יש לי שאלה.  

.
.
.
.
.
.

תאמין לי ידידי, לא יזיק לך להשקיע שעה אחת ביום ללמוד את החומר,
בשביל השקט הנפשי שלך כיהודי וזה לא חשוב אם אתה ימני או שמאלי,
צחו לנו ראש ממשלה בישראל = רצח פוליטי =- שוב, אנחנו חייבים
לעצור את השיטה הזאת ולעקור אותה מהשורש, באם אנחנו חפצים בחיים

http://www.readme.biz

http://rotter.net/forum/gil/5359.shtml#33

33. ''הפעלת נערים על ידי השב''כ'': שאילתה שהועלתה...
על ידי ח"כ שאול יהלום מהמפד"ל בכנסת ה-13 במליאה,
בישיבה מספר 324 בתאריך 14.3.1995.
@ התשובה לשאילתה מטעם ממשלת ישראל = רבין ז"ל,
ענה סגן שר הביטחון דאז ר/אלוף במיל'/הרמטכ"ל
לשעבר מוטה גור ז"ל.
@ מצ"ב קובץ/המסמך משנתון המסמכים של משרד החוץ
לשנת 1995, המראה על תאריך הישיבה/מליאה, מספר
הישיבה/מליאה, המשיב, השואל והנושא.

@ כמו כן מצ"ב..:-
* הקישור למבוא לפרוטוקול הדיון במליאה באתר הכנסת.
100% 14/03/1995 ‏4197. הפעלת נערים על=ידי השב"כ
http://www.knesset.gov.il/divrey/QGenTxt.asp
* הקישור לפרוטוקול הדיון במליאה באתר הכנסת.
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0201421.html#TQL
* להלן: ציטוט מהפרוטוקול...:-
ב"מעריב" (‏12 בדצמבר ‏1994) פורסם, כי השב"כ מפעיל
נערים יהודים בתפקידים בשטחי יהודה, שומרון ועזה.

ברצוני לשאול:
‏1. האם הידיעה נכונה?
‏2. אם כן - האם קיבל השב"כ הסכמה מהורי הילדים?
‏3. האם ננקטים אמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה בנערים?

תשובת סגן שר הביטחון מ' גור:

(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
‏2‎-1. הנני מפנה את תשומת לבך לתשובתי בכנסת מיום
‏21 בדצמבר ‏1994 בתשובה על שאילתא בעל=פה מס' ‏405,
של חבר הכנסת אליעזר זנדברג,
שהנני מצרפה בזאת לפרוטוקול.
‏3. ביטחונם של מקורות שירות הביטחון הכללי עומד
לנגד עיני השירות בכל עת, ומובן שננקטים כל האמצעים
הדרושים לצרכים האמורים, לרבות מניעת סכנה מכל מין
וסוג לשלומם של המקורות ללא הבדל גיל, גזע או מוצא.

@ מצ"ב תמונה שווה אלף מילים של ילדים בגילי 12-14
בהפגנה שאירגן אבישי רביב = שמפניה בשנים 94/95 כאשר
אחד הילדים הבוגר מחזיק שלט/תמונה של רבין ז"ל עם
כפיה, והכתובית : "השקרן...בחירות עכשיו."

@ שימו לב: אבישי רביב=שמפניה, זה עם החולצה הלבנה
מצד שמאל, שיד של הילד עם החולצה הצהובה שעל כתפיו
של מבוגר מסתירות במעט את פניו, ישנו גם חץ שחור שיורד
לחזהו ומצביע עליו.

===
.(באדיבות אחד מהמנהלים)
.
.
.
.
.
.

2) איך היו לו באקדחו כדורי סרק והוא לא ידע זאת?

אם נקבל את ההנחה שעמיר היה סוכן שב"כ - יש לנו תשובות לשתי הקושיות הללו:
-הוא מגן על רביב כי הוחלט במטה הקונספירציה שהוא נוטל על עצמו את כל האשמה ומנקה את כל חבריו.
-הוא ידע שיש באקדחו כדורי סרק, כי הוא ראה אותם בעיניו. הוא גם יודע שהוא ירה את כדורי הסרק. הוא גם שמע את קולם האפייני. לכן זה מגוחך שהוא מתעקש על כך שרבין נרצח מכדוריו.

לפי התאוריה הזאת, יש להניח שיגאל קיבל תמורה כלשהי עבור השתתפותו בקונספירציה.

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5633&forum=gil&omm=0

נתיב=אירגון ביון/ריגול
.
.
.
.
.
.
.
.
.

כהן רונית אומרת בתגובה ל oscar: "במעגל האבטחה באופן פיזי. הוא לא היה מאבטח" http://rotter.net/forum/gil/5633.shtml#1

ואז oscar חוזר ומדגיש:
"מדיברי בן כספית הובן שהיה מאבטח", "אבל לא מסר באיזו תקופה עבד באבטחה בשב"כ." http://rotter.net/forum/gil/5633.shtml#4

סרק, סרק

כל התמיהות הללו, כל השאלות הללו אשר אין להן מענה, עלולות להוביל, בין היתר, למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיעה ועדת שמגר, והיא, כי ככל הנראה, לא יגאל עמיר היה זה שירה ביצחק רבין את אותם כדורים קטלניים אשר הביאו למותו. וכי יתכן, כי מאקדחו של יגאל עמיר נורו אך כדורי סרק לעברו של ראש הממשלה.

מסקנה זו קורמת עור וגידים לאור העדויות המשמעותיות הרבות של אנשי משטרה ושב"כ, אשר העידו, רובם ככולם, כי הכדורים שנורו בזירת הארוע לא נשמעו כדורים אמיתיים, או כי שמעו אנשים בזירת הרצח הצועקים כי מדובר בכדורי סרק, כדורים שאינם אמיתיים.

אמנם, ועדת שמגר דנה בשאלה מי צעק את המילים "סרק סרק", והגיעה למסקנה שאין ביכולתה להכריע בסוגיה. ואולם הועדה כלל לא דנה ולא ביקשה לבחון את ההשלכות של עצם היות הכדורים כדורי סרק. לעובדה, כי בעיני כל הנוכחים בזירת הרצח, הכדורים שנורו מאקדחו של יגאל עמיר לא נשמעו כדורים אמיתיים, עלולות להיות השלכות משמעותיות ביותר על עצם ביצוע הרצח. לאור שרשרת העדויות שיתכן ולא כולן הובאו בפני הועדה, עולה ומצטיירת התמונה, כי ככל הנראה, הכדורים שנורו מאקדחו של יגאל עמיר, אכן היו כדורי סרק. אלא אם יובהר אחרת.

א. עד התביעה במשפטו של יגאל עמיר, רונן עמרם, העיד: "כשאני עם הפנים לקהל שמעתי יריה, זה לא נשמע כמו יריה אלא פיצוץ שהיה שניה ועוד שניה ועוד שני ניפוצים, זה לא נשמע כמו יריה בהתחלה... חשבתי אולי זרקו נפץ...". וכן: "תוך כדי תנועה שמאלה אחורה, הסתובבתי לאחור עמדו מסביבי שוטרים והיה מאבטח שצעק לכיוון אם זה אמיתי או סרק". העד נשאל בהמשך: "למה חשבת שהכדורים לא אמיתיים?" והוא השיב: "העוצמה היתה חלשה מידי לירי אקדח".

ב. המאבטח, יורם רובין, העיד: "שמעתי שאומרים כדורי סרק... זה אקדח סרק, סרק סרק...".

ג. עד ההגנה, ש. (מהשב"כ), העיד: "שמעתי שלוש יריות, בעוצמת ירי. אני חשבתי שזה משהו שהוא פחות מרגיל שאני רגיל לשמוע. בעוצמה נמוכה ממה שאני רגיל בד"כ לשמוע". וכן: "אני זוכר אחד השוטר שלבש בגדים כחולים, צעק אלה הם כדורי סרק. או אקדח צעצוע. משהו כזה".

ד. עד ההגנה, ע. (מהשב"כ), העיד: "תוך כדי הירי, שמעתי יריה אחת, ותוך כדי הירי שמעתי מאחורי זה לא אמיתי זה לא אמיתי, אני לא יודע לייחס אותם ליורה. אך זה נאמר בצורה מפורשת".

ה. עד ההגנה, א. (מהשב"כ), נשאל: "מה לגבי צליל הירי"? והוא השיב: "צליל הירי נשמע חלש".

ו. עד ההגנה, אבי יהב, העיד: "זה לא נשמע כמו יריה, ואם כבר יריה זה היה אולי כדור עקר או נפל".

ז. עד ההגנה, אפרון משה, העיד: "זה היה רעש עמום... שמעתי צעקות. שמעתי זה דמה, זה סרק משהו בסגנון. הצעקות באו מכיוון היריה, היתה המולה".

ח. עדי הגנה נוספים הצהירו כדלקמן:

"ואז אני שומע את אחד השוטרים צועק חברה להירגע זה כדורי סרק...",

"בוודאות אני זוכר שמישהו צועק בהתקהלות שהיתה ליד המדרגות "זה לא אמיתי",

"ובמקביל ליריה צעקות "זה לא אמיתי", "זה לא אמיתי"...",

"אני שמעתי צעקה תוך כדי הירי, לא שמעתי זאת בודאות מהיורה, שמעתי צעקה כזו במקביל לירי".

לא זו אף זו; גם אנשי השב"כ עצמו, הישות המקצועית ביותר שפעלה שם בשטח, היו בטוחים שאין מדובר בירי אמיתי, אלא רק בנסיון סרק. כפועל יוצא, מייד לאחר קרות הארוע, לא הובילו אנשי השב"כ את לאה רבין לבית החולים "איכילוב", אלא הובילוה למטה השב"כ בתל-אביב. נוסף על כך, במהלך כל הנסיעה, שבו אנשי השב"כ שהיו ברכב והבטיחו ללאה רבין, כי בעלה, יצחק רבין, לא נפגע, וכי הירי לא היה אמיתי. יצויין, כי גם לאה רבין בעצמה היתה סבורה, שלא מדובר היה בירי אמיתי. גם לה נשמעו היריות יריות סרק.

בספרה, "הולכת בדרכו", מתארת לאה רבין את ארועי אותו לילה:

"הוא (יצחק רבין – הח"מ) התחיל לרדת במדרגות ואני באתי בעקבותיו, במרחק מדרגה אחת, מימין. הקהל הוסיף להיצמד אלינו. מכוניות ניצבו בזו אחר זו בחניון. שמעון פרס, כך למדתי אחר כך, חשב להמתין ליצחק כדי להחליף איתו כמה דברים, אך החליט לדחות זאת להזדמנות אחרת. מנחם, הנהג שלנו, המתין ליד המכונית, נכון לסייע לי להיכנס לתוכה. הייתי עדיין על המדרגות ואילו יצחק כבר היה ליד המכונית.

שמעתי שלושה קולות נפץ קצרים. האם היו אלה זיקוקים? רעשנים? לפתע עמדתי שם לבדי. שמעתי את ההמון רוחש ומישהו צועק 'זהלא היה על אמת!'. ואז קפץ מאבטח שני ומשך אותי אל המושב הקדמי של המכונית הבאה בתור. היתה זו מכונית המאבטחים, שליוותה אותנו בדרך מביתנו אל העצרת. הקדילאק כבר שעטה קדימה – עם יצחק, עם הנהג מנחם דמתי ועם המאבטח יורם רובין.
דלתות נטרקו. המכונית שישבתי בה נדחקה קדימה והקהל הסתחרר מסביבנו בעודנו יוצאים לדרך. לאן נוסעים? מה קרה לכל הרוחות?
המכונית הבקיעה מתוך המעגל האנושי ודהרה ברחוב מבלי להתחשב ברמזורים. לא ראיתי את הקדילאק ולא שום מכונית אחרת של אנשי האבטחה. הנהג הפעיל את הפנס הכחול המהבהב על גג המכונית ולחץ על מתג האזעקה.
אינני חושבת שהבחורים ידעו בדיוק לאן הם נוסעים. מרגע שנדחקתי לתוך המכונית שאלתו אותם שוב ושוב: 'מה קרה?' והם שבו וענו בכל פעם, 'זה לא היה על אמת'.
'מה לא היה על אמת?' אין תשובה. האם הם חזרו על מה ששמענו כולנו מפיו של אחד האנשים בקהל, או על דברים, ששמעו מפי מקור מוסמך באוזניות שלהם? בסדר, אמרתי לעצמי, אנחנו בעיצומו של מצב חירום כזה או אחר. אני נתונה בידי המאבטחים. המשימה היחידה שלי היא לאפשר להם לבצע את משימתם.
נסענו כמטורפים. המכונית דהרה כמו בסרט של קלינט איסטווד – דילגה על מדרגות, חלפה ביעף בצמתים. המאבטחים היו דוממים ודרוכים, מצייתים בבירור להוראות שניתנו להם.

'לאן אנחנו נוסעים?' שאלתי.
'למטה השב"כ', נאמר לי.

'הוכנסתי לחדר צנוע והתבקשתי לשבת ליד שולחן, שעליו ניצב טלפון, ולהמתין. 'כשנדע משהו, נדווח לך', אמר לי אחד מאנשי השב"כ.
הרגעים עברו לאיטם, ואני התחלתי לחשוש שהכדורים לא היו כדורי סרק. אחדים מאנשי השב"כ, כולם צעירים לימים, יצאו ונכנסו. 'מה קרה לו?' לא חדלתי לשאול.
'אל תדאגי', נעניתי. 'כשנדע משהו, נאמר לך'. הם לא נהגו בי בקרירות או בגסות. גם להם לא היה שום מידע.

שני משפטים מסתוריים שאמר איש השב"כ חדרו לאוזניי: 'אחד נפצע קשה, השני נפצע קל'.
'איפה הוא?' שאלתי בדרך נואשת שחייבה תשובה.
'באיכילוב', הם הודו סוף סוף. לא היה לי ספק שיצחק הוא שנפצע קשה. עכשיו כבר עברו עשרים דקות מאז הגענו למטה השב"כ, וחשתי היטב בפאניקה הגואה מסביבי. 'קחו אותי מיד לבית החולים', דרשתי".
אילו יצחק היה הפצוע הלא רציני, הם היו אומרים לי. והם לא אמרו דבר. משהו רע מאוד קרה לו.

העובדה, כי לאה רבין נלקחה למטה השב"כ ולא לבית החולים, כצפוי במקרה שכזה, ושלכל אורך הדרך הובטח לה בצורה מאוד משמעית כי מדובר בנסיון סרק, וכי הכדורים לא היו אמיתיים, עלולה להוביל למסקנה אחרת, מסקנה שניתן להגדירה כמרחיקת לכת, אם כי לא ניתן להגדירה כבלתי אפשרית, והיא, שאנשי השב"כ נהגו בלאה רבין כך, הואיל וציפו שהכדורים יהיו כדורי סרק. או במלים אחרות, הואיל וידעו, כי יהיה נסיון התנקשות בראש הממשלה אשר הכדורים שישמשו בו יהיו כדורי סרק.

מסקנה זו הולכת וקורמת עור וגידים לאור התכונות הנוספות שנתגלו בשטח בעת ארוע הרצח. מייד לאחר הרצח, עוד טרם נודע דבר הרצח ברבים, ואף לא בכלי התקשורת, שלח סוכן השב"כ, אבישי רביב, אשר נכח בזירת הרצח בעת המעשה, הודעות בביפרים לכל העיתונים בנוסח "הפעם פספסנו. בפעם הבאה נצליח". לא ניתן להתעלם מהשאלה, כיצד עוד טרם נודע דבר הפגיעה בראש הממשלה, ידע אבישי רביב, שהיתה פגיעה בראש הממשלה, ומדוע סבר שהיתה זו פגיעת סרק. כמו כן, זירת הרצח, אשר אמורה היתה להיות "שטח סטרילי" נתגלתה כפרוצה לכל עבר וכמו מזמינה מעשה פגיעה בראש הממשלה. נתונים אלו עלולים להצביע על כך, כי השב"כ, על סוכניו, לכאורה, ציפה לנסיון התנקשות כושל בראש הממשלה.

תמיהות אלה, שאין להן פשר, ועוד נוספות עליהן שלא הובאו כאן מחמת קוצר היריעה, עלולות להוביל למסקנה המפחידה, כי אנשי השב"כ עצמם הם אלה שתכננו את נסיון ההתנקשות. הם אלה שידעו שיגאל עמיר או מישהו אחר עתיד לפגוע בראש הממשלה, פינו לו את השטח, וציפו כי הכדורים שיירו מהאקדח יהיו סרק בלבד. זו הסיבה שהובילו את לאה רבין למטה השב"כ ולא לבית החולים, והבטיחו לה לאורך כל הדרך שמדובר בנסיון סרק. זו הסיבה שאבישי רביב סבר, עוד לפני שפורסם בכלל דבר הפגיעה, שהיה נסיון התנקשות בראש הממשלה, ושנסיון ההתנקשות לא צלח.

.
.
.
.
.
.
.

הכרתי את יגאל בתור בחור נחמד, ותמיד הנחתי שהוא נפל קרבן לקונספירציה שלא הבין את טיבה. לכן אהדתי אותו, כמו שאוהדים כל קרבן (וזאת כמובן בידעי בבירור שהוא לא רצח אף אחד! הרוצח יימצא יום אחד).

אני אישית, יודע, שעמיר לא רצח את רבין.
אבל בתפקיד שהוא שימש במזימה האפלה הזאתי,
לא הייתי מנקה אותו מכל פשע.

נ.ב.
ואם אתה לא יודע
פשוט תשאל.
(ואני מתכוון לקשקשן)
קבל תשובה לשאלה שלא שאלת

מה פרוש cat snatcher?

אין לזה פרוש, זה ביטוי שנטווה לאחר פרשה בארה"ב
כשוטרינר חובב-חיות מבוסטון איבד קצת דעתו והתחיל לחטוף חתולים מכל מיני מקומות וערך בהם ניסויים שהרגו אותם בסופו של דבר.

מצמרר...
.
.
.
.
.
.
.
.

מה שחשוב זה מה קרה בליל הרצח בכלל והאקדח/ים בפרט !!
שים לב לסתירה שקצין היס"מ אבי כהן רושם בדו"ח הפעולה
שכתב בליל הרצח בשעה 03:20 ושבו הוא מציין שהוא שמע את
הירייה הראשונה בשעה 21:45 ואילו בדוחות בכלל ועדויות אחרות בפרט
שהבאנו עד כה, מדובר בזמנים אחרים וזה אומר דרשני !!

כמו כן שים לב שהוא אומר שהוא לקח מכיסו האחורי של יגאל עמיר
את תעודת הזהות שלו + רשיון הנשק ואילו שוטר אחר כותב שהוא מצא
ליד בניין העירייה רשיון נשק בצבע כתום על שם יגאל עמיר....!!

שים לב מי אמר מה, מי מסר ולמי, מי קיבל ולמי העביר.....

@ להזכירך אחד השוטרים שהעיד בבית המשפט נדרש לבדיקת מכונת אמת
וזה השוטר אבי כהן....!!

אני יכול לספר לך שדף שיר השלום האורגינלי, נחשב לסודי ביותר
ואין אפשרות להגיע אליו, שמא תפגע בבטחון המדינה.

רק שתבין..
אם שיר השלום קשור לבטחון המדינה,
אז סרט הצילום של קמפלר קשור לבטחון הגלקסיה.

(כלומר, ברגע שיתנו לך לראות את הסרט, חצי מדינה נופלת)
אני כבר מתאר לעצמי,
שעוד איזה שנה שנתיים, יספרו לנו שפרצה שריפה והסרט נשרף,
או שלסירוגין ,בעקבות פריצה נעלם הסרט.

.
.
.
.
.
.

הרבה אנשים נכחו ב"התנקשות", ורבים מהם שמעו כבר בחייהם אקדח אמיתי, ולכן קריאות בנוסח "סרק, סרק!" ו "זה לא אמיתי", ו"זה אקדח צעצוע" נקראו ע"י אנשים רבים ולא צפציפיים (שוטרים, שב"כניקים ואזרחים סתם).

לדעתי, אנשים במספר לא גדול ידעו על ההצגה המתוכננת. ויגאל היה חלק מההצגה: נאמר לו שהוא יירה כדורי סרק (!) על רוה"מ ומיד הוא יתפס ויואשם בניסיון לרצוח את ראש הממשלה - ניסיון שנכשל כי הוא פשוט פיספס כשירה את הכדורים האמיתיים (!) שלו...יגאל כניראה הסכים, במסגרת תפקידו, להיות מואשם בניסיון לרצח. הובטחה לו כניראה תמורה כלשהי.
אני חושב שמה שאירע לאחר הירי היה כלהלן: יגאל נוטרל מיד (בלי שהכאיבו לו, כמובן) ונלקח מהמקום. מאוחר יותר הוא שמע שרוה"מ נרצח (!!!!), וכשהוא שאל את החברה "מה קרה? מה פתאום נרצח?", הם ענו לו: "חביבי, רצחת את יצחק רבין!", וזו היתה כמובן הפתעה גרועה מאד עבור יגאל. מי הוסיף להצגה המקורית את המערכה הדרמטית הבלתי צפויה (הרצח האמיתי) - איננו יודעים כרגע: אכנה אותו בינתיים "הגורם הקרימינלי", מסכימים? אך מה שניראה לי הוא, ש"הגורם הקרימינלי" הודיע ליגאל, שאם הוא יפתח את הפה לזעוק "דפקו אותי" - הוא יחוסל כמו היה ג'וק. ולכן יגאל אמר ואומר תמיד שהוא רצח את רבין.

#חשוב לציין, שמספר מועט של אנשים היו בסוד ה"התנקשות סרק".
ולגבי ההתנקשות "על רטוב" אף פחות ידעו.

#ידידי
הגורם הקרימינלי ידוע.
מדובר בשמעון פרס, כרמי גילון, ויורם רובין ועוד כמה חבר'ה (אני עומד מאחרי דבריי ב100%)
למעגל השני ,אתה יכול להוסיף את אבישי רביב ,חזי קאלו ועוד כמה חבר'ה.
למעגל השלישי, הייתי דוחף את כל המסתירים למיניהם והמשקרים בזדון.
(גם איתם יש למצות את הדין-כי ברגע שאתה יודע מי הרוצח ואתה מפיל את התיק על בנאדם אחר, מקומך מאחרי סורג ובריח)
מבחינתי, ברגע שהם מסתירים את הרוצח, זה שווה ערך להצדקת הרצח.
וכל המעגלים האלו תחת החסות של המטרייה הצרפתית.
עד כאן.
.
.
.
.
.
.
.

רודף צדק, אינני בא להיות קטנוני איתך (סימוכין לכל דבר), אבל כל
אחד יכול לכתוב דברים שעולים מדמיונו הקודח. למה שלא אפתח אשכול
על קונספירציה (שלא הייתה ) ברצח גנדי וההתנקשות בו על ידי פעילי ימין?

2. רוני קמפלר מעולם לא אמר ש"בישלו" לו את הסרט, וודאי שלא טען
כי הוסיפו יריות ורשף. אתה טוען אחרת? הבא לכך סימוכין.
---
2.

====

3. אתה צודק, לא נמצאו סימני ירי על ידיו של יגאל עמיר ואני מבקש ממך
להביא לכאן מסמך של זיהוי פלילי שגם מסביר את מהימנות הבדיקה הזאת.
----
3. אני מצטט אותך "אתה צודק, לא נמצאו סימני ירי על ידיו של יגאל עמיר".
לגבי המסמך שאתה מבקש, תבקש אותו מפקד נדב לוין, לא מימני.
====

4. דר' גוטמן לא קבע כי רבין נורה מקדימה, הוא הכין דו"ח בה נכתב סימני
הפגיעה ברבין. אתה הסקת מכך שרבין נורה מקדימה ואתה טועה.
---
4.
מסמך ד
מסמך סיכום הניתוח. הדו"ח הוכן ע"י האחות הראשית של המחלקה, גב' סבטלנה סלימוביץ ואושר ע"י הרופאים גוטמן, קלוגר, אוסרובסקי ויקירביץ.
שוב מוזכרת פציעה שלישית, חדשה, בנוסף לשתיים הקודמות. כך כתבה האחות על הפציעה השלישית:
GSW (Gun Shot Wound) To chest and abdomen - פצע ירייה בחזה ובבטן שגרם ל -
Spinal shock - שוק ספינלי, כלומר ריסוק עמוד השדרה.

====

רודף צדק, אינני בא להיות קטנוני איתך (סימוכין לכל דבר), אבל כל
אחד יכול לכתוב דברים שעולים מדמיונו הקודח. למה שלא אפתח אשכול
על קונספירציה (שלא הייתה ) ברצח גנדי וההתנקשות בו על ידי פעילי ימין?

2.אתה לא יודע בכלל מי אמר את זה.
קודם תברר מי זה ואחרי זה תגיד "מפוקפקים".

3. פה אין לנו חילוקי דעות.
שנינו מסכימים שלא נמצאו בידיו של עמיר סימני ירי.

4. רשום Chest תפתח את העיניים.
ואם אתה לא מאמין לדר' גוטמן.
אני אביא לך את המנהל של איכילוב שיגיד לך שרבין נורה בחזה ובשדרה.
ואם אתה לא מאמין למנהל של איכילוב ,גבי ברבש,
אז אני אביא לך את שר הבריאות בכבודו ובעצמו שנכח בחדר הניתוח.
אפריים סנה דיווח לנו שרבין נורה מ3 קליעים בבטן ובחזה.
זוהי הסמכות הכי גבוהה שיכולה לאשר ענין רפואי במדינת ישראל.
.
.
.
.
.
.
.

נאומו של שמעון פרס בישיבת האבל במליאת הכנסת....!!

דבריו של שמעון פרס ביום ה-30 לרצח רה"מ יצחק רבין....!!

http://www.readme.biz

אפילו חתול יבין ,שאחד משניהם לא דובר אמת.

תהיה גבר ,ולא חתול נפסד.
תתיחס להכל, ולא רק למה שנוח לך.

תיקח דוגמא מפ"ש.
פ"ש מביא מסמכים גם אם לכאורה הם לא נוחים לאנשי האור (לכאורה).
ואם אתה מעדיף להתעסק בקטנות, או לסירוגין להתמקד רק בנקודות שנוחות לך, גם אם זה אין בעיה.
כל נושא, כל אשכול ,כל שעה.

עכשיו מה אתה רוצה?
אתה טוען שיש פה הפרכה?
למה למשל, אתה לא אומר שהמסמכים השניים מפריכים את המסמך הזה.
למה למשל, אתה לא אומר שהשעה הנקובה, רשומה כבערך.
למה למשל, אתה לא אומר שאבי כהן נתפס משקר. (למה שנאמין לו)
וחוץ מזה, קיימים 2 מסמכים משטרתיים שהראנו לך שמציינים 21:30 זמן מעצר.
2 המסמכים ביחד עם התמונה שמוצגת פה, זה חתיכת בטון, שאתה יכול לבנות עליו את עזריאלי.
להלן התמונה

.
.
.
.
.
.
.

1) הוא אומר ש-הוא עמד ביציאה לחניון גן העיר (היציאה המערבית), שמע יריה ש-נשמעה כ-10מ' ממקום עמידתו ש-היתה בקצה היציאה לחניון גן העיר.
לא יתכן, היות ובין מקום עמידתו לבין המדרגות האחוריות של העירייה (משם נשמעה היריה) יש מעל 100מ'.... בדוק!

2) התחיל לרוץ לכיוון הירי (לכיוון המדרגות האחוריות של העירייה), הגיע ראשון ליגאל עמיר וקפץ עליו...
איך יכול להיות ש-הוא רץ מעל 100מ' והגיע ראשון ליגאל עמיר?!?

3) .... מהקפיצה שלו על יגאל עמיר... נשמט האקדח מידו.
זה קשור לנושא אחר, שבו קצין החבלה מעיד ש-הוא הוא עצמו, הוציא את האקדח מידו של יגאל עמיר. וכל זה היות ואקדח שני נמצא על הרצפה וצריך היה "לסדר" את זה... אבל נעזוב את זה לעת עתה.

4) הוא אומר ש-הוא הרים את יגאל עמיר ש-היה כבול ומשך אותו לקיר של גן העיר.
שוטר טמבל ש-כזה. כולם יודעים וראו, ש-את יגאל עמיר הצמידו לקיר הצפוני של העירייה ולא לקיר הדרומי של גן העיר. גם לשקר צריך לדעת...

5) לאחר ש-הוא הצמיד את יגאל עמיר לקיר של גן העיר (יעני), הוא תישאל אותו כמה שאלות והוציא את ת.ז של יגאל עמיר מכיס מכנסיו האחורי, בתוך ת.ז הוא גם מצא רשיון לנשק בצבע כתום.
שקר וכזב! התעודה והרשיון נמצאו ע"י שוטר אחר: דורון פנחס מ.א 59802-7. בהמשך ולמטה נגולל את הסיפור האמיתי של מציאת התעודה ובתוכה הרשיון.

6)פתאום הגיע אליו... רפי מפקד יס"מ איילון וביקש ממנו את התעודה והרשיון.
אין חיה כזאת.. אבל מעניין מה שם משפחתו של "רפי", והאם מפקד יס"מ איילון בזמנו עונה לשם הזה.

7) "רפי" טען ש-הממ"ר (מפקד מרחב) מבקש זאת.
מי היה הממ"ר באותה תקופה? ניתן לאמת זאת איתו כיום.

8)לאחר מכן הוא שאל ישירות את הממ"ר, באם תעודת זהות העצור נמצאת אצלו, הממ"ר השיב לו ש-כן.
ברווור. ברווור. שוטר פיון ש-הוצב ביציאה מהחניון למנוע כניסת אזרחים לחניה, הולך ומתחיל לשאול שאלות את הממ"ר.

9) אז מה היה לנו כאן עד עכשיו.... שוטר אבי כהן מ.א 95019-6 ש-עמד ביציאה המערבית של החניון, שמע יריה, רץ מעל ל 100מ' עד שהגיע ראשון ליגאל עמיר, קפץ עליו, הפיל אותו לריצפה ואת האקדח (יעני), הרים אותו, גרר אותו לקיר גן העיר (יעני), תישאל אותו, דיבר איתו, בדק אותו, הוציא ליגאל עמיר את הת.ז מהכיס..... בקיצור עשה הכל לבד.... ממש גיבור ישראל.

חתימה שניה של החולה בנפש

חתימה שלישית של החולה בנפש

.
.
.
.
.

מה שהבנתי
ומה שמעניין במיוחד (לפחות אותי)
זה הענין של הגירסאות השונות.

מצד אחד, השוטר אבי כהן מוסר את התעודה לפיקוד הבכיר
ומצד שני,השוטר פנחס דורון מוצא את התעודה ליד בנין העיריה.

יש 4 אפשרויות
1. או שאני מטומטם
2. או שמאיר שמגר מטומטם
3. או שרפי לקח את התעודה וזרק אותה ליד בנין העיריה
4. או שמתייחסים לציבור הישראלי כמו לעדר של מטומטמים
.
.
.
.
.