ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...  

הרי פונדק הוא לא ילד רגיל. פונדק הוא קוסם. יש לא תספורת נערית שובבה שגולשת ישר על מצחו, לעיניו משקפיים עגולים גדולים, וחיוך שובב נסוך על פניו. הרי - אמנם נראה כמו ילד בן אחת עשרה וגם נחמד לו להיות כזה – אבל גם זה בעצם כישוף, הרי כבר בן חמישים בערך אבל הוא ילד נצחי–כמו בחלומות.

http://www.manhigut.org/hebrew/articles/feiglin52.html

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.

s_sela
חבר מתאריך 14.8.03
5252 הודעות 08:24 24.08.04

10. רון פונדק = הארי פוטר????

נא להשוות התמונות ולראות שהם דומים מאד. מסתבר שפונדק מאמין שהוא קוסם ומסוגל להפוך רוצחים לאנשי שלום .
לי אישית נראה שהוא זקוק לאשפוז כפוי דחוף בשלוותה או גהה במחלקה הסגורה למשך 10- 20 שנה.
כי כשאדם עושה טעות אחת, אתה יכול לחשוב שהוא נורמלי, אנשים עושים טעויות וזה אנושי, אבל אדם שעושה טעות שעולה בדם רב ואח"כ עוד עומד ורוקד על הדם כדי להצדיק את טעותו -הוא כבר לא שפוי. אז אולי הוא לא בר ענישה ולא יעמידו אותו לדין במסגרת פשעי אוסלו, אבל אשפוז כפוי נחוץ בהחלט.
ואהבת לרעך כמוך!

שרות בתי הסוהר נערך משעות הבוקר לסכל כל התפתחות בעקבות מותו של רב המחבלים יאסר עראפת ולקראת קבורתו מחר במוקטעה. כתבנו משה פריאל מדווח כי במהלך היום לא נרשמו ארועים חריגים. לכתבנו מסר תת גונדר אבי ואקנין מפקד גוש דרום כי האסירים היו קשובים לאמצעי התקשורת עצם העובדה כי מותו של ערפאת לא בא להם בהפתעה הוסיף לשקט.

בהתייחסו לדיבורים שנשמעו במהלך היום על שיחרורו הצפוי של האסיר ברגותי מסר ואקנין לכתבנו
"האסיר ברגותי שפוט ל5 מאסרי עולם אנו משוכנעים כי האדם מפתח ציפיות שבעטיו של המצב שנוצר הוא לא יירצה את מלוא העונש. עם זאת לאורך כל היום לא הראה סימנים ועבר את היום בצפייה והאזנה לתקשורת".

עוד מוסיף כתבנו כי במהלך שלושת ימי האבל תשאר הכוננות העליונה בכל מתקני הכליאה.

ערוץ 7

ניצן אור
חבר מתאריך 8.10.01
12716 הודעות 20:24 13.11.04

משפחת ברגותי מבקשים להרים עסקת שחרור: פולארד / עאזם / ברגותי

משפחת ברגותי מבקשים להרים עסקת שחרור: פולארד / עאזם / ברגותי
כדי לאפשר למראון ברגותי להשתתף בבחירות לראשות פלסטין.
ברגותי נשפט זה עתה ל-5 מאסרי עולם.

מצ"ב קישורים רילוונטים:

112. !! ברגותי ישוחרר בקרוב !!
18:51 07.06.03
https://rotter.net/forum/gil/5392.shtml#112

115. ברגותי: מסייע להרגעת הרוחות .................
13:16 10.06.03
https://rotter.net/forum/gil/5392.shtml#115

123. עראפת: ברגותי ישוחרר בקרוב...................
08:29 17.06.03
https://rotter.net/forum/gil/5392.shtml#123

143. אם ברגותי מחזיק פלאפון אז למה לא כל האסירים??
07:38 17.07.03
https://rotter.net/forum/gil/5392.shtml#143

גילוי:מחקר של יוסי ביילין לטובת האיחוד הארופי
21:23 22.04.03
https://rotter.net/forum/gil/5404.shtml

המרצע יצא מן השק: נביל שעת'=עראפת=זכות השיבה
17:05 16.08.03
https://rotter.net/forum/gil/5504.shtml

אש הממשלה התיחס בישיבת הממשלה לרעיון לשחרר את ברגותי ואמר כי ישראל מעולם לא שחררה רוצחים שפעלו בתוך ישראל.

ראש הממשלה אמר במהלך ישיבת הממשלה כי "מעולם לא שחררנו מחבלים שרצחו בתוך ישראל. בעסקת השבויים האחרונה שחררנו אסירים שפעלו נגד כוחות צה"ל בלבנון, אך לא נגד אזרחים ישראלים בישראל".

לעומת עמדה זו אמר השר אברהם פורז לYNET כי "ניתן יהיה לשקול את שחרורו של ברגותי" בנסיבות מסוימות.

גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי נושא שחרורו של ברגותי איננו נתון כלל לדיון ולא עלה על הפרק.

לפנות בוקר הגיב "הוועד לשחרור יונתן פולארד" על הצעת התנזים, לשחרר את יונתן פולארד עם עזאם עזאם ממצרים ועם מרואן ברגותי מהכלא הישראלי.

הודעת הוועד אומרת כי "הצעת חילופי האסירים פולארד-עזאם-ברגותי אינה רלוונטית, שכן שחרורו של פולארד כבר הובטח על ידי קלינטון בהסכם וואי, שבמסגרתו שוחררו כ-700 מחבלים, ביניהם כאלה עם דם על הידיים".

העיתון הבריטי "גרדיאן" מדווח כי המחבל מרוואן ברגותי, שמרצה עונש של חמישה מאסרי עולם בישראל על חלקו בפעילות טרור, מתכוון להתמודד בבחירות לתפקיד יושב ראש הרש"פ.

הפתח'-תנזים מנסה לקדם מהלך, שבמהלכו מצרים וישראל יחליפו את עזאם עזאם, הכלוא במצרים באשמת ריגול לטובת ישראל, במרואן ברגותי. לפי אחד הדיווחים, גם ארה"ב תהיה מעורבת במהלך וייתכן שתשחרר את יהונתן פואלרד הכלוא בארה"ב בעוון ריגול, צעד לו מתנגד, כאמור, הוועד לשחרור יהונתן פולארד.

ח"כ אהוד יתום (ליכוד) אומר במוצאי שבת כי "ישראל לא יכולה לשחרר את הטרוריסט ברגותי. אם הפלשתינים מעונינים במו"מ אל להם להחליף טרוריסט בטרוריסט".

ישראל לא תסכים להשתתפות ערביי ירושלים בבחירות הפלשתיניות
תושבי מזרח ירושלים לא יוכלו להשתתף בבחירות הכלליות ברש"פ, הצפויות להיערך בקרוב.

שר הפנים אברהם פורז אומר שהוא תומך דווקא בהענקת זכות בחירה לתושבי מזרח ירושלים. "הערבים במזרח ירושלים אינם אזרחים ישראלים ולכן עדיף שיצטרפו לבחירות לרשות הפלשתינית במקום שיתבעו להצביע בבחירות לכנסת. מצב בו ישנה אוכלוסיה שלא יכולה להצביע בשום בחירות הוא בלתי סביר".

כתבנו חגי הוברמן ציין בעבר כי ממידע שהגיע לישראל עולה כי הרש"פ מבקשת לרשום בספר הבוחרים גם את תושבי מזרח ירושלים, כפי שהיה בבחירות למועצת האוטונומיה בינואר 1996. אז איפשר ראש הממשלה שמעון פרס לתושבי מזרח ירושלים להצביע בקלפיות בירושלים לפרלמנט הרש"פ. המהלך חיזק אז את מעמד הרש"פ בירושלים, מעמד שנחלש מאד בארבע השנים האחרונות של מלחמת אוסלו, בעקבות סגירת האוריינט-האוס בהחלטת השר לבטחון פנים דאז עוזי לנדאו.
http://www.a7.org/news.php?id=94210

קמפיין 'גוש שלום': לשחרר את ברגותי - "ממנהיגי העתיד של העם הפלשתיני"סוךףף

בהודעת הארגון נמסר: "רבין היה מנהיג האסירים במחנה מעצר רפיח, שמיר נאסר כטרוריסט ועל ראשו של בגין הונח פרס ועל ידיו דם של מאה אזרחים - חרף זאת הפכו השלושה לראשי ממשלה והתקבלו בכבוד רב בבריטניה"

מאת: גל ברגר | עודכן: 00:40 19/11/2004

מרוואן ברגותי, ראש התנזים ומזכיר הפת"ח בגדה, עדיין לא הציג מועמדות בבחירות לרשות הפלשתינית, אך בישראל יש כבר מי שמצעיד אותו, או לפחות סולל עבורו את הדרך למעלה, אל פסגת השלטון.

בהודעה שמפרסם ארגון השמאל "גוש שלום", אשר מתפרסמת בעיתון 'הארץ', נערכת השוואה בין הבכיר הפלשתיני השפוט לחמישה מאסרי עולם על רצח ישראלים, לבין יצחק רבין, יצחק שמיר ומנחם בגין בתקופת המחתרות.

הארגון קורא לשחרר את ברגותי, כמו גם את יתר "מנהיגי העתיד של העם הפלשתיני" היושבים בבתי הכלא של ישראל. הבחירות לתפקיד יו"ר הרשות צפויות להיערך ב-9 בינואר. הצגת המועמדות תתאפשר כבר משבת הקרובה. כאמור, ברגותי עדיין לא הודיע כיצד בכוונתו לנהוג בנושא.

להלן הודעת "גוש שלום":

"מ נ ה י ג י ה ע ת י ד"

יצחק רבין היה בימי המנדט הבריטי מנהיג האסירים במחנה - מעצר ברפיח,

יצחק שמיר נאסר כטרוריסט והוגלה למעצר באריתריאה,

מנחם בגין הוגדר כטרוריסט, עם פרס על ראשו ודם של מאה אזרחים על ידיו, אחרי שפוצץ את מלון "המלך דוד",

כל השלושה הפכו ראשי-ממשלה והתקבלו בכבוד רב בבריטניה, שנגדה נלחמו,

בין האסירים הפלשתיניים בבתי-הכלא הישראליים יושבים מנהיגי העתיד של העם הפלסטיני. מרוואן ברגותי הוא רק הידוע ביותר ביניהם,

האינטרס של ישראל הוא לשחרר אותם ולאפשר להם להשתתף בבחירות,

רק מי שמקובל על בני עמו כלוחם-חרות יוכל גם לשכנע אותם בנחיצות השלום".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-58197-00.html?tag=23-58-45&au=True

"מי שמכיר אותו מתפלא לגלות את הפער בין הדמות שעושים לה דמוניזציה בתקשורת, לבין האדם שמתגלה במפגש אחד על אחד". ד"ר רון פונדק, מאדריכלי הסכם אוסלו, מספר ל-ynet על "מנהיג פלסטיני מתון בעמדותיו. אדם עדין, אנושי ומתחשב. מנגד, היו בו את כל הטרגדיות: המילים המיותרות, האמירות הקיצוניות, והחשש המתמיד מקונספירציות"
רון פונדק

את ערפאת פגשתי לראשונה בטוניס, בשנת 1993, בלשכתו המפורסמת כראש אש"ף. מאז הגעתו לשטחים, כשנה לאחר מכן, קיימנו מפגשים רבים בעזה, רמאללה ויריחו. הפעם האחרונה היתה לפני למעלה משנתיים.

הוא איש מורכב. ברמה של מפגשים של מספר מועט של אנשים, הוא מצטייר כאדם מאוד אנושי. רוב האנשים מתפלאים למצוא פער בין הדמות שעושים לה דמוניזציה בתקשורת, לבין האדם שמתגלה במפגש.

ברמה של אחד לאחד, זו דמות רכה ואפילו מאוד עדינה. מאוד שונה מזו המצטיירת בציבוריות הישראלית והבינלאומית. אדם מתחשב, עדין, דואג שהאורחים יאכלו. דמות שמשדרת לאורחים משהו משפחתי, לא מרוחק. אין בו יהירות. יש בו משהו מאוד בלתי אמצעי.

דעה אחרת

יאסר ברח / גלעד שר

"גיליתי אדם שמתחמק בקלות מכל הכרעה היסטורית על ידי בריחה לסיפורים צדדיים. בסכסכנות ובערמומיות שלו הוא הצליח לעצור גם אחרים במחנהו, שחתרו לוויתורים על החלום הכלל ערבי של השמדת ישראל". מנהל לשכת רה"מ לשעבר, שנשא ונתן עם ערפאת, מספר על מחמיצן סדרתי "שמעולם לא השלים עם קיומה של המדינה היהודית"
לכתבה המלאה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3000035,00.html

הוא לא היה פטפטן. זה אדם שבעיקר האזין. אף פעם הוא לא היה קיצוני בעמדותיו, בדברים שאמר, בביקורת שלו. אבל כל דבר היה מעורר בו חשש של קונספירציה שמתרחשת. תמיד יש ריח של קונספירציה באוויר. בעיני, הוא היה מנהיג פלסטיני מתון בעמדותיו; הראייה הראשונה לכך היא בעצם הליכתו להסכם אוסלו. הוא כיוון למהלך ציבורי של ויתור ושל הצגת עמדה טוטאלית של פשרנות, עמדה שונה במובהק מזו של אש"ף עד 1988.

בכך שהוא לקח את הסיכון, קבל עם ועדה, מול הקיצונים הפלסטינים, הוא גרם להם להאמין שהוא ויתר על חלומם לפלסטין השלמה תמורת מדינה בגבולות 1967, ובכך שם את ראשו על הגליוטינה. הוויתור גרם לקיצוניים לבקר אותו בנחישות. היסטורית, הוא עשה מהלך שמראה על סוג מסויים של מנהיג שיש לו ראייה ארוכת טווח.

"היה בו משהו תיאטרלי"

מנגד, היו בו את כל הטרגדיות: המילים המיותרות, האמירות הקיצוניות בתקשורת. הפער בין השפה בזירה הציבורית לגישה הפרגמטית במפגש אישי, היה גדול. יש פה סוג של פנייה לציבור מצד אחד, ואינטרפטציה מצד שני. מודעה

משמעות האימרה המפורסמת "מיליון שאהידים בדרך לירושלים" היא מבחינתו: בשביל שלום אני מוכן להקריב המון אנשים. בשיחות קטנות איתו היה ניתן להבין את הדברים בהיבט פרגמטי. היו שני ערפאתים שונים, שהשלימו ביניהם, לא היו מנוגדים אחד לשני.

הוא הטיל מורא על סביבתו, וגם על העובדים הפשוטים. לשרים שלו היה נוח יותר שאנחנו, כאורחים, נביע את הביקורת שיש להם עליו, בפניו. מצד שני, המוכנות שלו להאזין לאנשים במעגל חיצוני היתה שם.

היה בו משהו תיאטרלי. ההליכה שלו, סגנון הדיבור. גם בשיחות הפרטיות. לפעמים עד כדי מבוכה. כל האותות שהוא מתקשט בהם. בכיס החולצה תמיד יש לו תמונות ופתקים, שהדגימו מקרים שעליהם דיבר. באחת הפעמים הוא הוציא מעיתון "הארץ" סטטיסטיקה על מספר היהודים והלא יהודים שעלו מחבר המדינות, כדי להראות שישראל אינה מדינה יהודית.

הביאה לפרסום: אורלי פופר
(05.11.04, 14:36)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3000031,00.html

יוזמת ז'נבה היא "גלגול נשמתה של מפת הדרכים" ובעצם מעבר מ"המחבת לאש", כך כותבת ההסטוריונית ד"ר עתליה בן מאיר בספר חדש: "אוסלו כשלון או איוולת".

כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בספר, בהוצאת תמוז ומרכז אריאל, סוקרת בן מאיר את השתלשלות הדברים מהסכמי אוסלו ועד להתנתקות ואומרת כי "תכנית ההתנתקות מוכיחה שההנהגה הישראלית עדיין שבויה בקונספט השלום שעמד בבסיס אוסלו. לא הופקו לקחים ולא נלמד דבר".

ז'נבה ומפת הדרכים, כותבת עוד בן מאיר, אלו שני צדדים של אותו מטבע "המטרה הסופית אינה שלום אלא פתרון קבע. אילוץ ישראל להסכים מראש להקמת מדינה פלשתינית בשליטת אש"ף כשמיגור הטרור ודיכוי ארגוני הטרור כבר אינם בגדר תנאי מוקדם... סירוס ריבונותה של ישראל באמצעות כפיית כוח בינלאומי משגיח/מפקח כאחראי הבלעדי ופוסק לביצוע הסעיפים הכלולים בתכנית. הפרת מאזן הכוחות בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית. חוסר התייחסות לבטחונה של ישראל, כשהחלק הארי מהדרישות המופנות כלפי הפלשתינים הינו ברמה הצהרתית בלבד. הסתמכות על רצונם הטוב של הפלשתינים ללא דרישות חד משמעיות לנקיטת צעדים או להפעלת מנגנונים שיבטיחו את בטחונה של ישראל. שלילת כל אפשרות להפסיק את התהליך במידה והפלשתינים יתקיפו את ישראל".

"שלושת תכניות השלום: מפת הדרכים, הסכם ז'נבה וההתנתקות, כולן כאחת קוראות למעורבות, תיווך ופיקוח בינלאומיים", כותבת בן מאיר, ו"כולן מחוללות תהליכים החותרים תחת ריבונותה של מדינת ישראל ופוגעים בה באופן חמור.

התכלית והדחף שעמדו מאחורי הסכמי אוסלו, ואבן הבוחן על פיה נבחנה הצלחת תהליך אוסלו, היו על פי השקפת ישראל, מיגור הטרור וחיסול ארגוני הטרור. בתכניות לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני העומדות על הפרק כיום, מיגור הטרור נדחק לשוליים והפך לסוגיה לא מחייבת. הסוגיה העומדת במרכזן של כל התכניות הללו, במוקד שלהן, הינה הקמתה של מדינה פלשתינית דמוקרטית משגשגת בתמיכתה של ישראל, ותוך ויתורים ישראליים מרחיקי לכת".
http://www.a7.org/news.php?id=100809

http://bet.iba.org.il/

תזכורת:

2. ''ד''ר רון פונדק יוצא עם תוכנית חדשה''/הארי פוטר הישראלי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=2&viewmode=threaded

_______________________

הבוקר ברשת ב' 10/06/08 בתכנית "הבוקר הזה" עם אריה גולן, הובאו דבריו של ד"ר רון פונדק:
לתת לפרקליטות לעשות את שלה ולאפשר לאולמרט לעשות את שלו... ולחתום מהר מהר
על טיוטת הסכם "לא בשם העם" כי אם בשם.......

מצ"ב תמליל הדברים:

ד"ר רון פונדק: "..הצהרת עקרונות להסדר שהוא מפורט ברמה כללית, שניתן להגיע עם הפלסתינאים, יש פה איזשהו רגע
שצריך לאפשר לפרקליטות לעשות את שלה ולאפשר לאולמרט לעשות את שלו בתחום המדיני וכן לתת לו לנסות להתקדם במו"מ
ואולי כן להגיע להסדר, להציג אותו בחתימה בראשי תיבות, לא בחתימתו אלא בחתימתו נגיד של טרובוביץ'
לא בשם הממשלה ולא בשם הכנסת ולא בשם העם- ולהציג בסופו של דבר טיוטה.
אני בתחושה שזה ניתן לעשות ויש פה אולי איזה רגע היסטורי"

אריה גולן: אם כן זהו ד"ר רון פונדק מאדריכלי הסכם אוסלו ב- 1993
על הסיכויים הטובים לדעתו להשיג הסכם או טיוטת הסכם עם הפלשתינים בקרוב

(שעה 05:59)
מקור:
http://www.iba.org.il/media/?recorded=radio14

תזכורת:

2. ''ד''ר רון פונדק יוצא עם תוכנית חדשה''/הארי פוטר הישראלי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=2&viewmode=threaded

רון פונדק עובר כל גבול מצדיק את פיגועי הפת''ח
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5556&omm=0&viewmode=threaded

133. התורם העיקרי של ארגון תעיוש הוא עיתונאי דני בשם הנריק פונדק אביו של רון פונדק, מנכ"ל 'מרכז פרס לשלום'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5070&omm=133&viewmode=threaded

131. ההסכם נמצא בהישג יד : ד''ר רון פונדק..........
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5070&omm=131&viewmode=threaded

29. רון פונדק לברגותי:''אתה שותף אמיתי לשלום,מאמינים בך''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=29&viewmode=threaded

84. ד''ר רון פונדק: ערפאת? אדם רך, עדין ומתחשב
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=84&viewmode=threaded

ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...
https://rotter.net/forum/gil/5760.shtml

53. אוסלו: המקור לגל הטרור העולמי ...!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5070&omm=53&viewmode=threaded

_______________________

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

________

לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה

וידאו:

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=VgnTKEMyzJk

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

מצה"ל נמסר כי מצעב מחמוד מראשי החזית העממית בשכם, היה בעיקר אחראי לגיוס מחבלים מתאבדים מהכפרים סביב שכם, ובפעילות אינטנסיבית באוניברסיטת נג'אח בשכם.

מחקירת מחבלים שנשלחו לבצע פיגועי תופת, התברר כי מצעב עאדל הוא שגייסם.
לאחרונה התקבל מידע המעיד כי מצעב היה מודע לתכנון הפיגוע בשוק הכרמל בתל אביב בתאריך י"ז בחשון תשס"ה (01.11.04), אשר תוכנן ובוצע על ידי תשתית החזית העממית בשכם. גורמי הביטחון אומרים כי בימים אלו לקראת 'יום החזית העממית' עמד להוציא פיגוע נוסף בשטחי ישראל.

בתקופה האחרונה פעל מצעב עאדל בתיאום עם בכירי מפקדת 'החזית העממית' הכלואים ביריחו המכוונים מכלאם פעילות טרור ומממנים את פעילי השטח.

מצעב נאדל נעצר עם סייעניו, המוכרים כתומכי החזית העממית, סטודנטים באוניברסיטת נג'אח אשר ניסו להסתיר את זהותו האמיתית. הוא נתפס נושא תעודת זהות מזוייפת, וכשברשותו טלפונים רבים ומסמכים, כרזות ודגלים הקשורים לחזית העממית.

בתאריך י"ז בכסלו תשס"ה (30/11/04), נעצרו בטול-כרם שני מחבלי ג'יהאד איסלאמי בכירים, אחמד אבו דיאב ונימר אבו אל עוף.
מצה"ל נמסר כי אחמד מחמוד מחמד אבו דיאב, תושב מחנה הפליטים טול-כרם, מבוקש מזה זמן רב, עמד מאחורי תכנון וביצוע פיגועים, וייתכן אף שתכנן נוספים בעתיד.

במסגרת פעילותו, עומד אבו דיאב מאחורי גיוס מתאבדים והעברתם לחוליות "הג'יהאד האיסלאמי" שפעלו תחת פיקוחו, רכישת אמצעי לחימה לצורך ביצוע פיגועים, תכנון וביצוע פיגועי ירי, וקשר לפעילי טרור רבים.
אבו דיאב עמד בקשר עם פעילי טרור מארגונים שונים, ופעילי טרור מחוץ לטול-כרם, במטרה להוציא לפועל מפגע חמוש בחגורת נפץ לפיגוע התאבדות.

אלעוף שנעצר היה אמור לצאת ולבצע פיגוע תופת בהכוונתו של אבו דיאב, פיגוע אשר בסופו של דבר לא יצא אל הפועל. בנוסף, עבד אלעוף בבית קפה, דבר אשר סייע להפיכת בית הקפה למקום מפגש עבור המחבלים ותיאומי הפגישות, וכל זאת בהכוונתו של אבו דיאב.
http://www.a7.org/news.php?id=96424

ביילין בשם הממשלה
"לא היתה כל מחאה, אני מדגיש, כל מחאה, מצד משרד החוץ לעובדה שהקונסוליה הישראלית בסן-פרנסיסקו נותנת חסות להופעה של יוסי ביילין", אמר הקונסול הכללי של ישראל בסן-פרנסיסקו, יוסי עמרני, לעיתון הקהילה היהודית במקום, Northern California Jewish Weekly. עמרני גם תיאר שם את הדיווח במדור זה לפני שבועיים, כאילו משרד החוץ מתנגד לחסות של ביילין, כ"לא נכון". ואכן, השבוע שיגרה הקונסוליה הישראלית הזמנה, על הנייר הרשמי של הקונסוליה ובאתר האינטרנט שלה, שהודיעה לקהילה היהודית ולתקשורת ש"ביילין הוא בעל חזון לשלום ולדו-קיום בין ישראל ולעם הפלשתיני". בהודעת הקונסוליה לא צוין כי ממשלת ישראל גינתה בחריפות את ממשלת שוויץ בגין האירוח והחסות שנתנה ל"קבוצת ביילין".

שר החוץ סילבן שלום אמר לכתבת מקור ראשון בכנסת, סופיה רון-מוריה, כי האירוע לא היה מטעם הקונסוליה, אלא מטעם הקהילה היהודית בלבד. אלא שההזמנה להשתתף באירוע נשלחה כאמור מטעם הקונסוליה, והקונסול נכח באירוע, ואף בירך את ביילין בשם ממשלת ישראל. שלחתי ללשכת שר החוץ העתק מההזמנה ששלחה הקונסוליה. דובר המשרד התקשר אלי כדי לאשר את קבלת המסמכים וציין שהנושא מטריד אותו מאוד.

יש לזכור שמי שדיווח לי כי הקונסוליה בסן-פרנסיסקו עושה את כל הסידורים לביילין במשך השהות שלו במקום זו הקונסוליה במקום, ומי שאשר זאת היה דוברת הקונסוליה. בלי ידיעת שר החוץ? קשה להאמין.

ביילין בברקלי
בקמפוס של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי הציג ביילין את עצמו כממשיך דרכם של רבין ז"ל ופרס. נציגי הקונסוליה נכחו במקום. ביילין הצהיר שנציגים של אש"ף אכן ויתרו על זכות שיבה כחלק מ"הסכם ז´נבה". ביילין בטוח שאם וכאשר יאושר ההסכם, ייפסקו כל פיגועי הטרור, ושהמדינה הפלשתינית תהיה מפורזת. עם זאת, בתחילת ההרצאה אמר ביילין בכנות שאין מה לעשות כדי לעצור את הפיגועים, בגלל שטיפת המוח של הפלשתינים. הסטודנטים במקום העירו לו על הסתירה.

בדקתי את מקורות המימון של ההרצאה. מנהל התוכניות של ´בית הלל´ בקמפוס ששילם את הצ´ק לביילין אישר באוזניי שהמממן העיקרי לביקור באוניברסיטה היה המחלקה לחקר המזרח התיכון בקמפוס. על פי תחקירים שאושרו על ידי ראשיה, מקבלת מחלקה זו את תקציבה מסעודיה. דוברו של ביילין הדגיש שוב שביילין אינו מכיר את נושא מקורות המימון של אותה מחלקה אוניברסיטאית שנויה במחלוקת.

סרבנים וסירובניקים
יום לפני בואו של ביילין לברקלי נערך שם סמינר מטעם ´בית הלל´ לכבוד סרבני הגיוס לצה"ל (לא רק לשירות ביש"ע). בתשובה לשאלה, דוברי הסרבנים ציינו שזה חלק מהמאמץ הארצי לכבוד הסרבנים בישראל שנערך בחסות ´קרן שפע´. הקרן, שדורגה במחקר עדכני כגדול שבארגונים הפילנתרופיים היהודיים בצפון אמריקה, יוזמת מפגשים מסוג זה ברחבי ארה"ב וקנדה שבהם יכולות הקהילות היהודיות לאמץ סרבנים – בדומה למאמציה של הקהילה היהודית לפני כ-25 לאמץ "סרבנים" מסוג אחר, אסירי ציון ומסורבי העלייה מברית המועצות.

שאלתי את ג´פרי רובין, דובר רשת בית הלל מטעם ארגון בני ברית בוושינגטון, האם מתאים למוסד חינוכי לאפשר תוכניות שמעודדות עריקות פלילית בישראל נגד צה"ל. הדובר שלח תשובה בתוך דקות ספורות שמנהל בית הלל בברקלי פעל נכון כאשר אירח את הסרבנים מטעם בית הלל. שאלתי את המנכ"ל חדש של רשת בתי הלל, אזרח ישראלי ששמו אברהם אינפלד, לתגובתו לתופעה הזאת, כמי שבניו משרתים בצה"ל. אינפלד לא היה מוכן אפילו להגיב. אינפלד, אגב, מתח באחרונה בפני נציגים של העיתונות היהודית בניו-יורק ביקורת על דבריו של השר לענייני תפוצות נתן שרנסקי כי אין כיום חינוך ציוני בקמפוסים בחו"ל.

אל תגזים, זה רק תנזים
דניס רוס, ממעצבי הסכם אוסלו המכהן כיום כמנהל מכון וושינגטוני לעניני מזרח התיכון וכמנהל הפרויקט של הסוכנות לעתיד העם היהודי, רתח על הפרסום במדור זה לפני שבועיים בדבר החלטתו להזמין שלושה אנשי תנזים לוושינגטון ולהציגם בפני הממסד של הקהילה היהודית, הקונגרס ומחלקת המדינה. במכתב ששיגר לכל הנאמנים של המכון הוושינגטוני, טען רוס שהביא את "הדור החדש" של המנהיגות הפלשתינית לסיבוב היכרות בעיר הבירה של ארה"ב, כדי שהאמריקנים יכירו אחרים שאינם דוגלים בדרכו של ערפאת.
ביקשתי לקבל העתק מתמליל התדרוך שאנשי הפת"ח העבירו במכון הוושינגטוני, כדי להבין אם הם אכן הציגו עמדות שונות מאלו של ערפאת. המזכירה של רוס הסבירה בנימוס שהתדרוך של שלשת אנשי הפת"ח הוא לא לציטוט ולא לפרסום. אולם אנשי הפת"ח עשו למעננו את השירות. הם הדליפו את עיקרי התדרוך שלהם לתקשורת של הרשות הפלשתינית. בעתון Jerusalem Timesהמופיע בירושלים הם הדגישו כי אמרו לאנשי הקונגרס ולכל מי שהיה במקום כי הם מסרבים בתוקף לפרק את הארגונים האסלאמיים מנשקם.

באותו תדרוך, בתשובה לשרה שטרן, הנציגה החדשה של הקונגרס היהודי האמריקני בוושינגטון, הטעימו האורחים של רוס שהם לא יוותרו לעולם על "זכות השיבה".

סטיבן כהן וארבעת כובעיו
בשבת וביום ראשון נערך בבוסטון כנס לשיווק "הבנות ז´נבה" לציבור האמריקני, ובפרט ליהודים. הכנס נערך בחסות ארגון יהודי חדש, ´ברית צדק ושלום´, שהוקם כדי "לאחד את כוחות השמאל היהודי בארה"ב", וכוכביו היו ח"כ עמרם מצנע וח"כ לשעבר נעמי חזן, שחזרה עכשיו לכהן כפרופסור מן המניין במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים. מנהלת הכנס היתה מרשה פרידמן, שכיהנה כחברת כנסת בשנות השבעים ברשימתה של שולמית אלוני, למשך קדנציה אחת.

700 המתכנסים שהצטופפו במלון קטן שמעו שיחות רבות על ההשתלטות של השדולה הישראלית "הימנית" איפא"ק על מסדרונות גבעת הקפיטול. מי שהטיף לשנות את האווירה בקונגרס היה פרופ´ סטיבן כהן, ממכיני הטיוטה להסכם ז´נבה. כהן נחשף לפני שישה חודשים כבעל זכות חתימה בחשבון העסקים של ערפאת בז´נבה, יחד עם מוחמד רשיד, איש הכספים של ערפאת. כהן נשאל על ידי תחקירנית מדור זה שנכחה במקום על קשריו העסקיים העכשוויים עם הרשות. הוא לא רצה להתייחס לנושא ואמר שהוא "מעדיף לדבר על חלון ההזדמנויות לשלום".

כהן מודה שהוא משקיע מהונו בתהליך ז´נבה, ואינו מוכן לפרט כמה. מרשה פרידמן ציינה ש´קרן פורד´ מממנת ב-300 אלף דולר את פעילות השיווק שעורכת ´ברית צדק ושלום´ לתהליך ז´נבה בציבור היהודי. פרידמן אמרה לתחקירנית המדור ש´ברית צדק ושלום´ מתכוונת לשמש אלטרנטיבה לשדולת איפא"ק.

כהן התמנה לאחרונה להיות אחד מששת היועצים לשר החוץ האמריקני קולין פאוול לענייני המזרח התיכון. כהן הוא היהודי היחידי ביניהם. היתר הם ותיקי משרד החוץ האמריקני. יש כאן אם כך מצב מעניין: אדם ממונה לייעץ לממשלת ארה"ב לגבי מדיניותה במזרח התיכון. אותו אדם מכין את תהליך ז´נבה. אותו אדם משתתף בייזום לובי יהודי לדחוף את תהליך ז´נבה לקהילה היהודית. אותו אדם גם חתום על חשבונות בנקים של ערפאת באירופה.
דו"ח הקונגרס האמריקני משנת 1976 קבע שהסי-איי-איי נוטה להשתמש בקרנות הומניטריות כדי להיות "צינור" של מערכת המודיעין האמריקנית מחוץ לגבולות ארה"ב. דו"ח ועדת המודיעין של הסנאט מאותה שנה, שעודכן בשנת 1999, קבע שהקרן שמקבלת הכי הרבה כספים מהסי-איי-איי היא קרן פורד. לא פלא שקרן פורד מממנת את שיווק תהליך ז´נבה. לא פלא שקרן פורד החליטה בזמן האחרון להעביר עשרים מיליון דולר לקרן החדשה לישראל, הגוף שמממן 334 עמותות של השמאל הישראלי. סטיבן כהן, שעובד מטעם משרד החוץ האמריקני, עושה את השידוך המוצלח בין קרן פורד לבין השמאל הישראלי ותהליך ז´נבה.

משמנים את ההפגנות
´שומרי משפט: רבנים למען זכויות האדם´ היא עמותה שמארגנת פעילות פוליטית ענפה בקרב ערביי יש"ע. היא עורכת פעילות הסברה יחד עם ´גוש שלום´ של אורי אבנרי, ´יש גבול´ וחוגים פוליטיים רבים בתוך הרשות הפלשתינית. מימון לארגון הזה מגיע מקרן פורד, בסכום הנאמד בשבעים אלף דולר בשנה. אך יש מקור מימון נוסף: מכירת בקבוקים של שמן זית שהגוף הזה מקבל מחקלאים ערבים. סיסמת השיווק: "הם בסגר. נעזור להם להתקיים".
כאשר קניתי בקבוק שמן זית מאת הרבנים, שמתי לב לעובדות הללו: הארגון מסרב לתת קבלות; הוא אינו מקפיד לקבל כל רשיון ממשרד הבריאות; הוא אינו רשום במשרד החקלאות; הוא אינו נושא כל רשיון למסחר ממשרד המסחר והתעשייה. הארגון מתכוון לשווק כ-10 אלפים בקבוקי שמן לחברי ארגוני השמאל שיגיעו ארצה לרגל הכנס השנתי של ארגון הקהילות היהודיות באמריקה, UJC, שייערך בירושלים בשבוע השלישי של נובמבר.

פרטיטורת הדיווח
השבוע הלך לעולמו דוד בר-אילן, שהיה גם פסנתרן דגול וגם מבקר תקשורת מעולה. ההכרות שלי איתו התחילה לפני 24 שנים, כשיזם את כנס ´מכון יונתן´. כשהיה מרצה על תקשורת וטרור, נהג תמיד להסביר את הקשר בין הדייקנות שלו כפסנתרן והדייקנות שלו כמבקר תקשורת: אם תו אחד אינו במקום, ואם אות אחת איננה במקומה, כל הנושא יורד לטמיון. אם אומרים "פיגוע" במקום "התקפת טרור", "הריגה" במקום "רצח", "אירוע" במקום "טבח", כל הדיווח משתנה.

לגמרי במקרה, נושא הדף היומי שנלמד בבוקר שלאחר פטירתו, מסכת מנחות דף כ"ט, התאים לדרכו של דוד: "שתי פרשיות שבמזוזה מעורבבות זו עם זו ואפילו כתב אחד מעכבן..." פירוש הדבר, לדברי הרב יעקב פוקס שמעביר את שיעור הדף היומי באפרת: אם יש נתק בין האותיות, ספר התורה כולו אינו כשר. מילה לא מתאימה יכולה להרוס את המסר של התקשורת. יהי זכרו ברוך.

עסקים כרגיל
ראש לשכת ראש הממשלה דב ויסגלס ממשיך לכהן כעורך דין פעיל, ורשום ברשם החברות כחבר פעיל של המשרד עורכי הדין שלו ´ויסגלס-אלמגור´, שמייצג את עסקי הקזינו, אינטרסים עסקיים פלשתיניים, ואת משפחת אריאל שרון.
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1344

על שני הצדדים להחליט כי הצעד הבא יהיה מאמץ משותף לקראת הסדר קבע

בתמיהה ובאכזבה עקבנו אחרי הדיון וההחלטות של ממשלת ישראל, פחות משבועיים לאחר כינוס פסגת שארם א-שייח, בעניין "התוואי המשופר" של גדר ההפרדה. מירון רפופורט ("התוואי של השמאל", "הארץ", 24.2) ייחס ליוזמת ז'נווה תמיכה בהחלטת הממשלה - וטעה. הן מהות ההחלטה והן דרך החשיבה שמאחוריה פגומות באופן יסודי.

במהות, התוואי שאושר אינו משרת את האינטרס הישראלי ולא את הפלשתיני. רק באחרונה התברר, שנדרשו שלוש שנים וועדת מומחים מיוחדת כדי לקבוע את שאמרנו זה כבר: לא רק שהרס בתים אינו מוסרי, הוא גם מגביר את הזעם באוכלוסייה הפלשתינית ומהווה למעשה שער-עצמי מבחינה ביטחונית.

גבול ומחסום מוסכמים יכולים לתרום לביטחון שני הצדדים, ואולי אף למנוע אירועים קשים כמו הפיגוע ביום שישי שעבר בתל אביב. גדר או חומה הבנויים בתוך שטח פלשתיני, מתוך התעלמות מהשלטון והעם הפלשתיניים, עלולות להביא לתוצאה דומה לזאת שהביאו הבתים ההרוסים. יותר מרבע מיליון פלשתינאים מסופחים למעשה, בניגוד לרצונם, לישראל המגודרת. רבבות מתנחלים נשארים מחוץ לגדר, עמוק בצד הפלשתיני. בסופו של דבר הגדר תפורק או תוזז, אך עד אז ייפגעו עוד יותר חיי היום יום של מאות אלפי פלשתינאים. גם ישראל תשלם מחיר בעקבות בזבוז כסף שצריך להיות מנווט לצרכים החברתיים שלה. ואחרי כל זאת עדיין יישארו חורים במחסום ההפרדה, שהרי אפילו ממשלת אריאל שרון חוששת לצאת בגלוי נגד פסיקת בית הדין בהאג, בג"ץ והממשל האמריקאי.

גדר טובה יכולה להביא לשכנות טובה, אך גדר הנבנית בלב הגינה של השכנים היא גדר רעה. רק משטר גבול מוסכם יביא את הביטחון שלו זכאים שני הצדדים. יוזמת ז'נווה מפרטת גבול כזה, המבוסס על קווי 67' תוך כדי תיקונים קלים וחילופי שטחים העונים על הצרכים של שני הצדדים.

אך לא רק מהות ההחלטה פגומה; גם החשיבה שמאחוריה צריכה להדאיג ישראלים ופלשתינאים כאחד. התפישה החד-צדדית שאיפיינה את השנים האחרונות צריכה ליהפך לחלק משפת העבר. בידה האחת לחצה ממשלת שרון את ידה המושטת של ההנהגה הפלשתינית בשארם, אך את ידה השנייה היא ממשיכה להרים בעד נקיטת צעדים חד-צדדיים, שאמורים לעצב את עתיד שני העמים.

יש להיות מודאגים מהאידיאולוגיה החד-צדדית, במיוחד לנוכח המשמעות של תפישה כזאת ביום שלמחרת הנסיגה מעזה. המשך ההימנעות משיחות על הסדר קבע תוך כדי קביעה במקביל של עובדות בשטח יעמידו בסכנה את הסיכוי ליצור כאן מציאות של שתי מדינות לשני עמים.

האינטרס של שני העמים מחייב לשים קץ לסכסוך, ומהר. שתי האוכלוסיות מבינות זאת, כפי שהיה אפשר לראות בסקר המשותף האחרון, שפורסם ב"הארץ" בחודש שעבר, ולפיו 64% מהישראלים ו-54% מהפלשתינאים תומכים בתוכן המפורט של הבנות ז'נווה.

פיגוע הטרור בתל אביב הוא דוגמה נוספת למה שקיצונים מסוגלים לעשות כדי לחבל בכל תהליך חיובי. ככל שתהליך ממושך יותר, כך ההזדמנויות שלהם רבות יותר. המשך ההתחמקות מדיון בנושאי הקבע הוא מתכון בטוח לעידוד הקיצונים בשני הצדדים להמשיך לטרפד כל התקדמות. המשך המצב הקיים רק מעצים פחדים וחלומות לא מציאותיים בשני הצדדים. במובנים רבים, השגת הסכם קבע תהיה קלה יותר מסידורי הביניים שיהיו מלווים לעולם בהמשך הסכסוך.

מובן, ששנינו תומכים בסיום הכיבוש של רצועת עזה. אבל הבוקר שלאחר הנסיגה מחכה לנו מעבר לפינה, ואלה המעוניינים בהמשך הסכסוך או משוכנעים בנצחיותו כבר מתכננים את צעדיהם הבאים. הקרב האמיתי באזורנו הוא בין המתונים לקיצונים בשני הצדדים, ואסור לקואליציית השפויים להישאר מאחור. יש להכריז עכשיו, שעם השלמת הנסיגה מעזה יבוא הקץ לצעדים חד-צדדיים, לפתרונות ביניים ולאי-ודאות. על שני הצדדים להחליט, כי הצעד הבא יהיה מאמץ משותף לשים קץ לסכסוך.

לא מקרה הוא, שיותר משנה לאחר יציאת יוזמת ז'נווה לאור לא הוצעה אלטרנטיווה מפורטת להסכם קבע. אפילו מבקרינו נוטים להשלים עם העובדה, שאם יושג הסדר, קווי המתאר שלו לא יהיו שונים מאלה המתוארים בהבנות ז'נווה. בהעדר ניסיון ממשי להשיג הסדר, רק נבטיח יותר סבל ויותר קורבנות. ראש הממשלה שרון כבר הודה, כי יוזמת ז'נווה היתה בגורמים שדחפו אותו להציג את תוכנית ההתנתקות. אנו מחויבים להמשיך ולדחוף, והפעם מעזה ליוזמת ז'נווה.

הכותבים הם יוזמי הבנות ז'נווה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0&itemNo=545787

112. ''כל המדינה יחד'' =הקמפיין הסמוי בערוץ 2 = גדי סוקניק..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=112&viewmode=threaded

הסתת השמאל נגד שרון שהתחילה בלבנון חוזרת לכותרות

שריד :
בימים הקרובים תפרוץ בישראל התקוממות
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2915644,00.html

אימהות בשירות הצבא
ערן שחר

בכל פעם שהנורמליות מרימה ראש בארץ הזאת, מישהו עם נבוט דואג
לשתול אותה במקומה, שני מטר מתחת לאדמה, כך היה גם לאחר אסון
המסוקים. רק החלו באופן הכי טבעי שבעולם לצוף שאלות בקשר ללבנון,
לרצועת הביטחון, לשכול, ולשירות הצבאי, וכבר התארגן לו מנגד
מסע ציבורי אדיר שעיקרו הסרת הספיקות בקשר לחיוניות השירות הצבאי,
הוקעת המשתמטים, והזדהות של מאה אחוז עם צה"ל, חייליו, מפקדיו
ומשימותיו. ממש קולקטיביות רעיונית, כמו בשנים הרחוקות ההן בקיבוץ,
שנים שאנו משתדלים לשכוח.
עם קצת מאמץ אפשר אולי להבין את השתתפותם הקולגית של הגברים
במסע ציבורי זה. הרי הצבא כמו כל תחום אחר שיש בו שליטה, כוחניות
ותחרותיות הוא חלק בלתי נפרד מההוויה הגברית הישראלית, אבל בלתי
אפשרי להבין את השתתפות הנשים במצעד הצבאי הזה, ועל אחת כמה
וכמה את תמיכת האימהות בו.
איך אפשר להסביר את העובדה שהרגשות האימהיים פועלים בפול-טורים
רק עד השער של הבקו"ם? ואיך אפשר להסביר שכבר עשרות שנים בוכות
האימהות הישראליות אחרי, ולא נוקפות אצבע לפני?

רעבים למלחמה

באמצע יוני ,1982 כשבועיים לאחר שפרצה מלחמת לבנון, הוחלט להעלות
את חניכי הקורס הפיקודי שבו הדרכתי לגזרת הלחימה. יש לשער שהצבא
היה יכול להסתדר גם בלעדינו, משום שלא היה מדובר ב"הקפצה" או
במצב חירום, וההכנות להצטרפותנו למלחמה התנהלו בעצלתיים וביסודיות.
בשיחות בין החבר'ה התגבשה הדעה שמדובר באקט של סולידריות צבאית.
כלומר: לא ממש צריכים אותנו, אבל גם לא רוצים להעליב ולפגוע
בתחושת האחווה הצבאית, ולהשאיר אותנו מחוץ ל"מסיבה". אם הצבא
הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, אז מלחמה ואפילו מלחמה קטנה,
היא הדבק האולטימטיבי, ה"סופר גלו" המזקק של הישראליות.
רובה חיילים התרגשו כמו לפני יציאה לטיול שנתי. הנה סוף סוף
סידרו להם הפוליטיקאים איזו הרפתקאה. אפשר היה להריח את ההורמונים
הגבריים מקילומטר. בשנייה אחת נגמרו בעיות המשמעת, ובאותה שנייה
נפתרו כל הבעיות הרפואיות. סיסמאות על "השלום" ועל "דור שלא
יידע עוד מלחמה" נדחפו עמוק עמוק בקיטבג ליד בגדי א', והושארו
בבסיס. החיילים סביבי היו רעבים למלחמה, כל-כך קצרי רוח עד כי
היה נדמה לי שאני שומע איך שיני טרף צומחות להם בתוך הפה.
כמפקד במדים הייתי צריך לעודד את רוח הקרב, לרומם את תחושת השליחות
שבערה בהם, ולמלא את מצוות הדרג המדיני. כאדם, פיעמה בי רוח
אחרת, הפוכה לחלוטין. הדילמה היתה גדולה, אולי גדולה מדי. תחושה
של חוסר אונים עטפה אותי ולא אפשרה לי לנשום, הרגשתי שאני מתמוטט.
הרמתי טלפון הביתה, לא סיפרתי על ההכנות לכניסה ללבנון, אבל
אמא הבינה ואמרה: תהיה חזק בן ושמור על עצמך. מילים סטנדרטיות
במצבים האלה. רציתי לצעוק לה: הלו אמא, תתעוררי. זה לא סרט בטלוויזיה,
זה החיים, החיים שלי. איך את שדאגת תמיד שלא יהיה לי קר, שרצת
אחרי עם סנדוויץ', שלקחת אותי לרופא על כל שטות - שולחת אותי
בקלות כזו למות במלחמה.

מסתתרות מאחורי קלישאות

גם היום, חמש-עשרה שנים אחרי, קשה לי לפתח סימפטיה עמוקה לאימהות
אשר מעודדות את בניהן לשירות קרבי. כמו שקשה לי להלל ולשבח כל
אמ אשמחנכת את בנה לשחק ברולטה רוסית. האם אפשר בכלל להבין אם
שביודעין ובהכרה מלאה מעודדת את בנה לסכן את חייו??
האם אתן האימהות הישראליות איבדתן את האינסטינקט הבסיסי שלכן,
כלומר: לתקוף כל מי שפוגע בילדיכן? מדוע אתן, דווקא אתן, ממשיכות
לקדש את השירות הצבאי כמעיין פולחן, ומגדלות את ילדיכן כדי להקריבם
דור אחרי דור על מזבח המיליטריזם?
ואל תגידו לי, אימהות יקרות, שאתן נקרעות מבפנים, ולא ישנות
בלילות, כי אני אשאל אתכן מדוע אינכן יוצאות לרחובות, מדוע אתן
לא צועקות, לא מפגינות, לא מתחברות בשרשראות לשער של משרד ראש-הממשלה,
לא מאיימות לשרוף את עצמכן מול משרד-הביטחון. מדוע אתן מקבלות
בהכנעה ובהשלמה את המצב, במקום לדרוש: אל תיקחו לי את הבן.

כמו החמאס

לא בטוח שהאימהות הישראליות יקבלו זיכוי מוסרי במשפט שעורכת
ההיסטוריה. הן לא שאלו אותנו אם ברצוננו להיוולד לעולם הזה,
ועם יד על הלב, האם הן ניסו בכל דרך אפשרית למנוע את מותנו?
ובכל זאת ראוי לציין את הנסיבות המקילות: מיום שהתהוותה לא הפסיקה
החברה הישראלית לחנך לדיבר האחד-עשר: "טוב למות בעד ארצנו",
או בגרסתו המרוככת: "לא טוב, אבל אין ברירה אלא למות בעד ארצנו".
ובתרגום חופשי ארצנו יותר חשובה מחיי בניה. סיסמאות על החיים
כערך עליון ימשיכו לחוף מעל ראשינו כמו ציפורים נודדות, כי כל
ילדי שראלי יונק עם חלב אימו את המסר שיש משהו יותר חשוב מחייו,
המדינה למשל.
כאלה אנחנו, לא רחוקים בהרבה מהמנטליות של מתאבדי החמאס, גם
לנו שוטפים את המוח בסיסמאות. גם אצלנו המוות למען מטרה נעלה
אינו סתם מוות, הוא עטוף בטקסים וקדושה. אמנם לא קונים אותו
במחיר של גן-עדן ושבעים נשים, אבל קצת לחץ חברתי וזמזום אינסופי
של "אין ברירה", הם לא מחיר כל-כך גבוה כדי להקריב את החיים,
ועוד למען המולדת.
ההורים, המחנכים והפוליטיקאים צריכים לעבוד הרבה יותר קשה כדי
לשכנע אותנו ב"אין ברירה" הזה, כדי לשכנע מדוע גם הדור הזה ייאלץ
למות בעד ארצנו. הם צריכים לשכנע אותנו שהם עשו הכל, ממש הכל,
כדי להקטין את סכנת מותנו. הם צריכים לשכנע אותנו שהם עשו הכל,
ממש הכל, כדי להביא את השלום.
אבל אתן, אימהות, במקום לעלות את מחיר החיים, נותנות לממסד הנחות.
במקום לדרוש תשובות ולהעלות שאלות, אתן הולכות כסומא ומעודדות
את בניכן להתנדב. האם המדינה שרוצה את הדבר היקר לכן ביותר,
שכנעה אתכן שהמחיר שווה? האם המדינה תשקיע פחות מאמצים לזירוז
השלום כשנחלי ההתנדבות עולים על גדותיהם? האם בעל-הבית ישפר
את השירות אם קהל הלקוחות ימשיך לזרום בכל מצב?
הי אימהות, אתן שם, השמיעו קול. תנו לרגשות הנורמליים שלכן להרים
ראש.אל תתנו לנבוט הסיסמאות, הקלישאות והמיתוסים לשתול את הרגשות
האלה במקומם, שני מטר מתחת לאדמה.
http://www.geocities.com/CapitolHill/3438/9.html

הימים הסוערים: הפגנת שלום עכשיו נגד המלחמה בלבנון
מול בית ראש הממשלה, 1985. צילום: זום 77

מצעד לפידים של שלום עכשיו, 1999. "תנועה ללא שטח" פחות פעולות פחות תרומות פחות עובדים בשכר פחות תמיכה מהשמאל פחות תעוזה פחות מנהיגות פחות בני נוער פחות השפעה פחות בסיס אידיאולוגי אז שאף אחד לא יתפלא כשדווקא ברגע האמת שלה - המאבק על יישום תוכנית ההתנתקות - תנועת "שלום עכשיו" בתרדמת מוסי רז, ממייסדי התנועה: "כשתנועה מזדקנת היא פחות סקסית, אבל זה לא הופך אותה ללא רלוונטית" שלום אכזב

מאת: אתי אברמוב

מצעד לפידים של שלום עכשיו, 1999. "תנועה ללא שטח"

לפני שבועות אחדים, כשארגוני השמאל סערו בעקבות הודעת צה"ל כי החליט להגביל את עונת מסיק הזיתים בגדה המערבית לשלושה ימים בלבד, חש יעקב מנור, חבר מזכירות תנועת "שלום עכשיו", שהגיע הזמן להתגייסות כללית.
מנור העביר מסר לכלל ארגוני השמאל כי יש לסייע לפלסטינים למסוק את עצי הזית כדי שהיבול לא יירד לטמיון וכדי שניתן יהיה להגן על המוסקים מפני שכניהם היהודים. התוצאה: בשבת האחרונה התייצבו בדיר אל חטאב וסאלם, שני כפרים מזרחיים לשכם, פעילים מארגוני גוש שלום, תאעיוש, רבנים שומרי משפט וקואליציית הנשים. משלום עכשיו, התנועה בה צמח מנור, לא הופיע כמעט אף נציג.

"כשהתחיל להתגבש נושא קואליציית המסיק פניתי לשלום עכשיו וביקשתי שיצטרפו", ניסה השבוע מנור להסביר כיצד קרה שתנועתו נשארה מחוץ למאבק הזיתים. "היו הרבה קולות במזכירות שרצו, אבל יריב אופנהיימר (מזכ"ל התנועה ודוברה - א"א), אמר: 'אם צריך להשתמש לצורך הפעילות בשם של שלום עכשיו - אז בסדר', אבל פעילות יזומה מטעם התנועה עצמה לא היתה. אחר כך אופנהיימר העביר הודעה במייל שהתנועה תארגן מסיק משלה באחת השבתות הקרובות".

לשלום עכשיו, שפעיליה עצמם מתלוננים כי היא מורגשת פחות ופחות, יש תשובה טובה כמעט לכל טענה. "גבירתי", מזדרז פרופ' עמירם גולדבלום, ממייסדי שלום עכשיו, להעמיד דברים על דיוקם: "שלום עכשיו מנתה בימיה הטובים עשרות אלפי אנשים, ואת משווה אותי לקואליציה כלשהי בת 40 איש? זה מגוחך. מטרת קיומה של שלום עכשיו אינה לנקות את מצפונו של השמאל. מי שרוצה להיות פעיל במסיק, ברכתנו נתונה לו. מעולם לא רצינו להיות תנועת מסיק או תנועת דרום הר חברון. אנחנו ביטאנו את רחשי ליבו של ציבור ענק, ואם זה לא ציבור ענק זה לא מעניין אותנו".

הפגנות ופעילויות של שלום עכשיו נגד המלחמה בלבנון (שולמית אלוני ויוסי שריד). מוני מרדכי: "שלום עכשיו היא לא תנועת שטח, אלא משרד פרסום"
צילומים: זום 77

איפה הפעילים?
("יש עייפות גדולה בשמאל")

סיפור מסיק הזיתים הוא הדוגמה הטריה האחרונה להתמוססות ההולכת ומעמיקה של תנועת שלום עכשיו. כדי ללמוד דבר או שניים על מצבה לא צריך פרשן פוליטי צמוד. התנועה, ששימשה לאורך תקופה ארוכה מאוד כמותג מחנה השמאל, הפכה בשנים האחרונות, בעיקר באשמתה, לעתים ללא רלוונטית. הפעילויות מצומצמות, הנוכחות בשטח כמעט לא מורגשת, וגם השפעתה על סדר היום הציבורי מינורית. דווקא בימי הכרעה אלה, כשראש הממשלה אריאל שרון מנסה להוביל למהלך התנתקות מכריע מעזה ועומד מול לחצי הימין, ניתן היה לצפות מראשי שלום עכשיו לנקוט עמדה קצת יותר פעילה וחדה.

אגב, כששואלים את בכירי שלום עכשיו בנוגע לפעילותם בשטח, הם מצביעים שוב ושוב על אותו פרויקט מעקב התנחלויות בראשות דרור אטקס שמשמש הן את הממשל האמריקאי והן את הישראלי בקביעת המדיניות הנוגעת להתנחלויות. המטוס, שמופעל אחת לשבוע ומצלם התנחלויות, ממומן אגב על ידי הנורווגים, האיחוד האירופי ועוד מספר ארגוני שלום. מה מעבר לזה? לא הרבה.
תזכורת: שלום עכשיו נוסדה ב-78' על רקע שיחות השלום עם מצרים ובעקבות "מכתב הקצינים" שנשלח אל מנחם בגין ובו קריאה לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח והבעת הסתייגות ממדיניות הממשלה. חלק מיוזמי אותו מכתב הפכו לאחר מכן למנהיגי תנועת שלום עכשיו, וכמה מהם הפכו לפוליטיקאים משופשפים: צלי רשף, מוסי רז, יולי תמיר, אבשלום וילן ואחרים.

הפעילות שהכניסה את התנועה לפנתיאון הישראלי היתה ההפגנה הגדולה ב-82' לאחר הטבח בסברה ושתילה. ב-83' נרצח פעיל התנועה אמיל גרינצוויג ז"ל בהפגנת שלום עכשיו, טרגדיה שבדיעבד הביאה לתנופה בפעילות התנועה.
הירידה החדה במעמדה של שלום עכשיו חלה, כמו בשאר ארגוני השמאל, עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצה בשנת 2000. לדעת פעילים רבים, השילוב בין האידיאולוגיה שהלכה לאיבוד לבין ההאטה הרצינית בכספי תרומות שמגיעים בעיקר מארצות הברית (שלום עכשיו ממומנת ברובה מכספי ארגון NPA - "אמריקאים למען שלום עכשיו"), הביא לפגיעה משמעותית בפעילות התנועה.
נסיונה האסטרטגי של שלום עכשיו להגיע לקונצנזוס רחב ככל האפשר עלה לדעת רבים בכך שהיא הפכה לחסרת אמירה ולעתים גם ללא רלוונטית - בעיקר בהשוואה לארגוני שמאל מעודכנים, שלדברי פעילים רבים "עשו ולא רק דיברו מעל במת כיכר מלכי ישראל".

על חלל הפסיביות של שלום עכשיו השתלטו בין השאר תאעיוש של גדי אלגזי, סמל הסרבנות וגוש שלום בהנהגת אורי אבנרי. גם חלק מהקטנים יותר - מחסום ווטץ', קואליציית הנשים, בת שלום, יוזמת ז'נבה, המפקד הלאומי, הוועד נגד הריסת בתים וכמובן "האומץ לסרב" - היוו לא פעם אלטרנטיבה.

"אני לא חושב שמישהו ישב והחליט לצמצם פעילות", אומר מזכ"ל התנועה בעבר וממייסדיה, מוסי רז. "יכול להיות שקרו תהליכים שהתגלגלו כמו ביצה ותרנגולת. גם פרצה האינתיפאדה, גם יש פחות משאבים, גם יש פחות עובדים בשכר וגם יש פחות פעילות. אני בטוח שמי שמנהל את התנועה ביומיום מנסה לעשות, אבל זה בטח לא קל. כשתנועה מזדקנת היא פחות סקסית, אבל זה לא הופך אותה ללא רלוונטית. במפלגת העבודה לא היתה הדרדרות? ובמרצ לא? שלום עכשיו נשמעת אולי פחות מבעבר, אבל אין מה להשוות".

מוסי רז

אורי אבנרי

יוסי ביילין

"פעם", מתלוננת פעילה ותיקה שפרשה, "על כל דבר שלום עכשיו היתה מגיבה. בתקופות הטובות היה דיוור של פעם בחודש. פעם בחודש היו מתקשרים להודיע על משהו. היום זו דממת אלחוט. גם הדברים שמארגנים זה לא דברים של שטח, ושם היה הייחוד של שלום עכשיו. פעם היו הפגנות כל יומיים. מה שקיבלתי לאחרונה היתה הזמנה להקרנה בסינמטק".
ניסית ליצור קשר, להתעניין?

"אין עם מי לדבר, כמעט כולם התחלפו. אנשים שפעלו עשרות שנים עזבו בבת אחת. מעט אנשים קיבלו את ההחלטות, ותמיד אלה היו אותם אנשים - גליה גולן, צלי רשף וג'נט אביעד. לא היתה דינמיקה של דם חדש בתנועה. שוב אותו מצעד לפידים מהסינמטק ובחזרה, ושוב אותם חמישה פלסטינים שאומרים בדיוק את מה שאנחנו רוצים לשמוע. במקביל התחילו לצוץ תנועות אחרות".
"הבעיה החלה בסביבות שנת 2000, כשהיה נדמה שלשמאל אין יותר מה להגיד", מתאר פעיל אחר את הרגע בו החלה התנועה לדעוך. "היה משבר ושלום עכשיו התבלבלה. היא פחדה להיות רדיקלית, ובעצם הפכה להיות תנועה ללא שטח. הרבה רשימות ללא תוקף. לשלום עכשיו אמנם יש את המשאבים ואת היכולת הכי טובה לארגן כיכרות - אבל כנראה שהם חוששים. מעדיפים שם פעילות יותר סטרילית כמו מעקבי התנחלויות. אפילו כשעצרו את ברגותי היתה התלבטות אם צריך להגיב, כדי שלא ניראה פרו-פלסטינים".

פרופ' עמירם גולדבלום, הדובר הראשון של שלום עכשיו, החליט לפני כשנה וחצי להפחית מינון בפעילותו בתנועה לאחר שתמיכתו בגדר ההפרדה התקבלה כדבר פסול. "התנועה אמנם נראית קצת זקנה ומסודרת ואולי זה לא קורץ לתקשורת", הוא אומר. "אבל שלום עכשיו מחכה להגיב ברגע של לחץ גדול, לא ברגעים של לחצים קטנים. ברור לנו שכשנצטרך פעולה גדולה, בסדר גודל של מאות אלפים, יקראו לנו".

הפגנות ופעילויות של שלום עכשיו נגד המלחמה בלבנון (שולמית אלוני ויוסי שריד). מוני מרדכי: "שלום עכשיו היא לא תנועת שטח, אלא משרד פרסום"
צילומים: זום 77 "יש עייפות גדולה גם בשמאל הרדיקלי", מנסה להסביר הפעיל יעקב מנור. "ארבע שנות אינתיפאדה התישו אותנו. אז אני יכול לעשות כי אני פנסיונר; אחרים שיש להם עבודה, משפחה, עושים פחות. היו כאלה שהחליטו שהפעילות לא מספקת ועברו לארגונים אחרים. אני למשל הלכתי יותר שמאלה בפעילות שלי".

צלי רשף, ממייסדי שלום עכשיו: "מידת המעורבות שלי מאוד קטנה, וגם לא עם כל ההחלטות אני שלם. השליטה שלי במה שקורה אפסית".

ג'נט אביעד: "להגיד ששלום עכשיו זו לא תנועת רחוב זה אבסורד. אני לא מכירה תנועה יותר פעילה מאיתנו. אז נכון, אנחנו לא תאעיוש ולא גרים בכפרים ערביים, אבל הצלחנו להכניס את מעקב ההתנחלויות לתודעה הציבורית".

איפה הנוער?
("זה הדבר הכי יקר שיש")

אבל המחלוקת האידיאולוגית וחוסר העשייה הם רק חלק קטן מהעניין. לדעת פעילים רבים, סובלת התנועה מתחלופה רבה מדי - סימפטום לכך שדור המנהיגים לא ממהר לפנות דרך ולתת לצעירים לנווט. המזכ"ל הבולט האחרון של התנועה היה מוסי רז, ששימש בתפקיד בין 94' ל-2000. אחריו התחלפו ארבעה מזכ"לים: בטי בנבנישתי, גבי לסקי, מוריה שלומות ומוני מרדכי. המזכ"ל הנוכחי, יריב אופנהיימר, רכש ממפלגת העבודה, משמש גם כדובר.
"הבעיה בשלום עכשיו טמונה בכך שמי שמתיימר להנהיג לא רואה בשלום עכשיו תנועת שטח או תנועת מחאה, אלא משרד פרסום שהמוצר שלו זה השלום - אותו הם מנסים למכור כבר יותר מ-25 שנה", אומר מוני מרדכי, היום יועץ תקשורת. "שלום עכשיו זו תנועה אוכלת פעיליה, הם לדעתי לא מעוניינים לפתח מנהיגות חדשה. יש שם חבורה שאוחזת במושכות ולא ממהרת לתת לחדשים לעלות על העגלה הזאת ולקחת מהם את הבכורה. מאות פעילים פרשו אחרי זמן קצר כי ככל שאתה רוצה להיות מעורב, אתה מגלה שבולמים אותך".
איך?

"למשל כשאומרים שאין כסף להפגנה. בסך הכל פעיל הוא אדם עובד, שמתנדב כמה שעות בשבוע. אם התנועה לא מסייעת לו הוא מתייאש די מהר. להפגנה צריך מגאפון, שלטים, ציוד של התנועה. אני נכנסתי בתקופה של מתח גדול בין פעילים שרצו לדעת כמה כסף מגיע מארצות הברית לתנועה בישראל. אף אחד, אפילו לא אני כמזכ"ל, לא ידע כמה כסף מגייסים ומה עושים עם הכסף. הם חיים עדיין בשנות ה-80', והטור הארוך של מאוכזבי שלום עכשיו מעיד על כך. הנזק הוא למחנה השלום כולו, כי שלום עכשיו מפתחת ציפיות מסוימות אצל אנשים וגם לוקחת נפח מסוים בשיח הציבורי. ברגע שהשימוש איננו שימוש נכון, היא פוגעת בכל המחנה שלה".

מעבר לטענות על ההנהגה בהווה טוענים המקטרגים כי לתנועה אין גם הרבה עתיד. נוער שלום, שנחשב בעבר לקצפת התנועה, שבק חיים אי שם בתחילת אינתיפאדת אל-אקצה. על פי דו"ח רשם העמותות, ב-2002 הושקעו כ-13 אלף שקל בפעילות עמותת נוער שלום עכשיו, לעומת 317 אלף שקל שנה קודם לכן.

"לשלום עכשיו אין נוער כי חבר'ה צעירים הם חדורי אמונה ורוצים להשפיע דרך פעילות", מנסה להסביר ד"ר דודי מקלברג, מרצה לתקשורת ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב. "גם לבני נוער פחות סקסי לעשות פעילויות צמתים כשראש הממשלה מיישם את מה שהם אומרים. יש פה תהליך שלם בחברה הישראלית: מאז שברק הפסיד בבחירות השמאל המתון די נעלם - אבל התהליך הזה הולך ויורד. אני דווקא רואה תהליך שבו השמאל המתון יחזור וייצא החוצה. במקרה של בחירות או אם תהליך הנסיגה החד צדדית ייפול, אז תראי את השמאל המתון חוזר ויוצא החוצה".

לאנשי שלום עכשיו יש הסבר אחר לדעיכת פעילות הנוער. הכל עניין של כסף, אומרים שם. "תנועת נוער זה הדבר הכי יקר שיש", מסביר מנכ"ל התנועה והדובר, יריב אופנהיימר. "צריכים לדאוג להסעת פעילים, מדריכים, ביטחון. להפעיל נוער זה דבר יקר ומסובך. כשפרצה האינתיפאדה האחרונה הגיעו למסקנה שיש קושי כלכלי להחזיק את נוער שלום עכשיו, אבל כל פעיל שרוצה לקחת חלק בפעילות יכול להגיע. מעולם לא היינו תחליף לשומר הצעיר או לצופים".

איפה הכסף?
("תורמים מיואשים מהסכסוך")

רבים מצביעים על הירידה בהיקף התרומות מחו"ל כעל גורם מרכזי לפיחות בפעילות התנועה. אם עד לפני כחמש שנים לערך הועסקו בשלום עכשיו 17 עובדים בשכר, נכון לסוף 2002 הועסקו בתנועה חמישה עובדים בשכר.
על פי דו"ח רשם העמותות, בסוף שנת 2002 היתה התנועה בגרעון שוטף של כ-215 אלף שקל - זאת לעומת פלוס של כ-507 אלף שקל שנה קודם לכן. היקף התרומות בסוף 2002 נאמד ב-2.8 מיליון שקל, כשכ-2.4 מיליון שקל מסכום זה הגיעו מתרומות מחו"ל, לעומת 2.67 מיליון שקל תרומות מחו"ל שנה קודם לכן.
"היום יש פחות כסף מבעבר", מאשר גם יריב אופנהיימר. "יש שנים שבהן יש תחושה שחייבים להיות בשטח, ואז קל יותר לגייס כסף. יש שנים שהמצב תקוע כמו השנים של שרון עד תוכנית ההתנתקות, וחלק מהתרומות מגיע ספציפית לזה. ברגע שאין מאבק ציבורי או תקווה לשינוי, ברור שמצבנו כתנועה חוץ פרלמנטרית יורד".

לואיס רוט, מנכ"ל APN ארה"ב ואחראי על גיוס התרומות לשלום עכשיו, אומר כי כשברק היה ראש ממשלה גייס ארגונו תרומות שהגיעו לכשני מיליון דולר בשנה. "היום כל התרומות שמגיעות מארה"ב ירדו. בארבע השנים האחרונות אנחנו מגייסים כשני מיליון דולר בשנה, ורק כ-25 אחוז עובר לשלום עכשיו בארץ. הרבה תורמים מיואשים מהסכסוך ומהכיוון שהוא תפס. השנה היו לנו שינויים אז לא היו סעודות התרמה, אבל אנחנו מקווים לפצות על כך במחצית השנייה של השנה. בשבוע הבא יהיו לנו ערבי התרמה בניו יורק, בלוס אנג'לס ובוושינגטון".

"התרומות ירדו כתוצאה מהאינתיפאדה", אומר מוסי רז, "אנחנו מודעים לשוק שעבר על דעת הקהל בארה"ב ולנפילת הנאסד"ק. לאנשים יש פחות חסכונות ופחות כסף לתרום. אני גם חושב שצעדיו של שרון מקשים על הפעילות שלנו. שרון מצליח להתל בכולם, ולשמאל יש בעיה. חלק מהפעילים אומרים: 'שרון עושה מה שאמרתם כל השנים, אז אפשר לשבת בשקט. לא חייבים לצאת כל יום להפגין. רוב הציבור שלנו מאמין לשרון שהוא יפנה את עזה ואחר כך את הגדה, ואומר: 'שרון יעשה את העבודה'. היתה לנו תקופה דומה כשחשבו שרבין הולך לעשות שלום ואפשר לשבת בבית ולא צריך שלום עכשיו. גם אחרי רצח רבין היתה תנועת דור שלום ורבים חשבו שאם יש אותם לא צריך את שלום עכשיו. הייתי צריך אז להסביר לתורמים למה שלום עכשיו חכמים וטובים בדיוק כמוהן".

איפה האידיאולוגיה?
("היא תלויה במפלגת העבודה")

גם ההגדרה הנוכחית של שלום עכשיו לא ממש ברורה. כשמעלים את סוגיית נחיצותה, טוענים ראשי שלום עכשיו כי הם רואים את תפקידם כארגון גג לכל תנועות השמאל. "שלום עכשיו הוא לא ארגון גג של אף אחד. בטח שלא שלנו", מתרגז אורי אבנרי, מנהיג גוש שלום. "בהתחלה הוא אכן היה ארגון מטריה. אלא שאנשיו ביזו והתעלמו מכל השאר עד כדי כך שהם איבדו אותנו. אני רואה את שלום עכשיו כתנועת שלום שימיה הגדולים עברו מזמן, ושהיום מוגבלת מאוד בגלל התלות העגומה שלה במפלגת העבודה ובמרצ. ברגע שזה קורה, תנועת שלום אינה יכולה למלא את תפקידה כי אותן מפלגות יכולות לשים וטו על פעילויותיה. אני רואה בה אמרגן לעצרות גדולות, בעיקר בימי הזיכרון לרבין".

אתה אומר בעצם שהם לא רוצים ללכלך את הידיים?

"ודאי שהם לא רוצים. וככה זה היה כל השנים, רק שלא תמיד נפל לי האסימון. הפעם הראשונה שהבנתי את זה היתה ב-92', כשרבין גירש 415 פעילי איסלם ושם אותם על הגבול עם לבנון. מיד אחרי זה היה כנס של שלום עכשיו בצוותא, ואני אמרתי שאנחנו לא יכולים להגיב בשיטות ישנות והצעתי להקים אוהל מחאה ולהישאר שם כל זמן שהחבר'ה על הגבול. למחרת היום הם הפסיקו כל פעילות בנושא. ולמה? כי כבר אז לדעתי הם היו מחוברים למפלגת העבודה. זה היה הרגע שבו הוקמה גוש שלום, תנועה שתהיה 'שלומה משלום עכשיו'. המוטו שלנו היה: מה ששלום עכשיו יכולה לעשות, שתעשה ואנו נשתתף. מה שאינה יכולה לעשות או אינה רוצה - אנחנו נעשה. מאז נוצר מצב שכולם עושים ואותם כמעט לא רואים כמעט בשטח. תמיד יש להם תירוצים.

מראה שנעלם: נוער שלום עכשיו בהפגנה, 1998. "זה הכי יקר שיש"
צילום: אורן אגמון

בכנס אחר שהתקיים בצוותא, שבו דובר על פעולה שהיתה כנראה אקטיביסטית מדי לטעמם, קם צלי רשף ואמר: 'זו פעולה של גוש שלום ותבוא עליהם הברכה. אנחנו לא יכולים'. למה? כי שלום עכשיו פונה להמונים גדולים של האגף המתון בציבור הישראלי, והוא לא יכול לעשות דברים רדיקליים. להם יש קווים אדומים, אז מי יעשה את העבודה? גוש שלום".

"מצד אחד", מסכם אבנרי, "אני זוכר לתנועה חסד נעורים. מצד שני, ליבי מר על שהיא לקחה דור שלם של שוחרי שלום וסירסה אותו. בגלל שלום עכשיו לא קמה בארץ תנועת שלום אמיתית, חזקה, לוחמת, ואת החור הזה גוש שלום לא יכולה למלא".

צלי רשף בתגובה: "אבנרי לא מסוגל לפרגן. הוא צריך לשמוח שיש בימינו תנועה שמסוגלת להביא מאסות של אנשים לרחובות - דבר שהוא לא יכול. הוא הרי כבר היה קיים לפני ולא סירסנו אותו. אנחנו גייסנו את ההמונים בנקודות החשובות בהיסטוריה".

"שלום עכשיו היא אולי ארגון גג מנהלתי, כזה שמוציא הפגנות, אבל לא ארגון גג אידיאולוגי - בוודאי לא שלנו", אומר אורי זקהם מתאעיוש. "שלום עכשיו מדברת על שתי מדינות, מתייחסת לבעיית הכיבוש ולא מתעסקת, כמונו, בזכויות אדם. אנחנו ארגון התנדבותי, בלי מנגנון והיררכיה, בעוד ששם יש מקבלי משכורות. אני בחיים לא ארצה לקבל כסף מארגונים שקשורים לממשל האמריקאי, כספים שנועדו להמשיך את תהליך השלום, עם דגש על התהליך ולא על השלום. גם בהפגנת ה-15 במאי לא אהבנו את המסר שלהם. אמרנו שצריך לסיים את הכיבוש, לא בגלל שאנחנו המסכנים אלא בגלל שהכיבוש הוא דבר רע ושהפלסטינים הם המסכנים האמיתיים".

בהפגנות שלכם אתם נתקלים בפעילי שלום עכשיו?

"אני לא רואה אותם בשטח, והשטח הוא מאוד קטן".

בינתיים היחיד שמוכן לראות בשלום עכשיו ארגון גג הוא אריק דיאמנט, מנכ"ל האומץ לסרב. "אנחנו עושים פעילות משותפת, בעיקר כשיש להם צורך בקצת שרירים, לפנות מאחז למשל, ואין להם כוח פיזי להיכנס לשם ולעשות מעשה. אם תרצי, אנחנו הביצים והשיניים של מטה הרוב".

איפה הביקורת?
("פחות ופחות רלוונטית")

המפגש רווי היצרים האחרון בין שלום עכשיו לפעילי השמאל היה ב-15 במאי השנה, בהפגנת הענק שאורגנה בתגובה לפיצוץ שני הנגמ"שים ליד עזה, שגבה 11 חללים.

בהפגנה היו שותפים יחד, מפלגת העבודה, שלום עכשיו, יוזמת ז'נבה, עם אחד, הקיבוץ הארצי ותנועות הנוער. עלות ארגון ההפגנה הגיעה לכרבע מיליון דולר, ומומנה על ידי כלל התנועות בהתאם ליכולתן. שלום עכשיו טוענת למרבית העשייה; יתר התנועות חלוקות. "ברגע שהוחלט על הקמת מטה הרוב, כל הארגונים הוצנעו", מסבירה מיה בנגל, דוברת "יוזמת ג'נבה" וההפגנה. "שלום עכשיו היא אמנם דומיננטית בשמאל, אבל מה שהביא אנשים להפגנה באותו שבוע היו החיילים שנהרגו בעזה. אף אחד לא יכול לנכס לעצמו את באי ההפגנה".

במהלך ההכנות להפגנה נתגלעה מחלוקת עקרונית בין שלום עכשיו לבין מרבית תנועות השמאל על רקע בחירת הסיסמה להפגנה. "לנו כמובילי יוזמת ג'נבה היה חשוב אזכור הפרטנר הפלסטיני והיה לנו קושי לתמוך בסיסמה כמו 'יוצאים מעזה', שמשמעותה בעצם התעלמות מהפרטנר", אומרת בנגל. "בסוף כולם הסכימו על 'יוצאים מעזה, מתחילים לדבר'. אחרי ההפגנה הרגשנו שהמסר של ההידברות לא מספיק ברור מבחינתנו. התוצאה היא שבקרוב נצא בקמפיין משלנו, שכותרתו 'יש פרטנר', והוא יגיד 'זה לא ייגמר אם לא נדבר'".
מחלוקת טריה נוספת נוגעת לשלטי התעמולה שהוציאה לאחרונה שלום עכשיו בעד הנסיגה מעזה. השלטים, במימון משותף של העבודה ושלום עכשיו (עניין שכשלעצמו מדאיג כמה מהפעילים), נשאו את הסיסמאות "יוצאים מעזה, מתחילים לדבר" ו"הרוב קובע! יוצאים מעזה", שניהם בכחול - צבעו המסורתי של גוש הימין. במקביל יצא ראובן אדלר, מקורבו של שרון, עם קמפיין שנשמע דומה, תחת הסיסמה: "חייבים לעזוב את עזה מיד". פעילים רבים מדברים על קירבה גדולה מדי לגוש הימין ומסתייגים משיתוף הפעולה עם העבודה.

"כשהיה נראה לנו שנוצר קשר הדוק בין שלום עכשיו למפלגת העבודה תהינו מה פתאום תנועה כמו שלנו חוברת למפלגת העבודה הלא פופולרית", אומר אחד הפעילים. "השמאל, עם כמה שהוא רוצה התנתקות, רוצה אלטרנטיבה לשרון. לא ייתכן שתנועה כמו שלום עכשיו תעשה קמפיין בעד שרון".

"לדעתי שלום עכשיו הופכת לפחות ופחות רלוונטית כיוון שכדי להיות להקת המעודדות של הליכוד יש את מרכז הליכוד", אומר יובל פורת, יועץ אסטרטגי שמוביל קמפיין נגד תוכנית הנסיגה ופעיל לשעבר בשלום עכשיו. "נראה כאילו אין היום צורך בשלום עכשיו כיוון שאפשר היה לומר ששרון זה שלום עכשיו ושלום עכשיו זה שרון. למעשה שרון מיישם היום את התפיסה של שלום עכשיו עד סופה. לדעתי שלום עכשיו מועלת בתפקידה הביקורתי כיוון שנראה ששרון מיישם את תפיסת שלום עכשיו בצורה חסרת אחריות, רשלנית ודורסנית. כשמתבצע מהלך כזה ללא פתרון עם הצד השני, ברור שהתוצאה תהיה פיצוץ. מי שתומך בשרון יישא באחריות המלאה".

"האינסטינקט של אנשים הוא לפעול כשדברים נעשים נגד דעתם", מסכם ד"ר דודי מקלברג. "ברגע שהשיח הפוליטי מדבר בדיוק על האינטרסים של שלום עכשיו, קשה להוציא את אנשיה לרחובות. היא תחזור בתנאי שהשיח הפוליטי ישתנה. מה ששלום עכשיו צריכה לעשות זה להיות כמו כלב שמירה. לדאוג ששרון אכן יעשה את מה שהוא מבטיח. אם שלום עכשיו תראה שמה שהיא יזמה אכן מתבצע - בזה תם תפקידה ההיסטורי. אם לא, היא צריכה לחזור ולקיים את תפקידה כקבוצת אינטרס. מה שהיא ייצגה, שרון היום מבצע: נסיגה מהשטחים, מדינה פלסטינית ולא רק שרון עצמו, גם בליכוד יש לכך תמיכה, והסקרים מראים את זה. כלומר, שלום עכשיו סיימה בהצלחה את תפקידה ההיסטורי, בתנאי שבאמת תהיה נסיגה מהשטחים".
http://www.tam.co.il/22_10_2004/magazin1.htm
.
.

תדהמה בצה"ל בעקבות החלטתו של מפקד אוגדת עזה לסיים את תפקידו. קצין בפיקוד דרום: "אנשים בפיקוד ובפורום מטכ"ל העדיפו להתעלם מהמתיחות בין זכאי לבין אלוף פיקוד הדרום"

פרסום ראשון: מפקד אוגדת עזה, תא"ל שמואל זכאי, הגיש היום בבוקר בקשה לסיים את תפקידו, מסיבות שטרם ברורות.

הבקשה התקבלה בתדהמה רבה מאחר ומדובר באחד התפקידים היותר רגישים בצה"ל, במיוחד בימים של לחימה מורכבת וקשה ברצועת עזה, לקראת יישום תוכנית ההתנתקות.

קצינים בסביבתו הקרובה של זכאי סירבו בתוקף להתייחס להחלטה, אבל קצינים בפיקוד דרום יודעים לספר כי בחודשים האחרונים צצו חילוקי דעות רציניים בין מפקד האוגדה לבין אלוף פיקוד דרום, אלוף דן הראל.

קצין בפיקוד דרום אמר ל-NRG מעריב: "אנשים בפיקוד ובפורום מטכ"ל העדיפו להתעלם מהמתיחות בין הקצינים, וחשבו שהזמן יעשה את שלו. אבל בדרגים מהסוג הזה אין מקום למתח, במיוחד לא במציאות מורכבת שכזו". הקצין הוסיף: "לא מדובר בתהליך שקרה לפני שבוע או חודש, אלא בתהליך מורכב. עד עכשיו אף אחד לא יודע בדיוק מה היה המניע העיקרי להחלטתו".

קצין נוסף בפיקוד דרום ציין כי "על כתפיו של זכאי, אחד הקצינים היותר מוערכים היום בצה"ל, מונחת אחריות כבדה. אין לי שום ספק שהאחריות והקושי האדיר להתמודד עם הטרור הבלתי פוסק ברצועה, לא הובילה להחלטתו של זכאי".

תא"ל שמואל זכאי נחשב לקצין מוערך מאוד. בעבר הוא כיהן כמפקד חטיבת גולני, וכמפקד האוגדה המרחבית 80, השולטת על אזור הגבול בין ישראל לירדן, ואזור הגבול בין ישראל למצרים. בשנה האחרונה הוא תיפקד כמפקד אוגדת עזה.

מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART/815/210.html

******************************

מפקד אוגדת עזה תא"ל שמואל זכאי הודיע על התפטרותו

לפי אחת הגרסאות, תא"ל זכאי התפטר בעקבות פגיעה באמינותו על-רקע בדיקת פוליגרף שנאלץ לעבור בחשד להדלפה לכלי התקשורת; מאחורי הקלעים יודעים לספר כי מדובר בסכסוך עמוק בין זכאי לבין אלוף הפיקוד

מאת: ענבל אביב, גל ברגר | עודכן: 13:19 04/11/2004



האלוף הראל, עימות
----
נעצר מ"פ גבעתי החשוד ב"ווידוא הריגה" בילדה בת ה-13
47. פרשת וידוא ההריגה שלא היה - הילדה העזתית שנהרגה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5238&omm=47&viewmode=threaded

----

סערה בצמרת צה"ל סביב הודעתו של מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף שמואל זכאי, על התפטרותו מתפקיד מפקד האוגדה. תא"ל זכאי, הנמצא בתפקיד פחות משנה, הגיש את בקשת ההתפטרות לאלוף פיקוד הדרום, דן הראל. לפי שעה, לא ברור האם הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, יקבל את ההתפטרות.

גורמים בצה"ל ציינו, כי מדובר בפרישה על רקע נסיבות אישיות, אולם מאחורי הקלעים יודעים לספר על חילוקי דיעות עמוקים בין תא"ל זכאי לאלוף הראל זה תקופה ארוכה, אשר באים לידי ביטוי בוויכוחים מהותיים בשאלת אופי ניהול הלחימה ברצועת עזה.

גורמים הבקיאים בפרשה אמרו ל-Nfc, כי בעוד תא"ל זכאי מנהל קו תקיף בלחימה ברצועת עזה, הוא ראה בהתערבותו של האלוף דן הראל התערבות מפריעה, בהיותו קצין תותחנים שלכאורה אינו מנוסה כלל בלחימה בשטח. הגורמים הוסיפו, כי קשה היה להתעלם מהניכור השורר בין השניים במהלך ישיבות הפיקוד בעת האחרונה.

נודע, כי ההתפטרות באה בין היתר גם על רקע תחושה עמוקה של פגיעה באמינותו בעקבות חקירה שנפתחה באחרונה בפיקוד הדרום בחשד להדלפת ידיעה לכלי התקשורת בנוגע למחלוקת בין ראש הממשלה אריאל שרון לצה"ל בשאלת המשך מבצע "ימי תשובה" בצפון הרצועה. זכאי גרס כי הוא אינו הגורם שהדליף בפרשה, אך חרף זאת נאלץ לעבור בדיקת פוליגרף לאימות דבריו. מקורות צבאיים מאשרים את הדברים ואומרים, כי זכאי החליט על פרישתו בטרם הסתיימה החקירה באוגדה.

לפי גורמים אחרים, הפרישה נוגעת לפרשת מ"פ גדוד שקד בגבעתי החשוד בווידוא הריגה בנערה הפלשתינית בת ה-13 לפני כחודש ברפיח .

תא"ל זכאי, "בוגר לבנון", החל את תפקידו כמפקד האוגדה בתחילת שנת 2004 וניהל למעשה את הלחימה בתשתיות הטרור ברצועה. הוא נחשב לקצין מצטיין ומוערך אשר טיפס בסולם הדרגות בצה"ל כ"מטאור". בגיל 38 הוא קיבל את דרגת התא"ל והיה לתת-אלוף הצעיר בצה"ל.

מקורביו סיפרו היום ל-Nfc, כי זכאי הוא "דמות המפקד שאחריו הולכים באש ובמים". לדברי אותם מקורבים, חיילי האוגדה ניצבים בראש מעייניו של תא"ל זכאי. כך למשל, בקרב הסמב"ציות של אוגדת עזה הטמיע זכאי את הנוהל, לפיו כל תמונת מצב נפתחת במילים 'זכאי, יש/אין נפגעים'. על היחס האנושי והחם הם מוסיפים: "ביום העצמאות האחרון הוא שלח מכתב לכל נשות קציני האוגדה מדרגת מ"פ ומעלה והודה להן על התמיכה הבלתי-מתפשרת שהן נותנות לבני זוגם".

העיתוי הבעייתי של פרישתו של תת-אלוף זכאי מתעצם לנוכח תוכנית ההינתקות העומדת בפתח. ואולם, כאמור, עדיין לא ברור האם הרמטכ"ל יאשר את ההתפטרות.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-57202-00.html?tag=13-45-25

******************************

אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
12098 הודעות 20:33 04.11.04

לא זכאי הדליף את הסיכסוך בין שרון לצבא!

לפי ערוץ 10 ,הובהר ממצ"ח שלא זכאי אחראי להדלפה.
בכל זאת זכאי לא מסוגל להשאר במערכת מושחתת.

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.

אבל, דווקא מקרב העם שבאופן יחסי נשא במחיר הכבד ביותר של אותם משטרים אפלים צמחו מי שלא למדו את הלקח, ואשר היו מוכנים בשלהי המאה ה-20, כמו גם בראשית המאה ה-21, להנהיג משטר פאשיסטי-מיליטריסטי של רשות טרור מושחתת, בלב ארץ ישראל. בדרכים עוקפות דמוקרטיה מנסים יהודים מסוימים, הנושאים את שם היהדות, הדמוקרטיה והשלום לשווא, לכפות שוב ושוב על מדינת היהודים להיכנע בפני הצורר הנוכחי. בתחום רפואת הנפש טרם ניתן שם לתופעה. במישור הציבורי ניתן לקרוא לתופעה בשם בייליניזם.

במהלך קידום המכירות של הספר על מחדל 1993 התגאה ביילין בכך שלא דיווח לממונים עליו על מעלליו. כך קידמו שליחיו ביערות נורבגיה את הסכם הדמים, שאליו נגררו בהמשך שמעון פרס (בהסתייגות שהפכה להתלהבות), יצחק רבין (במיאוס) ועם ישראל כולו (המדמם עד היום, לא סופי). בחתרנות דגם 2003 בטירות שווייץ, ממשיך ביילין באותה שיטה פסולה של התעלמות מתוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות ובכפיית "פתרון" הזוי, תוך שיתוף פעולה עם נציגי רשות הטרור הפלשתינית. הבייליניזם בהתגלמותו.

2 דברים ניתן לומר לזכותו של ביילין: האחד, הערכה לנחישות ולהתמדה שהוא מגלה, תכונות חיוביות בדרך כלל, וחבל שהן מנוצלות למטרות הרסניות. השני, קשה להגדירו כמשתף פעולה עם האויב, מכיוון שממשלת ישראל, מטעמים בלתי מובנים, נמנעת מלהגדיר את המציאות כמלחמה - מלחמת אוסלו; נמנעת מלהגדיר את רשות הטרור הפלשתינאית כאויב; ומתחמקת מלהורות לצה"ל לפעול במלחמה כמו במלחמה, במטרה לסלק את האויב - לא רק את ערפאת האיש - ולהציל את מדינת היהודים ואת כלכלתה מציפורני הכיבוש הפלשתינאי שהובא ארצה בחסות הבייליניזם.

מה סוד כוחו של הבייליניזם המשחית וגרורותיו? נראה כי תרבות העדר, התגייסות תקשורתית חסרת בקורתיות וחסרת גבולות מצד מי שרואה עצמו ככלב השמירה של הדמוקרטיה, היא המאפשרת לתופעה המסוכנת להמשיך, גם לאחר שהתגלתה כפיגוע ההתאבדות הגדול מכולם, המסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל. לפני עשר שנים היה גיוס כללי של אמצעי התקשורת "הממלכתיים" והאחרים למען "חזון המזרח התיכון החדש", והשתקת מי שהעז להתריע על כך שהמלך הוא עירום, ושמגדל הקלפים האוסלואידי עתיד לקרוס עלינו.

בשנים האחרונות פועלים כוהני הגדר למען עגל הזהב התורן - גדר האפליה, שאינה ביטחונית אלא מדינית, על "הקו הירוק" במקום סביב מוקדי הטרור - ושוב לא ניתן לאחרים להצביע על האיוולת התורנית. שוב ושוב מסיתה מקהלה מתוזמרת נגד "מחיר ההתנחלויות", אבל התקשורת "החוקרת" טרם התפנתה לבחון את מחיר הגדר, לא רק עלות ההקמה, אלא גם מחיר התפעול - בדם ובדמים - של הגדר, וכמה "קורבנות הגדר" יצטרפו בעקבותיה אל "קורבנות השלום". וכאילו אין די בכך, שוב נותנת אותה מקהלה כיסוי תקשורתי אינסופי למעשה, שראוי היה לבחון אותו על פי סעיף 97 של חוק העונשין.

העדר הדורסני והמתוקשר מאפשר לעריקה בזמן מלחמה להיקרא סרבנות מטעמי מוסר; לאפליה בין דם לדם להיחשב לגיטימית כביכול; להתייחס לציונות כאל כיבוש ואל שיבת ציון - בשנת ה-100 למות הרצל - כאל קולוניאליזם; להשתמש בשם הנדל"ני "שטחים" ובשם המינהלי-ירדני "גדה" במקום בשמות הגיאוגרפיים-היסטוריים יהודה ושומרון לגבי חבלי ארץ שבמשך 19 שנים בלבד - חצי אחוז מתולדות עם ישראל - היו כבושים על-ידי מי שתקף את מדינת היהודים ביום היווסדה. מול החתרנות הבייליניסטית, מאוסלו ועד ג'נבה, ניצבת ממשלת ישראל הלומה, צה"ל כבול-ידיים, היועץ משפטי לממשלה אשר שותק ואינו מפעיל את סמכויותיו, אבל ממצה את הדין דווקא נגד ערוץ 7 - קול ישראל החופשית, וכנסת אשר איננה מעלה בדעתה לחוקק את החוק לעשיית דין באש"ף ובעוזריו. עד מתי?

הכותב הוא יו"ר איגוד הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

נוצר ביום: 23/10/2003 | עודכן ביום: 23/10/2003 12:14:13
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3802-00.html?tag=20-26-40

תזכורת:

3. הבייליניזם - המכה האחת-עשרה - 11
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=3&viewmode=

ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...
וזה נחשב כפגיעה על כך, שביילין לא היה על הבימה במקום רבין!!
הוא הרי היוזם, המביא, המשקיע, המוח והמוציא לפועל של ההסכם,,,
הוא וכל "חבורת חסמבה" המצ"ב בקובץ הנילווה.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&omm=0

לחץ כאן » חשיפה: ''הנוסח המלא של הסכם אבו מאזן - יוסי ביילין''

________________


לחץ כאן » כתב אישום נ' פושעי אוסלו

וזה כולל עוברים ושבים ברחובות הסמוכים. בליינים, סקרנים, ועוד.

ניתן יהיה להגיע גם ל250.000 איש בספירה של כל אדם שזז ממקום אחד לשני ולהגיד הנה הוא היה כאן זה אחד. ואח"כ הוא היה שם וזה שניים....

ואת זה אני מאמין נקרא מחר בעיתונים "אם כל ההפגנות"

רגע זה לא זכור לנו משקר אחר...?

חשבו על זה. מדובר בסך הכל ב80.000 איש כולל ערבים שהגיעו
לחזקם (וזה הערכת המשטרה הרשמית שמוכנה להוסיף גם קהל שנכח
ברחובות הסמוכים ויכול להמנות כסקרן או בליין, יכולים לעגל
בקושי ל-100.000) אל מול כמות למעלה ממליון איש שהצביעו למלגות
ימין מוצהר בבחירות האחרונות (ורומו על ידי מי ששלחו כנציגם).

אבל חייבים להודות שבידהם נשק אדיר שקשה להלחם בו ברמה הטכנית,
והוא התשקורת.

ראו כמה יצאה התשקורת הכתובה והמושמעת והנצפת לתמיכה בקומץ
סהרורי זה.

עד כמה הציגו ועדיין מציגים מצגות שווא, עד כמה מציגים סקרי
שווא. עד כמה נושאים הם את שופר הבכי והתבוסתנות והפחד מעל גלי
האתר, מעל דפי העיתונים, מעל מסכי הטלווזיה.

אולם כל זה ברמה הטכנית. משום שכיום התשקורת מאבדת מיום ליום
מכוחה ונתפשת כשופרו של המיעוט שהפך למשוקץ, נתפשת כתעמולנית,
וכלא אמינה.

היום יותר ויותר ישראלים, פותחים עיתון או רדיו או טלווזיה,
ובאופן מיידי שמים "מסנן" במוחם ןמעבדים את החדשות המתקבלים
מהם תוך סינון המידע מהתעמולה. תוך הבחנה בין מהות החדשות לבין
הסיבה שבשלה הוצגו.

וכך מיום ליום אנו עדים לקוטביות בין הדעות והסקרים וה"רוב"
כביכול שכך קבעה התשקורת שמחזיקים בדעה מסויימת. אולם ברחוב
במקום עבודתו, לימודיו, סביבתו של כל אחד, הדברים הפוכים
מהמוצג בתשקורת.
ולבסוף זה בה לידי ביטוי בסקר הגדול מכול. "הקלפי". שם שוב
ושוב נוחלת התשקורת את תבוסתה הגדולה.

האם באמת אתם מאמינים כי בתוך שבועיים החליפו מתפקדי הליכוד
עורם כפי שהציגו התשקורת?. לא ולא! מלכתחילה כך היו הדעות.
אולם פירסום סקרי שווא ושקר, יכולים להזיז אדם שנוטה אחר הרוב.
וכך ביצירת מיצג שיקרי על כך כי הרוב תומך בדעה מסויימת, עלולה
להטות קומץ אנשים. ולו בשבילם מוכנה התשקורת לשקר.

ולכן התשקורת עוד תנפח תרקוד תדוש תפרשן תסלף תיצג תקדם תחייב
את הציבור ותדרוש את ההפגנה הערב. אולם זיכרו אלו רק 80.000
הזויים שלא מחייבים אותנו לכלום מלבד למעט רחמים והרבה זהירות.

לצערנו הנזק הגדול שתשקורת עויינת ושקרנית זו גורמת לבטחון
ישראל הוא רב מאוד. וזה נושא לדיון בפעם אחרת.

עם ישראל חזק ואמץ.