75. יחד (יח''ד), אבל בלי מרץ (מר''צ)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%F4%EC%E2%FA%20%E9%E7%E3#75יחד, אבל בלי מרץ
יום שישי, 29 באוקטובר 2004, 14:31 מאת: אסף כרמל, הארץ
ביילין. מדשדשים ביחד (איור: עמוס בידרמן, הארץ)
האם ההתנתקות הורגת את יוזמת ז'נבה, את ביילין ואת מפלגתו? יחד מתקשה להישאר רלבנטית. בנתיים עוסקים שם (ביחד) בעיקר בתלונות על מנהיגותו של ביילין
עוד בכתבה:
מצד אחד מצד שני »
ביילין מתקשה לזייף »
מרצ התאחדה עם מרצ »
"אם אני אחייך תשבו סוף סוף?" »
בין יוסי ליוסי »
אתר מפלגת יח"ד (האתר לא בשימוש)
http://www.yachadparty.org.il/ASP/Yachad.ASP?wci=MainPage
אתר מפלגת מ.ר.צ
http://www.politicsnow.co.il/lexicon/meretz.html
יאיר בורטינגר, ראש מטה הצעירים בתנועת יחד, היה לפני שלושה שבועות בסיור בצפון. "ערב אחד", הוא מספר, "נכנסנו אני וחברים לפאב בקיבוץ בית זרע. לבשנו כולנו חולצות של יחד, וחברי קיבוץ שאלו אותנו מה זה יחד. תבין, מדובר באחד מקיבוצי הקיבוץ הארצי שהמזכיר שלו, הנרי אלקסלסי, הוא פעיל מרכזי במפלגה".
אפשר להבין את מצבה הסמרטוטי של המפלגה. יותר משלושים שנה שהחברים משמאל מטיפים ליציאה מהשטחים ולפירוק התנחלויות, והנה, דווקא אריאל שרון - הדמון הגדול ממלחמת לבנון, אבי ההתנחלויות, האיש שאף שמאלני שמכבד את עצמו לא שוכח לו ולא סולח לו - הצליח להציב את עצמו במרכזה של תוכנית לנסיגה ישראלית מחלק מהשטחים. יחד נגררה בחמיצות פנים לתמיכה בתוכנית ההינתקות של שרון, אבל התמיכה שלה רק מדגישה את השוליים שאליהם נדחקה. למרות הכל, החיילים הוותיקים מפגינים מוראל גבוה. "אין לי ספק שהמחר שייך לשמאל", אומר ח"כ אבשלום (אבו) וילן. "השאלה היא מתי זה יקרה. אני משוכנע בזה כמו שאני משוכנע שאבו וילן הוא שמי. לימין אין תשובות, והוא מודה שאין לו תשובות".
המפלגה ספגה מהלומה בבחירות האחרונות: עמרם מצנע בראשות מפלגת העבודה ייצג תוכנית שלום דומה עד זהה, שינוי משכה אליה את קולותיהם של החילונים המושבעים ואילו "עם אחד" בראשות עמיר פרץ הציעה את האופציה החברתית. אחרי שלוש מערכות בחירות שבהן קיבלה מרצ יותר מרבע מיליון קולות, הצביעו בעדה בינואר 2003 רק 164 אלף בוחרים. מעשרה מנדטים התכווצה הסיעה לשישה.
לאחר התבוסה נמשכו המאמצים, שהחלו עוד קודם לכן, להקים על בסיסה של מרצ מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה, שתקלוט לחיקה את כל גדודי השמאל הציוני, מיוני העבודה ועד הארגונים החברתיים. היוזמה לא ממש צברה גובה. יוני העבודה, למשל, לא התרשמו מהפוטנציאל האלקטורלי של הגוף החדש וגם נרתעו, מתברר, מהדימוי של אוהבי ערבים.
אחרי התבוסה קיבל עליו היו"ר יוסי שריד את האחריות והתפטר, המפלגה צירפה אליה את הקבוצה של יוסי ביילין, שינתה את שמה ליחד ונערכה לבחירות פנימיות על הנהגתה. רק לפני שבעה חודשים בחרו חברי המפלגה המאוחדת את יוסי ביילין ליו"ר. התמרמרות על תפקודו אפשר לשמוע מפעילים רבים, אבל היחיד שקורא תיגר בלי בושה על ביילין כבר עכשיו הוא ישראל כהן, יו"ר סניף מרצ בתל אביב.
במרצ, ועכשיו ביחד, מתקשים כבר כמה שנים להתמודד עם התופעה ששמה ישראל כהן. האיש, עולה חדש-ישן מטורקיה, חולש על קבוצת חברים גדולה בוועידת יחד. עד זה לא כבר הוא היה עצור 15 יום במעצר בית בפרשת ראובן גרוס. מקטרגיו בטוחים שהוא החדיר למפלגה הבתולה שיטות עבודה מבית היוצר של הליכוד. כהן ותומכיו מסבירים כי האליטה הלבנה השלטת ביחד מסרבת להטמיע לתוכה אנשים בצבע אחר.
כמעט אף אחד ביחד לא מדבר על הצרחה לפני הבחירות הכלליות, שתחזיר את שריד למקום הראשון. רן כהן אומר שלא נראה שיהיו בחירות חוזרות על הנהגת התנועה, וכי "רק במצב לא נורמלי יצטרכו אולי לקבל החלטות לא נורמליות". שריד מצדו חוזר ואומר שאין לו כוונה לרשת את יורשיו. ובכל זאת, פעילים ביחד מספרים שמאז החלים היו"ר לשעבר מניתוח הראש, נראה שעובר עליו התקף חיוניות: "הוא במצב רוח טוב, הוא רואה מסביבו את שרון ופרס הזקנים ומרגיש שעוד לא מיצה את עצמו, והעיקר - ביילין לא ממריא".
אף אחד לא ממש יתפלא אם לקראת הבחירות לכנסת יצוץ מאי שם סקר שיראה שמרצ פורחת בראשות שריד, בעוד שיחד בראשות ביילין קמלה. ישראל כהן כבר מתכונן: "אם הסקרים יראו מפלה למפלגה, יהיו הרבה אנשים שלא יסכימו לזה, ואז תהיה דרישה שמישהו, שריד או אחר, יביא את המנדטים".
מצד אחד מצד שני
לפחות יועצו של שרון, עו"ד דב וייסגלס, עשה לעגולי המשקפיים קצת נחת. מנהיגי יחד עטו כמוצאי שלל רב על הראיון שהתפרסם במוסף זה בתחילת החודש, ובו תיאר ראש הלשכה היוצא של שרון את יוזמת ז'נבה כאחד המחוללים החשובים של תוכנית ההינתקות. אז ההיסטוריונים אולי יכתבו שביילין וז'נבה היו הטריגר, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאת דעת הקהל מעסיקה תוכניתו של שרון, ולא היוזמה של ביילין.
תוכנית ההתנתקות של שרון, שראתה אור בדצמבר 2003, זיעזעה את מרצ-יחד. "אני קוראת לתגובה שלנו 'מצד אחד, מצד שני'", מתייסרת מיכל שוחט, שכיהנה עד לא מזמן בתפקיד מזכ"ל מרצ. "מצד אחד אנחנו מטיפים לנסיגה כבר שלושים שנה, וניצחנו. מצד שני מדובר בניצחון פירוס, כי לא אנחנו מובילים את התהליך והוא מתנהל בצורה עקומה לטעמנו". גם ביילין מתקשה מאוד לתמוך בתוכנית שמבקשת לקטול את הבייבי הפרטי שלו. "זה קצת משונה", מטעים ביילין, "לבקש מיוזמי ז'נבה להצביע בעד תוכנית שיוזמה הודיע ברבים כי נועדה לסכל את ז'נבה".
תוכנית ההתנתקות היתה לסלע המחלוקת העיקרי במערכת הבחירות לראשות יחד, שהתנהלה בחודשים הראשונים של 2004. ביילין הודיע בכל אסיפת בחירות, כי התנתקות בלי הידברות כמוה כמרשם בדוק לקטסטרופה, ואילו יריבו רן כהן הצהיר בכל מקום כי מעזה צריך לצאת מיד ובלי קשר לכלום. אחרי שביילין נבחר לראשות יחד באמצע מארס הוא הצטרף כחבר קבוע לישיבות הסיעה בכנסת (ביילין אינו ח"כ) ומיהר להניח על השולחן הצעה להתנגד בכל הכוח למהלך של ראש הממשלה.
כהן ושריד נזעקו, ורוב חברי הסיעה תמכו בעמדתם. "אין בינינו ויכוח שעדיף הסכם", אומר השבוע שריד, "אבל גם אין ויכוח שזאת התוכנית היחידה על סדר היום. אז החלטנו לתמוך בה ולהצביע בעדה". היו"ר החדש נכשל במבחן המנהיגות הראשון שלו, אבל לא נכנע. בזמן שכהן המשיך לטעון מעל כל במה שתוכנית ההתנתקות היא למעשה אימוץ של עמדת מרצ, הסביר ביילין לכל מצלמה ומיקרופון כי הוא מחויב להחלטת הסיעה למרות שבעיניו משולה התוכנית לאסון.
המסר הלא ברור ששידרה הנהגת התנועה חילחל מלמעלה למטה ועורר מבוכה אצל חברים מהשורה. "זה יצר דיסוננס מסוים", מאשר ח"כ וילן, "כי בפוליטיקה אתה לא יכול להגיד גם וגם ואם ואם. אין ספק שהפסדנו נקודות על הניואנס של ביילין, אם כי לדעתי לא הרבה".
בסופו של דבר, אחרי חודשים של דיבור בשני קולות הכריעה המציאות גם את ביילין. ביום שני שעבר הוא הציע במפתיע בישיבת הסיעה לעלות פאזה בתמיכה בהינתקות ואף לספק לשרון רשת ביטחון. שריד לא הסתיר את מורת רוחו מהתפנית החדה של יו"ר המפלגה. "בבוקר הוא עוד הגדיר את התוכנית כאסון", רטן היו"ר לשעבר, "ועכשיו הוא רוצה לעקוף את העבודה מימין".
בתום דיון סוער החליטה הסיעה לתמוך בתקציב ההתנתקות ולהתנגד לכל ניסיון להפלת שרון בגלל תוכניתו המדינית. כעת נותרה זהבה גלאון החברה היחידה בסיעה שמנסה עדיין לנגח את הרועה מחוות השקמים. "אני מסרבת ללכת שבי אחרי שרון", אומרת גלאון, שהיא גם יו"ר הסיעה בכנסת. "בחסות ההתנתקות צה"ל כבר פלש כמה פעמים לעזה ובוצעו שם דברים נוראים. אתמוך בהתנתקות בגלל החשיבות התקדימית שבפינוי התנחלויות, למרות שאני בעד נסיגה בהסדר. אבל אני אומרת גם שצריך להפיל את שרון, כי בלאו הכי התהליך בלתי הפיך ויחייב כל מי שיבוא אחריו".
"בסקרים רואים שאחוז התמיכה של הבוחרים שלנו ביציאה מעזה הוא הגבוה ביותר", מנסה ביילין להסביר את פשר הזיג-זג. "זה לא מקרה, כי החברים אצלנו רוצים לראות כל קמצוץ של יציאה מהשטחים. גם נוצרה דינמיקה שמחייבת אותנו להבהרה עוד יותר גדולה של עמדתנו. הימין החליט להתנהג כלפי היציאה מעזה כאילו מדובר בוויתור על הר הבית, מתוך הערכה שאם לא יילחם היום, ממשלות בעתיד לא יירתעו מוויתור על הגדה המערבית. ברגע שזה המאבק, גם אנחנו צריכים להתנהג אחרת ולמנוע משרון ליפול ולהפיל את ההתנתקות. מבחינתי, זו אמירה מרחיקת לכת".
ביילין מתקשה לזייף
אבל יו"ר יחד עדיין מתקשה לזייף התלהבות. "אנחנו נשתתף בהפגנות הרוב", מתווה ביילין את גבולות המאבק, "אבל שאף אחד לא יצפה שאנחנו נספק תשובה להפגנות המתנחלים. אני מציע לשרון לשלוח מולם את נוער בית"ר, כי נוער יחד לא יעשה בשבילו את העבודה".
ביום שני שעבר, שעות אחדות אחרי ישיבת הסיעה, ישב ח"כ רן כהן בחדרו בכנסת ואחז כלא מאמין בכרוז שחילקו פעילי יחד בצמתים שלושה ימים קודם לכן. "תראה מה זה", הוא מזדעזע. "כתוב כאן: 'כל מי שרוצה להגיע לשלום חייב להתגייס להפלת והחלפת ממשלת שרון'. בסך הכל עברו שלושה ימים וכבר קיבלנו החלטה הפוכה ב-180 מעלות. לאיזה עוד אבסורדיות אפשר להגיע?"
היקיצה של ביילין אירעה באיחור קריטי מבחינת מי שהיה יריבו בהתמודדות על ראשות יחד. לכהן אין ספק, בזמן שחלף נשארה יחד מפלגה לא ממש חשובה. "לקח תשעה חודשי סרבנות, ממש הריון שלם, עד שהחלטנו לתמוך בהתנתקות בכל תנאי ובכל מצב", הוא מקונן. "באמת בוקר טוב אליהו. זה פשוט לא ייאמן שהמפלגה עם האנשים הכי אינטליגנטים במדינה מגיעה באיחור אדיר לשכל. ואיחור בפוליטיקה פירושו חוסר רלוונטיות".
כהן קצת מהסס לומר זאת בקול רם, אבל ברור לו כמובן איך אפשר היה למנוע את עוגמת הנפש. "אם העמדה שלי היתה מתקבלת כבר לפני תשעה חודשים", הוא אומר, "אולי הייתי נבחר, אבל עזוב את זה. מה שחשוב, יחד לא היתה מגיעה לאזור ההתעלמות וההיעלמות. זה הכי גרוע שיש. אתה יכול לשאול מה קרה, הרי רן כהן חי וקיים וגם שריד וביילין וזהבה וכל השאר. אבל אין מה לעשות, כשתנועה פוליטית שמה עצמה בפינה, באזור האפלולי, לא רואים אותה. אנחנו דווקא מופיעים הרבה בתקשורת, אבל השאלה היא לא כמה אנחנו מופיעים אלא כמה אנחנו נחשבים".
ח"כ וילן מסרב ליטול חלק בפסטיבל הפסימיות. "שטויות במיץ עגבניות", הוא אומר על האפשרות ששרון הצליח, בניגוד לשמאל, לרקוח נוסחה מדינית ישימה. "שרון תמיד היה טוב בטקטיקה ורע באסטרטגיה. הוא לקח סיבוב, אבל הולך להפסיד בקרב הכולל". יש לוילן תיאור יצירתי למצבה האקוטי של מפלגתו. "זה כמו בריצת מרתון", הוא מסביר. "עכשיו אנחנו נמצאים בעלייה, יש חמסין ואין מים, הדופק קצת גבוה ויש בעיות נשימה. אנחנו צריכים לשמור על קצב וזה הכל. עוד מעט נעבור למישור ושם נגביר את הקצב. במרתון מנצח מי שמגיע ראשון אחרי 42 קילומטר ו-197 מטר. אנחנו רק בקילומטר השלושים. אתה יודע מה, אני מאמין שאני עוד אזכה להרים את ידי בעד אישור הסכם קבע עם הפלסטינים, והוא יהיה קרוב לז'נבה הרבה יותר מאשר להתנתקות".
מרצ התאחדה עם מרצ
בסוף 2003, במקום הקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית רחבה, התאחדו רק מרצ ותנועת שחר הקטנה של ביילין. בעיני הח"כ לשעבר אילן גילאון, תרועות האיחוד היו פתטיות. "מה, אתה לא מבין שמרצ התאחדה עם מרצ?" הוא נוחר בבוז. "כאילו שיוסי ביילין הוא איזה מישהו מהצד השני של המתרס. החיבור הזה היה משהו שמרצ נסחפה אליו במצבה כסוכת אבלים לאחר הבחירות. רצינו להתחבר למשהו ולגדול, אבל גדלנו מתוך חולייתנו שלנו. אנשים עזבו את מרצ לשחר ואחר כך התאחדו בחזרה עם מרצ".
גילאון, הבא בתור ברשימת מרצ לכנסת הנוכחית, לא מכחיש את געגועיו העזים למשכן. בינתיים הוא מעביר את הזמן במסעדה שהקים על חוף הים באשדוד עיר מגוריו, טוחן בשר וחולם על המליאה. לצערו, נראה לו שגם בסיבוב הבא הוא עלול בסבירות גבוהה להישאר בחוץ, בגלל הזהות הסוציאלית שבחרה לעצמה מפלגתו. "אמרתי לביילין לפני ההתמודדות על ראשות יחד שלא כדאי שיתמודד", מספר גילאון, "כי הוא יותר מדי מרצ. הוא ממש עושה הנפשה לבעיה של התנועה הזאת. הרי גם אם ביילין ייקח מחר את כל הכסף של בנק ישראל, ישים אותו על הרמפה של תנובה ויקרא במגפון לעניים לבוא לקחת, הם לא יבואו. הם לא יאמינו לו שהוא חברתי, יגידו לו 'אתה חבר של הערבים'".
מה שנכון נכון. ביילין לקח איתו את ויקי קנפו לז'נבה, להשקת יוזמתו המפוארת. בדיעבד מתברר שקשה לה עם ביילין. "אני לא חברה ביחד", אומרת קנפו, "כי אני צריכה להתחשב ברגשות של הרבה אנשים שלא כל כך אוהבים את ביילין, ולא שיש לי משהו נגדו. אחרי שחזרתי מז'נבה, הגעתי פעם אחת לכנסת ונפלתי בחוץ לתוך הפגנה של מתנחלים. אם הם היו יכולים לרצוח אותי, נראה לי שהם היו עושים את זה. הם אמרו לי, 'רוצחת, עוכרת ישראל, הולכת לביילין'. ידעתי מה לענות להם, אבל אני לא בנויה להתקפות כאלה".
גם בארגונים החברתיים דחו את הושטת היד של יחד. "בסופו של דבר", אומר עו"ד יובל אלבשן, מראשי הארגונים החברתיים, "אנשים יודעים מי מדבר איתם מדם לבו ומי מדבר איתם בסיסמאות שמנפיק לו הפרסומאי. ברגעי מבחן הרי האמת יוצאת לאור. כשהרכיבו את הרשימה של מרצ לקראת הבחירות האחרונות, נדחקו למטה פעילים חברתיים לטובת שני אנשים שמייצגים את מחנה השלום שמנוכר לענייני הצדק החברתי. רומן ברונפמן דחק למטה את גילאון וביילין דחק עוד יותר למטה את יואב קריים. ולא שביילין בא עם איזה ציבור בוחרים גדול. הוא הרי הגיע אחרי שנזרק ממפלגת העבודה".
אלבשן חבר למרצ לדקה ורבע בתקופת הבחירות לראשות התנועה: "הייתי מוכן לסלוח להם על כל הפטרנליזם, הצביעות והניצול של הנושא החברתי אם רן כהן היה נבחר. הגעתי לכנס פתיחת מערכת הבחירות שלו בהרצליה. זה היה הכנס הראשון של מרצ שבו נכחתי בחיי, ובאו איתי הרבה פעילים חברתיים. אני לא יכול לשכוח את הרגע ששולמית אלוני עלתה לדבר. היא לא הזכירה את רן במלה, וביזתה אותו ואת הקהל. היא גם כמעט לא דיברה על הנושא החברתי. אם היא לא תמכה בו, למה היא בכלל באה? זה ביטא בדיוק את הזלזול שלהם בכל מי שהוא לא הם. ראיתי כבר הרבה דברים מגעילים בפוליטיקה, אבל מעט דברים כמו זה. בדרך חזרה הביתה, מהרצליה לירושלים, פתאום הבנתי את כל האנשים שלא יכולים לשלשל פתק של מרצ בקלפי, כי הם לא מאמינים להם מהבטן".
הפעיל החברתי היטה אוזן רגישה, אבל לטענתו הוא לא מצליח כבר חודשים לשמוע את יחד תורמת את קולה למאבקי העובדים נגד שר האוצר. "לא שמעתי את ביילין מדבר בעד עובדי הרשויות המקומיות ששכרם הולן, וגם לא בכל מה שקשור למתקפה שהוביל נתניהו על העובדים המאוגדים בישראל", אומר אלבשן. "לא היו בשנה האחרונה מאבקים מוצדקים יותר בשביל מי שרוצה להוביל אג'נדה חברתית. יש לי הרגשה חזקה שביחד קיימת גזענות סמויה כלפי עמיר פרץ, שהוביל את המאבקים האלו, וכלפי ראשי הוועדים הגדולים שכולם באים מצבע מאוד ברור".
ח"כ כהן מצר על הפעילים החברתיים ובני השכבות החלשות שמתרחקים מיחד כמו מאש, בעוד שיו"ר המפלגה משוכנע שהניסיון לגייסם היה עקר מלכתחילה. "הסיבה לחולשה של השמאל בקרב השכבות החלשות", מרצה ביילין, "נובעת מהקשר שקיים בכל העולם בין חולשה כלכלית ללאומנות. אני לימדתי את זה הרבה שנים. אנחנו מגיעים לעיירות פיתוח, לא רק לסביון, אבל אני שם כי חשוב שאהיה שם, ולא בגלל שייצאו לי מזה קולות".
"אם אני אחייך תשבו סוף סוף?"
ביילין. לא נגיש (צילום: באובאו)
הפעילות הפנימית ביחד כמעט משותקת כבר חודשים ארוכים. המפלגה החדשה קיימה אמנם כמה מערכות בחירות למוסדותיה, אבל מעבר לזה יוק. גילאון אומר כי "יש תחושה שלא קורה שום דבר מדליק בתוך התנועה, שום דבר שאתה רוצה להיסחף לתוכו". האין-אונות המפלגתי נובעת, בין השאר, מהגירעון והחובות הגדולים שיחד ירשה ממרצ. בששת החודשים האחרונים יצאו פעילים מעטים של יחד לרחובות, והם תלו שלטים מעטים. בנסיבות הללו אין זה פלא שהציבור הרחב אינו מזהה עדיין אוטומטית את יחד כמרצ בשינוי אדרת.סגנון המנהיגות של ביילין בהחלט תורם להסתייגות שהוא מעורר אצל חברי המפלגה. הוא אמנם מבצע את מטלותיו המפלגתיות האפרפרות ללא דופי, אבל ניכר בו שזאת לא משאת נפשו. "היית צריך לראות אותו בליל הניצחון על רן כהן בצוותא", מספר אחד מתומכיו. "הוא היה רציני כמו דלקת ריאות, כאילו הוא נכנס עוד רגע למשא ומתן עם ערפאת על חיים ומוות. כולם עמדו על הכיסאות וצעקו לו, 'תחייך, תחייך'. אז בסוף הוא שאל, 'אם אני אחייך תשבו סוף סוף?' כשענינו לו בשאגה 'כן', הוא שיחרר חצי חיוך וחזר לסורו".
מקטרגיו של יו"ר יחד טוענים שהוא בלתי נגיש. רק מעטים יודעים מה מספר הטלפון הנייד שלו, הוא מרבה לנסוע לחו"ל, שוהה מעט במשרדי המפלגה ברחוב המסגר בתל אביב, וכשהוא כבר שם דלתו מוגפת. אצל שריד, עכשיו נזכרים כולם בערגה, הדלת תמיד היתה פתוחה.
"כל אחד עם אופי המנהיגות שלו", מגיב ביילין, "אין מצב שחבר מפלגה לא יכול להגיע אלי, הדבר היחיד שהוא צריך לעשות זה לקבוע פגישה. כיוון שאני אדם עסוק מאוד, אז הדלת לא פתוחה ולא כל אחד שעובר בפרוזדור נכנס לפטפט חצי שעה. אני יכול להגיד לך שאני מקדיש שעות ארוכות לטיפול בענייני המפלגה".
ביילין עשה את מיטב שנותיו במפלגת העבודה, וההוויה של מרצ חדשה לו בסך הכל. בינתיים הוא לא ממש מצליח להשתלט על העניינים. הוא מפסיד לא פעם בהצבעות חשובות. ביוני, למשל, הביא ביילין לוועידת יחד הראשונה הצעה לבטל את תפקיד מזכ"ל המפלגה בשכר. הוועידה דחתה את בקשת היו"ר ברוב גדול, ובאולם הישיבות אף נשמעו מחיאות כפיים לשמע תוצאות ההצבעה. "זה היה מביך", אמר השבוע כל מי שנזכר באפיזודה.
בין יוסי ליוסי
שריד. מוכן לצמצם את ממדי הצל שלו (צילום: בוצ'צ'ו)
במפלגה אומרים כי על דרכו של ביילין ניצבות שתי בעיות אסטרטגיות. לאחת קוראים יוסי שריד, ולשנייה רן כהן. היו"ר לשעבר והמתמודד שכשל לא קוראים תיגר על מנהיגותו של ביילין, אבל גם לא ממש עוזרים לה ללבלב. שריד מקפיד להבליט את דעתו העצמאית כמעט בכל דבר ועניין, ואילו כהן מטפח בקנאות את המחנה הגדול שהתגבש סביבו בבחירות לראשות התנועה."יש יו"ר מפלגה שהוא לא חבר כנסת", מפרשנת המזכ"לית לשעבר שוחט, "ויש אקס יו"ר שקשה לו מאוד לוותר על המעמד. הוא אמנם התפטר ומצהיר כי אין לו כוונה לחזור, אבל עדיין כשמחפשים תגובה רשמית של יחד פונים קודם כל אל שריד. זה בעייתי למפלגה".
עד כמה שריד מסתייג מביילין אפשר היה להיווכח ב-19 באוגוסט, כשהיו"ר נפגש עם חברי הכנסת של המפלגה. 24 שעות קודם לכן החליט מרכז הליכוד ברוב קולות לאסור על ראש הממשלה לצרף את מפלגת העבודה לקואליציה, אבל נראה כאילו אריאל שרון מתכוון לשוב ולצפצף על חברי מפלגתו. ביילין ביקש מחבריו להוקיע את "ההתעלמות החוזרת ונשנית של ראש הממשלה ממוסדות מפלגתו", בגלל הנזק שהדבר גורם למבנה הדמוקרטי-מפלגתי בישראל. ח"כ שריד שמע והתחלחל. "אתה לא נמצא עכשיו בקורס במדעי המדינה", הטיח ביורשו. גם שאר חברי הסיעה לא השתכנעו והשליכו את ההצעה אחר כבוד לפח.
מיד אחרי הישיבה נסעו ביילין וכל חברי הסיעה, חוץ משריד, לסיור לאורך חומת ההפרדה בירושלים. באוטובוס בדרך לבירה הופתעו הנבחרים לשמוע ברדיו את הודעתו של ביילין, שאותה דחו אך שעה קלה קודם לכן. גם שריד, שהיה באותה עת בדרכו לבית המשפט העליון כדי לשמוע את הכרעת בג"ץ בעתירות בפרשת האי היווני, שמע את הדיווח ברדיו. הוא לא ביזבז זמן בטרם ניפק לאומה הודעה משלו, שביטלה את תקפות החלטותיו של מרכז הליכוד, שלדעת שריד חבריו נבחרו במרמה. שאר חברי הסיעה וגם ביילין היו עדיין באוטובוס כשמבזק החדשות הבא טירטר בזו אחר זו את ההודעות הסותרות של שני היוסים.
ביילין לא נבהל בינתיים מהאתגר השרידי. "אני מאוד מעריך את יוסי", אמר יו"ר יחד בסוף השבוע שעבר, "ולא עלה על דעתי להתמודד מולו כשהוא היה היו"ר. מרגע שהוא התפטר, אני חושב שהניסיון לייחס לו את הרצון לחזור להנהגה לא עושה עמו חסד ולא הוגן כלפיו. הוא הרי אומר כל הזמן שהוא לא מתכוון לרשת את יורשיו, וגם כתב כך בספרו. בכל מקרה, אני כל החיים העדפתי לעבוד עם אנשים בולטים, גם אם הם לא קלים. הדבר הכי גרוע זה לעבוד עם גמדים, כמו ב'צומת' בזמנו, או כפי שקורה עכשיו במידה מסוימת בשינוי".
שריד מצדו מנסה לשדר שהוא לא מבין מה רוצים ממנו. "זו טענה מאוד מוזרה שאני דומיננטי מדי", הוא מתריס באירוניה. "אני אתייעץ, אולי אפשר לצמצם את גבולות הצל, ואם יש איזה מרשם בעניין אני אשתדל לפעול לפיו. מה בעצם הטענה נגדי? אני הרי זה שצירף את פורשי העבודה, ביילין ויעל דיין. אחר כך פרשתי, ואמרו שאתמודד מחדש. לא התמודדתי ופרשתי שטיח אדום. בבחירות בין יוסי לרן לא התערבתי. מה עוד אפשר? אם למישהו יש ציפיות נוספות,
שיקפוץ לי".
לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל
פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
