קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #5778
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
12:23 03.05.04 |
|
שרון הוא המנהיג החשוב ביותר מאז קום המדינה/אריק בך
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.05.04 בשעה 18:58 בברכה, פילוביץ שחף שרון הוא המנהיג החשוב ביותר מאז קום המדינה אריק באך הצהרת בוש שקולה, ובצדק, לחשובה ביותר מאז הצהרת בלפור והותירה את העולם הערבי כולו ואפילו את אירופה, המומים.
חיסולם של יאסין וראנטיסי והכנסת ערפאת וכל המנהיגות של הטרור לפאניקה קיומית ממש, היא המהלך הדרמטי ביותר שנעשה לחיסול ממשי של האוייבים הגדולים ביותר שקמו ליהודים מאז היטלר. הפגנת הנאמנות של שרון כלפי בוחריו ע"י בקשת המנדט מהם למהלך שהוא עמד לעשות בניגוד למצע המקורי אשר הוביל אותו לשלטון, חייבת להותיר את כל עם ישראל בתדהמה ולמלא את ליבם של האזרחים כולם הערכה והוקרת תודה אל המנהיג הראשון בפוליטיקה של מדינת ישראל אשר הפגין יושר והגינות שכזו במקום שבו בן-גוריון, בגין, פרס, רבין ואהוד ברק פשוט נכשלו ולפחות על אחד מהם ניתן לומר כי הכשלון היה עד כדי ביצוע עבירות פליליות חמורות העולות עד כדי בגידה של ממש. שוב יחדיו
מעולם לא העיז אף אחד לכתוב נגד אריק שרון את הדברים החמורים והקשים שאני כתבתי לפני שבוע כנגד תכנית ההתנתקות שלו. כל הקמפיין שניהל נגדו הימין הקיצוני היה לטיפה רכה וסימלית (וכמעט אמרתי סמולית, ולא במקרה) לעומת הדברים החמורים שאני העלתי כנגד תוכנית ההתנתקות. ויעיד על כך אולי יותר מכל הדואר האלקטרוני הכי מרגש שקיבלתי, מחבר ותיק ובכיר של מפלגת העבודה אשר כתב לי "כל חיי צמחתי וגדלתי על ברכי מפא"י וברבות הימים הפכתי מאוהדיו הגדולים ביותר של פרס לחסיד הנלהב ביותר של ביילין. העובדות שציינת, להבדיל מהסיסמאות הריקות שהורגלתי לשמוע מימין ומשמאל, הפך אותי פתאום לאוהד מושבע של פייגלין שלא לומר חלילה בפומבי את השם כהנא. תודה לך על שפתחת את עיניי. אני לא פחות אוהב שלום ממקודם, אבל כעת ברור לי מה אסור לעשות כדי לאבד אותו ואותנו גם יחד" ועל כן – אין אדם יותר מאושר ממני על התבוסה הראויה שנחל אריק שרון במשאל הליכוד. אריק שרון הפסיד בקרב אך ניצח במערכה חשובה הרבה יותר. במערכה אשר למרבה הצער והכאב והשכול, הוכיחה לנו פעם אחר פעם, כי הפוליטיקאים הם במקרה הטוב זונות, ובמקרה הגרוע – בוגדים. הדברים הרי נכתבו על ידי טובים ממני וידועים ממילא לכל, אך ראוי לחזור ולצטט אותם כי ההבדל הזה בין שרון לכל קודמיו, מדהימים וחייבים לעורר התפעלות והערכה כלפי המנהיג הענק הזה: יוסי ביילין הוציא לאחרונה ספר, "מדריך ליונה פצועה", שהוא כתב הגנה והתחמקות מאחריות. בנקודה אחת בספר הוא מצטט נאום תוכחה, שנשא באוזני שמעון פרס, אחרי שהתקבלה ההחלטה במרכז מפלגת העבודה להצטרף לממשלת אריאל שרון. הוא מזכיר בו לפרס, שסקרי דעת קהל אינם חזות הכול. אז מה אם העם מתנגד לירידה מן הגולן? מקשה ביילין. ממתי חשובה דעת העם בשאלות כאלה? "מה היתה גדולתך כמנהיג?", הוא שואל את פרס, ומשיב, "אתה הלכת בעקבות בן גוריון, שאמר: יש ציבור, תמיד צריך להתחשב בו, קודם כול בבחירות ובתוצאות, אבל במדיניות – אף פעם לא לקבל את ההחלטות על פי הציבור, אלא לנסות ולשכנע אותו". האם אתם מבינים את המשמעות החמורה של הדברים? מנהיג פוליטי חשוב בחברה דמוקרטית, שר משפטים לשעבר, מרצה לשעבר בחוג למדע המדינה, נוזף במפלגתו על נסיונה המאוחר מאוד להתחשב ברצון העם. אם למישהו נחוץ הסבר יותר תמציתי על סיבות כשלונה הפנומנלי של המפלגה הזו, המועמדת עכשיו להתכווץ לממדים של סיעה בינונית בכנסת, ספק אם מישהו היה יכול להעניק את ההסבר בדיוק יותר נמרץ. הפירוש שבן גוריון וממילא ביילין ופרס העניקו למנהיגות בחברה דמוקרטית הוא בלתי נסבל, לא רק מפני שהוא מניב תבוסות אלקטורליות, אלא מפני שנודפים ממנו ניחוחות וזכרונות של דיקטטורות מסוכנות.
יצחק רבין היה גיבור דורנו, אם לא בזכות כשלונותיו כמפקד, בריחותיו משדה הקרב, התמוטטויותיו הנפשיות והתמכרויותיו הנרקוטיות, אז לפחות בזכות מותו ההירואי. אבל לרוע המזל הוא היה שותף לפירוש היהיר הזה של מנהיגות בחברה דמוקרטית. דעת הציבור??? מבקריו הרי היו "קשקשנים", או "פרופלורים". הוא לא ראה את עצמו מחויב לבקש את הסכמת העם, רק מפני שהוא לא עמד בהסכמה הקודמת, שעל יסודה נבחר. התוצאות הטראגיות באמת כנראה נחסכו ממנו. אין זה מן הנמנע, שאילמלא נרצח, ואילו היה חוזר ומתמודד על ראשות הממשלה ב-1996, הוא היה נוחל תבוסה אשר הייתה מכווצת את מפלגת העבודה אל תהום הנשייה. תבוסה כזאת היתה מביאה את אוסלו אל קיצה, כבר אז. אהוד ברק לא למד שום דבר מנסיונו של רבין. הוא הקרין אותה יהירות, והונחה על ידי אותו בוז כלפי ביקורת. גם הוא חרג באופן דרמטי מן ההסכמה שהעלתה אותו אל השלטון עד כדי ביצוע עבירות פליליות המעלות שאלות קשות באשר לנאמנותו למדינת ישראל. גם בעיניו, מנהיגות הגיעה אל שיאה כאשר המנהיג החשיב את הכרתו האסטרטגית יותר מאשר את רצון העם. אבל בעוד שלרבין היו כשרונות פוליטיים מסוימים (ובסיס פרלמנטרי הרבה יותר רחב), הנה לברק לא היה כל כשרון פוליטי, ויהירותו הגיעה אל שיאים כאלה, עד שלבשה ממדים של פארסה. הוא היה נפוליאון ויוליוס קיסר וצ'רצ'יל ודה גול והגנרל המקסיקני קסנטנינטה כרוכים יחדיו – רק ללא הכשרון של אף אחד מהם.
מנהיג פוליטי, המודיע בפומבי כי חובתו היא להתעלם מרצון העם, מוציא את עצמו מן הכלל ואינו ראוי לשמש - את ארצו, את תנועתו, את העניין שלשמו הוא נמצא בפוליטיקה. כל הטעיה של הציבור, כל הפרת הבטחה לבוחר שכרוך בה ביטוי של בוז כלפי התהליך הדמוקרטי. הופכת את האקט של בחירות למיותר, וזורעת את זרעי חורבנה של כל שיטה דמוקרטית. אהוד ברק לא רק התנער מן המנדט שלו, הוא אפילו הכחיש את אחריותו לפני הפרלמנט. אם בכל התהליך הטראגי של אוסלו היה רגע שבו מנהיג פוליטי התקרב ל"פשע", במובן של הפרת חוק ושל הפרת חוקה, הרי שהמנהיג הזה היה ברק בקמפ דייוויד ובטאבה. "פשע" (בעניין ברק) אינו נוגע להפרת ההבטחה. הבטחה פוליטית אינה מסמך משפטי, ועל הפרת הבטחות פוליטיקאים מפסידים בבחירות, לא מועמדים לדין. ה"פשע", במובן של הפרת חוק נוגע לזה שברק יצא לקמפ דייוויד לאחר שאיבד את הרוב הפרלמנטרי שלו (וישב שם בחסות פגרת כנסת); ושלח את שליחיו לטאבה כאשר ממשלתו היתה ממשלת מעבר (הוא התפטר, כזכור, כדי להבטיח שיהיו בחירות ישירות לראש הממשלה בלבד, וכדי למנוע בחירות חדשות לכנסת). כאשר ממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית עוקפת את הפרלמנט, אפשר לטעון, שהיא מפירה את החוקה (או את חוקי היסוד, בהיעדר חוקה. בדיון שראשי מפלגת העבודה יחוייבו לקיים לאחר התבוסה הגדולה אפילו עוד יותר אשר הם ינחלו בבחירות הבאות, מומלץ להם לבדוק עם עצמם, מה יכולה מפלגת העבודה לעשות, כדי להבטיח שבראשה לא יתייצבו עוד אנשים, הסומכים על עליונותם האינטלקטואלית יותר ממה שהם סומכים על רצון העם; הסבורים, שמנהיגות אמתית כרוכה באי-אמת ובמניפולציה; המשוכנעים, שבחירות הן אקט של האצלת סמכויות, כדי לעשות באמצעותן את ההיפך ממה שרצו הבוחרים.
ולפני שאוהדי הליכוד ישבחו אותי חלילה על ההצלפות שלי כנגד הלהטוטנים של המפלגה בעלת אלף הפרצופים (מפא"יאמתעבודההמערך) – אזכיר גם את חטאו של מנחם בגין האגדי, אשר לפני בחירות 77 הצהיר שלא יפנה את סיני (ואף שיעבור לגור שם כשיפרוש).
תמיכה בשלום עם מצרים אינה הופכת שקר זה לחיובי יותר, ואת דעתי לגבי ה"שלום" עם מצריים הבעתי יותר מפעם אחת: התמיכה בשלום חלקי עם מצריים נשענת על ראייה צרת אופקים, קיצרת טווח, בורות מוחלטת כלפי האסטרטגיה של העולם הערבי כולו, והגרוע מכל, זילזול יהיר ומטופש ממש בחוכמתו האדירה של חוסני מוארכ, ממש כמו שאנו מזלזלים ב"מגמגם הטיפש מהמוקטעה" אשר הצליח לא רק להתל בכל נסיונות החיסול של המוסד המהולל שלנו, אלא שבניגוד אלינו הוא מצליח להוריד כבר חמישה דורות של מנהיגים ישראליים ושני דורות של מנהיגים אמריקאיים על ארבע, ולמרות שהוא איננו טורח אפילו להסתיר את האסטרטגיה שלו, כי "שיטת הסלמי" של הסכמי הביניים איננה אלא שלב מקדמי של הפלסטינים בדרכם אל היעד הסופי. בינתיים, מושחת או פטריוט גיבור לעמו (אינני רואה סתירה בין אלה, ולכן לא מתרגש מהחשדות נגד שרון), מגמגם או לא, הוא מוכיח שהוא שם את כל מנהיגי היהודים בכיס הקטן ואוכל את כולם בלי מלח. בכל אופן, כאמור גם בגין האגדי אינו נקיא מאותו חטא הבגידה בהבטחות המפורשות שלו לבוחריו.
רק במדינה אשר הגנטיקה של אזרחיה ספוגה בהרגלי הכניעה של ימי העבדות, שקר לבוחר לגבי כוונותיו של מועמד נתפס לגיטימי בציבור כה רחב, ועוברים על זה בשתיקה וחוסר אונים קולקטיבי.
"פושעי אוסלו" לדין? ארבע פעמים מפורסמות במרוצת המאה העשרים, מנהיגים פוליטיים הותקפו על ידי יריביהם כ"בוגדים", מפני שחתמו על הסכמי פשרה מרחיקי לכת. בכל אחת מן הפעמים נטבעו מטבעות לשון, שהיו יצוקים באותה תבנית עצמה: סמיכות, שבה המלה "פושעים" היתה הנסמך, ושם המקום שבו נחתם ההסכם היה הסומך. ב-1918 הוכרזו הבולשביקים ברוסיה ל"פושעי ברסט-ליטובסק", אחרי שוויתרו על חלקים ענקיים של נדונייתם לגרמניה, רק כדי להישאר בשלטון. ב-1919 הוכרזו מנהיגי הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית ל"פושעי ורסאי", מפני שסירבו לצאת למלחמת עולם חדשה, כדי להגן על גבולותיה ההיסטוריים של גרמניה – וחתמו על הסכם משפיל, שהכתיבו להם המעצמות המנצחות (אילו ניצחו, הגרמנים עצמם התכוונו להכתיב הסכם משפיל שבעתיים). ב-1991, נשיאי רוסיה ואוקראינה ויושב ראש הפרלמנט של בלארוס הסכימו לפרק את ברית המועצות. הם חתמו על ההסכם ביער בלובז’ בבלארוס, ומשום כך הוכרזו ל"פושעי בילובז'סקאיה פושצ'ה" על ידי אויביהם, הן מן הימין הקיצוני והן מן השמאל הקיצוני. ב-1993, על מדשאת הבית הלבן, יצחק רבין ושמעון פרס התחילו נסיון פוליטי נועז מאין כמותו: להתיר את הקשר הגורדי במזרח התיכון. הם הקימו מובלעות ריבוניות דה-פאקטו בשביל ארגון, שעד אותו היום תואר בדרך כלל כאויב הגדול ביותר של העם היהודי מאז אדולף היטלר. הנסיון הזה התמוטט בדם ואש שבע שנים אחר כך. עוד לפני שהתמוטט, אבל ביתר שאת אחרי שהתמוטט, רבין ופרס וכל עוזריהם הוכרזו "פושעי אוסלו", על שם העיר שבה נולדו ההסכמים והגיעו אל פרקם כידוע - הוויתור על ארץ ישראל השלמה ב-1993, כיווץ גרמניה ב-1918, ופירוק ברית המועצות ב-1991, לא היו תוצאות של בחירה. הם שיקפו תבוסה אסטרטגית. אריק שרון הוא הגיבור אשר שבר מסורת מדאיגה של בוגדנות פוליטית
את הדברים שלי, אינני כותב לחברי מרכז הליכוד. אני בטוח שהם יודעים להעריך את הנאמנות שהמנהיג שלהם הפגין כלפיהם, בניגוד מוחלט למה שהיה נהוג מאז קום המדינה כולל בגין האגדי של הליכוד. כולם הרי יודעים שמבחינה חוקית ומעשית, שרון יכול היה בקלות להעביר החלטה בזכות ההתנתקות על ידי קבלת גוש חוסם ממפלגות השמאל והערבים תוך ציפצוף גדול ואותם תירוצים מלומדים שאנו דמוקרטיה ייצוגית ולא ישירה (ולשמאל הרי לא הייתה בעיה להבטיח לשרון שאם יסכים להחזיר שטחים הם ידאגו שעדנה ארבל תיסוג מעמדתה בעניין כתב האישום. מי שנתן את ההוראה לחסל גם יכול לתת את הוראת החנינה). את הדברים הללו אני כותב דווקא ליפי הנפש אשר אין לי ספק, בניגוד לימין אגב, שהם באמת יפי נפש. אני כותב לכל אותם מצביעי מר"צ לשעבר שעברו להצביע "שינוי". אותם מצביעי שינוי הם הרי אלה החפצים יותר מכל לראות את שרון נופל מהשלטון (למנהיגי התנועה שלכם הכיסא וטובות ההנאה המתלוות אליו יותר חשובים מהרצון שלכם והמצע שלהם, אבל זה לא העניין כרגע). אבל כשאני מבקש להכריז על שרון דווקא כמנהיג החשוב ביותר שקם למדינת ישראל, כן כן – אותו שרון של מלחמת לבנון הטראגית (אני חושב שאסור לשכוח לחובתו את השגיאות החמורות אשר הקנו לו את הנסיון הרב להפוך למנהיג כה דגול), אני מבקש להזכיר דווקא לאותם בוחרי שינוי המתעבים את שרון מה היא ערכה וחשיבותה של נאמנות לבוחר, למצע ולהבטחות. זה הרי לא חדש לאף אחד, שהרדיקל הכי גיזען שהיה אי פעם בפוליטיקה הישראלית, עומד דווקא בראש מפלגה המכנה את עצמה "שמאל ליברלי" ומכהן בה כ... שר משפטים. ולא סתם, אלא שר משפטים אשר בעברו רצוף הראיות מביכות. היה זה לא אחר מאותו השר הממונה –כמה ציני- על מערכת הצדק שלנו, אשר כתב פעם מאמר על נחיתותו הגנטית של האדם השחור. כן, זה אותו טומי לפיד שאמר, שכשהוא שומע את מוזיקה מזרחית הוא לא יודע אם אנחנו כבשנו את טול כרם או שטול כרם כבשה אותנו. מאבקו נגד קנאות דתית, הוא כשלעצמו, אינו מציין ליברליות אלא דווקא מוכיח פנאטיות, רק מהכיוון ההפוך. כן כן - זה אותו ליברל הומניסט אשר בשידור חי לעיני כל האומה, קטע אלמנה עם 7 ילדים מאור עקיבא אשר באה לתת פומבי בפופוליטיקה על פיטוריה, וביזה אותה בשאגה "אני הייתי ממליץ לפרחה שכמוך לקנות לילדים שלך אוכל בכסף שביזבת על התיסרוקת המצחיקה הזו כדי לבוא לטלויזיה לחפש מי שירחם עלייך". כן, כן... זה היה אותו לפיד הליברל שעל הנתון שיש בישראל 300,000 נשים מוכות הוא אמר "בטח איזה סוציולוג שמע את השכן שלו מרביץ לאישתו בטוסיק").
אם אגלה את מי הוא מזכיר לי, בהתנהגותו ולאו דווקא בצורתו סתם אחטוף מכם על הראש. אז לא אגיד לכם, כי גם לכם יש הרי זכרון טוב... שינוי, איננה התנועה היחידה אשר בגדה בכל בוחריה, אבל כשמבקשים מבוחרי שינוי להכיר בחשיבות ההיסטורית של מהלכי שרון, כדאי אולי להזכיר לבוחרים יפי-הנפש הנכבדים בהחלט הללו, כי החבר'ה האלה של שינוי, אשר הבטיחו לבוחריהם הנאורים הרים וגבעות, לא קיימו הבטחה אחת מכל הבטחותיהן. הם! הם ולא ש"ס או המפד"ל או יהדות התורה - זו הייתה דווקא חבורת שינוי שהובילו לזה שכיום נקבר החוק לנישואים אזרחיים, חוק טל... לא בוטל, משרד הדתות... לא פורק, אין תחבורה ציבורית בשבת וכל מה שיש זה במקום כמה חרדים אינטרסנטים שיושבים בממשלה אז יושבים כמה חילונים אינטרסנטים. אז איזו נאמנות לאומית אנו מצפים מאברהם פורז (כן, ההוא שקיבל את קולותיהם של ההם...) זה שמתפאר בכך שהוא צמחוני ואוסף חתולי רחוב מרוב רגישות, היה זה שבניגוד לקודמיו החרדיים, סירב לתת אשרות שהייה זמניות להומוסקסואלים פלשתינאים שהוציאו נגדם גזר דין מוות ברשות הפלשתינאית - למרות שישראל חתומה על אמנות בינלאומיות המחייבות אותה לעשות זאת (שר הפנים דרעי אישר, אבל מייד סילק אותם מרצון ובעדינות לשבדיה ולאנגליה). לבוחרי שינוי הנבגדים כדאי לפקוח עיניים ולזכור כי כל הרעיונות שהיו פרי מחשבתו של המחנה הליברלי בתקופת ממשלת נתניהו, שצריך להפסיק עם הכספים הייחודים, צריך להפסיק עם ההעדפות המגזריות, להחיל שיוויון תקציבי - נגוזו ברגע ששינוי עשו את מעשה ש"ס בכך שנתנו כסף שהובטח להם במו"מ הקואליציוני ל...מוסדות התרבות המנוהלים על ידי מקורביהם, דבר שאפילו אגודת ישראל לא עשתה, גם אצלה זה הוגדר בתוך התקציב. מבחינת העניין של מינהל תקין בחלוקת תקציבים שינוי לא הביאה שום בשורה שונה מש"ס. אותה גברת רק בלי כיפה, ולא לעניים או לשכבות המצוקה, אלא למעמד מדושן העונג ממילא. מכל האמור אני מבקש מכולם להסיק את המסקנות המתחייבות:
1. על אריק שרון לנצל עד למאקסימום את ההישג ההיסטורי המדהים של הכרזת-בוש, כדי לכפות שלום בדרך יצירתית נועזת וחדשה, שלא כאן המקום לרדת לפרטיה, בבחינת האמירה ההיסטורית של הגנרל אשר לא רק אמריקה אלא העולם כולו חייב לו את חירותו, "יהא לנו שלום - אפילו אם נצטרך להלחם עליו" (איזנהאוור, במבצע Overlord).
2. על הציבור כולו, ולא רק חברי מרכז הליכוד, להכיר בחשיבות ההיסטורית של הצעד אשר יותר מכל פילפולים של משפטפטנים נתן לכולנו שיעור חשוב ביושר, הגינות ובעיקר נאמנות - לציבור שבדרך כלל וללא יוצא דופן נהוג לירוק בפרצופו ולדרוך עליו ביום שהוא סיים את תפקידו בקלפי.
מאת: אריק באך ([email protected]) http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
12:45 03.05.04 |
|
8. הדסי שימי לב בבקשה !!
בתגובה להודעה מספר 7
|
ניצן אור חבר מתאריך 8.10.01 10853 הודעות 12:47 09.04.04 אם רובי ריבלין הוא לא חלק מהפתרון, הוא חלק מהבעיה! / אריק בך בתגובה לסגירת התיקים, אמר היום ריבלין: "אין לי סיבה מיוחדת לחגוג. מי יחזיר לי ולמשפחתי שלוש שנים וחצי קשות שלקחו לי. איך אפשר לחגוג כשאני יודע שיש המון אזרחים שלהם אין יכולת להתמודד מול מערכת הרשע הזו?". ההבדל בין האזרח הקטן לבין ריבלין, זה שלאזרח הקטן אין שום יכולת להשפיע, לשנות ולבער שחיתות כלשהי במערכת המשפט לאחר שהוא מזוכה. עינוי דין שכזה מותיר אותו אומלל לכל חייו, מפוטר מעבודתו, מוקע על ידי "חבריו", התגרש מאישתו, שקוע בחובות לעורכי דין ולמכולת, ועם ילדים מבויישים שבגן צעקו לעברם "אבא שלך גנב" במשך שלוש וחצי שנים. "השהיית הצדק היא שלילתו" קובע הכלל המשפטי הידוע אשר טבע מרתין לותר קינג ג'וניור, במכתב מבית כילאו בברמנגהם. זיכוי טכני שבא אחרי שלוש וחצי שנים, עם צלקת-עולם שכזו מצליחה למרבה הצער לקבור אנשים ולא הופכת אותם לנושאי נס המרד (ראה לאן התאיידו פתאום ברנס, חבורת מע"צ, נאפסו, קהלני, רפול, נאמן, נתניהו, רבין, ויתר קורבנות מכונת ההשמדה המשפטית אשר הצליחו בשלב זה או אחר להינצל חיים, אם ניתן לכנות זאת כך את שבר הכלי שנותר מהם). ההבדל בין האזרח הקטן לבין ריבלין, הוא שלאזרח הקטן אין יועץ משפטי בעל שיעור קומה אשר יבחן בקפדנות –או בכלל- את התיק שלהם. ההכרעה בגורלו נופלת בידי פרקליט המונע על ידי האינטרסים השכונתיים שלו ושל האזרח הקטן, וקורה לא פעם שמי שהגיש את תלונת השווא נגד האזרח הקטן הוא גם מקושר היטב עם הפרקליטה השכונתית כי הוא שכן שלה, לקוח של בעלה, מאהב של אחותה או סתם למדו ביחד באותו בית ספר. ואז, האזרח הקטן מגיע גם מגיע לבית משפט על לא עוול בכפו. מי ישמע לו בכלל? הרי הוא לכאורה עבריין. הרי הפרקליטות אמרה! ואין עבודה, והאישה מתגרשת, והילדים מבויישים, ואין כסף לעורך דין נורמלי, ומתחילים להיראות כמו שבר כלי, ואז אפילו בית המשפט מסתכל עליך כאילו אתה פושע מהרחוב ומרשיע אותך על סמך התרשמותו השלילית, ואז אתה מוכתם באות קין לכל החיים ולך תוכיח שאין לך בכלל אחות ושבכלל הכל התחיל רק משום שהעזת להתחרות על משימה במקום העבודה שלך עם השכן המקושר במקום הכי לא נכון... כולנו הרי מכירים את התופעה ההמונית של הרשעות מחמת הספק, הרשעות כי השופט חייב היה לקבל את עדות השוטר ולא את עדות הנאשם... כמה פעמים נתקלים אנו בתובע שמעודו לא החזיק בהגה המכונית, אשר עומד ומסביר בגאון, שאילו הנהג היה עושה את הסיבוב הראוי בשעתו, לוחץ על הדוושה, בולם... היום כל הציבור כבר יודע מה שפעם היה סוד כמוס של עורכי דין: שהשופטים היושבים לדין משולים למנתחים במכון לרפואה משפטית. אין הם קונים דעת מניסיונותיהם, אלא לעיתים נדירות, ועל פי רוב הם מענים ומסגפים את החולים לשווא. בשני שטחים אלה הכרח הוא להקריב את חייהם של אלפי אנשים כדי להתקדם צעדים מספר. שגורלו של הנאשם תלוי בבית הדין - הזה או אחר בו יופיע - או אף גרוע יותר: גורלו תלוי במצב הבריאות של קיבת השופט. והרי נפוליון בונפרטה נחל תבוסה בווטרלו, בשל עווית קיבה שנתקפה עליו! כל החיים מותווים על-ידי המקרה. רופא אחד יכול להציל אותך על-ידי ניתוח דחוף, ורופא שני עלול להורידך שאולה על-ידי נסיוב פשוט. פגישה מקרית עם אישה בבית קפה עשויה לחולל מהפכה בחייך. אישה זו עלולה להרעיל את דמך במחלה ממאירה, ולהביאך לידי שיגעון, לזכותך בבן, להעניק לך אושר, לעשותך רע לב, להיטיב את אופייך. די אם נביט מסביב לנו: רופאי-שיניים העוקרים דווקא את השן הבריאה, מבקרים המחריבים בפסוק אחד קריירה של אמן או קיומו של מוסד, מהנדסים הטועים בחישוב כוח ההתנגדות. ואתה, ריבלין, אם אתה לא מספק לנו פתרון אז אתה חלק מאותה שיטה המניחה שדווקא אנשי מערכת המשפט חסינים, אינם עומדים למשפט על מעלליהם או רשלנותם והם לא הראשונים דווקא לעמוד למשפט כשהם מחללים את שהם מבקשים מאיתנו לקדש! כמה עוד הרשעות מפוברקות יצטרך ההמון לסבול, בשל נורמת עדויות השקר של שוטרים בבתי המשפט, נורמת העלמת ראיות מזכות מתיקי החקירה, ונורמת החיפוי ההדדי בין שופטים ופרקליטים? מה אתה עשית, ריבלין, כדי לרכך ולו במעט את תופעות החקירות המגמתיות על רקע מסחרי, פוליטי או סתם נקמנות אישית? מה עשית לביעור השיטה הנפוצה לביים הרשעות תוך פיברוק "מזכרים מודיעיניים" שאסור להסגיר את "המקור" כיביכול שלהם כי "הוא" חסוי, או השפעה על עדים כשהם שוחחו עם הפרקליטה בארבע עיניים במשרדי הפרקליטות יום לפני עדותם בבית המשפט, או התרשלות סתמית של שופט אשר עבורו כל אזרח הוא עוד סתם מספר על היד וטלאי על הבגד, ולא "איש עם שם, שנתן לו אלוהים, ונתנו לו אביו ואמו" (זלדה). "מי שלא היה שם לא יבין, ומי שהיה לא צריך הסבר" (ויקטור פרנקל) לריבלין יש לא רק את הזכות המוסרית לעשות מעשה, אלא הוא נמצא במקום היחידי שחובתו לעשות מעשה לפני שאיזה מטורף יקום ויעשה סוף סוף צדק אישי עם מי שעולל לו ולהמוני אחרים אי צדק אכזרי כל כך! אם עבריינים השתלטו על בתי המשפט והפרקליטות, אז אם רבלין הוא לא חלק מהפתרון, הוא חלק מהבעיה. אם בתי המשפט הפכו לסוס הרוכב על רוכבו - אז אם רבלין הוא לא חלק מהפתרון, הוא חלק מהבעיה. אם הפרקליטות מגישה כתבי אישום סתמיים נגד אנשי מחנה אחד בלבד, ועוצרת אזרחים שאין היא חפצה שיפריעו לאידאולוגיה שלהם - בלא שום ראיות וסיבה ואשמה, ומנגד נמנעת מלמצות את הדין ולו רק למראית עיין ממקורבים אידאולוגית, פוליטית ועיסקית ומפברקת זיכויים וטיהורים (אבישי רביב, תיאודור אור, אהוד ברק, בוזי הרצוג, עיזר ויצמן, אביעם סלע, השותפים של קצין צה"ל רמי דותן, אבנר ברק, רפי פלד, יחזקאל בייניש, עדנה ארבל, מזרחי, יעקב קדמי, השופט פריש, רפ"ק אידלמן, אלי הורוביץ, יהודה היס, ובטח עוד אלפי אנשים שהראיות נגדם לא יכולים בכלל להיות מוטלים בספק משום שהכל כך כך גלוי וברור וחד משמעי) – אז אם רובי ריבלין הוא לא חלק מהפתרון, הוא חלק מהבעיה! אם מי שהשהה את ההחלטה בעניינו של ריבלין שלוש וחצי שנים, מקבל עדיין שכר-פרקליט מכספי משלם המיסים, במקום להריח ליזול באיזה בית מעצר לנבזים במיוחד - אז אם רבלין הוא לא חלק מהפתרון, הוא חלק מהבעיה! (האם משהו השתנה במשך אותם שלוש וחצי שנים? אותם עדויות ואותן עובדות. אז אולי הנה ראיה שמדובר בשיטה להחזיק בביצים פוליטיקאים העשויים להשפיע, ולדרוך להם על הגרוגרת כשהם מושפלים ופוחדים לצייץ כל מהלך הקדנציה שלהם???) מדוע אם רופא כושל וגורם נזק ברשלנות לפציינט (והוא לא מקושר במקומות הנכונים), הוא מועמד לדין, ופרקליט לא? ושופט לא? למה הם, שלא מצילים חיים של אף אחד ביום יום, חסינים וקדושים, ודווקא רופא מלאך, חשוב כסמרטוט? מדוע כשקצין צה"ל שמסכן את החיים שלו למען המולדת בג'בלאות ובסימטאות מסוכנות, כדי לאפשר לכל אותם עבי-תחת ורזי מצפון לשבת במזגן עם משכורות בשמיים ותנאים שערורייתיים, כושל בדבר הכי קטן, המדינה נועצת בו סכין בגב והוא עומד לדין, ואילו שופט שכשל לא, ופרקליטה מושחתת שהשהתה את ההחלטה בעניינו של ריבלין שלוש וחצי שנים שבהם לא השתנה בעצם כלום - עדיין מוצצת את לשד כספי משלם המיסים במקום לטאטא את התא שלה בכלא נווה תירצה? מדוע פרקליט מסריח ועורך דין ליגה ז' שמצא את הסחבקיה להתמנות לג'וב של שופט הוא קדוש וחסין, ורופא וחייל הם זבל ושק חבטות של משפטנים מושחתים ששום דבר במדינה הזו לא קיים בזכותם? ריבלין - אם זה מה שעושים לאחד כמוך, מה מעוללים למליונים שאינם מקושרים ובעלי אמצעים ובעמדות השפעה שכמותך??? מכונת ההשמדה ההמונית של כבוד האדם וחירותו לא הייתה מתקיימת לולא אוזלת ידיכם, בית הנבחרים. מישהו נותן לכם לשחק בבובות של שלטון, בעוד הוא עושה בכם ובמשפחותיכם כבתוך שלו. היום זה אתה, ומחר זה החבר שלך. זו איננה בעיה רק של ימין ושמאל! זו בעיה שברגע שעוצמים עין מיצאנית הנגועה באיידס, אז מאבדים את השליטה ולא ניתן כבר להבחין באיזה חבר שפגע בחבר של חבר זה קרה, קורה ועוד יקרה גם לאנשים שמעולם לא היו במגע ישיר עם אותה יצאנית! כל יום שהפרקליטים שהשהו את ההחלטה בעניין ריבלין אינם עצורים ואינם עומדים לדין, זה הוא עוד יום שאתה, ריבלין, אתה ולא אחר, מטפח ומעודד את מכונת ההשמדה הזו. נאנסת שמלקקת ומתחנפת כלפי האנס שלה, ומפחדת לקרוא לילד בשמו ולסרס אותו בזכות ובראש זקוף, זו נאנסת מתחזה, שמזמינה את האנס לביצוע אונס נוסף. אז תפסיק ליילל ותתחיל לעשות. שלוש שנים מה עשית? הרמת את קולך ואמרת דברים כדורבנות נגד הבעיה, בניגוד לכל חבריך שפחדו להגיד אפילו לא את זה (להוציא מיקי איתן) אבל מייד השתיקו אותך כי "יש נגדך תיקים פתוחים" שרק היום כשאתה עומד ללכת הבייתה ולעולם כבר לא תהיה השר במשרד המשפטים, נסגרו. אתה דמית בעיני לנאנסת מבית טוב אשר עוברת ברחוב והאנס קורא לעבר בקול "יא ממופקרת" והיא נעלבת ומתביישת בזה שבגללו היא כבר לא בתולה. במקום להתנפל על אנסים, אתה ריבלין וחבריך מעודדים אותם. השתיקה שלך מזכירה שתיקות אחרות אשר טיפחו רשע בכל ההיסטוריה. אתה נמצא במקום שיכול לעשות ולא עושה, ובכך אתה מזמין את המטורף שחלילה יקום ויעשה מה שאתה ולא הוא חייב לעשות. חלילה. אז קום אתה וחבריך והפנו אצבע מאשימה, ובצעו מעצרים נרחבים וחטטו בחשבונות הבנקים שלהם ושל משפחותיהם! אין לכנסת סמכות? למה לבית המשפט יש סמכות? סמכות לוקחים, לא מקבלים! הסמכות שלך היא מהרוב שבחר בך ומלשון חוק המעצרים המאפשרת לכל אזרח לעצור כל אדם, אפילו הוא שופט או פרקליט, אם יש חשש שהוא עומד לבצע עבירה. הסמכות של כל אזרח לעשות צדק עם כל אדם –ויהא זה שופט או פרקליט או שוטר- היא סמכות מעל לכל חוק המאפשר את שלילתו. תפקיד הכנסת ליצור תשתית לעשיית צדק. תשתית יעילה ופעיל, ולא פיקטיבית למראית עיין בלבד. בכל ההיסטוריה, ברגע שאנשים כמוך, ריבלין הנכבד, שתקו – הצדק הושג על ידי ההמון, באכזריות אמנם אבל הושג. אני לא רוצה לספור את הנעליים של אלישבע ברק כמו שעשו לאימלדה מרכוס בפיליפינים, ולא לראות את הנשיא ברק ובייניש כמו צ'אוצ'סקו ובייניש תלויים בכיכר העיר. אני רוצה שהמדינה תעשה עבור כולנו את הצדק הזה באמצעים אנושיים ומוסריים אך ביעילות מיידית בלתי מתפשרת. אם לא למענך - אז למען שישה מליון הקורבנות הפוטנציאליים של מכונת ההשמדה הזו, אזרחי מדינת ישראל. אלה שנפגעו בעבר, נפגעים בהווה, ואלה שעוד יגיע גם תורם לעשות נסיעת מבחן ברכבת המוות המשפטית הזו. אל תתבשם בהצלחתך. זה מעט מידי, מאוחר מידיי ולא שווה כלום. זכור את דברי חז"ל: "רגום באבנים את הכלב אשר עזב את אדוניו ללכת אחריך". ארץ אוכלת יושביה זו ארץ שהאוייב המסוכן ביותר שלה איננו בשטחים או באיראן או בסוריה, אלא מסרטן את הדם שלה מבפנים, בשקט, אך ביסודיות. נמק אחר נמק, קורבן אחר קורבן, תא אחר תא. עצימת העיניים שלך וההמנעות שלך מלכרות את הסרטן המרעיל בעצם את כל האזרחים השוחרים לשלטון של חוק וצדק, היא רשלנות! היא שותפות בשיטה! על ידי עידוד שבשתיקה, עצימת עיניים וחוסר איככפתיות. אנא ממך, אל תבגוד גם אתה כמוהם, בשבועתך, בתפקידך, ובמדינה שלמה בעצם – לך יש כעת את הזכות המלאה, ומקריאת הראיונות איתך גם את היכולת וההבנה לדבר אל אהרון ברק ומושחתיו מגובה העיניים לפחות, ולכפות צדק לכל! בעסק הזה שנקרא פוליטיקה, או שאתה שוחה או שאתה טובע או שאתה לא. מה עשו לך מר ריבלין הנכבד, זה כולנו הבנו. מה אתה עושה עם מה שעשו לך, זאת השאלה! "תחילה לקחו את הקומוניסטים, אבל לי לא היה איכפת, כי לא הייתי קומוניסט. מייד לקחו את הפועלים, אבל לי לא היה איכפת, כי גם פועל לא הייתי. בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי, אבל לי לא היה איכפת, כי אינני איש איגוד מקצועי. אחר כך כלאו כמה כמרים, אבל מכיוון שאינני דתי, גם כן לא היה איכפת לי. עכשיו לוקחים אותי, אבל עכשיו כבר מאוחר..." (ברטולט ברכט) למענך, למען הילדים שלך, ולמען כולנו - כל אלה שמשלמים לך את המשכורת בכל חודש, כדי שתעשה משהו הכי טוב שרק אתה, ומי אם לא אתה, יכול לעשות, רשאי לעשות, ומהיות ניתן לברך אותך בחום: זכאי לעשות! http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עובדה
גולש אורח
|
16:59 03.05.04 |
|
37. לתוכן המאמר והביקורת עליו (וגם הערה לגבי עצם הפרסום):
בתגובה להודעה מספר 13
|
לק"י לעניין הפרסום, אין כאן מקום לכעס: אם החריגה מן הכללים מוגזמת, זה עניין למנהלים. המאמר עצמו יוצא דופן ומרתק, לזאת ודאי כולם יסכימו, גם אם הדעות חלוקות בשר לתוכנו; ובכן, ככזה, אני שמח, אישית, על פרסומו כאן: לא הייתי רואה אותו בשום מקום אחר, והוא עניין אותי במיוחד. אני מתאר לעצמי שהדבר נכון גם לגבי אחרים. אז נא לא לכעוס... זה רע לבריאות.לגבי הביקורת על המאמר עצמו, אני דווקא רואה כאן גישה רעננה, עצמאית, של אדם המנתח את אשר לפניו בצורה מקורית, מבלי להגרר בזרם הסוחף של פרשנים-מטעם-עצמם ושלל מגויסי התקשורת, הניזונים, לרוב, מעגלית זה מפי זה, ואשר עמדתם האישית בולטת בכל הגד ענייני-כביכול שלהם, והיא מונעת בעדם ממש להתייחס לגופם של דברים. הוסף לכך את מערכת ההדלפות המכוונת על ידי בעלי אינטרסים ('מקורבי ראש הממשלה' הוא הביטוי הרווח בימים אלה), אשר אין להן ולמתרחש באמת בראשו של מנהל המדינה כמעט ולא כלום, למעט הרהורי לבם ושאיפותיהם הלא כל כך כמוסות של המדליפים - וקבלת עיסה דביקה וחונקת, שכל קול אחר וכל מבט המנסה להביט אל הארועים כשלעצמם מושתקים ונאלמים. לעניין התוכן, אני סבור שרק מי שדעתו מוטה במיוחד לא יוכל לראות את ההגינות המרשימה שבפנייה של שרון לקבל גיבוי לתכניתו. ראש הממשלה גיבש תכנית מדינית נועזת ומרחיקת לכת, הרחוקה מרחק רב מאשר היה צפוי ממנו מלכתחילה; לא על יסוד זה נבחר, ואין הדברים טעונים הוכחה. ומכיוון שההשלכות של ביצוע התכנית הן כל כך כבירות, והזעזוע הצפוי מעזיבת חבלי ארץ בדרום ובמרכז, עקירת אלפי משפחות והפניית כוחות המדינה כנגד אזרחיה (על לא עוול בכפם) הוא כה גדול, הוא מבקש לקבל אישור לכך שהוא לא התנתק משולחיו. מתחילה, כמנהיג המדינה כולה, כל שנדרש לו - לבד מן המהלכים הטכנו-פוליטיים שבממשלה ובכנסת - היה משאל עם; ברור כי אם העם היה תומך, היתה לו לגיטימציה (מבחינה זו, לא כלפי שמיא) לבצע; אך מכיוון שלא רק עם ישראל היושב בציון מצביע במשאל אלא גם גויים רבים, שעל פי הגדרת המדינה וייעודה אין, לכאורה, מקום להתחשב בדעתם - הרי שיש כאן בעייה רצינית. וכשהתברר שישנם קשיים חוקיים וטכניים לבצע משאל כזה, הוא פנה אל הציבור אליו הוא מחויב - הליכודניקים, שולחיו. יש לזכור כי לא היו בחירותישירות לראשות הממשלה; אריק נבחר מכח היותו ראש הליכוד, וככזה, כנציג הליכוד שזכה בבחירות, הוא הרכיב את הממשלה. הוא שליח של התנועה, ואמור לייצג אותה. למפלגה פוליטית יש מצע; נבחריה אמורים ליישם אותו. אם מנהיג - האמור להוביל את המדינה - משנה באורח חד את דרכו, הגון ונכון הדבר שישוב ויברר אם יש לו מנדט לכך. והמפלגה, הציבור השולח את נציגו, איננה אלא כלל מתפקדיה (ולא מצביעיה!). הצבעה במרכז/ועידה לא היתה נותנת לו את הגיבוי הדרוש; אפילו היה זוכהשם ברוב גדול, לא היתה נרגעת התרעומת וההתמרמרות, ותחושת האכזבה והבגידה בקרב הליכודניקים - שהרי המרכז הוא גוף סוער, עתיר אינטרסים, שההצבעות בו איננן נעשות על בסיס אידיאולוגי דווקא - והרי זה בדיוק אופי ההכרעה הנחוצה כאן: האם הצליח המנהיג לשכנע את הציבור ששלחו לשנות כיוון, או שמא הציבור דבק בגישתו הקודמת, והנציג חרג מן המנדט שקיבל?
לטעמי, זו הדרך הנכונה להתבונן על מה שקרה. אריק שאל את השאלה הנכונה את הציבור המתאים; והציבור אמר לו לא. המשמעות היא שאפילו ראש הממשלה מאמין בכל ליבו בצדקת דרכו החדשה ובכך שהיא הייתה יכולה להביא ברכה לישראל, הרי אין הוא מוסמך עוד, על ידי קהל מסמיכיו, לקדם אותה. בבחירות אין אנו מצביעים עבור השקרן הגדול מכולם, שהצליח לרמות אותנו היטב, לאמור: 'אלה עמדותי; בחרו נא בי כי הן דומות לעמדותיכם' - ואחר כך ילך לו לכיוונים זרים לגמרי, במצפון נקי כי 'זאת פוליטיקה; שיקרתי לציבור בוחרי,אז מה? זה שם המשחק'. התנהגות כזו איננה הגונה ואיננה נסבלת; נכון עשה אריק כששאל, וכדבריו, מתוך צער, הוא יכבד את ההכרעה. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|