 |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
18:14 25.03.05 |
  
 
|
6. נשיא המדינה, אם כבר התחלת אז חשוב שתלמד את פרשת
בתגובה להודעה מספר 0
 |
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.03.05 בשעה 18:15 בברכה, פילוביץ שחף
 השליחים לאלג'יר "שנרצחו" בשנת 1958 שנכון להיום המשפחות
עדיין לא יודעות מה קרה, החומר חסוי וסודי, חומר הועהה שהוקמה
לא נחשף מעולם, המוסד זורק את הפרשה לפתחה של הסוכנות והסוכנות
זורקת את הפרשה בחזרה לפתחו של המוסד....... השליחים לאלז'יר: רפאל בן גרא ויעקב חסן ז"ל הי"ד, עד להיום לא
ידוע מצה עלה בגורלם, מי שלח אותם ומה הייתה באמת משימתם האמיתית..... השליחים נשלחו בעקבות הפרעות ביהודי אלג'יר בראשית שנות ה-50, בזמן
שהצרפתים שלטו באלג'יריה..... נשיא המדינה משה קצב, הגיע הזמן שתביא מנוחה לנשמתם, כובד והדר לפועלם,
מרגוע ומזור לבני משפחתם שמתייסרים עד עצם היום הזה...... 
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
|
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום ששי ב' באייר תשע''א
17:45 06.05.11 |
|
|
13. האם פרשת ''השליחים לאלג'יר'' שנרצחו תחשף סוף סוף?! (*)
בתגובה להודעה מספר 6
|
האם ערוץ 1 ומעריב יחשפו באמת את פרשת ''השליחים לאלג'יר''?!בימים אלה, תחקירני ערוץ 1/אלינור ועיתון מעריב/דורון כהן, עובדים (שוב) על הפרשה החסוייה, המצונזרת והמפחידה מאוד מאוד את
נשוא החתימה שלי (הידועה) המצ"ב בסוף מכתב זה. על הפרשה הזו דיווחתי לראשונה כאן בפורום סקופים בתאריך 25.03.05 בעקבות פרשת "עסק הביש", כשפניתי לנשיא המדינה דאז...לטפל בפרשת "השליחים לאלג'יר" בדיוק כפי שטיפל בפרשת "עסק הביש".
תזכורת לדיווח:
6. נשיא המדינה, אם כבר התחלת אז חשוב שתלמד את פרשת השליחים לאלג'יר "שנרצחו" בשנת 1958 שנכון להיום המשפחות עדיין לא יודעות מה קרה, החומר חסוי וסודי, חומר הועדה שהוקמה לא נחשף מעולם, המוסד זורק את הפרשה לפתחה של הסוכנות והסוכנות זורקת את הפרשה בחזרה לפתחו של המוסד.......
https://rotter.net/forum/gil/6508.shtml#6 אשכול ראשי = פרשת עסק הביש: 
אחרי 51 שנה, אותות הוקרה מהנשיא לגיבורי ''עסק הביש''
https://rotter.net/forum/gil/6508.shtml
.
.
תזכורת לתזכורת עד כמה שידוע מסיפורי אנשים:
.
.
מקור:
http://www.irgun-jeckes.org/?CategoryID=290&ArticleID=954
.
.
בתקופה של פרשת "השליחים לאלג'יר", היתה "פשלה" עם מטוס נשק ישראלי (חודש פברואר 1958) שנתפס בגבול הסהרה וגם כאן, שמעון פרס הצליח לבטל ועדת חקירה....
.
.
המשך יבוא....
לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל  
פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
22:53 30.03.05 |
|
|
8. טקס הוקרה לאנשי ''עסק הביש''
בתגובה להודעה מספר 0
|
טקס הוקרה לאנשי "עסק הביש"
19:13, 30 מרץ 2005 / י"ט באדר תשס"ה
נשיא המדינה, מר משה קצב, קיים היום במשכנו טקס הוקרה והערכה לחוליית "עסק הביש" שפעלה בקהיר, במלאת 50 שנה לעלייתם לגרדום של ד"ר משה מרזוק ז"ל והמהנדס שמואל עזר ז"ל.
במהלך הטקס העניקו הנשיא והרמטכ"ל תעודות הוקרה על שליחותם הביטחונית מטעם המדינה של קציני צה"ל, אסירי "עסק ביש": - סא"ל (מיל') מרסל ניניו, סא"ל (מיל') רוברט דסה, סא"ל (מיל') מאיר זעפרן, סא"ל ויקטור לוי ז"ל, סא"ל פיליפ נתנזון ז"ל, סא"ל מאיר מכס בינט ז"ל, רס"ן מאיר
מיוחס ז"ל. לדברי הנשיא בטקס: "למעלה מיובל שנים חלפו מאז שקבוצת צעירים עזי רוח ואמיצים, בניה של הקהילה היהודית המפוארת ועתיקת היומין של מצרים, חניכי תנועות נוער ציוניות, יצאו לשליחות ביטחונית בפעילות סודית על פי הוראת ממשלת ישראל. חלקם שילמו בחייהם וחלקם בחירותם למשך שנים רבות לאחר תלאות וייסורים. התקלה בעת ביצוע המשימה חשפה עננה כבדה בשמיה של מדינת ישראל ויצרה סביבה מבוכה קשה. מדינת ישראל נקלעה לאחד המשברים החמורים והקשים בתולדותיה. הדי הפרשה הכאובה עדיין מלווים את מדינת ישראל. הפרשה הקשה הזו יצרה מצד אחד את הכינוי "עסק הביש" מבחינה פוליטית, מוסרית וצבאית ומצד שני מדובר על תעוזה ואומץ לב של צעירים יהודים המסכנים חייהם בארץ אוייב. גם היום, לאחר 50 שנה, אין אנו יודעים את כל התשובות לפרשה. ששת הנידונים למאסר עם עבודת פרך חזרו ארצה חבולים פיזית אבל שמרו על חוסן נפשי". הנשיא פנה אל אנשי החולייה שנכחו באולם ולבני המשפחות ואמר "אנו יודעים שהנכם נוצרים בלבכם כעס על הטיפול הכושל במבצע, על המחלוקות בממשלה ובמערכת הביטחון ועם זאת, המשכתם לגלות אחריות לממלכתיות ונאמנות לריבונות היהודית ומעולם לא התבטאתם בגנות המדינה. אנו פורעים היום חלק מהחוב לאלה שנותרו עמנו ולאלה שהלכו לעולמם. אני שמח להעניק לכם לאחר יובל שנים, בשם מדינת ישראל - לכם וליקירכם שאינם עמנו היום, אות הוקרה ותודה על נכונות לבצע שליחות בנאמנות למען העם והמדינה בארץ אוייב , הגדולה ביותר, שהייתה הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל." בטקס השתתפו הרמטכ"ל, חכי"ם, ראשי המוסד והשב"כ לשעבר ובתוכם האלוף (מיל') מאיר עמית, מנכ"ל משרד הביטחון, אלופי צה"ל בעבר ובהווה, נציגי מערכת הביטחון, נידוני קהיר שנותרו בחייהם ובני משפחותיהם ומשפחות החללים. ראשיתה של הפרשה בחששה של מדינת ישראל מפינוי הצבא הבריטי משליטתו בתעלת סואץ בשל תחושת הרגיעה. מדינת ישראל שיגרה את חוליית עסק הביש על מנת שאלה יבצעו חבלות במתקנים בריטיים במצרים ובכך יביאו לערעור היחסים בין בריטניה למצרים ולהשארתה של בריטניה בגבול עם ישראל. 13 חברי החולייה נלכדו כשמטען חבלה קטן התפוצץ בכיסו של אחד מחבריה, פיליפ נתנזון בכניסה לבית קולנוע בקהיר. בכך באה לקיצה תקופה שבמהלכה הטמינו השלושה עשר מטענים במקומות שונים ברחבי מצרים וביניהם בית הדואר המרכזי באלכסנדריה. הממשל המצרי טען כי מקס בינט, הוא מפקד החולייה, זאת למרות שמאוחר יותר התברר כי כיהן רק כמקשר בין אנשיה. בינט התאבד בימי מעצר על מנת שלא יעלה בידי המצרים לדלות מפיו מידע בעינויים. ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נדונו למוות, והועלו לגרדום בראשית שנת 1955. ויקטור לוי, רוברט דסא ופיליפ נתנסון נדונו למאסר עולם, מרסל ניניו נדונה למאסר של 15 שנה, מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נדונו למאסר של 7 שנים. סביב הפרשה, שהיתה נתונה תחת חיסיון חמור ביותר, הועלתה השאלה "מי נתן את ההוראה?" להפעיל אותה. ראש הממשלה משה שרת טען כי לא ידע על הוראת משלוח החולייה. שר הבטחון באותם ימים פנחס לבון טען גם הוא כי לא ידע דבר על הפעולה המתוכננת. זאת למרות עדויות של בכירי הצבא שההוראה הגיעה מלבון עצמו. ההתלבטות בדבר "נותן ההוראה" הובילה להתפטרותו של בן גוריון. בן גוריון חזר לתפקיד שר הבטחון רק בעקבות פרישתו של שר הבטחון לבון ופיטורי ראש אמ"ן בנימין ג'יבלי. במהלך החקירה רגשה מערכת הבטחון והמערכת המדינית בשל שרשרת מסמכים מזוייפים, תיאומי עדויות ועוד. בראש וועדת החקירה עמד נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן והרמטכ"ל בעבר יעקב דורי היה חבר בה. משך תקופה ארוכה התעלמה מדינת ישראל משלוחיה במצרים ומאוחר יותר אף ויתרה על אפשרויות להשבתם לישראל במסגרת חילופי שבויים. אחרי מבצע סיני התעלם הרמטכ"ל באותם ימים משה דיין מאנשי "הפרשה" ולא כלל אותם בחילופי השבויים. גם אחרי מלחמת ששת הימים ניסה משה דיין, אז שר הבטחון, למנוע את שחרורם של הכלואים במצרים בחילופי השבויים. רק מאמציו העיקשים של ראש המוסד דאז מאיר עמית הביא להשבתם לארץ בשנת 68'. עם זאת יצויין כי מאז הגיעו לארץ התעלמה מדינת ישראל הרשמית מנוכחותם ומסיפורם, אולי כדי למנוע חיכוכים דיפלומטיים והעלאת הנושא שוב לסדר היום הדיפלומטי, של פרשה שנחשבה למביכה מבחינתה של ישראל. היום, כאמור, עשתה מדינת ישראל צעד כדי לכפר על פשע ההתעלמות בטקס רשמי שבו הוענקו תעודות הוקרה לאנשי החולייה. (ר)
http://www.a7.org/index.php3
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
10:07 28.05.05 |
|
|
10. ועדת חקירה ל''עסק הביש''
בתגובה להודעה מספר 0
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.05.05 בשעה 11:10 בברכה, פילוביץ שחף
ועדת חקירה ל"עסק הביש"
לאחר ראיון הטלביזיה עם בנימין גיבלי, דורש ח"הכ רן כהן הקמת ועדת חקירה שתבדוק מדוע לא שוחררו חברי הרשת שנלכדו במצרים בקיץ 1954
(אריק בנדר, "מעריב", 14/6/04).עפ"י הדווח, ראש המוסד לשעבר, ח"הכ דני יתום, מתנגד לפתוח מחדש את הפרשה: ""כולם יודעים שהם ישבו בכלא המצרי זמן רב מדי בגלל סיבות פוליטיות..." נימוקי יתום להתנגדות לחקירה בנושא הם בבחינת "מעשה בלעם" - (אפילו לא "כולם יודעים"...), אם סיבות פוליטיות הן שמנעו שחרור מהיר של סוכני מדינה שנאסרו במדינת אוייב, יש עניין ציבורי רב בבירור אותן סיבות ומי אחראי למחדל/ים. ראוי שאם תוקם ועדת חקירה בנושא, שתבדוק גם השאלות הרבות שנותרו עלומות ובהן גם השאלה שעד היום נותרה במחלוקת: "מי נתן את ההוראה?" לבירור לעומק של "הפרשה" יש חשיבות מעבר לבירור העובדתי ההסטורי, לצורך הפקת לקחים מעשיים. במיוחד שמן המפורסמות הוא שבמקומותינו נדרשים "פטישים כבדים", ככל שהדבר נוגע להפנמת לקחים וליישום בפועל של המהלכים המתבקשים מממסקנות והמלצות של ועדות חקירה.
עסק הביש של אהוד יערי:
נציב הקבילות ברשות-השנייה מתח ביקורת על הראיון שקיים אהוד יערי עם ראש אמ"ן לשעבר
הראיון שודר בתוכנית "אולפן שישי" לפני כשלושה שבועות. במכתב ששלח רוזן לצופה שהתלונן בפני הרשות על "חד-צדדיות" ו"חובבנות" בכתבה של יערי, כותב הנציב כי "נכון היה לנצל את הסקופ (של הראיון עם גיבלי אחרי 50 שנה) כדי לערוך כתבה חוקרת ולא'במה חופשית' הניתנת לדמות שנויה כל-כך במחלוקת שהיתה אחראית, ואולי לא, ל'עסק הביש'.
גם דבריו של גיבלי בכתבה היו מעוררי שאלות, ולצערי לא היה מי שישיב עליהן, או יתייחס אליהן מעמדה רצינית של היסטוריון, חוקר או לפחות עד שכנגד. אני סבור שהמתלונן צודק. כך לא מציגים אפילו לא ראיון בלעדי הניתן אחת לחמישים שנה".
בתגובה ששלח לרוזן סמנכ"ל חברת החדשות, אבי וייס, נכתב: "כשמראיינים אדם בנושא שבמחלוקת, נותנים לו להשמיע את גרסתו, וזה מה שעשינו. מי צודק ומי טועה בפרשה מסובכת זו, צריך להשאיר למבחן ההיסטוריה. אהוד יערי לא קבע עמדה לגבי הסוגיה'מי נתן את ההוראה' אלא איפשר לראשונה לגיבלי להציג את עמדתו".
עוד נכתב: "הכתבה שלנו עסקה בעמדת גיבלי, שהיא החידוש. לא מדובר בתחקיר על'הפרשה'. תגובות נציגי משפחת לבון וחלק מנאשמי הפרשה שודרו במהדורה המרכזית במוצאי השבת ".
http://www.nrg.co.il/online/4/ART/751/212.html
פרשת לבון, 1960 - טקס שחרור מהאב המייסד
יחיעם ויץ
16/04/02
מבחינת הציבור הישראלי, פרשת לבון התפרצה כמו רעם ביום בהיר בלב הקיץ. באותם ימים, ספטמבר 60', ראש הממשלה דוד בןגוריון ומפלגתו מפא"י היו בשיאם. תדמית בןגוריון היתה של "אדריכל הניצחון" של מלחמת סיני, שנערכה ארבע שנים קודם; ובאותה שנה, בהוראתו, נחטף אדולף אייכמן מארגנטינה לישראל במטרה להעמידו לדין. בבחירות לכנסת הרביעית, שנערכו בשלהי 59', מפא"י השיגה ניצחון גדול: היא קיבלה 52 מנדטים הניצחון הבולט שמפלגת השלטון זכתה בכל ימי המדינה.והנה, הפרשה התפוצצה. הפרשה התחילה בדרישת פנחס לבון מראש הממשלה ל"רהביליטציה": הודעה ציבורית שהוא, לבון, כשר הביטחון, לא הורה לראש אמ"ן את הפקודה שהביאה לפעולה האומללה הידועה כ"עסק הביש". בןגוריון לא קיבל את דרישת לבון, והפרשה התחילה להתגלגל כמו כדור שלג.הציבור ההמום ראה בעיניו כיצד נפרשה מסכת שלמה של שקרים, זיופים והתעלמויות מהוראות הדרג המדיני, שנערכו בצה"ל, אשר באותם ימים הציבור התייחס אליו כ"פרה קדושה". הדרמה הגדולה בהקשר זה היתה הופעת פנחס לבון בוועדת חוץ וביטחון, שמשה שרת הגדירה כ"חרושת הזוועות". הוא תיאר את צה"ל כגוף שתכנן הר פתקאות מסוכנות וחרש מזימות מפוקפקות, ולא גוף שמטרתו היתה אחת: להגן על מדינת ישראל. הופעתו יצרה רושם קשה ועגום בקרב הציבור.אך היה יסוד חיובי בשוק שחטף הציבור לנוכח דברי לבון. פעם ראשונה בתולדות המדינה הציבור תפש שצה"ל הוא גוף בירוקרטי, שאנשיו הם בעלי יצרים ושאיפות, ולא גוף קדוש. מהמודעות הכואבת הזאת נבעה יכולת חדשה ובמידה רבה רעננה: היכולת לבקר את צה"ל ולא להתייחס לביקורת הזאת כאקט אנטיפטריוטי.השינוי הזה חל גם במוסד קדוש נוסף: האב המייסד דוד בןגוריון. בעידננו קשה מאוד לתפוס את מימדי הילתו באותם ימים. ב53', כשהוא התפטר מראשות הממשלה והתיישב בשדה בוקר, צפו תחושות כמעט פיזית של יתמות ושל חרדה קשה. הוא קיבל אלפי מכתבים מאזרחי ישראל שהמסר שעלה מהם היה ברור: אתה אבינו, התפטרותך תביא לאסון, חלילה, ואתה היחיד שראוי ומסוגל להנהיגנו. תחושת החרדה התבטאה במכתבי ילדים שהוא קיבל. לדוגמא, אחד מהם כתב לו: "אין מי שיכול למלא את מקומך בראשות הממשלה, כי מי יכול להיות במקומו של משה רבנו של זמננו?".התחושה הזאת שררה בקרב הציבור עד הפרשה, ובשל הפרשה התחולל מהפך דרסטי במעמדו של בן גורין ובדימוי שלו. ממנהיג חזק, נחרץ, חכם ושקול, הוא הפך לזקן נרגן ששבוי ביצריו; יותר מזה שליט רודני שכפה את גחמתו על הרוב בדרכים משונות. הודעתו למפלגתו, "אני או הוא", כלומר אני אתפטר אם לבון לא יודח מתפקידו כמזכיר ההסתדרות, הביאה להרגשה בקרב הציבור שדרכו הגיעה לסופה. יעקב טלמון טען בהקשר הזה שיש רגעים שמנהיג חייב להבין שהשירות הגדול שהוא יכול לשרת את עמו הוא בלכתו ובהניחו לכוחות החברתיים להיערך מחדש, בלי שצלו ואישיותו ישמשו כסות לאינטרסים צרים או משקל מדכא ומעיק, המונע את התבטאותם החופשית של הכוחות הציבוריים. ההרגשה הזאת הביאה לכך שהציבור הצליח להשתחרר מהצל הכבד של האוטוריטה המעיקה ומפולחן אישיותו של "האחד בדורו", כפי שכינו אותו. ניתוץ הילתו סלל דרך חדשה בנתיבות החברה הישראלית: דרך מפויסת וסובלנית, במקום דרכו של בןגוריון, שהיתה רווית מדנים. המנהיג והסמל של הדרך החדשה היה לוי אשכול, שעלה לשלטון ביוני 63'. עמוס איילון כתב עליו שהוא "נתן את הגדולה במחמאות שאפשר לתת לאזרחיה של מדינה צעירה: הרגשה שהם בני חורין, אשליה של בגרות". מעז יצא מתוק: בלי הניפוץ האכזרי של האב המיי סד עם לא מסוגל לצאת מעידן הילדות ולהגיע למרחב הבגרות.
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/276/335.html
סיפורים אישיים הם סיפורים של מדינה
אמנון יונה, שליחות ללא עקבות, משרד הביטחון, 303 עמ'
יעקב נמרודי
25/01/02 
בהקדמה לספרו כותב אמנון יונה, כי שני מאורעות עיצבו את חייו: השואה, שפקדה את העם היהודי במלחמת העולם השנייה באירופה והקמת מדינת ישראל במאי 1948. יונה, איש ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל, נטל חלק במשך עשרות שנים בעשייה ברוכה בתעשייה הביטחונית וסגר מעגל כשהיה בין מקימי בית הפלמ"ח ברמת אביב, שנועד גם להנציח את החללים. הספר מביא מסכת ארועים, שבהם שזורים ערכים כמו הגשמה, מסירות, אחריות והקרבה, כפי שכותב יונה, תוך נשיאת עיניים אל דמויות כמו יצחק שדה, יגאל אלון ויצחק רבין ז"ל, ויבל"א שמעון פרס.
אדם נוסף, שאותו מציין יונה כמי שליווה אותו במשך שנים כמדריך, מפקד וכידיד נפש, הוא שאול אביגור (מאירוב), ראש המוסד לעליה ב' והאחראי לרכש במלחמת הקוממיות, אדם משכמו ומעלה, איש מסתורין ועלילות.בספר נפרשים, בעט קולח, סיפורים משליחותו רבת המעללים של יונה באירופה, פגישותיו עם יהודים עקורים וניצולי השואה וכן שלבי הדרכתם והעפלתם. מרתקים במיוחד שני סיפורים. הראשון מגולל את פרשת הטבעת ה'לינו' על מטענה בנמל בארי באיטליה באפריל 48'. ה'לינו' היתה אנייה שנשאה על סיפונה מטען נשק צ'כי עבור הכוחות הסוריים. המ טען כלל 8,000 רובים וששה מיליון כדורים. הסיפור השני, המזכיר את השתלטות לוחמי שייטת 13 על אניית הנשק 'קארין A' בתחילת החודש, הוא ארוע ההשתלטות על האנייה 'ארג'ירו', אשר כונתה במברקים המסווגים "השודד". גם היא נשאה מטען נשק אל הכוחות הסוריים, אשר כלל 400 ארגזי רובים ו11 ארגזים עם חלקי חילוף.באמצעות מודיעין מעולה, תכנון נועז וקור רוח, נערכה ההשתלטות על הספינה בדרכי עורמה. הנשק הגיע לנמל חיפה בשלושים באוגוסט 48', פורק, ואנשי החימוש מיהרו להכשיר אותו לפעולה. שם המבצע היה "גור", לזכר בנו של שאול אביגור, שנפל בעצם אותם ימים בקרבות סג'רה. ב51' התגייס יונה לשירות קבע באמ"ן בדרגת רב סרן. הוא התמנה לראש מדור מודיעין 131, הקים את בית הספר להכשרת סוכנים, שם פגש את סרן מאיר בינט, הוא מקס בנט, שעמד לצאת למצרים לשם איסוף מודיעין צבאי וביקש לערוך קורס מזורז. מתיאורו של יונה את בנט עולה דמות רבת עוצמה וקוסמת. בנט נפל בידי המצרים לאחר נפילת אנשי רשת החבלה בפרשה הידועה כ"עסק הביש". עלפי יונה, אברי אלעד או מרסל ניניו, שעונתה באכזריות בידי המצרים, היו השניים שידעו על קיומו ותפקידו של בנט והסגירו את שמו למצרים. יונה כותב, כי בנימין גיבלי, ראש אמ"ן באותה תקופה, היה חייב לדאוג, שלא יהיה קשר מקצועי או היכרותי בין בנט ואנשי הרשת. מקס בנט, שלא יכול היה לעמוד בייסורי הגוף והנפש של הכלא המצרי, התאבד בתאו.לאחר השחרור מצה"ל עסק אמנון יונה שנים רבות בתעשייה הביטחונית בישראל, עד שפרש לפנסיה בפברואר 88'. בתווך שימש גם כשליח באוגנדה. הספר נחתם בתיאור חלקו של יונה כמנהל פרוייקט הקמת בית הפלמ"ח, גולת הכותרת להמשך שימור מורשת הפלמ"ח . *[email protected]
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/239/309.html
"עסק הביש", "פרשת לבון", הפרשה"
סקירה תמציתית באתר הכנסת: http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/lavon.htmהתייחסות נוספת בהמשך לסרט בנושא:
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1981 לקט מקרי של סקירות ואיזכורים בעתונות:
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1981
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=427946&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0 http://www.yediothsfarim.co.il/catalog1.asp?bID=380562
מי נתן את ההוראה
מאת: חגי אשד "העסק ביש" פרשת לבון והתפטרות בן-גוריון 
פרסום ראשון של מסמכי הפרשה הסודיים. ספר זה מפענח את התעלומות הרבות שאפפו את "פרשת לבון"
מתחילה ועד היום - מ"העסק הביש" במצרים ועד להתפטרותו
הכפויה של דוד בן-גוריון ותוצאותיה הרות-הנזק, שאתן אנו
חיים גם עתה. הספר חשוף את ההוכחות הרבות לכך שפנחס לבון
נותן את ההוראה למעשה "העסק הביש" במצרים ושהמפקד הישראלי
של החוליות )"האדם השלישי"( פעל לא לפי ההוראה הזאת, אלא
היה קשור עם הביון המצרי והסגיר לידיו את הכפופים לו. הספר מתאר את התהפוכות המפתיעות והמוזרות שאירעו במהלך
"הפרשה" לרמטכ"ל משה דיין, לראש אמ"ן בנימין גיבלי, למפקד
יחידת המבצעים באמ"ן מרדכי בנצור וכל יתר גיבורי "העסק
הביש", ואת אחריותו העיקרית של ראש ה"מוסד" איסר הראל
לטעויות הללו. הספר מתאר את התפטרותו המאולצת של ראש הממשלה ושר הבטחון
דוד בן-גוריון, שכמוה כהדחה. הספר "מי נתן את ההוראה" מבוסס על חקירה מיוחדת שערך חגי
אשד בנושא ה"עסק הביש" ו"פרשת לבון". לצורך החקירה נפתחו
בפני אשד - על-פי כתב מינו והרשאה מאת ראש הממשלה
ושר-הבטחון דוד בן-גוריון - כל התיקים והארכיונים הסודיים
הקשורים בנושא החקירה. בספר זה מתפרסמים לראשונה תצלומיהם של המסמכים הסודיים
ביותר ששימשו נושא למחלוקת ולפירושים סותרים בכל מהלך
הפרשה. דו"ח החקירה של חגי אשד, שהוכתר בשם "מי נתן את ההוראה",
הוגש לממשלת ישראל על-ידי דוד בן-גוריון כאשר תבע ממנה
למנות ועדת חקירה משפטית בנושאי "הפרשה" ו"העסק הביש". הספר "מי נתן את ההוראה" היה חסוי כל השנים ורק באחרונה
שוחרר לפרסום. הספר שומר על מתכונתו המקורית, בעריכה קלה
ובתוספת פרקים אחדים המשלימים את סיפור המעשה על התפטרותו
של דו בן-גוריון ועלמשמעותה מאז ועד ימינו אלה. נוספו בו
עדויות שפורסמו באחרונה ביומנו האישי של משה שרת, ביומני
בן-גוריון, בספרו של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר יצחק
אולשן, ובעוד מקורות. עדויות חדשות אלה מאשרות את המימצאים
הישנים של הספר אחד לאחד ומוסיפות להם תוקף חדש. דברי ביקורת:
חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה של משה בן-זאב -
6.11.64:
.". מטרת עבודתו של חגי אשד היא להוכיח, כי לפחות לכאורה
קיימות הוכחות למכביר, ביניהן גם הוכחות שנתגלו לאחר
ש'ועדת השבעה' סיימה את עבודתה והגישה את מסקנותיה שיש בהן
כדי לערער את מסקנות 'ועדת השבעה' בדבר זיכויו של פנחס
לבון ממתן ההוראה ל'קצין הבכיר' ב- 16 ביולי .1954 ואכן,
רק מזוית זו יש להסתכל על עבודתו של חגי אשד ולהעריך את
תרומתה לברור הענין. לדעתי הוא הצליח להשיג את המטרה
הנ"ל."
http://www.yediothsfarim.co.il/catalog1.asp
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
10:14 28.05.05 |
|
|
11. עסק הביש בשווייץ: פרסום ראשון של כתב האישום
בתגובה להודעה מספר 0
|
עסק הביש בשווייץ: פרסום ראשון של כתב האישום
פעולת המוסד הכושלת בברן: שיטות העבודה המסווגות, ניסיונות ההימלטות, השקרים. המשפט ייפתח ביום שני
מאת ספי הנדלר ויגאל אבידן,
29/06/00
לא בכל יום מוגש בשוויץ כתב אישום נגד אדם המוגדר רשמית כ"סוכן מוסד". כתב האישום נגד הסוכן הישראלי המכונה "יצחק בנטל" מקיים את כל ההבטחות שטומן בחובו אישום שכזה.סיפור ג'יימס בונד של ממש רק בגירסה שלומיאלית להחריד. על גיליון האישום, שהגיע לידי מעריב, חתומה התובעת קארלה דלפונטה, שכבר פרשה מתפקידה לטובת בית הדין לפשעי מלחמה בהאג. בדיוק שוויצרי אופייני היא מגוללת את השתלשלות האירועים של פעולת המוסד הכושלת בברן. התובעת השוויצרית לא חוסכת בפרטים. גם אם האישומים כתובים בשפה המשפטית הרי שהתוכן מדהים, ולעיתים מביך. ניסיונם של הסוכנים לטעון כי התעלסו במרתף הבית, התיק "הדיפלומטי" הסגור ברשלנות ממנו מבצבצים מכשירי ההאזנה או השקרים השקופים בחקירת המשטרה. דלפונטה לא חסה על שירות הביון הישראלי המהולל ומצליפה בו שוב ושוב באמצעות השתלשלות האירועים החובבנית.בין לבין דל פונטה גם חושפת שיטות עבודה מסווגות של המוסד, בכל הנוגע לדרכי התקנת מכשירי האזנה והמלטות ממבצע שלא עלה יפה. רק את שמו האמיתי של הסוכן לא חושפת התביעה השוויצרית. התובעת מסתפקת בשם "הרשמי" המופיע בדרכון "יצ חק בנטל", בציון העובדה שמדובר בשם בדוי.המשפט עצמו יפתח בבית המשפט הפדרלי של שוויץ אשר בלוזאן ביום שני הקרוב. ממשלת ישראל התחייבה רשמית כי בנטל יגיע למשפט. פסק הדין צפוי ביום שישי באותו השבוע. מעריב מפרסם כאן לראשונה קטעים נרחבים מכתב האישום המלא, בקיצורים ההכרחים: "בין ה26 ל29 בינואר 1998 חדרו סוכני המוסד הישראלי בנטל, דן שיפרין ושלי רבלין 'בהוראת המוסד' לבית הדירות בעיר קוניץ, וזאת באמצעות מפתח שהעתיק עבורם שיפרין. מטרתם היתה ללמוד את תנאי המגורים של עבדאללה אלזיין, לאתר את החיבור לקו הטלפון שלו במקלט הבית ולבצע הכנות להתקנת לוח עץ שבו יותקן מכשיר ההאזנה. לצורך פעילות סיור זו הגיע לברן סוכן מוסד נוסף בלתי ידוע המכונה כאן 'האדם הרביעי'. איש זה העביר קודם לכן לקבוצה המבצעית את הציוד הטכני למדידת חיבור הטלפון האמור לעיל. בנטל עצמו נכנס לשוויץ בדרכון ישראלי על שם יעקוב טראק."ביום ה19 לפברואר 1998, סמוך לחצות, חדרו סוכני המוסד בנטל, שיפרין ורבלין שנית באמצעות המפתח לבניין וירדו למרתף. את הדלתות למרתף הם חסמו ואת חלון המרתף הם החשיכו באמצעות מטפחות שחורות. בנ טל התקין את לוח העץ ואת מכשיר ההאזנה שהוכנו מראש עלידי המוסד. שיפרין חיבר אותו עם קו הטלפון של המספר 9712629031 (בעל הקו היה אז עבדאללה אלזיין ופטריציה ואניני אלזיין). שלושת הסוכנים עמדו בקשר אלחוטי קבוע עם שני סוכני מוסד נוספים, רון מצר ודניאלה טפלר, שהוצבו ברכב חונה כדי לאבטח את הבניין מבחוץ."דיירת בבניין שמעה קולות בלתי רגילים מן המרתף, הציצה וגילתה את הדלתות החסומות למקלט והודיעה עלכך למשטרת קנטון ברן. בסביבות 2:20 בבוקר הגיע פטרול משטרתי למקום ופרץ את הדלת למרתף. שלושת הסוכנים ששהו במיקלט הסבירו למשטרה שהם נמצאים בברן כתיירים וביקרו במקום (במרתף) לצורך 'חוויית אהבה משותפת'. יצחק בנטל החזיק בתיק הנסיעות שלו, שאותו הגדיר "מטען דיפלומטי", וטען שהוא חייב למסור אותו בהוראת ידיד לשגרירות ישראל בברן. השוטרים הבחינו, עם זאת, שהחותם שבתא העיקרי של התיק לא הותקן באופן מקצועי ושבתא צדדי (של התיק) נמצא כבל עם מהדקים/מצבטים וכן ברגים. לכן נעצר בנטל ואילו שיפרין ורבלין שוחררו עוד באותו לילה עלידי המשטרה. בדיקה טכנית של 'המטען הדיפלומטי' העלתה, שבפנים נמצאו כלי עבודה שנועד ו להתקנת מכשיר ההאזנה."במהלך פעולת המשטרה במרתף ערכו שני סוכני המוסד המאבטחים בחזית הבניין, מלצר וטפלר, 'תמרון הטעיה' (כך התברר מאוחר יותר): האיש העמיד פנים שהוא סובל מבעיות לב ו'אשתו' הזעיקה עזרה. הניידת הזעיקה אמבולנס. לאחר שהועברו לבית חולים ולאחר שדרכוניהם נבדקו הם שוחררו. 'לדברי בנטל, משימת ההאזנה נמסרה לו בישראל בראשית שנת 1998. הדרכון שבו השתמש ושנשא את השם 'יצחק בנטל' היה ברשותו מאז שגויס למוסד ב1990. בנטל מסרב למסור את שמו האמיתי. את "האדם הרביעי" הוא פגש, לדבריו, לראשונה במשרד של המוסד. עוד הוא מסר, שחמשת המשתתפים בפעולה קיבלו הוראות מן 'האדם השישי' בברן, שאת שמו הוא אינו יודע. איש זה הראה לו בתלאביב, עוד לפני המבצע, את תוכן 'המטען הדיפלומטי' ואת לוח העץ שעליו מכשיר ההאזנה. את המזוודה הדיפלומטית הוא קיבל לידיו במלון שטרנן בקוניץ זמן קצר לפני המבצע".התביעה קובעת, שבנטל היה שותף ולא רק מסייע לפעולה. הוא היה מלכתחילה מעודכן בכל שלבי הפעולה, ידע על מטרת הציטוט לטלפון ושלט בכל מהלך המבצע. לגבי המשמעות הפוליטית של המקרה נאמר בכתב התביעה: "זוהי פעולה בלתי מתקבלת על הדעת של מדינת ישראל כלפי שוויץ שהיא מדינה ידידותית ומדובר בסיכון ביטחון החוץ של שוויץ".
שוויץ מכחישה:
"המוסד לא מעורב באבטחה בבית המשפט בלוזאן"שלטונות המשפט בשוויץ מכחישים בתוקף כי המוסד מעורב בסידורי האבטחה במשפטו של הסוכן "יצחק בנטל" שייפתח ביום שני בלוזאן. בצעד חריג, פירסם בית המשפט הפדרלי של שוויץ הודעה רשמית, עלפיה "הידיעות לפיהן שירות הביון הישראלי, המוסד, יהיה מעורב בסידורי האבטחה במשפטו של יצחק בנטל אינן מדוייקות. האבטחה בבית המשפט תהיה נתונה לחלוטין בידי הרשויות הפדרליות השוויצריות ושלטונות המחוז". על הודעת ההכחשה חתום נשיא בית המשפט הפדרלי. בכל מקרה, סידורי האבטחה שינקטו שלטונות שוויץ במהלך המשפט אמורים להיות חמורים ביותר. הכניסה לאולם המשפט תותר רק לצדדים המעורבים ולכלי התקשורת, וגם זאת באופן חלקי.
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART55/372.html
http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום שלישי כ''ו בטבת תשע''ג
08:15 08.01.13 |
|
|
16. ד''ר מילשטיין בשיחת רדיו וטלווייזה בפרשת הרפז/אשכנזי = ''כנופיית הארבעה'' (*)
בתגובה להודעה מספר 0
|
ד"ר אורי מילשטיין בשיחת רדיו וטלווייזה בפרשת הרפז/אשכנזי = "כנופיית הארבעה" (*)שלום!! מצורף קובץ עם שיחת רדיו שלי הבוקר בתוכנית של רזי ברקאי בגלי צה"ל על אירועים קודמים הדומים לפרשת הרפז: בן גוריון מול גלילי ופנחס לבון מול משה דיין. הערב אני אמור לשוחח על אותו נושא עם דוד ויצטום בתוכנית ערב טוב ישראל בערוץ הראשון ארי שעה שש לפנות ערב. כבר לפני חמישים שנה איתרתי את הליקויים המובנים במערכת הביטחון שגרמו וגורמים לתופעות אלה. המחיר ששילמתי: החרמה בכל שלוחות הממסד והאליטות של ישראל ותדמית של אדם קיצוני ובלתי אמין. אינני מצפה לבקשת סליחה מאנשי האקדמיה, הממשלה, מערכת הביטחון והתקשורת. אני מקווה לעוד כמה ישראלים יפקחו העיניים ובמקום להיעלב מדברי יתחילו לחשוב. האזנה וצפייה פורייה לפי עקרון השרידות במציאות הריאלית, כולם נגד כולם וכל מופע גם מאיים על הכול וגם מאוים על ידי הכול. כך אני לפחות רואה את הדברים. אבל... יש דרגות שונות של איום. "כנופיית הארבעה" הם (אתם) ל"ו צדיקים לעומת כנופיות אהוד רק ומזדנביו מסיירת מטכ"ל וכנופיית אשכנזי ומזדנביו מגולני. בעולם האידיאות צריך היה לשפר גם את דרכיה של "כנופיית הארבעה". בעולם שלנו אני מסתפק בטיפול בכנופיות ברק ואשכנזי. מה שכתבתי בשעתו עליהם היה באירוניה. בברכה ד"ר אורי מילשטיין *** צריך לזכור שמשחקי אגו ואינטריגות שונות אינם מוגבלים רק למערכת הצבאית והם קיימים מאז שנוצרה החברה האנושית. השאלה המעניינת ביותר היא כמובן איך ניתן למנוע אותם ו/או להתמודד איתם.
.
.
תזכורת: 
ואלה תולדות.....שרון הביא את אולמרט, אולמרט הביא את פרץ, פרץ הביא את אשכנזי, אשכנזי הביא את וינר והרפז, וגלנט הלך הביתה ובא גנץ כי הוא "משלנו". ולתפארת מדינת ישראל.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151333594484378&set=a.10150583576774378.423696.612759377&type=1&theater
תזכורת לתזכורת:
אחרי 51 שנה, אותות הוקרה מהנשיא לגיבורי ''עסק הביש''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6508&forum=gil&viewmode=all&keywords=עסק להיות מודע = לשרוד בברכה
פ"ש ===
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
