על מה החליטה כנסת ישראל בתאריך 26.10.2004 ??  

"רק בחודש מרץ 2005 שרון יחליט:

1. אם יהיה פינוי??
2. את מי ייפנו??
3. מתי ייפנו??"

(סוף ציטוט מתוך נאומו בדיון על אישור תקציב פינוי - פיצוי)
מקור ערוץ הכנסת 13:55

http://rotter.net/forum/politics/8041.shtml

סיכום שכזה קוצב את זמנם של ישובי הרצועה, ואת זה מבינים גם במועצת יש"ע.

1. הממשלה מאשרת תוכנית התנתקות מתוקנת - נספח א' להלן; אולם אין בהחלטה זו כדי לפנות ישובים.

ניתוח המשמעויות, הסיכונים והתחזיות לתוצאות אפשריות של "תוכנית ההתנתקות" של ראש הממשלה אריאל שרון

מחקר והכנה:
יוסי בלום-הלוי

תוכן העניינים

מטרה. 2

סימוכין ומראי מקום. 2

מבוא. 3

השלכות ומשמעויות.. 5

1. מעמדם של שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי 5

2. משמעויות ההתנתקות מיש"ע על פי המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות.. 6

3. משמעויות ההתנתקות בהתייחס לעמדות המסורתיות של הערבים וישראל בסכסוך. 6

4. משמעויות נלוות לשטחים עליהם הוחל החוק הישראלי בקווי שביתת הנשק 7

5. ההשלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל בזירה הבינלאומית 8

6. המשמעות של הקמת מדינה פלשתינאית כתוצאה "מהקטנת החיכוך", כמוטיב להתנתקות.. 8

7. משמעויות דמוגרפיות.. 9

8. המשמעויות האסטרטגיות של תוכנית ההתנתקות.. 11

9. משמעויות אסטרטגיות של אובדן ההרתעה. 13

10. משמעויות הנסיגה על הכוח הלוחם, סדיר, קבע ומילואים, בצה"ל במערכת הביטחון ובביטחון הפנים 14

11. משמעויות משפטיות הנוגעות לפינוי אזרחים ישראליים, תקדים סיני חוקי היסוד וחקיקה חדשה 15

12. משמעויות כלכליות ישירות ועקיפות לפינוי ישובים ויישובם מחדש באזורי הארץ השונים 15

13. משמעויות חברתיות של הפינוי, והמאבק הצפוי בו והשפעתו על המורל, הלכידות, והחוסן הלאומי 16

המלצות וסיכומים. 17

נספחים. 20

נספח א' 20

נספח ב' 21

נספח ג' ביקורת טיוטת תוכנית ההתנתקות של המל"ל. 23

נספח ד' סימולציה של קווי המיתאר לתוכנית ההתנתקות.. 26

פרק א' מתווה כללי של תוכנית ההתנתקות.. 26

פרק ב' תוכנית מבצעית לפינוי יישוביי חבל עזה. 26

משימות.. 28

על המחבר. 30

מטרה
מטרת המסמך להציג ניתוח אלטרנטיבי למיתווה ההתנתקות של המועצה לביטחון לאומי, ולהציג לכנסת ישראל, לממשלה ולדרג המבצע משמעויות רב-תחומיות (אורתוגונליות) של התוכנית, יחד עם תחזיות, תסריטים ותוצאות אפשריות למקרה של מימושו.

סימוכין ומראי מקום
העיתונאי בן כספית בכתבה "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004 .
בן כספית בכתבה "ההתנתקות – המסמך המלא", מעריב יום ה' 11-3-2004.
אמנון לורד, עורך מקור ראשון בכתבה: "יוצאים רע", גיליון 5-3-2004.
בהחלטת ממשלה מספר 4889 בדבר הקמת המועצה לביטחון לאומי - אתר משרד ראש הממשלה – נספח א'
הסכמי סן רמו – המסמך המקורי
ארץ ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי – טליה אינהורן, פרופסור למשפט בינלאומי.
http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/Talia-International.html

זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ ישראל לפי המשפט הבינלאומי , הווארד גריף – מומחה למשפט הבינלאומי, מרכז אריאל למחקרי מדיניות
http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/HowardGriefH.html

הודעת ראש הממשלה לכנסת 15 למרץ 2004 בעניין תוכנית ההתנתקות.
דברי ראש השב"כ אבי דיכטר בכנס הרצליה בעניין כישלונה של מערכת הביטחון לספק חליפת מגן ראויה לאזרחי ישראל.
דמוגרפיה וטריטוריה גורמים מרכזיים ביחסי יהודים-ערבים - ארנון סופר, אוניברסיטת חיפה
http://micro5.mscc.huji.ac.il/~truman/bamatruman/arnonsoffer.doc

דמוגרפיה ומתימטיקה ד"ר אברהם בן-עזרא
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4769-00.html?tag=11-38-05&au=True

יגאל אלון מסך של חול ישראל וערב בין מלחמה ושלום הקיבוץ המאוחד 1960.
13. המערכת הממשלית של הביטחון הלאומי מאת בנימין עמידרור מערכות 275 גיליון

אוגוסט 1980 .

מבוא

מלימוד החומר הגלוי שפורסם לעיל על תוכנית ההתנתקות, עולה כי המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) איננה פועלת ברוח היעדים שנקבעו בעת הקמתה לפני 5 שנים, בהחלטת ממשלה מספר 4889 נספח א' .

יעדי המל"ל לפי החלטה זו, הם לקיים פורום ייעוץ בכיר לראש הממשלה בנושאי הביטחון הלאומי ולכוון עבודת מטה בין גורמי ממשל ובקרה, לועדות הכנסת והממשלה. בהתייחס לצורת העבודה של המל"ל, כפי שנחשפה לציבור בסוגיית ההתנתקות, נראה כי המל"ל איננה פועלת בהתאם ליעדיה המקוריים, ודרכי פעולתה מאפיינות מטה מבצעי המופעל על פי פקודות מבצע, ולא דווקא מועצה מייעצת של מומחים, וגוף מכוון. מההכנות החפוזות ללימוד נושאים כה מורכבים, כפי שניתן להיווכח, נחשפה גישה שאיננה אינטגרטיבית דיה, כפי שהדבר נדרש לצורך בחינה והערכה של מתווה כה מורכב כמו תוכנית ההתנתקות. עם אלה, ניכרת גישה המתעלמת מהסיכונים המרכזיים הנובעים מהמתווה בטווחי הזמן הקצרים, הבינוניים והארוכים; וכמו כן, בולטת בהיעדרה, תוכנית מענה-לסיכונים (Contingency Plan) אותה יש לבחון במכלול אחד עם התוכנית, בשל רמת הסיכונים הגבוהה הנובעת ממנה. יש להצטער שלא נלמדו לקחים מכישלונות ומחדלים שנתגלו בעבודת הממשלה במלחמת יום הכיפורים, ביישום תוכנית אוסלו, הנסיגה מלבנון ובאירועים הקשורים לשבויי החיזבללה.

היעדר התייחסות לתוכנית המענה-לסיכונים, כמו מנושאים מתודולוגיים נוספים בעבודת המחקר האמורה, מחייבת עבודה לפי נהלים מקצועיים, שיטות תיעוד מתאימות, דיוני סקר ואישורים קודם שהמלצות אלה יובאו להכרעת הממשלה. לא צריך להכביר מילים על החשיבות של איכות תוצרי העבודה של המל"ל, בשל היותם בסיס לצורך קבלת הכרעות קריטיות.

זאת ועוד: ראש הממשלה, שהוא מנחה תוכנית ההתנתקות, הפועל מתוקף חוק הממשלה ובכפוף להתחייבותו לשמור על חוקי המדינה ולכבד את החלטות הכנסת – פועל בנושא ההתנתקות, בניגוד לנדרש חוק, למנהל תקין ובסתירה להליכים דמוקרטיים מקובלים. בהתאם לחוק ולנוהג מקובל שעל החלטות ממשלה בכלל, וכאלה שהן הרות גורל בפרט, יש לקיים דיון במסגרת שלטונית פנים ישראלית קודם שפונים אל גורמי ממשל בינלאומיים לצורך קבלת תמיכתם בתוכנית. יש יותר מטעם לפגם בעובדה שראש הממשלה פועל "לשיווק" מתווה ההתנתקות, השנוי במחלוקת פנימית כה קשה, בקרב גורמי ממשל חיצוניים בארה"ב, באירופה, ואף בעולם הערבי, בעוד הממשלה, עצמה, איננה מקבלת כל מידע, והיא איננה יכולה לבחון את משמעויותיה. הדרך שבה מבצעת לשכת ראש הממשלה את תוכנית ההתנתקות, מעקרת מתוכן כל דיון ענייני בנושא, ומתקבל רושם ששיטה זו מיועדת להפעיל לחץ חיצוני על שרי הממשלה, ובעקיפין גם על הכנסת, והדרג המבצע, כדי לשכנעם לוותר על שיקולים ענייניים, ולקבל את התכתיב של ראש הממשלה כמות שהוא. דרך פעולה זו של לשכת ראש הממשלה נעשית באופן הנוגד את האינטרס הציבורי של אומה, המצויה זה 3.5 שנים במצב מלחמה מתמשך, אשר בה נקטלו עד עתה כ- 650 אזרחים ו- 350 חיילים. מתווה ההתנתקות של המל"ל מתעלם מחשיבותו של המורל הלאומי, ואין מענה לצורך הציבורי להחזיר לתקנה את תחושת הביטחון הלאומי והאישי, שאבדו בשנים האחרונות. יש לתת את הדעת לחוסר התקווה, אובדן הדרך וצדקת המטרה, אותם חשים אזרחי ישראל, במיוחד על רקע מתקפת התעמולה העולמית נגד היהדות ומדינת ישראל - מתקפה זדונית שהחריפה מאז ועידת דרבן עד כדי דה לגיטימציה גמורה של ישראל כמדינה ושל היהודים כלאום. אין כל התייחסות להשפעות שיהיו לתוכנית על החוסן הלאומי, בשל מה שמתקבל בציבור כנסיגה מתמשכת מעמדות מדיניות מוסכמות, ומנכסים קרקעיים, לאומיים וביטחוניים, בלא תמורה ובלא שלום, תוך מתן פרס לטרור, ובלא הבטחה, ולו אף להפסקה זמנית או לריסון של מתקפת הטרור הבלתי פוסקת הנערכת על ישראל.

חמורה במיוחד ההתעלמות של המל"ל מסכנה אפשרית של אובדן השליטה בעת הפינוי של אלפי תושבים, עד כדי היגררות לאירועים של מרי אזרחי, העלולים להוביל חלילה, למלחמת אחים.

זאת ועוד: למרות שראש הממשלה לא מסר עד היום כל הודעה ברורה ומלאה לכנסת , וזו ממילא לא אישרה את ביצועם של הפרטים שכבר הודלפו לציבור, ניגשה המל"ל, ובעקבותיה אף גופים נוספים בצה"ל ובמערכת הביטחון, לצדדים מעשיים ביישום התוכנית והוחל בקביעת עובדות בשטח. עובדה זו יצרה בדיעבד, תחושה של לית דין ולית דיין, המלווה בתובנה שהממשלה פועלת ליישום תוכנית מרחיקת לכת זו בשל כישלונותיה לספק חליפת מגן נגד הטרור , ואף בשל כישלונות מודיעיניים בפרשת השבויים והנעדרים. תחושות אלה הובילו להתנגדות הציבורית העזה לתוכנית, ולחששות הכבדים המלווים אף את אלה המצדדים בה. נסיבות אלה אינן תורמות לאווירה הציבורית הנדרשת לדיון בנושא כה גורלי לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל, ולאחדות העם. המסמך שלהלן ינסה להציג ולחדד נושאים קריטיים להערכת חברי הכנסת והממשלה, על מנת שייפתח דיון ציבורי בישראל בשאלה קיומית זו.

י.ב.ה.

השלכות ומשמעויות

הערה המחבר: סדר הופעת הסעיפים כלהלן, איננו קובע את חשיבותם העקרונית של הנושאים המוצגים בהם, ויש להתייחס למכלול בראייה כוללת של תוכנית ההתנתקות.

1. מעמדם של שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי

פרטי העצמאות המתוכננת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסיים, שניתן לכנותם כמסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית ושל מדינת ישראל היהודית המודרנית שצמחה מתוכה:

"החלטת סן-רמו" מיום 25 באפריל 1920;

"המנדט על ארץ-ישראל", שהוענק לבריטניה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על-ידי חבר הלאומים ב- 24 ביולי 1922;

"חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מיום 23 בדצמבר 1920.

את שלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924 בנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

חשוב לזכור תמיד, כי מסמכים אלה הם המבטאים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על פלשתינה ועל ארץ-ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, והכרה מחודשת זו נובעת מהם. זאת משום שקיימת דעה כוזבת, אוניברסלית כמעט, כאילו החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947 היא ש"הולידה" את מדינת ישראל. לאמיתו של דבר, "החלטת חלוקה" שמעמדה בהתאם לאמנת האו"ם כהמלצה בלתי מחייבת, לא רק שלא ביטלה הזכויות המשפטיות של העם היהודי ואת ריבונותו על כל פלשתינה וארץ-ישראל, אלא שההתקפה שערכו מדינות ערב על מדינת ישראל בעת הקמתה, כמו סירובן להכיר בהחלטה זו, פוסלות על הסף כל דיון בהמלצה זו עצרת האו"ם, ועל כן היא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו או מחוללתן.

"החלטת סן-רמו" הנזכרת הפכה את "הצהרת בלפור" מ- 2 בנובמבר 1917, מהצהרת מדיניות בריטית גרידא, המביעה אהדה לייעודה של הציונות להקים מדינה יהודית, למסמך מחייב במשפט הבינלאומי, שהטיל על בריטניה להגשים את המטרה הזאת תוך שיתוף-פעולה פעיל עם העם היהודי. על-פי הצהרת בלפור כפי שפורסמה במקורה על-ידי ממשלת בריטניה, הבטיחה זו רק "לעשות כמיטב מאמציה כדי להקל" על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. אולם בהחלטת סן-רמו מ- 24-25 באפריל 1920, הטילו מעצמות ההסכמה הראשיות, כגוף מלוכד, על ממשלת בריטניה את האחריות או החובה המשפטית להוציא לפועל את הצהרת בלפור. על בריטניה הוטלה אפוא המטלה המשפטית להבטיח את הקמתו הנאותה של הבית הלאומי של העם היהודי.

2. משמעויות ההתנתקות מיש"ע על פי המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות

המנדט הבריטי חוייב, משפטית, להבטיח את מימוש הבית הלאומי היהודי (מדינה יהודית) בארץ-ישראל והמשמעות היא שממשלת ישראל, שקיבלה על עצמה מתוקף הכרזת העצמאות מיום ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 לממש מנדט זה, אין לא הסמכות ולא הרשות לנטוש את הארץ, או חלקים ממנה, בלא שהדבר יתקבל במשפט הבינלאומי כאי הכרה גורפת בזכויות שהוכרו בהחלטת סן רמו ובהסכמים הנלווים אליו, כמפורט לעיל. לטענת כותב המסמך על פי האמור במגילת העצמאות אין ממשלה בישראל רשאית לוותר על שטחים הנתונים לריבונותה, וכאשר תתכוון לעשות כן, עלולה סמכותה המוסרית ואף החוקתית, לפקוע ציבורית בעם וחוקתית על ידי הכנסת, זאת במסגרות הקיימת של חוקי היסוד, הריבונות החוקתית של הכנסת, ובית המשפט העליון. יש לתת את הדעת על קבלת החלטות ברוב מיוחד של הכנסת או במשאל עם, כדי למנוע מצב בו יהפכו הכנסת, שהיא הרשות המחוקקת, ובית המשפט העליון (הרשות השופטת) לחותמת גומי של הרשות המבצעת בהחלטה העלולה להיות בכייה לדורות אם לא חמור מכך.

3. משמעויות ההתנתקות בהתייחס לעמדות המסורתיות של הערבים וישראל בסכסוך

בשנת 1945, כאשר נוסד ארגון האומות המאוחדות (שהחליף את חבר הלאומים), הוחלט שכל ההחלטות שנתקבלו קודם לכן לגבי המנדטים למיניהם, יישארו על כנן. (כמפורט בסעיף 80 פרק 12 של אמנת האו"ם The Charter of the United Nations)

אי לכך, ההחלטה של חבר הלאומים אשר קבעה שעל האנגלים "לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט", נשארה על כנה על פי החלטת האו"ם. לפיכך מודגש, שהחלטות האו"ם ומועצת הביטחון בכלל זה, מבוססות או על הפרק ה-6 של אמנת האו"ם (המדבר על פתרונות של סכסוכים בין מדינות, בדרך של מו"מ ובדרכי שלום) או על הפרק ה-7 (המדבר על הפעלת כוח לפתרון סכסוכים). כל ההחלטות המבוססות על הפרק ה-6, הן בבחינת המלצות בלבד. מאידך, ההחלטות המבוססות על הפרק ה-7, (כגון ההחלטה שחייבה את עירק לצאת מכווית), מאפשרות למועצת הביטחון להפעיל כוח כדי ליישם את ההחלטה, והן לא חלו מעולם על הסכסוך הישראלי ערבי מהסיבות הידועות. מאז נוסד האו"ם, ב-1945 כל ההחלטות בנושא ישראל-ערב, התבססו על הפרק ה-6, (כולל ההחלטה על החלוקה וההחלטות האחרות - כגון 242 ו-338). לכן, כל ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי הן בגדר המלצות בלבד שאינן מחייבות אף צד!

היות ובוועידת סן רמו, החליטו גם על מתן ריבונות למדינות אחרות כגון, מצרים, לבנון, סוריה ועיראק ועל מסגרת הגבולות שלהן, אם מישהו באו"ם יטען שיש לשנות את החלטת ועידת סן רמו לגבי גבולות מדינת ישראל היום, זכותה של מדינת ישראל לדרוש דיון מחודש גם על גבולות של כל המדינות שמסביבה, על פי העיקרון שכל הגבולות נקבעו באותה ועידה, והדדיות היא המינימום שמדינת ישראל רשאית לדרוש.

לפיכך, יש סכנה שההתנתקות תיצור מצב משפטי שבו יקבלו ערביי א"י והרשות הפלשתינית לראשונה, הכרה דה יורה ודה פקטו כאחת על ידי מדינת ישראל, שהיא צד טוען יחיד לריבונות בסכסוך, כאשר בידיה, וברשותה בלבד, מסמך המאשר את ריבונותה על א"י מתוקף החוק הבינלאומי!

המשמעות: ישראל תשמיט בעצם הנטישה מרצון של השטחים, כל טענה לריבונות שהוקנתה לה מתוקף החלטת סן רמו ונספחיה. כמו כן, תכיר ישראל בטענותיהם של הפלשתינאים "לזכויות היסטוריות" שאבדו להם, כטענתם, בכל שטח משטחי "פלשתינה - ארץ-ישראל" המנדטורית לשעבר, ומהשלב שבו יהיה להם בין הירדן לים רוב דמוגרפי, הם יוכלו להכריז שמדינת ישראל כמדינה יהודית איננה רשאית על פי עקרון ההגדרה העצמית לשלוט בעם אחר, ומחובתה להעביר את הריבונות והשליטה לידי הרוב הערבי – בדיוק על פי אותו עקרון שדרום אפריקה העבירה את השליטה ליד הרוב השחור.

4. משמעויות נלוות לשטחים עליהם הוחל החוק הישראלי בקווי שביתת הנשק

גם לא תעמוד לישראל כל טענה לריבונות, ולו אף חלקית על גבולות שביתת הנשק 1949 – הקרויים "גבול הקו הירוק", שכן קו זה מעולם לא היה גבול מוסכם בין ישראל לשכנותיה ולא הוכר אף על ידי שום גורם בעולם כגבול בינלאומי. מי שסבור כי תביעותיה של מצרים לתיקוני גבול עם ישראל בקו הירוק, כפי שעלו בעת חתימת הסכם השלום עימה תמו – חי באשליה: למצרים יש תביעות מישראל, העולות מעת לעת, "להחזיר" לה שטחים נרחבים ביותר בדרום הנגב, המכונים בפיה "משולש אום רשרש", ואשר כוללים את כל מפרץ אילת, העיר והישובים שבסביבתה, בשטח של למעלה מאלף קמ"ר (תוך יצירת פרוזדור יבשתי רציף בין סיני לירדן וסעודיה). ישראל לא תוכל מרגע הנטישה הזו של שטחי יש"ע, להתנגד לאיזו שהיא טענה לריבונות פלשתינית גורפת על כל השטח, ויעמדו לערביי א"י לא רק אותן טענות לשוויון זכויות משפטיות, שלא ניתנו להם מעולם בשום מסמך של המשפט הבינלאומי (וכאמור אף לא בהחלטות 242 338 של האו"ם שהתקבלו לפי סעיף 6 לאמנת הארגון!) וישראל תהיה זו שבעובדת הסתלקותה מהשטחים הללו תיתן תוקף לתביעות העולות מהאמנה הפלשתינאית הידועה לשימצה.

נטישה זו תיצור מצב חדש לחלוטין, שיעמוד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920.

החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" "זכה" לראשונה להכרה בינלאומית פוליטית במהותה, ולא משפטית, לאחר הישגי ישראל במלחמת ששת הימים. אם לפי איוולת זו נחשבה ישראל "כוח כובש" בשטחי יהודה ושומרון, הרי שמשלב זה היא תחשב ככוח פולש לא לגיטימי גם בשטחי "הקו הירוק", בו הישראלים רואים עצמם כגורם ריבוני בעל זכויות. כל הטענות המועלות בפורומים בינלאומיים עוינים, ואף בקרב תומכיהם בארץ, שישראל פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי בכלל, ואמנת ג'נבה ותקנות האג בפרט, הן טענות שקריות אשר חסרות כל בסיס במשפט הבינלאומי.

אף שאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אין להם שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, ולמדינת ישראל, ורק לה, עומדות טענות מוצדקות לריבונות עליהן; זאת ועוד: בהסכמי השלום עם ירדן, וויתרה ישראל ללא כל תמורה נגדית והכרה בזכויותיה החוקיות על שטחים שממזרח לירדן, ובכך תמו כל טענותיה לריבונות, ולו אף תיאורטית, על שטחי המנדט המזרחיים של ארץ ישראל. הסתלקותה של ירדן ב- 1988 מתביעות על שטחי יהודה ושומרון יצרה מצב חדש אותו ישראל לא ניצלה להגנה על זכויותיה בשטחים אלה. וויתור משלב זה ישמיט כאמור את הבסיס האחרון לטענות הריבונות שלה, בכל חלק בארץ, ינציח את הסכסוך היהודי-ערבי, ישחק את כוח העמידה והחוסן הלאומי, עד כדי סכנה להיכחדותה של מדינת ישראל.

5. ההשלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל בזירה הבינלאומית

וויתור תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת נגד הטרור והרשות הפלשתינאית העומדת בראשו, יתפרש כהכרה של ישראל בטענות הערביות שישראל היא כוח פולש זר, קולוניאלי בשיטותיו וכובש לא חוקי במעמדו המשפטי. מאז ועידת דרבן 2001 נשמעות הצהרות גלויות בעולם המערבי, אירופה ובעולם השלישי שמדינת ישראל "נוסדה בחטא, וכי הקמתה היא פשע בינלאומי נגד הערבים, ומן הראוי שתתבטל ותעבור מן העולם כישות לא לגיטימית". גם בקרב אויביה הנחרצים של ישראל בין ארגוני הטרור, יש הסכמה מלאה, שנטישה של ישראל את שטחי יש"ע, כולם או מקצתם, תהווה ניצחון מכריע בשלב הנוכחי של המלחמה עמה, ושלב זה ישמש מקפצה לשלבים הבאים בחיסול מדינת ישראל, כאמור במתווה תוכנת השלבים הערבית הידועה לשימצה. משלב זה צפוי כי ישראל תקלע ללחץ בינלאומי בלתי פוסק בכל האמצעים הדיפלומטיים, המשפטיים, הכלכליים והחברתיים בזירה הבינלאומית, כדי שתמשיך בהעברת הריבונות והזכויות מהישות היהודית לידי המדינה הפלשתינאית המתחזקת והולכת בשטחי ארץ ישראל המנדטורית. צפויה התערבות גדלה והולכת של מדינות האיחוד האירופי, המצויות תחת השפעה מוסלמית וערבית המתגברת והולכת, בנעשה בשטחי מדינת פלשתין, כולל מתן הגנה וחסות מדינית לפעולות גרילה ותוקפנות ערבית שיערכו נגד ישראל משטחי פלשתין. יהיה זה ניצחון גדול של הרשות הפלשתינאית ומנהיגה יאסר עראפת, שמאז ומתמיד שאף לבנאם את הסכסוך וליצור לפלשתינאים חגורת מגן בינלאומית להמשך תוכנית השלבים בדרך להכחדתה של מדינת ישראל.

6. המשמעות של הקמת מדינה פלשתינאית כתוצאה "מהקטנת החיכוך", כמוטיב להתנתקות

עם פקיעת התוקף של הסכמי אוסלו – חמש שנים לאחר חתימתם, פקעו מאליהן ההסכמות שנתנה ישראל להמשך פעילותה של הרשות הלאומית הפלשתינאים בשטחים שנמסרו לשליטתה ביש"ע. ואקום משפטי ומדיני זה התמלא בפעולות איבה פלשתינאיות שהחלו בספטמבר 2000 (ואף קודם לכן) ונמשכות עד עצם פרסום מסמך זה. הרשות הפלשתינאית נמנעה וביודעין מהכרזה על מדינה עצמאית באותם השטחים שנמסרו לידיה, מתוך ידיעה ברורה ובכפוף להצהרת כוונות של ישראל, שמרגע זה היא תפעל כראות עיניה כדי לסכל מהלך זה, או לנקוט בצעד נגדי לצורך החלת החוק הישראלי בכל שטח שתמצא לנכון. מצב זה ישתנה לחלוטין עם הנטישה המכוונת של השטח בתוכנית ההתנתקות. אם יקרה מצב זה, תכריז הרשות הפלשתינאית היושבת ברמאללה על שטחי עזה וחלקים נרחבים בצפון השומרון, מרכזו, וכן חברון ודרום יהודה כשטחים הנתונים לריבונות של מדינה פלשתינאית עצמאית, וקרוב לוודאי שרוב מדינות העולם יכירו בה. משלב זה, תקבל הרשות הפלשתינאית מעמד של מדינה החברה באומות המאוחדות עם כל המשתמע מכך , משינוי מעמדה הנוכחי כמשקיפה למדינה ריבונית הזכאית לחתום הסכמי הגנה, להקים צבא ולהפעיל כוח, כולל תביעה במועצת הביטחון לפעול לפי סעיף 7 לאמנת האו"מ כדי להפעיל כוח צבאי ולאלץ את ישראל לסגת משטחים לא לה. לכל הפחות, יוכלו הפלשתינאים לתבוע מיידית הפעלת סנקציות נגד מדינת ישראל בדומה לסנקציות מדיניות וכלכליות שהוטלו על דרום אפריקה. פלשתין תמשיך בפעולות טרור רצח ומלחמת התשה נגד ישראל, כאשר לרשותה תעמוד מטריית חסות אדירה של הרוב האוטומטי של הערבים והאיסלאם באו"ם, במערב אירופה, ובעולם השלישי. קרוב לוודאי שכוחות בינלאומיים שונים, כולל כוחות מוסלמיים וערביים, יגיעו לשטחי מדינת פלשתין ברצועת עזה, ירושלים, שומרון ויהודה ועל ישראל להפיק את הלקחים הראויים מניסיונה המר עם כוחות זרים, ולמנוע בכל דרך סכסוכים עם מדינות ידידות השולחות את כוחותיהן לשטח, בשל החיכוך שייגרם לכוחותיהם עם צה"ל במקרה של התנגשות עם כוחות פלשתיניים ומחבלים משטחם. טענות המל"ל, שיציאה משטחי עזה יהודה ושומרון תביא להקטנת החיכוך עם הכוחות הפלשתיניים, מן הראוי שתיבדק בעוד שני מישורים נוספים:

א' החיכוך עם כוחות פלשתיניים, שיתוגברו על ידי כוחות ערביים סדירים או בלתי סדירים, שיגיעו לשטחי פלשתין

ב' חיכוך נוסף עם כוחות בינלאומיים שיחצצו בין ישראל לפלשתין וכל פגיעה בהם כתוצאה ממעשי איבה והתגרות פלשתינית תוביל בהכרח לערעור ביחסי החוץ בישראל ולהחמרה במצבה הבינלאומי.

7. משמעויות דמוגרפיות

בארץ ישראל המערבית בין הירדן לים, מצויים היום כ- 5.5 מיליון תושבים בני העם היהודי וכאלה שנספחו לו מקרב עולים מחבר הלאומים אתיופיה ומדינות אחרות. לעומתם חיים בשטח זה כ- 1.2 מיליון לא יהודים רובם עדות של מוסלמים, נוצרים דרוזים שהם אזרחי ישראל, ועוד 2.7 מיליון בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. היחס הנוכחי בין ערבים ליהודים הוא כ- 58% יהודים לעומת כ- 42% לא יהודים. הקמתה של מדינה פלשתינית, ולו אף בחלק קטן מהשטח, משמעותה יכולת של הערבים לפרוץ, ובמהירות הבזק, את המחסום של שיווין דמוגרפי בטווחי זמן קצרים של חודשים ושנים ספורות. בישראל קיימת היסטוריה של היסטריה דמוגרפית, ואל להם, למקבלי ההחלטות, לשקול את נושא ההתנתקות משיקולים שאם אינם על בסיס פוליטי ואידיאולוגי, הרי שהם שנויים במחלוקת מדעית בין שני זרמים עיקריים במחקר הדמוגרפי ארנון סופר ואברהם בן-עזרא . בלא קשר לעמדתם הפוליטית של חוקרים אלה, נציין שזרם אידיאולוגי אחד טוען טענות מסוג: "הסכנות החמורות הנלוות לאובדן זהותה היהודית של מדינת ישראל" עד כדי: "יצירתה של מדינת אפרטהייד", כדבריהם. הזרם השני, לעומתו, איננו רואה בסכנה מוחשית אלא גורם סיכון בלבד, והוא מבסס את עמדתו זו באמצעות נתונים דמוגרפיים ומודלים סטטיסטיים מדויקים (נספח ב') המחקר הזה מציג נתונים מעברה הדמוגרפי של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל (שלא נרתעה מהמאזן הדמוגרפי שהיה לרעתה תקופה ארוכה) והוא מציג מגמה חיובית לטובת היהודים, שלא השתנתה מקום המדינה ועד היום. בלא להקל ראש בסוגייה הדמוגרפית ובצורך להתמודד אתה, הנחות היסוד וההמלצות לפתרון כפי שמובאות על ידי הדר' אברהם בן-עזרא, הן אופטימיות בגישתן, לעומת גישתו של הפרופסור ארנון סופר שלחוות דעתו של הדר' בן עזרא, מבסס את הערכתו הדמוגרפית על המגזר היהודי, תוך התעלמות ממגמות שונות בריבוי הטבעי בפלחים חברתיים שונים של המגזר היהודי: חרדים, תושבי יש"ע, חילוניים ומסורתיים. סופר נעזר בגידול טבעי המתעלם ממגמות פרטניות בקרב היהודים והערבים לעומת המודל של בן-עזרא. ארנון סופר גם נסחף למסקנות מרחיקות לכת באשר לדרך הפתרון הרצויה לסיטואציה הזו: לדעתו, שמירת רוב יהודי במדינה יהודית צריך להיעשות על בסיס וויתורים טריטוריאליים בכל שטח משטחי המדינה, כולל בתחומי הקו הירוק, כגון בוואדי ערה ואף במקומות אחרים בארץ, בהם נוצר רוב ערבי באזורים המטרופוליטניים הצפופים, כגון בגושי נצרת, ואדי ערה, טירה טייבה וכו'. אף כי נייר זה איננו מתיימר לעסוק בקביעת אסטרטגיה לאומית כוללת להתמודדות בבעיה הדמוגרפית, יש לבחון בזהירות רבה שיקולים לנסיגה והתנתקות משטחים כפתרון לצורך שמירת הרוב או הזהות היהודית של מדינת ישראל, משום שסכנותיה של תפיסה זו, אם תאומץ כמדיניות מעשית, משמעותה יצירת מצב של הסתגרות הקהילה היהודית בתוך גושים סגורים של התיישבות יהודית, המוגנים בגדרות ביטחון וחומות מגן. עצם הדיון שכבר נפתח בנושא ניתוק ואדי ערה מישראל גרם נזק כבד, ואף עורר התנגדות גורפת ע"י ערביי ישראל עצמם. לו אף הסכימו רוב הערבים אזרחי ישראל בגבולות הקו הירוק לעבור עם אדמתם, לריבונות הפלשתינית, הרי שקל להיווכח שהדבר ישאיר את מדינת ישראל קרועה לגזרים, ועם שטח הקטן אף מזה שהוצע לה בתוכנית החלוקה. זאת ועוד, בהנחה שמדינת ישראל תישאר עם 100% יהודים ב- 80% משטחי הקו הירוק, וללא אף שעל משטחי 1967 וירושלים, האם משמעות הדבר וויתור פלשתיני על שאיפתם וכוונותיהם המעשיות "לזכות השיבה" ולביטול ריבונותה של מדינת היהודים, כתנאי לשלום? גם רוב יהודי מוחלט על מקצת משטחי הקו הירוק אין בהם כדי למנוע המשך תביעות הפלשתינאים לריבונות על כל שטחי מדינת ישראל, ובכל קו וקו שישראל תטען עליו כשייך לה, לאחר ההתנתקות החד צדדית משטחי יש"ע. אלה, מהמצדדים באידיאולוגיה של "שמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל" בכל מחיר, צריכים לשאול את עצמם: האם המטרה הזו מקדשת את כל האמצעים שיהיה צריך לנקוט כדי להשיג מטרה זו? (שאלה זו תידון בהמשכו של מסמך זה).

על מקבלי ההחלטות לצפות שהרצון לשמור על איזון בין מספר היהודים ללא יהודים בין הירדן לים באמצעות תוכנית ההתנתקות, עלולה לשמש קטליזטור למגמה הפוכה לזו אותה מבקשים מצדדי ההתנתקות להשיג: הקמתה של מדינה פלשתינאית בלא הסכם עם ישראל, בנסיבות העלולות להביא לא רק להתנגשות צבאית ומלחמת טרור בלתי פוסקת, אלא להתפוצצות אוכלוסין בהיקף שיביא את השטח בין הירדן לים לעוני ודלות של תחתית העולם השלישי. זרימת הפליטים הפלשתינאים, או כאלה הטוענים לזכויות של פליטים בכל רחבי העולם, צפויה להיות בהיקף שיסכן את הסטטוס קוו המדיני, החברתי הצבאי והכלכלי, לא רק בתחומי ארץ ישראל המערבית, אלא גם במדינות השכנות ובמרחב כולו. זרימה זו של עולים פליטים היא הסכנה האמיתית המאיימת עלינו ולא הגידול הטבעי של אותם ערבים החיים היום בין הירדן לים. אין להתעלם מהחששות הכבדים של מצרים וירדן כתוצאה מהקמתה של מדינה פלשתינאית טרוריסטית ומהפכנית בסמוך לגבולותיהן, שתסכן את היציבות של המשטרים הללו. המוני הפלשתינאים שיגיעו לשטחים המפונים מיהודים, כשהם מלווים באלפי פעילי טרור מכל רחבי העולם המוסלמי, בראשות מנהיגים כמו נסראללה מנהיג החיזבאללה, מנהיגי החמאס, הג'יהאד וראשי טרור אחרים מסוריה, מאל קעידה וממשמרות המהפכה באיראן –אלה יקימו באזורנו מדינת טרור שתסכן ישירות ומיידית את קיומה של ישראל.

ישראל תסכן עצמה ברבבות פליטים שישתכנו בשכונות עוני, בתנאי דיור ומחייה מחפירים אשר יחדרו לישראל מעל גדר הביטחון ובמנהרות מתחתיה, כדי לגנוב, לשדוד ולרצוח. אוכלוסייה ענייה זו תהווה אבן רחיים על צווארה של ישראל ומקור להאשמות ישראל במצבם זה. מי שסבור כי ישראל תצליח להחזיק את הפליטים החדשים הללו יחד עם התושבים הקודמים של מחנות עזה סגורים מאחורי הגדרות בלא מעבר לישראל – רק משלה עצמו. התקשורת העולמית, "ארגוני זכויות אדם", ארגוני טרור ויחידות צבאיות של האיחוד האירופי, האו"מ וקבוצות שמאל מרחבי העולם יציפו את רצועת עזה ושטחי יו"ש כדי להמשיך נגד ישראל את המלחמה הטוטאלית בכל דרך ובכל אמצעי.

סכנת מדינת הטרור לכשעצמה, כבר מעוררת ספקות כבדים בקרב גורמי הממשל האמריקניים, החוששים מהקמת "חמאס-לנד" ברצועת עזה לאחר נסיגת ישראל. אין ספק, שכוחות הטרור ברצועת עזה לאחר הנסיגה, יגובו על ידי כוחות בינלאומיים, אותם יביא ערפאת לאזור, כדי שישמשו חגורת מגן מפני ניסיונות ישראליים להתגונן מול הטרור, באמצעות התקפות נגד קרקעיות, ימיות ואוויריות. משלב הקמת המדינה הפלשתינית, לא תעמוד לישראל שום טענה על בסיס החוק הבינלאומי, כדי שהיא תוכל למנוע כניסה של "פליטים פלשתיניים", קרוביהם, ובני משפחותיהם מכל רחבי העולם המוסלמי ולתוך ארץ ישראל. פליטים אלה, שיחיו בתנאי מחייה קשים יקבלו תמיכה ומימון מארגוני הטרור וממדינות תומכות טרור כאיראן וסוריה. המהגרים לשטחים המפונים, ילחצו ללא הרף על הגבול עם ישראל, והם יעשו זאת תוך שימוש מושכל מצידם בלחץ בינלאומי על ישראל, כדי שזו תאפשר את מעבר הפליטים לאזורי יהודה ושומרון באמצעות "המעברים הבטוחים" שיפונו בהמשך הלחץ ממרבית הישובים היהודיים. למרות ביטולם והפרתם בפועל של הסכמי אוסלו בידי הפלשתינים,תידרש ישראל לממש את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו לפתיחת "המעבר הבטוח" שבין הרצועה לשומרון ויהודה. והואיל ועל פי התקדים הבינלאומי, שטחי-פרוזדור המשמשים למעבר בין מדינות, עוברים לריבונות אותה מדינה שלה מספר תושבים רב יותר אותם משרת פרוזדור זה, כך שבקרוב מאוד תעלה דרישה למסור את שטחי המעבר הבטוח למדינת פלשתין. הואיל ומספר תושבי רצועת עזה גדול ממספר התושבים היהודיים החיים באזורים אלה תהפוך התביעה הפלשתינאית להפוך פרוזדור זה לשטח פלשתיני לעילה נוספת בסכסוך. המדובר בפרוזדור שיחתוך את ישראל לשניים ויפריד את שפלת יהודה והנגב משאר חלקי הארץ, תוך אובדן שטח גדול למדינת ישראל, וכפי שהדבר כבר הוזכר בהסכם אוסלו, ואשר הורחב ופורט במסמך "הבנות ג'נבה".

9. משמעויות אסטרטגיות של אובדן ההרתעה

Ø צה"ל עבר טראומה קשה בדרך המשפילה בה אולץ הצבא לצאת מדרום לבנון, להפקיר את בני בריתו, צבא דרום לבנון, ולאפשר לארגון טרור לאיים על כל מרחב הצפון. כל ההנחות האופטימיות על מצב שלום בגבול הצפון התבדו, והחיזבללה שלח זרועות אל כל פעולות האיבה, כולל ריגול, חתרנות פנימית בקרב ערביי ישראל והפעלת טרור בכל מרחב מדינת ישראל.

Ø הימנעותה של ישראל מהפרת ההסכמים עם האו"ם (פריסת צבא לבנון בגבול, התגרות, ירי נ"מ, רצח והטרדה, ירי על מוצבים וכיוב') שחקה עד דק את כושר ההרתעה של ישראל. עתה, כאשר מבצעת ישראל את המשך מה שנראה "כבריחה הנוספת" מפני הכוח הטרוריסטי של חיזבללה והפלשתינים, תהפוך הרתעה זו לאיום של נייר בלבד.

Ø הצהרותיו של נסראללה בדבר "ישראל המתפוררת כקורי עכביש", יהפכו בעיני הערבים לממשיות, ותוצאות אובדן ההרתעה יובילו בהכרח להגברות האיומים מצד איראן, סוריה ומדינת פלשתין, אם אכן תקום בשטחי יש"ע, ובסופו של תהליך, אין להוציא מכלל אפשרות, השפעה זו של אובדן כושר ההרתעה על הצטרפות של מדינות כמצרים, ירדן, סעודיה, ולבנון למלחמה בחזית אחת עם כוחות משלוח אירניים נגד ישראל. לאלה יש להוסיף את האיום אסטרטגי של איראן, בשימוש בטילים ארוכי טווח שברשותה נגד ישראל.

Ø יש לקחת בחשבון את ההתקרבות שחלה לאחרונה בין איראן למצרים, בהקשר זה של סיכונים אסטרטגיים צפויים, וכתוצאה מהנסיגה המתוכננת והקמתה של קואליציה ערבית רחבה נגד ישראל, במיוחד בתקופת בחירות, או בנסיבות בהן ארה"ב תחליט לסגת מעיראק ללא הסדרת השלטון שם.

Ø תוכנית התנתקות תיצור, ובסבירות הגבוהה ביותר, מצב אסטרטגי חדש במרכז הארץ ובדרומה, בדומה למצב הקיים מצפון הגליל ועד מרחב חדרה ועמק חפר. ישראל תאלץ להימנע מפעולות הגנה בשל איומים להפעיל נשק טילי ארוך טווח נגד הבטן הרכה של ישראל מגבול הרצועה.

Ø כותב המסמך מפנה את מקבלי ההחלטות לתובנה העמוקה שגילו בעבר קברניטיה של מדינת ישראל, מבן גוריון ועד אשכול, ומבגין ועד רבין, יגאל אלון וידין – ואלה הבינו היטב את חשיבותו הקריטית של מישור החוף של ישראל, מחדרה ועד אשקלון, לקיום ולביטחון של מדינת ישראל.

Ø נוצר רושם כי עורכיו וכותביו של מסמך ההתנתקות של המל"ל התעלמו בניתוח שלהם מהסוגייה המרכזית הזאת בביטחון הלאומי.

Ø אם בעבר, חששה ישראל, בהתחשב בטכנולוגיות הצבאיות והאסטרטגיות של שנות הששים, שצבא ערבי זר שיוצב מול מישור החוף, יוכל לנתק ע"י טורי שריון את ישראל לשניים, במותניים הצרות של מישור החוף, הרי היום חובה לשאול: האם המצב הנוכחי, אליו נגררנו כתוצאה מהסכמי אוסלו, יוצר עבור מדינת ישראל איום קיומי בשל סכנות מגה-פיגועים ובשל יצירת מצב של מלחמת התשה טוטאלית-ומתמשכת, בכל מישור התייחסות אפשרי וללא ניסיון להכרעה מצד ישראל? הלא מזה בדיוק חששו בן גוריון, ידין ואלון שנסחו את תורת הביטחון הבסיסית של ישראל יגאל אלון מסך של חול ישראל וערב בין מלחמה ושלום הקיבוץ המאוחד 1960. ראה פרק ג' מדינה בגבה לים.

Ø האם נעשה אי פעם ניתוח במערכת הביטחון שקבע כי הטרור איננו איום אסטרטגי-קיומי אלא רק מטרד וסכנה מוגבלת לביטחון האישי בלבד של אזרחי ישראל?

Ø האם משמעות המעבר הבטוח שהובטח לפלשתינאים בכל הסכם כתוב עמם, לא יוביל בסופו של תהליך ההתנתקות, ליצירת פרוזדור יבשתי רחב, שלפי החוק הבינלאומי לפלשתין תהיה תביעה לגיטימית לספחו לשטחה, ולמעשה, לחתוך את ישראל לשניים, במרחב שבין שפלת יהודה לרצועת עזה ויו"ש?

Ø האם האיום הקיים, בנשק המתאבדים, כפי שסוכל בפי גלילות לפני כשנתיים ולפני ימים ספורים באשדוד, לא מעלה תהייה אצל קברניטי ההווה באשר לקריסתה המוחלטת של תורת הביטחון וההתדרדרות הבלתי פוסקת במצבה האסטרטגי של ישראל?

Ø האם הנסיגה מעזה ומיהודה ושומרון לפי חלופה 4 של המל"ל (סימוכין שם) לא תגרום לאיום דומה בהפעלת נשק טילי וארטילרי נגד מישור החוף של ישראל בידי ארגוני החבלה שיתמקמו בשטח שיינטש על ידי ישראל, תוך וויתור מוחלט של עליו?

Ø האם יינתן לישראל חופש פעולה לאחר מכן להשבת המצב על קדמותו?

Ø האם גדר הביטחון הכפולה באזור שממול נתב"ג, שכבר הוחלט עליה, אכן מוקמת, ואם לא מדוע איננה מוקמת?

Ø האם לא לחץ אמריקני ובינלאומי על ישראל, הוא זה שסיכל את הקמת הגדר הכפולה?

Ø והיכן היא התוכנית של המל"ל והמלצותיה למקרה של התמוטטות הקונספציה החדשה הזו?

Ø מדוע לא מכין המל"ל תוכנית מענה-לסיכונים (Contingency Plan) אם יקרה הגרוע מכל?

Ø האם לוקחים בחשבון צורך לפרק את תשתיות הטרור כולן עד היסוד, ומנקודה זו להתחיל במו"מ להסדר שלום של הפלשתינים?

10. משמעויות הנסיגה על הכוח הלוחם, סדיר, קבע ומילואים, בצה"ל במערכת הביטחון ובביטחון הפנים
ראה נספח ד' סימולציה של קווי המיתאר לתוכנית ההתנתקות.

Ø המל"ל לא עשתה עבודת הכנה ולא התייחסה כלל לשאלה המתבקשת מאליה, כיצד יתפקד הדרג הלוחם, סדיר מילואים וקבע לפקודה שיקבל, אם יקבל, לביצוע הפינוי של אלפי אזרחים ישראלים, שיעקרו בכוח אלים מבתיהם, נחלותיהם, מקומות עבודתם ומרכזיהם החברתיים והדתיים?

Ø מה יעשה צה"ל, המשטרה וכוחות נוספים אם יתרחש סירוב פקודה המוני לבצע את העקירה, או שזו תעשה בדרך של מילוי הפקודה אך לא ביצוע המשימה?

Ø האם במקרה זה יצטוו חיילים או יחידות אחרות לאכוף בכוח על חיילים או יחידות מסרבות אחרות לאכוף את הפינוי? האם תהיה התנגשות בין יחידות לבין עצמן?

Ø מה יקרה למשמעת הצבאית, אם צה"ל לא יצליח למלא את המשימה, או שזו תלווה, חלילה, במצב בו חיילים ושוטרים מתעמתים באש חייה ובנשק קר עם מתיישבים ואזרחים אחרים מסרבי פינוי?

Ø האם הפינוי יתבצע בכל מחיר? האם זה כולל הפעלת אש חיה על אזרחים יהודים? הפעלת רכב משוריין וכלים מכניים לצורך מיטוט מבנים? האם פריצת מהומות אלימות, עד כדי הפעלת אש חיה בקו הירוק ובאזורים אחרים של המדינה, כולל בשטחי יש"ע, עלולה להוביל בלי שאיש ירצה בכך, למלחמת אחים?

Ø האם יש קו אדום שבו מחליטים לעצור את הפינוי של ישובים על פי מפת ההתנתקות?

Ø האם העימותים שקרו בחוף תל אביב ביוני 1948 אך בהיקף גדול בהרבה לא עלולים להתרחש כתוצאה צפויה של הפעלת 2 אוגדות על 18 יישובי הרצועה כפי שצה"ל מבין שעליו לבצעה? ראה סימוכין "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004.

11. משמעויות משפטיות הנוגעות לפינוי אזרחים ישראליים, תקדים סיני חוקי היסוד וחקיקה חדשה
Ø האם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוקי יסוד אחרים, כגון חופש העיסוק, והמשתמע מהצהרת העצמאות בהיבטים של המשפט הבינלאומי, אינם אוסרים בתכלית איסור עקירה בכוח של אזרחים מבתים ומישובים שהוקמו כחוק וכדין בהוראותיהן של כל הממשלות הקודמות של מדינת ישראל?

Ø אם יובא עניין העקירה של יישובי יש"ע לפני בתי דין בינלאומיים העוסקים בפשעים נגד האנושות בכלל ובפשעי מלחמה בפרט, האם תוכל מדינת ישראל להתגונן בפני כתב אישום תיאורטי בעקבות פינוי בכוח-אלים של אזרחיה, שיושבו באזורים אלה בהחלטת ממשלה ריבונית, ובשטח, שעל פי החוק הבינלאומי (החלטת המנדט של סן רמו), הוא שטח הנתון תחת נאמנותה של מדינת ישראל עבור העם היהודי?

Ø האם רשאית מדינה להעדיף חקיקה הנובעת מהחלטה פוליטית (כגון טרנספר בכוח), על פני חקיקה בינלאומית בנושא זכויות האדם, האוסרת ביצוע פשעים אלה?

Ø האם רשאית הכנסת לחוקק חוקים שיש בהם מתן הכשר לכאורה, לביצוע פשעים נגד האנושות, כגון טרנספר גירוש "ויישוב מחדש" של אזרחים?

Ø האם תקדים זה של חוק העקירה נגד יהודים, איננו עלול לשמש תקדים גם לעקירתם בעתיד של אזרחים ערביים וגירושם מישראל?

Ø מה דינם של חיילים שיסרבו לפקודת ההתנתקות?

Ø האם פקודה לעקירה או לירי קטלני שיתחייב ממנה, הינה פקודה בלתי חוקית בעליל, שחובתם של החיילים לסרב לה, או שהיא פקודה חוקית?

Ø האם תקדים כפר קאסם, שבו נרצחו עשרות תושבים ערביים במלחמת סיני בפקודה צבאית ישירה, איננו חל על מקרה בו יצטוו מכורח הנסיבות חיילי צה"ל או שוטרים לירות ולהרוג מתיישבים המסרבים לצאת מבתיהם?

12. משמעויות כלכליות ישירות ועקיפות לפינוי ישובים ויישובם מחדש באזורי הארץ השונים
Ø האם בחנה המל"ל את המשמעויות הכלכליות והתקציביות של הפינוי על היבטיו השונים: עלות פיצוי התושבים, בתיהם, נחלותיהם, מפעלים ומתקני תעשיה, מבני ציבור, תשתיות, מקומות מקודשים, בתי כנסת, ולהבדיל בתי עלמין?

Ø מהי המשמעות הכלכלית של העברת מתקני הצבא והביטחון על תקציב המדינה?

Ø מה השפעת הוצאות נלוות אלה להוצאות הישירות של מעבר הצבא מעזה ויו"ש לפי חלופה 4 של המל"ל?

Ø האם מסוגלת מדינת ישראל לממן עלויות כבירות של ההתנתקות, כאשר היא משקיעה כבר היום 10 מיליארד ₪ בגדר הביטחון, במצב של עוני ורעב בקרב מאות אלפים מאזרחיה, ועם שלטון מקומי קורס, שאיננו משלם שכר לעובדיו ולספקים שלו?

13. משמעויות חברתיות של הפינוי, והמאבק הצפוי בו והשפעתו על המורל, הלכידות, והחוסן הלאומי
פינוי יישוביי יש"ע איננו מהלך שניתן לצפות מראש את תוצאותיו. אף אם נצא מההנחה, שתוצאותיו יהיו על פי תקדים ימית (אימות אלים "בעצימות-נמוכה" ללא הרוגים) כותב המסמך צופה את הדברים הבאים:

Ø יועמק השסע בחברה היהודית עד כדי פרוק שותפות רעיונית מלאה בין מגזרי החברה היהודית, והתרסקות הלכידות והחוסן הלאומי.

Ø שבירת עמוד השדרה של הצבור האמוני, חובשי הכיפות הסרוגות, מתיישבי יש"ע והגולן, מסורתיים וחרדים רבים, שהחלו להשתלב בחברה הישראלית, ואשר השבר הנורא שייווצר יוכיח מה שאמרו קיצוני מנהיגיהם: "שאין תוחלת בתנועה הציונית החילונית ובדרך שהיא בחרה מהרצל ועד שרון, להתנתק מהיהדות ומערכיה ולאמץ עבודת אלילים זרה ומנהגי גויים, וכי יש לשוב אל המקורות ולהתנתק מהמדינה ומהצורך להגן עליה ולהשתתף בבניינה.

Ø צפוייה ירידה בנכונות להירתם למשימות לאומיות בצה"ל, בחברה ובכלכלה הישראלית, וצפוייה מגמה של ירידה מהארץ, אף בקרב הציבור האידיאליסטי שנעקר בכוח מאזורי הארץ השונים ביש"ע.

Ø צה"ל חייב לקחת בחשבון, שעמוד השדרה שלו ברמת הפיקוד הקרבי על כל דרגותיו מבוססת על נושאי הדגל בהתיישבות החלוצית ביהודה, שומרון, חבל עזה והגולן וגם בישובים אחרים ברחבי הארץ. אוכלוסייה זו היא הנושאת היום את עול הביטחון, עול ההתיישבות, ושבירתה המוראלית, תצטרף לזו המאפיינת את השבר של אנשי התיישבות העובדת, והתרסקותה של החברה הקיבוצית החלוצית ליישובי נדל"ן.

Ø תיחלש זיקת הציבור היהודי לארץ בשל הייאוש, ולתחושת האובדן הקרבה ובאה, כמו גם חוסר התוחלת של הצעירים מהמנהיגות הקיימת המאכזבת והכושלת.

Ø ישראל כמדינה דינמית ואיתנה, תיחלש עד כדי נכונות לוותר על שטחים נוספים, בייחוד שהממשלה הנוכחית בכלל, והעומד בראשה בפרט, אינם מציבים שום חזון חלופי לחורבן נוראי, המיותר והלא מובן, של חבלי מולדת שלמים, של דורות שלמים שנולדו וחיו ברחבי המולדת. במיוחד כשהממשלה הזו איננה מציבה שום חזון, מלבד חזון של הנשיא בוש, מנהיג זר לישראל, אשר חזונו מסוכן לא פחות, מרעיון ההתנתקות של ראש הממשלה.

Ø ככל שיתגבר הטרור, וההרס שייגרם ממנו לישראל, יבינו אזרחים רבים, שהמחיר ששולם עבור ההתנתקות לא רק שלא הוביל לשלום, ואף לא לרגיעה זמנית מהטרור הרצחני, אלא שימשך ביתר עוצמה תהליך הכרסום בכוח העמידה של הצבור בישראל, ועמן, יגברו הנטיות של ערביי ישראל להכרה גורפת כמיעוט לאומי בישראל, שלא על בסיס האזרחות המקובלת.

Ø צפויה בשלב זה או אחר הכרזה של ערביי ישראל על אוטונומיה בפועל בשטחי המטרופולין הגדולים (ראה מסמך ארנון סופר ) עד כדי אירידנטה גמורה ופעולות טרור נגד המגזר היהודי, כולל דרישות לזכות השיבה למאות הכפרים הנטושים מאז 1948.

המלצות וסיכומים

Ø תוכנית ההתנתקות במתכונתה הנוכחית היא תוכנית מסוכנת ביותר לביטחונם המיידי של אזרחי ישראל, לקיומה של המדינה ולעתיד המפעל הציוני כולו בארץ ישראל.

Ø התוכנית איננה מלווה, ולו בתוצאה חיובית צפויה אחת, ממנה ישראל עשויה לצאת נשכרת, בתמורה למחיר המחריד אותו היא עלולה לשלם אם אכן תבוצע.

Ø אין במיתווה המל"ל כל התייחסות, ואף לא ראייה כוללת של המשמעויות מרחיקות הלכת של תוכנית ההתנתקות ביחס לזכויות היסוד של ישראל במשפט הבינלאומי, לא רק על "השטחים", אלא אף על מה שישראלים רבים סבורים שהם בריבונות ישראל - "שטחי הקו הירוק", שהם קווי שביתת הנשק של 1949 שגם אותם אין הערבים מקבלים כקו גבול לגיטימי ומוכר של ישראל.

Ø ההתנתקות היא על פי כל הקריטריונים במשפט הבינלאומי הליך בעייתי ביותר הכרוך לכאורה באפשרות לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות באזרחי ישראל.

Ø תוכנית המל"ל, כפי שגם האמריקנים העירו, כוללת "חורים שחורים" רבים, לחלקם יש התייחסות במסמך המל"ל, ואחרים הוצגו במסמך זה בהרחבה המרבית המתאפשרת מהיקף זה של מחקר.

Ø די ברשימה הבאה מתוך "טעון בירור" שהציג האלוף גיורא איילנד, כדי לעמוד על חומרת הכשלים המוּבְנים במסמך זה: ציטוט מסימוכין

Ø "עם מי מדברים בעזה ועל מה?"

Ø "מה בעניין שדה התעופה בדהנייה והנמל בעזה?"

Ø "האם האבחנה בין שטחי A, B ,C ממשיכה לחול?"

Ø מה ההשפעה של התוכנית על ערביי ישראל?"

Ø "מה היחס והזיקה של התוכנית לחזון בוש ומפת הדרכים?"

Ø תוכנית המל"ל איננה מתייחסת לשום חזון פנים ישראלי, ציוני או יהודי, אלא מתייחסת לחזון בוש כמוטיב מרכזי של התוכנית.

Ø המל"ל איננה מתייחסת לשום סיכון קיומי הנובע מהתוכנית ואיננה מציבה שום תוכנית-מענה-לסיכונים Contingency Plan למקרה של קריסת ההתנתקות, ואף לא משרטטת לקברניטים קווים אדומים למקרה בו ינסו ארגוני חבלה לבנוניים ואחרים להשתלט על הרצועה. עובדה מדאיגה היא, שלפי פרסומים, דווקא ארה"ב היא זו שמעלה את השאלות הללו על ראש דאגותיה, בנוגע לתוכנית אותה ישראל יזמה, לכאורה עבור האינטרסים שלה. התעלמות זאת של המל"ל מענייניים קיומיים של ישראל אומרת דרשני! לא ייתכן שמועצה כה חשובה עם מירב המשאבים המושקעים בה תוציא מסמכים שטחיים ובלא להיעזר במתודולוגיה ידועה בישראל לנושא הביטחון הלאומי -

המערכת הממשלית של הביטחון הלאומי מאת בנימין עמידרור מערכות 275 אוגוסט 1980.

Ø זאת ועוד, מתקבל רושם שעורכי התוכנית בקשו להלל "יתרונות" שלה בנושאים הידועים כבעייתיים מהעבר הקרוב של ישראל:

o "צפוי הישג לישראל בעיקר מבחינת הלגיטימציה הבינלאומית" קובעת המל"ל, אלא שהיא מסייגת אפילו נושא פעוט זה במילים: "אלא שהישג זה הוא זמני ויוכל להתכרסם אם יחזרו המראות של ילד מול טנק וכו'".. סוף ציטוט.

Ø מדאיגה במיוחד ההתייחסות של המל"ל לנושא ציר פילדלפי, ועוד יותר, מצערת העובדה שמפקד העבר המהולל, האלוף במיל. אריאל שרון, מתעלם ושוכח מה קרה במלחמת ההתשה בכלל, ובקרבות מלחמת יום הכיפורים בפרט, לכוחות צה"ל שנעו על צירי התעלה בדרך למוצבי טמפו – אורקל, שמדרום לפורט סעיד. אם נתעלם מפני השטח השונים בציר פילדלפי, מאלה בהם נעו כוחות השיריון והחי"ר של צה"ל, כל שאר הנסיבות והתנאים יהיו דומים לאלה שהתרחשו בציר התעלה הצפוני: ירי טילים ממערב לתעלה, ממזרחה, מארבי אש, מיקוש ומטעני צד של הקומנדו המצרי שהיה צולח בלילה את התעלה ואורב לטנקים ולזחל"מים של צה"ל שנעו צפונה והפכו את הדרך למעוזים לציר מוות. הוא הדבר הצפוי לכוחות צה"ל שיצטרכו לאבטח את ציר פילדלפי. לדעת הח"מ, אבטחת הציר והרחבתו לא נועדו לצרכיי הגנת ישראל, אלא להגנת מצרים עצמה, על פי דרישתה מהאמריקנים, וכדי שצה"ל ישמש כשומרי הגבול המצרי, זאת, במטרה למנוע את כניסת הפלשתינים לסיני, ולעצור את התפשטות המדינה הפלשתינית לתוך שטחיהם; (דבר העלול לסכן את המשטר המצרי ולאפשר חבירה של החמאס והג'יהאד עם ארגוני האחים המוסלמים במצרים).

Ø כל השנים לא מנעה מצרים במתכוון את כניסת אמצעי הלחימה מהמנהרות לשטח הרצועה, ואין שום סיבה שישראל תשפוך דמה למטרה מצרית. לו רצו המצרים, יכלו למנוע את חפירת המנהרות והברחות הנשק, בקלות. אלא שמוברק מוכן לקבל את ההתנתקות רק אם ישראל תמשיך לשמור עבורה על ציר פילדלפי.

Ø אם ישראל תסתלק מהרצועה למרות הכל, אין טעם מבצעי כלשהו להמשך הכנסתם של חיילי צה"ל למטווח נע של מאות מחבלים שיצויידו בטילי סאגר, מטולי ארפיג'י, מוקשי כלימגור ושאר כלי משחית, בדיוק כפי שקרה לעיל. בתוספת הניסיון שרכש החיזבללה בלבנון בפיצוץ טנקי המרכבה של צה"ל המדובר ברצועת ביטחון מספר 2 עם אבדות כבדות והמשך חיכוך עם הפלשתינים, בניגוד לציפיות ולאשליות של המל"ל שהיציאה מעזה תקטין את החיכוך. וממילא, אם תצא ישראל מהרצועה, הריי הנשק הכבד יגיע אל המחבלים דרך נמל עזה בספינות דוגמת קארין A. ישראל, אלא אם תרצה לפתוח במלחמה נגד המדינה הפלשתינית העצמאית, תאלץ לעצור ולבדוק כל כלי שיט שייכנס לנמל. במצב הזה במקום החיכוך אותו רצו חכמי המל"ל למנוע ביבשה – יתרחש החיכוך הזה בים, בתוספת להשלכות הבינלאומיות הקשות שיתלוו לכך. וכמובן, יופעל לחץ כבד על כך שישראל תפתח את שדה התעופה בדהנייה לטיסות סדירות של פלשתין החופשית, ומי הצליח בעבר לבדוק האם מחבלים ואמל"ח לא נכנסו לרצועה? הלא ידוע הדבר שערפאת הבריח במכוניותיו, במטוסיו וברכביו נשק ומחבלים ככל שהשיגה ידו.

Ø דברים אלה מוכיחים כי אלה שנדרשים לשמש מועצה ממשלית לביטחון לאומי אינם משקיעים את המאמץ הראויי, האינטלקט והמחשבה על מנת לתת מענה ראוי ואובייקטיבי לראש הממשלה בנושאים הקריטיים העומדים על הפרק. מתקבל רושם שהמל"ל מבקש לרצות את ראש הממשלה בתוכנית התנתקות ולא להציג חלופות שיעדן הצגת תסריטים ריאליים לאלה שעלולים להתרחש לאחר יישום תוכנית ההתנתקות.

Ø כותב המסמך מציע לדרג המדיני לדחות על הסף את תוכנית ההתנתקות בשל הסיכונים הגדולים הכרוכים בה ולבחור חלופה אחרת.

Ø מתקבל רושם שתוכניתו של ראש הממשלה שרון, אף כי בבסיסה קיימת כוונה חיובית להשאיר בידי ישראל חלק מסוים משטחי יהודה ושומרון, בתמורה לוויתור על החלק האחר לידי הפלשתינים, הרי מובן מאליו שכוונה זו תיתקל בהתנגדות עזה, הן מצדם שלל האמריקנים, הערבים , האו"מ ואירופה, וגם מקרב חלק מתושבי ישראל היהודיים. כאן צריך ראש הממשלה להסביר לציבור – האם הוא מוכן ללכת לעימות עם האמריקנים בשאלה זו כדי לקבוע מה יישאר בידי ישראל לצמיתות ויירשם כחוק יסוד של הכנסת?!

Ø לו התחייב ראש הממשלה לספח לישראל ולו אף 30 עד 40 אחוזים מכלל שטחי יש"ע, ולהתמודד, מלוכד עם כל הציבור בישראל, אל מול ההתנגדות הבינלאומית הצפויה, או אז אפשר והיה לתוכנית זו סיכויי הצלחה כלשהם, בתנאי שהטרור יחד עם יוזמיו – הרשות הפלשתינית – ימוגר ויסולק מהארץ.

Ø בנסיבות בהן אנשי תוניס ברשות הפלשתינית יסולקו מהארץ, ניתן להערכת הכותב, להגיע להסדר סביר עם ביטחון לשני הצדדים, כולל מו"מ שייפתח על בסיס תוכניתו של מנחם בגין בהסכמי קמפ-דייוד משנת 1978.

Ø כ להסכם כזה חייב לבטל סופית ובצורה מוחלטת בחוק את הסכמי אוסלו ונלוויהם.

Ø לחילופין, בשל רמת הסיכונים הגבוהה והתוצאות הצפויות מומלץ לא להפעיל את תוכנית ההתנתקות ולחתור להכרעה צבאית שבעקבותיה ניתן להגיע להסדרי שלום ובתנאים שישראל תוכל לבסס את מעמדה באזור כמדינה יהודית.

''יקיר השב''כ''/עמיר רפופורט

כעת עולה השאלה מה היה קורה לולא נחשב קייס עובייד במשך תקופה ארוכה ''יקיר השב''כ''.
האם היה מתאפשר לו לצאת לחו''ל לצורך ביצוע החטיפה, למרות הרישומים שהופיעו במחשבי משטרת הגבולות?
להערכת גורמים ביטחוניים התשובה אינה חד-משמעית.

גורמים ביטחוניים מגדירים את המידע על כך שדווקא חוטפו של אלחנן טננבוים היה סוכן של השב''כ כ''מביך ביותר''.
בשב''כ סירבו אתמול להתייחס לפרסומים.

תזכורת רילוונטית וחשובה מאוד:

10. פרשת טננבוים: מדוע לא נחקר הקשר בין ''העוביידים''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5650&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס%20עובייד#10

19. פעיל הטרור ''מספר 1'': ערבי ישראלי שנמלט ללבנון
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5596&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס%20עובייד#19

7. המשמעויות האסטרטגיות של תוכנית ההתנתקות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6430&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס עובייד#7

על מה החליטה כנסת ישראל בתאריך 26.10.2004 ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6430&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס עובייד

4. המועמד לחטיפה ע''י החיזבללה היה גונן שגב ולא טננבוים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5766&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס עובייד#4

5. התשקורת חושפת את מה שכבר חשפנו וידענו: עובייד= שב''כ !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5650&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס%20עובייד#5

''סוף התעלומה: החדל שגרם לאסון השייטת''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7660&forum=gil&viewmode=all&keywords=קייס עובייד

----

נספח א'

המועצה לביטחון לאומי

הוקמה בחודש מרץ 1999 על בסיס החלטת הממשלה מס' 4889.

יעוד המל"ל:

לשמש גוף המטה לראש הממשלה ולממשלה בנושא ביטחון לאומי.

סמכות:

המועצה שואבת את סמכותה מהממשלה ופועלת לפי הנחיות ראש הממשלה. יושב ראש

המועצה כפוף במישרין לראש הממשלה, ומשמש גם יועץ ראש הממשלה לביטחון לאומי.

תפקידים:

א. לקיים פורום ייעוץ בכיר לראש הממשלה ולממשלה בנושא ביטחון לאומי.

ב. לרכז הערכה אינטגרטיבית של תהליכים ומגמות בתחום הביטחון הלאומי על כל

רבדיו.

ג. לאכוון עבודת מטה אינטגרטיבית בין המשרדים והגופים העוסקים בביטחון לאומי

לצורך קבלת תשומותיהם בתחומי אחריותם ובמטרה להגביר את התיאום והאינטגרציה

ביניהם.

ד. להכין דיונים של הממשלה, של ועדת השרים לענייני בטחון לאומי ושל ראש

הממשלה ולתדרך את ועדות הכנסת בנושאים אלו עפ"י הנחיית ראש הממשלה.

ה. להמליץ לממשלה על מדיניות בנושאי ביטחון לאומי.

ו. לתכנן בראיה ארוכת טווח את מרכיבי הביטחון הלאומי, בהסתייע גם בגורמי

התכנון הקיימים במשרדים ובגופים הממלכתיים העוסקים בביטחון לאומי.

ז. לעקוב ולעדכן אחר הפעילות ומימוש ההחלטות בנושא ביטחון לאומי.

ח. לקיים קשרי תיאום ושיתוף פעולה עם גורמי ביטחון לאומי מקבילים במדינות

נבחרות ,בתיאום עם משרד החוץ ונציגויותיו ברחבי תבל, כמקובל.

מבנה המל"ל:

יו"ר המועצה לביטחון לאומי ויועץ ראה"ם לבטחון לאומי מר אפרים הלוי

האגף למדיניות ביטחון. בראשות המשנה לראש המל"ל מר ישראל מיכאלי

האגף למדיניות חוץ. מ"מ ר' האגף - ד"ר צ'ק פרייליך

האגף למדיניות חברה ותשתיות. - בראשות ד"ר ראובן גל

האגף ללוחמה בטרור (מטה לוט"ר) - בראשות רמ"ט לוט"ר תא"ל מיל. דני ארדיטי

אגף לארגון ותפעול - בראשות גב' רונית ירדן

יועץ כלכלי - ד"ר זלמן שיפר

יועץ משפטי

דרכי התקשרות למל"ל:

המועצה לביטחון לאומי, ת.ד. 3003, רמת השרון 47130.

טלפון: 03-5486061-3

נספח ב'
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4769-00.html?tag=11-38-05&au=True

דמוגרפיה ומתימטיקה

נבואות האימים על שינוי המאזן הדמוגרפי הופרכו בעבר, פעם אחר פעם * שימוש במודל מתמטי ריאלי מלמד, כי דין הנבואות השחורות העכשוויות - זהה

ד"ר אברהם בן-עזרא

רבות נכתב עד כה על אודות "הסכנה הדמוגרפית" - נכון יותר לכנות מצב זה "סיכון" ולא "סכנה" - בין אם על-ידי פובליציסטים, מקצועיים או אף חובבים, ובין על-ידי אנשי אקדמיה שצירפו לכתביהם גרפים וטבלאות, אולי כדי לתת צביון מדעי לתוכן מאמריהם.

המשותף כמעט לכל החומר שפורסם בתחום זה, הוא כי הכותבים ניבאו שחורות, וכי נבואותיהם לא נתקיימו: תמיד, מסיבה זו או אחרת, המציאות טפחה על-פני המנבאים את העתיד והוכח כי לשווא הוזהרנו.

במודעה שפורסמה בעיתונות הישראלית על-ידי "עמותת התקווה" ("מעריב", 30 ינואר 2004), נכללו הנתונים הבאים:

- בשנת 1922 שיעור היהודים בארץ (ממערב לירדן) מכלל האוכלוסיה היה 11.3%.

- בשנת 1948 שיעור היהודים בארץ מכלל האוכלוסיה היה 34.2%.

- בשנת 1952 שיעור היהודים בארץ מכלל האוכלוסיה היה 50.0%.

- משנת 1967 ועד היום, שיעור היהודים בתוך תחומי הקו הירוק עומד על כ- 80% וממערב לירדן כ-60%, ובשנת 2003 אחוז היהודים מכלל האוכלוסיה בקו הירוק היה 81.8% וממערב לירדן 59.3%.

בטרם ניתוח תחזית האוכלוסין, אציין כי התחזיות הללו הן עניין למקצוענים, בהיותן בעלות חשיבות ושימוש מעבר לנושא הפוליטי החם. בתכנון עירוני ואזורי, חובה על צוות התכנון להתחשב בתחזיות אוכלוסין ריאליות עד כמה שהדבר ניתן, וטעות דרסטית בתחזית גוררת בעקבותיה כשלי תכנון וגורמת לנזקים מהותיים לציבור. כביש צר מדי בדרך עירונית מעיד על שגיאה בתהליך התכנון העירוני, בדיוק כמו שנתיב מוצף מים וסחף מדי עונה גשומה, מעיד על שגיאה תכנונית בהנדסה אזרחית.

מפרסמי המודעה הנזכרת מנו כמה סיבות לשגיאת התחזית, ביניהן אי התחשבות בעלייה ובהגירה פנימית, וייאמר מיד כי אכן הצדק עימם; בחישובי תחזית יש לקחת בחשבון את כל המרכיבים המשפיעים על התהליך, לרבות גורמים שהסטייה לגביהם היא גדולה ואי הוודאות רב. התעלמות מחלק מהגורמים הינה טעות והטעייה, במיוחד היות שידוע כי ההגירה בארצנו היא בת חשיבות והשפעה ניכרים.

בנוסף, נטענה על-ידי עמותת התקווה טענה נכונה, כי קצב הריבוי הטבעי אצל הערבים נבלם עם הזמן, ובמחקרים השונים בלימה זו לא נלקחה כלל בחשבון.

בבחינת שיעורי הגידול הטבעי נמצא כי כיום שיעור זה גדול אצל כלל האוכלוסייה הערבית בערך פי 2 מאצל כלל האוכלוסייה היהודית, אלא שבעוד שההבדלים בקרב הערבים בין תושבי יש"ע לבין תושבי השטח שבקו הירוק הוא לא גדול , הרי לגבי היהודים - הפער בין קבוצת האוכלוסייה הדתית והחרדית מצד אחד, לבין האחרים, הוא יותר גדול, דבר שכל מי שלומד סטטיסטיקה או אף טורים גיאומטריים בבית הספר התיכון במגמה ריאלית, יבין כי צריך להביא אותו בחשבון.

דבר זה לא נעשה כלל במחקרים ובמאמרים, אולי בשל היעדר נתונים בדבר הבדלי שיעורי הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית. ההתייחסות לאוכלוסייה היהודית היא תמיד כאל קבוצה הומוגנית אחת, מבלי להפריד בין דתיים לחילונים, אף על פי שמבחינת שיעורי הילודה יש ביניהם הבדלים ניכרים וההבדלים הם כאמור בני השפעה על התוצאה. לקיחת ממוצע לכלל היהודים במדינה ומצד שני לכלל הערבים במדינה, מהווה שימוש במודל מתמטי שהוא רחוק מהמציאות, ולבטח פחות טוב מהמודל המוצע כאן; הבסיס לחישוב הנכון הוא צריך להיות לפי הערכת מנה של טור גיאומטרי עולה, מדי שנה, לכל קבוצת אוכלוסייה. בקרב האוכלוסייה היהודית יש לקחת בחשבון את ההבדלים המהותיים בהרגלי החיים הקיימים בין הדתיים והחרדים מזה, אשר בקרבם שיעור הילודה גבוה במיוחד, לבין האוכלוסייה החילונית. מודל המתחשב בכולם כבקבוצה הומוגנית אחת מבחינה זו, הוא יותר רחוק מהמציאות ואינו מתאים.

לשם המחשה בלבד, יוצגו על-פי אותם נתונים בסיסיים - תוצאות החישובים בשתי השיטות: בתחילה החישוב המדוייק יותר, המתחשב בהבדלי הילודה בין דתיים לחילונים בחברה היהודית, ולאחר מכן החישוב השכיח לפי המודל המתייחס לכלל האוכלוסייה היהודית כמקשה אחת (וכך גם לכלל האוכלוסייה הערבית).

עוד ייאמר כי הפרדה לקבוצות משנה רק בקרב הערבים, בין ערביי הקו הירוק לבין ערביי יש"ע, מבלי להפריד לקבוצות את התושבים היהודים, דבר שאף הוא מקובל בקרב עורכי הסקרים, מעוותת עוד יותר את התוצאות לכיוון האדרת הסיכון הדמוגרפי.

להלן דוגמת חישוב, לפי הנתונים הזהירים הבאים:

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה הערבית בקו הירוק לשנה היא 1.050 ובהתאם לכך, להלן התחזית המחושבת על-פי הנוסחה לגידול הנדסי: בשנת 2003 1.2 מיליון נפש; בשנת 2023 - 3.2 מיליון נפש; בשנת 2043 - 8.4 מיליון נפש; בשנת 2063 - 22 מיליון נפש; ובשנת 2083 תגיע האוכלוסיה לפי חישוב זה ל - 59 מיליון נפש.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה הערבית ביש"ע היא 1.070, ובהתאם לכך, להלן התוצאות במיליוני נפש: בשנת 2003 - 2.5; בשנת 2043 - 7.9; בשנת 2043 - 37.4; בשנת 2063 - 135; ובשנת 2083 - 560.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה היהודית החילונית היא 1.026, ולהלן התוצאות במיליוני נפש: בשנת 2003 - 4.1; בשנת 2023 - 6.7; בשנת 2043 - 11.4; בשנת 2063 - 19; ובשנת 2083 32 מיליון נפש.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה החרדית/דתית היא 1.081, ולהלן תוצאות החישוב: בשנת 2003 - 1.3 מיליון נפש; בשנת 2023 - 6.2 מיליון נפש; בשנת 2043 - 29.3 מיליון נפש; בשנת 2063 - 139 מיליון נפש; ובשנת 2083 661 מיליון נפש.

עינינו הרואות כי המיעוט הדתי-חרדי הוא בעל השפעה דומיננטית כשהוא מופרד מכלל האוכלוסיה היהודית, בשל תכונותיו השונות, ומשלב מסוים - והלאה ללא סוף - הנטייה היא לרוב יהודי הולך וגובר בזכות קבוצה קטנה יחסית, שלגביה מנת הטור יותר גדולה, ולפיכך, אם נכונה ההשערה כי בקרב החרדים שיעורי הילודה הם הכי גבוהים, הרי בזכותם מובטח רוב יהודי בהתאם לדוגמת החישוב לעיל.

אותם נתונים - אך ללא הפרדה לקבוצות - יביאונו למסקנה הפוכה, שכאמור אינה נכונה מתמטית, או לכל הפחות ייאמר בבטחה כי היא רחוקה יותר מהמציאות, בהיותה מושתתת על מודל מתאים פחות, ולהלן תוצאות החישוב:

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה הערבית בממוצע כללי - 1.063, ולפיכך מניין האוכלוסין המחושב הוא כלהלן: בשנת 2003 - 3.7 מיליון נפש; בשנת 2023 - 12.6 מיליון נפש; בשנת 2043 - 43 מיליון נפש; בשנת 2063 - 145 מיליון נפש; ובשנת 2083 תמנה האוכלוסיה הערבית 491 מיליון נפש.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה היהודית בממוצע כללי - 1.039, ולפיכך אלו התוצאות: בשנת 2003 - 5.4 מיליון נפש; בשנת 2023 - 11.6 מיליון נפש; בשנת 2043 - 25 מיליון נפש; בשנת 2063 - 54 מיליון נפש;, ובשנת 2083 - רק 115 מיליון נפש; וההבדלים ברורים...

החישוב על-פי הטבלה השניה מראה תחזית שחורה לעתיד המדינה היהודית, וזאת רק בגלל שימוש במודל מתימטי בלתי תואם, או - בכל מקרה - פחות מתאים.

החישוב על-פי הטבלה הראשונה - הריאלית יותר - אופטימית הרבה יותר מבחינת עתידה של ישראל כמדינה יהודית; וכל זאת, בטרם לקחנו בחשבון נתונים אפשריים של הגירה ועליה, שינויים באורחות החיים ואת מגמת בלימת אחוז גידול הילודה בקרב הערבים, כפי שמראים ניתוחים סטטיסטיים הנגישים לכל דכפין.

_____________________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, מתכנן עירוני, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.

נספח ג' ביקורת טיוטת תוכנית ההתנתקות של המל"ל
מקורות: בן כספית בכתבה "ההתנתקות – המסמך המלא", מעריב יום ה' 11-3-2004.

הטיוטה אותה הגיש האלוף איילנד, לפי הפרסום הנ"ל, מעידה כפי שצוין, מעידה על גישה שטחית לנושא כה קרדינלי ובעל סיכונים רבים, מעבר למה שהחברה הישראלית הכירה בעבר. במבוא למסמך תחת הכותרת "האתגרים" מונה האלוף איילנד את הנושאים הבאים:

Ø שפור מצב הביטחון לאורך זמן

Ø מניעת שסע גדול בעם

Ø גיוס תמיכה בינלאומית

Ø אי פגיעה בחובת הפלשתינים ליישם את השלב הראשון של מפת הדרכים

Ø יצירת תחושת הפסד אצל הרשות הפלשתינית אל מול אלטרנטיבה של הסדר

Ø גיוס שיתוף פעולה (לפחות פסיבי) של מצרים וירדן

Ø צמצום דימוי של נסיגה תחת אש

Ø מחיר כלכלי סביר (לאורך זמן)

לאור מדדים אלה הגישה המועצה לביטחון לאומי טיוטה לא סופית שמציגה בפני ראש הממשלה את החלופות השונות בכל נושא, כולל ניתוח הסוגיות המשפטיות והכלכליות הנגזרות מההתנתקות. לדברי העיתונאי בן כספית: "החשיבות של הטיוטה הנוכחית היא בכך שיש בה המלצה בכל תחום, בצירוף החלופות הראויות והמתאימות ביותר, לדעת הצוות של האלוף גיורא איילנד". סוף ציטוט.

Ø כותרות המסמך:

o "הבתים לא יהרסו" – בעזה המליצה המועצה על פינוי מלא של כל הרצועה, למעט שלושת הישובים הצפוניים (דוגית, אלי סיני וניסנית) וציר פילדלפי. לגבי ציר זה מומלץ לא רק להשאירו בידי ישראל אלא אף להרחיבו. מומלץ לא להשאיר כוחות צבאיים ברצועה, לא להרוס את תשתיות הישובים הישראליים שיפונו, אלא לעשות מאמץ להעבירם "למישהו" (המירכאות הן במקור! י.ב.ה) ולפנות את גוש קטיף בשלמותו.

Ø "בכל דרך צפויה התנגדות עזה של המתיישבים לתוכנית וליישומה". במסמך מוסבר, לדברי כספית, "כי קיים פוטנציאל להתנגדות אלימה לפינוי, תוך הבדל בין אזור עזה לבין איזור יהודה ושומרון, הקשור בלגיטימיות של המהלך בציבור הישראלי" סוף ציטוט.

הערת המחבר" מעימות תוכן ההמלצות הללו עם הדברים שאותו עיתונאי פרסם ב העיתונאי בן כספית בכתבה "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004 - עולה תמונה שונה לחלוטין :

Ø ציטוט: "לדעת ראש הממשלה יש לצאת מכל סיני כולל ציר פילדלפי ולהותיר את מצרים אחראית על המתרחש בהר הגעש העזתי בן לילה, בלי בג"ץ, בצלם או שלום עכשיו" סוף ציטוט.

Ø "החבילה" היא מונח אותו מגדיר העיתונאי כלקוח מהלקסיקון של הוגה התוכנית, והא מתארת מיתווה שבו: "כאב הראש נודד ממצחו של רון אל בין עיניו של מובארק. המנהרות, ההברחות, הסמים, הנשים, אמצעי הלחימה, הטילים, חומרי הנפץ, המטיפים טילי הקאסאם, המרגמות, שייח יאסין, רנסתיסי, אבו סמהדנה – כל אלה באריזה טחת להלן 'החבילה', עוברים למצרים. ישראל, בינתיים, מתבצרת מאחורי הגדר, מגדירה מחדש תג מחיר לכל פצצת מרגמה (בהסכמה אמריקנית) ומקווה לטוב. הגנרל עומר סולימאן אמור להתעסק מעכשיו עם כל הבעיות. מה הפלא ששנתו נודדת בלילות האחרונים". סוף ציטוט של כספית – לא ברור אם זוהי מחשבתו של ראש הממשלה, והאם הגיגים אלה עברו כפי שעברו אל מערכת הביטחון וצמרת צה"ל כפי שיתואר בהמשך. עוד מציין כספית שהמצרים אינם טיפשים וכי מצרים הבהירה לאמריקנים: "לא יקום ולא יהיה! והם מצידם מבטיחים בשם הפלשתינים (ערפאת ודחלאן) שלא יהיה כאוס ברצועה לאחר הפינוי, ולא יתנו אותה לחמאס, לא תהיה הפקרות" סוף ציטוט.

לפי כספית ביום ג' 17 לפברואר 2004 נפגש רוה"מ מול סוללה של קברניט הביטחון של ישראל ושאל אותם: "מה יקרה אם לא נשלוט במעברים ונצא מפילדלפי? הרי כך נוכל להסיר באמת מעצמנו את האחריות על האוכלוסייה וגורלה. שרון אהב את הרעיון (ראה לעיל) ואם נתעלם מתיאורו הציורי של כספית, את תגובת הגנרלים, אומר לו שר הביטחון מופאז כי במקרה כזה תהפוך עזה למעגן אחד גדול של "קארין איי" ודומותיה. רק האלוף קפלינסקי (פיקוד מרכז) הביע תמיכה ברעיון זה גם במהלך הקרוי בפי היזמים: "מהלך דו-קוטבי" לא רק בעזה אלא גם ביהודה ושומרון. ציטוט: "זבנג וגמרנו" – מה הפלא מתאר כספית: הגדה היא החצר האחורית של קפלינסקי. כדבריו: "הוא היה מאוד רוצה לקצר קווים ולהתכנס אל מאחורי הגדר, אלא שהבעיה עכשיו שהוא במיעוט". סוף ציטוט. האירוע הזה הוגדר על ידי כמה ממשתתפיו "כמפגש היסטורי" אחרים שנטלו חלק בישיבה הרגישו מנוצלים כי לדעתם שרון הגיע לפגישה לאחר שחרי שהחליט – לא לפני. הם הבינו שהם מדברים אל הפרוטוקול אותו לא יקרא איש לעולם. שרון עשה בהם בעזה "מעשה ברק" בלבנון. תחושה דקה של "דז'ה וו". וממשיך כספית לתאר את המפגש ואת קווי המיתאר של ההתנתקות:

Ø "יוצאים מעזה –כל עזה – 3 הישובים ופילדלפי מתנדנדים", כדבריו.

Ø "לא נותנים לפלשתינים נמל ימי או שדה תעופה"

Ø "משעים את המהלך ביו"ש"

Ø "קובעים דד-ליין עד סוף השנה"

Ø "מבצעים את המהלך בבת אחת ולא במדורג"

Ø "לא מפנים ישוב ונחים אלא יוצאים למבצע פינוי גדול, רחב, לאומי"

Ø "הישובים לא יפונו בו זמנית, אלא זה אחר זה, במהירות וביעילות"

Ø "במהלך הפינוי מנתקים את הרצועה, לא מאפשרים לאף אחד להגיע, סוגרים את הכבישים, חוסמים דרכי גישה"

Ø "מגייסים מילואים"

Ø "עושים הכל כדי למנוע מעשרות אלפי אחיהם של של תושבי גוש קטיף מיו"ש לבוא ולכבול עצמם לבתים המועדים לפינוי"

Ø "צה"ל במקביל, פועל ברצועה, תופס נקודות אסטרטגיות, טס בהמוניו מעל לשטח, מוודא שהחמאס לא ינצל את היציאה לזנב בנו"

Ø "עושה הכל כדי שלא יחזור אפקט המנוסה מלבנון"

Ø "אולי יוצא למבצע רחב היקף נגד החמאס ערב היציאה או בעקבותיה – להגיד שניצחנו ולברוח".

סוף ציטוט של העיתונאי מדברים שהודלפו לו בפגישה של המל"ל וצמרת צה"ל עם רוה"מ.

Ø נספח ד' להלן היא סימולציה המתארת, על יסוד ההנחות של קווי המיתאר הנ"ל של ההתנתקות, כיצד עלול המהלך להתבצע והן תוצאות אפשריות שלו. מסתבר, לאור פרסומים אמנון לורד, מקור ראשון בכתבה: "יוצאים רע", גיליון 5-3-200 ודבריו של סגן שרת החינוך הנדל בעניין הרס הבתים בגוש קטיף, החליט מי שהחליט כי אין הורסים את התשתיות של הישובים אלא עושים מאמץ להעבירם "למישהו". לא ברור אם הכוונה להרוס את הבתים ולהשאיר את התשתיות שלמות או להרוס הכל – חוץ מתשתית הקשורה לרשות הפלשתינית. לא ברור אם בכוונת שרון לחזור על הרס ימית או לקבל פיצוי כספי כלשהו עבור הנכסים הישראלים בשווי מיליארדי דולרים. יש לתת את הדעת על כך שההשתלטות על הנכסים הישראלים בשלמותם יהיו לה השלכות בנקודות הבאות:

Ø לראשונה יציגו הפלשתינים הצלחה צבאית המלווה בתוצאות חיוביות מבחינתם, בהשתלטות על שטח ועל נכסים קרקעיים שהשאיר אחריו האויב הציוני המובס. זו תהיה הוכחת-קיום לנכונות המאבק המזוין כפי שמתואר באמנה הפלשתינאית ואישור לאמינותה של תיאורית השלבים להמשך חיסולה של מדינת ישראל.

Ø בהיבט הצבאי והטרוריסטי של פינוי הנכסים בשלמותם, אזור זה יתמלא מיידית ויחולק בין ארגוני החבלה של הרשות הפלשתינאית לפי מפתח שיקבע בכוח או בהסכמה ביניהם. האזור ישמש מיידית לצורך הפעלת מערך ארטילרי (טילים, רקטות, מרגמות ובהמשך תותחי שדה וארטילריית נ"מ) נגד יישובי הנגב, ובהמשך, עם כניסתם הצפויה של אנשי החיזבללה והמשמרות האירניים לשטח, ישמשו הישובים היהודיים הנטושים, בנוסף ליישובים הערביים הצפופים ברצועה, כמחסה אסטרטגי ובסיס יציאה לפעולות טרור נגד ישראל. בדומה לתקדים הלבנוני, גם ברצועה ינהיגו ארגוני החיזבללה-פלשתין את שיטת האכיפה-האסטרטגית המונעת מישראל תגובה נגד מחבלים, תשתיות ואמצעי לחימה שלהם הממוקמים בלב אוכלוסייה אזרחית צפופה. כזכור אוכפת האסטרטגיה האיראנית-חיזבללאית הזו על ישראל הבלגה מרבית , מונעת תגובה ראויה על התגרות האויב, והיא שוחקת בהתמדה את כושר ההרתעה של ישראל נגד ארגון הטרור הלבנוני. יש לקחת בחשבון הרעה דרמטית במצב הביטחון של ישראל, לא רק ברמת הביטחון האישית של תושבי הנגב, אלא באיום ישיר על מרחב המרכז דרום הארץ ועל כל מתקניו החיוניים – בדיוק לפי האיום הישיר הקיים היום מגבול הצפון עד אזור חדרה ונתניה.

נספח ד' סימולציה של קווי המיתאר לתוכנית ההתנתקות
הערה: נספח זה מבוסס על קווי המיתאר כפי שפורסמו על יד העיתונאי בן כספית העיתונאי בן כספית בכתבה "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004 .

הסימולציה כוללת התייחסות בצירי הזמן הרלבנטיים, הן לכוונה המקורית להשלים את הפינוי עד סוף 2004, והן לאימות של כוונה זו וליישומה הקרוב - מתוך דברים שאמרה חברת הכנסת דליה איציק בתוכנית "פוליטיקה" 17 למרץ 2004, לפיה אריאל שרון נחוש לבצע את התוכנית קרוב יותר ממה שמשערים רבים, בלא להירתע מהמכשולים – ועוד השנה. משחק המלחמה והסימולציה לוקחים בחשבון לוח זמנים צפוף ביותר, לאישור בממשלה, בכנסת, ו/או משאל עם, חקיקה מהירה, הכנת תוכניות פינוי ויישוב מחדש של אלפי מתיישבים, הכנת תקציב מינימאלי של 2 מיליארד ₪ ובנסיבות מחמירות והולכות של מצב הביטחון. לפי אלה, כוונת הממשלה בתסריט שלהלן, אם אכן ימומש ויאושר על ידי האמריקנים, עד תום ראש השנה תשס"ה 25 ספטמבר 2004 הרצועה תפונה מיהודים.

==========

פרק א' מתווה כללי של תוכנית ההתנתקות

הנחת עבודה של תוכנית ההתנתקות כפי שנמסרה על ידי רוה"מ, מר אריאל שרון, כוללת מהלך בן פעימה אחת להעברת המתנחלים מ- 18 יישובי הרצועה לתחומי מדינת ישראל.

לוח זמנים: פינוי מוחלט של כל מרחב חבל עזה - לא יאוחר מיום שלישי 7 בספטמבר 2004, כשבוע לפני תחילת ראש השנה תשס"ה.

מצ"ב נספח א' מסמך הערכת סיכונים והיערכות חירום למצב בו יתחוללו מהומות ומעשיי איבה ביוזמתם של גורמים קיצוניים מקרב המתנחלים ואוהדיהם בתחומי ישראל ובשטחים.

העברת כ-7500 התושבים על מטלטליהם ורכושם תיעשה מוקדם ככל האפשר עבור אותם מתנחלים שייאותו להתפנות מרצונם לבתים ולנחלות, שהוקצו עבורם ביישובי אזור הנגב וחבל לכיש. בפרק ב' להלן, תתואר הפעילות הנדרשת לפינוי שלא מרצון של גורמים קיצוניים מקרב המתנחלים.

פרק ב' תוכנית מבצעית לפינוי יישוביי חבל עזה

תסריט א' – רוב המתנחלים, 70%, לפי הערכות מבוססות סקרים, ייאותו להתפנות. עבור קבוצת מתנחלים זו, תחילת ההעברה תתבצע לא יאוחר מחודש יולי 2004 או קודם לכן, בכפוף להוראת הדרג המדיני.

תסריט ב' - 30% מהמתנחלים יתפנו מרצון –הפינוי יחל לא יאוחר מתחילת חודש אוגוסט 2004, מיד לאחר גמר פינוי מרצון של תושבים. משך הזמן הארוך יחסית בין המתפנים מרצון, לפינוי בכוח מיועד למטרות הבאות:

להשאיר מינימום של תושבים בשטח כדי לסכל אפשרות של הצטרפות לפעולות ההתנגדות.

לתת למתנגדים זמן לצורך הערכה מחדש של עמדתם.

על מנת לסכל השתלטות מחדש על בתים ומבני ציבור, בידי המתנגדים לפינוי מבפנים ומבחוץ, כל בית שיפונה ייהרס מיידית באמצעות דחפורים או בפיצוץ מבוקר.

כבישים, מבני תעשייה וחממות ייהרסו בשלב ההתנתקות הסופי, כאשר בשלב זה ינותקו תשתיות החשמל, המים והתקשורת.

מתחילת שלב הפינוי בכוח, ינותקו ,תשתיות החשמל, המים והתקשורת מהבתים ומאזורי המגורים, מבני ציבור ובתי כנסת.

במידת הצורך, יפעיל חיל הקשר שיבושים וחסימות לרשתות הסלולריות בכל אזור חבל עזה והסביבה הקרובה.

יש למנוע בכל דרך הפעלת שידורי רדיו פירטיים של ספינות ותחנות יבשתיות, ויש לאתר מיידית משדרים בלתי חוקיים שיופעלו במרחב מדינת ישראל והשטחים.

הוראות מתאימות לשיבוש תקשורת המתנגדים ואוהדיהם יורדו למשרד התקשורת וליחידות האחראיות ללוחמה אלקטרונית באמ"ן – באחריות אג"מ/מטכ"ל - הפעלה בהוראת הרמטכ"ל לפי הנחיות הדרג המדיני.

תסריט ג' –, במצב הגרוע ביותר, פחות מ- 30% מהמתנחלים ייאותו לעזוב מרצון.

בכל מקרה, תחילת פינוי שלא מרצון בכל התסריטים - שין 00:00 יום א' 22 באוגוסט 2004.

כוחות ומשימות:

כוחות לתסריט א', דרכי פעולה לכלל התסריטים: אוגדת עזה סדיר, בתגבור של כ- 500 שוטרי משטרת ישראל, משמר הגבול, ושני צוותי ימ"מ. לכוחות יצוותו תאג"דים, כוחות רפואה והצלה, מכבי אש וייפרסו תאג"דים ובתי חולים שדה במרחב חבל עזה בתאום חר"פ/אוגדת עזה. צוותי חיילות בליווי פסיכולוגים וקציני בריאות הנפש יופעלו בצמוד לכוחות המפנים. הכשרת סגל הפיקוד הצבאי מדרגת מ"פ ומעלה (תוכנית תפנית) תושלם עד תחילת יולי 2004. תרגיל פינוי על יבש ייערך במתקן אדם – ביום אויב – חיילות בסיס הדרכה צריפין, בהיקף שלדי של כוחות הכוללים את כל סגל פיקוד אוגדת עזה, ת"פ מפקדת האוגדה וחר"פ. היקף הסופי של הכוחות ייקבע קרוב למועד פינוי, בכפוף להערכות מצב מעודכנות של פיקוד דרום, השב"כ ומשטרת ישראל. במקרה של התנגדות בכוח הפעלת גז מדמיע בהוראת מג"ד. במקרה ירי של מתנחלים – נסיגה והעברת השליטה לכוחות ימ"מ. הוראות כלליות למקרה של ירי מתנחלים. כל הכוחות בחדל – גם כשיש נפגעים – אין לירות כדי לא להסלים את המצב. ירי יתבצע לכוונות של צלפי ימ"מ למטרות רגל, גוף וראש, לפי הצורך, במגמה לשיתוק גמור של ירי התקפי של מתנחלים בכל מחיר. במקרים קיצוניים בהם יתפתחו חילופי אש כבדים המסכנים את כוחותינו בצורה קיצונית, יש לבצע נסיגה למחסות קרובים, לצורך הרגעת המצב, ולהמשך התייעצויות ולקבלת החלטות מהדרג המדיני. יש לקחת בחשבון התאבדויות של מתיישבים, הצתת מבנים על יושביהם, תוך התפרצות של המון מתפרע בהיקפים חסרי תקדים לעבר אזור הירי. לפי החלטות הדרג המדיני, במקרים קיצוניים של חילופי אש מתמשכים, ומתוך שיקולים לחסכון בחיי אדם, תינתן הוראה לפרוץ לבתים מוכי אש באמצעות דחפורים וירי מבוקר של נק"ל אוטומטי למטרות מוגדרות. באחריות משטרת ישראל להיערך, במקרים של התלהטות רוחות בעקבות נפגעים, לפעולה מסכלת באזורי הארץ השונים כדי לרסן ולסכל תהלוכות, הפגנות, התפרעויות והצתות של מתקנים, מבנים וכלי רכב ברחבי ישראל. במקרים קיצוניים תופעל הצנזורה הצבאית במתכונת חירום כדי לעצור שידורים של רשתות זרות מאזורי לחימה נגד המתיישבים והמתפרעים. על רשתות הטלביזיה והרדיו המקומיות יופעלו צווי איסור פרסום, והכרזה על שטחי חבל עזה כולו כשטח צבאי סגור. יש להפעיל בהיקף אזורי הפינוי של יישובי הרצועה, חגורה פעילה של כוחות משימה לסיכול פח"ע של הארגונים הפלשתיניים בעת הפינוי. החגורה הפעילה של הכוחות לא תשתתף בפינוי בפועל והיא תורכב בעיקרה מכוחות מילואים שיתושאלו לצורך זה בשיחות אישיות עם מפקדיהם. חיילים שיסרבו סירוב פסיבי יישלחו למשימות מחוץ לרצועה, ובאחריות המפקדים לאתר קצינים ומפקדים העלולים להפריע למהלך הפנוי, בין אם באורח פסיבי ובין אם בהשתתפות פעילה.

משימות

סדר הפינוי: להלן סדר קיפול יישוביי הרצועה, מספר התושבים המשוער בכל ישוב, ולוח זמנים של יום אחד עד יומיים לקיפול כל אחד מקבוצות היישובים כלהלן:

נצרים-450, כפר דרום-250 - קיפול נצרים וכפר דרום, המופרדים מגוש קטיף ויישובי צפון הרצועה, ייעשה במהלך אחד נפרד משאר הישובים. לוח זמנים להפעלה: מוצ"ש 21 באוגוסט 2004 בשעה 00:00.

החלפת כוחות לריענון, פינוי נפגעים – הערכת מצב של אוגדת עזה אג"מ.מטכ"ל המל"מ.

תל קטיפא-100, קטיף-330, כפר ים-20 שירת הים-45- לוח זמנים להפעלה: יום ב' 23 באוגוסט 2004 בשעה 00:00. הפעלה תוך הפקת לקחיי הפינוי הקודם יום עד יומיים.

החלפת כוחות לריענון, פינוי נפגעים – הערכת מצב של אוגדת עזה אג"מ.מטכ"ל המל"מ – על פי הערכה של פסיכולוגים, צפויה בשלב זה התמוטטות כוח הרצון של סרבני הפינוי, ועם אלה גם מעשיי ייאוש נמהרים.

נצר חזני-400, גני טל-400, שליו-50 – תסריט למקרה פינוי מהיר – 25 לאוגוסט 2004, לכל המאוחר עד יום ו' בצהריים, 26 באוגוסט.

נוה דקלים- 2000 נפש, גדיד-650 , תחילת הפעלה מוצ"ש 00:00 28 לאוגוסט 2004 – ריכוז כוחות מכסימלי, ריענון כוחות מותשים בעתודות מאוגדת פצ"ן, תגבור כוחות יס"מ, מג"ב וימ"מ למקרי התפרעויות. 3 עד 4 ימים לפירוק והריסת המבנים והעתקת התושבים.

מורג -500, רפיח ים-180, פאת שדה-110 - , תחילת הפעלה אור ל- 1 בספטמבר 2004 00:00 תחילת שין. במקרה של התמוטטות התושבים, המשך תנועה להשתלטות על בני עצמון, בדולח, כפר עצמונה וגן אור. במקרה של המשך התנגדות הפסקת פינוי בצהריי יום ו' 3 בספטמבר, להיערכות מול הכוחות הפלשתיניים במרחב הרצועה. המשך פינוי יידחה לאור ליום ראשון, 5 בספטמבר לצורך קיפול היישובים האחרונים ברצועה:

בני עצמון-500, בדולח-220, השלמה ביום א' עד יום ב'.

כפר עצמונה-50, גן אור-350.

סך הכל: 6605 תושבים ללא אוהדים העלולים להצטרף אליהם.

השלמת פינוי מיום ב' 6 בספטמבר 2004 עד יום ג' 7 בספטמבר 2004. התייצבות צה"ל על ציר פילדלפי ותפיסת עמדות מקו החוף עד לגבול הקו הירוק, תוך ניתוק מגע מהכוחות הפלשתיניים ונסיגה לקווי היערכות מול גדר המערכת.

כוחות תסריט א' ו- ב' : אוגדת עזה מתוגברת ביחידות מילואים, משטרת ישראל 1000 שוטרי יס"מ ומשטרה כחולה, 5 גדודי מג"ב, ויחידת הימ"מ בחימוש מלא לסיכול פעילות בנשק קר וחם מצד קיצוני המתנחלים. לכוחות יצוותו בתי חולים שדה, תאג"דים, פסיכולוגים, רבנים, קב"נים וחיילות. הנחת העבודה בתסריט ב' 2000 מתנחלים על משפחותיהם נשארים בשטח מתוגברים על ידי עוד כ- 1000 אוהדים יגיעו למרות מחסומי המשטרה וההכרזה על אזור חבל עזה והמבואות אליו כשטח צבאי סגור. כאמור לעיל היערכות חירום של המשטרה והשב"כ ברחבי ישראל למניעת הפרות סדר חמורות בעת הפינוי.

תסריט ג' למעלה מ- 60% מהמתנחלים מסרבים להצעות פינוי מרצון – הפעלת כוחות היא כנזכר לעיל סעיף 13 – כוחות ומשימות דרכי פעולה לכלל התסריטים. במקרים של החרפת העימות יש לתגבר את אוגדת עזה באוגדה הסדירה של פצ"ן ו/או בגיוס חירום של מילואים באישור הדרג המדיני.

פעילות אויב: בכל התסריטים נלקחה בחשבון פעילות אויב: ירי מרגמות ו/או רקטות קסאם לעבר הכוחות המפנים והישובים בתחומי הרצועה ומעבר לה. מארבי אש ומטעני צד לעבר הכוחות והאזרחים, הסתערות של אלפי אזרחים פלשתיניים לא חמושים לעבר הבתים שיינטשו, החממות ואזורי התעשייה כדי להשתלט על רכוש ולתפוס שלל.

עבודת מטה לנושא ההיערכות המבצעית של אוגדת עזה וכוחות צה"ל אחרים הועברה ללשכת הרמטכ"ל לצורך הכנת תוכנית אג"מית מפורטת.

יש לקחת בחשבון, בהתחשב בהערכת מודיעין עדכנית סמוך לפינוי, ביצוע של פעולות צבאיות יזומות באמצעות הפעלת הכוח הסדיר, כדי לסכל פעילות חבלנית עוינת והתקפית מצד הפלשתינים וארגוני הטרור, וכן פעילות חיזבללה לחימום גבול הצפון בעת נסיגת ישראל מהרצועה.

על הדרג המדיני והצבאי לעשות מאמץ עילאי כדי להעביר לרשות הפלשתינית את השטח נקי ומפונה לאחר הריסתו המוחלטת על ידי דחפורים וכלים מכניים של צה"ל. כלקח מנסיגת צה"ל מלבנון, אין להשאיר אמל"ח ומיקוש בכל מרחב הרצועה.

בתי קברות יושארו במקום מתוך הבנה עם הרשות הפלשתינית שאין נוגעים במקומות קדושים. בתי הכנסת והמדרשות ייהרסו עם שאר המבנים ביישובי הרצועה. תשתיות חשמל, מים ותקשורת הקשורות לרשות הפלשתינית לא ייפגעו.

פעילות חיל הים. בהתבסס על הערכות מודיעיניות יש להיערך לתסריט לפיו החיזבללה ואירגוני הפלשתינים בלבנון, ינסו לנחות על חוף עזה מייד לאחר הפינוי, או אף במהלכו, כדי לערוך תהלוכות ניצחון ולתפוס עמדות על גדרות המערכת ברצועה.

יש לסכל תהלוכות הניצחון של החיזבללה והפלשתינים כדי למנוע החרפת העימותים בתוך ישראל ובסמוך לגבולותיה עם ירדן, סוריה, מצרים ולבנון.

באשר לעתיד הקרוב – יש לערוך התייעצויות עם הדרג המדיני באשר לאפשרות של הכנסת כוחות אירופיים וכוחות או"מ, כחיץ בין ארגוני הטרור והרש"פ לבין ישראל.

ישראל תעשה כל שביכולתה להקטין את החיכוך עם הכוחות הזרים והכוחות הפלשתיניים באם יערכו בשטח.

חיל הים יסכל בכל האמצעים כל כוונה של החיזבללה ואוהדיו לנחות על החוף.

פעילויות חיל האוויר מסוקי קרב ומטוסים. על פי התכנון, יפעל חיל האוויר בשתי צורות הפעלה עיקריות: הפעלה פסיבית לתצפית בעת הפינוי. הפעלה אקטיבית למקרה של תנועות כוחות עוינים, כולל אמנעה פעילה נגד משגרי קסאם ומרגמות לעבר הכוחות המפנים, כולל סיכולים ממוקדים.

ירי מסוקים ייעשה באישור אלוף הפיקוד. ירי ספינות חיל הים ומטוסי חיל האוויר לעבר מטרות ימיות וקרקעיות בחוף - באחריות סגן הרמטכ"ל/ראש אג"מ ומפקד חיל הים.

מודיעין ולוחמה אלקטרונית, האזנה ושיבוש – באחריות חיל הקשר והאלקטרוניקה / ת"פ פיקוד דרום ואוגדת עזה.

חסימות צירים בכל רחבי הרצועה לאזורים הבאים, ניתוק אזור נצרים וכפר דרום על ידי כוח חטיבתי; גוש קטיף: 2 חטיבות מתוגברות; בצפון הרצועה: גדוד מילואים ופלוגת מג"ב (3 הישובים נשארים בשלב זה על מקומם). טיסות מטוסי חיל האוויר מעל ערי הרצועה לאורך כל שלב הפינוי להרתעה ותצפית.

פעילות של אזרחים פלשתיניים ו/או חמושים להריסת גדר הגבול: באחריות אוגדת עזה לסכל כל כוונה למוטט את גדר הביטחון או להשבית את פעולתה. יש להימנע מפגיעה מכוונת באזרחים פלשתיניים המתקהלים ליד גדרות הרצועה למטרות תהלוכות ניצחון, כל עוד אלה אינן מסכנות את כוחותינו. נגד פריצה של הגדרות לתוך שטחנו תופעל אש חייה באישור מפקדת הפינוי/אוגדת עזה.

נספח - הערכת סיכונים והיערכות חירום

שינוע תושבים מפונים לאזורי הארץ: נשים וילדים יועברו למתנ"סים או לטיפול נפשי ורפואי ביישובים שונים בדרום הארץ.
הגברים יועברו למחנה מיון וזיהוי בהתאם להשתתפותם בהתפרעויות נגד כוחות הביטחון.
יש להכין משאיות ומובילים לפינוי הטרקטורים והציוד החקלאי הנייד לתוך ישראל.
באחריות משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר הכנת מתקני כליאה וחקירה של מתפרעים, רוצחים ומתמרדים מקרב הציבור של המתנחלים.
יש לנהוג באיפוק מרבי, ולהתחשב בקריאות הזעם והייאוש של התושבים המפונים.
חיילים וקצינים שיסבלו מתופעות טראומטיות יוצאו מהאזור באחריות חר"פ.
טיפול בתושבים לצרכים פיזיים באחריות אגד אחזקה אוגדת עזה. פינוי חללים ייעשה אל בתי החולים לאחר זיהוי והודעה למשפחות לפי הנהלים.
צפויים לפי תסריט א' עד 20 חללים, ובתסריטים ב' ו- ג', תלוי בהיקף ההתדרדרות החמושה והירי, כולל פעולות פח"ע פלשתיניות נגד כוחותינו (בחגורת הכוחות החוצצת בין הכוחות הפלשתיניים לכוחות הפינוי - בין 100 ל- 300 חללים.
להערכתנו, לא יהיה מנוס מהכרזת מצב חירום בכל שטח מדינת ישראל ערב הפינוי, במהלכו, ובתוצאות האפשריות הנלוות לתסריטים שמנינו לעיל.

על המחבר
יוסי בלום הלוי

לוחם וחוקר של מלחמת יום הכיפורים. את שירותו הסדיר עשה בקומנדו הימי ולאחר מכן בגדוד הצנחנים 890. שרת בחטיבה הצנחנים 55 משחררת ירושלים וצולחת התעלה. בגיליון הקרב שלו פעולות התגמול נגד הפאתח עם הקמתו, במלחמת ששת הימים לחם בירושלים ובגולן, השתתף במלחמת ההתשה, ובמלחמת יוה"כ שרת בראש הגשר של כוח-הצליחה ונטל חלק בקרבות להגנת הגשרים ובקרב הסרפאום. באינתיפאדה הראשונה שרת באזור איו"ש וחבל עזה. את שרות המילואים סיים באמצע שנות התשעים במרכז המחשבים של מענ"א/אט"ל. מחבר הספרים "כשקוראים לצנחנים" - מערכות 1972, "התקדשות – זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים" – מתאם 1999. יועץ מחשוב ותוכנה מבצעית במערכת הביטחון, התעשייה הביטחונית ובחברות שונות בענף ההייטק הישראלי.

רחוב אדיר 46 אלפי מנשה 44851

טלפון 751011 057

[email protected] Email :