עמלק של היום: דב שילנסקי על פרשת זכור
י"ב אדר תשס"ז, 02 מרץ 07
לא לשווא חוזרת ההנחייה שלא לשכוח את זכר עמלק. ככל הנראה משהו טבוע בנו ודורש לשכוח. עו"ד דב שילנסקי מזהיר מהמשך עצימת העיינים.
שמעון כהן
לקראת שבת פרשת 'זכור' ביקשנו לשוחח עם יו"ר הכנסת בעבר, עורך הדין דב שילנסקי על העמלק של היום, אם בכלל קיים שכזה. לשילנסקי התשובה ברורה: העמלקים של היום מתגברים ועוטפים אותנו מכל עבר.
"יש לצערנו בימים אלה הרבה עמלקים ברחבי העולם. הבולט שבהם הוא נשיא איראן אחמדיניג'אד, אבל אחריו ברשימת העמלקים של היום נמצאים כל אותם פלשתינים, מכל הסוגים ובראשם החמאס. הרשימה לא מסתיימת בהם. העמלקים מפוזרים בכל רחבי העולם ובעיקר באירופה".
"אנחנו צריכים לפקוח עיניים מול העמלקיות הזו שחפצה להשמיד אותנו ולא לחיות באשליות. צריך להבין שכשהם יוכלו להזיק לנו הם יעשו את זה. הם ירצחו בנו עד כדי השמדתינו הסופית. זו שאיפתם והביצוע שלה כעת הוא רק היעדר היכולת שלהם. אם לרגע הייתה להם היכולת הם היו מבצעים בנו את תכניותיהם מיד".
דינם צריך להיות גם הוא כשל עמלק? למחות את זכרם ולאבד את כולם מעל פני האדמה?
"אנחנו חיים בעולם רציונאלי ויודעים שבאופן מעשי אנחנו לא מסוגלים לאבד אותם. העולם השתנה מאז ימי ההנחיה ההיא לאבד את זכר עמלק. עם זאת, בעמלק של ימינו עלינו ללחום בכל דרך אפשרית על פי הרציונאל הנוכחי. יש לעשות זאת בכל הכוח ולהבין שאם לא אנחנו נפגע בהם הם יעשו זאת לנו. אם נעצום עין ונרחם על אכזרים נגרום בעקיפין לאכזריות שלהם כלפינו, על רחמנים".
מול איומיו של היטלר עמדנו וזילזלנו. היטלר פרסם אז את הכרזותיו ותכניותיו לגבי עתיד העם היהודי. שמענו את הדברים אבל לעגנו לו. כינינו אותו צ'רלי צ'פלין בגלל שפמו המפורסם. צחקנו לו ואחר כך בכינו.
לשילנסקי דוגמא מוחשית מימי העבר הלא רחוק לשאיפה היהודית לשכוח, להתעלם ולשגות באשליות, שאיפה מולה שב הפסוק ומצווה 'לא תשכח'. "גם מול איומיו של היטלר עמדנו וזילזלנו. אני זוכר את הימים הללו כשהיינו בליטא. היטלר פרסם אז את הכרזותיו ותכניותיו לגבי עתיד העם היהודי. שמענו את הדברים אבל לעגנו לו. כינינו אותו צ'רלי צ'פלין בגלל שפמו המפורסם. צחקנו לו ואחר כך בכינו. היו לנו לפחות שנתיים בין השנים 39' ל-41' שבהם קיבלנו ידיעות, אמנם חלקיות אבל בכל זאת ידיעות, על המתרחש תחת שלטונו של היטלר. אמנם לא היו אז עדיין תאי גזים וההשמדה לא הייתה כל כך גדולה, אבל העובדות והמידע היה לפתחנו ואנחנו עצמנו עיניים".
"כשז'בוטינסקי ניסה להעיר את העם והסתובב בכפרים כשהוא קורא ליהודים לחסל את הגולה בטרם היא תחסל אותם השמאל כינה אותו אנטישמי ואמר שהקריאה שלו היא בדיוק כמו הקריאה של האנטישמיים הגויים, שהרי גם הם וגם הוא קוראים ליהודים לעזוב לפלשתינה. העדיפו לעצום עיניים".
"ועצימת העיניים לא הסתיימה בזה. במקום לשמוע לציווי המהדהד באוזנינו מפרשת 'זכור' שלא לשכוח 'זכור לא תשכח', הנה בשנותיה הראשונות של המדינה, כשעוד ניתן היה להריח את עשן המשרפות שוב החליטה ישראל לשגות באשליות ולתת יד לעם הגרמני כשחתמה איתו את הסכם השילומים. בנינו לעם הגרמני גשר של דולרים שעליו הוא יוכל לפסוע אל העולם הנאור. כל המדינות שעד להסכם הזה החליטו להחרים את העם הגרמני, ראו אותנו מקבלים את האתנן הכספי הזה ואמרו שאם העם היהודי, אחרי כל מה שעשו לו מוכן לסלוח ולקבל את התשלומים אין סיבה שאנחנו נשאיר את החרם הבינלאומי בעינו. כך היינו אנחנו המורים לעולם כולו בשיעור המחילה לעם הגרמני".
ואולי בכל זאת, לא הייתה ברירה? אולי גם מנחם בגין, הלוחם הגדול נגד הסכם השילומים, לו היו בידיו מושכות השלטון והצורך להנהיג מדינה בחיתוליה, היה מגיע למסקנה שההסכם מתחייב כדי להתמודד עם המצוקות הכלכליות של האומה?
"המציאות אז אכן הייתה קשה, אבל היה מה לאכול. המציאות היום לגבי חלק ניכר מהאוכלוסייה היא חמורה יותר ממה שהיה אז. היום יש אנשים רעבים ללחם. אז לא היו כאלה. היה מה למרוח על הלחם ויכולנו להסתדר ללא ההסכם המביש ההוא. אני אומר את זה כמי שהיה בין העניים שבעניים כי הרי חיינו במעברה ובנוסף לא נתנו לנו אפילו משרה לעבוד בה בגלל השקפותינו הפוליטיות".
"גם היום אנחנו עוצמים עיניים מול איומי העמלק המודרני, כי יש לנו הנהגה שחיה באשליות. לדאבוני נתעורר רק לאחר שנשלם מחיר כבד על האשליות הללו".
ובכל זאת נסח לנו לסיום משהו אופטימי...
"אני אופטימי. כשאני רואה את הנוער הנפלא שיש כאן, הנוער של ההתנחלויות, הנוער שלחם את המלחמה האחרונה במסירות ובעוז אני יודע שיש בהחלט סיבה לאופטימיות".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/160026
_________________
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
