התקשורת מקבלת מהשמאל סרטים חתוכים ומייצרת מציאות..  

לפני כחודש שידרו YNET ואחריו ערוץ 2 תמונות של עימותים קשים בין תושבי ענתות לבין פעילי שמאל, שבאו לתגבר את יאסין רפאעי, ערבי שאדמותיו כלואות בתוך שטח הישוב.

על שתי עובדות בסיפור הזה קשה להתווכח. האחת, שמדובר בפרובוקטורים שחיפשו מלחמה, כשבחרו לקיים עם רפאעי טקס הנפת דגל אש"ף בתוך הישוב ושבהמשך חסמו את כביש הגישה אליו. השניה, שתושבי ענתות יצאו אליהם בעשרותיהם, שהיו מכות ושכמה מאנשי השמאל נחבטו כהוגן. אנשי ענתות הציגו אחר כך מקלות עם מדבקות של ארגון "תעאיוש", שהובאו על ידי פעילי השמאל. האחרונים, מנגד, הציגו לראווה את פרצופיהם המדממים. עם התמונות ששודרו קשה להתווכח. קל מאד, מנגד, להתווכח על משמעות התמונות שלא שודרו.

מדובר במשחק תקשורתי מוכר. מקור אינטרסנט מוסר לעיתונאי תמונות "בלעדיות" מתוך בלגאן בין מתנחלים לפלשתינים/אנשי שמאל. האירוע נמשך שעות ארוכות. הכתב מקבל מתוכן כמה דקות. מה שהמקור לא רוצה שיראו, לא רואים. אם מישהו היה מציג לכם כמה שניות מתוך סרט שבו נראה אדם מניף סכין מעל חזהו המדמם של אדם אחר, הייתם ממהרים למשטרה להתלונן על ניסיון לרצח. אם הייתם רואים את כל הסרט ומבינים שמדובר בצילום של כירורג במהלך ניתוח לב פתוח, הייתם נרגעים. התמונה המלאה היא כל הסיפור.

התמונות והיוזמה לרוץ איתן ראשונים לתקשורת העניקו לגרסת אנשי השמאל יתרון משמעותי בקרב על האמת. יאסין רפאעי הפך לקורבן של מלחמה על זכויות האדם. פעילי השמאל, שאלמלא הגיעו לענתות, הניפו דגלים פלשתיניים וחסמו את הכביש היו שבים הביתה בלי פגע, הוצגו כמעט כקורבנות של פרעות קישינב. אלא שהכל היה מתוכנן מראש. די לראות את התמונות של חבריו היהודים של רפאעי עומדים לידו, חמושים בכובעים רחבי שוליים ובמצלמות כאילו שהם בספארי בקניה, כדי להבין הכל. לא קרנפים הם באו לתעד אלא חומר למהדורת הערב.
לולא נלחם במתנחלים, היה רפאעי נמנה עם קבוצה קטנה של מי שבמערכות העיתונים לא מהססים לפני שמלבישים על התמונה שלהם את הכיתוב "חלאה". בתקשורת מתעקשים לכנות אותו "חקלאי", למרות שעל אדמת הטרשים הסלעית שלו בקושי יכולה לגדול רקפת ושיותר שנים מחייו עברו סביב פרשיות של אונס תיירות מזדמנות מאלו שבהן גידל כוסברה.

בפעם הראשונה הוא נדון לשנת מאסר אחרי שבמסגרת פרוייקט "הסבר פניך לתייר" הביא לביתו צעירה שביקרה בארץ, טשטש אותה עם כדורים ועשה בה מעשה מגונה. בפעם השניה נדון לשלוש שנים אחרי שעשה אותם מעשים גם בתיירת מפינלנד ועל הדרך אנס עוד תיירת מגרמניה. בסיבוב הבא, אחרי שעוד כמה תיירות מסכנות נפלו קרבן ליצריו, נשפט לעוד 14 שנה. כשהגיע לחלקה המשפחתית בענתות והחל להיאבק עם תושבי הישוב, הסכימו בשמאל הקיצוני למחול לו על הכל. מלחמה במתנחלים ממרקת עוונות.

רפאעי מסתובב עם מצלמה צמודה. אחת לכמה זמן הוא מגיע אל אדמת הטרשים שלו, לוחץ על 'רקורד', מישיר מבט, נושא נאום נרגש על "המתנחלים הפושעים" ומעלה אותו ליוטיוב. שיראה העולם וישפוט. הסרטים הללו הפכו אותו בעיני כמה פעילי שמאל לאיש שמתאים לרכז סביבו מאבק. אחת מהן, מירי ברק, לוחמת שלום ידועה, נראית באחד הסרטים, כשהיא עומדת לצד רעייתו של עבריין המין הסדרתי ומספרת בהתרגשות ש"האדם הזה נגע ללב שלי...הם אנשים נפלאים...אנשים מקסימים עם חוש הומור. הם בעיני כמעט אנשים קדושים".
השבוע צפיתי בכמה סרטים שצולמו באירוע, חלקם על ידי אנשי ענתות וחלקם על ידי מצלמות האבטחה של הישוב. התמונות הללו לא שודרו בשום מקום והן מספרות סיפור שונה מזה שסופר עד היום. רפאעי, לדוגמא, הוצג אחרי האירועים כשהוא מחזיק את ראשו הפגוע עם שוך הקרבות. השורה התחתונה הייתה ברורה. היהודים התוקפים. הוא הקורבן. בתמונות שלא ראו הצופים הוא נראה, שנייה אחרי שאשתו מצליחה לייצר יריקה מדויקת להפליא בפניו של תושב ענתות, כשהוא מגיע למקום בריצה וחובט באבן גדולה בראשו של אותו תושב.