ארדן מתעקש על סולברג, ביניש כנראה תטרפד  

איך הגענו למצב שמי שאמורים להיות השומרים על הצדק הם אלו ששולטים על האי-צדק. וגם אין לי שום אמון שהימין יתנהג אחרת אם היו לו ביצים לשלוט,כמו שאני שומע אומרים. מי יודע איזה אי-צדק הם יביאו?
ואין להאשים את השמאל או את הימין על כל המצב הזה. הם בסדר גמור - כי הם מתנהגים "נורמלי" , זאת אומרת כל אחד דואג לעצמו, וכך היא דרך הפוליטיקה. אל תצפו דבר שונה מהימין.

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל

התשובה לכך היא ששיטת בחירת השופטים על ידי הרשות המבצעת אינה מאפיינת רק את ארה"ב. היא מאפיינת את כל מדינות המערב, ויש להסביר זאת לשמאלנים שמעלים טענת סרק זו.

הדרישה לשימוע לשופטים כמו בארה"ב אינה קשורה לחוקה כלל!

דוברי השמאל מצאו להם עכשיו מנטרת הטעייה חדשה.

בארה"ב יש שימוע לשופטים אבל שם יש חוקה ולנו אין.

בארה"ב בוחרים פוליטיקאים את השופטים אבל שם יש חוקה ולנו אין!

התשובה לכך היא ששיטת בחירת השופטים על ידי הרשות המבצעת אינה מאפיינת רק את ארה"ב.

היא מאפיינת את כל מדינות המערב ויש להסביר זאת לשמאלנים שמעלים טענת סרק זו.

כלומר לא ניתן לפסול את הדרישה לשימוע ולבחירת שופטים על ידי הרשות המבצעת באמצעות קיום חוקה או אי קיומה.

גם לבריטניה אין חוקה ובריטניה אינה פחות דמוקרטית מארה"ב!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=233268

אין חולק על כך שהמתמחים הפרו חוק וברגל גסה, ולא קיימו פסק דין של בית המשפט לעבודה בישראל שהורה להם לשוב לעבודה תקינה, היות והתפטרותם אינה חוקית והיא בניגוד להסכם עבודה חתום.

בג"צ נזף קשות ברופאים המתמחים על שהעזו בכלל לפנות אליו לקבלת סעד וצדק כאשר הם עצמם רומסים חוק.

אבל בג"צ לא הסיק את המסקנה הבלעדית המתחייבת מהקביעה שלו עצמו שהמתמחים רמסו את החוק ושבמקרה כזה לא יתיר בג"צ פניה אליו וידחה תמיד את העתירה על הסף.

דיון לא חוקי של בג"צ בעתירה לא חוקית זו, פותח פתח להמשך האנרכיה שמעוניין השמאל לייצר בישראל בכל שוק העבודה, במטרה להפיל את הממשלה הלאומית.

אין ספק שהרופאים פועלים מתוך מניעים מעורבים.

גם רדיפת בצע על ידי הפיכת בתי החולים לבתי חולים לרפואת מרפא כמו שניידר, (שהפך לבית חולים לחליבת מיליונים לטובת בית החולים על חשבון הציבור הישראלי שאינו מקבל עוד טיפול ראוי בשל קדימות לפלסטינים ולאוליגרכים מחו"ל על פניו), ושל רצון שמאלני להפלת הממשלה.

הממשלה אינה מעוניינת להפוך את בתי החולים הציבוריים שלנו לבתי חולים "פרטיים" באמצעות הנהגת שר"פ, ומכאן המהומות שעורך ציבור הרופאים, למרות שהוא יודע בבירור שפריצת ההסכם היא פתח לאנרכיה כוללת בשוק הסכמי העבודה בישראל, וקריסה כלכלית של המדינה.

השמאל בתוך ציבור הרופאים הוא המוביל את המהלכים המופקרים והפושעים האלה, בתמיכת בג"צ, בו יושבת חבורת שמאלנים המעוניינת גם היא בנפילת הממשלה ועצירת החקיקה מטעמה.

אחרת לא ניתן להסביר מדוע קיבל בג"צ את עתירת הרופאים שעברו על החוק, הפרו אותו וביזו אותו!

הקשיבו

בדקה : 36:41

הדיקטטורה / הרודנות של בג"צ - חלק ד'

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGMDEL&c41t4nzVQ=EEJ

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=233630

בראיון לערוץ 7 אומר עו"ד יורם שפטל שחבל שראש הממשלה מונע במו ידיו את השינוי המיוחל בבית המשפט העליון, "כיום בית המשפט העליון מיישם השקפת עולם פוליטית מסוימת, הצעות החוק באו לתקן את המצב וחבל שנתניהו מפגין בורות וקובע שהשימוע אינו ראוי. מדובר בהצעה חשובה שיכולה להביא לשינוי המיוחל. השופטים צריכים לעבור שימוע בפני ועדת החוקה ולדעתי לא רק שופטים לעליון אלא גם שופטים במחוזי צריכים לעבור שימוע".

לטענתו שיטת השימוע נהוגה גם בארה"ב והיא שיטה דמוקרטית ראויה, "המדינה הנהיגה את שיטת הפרדת הרשויות בין הרשות השופטת, המחוקקת והמבצעת. קיים איזון מסוים ביניהם, איזון שנועד למנוע מרשות מסוימת לצבור כח אבסולוטי. בארה"ב נהוג ששופט פדראלי מתמנה על ידי הנשיא בכפוף לשימוע של ועדת החוקה של הסנאט, ואם השופט צולח את הוועדה, זה עובר למליאת הסנאט. האם יש אדם שפוי שיטען שבארה"ב אין מערכת משפט עצמאית, האם ארה"ב היא לא דוגמא לאיזון הראוי. האם שימוע שכזה יפגע בעצמאותו של שופט אחרי התמנותו".

עו"ד שפטל מקווה שלפחות שאר החוקים שכבר התקבלו שנוגעים להרכבה של הוועדה למינוי שופטים יביאו לשיפור המצב הקיים. "כיום הוועדה לבחירת שופטים היא וועדה פוליטית. עוד מימי אהרון ברק היא יצרה בית משפט עליון שמורכב מאנשי שמאל שחברו יחד להקמת דיקטטורת הבג"ץ. זו כנופיית שמאל שהצליחה גם הפעם ליצור רוב מלאכותי בלשכת עורכי הדין, ובניגוד לבחירת חברי הלשכה שבחרו בעו"ד ברזילי, הם הצליחו להביא שני אנשי שמאל כנציגים בוועדה. לכן היום זה לגיטימי לגמרי שהכנסת תסכל את המהלך הכוחני הזה, ותגבה את המובן מאליו, והוא שראש הלשכה יהיה הנציג הבכיר בוועדה".

לשפטל אין ספק שוועדה שמורכבת מרוב ימני תשקף טוב יותר את רצון הציבור בארץ, "נכון שזה יביא לרוב מוצק של המחנה הלאומי בוועדה לבחירת שופטים, אבל זהו בדיוק הרוב שמייצג את הציבור בארץ שברובו שייך למחנה הלאומי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228885

תגוביות:

ה"סטטוס קוו" ה"חוקתי" הוא מעשה אונס של מפלגת הבג"צ. הבג"צ בגניבה ובאונס יצר שלד חוקתי, ואף היה ממשיך ומרחיב לחוקה שלמה אם רק לא היה נחסם ע"י הכנסת. כמו מפלגה בולשביקית טובה אנס את דעותיו על מדינה שלמה בעזרת מה שנקרא במילים חביבות "אקטיביזם שיפוטי", שמשמעותו במילים פשוטות דיקטטורה של מפלגת הבג"צ, והוצאת התוכן מבית המחוקקים. הבג"צ הוא פרה שמנה ומכוערת ובכלל בכלל לא קדושה, ובודאי שאיננה נאורה, למרות הפזמון החוזר של הרפתן הראשי אהרון ברק.

מה אנו למדים מהתהליך? אכן, קיימת מעורבות פוליטית עמוקה בבחירת שופטי בית המשפט העליון בארה"ב. אבל כל אזרח בארה"ב יודע מיהם שופטיו, מהן השקפותיהם ומהו עברם לקראת שבתם בערכאה הגבוהה ביותר. אוהבים לצטט אצלנו את אמירתו של השופט הדגול ברנדייס: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". ואצלנו, מה קורה בשיטת המינוי המוגדרת "הטובה ביותר"? האם הציבור אינו זכאי לדעת מיהו המועמד לשפיטה? האם אמירתו של השופט ברנדייס היתה עולה בקנה אחד עם מעטה הסודיות האופף את דיוני הוועדה לבחירת שופטים?

לדעתנו אפשר לוותר על שיטת השימוע שמציעים עתה יריב לוין וזאב אלקין. אולי זה באמת יותר מדי "פוליטי" לישראל. אולי לא כל מה שטוב לאמריקה, על מסורתה, טוב לנו. ותמורת הוויתור אפשר להגיע לפשרה: מדוע שלא נדע, ולאור השמש, מה מתרחש בוועדה למינוי שופטים? מדוע דיוניה חסויים? הרי לא דנים שם בתוכניות תקיפה של מתקני הגרעין של איראן. לפי הדיווחים, מתנהל בימים אלה סחר ממשי בבני אדם המועמדים לשפיטה, וזאת בנוסח: תן לי את זילברטל, ואתן לך את סולברג, כאילו היה זה מיקוח על מינוי סגן שר במהלך הרכבת ממשלה ולא במינוי שופט הרשאי להכריע בעד פסילת חוק שאושר בכנסת. אם זו השיטה "הטובה ביותר בעולם" למינוי שופטים, מדוע אין עוד מדינה שנהוגה בה הפרדת הרשויות, המחקה את הדגם הישראלי לבחירת שופטים? מה יש להסתיר שם, ובעיקר, מדוע?

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=7444&hp=1

כל עוד נושא זה לא מטופל, מיילדת לנו האקדמיה מפלצות משובטות שיהיו משפטני העתיד שלנו.

לא יעזור ניקוי אורוות - כל עוד הניקוי משאיר את מורשת הדיקטטור המסוכן הזה בספרי הלימוד!

שכן משפטנים צעירים אלה יגיעו למוסדות השונים כשהם נשאי הוירוס האהרון ברקי שמוביל לקריסה ולכשל מערכת החיסון, בדיוק כמו וירוס האיידס.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=229733

בעוד התקשורת בישראל מציירת את אלקין ולוין כמעט כאויבי העם חש לוין כמי שיש לו זכות לייצג את עמדתו של רוב הציבור בישראל, ולהערכתו המהומה סביב הצעת החוק המדוברת נובעת אך ורק משום שהוא עוסק בסוגיות שבמשך שנים ארוכות לא טופלו, ומשום שלתפיסתו הגיעה העת שהימין הפוליטי לא יהיה רק בשלטון אלא גם ישלוט, כלשונו.

בהתייחסו לחשיבות הצעת החוק מסביר לוין כי המהלך נועד לתקן שני ליקויים בזירה המשפטית. האחד הוא היעדר השקיפות בבחירת שופטים. הוא מזכיר כי במציאות הקיימת כיום נרקחים דילים בחדרי חדרים לבחירת שופטים ואיש אינו עוקב ויודע מה באמת מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות. "זו מציאות שאין לה אח ורע", אומר לוין ומוסיף: "חייבים לתקן, חייבים לשאול שאלות ולהכיר את עמדותיהם של השופטים".

הליקוי השני שאותו באה הצעת החוק לתקן היא המציאות בה קיימת אפשרות הטלת וטו על בחירות שופט לקומץ שופטים בועדה לבחירת שופטים. מציאות זו מביאה לכך שבביהמ"ש אין ביטוי לחלקים נרחבים מהציבוריות הישראלית בהם מזרחיים, מסורתיים, חרדים, עולים, בני עיירות הפיתוח ועוד. לוין משוכנע שהצעת החוק שלו, לו תעבור, תביא לאיזון מתחייב בין הווטו שיש לשופטים לבין הווטו שיהיה לנציגי העם.

לוין אינו חושש שמציאות כזו תביא להטלות וטו הדדיות שתמנענה מינוי שופטים כלל. להערכתו המציאות הזו תוביל להידברות בין הצדדים. "אי אפשר למנות רק את תואמי בית המשפט העליון", הוא אומר ומזכיר את מניעת כניסתן לעליון של הפרופ' נילי כהן והפרופ' רות גביזון ש"הייתה ראויה לפרס ישראל אבל לא לשבת בעליון בגלל עמדותיה שלא התאימו לנשיא העליון ברק".

עוד מוסיף לוין ומציין כי לטעמו מדובר בצעד ראשון ובהמשך יהיה צורך לשנות גם את הרכב הועדה לבחירת שופטים, כך שלא יהיה וטו לשופטים. להערכתו עם חלוף הזמן השינויים שיווצרו בהרכב העליון יביא בהכרח גם לשינויים בהרכב הועדה לבחירת שופטים ובכך יחול שינוי גם בהחלטות נציגי בית המשפט בוועדה.

באשר לטענות התנועה לאיכות השלטון ולפיה המהלך יוביל ל"הפרת האיזון העדין בין הרשויות השונות ופגיעה מהותית בחובה לשמר את בית המשפט העליון ושופטיו כמוסד ממלכתי, א-פוליטי, אובייקטיבי הזוכה לאמון בלתי מעורר מצד הציבור הבא בשעריו", תוהה לוין על איזה אימון מדובר ועל איזה איזון מדובר. הוא מזכיר את הירידה הדרמטית באמון לו זוכה בית המשפט העליון בקרב הציבור בארץ. "מדובר אולי באמון של אותו ציבור שמתוכו מגיעים השופטים... בית המשפט איבד את אמונם של הציבורים האחרים".

ובאשר לאיזון תוהה לוין כיצד ניתן להגדיר את המציאות העכשווית כמאוזנת כאשר השופטים מכתיבים מי יבוא בשערי המשפט. לדבריו דווקא הצעת החוק שלו ושל אלקין היא שתוביל לאיזון מתחייב. הוא מזכיר שמציאות בה רשות בוחרת את עצמה היא עיקרון המנוגד לדמוקרטיה, ומשום כך אינה קיימת בשום מדינה דמוקרטית.

ולטענות על תלות השופטים במערכת הפוליטית מוסיף חבר הכנסת לוין ותוהה "ומה קורה היום?...", ומזכיר את התלות של השופטים ברוח המפקד הנושבת מחדרו של נשיא העליון ופוסקים בהתאם לרוח זו.

לוין מזכיר את התערבותו של בית המשפט בהכרעות והחלטות פוליטיות כאחד הגורמים שהובילו להצעה זו, הצעה שתתקן את המציאות הקיימת. הוא מזכיר את פסילת חקיקה בכנסת ע"י ביהמ"ש, את פסילת החלטותיה של ועדת הכנסת ע"י שופטים, מהלך שאיפשר את התמודדותה של ח"כ זועבי לכנסת, מזכיר את הכוח שהעניקו למוסטפה דיראני לתבוע את מדינת שיראל ואת הקביעה שייהוד הגליל והנגב הוא מהלך של אפליה. כל אלה ועוד מוכיחים, אומר לוין, עד כמה הפכה מערכת המשפט שליטה בלעדית בישראל "זהו מצב בלתי נסבל".

"בעבר הבעיה הייתה הרבה פחות חמורה. מה שהעצים אותה והצריך פיתרון הוא השינויים הדמוגרפיים בחברה בישראל, שינויים שהגיעו לצבא, לממשלה, לכנסת ועוד, ונעצרו בבית המשפט. אותם מרכיבים שהבינו שהם שולטים האמינו שהם יודעים יותר מהציבור ונבחריו מה טוב ומה רע, מה שחור ומה לבן וחצו את הגדר מהרשות המשפטית לזו המחוקקת והמבצעת. היום האזרחים בוחרים כנסת וממשלה והתחושה לפעמים היא, ואולי גם המציאות, שמישהו אחר קובע את ערכיו".

לוין מספר על תמיכה רבה בציבור שאותה הוא מקבל בעקבות ההצעה, ולדבריו גם חברי כנסת ושרים תומכים במהלך, אם כי לא כולם מעדיפים להתבטא ברוח זו. ומה באשר להתנגדויות בתוך הליכוד, מפלגתו, כמו התנגדותו התקיפה של שר החינוך סער? לוין אינו מתרגש במיוחד. הוא מזכיר שבליכוד ישנם חילוקי דעות בסוגיות נוספות כדוגמת המאחזים ואחרים. בהקשר הנוכחי הוא מזכיר שהח"כים והשרים הותיקים ממנו בשדה הפוליטי לא הצליחו להביא לשינוי במשך שנים ארוכות ואם יש להם הצעה חלופית שתיתן פתרון למציאות הנוכחית הם מוזמנים לעשות זאת, ואם היא תהיה טובה הוא עצמו אף יתמוך בה.

באשר לסיכויי ההצעה לעבור אומר לוין כי ספק אם היא אכן תועלה היום להצבעה. לדבריו בהחלט יתכן ששר המשפטים יבקש לגבש הצעה מוסכמת וישתמש בסמכותו כדי לדחות את ההצבעה. עם זאת, לטעמו עצם הדיון בנושא הוא כבר הישג בפני עצמו שכן הדרישה לשינוי בביהמ"ש עברה משיח שבשולי החברה אל המרכז.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228594

לפעמים יש בכוחו של גילויו של מסמך אחד לחשוף את שיטת הפעולה כולה, לסדר מארג גדול ומסועף של פרטי מידע ולאפשר לגלות את מבנה המערכת ואת מנגנון ההפעלה שלה. יש שצריך לנבור בתיקי ארכיון מאובקים כדי למצוא אותו ויש שהדלפה מגיעה מגורם בכיר המאפשר את חשיפתו בשל אינטרס אישי שיש לו בכך. אך לעִתים, בדומה למסמך שייחשף כאן, מונח המסמך בקרן זווית וממתין בסבלנות גדולה עד שמישהו מהעוברים ושבים יעיף בו מבט ויגלה את סודו.

כמו דרקון בטירתו

הוראות המנהל האזרחי וצווי האלוף, בכל הקשור להתיישבות יהודית, לסכסוכי קרקעות בין יהודים לפלשתינים ולרישום קרקעות, הניחתים בשנים האחרונות על ראשיהם של המתיישבים ביהודה ושומרון, הפכו בשנים האחרונות לשם דבר ולא בהקשר החיובי. בחינתם של ההוראות והצווים הללו העלתה מזה זמן רב חשד כי מטרתן של ההוראות, האמורות לדאוג ליישום חוקי מדינת ישראל ואכיפתם, היא לקדם מטרות זרות והן מהוות למעשה כלי ניגוח פוליטי בידי גורמים אינטרסנטיים.

בחלק מהוראות אלה קיימת הטיה ברורה כנגד הצד היהודי ורבות מהן מטילות עליו דרישות מחמירות הרבה יותר מאלה המוטלות על הצד הפלשתיני ומאלה שדורש החוק. לעִתים מדובר בחוסר שוויון ובאי צדק משווע, הממרר את חיי התושבים היהודים ומקשה עליהם לממש את זכותם לשבת על אדמתם. הבעיה היא שהמאבק בהוראות עתיד לנחול כישלון, בדרך כלל. בחוק לא צודק אפשר להאבק פוליטית ולהביא לשינויו; תקנה מפלה עשויה להתבטל על-ידי השר; אך פרשנות משפטית של יועצי המנהל האזרחי היא לעיתים עניין כה שרירותי עד שמרגע שנוצרה ההוראה ופורסמה, לא ניתן כמעט להתמודד איתה.

במנהל האזרחי אין גוף דמוקרטי המקבל את ההחלטה ברוב חברים ואין הנחיה ברורה לגבי צורת קבלתה ואופן קביעתה. המשמעות שלה, לעומת זאת, מבחינת השפעתה על חיי התושבים, עשויה להיות גדולה אף מהוראות החוק ומפסיקות בית המשפט העליון. שלטונו של ראש המנהל האזרחי במתרחש בשטחים, ובעיקר שלטון יועציו המשפטיים, חזק ומוחלט; דרקון על טירתו. אלא שגם דרקון עושה לעִתים טעויות. לעִתים, הרצון החזק להתהדר בכוח הרב ובעוצמה חסרת הגבולות גורם גם לגוף גדול וחזק לאבד את הראש יחד עם שיקול הדעת ולחשוף את עצמו על נקודות התורפה שלו. כמה רחוק ילך דרקון במטרה לשכנע בעוצמתו את העומד מולו? באגדת הילדים המפורסמת תפס החתול במגפיים את הדרקון המכשף שבטירה הגדולה שעה שמתוך רצון להראות את כוחו הרב ללבוש צורה ולפשוט צורה התגלגל בדמותו של עכבר קטן. בסיפורה של ההתיישבות ביו"ש ומאבקה בייעוץ המשפטי של המנהל האזרחי נראה שרצונה של יועצת משפטית, ששימשה כקצינה זוטרה בצה"ל, לשכנע את סביבתה בכוחה הרב, גרם לה לחשוף את עצמה ואת מערך הייעוץ המשפטי במנהל האזרחי כולו - בהערות שוליים בטיוטת מאמר אקדמי תמים למראה.

כוחה של יועצת

רונית לוין, כיום דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטה העברית ועד לפני כשנתיים קצינה בדרגת סרן במנהל האזרחי, עסקה במסגרת שירותה הצבאי במתן יעוץ משפטי ביועמ"ש איו"ש. גורמים ששוחחתי עימם לצורך הכנת הכתבה מספרים על הסבל הרב שנגרם להתיישבות בשל פעילותה של לוין בתקופת שירותה הצבאי. מאמר פרי עטה שעושה בימים אלה את דרכו לקראת פרסום באחד מכתבי העת המשפטיים חושף את שיטת העבודה שנקטה בעת שירותה הצבאי ואת העוצמה הגדולה שזוכים לה היועצים המשפטיים של המנהל; עוצמה שלעִתים מאיינת את חוקה הרשמי של מדינת ישראל.

במאמרה האקדמי "סכסוכי קרקעות בגדה המערבית - בין הפרטי לציבורי" מציעה לוין לשנות את הדין הנוהג בסוגיית סכסוכי הקרקעות ביהודה ושומרון ולקבוע בו חוקים חדשים והלכות חדשות. המאמר חושף את יכולותיה המרשימות של לוין להוביל מהלכים בעלי משמעות מדינית מרחיקת לכת הניזונים מהשקפת עולם שמאלית ביותר, וזאת ללא כל אישור או בקרה של הדרג המדיני, ותוך שיתוף פעולה והתרת רסן מלאה מצדם של בכירים בפרקליטות המדינה ובצה"ל.

לוין חושפת במאמרה שיטה מנהלית שלמה שנבנתה נדבך על נדבך, בעקבות המלצותיה ותוך שיתוף פעולה של גורמים בפרקליטות המדינה, בפרקליטות הצבאית ובמינהל האזרחי, כשהמגמה הברורה שלה היא שלילת זכאותם של יהודים ליישב קרקעות פנויות בחבלי יהודה ושומרון. לוין מודה בכך שלמרות שמדובר בסוגיה "פוליטית" (כהגדרתה) וב"המלצות מדיניות" (כלשונה-היא), בכל זאת חלק לא קטן מהצעדים שהומלצו על ידה כבר התבצעו בפועל, לאחר ש"קנו לבבות" אך ורק בקרב הפקידות הצבאית וגורמים בפרקליטות - ללא שום מעורבות של הדרג המדיני.

חלק מהמלצות אלה כוללות לדבריה "פרשנות עדכנית" (כלומר: חדשה לחלוטין) של החוק הקיים, ו"הקשחת עמדות" כלפי האוכלוסיה היהודית, בצד גמישות מקסימאלית כלפי האוכלוסיה הערבית, שאינה נדרשת אפילו להוכיח זכות על קרקע כדי לזכות בה.

אג'נדה בהערות שוליים

קריאה של גוף המאמר אינה חושפת מיד את מקור ההמלצות ואת הבסיס הראשוני להתגבשותן. הקורא התמים עשוי להאמין שמדובר בנהלים שהתקבלו במסגרת עבודת המנהל האזרחי בדרך של התפתחות טבעית וללא כל יד מכוונת, אלא שכבר בהערת השוליים הראשונה במאמר, תמימותו של הקורא מתחילה להתערער כשלוין מציינת כי "חלק ניכר מהתובנות המוצעות כאן גובשו ומומשו במהלך שירותי במערך הייעוץ המשפטי מטעם צה"ל בגדה המערבית".

אם הדברים אינם מפורשים דיים, הרי שהתחקות אחר שלל הרמזים ששותלת לוין לאורך המאמר לגבי מרכזיות תפקידה כיועצת משפטית ביועמ"ש איו"ש, מספקת תשובה ברורה לשאלה מי אחראי באופן כמעט בלעדי לשינויים המרחיקים לכת שחלו בדין הנוהג בסוגיית הקרקעות ביהודה ושומרון. כך לדוגמה, באשר לצו האלוף בעניין "שימוש מפריע" אשר מאפשר לסלק חקלאי יהודי משדהו גם אם עיבד אותו במשך מספר שנים וזאת ללא צורך בתלונה מצד מאן דהו המתלונן על גזילת השדה ומוכיח את בעלותו, מבקשת לוין להדגיש בהערת שוליים כי "היוזמה להתקנת הצו וניסוחו היא שלי. הוא נחקק על יסוד חוות דעתי מיום 1.9.2004".

ביחס לפרשנותו המשפטית של צו זה אשר הקשיחה את הדרישות שמועמדות בפני החקלאים היהודים, מעבר לאלה המופיעות שחור על גבי לבן בנוסח הצו, מבהירה לוין בהערת שוליים שניה כי "זוהי הפרשנות בה דגל הממונה (ראש המינהל האזרחי) כפי שבאה לידי ביטוי בערר 27/07 לסנס נ' ראש המינהל האזרחי (ניתן ביום10/3/2009). בתיק זה ייצגתי את המשיב".

בעניין עמדת המדינה בבג"ץ "עיבוד וחזקה" המבקש לראשונה לשלול מחקלאי יהודי המעבד שדה במשך עשר שנים את הזכות לרשום את שדהו בטאבו, מזכירה לוין בהערת שוליים שלישית כי "עיקרי הדברים להלן נוסחו על-ידי תחילה במסגרת תפקידי ביעוץ המשפטי בגדה" וכי העתירה בבג"ץ בנושא סעיף 78 לחוק הקרקעות "נכתבה על יסוד עבודתי וטיוטא שהוכנה על-ידי והוגשה על-ידי עו"ד אבי ליכט".

גם לגבי שורה ארוכה של דברי חקיקה שיצרו שינויים גדולים במצב המשפטי ביהודה ושומרון והרעו את מעמדם של התושבים היהודים לעומת שכניהם הפלשתינים, ובהם צו בדבר תיקון חוק רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו; צו בדבר סדרי דין - התייצבות היועץ המשפטי; תקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו - בקשות לרישום ותקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו - סדרי דין בוועדת רישום, מציינת לוין בלקוניות בהערת שוליים רביעית כי "דברי החקיקה נוסחו וקודמו על ידי".

לוין ניסחה צווי אלוף, יזמה אותם, קידמה תזות שפיתחה בעצמה והפכה אותן לנהלי העבודה במנהל, ניסחה תיקוני חקיקה וקידמה אותם, והכל חלק ממה שהיא מגדירה בתחילת המאמר "המאבק הפוליטי" תוך שינוי המצב המשפטי לרעת היהודים וללא כל התייעצות עם הדרג המדיני שלכאורה הוא שאמור להיות הגורם המקבל החלטות בנושאים פוליטיים מסוג זה.

במקרה של לוין העניינים מתנהלים לגמרי אחרת. פתאום קם אדם בבוקר, מרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת. סרן לוין, שאת האג'נדה המדינית שלה קשה מאוד לפספס בין השורות ולפעמים היא מופיעה במלואה בשורות עצמן, מחליפה לא רק את האלוף ואת ראש המנהל האזרחי שהיא משמשת להם לכאורה יועצת ולמעשה סמכות עליונה; הסרן מחליפה גם את בית המשפט ואת המחוקק.

משל הכרם

לוין אינה היחידה במערכה והבעיה אינה פרסונלית אלא מערכתית. מבחינה זו, ההיבריס של לוין עושה לציבור שירות טוב. גאוותה ביחס למידת תרומתה לשינוי המשפטי שהתחולל בשטח, שלא ממש נעים לפרט בגוף המאמר עצמו, מוצאת עצמה נאספת לתעלות הניקוז של המאמר - הערות השוליים. שם היא מתקבצת בצורה מסודרת ועוזרת לנו בשלב מאוחר יותר לחשוף את מנגנון ההפעלה המדויק של המנהל האזרחי. התמונה העגומה המצטיירת היא שחיי התושבים היהודים ביהודה ושומרון נשלטים בידי דרג זוטר של קצינים השטופים באג'נדה פוליטית קיצונית ומנותקים לחלוטין מערכים ציוניים. אלה קובעים את המדיניות "המשפטית" שתנהג בשטח, שעה שהדרג הבכיר מפקיר בידיהם את הזירה ונמנע מליטול אחריות על האזור הנשלט על ידם.

דוגמה לחוסר צדק המשווע שנגרם משינוי המדיניות המשפטית היא הסיפור של תושב סוסיא משה דויטש, שעיבד את שדהו במשך למעלה מחמש עשרה שנים עד ש"זכה" להיות החקלאי היהודי הראשון המקבל מאלוף פיקוד מרכז "צו שימוש מפריע בנכס" שנכנס לתוקפו במהלך שנת 2007. הצו שהופעל מאז כנגד עשרות חקלאים נוספים הוא יוזמה אישית של רונית לוין.

למרות שהדין הנוהג מחוץ ליהודה ושומרון קובע שניתן לסלק פולש משטח אליו פלש במשך 30 יום בלבד, הרי שביחס ליהודים ביו"ש קבע הצו בתחילה כי ניתן לסלקם במשך שלוש שנים ובשלב מאוחר יותר עודכן הצו ונקבע כי ניתן לסלקם במשך חמש שנים. לצורך סילוקם אין צורך להוכיח כי השטח שייך לאחר והם מסולקים לאלתר מהאזור. "החידוש" שלוין חתומה עליו מתייחס ל"פלישה" היהודית לשטח לא בתור סוגיה קניינית, אלא בתור עניין המשפיע על "הסדר הציבורי". אלא שגם אם בפועל ה"פלישה" כלל אינה מפריעה לסדר הציבורי, ודאי שעניין זה לא ימנע מיועצי המנהל לקבוע כי ניתן לעשות שימוש בצו.

"משנת 93' אני בשטח", מספר דויטש, "ערבים לא ראיתי בו כל השנים ומדובר בשטח שמעולם לא היה לי עליו עימות. כל השנים זרעתי בו חיטה ושעורה ומעולם לא בא אלי איש בטענה כלשהי. כשירדתי לשטח בפעם הראשונה הוא אפילו לא היה מסוקל. אני הייתי הראשון שסיקל את השטח מאבנים. ככה התנהל הכל בשקט במשך שנים".

אלא שיום אחד החליט דויטש לשנות את סוג הגידולים ולעבור מגידול תבואה לגפן. "הגפן צורכת מעט מאוד מים ביחס לגידולים אחרים ומכיוון שהשדה שלי נמצא בגובה של 800 מטר מעל פני הים ואפשר לגדל שם גפנים מאוד איכותיים החלטתי בשלב מסוים לעבור לגידול גפנים. ברגע שהתחלתי לתקוע מוטות להקמת גדר כדי לטעת גפן בשדה - התחיל הבלגן".

פרשנות מחודשת

פרשנותו של הייעוץ המשפטי במנהל, או בשמו המלא - סרן רונית לוין, הייתה כי סופרים את שלוש השנים שניתן לסלק בו את "הפולש" לא מזמן שהחקלאי יושב בחלקה ומעבד אותה, אלא מזמן ששינה את אופי הגידולים. אם גידל עשרים שנה אבטיחים ואז עבר, לצורך העניין, למשך שנתיים לגידול מלונים, הוא חשוף לסכנת צו "שימוש מפריע". המעבר של דויטש מתבואה לגפן הפעיל אפוא את יועצי המנהל שהוציאו צו כנגדו.

"באו ערבים שלא הכרתי אותם קודם", הוא מספר, "הם מעולם לא היו שם בשטח אבל באותו יום הם באו יחד עם סוללה של עורכי דין "שומרי משפט". זה שלנו הם אמרו לי. 'איפה הייתם כל השנים עד היום?', שאלתי אותם, והם הסבירו שתמיד היו שם ורק בשנתיים האחרונות מתנחלים לא נתנו להם להיכנס לשטח וירו עליהם ולכן לא עבדו בשדה. אחד מהם אפילו הרים את החולצה שלו כדי להוכיח לי שמתנחל ירה בו."

"בהמשך קיבלתי צו שאוסר עלי להיכנס לשטח שלי. אחריו הגיע צו שאפשר לי לעבוד בכרם שעה אחת בלבד ביום, אבל זה היה בלתי אפשרי מבחינתי להצליח להחזיק כרם בצורה כזו. אי-אפשר לתחזק כרם בעבודה של שעה ביום. אחר כך הגיע הצו של "שימוש מפריע" - זה אומר שאלוף הפיקוד חותם לפי המלצת היועצים המשפטיים שלו שהולכים לסלק את הכרם של היהודי. כנראה כרם של יהודי מפריעה לסדר הציבורי. אם היא של ערבי זה לא מפריע."

"אגיד את האמת, לדעתי הכוונה של הצו היא שיהודים ביו"ש זה משהו שמפריע לסדר הציבורי. אני אומר בוודאות שיש שם בייעוץ המשפטי אנשים עם אג'נדה. לא הכרם שלי היא מה שמפריע להם - מפריע להם שמשהל'ה דויטש ועשרת ילדיו נמצאים בקרקע. אין כאן שום צדק ושום כלום. ביקשתי מהייעוץ המשפטי להכריע את עניין הבעלות בבית משפט אבל הם לא הסכימו. ואני שואל - למה הייעוץ המשפטי הוא זה שקובע את גורלי? למה לא מגיעות לי הזכויות שלי בבית משפט כמו כל אזרח? למה לא נותנים לי להוכיח בעלות על הכרם?"

"התחננתי בפני המנהל 'חכו עם ההרס של הכרם', מעבר ל-200,000 ₪ שהשקענו יש כאן כרם שכבר נתן פירות כמה שנים - לא חבל? אבל במנהל לא הסכימו. באו לפנות בוקר כמו גנבים ועקרו מהכרם שלי 3,300 גפנים. ומה יקרה אם בבית המשפט השלום בו מתנהל הדיון על הבעלות שלי בכרם יתברר שאני הבעלים? מישהו יחזיר לי את הכרם שנעקר?"

ביטול הסעיף

להבדיל מהקרקעות שבתוך הקו הירוק, שביחס אליהן קיים מראש רישום מדויק של חלקות, ביהודה ושומרון רוב הקרקעות אינן רשומות. זה היה המצב עד 67' וישראל בחרה להקפיא אותו לאחר המלחמה בשל בעיות פוליטיות ומשפטיות הקשורות במשפט הבינלאומי. ואולם, אדם רשאי לרשום קרקע ביהודה ושומרון על שמו, בהליך שייזום בעצמו, אם יש לו הוכחות לבעלות על חלקה.

סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני הנוהג עד היום ביהודה ושומרון קובע כי "אדמת מירי, או מוקופה, שעיבד והחזיק בה אדם במשך עשר שנים באין מפריע, תחשב זכות ההחזקה שלו כמוכחת בין אם היה ובין אם לא היה בידו מסמך בר תוקף". הסעיף המנוסח היטב קובע בצורה חד-משמעית כי דרך לגיטימית לזכות בה בקרקע היא החזקתה מעובדת במשך עשר שנים. לכאורה טוב הדבר גם כדי לרשום את הקרקע על שם המעבד בטאבו. אלא שלמרות בהירות לשון החוק החליטו במנהל (רונית לוין) כי אין להסתפק בסעיף זה כדי לרשום את בעלות המחזיק בקרקע בטאבו וכי על המעבד את הקרקע להמציא בנוסף מסמך המאשר את בעלותו עליה.

לוין מסבירה במאמרה כי חשוב לקבע בפסיקה את הנוהל הזה (אותו קבעה בעצמה), מכיוון שדרך זו לזכות בחלקת אדמה מעודדת השתלטות עליה, וכן מכיוון שהסעיף מדבר על אדמות הפקר, אדמות שאינן כיום בנמצא בשטחי יהודה ושומרון (טענה שנדחתה בפסיקה הישראלית פעם אחר פעם). נוסף לכך ואולי החשוב ביותר, מצב הלחימה השורר בשטח אינו מאפשר לתושבים, לטענת לוין, לדעת אם מישהו פלש לשדה שלהם, וכך לא יוכלו (במשך עשר שנים רצופות!) להגיש תביעה העוצרת את מרוץ הזמן.

כאן אולי המקום לציין כי רחוק הדבר שמסמך שכזה יימצא. פלשתיני שייתן שטר מכירה ליהודי על חלקת שדה ימצא את עצמו בתוך מספר שעות תלוי על עץ במרכז החלקה, ולכן אחת הדרכים היחידות עבור היהודי לזכות בשדה היא לקנות אותו מהפלשתיני ואז לעבד אותו במשך עשר שנים ולרשום אותו לא מכח המכירה, אלא מכוח סעיף 78 לחוק העות'מאני. הקביעה אפוא של המנהל (סרן לוין) כי יש צורך במסמך נוסף משבשת למעשה את האפשרות של יהודים לקנות שדות מפלשתינים. אבל כמו שהסבירה לוין במאמרה - מדובר כאן בחלק מ"המאבק הפוליטי".

ניצלו בוועדה

סיפורו של בג"ץ "עיבוד וחזקה" הוא מצד אחד סיפורו האישי של החקלאי מייקל לסנס, אך מצד שני הוא גם סיפור המביא את המהפכה של המנהל לכדי אבסורד ברמתו הגבוהה ביותר. מאז הגיעו ארצה עבד לסנס במשך כעשרים שנה במדרשת שומרון ושימש בה מורה במסגרת הפקולטה ללימודי ארץ ישראל. בהיותו בוגר ביה"ס החקלאי 'כנות', העיסוק בחקלאות תמיד בער בו ולקראת סוף שנות התשעים חיפש אדמת הפקר שאינה מעובדת ואין מי שטוען לחזקה עליה כדי לעסוק בעצמו בחקלאות. לסנס מצא חלקה כזו והחל לגדל בה אספסת ותירס. בתור מורה ללימודי ארץ ישראל נהג להביא לחלקה את תלמידיו מהמדרשה כדי שילמדו כיצד מגדלים שלחין בישראל. עם השנים נטע לסנס בחלקה גם בוסתן ובו עצי רימון, גפן וזית.

האידיליה הזו נמשכה עד שנת 2007, אז זרם התלמידים המגיע מהמדרשה לשדה של לסנס ללמוד על האספסת הגדלה בארץ הקודש החל להחלש. "חבר נתן לי עצה", מספר לסנס, "להחליף את גידול המספוא בעצי זית. קיבלתי את העצה ונטעתי 1,300 עצי זית שהפכו למרכז הגידולים בחלקה. ואז 'שלום עכשיו' ו'יש דין' נכנסו לתמונה יחד עם מיכאל ספרד שדרבן את הערבים מהסביבה להתלונן עלי. יום אחד קיבלתי צו 'שימוש מפריע' שאוסר עלי להיכנס לשטח. אמרו לי במנהל שלא גידלתי זיתים שלוש שנים ואני עושה שימוש מפריע בנכס, וכל זה בשעה שאני מעבד את הקרקע בפועל למעלה מעשר שנים".

עד כאן העסק מוכר. זו הפרשנות שהמנהל נתן לצו שהוציא אלוף הפיקוד (ושאתם כבר יודעים מי ניסח ומי יזם). ההבדל היה שהפעם עו"ד דורון ניר צבי נכנס לתמונה והצליח לשכנע את ועדת הערר, המשמשת ערכאת ערעור להחלטות המנהל, שפרשנותו של המנהל לצו מעוותת.

החלטתה של ועדת העררים מרתקת בהקשר זה והיא חושפת את הפער העמוק שבין האסכולה הישנה של המשפטנים היושבים בדין להחלטות המנהל המתקבלות על-ידי הייעוץ המשפטי שלו. המילואימניקים הוותיקים, המכירים את תחום הקרקעות ביו"ש לפניי ולפנים במשך שנים רבות, משתייכים, ולא רק מפאת גילם, לזרם פחות אקטיביסטי של המשפט. בנוסף לכך הם אינם כפופים למוסדות הייעוץ המשפטי. יתכן שגם מסננת המילואים פועלת את פעולתה ומגיעים לשם רק אנשים שעוד נותר בהם זיק של ציונות. בפועל ועדת העררים טובה להתיישבות ופעם אחר פעם מוציאה החלטות שהופכות את החלטות המנהל הפוגעות בהתיישבות ומתנכלות לה.

ועדת העררים קבעה כי אין לעשות שימוש בצו שימוש מפריע בנכס כנגד לסנס בשעה שהוא הבעלים של השדה מכוח עיבודו של השדה במשך למעלה מעשר שנים. הוועדה קבעה כי אין צורך בכל מסמך נוסף וכי הפרשנות של המנהל לפיה שימוש חדש מתחיל את הספירה מחדש הינה חידוש משפטי ביחס למסורת שהייתה נהוגה עד כה. הוועדה קבעה כי החלטתו של המנהל בנושאים אלה סוטה מההלכה שקבע בית המשפט העליון במספר תיקים וכי מדובר בפרשנות המרוקנת את סעיף החוק מתוכן ופוגעת "בתושבי האזור ובזכויותיהם לרכוש זכויות קנייניות באדמות המעובדות על ידם".

עקירה

אחד מחברי הוועדה לא התאפק ועקץ את יועציו המשפטיים של המנהל שעה שקבע בפסק דינו: "אכן, זכותו של כל אדם לטעון כי הפרשנות הנכונה יכולה להשתנות מעת לעת (אם כי מצויים אנו באזור שמירה קפדנית על הדינים הקיימים טרם תפיסתו, כידוע). יחד עם זאת, מצופה כי מי שיטען לשינוייה של הפרשנות הנוהגת יטען כן בפה מלא ויתמודד לא רק עם השאלה הפרשנית עצמה אלא גם עם הקושי המתעורר משינוייה".

גם הבג"ץ שהוגש על החלטת ועדת העררים לא הועיל ולסנס נשאר בשדה. אלא שאז החליטו בייעוץ המשפטי של המנהל להתחכם ולשנות את נוסח הצו. במקום שניתן יהיה לסלק פולשים במשך שלוש שנים - נקבע כי מעתה ניתן לסלק אותם במשך חמש שנים. כמו-כן נקבע, הפעם שחור על גבי לבן, כי שימוש חדש בנכס מתחיל את ספירת השנים מחדש. המנהל לא הסתפק בשינויים אלה לגבי מקרים עתידיים וביקש להחיל אותם גם רטרואקטיבית על המקרה של לסנס.

אבל הסאגה עוד רחוקה הייתה מלהסתיים. בינתיים מונה ראש מנהל אזרחי חדש, תא"ל מוטי אלמוז, הזוכה מצד גורמים שונים לשבחים על הגינותו ביחס לקודמיו. אלמוז שביקש להימנע מעקירת עצי הזית של לסנס הלך במתווה של ועדת העררים והמתין עם העקירה. השיהוי הכל כך מתבקש הזה לא מצא חן בעיני מיכאל ספרד והוא הגיש בג"ץ נגד פסיקת ועדת העררים ונגד ראש המנהל האזרחי שאינו פועל כנדרש.

בתגובה הודיע ראש המנהל לבית המשפט שבכוונתו לעקור את עצי הזית של לסנס. זה בתורו הגיש בקשה לבית משפט השלום במטרה להוציא חזקה על השדה שלו. הפרקליטות שחששה שעניין זה יעכב את עקירת העצים שיגרה לבית המשפט העליון "הודעה דחופה", ללא ידיעתו של ראש המנהל, שמטרתה הברורה הייתה לחשק את אלמוז. בהודעה צוין כי המדינה מתחייבת לעקור את עצי הזית בחלקה של לסנס במועד שנקבע.

תגובתו של עו"ד ניר צבי להודעת הפרקליטות תקפה את אופן ההתנהלות של הפרקליטות, המנסה לקבוע עובדות בשטח ולהפעיל את סמכויות בג"ץ באמצעות הודעה היוצאת בשמו של ראש המנהל האזרחי. כה אצה דרכם של אנשי הפרקליטות לעקור את עצי הזית של לסנס שהם ניסו להביא לעקירתם עוד לפני שערכאת הדיון תקבע, על סמך ראיות במסגרת דיון הוכחות, למי שייכת החלקה. כנראה שלעיתים עקירת עצי זית בשומרון היא עניין של מה בכך. בית המשפט העליון נעתר לבקשתו של ניר צבי והוציא צו ביניים שאינו מאפשר לעקור את העצים עד לבירור בעלותו של לסנס בשדה.

נכון לעכשיו, הזיתים של לסנס קיבלו ארכה של מספר שבועות עד לדיון בתחילת ספטמבר. בקרוב עתיד היועץ המשפטי לממשלה למסור לבית המשפט העליון את עמדתו בנושא. אם היועץ יקבע שאין הוא מכיר בעיבוד החלקות שנעשה למעלה מעשר שנים אפילו לא במידה המונעת את סילוקם של החקלאים מהקרקע ואם בית המשפט יקבל את עמדתו, לסנס ואיתו עשרות חקלאים נוספים עתידים להיות מגורשים מחלקותיהם ואלפי דונמים מעובדים ירדו לטמיון.

תגובת רגבים

כבר כמה שנים שאנו מתריעים מפני השתלטותן של אג'נדות פוליטיות בכסות משפטית על המנהל האזרחי באיו"ש. העובדה שקצינים זוטרים ובעלי השקפות עולם פוליטיות כדוגמת רונית לוין מתכסים באיצטלה דמו-משפטית וכופים מדיניות חד-צדדית על הקצינים והמפקדים היא מציאות בלתי נסבלת שהאחריות לקיומה מוטלת בראש ובראשונה על המפקדים ובכירי המערכת. מצב זה התגבר בתקופתו של גדי שמני כאלוף הפיקוד, שמפחד השמאל הקיצוני המליך את היועמ"ש על פיקוד המרכז, והוא נמשך גם כעת. ראש המנהל האזרחי הנוכחי, תא"ל מוטי אלמוז, עשה כבר כמה צעדים חיוביים בכיוון הנכון אולם גם הוא עוד לא אזר אומץ להגיד ליועצים המשפטיים - 'לא'. הגיע הזמן שאלוף הפיקוד וראש המנהל האזרחי יחזירו לעצמם את הסמכויות, יעמידו את היועמ"שים במקומם הטבעי ויפסיקו את העוול וההתעמרות במתיישבים שמובילה המערכת המשפטית בשנים האחרונות.

תגובת שדולת א"י בכנסת

אם היינו זקוקים להוכחה כיצד גורמים בשמאל הקיצוני משתמשים לרעה בסמכויות הניתנות להם כעובדי ציבור, מאמר זה מהווה הוכחה חדה וחלקה לתופעה חמורה זו. שדולת ארץ ישראל סבורה שהחלטות הנוגעות לעתיד הקרקעות ביהודה ושומרון, כמו גם למעמדה המשפטי של ישראל באזורים אלה, צריכות להתקבל ע"י הדרג המדיני ובהתאם למדיניותה המוצהרת של הממשלה, וכי לאור המדיניות השיטתית שנחשפת במאמר, על הדרג המדיני לבצע בדק-בית מקיף של כל הנהלים והצווים החוקתיים החדשים, על-מנת להבטיח הן את זכויות האזרח של תושבי יהודה ושומרון היהודים, והן את המשך המפעל הציוני באזורים אלה.

תגובת ארגון זכויות אדם ביש"ע

המאמר הוא בבחינת זרקור המאיר באור בוהק וחסר-רחמים את בעיית המשילות במדינת ישראל, וחושף כיצד פקידים ומשפטנים בעלי דעות שמאלניות קיצוניות ממשיכים להוביל את מדינת ישראל בהתאם לעמדותיהם, ללא שום קשר לתוצאות הבחירות ולמדיניותה המוצהרת של הממשלה. יש לברך על פרסום המאמר, שלאחריו לא יוכלו חברי הדרג המדיני לאמר: "לא ידענו". באשר לגברת לוין - אין ספק שעל פועלה רב ההיקף היא זכאית לפרס על מפעל חיים מטעם המדינה הפלשתינית אותה היא מתאמצת להקים.

פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף לעיתון מקור ראשון

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-63286-00.html

***

"הטמטום" של המנהל האזרחי

המינהל האזרחי מתקשה כבר יותר משנתיים וחצי לקבוע למי שייכות אדמות בצפון ים המלח. "צריך לוודא שלא היה שם כפר פלסטיני".

משפטני המנהל האזרחי מקשים זו תקופה ארוכה על המועצה אזורית מגילות בקביעת מעמדם של שטחים שונים בצפון ים המלח.

"הארץ" מדווח הבוקר כי הפרשה החלה לפני כשנתיים וחצי. בשנים האחרונות, כתוצאה מניצול יתר של מי הים, ים המלח הולך ונסוג. בקטעים מסוימים, הים נסוג בכחצי קילומטר מקו החוף שהופיע במפות הישנות. מלבד הבעיות האקולוגיות, שינוי זה מהווה גם בעיה לרשויות המתפעלות את הים, שקו המים הולך ומתרחק מהמקום שבו הוקמו בעבר החניות, החנויות והמלתחות.

מכיוון שחלקו הצפוני של ים המלח נמצא בשטחי יו"ש, אחראי המינהל האזרחי לאשר תוכניות בנייה חדשות בחופים, המסדירות את המתקנים. לפני שנתיים וחצי, הגישה המועצה האזורית מגילות תוכנית בניין עיר (תב"ע) חדשה לחופי ים המלח, הבאה להתאים את מיקום המתקנים למצב הקרקע החדש.

כאן נכנסו לתמונה המשפטנים של המינהל האזרחי. הם טענו כי אי אפשר לאשר את תוכניות הבנייה, כי מעמד הקרקע "לא ברור" ושיש לערוך בדיקה מקיפה אם אפשר להכריז על האדמות כ"אדמות מדינה" ובכך לאפשר את שינוי התב"ע.

המשפטנים טענו כי "בשל הצורך בשקיפות וההשלכות המדיניות, יש לבצע את ההליך לפי הספר". לעומתם, ביקשו במועצה וקצינים בצה"ל לספח באופן אוטומטי את הקרקע שנחשפה לאדמות המדינה, כפי שנעשה בים התיכון.

על פי הדיווח, בשנתיים וחצי האחרונות, החלו במינהל האזרחי בבדיקה מעמיקה של הקרקעות. מודדים נשלחו למקום וביצעו חלוקה מחדש של הקרקע (פרצלציה). לאחר מכן נעשתה פנייה לממשל הירדני, כדי לבדוק אם יש ברשותו מסמכים המעידים על בעלות קודמת על קרקעות ים המלח.

בשיחות עם אנשי המועצה, נאמר כי "צריך לוודא שלא היה שם כפר פלסטיני" בטרם יוכרז המקום כאדמת מדינה. ההליכים עדיין מתעכבים, ובצבא ישנה ביקורת רבה על התנהלות המשפטנים בעניין. קצין בכיר בפיקוד מרכז אף כינה זאת "טמטום" והוסיף שהוא מתבייש.

ראש המועצה האזורית מגילות, מרדכי (מוצי) דהמן, מסר בתגובה כי "היועצים המשפטיים איבדו כל דרך ארץ בעניין ופועלים בניגוד לאג'נדות של המדינה. זה פשוט הזוי".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "בעקבות נסיגת ים המלח, עלתה שאלת המעמד הקרקעי של רצועת קרקע שנחשפת כתוצאה מן הנסיגה. שאלה זו חוזרת ועולה ביחס לכל רצועת קרקע אשר נחשפת (כפי שקורה לאחרונה), זאת מאחר שמקרקעין אלו אינם רשומים בספרי המקרקעין. מטעמים של הגברת הוודאות המשפטית והצורך בשקיפות כלפי כלל האוכלוסייה, הוחלט לנקוט הליך של רישום המקרקעין שנחשפו. להליך זה משמעויות פרקטיות לעניין שימושים שונים בקרקע, והוא מגביר את השקיפות כלפי כלל האוכלוסייה. התמשכות ההליכים נובעת, בין היתר, מהיקפה המשמעותי של חטיבת המקרקעין וממדיניות הממונה בכל הנוגע לסדרי העדיפויות באשר לעיגון זכויות המדינה במקרקעין. נכון לעת הזאת לא ידוע לנו על בקשה לצרף מקרקעין נוספים לתחומי שיפוטה של המועצה האזורית".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228490

החוק שחוקק על ידי דן מרידור השמאלן הקיצוני שיושב למרבה הבושה בליכוד,נחטף על ידי אהרון ברק "שודד הים" ו"נפוליאון",כדיברי פרופ' פוזנר,והפך במירמה לחוקה בלתי לגיטימית.

32 אצבעות שהצביעו עבור החוק הזה אינן מייצרות חוקה.

החוק משמש מאז לצורך שליטת בג"צ על המדינה ועל הממשלה והכנסת.

הרשות המבצעת והרשות המחוקקת הפכו לבנות ערובה של בייניש וחבריה.

זה נוגד את חוקי הדמוקרטיה בה חייבת להיות הפרדת רשויות מוחלטת.

בג"צ מחוקק לו חוקים כאוות נפשו,מוחק חוקי כנסת ומבטלם,והכל בעזרת החוק המחורר כגבינה שוויצרית הנקרא חוק כבוד האדם וחירותו.

קיראו את הנוסח שלו בויקיפדיה ולא תאמינו שזה חוק.זה נשמע כמו סיפור אגדה של האחים גרים, שניתן לבצע עימו כל מניפולציה שרק תעלה על הדעת,ולזאת הוא אכן משמש. חוק כלבויניק.

בעזרת החוק הזה מרשים לעצמם אירגונים הפועלים לחיסול ישראל לפעול כשזכותם לעשות זאת נסמכת על החוק הזה,מרשה לעצמה התקשורת להפיץ תורה אנטישמית ולקרוא להחרים אותנו,האקדמיה מחציפה פנים על חשבון משלם המיסים ומתעלמת מטובת העם והמדינה ובטחונה,והאנרכיסטים זורקים סלעים על חיילינו, ובג"צ משחרר אותם בתואנה שזה חלק מחופש הביטוי.

אם כך מדוע בארה"ב זה לא חלק מחופש הביטוי לפעול נגד בטחון ארה"ב ואזרחיה?

בעזרת החוק הזה מונעת בייניש מלחמה בתופעת ההסתננות והפלישה לתוך ישראל,כמו גם גירוש שב"חים מתוכה.כל השב"חים.

אפריקנים שאינם פליטים כלל, כיוון שארצותיהם אינן גובלות בישראל והם פלשו נגד החוק לישראל,ממצרים, שם הם שוהים במחנות של האו"ם,עובדים זרים שתופעה חדשה הופיעה אצלם,וגם הם מבקשים פליטות כפי שהתריע אמנון בן עמי בדיון בכנסת,יולדי ילדים על חשבוננו,וכל שאר הזרים.

חוק כבוד האדם לא מאפשר לסלקם.הוא גם לא יאפשר בעתיד לעצור אותם גם כשתהיה גדר,כפי שהתגלה בדיון בכנסת.

בייניש וחבריה מונעים כל שינוי,פתרון או פעולה, תחת כותרת השקר -"חוק כבוד האדם".

לבטל את החוק לפני שיבטל אותנו!

להחזיר לממשלה את יכולת המשילות,לבג"צ את תפקיד השופט ותו לא,ולכנסת בלבד - את תפקיד המחוקקים הנבחרים.

13 שופטים שאיש לא בחר אותם והם יושבים על כיסאם בלי סוף ועד אין קץ, לא יכולים להמשיך לנהל את המדינה בניגוד לרצון העם!

זעמו של העם על מעשיהם של אלה שבחרו את עצמם,ושולטים כממשלת על מתוך בית המשפט שלנו לא יתואר,והתעלמותם רק מגבירה אותו כל יום נוסף עוד.

התמיכה הציבורית בשופטים בבג"צ ובמערכת המשפט כולה,התדרדרה לתחתית מעליבה,וזו האינדיקציה לכך שאין להם כלל לגיטימציה עוד בקרב הציבור היהודי הרחב והלאומי.

יש לפעול לביטול החוק .

רק אז תוכל הכנסת והממשלה לפעול נגד בגידה,פלישה והרס מדינת היהודים, על ידי אירגונים ממומנים על ידי גורמים עויינים ,ותקשורת עויינת וחסרת רסן.

כל עוד החוק לא מבוטל-מסתתרים המזיקים והמחבלים בקיום ישראל, מאחורי גבה של בייניש המנופפת בסיסמת דת ה"נאורים" :-"זכויות אדם".

סיסמתם החלולה של בייניש וחבריה נסמכת אך ורק על יציר כפיו של דן מרידור:החוק שנתן שרביט שליטה לבג"צ-חוק כבוד האדם וחירותו.

https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#61

*בג"צ חבורת פולנים

משה לנדוי
נשיאו החמישי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטת לונדון (1930 - 1933). ב-1933 עלה לא"י. ב-1953 והוא בן 41 בלבד, מונה לשופט בבית המשפט העליון

מאיר שמגר
נשיאו השביעי של בית המשפט העליון. נולד בדנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לא"י. היה חבר האצ"ל. ב-1944, נעצר על ידי הבריטים והוגלה לאריתריאה

יצחק אולשן
נשיאו השני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה שבליטא. ב-1912 עלה לא"י. בוגר המחזור השלישי בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. במלחמת העולם ה-1 שירת בגדודים העבריים

יואל זוסמן
נשיאו הרביעי של בית המשפט העליון. יליד פולין. למד משפטים באוניברסיטאות פרנקפורט, היידלברג וברלין, וכבר בגיל 23 קיבל תואר ד"ר למשפטים. ב-1934 עלה לא"י

יצחק כהן
נשיאו השישי של בית המשפט העליון. יליד העיר ברודי בפולין. למד בגימנסיה היהודית בלבוב. בן למשפחה דתית מסורתית. אחיו של קלמן כהנא, ממנהיגי תנועת פועלי אגודת ישראל

אהרון ברק
נשיאו השמיני של בית המשפט העליון. נולד בעיר קובנה, שבליטא. את רוב שנות מלחמת העולם השנייה העביר עם אימו במקום מסתור בבית משפחת איכרים. ב-1947 עלה לא"י.

בייניש נולדה בשנת 1942, להורים שעלו מפולין תשע שנים לפני כן.

ממשלת העל של בג"צ מפעילה שתי זרועות תמנון וחנק על שתי הרשויות האחרות האמורות להיות נפרדות בדמוקרטיה, ולתפקד באופן עצמאי מהרשות השופטת, שכן בדמוקרטיה מחוייבת הפרדת רשויות מוחלטת.

הרשות האחת היא הרשות המבצעת, שהיא הממשלה, האמורה לפעול על פי דרכה האידיאולוגית, והיא זו שנבחרה על ידי העם, כלומר ציבור הבוחרים, על מנת להוציא לפועל את מדיניותה האידיאולוגית, עליה הכריזה לפני הבחירות בפני הבוחרים.

בישראל נשלטת הרשות המבצעת, כלומר הממשלה, על ידי זרועה התמנונית של הרשות השופטת שהפכה את עצמה לממשלת העל, באמצעות נציגה בתוך קרבי הממשלה, הוא היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ הזה נבחר תמיד על ידי השופטים של בית המשפט העליון כפקק, על מנת לחסום את פעולות הרשות המבצעת, ולמנוע מהממשלות להוציא לפועל את האידיאולוגיה בה הן דוגלות ועבורה נבחרו.

היועץ הזה הפך במציאות לרועץ, המודיע לממשלה השכם והערב מה מותר לה ומה אסור לה לעשות. כך מנהיג בג"צ את ממשלת ישראל, ומונע ממנה לפעול כרצונה באמצעות מילות הקסם "חוקתי" או "לא חוקתי".

גם על הרשות המחוקקת, הכנסת, השתלט בג"צ באמצעות נציגו בתוך קרבי הכנסת שהיא בית המחוקקים הנבחר,הוא היועץ המשפטי לכנסת, שאף הוא משמש חסם כוחני ופקק לחקיקה ימנית לאומית, ומאפשר באמצעות ייעוצו השמאלני, חקיקה שמאלנית בלבד, תוך שגם הוא משתמש כמובן במילות הקסם" חוקתי" או "לא חוקתי".

החותמת המטופשת הזאת "חוקתי", ו "לא חוקתי", שהומצאה על ידי בג"צ ואנשי מדינת כל אזרחיה ודת השיוויון וזכויות האזרח, אינה לגיטימית כלל וכלל. זו הטעייה מתוכננת ומכוונת של חברי הכנסת ושל הציבור הרחב.

לישראל אין חוקה, וטוב שכך, ולכן שום חוק, גם אם אהרון ברק, שודד הים כפי שכינה אותו פרופ' פוזנר, נופף מבוקר עד ערב עם המילים המטעות: חוקתי, לא חוקתי, תוך שהוא ניסה לאנוס את המציאות בכוח, הרי שהמציאות מסרבת להיאנס, ויש לומר שלישראל אין חוקה.

אין דבר כזה, חוקתי או לא חוקתי.

את החוקים ניתן לשנות בשיטה המשפטית שלנו שהיא תואמת בדיוק לשיטה המשפטית האנגלית, שם גם אין חוקה, כל אימת שנדרש שינוי והתאמה למציאות הנזילה.

עלינו להיפטר מהיועצים הרועצים נציגי שלטון בג"צ והשמאל, שהשתלטו בעקיפין על שתי הרשויות, המבצעת והמחוקקת, וביטלו את הפרדת הרשויות שחייבת להתקיים בדמוקרטיה נורמלית.

עד שזה יקרה ישראל אינה מתפקדת כמדינה דמוקרטית, ומוסדות השלטון של העם חטופים בידי משפטני השמאל שהשתלטו על מוסד השפיטה שלה בבלעדיות תוך מיגור כל משפטן לא שמאלני.

ונקודה חשובה ועיקרית לחשיבה: בכל הפקולטות המשפטיות בישראל שולט היום השמאל ומנחיל לאלפי הלומדים שם את אותן אג'נדות הרסניות של שודד הים כפי שמכנה אותו פוזנר, אהרון ברק.

יש לפעול להפסקת הנחלת האג'נדה הזו מיד, שכן אחרת לא ניתן לתקן את העיוות השלטוני בישראל.

חייבים לייצר דור חדש של משפטנים שאינם מיוצרים בשיטת הסרט הנע בבית החרושת של השמאל.

נדרש שינוי עמוק ומיידי באקדמיה למשפטים בישראל.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=176744

לדבריו השליט אהרון ברק שלטון טרור ופחד במערכת המשפט, הנמשך עד היום בידי ממשיכי דרכו שם, שמונע משופטים מכובדים ומוכרים לצאת ולהביע את התנגדותם המוחלטת לשיטה הנוהגת במערכת המשפט,למרות שבחשאי הם מביעים הסתייגות וסלידה מהנעשה במערכת המשפט בה הם משרתים.

כולם נכנעים לטרור הטוטליטרי ששולט בבית המשפט,ואיש לא מעז להתריס כנגד המתרחש, שכן ישלם במישרתו או בקידומו האישי.

כולם חייבים ליישר קו עם הקו השמאלני קיצוני אנטי יהודי,פרו ערבי,פרו זרים,פרו פולשים ומסתננים לא חוקיים,ואנטי המדינה היהודית.

בית המשפט עבר כל גבול, וחצה כל קו אדום כשהוא מרשה לעצמו להתערב בכל נושא ועניין בהסתמכו על ההלכה המופרכת והמטורפת שקבע אהרון ברק "שודד הים" כהגדרתו של פרופ' פוזנר, שהכל שפיט,ובעזרתה משליט בית המשפט עצמו כשליט העל שיש לו זכות להתערב בכל דבר ועניין במדינה,שכן על פי הקביעה של "שודד הים" כל דבר הוא או חוקי או לא חוקי.

כך השתלט אהרון ברק בערמומיות חסרת תחרות על המדינה והפך לשלטון על בלתי נבחר!

חוצפה וחציית גבולות של הרשות השופטת שאין לה אח ורע בעולם כולו!

אומר פרופסור דיסקין שבית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ,ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט, ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.

הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפניה לבית המשפט להגרלה פרועה.

מקוממת העובדה שבית המשפט מרשה לעצמו לפסול פסילות סידרתיות חוקים שחוקקה הכנסת ,שהיא ורק היא המחוקק הלגיטימי,ותוך מספר שנים מועט בוטלו עשרה חוקים של הכנסת בנסיבות שנויות במחלוקת.

(בארה"ב למשל נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה).

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים,
כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו על ידו לצורך חדירה והתערבות זו בתחום הפוליטי - מדיני.

חוקים אלו מנוצלים על ידי בית המשפט באינטנסיביות ,לצורך התערבות בכל עניין,ומכאן המסקנה של חברי כנסת רבים שהכנסת עשתה טעות חמורה כשחוקקה חוקים אלה! מי שהצביע בעד,מצטער היום.

המצב הגיע לידי כך שבית המשפט נטל לעצמו הרבה סמכויות,שאינן שייכות לו וניתן וחובה להפקיע מידיו סמכויות אלה באמצעות חקיקה מתאימה.

שרי משפטים (רמון,נאמן ופרידמן)ניסו לעצור את הסחף הזה, אך הנסיון נתקל בחומה בצורה ובהתנגדות עויינת מקיר לקיר מצד בית המשפט והתקשורת המגוייסת.

מלחמת העולם שניהלה מערכת המשפט נגד פרופ' פרידמן המחישה את המלחמה הכוחנית שמנהל בית המשפט מול רשויות המדינה.

פרופסור דיסקין מעיד שיש הרבה ביקורת נסתרת שאינה נאמרת בפרהסיה,ושגם שופטים מכובדים פנו אליו בחשאי ורק לאחר שאמר את הדברים הללו באופן פומבי.

הם העידו בפניו שמאז אהרון ברק יש שלטון של טרור נגד השופטים,והם חשים פחד ואימה.

דבריו של פרידמן שאמר שמזל שלא דנו אותו כמו שעשו לנאמן ולרמון, מעידים כאלף עדים, שלמי שיוצא נגד האליטה האוליגרכית הזו יש סיבה לפחד.

זהו מצב בלתי נסבל, שממחיש שרוממות הסובלנות היא רק בגרונה של האוליגרכיה ,אך בפועל אין לאוליגרכיה הזו סובלנות כלפי דעות השונות משל חבריה,ורק זכויות של ערבים או זרים מסתננים לא חוקיים שחורים מעניינים את חבריה,ולא באמת סובלנות אמיתית.

לכן,לדברי דיסקין,מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.אבל בכל זאת הביקורת מחלחלת, ויש יותר ויותר דעות הדורשות שינוי.

הולכת ומתעצמת התחושה הציבורית ששופטי הבג"צ ומערכת המשפט מובילים להרס שלטון החוק.

המודעות ששלטון הבג"צ הוא בעצם שלטון של גוף לא נבחר שחטף את השלטון משני הגופים הנבחרים, מקוממת את העם ,והביקורת צוברת תנופה.

מתרבים המצביעים על העובדה שהליך הבחירה של שופטים בישראל,בו הם בוחרים את עצמם,אינו תקין ואין לו אח ורע בעולם הדמוקרטי.במדינות דמוקרטיות נבחרים השופטים על ידי הממשלות,ורק אחרי שימוע והצגת עמדותיהם בפני הפרלמנטים השונים.

לדברי פרופ' דיסקין יש עכשיו הזדמנות שלא היתה קיימת קודם, כל עוד מפלגת העבודה יכלה להטיל וטו על מהלך כזה,לייצר את חוקי הכנסת שיבטלו בעצם את המהפיכה החוקתית ההרסנית לשלטון החוק ולשלטון של הרשות המבצעת בישראל.

לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק,כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם,שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל,ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק,בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

טענתו היא שיש עכשיו חלון הזדמנויות המאפשר לפעול ולייצר את מהפיכת הנגד,אך חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה,בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על,על ידי כך שתאמר לבית המשפט:שמענו על פסילת החוק,ואנו מחוקקים אותו מחדש.

יש לכנסת כלים לכך, ויהיה לכך רוב בכנסת הנוכחית.

יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי, את הגבול הברור במה אינו יכול לדון,ולנסח הלכה כזו לחוק.

כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

פרופסור דיסקין נותן כדוגמה את הסיפור עם בית הסוהר הפרטי שבג"צ פסק בעיניינו.לדבריו אין בכלל אף נפגע.אף אדם לא נפגע,לכן אין צידוק לעתירה לבג"צ כלל.על אף אסיר לא יכפו ללכת לבית הסוהר הזה,ולמרות זאת,יש עתירה לבג"צ, והחלטה של בג"צ, שמבטלת החלטת ממשלה ,המגובה בחוק של הכנסת.

בג"צ צריך לתת סעד למי שנפגע ואין לו סעד אחר,והוא זקוק לסעד מהיר,אך במקרה זה למשל, בית המשפט אינו נותן סעד לאיש,הוא סתם מתערב בלי שזה עיניינו כלל, בנושא שאינו בתחום סמכותו .

יש אינסוף פסיקות מהסוג הזה בלי שיש איזשהו נפגע.

ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

ולדברי דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק, והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב ,וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו,ואז הוא נותן צו ביניים,וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו, ומשתמש בצו ביניים,שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים,או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות,או צריך להימנע מלעשות ,או שצריך כן לעשות איזשהו דבר,ואז, עד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים,ולפעמים אף פעם אין צו החלטי,ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה,אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת,והיום הדבר הזה אפשרי ויש לכך רוב ברור בכנסת.

אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ ,וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק,רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ,ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות מתוך פחד מהתנפלות עליהם.אין זה ראוי שכך יהיה.

עד היום לא ניתן היה לעשות זאת ,כי מפלגת העבודה היתה לה זכות וטו ,והיא היתה מטילה וטו במקרים מהסוג הזה.כיום לדבריו ,המצב השתנה ,וכיום ,סבור פרופסור דיסקין , שהדבר הזה לא יקרה וזה ניתן לחקיקה וגם יהיה לזה רוב בכנסת הנוכחית.

זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות,נחצו כאן כל הקווים האדומים, ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

לראיון המלא עם פרופ' דיסקין היכנסו לקישורית:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

(ניתן להקשיב לראיון רק דרך מנוע החיפוש של גוגל).

עכשיו זמן שלטון העם!

הליכוד מוצף בזקנים תשושים שלא תרמו דבר במשך עשרות השנים שהם יושבים על כורסאות עור הצבי.

הם לא ייצרו שינוי במשך עשרות שנים שהם בשלטון, והם האשמים בהמשך שלטון המיעוט על הרוב.

אימפוטנטים הביתה!

בראיון בו נשאל יריב לוין לגבי הצעת החוק שלו לשינוי בהרכב הועדה לבחירת שופטי בית המשפט העליון, הוא הסביר שיש לשבור את שלטון המיעוט השמאלני ששולט בכוחנות במערכת המשפט הישראלית מזה 40 שנה וללא מיצרים.

כשדבריו של בני בגין וגדעון סער השמאלנים שמתנגדים לשינוי כלשהו הושמעו לו, הוא ענה שאם יש להם הצעות טובות יותר שיואילו להציען והוא מבטיח את תמיכתו.

לדבריו הם יושבים כבר עשרות שנים בליכוד ולא עשו דבר לשינוי המצב.

אחרי שהרהרתי בדברי הביקורת שלו הגעתי למסקנה שהוא צודק ושיש להוציא אותם בפריימריז, מרשימות הנציגים שלנו לכנסת.

הם זקנים תשושים ואינם עושים דבר על מנת לתקן את המצב בישראל.

ימיהם מוקדשים למטרה אחת בלבד: שימור והקפאת המצב הנוכחי שהוא בלתי נסבל עבור העם. אמר זאת הקולני הזה שמוצב בכנסת כיו"ר: הליכוד אינו אותו ליכוד כפי שהיה בימי בגין.

כל הזקנים הנוסטלגים האלה רוצים לעצור את הזמן ולהקפיאו.

הזמן אינו עוצר, והצרכים משתנים ומשנים פנים כל העת.

מכאן נולדה ההלכה היהודית שכשמה כן היא - הולכת עם הזמן!

להעיף את הזקנים הנוסטלגים, ואת השמאלנים חסרי התועלת ששמים מקלות בגלגלי העברת השלטון לימין סוף סוף, ולהעלות לשלטון את יריב לוין, אלקין, דנון, חוטובלי ועוד רבים מהצעירים מלאי השליחות הציונית האמיתית.

רק הם ייצרו את השינוי לו מייחל המחנה הלאומי הנרדף והמדוכא בישראל!

דמוקרטיה היא שלטון הרוב. שום פלפול שמאלני חולני לא ישנה את העובדה הזו.

השמאל המתפלפל עם הגדרת הדמוקרטיה לא יכול היה לקיים שלטון עריצות מטעמו, אלמלא קיבל עזרה מהבגינים והגדעון סערים למיניהם.

עכשיו עורכים חשבון!

או למר"צ או לבית אבות או הביתה.