נתניהו:להשען על המצרים?לא יהיו מנהרות,תהיה אוטוסטרדה ''  

ח לכן, כה אמר אדני האל, הנני מביא עליך, חרב; והכרתי ממך, אדם ובהמה. ט והיתה ארץ-מצרים לשממה וחרבה, וידעו כי-אני האל: יען אמר יאר לי, ואני עשיתי. י לכן הנני אליך, ואל-יאריך; ונתתי את-ארץ מצרים, לחרבות חרב שממה, ממגדל סונה, ועד-גבול כוש. יא לא תעבר-בה רגל אדם, ורגל בהמה לא תעבר-בה; ולא תשב, ארבעים שנה. יב ונתתי את-ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות, ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה, ארבעים, שנה; והפצתי את-מצרים בגוים, וזריתים בארצות. {ס}

יג כי כה אמר, אדני האל: מקץ ארבעים שנה, אקבץ את-מצרים, מן-העמים, אשר-נפצו שמה. יד ושבתי, את-שבות מצרים, והשבתי אתם ארץ פתרוס, על-ארץ מכורתם; והיו שם, ממלכה שפלה. טו מן-הממלכות תהיה שפלה, ולא-תתנשא עוד על-הגוים; והמעטתים--לבלתי, רדות בגוים. טז ולא יהיה-עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, בפנותם אחריהם; וידעו, כי אני אדני האל. {פ}

יז ויהי, בעשרים ושבע שנה, בראשון, באחד לחדש; היה דבר-האל, אלי לאמר. יח בן-אדם, נבוכדראצר מלך-בבל העביד את-חילו עבדה גדולה אל-צר--כל-ראש מקרח, וכל-כתף מרוטה; ושכר לא-היה לו ולחילו, מצר, על-העבדה, אשר-עבד עליה. {ס}

ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקיהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שמרון--ויצר עליה. י וילכדה, מקצה שלש שנים, בשנת-שש, לחזקיה: היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שמרון. יא ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדי. יב על אשר לא-שמעו, בקול האל אלהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר צוה משה עבד האל; ולא שמעו, ולא עשו. {פ}

יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצרות--ויתפשם. יד וישלח חזקיה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמר חטאתי, שוב מעלי--את אשר-תתן עלי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקיה מלך-יהודה, שלש מאות ככר-כסף, ושלשים, ככר זהב. טו ויתן, חזקיה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-האל; ובאצרות, בית המלך. טז בעת ההיא, קצץ חזקיה את-דלתות היכל האל ואת-האמנות, אשר צפה, חזקיה מלך יהודה; ויתנם, למלך אשור. {פ}

יז וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקיהו, בחיל כבד--ירושלם; ויעלו, ויבאו ירושלם, ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, אשר במסלת שדה כבס. יח ויקראו, אל-המלך, ויצא אלהם אליקים בן-חלקיהו, אשר על-הבית; ושבנה, הספר, ויואח בן-אסף, המזכיר. יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקיהו: כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הבטחון הזה, אשר בטחת. כ אמרת, אך-דבר-שפתים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי. כא עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצרים, אשר יסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצרים, לכל-הבטחים עליו. כב וכי-תאמרון אלי, אל-האל אלהינו בטחנו: הלוא-הוא, אשר הסיר חזקיהו את-במתיו ואת-מזבחתיו, ויאמר ליהודה ולירושלם, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם. כג ועתה התערב נא, את-אדני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רכבים עליהם. כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדני--הקטנים; ותבטח לך על-מצרים, לרכב ולפרשים. כה עתה המבלעדי האל, עליתי על-המקום הזה להשחתו; האל אמר אלי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה. כו ויאמר אליקים בן-חלקיהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שמעים, אנחנו; ואל-תדבר עמנו, יהודית, באזני העם, אשר על-החמה. כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדניך ואליך שלחני אדני, לדבר, את-הדברים האלה; הלא על-האנשים, הישבים על-החמה, לאכל את-חריהם (צואתם) ולשתות את-שניהם (מימי רגליהם), עמכם. כח ויעמד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור. כט כה אמר המלך, אל-ישא לכם חזקיהו: כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו. ל ואל-יבטח אתכם חזקיהו אל-האל לאמר, הצל יצילנו האל; ולא תנתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור. לא אל-תשמעו, אל-חזקיהו: כי כה אמר מלך אשור, עשו-אתי ברכה וצאו אלי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-ברו. לב עד-באי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמתו; ואל-תשמעו, אל-חזקיהו, כי-יסית אתכם לאמר, האל יצילנו. לג ההצל הצילו אלהי הגוים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור. לד איה אלהי חמת וארפד, איה אלהי ספרוים--הנע ועוה: כי-הצילו את-שמרון, מידי. לה מי בכל-אלהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי: כי-יציל האל את-ירושלם, מידי. לו והחרישו העם, ולא-ענו אתו דבר: כי-מצות המלך היא לאמר, לא תענהו. לז ויבא אליקים בן-חלקיה אשר-על-הבית ושבנא הספר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקיהו--קרועי בגדים; ויגדו לו, דברי רבשקה.