קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #6115
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
pakpak
גולש אורח
|
13:34 20.09.04 |
  
 
|
חובה להפיץ ולזעזע את כל העולם !
| |
Israeli banks succeed in reducing payments to Holocaust victims
20.9.2004 | 08:33
Haaretz
By Amiram Barkat, Haaretz Corresondent
Bank Leumi (TASE: LUMI ) can mark a major victory in its battle over Holocaust victims' assets. A report assesses the bank's obligations at a few tens of millions of shekels, not NIS 500 million as estimated 15 months ago. The report will be delivered to the parliamentary inquiry panel on Thursday.
An assessment dated June 2003 said Israel's five biggest banks held NIS 1 billion worth of Holocaust victims' assets, and that Leumi had 50% to 70% of that amount. But Leumi managed to get the computational method changed, significantly reducing its obligations. But it still has a long list of additional demands, and unless they are met, it does not intend to let the committee publish its report. Yet if the banks are attempting to practice some sort of extortion, the committee is equally to blame for having agreed to negotiate over the banks' objections to the 2003 report. In these negotiations, Leumi played the leading role. Its accountants fought with the committee over every dormant account discovered at the bank. As far back as October 2003, Colette Avital (Labor), the chairperson of the parliamentary committee dealing with the assets, declared the banks' behavior unacceptable and said that Holocaust victims could not keep "waiting and waiting" for their money. She also threatened repeatedly to publish the report without the banks' consent. However, she never made good on these threats. In another three months, the committee will be dismantled, yet a date for the report's publication has still not been set. It is thus becoming increasingly likely that the committee's five years of work will go down the drain. "We're in a bind," agreed Avital. "The banks can keep delaying, again and again and again." "In the end, there will be a report that says: `We checked, and the banks are clean,'" predicted Leumi's Yona Fogel. Already, the banks have made notable achievements: The committee agreed to increase the state's share of the debt and reduce the banks' share; it also agreed to change the way the debt is calculated. The new method, which is very close to what the banks demanded, reduced the debt drastically. Nevertheless, Leumi is still not satisfied: It is upset by the bottom-line conclusion that it profited from the assets of Holocaust victims. In closed meetings, bank officials warned committee members and Knesset Speaker Reuven Rivlin that such a finding would damage Israel's international image. After the way the international Jewish community blasted Swiss banks and European insurers for benefiting from Holocaust victims' assets, the news that a state-owned Israeli bank has been doing the same would paint the Jewish people as hypocrites, Fogel argued. Rivlin and the committee members said that they have trouble countering this objection. Some committee members also admitted to another problem, a personal interest in the bank. MK Avraham Ravitz (United Torah Judaism), for instance, has an account at Leumi. "It's very hard," he said at one committee meeting, "because in a case like this, I must ask myself whether it could also affect me." Echoed Rivlin at another meeting: "Bank Leumi is all of us." In the mid-1990s, after it became clear that Swiss banks had earned hundreds of millions of dollars from the accounts of Jewish Holocaust victims, an international public campaign began that resulted in the banks in question signing a settlement in 2000. Under that settlement, they agreed to pay $800 million to the heirs of the dormant accounts and hundreds of millions more to Holocaust survivors worldwide. Europe's five largest insurance companies have also transferred more than $500 million since 1998 to Holocaust victims' heirs. Also, Germany, France, Britain and other European countries have recently allowed the heirs to claim compensation for their relatives' properties in those countries. Holocaust victims also owned many assets in pre-state Israel: thousands of lots and buildings and thousands of bank accounts. Leumi, then called the Anglo-Palestine Bank, played a major role in helping European Jews transfer their money out of Europe. After these Jews were killed in the Holocaust, their accounts became dormant. Until February 2000, when the Knesset set up its inquiry committee, almost nothing was done to locate the heirs to these accounts. The committee's work was supposed to take six months, and the banks promised to cooperate. The reality, however, was different. The Swiss banks did not contest accountants' valuations of their dormant accounts, nor did they contest the enormous fee, an estimated $400 million, that the accountants charged them. "The banks were willing to pay billions of dollars to the accountants, anything to get the issue off the agenda," said Daniel Ganzfried, a Swiss journalist who covered the affair. The Israeli banks, however, behaved differently. First, they demanded that their own accountants conduct the valuations, but the committee insisted on independent accountants. Then, the banks agreed to pay the accountants for only 42,000 hours of work, some $3 million, rather than the 100,000 hours that the committee wanted. Thus only in mid-2001 were five accounting firms finally chosen for the five major banks. At first, the banks said that they had no Holocaust assets: When World War II began, Britain, which ruled the area, claimed all of the accounts owned by residents of Nazi-occupied Europe, and the banks complied. But it soon emerged that the banks had deceived the British. "Bank Leumi acted as a Zionist bank," said accountant Yehuda Barlev, who investigated the bank. "It tried to hide money from the British; it set up fictitious accounts; it lowered interest." Barlev also discovered that the bank deceived its own customers: When Britain refunded some of the money after the war, Leumi did not return funds to its clients. Similar phenomena, though on a smaller scale, were discovered at the other banks. Mizrahi, for instance, used its dormant accounts as collateral for a loan from Leumi in the 1940s. When the accountants finally submitted their valuations, the real war began. The banks did not accept the findings, and submitted numerous objections. The committee's accountants then had to invest huge quantities of time in checking their objections. But the banks refused to finance this work. Zvi Barak, who headed the professional task force conducting the valuations, told the accountants not to start work until payment was assured, but the accountants did so anyway. Some of the accountants also received veiled threats. "I reserve the right to interfere with the accountants," one bank executive wrote to Avital. The main argument was over the method used to calculate the value of the accounts. The committee wanted to calculate their real value, meaning their value adjusted for inflation plus 4% annual interest. That is the system applied with respect to the Swiss bank accounts. But the local banks objected. Adjustment for inflation did not exist back then, they argued; moreover, banks in those days paid only 2% interest. Thus they demanded that the value be calculated with adjustment for inflation only from 1948 and with only 2% annual interest. Since inflation during the war years reached 319%, the difference is enormous. Finally, the committee proposed a compromise: Direct heirs would receive adjustment for inflation from 1939; all other accounts would be adjusted for inflation only from 1948. Additionally, the annual interest would be set at 3%. Since heirs are expected to be found for only 5 to 10% of the money, the committee's compromise reduces the valuation by over 90%: In Leumi's case, from NIS 500 million to a few tens of millions. Nevertheless, Leumi refused, saying that retroactively adjusting for inflation from 1939 was legally impossible. It also rejected the finding that the bank "hid" some 200 dormant accounts. "The bank has no accounts of Holocaust victims," Fogel insisted, accusing the committee of "inventing" accounts to justify the expenses of the inquiry. "There is no reason why we should accept this."
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
14:24 29.09.04 |
|
|
4. השבועיים הארוכים ביותר בהיסטוריה האנושית
בתגובה להודעה מספר 0
| |
"הרכוש בארץ של הנספים נאמד במאות מיליונים" ועדת החקירה הפרלמנטרית, שבדקה מה עלה בגורלם של חשבונות בנק ונכסי נדל"ן בישראל של נספים בשואה עומדת לפרסם את מסקנותיה בעוד כשבועיים. בשיחה עם ynet, מספרת יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, על המידע שנאסף בוועדה. מדובר, לטענתה, בכסף גדול שהבנקים ופקידי האוצר עושים הכול כדי להימנע מלחלקו לצאצאי הנרצחים
תני גולדשטיין מדינת ישראל וארגונים יהודיים בעולם מנהלים מלחמת חורמה נגד בנקים, חברות וממשלות זרות, המחזיקים חשבונות בנק, פוליסות ביטוח ונכסי נדל"ן של יהודים שנרצחו בשואה, ומנסים למנוע ממשפחות הנרצחים לרשת את הכסף. התרגילים האלה, גם כאשר הם חוקיים לחלוטין, מעוררים בארץ זעם ומתקבלים
כאן כסוג מכוער של אנטישמיות, או לפחות כאטימות ורדיפת בצע. אלא שהונם של נרצחי השואה אינו נמצא רק בחו"ל. בשנות ה-20 וה-30 ביקרו בארץ ישראל אלפי יהודים, שרכשו כאן נכסי נדל"ן ופתחו תוכניות חיסכון בבנקים המקומיים אך חזרו לאירופה ונלכדו שם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקם שקלו לעלות לארץ וניסו להכין לעצמם קרקע פיננסית, חלקם ניסו להכין כאן עתיד לילדיהם, וחלקם עלו לארץ וחזרו לאירופה אך השאירו כאן נכסים, שעם הירצחם בשואה נעזבו בארץ.
בעוד כשבועיים יתפרסמו מסקנותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית, שניסתה לחקור מה עלה בגורל הנכסים האלה. לקראת פרסום המסקנות, מספרת יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל (עבודה), בשיחה עם ynet, על המחקר המתיש ועל מסקנותיו הקשות.
לאלה מסקנות הגיעה הוועדה? מה עלה בגורל הכסף והנכסים? אביטל: "קודם כל חשוב להדגיש, שהנכסים קיימים, ונמצא בארץ. וזאת, בניגוד מוחלט למה שטענו מרבית הגורמים המעורבים בעניין. עד שהקמנו את הוועדה, כולם הכחישו, וטענו שלא היה ולא נברא ואין נכסים כאלה, וצעקו עד לב השמים שאנחנו ממציאים עלילה". מי טען כך? "קודם כל הבנקים. הם בכלל לא רצו שנבדוק את העניין. הם אמרו: 'אנחנו בודקים את עצמנו', אבל אנחנו התעקשנו למנות גוף בודק חיצוני. היינו צריכים לשאת ולתת אתם במשך שנה וחצי עד שהם הואילו לקבל את דרישתנו". הכסף נמצא כיום בבנקים שבהם הופקד, או בקופת המדינה?
"רוב הכסף והנכסים נמצאים היום אצל האפוטרופוס הכללי במשרד האוצר. רוב היהודים, שהגיעו לארץ עם כסף, עלו מגרמניה ומבעלות הברית של היטלר: הונגריה, אוסטריה ורומניה. הבריטים הפקיעו את הכסף הזה והפקידו אותו בחשבון בנק מיוחד, כי לפי החוק הבריטי הם נחשבו לנכסי אויב. את הבריטים לא עניין שהיהודים נרצחו בשואה: מבחינתם, גם תושב גרמניה שנרצח בשואה הוא אויב.
"כשקמה המדינה, הכסף עבר למשרד האוצר שלנו, שהחזיק בו 20 שנה, ומשם הוא עבר לאפוטרופוס הכללי. האפוטרופוס מטפל היום בכ-17 אלף תיקים של רכוש של יהודים שנפטרו בחו"ל לפני קום המדינה, ולא השאירו צוואה. זה לא אומר שהיו רק 17 אלף איש שהשאירו רכוש ונרצחו בשואה: יש תיקים שמייצגים משפחות שלמות, ומצד שני, יש תיקים של אנשים שנהרגו בתאונות דרכים, למשל.
"תיקים אחרים נשארו בבנקים, בגלל שהיו שייכים ליהודים מהמדינות שהנאצים כבשו. היה גם הרבה נדל"ן שנשאר אצל מי ששיווק אותו. נניח שסבא שלך קנה אדמה מקק"ל או מחברה פרטית, אבל נרצח בשואה. למי הנדל"ן הזה שייך היום? יש קיבוצים שלמים, כמו יגור, שיושבים על קרקע כזאת. יש חברות נדל"ן פרטיות שמחזיקות, להערכתנו, המון אדמות של נרצחים, אבל מסרבות לתת לנו לבדוק אותן".
מי שהוריו או סבותיו החזיקו נכסים ונרצחו, יכול לרשת אותם? "תיאורטית, כמובן שכן, אבל רוב הכסף לא הגיע לאף יורש, משתי סיבות: קודם כל, גם הבנקים וגם המדינה עושים ליורשים את המוות עד שהם מוכנים להעניק את הכסף. אתה צריך למלא אינסוף טפסים, ולעבור ועדות ובתי משפט, עד שאתה מוכיח שאתה צאצא של הקרבן. אני מקבלת מאות מכתבים של אנשים שמספרים, שהם בטוחים שהם צאצאיו של מישהו, אבל אין להם דרך להוכיח זאת בגלל שחסר להם מסמך כזה או אחר. "אבל הבעיה העיקרית של היורשים היא, שערך הכסף והנכסים נשחק לחלוטין. נתקלתי, לדוגמה, באדם שאביו רכש מגרש של כדונם וחצי ביישוב יוקרתי במרכז הארץ. האפוטרופוס הודיע ליורש, שהוא יקבל 1,500 שקל על חלקו בירושה האבודה. נתקלתי בחשבונות שהיו שווים לפני השואה סכום גבוה כמו 1,500 לירות שטרלינג והבנק מציע תמורתם היום 150 שקל". איך זה קרה? "במשרד האוצר ובבנקים טוענים, שזה בגלל שהיו פיחותים גדולים של הלירה הישראלית לעומת השטרלינג. אני שואלת, למה לא השאירו את החשבונות הרדומים בלירה שטרלינג או הצמידו אותם למטבע אחר? ואני טוענת, שהמדינה והבנקים, בעיקר בנק לאומי שהחזיק חלק גדול מהחשבונות, פשוט הרוויחו הון עצום מהכסף הזה. "מהרגע שהתברר שבעלי החשבונות נעלמו, הם לא הצמידו את החשבונות לשום דבר. הם הפחיתו את הריביות שהחשבונות הניבו עד למינימום, וגבו עליהם עמלות גבוהות מאוד".
האם בעלי הבנקים ופקידי האוצר לא הבינו שבעלי החשבון "נעלמו" בגלל שהם נרצחו בשואה? "אני לא יודעת מה הם הבינו וחשבו. אני יודעת רק כיצד הם טיפלו בחשבונות בפועל". בכמה כסף מדובר, בסך הכול? "אנחנו מעריכים שהכסף היה שווה לפני השואה כמיליון ליש"ט, שזה הרבה מאוד".
כמה זה היום? "זה בדיוק מוקד הוויכוח שלנו עם האוצר והבנקים. אנחנו דורשים שהכסף והנכסים יוערכו מחדש, בערכים ריאליים שתואמים את מה שהיה שווה כשהניצולים הפקידו אותו". האם זאת, בעצם, מסקנת הוועדה?
"זאת אחת המסקנות החשובות, ואנחנו כבר נלחמים לממש אותה. אלא שיש גורמים במערכת הפוליטית שמערימים קשיים בדרכינו, ויש כאלה שלא אכפת להם. ביקשנו מהמפקח על הבנקים להתערב בעניין, והוא טוען שזה לא מעניינו.
"נפגשנו עם החשב הכללי לשעבר, ניר גלעד. גלעד מעריך שהכסף מסתכם בכמיליון שקל. אחרי ויכוח ארוך אתנו, הוא הסכים לשערך את הכסף לפי ריבית גבוהה יותר של כ-2% לשנה, והגיע לסך של 28 מיליון שקל. אנחנו טוענים שזה לעג לרש, ושמדובר במאות מיליונים. את הסכום המדויק נפרסם עם פרסום מסקנות הוועדה".
כיצד השגתם את המידע?
"חיפוש החומר היה משימה קשה ביותר. אף אחד לא הציג בפנינו ארכיונים מסודרים. בכל מקום אמרו לנו, אין לנו כאן תיקים ישנים, וזה היה מזמן. המון תיקים וארכיונים אבדו או הושמדו. מצאנו ארכיונים זרוקים במחסן בקיבוץ, וארכיונים שהיו נעולים בארון במרתף עזוב של בנק.
"מדובר בכסף שעבר הרבה גלגולים. הברדק בגנזך המדינה ובארכיונים הוא אדיר. מלבד זאת, היה כאן אינטרס של פקידי האוצר והבנקים לעכב אותנו בכל צורה חוקית אפשרית כדי לא לתת את הכסף.
"מבחינתם, אין הבדל בין הכספים האלה לכספים של כל לקוח או נישום אחר: הם תמיד ירצו לתת כמה שפחות. הטיב לומר זאת עו"ד רם כספי, שייצג את בנק לאומי מול הוועדה: כספי אמר לנו בפירוש: מבחינת הבנק, אין הבדל בין נרצחי השואה לגברת כהן מחדרה".
"שאביטל תחוקק חוקים חדשים בכנסת"
עו"ד כספי אינו מכחיש שאמר את הדברים שאביטל מייחסת לו. "אני עומד מאחורי כל מילה, למרות שדברי קצת הוצאו מהקשרם", אומר כספי. "קודם כל, חשוב להדגיש שרק חלק קטן מהכסף נמצא בבנק לאומי. אני מעריך שכל הבנקים יחד מחזיקים רק אחוזים בודדים מהכסף. אבל ברור שמה שאמרתי הוא נכון: הבנק טיפל בכסף באותה מהימנות שהוא מטפל בכל החשבונות".
בוועדת החקירה טוענים, שמשהו השתבש בדרך, ושכל הנכסים של הנרצחים מוערכים בפחות ממה שהם צריכים להיות. אחרת, כיצד ניתן להסביר שנכסי הנדל"ן של הנרצחים משוערכים במחיר נמוך בהרבה ממחירם הריאלי?
"הבנק לא מחזיק נדל"ן. לגופו של עניין, מה שקרה לחשבונות שלהם זה מה שקרה גם לחשבונות של אחרים. הריבית הייתה נמוכה מאוד. בתקופת מלחמת העולם השנייה היו חוקים שהגבילו את הריבית ל-1%.
"הכסף גם עבר פיחותים גדולים, שמנעו ממנו להניב תשואה הולמת. זה מה שהיה קורה לכסף שלהם גם אם הם לא היו נרצחים בשואה. לכן אני אומר, שהעובדה שהאנשים נרצחו, אינה אומרת שצריך להתייחס לחשבונות שלהם אחרת".
מי שלא נרצח היה יכול להעביר את הכסף להשקעות משתלמות יותר. המציאות מראה, שרוב הנכסים והירושות לא הצטמקו כל-כך, אביטל טוענת, שהנרצחים הפסידו כסף בגלל שלא היה מי שיטפל בחשבונותיהם. האם אין מקום לפצות אותם על כך?
"הבנקים הציעו לבעלי החשבונות פשרה, לפיה החשבונות יוערכו מחדש לפי ריבית של 2%, שתעלה את ערכם".
למה, בעצם, להגיע לפשרה, ולא להציע ליורשי הנרצחים הכי הרבה שאפשר? איזו זכות מוסרית יש לבנק לנסות להתמקח כדי למקסם את רווחיו מירושות של נרצחים בשואה?
"זאת שאלה שצריך להפנות קודם כל למדינה. המדינה היא המרוויחה העיקרית מהכסף הזה, והיא זאת שקובעת את החוקים. מה שאתה אומר, זה שצריך לחוקק חוקים פיננסיים שיפלו לטובה, רטרואקטיבית, את מי שנרצח בשואה. נראה את קולט אביטל מעבירה חוק כזה בכנסת".
לאומי: הסכונים שנותרו לא משמעותיים בנק לאומי מוסר בתגובה: ועדת החקירה הפרלמנטרית מינתה, בהסכמת הבנק ובנקים נוספים, בודקים חיצוניים לאחר שנחתם בין הבנקים הרלוונטים לבין הכנסת מסמך עקרונות המסדיר את עקרונות הבדיקה. טיוטה ראשונית של דו"ח הבודקים נמסרה להערות הבנק. לבנק הערות רבות על המימצאים והן הועברו לבודקים. לדעת הבנק, לאחר בדיקת הטיוטה והממצאים של הבודקים, לא מצויים כיום בידיו נכסים או כספים של נספי שואה, למעט סכומים נמוכים ולא משמעותיים. זאת כתוצאה מהוראות חוק שהיו בתוקף בתקופת מלחמת העולם השנייה ואשר חייבו את הבנקים שפעלו בארץ ישראל, וביניהם בנק אנגלו-פלסטינה, להעביר נכסים של לקוחות תושבי מדינות אויב וכאלה שנכבשו על ידי האויב, לממונה על רכוש האויב של ממשלת בריטניה. רכוש שהועבר כאמור לא הוחזר אחר כך לידי הבנקים. נכסים, שמטעם כלשהוא לא הועברו לממונה על רכוש האויב הוחזרו לזכאים להם או שהועברו לאחר קום המדינה לאפוטרופוס הכללי. בידי הבנק חוות דעת משפטית וחשבונאית התומכות בעמדת הבנק, מהן עולה כי מדובר בסכומים נמוכים באופן משמעותי מהסכומים שהוצגו בטיוטה הנ"ל. הסכומים הבלתי מהותיים הנ"ל נובעים בעיקר משערוך ולא מסכומים שנותרו בספרי הבנק. (19.04.04, 09:32)
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
14:28 29.09.04 |
|
|
5. רמי כספי מאיים על חברי כנסת ''בשידור חי''
בתגובה להודעה מספר 0
| |
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 8 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה שהתקיימה ביום ראשון , כ"ו בכסלו התשס"ד, 21.12.2003 בשעה 09:00 ס ד ר ה י ו ם
עמדת בנק לאומי לישראל בע"מ בנושא שערוך הכספים של חשבונות קורבנות השואה
נכחו: חברי הוועדה: היו"ר קולט אביטל מיכאל מלכיאור חברי הוועדה המייעצת:
עו"ד צבי ברק, יו"ר הוועדה המייעצת בנושא הבדיקה בבנקים
פרדי וידר, מנכ"ל איגוד הבנקים בישראל פרופ' נחום גרוס, האוניברסיטה העברית עו"ד מיכאל קליינר, חבר כנסת לשעבר סמדר אלחנני, היועצת הכלכלית לוועדת הכספים
מירב אלבז, מתמחה בלשכה המשפטית
מוזמנים: עו"ד רם כספי, כספי ושות' עורכי-דין
עו"ד נחום ביטרמן, יועץ משפטי ראשי מר יונה פוגל, ראש מערך שיווק ופיתוח אסטרטגי מר יוסף הורוביץ, מבקר פנימי ראשי עו"ד מרים טמיר, יועצת משפטית בכירה גב' רונית רינדר, עוזרת מנכ"ל עו"ד יורם בר, כספי ושות' עורכי-דין עו"ד לירון בן צור, כספי ושות' עורכי-דין עו"ד רוית צמח, כספי ושות' עורכי-דין רו"ח אייל וינשטיין, סי.אי.גי. קפיטל אינווסטמנטס גרופ (יועצים) בע"מ
האפוטרופוס הכללי:
עו"ד צבי קויש, הלשכה המשפטית
לשכת עורכי-הדין:
עו"ד תאודור, ויינברג ארגוני ניצולי השואה: נח פלוג, יו"ר מרכז הארגוני נצולי השואה נפתלי לביא, סגן יו"ר ארגון יהודי להשבת רכוש עו"ד אלישבע גלילי, חברה בעמותת ילדי ניצולי שואה משה שוחט דוד גרינשטיין, יו"ר ארגון עובדי כפייה
מנהלת הוועדה: סיגלית עדרי
יועצת משפטית : אנה שניידר
נרשם על-ידי: חבר המתרגמים בע"מ
היו”ר קולט אביטל: בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המיוחדת של ועדת החקירה לאיתור והשבת נכסי קורבנות שואה. הפגישה הזאת היא קצת מחוץ למניין של הישיבות הרגילות שלנו והיא מתכנסת לבקשת הבנקים. אנחנו מבינים שיש לכם לוח זמנים צפוף לכן אנחנו לא נחכה לאלה שמאחרים ונתחיל כבר בישיבה עכשיו ויצטרפו אלינו במשך הזמן גם חכ"ים אחרים או לפחות חכ"ים לשעבר אחרים.
כאמור הישיבה הזאת מתכנסת לאור העובדה שהבנקים הביעו חוסר שביעות רצון מהדרך שבה אנחנו מתכוונים או מכמה מההמלצות שאנחנו מתכוונים לשים על שולחן הכנסת, ואני פשוט מתוך יחסים קולגיאליים אמיתיים ונכונים אנחנו רוצים לתת לנציגי הבנקים להשמיע את דבריהם.
רם כספי: ראשית אני מודה לכם עבור ההזדמנות שניתנה לנו.
אני מאוד שמח שניתנה לנו ההזדמנות להביע את דעתנו, כשאני אומר דעתנו הכוונה היא לבנק לאומי, אני מניח שתהיינה גם פניות של בנקים אחרים. אנחנו מדברים היום אך ורק בסוגיה אחת, זו סוגיית השיערוך. אני בדברי מבוא הייתי אומר שלא ברור לי אם התקבלה החלטה בעניין השיערוך. מהפרוטוקולים שאני ראיתי לא עולה שהתקבלה החלטה ברורה לגבי שיערוך, ואם כן מתי ובאיזה פרמטרים, אני אתייחס לזה בהמשך. מכל מקום אנחנו נדרוש, כשאני אומר אנחנו תמיד זה בנק לאומי, אנחנו נדרוש שימוע בכל הנושאים.
היו”ר קולט אביטל: מה זה נקרא שימוע?
רם כספי: אני מייד אסביר. אנחנו נבקש מהוועדה הנכבדה
הזאת לאפשר לנו להשמיע את דברינו טרם החלטה לא רק בנושא השיערוך אלא בכל נושא שעומד על סדר היום, ולצערי אני אומר את זה, השימוע הזה הוא שימוע חסר מהסיבה שחברי הוועדה אינם פה. ואני קראתי בפרוטוקול את הדברים שלך, חברת הכנסת קולט אביטל, ואני מצטט: "כנראה אנשים גם לא באים וגם לא קוראים פרוטוקולים". עמ' 22 לפרוטוקול מיום עשרים ושמיני לינואר 2002. אני לא יכול לחייב את חברי הוועדה להופיע. אבל אני מניח שיש שימוע, השימוע צריך להיות בפני המליאה של הוועדה. אבל אי אפשר לחייב אותם לבוא. שופטים חייבים לשמוע. הם גם חייבים לבוא. אתה לא מדבר אל אולם ריק.
מדוע אני אומר שימוע? לפי החלטת הכנסת בעצם הוראות חוק ועדות החקירה 1998 חלות על הוועדה הזאת. מכוח קביעה מפורשת בכתב ההסמכה של הוועדה, זה עמ' 8 לפרוטוקול של מליאת הכנסת מיום חמישה עשר לפברואר 2000 בו נקבע, ואני מצטט: "הכנסת מחליטה שסמכויותיה של הוועדה יהיו כסמכויות של ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה". חוק ועדות חקירה בסעיף 15 אם אינני טועה אומר כך: "ראתה ועדת חקירה שפלוני עלול להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה יודע ליושב ראש הוועדה במה הוא עלול להיפגע ויעמיד לרשותו בדרך שימצא לנכון את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה והנמצא בידי הוועדה. אדם שהודע לו כאמור בסעיף קטן א' רשאי להתייצב לפני הוועדה, אם בעצמו ואם על ידי עורך דין, להשמיע דברו ולחקור עדים, אף אם כבר העידו לפני הוועדה (זה לא המקרה שלנו כי אין כאן עדים) ורשאית הוועדה להתיר לו להביא ראיות והכל בעניין הפגיעה כאמור".
מבחינה זו זאת ועדת חקירה פרלמנטרית, על כל הנובע והמשתמע מכך, ולכן כל מי שעשוי להיפגע, ולא חשוב אם זה הבנקים או ארגונים של ניצולי השואה, כל מי שמתייצב פה יש לו זכות להשמיע את דברו בטרם החלטה. כי להשמיע את דברו לאחר שהתקבלה החלטה אין לזה ערך.
אני אפנה אתכם לפסק דין חשוב מאוד של בית המשפט העליון בעניין הזה, ששם לא היתה ועדת חקירה במובן של חוק ועדות חקירה אבל מבקרת המדינה נטלה על עצמה סמכות, אדרת של סמכות לבדוק את ההתנהגות של טרנר וביקרו את המסקנות שלה, בבג"צ 4914/94 טרנר נגד מבקרת המדינה, פסקי דין מ"ט 3771. זה כמו חוק.
הייתי רוצה לומר מספר דברים לפתיחה. אין לנו ספק שאנחנו עוסקים בנושא הכי רגיש מבחינה ציבורית, וזאת שואת העם היהודי. שואת העם היהודי זה נושא להיסטוריונים, נושא כאוב, רגיש עד עצם היום הזה, אולי נוגע במיתרים הכי עדינים של כל יהודי באשר הוא יהודי ובעצבים של העם היהודי. אבל גם לממצאים של ועדת החקירה הפרלמנטרית של כנסת ישראל, לא של איזה ארגון באו"ם, לממצאים של הוועדה הזאת, לתהודה שתהיה לממצאים, תהיה השלכה ציבורית רבת עוצמה על המערכת הבנקאית בישראל, זה הנושא שאנחנו עוסקים בו, וחס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראלים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה.
כשאני אומר לא יקום ולא יהיה, אלא אם כן אנחנו כמובן טועים, ואיך אמרה גליה מאור באחת מההופעות שלה, שאם יימצא שבנק לאומי החזיק כסף, כמו שהבנקים השוויצרים החזיקו, אני אתייחס לזה בהמשך, עד עצם היום הזה, אולי בטעות, אולי זה נעלם מהחשבונאות של הבנק, מקרה חריג, יכול להיות שיש דבר כזה. אני בספק גדול. לפי הממצאים שלנו לא. אבל הפרשנות שתהיה לממצאים כתוצאה משיערוך, ואני אומר את זה עם כל האחריות, משיערוך פיקטיבי, לא ריאלי, לא אמיתי, רטרוספקטיבי שיוצרים זכאות יש מאין, התוצאה תהיה שהנה ועדת החקירה חושבת שבמערכת הבנקאית הישראלית, אני מדבר כרגע על בנק לאומי, יש איקס כסף. אין, אבל יש. יש כתוצאה מחשבונאות. והפרשנות שתינתן לזה זה לא יהיה שהוועדה קבעה כללי שיערוך כאלה או אחרים רטרוספקטיביים. הוולסטריט-ג'ורנל יאמר הנה הבנקים הישראלים גם כן מחביאים כספים, לא רק השוויצרים, לא רק ג'נרלי, גם אצלכם בבית.
לכן אני אומר שהאחריות היא אחריות רבה. אחריות רבה לא רק בהיבט הציבורי אלא אחריות גם בהיבט שאנחנו עוסקים פה במערכת מאוד רגישה, של בנקאות ישראלית, ולממצאים של הדו"ח לא רק שיהיה תהודה אלא יכולה להיות להם, חברת הכנסת קולט אביטל גם השפעה על הדו"חות הכספיים של הבנקים. כי מול ממצאים כאלה הבנק יידרש לקבל חוות דעת מקצועיות מעורכי דין, על מנת לנסות ולסתור או לאשש במקרים מסויימים את הממצאים ולבצע או לא לבצע הפרשות חשבונאיות, כנדרש על פי תקנים בינלאומיים. וכשאנחנו העזנו לשלוח מכתב לרואה חשבון ברלב ולומר לו אנא בטובך תקפיד בבדיקה שלך להגיע לממצאים נכונים כי לממצאים שלך עלולה להיות השלכה על הדו"חות של הבנק, במקום להעריך את זה, אני לא בא בטענה לאף אחד, אני בדרך כלל בא בטענות רק אל עצמי, קיבלנו נזיפה, דרך העיתונות, איך מאיימים על רואה חשבון. מה זאת אומרת מאיימים על רואה חשבון, כשכותבים לו את המכתב הכי עדין שיכול להיות.
נחום גרוס: כתבו לו גם שהרישיון שלו בסכנה, שזה לא בדיוק
לעניין.
רם כספי: פרופ' גרוס, אני אחראי למה שאני כתבתי ואני
אחראי לכל מילה שאני אמרתי ואמשיך לומר. אני כתבתי לו, אך ורק תקפיד במילוי תקני הביקורת ונורמות הביקורות המקובלות. לא רישיון ולא חצי רישיון, ואם איזה עורך דין שלח מכתב כזה שיתכבד ויופיע בפני הוועדה. אני ביקשתי את ההופעה שלי בפני הוועדה, בשם בנק לאומי, לא בשם הבנקים האחרים. כל אחד שיהיה אחראי לעצמו.
השוני בין בנק לאומי או הבנקים הישראלים לבין הבנקים בחו"ל הוא ברור. הכסף אצלם רבץ במרתפים של המאזנים אם אפשר להתבטא בצורה כזאת. מה שקוראים מתחת לקו, רזרבות סמויות. ששים שנה משנות השואה ועד עצם היום הזה. אצלנו לא היו חשבונות כאלה. ולא רק שלא היו חשבונות כאלה, אין גם ממצא שהיו חשבונות כאלה. אני אחראי למה שאני אומר. אצלנו אין חשבונות כאלה ולא היו חשבונות כאלה. ההבדל בינינו לבין הבנקים האחרים בחו"ל, בנקים שוויצרים, אולי בנקים אוסטרים, אולי אפילו בנקים אנגלים, שאצלנו בתקופת המנדט הבריטי היתה מערכת חקיקה, שלא היתה בשוויץ, ואני אתייחס לזה בהמשך, שחייבה את הבנקים הארץ ישראלים שהיו אז לפעול בהתאם להוראות החוק, ואנחנו פעלנו בהתאם להוראות החוק והעברנו את הכספים, אני אתייחס לזה בהמשך בהרחבה, לממונה הבריטי, כספים מסויימים שנותרו כמו שאת אומרת לאחר תקופת המנדט הועברו לממונה הישראלי על רכוש האוייב ולאחר מכן לאפוטרופוס הכללי, ואני אתייחס לזה בהמשך.
בדברי הפתיחה אני רוצה גם לומר לחברי הוועדה שעל הבנק, יושבת פה אנה שניידר, היא מכירה את החומר טוב, על הבנק ועל הדירקטוריון שלו מוטלת אחריות של דירקטורים. הבנק הוא חברה ציבורית, לא רק בנק לאומי, גם בנקים אחרים, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, ולדירקטורים יש אחריות. הבנק לא יכול לשלם ולא ישלם אגורה אחת אם הוא לא חייב על פי דין לשלם אותה. מה זה על פי דין, או פסק דין של בית משפט שאנחנו נכבד, כמדינת חוק, או על פי חוק, אם בדעת הוועדה הזאת לעשות חקיקה נקיים את החוק.
יתכן מאוד שהבנק עצמו ינקוט בהליכים משפטיים. מה זה נקרא הליכים משפטיים, אם אני שומע מיושב ראש הוועדה הנכבדה שגם אצלנו אז אני אבקש מבית המשפט לקבוע שאצלנו לא. ושאצלנו אין כסף. ושנהגנו על פי דין. ושקיימנו את הוראות החוק. ולא יעזור, גם אם ייאמר אלף פעמים שאנחנו לא קיימנו, או שאצלנו מוסתרים כספים, אני אבקש מבית משפט ישראלי פסק דין הצהרתי שקיימנו את הוראות החוק ושאצלנו אין כסף. ואם בית משפט יבוא ויגיד שיש אצלנו כסף נשלם עד הפרוטה האחרונה.
יש לנושא הזה גם השלכות רוחב. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור. יש השלכות רוחב רציניות מאוד. כי בבנק לאומי, אולי בבנקים האחרים, זה הצ'ופצ'יק של הצ'ופצ'יק. תשעים ותשעה פסיק תשע תשע תשע תשע זה לא בנק לאומי, זה האפוטרופוס הכללי במדינת ישראל. וכשאני מסתכל לכיוון הזה, האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל אז זה לא רק כספי נספי שואה. ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור. אבל לא תהיה פה אבחנה בין כסף לכסף. זו דעתי האישית.
כשאני מדבר על שיערוך אז אני מציע לוועדה הנכבדה הזאת כך, שמצבו של נספה שואה לא יהיה שונה ממצבה של הגב' כהן בחדרה. תושבת ארץ ישראל, גרה בחדרה, הולכת לפרדס וחוזרת מהפרדס ולא עברה את תלאות השואה. לא יותר ולא פחות. ואנחנו נשים את כספי נספי השואה בדיוק במצב של כספי הגב' כהן מחדרה.
עקרון ב' שמנחה אותי או אותנו, אסור לייצר כספים יש מאין. כשאני אומר יש מאין, אם החשבון מתנהל בדרך מסויימת ואני עושה שיערוך כזה או אחר, ואני מייצר בחשבון הספציפי זכות, אם נגיד כל הכסף הלך לאפוטרופוס הכללי, לדוגמא, ואני אתייחס לזה בהמשך, לקסטודיון, ונניח שאני העברתי לו את זה עם ריבית איקס, והוועדה תבוא ותאמר לי לא, צריך לעשות כאן שיערוך עם ריבית של ארבעה אחוז, אז נשאר אצלי כסף. אז בואו נחליט שנעשה שיערוך צמוד ליין. יהיה עוד יותר כסף. למה למדד. ברגע שמפעילים שיערוך שלא היה ולא נברא בזמן אמת והולכים אחורה אנחנו מייצרים בחזקת יש מאין פתאום כספים.
היו”ר קולט אביטל: אני יכולה להפסיק אותך ולשאול אותך שאלה אחת
פשוטה, לשיטתך, רק לשיטתך, תענה לי בטובך מדוע ולפי איזה חשבון אדם שהפקיד בבנק אנגלו-פלשטיין אלף שטרלינג ב1938- צריך לקבל היום מאה חמישים ותשעה שקלים. האם זה נראה לך סביר, במערכת הבנקאית הישראלית או העולמית?
רם כספי: התשובה היא שמי שהפקיד אלף שטרלינג ב38-'
ומקבל היום, אינני יודע ממי, מאה חמישים ותשעה שקלים, זה לא סביר. לא רק שזה לא סביר, זה בניגוד לכל היגיון ,בניגוד לכל הצעה שאני אציע לכם בהמשך הדברים איך צריך לעשות שיערוך, אמיתי, נכון והגון. הדברים שאת מצביעה עליהם זה סתם הייתי אומר התעללות. אבל אני גם לא רוצה התעללות נגדית.
עקרון ג', אסור, וכל משפטן יבין את זה, כל כלכלן יבין את זה, אסור לעשות שיערוך רטרואקטיבי. אני אסביר על כך בפירוט.
היו”ר קולט אביטל: הכסף הזה יושב בבנק שישים שנה, הוא לא קיבל כלום,
רם כספי: הכסף הזה לא יושב ולא ישב, איננו יושב ולא ישב
בבנק. השיערוך הרטרוספקטיבי הוא בניגוד להוראות הדין, הוא בניגוד לעקרונות כלכליים מקובלים, הוא בניגוד למערכת חוזים והסכמים מחייבת, והייתי אומר בעיקר הוא בניגוד לשכל הישר. ואני אסביר. אני חוזר עכשיו לתקופת המנדט. למה המצב שלנו שונה מהמצב של הבנקים השוויצרים. אין ספק, ואני לא מחדש לכם, שבריטניה, ולא רק בפלשתינה אלא בכל המושבות, בכל האיזורים שהיו להם עליהם שליטה או מנדט, כולל ארץ ישראל, היתה אז פקודת המיסחר עם האוייב, שדרך אגב היא בתוקפה עד עצם היום הזה, ומכוח צוים שהוצאו על ידי הנציב העליון, על פי הוראות סעיף 9 לאותה פקודה, הכריזו על מדינות מסויימות כמדינות אוייב, כמובן בהתחלה זה היה גרמניה ולאחר מכן עם הכיבוש וכדומה, אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, אתם יודעים את זה. והצוים שניתנו לבנקים זה קח את הכסף הזה ותעביר אותו לקסטודיון.
היו”ר קולט אביטל: מהקסטודיון הוא גם חזר.
רם כספי: מה זה משנה, אין שום בעיה, הכסף חזר. אז הכסף
לא חזר. אם הוא חזר אז הוא חזר בתקופות יותר מאוחרות כשמישהו ניצול שואה ובצדק בא ואמר הנה אני חי, והנה אני פה, אז פנינו לקסטודיון, תחזיר לנו, והחזרנו לו. אבל אצלנו בבנק, במרתפי הבנק, במרתפי המאזנים כמו שאמרתי על השוויצרים, זה לא היה. רוב הכספים. אני לא אומר לך הכל, זו לא תהיה אמירה נכונה ואנחנו עשינו בדיקה, בדיקה פנימית שלנו, ואת יודעת טוב מאוד שבנק לאומי עושה כאן שיתוף פעולה מלא לאורך ולרוחב. רוב הכספים הועברו לקסטודיון הבריטי בסמוך לאחר ההכרזה. כשאני אומר הכרזה, היתה הכרזה על מדינת אוייב ואז אנחנו העברנו את הכספים לקסטודיון, בסוף שנות השלושים, בתחילת שנות הארבעים. חלק מהכספים. אמרתי קודם, חלק מהכספים. שלא היתה ודאות. כי במלחמה ובשואה אי אפשר לדעת אם אדון רבינוביץ מבודפשט זה נתין או לא נתין או תושב או לא תושב. חלק מהכספים שלא היתה ודאות אם הם רכוש אוייב הוקפאו, בלשון שלנו, הוקפאו זה פריזינג, גם היום עושים פריזינג, אבל נקרא לזה עוקלו על ידי הקסטודיון ורק בשלבים יותר מאוחרים חלק מהכספים האלה הועברו לקסטודיון.
כלומר מצב אחד ברור היה, הרוב המכריע נתיני מדינת אוייב כסף הועבר לקסטודיון. אנחנו נפרדים מהכסף, הכסף הולך לקסטודיון. הוא לא אצלנו. חלק שהוא לא ברור הקסטודיון מעקל. חלק מהכספים היה מופקד בפקדונות סגורים, נגיד שלושה חודשים, שישה חודשים. חלק מהכספים היה בחשבונות עובר ושב. אותם כספים שהיו בחשבונות עובר ושב בלירות פלשתינאיות, מה שאת בצדק אומרת פאונד, שטרלינג של אז, הועבר לאלתר. כי זה כסף עו"ש. אותם כספים שהיו בפקדונות לתקופה, שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה, אז לפי הוראות הקסטודיון אמרו לנו אתם תעבירו את זה בסוף תקופת הפיקדון. לא לשבור את הפקדונות, זה גם מקובל היום, כי בשבירת פיקדון בעצם בעל החשבון מקבל מה שקוראים קנס שבירה.
מבחינה זו, אם אני שואל את עצמי שאלה, מה קרה, מה לא בסדר פה, שצייתנו לחוק, שהעברנו לקסטודיון, ברגע שאני נפרדתי מהכסף, וניקח את הדוגמא שאת נתת לי קודם, אדם הפקיד ב1938- אלף לירות בבנק לאומי בסניף חיפה. לא עלינו תושב בודפשט. ויודעים שברגע שהונגריה נכבשה והוכרזה כמדינת אוייב ואנחנו לקחנו את האלף לירות שלו ועוד ארבע לירות או ארבעים לירות, אני אתייחס אחר כך לעניין הריבית והעברנו את זה לקסטודיון. בואי לא נתייחס למקרה של החריג של החריג של החריג. בואי ניקח את המאסה הקריטית. האם לדעת חברי הוועדה שלצערי נעדרים פה העובדה שבנק לאומי העביר את הכסף לקסטודיון הבריטי, האם בזה הוא לא גמר את הסיפור אתו? האם בזה שהעברנו את האלף לירות האלה שאת אומרת, של אותו יהודי מבודפשט, אלף וארבעים לירות, אחרי שלוש שנים או אחרי שנתיים שהחשבון צבר ריבית העברנו את זה לקסטודיון הבריטי, האם בנק לאומי, בנק אנגלו-פלשטיין גמר עם זה את הסיפור, והסיפור עובר לכיוון אחר, למי שהחזיק את הכסף מ42-' ועד עצם היום הזה.
אנחנו החזקנו לשנתיים או שלוש שנים בדוגמא שלך, בלירות שטרלינג, בלירות פלשתינאיות. צבר ריבית, העברנו את זה לאפוטרופוס הבריטי. האם ציבורית, האם מוסרית, האם כלכלית, האם משפטית, האם לפי השכל הישר אפשר לבוא לבנק לאומי היום ולבוא ולהגיד אבל. מה אבל, זה היה תקופה מסויימת בין 38' ל42-', לתת עכשיו מדד עם ארבעה אחוז. למה, ככה. איפה האפוטרופוס הכללי, איפה מדינת ישראל, אל תתפוס אותנו עם השפיצים של השפיצים של השפיצים כי בנק לאומי לא גנב כסף. תבוא לאפוטרופוס הכללי, תבוא למדינת ישראל בעוז ותגיד אתם מחזיקים את הכסף, תשלמו את זה צמוד עם ארבעה אחוז משנת 1827 מצידי. אבל לא בדבל-סטנדרט. אם האפוטרופוס הכללי ישלם צמוד עם ארבעה אחוז, וזה עניין של האפוטרופוס, לא עניין שלי, זה עניין של משרד האוצר, זה עניין של מדינת האוצר, לכולם.
אחרי מלחמת העולם באו כמובן ניצולים. חלק שוחרר. בה ניצול, אחרי מלחמת העולם אומר אני כאן, ניצלתי, ברחתי לסיביר, מסיביר לסין, מסין עליתי לארץ. אני לא מת. מה עשה בנק לאומי, לקח ראיות, בא לאפוטרופוס, אומר האיש חי, תחזירו את כסף. לקחו את הכסף, החזירו את הכסף.
בשוליים היו חשבונות, ביניהם חשבונות סודיים, גם היהודים אז הוציאו את הכספים האלה, העבירו את זה לאיזור מבטחים, אז ארץ ישראל נחשבה איזור מבטחים מול מה שקרה, בייחוד במזרח אירופה אבל לא רק במזרח אירופה, ופתחו חשבונות סודיים. חלק מהכספים בחשבונות סודיים, חלק מהכספים שלא אותרו אחרי הקמת המדינה, וכל זה עולה מממצאים לא רק שלנו, גם מממצאים של הבודקים, הועברו כספים לאפוטרופוס הישראלי על רכוש האוייב, שירש את הקסטודיון הבריטי, ובשלבים הכי מאוחרים, שנות הששים, לאפוטרופוס הכללי.
וכמובן פה יכולה להישאל שאלה, ואני לא מתחמק פה ממנה, אני מדבר כרגע אך ורק בהיבט הציבורי, לא בהיבט המשפטי, בגלל הרגישות, פה יכולה להישאל שאלה מה עם הכסף שהיה אצלכם מ48-' צפונה. לא פאונד שטרלינג, מה רע בריבית ששולמה על פאונד שטרלינג. אז אם היינו באים, בצורה אחראית, ואומרים בואו נבדוק מבחינה כלכלית מה קרה ללירה ישראלית מה' באייר צפונה, צמוד, עם ריבית, בלי ריבית, נעשה חשבון, זו גישה שונה לחלוטין. אולי אפשר לבדוק את זה. ואני לא מדבר מבחינה משפטית ולא מדבר מבחינת מערכת ההסכמים בין הצדדים. אבל זה מתקרב למה שיושב ראש הוועדה אמר, איך יתכן שלירה שטרלינג ב48-' הפכה להיות לשבע עשרה לירות ישראליות ב-62'. קרה משהו ללירה הישראלית, אם כי בתחילת הדרך הכספים האלה עדיין שמרו על ערכם, אני אראה לכם את זה בהמשך, הם המשיכו להיות צמודים.
אני יכול לבוא ולומר, זו הערה שלי, לא של בנק לאומי, שחלק מהדברים שנאמרים נאמרים לצערי לצרכי הטלויזיה. אבל לא אנחנו. באופן כללי זה מה שקורה, מסתכלים על הטלויזיה ולא על העניין, איך זה נראה, איך זה נראה בחוץ.
אני אשתדל מאוד בזמן שהוקצב לי, אמרתי קודם שזה שימוע חסר אבל אין לי קושי, אני ת"פ של יושב ראש הוועדה ושל חברי הוועדה.
היו”ר קולט אביטל: זה לא שימוע חסר. יש פה חברים של הוועדה, אז
לא כל החברים פה. זה מה שקורה בכנסת.
רם כספי: זה מה שקורה בכנסת ואין לי שום בעיה עם זה. אני
מגיע לנקודה הזאת שהכספים הועברו לאחר קום המדינה לאפוטרופוס, לממונה הישראלי על נכסי אוייב והאפוטרופוס הכללי וליורשים. בבנק לא נשארו כספים. ואני אומר את זה פעם שניה, בבנק לא נשארו כספים. אולי יהיה זה מקרה חריג, אולי באיזה סניף עלום, אבל אין לידיעתנו מקרים כאלה.
הריבית בתקופת מלחמת העולם השניה, אמרתי קודם הגב' כהן מחדרה. אתם לא יכולים לתת יותר. אתם לא יכולים לתת יותר. בבקשה, תעשו חוק שמשלם גם לגב' כהן מחדרה. זאת אומרת שגם לגב' כהן מחדרה לא שילמנו את מה שהיא היתה זכאית לקבל. תעשו חוק לכולם לשלם יותר. אין בעיה.
עד ספטמבר 1941 ציר הריבית בפאונד שטרלינג נע בין אחוז לשניים וחצי אחוז. עובדה. לא חס ושלום לתושבים זרים. לגב' כהן מחדרה מספטמבר 41' הפחתה בין אחוז לאחוז וחצי פאונד שטרלינג. בעו"ש ובפקדונות. פקדונות לתקופה. בעו"ש חשבון עובר ושב, עד ספטמבר 1941 כאחוז לשנה, מספטמבר 41' צפונה כמחצית אחוז לשנה. זו הריבית, איך אומרים, חבר משותף שלנו פעם אמר, לכולם. באנגליה, מספטמבר 41' הריבית ירדה לאחוז אחד. אנגליה, זה כבר לא ישראל, זה לא בנק לאומי, זה לא מרכנתיל, זה לא ברקליס, אנגליה ירדה לאחוז אחד. בספר של איתמר לוי שאתם בטח מכירים אותו, שעוסק ברכוש של נספי השואה, גם הוא אומר שהריבית שהיתה מקובלת אז בין אחוז ורבע לאחוז וחצי לשנה.
אני אראה לכם משהו מעניין, תמיד אומרים שמה שחשוב זה מסמכים מזמן אמת. כי מסמכים מזמן אמת אתה לא יכול לשנות. אתה יכול לטעון איך שאתה רוצה אבל אתה לא יכול לשנות עובדות. ואני אמסור לכם את זה כמובן ואתם תעשו צילומים לחברי הוועדה הנעדרים. שביעי בספטמבר 1941, בנק אנגלו-פלשטיין. אני מצטט, "חשבונות קרדיטוריים, הנדון ריבית על פקדונות בזמנים קבועים. עד עכשיו היינו רגילים לשלם אחוז ושלושת רבעי על פקדונת של שישה חודשים, ושניים וחצי אחוז על פקדונות של שנים עשר חודשים. מכיוון שהניסיון המעשי הראה שבשבילנו אין כל הבדל אם הפקדון נמסר לשישה חודשים או לשנים עשר חודשים, וכן בהתחשב בעובדה כי בלונדון אין הבנקים רשאים בכלל לשלם ריבית למעלה מאחוז אחד הננו לקבוע בזה כי פקדונות לזמנים קבועים אנו מקבלים רק לזמן של שישה חודשים בריבית של אחוז וחצי לשנה. ההוראה הזאת חלה על פקדונות מתחדשים כמו על פקדונות חדשים ואין לעשות יוצא מן הכלל אלא בהסכמת ההנהלה המרכזית".
למה ארבעה אחוז, למה, מאיפה בא העונש הזה? אני שואל את יושב ראש הוועדה כי אם היו פה החברים האחרים הייתי פונה אליהם. למה? ההבדל שאני רק יכול לטעון, ומי שקובע זה אתם. אם תצליחו להעביר חקיקה.
בעשרים ושביעי לאוקטובר 1939, קצת לפני זה, "שער הריבית של הבנק-אוף-אינגלנד הורד לשני אחוז. אין הידיעה הזאת משנה במאומה את הוראותינו הקודמות ביחס לשער הריבית הדביטורי". זה בצד השני של המסמך שבטח את יושב ראש הוועדה המייעצת זה יעניין.
פרוטוקול של ישיבת ההנהלה של הבנק מאחד למרץ 43', אומרים בואו נראה את הצד השני של המיתרס, בואו נראה איזה שימוש עשו בכסף הזה. אתה שילמת למפקידים, נניח אחוז וחצי. בואו נראה כמה אתה הרווחת. אני יודע שיש בעיה, אסור להרוויח במדינה הזאת. ואני דרך אגב קורא לכם פה פרוטוקולים לגבי כולם. "דין וחשבון ההתפתחות העסקים. המנהל הכללי מסר דין וחשבון על התפתחות העסקים מאת הישיבה הקודמת. בתוך הדין וחשבון שלו על עניינים שוטפים דן המנהל הכללי על שאלת השקעת כספים נוספים בניירות ערך של הממשלה הבריטית במסגרת פעולת שבוע כנפי הנצחון בשוק הכספים בלונדון. והדירקטורים הביעו את הסכמתם לרכישת נשיונל-בונדס שניים וחצי אחוז ריבית". אז, 43', השקעה.
פרוטוקול נוסף, יולי 43', דין וחשבון על התפתחות העסקים. "בדין וחשבון על העניינים הנוספים הזכיר המנהל הכללי את דבר קביעת שער הריבית הקרדיטורית של חשבונות עובר ושב החל מהראשון ליולי שנה זו לחצי אחוז לשנה". בעובר ושב, כמו שאמרתי קודם, חצי אחוז לשנה לכולם. כולל גב' כהן מחדרה. אני אומר גב' כהן מחדרה, לך זה לא אומר כלום ,למשפטנים זה ברור, זו מן סיסמא, פעם היו אומרים בוזגלו, בדיני ניירות ערך אומרים עזבו את המשקיעים המתוחכמים האלה מרח' אחד העם תל אביב, בואו נדבר על הגב' כהן מחדרה. חצי אחוז לשנה.
שימו לב לדבר מעניין על נזילות של המערכת הבנקאית בארץ ישראל. שלוש עשרה למרץ 44', "בתוך הדין וחשבון שלו עמד המנהל הכללי על שאלת השקעת עודף המזומנים בלונדון." מה זה עודף מזומנים, שיא המלחמה, כולם הולכים וקונים זהב, כולם הולכים וקונים מטבע זר, כולם הולכים וקונים מגרשים. שמעתי את הטענות האלה. עודף מזומנים. "הוא מסר פרטים על האפשרויות של הפקדת כספים אצל החברות לדיסקונטו בלונדון בריבית של אחוז ורבע עבור פקדונות לחודש ועל הרצון של המינהלה ללכת בדרך הזאת והדירקטורים רשמו לפניהם את הדבר מתוך הסכמה." אחוז ורבע.
עוד פרוטוקול, אני אשאיר לכם את הכל, לא רוצה לבזבז זמן, אחוז וחצי לשנה. הבאתי לכם גם סתם דוגמא, מכתב של אחד שמתלונן על בנק לאומי, ד"ר אינג' מאירזון. למה זה חשוב, זכרון יעקב, כמו הגב' כהן מחדרה, עשרים ואחד למרץ 43', הוא טוען שהקפיאו לו כסף שלוש שנים, לא קשור לנושא שלנו. ואז הוא אומר כך: "אכן, אלמלא קרה לכם הטעות שטעיתם הייתי יכול להשאיר את השלושים וחמש לירות ארץ ישראליות ששילמתם על חשבוני בבנק הלוואה וחסכון בזכרון יעקב והייתי מקבל עתה ריבית בסך הכל של חמישה אחוז לשלוש שנים". זה הדוקטור מאירזון מזכרון יעקב. חמישה אחוז, שלוש שנים. אני אתן לכם צילומים דרך מזכירת הוועדה לכל חברי הוועדה.
עכשיו על השיערוך האחיד, אסור לכם להיתפס לאיזה מן שיערוך אחיד. צריך לתפוס כל דבר על רקע התקופה הרלוונטית. פאונד שטרלינג, כמו שאת אמרת בצדק, המטבע הכי חזק שיש. ריבית נגזרת מעוצמת המטבע. ככל שהמטבע יותר חלשה בדרך כלל הריבית אמורה לפצות את המפקיד על חס ושלום הידרדרות ערך המטבע, אינפלציה וכדומה. אז מבחינה זו הכסף שאנחנו העברנו לממונה הבריטי היה בלירות ארץ ישראליות, בפאונד שטרלינג, וכל ניסיון לעשות שיערוך רטרוספקטיבי לשנת 39' אני הייתי אומר שזה עונשין סתם, ללא שום סיבה.
הבנקים השוויצרים, שאני הזכרתי אותם וגם אתם הזכרתם אותם, הכספים האלה היו חופשיים בידי הדיספונסר. לא צו, לא ממונה בריטי, לא העברות, לא כלום. היהודי הזה מבודפשט שם אלף פאונד בבנק שוייצרי בשוויץ ב38-', איפה הכסף הזה, הכסף הזה מ-38' עד שהם העבירו אם הם העבירו, את כל הכסף או חלק מהכסף, עד ההסדר, איפה הוא ישב, בבנקים. אז את יכולה לבוא להגיד אני לוקחת עכשיו ששים שנה, מגיעה להסדר כזה או אחר, ובמובן מסויים זה פיוריטי, כי אני לא בטוח שבפרנק שוויצרי לאורך כל התקופות זה היה אפילו ארבעה אחוז. אני זוכר עוד כסטודנט שלפרנקים שוויצרים היית צריך לשלם קנס, בגלל עוצמת המטבע היית מקבל ריבית דביטורית. היית מפקיד אלף פרנק ובסוף התקופה הבנק היה משלם לך תשע מאות שבעים. למה, ריבית דביטורית.
אנחנו לא יכולנו לפעול בכספים האלה. אנחנו העברנו את כספים האלה. גם הכספים שהיו מעוקלים, שזה סכומים לא גדולים, זה היה מעוקל ולכן אני לא יכול להשתמש בכספים האלה בשביל לתת אשראים כי אני צריך להקפיא אותם ולהיות מוכן בהיכון שעם הסרת העיקול, עם הסרת ההקפאה אני חייב להעביר את זה לאפוטרופוס. נהגנו על פי הוראות ההסכמים. יש לנו הסכמים, הגב' כהן מחדרה. אני בכוונה אומר הגב' כהן מחדרה. מדוע לא לכבד הסכמים שנכרתו. יש לי הסכם. מה קרה, למה אני צריך לשלם, כי אני בנק? מבחינה זו העקרון של כיבוד חוזים, כיבוד הסכמים, זה יותר חשוב מכל דבר אחר. ואי אפשר לעוות את הדבר הזה על מנת להגיע לתוצאה, לסמן את התוצאה ולבוא ולהגיד עכשיו בואו נשנה את זה.
בתקופה עד 48' אין הצמדה בכלל. מאיפה לקחו את זה, מה זה הצמדה, איך זה יכול להיות, פאונד שטרלינג צמוד עם ארבעה אחוז. איזה היגיון, אני ארשה לעצמי להשתמש במילה של החבר'ה, היגיון הוטנטוטי, זה מותר, המילה הפרלמנטרית, אני לא יודע, ואם אני צריך להתנצל אני מתנצל. המונח הצמדה מופיע אצלנו בחקיקה פעם ראשונה ב-79'. 1979, אחרי שאנחנו כבר נפרדנו מכל הכספים שנות דור. לאפוטרופוס הבריטי, לאפוטרופוס הישראלי, לממונה על רכוש האוייב הזה והאחר וכולם. פעם ראשונה ב-79', במסגרת חוק פסיקת ריבית. זה שאין על זה תחולה רטרוספקטיבית, יש על זה פסיקה של בית משפט, אתכם אני לא יודע אם זה יעניין, אני רק אזכיר ערעור אזרחי 216/74, ויגל נגד ... פסקי דין כ"ט 1 141, ערעור אזרחי 3439 ד"ד עבודות עפר נגד מטה יהודה, פסקי דין מ"ה 3, 337. הבאתי שניים, יש מאות.
בטח שאין הצמדה, אין הצמדה של הריבית למדד. עונש על עונש. לא רק שאנחנו נעשה לכם ארבעה אחוז שלא היה ולא נברא, אנחנו גם נעשה לכם, הריבית עצמה היא צמודה. עד סוף שנות השבעים בכלל זה לא היה מקובל להצמיד את הריבית למדד. יש על זה גם כן פסקי דין. דיון נוסף, אזרחי, מ.י. נגד שדמון, פד"י נ"ו 5 ו643-. זה דיון נוסף של חמישה שופטים. מאמר של ד"ר אוריאל פרוקצ'יה, הצמדה, שערוך וריבית, עבר הווה ועתיד, משפטים י', התש"מ, 263. ואני מצטט: "גישתה הבסיסית של ישראל היתה הגישה הנומינליסטית. לאור שיעורי האינפלציה הנמוכים ששררו בעבר לא היתה גישה זו כה חמורה. בכל זאת התעורר צורך לפצות נושים שהתשלומים להם עוכבו שלא כדין. הכלל העיקרי להשגת יעד זה היה חוק פסיקת ריבית 1961." שימו לב למלים נושים שהתשלומים להם עוכבו שלא כדין. אני חייב למישהו כסף.
על הסכמים מחייבים עם יורשים וריבית מוסכמת, באו יורשים או באו אותו מקרה נגיד שמישהו הגיע לארץ, ניצול שואה, 1949, 1950, אנחנו מבקשים מהאפוטרופוס להחזיר, אנחנו משלמים לו, או אולי היה לו איזה חשבון סודי ואנחנו משלמים לו. נערך הסכם. לי אין בעיה, לא צריך בשביל זה ועדת חקירה פרלמנטרית. אם אותו יורש ספציפי שקיבל ממני כסף, הרי זה כסף לא ששולם היום, כספים ששולמו אני מניח אחרי מלחמת העולם השניה, 46', 47', 48', 49', 50', 51', שנות העליה לישראל, והוא אומר איפה הכסף ואני קיבלתי מהאפוטרופוס ואני העברתי את זה אליו, יש לו איזו בעיה פרטנית, שיפנה. הכסף שולם לו, אם אני קיבלתי מהאפוטרופוס בשביל אותו יהודי מאתיים ותשע עשרה לירות והעברתי לו אחרי שבוע מאתיים ותשע עשרה לירות אני צינור. אם זה כסף שהיה אצלי, איזה מקרה חריג, נדבר אתו. בשביל זה לא צריך לעשות לא ועדת חקירה ולא חקיקה.
סעיף 6 לחוק פסיקת ריבית, אין לפסוק ריבית לפי חוק זה אם קיים הסכם בין בעלי הדין על תשלום ריבית או פיצוי אחר. כל חוק פסיקת ריבית הוא דיס-פוזיטיבי, במובן זה שהצדדים יכולים להגיע להסכמה אחרת. ועל זה יש גם כן פסיקה של בית המשפט העליון, ערעור אזרחי 426/78, בנק לאומי, במקרה, נגד גבאי, ל"ד 1, 107. אי אפשר לשנות הסכמים בדיעבד. ובאופן רטרוספקטיבי. אני מפנה לדברים של צבי ברק עצמו. אנחנו קיבלנו את הפרוטוקולים. ואני מפנה אתכם לדברים של צבי ברק, יו"ר הוועדה המייעצת, אי אפשר לשנות הסכמים באופן רטרוספקטיבי. גם כספים ששולמו ליורשים של נספים, כמו שאני אמרתי שאנחנו קיבלנו והעברנו, אי אפשר לשנות את זה באופן רטרוספקטיבי. את ההסכמים שהושגו בין היורשים לבין הבנק. אני מפנה אתכם לערעור אזרחי 473/82, ברק נגד ברק, ל"ח 4632.
כשאני מזכיר לכם פסקי דין של בית המשפט, אני מניח שזה לא ישאיר רושם גדול בנושא הזה.
היו”ר קולט אביטל: אני מציעה קצת יותר איפוק, יושבת פה היועצת
המשפטית של הכנסת, עם כל הכבוד אני מוכנה לבלוע הרבה עלבונות אבל אפשר להסתפק. שמענו. אפשר להסתפק בזה. שמעתי עשר פעמים שיש פה נעדרים ושאנחנו לא שוים ושאנחנו לא מקשיבים. יש פה יועצת משפטית, אנחנו מקשיבים לך.
רם כספי: אני מוכרח להתייחס למה שאת אמרת. זה שחברי
כנסת נעדרים מותר לי לציין את זה.
היו”ר קולט אביטל: אבל זה שפסקי דין לא מעניינים אותנו זה אתה
אומר בנוכחות משפטנית.
רם כספי: אותה כן, ולכן אני מדבר אליה. נדמה לי שבדעות
שאת גיבשת לעצמך השימוע שלי הוא מיותר כי את באה כבר עם דעה סופית, ומותר לי להגיד את זה. זו דעתי הפרטית. ולכן רציתי את חברי הוועדה האחרים.
היו”ר קולט אביטל: אני מבינה שהגעת אליהם, זה בסדר.
רם כספי: אני אגיע אל כולם. אני חושב שיש לי זכות לזה,
אולי גם חובה.
השיקולים של הוועדה לגבי קביעת שיערוך של מדד ועוד ארבעה אחוזים. סמדר אלחנני, אני מצטט: "אני אמרתי ארבעה אחוז כי זה היום מקובל". עמ' 23 לפרוטוקול מיום עשרים ושמיני לראשון 2002. היום זה לא אתמול, ואתמול זה לא שלשום ובטח זה לא יכול להיות רטרואקטיבי.
עלתה איזו טענה שאם לא היה ניתק הקשר עם הנספים.
היו”ר קולט אביטל: ניתק הקשר עם הנספים, אפילו בוועדה הזאת עוד
לא נשמעו כאלה הגדרות, אבל בסדר.
רם כספי: באיזו הגדרה אני צריך להשתמש? אני מאמץ את
ההגדרה שאת תגידי. למה נותק הקשר, נותק הקשר בגלל השואה. נותק הקשר עם בעלי הפקדונות, נאמר את זה בצורה כזאת. אומרים ככה, אם הם היו בחיים הם היו קונים קרקע, הם היו מוציאים את הכספים מהבנק וקונים מקרקעין. שמעתי נימוק כזה. נימוק לא מקובל עלי מכיוון שאני הראיתי לכם שגם הפקדונות הכספיים במערכת הבנקאית עלו בסכומים, לא היתה משיכת פקדונות מאסיבית, ואם כולם היו הולכים וקונים קרקעות אז אני לא צריך להסביר לכם מה מבחינה כלכלית זה היה עושה למחיר הקרקעות.
השיקולים שנעלמו מהוועדה, ופה אני אעשה כותרות כי אני קצר בזמן לצערי. חייבת להיות אבחנה ברורה בין הבנקים לבין המדינה, מהנימוקים שאני אמרתי. שנית, חייב להיות שיערוך שונה לגבי כל אחת מן התקופות הרלוונטיות, התקופה שלפני
48', 48' עד נניח 55-56' ו56-' וצפונה. צריכה להיות הבחנה ברורה בין כספים שמגיעים ליורשים ספציפיים שזכאים לכספים לבין כספים שמיועדים למטרות כאלה או אחרות שהוועדה תקבע ותמליץ, זה כבר לא שיקול שלי, מטרות ציבוריות אחרות. כלומר יש הבדל בין מקרה פרטני לבין מקרה של המקרו.
אני מבין, אני לא יודע, אני מבין ממכתב שאתם הוצאתם לאחרונה, בשישה עשר לנובמבר 2003 לרואי החשבון שהם צריכים לעשות את האבחנה בין מקרים פרטניים לבין מקרים אחרים. אינני יודע איפה הדברים האלה עומדים.
העובדה שהמערכת הבנקאית עמדה בהוראות הדין, קיימה את הוראות הדין, העבירה את הכספים, משך הזמן שאנחנו מדברים עליו, שזה ששים וארבע שנים, אם אנחנו נתחיל את הספירה ב-39' אנחנו מדברים על תקופה של ששים וארבע שנים, העובדה שאנחנו מדברים במערכת בנקאית ובבנקים ציבוריים שהניירות ערך שלהם נסחרים, עם החובות שמוטלים, חובות האמון והאחריות שמוטלים על דירקטורים בבנק.
עוד שתי הערות לקראת סיום. הערה ראשונה, חשבונות במטבע זר. היו גם חשבונות במטבע זר, אני לא יודע אם אתם יודעים את זה, היו חשבונות בדולרים, היו חשבונות בפרנקים שוויצרים. אין פה עניין של שיערוך כזה או אחר. היה לא בלירה ארץ ישראלית אלא במטבע זר, פרנק שוויצרי או דולר או אולי תיאורטית אפילו שטרלינג, אינני יודע. אז ברור שאי אפשר לעשות כאן איזו מן עיסקה רעיונית, לקחת את הדולר ב39-' או ב40-', להמיר אותו בלירות ישראליות ולשערך אותו בארבעה אחוז. זה סתם פעלול חשבונאי.
לגבי הנושא של איפוס חשבונות, שמעתי טענה כזאת גם כן, כתוצאה מהעמלות חשבונות אופסו. אני רק רוצה לתת לכם את הנתונים. ראשית כל הבנק לא גבה עמלות מחשבונות עו"ש רגילים. אין דבר כזה. בחשבון עו"ש רגיל אין עמלות. הבנק כן גבה שתי לירות ארץ ישראליות לשנה רק בחשבונות הסודיים והסיבה היא ברורה, שבחשבונות הסודיים היתה יותר עבודה פרטנית. הבנק גבה מאה וחמישים מיל של אז על העברת כספים לממונה על הקסטודיון הבריטי. אז הטענה הזאת של איפוס חשבונות, כאילו הלכו וחייבו בעמלות ואיפסו את החשבונות היא לא מדוייקת.
ההצעה שלי אומרת כך, ראשית כל אם אתם דנים בכלל בנושא של שיערוך למחוק את התקופה של עד 48'. פשוט למחוק אותה. לגבי התקופה צפונה מ48-' עד נניח אמצע שנות החמישים, נגיד 54', 55', אני הייתי ממליץ על הצמדה. פשוט הצמדה רגילה. הצמדה למדד. לגבי אותם כספים מועטים, מתי מעט שנותרו, אם יש דבר כזה, אם יימצאו כספים כאלה, לתת לזה פונקציה של הצמדה עם ריבית ממוצעת. אני הייתי ממליץ בפניכם, אבל זה שיקול דעת שלכם, לא לקבל את מה שאני אומר. לא לקבל את מה שאומרים אחרים. אלא לפנות לגורם מוסמך. בנק ישראל, אולי בנק ישראל לא מכיוון שאנחנו ת"פ של בנק ישראל, אבל אני הייתי הולך לבנק ישראל, בלי שום חוכמות. שלושה פרופסורים לכלכלה נבחרים משלוש אקדמיות, לבוא ולהגיד להם רק דבר אחד, אל תיכנסו לכל העבודה של הוועדה. אין להם זמן ולא יהיה להם רצון לעשות את זה. תתנו לנו את האינדיקציה של הנושא הזה של שיערוך. עד 48', מ-48' ל-55', מ-55' צפונה. לא אתם, לא הבנקים, גורם אובייקטיבי שיבוא ויגיד מה צריך להיות. אמר לי איזה כלכלן, אבל הוא בעל עניין.
צבי ברק: פרופסורים באוניברסיטה בישראל, איך הם יכולים
להיות אובייקטיבים?
רם כספי: אם כלכלנים נבחרים, ראשי פקולטאות לכלכלה הם
כבר לא אובייקטיבים אז באמת תביא אולי שני תאילנדים מהתחנה המרכזית.
צבי ברק: למה חברי הוועדה הם לא אובייקטיבים לפי הטענה
הזאת?
רם כספי: אני חושש לומר את מה שאני רוצה לומר.
צבי ברק: אני מדבר על חברי הוועדה המייעצת, הם לא חברי
כנסת. מה ההבדל בין ראש הפקולטה לבר אילן שממומן על ידי בנק לאומי אולי לבין מישהו אחר? למה להגיד שחברי הוועדה המייעצת לא אובייקטיבים וראש פקולטה בבר אילן כן אובייקטיבי?
רם כספי: אני רק הצעתי הצעה. לא צריך לקבל,
היו”ר קולט אביטל: הרי כל מה שעשינו מראש נחשב פסול בעיניו.
צבי ברק: אני מדבר על העניין הספציפי הזה.
רם כספי: כל אחד ומחשבותיו. זו ההצעה שלי, מצידי שיאמצו
את ההמלצה של הוועדה שלכם. אני לא יודע אם יש המלצה כזאת, אני לא יודע אם נפלה החלטה. אני אומר מה אני הייתי עושה בנסיבות האלה.
מבחינה זו אני רק רוצה לסכם, אני רוצה ראשית כל לומר לכם לסיכום דבר אחד. מבחינת הבנק, וזה לא קריאת תגר לא על יושב ראש הוועדה ולא על הוועדה ולא על הוועדה המייעצת ולא על אף אחד. אני אחראי לכל מה שאני אמרתי, ואני אומר את זה בצער גדול. כי אני חושב שאת השימוע הזה ואת כל הדיונים האלה היינו צריכים לעשות בהתחלה ולא עכשיו.
היו”ר קולט אביטל: לא ביקשתם.
רם כספי: לא ביקשנו. לצערי יכול להיות שזאת היתה טעות,
בפתיח היינו צריכים לשבת בצורה רצינית ולדון בכל הנושאים האלה, בין היתר.
היו”ר קולט אביטל: יש להם נציג קבוע בוועדה שהיה בכל הדיונים.
רם כספי: אמנם הוא חבר ואנחנו מאוד מעריכים את פרדי
וידר אבל אתם רואים שבנק דיסקונט ובנקים אחרים אולי יבקשו שימועים נפרדים.
כל מה שאני רוצה לומר לוועדה הנכבדת הזאת שאתם תוציאו דו"ח, אמרתי את זה בתחילת הדברים שלי, שבעצם זה דו"ח ציבורי. אנחנו נהיה חייבים, מבחינת חובות האמון של הדירקטוריון, לקיים את החובות האלה, מול הבנק, מול בעלי המניות שלו. לשון אחר, אם יהיה פסק דין, נקיים. אם תהיה חקיקה ודאי שאנחנו נעשה. אבל אנחנו נעשה את כל מה שניתן על מנת שלא יפגעו בבנק אם לא צריך לפגוע בו. תודה רבה.
היו”ר קולט אביטל: תודה רבה. אני ודאי לא אדבר, לא שעה ולא חצי
שעה ואפילו לא עשר דקות. אני רק רוצה להגיד כמה מלים. כל הפרזנטציה שלך בעצם נשמעה, אני לא רוצה להיכנס לכל נושא, ודאי לא בצורה פרטנית, אבל לאורך כל הפרזנטציה שלך בעצם אנחנו שמענו כמה דברים. ראשית שבכלל זאת ועדה מיותרת. שנית שמעולם, אין שום דבר בבנקים, לא היה, לא נברא. אנחנו בעצם לפי שיטתך המצאנו נושא כדי לסחוב לכותרות והמסקנה היא גזורה מראש אבל כדי להטיל את המסקנה או יותר נכון כדי להיות מסוגלים לבוא לציבור ולהגיד לו הנה כך וכך כסף אנחנו גם המצאנו שיטה של יש מאין. זאת אומרת יש פה, אתה מדבר על אחריות, ואתה מדבר עם אנשים שקיבלו על עצמם אחריות ציבורית, יושבים פה חברי כנסת, לא כולם נמצאים כאן, התקבלה החלטה במשק למנות צוותים מקצועיים שיבדקו כדי שלא יהיה ניגוד אינטרסים, התייעצנו אתכם לכל אורך הדרך לגבי מי ישב ומי יבדוק, ישבו רואי חשבון, ישבו עורכי דין, ישבו פרופסורים, וכל אלה פשוט המציאו איזו שהיא פאבולה ובסוף גם ממציאים איזו שיטה חשבונאית. זה מה שנשמע.
אני פה קשורה בלשוני בדבר אחד, אנחנו חתמנו אתכם על הסכם סודיות, ויש פה אנשים שלא שייכים לוועדה שעוסקת בנושאים החסויים והסגורים ולכן אני לא יכולה לבוא ולהשיב לך על כמה מהדברים למרות שיושבים פה כי יש לי אחריות על הסכם סודיות שאני חתמתי אתך. ולכן אם אתה בא ואומר שלא היו חשבונות, שאין חשבונות, שאולי לא היו חשבונות, אבל אתה כן מדבר איתי על שיערוך, אז יש פה איזה שהוא דבר מאוד מוזר. אם לא היה ולא נברא אז למה צריך לדבר בכלל על שיערוך, כל מה שהיית צריך לבוא להגיד לי תשמעי גברת, את המצאת את כל הסיפור הזה, אצלנו לא היה, כל מה שהיה נתנו, לאפוטרופוס הכללי, לקסטודיון ואחר כך לאפוטרופוס הכללי. למה בכלל הסכמתם לבדיקה?
מבלי לשבור את סוד הבדיקה, בכל זאת אנחנו יודעים כמה תיקים יש, אנחנו יודעים שיש ביניהם אלף שלוש מאות תיקים שהועברו לקסטודיון, יש אלף חשבונות שהוחזרו אחרי המלחמה, אנחנו יודעים מה הוחזר, מה לא הוחזר. אז באמת אין צורך כרגע להיכנס לפרטים, ולהמציא המצאות. אנחנו באמת שמחים לשמוע, לקבל בצורה מסודרת פסקי דין, לשמוע על זה שאתם באים להתווכח על שיטת השיערוך. אבל לבוא ולהאשים ועדה שכל מה שהיא עושה זה ממניעים פרטיים, שלא יושבים פה אנשים רציניים, שלא יושבים פה אנשים מקצוענים, אני חושבת שכל הפרזנטציה שלך, תסלח לי, היא עלבון לאינטליגנציה במובן הזה. לקרוא לאנשים פרופסורים לכלכלה הוטנטוטים? מה קרה לך? מה קרה? באמת.
רם כספי: כנראה אפילו לא שמעת את מה שאני אומר, מזל
שזה מוקלט. אמרתי השיטה היא הוטנטוטית. ולא אמרתי פרופסורים הוטנטוטים.
היו”ר קולט אביטל: לא אמרת פרופסורים הוטנטוטים אבל אלה שקבעו
את השיטה הזאת הם פרופסורים.
רם כספי: לא אמרתי שאלה שקבעו את השיטה, אמרתי
שהשיטה של שיערוך רטרוספקטיבי בשנות המלחמה צמוד עם ארבעה אחוז זה הוטנטוטי. אל תייחסי לי דברים שלא אמרתי.
היו”ר קולט אביטל: אני לא מייחסת לך, אבל לכמה מאתנו יש מספיק
אינטליגנציה כדי להבין גם את הסאב-טקסט. השיטה שהומצאה היא הוטנטוטית, היא הומצאה בידי פרופסורים לכלכלה.
רם כספי: דרך אגב, מי הם? מי המציא את השיטה ללכת
חזרה ל39-' צמוד עם ארבעה אחוז?
היו”ר קולט אביטל: אתה תיכף תשמע את כל זה. הערותי היו כלליות. אני רוצה להגיד לך שאני דוחה מכל וכל את הדרך של הצגת הדברים שלך ואת כל הרמזים שלך ואת כל ההאשמות שלך ואת כל השיטה שאתה מביא כן לפנינו. ולא זו בלבד, אני יושבת בכנסת ישראל, ואולי אוזניי לא שמעו טוב ואולי יתקנו אותי החברים שישבו פה אבל אני לפחות שלוש פעמים הבוקר שמעתי איומים פה. משפטים, בתי משפט, תקחו אותי למשפט. בסדר, או.קיי.
רם כספי: זה נקרא איום?
היו”ר קולט אביטל: כן, אני חושבת שזה נקרא איום. זה לא נקרא
דיאלוג, זה נקרא איום.
רם כספי: הבנתי.
היו”ר קולט אביטל: אני רוצה להעביר את רשות הדיבור קודם כל לעו"ד
אנה שניידר, יש לה כמה דברים להגיד בנושא המשפטי, ופרופ' גרוס וצבי ברק ופרדי וידר.
אנה שניידר: אני רציתי רק להעיר הערה קצרה לעניין סמכויות
ועדת החקירה. ועדת החקירה הפרלמנטרית מוקמת מכוח חוק יסוד הכנסת. הכנסת בעצם קובעת ת הסמכויות ואת דרך הפעולה של הוועדה. הכנסת עשתה זאת באותו פרוטוקול שצוטט על ידכם. אין בפרוטוקול הזה כדי לקבוע שחוק ועדות החקירה כלשונו חל על ועדת החקירה הפרלמנטרית. למעשה מה שנקבע זה שיש לוועדת החקירה הפרלמנטרית סמכויות לפי חוק ועדות החקירה, קרי היא יכולה לזמן אנשים שיעידו בפניה, היא יכולה לבדוק את מה שיש צורך לבדוק. לדעתי חוק כלשונו לא חל, ולכן גם אין חובה לערוך שימוע ברוח חוק ועדות החקירה. כמובן שיש חובה של הכנסת לנהוג בהגינות וכאשר ועדת החקירה מגיעה לממצאים כלשהם לא יפורסם דו"ח ואני עמדתי על כך במשך כל תקופת עבודתה של הוועדה המייעצת ובמשך כל תקופת הבדיקה בלי שהנבדקים יוכלו להגיב ויוכלו להגיע לתוצאות עובדתיות מוסכמות. ואני מבינה שזה מה שקורה בימים אלה.
לגבי השאלות המשפטיות כגון עצם החבות או שיטת השיערוך אני חושבת שלא יכול להיות ספק שיש לכם את מלוא הזכויות לפעול בדרך שנראית לכם, ואם תשקלו לפנות לבית משפט בודאי שאיש לא יוכל לטעון נגד צעד כזה וכמובן שוועדת החקירה בדו"ח שלה תאמר את מה שהיא רואה לנכון כהמלצה ואם לאחר מכן יוחלט שתהיה חקיקה אז בודאי שגם צעד זה, המוסד הזה בודאי יכול לעשות אותו. כך שכל מה שנעשה כאן כרגע זה כפי שאמרה יושבת הראש ניסיון לדיאלוג. ולאחר מכן ועדת החקירה תצא עם הדו"ח כפי שהיא תמצא לנכון.
נחום גרוס: אני מבקש שתי הערות מקדימות. לגבי הסגנונות
מסוג הוטנטוטי אני רק רוצה להצביע על עוד דוגמא. אתה אמרת שפיונטיף זה סתם, הענשה סתם. אבל אתה כמשפטן יודע יפה מאוד שכאשר מטילים בבית משפט קנס פיונטיף אז נותנים לזה נימוקים אז הביטוי סתם בהחלט לא היה במקום.
הקדמה יותר חשובה. אני חושב שהדיון הזה בעקיפין מתייחס לכל מערכת הבנקים בישראל ובודאי לכל הבנקים שנבדקו, ולכן אני רוצה להתייחס למערכת כולה ולא רק לבנק לאומי. עו"ד כספי אמר שנושא השואה מאוד רגיש, רגיש ביותר וכו'.
אני חושב שגם נושא התייחסות הבנקים לנושא השואה הוא רגיש ביותר. ואני לא שוכנעתי שהשוני בין התייחסות הבנקים בישראל ובאירופה היה כל כך שונה. נכון, היה שוני מבחינת המצב המשפטי שחוייבו להעביר כספים. אבל לא היה שוני מבחינת ההתייחסות.
אתה, למשל, הזכרת בהקשר לאיזה עניין אין ממצאים כאלה. המצב הוא שבבנקים רבים הוארו מסמכים אשר מאפשרים למצוא פתיחת חשבונות לפני שנים אלה ואלה. הנהיגו מיחשוב בבנקים וקבעו את תאריך פתיחת החשבון ליום הנהגת המיחשוב. כך ששוב חומר אבד. ביערו חומר ללא כל מודעות לך, אני מתייחס למערכת. פרט זה או אחר לא חל על בנק לאומי, לא חל על בנק לאומי. אבל עובדה שבבנקים היו הנוהגים שהזכרתי, וגם מידע כל כך רב ששמענו היום על נוהגי בנק לאומי לגבי העברות לקסטודיון, למה העבירו במקרים אלה או אחרים יותר מאוחר, מידע זה לא הועבר לרואה החשבון הבודק בזמן הבדיקה. אולי אחר כך באו ואמרו לו תראה, פה ושם זה טעות שלך, אבל לא תמיד זו טעות שלו.
הוזכר העניין של ניכוי עמלות. אז אם לא בבנק לאומי אבל באופן כללי ניקו עמלות מחשבונות רדומים ובמקרים רבים איפוס חשבונות כאלה נגרם על ידי עמלות. נמחקו חשבונות מפני שהם היו קטנים מדי, אבל אילו היו חושבים במונחים של ערך ריאלי הם לא היו כל כך קטנים. אז כל זה אינם דברים שהם יש מאין. נכון שבתקופת מלחמת העולם לא היתה שום מודעות לגבי הצמדה, אבל אני אינני בטוח שזה מחייב את החשיבה של בנק בשנות הששים והשבעים, כאשר הוא יודע שיש כספים שהופקדו אצלו, לא חשוב אם הם אצלו או אצל האפוטרופוס אבל יש כספים שהופקדו אצלו ושלא היתה כנראה אפשרות לבעל החשבון להגיד מה לעשות עם הכסף הזה ואולי לחפש שימושים אלטרנטיבים ולהתעלם מן הדברים האלה לחלוטין ולעשות אנחנו לא יודעים כלום. בנק לאומי הנכבד פרסם רשימה של חשבונות רק אחרי שהעניין הפך לנושא ציבורי. קודם לכן לא. אז הטענה הזאת של השתיקה מופנית גם אל מדינת ישראל כמדינה אבל היא מופנית גם אל הבנקים. ואני אומר את הדברים האלה כדי להסביר שההתייחסות שלנו לבנקים בנושאים אלה לא היתה כאל מי שבא בניקיון כפיים אלא כמי שבא במצב לא כל כך אלגנטי.
אני חושב שמצבו של נספה שואה או של לאבד קשר עם הבנק בגלל השואה או בגלל המלחמה, שכן היה שונה מהגב' כהן בחדרה כי הגב' כהן ישבה בחדרה, היא יכלה לקיים תקשורת עם הבנק ואת הכסף שלה לא הקפיאו. אז גם בכל זמן שהוא היה בבנק, עד שהועבר לקסטודיון. היו סכומים שהקסטודיון לא ביקש את העברתם מפני שהם היו קטנים. אז הכספים האלה כן נשארו בבנקים. אז גם לגביהם מותר להתייחס.
הוזכר המושג של כיבוד הסכמים. ההסכם בין הצדדים, אם אומרים בנאדם תחתום פה אחרת לא תקבל את הכסף שאנחנו מציעים להחזיר לך אז אני לא רואה בזה הסכם מרצון ואני לא רואה בזה הסכם בין כוחות שווים אלא אני רואה בזה הסכם כפוי ולכן אי אפשר להגיד שהוא מחייב את האדם שחתם או את היורש שלו. ולכן נדמה לי שגם אם ישנו את כללי ההצמדה או יותר נכון את התאריך שממנו חלה הצמדה זו או אחרת, מכל מקום אני רוצה להסביר שלא היתה פה גישה עויינת אבל היתה גישה לא במיוחד אוהדת לבנקים. אני בהחלט חושב שזאת ההרגשה שלי בנושא המסויים הזה. תודה.
סמדר אלחנני: אני מבקשת להעיר מספר הערות קצרות. בניגוד
לעמיתי פה אני יועצת לוועדה. ואני היועצת הכלכלית של ועדת הכספים של הכנסת. אני כן באתי לוועדה הזאת מתוך תקווה שכן באים פה בידיים נקיות. לי לא היתה שום דעה קדומה. הפרוטוקולים יכולים גם לצטט את זה. והשאיפה שלי היתה שלא יימצא שום דבר. כך שהגישה שלך נראית לי קצת מטרידה.
הבסיס לכל הטענות שלך היה, זה מחולק לשניים, היתה טענה אחת שאתה אומר אין ממצאים, לא היו ממצאים, לא היו חשבונות, אפס אפס אפס קצהו אולי היה משהו בשוגג. ואחר כך טיעון שלם וארוך יותר לגבי תהליך השיערוך. אז בוא נצא מהנחה שצריכה להיעשות בדיקה, ואני פה תומכת בזה שצריכה להיעשות בדיקה פרטנית מדוקדקת, אם לכם יש טענות, לא חשוב פה אם זו ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה או זו ועדת חקירה לפי חוק אחר או לפי דרך אחרת. אם אפשר, אני לא רוצה להאשים את הבנקים בארץ שהתייחסו לנספים בשואה כבנקים שוויצרים. זה פשוט לא מקובל עלי, ואמרתי את זה מתחילת הדיונים פה. הבדיקה צריכה להיעשות, אם אתם חושבים שאפשר להוכיח שאין, שנמצא, שהוחזר, שהלך, שזה אצל מישהו אחר, הבדיקה הזאת צריכה לקחת, ואני אומרת את זה גם לחברי הוועדה המייעצת וגם לוועדת החקירה, היא צריכה לקחת את הזמן שהיא תיקח ולגמור עם הבדיקה פרטנית שמית.
מה קורה פה, נחלק את זה לכמה קטגוריות. יש נספים בשואה שאין להם יורשים. לטעמי היורש הוא מדינת ישראל דרך האפוטרופוס הכללי וזה יגיע איך שזה יגיע, בחישובים שזה יגיע. השיערוך של זה לא מעניין, כי מה זה משנה אם זה פה או זה שם. בעיני, למי שאין לו יורשים זה בידיים הנכונות אם זה מגיע לאפוטרופוס הכללי. אם זה נשאר בבנק לאומי, חציו עדיין של המדינה, כל הבנקים שעדיין לא הופקדו במלואם זה בידי המדינה אז היא תקבל את זה, השיערוך לא מעניין כאן, כי עוד שהיא תקבל את זה, זה ישוערך ככה, אז היא תמכור את זה ביותר, זה פשוט לא מעניין. מה שנותר לנו בקטגוריה האחרונה זה חשבונות של נספים בשואה או של אנשים שעברו את השואה שהם יכולים להגיע לחשבון או היורשים החוקיים שלהם.
לכן, אני אגיד רק במלה אחת, לא משנה פה ההיסטוריה של הריבית וההצמדה ושערי החליפין מתום מלחמת העולם השניה ועד היום. משנה מה יכלו לעשות. ואני מסרבת להתייחס כאל הגב' כהן מחדרה, זה סיפור אחר, ולפי שיטתך זה אפס אפס קצהו, תיק אחד שיימצא אולי בטעות בבנק לאומי שלא הוחזר לו הכסף. יש גם קבוצה נפרדת של אנשים שהוחזר להם הכסף ולא הוחזר להם לפי שיטתנו, או שיטה אחרת ממה שהיתה מקובלת בבנק.
פה הגישה, ואתה ציטטת אותי ואני עומדת מאחורי זה, הדברים צריכים לעשות מה ניתן היה לעשות בכסף. אני מניחה ,וזה צריך יותר לעשות בדיקה, בכמה עלה ערכו האמיתי של מאזן בנק לאומי והחברות הבנות שלו, מה היתה הצמיחה במשק, שיעור הצמיחה הממוצע לאורך שנים מקובל עלינו כארבעה אחוזים. זאת היתה הטענה שלי, דרך אגב, אני אזכיר לך את זה, בויסות מניות בנקים אמרתי מניות הבנקים לא יכולות לעלות יותר מאשר הצמיחה במשק כי הם מייצגות את המשק. בנקים, בייחוד בנק לאומי אבל גם יתר הבנקים, הם הבסיס לפעילות הכלכלית במשק. וועדת החקירה, הוועדה המייעצת המליצה בצורה מאוד מפורשת, ואתה המעטת בניסוח של זה, הוועדה המייעצת לוועדת החקירה המליצה שהשיערוך ייעשה רק לגבי כספים שיוחזרו ליורשים פרטניים. לא חברות, יורשים של נספים בשואה. ולאורך השנים אני חושבת, ויעידו כאן, ארבעה אחוז צמיחה זה מדד וריבית צמודה. זה הערך הנכון שצריך להחזיר למקרים הספציפים האלה שיתגלו.
פרדי וידר: באחת הישיבות ראשונות של הוועדה המייעצת
כשדובר על שיערוך אמרתי שזה לא נושא להחלטה מינהלית, וזה צריך להטיל את זה על גוף מקצועי שיחליט מהי שיטת השיערוך הנכונה כי מדובר על תקופה מאוד ארוכה שמתחילה מלפני המלחמה. דעתי לא נתקבלה ואחר כך ראיתי מהפרוטוקולים מה היה. אני יכול להגיד באחריות שעבודה מקצועית מאחורי ההחלטה הזאת, עבודה יסודית, לשאול את השאלות, מה רוצים, מה צריך להתקיים, מה אמורות להיות החלופות, אני לא ראיתי נייר כזה, אני ראיתי רק את הארבעה אחוזים כי ככה משלמים במדינת ישראל. לא נעשתה עבודה ואני המלצתי שתיעשה עבודה מקצועית. אני לא ראיתי אף עבודה כזאת. אני עברתי על כל הפרוטוקולים, אולי אני החמצתי. וגם בפרוטוקולים לא ראיתי עבודה. אמרתי שנאמר שכדאי לעשות ארבעה אחוזים, אבל עבודה בעיני היא עבודה ששואלת את השאלות מה הדבר הרלוונטי וכו'.
למה הדבר הזה הוא חשוב, ואני חזרתי והדגשתי את זה מהתחלה, חלק מאותם סכומים, בדיוק בזה שכספים הועברו אל הקסטודיון באיזה שהוא מועד, אז ממועד הכרזת המדינה כמדינת אוייב עד להעברת הקסטודיון זקפו ארבעה אחוז, לא את הריבית ההסכמית שהיתה, והיתה ריבית הסכמית, ואני תמיד חשבתי ואמרתי גם בוועדות שצריך לאפשר, צריך להעניק לאדם את מה שיכול היה לעשות אדם שהיה פה ושלט על כספו, זאת צריכה להיות האלטרנטיבה. כי אגב היה מקובל לדעתי בוועדה שאנחנו לא עוסקים בענישות ולא בפיצויים על סבל אלא רק בחישובים כלכליים. זה היה מקובל כל הזמן. דובר על באים בלב כבד, דובר אך ורק, לא על פיצוי על סבל, דובר אך ורק על חישוב כלכלי. ואם מישהו, אם הועברו מאה לירות ארץ ישראליות, הועברו מאה ואחת לירות ארץ ישראליות לקסטודיון ולפי חשבון של ארבעה אחוזים פלוס הצמדה באותה תקופה אמרו שהיו צריכים להעביר מאה וחמש עשרה לירות אז בעצם חבות הבנק מצד אחד העביר את הכסף, מבחינתו הוא לא היה בספרים, והוא לא היה יותר בספרים, אבל אמרו שעל אותו הפרש של שלוש עשרה לירות בדוגמא שלי, מפעילים על זה מאותו מועד ארבעה אחוזים פלוס הצמדה וזה מקור לחלק גדול מאותו סכום שהוא חוות הבנק. אני לא יודע כמה כי עדיין אין דו"חות סופיים, אבל זה מקור. לכן ההצמדה זה גם כסף שלא היה בבנק, זה כסף ששולם ושוערך על פי השיטה הזאת של ארבעה אחוזים פלוס הצמדה מ39-', זה מה שנעשה עובדתית. אני, בעוד שראיתי, ולא צריך להסכים אבל ראיתי עבודה למשל שנעשתה, שם הזמינו עבודה אצל קאופמן והם עשו עבודה, אפשר לקבל את המסקנות, לא לקבל, אבל הגישה היתה להזמין עבודה.
היו”ר קולט אביטל: אתה הצעת לוועדה להזמין עבודה בחוץ?
פרדי וידר: אצל מומחים, אפשר למצוא באחד הפרוטוקולים
של אחת הישיבות הראשונות. אני בטוח נעיין בפרוטוקולים תמצאו את זה.
היו”ר קולט אביטל: אתה גם כן תצטרך לעיין בפרוטוקולים כיוון
שנעשתה עבודה. שלוש הצעות הועברו למליאת הוועדה, לוועדה המקצועית. נראה לי פרדי שמה שאתה עושה היום,
פרדי וידר: אני רק עושה דברים שאני מאמין בהם.
צבי ברק: כמה הערות. בשבע עשרה למאי 2000 אמרה גב'
מאור בישיבת ועדת הכנסת שאם יימצאו כספים צריך להחזיר אותם בערכם הריאלי. לא הבנתי מכל הנאום שלך מה זה ערכם הריאלי. אתה הסברת הרבה דברים, אתה צריך לפרט מה זה ערכם הריאלי להיום. היא אמרה את זה, אני לא הצלחתי להבין ממה שאתה אומר אם מגיע.
ראיתי דבר מאוד מעניין, אולי אפשר לקבל את כל הפרוטוקולים מ39-' לגבי ההחלטות על השקעות כספים בבנק לאומי, לא רק מ43-', בוא נקבל מ-39' עד 48' שזה התקופה הרלוונטית מבחינתנו, את הציטוטים האלה שלגבי השקעות כספים.
תגיד לי מה דעתך, מה צריך לעשות במקרה של בנק לאומי. היה חשבון של קורבן שואה, האיש הזה מת, הוא לא נמצא. הכסף הזה הועבר בשנת 57' לאפוטרופוס הכללי בערכו הנומינלי. מה אתה חושב צריך היה לעשות, צריכה לעשות הוועדה, איך צריך להחזיר לאיש הזה את הכסף. היה חשבון, זה קורבן שואה, הוא הועבר על ידי הבנק בשנת 57'. הכסף הזה היה שמונה עשרה שנים בבנק לאומי, היה בערכו הנומינלי, הועבר בערכו הנומינלי עם הריבית ההסכמית כפי שאתה אמרת, פחות עמלות. האיש הזה מת, לא יכול היה לבוא לבנק. מה צריך לעשות במקרה כזה. זו דוגמא חיה, זה לא משהו ערטילאי.
הדבר האחרון, אני לא רוצה להיכנס לכל הפרופסורים, עם כל הכבוד, לא לך ולא לאדון פרדי וידר, בוועדת וולקר אני ישבתי ואת שני הפרופסורים, זה לא שני פרופסורים, זה היה פרופסור ואיש אחר אני מיניתי, והמסקנה הסופית היתה שהיה מיותר למנות אותם מפני שבחרו בדבר שהיה פשרה מינהלית ולא פשרה מקצועית. כי ככה זה בוועדות, ועדות מחליטות בצורה מינהלית, שומעות עצות מפרופסורים. לכן אני חושב שגם כל העניין הזה, אני מרשה לעצמי לומר, זה היה מיותר להפנות אותנו לפרופסורים, אני חושב שאין פרופסור בישראל בהיסטוריה הכלכלית של היישוב שחי עד היום שיישב בוועדה הזאת, זה היה מיותר, אני מציע לך לחזור בך בעניין הזה.
דבר אחרון, יש לפני, הבאתי את זה וכבר סיפרתי לך, זה לא סוד, אתה יודע את זה, מסמך של חברת אם של בנק לאומי משנת 36'37-' שהנפיקו נייר ערך פיננסי בארבעה אחוז ריבית, צמוד לדולר, צמוד לקרונה הצ'כוסלובקית. להגיד שהיה רק אחוז וחצי, זה לא איזה דבר, לא שאני אומר שארבעה אחוז זה הדבר הכי חשוב אבל אני אומר שצריך לזכור שהמילה ערכו הריאלי לפי דבריה של מנכ"ל בנק לאומי, צריך ליצוק לזה איזה תוכן ולא סתם להגיד ריבית הסכמית. כי אם זה ריבית הסכמית אז אין תוכן למה שהיא אמרה. אם היא אמרה ערכו הריאלי אז זה לא חשוב, כי ריבית הסכמית לא שמרה על ערכו הריאלי. צריך להחליט, או שהולכים בדרכה, או שהולכים לפי ההסכם.
רם כספי: אני שוב פעם אומר לכם, אני מאוד מעריך את מה
שפרופ' גרוס אמר ואני מאוד מעריך את מה שסמדר אלחנני אמרה ומאוד מאוד מעריך את מה שאנה שניידר אמרה. יש לי הסתייגות לגבי הדברים שיושב ראש הוועדה ייחסה לי, ואני מציע ליושב ראש הוועדה שאם יהיה לה זמן וחשק שתקרא את הנוסח של הדברים שאני אמרתי ולא היה מקום להערות שאני שמעתי, ואם אני פגעתי ביו"ר הוועדה אז אני מראש מתנצל על זה. ואם אני פגעתי במישהו מחברי הכנסת הנעדרים, ואני מקבל בברכה את חבר הכנסת מלכיאור, אז אני מראש מתנצל. העניין הזה הוא יותר מידי רציני כדי שזה יעבור ככה, איך אומרים, בשידור לאומה. זה נושא כאוב שטעון בדיקה כפי שאנה שניידר אמרה וכפי שסמדר אמרה. עד העובדה ועד הפרוטה האחרונה. והאמת יותר חזקה מהכל. אפילו מהפוליטיקה. האמת תגבר.
היו”ר קולט אביטל: אני שמעתי אותך נכון שהאמת יותר חזקה
מהפוליטיקה, זאת אומרת מה שאתה מייחס לנו פה סיבות פוליטיות.
רם כספי: מאה אחוז אני אומר שהאמת יותר חזקה
מהפוליטיקה ולא בהקשר של העניין שלנו. האמת יותר חזקה. ואם יתברר סמדר שיש כסף בבנק לאומי היום, ואין, ואם יתברר שזה שייך ליורשים, אני איתך לאורך כל הדרך. ואז צריכים לקחת, ואני מייד אתייחס צבי למה שאתה אמרת, צריכים להתייחס לתקופות הרלוונטיות. יש תקופות שהמטבע הוא מטבע חזק, פאונד שטרלינג כמו שיו"ר הוועדה אמרה. יש תקופות שהמטבע הוא חלש. יש תקופות של אינפלציה, יש תקופות של ריבית קבועה על אג"ח של המדינה, אז צריכים לבוא ולומר, יש הצמדה ,עם ריבית כזאת, עם ריבית אחרת, ואם בבנק לאומי יימצא כסף, חד וחלק, מה שאמרה גליה מאור, ואני מניח שהציטוט הוא נכון, אם יימצא כסף של נספי שואה יוחזר בערך ריאלי.
לגבי כספים שהועברו בתקופת המלחמה לקסטודיון הבריטי לא שמעתי גם לא מיו"ר הוועדה מה עווינו, מה חטאנו, מה פשענו, אם אני לקחתי כסף שקיבלתי צו מהבריטים והעברתי שבע עשר אלף פאונד סטרלינג ששייך לאלף חמש מאות מפקידים. העברתי את זה בפאונד שטרלינג עם הריבית ההסכמית שהיתה אז נוהגת. נפרדתי מהכסף. עכשיו אם היום באים ואומרים אדון כספי, אני היום עושה לך כאילו, כאילו הכסף ב39-' היה צמוד למדד וכאילו זה נושא ריבית של ארבעה אחוז, התוצאה נטו שלמרות שאני את הכסף העברתי נוצרה אצלי יתרת זכות בחזקת יש מאין. ואמרתי שזה חשבון לפי שיטה הוטנטוטית. ולא אמרתי שמי שעשה את העקרונות לא יודע מה הוא סח. עקרונות נהדרים. אבל מי שיכול לעשות חישוב וליצור בחשבון הבנק יתרת זכות שלא היתה קיימת בו, אם אדם הפקיד ב39-' אלף לירות פלשתינאיות, ונניח ששילמתי לו אחוז וחצי ריבית, בדרך הטבע לו ולגב' כהן בחדרה, אחד בלונדון, אחד בבודפשט ואחד בחדרה. לכולם. ונגיד שב43-' קיבלתי צו ונגיד שהחשבון צבר ארבעים לירות שטרלינג אז ארץ ישראליות. העברתי צ'ק של אלף וארבעים לירות לאפוטרופוס הבריטי. אבל אם אני עושה את זה היום חשבון צמוד עם ריבית יוצא שאותו אדם פתאום נוצרה לו יתרת זכות. עכשיו לוקחים את יתרת הזכות הזאת, שלא היתה קיימת, מצמידים לי את זה להיום. מה קרה פה, למה?
מה שאמרה גליה, היא אמרה אם יתברר, יכול להיות, אני לא אומר, אני הצעתי, עד 48', קו חיתוך הגיוני, סביר, לירה אנגלית, מורידים את הדגל הבריטי, מעלים את דגל מדינת ישראל. מטבע הכי חזק היה אז. לקראת הסיום אולי לא אבל עדיין השטרלינג היה מטבע, לא היה מטבע אחר. היה דולר אולי. עד 48' אנחנו אומרים ככה, שבנק לאומי הוציא מידיו והעביר לאפוטרופוס נגמר החשבון, ולא לעשות חשבון, ואני נשבע לך, אם קצת היית פעם אחת נכנסת בפרטי הפרטים, כשבא ברלב ואומר ככה, הואיל והצו היה בשבעה עשר למאי, סתם אני אומר, שבעה עשר למאי נגיד 41', והואיל והעברת את זה לממונה הבריטי בתשעה עשר לאוגוסט, אני לא יודע למה, כולם מתו, על התקופה הזאת אני מחייב אותך עכשיו בריבית. ואז נוצר לי פתאום יתרת זכות. למה, היתה איזו כוונה, יכול להיות שהיתה כוונה אז של בנק לאומי, להיפך, לא ראו בממונה הבריטי חבר הכי טוב של היישוב, יכול להיות שבנק לאומי, בנק אנגלו-פלשטין מה שלא נאלץ רצה לא להעביר. אחר כך באה מדינת ישראל וויתרה לבריטים, אני לא יודע אם את המכיר את הסיפור הזה, ההסכם שעשו ב48-'.
כסף שנשאר אצלנו מ48-' יש סכומים לא גדולים שהועברו על ידינו בשלב שני, בהתחלה לממונה הישראלי על רכוש האוייב ולאפוטרופוס הכללי, בשנות החמישים, והסתיים בשנות השישים המוקדמות. אם אינני טועה משנת 63' צפונה אין לנו יותר כספים. אז אתה יכול לבוא ולהגיד על הכסף הזה שישב בבנק לאומי מ-48' ועד שהעברנו את זה לממונה הישראלי ולאפוטרופוס, צריך להיות לזה פונקציה של הצמדה. ואז עושים בחשבון קונטוקורנטי. מצמידים את זה למדד, מורידים, כמו בחשבון בנקאי, מתי אתה העברת, ורואים אם יש חובה ואם יש חובה מהי החובה, ורק ליורשים.
אבל אני הזהרתי, הזהרתי בלשון חיובית ולא בלשון שלילית, מהשלכות רוחב. כי אצלנו אמרתי, זה הצ'ופצ'יק של הצ'ופצ'יק של הצ'ופצ'יק, התשעים ותשע פסיק תשע תשע תשע זה בידי המדינה. והשלכות הרוחב פה זה מפה עד סוף העולם.
צבי ברק: כסף שעבר ב63-', מה לעשות עם סף שעבר ב63-'
לאפוטרופוס?
רם כספי: אני הסברתי את זה, ואני גם ראיתי באחד
מהפרוטוקולים, ויכול להיות שאני טועה, ואם אני טועה אני מראש מתנצל קולט, אני ראיתי שאתה עצמך, לפני שאני בכלל נכנסתי לעניין הזה, אתה הצעת לעשות קו חיתוך ב48-'.
צבי ברק: אתה לא עונה לשאלה שלי. ב63-' עבר כסף
לאפוטרופוס הכללי כי הבנק גילה שזה קורבן שואה והעביר את זה. בתקופה מ39-' עד 63' מה לעשות? יש חשבון אחד, אלף לירות אנגליות, מה לעשות עם החשבון.
רם כספי: אני מסביר. ראשית אין אצלי הצמדה
רטרואקטיבית. אני לוקח את הכסף הזה,
צבי ברק: המשפחה קיימת, היא חיה וקיימת. תגיד מה
לעשות.
רם כספי: לוקח את הכסף הזה מ48-'. עד 48' זה מטבע חזק.
נניח שהוא החזיק שטרלינג ביד, מטבע חזק עם ריבית שטרלינג, ב48-' עושים כאילו המרה רעיונית, אומרים ב48-' קמה המדינה, נוצרה הלירה הישראלית. אני לא יודע מה היה השער, יכול להיות אחד לאחד. אז אם זה היה אחד לאחד הנה עכשיו יש לך אלף לירות ישראליות. אלף ארבעים עם הריבית שהצטברה. מאותה נקודת זינוק יש לנו מדדים של הלשכה לסטטיסטיקה, יש לנו. אני לוקח את האלף לירות האלה ומצמיד את זה בערכים ריאלים, את הכסף הזה שאולי היה אצלי, עד מועד השיחרור לאפוטרופוס. אני הייתי מעדיף שאנחנו נקבע את זה, בדיוק כמו שסמדר אמרה, לקבוע את זה ליורשים שהם זכאים, אבל זה כבר עניין שלכם, אתם תקבעו, אתם תמליצו, אני לא רוצה להיכנס לזה.
לגבי העניין של ריבית, אני הצעתי כאן הצעה, צריך לראות מה הריבית המשוכללת לגבי כל התקופה. לפי דו"ח שאנחנו קיבלנו, אבל אתם לא צריכים לקבל את זה מאיתנו כי הרי כל מה שאנחנו אומרים מטבע הדברים יבואו ויגידו בעל עניין. אמרתי בנק ישראל, אמרתי פרופסורים ולא רציתי לפגוע באף אחד. אומרים לי האנשים שלנו שהריבית הצמודה היא אחוז פסיק שבע. אני ראיתי גם דברים שאת אמרת בפרוטוקול. לא חשוב. לבוא ולהגיד עכשיו בנק לאומי היה לך אלף לירות,
היו”ר קולט אביטל: אני מנסה להבין את הרעיון שלך.
רם כספי: גבירתי יושב ראש הוועדה, כן, כי אם אני הולך
אחורה ואומר צמוד למדד, מ39-' שלא היה, וארבעה אחוז ריבית.
היו”ר קולט אביטל: מה לא היה, מדד היה.
רם כספי: נניח, אם מותר לי להציע הצעה, זה יהיה ברור, אני
אזוז רגע פרופ' גרוס למשהו אחר. נגיד שלמישהו היה קילו זהב. החזיק קילו זהב. החזיק קילו זהב ב39-', החזיק. ב41-', 42', עד 48' יש לו קילו זהב. האם לדעתך אני צריך לפצות אותו במשהו על זה? לא, יש לו קילו זהב. בא ב48-', לקח את הקילו זהב, תרגם את זה ללירות ישראליות לפי שער הזהב ב48-'. עכשיו נניח שזה אלף לירות ישראליות.
היו”ר קולט אביטל: אבל יש הבדל. בזמן הזה הכסף גם עובד בבנק.
רם כספי: הכסף עובד בבנק אבל אני שילמתי לו ריבית כמו
ששילמתי לכל בנאדם אחר. למה העונש?
מיכאל מלכיאור: סליחה שאני נכנס, אני גם מתנצל על האיחור, אני
רוצה להבין מה ההבדל בין מחירים עולים או יורדים, אבל אם מחירים עולים, בשביל זה נכנס המוטיב של ההצמדה, לא כמו זהב, זהב יש מחיר של זהב שהוא אמנם גם יכול לעלות ולרדת אבל אתה בוחר להיכנס לזהב וזה בחירה אחרת. אבל המחירים, כמו שיש לך מחירים ב48-' והם עולים עד שישים ושלוש, כי יש אינפלציה והמחירים עולים, אז כמו זה גם מ39-' עד 48' גם כן יש אינפלציה.
רם כספי: מוסכם, בהבדל אחד גדול. שבאותה תקופה ראשית
אין הפקדות צמודות. אני אמרתי בהעדרך בואו נבחן את המצב של אדם זה או אחרת כאילו הוא גב' כהן מחדרה. הכסף שבנק לאומי שילם למפקידים מכל הסוגים, ללא יוצא מן הכלל, ללא אבחנה, לכולם, נע בין אחוז וחצי לשניים וחצי אחוז, ובתקופות מסויימות ב41-' אפילו הריבית הורדה ועל חשבונות עו"ש חצי אחוז. אז בואו ניקח את רם כספי, אני כבר נולדתי אז. נניח שלי יש חשבון בבנק אנגלו-פלשטיין, אני קיבלתי את אותה ריבית. עכשיו ב41-', ב42-', בשנים המוקדמות של המלחמה הכסף הזה עבר לאפוטרופוס הבריטי. נפרדנו מהכסף הזה. עכשיו אם אני אקח את החשבון שלי הרעיוני או את החשבון שלך הרעיוני, ואני אגיד עכשיו זה צמוד למדד, שלא היה אז, לא היו מכשירים צמודי מדד, ונלך אחורה ונלביש על זה ארבעה אחוז ריבית אז פתאום יש לי יתרת זכות. ואז יוצא, אני אמרתי בדברי הפתיחה שלי,
נחום גרוס: אין לך כסף שלא הועבר אלא ב63-', אז לא כדאי
לחזור על כל הסיפור. ולגב' כהן מחדרה היתה ברירה להוציא את הכסף ב40-' או 42' ולקנות זהב או לקנות ניירות ערך זרים בדולרים או בלירות שטרלינג, עם ריבית יותר גבוהה. אז לפי דעתי הרעיון שלך על ריבית זה נושא שאני מבין מאוד את טענותיך אבל לגבי הצמדה אני חושב שהצמדה צריכה לחול מ39-' מפני שהיתה אינפלציה.
רם כספי: אין בעיה. וכשאני אומר אין בעיה זה לא אומר
שאני מסכים, כלומר יש בעיה גדולה. אבל כמובן, איך אומרים, אנחנו נתונים לחסדי הוועדה מבחינת הממצאים, אני אמרתי חבר הכנסת מלכיאור שלא רק שאנחנו עוסקים בנושא, אני שמח מאוד שהגב' אנה שניידר לא כעסה עלי שאני אמרתי שייתכן שבעניין הזה צריך להכריע בית משפט. מה קרה, אסון גדול. מכל מקום אני אמרתי שהנושא הוא מאוד רגיש, ומאוד כאוב, אבל ההשלכות של דו"ח מהסוג הזה של הפרלמנט הישראלי בתפוצה עולמית, אנחנו החבאנו כסף. אנחנו החבאנו כסף, אנחנו הסתרנו כסף?
צבי ברק: רמי אני רוצה לשאול אותך עוד פעם, אני רוצה
להבין טוב, אתה אומר שיש הבדל מהותי בין קבוצת החשבונות שהועברו לקסטודיון לבין קבוצת חשבונות שהוחזרו או הועברו לאפוטרופוס או אולי נשארו בבנק. זה על דעתך מוסכם, נכון?
רם כספי: לא, אני אומר שצריך אולי לעשות שיערוך מ48-',
צבי ברק: אני לא מדבר על השיערוך. בכלל, בגישה. זה מה
ששמעתי שאמרת, הבנתי נכון? בין הקבוצה שהועברה לקסטודיון לבין כל היתר.
רם כספי: מאה אחוז, בטח.
צבי ברק: לגבי ההצמדה או החזרת הערך הריאלי אז לגבי
הקבוצה הראשונה אתה אומר אין לי שליטה אז אני בכלל לא רלוונטי. לגבי הקבוצה השניה היתה לך שליטה. אתה לא העברת את זה לצד ג', אתה טיפלת מול הקליינט.
רם כספי: לא מול הקליינט לצערי, הקשר נותק, הכסף נשאר
אצלנו.
צבי ברק: אם החזרת ב52-' לאדם שעבר את השואה, החזרת
ליורש ב52-', איך לפי דעתך צריך להתייחס לזה, זה היה בבנק, בא אחרי שתים עשרה שנה האיש, שוחרר מהמחנות,
רם כספי: אני אומר, אם הוא בא אלי ב52-', וזה לא כסף
שקיבלתי חזרה מהקסטודיון, אלא במקרה בסניף זכרון יעקב מצאתי כסף. 48' נקודת חיתוך, צמוד, עם פונקציה כזאת או אחרת של ריבית, צפונה עד למועד ששילמתי לו. אין לי בעיה עם זה
צבי ברק: ואם הוא בא ב47-', היה במחנות, יצא ובא ב47-',
קיבל לפי ריבית הסכמית?
רם כספי: לפי ריבית הסכמית כמו אלמלא,
צבי ברק: אדם היה ארבע שנים במחנות, לא יכול היה לשלוט
בכסף, יצא, הצליח לצאת חי, הגיע ב47-' לארץ עם סטרומה או לא סטרומה, ואתה נותן לו את זה לפי ריבית הסכמית, מה דעתך על מקרה כזה?
רם כספי: רק ריבית הסכמית. וסליחה על השאלה, מה אתה
רוצה שאני אתן לו?
צבי ברק: לפי מה שאמרה גב' מאור בישיבה.
רם כספי: מה אתה רוצה שאני אתן לו, אני לא מבין את
הנקודה הזאת בכלל. הכסף היה אצלי,
צבי ברק: ההשערה היתה שהפקידו אלף לירות פלשתינאיות,
מי שיודע גם למה הפקידו, שזה היה התהליך לסרטיפיקט, והרבה מאוד מהחשבונות האלה נשארו בבנקים, זה היה אצל חלק מהאנשים בצורת הפקדה, או דרך נאמנים או דרך מיופי כוח. ואז אנשים קיבלו בשנות השמונים, בדרך שזה עבר את כל הצינור, מאה חמישים שקל, מאה שקל, מאתיים שקל וכו', מהאפוטרופוס, על פי החוק בישראל הבנק הוא לא בעל נכס עזוב, האפוטרופוס הוא בעל נכס עזוב, למעט מקרים בודדים רמי, שזה לא כל כך בודדים אבל נניח שבודדים שיש כזה. אם יש אתה מקבל את העקרון של הצמדה, אתה אומר רק שהריבית לא מקובלת עליך.
רם כספי: תראה, אני לא יודע, סמדר הלכה, אם זה הולך
ליורשים, נגיד שיש מקרים חריגים כאלה שמישהו קיבל כסף ב47-' או ב48-' או ב49-', ונניח תיאורטית שהוועדה הזאת מבחינה ציבורית, הומנית, רוצים לפצות אותו. מבחינת הבנק, כל עורך דין, כל אחד יבוא ויגיד לך אנחנו שילמנו את מה שהגיע בדיוק כמו ששילמנו לגב' כהן מחדרה שלא עברה לשמחתנו את השואה. אני הסברתי, לא רק עודפי נזילות אלא אפשר לראות את התנועה, אם נגיד ב41-' פתאום כל הארץ ישראלים היו מושכים את הפקדונות שלהם. לא משכו. בשוליים משיכות. ההתנהגות הנורמטיבית. אבל אני אומר, למה ל ניקח מהאפוטרופוס, ולא לעשות מהפיכת עולם, וזה אני לא אומר בשם בנק לאומי, למה לעשות מהפיכת עולם, למה אם רוצים לפצות, במקום השלכות הרוחב וכל הצרות האלה, יש יורשים של נספי שואה, מזוהים, רוצים לפצות אותם, תשעים ותשע פסיק תשע תשע נמצא אצל האפוטרופוס, למה לא ניקח ונעשה אג'סמנט. כי הצורה הרטרוספקטיבית,
היו”ר קולט אביטל: זה שאתה אמרת שתשעים ותשע פסיק תשע נמצא
אצל האפוטרופוס זה לא בהכרח מה שאנחנו חושבים.
רם כספי: זה אמור להיות כך לפי החוק. אז אם זה לא תשעים
ותשע פסיק תשע אז זה תשעים ושמונה פסיק שבע, מה זה משנה. אני אומר, הקונוטציה שאני רוצה למנוע זה שבנקים, שתיאודור הרצל יושב במועצת המנהלים של בנק לאומי, הפרשנות שתינתן לזה. אם צריך לפצות, צריך לפצות, לקחת את הכספים. וללכת במקרו, באיזו מן הפיכת עולם, שהכל צמוד עם ארבעה אחוז, אני אמרתי שיש לזה השלכות רוחב, ולא רציתי להמשיך. זה לא הכסף היחיד שהלך לאפוטרופוס. ויש היום כבר מוסדות שיפוט בינלאומיים. אני לא נוגע בזה. צריך לפצות, נפצה, נמצא את הדרך הנכונה.
היו”ר קולט אביטל: משהו רצית לענות בכל זאת על הקסטודיון, במה
שניתן מבלי לשבור את עקרון הסודיות.
צבי ברק: אני שאלתי את רמי, אני לא רוצה להיכנס
לחישובים מספריים, לא מספרים כספיים, מספרים במספרי חשבונות, כי הדיון הזה מוקלט ומשודר באינטרנט ומייד בעוד שעתיים כל מי שרק רוצה יכול לקרוא את זה. אני לא רוצה להיכנס לזה. אני רק אומר, אני הבנתי ממך שיש הבדלה ברורה בין הכספים שהועברו לקסטודיון ולא היתה לך שליטה עליהם לבין כל יתר הכספים שאחרי 45' או אחרי 48', כל אחד לפי גרסתו. רק רציתי שזה יהיה ON RECORD.
רם כספי: ON RECORD אני אמרתי את זה, האמת היא
אמת. אבל גם כשיוצקים תוכן ורוצים לעשות הסדרים צריכים לעשות את זה בצורה חכמה, להסתכל ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, לראות מי קופץ לי בפתח.
היו”ר קולט אביטל: אני רוצה להודות לכם. יכול להיות שהישיבה הזאת
טוב היה אם היינו מקיימים אותה בהתחלת הדרך, אבל כל אחד לומד במרוצת הזמן.
אני רוצה להגיד שני דברים כדי שיהיה ברור גם לכם וגם לנו. אתה דיברת כמה פעמים על נושא האחריות, על נושא ההשלכות, לרוחב, לאיש, ודאי לא לי, גם לחברים שלי, לא היתה פה כוונה לעשות משפט פומבי לבנקים, אין לנו אינטרסים, לא פרטיים ולא פוליטים, לא לפגוע ולא כן לפגוע. יש לנו רק מצפון אחד, המצפון הוא היו חשבונות של נספי שואה, אני חושבת שאחריותנו היא לעשות את הצדק, שהצדק ייעשה וגם ייראה. אני חושבת שמצבנו כלפי מדינות העולם, ואתה מדבר על הרצל, הוא יותר טוב ויותר סביר כשגם אנחנו עושים את הצדק הזה. זה מה שמנחה אותנו. ולא רגשות אישיים ופוליטיים. כן רגשות אישיים כי כל אחד מאיתנו חש איזה שהוא רגש של אחריות, אבל כל אחד מאיתנו מבין את האחריות שלו בצורה אחרת. לך יש אחריות כלפי הבנק, לי יש אחריות ציבורית כלפי ניצולי שואה וכלפי הציבור שבחר אותי, וכלפי המצפון שלי. וזה מה שמנחה אותנו כאן. תודה רבה.
רם כספי: תודה רבה לכם.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
16:11 14.10.04 |
|
|
9. Shraga Elam nomination for journalism award in........i
בתגובה להודעה מספר 0
 |
Shraga Elam nomination for journalism award in Australia because of the Bank Leumi story 14/10/04
שולח: Bilha Golan <[email protected]>
AFR nominated for Walkleys
Date: 14/10/2004
Words: 153
Source: AFR
Publication: Australian Financial Review
Section: News
Page: 8
Reporters from The Australian Financial Review are finalists in three categories in this year's Walkley Awards, which recognise excellence in journalism. An exclusive story that lifted the lid on the Swiss banking scandal involving three well-known Australians popular broker Rene Rivkin, then Qantas director Trevor Kennedy and former Labor powerbroker Graham Richardson has been selected in the Business and Investigative categories.
The Swiss banking scoop unmasked a damning money trail. The revelations prompted Treasurer Peter Costello to order major investigations by the Australian Securities and Investments Commission and the Australian Taxation Office. The secret documents were obtained by Swiss investigative journalist Shraga Elam, who worked with Neil Chenoweth, Colleen Ryan, Andrew Main and Rosemarie Graffagnini on a series that ran for four days and covered more than 20 pages. The AFR's Washington Correspondent, Tony Walker, has been nominated as a finalist for commentary, analysis, opinion and critique.
 ''מרכז פרס לשלום ושילטון''
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
17:01 14.10.04 |
|
|
10. חדשות מהיום על מאבק בנק לאומי
בתגובה להודעה מספר 0
| |
נכשלו לחצי לאומי והבנקים: רשימה שמית של קורבנות השואה שהפקידו את כספם בבנקים - בתחילת נובמבר
ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת הנכסים של נספי השואה, דחתה היום בקשת הבנקים לשימוע נוסף
צבי לביא
14/10/2004
הדוח השמי המלא של בעלי הנכסים המופקדים בבנקים ישראליים אשר כנראה ניספו בשואה יפורסם בעוד שלושה שבועות - בשבוע הראשון של נובמבר - כך החליטה היום ח"כ קולט אביטל (עבודה), יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת הנכסים של נספי השואה. מדובר באלפי חשבונות שרובם בבנק לאומי , אשר נפתחו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוועדה דחתה היום בקשות חוזרות של הבנקים לשימוע נוסף. זאת לאחר מספר שימועים שכבר נענו להם. אביטל החליטה לשים קץ לסחבת שבה נוקטים היועצים המשפטיים של הבנקים ולקבוע מועד סופי לפרסום הדוח. זאת לאחר דחיות חוזרות של המועד מראשית הקיץ. אביטל סבורה כי בעניין השימועים היא הלכה הוועדה לקראת הבנקים מעל ומעבר לנדרש. הוועדה החליטה היום להעביר לבנקים ולרואי החשבון שערכו את הבדיקה החיצונית בספריהם את הטיוטה הסופית של הדוח והקציבה להם 10 ימים להערות אחרונות. בזמן הנותר עד מועד פרסום הדוח הוא יעבור עריכה והדפסה. הוועדה החליטה היום לכלול בדוחות גם את בעלי החשבונות שזהותם ושייכותם לנושא בספק. מדובר בכמה מאות שמות כשבתנועות חשבונותיהם אין יותר משורה אחת. הוועדה קבעה כי המוטבים שיטענו לזכותם על נכסים אלה - חובת ההוכחה תהיה מוטלת עליהם. ברשימה זו יימצאו גם שמות בעלי כתובות שהם קרוב לוודאי פקטיביות. - דוגמת היהודי שרשם עצמו כתושב גלזגאו שבסקוטלנד והבנק סירב להכיר בו כמי שנספה בשואה. הוועדה הוכיחה לבנק כי הממונה הבריטי על נכסי אויב בארץ ישראל ששם ידו על החשבונות של כל נתיני המדינות הכבושות באירופה - לא פסח על החשבון הזה בידיעה שמדובר בכתובת פקטיבית.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
20:05 02.11.04 |
|
|
13. טומי לפיד: בנק לאומי הוא אוייב העם היהודי
בתגובה להודעה מספר 0
| |
בלונדון את קירשנבאום ערוץ 10 אומר לפיד: בנק לאומי זה הבנק האחרון שאינו מחזיר לניצולי שואה את כספם הם עושים כל תרגיל למשוך זמן ומייחלים למותם של אחרוני הניצולים מנהלי הבנק (הכוונה לזונה בת זונה גליה מאור) מסתתרים אחרי פרקליטם (הכלב בן כלב) רם כספי מרוב בושה לפיד התחייב לאסוף ניצולי שואה לשים עליהם טלאי צהוב ולהפגין מול הנהלת בנק לאומי טומי לפיד מבטיח לצאת למסע הסברה בחו"ל ולגרום ליהודים עשירים ולנציגי העם היהודי בארצות הברית למשוך את כספם מהבנק ולגרום לו נזק חמור לצידו של לפיד הופיע נשיא הקונגרס היהודי העולמי שהיה עדין בניסוחיו אבל היה ברור שהבא לו להקיא על גליה מאור (כמו לרובנו) 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
pakpak
גולש אורח
|
15:33 03.11.04 |
|
|
14. הגירסה האנגלית
בתגובה להודעה מספר 13
| |
w w w . h a a r e t z . c o m
----------------
Last update - 03:14 03/11/2004
Holocaust survivors call for bank boycott
http://www.haaretzdaily.com/hasen/spages/496782.html
By Amiram Barkat, Haaretz Correspondent
Israeli Holocaust survivors called Tuesday for a consumer boycott of banks that have not published reports of dormant accounts belonging to Holocaust victims. The special parliamentary committee established to look into this matter has reported that about 5,000 such accounts, with close to NIS 1 billion in assets, exist. Publication of the report, however, has been delayed, since Bank Leumi and other banks disagree with the findings. In addition to urging the boycott, participants at a Jerusalem meeting of Holocaust survivors Tuesday issued a resolution demanding immediate publication of the reports. The chairman of an umbrella organization of Israeli Holocaust survivors' associations, Noah Flug, said "it is unconscionable that in Israel, of all places, the demand to restore Holocaust survivors' bank accounts goes unheeded."
Ha’aretz http://www.haaretz.com/hasen/spages/496551.html Last update - 07:13 02/11/2004 Restitution negotiator tells Leumi: Pay back the money
By Amiram Barkat
Israeli banks should return money belonging to Holocaust victims or their heirs immediately, according to Dr. Israel Singer, chief negotiator of the World Jewish Restitution Organization, who successfully dealt with the problem with the Swiss banks.
"The Israeli banks incidentally got hold of the money, and they should give it back. There is no excuse for holding back the money," Singer said yesterday. "People are old and dying. We estimate that they are dying at the rate of two per day. My opinion is that it should be done now; it should have been done last week, it should have been done last year, and 55 years later is too late," Singer said. Singer is on a visit to Israel before publication of a special report on the Israeli banks and Holocaust funds carried out by the Knesset committee for locating Holocaust victims' assets in Israel, headed by Labor MK Colette Avital. The committee has held back its report for more than a year because of the ongoing campaign against it by the five big banks in Israel. The battle is being led by Bank Leumi, which has vehemently rejected demands that the money be returned to victims traced by the committee. According to unconfirmed media reports, the five banks combined hold some 5,000 such accounts with total assets of some NIS 1 billion in real terms. At least half of the sum was deposited in Bank Leumi. Singer led the struggle against the Swiss banks with a media campaign in 1996 and 1997, publishing historical documents that angered the Swiss government and banks but eventually led them to grant restitution to the victims. Asked what made the Swiss banks pay, Singer said: "Pressure and the justice of our cause." He does not want to use the same tactics with the Israeli banks, for two reasons. The Swiss banks were thieves, he said, but the Israeli banks got hold of the money incidentally. "But if Bank Leumi has an account that belongs to a Jewish person and that person has a nephew or son, I say `give it back to him,' because that is the way you should deal with people in general." The second reason, he says, is that Israeli politicians, notably Justice Minister Yosef Lapid (himself a Holocaust victim) and Avital, have taken upon themselves the task of having the money returned, and sit on the committee. "The Holocaust victims in Israel have the right to vote," he notes. But, he adds, the handling of the subject by the politicians is "not as good as it should be .... After three years, they should have published a report and the money should have been returned." The Israeli banks are well aware of the precedent set by the Swiss banks. In meetings with the committee and the Knesset speaker, Bank Leumi chair Eitan Raff, and the bank's legal representative, Ram Caspi, "warned" that if the report implies the banks benefited from the Holocaust victims' money, this will be used against Israel by the international media. "The Wall Street Journal will say the israeli banks also hide money, not just the Swiss," Caspi said. Singer retorted: "This is no consideration at all. If you have something that belongs to somebody else, you must return it."
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
00:11 04.11.04 |
|
|
15. Holocaust survivors call for bank boycott
בתגובה להודעה מספר 0
|
pakpak
חבר מתאריך 18.7.02
2764 הודעות 15:34 03.11.04
Holocaust survivors call for bank boycott w w w . h a a r e t z . c o m ---- Last update - 03:14 03/11/2004
Holocaust survivors call for bank boycott
http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretzdaily.com/hasen/spages/496782.html
By Amiram Barkat, Haaretz Correspondent
Israeli Holocaust survivors called Tuesday for a consumer boycott of banks that have not published reports of dormant accounts belonging to Holocaust victims.
The special parliamentary committee established to look into this matter has reported that about 5,000 such accounts, with close to NIS 1 billion in assets, exist. Publication of the report, however, has been delayed, since Bank Leumi and other banks disagree with the findings. In addition to urging the boycott, participants at a Jerusalem meeting of Holocaust survivors Tuesday issued a resolution demanding immediate publication of the reports. The chairman of an umbrella organization of Israeli Holocaust survivors' associations, Noah Flug, said "it is unconscionable that in Israel, of all places, the demand to restore Holocaust survivors' bank accounts goes unheeded." Ha’aretz http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.com/hasen/spages/496551.html Last update - 07:13 02/11/2004 Restitution negotiator tells Leumi: Pay back the money
By Amiram Barkat
Israeli banks should return money belonging to Holocaust victims or their heirs immediately, according to Dr. Israel Singer, chief negotiator of the World Jewish Restitution Organization, who successfully dealt with the problem with the Swiss banks.
"The Israeli banks incidentally got hold of the money, and they should give it back. There is no excuse for holding back the money," Singer said yesterday. "People are old and dying. We estimate that they are dying at the rate of two per day. My opinion is that it should be done now; it should have been done last week, it should have been done last year, and 55 years later is too late," Singer said. Singer is on a visit to Israel before publication of a special report on the Israeli banks and Holocaust funds carried out by the Knesset committee for locating Holocaust victims' assets in Israel, headed by Labor MK Colette Avital. The committee has held back its report for more than a year because of the ongoing campaign against it by the five big banks in Israel. The battle is being led by Bank Leumi, which has vehemently rejected demands that the money be returned to victims traced by the committee. According to unconfirmed media reports, the five banks combined hold some 5,000 such accounts with total assets of some NIS 1 billion in real terms. At least half of the sum was deposited in Bank Leumi. Singer led the struggle against the Swiss banks with a media campaign in 1996 and 1997, publishing historical documents that angered the Swiss government and banks but eventually led them to grant restitution to the victims. Asked what made the Swiss banks pay, Singer said: "Pressure and the justice of our cause." He does not want to use the same tactics with the Israeli banks, for two reasons. The Swiss banks were thieves, he said, but the Israeli banks got hold of the money incidentally. "But if Bank Leumi has an account that belongs to a Jewish person and that person has a nephew or son, I say `give it back to him,' because that is the way you should deal with people in general." The second reason, he says, is that Israeli politicians, notably Justice Minister Yosef Lapid (himself a Holocaust victim) and Avital, have taken upon themselves the task of having the money returned, and sit on the committee. "The Holocaust victims in Israel have the right to vote," he notes. But, he adds, the handling of the subject by the politicians is "not as good as it should be .... After three years, they should have published a report and the money should have been returned." The Israeli banks are well aware of the precedent set by the Swiss banks. In meetings with the committee and the Knesset speaker, Bank Leumi chair Eitan Raff, and the bank's legal representative, Ram Caspi, "warned" that if the report implies the banks benefited from the Holocaust victims' money, this will be used against Israel by the international media. "The Wall Street Journal will say the israeli banks also hide money, not just the Swiss," Caspi said. Singer retorted: "This is no consideration at all. If you have something that belongs to somebody else, you must return it."
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
00:13 04.11.04 |
|
|
16. טומי לפיד יוצא למלחמה צודקת נגד חלאות אדם
בתגובה להודעה מספר 15
|
pakpak
חבר מתאריך 18.7.02
2762 הודעות 13:17 03.11.04
טומי לפיד יוצא למלחמה צודקת נגד חלאות אדם
טומי לפיד: בנק לאומי הוא הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה 08:47 | 03.11.2004 עמירם ברקת שר המשפטים, יוסף לפיד, תקף אתמול בחריפות את בנק לאומי על מאבקו בעניין השבת כספי היהודים שנספו בשואה. לפיד כינה את לאומי "הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה" וטען, כי הבנק נוקט כל תרגיל השהייה אפשרי כדי להתחמק מהשבת הכספים. לאומי ובנקים נוספים מנהלים מאבק נגד ממצאי דו"ח בדיקה שקבע, כי הם מחזיקים בחמשת אלפים חשבונות בנק "רדומים" של נספי שואה, בהם הופקדו בשעתו כמיליארד שקלים. הטענות שמעלים הבנקים נגד הממצאים מעכבות זה כשנה וחצי את פרסומו של הדו"ח, שהוכן עבור וועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסיהם של קורבנות השואה, בראשות ח"כ קולט אביטל.
"הארץ" דיווח אתמול, כי לאחרונה החליטה הכנסת להיעתר לדרישתו של לאומי ותערוך לו שימוע נוסף לפני שתפרסם את דו"ח הבדיקה. בשנה האחרונה כבר השמיעו נציגי הבנק את טענותיהם בארבעה מפגשים לפחות עם חברי הוועדה ויועציה.
לפיד, שדיבר אמש בתכנית האירוח "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, איים כי יפגין בראש קבוצת ניצולי שואה עוטי טלאי צהוב מול סניפי לאומי בישראל ובארה"ב ויקרא למפקידים להוציא את כספם מהבנק, אם זה יתמיד בסירובו לקבל את ממצאי הבדיקה. בא-כח הבנק, עו"ד רם כספי, טען בתגובה כי הבנק מסרב לקבל את הממצאים כי הם מבוססים על עקרונות שיערוך רטרוספקטיוויים. נציגי ארגוני ניצולי שואה בישראל קראו אתמול להטיל חרם צרכנים על לאומי ובנקים אחרים המעכבים את פרסום דו"ח הבדיקה. בישיבת הוועד המנהל של ארגוני ניצולי השואה בישראל שנערכה אתמול קראו חלק מהמשתתפים להחרים בנקים המחבלים בעבודת הוועדה. בסיכום הישיבה הוחלט להסתפק בפרסומו המיידי של דו"ח הבדיקה בבנקים. יושב ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, נח פלוג, אמר כי "לא יעלה על הדעת שדווקא בישראל לא יענו לדרישה להשיב את כספי הנספים בשואה. מצער מאד שחלק הבנקים הערימו קשיים על עבודת הוועדה וגרמו להתארכות של שנים בחקירה כאשר ניצולי שואה מתים יום יום".
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
08:27 06.11.04 |
|
|
22. Israeli bank at centre of probe into Holocaust victims'
בתגובה להודעה מספר 15
|
Israeli bank at centre of probe into Holocaust victims' millions; Knesset to rule on disputed claims that Second World War legacy was retained by London branch.(News)
Sunday Telegraph (London, England); 7/25/2004; Syal, Rajeev
THE LONDON subsidiary of Israel's second-biggest bank is being investigated over millions of pounds belonging to Holocaust victims. Documents at Bank Leumi's London office listing accounts held between 1933 and 1941 have been examined by auditors working for the Knesset, Israel's parliament. It is understood that papers will be submitted to the Knesset next month suggesting that Holocaust victims' money was retained in London. The bank denies the claim and co-operated voluntarily with the inquiry. Yehudah Barlev, the senior investigating auditor, said last month that he had identified more than 180 accounts and suspected that another 100, now dormant but worth tens of millions of pounds, were also held in Bank Leumi. He told a Knesset committee: "It suggests that the funds were known to the bank but had not been made available to the victims' families." The London investigation centred on accounts opened with the Anglo-Palestine Bank, the former name of Bank Leumi, before the Second World War. The bank was set up in 1902 by Jewish financiers to help settlers in Palestine and by the 1930s had attracted thousands of investors. As countries such as Germany, Austria, Czechoslovakia, Poland and Italy came under the Nazis' sway, Jews in those countries were classified by the British as "enemies" and their assets were seized. The bank, under the jurisdiction of Britain, was ordered by the Government to hand over the accounts of those Jews to an appointed custodian. The Knesset's auditors claim that this did not always happen; instead, the Anglo-Palestine Bank secretly transferred "enemy accounts" to the office in London to hide the money. Documents uncovered by The Sunday Telegraph show that British civil servants in Palestine suspected that something was amiss. In The Custodian of Enemy Property Report, compiled for the British government in December 1941, one senior official wrote: "During the course of these investigations it was ascertained that the bank intended to transfer the accounts of their foreign correspondents in `enemy territory' to their London office. The custodian has called for and obtained returns of these correspondents' accounts. These returns, however, are not accurate." Gil Raveh, a solicitor in Israel whose great-grandfather's family was all but wiped out in the Holocaust, has demanded action from the Israeli government. He said it was cynical of ministers to criticise only Swiss banks for failing to return Holocaust money. "It is a moral outrage that Jewish organisations have campaigned against European institutions while this has been going on," he said. Yona Fogel, the executive vice-president of Bank Leumi Group, said that there were no dormant accounts in London that belonged to Holocaust victims. "Investigators came to our offices in London in February," he said. "The bank transferred all known accounts to the custodian between the period of 1933 and 1940. Since then, we have aided schemes to allocate Holocaust victims' money." He said that from 1933 to 1944, the bank transferred the names and accounts to the British authorities. Any residual accounts were then transferred in 1948. "There were fewer than 10,000 dormant accounts from the period of 1902 to 1955 and 99 per cent of these held less than pounds 1." He said that the allegations were particularly hurtful because many bank staff were also descendants of Holocaust victims. "This is insulting and untrue," he said. "The bank will be cleared by the Knesset, I am sure." Additional reporting by Jamil Ahmad COPYRIGHT 2004 Sunday Telegraph
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
08:30 06.11.04 |
|
|
23. הפצצה הגדולה שתתפוצץ בקרוב תהיה חשיפת תמליל של שיחה
בתגובה להודעה מספר 15
|
המאמר עוסק בין השאר בעבירה של בל"ל על התקנות הבנקאיות השוויצריות.
במוקדם או במאוחר יהיו להם בעיות בנושא זה.הפצצה הגדולה שתתפוצץ בקרוב תהיה חשיפת תמליל של שיחה בין מנהל הבנק לאימפלד לאחר גילויי "אי הסדרים" בבנק. בשיחה זו מקבל אימפלד הוראה לא לחשוף את היקף הנזק שנגרם ללקוחות ובעקבות כך הבנק יכול לשקר ללקוחות.
Bank staff at odds with RichardsonAuthor: Shraga Elam
Date: 29/10/2004
Words: 1524
Source: AFR Publication: Australian Financial Review
Section: Companies and Markets
Page: 69
Graham Richardson, a former Labor powerbroker, has claimed he did not own a Swiss bank account. But that contradicts the recollection of bank staff. Shraga Elam investigates. New documents obtained by The Australian Financial Review cast more doubt on former Labor senator Graham Richardson's claim that he did not own a Swiss bank account. Richardson was interviewed under oath by the Australian Securities and Investments Commission (Asic) late last year and asked about his links to two accounts in Bank Leumi le-Israel (Switzerland) used to channel part of $26 million in proceeds from shares held in Offset Alpine Printing Group. Richardson this week denied for the second time any link to the money. "I said I didn't own the account and didn't own the shares," he told the AFR, reiterating the denial he made in June. But Richardson's claim conflicts with statements he made to Bank Leumi staff in Zurich in April 2001 when he insisted he was the beneficial owner of a sub-account called Cheshire. Handwritten notes made by Bank Leumi staff record Richardson's detailed description of what he held in Cheshire, the withdrawals he had made from it, his trips to Zurich and Richardson's close links with disgraced stockbroker Rene Rivkin in operating the account. Asic launched an investigation last October after the AFR named Rivkin, Richardson and businessman Trevor Kennedy as the owners of a mystery shareholding in Offset Alpine. The Australian Taxation Office has also sought copies of the documents obtained by the AFR. It is believed Rivkin has been served with a tax demand for close to $5 million. The Offset Alpine saga has been one of Australia's great corporate mysteries, dating back to May 1995 when Asic's predecessor, the Australian Securities Commission, froze a 38.5 per cent block of Offset Alpine stock. The ASC traced the shares back through a screen of Australian nominee companies to clients of two Swiss financial institutions, Bank Leumi and EBC Zurich. Through their shareholding the "Swiss" investors were the major beneficiaries of a $53 million insurance payout to Offset Alpine from a 1993 fire that destroyed presses with a written-down value of $3 million. Australian courts blocked the ASC's attempts to identify the Swiss investors, but in December 2002 Rivkin told Zurich District Attorney Nathan Landshut that he, Richardson and Kennedy owned the shares. Earlier this year, Asic asked Swiss authorities to provide banking records for Rivkin and Kennedy, who both gave sworn evidence to the ASC in 1995 that they did not know the identity of the Swiss investors. But no request was made for information in connection with Richardson, who has been under investigation for failing to declare his interest as a substantial shareholder in Offset Alpine but who was not questioned by the ASC in 1995. It is not known whether Asic's new request for information from the Swiss relates to Richardson. The former Labor powerbroker who returned to public life recently after making few public appearances since the AFR story 10 months ago said that while he had withdrawn money from an account in the name of Laira Investment Company, it was not his and he had signed no papers connected with it. He said he had not authorised Zurich lawyer Benno Hafner to name him as an owner of the account. On April 17, 2001, Hafner signed a Form A the official Swiss bank document recording the beneficial owner of an account which listed Richardson as the beneficial owner of portfolios 2 and 4 within the Laira account, with Rivkin owning portfolios 1 and 3. The new documents obtained by the AFR detail an exchange between Richardson and Bank Leumi officials on April 10, 2001, when the former senator arrived at the bank in Zurich and attempted to withdraw money. Three months earlier, Bank Leumi had dismissed the head of private client banking, Ernst Imfeld, after discovering a web of unauthorised transactions and losses in client accounts totalling up to SFr300 million. The AFR has obtained handwritten notes made by a bank official who spoke to Richardson on April 10, when he said he was the beneficial owner of Cheshire, the portfolio 2 sub-account in Laira. Laira was an entity set up in Edinburgh as a Scottish Partnership, an arrangement that hid the identity of the real owner. The handwritten notes, included in the bank file for Laira together with a photocopy of Richardson's driving licence, state Richardson told staff: "I deposited a cheque three years ago." It was a bank cheque for $1.4 million. There should be "$500,000 to $600,000" left in Cheshire, Richardson said. The AFR has a copy of a bank cheque from Credit Suisse for $1,442,000 dated November 5, 1997 that was deposited in Cheshire. "Rivkin had authority on the account," Richardson told Leumi officers in April 2001. "Rivkin was trading shares, I knew this." According to the handwritten note of the conversation, Richardson quoted figures on withdrawals and transfers that suggest he was familiar with the account. "I visited 3 to 4 times with Imfeld in his office. I think last time Jan '99. got printouts from him but left them. Rivkin will know about the transfers and deposits. Please check transactions with Rivkin, I rely on him." This unsigned note was confirmed by an email of April 10, 2001, written by Leumi's portfolio manager, Orlando Alessandro. He wrote that during his visit that day, Richardson identified himself explicitly as the beneficial owner of portfolio 2, Cheshire, of Laira. Even Kennedy knew about Richardson's Leumi account. On March 11, 2002, in the course of giving sworn testimony to the office of District Attorney Landshut, he was asked if he knew a Mr Richardson. Kennedy: "Mr Graham Richardson, yes. I can remember that I once knew that Mr Richardson possessed an account at Bank Leumi." A report prepared for Leumi by a team of forensic accountants, dated November 16, 2001, outlines the bank's attempts to resolve the issue of who owned Laira: "The beneficial owner of the account when it was opened was Cedargrove Ltd. However, on 17.4.01 the beneficial owner was changed to Rene Rivkin for Portfolio 3 and to Graham Richardson for Portfolio 2 and 4. "This was done by Hafner following a meeting with Richardson in the bank where he claimed to be the beneficial owner of Portfolio 2." Richardson had already run into problems during an earlier visit to Zurich, when he showed up at at the Leumi head office on January 8, 2001, around 11.30am. Five days earlier, Leumi executives had uncovered embezzlement by Imfeld, the bank's star head of private banking, and the bank was full of inspectors. With Imfeld not present, Richardson was told no one at the bank knew him. As a bank client, Richardson should have had a client identification card. In addition, Imfeld's assistant, Cahide Ay, held a list of all her boss's clients, and Imfeld was co-operating at that time with bank officials and could have been contacted to verify Richardson's claim to Cheshire. With no one at the bank prepared to say they knew Richardson, it was only after Hafner confirmed Richardson was allowed to withdraw money and after the former Labor senator left a copy of his driver's licence that he was allowed to take out $5000. In fact, if the bank had acknowledged knowing Richardson owned the account without having his name mentioned in a Form A, it would have faced an awkward situation. Under Swiss law, banks are required to hold a Form A listing all beneficial owners for every account. The only exception is large companies, which was not the case with Cedargrove, the "owner" of Laira. Imfeld has told Swiss investigators that the "omission" of the real beneficial owners was by design. According to him, the bank looked for better ways to cloak assets of Australian clients from scrutiny by Asic, which could seek disclosure orders for foreign clients who owned more than 5 per cent of an Australian public company but had failed to make substantial shareholder declarations. If it is shown Leumi employees flaunted Swiss banking laws by not properly filing the Form A, the bank itself could face sanctions. It is also a problem for Hafner, who helped set up Laira and Cheshire in 1997. But he blames the bank for bearing the responsibility for the irregularity. Hafner's version is that as he had not met Richardson before January 8, 2001, he phoned Rivkin, who confirmed Richardson's right to withdraw money from this account. On hearing of Leumi's embezzlement problems, Rivkin hurried to Zurich. On January 15, he met Imfeld at Hafner's office. Hafner told Leumi executives on April 10, after Richardson had visited the bank once more, that he had found out Richardson was the beneficial owner of Cheshire only that morning. He signed the Laira Form A naming Rivkin and Richardson as beneficial owners a week later. BANK LEUMI: SECRET ACCOUNTS ASIC COULDN?T FIND Stilton account Rene Rivkin opens account during 1970s to deposit revenue from broking firm Hobbs, Rivkin and Partners Step 1 Jan 1998 Stilton transferred into 8405 Account 8405 Walter Rivkin opens account in 1970s. Run by Rene after Walter dies, April 1997 Step 2 Feb 1998 Account 8405 transferred into World World International Set up January 1998. Scottish partnership (a legal entity which can be used as an intermediary by people investing in Switzerland) hides Rivkin and Richardson beneficial ownership Step 3 Dec 2000 World into Laira Laira Investment Company Set up October 1997 for Offset Alpine funds transfer. Scottish partnership hides Rivkin and Richardson Portfolio 1 Traded in foreign exchange but not authorised, claims Rivkin Portfolio 2 Cheshire $1.4m Offset Alpine cheque for Richardson Portfolio 3 Senior Rivkin. Created Dec 2000 from World transfer Portfolio 4 Junior Richardson. Created Dec 2000 from World transfer
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
18:33 06.11.04 |
|
|
28. כתבות - מלחמה על כספי נרצחי השואה !!
בתגובה להודעה מספר 15
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.11.04 בשעה 18:36 בברכה, פילוביץ שחף
המלחמה על כספי הקרבנות שנשרפו וחוסלו בשואה
http://rotter.net/User_files/forum/gil/418cf9274c288331.pdfתקשורת יהודית עולמית -
בנק לאומי מחזיק מאות חשבונות של קרבנות שנשרפו וחוסלו בשואה
http://rotter.net/User_files/forum/gil/418cfa1357b252ec.pdf 
Israeli bank at centre of probe into Holocaust victims' millions; Knesset to rule on disputed claims that Second World War legacy was retained by London branch.(News)
Sunday Telegraph (London, England); 7/25/2004; Syal, Rajeev
THE LONDON subsidiary of Israel's second-biggest bank is being investigated over millions of pounds belonging to Holocaust victims.
Documents at Bank Leumi's London office listing accounts held between 1933 and 1941 have been examined by auditors working for the Knesset, Israel's parliament. It is understood that papers will be submitted to the Knesset next month suggesting that Holocaust victims' money was retained in London. The bank denies the claim and co-operated voluntarily with the inquiry. Yehudah Barlev, the senior investigating auditor, said last month that he had identified more than 180 accounts and suspected that another 100, now dormant but worth tens of millions of pounds, were also held in Bank Leumi. He told a Knesset committee: "It suggests that the funds were known to the bank but had not been made available to the victims' families." The London investigation centred on accounts opened with the Anglo-Palestine Bank, the former name of Bank Leumi, before the Second World War. The bank was set up in 1902 by Jewish financiers to help settlers in Palestine and by the 1930s had attracted thousands of investors. As countries such as Germany, Austria, Czechoslovakia, Poland and Italy came under the Nazis' sway, Jews in those countries were classified by the British as "enemies" and their assets were seized. The bank, under the jurisdiction of Britain, was ordered by the Government to hand over the accounts of those Jews to an appointed custodian. The Knesset's auditors claim that this did not always happen; instead, the Anglo-Palestine Bank secretly transferred "enemy accounts" to the office in London to hide the money. Documents uncovered by The Sunday Telegraph show that British civil servants in Palestine suspected that something was amiss. In The Custodian of Enemy Property Report, compiled for the British government in December 1941, one senior official wrote: "During the course of these investigations it was ascertained that the bank intended to transfer the accounts of their foreign correspondents in `enemy territory' to their London office. The custodian has called for and obtained returns of these correspondents' accounts. These returns, however, are not accurate." Gil Raveh, a solicitor in Israel whose great-grandfather's family was all but wiped out in the Holocaust, has demanded action from the Israeli government. He said it was cynical of ministers to criticise only Swiss banks for failing to return Holocaust money. "It is a moral outrage that Jewish organisations have campaigned against European institutions while this has been going on," he said. Yona Fogel, the executive vice-president of Bank Leumi Group, said that there were no dormant accounts in London that belonged to Holocaust victims. "Investigators came to our offices in London in February," he said. "The bank transferred all known accounts to the custodian between the period of 1933 and 1940. Since then, we have aided schemes to allocate Holocaust victims' money." He said that from 1933 to 1944, the bank transferred the names and accounts to the British authorities. Any residual accounts were then transferred in 1948. "There were fewer than 10,000 dormant accounts from the period of 1902 to 1955 and 99 per cent of these held less than pounds 1." He said that the allegations were particularly hurtful because many bank staff were also descendants of Holocaust victims. "This is insulting and untrue," he said. "The bank will be cleared by the Knesset, I am sure." Additional reporting by Jamil Ahmad COPYRIGHT 2004 Sunday Telegraph
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
22:36 06.11.04 |
|
|
31. Holocaust inquiry committee chair lambasts Leumi
בתגובה להודעה מספר 15
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.11.04 בשעה 22:39 בברכה, פילוביץ שחף
Holocaust inquiry committee chair lambasts Leumi
Mati Wagner, THE JERUSALEM POST Nov. 4, 2004 ----
MK Collette Avital (Labor), chairwoman of the Knesset Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, lashed out at Bank Leumi's management Thursday for trying to intimidate her. "Ram Caspi is using dirty tactics on me, but I'm not impressed", she said. She declined to elaborate. "Galia Maor called me today and tried to convince me to be more lenient with Leumi than I would be with a Swiss bank. 'We've done so much for the State of Israel, we are Zionists', she said. But I don't buy it." Avital refuted a claim by Bank Leumi that her committee would direct it to pay NIS 35 million in restitution. " Fogel is leaking selected parts of the committee's recommendations that are not problematic from the bank's standpoint. What he did is a complete breach in trust. I gave him the draft with the understanding that it would remain classified. And now he is misleading the public." Fogel told The Jerusalem Post that Bank Leumi would be asked to pay NIS 35m. in restitution to Holocaust survivors and their heirs. Another NIS 65m. would be paid by the state. In the years leading up World War II, thousands of European Jews transferred savings to Bank Leumi, formerly known as Anglo-Palestine Bank. Many of them were murdered in the Holocaust. During the war years, some of this money was transferred to the British Custodian of Enemy Property. After the establishment of the state, the money was repatriated and held by the government's Custodian-General's Office. The office returned money to survivors or their heirs via the Anglo-Palestine Bank during the 1950s. However, many accounts remained dormant without claims. Over the past four years, Avital's committee has attempted to track down the assets with the aid of an accounting firm. "It's real detective work. We have enlisted Holocaust historians, auditors, and economists to locate the assets and determine their real value," Avital said. She said that over the past several months, Bank Leumi has intentionally tried to delay the release of the committee's findings and recommendations. She said the bank has demanded numerous hearings. Representatives of the bank have tried to involve other MKs and ministers. "They've met with Rivlin, Sharansky, and Lapid," she said. This week Rivlin, Lapid, and Finance Minister Binyamin Netanyahu met to discuss the progress of the committee. During the meeting, Lapid severely criticized Bank Leumi for using delaying tactics. A Holocaust survivor, he threatened to demonstrate outside Bank Leumi's branches wearing a yellow star of David. Lapid, who was a member of Avital's committee until he became justice minister and was forced to step down, told The Jerusalem Post that Bank Leumi tried reaching a compromise for tens of millions of shekels in exchange for a halt to investigations. "If Bank Leumi claims it does not owe any money, why was it ready to pay tens of millions of shekels?" he said. In response to Lapid's comments, which were repeated in a TV interview, Fogel accused Lapid of slander. He said all assets held by the bank for victims of the war were legally transferred during World War II to the British Mandate's Custodian of Enemy Property, and then to the government Custodian-General's Office after independence in 1948. He said that Bank Leumi is not holding any assets that belong to Holocaust victims, survivors, or their heirs. Although Avital refused to provide details on the committee's findings, she said that two separate calculations would be used – one for assets that are claimed by a survivor or heirs and a more lenient method for assets that have no claimants.
----
This article can also be read at http://www.jpost.com/servlet/Satellite?pagename=JPost/JPArticle/ShowFull&cid=1099543822778&p=1077768895034
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
14:54 07.11.04 |
|
|
34. Israel Singer and The Geneva Account
בתגובה להודעה מספר 15
|
Israel Singer and The Geneva Account 7/11/04
The article below deals with the squalid dealings in the World Jewish Congress. This is an English translation of a leading article published this week in the influential Swiss weekly news magazine "Facts".
The Rabbi And The Geneva Account
Daniel Ganzfried
The World Jewish Congress is at the brink of
disaster. Impropriety,
embezzlement, money laundering: these are the
accusations directed against
Israel Singer, the strong man of the WJC. Singer
ordered the transfer
of $1.2 million dollars from the WJC to an
account owned by his friend.
Now Jews throughout the world demand unreserved
clarification.
Such a proud organization! In 1998 the World
Jewish Congress (WJC)
humiliated Switzerland, extracting 1.25 billion
dollars from its banks - as
compensation for a few dozen million dollars,
based on unaccounted Jewish
accounts.
It had been a long time since WJC President Edgar
Bronfman and his New
York-based Secretary General Israel Singer had
cause to be so delighted;
perhaps as far back as the end of the Eighties,
when they succeeded in
exposing the Nazi past of the Austrian President.
The State Department
placed the gaunt statesman on its Black List, and
Mr. Kurt Waldheim, former
UN Secretary General, was effectively prohibited
from setting foot on US
soil. Not bad.
Another unforgettable example: In 1952, WJC
president Nachum Goldman
brokered an agreement between post-war Germany and
Israel. The Germans paid
compensation for the crimes committed by the
Nazis. Thus the young state
became the legal successor of the murdered Jews,
and at the same time
solidified its claim of being the representative
of the entire Jewish
nation - a doctrine that made Israel immune
against criticism and outside
involvement. From that point, the World Jewish
Congress served as its
international promoter.
The WJC's political birth certificate was issued
in 1942. On the 20th of
January the Nazis, assembled in a Villa on the
shore of Lake Wannsee in
Berlin and adopted the "Final Solution of the
Jewish Question", i.e. the
application of mass murder as an industrialized
enterprise. Gerhard
Riegner, a young lawyer and the Geneva based
representative of the WJC
since its establishment in 1936, was one of the
first to learn of the
unthinkable. True, his telegram to the State
Department did not have the
desired effect, but his act did justify the role
of the WJC as the vanguard
of the Jewish People.
Today, the roof organization comprising some 80
national and international
Jewish organizations is struggling for its
survival - and the battle is
being waged within the organisation itself. The
allegations being made
range from impropriety, embezzlement and even
money laundering. The
conflict takes place in Switzerland. The main
roles are played by the two
men heading the organisation: Edgar Bronfman,
billionaire, former owner of
the booze empire Seagrams, who has served as WJC
President since 1981; and
Israel Singer, ordained rabbi, who has been the
WJC's strong man since the
mid-Eighties.
The grounds for the conflict relate to $1.2
million, allegedly hived off
from a secret WJC account by Singer for private
purposes, who acted with
Bronfmans approval. What is clear is that on July
1 2003, Singer personally
arranged the transfer of that money to a friend in
Israel - without
informing any relevant WJC personnel in Geneva. As
a consequence, the
umbrella body of the Swiss Jewish communities
(SIG) was effected. The
Geneva-based President, Alfred Donath, acting on
behalf of the Swiss Jewish
community requested clarification as to what had
transpired. But the 72
years old Professer and medical doctor was
immediately inundated by verbal
abuse and insult from Singer which placed him
under intense pressure.
What happened?
In 2001, the World Jewish Congress received 1.5
million dollars from its
Israeli associate organization, the Jewish Agency.
Earlier, due to its own
budgetary problems, this semi-governmental
organization had decided to
terminate all payments to Jewish organizations
outside of Israel. But
Singer, was concerned with his financial problems.
He manages to squeeze
this final payment to New York from the Agency.
What he does not inform his
friends in Jerusalem is that the money is not
intended for WJC activities,
but for his own personal pension. In September,
Singer intended to give up
his position as Secretary General to a successor,
and would be elected
Chairman of the Board of Governors of the WJC, an
honorary post. Singer
would receive an annual compensation of more than
$200,000. But who knows
how long that would last? A pension would just be
fine. How shall he obtain it?
In separate installments to Geneva UBS Account
The legal requirements in New York proved to be
too complicated and the
Israeli branch also does not provide any
attractive options. So he parks
the money in an account of the somewhat inactive
office in Geneva with only
an ailing, eighty year old bookkeeper serving as
watchdog over its
financial matters. In a number of transfers from
the WJC headquarters in
New York, a total of 1.2 million dollars are
deposited at the Chemin Louis
Dunant branch of the UBS bank. The last two
transfers of $150,000 and
$200,000 are banked on January 10 and February 11,
2003, respectively. The
beneficiary account no. 0240-255888.60K is
categorized as "SPECIALE". At
that point, Singer and the aged bookkeeper are the
only persons aware of
its existence.
Then, at the turn of the year 2002/2003, the new
Secretary General employs
a dynamic young woman, Maya Ben-Haim, as office
director at the office
located by the Rhone. The 29 year old woman has no
knowledge of the million
dollar deal, but she does discover other "alarming
irregularities" in the
books. She does not hesitate to inform the
bookkeeper on June 24 that she
intends to dispense with his services and gives
him notice for the end of
September. On June 29, 2003, she meets her boss in
London and submits a
report regarding financial irregularities and the
dismissal of the
book-keeper. "The most important question seems to
be, why he withdraws
2,200 Swiss Francs in cash each month in addition
to his salary". Later, a
witness would say that Singer looked "somewhat
shocked".
However, at that point in time, none of the people
present were aware of
how much money is in fact involved. And what does
Singer do?
Hurriedly he sets out for Geneva. In a lightning
operation he drags the
ailing bookkeeper from his nursing home to the
bank. He is in a hurry: It
is July 1st. The terminated bookkeeper's signatory
rights will terminate on
the following day. Everything works out well.
Together they strip the
secret account of every one of the 1.2 million
dollars. Later this will
prove to have been a mistake. The amount designated as "For the pension", is
transferred to Singer's
friend, Zvi Barak. The money is henceforth
deposited in an account owned by
Barak at the HSBC bank in London. Singer arranges for the Geneva office to close For an extended period, the money transfer
remained unknown by the Geneva
WJC office. It could have remained unknown to
this day. But on October 2,
2003, the young director's attention is drawn to a
strange bank statement:
Following an individual international transfer of
1.2 million dollars
account 0240-255888.60K closes with a debit
balance of $40.73. The account
did not have sufficient funds to cover the bank
charges. Ms. Ben-Haim is
shocked. The attorney of the Geneva WJC office,
too, shakes his head in
astonishment. She immediately informed New York.
Avi Beker, Singer's
successor in the position of Secretary General,
issues immediately an order
to conduct an internal investigation. Then, in November, the second surprise: Avi Beker
retires from the WJC, and
WJC management circles say that he was provided
with a golden parachute of
one million dollars. In the absence of a Secretary
General, ongoing WJC
business is managed by a newly created Operations
Committee which, in
addition to Israel Singer, comprises of WJC Vice
President Isi Leibler and
Executive Director Elan Steinberg. Neither of the
latter were aware of the
events in Geneva. As part of their "general
efforts to restructure the
WJC", the gentlemen visit the Geneva office on
November 19. Judging by the
minutes, they are still ignorant about the Geneva
account at this point.
The visit is followed by additional visits in
December. Neither of them are
informed, not even by their colleague Singer. At Singer's recommendation, the Operations
Committee closes the Geneva
office on March 30, 2004. All employees are given
notice with immediate
effect. In a letter to the Geneva director, the
Operations Committee
declares: "The WJC has decided to discontinue the
maintenance of a
permanent representation in Geneva". The employees
are laid-off with
immediate effect. Ms. Ben-Haim turned to the Labor
Court, contesting both
her dismissal and the office closure. She first
obtains a delay and later
receives personal compensation. The one remaining person is the long time legal
adviser of the WJC Geneva
office, Daniel Lack. It is he who alerts the
president of the Swiss Jewish
Community Federation (SIG). On April 25, Alfred
Donath writes to Edgar
Bronfman, requesting in a polite but firm tone,
the need to implement an
audit. He also asks why the Geneva office is being
closed so suddenly and
requests that the decision to close the office be
reconsidered. On July 14, attorney Lack writes a letter headed
"Confidential" to Israel
Singer, talking about "certain potential and
serious irregularities". He
warns him. "I believe an audit performed by an
independent company is
required. I understand that the situation may be
quite delicate for you,
but we must act, act visibly. We must protect the
WJC from all kinds of
accusations of impropriety, embezzlement and money
laundering". Lack also informs the WJC. Thus for the first
time, the Operations
Committee is informed about the events in Geneva.
On July 18 Singer,
Leibler and Steinberg meet again. According to the
minutes, Singer assures
his colleagues that the $1.2 million constitutes
an "authorized money
transfer to the benefit of WJC pension". However,
they insist on the
reimbursement of the 1.2 million dollars, and the
transfer of all the money
to a special WJC account in New York. Singer is
disqualified from
involvement in the issues because of his personal
interest. At that point
the money had earned $12,000 dollars interest, a
fact that is "acknowledged
with satisfaction". But Leibler's and Steinberg's
satisfaction does not
last long. After comprehending the content of the letter from
Lack they demand
information from their colleague Singer regarding
the suspicious transfer
of money. The response does not take long: On
August 16 they are informed
by an email headed "private and confidential" from
WJC president Edgar
Bronfman, of a decision to dismantle the
Operations Committee, and to
substitute it with a Steering Committee. Bronfman launches counter attack Bronfman installs "my right hand at Seagrams",
Stephen Herbits, to head the
brand new committee. The 62 year old was at one
time a US Department of
Defense official under Donald Rumsfeld. Bronfman
trusts him to "fight off
all attacks against the WJC", and prophetically
warns his colleagues in a
memorandum: "I consider all these attacks as
attacking my office, my
integrity and my person. No effort should be too
great, no expense too
high, in the battle against these disgusting
libels."
But the annoying Swiss will not be easily placated
after Singer's attack on
their leader, Alfred Donath. They demand a
thorough audit in Geneva. Vice
president Isi Leibler, too, keeps on nagging. With
his soft-spoken voice
uttering sharp words, the 70 year old Leibler in
Jerusalem demands
clarification. "I believe that I am speaking on
behalf of the majority of
400,000 donors, who are entitled to request
responsible management,
transparency and accountability. The times when
leaders and managers
handled their organizations as their personal
fiefdoms are over."
In fact, in the light of the Geneva affair many
donors suspect that other
questionable business transactions may emerge from
behind the secret
account. Together with Isi Leibler and the Swiss
Jews, they demand a
comprehensive and independent audit of all of the
WJC's financial
operations conducted during recent years; and they
also insist that the
publication of all financial reports for those
periods be released and
insist on transparency in respect to all assets
and bank accounts
everywhere in the world. This could mark the end of this non-profit
organization that disposes of an
annual $8 millon budget, and that has been run by
Bronfman and Singer like
their own little business for too long. Just like
their main sponsor Edgar
Bronfman, the other 400,000 donators also deduct
their contributions from
their taxes. Now they must be concerned about the
income tax inspectors'
interest in the WJC. In order to at least appease the Swiss, Bronfman
sent his new head man
Stephen Herbits across the ocean. Amongst his
luggage he was carrying a
hastily assembled auditors report on the Geneva
account, prepared by the
accounting firm Loeb & Troper. On October 28 he
meets the SIG delegation in
Zurich. But having regard to the fact that this
firm has been working for
the WJC American section for years, there were
doubts regarding the New
York auditors' independence. Consequently at the
end of the evening
meeting, the Swiss Jewish group refused to sign
the "mutual agreement"
prepared in advance by Herbits. The Swiss Jews reiterated their demand for
unreserved clarification of
Singer's "Geneva-Gate" (The Jewish weekly
"Tachles"). Herbits was able to
provide his dissatisfied Swiss Jews only one
little piece of comfort: "The
Geneva office of the WJC will not be closed. Quite
the contrary, I am
currently recruiting a new team." But here, too,
the other side senses a
trick: Who can guarantee that the relevant files
stored in the deserted
office in the Rue de Varemblי will be left intact
until then? What remains is the involvement of the
authorities. Until now, the
spokesperson for Geneva's district attorney's
office says, they had never
dealt with the WJC in relation to this matter.
However, Isi Leibler
concedes that this could be a possible outcome.
Until then, the truth
regarding the WJC account is well kept in the
Geneva UBS branch, protected
by the Swiss banking secrecy, which Singer to this
day claims was the main
reason, why the $1.25 billion settlement amount
agreed on in 1998 is
proceeding so slowly.
Who would have thought that the fate of the World
Jewish Congress would one
day be determined by a secret account in a major
Swiss bank?
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
19:44 07.11.04 |
|
|
35. חשבונות 'רדומים': עימות בישראל
בתגובה להודעה מספר 15
|
מצ"בתרגום מאמר שהתפרסם היום בשווייץ (המקור הגרמני בסוף) ----
זונטאגסצייטונג (עיתון יום ראשון שווייצי) 7.11.2004
מדור כלכלה עמ' 66 חשבונות 'רדומים': עימות בישראל ברשות בנק לאומי אמורים להיות עדיין מיליונים מכספי השואה
שרגא עילם גם לישראל ישנה שערורית חשבונות רדומים שבמרכזה עומד בנק השייך למדינה, בנק לאומי. הדיון הציבורי הנוכחי החל עקב ביקורתו של ישראל זינגר מהארגון העולמי להשבת רכוש יהודי. העימות הועצם כאשר ניצולי שואה קראו להחרמת הבנקים ואיימו במשמרות מחאה תוך כדי שהם עונדים טלאים צהובים. הרקע לעימות הוא פרסום הדו"ח של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור נכסי קורבנות השואה בראשות ח"כ קולט אביטל. זו מינתה את רואה החשבון המכובד יהודה ברלב כדי לבדוק את שאלת החשבונות 'הרדומים'. ברלב, שעסק במשטרה בלחימה בשחיתות, חקר במשך שנתיים יחד עם רואי חשבון אחרים ארכיונים רבים. הוא דיווח שלאומי ניסה להפריע לעבודתו ואף איים עליו.ברלב הצהיר שפקידי הבנק אישרו את דבר גילויים של מאות חשבונות שואה, זאת למרות שלאומי מכחיש דבר זה . הוא אמר שהבנק התעשר על חשבון חשבונות אלו בזמן מלחמת העולם השניה ולא העביר את כולם לבריטים, כפי שבל"ל טוען. הדו"ח טוען שבידי בנקים ישראליים נמצאים 5000 חשבונות שואה בסכום כולל של מיליארד ש"ח, מחציתו בידי לאומי. בינתיים התחמם הדיון הציבורי בישראל. יושב ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, נח פלוג, אמר כי "לא יעלה על הדעת שדווקא בישראל לא יענו לדרישה להשיב את כספי הנספים בשואה. ". שר המשפטים יוסף לפיד הוסיף שמן למדורה. הוא כינה את לאומי "הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה". לפיד איים להצטרף לפעולות המחאה של הטלאי הצהוב ועורר את זעמו של יונה פוגל, סמנכ"ל בכיר בלאומי אשר דוחה את האשמותיו של לפיד. לאומי, לפי פוגל, אינו מחזיק בחשבונות שואה ואם קיימים כאלו הרי יש לחפשם אצל האפוטרופוס הכללי, הכפוף לשר הפנים. הדיווחים מעוררים דאגה בקהילה היהודית ביום חמישי נודע שנציגי לאומי חתמו עם לפיד על הסכם כולל ושהבנק ישלם סכום שעדיין לא ידוע. הסכם זה קצר את ביקורתה של ראש הוועדה הפרלמנטרית אביטל אשר רואה בו ניסיון לעקוף את וועדתה. אביטל הצביעה על עמדתו הסתירתית של בל"ל אשר טוען מחד שאין ברשותו חשבונות שואה ומאידך נאבק על הקריטיונים לתחשיב ערך החשבונות החל מ 1939 ובנוסף לכך הבנק מוכן לשלם עבור חשבונות שלכאורה אינם קיימים. חריפה יותר היא ביקורתו של יאיר אולמרט, אחיינו של השר הבכיר אהוד אולמרט ועו"ד שעבד עבור הבנק. אולמרט סבור שנעשה פה עסק מסריח על חשבון ניצולי השואה. הדיווחים עוררו דאגה גם בחוגים יהודיים בשווייץ. רולף בלוך, נשיא הקהילה היהודית לשעבר וחבר במועצת המנהלים של בל"ל (שווייץ) דרש עוד לפני מספר שבועות הסבר מהנהלת הבנק בתל-אביב. בתגובה הוא קיבל הצהרה של איגוד הבנקים הישראלי "שכל מאמרי העתונות מבוססים על מידע חלקי ולא מבוסס ובהתאם הם מטעים ומוליכים את הציבור שולל." בלוך אמר לזונטאגסצייטונג שהוא אינו יכול לשפוט מי צודק בעימות זה שכן אין לו מספיק מידע.
@ להלן המאמר:
SonntagsZeitung; 07.11.2004; Seite 66 Wirtschaft Nachrichtenlose Konten: Streit in Israel Bei der Bank Leumi sollen Hunderte von Schoa-Millionen liegen Jerusalem · Auch Israel hat seinen Skandal mit nachrichtenlosen Vermögen. Im Zentrum steht die Staatsbank Bank Leumi. Auslöser der aktuellen Debatte war die Kritik des Chefunterhändlers der World Jewish Restitution Organization, Israel Singer. Heftig wurde der Streit, als Schoa-Überlebende zum Boykott gegen die Banken aufriefen und mit Mahnwachen drohten, an welchen sie gelbe «Judensterne» tragen würden. Hintergrund der Debatte ist der Schlussbericht einer Parlamentarischen Untersuchungskommission (PUK), unter dem Vorsitz von Colette Avital. Diese setzte den renommierten Revisor Yehuda Barlev ein, um die Frage der nachrichtenlosen Konten zu überprüfen. Barlev, ein ehemaliger Korruptionsbekämpfer der Polizei, recherchierte zusammen mit anderen Auditoren während zwei Jahren in zahlreichen Archiven. Er berichtete, dass er von Leumi bei der Arbeit behindert und bedroht worden sei. Barlev erklärte, Bankangestellte hätten die Entdeckung von Hunderten von Schoa-Konten bestätigt, obwohl Leumi dies dementiere. Er sagte, dass sich die Bank während des Zweiten Weltkriegs bereichert und die Vermögen nicht an die Briten - wie die Bank behauptet - geliefert habe. Der Bericht besagt auch, bei israelischen Banken würden 5000 Schoa-Konten im Wert von fast 270 Millionen Franken bestehen, die Hälfte davon bei Leumi. Inzwischen wird die Debatte in Israel immer aufgeregter. Der Vorsitzende der israelischen Überlebendenorganisation, Noah Flug, erklärte: «Es ist unbegreiflich, dass ausgerechnet in Israel die Forderung nach Rückgabe von Holocaust-Konten bisher unbeachtet bleibt.» Justizminister Josef Lapid goss zusätzlich Öl ins Feuer. Er nannte Leumi «die letzte Bank der Welt, die sich weigert, Gelder an Überlebende zu zahlen». Lapid drohte, an der Davidstern-Protestaktion teilzunehmen und erweckte damit den Zorn von Yona Fogel, Mitglied der Leumi-Geschäftsleitung, der die Vorwürfe Lapids zurückweist. Leumi, so Fogel, besitze keine Schoa-Konti, und sollten sie existieren, dann seien sie beim staatlichen Nachlassverwalter zu suchen, der dem Justizminister unterstehe. Die Berichte haben auch bei den Juden in der Schweiz Besorgnis erregt Am Donnerstag wurde bekannt, dass Leumi-Vertreter und Lapid eine Global-Lösung in unbekannter Höhe beschlossen. Diese Abmachung erntete Kritik von PUK-Leiterin Avital, die darin einen Versuch sieht, ihre Kommission zu umgehen. Avital wies auf die widersprüchliche Haltung Leumis hin, die behaupte, nicht im Besitz von Schoa-Geldern zu sein, gleichzeitig aber über Verrechnungskriterien für Konti ab 1939 streite und sich bereit erkläre, für die angeblich inexistenten Konten zu bezahlen. Noch schärfer fällt die Kritik des abgesprungenen Leumi-Anwalts Yair Olmert aus, dessen Onkel Ehud ein Mitglied der Regierung Sharon ist. Er glaubt, es werde ein schmutziger Deal auf Kosten Überlebender gemacht. Die Berichte haben auch in jüdischen Kreisen der Schweiz Besorgnis erregt. Rolf Bloch, Ex-Präsident des Israelitischen Gemeindebundes und VR-Mitglied der Leumi (Schweiz), forderte vor einigen Wochen eine Stellungnahme von der Bankdirektion in Tel Aviv. Als Antwort bekam er die Erklärung der israelischen Bankiervereinigung, dass «jegliche Presseartikel auf unfundierter und partieller Information basieren und entsprechend irreführend sind». Bloch sagte der SonntagsZeitung, er könne nicht beurteilen, wer in diesem Konflikt Recht habe, da ihm die Sachkenntnisse fehlten. Shraga Elam
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
14:22 10.11.04 |
|
|
39. שקרני בנק לאומי בפעולה נמרצת של הונאה ורמיה:
בתגובה להודעה מספר 38
| |
"אין אצלנו כספים של ניצולי שואה"
כך אומר היום בנק לאומי באיגרת לעובדים. בשבוע שעבר יצא טומי לפיד בהאשמה כלפי הבנק שלטענתו מעכב תשלום של כספים לשארי הניצולים
עומר שרביט
10/11/2004
"אין כספים של נספי השואה בבנק לאומי, במידה וקיימים כספים כאלה, הם נמצאים בידי מדינת ישראל", כך אומר היום בנק לאומי באיגרת לעובדים. כזכור, יצא בשבוע שעבר השר טומי לפיד בהאשמה חריפה נגד בנק לאומי, בטענה שהוא מעכב השבת כספים של נספי השואה לשאריהם בחשבונותיו.
לבסוף הגיע לפיד להסכם עם עו"ד רם כספי, המייצג את הבנק, לפיו ישלם לאומי תרומה חד פעמית כפיצוי לניצולים. בנק לאומי שהמתין עד כה למסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית, החליט אתמול לאור הדלפות לעיתונות הכוללות עובדות לא בדוקות, לצאת בהסבר תמציתי לעובדיו.
לאומי אומר היום כי העביר לרשות הממונה הבריטי על נכסי האויב בתקופת מלחמת העולם השניה את כספי לקוחות הבנק אשר היו תושבי גרמניה והמדינות שנכבשו על-ידי הצבא הנאצי. לטענת הבנק, כספים אלה לא נדרשו לאחר המלחמה על-ידי ניצולים או יורשים, הועברו מממשלת בריטניה לממשלת ישראל ולא הוחזרו לבנקים.
באיגרת שהופצה לעובדים, אומר הבנק כי "כל טענה כאילו הבנק מעכב את עבודת הועדה או "לוחץ" על חברי הועדה כדי להימנע מתשלום - משוללת כל יסוד".
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
pakpak
גולש אורח
|
10:05 04.11.04 |
|
|
18. בנק לאומי ממשיך להתעלל ביורשי הניספים
בתגובה להודעה מספר 0
| |
חשבונות נספי השואה - בנק לאומי ישלם פחות
יום חמישי, 4 בנובמבר 2004, 7:22 מאת: עמירם ברקת, הארץ
רואי החשבון מצאו בבנק כ-2,500 חשבונות בהם הופקדו כ-700 מיליון שקל (אילוסטרציה)
לחצי הבנק הועילו: הוועדה הפרלמנטרית לנושא חשבונות הנספים קובעת כי הבנק יידרש לשלם בין 35 ל-300 מיליון שקל במקום כמיליארד. הבנק: מדובר עדיין בסכומים מופרכים
שווי כספי קורבנות השואה שיידרש "בנק לאומי" להשיב ינוע בין 35 ל-300 מיליון שקלים. כך עולה מהטיוטה הסופית של דו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה. מהנתונים שהגיעו לידי "הארץ" עולה, כי סכומי הכסף שיידרשו הבנקים לשלם קטנו באופן דרסטי מכפי שנקבע תחילה - כמיליארד שקל - כתוצאה מהסכמת הוועדה לקבל את דרישותיהם המרכזיות של הבנקים. בנק לאומי ממשיך להתנגד גם כעת לממצאי דו"ח הוועדה וטוען שמדובר בחישובים מופרכים. לפני כמה ימים הוגשה לבנק לאומי הטיוטה הסופית של דו"ח הבדיקה שהוכן בעבור ועדת החקירה הפלמנטרית. מנתוני הטיוטה עולה, כי הבודקים, משרד רו"ח ברלב, מצאו בבנק לאומי כ-2,500 חשבונות בנק של נספי שואה שבהם הופקדו כ-700 מיליון שקלים. ואולם, הסכום שיידרש בנק לאומי לשלם בסופו של דבר יהיה נמוך בהרבה ולא יעלה ככל הנראה על כמה עשרות מיליוני שקלים. הסיבה: שני שינויים מהותיים עליהם החליטה הוועדה בחודשים האחרונים, בלחץ הבנקים. ההחלטה הראשונה, שהתקבלה לפני כשנה, היתה כי משרד האוצר ישלם בעבור התקופה שבה הוחזקו הכספים בידי האפוטרופוס הכללי. עדיין לא ברור אם האוצר יקבל החלטה זו: שר האוצר בנימין נתניהו אמר אתמול ליו"ר הוועדה, קולט אביטל, כי הוא צריך ללמוד את הדו"ח לפני שיחליט בעניין. השינוי השני עליו החליטה הוועדה בלחץ הבנקים, היה להנהיג שיטת שערוך שונה לגבי חשבונות בנק שלא יימצאו להם יורשים. שיטה זו מפחיתה באופן דרסטי את ערכם של הכספים. עדיין לא ברור מה ייעשה בכספים שלא יימצאו להם יורשים, אך ככל הנראה הם יחולקו לניצולי שואה או למטרות הומניטריות אחרות. לפי הערכות, לרוב המכריע של חשבונות הבנק לא יימצאו יורשים. ואולם, בנק לאומי ממשיך להתנגד גם לקביעות אלה. לטענת יונה פוגל, סמנכ"ל בכיר בבנק לאומי, מדובר בסכומים "פיקטיביים", המבוססים על עקרונות חישוב "מופרכים". לטענת פוגל, לאחר תיקון הטעויות החישוביות, עומד הסכום לחובת הבנק על מיליוני שקלים בודדים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
17:34 04.11.04 |
|
|
19. *** הדיל המסריח 2004 ***
בתגובה להודעה מספר 0
| |
עו"ד כספי סגר דיל: לאומי יציע תשלום חד-פעמי לניצולי שואה - ההאשמות לשלילת זכויות ייגנזו
כך סיכמו השר לפיד, ראשי הבנק רף ומאור ועו"ד כספי * הפיצוי - על חשבונות שמפאת השנים שחלפו אין בידי הבנק רישום המאשרים את קבלת הכסף
דפנה צוקר 16:52 4/11/04
בנק לאומי יציע סכום חד-פעמי לטובת ניצולי שואה, תוך שלילת ההאשמה כאילו ניסה לשלול זכויות של ניצולים. כך סיכמו היום (ה') השר יוסף לפיד, ראשי הבנק - איתן רף וגליה מאור, ועו"ד רם כספי. הפיצוי יהיה לגבי חשבונות אשר מפאת השנים שחלפו אין בידי הבנק רישום שמאשר את קבלת הכסף בידי הלקוח. יש לציין, כי רק השבוע תקף סמנכ"ל בכיר בבנק לאומי, יונה פוגל, את שר המשפטים יוסף טומי לפיד שהאשים את לאומי באי החזרת כספים לקורבנות השואה. "הוטעית, הטעת והוצאת דיבה על בנק לאומי ועובדיו לדורותיהם", כך פוגל ללפיד, לאחר ששר המשפטים אמר בראיון לערוץ 10 כי לאומי הוא "הבנק האחרון בעולם המסרב לשלם ולהחזיר כספים של קורבנות שואה". לטענת לפיד, בנק לאומי נוקט בתרגילי השהייה ומתחמק מהשבת הכספים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
11:16 05.11.04 |
|
|
20. ועכשיו מסתבר שלפיד הוא לא יותר מאידיוט
בתגובה להודעה מספר 0
| |
הסכם: בנק לאומי יפצה ניצולי שואה, השר לפיד ישתוק
09:52 | 05.11.2004 עמירם ברקת
שר המשפטים יוסף לפיד הגיע לסיכום עם ראשי בנק לאומי, לפיו הבנק יעביר פיצוי גלובלי לניצולי שואה, ובתמורה יחדל לפיד מהתקפותיו על הבנק. לפיד אמר אמש ל"הארץ", שהסיכום הושג ביוזמת ראשי הבנק ונבע מחששם שהאשמותיו נגד הבנק יגרמו נזק חמור.
לדברי לפיד, הסיכום לא מתייחס לדרישות שהציגה לבנק ועדת החקירה לאיתור נכסי קורבנות השואה בראשות ח"כ קולט אביטל. אביטל מתחה אתמול ביקורת חריפה על לפיד, ואמרה כי "הבנקים יכולים לטעון עכשיו שהם קנו את לפיד בקצת כסף, ובתמורה הם פטורים מהשבת הכספים של נספי השואה". בתחילת השבוע דיווח "הארץ" שבנק לאומי דוחה על הסף את קביעת הבודקים של הוועדה, לפיה הוא מחזיק במאות חשבונות של נספי שואה. בעקבות הפרסום כינה לפיד את בנק לאומי, "הבנק האחרון בעולם שמסרב להחזיר כספים לניצולי שואה", ואיים להפגין מול סניפי הבנק בראש קבוצת ניצולי שואה עוטי טלאי צהוב. סמנכ"ל לאומי יונה פוגל האשים בתגובה את לפיד ב"טעות, הטעייה והוצאת דיבה על הבנק ועובדיו לדורותיהם". במקביל, ביקשו ראשי הבנק להיפגש בדחיפות עם לפיד. בפגישה שנערכה אתמול, אמרה מנכ"ל הבנק גליה מאור ללפיד כי דבריו גורמים נזק חמור לבנק. בהודעת הסיכום של הפגישה נאמר כי "בנק לאומי יציע סכום חד-פעמי לטובת ניצולי השואה, תוך שלילת ההאשמה כאילו הבנק ניסה לשלול זכויות של ניצולים". ח"כ אביטל: לפיד לא מוסמך לחתום להסכם ח"כ קולט אביטל אמרה כי לסיכום אין תוקף משפטי ואתי, כיוון שהכנסת היא הגורם היחיד המוסמך להגיע לסיכומים בנושא. לדבריה, "לפיד רק גרם נזק". לפיד אמר בתגובה כי הבנקים היו אלה שפנו אליו, כי הסיכום אינו נוגע לחשבונות שבהם עוסקת הוועדה, וכי הוא אינו מעונין לפגוע "בעבודתה רבת השנים של קולט אביטל". ח"כ אביטל אף האשימה אתמול את בנק לאומי בהפרת ההסכם עליו הוא חתום עם הוועדה, בכך שהדליף, לטענתה, נתונים מטיוטת דו"ח הבודקים, שנשלחה להערותיו לפני מספר ימים. הנתונים פורסמו אתמול ב"הארץ". סמנכ"ל הבנק יונה פוגל אמר בתגובה כי הבנק חופשי לעשות שימוש בנתוני הבדיקה המתייחסים אליו, וטען כי "גורמים הקשורים לוועדה" אחראים להדלפת הנתונים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
01:02 06.11.04 |
|
|
21. האמת לאמיתה היא כזו:
בתגובה להודעה מספר 0
| |
דורות ההמשך – נושאי מורשת השואה והגבורה
Generation to Generation: Bearers of the Holocaust and Heroism Legacyלכבוד יושב ראש הכנסת ח"כ ראובן ריבלין הכנסת ירושלים
19 באוקטובר 2004
כבוד יושב ראש הכנסת,
עמותת דורות ההמשך – נושאי מורשת השואה והגבורה (עמותה ברישום) הינה גוף אל-פוליטי המצוי עתה בשלבי הפיכה מתנועה פעילה לגוף רשמי ומוכר. העמותה משתפת פעולה עם "יד ושם", "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל", "בית לוחמי הגיטאות" וגורמים ציבוריים נוספים, הרואים בה נציגה רשמית המאגדת ומייצגת את דורות ההמשך. מבין מטרות העמותה: איתור דרכים לסיוע לדור הניצולים ולהוקרתם, קבלת עול מפעל שימור הזיכרון והנחלת המורשת, מאבק באנטישמיות ובמכחישי השואה, שיכלול אמצעי הלימוד והמסירה של מורשת השואה והגבורה, שיתוף ועזרה בצרכים המייחדים את בני הדור השני.
לאחר הבאת דבר קיומנו לידיעת יושב ראש הכנסת, הננו לפנות אל כבודו בעניין בעל חשיבות ציבורית ומוסרית מן המעלה הראשונה: אנו קוראים לאדוני להחליט מיד על הארכת המנדט של ועדת החקירה של הכנסת בנושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה.
אנו מגלים עתה, כי במשך שנות קיומה של הועדה נקטו הבנקים הגדולים כל תכסיס אפשרי כדי לחבל בעבודת ועדה זו של הכנסת ולעקר אותה מכל תוכן. כן אנו מגלים כי מלאכתם הנחרצת של הבנקים כה צלחה, עד כי ועדת הכנסת עומדת לסיים את חייה בתוך פחות משלושה חדשים, מבלי שעשתה את הצדק שלשם עשייתו הוקמה. בכך מעמידים עצמם הבנקים של מדינת ישראל במעמד שבו גם הבנקים הגרמנים והשוויצרים לא העזו להעמיד את עצמם – במעמד של "השתקת וגם ירשת?" הייתכן הדבר, כבוד יושב ראש הכנסת? האם זו התגלמות המוסר היהודי? ידענו לזעוק ולהתריע על התקרנפותם של בנקים וחברות ביטוח נוכריים, ומה עם הבנקים שלנו?
מן התקשורת למדנו, כי הבנקים חוששים מפרסום דו"ח הועדה של הכנסת, פן יתוארו בעולם כמי שהפיקו תועלת מדם אחיהם השפוך. האם לא הגיעה העת לבנקים לחדול מלהתחפר מאחורי האותיות הקטנות, המתות (וגם מאחורי המתים...), ולעורכי דינם מלהתבטא – על פי התקשורת – באמירות בוטות כגון "הועדה לא תוכל לאלץ את הבנקים לשלם ולו אגורה שחוקה אחת"? לתדהמתנו שמענו גם כי יו"ר הועדה של הכנסת, ח"כ קולט אביטל, אשר עשתה ועושה עבודה חשובה בנושא זה, "זכתה" לקיתונות של רותחין ואיומים אין-ספור.
אדרבא, אם חוששים הבנקים מהכתמת שמם הטוב, ידאגו לעשות צדק! יתר על כן, העניין הוא בעל דחיפות עליונה. אם יחזירו הבנקים את הכספים המוחזקים על ידיהם בניגוד לכל מוסר, ניתן יהיה להקדיש לפחות חלק מן הכספים הללו לשפר מעט את חייהם של השרידים האחרונים, ההולכים וכלים מן העולם, לממן מאבקים במכחישי שואה ובאנטישמיות המשתוללת בעולם, וכך לעשות חסד וצדק כאחד, הן עם הנספים והן עם יורשתם – מדינת ישראל דהיום.
אנו קוראים לכבודו, כמי שעומד בראש מוסד המחוקקים של מדינת ישראל, אשר הועדה דנן היא אחת משלוחותיו, לצאת חוצץ נגד החטא הנורא שחוטאים הבנקים הישראלים, ולסייע להם לחזור אל דרך הישר. הצעד הראשון לכך – הארכת מנדט הועדה ופתיחת הסיכומים המבישים שסוכמו עד כה – תחת מכבש הלחצים של הבנקים – לדיון ציבורי מחודש.
אנו מעמידים עצמנו לרשות יושב ראש הכנסת במאבק זה, שאין מוסרי ממנו, ואשר אין מתאים יותר מכבודו לעמוד בראשו. נודה לכבודו על קבלת נציגינו לפגישה עמו במשכן הכנסת, בכל ההקדם האפשרי, על מנת לגבש דרכי פעולה לתיקון המעוות ולהשבת הצדק על כנו.
בכבוד רב ובברכת שנה טובה, בשם מייסדי העמותה וחבריה,
--- -
יושב ראש העמותה חברת העמותה וחברת הועד המנהל של "יד ושם"
העתקים:
ח"כ קולט אביטל
שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד
ח"כ אברהם הירשזון
דורות ההמשך, ת.ד. 22127, תל-אביב 61221
Generation to Generation, P.O.Box 22127 Tel-Aviv 61221,Israel ,
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
21:25 06.11.04 |
|
|
29. שימו לב לעדות של רו''ח בר לב יהודה
בתגובה להודעה מספר 0
| |
קטעים מתוך: פרוטוקול מס' 9
ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסי נספי השואה
שהתקיימה ביום שלישי, כ"ו בטבת התשס"ד, 20 בינואר 2004, בשעה 12:35
הציטוטים מתוך פרוטוקול הוועדה מוכיחים:
* רו"ח מטעם הוועדה סרק מיליון מסמכים במרתפי בנק לאומי
* אותרו מאות חשבונות של קורבנות שואה
* הבנק יודע שיש במרתפיו מאות חשבונות של קורבנות השואה
* הבנק שיקר באומרו "בדקנו ואין חשבונות"
* הבנק הקים בעבר חשבונות פיקטיביים וכיום "מתכסה" בכך כדי למנוע החזרת הכספים לבעליהם
* הבנק עשה הון מכספי קורבנות שואה
* הבנק לא שיתף פעולה עם החוקרים של הכנסת בבדיקת החשבונות
תקראו כולכם ותיראו מה האמת המסתתרת אחרי יחסי הציבור השקריים של יונה פוגל מבנק לאומי - לא נגענו - לא השמטנו הכל מתוך פרוטוקול רשמי של וועדת חקירה של כנסת ישראל:
יהודה ברלב: אנחנו מונינו ע"י הכנסת ובמשך שנתיים עשינו עבודה שאותה אני מגדיר "עבודת קודש", לצורך הבדיקה. אנחנו חיינו את השטח מתוך המסמכים, ואנחנו מדברים על למעלה ממיליון מסמכים שאנחנו סרקנו וראינו, ומה שאני אתן כאן זו ההתרשמות שלנו מתוך השטח. כפי שאמר ח"כ אברהם רביץ צריך לראות איך התנהגו אז, איך התנהגה 'גב' כהן מחדרה' ואיך התנהג הבנק. אנחנו נראה איך התנהגו האנשים האלה, לפי זה אפשר יהיה לקבל איזה שהן החלטות לגבי העניין.
יש כמה סוגיות שנוצרו במהלך השנתיים האחרונות ע"י הבנק, ואני הייתי רוצה להראות את הסוגיות האלה וכמה שהדברים אינם נכונים. אברהם רביץ: האם נוכח כאן נציג של בנק לאומי, כדי שיוכל להשיב? יהודה ברלב: אני הייתי רוצה להזכיר לח"כ אברהם רביץ שבחודש שעבר לא היה אף אחד מהנציגים שלנו כדי שיוכל להשיב לבנק. היו"ר קולט אביטל: כשהיו פה נציגי הבנק, במשך שעה וחצי הם "נתנו לנו על הראש", וגם אז לא הוזמנו רואי החשבון. אברהם רביץ: אנחנו צריכים עד כמה שניתן, לרדת לחקר האמת. יוטחו כאן האשמות מול בנקים, ומן הראוי שניתן להם את זכות התגובה. יהודה ברלב: סוגייה ראשונה - עו"ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע. אברהם רביץ: אני רוצה שתבהיר לי. הרי אני יכול לומר "אין אצלי חשבונות, מכיוון שאף פעם לא רשמתי שהחשבון הזה שייך לקורבן שואה, ולא היתה לי שום סיבה לרשום את זה". האם הוא אמר "בדקנו ואין חשבונות"? יהודה ברלב: כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה"כ 3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר. סוגייה שנייה - אנחנו ראינו מצבים שהממונה על רכוש האויב הבריטי, החזיר את הכסף לבנק והבנק לא החזיר את זה ללקוח, מכל מיני סיבות שעדיין אנחנו לא יודעים למה.
היו"ר קולט אביטל: מר ברלב, אני מבקשת ממך אם אפשר להימנע מלנקוב במספרים.
יהודה ברלב: הטיעון השני שהבנק מעלה, הוא אומר 'אנחנו מילאנו את כל הוראות חוק הבנק האנגלי ואנחנו העברנו את כל הכספים כך שלא מוחזק שום דבר אצלנו'. מי שלא יודע, בנק לאומי פעל כבנק ציוני לכל דבר בין השנים 1939 ל- 1945. הוא ניסה להסתיר את הכספים מהבריטים על מנת שלא להעביר את הכספים האלה, הוא ניסה לעכב כספים לבריטים והוא הוריד את הריביות כי הוא ידע שהכסף הזה ילך לבריטים. הוא הקים חשבונות פקטיביים לסרטיפיקטים, כדי שהאנשים יוכלו לבוא עם סרטיפיקטים לארץ, הבנק הזה פעל כבנק ציוני בניגוד לחוק הבריטי, הוא לא עמד בהוראות החוק הבריטי אנחנו רואים זאת ויש גם מסמכים לכך. אבל אני רוצה להזכיר לכם שהמנדט הבריטי כבר לא קיים, היום יש מדינת ישראל ולכן יש צורך לעשות שינוי בתפיסה של הבנק, כי היום כבר מדובר על נתינים ישראלים. טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה. אנחנו רואים גם את הרווחיות שלו שעולה במידה מסויימת, אנחנו רואים שההתנהגויות של אותם מפקידים שהם קורבנות השואה, הן שונות לגמרי מאותה 'גברת כהן מחדרה', וגם התנהגות הבנק היא שונה. אנחנו רואים שהחשבונות נשכחו, בשנת 1939 ב- 1,000 ליש"ט יכולת לקנות דירה. היום מי שילך לבנק ויבקש את הכסף, יקבל אגורה אחת כי זה 1:10,000 כדי להעביר זאת לשקל חדש + ריביות לא צמודות.
הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו.
אברהם רביץ: אתה מתכוון להסביר את כל הנקודות שהעלית, למשל שהבנק עשה הון מהפיקדונות האלה? יהודה ברלב: כן, ויש אפילו מסמך על כך שמשום מה לא נמצא כאן. היו"ר קולט אביטל: כי אתה רשמת נתונים, שאתה לא יכול לפרסם. יהודה ברלב: אני חולק משפטית על העניין. צבי ברק: הבעיה היא שהכנסת חתמה עם הבנקים על הסכם סודיות, ואי אפשר שהדבר הזה יתפרסם כך מבלי שהיועצת המשפטית של הכנסת תאשר. מיכאל מלכיאור: לנו זה מאוד קשה לעבוד, מבלי לקבל את הנתונים. צבי ברק: הכנסת חתומה על הסכם משפטי עם הבנק. כל עוד לא הוגש הדו"ח הסופי למליאת הכנסת, אסור לפרסם את הנתונים האלה. יהודה ברלב: צריך לזכור שמדובר על סודיות בנקאית מלפני 70 שנה. מיכאל מלכיאור: לבנק מותר להגיד שאין לו חשבונות, האם זו לא הפרת הסכם?
היו"ר קולט אביטל: הבנק סתר את עצמו. קודם הוא אמר שאין חשבונות, ואח"כ הוא התווכח על הריבית שהוא ישלם. גם אני הערתי לבנק, שאם אין לו חשבונות, אין צורך שידבר על הריבית.
מותר לו לבוא, ובשביל זה הזמנו אותו, כדי להגיד שיש חשבונות אבל אנחנו התחייבנו לא לפרסם מספרים לעת עתה.
יהודה ברלב: לשאלה, האם ניתן להוכיח שהבנק השתמש בחשבונות למטרות רווח, התשובה היא בהחלט כן. יש לנו כאן מסמך של בנק המזרחי שמופנה לבנק לאומי, זה מסמך שנמצא ביחד עם מסמכים נוספים בארכיון הציוני וכל אחד יכול להגיע אליו. בנק המזרחי עמד בפני פשיטת רגל בשנת 1940 כתוצאה ממשיכת פיקדונות, והוא ביקש הלוואה מ- APB (Anglo Palestine Bank), שזה בנק לאומי. בנק לאומי שאל את בנק המזרחי מהן הביטחונות שהוא יכול לתת ובנק המזרחי הציג את פיקדונות המפקידים, ואמר "המפקידים האלה לא יראו את הכסף". כבר בשנת 1940, הוא ידע שהם לא יראו את הכסף ולכן הוא השתמש בזה כביטחונות.
אברהם רביץ: בנק לאומי קיבל את זה כביטחונות? יהודה ברלב: לא רק שבנק לאומי קיבל זאת כביטחונות, אלא באותה תקופה הוא היה מפקח על בנק המזרחי, לפי הספר של פרופ' נחום גרוס. הוא פיקח על הפעולות של בנק המזרחי, עפ"י הנחייה של המפקח על הבנקים הבריטי שהיה באותה עת, וגם זאת אפשר לראות בספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן אני אומר, הבנקים בהחלט נהנו מאותם פיקדונות. אברהם רביץ: זה נכון שהם נהנו, הרי אם יש לי ביטחונות אני נהנה כי אני יכול לקבל הלוואות על סמך זה. אבל אני רוצה להבין, האם בנק לאומי או כל בנק אחר השתמש בכסף הזה ועשה הון מהכסף הזה.
יהודה ברלב: פרופ' נחום גרוס אומר, שלבנק היו אלפי מזומנים שאותם הוא השקיע בבנקים באנגליה, כי בארץ האינפלציה היתה גבוהה מאוד והיה לו חשש שהתנתקות ארץ ישראל מהשטרלינג, תגרום לנפילת המטבע המקומי. לכן הוא נסע לאנגליה והשקיע שם את כל אלפי המזומנים שהיו ברשותו, אם זה אג"חים ממשלתיים ובבנקים.
אברהם רביץ: אבל זה עדיין לא עונה לי על השאלה, שאולי לך היא לא כל כך עקרונית אבל עבורי היא חשובה מאוד. לדעת האם בנק לאומי עשה הון. זה שאנשים נבונים ובעלי יכולת העבירו כספם ללונדון, עדיין לא אומר שום דבר. יהודה ברלב: לבנק היו אלפי מזומנים, שאלה בעצם כספי פיקדונות שהוא יודע שאנשים לא יבקשו אותם. אברהם רביץ: אבל למה שבנק יחזיק אלפי מזומנים? כי הוא לא יכול היה לעבוד עם הכסף. יהודה ברלב: הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו. אנחנו ביקשנו רשימה של גמלאים מהבנק, שלהם יש תמונה ממה שהיה אז. קיבלנו רשימה של אנשים שיכולנו להיפגש איתם, אבל אף אחד מהם לא זוכר. לעומת זאת, אחרי שהגשנו את הממצאים הראשוניים בטיוטה, ראינו פתאום שיש פנסיונרים עם זיכרון פנומנלי, שזוכרים מה היה ויכולים להגיד מיהו בעל החשבון מי המשפחה שלו ומי הילדים שלו, כולל מעבר כתובות. אבל לא מדובר באותם אנשים, שהיו ברשימה שנתנו לו. היו"ר קולט אביטל: אנחנו לא עושים פה טריבונל על דרך העבודה שלך מול הבנק. אני מבקשת, אם יש לך מידע שהוא באמת רלבנטי לנושא שלשמו אנחנו כאן. יהודה ברלב: הבנק הקים אתר באינטרנט של 17,000 חשבונות רדומים, ואפשר היה להיכנס לאתר ולראות. זה היה נכון עד שאנחנו התחלנו להסתכל מה יש באתר, ומאותו רגע האתר לא קיים. מי שרוצה להיכנס היום לאתר, אין אפשרות. אברהם רביץ: לאיזה צורך הוא הקים את האתר? יהודה ברלב: כדי שהאנשים יוכלו לבקש את הכסף. יש לנו דוגמה, איך האתר נראה קודם ואיך שהוא נראה היום. אברהם רביץ: אני רוצה לציין שיחסי הבנקים ורואי החשבון היו "עכורים". איתן כספי: אני חולק על כך, אי אפשר לעשות הכללה לגבי כל הבנקים. אצלנו היה שיתוף פעולה מלא עם בנק המזרחי. יהודה ברלב: לגבי השינויים באחוזים. התקופה הקריטית שאנחנו מדברים עליה, היא משנת 1939 ועד 1948 כשהמדד עלה ב- 319%, ואלה נתונים שנלקחו מספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן, יש משמעות לתקופת השערוך. האם מדובר על תקופת שערוך של 1939 כאשר האנשים ניתקו את הקשר עם החשבון שלהם, ואפילו לפני זה כי בגרמניה באוסטריה ובצ'כוסלובקיה האנשים ניתקו את הקשר לפני 1939, או שמדובר על התקופה של 1948 שאז קמה המדינה והנציב הבריטי עזב אבל התקופה הכלכלית לא השתנתה. למעשה, אנחנו מדברים על פיצוי ריאלי לאדם משנת 1939 ולא משנת 1948. אנחנו לא רואים שום היגיון לתקופה של 1945 או 1948, מדוע לא 1954 שאז הקימו את בנק ישראל? אברהם רביץ: לגבי ה- 319%, האם זה קרה במהלך המלחמה? יהודה ברלב: כתוצאה מהמלחמה. אם נסתכל על התנהגות המניה באותה תקופה, הרווח למניה של הבנק גדל פי 10, וזה עפ"י ספרו של פרופ' נחום גרוס. זאת אומרת, הבנק ידע לשמור על עצמו. נחום גרוס: אני חושב שכל הדיון הזה לא מועיל, מפני שהוא נכנס לפרטים ואנחנו צריכים לדון בעקרונות. השאלה האם יש חשבונות שנשארו בבנקים, היא שאלה עובדתית שבכל בנק רואה החשבון בודק ומוצא או לא מוצא חשבונות. אנחנו צריכים לקבוע כלל, אם יש חשבונות שנשארו בבנק במה אנחנו מחייבים את הבנק. יהודה ברלב: בספר של פרופ' נחום גרוס על בנק הפועלים, מדובר גם על בנקים אחרים. בספר זה, מדובר על בהלה של משיכת פיקדונות, בין השנים 1939 - 1941 והבנקים בארץ כמעט קרסו. נחום גרוס: אין צורך להגזים, מדובר בחלק קטן של הבנקים שנכנס לקשיים והצילו אותם. יהודה ברלב: אבל מי הציל אותם ובאיזה כסף? נחום גרוס: בנק לאומי. אבל אתה רוצה שאומר לך שזה מכסף קורבנות השואה, וזה לא מדוייק מפני שבבנק לאומי לא היתה הפרדה בין הכספים האלה לכספים האחרים. יהודה ברלב: האינפלציה שהיתה בארץ בין השנים 1939 - 1945 נעה בסביבות ה- 150%, ואנחנו מדברים כרגע על השטרלינג, כאשר האינפלציה באנגליה היתה בסביבות ה- 30%, וכך גם באוסטרליה. במצרים, זה המקום היחיד ששם האינפלציה היתה גבוהה יותר מאשר ארץ ישראל. הבנק חשש ליתרות שלו, ולכן הוא לקח את הכסף והעביר למקום אחר. למה אנשים משכו את הפיקדונות? כי הם חששו שלא יהיה כסף. זאת אומרת, אותה גב' כהן מחדרה שהיתה כאן בארץ ויכלה ליצור קשר עם הבנק בין אם טלפונית או אישית או כל דרך אחרת, יכלה לבצע פעולות בחשבון והיא משכה את הפיקדון. אברהם רביץ: אז אם כך, הבנק עשה דבר טוב שהעביר את הכסף. יהודה ברלב: נכון, אז עכשיו שהבנק ישלם. נחום גרוס: מה היא עשתה עם הכסף? היו"ר קולט אביטל: לפחות היא יכלה היתה לחשוב. נחום גרוס: מה שהיא עשתה, היא החזיקה את הכסף בבית ואחרי שהמצב נרגע היא החזירה אותו חזרה לבנק. היו"ר קולט אביטל: את זה אנחנו לא בטוחים, יש גם אנשים שקנו. יהודה ברלב: יש קורבנות שואה, שהיתה להם משכנתה ולא יכלו לפרוע את המשכנתה.
ממה שאני יודע, בועדות החקירה שמונו במדינות אחרות כמו שוויץ אנגליה וגם נורבגיה, הסתכלו תמיד על השווי הריאלי של הכסף. הם לקחו את המדד ובדקו האם שווי הכסף שניתן לבעלי הפיקדונות, הוא ריאלי יותר מהמדד או לא. בסיפור הזה שאנחנו מדברים עליו, כאשר אנחנו לוקחים הצמדה משנת 1948, השווי הוא שלילי. אנחנו לא נותנים שום שווי ריאלי לכסף, שהופקד בשנים 1933 - 1934 ע"י אדם שבשנת 1939 נותק עימו הקשר בעקבות השואה. צריך לתת לבעל החשבון, את הערך הריאלי של הכסף משנת 1939.
אברהם רביץ: האם אתה יכול לבוא אלינו עם תשובה כזאת או אחרת, מצד בנק לאומי, שאתם מוכנים לקבל את פשרת סמדר אלחנני. מיכאל מלכיאור: זו אותה פשרה שהציע פרופ' נחום גרוס. אברהם רביץ: סמדר אלחנני הגתה את זה, פרופ' גרוס הסכים. היו"ר קולט אביטל: יש הבדלים, אבל עוד לא הגענו לזה. אני חושבת שלמען היושר, היו פה כמה דברים שלדעתי הם בגדר האשמות די חמורות לגבי בנק לאומי ואני בכוונה פסלתי את עצמי מלשבת בועדה המקצועית. אני חושבת שמן הדין, שניקח את הטענות שלך ונבקש תגובה מבנק לאומי.
פרדי וידר: אני חושב שמוכרחים להעביר זאת לבנק לאומי, כדי שיתייחסו לדברים ויש גם את יו"ר הועדה המייעצת שודאי יודע כמה דברים על תהליכי העבודה.
יהודה ברלב: אני מגיב על דברים שנאמרו לפני חודש, ולא ממציא משהו שהבנק לא אמר.
היו"ר קולט אביטל: אבל אתה כאן הוספת דברים, על חוסר רצון לשיתוף פעולה.
יהודה ברלב: הבנק טוען שהיה שיתוף פעולה מלא, ואני לא יכול שלא להגיב על כך. היו"ר קולט אביטל: אתה טוען שיש עדיין מסמכים שלא הגעת אליהם. יהודה ברלב: אני אתן דוגמה. אנחנו ישבנו בבנק, ושם יש מסמך שאומר שחשבון מסויים לא רלבנטי לעניין. הוא לא ייתן לי את המסמך הזה, כי באותו מסמך יש עוד 20 חשבונות נוספים, שאם אני אראה את המסמך אולי אני אוריד את החשבון הזה אבל יש שם עוד 20 חשבונות אחרים שעליהם אני יכול לעשות את הבדיקה. הבנק לא ייתן לי את המסמך הזה והוא אמר במפורש "זה יפעל נגדי, ואני לא אתן לך אותו".
היו"ר קולט אביטל: ממה שאני הבנתי, אנחנו התכנסנו היום כדי לדון באפשרויות שונות של שיטות שערוך, וגם כדי לנסות ולהבין האם יש דרך להגיע לשיטה שהיא הוגנת ולוקחת בחשבון את הכלכלה בארץ באותן השנים, ושהיא שומרת על הערך הריאלי מבלי לרצות לעשוק אף אחד, לא את הקליינטים ולא את הבנקים. זאת מטרת הישיבה הזאת, כדי שכל חברי הכנסת יוכלו להתרשם כשאנחנו נצטרך לקבל את ההכרעה.
אני הייתי בטוחה שיש לך משהו להגיד לגבי שיטות שערוך, ואני אכן חושבת שחלק מדבריך התייחסו לזה. אילו ידעתי שיש פה עניין של קונפרונטציה לגבי נושאים אחרים בינך לבין בנק לאומי, הייתי מזמינה גם את בנק לאומי. מכיוון שלא כך עשיתי, ניקח את הטענות אחת לאחת ונעביר אותן לבנק לאומי לצורך תגובה. אם יסתבר שאכן יש חשבונות שלא רוצים להראות אותם, או שהם טוענים שהם לא רלבנטיים וכד', אנחנו נצטרך לבקש. הרי פעם אחת צריך להגיע לסוף, גם לסיפור הזה.
אני הבנתי שהסתיימה הבדיקה, ושמספטמבר עד עכשיו אתם ישבתם מול אנשי הבנק, ואני גם הבנתי שבנק לאומי מינה 11 איש שעברו על כל תיק והיו תיקים שנפסלו על ידם ושהתקבלו על ידם. בכל זה, יש שתי סוגיות שאחת מהן היא שאת כל העניין של ניתוח התיקים, אנחנו חייבים לסיים ולפרסם את הדו"ח.
יהודה ברלב: הבנק הפסיק את הבדיקה.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
21:55 06.11.04 |
|
|
30. קולט אביטל: אני מאויימת, גליה מאור התקשרה אלי
בתגובה להודעה מספר 0
| |
Holocaust inquiry committee chair lambasts Leumi
----------------
Mati Wagner, THE JERUSALEM POST Nov. 4, 2004
---------------- MK Collette Avital (Labor), chairwoman of the Knesset Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, lashed out at Bank Leumi's management Thursday for trying to intimidate her. "Ram Caspi is using dirty tactics on me, but I'm not impressed", she said. She declined to elaborate. "Galia Maor called me today and tried to convince me to be more lenient with Leumi than I would be with a Swiss bank. 'We've done so much for the State of Israel, we are Zionists', she said. But I don't buy it." Avital refuted a claim by Bank Leumi that her committee would direct it to pay NIS 35 million in restitution. " Fogel is leaking selected parts of the committee's recommendations that are not problematic from the bank's standpoint. What he did is a complete breach in trust. I gave him the draft with the understanding that it would remain classified. And now he is misleading the public." Fogel told The Jerusalem Post that Bank Leumi would be asked to pay NIS 35m. in restitution to Holocaust survivors and their heirs. Another NIS 65m. would be paid by the state. In the years leading up World War II, thousands of European Jews transferred savings to Bank Leumi, formerly known as Anglo-Palestine Bank. Many of them were murdered in the Holocaust. During the war years, some of this money was transferred to the British Custodian of Enemy Property. After the establishment of the state, the money was repatriated and held by the government's Custodian-General's Office. The office returned money to survivors or their heirs via the Anglo-Palestine Bank during the 1950s. However, many accounts remained dormant without claims. Over the past four years, Avital's committee has attempted to track down the assets with the aid of an accounting firm. "It's real detective work. We have enlisted Holocaust historians, auditors, and economists to locate the assets and determine their real value," Avital said. She said that over the past several months, Bank Leumi has intentionally tried to delay the release of the committee's findings and recommendations. She said the bank has demanded numerous hearings. Representatives of the bank have tried to involve other MKs and ministers. "They've met with Rivlin, Sharansky, and Lapid," she said. This week Rivlin, Lapid, and Finance Minister Binyamin Netanyahu met to discuss the progress of the committee. During the meeting, Lapid severely criticized Bank Leumi for using delaying tactics. A Holocaust survivor, he threatened to demonstrate outside Bank Leumi's branches wearing a yellow star of David. Lapid, who was a member of Avital's committee until he became justice minister and was forced to step down, told The Jerusalem Post that Bank Leumi tried reaching a compromise for tens of millions of shekels in exchange for a halt to investigations. "If Bank Leumi claims it does not owe any money, why was it ready to pay tens of millions of shekels?" he said. In response to Lapid's comments, which were repeated in a TV interview, Fogel accused Lapid of slander. He said all assets held by the bank for victims of the war were legally transferred during World War II to the British Mandate's Custodian of Enemy Property, and then to the government Custodian-General's Office after independence in 1948. He said that Bank Leumi is not holding any assets that belong to Holocaust victims, survivors, or their heirs. Although Avital refused to provide details on the committee's findings, she said that two separate calculations would be used – one for assets that are claimed by a survivor or heirs and a more lenient method for assets that have no claimants.
----------------
---------------- This article can also be read at http://www.jpost.com/servlet/Satellite?pagename=JPost/JPArticle/ShowFull&cid=1099543822778&p=1077768895034
----------------
Copyright 1995-2004 The Jerusalem Post - http://www.jpost.com/
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
02:08 07.11.04 |
|
|
32. גם הפוליטיקאים מקבלים ''מספיק בקושי''
בתגובה להודעה מספר 0
| |
מנהיג יהודי מארה``ב: להשיב הכספים לניצולי השואה
ישראל זינגר, ממובילי המאבק נגד הבנקים בשווייץ, טוען שעל הבנקים בישראל להחזיר הכסף לניצולים. פרסום דו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית מתעכב כשנה וחצי בשל לחץ 5 הבנקים הגדולים...
``הבנקים הישראליים צריכים להחזיר מיד את הכסף ששייך ליהודים קורבנות השואה``, כך אומר הד``ר ישראל זינגר, ממובילי המאבק נגד הבנקים השווייציים בשנות ה-90 בנושא החשבונות הרדומים של קורבנות השואה. ``אין לבנקים הישראליים שום תירוץ להחזיק כסף שאינו שייך להם. ניצולי השואה מזדקנים ומתים. הם מתים בקצב של שניים ביום. צריך לעשות את זה עכשיו, לפני שבוע, לפני שנה``, אומר זינגר, המבקר בימים אלה בישראל.
בקרוב אמורה ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור נכסי קורבנות השואה, בראשות ח``כ קולט אביטל, לפרסם את הדו``ח המיוחד על החשבונות הרדומים של נספי השואה בבנקים בישראל. הוועדה מעכבת את פרסום הדו``ח זה כשנה וחצי, בגלל מאבק בלתי מתפשר שמנהלים נגדו חמשת הבנקים הגדולים. בנק לאומי, המוביל את המאבק, דוחה על הסף את דרישת הוועדה להחזיר כספים של קורבנות השואה, שהתגלו בחשבונות רדומים בבנק. גורמים בוועדת הבדיקה אמרו כי בחמשת הבנקים התגלו כ-5,000 חשבונות השייכים ליהודים שנספו בשואה, ובהם כמיליארד שקל, בערכים ריאליים. לפחות מחצית הסכום הופקדה בשעתו בבנק לאומי.
גם הבנקים השווייציים סירבו תחילה לפצות את יורשי הקורבנות וזינגר אומר שרק לחץ ציבורי גרם להם לשנות את דעתם. בשנים 1996 ו-1997, בעת שכיהן כמזכ``ל הקונגרס היהודי העולמי, פירסם זינגר מסמכים היסטוריים, ובהם פרטים על סכומי הכסף שהפקידו בבנקים השווייציים יהודים שנספו בשואה. השווייצים הגיבו תחילה בזעם ונשיא שווייץ דאז, ז`אן-פסקאל דלמוראז, אף דיבר על ``סחטנות יהודית``.
אולם הבנקים התקשו להתמודד עם הנזק התדמיתי שנגרם להם, לאחר שהתקשורת העולמית פירסמה בהבלטה את המסמכים המביכים. ב-1998 הם הודיעו כי ישלמו 1.25 מיליארד דולר ליורשי הקורבנות, לניצולי שואה ולעובדי כפייה ברחבי העולם.
``הישראליים מחזיקים בכסף בגלל הנסיבות`` הד``ר זינגר, כיום מראשי הקונגרס היהודי העולמי ומי שעומד בראש ארגונים להשבת רכוש יהודי שנגזל בשואה, מסרב לנקוט בטקטיקה דומה נגד הבנקים הישראליים. ראשית, לדבריו, אין בסיס להשוואה בין המקרים. ``הבנקים השווייציים היו גנבים. הבנקים הישראליים מחזיקים בכסף בגלל צירוף הנסיבות. אבל אם לבנק לאומי יש חשבון בנק ששייך ליהודי (שנספה בשואה) ולאותו יהודי יש אחיין או בן, אז אני אומר לו `תחזיר את הכסף```.
הסיבה השנייה, אומר זינגר, היא שבישראל לקחו הפוליטיקאים על עצמם לטפל בהשבת הכסף לקורבנות וליורשיהם, באמצעות ועדת החקירה הפרלמנטרית (זינגר עצמו חבר בוועדה המקצועית המייעצת לוועדה). ``בישראל יש לניצולי השואה זכות הצבעה ויש פוליטיקאים כמו קולט אביטל והשר יוסף לפיד שיושבים בוועדה ופועלים להשבת הכספים. השר לפיד הוא גם שר המשפטים, גם חבר הוועדה וגם ניצול שואה, אז ברור שהוא יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי ממני``.
אבל הציון שנותן זינגר לפוליטיקאים בהתנהלותם מול הבנקים הוא ``מספיק בקושי``. ``שלוש שנים אחרי שהוועדה התחילה לפעול היא היתה אמורה כבר לפרסם את הדו``ח שלה. ניצולי השואה היו צריכים לקבל את הכסף. הם מזדקנים והם מתים``, אמר זינגר. הבנקים מזהירים מפגיעה בתדמית ישראל ראשי מערכת הבנקאות בישראל, החוששים מתקדים הבנקים השווייציים, מפעילים לחצים למנוע את פרסום דו``ח הבדיקה במתכונתו הנוכחית. בשימוע שנערך לבנק לאומי בוועדה, הזהיר בא-כוח הבנק, עו``ד רם כספי, את חברי הכנסת: ``חס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראליים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה``. כספי הוסיף כי ``לתהודה שתהיה לממצאים תהיה השלכה ציבורית רבת עוצמה על המערכת הבנקאית בישראל... (העיתון) וול סטריט ג`ורנל יאמר `הנה הבנקים הישראליים גם כן מחביאים כספים, לא רק השווייצרים```.
דברים ברוח דומה אמר יו``ר בנק לאומי, איתן רף, בפגישה עם יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין. גם רף הזהיר כי התקשורת הבינלאומית תשתמש בדו``ח הוועדה כדי להשוות בינם לבין הבנקים השווייציים, וכי המפסידה הגדולה תהיה מדינת ישראל.
ואולם זינגר חושב ש``האינטרס היהודי`` מחייב דווקא לפרסם את הדו``ח. ``הנימוק הזה אינו יכול לשמש שיקול, כי אם אתה מחזיק במשהו שאינו שלך עליך להחזיר אותו. אבל מעבר לכך, הפרסום שיקבל הדו``ח בתקשורת העולמית יוביל דווקא להגברת האמינות של היהודים, כי הוא יראה שנהגנו מידה שווה גם כלפי עצמנו``.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
13:01 07.11.04 |
|
|
33. החגיגה על ניכסי קורבנות השואה בעיצומה
בתגובה להודעה מספר 0
| |
עודכן ב- 03:55 07/11/2004
"הכשרת היישוב": הכנסת נתנה לנו "פטור" מהשבת נכסי נספים בשואה
מאת עמירם ברקתבפעם הראשונה בתולדותיה תאפשר חברת "הכשרת היישוב" לבודקים חיצוניים להיכנס לארכיוניה, כדי לבדוק אם היא מחזיקה עדיין בנכסים השייכים ליהודים שנספו בשואה. הסכמת החברה, שנחשבה לחברת הנדל"ן הגדולה ביותר בארץ ישראל לפני קום המדינה, ניתנה בתום ארבע שנות מו"מ עם ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה. ההסכם שעליו חתמו הצדדים לאחרונה מעורר שאלות קשות: הוא כולל למשל סעיף היכול להתפרש כמתן "פטור" לבעלי החברה כיום, משפחת נמרודי, מהשבת נכסים שיימצאו בבדיקה. בא כוח החברה אומר במפורש כי משמעות ההסכם היא שהחברה לא תהיה אחראית להשבת מגרשים שיימצאו בבעלותה. בכנסת מגדירים את ההסכם הזה כ"רע במיעוטו". ההתנהלות מול הכשרת היישוב, כמו גם המאבק המתמשך בין ועדת החקירה לבנק לאומי בעניין חשבונות הבנק של נספי שואה, ממחישים את הקושי שיש לכנסת לפעול בתחום זה, מול גופים כלכליים פרטיים בעלי עוצמה. ב-1923 רכש אברהם האוספטר, תושב העיר באקאו ברומניה, מגרש של שני דונם בכרמל, בשטח שעליו נמצאת כיום שכונת אחוזה. האוספטר רכש את המגרש מסוכן של חברת "אחוזת הרברט סמואל", שהסתובב באותן שנים בקהילות היהודיות ברומניה. המגרש החליף מאז מספר ידיים ובנו של האוספטר, שעלה לאחר המלחמה לישראל ניסה לשווא להשיבו לבעלותו. בחקירותיו גילה האוספטר הבן עובדה מפתיעה: מאות, ואולי אלפי מגרשים, בשטח כולל של כ-4,000 דונם באזור שכונת אחוזה בחיפה, נרכשו בשנות ה-20 וה-30 על ידי יהודים ממזרח אירופה. כל הרכישות נעשו באמצעות "אחוזת הרברט סמואל", שהיתה אחת מהחברות הבנות של הכשרת היישוב. הכשרת היישוב, שהוקמה ב-1908 על ידי ההסתדרות הציונית, רכשה תוך שנים ספורות עשרות אלפי דונמים ברחבי ישראל. היא שיווקה את המגרשים בקהילות יהודיות בעולם. רבים מרוכשי הקרקעות נספו בשואה, אך מעולם לא נעשה מאמץ אמיתי לגלות מה עלה בגורל נכסיהם. בינתיים, ב-1988, נמכרה השליטה בהכשרת הייישוב לידיים פרטיות. החברה נמכרה ללא רשימה המפרטת את נכסיה, ובמחיר שנחשב נמוך ביותר יחסית לשוויה הריאלי: משפחת נמרודי שילמה לסוכנות היהודית ולקופות הגמל של בנק לאומי 25.1 מיליון דולר, כמחצית מההון העצמי שהיה לחברה בעת המכירה. ב-1999, בתשובה לתביעה שהוגשה נגדה על ידי קבוצת ניצולי שואה, הודיעה הכשרת היישוב לבית המשפט כי אין ברשותה קרקעות של נספי שואה. לטענתה, העבירה את כל הנכסים האלה בשנות ה-70 לאפוטרופוס הכללי. ואולם, חוקרים כמו הפרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר-אילן אינם מסתפקים בתשובה זו. לדבריו, ייתכן שבידי החברה מצויים עדיין נכסים רבים שלא הועברו לאפוטרופוס מסיבות שונות. "הכשרת היישוב מכרה את הקרקעות בדרך כלל בתשלומים", אומר כץ, "רישום הנכס בטאבו על שם הרוכשים נעשה רק לאחר קבלת התשלום האחרון. כשמלחמת העולם פרצה והעברת התשלומים נקטעה, הכסף נשאר בחברה מבלי שנעשה רישום בטאבו. הקרקע נמכרה לא פעם לרוכש אחר". ב-2000 הוקמה ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה. הפרופ' כץ נתמנה לייעץ לוועדה בנושא השבת הנדל"ן. בהמלצתו, החליטה הוועדה לערוך בדיקות לאיתור נכסים במוסדות הלאומיים ובחברות הנדל"ן שפעלו ביישוב שלפני הקמת המדינה. הגופים הציבוריים - בהם הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והאפוטרופוס הכללי - חתמו על הסכם הבדיקה לפני כשנה. הכשרת היישוב סירבה. ההסכם עמה נחתם רק לפני שלושה וחצי חודשים, ב-20 ביולי השנה. נוסח ההסכם, שהגיע לידי "הארץ" מוכיח שהתעקשותם של עורכי הדין של הכשרת היישוב השתלמה. כך, למשל, בעניין היקף הבדיקה: בעוד הגופים הציבוריים התחייבו כל אחד לממן 2,000 שעות בדיקה, בעלות של 302 אלף שקל, תוך הסכמה מראש למימון שעות נוספות - הסכימה הכשרת היישוב לממן 600 שעות בלבד, בעלות של כ-90 אלף שקל, וקיבלה זכות סירוב לממן שעות נוספות. הנקודה המרכזית שעיכבה את חתימת ההסכם היתה דרישת הכשרת היישוב שהכנסת תתחייב מראש, כי אם יימצאו נכסים בבדיקה - יהיו בעלי החברה הנוכחיים, משפחת נמרודי, פטורים מכל אחריות. בסעיף 3 להסכם הבדיקה נאמר: "ועדת החקירה מקבלת את עמדת הכשרת היישוב כי הסכמתה לבדיקה (...) אין בה כדי להצביע על הסכמה כלשהי לקבל המלצות ומסקנות לתקופה שבה היתה החברה בשליטה ובניהול הסוכנות היהודית, דהיינו עד שנת 1988, והיא מסכימה לכך". היועצת המשפטית של הכנסת, אנה שניידר, שניסחה את ההסכם מטעם הכנסת, טוענת כי מדובר רק בהכרה של הכנסת בכך שזו עמדת הכשרת היישוב. היא הסבירה כי הסעיף נראה לה מיותר, אך לאור התעקשותה של הכשרת היישוב היא הסכימה להוסיפו כדי שאפשר יהיה להתחיל בבדיקה. בא-כח הכשרת היישוב, עו"ד יצחק ננר רואה את הסעיף אחרת. לטענתו, עמדת הכשרת היישוב התקבלה במלואה והאחריות להשיב כל נכס שיימצא או לפצות את בעליו, תהיה מוטלת על הסוכנות היהודית. גורמים בתוך הוועדה אמרו כי מדובר ב"סעיף בעייתי מבחינה משפטית, שמנוסח באופן התומך בפרשנות של הכשרת היישוב". שמשון מרפוגל, משנה למנכ"ל הכשרת היישוב, אמר בתגובה: "בידי החברה לא היו אלפי (בדגש על 'אלפי') נכסים השייכים לקורבנות השואה. הכשרת היישוב הינה החברה היחידה שהעבירה, בהתאם לדרישתה, נכסי נעדרים לאפוטרופוס הכללי ולקרן הקיימת, על פי הסכם עוד בשנות ה-70 המוקדמות. לפי מיטב ידיעתה של הנהלת החברה אין כיום בידי החברה נכסים השייכים לקורבנות השואה. הנהלת החברה מוקירה את עבודתה הברוכה של הוועדה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, בראשות ח"כ קולט אביטל ותשמח לשתף פעולה באופן מלא ומוחלט עם צוות הבדיקה, כפי שעשתה עד כה וכפי שתנהג בעתיד". לדברי ח"כ אביטל, "מדובר בחברה הנמצאת בידיים פרטיות וקשה מאוד להכריח אותם לבצע את הבדיקה. מעבר לכך, הם (משפחת נמרודי, ע"ב) קיבלו את החברה מהסוכנות 'על מגש של כסף' בלי פירוט הנכסים שהיו לה - הטענה שהם לא ידעו על מה שנעשה שם בתקופת הסוכנות מקשה עלינו להפעיל עליהם לחץ".
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
21:37 14.11.04 |
|
|
42. דיווח משוויץ
בתגובה להודעה מספר 0
| |
לפי השבועון השווייצרי זונטאגסצייטונג מהיום הודיע בשבוע שעבר עו"ד ישראלי שהוא יגיש תביעה ייצוגית נגד הבנקים ומדינת ישראל במידה ולא יושג הסכם להחזרת רכוש השואה.
SonntagsZeitung; 14.11.2004; Seite 29Fokus Rückblende Sammelklage angedroht Nachrichtenlose Konten: Streit in Israel SonntagsZeitung vom 7. november Die SonntagsZeitung berichtete, dass bei der israelischen Bank Leumi laut eines parlamentarischen Untersuchungsberichts nachrichtenlose Vermögen von Holocaust-Opfern in der Höhe von über 100 Millionen Franken liegen sollen. Letzte Woche kündete ein Anwalt in Israel eine Sammelklage gegen Leumi und andere israelische Banken sowie den israelischen Staat an, falls kein Abkommen über die Rückerstattung der Gelder zu Stande komme.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
00:15 18.11.04 |
|
|
43. ויש כבר עו''ד שמכין ייצוגית בארה''ב
בתגובה להודעה מספר 0
| |
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=500799&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0 הארץ עודכן ב- 14:31 12/11/2004 עו"ד ישראלי מאיים לתבוע בארה"ב בנקים ישראליים המחזיקים חשבונות נספים בשואה
מאת עמירם ברקת
עורך דין ישראלי, המייצג יורשי בעלי חשבונות בנקים שנספו בשואה, מאיים להגיש תביעה ייצוגית לבית משפט בארה"ב נגד בנקים בישראל ונגד המדינה, אם לא יושג הסדר צודק, כהגדרתו, להשבת הכספים. ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור נכסי השואה אמורה לפרסם בשבועות הקרובים דו"ח בדיקה על חשבונות שהחזיקו נספים בשואה. פרסום הדו"ח מתעכב כשנה וחצי בשל התנגדות הבנקים לממצאי הבודקים, שגילו בחמשת הבנקים הגדולים בישראל 5,000 חשבונות שהיו שייכים לקורבנות, והופקדו בהם בשעתו כמיליארד שקל בערכים ריאליים.
הבנקים, ובראשם בנק לאומי, דוחים על הסף את מרבית הממצאים, וטוענים שאין ברשותם כסף של נספים. במקביל דורשת הוועדה מהמדינה להתחלק בתשלומים ליורשי ניצולי השואה עבור התקופה שבה הוחזק הכסף על ידי האפוטרופוס הכללי. שר האוצר, בנימין נתניהו, נמנע מלקבל בשלב זה את ההמלצות. עו"ד רולנד רוט פנה באחרונה לוועדה הפרלמנטרית בדרישה לקיים שימוע גם ליורשי הנספים. זאת, לאחר שהוועדה נעתרה לדרישת הבנקים לערוך להם שימוע נוסף לפני פרסום הדו"ח. גורמים בוועדה אמרו כי הוועדה תיענה בחיוב לדרישה ותערוך ליורשי הנספים שימוע נפרד מיד לאחר שמיעת נציגי הבנקים. רוט אמר אתמול שהוא מסופק אם הכנסת תצליח להגיע להסדר צודק עם הבנקים ועם המדינה בסוגייה. הוא הזהיר שאם לא יושג הסדר בקרוב, יפעל להגשת תביעה ייצוגית בבית משפט בארה"ב, כפי שנעשה למשל בפרשת הבנקים השווייציים. לדברי רוט, "רק תביעה משפטית בארה"ב יכולה להוביל לתוצאות. חברי הכנסת נתונים ללחצים לא לשלם, והם מפוחדים. אני לא מאמין שזה יסתדר ללא תביעה". רוט הגיש ב-1999 תביעה נגד בנק לאומי בישראל, אך זו נדחתה. כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=500798&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
w w w . h a a r e t z . c o . i l עודכן ב- 03:28 12/11/2004 לפיד: הבנקים יפצו את יורשי הנספים שר המשפטים, יוסף לפיד, אישר אתמול שהגיע לסיכום עם ראשי בנק לאומי, שלפיו הם ישלמו סכום כסף גלובלי ליורשיהם של כ-200 יהודים שנספו בשואה, ושכספם שהוחרם על ידי הבריטים, הוחזר לארץ בידי בנק אנגלו פלשתינה - שהפך לימים לבל"ל - ואין יודעים בוודאות מה עלה בגורלו. לפיד הודיע על כך שלשום בכנסת, בתשובה להצעה לסדר היום של ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה-מימד), וציין שיש להדגיש כי לסיכום אין קשר לעבודתה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי השואה, העומדת לפרסם בקרוב את מסקנותיה. לפיד אמר כי מזה זמן רב הוא עוקב אחרי האדישות של הבנקים, ובעיקר בנק לאומי, בטיפול בנושא זה. "חשבתי שאם אתערב בעניין בחוזקה, אפשר יהיה לזרז את הטיפול. הודעתי שאם הבנקים לא יזוזו, אקח אתי 50 ניצולי שואה עם טלאי צהוב ונפגין לפני בל"ל. בעקבות זאת ביקשו שלושת ראשי בל"ל להיפגש אתי בדחיפות". לדברי לפיד, לבל"ל אין הוכחה שהחזיר את הכסף, "ולנו אין הוכחה שהוא לא החזיר. אם נצטרך להוכיח שהחשבונות הללו לא שולמו, זה ייקח נצח, וגם הנכדים של הצאצאים לא יקבלו את הכסף. לכן הצעתי להם לשלם סכום גלובלי, והם קיבלו את הצעתי לגבי כל החשבונות". כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © Last update - 02:42 12/11/2004 Banks may face class-action suit on Holocaust monies
By Amiram Barkat http://www.haaretz.com/hasen/spages/500620.html
An Israeli lawyer representing heirs of bank-account holders killed in the Holocaust is threatening to bring a class action suit in a United States court against Israeli banks and the state, unless "a just arrangement" can be made to refund monies deposited by victims.
The parliamentary committee of inquiry on locating and restoring unclaimed property belonging to Holocaust victims is expected to issue a report in the coming weeks on its audit of bank accounts held by Jews killed in the Holocaust. Publication of this report has been held up for 18 months because of the banks' objections. Auditors of the five largest banks in Israel found evidence of 5,000 dormant accounts belonging to Holocaust victims, in which around NIS 1 billion had been deposited at the time. The banks, led by Bank Leumi, have rejected most of the committee's findings and maintain they have no money belonging to Holocaust victims. The committee also wants the state to partake in restitution payments to heirs of Holocaust victims for the period during which assets were held by the custodian general at the Ministry of Justice, but Finance Minister Benjamin Netanyahu is refraining from accepting the committee's recommendations at this point. Attorney Roland Roth recently petitioned the parliamentary committee to hold a hearing for the victims' heirs, after it had agreed to hold an additional hearing for the banks before the report is published. Sources on the committee said it would accommodate Roth and Uri Hupert, another lawyer representing heirs of Holocaust victims, and hold a separate hearing for them immediately after the bank representatives have their say. However, Roth said yesterday that he doubts the Knesset will be able to reach a just arrangement in this matter, and threatened to bring a class action suit against the banks and the state in a U.S. court, as was done in the case of the Swiss banks. Roth, who says he represents 15 heirs of Holocaust victims, previously sued Bank Leumi in 1999 in an Israeli court, but the suit was thrown out.
----------------
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
16:48 20.11.04 |
|
|
44. מאמר על כספי השואה בבל''ל - שרגא עילם !!
בתגובה להודעה מספר 0
|
חבצלת השרון
חבר מתאריך 25.5.04
16 הודעות 15:56 20.11.04
מאמר על כספי השואה בבל''ל לצערי לא ידוע לי איפוא פורסם המאמר המצורף, אך נראה לי שפרסומו בחו"ל יכול לעזור להגביר את הלחץ על לאומי ובאמת רק לחץ מסיבי יגרום להנהלת הבנק למלא אח חובתה המוסרית והחוקית.
The Israeli Bank Leumi is “the last bank in the world that refuses to pay money to Shoah survivors”
Shraga Elam* The Israeli media dealt recently extensively with the struggle of the state owned Bank Leumi over the publication of an official report on accounts belonging to Nazi victims alleged to be in its possession. Heavy charges have been raised in Israel against the bank. They include accusations that Bank Leumi enriched itself with the money of Shoah victims deposited before WWII, obstructed the investigations of a parliamentary committee, threatened politicians, and used various delaying tactics to suppress the story. Though this affair was publicly disclosed in 1997, it has not yet been resolved. This was the reason for the protest on November 1 of Israel Singer, chief negotiator of the World Jewish Restitution Organization, who led the restitution campaign of Jewish dormant accounts against the Swiss banks in the 1990’s. Singer said: “The Israeli banks incidentally got hold of the money, and they should give it back. There is no excuse for holding back the money… My opinion is that it should be done now; it should have been done last week, it should have been done last year, and 55 years later is too late…” (Ha’aretz 11/2/2004). It was the massive pressure of the media campaign, which made the Swiss banks pay, but, according to the Israeli daily Ha’aretz, Singer does not want to use the same tactics with the Israeli banks for two reasons. The Swiss banks were thieves, he said, but the Israeli banks got hold of the money incidentally. The second reason is that there are Israeli politicians such as Justice Minister Yosef Lapid, working to resolve the issue. Lapid joined the protest of Israeli Shoah survivors who have called for a consumer boycott of banks like Leumi that prevent the publication of the report on the dormant accounts. The chairman of an umbrella organization of Israeli survivors' associations, Noah Flug, said, "it is unconscionable that in Israel, of all places, the demand to restore Holocaust survivors' bank accounts goes unheeded." Justice Minister Lapid called Leumi “the last bank in the world that refuses to pay money to Shoah survivors” and claimed that the bank uses every possible obstruction trick possible in order to avoid returning the money. According to Lapid, Leumi, together with other banks has prevented over the last one and half year the publication of an official report stating that there are 5000 dormant accounts currently worth around USD 230 million (half of it by Leumi). Lapid has threatened that he will demonstrate wearing a yellow David star together with other Shoah survivors outside Leumi’s branches in Israel and the USA.
Yona Fogel, first executive vice president of Bank Leumi, reacted on November 3 with a very angry letter to the minister and wrote: “… to my sorrow you were misled, misleading and you slander Bank Leumi…” Fogel stated that his bank is not in possession of victims’ assets and that all such properties were transferred as ordered during WWII to the British Custodian of Enemy Property and after the establishment of the Israeli state these assets were returned and held thereafter by the government's Custodian-General's Office controlled by the Justice ministry. Therefore, according to Leumi, if there are any Shoah assets Lapid should look for them in his own office. Fogel argued also that the report of the parliamentary investigation does not prove the existence of a single Shoah account in his bank. Just the same, investigators claimed that there are accounts in the value of some USD 8 millions, which Leumi considers to be fictitious. The examination of the bank proved that even according to what they consider to be an absurd evaluation rate, the sum that Leumi owes is much lower.
In spite of this harsh tone, Leumi representatives met Lapid on the next day and they reached an understanding that the bank will pay a lump sum for accounts for which the bank cannot prove that their owners or their heirs got their money back. According to this agreement, it would be denied that Leumi tried the negate the rights of the victims. Lapid declared that it is up to the parliamentary committee to determine the present value of these accounts. Fogel told the Jerusalem Post that besides the 8 millions from his bank the state will pay USD 13.6 millions. MP Collette Avital (Labor), chairwoman of the Parliamentary Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, lashed out at Lapid for making a deal that he is not authorized to do. She attacked also Leumi for trying to intimidate her but did not elaborate on this point. “Galia Maor called me … and tried to convince me to be more lenient with Leumi than I would be with a Swiss bank. 'We've done so much for the State of Israel; we are Zionists', Avital said. But I don't buy it." She also refuted Leumi’s claim that her committee would direct it to pay 8 million in restitution. "Fogel is leaking selected parts of the committee's recommendations that are not problematic from the bank's standpoint. What he did is a complete breach in trust. I gave him the draft with the understanding that it would remain classified. And now he is misleading the public.” (Jerusalem Post Nov. 4, 2004) Observers acquainted with the case believe that the bank made many mistakes by fighting against the investigation and the publishing of its results Consequently, it got itself unnecessarily into a very awkward situation that offered no positive solution. My research shows that very incriminating indications of the content of the official report are accessible through the website of the Israeli parliament. In the committee protocols, among it numerous archives. There is the testimony of the renowned auditor Yehuda Barlev, who together with other auditors, historians and other experts, investigated the case for two years. Barlev, a former police officer in an anti-corruption unit, told the committee on 1/20/2004 that though the bank officially claims that there are no Shoah accounts in its possession, his team had found hundreds of such accounts and that these findings were confirmed by Leumi’s own auditors. This is because contrary to its declaration; the bank had not transferred all the Shoah assets to the British Mandate occupation authorities. According to Barlev there are documents proving that the bank found ways to bypass the British order. “Another claim ,” said the auditor, “is that the bank did not profit from the Shoah accounts. The bank surely benefited from these deposits throughout all the period, We see also that its profitability rose. These Shoah victims’ accounts served as securities for the banks. They knew that they will not withdraw these monies and they used them as guarantees for loans that they took. There is also a document about it that for some reason is not here.” Barlev was told by the chairwoman Avital that the document was not there because according to a secrecy agreement signed between the banks and the parliament a publication of such data has to be approved by the parliament legal councillor and this remains so till the final report will be tendered. Barlev pointed out at another document from the Central Zionist Archives accessible to the public proving that in 1940 Mizrahi Bank asked for a loan from Leumi (at that time called Anglo-Palestine Bank). Asked for guarantees, Mizrahi presented the accounts of Jews in occupied Europe and declared, “the depositors will not see the money”. Barlev finds it peculiar that already in 1940 Mizrahi knew that no one would claim the money and used it as a guarantee. Leumi not only accepted it as such but was responsible for the deal as it controlled Mizrahi at that period. In addition, so argues the auditor, Leumi profited from the Shoah assets in another way, investing part of the money in England. Another accusation formulated by Barlev is that the bank delayed the investigation, “it took us time till we were able to see the documents and there are still documents that the bank doesn’t agree to show us. According to the bank, they’ll not be shown to us as they are against the bank’s interests.” Yehuda Barlev: “We asked for a list of retirees who have a picture of what was the situation at that time. We got a list of people that we could meet, but none of them remembered . After we tendered the draft of our preliminary findings, we discovered suddenly that there are pensioners with a phenomenal memory who remember what happened and can say who is the account owner, his family and his children, including change of address. But they were not on the list that we got.” Chairwoman Colette Avital: “We are not judging now about your way of working. I ask you if you have information really relevant for the issue at hand.” Yehuda Barlev: “The bank established a website with 17,000 dormant accounts and one could go there and search. This was true till we started to look at what was there. Since then, the internet site doesn’t exist.”
(…)
Yehuda Barlev: “In the book of Prof. Nahum Gross on Bank Ha’poalim it is written about other banks. In this book a rush is described to withdraw monies in the years 1939-1941 and the banks in the country almost collapsed.” Nahum Gross: “There is no need to exaggerate. It concerned only a minority of the banks that got into problems and were saved.” Yehuda Barlev: “Who saved them and with which money?” Nahum Gross: “Bank Leumi. But you want to say that this was financed by victims’ assets and this isn’t accurate as in Bank Leumi there was no separation between these monies and others.”
Commentary:
The Swiss experience with the Shoah monies shows that the most important issue was not having a just cause but strong leverage. The Swiss banks agreed in 1998 to pay USD 1.25 billion for Jewish dormant accounts not because they believed that this amount is adequate. They knew it was not. Through their anti-Jewish prejudices, after many years of underestimating the power of Jewish organizations, all of a sudden the Swiss banks went to the other extremity and overestimated the influence of the Jewish US lobbies and gave in to the demands of the restitution campaign’s leading organizations and paid much more than they would have in the first place. Bank Leumi is very powerful in Israel and because of its arrogance it refused to find a rational and fair solution for the dormant accounts. It is now becomes more and more obvious that it can only play for time and will lose both money and prestige. A close observer remarked that the bank management climbed too high up the tree and the ladder to climb down while time is getting shorter. The same corporation culture can be observed in the way Leumi manages the problems it had in Switzerland through a large embezzlement lasting over 10 years, which was discovered in 2001. The bank behaved arrogantly towards clients and refused to compensate them adequately. Some of the clients claim that the bank threatened to disclose their identity publicly and it also obstructed their efforts to retrieve information supporting their claims. As a result, these infuriated clients gather continuously material proving that the embezzlement was possible for such a long time only through an unpardonable negligence of the bank. If pursued properly by the Swiss authorities this data might even lead to closure of the Leumi Swiss branch.
*Shraga Elam is an Israeli investigative journalist based in Zurich/Switzerland
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
23:09 22.11.04 |
|
|
48. בנק לאומי מודיע שהוא שם זיין על הוועדה
בתגובה להודעה מספר 0
| |
לאומי: ועדת החקירה לחשבונות השואה חרגה מסמכותה ופעלה בחוסר סבירות
דוחה את המסקנה שעליו לשלם 39.3 מיליון שקל: "מבוססת על מסקנות שגויות ושערוך חסר בסיס"
איתמר לוין
22/11/2004
בנק לאומי טוען, כי המסקנות המתגבשות של ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא רכוש נספי השואה, מבוססות על קביעות שגויות בכל התחומים - העובדתי, הכלכלי והמשפטי. לדברי הבנק, הוועדה חרגה מסמכותה, ופעלה תוך חוסר סבירות קיצוני והפרת כללי צדק טבעי.
עמדתו של הבנק עולה מתוך טענות שהעלו נציגיו בפני הוועדה בראשות ח"כ קולט אביטל ובפני הוועדה המייעצת בראשות עו"ד צבי ברק, וכן מניירות עמדה פנימיים שהוכנו בבנק ובמשרדו של עו"ד רם כספי.
לאומי שב וטוען, כי הבודקים מטעם הוועדה - משרד רו"ח יהודה ברלב - לא מצאו בבנק ולו חשבון אחד שניתן לקבוע בבירור שהשתייך למי שנספה בשואה. לדברי הבנק, גם הטענה לפיה עליו לשלם 39.3 מיליון שקל בגין חשבונות שהשתייכו לנספים - אינה מבוססת. "הנחת אי תשלום" באחד המסמכים מפורטים הסכומים הנטענים בידי הוועדה. כאשר לאומי טוען שלגבי כולם מדובר על הנחה מופרכת מיסודה, כאילו הבנק נטל לעצמו את הכספים שהיו בהם. לדברי לאומי, אין לצפות שהוא ישמור במשך למעלה מ-60 שנה את המסמכים המעידים על כך שהכספים שולמו לבעליהם. פירוט הסכומים: *חשבונות לגביהם קיימת "הנחת אי תשלום" - 35.7 מיליון שקל. מדובר בחשבונות המופיעים ברישומי הבנק למספר שנים, אך שאינם מופיעים ברישומים מאוחרים יותר בתקופה הרלוונטית (1945-1933). *30 חשבונות רדומים המוזכרים רק ברשימה מסוף 1948 - 900 אלף שקל. *30 חשבונות נוספים שאין מסמכים המעידים על גורלם וששוב אינם קיימים במסמכי הבנק - 1.5 מיליון שקל. *איגרות חוב לגביהן יש "זיקה ממשית לבנק" ואין נתונים על פדיונן - 1.2 מיליון שקל. בכל המקרים, מדובר על סכומים לפי השערוך שערך משרד ברלב. שערוך זה הוא נקודת מחלוקת מרכזית בין הבנק לבין הוועדה. רואי החשבון קבעו, שעד 1948 יש לזכות את החשבונות בריבית שנתית של 3%; מאז 1948 - בהצמדה וריבית שנתית של 3%; ואם יימצאו יורשים - יש להעלות את הריבית ל-4%. לאומי טוען, כי אין כל יסוד לשערוכים אלו, משום שהם חורגים בהרבה מהריביות והכללים שנהגו בזמן הפקדת הכספים. הבנק הציג בפני הוועדה מסמכים, ולפיה הריבית המקובלת בזמן המנדט היתה 1.5%-1%, וכי עד שנות ה-70 כלל לא היתה נהוגה בישראל הצמדה למדד. חישוב של 1,000 לא"י עוד טוען הבנק נגד גישת הוועדה, לפיה עליו לשלם הפרשים גם בגין סכומים שהעביר כחוק לנאמן הבריטי לרכוש אויב או לאפוטרופוס הכללי בממשלת ישראל. לגישת הוועדה, יש ליטול את ההפרש בין הסכום שהועבר לבין הסכום עם הריבית שקבעה הוועדה, ועליו להוסיף ריבית והצמדה לאורך עשרות שנים. דוגמא שהועלתה בדיוני הוועדה לחישוב זה העלתה, כי מי שהפקיד 1,000 לירות בשנת 1940 ומשך את כספו בשנת 1946, יהיו יורשיו זכאים לתשלום רטרואקטיבי לפי חישובי הריבית של הוועדה, ובסך הכל - 765 אלף שקל. וזאת, כאמור, בגין פיקדון שנמשך בידי בעליו. בדוגמא נוספת, חישב הבנק את השווי המגיע לפי תחשיבי הוועדה בגין פיקדון בסך 1,000 לירות שהועבר על ידו בשנת 1956 לאפוטרופוס הכללי. החישוב הגיע לסכום של 1.12 מיליון שקל, כאמור - בגין חשבון שהעביר הבנק כחוק לידי המדינה. לדברי לאומי, חישובי הריבית של הוועדה מוליכים לשערוך הגבוה ב-4,400% מהתשואה שהיתה נהוגה בחשבון עו"ש בזמן המנדט, וב-2,100% מהתשואה בפיקדון לתקופה קצובה באותה עת. לדברי לאומי, שערוך כזה הוא עונשי במהותו, ולכן אין בסמכותה של הוועדה להטילו. כמו כן, הריבית הנדרשת גבוהה פי כמה מזו שיכול היה לאומי עצמו לקבל באותן שנים. לאומי מציע שיטת שערוך משלו, על בסיס עבודה שביצע פרופ' שמואל קנדל בהזמנת איגוד הבנקים. לשנים 1948-1939 הוא מציע את הריבית שהיתה נהוגה בבנקים בארץ ישראל על פקדונות הדומים באופיים לאלו של נספי השואה. לדברי הבנק, מדובר בריבית שהגיעה בשיאה ל-2.5% אך ירדה מאוחר יותר לכדי 0.5% בלבד. לשנים 1954-1948 מוצעת הצמדה למדד בלבד; לשנים 1975-1955 - הצמדה בתוספת 2% לשנה; לשנים 1979-1976 - הצמדה בתוספת 1.7% לשנה; ולשנים 2003-1980 - הצמדה בתוספת 2.7% לשנה. חשבונות ללא כתובת טענה אחרת שמעלה לאומי היא לחריגה של הוועדה מסמכותה. לדבריו, שמה מעיד על כך שהיא אמורה לטפל רק בנכסיהם של מי שנספו בשואה, אך בפועל היא עוסקת גם בנכסים של מי שעזבו את אירופה מבעוד מועד, או מי שמוגדרים כ"קורבנות שואה" - מונח רחב בהרבה, הכולל גם ניצולים. עוד אומר לאומי, כי משרד ברלב כלל בדו"ח שלו 260 חשבונות בהיקף 10.5 מיליון שקל, שכתובת בעליהם אינם ידועה. ואולם, הנאמן הבריטי לא ראה חשבונות אלו כשייכים לנתיני אויב, וממילא אין יסוד להניח כיום שהשתייכו לקורבנות שואה. נקודה מרכזית נוספת הועלתה בדיונים בידי כספי. לדבריו, הבנק אינו יכול לשלם סכום כלשהו לאדם כלשהו בעקבות עבודת הוועדה, מבלי שיחוייב לכך בחקיקה או בפסק דין. זאת, בשל חובת הנאמנות שלו ללקוחותיו הנוכחיים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
15:49 24.11.04 |
|
|
51. תרגילים נוספים של הבנק
בתגובה להודעה מספר 0
| |
נציג לאומי בשימוע: לא הוכח כי ברשות הבנק כסף של נספי שואה מאת עמירם ברקת - "הארץ" מהיום !!!!
בכנסת נערך אתמול שימוע נוסף לנציגי בנק לאומי לקראת פרסום דו"ח הבדיקה על חשבונות בנק של קורבנות שואה. בדיון חזרו נציגי הבנק על התנגדותם להשבת כספים ליורשי הנספים, בהיקף שדורשת ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי שואה. על-פי הטיוטה הסופית של הדו"ח, יידרש בנק לאומי להשיב כספים בהיקף שבין 35 ל-300 מיליון שקל המוחזקים או שהוחזקו על ידו. בא-כוח הבנק, עו"ד רם כספי, טען כי עד היום לא הוכח כי ברשות הבנק ישנם כספים של נספי שואה. כספי הוסיף כי בנק לאומי נוסד על ידי "אבות הציונות" והוא "מצפה מוועדת חקירה פרלמנטרית של בית מחוקקים ישראלי שתנקה את הבנק מאשמה".
בשימוע השתתפו נציגי יורשי נספים בשואה שהעידו על המכשולים שבהם נתקלו בנסותם להשיב את כספי הוריהם. מוניקה קלמן, ילידת רומניה, סיפרה כי לפני מותו הפקיד אביה 1000 לירות שטרלינג בידי נציג של המוסדות הלאומיים ברומניה. הכסף הועבר לבנק לאומי, אך כל ניסיונותיה לקבל מידע מהבנק עלו בתוהו. בשנות ה-90 גילה רולנד רוט, פרקליט ששכרה קלמן, כי ב-1979 העביר הבנק את כספי החשבון על שם האב לאפוטרופוס הכללי. "בנק לאומי שילם לאפוטרופוס 970 שקלים ישנים בעבור החשבון", אמר רוט, "כשהסכום המקורי שקיבל היה מספיק בשעתו לרכישת שתי דירות במרכז תל אביב". מאוחר יותר הציע האפוטרופוס הכללי לקלמן 280 שקל בעבור הכסף שנותר בחשבון. עו"ד כספי טען כי המקרה של קלמן הינו מקרה חריג ומצער, אך אינו אלא יוצא מהכלל המעיד על הכלל. בנוסף האשימו אנשי הבנק את הבודק, משרד רו"ח ברלב, כי סירב להתייחס להערותיהם. יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל וחבר הוועדה, ח"כ מיכאל מלכיאור, ציינו כי רבות מהטענות שהועלו אתמול על ידי עו"ד כספי ואנשי הבנק נדונו כבר בעבר. השימוע אתמול נערך בלחץ היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד אנה שניידר, שחששה כי הבנק יעתור לבג"ץ נגד פרסום הדו"ח.
_______
באשכול שבקישור יש חומר רב המרחיב בנושא וגם בתרגיל מלוכלך נוסף מבית היוצר של בנק לאומי http://rotter.net/forum/scoops1/5046.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
14:02 25.11.04 |
|
|
53. כולם מאוחדים בדעה: בנק לאומי = שקרן, רמאי ונבל
בתגובה להודעה מספר 0
| |
תקראו: 1. מה אומר רו"ח ברלב 2. מה אומר ח"כ רביץ 3. מה אומר שר המשפטים. בבקשה..... רואה חשבון: בנק לאומי "זורה חול" בסוגיית הנספים בשואה ח"כים בוועדה לאיתור הרכוש טענו כי לפיד נפל קורבן ל"ספין" תקשורתי של הבנק כי פעל בעניין בלי להבין את העובדות מאת עמירם ברקת ושלמה שמיר רואה חשבון יהודה ברלב, שביצע את הבדיקה בבנק לאומי בסוגיית חשבונות בנק של נספי השואה, אמר אתמול כי הבנק "זורה חול" בעיני ועדת הח"כים לאיתור נכסי נספים בשואה ובעיני שר המשפטים יוסף לפיד. לדבריו, "אין לנו אפשרות להתמודד עם מנגנון ההסברה של הבנק ואיננו יכולים לסתור את הנתונים שהוא מפרסם כי אנחנו כבולים להסכם סודיות והבנק - לא". ח"כ אברהם רביץ אמר בתגובה לדברים כי "הבנק נהג כנבלה". ח"כים מהוועדה מתחו ביקורת על התערבותו של לפיד במאבק שמנהלת הוועדה מול בנק לאומי בסוגיית חשבונות הבנק של הנספים. הח"כים טענו כי לפיד פעל בעניין מבלי שהבין את העובדות וכתוצאה מכך נפל קורבן ל"ספין" תקשורתי של הבנק. לפיד טען בתגובה כי התערבותו בסוגיה רק הועילה כיוון שהעלתה את הנושא לכותרות. הוא הכחיש שהגיע להסכם עם בנק לאומי בעניין והוסיף כי הוא תומך ללא סייג בוועדה ומצטער שלא הזמין את יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, לפגישתו עם ראשי הבנק כיוון שהדבר היה חוסך אי-הבנות. לפיד הופיע אתמול בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה. בימים הקרובים אמורה הוועדה לפרסם דו"ח בדיקה על הכספים שהפקידו יהודים שנספו בשואה בבנקים בישראל. פרסום הדו"ח נדחה כשנה וחצי בגלל טענות שהעלו הבנקים, בראשם בנק לאומי, נגד ממצאי הבדיקה. בודקים מטעם הוועדה מצאו כי הבנק מחזיק עד היום בקרוב ל-200 חשבונות בנק השייכים לנספים. בנק לאומי טוען כי "אין הוכחה" לכך שהוא מחזיק בכסף וכי הוועדה אינה יכולה לחייב אותו לשלם כספים בניגוד לרצונו. משאבים כספיים בהיקף של מיליארדי דולרים שהופקדו בקרנות הומניטריות לזכרון נספי השואה עלולים להיחשף לזרים שלטענת בכירים יהודים בניו יורק, ינצלו את הכספים ליעדים ופרויקטים שאינם מתיישבים עם סדר העדיפויות של העם היהודי. מדובר בקרנות שהוקמו בארבע השנים האחרונות אחרי שנחתמו ההסדרים הגלובליים עם הבנקים השווייציים ועם ממשלת גרמניה שבמסגרתם חולקו מענקי פיצויים לניצולי שואה ולקורבנות הנאצים שאינם יהודים. קרנות אלה קיימות בחמש מדינות אירופיות: צרפת, גרמניה, נורווגיה, הולנד ובלגיה. שתי הקרנות הגדולות הן "הקרן לזכרון השואה" בצרפת שהונה מסתכם במיליארד יורו ו"קרן העתיד" שנוסדה על ידי חברות ומפעלים בגרמניה ששוויה 800 מיליון מארק. לפי אומדן, שנמסר על ידי בכירים יהודים בניו יורק ההון הכללי בחמש הקרנות מסתכם בכ-2.5 מיליארד דולר. אלה הן "קרנות כפרה ומצפון" שנוסדו כמחווה לקהילות המקומיות ואינן מיועדות לתשלום פיצויים ישירים לניצולי שואה אלא להענקת הקצבות למימון פרויקטים להנצחת השואה בדרכים שונות מתוך הכרה ובקשת סליחה על רדיפות היהודים בתקופת הכיבוש הנאצי. במטרה לבלום ניסיונות עתידיים מצד ארגונים הפועלים במדינות אלה להניח ידם על כספי הקרנות גובשה על ידי הקונגרס היהודי העולמי תוכנית פעולה שתועלה לדיון בישיבת הנהלת ועדת התביעות המתכנסת בירושלים היום. היוזמה שתוצג לראשונה בישיבה על ידי הד"ר ישראל זינגר, נשיא ועדת התביעות ומראשי הקונגרס היהודי העולמי, כוללת הצעות אופרטיוויות שמטרתן להבטיח ולסלול נגישות יהודית לקרנות אלה. "הכספים שהופקדו בקרנות אלה הם כספים ורכוש של יהודים שנכסיהם נבזזו על ידי הנאצים, נהרגו בשואה ואין להם יורשים", טען זינגר, העומד גם בראש הארגון להשבת רכוש יהודי (איל"ר), "מחובתנו לפעול כדי למנוע מראש מצב שבכספים אלה ייעשה שימוש ליעדים שאינם בהקשר יהודי". זינגר קובל על המריבות בין הארגונים היהודים המתכתשים על נתח מעוגת הפיצויים, במקום לקיים מאבק מלוכד במטרה להשיג את כספי הקרנות ואת הנכסים והרכוש שנגזלו מיהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה ושעדיין לא הושבו לעם היהודי. "התפישה הרוווחת בין עמיתי בוועדת התביעות כי סוגיית הפיצויים הסתיימה היא תפישה שגויה ומטעה", אמר, "מחובתנו לפעול במלוכד כדי לקבל את מה ששייך לעם היהודי ושעדיין נשאר אצל הגויים". זינגר הזכיר, כדוגמה, את 200 אלף יצירות האמנות שנבזזו על ידי הנאצים מיהודים ועדיין לא הוחזרו.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=506094&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
22:48 01.12.04 |
|
|
55. ''הבנקים לקחו את כספי ניצולי השואה לעצמם''
בתגובה להודעה מספר 0
| |
כתובת פורום: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: סקופים, חדשות ופרשנות
מספר נושא: 6381
#0,יהבנקים לקחו את כספי ניצולי השואה לעצמם
נכתב על-ידי אורן אדרי בתאריך 01.12.04 בשעה 22:23הבנקים לקחו את כספי ניצולי השואה לעצמם
בנק המזרחי: לא נחזיר ליורשי הניצולים כספים, משום שחלה התיישנות. בנק לאומי: יש לשנות את שיטת חישוב כספי החובות. הערכה: מדובר במאות מיליונים
מאת: חדשות נענע 12:44 01/12/2004 בנק המזרחי טען אתמול (רביעי) כי יורשיהם של ניצולי שואה, שקיבלו מהבנק רק חלק משווי הפקדונות שהפקידו הניצולים, לא יוכלו לקבל את יתרת הסכום. הסיבה, לדברי נציג הבנק, עורך הדין יעקב נאמן, היא "התיישנות".
נאמן ייצג את בנק המזרחי בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, בראשות חברת הכנסת קולט אביטל (עבודה). בנק המזרחי מתנגד לעצם קיום דו"ח הוועדה, והוא איננו היחיד: בנק לאומי הפעיל לחץ על הוועדה לשנות את שיטת החישוב שלה, ובכך "הקטין" את חובו לניצולי השואה, שתחילה חושב לכחצי מיליארד שקלים.יועצי בנק לאומי טענו, בין השאר, כי פרסום הדו"ח "יגרום נזק למעמדה של ישראל בעולם". דרישות בנק לאומי עוררו סערה: שר המשפטים לפיד, שחזר בו אחר כך, אמר כי בנק לאומי הוא "הבנק האחרון בעולם שמסרב לשלם כספים לניצולי שואה". סטיוארט אייזנשטאט, שהוביל את צוות החקירה של ממשל קלינטון כנגד הבנקים השוויצריים, שהעלימו מאות מליוני מכספי ניצולי השואה, אמר כי שיטות הבנקים בישראל "מזכירות את אלו של הבנקים השוויצריים". ועדת החקירה הפרלמנטרית מנסה לוודא כמה כספים של ניצולי שואה, שהופקדו בבנקים בישראל בטרם מלחמת העולם השניה, נשארו ברשות הבנקים ולא הועברו לרשות הניצולים או יורשיהם. כלפי הבנקים הועלו טענות כי הם מחזיקים מאות מליוני שקלים בחשבונות "רדומים", והועלו האשמות לפיהן נוקטים הבנקים בסחבת, משום ש"ניצולי שואה מתים מדי יום". בנק מזרחי הרוויח השנה 366 מליוני שקלים; רווחי הבנקים בכללם עלו השנה על ארבעה מיליארדי שקלים. קישורים נוספים:
הבנקים יחויבו להחזיר עשרות מיליונים שנגבו שלא כחוק http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=161019&sid=16 ----------------
#1,יביזיון אימים
נכתב על-ידי הדוכס מאדינבורו בתאריך 01.12.04 בשעה 22:38
בתגובה להודעה #0 לא להאמין!
הרי אם זה היה קורה בבנק של גויים היו מדינת ישראל והקונגרס היהודי העולמי מרימים קול זעקה.
התנהגות הבנקים בישראל היא בדיוק על פי הסטריאוטיפ האנטישמי ביותר של היהודי שגוזל כספי אחרים.
בושה וחרפה ----------------
#2,י1.12.2004 - גלובס מפרסם את טיוטת הדו''ח
נכתב על-ידי pakpak בתאריך 01.12.04 בשעה 22:41
בתגובה להודעה #0 הכתב איתמר לוין (לגביו קיימת הסתייגות בהנהלת וועדת החקירה) מפרסם היום בגלובס טיוטת דו"ח וועדת החקירה.
אני מציע להסתייג מהדיווח כיוון שכלל לא ברור אם הנתונים אינם לקוחים מתוך דו"ח קונטראברסאלי של יו"ר הוועדה המייצת לוועדה ולא ברור אם דו"ח מרוכך זה הוא שיאומץ ויפורסם. לפי הדו"ח עליו מסתמך איתמר לוין - בנק לאומי חייב 35.6 מיליון ש"ח ובנק המזרחי 5.5 מיליון. מתוך הכתבה: "הרוב המכריע של החשבונות והכספים התגלו בבנק לאומי, בו בוצעה הבדיקה בידי משרד יהודה ברלב. בבנק זה נוצרו 2,276 חשבונות שהשתייכו בסבירות גבוהה לקורבנות השואה והועברו לנאמן הבריטי וממנו לממשלת ישראל. כמו כן, התגלו 135 חשבונות של ני"ע ו - 126 חשבונות שאינם ניתנים לשיוך"
חשוב להזכיר שבנק לאומי אמר שאין אצלו כלום : "לא יקום ולא יהיה" אמר פרקליטם עו"ד כספי.
וכדאי לקרוא את התבטאויות יונה פוגל בכתבה הבאה:
כספי ניצולי השואה "נעלמו" בבנקים
מאת: חדשות נענע 10:20 20/09/2004
בלחץ הבנקים שונתה שיטת החישוב לכספי יהודים שנספו בשואה, ועתה קטן חובם של הבנקים לניצולים במאות מיליונים. הבנקים, אגב, רוצים עוד
התנהגות הבנקים עוברת כל גבול. ח``כ אביטל (לעמ)
ראשי בנק לאומי יכולים להיות מרוצים. ביום חמישי יוגש דו"ח לוועדת החקירה הפרלמנטרית להשבת רכוש יהודים שנספו בשואה, ובו נקבע כי חובתו של בנק לאומי עומדת על כמה עשרות מיליוני שקלים בלבד. זאת לעומת כחצי מיליארד שקלים, כפי שהוערך לפני שנה ושלושה חודשים.
ביוני 2003 ההערכות היו כי כמיליארד שקלים מכספי ניצולי השואה מוחזקים בידי חמשת הבנקים הגדולים, וכ-50-70 אחוזים מהסכום הכולל מחזיק בנק לאומי. בבנק לאומי לא היו מרוצים מההערכות, וניהלו קמפיין אגרסיווי, שהסתיים, לעת עתה, בניצחון: שיטת חישוב הכספים שונתה, והסכומים שהבנקים היו אמורים לשלם צומצמו. עם זאת, בבנק לאומי יש עדיין רשימת דרישות ארוכה, וראשי הבנק אינם מתכוונים לאפשר לוועדה לפרסם את דו"ח הבדיקה עד שכל תביעותיהם לא יתמלאו. ההערכות שהוכנו ב-2003 הוכנו על ידי רואי חשבון בלתי תלויים מטעם ועדת החקירה, והן הוגשו לבנקים ביוני אותה שנה. מאז ועד היום מנהלים הבנקים משא ומתן עם הוועדה על דרישותיהם. בנק לאומי, שעל פי ההערכות מחזיק, כאמור, כחצי מיליארד שקלים מכספי ניצולי השואה, ממלא תפקיד מרכזי במחלוקת. צוות מיוחד של רואי חשבון מטעם הבנק מתמקח עם רואי החשבון של הוועדה על חשבון מתוך מאות החשבונות שהתגלו בבדיקה. עו"ד רם כספי, שבנק לאומי שכר על מנת לייצגו בוועדה, הודיע כי לא ניתן יהיה לאלץ את הבנק לשלם "ולו אגורה שחוקה אחת". בוועדת החקירה לא אוהבים את פעילות הבנקים בנושא, אולם נראה שהוועדה חסרת אונים. יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, אמרה עוד באוקטובר 2003, שהתנהגות הבנקים "עוברת כל גבול. ש ציבור שלם שמחכה לתשובות ואין שום אפשרות ללכת כמו מסטיק ולחכות ולחכות". ח"כ אביטל איימה מספר פעמים כי היא תפרסם את הדו"ח ללא הסכמת הבנקים, אך האיומים לא מומשו. הוועדה תפורק עוד שלושה חודשים, וטרם נקבע מועד לפרסום הדו"ח. הסיכוי שעבודת הוועדה, שנמשכת מזה חמש שנים, תרד לטימיון הולך וגובר. יונה פוגל, מראשי בנק לאומי אמר כי "בסוף יהיה דו"ח שיגיד 'בדקנו' והבנקים בסדר גמור". כבר עתה השיגו הבנקים השגים רבים: הוועדה הסכימה לקבוע חלוקת חובות בינם לבין המדינה, שכבר מזערה מאוד את חלק הבנקים בחוב. כמו כן, בוועדה הסכימו לשנות בדיעבד את שיטת חישוב הסכומים, והשיטה החדשה דומה מאוד לשיטה שהבנקים הציעו. כתוצאה משינוי השיטה הסכומים בדו"ח קטנו באופן משמעותי מ-750 מיליון שקלים לכמה עשרות מיליונים בלבד. עם זאת, בבנק לאומי עדיין לא התרצו. בבנק לא מוכנים שבדו"ח יקבע שהבנק נהנה מכספי יהודים שנספו בשואה. בפגישות סגורות הזהירו ראשי הבנק את יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, ואת חברי הוועדה כי קביעה זאת תזיק למעמד הבינלאומי של מדינת ישראל. יו"ר בנק לאומי, איתן רף, טען באוזני חברי הוועדה כי אם עיתון כמו ה"ניו יורק טיימס" יכתוב שהבנקים בארץ נהנו מכספים השייכים ליהודים שנספו בשואה, ייגרם נזק למדינה כולה, ולא לבנק בלבד, מאחר שהוא נמצא בבעלות המדינה. http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=141168&sid=16
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
13:14 04.12.04 |
|
|
56. שרגא עילם זוכה בפרס ומפרסם:
בתגובה להודעה מספר 0
| |
העיתונאי הישראלי שרגא עילם זכה בפרס עיתונאות יוקרתי באוסטרליה. שרגא עילם ידוע, בין היתר, בתחקיריו על פרשות שונות הקשורות בבנק לאומי ובינהן פרשת המעילה הגדולה של ארנסט אימפלד בלאומי שוויץ (לגביה הוא מתעתד לפרסם גילויים מרעישים בקרוב), פרשת ראנה ריבקין הקשורה בהעלמת הון באוסטרליה ועבירות חמורות נוספות וכן בפרשת החקירה בוועדה הפרלמנטארית בישראל על "כספי השואה", פרשה בה נוטל בנק לאומי תפקיד מרכזי ונמצא במוקד הבירור. http://www.walkleys.com/2004/winners/business.htm
במסגרת היוקרה הרבה לה זוכה שרגא עילם בשוויץ ובאוסטרליה פירסם העיתון הכלכלי היוקרתי באוסטרליה AFR מאמר פרי עטו על פרשת כספי השואה:
Holocaust cash haunts bank Author: Report Shraga Elam. Date: 04/12/2004 Source: AFR Publication: Australian Financial Review
An Israeli parliamentary report will target Bank Leumi
with serious allegations about money belonging to
Jewish victims of the Nazis. Bank Leumi le-Israel, the finance group at the centre
of the Rivkin Swiss banking scandal, is braced for a
new and much larger crisis with the scheduled release
on Sunday of a devastating Israeli parliamentary
report on its activities. For six years Leumi, the second largest bank in
Israel, has been battling to keep under wraps
sensational accusations that it appropriated money
from victims of the Holocaust and that it has been
thwarting current-day investigation efforts. Israeli parliamentary committee documents examined by
the Weekend AFR include reports by its investigating
team that Israeli banks controlled by Leumi hid money
from the accounts of Jews in occupied Europe from
British authorities during World War II. They then used the funds for their own purposes,
including as a guarantee to secure loans to secure the liquidity of an affiliated bank, claiming as early as 1940 that "the depositors will not see the money". Leumi strenuously denies the claims, and is pressing
the Israeli government to postpone the release of the parliamentary committee's findings, which states that $300 million of Holocaust money is held by various banks and the state in 5000 dormant accounts more than half of them with Leumi. Israeli Justice Minister Yosef Lapid says Leumi has
already stalled the release of the report for 18
months, and documents seen by the AFR outline the way
pressure from the bank has watered down the
committee's findings and its estimates of the missing
money. Bank Leumi made headlines in Australia last year after
the AFR revealed details of Leumi bank accounts in
Zurich operated by disgraced stockbroker Rene Rivkin, businessman Trevor Kennedy and former Labor minister Graham Richardson. Leumi's former head of private client lending in
Zurich, Ernst Imfeld, has been charged over the loss
of 300 million Swiss francs (about $340 million) in
client funds. It was as part of Swiss authorities'
interviews of Leumi clients that Rivkin testified in
December 2002 that he, Kennedy and Richardson were the
secret shareholders behind a $26 million block of
shares held by Leumi in Offset Alpine Printing Group,
which Australian authorities had tried to trace in
1995. While Leumi has made provision of Sfr163 million in
restitution for the Imfeld saga, former clients have
mounted legal actions claiming the bank is covering up
the size of the losses. Meanwhile, the investigation into missing money
belonging to victims of the Shoa, as the Holocaust is
referred to in Israel, has run in the background for
four years. The concerns were first raised in 1997, at a time when
world outrage was focused on the role of Swiss banks
during World War II. In the face of a massive international campaign in
1998 the Swiss banks agreed to pay $US1.25 billion in restitution to Shoa heirs over the banks' role in hiding and retaining funds from Jewish clients killed by the Nazis. By comparison, the ongoing investigations into the
accounts of Leumi and other local banks have attracted
almost no coverage outside Israel by the non-Jewish
media. Below the surface, however, there are few more
explosive issues within the worldwide Jewish
community, as shown by the threat by Lapid to lead a
protest of Shoa survivors outside Leumi's offices in
Israel and New York wearing a Star of David, the mark
which Jews were forced to wear by the Nazis. Leumi was "the last bank in the world that refused to
pay money to Shoa survivors", Lapid said. The chairman of an umbrella organisation of Israeli
survivor organisations, Noah Flug, said: "It is
unconscionable that in Israel, of all places, the
demand to restore Holocaust survivors' bank accounts
goes unheeded." The comments sparked furious responses from Leumi. "To
my sorrow you were misled, misleading and you slander
Bank Leumi," Leumi vice-president Yona Fogel wrote to
Lapid. Fogel said that as the son of a Shoa survivor he would
not dream of dispossessing other victims or their
heirs. He said the committee's investigation had not
proved the existence of a single Shoa account at Leumi
and that any missing money is held by the state. Leumi executives have since offered a $US10.5 million
($13.5 million) no-blame settlement to be matched by
$US22 million of state funds while continuing to deny
that the bank held any monies belonging to victims of
the Shoa. The chairwoman of the parliamentary inquiry, Collette
Avital, has complained of attempts by Leumi to
intimidate her. " Galia Maor called me . .
. and tried to convince me to be more lenient with
Leumi than I would be with a Swiss bank, saying:
'We've done so much for the state of Israel, we are
Zionists,"' Avital said. "I don't buy it." Yair Olmert, the nephew of a senior government
minister who worked as a lawyer for Leumi for many
years, told the Weekend AFR that he considered the
behaviour of Leumi management on this issue as
symptomatic of its culture one of "insensitivity,
arrogance and viciousness". The saga has its origins in the 1930s, when many
European Jews, conscious of the rising tide of
anti-Jewish sentiment in Germany, bought land and
buildings or deposited money in Palestine, most
notably with the Anglo-Palestine Bank, which would
later be renamed Bank Leumi. At the beginning of World War II, with Germany holding
most of Europe, the British mandate in Palestine
ordered all the accounts of what it now regarded as
enemy aliens to be blocked, and for the banks to
transfer the funds to a custodian. With many of the
owners killed by the Nazis, the money was later
transferred to the government of Israel, leaving no
unclaimed bank accounts. However, an investigating team led by Yehuda Barlev, a high-profile auditor and a former police officer in an anti-corruption unit, told the parliamentary committee last year that at a time when some banks were facing credit problems, Leumi and other banks had not declared all of the accounts and instead had diverted the money, including to a Leumi branch in London. Barlev testified that the investigating team had
discovered 2500 Shoa accounts at Leumi worth $US200
million, though the total has been sharply reduced in
the committee's final report to a request that Leumi
return between $US10 million and $US85 million. "Another claim is that the bank
did not profit from the Shoa accounts," Barlev
testified. "The bank clearly benefited from these
deposits throughout the whole period. We see also that
its profitability rose. "These Shoa victims' accounts served as securities for
the banks. They knew that they would not
withdraw these monies and they used them as guarantees
for loans that they took." Barlev tabled a public document from the Central
Zionist Archives which showed that in 1940 Mizrahi
Bank asked for a loan from Leumi. Asked for guarantees, Mizrahi presented the accounts
of Jews in occupied Europe and declared: "The
depositors will not see the money." Barlev said it was peculiar that already in 1940
Mizrahi knew that no one would claim the money and
used it as a guarantee. Leumi not only accepted it as
such but was responsible for the deal as it controlled
Mizrahi at that period, he said. Barlev also accused the bank of delaying the
investigation: "We asked for a list of retirees who
have a picture of what was the situation at that time.
We got a list of people that we could meet, but none
of them remembered . "After we tendered the draft of our preliminary
findings, we discovered suddenly that there are
pensioners with a phenomenal memory who remember what
happened and can say who is the account owner, his
family and his children, including change of address.
But they were not on the list that we got." Chairwoman Collette Avital said in a transcript from a parliamentary hearing: "We are not judging now about your way of working. I ask you if you have information really relevant for the issue at hand." Yehuda Barlev responded with: "The bank established a
website with 17,000 dormant accounts and one could go
there and search. This was true till we started to
look at what was there. Since then, the internet site
doesn't exist. "In the book of professor Nahum Gross on Bank
Ha'poalim it is written about other banks. In this
book a rush/panic is described to withdraw monies
in the years 1939-1941 and the banks
in the country almost collapsed." Nahum Gross added: "There is no need to exaggerate. It concerned only a minority of the banks that got into problems and were saved." Yehuda Barlev: "Who saved them and with which money?" Nahum Gross: "Bank Leumi. But you want to say that
this was financed by victims' assets and this isn't
accurate as in Bank Leumi there was no separation
between these monies and others." Bank Leumi fiercely contests Barlev's findings, and
launched an attack on his investigation and report
through the financial paper Globes on November 22. It
claimed that not a single account was found that could
be clearly shown to belong to a Shoa victim and
rejected the demanded to pay $10 million as unfounded.
Shraga Elam is an Israeli investigative journalist
based in Zurich. He has specialised in the Middle East
conflict and World War II and the Holocaust. He is
widely published and on Thursday was one of the AFR
team that won Golden Walkley Award.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
17:16 06.12.04 |
|
|
57. ביזת ניצולי השואה
בתגובה להודעה מספר 0
|
אורן אדרי
חבר מתאריך 28.5.04
3470 הודעות 02:21 06.12.04
ביזת ניצולי השואה
בנק הפועלים ובנק דיסקונט רוצים את הכסף של קרבנות השואה לעצמם. אבל הם לא המציאו את השיטה. התעללות בקרבנות השואה היא מנהג ישראלי ותיק מאת: יוסי גורביץ 12:26 05/12/2004 נענע בשיר ידוע משנות הארבעים, הוגדרו המעפילים, פליטי השואה, כ"זהבם של היהודים". השבוע התברר שיש מי שעבורם פליטי השואה וקרבנותיה הם באמת זהב. הבנקים. בשנות התשעים רעשה ארצות הברית בשל פרשת הזהב השוויצרי. ועדת חקירה של הסנאט האמריקני חשפה את הקנוניה של הבנקים השוויצרים, לגניבת כספם של היהודים שנספו בשואה. מנהלי הבנקים השוויצרים הוסיפו חטא על פשע: הם שיקרו לועדת החקירה. תוך פחות משלושה חודשים, בהוראת הוועדה, הוקפאו כל הנכסים השוויצריים בארצות הברית. הבנקים שילמו, עם ריבית. יהודים הפקידו כספים רבים לפני השואה, ולא רק בשווייץ. כל ארצות אירופה החזירו את הכספים ליורשי הנרצחים ללא ערעור. רק בשתי מדינות נקטו הבנקים בתרגילי התחמקות, תוך הסתמכות על סיועה בשתיקה של הממשלה. שתי המדינות הן שוויץ וישראל. ועדת חקירה פרלמנטרית בהנהגת ח"כ קולט אביטל מנסה לברר כמה נכסים העלימו הבנקים הישראליים מניצולי השואה. היא נתקלת במחסום אחרי מחסום – ולוועדת החקירה של הכנסת, בניגוד לוועדת החקירה של הסנאט, אין אפשרות להקפיא את נכסי הבנקים. סטיוארט אייזנשטאט, שהוביל את החקירה האמריקנית בפרשת הבנקים השוויצרים, אמר כי תרגילי הבנקים הישראלים מזכירים לו את הבנקים השוויצרים. שלא לייחוס, אמרו כמה חברי ועדה כי הבנקים עובדים בשיטת הסחבת: כל יום מתים בממוצע שבעה ניצולי שואה – שהם עוד שבעה אנשים שהבנק לא יצטרך לשלם להם. הרגל של שנים
ואיך זה קורה במדינה שהפכה את השואה לאחד מסמליה ומההצדקות לקיומה? איך קורה שבנק לאומי ובנק המזרחי ממשיכים לשבת על אוצר היהודים הבזוז, בלי שמאות אלפי אזרחים ימשכו את חשבונותיהם מהבנקים בזעם? הסיבה היא שישראל רגילה להתעלל בניצולי השואה. כשהגיעה הניצולה הראשונה לארץ וסיפרה בייאוש את המראות שראתה, התייחס בן גוריון, שנכח בקהל רק לדבר אחד – העדה דיברה "בז'רגון הצורם לכולנו": היא דיברה בשפת אימה, יידיש. ישראל אסרה מלחמה על היידיש, ועל התרבות היידישאית כולה. ניצולים שדיברו בשפת אימם גונו. ישראל של שנות הארבעים והחמישים תקפה את הניצולים משני כיוונים: הם היו "גלותיים", דיברו יידיש, וייצגו את כל מה שלא היה "היהודי החדש" (ביטוי שהוא הד ל"אדם החדש" הסובייטי, ולא במקרה); ולאחר 1948 הם גונו גם כמי שהלכו כ"צאן לטבח". בניסיון ליצור את יהדות השרירים, עשתה הציונות כמיטב יכולתה להשכיח את תרבות יהודי אירופה. רוב הניצולים לא היו ציונים: פחות מעשרה אחוזים מיהודי אירופה היו ציונים. בחוסר רגישות מדהים, אמר בן גוריון כי אם הברירה היא בין הצלת מיליון ילדים בתנאי שיהגרו לבריטניה, ובין הצלת חצי מיליון ילדים בלבד, אבל שהללו יעלו לישראל – הוא בוחר באופציה השניה. הציונים לא היססו לשחק בניצולים כבכלי משחק: ויעיד המקרה של הספינה אקסודוס, בו הפעילו מנהיגי הציונות כל מאמץ כדי לוודא שהניצולים יוחזרו לגרמניה: היה בכך הון פוליטי רב. הביזה הראשונה וניכוס השואה
אין זו הפעם הראשונה שישראל בוזזת את ניצולי השואה. חלק מהסכם השילומים בין ישראל לגרמניה משנת 1952 קבע כי תמורת הכסף שתקבל ישראל כסיוע, היא מוותרת על חלקם של כל ניצולי השואה בפיצויים. בן גוריון חתם על ההסכם. כספים רבים שגרמניה שילמה כדי להשקיט את מצפונה הלכו למימון טנקים וטרקטורים לישראל, ולא לפסיכולוגים לניצולים. כאמור, רוב היהודים באירופה לא היו ציונים. לאחר שנאבקה בהצלחה בתרבותם, מיהרה המדינה היהודית לנכס אותם לחיקה, בשתי דרכים. האחת – העלתו על נס של אותו קומץ אנשים שאכן מרדו, ולעזאזל עם העובדה שבשם המרד הפכה ווארשה לאחד הגטאות עם אחוזי השרידות הנמוכים ביותר. העיקר שקומץ אנשים הכריז מלחמה בשם 70 אלף איש. אמנם, הוא דן את רובם למוות, אבל ה"כבוד היהודי" ניצל. השניה היא שניצולי השואה עצמם הפכו, החל משנות השישים, לכלי להצדקת מדינת ישראל. אחרי שנים של התעלמות ובוז, הם הפכו לכלי התעמולה של המדינה. הורדנו פצצה של טון על שכונת מגורים? זה לא נורא, יש לנו עדים למעשי זוועה גרועים הרבה יותר. הם תעודת המצפון של המדינה. ואם מישהו מהם מעז לומר שקשישה בהריסות רפיח מזכירה לו קשישה בהריסות בודפסט, ממהרים כולם להזדעק: הניצול חרג מתפקידו. ועכשיו, בעידן ההפרטה, אחרי שהכל כבר נמדד בזהב, מה אתם עושים רעש מקצת ביזה? זה שוק חופשי, אחרי הכל. הבנקים תורמים את חלקם לכלכלה. והניצולים? זקנים בלים שלא מועילים יותר, שרק נשענים על מערכת הרווחה. שישתקו וישמחו שמהכסף שנגזל מהם עוד יעשו הבנקים מיליונים, וימשיכו בכך את מסורת יחס ישראל לניצולי השואה.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
23:26 11.12.04 |
|
|
59. כתבה נוספת בסידרה:
בתגובה להודעה מספר 0
| |
Israeli banks profit from Holocaust
By Jonathan Cook in Jerusalem
Tuesday 07 December 2004, 16:48 Makka Time, 13:48 GMT Banks object to how Holocaust assets have been calculated Investigations by the Israeli parliament have dug up disturbing evidence that Israel has been profiting for decades from vast sums invested in local banks by European Jews who died in the Nazi death camps. And even now the banks are delaying returning the money to their heirs. But unlike a similar scandal that hit European banks in the mid-90s, almost no pressure is being brought to bear on the Israeli banks by the Israeli government or by Jewish reparation organisations representing Holocaust families, who were the main critics of the European banks. The Israeli government is believed to be keeping quiet because it is deeply involved in the local banking scandal itself, and the Jewish organisations are reported to be concerned that exposure of the story will damage Israel's international reputation. Instead the Knesset committee which unearthed the shocking revelations has been forced to sit on its unpublished report for the past 18 months as the banks dictate terms to the inquiry, largely supported by the government. Tommy Lapid has been a sole
voice speaking against the banks One dissenting voice has been Tommy Lapid, who this month left his post as justice minister. He called Bank Leumi, the bank believed to hold the lion's share of the Holocaust accounts, "the last bank in the world that refuses to pay money to Shoah survivors". The Knesset committee was established under the chairmanship of Colette Avital in February 2000, in the wake of a settlement in which the Swiss banks agreed to pay $1.25 billion to Holocaust survivors and Jewish organisations. After the Swiss affair, questions were raised about the difficulties faced by Holocaust families in tracing money deposited in Israeli banks before the second world war. Denials At the time, the banks fiercely denied that they held any money from Holocaust victims but after three years of auditing the banks' accounts, led by a former police anti-corruption officer, Yehuda Bar-Lev, the committee found thousands of dormant accounts, estimated to be worth some $220 million. Colette Avital chaired the
investigating committee Bar-Lev has said that he cannot be sure if there is more money because the banks have been obstructing his team's work. "There are still documents that the bank doesn't agree to show us," he said. "According to the bank, they'll not be shown to us as they are against the bank's interests." The banks have also refused fully to finance the audit. The Swiss had to pay about $400 million to finance the work of the investigating accountants, whereas the Israeli banks have agreed to pay only $3 million, less than half the amount demanded by the Knesset committee. "We're in a bind," said committee chairman Avital in September when the banks contested the report's publication yet again. "The banks can keep delaying again and again and again." Defence The banks have defended their position on several grounds, including the claim that exposure will harm Israel's image. "The Wall Street Journal will say the Israeli banks also hide money, not just the Swiss" Ram Caspi, company lawyer for Bank Leumi At one closed meeting in December 2003 between the committee and Bank Leumi, the company's lawyer, Ram Caspi, warned that Israel would be painted as a hypocrite. "The Wall Street Journal will say the Israeli banks also hide money, not just the Swiss," he told the committee members. More recently the bank has been citing its commercial interests and secrecy rules. "Bank Leumi is a publicly traded company," Caspi told the committee in November. "It has to answer to stockholders. It cannot simply pay as a result of a committee's recommendations." Victim's story His statement came during a meeting at which one woman identified only as "K" told the committee that her uncle, who lived in Bucharest, deposited £1000 in 1940 in the Anglo-Palestine Bank, which later became Leumi. When Leumi finally admitted it still held the money in 1979, she received a tiny fraction of the original deposit. An Israeli lawyer, Roland Roth, said he was representing more than a dozen families with similar stories. He has threatened a class action against the Israeli banks in the US courts. An earlier legal campaign he waged in the Israeli courts was rejected. Jewish groups which support Holocaust families, however, have mostly chosen to remain silent. Israel Singer, chief negotiator of the World Jewish Restitution Organisation, who campaigned against the European banks, said his group would not be publicising the case. Unlike the Swiss banks, which he called thieves, Israel's banks had got hold of the Holocaust accounts "incidentally", he said. Secretive past The bank's refusal to accept responsibility for the accounts is based on the murky period before and after Israel's founding in 1948. It is known that thousands of wealthy European Jews stashed money away in the country during the 1920s and 1930s, as it was then Palestine and under British rule, in an attempt to hide it from the Nazis. They also invested heavily in land and property to bring nearer their dream of a Jewish state. During the war, Britain confiscated all assets belonging to citizens of enemy territories, including Jews living under Nazi occupation. The assets were handed back after Israel's creation in 1948, with an official in the Israeli Justice Ministry known as the custodian-general charged with tracing the heirs. Hidden sums However, the Knesset committee found that the banks, particularly Leumi, had managed to hide many of the accounts from British officials and so were able to keep the money. The investigators believe the banks have been profiting from the money ever since. Land and belongings were sent
to Zionist organisations The government is also accused of not having done enough to trace survivors. It passed many of the assets of Holocaust survivors, including land and property, to Zionist organisations such as the Jewish National Fund. To the surprise of the committee, Bank Leumi was widely reported in the Hebrew media last month as having agreed to pay less than $10 million to Holocaust families, even though it is still publicly denying that it has any such accounts. Separately, the government is also reported to be mulling the idea of paying some $15 million to the families. Deal The deal was struck last month by Lapid after the banks accused him of slandering them. Lapid did not consult with the Knesset committee. Avital responded angrily: "The banks can now claim that they bought Lapid with a bit of money and, in exchange, they are exempt from returning the Holocaust survivors' money." The reduction agreed with Lapid follows several objections the banks have made to the way the Holocaust assets have been calculated. Inflation The Israeli banks have been resisting the efforts of the Knesset committee to work out the current value of the accounts using the same criteria applied to the Swiss assets. There, the banks had to adjust the money by inflation and add 4% interest. The Israeli banks, on the other hand, want inflation not to be taken into account until after the creation of Israel, omitting the war years when inflation reached more than 300%, and will fund only 2% interest. In Israel, there is little sympathy with the banks' position. For many years, Israeli banks have been running a cartel-like operation where they charge the same high commissions. They are currently being investigated by the Anti-trust Authority. In the first nine months of this year they racked up a $1 billion profit - their highest ever. Avital suggests public pressure must be used against the banks: "If the banks don't want to pay, we will have to launch a public campaign, perhaps legislation. It won't be easy. The Knesset and government have done nothing about this for more than 50 years. The heirs will have to go to court."
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
03:21 15.12.04 |
|
|
60. תעלולים נבזיים של חשודים:
בתגובה להודעה מספר 0
| |
גלובס - 14.12.2004: האם אנשי בנק לאומי מתעניינים בהפקות טלוויזיה כל כך, עד שהם מגיעים לעריכה ? מי שהגיע למטה ערוץ 10 בגבעתיים ביום שידור הכתבה על הקשר כביכול בין חשבונות אבודים של ניצולי שואה למרתפים של בנק לאומי בתכניתו של עמנואל רוזן יכול היה להישבע בוויזה שלו שהגיע לסניף הבנק הקרוב למקום מגוריו. בנק לאומי הוא אחד הנושים הכבדים של ערוץ 10, שסמלו המסחרי הוא התפרנות. כדי לקבל את פני הכתבה נשלחה מבנק לאומי משלחת נכבדת, שבראשה סמנכ"ל בבנק, היישר אל משרדי ערוץ 10. המטרה של הבנק תמימה, כמובן: לנסות שהכתבה תצא יפה. ומעל תלויה כמובן החרב המסתובבת של חובות העתק של ערוץ 10. במקום נרשמו מחזות הראויים לסרט דוקומנטרי נפרד, כמו חדירה תקדימית של אנשי הבנק אל חדרון הקונטרול בשעה שרוזן עומד על רגליו האחוריות. ערוץ 10 רשם ניצחון כאשר הכתבה שודרה בסופו של דבר תחת אש ארטילרית לאומית כבדה. שילה דה-בר, ראש מחלקת החדשות, בתגובה זהירה: "שידרנו כתבה. זה נכון שהיתה מחלוקת נוראית עם הבנק על התגובה, ומאחר שהנושא היה מסובך, הזמנתי את נציגי הבנק לצפות בכתבה מראש. זה דבר שנהוג בסוגיות בעייתיות. אני חושב שהופעלו לחצים, אבל הם היו לגיטימיים לדעתי". ושימו לב לתגובת בנק לאומי: "ערוץ 10 פנה אל הבנק בקשר לתוצאות תחקיר שעשה וביקש תגובה. מדובר בתחקיר בנושא רגיש, והבנק לא הסכים להגיב טרם שיידע במה מדובר. לערוץ 10 היתה גישה חיובית, הוא הראה לנו את הכתבה. תיקנו במקום שגיאות עובדתיות, ובכך תרמנו שהכתבה תהיה יותר קרובה לאמת. אך יחד עם זאת, התחקיר לא היה מספיק יסודי ובכתבה ששודרה היו עובדות מוטעות". עד כאן הציטוט המדוייק של הכתבה מגלובס ומכאן כמה הערות: 1. הסמנכ"ל הבכיר הוא לא אחר ממיודענו יונה פוגל אשר כיום הוא מבכירי החשודים בעבירות קרטל חמורות במערכת הבנקאות, לצד המנכ"ל גליה מאור והיו"ר איתן רף אשר בלשכותיהם נערכו לאחרונה חיפושים על פי צוו בית משפט. 2. מדובר במעשה חסר תקדים המלמד על איום אמיתי ומוחשי של אנשי בנק לאומי על חופש הביטוי, על חופש העיתונות ועל השלטת "דיקטטורה של כסף" על ידי יונה פוגל ושולחתו - המסוכנת לציבור, לדמוקרטיה ולשלטון - גליה מאור והבוס הגדול איתן רף. יש רק לברך על כך שהם מטופלים על ידי רשויות החוק. 3. הכתבה מגלובס מופצת ברגעים אלה, על ידי פעילים, למאות רבות של משפטנים בארץ ובחו"ל, לאירגונים יהודיים, לרשתות רדיו, טלוויזיה ולעיתונות החופשית בכל רחבי הגלובוס בדגש עם ארה"ב שם עניין שכזה היה הופך לסערה לאומית במימדים של טייפון. 4. ניתן להעריך במידה רבה של בטחון שתעלוליו של יונה פוגל והשתן שעלה לו לראש כמו גם לשולחתו גליה מאור ולבוס הגדול איתן רף הם שיביאו לקץ כהונתם בביזוי ובכתם בל ימחה.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
03:27 25.12.04 |
|
|
64. הפרופגנדה של פוגל בשוויץ
בתגובה להודעה מספר 0
| |
Israels Banken wehren sich
Der Bericht über nachrichtenlose Vermögen auf israelischen Banken soll vor Jahresfrist erscheinen.
Noch vor Ende Jahr sollte der Bericht über nachrichtenlose Vermögen auf israelischen Banken der Parlamentskommission von Knessetmitglied Colette Avital publiziert werden. Er wird mit Spannung erwartet. Die vierjährige Kommissionsarbeit fand im steten Kampf gegen die fünf Banken statt, die schon zur NS-Zeit existiert hatten, und die Kommission musste dem Vernehmen nach ständig Abstriche machen. Auch jetzt kämpft noch jeder gegen jeden. Vor allem die Bank Leumi verwahrte sich vehement gegen Vorwürfe, sie führe noch immer zahlreiche nachrichtenlose Konti (einer der Buchprüfer soll von 190 gesprochen haben) aus der NS-Zeit in ihren Büchern. «Im Gegensatz zu den Schweizer Banken war erbenloses Geld nie in unserem Besitz», sagt Yona Fogel, geschäftsführender Vizepräsident der Bank Leumi in Tel Aviv, zu tachles. «Wir führen keine nachrichtenlosen Konti von Holocaust-Opfern.» Während des Krieges, als Palästina britisches Mandatsgebiet war, mussten die damals existierenden Banken alle Guthaben von Bürgern aus den Ländern, welche die Engländer als Feindstaaten bezeichneten, an den Custos in England überweisen. Es sei nicht möglich gewesen, sagt Fogel, die Kundschaft zu schützen und Konti zurückzubehalten. «Nach der Gründung des Staates Israel kam das Geld zurück und musste von uns an den israelischen Custos überwiesen werden.» Dennoch werden aufgrund der Buchprüfung durch die Avital-Kommission von den israelischen Banken Zahlungen verlangt, in die sie offenbar eingewilligt haben, allerdings erst, als sie diese markant heruntergehandelt hatten. Sie weigerten sich jedoch, eine höhere Verzinsung zu bezahlen als jene, die zur relevanten Zeit marktüblich war. «Die Banken müssen zusammen 45 Millionen Schekel bezahlen, allein die Bank Leumi 35 Millionen», so Fogel. Der Staat, der die erbenlosen Gelder in Verwahrung hat, bezahlt 65 Millionen. Die Untersuchung kostete die Banken 15 Millionen Schekel. Aus einem ersten Entwurf des Kommissionsberichts war durchgesickert, dass die Revisoren einen geschuldeten Betrag von 500 Millionen Schekel eruiert hatten. 300 Millionen wären auf die Bank Leumi entfallen. Davon ist nicht mehr die Rede. Leumi ist nicht wenig stolz darauf, so Fogel, dass sie als einzige Bank schon zwei Jahre vor Gründung der Kommission, 1998, die Namen aller nachrichtenlosen Konti seit 1955 ins Internet gestellt habe. Zwar nur auf Hebräisch, aber das sei die einzige vorhandene Schreibweise der Namen gewesen. Die israelische Wirtschaftszeitschrift «The Marker» publizierte am 6. Dezember einen überaus kritischen Bericht über Zvi Barak, der in Colette Avitals Kommission sitzt. Barak soll zu viele Zugeständnisse an die Banken durchgesetzt haben, weil er bei ihnen geschäftlich schwer verschuldet sei, eine Schuld, die laut «The Marker» dieses Jahr innerhalb einiger Monate von 114 auf 22 Millionen Shekel gesunken sein soll. Barak habe an Avital auf deren bohrende Fragen hin geschrieben, er führe seit acht Jahren weder bei der Bank Leumi noch bei der Bank Hapoalim ein Konto. Seinen Posten im Finanzkomitee der Knesset verdankt er Avraham Burg, Vorsitzender der Jewish Agency und später der Knesset, mit dem er gemeinsam gegen die Schweizer Banken angetreten war. Das Konto auf welches ihm Israel Singer vom Jüdischen Weltkongress, mit dem Barak ebenfalls im Kampf gegen die Banken vereint war, aus Genf die berühmt gewordenen 1,2 Millionen Dollar überwiesen hatte, befand sich in London. Gisela Blau
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
19:51 26.12.04 |
|
|
65. פרוטוקול הוועדה מיום 24.11.2004
בתגובה להודעה מספר 0
| |
הכנסת השש- עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי פרוטוקול מס' 15
מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטארית בנושא איתור והשבת נכסים של נספי שואה
יום רביעי, י"א בכסלו התשס"ה,(24.11.2004), שעה 9:30 סדר היום: 1. הסברי שר המשפטים, ח"כ יוסף לפיד על הסיכומים אליהם הגיע, כביכול, עם הבנקים
2. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבת ליורשים והקדשתם למטרות הנצחה וסיוע), התשס"ד- 2004 נוכחים: חברי הוועדה: ח"כ קולט אביטל- היו"ר
ח"כ מיכאל מלכיאור
ח"כ מרינה סולודקין
ח"כ אברהם רביץ
ח"כ אהוד רצאבי מוזמנים:
שר המשפטים יוסף לפיד
עו"ד גלעד בוק, יועץ משפטי לשר המשפטים, משרד המשפטים
עו"ד אלישבע פרקש, סגנית האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי רו"ח יהודה ברלב, ברלב ושות' רואי-חשבון
רו"ח רמי קליאוט, ברלב ושות' רואי-חשבון מר נח פלוג, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
מר זאב שוורץ, יו"ר הוועדה לקשרי חוץ של מרכז הארגונים לניצולי שואה
עו"ד אלישבע גלילי, מרכז הארגונים לניצולי שואה מר אברהם רות, יו"ר פלטפורם ישראל
מר איתן מודן, פלטפורם ישראל
מר משה שוחט, ארגון ניצולי השואה
גב' נועה בלכר, רכזת מחקרים ופרויקטים, פלטפורם ישראל מר מרטין שטרן
פרופ' יוסי כץ, יועץ הוועדה ויו"ר הוועדה המייעצת בנושא הנדל"ן
גב' לינס וקנין, מתמחה, לשכה המשפטית יועצת משפטית: עו"ד אנה שניידר
מנהלת הוועדה: סיגלית עדרי
נרשם על ידי: חבר המתרגמים בע"מ
הסברי שר המשפטים, ח"כ יוסף לפיד, על הסיכומים אליהם הגיע, כביכול, עם הבנקים
הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבת ליורשים והקדשתם למטרות הנצחה וסיוע), התשס"ד- 2004
היו"ר קולט אביטל: בוקר טוב אדוני השר, אני מתכבדת לפתוח את ישיבתה של ועדת החקירה לאיתור והשבת נכסי נספי שואה בארץ. אנחנו מתקרבים ממש, הייתי אומרת, למטרים האחרונים שעומדים בנינו לבין פרסום הדו"ח. טיוטת הדו"ח מוכנה, היא בעריכה ואנחנו מקווים שאחרי השימוע האחרון שיהיה לנו בשבוע הבא, נוכל לצאת לדרך. אני מנועה מלפרסם דברים כי התחייבתי ואני חתמתי וכולנו חתמנו על סודיות, אבל אני יכולה להגיד לכם שחלק גדול מההבנות שנשמעו אתמול על ידי בנקים, לצערי הם חזרה על מה שכבר אמרו. מכל מקום, אנחנו נפגשים הבוקר עם שר המשפטים ואיתנו גם ארגוני ניצולי שואה וגם נציגת האפוטרופוס הכללי. אתך, אדוני השר, אנחנו בעצם רוצים לעבור על שני דברים שהחשוב ביותר הוא היום שאחרי, אבל לפני שנגיע להיום שאחרי, אני יודעת שאתה מוכן שימוע שהובא לדיון במליאת הכנסת ושאמרת לפרוטוקול שאין שום הסכם בינך לבין הבנקים. יחד עם זאת אני רוצה להביא לכאן שני דברים, לך ולחברים, שיכול להיות שאנחנו מדברים על חשבונות שיש בכול הבנקים ואנחנו מדברים שבבנקים יש איקס תיקים שלגביהם יש כפילויות, ולגביהם יש תביעות מאוד לגיטימיות ויש קבוצה של תיקים שלא היינו בטוחים לגביהם ולגביהם הם נכנסו לקטגוריה אחרת שאמרנו שהזהות של האנשים ואין לנו בטוחים שהאנשים האלה כן קיבלו או לא קיבלו את הכסף. אבל זה לא אומר שאנחנו, בעיקר הוועדה, ולכן חשוב שאתה תדע שני דברים. אלף, שאנחנו בתור ועדת חקירה שמסיימת את העבודה עם ועדת התביעות, ברור לגמרי שאם המדינה רוצה לכנס במשך שנים, לא היינו מגיעים לצורך להקים ועדת חקירה. דבר שני שרציתי להגיד, זה שאנחנו כוועדת חקירה, נעלה את הטיעון שלנו כולל תביעות לשערוך כפי שקיבלנו כאן על סמך הרבה מאוד מסמכים שפתחנו בחוץ לארץ. וכמובן שאין לנו כל דרך למנוע ממך הדברות עם הבנקים, אבל כל הדברות בינך לבין הבנקים לא מחייבת אותנו כוועדת החקירה. אלה הדברים, עכשיו אני מבקשת לעביר לך את רשות הדיבור והייתי מבקשת ממך להבהיר את הנקודה הראשונה, לגבי הנקודה השנייה, כיוון שאנחנו יודעים, נניח בעוד שבוע שבועיים, נעשה מסיבת עיתונאים, יתפרסמו כאן ובחוץ לארץ שמות, אנחנו ננסה בכל זאת להיות מסוגלים להקנות את הדברים, כדי שייקחו וכדי שיום אחרי פרסום הדו"ח לקבל עדכון מצד הממשלה, בוודאי אותם התיקים שנמצאים אצל האפוטרופוס. שר המשפטים יוסף לפיד: תודה רבה גברתי, אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי לשבח את עבודת הוועדה הנפלאה הזאת. העבודה שלך נפלאה, הייתי חבר הוועדה הזו עד שנאלצתי לנטוש אותה כי התמניתי לשר. אנחנו קיבלנו כאן הזדמנות להסביר את האי הבנה במליאת הכנסת, אני רוצה להגיד למען הפרוטוקול של הוועדה החשובה הזו שבאמת מגלה התמדה בלתי רגילה בעבודתה בנושא זה. חבריה ראויים לכל שבח כי זה דברים שהציבור לא הבין ושעות על גבי שעות, זאת עבודה קשה ומפרכת מול יריבים מאוד חזקים. תראו, אני בשלב מסוים הגעתי למסקנה, בייחוד בישיבה שהייתה לנו, ישיבה מאוד גדולה שהבנקים לא הזדרזו לפתור את הבעיה הזו. ויש להם דרך לסחוב את העניין הזה בלי סוף, וזה מה שאמר לי עורך דין כספי, אנחנו יכולים לדבר בבית משפט. ובינתיים הרוב של אלה, לא רק מדובר בנספי שואה, גם כבר הצאצאים של נספי השואה, הדור הראשון, מתחילים ללכת לעולמם ואנחנו נשארנו המדינה שלא פתרה את הבעיה ואני ידעתי שאם ניתן פומבי לתרעומת שלנו אנחנו נזרז את הפרוצדורה כי זה מה שעובד. ולכן באותה ישיבה שהייתה אצל יושב ראש הכנסת בהשתתפות שר האוצר, אני אמרתי, הבנקים ממשכים למשוך, אני מארגן 50 ניצולי שואה ונעשה הפגנה בפני בנק לאומי ונעשה מסיבת עיתונאים בניו יורק ונגיד ליהודים למשוך את החשבונות ונראה אז את הבנקים ממשיכים לשחק. מה שלא עשתה הקהילה, עשו איומי הוועדה, כי אני חזרתי על זה בטלוויזיה, הטלוויזיה היא אמצעי הלחץ היעיל ביותר בחיי הציבור הישראלי. באותו יום ביקשו ראשי לאומי פגישה דחופה, אני מצטער שלא הזמנתי אותך לאותה הפגישה. אני נפגשתי איתם כדי למנוע אי הבנות לגבי מה שסוכם בנינו. אני משוכנע, ואני עכשיו לא נכנס לפרטים שלגבי חלק מהחשבונות יש ספק, וזה גם את אמרת. לגבי תיקים שיש ספק אי אפשר לכפות את הגבייה, מפני שברור מאוד שהם גם ילכו לבית המשפט וגם רואה החשבון אומר שיש ספק, בית המשפט לא ייתן את זה. ולכן אמרתי, רבותיי, אתם לא יכולים ואתם חייבים להציע סכום גלובלי על אותם החשבונות שלגביהם אין הוכחות. אבל הואיל ואני לא רוצה להתערב בעבודת הוועדה, אני לא אקבע אתכם מה הסכום המקובל, אני רק מודיע לכם שאם אתם תגיעו לוועדה להסכמה לתשלום סכום גלובלי לגבי החשבונות המפוקפקים, אני אפסיק את המסע שלי הציבורי נגדכם. זה ההסכם. אני כל החיים שלי עוסק בנושא ואני חושב שכל עוול שנעשה לניצולי השואה, הוא לא רק עוול בשבילם הוא גם אות קלון לחברה. אז אמרתי, רבותיי, אתם מתחייבים לשלם על החשבונות שלגביהם יש ספק ויש לכם אפשרות ללכת לבית המשפט, הם אמרו, כן, אמרתי, אם תשלמו על זה, אני אפסיק את המלחמה האישית שלי. זה כל ההתערבות שלי ואני חושב שהייתה יעילה מבחינה זו שהוציאה אותם מתרדמת התהליך. ואני ממשיך לסמוך על עבודת הוועדה ואני בטוח שהמסקנות יהיו מסקנות מבוססות ואני חושב שדעת הקהל מספיק התעוררה כדי לגרום לכך שהבנקים יהיו רגישים לנושא ומבחינה זו נחה דעתי. מה שמטריד אותי בשנה האחרונה, שאני הבנתי שלא מספיק להגיע להסכמה עם הבנקים. נניח שמגיעים להסכמה על השערוך והריבית, אם זה שלושה אחוז או ארבעה אחוז, הרי אתמול אתם גיליתם דברים שערורייתיים, הבנקים שילמו לאפוטרופוס 900 שקל והאפוטרופוס את ה-900 שקל אחר כך פירש ל-300 שקל, ומישהו שיכול היה לקנות שתי דירות, מקבל כסף שממנו הוא לא יכול לקנות בית שימוש. אז פה הכסף הרציני נמצא בשערוך ובריבית וזה כמובן עניין או שזו תהיה הסכמה, אבל ברור היה לי שזה רק חצי העבודה. נניח שמצליחים לגייס מאה מיליון או 900 מיליון שקל, למי מגיע הכסף? ואף פעם לא נמצא מכניזם סביר למטרה הזו ולכן בהסכמתה של יושבת ראש הוועדה, אבל ביוזמתי,הוראתי במשרד המשפטים להכין הצעת חוק שתקבע כיצד יחולק הכסף שהושג. הצעת החוק הזו שהיא מאוד מסובכת, מדובר פה בבעיות כבדות משקל. תחשבו על זה שככל שעובר הזמן, מספר היורשים לא קטן, אלא גדל, כי אם מוכיחים שמישהו שנספה היו לו חמישה ילדים ואפשר למצוא אותם, לחמישה ילדים האלה היום יש כבר חמישים יורשים וכל החמישים יכולים לבוא על כל החשבון. זה עסק מסובך. ומה עושים עם הכסף שכן נמצא ולא נמצאו לו יורשים והמדינה רוצה להשים יד בזה, ואני רוצה שהכסף הזה יהיה להנצחת השואה ולמוסדות שעוסקים קולקטיבית באנשים שעדיין, יש בתי חולים ובתי אבות. התייעצתי עם משפטנים, וקיימתי אין ספוק דיונים, עד שניסחנו הצעת חוק, כמובן תמיד אפשר לבוא בטענה האם הדירקטוריון, אבל בעיקרון יש לנו הצעת חוק אופרטיבית לטיפול בכסף שאתם אמורים להוציא. הצעת החוק הזו אני הבנתי, קיבלנו הערות בכתב של האוצר, והעברתי אותו בוועדת השרים לענייני חקיקה, האוצר שמר לעצמו את הזכות להביע רזרבות מהעסק. האוצר מחכה לראות כמה כל זה יעלה לו. אז כך אנחנו עומדים, אני גם קבעתי פגישה עם נציגי הארגונים שיש להם השגות ספציפיות לגבי סעיף זה או אחר. אז תמיד יש להם הסתייגויות, אז עכשיו אנחנו עומדים בפוטו פיניש, הוועדה הזו עומדת לסיים את דיוניה ולהוציא את הדו"ח שלה והתפקיד שלי הוא לגלגל את החוק ואני חושב שעל החוק לא תהיה בעיה. ואנחנו נעביר את החוק, אנחנו מגיעים לסוף של דרך קשה שבה אני רואה את עצמי אופוזיציה טובה לסייע בעניין, זה מה שהיה לי לומר. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אני תכף אתן לחברי הוועדה להגיד את מה שיש להם להגיד. יחד עם זאת אני רוצה כדי להסיר ספק מליבנו, נכון הוא שאנחנו מדברים על הבנקים, אבל הנכון הוא שהבנקים העבירו את רוב התיקים לאפוטרופוס והנכון הוא שמי שממונה בעצם היום או שיהיה ממונה על האישורים הוא האפוטרופוס, לפחות במצב הנוכחי, אלא אם כאשר החוק שלך יעבור, זה יעבור לגוף אחר. יחד עם זאת, כדאי שתדע שהמאבק שלנו כוועדה למען לא יהיה רק הבנקים אלא גם עם הממשלה, משום שחלק גדול מהכסף צריך לבוא מהאוצר. בסך הכול התיקים האלה ישבו הרבה יותר שנים באוצר, בעצם האפוטרופוס יושב בבנקים ולכן אני פה עושה דבר שאולי לא צריך לעשות אותו ולכן כדאי שאנחנו נבין שמה שאנחנו נערכים זה לקבל גם תשובות אמיתיות ממדינת ישראל ולא רק מהבנקים. זה מה שלי יש להגיד ולהדגיש שוב ושוב, כי אנחנו יכולים, שאתה באת ואמרת שאנחנו צריכים ללחוץ על הבנקים כדי שהם יאלצו לשלם, כדאי שאתה תיקח בחשבון שמי שהולך גם לשלם, אם וכאשר ימצאו היורשים, חלק גדול מהכסף הזה צריך לבוא מאוצר המדינה. אנחנו לכן ישבנו עם שר האוצר, קשה לי לדעת מה תהיה תגובתו, אבל זה יהיה מאבק לא פחות קטן מאשר יתר המאבקים. שר המשפטים יוסף לפיד: רציתי להגיד רק עוד מילה כדי לעגל את כל הפינות. מהניסיון שלי לשיחות עם שר האוצר והאוצר, אני חושב שהם לא ממש יעשו מאבק נגד תשלום סכום ריאלי באלה שימצאו. אני חושב שעיקר המאבק למה עושים עם הכסף, האוצר יאמר שזה זכויות מדינה.
מיכאל מלכיאור: מדינת ישראל והעם היהודי יכול פה לסיים פרק בצורה יפה ויכול לסיים פה פרק בצורה מכוערת ולכן אני גם לא מאמין בסיפור הזה של הבנקים ובתי המשפט, לדעתי אין פה פרופורציות בכלל ויהיה סקנדל עולמי אם הבנקים לא יתקנו את המסקנות של ועדת החקירה, כנ"ל אם ממשלת ישראל לא תקבל, לדעתי גם מדובר בסכומים גדולים וועדת החקירה עשתה את זה מאוד בעדינות בהעדפה ראשונה של אלו שבאמת מגיע, אלו שיש להם כסף, זאת אומרת היורשים של הנספים מקבלים לפי שערוך הגון. ואלו שאין, לגבי הכספים שלדעתי גם צריכים ללכת כדי לעזור לניצולי השואה שהם חיים בתוכנו ואין צדק יותר גדול מזה, הכספים האלו יקבלו שערוך הרבה יותר גדול, אנחנו לא מדברים על סכומים גדולים. עכשיו לגבי עצם העניין של שר המשפטים אומר פה, לדעתי יש פשוט אי הבנה, אי הבנה מצד שר המשפטים, כי כתוב במכתב זה כבר יותר מובהר, אבל זה כתוב לא נכון. יש במכתב, כתוב שגם וגם הוועדה מסכימים שאי אפשר להגיש תביעות לגבי. מספר התיקים, על זה דיברת, לגבי הדברים שצריכים שיעברו לאפוטרופוס, זה אותם 2000 התיקים שעליהם אנחנו מדברים. על התיקים האלה כל ועדת החקירה, הבנק יכול היה להוציא הודעה שאנחנו פטורים מהכול. הם השתמשו בביטוי הזה, שזה פשוט חוסר הבנה של המטריה, והם השתמשו בדבר הזה לעשות את הספין שלהם שידעו שהם פטורים מהכול. גם מה שאמרת מעל בימת הכנסת שזה ברור גם לגבי התיקים האלו, בשביל זה יש הוכחות שצריכים לשלם ואמרת את זה מעל בימת הכנסת, אבל פה לדעתי, אני חושב שצריכים להבהיר את הנקודה הזו כדי שנהיה לגמרי מתואמים. אני לא מתאר לעצמי שממשלת ישראל, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לטפל בזה בצורה לא מכובדת. זה נכון שלא דומה הכסף למדינת ישראל כמו שיש בבנקים באירופה, רצחת וגם ירשת. הבנקים של שוויצריה השתתפו באופן פעיל. אברהם רביץ: היו בעניין הזה כוונות טובות, אבל דברים שאינם ראויים כלפי היורשים הטבעיים, היורשי יורשים וכן הלאה. לכן אני חושב שצריך לעשות שני דברים, אלף, להדגים מבחינת הקריטריונים לפני בחירת החברים באותה חברה, באותו גוף, שהקריטריונים יהיו נוקשים עד למאוד. כיוון כשמטפלים בכספים כאלה, אנשים, מתוך כוונות טובות, לעשות העדפות של דברים הקרובים אליהם יותר מאשר דברים אחרים. הרי הדבר הזה יכול להיות פרוס על כל דבר טוב שיעשו. יכול להיות שבאיזון, זה לא בדיוק, אנחנו עוסקים באנשים, לכן אני אומר שצריך להיות תחת קריטריונים נוקשים שיעשו מראש והקריטריונים יוסכמו. בדרך כלל אנחנו עושים את זה הפוך, בונים חברה, יש חלוקה ואחר כך יוצרים קריטריונים, אני חושב שפה צריך לעשות הפוך. אני חושב שאנחנו צריכים לעניין הזה, מה לעשות, מותר לנו, אנחנו מרגישים את עצמנו כנציגים האובייקטיביים ביותר של העם היהודי ובמיוחד של אלה שלא חיים עימנו היום ואין להם ת האפשרות הזאת. לכן, אני חושב שגם כשמקימים חברה, היא חייבת להיות מבוקרת. רציתי לשאול את אנה, האם ישנה אפשרות של גוף שהוא חיצוני כדי שהממשלה לא תשלוט עליו--- שר המשפטים יוסף לפיד: היה ראוי שנדבר על זה אחר כך--- אברהם רביץ: אני אדבר על זה אחר כך, אבל האמן לי הניחושים שלי הם גם ניחושים, מה שאני מתכוון לומר פה, אם זאת חברה ממשלתית, אז היא יכולה להיות חברה שמבוקרת על ידי מבקר המדינה. אם זה מה שישנו פה, אז זה בסדר, אני השאלה שלי הייתה אם יש אפשרות שוועדה מוועדות הכנסת, כמו ועדת משנה, אנחנו בוועדת משנה, באיזה שהיא ועדה, באיזה שהוא גוף, יהיה נושא לעניין הזה. הכשל הוא, שהיו צריכים שכמו הודעת התזכיר בוועדות הממשלה, היה טוב אם גם לוועדה. היו"ר קולט אביטל: היה לנו תזכיר, הפצנו אותו לחברים. שר המשפטים יוסף לפיד: עשינו את כל עבודות ההכנה, כולל את הייעוץ המשפטי של הכנסת. היו"ר קולט אביטל: לפני הצעת החוק הזו ישבנו מול משרד המשפטים בפעם הראשונה על תזכיר הוצאת החוק שמגבשת את הקריטריונים לגבי היורשים, כדי להוציא את הרשימה. אני מבינה שגם זה, קריטריונים לגבי יורשים נכנסה להצעת החוק הכוללת הזו. אנה את רצית להגיד. אנה שניידר: להעביר את כל ההערות בשלב הזה לממשלה על מנת לשפר את מה שכתוב כאן. אם ועדת החקירה תשב ממש ותבחן את כל ההיבטים, היא תמליץ לממשלה לשנות שינויים בשלב הזה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת רצאבי. אהוד רצאבי: מה שאני מאוד, צריך לפרסם את הדו"ח בשבוע הבא בשקיפות מלאה, בלי שום היסוס ולא צריך לפחד משום דבר, לגמור את הטענות הפרוצדוראליות. שמענו אתמול טענות מרואה החשבון ברלב, נגמור את מה שהיו הטענות אתמול ונסיים את הסיפור הזה. לא נראה לי שבנק לאומי יפתח בתביעות כאלה או אחרות. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת סולודקין.
מרינה סולודקין: ציבור שאני מייצגת זה לא ענייני, מה שאני מעוניינת שמדינת ישראל והבנקים של מדינת ישראל. עשרות אלפים של ניצולי שואה, אנחנו שעסקנו בכל המאבקים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת סולודקין נתנה לי הזדמנות להגיד דבר בגלל מה שהיא אמרה על הסחבת ועל ועדות חקירה וכולי. אנחנו עומדים בפני סכנת סגירה של הוועדה הזו, עכשיו, נכון שאנחנו בקושי רב הצלחנו לגמור מחצית העבודה, כי זה היה קשה, זה היה קשה מול הבנקים ומול איומים לבג"צ ורצינו לגמור את זה בצורה שלא יכולה, שצריכה להראות גם אמינה ושלא תיתן שום פשרה ושום אפשרות לאף אחד לתבוע אותנו לדין או לומר שהוועדה היא לא רצינית. יחד עם זאת, יושב פה גם פרופסור כץ שבגללו בעצם התחלנו את העבודה הזאת, אני מוכרחה להגיד. ואנחנו חייבים להמשיך את העבודה של החקירה שלנו בנושא הנדל"ן ואנחנו עומדים בפני סכנת סגירה, זאת אומרת זאת החלטה של יושב ראש הכנסת, הוא מוכן לשקול, אז אנחנו גם בעניין הזה, חייבים כולנו יחד וגם עם שר המשפטים לאבק נגד הסגירה לפני שאנחנו גומרים את הפרשה הזאת. אני אבקש להעביר את רשות הדיבור לפרופסור כץ. יוסי כץ: הוועדה סיימה חצי עבודה או אולי שליש העבודה, כל נושא הנדל"ן בנתיב הבנקאי. בנושא הצעת החוק, יש התעלמות מסוימת מהחלטות הוועדה בנושא גובה השערוך, של ארבעה אחוז או שלושה אחוז. יוסף לפיד: לצערי, כי הרי מדובר לא רק בתקופה שבה הייתה שביתה של עובדי הבנקים, אלא כמו שאת אמרת שזה בממשלה, האפוטרופוס זה הממשלה. ולכן לאוצר יש עניין לקדם מקסימום מהבנקים, אבל הוא לא יכול להיאבק על זה. היו"ר קולט אביטל: ולכן זה בעיה מבחינת 1939.
יוסי כץ: אני חושב שהבנקים בקנדה יש להם בעיה. נקודה אחרונה, האם ההסכם שלך עם בנק לאומי--- שר המשפטים יוסף לפיד: אין לי הסכם, לי גם אין סמכות כשר משפטים לעשות הסכמים עם הבנקים, אני באתי לשם כטומי לפיד שעוסק כל חייו בנושא הזה ויכול להשפיע על מהלך העניינים גם בגלל היותי חבר ממשלה וגם בגלל מפני שיכול להיות שאני אשפיע. יוסי כץ: הערה אחרונה, לפי ידיעתך המשפטית, נניח שהניצולים שאין להם יורשים, אז בעצם הארבעה אחוז, היא תחייב את הגורם שצריך לשלם. הטבלה השנייה, הטבלה במירכאות הבעייתית, לצורך פרסום ולמודעות ציבורית. ויהיה מצב שיגידו, אנחנו היורשים וזה יוכח משפטית שהם היורשים. היו"ר קולט אביטל: אני מבקשת, שנייה, כיוון ששר המשפטים עומד לצאת--- אנה שניידר: תשובה לפרופסור כץ, גם אם שהכסף הזה ילך ליורשים, יצטרכו להחליט מה יעשה עם הכסף הזה לטובת הציבור, אותו הציבור. שר המשפטים יוסף לפיד: אני מציע שנשמע את הרואה חשבון. היו"ר קולט אביטל: לא, פשוט כיוון שחשוב לנו פה, אתמול הוטחו כל מיני האשמות, אני לא ידעתי מה יהיה מבחינה פרטנית, אנחנו גם לא רוצים להיכנס לפרטים. אבל חשוב לא רק שחברי הוועדה, אלא שגם השר ישמע לפחות כמה דברים שיש לך להגיד. אם אפשר, למען השר, לקצר, כי אחר כך נוכל לשבת ולדבר. יהודה ברלב: יש אלמנטים של סודיות שהטילו עלינו לכן אנחנו לא יכולים להגיב בצורה גלויה, כל הטיעונים, או מרבית הטיעונים שנשמעו על ידי הבנק, הבנק לא יכול בעניי הוועדה, גם בעניי שר המשפטים, לצערי הרב, יש 2000 חשבונות שאי אפשר לתבוע אותם, הדברים מעוגנים. הבנק יגיד את הטיעונים שלו, יש לו מערכת הסברתית שאנחנו לא יכולים לעמוד בפניה, אני מבקש עוד פעם מכבוד השר, בגלל הרגישות של העניין, והמידע שקיים בידינו, אנחנו נגיד את הדברים שלנו בדרך, הוא ידבר בעד עצמו, הוא יציג את הדברים, כי הוא היחיד שאנחנו יכולים להילחם בבנק כרגע. אנחנו לא יכולים לעמוד במערכת ההסברה שלו שהיא אפקטיבית בצורה לא רגילה, גם על ידי עורכי הדין וגם על ידי מי שעובדים בעניין הזה. אנחנו לא יכולים להגיב בעניין הזה, לכן אני מבקש, כל הצהרה שתהיה כאן בעניין לפני דו"ח הוועדה, היא צריכה להיבחן בשבע עיניים בצורה רגישה מאוד, כי אנשים אין להם את המידע. המידע היחיד מצוי בידי הבודקים ובידי הבנק, הבודקים לא יכולים להגיד, הבנק יכול להגיד מה שהוא רוצה. זה לא נכון שאין חשבונות, יש חשבונות בתוך הבנק, הבנק יודע על החשבונות האלה, הבנק גם הצהיר בזמנו שהוא מצא חשבון אחד, אחר כך הוא אומר שהוא לא מצא שום דבר. אלו הדברים שהבנק אומר והוא סותר את עצמו, אנחנו לא יכולים להגיד את הדברים האלה.
זאב שוורץ: כבוד היושבת ראש, אני מוצא לנכון להגיד שעבודתך היא חשובה מאוד ואני מודה לך על כך בשם ניצולי השואה. אני חבר הוועד המנהל של המרכז לניצולי שואה ולמה אני מוצא לנכון לומר את זה, כי ברומניה אחרי שישים שנה, סוף סוף, הודו על כך שהרגו 350 אלף יהודים. השתתפתי בבוקרשט ב-12 באוקטובר בטקס יום השואה, אבל חשוב לומר שאנחנו יש לנו מטרה כיום, ראש ממשלת גרמניה, ואני שואל אותו, איך ייתכן ש-15 שנה אחרי, ממשלת גרמניה קיבלה ב-38 נכסים עד הסוף, מתוך 1800 נכסים, ציבוריים אני מדבר? אז הוא אומר לי, עם כל הכבוד לך, הממשלה שלך, בכנסת שלך, לא דואג לכסף בבנקים, מה אתה בא בטענות אלינו. אני שואל אותך כבוד השר, מה צריכה להיות תשובתי, אני עוד אפגוש אותו. ההשפעה מה שתחליט ממשלת ישראל האם יתקבל החוק ישפיע בכל העולם, בכל הממשלות, על זה צריך לתת את הדעת. תודה רבה. שר המשפטים יוסף לפיד: תראו, השאלה היא לא רק איך אנחנו גומרים את עבודת הוועדה אלא גם אחרי הוועדה, כי למשל הייתי עם שרנסקי אצל מי שהיה שר החוץ האמריקאי והיום הוא יושב ראש איצ'ק, שיש להם 200 מיליון דולר עד כמה שאני יודע. הוא אמר, תשמע היה פעם צבא השלום, בוא בשם העם היהודי נחדש את המושג הזה ונעשה דברים יפים באפריקה. אז אמרתי לו, אתה תגדל תירס באפריקה על חשבון העובדה שאבא שלי נרצח בשואה, אנחנו נותנים אבל תראו מה עולה בדעתם בכלל, זה מטרה שהכסף של נספי השואה. אז לכן מאוד חשוב מה יקרה אחר כך. ואני לא התכוונתי לרגע, שעכשיו כל מי שיכול להוכיח שהוא ניצול שואה יקבל כסף. עכשיו, ביחס ל-2000 החשבונות, אני לא רוצה להשתמש בזה לעזור בבנקים, אני רק אומר לך, זה לא כל כך פשוט. אני מבין מה שאתה אומר, מה שאני אומר לעצמי זה מה שאני אומר לכם. 190 תיקים, זה תיקים שאנחנו יודעים שהבריטים החזירו את הכסף לבנק--- היו"ר קולט אביטל: לא, הם יושבים בבנק, ממש לא. שר המשפטים יוסף לפיד: אז לגבי זה, יש 2000 כאלה, אני אומר לכם דבר אחד, ואני גם מכיר קצת--- היו"ר קולט אביטל: טומי, דבר אחד, התיקים לא נמנה כמה יש, הם תיקים ששוחזרו מיום פתיחת החשבון עם תמונות, עד שהוא עבר אליכם ואנחנו יודעים בדיוק מה שקרה ואיך התגלגל הכסף. שר המשפטים יוסף לפיד: אם זה עבר, אז זה לא דבר שמותר לספר. בכל אופן, אני אומר לכם כמשפטן, לא כשר המשפטים שלגבי התיקים האלה גם אם אתם אומרים מה שאתם אומרים ואפשר לנהל דיון, ואז לא הנכדים יקבלו את הכסף, אלא הנינים ולכן אני כן מציע שצריך לשקול לעשות הסדר גלובלי בלי להיכנס לפרטנות של כל תיק ותיק, זו דעתי ואני אשמח לחשוב על זה. חבל שהרב מלכיאור הלך, כי הוא אמר שאני לא הבנתי את זה, אני מבין את זה טוב מאוד, אני מבין שיש מסויגים שזה מוכר ויש מסויגים שזה לא מוכר. ברגע שזה המצב הולכים לבית המשפט ואז בית המשפט יגיד, הבנק העביר איקס כסף וזה רשום פה, מה קרה לכסף, ואדון כספי יגיד אנחנו את הכסף הזה העברנו, או שהכסף הזה לא היה למטרה זו. היו"ר קולט אביטל: לא על זה מדובר. שר המשפטים יוסף לפיד: אני אומר לך מה יקרה בפרוצדורה. אני אגיד לך משהו למרות שאין לזמן, איצ'ה מאמי שהיה קצת "תמע", הוא נכנס לבנק הפועלים ואמר או שתיתנו לי מיליון שקל, או שאני מפרסם הודעה על בנק הפועלים. אז רבותיי אני אומר לכם את זה לשיקולכם, אבל אני חושב שהחוק הזה עונה על כל השאלות שעלו בנושא זה, יכול להיות שיצוצו עוד שאלות. מה שאני לא ממליץ זה שאנחנו עכשיו נתחיל את הפרוצדורה. אני אומר שצריך להריץ את העניין הזה, אני בן של נספה שואה ואני בן 73, על מי אתם מדברים. כל מי שיורש על פי חוקי ישראל, אלה חוקים מאוד ברורים של יורשים, כל מי שעל פי חוקי ישראל יורש, הוא יורש. מרטין שטרן: הגרמנים לא נותנים נכסים, אם אתה בא ואתה אומר הבניין בגרמניה שייך לסבא רבא שלי, הם מסרבים להחזיר לך את הבניין. שר המשפטים יוסף לפיד: טוב, אני מודה לכם, אנחנו נמשיך את הדיון--- היו"ר קולט אביטל: סמדר רוצה להגיד מילה. סמדר אלחנני: אחרי שיתפרסמו ההמלצות של ועדת החקירה, צריך לצאת לחפש יורשים, יורשים אמיתיים. במשך שנה, שנתיים, שלוש, לאתר יורשים. אחר כך הכסף הזה עובר לאפוטרופוס הכללי, בחוק המדיניות הכלכלית החדש, הממשלה הגישה, יש הבחנה היום בין נכסים של נספים בשואה בין נכסים עזובים באפוטרופוס הכללי, נכסים עזובים עוברים אחרי 15 שנה לתקציב המדינה. אבל עדיין כל כסף שנמצא ויועבר מהבנקים לאפוטרופוס הכללי, זה תקציב המדינה, אז או שאתה רוצה לחלק את זה ולהעביר מתיק לתיק, זה תקציב המדינה, אתה יכול היום לחלק כסף לנספים בשואה, אתה יכול לחלק היום כסף לארגונים, אין לזה שום קשר. אני מעירה הערה שבנקאים מעירים, אין דבר כזה, אנחנו לא רוצים הכנסה מיועדת למטרה מסוימת, אתה חושב שהמטרה הזו היא חשובה, אני בטוחה שאתה חושב שהמטרה הזאת חשובה, אין שום מניעה לחלק את הכסף מתקציב המדינה, או מהכספים שהגיעו לאפוטרופוס הכללי. אני אומרת, עובדה שהמדינה מחלקת כסף למטרות שחשובות בענייה ובעניי הממשלה. זה כסף מכיס לכיס, זה לא כסף חדש. היו"ר קולט אביטל: טוב, תודה רבה, אני רוצה להגיד תודה לאדוני השר, אני רוצה אולי להוסיף רק שני דברים. אנה שניידר: אנחנו קודם כל צריכים לראות, אם זאת תהיה תרומה, אפשר לראות בדבר כזה תרומה. היו"ר קולט אביטל: למען הסדר הטוב ולמען אלה שנמצאים פה, אנחנו עברנו על הצעת החוק הזו ועבדנו יחד עם שר המשפטים בהרבה שלבים. מבחינתי, מבחינת הוועדה יש סעיף אחד, שעיקר המלצות רבות שלנו זה גם איך לחלק את הכסף. הצעת החוק הזו בעצם מודדת את מה שאנחנו אומרים ואומרת שהשערוך ולכן מבחינתי היא מבטלת חלק מעבודת הוועדה, לדעתי זה הסעיף היחידי שנצטרך להתייחס אליו. אנה שניידר: המלצות ועדת החקירה, הן תהינה בעצם מטרה לשינויים שירצו לקבל. אם אנחנו נחליט לעקב את החלטות הוועדה עד--- היו"ר קולט אביטל: לא בא בחשבון, זה בדיוק ההפך, אני רוצה להביא לידי שינוי של הסעיף הזה. אנה שניידר: אבל גם אם לא יהיה פתרון בשלב הזה, זה לא מונע את המשך המגעים עם הבנקים. היו"ר קולט אביטל: אוקיי, בסדר גמור. נח פלוג: אנחנו במשך שנים לוחמים ובמשך שנים חלק קטן מאוד ובשנים האחרונות גם מדינות אחרות, יש שתי קבוצות שעד היום אין יורשים. אומרים לנו, מה עושה המדינה שלך, אני חושב שהשיפוט של ועדת החקירה הוא זה לא רק בעיה כספית זה בעיה מוסרית. אם נתונים שפורסמו בשנת 1946 ההערכה כמה עוד יהודים אחרי שהיטלר הגיע לשלטון, איפה הוא עבר. 40 מיליון דולר, בשוויץ, 30 מיליון דולר בישראל, 15 מיליון דולר בהולנד. אנחנו נפנה ליושב ראש הכנסת שהוועדה תמשיך לעבוד. הדבר השני זה מה לעשות עם הכסף, אנחנו מסכימים להצעת החוק שהביא שר המשפטים שעבר את ועדת השרים לענייני חקיקה. אנחנו בעד זה עם כל העניין, אבל לצערנו, אני יהודי פולני, 98% מהיהודים נרצחו ורוב הרכוש הוא ללא יורשים, וצריך לאלה שעברו את השואה וסבלו, שהם בשנים האחרונות שגם בארץ שזה כמו שמציעה הצעת החוק, לעזור לאלה שצריך לעזור וגם לזיכרון. אברהם רות: חלק גדול מהכסף שנשאר גם בארץ שייך ליהודים בחוץ לארץ. אני רק נותן הערה. היו"ר קולט אביטל: אנחנו כאן דרשנו בזמנו מהאפוטרופוס הכללי להביא לידי פרסום כולל של הרשימות. אברהם רות: אנחנו בידיים כשרות כי אנחנו לא מכירים את הדו"ח, לכן אולי אני אומר דברים שהם באמת באים לידי ביטוי. אסור לנו גם לדעת מה שיש בדו"ח, חוץ מערוץ 10 שהיה ויכוח שהם קיבלו את הדו"ח--- היו"ר קולט אביטל: אני לא מאמינה שזה קרה. אברהם רות: טוב לא חשוב. אני רציתי רק לומר גם לרואה החשבון ברלב, אין בנק בעולם שאין נכס של שואה. בסכומים הרבה יותר גדולים ממה שהם חושבים. אין שום ספק ואנחנו הייתה לנו בעיה והם הציעו אז ארבעה מיליון דולר, ובשיחה אחת, תוך שעה זה הגיע ל-175 מיליון דולר, בנק אחד. שום בנק לא עומד בשום לחץ ובוודאי לא של ניצולי השואה, ב-8 בדצמבר יש דיון, והדיון הזה הוא על הזכויות ובמקום מה שאת אומרת, אני מחויב למה שאומרת הוועדה, אני מדבר איתך, ואנחנו החלטנו על דור שני, לא הלכנו הלאה מדור שני כי זה דבר בלתי אפשרי וגם שר המשפטים דיבר על זה, יש מספיק מדור שני שנותרו. אני מדבר לגבי חלוקת הכספים שהם יקבלו לא לגבי הרכוש, אני מדבר על הכלל. עכשיו, לגבי כלל החלוקה הלכנו עד דור שני, כל אחד עד היום יכול לתבוע את הרכוש אם יש, דור שני זה הבנים שלי, אני ניצול שואה, אז זה נקרא דור שני, הבנים שלי כן אבל הנכדים שלי לא. זה מה שהחלטנו בחלוקת כספים שחלקנו באופן אישי מתוך הכלל. אין התיישנות בניצולי שואה, אין רכוש של ניצולי שואה שיש עליו התיישנות. עכשיו לגבי בנקים בחוץ לארץ, לא רק הבנקים בקנדה, זה גם הבנקים בארצות הברית, יש שם הרבה יותר כסף מכל מה שיש בישראל וכל מה שיש במקומות אחרים. יש בסביבות 50-60 מיליון יורו שאנחנו נותנים את זה לפרויקטים במוסדות שעוסקים בנושא השואה. אנחנו מאוד נשמח שאנחנו נשתתף גם במימון הזה ואין לנו בקשה לתמורה, אנחנו לא חייבים תמורה, אנחנו רוצים לדעת את האמת וזה הכול. אני גם משוכנע שהארגון שאני היושב ראש שלו הולך איתנו בנושא הזה. היו"ר קולט אביטל: אם יש אפשרות לקבל את המכתב. אברהם רות: בוודאי, אני לא יושב ראש הכנס הכללי--- היו"ר קולט אביטל: מה הדרך הנכונה ביותר לקבל תרומות, אבל אי אפשר לדעת. אברהם רות: אנחנו נראה בדיוק את הפרוצדורה ובדיוק איך זה הולך כי הרי לא מחלקים כסף סתם, אבל אני משוכנע מעומק ליבי שהמטרה הזו של הוועדה היא חלק מהמטרות שאנחנו הצבנו לעצמו לגילוי האמת לגבי מה שקרה עם הרכוש. מרטין שטרן: אם נמצא נכסים בישראל, אנחנו נחפש את הבנים או אנחנו נחפש את הנינים? היו"ר קולט אביטל: חוקי הירושה בארץ הם שונים, והם בוודאי חלים על כולם כולל הנינים. אברהם רביץ: יש יורשים וכאן מחליטים למי לחלק את זה, לאלה שזקוקים לכסף לסיוע, אנחנו באופן בירוקרטי, אנחנו בגלל זה יכולים להחליט על דור שני, על דור שלישי. מה שאתה מדבר על כספי ירושה--- מרטין שטרן: אז איך מדינת ישראל עומדת היום מול זה? היו"ר קולט אביטל: זה לא נושא הדיון. היה לנו פה דיון מרתק. אני רוצה להודות לכולכם על השתתפותכם ואני מקווה שהפגישה הבאה שלנו, תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 10:30
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
22:40 26.12.04 |
|
|
66. תקציר
בתגובה להודעה מספר 0
| |
,יוועדת החקירה על כספי השואה - תמצית פ' 24.11.04
נכתב על-ידי pakpak בתאריך 26.12.04 בשעה 21:36ח"כ קולט אביטל: "אני מנועה מלפרסם דברים כי התחייבתי ואני חתמתי וכולנו חתמנו על סודיות, אבל אני יכולה להגיד לכם שחלק גדול מההבנות שנשמעו אתמול על ידי בנקים, לצערי הם חזרה על מה שכבר אמרו. מכל מקום, אנחנו נפגשים הבוקר עם שר המשפטים ואיתנו גם ארגוני ניצולי שואה וגם נציגת האפוטרופוס הכללי. אתך, אדוני השר, אנחנו בעצם רוצים לעבור על שני דברים שהחשוב ביותר הוא היום שאחרי, אבל לפני שנגיע להיום שאחרי, אני יודעת שאתה מוכן שימוע שהובא לדיון במליאת הכנסת ושאמרת לפרוטוקול שאין שום הסכם בינך לבין הבנקים."
השר (דאז) טומי לפיד:
"תראו, אני בשלב מסוים הגעתי למסקנה, בייחוד בישיבה שהייתה לנו, ישיבה מאוד גדולה שהבנקים לא הזדרזו לפתור את הבעיה הזו. ויש להם דרך לסחוב את העניין הזה בלי סוף, וזה מה שאמר לי עורך דין כספי, אנחנו יכולים לדבר בבית משפט. ובינתיים הרוב של אלה, לא רק מדובר בנספי שואה, גם כבר הצאצאים של נספי השואה, הדור הראשון, מתחילים ללכת לעולמם ואנחנו נשארנו המדינה שלא פתרה את הבעיה ואני ידעתי שאם ניתן פומבי לתרעומת שלנו אנחנו נזרז את הפרוצדורה כי זה מה שעובד.
ולכן באותה ישיבה שהייתה אצל יושב ראש הכנסת בהשתתפות שר האוצר, אני אמרתי, הבנקים ממשכים למשוך, אני מארגן 50 ניצולי שואה ונעשה הפגנה בפני בנק לאומי ונעשה מסיבת עיתונאים בניו יורק ונגיד ליהודים למשוך את החשבונות ונראה אז את הבנקים ממשיכים לשחק. מה שלא עשתה הקהילה, עשו איומי הוועדה, כי אני חזרתי על זה בטלוויזיה, הטלוויזיה היא אמצעי הלחץ היעיל ביותר בחיי הציבור הישראלי. באותו יום ביקשו ראשי לאומי פגישה דחופה, אני מצטער שלא הזמנתי אותך לאותה הפגישה. אני נפגשתי איתם כדי למנוע אי הבנות לגבי מה שסוכם בנינו. אני משוכנע, ואני עכשיו לא נכנס לפרטים שלגבי חלק מהחשבונות יש ספק, וזה גם את אמרת. לגבי תיקים שיש ספק אי אפשר לכפות את הגבייה, מפני שברור מאוד שהם גם ילכו לבית המשפט וגם רואה החשבון אומר שיש ספק, בית המשפט לא ייתן את זה. ולכן אמרתי, רבותיי, אתם לא יכולים ואתם חייבים להציע סכום גלובלי על אותם החשבונות שלגביהם אין הוכחות. אבל הואיל ואני לא רוצה להתערב בעבודת הוועדה, אני לא אקבע אתכם מה הסכום המקובל, אני רק מודיע לכם שאם אתם תגיעו לוועדה להסכמה לתשלום סכום גלובלי לגבי החשבונות המפוקפקים, אני אפסיק את המסע שלי הציבורי נגדכם. זה ההסכם. אני כל החיים שלי עוסק בנושא ואני חושב שכל עוול שנעשה לניצולי השואה, הוא לא רק עוול בשבילם הוא גם אות קלון לחברה. אז אמרתי, רבותיי, אתם מתחייבים לשלם על החשבונות שלגביהם יש ספק ויש לכם אפשרות ללכת לבית המשפט, הם אמרו, כן, אמרתי, אם תשלמו על זה, אני אפסיק את המלחמה האישית שלי. זה כל ההתערבות שלי ואני חושב שהייתה יעילה מבחינה זו שהוציאה אותם מתרדמת התהליך. ואני ממשיך לסמוך על עבודת הוועדה ואני בטוח שהמסקנות יהיו מסקנות מבוססות ואני חושב שדעת הקהל מספיק התעוררה כדי לגרום לכך שהבנקים יהיו רגישים לנושא ומבחינה זו נחה דעתי."
ח"כ מיכאל מלכיאור:
"מדינת ישראל והעם היהודי יכול פה לסיים פרק בצורה יפה ויכול לסיים פה פרק בצורה מכוערת ולכן אני גם לא מאמין בסיפור הזה של הבנקים ובתי המשפט, לדעתי אין פה פרופורציות בכלל ויהיה סקנדל עולמי אם הבנקים לא יתקנו את המסקנות של ועדת החקירה, כנ"ל אם ממשלת ישראל לא תקבל, לדעתי גם מדובר בסכומים גדולים וועדת החקירה עשתה את זה מאוד בעדינות בהעדפה ראשונה של אלו שבאמת מגיע, אלו שיש להם כסף, זאת אומרת היורשים של הנספים מקבלים לפי שערוך הגון. ואלו שאין, לגבי הכספים שלדעתי גם צריכים ללכת כדי לעזור לניצולי השואה שהם חיים בתוכנו ואין צדק יותר גדול מזה, הכספים האלו יקבלו שערוך הרבה יותר גדול, אנחנו לא מדברים על סכומים גדולים." ח"כ אהוד רצאבי: "מה שאני מאוד, צריך לפרסם את הדו"ח בשבוע הבא בשקיפות מלאה, בלי שום היסוס ולא צריך לפחד משום דבר, לגמור את הטענות הפרוצדוראליות. שמענו אתמול טענות מרואה החשבון ברלב, נגמור את מה שהיו הטענות אתמול ונסיים את הסיפור הזה. לא נראה לי שבנק לאומי יפתח בתביעות כאלה או אחרות."
רו"ח יהודה ברלב:
"יש אלמנטים של סודיות שהטילו עלינו לכן אנחנו לא יכולים להגיב בצורה גלויה, כל הטיעונים, או מרבית הטיעונים שנשמעו על ידי הבנק, הבנק לא יכול בעניי הוועדה, גם בעניי שר המשפטים, לצערי הרב, יש 2000 חשבונות שאי אפשר לתבוע אותם, הדברים מעוגנים. הבנק יגיד את הטיעונים שלו, יש לו מערכת הסברתית שאנחנו לא יכולים לעמוד בפניה, אני מבקש עוד פעם מכבוד השר, בגלל הרגישות של העניין, והמידע שקיים בידינו, אנחנו נגיד את הדברים שלנו בדרך, הוא ידבר בעד עצמו, הוא יציג את הדברים, כי הוא היחיד שאנחנו יכולים להילחם בבנק כרגע. אנחנו לא יכולים לעמוד במערכת ההסברה שלו שהיא אפקטיבית בצורה לא רגילה, גם על ידי עורכי הדין וגם על ידי מי שעובדים בעניין הזה. אנחנו לא יכולים להגיב בעניין הזה, לכן אני מבקש, כל הצהרה שתהיה כאן בעניין לפני דו"ח הוועדה, היא צריכה להיבחן בשבע עיניים בצורה רגישה מאוד, כי אנשים אין להם את המידע. המידע היחיד מצוי בידי הבודקים ובידי הבנק, הבודקים לא יכולים להגיד, הבנק יכול להגיד מה שהוא רוצה. זה לא נכון שאין חשבונות, יש חשבונות בתוך הבנק, הבנק יודע על החשבונות האלה, הבנק גם הצהיר בזמנו שהוא מצא חשבון אחד, אחר כך הוא אומר שהוא לא מצא שום דבר. אלו הדברים שהבנק אומר והוא סותר את עצמו, אנחנו לא יכולים להגיד את הדברים האלה."
***
בקיצור: שימו לב איזו סודיות ?. איך הוועדה משחקת בקלפים לא גלויים ?. איך השקרים של יונה פוגל מעמידים כנסת שלמה על הרגליים ?. איך ח"כ מעודד את עצמו כדי לקבל אומץ (רצאבי) ? הבנתם חבר'ה ? אז .... שלא יעבדו עליכם !
זהו בנק לאומי = תעשיית שקרים, רשע ופשע.
הדבר המעודד היחיד הוא שמאז 24.11.2004 הגיע גם ה - 29.11.2004 ואז פשטו עם שחר חוקרי הרשות להגבלים עסקיים על הבנקים לרבות על לשכות איתן רע רף השכל, גליה מרור ויונה פוגל הביריון. באחת הם הפכו מבנקאים ביריונים לחשודים הצפויים להיחקר בקרוב בחדרי חקירות. מעמדם השתנה פלאים. הביריונות טופחת על פניהם.
----------------
#1,יאיך יהדות העולם ששומעת האשמות לאלה לא מוציאה
נכתב על-ידי תל אביב בתאריך 26.12.04 בשעה 21:46
בתגובה להודעה #0
עדיין את המיליארדים המופקדים בבנק..??
כי הם סומכים על הבנק שידע איך לא לשלם את הכסף..?. ----------------
#2,יחברי הקרוב התמנה למנכ''ל הקונגרס היהודי אמריקאי היום
נכתב על-ידי pakpak בתאריך 26.12.04 בשעה 21:49
בתגובה להודעה #1 אלון פנקס
אני מבטיח להפעיל אותו בארה"ב בנוסף לגורמים רבים שכבר עוסקים בעניין. יונה פוגל וחבורת גליה מרור ואיתן רע רף השכל לא ישבעו נחת מהתנהגותם הנלוזה.
----------------
#3,יעדות רו''ח ברלב - אות קיין על מצח בנק לאומי !
נכתב על-ידי pakpak בתאריך 26.12.04 בשעה 22:32
בתגובה להודעה #0
לעומת הר השקרים שמפזר יונה פוגל, סמנכ"ל בכיר בבנק לאומי, ריכזנו עבורכם את תמצית עדותו המצמררת של רו"ח יהודה ברלב בפני וועדת החקירה - מישיבה קודמת שלה - עדות השופכת אור על החושך מבית היוצר של גליה מרור ואיתן רע רף השכל, והרי היא לפניכם בקיצור נמרץ (הכל ציטוטים מדוייקים של פרוטוקול העדות):
"יהודה ברלב: אנחנו מונינו ע"י הכנסת ובמשך שנתיים עשינו עבודה שאותה אני מגדיר "עבודת קודש", לצורך הבדיקה. אנחנו חיינו את השטח מתוך המסמכים, ואנחנו מדברים על למעלה ממיליון מסמכים שאנחנו סרקנו וראינו" "יהודה ברלב: סוגייה ראשונה - עו"ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע." "יהודה ברלב: כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה"כ 3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר." "יהודה ברלב: טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה." "יהודה ברלב: הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו." "יהודה ברלב: לשאלה, האם ניתן להוכיח שהבנק השתמש בחשבונות למטרות רווח, התשובה היא בהחלט כן. יש לנו כאן מסמך של בנק המזרחי שמופנה לבנק לאומי, זה מסמך שנמצא ביחד עם מסמכים נוספים בארכיון הציוני וכל אחד יכול להגיע אליו. בנק המזרחי עמד בפני פשיטת רגל בשנת 1940 כתוצאה ממשיכת פיקדונות, והוא ביקש הלוואה מ- APB (Anglo Palestine Bank), שזה בנק לאומי. בנק לאומי שאל את בנק המזרחי מהן הביטחונות שהוא יכול לתת ובנק המזרחי הציג את פיקדונות המפקידים, ואמר "המפקידים האלה לא יראו את הכסף". כבר בשנת 1940, הוא ידע שהם לא יראו את הכסף ולכן הוא השתמש בזה כביטחונות. אברהם רביץ: בנק לאומי קיבל את זה כביטחונות? יהודה ברלב: לא רק שבנק לאומי קיבל זאת כביטחונות, אלא באותה תקופה הוא היה מפקח על בנק המזרחי, לפי הספר של פרופ' נחום גרוס. הוא פיקח על הפעולות של בנק המזרחי, עפ"י הנחייה של המפקח על הבנקים הבריטי שהיה באותה עת, וגם זאת אפשר לראות בספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן אני אומר, הבנקים בהחלט נהנו מאותם פיקדונות." "יהודה ברלב: לבנק היו אלפי מזומנים, שאלה בעצם כספי פיקדונות שהוא יודע שאנשים לא יבקשו אותם." "יהודה ברלב: הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו." על זה נאמר: ויחזק דוד מן הפלשתים בקלע ובאבן
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד ויחזק דוד מן הפלשתים בקלע ובאבן
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד דוד הולך ושב לרעות את צאן אביו
גם את הארי ואת הדוב הכה דוד
וגולית גובהו שש אמות וזרת
ודוד נער אדמוני נעים יפה מראה ויחזק דוד מן הפלשתים בקלע ובאבן
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד ויחזק דוד מן הפלשתים בקלע ובאבן
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד ויקלל הפלישתי את דוד באלוהיו
נחושת על ראשו ונחושת על רגליו
ודוד עם מקל וקלעו בידו
אבנים מן הנחל לקח בידו ויחזק דוד מן הפלשתים בקלע ובאבן
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד ויחזק דוד מן הפלשתים בקלע ובאבן
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד אתה בא אלי בחרב ובחנית
ואני בא בשם אלוהים חיים
אתה בא אלי בחרב ובחנית
ואני בא בשם אלוהים וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד וישלח דוד את ידו אל הכלי
וייקח משם אבן עין קלע
ויך את הפלשתי אל מצחו וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
וחרב אין ביד דוד
בכוח הרוח אפשר יהיה להכניע גם את הבנק קשה העורף !!!!
רק סבלנות ונחישות ודבקות במטרה !!!!
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
11:25 02.01.05 |
|
|
68. האם יש מעילות בקרנות הקשורות לשואה ?
בתגובה להודעה מספר 0
|
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
21608 הודעות 11:11 02.01.05
האם יש מעילות בקרנות הקשורות לשואה ?
האם יש הגונבים גם ממתים ? ומקרבנות השואה ?
האם הגונבים הם ישראלים ? או יהודים ?
או אולי זוהי רק אי הבנה קלה.
הידיעה:Holocaust Fund Investigated
For 'Unusual' Money Transfers
By Andrew Buncombe in Washington
The Independent - UK
1-1-5
The World Jewish Congress, which has wrung billions of dollars in Holocaust restitution from European governments and companies, is being investigated by the authorities in New York following a series of unusual money transfers of hundreds of thousands of dollars. The influential international group, which was founded in the Thirties to counter growing anti-Semitism, has attracted the attention of Elliot Spitzer, the New York state attorney general, who is making informal inquiries into the transfers ordered by Rabbi Israel Singer, the president of the WJC since 1985. It is possible his office could order a full-scale inquiry. The inquiries follow a series of allegations about the organisation's accounting practices by its most outspoken internal critic, Isi Liebler, the WJC's senior vice-president. Mr Liebler, who has declined to comment in public, has demanded a full independent audit of the group's finances. The WJC was established in 1936 to try to counter growing anti-Semitism and mobilise the world against the Nazi onslaught. In recent years the group, which has its international headquarters in New York, has been responsible for obtaining compensation and restitution for survivors of the Holocaust and has secured millions of dollars in payments from Swiss banks. The investigation by Mr Spitzer's office is reportedly focussing on payments ordered by Rabbi Singer between October 2002 to February last year. In that five-month period he ordered the transfer of $1.2m (£630,000) of the WJC's funds to a numbered bank account in a bank in Geneva. The staff in its Geneva office said they were not aware of such an account. In an effort to overhaul the group's accounting practices, as well as improve its public image, its chief patron, the billionaire Egar Bronfman, has ordered an internal review. That is being carried out by Stephen Herberts. Mr Herberts has reportedly met with Mr Liebler in Israel to discuss his demands for a full audit. Mr Herberts told The New York Times: "You can't turn around an organisation overnight but I would say that 70 or 80 per cent of the changes have been initiated." He said that Mr Spitzer's office had not contacted him but that he was willing to co-operate. "I'm more than happy to give them anything and everything they may want to see," he added. It was reported by the Jewish Week, a publication for New York's Jewish community, that Rabbi Singer and Mr Bronfman have worked together for more than two decades. Earlier this year they accused Mr Liebler of trying to destroy the WJC and discredit Mr Bronfman by raising questions about its finances. Mr Bronfman tried to oust Mr Liebler from his position, calling his questions "assaults on my tenure, my integrity and my person". Rabbi Singer has not commented on the investigation of the money transfers. Earlier this year he said he would fight any such move. "There is no scandal, and I'm not going to be threatened," he said. Mr Liebler's critics claim that he has been motivated by political differences with Mr Bronfman, charges he has denied. The WJC has been a vocal actor in obtaining payments for survivors of the Holocaust and has worked closely with the International Commission on Holocaust Era Insurance Claims.
The organisation, which was set up in 1998, has collected more than $500m for victims. ©2004 Independent Digital (UK) Ltd. All rights reserved http://news.independent.co.uk/world/americas/story.jsp?story=597158
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
18:26 20.01.05 |
|
|
76. אכן קרו דברים מוזרים, ניסו לזייף ולשכתב את הדו''ח !!!
בתגובה להודעה מספר 70
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.01.05 בשעה 18:30 בברכה, פילוביץ שחף
מצ"ב המסמכים האוטנטים: המזוייף והמקורי, שימו לב לההבדל,
מה נגרע ומה התווסף.....מי אחראי לנסיון הזיוף בדו"ח??המסמך המקורי !!
 המסמך המזוייף !!
להלן הנקודות החשובות: 1. אלו הם השינויים היחידים הניתנים להוכחה. יש חשד שהיו יותר. 2. משמעות הזיופים היא שהערת רואה החשבון לגבי 180 חשבונות שמצויים עד היום בבנק מוכיחה שמדובר בחשבונות קורבנות השואה ששמם מופיע גם באתר יד ושם ככאלו ואילו הפיסקה שהושתלה יוצרת מצב לפיו כאילו מדובר בחשבונות של נתינים בריטיים וכלל לא של קורבנות השואה. זהו היפוך של 180 מעלות מקביעת רו"ח יהודה ברלב. למרבה המזל התגלה ניסיון החבלה בדו"ח לפני פרסומו. לפי דברי רו"ח ברלב אתמול בגלובס עולה החשד שבנק לאומי ידע על ההחלפות ובהתאם דיברר את עמדתו. 3. באופן עקרוני עו"ד צבי ברק שהיה יו"ר הוועדה המייעצת לוועדת החקירה התנהג כאילו הוא נציג הבנקים בוועדה והתוצאות בדו"ח הסופי הן מרוככות מאוד לעומת מה שרצו רואי החשבון להציג. 4. התהליך כולו היה מלווה במערכת לחצים החורגת מן המקובל שהופעלה על ידי בנק לאומי באופן מיוחד. לגבי רו"ח יהודה ברלב הוא אפילו אויים על ידי עו"ד רם כספי בשם בנק לאומי כי יפעלו לשלילת רשיונו כרואה חשבון. על כך יצא קצפם של חברי וועדת החקירה. 5. בנק לאומי פירסם שני מנשרים לעובדיו וכלל אותם כהודעות לעיתונות באתר הבנק. הודעה ראשונה ביום 10 בנובמבר 2004 והשניה ביום פרסום דו"ח וועדת החקירה 18 בינואר 2005. בשתי ההודעות נצמד הבנק למסקנה העולה מהפסקה החשודה כמזוייפת וטען כי "בבנק לאומי אין נכסים של קורבנות שואה". למחרת ביום 19 ינואר 2005 כאשר התפרסם ניסיון הטיית תוצאות החקירה הוכה בנק לאומי בהלם וגילה כי הדו"ח נוקב במפורש בקיום נכסים של קורבנות שואה המוחזקים בבנק עד היום.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
pakpak
גולש אורח
|
00:39 18.01.05 |
|
|
72. אני לוקח אחריות מלאה על תוכן הודעה זו
בתגובה להודעה מספר 0
| |
פחות מ 24 שעות לביזוי העצום של בנק לאומי הממיט חרפה על הבנקאות הישראלית
בנק לאומי טען שאין ברשותו חשבונות שואה
חוש הריח המפותח שלי אמר אחרתמחר "הזובור" מחרתיים החרפה הגדולה מצורף קישור לאתר בנק לאומי שם יש הודעה לעיתונות של היועץ המשפטי הראשי, עו"ד נחום ביטרמן ושל המבקר הראשי של בנק לאומי מר יוסי הורביץ http://www.leumi.co.il/Leumi/Article/0,2777,105184,00.html
שימו לב שהם קובעים שם.:
"בנק לאומי שהמתין עד כה למסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית, החליט אתמול לאור הדלפות לעיתונות הכוללות עובדות לא בדוקות, לצאת בהסבר תמציתי לעובדיו.מדו"ח רואי החשבון אשר בדקו את הנושא עבור ועדת החקירה עולה כי אין ראיה להימצאותם של חשבונות של נספי השואה בבנק." האמנם ? האמנם ? מחר בשעה 13:00 מסיבת עיתונאים בכנסת לפירסום הדו"ח - ידע עם ועולם את האמת !!!! מחרתיים יוכה הציבור בתדהמה במימדים אסטרונומיים !!!! סבלנות.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
23:37 18.01.05 |
|
|
73. בעקבות פרסום דו''ח הוועדה:
בתגובה להודעה מספר 0
| |
גלובס מציג בצורה ציורית את דרך התנהגות הבנקים ובפרט בנק לאומי בקשר לכספי ניספי השואה.
בעמ' 4 ו - 5 של המהדורה המודפסת סקירה נרחבת ובשל חשיבות העניין ולפני החשיפה של בוקר יום המחר (19/1) שתתבצע בעיתונות הכתובה, חשוב לקבל רקע:1. נח פלוג מצוטט אומר: "אומתו הטענות בדבר גרימת עוול לניצולים וליורשים בידי הבנקים" 2. הכתב איתמר לוין מספר: "הפיסקה שהושמטה...(בדוח הוועדה המייעצת לוועדת החקירה נאמר) "בדרך כלל לא נעשתה בידי הבנקים כל פעולה להסתרת מסמכים ושיתוף הפעולה היה משביע רצון" אביטל השמיטה משפט חשוב זה (והסבירה) "וועדת החקירה לא קיבלה את הערכת הוועדה המייעצת לגבי מידת שיתוף הפעולה של הבנקים עם הבודקים" !!! אביטל יודעת ! צריך לשאול גם את רו"ח יהודה ברלב ששתק היום כשנשאל על איומים ולחצים בתכנית פוליטיקה. וצריך גם לזכור מה אומר חבר הוועדה ח"כ אהוד רצאבי ב nfc: "היום אנחנו מכפרים על עוול גדול שנעשה לניצולי השואה וקרוביהם. לחצים כבדים הוטלו על יו"ר הוועדה שלעיתים הם היו בלתי נסבלים. במהלך הדיונים ראיתי את יחסם של סניגורי הבנקים לחברי הוועדה. מן הדין שעו"ד המציג את טענותיו שידע שהוא נמצא במשכן הכנסת ולא בבית משפט העוסק בדין רצח או אונס, ולא יאשים את חברי הכנסת בניצול פוליטי" מי שיעיין בפרוטוקולים ילמד עד מהרה שהכוונה היא לעו"ד רם כספי פרקליט בנק לאומי לישראל בע"מ ממשיך הכתב איתמר לוין ומספר לנו: "(רו"ח ברלב) אף מעיר, כי רק לאחר שהגיש לבנק לאומי את ממצאיו הראשוניים אותר במפתיע גמלאי של לאומי שהתגלה כ"בעל זיכרון יוצא מן הכלל וידע נרחב על הנעשה בבנק בתקופה הנסקרת (עד כדי זכירת שמות לקוחות)" עוד מציין ברלב, כי דווקא לאחר הגשת טיוטאת הדו"ח, הורדה מאתר האינטרנט של בנק לאומי למשך שנה (?!) רשימת החשבונות הרדומים שפורסמה בשנת 2000". לגבי איומים ולחצים קראנו כולנו בפרוטוקול הוועדה: א. עו"ד כספי פרקליט בנק לאומי בהצעה לטייח :". אין לנו ספק שאנחנו עוסקים בנושא הכי רגיש מבחינה ציבורית, וזאת שואת העם היהודי. שואת העם היהודי זה נושא להיסטוריונים, נושא כאוב, רגיש עד עצם היום הזה, אולי נוגע במיתרים הכי עדינים של כל יהודי באשר הוא יהודי ובעצבים של העם היהודי. אבל גם לממצאים של ועדת החקירה הפרלמנטרית של כנסת ישראל, לא של איזה ארגון באו"ם, לממצאים של הוועדה הזאת, לתהודה שתהיה לממצאים, תהיה השלכה ציבורית רבת עוצמה על המערכת הבנקאית בישראל, זה הנושא שאנחנו עוסקים בו, וחס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראלים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה." מה לא יקום ולא יהיה - מצאו אלפי אלפים של חשבונות מהם 180 עדיין מוחזקים בבנק לאומי "עד היום" (מתוך נספח 1 לדו"ח הוועדה). ב. עו"ד רם כספי פרקליט בנק לאומי מנסה להתחמק מאישומי הוועדה שבנק לאומי מאיים על רו"ח ברלב ואומר: "קיבלנו נזיפה, דרך העיתונות, איך מאיימים על רואה חשבון. מה זאת אומרת מאיימים על רואה חשבון, כשכותבים לו את המכתב הכי עדין שיכול להיות." פרופ' נחום גרוס חבר הוועדה לא יכול להתאפק ומשיב לו: " כתבו (בנק לאומי) לו (לרו"ח יהודה ברלב) גם שהרישיון שלו בסכנה, שזה לא בדיוק לעניין." הבנתם ? בנק לאומי מאיים על רישיון רו"ח של חוקר מטעם הכנסת ?! ממש עדינות.... ג. קולט אביטל מקבלת את הקריז אחרי שורת איומים של עו"ד כספי ואומרת:
"אני מציעה קצת יותר איפוק, יושבת פה היועצת המשפטית של הכנסת, עם כל הכבוד אני מוכנה לבלוע הרבה עלבונות אבל אפשר להסתפק. שמענו. אפשר להסתפק בזה. שמעתי עשר פעמים שיש פה נעדרים ושאנחנו לא שוים ושאנחנו לא מקשיבים. יש פה יועצת משפטית, אנחנו מקשיבים לך." ובהמשך היא כבר מאבדת שליטה ומרעימה: "אני רוצה להגיד לך שאני דוחה מכל וכל את הדרך של הצגת הדברים שלך ואת כל הרמזים שלך ואת כל ההאשמות שלך ואת כל השיטה שאתה מביא כן לפנינו. ולא זו בלבד, אני יושבת בכנסת ישראל, ואולי אוזניי לא שמעו טוב ואולי יתקנו אותי החברים שישבו פה אבל אני לפחות שלוש פעמים הבוקר שמעתי איומים פה" ממממ.... "איומים"....?! קראתם טוב ? איומים ! 3. גם ברלב אמר בעדותו כמה דברים מאוד קשים: "סוגייה ראשונה – עו"ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע." ובהמשך: "כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה"כ 3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר." ובהמשך: " טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה. אנחנו רואים גם את הרווחיות שלו שעולה במידה מסויימת, אנחנו רואים שההתנהגויות של אותם מפקידים שהם קורבנות השואה, הן שונות לגמרי מאותה 'גברת כהן מחדרה', וגם התנהגות הבנק היא שונה. אנחנו רואים שהחשבונות נשכחו, בשנת 1939 ב- 1,000 ליש"ט יכולת לקנות דירה. היום מי שילך לבנק ויבקש את הכסף, יקבל אגורה אחת כי זה 1:10,000 כדי להעביר זאת לשקל חדש + ריביות לא צמודות.
הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו" ובהמשך: "הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו."
ובדו"ח הוועדה מציין יהודה ברלב 2,451 חשבונות שואה בבנק לאומי מתוכם 180 מוחזקים בבנק (ששיקר ואמר שהעביר את כולם לאפוטרופוס) "עד היום" !!! - נא לקרוא את נספח 1 של דו"ח הוועדה
אז.. הבנק לא שיתף פעולה !
אז.. הבנק איים ! אז.. הבנק חייב מאות מיליוני שקלים ועדיין מחזיק (למרות טענות שיקריות בעליל מצידו) ב 180 חשבונות "עד היום". אז.. הבנק מעלה את רגישות נושא כספי השואה כדי שיניחו לו אבל אצלו אין כל רגישות לניספים וכספם !
ועל רקע כל זה מחר בבוקר צפויה חשיפה מאוד לא סימפטית !!! מאוד, מאוד מוזרה !!! מאוד, מאוד מפחידה !!!!
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
11:26 19.01.05 |
|
|
74. השקר הגדול נחשף !
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ה ש ק ר : ב10 בנובמבר 2004 - מוציא בנק לאומי את האגרת השקרית לעובדיו, מפרסמה לעיתונות ומעלה אותה במובלט באתר הבנק (ציטוט):
"היועץ המשפטי הראשי והמבקר הראשי של בנק לאומי מבהירים לעובדים את העובדות העיקריות ביחס לפיקדונות נספים.
כספים של תושבי מדינות שנכבשו על-ידי גרמניה הנאצית הועברו לאפוטרופוס הבריטי וממנו לממשלת ישראל. בבנק לאומי אין כספים או נכסים של נספי השואה. אין כספים של נספי השואה בבנק לאומי, הכספים נמצאים בידי מדינת ישראל, (במידה ויש), כך מבהירים היום היועץ המשפטי הראשי של בנק לאומי, עו"ד נחום ביטרמן והמבקר הראשי, עו"ד יוסף הורביץ, באגרת לעובדי קבוצת לאומי. בנק לאומי שהמתין עד כה למסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית, החליט אתמול לאור הדלפות לעיתונות הכוללות עובדות לא בדוקות, לצאת בהסבר תמציתי לעובדיו. מדו"ח רואי החשבון אשר בדקו את הנושא עבור ועדת החקירה עולה כי אין ראיה להימצאותם של חשבונות של נספי השואה בבנק . (זה השקר הגדול האיום והנורא המתאים לפיסקה המזוייפת שהושתלה בדו"ח וועדת החקירה -PAKPAK ) נושא קיום החשבונות נבדק באופן מעמיק גם ע"י צוות של מערך הביקורת הפנימית בעזרת רואי חשבון חיצוניים ומערך הייעוץ המשפטי ועורכי דין חיצוניים והממצאים הם חד משמעיים -אין בידי הבנק נכסים כלשהם של נספי שואה. העובדות הן, כי בנק לאומי העביר לרשות הממונה הבריטי על נכסי האויב בתקופת מלחמת העולם השניה את כספי לקוחות הבנק אשר היו תושבי גרמניה והמדינות שנכבשו על-ידי הצבא הנאצי, וכספים אלה אשר לא נדרשו לאחר המלחמה על-ידי ניצולים או יורשים הועברו מממשלת בריטניה לממשלת ישראל ולא הוחזרו לבנקים. לאחר הקמת המדינה, העביר בנק לאומי עפ"י החוק את יתרת החשבונות (ללא תנועה) לאפוטרופוס הכללי. כך שגם אם נכללו בהם חשבונות שיש להם קשר לניספי שואה, גם הם נמצאים בידי מדינת ישראל.(הדו"ח קובע שיש בבנק לאומי 180 חשבונות ניספים "עד היום"- PAKPAK) הבנק מציין, כי כל הסכומים שצוינו בתקשורת מורכבים משיערוך רטרואקטיבי של ריבית והצמדה על הפרשי ריבית אשר לדעת הבודקים יהיה על הבנק לשלם בגין התקופה שבה הוחזקו הכספים בבנק עד להעברתם לרשויות – אלו הן יתרות רעיוניות פיקטיביות שאין כל הצדקה לחייב בהן את הבנק.(לפי הדו"ח יש כסף חי של ניספים ב 180 חשבונות בבנק - PAKPAK) עורכי הדין ביטרמן והורביץ מציינים, כי על פי טיוטת דוח הבדיקה האחרונה סכומי הכסף לחובת הבנק נמוכים באופן משמעותי מהסכומים שהופיעו בטיוטא הראשונה. הבנק שיתף ומשתף פעולה עם הועדה, הבנק אף מימן את עבודת הבודקים, העמיד לרשותם גישה לכל הארכיבים ולכל החומר ההיסטורי שהצטבר בבנק. הבנק מצפה להשלמת הליך החקירה מתוך אמונה שהעובדות האמיתיות תצאנה לאור ותסרנה כל צל שהוטל על הבנק. (לא רק שלא הוסר הצל אלא צל כבד ואפילו חשד לפלילים רובץ כעת - PAKPAK)" לינק לאתר הרשמי של בנק לאומי - http://www.leumi.co.il/Leumi/Article/0,2777,105184,00.html
נ י ס י ו ן- ה ט י י ת -ה ד ו " ח:
התגלה ניסיון לשנות את דו"ח החקירה על חשבונות נספי השואה בבנק לאומי 07:10 | 19.1.2005 אמיר הלמר
בדו"ח החקירה שביצע משרד רואי החשבון יהודה ברלב לגבי המצאותם בבנק לאומי של חשבונות השייכים לקורבנות השואה נעשה ניסיון להכניס שינוי; זאת, רגע לפני שהדו"ח ירד לדפוס במשכן הכנסת - כך עולה ממידע שהגיע ל-TheMarker. משרד רו"ח ברלב ושות' אישר את המידע. השינוי אותר בזמן ותוקן, ולכן דו"ח חקירה שהתפרסם אתמול היה מדויק. לא ידוע מי ניסה לבצע את השינוי בדו"ח.
משרד רואי החשבון של יהודה ברלב מונה על ידי ועדת החקירה של הכנסת לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, כדי לבדוק אם נמצאים חשבונות כאלה בלאומי. בדו"ח שהוגש לוועדה קובע ברלב כי בלאומי אותרו 2,541 חשבונות הקשורים לנספי השואה, אשר הכסף שהופקד במרביתם כבר נמשך. ואולם הדו"ח קובע כי אותרו בבנק 180 חשבונות של נספים בשואה שעדיין לא נפדו על ידי היורשים. נתון זה הוא לב החקירה נגד לאומי, מכיוון שהבנק טען כי לא נמצאים אצלו כיום חשבונות של נספי שואה. ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח, נקראו נציגי משרד ברלב לבצע בדיקה אחרונה של נוסח דו"ח החקירה. בבדיקה גילו לתדהמתם כי שונתה פסקה משמעותית בדו"ח המתייחסת ל-180 חשבונות אלה. בדו"ח המקורי שהוגש לוועדה נאמר, בהערה המתייחסת ל-180 החשבונות: "... משרדנו ערך בדיקה באתר לאיתור שמות בעלי החשבונות. מתוך מדגם אקראי שנלקח, אותרו שמות בעלי החשבונות כקורבנות השואה באתר יד ושם". לעומת זאת בדו"ח שנבדק על ידי המשרד התברר כי הפסקה שונתה, ונכתב בה: "כל החשבונות הללו כוללים אג"ח - 133 המחאות שהוצאו על ידי סניפי הבנק באנגליה. לדעת הבנק רוב ההמחאות הללו שניתנו לטובת תושבי אנגליה, אינם בהכרח של קורבנות השואה. הימצאותם באתר האינטרנט של הבנק כחשבונות ללא דורשים, אינה מעידה כי חשבונות אלה שייכים לקורבנות השואה". ההבדל בין שני הנוסחים הוא מהותי. בנוסח המקורי מאושר כי החשבונות שאותרו בבנק לאומי שייכים לנספים בשואה, כפי שעולה ממאגר השמות של יד ושם; ואילו בנוסח ששונה נעשה ניסיון לטעון כי מדובר בחשבונות אנגליים, שאינם קשורים כלל לקורבנות השואה. במשרד ברלב אישרו אתמול את הדברים. "מהוועדה פנו אלינו לבוא ולבחון את נוסח הדו"ח המסכם שהגשנו לוועדה לפני שירד לדפוס", אמרו במשרד. "בבדיקה שערכנו נמצאו שינויים מהותיים שהוכנסו על ידי גורמים עלומים, ואשר תוקנו על ידינו לפני הדפסת הדו"ח". לשאלתנו מדוע הדבר לא דווח לרשויות, אמרו במשרד: "המעוות תוקן ולא רצינו לגרום לעיכוב בפרסום הדו"ח. אנו נבחן כעת את המשמעויות המשפטיות של הפרשה ונקבל החלטה כיצד לפעול". יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, אמרה בתגובה: "איני יודעת על שינוי שנעשה. בכל מקרה, גם אם נכון הדבר שמישהו שינה משהו, הרי שבסופו של יום הודפס הדו"ח לאחר שנבדק ובהתאם לנוסח עליו עמד רו"ח ברלב". לינקים לחשיפה - http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.themarker.co.il/tmc/article.jhtml?fromHasot=true&ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fskira20050119_529215.xml&origin=ibo&layer=law&layer2=coupon&layer3=
http://news.walla.co.il/?w=//657634
http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=529289&contrassID=1&subContrassID=0&sbSubContrassID=0
חברים - זה איום על לב הדמוקרטיה ! מדובר בניסיון זיוף מסמך של הריבון = כנסת ישראל בתפקודו כוועדת חקירה בנושא הרגיש ביותר לעם היהודי בהיסטוריה המודרנית. 6 מיליון הניספים מתביישים בנו - הם עלו כאודים עשנים במשרפות הצורר הנאצי ואנחנו ניכשלים בשמירת כבודם אחרי רציחתם המזוויעה ! כנסת ישראל חייבת לחקור מייד את המקרה ! יו"ר הכנסת ויו"ר וועדת החקירה חייבים להזמין היום את המשטרה ! היועץ המשפטי לממשלה צריך להפעיל מייד את סמכותו ולהורות על חקירה ! צריך לבדוק מהר את נוהלי אבטחת כספי המדינה בבנק ישראל ! חייבים לבדוק מייד את נוהלי הדפוס בבית המשפט העליון פן יזייפו פסקי דין עובר לרדתם לדפוס ! המקרה חייב להדליק 6 מיליון מנורות אדומות ו 6 מיליון סירנות מייללות !
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
12:25 21.01.05 |
|
|
78. נגמר שלב השקרים התחיל שלב האיומים
בתגובה להודעה מספר 0
| |
לכנסת יש כוח? לבנקים יותר!
אלפי ישראלים שמנסים כבר שנים לאתר את הרכוש שאבד למשפחתם בשואה. קיוו שוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא נכסי קורבנות השואה בבנקים בישראל, תשפוך אור על החשבונות האבודים. הדו"ח אמנם פורסם, אבל גם הוא לא גילה הרבה. כנראה שיש דברים שגם הכנסת לא יכולה לעשות, ואולי הבנקים פשוט חזקים אפילו יותר מהכנסת
עידן גרינבאוםאליו אוזמו אליאס לא שוכח ולא סולח. כבר יותר מ-30 שנה שהוא מחפש את הכסף שסבא שלו הפקיד בבנק אנגלו פלשתינה, זמן קצר לפני שנלקח אל המחנות בגרמניה. סבא של אליו היה מהיהודים האמידים בעיירה בה הוא חי ביוגוסלביה, עובדה שלא נעלמה מעיניהם של אנשי הבית הלאומי שבדרך. הם לחצו עליו ולבסוף הוא נעתר. במקום להפקיד כסף בבנק בשווייץ או באמריקה, הוא עשה זאת בבנק היהודי שפעל אז בפלשתינה. 200 פאונד הוא הפקיד אז בסך הכל, סכום שהיה יכול להספיק לרכישת מגרש בתל-אביב ועוד להותיר עודף מכובד. כל המסמכים שהעידו על ההפקדה, ואשר היו ברשותה של המשפחה, אבדו בדרך למחנות ההשמדה. הבעיה היא שגם בבנק אנגלו-פלשתינה, שהפך לימים לבנק לאומי לישראל, אף אחד לא חשב שצריך לשמור את המסמכים הללו. אליו מספר שהסכום שהפקיד סבו יכול היה לסייע במקצת לאחותו הנכה המתגוררת בדרום אמריקה, אבל אף אחד בבנקים או במדינת ישראל לא ניסה אפילו לעזור לו למצוא את הכסף לאורך השנים, ולמעשה כולם מתכחשים לחוב שלהם לאליו ולמשפחתו. ביקורת עדינה ומרומזת אליו לא לבד בסיפור הזה, כמותו יש אלפי ישראלים יורשי קורבנות השואה שמנסים כבר שנים לאתר את הרכוש המשפחתי ללא הואיל. כולם קיוו שוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא נכסי קורבנות השואה בבנקים בישראל תשפוך אור על החשבונות האבודים, אבל כנראה שיש דברים שגם הכנסת לא יכולה לעשות, או שיש גופים שאפילו הכנסת מתבטלת בפניהם. מי שקרא את הדו"ח בן 300 העמודים שפירסמה הוועדה, מצא לכל היותר ביקורת על התנהלות הבנקים ועל התנהלותה של המדינה לאורך השנים בכל הקשור לחשבונות של קורבנות השואה. וכך כותבת הוועדה על הבנקים: "לאחר הקמת המדינה לא פעלו הבנקים בדרך נמרצת להשבת הכספים לבעליהם, וגם כאשר פנו אליהם ניצולי השואה ו/או יורשים של קורבנות, לא פעלו הבנקים בנחישות לאתר את החשבונות". אם הביקורת הזו נראית לכם עדינה ומרומזת, אתם לא טועים. במסיבת העיתונאים החגיגית שכינסו ח"כ קולט אביטל, יו"ר הוועדה, ביחד עם יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, לא חסך ריבלין במחמאות לבנקים על שיתוף הפעולה הרב עם הוועדה. אולי ריבלין לא קרא את הדו"חות של רואי החשבון שמונו לעבוד מטעם הוועדה ואולי הוא סתם התעלם מהם. הנה כמה דוגמאות מתוך הדו"ח, שיבהירו קצת יותר את המונח 'שיתוף פעולה'. הפועלים עיכב, לאומי לא סייע וכך כותב משרד רו"ח הרצפלד-בלטברג ושות' על החקירה בבנק הפועלים: "מחלקת תפעול המניות בבנק, המרכזת את המידע על בעלי המניות העלומים ומטפלת בו, עיכבה במשך מספר חודשים את התקדמות הבדיקה בטענות שונות, כגון: הצורך לחכות לגמר המחשוב בבנק לשם השוואת ממצאנו, טענה כי אין לנו סמכות לעיין במסמכים שונים ועוד". ואם לא די בזה מוסיפים אנשי המשרד וכותבים כי בתשובה לשאלה האם אחת החברות של הבנק מחזיקה בתיקים או ברכוש העשוי להיות שייך לקורבנות השואה, הם נענו בשלילה. אחר כך התברר שהמידע דווקא קיים. וכך הם כותבים בדו"ח: "אנו מוצאים לנכון להעיר את תשומת לב הבנק לחומרה שבחוסר הדיוק בנתונים שקיבלנו". גם למשרד ברלב ושות', שבדק את בנק לאומי, יש לא מעט השגות על שיתוף הפעולה של הבנק. וכך הם כותבים בדו"ח שלהם: "לצורך תיאום הפגישות (עם גמלאי הבנק. ע"ג) נתקבלה מהבנק, לאחר סינון שביצע, רשימה של גמלאי הבנק, שלדעתם עשויים להוסיף לנו מידע. הפניות הטלפוניות לגמלאים הניבו תוצאות דלות במיוחד, שלא הובילו לתוצאות המקוות. גם הפגישות שנערכו עם חלקם לא תרמו באופן משמעותי לבדיקה, שכן חלק מהגמלאים כלל לא עבדו בבנק בתקופה הנסקרת ו/או לא טיפלו בחומר השייך לבדיקה או, שלטענתם, לא זוכרים פרטים חשובים....... להפתעתנו, לאחר שהוגשו ממצאי הדו"ח הראשוניים לבנק, לשם מתן הערות, מונה על ידי הבנק גמלאי ששמו לא הופיע ברשימת הגמלאים. גמלאי זה התגלה כבעל זיכרון יוצא מהכלל וידע נרחב על הנעשה בבנק בתקופה הנסקרת". זהו רק קצה הקרחון בהשתלשלות האירועים שעברו אנשי המשרד מול הבנק, שמשום מה לא היה נלהב לעזור. אחד מחברי הכנסת שהיה חבר בוועדה אמר לנו השבוע, כי שיתוף הפעולה של הבנקים היה מלא כל עוד לא דיברו על כסף שיהיה עליהם להחזיר. אבל כשהתחילו לדבר על סכומים הלך שיתוף הפעולה הזה ופחת. האם לאומי "סימן" את ברלב הסיפור של משרד ברלב עם בנק לאומי כבר חצה מזמן את גבולות ועדת החקירה והפך לסכסוך אישי בין בכירים בבנק לבכירי משרד רואי החשבון. השבוע נשלח מכתב למנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, עליו חתום משרד ברלב ובו נכתב כך: "ממידע שנמסר לנו לאחרונה... עולה, כי לאחרונה החליט הבנק להעלות את הרף במסגרת 'מאבקו' במשרדנו. כך נמסר לנו, כי גורם בכיר בבנק הורה 'לסמן' את משרדנו ולעשות כל שביכולתו על מנת לפגוע בנו בכל דרך אפשרית". בפשטות טוען משרד ברלב כי בנק לאומי החליט לבוא עמו חשבון בעקבות דבקות היתר שלו במשימה לאיתור חשבונות של קורבנות שואה. בבנק לאומי, מכחישים, כמובן, בתוקף את הטענות הללו, אבל בבנק גם הכחישו לאורך כל שנות הבדיקה כי מצויים בו חשבונות של קורבנות ולבסוף נמצאו 180 חשבונות כאלה. אתם תחליטו למי להאמין. אליו אוזמו ובני משפחתו כבר כמעט התייאשו מלקבל בחזרה את הכסף המשפחתי. "הבנקים בישראל אולי לא רצחו את המשפחה שלי", הוא אמר לנו בכאב, "אבל הם כנראה ירשו אותה". http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3035147,00.html
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
17:17 23.01.05 |
|
|
79. אם הבנקים לא ישלמו
בתגובה להודעה מספר 0
| |
אם הבנקים לא ישלמו מיד
מאת יאיר שלג
השערורייה של העלמת נכסיהם של קורבנות השואה גם בישראל נמשכה בשבוע שעבר - במקום המשני יחסית שקיבל דו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית בעניין זה בתקשורת. בשעה שהדו"ח זכה, בצדק, לאזכור בעמוד הראשון של "ניו יורק טיימס", ברוב כלי התקשורת הישראליים הוא נדחק למקום משני. אשר למסקנותיו: הדבר החשוב ביותר הוא שבניגוד לדימוי הראשוני, שעל פיו נתפשו הבנקים במשך כל השנים הללו כאחראים העיקריים, מתברר שאחריותה של המדינה למחדל גדולה הרבה יותר. שלטונות המנדט "הלאימו" את החשבונות הללו בתקופת השואה, מחשש שהבעלות עליהם היתה עלולה ליפול בידי שלטונות הכיבוש הגרמני, שהרי מדובר בנכסים של יהודים באירופה הכבושה, ולאחר קום המדינה העבירו אותם לידי האפוטרופוס הכללי של ממשלת ישראל. עליו מוטלת עיקר האחריות לכך שהם לא הוחזרו לניצולים או ליורשי הקורבנות.השתלחותו של שר המשפטים לשעבר, יוסף לפיד, בבנקים בעניין זה לפני כמה חודשים, בעייתית איפוא, לנוכח העובדה שהאפוטרופוס הכללי יושב במשרד שלפיד עצמו שלט עליו באותה עת. עם זאת, לפחות לפי יו"ר ועדת החקירה, קולט אביטל, אין אמת בטענת הבנקים שכל חובם הוא הריבית וההצמדה של החשבונות שהועברו לאפוטרופוס. לדבריה, יש לא מעט חשבונות שהבנקים הצליחו בשעתם להסתיר משלטונות המנדט, וממילא הם חייבים לגביהם גם בתשלומי הקרן. זאת ועוד: הציניות של הבנקים בישראל לא היתה פחותה בעיניה מזו של הבנקים בשווייץ: "עוד בשנות ה-40, כשהם זיהו חשבונות ללא תנועה בבעלות של יהודים באירופה, והם יכלו להניח מדוע אין שם תנועה, הם הפחיתו באופן חד-צדדי את ריבית הזכות של אותם חשבונות. גם מאוחר יותר הם (כמו המדינה, י"ש) לא עשו שום מאמצים לאתר את בעלי החשבונות או יורשיהם". עוד יותר מהתנהגותם בעבר, מקוממת התנהגותם הנוכחית. גם לאחר שדו"ח הוועדה חשף את הכספים, לא ברור שהבנקים והמדינה אכן מתכוונים לשלם. אביטל אומרת שמבנק לאומי - המחזיק בעיקר החשבונות מאותה תקופה - כבר הודיעו לה ש"לא נשלם פרוטה, אלא אם החוק יחייב אותנו". בתגובה לדברים אלה אומר עו"ד יורם בר מהמשרד של רם כספי, המייצג את בנק לאומי, כי הבנק אכן אינו יכול לשלם ללא חקיקה, או פסיקת בית משפט, מהטעם הפרקטי שבלי שיוקם באמצעות חקיקה מנגנון לניהול ההסדר, לא יהיה אפשר, למשל, לקבוע מי מהיורשים הפוטנציאליים של חשבון צריך לקבל כמה. בנוסף לכך, הבנק עלול להיחשף לתלונות של בעלי המניות, שיטענו כי אין לו זכות להתנדב לשלם רק בעקבות החלטת הוועדה, שאיננה סמכות מחייבת. לדבריו, הבנק הציע לוועדה כי יוקם פאנל של שופטים בדימוס, שיהיה הפורום המוסמך לכל תביעה - ובמקרה כזה הם כן היו מוכנים לשלם, אך הוועדה לא התייחסה להצעה. זה מסוג הדברים שפעם היו נחשבים למשהו ש"לא יעלה על הדעת", עד שהחוצפה הישראלית שינתה כנראה את גבולות המושג הזה. כדאי שהבנקים יבינו איפוא את המסלול שהם עתידים לעבור: אם לא ישלמו מיד ובלי התחכמויות, הם ישלמו לאחר שיספגו - ואתם העם היהודי כולו - ביזיונות אין קץ בתקשורת העולמית על צביעותם של היהודים התובעים מכל העולם פיצוי ומסרבים לשלם בעצמם, ואולי גם איומים בהגבלות על פעילותם בחו"ל - כפי שאוימו הבנקים השווייציים בארה"ב. עם זאת, נכון שהמדינה חייבת לתת דוגמה ראשונה בתחום זה ולדאוג שהאפוטרופוס, שאחראי כאמור על רוב הכספים, יתחיל מיד לשלם את החשבונות שהוא אחראי להם, גם בלי מסלול חקיקה מייגע. זאת ועוד, לא ייתכן שיורשים יצטרכו להוכיח כי בעל החשבון נפטר, כאילו באושוויץ חילקו תעודות פטירה. זו היתה תביעה מרכזית של הארגונים היהודיים מהבנקים בשווייץ, והיא חייבת לחול גם על האפוטרופוס והבנקים בישראל. לשם הוכחת זכאות די ברשימת קורבנות השואה ביד ושם, ואפילו בה אין צורך (היא הרי לא כוללת את כל הקורבנות). עצם העובדה שאדם היה בעל חשבון שלא נפדה מעולם צריכה להספיק כדי שיורשיו יקבלו את הכסף, אפילו לא נספה בשואה אלא היה ניצול ולא זכה לקבל את כספו. גם ההטבה שכבר השיגו הבנקים מוועדת החקירה, בעניין שיטת החישוב של הערך הנוכחי של הכספים, צריכה להתבטל. הוועדה הסכימה שרק הכספים שייתבעו בפועל על ידי יורשים מזוהים יזכו להצמדה מקסימלית (מדד + 4% לשנה), ואילו הכספים שלא ייתבעו - שככל הנראה יופנו בעיקר לניצולי שואה נזקקים - יזכו לשערוך נמוך בהרבה. הבנקים והמדינה צריכים להסתפק בעובדה המוצדקת שבניגוד לגורמים המקבילים בחו"ל, שנתבעו לשלם הרבה מעבר לסכומים שנמצאו ישירות בחשבונות, כפיצוי על מכלול העוולות שגרמו ליהודים באותן שנים, הם יצטרכו לשלם רק מה שנמצא, אבל על שערוך ריאלי של הסכומים האלה אין לוותר. והבדיקה בבנקים היא רק חלק מהדרך. הסכומים הגדולים יותר נמצאים בנכסי הנדל"ן שקנו היהודים לפני השואה, בדיקה שמצויה רק בראשיתה. חלק מחברות הנדל"ן הרלוונטיות ממשיכות להתחמק מבדיקה בנושא ו/או ממחויבות לממש את תוצאותיה. דו"ח הבנקים צריך להיות בסיס לתביעה ציבורית מהחברות הללו לממש את המחויבות המוסרית במלואה: לא ייתכן שמדינת היהודים תהיה מחויבת לנכסי הקורבנות במילימטר אחד פחות מכפי שנתבעו הבנקים, חברות הביטוח וממשלות אירופה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=530586&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
19:05 31.01.05 |
|
|
81. יונה פוגל ''תרחמו עלי אני יתום''
בתגובה להודעה מספר 0
| |
אתם מכירים את הבדיחה על הנידון בהרג הוריו שאומר "רחמו עלי אני יתום" ? ובכן, יונה פוגל - הדובר הבזוי של בנק לאומי - מפרסם מאמר בג'רוסלם פוסט הנוגע להכחשת כספי השואה על ידי הבנקים וכותב: "Of this i can speak personally. My mother survived Auschwitz. much of my extended family perished in the Holocaust. It is unimaimaginable to me for the rights of victims or survivors to be jeopardized in any way."
בעברי הצבאי זכורים לי המקרים של חיילים שביקשו 3 פעמים בשנה חופש "לאזכרה של סבתא" - גם אתם מכירים את התופעה.
הרי היא לפניכם במלוא הדרה - מקפיאת הדם !!!!
יונה פוגל - תניח לאמך רחל פוגל בצד. היא - שלא כמוך - אשה נפלאה וישרה שתחיה עד 120. היא היתה גאה בך - כלב - כל חייך. גם אביך ז"ל בוצי פוגל -היה ממלח הארץ. איש יקר ואהוב. איך יצא לזוג המופלא הזה חלאת אדם כמותך ? איך ? למה זה מגיע להם ?
לא שכחנו את האמת - הר פוגל ! לא שכחנו ולא נשכח ! ולא ניתן לרך לרמות עבור "השורה התחתונה" של בנק לאומי בשליחות חלאות האדם גליה מאור ואיתן רף. לא ניתן, "נזכור ולא נשכח".
נ י ס י ו ן- ה ט י י ת - ה ד ו " ח:
התגלה ניסיון לשנות את דו"ח החקירה על חשבונות נספי השואה בבנק לאומי
07:10 | 19.1.2005 אמיר הלמר - TheMarker
בדו"ח החקירה שביצע משרד רואי החשבון יהודה ברלב לגבי המצאותם בבנק לאומי של חשבונות השייכים לקורבנות השואה נעשה ניסיון להכניס שינוי; זאת, רגע לפני שהדו"ח ירד לדפוס במשכן הכנסת - כך עולה ממידע שהגיע ל-TheMarker. משרד רו"ח ברלב ושות' אישר את המידע. השינוי אותר בזמן ותוקן, ולכן דו"ח חקירה שהתפרסם אתמול היה מדויק. לא ידוע מי ניסה לבצע את השינוי בדו"ח.
משרד רואי החשבון של יהודה ברלב מונה על ידי ועדת החקירה של הכנסת לאיתור והשבת נכסי קורבנות השואה, כדי לבדוק אם נמצאים חשבונות כאלה בלאומי. בדו"ח שהוגש לוועדה קובע ברלב כי בלאומי אותרו 2,541 חשבונות הקשורים לנספי השואה, אשר הכסף שהופקד במרביתם כבר נמשך. ואולם הדו"ח קובע כי אותרו בבנק 180 חשבונות של נספים בשואה שעדיין לא נפדו על ידי היורשים. נתון זה הוא לב החקירה נגד לאומי, מכיוון שהבנק טען כי לא נמצאים אצלו כיום חשבונות של נספי שואה. ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח, נקראו נציגי משרד ברלב לבצע בדיקה אחרונה של נוסח דו"ח החקירה. בבדיקה גילו לתדהמתם כי שונתה פסקה משמעותית בדו"ח המתייחסת ל-180 חשבונות אלה. בדו"ח המקורי שהוגש לוועדה נאמר, בהערה המתייחסת ל-180 החשבונות: "... משרדנו ערך בדיקה באתר לאיתור שמות בעלי החשבונות. מתוך מדגם אקראי שנלקח, אותרו שמות בעלי החשבונות כקורבנות השואה באתר יד ושם". לעומת זאת בדו"ח שנבדק על ידי המשרד התברר כי הפסקה שונתה, ונכתב בה: "כל החשבונות הללו כוללים אג"ח - 133 המחאות שהוצאו על ידי סניפי הבנק באנגליה. לדעת הבנק רוב ההמחאות הללו שניתנו לטובת תושבי אנגליה, אינם בהכרח של קורבנות השואה. הימצאותם באתר האינטרנט של הבנק כחשבונות ללא דורשים, אינה מעידה כי חשבונות אלה שייכים לקורבנות השואה". ההבדל בין שני הנוסחים הוא מהותי. בנוסח המקורי מאושר כי החשבונות שאותרו בבנק לאומי שייכים לנספים בשואה, כפי שעולה ממאגר השמות של יד ושם; ואילו בנוסח ששונה נעשה ניסיון לטעון כי מדובר בחשבונות אנגליים, שאינם קשורים כלל לקורבנות השואה. במשרד ברלב אישרו אתמול את הדברים. "מהוועדה פנו אלינו לבוא ולבחון את נוסח הדו"ח המסכם שהגשנו לוועדה לפני שירד לדפוס", אמרו במשרד. "בבדיקה שערכנו נמצאו שינויים מהותיים שהוכנסו על ידי גורמים עלומים, ואשר תוקנו על ידינו לפני הדפסת הדו"ח". לשאלתנו מדוע הדבר לא דווח לרשויות, אמרו במשרד: "המעוות תוקן ולא רצינו לגרום לעיכוב בפרסום הדו"ח. אנו נבחן כעת את המשמעויות המשפטיות של הפרשה ונקבל החלטה כיצד לפעול". יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, אמרה בתגובה: "איני יודעת על שינוי שנעשה. בכל מקרה, גם אם נכון הדבר שמישהו שינה משהו, הרי שבסופו של יום הודפס הדו"ח לאחר שנבדק ובהתאם לנוסח עליו עמד רו"ח ברלב".
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
20:43 31.01.05 |
|
|
82. בנק לאומי חייב את כל הכסף ! הכל, הכל, הכל !!
בתגובה להודעה מספר 0
| |
Templars’ land to survivors Where will Israel get NIS 100 million to pay the heirs of Holocaust survivors? Itamar Levin 30 Jan 05 17:15
Where will Israel get NIS 100 million to pay the heirs of Holocaust survivors? Yehuda Bar-Lev CPA has discovered a small fortune that could almost completely cover the state’s obligations. He says that Bank Leumi (TASE: LUMI) has the treasure, but the bank says its does not have the money.
According to a report published two weeks ago by the Knesset Parliamentary Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, Israel’s obligations to pay compensation for accounts belonging to Holocaust victims, and transferred by Bank Leumi to the Custodian General, total NIS 95.8 million, assuming that no heirs are found. This sum accounts for almost all of the state’s total obligation of NIS 102 million. To say the least, the Ministry of Finance did not like this finding, which added one more burden to its budget division. On the other hand, ignoring the conclusions of an independent inquiry committee about property belonging to Holocaust victims would give the Israeli government a black eye. Bar-Lev has counseled Ministry of Finance budget director Kobi Haber and Accountant General Dr. Yaron Zalika to take an interest in pages 74-75 of the report, and has offered more clarifications and documents from his office. The section involves an event over 50 years ago, before WWII; the UK; and the Israeli government. With the outbreak of WWII, the British Mandatory Government in Palestine confiscated the Sharona neighborhood in Tel Aviv today’s south Ministry of Defense headquarters (kirya) compound. The residents of the neighborhood were German Templars. These were not ordinary enemy nationals; at a minimum, they were suspected, with good reason, of collaborating with the Nazi regime. After WWII, the neighborhood remained in the hands of the British Mandate Custodian of Enemy Property. The Jewish authorities were very interested in the property, which was located in a very strategic area. The British, however, did not want to sell it to the Jewish Agency, out of fear of deviating from their neutral status in the Arab-Jewish conflict. The solution found was for the Tel Aviv municipality to purchase the neighborhood. The deal was signed in April 1948, a few weeks before the end of the British mandate. The Tel Aviv municipality transferred the money to the Mandatory Government’s account at the Anglo-Palestine Bank (which later became Bank Leumi) in Jerusalem. After the state of Israel was declared, however, someone at Bank Leumi said, “Why should we pay the British? They’re not here anymore, so they’ll get along without a payment from us.” The British government thought otherwise, and repeatedly demanded its money from the Anglo-Palestine Bank. After losing patience, the British government filed suit for 1.79 million Israeli pounds (lira) against Bank Leumi in the Jerusalem District Court. At the time, one Israeli pound was worth £1. It was clear that Bank Leumi would have to pay, but the bank, which at the time was functioning as Israel’s central bank, asked the Israeli government for help in the matter. Legal experts thought deeply about the problem, and found a clever solution the state filed a lawsuit for the identical sum against Bank Leumi, claiming that the Israeli government had supplanted the Mandatory government, and the Israeli Custodian General, who was in charge of enemy property, was entitled to the money. The claims were never resolved. The Israeli and British governments soon began high-speed negotiations over the financial aspects of the end of the British Mandate, and in 1950, reached an agreement that included the withdrawal of the British claim against Bank Leumi. At the same time, the state withdrew its claim against the bank. What happened to the money? Opinions differ. In his report, Barlev wrote, “We do not know if the bank transferred the sum to the state, or to the Custodian General. Owing to time limitations and our priorities, we were unable to continue investigating the matter.” Informally, however, Bar-Lev’s office says that Bank Leumi kept the money, which is equal to NIS 75 million in current value. In that case, all the state has to do is demand that Bank Leumi hand it over. Bank Leumi insists, “The matter is not connected with the property of Holocaust victims. It concerns accounts between the governments of the UK and Israel, to which the bank is not a party. A document was furnished to the committee proving that the Bank does not have the money.” Published by Globes - www.globes.co.il - on January 30, 2005
http://www.globes.co.il/serveen/
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
11:38 27.02.05 |
|
|
83. איימו לפגוע בעתידי הפוליטי
בתגובה להודעה מספר 0
| |
עודכן ב- 03:30 27/02/2005 איימו לפגוע בעתידי הפוליטי יו"ר ועדת הכנסת לנכסי קורבנות השואה קולט אביטל ורואה החשבון יהודה ברלב מספרים על הלחצים הכבדים מאוד שהפעילו עליהם הבנקים
מאת יאיר שלג הדו"ח של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור נכסים של קורבנות השואה המצויים בבנקים בישראל פורסם לפני יותר מחודש, אבל שאלות רבות בנוגע אליו נותרו פתוחות. כך למשל מתברר שיש המערערים על הממצא המרכזי של הוועדה, שבבנקים בישראל יש חשבונות השייכים לקורבנות השואה. לפחות מצד בנק לאומי, שבו נמצאו לפי הדו"ח 180 חשבונות של קורבנות (יותר מכל בנק אחר), חוזרת ועולה הטענה ש"בבנק לא נמצאו שום חשבונות כאלה". מנכ"לית הבנק, גליה מאור, אמרה לפני שבועיים בראיון ברדיו ש"אם יימצאו בבנק חשבונות מתקופת השואה, בוודאי שנשלם אותם עד הפרוטה האחרונה". אולי קיוותה שהציבור, שאינו בקי בפרטים, יקבל את הרושם שהוועדה רק קבעה כללי תשלום למקרה שיימצאו חשבונות, זאת בשעה שרואה החשבון יהודה ברלב (הנחשב למומחה הבולט בישראל לביקורת חשבונאית בעלת אופי חקירתי), מצא כאמור 180 חשבונות כאלה. יתר על כן: בהודעותיו מיד לאחר פרסום הדו"ח קבע הבנק, כי הוועדה עצמה אישרה את טענתו ומצאה שאין בבנק חשבונות כאלה. אלא שזו לא המציאות, והטענה של הבנק גרמה לברלב להפר את שתיקתו ולחזור, בראיון ראשון לתקשורת מאז פרסום הדו"ח, על קביעתו החד-משמעית כי "בבדיקה נמצאו 180 חשבונות שלגביהם אין ספק כי הם שייכים לקורבנות שואה". מנגד מציין יונה פוגל, המשנה למנכ"לית בנק לאומי, כי בדו"ח עצמו מצויים שני ניסוחים שונים לגבי החשבונות הללו: בעמוד 68 הם אכן מוגדרים חד-משמעית כ"שייכים או קשורים לקורבנות שואה", ואילו בעמוד 91 הם מתוארים כחשבונות ש"יש סבירות כי הם עשויים להיות חשבונותיהם של קורבנות שואה". פוגל רואה בכך הוכחה לכך שהבודקים לא היו לגמרי בטוחים בנוגע לטיבם של החשבונות (ברלב אומר בתגובה כי "אכן נפלה טעות מצערת בניסוחים לא זהים, אבל אין בכך כדי לשנות את קביעתנו הברורה שהחשבונות שייכים לקורבנות"). לטענת פוגל, ההצלבה המדגמית שעשו הבודקים בין חלק מהחשבונות לבין רשימת קורבנות השואה המצויה ב"יד ושם" (הצלבה שהוכיחה, לפי דו"ח הבדיקה, כי אכן מדובר בקורבנות) אינה רצינית: "ברור שבהצלבת שמות יהודיים נפוצים תתקבל התאמה. אבל מי אמר שמשה כהן בעל החשבון הוא אכן משה כהן שנספה בשואה? באותה מידה יכלו להצליב עם ספר הטלפונים ולקבל התאמה". שכנועים ואיומים טענות מהסוג הזה מרתיחות את יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל (עבודה): "הרי בנק לאומי קיים איתנו שבע ישיבות רק על 180 השמות האלה. כל הטענות שלהם כבר הועלו ונבדקו. כל תיק נבדק באופן פרטני, וההצלבות שעשינו לא כללו רק שמות אלא פרטים מזהים נוספים. נציגי הבנק חתמו על כל תיק שהוחלט עליו ונציג איגוד הבנקים חתום על כל מסקנות הוועדה, למעט בנושא השערוך (שיטת קביעת הריבית וההצמדה שתשולם ליורשי החשבונות, י"ש). אז אחרי כל זה מנסים להטעות את הציבור ולערער על המסקנות?" חשוב להבהיר: באופן מעשי, לא מדובר בסכומים גדולים. לפי שיטת השיערוך אחת, הנמוכה, כל 180 החשבונות שווים כיום כ-350 אלף שקלים. על פי השיטה האחרת, הבנק יצטרך לשלם כמיליון שקלים, וגם זה בתנאי שכל יורשי הקורבנות ידרשו את כספם (תסריט שאינו סביר). בכל מקרה, אין מדובר בסכום שימוטט את בנק לאומי. אבל מדובר בעיקרון: הבנקים בישראל, ובמיוחד לאומי, לא רוצים שברקורד הציבורי וההיסטורי שלהם יירשם שהם החזיקו במשך עשרות שנים בחשבונות של קורבנות שואה. ואמנם, פוגל מבהיר שמבחינתו "זו לא ועדה לאיתור חשבונות קורבנות המצויים בבנקים, אלא ועדה לשערוך מחודש של חובות המדינה והבנקים בגין החזרים לא ריאליים שניתנו בעבר ליורשים". יש מידה רבה של צדק בתיאור הזה: בניגוד לבנקים השוויציים, שהמשיכו להחזיק כל השנים בכספי הקורבנות ואף למנוע גישה מהיורשים, הרוב המוחלט של החשבונות בבנקים בישראל הועבר לאפוטרופוס הכללי, שהחזיר חלק גדול מהכספים ליורשים, אם כי ללא ריבית והצמדה ריאליים. מה שמקומם את אביטל וברלב הוא הניסיון של הבנקים ללחוץ על הוועדה ולהכתיב את מסקנותיה. אביטל, למשל, אומרת ש"בשנה וחצי האחרונות היו המון ניסיונות 'לדבר על לבי', שלא ייתכן שכך וכך ייכתב על הבנקים. היו גם איומים לפגוע בעתידי הפוליטי, איומים שדווקא עודדו אותי להיות הרבה יותר נחרצת". עם זאת, היא אינה מוכנה לפרט את זהות המאיימים ותוכן האיומים, "מכיוון שזה מאחורינו, והעיקר שהדו"ח פורסם כמו שצריך, ומכאן והלאה צריך לחשוב רק על יישומו". ל"הארץ" הגיע נוסח של מכתב שכתבה אביטל לגליה מאור בספטמבר 2003, ובו היא מתלוננת על איומים שהופנו כלפי רואה החשבון ברלב. במכתבה מציינת אביטל מכתבים ששלח לברלב עורך דינו של הבנק, רם כספי, שבהם הזהיר אותו כי יהיה אחראי אישית לתוצאות בדיקתו: "הבנק רואה במשרדכם אחראי להצגת הדברים כהווייתם בפני ועדת החקירה... על שכמם של רואי החשבון עורכי הדו"ח מוטלת אחריות רבה לכל ההשלכות אשר ינבעו מעצם עריכת ופרסום הדו"ח" - רמז ברור למדי לתביעת נזיקין אישית שעלולה להיות מוגשת נגד רואי החשבון. כספי גם לא היסס להזהיר באחד הדיונים את חברי הוועדה מפני משמעותה של קביעה אפשרית שהבנקים בישראל החזיקו כספי קורבנות: "חס ושלום שיהיו ממצאים שהפרשנות שלהם תהיה שבנקים ישראלים שמרו תחת ידם כספים של נספי שואה. לא יקום ולא יהיה", קבע. עורך דינו של בנק המזרחי, שר האוצר לשעבר יעקב נאמן, אף הזהיר במפורש את משרד רואי החשבון שבדק את הבנק, כי "הבנק יראה כל מי שמעורב ושותף בדו"ח שאיננו אמת או שגוי, כאחראי לכל נזק, הפסד, הוצאה ופגיעה במוניטין". מנכ"ל בנק מרכנתיל (הבנק הקטן ביותר בין הנבדקים), שלום הוכמן, כתב לאביטל כי "אני שומר לעצמי את הזכות להיפרע מרואי החשבון". פוגל לא רואה בפנייה של כספי לברלב לחץ לא-לגיטימי: "כספי ביקש להזכיר לרואי החשבון את אחריותם לבדיקה לפי כללי האתיקה של לשכת רואי החשבון. גם דבריו בוועדה אינם ניסיון להכתיב את המסקנות, אלא אמירה פשוטה שאם חלילה ייקבע שבנקים בישראל הסתירו חשבונות של קורבנות שואה, זה יהיה רע מאוד לבנקים ולמדינה". הערה במחלוקת בהקשר הזה יש לראות את מה שתואר כבר כניסיון זיוף של דו"ח הוועדה. ברלב מספר ש"כמה ימים לפני פרסום הדו"ח, פנתה אלי קולט ואמרה לי שהיא לא שקטה, ומבקשת שאבדוק שוב את הנוסח. רק בבדיקה מאוד מדוקדקת מצאתי שאכן היה שינוי משמעותי לעומת הדו"ח שכתבנו: בהערת כוכבית לאותם 180 חשבונות נכתב שמדובר בחשבונות השייכים לאזרחים בריטים ולכן לא בהכרח שייכים לקורבנות שואה, בשעה שבמקור נאמר שהבדיקה שלנו הוכיחה שמדובר בקורבנות". בשיחה עם אחד מחברי הוועדה המייעצת של הוועדה (ועדת אנשי מקצוע בתחום הכלכלה והבנקאות, בראשות עורך הדין צבי ברק, שפעלה לצד חברי הכנסת והיתה אחראית לקשר השוטף עם הבודקים והבנקים) מתברר כי הוא אכן סבור שהחשבונות אינם של קורבנות שואה. מתברר שהוועדה המייעצת היא זו שכתבה הלכה למעשה את הדו"ח, הח"כים רק חתמו עליה, למעט שתי הצהרות של אי-הסכמה. כשברק נשאל אם הוועדה שבראשה עמד היא שהכניסה את השינוי הוא אמר כי "כל הערות השוליים שהוכנסו לדו"ח נעשו על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת, ולא על ידי הוועדה שלנו". היועצת המשפטית של הכנסת, אנה שניידר, אכן אישרה שמשרדה הכניס את ההערה, "מכיוון שלא היינו לגמרי בטוחים שהם שייכים לקורבנות", אבל הבהירה שההערה, כמו כל הדו"ח, אושרה בידי הוועדה המייעצת, ולכן האחריות הכוללת נופלת עליה. אביטל בכל אופן מתלוננת על השינוי שנעשה ואומרת כי "היתה לנו החלטה שלא מצנזרים את נתוני הבדיקה של רואי החשבון". השינוי שהוכנס באישור הוועדה המייעצת אכן בעייתי במאוד וזאת משום שכלל לא טרחה להבהיר שמסקנתה שונה מזו שאליה הגיע הבודק הישיר של הבנק. לאחר שברלב גילה את השינוי בנוסח ההערה, הוא החזיר את הנוסח המקורי ואף הדגיש כי בבדיקה מדגמית של חלק מ-180 החשבונות מול רשימת הקורבנות של "יד ושם" נמצאה התאמה. אביטל אומרת שלא טרחה להמשיך לטפל בנושא "כי העיקר שהדו"ח יצא כמו שצריך" (ואולי גם כדי שלא יועלו נגדה טענות על הפקדת הכתיבה בידי הוועדה המייעצת). נגד ברק הועלו לאורך כל הדרך טענות לניגוד אינטרסים בהיותו אחד מבעליה של חברת "הירשזון-ברק השקעות" (בשותפות עם עופר הירשזון, בנו של יו"ר ועדת הכספים לשעבר אברהם הירשזון), החייבת לבנקים, לפי פרסומים בעיתונות, עשרות מיליוני שקלים, מתוכם 22 מיליון שקל לבנק לאומי. לדברי ברק, "אני שותף בחברה שיש לה מערכת עסקית עם בנק הפועלים. אני לא דירקטור בחברה, אני לא חתום על ערבות אישית לאף אחד מהבנקים ובחמש השנים האחרונות לא נכנסתי לאף בנק בישראל בשום עניין עסקי הקשור לחברות שאני שותף בהן. לכן אני לא רואה כל סתירה בין ההשקעות שעשיתי בשנים האחרונות לעובדה שהתמניתי לפני חמש שנים ליו"ר הוועדה המייעצת". הוויכוח על הנדל"ן עוד לא החל לכאורה, נראה שהדרך ליישומו של דו"ח הוועדה הפרלמנטרית לאיתור נכסי קורבנות השואה - סלולה: שר האוצר נתניהו הסיר את התנגדותו הראשונית, והצעת חוק בעניין זה עברה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בכנסת. אבל העוקץ טמון כרגיל בפרטים הקטנים. בשבוע שעבר קבע נתניהו, כי סוגיית השערוך (כלומר, שיעורי ההצמדה והריבית), שהיא בעלת המשמעות הכספית המעשית של הדו"ח, תיבחן מחדש בוועדה נוספת, בראשות נציג בנק ישראל - וזאת אף שוועדת הח"כים והוועדה המקצועית המייעצת כבר קבעו כללי שערוך: הצמדה מ-1939 ו-4% ריבית לשנה לנכסים שלהם יהיו יורשים, והצמדה מ-1948 ו-3% ריבית לשנה לנכסים שיישארו ללא יורשים. האינטרס של המדינה לצמצם ככל האפשר את רמת השערוך רב יותר אפילו מזה של הבנקים, שכן עיקר החוב הוא של המדינה, ובהחלט ייתכן שהוועדה החדשה תחליט לצמצם את השערוך אפילו בהשוואה לנוסחה הנמוכה, שלה כבר הסכימו הבנקים. וכך, הבנקים רק צריכים להיצמד לעמדת האוצר בעניין זה כדי להרוויח. גדעון שור, ראש מערך קשרי חוץ בבנק לאומי, לא מהסס להזכיר לאוצר, שכדאי למדינה לצמצם את חבותה ככל האפשר, שכן "כל שערוך שייקבע בעניין זה עלול לשמש תקדים לתביעות פיצויים עתידיות של הפליטים הפלשתינאים, שלא לדבר על תביעות מכל הישראלים שהיו להם בעבר נכסים בידי האפוטרופוס". גם פוגל מעלה את החשש מ"תביעות דומות של פליטים פלשתינאים". החשש מתקדים שישמש גם תביעות פלשתיניות עלה בדיוני משרדי הממשלה השונים בנושא. ועם זאת, ממשרד המשפטים נמסר כי המשרד אינו חושש, וזאת מכיוון ש"החוק שנוסח מאוד ברור והוא מתייחס רק לנכסים של קורבנות השואה. הוא נוסח באופן שלא ניתן יהיה להקיש ממנו לשום נושא אחר". חשוב להוסיף כי אחרי חמש שנות עבודה הוועדה מימשה רק מחצית מהמנדט שנטלה לעצמה: היא טיפלה בחשבונות הבנקים, אבל לא בנכסי הנדל"ן (שם מצויים סכומים גדולים בהרבה). אביטל משוכנעת שהוועדה תשלים את עבודתה: "יו"ר הכנסת אמנם פועל לביטול כל ועדות החקירה הפרלמנטריות, אבל אנחנו הפכנו את הוועדה שלנו לוועדת משנה לוועדת הקליטה והתפוצות". במשרד המשפטים אומרים שדאגו להבטיח תקציב "צבוע" (כלומר, כזה שלא ניתן יהיה להשתמש בו במסגרת התקציב הכללי של הכנסת) להמשך עבודת הוועדה. אבל אחרי כל המאבקים והמשברים שליוו את הוועדה בחלק "הקל" של עבודתה, ספק אם היא תוכל להשלים את עבודתה בחלק הקשה יותר.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
14:11 29.03.05 |
|
|
85. WWII-era account of woman's father found in Israel
בתגובה להודעה מספר 0
| |
http://www.dailynewstribune.com/localRegional/view.bg?articleid=53061&format=text
WWII-era account of woman's father found in Israel
By Ken Maguire / Associated Press
Monday, March 28, 2005
BOSTON -- A batch of World War II-era bank accounts published recently in Israel is tied to the father of Greta Beer, a Boston resident who spurred a class action lawsuit against Swiss banks in the 1990s.
The account of Beer's father, Siegfried Deligdisch, was held at Bank Leumi in Israel and is among $212 million in assets of Holocaust victims being held by the Israeli government and several banks.
Beer, however, said the account is unrelated to the Swiss account she's been seeking for decades, and likely contains very little.
"This has nothing to do with the money he deposited in Switzerland," the 81-year-old said.
Beer in 2002 received a $100,000 incentive award for her services to relatives of Holocaust victims trying to retrieve funds left in Swiss bank accounts for safekeeping during WWII.
The unclaimed Israeli accounts belong to European Jews who deposited savings in banks in what was then the British mandate of Palestine, according to a parliamentary report released in January. Many of the account holders were among the six million Jews killed in the Nazi genocide, the report said.
Beer suspects her father's account stems from rental income from a home he once owned in Jerusalem.
"It must be some residue, from rental possibly, but it's very little," she said. "The main money was sent to Switzerland."
The Israeli report came after banks in Switzerland agreed to pay out hundreds of millions of dollars and open their records, after they were accused of hiding and misappropriating Jewish accounts from the war.
The Israeli government holds $135 million while the banks have $79 million, the report said. Of the bank holdings, Bank Leumi, which developed from the pre-state Anglo-Palestine Bank, has $70 million in Holocaust assets, the report said.
Most of the accounts were turned over to the government in the 1960s.
Beer's father was a Romanian Jewish businessman. He owned a successful ile company but because of political instability in the late 1930s, Beer's father put the money in what he thought was a safe Swiss bank account. He died in 1940 from a kidney ailment.
Beer wasn't captured and taken to concentration camps. She was in Hungary when her father died. She fled to Romania.
In 1960, Beer went with her mother to Switzerland to find the money. But like many Jews, they were turned away, told the accounts didn't exist. She testified before Congress in 1996 as part of her campaign to get access to her father's account.
Beer has yet to locate her father's Swiss account.
"It's my father's money. It's to bring to an end what my father has done," she said.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
12:19 04.05.05 |
|
|
86. גליה מאור ממשיכה להתעלל בניצולי שואה
בתגובה להודעה מספר 0
| |
עודכן ב- 03:33 04/05/2005
ניצולים דורשים מבנק לאומי מידע על חשבונות קורבנות שואה: "מחכים שנמות"
מאת צפריר רינתעשרות ניצולי שואה הפגינו אתמול מול משרד בנק לאומי בתל אביב, בדרישה שהבנק ימסור מידע על חשבונות של קורבנות ונפגעי השואה, וישתף פעולה בהחזרת כסף לניצולים וליורשיהם. את ההפגנה יזם "פורום הארגונים להשבת רכוש של נפגעי שואה בישראל". היא נערכה על רקע פרסום ממצאי ועדת חקירה פרלמנטרית, שבדקה את החשבונות שהפקידו קורבנות שואה בבנקים בישראל. "הוועדה עשתה הערכות של היקף הכסף שחייבים הבנקים, ופירסמה שמות של קורבנות וניצולים, אבל אין נתונים המאפשרים לדעת מי בדיוק היו האנשים", אמר יו"ר פורום הארגונים, אברהם רות. "מדובר לא רק בחשבונות של קורבנות, אלא גם באנשים שעדיין חיים וברכוש נוסף כמו כספות וניירות ערך. הבנק מסרב לתת מידע שיאפשר לאנשים שהם יורשים או בעלי חשבונות לגבות את מה שמגיע להם". לטענת הפורום, בנק לאומי מחזיק ב- 300 מליון שקלים, שאותם הוא צריך להחזיר לניצולים. "אנחנו מוחים נגד היחס של הבנק, שמחכה שאנחנו נמות ואז לא יהיה מי שיפעל לקבלת הכסף", אמר רות. "אנחנו הדור האחרון שמבין את משמעות העניין ואת חשיבותו". מהבנק נמסר בתגובה: "כל המידע בידינו הועבר לוועדת החקירה של הכנסת שעסקה בנושא, והיא קבעה את הסכום שחייב הבנק, כ-35 מליון שקלים. אין מדובר בחשבונות הנמצאים בבנק, אלא בסכומי הצמדה וריבית שנוספו לכספי החשבונות שהעביר הבנק".
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © ----------------
סגור חלון
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
14:09 05.05.05 |
|
|
87. הלאמת קרקעות של קורבנות שואה, מצמרר!!
בתגובה להודעה מספר 0
|
From : Shabtai Azriel <[email protected]>
Sent : Thursday, May 5, 2005 10:24 AM
Subject : Fw: הלאמת קרקעות של קורבנות שואה כיצד מדינת ישראל מלאימה קרקעות של קורבנות שואה
קרקעות של קורבנות שואה מחוייבות במיסים שנתיים, המנופחים באופן מלאכותי. כך, באופן שיטתי, מועברות קרקעות לרשות המדינה וכביכול הכל חוקי. מצמרר!!
אינג' שבתאי עזריאל
בשנת 1996 הוקמה עמותת "נפגעי מס רכוש" (נמר) במטרה לבטל את מס הרכוש. החל בשנת 2000 המס למעשה אינו קיים יותר. מס זה כונה "מס גזל", "אות קין בספר החוקים", "המס המעוות ביותר בישראל" וכיוצ"ב. החמור הוא שמס זה אף שימש כלי למדינת ישראל להלאים קרקעות של קורבנות שואה, ותופעה זו נמשכת גם היום. המס בגובה עשרות ואף מאות אלפי שקלים לשנה הוטל על 120,000 משפחות שבבעלותן קרקע פנוייה שאינה חקלאית. המס נומק ב"דירבון הבנייה", אך האוצר חייב במס גם קרקעות שהבנייה נאסרה על-ידי הרשויות, כגון המזבלה של עיריית נתניה, שהוקמה על קרקעות פרטיות, קרקעות מתחת לקונוס האווירי של שדה דב, מתחת לקווי מתח גבוה, מעל צינורות אנרגיה ומים, לצידי כבישים ועוד. החיוב היה בגובה 2.5% לשנה משווי הנכס והחישוב מוכיח שבהצמדה ובריבית מקובלת, הולאמה הקרקע פעם ראשונה אחרי 20 שנה, פעם שנייה אחרי 29 שנים, פעם שלישית אחרי 35 שנים ופעם עשירית אחרי 54 שנים. ישנם כאלה המחזיקים בקרקע בעל כורחם גם מעל 70 שנה.בחוק הוכלל סעיף 45 המפורסם, ולפיו שר האוצר רשאי לפטור ממס קרקעות שהניצול הכלכלי שלהן הוגבל ועיון בדברי ימי הכנסת, מעיד שהמחוקקים, אכן התכוונו לכך, אך שרי האוצר לדורותיהם מעולם לא הסכימו להפעילו. בצר להם, אזרחים שבו ועתרו לבג"צ להפעיל את סעיף הפטור לקרקעות מוקפאות, אך הבג"צ, ששופטיו שימשו כעורכי הדין של המדינה, חזר ואימץ את עמדת האוצר: "דירבון הבנייה הוא מטרה משנית בלבד ואילו המטרה העיקרית היא גביית המס". יצויין שאפילו בתיכון לומדים שמיסים אינם מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לחלוקת העושר בחברה ולהשגת יעדים כלכליים. שומות מס פיקטיוויות בנוסף לעיוותי החוק, מבקר המדינה אישר, שהשומות לא תואמות את שווי הקרקע, דהיינו "שיטת מצליח". בשנים 99'-97', השומות לא קטנו למרות קריסת שוק הנדל"ן, וגביית הייתר מוערכת בכ-300 מיליון שקלים בשנה. שרי האוצר מרידור, נאמן ושוחט, סרבו להתערב ובג"ץ העניק לשיטה לגיטימיות, כשסרב להורות להוציא שומות אמת והיפנה את הנישומים - ביניהם קשישים ומוגבלים - לוועדות ערר (בג"צ 6537/97). ועדות הערר שאליהן הופנה הנישום, פעלו כמחלקה במס רכוש, בידיעת כל הגורמים. האגף שלט על מינויי שופטיו, קיים את הדיונים במשרדיו, סיפק להם תה ושירותי מינהלה, יצר תלות כלכלית של השופטים בפקידיו ובעת מתן ההחלטות בוועדות, היו הנישומים מוצאים מהאולם וחברי הוועדה היו נותרים עם הפקיד. פסק-דין בבג"צ 7152/97, הורה לקבוע קריטריונים למינוי חברי ועדות, באופן שיימנעו ניגודי העניינים, אך לישכת היועמ"ש הודיעה לי בכתב (!) על סירוב לקיימו. כנגד כך, פניתי בבג"צ נוסף (6895/99) ואת הפרק הזה לא מלמדים באוניברסיטאות. לאחר שהוצא צו על תנאי, הדיון נפתח מחדש ובסוף נקבעו קריטריונים שאילצו עשרות חברי ועדות ערר להתפטר. קרקעות של קורבנות שואה מצב זה, מילכד ומוטט כלכלית עשרות אלפי משפחות, שנרדפו כ"סרבני מס", אך הנקודה המרכזית ברשימה זו הוא גורלן של קרקעות קורבנות השואה שנוהלו על-ידי האפוטרופוס הכללי. ובכן, בקרב פעילי נמר, התעורר זעזוע עמוק כשהתגלה שאותה המדיניות של גביית מיסים חלה גם על קרקעות של קורבנות שואה שנוהלו על-ידי האפוטרופוס הכללי, ולהלן הסיפור: לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הסתובבו בעולם שליחים ומכרו קרקעות ליהודים בגולה, "על הנייר". הרכישה התבצעה גם מתוך מניעים ציוניים של גאולת קרקעות. רוכשים רבים ניספו בשואה וקרקעותיהם נותרו בארץ, ממתינות ליורשים. לאחר קום המדינה, הועברו הקרקעות לניהול האפוטרופוס הכללי, מתוקף חוק האפוטרופוס הכללי. לפי טענת האפוטרופוס, בכתבה עיתונאית, חלק מקרקעות אלה מצוי ברשות הקרן הקיימת לישראל. היורשים, לא תמיד אותרו. לפעמים, הם כלל לא ידעו. חלקם, לא ידעו כיצד ואיך לאתר את הקרקעות, שעליהם עברו במשפחה שמועות מפה לאוזן. האיתור מסובך, בעיקר עקב הסיבה כי בימים ההם לא היו מספרי זיהוי. הנכסים נרשמו רק על-פי שמות ולא תמיד נותרו מסמכים, כך, שקרקעות אלה, עומדות לעיתים שנים ללא דורשים וללא בעלים, וכאן התגלתה חמדנותו של האוצר במלוא כיעורה. הקרקעות, העומדות ללא דורש, חוייבו במס רכוש ככל קרקע, שהוא המס היחיד במדינת ישראל, הרודף גם את מי שמצויים בבית מנוחתם. אגף מס רכוש, היה מעביר לאפוטרופוס הכללי רשימת קרקעות ללא בעלים, שהחוב עליהן תפח ודורש את חלקו. כך אגב, גילה לעיתים האפוטרופוס את קיומן. נמר לא הצליחה לברר במדויק את השיקולים המנחים את האפוטרופוס כיצד לנהוג בקרקעות אלה, אך כנראה שלאחר פרק זמן מסויים, הן עוברות לרשות מינהל מקרקעי ישראל או נמכרות מנימוקים שונים. כאשר מתגלים יורשים, הם נדרשים ראשית לשלם את החוב למס רכוש. לנמר לא היה מידע, כמה נותר לאחר מכן משווי הקרקע, אם בכלל. בהתחשב בחישוב שלעיל. היו מי שטענו, בעיקר אנשי האוצר אך גם האפוטרופוס הכללי, כאילו אין כל הבדל לגבי מיסוי קרקעות המוטל על בעלים חיים או על נפטרים, אך זוהי טענה חמורה ומתמיהה משני טעמים: א) כל עוד הקרקע אינה ניתנת לייזום ובנייה, הבעלים החי, יוכל להשתחרר מהמס אם ימכרינה או ייזום תוכניות בנייה. המת, אינו מסוגל וכך הקרקע שלו תופרש בסופו של דבר במלואה כמיסים למדינה. ב) יש לזכור ששומות מס רכוש, הן פיקטיוויות וחסרות כל קשר לשווי האמיתי של הקרקע. האפוטרופוס הכללי, אינו נוהג לחלוק על השומה וכך עולה, כי קרקעות אלה נישומות לעיתים בשווי גבוה בהרבה מערכן האמיתי. טרף קל. פניתי לגורמים שונים ומאומה לא תוקן משהתבררו הדברים, פניתי כיו"ר עמותת נמר לגורמים שונים. תחילה, נעשו הפניות בדיסקרטיות מרובה ובחששות גדולים, אך משלא היו לכך כל תגובות שהן, אף לא אחת, הורחב מעגל המכותבים ועדיין ללא הועיל. בשלבים כלשהם, התרשמתי שהדבר לא רק שאינו מפריע לאיש אלא שאני מפריע לאוצר בגילויים שלי. השיא הגיע בעת שאליקים רובינשטיין, כיועץ משפטי לממשלה אירגן באוגוסט 99' כינוס בלשכתו לגופים המטפלים בנכסים של קורבנות שואה. פנייתי לרובינשטיין בדרישה להשתתף בכינוס, כמי שפועל באופן ציבורי להשבת קרקעות לקורבנות שואה, נדחתה בנימוק… שהכינוס מיועד לרכוש קורבנות שואה המצוי בחו"ל. מיהרתי לעתור לבג"צ, אך השופטת דורנר טירפדה את בקשת העתירה ונותרתי בחוץ. מאז פניתי מספר פעמים לגורמים נוספים ולא הצלחתי לגרום לשינוי כלשהו. היום הוא יום השואה. אני מבקש מכל מי שמעיין ברשימה זו, לשלוח קישור ממנה לכל חבר כנסת ולבקש את תגובתו, ובמיוחד לשר האוצר בנימין נתניהו. _________ הכותב הוא יו"ר נמר - נפגעי מס רכוש.
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
13:37 18.05.05 |
|
|
88. בכל מעשה נוכלות תמצאו את עו''ד רם כספי
בתגובה להודעה מספר 0
| |
לויט קובע: בינו וקבוצת ליברמן רימו את ארט-בי בעיסקת פז
מאשר את הגילוי ב"גלובס" על הסתרת 17 מיליון דולר ששולמו לבגשיק וגונשיורובסקי
כתב גלובס 4:27 18/5/05
השופט ישי לויט, בתפקידו כבורר, קיבל את החלקים העיקריים בתביעה שהגישה קבוצת ארט-בי נגד קבוצת ליברמן (בעלת השליטה דאז בחברת הנפט פז), שבראשה עומד צדיק בינו. סכום הפיצוי ייקבע בהמשך הבוררות, והוא עשוי להגיע ל-30 מיליון דולר.
ארט-בי הפולנית היתה בשליטת בוגוסלב בגשיק ואנדריי גונשיורובסקי, וקרסה כאשר היא מותירה אחריה חובות במאות מיליוני שקלים, עקב מעשי מירמה וגניבה של בעליה. קודם לכן רכשו השניים מקבוצת ליברמן את הבעלות בחברת פז (שהיתה לפני כן בבעלות המדינה), תמורתה שילמו במזומן בדולרים שהביאו במזוודות. לויט מודעה
מטיל על הקבוצה ועל בינו את החבות לנזקים כספיים שנגרמו לקבוצת ארט-בי. עם זאת, דוחה השופט את דרישת ארט-בי לבטל את ההסכם כולו, בשל המירמה, ולהעביר לידיה את מניות פז בשווי 200 מיליון דולר. בכך בא לסיומו הליך ביניים בהליך הבוררות הממושך, שנולד בעקבות חשיפת הפרשה ב"גלובס" ב-1996. הבוררות נמשכת מ-1998. בשלב הבא ידון לויט בשאלה איזה סכום ישולם לארט-בי בגין הנזקים שגרמה לה קבוצת ליברמן. לפי החשיפה ב"גלובס", קבוצת ליברמן שילמה לבגשיק-גונשיורובסקי 17 מיליון דולר, תמורת הסכמתם של השניים לאפשר הסכם פשרה ולשחרר את המניות של פז (שהיקנו מחצית מהון המניות והשליטה בפז) - כך שקבוצת ליברמן תוכל לרכוש בחזרה את המניות תמורת 80 מיליון דולר.
העיסקה בוצעה באמצעות חברת אלטין, שבה החזיק כל אחד הצדדים חצי מהמניות. תמורה זו - "סכום ההשבה" - הועברה בחזרה לארט-בי הפולנית, דרך אלטין, לאחר שממשלת פולין טענה והוכיחה, כי כספים אלה נגנבו ממנה.
עם גילוי הדבר עוקלו המניות לבקשת ארט-בי וכן עוקלו במקביל נכסים של בגשיק-גונשיורובסקי. היה זה לאחר שבינו הצהיר, בתצהיר עליו חתם והוגש לבית המשפט, כי סכום ההשבה היה 80 מיליון דולר בלבד. עו"ד אליהו מירון המנוח, בא כוחו של מפרק ארט-בי, החל את המהלכים נגד קבוצת ליברמן ובינו בפרט. הוא כם הגיש בשם ארט-בי תלונה למשטרה נגד בינו; עורכי הדין שייצגו אותו בהליכים נגד הפולנים - רם כספי, צבי אגמון ויהושע רוזנצוויג (כיום יו"ר הבנק הבינלאומי שבשליטת בינו); ונגד עו"ד דן אבי-יצחק, שהיה בא כוחם של בגשיק-גונשיורובסקי. המשטרה המליצה להגיש כתב אישום נגד כל המעורבים, ובראשם בינו. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) החליטה לגנוז את תיק החקירה, בשל פטירתו של מירון שהיה העד המרכזי. בהליכים מטפל כעת בנו, עו"ד יצחק מירון. במקביל לחקירה המשטרתית, ניהלה ארט-בי כאמור הליך אזרחי נגד קבוצת ליברמן. קבוצת ליברמן שכרה שורה של פרקליטים, ובראשם משרד ש. הורוביץ ועו"ד מיכה קירש. ההליך האזרחי הועבר בהסכמה לדיון בפני בורר - שופט בית המשפט העליון בדימוס, דב לוין. עם פטירתו של לוין, ולאחר שכבר נשמעו רובן המכריע של העדויות, הועברה הבוררות בהסכמה ללויט. בהסכמת הצדדים פוצל הדיון לשני חלקים עיקריים: שאלת החבות, ושאלת הפיצוי יחד עם התביעה הנגדית מצד קבוצת ליברמן. בשלב שהוכרע כעת קובע לויט, כי קבוצת ליברמן חייבת בתשלום פיצויים לארט-בי. לויט מייחס לקבוצת ליברמן מעשים חמורים: "מסירת חלק ממידע לעיתים חמור מאי מסירת מידע כלל"; "הסתרת מידע והטעיה בנוגע לשווי הזכויות בחברת אלטין ובנוגע למצב חברת פז"; "מסירת מידע כוזב ובחלקו מטעה בנוגע לבוררות עם קבוצת זאבי וההסכם עימה"; "הסתרת מידע בקשר למו"מ בין קבוצות ליברמן ובגשיק"; "הסתרת תשלומים שונים ששילמה קבוצת ליברמן לקבוצה הפולנית"; "הסתרת נכסי קבוצת בגשיק שארט-בי יכלה לעקל (דמי ניהול בחברת פז)". לגבי עוולת התרמית קובע לויט, כי מתקיימים כל יסודות העוולה: דבר התשלום הנוסף הוסתר; הוצג ביודעין מצג כוזב; הוצג מצג כוזב בכוונה להטעות; התשלום הנוסף הוברח מארט-בי ועקב זאת סבלה זו האחרונה מנזק ממוני. כן מוצא לויט, כי קבוצת ליברמן חבה בעוולת הפרת חובה חקוקה ובעוולת הרשלנות.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
15:31 18.05.05 |
|
|
89. הזבלים בבנק לאומי מחכים שהניצולים ימותו
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ניצולי שואה יפגינו מול בנק לאומי: "מחכים שנמות" כמאה ניצולי שואה צפויים להשתתף בהפגנה שתיערך בצהרים מול משרדי ההנהלה הראשית של בנק לאומי, בפינת הרחובות נחלת בנימין ויהודה הלוי בתל אביב. הניצולים מאשימים את בנק לאומי בנקיטת סחבת בהשבת כספים השייכים ליורשי נספים בשואה.
את ההפגנה מארגן פורום הארגונים להשבת רכוש של נפגעי שואה בישראל. לטענת ראשיו, לאחר שבנקים באירופה הגיעו כבר להסדרים עם ניצולים, הבנקים היחידים שממשיכים להתכחש לזכויותיהם הם הבנקים הישראליים ובראשם בנק לאומי. במקום יוצבו כ-200 כיסאות ועל גבי 100 מהם יודבקו שמות ניצולי שואה שמתו בחודשים האחרונים. ההפגנה תתנהל תחת הסיסמה "בנק לאומי מחכה שכולנו נמות". בנק לאומי טוען כי אין בידיו כיום כספים השייכים ליורשי נספים בשואה וכי כל הכספים שהיו ברשותו הועברו לאפוטרופוס הכללי, בהתאם לחוק. ועדת חקירה פרלמנטרית קבעה באחרונה כי בבנק מוחזקים כיום 180 חשבונות שיש סבירות שהיו בבעלות נספים בשואה. ועדת החקירה איתרה אלפי חשבונות בנק "חשודים" בארבעה בנקים נוספים: מרכנתיל דיסקונט, דיסקונט, המזרחי והפועלים, אך לא הצליחה לאמוד את שווי הכספים שהופקדו במרבית החשבונות, בעיקר עקב תיעוד לקוי מצד אותם בנקים.
עמירם ברקת - הארץ 18.5.2005
http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=577520&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
10:51 24.05.05 |
|
|
90. גליה מאור ממשיכה בספינים הבזויים
בתגובה להודעה מספר 0
| |
לאחר הביקורת הציבורית: בנק לאומי מוכן לשלם 35 מיליון שקל לניצולי שואה
09:06 | 24.5.2005 עמירם ברקת
בנק לאומי מוכן לשלם לאלתר וללא תנאים כ-35 מיליון שקל על חשבון כספים שהפקידו בו יהודים שנספו בשואה. מדובר בסכום המינימום שנקבע לבנק בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית, שפורסם בינואר השנה. בבנק אומרים כי הם מוכנים לשלם את הסכום ברגע שתתקבל פנייה מסודרת בעניין מצד יו"ר הכנסת, הכנסת או הממשלה. מנגנון ממשלתי אמור לטפל בחלוקת הכספים ליורשי הנספים ולניצולים, אך הקמתו נמצאת בשלבים ראשוניים. לדברי ראש מערך יחסי הציבור בבנק לאומי, גדעון שור, הבנק מוכן לשלם את הכסף כסיוע הומניטרי לניצולי שואה או לכל מטרה ציבורית אחרת שתיקבע על ידי הגורמים הרשמיים שיפנו לבנק. במשרד האוצר, שגם הוא מחזיק בכספי ניצולים בסכום מינימלי של כמאה מיליון שקלים, מסרבים להציע בשלב זה הצעה דומה. לדברי דובר המשרד, "שר האוצר מגלה רגישות רבה לנושא והנחה את הגורמים המקצועיים במשרד לטפל בו בעדיפות עליונה". מדובר בתפנית של ממש בעמדת בנק לאומי. הבנק הכריז לא פעם בעבר, באמצעות בא כוחו, עו"ד רם כספי, כי רק פסק דין או חוק של הכנסת יוכלו לאלץ אותו לשלם על חשבון כספי הנספים. ואולם, בעקבות פרסום הדו"ח ועל רקע הביקורת הרבה שהשמיעו ניצולי שואה ואישי ציבור רבים, החליטה הנהלת הבנק לרכך את מדיניותה ולהציע לשלם לאלתר את סכום החוב המינימלי שקבעה הוועדה. הבנק כבר הפריש את הסכום ממאזניו הכספיים לשנת 2004, שפורסמו בסוף מארס. במקביל, יו"ר דירקטוריון הבנק, איתן רף, הודיע ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, על הסכמת הבנק לשלם 35 מיליון שקלים, למרות שלדבריו הבנק ממשיך להתנגד לשיטת חישוב הסכומים. בכירים בבנק לאומי אמרו אתמול כי אין לראות בהפרשת הכספים הודאה בעלת תוקף משפטי בחוב הבנק. לדבריהם, הפרשת הכספים מבטאת "הכרה של הבנק במחויבות המוסרית שלו כלפי ניצולי השואה, הבנה למצוקתם ולביקורת שלהם - גם אם איננו מסכימים לה. החלטנו על כך למרות שאנחנו עדיין חולקים על חישובי הוועדה, שנעשו לדעתנו באופן שרירותי, ולמרות העובדה שהבנק העביר כבר לפני שנים רבות את כל כספי הנספים שהופקדו אצלו לאפוטרופוס הכללי". ועדת החקירה הפרלמנטרית, בראשות ח"כ קולט אביטל (עבודה), המליצה לחייב את הבנק לשלם 307-35 מיליון שקלים על חשבון כספים שהפקידו אצלו יהודים שנספו בשואה. הפער בין הסכומים נובע מכך שהוועדה בחרה בשתי נוסחאות שונות לחישוב ערכם הריאלי של הכספים: ערך הכספים שישולמו ליורשי הנספים חושב לפי נוסחה "מרחיבה" וערכם של כספי נספים שלא יימצא להם יורש חושב לפי שיטה "מצמצמת". הוועדה המליצה להעביר את הכספים שלא יימצאו להם יורשים לשורת מטרות ובראשן סיוע הומניטרי לניצולי שואה נזקקים. בפברואר השנה אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית המיישמת את המלצות הדו"ח. ואולם, כמה נקודות מרכזיות בהסדר המוצע עדיין שנויות במחלוקת ועלולות לעבור חודשים, ואולי שנים, עד שניצולי השואה יוכלו ליהנות מהכספים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
23:12 31.05.05 |
|
|
91. זעקה של ניצול שואה - מי ישמע ?
בתגובה להודעה מספר 0
| |
זעקה של ניצול שואה - מי ישמע ?
still holds to deposits which were placed, in good faith by Jews who perished in the HOLOCAUST.
The Bank is owned by the State of Israel.
! SHAME
This IsraBank copntinues to deploy the IsraBluff method even against Holocaust survivors' families.
And IsraBluff earns profit...בנק אנגלו-פלשתינא הקרוי היום ''לאומי''
ממשיך להחזיק בכספים שהפקידו אצלו
יהודים שנספו בשואה.
שלא כמו הבנקים השוויצרים הוא טרם החזיר
את הכספים ליורשיהם החוקיים של הנספים. ישראבנק מממש את שיטת הישראבלוף
גם כלפי יורשי הנספים בנק לאומי הינו בבעלות הממשלה ! http://www.nrg.co.il/online/16/ART/940/743.html (תגובה 27) מביטה עליו גליה מאור מנכ"ל בנק לאומי ומצחקקת כל הדרך אל הבונוס ואל הקוקטייל הקרוב 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
pakpak
גולש אורח
|
14:48 24.06.05 |
|
|
93. ניצולי שואה: נערער יציבות בנק לאומי
בתגובה להודעה מספר 0
| |
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=591858&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0 ניצולי שואה: נערער יציבות בנק לאומי אם לא יחשוף מסמכים על חשבונות נספים מאת עמירם ברקת
פורום הארגונים להשבת רכושם של נפגעי השואה מאיים "לערער את יציבותו הפיננסית" של בנק לאומי אם זה לא יאפשר גישה מלאה לכל המסמכים הנוגעים לחשבונות בנק של נספים בשואה, הנמצאים ברשותו. ועדת חקירה פרלמנטרית שבדקה את חמשת הבנקים הגדולים, קבעה בפברואר השנה כי בנק לאומי מחזיק עד היום בלפחות 180 חשבונות בנק שקיימת סבירות גבוהה שבעליהם נספו בשואה.
דרישת פורום הארגונים מהבנק מסתמכת על דבריו של רואה החשבון יהודה בר-לב, שביצע את הבדיקה בבנק לאומי עבור ועדת החקירה, שטען כי נמנעה ממנו גישה לחלק מהמסמכים. בפורום הארגונים מאמינים, כי אם תינתן גישה מלאה למסמכים בבנק, הדבר יוביל למציאת חשבונות נוספים השייכים לנספי שואה. במכתב ששלחו השבוע ליו"ר דירקטוריון הבנק, איתן רף, כותבים ראשי פורום הארגונים, אברהם רות ואלישבע גלילי: "כמי שאין להם מה להפסיד עוד, אנו מתכוונים לחולל זעזוע בינלאומי סביב התנהגות הבנק. לאור יחסכם המעליב והפוגע, נציג לעולם את היחס לו זוכים קרבנות וניצולי השואה מבנק ישראלי ומהעומדים בראשו". דובר מטעם הפורום אמר כי בכוונת אנשיו לפנות לכלי התקשורת בחו"ל ולארגונים בינלאומיים. הדובר הוסיף, כי "יש בידינו כלים שיכולים להביא לערעור יציבותו הפיננסית של הבנק ולא נהסס להשתמש בהם אם הבנק יתמיד באטימותו". ראש מערך קשרי חוץ ויחסי ציבור בבנק לאומי, גדעון שור, אמר בתגובה כי לטענות פורום הארגונים אין שחר. לדבריו, הבנק שיתף פעולה באופן מלא עם הבודקים והעביר לידי ועדת החקירה את כל המסמכים שביקשה. שור הוסיף, כי בדו"ח הוועדה צוין במפורש שיתוף הפעולה לו היא זכתה מצד הבנק וכי בדו"ח אין אף מילה היכולה לבסס את הטענה כי הבנק הסתיר מסמך כלשהו מהבודקים.
פירוט מלא על פרשה מזעזעת זו ניתן למצוא:
http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=38082 "אילו לא היה מתגלה ניסיון הזיוף הרי שעבודת הוועדה, שנמשכה 5 שנים, הייתה מסתיימת בבושת פנים. הבנקים היו יכולים לצאת בהודעות לפיהן הם זכים כשלג והכנסת הכפישה אותם לשווא.
אלא שגם גילוי הזיוף לפני הדפסת הדו"ח ומסקנותיו לפיהן הבנקים – בעיקר בנק לאומי – מחזיקים בכחצי מיליארד שקלים של נספי השואה, לא הפריעו לבנקים לצאת בהצהרות מיתממות, המסירות מהם כל אחריות.
הפליא לעשות בנק לאומי, שפרסם הודעה שכביכול נכתבה בהתאם לנוסח המזויף של הדו"ח: "ממסקנות הוועדה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של קרבנות שואה עולה בבירור כי בנק לאומי לא הסתיר כספים של קרבנות שואה וכי לא נמצאה ראיה לקיומם של כספים של קרבנות שואה בבנק...". הודעת הבנק מתעלמת לחלוטין מהעובדה המובאת בדו"ח ולפיה בבנק לאומי מוחזקים 307.5 מיליון שקלים ב-2,541 חשבונות של נספים. חשוב לציין שהסכום חושב בהערכה זהירה מאוד הלוקחת בחשבון ריבית של 4% לשנה בלבד."
- MK Collette Avital (Labor), chairwoman of the Knesset Inquiry Committee for the Location and Restitution of Property of Holocaust Victims, lashed out at Bank Leumi's management Thursday for trying to intimidate her. "Ram Caspi is using dirty tactics on me, but I'm not impressed", she said. She declined to elaborate. "Galia Maor called me today and tried to convince me to be more lenient with Leumi than I would be with a Swiss bank. 'We've done so much for the State of Israel, we are Zionists', she said. But I don't buy it." -- אלמוני ניסה לזייף את דו"ח חשבונות קורבנות השואה לפי הדו"ח, בנק לאומי מחזיק 180 חשבונות של קורבנות שואה, ובהם כסף רב. בדו"ח שזוייף, לעומת זאת, נטען כי החשבונות אינם של הקורבנות
מאת: חדשות נענע 10:08 19/01/2005 אלמוני ניסה לזייף את דו"ח החקירה לגבי חשבונות ניצולי השואה בבנק לאומי. כך דווח היום (רביעי) ב-TheMarker. הדו"ח הוכן במשרד רואי החשבון יהודה ברלב ושות', שאישר את המידע. האלמוני ניסה להכניס את השינוי בדו"ח רגע לפני שהוא ירד לדפוס במשכן הכנסת, אולם השינוי אותר בזמן, ונתוני הדו"ח, שפורסמו אתמול, היו מדויקים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
pakpak
גולש אורח
|
20:34 10.07.05 |
|
|
96. צדק היסטורי אחרי 60 שנה
בתגובה להודעה מספר 0
| |
הכנסת החלה לפעול להקמת רשות להשבת רכושם של ניצולי השואה
צדק היסטורי אחרי 60 שנה הכנסת החלה לפעול להקמת רשות להשבת רכושם של ניצולי השואה ליורשיהם. ניצול: "תפעלו מהר" צדק מאוחר: הכנסת החלה לפעול להקמת רשות שתטפל בהחזרת כספם של הנספים בשואה לצאצאיהם או ליורשים החוקיים. בקרוב יחל מבצע נוסף לאיתור ולהשבת נכסי נדל"ן של הנספים בשואה. הכנסת פועלת להחזרת הכספים שנותרו בבנקים בישראל ואצל האפוטרופוס הכללי, יותר משנה לאחר שוועדת החקירה הפרלמנטרית להשבת נכסי השואה בראשות ח"כ קולט אביטל (עבודה) סיימה את עבודתה. מסקנות הוועדה הסופיות פורסמו לפני כחצי שנה. אתמול נדונה הצעת החוק שיזם ח"כ טומי לפיד (שינוי) בוועדת משנה של ועדת החוקה בכנסת. יו"ר הכנסת רובי רבלין סיפר שבעקבות פרסום הדוח על כספי הניצולים קיבל מאות שיחות טלפון בנושא מניצולי שואה "שאלו אותי איך אפשר לקבל את הכסף כאילו שאני האפוטרופוס הכללי", סיפר והוסיף שנאלץ להשיב את פני הפונים ריקם. רבלין הסביר לחברי הוועדה שעליהם לפעול קודם כל כדי "לדאוג לאלה שעדיין חיים איתנו. הנצחת זכר הנספים זה חשוב אבל ראשית יש להחזיר את הכספים לחיים ולדאוג לקורבנות שחיים". לדבריו, "שישים שנה אחרי השואה מדינת ישראל צריכה לסיים סוף סוף את הפרשה ולעשות צדק היסטורי". ניצול שואה שנכח בדיון ביקש מחברי הוועדה: "תפעלו מהר אנחנו בני שמונים פלוס". להשיב 900 מיליון שקלים
ועדת החקירה הפרלמנטרית להחזרת נכסי השואה בראשות ח"כ קולט אביטל (עבודה) הגישה לכנסת דוח הקובע שהמדינה והבנקים בישראל צריכים להשיב ליורשיהם של נספים בשואה יותר מ-900 מיליון שקלים שהוחזקו בפקדונות כספיים בבנקים. ניצולי השואה האשימו שהאפוטרופוס הכללי מונע מהם גישה למסמכים וכך נמנע מהם לדעת האם למשפחותיהם היו חשבונות בנק בישראל.
במקביל לדוח פירסמה הוועדה באתר הכנסת רשימה של 9,000 יהודים בעלי חשבונות שנספו בשואה לשימושם של היורשים. NRG
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
