשמיכאל אומר דמוקרטיה
אחד הפעילים בנושאי מוסר לאחרונה הוא הסופר סמי מיכאל, שהיה שותף לעתירה נגד דן חלוץ, וגם קרא לו בפומבי להתפטר. סמי מיכאל שייך לאותם אלה שמצד אחד מדברים בשם העשוקים, ומצד שני עוסקים באותו סדיזם אידיאולוגי שמכוון נגד אותם "עשוקים" שהם בעצם רובו של עם ישראל. זאת דעתו על עם ישראל, כפי שביטא בראיון לאריאנה מלמד, באתר וויינט:
"אנחנו מגדירים את עצמנו כאזרחיה של מדינה דמוקרטית ואת המדינה ככזו, ורוב האנשים החיים כאן מבינים שדמוקרטיה היא עניין טכני של שלטון הרוב, אבל זה לא העיקר. כי העיקר הוא בדיוק בחובתו של הרוב לא לרמוס את החלש, יהא זה עולה חדש, עובד זר, נכה, עני, ערבי. מאה שנות סכסוך, והרוב היושב כאן הורעל בחינוך אידיאולוגי – הרוב נהיה גזעני, קיצוני אפילו יותר מן ההנהגה שלו...
"אפילו הימין בהנהגה מצוי שמאלה מציבור המצביעים שלו... צריכים לקום מנהיגים רוחניים, אנשים שיכולים לדבר נכוחה על עריצותו של הרוב, על כך שנוצרה כאן תרבות שמדברת בקול אחד, גטו שמנותק מן המרחב בתוכו הוא חי".
סמי מיכאל מנמק את מאבקו העכשווי בצורה קצת מוזרה: "פועלים (במדינה) כוחות של אי צדק ושוויון, כוחות דורסניים של עריצות שעוד יש לטפל בהם: גם אם נטשתי את המפלגה הקומוניסטית לפני 49 שנים בגלל הזוועות שנעשו בשמה ומכוחה, אני לא יכול להפנות עורף לצורך לגונן על אנשים מפני הכוחות הללו".
אפשר היה להתחיל לתרגל בנקודה זאת את העצה של מרטין הימל: "מי אתה שתבוא ותגיד לי". זה המשפט המסובך הזה על עזיבת המפלגה הקומוניסטית לפני 49(!) שנים שעושה לי בעיות. אני לא יודע אם הספירה נכונה. אני כן יודע, שסמי מיכאל פחות או יותר התמוטט ולא יצא מהמיטה כמה ימים בעקבות גילויי הוועידה העשרים ב-1956. מיכאל היה מן הסתם מן הסוגדים לסטלין, והתמוטט מוסרית כאשר הודיעו מהקרמלין שמה שהיה ידוע כל העת על פשעי המשטר הוא אמת. אז הוא עזב את המפלגה, לדבריו, אבל בהתבטאויותיו האחרונות – אחרי 49 שנים – ניכרת היטב השפה הסובייטית: בשבילו רוב הציבור הוא "גזעני". גזעני בדיכוטומיה הקומוניסטית זה "נאצי". במשוואה האירופית זה "ציוני". כלומר, אם רוב הציבור הישראלי הוא ציוני אז הוא גזעני. מרטין הימל טען בפנַי, שלפי התפיסה האירופית אם אתה מזדהה כ"יהודי" אתה למעשה גזעני.
דבריו של סמי מיכאל חושפים סנטימנט אנטי-דמוקרטי. כשהוא משתמש במלה "דמוקרטיה", אם נחזור למילון של השפה הסובייטית, הוא מתכוון ל"קומוניזם". לכן הוא נגד "שלטון העם, למען העם ועל ידי העם". כי זה הרוב, שהוא קיצוני וגזעני. אז סמי מיכאל, אתה הזדהית עם משטר שחרת על דיגלו השמדת מיליונים – כי הם לא התאימו לקו המפלגתי המתקדם. מי אתה שתבוא ותטיף לנו? מי אתה שתדרוש מאלוף בצה"ל להתפטר? מי אתה שאתה מכהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח?
[email protected]
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=2824
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
01:05 30.12.03 |
|
|
44. שופטי העליון גילו להיטות יתר=הסרט ג´נין ג´נין
בתגובה להודעה מספר 32
|
שופטי העליון גילו להיטות יתר להקרנת הסרט ג´נין ג´נין
השופטת דליה דורנר לא השאירה מקום למתח באשר לפסק הדין בעניין הסרט 'ג'נין ג'נין'. התנהגותה אמרה הכל. היא השפילה בדיון את נציגת המדינה, האיצה בנציג המשפחות השכולות והתעלמה מנציג הלוחמים בג'נין. נימוקי פסק הדין שלה, שאישר את הקרנת הסרט, אינם מתייחסים כלל לטענותיהם של הלוחמים כי הרשות הפלשתינית היתה מעורבת בהפקת הסרט וכי יש חשש ממשי שהקרנתו תעודד פיגועים.
מאת:יאיר שפירא
26 בדצמבר 2003, א' בטבת תשס"דבדקות הפתיחה של הסרט ג'נין ג'נין, שעליו חתום הבמאי והשחקן הישראלי מוחמד בכרי, נראה מחנה הפליטים של ג'נין ממעוף הציפור. חמש שניות מניחים יוצרי הסרט לצופה להביט בשלווה על המחנה מלמעלה ואז, בסגירת זום מהירה, מתמקדת המצלמה ומתקרבת אל מרכז התמונה. ברקע נשמעת שריקת פצצה נופלת וכשהבום הגדול מגיע, נגלה לעיני הצופים מראה החורבן.
צה"ל החריב את המחנה בהפצצות מהאוויר, אומרים שוב ושוב אנשי המחנה המרואיינים בסרט. את שלא עשו הפצצות, כך על פי הסרט, עשו הבולדוזרים הישראלים שקברו תחת הריסות המחנה זקנים, נשים וטף.
בשלבי הלחימה האחרונים במחנה הגיע למפקד האוגדה, תת-אלוף אייל שליין, מידע מודיעיני שלפיו מנהיגי המחבלים מרוכזים בשטח קטן במרכז המחנה, ושרובם נמצאים בבית אחד, שבו שהו באותה שעה כארבעים מחבלים. שליין ביקש אישור להפציץ את הבניין מן האוויר בפצצה מדויקת של 250 קילוגרם. נאמנים להחלטת ממשלת ישראל שלא להפציץ את המחנה מן האוויר, סירבו בכירי צה"ל לבקשה. שליין חזר וביקש להטיל על הבניין פצצת ברזל ריקה מחומר נפץ. גם בקשתו זו לא נענתה.
גם הבולדוזרים לא הורשו להשתתף בקרב. מפקדי הצבא חסו על בתי התושבים, ולא הרשו לכלים הכבדים לפרוץ דרכים לכלי הרכב המשוריינים כדי לחלץ פצועים והרוגים. חיילים פצועים שנזקקו לטיפול רפואי דחוף שילמו בחייהם על מדיניות זו.
רק כאשר נהרגו בתוך דקות שלושה-עשר לוחמים, ומניין ההרוגים של צה"ל טיפס לעשרים ושלושה, החליטו שלטונות הצבא להפסיק להקריב חיילים למען שלמות בתי המחנה. המתחם האחרון שבו התבצרו המחבלים נהרס, לא לפני שליושבים בו ניתנה ההזדמנות להיכנע. צילומי אוויר שצולמו מיד עם שוך הקרבות מגלים כי במחנה נהרס מתחם של כשמונה דונמים, שהם לכל היותר חמישה אחוזים מהשטח הבנוי של המחנה.
יוצרי הסרט מתעקשים שגם בית החולים שבמחנה הופצץ. "ההפגזות היו בשיאן. מטוסים מעלינו. כל שתי דקות פגז. מבפנים שמענו התפוצצויות. הרס מוחלט, והאש מול העיניים, ואי אפשר לגשת עם ציוד הכיבוי", מתאר מנהל בית החולים בג'נין, ד"ר אבט ראלי, את התופת שהתחוללה במקום. לדבריו, מההפגזות נשרף האגף המערבי של בית החולים, מערכות המים והביוב נהרסו ונפגעו גם חדרי רופאים ואולמות האשפוז. בכרי עצמו העיד מאוחר יותר כי מטוסי צה"ל הפציצו את הקומות העליונות של המבנה.
אלא שבמשך כל הלחימה נמנעו חיילי צה"ל לירות לכיוון בית החולים ונזהרו שלא לפגוע בו. בשלב מסוים של הלחימה נודע לצבא כי מבוקשים נמלטו אל בית החולים. המפקדים החליטו שלא לנסות ללוכדם בשטח בית החולים. על פי החלטה אחרת של מפקדי הצבא, בית החולים צויד בגנרטור ישראלי, וצה"ל סייע לו באספקת מים חשמל וחמצן.
בסרטו של בכרי, שצולם זמן קצר שצה"ל עזב את העיר, לא נראים כל סימני הרס בבית החולים. בכרי אינו מצליח להביא בפני הצופים את אולמות האשפוז הפגועים, לא את תשתית המים שנהרסה ואפילו לא את הקומות העליונות המופצצות או את האגף המערבי השרוף. בצילום אוויר המתעד את בית החולים מצדו המערבי לא נראה כל סימן להרס או לשרפה.
כאשר הגיע הבמאי היהודי-צרפתי פייר רחוב לביקור בבית החולים, לא הצליח ד"ר ראלי להראות לו את הנזקים שנגרמו לבניין. בסרטו 'הדרך לג'נין' מפציר רחוב ברָאלי להראות לו את סימני פגיעות פגזי הטנקים במבנה. ראלי בתגובה מצביע על מגרעת קטנה בטיח הבניין.
לא רק במבנים כילו חיילי צה"ל את זעמם, על פי הסרט. "ישנתי בלילה. בשעה 12 בלילה הכריזו במיקרופונים שעל כולם להתאסף בבית הספר", מספר בסרטו של בכרי זקן מג'נין ששמו מוחמד חמד מחמוד. "התלבשתי ויצאתי. בדרך, בזמן שהלכתי, עברתי ליד איזה חלון, מטר וחצי מהדרך, וחייל ירה ממנו ביד שלי. נפלתי לאדמה, מסוחרר. אמר לי: קום! לך מפה! אמרתי: אתה לא רואה שאני לא יכול לקום? אמר לי: אתה רוצה למות? וירה בי שוב, ברגל".
בזמן טיהור בתים במחנה, שמעו חיילי פלוגת סיור שנכנסו לקומת הקרקע של אחד הבתים רעש מהקומה העליונה. החיילים, שחששו ממחבלים העשויים להסתתר שם, עלו, הבחינו ביד של אדם וירו בה. לאחר שהתברר כי אין זה מחבל אלא זקן שננטש בידי בני משפחתו ונותר בודד, מוזנח ללא כל השגחה וטיפול, מיהרו שלושה מחובשי הפלוגה להגיש לו עזרה רפואית, חבשו את ידו הירויה והעבירו אותו לקבלת טיפול רפואי אצל רופאי החטיבה. האיש זוהה כסובל ממחלות נוספות, בית החולים בג'נין סירב לקבלו והוא הועבר לטיפול בבית החולים העמק בעפולה, ולאחר כמה ימים שוחרר לביתו. מסמכי השחרור של מחמוד מבית החולים מעידים כי הוא נפצע רק בידו. סיפור הפציעה ברגל חובר לכבוד הסרט.
הסרט גם סיפר על חיילי צה"ל שאילצו ילדים לפרוץ למענם קירות בבתי המחנה וירו בהם מיד כשסיימו את המלאכה. על הרג תינוקות, על הוצאות להורג, ועל כריית קברי אחים. מתמונות פוטומונטז' ומעדויות הדוברים בסרט מבין הצופה שטנקים וזחל"מים של צה"ל אף דרסו במתכוון פצועים ושבויים כפותים.
לפני יותר משנה הונח הסרט על שולחן המועצה לביקורת סרטים ומחזות. "חטאי הגסטפו במחנות הריכוז", אמר אז חבר המועצה עו"ד יחיאל גוטמן, "ילבינו כשלג בעיני הצופים בסרט". ברוב קולות החליטה המועצה לפסול את הסרט להקרנה בבתי הקולנוע. בכרי, יחד עם פורום היוצרים הדוקומנטריים, עתר לבג"ץ נגד הפסילה. המפיק היה מחבל
במקרה או שלא במקרה הובאה העתירה בפני השופטת דליה דורנר. השופטת דורנר, סמן קיצוני בבית המשפט להעדפת זכויות אדם וזכויות אזרח על פני שיקולים אחרים, הורתה למדינה להשיב לעתירה בתוך שלושים יום, והעבירה את הדיון להרכב של שלושה שופטים. קבוצת משפחות שכולות מהקרב בג'נין ביקשה להצטרף כמשיבה לעתירה, ולשם כך ביקש בא כוחן, עו"ד אילן בומבך, לדחות מעט את הדיון. השופטת סירבה לבקשת הדחייה, וקבעה כי הדיון יתקיים במועדו ורק במהלכו יחליט ההרכב המורחב של בית המשפט אם לאפשר את הצטרפות המשפחות.
גם נציגים של הלוחמים, חמישה-עשר במספר, ביקשו להצטרף כמשיבים לעתירה. בראשם עמד אז ד"ר דוד צנגן, ששימש בעת הקרב רופא בחטיבה המרחבית. צנגן מצא עצמו מוביל את המסע הציבורי נגד הסרט לאחר שנכח בהקרנת טרום בכורה של הסרט בסינמטק בתל-אביב. כשניסה, במהלך הדיון שלאחר ההקרנה, להעיר על השקרים שבסרט, זכה לצעקות וגידופים מצד קהל הצופים. הלוחמים פנו למשרד הביטחון וביקשו שהמדינה, ששלחה אותם לקרב, תעניק להם סיוע משפטי ותאפשר להם להגן על שמם הטוב בפני שופטי בג"ץ. המדינה סירבה. לאחד מהלוחמים, ישראל כספי, עורך דין במקצועו אך מזה שנים עוסק בקבלנות בניין, לא נותרה ברירה אלא לקחת את ייצוג הלוחמים על עצמו.
במשך שבועות רבים עמלו כספי וחבריו לחבר תשובה ארוכה ומפורטת לבית המשפט. בעמל רב כתבו מסמך משפטי שבו יותר ממאה עמודים, ואליו צירפו עשרות נספחים, כדי להאיר את עיני השופטים על טיבו של המסמך הקולנועי שעליו חתום בכרי ולהדגיש את סכנותיו. המלאכה לא היתה קלה. בעוד שאנשים פרטיים ואנשי אקדמיה שהלוחמים פנו אליהם לקבל מידע וחוות דעת הזדרזו לתת להם את מבוקשם, משרדי הממשלה וצה"ל גררו רגליים והתמהמהו במסירת המסמכים שכספי ביקש.
הלוחמים טענו כי סרטו התיעודי של בכרי אינו תיעודי וגם איננו לגמרי של בכרי. הסרט, כתבו, "אינו פרי המקרה או רצון סתמי של מוחמד בכרי להכין סרט על ג'נין, כי אם מעשה מכוון ומתוכנן של הרשות הפלשתינית". ואכן, בקרדיטים בסיומו של הסרט מופיעים דברי תודה ליאסר עבד-רבו, שר ההסברה של הרשות. הרשות מימנה את הפקת הסרט ואנשיה הם שניצחו על מלאכת הפקתו. הבכורה האמיתית של הסרט נערכה לא בסינמטק תל-אביב, כפי שהדברים הוצגו בתקשורת, כי אם ברמאללה. עבד-רבו כיבד את המעמד בנוכחותו.
עוד כתבו כספי וחבריו כי איאד סמודי, מפיק הסרט בפועל, היה שוטר ברשות הפלשתינית ואיש גדודי חללי אל-אקצה. "הוא נהג לשאת אמצעי לחימה ובהם רובים ואקדחים, וסיפק אמצעי לחימה לפעילי פת"ח לצורך פיגועים", מגלה מסמך צה"לי. "לאחר מותו נמצאו 30 מטעני צינור שהוסתרו על ידו בחצר בית משפחתו והופקדו אצלו לצורך ביצוע פיגועים". כמה שבועות לאחר שסיים את הפקת הסרט נהרג סמודי מירי חיילי צה"ל שהיו בפעילות מבצעית. על גופתו נמצאו אקדח ומחסניות.
בסרט מככבים גם אכרם אבו-סבע, איש כוח 17 המקורב לבכירים בפת"ח, ונביל צביחאת, איש המנגנון המסכל הפלשתיני, ששוחרר ממאסר עולם שנידון לו בשנות ה-80 באשמת רצח המוכתר בכפרו.
שורה ארוכה של מומחים הפקידו בידיו של כספי חוות דעת שלפיהן הסרט עלול לגרום לאלימות ואף לשפיכות דמים. תת-אלוף (מיל') יחיעם ששון, למשל, הזהיר כי "התוצאה של מסרים ותכנים כה קשים היא הסתה קיצונית העלולה להביא בעקבותיה, בסבירות רבה, שלהוב יצרים ורצון לנקמה ולסיוע לאחים הערבים שכה נפגעו על ידי חיילי צה"ל ומדינת ישראל". ששון, שעמד בעבר בראש המטה ללוחמה בטרור, ציין כי על רקע הפרסומים בדבר הקצנה בקרב צעירים ערבים ומעורבות גוברת של ערביי ישראל בטרור, "התרת הקרנת סרט הסתה ותעמולה כה קיצוני יש בה, להערכתי המקצועית, כדי לשלהב יצרים ולגרום בוודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור, ולנטילת סיכון בלתי סביר".
וכך כתב ד"ר רון שלייפר, מומחה לתקשורת וללוחמה פסיכולוגית: "בסרט מתוארת שורה של מעשים המנוגדים לחוקי מלחמה (הוצאות להורג של שבויים, דריסה מכוונת למוות של אזרח על ידי טנק) ולמוסר האנושי (עשיית צרכים על חפצים פרטיים, ביזה ומניעת טיפול רפואי). זוהי טכניקה ידועה בתולדות הלוחמה הפסיכולוגית, והיא מכונה 'תעמולת זוועות'... מטרת טכניקה זו ליצור דמוניזציה של האויב על מנת שנקל יהיה לשונאו מחד, ובמידה שהוא (האויב) מאמין לנראטיב, לגרום לו היסוסים ולרגשות אשם.
"הטכניקה שבה משתמש הסרט היא העצמה של מוטיבים רגשיים על ידי שימוש בטכניקות עריכה של הסצנות יחד עם פסקול חדש, ושילוב הבזקים מתוך סצנות שאינן שייכות למקום ולזמן ההתרחשות (כגון מסוק או טנק שועט), ועל ידי כך מתן פרשנות חדשה שאינה נאמרת במפורש. מבנה הסרט עשוי כך שיתפתחו רגשות כעס באופן הדרגתי מכיוונים שונים. אשה הרה שנורתה, זקן שאיבד את ביתו, זקן שכספו נבזז ורופא שאיבד את בנו. את סצנת המעבר מספר צעיר חירש-אילם המעביר ללא מילים את הצופים ממקום למקום. צעיר זה 'מתאבד' או 'נורה' בקטע דמוי קליפ לקראת סוף הסרט. לדעתי הסרט הוא מלאכת מחשבת של דמוניזציה וסכנתו רבה".
מסקנות דומות משתמעות מדבריו של מוחמד בכרי בכבודו ובעצמו. בראיון לקובי מידן בערוץ 2 סיפר בכרי על ביקורו בכלא אצל בן אחיו, יאסין בכרי, שיחד עם אחיו איברהים סייע למחבל לפוצץ את אוטובוס אגד בצומת מירון. בפיגוע ההוא, שהתרחש זמן קצר לאחר צאת הסרט, נרצחו תשעה בני אדם. יאסין, מספר מוחמד בכרי, אמר לו במהלך הביקור: "עם כל ההשפלות האלה בג'נין, כל מה שראינו וכל מה שאנחנו ממשיכים לראות, איך אתה רוצה שאני אגיב?" גברתי כתבה
בשעות הצהריים המוקדמות של 20 במארס השנה התקיים יום הדיונים היחיד שהקדישו שופטי בג"ץ לעתירה. עו"ד כספי וחבריו הלוחמים הגיעו לבית המשפט כל עוד רוחם בם. שבועות רבים דחתה אותם המדינה בלך ושוב ולא השיבה אם היא מתכוונת להעמיד לרשותם עורך דין אם לאו. ערב הדיון הבינו כי ייאלצו לייצג את עצמם. כספי מיהר לכתוב בקשה לצירופם של הלוחמים כמשיבים, וכשהיא בידו נכנס לאולם בית המשפט. לאולם נכנסו שלושת שופטי ההרכב. בראש ישבה השופטת דורנר, ולצדדיה השופטת איילה פרוקצ'יה והשופט אשר גרוניס, שהיה אז שופט במינוי זמני.
הדיון נפתח בתשובת המדינה. עו"ד דינה זילבר מהפרקליטות קמה לטעון. תשובת המדינה התרכזה בטיעונים משפטיים בדבר זכותה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות לפסול סרט שעשוי לפגוע קשות ברגשות הציבור. עו"ד זילבר לא טענה באריכות, אך כבר בראשית דבריה קטעה אותה השופטת דורנר בגסות. "אין צורך שתחזרי בעל פה על כל מה שכתבת בתשובה שהגשת", נזפה בה. דורנר לא הפסיקה להעיר לפרקליטה ולדחוק בה לקצר. "גברתי כתבה, גברתי כתבה", האיצה השופטת בפרקליטה כמעט בכל פעם שהציגה טיעון נוסף. "אם כתבת כל כך הרבה אין צורך שתדברי כל כך הרבה".
היחס המשפיל של ראש ההרכב נתן בזילבר את אותותיו. כשהיא על סף דמעות המשיכה הפרקליטה לטעון. סערת הרגשות של זילבר לא נסתרה מעיני קהל האזרחים שצפה בדיון. לשתי השאלות האחרונות שהפנו אליה השופטים היא ענתה בכן ולא, ולבסוף התיישבה במקומה בהפגנתיות. זילבר הצליחה לטעון במשך לא יותר מרבע שעה.
קצבת זמן דומה עמדה לרשות עו"ד בומבך, בא כוחן של המשפחות השכולות. גם בומבך זכה להערות בלתי פוסקות של דורנר שהאיצה בו לטעון במהירות. כבר בפתיחת הדיון סירבו השופטים לצרף את המשפחות השכולות כמשיבות, ואמרו לבומבך כי יניחו לו לטעון את טיעוניו, אך ההחלטה אם לצרף את המשפחות השכולות תינתן רק בפסק הדין.
כשעו"ד בומבך התיישב במקומו קם עו"ד כספי לדבר. "אני מייצג את הלוחמים", הספיק לומר. "אדוני יֵשב", ציוותה עליו דורנר. "גברתי, אני מייצג פה את הלוחמים, הבאתי לכאן בקשה להצטרף, אולי גברתי תעיין בבקשה", ניסה כספי שנית. "אדוני ישב", חזרה דורנר. "כבודכם", אמר כספי בהתרגשות רבה, "אנחנו נלחמנו תשעה ימים, יום ולילה, ברציפות. ואף אחד מאתנו לא אמר שאין לו זמן. ופה בית המשפט יושב עם סטופר ולא מוכן להניח לנו להציג את הדברים בפניו". "אדוני יֵשב", אמרה דורנר. "אני מבקש מכם להקשיב לנו", התחנן כספי. "אדוני יֵשב", אמרה דורנר. "אדוני מבזה את המדינה". בעוד כספי ממשיך להפציר בשופטים קמו הללו ועזבו את אולם בית המשפט.
"זו חוצפה שאין כדוגמתה", אומר אחד הלוחמים. "כספי נלחם בעבור המדינה מיום כיפור. הוא נכה צה"ל, הוא נפצע כמה פעמים בקרבות. ששופט יעז להגיד לו שהוא מבזה את המדינה, כאשר הוא מפציר בו להקשיב לו כנציג של אלפיים לוחמים!"
לאחר שעה קלה הודיעו השופטים לצדדים שהדיון יחודש בשבע בערב. בינתיים חתמו המשפחות השכולות על עצומה הקוראת להאזין לטיעוניהם של הלוחמים. העצומה הועברה ללשכתה של דורנר. גם עו"ד אביגדור פלדמן, פרקליטו של בכרי, ביקש מהשופטים לאפשר לכספי לדבר. עו"ד בומבך, שלא יכול היה להגיע להמשכו של הדיון בשבע בערב, שלח אל לשכות השופטים בקשה לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר. הוא הפציר בהם שלא להותיר בהמשך הדיון את המשפחות השכולות ללא ייצוג. השופטים סירבו. תנו לאמת להתכתש
בשבע, כשחודש הדיון, קם עו"ד פלדמן לדבר. שלושת השופטים נשענו לאחור על המסעדים הגבוהים של כורסאותיהם, ופלדמן החל להרצות את טיעוניו. במשך כשעה דיבר פרקליטו של בכרי ללא הפרעה. משבע עד שמונה בערב חזר הפרקליט על כל מה שהגיש בכתב לשופטים, ועוד הרחיב ופירט. השופטים השמיעו את קולם רק כשעמד פלדמן לסיים. הם ביקשו שירחיב מעט כמה נקודות שציין בנאומו.
אחריו שום קמה להשיב עו"ד דינה זילבר, באת כוח המדינה. לאחר שנכוותה בצהרי אותו יום, לא לקחה סיכונים מיותרים. היא טענה מהר ובקיצור כדי שלא לשוב ולהרגיש את נחת לשונה של השופטת דורנר.
כשסיימה זילבר את דבריה פנתה השופטת דורנר לכספי. "מר כספי", אמרה לו, "ניתן לך לדבר חמש דקות בחסדו של עו"ד פלדמן, שהסכים לתרום מזמנו למענך". חמש הדקות הספיקו בקושי למחאתו של כספי על כך שהלוחמים לא זוכים להישמע בזכות עצמם ולבקשתו לקבל זמן זהה לזה שניתן לבא כוחו של בכרי.
הלוחמים והמשפחות השכולות פנו לאחר הדיון לבית המשפט ודרשו לבטל את העתירה אם לא יצורפו אליה כמשיבים לאלתר. על פי החוק, לכל מי שעתיד להיפגע מעתירה המוגשת לבית המשפט עומדת הזכות להשיב לעותרים ולנסות ולמנוע את נזקו. הלוחמים והמשפחות פנו גם לנשיא בית המשפט העליון, לנשיא המדינה, לשר המשפטים וליו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ותבעו את זכותם להשיב על עתירתו של בכרי. לאחר חודש וחצי הודיעו השופטים כי הם מצרפים את הלוחמים ואת המשפחות כמשיבים.
לאחר שצורף רשמית כמשיב חזר עו"ד כספי ופנה לבית המשפט בבקשה לכנס דיון שבו יישמעו טענותיו. השופטים סירבו. חצי שנה לאחר מכן, כשניתן פסק הדין, זיכרונה של השופטת דורנר בגד בה. "החלטנו לאפשר לבני משפחותיהם של חיילי צה"ל שנפלו במחנה ולקבוצת לוחמים שהשתתפו בקרב... להצטרף כמשיבים נוספים לעתירה", כתבה השופטת. "האזנו בקשב רב לדבריהם".
סמוך למועד צירופם של הלוחמים והמשפחות כמשיבים הגישה המדינה לבית המשפט בקשה להרחיב את ההרכב שדן בעתירה. היא נימקה את בקשתה בחשיבות העניין ובנימוקים משפטיים שונים. השופטים הביעו פליאה על מועד הגשת הבקשה, ודחו אותה: "הבקשה שבפנינו, המוגשת קרוב לחודשיים לאחר שניתנה תשובת המשיבים לעתירה וכחודש וחצי לאחר מועד הדיון שבו הציגו המשיבים כולם עמדתם בפירוט רב, אינה מובנת לנו כלל ועיקר". ההרכב נשאר על כנו. כל מי שהיה מעורב בדיונים ידע כבר לאן הרוח נושבת, ויכול היה להעריך מה יפסוק ההרכב בראשותה של דורנר.
ואכן ב-11 בנובמבר נתנו השופטים את פסק דינם. "תנו לה לאמת להתכתש עם השקר בתנאים פתוחים וחופשיים. כלום אפשר לה לאמת שתצא וידה על התחתונה? כי מי הוא זה אשר לא יכיר בכוחה הכביר?" ציטטה השופטת דורנר את הפילוסוף האנגלי בן המאה ה-17 ג'ון מילטון, וקבעה כי "מן הדין להתיר את הקרנת הסרט 'ג'נין, ג'נין' בבתי הקולנוע ולהניח לציבור הצופים לשפוט אותו בעצמו. אני מציעה, על כן, כי ייעשה צו מוחלט, המבטל את החלטת המועצה ומתיר את הסרט להקרנה". השופטים פרוקצ'יה וגרוניס הצטרפו לפסק דינה. פרוקצ'יה בניתוח משפטי משלה. גרוניס במשפט קצר של הסכמה.
קריאה של פסק הדין מגלה כי לא זו בלבד ששופטי בג"ץ לא הניחו ללוחמים לטעון בעל פה באולם בית המשפט, הם גם לא התייחסו בפסק הדין למרבית הטיעונים שהגישו להם הללו בכתב. פסק הדין משתרע אמנם על 36 עמודים, אך אפשר לסכמו במילים ספורות: גם סבירות גבוהה לפגיעה קשה ברגשות הציבור אינה יכולה לשלול את חופש הביטוי של מוחמד בכרי. טיעוניה של המדינה אכן סבבו סביב נושא זה – הפגיעה ברגשות הציבור. אולם טענותיהם של כספי וחבריו, שגובו בעשרות מסמכים וחוות דעת של מומחים רבים, נסובו כאמור על הסכנה שמסב הסרט לא לרגשות הציבור כי אם לשלומו הפיזי, ועל מעורבותם של גורמים עוינים בהפקתו. בפסק הדין אין לטענות אלו זכר, וכמובן אין הן זוכות למענה.
בראשית החודש הוציא שופט בית המשפט העליון, אליהו מצא, צו ביניים האוסר על הקרנת הסרט 'ג'נין ג'נין' בציבור עד שתתקבל החלטה בבקשת המשפחות השכולות לקיים דיון נוסף בעתירה בהרכב רחב.
[email protected]
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1481
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
16:58 02.01.04 |
|
|
45. ג'נין ג'נין: ''ביהמ''ש אטם את אוזניו''
בתגובה להודעה מספר 44
|
ג'נין ג'נין: "ביהמ"ש אטם את אוזניו"
10:53, 2 ינואר 2004 / ח' בטבת תשס"ד
עו"ד ישראל כספי המייצג את לוחמי ג'נין ומשפחות החיילים שנפלו בקרב אומר כי בג"צ בשבתו בענינם לא טרח כלל להקשיב להם. "בית המשפט אטם את אוזניו" אמר והוסיף כי מנגד זכה פרקליטו של מוחמד באכרי לשעה בה יכול היה להציג את טיעוניו. 
עו"ד כספי התראיין ליומן הבוקר של ערוץ 7 : להלן הראיון המלא. שאלה: אתה מייצג את משפחות החיילים שטובעים כנגד הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין", ואנחנו ממשיכים לעקוב בעקבות כתבה שפורסמה במקור ראשון על התנהלות המשפט, שנראה במבט ראשון קצת מוזר, אולי נתיחס תחילה לאפשרות שלך או של עורך דין כלשהו לייצג את משפחות החיילים במשפט הזה, האם בית המשפט בכלל נתן להם את האפשרות הזאת? תשובה: אני ייצגתי 2,000 לוחמים, בפועל 15 לוחמים; מג"ד, מ"פים, קצינים שבאנו לבית המשפט ואמרנו שבעתירה של ... כנגד המועצה לבקורת סרטים שאם הסרט הזה יאושר להקרנה אנחנו נהיה הנפגעים הישירים. הסרט המתועב הזה מציג אותנו כנאצים, כפושעי מלחמה וכרוצחים, את 2,000 לוחמי צה"ל שניהלו מלחמת מגן במבצע "חומת מגן" לביעור קיני הטרור. ניסינו לומר לבית המשפט, ובית המשפט אטם את אזניו, סרב ולא היה מוכן לשמוע אותנו, ניסינו לבוא ולומר לפניו את האמת שלנו, להציג בפניו את הנתונים. ואני, כשניסיתי לבקש מבית המשפט ביום הדיון ב20- למרץ להציג בפניו את טיעוננו וקודם כל לצרף אותנו כמשיבים, בית המשפט באופן מיידי ללא נכונות להטות את אזנו ולהקשיב לנו ולוּ למשפט אחד, ולוּ לחצי דקה, מיד הורתה לי נשיאת ההרכב, כבוד השופטת דורנר, לשבת במקומי ולסתום את פי. שאלה: בכלל לא ניתנה לך אפשרות לפתוח את הפה?
תשובה:בדיוק. שאלה: אתה מכיר מההסטוריה דבר כזה, האם זה קרה לך כעורך דין?
תשובה:אני לשמחתי לא עוסק בעריכת דין ביום-יום. יחד עם זה אני מוכרח לומר לך שגל התגובות שהגיעו אלי לאחר שהנושא – הוא לא הסתיים בזה, זה היה תחילתו – לאחר דקה או שתיים שאני חזרתי והפצרתי, ממש התחננתי בהתרגשות עצומה ואמרתי לשופטי ההרכב, ישבו שלושה שופטים של בית המשפט העליון, ואני ניסיתי לומר להם שלא יתכן ש2,000- לוחמי צה"ל יצאו לקרב, במשך תשעה ימים לחמנו יום ולילה בג'נין, ללא הפסקה, ללא שניה של הפוגה ובית המשפט ישב במקרה שלנו ונראה היה כאילו יושב עם סטופר ביד, מודד את הזמן, קיצר את עמיתי קודמי, גם את דברי הפרקליטה מטעם המדינה, גם את דבריו של עו"ד בומבך, נציג המשפחות השכולות, בית המשפט התיחס לדברים בקוצר רוח ובחוסר סובלנות, שיסע וקטע את דבריהם, ולשיא הגיעו הדברים איתי, כאשר הוא לא היה מוכן להקשיב לי לחלוטין. ואני, כאמור, ניסיתי להפציר בשופטים. שאלה: אין איזה הליך קבוע שבו אם אתה רוצה לייצג אתה צריך לפני המשפט לבוא ולהציג את עצמך, האם עושים את זה תוך כדי המשפט? תשובה: נכון, ההליך המקובל שאתה מציג את עצמך ומגיש את בקשת הצרוף זמן מה לפני ההליך, אבל הפעולה שאני עשיתי לא היתה יוצאת דופן או חריגה באופן מיוחד, והיא בהחלט נעשתה גם בעבר והשופטים תמיד מצאו את הסבלנות והחשיבות להטות אוזן לדברים. אני הייתי במצב דומה לגמרי שנה לפני כן באולמו של השופט ברק, הגעתי בסיומו של הקרב בג'נין בסיטואציה אחרת, באותו מצב, הבאתי לאולמו את כתב הבקשה, כפי שהבאתי לכבוד השופטת דורנר בתחילת הדיון, והשופט ברק נתן לי זכות דיבור באופן מלא ובהרחבה. וכאן משום מה, נאטמו השופטים וסרבו בעקשנות. אבל לא זה המקרה, כי, שוב, נניח שלא היה מקום, או השופטים באותו רגע לא היו מוכנים להקשיב לי, אבל הדבר הזה חזר ונשנה במשך שמונה חודשים ועד מתן פסק הדין בחודש נובמבר למרות בקשות חוזרות ונישנות שלנו ושל חיילי צה"ל בכתב, בית המשפט פשוט לא היה מוכן להטות אוזן, לא היה מוכן לקיים ישיבת דיונים. ומה שעוד חרה וצרם לנו הוא הדיסונאנס ביחס לעותר, מצד אחד עמדו 2,000 לוחמי צה"ל ו23- משפחות שכולות ומדינת ישראל כולה שבאה ואמרה את הסרט הזה אין להתיר במדינת ישראל ומצד שני עמד מוחמד באקרי ערבי ישראלי שבפועל, התמם אבל נתן במזיד את ידו לארגוני הטרור. הבאנו הוכחות מוצקות שהסרט נעשה על ידי ארגוני הטרור. מפיק הסרט בפועל הוא מחבל, איש גדודי חללי אל-אקצה שנהרג על ידי צה"ל חודשיים אחרי הפקת הסרט, בביתו נמצאו 20 מטעני חבלה, לאיש הזה, אשר אנחנו סברנו שאין לו זכות למשפט צדק והגון, לאיש הזה בית המשפט נתן לעורך דינו אחרי שלא היה מוכן לשמוע אותי שניה אחת, כעבור כמה שעות באותו יום השופטים התרווחו בכיסאותיהם ובמשך שעה נתנו לעורך דין פלדמן להציג את טיעוניו של באקרי. שאלה: יש לך הרגשה שכבר החליטו מראש את התוצאה של המשפט?
תשובה: רבים מחברי וגם אנשי המשפחות השכולות אומרים באופן חד-משמעי שההליך המשפטי הזה היה משחק מכור, וטוענים שההחלטה ניתנה מלכתחילה, ויש שמרחיקים לכת וטוענים שבעצם קביעת ההרכב נתנה לכאורה החלטה כי עמדתו היתה ידועה, ואומרים אפילו יותר מזה, מתארים את זה כמשחק מכור שבית המשפט לא רצה שיבלבלו אותו עם העובדות. ואם ציינתי בפניך שבמשך שמונה חודשים בית המשפט סרב לבקשות חוזרות ונשנות שלי בכתב לאפשר לטעון בפניו, השיא היה מבחינתי שפתחנו את פסק הדין, קראנו אותו ונדהמנו לגלות שאפילו בפסק הדין אין התיחסות לחלק הארי של טיעוננו. אני הגשתי לבית המשפט בחודש ספטמבר כתב תשובה מפורט וארוך, משתרע על כ100- עמודים ואליו מצורפים 90 מסמכים נלווים כולל חוות דעת בטחוניות של גורמי בטחון בכירים ביותר, שאמרו שהסרט הזה יביא לנפגעים, יביא לרצח יהודים כתוצאה מהסתה ורגשי נקמה של הערבים. בית המשפט התעלם מכך לחלוטין, הוא לא התיחס לזה במילה, חוות הדעת של שר הבטחון, של גורמים בכירים בשב"כ ושל מטה הלוחמה בטרור פשוט לא היו לנגד עיניו, הוא לא התיחס אליהם ולשורה ארוכה של טיעונים אחרים שדמנו עלול להיות בסכנה, שאנחנו עלולים להפגע על ידי טרוריסטים, שאנחנו עלולים לעמוד לדין בחו"ל כפושעי מלחמה, שהסרט יביא לאנטישמיות חריפה ולמעשי איבה נגד יהודי התפוצות. שאלה: יש כאן הטיה ברורה של בית המשפט. אתם בקשתם דיון חוזר, איפה זה עומד עכשיו? תשובה: מדינת ישראל, הלוחמים והמשפחות כולנו ביחד בשלוש בקשות נפרדות הגשנו בקשה לדיון חוזר, פרטנו גם את הדברים שציינתי פה וגם בהרחבה את הטיעונים המשפטיים, אנחנו סוברים שגם מבחינה משפטית פסק הדין שגוי, ואנחנו ממתינים להחלטה של בית המשפט האם לקיים משפט חוזר. שאלה: בהרכב יותר מורחב? תשובה: כן, את ההרכב המורחב ביקש היועץ המשפטי בחודש אפריל וגם לכך ההרכב הזה סירב, ועל זה ועל עוד דברים אחרים הפרופ' רות גביזון וגם זאב סגל, בהקשרים אחרים, מתחו ביקורת קשה על פסק הדין ועל התנהלות בית המשפט כך שזה לא רק בקורת שלנו כמי שנוגעים ישירות בענין, גם גורמים משפטיים הביעו פליאה ולא הבינו את ההתנהלות החד-צדדית של בית המשפט במיוחד כלפינו. פרסום ראשון:10:39, 02 ינואר '04
עדכון האחרון:10:53, 02 ינואר '04
http://www.a7.org/news.php?id=68524
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
08:46 30.03.04 |
|
|
46. השופט מצא/בג''צ הפך את פסק דינה של דורנר = ג'נין ג'נין.
בתגובה להודעה מספר 32
|
 " אפילו כתוביות הפתיחה בג'נין ג'נין מתועבות"
09:02, 29 מרץ 2004 / ז' בניסן תשס"ד 
בג"ץ הפך את פסק דינה של השופטת דליה דורנר, שאישרה להקרין את הסרט ג'נין ג'נין. השופט אליהו מצא קיבל את טענת העותרים נגד הקרנת הסרט, ושלח את הצדדים לנסות לגבש פשרה.
כתבנו אפי מאיר מסר כי לבג"ץ הוגשו שלוש עתירות שתבעו לאסור את הקרנת הסרט. בסרט מציג יוצרו מוחמד בכרי טענה כאילו במהלך מבצע חומת מגן ביצעו חיילי צה"ל טבח בג'נין. השופטת דורנר אישרה את הקרנת הסרט, אך בעקבות לחצים שהופעלו על בג"ץ הוא נעתר ואסר את ההקרנה באופן זמני. אתמול החל בג"ץ את הדיון בעתירות, וכאמור השופט מצא, כדן יחיד, שיגר את הצדדים להגיע לפשרה. 
שמחה מאליק, ששכל את בנו גדליה, אמר: "אני מעודד, ואני מרגיש כי הבוקר שמענו שופט היודע שמעל ומעבר למשפט צריך להיעזר בשכל טוב ובהבנה לרוחב, ואת זה בבית המשפט העליון עד עתה לא זכינו לראות". עוד אמר מאליק כי מלבד המלחמה נגדנו, הנעשית בכלי נשק, מתנהלת נגדנו "מלחמת פרופגנדה", כלשונו, שמטרתה להכפיש את עם ישראל. "זו מלחמה שאנו מנהלים בין כותלי בית המשפט. בני מסר את נפשו במלחמה עם הקנה, ואני לוחם את המלחמה השנייה". 
בראיון ל"סוגרים יום" בערוץ 7 אמר עו"ד ישראל כספי, מי שלחם בג'נין, ומייצג את העותרים, כי מתחילתו ועד סופו הסרט מתועב, כולל ה"קרדיטים" וההקדשות המוצגות בתחילתו ובסופו. בתחילת הסרט, אמר כספי, מופיע כיתוב בעברית כי הסרט הוא לזכר איאד צמודי, שנהרג מכדוריהם של חיילי צה"ל, ובאנגלית נכתב שנרצח בידי חיילי צה"ל. מדובר ב"מחבל 'גדודי חללי אל אקצה', שנהרג בהיתקלות עם חיילי צה"ל חודשיים אחרי שסיים להפיק את סרט התועבה", אומר כספי. לדבריו, באמצעות מסמכים ממערכת הביטחון הוא הוכיח כי אותו מחבל סיפק אמצעי לחימה לחוליות טרור, וכי בביתו נמצאו אחרי מותו 30 מטעני חבלה מוסלקים.
 כספי הוסיף כי בסיום הסרט מופיע קרדיט נוסף, ליאסר עבד רבו, אחראי ההסברה והתרבות ברש"פ, שבמימונה נעשה הסרט. 
לדבריו, בפעם הקודמת עמד בבית המשפט במצב "שהיה בלתי נתפס", כלשונו, ולפיו לא הייתה בבית המשפט נכונות להקשיב לחיילי צה"ל, ובכך נמנעה מהם הזכות הלגיטימית הבסיסית והמשפטית, העומדת לרשות כל אזרח, לבוא ולטעון את טיעוניו. "לעומת זאת", אמר כספי, "היום מצאנו את עצמנו מול בית משפט שמבין ללבנו והכואב את כאבנו". לדבריו, השופט מצא אמר כי ראה את הסרט כמה פעמים, וכי מצא שישנם בו קטעים בלתי קבילים ובלתי סבירים. "מוקשים", כלשונו, שמקומם אינו ראוי להיות מוצג בסרט. השופט מצא נתן לצדדים להבין כי ראוי להסיר מהסרט כארבעה עד חמישה קטעים שאינם ראויים להקרנה. כספי הוסיף כי להערכתו לשינוי בבית המשפט תרמה גם דעת הקהל וגם העובדה שהכנסת בהרכב של כמעט "מקיר לקיר" התייצבה בדרישה לקיים דיון נוסף בעניין האישור להקרין את הסרט בציבור הרחב. 108 חברי כנסת תמכו בדרישה זו. בציבור נוצרה הבנה כי מדינה שפויה אינה יכולה לשלוח לוחמים לקרב ואחר כך לאשר הצגת סרט של אויביה, המחבלים, המציגים את לוחמיה כפושעי מלחמה רוצחים ונאצים. הבנה זו, לדבריו, חלחלה גם לתודעת השופטים בבית המשפט, והדיון בו, שהיה מעין גישוש ראשוני, כוון לניסיון לגבש הצעת פשרה. לדבריו, התגבשה הבנה כי על כל הצדדים: המשפחות השכולות, המדינה והלוחמים מצד אחד, וגם עו"ד פלדמן, המייצג את בכרי, להגיע למוצא ראוי, ש"יאפשר להקרין את הסרט מבלי להעליל על הלוחמים את העלילה הנוראה הזאת". עוד אמר כספי כי בדבריו בפני השופט מצא ציין שהלוחמים התקשו למצוא עצמם באים בשערי בית המשפט העליון של מדינת ישראל כמי שמנסים לפגוע בחופש הביטוי או כמי שמנסים "לדכא ביטוי אומנותי דוקומנטרי", "כל מיני קשקושים שמוחמד בכרי ותומכיו מנסים לתאר בהם את הסרט המזויף השקרי הזה", אמר כספי.
 הוא הוסיף כי אף על פי שהוא בעד חופש ביטוי כמעט מוחלט, גם לערך זה יש גבול, וסרט זה "חצה את כל גבולותיה של חברה דמוקרטית החפצה בחיים והמבקשת שייצאו מקרבה לוחמים שיהיו נכונים גם לצאת לקרב". (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=75226
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
17:35 16.08.04 |
|
|
48. ביהמ''ש לא ימחק את תביעת הדיבה של לוחמי ג'נין נ' בכרי
בתגובה להודעה מספר 46
|
ביהמ"ש לא ימחק את תביעת הדיבה של לוחמי ג'נין נגד מוחמד בכרי
המחוזי בת"א דחה את טענת הבמאי הערבי-ישראלי, לפיה מאחר שסרטו השיקרי אינו מציין את שמות החיילים שדיבתם הוצאה לכאורה, הרי שמדובר בלשון הרע על ציבור שלא ניתן לתבוע בגינה; ביהמ"ש: יש להיזהר במחיקת תביעות חמורות מעין אלה
עודכן: 17:10 16/08/2004 | נועם שרביט | [email protected]
20 חודשי מאסר לבני משפחת בכרי שהלינו את המחבל שביצע הפיגוע במירון
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-48605-00.html?tag=17-33-00
----------------
דיון סוער בכנסת סביב הסרט "ג'נין, ג'נין"; בג"צ עיכב הקרנת הסרט
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35386-00.html?tag=17-33-42
----------------
המדינה ומשפחות חללי הקרב בג'נין מבקשות דיון נוסף בבג"צ בעניין "ג'נין, ג'נין"
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34932-00.html?tag=17-33-58
----------------
בג"צ התיר הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-33722-00.html?tag=17-34-14
----------------
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו של מוחמד בכרי, במאי הסרט השיקרי והשערורייתי "ג'נין, ג'נין", למחוק על הסף תביעת לשון הרע שהוגשה נגדו על-ידי 5 חיילי מילואים, ששירתו בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן".
כזכור, בחודש פברואר 2003, הגישו 5 חיילים שלחמו בקרב בג'נין, תביעת דיבה בסך 2.53 מיליון ש"ח נגד בכרי ונגד הסינמטקים שהקרינו אותו, בטענה שהסרט אינו דוקומנטרי, והקטעים המוצגים בו מהווים לשון הרע נגדם ונגד כלל חיילי צה"ל, באשר הם מייחסים לחיילים הלוחמים ביצוע של פשעי מלחמה חמורים במחנה הפליטים בג'נין. בתביעה, שהוגשה על-ידי עו"ד אמיר טיטונוביץ, נטען כי "הסרט מתחזה להיות סרט תיעודי, שמציג כביכול עדויות ועובדות", אולם סצינות רבות המתוארות בו - לא היו ולא נבראו. בסרט יוחסו לחיילים שהשתתפו במבצע "חומת מגן", פשעי מלחמה נוראיים, כדוגמת דריסה מכוונת באמצעות טנק, של פלשתינים כפותים ששכבו על הקרקע; רצח של חסרי ישע חפים מפשע לכאורה; ריצוץ גולגלות של ילדים; רצח של נשים וילדים; הריסה של בתים על יושביהם וכו'. בכרי: בלשון הרע על ציבור אין עילת תביעה בבקשה טען בכרי, באמצעות עורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד, כי מאחר שבסרט "ג'נין, ג'נין" לא זוהה חייל כלשהו בשמו, אלא דובר באופן כללי על חיילי צה"ל, הרי שמכוח חוק איסור לשון הרע, לא ניתן כלל להגיש תביעה, משום שסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי "לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית...". התובעים טענו מנגד, כי דברי לשון הרע שבסרט מכוונים לכל אחד מהם, שכן מכריו ובני משפחתו יודעים שהשתתף כלוחם במבצע, ושמותיהם התפרסמו באמצעי התקשורת שערכו ראיונות בעקבות הקרנתו של הסרט. ביהמ"ש: אין מדובר כאן בלשון הרע על ציבור השופט אילן ש. שילה דחה את טענותיו של בכרי וציין כי "אחדים מהתיאורים בסרט מדברים על חייל יחיד שעשה מעשה (כגון אותו חייל שירה באדם זקן לאחר שזה אמר לו שלא יוכל לקום), ותיאורים אחרים עוסקים בחיילים כקבוצה (כגון 'ירו בו כשידיו מורמות')", ולכן נופלת הטענה שמדובר לכל היותר בלשון הרע על ציבור. ההלכה המרכזית בעניינו של סעיף 4 לחוק, קבע השופט שילה, נקבעה בסוף שנות ה-70' (ע"א 698/77), ולפיה במקום שבו אפשר לייחס את אותה לשון הרע ליחידי הקבוצה, אזי יש לחברי הקבוצה עילת תביעה אישית. הוא אף ציין החלטה של בית משפט השלום בירושלים מהשנים האחרונות, שדחה את בקשתו של פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, למחוק על הסף תביעת דיבה שהגישו נגדו שניים מתושבי בית-אל, שהתנדבו לשירות מילואים פעיל ביחידת סיור באזור יהודה ושומרון. התביעה נסבה סביב דברים שאמר צימרמן לעיתון, לפיהם: "חיילים שמתנדבים במיוחד לשירות בשטחים נתפסים כגיבורים כשבעצם ניתן להקביל את רוח ההתנדבות הזאת לרוח ההתנדבות של גרמני שהתנדב לשירות באס.אס.". הערעור על ההחלטה הגיע עד לעליון, שקבע כי "יש לבחון האם הפגיעה הנטענת בתובענה זו נעשתה כלפי 'ציבור' שהיחידים המרכיבים אותו אינם ניתנים לזיהוי. אם כן, כי אז הפגיעה - באם תוכח - כוונה לגוף גדול של אנשים בלתי מזוהים ואינה בת-תביעה, או שמא מדובר ב'ציבור' המורכב מיחידים אשר נוכח אופיו והיקפו ראוי לראות כל אחד מהנמנים עליו כיחיד הנפגע מלשון הרע. אם כך הדבר, שוב אין מדובר בפגיעה ב'ציבור' אלא בפגיעה ביחידים המרכיבים אותו ציבור, ובנסיבות כאלה עשויה להיות לכל אחד מהם עילת תביעה על הפרת איסור לשון הרע, כשם שזו היתה עומדת אילו כוונה לשון הרע במישרין אל אותו יחיד". יש להיזהר ממחיקת תביעות במיוחד במקרים חמורים של לשון הרע בהחלטתו, הדגיש שילה את חומרתה של עוולת לשון הרע, שבכרי הוציא לכאורה בסרטו על חיילי צה"ל, וקבע כי הסרט "מכיל תיאורים רבים של התנהגות חיילים כלפי תושבים פלשתינים, שהן לכל הדעות מעשים שלא ייעשו, העולים לכאורה כדי פשעי מלחמה". השופט קיבל את טענותיו של עו"ד טיטונוביץ, שלפיהן אין מקום ללמוד מפסקי הדין שניתנו בסוגיה זו בארה"ב, והסתמך דווקא על החלטות, שניתנו על-ידי בתי המשפט בישראל. השופט הדגיש את הזהירות הרבה, בה על בית המשפט לנקוט בבואו למחוק על הסף תביעה, וקבע כי הזהירות גדולה עוד יותר במקרה כמו זה שלפניו, שבו לשון הרע שבכרי הוציא לכאורה, אופן הוצאתה ודרך פרסומה, חמורים לא פחות מאלה שהיו בפני בתי המשפט בישראל בפרשות קודמות, ובוודאי מאלה שנידונו בפסקי הדין האמריקנים, אליהם הפנו עורכי הדין פלדמן וספרד. השופט ציין גם, כי אותו הדין חל בנוגע לאפשרות שהתובעים יזוהו בציבור כמי שהשתתפו במבצע "חומת מגן" ועשו מעשה מאלה שהסרט מייחס לחיילים. לפיכך, דחה השופט שילה את הבקשה וקבע, כי יש לברר את התביעה כסדרה. בג"צ קבע: הסרט שיקרי - אך חוסה תחת 'חופש הביטוי' כזכור, בחודש נובמבר שעבר החליטו 3 שופטי בג"צ, דורנר, פרוקצ'יה וגרוניס, להתיר את הקרנתו המסחרית של הסרט, לאחר שקבעו פה-אחד, כי החלטת המועצה לביקורת סרטים פוגעת מעבר לדרוש בחופש הביטוי, ערך יסוד המעוגן כיום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו . עוד נקבע, כי גם אם הסרט שיקרי ומסולף ופוגע קשות ברגשות הציבור הישראלי - אחת הסיבות שבעטיין פסלה המועצה את הקרנתו, הרי שאין בכך כדי לפסול את הסרט. מרגע שהיה זה אחד משיקוליה העיקריים של המועצה, הרי שהיא חרגה מתחום סמכותה בהחלטתה. המדינה ומשפחות החללים ביקשו מבג"צ לקיים דיון נוסף בפסיקה, בהרכב מורחב של שופטים. אלה טענו, בין היתר, כי השופטת דורנר, בניגוד לשופטת פרוקצ'יה, לא בחנה את גבולות חופש הביטוי בעיתות משבר לאומי או בעיתות חירום, אלא בחנה את סוגיית חופש הביטוי, כאילו מדינת ישראל נמצאת במצב שיגרה. כן נטען, כי פסיקת בג"צ נוגדת פסיקה קודמת משנת 78', שם אושרה החלטת המועצה לביקורת סרטים ומחזות, לפסול סרט תיעודי, בנימוק שמדובר בסרט שיקרי ובלתי מאוזן, המבזה את ישראל, מחליש את מעמדה בעולם ועלול להסית לאלימות. ת.א. 1255/03 עופר בן-נתן ואח' נ' מוחמד בכרי
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-52120-00.html?tag=17-15-07
 https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
23:33 21.03.05 |
|
|
60. שופטת בדימוס: לא לגיטימי לאשר שקרים - ''ג'נין ג'נין''.
בתגובה להודעה מספר 32
|
שופטת בדימוס: לא לגיטימי לאשר שקרים
22:40, 21 מרץ 2005 / י' באדר תשס"ה
השופטת בדימוס הדסה בן עתו מתחה ביקורת על האישור שנתן ביהמ"ש העליון להקרין את הסרט "ג'נין ג'נין". בדיון על נושא חוקה לישראל אמרה בן עתו כי מדובר בשקר שהוסיף 'תחמושת' לאנטישמיות, המבוססת על שקרים. השופטת בדימוס הדסה בן עתו מתחה ביקורת על החלטת השופטת בדימוס דורנר לאשר את הקרנתו של הסרט "ג'נין ג'נין". בין השתיים התפתח עימות במהלך דיון שהתקיים בכינוס הבינלאומי של משפטנים יהודיים במכון הישראלי לדמוקרטיה. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בן עתו ודורנר השתתפו בדיון שכותרתו: "חופש הביטוי בישראל והתגברות האנטישמיות בעולם" במסגרת דיונים על נושא חוקה בהסכמה. בדיון נחלקו השתיים על נושא האישור שנתן ביהמ"ש העליון להקרין את הסרט. דורנר שהתירה את הקרנת הסרט אמרה: "אני מבינה שמה שישראל עושה יכול להשליך ולהשפיע על יהודי העולם, ועלינו לקחת את זאת בחשבון, אבל אנו לא יכולים להכפיף את כל מה שאנו עושים כאן למה שיאמרו הגויים". היא הוסיפה כי אישור ההקרנה התחייב הן מבחינת החוק וגם מבחינה עניינית. איסור כזה לדבריה אם היה ניתן לא היה מונע הקרנת הסרט בעולם והנזק לישראל מהפסילה היה גדול יותר ממתן אישור. הנציג הצרפתי עו"ד יוסף ראובש המכהן כסגן נשיא האיגוד הבינלאומי של משפטנים ועורכי דין יהודיים קבל על ההחלטה להתיר את הקרנת הסרט ואמר: "איך אפשר לדרוש מאיתנו, יהודי העולם, להגן על ענייניה של ישראל ולהאבק באנטישמיות כאשר בית המשפט העליון של מדינת ישראל מתיר להקרין סרט כמו ג'נין ג'נין?" הוא הוסיף כי "המאבק על דעת הקהל היא מלחמה וכדי שנוכל להגן על ישראל נדרשת מכולנו, פוליטיקאים שופטים ואחרים יותר אחריות וזהירות בהתבטאויות כדי לא לתת נשק בידי שונאינו". השופטת בדימוס הדסה בן עתו, נשיאת האיגוד הבינלאומי של המשפטנים היהודיים, מתחה אף ביקורת על פסק הדין שכתבה דורנר. לדבריה היתה זו שגיאה מצד ביהמ"ש העליון לאשר סרט המבוסס כולו על שקרים "זה לא לגיטימי לאשר שקרים", אמרה, בהוסיפה כי האנטישמיות מבוססת על שקרים והסרט רק הוסיף 'תחמושת' למפיצי האנטישמיות בעולם.
http://www.a7.org/news.php?id=106944 
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
31525 הודעות |
01:19 22.03.05 |
|
|
61. חופש הביטוי מול סכנת ההסתה
בתגובה להודעה מספר 60
| |
לדעתי, הצדק הוא כמובן עם דורנר, חופש הביטוי צריך להיות מוחלט, בלי סייגים ובלי מגבלות ובטח בלי צנזורה. לא צבאית ולא חברתית. אולם זה אפשרי רק אם מתקיים תנאי נוסף המאפשר את האיזון בין חרות הפרט ובין טובת הציבור....
וזאת הנקודה הכי בעייתית: אין במדינה הזאת מערכת מאוזנת של צדק. במצב דהיום, כל דאלים גבר ואין מי שיעשה צדק. למרבה האבסורד הפעם היחידה בה הקפידו על קוצו של יוד היה דווקא במקרה בו לא היתה הצדקה להפעלת החוק מבחינת "יקוב הדין את ההר", והמדובר על המקרה של מרגלית הר שפי שהואשמה (מבחינת ספר החוקים- בצדק) כי לא דיווחה לחוק על מזימה לביצוע עבירה. אם כל המדינה היתה נוהגת כמו שנהגו כלפי הנערה הר שפי- אז לא היה פשע בישראל ובא לציון גואל. ולנקודה העיקרית: אם היה במדינה מנגנון לאכיפת הצדק, היה הבמאי המכובד מועמד לדין על הסתה בדרגה החמורה ביותר- (אף על פי שבעיקרון, אסור היה למנוע את הקרנת הסרט).
שמוחמד בכרי יעשה את החשבון לעצמו, האם כדאי לו להסתכן במאסר ארוך או אפילו גזר דין מוות בגלל הפצת סרט שיקרי המסית לדם יהודים, או לפעול על פי אמות מוסר בסיסיות ולא לשקר או להסית, במיוחד לא להסית כנגד העם היהודי שמארח אותו בארצו. אם בכרי היה כל כך בטוח כי הוא זכאי, ומתעקש על "אמת דיברתי" אז בבקשה שיוכיח זאת בבית המשפט. לטובתו, הייתי מציע כי בפעם הבאה שהוא עושה סרט כזה, שיבוא מצוייד בחוות דעת של היסטוריונים מקובלים לפיו הסרט הוא אמת, וזאת עוד לפני שהוא מחליט להציג אותו בפני הציבור. בכך היה מונע אי נעימויות וחשש להסתה. אבל מה לעשות ואין מערכת צדק אמיתית במדינה האהובה שלנו. ולכן יש מקום לביקורת של הדסה בן עתו למרות שההצעה אינה חוקתית ואינה מוסרית בעליל. הסיבה לכך היא שבמקרה הנוכחי, יכול אותו מוחמד להקרין את הסרט (כפי שאכן עשה) ומבלי מעצורים מוסריים, לשחרר את כל השנאה התהומית שלו ליהודים ובכך לגרום לשפיכות דמים ממש. וכשמדובר על סכנת שפיכות דמים (דיני נפשות) מותר לחרוג מהכללים של הדמוקרטיה הליברלית ובכך לשמור את האיזון המתבקש (איזון נגטיבי - הייתי מכנה זאת).
 |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
21:45 03.12.03 |
|
|
34. הסרט האנטישמי לא הוקרן בפסטיבל !!
בתגובה להודעה מספר 0
|
18:50, 3 דצמבר 2003 / ח' בכסלו תשס"ד
הסרט האנטישמי "פסיון" של מל גיבסון, העוסק בשעותיו האחרונות של ישו, לא הוקרן אתמול (ג') בפסטיבל סרטים בנושא "ישו והקולנוע".להקרנה שהוגבלה ל"נבחרים" בלבד, הוזמנו בכירי הכנסייה הקתולית בהם הקרדינל פופ פופרד העומד בראש המועצה לתרבות, הארכיבישוף ג'ון פוליי האחראי לנושא תקשורת וחברה ומומחי דת מאוניברסיטאות קתוליות ברומא. כתבתנו רותי אברהם מוסרת שעפ"י דיווח רשת CNN , מפיק הסרט ניק היל כתב למנהל הפסטיבל אנדרה פיירנסנטי כי "גיבסון נמלך בדעתו באשר למספר תמונות וכי הוא מעונין לערוך את הסרט שוב". גיבסון הודיע כי כאשר תסתיים מלאכת העריכה של הסרט ישמח לקבוע תאריך הקרנה מיוחד עבור הואתיקן. הסרט המתמקד בשקר לפיו יהודים צלבו את ישו, זוכה לביקורות חריפות מצד נוצרים ויהודים המביעים חשש כי הקרנתו תגרום לגל אנטישמיות עולמי. רשת ה CNN מציינת כי חוקרי תנ"ך העלו ספקות באשר לגירסה עליה מבסס גיבסון את התסריט. לדבריהם מדובר בכתבים מיסטיים מהמאה ה 18. כתבתנו מציינת כי בחודש אוגוסט פנה מכון ויזנטל למל גיבסון בבקשה לערוך שינויים בסרטו בשל החשש כי הקרנתו תגרום להתפרצות גל אנטישמי. הרב מרווין היר ממכון ויזנטל בלוס אנג'לס ציין כי בעקבות פרסום הסתייגויותיו מהסרט קיבל מכתבי שטנה רבים. לדבריו במשך אלפי שנים נרצחו מיליוני יהודים על ידי אנטישמים שספגו את השקר בדבר אשמת היהודים במותו של ישו. גם הליגה היהודית למניעת השמצה הביעה את התנגדותה להקרנת הסרט ואמרה כי הוא מחזק את השקר לפיו היהודים אשמים במותו של ישו. מל גיבסון שהשקיע בסרט 30 מליון דולר טען כי סרטו אינו אנטישמי. (פ.ק.)
http://www.a7.org/news.php?id=66408
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
09:56 22.12.03 |
|
|
43. בקשת תמיכת מג''דים מח''טים במיל' לקריאה ציבורית
בתגובה להודעה מספר 0
|
- Original Message -
From: ***
Sent: Sunday, December 21, 2003 11:50 PM
Subject: Fw: בקשת תמיכת מג"דים מח"טים במיל' לקריאה ציבורית...חברים יקרים
פניה זו הגיעה אלי ואני מעביר אותה אליכם
מתוך תקווה שלפחות חלקכם ( אם לא כולכם ) תבחרו להתייחס בדרך של תמיכה
בריאות ונחת
י.
- Original Message -
From: קצין מילואים ראשי
To: [email protected]
Sent: Sunday, December 21, 2003 5:52 PM
Subject: FW: בקשת תמיכת מג"דים מח"טים במיל' לקריאה ציבורית... למג"דים ולמח"טים שלום
י.ל, עד לאחרונה מג"ד **** (הגדוד שנלחם בג'נין וש- 13 מחייליו נפלו בקרב), ביקש מקמל"ר להעביר מייל זה אליכם.
התייחסותכם והמשך קשר (לאלו שיבחרו) - אנא ישירות עם יורם לפי כתובת הדוא"ל שבמכתב.
בברכה,
יובל קלפ
רל"ש קמל"ר מפקד יקר, שלום רב –
1. אנא, קרא את תוכן המסמך שמצורף בעמוד הבא: "קריאה ציבורית למניעת הפגיעה ב..."
2. אנו1 מבקשים בזאת את הסכמתך להשתתפות ותמיכה בקריאה זו.
3. בכוונתנו1 לפרסם בעיתונים, קריאה זו ואת התומכים בקריאה זו. אנו נציין במודעה כמה מג"דים מח"טים במיל' שותפים לקריאה זו. אין בכוונתנו לפרסם שמות של תומכים, אלא, רק נתון מספרי כמה מג"דים מח"טים במיל' מזדהים וחותמים על קריאה זו.
4. במידה והנך מזדהה ותומך בקריאה זו, או במקרה ותרצה לשאול שאלה או להגיב ולהתייחס לקריאה זו. תוכל לעשות כן באמצעות: ד.א. = [email protected] או לחילופין בדואר רגיל = י.ל הכפר הירוק (מיקוד) 47800.
5. חשוב לציין : שם ושם משפחה, דרגה, תפקיד נוכחי. 1 – קבוצת מפקדים ולוחמים מחטיבה 5 וכן מספר משפחות שכולות אשר מרכזת את המאבק כנגד הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין".
קריאה ציבורית למניעת הפגיעה בחיילי צה"ל
והמשפחות השכולות בקרב ג'נין.
_______________ אנו רואים בדאגה רבה ובחומרה את הפגיעה הקשה שפוגע הסרט גנין גנין בשמם הטוב ,ביושרם ובדמותם המוסרית של 2,000 לוחמי צה"ל, ועשרים ושלושה חללי הקרב במחנה הפליטים בגנין בזמן מבצע חומת מגן, שיצאו בשליחות העם והמדינה בצו 8 להגן על בטחון המדינה והחברה בשעתה הקשה. נאמנה עלינו עדות חיילי ומפקדי הלוחמים כי התיאורים הקשים המובאים בסרט גנין גנין המתארים את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה, כרוצחים ובפועל כנאצים, שביצעו מעשי זוועות, ובהם ביצוע הרג בדם קר והוצאות להורג של ילדים, נשים, זקנים, ומפגרים, דריסת עצורים כפותים למוות בשרשראות טנקים וריצוץ גופותיהם, הטחת ראשי ילדים לקירות והריגתם, הפגזת בית החולים והריסת חלק ממנו, והריסת כל בתי מחנה הפליטים על יושביו, הינם עלילת דם, והאשמות חסרות כל בסיס. חברה השולחת את בניה לקרב, חבה לבני המשפחות השכולות וללוחמים חוב מוסרי לשמור על שמם הטוב, ולמנוע פגיעה ברגשותיהם, והמדינה חייבת לעשות כל מאמץ למנוע הקרנת סרט הפוגע כך בהם, מסכן את ביטחונם, ועלול להביא להעמדתם לדין בחו"ל כפושעי מלחמה. סרט המעלה באופן חד צדדי האשמות חריפות כאלה ללא כל ראיה עובדתית לאמיתותן, הינו כלי תעמולה בידי אויבי המדינה במסגרת הלחימה התקשורתית וההסברתית הנערכת נגד מדינת ישראל, והאשמות כאלה יש בהן לפגוע באופן חמור בחוסנה המוסרי של החברה, בתדמיתנו האנושית, ובלגיטימאציה לקיומה של מדינת ישראל כחברה ראויה במשפחת העמים. לאור חשיפת העובדות כי המפיק בפועל של הסרט ושניים ממשתתפיו הינם מחבלים חברי ארגוני טרור, וכי מחוות דעת מצד גורמים בכירים עולה הערכה כי הסרט עלול להסית את האוכלוסיה הערבית בצורה חמורה שעלולה בודאות קרובה להוביל לפגיעה בשלום הציבור, לאור מלחמת הטרור הקשה שאנו מצויים בעיצומה, ולאור הפגיעה הקשה בשמם הטוב וברגשותיהם של המשפחות השכולות ו- 2,000 לוחמי הקרב, אנו קוראים שלא להתיר את הקרנת הסרט בישראל, במיוחד לעת הזו.
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
11:22 31.03.04 |
|
|
47. עלילת ג'נין מס' 2 - במימון ישראלי !!
בתגובה להודעה מספר 0
|
עלילת ג'נין מס' 2 - במימון ישראלי
08:59, 31 מרץ 2004 / ט' בניסן תשס"ד
במאמר פובליציסטי שפרסם בעיתון "מעריב" קובע מאיר שניצר כי לאחר סרטו של מוחמד בכרי 'ג'נין ג'נין', מזה כשלושה שבועות מופצת בישראל עלילת ג'נין הקולנועית השנייה נגד מדינת ישראל, אולם הפעם ישראל עצמה היא המממנת את פרסומה. מדובר בסרט "הילדים של ארנה", שביים השחקן ג'וליאנו מר. סרט זה מבקש לספר בנימה אנושית אוהדת את סיפור חייהם של המחבלים שניצבו נגד חיילינו במהלך מבצע "חומת מגן". הסרט פורס את סיפורם של נערי ג'נין שהיו חלק מחוג התיאטרון של ארנה, אמו של ג'ליאנו מר. מדובר בנערים שחלקם הפכו למחבלים ושכמה מהם אף נהרגו בלוחמה מול חיילינו, אולם בעצם סיפור נעוריהם מבקש ג'וליאנו מר לרכז כלפי המחבלים הצעירים רסיסי סימפאטיה מצדו של הצופה בסרט. שניצר מציין כי בין המחבלים המקבלים מבט חיובי ואוהד כל כך מצוי גם מחבל שהתפוצץ בפיגוע ההתאבדות בחדרה. בסיום דבריו מציין שניצר פרט עובדתי, שמן הסתם יעורר שערורייה מסוימת: הקרן החדשה לסרטי תעודה, שפעילותה נסמכת על תקציב המדינה, הייתה בין התומכים בהפקת הסרט המדובר. (ש)
http://www.a7.org/news.php3?id=75450
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
14:50 31.08.04 |
|
|
50. מוחמד בכרי: ''לאף אחד אין מונופול על האמת''
בתגובה להודעה מספר 0
|
Locutus
חבר מתאריך 8.3.02
2150 הודעות 00:12 31.08.04
מוחמד בכרי: ''לאף אחד אין מונופול על האמת''
במאי ``ג`נין, ג`נין`` מוחמד בכרי: עם כל הכבוד לבית המשפט שקבע שסרטי רצוף אי-דיוקים לאף אחד אין מונופול על האמת (קול ישראל)
http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/ShowAllTickers.jhtmlאיזו התבטאות טיפשית. לא ייתכן שבכרי לא מודע לכך שהסרט שלו הוא שקר אחד גדול. לאמת יש מונופול על האמת. האמת היא אחת. עובדות הן עובדות. הסרט שלו הוא פשוט שקרי.
ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
37578 הודעות 18:35 30.08.04
ביהמ''ש העליון: ניתן להקרין את הסרט ''ג'נין ג'נין''
בית המשפט העליון דחה הערב את הבקשה שהגישו המדינה ומשפחות הלוחמים ההרוגים בג'נין, לקיים דיון נוסף בהחלטה לאפשר את הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" של הבמאי מוחמד בכרי.
עם דחיית הבקשה, בוטל גם צו הביניים שאסר על הקרנת הסרט עד להחלטת בית המשפ
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2970566,00.html
Leah
חבר מתאריך 31.1.04
3738 הודעות 19:57 30.08.04
13. סופית: אושרה הקרנת הסרט השיקרי ''ג'נין, ג'נין''
בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.08.04 בשעה 20:04 בברכה, Leah
בג"צ דחה את בקשת המדינה ומשפחות 15 חללי הקרב בג'נין לקיים דיון נוסף בפסיקתו; השופט מצא: לא קבענו כל הלכה חדשה; לפני כן, הציע מצא לצדדים לצנזר 5 סצנות ובהן עלילות על חיילי צה"ל, אך המשפחות סירבו
נועם שרביט | [email protected] סופית: אור ירוק להקרנה מסחרית של הסרט "ג'נין, ג'נין": בג"צ דחה (יום ב', 30.8.04) את בקשת המדינה ו-15 חללי הקרב בג'נין שביקשו לקיים דיון נוסף בהחלטתו להתיר הקרנה מסחרית של הסרט "ג'נין, ג'נין", אותו הגדיר בית המשפט כ"שיקרי" לפחות בחלקו, והסיר את המכשול האחרון מהקרנת הסרט.
נזכיר, כי בחודש נובמבר 2003 קבע בג"צ כי החלטת המועצה לביקורת סרטים לאסור על הקרנת הסרט, פוגעת מעבר לדרוש בחופש הביטוי. השופטים קבעו, כי גם אם הסרט שיקרי ומסולף ופוגע קשות ברגשות הציבור הישראלי - אחת הסיבות שבעטיין פסלה המועצה את הקרנתו, הרי שאין בכך כדי לפסול את הסרט. המדינה ומשפחות חללי הקרב הקשה בג'נין ביקשו לקיים דיון נוסף בפסיקה זו, ובג"צ עיכב את הקרנתו עד להחלטה בבקשות אלה. המשנה לנשיא, אליהו מצא, ניסה לגבש הסדר בין הצדדים לפיו יצונזרו 5 סצנות המכילות עלילות קשות על חיילי צה"ל, אולם משפחות החיילים סירבו וביקשו כי יכריע בעתירה. השופט מצא: פסק הדין רק שינה את יישום ההלכה ולא את ההלכה עצמה ואכן, מצא החליט לדחות את העתירות לקיום דיון נוסף, בנימוק שאין בפסיקת בג"צ כל חידוש הלכתי המצדיק דיון נוסף. "שאלות של יישום דין קיים - שנויות במחלוקת, חשובות ורגישות ככל שתהיינה - אינן מצדיקות קיום דיון נוסף", הזכיר מצא. "דברים אלה מתייחסים - עם כל הכאב שהדבר מסב לעותרים - גם לקביעה שנכללה בפסק הדין, כי הפגיעה ברגשות שגורם הסרט אינה 'מזעזעת את אמות הַסִפִּים' וכן לקביעתו כי הסרט אינו מסית או מסכן את שלום הציבור ברמה המצדיקה את פסילתו. הוא הדין בקובלנת העותרים על-כך שפסק הדין נמנע מלהתייחס בנפרד לטענתם כי הסרט פוגע בשמם הטוב של הלוחמים ושל הנופלים". "אלא שדברים אלה, שנכתבו לפני כשלושה עשורים, שוב אינם משקפים עוד את הדין המצוי. בשורה של פסקי דין שניתנו מאז, שעסקו בצנזורה בכלל ובפסילת מחזות וסרטים על-ידי המועצה בפרט, נקבעו כללים נוקשים ביותר באשר למקרים שבהם רשאית הרשות הציבורית לפגוע בחופש הביטוי והיצירה". משפחות החללים דוחות את ניסיון הפשרה של השופט מצא השופט מצא מציין בהחלטתו, כי "העיון בעתירות, בנספחיהן הרבים ובתגובת המשיבים, הניח את דעתי כי לכאורה אין טיעוני העותרים מגלים עילה משפטית מיוסדת לקיום דיון נוסף. עם זאת, בשל רגישותו של הנושא וההבנה לכאבם וזעמם של הלוחמים והמשפחות השכולות, שקלתי את האפשרות לחרוג ממתכונת ההכרעה המקובלת". מצא מציין עוד, כי נוכח קביעתה של השופטת דורנר בפסק הדין המקורי, שהמועצה לביקורת סרטים יכולה היתה להסתפק באמצעים אחרים כמו צנזור סצנות מסויימות וכו', הוא תהה האם במקרה שהמועצה היתה נוקטת כך, החלטת בג"צ היתה משתנה. "ולאחר שחזרתי וצפיתי בסרט, פעם ועוד פעם, תוך שימת-לב מיוחדת לאותם חלקים מתוכו שבהם הוטחו העלילות השקריות בחיילי צה"ל, הגעתי לכלל מסקנה כי איטיב לעשות אם בטרם אחליט בעתירות לגופן, אנסה להביא את הצדדים לכלל הסדר מוסכם שייתר את ההכרעה". מצא: הקרנת הסרט בשלמותו לא תוסיף לבכרי כבוד רב "במהלך הצפייה בסרט סימנתי לעצמי 5 קטעים, שמנקודת מבטם של העותרים הייתי מגדירם כבעייתיים במיוחד: באחד דובר על כך שחיילי צה"ל הרגו בכוונה ילדים, נשים, זקנים, מפגרים, נכים ועצירים; מן השני עלה כי טנקים דרסו בכוונה אנשים חיים וכן גופות; בשלישי דובר על כך שחיילים הטיחו ראשי ילדים בקיר, או ירו בהם; ברביעי דובר על כך שחיילים קשרו אחד מן המחבלים הפלסטינים ואחר-כך ירו פעמיים בראשו; ובחמישי דובר על-כך שחיילים הוציאו להורג שבויים ועל גופת אחד מהם עלו עם טנק". "זולת קטעים אלה איתרתי בסרט עוד כ-9 קטעים, בהם מיוחסים לחיילי צה"ל מעשים שפגעו באזרחים, אך הדברים שנכללו בהם נראו בעיניי כפחות בעייתיים: בין מפני שאינם מייחסים לחיילים מעשים מכוונים; בין מפני שהדוברים בסרט מסרו עליהם לא ממראה עיניהם אלא מפי השמועה; ובין מפני שהוצגו באורח שעל-פניו אינו עלול לעורר אמון בלב צופה תמים". מצא הציע באחד הדיונים הסדר פשרה, לפיו יסכימו המשיבים להשמטתם מן הסרט של קטעים בעייתיים במיוחד ולליווים של מספר קטעים נוספים בכתוביות אזהרה, מבלי שהוא מגלה לאילו קטעים הוא מתכוון. לאחר כמה שבועות של מו"מ, הודיעו פרקליטי הצדדים, כי לא עלה בידיהם להגיע להסכמה וביקשו ממצא להכריע בעתירות. למרות שמי שטירפד את ניסיון הפשרה היו משפחות החללים, מציין מצא כי לדעתו גם בכרי ופורום היוצרים הדוקומנטריים יוצאים בהפסדם, משום ש"הקרנת הסרט בשלמותו, שכבר הוכח לגביו שבמסווה של סרט תיעודי שולבו בו עלילות שקריות, בוודאי לא תוסיף להם כבוד". בג"צ מתיר להקרין הסרט ומעורר סערה ציבורית השופטת דליה דורנר, שכתבה את ההחלטה העיקרית בפסק הדין המקורי, קבעה כי למועצה לביקורת סרטים אין סמכות לקבוע מהי אמת ומהו שקר. "המועצה אינה רשאית להגביל השמעתם של ביטויים, שמעיקרם הם אידיאולוגיים או פוליטיים, אך משום שרשויות השלטון, חלק מהציבור או אף רובו חולקים על ההשקפות המובעות בגדרם". "לרשות המועצה עמדו, אם כן, כלים פוגעניים פחות. כך, למשל, ניתן היה להגביל את הסרט לצפייה מגיל מסויים, להקדים לו כתובית אזהרה, להורות על השמטת קטעים מסויימים, להגביל את שעות הצפייה וכיוצא באלה. מבלי לחוות דעה על כשרותם של אמצעים אלה או על התאמתם לנסיבות המקרה שבפנינו, ברור כי קיומם מעניק למועצה כר פעולה רחב למדי, בטרם תחליט על פסילה מוחלטת של סרט". השופטת אילה פרוקצ'יה התמקדה בכיוונים אחרים. "האם תוכנו של הסרט המציג את חיילי צה"ל כמי שבצעו באורח שיטתי פשעי מלחמה בקרב ג'נין מצדיק הטלת איסור על הקרנתו עקב פגיעתו הקשה ברגשות הציבור על רבדיו השונים... מסריו של הסרט 'ג'נין, ג'נין', כמתואר לעיל, כרוכים בפגיעה של ממש ברגשות חוגים רחבים של הציבור בישראל" למרות דבריה אלה, קובעת פרוקצ'יה כי "הסרט 'ג'נין, ג'נין' מתיימר להיות סרט דוקומנטרי המתעד את עלילות קרבות ג'נין מנקודת ראותו של הצד הפלשתיני. גם אם יש בו הצגה חד-מימדית, סובייקטיבית, ואף מסולפת וכוזבת של עובדות, נקודת המוצא היא כי עומדת ליוצריו זכות להציגו - זכות הנובעת מחופש הביטוי והיצירה המוגן כזכות יסוד במקומנו". "דעתי היא כי בנסיבות העניין, אף שמדובר בפגיעה עמוקה וממשית, אין היא מגעת כדי הסף הגבוה הנדרש לצורך הסגתו של חופש הביטוי מפניה. אכן, מדובר בפגיעה ברגשות שהיא רחבה ועמוקה כאחד. אין היא מוגבלת לאדם אחד או לקבוצה קטנה של אנשים המהווים מיעוט קטן בחברה". החלטת המועצה לביקורת סרטים בחודש אוקטובר 2002 הוקרן הסרט פעמיים בסינמטקים, אולם כשהוגש לאישור המועצה לביקורת סרטים, כדי שתאשרו להקרנה מסחרית, התקשו 14 חברי המועצה לקבל החלטה, והעבירו העתק של הסרט לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. בדצמבר 2002 החליטה המועצה לפסול את הקרנת הסרט בכל בימה מסחרית, בנימוק, כי "מדובר בהצגה מסולפת של אירועים במסווה של אמת דוקומנטרית העלולה להטעות את הציבור... מדובר בסרט תעמולה המציג באופן חד-צדדי את עמדת הצד עימו מצויה מדינת ישראל במצב מלחמה, ובעת שמלחמה זו עדיין נמשכת... מדובר בסרט הפוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור, העלול לחשוב בטעות כי חיילי צה"ל מבצעים באופן שיטתי ומכוון פשעי מלחמה". זו הפעם הראשונה לאחר 15 שנה שהמועצה פסלה סרט להקרנה מסחרית. בין חברי המועצה היו משפטנים ועורכי דין, מחנכים ואנשי אקדמיה, נציג משטרה ונציגת משרד המשפטים. הרקע לסרט: הפיגוע במלון פרק בנתניה ומבצע 'חומת מגן' יומיים לאחר הפיגוע במלון פרק בנתניה, במהלך ליל הסדר ב-2002, פתח צה"ל במבצע "חומת מגן". המבצע נועד לפגוע בתשתיות טרור, שהיו אחראיות לרצף של פיגועים, חסרי תקדים בהיקפם ובתדירותם, שפקדו את ישראל באותה עת. בחודש אפריל 2002 נכנסו כוחות צה"ל למחנה הפליטים ג'נין, ששימש מוקד מרכזי להתארגנויות לפיגועים וממנו יצאו מחבלים מתאבדים רבים לפיגועים ברחבי הארץ. וכלשון בג"צ, "במחנה הפליטים - לאחר שניתנה התראה לאוכלוסיה האזרחית לעזוב את המקום - ניהלו כוחות צה"ל לחימה קשה מבית לבית. היה זה מן הקרבות הקשים ביותר שידע צה"ל במסגרת הלחימה בשטחים. אל החיילים נורו יריות מכל עבר, מטעני חבלה רבים מאוד הופעלו נגדם ומכשולים ממולכדים הוצבו בדרכם. הפלשתינים החמושים התערו בקרב האוכלוסייה האזרחית, שאלפים אחדים ממנה נותרו במחנה עם פרוץ הלחימה, ונלחמו גם מבתי אזרחים ומתוך מתקנים אזרחיים". "צה"ל ניסה לצמצם את הפגיעה באזרחים. לא נעשה שימוש בתקיפות מטוסים או בירי ארטילרי, אך הופעלו טנקים ומסוקי תקיפה. לאחר שכוח של חיילי מילואים נקלע למארב שבו נהרגו 13 לוחמים, הוחלט להכניס למחנה גם דחפורים כבדים, שהרסו בתים שמהם בוצעה לחימה. בקרבות במחנה הפליטים נהרגו 23 חיילי צה"ל ונפצעו כ-60 חיילים. על-פי נתוני צה"ל היו לפלשתינים 52 הרוגים, כמחציתם אזרחים. נזק כבד נגרם לרכוש ובתים רבים נהרסו, חלקם עד היסוד". סרטו ה"תיעודי" לכאורה של בכרי מציג במוצהר את החיים במחנה הפליטים בג'נין ואת התנהלות צה"ל במחנה, במהלך מבצע 'חומת מגן', מנקודת מבט פלשתינית בלבד. בקרב שהיה במחנה, נהרגו 15 חיילי צה"ל, והצגת הדברים המעוותת עוררה את זעמן של המשפחות השכולות. בית המשפט קבע במפורש, כי "הסרט הציג את השמועות הזדוניות על ביצוע טבח בתושבים, או הוצאות מתוכננות להורג, כתיעוד של התרחשויות שאירעו בפועל; ונמצא, כי לפחות חלקים אלה של הסרט הינם שקריים בעליל". דנג"צ 10480/03 יצחק בוסידן ו-14 אח' נ' מוחמד בכרי ואח';
דנג"צ 10492/03 המועצה לביקורת סרטים ואח' נ' מוחמד בכרי ואח' nfc
Q
חבר מתאריך 8.10.01
3181 הודעות 19:13 30.08.04
2. בית המשפט העליון כבר מזמן תפס צד בסכסוך הערבי/ישראלי .
בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.08.04 בשעה 19:43 בברכה, Q
כך שאין מה להתפלא על עמדתו כנגד משפחות חללי צה"ל וכנגד שולחיהם (מדינת ישראל) .
כעת רק נותר לבדוק את שאלת הרלוונטיות של בית המשפט העליון במדינת ישראל .
" טובת הכלל היא החוק העליון" (קיקרו) . " וְעוֹד רָאִיתִי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קוהלת ג,טז)
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
18909 הודעות 20:00 30.08.04
14. הקדמונים הבינו את חשיבות המשפט
בתגובה להודעה מספר 4
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.08.04 בשעה 20:03 בברכה, Yac
הם קיוו שנשיא בית המשפט העליון יהיה אדם מיוחד.
אדם שגם הצדק חשוב לו. לא רק המשפט.
ואם נודע לו על עוול שעשה שופט שקיבל טובת הנאה,
הוא מיד יתקן את הטוול, ויבטל את מינוי השופט ההוא.
הוא יהיה, גדול שופטי העולם, אדם ישר, שהצדק חשוב לו.
הנביא ישעיהו, ניבא, שיהיה לנו יום אחד, שופט כזה: וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:
וְנָחָה עָלָיו רוּחַ אלֹהָי רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה
רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת אלֹהָי:
וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט
וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:
וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ
וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:
וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ
וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:
וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן
וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:
וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן
וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:
לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי
Leah
חבר מתאריך 31.1.04
3738 הודעות 19:22 30.08.04
5. סרט שכל כולו עלילת דם לשמה
בתגובה להודעה מספר 0
במסווה של סרט תיעודי(!) מותר לפרסום.
בשל מה? בגלל חשיבותו של "חופש הביטוי"...? מה עם כבודם המחולל של חיילי/חללי צה"ל, המוצגים בו כטובחי המונים וכו'? __ המועצה לביקורת סרטים פסלה להקרנה מסחרית את הסרט ג'נין ג'נין בנימוקים הבאים: 1. מדובר בהצגה מסולפת של אירועים במסווה של אמת דוקומנטרית, העלולה להטעות את הציבור;
2. מדובר בסרט תעמולה, המציג באופן חד-צדדי את עמדת הצד עמו מצויה מדינת ישראל במצב מלחמה, ובעת שמלחמה זו עדיין נמשכת, ואין זה ראוי שהמועצה תיתן יד והכשר להקרנתו;
3. מדובר בסרט, הפוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור, העלול לחשוב בטעות כי חיילי צה'ל מבצעים באופן שיטתי ומכוון פשעי מלחמה, וזאת בניגוד מוחלט לאמת ולממצאים העובדתיים בבדיקות שנערכו על-ידי צה'ל ועל-ידי גורמים בינלאומיים;
4. הצגת האירועים גובלת בהסתה ויוצרת דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל;
5. עקרונות היסוד וטבעה של דמוקרטיה, שאינה חפצה לאבד עצמה לדעת, מחייבים, לטעמה של המועצה, להימנע ממתן אישור והכשר להקרנת הסרט האמור. והתשובה לכל זה: ..."החלטתה של המועצה לאסור על ההקרנה חורגת ממתחם הסבירות (???) ולכן אין היא יכולה לעמוד."...
Buzy
חבר מתאריך 8.4.02
318 הודעות 19:47 30.08.04
10. ומה בעתיד?
בתגובה להודעה מספר 0
מתישהו יבוא היום שבו, שבו, במסגרת עתירה על הריסת בתים או גדר הפרדה או כל דבר דומה יודיע, רמטכ"ל או ראש ממשלה או קצין בכיר בשם המדינה משהו בסגנון:
"אנו מודים לבג"צ על המלצתו ומכבדים את שיקול דעתו. החלטנו לנהוג אחרת כאשר טובת הציבור לנגד עינינו. בלה בלה בלה" מעניין מתי היום הזה יבוא? זה יהיה יום אסון לדמוקרטיה שלנו או למה שנשאר ממנה. בג"צ מקרב את היום הזה.
החלטה אומללה.
עצוב...
Q
חבר מתאריך 8.10.01
3181 הודעות 19:56 30.08.04
11. כנראה שבמהרה בימינו יגיע היום ...
בתגובה להודעה מספר 10
ואם משפחות חללי צה"ל בתוספת אזרחים אכפתיים , יחליטו להתייצב מול כל בית קולנוע אשר בו יוקרן הסרט
הזה וימחו , יצעקו ויוקיעו כל אדם שיבקש לצפות בו . אז ורק אז ,
יעלה בית המשפט העליון אל דוכן הנאשמים הלאומי ויצטרך לגמגם את התירוץ להחלטתו קבל עם ועולם .
s_sela
חבר מתאריך 14.8.03
5385 הודעות 19:56 30.08.04
12. מה שיהיה בעתיד??
בתגובה להודעה מספר 10
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.08.04 בשעה 19:58 בברכה, s_sela
אומר לך מה דעתי.
לא שאני מקווה או מייחל ליום הזה. אני ירא מפניו מאד. אבל זה יקרה לצערי. הציבור יעלה יום אחד ויעש שפטים בבתי המשפט הללו. פיזית . בבניינים ובשופטי האוון הללו. זה יגיע לצערי, כי אם זה לא יגיע הברירה השניה הרבה יותר גרועה -הרס המדינה.
והעם יאלץ להחליט מה הוא מעדיף. בתי משפט אוויליים ששופטים משפט מעוקם ומעוות או המשך קיום מדינה.
מי שאומר שבתי המשפט הללו הם מעוז הקיום הישראלי אינו יודע מה הוא שח. זה ההיפך הגמור.
חבל"ז.
 https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
22:27 02.12.04 |
|
|
53. מוחמד בכרי מאשר: עבד רבו השתתף במימון ''ג'נין ג'נין''
בתגובה להודעה מספר 52
|
מוחמד בכרי מאשר: עבד רבו השתתף במימון "ג'נין ג'נין"
יאסר עבד רבו, שושבין ז'נבה ושר ההסברה לשעבר ברשות, השתתף במימון הסרט - כך עולה מדברים שגילה עו"ד אמיר טיטונוביץ' בהרצאה במכללת שערי משפט בהוד השרון; הדברים מתפרסמים לראשונה ב-Nfc; האישור לכך ניתן בתשובתו של יוצר הסרט מוחמד בכרי.
מאת: מיכאל דבורין | עודכן: 21:41 02/12/2004
ביהמ"ש לא ימחק את תביעת הדיבה של לוחמי ג'נין נגד מוחמד בכרי
----------------
בג"צ התיר הקרנת הסרט "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי
----------------
לוחמים הגישו תביעה נגד מוחמד בכרי על הפקת הסרט השיקרי: "ג'נין ג'נין"
----------------
יאסר עבד רבו, שר ההסברה לשעבר ברשות הפלשתינית ומיזמי הסכם ז'נבה, השתתף במימון הסרט ג'נין ג'נין של מוחמד בכרי. כך גילה עו"ד אמיר טיטונוביץ בהרצאה שנתן באחרונה במכללת שערי משפט בהוד השרון. הדברים מתפרסמים הערב ב-Nfc לראשונה (ה', 2.12.04). עבד רבו מסר הערב ל-Nfc, כי "מימון הסרט ג'נין ג'נין - אינו עניין של אף אחד". עם זאת, הוא סירב לאשר או להכחיש את הידיעה. בגילוי, יש כדי לחזק את הטענה, כי בכרי נעזר בגורמי התעמולה הפלשתינים' על-מנת לביים את סרטו המגמתי והשקרי ג'נין ג'נין לא כאומנות, אלא כסרט פוליטי שהופק בין היתר במימונה של הרשות הפלשתינית. המידע הזה לא היה בפני שופטי בית המשפט העליון, כאשר התירו הקרנת הסרט בהחלטה מעוררת מחלוקת. עו"ד אמיר טיטונוביץ מייצג 5 חיילי מילואים ששירתו במבצע 'חומת מגן' במחנה הפליטים בג'נין, בתביעת לשון הרע שהגישו נגד יוצר הסרט ג'נין ג'נין, ונגד הסינמטקים שהקרינו סרט זה. ממצא זה עלה בימים אלה לאחר שכחלק מההליך המשפטי בתביעת לשון הרע מסר מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג'נין ג'נין", תצהיר תשובות על שאלון. בשאלון נשאל מוחמד בכרי מדוע בין שורת התודות למסייעים בסרט, ישנה תודה גם ליאסר עבד אבו. בתשובה שהועברה לעו"ד אמיר טיטונוביץ, כתב מוחמד בכרי כי יאסר עבד רבו השתתף במימון הסרט ג'נין ג'נין. בשאלון, גם הודה מוחמד בכרי, כי אחת הסצינות השנויות ביותר במחלוקת בסרט לא אירעה במציאות. מדובר בסצינה בה נראה טנק המתקרב לשורת אנשים כפותים - תוך צעקות ברקע שהוא דורס אותם. מיד לאחר מכן נראית סצינה של איסוף גופות באלונקות, מה שנראה כביכול שמדובר באנשים שנדרסו קודם לכן על-ידי הטנק. בשאלון הודה בכרי, כי הסצינות לא היו קשורות זו לזו, ושהטנק לא דרס אף אחד. הוא גרס, שמהסרט עצמו ברור, שהטנק לא דרס אדם כלשהו. בתצהירו הסביר בכרי שבהצגת שתי הסצינות בזו אחר זו מדובר ב"בחירה אמנותית". יצויין כי לאחר שאישר בג"צ את הסרט להקרנה צוטט בכרי כאומר בתגובה לפסיקת בג"צ: "אני גאה בהחלטה ונורא מתרגש. בסוף, גם אם באיחור של שנה, האמת יצאה לאור. אני משוכנע שאם עם ישראל יראה את הסרט, הוא יהיה מסוגל להחליט בעצמו מה אמת ומה שקר. אני מקווה שיותר ויותר אנשים ייחשפו לסרט ואולי זה ישנה משהו במדינה הזו". כעת מודה כאמור בכרי כי לא "הכל היה אמת". לדברי עו"ד טיטונוביץ: "החיילים אותם אני מייצג בתביעת לשון הרע חשו שאינם יכולים לעבור לסדר היום בעקבות הסרט. מדובר באנשים טובים שנענו לקריאה, עזבו את שולחן ליל הסדר, ומיהרו להגן על המדינה, בעקבות האירוע הנורא בערב ליל הסדר במלון פארק בנתניה. מדובר באנשים שרצו להגן על המדינה, נהגו באופן הומני לחלוטין במטרה שלא לפגוע בחפים מפשע, וכששבו לביתם, גילו שהם פושעי מלחמה, "והם בכלל לא ידעו שהם כאלה". התובעים מבקשים לנקות את שמם וישמחו, כמובן, אם כתוצאת לוואי מן התביעה ינוקו שמותיהם של יתר חיילי צה"ל שהשתתפו במבצע". טיטונוביץ' המשיך וטען, כי "הסרט מוצג כסרט דוקומנטרי - כסרט המתעד ומשקף את הדברים שהתרחשו בפועל במחנה הפליטים בג'נין. אולם אין בו כל תיעוד של פשעי המלחמה, כביכול, מצד החיילים. יש בו "עדויות" בלבד של תושבי המחנה המספרים על הדברים שכביכול התרחשו. מאידך אין בו כל גרסה אחרת אל מול "עדויות" התושבים אודות פשעי מלחמה אלו". במהלך הדברים קם סטודנט ממכללת שערי משפט, המשרת שירות מילואים בשטחים, ואמר כי בתור חייל הוא לא מבין כיצד השופטת דליה דורנר אישרה לצפיה סרט כזה. "זה רצח אופי לחיילים. כיצד חיילי צהל אמורים לשרת בשטחים כשהם פוחדים שיחזרו ויגלו שהם הוצגו כפושעי מלחמה"?, תהה הסטודנט.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-59189-00.html?tag=22-22-32
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:02 23.02.05 |
|
|
57. מוחמד בכרי: טעיתי בעריכת ''ג'נין ג'נין''
בתגובה להודעה מספר 0
|
שוקי שוקי
חבר מתאריך 30.11.04
387 הודעות 12:41 23.02.05
מוחמד בכרי: טעיתי בעריכת ''ג'נין ג'נין''
מוחמד בכרי: טעיתי בעריכת "ג'נין ג'נין"
יום רביעי, 23 בפברואר 2005, 12:23 מאת: מערכת וואלה!
מערכת וואלה!בכרי. "אני שוחר שלום ואוהב אנשים" (צילום: וואלה! תקשורת)יוצר הסרט אמר לחדשות "הוט", כי שגה בעריכת קטעים מסוימים, שיצרו רושם מוטעה. בין השאר התייחס בכרי לסצינה בה נדמה כי עצור ערבי הוצא להורג בידי חיילים הבמאי והשחקן מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג'נין ג'נין", הודה כי טעה באופן בו ערך קטעים מסויימים בסרט. בראיון לחדשות הוט צפון, נשאל בכרי אם הוא אינו סבור ש"הסרט מכיל קטעים בהם מוטעה הצופה התמים, שאינו מבין איך עריכה מגמתית עלולה לעוות את רושם הדברים". בתשובתו אמר בכרי שאכן שגה בעריכתו, ולו היה עושה את הסרט היום, לא היה מעצב את סדר התמונות כך. באחת הסצנות בסרט "ג'נין ג'נין" נראים עצורים ערבים שוכבים בשורה, ולפתע נשמעת ירייה. מיד לאחר מכן נראה אחד מהם מפונה באלונקה. הסצנה עוררה מחלוקת רבה, בטענה כי העריכה שלה היתה מטעה, ויצרה את הרושם שהעצור הערבי נורה בידי חיילים ישראלים. היום, בראיון בלעדי לחדשות "הוט" בצפון, הודה בכרי לראשונה כי הרושם שנוצר אכן מוטעה, וכי העצור לא נורה על ידי חיילים, או נדרס על ידי נגמ"ש שנסע בסמוך.
"עשיתי טעות מרה בכך שערכתי ככה את הסצינה", אמר בכרי והוסיף, "זה יצר באמת רושם מוטעה, כאילו שמישהו הוצא שם להורג. עשיתי את זה לא במזיד. אילו עשיתי את הסרט היום - לא הייתי מכניס כך את התמונות, רק כדי להימנע מהטענה שאני מטעה בכוונה".
בכרי נשאל האם הוא מרגיש כמי שמנודה על ידי הקהל הישראלי שמסרב להקשיב לדבריו. הוא ענה, כי "הציבור בישראל יהיה חייב להקשיב לי, כי אני אדם אמיתי, אני שוחר שלום ואוהב אנשים. הדברים שאמרתי כאן הערב הם אחת ההוכחות לכך". בימים אלו עסוק בכרי בעריכת סרט חדש, אותו הוא מגדיר "סרט על החיים שלי".
הראיון המלא עם בכרי ישודר במהדורת חדשות "הוט" צפון, בשעה 18:30
http://news.walla.co.il/?w=//675518
http://tinyurl.com/4z4ct 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
11:25 28.02.05 |
|
|
59. גזר הדין המלא של בכרי הבן......
בתגובה להודעה מספר 0
|
אונגרפלד
חבר מתאריך 2.3.03
339 הודעות 11:20 28.02.05
גזר הדין המלא של בכרי הבן
1 בתי המשפט פ 003029/04
בית משפט מחוזי חיפה 27/02/2005
תאריך
כב' השופט י. אלרון
בפני מדינת ישראל
בעניין: המאשימה נ ג ד חסן (איאד) בן מוחמד בכרי
הנאשם
גזר דין
הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירה לפי סעיף 329(1)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, חבלה בכוונה מחמירה.
לא אשוב לפרט את המסכת העובדתית אשר בגינה הורשע הנאשם, ואשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה בעניינו.
אציין בתמצית, כי ביום 27.01.04 בשעות לפני הצהריים, הגיע הנאשם, מצוייד בסכין ארוכת להב, לחצר הבית בה שהה מורד חסארמה (להלן: "המתלונן") בכפר ג'דידה.
הנאשם הגיע למקום ברכב בו נהג וויסאם בכרי (להלן: "וויסאם"), נכנס לחצר הבית בה שהה המתלונן, הפתיעו ודקר אותו באיזור אוזן ימין באמצעות הסכין, גרם לו חתך רוחבי ארוך ומדמם באיזור אפרכסת ימין.
הנאשם מולט מהמקום באמצעות הרכב בו המתין לו וויסאם.
כאמור, נדרשתי לשמוע ראיות בתיק זה, ובסיומן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, טען בחומרה רבה, הפנה למסכת העובדתית, אשר על בסיסה הורשע הנאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.
הדגיש ב"כ המאשימה בטיעוניו כי החומרה היתרה במעשה הנאשם, הינה, בכך שאין המדובר "בשליפת סכין תוך כדי מריבה" אלא במעשה מתוכנן מראש המלמד על תעוזה ופגיעה ממשית במתלונן.
ב"כ המאשימה לא התעלם מגילו של הנאשם (27), מהעובדה כי לא נרשמו לחובתו, בעבר, רישומים פליליים כלשהם, אולם, לשיטתו, נסיבות אלה או אחרות לקולא נסוגות אל מול האינטרס הציבורי המחייב ענישה חמורה ומרתיעה. לצורך האמור לעיל, הפנה לפסקי דין שונים בהם ניתן ביטוי לחומרת עבירות אלה, ועל הצורך ליתן ענישה מחמירה להדברת תופעת הסכינאות.
טען בפניי ב"כ המאשימה, כי רק ענישה מחמירה יהא בכוחה לבער את תופעת השימוש בסכין לצורך יישוב סכסוכים, תופעה שהפכה לאחרונה, לשכיחה.
בשלב הראיות לעונש, העידו בפניי אחות הנאשם - יפה ואביו מר מוחמד בכרי.
האחות יפה, הוזכרה בהכרעת הדין, כמי שהמתלונן חפץ בקשרים עימה, ועל רקע קשרים אלה התפתחה מערכת יחסים עכורה בין הנאשם ומשפחתו לבין המתלונן, מערכת יחסים אשר היוותה, כאמור, רקע למעשה בו הורשע הנאשם.
אקדים ואומר כי, ניכר היה על העדה כי היא מצויה במצוקה רגשית, כאשר לא אחת פרצה בבכי במהלך עדותה ואיני מוצא מקום להביע עמדה באשר לסיבת סערת הרגשות בה מצויה העדה, גם אם אציין, כי סברתי שלא היה מקום להעדתה בשלב זה, ונדמה היה כי בהבאתה, עתה למתן עדות בשלב הראיות לעונש, כמענה להערתי בהכרעת הדין באשר לאי העדתה בשלב ראיות ההגנה.
האחות יפה סיפרה על הכרותה את המתלונן, את רצונו לקשור קשרים חברתיים עימה, ולדבריה, בעקבות סירובה לקשר עימו, החל לאיים על בני משפחתה ולנהוג באלימות כלפיה.
מר מוחמד בכרי, בעדותו סיפר על היותו אב ל- 5 ילדים ברוכי כישרונות בתחומים שונים (ובכלל זה, הנאשם), אשר לדבריו, מקומם אינו בסביבה בה הם מתגוררים, אותה הגדיר כסביבה אלימה ה"נוהגת בסכינים ואלימות" (עמ' 82 שור' 16 לפרו') תוך שהוא מכוון את דבריו לאחרים מבני כפרו.
אבי הנאשם בעדותו נדרש אף הוא לגירסת המשפחה הטוענת להתנכלויות מצד המתלונן, שחפץ בקשר חברי עם הבת יפה, לדבריו, לא התנגד לקשר בין השניים, ואולם, משנשאלה הנערה לפיה, השיבה כי אינה מעוניינת בקשר שכזה, והוא ורעייתו קיבלו את דעתה, ואזי אז החל המתלונן להתאנות לה ולבני משפחתה והתנהגותו כלפיהם הפכה להיות אלימה, וכי פניותיהם ותלונותיהם למשטרת ישראל, לא העלו דבר ולא מנעו את המשך התנכלותו לבתם ולבני המשפחה האחרים.
באת כח הנאשם בטיעוניה לעונש התמקדה בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, הפנתה לעברו הנקי, לדבריה, מעולם לא היה מעורב בפלילים, על כן, "לכל היותר ניתן לראות במעשה נשוא הכרעת הדין, מעשה חד פעמי ומבודד במהלך חייו של הנאשם", כהגדרתה.
יצויין כי, גם באת כח הנאשם התייחסה בהרחבה לתלונות שהוגשו על ידי בני משפחת הנאשם למשטרת ישראל כנגד המתלונן, לדבריה, לא גרמו לפעילות משטרתית שתגרום להפסקת התנכלויותיו של המתלונן לבת המשפחה יפה ובני המשפחה האחרים, וכי תחושתם של בני משפחת הנאשם היתה, כי המשטרה אינה עושה דבר כדי להגן עליה ולדאוג לשלומה.
הסניגורית, הפנתה לעונש אשר נגזר על וויסאם בכרי במסגרת הסדר טיעון בגין עבירת הסיוע בה הורשע, ונדון ל- 6 חודשי מאסר בפועל, וביקשה, להטיל על הנאשם עונש זהה או עונש מאסר בפועל אשר יהא באופן יחסי קרוב לעונש זה.
כפי שנהג ב"כ המאשימה בהגישו לבית המשפט גזרי דין שונים בהם הובעה עמדה מחמירה, הגישה באת כח הנאשם גזרי דין שונים מטעמה, בהם, ניתן ביטוי לענישה מקלה.
בתום שמיעת הטיעונים לעונש, ניתנה לנאשם הזדמנות לומר את דברו, אולם, לא ניתן היה לרדת לסוף דעתו בציינו כדלקמן:
"הוא חושב שזה אני בגלל שהוא חושב שאני לא רוצה שהוא יהיה עם אחותי, אני כמו אבא שלי, אחותי יודעת שלא אכפת לי בכלל רק ההתנהגות שלו לא מצאה חן בעיניי".
יחד עם זאת, נדמה כי עדיין אינו מקבל אחריות למעשה כפי שנקבע בהכרעת הדין.
אני סבור שלא יכול להיות חולק באשר לחומרה היתרה שיש לראות במעשה הנאשם, כמפורט, בהרחבה בהכרעת הדין ובתמצית העובדתית המובאת בתחילת גזר דין זה.
מעשה הנאשם תוכנן היטב, ועל כך ניתן ללמוד מאופן הגעתו למקום לאחר איתור מקום הימצאו של המתלונן, שהורחק מביתו בכפר בענה לכפר ג'דידה (מקום בו שהה במעצר בית מלא בעקבות עבירה שביצע כלפי אחר), הגעתו למקום רעול פנים, הצטיידותו בסכין ארוכת להב ומלווה באחר אשר יובילו למקום וימלטו מהמקום, לאחר מעשה.
המתלונן, בתארו, כיצד הופתע ממראה הנאשם והסכין המונפת לעברו, סיפר כי אילמלא הסתובב לפתע, אזי, פגיעתו של הנאשם בו, היתה חמורה הרבה יותר, ואולי, אף היתה מסתיימת בקטילתו.
בתי המשפט לא אחת הפנו לחומרה שיש לראות במה שמוגדר כתת תרבות הסכין אשר מוצאת את ביטויה לא אחת כפתרון אלים לישוב סכסוכים, ולצורך כך, אפנה לנאמר בע.פ. 652/90:
"תרבות הסכין יש לה נימות פסיכולוגיות משלה: היא בנויה בראש ובראשונה על הנכונות להשתמש בכלי מסוכן ואף קטלני לחסל חשבונות, ולהשליט יחס כבוד מדומה של הטלת אימה". (כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בעניין יחזקאל ואח' נ. מ"י פד"י מה(3) 705).
וכן לנאמר בע.פ. 8583/96:
"אמרנו לא פעם כי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ובמכשירים חבלניים דומים, ראוי כי ייענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של עבירות חייב להינתן לצרכי ההרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים, אינה יכולה להיות אלא משנית" (מ"י נ. חולי תק-על 97(1), 32).
איני מטיל ספק בכאבו של אבי המשפחה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריו בפניי, ואני מאמין לכנות דבריו באשר למצוקה בה חש הוא ובני משפחתו האחרים, וזאת על רקע תחושתם כי אין מענה הולם לפניותיהם למשטרת ישראל, ואולם, מכאן ועד כדי לקיחת "יוזמה" לפתרון הבעייה בדרך של דקירת המתלונן, ארוכה הדרך ולמעשה, הנאשם חטא כמנהג אותם אלה הנוהגים בדרך האלימות, דרך אותה גינה אבי דהנאשם בכל פה, כי אינה מתאימה לאופן בו גידל וחינך את ילדיו.
הנאשם שבפניי חטא, ולמזלו כי רב, לא היתה פגיעתו במתלונן חמורה הרבה יותר, ואולם, די אם אפנה למיקום הפגיעה, כלי הדקירה אשר תואר כ"סכין ארוכת להב", כדי ללמד כי תוצאותיה היו עלולות להיות קשות הרבה יותר, אם לא טרגיות.
יש טעם רב בדברי ב"כ המאשימה אשר ציין בפניי כי למול הטענות המרובות כלפי המתלונן בטיעוני באת כח הנאשם ובני משפחתו, באשר להתנהגותו והתנהלותו האלימה לה הם טוענים, הרי, בעת ההיא, שהה המתלונן בכפר אחר (כפר ג'דידה), בתנאים של מעצר בית מלא, ולפחות בזמן זה, לא היווה איום עבורם.
למרות האמור לעיל, מצא לנכון הנאשם לנסות ולפתור את הסכסוך עם המתלונן, בדרך אלימה של דקירתו בסכין.
הנאשם שבפניי ניהל משפט הוכחות, ונראה כי גם לאחר קביעותיו של בית המשפט בהכרעת הדין שניתנה בעניינו, לא מצא מקום להכות על חטא ולהביע חרטה, אולם אין בכך כדי להחמיר עימו, אך לבטח לא כשיקול לקולא אותו אנו נוהגים למנות בין שיקולנו בבואנו לגזור את דינו של נאשם זה או אחר, כנהוג עם אלה המקבלים אחריות בפתח משפטם או בסיומו, מביעים צער וחרטה על מעשיהם.
באת כח הנאשם התייחסה ארוכות בטיעוניה לעונש, לעונש המאסר אשר הוטל על וויסאם בכרי (6 חודשי מאסר בפועל). אני סבור כי אין עניינו של זה כעניינו של האחר, והרי, עונשו של וויסאם נגזר במסגרת הסדר טיעון, והובא בפני בית המשפט יחד עם כתב אישום מתוקן וענישה מוסכמת ושיקולי התביעה היו עימה, לסיים את הדיון באופן זה.
זאת ועוד, ובעיקר, לא ניתן כלל להשוות בין חלקו של הנאשם שבפניי והרשעתו בעבירה לפי סעיף 329(1)(2) לחוק העונשין, לבין זו של וויסאם כמסייע, ואשר חלקו היה בהסעת הנאשם למקום ומילוטו מהמקום לאחר ביצועה.
הנאשם היה המתכנן והמבצע של המעשה, ולצורך כך, הצטייד בסכין ארוכת להב, כמתואר על ידי העדים, הגיע למקום רעול פנים, ובקור רוח, ביקש להוציא לפועל את דקירתו של המתלונן, פגע בו וברח מהמקום.
בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן כלל להשוות בין ענישת השניים ולא ניתן כלל לדבר על אחידות
הענישה.
באמור לעיל, הודגש דבר חומרת מעשה הנאשם ונראה כי במקרים כגון זה, יש ליתן משקל להיבט ההרתעה לא רק כלפי המשיב עצמו אלא כלפי אחרים העלולים להתפתות כמעשיו של הנאשם, ולפתור את סכסוכיהם באמצעות להב הסכין.
בתי המשפט הדגישו לאחרונה את החומרה הרבה שיש לראות בתופעת האלימות והשימוש בסכין, שכיחותה ונפיצתה של התופעה אשר אין להשלים עימה, וכי נדמה, שלעיתים אמצעי ההרתעה אשר ננקטו עד כה, לא היה בהם כדי לצמצם את מידותיה של אלימות זו, וכי הגיעה השעה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה (ראה: ע.פ. 6885/04 ).
לעניין זה, מן הראוי להביא מדבריה של כב' השופטת ט. שטרסברג-הכהן בע.פ. 4872/95:
"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור בהתנהגות".
(מ"י נ. אילון, פד"י מג(3), 1 בעמ' 8 מול האות "א").
נדמה כי הקורות אותנו בימים האחרונים, כאשר חדשות לבקרים, אנו מדווחים על מעשי אלימות תוך שימוש בסכין מלמד כי תופעת הסכינאות, פשה ברחובותינו ולמרות כל הנאמר על חומרתה של תת תרבות הסכין, ודברים בגינוי התופעה ובחומרתה, תופעה זו הינה דבר של יום ביומו ומהווה סכנה של ממש, ומכאן גם הצורך להחמיר בענישה, ובלימתה של תופעה זו.
סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הן לקולא והן לחומרה, אני מחליט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 48 חודשי מאסר מתוכם 42 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.
ב. אני מחליט להימנע מלהטיל על הנאשם פיצוי כספי כלשהו, ולהותיר זאת הליך אזרחי, והיה והמתלונן יחפוץ בכך.
ג. הנאשם יחל לרצות את עונש המאסר ביום 13.03.05 בשעה 08.30 בתחנת משטרת כרמיאל.
אני סבור כי בנסיבות העניין, אין בעונש שהוטל על הנאשם, למרות חומרת מעשיו כדי למצות את הדין עימו, וזאת לנוכח חומרת העבירה, העונש לצידה, נסיבות מעבר העבירה ושיקולים נוספים לחומרה אותם מניתי, ולמרות זאת, החלטתי להתחשב בהעדר עבר פלילי, גילו ונסיבות שבאו בפניי מפי באת כוחו.
יש להמציא עותק גזר הדין למפקד משטרת כרמיאל לצורך פיקוח על הביצוע.
אני מותיר על כנן את הערבויות והתנאים בהם שוחרר הנאשם, הווה אומר, המשך שהייתו במעצר בית מלא והתנאים הנלווים לכך.
ניתן היום י"ח ב אדר א, תשס"ה (27 בפברואר 2005) במעמד באי כח הצדדים והנאשם.
יוסף אלרון, שופט אתי עטיאס אונגרפלד ומלחמתו בנוכלים https://rotter.net/forum/gil/5577.shtml 
http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:15 31.03.05 |
|
|
62. ריכוז מעורבות ''ערביי ישראל'' בטרור ורצח יהודים
בתגובה להודעה מספר 0
|
מעורבות "ערביי ישראל" בטרור ורצח יהודים
כ"ו תשרי התשס"ה 11/10/2004 00:23
http://newsroom.co.il/?id=31610המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) מרכז המידע למודיעין ולטרור
http://www.intelligence.org.il/sp/pa_t/i_a.htm
המידע נאסף ורוכז על ידינו מתוך כלי התקשורת , אתרי האינטרנט והעיתונות הכתובה
1) מדרחוב נווה שאנן בתל אביב - חאלד עשור בן 41 מיפו נאשם שהסיע את 2 המחבלים המיתאבדים , בפיגוע נרצחו 5 ונפצעו 38 2) תחנת הרכבת בנהריה - מוחמד שאכר חבישי בן 48 מהכפר אבו סנאן התפוצץ בספטמבר 2001 3 הרוגים ו92 פצועים, בני משפחתו ועוד 8 מכפרו נעצרו אחר כך בחשד לשיתוף פעולה עם מחבלי חיזבאללה. 3) קניון השרון בנתניה - אחמד ג'אבר תושב חדרה הסיע את המחבל המתאבד , בפיגוע נירצחו 5 וניפצעו 135. 4) הדולפינריום בתל אביב - ערבי ישראלי מיפו הסיע את המחבל בפיגוע נירצחו 21 וניפצעו 106. 5) צומת גולני- ערבי ישראלי בן 17 תושב דיר חנא יחד עם 3 חבריו הניחו את המיטען שב"ה לא גרם לנפגעים. 6) תושב אום אל פחם נעצר בחשד שתיכנן לסייע למחבל מיתאבד להיכנס לבצע פיגוע. 7) 4 ערבים ישראלים נעצרו לאחרונה בחשד שהעבירו חומר מודיעיני לחיזבאלה. 8) 2 הנערות שהיו באוטובוס שהתפוצץ סמוך למרון וידעו על כוונתו של המחבל ובמשך 20 דקות לא הודיעו לאיש מלבד למלט את עצמן. יותר מאוחר
הסתבר שקרובי משפחתה של אחת הצעירות סייעו למחבל 9) בוהייזה סעדי בת 25 מסכנין נידונה ל 16 חודשי מאסר בגין אי מסירת מידע על הפיגוע התאבדות בשוק מחנה יהודה ידעה ביגלל קשרים שהיו לאחותה עם מחבלים מהחזית העממית על כוונת המחבלים לשגר מחבלות מתאבדות וכן ידעה פרטים מדוייקים על תוכנית הפעולה. אחותה גם כן נעצרה. 10) ארבעה ערבים "ישראלים" חשודים במסחר של אמצעי לחימה ומידע מודיעיני עם האוייב כאשר שניים מהם שירתו בעבר בצבא, בחשד שסחרו במידע-מודיעיני, אמצעי לחימה, עם אויבים מלבנון.
לפי החשדות איברהים הייב בן 28 מנצרת נעזר בשניים מתושבי הכפר רג'ר על גבול ישראל-לבנון. גם דודו של איברהים כניראה מעורב 11) דרוזי תושב הגולן חשוד שמסר מידע מודיעיני לסוריה הדרוזי תושב הכפר בוקעתא 12) חוליית מחבלים ערבים ישראלים ביצעה פיגועים קשים מאד בירושלים
בהם הפיגוע באונברסיטה ובקפה מומנט . בפיגועים נירצחו 35 וניפצעו 200 ואאל קאסם תושב ראס-אל עמוד
וסאם עבאסי תושב סילואן
מוחמד עודה תושב סילואן
ועלאא עבאסי תושב סילואן מילבד הפיגועים הרצחניים שהם ביצעו , הם תיכננו שורה ארוכה של פיגועים נוספים: פיגוע במועדון "צוותא" בת"א, במסעדה בשכונת עין כרם בירושלים, פיגוע נוסף במסעדת "סבארו" בירושלים, פיגוע בעין גדי ועוד שורה של פיגועים נוספים 13) משפחת בכרי מהכפר בוענה בגליל סייעו למחבל המתאבד שפוצץ עצמו באוטובוס סמוך למרון. איברהים בכרי, יאסיןבכרי ,מוחמד בכרי, מחמוד בכרי, עזיז בכרי,
מרואן בכרי, מלכה בכרי 14) חוליית מחבלים ערבים ישראלים מצור באהר : עומר אטרש, חדד אבו חאמד וזיאד אטרש נילכדו על ידי כוחות הבטחון לפני שהספיקו לבצע את זממם. המרצחים תיכננו להניח מטען של 40 ק"ג חומר נפץ בתחנת אוטובוס, פיגועים סמוך לבית רוה"מ , ירי טיל לעבר מסוק במנחת הכנסת, פגיעה באנשי כוחות הבטחון שמאבטחים את הר הבית, כמו כן תיכננו עוד שורה של פיגועים. 15) סמוך לשדה התעופה שדה דב בתל אביב ניתפסו לאחרונה מספר ערבים ישראלים בזמן שהם אוספים מל"מ ( מודיעין לפני מיבצע ) ככל הנראה לצורך פגיעה במטוסים אזרחיים
16) אחמד בן סאברי כבהה מהכפר אום אל קוטוף, שליד קיבוץ מצר סייע למחבל סירחאן להסתיר את הנשק שבו ביצע את הרצח של 5 יהודים בקיבוץ במצר, ההרוגים רויטל אוחיון, בת 34, ילדיה נתן, בן 5 ונועם, בן 4, הי"ד מזכיר הקיבוץ, דורי יצחק, בן 44.הי"ד
תרצה דמארי, בת 42 מאליכין הי"ד
17) 2 ערבים ישראלים תושבי לוד חאפז מקבל ומוסא חסונא בני 21 הסיעו את המחבלת המתאבדת מרמאללה למחסום מכבים, בפיצוץ נפצעו קל 2 חיילים. 18) אללה קרחי תושב ענתא ניסה לפוצץ רכב עם בלוני גז באזור המועדונים שבמתחם מגרש הרוסים בנס איש לא נפגע. 19) במסגד בעיר טייבה נמצאה חגורת נפץ שיועדה למחבלים מתאבדים שכוחות הבטחון הצליחו ללכוד. 20) 2 תושבי בית צפפא מוסא סלמן ועבד אל קאדר זיתאוי הואשמו במסירת מידע לאוייב , ה2 ניסו לגייס נערות שהתגייסו לצה"ל. 21) ערבים ישראלים מהכפר יפיע מואפק עירוק, בן 58 ושני בניו, וסים, בן 28, ומאהר, בן 30 סייעו למחבלים המתאבדים שביצעו את הפיגועבתחנה המרכזית הישנה בת"א, בפיגוע נרצחו 23 בני אדם. 22) ערבי ממזרח ירושלים פצע מאבטח של משרד התעסוקה שביקש ממנו לעמוד בתור. 23) מחמוד המשרי, בן 35 מקלנסוואה הסכים לסייע בהחדרת מכונית תופת שיועדה לפיגוע בפתח תיקווה הוא נלכד לפני שהפיגוע יצא לפועל. 24) בגלגוליה שבמשולש התגלתה מעבדת נפץ שהופעלה ע"י ערבים ישראלים 25) 3 ערבים ישראלים בני אותה משפחה מחמוד עבד חלים, בן 23, מוחמד חסין עבד אל חמיד, בן 22 ואברהים חסין עבד אל חמיד, בן 22 תושבי הכפר מנדא בגליל נעצרו לאחרונה בידי כוחות הבטחון לאחר שיצרו קשר עם פעיל ג'יהאד איסלמי אותו פגש עבד חלים בזמן "שעלה לרגל " למכה. פעיל הג'יהאד האיסלמי גייס אותו תמורת תשלום במטרה לבצע פיגועים במקומות הומי אדם באמצעות הנחת מטענים.
26) ערבי ישראלי הסיע מחבל מתאבד לפיגוע בנתניה
ב-30 במארס פוצץ עצמו מחבל מטול כרם בכניסה לקפה "לונדון" בנתניה. אחד החיילים נפצע אנושות אך הרופאים הצילו את חייו, חבריו נפצעו קשה ועוד עשרות אזרחים נפצעו. הנאשם, חאלד עבד אגבריה מערערה, נעצר ימים אחדים אחרי הפיגוע, והוא מואשם בסיוע לרצח ובהסעת המחבל מקו התפר באזור בקא אל גרביה, למדרחוב של נתניה
27) ערבי ישראלי סייע לפיגוע בשכונת קרית מנחם שרות הבטחון הכללי, יחידת הגדעונים ולוחמי מג"ב ירושלים עצרו ערבי ישראלי תושב מזרח ירושלים החשוד כי הסיע את המחבל המתאבד בקו 20 בחודש נובמבר האחרון בשכונת קרית מנחם בירושלים. בפיגוע נרצחו 12 ישראלים ועשרות נפצעו. אחמד סעדה, תושב א-טור המחזיק תעודת זהות ישראלית גויס לחמאס בית לחם בשנת 2001 ומאז עבר אימונים בכלי נשק שונים שכללו אימון באקדח, רובה סער מסוג 16-M ואף איסוף מודיעין במחסום בית לחם (מחסום 300) שם בדק כיצד ניתן להעביר דרך המחסום חוליות חמושות לתוך ירושלים. תמורת כל פעילות כזו קיבל לידיו 100 דולר. במהלך הפעלתו, הוצע לו להוביל מחבל מתאבד לירושלים. החשוד הסכים ואף נסע פעמיים לפני הפיגוע לשכונת קרית מנחם כדי לאסוף מודיעין על האזור וכדי לבדוק את מסלול נסיעתו של האוטובוס, כך טוענים החוקרים. ביום הפיגוע פגש החשוד את המחבל המתאבד במיסגד בכפר הנמצא סמוך לשכונת גילה בירושלים. שם עלו השניים למונית כשעל גופו של המחבל המתאבד חגורת נפץ. השניים לא החליפו ביניהם מילה בכל מהלך הנסיעה. עם הגיעם למקום, הוריד החשוד את המחבל המתאבד בסמוך והצביע לעבר תחנת האוטובוס ואח"כ המשיך בנסיעה במונית למקום עבודתו כפועל בנין בשכונת הר חומה. 28) כוחות הבטחון עצרו את סאמר אטרשת שעבד בחברת קייטרינג בבית שמש ועומר שריף שעבד כעובד נקיון באוניברסיטה העברית בגבעת רםת שניהם תושבי מזרח ירושלים בעלי תעודות זהות ישראליות וגוייסו בידי החמאס והובילו את המחבלים המתאבדים שעשו את הפיגועים בירושלים בקו 6 בגבעה הצרפתית ובקו 14 סמוך לבנין כלל. בפיגועים נהרגו 23 ישראלים ואזרח זר ונפצעו 125 בני אדם שריף היה אמור לנצל את קרבתו לאזור הכנסת וקרית הממשלה בירושלים כדי לאסוף מידע על ראש הממשלה ועל אישים בכיריםת ככל הנראה כדי לחטוף אותם או להתנקש בחייהם. הוא גם הודה כי התכוון ליצור קשר באינטרנט עם ישראלי ואחר כך לחטוף אותו 29) עותמאן כיאניה, תושב מזרח ירושלים, בן 23 גוייס ע"י קרוב משפחהת סופיין עבדו המשתייך לארגון החמאסת שהציע לו להצטרף לפיגוע הרעלה יחד עם פעיל נוסףת מוסא נאסרת בן 22 תושב ראס אל עמוד, כיאניה קיבל לידיו טבליות רעל וביצע ניסיונות בחתולים כדי לוודא את יעילות הרעלת ומתוך כוונה להחדיר את הרעל למשקאות שיוגשו לסועדים על פי הנחיות שקיבל מהחמאס רכש עבדו בבית מרקחת סמוך לשער שכם בעיר העתיקה קופסה של טבליות הגורמת להרפיית השרירים הוא סבר שנטילת כמות נכבדת ממנה עלולה להביא לדום לבץהרעל היה אמור לפעול כ-15 שעות לאחר בליעתו - מבלי להשאיר סימני הרעלה עבדו שיער כי האפקט יהיה כשל התקף לב כוונתו הייתה להרעיל את הסועדים בקפה רימון בירושלים שם עבד
30) השב"כ והמשטרה עצרו 2 בדואים מהנגבת בחשד שהתגייסו לחמאס ותיכננו לבצע פיגועים נגד חיילי צה"ל באזור הנגב. עצור שלישי בפרשה שירת בעבר בצה"ל - והחשד הוא כי השתמש בידע הצבאי שלו כדי לאמן את החוליה - ייתכן שמבלי שידע על כוונותיה.
השלושה הם עלי ארייט ואחיו סעדת גשש לשעבר בצה"לת וכן קטין שזהותו אסורה בפרסום. הפרשה נחשפה בעקבת מעצרו של פעיל חמאס בחברון בשם יוסף נקאירה בן 21 שעבד שנים רבות כשוהה בלתי חוקי בכסייפה שבנגב. בחקירתו הודה נקאירה כי גויס לארגון החמאס ופעל כדי לגייס צעירים נוספים. בין היתר הודה כי גייס את עלי ארייט והקטין. החוליה תיכננה בין היתר לחטוף חייל מג"ב בצומת נבטים לרצוח חיילים ואף לבצע פיגוע מכונית תופת משולב בירי על אוטובוס חיילים 31) מונזר חטיבת בן 19 מהכפר עיבלין שבגליל קשר קשר לעשות פיגוע התאבדות. בסיוע קרובי משפחה בג'נין יצר קשר עם ערבייה שהציע לו לעשות פיגוע בקניון הקיריון במפרץ. כמו כן הציע לו להיעזר בעוד אדם שיוטל עליו לתקוף את אחד השומרים בעוד המחבל המתאבד פורץ פנימה ומפעיל את המטען. ואולם כשהשניים סיירו סיור מוקדם וראו שהאבטחה בקיריון רבה החליטו לנסות לפוצץ מכונית תופת אלא שמונזר חטיב נחשף ונעצר בעוד מועד ע"י השב"כ 32) שישה מאסרי עולם נגזרו בבית המשפט המחוזי בירושלים על זעייר אשרף שהורשע בכך שהסיע את המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בקו 4 ברחוב אלנבי בתל אביב בספטמבר 2002. בפיגוע נהרגו שישה בני אדם ונפצעו 84 נוספים
אשרףת בן 24 תושב הכפר עקב במזרח ירושלים ובעל תעודת זהות כחולה הסיע מחבל נוסף שהתכוון לבצע פיגוע בטיילת בתל אביב אך בשל ערנות המאבטחים הפיגוע סוכל
באוקטובר 2002 לכדה יחידת הגדעונים של משטרת מחוז ירושלים את זעייר בביתו. הגדעונים ביצעו חיפוש בדירה שכורה נוספת של זעייר, בדחיית אל-בריד, ושם התברר כי הדירה שימשה את החמאס להלנת מבוקשים ומחבלים מתאבדים. בבית נתגלו עוזון, אקדח, תחמושת, מצלמת וידיאו וקלטת של המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע באוטובוס קו 4 בתל אביב.
זעייר הודה בחקירתו בשב"כ כי גוייס לחמאס חמישה חודשים קודם לכן, כאשר היה במסגד ברמאללה והלין בביתו השכור שני מחבלים, בלילה שקדם לפיגוע. מכתב האישום עולה שהוא הסיע את המחבל המתאבד לרחוב אלנבי. סמוך לשעה 13:00 עלה המחבל לקו 4 ומיד כאשר החל האוטובוס בנסיעה הפעיל המחבל את חגורת הנפץ וגרם לפיצוץ עז. בפיגוע נהרגו, כאמור, שישה ישראלים ונפצעו 84. זעייר הואשם ברצח, ניסיון לרצח וסיוע לאויב בעת מלחמה. 33) מחמוד עבד חלים, בן 23, מוחמד חסין עבד אל חמיד, בן 22 ואברהים חסין עבד אל חמיד, בן 22 תושבי הכפר מנדא בגליל נעצרו בזמנו בידי כוחות הבטחון לאחר שיצרו קשר עם פעיל ג'יהאד איסלמי אותו פגש עבד חלים בזמן "שעלה לרגל " למכה. פעיל הג'יהאד האיסלמי גייס אותו
תמורת תשלום במטרה לבצע פיגועים במקומות הומי אדם באמצעות הנחת מטענים 20 שנות מאסר בפועל נגזרו היום בבית המשפט המחוזי בחיפה על מחמוד עבדל חלים ימ"ש ועל מחמד עבדל חמידי מ"ש 14 שנות מאסר נגזרו על איברהים עבדל חמיד ימ"ש 34) שני " ערבים ישראלים" חאלד סכראן חמדוני, בן 23 מהכפר תמרה, ואשרף ניזאר חסן, בן 23 מכפר יאסיף. רכשו סכינים
והתכוונו לרצוח חייל ולגנוב את נשקו בנס כוונתם סוכלה
35) הותר לפרסום כי כוחות הבטחון עצרו 2 "ערבים ישראלים" האחים מחמד ומאג'ר כנעני שגוייסו ע"י מרצחי חיזבאללה להעביר הוראות הפעלה והכוונה של מטענים לידי אנשים פת"ח ותנזים באיזור ג'נין,
הנ"ל העבירו את החומר ע"י החבאתם במוצרי חשמל, וקיבלו בתמורה כ 10,000$.
נגד החשודים - בני משפחת כנעני- הוגש היום כתב אישום
36) 9/5/04 חוליית המחבלים "ערבים ישראלים" שנתפשה על חם לפני שבועיים בדרכם לפיגוע ירי בתוך ירושלים הודו במספר פיגועים בהם פיגוע הירי ב 13/3/03 בשכונת מוסררה בירושלים בו נפצע אנושות דוד מרדכי הי"ד וניפטר לפני חודשים ובנו נפצע קשה ונותר משותק
המחבלים רצחו גם את הסטודנט ג'ורג חורי עקב טעות בזיהוי לטענתם וניסו לרצוח את הניר גיל לאחרונה בגבעת המבתר יחידת המסתערבים של מג"ב תפסה ביום שישי בערב את חברי החוליה שביצעו את הפיגוע בו נרצח "בשוגג" בגבעה צרפתית בי-ם הסטודנט הערבי ג'ורג' חורי. וכן פצעו באורח קשה לפני כשבוע בשכונת המבתר בירושלים את ניר גיל.
החוליה מנתה 3 מחבלים, שניים מחברי החוליה, בני הדודים סאג'ד אבו עלוס, בן 18, ראש החוליה, ועמאר אבו עלוס, בן 19, מהכפר עקב בצפון ירושלים והשלישי לוואי כרנז מרמאללה.
השלושה נתפסו בדרכם לבצע פיגוע נוסף בשכונת רמות אשכול כשאקדח דרוך ברשותם 37) 4/8/04 ערבי ישראלי, תושב הגליל, החשוד כי סייע למחבל המתאבד ותיכנן פיגועים נוספים, בגליל ובירושלים. החשוד הוא דאהר עלי, רווק בן 31, תושב היישוב כאוכב אבו אל-היג'א שבגליל. עלי הועסק כמורה ביישוב בית צפאפה, בו התגורר לאחרונה, ולמד באוניברסיטה העברית לתואר שני במתמטיקה. במהלך לימודיו הכיר מקומות שונים בירושלים - ועל פי החשד הוא זה שאסף מידע ורעיונות לחברי החוליה בדבר אתרים לביצוע הפיגוע. אין לו עבר פלילי. החוליה נעצרה לפני כשבועיים, חבריה קשרו את עלי לפרשה והוא נעצר בביתו שבגליל ב-15 ביולי. בחקירתו הודה כי גויס לחמאס על ידי תושב ירושלים, וביחד חיפשו מקום מתאים לביצוע הפיגוע, כנקמה על מותם של מנהיגי החמאס יאסין ורנטיסי. בין המקומות שנבחנו ונפסלו: בית קפה באזור האוניברסיטה בירושלים, שנפסל משום שעל פי הערכתם של המתכננים לא הכיל מספיק אנשים, וכן קו האוטובוס 4 א'. תיכנון זה נדחה משום שהמחבלים העדיפו לבצע את הפיגוע במקום סטטי, "שבו יישאר האפקט לאורך זמן". במהלך החקירה התברר כי אחד מחברי החוליה, וסים ג'לאד, ביקר במהלך חודש יולי בביתו של עלי בגליל, שם הציג בפניו מתקנים ביטחוניים באזור הגליל והציע לבצע פיגוע כנגד אותם מתקנים. או לחילופין - פיגוע ירי נגד אחד האוטובוסים המסיעים את העובדים למקום. כמו כן, בחנו השניים אפשרות לבצע פיגוע במקום ריכוז של חיילים, כגון צומת גולני. בעקבות כישלון הפיגוע ב"קפית" לאחר שהמחבל התחרט, התקשר ג'לאד לעלי ומסר לו כי הפיגוע נכשל משום ש"חגורת הנפץ לא פעלה". מהמשטרה נמסר כי עלי שיחזר בפני חוקריו את מסלול התכנון של הפיגועים שאותו בחן יחד עם חברו הירושלמי וכן את האזורים בהם ביקרו בגליל. החקירה נוהלה בידי ימ"ר גליל, בשיתוף מחלקת מיעוטים במשטרת ירושלים והשב"כ. בצהריים אמר עלי כי הוא מצטער על מעשיו: "אימאמים של חמאס שטפו לי את המוח. בעתיד אני מאמין שאוכל להעביר מסר לשני העמים, הישראלים והמוסלמים שחיים בישראל". כתב אישום יוגש כנגד עלי בגין מגע עם סוכן זר, סיוע לאויב בעת לחימה ותכנון פיגועים. 38) 10/10/04 שני ערבים ישראלים תושבי מזרח ירושלים ועוד ערבי תושב יריחו פעלו להברחת אמצעי לחימה לידי מחבלים ביו"ש. בחג הסוכות בשעות הבוקר המוקדמות יצאו שוטרי יחידת הימ"ר הדרומי בראשותו של מפקח משה משה לסכל פעילות הברחת נשקים, זאת לאחר שהתקבל מידע מודיעיני על הפעילות. בשיתוף על השב"כ התחילו השוטרים את פעולתם בעיר אשקלון אליה הגיעו רכבי החשודים תושבי מזרח ירושלים. באשקלון העלו החשודים לרכבם את הפלסטיני תושב יריחו שהתגורר בתקופה האחרונה באשקלון, שנשא תעודת זהות מזוייפת ואשר לפי החשד גוייס על ידי התנזים לפעילות זו. מאשקלון נסעו החשודים בשני רכבים: האחד מסוג פולקסוואגן מסחרית ושני מסוג פיאט פונטו לכיוון העיר באר שבע. באזור העירה הבדואית שגב שלום, העמיסו החשודים לרכב המסחרי כ-20 רובים מסוג קלאצ'ניקוב והחלו בנסיעה לכיוון אשקלון. באזור העיר נתיבות, החליטו השוטרים ואנשי השב"כ שעקבו אחריהם, כי הגיע הזמן לעצור אותם ואכן לאחר שנעצרו השלושה, נתגלו ברכב המסחרי 20 רובי הקלאצ' שעל פי חקירת השלושה היו מיועדים להגיע לפעילי התנזים ברמאללה. שלושת החשודים משתפים פעולה עם החוקרים, הם הודו בסחר ובמגע עם סוכן זר. ביום רביעי הקרוב יוגשו נגד השלושה כתבי אישום.
39) 20 שנות מאסר בפועל נגזרו אתמול על זיאד ג''בארין בן 37 מאום אל פאחם שהורשע במגע עם סוכן זר, סיוע לאויב במלחמה ועוד שורה של סעיפים חמורים. ג''''בארין הסיע מחבל קטין, תושב השטחים בשם בילאל, שביקש לבצע פיגוע בכרכור בחודש מארס 2003. חומר הנפץ לפיגוע כבר היה מוכן ונישא בתוך כלוב ציפורים. ברגע האחרון הבחין תושב כרכור בבילאל וחשד בו שהוא מחבל. בילאל נמלט ובכך נמנע פיגוע קטלני. ג''''בארין נלכד כמה ימים מאוחר יותר והכחיש כי ידע שמודבר במחבל מתאבד. השופטים קבעו כי הנאשם חייב חובת אמונים למדינה וכי מעשיו מעוררים שאט נפש.
40) 2ערבים ישראלים תושבי הגליל המערבי, מואשמים בניסיון לרצוח חיילים בטרמפיאדות בעכו ונהריה. אשרף נזאר חסן, בן 24 מכפר יאסיף, וחאלד פתחי סכראן חמדוני, בן 22 מתמרה, הכירו בלימודיהם במכללה האיסלאמית באום אל-פחם. הם נעצרו ב-2 במארס, אך רק אתמול הותרה הפרשה לפרסום בבית משפט השלום בעכו.
לטענת המשטרה, השניים הודו בהאשמות נגדם ושיחזרו את המעשים. בית המשפט המחוזי בחיפה האריך את מעצרם עד 11 באפריל, בהסכמת עורך דינם, כדי לאפשר לימוד הראיות לדיון בבקשת הפרקליטות להאריך את מעצרם עד תום ההליכים. מחקירת היחידה המרכזית במשטרת מרחב הגליל, והשב"כ, עולה החשד שחסן וסכראן תכננו לתקוף חיילים שעומדים לבד בתחנות-הסעה, ליטול את נשקם ולהימלט. בכתבי אישום שהוגשו אתמול לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, שהם פעלו "מתוך אמונה בג''''יהאד ורצון לנקמה על פעולות צה"ל נגד העם הפלשתיני". נטען, כי בשיחת תכנון הרצח ראו השניים אפשרות שימותו כ"שאהידים", וסכראן אף כתב צוואה. לפי כתב האישום, סכראן נהג במכונית אמו החורגת, וחסן, שישב לידו, היה צריך לרדת מהמכונית ולתקוף חייל. לטענת הפרקליטות, בניסיון הראשון נתן סכראן לחברו סכין-אולר מסוג "לדרמן". הם נסעו לעכו, אך לא מצאו חייל והמשיכו לנהריה. בתחנת האוטובוס של קיבוץ לוחמי הגיטאות, המשמשת חיילי גולני בבסיס "שרגא", הבחינו בחייל שעומד לבד, אבל לא הצליחו לעצור שם או לחזור על עקבותיהם אחר כך. הם המשיכו לנהריה, ובאחד הרחובות חלפו על פני חייל שעמד מעבר לרחוב. הם שבו על עקבותיהם ונסעו לעברו. "אשרף חסן היה עם הסכין שלופה ומוכנה בידו, לשם רציחת החייל אותו איתרו כמטרה", נטען בכתב האישום. לפני שהגיעו, החייל עזב את המקום. כעבור כמה ימים, נטען בכתב האישום, נפגשו השניים שוב כדי לנסות לרצוח חייל. הפעם הביא סכראן סכין גדולה, 15 ס"מ אורכה, ונתן אותה לחברו. אך בנסיעה ברחובות עכו ונהריה הם לא הצליחו לאתר חיילים שעמדו לבדם. 41) השב"כ וצה"ל עצרו את פדאא עבדאללה, בת 28, תושבת ירושלים, עובדת בסהר האדום, ששימשה אשת קשר בין התנזים לחיזבאללה. בחקירתה הודתה עבדאללה כי פעלה בהנחיית חאלד שוויש, מבוקש מהתנזים השוהה במוקטעה ברמאללה ווסייעה לו לעמוד בקשר מול גורמי חיזבאללה בלבנון שמממנים ומתכננים פיגועים בישראל. 42) בית הדין הצבאי התיר הערב (ה') לפרסם את שמו של הקצין הנאשם בריגול לחיזבאללה. מדובר בסגן אלוף עומר אל-הייב, תושב הכפר הבדואי בית זרזיר, בן 40. סגן אלוף אל-הייב נושא בתקופה האחרונה בתפקיד האחראי על גיוס והתנדבות הבדואים לשירות בצה"ל. הוא אב לארבעה הילדים.
אחר הצהרים הוא הובא לבית הדין הצבאי המיוחד בקרייה. שם הוגש כתב האישום נגדו. הוא נאשם כי העביר מידע לחיזבאללה אודות היערכות כוחות צה"ל ופריסתם בצפון הארץ, בתמורה לכמויות גדולות של סמים וכסף.
כתב האישום שהגישה התובעת הצבאית הראשית, אל"מ עו"ד עינת רון, מייחס לו שורה של עבירות חמורות ובהן מגע עם סוכן חוץ, ריגול חמור, בגידה, וכן יבוא ומסחר בסם מסוכן, בשלושה מקרים נפרדים. אל-הייב הגיע לבית הדין המיוחד בקריה כשהוא מלווה במאבטחי שב"כ ובעשרות שוטרים צבאיים. הוא היה לבוש במדיו ונשא על כתפיו את דרגותיו. זאת, בניגוד לדיונים בהארכות מעצר, שם היה לבוש בבגדים אזרחיים. במשפחתו של סא"ל אל-הייב טוענים כי פעילי התנועה האיסלאמית הציעו להם לממן את הגנתו בעלות של 2 מיליון שקלים, ואף הבטיחו לקיים בכפר את תפילת הרמדאן. במשפחה דחו את ההצעה. בתנועה האיסלאמית הכחישו. בפרשת הריגול נעצרו עוד 10 בדואים בעיתון הלבנוני Daily Star ראיון עם סגן מזכ"ל החיזבאללה, השייח'''' נעים קאסם. לדבריו ישראלי העביר להם מידע על לוחות הזמנים והתוכניות של הפעולה באנצרייה, בה נהרגו 12 לוחמים, במה שכונה כ''''אסון השייטת''''. לדברי העיתון סא"ל עומר אל-הייב, שנעצר בישראל לפני שנה, הוא שהעביר להם מידע מודיעיני מדוייק לגבי פעולת השייטת הכושלת בעיירת החוף אנצרייה בלבנון, בה נהרגו 12 לוחמים, לאחר שמארב מתוכנן של אנשי החיזבאללה, הכין זירת מטענים ללוחמים. 42) 75% מערביי יש"ע הצדיקו את הפיגוע במסעדת מקסים בחיפה, שבו נרצחו 21 ישראליים ונפצעו עשרות, כך פרסם עיתון ''''ידיעות אחרונות'''' מתוך סקר שנערך בכפרים הערביים ביש"ע. הסקר מעלה עוד, כי התמיכה בערפאת עלתה מ-35% ל- 50% , וכי מחבלי החמאס והגיהאד האיסלמי , זוכים ליותר תמיכה מאשר מחבלי הפתח''''. 44) בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע היום את הערבי מוניר בן פריד רג''''יבי, המתגורר זה 15 שנים בחיפה, בעבירות על בטחון המדינה. הנאשם הציע לאחיו לפוצץ עצמו ולאחר מספר דקות, יתפוצץ גם הנאשם, כדי לפגוע בכוחות הבטחון שיגיעו לזירת האירוע.
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע היום את הערבי מוניר בן פריד רג''''יבי (32), המתגורר זה חמש עשרה שנים בחיפה, בעבירות על בטחון המדינה. במסגרת הסדר טיעון, הודה רג''''יבי בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו לבית המשפט.
בכתב האישום נטען, כי אחד מאחיו, חפאז רג''''יבי, היה מחבל בארגון החמאס וסיפר לנאשם עוד באוקטובר אשתקד כי הוא נטל חלק בביצוע פגועים רבים נגד חיילי צה"ל. במהלך אותה שנה, שוחח הנאשם עם אח נוסף בנושא של בצוע פגוע כפול. התובעת טוענת, כי שני האחים קשרו לבצע פגוע התאבדות כפול בתוך ישראל. זאת, על פי תכנונם של השניים, אותו הציע הנאשם. הנאשם הציע כי האח יפוצץ עצמו ולאחר מספר דקות, יתפוצץ גם הנאשם, כדי לפגוע בכוחות הבטחון שיגיעו לזירת האירוע. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם ביקש מאחיו להפעיל מנורה באמצעות טלפון סלולארי כדי לבדוק אם בדרך זו יהיה ניתן להכין מטען חבלה. בחודש פברואר נפגש עם אחיו חאפז בביתו בחברון והשניים שקלו לבצע פגוע התאבדות בחיפה. חאפז ביקש את עזרתו של הנאשם במציאת המטרה הראויה, בהכנסת המחבל המתאבד, ובהחדרת חומר הנפץ, והנאשם הסכים לכך. חאפז עדכן את הנאשם, כי הפגוע אמור להתקיים בחיפה על פי הנחיית ארגון החמאס והמחבל אמור לצאת מחברון. תפקידו של חאפז היה להסיע את המחבל במשאית עד לנקודה מסויימת משם היה אמור הנאשם להסיע את המחבל למקום הפגוע. הנאשם הציע מקום מתאים לבצוע הפגוע: מבנה ממשלתי בחיפה. בארבעה במרס שוחח הנאשם עם אחיו שהודיע לו, כי למחרת יגיע המחבל המתאבד שכונה "מכונת כביסה" לתוך ישראל, כדי לבצע פגוע התאבדות. הנאשם הודיע לאחיו כי "זה בסדר גמור". למחרת היום, הסיע חאפז את המחבל המתאבד מחמוד קוואסמה מחברון לחיפה. הנאשם שוחח עם אחיו חאפז עוד באותו יום ממנו, כי המחבל והוא עושים דרכם לבצע את הפגוע. אחר כך, המחבל המתאבד עלה על קו 37 של אגד בשדרות מוריה בחיפה ופוצץ עצמו. כתוצאה מכך, נהרגו 17 בני אדם ועשרות רבות נפצעו. בכתב האישום המתוקן מואשם מוניר בן פריד רג''''יבי מואשם בקשירת קשר לסיוע האויב במלחמה ובעבירה של חיפוי. העבירות של קשירת קשר לרצח ואי מניעת פשע נמחקו מכתב האישום. על פי הסדר הטיעון הודה רג''''יבי בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על ידי השופטים יצחק דר, מיכל לינדנשטראוס וי. עמית. התובעות עו"ד שלי זאבי ושוניק סגל הציגו לשופט בבית המשפט את כתב האישום המתוקן ובעקבות כך הודיע הנאשם כי הוא מסכים להסדר הטיעון וציין, כי הוא גר בחיפה מזה 15 שנים 45) 19/10/04 .המחבלת נתפסה לפני 10 ימים בדירה שכורה בת"א לאחר חקירה בעקבות שוד שביצעה לפני חודש בא-רם צפונית לירושלים , הייתה מעורבת בהעברת כסף למשפחות מתאבדים והברחת אמל"ח מיהודה ושומרון לרצועת עזה תושב רמלה נשדד בכפר א-רם ע"י 6 רעולי פנים פעילי פת"ח משכם , בסכום של 6 אלף דולר ו- 240 אלף ש"ח. התושב הגיע ל- א-רם בעקבות פיתוי של בחורה אשר הבטיחה הבטחות שווא, לאחר חקירה מאומצת אותרה ונעצרה הבחורה לפני כ 10 ימים בדירה שכורה בת"א, בחקירתה הודתה בשוד ובנוסף תכננה לשמש כמחבלת מתאבדת ולבצע פיגוע בארץ, וזאת עקב נגישותה לקו הירוק באמצעות תעודת זהות כחולה שהחזיקה, אולם לאחר שנפגשה עם המחבל שההי אמור להעביר לידייה את החגורה היא התחרטה ,בנוסף הודתה שבחודשים האחרונים העבירה אמצעי לחימה רבים מאיו"ש לאזח"ע וכן משכם לשאר חלקי איו"ש וכן בנוסף העבירה סכומי כסף למשפחות מחבלים מתאבדים , גם מכספה שלה בחקירתה סיפרה שביצעה את המעשים כדי "לכפר" על כך שאביה מסייע למשטרה באזור רמלה 46) 02.12.04 ערבים ישראלים תלמידי כיתה י"א מבית ספר המקיף של בית צפאפא במזרח ירושלים, השחית את דגל ישראל במהלך טיול שנתי במכתש רמון. משרד החינוך הודיע כי ישעה את התלמידים ויזמן לבירור משמעתי את מנהל בית הספר. התקרית אירעה בשעות הצהריים, סמוך לשעה 15:30, כאשר בתחילת המסלול במרכז מבקרים במצפה רמון הבחינו התלמידים בדגל ישראל. שישה מהם ירדו מהאוטובוס ואחד מהם טיפוס על התורן בגובה 8 מטרים והוריד אותו מהתורן. לאחר מכן קרעו התלמידים את הדגל לגזרים והשליכו את שאריותיו לרצפה. כל העת, חבריהם לכיתה שהתבוננו במתרחש, צחקו ועודדו אותם להמשיך במעשה ואחד התלמידים אף ליווה את המעשה בנגינת דרבוקה. פקח של רשות שמורות הטבע יצא בריצה אל התלמידים וכשהבחינו בו נמלטו בחזרה לאוטובוס. הפקח פנה למורים ודיווח להם על המקרה. המשטרה הוזעקה למקום אולם לא הוגשה תלונה מאחר ולא ניתן היה לזהות את האחראי לכך מבין התלמידים. לטענת הפקח, כשדיווח על המעשה למורי בית הספר הם הביעו אדישות. מנכ"ל רשות הטבע והגנים, אלי אמיתי, ומנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, הודיעו כי הם מגנים ומוקיעים את המעשה הפלילי והנתעב של התלמידים במהלך טיולם השנתי. לדברי תירוש, "אין לעבור לסדר היום על מעשה זה. מדובר בפגיעה חמורה באחד מסמלי הלאום. בעקבות האירוע תזמן מנהלת מחוז מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים), את מנהל בית הספר לבירור העניין ותנקוט בכל האמצעים המשמעתיים העומדים לרשותה. במקביל יושעו התלמידים המעורבים מלימודיהם עד לסיום בדיקת המקרה". מנכ"ל רשות הטבע והגנים, אלי אמיתי אמר היום: "אני מביע צער כי אירוע של טיול בטבע הופך לאירוע עם נופך לאומני. פניתי למנכ"לית משרד החינוך כדי למצוא דרכים לפעול בקרב בני הנוער למנוע הישנות מקרים מעין אלה".
47) 07.12.04 שירות הביטחון הכללי בשיתוף חוקרי היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות של המשטרה עצרו את מוחמד עלי אחמד ע'נאים ,בן 56 ערבי ישראלי תושב בקה אל-גרבייה, בחשד כי סייע לאוייב במלחמה, וכן במסירת מידע לאויב, מגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לביצוע פשע.החשד הוא כי המידע הועבר למודיעין האיראני
48) 13/12/04 נלכדו 3 ערבים ישראלים בני 13, תושבי מחנה הפליטים שועפט שבצפון ירושלים. השלושה נעצרו לאחר שיידו אבנים לעבר אוטובוס של אגד בשכונת נוה יעקב בירושלים. ה 3 הודו במקרים נוספים בהם היו מעורבים
49) 16/12/04 3 ערבים ישראלים מבקה אל גרבייה נעצרו במעורבות ביידוי אבנים לעבר רכבים ישראלים בכביש 6, בחקירתם הודו במיוחס להם ושבאחד המקרים רכב כמעט ואיבד שליטה עקב יידוי האבנים. יש לציין שהחוק קובע שעל סיכון במזיד בנתיב תחבורה ניתן לקבל עד 20 שנות מאסר. המשטרה שיחררה את הנערים בתום החקירה והערכה היא שישנם נערים נוספים שמעורבים 50) 15/12/04 השב"כ עצר את אחמד גזאוי, ערבי ישראלי תושב אבו-טור , שלפי החשד גויס על ידי תשתית החמאס בחברון והונחה לבצע פיגוע התאבדות בירושלים. גזאוי אסף מודיעין על מנת לבצע פיגוע ולאחר שהתמקד במסעדת סבארו, בה אירע פיגוע בעבר, הציע לארוסתו בת ה-16 להשתתף יחד איתו בפיגוע ההתאבדות 51) מואפק עירוק, תושב יפיע בן 60, הסיע בינואר 2003 שני מחבלים מתאבדים לתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, שם נרצחו 23 בני אדם. הוא הורשע בסיוע לרצח
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את מואפק עירוק, תושב יפיע בן 60, בעבירות של סיוע לרצח, לאחר שהסיע את שני המחבלים המתאבדים לתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, שם נרצחו 23 בני אדם בינואר 2003.
עירוק שעסק כנהג מונית, הסיע ברכבו מספר רב של פעמים תושבי שטחים שנכנסו לישראל בלא היתר. באחד המקרים, בשנת 2002, בשעה שנסע בכביש בין בקה אל-גרביה לצומת ברקאי והסיע שלושה תושבי שטחים מג'נין, נתפס על-ידי המשטרה והשימוש ברכבו נאסר למשך 30 יום. במהלך תקופת עבודתו, הכיר את סאמר נורי, תושב שכם, שאף הוא שוהה בלתי חוקי, ומספר פעמים דאג להסיעו בתוך תחומי ישראל. ביום הפיגוע, התקשר אמר לעירוק וביקש ממנו שיבוא להסיעו מאום אל-פאחם. הם תיאמו ביניהם שייפגשו שם כאשר יחזור מתל-אביב, אך סאמר התקשר אליו עוד מספר פעמים. כאשר הגיע לאום אל פאחם פגש בסאמר ובבראק רפעת חלפה, שאותם הציג סאמר כבני דודו. השניים נשאו תיקים, היו לבושים בבגדים חדשים. בתיקיהם נשאו עימם מטעני נפץ, שכללו בין היתר אומים, כדוריות מתכת וחלקי מתכת שונים. הם סיכמו עמו, כי בתום הנסיעה ישלם לו סאמר 500 שקלים, מתוכם 200 שהיה חייב לו עוד מנסיעות קודמות. עוד עולה מכתב האישום, כי במהלך הנסיעה אמר סאמר לנאשם כי הוא ובן דודו יפוצצו את האבטיח, כך שדמו ייצא והם ישירו לו, והוסיפו כי הם ייפגשו עמו בגן עדן. מדבריהם הבין עירוק היטב כי בכוונתם לבצע פיגוע התאבדות, ולמרות זאת הסיע אותם למקום חפצם. זמן קצר לאחר שהוריד אותם בסמוך התחנה המרכזית הישנה, הם התפצלו וביצעו שני פיגועי התאבדות, בהם נהרגו 23 בני אדם ונפצעו עשרות. 52) ערביה ישראלית ניסתה לדקור שוטר מג"ב בחברון, נורתה ונפצעה קשה 53) ביהמ"ש בנצרת גזר על מועאפק עירוק, "ערבי ישראלי", מהיישוב יפיע סמוך לנצרת 42 שנות מאסר על הסעת 2 מחבלים מתאבדים שביצעו את הפיגוע ההתאבדות ב-5/1/03 בתחנה המרכזית הישנה בת"א בו נרצחו 23 בני אדם 54) ערבי ישראלי בן 14 מוואדי ערה נעצר והודה ביידוי אבנים לעבר אוטובוסים בכביש 65 55) חוליה של "ערבים ישראלים "תיכננה שורה של פיגועים בהם גם פיגוע בכנסת מוראד עליאן, בן 19 מראס אל-עמוד, ושאר חברי החוליה חוסאם מריסאת, בהג'את חשים, מרוואן אבו לבן ושעבאן חמאד ימ"ש נעצרו ע"י השב"כ ויחידת הגדעונים המחבלים תיכננו שורה של פיגועים בהם: פיגוע ירי נגד מחסום צה"ל סמוך לענתא רציחת עובדת תחנת דלק במטרה לשדוד את הפדיון ובכסף לממן פעולות טרור לרצוח חייל דרוזי מהצפון ולגנוב את נשקו ייצור מטענים ואפשרות לפיגועים באמצעות חומרים רעילים חברי החוליה נאשמים בקשירת קשר עם האוייב , כוונות בגידה ועבירות נשק 56) בימ"ש המחוזי בי-ם הרשיע 2 "ערבים ישראלים" בסיוע לפיגוע בקפה הילל ביהמ"ש המחוזי בי-ם הרשיע את אחמד עביד ונאאל עביד ימ"ש, שסייעו לביצוע הפיגוע בקפה הלל ב 9/03 בו נרצחו 7 הי"ד ונפצעו עשרות. 57) אשרף קייסי, תושב בקה אל-גרביה שנולד וגדל בחדרה ההסיע את המחבל לפיגוע במועדון הסטייג' בטיילת של תל אביב. פרטי החקירה מגלים צעד אחר צעד: כיצד גויס קייסי, כמה כסף קיבל, כיצד עברו את המחסומים. הוא יעץ למפעיליו לא לעשות פיגוע בנתניה, "כי קר ואין הרבה אנשים ברחובות", סירב לעשות פיגוע בחדרה "בה מתגוררים משפחתו ומכריו" - ובסופו של דבר, קיבל 5,000 שקלים תמורת הובלת המפגע לטיילת
נתונים שמפרסם המרכז למורשת המודיעין
בשנת 2004 נחשפו 25 התארגנויות בהן היו מעורבים 50 ערבים ישראלים. מראשית העימות (ספטמבר 2000) נחשפו 112 התארגנויות שביצעו או התכוונו לבצע פיגועים, בהם פעלו 236 ערבים ישראלים. בפיגועים אלה נהרגו 136 ישראלים ונפצעו 790 נוספים
(המקור: נתוני השב"כ) ב-24 במרס הוגש כתב אישום נגד ערבי ישראלי, אשרף קייסי, מבקה אלע'רביה. הוא מואשם כי הסיע את המחבל המתאבד לפיגוע במועדון "סטייג'" בטיילת בתל אביב. לפי כתב האישום ניהל קייסי מגעים עם אנשי "הג'האד האסלאמי בפלסטין" בבחירת היעד לפיגוע. 1. מעורבותו של אשרף קייסי בפיגוע מהווה ביטוי נוסף לתופעה המוכרת של מעורבות ערבים ישראלים בפיגועי ארגוני הטרור הפלסטינים. בשנת 2004 נחשפו 25 התארגנויות בהן היו מעורבים 50 ערבים ישראלים. התארגנויות אלה היו מעורבות ב-7 פגועים, שהסתיימו ללא הרוגים. 2. מעורבותם של ערבים ישראלים בטרור במהלך 2004 התבטאה בשני אופנים מרכזיים:- 3. כמפגעים הנוטלים חלק בפיגועים - ב- 13 מתוך 25 ההתארגנויות, שנחשפו ב-2004, פעלו ערבים ישראלים כמפגעים שנטלו חלק פעיל בביצוע או כוונה לבצע פיגוע. נתון זה מסמן עלייה בדפוס פעולה זה לעומת שנת 2003, בה נחשפו 5 התארגנויות במסגרתן פעלו ערבים ישראלים כמפגעים.
א. כסייענים לפעילות טרור המאכוונת מה"שטחים" - ב-11 התארגנויות מתוך 25 סייעו ערבים ישראלים לביצוע פעולות טרור מה"שטחים" באמצעות איסוף מידע על יעדי פיגוע פוטנציאליים, איתור מגויסים נוספים, והעברת אמצעי לחימה מחו"ל ומישראל להתארגנויות טרור ב"שטחים". 10 מהן סייעו ביודעין לפעולות טרור ורק התארגנות אחת סייעה באופן משוטה. נתון זה מצביע על ירידה לעומת 2003.
ב. יש לציין כי 7 מתוך 25 התארגנויות של שנת 2004 היו התארגנויות עצמאיות, אשר ביצעו או תכננו לבצע פיגועים במתווים שונים (חטיפת חיילים, ירי, דקירה). השאר אוכוונו ע"י ארגוני הטרור הפלסטינים (15) או ע"י ה"חזבאללה" (3).
4. תופעה נוספת שניתן להצביע בשנת 2004 היא עלייה במעורבות של ערבים ישראלים מתחת לגיל 18 בפיגועים. בשנת 2004 היו מעורבים 9 ערבים ישראלים מתחת לגיל 18 לעומת אחד בשנת 2003, שניים בשנת 2002 ו-5 בשנת 2001.
כל הנ"ל אלו רק דוגמאות לעוד ועוד ארועים שבהם לצערינו מתגלה קשר ישיר בין ערביי ישראל לפעולות טרור
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום שני כ''ז בסיון תשס''ח
07:56 30.06.08 |
|
|
69. מי באמת ניצח, מוחמד בכרי או ד''ר צנגן ולוחמי חטיבה 5
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.06.08 בשעה 08:01 בברכה, פילוביץ שחף
מקור: רשת ב' אתמול ניתן פסק דין בתביעת הדיבה שהגישו לוחמי חטיבה 5 וד"ר צנגן
נגד מוחמד בכרי שכתב, הפיק ושיחק את הסרט ג'נין ג'נין.... פסק הדין אומר: 1. מוחמד בכרי לא ישלם ולא יפצה את התובעים.... 2. הסרט ג'נין ג'נין שיקר, מעוות ומגמתו תוכננה היטב וכולו וכולו... shlomi
חבר מתאריך 29.5.08
507 הודעות, 3 מדרגים, 6 נקודות. ראה משוב יום ראשון כ''ו בסיון תשס''ח 13:07 29.06.08
נדחתה תביעה נגד במאי הסרט ''ג'נין ג'נין''
מבזק בחדשות ו 13:04 | 29/06 שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת מיכל נד"ב, דחתה תביעת לשון הרע שהגישו 5 חיילי מילואים נגד מוחמד בכרי, יוצר הסרט 'ג'נין, ג'נין', בקובעה כי מדובר ב'הוצאת לשון הרע על ציבור', בגינה לא ניתן להגיש תביעה אזרחית. השופטת קובעת כי במהלך המשפט הוכח כי אכן מדובר בלשון הרע, וכי בכרי לא הוכיח כי הפרסום היה אמת, או שנעשה בתום לב. אולם לשון הרע שבסרט כוונה כלפי אלפי חיילים שלחמו בעיר ועל כן לא ניתן לתבוע בגינה.
אני שואל שוב:
מי באמת ניצח, מוחמד בכרי או ד"ר צנגן ולוחמי חטיבה 5
תזכורת לכתב התביעה שנחשף כאן לראשונה בזמן אמת בתאריך 12.03.2003:
!! המניע לטבח בג'נין ג'נין = הטמעת בתודעה העולמית שמדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה !! 
לינק להמשך המסמך שנחשף כאן לראשונה בזמן אמת:
**א 1255/03 עופר בן נתן ואח' נ' מוחמד בכרי**
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5574&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד%20בכרי
הסרט ''ג'נין ג'נין''- הסברת נגד למען חטיבה 5 @
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5178&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד%20בכרי
 
בג''ץ אישר פה אחד את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5178&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד בכרי#21
58. תמונות מהסרט שחושף את פשעו של המחבל מוחמד בכרי...
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5574&forum=gil&archive=#58
חיים יבין בסרטו ''ארץ המתנחלים'' משלב את הסרט על...
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6598&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד%20בכרי
___
הסימביוזה בין אהרון ברק והתנועה לאיכות השילטון"
61. ''אהרון ברק ממריא אל-על''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5110&forum=gil&omm=61&viewmode=threaded
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום שני ז' בתשרי תשס''ט
15:31 06.10.08 |
|
|
71. חיילי מילואים ערערו לעליון על דחיית תביעתם נגד בכרי
בתגובה להודעה מספר 69
|
דוידזון
חבר מתאריך 3.3.08
7928 הודעות, 42 מדרגים, 74 נקודות. ראה משוב יום שני ז' בתשרי תשס''ט 12:42 06.10.08
חיילי מילואים ערערו לעליון על דחיית תביעתם נגד בכרי
חיילי מילואים שלחמו ב"חומת מגן" ערערו לעליון על דחיית תביעתם נגד מוחמד בכריכזכור, המחוזי דחה את התביעה נגד בכרי בגין סרטו "ג'נין, ג'נין", בנימוק שלא ניתן לתבוע דיבה שהוצאה על "ציבור" או "חבר בני אדם" ואולם, בערעור נטען כי הסרט משמיץ באופן אישי כל אחד מהחיילים שהשתתפו בקרב בג'נין 06/10/2008, 12:06 נועם שרביט 5 חיילי המילואים שלחמו במבצע "חומת מגן" והגישו תביעת דיבה נגד הבמאי מוחמד בכרי בגין סרטו השערורייתי "ג'נין, ג'נין", עירערו לבית המשפט העליון על דחיית תביעתם. החיילים גייסו לעזרתם את עו"ד פרופ' יעקב נאמן ועורכי דין ממשרדו, המצטרפים לעו"ד אמיר טיטונוביץ שייצגם במחוזי. כזכור, לפני כ-3 חודשים דחה המחוזי מרכז את התביעה, למרות שקבע כי סרטו של בכרי מכיל שקרים וכי המניע להפקתו לא היה טהור. השופטת מיכל נד"ב קבעה כי מאחר שהחוק אינו מאפשר לתבוע דיבה שהוצאה על "ציבור" או "חבר בני אדם" - ובמקרה זה יוחסו פשעי מלחמה לכלל חיילי צה"ל והתובעים לא הוזכרו בפניהם או שמותיהם - אין להם עילת תביעה. בשבוע שעבר פנה באורח חריג ביותר הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אבי מנדלבליט, ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד בכרי בחשד לעבירה של לשון הרע נגד חיילי צה"ל. בערעור טוענים החיילים, כי המחוזי טעה כשקבע שהחיילים שהשתתפו ב"חומת מגן" הם בגדר "ציבור", משום שגם אם הסרט אינו מאשים חיילים ספציפיים במעשים נפשעים - עדיין הוא משמיץ באופן אישי כל אחד מחיילי צה"ל שהשתתפו בקרב בג'נין. זאת, בין היתר, משום שבהאשמות אלה מקופלת למעשה ההנחה כי כל אחד מהחיילים היה שותף, באופן פעיל או סביל, בפעולות הזוועה ש'בוצעו' כביכול. כן טוענים החיילים כי הם זוהו באופן אישי בציבור בכללותו (ולא רק בחוג מכריהם) כמי שהשתתפו בקרב בג'נין, וזאת כתוצאה מהפרסומים, שחלקם קשורים לסרט וחלקם לסרטים ולפרסומים אחרים בעניין המבצע, שהביאו לפרסום מובלט של שמותיהם ותמונותיהם. בשולי הערעור טוענים חיילי המילואים להשלכות הציבוריות החמורות שעלולות להיות לדחיית התביעה, ולכך שחיילי צה"ל, הממלאים את חובתם החוקית ונלחמים להגנת ביטחון המדינה, יחושו שאין שומרים על שמם ועל כבודם. מקור: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000387749&fid=821
_______________________
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&view
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום ראשון י''א באייר תשע''ג
09:59 21.04.13 |
|
|
74. דובר צה''ל מציג: סרט התגובה ל''ג'נין ג'נין'' (*)
בתגובה להודעה מספר 0
|
דוידזון
חבר מתאריך 3.3.08
83609 הודעות, 229 מדרגים, 367 נקודות. ראה משוב יום ראשון י''א באייר תשע''ג 07:50 21.04.13
דובר צה''ל מציג: סרט התגובה ל''ג'נין ג'נין''
דובר צה"ל שוקד בימים אלה על סרט שישמש תשובה לסרטו של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין", שיתאר את הסיפור האמיתי על הקרבות שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן"
צבי הראל,.פורסם ב: 21.04.2013את הפרטים על הסרט גילה שלשום דובר צה"ל, תא"ל יואב מרדכי, במושב שעסק בנושא "הפרקליט בעיתות מלחמה" בכנס מחוזות לשכת עורכי הדין באילת. דובר צה"ל אמר כי הסרט נועד לצרכים פנימיים ולהצגה בפני חיילי צה"ל.
הסרט "ג'נין ג'נין" הגיע לשערי בתי המשפט בעקבות תביעת לשון הרע בסך 2.5 מיליון שקלים שהגישו חמישה חיילי מילואים נגד יוצר הסרט, מוחמד בכרי, ונגד הסינמטקים בירושלים ובתל אביב שהציגו אותו. החיילים טענו כי הם הוצגו בסרט כפושעי מלחמה. שתי ערכאות שיפוטיות - בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון - קבעו כי הסרט כולל אמירות שקריות. מקור: http://www.israelhayom.co.il/article/84443
.
.
.
חשוב לזכור, מי שהמציא את העלילה ראשון זה היה שימון פרס...ולכן...
רק הוא יכול לתקן זאת, אם ידאג לעשות הקרנה מיוחדת בבית הנשיא
לכל המי ומי בכלל ובמרכז פרס לשלום ושלטון בפרט... 16. מי היה הראשון להכריז בתיקשורת שהיה טבח בג´נין
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5574&forum=gil&archive=#16 32. טריה לארסן בעקבות שימון פרס בנה את ''הטבח בג'נין, !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5392&omm=32&viewmode=threaded
.
.
תזכורת לכל המידע בפרשת = העלילה: גדול**א 1255/03 עופר בן נתן ואח' נ' מוחמד בכרי**
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5574&forum=gil&archive=
.
.
.
.
https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
פורסם במקור ע"י ronenca בפורום האקסלוסיבי
